http://hamore.openapp.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%91%D7%95%D7%98מורה הנבוכים - תרומות המשתמש [he]2026-05-06T12:57:27Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.43.6http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&diff=350עמוד ראשי2021-05-31T06:37:23Z<p>בוט: תיקון קישור הנחות חלק ב</p>
<hr />
<div><center> <big>'''מורה הנבוכים'''</big><br />
<br />
הוא<br />
<br />
'''דלאלה' אלחאירין'''<br />
<br />
מאת<br />
<br />
<big>'''רבנו משה בן מימון'''</big><br />
<br />
<br />
מקור ותרגום<br />
<br />
<br />
מפעל משנה תורה<br />
<br />
תרגום ונוסח: הלל גרשוני<br><br />
עורך דיגיטלי: יעקב שהם<br><br />
עורך ראשי: הרב ד"ר יוחאי מקבילי <br><br />
סייעו בההדרת הנוסח: אלי שעובי, הרב שניר הראל, ד"ר דורון יעקב, ד"ר יחיאל קארה<br />
<br />
נוסח המקור מבוסס על מהדורת מונק, תוך תיקון על פי כתבי יד.<br />
<br />
<br />
----<br />
<pre><br />
דֵּעִי הוֹלֵךְ לַנְחוֹת דֶּרֶךְ יֹשֶׁר, לִסְלֹל אֶת מַסְלוּלָהּ<br />
הוֹי כָּל תּוֹעֶה בִּשְׂדֵה תוֹרָה סוּרָה, וּדְרֹךְ יַד מַעְגָּלָהּ<br />
טָמֵא וּכְסִיל לֹא יַעֲבֹר בָּהּ דֶּרֶךְ קֹדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ<br />
</pre><br />
<br />
"בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" <small>(בראשית כא,לג)</small><br />
<br />
</center><br />
<br />
{| class="wikitable"<br />
|-<br />
! חלק א<br />
|<br />
[[הקדמות, האיגרת|האיגרת]]<br />
• [[הקדמות, פתיחה|פתיחה]]<br />
• [[הקדמות, המשלים|המשלים]]<br />
• [[הקדמות, הוראות|הוראות]]<br />
• [[הקדמות, הסתירות|הסתירות]]<br />
<br />
[[חלק א, פרק א|פרק א]]<br />
• [[חלק א, פרק ב|פרק ב]]<br />
• [[חלק א, פרק ג|פרק ג]]<br />
• [[חלק א, פרק ד|פרק ד]]<br />
• [[חלק א, פרק ה|פרק ה]]<br />
• [[חלק א, פרק ו|פרק ו]]<br />
• [[חלק א, פרק ז|פרק ז]]<br />
• [[חלק א, פרק ח|פרק ח]]<br />
• [[חלק א, פרק ט|פרק ט]]<br />
• [[חלק א, פרק י|פרק י]]<br />
• [[חלק א, פרק יא|פרק יא]]<br />
• [[חלק א, פרק יב|פרק יב]]<br />
• [[חלק א, פרק יג|פרק יג]]<br />
• [[חלק א, פרק יד|פרק יד]]<br />
• [[חלק א, פרק טו|פרק טו]]<br />
• [[חלק א, פרק טז|פרק טז]]<br />
• [[חלק א, פרק יז|פרק יז]]<br />
• [[חלק א, פרק יח|פרק יח]]<br />
• [[חלק א, פרק יט|פרק יט]]<br />
• [[חלק א, פרק כ|פרק כ]]<br />
• [[חלק א, פרק כא|פרק כא]]<br />
• [[חלק א, פרק כב|פרק כב]]<br />
• [[חלק א, פרק כג|פרק כג]]<br />
• [[חלק א, פרק כד|פרק כד]]<br />
• [[חלק א, פרק כה|פרק כה]]<br />
• [[חלק א, פרק כו|פרק כו]]<br />
• [[חלק א, פרק כז|פרק כז]]<br />
• [[חלק א, פרק כח|פרק כח]]<br />
• [[חלק א, פרק כט|פרק כט]]<br />
• [[חלק א, פרק ל|פרק ל]]<br />
• [[חלק א, פרק לא|פרק לא]]<br />
• [[חלק א, פרק לב|פרק לב]]<br />
• [[חלק א, פרק לג|פרק לג]]<br />
• [[חלק א, פרק לד|פרק לד]]<br />
• [[חלק א, פרק לה|פרק לה]]<br />
• [[חלק א, פרק לו|פרק לו]]<br />
• [[חלק א, פרק לז|פרק לז]]<br />
• [[חלק א, פרק לח|פרק לח]]<br />
• [[חלק א, פרק לט|פרק לט]]<br />
• [[חלק א, פרק מ|פרק מ]]<br />
• [[חלק א, פרק מא|פרק מא]]<br />
• [[חלק א, פרק מב|פרק מב]]<br />
• [[חלק א, פרק מג|פרק מג]]<br />
• [[חלק א, פרק מד|פרק מד]]<br />
• [[חלק א, פרק מה|פרק מה]]<br />
• [[חלק א, פרק מו|פרק מו]]<br />
• [[חלק א, פרק מז|פרק מז]]<br />
• [[חלק א, פרק מח|פרק מח]]<br />
• [[חלק א, פרק מט|פרק מט]]<br />
• [[חלק א, פרק נ|פרק נ]]<br />
• [[חלק א, פרק נא|פרק נא]]<br />
• [[חלק א, פרק נב|פרק נב]]<br />
• [[חלק א, פרק נג|פרק נג]]<br />
• [[חלק א, פרק נד|פרק נד]]<br />
• [[חלק א, פרק נה|פרק נה]]<br />
• [[חלק א, פרק נו|פרק נו]]<br />
• [[חלק א, פרק נז|פרק נז]]<br />
• [[חלק א, פרק נח|פרק נח]]<br />
• [[חלק א, פרק נט|פרק נט]]<br />
• [[חלק א, פרק ס|פרק ס]]<br />
• [[חלק א, פרק סא|פרק סא]]<br />
• [[חלק א, פרק סב|פרק סב]]<br />
• [[חלק א, פרק סג|פרק סג]]<br />
• [[חלק א, פרק סד|פרק סד]]<br />
• [[חלק א, פרק סה|פרק סה]]<br />
• [[חלק א, פרק סו|פרק סו]]<br />
• [[חלק א, פרק סז|פרק סז]]<br />
• [[חלק א, פרק סח|פרק סח]]<br />
• [[חלק א, פרק סט|פרק סט]]<br />
• [[חלק א, פרק ע|פרק ע]]<br />
• [[חלק א, פרק עא|פרק עא]]<br />
• [[חלק א, פרק עב|פרק עב]]<br />
• [[חלק א, פרק עג|פרק עג]]<br />
• [[חלק א, פרק עד|פרק עד]]<br />
• [[חלק א, פרק עה|פרק עה]]<br />
• [[חלק א, פרק עו|פרק עו]]<br />
|-<br />
! חלק ב<br />
|<br />
[[חלק ב, הנחות|הנחות]]<br />
• [[חלק ב, פרק א|פרק א]]<br />
• [[חלק ב, פרק ב|פרק ב]]<br />
• [[חלק ב, פרק ג|פרק ג]]<br />
• [[חלק ב, פרק ד|פרק ד]]<br />
• [[חלק ב, פרק ה|פרק ה]]<br />
• [[חלק ב, פרק ו|פרק ו]]<br />
• [[חלק ב, פרק ז|פרק ז]]<br />
• [[חלק ב, פרק ח|פרק ח]]<br />
• [[חלק ב, פרק ט|פרק ט]]<br />
• [[חלק ב, פרק י|פרק י]]<br />
• [[חלק ב, פרק יא|פרק יא]]<br />
• [[חלק ב, פרק יב|פרק יב]]<br />
• [[חלק ב, פרק יג|פרק יג]]<br />
• [[חלק ב, פרק יד|פרק יד]]<br />
• [[חלק ב, פרק טו|פרק טו]]<br />
• [[חלק ב, פרק טז|פרק טז]]<br />
• [[חלק ב, פרק יז|פרק יז]]<br />
• [[חלק ב, פרק יח|פרק יח]]<br />
• [[חלק ב, פרק יט|פרק יט]]<br />
• [[חלק ב, פרק כ|פרק כ]]<br />
• [[חלק ב, פרק כא|פרק כא]]<br />
• [[חלק ב, פרק כב|פרק כב]]<br />
• [[חלק ב, פרק כג|פרק כג]]<br />
• [[חלק ב, פרק כד|פרק כד]]<br />
• [[חלק ב, פרק כה|פרק כה]]<br />
• [[חלק ב, פרק כו|פרק כו]]<br />
• [[חלק ב, פרק כז|פרק כז]]<br />
• [[חלק ב, פרק כח|פרק כח]]<br />
• [[חלק ב, פרק כט|פרק כט]]<br />
• [[חלק ב, פרק ל|פרק ל]]<br />
• [[חלק ב, פרק לא|פרק לא]]<br />
• [[חלק ב, פרק לב|פרק לב]]<br />
• [[חלק ב, פרק לג|פרק לג]]<br />
• [[חלק ב, פרק לד|פרק לד]]<br />
• [[חלק ב, פרק לה|פרק לה]]<br />
• [[חלק ב, פרק לו|פרק לו]]<br />
• [[חלק ב, פרק לז|פרק לז]]<br />
• [[חלק ב, פרק לח|פרק לח]]<br />
• [[חלק ב, פרק לט|פרק לט]]<br />
• [[חלק ב, פרק מ|פרק מ]]<br />
• [[חלק ב, פרק מא|פרק מא]]<br />
• [[חלק ב, פרק מב|פרק מב]]<br />
• [[חלק ב, פרק מג|פרק מג]]<br />
• [[חלק ב, פרק מד|פרק מד]]<br />
• [[חלק ב, פרק מה|פרק מה]]<br />
• [[חלק ב, פרק מו|פרק מו]]<br />
• [[חלק ב, פרק מז|פרק מז]]<br />
• [[חלק ב, פרק מח|פרק מח]]<br />
|-<br />
! חלק ג<br />
|<br />
[[חלק ג, הקדמה|הקדמה]]<br />
• [[חלק ג, פרק א|פרק א]]<br />
• [[חלק ג, פרק ב|פרק ב]]<br />
• [[חלק ג, פרק ג|פרק ג]]<br />
• [[חלק ג, פרק ד|פרק ד]]<br />
• [[חלק ג, פרק ה|פרק ה]]<br />
• [[חלק ג, פרק ו|פרק ו]]<br />
• [[חלק ג, פרק ז|פרק ז]]<br />
• [[חלק ג, פרק ח|פרק ח]]<br />
• [[חלק ג, פרק ט|פרק ט]]<br />
• [[חלק ג, פרק י|פרק י]]<br />
• [[חלק ג, פרק יא|פרק יא]]<br />
• [[חלק ג, פרק יב|פרק יב]]<br />
• [[חלק ג, פרק יג|פרק יג]]<br />
• [[חלק ג, פרק יד|פרק יד]]<br />
• [[חלק ג, פרק טו|פרק טו]]<br />
• [[חלק ג, פרק טז|פרק טז]]<br />
• [[חלק ג, פרק יז|פרק יז]]<br />
• [[חלק ג, פרק יח|פרק יח]]<br />
• [[חלק ג, פרק יט|פרק יט]]<br />
• [[חלק ג, פרק כ|פרק כ]]<br />
• [[חלק ג, פרק כא|פרק כא]]<br />
• [[חלק ג, פרק כב|פרק כב]]<br />
• [[חלק ג, פרק כג|פרק כג]]<br />
• [[חלק ג, פרק כד|פרק כד]]<br />
• [[חלק ג, פרק כה|פרק כה]]<br />
• [[חלק ג, פרק כו|פרק כו]]<br />
• [[חלק ג, פרק כז|פרק כז]]<br />
• [[חלק ג, פרק כח|פרק כח]]<br />
• [[חלק ג, פרק כט|פרק כט]]<br />
• [[חלק ג, פרק ל|פרק ל]]<br />
• [[חלק ג, פרק לא|פרק לא]]<br />
• [[חלק ג, פרק לב|פרק לב]]<br />
• [[חלק ג, פרק לג|פרק לג]]<br />
• [[חלק ג, פרק לד|פרק לד]]<br />
• [[חלק ג, פרק לה|פרק לה]]<br />
• [[חלק ג, פרק לו|פרק לו]]<br />
• [[חלק ג, פרק לז|פרק לז]]<br />
• [[חלק ג, פרק לח|פרק לח]]<br />
• [[חלק ג, פרק לט|פרק לט]]<br />
• [[חלק ג, פרק מ|פרק מ]]<br />
• [[חלק ג, פרק מא|פרק מא]]<br />
• [[חלק ג, פרק מב|פרק מב]]<br />
• [[חלק ג, פרק מג|פרק מג]]<br />
• [[חלק ג, פרק מד|פרק מד]]<br />
• [[חלק ג, פרק מה|פרק מה]]<br />
• [[חלק ג, פרק מו|פרק מו]]<br />
• [[חלק ג, פרק מז|פרק מז]]<br />
• [[חלק ג, פרק מח|פרק מח]]<br />
• [[חלק ג, פרק מט|פרק מט]]<br />
• [[חלק ג, פרק נ|פרק נ]]<br />
• [[חלק ג, פרק נא|פרק נא]]<br />
• [[חלק ג, פרק נב|פרק נב]]<br />
• [[חלק ג, פרק נג|פרק נג]]<br />
• [[חלק ג, פרק נד|פרק נד]]<br />
|}<br />
<br />
----<br />
<center><br />
'''[[:קטגוריה:מונחי תרגום|רשימת מונחי תרגום]]'''<br />
</center><br />
----<br />
<center><br />
לרכישת המהדורה המלאה [https://rambam.plus לחצו כאן].<br />
</center></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%93&diff=349חלק ג, פרק נד2021-05-31T06:36:45Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק נד}}<br />
{{כותרת|תכלית האדם: לחבר השגה לעשייה בארץ}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ארבע משמעויות שהן אחת להסבר המונח חכמה}}<br />
{{קו}}המונח "{{עברית|חכמה}}" מציין בעברית ארבע משמעויות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא מציין השגת האמיתות, שתכליתן השגתו יתעלה. נאמר: "{{עברית|וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא [}}וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה, לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים] {{הפניה|(איוב כח,יב-יג)}}, ונאמר: "[לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ...] {{עברית|אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף}} {{עברית|[}}וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה. אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא. כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה...]" {{הפניה|(משלי ב,ב-ו)}}, וזה נפוץ.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} הוא מציין קניית מומחיות מקצועית במקצוע כלשהו: "{{עברית|וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם}} [יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ...] {{הפניה|(שמות לה,י-יא)}}, "{{עברית|וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב}} [בְּיָדֶיהָ טָווּ]" {{הפניה|(שם,כה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} הוא מציין קניית מעלות המידות: "{{עברית|וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם}}" {{הפניה|(תהילים קה,כב)}}, "{{עברית|בִּישִׁישִׁים חָכְמָה}}" {{הפניה|(איוב יב,יב)}}. משום שמה שנקנה בזקנה כשלעצמה הוא ההכנה לקבלת מעלות המידות.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} והוא מציין תחכום וערמה: "{{עברית|הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ}}" {{הפניה|(שמות א,י)}}. לפי משמעות זו נאמר: "{{עברית|וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה}}" {{הפניה|(שמואל־ב יד,ב)}}, כלומר בעלת תחכום וערמה. ובמשמעות זו גם: "{{עברית|חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע}}" {{הפניה|(ירמיהו ד,כב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אסם {{עברית|חכמה}} יקע פי אלעבראני עלי ארבעה מעאני, וד'לך אנה יקע עלי אדראך אלחקאיק אלתי גאיתהא אדראכה תע(א)לי, קאל {{עברית|והחכמה מאין תמצא ו[כ](ג)ו'}}, וקאל {{עברית|אם תבקשנה ככסף וגו'}}, והד'א כת'יר. ויקע עלי אקתנ[י](א) אלצנאיע אי צנאעה כאנת, {{עברית|וכל חכם לב בכם, וכל אשה חכמת לב}}. ויקע עלי אקתנא אלפצ'איל אלכ'לקיה, {{עברית|וזקניו יחכם, בישישים חכמה}}, לאן אלשי אלד'י יכתסב במג'רד אלשיך' הו אלתהיו לקבול אלפצ'איל אלכ'לקיה. ויקע עלי אלתלטף ואלאחתיאל, {{עברית|הבה נתחכמה לו}}, ובחסב הד'א אלמעני ק[י](א)ל {{עברית|ויקח משם אשה חכמה}} יעני ד'את תלטף ואחתיאל, ומן הד'א אלמעני {{עברית|חכמים המה להרע}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|איחוד המשמעויות)}} ייתכן שמשמעות "{{עברית|חכמה}}" בעברית מורה על תחכום והפעלת המחשבה, ואז יש שאותו תחכום והערמה הוא{{קו}}{{אינדקס|א)}} בקניית מעלות שכליות,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או בקניית מעלות מידותיות,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} או בקניית מומחיות מעשית,{{קו}}{{אינדקס|ד)}} או במעשי רוע ורשע.{{קו}}התברר אם כן ש"{{עברית|חכם}}" נאמר{{קו}}{{אינדקס|א)}} על בעל מעלות שכליות,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל בעל מעלות מידותיות,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל כל בעל מומחיות מעשית,{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועל בעל ערמה במעשי רשע ורוע.</td><br />
<td class="ar">וימכן אן יכון מעני {{עברית|חכמה}} פי אלעבראני ידל עלי אלתלטף ואעמאל אלפכרה, פקד יכון ד'לך אלתלטף ואלאחתיאל פי תחציל פצ'איל נטקיה, או פי תחציל פצ'איל כ'לקיה, או פי תחציל צנאעה עמליה, או פי שרור ורד'איל. פקד באן אן {{עברית|חכם}} יקאל לד'י אלפצ'איל אלנטקיה, ולד'י אלפצ'איל אלכ'לקיה, ולכל ד'י צנעאה עמליה, ולד'י אלאחתיאל פי אלרד'איל ואלשרור.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חכמת התורה וסדר לימודה}}<br />
{{קו}}לפי ביאור זה נקרא היודע את כל התורה לאמיתה "{{עברית|חכם}}" משני היבטים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} מצד המעלות השכליות הכלולות בתורה,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומצד מעלות המידות הכלולות בה.{{קו}}אך מכיוון שהדברים השכליים שבתורה נמסרים בקבלה (=כקביעה) ואינם מוכחים בדרכי העיון, החלו להתייחס בספרי הנביאים ובדברי ה{{עברית|חכמים}} לידיעת התורה כמין בפני עצמו ול{{עברית|חכמה}} סתם כמין אחר, כשאותה {{עברית|חכמה}} סתם היא זו שהוכחו באמצעותה אותם דברים שכליים שלמדנו מן התורה כקבלה. וכל מה שתמצא בכתובים על שבח ה{{עברית|חכמה}} ומופלאותה ומיעוט קוניה, כגון "{{עברית|לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ}}" {{הפניה|(איוב לב,ט)}}, "{{עברית|וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא}} [וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה]" {{הפניה|(שם כח,יב)}} ופסוקים רבים כיוצא בהם – כולם מתייחסים לאותה {{עברית|חכמה}} המלמדת אותנו את ההוכחה לדעות ה{{עברית|תורה}}. דבר זה נפוץ גם בדברי ה{{עברית|חכמים ז"ל}}, כלומר שגם הם מתייחסים לידיעת ה{{עברית|תורה}} כמין אחד ואל ה{{עברית|חכמה}} כמין אחר.{{קו}}{{אינדקס|א)}} אמרו {{עברית|ז"ל}} על {{עברית|משה רבינו}}: "{{עברית|אב בחכמה, אב בתורה, אב בנביאים}}" {{הפניה|(בבלי מגילה יג,א)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל {{עברית|שלמה}} נאמר: "{{עברית|וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם}}" {{הפניה|(מלכים־א ה,יא)}}, ואמרו: "{{עברית|ולא ממשה}}" {{הפניה|(ראו בבלי ראש השנה כא,ב)}}, כלומר שהכוונה ב"{{עברית|מִכָּל הָאָדָם}}" היא "מאנשי דורו", ומשום כך מזכיר הפסוק את "{{עברית|הֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל}}", החכמים המפורסמים אז.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובחסב הד'א אלביאן פאן אלעאלם בג'מלה' אלשריעה עלי חקיקתהא יתסמי {{עברית|חכם}} מן ג'התין, מן ג'הה' מא אשתמלת עליה אלשריעה מן אלפצ'איל אלנטקיה ומן ג'הה' מא אשתמלת עליה מן אלפצ'איל אלכ'לקיה, לכן לכון נטקיאת אלשריעה מקבולה גיר מברהנה בטרק אלנט'ר צאר פי כתב אלאנביא וכלאם אל{{עברית|חכמים}} יג'עלון עלם אלשריעה נועא ואל{{עברית|חכמה}} באטלאק נועא אכ'ר, תלך אל{{עברית|חכמה}} באטלאק הי אלתי יתברהן בהא מא תלקינאה מן אלשריעה מן תלך אלנטקיאת מקבולא, וכל מא תג'ד פי אלכתב מן תעט'ים אל{{עברית|חכמה}} וגראבתהא וקלה' מכתסביהא, {{עברית|לא רבים יחכמו, והחכמה מאין תמצא (וגו')}}, ומת'ל הד'ה אלנצוץ כת'יר(א), כל ד'לך ען תלך אל{{עברית|חכמה}} אלתי תפידנא אלברהאן עלי ארא אל{{עברית|תורה}}. אמא פי כלאם אל{{עברית|חכמים ז"ל}} פד'לך איצ'א כת'יר, אעני כונהם יג'עלון עלם אל{{עברית|תורה}} נועא ויג'עלון אל{{עברית|חכמה}} נועא אכ'ר, קאלוא {{עברית|ז"ל}} ען {{עברית|משה רב[י]נו}} {{עברית|אב בחכמה אב בתורה אב בנביאים}}, וג'א פי {{עברית|שלמה}} {{עברית|ויחכם מכל האדם}} קאלוא {{עברית|ולא ממשה}}, לאנה יריד בקולה {{עברית|מכל האדם}} מן מעאצריה, ולד'לך תג'דה יד'כר {{עברית|הימן וכלכל ודרדע בני מחול}} אלחכמא אלמשאה(י)ר חיניד'.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he">ה{{עברית|חכמים ז"ל}} אמרו גם שהאדם נתבע תחילה לדעת את ה{{עברית|תורה}}, ואחר כך הוא נתבע על ה{{עברית|חכמה}}, ואחר כך הוא נתבע על התלמוד המוטל עליו, כלומר להסיק מה עליו לעשות. וכך ראוי שיהיה הסדר:{{קו}}{{אינדקס|א)}} שהדעות הללו ייוודעו בתחילה כקבלה,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואחר כך יוכחו,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואחר כך יש לדקדק את המעשים שעל ידם יוטבו דרכי האדם.{{קו}}זה לשונם {{עברית|ז"ל}} על כך שהאדם נתבע על שלושת העניינים הללו בסדר זה: "{{עברית|כשאדם נכנס לדין תחלה אומרים לו: קבעת עתים לתורה? פלפלת בחכמה? הבינות דבר מתוך דבר?}}" {{הפניה|(בבלי שבת לא,א)}}. הרי התברר לך שידיעת ה{{עברית|תורה}} היא לשיטתם מין אחד, וה{{עברית|חכמה}} מין אחר, והיא אימות דעות ה{{עברית|תורה}} בעיון נכון.</td><br />
<td class="ar">וד'כרוא אל{{עברית|חכמים ז"ל}} איצ'א אן אלאנסאן מטלוב בעלם אל{{עברית|תורה}} אולא, ובעד ד'לך מטלוב ב{{עברית|חכמה}}, ובעד ד'לך מטלוב במא יתעין עליה מן פקה אלשריעה אעני אסתכ'ראג' מא ינבגי אן יפעל. והכד'א ינבגי אן יכון אלתרתיב, תערף תלך אלארא אולא מקבולה, ובעד ד'לך תברהן, ובעד ד'לך תחרר אלאעמאל אלתי תחסן בהא אלסירה, והד'א נצהם {{עברית|ז"ל}} פי כון אלאנסאן מטאלב(א) ען הד'א אלת'ל[א]ת'(ה) מעאני עלי הד'א אלתרתיב, קאלוא {{עברית|כשאדם נכנס לדין תחלה אומרים לו קבעת עתים לתורה פלפלת}} {{עברית|בחכמה הבינות דבר מתוך דבר}}. פקד באן לך אן עלם אל{{עברית|תורה}} ענדהם נוע ואל{{עברית|חכמה}} נוע אכ'ר והי תצחיח ארא אל{{עברית|תורה}} באלנט'ר אלצחיח.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ארבע השלמויות האנושיות}}<br />
{{קו}}לאחר כל מה שהקדמנו, שמע מה שנֹאמר: הפילוסופים, הקדומים והמאוחרים, הבהירו שהשלמויות המצויות לאדם – ארבעה מינים הם:{{קו}}{{אינדקס|א: שלמות קניינית)}} הראשון – והוא הנחות שבהם, והוא אשר בו מכלים אנשי העולם את ימיהם – הוא שלמות הקניין, כלומר הממון והבגדים והכלים והעבדים והקרקעות וכיוצא בהם שיש לאדם. והיותו של האדם מלך גדול הוא גם כן ממין זה. בשלמות זו אין שום חיבור בינה ובין אותו אדם, אלא היא יחס כלשהו, שרוב ההנאה ממנו היא דמיון גרידא, כלומר: "זה ביתי" ו"זה עבדי" ו"הכסף הזה שלי" ו"אלה הם אנשי צבאי". ואם יתבונן בעצמו ימצא שהכול חיצוני לעצמותו, ושכל דבר מקניינים אלה קיים כפי שהוא בפני עצמו. ולכן אם יֵעדר אותו היחס, לא יהיה הבדל בין אותו אדם שהיה מלך גדול לבין הנקלה שבאנשים, מבלי שישתנה דבר מאותם הדברים שהיו מיוחסים לו. הפילוסופים הבהירו שמי שישים את השתדלותו ומטרתו לאופן זה של שלמות – לא תהיה השתדלותו אלא לדמיון גרידא, והוא דבר שאינו בר קיימא, ואף אם יתקיים בידו הקניין ההוא כל ימי חייו, לא תושג לו בעצמותו כל שלמות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד כל מא וטינאה תסמע מא נקולה. קד בין אלפלאספה אלמתקדמון ואלמתאכ'רון אן אלכמאלאת אלמוג'ודה ללאנסאן ארבעה אנואע. אולהא והו אנקצהא והו אלד'י עליה יתפאנ[א](י) אהל אלארץ' הו כמאל אלקניה, והו מא יוג'ד ללשכ'ץ מן אלאמואל ואלת'יאב ואלאלאת ואלעביד ואלאראצ'י ונחוהא, ואן יכון אלאנסאן מלכא עט'ימא הו מן הד'א אלנוע, והד'א כמאל לא אתצאל בינה ובין ד'לך אלשכ'ץ בוג'ה, ואנמא הי נסבה' מא מעט'ם אללד'ה בהא כ'יאל מחץ', אעני אן הד'ה דארי והד'א עבדי והד'א אלמאל (מא)לי והאולא ג'נדי, ואד'א אעתבר שכ'צה יג'ד אלכל כ'ארג'(א) ען ד'אתה, וכל שי מן הד'ה אלקניאת בחית' הו פי וג'ודה, ולהד'א אד'א עדמת תלך אלנסבה אצבח ד'לך אלשכ'ץ אלד'י כאן מלכא עט'ימא לא פרק בינה ובין אחקר מן יכון פי אלנאס מן גיר אן יתגיר שי מן תלך אלאשיא אלתי כאנת מנסובה לה. ובינוא אלפלאספה אן אלד'י יג'על וכדה וסעיה להד'א אלנחו מן אלכמאל אנמא סעי לכ'יאל מחץ', והו שי לא ית'בת, ולו ת'בתת לה תלך אלקניה טול חיאתה פאנה לם יחצל לה פי ד'אתה כמאל אצלא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ב: שלמות גופנית)}} המין השני קשור לעצמותו של האדם יותר מן הראשון, והוא שלמות מבנה הגוף ותכונתו, כלומר שמזגו של אותו אדם יהיה בתכלית האיזון ואבריו בפרופורציות מתאימות וחזקים כראוי. גם את מין זה של שלמות אין לעשות תכלית, כי הוא שלמות גופנית, ואינו של האדם באשר הוא אדם אלא באשר הוא בעל חיים, והוא שותף בזה לחיות הפחותות ביותר. ועוד, אפילו יגיע כוח האדם לשיאו המרבי, לא יגיע לכוחו של פרד חזק, לא כל שכן שיגיע לכוח אריה או כוח פיל. שיא השלמות הזאת, כמו שציינו, היא שיישא משא כבד או ישבור עצם עבה וכיוצא בזה מן הדברים שאין בהם תועלת גופנית גדולה. תועלת נפשית, מכל מקום, נעדרת מן המין זה.</td><br />
<td class="ar">ואלנוע אלת'אני לה בד'את אלשכ'ץ תעלק אכת'ר מן אלאול, והו כמאל אלבניה ואלהיאה, אעני אן יכון מזאג' ד'לך אלשכ'ץ פי גאיה' אלאעתדאל ואעצ'אוה מתנאסבה קויה כמא ינבגי. והד'א אלנוע איצ'א מן אלכמאל לא יתכ'ד' גאיה לאנה כמאל ג'סמאני, ומא הו ללאנסאן מן חית' הו אנסאן בל מן חית' הו חיואן, וישארך פי הד'א אכ'ס אלחיואן (ו)איצ'א לו וצל מן קוה' שכ'ץ אלאנסאן גאיה ונהאיה מא ילחק בקוה' בגל קוי, פנאהיך אן ילחק בקוה' אסד או קוה' פיל, וגאיה' הד'א אלכמאל כמא ד'כר[ו](נ)א אן ינקל חמלא ת'קילא או יכסר עט'מא גליט'א ונחו הד'א ממא לא כביר פאידה ג'סמאניה פיה, אמא פאידה נפסאניה פמעדומה מן הד'א אלנוע.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ג: שלמות אופי וחברה)}} המין השלישי הוא שלמות בעצם האדם יותר מן השני, והוא שלמות מעלות המידות, כלומר שמידותיו של אותו אדם תהיינה בתכלית המעלה. ומטרת רוב ה{{עברית|מצוות}} אינה אלא להשגת מין זה של שלמות. גם מין שלמות זה אינו אלא הכנה לזולתו ואינו תכלית לעצמו. זאת משום שכל המידות אינן אלא בדברים שבין אדם לחברו, וכאילו באותה שלמות במידותיו הוא רק הכשיר עצמו לתועלת בני האדם, ואם כן נעשתה כלי עבור אחרים. שהרי אם תניח אדם לבדו, שאין לו עסק עם אף אחד, תמצא שכל מידותיו הטובות יהיו אז נטולות ערך ובטלות ואין בהן צורך, ואינן תורמות לשלמותו האישית כלל. כי אין הוא צריך אותן ואין הן מועילות לו אלא מבחינת זולתו.</td><br />
<td class="ar">ואלנוע אלת'אלת' הו כמאל פי ד'את אלשכ'ץ אכת'ר מן אלת'אני, והו כמאל אלפצ'איל אלכ'לקיה, וד'לך באן תכון אכ'לאק ד'לך אלשכ'ץ עלי גאיה' פצ'ילתהא, ואכת'ר אל{{עברית|מצות}} אנמא הי לחצול הד'א אלנוע מן אלכמאל. והד'א אלנוע מן אלכמאל איצ'א אנמא הו תוטיה לגירה וליס הו גאיה לד'אתה, וד'לך אן אלכ'לקיאת כלהא אנמא הי פי מא בין אלשכ'ץ מן אלנאס ובין גירה, פכאן הד'א אלכמאל פי כ'לקיאתה אנמא תהיא בה למנפעה' אלנאס, פצאר אלה לגירה, לאנך אד'א פרצ'ת שכ'ץ אנסאן וחדה לא יעאמל אחדא, וג'דת אלפצ'איל אלכ'לקיה מנה כלהא חיניד' בטאלה עטאלה לא חאג'ה להא, ולא תכמל שכ'צה פי שי, ואנמא יחתאג' אליהא ותעוד פאידתהא עליה באעתבאר אלגיר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ד: שלמות ההכרה)}} המין הרביעי הוא השלמות האנושית האמיתית, שהיא השגת המעלות השכליות, כלומר תפיסת {{מונח|תצור}} מושכלות המלמדות דעות נכונות במטפיזיקה. וזו היא התכלית האחרונה, והיא המביאה את האדם לשלמות אמיתית, והיא לו לבדו, והיא הנותנת לו קיום נצחי. ובה האדם אדם.</td><br />
<td class="ar">ואלנוע אלראבע הו אלכמאל אלאנסאני אלחקיקי, והו חצול אלפצ'איל אלנטקיה אעני תצור מעקולאת, תפיד ארא(א) צחיחה פי אלאלאהיאת, והד'ה הי אלגאיה אלאכ'ירה והי אלתי תכמל אלשכ'ץ כמאלא חקיקיא, והי לה וחדה, והי תפידה אלבקא אלדאים. ובהא אלאנסאן אנסאן.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שלמות השיא, גם בתפיסת הנביאים והחכמים}}<br />
{{קו}}התבונן בכל אחת משלוש השלמויות הקודמות ותמצא שהיא לזולתך, לא לך; ואם אי אפשר בלעדיהן, כַּמפורסם, הרי הן לך ולזולתך. אך השלמות האחרונה הזאת היא לך לבדך, ואין בה לאחר שום שותפות עמך, "{{עברית|יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ}} [וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ]" {{הפניה|(משלי ה,יז)}}. לכן ראוי לך שתשקוד להשיג את מה שנשאר לך, ולא תטרח ותתייגע עבור אחרים, אתה המזניח את נפשך עד שלובנהּ השחיר בשלוט הכוחות הגופניים עליה, כמו שנאמר בתחילת אותם משלים שִירִיִּים שנאמרו על עניינים אלה: "[אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ] {{עברית|בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי}}" {{הפניה|(שיר השירים א,ו)}}. ועל אותו עניין עצמו נאמר: "{{עברית|פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי}}" {{הפניה|(משלי ה,ט)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעתבר כל כמאל מן אלת'לת'ה כמאלאת אלמתקדמה תג'דה לגירך לא לך, ואן כאן ולא בד בחסב אלמשהור פהי לך ולגירך, אמא הד'א אלכמאל אלאכ'יר פהו לך וחדך ליס לאכ'ר מעך פיה משארכה בוג'ה, {{עברית|יהיו לך לבדך (וגו')}}. ולהד'א ינבגי לך אן תחרץ עלי חצול הד'א אלבאקי לך, ולא תתעב ותשק[א](י) לאכ'רין יא גאפלא ען נפסה חתי אסוד ביאצ'הא באסתילא אלקוי אלג'סמאניה עליהא, כמא קיל פי אבתדא תלך אלאמת'אל אלשעריה אלמצ'רובה להד'ה אלמעאני, קאל {{עברית|בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי}}, ופי הד'א אלמעני בעינה קאל {{עברית|פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he">גם הנביאים ביארו לנו את העניינים האלה עצמם ופירשו אותם לנו כמו שפירשום הפילוסופים, ואמרו לנו בפירוש ששלמות הקניין, ושלמות בריאות הגוף, ושלמות תכונות האופי – כל אלה אינן שלמויות שיש להתפאר בהן ולחשוק בהן; ושהשלמות שיש להתפאר בה ולחשוק בה היא ידיעתו יתעלה, שהיא הידע האמיתי. {{עברית|ירמיה}} אמר על אותן ארבע שלמויות: "{{עברית|כֹּה אָמַר ה': אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי}}" {{הפניה|(ירמיהו ט,כב-כג)}}. התבונן כיצד נקט אותן כסדרן אצל ההמון, משום שמבחינתם השלמות הגדולה ביותר היא "{{עברית|עשיר בעשרו}}", ולמטה ממנה "{{עברית|גבור בגבורתו}}" ולמטה ממנה "{{עברית|חכם בחכמתו}}", כלומר בעל המידות הנעלות, משום שגם אותו אדם הוא נכבד אצל המון העם שאליהם הוא מדבר, ולכן סודרו (השלמויות) בסדר זה.</td><br />
<td class="ar">קד בין לנא אלאנביא איצ'א הד'ה אלמעאני בעינהא, ושרחוהא לנא כמא שרחתהא אלפלאספה, וצרחוא לנא באן ליס כמאל אלקניה ולא כמאל אלצחה ולא כמאל אלאכ'לאק כמאלא יפתכ'ר בה ולא ירגב פיה, ואן אלכמאל אלד'י יפתכ'ר בה וירגב פיה הו מערפתה תע(א)לי אלד'י ד'לך הו אלעלם אלחקיקי, קאל {{עברית|ירמיה}} פי הד'ה אלכמאלאת אלארבעה {{עברית|כה אמר י"י אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל}} {{עברית|יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי}}, ותאמל כיף אכ'ד'הא עלי תרתיבהא ענד אלג'מהור, פאן אעט'ם כמאל ענדהם {{עברית|עשיר בעשרו}}, ודונה {{עברית|גבור בגבורתו}}, ודונה {{עברית|חכם בחכמתו}} יעני ד'א אלאכ'לאק אלפאצ'לה, פאן ד'לך אלשכ'ץ איצ'א מעט'ם ענד אלג'מהור אלד'ין אליהם הו אלכ'טאב, פלד'לך רתבת הד'א אלתרתיב.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he">ה{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} כבר השיגו מאותו {{עברית|פסוק}} את העניינים האלה עצמם שצִיַּנּו, ואמרו במפורש את מה שביארתי לך בפרק זה: שה"{{עברית|חכמה}}" האמורה בסתם בכל מקום, והיא התכלית, היא השגתו יתעלה, ושאותם קניינים שאדם קונה מן האוצרות שמתחרים בהם ומחשיבים אותם לשלמות – אינם שלמות. וכן כל המעשים התורניים האלה, כלומר מיני העבודות וכן המידות המועילות לכל האנשים בהתנהגותם זה עם זה – לכולם אין חיבור לתכלית אחרונה זו ואין להשוותם אליה, אלא הן הכנות עבור תכלית זו.</td><br />
<td class="ar">וקד אדרכוא אל{{עברית|חכמים ז"ל}} מן הד'א אל{{עברית|פסוק}} הד'ה אלמעאני בעינהא אלתי ד'כרנא וצרחוא במא בינתה לך פי הד'א אלפצל, והו אן אל{{עברית|חכמה}} אלמקולה באטלאק פי כל מוצ'ע והי אלגאיה הי אדראכה תע(א)לי, ואן הד'ה אלקניה אלתי יקתניהא אלאנסאן מן אלד'כ'איר אלתי יתנאפס פיהא ותט'ן כמאל(א) ליסת בכמאל. וכד'לך הד'ה אעמאל אלשריעה כלהא אעני אנואע אלעבאדאת וכד'לך אלכ'לקיאת אלנאפעה ללנאס כלהם פי תצרפאתהם בעצ'הם מע בעץ' ג'מיע ד'לך לא יקתרן בהד'ה אלגאיה אלאכ'ירה ולא יסאויהא, בל הי תוטיאת מן אג'ל הד'ה אלגאיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">12</td><br />
<td class="he">שמע דבריהם בכל אותם עניינים בלשונם, והוא לשון {{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(לה,ג)}}. נאמר שם: "{{עברית|כתוב אחד אומר: 'וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ'}} {{הפניה|(משלי ח,יא)}} {{עברית|וכתוב אחר אומר: 'וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ'}} {{הפניה|(שם ג,טו)}}; {{עברית|'חֲפָצִים' – אלו מצות ומעשים טובים, 'חֲפָצֶיךָ' – אלו אבנים טובות ומרגליות; חֲפָצַי}} {{עברית|וחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, אלא: 'כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל [}}הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי]{{עברית|'}} {{הפניה|(ירמיהו ט,כג)}}". ראה כמה תמציתי מאמר זה וכמה שלם אומרו, ואיך לא החסיר דבר מכל מה שציינו והארכנו בביאורו ובהקדמותיו!</td><br />
<td class="ar">ואסמע נצהם פי ג'מיע הד'ה אלמעאני בלפט'הם והו נץ {{עברית|בראשית רבה}}, הנאך קיל {{עברית|כתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה וכתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה, חפצים אלו מצות}} {{עברית|ומעשים טובים, חפציך אלו אבנים טובות}} {{עברית|ומרגליות, חפצי(ם)}} {{עברית|וחפציך לא ישוו בה, אלא כי אם בזאת יתהלל המתהלל [וכו'](השכל וידע אותי)}}. פתאמל מא אוג'ז הד'א אלקול ומא אכמל קאילה, וכיף לם יגאדר שיא מן כל מא ד'כרנאה וטולנא פי ביאנה ופי תוטיאתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המנהיגות כהידמות}}<br />
{{קו}}כיוון שהזכרנו את ה{{עברית|פסוק}} הזה והדברים המופלאים הכלולים בו, והזכרנו את דברי ה{{עברית|חכמים ז"ל}} עליו, נשלים את מה שהוא כולל: ב{{עברית|פסוק}} הזה, בביאור המטרה הנכבדת ביותר, הוא לא הסתפק בהשגתו יתעלה בלבד, משום שאילו זו היתה כוונתו היה אומר: "{{עברית|כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי}}" ועוצר, או היה אומר "{{עברית|השכל וידוע אותי כי אני אחד}}" או היה אומר "{{עברית|כי אין לי תמונה}}" או "{{עברית|כי אין כמוני}}" וכיוצא בזה. אלא אמר: ההתפארות היא בהשגתי ובידיעת תאריי, כלומר פעולותיו, כדרך שביארנו {{הפניה|(א,נד)}} על מה שנאמר: "{{עברית|הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ [}}וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ]" {{הפניה|(שמות לג,יג)}}. וביאר לנו ב{{עברית|פסוק}} הזה {{הפניה|(ירמיהו ט,כג)}} שאותן פעולות שיש לדעת ולחקות הן {{עברית|חסד}}, {{עברית|משפט}} ו{{עברית|צדקה}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואד' וד'כרנא הד'א אל{{עברית|פסוק}} ומא אשתמל עליה מן אלגראיב וד'כרנא כלאם אל{{עברית|חכמים ז"ל}} פיה פלנתמם מא תצ'מנה, וד'לך אנה לם יקתצר פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} פי תביין אשרף אלגאיאת עלי אדראכה תע(א)לי פקט, לאנה לו כאן הד'א קצדה לקאל {{עברית|כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל ויד[ו]ע אותי}} ויקטע אלקול, או כאן יקול {{עברית|השכל ויד[ו]ע אותי כי אני אחד}}, או כאן יקול {{עברית|כי אין לי תמונה}}, או {{עברית|כי אין כמוני}} ומא נחי הד'א אלנחו, בל קאל אן אלאפתכ'אר הו באדראכי ובמערפה' צפאתי יעני אפעאלה, נחו מא בינא פי קולה {{עברית|הודיעני נא את דרכיך ו[כ](ג)ו'}}, ובין לנא פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} אן תלך אלאפעאל אלתי יג'ב אן תערף ותתקיל הי {{עברית|חסד}} ו{{עברית|משפט}} ו{{עברית|צדקה}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">14</td><br />
<td class="he">הוא הוסיף עניין חשוב אחר, והם דבריו "{{עברית|בָּאָרֶץ}}" {{הפניה|(שם)}}, שזה הוא ציר התורה. ולא כמחשבתם של המתפרצים, שחשבו שהשגחתו יתעלה מסתיימת אצל גלגל הירח ואילו הארץ ואשר בה עזובים, "{{עברית|עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ}}" {{הפניה|(יחזקאל ט,ט)}}, אלא כמו שהבהיר לנו על ידי אדון החכמים: "{{עברית|כִּי לַה' הָאָרֶץ}}" {{הפניה|(שמות ט,כט)}}, כלומר שהשגחתו גם בארץ כמתאים לה כמו שהוא משגיח בשמים כמתאים להם, והוא אומרו: "{{עברית|כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ}}" {{הפניה|(ירמיהו ט,כג)}}.</td><br />
<td class="ar">וזאד מעני אכ'ר וכידא והו קולה {{עברית|בארץ}} אלד'י הד'א הו קטב אלשריעה. וליס כזעם אלמתהאפתין אלד'ין ט'נוא אן ענאיתה תע(א)לי אנתהת ענד פלך אלקמר ואן אלארץ' במא פיהא מהמלה {{עברית|עזב י"י את הארץ}}, בל כמא בין לנא עלי ידי סיד אלעאלמין {{עברית|כי לי"י הארץ}}, יקול אן ענאיתה איצ'א באלארץ' בחסבהא כמא אעתני באלסמא בחסבהא, והו קולה {{עברית|כי אני י"י עשה חסד משפט וצדקה בארץ}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he">אחר כך השלים את העניין ואמר: "{{עברית|כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם ה'}}" {{הפניה|(שם)}}, כלומר כוונתי שיבוא מכם {{עברית|חסד, צדקה}} ו{{עברית|משפט בארץ}} באופן שביארנו {{הפניה|(א,נד)}} לגבי {{עברית|שלש עשרה מדות}}, שהמטרה היא להידמות להן ושיהיו אלה דרכינו. אם כן התכלית הנזכרת ב{{עברית|פסוק}} הזה היא שהוא הבהיר ששלמות האדם שיתפאר בה באמת היא{{קו}}{{אינדקס|א)}} מי שיזכה בהשגתו יתעלה כפי יכולתו,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ושידע כיצד היא השגחתו על ברואיו בהבאתם למציאות ובהנהגתם,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ושבדרכיו של אותו אדם לאחר אותה השגה יתכוון תמיד ל{{עברית|חסד צדקה ומשפט}}, כהידמות לפעולותיו יתעלה באופן שביארנו כמה פעמים בחיבור זה.</td><br />
<td class="ar">ת'ם כמל אלמעני וקאל {{עברית|כי באלה חפצתי נאם י"י}}, יעני אן גרצ'י אן יכון מנכם {{עברית|חסד}} ו{{עברית|צדקה}} ו{{עברית|משפט בארץ}} עלי נחו מא בינא פי {{עברית|שלש עשרה מדות}}, אן אלקצד אלתשבה בהא ואן תכון תלך סירתנא. פאלגאיה אלתי ד'כרהא פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} הי אנה בין אן כמאל אלאנסאן אלד'י בה יפתכ'ר חקיקה הו מן חצל לה אדראכה תע(א)לי חסב טאקתה, וערף ענאיתה במכ'לוקאתה פי איג'אדהא ותדבירהא כיף הו, וכאנת סירה' ד'לך אלשכ'ץ בעד ד'לך אלאדראך יקצד בהא דאימא {{עברית|חסד צדקה ומשפט}} תשבהא באפעאלה תע(א)לי נחו מא בינא מראת פי הד'ה אלמקאלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חתימת הספר}}<br />
{{קו}}זה מה שנראה לי לכלול בחיבור זה ממה שנראה לי שיועיל מאוד לשכמותך, ואני מאחל לך שעם התבוננות שלמה תשיג כל מה שכללתי בו בעזרת ה' יתעלה, והוא יזכנו {{עברית|וכל ישראל חברים}} למה שהבטיח לנו: "{{עברית|אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה}}" {{הפניה|(ישעיהו לה,ה)}}. "{{עברית|הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם}}" {{הפניה|(שם ט,א)}}. {{עברית|אמן}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'א קדר מא ראית אן נודעה פי הד'ה אלמקאלה ממא ראית אנה נאפע ג'דא לאמת'אלך, ואנא ארג'ו לך ענד אלתאמל אלשאפי אן תנאל כל גרץ' צ'מנתה פיהא במעונה' אללה תע(א)לי, והו יזכינא {{עברית|וכל ישראל חברים}} למא ועדנא בה {{עברית|אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה, העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ}} {{עברית|צלמות אור נגה עליהם. אמן}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}17</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שיר סיום}}<br />
{{קו}}<br />
{{עברית|קָרוֹב מְאֹד הָאֵל לְכָל קוֹרֵא,}}<br />
{{קו}}<br />
{{עברית|אִם בֶּאֱמֶת יִקְרָא וְלוֹ}} {{עברית|יִשְעֶה.}}{{קו}}{{עברית|נִמְצָא לְכָל דּוֹרֵש יְבַקְּשֵהוּ,}}{{קו}}{{עברית|אִם יַהֲלֹךְ נִכְחוֹ וְלֹא יִתְעֶה.}}</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}קרוב מאד האל לכל קורא אם באמת יקרא ול[ו](א) ישעה. נמצא לכל דורש יבקשהו אם יהל[ו]ך נכחו ולא יתעה. (כמל אלג'ז אלת'אלת' בעון אללה ובכמאלה כמלת דלאלה' אלחאירין.)</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%92&diff=348חלק ג, פרק נג2021-05-31T06:36:43Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק נג}}<br />
{{כותרת|המונחים חסד משפט וצדקה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}פרק זה כולל פירוש {{מונח|שרח}} משמעויותיהם של שלושה מונחים שנצרכנו לפרשם, והם: {{עברית|חסד, משפט וצדקה}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}הד'א אלפצל יתצ'מן שרח מעאני ת'לת'ה אסמא אחתג'נא לשרחהא, והי {{עברית|חסד (ו)משפט וצדקה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המונח חסד}}<br />
{{קו}}כבר ביארנו בפירוש ל{{עברית|אבות}} {{הפניה|(ה,ו)}} שמשמעות "{{עברית|חסד}}" היא הפלגה, בכל דבר שמפליגים בו, ולרוב משתמשים בו בהפלגה של הטבה. וידוע שההטבה כוללת שתי משמעויות:{{קו}}{{אינדקס|משמעות א)}} האחת היא עשיית טוב למי שאין לך כל מחויבות כלפיו,{{קו}}{{אינדקס|משמעות ב)}} והשנייה היא עשיית טוב למי שראוי לקבל, יותר ממה שהוא ראוי לקבל.{{קו}}השימוש הנפוץ של ספרי הנבואה בביטוי "{{עברית|חסד}}" הוא לעשיית טוב למי שאין לך כל מחויבות כלפיו.{{קו}}{{אינדקס|א1)}} לכן כל טובה המגיעה ממנו יתעלה נקראת "{{עברית|חסד}}". כמו שנאמר: "{{עברית|חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר}}" {{הפניה|(ישעיהו סג,ז)}}.{{קו}}{{אינדקס|א2)}} ולכן המציאות הזאת כולה, כלומר העובדה שהוא יתעלה הביא אותה למציאות, היא {{עברית|חסד}}. נאמר: "{{עברית|עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה}}" {{הפניה|(תהילים פט,ג)}}, כלומר: {{עברית|בנין העולם – חסד הוא}}.{{קו}}{{אינדקס|א3)}} ואמר יתעלה בתיאור {{עברית|מדותיו}}: "[ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם] {{עברית|וְרַב חֶסֶד}} [וֶאֱמֶת]" {{הפניה|(שמות לד,ו)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד בינא פי שרח {{עברית|אבות}} אן {{עברית|חסד}} מענאה אלמבאלגה פי אי שי בולג פיה, ואסתעמאלה פי אלמבאלגה פי אלאפצ'אל אכת'ר. ומעלום אן אלאפצ'אל יעם מעניין, אחדהמא אלאנעאם עלי מן לא חק לה עליך אצלא, ואלת'אני אלאנעאם עלי אלמסתחק באכת'ר ממא יסתחק, ואכת'ר אסתעמאל אלכתב אלנבויה ללפט'ה' {{עברית|חסד}} הו פי אלאנעאם עלי מן לא חק לה עליך אצלא, ולד'לך כל נעמה תצל מנה תע(א)לי תסמי {{עברית|חסד}}, קאל {{עברית|חסדי י"י אזכיר}}. פלד'לך הד'א אלוג'וד כלה אעני איג'אדה תע(א)לי לה הו {{עברית|חסד}}, קאל {{עברית|עולם חסד יבנה}}, תקדירה {{עברית|בנין העולם חסד הוא}}. וקאל תע(א)לי פי וצף {{עברית|מדותיו ורב חסד}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המונח צדקה}}<br />
{{קו}}אשר לביטוי "{{עברית|צדקה}}" – הוא נגזר מן "{{עברית|צדק}}", שהוא הצדק ("אלעַדְל"). הצדק הוא:{{קו}}{{אינדקס|משמעות א)}} מתן מה שמגיע לכל מי שמגיע לו,{{קו}}{{אינדקס|משמעות ב)}} ולתת לכל מצוי מן המצויים כפי הראוי לו.{{קו}}על פי המשמעות הראשונה, אין זה נקרא "{{עברית|צדקה}}" בספרי הנביאים אם שילמת את החובות המוטלות עליך לזולתך. כי אם אתה משלם לשכיר את שכרו, או פורע את חובך – אין זה נקרא "{{עברית|צדקה}}"; אך החובות המוטלות עליך כלפי זולתך מתוך מידה טובה, כמו ריפוי שברו של כל בעל שבר – הן נקראות "{{עברית|צדקה}}".{{קו}}{{אינדקס|דוגמה א)}} לכן נאמר לגבי השבת המשכון: "{{עברית|וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה}}" {{הפניה|(דברים כד,יג)}}. כי אם אתה הולך בדרכי המידות הטובות – אתה עושה צדק עם נפשך ההוגה, כי אתה משלם לה את המגיע לה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומכיוון שכל מידה טובה נקראת "{{עברית|צדקה}}", נאמר: "{{עברית|וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה}}" {{הפניה|(בראשית טו,ו)}}, כלומר מידת האמונה (=הביטחון). {{מונח|אימאן}}{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן דבריו יתעלה: "{{עברית|וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ [}}כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ]" {{הפניה|(דברים ו,כה)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא לפט'ה' {{עברית|צדקה}} פהי משתקה מן {{עברית|צדק}} והו אלעדל, ואלעדל הו איצאל כל ד'י חק לחקה, ואעטא כל מוג'וד מן אלמוג'ודאת בחסב אסתיהאלה. פבחסב אלמעני אלאול לא יסמי פי כתב אלאנביא אלחקוק אלמתעינה עליך לגירך אד'א ופיתהא {{עברית|צדקה}}, לאנך אן קצ'ית אלאג'יר אג'רתה או קצ'ית דינך פלא יסמי ד'לך {{עברית|צדקה}}, ואמא אלחקוק אלתי תתעין עליך לגירך מן אג'ל פצ'ילה' אלכ'לק כג'בר צדע כל מצדוע פהי תתסמי {{עברית|צדקה}}, פלד'לך קאל פי רד אלרהן {{עברית|ולך תהיה צדקה}}, לאנך אד'א סרת בסירה' אלפצ'איל אלכ'לקיה פקד עדלת עלי נפסך אלנאטקה לאנך ופיתהא חקהא. ולכון כל פצ'ילה כ'לקיה תסמי {{עברית|צדקה}} קאל {{עברית|והאמן בי"י ויחשבה לו צדקה}}, אעני פצ'ילה' אלאימאן. וכד'לך קולה תע(א)לי {{עברית|וצדקה תהיה לנו (כי נשמר לעשות וגו')[וכו']}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המונח משפט}}<br />
{{קו}}אשר לביטוי "{{עברית|משפט}}" – משמעותו לדון את הנידון כפי הראוי לו, בין אם זו הטבה או ענישה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא לפט'ה' {{עברית|משפט}} פהי אלחכם במא יג'ב עלי אלמחכום עליה, כאן ד'לך אנעאמא או אנתקאמא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום ומטרת הפרק}}<br />
{{קו}}אם כן עלה בידינו ש"{{עברית|חסד}}" חל על הטבה באופן כללי, ו"{{עברית|צדקה}}" – על כל טוב שאתה עושה בשל מידה טובה שעל ידה אתה מביא את עצמך לשלמות, ו"{{עברית|משפט}}" – יש שתוצאתו תהיה עונש ויש שתהיה טובה. וכבר ביארנו בשלילת התארים {{הפניה|(א,נג-נד)}} שכל תואר שה' מתואר בו בספרי הנביאים הוא תואר פעולה.{{קו}}{{אינדקס|חסד)}} נמצא שמבחינת הבאתו את היקום למציאות הוא נקרא "{{עברית|חסיד}}";{{קו}}{{אינדקס|צדקה)}} ומבחינת רחמיו על החלשים, כלומר הנהגת בעלי החיים באמצעות כוחותיהם, הוא נקרא "{{עברית|צדיק}}";{{קו}}{{אינדקס|משפט)}} ומבחינת הטובות היחסיות והפגעים הגדולים היחסיים המתרחשים בעולם, שחִייב אותם הדין הנובע מן החכמה – הוא נקרא "{{עברית|שופט}}".{{קו}}{{אינדקס|התארים)}} ה{{עברית|תורה}} כבר השתמשה במפורש בשלושת השמות האלה: "{{עברית|הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ}} [לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?]" {{הפניה|(בראשית יח,כה)}}, "[אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל] {{עברית|צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא}}" {{הפניה|(דברים לב,ד)}}, "{{עברית|וְרַב חֶסֶד}}" {{הפניה|(שמות לד,ו)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקד תלכ'ץ אן {{עברית|חסד}} יקע עלי אלאפצ'אל מטלק(א), ו{{עברית|צדקה}} עלי כל כ'יר תפעלה מן אג'ל אלפצ'ילה אלכ'לקיה אלתי תכמל בהא נפסך, ו{{עברית|משפט}} קד תכון נתיג'תה נקמה וקד תכון נעמה. וקד בינא פי נפי אלצפאת אן כל צפה יוצף אללה בהא פי כתב אלאנביא הי צפה פעליה, פבחסב איג'אדה אלכל תסמי {{עברית|חסיד}}, ובחסב רחמתה ללצ'עפא אעני תדביר אלחיואן בקואה יתסמי {{עברית|צדיק}}, ובחסב מא יחדת' פי אלעאלם מן אלכ'יראת אלאצ'אפיה ואלבלאיא אלעט'ימה אלאצ'אפיה אלתי אוג'בהא אלחכם אלתאבע ללחכמה יתסמי {{עברית|שופט}}. וקד נצת אל{{עברית|תורה}} בהד'ה אלת'לת'ה אסמא, {{עברית|השופט כל הארץ, צדיק וישר הוא, ורב חסד}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he">מטרתנו בפירושן {{מונח|שרח}} של משמעויות המונחים הללו היתה כמבוא לפרק הבא.</td><br />
<td class="ar">וכאן גרצ'נא בשרח מעאני הד'ה אלאסמא תוטיה לפצל נאתי בה בעד הד'א:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%91&diff=347חלק ג, פרק נב2021-05-31T06:36:43Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק נב}}<br />
{{כותרת|היראה מפני אובדן הקשר עם ה'}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המלך הגדול – תודעת נוכחות ה'}}<br />
{{קו}}אין ישיבתו של אדם ותנועתו והתנהגותו כשהוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועתו והתנהגותו כשהוא לפני מלך גדול. וכן אין דיבורו ושיחתו החופשית כשהוא בקרב משפחתו וקרוביו, כדיבורו במקום מושבו של המלך. לכן על מי שבוחר בשלמות האנושית, ושיהיה {{עברית|איש האלהים}} באמת, לשים לב ולדעת שהמלך הגדול העוטף אותו וצמוד אליו תמיד – גדול הוא מכל מלך בשר ודם, אפילו היה {{עברית|דוד}} ו{{עברית|שלמה}}. ואותו מלך הנלווה והצמוד הוא השכל השופע עלינו, שהוא הקשר בינינו לבינו יתעלה. וכמו שאנחנו השגנוהו באותו אור שהשפיע עלינו, כמו שנאמר: "{{עברית|בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר}}" {{הפניה|(תהילים לו,י)}} – כך באותו אור בעצמו הוא צופה בנו, ובשלו הוא יתעלה עמנו תמיד, צופה ומשגיח: "{{עברית|אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ?}} [נְאֻם ה'; הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה']" {{הפניה|(ירמיהו כג,כד)}}. הבן זאת מאוד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ליס ג'לוס אלאנסאן וחרכ(א)תה ותצרפאתה והו וחדה פי ביתה כג'לוסה וחרכ(א)תה ותצרפאתה והו בין ידי מלך עט'ים, ולא כלאמה ואנבסאטה והו בין אהלה וקרא[י]ב(ת)ה ככלאמה פי מג'לס אלמלך. פלד'לך מן את'ר אלכמאל אלאנסאני ואן יכון {{עברית|איש האלהים}} חקיקה יתנבה ויעלם אן אלמלך אלעט'ים אלמלאחף לה אלמלאזם לה דאימא אעט'ם מן כל שכ'ץ אנסאן הו [מלך], ולו כאן {{עברית|דוד}} ו{{עברית|שלמה}}, וד'לך אלמלך אלמלאזם אלמלאחף הו אלעקל אלפאיץ' עלינא אלד'י הו אלצלה ביננא ובינה תע(א)לי, וכמא אנא אדרכנאה בד'לך אלצ'ו אלד'י אפאץ' עלינא כמא קאל {{עברית|באורך נראה אור}}, כד'לך בד'לך אלצ'ו בעינה אטלע עלינא, ומן אג'לה הו תע(א)לי מענא דאימא מטלע משרף {{עברית|אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו}}, פאפהם הד'א ג'דא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תודעת ענווה המקיפה את חיי האדם}}<br />
{{קו}}דע שכשהשלמים מבינים זאת – הם משיגים מידה כזאת של יראת שמים, הכנעה ופחד מה' ויראה ובושה ממנו יתעלה, בדרכים אמיתיות ולא דמיוניות,{{קו}}{{אינדקס|א)}} העושה את סתריהם עם נשיהם ובמרחץ כנגליהם עם שאר בני האדם. כמו שתמצא שנהגו חכמינו המפורסמים עם נשיהם: "{{עברית|מגלה טפח ומכסה טפח}}" {{הפניה|(בבלי נדרים כ,ב)}};{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והם אמרו גם: "{{עברית|אי זה הוא צנוע? כל הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום}}" {{הפניה|(בבלי ברכות סב,א).}}{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וידוע לך שהם אסרו על {{עברית|הִלוך בקומה זקופה, משום "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ"}} {{הפניה|(ישעיהו ו,ג)}} {{הפניה|(בבלי קידושין לא,א; ועוד)}}. כל זה כדי לקבע את הדבר שאמרתי לך: שאנחנו תמיד לפניו יתעלה ומהלכים ועוברים נוכח שכינתו.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} גדולי ה{{עברית|חכמים ז"ל}} היו נרתעים מלגלות את ראשם משום שה{{עברית|שכינה}} אופפת את האדם {{הפניה|(בבלי קידושין לא,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכן היו ממעטים בדיבור בשל עניין זה, וכבר ביארנו מה שראוי לבאר על מיעוט הדיבור ב(פירוש למסכת) {{עברית|אבות}} {{הפניה|(פה"מ אבות א,יד;טז)}}, "{{עברית|כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים}}" {{הפניה|(קהלת ה,א)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם, אנה למא פהמה אלכאמלון חצל להם מן אלורע ואלכ'שוע וכ'וף אללה ותקיתה ואלחיא מנה תע(א)לי בטרק חקיקיה לא כ'יאליה מא ג'על באטנהם מע נסא(י)הם ופי אלמרחאץ' כט'אהרהם מע סאיר אלנאס, כמא תג'ד סירה' אחבארנא אלמשאהיר מע נסא(י)הם {{עברית|מגלה טפח ומכסה טפח}}. וקאלוא איצ'א {{עברית|אי זה הוא צנוע כל הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום}}. וקד עלמת נהיהם ען {{עברית|הלוך בקומה זקופה משום מלא כל הארץ כבודו}}. ליתקרר בהד'א כלה אלאמר אלד'י ד'כרת לך, והו אן נחן דאימא בין ידיה תע(א)לי ובמחצ'ר סכינתה נמשי ונתקלב, ועט'מא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} כאנוא יתאפפון מן כשף רווסהם לכון אלאנסאן מלאבס אל{{עברית|שכינה}}, וכד'לך כאנוא יקללון אלכלאם להד'א אלגרץ', וקד אוצ'חנא מא ינבגי איצ'אחה [פי](מן) תקליל אלכלאם פי {{עברית|אבות, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התורה באה לכונן תודעה של יראת ה' ואהבתו}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|יראה דרך מעשים)}} מטרה זו שהערתי לך עליה היא מטרתם של כל מעשי התורה. כי על ידי כל אותם פרטים מעשיים, ועשייתם החוזרת ונשנית, יושג ליחידים הנעלים אימון עד שישיגו את השלמות האנושית, וכך יפחדו מה' יתעלה וייראו ויחרדו וידעו מי עמהם, ויעשו לאחר מכן מה שיש לעשות. הוא יתעלה ביאר שתכלית כל מעשי התורה היא השגת ההיפעלות הזאת, שכבר הוכחנו בפרק זה {{הפניה|(פסקה 1)}} למי שיודע את האמיתוֹת, את אמיתוּת הצורך להשיג אותה – כוונתי לפחד ממנו יתעלה וליראה ממצוותו. הוא אמר: "{{עברית|אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ}}" {{הפניה|(דברים כח,נח)}}. התבונן כיצד אמר לך במפורש שהמטרה {{עברית|מ}}"{{עברית|כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת}}" היא תכלית אחת, שהיא "{{עברית|לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם}}" {{עברית|וכו'}}. מדבריו ב{{עברית|פסוק}} זה: "{{עברית|אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת}}" תלמד שתכלית זו היא המושגת מן המעשים. הרי התברר שהיא מן המעשים, {{עברית|עשה ולא תעשה}}.{{קו}}{{אינדקס|אהבה דרך דעות)}} אשר לדעות שה{{עברית|תורה}} לימדה אותנו, שהן השגת מציאותו יתעלה וייחודו – אותן דעות מלמדות אותנו את ה{{עברית|אהבה}} כמו שביארנו כמה פעמים {{הפניה|(ג,כח2 ובהפניות שם; ג,נא28,13)}}. ידוע לך הזירוז שזירזה ה{{עברית|תורה}} על ה{{עברית|אהבה}}: "[וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ] {{עברית|בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ}}" {{הפניה|(דברים ו,ה)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'א אלגרץ' אלד'י נבהתך עליה הו אלגרץ' מן אעמאל אלשריעה כלהא, לאנה בתלך אלג'זיאת אלעמליה כלהא ובתכרארהא תחצל ריאצ'ה ללאחאד אלפצ'לא אלי אן יכמלוא אלכמאל אלאנסאני, פיכ'אפוא אללה תע(א)לי וירהבוא ויפזעו[ן](א) ויעלמו[ן](א) מן מעהם, פיפעלון בעד ד'לך מא יג'ב, קד בין תע(א)לי אן גאיה' אעמאל אלשריעה כלהא חצול הד'א אלאנפעאל אלד'י קד ברהנא פי הד'א אלפצל למן יעלם אלחקאיק צחה' לזום חצולה, אעני כ'ופה תע(א)לי ואסתהואל אמרה, קאל {{עברית|אם}} {{עברית|לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את י"י אלהיך}}, פתאמל כיף צרח לך באן אלקצד כאן (מן) {{עברית|[מ]כל דברי התורה הזאת}} גאיה ואחדה והי {{עברית|ליראה את השם ו[כ](ג)ו'}}. ואמא כון הד'ה אלגאיה הי אלחאצלה ען אלאעמאל פתעלם ד'לך מן קולה פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} {{עברית|אם לא תשמר לעשות}}, פקד תבין אנהא מן אלאעמאל {{עברית|עשה ולא תעשה}}. אמא אלארא אלתי אפאדתנאהא אל{{עברית|תורה}} והי אדראך וג'ודה תע(א)לי ווחדאניתה, פתלך אלארא תפידנא אל{{עברית|אהבה}} כמא בינא מראת. וקד עלמת תאכידא אכדת אל{{עברית|תורה}} פי אל{{עברית|אהבה}} {{עברית|בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|סיכום)}} כי שתי התכליות הללו, שהן ה{{עברית|אהבה}} וה{{עברית|יראה}}, מושגות על ידי שני הדברים: ה{{עברית|אהבה}} מושגת על ידי דעות התורה הכוללות את השגת מציאותו יתעלה כפי שהוא, וה{{עברית|יראה}} מושגת על ידי כל מעשי התורה, כמו שביארנו. הבן אפוא את הסיכום הזה.</td><br />
<td class="ar">לאן האתין אלגאיתין והמא אל{{עברית|אהבה}} ואל{{עברית|יראה}} [י](ת)חצלאן באלשיין, אל{{עברית|אהבה}} תחצל בארא אלשריעה אלמתצ'מנה אדראך וג'ודה עלי מא הו תע(א)לי עליה, ואל{{עברית|יראה}} תחצל בג'מיע אעמאל אלשריעה כמא בינא. פאפהם הד'א אלתלכ'יץ:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%90&diff=346חלק ג, פרק נא2021-05-31T06:36:42Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק נא}}<br />
{{כותרת|העבודה המיוחדת למשיג האמיתות}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מטרת הפרק}}<br />
{{קו}}בפרק זה שנביא כעת אין תוספת עניין מעבר למה שנכלל כבר בפרקי חיבור זה, אלא הוא כעין חתימה, יחד עם {{אינדקס|א)}} ביאור עבודת ה' המיוחדת למשיג האמיתוֹת, אחרי שהשיג מה הוא (ה'); {{אינדקס|ב)}} הדרכתו להשגת אותה עבודה, שהיא תכלית האדם; {{אינדקס|ג)}} והודעה לו כיצד היא ההשגחה עליו בעולם הזה, עד שיעבור ל{{עברית|צְרוֹר הַחַיִּים}} {{הפניה|(שמואל־א כה,כט)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}הד'א אלפצל אלד'י נאתי בה אלאן ליס יתצ'מן זיאדהֿ מעני עלי מא קד אשתמלת עליה פצול הד'ה אלמקאלה ואנמא הו שבה אלכ'אתמה מע תביין עבאדהֿ מדרך אלחקאיק אלכ'ציצה בה בעד אדראכה אי שי הו וארשאדה לחצול תלך אלעבאדה אלתי הי אלגאיה אלאנסאניה ואעלאמה כיף תכון אלענאיה בה פי הד'ה אלדאר חתי ינתקל ל{{עברית|צרור החיים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|משל הארמון ופשרו}}<br />
{{קו}}הריני פותח את הדיון בפרק זה במשל שאֶשּׂא לך, ואומר: המלך בארמונו. וכל אנשיו, חלקם נמצאים בעיר {{אינדקס|קבוצה א)}} וחלקם מחוצה לה. אלו מהם שבעיר – {{אינדקס|ב)}} יש מהם מי שמפנה את גבו מבית המלך ופניו פונים לדרך אחרת, {{אינדקס|ג)}} ויש מהם המכוון אל בית המלך ופונה אליו ומבקש להיכנס לביתו ולעמוד בפניו, אבל עדיין לא ראה מעולם את חומת הבית. ומבין המכוונים, {{אינדקס|ד)}} יש שהגיע אל הבית והוא מסתובב סביבו ומחפש את שערו, {{אינדקס|ה)}} ויש שנכנס דרך השער ומהלך במסדרונות, {{אינדקס|ו)}} ויש שנכנס לבסוף אל החצר הפנימית של הבית כך שהוא נמצא עם המלך במקום אחד, והוא בית המלך, אך בהימצאו בתוך הבית אין הוא רואה את המלך או מדבר אליו; אלא לאחר הימצאו בתוך הבית הכרח לו לעשות השתדלות נוספת, ואז {{אינדקס|ז)}} יעמוד לפני המלך ויראהו מרחוק או מקרוב, או ישמע דברי המלך או ידבר אליו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואנא מפתתח אלכלאם פי הד'א אלפצל במת'ל אצ'רבה לך פאקול אן אלסלטאן פי קצרה ואהל טאעתה כלהם מנהם קום פי אלמדינה ומנהם כ'ארג' אלמדינה והאולא אלד'ין פי אלמדינה מנהם מן קד אסתדבר דאר אלסלטאן ווג'הה מתג'ה פי טריק אכ'רי, ומנהם מן הו קאצד דאר אלסלטאן ומתג'ה אליה וטאלב דכ'ול דארה ואלמת'ול ענדה, לכנה אלי אלאן מא ראי קט סור אלדאר. ומן אלקאצדין מן וצל אלי אלדאר והו ידור חולהא יטלב באבהא ומנהם מן דכ'ל מן אלבאב והו מאש פי אלדהאליז ומנהם מן אנתהי אלי אן ד'כל קאעהֿ אלדאר וחצל מע אלמלך פי מוצ'ע ואחד והו דאר אלסלטאן וליס בחצולה פי דאכ'ל אלדאר ירי אלסלטאן או יכלמה בל בעד חצולה פי דאכ'ל אלדאר לא בד לה מן סעי אכ'ר יסעאה וחיניד' יחצ'ר בין ידי אלסלטאן ויראה עלי בעד או עלי קרב או יסמע כלאם אלסלטאן או יכלמה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">הריני פותר לך משל זה שהמצאתי, ואומר: {{אינדקס|קבוצה א)}} אלה הנמצאים מחוץ לעיר הם כל אדם שאין לו שיטה אמונית, לא עיונית ולא מקובלת במסורת {{מונח|תקליד}}, כמו נידחי התורכים הנמצאים הרחק בצפון והשחורים הנמצאים הרחק בדרום והדומים להם הנמצאים עמנו באזורים אלה. דינם של הללו כדין בעלי החיים שאינם הוגים, ואין הם לדעתי בדרגת האדם אלא הם בדרגות המצויים מתחת לדרגת האדם ומעל לדרגת הקוף, שכן יש להם תבנית אדם ותוארו ויכולת הבחנה מעל זו של הקופים.</td><br />
<td class="ar">והאנא אשרח לך הד'א אלמת'ל אלד'י אבתכרתה פאקול אמא אלד'ין הם כ'ארג' אלמדינה פהם כל שכ'ץ אנסאן לא עקידהֿ מד'הב ענדה לא נט'ריה ולא תקלידיה כאטראף אלתרך אלמתוגלין פי אלשמאל ואלסודאן אלמתוגלין פי אלג'נוב ומן מאת'להם ממן מענא פי הד'ה אלאקאלים וחכם האולא כחכם אלחיואן אלגיר נאטק ומא האולא ענדי פי מרתבהֿ אלאנסאן והם מן מראתב אלמוג'דאת דון מרתבהֿ אלאנסאן ואעלי מן מרתבהֿ אלקרד אד' קד חצל להם שכל אלאנסאן ותכ'טיטה ותמייז פוק תמייז אלקר[ו]ד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|קבוצה ב)}} אשר לאלה הנמצאים בעיר אלא שהם מפנים גבם מבית המלך – הרי הם בעלי דעה ועיון, אלא שהם השיגו דעות שאינן נכונות, בין אם כתוצאה מטעות גדולה שאירעה להם בעת עיונם בין אם מחמת שקיבלו {{מונח|תקליד}} ממי שטעה. בגלל אותן דעות, ככל שימשיכו ללכת הם לעולם יוסיפו להתרחק מבית המלך. הללו רעים מן הראשונים בהרבה, והם אלה שההכרח מצריך בחלק מן הזמנים להורגם ולמחות את עקבות דעותיהם כדי שלא יַתעו את דרכיהם של אחרים.</td><br />
<td class="ar">ואמא אלד'ין הם פי אלמדינה לכנהם קד אסתדברוא דאר אלסלטאן פהם אהל ראי ונט'ר וקד חצלת להם ארא גיר צחיחה אמא מן גלט עט'ים וקע להם פי חאל נט'רהם או מן תקלידהם [ל]מן קד גלט פהם אבדא מן אג'ל תלך אלארא כל מא מרוא אזדאדוא בעדא ען דאר אלסלטאן והאולא שר מן אלאולין בכת'יר והאולא הם אלד'ין קד תדעו אלצ'רורה פי בעץ' אלאזמנה לקתלהם ומחו את'אר אראיהם לאן לא יצ'לוא טרק גירהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|קבוצה ג)}} אשר לאלה המכוונים אל בית המלך ולהיכנס אליו אלא שלא ראו מעולם את בית המלך – אלה הם המון אנשי התורה, כלומר {{עברית|עמי הארץ העוסקים במצוות}}.</td><br />
<td class="ar">ואמא אלקאצדון דאר אלסלטאן ואלדכ'ול ענדה לכנהם לם ירוא קט דאר אלסלטאן פהם ג'מהור אהל אלשריעה אעני עמי הארץ העוסקים במצות.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|קבוצה ד)}} אלה המגיעים אל הבית, הסובבים סביבו – הם חכמי ההלכה המאמינים בדעות הנכונות כקבלה נתונה, {{מונח|תקליד}} ודנים בפרטי מעשי עבודות ה', ואינם בקיאים בעיון ביסודות הדת, ולא חקרו כלל לְאַמֵּת האמנה.</td><br />
<td class="ar">ואמא אלואצלון אלי אלדאר אלד'ין יטופון חולהא פהם אלפקהא אלד'ין יעתקדון אלארא אלצחיחה תקלידא ויתפקהון פי אעמאל אלעבאדאת ולם ילמוא בנט'ר פי אצול אלדין ולא בחת'וא בוג'ה ען תצחיח אעתקאד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|קבוצה ה)}} אלה שעסקו בעיון ביסודות הדת – הרי כבר נכנסו למסדרונות. והאנשים שם בדרגות שונות בלי ספק.</td><br />
<td class="ar">פאמא אלד'ין כ'אצ'וא פי אלנט'ר פי אצול אלדין פקד דכ'לוא אלדהאליז ואלנאס הנאך מכ'תלפוא אלמראתב בלא שך</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|קבוצה ו)}} ומי שהוכח לו כל מה שהוכח, והיה לו ודאי מן העניינים האלוהיים (=המטפיזיקה) כל מה שיכול להיות ודאי, והתקרב אל הוודאות במה שאפשר בו רק להתקרב לוודאות – הרי הוא נמצא עם המלך בתוך הבית.</td><br />
<td class="ar">פאמא מן חצל לה אלברהאן עלי כל מא תברהן ותיקן מן אלאמור אלאלאהיה כל מא ימכן תיקנה וקארב אליקין פי מא לא ימכן פיה אלא מקארבהֿ אליקין פקד חצל מע אלסלטאן פי דאכ'ל אלדאר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">9</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|קבוצה ד)}} דע, בני, שכל זמן שאתה מתעסק במדעי המתמטיקה ובתורת הלוגיקה – הרי אתה מן הסובבים סביב הבית ומחפשים את שערו, כמו שאמרו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}} על דרך המשל: "{{עברית|עדיין בן זומא מבחוץ}}" {{הפניה|(בבלי חגיגה טו,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|קבוצה ה)}} כשתבין את מדעי הטבע – הרי שנכנסת לבית ואתה מהלך במסדרונותיו.{{קו}}{{אינדקס|קבוצה ו)}} וכשתשלים את מדעי הטבע ותבין את העניינים האלוהיים – הרי נכנסת אל המלך {{עברית|אל החצר הפנימית}}, ואתה נמצא אתו בבית אחד. זוהי דרגת החכמים, ולהם רמות שלמוּת שונות.</td><br />
<td class="ar">ואעלם יא בני אנך טאלמא אנת משתגל באלעלום אלריאצ'יה ובצנאעהֿ אלמנטק פאנך מן ג'מלהֿ מן ידור חול אלדאר יטלב באבהא כמא קאלוא ז"ל עלי ג'ההֿ אלמת'ל עדיין בן זומא מבחוץ פאד'א פהמת אלאמור אלטביעיה פקד דכ'לת אלדאר ואנת תמשי פי דהאליזהא פאד'א כמלת אלטביעיאת ופהמת אלאלאהיאת פקד דכ'לת אלי אלסלטאן אל החצר הפנימית וחצלת מעה פי דאר ואחדה והד'ה הי דרג'הֿ אלעלמא והם מכ'תלפוא אלכמאל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|קבוצה ז)}} ואולם מי שלאחר שהגיעו לשלמות בעניינים האלוהיים מעסיקים את מחשבתם ונוטים כל־כולם אל ה' יתהדר ויתרומם, ונמנעים מכל דבר זולתו, ומקדישים את כל פעולות שכלם להתבונן בנמצאים כדי ללמוד מהם עליו יתעלה, לדעת כיצד תיתכן הנהגתו אותם – הרי אלה הם הניצבים במושב המלך, וזוהי דרגת הנביאים.{{קו}}{{אינדקס|שיא הנביאים)}} מהם, מי שהגיע מגודל השגתו והימנעותו מכל דבר זולת ה' יתעלה לכך שנאמר עליו "{{עברית|וַיְהִי שָׁם עִם ה'}}" {{הפניה|(שמות לד,כח)}}: שואל ונענה, מדבר ומדובר אליו באותו מעמד מקודש, ומגודל שמחתו במה שהשיג "{{עברית|לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה}}" {{הפניה|(שם)}} משום שהשכל התחזק עד שהושבת כל כוח גס שבגוף, כלומר מיני חוש המישוש.{{קו}}{{אינדקס|שאר הנביאים)}} ויש מן הנביאים שראו בלבד: מהם שראו מקרוב ומהם שראו מרחוק, כמו שנאמר: "{{עברית|מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי}}" {{הפניה|(ירמיהו לא,ב)}}, וכבר דיברנו על דרגות הנבואה {{הפניה|(ב,מה)}}.</td><br />
<td class="ar">פאמא מן אעמל פכרתה בעד כמאלה פי אלאלאהיאת ומאל בג'מלתה נחו אללה עז וג'ל ואצ'רב עמא סואה וג'על אפעאל עקלה כלהא פי אעתבאראת אלמוג'ודאת ללאסתדלאל מנהא עליה [תעלי] ליעלם תדבירה להא עלי אי ג'הה ימכן אן יכון פאולאיך הם אלד'ין מת'לוא פי מג'לס אלסלטאן והד'ה הי דרג'הֿ אלאנביא. פמנהם מן וצל מן עט'ים אדראכה ואצ'ראבה ען כל מא סוי אללה תע(א)לי אלי אן קיל פיה ויהי שם עם י"י יסאל ויג'אוב ויתכלם ויכלם פי ד'לך אלמקאם אלמקדס ומן עט'ים אגתבאטה במא אדרך לחם לא אכל ומים לא שתה אד' קד קוי אלעקל חתי תעטלת כל קוה גליט'ה פי אלג'סם אעני אנואע חאסהֿ אללמס. ומן אלאנביא מן ראי פקט מנהם מן ראי עלי קרב ומנהם מן ראי עלי בעד כמא קאל מרחוק י"י נראה לי וקד תקדם לנא אלכלאם פי מראתב אלנבוה</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת ה' ואהבתו ועבודתו}}<br />
{{קו}}נשוב אל מטרת הפרק, והיא לזרז להפעיל את המחשבה בה' בלבד לאחר השגת הידיעה אותו, כמו שביארנו. וזוהי עבודת ה' המיוחדת של משיגי האמיתוֹת, וככל שירבו לחשוב עליו ולעמוד לפניו, תרבה עבודתם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פלנרג'ע אלי גרץ' אלפצל והו אלתאכיד פי אעמאל אלפכרה פי אללה וחדה בעד חצול אלעלם בה כמא בינא והד'ה הי אלעבאדה אלכ'אצה באלמדרכין ללחקאיק וכלמא זאדוא פכרה פיה ואלמקאם ענדה זאדת עבאדתהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">12</td><br />
<td class="he">אך מי שמעסיק את מחשבתו בה' ומרבה להזכירו בלי ידיעה אלא כהימשכות אחר דמיון מסוים גרידא, או אחר האמנה שקיבל כנתון {{מונח|תקליד}} מאדם אחר, הרי שלדעתי מלבד מה שהוא מחוץ לבית ורחוק ממנו, אין הוא מזכיר את ה' באמת ואין הוא מעסיק בו את מחשבתו. משום שדבר זה אשר בדמיונו ושהוא מזכיר בפיו אינו מתאים למצוי כלשהו כלל, אלא הוא המצאה שהמציא דמיונו, כמו שביארנו בדיוננו על התארים {{הפניה|(א,ס10-9)}}.</td><br />
<td class="ar">אמא מן יפכר פי אללה ויכת'ר ד'כרה בגיר עלם בל תבעא למג'רד כ'יאל מא או תבע אעתקאד קלד פיה גירה פאנה ענדי מע כונה כ'ארג' אלדאר ובעיד(א) ענהא לא יד'כר אללה חקיקה ולא יפכר פיה לאן ד'לך אלאמר אלד'י פי כ'יאלה ואלד'י יד'כר בפיה ליס הו מטאבק(א) למוג'וד אצלא ואנמא הו מכ'תרע אכ'תרעה כ'יאלה כמא בינא פי כלאמנא עלי אלצפאת.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">13</td><br />
<td class="he">אלא ראוי להתחיל במין זה של עבודה רק לאחר תפיסה {{מונח|תצור}} שכלית. וכך, משתשיג את ה' ומעשיו לפי מה שהשכל מחייב, תחל לאחר מכן להתמסר אליו ותשתדל להתקרב אליו ותעבה את הקשר אשר בינך ובינו, שהוא השכל:{{קו}}{{אינדקס|א)}} נאמר: "{{עברית|אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת [}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ] {{הפניה|(דברים ד,לה)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: "{{עברית|וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם [}}וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד]" {{הפניה|(שם,לט)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר: "{{עברית|דְּעוּ כִּי ה' הָאֱלֹהִים}}" {{הפניה|(תהילים ק,ג; ושם: הוּא אֱלֹהִים)}}.{{קו}}ה{{עברית|תורה}} כבר ביארה שהעבודה האחרונה הזאת שהסבנו אליה את תשומת הלב בפרק זה אינה אלא לאחר ההשגה. נאמר: "{{עברית|לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם}}" {{הפניה|(דברים יא,יג)}}, וכבר ביארנו כמה פעמים {{הפניה|(הלכות תשובה י,ו ועוד)}} שהאהבה היא על פי מידת ההשגה. ולאחר ה{{עברית|אהבה}} ההיא תהיה אותה עבודה שגם חכמינו {{עברית|ז"ל}} העירו עליה ואמרו: "{{עברית|זו עבודה שבלב}}" {{הפניה|(ספרי דברים יא; בבלי תענית ב,א; הלכות תפילה א,א)}}, והיא לדעתי הפעלת המחשבה במושכל הראשון (=ה') וההתבודדות לצורך כך כפי היכולת.</td><br />
<td class="ar">ואנמא ינבגי אלאכ'ד' פי הד'א אלנוע מן אלעבאדה בעד אלתצור אלעקלי פאד'א אדרכת אללה ואפעאלה חסב מא יקתצ'יה אלעקל בעד ד'לך תאכ'ד' פי אלאנקטאע אליה ותסעי נחו קרבה ותגלט' אלוצלה אלתי בינך ובינה והי אלעקל קאל אתה הראית לדעת (כי י"י) ו[כ](ג)ו' וקאל וידעת היום (והשבות אל לבבך) וגו' וקאל דעו כי י"י ה(וא )אלהים. וקד בינת אלתורה אן הד'ה אלעבאדה אלאכ'ירה אלתי נבהנא עליהא פי הד'א אלפצל אנמא תכון בעד אלאדראך קאל לאהבה את י"י אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. וקד בינא מראת אן אלמחבה עלי קדר אלאדראך ובעד אלאהבה תלך אלעבאדה אלתי קד נבהוא איצ'א ז"ל עליהא וקאלוא זו עבודה שבלב והי ענדי אעמאל אלפכרה פי אלמעקול אלאול ואלאנפראד לד'לך חסב אלטאקה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">14</td><br />
<td class="he">לכן תמצא ש{{עברית|דוד}} ציווה את {{עברית|שלמה}} וזירז אותו על שני אלה, כלומר {{אינדקס|א)}} להשתדל להשיגו, {{אינדקס|ב)}} ולהשתדל לעובדו לאחר ההשגה. הוא אמר: "{{עברית|וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ [}}בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין,]{{עברית| אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ – יִמָּצֵא לָךְ; וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ – יַזְנִיחֲךָ לָעַד}}" {{הפניה|(דברי הימים־א כח,ט)}}. ההמרצה היא תמיד על ההשגות השכליות, לא על הדמיונות, משום שהמחשבה בדמיונות אינה נקראת "{{עברית|דעה}}" אלא נקראת "{{עברית|הָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם}}" {{הפניה|(יחזקאל כ,לב)}}.</td><br />
<td class="ar">ולד'לך תג'ד דוד קד אוצי שלמה ואכד עליה פי הד'ין אעני פי אלסעי פי אדראכה ואלסעי פי עבאדתה בעד אלאדראך פקאל ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו ו[כ](ג)ו' אם תדרשנו ימצא לך [ואם תעזבנו יזניחך לעד] אלחץ' אבדא עלי אלאדראכאת אלעקליה לא עלי אלכ'יאלאת לאן אלפכרה פי אלכ'יאלאת לא תתסמי דעה ואנמא תסמי העולה על רוחכם</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he">הרי התברר שהמטרה לאחר ההשגה היא ההתמסרות אליו והפעלת המחשבה השכלית באהבה עזה אליו תמיד, וזה יקרה בדרך כלל בהתייחדות ובהתבודדות. לכן מרבה כל איש־מעלה להתבודד ואינו מתרועע עם איש אלא מתוך הכרח.</td><br />
<td class="ar">. פקד באן אן אלקצד בעד אלאדראך אלאנקטאע אליה ואעמאל אלפכרה אלעקליה פי עשקה דאימא והד'א אכת'ר מא יתם באלכ'לוה ואלאנפראד ולהד'א יכת'ר כל פאצ'ל אלאנפראד ולא יג'תמע באחד אלא לצ'רורה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he">הערה{{קו}}{{כותרת משנה|הקשר ההדדי: האל עם האדם כשהוא עם האל}}{{קו}}כבר הבהרתי לך {{הפניה|(פסקה 13)}} שהשכל הזה ששפע עלינו ממנו יתעלה הוא הקשר אשר בינינו ובינו. והבחירה בידך: אם תחפוץ לחזק את הקשר הזה ולעבות אותו, תעשה כן; ואם תחפוץ להחליש אותו ולדקק אותו מעט מעט עד שתקטע אותו, תעשה כן. הקשר הזה יתחזק רק בהפעלתו באהבת ה' ובהתמסרות לכך כמו שביארנו; והקשר הזה יחלש ויידקק בהעסקת מחשבתך בזולתו.{{קו}}ודע שאפילו היית הגדול שבחכמי המדע האלוהי לאמיתתו, הרי כשאתה מפַנה את מחשבתך מן ה' ועוסק כולך באכילה הכרחית או בעיסוק הכרחי, אתה קוטע את אותו הקשר אשר בינך ובין ה', ואינך עמו באותה העת. וכן הוא אינו עמך, משום שאותו היחס שבינך ובינו נקטע בפועל באותה שעה. ולכן היו אנשי המעלה מקמצים בזמנים שהם עסקו בהם בדברים שאינם ה'. והזהירו (חז"ל) על כך ואמרו: "{{עברית|אַל תְּפַנּוּ אֵל מדעתכם}}" {{הפניה|(בבלי שבת קמט,א)}}. ואמר {{עברית|דוד}}: "{{עברית|שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי – בַּל אֶמּוֹט}}" {{הפניה|(תהילים טז,ח)}}, כלומר: איני מפנה את מחשבתי ממנו, וכאילו הוא ידי הימנית שאיני מסיח דעתי ממנה אף להרף עין, בשל מהירות תנועתה, ומשום כך לא אמוט, כלומר לא אפול.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}תנביה. קד בינ[ת](א) לך אן הד'א אלעקל אלד'י פאץ' עלינא מנה תע(א)לי הו אלוצלה אלתי ביננא ובינה ואנת אלמכ'יר אן שית אן תקוי הד'ה אלוצלה ותגלט'הא פעלת ואן שית אן תצ'עפהא ותרקקהא אולא אולא חתי תקטעהא פעלת. ואנמא תקוי הד'ה אלוצלה באעמאלהא פי מחבתה ואלאקבאל עלי ד'לך כמא בינא ואצ'עאפהא ותרקיקהא יכון באשתגאל פכרתך במא סואה. ואעלם אנך ולו כנת אעלם אלנאס בחקיקהֿ אלעלם אלאלאהי פאנך ענד מא תכ'לי פכרתך מן אללה ותשתגל בכליתך באכל צ'רורי או בשגל צ'רורי פאנך קד קטעת תלך אלוצלה אלתי בינך ובין אללה ולא אנת מעה חיניד' וכד'לך ליס הו מעך לאן תלך אלנסבה אלתי בינך ובינה קד אנקטעת באלפעל פי תלך אלסאעה. ולהד'א כאן אלפצ'לא ישאחחון עלי אלאוקאת אלתי ישתגלון פיהא ענה וחד'רוא מן ד'לך וקאלוא אל תפנו אל מדעתכם. וקאל דוד שויתי י"י לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט יקול אני לם אכ'ל פכרי מנה וכאנה ידי אלימני אלתי לא אגפל ענהא טרפהֿ עין לסרעהֿ חרכתהא פלד'לך לא אמיל אי לא אסקט.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}17</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|האימון להתמקד בה'}}<br />
{{קו}}ודע שכל מעשי העבודות הללו, כמו קריאת ה{{עברית|תורה}} והתפילה ועשיית שאר ה{{עברית|מצוות}} – אין תכליתם אלא לאמן אותך בעיסוק בציווייו יתעלה על פני עיסוק בענייני העולם הזה, והרי אתה כאילו מתעסק בו יתעלה על פני זולתו. ואם אתה מתפלל בהנעת שפתיך כאשר אתה פונה אל הקיר וחושב על משאך ומתנך; וקורא ב{{עברית|תורה}} בלשונך בעוד לבך עוסק בבניין ביתך בלי להתבונן במה שאתה קורא; וכיוצא בזה כל אימת שאתה עושה {{עברית|מצוה}}, אתה עושה אותה באבריך כמו החופר בור באדמה או חוטב עצים מן היער, מבלי להתבונן על משמעות אותו מעשה, לא מיהו מקורו ולא מה תכליתו – אל תחשוב שהשגת תכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר עליהם: "{{עברית|קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם}}" {{הפניה|(ירמיהו יב,ב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אן הד'ה אעמאל אלעבאדאת כלהא כקראהֿ אלתורה ואלצלוה ועמל סאיר אלמצות אנמא גאיתהא אן תרתאץ' באלאשתגאל באואמרה תעאלי ען אלאשתגאל באמור אלדניא [פ]כאנך אשתגלת בה תע(א)לי עמא סואה. פאן כנת תצלי בתחריך שפתיך ואנת מסתקבל אלחאיט ומפכר פי ביעך ושראיך ותקרא אלתורה בלסאנך וקלבך פי בניאן דארך מן גיר אעתבאר למא תקראה וכד'לך כלמא עמלת מצוה תעמלהא בג'וארחך כמן יחפר חפרה פי אלארץ' או יחתטב חטבא מן אלשערא מן גיר אעתבאר מעני ד'לך אלעמל ולא עמן צדר ולא מא גאיתה פלא תט'ן אנך חצלת עלי גאיה בל תכון חיניד' קריבא ממן קיל פיהם קרוב אתם בפיהם ורחוק מכליותיהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">18</td><br />
<td class="he">מכאן אחל להדריך אותך אל צורת האימון, כדי שתשיג את התכלית הגדולה הזאת.{{קו}}{{אינדקס|שלב הכנה א)}} הדבר הראשון שתטיל על עצמך הוא לפַנות את דעתך מכל דבר כאשר אתה קורא {{עברית|קרית שמע}} ומתפלל, ואל תסתפק ב{{עברית|כוונה}} ב{{עברית|קרית שמע בפסוק ראשון}} ובתפילה {{עברית|בברכה ראשונה}}.{{קו}}{{אינדקס|שלב הכנה ב)}} כשדבר זה יעלה בידך לגמרי, ויתבסס במשך שנים, הטל על עצמך לאחר מכן שכל אימת שתקרא ב{{עברית|תורה}} או תשמע אותה, שלא תחדל מלִפְנות כל־כולך ובכל מחשבתך להתבונן במה שתשמע או תקרא.{{קו}}{{אינדקס|שלב הכנה ג)}} כשגם דבר זה יתבסס למשך תקופה, הטל על עצמך שמחשבתך תהיה תמיד זַכּה (ממחשבות אחרות) בקריאתך את כל שאר דברי הנביאים. ואפילו בכל ה{{עברית|ברכות}} תתכוון בהן להתבונן במה שתבטא בשפתיך ולבחון את משמעותו.{{קו}}{{אינדקס|שלב יעד)}} לאחר שיזדככו לך אותן עבודות, ומחשבתך בהן בעת עשייתן תהיה נקייה ממחשבה בדבר מענייני העולם הזה –{{קו}}{{אינדקס|זמן לצרכי גוף)}} הטל על עצמך אחר כך להעסיק את מחשבתך בצרכיך או במותרותיך, וככלל תעסיק את מחשבתך ב{{עברית|מילי דעלמא}} (=בדברי העולם הזה), (רק) בזמן אכילתך או שתייתך או בהיותך במרחץ או כשאתה מדבר עם אשתך או בניך הקטנים או כשאתה מדבר עם המון העם. הרי מצאתי לך זמנים ארוכים וממושכים לחשוב בהן בכל מה שתצטרך מענייני הקניין וניהול הבית ותיקון הגוף.{{קו}}{{אינדקס|זמן למצוות)}} אך בזמני המעשים התורניים אל תעסיק את המחשבה אלא במה שאתה עושה, כמו שביארנו.{{קו}}{{אינדקס|זמן להתבודדות)}} וכשאתה מתבודד לבדך כשאין איש אתך, וכשאתה ער על מיטתך, הישמר מכל משמר מלהפעיל את מחשבתך באותם זמנים יקרים בשום דבר אחר מלבד אותה עבודה שכלית, שהיא ההתקרבות לה' והעמידה לפניו באופן האמיתי שהודעתיך, לא באופן של היפעלויות דמיוניות.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} זוהי לדעתי התכלית שיוכל להשיג איש מאנשי החכמה המכשיר את עצמו לכך בצורה זו של אימון.</td><br />
<td class="ar">ומן הנא אכ'ד' פי ארשאדך לצורהֿ אלריאצ'ה חתי תחצל עלי הד'ה אלגאיה אלעט'ימה. אול מא תאכ'ד' נפסך בה הו אן תכ'לי כ'אטרך מן כל שי ענד מא תקרא קרית שמע ותצלי ולא תקנע מן אלכ[ו]ונה פי קרית שמע בפסוק ראשון ופי אלצלוה בברכה ראשונה. פאד'א צח לך ד'לך ותמכן סנין כ'ד' נפסך בעד ד'לך באן תכון כלמא קראת אלתורה או סמעתהא לא תברח בכליתך וג'מלהֿ פכרך מתג'הא נחו אעתבאר מא תסמע או תקרא פאד'א תמכן ד'לך איצ'א מדה תאכ'ד' נפסך באן תכון פכרתך אבדא כ'אלצה פי כל מא תקראה מן סאיר כלאם אלאנביא חתי פי ג'מיע אלברכות תקצד פיהא תאמל מא תלפט' בה ואעתבאר מענאה. פאד'א כ'לצת לך הד'ה אלעבאדאת וכאנת פכרתך פיהא פי חאל עמלהא בריה מן אלפכרה פי שי מן אמור אלדניא פכ'ד' נפסך בעד ד'לך אן תשגל פכרך פי צ'רוריאתך או פי פצ'ול עישך ובאלג'מלה תעמל פכרך פי מילי דעלמא פי חאל אכלך או שרבך או פי חאל כונך פי אלמרחאץ' או פי חאל חדית'ך מע אהלך או בניך אלאצאגר או פי חאל חדית'ך מע ג'מהור אלנאס פהד'ה אזמנה כת'ירה ואסעה קד אוג'דתהא לך תפכר פיהא פי כל מא תחתאג' אליה מן אמור אלקניה ותדביר אלמנזל ואלמצאלח אלבדניה ואמא פי אוקאת אלאעמאל אלשרעיה פלא תשגל אלפכרה אלא במא אנת עאמלה כמא בינא. ואמא פי וקת כ'לואתך בנפסך דון אחד ופי חאל אנתבאהך עלי סרירך פאלחד'ר ת'ם אלחד'ר אן תעמל אלפכרה פי תלך אלאוקאת אלעזיזה פי שי אכ'ר גיר תלך אלעבאדה אלעקליה והי אלקרב מן אללה ואלמת'ול בין ידיה עלי אלג'הה אלחקיקיה אלתי אעלמתך לא עלי ג'ההֿ אלאנפעאלאת אלכ'יאליה. פהד'ה אלגאיה ענדי ימכן חצולהא למן אהל נפסה להא מן אהל אלעלם בהד'א אלנחו מן אלארתיאץ'.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}19</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דרגת משה והאבות}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|דרגת משה)}} אבל שאדם יזכה להשיג את האמיתות ולשמוח במה שהשיג, בעודו מדבר עם בני אדם ועוסק בצרכי גופו כשכל שכלו מופנה אל ה' יתעלה; והוא לפניו יתעלה בלבו תמיד בעודו עם בני אדם בחיצוניותו, על דרך מה שנאמר במשלים השיריים שנאמרו על העניינים האלה: "{{עברית|אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק}}" {{הפניה|(שיר השירים ה,ב)}} – על דרגה זו איני אומר שהיא דרגת כל הנביאים, אלא אני אומר שהיא דרגת {{עברית|משה רבינו}}, שנאמר עליו: "{{עברית|וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה', וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ}}" {{הפניה|(שמות כד,ב)}}, ונאמר עליו "{{עברית|וַיְהִי שָׁם עִם ה'}} [אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה]" {{הפניה|(שם לד,כח)}}, ונאמר לו: "{{עברית|וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי}}" {{הפניה|(דברים ה,כז)}}, כמו שביארנו את משמעויות ה{{עברית|פסוקים}} האלה {{הפניה|(פסקה 10; א,יג; א,יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|דרגת האבות)}} וזוהי גם דרגת ה{{עברית|אבות}}, שמקרבתם אליו יתעלה הושג שנודע בהם שמו לָעולם: "{{עברית|אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב}} [שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם] {{עברית|זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם}} [וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר]" {{הפניה|(שמות ג,טו)}}, ומהתאחדות שכליהם בהשגתו הושג שנכרתה עם כל אחד מהם {{עברית|ברית}} נצחית, "{{עברית|וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב [}}וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר]" {{הפניה|(ויקרא כו,מב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא כון אלשכ'ץ מן אלנאס יחצל לה מן אדראך אלחקאיק ואלגבטה במא אדרך חאלה יכון בהא יחדת' אלנאס וישתגל בצ'רוריאת ג'סמה ועקלה כלה ענד ד'לך מצרוף נחוה תע(א)לי והו בין ידיה תע(א)לי דאימא בקלבה והו מע אלנאס בט'אהרה עלי נחו מא קיל פי אלאמת'אל אלשעריה אלתי צ'רבת להד'ה אלמעאני אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק (וגו') פהד'ה דרג'ה מא אקול אנהא דרג'הֿ אלאנביא כלהם בל אקול אן הד'ה הי דרג'הֿ משה רב[י]נו אלמקול פיה ונגש משה לבדו אל י"י והם לא יגשו וקיל פיה ויהי שם עם י"י וקיל לה ואתה פה עמד עמדי כמא בינא מן מעאני הד'ה אלפסוקים. והד'ה איצ'א דרג'הֿ אלאבות אלד'ין חצל מן קרבהם מנה תע(א)לי אן ערף אסמה בהם ללעאלם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב זה שמי לע[ו]לם וחצל מן אתחאד עקולהם באדראכה אן עקד מע כל ואחד מנהם ברית דאימה וזכרתי את בריתי יעקב וגו'</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">20</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ייחוד 1: השילוב)}} כי על ארבעה אלו, כלומר ה{{עברית|אבות}} ו{{עברית|משה רבינו}}, התבארה התאחדותם עם ה' שהעידו עליה הכתובים, כוונתי להשגתו ולאהבתו; וכן השגחת ה' עליהם ועל צאצאיהם אחריהם גדולה. ועם זאת הם היו עוסקים בהנהגת בני האדם וצבירת נכסים וההשתדלות בקניין. זו לדעתי ראיה שבעת אותם מעשים, הם היו עושים אותם באבריהם בלבד, בעוד שכלם לא סר מלפני ה' יתעלה.</td><br />
<td class="ar">לאן האולא אלארבעה אעני אלאבות ומשה רב[י]נו תבין פיהם מן אלאתחאד באללה אעני אדראכה ומחבתה מא שהדת בה אלנצוץ וכד'לך ענאיהֿ אללה בהם ובנסלהם בעדהם עט'ימה וכאנוא מע ד'לך קד ישתגלון בתדביר אלנאס ואנמא אלמאל ואלסעי פי אלקניה פד'לך ענדי דליל עלי אנהם ענד תלך אלאעמאל כאנוא יעמלונהא בג'וארחהם לא גיר ועקולהם בין ידיה תעאלי לא תברח.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">21</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ייחוד 2: ייסוד עם)}} כמו כן נראה לי שמה שחייב שאותם ארבעה נשארו בתכלית השלמות עם ה', כשהשגחתו עליהם התמידה, אף בעת התעסקותם בצבירת נכסים, כלומר בעת הרעייה ועבודת האדמה וניהול הבית, הוא שתכליתם בכל אותם מעשים היתה להתקרב אליו יתעלה. ומה רבה הקרבה! כי תכלית השתדלותם בחייהם היתה להביא למציאות אומה שתדע את ה' ותעבוד אותו, "{{עברית|כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו [}}וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]" {{הפניה|(בראשית יח,יט)}}. הרי התברר לך שתכלית כל השתדלותם היתה מופנית להפצת {{עברית|ייחוד השם בעולם}} והדרכת בני האדם לאהבתו יתעלה. ולכן עלתה בידם דרגה זו, כי אותן התעסקויות הן עבודה צרופה גדולה.</td><br />
<td class="ar">ויבדו לי איצ'א אן אלד'י אוג'ב בקא האולא אלארבעה עלי גאיהֿ אלכמאל ענד אללה וענאיתה בהם מסתמרה ולו פי חאל אשתגאלהם באנמא אלמאל אעני פי חאל אלרעאיה ואלפלאחה ותדביר אלמנזל כונהם גאיתהם כאנת פי ג'מיע תלך אלאפעאל ללקרב מנה תע(א)לי אי קרב לאן כאן גאיהֿ סעיהם פי וג'ודהם איג'אד מלה תערף אללה ותעבדה כי ידעתיו למען אשר יצוה [את בניו ואת ביתו אחריו] ו[כ](ג)ו' פקד באן לך אן סעיהם כלה כאנת גאיתה מצרופה נחו בסט ייחוד השם בעולם וארשאד אלנאס למחבתה תע(א)לי פלד'לך צחת להם הד'ה אלדרג'ה אד' תלך אלאשתגאלאת עבאדה מחצ'ה עט'ימה</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">22</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|סיכום)}} אותה דרגה אינה כזו שאיש אשר כמוני יתיימר להדריך להשגתה. אך אל אותה דרגה שנזכרה לפניה ניתן לשאוף להגיע על ידי אותו אימון שהזכרנו. ואל ה' נישא תחינה להסיר את המכשולים המבדילים בינינו ובינו, אף על פי שרוב המכשולים הללו נובעים מאתנו, כמו שביארנו בפרקי החיבור הזה {{הפניה|(ג,יא-יב)}}, "{{עברית|עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם}}" {{הפניה|(ישעיהו נט,ב)}}.</td><br />
<td class="ar">ומא תלך אלדרג'ה דרג'ה ירום מת'לי אלארשאד לחצולהא. אמא תלך אלדרג'ה אלתי תקדם ד'כרהא קבל הד'א פאנהא יראם אלוצול אליהא בד'לך אלארתיאץ' אלד'י ד'כרנאה ואלי אללה אלצ'ראעה פי רפע אלעואיק אלחאילה ביננא ובינה ואן כאן אכת'ר תלך אלעואיק מנא כמא בינא פי פצול הד'ה אלמקאלה עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלהיכם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}23</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|עקרון ההשגחה המדורגת ההדדית}}<br />
{{קו}}והנה נגלה לי עתה היבט עיון נפלא {{מונח|גריב}} מאוד, שעל ידו יוּתרו ספקות ויתגלו סודות אלוהיים. והוא שכבר ביארנו בפרקי ההשגחה {{הפניה|(ג,יז-כג)}} שעל פי מידת שׂכלו של כל בעל שׂכל תהיה בו ההשגחה.{{קו}}{{אינדקס|תמידית)}} וכך, האדם השלם בהשגתו ששכלו אינו סר תמיד מעם ה' – ההשגחה עליו תמידית היא.{{קו}}{{אינדקס|לפרקים)}} והאדם השלם בהשגתו שמחשבתו מוסרת מה' לעתים – הרי שההשגחה עליו היא רק בזמן מחשבתו בה', ומוסרת ההשגחה ממנו בזמן התעסקותו. הסרתה ממנו אז אינה כהסרתה ממי שמעולם לא השכיל, אלא אותה השגחה מתמעטת, כיוון שלאותו שלם בהשגתו אין בזמן התעסקותו שֵׂכל בפועל אלא הוא משיג אז בכוח קרוב (=פוטנציאל הקרוב למימוש), והוא דומה אז לסופר מיומן בשעה שאינו כותב.{{קו}}{{אינדקס|העדר)}} ואילו מי שלא השכיל את ה' כל עיקר – הוא כאדם הנמצא בחושך ולא ראה מעולם אור, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,יח5)}} על הפסוק "{{עברית|וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ}}" {{הפניה|(שמואל־א ב,ט)}}.{{קו}}{{אינדקס|שיא)}} ומי שהשיג, והוא מתקדם כל־כולו למושכלוֹ – הוא כמי שנמצא באור השמש הבהיר.{{קו}}{{אינדקס|לפרקים)}} ומי שכבר השיג, והוא עוסק (בעניינים אחרים) – הרי הוא בשעת עיסוקו כמי שנמצא ביום המעונן שהשמש אינה מאירה בו בגלל העננים המבדילים בינה ובינו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד ט'הר לי אלאן וג'ה נט'ר גריב ג'דא תנחל בה שכוך ותנכשף בה אסראר אלאהיה וד'לך אנא קד בינא פי פצול אלענאיה אן עלי קדר עקל כל ד'י עקל תכון אלענאיה בה פאלשכ'ץ אלכאמל אלאדראך אלד'י לא יברח עקלה ע[נד](ן) אללה דאימא תכון אלענאיה בה דאימא ואלשכ'ץ אלכאמל אלאדראך אלד'י קד תכ'לי פכרתה מן אללה וקתא מא פאנה תכון אלענאיה בה וקת פכרתה פי אללה פקט ותתכ'לי אלענאיה ענה וקת אשתגאלה וליס תכ'ליהא ענה חיניד' כתכ'ליהא עמן לם יעקל קט בל תקל תלך אלענאיה אד' וליס לד'לך אלכאמל אלאדראך וקת אשתגאלה עקל באלפעל ואנמא הו ד'לך אלכאמל חיניד' מדרך בקוה קריבה ומת'אלה חיניד' מת'אל אלכאתב אלמאהר פי חאל כונה לא יכתב. פיכון אלד'י לם יעקל אללה בוג'ה כמן הו פי ט'לאם ולא ראי צ'וא קט כמא בינא פי קולה ורשעים בחשך ידמו ואלד'י אדרך והו מקבל בכליתה עלי מעקולה כמן הו פי צ'ו אלשמס אלצאפי ואלד'י קד אדרך והו משתגל פמת'אלה פי חאל אשתגאלה כמן הו פי יום גים לא תשרק פיה אלשמס מן אג'ל אלסחאב אלחאג'ב בינהא ובינה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">24</td><br />
<td class="he">על כן נראה לי שכל אחד מהנביאים או מאנשי המעלה השלמים שפגעה בו רעה מרעות העולם הזה, לא מצאה אותו רעה זו אלא בזמן אותו הסח הדעת, וגודל הצרה הוא בהתאם למשך אותו הסח הדעת או פחיתות הדבר שהתעסק בו.{{קו}}ומאחר שהעניין כך הוא, כבר הותר הספק הגדול שהביא את הפילוסופים לשלול את ההשגחה האלוהית מכל פרט מבני האדם ולהשוות בינם ובין פרטי שאר מיני בעלי החיים, וראייתם היתה מכך שאנשי מעלה צדיקים נפגעו מפגעים גדולים. והתבאר הסוד בזה אפילו לפי המתחייב מדעותיהם. ותהיה השגחת ה' יתעלה תמידית על מי שזכה באותו שפע המצוי לכל מי שמשתדל לזכות בו.{{קו}}{{אינדקס|השגחה בשל השגה ושמחה)}} ובעת שמחשבת האדם והשגתו את ה' יתעלה בדרכים האמיתיות, ושמחתו במה שהשיג, הופכות שלמות – אי אפשר אז בשום אופן שיפגע באותו אדם אף מין ממיני הרעות, משום שהוא עם ה', וה' עמו.{{קו}}{{אינדקס|השגחה מאקראיות)}} אך כאשר הוא פונה מה' יתעלה, שהוא מוסתר אז מה' וה' מוסתר ממנו – אז הוא חשוף לכל רע שיזדמן לפגוע בו. כי הדבר הגורם להשגחה ולהינצלות מים האקראיות הוא אותו שפע שכלי; ויש שהוא מוסתר לזמן מה מאותו איש מעלה טוב, או שכלל לא הגיע לאותו אדם הפחוּת והרשע, ולכן קרה לשניהם מה שקרה.</td><br />
<td class="ar">פלד'לך יבדו לי אן כל מן אצאבה שר מן שרור אלדניא מן אלאנביא או אלפצ'לא אלכאמלין פאנה אנמא אצאבה ד'לך אלשר פי וקת תלך אלגפלה ועלי קדר טול תלך אלגפלה או כ'סאסהֿ אלאמר אלד'י וקע בה אלאשתגאל יכון עט'ם אלבליה. פאן כאן אלאמר הכד'א פקד אנחל אלשך אלעט'ים אלד'י דעא אלפלאספה אן סלבוא אלענאיה אלאלאהיה ען כל שכ'ץ מן אשכ'אץ אלאנסאן וסווא בינהם ובין אשכ'אץ סאיר אנואע אלחיואן וכאן דלילהם עלי ד'לך כון אלפצ'לא אלאכ'יאר תעתריהם אפאת עט'ימה. ותבין אלסר פי ד'לך ולו עלי מקתצ'י אראיהם ותכון ענאי[תה](הֿ) (אללה) תע(א)לי דאימה במן חצל לה ד'לך אלפיץ' אלמבאח לכל מן סעי פי חצולה ואן ענד כ'לוץ פכרהֿ אלאנסאן ואדראכה לה תע(א)לי באלטרק אלחקיקיה וגבטתה במא אדרך לא ימכן קט חיניד' אן יציב ד'לך אלשכ'ץ נוע מן אנואע אלשרור לאנה מע אללה ואללה מעה אמא ענד אצ'ראבה ענה תעאלי אלד'י הו חיניד' מחג'וב ען אללה פאללה מחג'וב ענה פהו חיניד' ערצ'ה לכל שר יתפק אן יציבה לאן אלמעני אלמוג'ב ללענאיה ואלכ'לאץ מן בחר אלאתפאק הו ד'לך אלפיץ' אלעקלי וקד אנחג'ב וקתא מא ען ד'לך אלפאצ'ל אלכ'יר או לם יחצל אצלא לד'לך אלנאקץ אלשריר ולד'לך אתפק להמא מא אתפק.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">25</td><br />
<td class="he">האמנה {{מונח|אעתקאד}} זו התבררה לי גם מלשון ה{{עברית|תורה}}. הוא יתעלה אמר: "[וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים] {{עברית|וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה}}" {{הפניה|(דברים לא,יז)}}. הוא הבהיר שאנחנו הסיבה ל{{עברית|הסתרת פנים}} זו ואנחנו היוצרים את ההסתרה הזאת. והוא אשר אמר: "{{עברית|וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה}}" {{הפניה|(שם,יח)}}. ואין ספק שדין היחיד כדין הציבור.</td><br />
<td class="ar">וקד צח ענדי הד'א אלאעתקאד איצ'א מן נץ אל{{עברית|תורה}} קאל תעאלי והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ובין אן הד'ה אלהסתרת פנים נחן סבבהא ונחן פאעלוא הד'א אלחג'אב והו קולה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה ולא שך אן חכם אלואחד כחכם אלג'מאעה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">26</td><br />
<td class="he">הרי התברר לך שהסיבה להיותו של אחד מבני האדם מופקר לאקראיות, והיותו נתון "{{עברית|לאכול}}" כבהמות, הוא היסתרו מה'. אך כאשר "{{עברית|אלהיו בקרבו}}" אין פוגע בו רע כלל.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא יתעלה אמר: "{{עברית|אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי, אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ}} [אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי]" {{הפניה|(ישעיהו מא,י; ושם: כִּי עִמְּךָ אָנִי)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמר: "{{עברית|כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ [}}כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ]" {{הפניה|(שם מג,ב)}}, כלומר: '{{עברית|כי תעבר במים ואני אתך – הנהרות לא ישטפוך}}'. כי כל מי שהוכשר עד ששפע עליו השכל הזה, תילווה אליו ההשגחה ותימנענה ממנו כל הרעות.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} נאמר: "{{עברית|ה' לִי – לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם?}}" {{הפניה|(תהילים קיח,ו)}}, ונאמר: "{{עברית|הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְלָם}}" {{הפניה|(איוב כב,כא)}}, כלומר פנה אליו ויהיה לך שלום מכל רע.</td><br />
<td class="ar">פקד באן לך אן אלסבב פי כון אלשכ'ץ מן אלנאס מסיב(א) מע אלאתפאק ויציר מבאחא לאכול מת'ל אלבהאים הו כונה מחג'וב(א) ען אללה אמא אד'א כאן אלהיו בקרבו פלא ינדאה שר אצלא קאל תע(א)לי אל תירא כי אתך אני אל תשתע כי אני אלהיך (וגו') וקאל כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך ו[כ](ג)ו' אלתקדיר כי תעבר במים ואני אתך הנהרות לא ישטפוך. לאן כל מן תאהל חתי פאץ' עליה ד'לך אלעקל לזמתה אלענאיה ואמתנעת ענה אלשרור כלהא קאל י"י לי לא אירא מה יעשה לי אדם וקאל הסכן נא עמו ושלם יקול אתג'ה נחוה ותסלם מן כל סו</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}27</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שיר של פגעים}}<br />
{{קו}}התבונן ב'{{עברית|שיר שֶׁלִּפגעים}}' (=תהילים צא) ותמצא שהוא מתאר את אותה השגחה גדולה, ואת השמירה וההגנה מכל הפגעים הגופניים, הן הכלליים הן המיוחדים לאדם מסוים דווקא; הן אלה הנובעים מטבע המציאות הן אלה הנגרמים מנכלי בני אדם.{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגעי הטבע)}} הוא אמר: "{{עברית|כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּבֶר הַוּוֹת. בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ. לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם}}" {{הפניה|(תהילים צא,ג-ו)}}.{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגעי האדם)}} ואז הגיע לתיאור ההגנה מנכלי בני אדם, ואמר: אתה, אם יזדמן לך לעבור בשדה קרב נרחב כשאתה בדרכך – אפילו ייהרגו אלף משמאלך ועשרת אלפים מימינך, לא יפגע בך רע כלל, אלא תביט ותראה בעיניך את משפט ה' וגמולו לרשעים האלה שנהרגו, ואתה שלום. והם דבריו "{{עברית|יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה}}" {{הפניה|(שם,ז-ח)}}.{{קו}}{{אינדקס|סיבת ההגנה)}} אחר כך המשיך ואמר את מה שאמר על השמירה, ואז נתן את הטעם להגנה הגדולה הזאת ואמר שהסיבה להשגחה הגדולה הזאת על אדם זה היא: "{{עברית|כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי}}" {{הפניה|(שם,יד)}}. וכבר ביארנו בפרקים שקדמו {{הפניה|(א,סא-סג)}} שמשמעות {{עברית|ידיעת השם}} היא השגתו. והרי הוא כאילו אומר: "אדם זה זכה להגנה זו משום שהוא ידע אותי, וחשק בי אחר כך". ידוע לך ההבדל בין '{{עברית|אוהב}}' ו'{{עברית|חושק}}', שהאהבה המופלגת עד שלא תישאר מחשבה על דבר אחר מלבד אותו אהוב, היא החשק.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}תאמל שיר של( )פגעים תג'דה יצף תלך אלענאיה אלעט'ימה ואלוקאיה ואלחמאיה מן ג'מיע אלאפאת אלג'סמאניה אלעאמה ואלכ'אצה בשכ'ץ דון שכ'ץ לא מא הו מנהא תאבע לטביעהֿ אלוג'וד ולא מא הו מנהא מן מכאיד אלאנסאן קאל כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים. ווצל לוצף אלחמאיה מן מכאיד אלנאס אן קאל אנך לו אתפק אן תעבר פי מערכהֿ חרב מנתשרה ואנת פי חאל טריקך חתי לו קתל אלף קתיל ען שמאלך ועשרהֿ אלאף ען ימינך למא נדאך שר בוג'ה אלא תנט'ר ותרי בעינך חכם אללה ומכאפאתה לאולאיך אלשרירין אלד'ין קתלוא ואנת סאלם וד'לך קולה יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה. ת'ם תבע ד'לך במא תבע מן אלציאנה ת'ם אעטי אלעלה פי הד'ה אלחמאיה אלעט'ימה וקאל אן אלסבב פי הד'ה אלענאיה אלעט'ימה בהד'א אלשכ'ץ כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי. וקד בינא פי פצול תקדמת אן מעני ידיעת השם הו אדראכה פכאנה יקול הד'ה אלחמאיה להד'א אלשכ'ץ למא ערפני ועשקני בעד ד'לך וקד עלמת אלפרק בין אוהב וחושק לאן אפראט אלמחבה חתי לא יבקי פכר פי שי אכ'ר גיר ד'לך אלמחבוב הו אלעשק.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}28</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מניעות הגוף: הגיל ותכונות האופי}}<br />
{{קו}}הפילוסופים הבהירו שכוחות הגוף בימי הנעורים מעכבים את רוב המידות הטובות, קל וחומר את אותה מחשבה זכה המושגת משלמות המושכלות ומביאה לחשק בו יתעלה, כי בלתי אפשרי להשיג אותה כשהלֵחוֹת הגופניות רותחות. אבל ככל שייחלשו כוחות הגוף ותדעך אש התאוות, יתחזק השכל ויתפשטו אורותיו ותזדכך השגתו וישמח במה שהשיג, עד שכאשר השלם יבוא בימים ויקרבו ימיו למות תרבה אותה השגה מאוד, ויגדלו השמחה באותה השגה והחשק במושג, עד שתיפרד אז הנפש מן הגוף בעת אותו עונג.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד בין אלפלאספה אן אלקוי אלבדניה פי חאל אלשבאב תעיק ען אכת'ר אלפצ'איל אלכ'לקיה פנאהיך ען הד'ה אלפכרה אלצאפיה אלחאצלה ען כמאל אלמעקולאת אלמודיה לעשקה תעאלי פאנה מן אלמחאל אן תחצל מע גליאן אלאכ'לאט אלג'סמיה. לכן כלמא צ'עפת קוי אלג'סם וכ'מדת נאר אלשהואת קוי אלעקל ואנבסטת אנוארה וצפי אדראכה ותגבט במא אדרך חתי אד'א טען אלכאמל פי אלסן וקארב אלמות זאד ד'לך אלאדראך זיאדה עט'ימה ותעט'ם אלגבטה בד'לך אלאדראך ואלעשק ללמדרך אלי אן תפארק אלנפס אלג'סד חיניד' פי חאל תלך אללד'ה</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}29</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מיתת נשיקה}}<br />
{{קו}}על עניין זה רמזו ה{{עברית|חכמים}} על מות {{עברית|משה ואהרן ומרים}}, ש{{עברית|שלשתם מתו בנשיקה}}, ואמרו על הפסוק "{{עברית|וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה}}'" {{הפניה|(דברים לד,ה)}} – "{{עברית|מלמד שמת בנשיקה}}" {{הפניה|(מדרש תנאים דברים לד,ה)}}. וכן נאמר על {{עברית|אהרן}}: "[וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר] {{עברית|עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם}}" {{הפניה|(במדבר לג,לח)}}. וכן אמרו על {{עברית|מרים}}: "{{עברית|אף היא בנשיקה מתה}}" {{הפניה|(בבלי מועד קטן כח,א)}}, אלא שלא נאמר לגביה "{{עברית|על פי ה'}}" משום שהיא אישה, ולא יאה להזכיר את הדימוי הזה לגביה. הכוונה היא ששלושתם מתו בעת העונג של אותה השגה, מעוצמת החשק. ה{{עברית|חכמים ז"ל}} הלכו במימרה זו על הדרך השירית המפורסמת המכנה את ההשגה הבאה עם עוצמת החשק בו יתעלה "{{עברית|נשיקה}}", כמו שנאמר: "{{עברית|יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ [}}כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן]" {{הפניה|(שיר השירים א,ב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וען הד'א אלמעני אשארוא אלחכמים פי מות משה ואהרן ומרים אן שלשתם מתו בנשיקה וקאלוא אן קולה וימת שם משה עבד י"י בארץ מואב על פי י"י מלמד שמת בנשיקה וכד'לך קיל פי אהרן על פי י"י וימת שם וכד'לך קאלוא פי מרים אף היא בנשיקה מתה לכן לם יד'כר פיהא על פי י"י לכונהא אמראה לא יחסן ד'כר הד'א אלמת'ל פיהא. אלגרץ' אן ת'לאת'תהם מאתוא פי חאל לד'הֿ ד'לך אלאדראך מן שדהֿ אלעשק. וג'רוא אלחכמים ז"ל פי הד'א אלקול עלי אלטריקה אלשעריה אלמשהורה אלתי תסמי אלאדראך אלחאצל ענד שדהֿ עשקה תע(א)לי נשיקה כמא קאל ישקני מנשיקות פיהו ו[כ](ג)ו'</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">30</td><br />
<td class="he">סוג זה של מיתה, שהוא ההיחלצות מן המוות באמת, אמרו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}} שהגיע דווקא ל{{עברית|משה אהרן ומרים}}. שאר הנביאים ואנשי המעלה הם למטה מזה, אבל באופן כללי השגת שכליהם מתחזקת עם ההסתלקות, כמו שנאמר: "[אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח,] {{עברית|וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ}}" {{הפניה|(ישעיהו נח,ח)}}. אותו שכל יישאר לאחר מכן הישארות נצחית במצב קבוע, משום שכבר הוסר המכשול שהיה מסתיר בעדו בחלק מן הזמנים, והישארותו תהיה באותו עונג גדול שאינו מסוג עונגי הגוף, כמו שביארנו בחיבורינו {{הפניה|(פה"מ, הקדמה לפרק חלק; תשובה ח)}} וביארו אחרים לפנינו.</td><br />
<td class="ar">פהד'א אלנחו מן אלמות אלד'י הו אלסלאמה מן אלמות באלחקיקה אנמא ד'כרוא ז"ל אנה חצל למשה (ו)אהרן ומרים אמא בקיהֿ אלאנביא ואלפצ'לא פדון הד'א לכנהם באלג'מלה יקוי אדראך עקולהם ענד אלמפארקה כמא קיל והלך לפניך צדקך כבוד י"י יאספך ויבקי ד'לך אלעקל בעד ד'לך אלבקא אלדאים עלי חאלה ואחדה אד' קד ארתפע אלעאיק אלד'י כאן יחג'בה בעץ' אלאוקאת ויכון בקאוה פי תלך אללד'ה אלעט'ימה אלתי ליסת הי מן ג'נס לד'את אלבדן כמא בינא פי תואליפנא ובין גירנא קבלנא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}31</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חתימה והדרכה}}<br />
{{קו}}הטל אפוא על עצמך להבין את הפרק הזה, ותהיה שאיפתך להרבות באותם זמנים שאתה בהם עם ה' או משתדל להתקרב אליו, ולמעט באותם זמנים שאתה בהם עם זולתו ואינך משתדל להתקרב אליו. די בהדרכה זו בהתאם למטרת חיבור זה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פכ'ד' נפסך בפהם הד'א אלפצל ואג'על וכדך פי תכת'יר תלך אלאוקאת אלתי אנת פיהא מע אללה או פי אלסעי נחוה ופי תקליל תלך אלאוקאת אלתי אנת פיהא מע גירה וגיר סאע נחוה פפי הד'א אלארשאד כפאיה בחסב גרץ' הד'ה אלמקאלה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0&diff=345חלק ג, פרק נ2021-05-31T06:36:40Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק נ}}<br />
{{כותרת|הטעמים לסיפורי התורה הנראים חסרי תועלת}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיפורי התורה הנראים חסרי תועלת}}<br />
{{קו}}יש גם דברים שהם מ{{עברית|סתרי תורה}} שרבים נכשלו בהם וראוי לבארם. והם אותם סיפורים המסופרים ב{{עברית|תורה}} שחושבים שאין תועלת בהזכרתם,{{קו}}{{אינדקס|דוגמאות)}} כגון תיאור הסתעפות העממים מ{{עברית|נח}} ושמותם ומקומותיהם {{הפניה|(בראשית י)}}, וכן {{עברית|בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי}} {{הפניה|(שם לו,כ-ל)}}, ותיאור {{עברית|הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם}} {{הפניה|(שם,לא-לט)}} וכיוצא בזה.{{קו}}{{אינדקס|הביקורת)}} ידועים לך דבריהם (של חז"ל) ש{{עברית|מנשה הרשע}} היה ממלא את מושבו השפל בביקורת על המקומות האלה דווקא. הם אמרו: "{{עברית|היה יושב ודורש בהגדות שלדופי. היה אומר: לא היה לו למשה לכתוב אלא 'וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע'}} {{הפניה|(בראשית לו,כב)}}" {{עברית|וכו'}} {{הפניה|(בבלי סנהדרין צט,ב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ההנא איצ'א אמור הי מן {{עברית|סתרי תורה}} קד עת'ר פיהא כת'ירון פינבגי תביינהא, והי הד'ה אלחכאיאת אלתי תחכי פי אל{{עברית|תורה}} אלתי יט'ן אנהא לא פאידה פי ד'כרהא, מת'ל וצפה תפרע אלקבאיל מן {{עברית|נח}} ואסמאהם ומואצ'עהם, וכד'לך {{עברית|בני שעיר הח[ו]רי}}, ווצף {{עברית|המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}, ונחו הד'ה. וקד עלמת קולהם אן {{עברית|מנשה הרשע}} אנמא כאן יעמר מג'לסה אלמנחט באנתקאד הד'ה אלמואצ'ע קאלוא {{עברית|היה יושב ודורש בהגדות של( )דופי היה אומר לא היה לו למשה לכתוב [אלא]}} {{עברית|ואחות לוטן תמנע ו[כ](ג)ו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הכלל: הסיפורים בתורה באים לאמת דעות או לתקן מעשים}}<br />
{{קו}}אני אודיעך כלל, ולאחר מכן אחזור לפרט אותו, כמו שעשיתי בהטעמת ה{{עברית|מצוות}}. דע שכל סיפור שתמצא מוזכר ב{{עברית|תורה}} הוא לתועלת הכרחית בתורה: {{אינדקס|א)}} אם לאמת דעה שהיא אחד מיסודות התורה, {{אינדקס|ב)}} או לתיקון מעשה מן המעשים כדי שלא יהיו בין בני האדם עושק ותוקפנות. אסדר לך את הדברים כסדר:</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואנא אכ'ברך בג'מלה, ובעד ד'לך ארג'ע ללתפציל כמא פעלת פי תעליל אל{{עברית|מצות}}. אעלם אן כל קצץ תג'דה מד'כור(א) פי אל{{עברית|תורה}} פהו לפאידה צ'רוריה פי אלשריעה, אמא לתצחיח ראי הו קאעדה מן קואעד אלשריעה, או לאצלאח עמל מן אלאעמאל חתי לא יקע בין אלנאס תט'אלם ועדואן, ואנא אנסק לך ד'לך נסקא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שושלת היוחסין עד אברהם: הסרת ערעור על חידוש העולם}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הדעה)}} מאחר שיסוד התורה הוא שהעולם מחודש, ושמי שנברא בתחילה הוא פרט אחד מן המין האנושי, והוא {{עברית|אדם}}, ופרק הזמן שחלף בין {{עברית|אדם}} ל{{עברית|משה רבינו}} הוא אלפיים וחמש מאות שנה בערך –{{קו}}{{אינדקס|הספק)}} אילו נמסר להם דבר זה בלבד, היו האנשים אז נחפזים להטיל ספק; שהרי בני האדם נמצאו מפוזרים בקצוות כל הארץ ובעממים שונים ועם לשונות שונות רחוקות זו מזו מאוד.{{קו}}{{אינדקס|ביסוס הדעה)}} ספק זה הוסר בכך שתוארו ייחוסם והסתעפותם של כולם, ונזכרו שמותם של אלה המפורסמים: פלוני בן פלוני, וימי חייהם, וסופר היכן שכנו {{הפניה|(בראשית ה; י; יא,י-לב)}}, והטעם לכך שהתפזרו לקצוות הארץ, והטעם לַשוני בלשונותיהם, אף על פי שבתחילה היו במקום אחד ושפה אחת לכול {{הפניה|(בראשית יא,א-ט)}}, שהרי כך התחייב מהיותם בני איש אחד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}למא כאנת קאעדה' אלשריעה אן אלעאלם מחדת', ואן אלד'י כ'לק אולא שכ'ץ ואחד מן נוע אלאנסאן והו {{עברית|אדם}}, ומא באלעהד מן קדם מן {{עברית|אדם למשה רב[י]נו}} אלפ[י](א)ן וכ'מס מאיה' סנה בתקריב, פלו וקע להם הד'א אלאכ'באר פקט לבאדר אלאנסאן חיניד' ללתשכך אד' וג'ד אלנאס מפרקין פי אקאצי אלארץ' בג'מלתהא וקבאיל מכ'תלפה ואלסן מכ'תלפה מתבאעדה ג'דא, פאזיל הד'א אלתשכיך בנסבתהם כלהם ותפריעהם, וד'כר אסמא אולאיך אלמשאהיר פלאן אבן פלאן ואעמארהם ואלאכ'באר במוצ'ע סכנהם, ובאלעלה אלמוג'בה לתפרקהם פי אקאצי אלארץ', ובאלעלה אלמוג'בה לאכ'תלאף אלסנתהם, ואן כאן אולהם פי מוצ'ע ואחד ולגה ואחדה ללכל אד' הכד'א ילזם לכונהם אולאד שכ'ץ ואחד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|נח ואברהם: השכר והעונש}}<br />
{{קו}}וכן תיאור סיפור ה{{עברית|מבול}} {{הפניה|(בראשית ו-ט)}} וסיפור {{עברית|סדום ועמורה}} {{הפניה|(שם יח,כ עד יט,כח)}} הם כדי להביא ראיות לדעה הנכונה, שהיא: "{{עברית|אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק,}} {{עברית|אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ}}" {{הפניה|(תהילים נח,יב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך וצף קצה' אל{{עברית|מבול}} וקצה' {{עברית|סדום ועמורה}} ללאסתדלאל עלי אלראי אלצחיח והו {{עברית|אך פרי לצדיק אך יש אלהים שופטים בארץ}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מלחמת תשעת המלכים: הנס וההקרבה והמידות}}<br />
{{קו}}וכן תיאור אותה מלחמת תשעת המלכים {{הפניה|(בראשית יד)}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} כדי לספר על הנס של ניצחון {{עברית|אברהם}} עם מתי מעט כשאין איתם מלך, על ארבעה מלכים גדולים.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן הודיענו שהגן על קרובו משום שהיה שותף לאמונתו, והכניס עצמו בסכנת המלחמה כדי להצילו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן הודיענו על הסתפקותו במועט והיותו שמח בחלקו, מקל ראש ברכישת הממון ונותן דעתו לטוּב המידות, והוא שאמר: "{{עברית|אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל}} {{עברית|[}}וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר: 'אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם']" {{הפניה|(שם יד,כג)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך וצף תלך מלחמ[ה'](ת) אלתסעה מלוך ללאכ'באר באלמעג'זה אלתי הי ט'פר {{עברית|אברהם}} בעדד נזר לא מלך מעהם בארבעה מלוך עט'מא, ואיצ'א אעלמנא בחמיתה לקריבה למא כאן עלי עקידתה, ואלקי (ב)נפסה לאכ'טאר אלחרב חתי כ'לצה, ואעלמנא איצ'א בקנאעתה ושבע נפסה וכונה מתהאו[ן](נא) באלתכסב מחתפל(א) בכרם אלאכ'לאק, וד'לך קולה {{עברית|אם מחוט ועד שרוך נעל ו[כ](ג)ו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תיאור ייחוסי בני שעיר: הצורך במחיית עמלק דווקא}}<br />
{{קו}}תיאור שבטי {{עברית|בני שעיר}} וייחוסם האישי הוא בשל {{עברית|מצוה אחת}}: שהוא יתעלה ציווה למחות את {{עברית|זרע עמלק}} דווקא, ו{{עברית|עמלק}} אינו אלא {{עברית|בן אליפז}} מ{{עברית|תמנע אחות לוטן}}. ואילו את שאר {{עברית|בני עשו}} לא ציווה להרוג. {{עברית|עשו}} התחתן ב{{עברית|בני שעיר}}, כמו שהתבאר בכתוב, והוליד מהם ומלך עליהם והתערב זרעו בזרעם, ונעשו כל ארץ {{עברית|שעיר}} ואותם שבטים מיוחסים לשבט השליט, שהם {{עברית|בני עשו}}, ובפרט זרע {{עברית|עמלק}}, כי הוא היה הגיבור ביותר בהם. אילו לא היו מתבררים ייחוסים אלה ופירוטם – היו נהרגים כולם מבלי משים. על כן בירר הכתוב את שבטיהם ואמר: אלה שאתם רואים היום ב{{עברית|שעיר}} ובמלכות {{עברית|עמלק}} – אין הם כולם {{עברית|בני עמלק}}, אלא הם בני פלוני ובני פלוני, והם התייחסו על {{עברית|עמלק}} רק משום שאמו (של עמלק) מהם. כל זה צדק מאת ה', כדי שלא יומת שבט בכלל שבט אחר, כי ה{{עברית|גזרה}} היתה על זרע {{עברית|עמלק}} דווקא. וכבר ביארנו {{הפניה|(ג,מא27)}} את אופן החכמה בזה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא וצף קבאיל {{עברית|בני שעיר}} ונסבהם אלשכ'צי, פד'לך מן אג'ל {{עברית|מצוה אחת}}, וד'לך אנה תע(א)לי אמר באסתיצאל {{עברית|זרע עמלק}} כ'אצה, ו{{עברית|עמלק}} אנמא הו {{עברית|בן אליפז}} מן {{עברית|תמנע אחות לוטן}}, אמא סאיר {{עברית|בני עשו}} פמא אמר בקתלהם, וכאן {{עברית|עשו}} קד צאהר {{עברית|בני שעיר}} כמא בין אלנץ ואולד מנהם ומלך עליהם ואכ'תלט נסלה בנסלהם, וצארת בלאד {{עברית|שעיר}} כלהא ותלך אלקבאיל מנסובה ללקביל אלגאלב אלד'י הם {{עברית|בני עשו}}, ובכ'אצה נסל {{עברית|עמלק}} לאנה כאן אנג'דהם. פלו לם תבין הד'ה אלאנסאב ותפצילהא לקתלוא כלהם גפלא, פבין אלכתאב קבאילהם וקאל אן האולא אלד'ין תרונהם אליום פי {{עברית|שעיר}} ומלך {{עברית|עמלק}} ליס הם כלהם {{עברית|בני עמלק}}, בל הם בנוא פלאן ובנוא פלאן, ואנמא אנ[ת]סבוא ל{{עברית|עמלק}} לכון אמה מנהם. הד'א כלה עדל מן אללה חתי לא יקתל קביל פי גמאר קביל אכ'ר, לאן אל{{עברית|גזרה}} אנמא כאנת עלי נסל {{עברית|עמלק}} כ'אצה. וקד בינא וג'ה אלחכמה פי ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תיאור מלכי אדום: הרקע למצוות המלכת מלך}}<br />
{{קו}}הטעם לתיאורו את {{עברית|הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם}} {{הפניה|(בראשית לו,לא-לט)}} הוא כי מכלל ה{{עברית|מצוות}}: "{{עברית|לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא}}" {{הפניה|(דברים יז,טו)}}. והמלכים הללו שהזכיר – אין מהם אחד מ{{עברית|אדום}}. הלא תראה שהוא מביא את ייחוסם ואת ארצם: פלוני ממקום פלוני, ופלוני ממקום פלוני. מה שנראה לי ביותר הוא שדרכיהם וסיפוריהם היו מפורסמים, כוונתי לדרכיהם של {{עברית|מלכי אדום}} הללו, ושהם אזרו עוז נגד {{עברית|בני עשו}} והכניעו אותם. לכן הזכיר אותם בשמם, וכאילו אמר: לִמדו לקח מאחיכם {{עברית|בני עשו}} שהיו מלכיהם פלוני ופלוני, ומעשיהם של הללו היו מפורסמים, כי לא עמד בראש אומה אדם שאינו מיוחס עליה שלא דיכא אותה דיכוי קשה או מועט.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא עלה' וצפה {{עברית|המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}, לאן מן ג'מלה' אל{{עברית|מצות}} {{עברית|לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא}}, והאולא אלמלוך אלד'ין ד'כר ליס מנהם אחד מן {{עברית|אדום}}, אלא תראה ינסבהם וינסב בלאדהם פלאן מן אלמוצ'ע אלפלאני ופלאן מן אלמוצ'ע אלפלאני. ואלאקרב ענדי אן כאנת סירתהם ואכ'בארהם משהורה, אעני סירה' אולאיך {{עברית|מלכי אדום}} ואנהם תג'רווא פי {{עברית|בני עשו}} וד'לוהם, פד'כרהם בהם, כאנה יקול אעתברוא באכ'ותכם {{עברית|בני עשו}} אלד'י[ן] כאן מלוכהם פלאן ופלאן ואפעאל אולאיך כאנת משהורה, לאן מא ראס מלה שכ'ץ מן גיר נסבהא אלא ואנכי פיהא נכאיה אמא עט'ימה או צגירה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקושי בטעמי סיפורי המקרא – אי הכרת הרקע}}<br />
{{קו}}כללו של דבר: כמו שציינתי לך {{הפניה|(ג,מט32)}} את ריחוקן של דרכי הצאבים מאיתנו היום, כך תולדות הימים ההם נסתרות מאיתנו היום; ואילו ידענו אותן, וידענו את המאורעות שאירעו באותם ימים – היינו מבינים בפירוט את הטעם של דברים רבים שנזכרו.{{קו}}{{אינדקס|הסבר)}} ראוי שתבין שבחינת הדברים הכתובים אינה כבחינת המצבים הנראים לעין. כי במצבים הנראים לעין יש פרטים, שנובעות מהם תוצאות הכרחיות גדולות, שאין אפשרות להזכירם או שהדבר יארך. כשמתבוננים באותם סיפורים, חושב האדם המתבונן שיש בסיפורים האלה אריכות או כפילויות; ואילו היה רואה את מה שסופר היה מבין את ההכרח במה שנאמר. לכן כשאתה רואה ב{{עברית|תורה}} סיפור שאינו במסגרת המצוות, אתה חושב שזהו סיפור שלא היה הכרח לתארו, או שיש בו אריכות או כפילויות, בעוד הטעם לזה הוא שלא ראית את הפרטים שהביאו להזכיר מה שנזכר כפי שנזכר.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובאלג'מלה מת'ל מא ד'כרת לך מן בעד מד'אהב אלצאבה ענא אליום, כד'לך תואריך' תלך אלאיאם כ'פיה ענא אליום, פלו עלמנאהא ועלמנא תלך אלנואזל אלתי נזלת פי תלך אלאיאם לתבין לנא עלי אלתפציל עלה' כת'יר ממא ד'כר (פי אל{{עברית|תורה}}.) וממא ינבגי אן תחצלה, אן ליס אעתבאר אלאכ'באר אלמכתובה כאעתבאר אלאחואל אלמשאהדה, לאן פי אלאחואל אלמשאהדה ג'זאיאת תוג'ב צ'ראיר עט'ימה לא ימכן ד'כרהא או יטול, פאד'א ת[א](ו)מלת תלך אלאכ'באר יט'ן אלשכ'ץ אלמתאמל אן הד'א אלאכ'באר פיה תטויל או תכריר, ולו כאן משאהדא למא חכי לעלם צ'רוריה' מא קיל. פלד'לך אד'א ראית אכ'באר(א) פי אל{{עברית|תורה}} פי גיר אלתשריע תט'ן אן ד'לך אלכ'בר גיר צ'רורי אלוצף, או אן פיה תטויל, או תכריר, ועלה' ד'לך כונך גיר משאהד ללג'זאיאת אלדאעיה לד'כר מא ד'כר עלי מא ד'כר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פירוט המסעות במדבר והאיסור לבנות את יריחו: הנצחת הניסים}}<br />
{{קו}}בכלל זה ציון ה{{עברית|מסעות}},{{קו}}{{אינדקס|הקושי)}} שלכאורה נזכר מה שאין בו שום תועלת; ובשל דמיון השווא הזה שהיה עולה על הדעת נאמר: "{{עברית|וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'}}" {{הפניה|(במדבר לג,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|הנצחה)}} הצורך בכך גדול מאוד, כי כל הנסים הם ודאיים רק למי שראה אותם, אך בעתיד הופכת הזכרתם לסיפור והשומע עלול לחשוב שהוא שקרי. וידוע שאין אפשרות ולא יעלה על הדעת שיהיו נסים יציבים וקיימים לאורך הדורות לכל בני האדם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}מן ד'לך ד'כר אל{{עברית|מסעות}}, ט'אהר אלאמר אנה ד'כר מא לא פאידה פיה אצלא, ומן אג'ל הד'א אלוהם אלד'י יסבק אלי אלכ'אטר קאל {{עברית|ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י"י}}. ומוצ'ע אלחאג'ה אלי ד'לך עט'י[מה](ם) ג'דא, וד'לך אן ג'מיע אלמעג'זאת אנמא הי יקיניה ענד אלד'י ראהא, פאמא פי אלמסתקבל פיציר ד'כרהא כ'בר(א) ויתטרק אליה אלתכד'יב ענד אלסאמע, ומעלום אנה לא יסתטאע ולא יתצור אן תכון מעג'זה ת'אבתה קאימה עלי מרור אלאג'יאל ללנאס כלהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הנס הגדול)}} ומכלל נסי התורה – מן הגדולים בהם – שהותם של {{עברית|ישראל}} ב{{עברית|מדבר}} ארבעים שנה, והימצאות ה{{עברית|מן}} בו בכל יום.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ואותו {{עברית|מדבר}} הוא כמו שאמר הכתוב: "{{עברית|נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם}}" {{הפניה|(דברים ח,טו)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והם מקומות רחוקים מאוד ממקום יישוב, שאינם טבעיים לאדם, "{{עברית|לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן}} {{עברית|[}}וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת]" {{הפניה|(במדבר כ,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר עליהם גם: "{{עברית|אֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ}} {{עברית|[}}וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם]" {{הפניה|(ירמיהו ב,ו)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ולשון ה{{עברית|תורה}}: "{{עברית|לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם}} {{עברית|[}}לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם]" {{הפניה|(דברים כט,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|הכרת הנס)}} כל אלה נסים ברורים וניכרים. מכיוון שידע ה' יתעלה שיקרה בעתיד לנסים אלה מה שקורה לסיפורים,{{קו}}{{אינדקס|א)}} ויחשבו שהם היו במדבר קרוב למקום יישוב, שאדם יכול לשהות בו, כמו המדבריות שהערבים (=הבדוים) שוכנים בהם היום,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולקצור בהם או להיות ניזונים מאחד הצמחים שהיו שם,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} או שה{{עברית|מן}} יורד מטבעו באותם מקומות תמיד,{{קו}}{{אינדקס|ד)}} או שיש באותם מקומות בארות מים –{{קו}}לכן סולקו כל אותם דמיונות שווא והודגש סיפור כל הנסים האלה על ידי ביאור אותם מסעות, כדי שיראו אותם העתידים לבוא וידעו את גודל הנס בשהיית מין האדם באותם מקומות ארבעים שנה.</td><br />
<td class="ar">ומן מעג'זאת אלשריעה בל מן אעט'מהא אקאמה' {{עברית|ישראל}} פי אל{{עברית|מדבר}} ארבעין סנה, ווג'וד אל{{עברית|מן}} פיה פי כל יום, וד'לך אל{{עברית|מדבר}} הו כמא ד'כר אלכתאב {{עברית|נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים}}, והי מואצ'ע בעידה ג'דא מן אלעמארה גיר טביעיה ללאנסאן, {{עברית|לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ו[כ](ג)ו'}}, וקיל פיהא איצ'א {{עברית|ארץ לא עבר בה איש וגו'}}, ונץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם ו[כ](ג)ו'}}, והד'ה כלהא מעג'זאת בינה מראיה. פלמא עלם אללה תע(א)לי אנה סיתטרק להד'ה אלמעג'זאת פי אלמסתקבל מא יתטרק ללאכ'באר, ויט'ן אן אקאמתהם כאנת פי בריה קריבה מן אלעמראן ימכן מקאם אלאנסאן פיהא מת'ל הד'ה אלברארי אלתי יסכנהא אלערב אליום, או אנהא מואצ'ע ימכן פיהא אלחרת' ואלחצאד או אלאגתד'א באחד אלנבאתאת אלתי כאנת הנאך, או אן אל{{עברית|מן}} מן טביעתה אן ינזל פי תלך אלמואצ'ע דאימא, או אן פי תלך אלמואצ'ע אבאר מא, פלד'לך רפעת הד'ה אלאוהאם כלהא ואכד כ'בר הד'ה אלמעג'זאת כלהא בתביין תלך אלמראחל ליראהא אלאתון פיעלמון עט'ים אלמעג'זה פי מקאם נוע אלאנסאן פי תלך אלמואצ'ע ארבעין סנה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he">מטעם זה עצמו החרים {{עברית|יהושע}} את מי שיבנה את {{עברית|יריחו לעולם}} {{הפניה|(יהושע ו,כו)}}, כדי שאותו נס יהיה יציב וקיים, כי לכל מי שיראה את החומה הזאת שקועה בארץ יהיה ברור שאין זאת צורת בניין שנהרס אלא שהוא שקע בנס.</td><br />
<td class="ar">ולהד'ה אלעלה בעינהא אחרם {{עברית|יהושע}} מן יבני {{עברית|יריחו לעולם}}, לתכון תלך אלמעג'זה ת'אבתה קאימה, לאן כל מן ירי ד'לך אלסור גארקא פי אלארץ' יתבין לה אן ליס הד'ה צורה' בניאן תהדם בל גרק באלמעג'ז.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המסעות והחנייה במדבר על פי ה'}}<br />
{{קו}}וכך גם מה שנאמר: "{{עברית|עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ}}" {{הפניה|(במדבר ט,כ; ראו שם,יח: עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ)}} – תיאור זה היה מספיק, והיה נראה במחשבה ראשונה שכל מה שנאמר לאחר מכן בעניין זה הוא אריכות ללא צורך; כוונתי למה שנאמר: "{{עברית|וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן}} {{עברית|[}}עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ.] {{עברית|וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן [}}יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן, עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ, אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ.] {{עברית|אוֹ יֹמַיִם}} {{עברית|[}}אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ, וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ. עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה]" {{הפניה|(במדבר ט,יט-כג)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך איצ'א קולה {{עברית|על פי י"י יחנו ועל פי י"י יסעו}} כאן הד'א כאף פי אלוצף, ויבדו באול כ'אטר אן כל מא ג'א בעד ד'לך פי הד'א אלגרץ' תטויל גיר מחתאג' אליה אעני קולה {{עברית|ובהאריך הענן ו[כ](ג)ו' ויש אשר יהיה הענן ו[כ](ג)ו' או יומים ו[כ](ג)ו'}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">13</td><br />
<td class="he">אודיע לך את הטעם לכל הפירוט הזה. הטעם הוא שהעניין יודגש כדי לסלק את כל מה שהיו האומות חושבות אז, ומה שהן חושבות עד היום, ש{{עברית|ישראל}} תעו בדרך ולא ידעו לאן הם הולכים, כמו שנאמר: "{{עברית|נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ}}" {{הפניה|(שמות יד,ג)}}. וכן קוראים לו הערבים היום, כוונתי שהם קוראים ל{{עברית|מדבר}} "אַלתִּיהּ" ("הַתְּעִיָּה"), והם חושבים ש{{עברית|ישראל}} תעו ולא ידעו את הדרך. על כן בא הכתוב להבהיר ולהדגיש שאותם מסעות לא־סדורים, והחזרות שהיו בחלקם, ופרקי הזמן השונים שחנו בכל מסע, כך שבמסע אחד חנו שמונה עשרה שנה, במסע אחר יום אחד, ובאחר לילה אחד – כל זה מכוח קביעה אלוהית, ואין זו תעייה בדרך אלא לפי העלות {{עברית|עמוד הענן}}. לכן פירט את כל הפירוט ההוא.</td><br />
<td class="ar">ואנא אכ'ברך בעלה' הד'א אלתפציל כלה, ועלה' ד'לך אן יאכד אלקצ'יה לרפע מא כאנת אלמלל תט'נה חיניד' ומא הם ט'אנוה אלי אליום מן כון {{עברית|ישראל}} צ'לוא (פי) אלטריק ולם יעלמוא חית' יסירו[א](ן) (כקולה) [כמא קאל] {{עברית|נבוכים הם בארץ}}, וכד'לך תסמיה אלערב אליום אעני אל{{עברית|מדבר}} יסמונה אלתיה, ויט'נון אן {{עברית|ישראל}} תאהוא וג'הלוא אלטריק, פאכ'ד' אלכתאב יבין ויאכד אן תלך אלמראחל אלגיר מנתט'מה ומא וקע מן אלתרדד פי בעצ'הא ואכ'תלאף מדה' אלאקאמה פי כל מרחלה חתי כאנת אלאקאמה פי מרחלה ואחדה ת'מאני עשרה סנה ופי מרחלה יומא ואחדא ופי אכ'רי לילה ואחדה, כל ד'לך בתקדיר אלאהי וליס ד'לך צ'לאל(א פי א)[ל]לטריק, לכן בחסב ארתפאע {{עברית|עמוד הענן}}, פלד'לך פצל ד'לך אלתפציל כלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">14</td><br />
<td class="he">כבר התבאר ב{{עברית|תורה}} שכִּברת דרך זו קצרה וידועה, דרכו בה רבים, ואין היא בלתי מוכרת; כוונתי לכברת הדרך שבין {{עברית|חורב}}, שאליו הגיעו במכוון, כמו שאמר יתעלה: "[בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם] {{עברית|תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה}}" {{הפניה|(שם ג,יב)}}, ובין {{עברית|קדש ברנע}} שהוא תחילת הארץ הנושבת, כמו שנאמר: "{{עברית|וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ}}" {{הפניה|(במדבר כ,טז)}}. אותה כברת דרך היא מהלך אחד עשר יום, כמו שנאמר: "{{עברית|אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ}}" {{הפניה|(דברים א,ב)}}, ואי אפשר לתעות בה ארבעים שנה. אלא הטעם לכך הוא הסיבות המפורשות ב{{עברית|תורה}}.</td><br />
<td class="ar">וקד בין פי אל{{עברית|תורה}} אן תלך אלמסאפה קריבה מעלומה מטרוקה גיר מג'הולה, אעני אלמסאפה אלתי בין {{עברית|חורב}} אלד'י ג'א(ו)וה באלקצד כמא אמר תעאלי {{עברית|תעבדון את האלהים על ההר הזה}} ובין {{עברית|קדש ברנע}} אלד'י הו אבתדא אלעמארה כמא ג'א אלנץ {{עברית|והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך}}, ותלך אלמסאפה ממשי אחד עשר יומא כמא קאל {{עברית|אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע}}, ומא הד'א מא יצ'ל פיה ארבעין סנה, ואנמא עלה' ד'לך אלאסבאב אלמנצוצה פי אל{{עברית|תורה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום}}<br />
{{קו}}וכך כל סיפור שהטעם להזכרתו נסתר ממך – יש לו סיבה טובה מאוד. בכל הדבר נקוט את העיקרון שהעירו לנו עליו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "'{{עברית|כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם'}} {{הפניה|(שם לב,מז)}}{{עברית|, ואם רֵק הוא – מכם}}" {{הפניה|(בראשית רבה א,יד ועוד)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והכד'א כל קצה תכ'פי ענך עלה' ד'כרהא להא סבב וכיד, ואג'ר אלאמר כלא עלי אלאצל אלד'י נבהונא {{עברית|ז"ל}} עליה {{עברית|כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם (הוא)}}:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%98&diff=344חלק ג, פרק מט2021-05-31T06:36:39Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מט}}<br />
{{כותרת|קבוצה יד: איסורי אישות וחתימת הטעמים}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה הארבע עשרה כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|ספר נשים}} וב{{עברית|הלכות איסורי ביאה}} {{הפניה|(בספר קדושה)}}. ו{{עברית|כלאי בהמה}} {{הפניה|(בספר זרעים)}} ו{{עברית|מצות מילה}} {{הפניה|(בספר אהבה)}} בקבוצה זו. כבר הודעתי לעיל {{הפניה|(ג,לה14)}} את תכליתה של קבוצה זו, וכעת אחל לבאר את פרטיה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלראבעה' עשר(ה) הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר נשים}}, ו{{עברית|הלכות א[י]סורי ביאה}}. ו{{עברית|כלאי בהמה}} ו{{עברית|מצות מילה}} מן הד'ה אלג'מלה, וקד תקדם אלאכ'באר בגאיה' הד'ה אלג'מלה, ואלאן אבתדי בתביין ג'זאיאתהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|קדֵשה: מיסוד הקשר הזוגי וחשיבות האחווה}}<br />
{{קו}}ואומר: ידוע שחברים הם דבר שהאדם זקוק לו כל ימי חייו. אריסטו ביאר זאת בספר התשיעי של "אתיקה" {{הפניה|(לפי הסדר בתרגום הערבי. לפנינו: ח,1)}}. בשעת בריאותו ואושרו הוא נהנה מידידותם, כשהוא במצוקה הוא פונה אליהם לעזרה, ולעת זקנתו וחולשת גופו הוא מסתייע בהם. עניין זה מצוי יותר וחזק יותר לגבי הילדים, וכן לגבי הקרובים. האחווה, האהבה ההדדית והעזרה ההדדית נעשות שלמות רק בקרב קרובי משפחה, כך שאם משותף לשבט אחד אב קדמון אחד, אפילו רחוק, נוצרות ביניהם בשל כך אהבה ועזרה הדדית וחמלה בין איש לרעהו, שהיא הגדולה ביותר ממטרות התורה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאקול, מן אלמעלום אן אלאצדקא אמר יצ'טר אלאנסאן אליה פי ג'מיע עמרה, קד בין ד'לך ארסטו פי תאסעה' אלאכ'לאק, אמא פי חאל צחתה וסעאדתה פיסתלד' באנסהם לה, ופי חאל צ'יקתה ילג'א אליהם, וענד שיכ'וכ'תה וצ'עף ג'סמה יסתעין בהם, והד'א אלמעני מוג'וד פי אלאולאד אכת'ר ואעט'ם, וכד'לך פי אלאקארב. ואנמא יתם אלאכ'א ואלתחאבב ואלתעאון באלאק[א]ר(א)ב פי אלאנסאב חתי אן אלקבילה אלואחדה אד'א ג'מעהם ג'ד ואחד ולו בעד חצל בינהם מן אג'ל ד'לך מחבה ומעונה' בעצ'הם לבעץ' ושפקה' בעצ'הם עלי בעץ' אלד'י הו אכבר מקאצד אלשריעה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|א: תא משפחתי)}} מסיבה זו נאסרה ה{{עברית|קדֵשה}}, בשל קלקול הייחוס שיש בכך, ושהנולד ממנה נכרי לבני האדם: אין לו משפחה ידועה מצד אביו ואף אחד ממשפחתו מצד אביו אינו מכיר אותו. וזהו המצב הרע ביותר עבורו ועבור אביו.</td><br />
<td class="ar">פמן אג'ל הד'א אלמעני חרמת אל{{עברית|קדשה}} למא פי ד'לך מן אפסאד אלאנסאב, וכון אלמולוד מנהא אג'נבי(א) ללנאס לא יערף לה עצב(ה) ולא יערפה אחד מן עצבה, והד'ה ארדי חאלה פי חקה ופי חק ואלדה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ב: איפוק תאווה)}} יש עניין חשוב אחר בטעם איסור ה{{עברית|קדשה}}, והוא מניעת ריבוי התאווה ליחסי המין והתמדה בהם. כי התחלפות גופי ה{{עברית|קדֵשות}} מגבירה את התאווה, משום שעוררותו של אדם מגוף אחד שהתרגל אליו אינה כעוררותו מגופים חדשים, בעלי צורות ומצבים שונים.</td><br />
<td class="ar">ומעני אכ'ר עט'ים פי עלה' תחרים אל{{עברית|קדשה}} והו מנע כת'רה' אלשרה פי אל(א)נכאח ומדאומתה, לאן באכ'תלאף אשכ'אץ אל{{עברית|קדשות}} יזדאד אלשרה, אד' ליס תחרך אלאנסאן לשכ'ץ ואחד קד אלפה דאימא כתחרכה לאשכ'אץ מסתג'דה מכ'תלפי אלצור ואלחאלאת.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ג: סדר חברתי)}} ויש באיסור ה{{עברית|קדשה}} תועלת גדולה מאוד, והיא מניעת מריבות. כי אילו היתה ה{{עברית|קדשה}} מותרת, היה קורה שהיו פונים אל אישה אחת כמה גברים בבת אחת, ואז לא היה מנוס מקטטה, וברוב המקרים היו הורגים זה את זה או הורגים אותה, כדבר הידוע מאז ומתמיד: "{{עברית|וּבֵית זוֹנָה יִתְגּוֹדָדוּ}}" {{הפניה|(ירמיהו ה,ז)}}.</td><br />
<td class="ar">ופי תחרים אל{{עברית|קדשה}} פאידה עט'ימה ג'דא והי מנע אלשרור, לאן לו כאנת אל{{עברית|קדשה}} מבאחה לקצד אלמראה אלואחדה עדה' רג'אל פי וקת ואחד בחסב אלאתפאק, פלא בד מן אלתנאזע, ופי אכת'ר אלאמר יקתל בעצ'הם בע[ץ'](צ'א) או יקתלונהא (כ)[ב]אלאמר אלמתעארף דאימא, {{עברית|ובית זונה יתגודדו}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|סיכום)}} כדי למנוע את המריבות הגדולות האלה, ולהביא את התועלת הכללית, והיא ידיעת הייחוס, נאסרו ה{{עברית|קדשה}} וה{{עברית|קָּדֵש}}, ואין אופן היתר לקיום יחסי מין אלא על ידי ייחוד (=בחירת) אישה ונישואין איתה בפומבי. כי אילו היה די בייחודה בלבד, היו רוב האנשים מביאים {{עברית|קדשה}} לבתיהם לזמן מה המוסכם על שניהם והיה האדם אומר שהיא אשתו. לכן התחייבה פעולה חוזית ומעשה מסוים שהיא תיוחד אליו בו, והוא ה{{עברית|ארוסין}}, ושדבר זה יפורסם, והוא ה{{עברית|נשואין}}: "{{עברית|וַיִּקַּח בֹּעַז עֲשָׂרָה [}}אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר: 'שְׁבוּ פֹה' וַיֵּשֵׁבוּ]" {{הפניה|(רות ד,ב; ושם: וַיִּקַּח עֲשָׂרָה)}}.</td><br />
<td class="ar">פלמנע הד'ה אלשרור אלעט'ימה וג'לב אלמנפעה אלעאמה והי מערפה' אלאנסאב חרמת אל{{עברית|קדשה}} ואל{{עברית|קדש}}, ולם יוג'ד וג'ה חל ללנכאח אלא באפראד מראה וזיג'תהא באלאשהאר. לאנה לו קנע פי ד'לך באלאפראד פקט לכאן אכת'ר אלנאס יג'יב {{עברית|קדשה}} לדארה מדה' מא מתפקא עליהא בינהמא ויקול הי זוג'ה, פלד'לך פרץ' עקד[א] ועמל[א] מא יכון תכ'ציצהא לה בה והו אל{{עברית|ארוסין}}, ואן ישהר ד'לך והו אל{{עברית|נשואין, ויקח בעז עשרה (אנשים וגו')[וכו']}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|גירושין בגט: ביטול מסודר של הנישואין}}<br />
{{קו}}יש שהחיבור ביניהם אינו עולה יפה, ומצב ביתם אינו מסודר, ועל כן הותרו הגירושין.{{קו}}{{אינדקס|בכתב)}} אילו היו הגירושין מתקיימים באמירה בלבד או בהוצאתה מביתו, היתה האישה תרה אחר היסח דעת ויוצאת וטוענת שנתגרשה. או אם היה נואף איתה מישהו, היו היא והנואף טוענים שהיא נתגרשה לפני כן. לכן נצטווינו שגירושין לא יתקיימו אלא על ידי מסמך שיעיד על כך: "{{עברית|וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת}} {{עברית|[}}וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ]" {{הפניה|(דברים כד,א)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד לא יתפק אג'תמאעהמא ולא ינתט'ם אמר מנזלהמא, פבוח פי אלטלאק, ולו צח אלטלאק באלקול פקט או באכ'ראג'הא מן דארה לכאנת אלמראה תרתאד גפלה ותכ'רג' ותדעי אלטלאק, או אד'א זאנאהא שכ'ץ אדעת הי ואלזאני אנהא קד טלקת מן קבל, פלד'לך שרענא אנה לא יצח טלאק אלא בכתאב ישהד בד'לך, {{עברית|וכתב לה ספר כריתות ו[כ](ג)ו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סוטה: השבת האמון והזהירות מפני הפרתו}}<br />
{{קו}}כיוון שההאשמות בניאוף והחשדות לגביו רבים מאוד בנוגע לאישה, נצטווינו בדיני ה{{עברית|שׂוֹטָה}}. כי עניין זה גורם לכל אישה נשואה לשמור את עצמה מכל משמר ולעשות לעצמה סייגים ככל האפשר פן ירע עליה לב בעלה, מהחשש מאימת {{עברית|מי שׂוטה}}. כי אפילו היתה נקייה ובטוחה בעצמה, רוב האנשים היו פודים עצמם בכל רכושם מאותו מעשה שנעשה בה, ואף מעדיפים את המוות על פני אותו ביזיון עצום, שהוא גילוי ראש האישה וסתירת שערה וקריעת בגדיה עד שמתגלה חזהּ, והולכתה סביב בכל ה{{עברית|מקדש}} בנוכחות הציבור, נשים וגברים, ובנוכחות {{עברית|בית דין הגדול}}. חשש זה מונע חוליים חמורים המשבשים את סדריהם של בתים רבים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולכון אלתהם באלזנא ואלאוהאם אלואקעה פיה כת'ירה ג'דא פי חק אלמראה, שרענא באחכאם אל{{עברית|שוטה}}, אלתי תלך אלקצה מוג'בה לכל אמראה ד'את זוג' אן תצון נפסהא גאיה' אלציאנה ותחתאט גאיה' אלאחתיאט איאך אן ימרץ' קלב זוג'הא מנהא לתוקע הול {{עברית|מי שוטה}}, לאנהא ולו כאנת בריה ואמנ[ה](ת) עלי נפסהא לכאן ד'לך אלפעל אלד'י יפעל בהא יפתדי מנה אכת'ר אלנאס בכל מא ימלך, בל יפצ'ל אלמות עלי תלך אלפצ'יחה אלעט'ימה, והי כשף ראס אלמראה ונת'ר שערהא ותמזיק ת'יאבהא חתי ינכשף אלצדר, ותטויפהא פי ג'מיע אל{{עברית|מקדש}} במחצ'ר אלאשהאר נסא ורג'אל ובמחצ'ר {{עברית|בית דין הגדול}}, פאנחסם בהד'א אלתוקע אדוא עט'ימה תפסד נט'אם עדה' מנאזל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מפתה נערה בתולה: מניעת מין מזדמן}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|מפתה)}} כיוון שכל {{עברית|נערה בתולה}} עומדת לנישואין לכל מי שיזדמן, המפתה אותה אינו מתחייב אלא לשאת אותה, כי הוא ראוי לה יותר, וזה מרפא בלי ספק את שברהּ יותר מאשר אם יישא אותה אחר. ואם לא תרצה זאת, היא או אביה, ישלם את המוהר.{{קו}}{{אינדקס|אונס)}} על עונשו של ה{{עברית|אונס}} נוסף ש"{{עברית|לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו}}" {{הפניה|(שם כב,כט)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולמא כאנת כל {{עברית|נערה בתולה}} מערצ'ה ללזואג' לכל מן אתפק לם ילזם פיהא אלא זיג'תהא למן כ'דעהא, לאנה אולי בהא וד'לך אג'בר לצדעהא בלא שך מן זיג'ה' אלגיר להא, פאן לם תרד ד'לך הי או אבוהא פיזן אלמהר. וזיד פי עקאב אל{{עברית|אונס לא יוכל שלחה כל ימיו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הייבום והחליצה: המשך משפחת המת והגנאי בסירוב}}<br />
{{קו}}אשר לטעם ה{{עברית|יבום}} – מפורש במקרא {{הפניה|(בראשית לח,ח)}} שהיה זה מנהג קדום לפני {{עברית|מתן תורה}}, שהתורה השאירה אותו.{{קו}}ואילו ה{{עברית|חליצה}} היא משום שאותן פעולות היו מגונות במנהגי הזמנים ההם: אולי יימנע מאותו גנאי ו{{עברית|ייַבֵּם}}. דבר זה מפורש בלשון ה{{עברית|תורה}}: "[וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה:] '{{עברית|כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ}} {{עברית|[}}אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו'.] {{עברית|וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל}} {{עברית|[}}'בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל']" {{הפניה|(דברים כה,ט-י)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא תעליל אל{{עברית|יבום}} פמנצוץ אן כאנת סירה קדימה קבל {{עברית|מתן תורה}} אבקתהא אלשריעה. ואמא אל{{עברית|חליצה}} פהי לשנאעה' תלך אלאפעאל פי סירה' תלך אלאזמנה לעלה ינתפי מן תלך אלשנאעה ו{{עברית|ייבם}}, בין הו ד'לך פי נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|ככה יעשה לאיש ו[כ](ג)ו' ונקרא שמו בישראל ו[כ](ג)ו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מעשה יהודה ותמר: מידות טובות וצדק}}<br />
{{קו}}ממעשה {{עברית|יהודה}} אפשר ללמוד מידה טובה וצדק במשפטים, וזאת מדבריו: "{{אינדקס|א)}} {{עברית|תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז,}} {{אינדקס|ב)}} {{עברית|הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה}}" {{הפניה|(בראשית לח,כג)}}. ביאור הדבר הוא שיחסי מין עם {{עברית|קדשה}} לפני {{עברית|מתן תורה}} היו כיחסי מין של אדם עם אשתו אחרי {{עברית|מתן תורה}}, כלומר שזהו מעשה מותר שאינו מאוס כלל. ותשלום השכר המוסכם ל{{עברית|קדשה}} היה אז כתשלום {{עברית|כתובת אשה}} לה היום בעת הגירושין, כוונתי שהיתה זו אחת מזכויות האישה שחובה עליו לשלם.{{קו}}{{אינדקס|מידה טובה)}} נמצא שדברי {{עברית|יהודה}} "{{עברית|פֶּן נִהְיֶה לָבוּז}}" מלמדים אותנו שחרפה היא לנו לדבר על כל ענייני יחסי המין, אפילו המותרים מהם, ויש לשתוק לגביהם ולהסתירם, ואפילו יביא הדבר להפסד ממון. כמו שאתה רואה שעשה {{עברית|יהודה}} בכך שאמר: "מוטב שנפסיד והיא תזכה במה שלקחה, מאשר נפרסם את החיפוש ונהיה לחרפה". זוהי המידה הטובה שלמדנו מפרשה זו.{{קו}}{{אינדקס|צדק)}} ואילו הצדק שאנו למדים ממנה הוא מדבריו כדי לנקות את עצמו מגזילתה, ושהוא לא חזר בו ולא הפחית ממה שסיכם איתה: "{{עברית|הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה [}}וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ]" {{הפניה|(שם)}} – אין ספק שאותו גדי היה טוב ביותר במינו, ולכן רמז אליו ואמר "{{עברית|הַזֶּה}}". זהו הצדק שירשו מ{{עברית|יעקב}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|אברהם}}, שלא לשנות דיבור ולא להפר הבטחה, ולשלם את החובות בשלמות עד תומם; ושאין הבדל בין ממון הזולת שאתה מקבל כמלווה או כפיקדון, לבין מה שאתה חייב לזולת באיזה אופן שיהיה, בשכר או בדרך אחרת. ושדין כתובּת כל אישה כדין שכר כל שכיר, ואין הבדל בין {{עברית|כובש שכר שכיר}} לבין מי שמחזיק במה שמגיע לאשתו, ואין הבדל בין מי שלוחץ (או: עושק) את השכיר או משתמש כלפיו באמתלאות כדי להוציאו בלי שכרו לבין מי שעושה כך לאשתו כדי להוציאה בלי כתובה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד יתעלם מן קצה' {{עברית|יהודה}} כ'לק כרים ועדאלה פי אלאחכאם, וד'לך מן קולה {{עברית|תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה}}, וביאן ד'לך הו אן נכאח אל{{עברית|קדשה}} קבל {{עברית|מתן תורה}} כנכאח אלאנסאן זוג'תה בעד {{עברית|מתן תורה}}, אעני אנה פעל מבאח לא כראהה פיה אצלא, ודפע אלאג'רה אלמתפק עליהא לל{{עברית|קדשה}} חיניד' כדפע {{עברית|כתובת אשה}} להא אלאן ענד אלטלאק, אעני אן ד'לך חק מן חקוק אלמראה אלמתעין עליה גרמה, פקול {{עברית|יהודה פן נהיה לבוז}} יעלמנא אן אמור אלנכאח כלהא ולו אלחלאל מנהא עאר עלינא אלחדית' פיה וינבגי אלסכות ענה ואכ'פא(ו)ה ולו ודי ד'לך למצ'רה פי [אל]מאל. כמא תרי {{עברית|יהודה}} פעל פי קולה אולי אן נכ'סר ותפוז במא אכ'ד'תה מן אן נשהר אלטלב ונציר עארא, פהד'א הו אלכ'לק אלפאצ'ל אלד'י תעלמנאה מן תלך אלקצה. ואמא אלעדאלה אלתי אסתפדנאהא פהו קולה מתבריא מן גצבהא ואנה לם ינכל ולא נקץ מא אתפק מעהא עליה {{עברית|הנה שלחתי הגדי הזה ו[כ](ג)ו'}}, לא שך אן כאן ד'לך אלג'די פי גאיה' אלג'ודה פי נועה ולד'לך אשאר אליה וקאל {{עברית|הזה}}, והד'ה הי אלעדאלה אלתי אנתחלוהא ען {{עברית|יעקב}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|אברהם}} אן לא יגיר לפט' ולא יכ'לף מיעאד, ותופי אלחקוק עלי אלכמאל ואלתמאם, ואנה לא פרק בין מא תתסלמה מן מאל אלגיר עלי ג'הה' אלקרצ'ה או אלודאעה, או מא יסתחק (לה) ענדך [אלגיר] באי ג'הה אסתחק באג'רה או גירהא, ואן מ[וכ'](ה)ר כל מראה כחכם אג'רה' כל אג'יר, ולא פרק בין {{עברית|כובש שכר שכיר}} או מן יתמסך בחק זוג'תה, ולא פרק בין מן יצאדר אלאג'יר או יתסבב לה באסבאב חתי יכ'רג'ה דון אג'רה או יפעל כד'לך מע זוג'תה חתי יכ'רג'הא דון מ[וכ'](ה)ר,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מוציא שם רע: חוקי צדק של מידה כנגד מידה}}<br />
{{קו}}התבונן נא בגודל הצדק של {{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}} {{הפניה|(דברים ד,ח)}} אלה, כיצד דנו ב{{עברית|מוציא שם רע}}.{{קו}}{{אינדקס|העבירה והמניע)}} כי אין ספק שאשתו של אותו רשע ש{{עברית|הוציא עליה שם רע}} לא מצאה חן בעיניו והוא מאס בה, ואילו רצה לגרשה כדין כל המגרש את אשתו לא היתה לו מניעה מכך, אבל אילו גירשה – היה חייב לפרוע לה את המגיע לה. לכן שם לה {{עברית|עֲלִילֹת דְּבָרִים}} {{הפניה|(שם כב,יד;יז)}} כדי להיפטר ממנה בלי תשלומין, והוציא עליה דיבה ולשון הרע שקרי כדי להחזיק אצלו את מה שמוטל עליו לתת לה, והוא {{עברית|חֲמִשִּׁים כָּסֶף}} {{הפניה|(שם,כט)}}, כי זהו {{עברית|מֹהַר הַבְּתוּלֹת}} {{הפניה|(שמות כב,טז)}} הקבוע ב{{עברית|תורה}}.{{קו}}{{אינדקס|תגובת התורה א)}} לכן גזר עליו יתעלה לשלם {{עברית|מֵאָה כֶסֶף}} {{הפניה|(דברים כב,יט)}}, בהתאם לעיקרון של "{{עברית|אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ}}" {{הפניה|(שמות כב,ח)}}, ו{{עברית|כדין עדים זוממין}}, כמו שביארנו {{הפניה|(ג:לה6;מא6)}}. כך {{עברית|מוציא שם רע}} זה זמם לגרום לה להפסד של החמישים המוטלים עליו לתת לה, וישלם מאה. זהו העונש על כך שהחזיק אצלו את החוב המוטל עליו וזמם לקחתו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והעונש על כך שפגע בשמה הטוב והשמיץ אותה שניאפה – שייפגע שמו הטוב במלקות בשוט: "{{עברית|וְיִסְּרוּ אֹתוֹ}}" {{הפניה|(דברים כב,יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והעונש על כך שביכר את התאווה וביקש הנאה גרידא – שיהיה מחויב לה תמיד: "{{עברית|לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו}}" {{הפניה|(שם,יט)}}, כי מה שהביא אותו לכל מה שעשה אינו אלא שהוא מאס בה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלא תתאמל עט'ים עדאלה' הד'ה אל{{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}} כיף חכמת פי {{עברית|מוציא שם רע}}, וד'לך אן הד'א אלשריר לם יסתחסן זוג'תה אלתי {{עברית|הוציא עליה שם רע}} בלא שך, ואנה אסתסמג'הא, (ו)לו אראד טלאקהא כחכם כל מן יטלק זוג'תה למא כאן לה מן ד'לך מאנע לכנה לו טלק ללזמה אלקיאם בחקהא, פג'על להא {{עברית|עלילות דברים}} כי יתכ'לץ מנהא דון גראמה, פאפתאת עליהא ושנע באלמחאל ללתמסך באלחק אלמתעין להא עליה והו {{עברית|חמשים כסף}} לאן הד'א הו {{עברית|מהר הבתולות}} אלמחדוד פי אל{{עברית|תורה}}, פלד'לך חכם עליה תע(א)לי באן יגרם {{עברית|מאה כסף}}, מטרד(א) עלי אלאצל {{עברית|אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו}}, ו{{עברית|כדין עדים זוממין}} כמא קד בינא, כד'לך הד'א אל{{עברית|מוציא שם רע}} ראם אן יכ'סרהא אלכ'מסין אלמתעינה קבלה גרם מאיה, הד'א הו עקאב תמסכה באלחק אלמתעין עליה ורומה אכ'ד'ה. וכאן עקאב ת'לם ערצ'הא וק[ד'](ר)פה להא באלזנא אן ת'לם ערצ'ה באלצ'רב באלסוט, {{עברית|ויסרו אותו}}. וכאן עקאב אית'ארה אלשרה וטלב מג'רד אללד'ה אן אלזם בהא דאימא {{עברית|לא יוכל לשלחה כל ימיו}}, לאן (אל)דאעי[ה] לכל מא ג'רי אנמא כאן אסתסמאג'ה להא,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דרכי הצדק של התורה ודרכי העולם}}<br />
{{קו}}כך מתרפאות המידות הרעות, כאשר רופאן הוא הציווי האלוהי. דרכי הצדק בכל דיני התורה הזאת יהיו לך תמיד גלויות וברורות אם תתבונן היטב. התבונן כיצד השווה בין דין {{עברית|מוציא שם רע}} שזמם להחזיק בחוב המוטל עליו לבין דין ה{{עברית|גנב}} שלקח את ממון זולתו; ועשה את דין {{עברית|עד זומם}} שזמם לעשות נזק אף על פי שזממו לא התממש, כדין מי שהזיק ופגע, כלומר ה{{עברית|גנב}} ו{{עברית|מוציא שם רע}} – הדין בשלושתם {{עברית|תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד}} {{הפניה|(במדבר טו,טז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והכד'א תטב אלאכ'לאק אלרדיה אד'א כאן טביבהא אלאמר אלאלאהי, לא תברח לך וג'וה אלעדל ט'אהרה בינה פי ג'מיע אחכאם הד'ה אלשריעה ענד אלתאמל אלג'יד. תאמל כיף סוי בין חכם {{עברית|מוציא שם רע}} אלד'י ראם אלתמסך באלחק אלמתעין קבלה ובין חכם אל{{עברית|גנב}} אלד'י אכ'ד' מאל גירה, וג'על חכם {{עברית|עד זומם}} אלד'י ראם אלאד'יה ואן כאן לם תקע כחכם מן קד אד'י ותעדי אעני אל{{עברית|גנב ומוציא שם רע}}, אלחכם פי ת'לת'תהם {{עברית|תורה אחת ומשפט אחד}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">14</td><br />
<td class="he">התפעל ביותר מחכמת דיניו יתעלה, כמו שתתפעל מחכמת יצוריו. נאמר: "{{עברית|הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט}}" {{הפניה|(דברים לב,ד)}}. כלומר: כמו שמעשיו בתכלית השלמות, כך דיניו בתכלית הצדק. אלא ששׂכלינו אינם יכולים להשיג את שלמותו של כל מה שיצר ואת הצדק של כל דיניו. וכמו שאנו משיגים חלק מנפלאות יצוריו באברי בעלי החיים ותנועות הגלגלים, כך אנו משיגים את הצדק של חלק מדיניו. ומה שנסתר ממנו משני המינים גם יחד רב ממה שגלוי לנו מאוד מאוד. ונחזור אל נושא הפרק.</td><br />
<td class="ar">פאעג'ב כל אלתעג'ב מן חכמה' אחכאמה תע(א)לי כמא תתעג'ב מן חכמה' מצנועאתה, קאל {{עברית|הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט}}, יקול כמא אן מצנועאתה פי גאיה' אלכמאל כד'לך אחכאמה פי גאיה' אלעדאלה, לכן עקולנא מקצרה ען אדראך כמאל כל מא צנע ועדאלה' כל מא חכם בה, וכמא נדרך בעץ' עג'איב מצנועאתה פי אעצ'א אלחיואן וחרכאת אלאפלאך כד'לך נדרך עדאלה' בעץ' אחכאמה, ואלד'י כ'פי ענא מן אלנועין ג'מיעא אכת'ר מן אלד'י ט'הר בכת'יר ג'דא. ונרג'ע אלי גרץ' אלפצל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסורי עריות כולל משכב זכר או בהמה: המיעוט במיניות}}<br />
{{קו}}אשר לאיסור ה{{עברית|עריות}} – כל עניינו מכוון להמעטה ביחסי מין ולמאיסה בהם, ושלא יבוקש מהם אלא מעט ביותר.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא תחרים אל{{עברית|עריות}} פאלאמר פיהא כלהא ראג'ע לתקליל אלנכאח וכראהתה, ואן לא יקצד מנה אלא לאקל אלקליל</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">16</td><br />
<td class="he">אשר לאיסור {{עברית|זְכוּר}} ו{{עברית|בהמה}} – הוא ברור מאוד: אם מאוס שייעשה מהדבר הטבעי אלא ההכרחי, כל שכן הדבר היוצא מדרך הטבע, ובקשת ההנאה גרידא.</td><br />
<td class="ar">אמא תחרים {{עברית|זכ[ו]ר ובהמה}} פבין ג'דא, אד'א כאן אלאמר אלטביעי יכרה אן יותי מנה אלא [א]לצ'רורה, פנאהיך אלאמר אלכ'ארג' ען מג'רי אלטביעה וטלב מג'רד אללד'ה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">17</td><br />
<td class="he">את כל ה{{עברית|עריות}} מן הנשים כולל עניין אחד, והוא:{{קו}}{{אינדקס|טעם א: רתיעה מזמינות מינית)}} שנפוץ מאוד שכל אחת מהן מצויה עם האדם, שוכנת תמיד בביתו, והיא זמינה לו, קל להשיגה, אין טורח בהבאתה, ושופט אינו יכול להוכיח אדם על כך שהיא אצלו. כי אילו היה דין ה{{עברית|ערוה}} כדין כל {{עברית|פנויה}}, כלומר שמותר לשאתה ושהאיסור היחיד בה הוא שאינה אשתו, היו רוב בני האדם נכשלים בזנות איתן תמיד. ומכיוון שנאסרו יחסי המין איתן לחלוטין, והורתענו מכך בהרתעה החמורה ביותר, כלומר ב{{עברית|מיתת בית דין}} וב{{עברית|כרת}}, ושאין דרך לקיים יחסי מין עם אלה – מובטח שלא ייגשו אליהן, והמשיכה אליהן תסתלק.{{קו}}{{אינדקס|פרטי המצווה)}} ברור מאוד שהקלוּת הזאת נמצאת בכל {{עברית|ערוה}},{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי כשיש לאדם אישה – ידוע שבדרך כלל אמהּ וסבתהּ ובתה ובת בתה ואחותה מצויות אצלו ברוב הזמנים, ושהבעל נתקל בהן תמיד בכניסתו וביציאתו ובעיסוקיו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} כמו כן האישה פוגשת פעמים רבות את אחִי בעלה ואביו ובנו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואילו העובדה שנפוץ הוא שהאדם מצוי עם אחיותיו ואחיות אמו ואחיות אביו ואשת דודו ושהוא גדל עמן, ברורה מאוד.{{קו}}אלה הן כל ה{{עברית|עריות שלשאֵר בשר}}, התבונן בהן. וזהו אחד העניינים שבגללם נאסר {{עברית|שאר בשר}}.</td><br />
<td class="ar">ואל{{עברית|עריות}} מן אלאנאת' בג'מלתהן יג'מעהן מעני ואחד, וד'לך אלמעני הו אן אלאמר אלאכת'רי ג'דא, הו אן כל ואחדה מנהן מוג'ודה מע אלשכ'ץ דאימ[ה](א) פי מנזלה, והי סהלה' אלתאתי לה קריבה' אלמאכ'ד' לא כלפה פי אחצ'ארהא, ולא ימכן אלחאכם אלאנכאר עלי שכ'ץ פי וג'וד הד'ה ענדה, פלו כאן חכם אל{{עברית|ערוה}} חכם (א)[כ]ל[ ]{{עברית|פנויה}} אעני אנהא יג'וז זיג'תהא ויכון פיהא מן אלחרמאן כונהא גיר זוג'ה, לכאן אכת'ר אלנאס פי מעת'רה' מזאנאתהן דאימא, פלמא חרם נכאחהן אצלא ורדענא ען ד'לך באשד רדע אעני ב{{עברית|מיתת בית דין}} וב{{עברית|כרת}} ואנה לא סביל לנכאח האולא, אמן אלתטרק אליהן ואנצרפת אלהמם ענהן. אמא וג'וד הד'א מעני אלסהולה פי כל {{עברית|ערוה}} פד'לך בין ג'דא, וד'לך אן אלאנסאן אד'א כאנת לה זוג'ה פמן אלמשהור אלאכת'רי אן אמהא וג'דתהא ובנתהא ובנת בנתהא ואכ'תהא מוג'ודאת ענדה פי אכת'ר אלאוקאת, ואן אלזוג' עאת'ר בהן דאימא פי דכ'ולה וכ'רוג'ה ותצרפאתה. וכד'לך איצ'א אלמראה כת'יר(א) מא תבאשר אכ'א זוג'הא וואלדה וולדה. פאמא וג'וד אלאנסאן מע (א)כ'ואתה וכ'אלאתה ועמאתה וזוג'ה' עמה ותרביתה מעהן פד'לך בין אלאכת'ריה. והאולא הן ג'מלה' אל{{עברית|עריות של( )שאר בשר}} פאעתברהן, פהד'א אחד אלמעאני אלתי מן אג'להא חרם {{עברית|שאר בשר}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">18</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|טעם ב: השמירה על הבושה)}} העניין השני הוא לדעתי השמירה על הבושה.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי קיומו של מעשה זה בין השורש לבין הענף, כלומר קיום יחסי מין עם האם או עם הבת, הוא עזות פנים גדולה מאוד. על כן נאסר על השורש והענף שאחד מהם יקיים יחסים עם השני.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואין הבדל בין אם השורש יקיים יחסים עם הענף או שיצטרפו שורש וענף ביחסי מין עם אדם שלישי, כלומר שאדם אחד יגלה ערווה בקיום יחסים עם שורש וענף. בשל כך נאסר לחבר בין אישה לבין אמה (בנישואין לשתיהן), ולקיים יחסים עם אשת האב, ועם אשת הבן, כי כל אלה הם גילוי ערוות אדם אחד לערוות שורש וענף.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} האחים הם כמו שורש וענף, ומכיוון שנאסרה האחות – נאסרה גם אחות האישה ואשת האח, כי זהו איחוד של שני אנשים כשורש וענף בקיום יחסים עם אדם שלישי.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ומכיוון שאיסור צירוף האחים נחשב חמור ונעשו כשורש וענף, והאחים הם אף כאדם אחד – נאסר גם קיום היחסים עם אחות האם, כי היא במקום האם; ועם אחות האב, כי היא במקום האב.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכמו שלא נאסרה בת אחות האב ולא בת אחות האם, כך לא נאסרו לא בת האח ולא בת האחות, מתוך אותו היקש.</td><br />
<td class="ar">ואמא אלמעני אלת'אני פהו ענדי מראעאה' אלחיא, וד'לך אן וקוע הד'א אלפעל בין אלאצל ואלפרע קחה עט'ימה ג'דא, אעני נכאח אלאם או אלבנת, פחרם עלי אלאצל ואלפרע אן ינכח אחדהמא אלאכ'ר, ולא פרק בין אן ינכח אלאצל ללפרע, (או אלפרע ללאצל,) או יג'תמע אצל ופרע פי נכאח שכ'ץ ת'אלת', אעני אן יכון שכ'ץ ואחד קד אנכשף כשפה' נכאח עלי אצל ופרע. פמן אג'ל הד'א חרם אלג'מע בין אלמראה ואמהא, ונכאח זוג'ה' אלאב, וזוג'ה' אלולד, לאן הד'ה כלהא הי כשף עורה' שכ'ץ [ואחד] לעורה' אצל ופרע. ואלאכ'וה מת'ל אצל ופרע, פלמא חרמת אלאכ'ת חרמת איצ'א אכ'ת אלזוג'ה וזוג'ה' אלאך', לאן ד'לך אג'תמאע שכ'צין באצל ופרע פי נכאח שכ'ץ ת'אלת'. ולמא עט'ם חרמאן אג'תמאע אלאכ'וה וג'עלהמא כאצל ופרע, בל אלאכ'[י](וא)ן כשכ'ץ ואחד, לד'לך חרם איצ'א נכאח אלכ'אלה לאנהא מקאם אלאם, ואלעמה לאנהא מקאם אלאב. וכמא לם תחרם בנת אלעם ולא בנת אלעמה כד'לך לם תחרם לא בנת אלאך' ולא בנת אלאכ'ת קיאסא סוי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">19</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הסבר)}} אשר לכך שלאחי האב מותרת אשת בן אחיו, ואילו על בן האח נאסרת אשת אחי אביו – דבר זה מתבאר לפי העניין הראשון. כי בן האח מצוי בדרך כלל בבית אחי אביו, והוא מתרועע עם אשת אחי אביו כפי שהוא מתרועע עם אשת אחיו. ואילו אחי האב אינו מצוי כך בבית בן אחיו ואינו מתרועע עם אשתו.{{קו}}הלא תראה שכיוון שהאב מתרועע עם אשת בנו כפי שבנו מתרועע עם אשתו, נעשו שני האיסורים שווים וב{{עברית|מיתה אחת}}.</td><br />
<td class="ar">ואמא כון אלעם תחל לה זוג'ה' [א]בן אכ'יה ויחרם עלי אבן אלאך' זוג'ה' עמה פד'לך יבין בחסב אלמעני אלאול, לאן [א]בן אלאך' מוג'וד עלי אלאכת'ר פי דאר עמה ואלמאמה בזוג'ה' עמה כאלמאמה בזוג'ה' אכ'יה, ואמא אלעם פליס הו מוג'וד(א) כד'לך פי בית בן אכי'ה ולא אלמאם לה בזוג'תה, אלא תרי אן אלואלד למא כאן מלמא בזוג'ה' אבנה כאלמאם אבנה בזוג'תה כאן אלחרמאנאן סוי וב{{עברית|מיתה אחת}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}20</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הנידה ואשת איש: איסורים מובנים מאליהם}}<br />
{{קו}}אשר לטעם איסור קיום היחסים עם ה{{עברית|נדה}} ו{{עברית|אשת איש}} – זה ברור מכדי שיהיה צורך לבקש לו טעם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא עלה' תחרים נכאח אל{{עברית|נדה}} ו{{עברית|אשת איש}} פד'לך אבין ממא יטלב לה עלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}21</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסור הנאה מערווה והרהור: החכמה ככלי התמודדות}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הנאה)}} ידוע לך שנאסר עלינו ליהנות מה{{עברית|ערוה}} בכל אופן שהוא, ואפילו להסתכל מתוך כוונה ליהנות, כמו שביארנו ב{{עברית|הלכות איסורי ביאה}} {{הפניה|(כא,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|מחשבה)}} ושם {{הפניה|(כא,יט)}} ביארנו שאסור לפי תורתנו להעסיק את המחשבה ביחסי מין בשום אופן, ולא לעורר את הקישוי בשום אופן שהוא, ושאם האדם חווה קישוי שלא בכוונה עליו להפנות את דעתו למחשבה אחרת ולהתבונן בדבר אחר עד שיעבור אותו קישוי.{{קו}}{{אינדקס|דברי חכמים)}} אמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} בדברי המוסר שלהם, המביאים את אנשי המעלה לשלמות: "{{עברית|בני, אם פגע בך מנוול זה – כַּלֵּהוּ}} {{עברית|לבית המדרש; אם ברזל הוא – נמוח, ואם אבן הוא – מתפוצץ, שנאמר: 'הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' [}}וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע]{{עברית|'}} {{הפניה|(ירמיהו כג,כט)}}" {{הפניה|(בבלי סוכה נב,ב; קידושין ל,ב)}}. הוא אומר לבנו כמטיף מוסר: אם חווית קישוי ואתה סובל – לך {{עברית|לבית המדרש}}: קרא והתווכח, שאל וישאלוך, וסבל זה יעבור בלי ספק. התפעל מדבריו "{{עברית|מנוול זה}}" – ואיזה {{עברית|ניוול}}!{{קו}}{{אינדקס|הפילוסופים)}} דברי מוסר אלה אינם נובעים מן התורה בלבד, אלא הדבר כך גם אצל הפילוסופים. הודעתיך כבר {{הפניה|(ב,לו7; ב,מ6; ג,ח6)}} את דברי אריסטו בלשונו, שאמר: "החוש הזה שהוא חרפה לנו". כוונתו לחוש המישוש הגורם להעדיף את האכילה וקיום יחסי המין. והוא מכנה בספריו את האנשים המעדיפים את יחסי המין ואכילת מטעמים – "הפחותים", והוא מאריך לגנותם וללעוג להם. תמצא זאת בספרו על האתיקה {{הפניה|(אתיקה ניקומאכית ג,י)}} ובספרו על הרטוריקה {{הפניה|(א,יא)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד עלמת אנה חרם עלינא אלאלתד'אד' ב{{עברית|ערוה}} באי וג'ה כאן, ולו באלנט'ר קצד אללד'ה, עלי מא בינא פי {{עברית|הלכות א[י]סורי ביאה}}. והנאך בינא אנה לא יחל פי שריעתנא אג'אלה' אלפכר פי אלג'מאע בוג'ה, ולא תחריך אלאנעאט' בוג'ה מן אלוג'וה, ואן אלאנסאן אד'א אנעט' בגיר קצד ילזמה אן יצרף כ'אטרה לפכרה אכ'רי, וירוי פי שי אכ'ר אלי אן יד'הב ד'לך אלאנעאט', קאלוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי אדאבהם אלמכמלה ללפצ'לא {{עברית|בני אם פגע בך מנוול זה (משכהו)[כלהו] לבית המדרש, אם ברזל הוא נמוח ואם אבן הוא מתפוצץ, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם י"י [וכו'](וכפטיש יפוצץ סלע)}}{{עברית|}}, יקול לאבנה מודבא לה, אן אנעט'ת ותאלמת פאד'הב {{עברית|לבית המדרש}} אקרא ונאט'ר ואסאל ותסאל יד'הב ד'לך אלאלם בלא שך, ואעג'ב מן קולה {{עברית|מנוול זה}}, ואי {{עברית|נ[י]וול}}. וליס הד'א אלאדב מן אג'ל אלשריעה פקט, אלא ואלאמר איצ'א כד'לך ענד אלפלאספה, קד אעלמתך בקול ארסטו בנצה, קאל הד'ה אלחאסה אלתי הי עאר עלינא יעני חאסה' אללמס אלדאעיה לאית'אר אלאכל ואלנכאח, ויסמי פי כתבה אלאקואם אלד'ין יות'רון אלנכאח ואכל אלאלואן אלאכ'סא, ויטנב פי תהג'ינהם ואלהזו בהם, תג'ד ד'לך פי כתאבה פי אלאכ'לאק, ופי כתאבה פי אלכ'טאבה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}22</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסור כלאי בהמה: הרחקה מהעסקת הדמיון במין}}<br />
{{קו}}לפי אותה מידה טובה שיש לכוון אליה ולעשותה מטרה איתנה, אסרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} להסתכל על {{עברית|בהמה ועוף בשעה שמתעסקין זה עם זה}} {{הפניה|(איסורי ביאה כא,כ)}}. זוהי לדעתי הסיבה לאיסור {{עברית|כלאי בהמה}}. כי ידוע שבדרך כלל פרט מאחד המינים אינו מתעורר לקיים יחסי מין עם פרט ממין אחר אלא אם יביאוהו אליו בידיים, כמו שתראה שעושים תמיד אותם פחותים מולידי הפרדים. התורה לא רצתה שאדם מ{{עברית|ישראל}} ישפיל עצמו למעשה זה, בשל הפחיתות ועזות הפנים שיש בכך ובשל העיסוק בדברים שהתורה לא רצתה שיוזכרו, כל שכן שייעשו אלא בשעת הצורך, ואין צורך בהרבעה הזאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובחסב הד'א אלכ'לק אלפאצ'ל אלד'י ילזם קצדה ואתכ'אד'ה גרצ'א וכידא נהוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} ען אלנט'ר אלי {{עברית|בהמה ועוף בשעה [שמתעסקין זה עם זה](שמזדקקין זה לזה)}}. והד'א הו אלסבב ענדי פי תחרים {{עברית|כלאי בהמה}}, לאנה מן אלמעלום אנה לא יתחרך שכ'ץ נוע לנכאח שכ'ץ נוע אכ'ר עלי אלאכת'ר אלא אן יחמל אליה באליד, כמא תרי האולא אלאכ'סא אלד'ין יולדון אל(א)בגאל יפעלון דאימא, פכרהת אלשריעה אן ינחט אלשכ'ץ מן {{עברית|ישראל}} להד'א אלפעל למא פיה מן אלכ'סאסה ואלקחה ואלאשתגאל באמור כרהת אלשריעה ד'כרהא פנאהיך מבאשרתהא אלא ענד אלצ'ראיר, ולא צ'רורה להד'א אלתרכיב.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}23</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|האיסור לעבוד בכלאים: הרחקה מהרבעת כלאים}}<br />
{{קו}}נראה לי שגם טעם האיסור לחבר בין שני מינים בכל עבודה שהיא, כוונתי למה שנאמר "{{עברית|לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו}}" {{הפניה|(דברים כב,י)}}, אינו אלא כהרחקה מהרבעת שני מינים, כי אם הוא מחבר ביניהם יש שאחד מהם רובע את השני. הראיה לכך היא שדין זה כולל גם חיות שאינן {{עברית|שור וחמור}}, ו{{עברית|אחד שור וחמור ואחד כל שני מינין}}, "{{עברית|אלא שדִּבר הכתוב בהוה}}" {{הפניה|(ראו כלאים ט,ח; משנה בבא קמא ה,ז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ויבדו לי אן עלה' תחרים אלג'מע בין (אל)נועין איצ'א פי אי עמל כאן אנמא הו אבעאד(א) ען תרכיב נועין אעני קולה {{עברית|לא תחר[ו]ש בשור ובחמר יחדו}}, לאנה אן ג'מע בינהמא קד ירכב אחדהמא עלי אלאכ'ר, ודליל ד'לך כון הד'א אלחכם עא[ם](מא) לגיר {{עברית|שור וחמור, [ו]אחד}} {{עברית|שור וחמור ואחד כל שני מינין אלא שדבר הכתוב בהוה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}24</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ברית המילה: הגבלת יחסי המין וסימן משותף}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|טעם א: הגבלת יחסי המין)}} לדעתי גם אחד מטעמי ה{{עברית|מילה}} הוא להמעיט בקיום יחסי מין ולהחליש את האבר הזה, כדי שמעשה זה יוגבל ויאופק ככל האפשר. היו שחשבו שהמילה היא השלמת חסרון בבריאה, וכך מצא כל מערער מקום לערער ולומר: איך ייתכן שהדברים הטבעיים חסרים, כך שהם נצרכים להשלמה מבחוץ? זאת יחד עם התועלת הברורה של אותו עור לאותו אבר. אך {{עברית|מצוה}} זו לא נועדה להשלמת חסרון בבריאה אלא להשלמת חסרון במידות. ואותו נזק גופני שנגרם לאבר זה הוא המכוון, כך שלא תיפגם בו אף אחת מן הפעולות שקיום הפרט תלוי בהן ולא תתבטל על ידו יכולת ההולדה, אך תיפגם על ידו הלהיטות והתאווה היתרה מן הראוי.{{קו}}{{אינדקס|ביסוס א)}} העובדה שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ואולי אף פוגמת בהנאה היא דבר שאין בו ספק, כי אין ספק שהאבר נחלש כשהוא מדמם ומסירים את כיסויו מלידה. ה{{עברית|חכמים ז"ל}} אמרו בפירוש: "{{עברית|הנבעלת מן הערל קשה לפרוש}}" {{הפניה|(בראשית רבה פ,יא)}}. זוהי לדעתי הסיבה החשובה ביותר ל{{עברית|מילה}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} מי יכול היה להתחיל במעשה זה אם לא {{עברית|אברהם}}, שמפורסם מה שאמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,א)}} על צניעותו בנוגע לדבריו: "{{עברית|הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי [}}כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ]" {{הפניה|(בראשית יב,יא)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך אל{{עברית|מילה}} איצ'א ענדי אחדי עללהא תקליל אלנכאח ואצ'עאף הד'ה אלאלה חתי יקצר הד'א אלפעל ויג'ם מא אמכן. וקד ט'ן אן הד'א אלכ'תאן הו תכמיל נקץ כ'לקה, פוג'ד כל טאען מוצ'עא ללטען וקיל כיף תכון אלאמור אלטביעיה נאקצה חתי תחתאג' לתכמיל מן כ'ארג' מע מא יתבין מן מנפעה' תלך אלג'לדה לד'לך אלעצ'ו, וליס הד'ה אל{{עברית|מצוה}} לתכמיל נקץ אלכ'לקה בל לתכמיל נקץ אלכ'לק, ותלך אלאד'יה אלג'סמאניה אלחאצלה להד'א אלעצ'ו הי אלמקצודה אלתי לם יכ'תל בהא שי מן אלאפעאל אלתי בהא קואם אלשכ'ץ ולא בטל בהא אלתנאסל, לכן נקץ בהא אלכלב ואלשרה אלזאיד עלי מא יחתאג'. ואמא כון אלכ'תאן יצ'עף קוה' אלאנעאט' וקד רבמא נקץ אללד'ה פהו אמר לא שך פיה, לאן אלעצ'ו אד'א אדמי ואזילת וקאיתה מן אול נש[א](ו)ה פלא שך אנה יצ'עף, ובביאן קאלוא אל{{עברית|חכמים ז"ל הנבעלת מן הערל קשה לפרוש}}. פהד'א הו אוכד אסבאב אל{{עברית|מילה}} ענדי, ומן יבתדי בהד'א אלפעל אלא {{עברית|אברהם}} אלד'י שהר מן עפתה מא קד ד'כרוה אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי קולה {{עברית|הנה נא ידעתי [וכו'](כי אשת יפת מראה את)}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">25</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|טעם ב: סימן משותף)}} יש ב{{עברית|מילה}} לדעתי גם עניין אחר, חשוב מאוד: שלכל בעלי דעה זו, כלומר המאמינים ב{{עברית|ייחוד השם}}, יהיה סימן גופני אחד משותף.{{קו}}{{אינדקס|הגנה מזרים)}} כך לא יוכל מי שאיננו מהם לטעון שהוא מהם, והרי הוא נכרי. כי ייתכן שהוא יעשה זאת כדי להפיק לעצמו תועלת או להתנכל לאנשי הדת הזאת. ואת המעשה הזה אדם לא יעשה לעצמו או לבנו אלא מתוך האמנה כנה, כי אין זה חתך בשוק או כווייה בזרוע, אלא דבר שהיה נחשב אז לקשה מאוד.{{קו}}{{אינדקס|אחווה וסימן דתי)}} וכן ידועה מידת האהבה ההדדית והעזרה ההדדית בין כל האנשים שיש להם סימן אחד, והוא כעין ברית ואמנה. וכך ה{{עברית|מילה}} היא הברית שכרת {{עברית|אברהם אבינו}} על ההאמנה ב{{עברית|ייחוד השם}}. וכך כל מי שנימול ייכנס ב{{עברית|ברית אברהם}} ויתחייב בבריתו להאמנת הייחוד, "[וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם] {{עברית|לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ}}" {{הפניה|(שם יז,ז)}}.{{קו}}וגם זה עניין חשוב בהטעמת ה{{עברית|מילה}} כמו הראשון, ואולי אף חשוב יותר מן הראשון.</td><br />
<td class="ar">ופי אל{{עברית|מילה}} איצ'א ענדי מעני אכ'ר וכיד ג'דא, והו אן יכון אהל הד'א אלראי כלהם אעני מעתקדי {{עברית|י[י]חוד השם}} להם עלאמה ואחדה ג'סמאניה תג'מעהם, פלא יקדר מן ליס הו מנהם ידעי אנה מנהם והו אג'נבי, לאנה קד יפעל ד'לך כי ינאל פאידה או יגתאל אהל הד'א אלדין, והד'א אלפעל לא יפעלה אלאנסאן בנפסה או בולדה אלא ען אעתקאד צחיח, לאן מא ד'לך שרטה פי סאק או כיה פי ד'ראע, בל אמר כאן מסתצעבא ג'דא (ג'דא) [חיניד']. ומעלום איצ'א קדר אלתחאבב ואלתעאון אלחאצל בין אקואם כלהם בעלאמה ואחדה והי בצורה' אלעהד ואלמית'אק, וכד'לך הד'ה אל{{עברית|מילה}} [הי] אלעהד אלד'י עהדה {{עברית|אברהם אבינו}} עלי אעתקאד {{עברית|י[י]חוד השם}}, וכד'לך כל מן יכ'תן אנמא ידכ'ל פי {{עברית|ברית אברהם}} ואלתזאם עהדה לאעתקאד אלתוחיד {{עברית|להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך}}, והד'א איצ'א מעני וכיד מת'ל אלאול פי תעליל אל{{עברית|מילה}}, ולעלה אוכד מן אלאול.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}26</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|טעמים למועד ביצוע ברית המילה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|בן שמונה ימים)}} שלמותה והנצחתה של מצווה זו לא יתקיימו אלא בהיותה של המילה בשנות הקטנוּת, וזאת משלוש סיבות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשונה: אילו היו מחכים לקטן עד שיגדל, ייתכן שהוא לא יעשה זאת.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השנייה: אין זה כואב לו כמו שהדבר כואב לגדול, משום שעורו רך ודמיונו חלש. כי הגדול חושב למבהיל ולקשה את הדבר שהוא מדמיין שיקרה, לפני שיקרה.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישית: ההורים מקלים ראש בעניינו של הקטן בעת לידתו, כי בשלב זה עדיין לא התגבשה הצורה שבדמיון המביאה לכך שהוריו יאהבוהו. כי אותה צורה שבדמיון מיתוספת עם הטיפול בו, והיא גדֵלה ככל שהוא גדל, ולאחר מכן היא מתחילה לרדת ולהיטשטש; כוונתי לאותה צורה שבדמיון. כי אהבתם של האב והאם ליילוד בעת לידתו אינה כאהבתם אותו כשהוא בן שנה, והאהבה לבן שנה אינה כאהבה לבן שש. ואילו היו מחכים שנתיים-שלוש היה הדבר מביא לביטול המילה מתוך החמלה על הילד והאהבה אליו. אך בעת לידתו אותה צורה שבדמיון חלשה מאוד, ובפרט עבור האב, שהוא המצוּוה ב{{עברית|מצוה}} זו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכמאל הד'ה אלשריעה ותכ'לידהא אנמא תם בכון אלכ'תאן פי סן אלצגר, (פ)פי ד'לך ת'לת' חכם, אלאולי אנה לו תרך אלצגיר חתי יכבר קד לא יפעל. (ו)אלת'אניה כונה לא יתאלם כתאלם אלכביר ללין ג'לדה ולצ'עף כ'יאלה, לאן אלכביר יסתהול ויסתצעב אלאמר אלד'י יתכ'יל וקועה קבל אן יקע. (ו)אלת'אלת'ה אן אלצגיר יתהאון ואלדאה באמרה ענד ולאדתה, לאנה לם תתמכן אלי אלאן אלצורה אלכ'יאליה אלמוג'בה למחבתה ענד ואלדיה, לאן תלך אלצורה אלכ'יאליה אנמא תתזיד באלמבאשרה והי תנמי מע נמ[א](ו)ה, ת'ם תאכ'ד' פי אלאנחטאט ואלאנמחא איצ'א אעני תלך אלצורה אלכ'יאליה, פאן ליס מחבה' אלאב ואלאם [א](ל)למולוד ענד מא יולד כמחבתהמא איאה והו אבן סנה, ולא מחבה' אבן סנה כמחבה' אבן סת, פלו תרך סנתין (או) ת'לת' לכאן ד'לך יוג'ב תעטיל אלכ'תאן לשפקה' אלואלד ומחבתה לה, ואמא ענד ולאדה פתלך אלצורה אלכ'יאליה צ'עיפה ג'דא, ובכ'אצה ענד אלואלד אלד'י הו אלמאמור בהד'ה אל{{עברית|מצוה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">27</td><br />
<td class="he">אשר לכך שה{{עברית|מילה}} היא ביום השמיני – זאת משום שכל בעל חיים חלש מאוד בעת לידתו, והוא בשיא לחותו, וכאילו הוא עדיין בבטן עד שיעברו שבעה ימים, ואז הוא נמנה עם באי אוויר העולם. הלא תראה שגם בבהמות נשמר עניין זה: "[כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ] {{עברית|שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ [}}בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי]" {{הפניה|(שמות כב,כט)}}, וכאילו לפני כן הוא נֵפל. וכן באדם, יימול אחר שיעברו שבעה. ונעשה הדבר קצוב, {{עברית|ולא נתתה דבריך לשיעורין}}.</td><br />
<td class="ar">ואמא כון אל{{עברית|מילה}} פי אלת'אמן לאן כל חיואן ענד מא יולד צ'עיף ג'דא פי גאיה' רטובתה וכאנה אלי אלאן פי אלבטן אלי אנקצ'א סבעה' איאם וחיניד' ינעד מן אלמבאשרין ללהוא, אלא תרי אן פי אלבהאים איצ'א לחט' הד'א אלמעני {{עברית|שבעת ימים יהיה עם אמו ו[כ](ג)ו'}} פכאנה קבל ד'לך סקט, וכד'לך (פל)[פי] אלאנסאן בעד אנקצ'א סבעה יכ'תן, וצאר אלאמר מצ'בוטא {{עברית|ולא נתת[ה] דבריך לש[י]עורין}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}28</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|האיסור לסרס: האיזון במיניות}}<br />
{{קו}}קבוצה זו כוללת גם את האיסור להשחית את אברי המין של כל זכר מבעלי החיים, על פי העיקרון של "{{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}}" {{הפניה|(דברים ד,ח)}}. כוונתי לאיזונם של כל הדברים: לא להפריז ביחסי מין, כמו שציינו {{הפניה|(פסקה 24)}}, וגם לא לבטלם לגמרי. אלא ציווה ואמר: "{{עברית|פְּרוּ וּרְבוּ}}" {{הפניה|(בראשית א:כב;כח; ט,ז)}}. כך אבר זה יוחלש במילה אך לא ישורש בחיתוך, אלא יונח הדבר הטבעי כטבעו, תוך הישמרות מהפרזה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא אשתמלת עליה איצ'א הד'ה אלג'מלה אלנהי ען אפסאד אלאת אלנכאח מן כל ד'כר מן אלחיואן, מטרד(א) עלי אצל {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}}, אעני תעדיל אלאמור כלהא, לא יפרט פי אלג'מאע כמא ד'כרנא ולא יעטל איצ'א באלכליה, אלא אמר וקאל {{עברית|פרו ורבו}}, כד'לך הד'ה אלאלה תצ'עף באלכ'תאן ולא תסתאצל באלקטע, בל יתרך אלאמר אלטביעי עלי טביעתה ויתחפט' מן אלאפראט.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}29</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסורי חיתון}}<br />
{{קו}}נאסר על {{עברית|פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה}} לשאת {{עברית|ישראלית}},{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי אלה יחסי מין נפסדים ולריק.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} נישואין כאלה יהיו גם {{עברית|מכשול}} לה ולמי שיבקש את ידה, ודבר זה ברור מאוד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ונהי אן יתזוג' {{עברית|פצוע דכא וכרות שפכה ישראלית}} לאנה נכאח פאסד ועבת', ותלך אלז[ו](י)ג'ה איצ'א תציר {{עברית|מכשול}} להא ולמן טלבהא, והד'א בין ג'דא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">30</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ממזר)}} כדי להרחיק מן ה{{עברית|עריות}} נאסר על {{עברית|ממזר}} לקיים יחסי מין עם {{עברית|בת ישראל}},{{קו}}{{אינדקס|טעם א: הרתעה)}} כדי שידעו הנואף והנואפת שאם יעשו זאת יהיה לזרעם שבר שאין לו תקנה לעולם.{{קו}}{{אינדקס|טעם ב: נכבדות עם ישראל)}} וכן משום שבן נאפופים נחשב תמיד פחוּת בכל מנהג ובכל אומה, נתכבד {{עברית|זרע ישראל}} מלהתערב עם אותו ה{{עברית|ממזר}}.{{קו}}{{אינדקס|כהן)}} בשל נכבדות ה{{עברית|כהנים}} נאסרו עליהם {{עברית|זונה וגרושה וחללה}}.{{קו}}{{אינדקס|כהן גדול)}} ועל {{עברית|כהן גדול}}, שהוא הנכבד שב{{עברית|כהנים}}, נאסרה אפילו {{עברית|אלמנה}} ואפילו {{עברית|בעולה}}, והטעם לכל זה ברור.{{קו}}{{אינדקס|עבד)}} ומכיוון שנאסר עירוב {{עברית|ממזרים}} ב{{עברית|קהל ה'}}, כל שכן {{עברית|עבדים ושפחות}}.</td><br />
<td class="ar">וללאבעאד ען אל{{עברית|עריות}} חרם אן ינכח {{עברית|ממזר בת ישראל}}, ליעלם אלזאני ואלזאניה אנהמא אן פעלא פקד צדעא נסלהמא צדעא לא ג'בר[ה] לה אבדא, ולאסתהג'אן אבן אלזנא איצ'א דאימא פי כל סירה וכל מלה שרף {{עברית|זרע ישראל}} ען אלאכ'תלאט בד'לך אל{{עברית|ממזר}}. ומן אג'ל שרף אל{{עברית|כהנים}} חרמת עליהם {{עברית|זונה וגרושה וחללה, וכהן גדול}} אלד'י הו אשרף אל{{עברית|כהנים}} חרמת עליה ולו {{עברית|אלמנה}} ולו {{עברית|בעולה}}, והד'א כלה בין אלעלה. ואד'א חרם אכ'תלאט {{עברית|ממזרים}} פי {{עברית|קהל י"י}} פנאהיך {{עברית|עבדים ושפחות}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}31</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסור חיתון עם גויים: הרחקה מעבודה זרה}}<br />
{{קו}}אשר לאיסור החיתון עם ה{{עברית|גוים}} – טעמו נאמר במפורש ב{{עברית|תורה}}: "{{עברית|וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ}} {{עברית|[}}וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן]" {{הפניה|(שמות לד,טז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא תחרים מצאהרה' אל{{עברית|גוים}} פקד עלל ד'לך פי נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|ולקחת מבנותיו לבניך ו[כ](ג)ו'}}:</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}32</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חתימה כללית: רוב המצוות נועדו להרחקה מעבודה זרה}}<br />
{{קו}}ורוב ה{{עברית|חֻקים}} שטעמם נסתר אינם אלא להרחקה מ{{עברית|עבודה זרה}}. והפרטים האלה שנסתר ממני טעמם ואינני יודע מה תועלתם – הסיבה לכך היא {{אינדקס|א)}} שהדברים הנשמעים אינם כדברים הנראים, ולכן אותה מידה שידעתי אני משיטות הצאבים ממה ששמעתי מן הספרים אינה כמו מה שידע ממראה עיניים מי שראה את מעשיהם; {{אינדקס|ב)}} מה גם שאותן דעות כבר נמחו לפני אלפיים שנה או יותר. אילו ידענו את פרטי אותם מעשים ושמענו את פירוט אותן דעות, היה מובן לנו אופן החכמה בפרטי מעשי ה{{עברית|קרבנות}} וה{{עברית|טמאות}} וכיוצא בהן ממה שלא עלה בידי לתת לו טעם.{{קו}}{{אינדקס|העיקרון)}} כי אין לי ספק שכל זה לא נועד אלא למחות מן הדעת את הדעות השגויות הללו, ולבטל את המעשים חסרי התועלת הללו שכילו את החיים ב{{עברית|תוהו והבל}}. אותן דעות מנעו מהמחשבה האנושית מלחקור על תפיסת {{מונח|תצור}} מושכלות או מלעשות דבר מועיל, כמו שביארו לנו נביאינו ואמרו:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "{{עברית|וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ}}" {{הפניה|(בשילוב: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמר {{עברית|ירמיה}}: "[ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה, אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ:] {{עברית|אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ,}} {{עברית|הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל}}" {{הפניה|(ירמיהו טז,יט)}}.{{קו}}התבונן מה רב שיעורו של קלקול זה, והאם הוא דבר המצריך להתאמץ במיגורו או לא. הרי שרוב ה{{עברית|מצוות}}, כמו שביארנו, נועדו רק למיגור הדעות הללו, ולהקלת מעשי הטורח הגדולים והמייגעים והעמל והיגע שהטילו הללו לעבודת אליליהם. אם כן כל ציווי או איסור בתורה שטעמו נסתר ממך – אינו אלא ריפוי חולי מאותם חוליים שאיננו יודעים אותם היום, תודה לאל.{{קו}}זה מה שמאמין מי שיש לו שלמות, ועומד על אמיתת דבריו יתעלה: "{{עברית|לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי}}" {{הפניה|(ישעיהו מה,יט)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכל מא תכ'פי עלתה מן מעט'ם אל{{עברית|חקים}} אנמא הו ללאבעאד ען {{עברית|עבודה זרה}}. והד'ה אלג'זאיאת אלתי כ'פת עני עלתהא ולם אעלם מא פאידתהא סבב ד'לך אן ליסת אלאמור אלמסמועה כאלמשאהדה, פלד'לך ליס הד'א אלקדר אלד'י עלמתה אנא מן מד'אהב אלצאבה ממא סמעתה מן אלכתב מת'ל מא עלם מן ראי אעמאלהם משאהדה, ולא סימא בכון תלך אלארא קד דת'רת מן אלפי[ן] סנה או אכת'ר. פלו עלמנא ג'זאיאת תלך אלאעמאל וסמענא תפציל תלך אלארא, לתבינת לנא וג'(ו)ה אלחכמה פי ג'זאיאת אעמאל אל{{עברית|קרבנות}} ואל{{עברית|טמאות}} וגירהא ממא לם תסתקל ענדי עלתה, לאני לא אשך אן ד'לך כלה אנמא הו למחו תלך אלארא אלגיר צחיחה מן אלד'הן, ולאבטאל תלך אלאפעאל אלגיר מפידה אלתי תלפת אלאעמאר ב{{עברית|ת[ו]הו והבל}}, ועטלת תלך אלארא אלפכרה אלאנסאניה ען אלבחת' פי תצור מעקול או פעל מפיד, עלי מא בין לנא אנביא(ו)נא וקאלוא {{עברית|[ו]אחרי התהו אשר לא יועילו הלכו}}, וקאל {{עברית|ירמיה אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל}}. פתאמל כם מקדאר הד'א אלפסאד, והל הו שי ינבגי אבלא אלמג'הוד פי אזאלתה אם לא. פמעט'ם אל{{עברית|מצות}} כמא בינא אנמא הי לאזאלה' תלך אלארא, ולתכ'פיף אלכלף אלעט'ימה אלשאקה ואלתעב ואלנצב אלד'י וצ'עוה אולאיך לעבאדתהא. פכל אמר או נהי שרעי תכ'פי ענך עלתה אנמא הו טב מרץ' מן תלך אלאמראץ' אלתי מא בקינא אליום נעלמהא, ואלחמד ללה עלי ד'לך. הד'א הו אלד'י יעתקדה מן לה כמאל ויחקק קולה תע(א)לי {{עברית|לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">33</td><br />
<td class="he">הרי סיימתי את כל ה{{עברית|מצוות}} הפרטיות שכוללות קבוצות אלה, והערנו על טעמיהן. ולא נשאר מהן מה שלא נתתי טעם אלא מצוות אחדות ופרטים מעטים, אף על פי שבאמת כבר הטעמנו עקרונית גם אותם, למתבונן הנבון.</td><br />
<td class="ar">פקד אתית עלי אחאד אל{{עברית|מצות}} כלהא אלתי תצ'מנתהא הד'ה אלג'מל ונבהנא עלי עללהא, ולם יבק מא לם אעללה מנהא אלא אחאד וג'זאיאת קלילה, ואן כאן באלחקיקה קד עללנא ד'לך איצ'א באלקוה אלקריבה ללמתאמל אלפהם:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%97&diff=343חלק ג, פרק מח2021-05-31T06:36:37Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מח}}<br />
{{כותרת|קבוצה יג: איסורי אכילה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השלוש עשרה כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|הלכות מאכלות אסורות}} וב{{עברית|הלכות שחיטה}} {{הפניה|(בספר קדושה)}} וב{{עברית|הלכות נדרים ונזירות}} {{הפניה|(בספר הפלאה)}}. כבר ביארנו בחיבור זה {{הפניה|(ג,לה13)}} ובפירוש ל{{עברית|אבות}} {{הפניה|(שמונה פרקים ד)}} את תועלתה של קבוצה זו באופן מעמיק ויסודי מאוד, ואנו נוסיף על כך ביאור תוך התחקות אחר ה{{עברית|מצוות}} הפרטיות המנויות שם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אלת'ה' עשר(ה) הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מאכלות אסורות}}, ופי {{עברית|הלכות שחיטה}}, ופי {{עברית|הלכות נדרים ונזירות}}, וקד בינא פי הד'ה אלמקאלה ופי שרח {{עברית|אבות}} פאידה' הד'ה אלג'מלה בכלאם מסתקצי בליג ג'דא, ונחן נזיד ד'לך ביא[ן](נא) בתתבע אחאד אל{{עברית|מצות}} אלמחצאה הנאך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הכלל: המאכלים האסורים רעים לגוף}}<br />
{{קו}}ואומר, שכל המאכלים שאסרה עלינו התורה – תזונתם של כולם מגונה. ואין במה שנאסר עלינו מה שאפשר לחשוב בטעות שאין בו נזק פרט לחזיר ולחֵלב. ואין הדבר כן,{{קו}}{{אינדקס|חזיר)}} כי החזיר לח יותר מן הראוי ורבה בו הפסולת, והתורה תיעבה אותו בעיקר משום גודל טינופו והיותו ניזון מן הטינופת. ידוע לך שהתורה הקפידה שלא יראו זיהומים אפילו בשדה, במחנה, וכל שכן בתוך הערים. ואילו היו ניזונים מחזיר היו נעשים השווקים, ואף הבתים, מטונפים יותר מ{{עברית|בית הכסא}}, כמו שאתה רואה בארצות הפרנקים (=אירופה הנוצרית) היום. ידועים לך דבריהם {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|פי חזיר – כצואה עוברת דָּאמֵי}} (=דומה)" {{הפניה|(בבלי ברכות כה,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|חֵלֶב)}} וכן חלבי הקרביים משביעים ומקלקלים את העיכול ומולידים דם קר וצמיגי, ומוטב שיישרפו.{{קו}}{{אינדקס|דם, נבלה, טרפה)}} וכן הדם והנבלה קשים לעיכול ורעים לתזונה, וידוע שה{{עברית|טרפה – תחִלת נבלה היא}} {{הפניה|(מאכלות אסורות ד,יז3)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאקול, אן כל מא חרמתה אלשריעה עלינא מן אלמאכל כלהא גד'א(ו)הא מד'מום, וליס פי מא חרם עלינא מא יוהם אנה לא צ'רר פיה אלא אלכ'נזיר ואלשחם, וליס אלאמר כד'לך, פאן אלכ'נזיר ארטב ממא ינבגי וכת'יר אלפצ'לאת, ואכת'ר מא כרהתה אלשריעה (לכת'רה')[לשדה'] קד'ארתה ואגתד'א(י)ה באלאקד'אר, וקד עלמת משאחחה' אלשריעה [עלי] רויה' אלאוסאך' ולו פי אלפחץ פי אלמעסכר פכיף פי דאכ'ל אלמדן, ולו אתכ'ד'ת אלכ'נאזיר גד'א(א) לצארת אלאסואק בל אלביות אקד'ר מן {{עברית|בית הכסא}} כמא תרי בלאד אלפרנג' אלאן, קד עלמת קולהם {{עברית|ז"ל פי חזיר כצואה עוברת ד[א]מי}}. וכד'לך שחום אלבט[ו]ן תשבע ותפסד אלהצ'ם ותולד דמא בארדא לזג'א, ואלחרק כאן אולי בהא. וכד'לך אלדם ואלמיתה עסרה' אלהצ'ם רדיה' אלגד'א, ומעלום אן אל{{עברית|טרפה תחלת נבלה היא}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|סימני הכשרות אינם סיבה אלא סימן)}} דע שסימנים אלה – כוונתי להעלאת גרה ושסיעת פרסה בבהמה, וסנפיר וקשקשת בדגים – אין מציאותם סיבת ההיתר ולא העדרם סיבת האיסור, אלא הם סימנים שבעזרתם ניתן להבדיל בין מין משובח למין מגונה.</td><br />
<td class="ar">ואעלם אן הד'ה אלעלאמאת אעני אלאג'תראר ואנשקאק אלט'לף פי אלבהאים, ואלאג'נחה ואלפלוס פי אלסמך, ליסת וג'ודהא סבב אלחל, ולא עדמהא סבב אלחרמאן, ואנמא הי עלאמה יעלם בהא אלנוע אלמחמוד מן אלנוע אלמד'מום.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|גיד הנשה ואבר מן החי: זיכרון ורחמים}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|גיד הנשה)}} אשר לטעמו של {{עברית|גיד הנשה}} – הוא מפורש בפסוקים {{הפניה|(בראשית לב,לג)}}.{{קו}}{{אינדקס|אבר מן החי)}} אשר לטעמו של {{עברית|אבר מן החי}} – הוא שהדבר מקנה אכזריות, וכך היו עושים גם מלכי ה{{עברית|גוים}} אז. וכן היו עושים גם ל{{עברית|עבודה זרה}}, כוונתי שהיו חותכים מן הבהמה אבר מיוחד ואוכלים אותו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא עלה' {{עברית|גיד הנשה}} פמנצוצה. ואמא עלה' {{עברית|אבר מן החי}} פהי כונה יכסב קסאוה, והכד'א איצ'א כאן יפעל מלוך אל{{עברית|גוים}} חיניד', וכד'לך איצ'א כאן יפעל ל{{עברית|עבודה זרה}}, אעני אנה כאן יקטע מן אלבהימה עצ'ו מכ'צוץ ויוכל,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|השערה לגבי בשר בחלב}}<br />
{{קו}}אשר לאיסור {{עברית|בשר בחלב}} – מעבר לכך שהוא בלי ספק מזון גס מאוד וגורם למלאות רבה, אין זה רחוק לדעתי שיש בכך קשר ל{{עברית|עבודה זרה}}; ייתכן שכך היו אוכלים באחת מעבודותיה או באחד מחגיהם. מה שמחזק זאת לדעתי הוא שבראשית הציווי על איסור {{עברית|בשר בחלב}} הוא נזכר פעמיים דווקא עם הזכרת חובת העלייה לרגל "{{עברית|שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה}}" {{הפניה|(שמות כג,יז; לד,כד)}}. והריהו כאילו אומר: "בעלותכם לרגל וכניסתכם אל {{עברית|בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ}} {{הפניה|(שם כג,יט; לד,כו)}} – לא תבשל מה שתבשל שם בצורה כזאת כמו שהם היו עושים". זה הטעם החזק ביותר לדעתי לאיסורו, אך לא ראיתי זאת כתוב בספרי הצאבים שעיינתי בהם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא תחרים {{עברית|בשר בחלב}} פמע כונה גד'א(א) גליט'(א) ג'דא בלא שך ויוג'ב אמתלא(א) כת'ירא, פמא יבעד ענדי אן יכון ל{{עברית|עבודה זרה}} פי ד'לך מדכ'ל, לעל הכד'א כאן יוכל פי עבאדה מן עבאדאתהא או פי עיד מן אעיאדהם, וממא יאכד הד'א ענדי כון תחרים {{עברית|בשר בחלב}} אנמא ד'כרה מרתין פי אול אלתשריע בה ענד ד'כרה פריצ'ה' אלחג' {{עברית|שלש פעמים בשנה (וגו')}}, פכאנה יקול ענד חג'כם ודכ'ולכם ל{{עברית|בית י"י אלהיך}} לא תטבך' מא תטבך' הנאך עלי צורה' כד'א כמא כאנוא הם יפעלון. הד'א הו אלאקוי ענדי פי עלה' חרמאנה, לכני לם אר ד'לך מסטורא פי מא טאלעתה מן כתב אלצאבה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסורי הרג וציד של בעלי חיים: רחמים}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|שחיטה)}} אשר לציווי על שחיטת בעלי החיים – הוא הכרחי. כי המזון הטבעי לאדם הוא רק מן הזרעים הצומחים מן הארץ ומבשר בעלי החיים. והבשר המובחר ביותר הוא שהותר לנו לאוכלו, וזה דבר שאין רופא שאינו יודע. ומכיוון שההכרח במזון טוב מצריך להורגו – כיוונה התורה למיתה הקלה לו ביותר, ונאסר לענות אותו בשחיטה קלוקלת, ואין לנחור אותו ולא לחתוך ממנו אבר, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,כו6)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא אלאמר בד'בח אלחיואן פצ'רורי, וד'לך אן אלגד'א אלטביעי ללאנסאן אנמא הו מן אלחבוב אלנאבתה מן אלארץ' ומן לחום אלחיואן, ואפצ'ל אללחום הו אלד'י אביח לנא אכלה, והד'א מא לא יג'הלה טביב. פלמא דעת צ'רורה' ג'ודה' אלגד'א לקתלה קצד אסהל מ[י](ו)תה לה, וחרם אן יעד'ב באלד'בח אלפאסד ולא ינחר ולא יקטע מנה עצ'ו[א] כמא בינא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|אותו ואת בנו)}} וכן נאסר לשחוט {{עברית|אותו ואת בנו}} ב{{עברית|יום אחד}}, כסייג והרחקה שמא יישחט מבין שניהם הבן אל מול האם, כי זהו צער גדול מאוד לבעל החיים. משום שאין הבדל בין צער האדם מכך לצער שאר בעלי החיים; כי אהבת האם וחמלתה על בנה אינה נובעת מן ההיגיון אלא מפעולת הכוח המדמה, המצוי ברוב בעלי החיים כפי שהוא מצוי בבני האדם.{{קו}}{{אינדקס|פרטי המצווה)}} דין זה מיוחד ב{{עברית|שור ושה}} משום שהם אלה שמותר לנו לאוכלם מבין בעלי החיים המבויתים שרגילים לאוכלם בדרך כלל, והם אלה שהאם מכירה בהם מי הבן.</td><br />
<td class="ar">וכד'לך חרם אן יד'בח {{עברית|אותו ואת בנו (ב)יום אחד}} אחתיאטא ואבעאדא איאך אן יד'בח מנהמא אלולד אמאם אלאם, פאן אלם אלחיואן לד'לך עט'ים ג'דא, אד' לא פרק בין אלם אלאנסאן לד'לך ואלם סאיר אלחיואן, לאן מחבה' אלאם וחנ[ו](ינ)הא עלי אלולד ליס הו תאבע(א) ללנטק, בל לפעל אלקוה אלמתכ'ילה אלמוג'ודה פי אכת'ר אלחיואן כוג'ודהא פי אלאנסאן, וכאן הד'א אלחכם מכ'צו[ץ](צא) ב{{עברית|שור ושה}} לאנהא אלתי יחל לנא אכלה(א) מן אלאהליה אלמעתאד אכלהא פי אלאכת'ר, והי אלתי יערף מנהא אלאם מן אלולד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|שילוח הקן)}} זהו גם הטעם ל{{עברית|שִלוח הקן}}. כי בדרך כלל הביצים שדגרו עליהן והאפרוחים הנזקקים לאם אינם ראויים למאכל. וכשישלח את האם והיא תימלט לבדה, לא תצטער בראיית לקיחת הבנים. ואפשר שדבר זה יביא, ברוב המקרים, לעזיבת הכול, משום שמה שיילקח אינו ראוי למאכל בדרך כלל. ואם התורה מתחשבת בייסורים הנפשיים האלה בבהמות ובעופות, על אחת כמה וכמה לגבי פרטי מין האדם בכללותו.{{קו}}אל תקשה עלי מאמירתם (של חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|האומר: 'על קן צפור יגיעו רחמיך' [}}...משתקין אותו]" {{הפניה|(משנה ברכות ה,ג)}}. כי זוהי אחת משתי הדעות שהזכרנו {{הפניה|(ג,כו1)}}, כוונתי לדעתו של מי שסבור שאין לתורה טעם אלא רצון גרידא, ואילו אנחנו הלכנו דווקא אחרי הדעה השנייה.</td><br />
<td class="ar">והד'ה הי אלעלה איצ'א פי {{עברית|שלוח הקן}}, לאן אלביץ' אלתי קד חצ'נת פי אכת'ר אלאמר ואלפראך' אלמחתאג'ה ללאם לא תצלח ללאכל, פאד'א אטלק אלאם ופרת בנפסהא פלא תתאלם ברויה' אכ'ד' אלאולאד, וקד יכון ד'לך דאעיא פי אלאכת'ר לתרך אלכל, אד' אלד'י יוכ'ד' לא יצלח ללאכל עלי אכת'ר אלאמר. ואד'א כאנת הד'ה אלאלאם אלנפסאניה ר(א)עתהא אלשריעה פי אלבהאים ואלטאיר, פכיף פי חק אשכ'אץ נוע אלאנסאן בג'מלתה. ולא תעתרצ'ני בקולהם {{עברית|ז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ו[כ](ג)ו'}}, לאן ד'לך אחד אלראיין אל[ל]ד'ין ד'כרנאהמא, אעני ראי מן ירי אן לא עלה ללשריעה אלא מג'רד אלאראדה, ונחן אנמא תבענא אלראי אלת'אני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|כיסוי הדם: המאבק באלילות}}<br />
{{קו}}כבר הסבנו את תשומת הלב {{הפניה|(ג,מו17)}} לכך שה{{עברית|תורה}} ביארה את הטעם ל{{עברית|כסוי הדם}} והיותו מיוחד ב{{עברית|חיה טהורה ועוף טהור}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד נבהנא עלי תביין אל{{עברית|תורה}} לעלה' {{עברית|כסוי הדם}} וכון ד'לך מכ'צו[ץ](צא) ב{{עברית|חיה טהורה ועוף טהור}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|נדרים: מידת ההסתפקות במועט ושלום בית}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|נדרים)}} בנוסף לאיסור המאכלות האסורים שנצטווינו בו, נצטווינו גם על {{עברית|נדרי אִסָּר}}: כשיאמר אדם: "לחם זה" או "בשר זה" "אסור עליי" – נאסר עליו לאוכלו. כל זה כאימון להקניית ההסתפקות במועט ועצירת תאוות האכילה והשתייה. אמרו (חז"ל): "{{עברית|סייג לפרישות – נדרים}}" {{הפניה|(משנה אבות ג,טז. ושם: "נדרים סייג לפרישות")}}.{{קו}}{{אינדקס|הפרת נדרים)}} ומכיוון שנשים ממהרות לכעוס בשל קלות היפעלותן וחולשת נפשן, אילו היה עניין שבועותיהן תלוי בהן היה הדבר גורם לסבל גדול בבית ופירוד וקלקול הסדר, כשמין מאכל מסוים מותר לבעל ואסור לאישה, ומין אחר אסור לבת ומותר לאם. לכן נמסר הדבר לראש המשפחה בכל מה שקשור בו. הלא תראה שמי שהיא ברשות עצמה ואין היא הולכת אחר ראש משפחה המנהיג אותה, כלומר מי שאין לה בעל ומי שאין לה אב או מי שהגיעה לבגרות מינית, כלומר {{עברית|בוגרת}} – דינה כדין הגברים ב{{עברית|נדרים}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומע מא שרענא בה מן תחרים אלמאכל אלחראם שרענא איצ'א ב{{עברית|נדרי אסר}}, והו אנה מתי קאל אלאנסאן הד'א אלכ'בז או הד'א אללחם חראם עלי, חרם עליה אכלה, כל הד'א ריאצ'ה לחצול אלקנאעה וכף שהוה' אלאכל ואלשרב, קאלוא {{עברית|(נדרים) ס[י]יג לפרישות [נדרים]}}. ולמא כאן אלנסא יסרע אליהן אלגצ'ב לסהולה' אנפעאלהן וצ'עף אנפסהן, פלו כאן אמר אימאנהן ראג'ע(א) אליהן לכאן פי ד'לך נכד עט'ים פי אלמנזל ושתאת ופסאד נט'אם, אד' הד'א אלנוע מן אלטעאם חלאל ללזוג' חראם עלי אלזוג'ה, והד'א חראם עלי אלבנת חלאל ללאם, פלד'לך אסנד אלאמר לרב אלמנזל פי כל מא יתעלק בה. אלא תרי אן מן הי חאכמה' נפסהא ולא הי תאבעה לרב מנזל ידברהא פחכמהא חכם אלרג'אל פי אל{{עברית|נדרים}}, אעני מן לא זוג' להא ומן לא אב להא או מן בלגת אשדהא אעני {{עברית|בוגרת}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|נזירות: ההתנזרות משתיית יין ושיכר}}<br />
{{קו}}הטעם ל{{עברית|נזירות}} ברור מאוד, והוא להביא לפרישות משתיית יין, שכבר המית קדומים ומאוחרים, {{עברית|רבים ועצומים}}, "{{עברית|וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ [}}וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר...]" {{הפניה|(ישעיהו כח,ז)}}. בדין ה{{עברית|נזירות}} קיים האיסור שאתה רואה "{{עברית|מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן}}" {{הפניה|(שופטים יג,יד; במדבר ו,ד: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן)}}, כהרחקה יתרה כדי שאנשים יסתפקו ממנו רק לצורך ההכרח. כי מי שנמנע ממנו נקרא "{{עברית|קָדֹשׁ}}" {{הפניה|(במדבר ו:ה;ח)}}, וצורף לדרגת {{עברית|כהן גדול}} ב{{עברית|קדושה}} עד ש"{{עברית|לֹא יִטַּמָּא}}" אפילו "{{עברית|לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ}}" {{הפניה|(שם,ז)}} כמוהו.{{קו}}כל הרוממות הזאת היא משום שפרש משתייה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא עלה' אל{{עברית|נזירות}} פבינה ג'דא, והי אלתזהיד פי שרב אלכ'מר אלד'י קד אהלך אלאולין ואלאכ'רין, {{עברית|רבים ועצומים (כל הרוגיו), וגם אלה ביין שגו ו[כ](ג)ו'}}, פג'א מן חכם אל{{עברית|נזירות}} מא תראה מן תחרים {{עברית|מכל אשר יצא מגפן היין}}, אבעאדא זאידא חתי יקתצר אלנאס מנה עלי אלצ'רורי, לאן אלד'י יג'תנבה סמי {{עברית|קדוש}}, ואלחק בדרג'ה' {{עברית|כהן גדול}} פי אל{{עברית|קדושה}} חתי {{עברית|לא יטמא}} ולו {{עברית|לאביו ולאמו}} מת'לה, הד'א אלתעט'ים כלה לכונה זהד פי אלשרב:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%96&diff=342חלק ג, פרק מז2021-05-31T06:36:36Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מז}}<br />
{{כותרת|קבוצה יב: טומאות וטהרות}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השתים עשרה כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|ספר טהרה}}. אף על פי שכבר ציינו את תועלתן באופן כללי {{הפניה|(ג,לה12)}}, נוסיף לכך ביאור וניתן טעם לקבוצה זו כראוי, ולאחר מכן {{הפניה|(פסקה 11 ואילך)}} אתן טעם לכמה ממצוותיה שטעמיהן התבררו לי.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אניה' עשר(ה) הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר טהרה}}. ואן כנא קד ד'כרנא פאידתהא עלי אלתג'מיל פאנא נזיד ד'לך ביאנא ונעלל הד'ה אלג'מלה כמא ינבגי, ובעד ד'לך אעלל מן אחאדהא מא באנת לי עלתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקדמה: עקרון יסוד בתורה הוא הקלת טורח עבודות האל}}<br />
{{קו}}ואומר, שתורת ה' זו שנצטווה בה {{עברית|משה רבינו}} ועל כן יוחסה אליו, באה רק להקל את עבודות האל ולהפחית את הטורח. וכל דבר ממנה שאולי תדמיין שיש בו צער או טורח קשה – הוא רק משום שאינך יודע את המנהגים והשיטות שהיו מצויים באותם ימים. עליך להשוות בין פולחן של שריפת אדם את בנו, לבין שריפה של בן יונה. לשון ה{{עברית|תורה}}: "{{עברית|כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם}}" {{הפניה|(דברים יב,לא)}}. אלה היו עבודותיהם לאלוהיהם, וכנגד זאת מכלל עבודותינו: שנשרוף בן יונה, ואף מלוא כף סולת.{{קו}}{{אינדקס|הדגמה א)}} לפי בחינה זו ננזפה אומתנו בעת מרדהּ ונאמר לה: {{עברית|"עַמִּי, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ? עֲנֵה בִי!}}" {{הפניה|(מיכה ו,ג)}}.{{קו}}{{אינדקס|הדגמה ב)}} וכן נאמר בעניין זה: "{{עברית|הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ [}}לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?]" {{הפניה|(ירמיהו ב,לא)}}. כלומר: איזה טורח מייגע היה להם בתורה הזאת עד שעזבו אותה? וכבר קרא לנו יתעלה ואמר: "{{עברית|מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי [}}וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ?]" {{הפניה|(שם,ה)}}.{{קו}}והכוונה בכל הכתובים האלה אחת היא.{{קו}}זוהי הקדמה חשובה, שֶאַל־לָהּ לסור מדעתך, ואחריה אומר:</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאקול אן הד'ה שריעה' אללה אלמאמור בהא {{עברית|משה רב[י]נו}} פנסבת אליה, אנמא ג'את לתסהיל אלעבאדאת ותכ'פיף אלכלף, וכל מא עסאה אן תתכ'ילה מנהא אנה פיה משקה או כלפה צעבה אנמא ד'לך בכונך לא תעלם תלך אלסיר ואלמד'אהב אלמוג'ודה פי תלך אלאיאם, ינבגי לך אן תקאיס בין אן יחרק אלאנסאן ולדה תעבדא או יחרק פרך' חמאם, נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם}}. הד'ה כאנת עבאדתהם לאלהתהם, ומן עבאדתנא פי נט'יר הד'א אן נחרק פרך' חמאם, בל מלו כף סמיד'א. ובחסב הד'א אלאעתבאר ונבת מלתנא פי חאל רדתהא וקיל להא {{עברית|עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי}}, וקיל איצ'א פי הד'א אלמעני {{עברית|המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו ו[כ](ג)ו'}}, יעני אי כלפה שאקה כאנת להם פי הד'ה אלשריעה חתי מרקוא מנהא. וקד נאדאנא תע(א)לי וקאל {{עברית|מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ו[כ](ג)ו'}}, אלגרץ' פי הד'ה אלנצוץ כלהא גרץ' ואחד. פהד'ה מקדמה כבירה לא תברח מן ד'הנך. ובעדהא אקול.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מטרת הטומאה היא להביא ליראת המקדש}}<br />
{{קו}}כבר ביארנו {{הפניה|(ג,מה11)}} שכל הכוונה ב{{עברית|מקדש}} היתה שתושג היפעלות לפונה לבוא אליו, ושיפחד ויירא, כמו שנאמר: "{{עברית|וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,ל; כו,ב)}}. וכל דבר נכבד, ככל שהקרבה אליו מתמדת, יפחת המעמד שלו בנפש ותמעט ההיפעלות שתושג ממנו. ה{{עברית|חכמים ז"ל}} כבר העירו {{הפניה|(ראו בבלי חגיגה ז,א)}} על עניין זה ואמרו שאין רצוי להיכנס ל{{עברית|מקדש}} בכל עת, והסמיכו זאת למה שנאמר: "{{עברית|הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ}} [פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ]" {{הפניה|(משלי כה,יז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}קד בינא אן אלקצד כלה כאן ב[אל]{{עברית|מקדש}} חצול אנפעאל לקאצדה, ואן יכ'אף וירהב כמא קאל {{עברית|ומקדשי תיראו}}. וכל שי מעט'ם אד'א דאמת מבאשרתה נקץ מא פי אלנפס מנה ויקל מא כאן יחצל בה מן אלאנפעאל, קד נבהוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} עלי הד'א אלמעני וקאלוא אנה לא יסתחב דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} פי כל וקת, ואסנדוא ד'לך לקולה {{עברית|הוקר רגלך מבית רעך (פן ישבעך ושנאך)}}{{עברית|}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he">מכיוון שזו היתה המטרה, אסר יתעלה על ה{{עברית|טמאים}} להיכנס ל{{עברית|מקדש}}, עם ריבוי מיני ה{{עברית|טְמָאוֹת}}, כך שכמעט לא תמצא אדם טהור אלא לעתים רחוקות.{{קו}}{{אינדקס|שלב א)}} כי אם יינצל ממגע {{עברית|נבלה}} לא יינצל ממגע אחד מ{{עברית|שמונה שרצים}} המרבים ליפול בבתים ובמאכלים ובמשקים, ונפוץ הוא שבני אדם נתקלים בהם;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואם יינצל מזה, לא יינצל ממגע {{עברית|נדה}} או {{עברית|זבה}} או {{עברית|זב}} או {{עברית|מצורע}} או {{עברית|משכבן}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואם יינצל מזה לא יינצל מ{{עברית|שכיבת אשתו}} או מ{{עברית|קֶרי}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ואפילו נטהר מ{{עברית|טמָאות}} אלה, אסור לו להיכנס ל{{עברית|מקדש}} עד ש{{עברית|יעריב שמשו}}, ואסור לו להיכנס ל{{עברית|מקדש}} בלילה, כמו שהתבאר ב{{עברית|מדות}} {{הפניה|(משנה, מידות א,ח)}} וב{{עברית|תמיד}} {{הפניה|(משנה, תמיד א,א)}}. ובאותו לילה יש אפשרות סבירה שהוא ישמש מיטתו, או יקרה לו אחד מן הגורמים ל{{עברית|טומאה}}, וכך ישכים ויהיה (טמא) בבוקר כמו שהיה אתמול.</td><br />
<td class="ar">פלמא כאן הד'א הו אלקצד, נהי תע(א)לי אל{{עברית|טמאים}} ען דכ'ול אל{{עברית|מקדש}}, מע כת'רה' אנואע אל{{עברית|טמאות}} חתי יכאד אן לא תג'ד שכ'צא טאהרא אלא קליל(א), לאנה אן סלם מן למס {{עברית|נבלה}} מא יסלם מן למס אחד {{עברית|שמ[ו]נה שרצים}} אלכת'ירה' אלסקוט פי אלמנאזל ופי אלאטעמה ואלאשרבה וכת'יר(א) מא יעת'ר בהא אלאנסאן, ואן סלם מן הד'א מא יסלם מן למס {{עברית|נדה}} או {{עברית|זבה}} או {{עברית|זב}} או {{עברית|מצורע}} או {{עברית|משכבן}}, ואן סלם מן ד'לך מא יסלם מן {{עברית|שכיבת אשתו}} או מן {{עברית|קרי}}, וחתי לו תטהר מן הד'ה אל{{עברית|טמאות}} פלא יג'וז לה דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} חתי {{עברית|יעריב שמשו}}, ולא יג'וז דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} באלליל כמא תבין פי {{עברית|מדות}} ו{{עברית|תמיד}}, ופי לילתה תלך קד יג'אמע עלי אלאכת'ר או יחדת' לה אחד אסבאב אל{{עברית|טומאה}}, פיצבח פי יומה מת'ל אמסה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">כל זה יהיה סיבה לריחוק מן ה{{עברית|מקדש}} ושלא ידרכו בו בכל עת. ידוע לך לשונם (של חז"ל) "{{עברית|אין אדם נכנס לעזרה לעבודה, אפילו טהור, עד שהוא טובל}}" {{הפניה|(משנה יומא ג,ג)}}. בפעולות אלה תתמיד ה{{עברית|יראה}} ותושג ההיפעלות המביאה להכנעה המבוקשת.</td><br />
<td class="ar">פיכון הד'א כלה סבבא ללבעד מן אל{{עברית|מקדש}} ואן לא יטרק פי כל חין. וקד עלמת נצהם {{עברית|אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל}}. פבהד'ה אלאפעאל תדום אל{{עברית|יראה}} ויחצל אלאנפעאל אלמודי ללכ'שוע אלמקצוד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|קושי הטהרה בהתאם לשכיחות הטומאה לצורך הרחקה מהמקדש}}<br />
{{קו}}ככל שה{{עברית|טומאה}} נפוצה יותר, כך הטהרה ממנה קשה יותר ומאוחרת יותר.{{קו}}{{אינדקס|טומאת מת)}} הימצאות עם מתים תחת קורת גג אחת, בפרט של קרובים ושכנים, היא נפוצה יותר מכל {{עברית|טומאה}}. ואין מיטהרים ממנה אלא ב{{עברית|אפר הפרה}}, שהימצאותו נדירה, ואחרי שבעה ימים.{{קו}}{{אינדקס|נידות)}} ה{{עברית|זיבוּת}} וה{{עברית|נִדוּת}} נפוצות יותר ממגע {{עברית|טמא}}, ולכן דבר זה מצריך {{עברית|שבעת ימים}}, והנוגע בהם – {{עברית|יום אחד}}.{{קו}}{{אינדקס|מחוסרי כפרה)}} טהרת {{עברית|זב וזבה ויולדת}} אינה נשלמת אלא ב{{עברית|קרבן}}, משום שזה נפוץ פחות מה{{עברית|נִדוּת}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכלמא כאנת אל{{עברית|טומאה}} אכת'ר וג'וד(א) כאן אלטהר מנהא אעסר ואבעד זמא[ן](נא), מסאקפה' אלאמואת ובכ'אצה אלאקארב ואלג'יראן הי אכת'ר וג'וד(א) מן כל {{עברית|טומאה}}, פלא טהר מנהא אלא ב{{עברית|אפר הפרה}} בשד'וד' וג'ודה ובעד סבעה' איאם. ואל{{עברית|זיבות}} ואל{{עברית|נדות}} אכת'ר וג'וד(א) מן מלאמסה' {{עברית|טמא}}, פלד'לך יחתאג' ד'לך {{עברית|שבעת ימים}}, ואלד'י ידנו בהם {{עברית|יו[ם](מא) (ו)אחד(א)}}. ולא יכמל טהר {{עברית|זב וזבה ויולדת}} אלא ב{{עברית|קרבן}} לאן ד'לך אקל וקוע(א) מן אל{{עברית|נדות}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תכליות דיני הטומאה והדגשת ההגבלה רק למקדש}}<br />
{{קו}}כל אלה, כוונתי ל{{עברית|נדה וזבה וזב ומצורע ומת ונבלה ושרץ ושכבת זרע}}, הם גם דברים הנחשבים למטונפים. וכך הושגו על ידי דינים אלה תכליות רבות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} האחת: התרחקות מטינופים.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השנייה: שמירת ה{{עברית|מקדש}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישית: התחשבות בדבר המפורסם והרגיל, לאור הטורח המייגע שהיה אצל הצאבים בעניין הטומאה, כפי שתשמע כעת.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} הרביעית: הקלת אותו קושי, ושעניין ה{{עברית|טומאה}} וה{{עברית|טהרה}} לא ימנע מהאדם להתעסק בעיסוקיו. כי עניין זה של {{עברית|טומאה}} ו{{עברית|טהרה}} אינו קשור אלא ב{{עברית|קֹדש}} ו{{עברית|קדשים}} ותו לא: "{{עברית|בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא}}" {{הפניה|(ויקרא יב,ד)}}. ואילו לגבי כל שאר הדברים – אין בו עוון אם יישאר {{עברית|טמא}} ככל שיחפוץ, ויאכל {{עברית|חולין טמאין}} כפי שיחפוץ.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'ה כלהא איצ'א אמור מסתקד'רה אעני {{עברית|נדה וזב[ה] וזב(ה)}} {{עברית|ומצורע ומת ונבלה ושרץ ושכבת זרע}}. פחצלת בהד'ה אלאחכאם גאיאת כת'ירה, אחד(א)הא אג'תנאב אלקד'אראת, ואלת'אניה חמאיה' אל{{עברית|מקדש}}, ואלת'אלת'ה מראעאה' אלמשהור אלמעתאד, לאן כאן מן כלף אלצאבה אלשאקה פי אמר אלנג'אסה מא סתסמעה אלאן, ואלראבעה תכ'פיף תלך אלמשקה וכון אלאנסאן לם יעקה אמר אל{{עברית|טומאה}} ואל{{עברית|טהרה}} ען שגל מן אשגאלה, לאן הד'א אמר אל{{עברית|טומאה}} ואל{{עברית|טהרה}} לא יתעלק גיר ב{{עברית|קדש}} ו{{עברית|קדשים}} לא גיר, {{עברית|בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא}}, אמא מא סוי ד'לך פלא ג'נאח עליה אן יבקי {{עברית|טמא}} מא שא, ויאכל {{עברית|חולין טמאין}} כיף שא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he">הדבר המפורסם במנהגי הצאבים עד זמננו זה בארצות המזרח, כוונתי לשרידי הזורואסטרים, הוא שה{{עברית|נדה}} נמצאת בבית לבדה, ושורפים את המקומות שהיא הולכת עליהם, ומי שמדבר איתה נטמא, ואפילו נשבה רוח ועברה על הנידה ועל הטהור – נטמא. ראה מה רב ההבדל בין זה לבין דברינו: "{{עברית|כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה – נדה עושה לבעלה, חוץ מרחיצת פניו [}}ידיו ורגליו ומזיגת הכוס והצעת המיטה בפניו, גזירה שמא יבוא לידי עבירה]" {{הפניה|(בבלי כתובות סא,א; משנה תורה, אישות כא,ח; איסורי ביאה יא,יט)}}. הדבר האסור היחיד הוא לקיים איתה יחסי מין במשך ימי טינופה ולכלוכה. וממנהגיהם המפורסמים עד זמננו זה, שכל מה שמתנתק מן הגוף – שיער, ציפורניים או דם – הרי הוא טמא. ולכן הם מחשיבים כל סַפָּר לטמא משום שהוא נוגע בדם ובשיער, וכל מי שמסתפר טובל במי מעיין. יש אצלם דברים רבים מאוד בדומה לטורח הזה, ואילו אנחנו איננו מקפידים על {{עברית|טומאה וטהרה}} אלא ב{{עברית|קֹדש}} {{עברית|ומקדש}}.</td><br />
<td class="ar">ואלמשהור מן מד'אהב אלצאבה אלי זמאננא הד'א פי בלאד אלמשרק אעני בקיה' אלמג'וס, אן אל{{עברית|נדה}} תכון פי דאר עלי חדתהא ותחרק אלמואצ'ע אלתי תמשי עליהא, ומן כלמהא אנתג'ס, ולו הב ריח וג'אזת עלי אלטאמת' ועלי אלטאהר אנתג'ס. פארי כם בין הד'א ובין קולנא {{עברית|כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ מרחיצת פניו ו[כ](ג)ו'}}, ולם יחרם מנהא אלא נכאחהא טול איאם קד'ארתהא ומרת'תהא. ומן משהור מד'הבהם אלי זמאננא הד'א, אן כל מא ינפצל מן אלג'סם מן שער או ט'פר או דם פאנה נג'ס, ולד'לך כל מזין ענדהם נג'ס לכונה ימס אלדם ואלשער, וכל מן יחתלק יגטס פי מא נאבע, ומת'ל הד'ה אלכלף ענדהם כת'ירה ג'דא, ונחן לא נראעי {{עברית|טומאה וטהרה}} אלא ל{{עברית|קדש ומקדש}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המונחים קדושה וטומאה, הקדושה המתמדת אינה הטהרה למקדש}}<br />
{{קו}}אשר לדבריו יתעלה: "{{עברית|וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי}} [וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם...]" {{הפניה|(ויקרא יא,מד) – אין הם על עניין}} {{עברית|טומאה וטהרה}} כלל. לשון {{עברית|ספרא}} {{הפניה|(אחרי מות ח,ג)}}: "{{עברית|זו קדושת מצוות}}". וכן על דבריו "{{עברית|קְדֹשִׁים תִּהְיוּ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,ב)}}; אמרו (חז"ל): "{{עברית|זו קדושת מצוות}}" {{הפניה|(ראו ספרי במדבר קטו)}}. לכן נקראת גם העבירה על ה{{עברית|מצוות}} "{{עברית|טומאה}}", כמו שנאמר על ה{{עברית|מצוות}} היסודיות והעיקריות, שהן {{עברית|עבודה זרה}}, {{עברית|גלוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}}.{{קו}}{{אינדקס|א)}} על {{עברית|עבודה זרה}} נאמר: "{{עברית|כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי}}" {{הפניה|(ויקרא כ,ג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} על {{עברית|גלוי עריות}}: "{{עברית|אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה [}}כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם]" {{הפניה|(שם יח,כד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל {{עברית|שפיכות דמים}} נאמר: "{{עברית|וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת הָאָרֶץ [}}אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ]" {{הפניה|(במדבר לה,לד; ושם: וְלֹא תְטַמֵּא)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא קולה תע(א)לי {{עברית|והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני}} פליס הו פי מעני {{עברית|טומאה וטהרה}} בוג'ה, נץ {{עברית|ספרא זו קדושת מצות}}. וכד'לך קולה {{עברית|קדושים תהיו}}, קאלוא {{עברית|זו קדושת מצות}}. ולד'לך יתסמי אלתעדי עלי אל{{עברית|מצות}} איצ'א {{עברית|טומאה}}, קאל פי אמהאת אל{{עברית|מצות}} ואצולהא אלתי הי {{עברית|עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים}}, פי {{עברית|עבודה זרה}} קאל {{עברית|כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי}}, ופי {{עברית|גלוי עריות אל תטמאו בכל אלה ו[כ](ג)ו'}}, ופי {{עברית|שפיכות דמים}} קאל {{עברית|ולא תטמאו את הארץ ו[כ](ג)ו'}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he">הרי התברר ש"{{עברית|טומאה}}" נאמרת באופן רב־משמעי, בשלוש משמעויות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} היא נאמרת על מרי ועבירה על המצוּוה במעשה או בדעה;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל טינופים ולכלוכים: "{{עברית|טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ}}" {{הפניה|(איכה א,ט)}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל אותם עניינים דמיוניים, כלומר מגע במשהו או משא של משהו או הימצאות תחת קורת גג אחת עם משהו. על מין זה האחרון אמרנו: "{{עברית|אין דברי תורה מקבלין טומאה}}" {{הפניה|(קריאת שמע ד,ח; ספר תורה י,ח)}}.{{קו}}וכן "{{עברית|קדושה}}" נאמרת באופן רב־משמעי, בשלוש משמעויות כנגד שלוש משמעויות אלה.</td><br />
<td class="ar">פקד באן אן {{עברית|טומאה}} תקאל באשתראך עלי ת'לת'ה מעאני, תקאל עלי אלעציאן וכ'לאף אלמאמור בה מן פעל או ראי, ועלי אלקד'אראת ואלמרת'את {{עברית|טמאתה בשוליה}}, ועלי הד'ה אלמעאני אלמתוהמה אעני למס הד'א או חמל הד'א או מסאקפה' הד'א, וען הד'א אלנוע אלאכ'יר קלנא {{עברית|אין דברי תורה מקבלין טומאה}}. וכד'לך אל{{עברית|קדושה}} מקולה באשתראך עלי ת'לת'ה מעאני מקאבלה להד'ה אלמעאני אלת'לת'ה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|טהרת הכהנים: עקב דרישות התפקיד}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|טהרת כהן)}} כיוון שאי אפשר להיטהר מ{{עברית|טומאת מת}} אלא אחרי שבעה ימים, וצריך גם שיימצא {{עברית|אפר פרה}}; והיה צורך ב{{עברית|כהנים}} תמיד שייכנסו אל ה{{עברית|מקדש}} להקריב – לכן אסר על כל {{עברית|כהן}} {{עברית|טומאת מת}} דווקא, פרט להכרח גדול הקשה על הטבע (האנושי), כלומר להימנע ממגע עם ההורים והבנים והאחים.{{קו}}{{אינדקס|טהרת כהן גדול)}} בשל גודל הצורך ש{{עברית|כהן גדול}} יהיה {{עברית|במקדש}} תמיד, משום שנאמר "{{עברית|וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד}}" {{הפניה|(שמות כח,לח),}} נאסרה עליו {{עברית|טומאה}} ל{{עברית|מת}} לגמרי, אפילו לאותם קרובים.{{קו}}{{אינדקס|הוכחה)}} הלא תתבונן כיצד לא כלל באיסור הזה את הנשים: "'{{עברית|בְּנֵי אַהֲרֹן}}' {{הפניה|(ויקרא כא,א)}} – {{עברית|ולא בנות אהרן}}" {{הפניה|(בבלי יבמות פה,א ועוד; משנה תורה אבל ג,יא)}}, משום שאין צורך בנשים בהקרבה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולמא כאנת {{עברית|טומאת מת}} לא יצח אלטהר מנהא אלא בעד סבעה' איאם ובוג'וד {{עברית|אפר פרה}} איצ'א, וכאן אל{{עברית|כהנים}} מחתאג'[ין](א) אליהם דאימא לדכ'ול אל{{עברית|מקדש}} ללתקריב, לד'לך נהי כל {{עברית|כהן}} ען {{עברית|טומאת מת}} כ'אצה אלא ללצ'רורה אלוכידה אלתי יעסר אמרהא עלי אלטבאע, אעני תרך מבאשרה' אלואלדין ואלבנין ואלאכ'וה. ולשדה' אלחאג'ה לדואם {{עברית|כהן גדול במקדש}} לקולה {{עברית|והיה על מצחו תמיד}} נהי ען אל{{עברית|טומאה}} ל{{עברית|מת}} אצלא, ולו להאולא אלאקארב, אלא [תתאמל](תרי) כיף לא יעם הד'א אלנהי אלנסא, {{עברית|בני אהרן ולא בנות אהרן}}, לכון אלנסא גיר מחתאג' אליהן פי אלתקריב.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הטעמים לכפרת טומאת מקדש וקודשיו}}<br />
{{קו}}מכיוון שאי אפשר שלא יהיה מי שיסיח דעתו וייכנס אל ה{{עברית|מקדש}} {{עברית|טמא}}, או יאכל {{עברית|קדשים}} (=קרבנות) כשהוא {{עברית|טמא}}; ויש שיעשה זאת כשהוא {{עברית|מזיד}}, כמו שרוב ה{{עברית|רשעים}} עוברים עבירות חמורות כשהם {{עברית|מזידים}} – לכן{{קו}}{{אינדקס|קרבנות מכפרים)}} ציווה על {{עברית|קרבנות}} שיכפרו {{עברית|על טומאת מקדש וקדשיו}}, מהם ל{{עברית|זדון}} ומהם ל{{עברית|שגגה}} למיניהם, והם {{עברית|שעירי הרגלים}} ו{{עברית|שעירי ראשי חדשים}} ו{{עברית|שעיר המשתלח}}, כמו שהתבאר במקומותיו {{הפניה|(ג,מו24;27; שגגות יא,ט)}}, כדי שה{{עברית|מזיד}} לא יחשוב שהוא לא עבר עבירה חמורה כאשר {{עברית|טִמא מקדש ה'}}, אלא יֵדע ש{{עברית|נתכפר לו בשעיר}}, נאמר: "[וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם] {{עברית|וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם}} [בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם]" {{הפניה|(ויקרא טו,לא)}},{{קו}}{{אינדקס|ציץ מכפר)}} ונאמר: "{{עברית|וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים [}}אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם]" {{הפניה|(שמות כח,לח)}}.{{קו}}עניין זה חזר ונאמר פעמים רבות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולמא לם יכן בד מן אן יסה[א](ו) שכ'ץ וידכ'ל אל{{עברית|מקדש טמא}} או יאכל {{עברית|קדשים}} והו {{עברית|טמא}}, וקד יפעל ד'לך והו {{עברית|מזיד}} כמא ירתכב אכת'ר אל{{עברית|רשעים}} כבאיר אלמעאצי והם {{עברית|מזידים}}, לד'לך אמר ב{{עברית|קרבנות}} תכפר {{עברית|על טומאת מקדש וקדשיו}}, מנהא שי ל{{עברית|זדון}}, ומנהא שי ל{{עברית|שגגה}} עלי אנואעהא, והי {{עברית|שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר המשתלח}} כמא בין פי מו[א]צ'עה, חתי לא יט'ן אל{{עברית|מזיד}} אנה לם ירתכב עט'ימה למא {{עברית|טמא מקדש י"י}}, בל יעלם אנה {{עברית|נתכפר לו בשעיר}}, קאל {{עברית|ולא ימותו בטמאתם}}, וקאל {{עברית|ונשא אהרן את עון הקדשים ו[כ](ג)ו'}}, ותכרר הד'א אלמעני כת'יר(א).</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הטעמים למצוות צרעת}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|טומאת צרעת)}} אשר ל{{עברית|טומאת צרעת}} – כבר ביארנו את עניינה {{הפניה|(טומאת צרעת טז,י)}}. וגם ה{{עברית|חכמים ז"ל}} ביארו זאת {{הפניה|(תוספתא נגעים ו,ו ועוד)}} והודיעונו אותו, ושהעיקרון המוסכם לגביה הוא שהיא עונש על {{עברית|לשון הרע}}. ושאותו שינוי מתחיל בכתלים, ואם חזר בתשובה – הרי זו המטרה. ואם התמיד בחטאו – עובר שינוי זה אל יצועיו ורהיטי ביתו, ואם התמיד בחטאו – הוא מתפשט לבגדיו, ואז לגופו. זהו נס שהונצח באומה, כמו {{עברית|מי שׂוֹטָה}}. תועלתה של האמנה זו ברורה, בנוסף לכך שהצרעת מידבקת, וכל בני האדם נגעלים ממנה, כדבר טבעי כמעט.{{קו}}{{אינדקס|טהרת צרעת)}} אשר לכך שהטהרה ממנה היא ב{{עברית|עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים}} – כבר ניתן לכך טעם ב{{עברית|מדרשות}}, אבל אין זה מתאים למטרתנו, ועד היום לא נודע לי טעמו של דבר מכך, וגם לא מה הטעם של {{עברית|עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת}} ב{{עברית|פרה אדומה}}; וכן {{עברית|אֲגוּדַּת אֵזוֹב}} שמזים בה את דם ה{{עברית|פסח}} – לא מצאתי דבר להיסמך עליו בשאלה מדוע יוחדו מינים אלה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא {{עברית|טומאת צרעת}} פקד בינא אמרהא. ואל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} איצ'א בינוא ד'לך ואעלמונא בה, ואן אלאצל אלמקרר פיהא אנהא עקאב עלי {{עברית|לשון הרע}}, ואן ד'לך אלתגיר יבתדי פי אלחיטאן, פאן תאב פד'לך הו אלמקצוד, ואן דאם עלי עציאנה תעדי ד'לך אלתגיר לפראשה ואת'את' ביתה, ואן אסתמר עלי עציאנה אמתד לת'יאבה, ת'ם לג'סמה. והד'א מעג'ז כ'לד פי אלמלה מת'ל {{עברית|מי שוטה}}. ופאידה' הד'א אלאעתקאד בינה' אלנפע, מצ'א[ף](פא) אלי כון אלברץ יתעדי ואלנאס כאפה יעאפונה יכאד אן יכון ד'לך באלטבע. ואמא כון אלטהר מנה ב{{עברית|עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים}} פקד עלל ד'לך פי אל{{עברית|מדרשות}}, לכן לא יליק בגרצ'נא, ומא עלמת אנא אלי הד'א אלוקת עלה' שי מן ד'לך. ולא מא עלה' {{עברית|עץ ארז ואזוב ושני תולעת}} פי {{עברית|פרה אד[ו]מה}}. וכד'לך {{עברית|אג[ו]דת אזוב}} אלתי תרש בהא דם אל{{עברית|פסח}} לם אג'ד שיא אסתנד אליה פי תכ'ציץ הד'ה אלאנואע.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הטעמים לטהרת אפר פרה אדומה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הפרה כקרבן חטאת)}} אשר לטעם לכך ש{{עברית|פרה אדומה}} נקראת "{{עברית|חַטָּאת}}" {{הפניה|(במדבר יט,ט;יז)}} – הוא משום שעל ידה נשלמת טהרתו של ה{{עברית|נטמא למת}} ואחר כך הוא יכול להיכנס אל ה{{עברית|מקדש}}. כי מאז שנטמא {{עברית|למת}} אסור היה לו להיכנס ל{{עברית|מקדש}} ולאכול את ה{{עברית|קדשים}} {{עברית|לעולם}}, לולא {{עברית|פרה}} זו שנשאה {{עברית|חטא}} זה, כמו ה{{עברית|ציץ}} ה{{עברית|מרצה על הטומאה}} וכמו {{עברית|שעירים הנשרפים}}.{{קו}}{{אינדקס|טומאת המתעסק)}} ולכן נעשה {{עברית|עוסק בפרה ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים}} כמו {{עברית|שעיר המשתלח}}, שמאמינים שמרוב החטאים שנשא נטמא הנוגע בו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא עלה' תסמיה' {{עברית|פרה אד[ו]מה חטאת}} פהו כונהא יתם בהא טהארה' מן {{עברית|נטמא למת}} וידכ'ל אל{{עברית|מקדש}} בעד ד'לך אלמעני, אנה מנד' אנתג'ס {{עברית|למת}} פקד חרם עליה דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} ואכל אל{{עברית|קדשים}} {{עברית|לעולם}}, לולא הד'ה אל{{עברית|פרה}} אלתי תחמלת הד'א אל{{עברית|חטא}}, מת'ל אל{{עברית|ציץ}} אלד'י הו {{עברית|מרצה על הטומאה}}, ומת'ל {{עברית|שעירים הנשרפים}}. ולהד'א צאר {{עברית|עוסק בפרה ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים}} מת'ל {{עברית|שעיר המשתלח}} אלד'י יעתקד אנה מן עט'ים מא תחמלה מן אלאת'אם ינג'ס מן דנא מנה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חתימה}}<br />
{{קו}}הרי נתנו טעם למה שידענו לתת לו טעם מקבוצה זו כפי שנראה לנו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקד עללנא מן הד'ה אלג'מלה מא עלמנא תעלילה חסב מא יבדו לנא:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%95&diff=341חלק ג, פרק מו2021-05-31T06:36:35Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מו}}<br />
{{כותרת|קבוצה יא: הקרבנות}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה האחת עשרה כוללת הן אלה שמנינו בשאר {{עברית|ספר עבודה}} וב{{עברית|ספר קרבנות}}, וכבר ציינו {{הפניה|(ג,לה11; וראו ג,לב)}} את תועלתן באופן כללי. כעת נחל לתת טעם לכל מצוה מהן בהתאם למה שהשגנו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלחאדיה' עשרה הי אלתי אחצינאהא פי בקיה' {{עברית|ספר עבודה}} ופי {{עברית|ספר קרבנות}}, וקד ד'כרנא פאידתהא עלי אלתג'מיל, ונחן אלאן נאכ'ד' פי תעליל אחאדהא חסב מא אדרכנאה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקרבת צאן ובקר: המאבק באלילות}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|כבש)}} ונֹאמר: ה{{עברית|תורה}} כבר אמרה במפורש, כמו שפירש {{עברית|אנקלוס}}, שהמצרים הקדמונים היו עובדים את מזל טלה, ולכן הם היו אוסרים לשחוט צאן, ותיעבו את רועי הצאן. נאמר: "{{עברית|הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם [}}לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?]" {{הפניה|(שמות ח,כב)}}, ונאמר: "{{עברית|כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן}}" {{הפניה|(בראשית מו,לד)}}.{{קו}}{{אינדקס|עז)}} וכן היו סיעות בקרב הצאבים שאנשיהן היו עובדים את השדים ומאמינים שהם לובשים צורת עזים, ולכן היו קוראים לשדים "{{עברית|שעירים}}". זרם דתי זה היה נפוץ מאוד בימי {{עברית|משה רבינו}}: "{{עברית|וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם [}}אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם]" {{הפניה|(ויקרא יז,ז)}}. לכן היו הסיעות האלה אוסרות גם את אכילת העזים.{{קו}}{{אינדקס|בקר)}} אשר לשחיטת הבקר – יש להניח שרוב {{עברית|עובדי עבודה זרה}} תיעבו זאת, וכולם רוממו מאוד את המין הזה, ולכן אתה מוצא שההודים עד היום אינם שוחטים את הבקר בשום אופן, ואפילו בארצות ששוחטים בהן את שאר מיני בעלי החיים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פנקול, קד נצת אל{{עברית|תורה}} כמא שרח {{עברית|א(ו)נקלוס}} באן קבט מצר כאנוא יעבדון ברג' אלחמל פלד'לך כאנוא יחרמון ד'בח אלגנם ויכרהון רעאה' אלגנם, קאל {{עברית|הן נזבח את תועבת מצרים [וכו']}}, וקאל {{עברית|כי תועבת מצרים כל רעה צאן}}. וכד'לך כאנת טואיף מן אלצאבה יעבדון אלג'ן ויעתקדון אנה יתשכל פי צורה' אלענוז, ולד'לך כאנוא יסמון אלג'ן {{עברית|שעירים}}, וקד כאן פשא הד'א אלמד'הב כת'יר(א) ג'דא פי איאם {{עברית|משה רב[י]נו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ו[כ](ג)ו'}}, פלד'לך כאנת תלך אלטואיף איצ'א תחרם אכל אלענוז. אמא ד'בח אלבקר פיכאד אנה כאן יכרהה אכת'ר {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, וכלהם יעט'מון הד'א אלנוע ג'דא, ולד'לך תג'ד אלהנוד אלי זמאננא הד'א לא יד'בחון אלבקר בוג'ה ולו פי אלבלאד אלתי תד'בח סאיר אנואע אלחיואן,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">כדי למחות את עקבות הדעות השגויות האלה נצטווינו להקריב את שלושת מיני מקנה אלה דווקא: "{{עברית|מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם}}" {{הפניה|(שם א,ב)}}, כך שהמעשה שהם חשבו לשיא המרי נעשה לזה שבו מתקרבים לה', ובמעשה הזה מתכפרים החטאים. כך מרפאים את הדעות הרעות, שהן חוליי הנפש האנושית, על ידי הניגוד הנמצא בקצה השני.{{קו}}{{אינדקס|דוגמת פסח)}} לשם מטרה זו עצמה נצטווינו {{עברית|במצרים}} לשחוט את {{עברית|כבש הפסח}} ולהזות את דמו על הפתחים מבחוץ, כדי להתנער מאותן דעות ולפרסם את הפכן, ולהקנות את ההאמנה שהמעשה שחושבים אותו לגורם למוות הוא המציל מן המוות: "[וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת] {{עברית|וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף}}" {{הפניה|(שמות יב,כג)}}, כגמול על פרסום עבודת ה' וסילוק הדברים המשוקצים ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} היו עושים.</td><br />
<td class="ar">פמן אג'ל מחו את'אר הד'ה אלארא אלגיר צחיחה שרענא בתקריב הד'ה אלת'לאת'ה' אנואע כ'אצה מן אלמואשי, {{עברית|מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם}}, חתי יציר אלפעל אלד'י ט'נוה גאיה' אלעציאן בה יתקרב ללה, ובד'לך אלפעל תסתגפר אלד'נוב, והכד'א תטב אלארא אלרדיה אלתי הי אמראץ' אלנפס אלאנסאניה באלצ'ד אלד'י פי אלטרף אלאכ'ר. ומן אג'ל הד'א אלגרץ' בעינה אמרנא בד'בח {{עברית|כבש הפסח}} ורש דמה {{עברית|במצרים}} עלי אלאבואב מן כ'ארג', תבר[י](ו)א מן תלך אלארא ואשהאר כ'לאפה[א], ותחציל אעתקאד אן אלפעל אלד'י תט'נונה סבבא מהלכא הו אלמכ'לץ מן אלהלאך, {{עברית|ופסח י"י על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגף}} בת'ואב אשהאר אלטאעה ואזאלה' מא כאן יסתשנעה {{עברית|עובדי עבודה זרה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מגוון אפשרויות הקרבה: הקלה ליחיד ולציבור}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|ליחיד ולציבור: בהמות בית)}} זהו הטעם לבחירה בשלושת המינים האלה דווקא ל{{עברית|קרבן}}, בנוסף לכך שמינים אלה הם מבויתים ונפוצים, ולא כמעשי {{עברית|עובדי עבודה זרה}} שהיו מקריבים אריות ודובים וחיות בר, כמו שנזכר בספר "טומטום".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}הד'ה הי אלעלה פי אכ'תיאר הד'ה אלת'לת'ה' אנואע כ'אצה לל{{עברית|קרב(א)ן}}, מצ'א[ף](פא) אלי כון הד'ה אלאנואע איצ'א אהליה כת'ירה' אלוג'וד, וליס כאעמאל {{עברית|עובדי עבודה זרה}} אלד'ין כאנוא יקרבון אלאסוד ואלדבבה ואלחיואנאת אלבריה כמא ד'כר פי טמטם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ליחיד: עוף)}} מכיוון שאין ידם של רוב בני האדם משגת להקריב {{עברית|בהמה}}, נצטווינו שה{{עברית|קרבן}} יהיה גם מן העוף – הנפוץ ביותר בארץ ישראל, היפה ביותר והקל ביותר לתפוס, והם {{עברית|תורים ובני יונה}}.{{קו}}{{אינדקס|מנחה)}} ומי שאין ידו משגת אפילו לעוף – יקריב לחם, אפוי במין כלשהו ממיני האפייה שהיו ידועים באותם זמנים: {{עברית|מאפה תנור}} או {{עברית|מאפה מחבת}} או {{עברית|מאפה מרחשת}}. ומי שקשה עליו לאפות – יקריב אותו סולת.{{קו}}{{אינדקס|הכל רשות)}} וכל זה למי שרוצה. כן הבהיר לנו על מין עבודה זה, כלומר הקרבנות, שאין בנו שום חטא אם לא נעשהו בכלל: "{{עברית|וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר – לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא}}" {{הפניה|(דברים כג,כג)}}.</td><br />
<td class="ar">ולמא כאן אכת'ר אלנאס לא יקדר עלי תקריב {{עברית|בהמה}} אמר באן יכון אל{{עברית|קרב(א)ן}} איצ'א מן אלטאיר, אוג'דה פי אלשאם ואג'[מל](וד)ה ואסהלה מאכ'ד'א והי {{עברית|תורים ובני יונה}}. ומן לא יקדר ולו עלי אלטיר פיקרב כ'בזא מכ'בוזא באי נוע כאן מן אלכ'ביז אלמשהור פי תלך אלאזמאן, אמא {{עברית|מאפה תנור}} או {{עברית|מאפה מחבת}} או {{עברית|מאפה מרחשת}}. ומן עסר עליה אלכ'ביז פיקרב[ה] סמיד'(א), והד'א כלה למן אראד. ת'ם בין לנא אן הד'א אלנוע מן אלעבאדה אעני אלקראבין אן לם נפעלה אצלא לא את'ם עלינא בוג'ה, קאל {{עברית|וכי תחדל לנד[ו]ר לא יהיה בך חטא}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסור החמץ והדבש וחובת המלח: מאבק באלילות}}<br />
{{קו}}מכיוון ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} לא היו מקריבים לחם שאינו חמץ, והרבו להקריב דברים מתוקים ולגָאֵל את קרבנותיהם בדבש, כמפורסם בספרים שציינתי לך {{הפניה|(לעיל 4; ג: כט13;18)}}, וכן לא תמצא מלח באף אחד מקרבנותיהם – לכן אסר יתעלה להקריב "{{עברית|כָּל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ}}" {{הפניה|(ויקרא ב,יא)}}, וציווה שהמלח יהיה תמיד: "[וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ,] {{עברית|עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח}}" {{הפניה|(שם,יג)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולמא כאן {{עברית|עובדי עבודה זרה}} לא יקרבון כ'בזא אלא כ'מירא, ויכת'רון בתקריב אלאמור אלחלוה וילות'ון קראבינהם באלעסל כמא הו משהור פי אלכתב אלתי ד'כרת לך, וכד'לך לא תג'ד פי שי מן קראבינהם מלחא, לד'לך נהי תע(א)לי ען תקריב {{עברית|כל שאור וכל דבש}}, ואמר במדאומה' אלמלח {{עברית|על כל קרבנך תקריב מלח}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תנאים לקרבן מובחר: כבוד}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|מום)}} הוא ציווה שכל הקרבנות יהיו {{עברית|תמימים}}, במיטב מצבם, כדי שלא יקלו ראש ב{{עברית|קרבן}} ויזלזלו במה שמוקרב לשמו יתעלה, כמו שנאמר: "[וְכִי תַגִּישׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע? וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע?] {{עברית|הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ?}}" {{הפניה|(מלאכי א,ח)}}.{{קו}}{{אינדקס|בן שמונה)}} מן הטעם הזה אסר גם להקריב מה שלא נשלמו לו שבעה ימים, בשל היותו פחוּת במינו ונבזה, מפני שהוא כנפל.{{קו}}{{אינדקס|אתנן ומחיר)}} והוא הטעם לאיסור {{עברית|אתנן ומחיר}}, משום ששני אלה נחשבים מגונים.{{קו}}{{אינדקס|עופות)}} והוא הטעם לכך שמקריבים את התור הבוגר ואת אפרוחי היונים, כי זה המיטב שבהם, משום שיונה בוגרת אינה טעימה.{{קו}}{{אינדקס|מנחה)}} והוא הטעם לכך שה{{עברית|מנחות}} בלולות בשמן ועשויות מסולת, כי זה השלם ביותר והטעים ביותר.{{קו}}{{אינדקס|קטורת)}} הלבונה נבחרה בשל ריח עשנה הטוב במקומות שיש בהם ריח של בשר נשרף.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמר באן תכון אלקראבין כלהא {{עברית|תמימים}} עלי אחסן חאלאתהא, לאן לא יחצל אסתכ'פאפא באל{{עברית|קרבן}} ויתהאון במא יקרב לאסמה תע(א)לי, כמא קאל {{עברית|הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך}}. ולהד'ה אלעלה איצ'א נהי ען תקריב מא לם יכמל לה סבעה' איאם, לנקצה פי צנפה ואסתקד'ארה, לאנה כאלסקט. והי אלעלה פי תחרים {{עברית|אתנן (זונה) ומחיר (כלב)}} לאסתהג'אן הד'ין. והי אלעלה פי תקריב כביר אלימאם ופראך' אלחמאם לאן הד'א הו אלאטיב פיהא, לאן כביר אלחמאם לא לד'ה פיה. והי אלעלה פי כון אל{{עברית|מנחות}} מלת'ות'ה באלדהן ומן אלסמיד', לאן הד'א אכמל ואלד'. ואכ'תיר אללבאן לטיב ראיחה' בכ'ורה פי אלמואצ'ע אלתי פיהא קתאר אללחם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ניקיון)}} כדי לרומם את ה{{עברית|קרבן}} ושלא יראוהו כמתועב ונבזה, ציווה להפשיט את ה{{עברית|עולה}} ולרחוץ את הקרב והכרעיים אף על פי שכולה נשרפת. תמצא שתמיד דואגים לעניין הזה ונשמרים ממנו: "{{עברית|בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן ה' מְגֹאָל הוּא, וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ}}" {{הפניה|(מלאכי א,יב)}}.</td><br />
<td class="ar">ומן אג'ל תעט'ים אל{{עברית|קרבן}} ואן לא ינט'ר בעין כראהה' ואסתקד'אר אמר בסלך' אל{{עברית|עולה}} וגסל אלאמעא ואלאטראף ואן כאנת כלהא תחרק, ותג'ד הד'א אלגרץ' ירעי דאימא ויתחפט' מנה, {{עברית|באמרכם שלחן י"י מג[ו]אל הוא וניבו נבזה אכלו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|אופן אכילת הקרבן: כבוד}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|מגבלות האוכלים והמאכל)}} זהו גם הטעם לכך שאת ה{{עברית|קרבן}} לא יאכל {{עברית|ערל}} ולא {{עברית|טמא}}, ולא ייאכל אם נטמא או {{עברית|לאחר זמנו}} או אם השתבשה הכוונה בו, ושייאכל במקום מיוחד.{{קו}}{{אינדקס|עולה)}} ה{{עברית|עולה}}, המיוחדת לה' בלבד – לא תיאכל כלל.{{קו}}{{אינדקס|חטאת ואשם)}} ומה שמוקרב בשל חטא, והוא ה{{עברית|חטאת}} וה{{עברית|אשם}} – נאכל {{עברית|בעזרה}}, וביום שחיטתו ולילו דווקא.{{קו}}{{אינדקס|שלמים)}} ואילו ה{{עברית|שלמים}}, שהם למטה מזה, והם {{עברית|קדשים קלים}} – נאכלים בכל {{עברית|ירושלם}} דווקא, ונאכלים למחרת היום ותו לא, כי אחר כך הם נרקבים ומתקלקלים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והי אלעלה איצ'א פי אן לא יאכל אל{{עברית|קרבן ערל}} ולא {{עברית|טמא}}, ולא יוכל אד'א אנתג'ס, ולא יוכל {{עברית|לאחר זמנו}}, ולא אד'א אפסדת פיה אלניה. ואן יוכל פי מוצ'ע מכ'צץ, אמא אל{{עברית|עולה}} אלתי הי ללה כ'אלצה פלא תוכל בוג'ה. ומא (י)קרב מן אג'ל את'ם והו אל{{עברית|חטאת}} ואל{{עברית|אשם}} יוכל {{עברית|בעזרה}} ופי יום אלד'בח ולילה כ'אצה. ואמא אל{{עברית|שלמים}} אלתי הי דון ד'לך והי {{עברית|קדשים קלים}} פתוכל פי ג'מיע {{עברית|ירושלם}} כ'אצה, ותוכל מן גד אלנהאר לא גיר, לאנהא בעד ד'לך תכ'ם ותפסד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דיני מעילה תמורה ופדיון: כבוד}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|שימוש בהקדש)}} כדי לרומם את ה{{עברית|קרבן}} ואת כל מה שיוחד לשמו יתעלה, נקבע לנו שכל מי ש{{עברית|נהנה מן ההקדש – מעל}}, והוא צריך {{עברית|כפרה ותוספת חומש}} בתנאי שהוא {{עברית|שוגג}}.{{קו}}{{אינדקס|עבודה וגיזה)}} וכן אסורה {{עברית|עבודה בקדשים}} ו{{עברית|גִזתן}} – כל זאת כדי לרומם את ה{{עברית|קרבן}}.{{קו}}{{אינדקס|תמורה)}} על דרך הסייג נקבע דין ה{{עברית|תמורה}}, כי אילו היה מותר להחליף את הרע בטוב – היו מחליפים את הטוב ברע, ואומרים שזה טוב יותר. על כן נקבע בו הדין: "{{עברית|וְהָיָה}} {{עברית|הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה}} {{עברית|קֹּדֶשׁ}}" {{הפניה|(ויקרא כז,י;לג)}}.{{קו}}{{אינדקס|קנס חומש)}} הטעם לכך שנצטווינו שכל מי שפודה דבר מ{{עברית|קדשיו}} {{עברית|יוסיף חומש}} ברור, כי {{עברית|אדם קרוב אצל עצמו}} {{הפניה|(בבלי סנהדרין ט,ב ועוד)}}, וטבעו תמיד לנטות לחוס על ממונו, ועל כן לא ידקדק בדמי ה{{עברית|קֹדש}} ולא יעשה מאמץ להציגו (בפני מומחים) כך שערכו יועמד על אמיתתו. לכן נכפתה עליו תוספת, כך שיימכר לאחר בערכו.{{קו}}כל זאת כדי שלא יזלזלו במה שנקרא שם ה' עליו ובמה שמתקרבים אליו על ידיו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומן אג'ל תעט'ים אל{{עברית|קרבן}} וכל מא אפרד לאסמה תע(א)לי פרץ' עלינא אן כל [מן] {{עברית|נהנה מן (הקדשים)[ההקדש] מעל}}, ויחתאג' {{עברית|כפרה ותוספת חומש}} עלי אנה {{עברית|שוגג}}. וכד'לך לא תג'וז {{עברית|עבודה בקדשים}} ולא {{עברית|גזת[ן](ם)}}, כל הד'א תעט'י[ם](מא) לל{{עברית|קרבן}}. ועלי ג'הה' אלאחתיאט פרץ' חכם אל{{עברית|תמורה}}, לאנה לו ג'אז תבדיל אלרדי באלג'יד [ל]בדל אלג'יד באלרדי וקיל אן הד'א אג'וד, פחכם פי ד'לך {{עברית|והיה הוא ותמורתו יהיה קדש}}. ואמא מא אמרנא בה מן כון כל מן פדא שיא מן {{עברית|קדשיו יוסיף חומש}}, פעלה' ד'לך בינה, לאן {{עברית|אדם קרוב אצל עצמו}}, פטבעה אבדא אלמיל נחו אלשח עלי מאלה (ו)[פ]לא יתחרי ת'מן אל{{עברית|קדש}} ולא יבאלג פי ערצ'ה חתי תתחקק קימתה, פאסתט'הר עליה באלזיאדה חתי יביע מן גירה בקימתה, כל הד'א כי לא יתהאון במא אסמי ללה ותקרב לה בה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שריפת מנחת כהן: נִרְאוּת לכבוד העבודה}}<br />
{{קו}}הטעם לשריפת {{עברית|מנחת כהן}} הוא שכל {{עברית|כהן}} רשאי להקריב את קרבנו בעצמו, ואם כן ייתכן שהוא יביא {{עברית|מנחה}} ויאכלנה בעצמו, ונמצא שכאילו לא עשה דבר כלל, כי מכל {{עברית|מנחת יחיד}} לא קרב אלא {{עברית|לבונתה וקומץ}}. ולא זו בלבד ש{{עברית|קרבן}} זה כה קטן, אלא שגם מביאו יאכלנו – אין זה נראה כמו עבודה כלל, ולכן היא נשרפת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא עלה' חרק {{עברית|מנחת כהן}}, לאן כל {{עברית|כהן}} לה אן יקרב קרבאנה בידה, פיכון קד ג'אב {{עברית|מנחה}} ויאכלהא הו נפסה פכאנה לם יפעל שיא בוג'ה, לאן כל {{עברית|מנחת יחיד}} אנמא יקרב מנהא {{עברית|לבונתה וקומץ}}, פמא כפי נזארה' הד'א אל{{עברית|קרבן}} אלא ויאכלה אלד'י ג'אבה, פלם תט'הר עבאדה אצלא, פלד'לך תחרק.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דיני קרבן פסח: זיכרון החיפזון, הכנה מראש והדגשת הברית}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|זיכרון החיפזון)}} אשר לדינים המיוחדים ל{{עברית|פסח}}, והם {{אינדקס|א)}} שעליו להיאכל "{{עברית|צְלִי אֵשׁ}}" {{הפניה|(שמות יב,ח-ט)}} דווקא, {{אינדקס|ב)}} "{{עברית|בְּבַיִת אֶחָד}} [...] {{אינדקס|ג)}} {{עברית|וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ}}" {{הפניה|(שם,מו)}} – לכולם טעם ברור. כי כמו שהמצה היא בשל החיפזון, כך {{אינדקס|א)}} הצלייה היא בשל החיפזון, ואין שהות לעשות מיני מאכלים ולתקן מזונות, {{אינדקס|ג)}} ואסור אפילו להשתהות כדי לשבור את עצמותיו ולהוציא את מה שבתוכו, כי כבר צוין עיקר העניין בכל זה, והוא שנאמר: "{{עברית|וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן}}" {{הפניה|(שם,יא)}}. בשל החיפזון אין פנאי להתמהמה כדי לשבור עצמות {{אינדקס|ב)}} ולא להוציא ממנו מבית לבית ולחכות לשליח עד שישוב, וכל אלה מעשי עצלות והתמהמהות. {{מונח|שורה}}{{קו}}המטרה היתה להכריח חיפזון ומהירות, כדי שאף אחד לא יתעכב ויחמיץ את היציאה עם כלל האנשים כך שניתן יהיה להזיק לו ולהורגו. נסיבות אלה הונצחו לעד, לזיכרון כיצד היה הדבר, כמו שנאמר: "{{עברית|וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ}} [מִיָּמִים יָמִימָה]" {{הפניה|(שם יג,י)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא אלאחכאם אלכ'ציצה באל{{עברית|פסח}} והו אן יוכל {{עברית|צלי אש}} פקט ו{{עברית|בבית אחד ועצם לא תשברו בו}}, פהי כלהא בינה' אלעלה, לאנה כמא אלפטיר ללאסתעג'אל כד'לך אלש(ו)י ללאסתעג'אל, ואנה ליס ת'ם בט לעמל אלואן ותחכים אטעמה, ולו אלבט פי כסר עט'אמה ואכ'ראג' מא פיה מחד'ור, לאנה קד ד'כר מלאך אלאמר פי ג'מיע ד'לך והו קולה {{עברית|ואכלתם אותו בחפזון}}, וליס מע אלחפז וניה לכסר עט'אם ולא לתוג'יה מנה מן בית אלי בית ואנתט'אר אלרסול חתי יעוד, והד'ה כלהא אעמאל אלתראכ'י ואלוניה, וכאן אלקצד אלאסתט'האר באלחפז ואלאסתעג'אל איאך יתאכ'ר אחד ויפותה אלכ'רוג' פי ג'וק אלנאס פיתמכן מן אד'יתה ויגתאל, וכ'לדת תלך אלאחואל דאימא לתד'כאר כיף כאן אלאמר, כמא קאל {{עברית|ושמרת את החקה הזאת למועדה (מימים ימימה)}}{{עברית|}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">13</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|בני חבורה)}} אשר לכך שהוא {{עברית|אינו נאכל אלא למנוייו}} – זאת כדי לזרז לרוכשו, ושלא יסמוך אדם על אחד מקרוביו או חבר או מי שיזדמן לו לפגוש, ובשל כך לא ידאג לו מלכתחילה.{{קו}}{{אינדקס|ערל)}} אשר לאיסורו על ה{{עברית|ערלים}} – דבר זה ביארו ה{{עברית|חכמים ז"ל}}, כי הם אמרו שמשֶאָרכה שהותם במצרים הם ביטלו את {{עברית|מצות מילה}}, כדי להידמות למצרִים {{הפניה|(שמות רבה א,ח)}}. וכאשר ציווה על ה{{עברית|פסח}} והתנה בו שלא יישחט אלא לאחר {{עברית|מילת עצמו ובניו ובני ביתו}} ואז {{עברית|יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ}} {{הפניה|(שמות יב,מח)}} – נימולו כולם, והיה {{עברית|דם מילה}} מתערב {{עברית|בדם הפסח}} בשל רוב הנימולים כמו שאמרו (חז"ל), ולכך רמז באומרו: "{{עברית|מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ}}" {{הפניה|(יחזקאל טז,ו)}} – {{עברית|דם פסח ודם מילה}} {{הפניה|(פסיקתא דרב כהנא, ויהי בחצי הלילה, ד; פרקי דרבי אליעזר, כט}}{{הפניה|)}}.</td><br />
<td class="ar">ואמא כונה {{עברית|אינו נאכל אלא למנוי[י]ו}} פד'לך לתאכיד אתכ'אד'ה, ולא יתכל אחד עלי קריב לה או צדיק או מן אתפק אן יערץ' עליה פלא יהתם בה מן אול אלוקת. ואמא תחרימה עלי אל{{עברית|ערלים}} פקד בין ד'לך אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}}, לאנהם קאלוא אבטלוא {{עברית|מצות מילה}} למא טאל מקאמהם במצר ללתשבה באלמצריין, פלמא שרע אל{{עברית|פסח}} ואשתרט פיה אן לא יד'בח אלא בעד {{עברית|מילת עצמו ובניו ובני ביתו}} וחיניד' {{עברית|יקרב לעשותו}} אכ'תתנוא כלהם, וכאן {{עברית|דם מילה}} י(ת)כ'[ת]לט {{עברית|בדם הפסח}} לכת'רה' אלמכ'תונין כמא ד'כרוא, ואלי הד'א אלאשארה בקולה {{עברית|מתבוססת בדמיך דם (ה)פסח ודם (ה)מילה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסור הדם: מאבק באלילות}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|רקע)}} דע שבעיני הצאבים היה הדם טמא מאוד, ואף על פי כן היו אוכלים אותו, בטענה שהוא מזון השדים, ועל כן למי שאוכל אותו תהיה אחווה עם השדים והם יבואו אליו ויודיעו לו את העתידות, כמו שההמון מדמיין בעניין השדים. אך היו אנשים שאכילת הדם היתה קשה עליהם, כי זה דבר שטבע האדם נגעל ממנו, ועל כן היו שוחטים חיה ואוספים את דמה בכלי או בגומה, והיו אוכלים את בשרה של הנשחטת סביב אותו דם. הם דמיינו שבפעולה זו השדים אוכלים אותו דם, שהוא מזונם, בעת שהם אוכלים את הבשר, וכך מושגת אחווה (עם השדים), מתוך כך שכולם אוכלים על שולחן אחד ובחבורה אחת. וכך לטענתם יבואו אליהם אותם שדים בחלום ויודיעו להם נסתרות ויועילו להם. כל אלה דעות שהלכו אחריהן, העדיפו אותן והיו מפורסמות באותם זמנים, וההמון לא פקפק בנכונותן.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אן אלצאבה כאנת תסתנג'ס אלדם ג'דא, ומע ד'לך כאנוא יאכלונה לזעמהם אנה גד'א אלשיאטין, פאד'א אכלה מן אכלה פקד ואכ'י אלג'ן, ויאתונה ויעלמונה אלכאינאת כמא יתכ'יל אלג'מהור מן אמור אלג'ן. וכאן ת'ם קום יעט'ם עליהם אכל אלדם לאנה שי תעאפה טבאע אלאנסאן, פכאנוא יד'בחון חיואנא ויג'מעון דמה פי אניה או פי חפרה ויאכלון לחם ד'לך אלד'ביח חול ד'לך אלדם, ואלכ'יאל פי הד'א אלפעל הו אן אלג'ן תאכל ד'לך אלדם אלד'י הו גד'א(ו)הא והם יאכלון אללחם, פתחצל אלמואכ'אה לכון אלכל אכלוא עלי מאידה ואחדה ופי ג'מע ואחד, פיאתונהם בזעמהם אולאיך אלג'ן פי אלמנאם ויכ'ברונהם באלגיוב וינפעונהם. הד'ה כלהא ארא מתבועה פי תלך אלאזמנה מות'רה משהורה, מא כאן ישך אלג'מהור פי צחתהא,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|תגובה א)}} על כן התורה, השלמה ליודעיה, החלה לסלק את המחלות החמורות האלה, ואסרה לאכול את הדם. היא הדגישה את איסורו בדיוק כמו שהדגישה את איסור {{עברית|עבודה זרה}}. אמר יתעלה: "{{עברית|וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם [}}וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ]" {{הפניה|(ויקרא יז,י)}} כמו שאמר על {{עברית|נותן מזרעו למולך}}: "{{עברית|וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי [}}בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ]" {{הפניה|(שם כ,ג; ושם: וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי. וראו שם,ו)}}. לשון כזה לא נאמר ב{{עברית|מצווה}} נוספת מלבד {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|אכילת דם}}, משום שאכילתו הובילה למין {{עברית|עבודה זרה}}, שהוא פולחן השדים.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} התורה טיהרה את הדם, וקבעה שהוא מטהר את מה שנוגע בו: "[וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה] {{עברית|וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו [}}וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ] {{עברית|וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו}} [וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ]" {{הפניה|(שמות כט,כא)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} היא ציוותה להזותו על ה{{עברית|מזבח}}, וקבעה שכל העבודה היא לשופכו שם ולא לאוספו. נאמר: "[כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִיא] {{עברית|וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר}}" {{הפניה|(ויקרא יז,יא)}}, ושם יישפך, כמו שנאמר: "{{עברית|וְאֵת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ}} [אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה]" {{הפניה|(שם ד,יח)}}, ונאמר: "{{עברית|וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ}}" {{הפניה|(דברים יב,כז)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ונצטווינו לשפוך דם כל בהמה שתישחט אף על פי שאינה {{עברית|קרבן}}, שנאמר: "{{עברית|עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם}}" {{הפניה|(שם,טז;כד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכן נאסר להתאסף סביבו ולאכול שם, ונאמר: "{{עברית|לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם}}" {{הפניה|(ויקרא יט,כו)}}.</td><br />
<td class="ar">פאכ'ד'ת אלשריעה אלכאמלה ענד עארפיהא פי אזאלה' הד'ה אלאמראץ' אלמסתחכמה, פחרמת אכל אלדם, ואכדת פי תחרימה מת'ל אלתאכיד פי אלנהי ען {{עברית|עבודה זרה}} סוי, קאל תע(א)לי {{עברית|ונתתי פני בנפש האכלת את הדם ו[כ](ג)ו'}}, כמא קאל פי {{עברית|נותן מזרעו למולך ונתתי את פני (בנפש ההיא) ו[כ](ג)ו'}}, ולם יאת מת'ל הד'א אלנץ פי {{עברית|מצוה}} ת'אלת'ה גיר {{עברית|עבודה זרה ואכילת דם}}, אד' אכלה כאן מודיא לנוע מן {{עברית|עבודה זרה}} והו עבאדה' אלג'ן, וטהרת אלדם וג'עלתה יטהר מ[א](ן) דני בה {{עברית|והזית על אהרן ועל בגדיו וגו' וקדש הוא ובגדיו}}, ואמרת ברשה עלי אל{{עברית|מזבח}}, וג'עלת אלעבאדה כלהא תבד(')י[ד](ר)ה הנאך לא ג'מעה, וקאל {{עברית|ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר}}, והנאך יבד[ד]('ר) כמא קאל {{עברית|ואת כל הדם ישפך}}, וקאל {{עברית|ודם זבחיך ישפך על מזבח י"י אלהיך}}, ואמר בתבד(')י[ד](ר) דם כל בהימה תד'בח ואן לם תכן {{עברית|קרבן}}, קאל {{עברית|על הארץ תשפכנו כמים}}. ת'ם נהי ען אלאג'תמאע חולה ואלאכל הנאך וקאל {{עברית|לא תאכלו על הדם}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התרת בשר תאווה במדבר וכיסוי הדם: מאבק באלילות}}<br />
{{קו}}מכיוון שהתמידו במריים והלכו אחרי הדבר המפורסם שהתחנכו עליו, של אחווה עם השדים על ידי אכילה סביב הדם, ציווה יתעלה שלא ייאכל {{עברית|בשר תאוה במדבר}} כלל, אלא יהיה הכול {{עברית|שלמים}}. הוא הבהיר לנו שהטעם לכך הוא כדי שהדם יישפך על המזבח ולא יתאספו סביבו, ואמר: "{{עברית|לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [}}אֶת זִבְחֵיהֶם... אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד...] {{עברית|וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם [}}אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם]" {{הפניה|(שם יז,ה-ז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולמא דאם עציאנהם ותבע אלמשהור אלד'י רבוא עליה מן מואכ'אה' אלג'ן באלאכל חול אלדם, אמר תע(א)לי באן לא יוכל {{עברית|בשר תאוה במדבר}} בוג'ה בל יכון אלכל {{עברית|שלמים}}, ובין לנא אן עלה' ד'לך חתי יבד(')[ד](ר) אלדם עלי אלמד'בח ולא יג'תמע חולה, פקאל {{עברית|למען אשר יביאו בני ישראל ו[כ](ג)ו' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ו[כ](ג)ו'}}.:</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">17</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|כיסוי הדם)}} אבל נשאר עניין ה{{עברית|חיה}} וה{{עברית|עוף}}. כי אין אף {{עברית|קרבן}} מ{{עברית|חיה}}, ו{{עברית|עוף}} אינו קרב {{עברית|שלמים}}. עקב כך ציווה יתעלה שכל {{עברית|חיה ועוף}} שמותר לאכול את בשרם, אם יישחט יכוסה דמו בעפר כדי שלא יתאספו עליו לאכול סביבו. וכך הושגה המטרה ונשלמה הכוונה {{עברית|להפר האחוה}} בין אחוזי השד באמת (=המשוגעים) לבין שֵׁדיהם.</td><br />
<td class="ar">לכן יבקי אמר אל{{עברית|חיה}} ואל{{עברית|עוף}} לאנה לם יכן {{עברית|קרבן}} מן (אל){{עברית|חיה}} בוג'ה ולא יקרב {{עברית|עוף שלמים}}, פאמר תע(א)לי בעקב ד'לך אן כל {{עברית|חיה ועוף}} יג'וז אכל לח(ו)מהמא אד'א ד'בח יגטי דמה באלתראב חתי לא יג'תמע עליה ללאכל חולה, פתם אלגרץ' וכמל אלקצד {{עברית|להפר האחוה}} בין אלמג'אנין חקיקה ובין ג'נהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">18</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הרקע)}} דע שאמונה זו התחדשה קרוב לזמן {{עברית|משה רבינו}}, ואנשים נמשכו אליה מאוד והלכו שולל אחריה. תמצא זאת מפורש ב{{עברית|שירת האזינו}}: "{{עברית|יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ, אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם, [}}חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם]" {{הפניה|(דברים לב,יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|הערה צדדית)}} ה{{עברית|חכמים}} כבר ביארו את משמעות דבריו "{{עברית|לֹא אֱלֹהַּ}}", ואמרו שהם עבדו מצויים והתמידו בכך, עד שעבדו דמיונות. לשון {{עברית|ספרֵי}}: "{{עברית|לא דיין שהן עובדין חמה ולבנה כוכבים ומזלות, אלא שעבדו בבואה שלהן}}" {{הפניה|(ספרי דברים שיח-שכ)}}, ו"{{עברית|בבואה}}" הוא שמו של הצל. ואשוב אל מה שאנו עוסקים בו.</td><br />
<td class="ar">ואעלם אן הד'א אלאעתקאד כאן קריב אלעהד פי זמאן {{עברית|משה רב[י]נו}}, ותבע כת'יר(א) ואגתר בה אלנאס, תג'ד ד'לך מנצוצא פי {{עברית|שירת האזינו, יזבחו לשדים לא אל[ו]ה אלהים לא ידעום וגו'}}. וקד בינוא אל{{עברית|חכמים}} מעני קולה {{עברית|לא אל[ו]ה}}, קאלוא אנהם לם יזאלוא יעבדון מוג'ודאת חתי עבדוא כ'יאלאת, נץ {{עברית|ספרי לא דיין שה[ן](ם) עובדי[ן](ם) חמה ולבנה כוכבים ומזלות אלא שעבדו בבואה שלה[ן](ם)}}, ו{{עברית|בבואה}} אסם אלט'ל. וארג'ע אלי מא נחן בסבילה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">19</td><br />
<td class="he">דע ש{{עברית|בשר תאוה}} לא נאסר אלא {{עברית|במדבר}} בלבד.{{קו}}{{אינדקס|סיבה א)}} זאת משום שאחת מאותן דעות מפורסמות היתה שהשדים שוכנים במדבריות ושם הם פונים בדברים (אל האדם) ומופיעים, ואילו בערים ובמקומות היישוב אין הם מופיעים; כך שמי מאנשי הערים שהיה רוצה לעשות משהו מאותן הזיות, היה יוצא מן העיר לארצות שממה ולמקומות מבודדים. ולכן הותר {{עברית|בשר תאוה}} לאחר הכניסה לארץ.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, שבלי ספק עוצמת החולי הזה פוחתת, ומתמעטים ההולכים אחר אותן דעות.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שקשה מאוד, וכמעט בלתי אפשרי, שכל מי שרוצה לאכול {{עברית|בשר בהמה}} יבוא ל{{עברית|ירושלם}}.{{קו}}מן הסיבות האלה לא נאסר {{עברית|בשר תאוה}} אלא {{עברית|במדבר}}.</td><br />
<td class="ar">ואעלם אנה לם יחרם {{עברית|בשר תאוה}} גיר {{עברית|במדבר}} פקט, לאן מן תלך אלארא אלמשהורה אן אלג'ן יאוו[א](ן) אלברארי והנאך יכ'אטבון ויט'הרון, ואמא פי אלמדן ואלעמארה פלא יט'הרון, חתי אן מן אראד מן אהל אלמדן אן יפעל שיא מן תלך אלהד'יאנאת אנמא יכ'רג' ען אלמדינה ללפלא וללמואצ'ע אלמנקטעה, פלד'לך אביח {{עברית|בשר תאוה}} בעד דכ'ול אלבלאד. ואיצ'א לאן סורה' ד'לך אלמרץ' תנחט בלא שך ויקל תבאע תלך אלארא, ואיצ'א לאנה מן אלעסר ג'דא, אלקריב מן אלממתנע, אן יכון כל מן אראד אכל {{עברית|בשר בהמה}} יאתי {{עברית|ירושלם}}, פלהד'ה אלאסבאב לם יחרם {{עברית|בשר תאוה}} גיר {{עברית|במדבר}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}20</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דרגות במין הקרבנות: בהתאם לדירוג החטא}}<br />
{{קו}}דע שככל שהחטא גדול יותר – כך קרבנו מסוג פחוּת יותר.{{קו}}{{אינדקס|חטאת יחיד)}} ולכן {{עברית|שגגת עבודה זרה}} – {{עברית|שעירה}} בלבד, ושאר {{עברית|חטאת יחיד}} – {{עברית|כשבה}} או {{עברית|שעירה}}. כי הנקבה פחותה מן הזכר מכל סוג, ואין חטא חמור יותר מ{{עברית|עבודה זרה}}, ואין מין פחות יותר מ{{עברית|שעירה}}.{{קו}}{{אינדקס|מלך)}} בשל ייחודו של המלך, {{עברית|קרבן שגגתו}} הוא {{עברית|שעיר}}.{{קו}}{{אינדקס|כהן גדול והסנהדרין)}} ואילו {{עברית|כהן גדול}} ו{{עברית|צבור}} – {{עברית|שגגתם}} אינה מעשה גרידא אלא הוראה, ולכן יוחד {{עברית|קרבנם}} {{עברית|בפרים}}, וב{{עברית|עבודה זרה}} – {{עברית|שעירים}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אן כלמא כאן אלד'נב אעט'ם כאן קרבאנה אנקץ נוע, ולד'לך {{עברית|שגגת עבודה זרה שעירה}} כ'אצה, וסאיר {{עברית|חטאת יחיד כשבה}} או {{עברית|שעירה}}, לאן אלאנת'י אנקץ מן אלד'כר מן כל נוע, ולא ד'נב אעט'ם מן {{עברית|עבודה זרה}}, ולא צנף אנקץ מן {{עברית|שעירה}}. ולמ[י]ז(י)ה' אלמלך כאן {{עברית|קרבן שגגתו שעיר}}, אמא {{עברית|כהן גדול וצבור}} פליס {{עברית|שגגתם}} מג'רד עמל ואנמא הו פתוי, ולד'לך מיז {{עברית|קרבנם בפרים}}, ופי {{עברית|עבודה זרה שעירים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">21</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|אשם)}} כיוון שהחטאים שבגללם מוקרב ה{{עברית|אשם}} פחותים מן החטאים שבגללם מוקרב ה{{עברית|חטאת}}, {{עברית|קרבן אשם}} הוא {{עברית|איל}} או {{עברית|כבש מן הצאן}}. סוגו ומינו יוחדו בכך שהוא זכר מן הצאן.{{קו}}{{אינדקס|עולה)}} הלא תראה את ה{{עברית|עולה}}, שכיוון שהיא מיוחדת לה', יוחד המין שלה, ואין היא אלא זכר.</td><br />
<td class="ar">ולמא כאנת אלאת'אם אלתי יקרב מן אג'להא אל{{עברית|אשם}} דון אלאת'אם אלתי יקרב מן אג'להא אל{{עברית|חטאת}}, כאן {{עברית|קרבן אשם איל}} או {{עברית|כבש מן הצאן}}, מיז נועה וצנפה בכונה ד'כר(א) מן אלצ'אן, אלא תרי אל{{עברית|עולה}} למא הי ללה כ'אלצה מיז צנפהא ולא תכון אלא ד'כר(א).</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">22</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ללא בשמים)}} בהתאם לעניין זה הוחסרו הטיוב והבישום מ{{עברית|מנחת חוטא}}, וכן מ{{עברית|מנחת שֹוֹטָה}} כי גם היא נחשדת על {{עברית|חטא}}, ואסר להקריב אותן {{עברית|בשמן ולבונה}}.{{קו}}{{אינדקס|מנחת חוטא)}} הטיוב הזה הוסר מהן משום שהמביא אותה אינו טוב ולא בעל מעשים יפים, וכאילו הוא מומרץ לחזור בתשובה ונאמר לו: "בשל רוע מעשיך, קרבנך הוא במצב הפחות ביותר".{{קו}}{{אינדקס|מנחת שוטה)}} וקרבנה של ה{{עברית|שׂוטָה}}, שמעשיה רעים יותר מן ה{{עברית|שוגג}}, עשוי מחומר פחוּת יותר, כי הוא "{{עברית|קֶמַח שְׂעֹרִים}}" {{הפניה|(במדבר ה,טו)}}.{{קו}}הרי נסדרו הפרטים האלה, ונמצא שמשמעותם מופלאה. {{מונח|גריב}}</td><br />
<td class="ar">ובחסב הד'א אלגרץ' אסקט אלתחסין ואלתטייב מן {{עברית|מנחת חוטא}}, ו{{עברית|מנחת שוטה}} לאנהא איצ'א תהמה' {{עברית|חטא}}, ונהי ען תקריבהא {{עברית|בשמן ולבונה}}, חד'ף מנהא הד'א אלתחסין לכון אלד'י ג'אבהא גיר חסן ולא ג'מיל אלאפעאל, פכאנה חרך ללתובה וקיל לה לקבח אפעאלך כאן קרבאנך עלי אנקץ חאל. ואל{{עברית|שוטה}} אלתי פעלהא אקבח מן אל{{עברית|שוגג}} כאן קרבאנהא אנקץ מאדה לאנה {{עברית|קמח שעורים}}. פקד אטרדת הד'ה אלג'זאיאת והי גריבה' אלמעני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}23</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חטאות יחיד וציבור: מאבק בעבודה זרה ותודעת החטא}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|עגל)}} ה{{עברית|חכמים ז"ל}} אמרו שהטעם לכך שה{{עברית|קרבן ביום השמיני שלמלואים}} "{{עברית|עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת}}" {{הפניה|(ויקרא ט,ב)}} – {{עברית|לכפר על מעשה העגל}} {{הפניה|(ספרא מילואים א,ב)}}, וכן {{עברית|חטאתו שליום הכפורים}} "{{עברית|פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת}}" {{הפניה|(ויקרא טז,ג)}} – {{עברית|לכפר על מעשה העגל}} {{הפניה|(לא מצאנו מקורו)}}.{{קו}}{{אינדקס|שעיר – לרמב"ם)}} לפי עניין זה שאמרו, נראה לי שהטעם לכך שכל ה{{עברית|חטאות ליחיד וצבור}} הן {{עברית|שעירים}}, כלומר {{עברית|שעירי הרגלים}}, {{עברית|שעירי ראשי חדשים}}, {{עברית|שעירי יום הכפורים}} ו{{עברית|שעירי עבודה זרה}} – הטעם לכך לדעתי הוא שרוב חטאם היה אז בהקריבם ל{{עברית|שעירים}}, כמו שביאר הכתוב: "{{עברית|וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם}}" {{הפניה|(ויקרא יז,ז)}}.{{קו}}{{אינדקס|שעיר – לחז"ל)}} אמנם ה{{עברית|חכמים ז"ל}} {{הפניה|(ספרא שמיני א,ג)}} נתנו טעם לכך ש{{עברית|כפרת צבור בשעירים}} תמיד, בכך שחטאם של כל {{עברית|עדת ישראל}} היה תחילה ב{{עברית|שעיר עזים}}, ברמיזה למכירת {{עברית|יוסף הצדיק}} שנאמר בסיפור עליו: "[וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף] {{עברית|וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים [}}וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ: זֹאת מָצָאנוּ, הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא אִם לֹא?]" {{הפניה|(בראשית לז,לא-לב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד ד'כרוא אל{{עברית|חכמים [ז"ל]}} אן אלעלה פי כון אל{{עברית|קרבן ביום השמיני של( )מלואים עגל בן בקר לחטאת לכפר על מעשה העגל}}, וכד'לך {{עברית|חטאתו של( )יום הכפורים פר בן בקר לחטאת לכפר על מעשה העגל}}. ובחסב הד'א אלמעני אלד'י ד'כרוה יבדו לי אן אלעלה פי כון אל{{עברית|חטאות}} כלהא {{עברית|ליחיד ו(ל)צבור שעירים}}, אעני {{עברית|שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכפורים ושעירי עבודה זרה}}, עלה' ד'לך ענדי כון מעט'ם עציאנהם חיניד' בתקריבהם ל{{עברית|שעירים}} כמא בין אלנץ {{עברית|ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם}}. אמא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פג'עלוא עלה' אטראד כון {{עברית|כפרת צבור בשעירים}} לעציאן {{עברית|עדת ישראל}} כלהם אולא ב{{עברית|שעיר עזים}}, ישירון אלי ביע {{עברית|יוסף הצדיק}} אלמקול פי קצתה {{עברית|וישחטו שעיר עזים ו[כ](ג)ו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">24</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הרעיון: סכנה מתמדת)}} אל יהא טעם זה חלש בעיניך, כי תכליתן של כל הפעולות האלה היא שיתקבע בנפשו של כל חוטא שעליו לזכור ולהזכיר תמיד את חטאו, כמו שנאמר: "{{עברית|וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד}}" {{הפניה|(תהילים נא,ה)}}, ושהוא צריך כפרה על אותו חטא, הוא וזרעו וזרע זרעו, על ידי מצווה שתהיה ממינה של אותה עבירה. כוונתי בכך{{קו}}{{אינדקס|א)}} שאם היתה העבירה בממון – יפזר ממונו במצווה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואם היתה העבירה בהנאות הגוף – יְיגע את גופו ויצער אותו במצווה, בצום ובקימה בלילה.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואם היתה העבירה במידות – ינגיד אותה על ידי הפך אותה מידה, כמו שביארנו ב{{עברית|הלכות דעות}} {{הפניה|(ב,ב-ג)}} ועוד {{הפניה|(שמונה פרקים ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ואם היתה העבירה עיונית, כוונתי שהוא האמין בדעה שגויה בשל התרשלותו והזנחתו את החקירה וההתבודדות לעיון – ינגיד זאת בכך שישבית את מחשבתו וימנע אותה מלחשוב בדבר מדברי העולם הזה אלא במושכלות בלבד ובבירור מה שראוי להאמין. כמו שנאמר: "{{עברית|וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי}}" {{הפניה|(איוב לא,כז)}}, והוא משל להימנעות ועצירה במקום הספק, כמו שביארנו בחלקו הראשון של חיבור זה {{הפניה|(א,לב2; וראו א,ה2)}}.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה)}} וכן תראה שנעשה ב{{עברית|אהרן}}: כאשר נכשל ב{{עברית|מעשה העגל}}, היה {{עברית|קרבנו}}, הוא וכל מי שעמד מזרעו תחתיו, בהקרבת {{עברית|פר ועגל}}. ומכיוון שהיתה העבירה ב{{עברית|שעיר עזים}}, היתה המצווה (המתקנת) ב{{עברית|שעיר עזים}}.{{קו}}{{אינדקס|תוצאה: נוכחות הסכנה)}} משיתקבעו עניינים אלה בנפש, יוביל הדבר בלי ספק להחשבת העבירה לחמורה ולהתרחקות ממנה, כך שהאדם לא ייפול בה ויצטרך לכפרה ארוכה וקשה, ואפשר שלא תושלם הכפרה. וכך יתרחקו מן העבירה מלכתחילה ויברחו ממנה, וזוהי תועלת ברורה מאוד.{{קו}}הבן גם את העניין הזה.</td><br />
<td class="ar">ולא תסתצ'עף הד'ה אלעלה, לאן גאיה' כל הד'ה אלאפעאל ליסתקר פי נפס כל עאץ אנה יחתאג' אן יתד'כר ויד'כר בד'נבה דאימא, כמא קאל {{עברית|וחטאתי נגדי}} {{עברית|תמיד}}, ואנה ילזמה אסתגפאר ד'לך אלד'נב הו ונסלה ונסל נסלה בטאעה תכון מן נוע תלך אלמעציה, אריד בד'לך אנה אן כאנת אלמעציה מן מאל בד'ל מאלה פי אלטאעה, ואן כאנת אלמעציה פי לד'את ג'סמה אתעב ג'סמה ואשקאה פי אלטאעה באלציאם וקיאם אלליל, ואן כאנת אלמעציה כ'לקיה קאבלהא בצ'ד ד'לך אלכ'לק, כמא בינא פי {{עברית|הלכות דעות}} וגירהא. ואן כאנת אלמעציה נט'ריה אעני אן יעתקד ראי(א) גיר צחיח לקצורה ותואניה ען אלבחת' ואלאנפראד ללנט'ר, קאבל ד'לך בתעטיל פכרתה וכפהא ען אלפכרה פי שי מן אמור אלדניא, אלא פי מעקול פקט ופי תחריר מא ינבגי אן יעתקד, נחו קולה {{עברית|ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי}}, ד'לך מת'אל ען אלכף ואלוקוף ענד אלשבהה כמא בינא פי אול הד'ה אלמקאלה, כמא תראה פעל (ב{{עברית|אהרן}})[בהאולא] למא עת'ר ב{{עברית|מעשה העגל}} כאן [{{עברית|קרבנו}}](קרבאנה) הו וכל מן קאם מן נסלה מקאמה בתקריב {{עברית|פר ועגל}}, ולמא כאנת אלמעציה ב{{עברית|שעיר עזים}} כאנת אלטאעה ב{{עברית|שעיר עזים}}, פאד'א תקררת הד'ה אלמעאני פי אלנפס, כאן ד'לך בלא שך מוג'בא לאסתעט'אם אלמעציה ואג'תנאבהא חתי לא יקע אלשכ'ץ פיהא פיחתאג' אלי אסתגפאר טויל ושאק וקד לא תכמל אלמגפרה, פיג'תנב אלעציאן מן אול אלאמר ויהרב מנה, והד'ה פאידה בינה ג'דא, פחצל הד'א אלגרץ' איצ'א.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}25</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניסוח חריג בשעיר חטאת ראש חודש: מלחמה בפולחן הירח}}<br />
{{קו}}מצאתי לנכון להסב את תשומת לבך כאן לדבר מופלא {{מונח|גריב}} מאוד, אף על פי שלכאורה אינו מעניין החיבור. והוא מה שנאמר דווקא ב{{עברית|שעיר חטאת ראש חֹדש}} "{{עברית|חַטָּאת לַה'}}" {{הפניה|(במדבר כח,טו)}}, מה שלא נאמר בכל {{עברית|שעירי הרגלים}} ולא ב{{עברית|חטאות}} האחרות. הטעם לכך ברור לדעתי מאוד,{{קו}}{{אינדקס|שאר קרבנות)}} והוא שה{{עברית|קרבנות}} האלה שמקריב ה{{עברית|צבור}} במועדים מיוחדים, כלומר ה{{עברית|מוספים}}, הם כולם {{עברית|עולות}}. ובכל יום מהם יש {{עברית|שעיר עזים לחטאת}}, והוא נאכל. ואילו ה{{עברית|עולות}} נשרפות כולן, ולכן נאמר בהן בפירוש "{{עברית|אִשֶּׁה לַה'}}" {{הפניה|(ויקרא כג,ח ועוד)}} ולא נאמר "{{עברית|חטאת לה'}}" ולא "{{עברית|שלמים לה'}}", משום שאלה נאכלים. אפילו ה{{עברית|חטאות}} הנשרפות, אי אפשר לומר גם עליהן "{{עברית|אשה לה'}}" כמו שאבאר את הטעם לכך בפרק זה {{הפניה|(בפסקה הבאה)}}. ולכן לא יעלה על הדעת לומר על ה{{עברית|שעירים}} "{{עברית|חטאת לה'}}", משום שהם נאכלים ולא נשרפים כליל.{{קו}}{{אינדקס|שעיר ראש חודש)}} ומכיוון שנוצר חשש שידמיינו ש{{עברית|שעיר ראש חֹדש}} הוא קרבן לירח, כמו שהיו עושים המצרים הקדמונים, שהיו מקריבים לירח בראשי חודשים, הבהיר בו שהוא בשל ציווי ה' ולא לירח. חשש זה אינו קיים ב{{עברית|שעירי הרגלים}} וכיוצא בהם, משום שאותם ימים אינם ראשי חודשים ואין להם סימן טבעי המבדיל אותם, אלא התורה הטילה אותם כקביעה. ואילו ראשי החודשים הירחיים אינם מקביעת התורה, אלא האומות היו מקריבות בהם לירח, כמו שהיו מקריבים לשמש בזריחתה ובמעברה במעלות מסוימות, כמפורסם באותם ספרים {{הפניה|(ג,כט10,7)}}. לכן ננקט לשון יוצא דופן ב{{עברית|שעיר}} זה ונאמר בו "{{עברית|לה'}}", כדי להסיר אותם דמיונות שווא שנתלו באותם לבבות החולים חולי כבד.{{קו}}דע גם נקודה מופלאה {{מונח|עג'יב}} זו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד ראית אן אנבהך הנא עלי אמר גריב ג'דא ואן כאן ט'אהרה אנה ליס מן גרץ' אלמקאלה, וד'לך קולה פי {{עברית|שעיר חטאת ראש חדש}} כ'אצה {{עברית|חטאת לי"י}} מא לם יקל פי {{עברית|שעירי הרגלים}} כלהא ולא פי גירהא מן אל{{עברית|חטאות}}, ועלה' ד'לך בינה ענדי ג'דא, וד'לך אן הד'ה אל{{עברית|קרבנות}} אלתי יקרבהא אל{{עברית|צבור}} פי אלפצול אעני אל{{עברית|מוספים}} הי כלהא {{עברית|עולות}}, ופי כל יום מנהא {{עברית|שעיר עזים לחטאת}} והו יוכל, אמא אל{{עברית|עולות}} פהי כלהא תחרק ולד'לך יצרח פיהא {{עברית|אשה לי"י}}, ולא יקאל {{עברית|חטאת לי"י}} ולא {{עברית|שלמים לי"י}}, לכון ד'לך יוכל. וחתי אל{{עברית|חטאות}} אלתי תחרק פלא יסוג אן יקאל פיהא [איצ'א] {{עברית|אשה לי"י}} כמא סאבין עלה' ד'לך פי הד'א אלפצל, פלד'לך לא יתצור אן יקאל פי {{עברית|שעירים חטאת לי"י}} לכונהא תוכל לא תחרק בג'מלתהא. ולמא תוקע אן יתכ'יל פי {{עברית|שעיר ראש חדש}} אנה קרבאן ללקמר כמא כאנת תפעל קבט מצר מן אלתקריב ללקמר פי אואיל אלשהור, בין פיה אן הד'א לאמר אללה לא ללקמר, ולא יתוקע הד'א אלתוקע פי {{עברית|שעירי הרגלים}} וגירהא אד' ותלך אלאיאם ליסת אואיל שהור ולא להא עלאמה תמיזהא טביעיה, בל אלשריעה פרצ'תהא באלוצ'ע, אמא אואיל אלשהור אלקמריה פליסת מן וצ'ע אלשריעה, בל אלמלל כאנת תקרב פיהא ללקמר, כמא כאנוא יקרבון ללשמס ענד טלועהא וענד חלולהא בדרג' מעלומה כמא שהר פי תלך אלכתב, פלהד'א שדת אלעבארה פי הד'א אל{{עברית|שעיר}} וקיל פיה {{עברית|לי"י}} לאזאלה' תלך אלאוהאם אלמתעלקה בתלך אלקלוב אלמריצ'ה אלמסתחכמה' אלמרץ. פאעלם הד'ה אלעג'יבה איצ'א.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}26</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חטאות הנשרפות ושעיר המשתלח: ריחוק מחטא גדול}}<br />
{{קו}}דע שכל {{עברית|חטאת}} שמאמינים לגביה שהיא מכפרת על חטאים גדולים או על חטא גדול, כמו {{עברית|חטאת הֶעְלֵם}} וכיוצא בה – היא נשרפת כולה {{עברית|מִחוּץ לַמַּחֲנֶה}} {{הפניה|(ויקרא ד,יב;כא)}} ולא על ה{{עברית|מזבח}}, משום שאין לשרוף על ה{{עברית|מזבח}} אלא את ה{{עברית|עולה}} והדומה לה. ולכן הוא נקרא "{{עברית|מִזְבַּח הָעֹלָה}}" {{הפניה|(שמות ל,כח ועוד)}}, כי הקטרת ה{{עברית|עולה}} היא "{{עברית|רֵיחַ נִיחֹחַ}}" {{הפניה|(ויקרא א,ט ועוד)}}, וכן כל {{עברית|אזכרה}} היא "{{עברית|ריח ניחוח}}". וכן הדבר בלי ספק, כי הוא נועד לסלק את דעות {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,לב5)}}.{{קו}}{{אינדקס|מחיית החטא)}} אשר לשריפת ה{{עברית|חטאות}} האלה – הכוונה בהן (לציין) שנמחו עקבותיו של חטא זה והוא נעלם כמו שנעלמה הגווייה השרופה הזאת, ולא נותר זכר מאותו מעשה כמו שלא נותר זכר מאותה {{עברית|חטאת}} אלא היא כלתה בשריפה. על כן אין הקטרתה {{עברית|ריח ניחוח לה'}} אלא ההפך מכך, כוונתי שהוא עשן מאוס ומתועב, ולכן היא נשרפת כולה {{עברית|מחוץ למחנה}}. הלא תראה מה נאמר ב{{עברית|מנחת שׂוטָה}}: "{{עברית|מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן}}" {{הפניה|(במדבר ה,טו)}}, לא שהיא דבר רצוי.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אן כל {{עברית|חטאת}} יעתקד פיהא אנהא תסתגפר את'אמא עט'ימה או את'מא עט'ימא מת'ל {{עברית|חטאת העלם}} ונחוהא פאנהא תחרק כלהא {{עברית|מחוץ למחנה}} לא עלי אל{{עברית|מזבח}}, לאן לא יחרק עלי אל{{עברית|מזבח}} אלא אל{{עברית|עולה}} ומא אשבההא, ולד'לך סמי {{עברית|מזבח העולה}}, לאן קתאר אל{{עברית|עולה ריח ניח[ו]ח}}, וכד'לך כל {{עברית|אזכרה ריח ניח[ו]ח}}, וכד'לך הו בלא שך, לאנה לאזאלה' ארא {{עברית|עבודה זרה}} כמא בינא. ואמא חרק הד'ה אל{{עברית|חטאות}} פאלקצד בה אן הד'א אלד'נב קד אמתחי את'רה ועדם כמא עדמת הד'ה אלג'ת'ה אלמחרוקה, ולם יבק מן ד'לך אלפעל את'ר כמא לם יבק להד'ה אל{{עברית|חטאת}} את'ר אלא תלפת באלחרק, פליס קתארהא {{עברית|ריח ניח[ו]ח לי"י}} בל צ'ד ד'לך, אעני אנה דכ'אן יכרה וישנא, פלד'לך תחרק כלהא {{עברית|מחוץ למחנה}}. אלא תרי {{עברית|מנחת שוטה}} אי שי קיל פיהא {{עברית|מנחת זכרון מזכרת עון}}, לא אנהא שי מרצ'י.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">27</td><br />
<td class="he">כיוון ש{{עברית|שעיר המשתלח}} בא לכפר על חטאים חמורים בצורה כוללת עד כדי כך שאין {{עברית|חטאת צבור}} המכפרת מה שהוא מכפר, וכאילו הוא נושא את כל החטאים – לכן אין מתעסקים בו לא בשחיטה ולא בשריפה ולא בהקרבה כלל, אלא מרחיקים אותו תכלית הריחוק ומשליכים אותו {{עברית|לאֶרֶץ גְּזֵרָה}} {{הפניה|(ויקרא טז,כב)}}, כלומר מנותקת מן היישוב.{{קו}}{{אינדקס|הרעיון)}} אין מי שמטיל ספק שהחטאים אינם דברים גשמיים המועברים מגבו של פרט אחד לפרט אחר, אלא כל המעשים האלה הם מְשָלים שמטרתם להשגת צורה בנפש כדי שתושג היפעלות לתשובה, כלומר שהתנערנו מכל מעשינו הקודמים והשלכנום אחר גוונו והרחקנו אותם ככל האפשר.</td><br />
<td class="ar">ולמא כאן {{עברית|שעיר המשתלח}} לאסתגפאר את'אם עט'ימה באג'מעהא חתי אן ליס ת'ם {{עברית|חטאת צבור}} תסתגפר מא יסתגפר, וכאנה חאמל אלאת'אם כלהא, פלד'לך לם ימארס בד'בח ולא בחרק ולא בתקריב אצלא, אלא יבעד בה גאיה' אלבעד וירמי {{עברית|לארץ גזרה}}, אעני מנקטעה' אלעמראן. ולא ישך אחד באן אלאת'אם מא הי אג'סא[ם](מא) תנקל מן עלי ט'הר שכ'ץ לשכ'ץ אכ'ר, ואנמא הד'ה אלאעמאל כלהא אמת'לה לחצול צורה פי אלנפס חתי יחצל אלאנפעאל ללתובה, אי אן כל מא תקדם מן אפעאלנא קד תברינא ענה, ונבד'נאה כ'לף ט'הורנא ואקצינאה גאיה' אלאקצא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}28</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניסוך היין: הרמב"ם נבוך}}<br />
{{קו}}לגבי הקרבת היין אני נבוך עד היום: כיצד נצטווינו להקריבו, והרי {{עברית|עובדי עבודה זרה}} היו מקריבים אותו? לא עלה בדעתי טעם לכך. מישהו אחר נתן לה טעם ואמר: המיטב מבחינת התאווה, שמקורה בכבד, הוא הבשר. והמיטב מבחינת הכוח החייתי, שמקורו בלב, הוא היין. וכן הכוח הנובע מהמוח, והוא הנפשי, נהנה מניגון על כלי נגינה. לכן כל כוח מקריב לה' את הדבר האהוב עליו ביותר, וכך הקרבן הוא בשר ויין ושמע, כלומר ה{{עברית|שיר}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא תקריב אלכ'מר פאנא חאיר פיה אלי אלאן כיף אמר בתקריבה וקד כאן {{עברית|עובדי עבודה זרה}} יקרבונה, ולם יתג'ה לי פי ד'לך עלה, ומן תעליל גירי אן קאל אן אג'וד מא ענד אלשהוה אלתי מעדנהא אלכבד הו אללחם, ואג'וד מא ענד אלקוה אלחיואניה אלתי מעדנהא אלקלב הו אלכ'מר, וכד'לך אלקוה אלתי מעדנהא אלדמאג והי אלנפסאניה תסתלד' באלאלחאן עלי אלאלאת, פלד'לך תקרבת כל קוה ללה באחב שי אליהא, פכאן אלקרבאן לחמא וכ'מרא וסמעא אעני אל{{עברית|שיר}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}29</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|עלייה לרגל: התחדשות התורה מתוך האחווה}}<br />
{{קו}}אשר לתועלתה של העלייה לרגל – טעמה ידוע,{{קו}}{{אינדקס|חידוש הברית)}} בשל התחדשות התורה המושגת מן ההתכנסות הזאת על ידי אותה היפעלות, והאחווה בין בני האדם. ובפרט {{עברית|מצות}} "{{עברית|הקהל}}" שטעמה התבאר: "{{עברית|לְמַעַן יִשְׁמְעוּ [}}וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת]" {{הפניה|(דברים לא,יב)}}.{{קו}}{{אינדקס|זמינות המאכל)}} {{עברית|דמי מעשר שני}} נועדו להוצאה שם, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,לט3)}}, וכן {{עברית|נטע רְבָעִי}} ו{{עברית|מעשַׂר בהמה}}, וכך יהיו שם בשר ה{{עברית|מעשר}} ויין {{עברית|נטע רבעי}} ו{{עברית|מעות מעשר שני}} וירבו שם המזונות. ואסור למכור מהם דבר ולא לאחרו ממועד למועד, אלא כמו שאמר יתעלה: "[לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ] {{עברית|שָׁנָה בְשָׁנָה [}}בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', אַתָּה וּבֵיתֶךָ]" {{הפניה|(דברים טו,כ)}},{{קו}}{{אינדקס|צדקה)}} וכך בהכרח ייתנו ממנו צדקה. הוא זירז לתת צדקה בחגים ואמר: "{{עברית|וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ [}}וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ] {{עברית|וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה}}" {{הפניה|(שם טז,יד)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא פאידה' אלחג' פמעלומה' אלעלה, למא יחצל מן ד'לך אלאג'תמאע מן אסתג'דאד אלשריעה בד'לך אלאנפעאל ומואכ'אה' אלנאס בעצ'הם לבעץ', ובכ'אצה {{עברית|מצות הקהל}} אלתי בינ[ת](ה') עלתהא {{עברית|למען ישמעו ו[כ](ג)ו'}}. וכאן {{עברית|דמי מעשר שני}} ללנפקה הנאך כמא בינא וכד'לך {{עברית|נטע רבעי ומעשר בהמה}}, פיכון הנאך לחום אל{{עברית|מעשר}} וכ'מור {{עברית|נטע רבעי}} ו{{עברית|מעות מעשר שני}} פתכת'ר אלאגד'יה הנאך, ולא יחל ביע שי מן הד'ה ולא תאכ'ירה מן וקת לוקת, אלא כמא קאל תע(א)לי {{עברית|שנה בשנה ו[כ](ג)ו'}}, פבאלצ'רורה יתצדק בה, וקד אכד אלצדקה פי אלאעיאד וקאל {{עברית|ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך [וכו'](ועבדך ואמתך) והלוי והגר והיתום והאלמנה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}30</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חתימה}}<br />
{{קו}}הרי סיימנו את המצוות מקבוצה זו, ופרטים רבים מהן.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקד אתינא עלי אחאד הד'ה אלג'מלה ועלי ג'זאיאת כת'ירה מנהא.</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%94&diff=340חלק ג, פרק מה2021-05-31T06:36:33Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מה}}<br />
{{כותרת|קבוצה י: המקדש והכהונה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה העשירית כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|הלכות בית הבחירה}}, {{עברית|הלכות כלי המקדש והעובדים בו}} ו{{עברית|הלכות ביאת המקדש}} {{הפניה|(בספר עבודה)}}. וכבר הודענו {{הפניה|(ג,לב5)}} את תועלת הקבוצה הזאת באופן כללי.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלעאשרה, הי, אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות בית הבחירה, והלכות כלי המקדש והעובדים בו, והלכות ביאת המקדש}}. וקד אכ'ברנא בפאידה' הד'ה אלג'מלה עלי אלעמום.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מקום המקדש וכיוונו: אימוץ והיפוך, מסורת והסתרה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הר גבוה)}} ידוע ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} היו מכוונים לבנות את מקדשיהם ולהקים את פסליהם ("צורותיהם") במקומות הגבוהים ביותר שהם מצאו שם, {{עברית|"עַל הֶהָרִים הָרָמִים}}" {{הפניה|(דברים יב,ב)}}. ולכן הבדיל {{עברית|אברהם אבינו}} את {{עברית|הר המוריה}}, משום שהוא ההר הגבוה ביותר שם, והודיע שם ברבים את ייחוד ה'.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומעלום אן {{עברית|עובדי עבודה זרה}} כאנוא יקצדון לבניאן היאכלהם ואקאמה' צורהם פי אעלי מוצ'ע יג'דונה הנאך, {{עברית|על ההרים הרמים}}, פלד'לך מיז {{עברית|אברהם אבינו הר המוריה}} לכונה אעלי ג'בל הנאך, ואעלן פיה באלתוחיד,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|כיוון)}} הוא ייחד את כיוון התפילה וקבע אותו במערב בדיוק, כי {{עברית|קדש הקדשים}} במערב, וזו משמעות דבריהם (של חז"ל) "{{עברית|שכינה במערב}}" {{הפניה|(בבלי בבא בתרא כה,א)}}. הם {{עברית|ז"ל}} ביארו בגמרא (במסכת) {{עברית|יומא}} ש{{עברית|אברהם אבינו}} קבע את כיוון התפילה, כלומר {{עברית|בית קדש הקדשים}}. הטעם לכך לדעתי הוא שמכיוון שהדעה המפורסמת בעולם אז היתה עבודת השמש, ושהיא האלוה, אין ספק שכל בני האדם היו פונים למזרח. ולכן פנה {{עברית|אברהם אבינו}} למערב ב{{עברית|הר המוריה}}, כלומר ב{{עברית|מקדש}}, כדי להפנות עורף לשמש. הלא תראה מה עשו {{עברית|ישראל}} כשסררו וכפרו ושבו לאותן דעות קדומות קלוקלות: "{{עברית|אֲחֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ}}" {{הפניה|(יחזקאל ח,טז; ושם: מִשְׁתַּחֲוִיתֶם)}}. הבן נקודה מופלאה {{מונח|גריב}} זו.</td><br />
<td class="ar">וכ'צץ אלקבלה וחדדהא לעין אלגרב לאן {{עברית|קדש הקדשים}} פי אלגרב, והו מעני קולהם {{עברית|שכינה במערב}}. וקד בינוא {{עברית|ז"ל}} פי גמר(א) {{עברית|יומא}} אן {{עברית|אברהם אבינו}} חדד אלקבלה אעני {{עברית|בית קדש הקדשים}}. ועלה' ד'לך ענדי אנה למא כאן אלראי אלמשהור פי אלעאלם חיניד' עבאדה' אלשמס ואנהא אלאלאה, פלא שך אן כאן אלנאס כלהם יסתקבלון אלשרק, פלד'לך אסתקבל {{עברית|אברהם אבינו}} אלגרב פי {{עברית|הר המוריה}} אעני פי אל{{עברית|מקדש}}, חתי יסתדבר אלשמס. אלא תרי {{עברית|ישראל}} ענד רדתהם וכפרהם ורג'ועהם לתלך אלארא אלקדימה אלפאסדה מא פעלוא, {{עברית|אח[ו]ריהם אל היכל י"י ופניהם קדמה והמה משתחוי(ת)ם קדמה לשמש}}, פאפהם הד'ה אלגריבה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|מסורת)}} כמו כן אין ספק לדעתי שאותו מקום שהבדיל {{עברית|אברהם}} בהתגלות היה ידוע ל{{עברית|משה רבינו}} ולרבים. כי {{עברית|אברהם}} ציווה עליהם שיהיה זה בית עבודת ה', כמו שביאר המתרגם ואמר: "{{עברית|וּפְלַח וְצַלִּי אַבְרָהָם תַּמָּן קֳדָם ה' וַאֲמַר: הָכָא יְהוֹן פָּלְחִין דָּרַיָּא, [}}בְּכֵין יִתְאֲמַר בְּיוֹמָא הָדֵין בְּטוּרָא הָדֵין אַבְרָהָם קֳדָם ה' פְּלַח]" (=ועבד והתפלל אברהם שם לפני ה' ואמר: כאן יהיו עובדים הדורות, על כן ייאמר ביום הזה בהר ההוא אברהם לפני ה' עבד) {{הפניה|(אונקלוס בראשית כב,יד)}}.</td><br />
<td class="ar">ולא שך איצ'א ענדי באן ד'לך אלמוצ'ע אלד'י מיזה {{עברית|אברהם}} באלוחי כאן מעלו[ם](מא) ענד {{עברית|משה רב[י]נו}} וענד כת'ירין, לאן {{עברית|אברהם}} קד אוצאהם באן יכון הד'א בית עבאדה, כמא בין אלמתרג'ם וקאל {{עברית|ופלח וצלי אברהם תמן}} {{עברית|(באתרא ההוא}} {{עברית|ואמר) קדם י"י [ואמר]}} {{עברית|הכא יהון פלחין דריא}} {{עברית|ו[כ](ג)ו'}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הסבר להסתרתו)}} אשר לשאלה מדוע (מקום זה) לא נזכר במפורש ב{{עברית|תורה}} ולא יוחד אלא נרמז אליו ונאמר: "[הַמָּקוֹם] {{עברית|אֲשֶׁר יִבְחַר ה' [}}אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם]" {{הפניה|(דברים יב,יא ועוד)}} – יש לכך לדעתי שלוש סיבות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} האחת: כדי שהאומות לא ייאחזו בו ויילחמו עליו בחוזקה משידעו שמקום זה הוא תכלית התורה בארץ. {{אינדקס|ב)}} השנייה: שלא יהרסוהו אלה שהוא כעת בידם ויחריבוהו ככל יכולתם.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והשלישית, והיא החשובה ביותר: שלא יבקש כל {{עברית|שבט}} שהוא יהיה {{עברית|בנחלתו}} ושהוא יזכה בו, וכך יארעו מחלוקת וסכסוך כפי שאירע בבקשת ה{{עברית|כהונה}}. לכן נצטווינו שלא ייבנה {{עברית|בית הבחירה}} אלא אחרי {{עברית|הקמת מלך}}, כדי שהציווי יהיה בידי אחד וייפסקו המאבקים, כמו שביארנו ב{{עברית|ספר שופטים}} {{הפניה|(מלכים ומלחמות א,א-ב)}}.</td><br />
<td class="ar">וא[נ]מא כונה לם יצרח בד'כרה פי אל{{עברית|תורה}} ולם ישכ'ץ בל אשיר אליה וקיל {{עברית|אשר יבחר י"י ו[כ](ג)ו'}}, פפי ד'לך ענדי ת'לת' חכם, אחד(א)הא אן לא תתמסך בה אל[מלל](אמם) ותחארב עליה חרבא שדידא אד'א עלמוא אן הד'א אלמוצ'ע גאיה' אלשריעה מן אלארץ', ואלת'אניה אן לא יפסדה אלד'ין הו אלאן באידיהם וידמרו[נ]ה גאיה' מא ימכנהם, ואלת'אלת'ה והי אלאכד אן לא יטלב כל {{עברית|שבט}} אן יכון ד'לך {{עברית|בנחלתו}} ויפוז בה פיקע מן אלכ'לאף ואלפתנה מת'ל מא וקע פי טלב אל{{עברית|כהונה}}, ולד'לך ג'א אלאמר אן לא יבני {{עברית|בית הבחירה}} אלא בעד {{עברית|הקמת מלך}}, חתי יכון אלאמר לואחד וירתפע אלנזאע כמא בינא פי {{עברית|ספר שופטים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|כלי המקדש – ארון הברית: ביסוס הנבואה}}<br />
{{קו}}ידוע שהאנשים הללו היו בונים מקדשים לכוכבים, ובאותו מקדש היו שמים את הפסל שהסכימו לעובדו, כלומר פסל המיוחס לכוכב מסוים או לחלק של גלגל (שמימי). על כן נצטווינו אנחנו לבנות מקדש לו יתעלה ולהניח בו את ה{{עברית|ארון}} אשר בו {{עברית|שני לוחות}} הכוללים את "{{עברית|אָנֹכִי}}" {{הפניה|(שמות כ,ב; דברים ה,ו)}} ו"{{עברית|לֹא יִהְיֶה לְךָ}}" {{הפניה|(שמות כ,ג; דברים ה,ז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומעלום אן אולאיך כאנוא יבנון היאכל ללכואכב, ויג'על פי ד'לך אלהיכל אלצורה אלמתפק עלי עבאדתהא אעני צורה מנסובה לכוכב מא או לג'ז מן פלך, פאמרנא נחן אן נבני היכל(א) לה תע(א)לי ונודע פיה אל{{עברית|ארון}} אלד'י פיה {{עברית|שני לוחות}} אלמצ'מנה {{עברית|אנכי}} ו{{עברית|לא יהיה לך}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he">ידוע שהיסוד של ההאמנה בנבואה קודם להאמנה בתורה: אם אין נביא – אין תורה. וההתגלות באה לנביא רק באמצעות מלאך: "{{עברית|וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה'}}" {{הפניה|(בראשית כב,טו)}}, "{{עברית|וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה'}}" {{הפניה|(שם טז,ט-יא)}}, ואלה רבים מספור. ואפילו תחילת נבואתו של {{עברית|משה רבינו}} היתה על ידי מלאך: "{{עברית|וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ}} [מִתּוֹךְ הַסְּנֶה]" {{הפניה|(שמות ג,ב)}}. התברר אם כן שההאמנה במציאות המלאכים קודמת להאמנה בנבואה, וההאמנה בנבואה קודמת להאמנה בתורה.</td><br />
<td class="ar">וקד עלם אן קאעדה' אעתקאד אלנבוה מתקדם לאעתקאד אלשריעה, אן לם יכן נבי פלא שריעה, ואלנבי אנמא יאתיה אלוחי בוסאטה' אלמלאך, {{עברית|ויקרא מלאך י"י, ויאמר לה מלאך י"י}}, והד'א אכת'ר מן אן יחצי, חתי {{עברית|משה רב[י]נו}} אפתתאח נבותה במלאך {{עברית|וירא (אליו) מלאך י"י [אליו]}} {{עברית|בלבת אש}}, פקד תבין אן אעתקאד וג'וד אלמלאיכה מתקדם לאעתקאד אלנבוה, ואעתקאד אלנבוה מתקדם לאעתקאד אלשריעה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he">וכיוון שהצאבים לא ידעו את מציאותו של האלוה יתהדר ויתעלה, וחשבו שהמצוי הקדום שאין חל עליו שום העדר הוא הגלגל וכוכביו, וששופעים ממנו כוחות על הצלמים ועל חלק מהעצים, כלומר ה{{עברית|אשרות}} – הם חשבו שהצלמים והעצים הם אשר משרים התגלות על הנביאים ומדברים איתם בהתגלות ומלמדים אותם את המועיל והמזיק, כמו שביארנו לך {{הפניה|(ג,כט8-7)}} על שיטותיהם לגבי {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}}.</td><br />
<td class="ar">ולמא ג'הלת אלצאבה וג'וד אלאלאה ג'ל ועלא וט'נוא אן אלמוג'וד אלקדים אלד'י לא ילחקה עדם קט הו אלפלך וכואכבה, ואן קוי תפיץ' מנה עלי אלאצנאם ובעץ' אלשג'ר אעני אל{{עברית|אשרות}}, ט'נוא אן אלאצנאם ואלשג'ר הי אלתי תוחי ללאנביא ותכלמהם פי אלוחי ותעלמהם מא ינפע ומא יצ'ר, כמא בינא לך מן מד'אהבהם פי {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">9</td><br />
<td class="he">ומאחר שהתבררה האמת למלומדים, ונודע בהוכחה שיש מצוי שאינו גוף ולא כוח בגוף, שהוא האלוה האמיתי, והוא אחד; ושיש גם מצויים אחרים, נבדלים, שאינם גופים, והם אשר מציאותו יתעלה שפעה עליהם, והם המלאכים כמו שביארנו {{הפניה|(א,מט4-1; ב:ד-ו,יא-יב,לד; ועוד)}}; וכל המצויים האלה חיצוניים לגלגל וכוכביו – נודע בוודאות שאותם מלאכים הם אשר משרים באמת התגלות על הנביאים, לא הצלמים וה{{עברית|אשרות}}.</td><br />
<td class="ar">פלמא תבין אלחק ללעלמא ועלם באלברהאן אן ת'ם מוג'וד לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם הו אלאלאה אלחק והו ואחד, ואן ת'ם איצ'א מוג'ודאת אכ'ר מפארקה ליסת אג'סאמא, והי אלתי פאץ' עליהא וג'ודה תע(א)לי, והי אלמלאיכה כמא בינא, והד'ה אלמוג'ודאת כלהא כ'ארג'ה ען אלפלך וכואכבה, עלם יקינא אן תלך אלמלאיכה הי אלתי תוחי ללאנביא חקא לא אלאצנאם ואל{{עברית|אשרות}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he">הרי התברר מתוך מה שהקדמנו שההאמנה במציאות המלאכים באה בעקבות ההאמנה במציאות האלוה, ושבזאת מתאששות הנבואה והתורה. לחיזוק ההאמנה ביסוד זה ציווה יתעלה שיעשו על ה{{עברית|ארון}} צורת {{עברית|שני מלאכים}}, כדי שתתקבע מציאות המלאכים בהאמנת ההמון, {{אינדקס|א)}} שהיא דעה נכונה, שנייה להאמנה במציאות האלוה, {{אינדקס|ב)}} והיא יסוד {{מונח|מבדא}} לנבואה ולתורה, {{אינדקס|ג)}} ושוללת {{עברית|עבודה זרה}} כמו שביארנו {{הפניה|(9-8)}}. ואילו היתה צורה אחת, כלומר צורת {{עברית|כרוב אחד}} – היתה בכך הטעיה, והיו חושבים שהיא צורת האלוה הנעבד כמו שהיו עושים {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, וגם שהמלאך הוא פרט אחד, ודבר זה מוביל לשניוּת (=דואליזם) מסוימת. וכיוון שנעשו {{עברית|שני כרובים}}, יחד עם האמירה המפורשת "{{עברית|ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד}}" {{הפניה|(דברים ו,ד)}}, התבססה הדעה על קיום המלאכים ושהם רבים, ונשמרנו מן הטעות לגביהם שהם אלוה, מאחר שהאלוה אחד והוא ברא את הריבוי הזה.</td><br />
<td class="ar">פקד תבין במא קדמנאה אן אעתקאד וג'וד אלמלאיכה תאבע לאעתקאד וג'וד אלאלאה, ואן בד'לך תצח אלנבוה ואלשריעה, פלוכאדה' אעתקאד הד'ה אלקאעדה אמר תע(א)לי אן יעמל עלי אל{{עברית|ארון}} צורה' {{עברית|שני מלאכים}} לית'בת וג'וד אלמלאיכה פי אעתקאד אלג'מהור אלד'י ד'לך ראי צחיח ת'א[ני](ן) לאעתקאד וג'וד אלאלאה, והו מבדא ללנבוה ואלשריעה, ומבטל ל{{עברית|עבודה זרה}} כמא בינא. ולו כאנת צורה ואחדה אעני צורה' {{עברית|כרוב אחד}} לכאן פי ד'לך תצ'ליל, וכאן יט'ן אן הד'ה צורה' אלאלאה אלמעבוד כמא כאן יפעל {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, ואן אלמלאך ואחד איצ'א באלשכ'ץ פיודי ד'לך לת'נוי מא, פלמא עמל {{עברית|שני כרובים}} מע אלתצריח {{עברית|י"י אלהינו י"י אחד}}, צח ת'באת אלראי בוג'וד אלמלאכיה ואנהם כת'ירין, ואמן אלגלט פיהם באנהם אלאה, אד' אלאלאה ואחד והו כ'לק הד'ה אלכת'רה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|כלי המקדש – המנורה: כבוד}}<br />
{{קו}}כן הוצבה מולו {{עברית|מנורה}} כדי לרומם ולכבד את הבית, כי הבית שדולקים בו נרות תמיד ומוסתר בפרוכת – עושה רושם גדול על הנפש. וידוע לך כמה התורה הדגישה את ההאמנה ברוממות ה{{עברית|מקדש}} ויראתו, כדי שתושג לאדם היפעלות של הכנעה ורוך בראייתו, ונאמר: "[אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ] {{עברית|וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,ל)}}. הוא הסמיך זאת ל{{עברית|שמירת שבת}} כדי לחזק את {{עברית|יראת המקדש}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ת'ם אתכ'ד'ת {{עברית|מנורה}} אמאמה תעט'ימא ווקארא ללבית, לאן אלבית אלמסרוג' פיה דאימא אלמחג'וב בסתארה לה פי אלנפס מוקע עט'ים, וקד עלמת תאכיד אלשריעה פי אעתקאד עט'מה' אל{{עברית|מקדש}} וכ'ופה, חתי יחצל ללאנסאן אנפעאל אלכ'שוע ואלרקה ענד רויתה וקאל {{עברית|ומקדשי תיראו}}, וקרנה ב{{עברית|שמירת שבת}} תאכידא ל{{עברית|יראת המקדש}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|כלי המקדש – המזבחות והשולחן: הקרבה וטעם נעלם}}<br />
{{קו}}הצורך ב{{עברית|מזבח הקטורת}} וב{{עברית|מזבח העולה}} וכליהם ברור. אשר ל{{עברית|שֻלחן}} ולהיות הלחם עליו תמיד – איני יודע מה הטעם לזה, ולא מצאתי עד היום לְמה אוכל לייחס אותו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלחאג'ה ל{{עברית|מזבח הקטורת}} ו{{עברית|מזבח העולה}} ואואניהמא בינה. ואמא אל{{עברית|שלחן}} וכון אלכ'בז עליה דאימא פאני לם אעלם לד'לך עלה, ולא וג'דת לאי שי אנסבה אלי הד'ה אלגאיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|כלי המקדש – אבני המזבח: שוני}}<br />
{{קו}}אשר לאיסור לסתת את אבני ה{{עברית|מזבח}} – ידועים לך הטעם שנתנו לו (חז"ל), ודבריהם: "{{עברית|אינו דין שיונף המקצר על המאריך}}" {{הפניה|(משנה מידות ג,ד)}}. וזה טוב על דרך ה{{עברית|דרשות}}, כמו שציינו {{הפניה|(ג,מג13-11)}}. אך הטעם לכך ברור, והוא ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} היו בונים את המזבחות באבנים מסותתות, ועל כן נאסר להידמות להם, וכדי להתרחק מלהידמות להם על ה{{עברית|מזבח}} להיות מאדמה, שנאמר: "{{עברית|מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי}}" {{הפניה|(שמות כ,כא)}}. ואם אין ברירה אלא לעשותו מאבנים, עליהן להיות בצורתן הטבעית ולא מסותתות. זאת כעין האיסור על {{עברית|אבן משכית}} ועל נטיעת עץ {{עברית|אצל המזבח}}. והמטרה כולה אחת: שלא נעבוד את ה' בצורת פרטי עבודותיהם שהיו עושים לנעבדיהם. וזה מה שאסר באופן כללי ואמר: "[הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר] {{עברית|אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי}}" {{הפניה|(דברים יב,ל)}}, כלומר שאין לעשות כן לה', מן הטעם שאמר: "{{עברית|כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם [}}כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם]" {{הפניה|(שם,לא)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא אלנהי ען הנדמה' חג'ארה' אל{{עברית|מזבח}} פקד עלמת תעלילהם פי ד'לך וקולהם {{עברית|אינו דין שיונף המקצר על המאריך}}, והד'א ג'יד עלי ג'הה' אל{{עברית|דרשות}} כמא ד'כרנא. ואלעלה פי ד'לך בינה, וד'לך אן {{עברית|עובדי עבודה זרה}} כאנוא יבנון אלמד'אבח באלחג'ארה אלמנחותה פנהי ען אלשתבה בהם, ואן יכון אל{{עברית|מזבח}} מן טין הרב(א) מן אלתשבה בהם קאל {{עברית|מזבח אדמה תעשה לי}}, ואן כאן ולא בד ועמל מן חג'ארה פתכון בצורתהא אלטביעיה לא תנחת, כמת'ל אלנהי ען {{עברית|אבן משכית}} וען גרס שג'רה {{עברית|אצל המזבח}}, ואלגרץ' כלה ואחד והו אן לא נעבד אללה בצורה' עבאדאתהם אלג'זאיה אלתי כאנוא יפעלונהא למעאב(י)דהם, וען הד'א אלמעני נהי עלי אלעמום וקאל {{עברית|איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני}}, יעני אן לא יפעל ד'לך ללה ללעלה אלתי קאל {{עברית|כי כל תועבת י"י אשר שנא עשו לאלהיהם ו[כ](ג)ו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מכנסיים ואיסור מדרגות למזבח: צניעות הכהנים}}<br />
{{קו}}ידוע לך כמה מפורסמת היתה עבודת {{עברית|פעור}} באותם זמנים, ושהיא היתה על ידי גילוי הערווה, ולכן נצטוו ה{{עברית|כהנים}} לעשות מכנסיים "{{עברית|לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה}}" {{הפניה|(שמות כח,מב)}} בשעת ה{{עברית|עבודה}}, ושאפילו כך לא יעלו על ה{{עברית|מזבח}} במדרגות, "{{עברית|אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו}}" {{הפניה|(שם כ,כג)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד עלמת שהרה' עבאדה' {{עברית|פעור}} פי תלך אלאזמנה ואנהא בכשף אלעורה, פלד'לך אמר אל{{עברית|כהנים}} בעמל סראויל {{עברית|לכסות בשר ערוה}} ענד אל{{עברית|עבודה}}, ואן לא יטלע מע ד'לך לל{{עברית|מזבח}} בדרג' {{עברית|אשר לא תגלה ערותך עליו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שמירת המקדש: כבוד}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|שמירה}} והסיבוב סביב ה{{עברית|מקדש}} תמיד הן כדי לרוממו ולכבדו, וכן שלא יתפרצו אליו הבורים והטמאים, וגם לא במצב של ניוול, כמו שיתבאר {{הפניה|(פסקה 16)}}. ומכלל הדברים המביאים להערצת ה{{עברית|מקדש}} ורוממותו כדי שנשיג {{עברית|יראה}} ממנו – שלא ייכנס אליו שיכור, ולא טמא, ולא מנוול, כלומר {{עברית|פרוע ראש וקרוע בגדים}}, ושכל {{עברית|עובד}} {{עברית|יקדש ידיו ורגליו}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא כון אל{{עברית|שמירה}} ואלטוף חול אל{{עברית|מקדש}} דאימא פד'לך תעט'ימא לה ותוקירא, ולאן לא יתהג'ם איצ'א אלג'האל ואלאנג'אס אליה ולא פי חאל שעת' כמא יבין. ומן ג'מלה' אלאשיא אלמוג'בה לאג'לאל אל{{עברית|מקדש}} ותעט'ימה חתי תחצל לנא מנה {{עברית|יראה}} אן לא ידכ'לה סכראן, ולא נג'ס, ולא שעת' אעני {{עברית|פרוע ראש וקרוע בגדים}}, ואן כל {{עברית|עובד יקדש ידיו ורגליו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|נושאי התפקידים וייצוגם: כבוד}}<br />
{{קו}}כמו כן כדי לרומם את הבית,{{קו}}{{אינדקס|א)}} רוממה מעלת עובדיו,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויוחדו ה{{עברית|כהנים}} וה{{עברית|לוים}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונעשו ל{{עברית|כהנים}} המלבושים המכובדים והיפים והנאים ביותר: "{{עברית|בִּגְדֵי קֹדֶשׁ}} [...] {{עברית|לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת}}" {{הפניה|(שמות כח,ב)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ושלא ישמש ב{{עברית|עבודה בעל מום}} – ולא רק בעלי מום בלבד אלא גם זיהומים פוסלים את ה{{עברית|כהנים}} כמו שהתבאר בדיני {{עברית|מצוה}} זו {{הפניה|(ביאת המקדש ז,יג)}}. כי מה שמגדיל אדם בעיני ההמון אינו צורתו האמיתית אלא שלמות אבריו ויפי לבושו, והמטרה היא שתהיה לבית הזה רוממות וכבוד בעיני הכול.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך איצ'א לתעט'ים אלבית עט'ם קדר כ'דאמה ואפרדוא אל{{עברית|כהנים}} ואל{{עברית|לוים}}, וג'על לל{{עברית|כהנים}} אג'ל זי ואחסנה ואג'מלה {{עברית|בגדי קדש לכבוד ולתפארת}}, ואן לא יתצרף פי אל{{עברית|עבודה בעל מום}}, ליס ד'ו עאהה פקט אלא ואלסמאג'את איצ'א תפסול אל{{עברית|כהנים}} כמא בין פי פקה הד'ה אל{{עברית|מצוה}}, לאן אלג'מהור לא יעט'ם אלשכ'ץ ענדהם בצורתה אלחקיקיה אלא בכמאל אעצ'איה וחסן ת'יאבה, ואלמקצוד עט'מה תקע להד'א אלבית וכראמה ענד אלכל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">17</td><br />
<td class="he">אשר ל{{עברית|בן לוי}}, שאינו מקריב ושאין מדמים שהוא מכפר על חטאים כמו שנאמר על ה{{עברית|כהנים}} "{{עברית|וְכִפֶּר עָלָיו}}" {{הפניה|(ויקרא ד,כו ועוד רבים)}}, "{{עברית|וְכִפֶּר עָלֶיהָ}}" {{הפניה|(שם יב,ז-ח; טו,ל)}}, אלא המטרה ב{{עברית|לוי}} היא אמירת ה{{עברית|שיר}} בלבד – הוא נפסל ב{{עברית|קול}}, כי גם ב{{עברית|שיר}} המטרה היא היפעלות הנפשות מאותן אמירות, והנפש אינה נפעלת אלא ממנגינות נעימות, וכן עם כלי נגינה, כמו שהיה הדבר תמיד ב{{עברית|מקדש}}.</td><br />
<td class="ar">אמא {{עברית|בן לוי}} אלד'י לא יקרב ולא יתכ'יל פיה אנה יסתגפר אלד'נוב כמא ג'א פי אל{{עברית|כהנים וכפר עליו וכפר עליה}}, בל אלקצד באל{{עברית|לוי}} קול אל{{עברית|שיר}} פקט פהו יפס(ו)ל ב{{עברית|קול}}, לאן אלמקצוד איצ'א באל{{עברית|שיר}} אנפעאל אלאנפס לתלך אלאקאויל, ולא תנפעל אלנפס אלא ללאלחאן אלמלד'ה ומע אלאלאת איצ'א כמא כאן אלאמר פי אל{{עברית|מקדש}} דאימא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">18</td><br />
<td class="he">אפילו על ה{{עברית|כהנים}}, גם אלה ה{{עברית|כשרים}} העומדים ב{{עברית|מקדש}}, נאסר {{אינדקס|א)}} לשבת בו, {{אינדקס|ב)}} ולהיכנס ל{{עברית|היכל}} בכל עת, {{אינדקס|ג)}} ולהיכנס ל{{עברית|קדש הקדשים}} תמיד, פרט ל{{עברית|כהן גדול ביום הכפורים}} ארבע פעמים ותו לא – כרוממות ל{{עברית|מקדש}}.</td><br />
<td class="ar">ולו אל{{עברית|כהנים}} איצ'א אל{{עברית|כשרים}} אלמקימ[י](ו)ן פי אל{{עברית|מקדש}} מנהי[י](ו)ן ען אלג'לוס פיה, וען דכ'ול אל{{עברית|היכל}} פי כל וקת, וען דכ'ול {{עברית|ק(ו)דש הקדשים}} דאימא אלא {{עברית|כהן גדול ביום הכפורים}} ארבע מראת לא גיר, כל הד'א תעט'ימא לל{{עברית|מקדש}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}19</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקטורת: ריח נעים}}<br />
{{קו}}מכיוון שבמקום המקודש היו שוחטים בהמות רבות בכל יום, וחותכים בו את בשרן ורוחצים בו את קרביהן – אין ספק שאילו הונח במצב הזה כפי שהוא בלי שינוי, היה ריחו כריח בית מטבחיים. לכן נצטווינו בו על {{עברית|הקטרת הקטורת}} פעמיים בכל יום, {{עברית|בבֹּקר ובין הערבים}}, כדי שיתבשם ריחו וריח כל בגדי המשרתים בו. ידועים לך דבריהם (של חז"ל): "{{עברית|מיריחו היו מריחין ריח הקטורת}}" {{הפניה|(משנה תמיד ג,ח)}}. וגם זה שומר על {{עברית|יראת המקדש}}. אך אילו לא היה לו ריח טוב, וכל שכן אילו היה ההפך מזה, היה מושג ההפך מרוממות, כי הנפש מתרווחת מאוד מריחות טובים ונמשכת אליהם, ומתכווצת מריחות רעים ובורחת מהם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולמא כאן אלמוצ'ע אלמקדס תד'בח פיה (אלד'באיח)[אלבהאים] אלכת'ירה כל יום ותקטע פיה אללחמאן ותחרק ותגסל פיה אלבטון, פלא שך אנה לו תרך עלי הד'ה אלחאל פקט לכאנת ראיחתה ראיחה' מואצ'ע אללחמאן, פלד'לך אמר פיה ב{{עברית|הקטרת הקט[ו]רת}} מרתין פי כל יום {{עברית|בבקר ובין הערבים}} לתטיב ראיחתה וראיחה' ת'יאב כל מן יכ'דם פיה, קד עלמת קולהם {{עברית|מיריחו היו מריחין ריח הקטורת}}, והד'א איצ'א ממא יבקי {{עברית|יראת המקדש}}, אמא לו לם תכן לה ראיחה טיבה פכיף לו כאן כ'לאף ד'לך לכאן אלחאצל צ'ד אלתעט'ים, לאן אלנפס תנבסט ג'דא ללרואיח אלטיבה ותמתד נחוהא, ותנקבץ' מן אלרואיח אלמנתנה ותפר מנהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}20</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שמן המשחה: כבוד}}<br />
{{קו}}אשר ל{{עברית|שמן המשחה}} – הוא כולל שתי תועלות: {{אינדקס|א)}} כדי שמה שנמשח בו יתבשם, {{אינדקס|ב)}} ושיאמינו ברוממותו של אותו דבר שנמשח, בקדושתו ובהבדלתו מדברים אחרים ממינו, בין אם הוא אדם או בגד או כלי – הכול חוזר ל{{עברית|יראת המקדש}} שהיא סיבה ל{{עברית|יראת ה'}}. כי בפנייה אליו מושגת היפעלות, והלבבות הקשים מתעדנים ומתרככים – וה' התחכם {{מונח|תלטף}} את כל ההתחכמות הזאת ב{{עברית|עֵצוֹת מֵרָחֹק}} {{הפניה|(ישעיהו כה,א)}} כדי לעדנם ולהכניעם בעת שיפנו אל הבית הזה. זאת כדי שישמעו לציוויי ה' המדריכים בדרך ישרה וייראו ממנו, כמו שהתבאר לנו בלשון ה{{עברית|תורה}} ונאמר: "{{עברית|וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ – לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים}}" {{הפניה|(דברים יד,כג)}}. הרי התברר לך מהי התכלית המבוקשת בכל הפעולות האלה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא {{עברית|שמן המשחה}} פג'מע פאידתין, תטיב מא ידהן בה, ואעתקאד תעט'ים ד'לך אלשי אלממסוח ותקדיסה ותמייזה עלי גירה מן נועה, שכ'ץ אנסאן כאן [ד'לך] או ת'וב(א) או אניה, אלכל ראג'ע ל{{עברית|יראת המקדש}} אלתי הי סבב ל{{עברית|יראת י"י}}, לאנה יחצל אלאנפעאל ענד קצודה פתלין אלקלוב אלקאסיה ותרק, אלתי תלטף אלאלאה כל הד'א אלתלטף ב{{עברית|עצות מרחוק}} לאלאנתהא וכ'שועהא חין תקצד הד'א אלבית, פתקבל אואמר אללה אלהאדיה ותכ'אפה כמא יבין לנא פי נץ אל{{עברית|תורה}} [וקאל] {{עברית|ואכלת לפני י"י אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרות בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את י"י אלהיך כל הימים}}, פקד באנת לך אלגאיה אלמקצודה בכל הד'ה אלאפעאל אי שי הי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">21</td><br />
<td class="he">אשר לטעם האיסור לחקות את {{עברית|שמן המשחה}} וה{{עברית|קטורת}} – הוא ברור מאוד: כדי שלא יריחו את הריח הזה אלא שם, וכך תהיה ההיפעלות מהם רבה יותר, וכן כדי שלא יחשבו שכל מי שנמשח בשמן הזה או בדומה לו הובדל, כך שיבואו קלקולים גדולים וסכסוכים.</td><br />
<td class="ar">ואמא עלה' אלנהי ען אלתמת'ל ב{{עברית|שמן המשחה}} ואל{{עברית|קט[ו]רת}} פבינה ג'דא, חתי לא תשם תלך אלראיחה אלא הנאך פיכון אלאנפעאל להא אכת'ר, ואן לא יט'ן איצ'א אן כל מן אנדהן בהד'א אלדהן או בשבהה תמיז פתחדת' פסאדאת עט'ימה ופתן.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}22</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקפדה על הכלים והבגדים: כבוד}}<br />
{{קו}}אשר לכך שה{{עברית|ארון}} נישא על הכתף ולא על עגלות – אופן הרוממות בכך ברור. ואין לפגוע בתבניתו אפילו בהוצאת ה{{עברית|בדים}} מן ה{{עברית|טבעות}}. וכן אין לפגוע בתבנית ה{{עברית|אפוד}} וה{{עברית|חֹשן}}, אפילו בהסרת אחד מהם מן השני. ומלאכת ה{{עברית|בגדים}} כולם נעשית באופן מושלם באריג מבלי פיצול וחיתוך, כדי שלא תיפגע צורת האריג.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא כון אל{{עברית|ארון}} ינקל עלי אלכתף לא עלי אלעג'ל פוג'ה אלתעט'ים פי ד'לך בין, ולא יפסד לה שכל ולו באכ'ראג' אל{{עברית|בדים}} מן אל{{עברית|טבעות}}. וכד'לך לא יפסד שכל אל{{עברית|אפוד}} ואל{{עברית|חשן}} ולו בתנחיה' אחדהמא ען אלאכ'ר. ואן תחכם צנאעה' אל{{עברית|בגדים}} כלהא פי אלנסיג' דון תפציל ותקטיע חתי לא תפסד צורה' אלנסיג'.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}23</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|האיסור לעשות מלאכה אחרת: אחריות מוגדרת}}<br />
{{קו}}וכן נאסר על כל אדם ממשרתי ה{{עברית|מקדש}} לעסוק בתפקידו של חברו, כי בתפקידים המסורים לרבים, אם לא מייחדים כל אדם לתפקיד מסוים, פושים ההתרשלות והרפיון בכול.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך נהי כל שכ'ץ מן כ'דאם אל{{עברית|מקדש}} אן יתנאול שגל גירה, לאן אלאשגאל אלמכ'אלה לג'מאעה אד'א לם יפרד כל שכ'ץ לשגל מכ'צוץ פיקע אלתואני ואלתראכ'י מן אלכל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}24</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מתחמים מדורגים: כבוד}}<br />
{{קו}}וכן ברור שאותה הדְרָגה במעלות (המתחמים), שנקבעו דינים ל{{עברית|הר הבית}}, ודינים ל{{עברית|חֵיל}}, ודינים ל{{עברית|עזרת הנשים,}} ודינים ל{{עברית|עזרה}}, וכן הלאה עד {{עברית|קדש הקדשים}} – כל זה לתוספת רוממות ולמתן {{עברית|יראה יתרה}} בלבו של כל הפונה אליו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובין הו איצ'א אן הד'א אלתדריג' פי אלמנאזל, אלד'י ג'עלוא ל{{עברית|הר הבית}} אחכא[ם](מא), ולל{{עברית|חיל}} אחכא[ם](מא), ול{{עברית|עזרת [ה]נשים}} אחכא[ם](מא), ולל{{עברית|עזרה}} אחכא[ם](מא), והכד'א אלי {{עברית|קדש הקדשים}}, פאן הד'א כלה זיאדה' תעט'ים ואיקאע {{עברית|יראה יתרה}} פי קלב כל קאצד לה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}25</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום}}<br />
{{קו}}הנה סיימנו לתת טעמים לכל פרטי הקבוצה הזאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד אתינא עלי תעליל ג'זאיאת הד'ה אלג'מלה כלהא:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%93&diff=339חלק ג, פרק מד2021-05-31T06:36:32Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מד}}<br />
{{כותרת|קבוצה ט: זכירת ה' תמיד}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num">1</td><br />
<td class="he">ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה התשיעית כוללת הן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר אהבה}}, ולכולן סיבה ברורה וטעם גלוי, כלומר שתכלית העבודות האלה היא:{{קו}}{{אינדקס|א)}} לזכור את ה' תמיד{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ולאהוב אותו{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ולירא ממנו{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ולשמור את ה{{עברית|מצוות}} באופן כללי,{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ולהאמין לגביו יתעלה מה שהכרחי לכל דתי להאמין.</td><br />
<td class="ar">אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתא אלג'מלה אלתאסעה הי אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר אהבה}}, וכלהא בינה' אלסבב ט'אהרה' אלעלה, אעני א[ן](ו) גאיה' תלך אלעבאדאת תד'כאר אללה דאימא ומחבתה וכ'ופה ואלתזאם אל{{עברית|מצות}} עלי אלעמום, ואן יעתקד פיה תע(א)לי מא הו צ'רורי לכל מתשרע אן יעתקדה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he">אלה הן התפילה ו{{עברית|קרית שמע}} ו{{עברית|ברכת המזון}} והכרוך בהן, ו{{עברית|ברכת כהנים}} ו{{עברית|תפלין}} ו{{עברית|מזוזה}} ו{{עברית|ציצית}} וקניית {{עברית|ספר תורה}} והקריאה בו בזמנים ידועים – כל אלה מעשים המקנים דעות מועילות. דבר זה ברור וגלוי ואינו נצרך לתוספת דברים, כי זהו כפל דברים ותו לא.</td><br />
<td class="ar">והי אלצלאה {{עברית|וקרי(א)ת שמע וברכת המזון}} ומא אתצל בהא. ו{{עברית|ברכת כהנים ותפלין ומזוזה וציצית}} ואקתנא {{עברית|ספר תורה}} ואלקראה פיה פי אוקאת, כל הד'ה אעמאל תחצל ארא מפידה, וד'לך בין ואצ'ח לא יחתאג' אלי כלאם אכ'ר, אד' ד'לך תכראר לא גיר:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%92&diff=338חלק ג, פרק מג2021-05-31T06:36:31Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מג}}<br />
{{כותרת|קבוצה ח: שבתות ומועדים}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השמינית כוללת הן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר זמנים}}, ולכולן טעם ברור בכתוב, פרט למעטות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אמנה הי אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר זמנים}}, וכלהא מבינה' אלעלה פי אלנץ אלא אלקליל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|השבת: טעם כפול, לגוף ולנפש}}<br />
{{קו}}טעמו של עניין השבת מפורסם מכדי שיזדקק לביאור.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ידוע כמה מנוחה יש בה, כך שנעשית שביעית מחיי כל אדם להיות בתענוג ובמנוחה מן העמל והטורח שאין נמלטים מהם קטן וגדול.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} זאת יחד עם הנצחה לדורות של הדעה רבת החשיבות, שהיא הקביעה שהעולם מחודש.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא אמר אלסבת פעלתה אשהר מן אן תחתאג' אלי ביאן, קד עלם קדר מא פיה מן אלראחה, וצאר סבע עמר כל שכ'ץ פי לד'ה וראחה מן אלתעב ואלנצב אלד'י לא ינפך מנה צגיר ולא כביר, מע תכ'ליד אלראי אלעט'ים אלכ'טר ג'דא פי אלאחקאב, והו אלקול בחדת' אלעאלם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|יום הכיפורים: התשובה}}<br />
{{קו}}גם לעניין {{עברית|צום כפור}} יש טעם ברור: כדי להקנות את רעיון ה{{עברית|תשובה}}. הוא היום שאדון הנביאים ירד בו עם {{עברית|לוחות שניות}} ובישרם על מחילת חטאם הגדול, ונעשה אותו יום לעַד יום תשובה ועבודה גרידא. לכן שובתים בו מכל הנאה גופנית ומכל השתדלות בתועלת גופנית, כלומר עשיית המלאכות, ומגבילים את עצמנו ל{{עברית|וִדויים}}, כלומר להודות בעבירות ולשוב מהן.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמר {{עברית|צום כפור}} איצ'א בין אלעלה לאעטא ראי אל{{עברית|תשובה}}, והו אליום אלד'י נזל פיה סיד אלנביין ב{{עברית|לוחות שניות}} ובשרהם בגפראן ד'נבהם אלעט'ים, וכאן ד'לך אליום ללאבד יום תובה ועבאדה מחצ'ה, ולד'לך אטרחת פיה כל לד'ה ג'סמאניה, וכל סעי פי מנפעה ג'סמאניה אעני עמל אלצנאיע, ואקתצר פיה עלי אל{{עברית|ודויים}} אעני אלאעתראף באלאת'אם ואלרג'וע ענהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ימים טובים: שמחה והתכנסויות}}<br />
{{קו}}<br />
{{עברית|ימים טובים}} – כולם נועדו {{אינדקס|לאדם: 1)}} לשמחה {{אינדקס|2)}} ולהתאספויות מהנות, שלרוב הן הכרחיות לאדם. {{אינדקס|לחברה)}} הם גם מועילים לחברויות שצריכות לשרור בין בני האדם בהתקבצויות המדיניות.{{קו}}לייחודם של ימים אלה דווקא, יש טעם:</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא {{עברית|ימים טובים}} פכלהא ללאפראח ואלאג'תמאעאת אלמלד'ה אלתי לא בד ללאנסאן מנהא עלי אלאכת'ר. והי איצ'א מפידה פי אלמצאדקאת אלתי תטלב אן תקע בין אלנאס פי אלאג'תמאעאת אלמדניה. ותכ'ציץ תלך אלאיאם מעלל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שבעת ימי הפסח: התאמה לטבע}}<br />
{{קו}}<br />
{{עברית|פסח}} – סיפורו מפורסם. והוא נמשך שבעה ימים, משום שמחזור של שבעה ימים הוא פרק זמן מחזורי ממוצע בין היום הטבעי לבין החודש הירחי. ידוע לך שלפרק זמן זה יש קשר גדול לענייני הטבע, וכן הוא גם בעניינים התורניים, כי התורה מידמה תמיד לטבע, ומשלימה באופן מסוים את ענייני הטבע. כי הטבע אינו בעל מחשבה ושיקול דעת, ואילו התורה היא קביעתו והנהגתו של האלוה, החונן שֵׂכל לכל בעל שֵׂכל. ואין זו מטרת הפרק. הבה נחזור למה שאנחנו עוסקים בו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}(אמא אל){{עברית|פסח}} (פ)משהור כ'ברה, וכונה סבעה' איאם לאן דור אלסבעה' איאם דור וסט בין אליום אלטביעי ואלשהר אלקמרי, וקד עלמת אן להד'א אלדור מדכ'ל כביר פי אלאמור אלטביעיה, וכד'לך הו איצ'א פי אלאמור אלשרעיה, לאן אלשריעה תתשבה באלטביעה דאימא ותכמל אלאמור אלטביעיה בנחו מא, לאן אלטביעה ליסת ד'את פכרה ורויה, ואלשריעה תקדיר ותדביר אלאלאה אלד'י הו מפיד אלעקל לכל ד'י עקל, ומא הד'א גרץ' אלפצל, פלנרג'ע למא נחן אלאן בסבילה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שבועות וספירת העומר: כבוד מתן תורה}}<br />
{{קו}}<br />
{{עברית|שבועות}} הוא יום {{עברית|מתן תורה}}.{{קו}}{{אינדקס|ספירת העומר)}} כדי לרומם את היום הזה ולהגדיל אותו, הימים נספרים מן החג הראשון עד אליו, כמי שמחכה לבואו של האהוב עליו ביותר, שהוא סופר את הימים ואת השעות. זהו הטעם ל{{עברית|ספירת העומר}}, מיום עזיבתם את מצרים עד יום {{עברית|מתן תורה}} שהוא היה המטרה והתכלית ביציאתם, "[אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים] {{עברית|וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי}}" {{הפניה|(שמות יט,ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|משך החג)}} המעמד הגדול הזה לא היה אלא יום אחד, וכך זיכרונו בכל שנה יום אחד.{{קו}}{{אינדקס|בין פסח לשבועות)}} אך אכילת ה{{עברית|מצה}} – אילו היתה יום אחד לא היינו מרגישים בה ועניינה לא היה ניכר, כי תדיר הוא שאדם אוכל מין מאכל אחד יומיים ושלושה; ורק אם תיאכל במשך פרק זמן מחזורי שלם, יהיה עניינה ניכר וסיפורה יתפרסם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ו{{עברית|שבועות}} הו יום {{עברית|מתן תורה}}, ומן תעט'ים ד'לך אליום ואכבארה עדה' אלאיאם מן אול אלאעיאד אליה, כמן ינתט'ר וצול אחב אלנאס אליה פאנה יעד אלאיאם באלסאעאת, והד'ה הי עלה' {{עברית|ספירת הע[ו]מר}} מן יום אנפצאלהם מן מצר אלי {{עברית|יום מתן תורה}} אלד'י הו כאן אלקצד ואלגאיה בכ'רוג'הם {{עברית|ואביא אתכם אלי}}, ומא כאן ד'לך אלמשהד אלעט'ים אלא יומא ואחדא, כד'לך תד'כארה פי כל סנה יו[מא](ם) ואחד[א]. אמא אכל אל{{עברית|מצה}} פלו כאן יומא ואחדא למא שערנא בה ולא תבין אמרה, לאן כת'ירא מא יאכל אלאנסאן אלנוע אלואחד מן אלאטעמה יומין ות'לת'ה, ואנמא יבין אמרה וישהר כ'ברה במדאומה' אכלה דור(א) כאמל(א).</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ראש השנה: תזכורת לתשובה}}<br />
{{קו}}וכן {{עברית|ראש השנה}} יום אחד, כי הוא יום תשובה והערת בני האדם מתרדמתם הדתית, ולכן תוקעים בו ב{{עברית|שופר}}, כמו שביארנו ב{{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(תשובה ג,ד1)}}, והוא כעין הכנה ופתיחה ל{{עברית|יום הצום}}, כמו שאתה רואה במנהגי {{עברית|עשרת הימים שמראש השנה ועד יום הכפורים}} המפורסמים במסורת האומה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}כד'לך {{עברית|ראש השנה}} יום ואחד אד' הו יום תובה ותנביה אלנאס מן גפלתהם, ולד'לך צ'רב פיה אל{{עברית|שופר}} כמא בינא פי {{עברית|משנה תורה}}, וכאנה תוטיה ואפתתאח ל{{עברית|יום הצום}} עלי מא תראה משהור(א) פי את'אר אלמלה מן מלאחט'ה' {{עברית|עשרת ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חג הסוכות: השמחה}}<br />
{{קו}}אשר ל{{עברית|סוכות}}, שהמטרה בו היא שמחה וחדווה –{{קו}}משכו שבעה ימים כדי שהדבר יפורסם.{{קו}}{{אינדקס|עונתו 1)}} הטעם להיותו בעונה הזאת התבאר ב{{עברית|תורה}}: "[וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה] {{עברית|בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה}}" {{הפניה|(שמות כג,טז)}}, כלומר זמן הרווחה והמנוחה מן העיסוקים ההכרחיים. אריסטו הזכיר זאת בספר התשיעי של "אתיקה", שכך היה הדבר המפורסם אצלם בקרב האומות מאז ומקדם. הוא אמר בלשון זה: "הזבחים הקדומים וההתאספויות היו מתקיימים לאחר איסוף הפירות, כאילו הן קרבנות בשל הרווחה" {{הפניה|(אתיקה ניקומכית, ספר ח [לפי מספורנו], פרק 9, פסקה 5)}}, זה לשונו.{{קו}}{{אינדקס|עונתו 2)}} ועוד, שהישיבה ב{{עברית|סוכה}} בזמן זה נסבלת: אין חום עז ולא גשם טורד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא {{עברית|ס[ו]כות}} אלד'י קצד בה אלפרח ואלסרור פסבעה' איאם לישהר אלאמר, ואמא כונה פי הד'א אלפצל פקד בין פי אל{{עברית|תורה}} עלה' ד'לך {{עברית|באספך את מעשיך מן השדה}}, יעני וקת אלפרג'ה ואלראחה מן אלאשגאל אלצ'רוריה, וקד ד'כר ארסטו פי תאסעה' אלאכ'לאק אן הכד'א כאן אלאמר אלמשהור פי אלמלל קדימא ענדהם, קאל בהד'א אלנץ אלד'באיח אלקדימה ואלאג'תמאעאת כאנת תכון בעד ג'מע אלת'מאר כאנהא קראבין מן אג'ל אלפרג'ה, הד'א נצה. ואיצ'א פאן סכן אל{{עברית|ס[ו]כה}} פי הד'א אלוקת מחתמל לא חר שדיד ולא מטר מקלק.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סוכות ופסח: דעה ומידה}}<br />
{{קו}}שני החגים האלה יחד, כלומר {{עברית|סוכות}} ו{{עברית|פסח}}, מקנים דעה ומידה:{{קו}}הדעה ב{{עברית|פסח}} היא זיכרון {{עברית|אותות מצרים}} והנצחתם לדורות, והדעה ב{{עברית|סוכות}} היא הנצחת {{עברית|אותות}} ה{{עברית|מדבר}} לדורות;{{קו}}והמידה היא שהאדם יזכור תמיד את ימי המצוקה בימי הרווחה, כדי שתגדל תודתו לה' ויזכה בענווה והכנעה באוכלו {{עברית|מצה ומרור}} ב{{עברית|פסח}} כדי שיזכור מה שאירע לנו; וכן יצא מן הבתים ויגור בסוכות, כמו שעושים האומללים שוכני המדבריות והשממות, כדי שיזכור שכך היה מצבנו בימי קדם, "{{עברית|כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [}}בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם]" {{הפניה|(ויקרא כג,מג)}}. ועברנו מכך לשכון בבתים מפוארים, על האדמות הטובות והפוריות ביותר, בשל חסדי ה' והבטחותיו לאבותינו, {{עברית|אברהם יצחק}} ו{{עברית|יעקב}}, משום שהיו אנשים שלמים בדעותיהם ובמידותיהם. כי גם זה ציר שעליו סובבת התורה, כלומר שכל טובה שה' ייטיב והיטיב לנו אינה אלא {{עברית|בזכות אבות}}, הואיל ו{{עברית|שָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט}} {{הפניה|(בראשית יח,יט)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'אן אלעידאן ג'מיעא אעני {{עברית|ס[ו]כות}} ו{{עברית|פסח}} יעטיאן ראי(א) וכ'לק(א), אמא אלראי פי {{עברית|פסח}} פתד'כאר {{עברית|אותות מצרים}} ותכ'לידהא פי אלאחקאב, ואמא אלראי פי {{עברית|ס[ו]כות}} פתכ'ליד {{עברית|אותות}} אל{{עברית|מדבר}} פי אלאחקאב. ואמא אלכ'לק פהו אן יכון אלאנסאן יתד'כר אבדא איאם אלשדה פי איאם אלרכ'א ליעט'ם שכרה ללה ויחצל לה תואצ'ע וכ'שוע, פי[ ]אכל {{עברית|מצה ומרור}} פי אל{{עברית|פסח}} ליד'כר מא ג'רי עלינא, וכד'לך יכ'רג' מן אלביות ויסכן פי אלאכ'צאץ כמא יפעל אלאשקיא סכאן אלברארי ואלקפאר ליתד'כר אן הכד'א כאנת חאלתנא קדימא {{עברית|כי בס[ו]כות הושבתי את בני ישראל וגו'}}, ואנתקלנא מן ד'לך לסכן אלביות אלמזכ'רפה פי אטיב מוצ'ע מן אלארץ' ואכ'צבה באפצ'אל אללה ובמואעידה לאבאינא למא כאנוא קומא כאמלין פי ארא(י)הם וכ'לקהם אעני {{עברית|אברהם}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|יעקב}}, אד' הד'א איצ'א ממא עליה מדאר אלשריעה, אעני אן כל אנעאם ינעם בה ואנעם אנמא הו {{עברית|בזכות אבות}} אד' ו{{עברית|שמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שמיני עצרת: השלמת השמחה}}<br />
{{קו}}אשר לכך שיוצאים מ{{עברית|סוכות}} לחג אחר, כלומר {{עברית|שמיני עצרת}} – זאת כדי להשלים בו את השמחות שאי אפשר היה לעשות ב{{עברית|סוכות}} אלא בבתים מרווחים ובמבנים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא כון {{עברית|ס[ו]כות}} יכ'רג' מנה לעיד ת'אן אעני {{עברית|שמיני עצרת}}, פד'לך ליכמל פיה מן אלמסראת מא לא ימכן פעלה ב{{עברית|ס[ו]כות}} אלא פי אלדור אלמתסעה ואלמבאני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ארבעת המינים: הדרש ומקומו}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|טעמים דרשניים)}} אשר ל{{עברית|ארבעת מינין שבלולב}} – ה{{עברית|חכמים ז"ל}} נתנו לכך טעמים מסוימים על דרך ה{{עברית|דרשות}}, שדרכן ידועה למי שמבין את דבריהם, שהן מבחינתם כצורת חידודים שירִיים, לא שזוהי משמעות אותו פסוק.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא {{עברית|ארבעת מיני[ן](ם) שבלולב}} פקד ד'כר אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי ד'לך תעלילא מא עלי ג'הה' אל{{עברית|דרשות}} אלתי טריקהא מעלום ענד מן פהם כלאמהם, וד'לך אנהא ענדהם עלי צורה' אלנואדר אלשעריה לא עלי אן ד'לך הו מעני ד'לך אלנץ,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">12</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|שתי התייחסויות)}} כי בני האדם נחלקו לשתי קבוצות ביחס ל{{עברית|דרשות}}: קבוצה אחת מדמיינת שהם אמרו זאת כדי לבאר את משמעות אותו פסוק; וקבוצה אחרת מזלזלת בהן ושמה אותן לצחוק, מאחר שברור וגלוי שאין זאת משמעות הפסוק. ואותה קבוצה (הראשונה) מתווכחת ומתנצחת כדי לאמת לדעתה את ה{{עברית|דרשות}} ולהגן עליהן, והיא חושבת שזו משמעות הפסוק ושדין ה{{עברית|דרש}} כדין הדינים המקובלים במסורת.{{קו}}{{אינדקס|אי ההבנה)}} שני הצדדים אינם מבינים שהן על דרך החידודים השירִיים, שאף בר־דעת אינו מתבלבל בעניינם. אותה דרך היתה מפורסמת בזמנים ההם, והכול היו משתמשים בה כמו שהמשוררים משתמשים במליצות שיריות.</td><br />
<td class="ar">פאנקסם אלנאס פי אל{{עברית|דרשות}} קסמין, קסם תכ'יל אנהם קאלוא ד'לך עלי ג'הה' תביין מעני ד'לך אלנץ, וקסם אסתכ'ף בהא ואתכ'ד'הא צ'חכה אד' הו בין ואצ'ח אן ליס הד'א הו מעני אלנץ, וד'לך אלקסם צ'ארב וכאבר עלי תצחיח אל{{עברית|דרשות}} בזעמה ואלמחאמאה להא, וט'ן אן ד'לך הו מעני אלנץ ואן חכם אל{{עברית|דרש(ות)}} חכם אלאחכאם אלמרויה, ולם יפהם אלפריקאן אנהא עלי ג'הה' אלנואדר אלשעריה אלתי לא ילבס אמרהא עלי ד'י פהם. ושהרת תלך אלטריקה פי ד'לך אלזמאן, ואסתעמלהא אלכל כמא יסתעמלון אלשערא אלאקאויל אלשעריה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">13</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|דוגמה)}} הם {{עברית|ז"ל}} אמרו: "{{עברית|תאני}} (=שנה) {{עברית|בר קפרא: 'וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ'}} {{הפניה|(דברים כג,יד)}} {{עברית|– אל תקרא 'אזֵינך' אלא 'אָזנך', מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו}}" {{הפניה|(בבלי כתובות טו,א)}}. מי ייתן וידעתי האם לשיטת הבורים הללו אותו {{עברית|תנא ז"ל}} האמין שזה פירושו של פסוק זה, ושזו מטרתה של {{עברית|מצוה}} זו, ושה{{עברית|יתד}} היא ה{{עברית|אצבע}}, ו"{{עברית|אזינך}}" הן האזניים! איני חושב שאף אחד משלמי השכל סבור כך. אלא זהו חידוד שירי שנון מאוד, המזרז למידה טובה, והיא שכמו שאסור לומר ניבול פה אסור גם לשומעו. והוא הסמיך זאת לפסוק על דרך הדימויים השיריים.{{קו}}וכך כל מה שנאמר ב{{עברית|דרשות}}: "{{עברית|אל תקרא כך אלא כך}}" – זוהי משמעותו.{{קו}}חרגתי מן העניין, אבל זוהי הערה מאלפת שכּל בר־דעת מן הדתיים הרבניים (=שאינם קראים) זקוק לה. אשוב אל מסגרת דיוננו.</td><br />
<td class="ar">קאלוא {{עברית|ז"ל ת[א]ני בר קפרא}} {{עברית|ויתד תהיה לך על אז[י]נך}} {{עברית|אל תקרא אז[י]נך אלא אזנך, מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו}}. יא לית שערי הל הד'א אל{{עברית|תנא [ז"ל]}} ענד האולא אלג'אהלין הכד'א יעתקד פי שרח הד'א אלנץ, ואן הד'א הו גרץ' הד'ה אל{{עברית|מצוה}}, ואן אל{{עברית|יתד}} הי אל{{עברית|אצבע}}, ו{{עברית|אז[י]נך}} הי אלאד'נ[י](א)ן, מא אט'ן אחד(א) מן אלסאלמי אלעקול ירי הד'א, בל הד'א נאדר שערי מליח ג'דא חץ' בה עלי כ'לק כרים, והו אן כמא יחרם קול אלפואחש יחרם סמאעהא, ואסנד ד'לך לנץ עלי ג'הה' אלתמת'ילאת אלשעריה. והכד'א כל מא יקאל פי אל{{עברית|דרשות אל תקר[א](י)}} {{עברית|כך אלא כך}} הד'א מענאה. וקד כ'רג'ת ען אלגרץ', לכנהא פאידה יחתאג' אליהא כל ד'י עקל מן אלמתשרעין (ו)אלרבאנין. וארג'ע אלי נסק כלאמנא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ארבעת המינים: ביטויי השמחה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הטעם)}} מה שנראה לי לגבי {{עברית|ארבעת מינין שבלולב}}, שהוא שמחה וחדווה ביציאתם מן ה{{עברית|מדבר}}, שהיה "{{עברית|לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת}}" {{הפניה|(במדבר כ,ה)}} אל מקומות עצי פרי ונהרות. לזיכרון הדבר נלקחים הפרי הנאה ביותר שלה (=אתרוג), והצמח בעל הריח הטוב ביותר (=הדס), ובעל העלים היפים ביותר (=לולב דקל), וכן העשב היפה ביותר, כלומר {{עברית|ערבי נחל}}.{{קו}}{{עברית|ארבעת}} ה{{עברית|מינין}} האלה הם אלה שנכללים בהם שלושה דברים:{{קו}}{{אינדקס|קלות ההשגה)}} הראשון, היותם שכיחים ב{{עברית|ארץ ישראל}} באותו זמן, כך שכל אחד יכול להשיג אותם.{{קו}}{{אינדקס|יופי)}} והעניין השני, יפי מראם ורעננותם, כשמהם בעלי ריח טוב, והם {{עברית|אתרוג והדס}}, ואילו {{עברית|לולב וערבה}} חסרי ריח רע או טוב.{{קו}}{{אינדקס|השתמרות)}} והעניין השלישי, שהם נשארים רעננים במשך שבעה ימים, דבר שאינו אפשרי באפרסקים וברימונים ובחבושים ובאגסים וכיוצא בהם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלד'י יבדו לי פי {{עברית|ארבעת מינין שבלולב}} אנה פרח וסרור בכ'רוג'הם מן אל{{עברית|מדבר}} אלד'י כאן {{עברית|לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות}} אלי מואצ'ע אלאשג'אר אלמת'מרה ואלאנהאר, פאכ'ד' לתד'כאר ד'לך אג'מל ת'מרהא ואטיבה ראיחה, ואחסן ורקהא, ואחסן עשבהא איצ'א אעני {{עברית|ערבי נחל}}, והד'ה אל{{עברית|ארבעת מינין}} הי אלתי ג'מעת ת'לת'ה אשיא, אחדהא כת'רה' וג'ודהא פי {{עברית|ארץ ישראל}} פי ד'לך אלוקת פיקדר כל אחד עליהא, ואלמעני אלת'אני (א)ג'מ[א]ל מנט'רהא ונצ'ארתהא, ומנהא טיבה' אלראיחה והי {{עברית|אתרוג והדס}}, אמא {{עברית|לולב וערבה}} פעאדם אלנתן ואלטיב, ואלמעני אלת'אלת' דואמהא עלי נצ'ארתהא מדה' סבעה איאם, מא לא יתהיא ד'לך פי אלכ'וך' ואלרמאן ואלספרג'ל ואלכמת'רי ונחוהא:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%91&diff=337חלק ג, פרק מב2021-05-31T06:36:30Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מב}}<br />
{{כותרת|קבוצה ז: צדק והגינות בהתנהלות ממונית}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השביעית כוללת, והן דיני הממונות, הן אשר מנינו בחלק מ{{עברית|ספר משפטים}} ובחלק מ{{עברית|ספר קנין}}. הטעם של כולן גלוי: הן קביעת משפטי צדק בעסקים המתנהלים בהכרח בין בני האדם, ושלא יחרגו בהם משיתוף פעולה המועיל לשני הצדדים, כך שלא יכוון אחד מן הצדדים לעסקה למָרֵב את חלקו לחלוטין ושהוא יהיה המרוויח מכל בחינה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלסאבעה והי אלאחכאם אלמאליה, הי אלתי אחצינאהא פי בעץ' {{עברית|ספר משפטים}} ובעץ' {{עברית|ספר קנין}}. והי כלהא ט'אהרה' אלעלה, וד'לך אנהא תקדיר אחכאם עדל פי אלמעאמלאת אלג'אריה בין אלנאס באלצ'רורה, ואן לא יכ'רג' פיהא ען אלתעאון אלמפיד ללפריקין, לא אן יקצד אחד אלמתעאמלין תופיר חט'ה באלכליה וכונה הו אלראבח מן כל ג'הה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|האיסור להונות את הזולת: הגינות מסחרית וכללית}}<br />
{{קו}}ראשית, שלא תהיה הונאה במכר, אלא הרווחים המקובלים והידועים, ונקבעו תנאים שההסכם מתקיים בהם, ונאסרה הונאה אפילו בדיבור, כידוע.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אול ד'לך אן לא יכון ת'ם גבן ענד אלתבאיע אלא אלארבאח אלמעתאדה אלמתעארפה, ווצ'ע שרוט בהא יצח אלעקד, ונהי ען אלגבן ולו באלקול כמא הו משהור.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ארבעה מיני שומרים: צדק מאוזן בין אחריות לתועלת}}<br />
{{קו}}אחר כך {{עברית|דין ארבעה שומרין}}. הצדק והיושר בו ברורים,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי {{עברית|שומר חנם}} שאין לו כל תועלת מעיסוק זה והוא גומל טובה בלבד – {{עברית|פטור מן הכל}}, וכל נזק שיארע מוטל על בעל הממון (=הרכוש).{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואילו {{עברית|שואל}}, שהתועלת כולה שלו, ובעל הממון הוא הגומל לו טובה – {{עברית|חייב בכל}}, וכל הנזקים שיארעו מוטלים על ה{{עברית|שומר}}.{{קו}}{{אינדקס|ג-ד)}} אשר ל{{עברית|נושא שכר}} {{עברית|והשוכר}} – כל אחד מהם, כלומר {{עברית|השומר ובעל הממון}}, שותף בתועלת, ולכן הנזקים מתחלקים ביניהם: הנזקים הנובעים ממיעוט הקפדה בשמירה – מוטלים על ה{{עברית|שומר}}, והם {{עברית|גנבה ואבדה}}, כי {{עברית|גנבה}} ו{{עברית|אבדה}} נובעות מכך שתשומת הלב הרבה והשמירה המוגברת הוזנחו במידת מה; ואילו הנזקים שאין עצה למונעם, והם {{עברית|שבורה ושבויה ומתה}}, שהם {{עברית|אונסין}} – הרי הם מוטלים על בעל הממון.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ת'ם {{עברית|דין ארבעה שומרי[ן](ם)}}, ווג'ה אלעדל ואלאנצאף פיה בין, וד'לך אן {{עברית|שומר חנם}} אלד'י לא פאידה לה אצלא פי הד'ה אלמכ'אלטה ואנמא הו מתפצ'ל {{עברית|פטור מן הכל}}, וכל ג'איחה תטרי הי פי כיס צאחב אלמאל. ו{{עברית|שואל}} אלד'י אלפאידה כלהא לה ורב אלמאל הו אלמתפצ'ל עליה {{עברית|חייב בכל}}, וג'מיע אלג'ואיח אלטאריה פי כיס אל{{עברית|שו[מר](אל)}}. אמא {{עברית|נושא שכר והשוכר}} פכל ואחד מנהמא אעני {{עברית|השומר ובעל הממון}} משתרכ[י](א)ן פי אלפאידה, פלד'לך קסמת אלג'ואיח בינהמא, מא כאן מן אלג'ואיח מן אג'ל קלה' מבאלגה פי אלתחפט' פהו פי כיס אל{{עברית|שומר}} והי {{עברית|גנבה ואבדה}}, לאן פי אל{{עברית|גנבה}} ואל{{עברית|אבדה}} תצ'ייע מא ללחזם אלכת'יר ואלאחתיאט אלזאיד, ומא כאן מן אלג'ואיח לא חילה פי מנעה והי {{עברית|שבורה ושבויה ומתה}} אלתי הי {{עברית|אונסין}} פהי פי כיס רב אלמאל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דיני שכיר: חמלה והגינות}}<br />
{{קו}}אחר כך הופלג בחמלה על השכיר בשל עוניו, ונצטווינו{{קו}}{{אינדקס|א)}} למהר לשלם את שכרו,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ושלא להונות אותו בשום דבר מן המגיע לו, כלומר שיקבל בהתאם לשירות שנתן.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ובכלל הרחמים עליו שאין למנוע ממנו, ואפילו מהבהמה, מלאכול מן המזון ששניהם עובדים בו, בהתאם לדיני מצווה זו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ת'ם בולג פי אלרפק באלאג'יר לפקרה ואמר באסתעג'אל אג'רתה, ואן לא יגבן פי שי מן חקה אעני אן יעטי בקדר כ'דמתה. ומן אלרחמה לה אן לא ימנע ולו אלבהימה מן אלאכל ממא יעמלאן פיה מן אלאגד'יה בחסב אחכאם הד'ה אלשריעה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דיני ירושה ותמיכה: אחווה ויחסי משפחה}}<br />
{{קו}}עוד מדיני הממונות הן הירושות.{{קו}}{{אינדקס|מידה טובה)}} וזוהי מידה טובה, כלומר שלא ימנע האדם טוב מן הזכאי לו, והואיל והוא עומד למות לא תהא עינו צרה ביורשו ולא יפזר את ממונו, אלא יותיר אותו לזכאי לו ביותר, כלומר הקרוב ביותר מבין הקרובים: "{{עברית|לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ}}" {{הפניה|(במדבר כז,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|מעגלי אחווה)}} דבר זה התבאר: הבן, ואחריו האח, ואחריו אחי האב, כידוע. עליו לבכר את הגדול מבין בניו, משום שאהבתו קדמה, ואל לו ללכת אחר נטיית לבו: "{{עברית|לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה [}}עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה]" {{הפניה|(דברים כא,טז-יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|שיטתיות)}} התורה הצודקת הזאת דואגת למידה הזאת ומדגישה אותה מאוד, כוונתי לדאגה לקרובים ולתמיכה בהם.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ידועים לך דברי הנביא "{{עברית|וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ – אַכְזָרִי}}" {{הפניה|(משלי יא,יז)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ולשון ה{{עברית|תורה}} על הצדקה: "[פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ] {{עברית|לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ [}}וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ]" {{הפניה|(דברים טו,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ה{{עברית|חכמים ז"ל}} משבחים מאוד את מידתו של האדם אשר {{עברית|מקרב את קרוביו ונושא בת אחותו}} {{הפניה|(בבלי יבמות סב,ב ועוד)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומן אלאחכאם אלמאליה איצ'א אלמוארת', וד'לך כ'לק פאצ'ל, אעני אן לא ימנע אלאנסאן כ'ירא מן מסתחקה, ואד' והו מאר ללמות פלא יחסד וארת'ה ולא יבד'ר מאלה, בל יתרכה למן הו אחק אלנאס בה והו אלאקרב פי אלאקרב {{עברית|לשארו הקרוב אליו ממשפחתו}}, וקד בין ד'לך, אלולד, ת'ם אלאך', ת'ם אלעם, עלי מא הו משהור. ויפצ'ל אכבר אולאדה לתקדם ודה ולא יתבע הואה, {{עברית|לא יוכל לבכר את בן האהובה ו[כ](ג)ו'}}. והד'א אלכ'לק תרעאה ותתאכד עליה הד'ה אלשריעה אלעאדלה ג'דא, אעני מראעאה' אלאקארב ואלאשתמאל עליהם, קד עלמת קול אלנבי {{עברית|ועוכר שארו אכזרי}}, ונץ אל{{עברית|תורה}} פי אלצדקאת {{עברית|לאחיך לעניך וגו'}}. ואל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} יחמדון ג'דא כ'לק אלשכ'ץ אלד'י יכון {{עברית|מקרב את קרוביו ונושא (את) בת אחותו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|אדומי – דאגה לקרובים)}} ה{{עברית|תורה}} לימדה אותנו בנוגע למידה זו הפלגה גדולה מאוד: שראוי לאדם לדאוג לקרוביו, ולבכר מאוד את קרבת המשפחה. ואפילו חטא לו קרובו ועשק אותו, ואפילו היה אותו קרוב מקולקל ביותר, הכרח עליו שיביט בעין דואגת על קרובו. אמר יתעלה: "{{עברית|לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא}}" {{הפניה|(דברים כג,ח)}}.{{קו}}{{אינדקס|מצרי – החזרת טובה)}} וכן כל מי שנזקקת לו אי פעם, וכל מי שקיבלת ממנו תועלת ומצאת אותו בעת צרה, ואפילו הרע לך לאחר מכן, הכרח להחזיק לו זכות על מה שעשה לפני כן. אמר יתעלה: "{{עברית|לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ}}" {{הפניה|(שם)}}. וידוע עד כמה {{עברית|הרעו לנו מצרים}} אחר כך.{{קו}}ראה אפוא כמה מידות טובות אנו למדים מן ה{{עברית|מצוות}} האלה. שתי אלה (=שלא לתעב אדומי ומצרי) אינן מן הקבוצה השביעית, אבל בעקבות הדאגה לקרובים בירושות יצאנו לדון ב{{עברית|מצרי ואדומי}}.</td><br />
<td class="ar">וקד עלמתנא אל{{עברית|תורה}} פי הד'א אלכ'לק מבאלגה עט'ימה ג'דא, והי אן אלאנסאן ינבגי לה אן ירעי קריבה, ויות'ר צלה' אלרחם ג'דא ולו עדא עליה קריבה וט'למה, ולו כאן ד'לך אלקריב פי גאיה' אלפסאד, לא בד אן ילחט' אלקריב אלנסב בעין רעאיה, קאל תע(א)לי {{עברית|לא תתעב אדמי כי אחיך הוא}}. וכד'לך כל מן אחתג'ת אליה יומא מא, וכל מן אסתנפעת בה, ווג'דתה וקת שדה, ולו אסא עליך בעד הד'א, לא בד אן ילתזם לה חק עמא תקדם, קאל תע(א)לי {{עברית|לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו}}, וקד שהר קדר מא {{עברית|הרעו לנו מצרים}} בעד ד'לך. פארי כם כ'לק פאצ'ל נתעלם מן הד'ה אל{{עברית|מצות}}, והד'אן ליסא מן הד'ה אלג'מלה אלסאבעה, לכן מן אג'ל רעאיה' אלאקארב באלארת' כ'רג' בנא אלקול ל{{עברית|מצרי ואדומי}}:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%90&diff=336חלק ג, פרק מא2021-05-31T06:36:29Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מא}}<br />
{{כותרת|קבוצה ו: ענישת צדק}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השישית כוללת הן העונשים, ותועלתן באופן כללי ידועה, וכבר צייַנו אותה {{הפניה|(ג,לה6)}}. שמע כעת את פירוט הדברים ודינו של כל דבר יוצא דופן שנאמר בהם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלסאדסה הי אלקצאצאת, ופאידתהא עלי אלעמום מעלומה וקד ד'כרנאהא. אמא תפציל ד'לך וחכם כל גריבה ג'את פיהא פאסמעהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|העיקרון: מידה כנגד מידה}}<br />
{{קו}}באופן כללי נקבע עונשו של כל מי שתוקף את זולתו, שייעשה בו מה שעשה בשווה: אם פגע בגוף – ייפגע בגופו; ואם פגע בממון – ייפגע בממונו. ובעל הממון רשאי לוותר ולסלוח.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ג'על קצאץ כל מתעד עלי גירה עלי אלעמום אן יוקע בה מת'ל מא אוקע סוי, אן אג'אח פי אלג'סם יג'אח פי ג'סמה, ואן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה, ולצאחב אלמאל אן יסמח ויעפו.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|חריג: רוצח)}} רק לרוצח, בשל חומרת פשעו, אין לוותר בשום אופן ואין לקחת ממנו כופר נפש: "{{עברית|וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ}}" {{הפניה|(במדבר לה,לג)}}. לכן אפילו נותר הנרצח בחיים במשך שעה או כמה ימים, כשהוא מדבר ושפוי בדעתו, ואמר: "הניחו לרוצחי, סלחתי ומחלתי לו" – אין שומעים לו, אלא נפש בנפש בהכרח, קטן כגדול, עבד כבן חורין, חכם כסכל. משום שאין בכל פשעי האדם דבר חמור מזה.</td><br />
<td class="ar">אמא אלקאתל כ'אצה לשדה' עדואנה פאנה לא יסמח לה בוג'ה ולא תוכ'ד' מנה דיה, {{עברית|ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו}}, פלד'לך לו בקי אלמקתול סאעה או איא[ם](מא) והו יתכלם וד'הנה חאצ'ר וקאל יתרך קאתלי קד גפרת לה ועפות ענה, לא יקבל מנה, בל אלנפס באלנפס צ'רורה בתסויה' אלצגיר ללכביר ואלעבד ללחר ואלעאלם ללג'אהל, אד' ליס פי ג'מיע מט'אלם אלאנסאן אעט'ם מן הד'ה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|החסרת איבר)}} מי שהחסיר אבר, יוחסר לו כמוהו: "[שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן,] {{עברית|כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ}}" {{הפניה|(ויקרא כד,כ)}}. אל תטריד את מחשבתך בכך שאנחנו עונשים כאן בקנס, כי המטרה כעת היא מתן טעם לפסוקים, לא מתן טעם להלכה. עם זאת, יש לי דעה גם לגבי הלכה זו, שתושמע על פה.{{קו}}{{אינדקס|פציעה)}} על פציעות שאין אפשרות לעשות כמותן בדיוק נגזרו תשלומין: "{{עברית|רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא}}" {{הפניה|(שמות כא,יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|ממון)}} מי שהזיק בממון, יוזק בממונו באותו שיעור בדיוק: "{{עברית|אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ}}" {{הפניה|(שם כב,ח)}} – הדבר שלקח, ויילקח כמוהו מממון הגנב.</td><br />
<td class="ar">ומן עדם ג'ארחה עדם מת'להא {{עברית|כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו}}. ולא תשגל כ'אטרך בכוננא נקאצץ הנא באלגראמה, לאן אלקצד אלאן תעליל אלנצוץ לא תעליל אלפקה, מע אן לי איצ'א פי הד'א אלפקה ראי יסמע שפאה[ה](א). ואלג'ראח אלתי לא ימכן אן יפעל מת'להא סוי חכם פיהא באלגראמה, {{עברית|רק שבתו יתן ורפא ירפא}}. ומן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה בד'לך אלמקדאר סוי, {{עברית|אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו}}, אלשי אלד'י אכ'ד' ויוכ'ד' מת'לה מן מאל אלסארק.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מידת הענישה לפי שכיחות וקלות העבירה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|העיקרון)}} דע שככל שמין הפשע מצוי יותר וקל יותר לביצוע, על העונש להיות קשה יותר כדי שיימנעו ממנו, ואילו דבר נדיר יותר – עונשו קל יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי ארבעה)}} לכן תשלומי גונב צאן, כלומר {{עברית|תשלומי ארבעה}}, כפולים מתשלומי שאר ה{{עברית|מטלטלין}}, בתנאי שהוא הוציאם מתחת ידו במכירה או ששחטם. כי גניבתם היא הנפוצה תמיד בשל היותם בשדות, ואי אפשר להשגיח עליהם שם כמו שמשגיחים על הדברים הנמצאים בתוך הערים. וכן גונביהם נוהגים להזדרז למוכרם כדי שלא ייוודעו כשהם אצלם, או לשוחטם כדי להעלים את צורתם. על כן העונש על הדבר הנפוץ יותר חמור יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי חמישה)}} בתשלומי גניבת הבקר נוסף שיעור אחד, כי גניבתם קלה יותר לביצוע. כי הצאן רועים בקבוצה כך שהרועה יכול לראותם, ולרוב גניבתם אפשרית בלילה; ואילו הבקר רועים במפוזר מאוד, כמצוין ב"עבודת האדמה (הנבטית)", כך שהרועה אינו יכול להשגיח עליהם, ועל כן גניבתם נפוצה יותר.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אנה כל מא כאן נוע ד'לך אלתעדי אכת'ר וג'וד ואקרב תאתי וג'ב אן יכון קצאצה אשד לימ[ת]נע מנה, ואלאמר אלקליל אלוקוע קצאצה אכ'ף, פלד'לך כאנת גראמה' סארק אלגנם צ'עף גראמה' סאיר אל{{עברית|מטלטלין}} אעני {{עברית|תשלומי ארבעה}}, ובשרט אכ'ראג'הא ען ידה בביע או ד'בחהא, לאן סרקתהא הי אלאכת'ריה דאימא לכונהא פי אלפחוץ וחית' לא ימכן אלאחתיאט עליהא כמא יחתאט עלי אלאשיא אלתי דאכ'ל אלמדן, ו(ל)[כ]ד'לך מן שאן אלסראק להא אן יבאדרוא בביעהא חתי לא תעתרף ענדהם, או בד'בחהא לתגיב עינהא, פלד'לך כאן קצאץ אלאמר אלאכת'רי אכת'ר. וגראמה' סרקה' אלבקר זידת מת'ל ואחד, לאן תאתי סרקתהא אכת'ר, לאן אלגנם תרעי מג'תמעה פיתמכן אלראעי מן נט'רהא, ואכת'ר מא תמכן סרקתהא באלליל, אמא אלבקר פתרעי מפתרקה ג'דא, קד ד'כר ד'לך פי אלפלאחה, פלא ימכן אלראעי אן יחיט בהא פתכת'ר פיהא אלסרקה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דוגמאות למידה כנגד מידה}}<br />
{{קו}}וכן {{עברית|דין עדים זוממין}} שייעשה בהם בדיוק כמו שזממו לעשות: אם זממו הריגה – ייהרגו, ואם זממו מלקות – יולקו, ואם זממו תשלום ממוני – ישלמו באותו שיעור. המטרה בכל זה היא להשוות את העונש לפשע, וגם זו היא משמעות היות ה{{עברית|משפטים צדיקים}} {{הפניה|(דברים ד,ח)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}כד'לך {{עברית|דין עדים זוממין}} אן יוקע בהם מת'ל מא ראמוא איקאעה סוי, אן כאן ראמוא אלקתל קתלוא, ואן כאן ראמוא אלצ'רב צ'רבוא, ואן כאן ראמוא תגרים מאל גרמוא מת'לה, אלקצד פי אלכל תסויה' אלקצאץ ואלתעדי, והד'א הו מעני כון אל{{עברית|משפטים צדיקים}} איצ'א.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he">העובדה שה{{עברית|גזלן}} אינו מחויב בתשלום נוסף כ{{עברית|קנס}} – כי ה{{עברית|חומש}} אינו אלא {{עברית|כפרה}} על שבועת השקר –{{קו}}{{אינדקס|א)}} היא מפני נדירות הגזל. כי פֶּגע הגניבה נפוץ בהרבה מן הגזל, כי הגניבה אפשרית בכל מקום, והגזל אינו מתאפשר בתוך הערים אלא בקושי.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, שהגניבה אפשרית בדברים הגלויים ובדברים שנזהרים להסתירם ולשומרם, ואילו הגזל אינו מתאפשר אלא במה שהוא גלוי וחשוף. האדם גם יכול להישמר מן הגזלן ולנקוט אמצעי זהירות ולהתכונן לו, ואי אפשר לעשות כך עם הגנב.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שהגזלן ידוע, וכך ניתן לחפש אותו ולהשתדל להשיב את מה שלקח, ואילו הגנב אינו ידוע.{{קו}}מכל הסיבות האלה חויב ה{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולא חויב ה{{עברית|גזלן}} בכך.</td><br />
<td class="ar">ואמא כון אל{{עברית|גזלן}} לם ילזם בגראמה' שי זאיד עלי ג'הה' אל{{עברית|קנס}} לאן אל{{עברית|ח[ו]מש}} אנמא הו {{עברית|כפרה}} ען אלימין אלחאנת'ה, פד'לך לקלה' וקוע אלגצב, לאן ג'איחה' אלסרקה אכת'ר וג'וד(א) מן אלגצב, לאן אלסרקה תמכן פי כל מוצ'ע, ואלגצב לא יתהיא פי דאכ'ל אלמדן אלא בעסר. ואיצ'א לאן אלסרקה תמכן פי מא ט'הר ופי מא אחתיט פי אכ'פאיה וציאנתה, ואלגצב לא יתאתי אלא פי מא הו ט'אהר מכשוף, וימכן אלאנסאן אן יתחפט' מן אלגאצב ויחתאט ויסתעד לה, ולא ימכן מת'ל ד'לך מע אלסארק. ואיצ'א פאן אלגאצב מעלום פיתטלב ויראם אסתרג'אע מא אכ'ד', ואלסארק לא יעלם, פמן אג'ל הד'ה אלאסבאב כלהא חכם עלי אל{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולם יחכם בד'לך עלי אל{{עברית|גזלן}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקדמה לחישוב מידת הענישה}}<br />
{{קו}}הקדמה{{קו}}דע שעוצמת העונש וחוזק פגיעתו או חולשתו והיותו נסבל יותר הם על פי ארבעה דברים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון, חומרת הפשע: על פעולות הגורמות לקלקול גדול חל עונש קשה, ועל פעולות הגורמות לקלקול מועט חל עונש קל.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השני, השכיחות: דבר נפוץ יותר יש למנוע בעונש קשה, ואילו דבר נדיר יותר – די בעונש קל יותר, יחד עם נדירותו, כדי למונעו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישי, עוצמת הפיתוי לדבר: דבר שהאדם מתפתה לו – בין אם התאווה מושכת אותו לכך בחוזקה, או בשל עוצמת ההרגל, או בשל הקושי הרב להימנע ממנו – רק חשש מדבר חמור ימנע אותו.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} הרביעי, קלות ביצוע הפעולה בהחבא ובסתר כך שלא ירגישו בה אחרים, כי אין אפשרות להרתיע מזאת אלא בחשש מעונש גדול וקשה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}מקדמה. אעלם אן עט'ם אלעקאב ושדה' נכאיתה או תצגירה וסהולה' אחתמאלה יכון באעתבאר ארבעה' אשיא. אלאול עט'ם אלד'נב, פאן אלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד עט'ים עקאבהא שדיד, ואלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד נזר יסיר עקאבהא צ'עיף. ואלת'אני כת'רה' אלוקוע, פאן אלשי אלד'י וקועה אכת'ר יג'ב אן ימנע בעקאב שדיד, אמא אלקליל אלוקוע פיסיר אלעקאב מע קלה' וקועה כאף פי מנעה. ואלת'אלת' שדה' אלאגרא באלשי, פאן אלאמר אלד'י אלאנסאן מגרי בה אמא לכון אלשהוה דאעיה לה ג'דא או לשדה' אלאעתיאד או לעט'ים אלמשקה פי תרכה פאנה לא ימנע מנה אלא תוקע אמר עט'ים. ואלראבע סהולה' תאתי ד'לך אלפעל באלתכ'פי ואלתסתר מן חית' לא ישער בה אלגיר, פאן אלרדע מן הד'א לא יכון אלא בתוקע עקאב שדיד עט'ים.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דרגות הענישה}}<br />
{{קו}}לאחר הקדמה זו, דע לך שסדר העונשים בדברי ה{{עברית|תורה}} הוא ארבע דרגות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} דרגת חיוב {{עברית|מיתת בית דין}};{{קו}}{{אינדקס|ב)}} דרגת חיוב {{עברית|כרת}}, שהוא מלקות בשוט יחד עם האמנה שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} דרגת הלקאה בשוט כשאין מאמינים שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים אלא הוא {{עברית|לאו}} בלבד, או {{עברית|מיתה בידי שמים}};{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ודרגת האיסור שאין בו מלקות, והוא כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, {{אינדקס|ד1)}} פרט ל{{עברית|נשבע}}, בשל ההאמנה הנדרשת לרומם אותו יתעלה, {{אינדקס|ד2)}} ו{{עברית|ממר}}, כדי שהדבר לא יוביל לזלזל ב{{עברית|קרבנות}} המיוחסים לו יתעלה, {{אינדקס|ד3)}} ו{{עברית|מקלל חברו בשם}}, כי בעיני ההמון נזק הקללה גדול יותר מנזק הפוגע בגוף.{{קו}}{{אינדקס|פטור)}} כל מה שזולת אלה מן ה{{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} – {{אינדקס|א)}} ההפסד הנגרם מהם קטן. {{אינדקס|ב)}} וגם אי אפשר להימנע מהם בשל היותם אמירות, ואילו היה הדבר כן – היו הבריות לוקים על גבם כל הזמן. {{אינדקס|ג)}} וגם אין להעלות על הדעת {{עברית|התראה}} בהם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה פלתעלם אן תרתיב אלקצאץ פי נץ אל{{עברית|תורה}} ארבע מראתב, מרתבה' אלזאם {{עברית|מיתת בית דין}}, ומרתבה' אלזאם אל{{עברית|כרת}} והו אלצ'רב באלסוט מע אלאעתקאד באן הד'א אלד'נב מן אלכבאיר, ומרתבה' אלצ'רב באלסוט ולא יעתקד פי הד'א אלד'נב אנה מן אלכבאיר בל הו {{עברית|לאו}} פקט או {{עברית|מיתה בידי שמים}}, ומרתבה' אלנהי אלד'י לא צ'רב פיה והו כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, גיר {{עברית|נשבע}} למא ילזם אעתקאדה מן תעט'ימה תע(א)לי, ו{{עברית|ממר}} לאן לא יוול ד'לך ללתהאון באל{{עברית|קרבנות}} אלמנסובה לה תע(א)לי, ו{{עברית|מקלל חברו בשם}} לכון אד'יה' אלשתימה ענד אלג'מהור אעט'ם מן אד'יה' תקע פי אלג'סם. וכל מא סוי הד'ה מן {{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} פאלפסאד אללאחק מנהא קליל, ולא ימכן איצ'א אלתחרז מנהא לכונהא אקאויל, ולו כאן ד'לך למא ברח אלנאס פי צ'רב אלט'הר דאים אלזמאן, ולא איצ'א תתצור פיהא אל{{עברית|התראה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מספר המלקות}}<br />
{{קו}}גם במספר ההלקאות יש חכמה, כי יש לו רף מרבי ואין הוא קבוע לפי בני האדם. כי כל אדם אינו לוקה אלא כשיעור יכולתו לשאת, ומספר המלקות המרבי הוא ארבעים, אפילו היה יכול לשאת מאה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ופי עדד אלג'לד איצ'א חכמה לאנה מחצור אלגאיה וגיר מחצור אלאשכ'אץ, וד'לך אן כל שכ'ץ לא יצ'רב אלא קדר אחתמאלה וגאיה' אלצ'רב ארבע[י](ו)ן ולו אחתמל מאיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מאכלות אסורים: עונשי כרת}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|אין מוות)}} את חיוב {{עברית|מיתת בית דין}} לא תמצא באף אחד מן המאכלות האסורים, כי אין בכך הפסד גדול, ובני האדם אינם מתפתים להם בחוזקה כמו שהם מתפתים להנאת יחסי המין.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא לזום {{עברית|מיתת בית דין}} פלא תג'דה פי שי מן אלמאכל אלחראם לאן ליס פי ד'לך כביר פסאד, ולא אגרא אלנאס בהא שדיד כאגראיהם בלד'ה' אלנכאח.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">12</td><br />
<td class="he">על חלק מן המאכלות יש {{עברית|כרת}}:{{קו}}{{אינדקס|דם)}} על הדם – משום שהיו להוטים מאוד באותו זמן לאוכלו עבור אחד ממיני {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שהתבאר ב(ספר) "טומטום", ולכן נאמרה לגביו ההדגשה הרבה.{{קו}}{{אינדקס|חֵלב)}} וכן יש {{עברית|כרת}} על החֵלב – משום שבני האדם מחשיבים אותו לטעים. וכן הוא התייחד ל{{עברית|קרבן}} כדי לרוממו.{{קו}}{{אינדקס|פסח וכיפור)}} וכן ה{{עברית|כרת}} ב{{עברית|חמץ בפסח}} ו{{עברית|אוכל ביום הצום}} הוא {{אינדקס|א)}} בשל הקושי שיש בכך; {{אינדקס|ב)}} ובשל ההאמנה שהם מביאים אליה, כי אלה מעשים המקבעים דעות שהן יסודות התורה, כלומר {{עברית|יציאת מצרים}} ונסיה, וההאמנה ב{{עברית|תשובה}}: "{{עברית|כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [}}לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ]" {{הפניה|(ויקרא טז,ל)}}.{{קו}}{{אינדקס|קרבנות)}} וכן התחייב {{עברית|כרת}} על {{עברית|נותר}} ועל {{עברית|פִּגול}} {{עברית|ולטמא שאכל קֹדש}} כמו שהתחייב על אכילת החֵלב, כשהמטרה היא לרומם את ה{{עברית|קרבן}}, כמו שיתבאר {{הפניה|(ג,מה16)}}.</td><br />
<td class="ar">ופי בעץ' אלמאכל {{עברית|כרת}}, פי אלדם לשדה' חרצהם עלי אכלה פי ד'לך אלזמאן לנוע מן אנואע {{עברית|עבודה זרה}} כמא באן פי טמטם, ולד'לך ג'א פיה אלתאכיד אלכת'יר. וכד'לך פי אלשחם אל{{עברית|כרת}} לאסתלד'אד' אלנאס לה, וקד מיז בה אל{{עברית|קרבן}} תעט'ימא לה. וכד'לך אל{{עברית|כרת}} פי {{עברית|חמץ בפסח ואוכל ביום הצום}} למא פי ד'לך מן אלמשקה, ולמא יודי אליה מן אלאעתקאד, לאנהא אעמאל תת'בת אראא הי קואעד אלשריעה, אעני {{עברית|יציאת מצרים}} ומעג'זאתהא, ואעתקאד אל{{עברית|תשובה כי ביום הזה יכפר [עליכם] ו[כ](ג)ו'}}. וכד'לך אלזם אל{{עברית|כרת}} פי אל{{עברית|נותר}} ואל{{עברית|פגול ולטמא שאכל ק(ו)דש}} כמא אלזם פי אכל אלשחם, אלגרץ' תעט'ים אמר אל{{עברית|קרבן}} כמא סיבין.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דברים חמורים: מיתת בית דין}}<br />
{{קו}}את {{עברית|מיתת בית דין}} תמצא על הדברים החמורים: בקלקול האמנה או בעוול חמור במיוחד.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כלומר על {{עברית|עבודה זרה}}, {{עברית|גילוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מה שמוביל לכך;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל ה{{עברית|שבת}} – משום שהוא מקבע את ההאמנה בחידוש העולם;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל הנבואה ועל {{עברית|זקן ממרא}} – בשל ההפסד הגדול הנובע מכך;{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ו{{עברית|מכה אביו}} ו{{עברית|מקלל אביו}} – בשל גודל החוצפה בכך והקלקול שהדבר גורם לסדרי הבית, שהוא היחידה הבסיסית של המדינה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא {{עברית|מיתת בית דין}} פתג'דהא פי אלאמור אלעט'ימה, אמא פי פסאד אעתקאד או פי מט'למה עט'ימה ג'דא, אעני פי {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|ג[י]לוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מא יודי לד'לך, ופי אל{{עברית|שבת}} לכונה ית'בת אעתקאד חדת' אלעאלם, ופי אלנבוה ו{{עברית|זקן ממרא}} לעט'ים אלפסאד אלואקע מן ד'לך, ו{{עברית|מכה אביו (ואמו)}} ו{{עברית|מקלל אביו (ואמו)}} לעט'ים אלקחה פי ד'לך וכונה יפסד נט'אם אלמנאזל אלד'י הו אלג'ז אלאול מן אלמדינה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">14</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ה)}} אשר ל{{עברית|בן סורר ומורה}} – זאת בשל סופו, כי הוא עתיד בהכרח להרוג.{{קו}}{{אינדקס|ו)}} ו{{עברית|גונב נפש}} – כי הוא גורם לו לסכנת מוות,{{קו}}{{אינדקס|ז)}} וכן {{עברית|הבא במחתרת}} לא ניגש לכך אלא מתוך כוונה להרוג, כמו שביארו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}} {{הפניה|(משנה סנהדרין ח,ו; בבלי סנהדרין עב,א-ב)}}.{{קו}}נמצא ששלושת אלה, כלומר {{עברית|בן סורר ומורה}}, {{עברית|גונב נפש ומכרו}} ו{{עברית|הבא במחתרת}} – אינם אלא {{עברית|שופכי דמים}} על פי סופם.</td><br />
<td class="ar">אמא {{עברית|בן סורר ומורה}} פלמא יוול מן אמרה פאנה סוף יקתל צ'רורה, ו{{עברית|גונב נפש}} לאנה יערץ' בה ללמות, וכד'לך {{עברית|הבא במחתרת}} אנמא תערץ' ליקתל כמא בינוא {{עברית|ז"ל}}. פהאולא אלת'לת'ה אעני {{עברית|בן סורר ומורה וגונב נפש ומכרו והבא במחתרת}} אנמא הם {{עברית|שופכי דמים}} באלמאל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he">לא תמצא {{עברית|מיתת בית דין}} בשום דבר פרט לאותם דברים חמורים.{{קו}}ולא כל ה{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלה שהן קלות יותר להתבצע, או מגונות יותר, או שיש אליהן פיתוי רב יותר. ומה שאינו כך הוא ב{{עברית|כרת}} בלבד.{{קו}}וגם לא כל מיני {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}} אלא עיקרי עבודתה, כמו הקריאה לה, ו{{עברית|מתנבא בשמה}}, ו{{עברית|מעביר באש}}, ו{{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|מכשף}}.</td><br />
<td class="ar">לא תג'ד {{עברית|מיתת בית דין}} פי שי אכ'ר כ'ארג'(א) ען הד'ה אלעט'אים. וליס כל אל{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלתי הי אכת'ר תאתי(א) או אשנע או אלאגרא בהא אשד, ומא לם יכן כד'לך פהו ב{{עברית|כרת}} פקט. ולא איצ'א כל אנואע {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}}, אלא אצול עבאדתהא מת'ל אלדעוה להא, {{עברית|ומתנבא בשמה, ומעביר באש, ואוב וידעוני, ומכשף}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מערכת ענישה: שופטים ועדוּת וכוח השלטון}}<br />
{{קו}}כיוון שיש הכרח בעונשים, ברור שאין מנוס מהעמדת שופטים מפוזרים בכל עיר. והכרח גם בעדים, והכרח גם במלך שייראו ויפחדו ממנו וירתיע בצורות הרתעה שונות, ויחזק את ידי השופטים ויתמוך בהם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובין הו אנה אד' לא בד מן קצאצאת פלא מנדוחה מן אקאמה' חכאם מפתרקין פי כל בלד, ולא בד מן בינה, ולא בד מן סלטאן יכ'אף וירהב וירדע באנואע אלארדאעאת ויקוי יד אלחכאם וישד מנהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">17</td><br />
<td class="he">הנה התבררו טעמיהן של כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר שופטים}}. וראוי שנסב את תשומת הלב לכמה מצוות שבאו שם, בהתאם למטרת חיבור זה.</td><br />
<td class="ar">פקד תבינת עלל ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר שופטים}}. וינבגי אן ננבה מנהא עלי אחאד ג'את הנאך בחסב גרץ' הד'ה אלמקאלה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}18</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סמכות ההוראה והחריגה ממנה}}<br />
{{קו}}בכלל זה, מה שקשור ל{{עברית|זקן ממרא}}.{{קו}}{{אינדקס|קבעון)}} אומַר שכיוון שה' יתעלה ידע שדיני התורה הזאת נצרכים לתוספת בחלקם או לגירעון מחלקם בכל זמן וזמן, בהתאם לשוני במקומות ובמקרים ובנסיבות המצבים (החברתיים) – אסר להוסיף ולגרוע ואמר: "{{עברית|לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ}}" {{הפניה|(דברים יג,א)}}. כי זה מוביל {{אינדקס|א)}} לקלקול חוקי התורה {{אינדקס|ב)}} ולכך שיאמינו שאין היא מאת ה'.{{קו}}{{אינדקס|תקנות)}} ועם זאת התיר לחכמי כל דור, כלומר {{עברית|בית דין הגדול}}, לעשות סייגים כדי לייצב את דיני התורה האלה בדברים שיחדשו בדרך של סתימת פרצות, ולהנציח את הסייגים האלה, כמו שאמרו: "{{עברית|ועשו סייג לתורה}}" {{הפניה|(משנה אבות א,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ביטולים)}} וכן הותר להם גם לבטל חלק ממעשי התורה, או להתיר חלק מאיסוריה, בנסיבות מסוימות ובהתאם למקרה מסוים ומבלי שהדבר יונצח, כמו שביארנו בהקדמת פירוש ה{{עברית|משנה}} על {{עברית|הוראת שעה}} {{הפניה|(מהד' קאפח, עמ' יא-יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|מטרה והגבלות)}} בהנהגה הזאת תתמיד התורה להיות אחת, ויתנהגו בכל זמן ובכל מקרה בהתאם לו. אילו היה עיון חלקי זה מסור לכל אחד מן החכמים – היו האנשים אובדים בריבוי המחלוקות והתפצלות השיטות. על כן אסר יתעלה על שאר החכמים פרט ל{{עברית|בית דין הגדול}} בלבד להתעסק בכך, וציווה להרוג את מי שיחלוק עליהם. כי אם יחלוק עליהם כל מעיין – תבטל המטרה המבוקשת ותתבטל התועלת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}מן ד'לך מא יתעלק ב{{עברית|זקן ממרא}}, אקול אנה למא עלם אללה תע(א)לי אן אחכאם הד'ה אלשריעה קד יחתאג' פי כל זמאן [וזמאן](ומכאן) בחסב אכ'תלאף אלמואצ'ע ואלטוארי וקראין אחואל אלי זיאדה פי בעצ'הא או נקצאן מן בעץ', נהי ען אלזיאדה ואלנקצאן וקאל {{עברית|לא תוסף}} {{עברית|עליו ולא תגרע ממנו}}, לאן ד'לך כאן יודי לפסאד קואנין אלשריעה וללאעתקאד פיהא אנהא ליסת מן קבל אללה. ואבאח מע ד'לך לעלמא כל עצר אעני {{עברית|בית דין הגדול}} אן יחתאטוא לת'באת הד'ה אלאחכאם אלשרעיה באמור יסתג'דונהא עלי ג'הה' סד אלצדיעה ויכ'לדו[ן](א) תלך אלאחתיאטאת, כמא קאלוא {{עברית|ועשו סי[י]ג לתורה}}. וכד'לך אביח להם איצ'א אן יעטלוא בעץ' אעמאל אלשריעה או יביחוא בעץ' מחט'וראתהא פי חאלה מא ובחסב נאזלה' מא ולא יכ'לד ד'לך, כמא בינא פי צדר שרח אל{{עברית|משנה}} פי {{עברית|הוראת שעה}}. פבהד'א אלתדביר תדום אלשריעה ואחדה, וידבר כל זמאן ופי כל נאזלה בחסבהא, ולו כאן הד'א אלנט'ר אלג'זאי [מכאל](מבאחא) לכל אחד מן אלעלמא להלך אלנאס בכת'רה' אלאכ'תלאף ותשעב אלמד'אהב, פנהי תע(א)לי ען אלתערץ' להד'א סאיר אלעלמא אלא {{עברית|בית דין הגדול}} פקט, ואמר בקתל מן יכ'אלפהם, לאנה אן קאומהם כל נט'אר בטל אלגרץ' אלמקצוד ותעטלת אלפאידה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}19</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ארבעה סוגי כוונה בעובר עבירה}}<br />
{{קו}}דע שביצוע העבירות על איסורי התורה מתחלק לארבעה חלקים:{{קו}}האחד – ה{{עברית|אנוס}},{{קו}}השני – ה{{עברית|שוגג}},{{קו}}השלישי – ה{{עברית|מזיד}},{{קו}}והרביעי – {{עברית|עושה ביד רמה}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אן ארתכאב מנהיאת אלשריעה ינקסם ארבעה אקסאם, אחדהא אל{{עברית|אנוס}}, ואלת'אני אל{{עברית|שוגג}}, ואלת'אלת' אל{{עברית|מזיד}}, ואלראבע {{עברית|עושה ביד רמה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}20</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|א. אנוס}}<br />
{{קו}}על ה{{עברית|אנוס}} נאמר במפורש שאין הוא נענש ואין עליו חטא כלל. אמר יתעלה: "{{עברית|וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת}}" {{הפניה|(דברים כב,כו)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא אל{{עברית|אנוס}} פקד נץ פיה באן לא יעאקב ולא את'ם עליה אצלא, קאל תע(א)לי {{עברית|ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}21</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ב. שוגג}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הגדרה)}} ה{{עברית|שוגג}} חוטא, כי אילו עשה כמיטב יכולתו לוודא ולהיזהר לא היתה מתרחשת לו {{עברית|שגגה}}. אך אין הוא נענש כלל, אלא הוא {{עברית|צריך כפרה}} ולכן {{עברית|יביא קרבן}}.{{קו}}{{אינדקס|ביודעין)}} וכאן חילקה ה{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} לבין {{עברית|מלך}}, {{עברית|כהן גדול}} ומורה הלכה. ולמדנו מכך שכל מי שפועל או מורה הלכה כפי סברתו ההלכתית, אם אין הוא {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} – הרי הוא בכלל ה{{עברית|מזיד}} ואין הוא נמנה בין ה{{עברית|שוגגים}}. ולכן {{עברית|זקן ממרא}} נהרג, אף על פי שעשה והורה כפי סברתו ההלכתית.{{קו}}{{אינדקס|בסמכות)}} ואילו {{עברית|בית דין הגדול}} – יש להם רשות לחדש לפי סברתם. על כן אם טעו הרי הם {{עברית|שוגגים}}, כמו שאמר יתעלה: "{{עברית|וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ}}" {{הפניה|(ויקרא ד,יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|באי ידיעה)}} ובשל העיקר הזה אמרו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|ששגגת תלמוד עולה זדון}}" {{הפניה|(משנה אבות ד,טז)}}, כלומר שהמתרשל בלימוד ומורה ועושה כפי התרשלותו אינו אלא {{עברית|כמזיד}}. כי אין דין מי שאכל חתיכת חֵלב כליות כשהוא חושב שהוא חלב אַלְיָה, כמי שאכל חלב כליות כשהוא יודע שהוא חלב כליות אלא שאינו יודע שחלב הכליות הוא מן החלבים האסורים. כי זה האחרון, אף על פי שהוא מקריב קרבן הרי הוא {{עברית|קרוב למזיד}}. זאת אם עשה בלבד. ואילו המורה כפי אי־ידיעתו הוא {{עברית|מזיד}} בלי ספק, כי הכתוב אינו מוחל על הוראה בטעות אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} בלבד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא אל{{עברית|שוגג}} פהו את'ם, לאנה לו באלג פי אלתת'בת ואלתחרז למא וקעת לה {{עברית|שגגה}}, לכנה לא יעאקב בוג'ה, לכנה {{עברית|צריך כפרה}} ולד'לך {{עברית|יביא קרבן}}, והנא קסמת אל{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} או {{עברית|מלך}} או {{עברית|כהן גדול}} או מפת[י], ואסתפדנא מן ד'לך, אן כל פאעל או מפת[י] בחסב אג'תהאדה אן לם יכן {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} פהו מן קביל אל{{עברית|מזיד}}, וליס ינעד מן אל{{עברית|שוגגים}}, ולד'לך יקתל {{עברית|זקן ממרא}} ואן כאן עמל ואפתי בחסב אג'תהאדה, אמא {{עברית|בית דין הגדול}} פלהם אג'תהאדהם, פאן גלטוא כאנוא {{עברית|שוגגים}}, כמא קאל תע(א)לי {{עברית|ואם כל עדת ישראל ישגו (וגו')}}. ומן אג'ל הד'א אלאצל קאלוא {{עברית|ז"ל [ש]שגגת תלמוד עולה זדון}}, יעני אן אלמקצר פי אלעלם ויפתי ויעמל בחסב קצורה אנמא ד'לך {{עברית|כמזיד}}, לאן ליס חכם מן אכל קטעה' שחם כלי בט'נתה אנהא מן שחם א(ל)ליה כמן אכל שחם כלי והו יעלם אנה שחם כלי גיר אנה מא עלם אן שחם אלכלי מן אלשחם אלחראם, לאן הד'א ואן כאן יקרב קרבא[ן](נא) לכנה {{עברית|קרוב למזיד}}, הד'א אן כאן עאמלא פקט. אמא אלמפתי בחסב ג'הלה פהו {{עברית|מזיד}} בלא שך, לאנה לם יעד'ר אלנץ פי אלפתוי בגלט אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} כ'אצה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}22</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ג. מזיד}}<br />
{{קו}}אשר ל{{עברית|מזיד}} – הוא חייב בעונש המפורש בכתוב: {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או תשלומין.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא אל{{עברית|מזיד}} פילזמה אלחד אלמנצוץ, אמא {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או גראמה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">23</td><br />
<td class="he">ואילו אותן {{עברית|עבירות}} שהשווה בהן בין ה{{עברית|שוגג}} ל{{עברית|מזיד}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} הרי זה בשל כך שהן מתרחשות בקלות פעמים רבות, כי הן אמירות ולא מעשים. כוונתי ל{{עברית|שבועת העדות}} ו{{עברית|שבועת הפקדון}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן עניינה של (עבירת קיום יחסים עם) {{עברית|שפחה חרופה}} קל, משום שהדבר מתרחש לרוב, בשל היותה מופקרת. כי אין היא משועבדת לגמרי ולא משוחררת לגמרי, ואין לה בעל לגמרי, כמו שנמסר בפירושה של {{עברית|מצוה}} זו.</td><br />
<td class="ar">ואמא תלך אל{{עברית|עבירות}} אלתי סוי פיהא בין אל{{עברית|שוגג}} ואל{{עברית|מזיד}} פ[ד'](ת)לך לכת'רה' וקועהא בסהולה לכונהא אקואל(א) לא אפעאל(א), אעני {{עברית|שבועת העדות ושבועת הפקדון}}, וכד'לך {{עברית|שפחה חרופה}} סהל אמרהא לכת'רה' וקועה לתסיבהא, לאנהא לא כאמלה' אלעבודיה ולא כאמלה' אלחריה ולא ד'את בעל עלי אלכמאל כמא רווא פי תפסיר הד'ה אל{{עברית|מצוה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}24</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ד. העושה ביד רמה}}<br />
{{קו}}אשר ל{{עברית|עושה ביד רמה}} – הוא ה{{עברית|מזיד}} המתחצף ומעז פנים ועובר את העבירה בפרהסיה. אין הוא חוטא מתוך תאווה גרידא או כדי להשיג מה שהתורה אסרה להשיגו בשל רוע מידותיו בלבד, אלא כדי להתנגד לתורה ולגלות את איבתו לה, ולכן נאמר עליו: "{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}" {{הפניה|(במדבר טו,ל)}}, והוא נהרג בלי ספק.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא {{עברית|עושה ביד רמה}} פהו אל{{עברית|מזיד}} אלד'י יתקח ויג'לח ויעלן בתעדיה, פכאן הד'א ליס יתעדי למג'רד אלשרה או לניל מא מנעתה אלשריעה מן נילה לסו כ'לקה פקט, בל למקאומה' אלשריעה ומנאצבתהא, ולד'לך קאל ענה {{עברית|את י"י הוא מגדף}}, והו יקתל בלא שך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">25</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|לימוד והרחבה מחז"ל)}} העושה זאת אינו עושה אלא מתוך דעה שהשיג, שבגללה הוא מתנגד לתורה, ובשל כך נאמר בפירוש המסור: "{{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}" {{הפניה|(בבלי כרתות ז,ב)}}, כי היא הדעה האויבת ליסוד התורה, כי מעולם לא עבד כוכב אלא המאמין בקדמותו, כמו שביארנו כמה פעמים בחיבורינו {{הפניה|(ראו ג,כט4)}}. והוא הדין לדעתי בכל עבירה הנראית כסותרת את התורה ואויבת לה. לדעתי, אילו אדם מ{{עברית|ישראל}} אכל {{עברית|בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או גילח {{עברית|פאת ראש}} כזלזול והקלת ראש מתוך דעה שמתברר ממנה שהוא אינו מאמין בנכונות הציווי הזה – הרי הוא לדעתי "{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}" וייהרג הריגת כופר ולא הריגת עונשין, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} הנהרגים הריגת כופר ולא הריגת עונשין, ולכן ממונם נשרף ואינו ליורשיהם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.</td><br />
<td class="ar">והד'א לא יפעלה מן פעלה אלא ען ראי חצל לה יקאום בה אלשריעה, ומן אג'ל הד'א ג'א אלתפסיר אלמרוי {{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}, לאנה אלראי אלמנאצב לקאעדה' אלשריעה, לאנה לא יעבד קט כוכב(א) אלא מן אעתקד פיה אלקדם כמא בינא פי תואליפנא מראת. והכד'א הו אלחכם ענדי פי כל תעד[י] יבדו מנה נקץ' אלשריעה ומנאצבתהא, לו אכל ענדי שכ'ץ מן {{עברית|ישראל בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או חלק {{עברית|פאת ראש}} תהאונא ואסתכ'פאפא ען ראי יתבין מנה אנה גיר מעתקד לצחה' הד'א אלתשריע, לכאן הד'א ענדי {{עברית|את}} {{עברית|י"י הוא מגדף}}, ויקתל קתל כפר לא קתל קצאץ, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} אלד'ין יקתלון קתל כפר לא קתל קצאץ ולד'לך תחרק אמואלהם וליסת לוראת'הם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">26</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הרחבה לציבור)}} וכן אני אומר על קהל מ{{עברית|ישראל}} שהסכימו יחד לעבור על {{עברית|מצוה}} כלשהי ו{{עברית|עשו ביד רמה}} – שהם ייהרגו כולם. תלמד זאת ממעשה {{עברית|בני ראובן ובני גד}}, שנאמר עליהם: "{{עברית|וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא}}" {{הפניה|(שילוב פסוקים: במדבר יד,י; יהושע כב,יב)}}. אחר כך הובהר להם בשעת ה{{עברית|התראה}}, שהם כפרו בכך שהם הסכימו יחד לעבור את ה{{עברית|עבירה}} הזאת ועזבו את הדת כולה, וזהו שאמרו להם: "[מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] {{עברית|לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה'}} [בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה']" {{הפניה|(יהושע כב,טז)}}. וכן תשובתם: "{{עברית|אִם בְּמֶרֶד [}}וְאִם בְּמַעַל בַּה' – אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה]" {{הפניה|(שם,כב)}}.{{קו}}הבן אם כן גם העקרונות האלה בעונשים.</td><br />
<td class="ar">והכד'א איצ'א קולי פי ג'מע מן {{עברית|ישראל}} תמאלווא עלי אלתעדי עלי אי {{עברית|מצוה}} כאנת {{עברית|ועשו ביד רמה}} פאנהם יקתלון בג'מלתהם, תעלם ד'לך מן קצ'יה {{עברית|בני ראובן ובני גד}} אלד'ין ג'א פיהם {{עברית|ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא}}, ת'ם בין להם ענד אל{{עברית|התראה}} אנהם קד כפרוא פי תמאלוהם עלי הד'ה אל{{עברית|עבירה}} וארתדוא ען אלדין כלה, והו קולהם להם {{עברית|לשוב היום מאחרי י"י}}, וג'ואבהם הם איצ'א {{עברית|אם במרד וגו'}}. פחצל הד'ה אלאצול איצ'א פי אלקצאצאת.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}27</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דיני מלחמה – עמלק: תגובה מידתית להרתעה}}<br />
{{קו}}<br />
{{עברית|ספר שופטים}} כולל גם את כילוי {{עברית|זרע עמלק}}.{{קו}}{{אינדקס|הרתעה)}} כי כמו שעונשים את הפרט, כך ראוי שייענש שבט אחד או אומה אחת, כדי להרתיע את כל השבטים שלא ישתפו פעולה להשחית, כי הם יאמרו: "שלא ייעשה בנו מה שנעשה בבני פלוני". כך שאפילו יצוץ בהם אדם רע ומשחית שלא אכפת לו להרע לעצמו ואינו חושב על הרע שהוא עושה – הוא לא ימצא מסייע משבטו שיסייע לו לעשות את הרעות שירצה לבצע.{{קו}}{{אינדקס|מידה כנגד מידה)}} על כן את {{עברית|עמלק}} שחש לצאת בחרב – נצטווינו לחסל בחרב. ואילו {{עברית|עמון ומואב}} שנהגו בשפלות (או: בקמצנות) וגרמו נזק בתחבולה – נענשו רק בהתרחקות מחיתון ובהשפלתם ובהימנעות מלדרוש בשלומם ותו לא.{{קו}}{{אינדקס|ענישה מדויקת)}} כל הדברים האלה הם קביעה אלוהית של מידת העונש, שאין בו הפרזה או חיסור, אלא כמו שביאר יתעלה: "{{עברית|כְּפִי}} {{עברית|רִשְׁעָתוֹ}}" {{הפניה|(דברים כה,ב; ושם: כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א {{עברית|ספר שופטים}} אבאדה' {{עברית|זרע עמלק}}, לאנה כמא יקאצץ אלשכ'ץ ינבגי אן תקאצץ אלקבילה אלואחדה או אלמלה אלואחדה לתרתדע כל אלקבאיל ולא יתעאונוא עלי אלפסאד, לאנהם יקולון לאן לא יפעל בנא מא פעל בבני פלאן, [פ]חתי אן נשא פיהם אלשריר אלמפסד אלד'י לא יבאלי לרדאה' נפסה ולא ירוי פי שר יפעלה, לא יג'ד מסאעד(א) מן קבילה יסאעדה עלי שרורה אלתי יריד וקועהא, פ{{עברית|עמלק}} אלד'י באדר באלסיף אמר באסתיצאלה באלסיף, {{עברית|ועמון ומואב}} אלד'ין עאמלוא באללום וסבבוא אד'יה באחתיאל עוקבוא באלאבעאד ען אלמצאהרה ותרד'ילהם ואג'תנאב מודתהם לא גיר. כל הד'ה אלאמור תקדיר אלאהי ללקצאץ, אן לא יכון פיה אפראט ולא תפריט, אלא כמא בין תע(א)לי {{עברית|כ[פ](ד)י רשעתו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}28</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דיני מלחמה – טהרת המחנה: ניקיון, ביטחון ואזהרה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם {{עברית|התקנת יד ויתד}}.{{קו}}{{אינדקס|טעם א)}} כי כמו שהודעתיך {{הפניה|(ג,לג5)}}, אחת ממטרות התורה הזאת היא הניקיון והתרחקות מטינופים ומלכלוכים, ושלא יהיה האדם כבהמות.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} יש ב{{עברית|מצוה}} הזאת גם חיזוק ודאות הלוחמים, על ידי פעולות אלה, שה{{עברית|שכינה}} שורה ביניהם, כמו שביאר בטעם לכך: "{{עברית|כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ}} [לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ]" {{הפניה|(דברים כג,טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} הוא צירף עניין אחר ואמר: "{{עברית|וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ}}" {{הפניה|(שם)}}, כאזהרה מן הפריצות המוכרת בין החיילים במחנה ככל שנמשכת שהותם מחוץ לבתיהם. על כן ציוונו יתעלה במעשים הגורמים לנו להרגיש את שריית ה{{עברית|שכינה}} בינינו כדי שנינצל מן המעשים הללו, ואמר: "{{עברית|וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא}} {{עברית|יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר [}}וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ]" {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}ואפילו {{עברית|בעל קרי}} נצטווה לצאת מן המחנה עד ש{{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, כדי שיהיה בלב כל אדם שהמחנה הוא כ{{עברית|מקדש ה'}}, ושאין הוא כמחנות ה{{עברית|גוים}} להשחתה ועוול ונזק לזולת ולקיחת רכושם ותו לא, אלא מטרתנו שלנו היא להישיר את הבריות לעבודת ה' ולהסדיר את מצביהם. וכבר הודעתיך {{הפניה|(פסקה 4)}} שאני נותן רק את טעמו של פשט {{מונח|ט'אהר}} הכתוב.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא אשתמל עליה הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|התקנת יד ויתד}}, לאן מן אגראץ' הד'ה אלשריעה כמא אעלמתך אלנקא ואג'תנאב אלמרת'את ואלקד'אראת, ואן לא יכון אלאנסאן כאלבהאים. ופי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} איצ'א תקויה' יקין אלמקאתלין בהד'ה אלאפעאל באן אל{{עברית|שכינה}} חאלה פי מא בינהם, כמא בין פי עלה' ד'לך {{עברית|כי י"י אלהיך מתהלך בקרב מחנ[י]ך}}, ודרג' מעני אכ'ר וקאל {{עברית|ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך}}, תחד'ירא ממא הו מעלום מן אלפסוק בין אלאג'נאד פי אלמעסכר אד'א טאל מקאמהם פי אלגיבה ען ביותהם, פאמרנא תע(א)לי באפעאל תשער בחלול אל{{עברית|שכינה}} ביננא לנסלם מן תלך אלאפעאל, פקאל {{עברית|והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו'}}. חתי {{עברית|בעל קרי}} אמר בכ'רוג'ה ען אלעסכר חתי {{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, חתי יכון פי כ'לד כל אחד אן אלמעסכר כ{{עברית|מקדש י"י}}, ואן ליס הו כעסאכר אל{{עברית|גוים}} ללפסאד ואלעדואן ואד'יה' אלגיר ואכ'ד' קניתהם לא גיר, בל קצדנא נחן אצלאח אלנאס לטאעה' אללה ונט'ם אחואלהם, וקד אעלמתך אני אנמא אעלל ט'אהר אלנץ.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}29</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דיני מלחמה – אשת יפת תואר: ריסון היצר}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם את {{עברית|דין יפת תואר}}. וידועים לך דבריהם (של חז"ל) "{{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}" {{הפניה|(בבלי קידושין כא,ב)}}. ויחד עם זאת ה{{עברית|מצוה}} הזאת כוללת מידות נעלות שראוי שאנשי המעלה יסגלו לעצמם כמו שאעיר.{{קו}}{{אינדקס|הגבלה א)}} דהיינו, כי אף על פי ש{{עברית|גבר יצרו עליו}} ואין הוא יכול להתאפק, הכרח להביא אותה למקום מוסתר, וזהו שנאמר: "[וַהֲבֵאתָהּ] {{עברית|אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ}}" {{הפניה|(דברים כא,יב)}}. ואסור לו ש{{עברית|ילחצנה במלחמה}}, כמו שביארו {{הפניה|(בבלי קידושין כב,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן אסור לו לקיים איתה יחסי מין פעם שנייה עד שישקוט אבלהּ ויחלש צערהּ.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואין למנוע ממנה להתאבל ולהיות מוזנחת ולבכות, כמו שנאמר: "[וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ] {{עברית|וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ [}}וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה]" {{הפניה|(דברים כא,יב-יג)}}. כי האבלים מוצאים מרגוע בבכיים ובעוררם את אבלם עד שיחלשו כוחותיהם הגופניים מלסבול אותו מאורע נפשי, כמו שהשמחים מוצאים מרגוע במיני המשחק. לפיכך חסה עליה התורה ונתנה לה רשות לכך עד שתלאה מן הבכי והאבל.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ידוע לך שהוא קיים איתה יחסי מין {{עברית|בגיותה}}, וכך במשך אותם שלושים יום היא תחזיק בגלוי בדתה, אפילו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ואין להתווכח איתה על אמונה במשך אותה תקופה.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ויחד עם זאת, אם לא השיב אותה לדיני התורה – אין למוכרה ולא לשעבד אותה. נמצא שהתורה שמרה על קדושת יחסי המין, אפילו היו באופן מסוים של חטא, כלומר שהיתה אז {{עברית|גויה}}; אף על פי כן נאמר: "{{עברית|לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ}}" {{הפניה|(שם,יד)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|דין יפת ת[ו]אר}}, וקד עלמת קולהם {{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}. ומע ד'לך תצ'מנת הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלאכ'לאק אלכרימה אלתי ינבגי אן יתכ'לק בהא אלפצ'לא מא אנבה עליה, וד'לך אנה מע כונה {{עברית|גבר יצרו עליו}} ולם ימכנה אלצבר פלא בד מן אפראדהא למוצ'ע מסתור והו קולה {{עברית|אל תוך ביתך}}, ולא יג'וז לה אן {{עברית|ילחצנה במלחמה}} כמא בינוא, ת'ם אנה לא יחל לה אן ינכחהא מרה ת'אניה חתי יסכן חזנהא ויפתר המהא, ולא תמנע מן אלתחזן ואלתשעת' ואלבכא כמא נץ {{עברית|ובכתה את אביה (ואת אמה) ו[כ](ג)ו'}}, לאן לד'וי אלחזן ראחה פי בכא(י)הם ואת'ארה' אחזאנהם חתי תכל קואהם אלג'סמאניה ען אחתמאל ד'לך אלערץ' אלנפסאני, כמא לד'וי אלפרח ראחה באנואע אללעב, פלד'לך אשפקת אלשריעה עליהא ומכנתהא מן ד'לך חתי תמל אלבכא ואלחזן. וקד עלמת אנה אנמא נכחהא {{עברית|בגיותה}}, וכד'לך טול אלת'לאת'ין יומא תעלן בדינהא ולו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ולא תנאזע פי אעתקאד טאל תלך אלמדה. ומע ד'לך אן לם ירדהא עלי אחכאם אלשריעה פלא תבאע ולא יסתרקהא, פקד רעת אלשריעה חרמה כשפה אלג'מאע ולו כאן בעציאן מא, אעני כונהא {{עברית|גויה}} חיניד', ומע הד'א קאל {{עברית|לא תתעמר בה תחת אשר עניתה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}30</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום}}<br />
{{קו}}הרי התבררו המידות הנעלות הכלולות ב{{עברית|מצוה}} זו, והתברר טעמן של כל {{עברית|מצוות}} ה{{עברית|ספר}} הזה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקד באן מא פי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלכ'לק אלכרים ותבינת עלל ג'מיע {{עברית|מצות}} הד'א אל{{עברית|ספר}}:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E&diff=335חלק ג, פרק מ2021-05-31T06:36:28Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מ}}<br />
{{כותרת|קבוצה ה: מניעת נזקים}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה החמישית כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|ספר נזקים}}, וכולן עוסקות בסילוק מעשי עושק ובמניעת נזקים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלכ'אמסה הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר נז(י)קים}}, והי כלהא פי אזאלה' מט'אלם ומנע אד'יאת.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|נזקי הרכוש לרכוש הזולת: אחריות לפיצוי}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|העיקרון)}} כדי לחזק את הזהירות למנוע נזקים חויב האדם על כל נזק הבא מרכושו, או שנגרם ממעשה שלו שהוא יכול לשמור ולהשגיח עליו שלא יזיק.{{קו}}{{אינדקס|כלל נזקי בהמות)}} לכן חויבנו על נזקים הבאים מבהמותינו, כדי שנשמור עליהן.{{קו}}{{אינדקס|נזקי אש ובור)}} וכן {{עברית|אש}} ו{{עברית|בור}}, כי הם מעשה האדם וניתן להשגיח ולשמור עליהם כדי שלא יבוא מהם נזק.{{קו}}{{אינדקס|נזקי שן ורגל)}} יש בדינים האלה צדק כמו שאעיר: {{עברית|שן ורגל ברשות הרבים – פטור}} {{הפניה|(משנה בבא קמא ב,ה; הלכות נזקי ממון א,ח)}}, כי {{אינדקס|א)}} זהו דבר שאי אפשר לשמור עליו, {{אינדקס|ב)}} מה גם שהנזק הנגרם מהם שם הוא קטן (או: לעתים רחוקות), {{אינדקס|ג)}} ומי ששם דבר־מה {{עברית|ברשות הרבים}} הוא שפשע נגד עצמו והפקיר את ממונו לאובדן. אכן הוא (=בעל הבהמה) {{עברית|חייב על השן והרגל בשדה הניזק}}.{{קו}}{{אינדקס|נזקי קרן)}} אשר לנזק ה{{עברית|קרן}} והדומה לה – שניתן לשמור אותם (מלהזיק) בכל מקום, והעוברים {{עברית|ברשות הרבים}} אינם יכולים להישמר מנזק זה – דינה של ה{{עברית|קרן}} בכל מקום אחד הוא. אך יש בו חילוק בין {{עברית|תם}} ל{{עברית|מועד}}: אם מעשה זה חריג – הוא מחויב ב{{עברית|חצי נזק}}; ואם עושה הנזק כבר הורגל ונודע בכך – הוא מחויב ב{{עברית|נזק שלם}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולשדה' אלחפז עלי מנע אלאד'יאת אלזם אלאנסאן בכל אד'יה תטרי מן מאלה, או תתסבב מן פעלה ממא ימכנה חראסתה וחפט'ה מן אן יאד'י, פלד'לך אלזמנא באד'יאת תטרי מן בהאימנא חתי נחרסהא, וכד'לך {{עברית|אש}} ו{{עברית|בור}} לאנהמא מן פעל אלאנסאן וימכנה חפט'המא וחראסתהמא חתי לא תחדת' מנהמא אד'יה. וצ'מנת הד'ה אלאחכאם מן אלעדאלה מא אנבה עליה, וד'לך אן {{עברית|שן ורגל ברשות הרבים פטור}} לאנה אמר לא יסתטאע חראסתה, ווקוע אלאד'יה איצ'א מנהמא הנאך קליל[ה], ואלד'י יחט שיא {{עברית|ברשות הרבים}} הו אלד'י ג'נא עלי נפסה וערץ' מאלה ללתלאף, ואנמא יכון {{עברית|חייב על השן והרגל בשדה הניזק}}. אמא אד'יה' אל{{עברית|קרן}} ומא שאבההא אלתי ימכן חראסתהא פי כל מוצ'ע ולא ימכן אלמסתטרקין {{עברית|ברשות הרבים}} אלתחפט' מן תלך אלאד'יה, פחכמה אעני אל{{עברית|קרן}} פי כל מוצ'ע ואחד, ופיה תפציל בין {{עברית|תם}} ו{{עברית|מועד}}, אן כאן הד'א אלפעל שד'וד'(א) פילזמה {{עברית|חצי נזק}}, ואן כאן הד'א פאעל אלאד'יה קד אטרד ועלם בה פילזמה {{עברית|נזק שלם}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|נזקי הרכוש לגוף הזולת: קבלת אחריות}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|תשלום כופר)}} דמי עבד באופן כללי נקבעו כחצי מדמיו של בן חורין באופן כללי. כי תמצא ש{{עברית|ערכי אדם}} המרביים הם {{עברית|שִשים שקלים}}, ו{{עברית|דמי העבד}} – "{{עברית|כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים}}" {{הפניה|(שמות כא,לב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וג'על ת'מן אלעבד עלי אלעמום נצף ת'מן אלחר עלי אלעמום, לאנך תג'ד {{עברית|ערכי אדם}} אכת'רהא {{עברית|ששים שקלים, ודמי [ה]עבד כסף שלשים שקלים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הריגת הבהמה)}} הריגת ה{{עברית|בהמה}} אם הרגה אדם – אינה כעונש לה, כמו שהמינים מלעיזים עלינו, אלא זהו עונש לבעליה. לכן נאסר ליהנות מבשרה, כדי שבעלי הבהמה יקפיד ביותר לשומרה, וידע שאם תהרוג קטן או גדול, בן חורין או עבד – הוא יפסיד בהכרח את דמיה. {{אינדקס|כופר)}} ואם היא {{עברית|מועדת}} הוא מתחייב גם ב{{עברית|כופר}}, נוסף על אובדן דמיה.</td><br />
<td class="ar">וכון אל{{עברית|בהמה}} תקתל אד'א קתלת אנסא[ן](נא) ליס ד'לך קצא[ץ](צא) להא כמא ישנע עלינא אלכ'וארג', בל ד'לך קצאץ לרבהא, ולד'לך חרם אלאסתנפאע בלחמהא ליבאלג צאחב אלבהימה פי חפט'הא, ויעלם אנהא אן קתלת צגירא או כבירא, חרא כאן או עבדא, כ'סר ת'מנהא צ'רורה, ואן כאנת {{עברית|מועדת}} לזמה {{עברית|כ[ו]פר}} זאידא עלי הלאך ת'מנהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">זה עצמו הטעם גם להריגת {{עברית|בהמה הנרבעת}}, כדי שבעלי הבהמה ישמור עליה וינצור אותה כפי שהוא נוצר את משפחתו, שלא תאבד לו. כי בני האדם חסים על ממונם כפי שהם חסים על נפשם. יש אף בני אדם שממונם חשוב להם מנפשם. וההתייחסות אליהם בשווה היא דבר נפוץ: "{{עברית|וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ}}" {{הפניה|(בראשית מג,יח)}}.</td><br />
<td class="ar">והי אלעלה בעינהא פי קתל {{עברית|בהמה הנרבעת}} ליתחפט' רב אלבהימה בהא ויצונהא כציאנתה אהלה לאן לא תצ'יע עליה, אד' שפקה' אלנאס עלי אמואלהם כשפקתהם עלי אנפסהם, ובעץ' אלנאס יפצ'ל מאלה עלי נפסה, אמא אלתסויה בינהמא פאמר אכת'רי {{עברית|ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דין רודף ברצח ובאונס: נזק בלתי הפיך לזולת}}<br />
{{קו}}קבוצה זו כוללת גם את הריגת ה{{עברית|רודף}}. דין זה, כלומר הריגתו של מי שרוצה לחטוא לפני שביצע את החטא, אסור בשום אופן מלבד בשני מינים אלה: {{עברית|רודף אחר חבירו להרגו}}, ו{{עברית|רודף אחר ערות אדם לגלותה}}, משום שזה עוול שאי אפשר לתקנו אם התבצע. ואילו שאר ה{{עברית|עבירות}} שיש עליהן {{עברית|מיתת בית דין}}, כמו {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|שבת}} – אין בהן עוול לזולת, אלא הן דעות. לכן אין הורגים על הרצון לעשותן, אלא רק כשיעשה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא תצ'מנתה איצ'א הד'ה אלג'מלה קתל אל{{עברית|רודף}}, והד'א אלחכם אעני קתל מן ירום אלמעציה קבל אן ירתכבהא לא יג'וז בוג'ה אלא פי הד'ין אלנועין, והו {{עברית|רודף אחר חב[י]רו להרגו ורודף אחר ערות אדם לגלותה}}, לכון ד'לך מט'למה לא ימכן ג'בר צדעהא אן וקעת, אמא סאיר אל{{עברית|עבירות}} אלתי פיהא {{עברית|מיתת בית דין}} מת'ל {{עברית|עבודה זרה ושבת}} פלא מט'למה פיהא ללגיר, ואנמא הי ארא, פלד'לך לא יקתל עלי אלרום, בל חתי יפעל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסורי התאווה והחמידה, והשבת אבדה: דאגה לממון הזולת}}<br />
{{קו}}ידוע שאיסור ה{{עברית|תאוה}} הוא בגלל ה{{עברית|חמידה}}, וה{{עברית|חמידה}} בגלל ה{{עברית|גזל}}. (חכמינו) {{עברית|ז"ל}} ביארו זאת {{הפניה|(מכילתא דרשב"י כ,יד; גזלה א,יא)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד עלם אן תחרים אל{{עברית|תאוה}} מן אג'ל אל{{עברית|חמידה}}, ואל{{עברית|חמידה}} מן אג'ל אל{{עברית|גזל}}, קד בינוא ד'לך {{עברית|ז"ל}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he">אשר ל{{עברית|השב אבדה}} – עניינה ברור, שמעבר לכך שהיא מידה טובה לתיקון המצבים (החברתיים), הרי היא מהדברים שתועלתם חוזרת חלילה, כי אם לא תחזיר את אבדת חברך – לא תוחזר לך אבדתך; כמו שאם לא תכבד את אביך – לא יכבד אותך בנך. ויש רבים כיוצא בזה.</td><br />
<td class="ar">ואמא {{עברית|השב אבדה}} פאלאמר פיה בין, אן מע כונה כ'לק(א) פאצ'ל(א) פי צלאח אלאחואל, פאנה ממא מנפעתה ראג'עה באלתכאפו, אן לם תרד תליפה' גירך ליס תרד תליפתך, כמא אנך אן לם תכרם ואלדך לא יכרמך אבנך ומת'ל הד'א כת'יר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ערי מקלט: דאגה לביטחון חיי מי שהרג בשוגג}}<br />
{{קו}}אשר לכך ש{{עברית|רוצח בשגגה}} {{עברית|יגלה}} – דבר זה נועד להשקיט את נפשו של {{עברית|גואל הדם}}, כדי שלא יראה את מי שתקלה זו באה על ידו. חזרתו נתלתה במות האדם הנכבד ביותר מהאנשים והאהוב ביותר על כל {{עברית|ישראל}}, כי בכך תשקוט נפש הנפגע שקרובו נהרג. כי זה טבוע בטבע האדם: כל מי שבאה עליו צרה – כשתבוא על אחר צרה כמוה או גדולה ממנה, הוא ימצא בכך נחמה על אסונו. ואין לנו אסון גדול יותר של מות אדם ממותו של {{עברית|כהן גדול}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא כון {{עברית|רוצח בשגגה יגלה}}, פד'לך לסכון נפס {{עברית|גואל הדם}}, חתי לא ירי ד'לך אלד'י חדת'ת הד'ה אלמעת'רה עלי ידיה. ועלק רג'ועה במות אלשכ'ץ אלד'י הו אעט'ם אלנאס ואחבהם אלי ג'מיע {{עברית|ישראל}} פאן בד'לך תסכן נפס אלמג'אח אלד'י קתל קריבה, לאן הד'א אמר פי טביעה' אלאנסאן, כל מן אצאבתה ג'איחה אד'א אג'יח גירה מת'להא או אעט'ם מנהא וג'ד בד'לך עזא(א) עלי מצאבה, (ומא)[וליס] פי מצאיב מות אלאשכ'אץ ענדנא אעט'ם מן מות {{עברית|כהן גדול}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|עגלה ערופה: דאגה למציאת הרוצח}}<br />
{{קו}}אשר ל{{עברית|עגלה ערופה}} – תועלתה ברורה.{{קו}}{{אינדקס|האחריות והטקס)}} כי מי שמביא אותה היא {{עברית|הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל}} {{הפניה|(דברים כא,ג)}}, ולרוב הרוצח בא ממנה. זקני העיר ההיא מעידים עליהם את ה' שהם לא התרשלו בתיקון הדרכים ובשמירתן ובליווי כל עובר אורח, כמו שהתפרש (במסורת), ו(הם אומרים:) "אף על פי שהוא נרצח – אין זה משום שהזנחנו את טובת הכלל; ואיננו יודעים מי רצחו".{{קו}}{{אינדקס|התוצאה)}} בדרך כלל, לא יהיה מנוס מכך שבעקבות החקירה ופעילויות הזקנים והמדידה והבאת העגלה, אנשים ירבו לספר ולדבר (על העניין), ואולי בשל פרסום הדבר ייוודע הרוצח. כי מי שידע מי הרוצח, או שמע על אודותיו, או יש לו על כך ראיה נסיבתית, יאמר: "פלוני הוא הרוצח!". וברגע שיאמר אדם, אפילו {{עברית|אשה}} או {{עברית|שפחה}}, "פלוני רצחו" – לא {{עברית|תערף העגלה}}. וכבר התבסס שאם נודע הרוצח ושתקו מכך, והם העידו על עצמם את ה' שהם לא הכירוהו – יש בכך עזות מצח רבה ועוון גדול. לכן אפילו אישה, אם ידעה – היא תאמר. ומרגע שהוא ייוודע תושג התועלת, כי אפילו לא יהרגוהו {{עברית|בית דין}} – יהרגהו המלך, שיש לו רשות להרוג במקרי ספק. ואם לא יהרגהו המלך – {{עברית|גואל הדם}} יהרגהו, ויערוך תחבולות עד שיתנקש בו ויהרגהו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא {{עברית|עגלה ערופה}} פפאידתהא בינה, לאן אלד'י יג'יבהא הי {{עברית|העיר הקרובה אל החלל}}, ופי אלאכת'ר אן אלקאתל מנהא, ושיוך' תלך אלמדינה ישהדון אללה עלי אנהם לם יתואנוא פי אצלאח אלטרק וחראסתהא ותגפיר כל סאיר סביל כמא ג'א אלתפסיר, ואנה מע כון הד'א קתל ליס מן אג'ל אהמאלנא אלמצאלח אלעאמה, פאנא לא נעלם מן קתל הד'א. פלא בד עלי אלאכת'ר ענד אלבחת' ותג'ריד אלשיוך' ואלקיאס ואחצ'אר אלעג'לה אן יכת'ר חדית' אלנאס וכלאמהם, פלעל בשהרה' אלאמר יעלם אלקאתל פיקול אלד'י עלם אלקאתל או סמע כ'ברה או דלה עלי ד'לך קראין פלאן הו אלקאתל, פאנה מנד' יקול שכ'ץ ולו {{עברית|אשה}} או {{עברית|שפחה}} פלאן קתלה לא {{עברית|תערף העגלה}}, וקד קרר אנה אן עלם אלקאתל וסכת ענה ואשהדוא אללה עלי אנפסהם אנהם ל[א](ם) יערפו[נ]ה כאן פי ד'לך קחה עט'ימה ואת'ם כביר, פאד'א' ולו מראה אן עלמת הי תקול, ומנד' יערף חצלת אלפאידה, לאנה ואן לם יקתלה {{עברית|בית דין}} פאלסלטאן יקתלה אלד'י לה אן יקתל באלשבה, ואן לם יקתלה אלסלטאן {{עברית|גואל הדם}} יקתלה ויחתאל חתי יגתאלה פיקתלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he">הרי התברר שתועלתה של {{עברית|עגלה ערופה}} היא גילוי הרוצח. עניין זה חוזק בכך שהמקום ש{{עברית|תערף בו העגלה לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ}} {{הפניה|(שם,ד)}} {{עברית|לעולם}}, וכך בעלי הקרקע הזאת יעשה כל תחבולה ויחקור כדי שהרוצח ייוודע, כדי שלא {{עברית|תערף העגלה}} ולא תיאסר עליו אדמתו {{עברית|לעולם}}.</td><br />
<td class="ar">פקד באן אן פאידה' {{עברית|עגלה ערופה}} הי אשהאר אלקאתל, ותאכד הד'א אלמעני בכון אלמוצ'ע אלד'י {{עברית|תערף בו}} {{עברית|העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם}}, פצאחב תלך אלארץ' יחתאל בכל חילה ויבחת' חתי יעלם אלקאתל כי לא {{עברית|תערף העגלה}} ולא תחרם עליה ארצ'ה תלך {{עברית|לעולם}}:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%98&diff=334חלק ג, פרק לט2021-05-31T06:36:27Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לט}}<br />
{{כותרת|קבוצה ד: דאגה לחלש}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה הרביעית כוללת הן הכלולות ב{{עברית|ספר זרעים}} בחיבורנו למעט {{עברית|כלאים}}, וכן {{עברית|דין ערכים וחרמים}} {{הפניה|(בספר הפלאה)}}, וכן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות מלוה ולווה}} {{הפניה|(בספר משפטים)}}, ואלה שמנינו ב{{עברית|הלכות עבדים}} {{הפניה|(בספר קניין)}}. כל ה{{עברית|מצוות}} האלה, אם תתבונן בהן אחת אחת, תמצא שיש להן תועלת ברורה: לרחם על החלשים והמסכנים, לחזק את העניים בדרכים שונות, שלא לצער נזקקים, ושלא להכאיב ללב אדם שמצבו דחוק.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלראבעה הי אלתי אשתמל עליהא {{עברית|ספר זרעים}} מן תאליפנא, גיר אל{{עברית|כלאים}}, וכד'לך {{עברית|דין ערכים וחרמים}}, וכד'לך אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מלוה ולו[ו]ה}}, ואלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבדים}}, והד'ה אל{{עברית|מצות}} כלהא אד'א תאמלתהא ואחדה ואחדה וג'דתהא ט'אהרה' אלפאידה פי רחמה' אלצ'עפא ואלמסאכין ותקויה' אלפקרא בוג'וה מכ'תלפה, ואן לא יצ'יק עלי מצ'טר, ולא יולם קלב שכ'ץ צ'עיף אלחאל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מתנות עניים, תרומות ומעשרות ומעשר שני: צדקה ואחווה}}<br />
{{קו}}אשר ל{{עברית|מתנות עניים}} – עניינן ברור. וכן עניין ה{{עברית|תרומות}} וה{{עברית|מעשרות}} – טעמן התבאר: "[וּבָא הַלֵּוִי] {{עברית|כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ}}" {{הפניה|(דברים יד:כט;כז)}}. ידוע לך שטעם הדבר הוא כדי שה{{עברית|שבט}} הזה בכללותו יהיה מיוחד לעבודת ה' ולידיעת התורה, שלא יתעסק בחריש ולא בקציר אלא יתייחד לה' בלבד, כמו שנאמר: "{{עברית|יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל}}" {{הפניה|(שם לג,י)}}. אתה מוצא את לשון ה{{עברית|תורה}} בכמה מקומות: {{עברית|הַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה}} {{הפניה|(שם יד,כט; טז:יא;יד; כו:יב;יג)}} – הוא מונה אותו תמיד בכלל ה{{עברית|עניים}}, משום שאין לו רכוש.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא {{עברית|מתנות עניים}} פאמרהא בין, כד'לך אמר אל{{עברית|תרומות}} ואל{{עברית|מעשרות}} קד בין עלתהא {{עברית|כי אין לו חלק ונחלה עמך}}, וקד עלמת עלה' ד'לך ליכון הד'א אל{{עברית|שבט}} בג'מלתה מנפרד(א) ללעבאדה ועלם אלשריעה, לא ישתגל בחרת' ולא (ב)חצאד אלא ללה כ'אל[ץ](צא), כמא קאל {{עברית|יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל}}, ותג'ד נץ אל{{עברית|תורה}} פי מואצ'ע {{עברית|הלוי והגר והיתום והאלמנה}}, לאנה יעדה דאימא פי ג'מלה' אל{{עברית|עניים}} אד' לא קניה לה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">אשר ל{{עברית|מעשר שני}} – הציווי הוא להוציאו רק על מזון, ודווקא ב{{עברית|ירושלם}}, כדי שדבר זה יוביל בהכרח לעשות בו צדקה, מאחר שאין אפשרות להוציא אותו אלא עבור מאכל, וייקל על האדם לעשות זאת מעט מעט. ותתחייב התאספות במקום אחד, כך שיתחזקו מאוד האחוה והאהבה בין בני האדם.</td><br />
<td class="ar">אמא {{עברית|מעשר שני}} פאמר באכ'ראג'ה פי אלאגתד'א פקט פי {{עברית|ירושלם}} איצ'א, ליכון ד'לך דאעיא צ'רורה ללתצדק בה, אד' לא ימכן תצריפה גיר פי אלאכל ויסהל עלי אלאנסאן תחצילה אול(א) באול, ויוג'ב אלאג'תמאע פי מוצ'ע ואחד ליתאכד אלאכ'א ואלמחבה תאכדא כת'ירא בין אלנאס.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מתן ראשיות: נטע רבעי, התרומה, החלה ועוד}}<br />
{{קו}}אשר ל{{עברית|נטע רְבָעִי}} – מלבד שמץ {{עברית|עבודה זרה}} שיש בו עקב הקשר שלו ל{{עברית|ערלה}}, כמו שאמרנו {{הפניה|(ג,לז20)}}, הרי הוא כמו ה{{עברית|תרומה}} וה{{עברית|חלה}} וה{{עברית|בכורים}} ו{{עברית|ראשית הגז}}, כי כל הראשיות ניתנו לה' {{אינדקס|א)}} כדי לחזק את מידת הנדיבות {{אינדקס|ב)}} ולהחליש את תאוות האכילה ותאוות הבצע.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא {{עברית|נטע רבעי}} פאנה מע מא פיה מן ראיחה' {{עברית|עבודה זרה}} לתעלקה באל{{עברית|ערלה}} כמא ד'כרנא, פאנה יג'רי מג'רי אל{{עברית|תרומה}} ואל{{עברית|חלה}} ואל{{עברית|בכורים}} ו{{עברית|ראשית הגז}} לאנה ג'על אלאואיל כלהא ללה ליתמכן כ'לק אלכרם ויקל אלשרה פי אלאכל ואלתכסב</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">והוא הדין עצמו ב{{עברית|כהן}} המקבל {{עברית|זרוע ולחיים וקבה}}. כי {{עברית|לחיים}} הן מראשית גוף בעל החיים, ו{{עברית|הזרוע}} הוא הימין, והוא גם הדבר הראשון המסתעף מן הגוף, ו{{עברית|קבה}} – ראשית כל הקרביים.</td><br />
<td class="ar">וכד'לך הד'א אלמעני בעינה פי אכ'ד אל{{עברית|כהן}} {{עברית|זרוע ולחיים וקבה}} לאן {{עברית|לחיים}} מן אול ג'ת'ה' אלחיואן, ו{{עברית|הזרוע}} הו אלימין והו איצ'א אול ממא תפרע מן אלג'ת'ה, ו{{עברית|קבה}} אול אלאחשא כלהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מתן ראשיות – מקרא ביכורים: ענווה והכרת הטוב}}<br />
{{קו}}אשר ל{{עברית|מקרא בִּכורים}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} יש בו גם מידת הענווה, כי הוא אשר לוקח {{עברית|סל על כתיפו}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש בו הכרה בחסדי האל וטובותיו, כדי שהאדם ידע שחלק מעבודת ה' הוא לזכור בעת רווחתו את מצבי מצוקתו. עניין זה מודגש רבות ב{{עברית|תורה}}: "{{עברית|וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ}} {{עברית|[}}בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם]" {{הפניה|(דברים ה,יד)}}. כי החשש הוא מן המידות הנפוצות אצל כל מי שגדל בחיי רווחה, כוונתי ליהירות ולזחיחות ולהזנחת הדעות הנכונות: "{{עברית|פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ [}}וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה – וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ...]" {{הפניה|(דברים ח,יב-יד)}}, ונאמר: "{{עברית|וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט}}" {{הפניה|(שם לב,טו)}}. מפני החשש הזה נצטווינו ב{{עברית|מקרא בכורים}} בכל שנה לפניו יתעלה ובנוכחות שכינתו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא {{עברית|מקרא בכורים}} פפיה איצ'א כ'לק אלתואצ'ע לאנה הו אלד'י יאכ'ד' (אל){{עברית|סל}} {{עברית|על כת[י]פ(י)ו}}, ופיה אלאעתראף באפצ'אל אללה ואנעאמה, ליעלם אלאנסאן אן מן אלעבאדה אן יד'כר חאלאת צ'יקתה ענד מא יוסע עליה, הד'א אלגרץ' מאכד פי אל{{עברית|תורה}} כת'יר(א), {{עברית|וזכרת כי עבד היית ו[כ](ג)ו'}}, לאנה יכ'אף מן אלאכ'לאק אלמשהורה לכל מן רבי פי נעמה, אעני אלאגתראר ואלעג'ב ואהמאל אלארא אלצחיחה, {{עברית|פן תאכל ושבעת (ובתים}} {{עברית|וגו')[וכו']}}, וקאל {{עברית|וישמן ישרון ויבעט (וגו')}}{{עברית|}}, פלאג'ל הד'א אלתוקע אמר ב{{עברית|מקרא בכורים}} פי כל סנה בין ידיה תע(א)לי ובמחצ'ר סכינתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מתן ראשיות – הביכורים ופדיון בכורות: תפיסות אמת}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|ג)}} ידוע לך גם שה{{עברית|תורה}} הדגישה שיש לזכור תמיד את ה{{עברית|מכות}} שבאו על המצרים, "{{עברית|לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ}} {{עברית|[}}מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]" {{הפניה|(דברים טז,ג)}}, ונאמר: "{{עברית|וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ}} {{עברית|[}}וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה']" {{הפניה|(שמות י,ב)}}. וכך ראוי, כי אלה הם הסיפורים המאמתים את נכונות הנבואה והשכר והעונש. נמצא שכל {{עברית|מצוה}} המביאה לזכירת אחד מן הנסים או להנצחת ההאמנה הזאת – נודעה תועלתה של אותה {{עברית|מצוה}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד עלמת איצ'א תאכיד אל{{עברית|תורה}} פי תד'כר אל{{עברית|מכות}} אלתי נזלת באלמצריין דאימא, {{עברית|למען תזכר את יום צאתך ו[כ](ג)ו'}}, וקאל {{עברית|ולמען תספר באזני בנך ו[כ](ג)ו'}}, וחק להד'א אלאמר ד'לך, לאנהא אלקצץ אלתי תחקק צחה' אלנבוה ואלג'זא ואלעקאב. פכל {{עברית|מצוה}} תודי לד'כר שי מן אלמעג'זאת או לתכ'ליד ד'לך אלאעתקאד פקד עלם פאידה' תלך אל{{עברית|מצוה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he">על {{עברית|בכור אדם ובכור בהמה}} נאמר בפירוש: "{{עברית|וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ}} {{עברית|[}}וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה,] {{עברית|עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ [}}לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה]" {{הפניה|(שם יג,טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|שכיחות)}} ברור מאוד למה היה זה דווקא ב{{עברית|בקר וצאן וחמור}}; כי הן החיות הביתיות שבני אדם מגדלים והן נמצאות ברוב המקומות, ובפרט בארץ ישראל, ובפרט אצל {{עברית|ישראל}}, שאנחנו כולנו רועים, מאז אבותינו ואבות אבותינו: "{{עברית|רֹעֵי צֹאן הָיוּ עֲבָדֶיךָ [}}גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ]" {{הפניה|(בראשית מז,ג; ושם: רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ)}}. ואילו סוסים וגמלים אינם מצויים אצל הרועים בדרך כלל ולא בכל מקום; התבונן בשלל {{עברית|מדין}} והחיות היחידות שתמצא בו הן {{עברית|בקר וצאן וחמור}}. כי מין החמור הוא כהכרחי (נוסח אחר: היה הכרחי) לכל בני האדם, ובפרט למי שיש לו עסק בשדה: "{{עברית|וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר}} [צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה]" {{הפניה|(שם לב,ו)}}. ואילו גמלים וסוסים אינם נמצאים בדרך כלל אלא אצל יחידים ובמקומות אחדים.{{קו}}{{אינדקס|זירוז)}} אשר ל{{עברית|עריפת פטר חמור}} – זאת משום שהדבר מביא בהכרח לפדייתו, ולכן נאמר "{{עברית|מצות פדיה קודמת למצות עריפה}}" {{הפניה|(משנה בכורות א,ז)}}.</td><br />
<td class="ar">ובביאן קאל פי {{עברית|בכור אדם ובכור בהמה ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ו[כ](ג)ו' על כן אני זובח (לי"י)}} {{עברית|ו[כ](ג)ו'}}. ואנמא לם כאן ד'לך כ'ציצא ב{{עברית|בקר ו(ב)צאן וחמור}} ובין ג'דא, לאן הד'ה הי אלחיואנאת אלאהליה אלתי תרבי והי מוג'ודה פי אכת'ר אלמואצ'ע, ובכ'אצה פי אלשאם, ובכ'אצה ענד {{עברית|ישראל}} אלד'י[ן] נחן כלנא רעאה ען אב ען ג'ד, {{עברית|רועי}} {{עברית|צאן היו}} {{עברית|עבדיך ו[כ](ג)ו'}}, אמא אלכ'יל ואלג'מאל פליסת מוג'ודה ענד אלרעאה עלי אלאכת'ר ולא פי כל מוצ'ע, תאמל גזוה' {{עברית|מדין}} לא תג'ד פיהא מן אלחיואן גיר {{עברית|בקר וצאן וחמור}}, לאן נוע אלחמאר כא(ן)[נה] צ'רורי(א) ללנאס כלהם, ובכ'אצה למן לה שגל פי אלפחץ {{עברית|ויהי לי שור וחמור}}, אמא אלג'מאל ואלכ'יל פלא תוג'ד פי אלאכת'ר אלא ענד אחאד ופי בעץ' אלמואצ'ע. אמא {{עברית|עריפת פטר חמור}} פלכון ד'לך דאעיא לפדיתה צ'רורה, ולד'לך קיל {{עברית|מצות פדיה קודמת למצוה עריפה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המצווה לשמוט נכסים: ביטחון כלכלי}}<br />
{{קו}}אשר לכל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות שמִטה ויובל}} –{{קו}}{{אינדקס|חמלה כללית)}} מהן רחמים וגמילות חסד לבני האדם כולם, כמו שנאמר: "[וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ] {{עברית|וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה}} {{עברית|[}}כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ]" {{הפניה|(שמות כג,יא).}}{{קו}}{{אינדקס|פוריות הארץ)}} וכדי שהארץ תהיה פורייה ותתחזק בשל הוברתהּ.{{קו}}{{אינדקס|חמלה על החלש)}} ומהן חמלה על העבדים והעניים, כלומר {{עברית|השמטת כספים}} ו{{עברית|השמטת עבדים}}.{{קו}}{{אינדקס|ביטחון כלכלי)}} ומהן דאגה להתמדת תיקון המחיה, בכך שהארץ כולה תהיה כהקדש, שלא ניתן יהיה למכור אותה לחלוטין: "{{עברית|וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת}}" {{הפניה|(ויקרא כה,כג)}}. וכך הקרן של נכסי האדם נשארת שמורה לו וליורשיו, ויתפרנס (הקונה) מיבולו ותו לא.{{קו}}הרי סיימנו לתת טעם לכל מה שנכלל ב{{עברית|ספר זרעים}} בחיבורנו, מלבד {{עברית|כלאי בהמה}}, שטעמם יתברר בהמשך {{הפניה|(ג,מט23-22)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות שמטה ויובל}}, פמנהא רחמה ותוסעה עלי אלנאס כאפה כמא נץ {{עברית|ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה ו[ב](ג)ו'}}{{עברית|}}, ולתג'ם אלארץ' ותקוי בתבוירהא, ומנהא רפק באלעביד ואלפקרא אעני {{עברית|השמטת כספים}} ו{{עברית|השמטת עבדים}}, ומנהא נט'ר פי מצאלח אלמעאיש עלי אלדואם והו כון אלארץ' כלהא חבס(א) לא יצח פיהא ביע בתאת {{עברית|והארץ לא תמכר לצמ[י]ת[ו]ת}}, פיבקי מאל אלאנסאן מחרוס אלאצל עליה ועלי וראת'ה וינתג'ע גלתה לא גיר. פקד אתינא עלי תעליל כל מא תצ'מנה {{עברית|ספר זרעים}} מן תאליפנא, גיר {{עברית|כלאי בהמה}}, וסתתבין עלה' ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקדשות: קודש ונדיבות}}<br />
{{קו}}וכן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות ערכים וחרמים}} – כולן נוהגות כדרך הצדקות: מהן ל{{עברית|כהנים}}, ומהן ל{{עברית|בדק הבית}}. על ידי כל זה גם כן תושג מידת הנדיבות, ושהאדם יקל ראש בממון ביחס לה', ולא ינהג בקמצנות. כי רוב הקלקולים המתרחשים בערים בין בני האדם אינם אלא בשל הלהיטות אחר הקניין והגדלתו ותאוות הבצע.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות ערכים וחרמים}} כלהא תנחו נחו אלצדקאת, מנהא שי לל{{עברית|כהנים}}, ומנהא שי ל{{עברית|בדק הבית}}. ובג'מיע ד'לך איצ'א יחצל כ'לק אלכרם, ואן יתהאון אלאנסאן באלמאל פי חק אללה ולא יבכ'ל, פאן אכת'ר אלפסאדאת אלואקעה פי אלמדן בין אלנאס אנמא הו מן אג'ל אלכלב עלי אלקניה ואלתזיד מנהא ואלשרה פי אלתכסב.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הלוואות: חמלה והגנה על יכולת העני}}<br />
{{קו}}וכן כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות מלוה ולווה}} – התבונן בכל אחת ואחת מהן ותמצא שכולן חמלה על החלשים ורחמים עליהם וטוב לב כלפיהם; ושלא יישלל (מהם) אמצעי הכרחי למזון, כלומר "{{עברית|לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב}} [כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל]" {{הפניה|(דברים כד,ו)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מלוה ולו[ו]ה}} תאמלהא ואחדה ואחדה תג'דהא כלהא רפקא באלצ'עפא ורחמה להם וראפה בהם, ואן לא תעטל מנפעה צ'רוריה פי אלאגתד'א אעני {{עברית|לא יחבל רחים ורכב}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המצוות שבעבדים: חמלה והגנת החלש}}<br />
{{קו}}וכן כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות עבדים}} – כולן רחמים וחמלה על החלש. ובכלל הרחמים הגדולים יציאת {{עברית|עבד כנעני}} לחופשי אם החסירו לו אחד מאבריו, כדי שלא יהיו לו עבדות ונכות יחד – אפילו בהפלת שן, כל שכן אברים אחרים. וכן אסור להכותו אלא בשוט או במקל וכיוצא בו, כמו שביארנו ב{{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(רוצח ב,יד)}}. ויחד עם זאת, אם ירבה להכותו עד שימות – ייהרג עליו, כשאר בני אדם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבדים}} כלהא רחמה ורפק באלצ'עיף, ומן עט'ים אלרחמה כ'רוג' {{עברית|עבד כנעני}} חר(א) ענד תעדימה ג'ארחה, לא יג'מע עליה אלעבודיה ואלזמאנה, ולו באסקאט סן פנאהיך עמא סואהא. ולם יבח איצ'א צ'רבה אלא באלסוט או באלקצ'יב ונחוה כמא בינא פי {{עברית|משנה תורה}}, ומע ד'לך אן אלח עליה באלצ'רב חתי אהלכה קתל עליה כסאיר אלנאס.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">13</td><br />
<td class="he">אשר למה שנאמר: "{{עברית|לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו}}" {{הפניה|(דברים כג,טז)}} – מעבר לרחמים שבכך, יש ב{{עברית|מצוה}} זו תועלת גדולה, והיא שנקנה את המידה הנעלה הזאת, כלומר שניתן חסות למי שמבקש את חסותנו, ונגן עליו ולא נסגיר אותו לידי מי שברח ממנו. ולא זו בלבד שתתן חסות למי שמבקש אותה ממך, אלא שיש לך מחויבות כלפיו: שתדאג לטובתו ותיטיב לו ולא תכאיב את לבו ולו במילה, והם דבריו יתעלה: "{{עברית|עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר}} {{עברית|בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ, לֹא תּוֹנֶנּוּ}}" {{הפניה|(שם,יז)}}. זאת ועוד: אם דין זה נקבע לאדם הפחות ביותר, בדרגה החברתית התחתונה, והוא העבד, כל שכן אם אדם רם־מעלה יבקש ממך חסות – על אחת כמה וכמה מוטל עליך לפעול למענו!</td><br />
<td class="ar">וקולה {{עברית|לא תסגיר עבד אל אדניו}} פמע כון ד'לך רחמה פאן ת'ם פי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} פאידה עט'ימה, והי אן נתכ'לק בהד'א אלכ'לק אלכרים, אעני אן נג'יר מן אסתג'אר בנא ונחמיה ולא נסלמה פי יד מן פר מן אמאמה, ומא כפי אנך תג'יר מן אסתג'אר בך אלא אנך ילזמך מנה מלז[מא](ם), והו אן תנט'ר פי מצאלחה ותנעם עליה ולא תולם קלבה בכלמה, והו קולה תע(א)לי {{עברית|עמך ישב בקרבך [במקום אשר יבחר] באחד שעריך בטוב לו לא תוננו}}. ת'ם אנה פרץ' הד'א אלחכם פי אקל אלנאס ואחטהם מנזלה והו אלעבד, פכיף אד'א אסתג'אר בך רג'ל ג'ליל אלקדר כיף יתעין עליך אן תפעל פי חקה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">14</td><br />
<td class="he">בניגוד לכך, אם עבריין עושה עוול מבקש מאיתנו חסות – אין לתת לו חסות, ולא לרחם עליו, ולא לוותר לו בשום אופן על הדין המגיע לו, אפילו היה מבקש חסות מהאדם הנכבד ביותר ובעל המעלה העליונה ביותר. והם דבריו: "[וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה] {{עברית|מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת}}" {{הפניה|(שמות כא,יד)}}. והרי זה ביקש חסות מה' יתעלה, ונאחז במה שמיוחס לשמו – אך הוא לא נתן לו חסות, אלא ציווה להסגירו ביד הממונה על הצדק שהוא ברח ממנו. כל שכן אם יבקש חסות מאחד מבני האדם, שאסור לתת לו חסות ולא לרחם עליו, כי הרחמים על העבריינים המשחיתים הם אכזריות על כל הבריות.</td><br />
<td class="ar">ופי מקאבלה' הד'א אלאמר איצ'א אן אלמתעדי אלט'אלם אד'א אסתג'אר בנא לא יג'אר ולא ירחם ולא יסקט ענה חק בוג'ה, ולו אסתג'אר באג'ל שכ'ץ ואכברהם מנזלה, והו קולה {{עברית|מעם מזבחי תקחנו למות}}, פהד'א קד אסתג'אר באללה תע(א)לי ותעלק במא הו מנסוב לאסמה פלם יג'רה, בל אמר באסלאמה פי יד רב אלחק אלד'י הרב מן אמאמה, פנאהיך מן אסתג'אר בשכ'ץ מן אלנאס פאנה לא ינבגי אן יג'ירה ולא ירחמה, לאן אלרחמה עלי אלמתעדין אלמפסדין קסאוה עלי כל אלכ'לק.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he">אלו הן בלי ספק המידות המאוזנות, שהן מכלל "{{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}}" {{הפניה|(דברים ד,ח)}}. אין הן כמידות הבורים ("אלג'אהליה". אפשר: עובדי עבודה זרה) החושבים אותן למעלות, שמשבחים בהן אדם על כך שהוא מסייע למי שמזדמן ותומך בו, בין אם הוא עושק או עשוק, כמפורסם בסיפוריהם ובשיריהם.</td><br />
<td class="ar">פהד'ה הי אלאכ'לאק אלמעתדלה בלא שך אלתי הי מן ג'מלה' {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}}. וליסת באכ'לאק אלג'אהליה אלתי יט'נונהא פצ'איל[א] יחמד אלשכ'ץ בהא עלי נכ'ותה ותעצבה למן אתפק כאן ט'אלמא או מט'לומא, כמא ד'לך משהור פי אכ'בארהם ואשעארהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">16</td><br />
<td class="he">נמצא שלכל {{עברית|מצוה}} שנאמרה בקבוצה זו יש טעם ברור ותועלת גלויה.</td><br />
<td class="ar">פכל {{עברית|מצוה}} ג'את פי הד'ה אלג'מלה בינה' אלעלה ואצ'חה' אלפאידה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%97&diff=333חלק ג, פרק לח2021-05-31T06:36:26Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לח}}<br />
{{כותרת|קבוצה ג: תיקון המידות}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תועלת ברורה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} הנכללות בקבוצה השלישית הן אלה שמנינו ב{{עברית|הלכות דעות}}. תועלת כולן ברורה וגלויה, כי כולן מידות שעל ידן יתוקן המצב החברתי בין בני האדם. דבר זה כה ברור עד שאין לי צורך להאריך בו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תשתמל עליהא אלג'מלה אלת'אלת'ה הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות דעות}}, ופאידתהא כלהא בינה ואצ'חה, לאנהא כלהא אכ'לאק בהא תצלח חאל אלמעאשרה בין אלנאס, וד'לך מן אלביאן פי חיז לא אחתאג' אן אטול פיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הרבה מן המצוות מעצבות את אופיו של האדם}}<br />
{{קו}}דע שיש גם בכמה מן ה{{עברית|מצוות}} (האחרות) מטרה להשגת מידה מועילה, אף על פי שהן מעשה מסוים שחושבים שהוא {{עברית|גזרת הכתוב}} בלא תכלית, ואנחנו נבאר כל אחת ואחת מהן במקומותיהן. אבל אלו שמנינו ב{{עברית|הלכות דעות}} – הן תכונות אופי שמפורש בהן שמטרתן היא השגת אותן מידות נעלות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אן פי בעץ' אל{{עברית|מצות}} איצ'א מא אלקצד בה חצול כ'לק נאפע ואן כאנת אעמאל(א) מא ויט'ן בהא אנהא {{עברית|גז(י)רת}} {{עברית|הכתוב}} ללא גאיה, ונחן נבינהא ואחדה ואחדה פי מואצ'עהא, ואמא הד'ה אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות דעות}} פהי כ[']ל[ק](הא) מצרח בהא אן אלקצד בהא חצול תלך אלאכ'לאק אלכרימה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%96&diff=332חלק ג, פרק לז2021-05-31T06:36:25Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לז}}<br />
{{כותרת|קבוצה ב: עבודה זרה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השנייה כוללת הן כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות עבודה זרה}}. ברור שמטרת כולן היא להינצל מטעויות {{עברית|עבודה זרה}} ומדעות שגויות אחרות שנלוו ל{{עברית|עבודה זרה}}, כמו {{עברית|מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר}} {{הפניה|(דברים יח,י-יא)}} ואחרות כיוצא בהן.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אניה הי אל{{עברית|מצות}} כלהא אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבודה זרה}}. ובין הו אנהא כלהא ללכ'לאץ מן אגלאט {{עברית|עבודה זרה}} ומן ארא אכ'ר גיר צחיחה אנג'רת מע {{עברית|עבודה זרה}}, מת'ל {{עברית|מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר}} וגירהא מן קבילהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקדמה לדרכי הכישוף}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|מעשים מוזרים)}} אם תקרא את כל הספרים שציינתי לך {{הפניה|(ג,כט18,13)}} יתברר לך שהכישוף שאתה שומע עליו הוא פעולות שהיו עושים הצאבים הכשדים והכלדים, ועיקרו היה בקרב המצרים והכנענים. הם היו גורמים לדמוֹת על ידן, או מדמים (בעצמם), שהן עושות במציאות מעשים פלאיים {{מונח|עג'יב}} ומשונים {{מונח|גריב}}, לאדם אחד או לאנשי עיר. ההיגיון אינו מחייב, והשכל אינו מאמת, שהפעולות הללו שהמכשפים עושים גורמות למשהו בשום אופן.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואד'א קראת כל אלכתב אלתי ד'כרת לך יבין לך אן אלסחר אלד'י תסמעה הו אפעאל כאנוא יפעלונהא אלצאבה (ו)אלכסדאני[י](ו)ן ואלכלדאני[י](ו)ן, ואכת'ר ד'לך כאן פי אלמצריין ואלכנעאניין, כאנוא יוהמון בהא או יתוהמון אנהא תפעל אפעאלא עג'יבה גריבה פי אלוג'וד, אמא לשכ'ץ ואחד או לאהל מדינה. ותלך אלאפעאל אלתי יפעלהא אלסחרה לא יקצ'י אלקיאס ולא יצדק אלעקל אנהא תוג'ב שיא בוג'ה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|אמצעי ההפעלה)}} כך למשל הם מכוונים לאסוף צמח מסוים בזמן מסוים, או לקחת מדָבר פלוני כמות כזאת ומאחֵר כמות כזאת. זהו תחום נרחב מאוד, שאצמצם לך אותו לשלושה מינים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון: מה שקשור בדבר מן הנמצאים, בין אם הוא צמח או בעל חיים או מחצב.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השני: מה שקשור בהגדרת זמן שהמעשים האלה נעשים בהם.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והשלישי: פעולות אנושיות שנעשות, כמו ריקוד, או מחיאת כפיים, או צעקות, או צחוק, או קפיצות על רגל אחת, או השתטחות על הארץ, או שריפת דבר, או עישון קטורת מסוימת, או אמירת דברים, מובנים או לא מובנים. אלה הם מיני מעשי הכישוף.{{קו}}{{אינדקס|שילוב אמצעים)}} יש מעשי כישוף שאינם מתבצעים אלא על ידי כל המעשים האלה כולם. כך למשל הם אומרים: יש לקחת כך וכך עלים מצמח פלוני, ויש לקחת אותם כשהירח במזל פלוני, כשהוא ביתד (=בצד) מזרח או באחת משאר היתדות, ויש לקחת מקרני חיה פלונית או מגלליה או משערה או מדמה כמות כזאת כשהשמש במרכז השמים, לדוגמה, או במקום מסוים, ויש לקחת ממחצב פלוני או מכמה מחצבים ולהתיך במזל עולה מסוים כשהכוכבים במתאר מסוים, ואחר כך תדבר ותאמר כך וכך כשאתה מעלה עשן בעלים ההם וכיוצא בהם לאותה צורה יצוקה, ואז יקרה כך וכך. {{אינדקס|אמצעי יחיד)}} ויש מעשי כישוף שהם טוענים שמתבצעים על ידי אחד מן המינים האלה.</td><br />
<td class="ar">מת'ל אן יקצדוא לג'מע נבאת מעלום פי וקת מעלום, או יוכ'ד' מן אלשי אלפלאני עדד כד'א ומן אלאכ'ר עדד כד'א, והו באב ואסע ג'דא אנא אחצרה לך פי ת'לת'ה אנואע, אחדהא מא יתעלק בשי מן אלמוג'ודאת נבאת(א) כאן או חיוא[ן](נא) או מעד[ן](נא), ואלת'אני מא יתעלק בתחדיד זמאן תעמל פיה תלך אלאעמאל, ואלת'אלת' אפעאל אנסאניה תפעל, מת'ל אלרקץ, או תספיק אלידין, או אלציאח, או אלצ'חך, או אלקפז עלי פרד רג'ל, או אלאסתלקא עלי אלארץ', או חרק שי, או תדכ'ין בדכ'נה מעלומה, או כלאם יתכלם בה מפהום או גיר מפהום, פהד'ה הי אנואע אעמאל אלסחר. פת'ם אפעאל סחר לא תתם אלא בג'מיע הד'ה אלאפעאל כלהא, מת'ל אן יקולוא תוכ'ד' כד'א וכד'א ורקה מן אלנבאת אלפלאני, ויכון אכ'ד'הא ואלקמר פי אלברג' אלפלאני, והו פי ותד אלשרק או פי גירה מן אלאותאד, ויוכ'ד' מן קרון אלחיואן אלפלאני או מן וסכ'ה או מן שערה או מן דמה קדר כד'א ואלשמס פי וסט אלסמא מת'לא, או פי מוצ'ע מחיז, ויוכ'ד' מן אלמעדן אלפלאני או עדה' מעאדן ותסבך בטאלע כד'א ואלכואכב עלי נצבה' כד'א, ת'ם תתכלם ותקול כד'א ואנת תבכ'ר בתלך אלאוראק ונחוהא לתלך אלצורה אלמסבוכה פיג'רי כד'א. ות'ם אפעאל סחר יזעמון אנהא תתם בואחדה מן הד'ה אלאנואע.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הפעלה מינית)}} ברוב מעשי הכישוף האלה הם מתנים שהעושות תהיינה דווקא נשים. כמו שתמצא אותם אומרים על (טקס) הנבעת מים, שעשר נשים בתולות ילבשו תכשיטים ובגדים אדומים וירקדו ויזחלו קדימה ואחורה ויצביעו לשמש, וכן הלאה עד תום כל המעשה הארוך הזה עד שיצאו המים, לטענתם. וכמו שהם אומרים שארבע נשים ישכבו על גבן וירימו את רגליהן בפיסוק, ויאמרו כך וכך ויעשו כך וכך כשהן בתנוחה המגונה הזאת ואז יסור הברד היורד על אותו מקום. ברבים מהשיגעונות וההזיות האלה תמצא שהדבר היחיד שהם מתנים בעשייתם הוא (שהעושות אותם יהיו) נשים.</td><br />
<td class="ar">ואכת'ר הד'ה אלאעמאל אלסחריה ישתרטון פיהא אן תכון אלפאעלאת נסוה צ'רורה, כמא תג'דהם ד'כרוא פי אסתנבאט אלמיאה אן עשר נסוה אבכאר ילבסן אלחלי ואלת'יאב אלחמר וירקצן ויזחפן מקבלאת ומדבראת אלי כ'לאף וישרן ללשמס, ותמאם ד'לך אלפעל אלטויל חתי יכ'רג' אלמא בזעמהם. וכמא יד'כרון אן ארבע נסוה יסתלקין עלי ט'הורהן וירפען ארג'להן מתפחג'את ויקלן כד'א ויפעלן כד'א והן עלי הד'א אלוצ'ע אלקביח, פירתפע אלברד אלנאזל עלי ד'לך אלמוצ'ע. וכת'יר מן הד'ה אלכ'ראפאת ואלהד'יאנאת לא תג'דהם קט ישתרטון פי פעלהא אלא אלנסא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הפעלה אסטרולוגית)}} בכל מעשי הכישוף אין מנוס מהתבוננות בעניין הכוכבים. כוונתי שהם טוענים שצמח מסוים הוא מחלקו של כוכב פלוני, וכן הם מייחסים כל בעל חיים וכל מחצב לכוכב. וכן הם טוענים שהפעולות האלה שהמכשפים עושים הם מיני מעשי פולחן לאותו כוכב, ואותה פעולה או אותה אמירה או הקטרה מרצים אותו, ולכן הוא עושה לנו את רצוננו.</td><br />
<td class="ar">ולא בד פי אעמאל אלסחר כלהא מן לחט' אמר אלכואכב, אעני אנהם יזעמון אן הד'א אלנבאת הו מן קסמה' אלכוכב אלפלאני, וכד'לך כל חיואן וכל מעדן ינסבונה לכוכב, וכד'לך יזעמון אן תלך אלאפעאל אלתי יפעלהא אלסחרה הי אנואע עבאדאת לד'לך אלכוכב וירצ'יה ד'לך אלפעל או ד'לך אלקול או אלבכ'ור, ולד'לך יפעל לנא מא נריד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מטרת התורה: המלחמה בכישוף שהוא מבוא לעבודה זרה}}<br />
{{קו}}לאחר הקדמה זו, שתתאמת לך מתוך קריאת ספריהם המצויים בידינו כיום שהודעתי לך עליהם {{הפניה|(ג,כט18,13)}}, שמע את דבריי. כיוון ששאיפת התורה כולה, והציר שהיא סובבת עליו, היו סילוק {{עברית|עבודה זרה}} ומחיית עקבותיה, ושלא ידַמו לגבי אף אחד מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל בשום דבר מן המצבים הקיימים לבני האדם, כי הדעה הזאת היא המובילה לעבודתם – מתחייב בהכרח (משאיפת התורה) שיומת כל מכשף. כי המכשף הוא בלא ספק {{עברית|עובד עבודה זרה}}, אם כי בדרכים מיוחדות ומשונות {{מונח|גריב}} שאינן דרכי עבודת ההמון לאותן אלוהויות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה אלתי תצח ענדך מן קראתך כתבהם אלמוג'ודה אלאן באידינא אלתי קד ערפתך בהא, אסמע כלאמי. למא כאן רום אלשריעה כלהא וקטבהא אלד'י עליה תדור הו אזאלה' {{עברית|עבודה זרה}} ומחו את'רהא, ואן לא יתכ'יל פי כוכב מן אלכואכב אנה יצ'ר או ינפע פי שי מן הד'ה אלאחואל אלמוג'ודה לאשכ'אץ אלנאס, לאן הד'א אלראי הו אלדאעי לעבאדתהא, לזם באלצ'רורה אן יקתל כל סאחר, לאן אלסאחר הו {{עברית|עובד עבודה זרה}} בלא שך, לכן בטרק כ'אציה גריבה גיר טרק עבאדה' אלג'מהור לתלך אלאלהה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he">וכיוון שבחלק גדול מכל הפעולות האלה הותנה שיעשו אותן דווקא נשים, נאמר: "{{עברית|מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה}}" {{הפניה|(שמות כב,יז)}}. וכן בשל חמלתם הטבעית של בני האדם ביחס להריגת נשים. לכן גם ביאר דווקא ב{{עברית|עבודה זרה}}: "{{עברית|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה}} [אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם, וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי]" {{הפניה|(דברים יז,ב-ג)}}, וחזר ואמר: "[וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ,] {{עברית|אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה}} [וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ]" {{הפניה|(שם,ה)}}, דבר שלא נאמר כמותו ב{{עברית|חלול שבת}} ולא בדברים אחרים. והטעם לזה הוא ריבוי החמלה הטבעית עליהן.</td><br />
<td class="ar">ולכון תלך אלאפעאל כלהא אנמא אשתרט פי ג'להא אן יפעלהא אלנסא קאל {{עברית|מכשפה לא תחיה}}, ואיצ'א לשפקה' אלנאס באלטבע עלי קתל אלנסא. ולד'לך איצ'א בין פי {{עברית|עבודה זרה}} כ'אצה {{עברית|איש או אשה}}, וכרר וקאל {{עברית|את האיש או את האשה}}, מא לם יג'י מת'ל ד'לך פי {{עברית|חלול שבת}} ולא פי גירה, ועלה' ד'לך כת'רה' אלשפקה עליהן באלטבע.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מלחמה באמצעות היפוך הבטחות העבודה הזרה}}<br />
{{קו}}כיוון שהמכשפים טענו שכישופיהם משפיעים,{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגיעת חיות)}} ושעל ידי הפעולות האלה הם מגרשים ממקומות היישוב חיות מזיקות כמו אריות ונחשים וכיוצא בהם,{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגיעה בצומח)}} וטענו גם שעל ידי כישופיהם הם מרחיקים נזקים שונים מן הצמחים, כמו שתמצא אצלם פעולות המונעות לטענתם את ירידת הברד, ופעולות ההורגות את התולעים בכרמים כדי שלא יהרסו אותם; והם – כוונתי ל"צאבים" – האריכו באשר להריגת תולעי הכרמים על ידי אותן {{עברית|דרכי האמורי}} הנזכרות בספר "עבודת האדמה הנבטית";{{קו}}{{אינדקס|הגנה מנשירת צומח)}} וכן הם טוענים שיש להם פעולות המונעות את נשירת עלי הצמחים והפירות –{{קו}}{{אינדקס|התגובה)}} בשל הדברים האלה שהיו מפורסמים אז, נכלל ב{{עברית|דברי הברית}} (ונאמר כך): פולחן {{עברית|עבודה זרה}} ומעשי הכישוף האלה שלטענתכם מרחקים מכם את הנזקים האלה – על ידם יחולו הצרות הללו עליכם.{{קו}}{{אינדקס|פגיעה מחיות)}} נאמר: "{{עברית|וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם}}" {{הפניה|(ויקרא כו,כב)}}. ונאמר: "{{עברית|וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר}}" {{הפניה|(דברים לב,כד)}}.{{קו}}{{אינדקס|פגיעה בצומח)}} ונאמר: "[כָּל עֵצְךָ וּ]{{עברית|פְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל}}" {{הפניה|(שם כח,מב)}}. ונאמר: "{{עברית|כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ, וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת}}" {{הפניה|(שם,לט)}}.{{קו}}{{אינדקס|פגיעת נשירה)}} ונאמר: "{{עברית|זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ [}}בְּכָל גְּבוּלֶךָ, וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ] {{עברית|כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ}}" {{הפניה|(שם,מ)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולמא כאנת אלסחרה יזעמון בסחרהם אנה יות'ר, ואנהם בתלך אלאפעאל יטרדון חיואנאת מוד'יה ען אלקרי כאלאסוד[ה] ואלת'עאבין ונחוהא, ויזעמון איצ'א באנהם בסחרהם ידפעון אנואע אד'יאת ען אלנבאת, כמא תג'ד להם אפעאלא יזעמון אנהא תמנע נזול אלברד, ואפעאלא תקתל אלדוד מן אלכרמאת חתי לא תהלכהא, וקד טולוא פי קתל דוד אלכרמאת אעני אלצאבה בתלך {{עברית|דרכי האמורי}} אלמד'כורה פי כתאב אלפלאחה אלנבטיה, וכד'לך יזעמון אן להם אפעאל(א) תמנע מן תסאקט אוראק אלנבאת ואלת'מר, פלאג'ל הד'ה אלאמור אלמשהורה חיניד' צ'מן פי {{עברית|דברי הברית}} אן בעבאדה' {{עברית|עבודה זרה}} ותלך אעמאל אלסחר אלתי תזעמון אנהא תבעד ענכם הד'ה אלאד'יאת בהא תחל תלך אלאפאת בכם, קאל {{עברית|והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם}}, וקאל {{עברית|ושן בהמות אשלח בם עם חמת ז[ו]חלי עפר}}, וקאל {{עברית|פרי אדמתך יירש הצלצל}}, וקאל {{עברית|כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת}}, וקאל {{עברית|זיתים יהיו לך}} {{עברית|[וכו'] (בכל גבולך ושמן לא תסוך) כי ישל זיתך}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">9</td><br />
<td class="he">כללו של דבר, כל מה ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} תחבלו בו כדי להנציח את פולחנה על ידי השליית בני האדם לגבי הרחקת נזקים מסוימים והבאת תועלות מסוימות – נכלל ב{{עברית|דברי הברית}} שפולחנה יגרום לאובדן אותן תועלות ולהבאת אותם נזקים. הרי התברר לך, המעיין, מפני מה כיוון הכתוב לאותם פרטי {{עברית|קללות}} ו{{עברית|ברכות}} הכלולות ב{{עברית|דברי הברית}} וייחד אותם על פני זולתם. דע אפוא עד כמה רבה התועלת הזאת גם כן.</td><br />
<td class="ar">ג'מלה' אלאמר אן כל מא תחילוא בה {{עברית|עובדי עבודה זרה}} לתכ'ליד עבאדתהא מן איהאם אלנאס בדפע אד'יאת מכ'צוצה וג'לב מנאפע מכ'צוצה, צ'מן פי {{עברית|דברי הברית}} אן בעבאדתהא תפקד תלך אלמנאפע ותחל תלך אלאד'יאת. פקד תבין לך איהא אלנאט'ר לאי שי קצד אלכתאב לתלך ג'זאיאת אל{{עברית|קללות}} ואל{{עברית|ברכות}} אלמצ'מנה פי {{עברית|דברי הברית}} וכ'צצהא דון גירהא. פאעלם קדר הד'ה אלפאידה אלעט'ימה איצ'א.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דרכי האמורי: דברים חסרי הוכחה מדעית או ניסיונית}}<br />
{{קו}}כדי להרחיק מכל מעשי הכישוף נאסר לעשות דבר ממנהגיהם, אפילו בדברים הקשורים למעשי החקלאות והרעייה וכיוצא בהם. כוונתי לכל מה שאומרים שהוא מועיל ואיננו נובע מהעיון במדעי הטבע, אלא קורה לטענתם על דרך הסגולות. זהו שנאמר: "{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי}}" {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}, והם מה שחכמינו {{עברית|ז"ל}} מכנים "{{עברית|דרכי האמורי}}". זאת משום שאלה הם סעיפים ממעשי המכשפים, שכן אלה הם דברים שאינם נגזרים מהיגיון טבעי. אלא הם מובילים למעשי כישוף, הנסמכים בהכרח על ענייני הכוכבים, ואם כן הדבר מתגלגל לרומם את הכוכבים ולעובדם. הם אמרו במפורש: "{{עברית|כל שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי}}" {{הפניה|(בבלי שבת סז,א)}}. כלומר שכל מה שהעיון במדעי הטבע גוזר – הוא המותר; ומה שאינו כן – אסור. לכן, כשנאמר: "{{עברית|אילן שהוא משיר פירותיו – טוענו באבנים וסוקרו בסקרא}}", הקשו על מעשה זה ונאמר: "{{עברית|בשלמא טוענו באבנים, כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרו}} {{עברית|[}}בסקרא – מאי רפואה קעביד?] (=מובן מדוע טוענו באבנים, כדי שיחלש כוחו, אלא סוקרו בסקרא – איזו רפואה הוא עושה?)" {{הפניה|(שם)}}. הרי התברר שסימון באוֹכְרָה אדומה וכל מה שדומה לו בכך שאין טענה הגיונית הגוזרת אותו – אסור לעשותו {{עברית|משום דרכי האמורי}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וללאבעאד ען ג'מיע אעמאל אלסחר נהי ען עמל שי מן סירהם ולו ממא יתעלק באעמאל אלפלאחה ואלרעאיה ונחוהא, אעני כל מא יקאל אנה ינפע ממא לא יקתצ'יה אלנט'ר אלטביעי אלא יג'רי בזעמהם מג'רי אלכ'ואץ, והו קולה {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי}}, והי אלתי יסמונהא {{עברית|ז"ל דרכי האמורי}}, לאן תלך פרוע אעמאל אלסחרה, לאנהא אמור לא יקתצ'יהא קיאס טביעי, פהי תג'ר לאעמאל אלסחר אלתי הי מסתנדה לאמור נג'ומיה צ'רורה, פיתדחרג' אלאמר לתעט'ים אלכואכב ועבאדתהא, וקאלוא בתצריח {{עברית|כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי}}, יענון אן כל מא יקתצ'יה אלנט'ר אלטביעי הו אלג'איז וגיר ד'לך חראם, ולד'לך למא קיל {{עברית|אילן שהוא משיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסקרא}}, אעתרץ' הד'א אלעמל וקיל, {{עברית|בשלמא טוענו באבנים כי היכי דלכחוש חיליה אלא סוקרו (בסקרא) וגו'}}, פקד תבין אן רשמה באלמגרה וכל מא שאבהה ממא לא קיאס יקתצ'יה יחרם פעלה {{עברית|משום דרכי האמורי}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he">וכן אמרו על (הדין ש){{עברית|שליה שלמוקדשין תקבר}}: "{{עברית|אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי}}" {{הפניה|(ראו משנה חולין ד,ז)}}. ומכך תקיש (למקרים אחרים).</td><br />
<td class="ar">וכד'לך קאלוא פי {{עברית|שליה של( )מוקדשין תקבר}}, קאלוא {{עברית|אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי}}, ועלי ד'לך פקס.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">12</td><br />
<td class="he">אל יהיו קשים בעיניך הדברים שהתירו דוגמת {{עברית|מסמר הצלוב}} ו{{עברית|שן השועל}} {{הפניה|(משנה שבת ו,י; משנה תורה, הלכות שבת יט,יג)}}, כי באותם זמנים חשבו שהם תוצאתו של הניסיון, ואם כן נעשו {{עברית|משום רפואה}}. והרי זה כמו קשירת אדמונית על הנכפה, ונתינת צואת כלב על נפיחות בגרון, ועישון בחומץ ובמַרְכַּזִיט לנפיחות הגידים הקשים. כי כל מה שהתאמת ניסיונו כמו אלה, אף על פי שאין טענה הגיונית הגוזרת אותו – מותר לעשותו, כי הוא {{עברית|משום רפואה}}, והרי הוא כמו החומרים המשלשלים. הבן אם כן מדברי, אתה המעיין, את הדברים הנפלאים {{מונח|גריב}} האלה, ונצור אותם, {{עברית|כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶךָ}} {{הפניה|(משלי א,ט)}}.</td><br />
<td class="ar">ולא יצעב עליך תלך אלתי אבאחוהא מת'ל {{עברית|מסמר הצלוב}} ו{{עברית|שן השועל}}, לאן תלך פי תלך אלאזמנה יט'ן בהא אנהא אכ'רג'תהא אלתג'רבה פצארת {{עברית|משום רפואה}}, ותג'רי מג'רי תעליק אלפאוניא עלי אלמצרוע, ואעטא כ'רו אלכלב לאוראם אלחלק, ואלבכ'ור באלכ'ל ואלמרקשיתא לאוראם אלותראת אלצלבה, פאן כל מא צחת תג'רבתה מת'ל הד'ה ואן לם יקתצ'ה קיאס פיחל פעלה פאנה {{עברית|משום רפואה}} ולחק באסהאל אלמסהלאת. פחצל הד'ה אלגראיב מן קולי איהא אלנאט'ר וצנהא, {{עברית|כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סגנון חיצוני שנאסר משום מעשי עבודה זרה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|גילוח)}} כבר ביארנו בחיבורנו הגדול {{הפניה|(הלכות עבודה זרה יב,א-ז)}} שגילוח {{עברית|פאת ראש ופאת זקן}} אסור משום שהוא היה אופנתם של {{עברית|כומרי עבודה זרה}}.{{קו}}{{אינדקס|שעטנז)}} זהו גם הטעם לאיסור ה{{עברית|שעטנז}}, כי גם זו היתה אופנתם של ה{{עברית|כומרין}}, שהיו מחברים בלבושם צומח וחי, כשעל ידם חותם מאחד המחצבים. תמצא זאת מפורש בספריהם.{{קו}}{{אינדקס|בגד)}} זהו גם הטעם למה שנאמר: "{{עברית|לֹא יִהְיֶה כְלִי}} {{עברית|גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה}}" {{הפניה|(דברים כב,ה)}}. {{אינדקס|א)}} תמצא זאת בספר "טומטום" המְצַווה שהגבר ילבש בגד צבוע של אישה כשהוא עומד לפני נוגה, ושהאישה תלבש שריון וכלֵי נשק כשהיא עומדת לפני מאדים. {{אינדקס|ב)}} יש לו לדעתי גם טעם נוסף, והוא שהמעשה הזה מעורר תאוות ומביא לפריצות למיניהָ.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד בינא פי תאליפנא אלכביר אן חלק {{עברית|פאת ראש ופאת זקן}} חרם מן אג'ל כונה זי {{עברית|כומרי עבודה זרה}}. והי אלעלה איצ'א פי תחרים אל{{עברית|שעטנז}}, לאן הכד'א כאן זי אל{{עברית|כומרין}} איצ'א יג'מעון בין אלנבאת ואלחיואן פי אללבאס ויכון כ'אתם מן אחד אלמעאדן פי ידה, תג'ד ד'לך מנצו[ץ](צא) פי כתבהם. והי אלעלה איצ'א פי קולה {{עברית|לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה}}, תג'דה פי כתאב טמטם יאמר אן ילבס אלרג'ל ת'וב (א)מראה מצבוגא ענד מא יקף ללזהרה, ותלבס אלמראה אלדרע ואלאת אלסלאח ענד אלוקוף ללמריך'. ופיה איצ'א ענדי עלה אכ'רי וד'אך אן הד'א אלפעל מחרך ללשהואת ומוג'ב לאנואע פסוק.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|טעם האיסור ליהנות מעבודה זרה}}<br />
{{קו}}איסור הנאה מ{{עברית|עבודה זרה}} ברור מאוד, כי אדם עלול לקחת אותה כדי לשוברה, ואז להשאיר אותה ותהיה לו ל{{עברית|מוקש}}. ואפילו שברו והתיכו אותה או מכרו אותה ל{{עברית|גוי}} – אסור ליהנות מדמיה. הטעם לכך הוא שפעמים רבות ההמון מאמינים שדברים מקריים הם סיבות עצמיות, כמו שתמצא שרוב האנשים אומרים: מאז שגר בבית הזה, או מאז שקנה את הבהמה הזאת או את הכלי הזה – התעשר ונכסיו רבו, והם היו ברכה עבורו. וכך ייתכן שיקרה לאדם כלשהו שמסחרו יצליח או נכסיו ירבו מאותם דמים, והוא יחשוב שזו הסיבה, ושברכתם של דמי אותה צורה (=פסל) שנמכרה הביאה לו זאת, ונמצא שהוא מאמין לגביה במה שכל שאיפת התורה היתה נגדו, כמו שמתברר מכלל פסוקי ה{{עברית|תורה}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא תחרים אלאסתנפאע ב{{עברית|עבודה זרה}} פבין ג'דא, לאנה קד יתכ'ד'הא ליכסרהא פיבקיהא פתציר לה {{עברית|מוקש}}. וחתי לו כסרת וסבכת או ביעת ל{{עברית|גוי}} לחרם אלאסתנפאע בת'מנהא, ועלה' ד'לך לאנה כת'יר(א) מא יעתקד אלג'מהור אלאמור אלאתפאקיה אסבאב(א) ד'אתיה, כמא תג'ד אכת'ר אלנאס יקול אנה מנד' סכן הד'ה אלדאר או מנד' אשתרי הד'ה אלדאבה או הד'ה אלאלה אסתגני וכת'ר מאלה, ואנהא כאנת מבארכה עליה, פקד כאן יתפק לשכ'ץ מא אן ינג'ח תג'רה או יכת'ר מאלה מן ד'לך אלת'מן, פיט'ן ד'לך סבבא, ואן ברכה' ת'מן תלך אלצורה אלמביעה אוג'ב(ת) לה ד'לך, פיעתקד פיהא מא רום אלשריעה כלה צ'ד הד'א אלאעתקאד כמא יבין מן ג'מיע נצוץ אל{{עברית|תורה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he">זה עצמו הטעם לאיסור הנאה מ{{עברית|צפויי נעבד}} ומ{{עברית|תקרובת עבודה זרה}} וכליה, כדי להינצל מאותה מחשבה מוטעית. כי באותם זמנים היתה אמונתם בהם חזקה מאוד, ו(אמונתם) שהם – כוונתי לכוכבים – מחיים וממיתים, ושכל טובה ורעה היא מהם. לכן דאגה התורה להסרת דעה זו על ידי בריתות ועדות ושבועות חמורות וה{{עברית|אלות}} הנזכרות, והזהירה מלקחת משהו ממנה ומליהנות בו. והודיענו יתעלה שאם יתערב מדמיה משהו בממון האדם – הוא יאבד את הממון ויכלה אותו, והם דבריו: "{{עברית|וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ [}}שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא]" {{הפניה|(דברים ז,כו)}}, כל שכן שאין להאמין שיש בה ברכה.</td><br />
<td class="ar">והד'ה הי אלעלה בעינהא פי תחרים אלאסתנפאע ב{{עברית|צפוי[י]}} {{עברית|נעבד}} וב{{עברית|תקרובת עבודה זרה}} ואלאתהא, כי (נ)[י]סלם מן תלך אלט'נה, לאנה כאן אעתקאדהם פי ד'לך אלזמאן פיהא עט'י[ם](מא), ואנהא תחיי ותמית, ואן כל כ'יר ושר מנהא אעני מן אלכואכב, ולד'לך אסתות'קת אלשריעה פי אזאלה' ד'לכ אלראי באלעהוד ואלשהאדה ואלאימאן אלמגלט'ה ואל{{עברית|אלות}} אלמד'כורה, וחד'ר מן אכ'ד' שי מנהא ואלאסתנפאע בה, ואעלמנא תע[א]לי אנה אן אכ'תלט מן ת'מנהא שי פי מאל אלאנסאן פהו יתלף אלמאל ויבידה, והו קולה {{עברית|ולא תביא תעבה אל ביתך והיית חרם כמהו ו[כ](ג)ו'}}, פנאהיך אן תעתקד פיהא ברכה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">16</td><br />
<td class="he">אם תתחקה אחר כל אחת מן ה{{עברית|מצוות}} שנאמרו ב{{עברית|עבודה זרה}} תמצא שטעמן ברור, והוא הסרת אותן הדעות הנפסדות, וההרחקה מהן עד הקצה האחר.</td><br />
<td class="ar">ואד'א תתבעת אח(א)ד אל{{עברית|מצות}} כלהא אלתי ג'את פי {{עברית|עבודה זרה}} וג'דתהא בינה' אלעלה, והי אזאלה' תלך אלארא אלפאסדה ואלבעד ענהא אלי טרף אכ'ר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}17</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תחבולות וניצול פחדי האדם בעניין גופו}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|ניצול מקריות הפגיעה)}} וממה שנסב אליו את תשומת הלב, הוא שאֵלֶּה הבודים את הדעות השקריות שאין להן יסוד ולא תועלת, עורכים תחבולות כדי לקבע את אמונתם בכך שהם מפיצים בקרב האנשים שמי שלא יעשה מעשה מסוים המנציח את האמונה ההיא – יחול עליו פגע פלוני. יש שדבר זה יקרה במקרה ביום מן הימים למי מן האנשים, וכך יתקבע אותו מעשה, וידבקו באותה דעה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא ננבה עליה, הו אן אלד'ין יצ'עון אלארא אלכאד'בה אלתי לא אצל להא ולא פאידה פיהא, אן יחתאלוא פי תת'בית אעתקאדהא באן יד'עוא פי אלנאס אן מן לם יפעל ד'לך אלפעל אלמכ'לד לד'לך אלאעתקאד תחל בה אלאפה אלפלאניה, וקד יתפק ד'לך באלערץ' יומא מא לשכ'ץ מא, פי[ד](ר)ום ד'לך אלפעל ויתבע ד'לך אלראי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">18</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ניצול הדאגה לבנים)}} ידוע מטבע בני האדם באופן כללי שחששם ופחדם הגדול ביותר הוא דווקא על אובדן הממון והילדים. לכן פרסמו עובדי האש באותם זמנים שכל מי שלא {{עברית|יעביר בנו}} {{עברית|באש}} ימותו ילדיו. אין ספק שבשל אותה שמועה (או: דבר הבל) מיהר כל אחד לעשות זאת, מרוב חמלה וחשש לילד, ומשום שהמעשה הזה פעוט וקל, כי לא נעשה דבר מלבד העברתו על האש. בפרט שעניין הילדים הקטנים מסור לנשים, וידועה מהירות היפעלותן וחולשת שכלן באופן כללי.{{קו}}{{אינדקס|התנגדות התורה)}} לכן התנגדה התורה מאוד למעשה הזה, ונאמרו עליו הדגשות שלא נאמרו לגבי כל שאר מיני {{עברית|עבודה זרה}}: "[וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ, כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ] {{עברית|לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי}}" {{הפניה|(ויקרא כ,ג)}}. אז הודיע הנאמן בשם ה' יתעלה ואמר: דבר זה שאתם עושים כדי שיחיה הילד – בגלל המעשה הזה ה' ישמיד את עושהו ויכרית את זרעו. הוא אמר: "{{עברית|וְנָתַתִּי}} {{עברית|אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ}} {{עברית|[}}וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם]" {{הפניה|(שם כ,ה; ושם: וְשַׂמְתִּי)}}.{{קו}}{{אינדקס|שרידי המעשה עד היום)}} ודע שעקבות המעשה הזה נותרו עד היום בשל פרסומו בעולם. אתה רואה שהמיילדות לוקחות את התינוקות בחיתול, שמות על האש קטורת בעלת ריח לא טוב, ומניעות את התינוקות על הקטורת הזאת מעל האש. זהו בלי ספק סוג של {{עברית|העברה באש}}, שאסור לעשותו. התבונן בערמומיותו של בודה הדעה הזאת, כיצד הוא הנציח אותה על ידי הדמיון הזה, עד כדי כך שהתורה התנגדה לה כבר אלפי שנים ועדיין לא נמחו עקבותיה.</td><br />
<td class="ar">וקד עלם מן טביעה' אלנאס עלי אלעמום אן אשד חד'רהם וכ'ופהם אנמא הו עלי ד'האב אלמאל ואלולד, פלד'לך אשהרוא עבדה' אלנאר פי תלך אלאזמנה אן כל מן לא {{עברית|יעביר בנו (ובתו)}} {{עברית|באש}} ימותון אולאדה, פלא שך אן מן אג'ל הד'ה אלשנאעה באדר כל אחד לפעלה לשדה' אלשפקה ואלתוקע עלי אלולד, ולנזארה' ד'לך אלפעל ולסהולתה, לאן ליס ת'ם שי אלא תג'ויזה עלי אלנאר. ולא סימא בכון אמר אלאולאד אלאצאגר מסלמא ללנסא, ומעלום סרעה' אנפעאלהן וצ'עף עקולהן עלי אלעמום. פלד'לך קאומת אלשריעה הד'א אלפעל ג'דא, וג'א פיה מן אלתאכיד מא לם יג'י פי סאיר אנואע {{עברית|עבודה זרה למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי}}. ת'ם אכ'בר אלצאדק ען אללה תעאלי וקאל, אן הד'א אלאמר אלד'י תפעלונה ליעיש אלולד בהד'א אלפעל יביד אללה פאעלה ויסתאצל נסלה, קאל {{עברית|[ונתתי](ושמתי) אני את פני}} {{עברית|באיש ההוא ובמשפחתו ו[כ](ג)ו'}}. ואעלם אן את'אר ד'לך אלפעל באקיה אלי אליום לשהרתה כאן פי אלעאלם, אנת תרי אלקואבל יאכ'ד'ן אלאצאגר פי אלקמאט וילקין בכ'ורא ליס באלטיב אלריח עלי אלנאר ויחרכן אלאצאגר עלי ד'לך אלבכ'ור מן פוק אלנאר, והד'א צ'רב מן אל{{עברית|העברה באש}} בלא שך לא יחל עמלה. פתאמל כ'באת'ה' ואצ'ע הד'א אלראי כיף כ'לדה בהד'א אלכ'יאל, חתי קאומתה אלשריעה אלא[ף](פא) מן אלסנין ולם ימתח את'רה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}19</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תחבולות וניצול פחדי האדם בעניין רכושו}}<br />
{{קו}}כך גם עשו {{עברית|עובדי עבודה זרה}} בענייני הרכוש.{{קו}}{{אינדקס|אשרה)}} הם תיקנו שיהיה עץ אחד נעבד, והוא ה{{עברית|אשרה}}, שתנובתו תילקח וחלקה יוקרב והנותר ייאכל ב{{עברית|בית עבודה זרה}} כמו שביארו בדיני ה{{עברית|אשרה}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך איצ'א פעל {{עברית|עובדי עבודה זרה}} פי אמר אלאמואל, וסנוא אן תכון שג'רה ואחדה ללמעבוד והי אל{{עברית|אשרה}}, תוכ'ד' גלתהא יקרב בעצ'הא ותוכל בקיתהא פי {{עברית|בית עבודה זרה}} כמא בינוא פי אחכאם אל{{עברית|אשרה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">20</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ערלה)}} וכן הם חוקקו שייעשה כך לפרי הראשון שיניב כל עץ מאכל, כוונתי שחלקו יוקרב וחלקו ייאכל ב{{עברית|בית עבודה זרה}}. הם גם הפיצו שכל עץ שלא ייעשה כן לראשית תנובתו – ייבש העץ ההוא, או ינשרו פירותיו, או תמעט תנובתו, או יבוא עליו פגע, כמו שהפיצו שכל ילד שלא יועבר באש ימות. בשל פחדם של בני האדם על נכסיהם מיהרו לעשות גם את זה.{{קו}}{{אינדקס|התנגדות התורה)}} על כן התנגדה התורה לדעה זו, וציווה ה' יתעלה לשרוף את כל מה שמצמיח עץ מאכל בפרק זמן של שלוש שנים. כי חלקם נותנים פרי לאחר שנה, וחלקם מוציאים את תנובתם הראשונה לאחר שנתיים, וחלקם לאחר שלוש; וזהו הרוב מן העצים הניטעים כדרך מעשיהם של בני אדם באחד משלושת האופנים המפורסמים, שהם {{עברית|נטיעה}} ו{{עברית|הַבְרָכָה}} ו{{עברית|הרכבה}}.{{קו}}{{אינדקס|פרטי הציווי א)}} ואין להתייחס למי שזורע גרעין או חרצן, כיוון שהתורה אינה תולה את הדינים אלא בדבר המצוי על דרך הרוב.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וראשית תנובת ה{{עברית|נטיעה}} ב{{עברית|ארץ ישראל}} היא לרוב שלוש שנים. ה' יתעלה הבטיח לנו שבזכות השמדת אותה תנובה ראשונה וכילויה תרבה תנובת העץ. הוא אמר: "[וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ] {{עברית|לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,כה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וציווה לאכול {{עברית|נטע רבעי לפני ה'}}, חלף אכילת ה{{עברית|ערלה}} ב{{עברית|בית עבודה זרה}}, כמו שביארנו {{הפניה|(פסקה 19)}}.</td><br />
<td class="ar">וכד'לך רסמוא אן אול ת'מרה תכ'רג'הא כל שג'רה מאכול ת'מרהא יפעל בה ד'לך, אעני יקרב בעצ'ה ויוכל בעצ'ה פי {{עברית|בית עבודה זרה}}, ואשאעוא איצ'א באן אי שג'רה לם יפעל הד'א באול גלתהא ג'פת תלך אלשג'רה או [ת](י)סקט ת'מרהא או תקל גלתהא או תעתריהא אפה, כמא אשאעוא אן כל ולד לא יג'אז פי אלנאר ימות, פבכ'וף אלנאס עלי אמואלהם באדרוא איצ'א לד'לך, פקאומת אלשריעה הד'א אלראי ואמר תע(א)לי בחרק כל מא תנבתה אלשג'ר אלמטעמה פי מדה' ת'לת' סנין, לאן בעצ'הא תת'מר בעד סנה, ובעצ'הא תת'מר אול גלתהא בעד סנתין, ובעצ'הא בעד ת'ל(א)ת', והד'א הו אלאכת'רי למן יגרס כמא שאן אלנאס אן יפעלוא באחד אלת'לת'ה אוג'ה אלמשהורה והי {{עברית|נטיעה והברכה והרכבה}}, ולא י(ת)ל[ת]פת למן יזרע נואה או עג'מה, אד' אלשריעה לא תעלק אלאחכאם אלא באלאמר אלאכת'רי, ואכת'ר מא תבטי אול גלה' אל{{עברית|נטיעה}} פי {{עברית|ארץ ישראל}} ת'לת' סנין, וצ'מן לנא תעאלי אן באתלאף הד'ה אלגלה אלאולי ואפסאדהא תכת'ר גלה' אלשג'רה, קאל {{עברית|להוסיף לכם תבואתו}}, ואמר באכל {{עברית|נטע רבעי לפני י"י}} עוצ'א מן אכל אל{{עברית|ערלה}} פי {{עברית|בית עבודה זרה}} כמא בינא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">21</td><br />
<td class="he">עוד אמרו קדמוני {{עברית|עובדי עבודה זרה}} באותה "עבודת האדמה הנבטית", שהם היו מרקיבים דברים מסוימים ואומרים שיש לעשות איתם מעשי כישוף רבים בעת מעבר השמש במזלות מסוימים. הם טענו שדבר זה יהיה מוכן אצל כל אדם כשהוא נוטע עץ מאכל, ושיזרה סביבו או איתו מאותו דבר רקוב – ואז ימהר העץ לצמוח ולהניב פירות בזמן קצר ביותר שלא כרגיל. הם אמרו שהעניין הזה מופלא {{מונח|עג'יב}} ונוהג על דרך הטליסמאות, ושהוא הנפלא {{מונח|גריב}} בדרכי הכישוף להחשת תנובת הפירות ככל האפשר. וכבר ביארנו לך {{הפניה|(פסקה 6)}} והודענוך כמה התרחקה התורה מכל אותם מעשי כישוף.{{קו}}{{אינדקס|תגובת התורה)}} לכן אסרה התורה את כל מה שיניבו עצי מאכל במשך שלוש שנים מיום נטיעתם, וכך אין צורך למהר את צמיחתם כפי מה שהם היו טוענים. לאחר שלוש שנים תשלם הוצאת פירותיהם של רוב עצי המאכל בארץ ישראל באופן טבעי, וכך לא יזדקקו לאותו מעשה כישוף מפורסם שהיה אצלם. הבן גם נקודה מופלאה {{מונח|עג'יב}} זו.</td><br />
<td class="ar">וממא ד'כרוה איצ'א קדמא {{עברית|עובדי עבודה זרה}} פי תלך אלפלאחה אלנבטיה, אנהם כאנוא יעפנון אשיא ד'כרוהא ויחרסון להא חלול אלשמס בברוג' מעלומה ואעמאל סחריה כת'ירה, וזעמוא אן ד'לך אלשי יכון מעדא ענד כל אחד מתי מא גרס שג'רה מטעמה ד'ר חולהא או מעהא מן ד'לך אלשי אלמעפן, פיסרע נבאת אלשג'רה ותת'מר פי אסרע וקת עלי גיר אלמעתאד. וד'כרוא אן הד'א באב עג'יב יג'רי מג'רי אלטלסמאת, ואנה אגרב אבואב אלסחר פי אסראע כ'רוג' ת'מר מא יכ'רג'. וקד בינא לך ואעלמנאך הרב אלשריעה מן תלך אעמאל אלסחר כלהא, פלד'לך חרמת אלשריעה כל מא תנבתה אלשג'ר אלמטעמה ת'לת' סנין מן יום גרסהא, פלא חאג'ה לאסראע נבאתהא עלי מא כאנוא יזעמון, ובעד ת'לת' סנין יכמל אכ'ראג' ת'מר אכת'ר אלשג'ר אלמטעמה פי אלשאם עלי מג'רי טביעתהא, ולא ילתג'א לד'לך אלעמל אלסחרי אלמשהור אלד'י כאן ענדהם. פאפהם הד'ה אלעג'יבה איצ'א.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}22</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|טעמי איסור כלאים}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הפעלה אסטרולוגית)}} אחת מן הדעות המפורסמות באותם זמנים, שהצאבים הנציחו, היא שהם אמרו על הרכבת העצים מין אחד במין אחר, שאם הדבר ייעשה במזל עולה כזה וכזה ויעלו קטורת כזו וכזו ויאמרו כך וכך בזמן ההרכבה, יבוא מתוך אותו מורכב דבר שלטענתם מפיק תועלת גדולה; עיין במה שהם ציינו בתחילת "עבודת האדמה (הנבטית)" על הרכבת הזית באתרוג. הנכון ביותר לדעתי הוא ש{{עברית|ספר רפואות}} ש{{עברית|גנז חזקיה}} {{הפניה|(משנה פסחים ד,י)}} היה בלי ספק מסוג זה.{{קו}}{{אינדקס|הפעלה מינית)}} וכן הם אמרו שֶבְּעת הרכבת מין אחד במין אחר צריך שהענף שרוצים להרכיבו יהיה ביד נערה יפה, וגבר יבוא עליה ביאה מכוערת שהם ציינו. הם אמרו: "ובעת שהם עסוקים במעשה זה, תרכיב האישה את הענף בעץ". אין ספק שזה התפרסם כך שלא נותר אף אחד שעשה אחרת, בפרט כשהתחבר בו העונג המיני עם הלהיטות לאותן תועלות.{{קו}}{{אינדקס|תגובת התורה)}} לכן נאסרו ה{{עברית|כלאים}}, כוונתי ל{{עברית|הרכבת אילן באילן}}, כדי להרחיק מן הגורמים ל{{עברית|עבודה זרה}} ומ{{עברית|תועבות}} יחסי המין שלהם החורגים מדרך הטבע. ובגלל {{עברית|הרכבת אילן}} נאסר לחבר בין כל שני מיני {{עברית|זרעים}}, אפילו רק להסמיכם זה לזה.{{קו}}{{אינדקס|טעם פרטי המצווה)}} אתה, אם תתבונן בהלכות המקובלות של {{עברית|מצוה}} זו תמצא: "{{עברית|הרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום}}" {{הפניה|(בבלי קידושין לט,א; משנה תורה כלאים א,ה; פה"מ ערלה ג,י; סה"מ ל"ת רטז)}}, כי הוא עיקר האיסור, וש{{עברית|כלאי זרעים}}, כלומר סמיכתם זה לזה, לא נאסרו אלא ב{{עברית|ארץ ישראל}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומן אלארא אלמשהורה פי תלך אלאזמנה אלתי כ'לדוהא אלצאבה, אנהם קאלוא פי תרכיב אלשג'ר נוע פי נוע אכ'ר אן ד'לך אד'א פעל בטאלע כד'א ובכ'ר בכד'א ודעי בכד'א פי וקת אלתרכיב יג'י מן ד'לך אלמרכב שי יזעמון אנה ינפע מנאפע עט'ימה, אכשף מא ד'כרוה פי אול אלפלאחה פי תרכיב אלזיתון פי אלאתרג', ואלאצח ענדי אן {{עברית|ספר רפואות}} אלד'י {{עברית|גנז חזקיה(ו)}} מן הד'א אלקביל כאן בלא שך. וכד'לך ד'כרוא איצ'א אן ענד תרכיב נוע פי נוע גירה ינבגי אן יכון אלגצן אלד'י יראד תרכיבה פי יד ג'אריה חסנה, ורג'ל יאתיהא אתיאנא קביחא ד'כרוה, קאלוא וענד מנאשבתהמא הד'א אלפעל תרכב אלמראה אלגצן פי אלשג'רה. ולא שך אן הד'א כאן קד שהר ומא בקי אחד יעמל סואה, ובכ'אצה למא אקתרן בה מן לד'ה' אלנכאח מע אלטמע פי תלך אלמנאפע, פלד'לך חרמת אל{{עברית|כלאים}} אעני {{עברית|הרכבת אילן באילן}} ל[י](נ)בעד מן אסבאב {{עברית|עבודה זרה}} ומן {{עברית|תועבות}} מנאכחהם אלכ'ארג'ה עמא פי אלטבע, ומן אג'ל {{עברית|הרכבת אילן}} חרם אלג'מע בין אי נועין מן אל{{עברית|זרעים}} ולו באלמג'אורה, אנת אד'א תאמלת מא רוי מן פקה הד'ה אל{{עברית|מצוה}} תג'ד {{עברית|הרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום}} לאנה אצל אלנהי, ואן {{עברית|כלאי זרעים}} אעני אלמג'אורה לא תחרם גיר פי {{עברית|ארץ ישראל}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">23</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|כלאי הכרם)}} וכן אמרו במפורש באותה "עבודת האדמה" שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצימוקים יחד, והם טענו שהכרם לא ישגשג אלא כך. לכן אסרה התורה את {{עברית|כלאי הכרם}} וציוותה לשרוף הכול. כי נאסרו כל {{עברית|חֻקות הגוים}} שהם טענו שהם סגולות, אפילו דבר שלא היה בו שמץ {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שביארנו על דבריהם "{{עברית|אין תולין אותה באילן [}}ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי]" {{הפניה|(פסקה 11)}}. כולן נאסרו, כוונתי ל{{עברית|חֻקותיהם}} הנקראים "{{עברית|דרכי האמורי}}", משום שהם מובילים ל{{עברית|עבודה זרה}}.</td><br />
<td class="ar">וכד'לך ד'כרוא בביאן פי תלך אלפלאחה אן כאנת סירתהם אן יזרעוא שעירא וזביבא מעא, וזעמוא אן לא יצלח אלכרם אלא בד'לך, פחרמת אלשריעה {{עברית|כלאי הכרם}} ואמרת בחרק אלג'מיע, לאן {{עברית|חקות הגוים}} כלהא אלתי כאנוא יזעמון אנהא כ'ואץ ולו שי לא יכון פיה ראיחה' {{עברית|עבודה זרה}} יחרם כמא בינא פי קולהם {{עברית|אין תולין אותה באילן ו[כ](ג)ו'}}, וחרמת כלהא אעני {{עברית|חקותיהם}} אלתי תסמי {{עברית|דרכי האמורי}} למא תג'ר אליה(א) מן {{עברית|עבודה זרה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}24</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקשר בין עבודת האדמה לאסטרולוגיה ועבודת הכוכבים}}<br />
{{קו}}כשתתבונן במנהגיהם בעבודת האדמה שלהם, תמצא שיש מיני עבודת אדמה שהם פונים בהם לכוכבים, ויש מינים שהם פונים בהם לשני המאורות. פעמים רבות הם קובעים לזריעה זמנים של מזלות עולים, והקטרות, והקפות שיקיף הנוטע או הזורע. מהם מי שסבור שיש להקיף חמש הקפות לחמשת כוכבי הלכת, ומהם מי שסבור שיש להקיף שבע הקפות – לשבעה: כוכבי הלכת ושני המאורות. הם טוענים שכל אלה סגולות מועילות מאוד בעבודת האדמה, כדי לקשור את בני האדם לעבודת הכוכבים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אד'א תאמלת סירהם פי פלאחתהם תג'ד אנואע [אל]פלאחה תסתקבל פיהא כואכב, ואנואע(א) תסתקבל פיהא אלניר[י](א)ן, וכת'יר(א) מא יוקתון טואלע ללזראעה, ובכ'וראת, ודוראת ידורהא אלד'י יגרס או יזרע, מנהם מן ירי אן ידור כ'מס דוראת ללכ'מס(ה) דרארי, ומנהם מן ירי בסבע דוראת לל[סבעה](כ'מסה) [אל]דרארי ואלנירין, ויזעמון אן הד'ה כלהא כ'ואץ מפידה ג'דא פי אלפלאחה לירבטוא אלנאס לעבאדה' אלכואכב,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">25</td><br />
<td class="he">לכן נאסרו כל אותם {{עברית|חֻקות הגוים}} באופן כללי, ונאמר: "{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [}}אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]" {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}. מה שהיה מפורסם יותר ונפוץ יותר, או שהיה במפורש מין {{עברית|עבודה זרה}} – יוחד לגביו איסור, כגון ה{{עברית|ערלה}} וה{{עברית|כלאים}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. מופלאים {{מונח|ע'גיב}} בעיניי דברי {{עברית|ר' יאשיה}} על {{עברית|כלאי הכרם}}, וכך {{עברית|הלכה}}: "{{עברית|עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד}}" {{הפניה|(בבלי ברכות כב,א ועוד)}}. אין ספק שהוא עמד על עיקרו של עניין זה {{עברית|מדרכי האמורי}}.</td><br />
<td class="ar">פחרמת תלך {{עברית|חקות הגוים}} כלהא עלי אלעמום וקאל {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי ו[כ](ג)ו'}}. ומא כאן מנהא אשד שהרה ופשא או פיה תצריח בנוע {{עברית|עבודה זרה}} כ'צץ פיה אלחרמאן, מת'ל אל{{עברית|ערלה}} ואל{{עברית|כלאים}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. ואלעג'ב ענדי מן קול {{עברית|ר' יאשיה}} פי {{עברית|כלאי הכרם}} וה[י](ו) {{עברית|הלכה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד}}, לא שך אנה אטלע עלי אצל הד'ה אלקצה {{עברית|מדרכי האמורי}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">26</td><br />
<td class="he">הרי התברר לך באופן שאין בו ספק שאיסור ה{{עברית|שעטנז}} וה{{עברית|ערלה}} וה{{עברית|כלאים}} הוא מפני {{עברית|עבודה זרה}}, ושאיסור {{עברית|חֻקותיהם}} שנרמז אליהם הוא בשל כך שהם מובילים ל{{עברית|עבודה זרה}}, כמו שביארנו.</td><br />
<td class="ar">פקד תבין לך ביאנא לא שך פיה, אן תחרים אל{{עברית|שעטנז}} ואל{{עברית|ערלה}} ואל{{עברית|כלאים}} מן אג'ל {{עברית|עבודה זרה}}, ואן תחרים {{עברית|חקותיהם}} אלמשאר אליהא למא תג'ר אליה מן {{עברית|עבודה זרה}} כמא בינא:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%95&diff=331חלק ג, פרק לו2021-05-31T06:36:23Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לו}}<br />
{{כותרת|קבוצה א: דעות יסודיות}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעות נכונות: תועלת ברורה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה הראשונה כוללת, והן הדעות שמנינו ב{{עברית|הלכות יסודי התורה}} – הטעם של כולן ברור. אם תתבונן בהן אחת אחת תמצא את נכונותה של אותה דעה, ושהיא דבר מוכח.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אל{{עברית|מצ[ו]ות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלאולי והי אלארא אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות יסודי התורה}}, כלהא בינה' אלעלה, תאמלהא ואחדה ואחדה תג'ד צחה' ד'לך אלראי, ואנה אמר ברהאני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|לימוד וכיבוד המלמדים: הוקרת הידע לשם השגתו}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|ללמוד וללמד)}} וכן יש תועלת ברורה לכל הזירוז וההדגשה ללמוד וללמד, כי אם לא יושג ידע, לא יושגו לא מעשה מתוקן ולא דעה נכונה.{{קו}}{{אינדקס|כבוד ויראה)}} גם לכיבוד נושאי התורה יש תועלת ברורה, כי אם לא תוחדר בנפשות רוממות כלפיהם לא יישמעו דבריהם באשר לדעות ולמעשים שהם ידריכו אליהם. ה{{עברית|מצוה}} הזאת כוללת גם סיגול תכונת הבושה, כוונתי למה שנאמר "{{עברית|מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם}}" {{הפניה|(ויקרא יט,לב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך כל מא ג'א מן אלחץ' ואלתאכיד פי אלתעלם ואלתעלים בין אלפאידה, לאנה אן לם יחצל עלם לא יחצל עמל צאלח ולא ראי צחיח. ואכראם חמלה' אלשריעה איצ'א בין אלפאידה, לאנה אן לם תתצ'ע להם עט'מה פי אלנפוס לא יסמע קולהם פי מא ירשדון אליה מן אלארא ואלאעמאל. ופי צ'מן הד'ה אל{{עברית|מצוה}} איצ'א אלתכ'לק באלחיא, אעני קולה {{עברית|מפני שיבה תקום}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שבועה בשם ה': רוממות ה'}}<br />
{{קו}}בכלל קבוצה זו גם הציווי שנצטווינו להישבע בשמו, ונאסר עלינו להפר שבועה, ולהישבע לשווא. הטעם לכל זה ברור, שהוא כדי לרומם אותו יתעלה, ואלה הם מעשים המביאים להאמנה ברוממותו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומן הד'ה אלג'מלה איצ'א אלאמר אלד'י אמרנא באלימין באסמה, ונהינא ען חנת' אלימין, וען אימאן אללגו, כל הד'א בין אלעלה אנה תעט'ימא לה תע(א)לי, פהד'ה אעמאל תוג'ב אעתקאד עט'מתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תפילה בעת צרה: ביסוס הדעה על ההשגחה}}<br />
{{קו}}וכן הציווי שנצטווינו לזעוק אליו יתעלה בבוא כל צרה, כוונתי למה שנאמר: "[וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם] {{עברית|וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת}} [וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם]" {{הפניה|(במדבר י,ט)}}, בכלל קבוצה זו. כי זוהי פעולה שעל ידה מתקבעת הדעה הנכונה: שהוא יתעלה משיג את מצבינו ושבידו לתקנם אם נציית ולקלקלם אם נחטא, ולא שנאמין שזה מקרה ודבר אקראי. זוהי משמעות דבריו: "{{עברית|וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי [}}וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי – וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם]" {{הפניה|(ויקרא כו,כא)}}, כלומר: כשאביא עליכם את הפגעים האלה כעונש לכם – אם תתייחסו לפגעים האלה כאילו הם מקרה, אוסיף לכם מן הדבר הזה שאתם חושבים למקרה, בעוצמה ובקושי רבים יותר, והם דבריו: "{{עברית|וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי – וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי}}" {{הפניה|(שם,כז-כח)}}. כי אמונתם שדבר זה הוא מקרה היא מן הדברים המביאים לכך שיתמידו בדעותיהם הנפסדות ובמעשיהם הרעים ושלא ישובו מהם, כמו שנאמר: "{{עברית|הִכִּיתִי אֹתָם וְלֹא חָלוּ}}" {{הפניה|(ירמיהו ה,ג; ושם: הִכִּיתָה)}}. ולכן נצטווינו לקרוא אליו יתעלה ולהתחנן לו ולזעוק לפניו בכל עת צרה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך אלאמר אלד'י אמרנא באסתצראכ'ה תע(א)לי ענד כל שדה, אעני קולה {{עברית|והרעותם בחצוצרות}}, ה[י](ו) מן הד'ה אלג'מלה. לאנה פעל ית'בת בה אלראי אלצחיח, והו אנה תע(א)לי מדרך אחואלנא ובידה אצלאחהא אד'א טענא, ואפסאדהא אד'א עצינא, לא אן נעתקד ד'לך אתפאקא ואמר(א) ערץ', והד'א הו מעני קולה {{עברית|ואם תלכו עמי קרי}}, יעני אני אד'א אנזלת בכם הד'ה אלאפאת עקאבא לכם, אן חמלתם תלך אלאפאת מחמל אלאתפאק פאזידכם מן ד'לך אלאתפאק בזעמכם אשדה ואצעבה, והו קולה {{עברית|והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי}}, לאן אעתקאדהם אן ד'לך אתפאק ממא יוג'ב דואמהם עלי אראיהם אלפאסדה ואעמאלהם אלט'למיה ולא ירג'עון ענהא, כמא קאל {{עברית|הכית[י](ה) אותם}} {{עברית|ולא חלו}}, פלד'לך אמרנא באלדעא לה תע(א)לי ואלהרע אליה ואלצראך' בין ידיה ענד כל מלמה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תשובה, וידוי, קרבנות על שגגות ותעניות: תקווה לתיקון}}<br />
{{קו}}ברור שגם ה{{עברית|תשובה}} היא מן הקבוצה הזאת, כלומר מן הדעות שמציאות בני הדת לא תהיה סדירה אלא אם מאמינים בהן. כי בהכרח יחטא האדם וייכשל, אם בבורות לגבי דעה או מידה שהוא מבכר אף על פי שבאמת אין היא רצויה, או בהתגברות תאווה או כעס. ואילו האמין האדם שאין מרפא לשבר הזה לעולם, היה מתמיד בתעייתו, ואולי אף חוטא עוד יותר, מאחר שלא נותרה לו עצה. אך האמנת התשובה מאפשרת לו לחזור למוטב ולשוב למצב טוב יותר ושלם יותר ממה שהיה בו לפני שחטא. לכן רבו המעשים המקבעים את הדעה הזאת, הנכונה והמועילה מאוד, כוונתי ל{{עברית|וִדויין}}, ל{{עברית|קרבנות}} על השגגות כמו גם על חלק מהזדונות, ול{{עברית|תעניות}}. הדבר המשותף לתשובה מכל חטא הוא עזיבתו, וזוהי תכליתה של דעה זו.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} אם כן התבררה תועלתם של כל אלה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובין הו אן אל{{עברית|תשובה}} איצ'א מן הד'ה אלג'מלה, אעני מן אלארא אלתי לא ינתט'ם וג'וד אשכ'אץ אלמתשרעין אלא באעתקאדהא, לאנה לא בד לשכ'ץ מן אן יכ'טי ויזל, אמא בג'הלה פי ראי יות'רה או כ'לק והו גיר מות'ר באלחקיקה, או בגלבה' שהוה או גצ'ב, פלו אעתקד אלשכ'ץ אן לא ג'ברה להד'א אלצדע אבדא לדאם פי צ'לאלה, וקד רבמא זאד פי עציאנה אד' לם תבק לה חילה, אמא מע אעתקאד אלתובה פהו ינצלח וירג'ע לאחסן חאל ולאכמל ממא כאן קבל אן יעצי. ולד'לך כת'רת אלאעמאל אלמת'בתה להד'א אלראי אלצחיח אלנאפע ג'דא, אעני אל{{עברית|ודויין}} ואל{{עברית|קרבנות}} עלי אלסהו, וכד'לך איצ'א עלי תעמד בעץ' את'אם, ואל{{עברית|תעניות}}. ואלאמר אלעאם ללתובה מן כל ד'נב אלאקלאע ענה פתלך גאיה' הד'א אלראי, פהד'ה כלהא קד באנת פאידתהא:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%94&diff=330חלק ג, פרק לה2021-05-31T06:36:22Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לה}}<br />
{{כותרת|מיון המצוות לפי טעמיהן}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num">0</td><br />
<td class="he">לשם מטרה זו (של מתן טעם למצוות) חילקתי את כל ה{{עברית|מצוות}} לארבע עשרה קבוצות.</td><br />
<td class="ar">קד קסמת אל{{עברית|מצו[ו]ת}} כלהא בחסב הד'א אלגרץ' אלי ארבע עשרה' ג'מלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעות יסודיות: דעות נכונות ומועילות בהאמנת התורה}}<br />
{{קו}}הקבוצה הראשונה{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} שהן דעות יסודיות, והן אשר מנינו ב{{עברית|הלכות יסודי התורה}} {{הפניה|(בספר המדע שבמשנה תורה)}}. בקבוצה זו נכללות גם ה{{עברית|תשובה}} וה{{עברית|תעניות}} כמו שאבאר {{הפניה|(ג,לו5-4)}}. על הקניית דעות נכונות ומועילות בהאמנת התורה אין לומר "מה תועלתן?", כמו שביארנו {{הפניה|(ג,כז1)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלאולי תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי הי ארא אצליה, והי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות יסודי התורה}}. ומן הד'ה אלג'מלה איצ'א אל{{עברית|תשובה}} ואל{{עברית|תעניות}} כמא סאבין. ולא יקאל פי אעטא אלארא אלצחיחה ואלנאפעה פי אעתקאד אלשריעה מא פאידתהא, כמא בינא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|עבודה זרה: המלחמה בשקר}}<br />
{{קו}}הקבוצה השנייה{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות באיסור {{עברית|עבודה זרה}}, והן אשר מנינו ב{{עברית|הלכות עבודה זרה}} {{הפניה|(בספר המדע)}}. ודע ש{{עברית|כלאי בגדים}} ו{{עברית|ערלה}} ו{{עברית|כלאי הכרם}} {{הפניה|(בספר זרעים)}} גם הם מן הקבוצה הזאת, כמו שיתבאר {{הפניה|(ג,לז23-20)}}. גם הטעם של קבוצה זו ידוע, כי כולה נועדה לקבע את הדעות האמיתיות ולהנציח אותן בקרב ההמון לדורות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלת'אניה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלמתעלקה בתחרים {{עברית|עבודה זרה}}, והי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבודה זרה}}. ואעלם אן {{עברית|כלאי בגדים וערלה וכלאי הכרם}} הי איצ'א מן הד'א אלג'מלה כמא יבין. והד'ה אלג'מלה איצ'א מעלומה' אלעלה, לאנהא כלהא לתצחיח אלארא אלחקיקיה ותכ'לידהא פי אלג'מהור עלי מרור אלסנין.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תיקון המידות: סדר חברתי}}<br />
{{קו}}הקבוצה השלישית{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות בתיקון המידות, והן אשר מנינו ב{{עברית|הלכות דעות}} {{הפניה|(בספר המדע)}}. וידוע שעל ידי טוב המידות נשלמת הרעוּת בין בני האדם וחברתם, דבר שהוא הכרחי לסדירות מצבי בני האדם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלת'אלת'ה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלמתעלקה בתהד'יב אלאכ'לאק, והי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות דעות}}. ומעלום אן בחסן אלכ'לק תתם עשרה' אלנאס ואג'תמאעהם, אלד'י ד'לך צ'רורי לאנתט'אם אחואל אלנאס.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|צדק והלוואות: הדאגה לחלש}}<br />
{{קו}}הקבוצה הרביעית{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות בצדקות ובהלוואה ובגמילות חסדים ומה שנלווה לכך, כמו ה{{עברית|ערכים}} וה{{עברית|חרמים}} {{הפניה|(בספר הפלאה)}} ודיני ה{{עברית|מלוה}} {{הפניה|(בספר משפטים)}} וה{{עברית|עבדים}} {{הפניה|(בספר קנין)}} וכל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר זרעים}} מלבד ה{{עברית|כלאים}} וה{{עברית|ערלה}}. הטעם לכולן ברור, כי תועלתן מגיעה לכולם חליפות, כי העשיר היום – הוא או צאצאיו יהיו עניים מחר; והעני היום – הוא או בניו יהיו עשירים מחר.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלראבעה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלמתעלקה באלצדקאת ואלקרצ'ה ואלתוסעה, ומא אנג'ר מע ד'לך מת'ל אל{{עברית|ערכים}} ואל{{עברית|חרמים}} ואחכאם אל{{עברית|מלוה}} ואל{{עברית|עבדים}}, וג'מיע אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר זרעים}}, סוי אל{{עברית|כלאים}} ואל{{עברית|ערלה}}. ועלה' הד'ה כלהא בינה אד' נפעהא עאיד עלי אלכל באלתכאפו, אד' אלגני אליום הו או נסלה פקיר גדא, ואלפקיר אליום הו או ולדה גני גדא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דיני נזקים: מניעת נזק ופיצוי הניזק}}<br />
{{קו}}הקבוצה החמישית{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות במניעת העושק והעוול, והן אשר נכללו ב{{עברית|ספר נזקים}} בחיבורנו, ותועלתה של הקבוצה הזאת ברורה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלכ'אמסה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלמתעלקה במנע אלט'לם ואלעדואן, והי אלתי אשתמל עליהא {{עברית|ספר נז(י)קי[ם](ן)}} מן תאליפנא, ופאידה' הד'ה אלג'מלה בינה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דיני ענישה: צדק והרתעה}}<br />
{{קו}}הקבוצה השישית{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות לענישה, כגון {{עברית|דין גנב וגזלן ודין עדים זוממין}} ורוב מה שמנינו ב{{עברית|ספר שופטים}}. תועלת הדברים ברורה וגלויה, כי אם הפושע לא ייענש, לא יוסר שום נזק, ולא יורתע כל מי שיעלה על דעתו לתקוף. ולא כטיפשותו של החושב שוויתור על עונשים הוא רחמנות על בני אדם, אלא הוא־הוא האכזריות עליהם והרס סדר המדינה. אלא הרחמים הם מה שציווה עליו יתעלה, "{{עברית|שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ}}" {{הפניה|(דברים טז,יח)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלסאדסה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלמתעלקה באלקצאצאת, מת'ל {{עברית|דין גנב וגזלן ודין עדים זוממין}} ואכת'ר מא אחצינאה פי {{עברית|ספר שופטים}}. ופאידה' ד'לך בינה ואצ'חה, לאנה אן לם יעאקב אלג'אני לם תרתפע אד'יה בוג'ה, ולא ירתדע כל מן יהם בתעדי. וליס כסכ'ף אלד'י זעם אן תרך אלקצאצאת רחמה באלנאס, בל תלך עין אלקסאוה עליהם ופסאד נט'אם אלמדינה, בל אלרחמה מא אמר בה תעאלי {{עברית|שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התנהלות ממונית: צדק והגינות}}<br />
{{קו}}הקבוצה השביעית{{קו}}כוללת את דיני הממונות הקשורים בעסקיהם של בני האדם זה עם זה, כמו הלוואות ושכירות ופיקדונות וקנייה ומכירה וכיוצא בזה, והירושות שייכות גם הן לקטגוריה הזאת; והן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר קנין ומשפטים}}. תועלתה של קבוצה זו ברורה וגלויה, כי השותפויות הממוניות האלה הכרחיות לבני האדם בכל מדינה, ואם כן אין מנוס מלהנחיל חוקי צדק לגבי אותם עסקים, ולהסדירם באופן מועיל.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלסאבעה תשתמל עלי אלאחכאם אלמאליה אלמתעלקה במעאמלאת אלנאס בעצ'הם מע בעץ', כאלקרצ'ה ואלאסתיג'אר ואלודאיע ואלביוע ואלאשריה ונחו ד'לך. ואלמוארית' מן הד'א אלקביל, והי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר קנין ומשפטים}}. ופאידה' הד'ה אלג'מלה בינה ואצ'חה, לאן הד'ה אלמשארכאת אלמאליה צ'רוריה ללנאס פי כל מדינה, פלא בד מן אעטא קואנין עדל פי הד'ה אלמעאמלאת ותקדירהא תקדירא נאפעא</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שבתות ומועדים: השגת דעה ומנוחת גוף}}<br />
{{קו}}הקבוצה השמינית{{קו}}כוללת את {{עברית|מצוות}} הימים האסורים במלאכה, כלומר {{עברית|שבתות וימים טובים}}. הכתוב ביאר את טעמו של כל יום מהם והזכיר את סיבתו, להשגת דעה או למנוחת הגוף או לשני הדברים גם יחד, כמו שנבאר בהמשך {{הפניה|(ג,מג)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלת'אמנה. תשתמל עלי {{עברית|מצו[ו]ת}} אלאיאם אלמחט'ורה, אעני {{עברית|שבתות וימים טובים}}. ואלכתאב קד בין עלה' כל יום מנהא וד'כר סבבה, ואנה לחצול ראי או לראחה' ג'סם או למג'מוע אלאמרין ג'מיעא, כמא סנבין פי מא בעד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|עבודת ה' יומיומית: זכירת ה'}}<br />
{{קו}}הקבוצה התשיעית{{קו}}כוללת את כל העבודות המעשיות הכלליות, כמו התפילה ו{{עברית|קרית שמע}} ושאר מה שמנינו ב{{עברית|ספר אהבה}} פרט ל{{עברית|מילה}}. תועלתה של קבוצה זו ברורה, כי כולה מעשים המקבעים דעות של אהבת האלוה ושל מה שיש להאמין לגביו ולייחס לו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלתאסעה תשתמל עלי סאיר אלעבאדאת אלעאמה אלעמליה, מת'ל אלצלאה ו{{עברית|קרי(א)ת שמע}} וסאיר מא אחצינאה פי {{עברית|ספר אהבה}} אלא אל{{עברית|מילה}}. ופאידה' הד'ה אלג'מלה בינה, לאנהא כלהא אעמאל תת'בת אראא פי מחבה' אלאלאה, ופי מא יג'ב אן יעתקד פיה וינסב לה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המקדש והכהונה: מענה מתוחכם לרקע התרבותי}}<br />
{{קו}}הקבוצה העשירית{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות ב{{עברית|מקדש}} וכליו ומשרתיו, והן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו בחלק מ{{עברית|ספר עבודה}}. וכבר ציינו {{הפניה|(ג,לב)}} את תועלתה של קבוצה זו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלעאשרה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלמתעלקה באל{{עברית|מקדש}} ואלאתה וכ'דאמה, והי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי אחצינאהא פי בעץ' {{עברית|ספר עבודה}}. וקד תקדם לנא ד'כר פאידה' הד'ה אלג'מלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקרבנות: מענה מתוחכם לרקע התרבותי}}<br />
{{קו}}הקבוצה האחת עשרה{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות ב{{עברית|קרבנות}}, והן רוב ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר עבודה}} ו{{עברית|ספר קרבנות}}. וכבר ציינו לעיל {{הפניה|(שם)}} את תועלת הציווי על הקרבנות באופן כללי, וההכרח בכך בזמן ההוא.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלחאדיה' עשרה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלמתעלקה באל{{עברית|קרבנות}}, והי אכת'ר אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר עבודה}} ו{{עברית|ספר קרבנות}}. וקד תקדם לנא ד'כר פאידה' אלתשריע באלקראבין עלי אלעמום וצ'רוריה' ד'לך פי ד'לך אלזמאן.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|טומאות וטהרות: ריחוק לצורך יראה}}<br />
{{קו}}הקבוצה השתים עשרה{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות ב{{עברית|טמאות}} וב{{עברית|טהרות}}. והכוונה בכולן באופן כללי להימנע מכניסה ל{{עברית|מקדש}}, כדי שתהיה לו רוממות בנפש, וייראו ויפחדו ממנו, כמו שאבאר {{הפניה|(ג,מז3)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלת'אניה' עשרה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלמתעלקה באל{{עברית|טמאות}} ואל{{עברית|טהרות}}, והי כלהא אלקצד בהא עלי אלעמום אג'תנאב דכ'ול אל{{עברית|מקדש}}, כי יכון לה פי אלנפס עט'מה ויכ'אף וירהב כמא סאבין.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|איסורי אכילה: ריסון התאווה}}<br />
{{קו}}הקבוצה השלוש עשרה{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות באיסורי מאכלות ומה שקשור להם, והן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות מאכלות אסורות}} {{הפניה|(בספר קדושה)}}. ו{{עברית|נדרים}} ו{{עברית|נזירות}} בכלל הקבוצה הזאת. הכוונה בכל זה היא לקטוע את התאווה וההפקרות בבקשת המטעמים, ואת הפיכת תאוות האכילה והשתיה לתכלית, כמו שביארנו בהקדמה ל{{עברית|אבות}} בפירוש ה{{עברית|משנה}} {{הפניה|(פרק ד)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלת'אלת'ה' עשרה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ות](ה)}} אלמתעלקה בתחרים אלמאכל ומא יתעלק בהא, והי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מאכלות אסורות}}. ו{{עברית|נדרים}} ו{{עברית|נזירות}} מן הד'ה אלג'מלה. ואלקצד בד'לך כלה קטע אלשרה ואלתסיב פי טלב אלאלד' ואתכ'אד' שהוה' אלטעאם ואלשראב גאיה, כמא בינא פי צדר {{עברית|אבות}} מן שרח אל{{עברית|משנה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|אישות ועריות: ריסון התאווה}}<br />
{{קו}}הקבוצה הארבע עשרה{{קו}}כוללת את ה{{עברית|מצוות}} הקשורות באיסור חלק ממעשי האישות, והן אשר מנינו ב{{עברית|ספר נשים}} ו{{עברית|הלכות איסורי ביאה}} {{הפניה|(בספר קדושה)}}. ו{{עברית|כלאי בהמה}} בכלל הקבוצה הזאת. הכוונה גם באלה היא למעט ביחסי המין ולהפחית את התאווה לתשמיש כמידת האפשר, שלא ייעשה תכלית כמעשה הבורים, כמו שביארנו בפירוש {{עברית|מסכת אבות}} {{הפניה|(שם)}}. וגם ה{{עברית|מילה}} בכלל קבוצה זו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלג'מלה אלראבעה' עשרה תשתמל עלי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלמתעלקה בתחרים בעץ' אלמנאכח, והי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר נשים}} ו{{עברית|הלכות א[י]סורי ביאה}}. ו{{עברית|כלאי בהמה}} מן הד'ה אלג'מלה. ואלקצד בהד'ה איצ'א תקליל אלנכאח ותקציר טול ד'יל שהוה' אלג'מאע מא אמכן, ולא יתכ'ד' ד'לך גאיה כפעל אלג'אהליה, עלי מא בינא פי שרח {{עברית|מסכת אבות}}. ואל{{עברית|מילה}} איצ'א מן הד'ה אלג'מלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חלוקת המצוות בין אדם לחברו/למקום}}<br />
{{קו}}ידוע שכל ה{{עברית|מצוות}} מתחלקות לשני חלקים: {{עברית|עבירות שבין אדם לחברו}} ו{{עברית|עבירות שבין אדם למקום}}.{{קו}}אלה שהן {{עברית|בין אדם לחברו}} מן הקבוצות שחילקנו ומנינו הן הקבוצה החמישית, השישית, השביעית וחלק מן הקבוצה השלישית;{{קו}}ושאר הקבוצות הן {{עברית|בין אדם למקום}}. כי כל {{עברית|מצוה}}, בין אם היא עשה או לא תעשה, שהכוונה בה היא הקניית מידה מסוימת או דעה או תיקון מעשים הנוגעים רק לאדם עצמו ולהבאתו לשלמות – מכנים אותה (חז"ל) "{{עברית|שבין אדם למקום}}", אף על פי שבאמת הם מביאים לדברים {{עברית|בין אדם לחברו}}, אם כי לאחר צעדי ביניים רבים ובהתבוננויות כלליות, ואין הם מביאים מלכתחילה לידי נזק לאחרים. הבן זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד עלם אן אל{{עברית|מצו[ו]ת}} כלהא תנקסם קסמין, {{עברית|עבירות שבין אדם לחברו ועבירות שבין אדם למקום}}. ואלתי הי {{עברית|בין אדם לחברו}} מן הד'ה אלג'מל אלתי קסמנאהא ואחצינאהא הי אלג'מלה אלכ'אמסה ואלסאדסה ואלסאבעה ובעץ' אלג'מלה אלת'אלת'ה, וסאיר אלג'מל הי {{עברית|בין אדם למקום}}. וד'לך, אן כל {{עברית|מצוה}} כאנת אמרא או נהיא אלקצד בהא תחציל כ'לק מא או ראי או צלאח אעמאל תכ'ץ אלשכ'ץ פי נפסה ותכמלה, פהם יסמונהא {{עברית|שבין אדם למקום}}, ואן כאנת ענד אלחקיקה קד תודי לאמור {{עברית|בין אדם לחברו}}, לכן בעד תוסט אשיא כת'ירה ובאעתבאראת עאמה וליסת הי ואצלה לאד'יה' אלגיר אבתדאא. פאפהם הד'א.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הפרקים הבאים}}<br />
{{קו}}לאחר שהודעתי את טעמי הקבוצות האלה, אשוב להתחקות אחר ה{{עברית|מצוות}} של כל קבוצה מהן שחושבים שאין בהן תועלת, או שהוא דין שאינו ניתן להשגה שכלית בשום אופן, ואבאר את טעם הדבר וכיצד הוא מועיל, פרט לאותן מצוות שלא השגתי את הכוונה בהן עד כה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד אכ'בארי בעלל הד'ה אלג'מל, ארג'ע לתתבע {{עברית|מצו[ו]ת}} כל ג'מלה מנהא ממא תוהם אן לא פאידה פיהא, או אנה חכם לא ידרך עקלא בוג'ה, פאבין עלה' ד'לך ומוצ'ע אלפאידה פיה, אלא תלך אלאחאד אלתי לם אדרך אלקצד בהא אלי הד'א אלוקת:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%93&diff=329חלק ג, פרק לד2021-05-31T06:36:21Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לד}}<br />
{{כותרת|תועלת המצוות נבחנת באופן כללי}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התורה, כמו הטבע, אינה עוסקת בחריג}}<br />
{{קו}}עוד עליך לדעת, שהתורה אינה מתייחסת לחריג, וציווייה אינם לפי הדבר הנדיר. אלא כל דעה או מידה או מעשה מועיל שיש רצון להשיג, מכוון בו לדברים השכיחים, ואין שועים לדבר שהיקרותו נדירה, או לנזק שיקרה לאחד מן האנשים בשל אותן קביעות והנהגות תורניות. כי התורה היא דבר אלוהי.{{קו}}{{אינדקס|השוואה לטבע)}} עליך להתבונן בדברים הטבעיים, שיש בכלל התועלות הכלליות המצויות בהם, ואף מתחייבים מהן, נזקים פרטיים, כמו שהתברר מדברינו {{הפניה|(א,עב18-16; ג,יב7)}} ומדברי אחרים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ממא יג'ב אן תעלמה איצ'א אן אלשריעה לא תלתפת ללשאד', ולא יכון אלתשריע בחסב אלאמר אלאקל, בל כל מא יראד תחצילה מן ראי או כ'לק או עמל נאפע אנמא יקצד בה אלאמור אלאכת'ריה, ולא ילתפת ללאמר אלקליל אלוקוע, או לאד'יה תקע לואחד מן אלנאס מן אג'ל ד'לך אלתקדיר ואלתדביר אלשרעי, לאן אלשריעה הי אמר אלאהי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התורה, כמו הטבע, אינה נשלמת בכל אדם}}<br />
{{קו}}גם לפי ההתבוננות הזאת אין לך להתפלא על כך שמטרת התורה אינה נשלמת בכל אדם ואדם, אלא בהכרח יהיו אנשים שאותה הנהגה תורנית לא תביא לשלמות, כי לא כל מה שמתחייב מצורות המינים בטבע מתממש בכל פרט ופרט.{{קו}}{{אינדקס|הסבר)}} כי הכול (=התורה והטבע) מאלוה אחד ומפועל אחד, {{עברית|וכולם נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד}} {{הפניה|(קהלת יב,יא; בבלי חגיגה ג,ב)}}. לא ייתכן אחרת, וכבר הבהרנו {{הפניה|(ג,טו1)}} שלבלתי אפשרי יש טבע קבוע שאינו משתנה לעולם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולך אן תעתבר באלאמור אלטביעיה, אלתי תלך אלמנאפע אלעאמה אלמוג'ודה פיהא פי צ'מנהא ולאזם ענהא אד'יאת שכ'ציה כמא באן מן כלאמנא וכלאם גירנא. ובחסב הד'א אלאעתבאר איצ'א לא תעג'ב מן כון קצד אלשריעה לא יתם פי כל שכ'ץ ושכ'ץ, בל ילזם צ'רורה וג'וד אשכ'אץ לא יכמלהם ד'לך אלתדביר אלשרעי, לאן אלצור אלטביעיה אלנועיה לא יחצל כל מא ילזם ענהא פי כל שכ'ץ ושכ'ץ, לאן אלכל מן אלאה ואחד ופאעל ואחד, {{עברית|[וכולם]}} {{עברית|נתנו מרועה אחד}}. וכ'לאף הד'א ממתנע, וקד בינא אן ללממתנע טביעה ת'אבתה לא תתגיר אבדא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מצוות התורה: בין רפואה למשפט}}<br />
{{קו}}לפי התבוננות זו גם לא ייתכן שהמצוות תהיינה תלויות בשוני במצבי בני האדם ובזמנים בדומה לטיפול רפואי המיוחד לכל אדם בהתאם למזגו הנוכחי. אלא ההנהגה של התורה צריכה להיות מוחלטת, כללית, לכול, אפילו היה הדבר מתאים לאנשים מסוימים ולאנשים אחרים לא; כי אילו היה הדבר בהתאם לאנשים הפרטיים היה מגיע קלקול לכול, {{עברית|ונתת דבריך לשיעורין}} {{הפניה|(תוספתא סוכה ד,יב ועוד)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובחסב הד'א אלאעתבאר איצ'א לא ימכן אן תכון אלשראיע מקידה בחסב אכ'תלאף חאלאת אלאשכ'אץ ואלאזמאן שבה אלעלאג' אלטבי אלד'י יכ'ץ עלאג' כל שכ'ץ בחסב מזאג'ה אלחאצ'ר, בל ינבגי אן יכון אלתדביר אלשרעי מטלקא עאמא ללכל ואן כאן ד'לך לאז[ם](מא) פי חק אשכ'אץ ופי חק אכ'רין לא ילזם, לאנה לו כאן בחסב אלאשכ'אץ לוקע אלפסאד ללכל {{עברית|ונתת דבריך לשיעורין}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מטרות מצוות התורה אינן תלויות בזמן או במקום}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|מטרה)}} מסיבה זו אין ראוי שהדברים המכוונים מן התורה בכוונה ראשונה (=כמטרה) יהיו תלויים לא בזמן ולא במקום, אלא יהיו הדינים מוחלטים וכלליים, כמו שאמר יתעלה: "{{עברית|הַקָּהָל, חֻקָּה אַחַת לָכֶם}}" {{הפניה|(במדבר טו,טו)}}. אך הכוונה בהם תהיה לאינטרסים הכלליים, השכיחים, כמו שביארנו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומן אג'ל הד'א לא ינבגי אן תקיד אלאמור אלמקצודה קצדא אולא מן אלשריעה לא בזמאן ולא במכאן, בל תכון אלאחכאם מטלקה עאמה, כמא קאל תע(א)לי {{עברית|הקהל חקה אחת לכם}}, לכן ילחט' פיהא אלמצאלח אלעאמה אלאכת'ריה כמא בינא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקדמה לפרקי מיון טעמי המצוות}}<br />
{{קו}}לאחר שהקדמתי את ההנחות האלה אחל לבאר מה שהתכוונתי לבאר.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד תקדימי להד'ה אלמקדמאת אכ'ד' פי תביין מא קצדת תביינה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%92&diff=328חלק ג, פרק לג2021-05-31T06:36:20Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לג}}<br />
{{כותרת|התחכום במצוות בתחום המידות}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הנזקים בהתמכרות לתאוות}}<br />
{{קו}}עוד מכלל מטרות התורה השלמה – לזנוח את התאוות, לזלזל בהן ולמעט בהן ככל האפשר, ושלא לפנות אלא להכרחי שבהן. וידוע לך שרוב תשוקת ההמון והפקרותו אינו אלא בתאוות האכילה והשתייה ויחסי המין.{{קו}}{{אינדקס|תוצאות: א)}} זה מה שמבטל את שלמותו האחרונה של האדם, {{אינדקס|ב)}} מזיק לו גם בשלמותו הראשונה, {{אינדקס|ג)}} ומשחית את רוב מצבי האזרחים והנהגת הבית.{{קו}}{{אינדקס|הסבר:}} כי בשל ההליכה אחר התאווה גרידא, כמו שעושים הבורים – {{אינדקס|א)}} מתבטלת ההשתוקקות העיונית, {{אינדקס|ב)}} הגוף נשחת והאדם אובד לפני שיגיע לגיל הטבעי הראוי לו, {{אינדקס|ג)}} מתרבות הדאגות והיגונות, {{אינדקס|ד)}} ומתרבים הקנאה והשנאה והמאבק לגזול את מה שבידי הזולת.{{קו}}לכל זה מביאה העובדה שהבוּר מציב לו את ההנאה בלבד כתכלית המבוקשת לשם עצמה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}מן ג'מלה' אגראץ' אלשריעה אלכאמלה איצ'א אטראח אלשהואת ואלתהאון בהא, ותקצירהא מא אמכן, ואן לא יקצד מנהא אלא [ל](א)לצ'רורי. וקד עלמת אן מעט'ם שרה אלג'מהור ותסיבהם אנמא הו פי אלנהם פי אלאכל ואלשרב ואלנכאח, והד'א הו אלמעטל לכמאל אלאנסאן אלאכ'יר, אלמוד'י לה איצ'א פי כמאלה אלאול, אלמפסד לאכת'ר חאלאת אהל אלמדן ותדביר אלמנזל, לאן בתבע מג'רד אלשהוה כמא תפעל אלג'אהליה תבטל אלתשוקאת אלנט'ריה, ויפסד אלבדן ויתלף אלאנסאן קבל מקתצ'י עמרה אלטביעי לה, ותכת'ר אלהמום ואלאנכאד, ויכת'ר אלתחאסד ואלתבאגץ' ואלתנאזע עלי אנתזאע מא ביד אלגיר, דואעי כל ד'לך כון אלג'אהל יג'על אללד'ה פקט גאיה מטלובה לד'אתהא,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המצוות באות לרסן את התאוות ולהטמיע מידות טובות באדם}}<br />
{{קו}}לכן התחכם {{מונח|תלטף}} האלוה, יתהדר שמו, לצוותנו במצוות השוללות את התכלית הזאת, מרחיקות ממנה את המחשבה בכל אופן אפשרי, ומונעות כל מה שמוביל לתאווה ולהנאה גרידא. וזו מטרה גדולה ממטרות התורה הזאת. הלא תתבונן בלשונות ה{{עברית|תורה}}, כיצד ציוותה להרוג מי שמתגלה שהוא מפריז בבקשת הנאת האכילה והשתייה, והוא {{עברית|בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה}} {{הפניה|(דברים כא,יח)}}, וזהו שנאמר: "{{עברית|זוֹלֵל וְסֹבֵא}}" {{הפניה|(שם,כ)}}, ונצטווינו לסקול אותו ולמהר לאבדו בטרם יחמיר מצבו, ויהרוג רבים וישחית את מצבם של אנשים כשרים ברוב תאוותנותו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולד'לך תלטף אל[א]לה ג'ל אסמה פי תשריענא בשראיע תעטל הד'ה אלגאיה, ותצרף אלפכרה ענהא בכל וג'ה, ומנע מן כל מא יודי לשרה ולמג'רד לד'ה, והד'א מקצד כביר מן מקאצד הד'ה אלשריעה. אלא תתאמל נצוץ אל{{עברית|תורה}} כיף אמרת בקתל מן ט'הר מן אמרה אנה מפרט פי טלב לד'ה' אלאכל ואלשרב והו {{עברית|בן סורר ומורה}}, והו קולה {{עברית|זולל וסובא}}, ואמר ברג'מה ואלמבאדרה בקטעה קבל אן יעט'ם כ'טבה ויהלך כת'ירין ויפסד אחואל צאלחין בשדה' שרהה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">וכן מכלל מטרות התורה: עדינות ונינוחות, ושלא יהיה האדם קשה וגס, אלא נענה, ממושמע, נוח לשוב, נינוח.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ידוע לך ציוויו יתעלה: "{{עברית|וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם, וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד}}" {{הפניה|(שם י,טז)}};{{קו}}{{אינדקס|ב)}} "{{עברית|הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל}}" {{הפניה|(שם כז,ט);}}{{קו}}{{אינדקס|ג)}} "{{עברית|אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם}} [טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ]" {{הפניה|(ישעיהו א,יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועל הנכונות להישמע למה שיש להישמע לו נאמר: "[אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ] {{עברית|וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ}}" {{הפניה|(דברים ה,כג)}};{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ונאמר על כך על דרך המשל: "{{עברית|מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה}}" {{הפניה|(שיר השירים א,ד)}}.</td><br />
<td class="ar">וכד'לך מן ג'מלה' מקאצד אלשריעה אללין ואלתאתי, ואן לא יכון אלאנסאן ד'א (כ)[פ]ט'אט'ה וגלט'ה, בל מג'יב(א) מטיע(א) מניב(א) מתאתי(א), קד עלמת אמרה תע(א)לי {{עברית|ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד, הסכת ושמע ישראל, אם תאבו ושמעתם}}, וקיל פי אלאתי לקבול מא יג'ב קבולה {{עברית|ושמענו ועשינו}}, וקיל פי ד'לך עלי ג'הה' אלמת'ל {{עברית|משכני אחריך נרוצה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המצוות מכוננות טהרת גוף וקדושת נפש והלימה ביניהם}}<br />
{{קו}}וכן מכלל מטרות התורה: הטהרה והקדושה.{{קו}}{{אינדקס|מיניות)}} כוונתי בכך: לפרוש מיחסי מין, להתרחק מהם ולמעט בהם ככל האפשר, כמו שאני עתיד לבאר {{הפניה|(ג,מט)}}. כך, כשציווה יתעלה שהאומה תתקדש לקבלת ה{{עברית|תורה}} ואמר: "{{עברית|וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר}}" {{הפניה|(שמות יט,י)}}, אמר: "{{עברית|אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה}}" {{הפניה|(שם,טו)}}. הרי אמר במפורש שה{{עברית|קדושה}} היא פרישות מיחסי מין.{{קו}}{{אינדקס|יין)}} כמו כן הוא גם אמר במפורש שהימנעות משתיית יין היא {{עברית|קדושה}}, בכך שאמר על ה{{עברית|נזיר}}: "{{עברית|קָדֹשׁ יִהְיֶה}}" {{הפניה|(במדבר ו,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|מצוות)}} ולשון {{עברית|ספרא}}: "'{{עברית|וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים}}' {{הפניה|(ויקרא יא,מד)}} {{עברית|– זו קדושת מצוות}}" {{הפניה|(ראו ספרי במדבר קטו)}}. וכשם שהתורה כינתה את קיום הציוויים האלה "{{עברית|קדושה}}" ו"{{עברית|טהרה}}", כך היא כינתה את העבירה על הציוויים האלה ואת ביצוע המעשים המגונים "{{עברית|טומאה}}", כמו שאני עתיד לבאר {{הפניה|(ג,מז10-9)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך מן [ג'מלה'] מקאצד אלשריעה אלטהארה ואלתקדיס, אעני בד'לך אטראח אלנכאח ואג'תנאבה ותקלילה מא אמכן כמא סאבין, למא אן אמר תע(א)לי בתקדיס אלמלה לקבול אל{{עברית|תורה}} וקאל {{עברית|וקדשתם היום ומחר}} קאל {{עברית|אל תגשו אשה}}, פקד צרח באן אל{{עברית|קדושה}} אטראח אלנכאח, כמא צרח איצ'א באן תרך שרב אלכ'מר {{עברית|קדושה}} בקולה פי אל{{עברית|נזיר קדוש יהיה}}. ונץ {{עברית|ספרא והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת מצות}}. וכמא סמת אלשריעה אמתת'אל הד'ה אלאואמר {{עברית|קדושה}} ו{{עברית|טהרה}} כד'לך סמת אלתעדי עלי הד'ה אלאואמר וארתכאב אלקבאיח {{עברית|טומאה}} כמא סאבין.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">אשר לניקיון הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הטינופים – גם הם מִמטרות התורה הזאת, אבל זאת לאחר טיהור המעשים וטיהור הלבבות מן הדעות והמידות המטמאות. ואילו להסתפק בניקיון חיצוני, ברחיצה ובטיהור הבגדים, ובו זמנית לרדוף אחר ההנאות ולשלח רסן באכילה וביחסי מין – זה מגונה לגמרי.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה א)}} {{עברית|ישעיה}} אמר על כך: "{{עברית|הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר [}}וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם ה']" {{הפניה|(ישעיהו סו,יז)}}. הוא אומר שהם מיטהרים ומתקדשים במקומות גלויים ופתוחים, ואחר כך חוטאים כשהם לבדם בחדרים ובתוך בתיהם, בשילוח רסן באכילת דברים אסורים: "{{עברית|הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר}}". וייתכן שהוא רומז באומרו "{{עברית|אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ}}" להתייחדות ביחסי מין אסורים. העולה מהדברים הוא שכלפי חוץ הם מזדככים, מנוקים ומיטהרים בפרהסיה, אך בסתר הם עם תאוותיהם והנאות גופיהם. ואין זו כוונת התורה, אלא הכוונה הראשונה היא הימנעות מתאוות והיטהרות חיצונית לאחר היטהרות פנימית.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ב)}} {{עברית|שלמה}} כבר העיר על מי שמסתמך על רחיצת הגוף וטיהור הבגדים בעוד מעשיו מלוכלכים ומידותיו מגונות, ואמר: "{{עברית|דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו, וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ. דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו, וְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ}}" {{הפניה|(משלי ל,יב-יג)}}.</td><br />
<td class="ar">אמא תנט'יף אלת'יאב וגסל אלג'סם ותנקיה' אלאוסאך' פהו איצ'א מן מקאצד הד'ה אלשריעה, לכן בעד תטהיר אלאעמאל ותטהיר אלקלב מן אלארא אלמנג'סה ואלאכ'לאק אלמנג'סה. אמא אלאקתצאר עלי תנט'יף אלט'אהר באלתגסל ותטהיר אלת'יאב מע אלשרה פי אללד'את ואלתסיב פי אלמאכל ואלמנאכח פפיה גאיה' אלד'ם, קאל {{עברית|ישעיה}} פי ד'לך {{עברית|המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחת בתוך אוכלי בשר החזיר ו[כ](ג)ו'}}, יקול אנהם יתטהרון ויתקדסון פי אלמואצ'ע אלמכשופה אלמבאחה, ת'ם אנהם ינפרדון פי אלכ'דור ופי דואכ'ל ביותהם במעאציהם, והו תסיבהם פי אכל אלמחרמאת {{עברית|החזיר והשקץ והעכבר}}. ולעלה ישיר בקולה {{עברית|אחר אחת בתוך}} ללאנפראד בנכאח חראם. פמחצול אלקול אן ט'ואהרהם נט'יפה משהורה' אלנקא ואלטהארה, אמא אלבואטן פהם מע שהואתהם ולד'את אג'סאמהם, ומא הכד'א קצד אלשריעה, בל אלקצד אלאול תקציר אלשהוה ותנט'יף אלט'אהר בעד תנט'יף אלבאטן. וקד נבה {{עברית|שלמה}} עלי מן יעתמד עלי גסל אלג'סם ותטהיר אלת'יאב ואלאעמאל וסכ'ה ואלאכ'לאק רדיה, פקאל {{עברית|דור טהור בעיניו ומצ[ו]אתו לא ר[ו]חץ דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום והקדמה לפרקים הבאים}}<br />
{{קו}}אם תתבונן גם במטרות אלה שציינו בפרק הזה יתבררו לך טעמיהן של מצוות רבות, שטעמיהן לא היו ידועים לפני שמטרות אלה נודעו, כמו שאני עתיד לבאר בהמשך.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאד'א תאמלת איצ'א הד'ה אלמקאצד אלתי ד'כרנא פי הד'א אלפצל תבין לך עלל שראיע כת'ירה כאנת עללהא מג'הולה קבל עלם הד'ה אלמקאצד כמא סאבין פי מא יסתאנף:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%91&diff=327חלק ג, פרק לב2021-05-31T06:36:19Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לב}}<br />
{{כותרת|התחכום העקיף במצוות עבודות המקדש}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תחכום ה' בניהול מודרג של בעלי החיים}}<br />
{{קו}}אם תתבונן במעשים האלוהיים, כלומר במעשים הטבעיים, יתבררו לך מהם תחכומו של האלוה וחכמתו בבריאת בעלי החיים ובהדרגת תנועות האברים ומיקומם זה ליד זה. וכן יתבארו לך חכמתו ותחכומו בהדרגת מצבי הפרט בכללותו, מצב אחר מצב.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אד'א תאמלת אלאפעאל אלאלאהיה אעני אלאפעאל אלטביעיה יבין לך מנהא תלטף אלאלאה וחכמתה פי כ'לק אלחיואן ותדרג' חרכאת אלאעצ'א ומג'אורה' בעצ'הא לבעץ'. וכד'לך יתבין לך חכמתה ותלטפה פי תדריג' חאלאת ג'מלה' אלשכ'ץ חאלה בעד חאלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שתי דוגמאות}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|א)}} דוגמה לכך בהדרגת תנועותיו ומיקום האברים זה ליד זה היא המוח: חלקו הקדמי רך מאוד, חלקו האחורי קשה יותר, וחוט השדרה קשה ממנו, וככל שהוא נמשך כך הוא מתקשה יותר. העצבים הם כלי התחושה והתנועה: העצבים הנדרשים להשגת החושים בלבד או לתנועה שיש בה טורח מועט, כתנועת העפעפיים והלחיים, מגיעים מן המוח; ואילו העצבים הנדרשים לתנועת האברים יוצאים מחוט השדרה. ומאחר שרכותם של העצבים, אפילו אלה היוצאים מחוט השדרה, אינה מאפשרת להם להניע מפרק, התחכם (האלוה) בכך שהעצב יסתעף לסיבים ושהסיב הזה יימלא בשר וייווצר בכך שריר. לאחר שכבר התקשה והתערבו בו חלקי רצועות יוצא העצב מקצה השריר והופך לגיד. הגיד מתחבר לעצם ונצמד אליה, ואז יכול העצב להניע את האבר, על ידי ההדרגה הזאת.{{קו}}ציינתי לך את הדוגמה האחת הזאת רק משום שהיא הנגלית ביותר מאותם הפלאים שהתבארו ב(ספרו של גָּלֶנוֹס) "תועלות האברים", שהם כולם ברורים ומבוארים וידועים למי שהתבונן בהם בדעה צלולה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}מת'אל ד'לך פי תדריג' חרכאתה ומג'אורה' אלאעצ'א, אלדמאג מקדמה לין כת'יר אללין, ומוכ'רה אצלב, ואלנכ'אע אצלב מנה, וכלמא אמתד צלב. ואלעצב הו אלה' אלחס ואלחרכה, פאלעצב אלד'י אחתיג' אליה פי אדראך אלחואס פקט או פי חרכה יסירה' אלמוונה כחרכה' אלג'פן ואלכ'ד אנשי מן אלדמאג, ואלעצב אלד'י אחתיג' אליה פי תחריך אלאעצ'א אכ'רג' מן אלנכ'אע, ולמא לם ימכן פי אלעצבה ללינהא ולו אלנכ'אעיה אן תחרך מפצלא תלטף פי ד'לך באן ליפת אלעצבה ומלי ד'לך אלליף לח[ם](מא) וצארת עצ'לה, ת'ם תכ'לצת אלעצבה מן טרף אלעצ'לה והי קד צלבת וקד כ'אלטהא שט'איא מן אלרבאט ותציר ותרא, ויתצל אלותר באלעט'ם וילזק בה וחיניד' תקדר אלעצבה אן תחרך אלעצ'ו עלי הד'א אלתדריג. ואנמא ד'כרת לך הד'א אלמת'אל אלואחד לכונה אט'הר תלך אלעג'איב אלתי בינת פי מנאפע אלאעצ'א, אלתי הי כלהא ואצ'חה בינה מעלומה למן תאמלהא בד'הן ד'כי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ב)}} וכך התחכם האלוה בכל אחד מפרטי בעלי החיים היונקים; כיוון שבלידתו הוא בתכלית הרכות ואינו יכול להיזון במזון יבש, הוכנו עבורו השדיים ליצירת החלב כדי שייזון במזון לח הקרוב למזג אבריו, עד שאבריו יתייבשו ויתקשו צעד אחר צעד, בהדרגה.</td><br />
<td class="ar">וכד'לך תלטף אלאלאה פי כל שכ'ץ מן אשכ'אץ אלחיואן אלד'י ירצ'ע, לכונה ענד מא יולד פי גאיה' אללין ולא ימכן אן יגתד'י בגד'א יאבס פאעדת לה אלת'דיאן לתוליד אללבן ליגתד'י בגד'א רטב קריב מן מזאג' אעצ'איה, חתי תג'ף ותצלב אעצ'אוה אולא אולא עלי תדריג'.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקרבנות כדוגמה לניהול הדרגתי במצוות}}<br />
{{קו}}בהנהגה זו עצמה, ומאותו מנהיג יתהדר ויתעלה, נאמרו דברים רבים בתורתנו: משום שאי אפשר לעבור בבת אחת מצד אחד אל הפכּוֹ, ולכן אין אפשרות לאדם, כפי טבעו, לעזוב בבת אחת כל מה שהורגל בו.{{קו}}{{אינדקס|רקע א: דרישת ידיעת ה' וההתמסרות לו)}} על כן כאשר שלח ה' את {{עברית|משה רבינו}} כדי לעשותנו ל"{{עברית|מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ}}" {{הפניה|(שמות יט,ו)}}, על ידי הכרתו יתעלה,{{קו}}{{מונח|למעמד, קטע פסוקי הידיעה ופסוקי העבודה – יש להזיח}}{{קו}}{{אינדקס|פסוקי הידיעה)}} כמו שביאר ואמר: "{{עברית|אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת}} {{עברית|[}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ]" {{הפניה|(דברים ד,לה)}}, "{{עברית|וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ}} {{עברית|[}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" {{הפניה|(שם,לט)}},{{קו}}ושנתמסר לעבודתו,{{קו}}{{אינדקס|פסוקי העבודה)}} כמו שאמר "{{עברית|וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם}}" {{הפניה|(שם יא,יג)}}, "[לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם...] {{עברית|וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם}}" {{הפניה|(שמות כג,כד-כה)}}, ואמר "{{עברית|וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ}}" {{הפניה|(דברים יג,ה)}};{{קו}}{{אינדקס|רקע ב: הנוהג הקיים)}} וכיוון שהמנהג המפורסם בעולם כולו שהיו רגילים בו אז, והעבודה הכללית שגדלנו עליה, היו דווקא להקריב מיני בעלי חיים באותם מקדשים שהועמדו בהם צורות (=פסלים), ולהשתחוות להם ולהקטיר לפניהם קטורת; והעובדים הנזירים היו אז דווקא האנשים המתמסרים לשירות אותם מקדשים העשויים לכוכבים, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,כט)}} –{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} חכמתו יתעלה ותחכומו הניכר בכלל ברואיו לא חייבו שיצוונו לדחות את כל מיני העבודות הללו ולעוזבם ולבטלם, כי באותו זמן לא היה זה מתקבל על הדעת לפי טבע האדם, המסכין תמיד להרגל. דבר מעין זה באותו זמן הוא כאילו היה בא נביא בזמננו וקורא לעבוד את ה' ואומר: "ה' ציווה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תשוועו אליו בעת צרה, ולא תהיה עבודתכם אלא מחשבה בלי מעשה כלל".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וב(מת'ל )הד'א אלתדביר בעינה [ו]מן ד'לך אלמדבר ג'ל ועלא ג'את אשיא כת'ירה פי שריעתנא, וד'לך אנה לא ימכן אלכ'רוג' מן אלצ'ד אלי אלצ'ד דפעה, פלד'לך לא יתסע בחסב טביעה' אלאנסאן אן יתרך כל מא אלפה דפעה. פלמא בעת' אללה {{עברית|משה רב[י]נו}} ליג'עלנא {{עברית|ממלכת כהנים וגוי קדוש}} במערפתה תע(א)לי כמא בין וקאל {{עברית|אתה הראית לדעת ו(ג)[כ]ו', וידעת היום והשבות אל לבבך ו(ג)[כ]ו'}}, ולננקטע לעבאדתה כמא קאל {{עברית|ולעבדו בכל לבבכם}}, וקאל {{עברית|ועבדתם את י"י אלהיכם}}, (וקאל) {{עברית|ואותו תעב[ו]דו}}, וכאנת אלסירה אלמשהורה פי אלעאלם כלה אלמאלופה חיניד' ואלעבאדה אלעאמה אלתי נשאנא עליהא, אנמא כאנת תקריב אנואע אלחיואן פי תלך אלהיאכל אלתי תקאם פיהא אלצור ואלסג'וד להא ואטלאק אלבכ'ור בין ידיהא, ואלעבאד (ו)אלנסאך אנמא כאנוא חיניד' אלאקואם אלמנקטע[י](ו)ן לכ'דמה' תלך אלהיאכל אלמעמולה ללכואכב כמא בינא, לם תקתץ' חכמתה תע(א)לי ותלטפה אלבין פי ג'מיע מכ'לוקאתה אן ישרענא ברפץ' הד'ה אנואע אלעבאדאת כלהא ותרכהא ואבטאלהא, לאן הד'א כאן חיניד' מא לא יתצור קבולה בחסב טביעה' אלאנסאן אלתי תאנס אבדא ללמאלוף, וכאן יכון מת'אל הד'א חיניד' מת'ל לו ג'א נבי פי הד'ה אלאזמנה ידעו לעבאדה' אללה ויקול קד שרעכם אללה באן לא תצלוא לה ולא תצומוא ולא תסתגית'וא לה ענד מלמה, ואנמא תכון עבאדתכם פכרה דון עמל אצלא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">על כן השאיר יתעלה אותם מיני עבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין בהם אמת – לשמו, וציוונו לעשות אותם לו יתעלה.{{קו}}{{אינדקס|עבודות המקדש)}} כך ציוונו לבנות לו מקדש: "{{עברית|וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ}}" {{הפניה|(שמות כה,ח)}}, ושיהיה המזבח לשמו: "{{עברית|מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי}}" {{הפניה|(שם כ,כא)}}, ושהקרבן יהיה לו: "[אָדָם] {{עברית|כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה'}}" {{הפניה|(ויקרא א,ב)}}, וההשתחוויה – לו; והקטרת הקטורת – לפניו.{{קו}}{{אינדקס|בלעדיות)}} ואסר לעשות דבר מאותם מעשים לזולתו: "{{עברית|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{עברית|[}}בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ]" {{הפניה|(שמות כב,יט)}}; "{{עברית|כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר}}" {{הפניה|(שם לד,יד)}}.{{קו}}{{אינדקס|משרתי המקדש)}} וייחד {{עברית|כהנים}} לשירות ה{{עברית|מקדש}} ואמר: "{{עברית|וְכִהֲנוּ לִי}}" {{הפניה|(שם כח,מא)}}. וכיוון שהם מתעסקים בבית ובקרבנותיו, היה הכרח שייוחדו להם מתנות שיספקו להם (את צרכיהם), והם מתנות ה{{עברית|לויים}} וה{{עברית|כהנים}}.</td><br />
<td class="ar">פלד'לך אבקי תע(א)לי תלך אנואע אלעבאדאת ונקלהא מן כונהא למכ'לוקאת ולאמור כ'יאליה לא חקיקה להא לאסמה (תעאלי), ואמרנא בפעלהא לה תעאלי, פאמרנא בבניאן היכל לה {{עברית|ועשו לי מקדש}}, ואן יכון אלמד'בח לאסמה {{עברית|מזבח אדמה תעשה לי}}, ואן יכון אלקרבאן לה {{עברית|(אדם)}} {{עברית|כי יקריב מכם קרבן לי"י}}, ואלסג'וד לה ואלבכ'ור בין ידיה. ונהי אן יפעל שי מן הד'ה אלאפעאל לגירה {{עברית|זובח לאלהים יחרם ו[כ](ג)ו', כי לא תשתחוה לאל אחר}}. ואפרד {{עברית|כהנים}} לכ'דמה' אל{{עברית|מקדש}} וקאל {{עברית|וכהנו לי}}, ולזם אן תפר[ד](ץ') להם חקוק ולא בד תכפיהם לאשתגאלהם באלבית וקראבינה, והי חקוק אל{{עברית|לויים}} ואל{{עברית|כהנים}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he">באותו תחכום אלוהי הושג שנמחה זכר {{עברית|עבודה זרה}}, והתקבע היסוד הגדול האמיתי באמונתנו, והוא מציאות האלוה וייחודו, מבלי שיירתעו הנפשות ויחושו ריקנות כתוצאה מביטול העבודות שהורגלו בהן ושלא נודעה אז עבודה זולתן.</td><br />
<td class="ar">פחצל בהד'א אלתלטף אלאלאהי אן אמתחי ד'כר {{עברית|עבודה זרה}}, ות'בתת אלקאעדה אלכברי אלחקיקיה פי אעתקאדנא והי וג'וד אלאלאה ווחדאניתה, ולם תנפר אלאנפס ולא אסתוחשת בתעטיל אלעבאדאת אלתי אלפת ולם יעלם ת'ם עבאדה סואהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שתי שאלות: מדוע יש השקעה רבה בתהליך ביניים?}}<br />
{{קו}}יודע אני שנפשך תירתע בהכרח בהרהור ראשון מהעניין הזה, והדבר יקשה עליך, ותשאלני בלבך ותאמר לי:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "היאך באו ציוויים ואיסורים ומעשים גדולים מדוקדקים מאוד ובזמנים קבועים, כשכולם אינם מכוונים לעצמם אלא לשם דבר אחר, כאילו הם תחבולה שתחבל לנו ה' כדי שישיג את כוונתו הראשונה (=המטרה)?{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומה מנע ממנו יתעלה מלצוותנו לפי כוונתו הראשונה ולתת לנו יכולת לקבל זאת ללא צורך לאלו שטענת שהם מצד הכוונה השנייה (=האמצעי)?".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואנא אעלם אנה סתנפר נפסך מן הד'א אלמעני צ'רורה באול כ'אטר, ויעט'ם עליך הד'א, ותסאלני בקלבך ותקול לי, כיף תג'י אואמר ונואהי ואפעאל עט'ימה מחררה ג'דא מוקתה והי כלהא גיר מקצודה לד'אתהא בל מן אג'ל שי אכ'ר, כאן הד'ה חילה אחתאלהא אללה לנא לינאל קצדה אלאול, ואי מאנע ענדה תע(א)לי מן תשריענא בקצדה אלאול ויג'על לנא קדרה עלי קבול ד'לך ולא חאג'ה כאנת להד'ה אלתי זעמת אנהא עלי ג'הה' אלקצד אלת'אני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תשובה לשאלה א: ראיה מן התורה לפעולתו העקיפה של ה'}}<br />
{{קו}}שמע נא את המענה שיסיר מלבך את החולי הזה ויגלה לך שמה שעוררתיך עליו אמת הוא. וזאת, שבלשון ה{{עברית|תורה}} נאמר בדומה לעניין זה בדיוק, והוא שנאמר: "[וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם] {{עברית|וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף}}" {{הפניה|(שמות יג,יז-יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|תחבולה נגד כישלון צפוי)}} אם כן כמו שה' הסב אותם מדרך המלך, שהיא היתה המכוונת מלכתחילה, משום שצפה מה שגופיהם לא יוכלו לעמוד בו בדרך הטבע, אל דרך אחרת, כדי שתתקיים הכוונה הראשונה – כך הטיל אותן מצוות שהזכרנו, משום שצפה מה שהנפש לא תוכל לקבלו בדרך הטבע, כדי שתושג הכוונה הראשונה, שהיא השגתו יתעלה ועזיבת {{עברית|עבודה זרה}}. כי כשם שאין זה בטבע האדם שיתחנך על עבודת שִעבוד בחומר ובלבנים וכיוצא בהם ומיד ירחץ ידיו מלכלוכם ויילחם בבת אחת עם {{עברית|יְלִידֵי הָעֲנָק}} {{הפניה|(במדבר יג,כב;כח)}} – כך אין זה בטבעו שיתחנך על מינים רבים מאוד של פולחנים ומעשים מורגלים שכבר הסכינו להם הנפשות עד שהפכו כעין מושכל ראשון, ולנטוש את כולם בבת אחת.{{קו}}{{אינדקס|תחבולה לפיתוח כלים להצלחה)}} וכמו שהתחכם האלוה להסב אותם במדבר עד שיאזרו נפשותיהם אומץ, כפי הידוע שהנדודים במדבר ופראיות הגוף מביאים בהכרח לידי אומץ לב, והפך זה מביא בהכרח לידי מורך לב, וגם נולדו אנשים שלא הורגלו להשפלה ולעבדות, וכל זה היה בציוויים אלוהיים בידי {{עברית|משה רבינו}}, "{{עברית|עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה}}" {{הפניה|(שם ט,כג)}} – כך נאמרה קבוצת מצוות זו בתחכום אלוהי כך שיישארו עם מין העבודה המורגל, כדי שתתקבע האמונה שהיא הכוונה הראשונה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאסמע ג'ואבך אלד'י יזיל ען קלבך הד'א אלמרץ' ויכשף לך חקיקה' מא נבהתך עליה, והו אן נץ אל{{עברית|תורה}} קד ג'א פי מת'ל הד'ה אלקצה סוי, והו קולה {{עברית|ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (וגו')[כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה]}} {{עברית|ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף}}, פכמא חיר אללה בהם ען אלטריק אלג'אדה אלתי הי אלמקצודה אולא מן אג'ל תוקע מא לא טאקה לאג'סאמהם בה בחסב אלטבע אלי טריק אכ'רי חתי יצח אלקצד אלאול, כד'לך פרץ' הד'ה אלשראיע אלתי ד'כרנא מן אג'ל תוקע מא לא טאקה ללנפס בקבולה בחסב אלטבע, חתי יחצל אלקצד אלאול והו אדראכה תע(א)לי ואטראח {{עברית|עבודה זרה}}. פאנה כמא אן ליס פי טביעה' אלאנסאן אן ירבי עלי כ'דמה' אלעבודיה פי אלטין ואללבן ומא שאבההמא ת'ם יגסל ידיה לחינה מן מרת'תהמא ויחארב {{עברית|ילידי הענק}} דפעה, כד'לך ליס פי טבעה אן ירבי עלי אנואע כת'ירה ג'דא מן אלעבאדאת ואעמאל מאלופה קד אנסת בהא אלאנפס חתי צארת כאלמעקול אלאול פיתרכהא כלהא דפעה, וכמא תלטף אלאלאה בתחיירהם פי אלבריה חתי תשג'עת אנפסהם עלי מא קד עלם מן אן אלתברר ושעת' אלג'סם יוג'ב אלשג'אעה, וצ'ד ד'לך יוג'ב אלג'בן, וולד איצ'א קום לם יאלפוא אלד'ל ואלעבודיה, וכל ד'לך כאן באואמר אלאהיה עלי יד {{עברית|משה רב[י]נו, על פי י"י יחנו ועל פי י"י יסעו את משמרת י"י שמרו על פי י"י ביד משה}}, כד'לך ג'את הד'ה אלג'מלה מן אלשראיע בלטף אלאהי חתי יבקוא מע נוע אלעמל אלמעתאד כי יצח אלאעתקאד אלד'י הו אלקצד אלאול.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תשובה לשאלה ב: התורה מתאימה לטבע המציאות ואינה יוצרת טבע חדש}}<br />
{{קו}}ושאלתך מה מנע את ה' מלצוותנו לפי כוונתו הראשונה (=האמונה בה' ובייחודו) תוך שייתן לנו כוח לקבל זאת,{{קו}}{{אינדקס|ב2)}} תחייב אותך בשאלה שנייה: "מה מנע מה' להוליכם {{עברית|דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים}} {{הפניה|(שמות יג,יז)}} ולתת להם יכולת להתמודד עם מלחמות, מבלי צורך באותו סיבוב {{עברית|בעַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה}} {{הפניה|(שם,כב)}}?".{{קו}}{{אינדקס|ב3)}} וכן תחייב אותך בשאלה שלישית, על סיבת פירוט ההבטחות והאיומים על כלל התורה, וייאמר לך: "כיוון שכוונתו הראשונה ורצונו של ה' הם שנאמין בתורה הזאת ושנעשה את מעשיה, מדוע לא נתן לנו יכולת לקבל זאת ולעשות זאת תמיד, במקום לתחבל לנו תחבולה להיטיב לנו אם נציית ולהתנקם בנו אם נחטא, ולעשות כל אותן הטובות וכל אותן הנקמות – שהרי גם הן תחבולה שתִחבל לנו כדי שישיג מאתנו את כוונתו הראשונה? ומה מנע ממנו מלעשות שקיום מעשי הציות שרצה בהן וההתרחקות מן החטאים שתיעב אותם יהיה טבע טבוע בנו?".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וסואלך אי מאנע כאן ללה מן תשריענא בקצדה אלאול ויג'על לנא קדרה עלי קבול ד'לך, ילזמך בהד'א אלסואל אלת'אני ויקאל לך ואי מאנע כאן ללה מן אן יסלכהם {{עברית|דרך ארץ פלשתים}} ויג'על להם קדרה למלאקאה' אלחרוב, ולא חאג'ה להד'ה אלדורה {{עברית|בעמוד הענן יומם ועמוד האש לילה}}. וכד'א ילזמך סואל ת'אלת' ען סבב תפציל אלועד ואלועיד עלי ג'מלה' אלשריעה ויקאל לך, אד' וקצד אללה אלאול ואראדתה הו אן נעתקד הד'ה אלשריעה ונעמל אעמאלהא, לאי שי לם יג'על לנא קדרה עלי קבול ד'לך דאימא ואלעמל בה, ולא יחתאל לנא באן ינעם עלינא אן (א)טענאה וינתקם מנא אן עצינאה ויפעל תלך אלנעם כלהא ותלך אלנקם כלהא, [כ](פ)אן הד'ה איצ'א חילה אחתאלהא לנא חתי ינאל מנא קצדה אלאול, ואי מאנע ענדה מן אן יג'על אתיאן אעמאל אלטאעה אלתי אראדהא ואג'תנאב אלמעאצי אלתי כרההא טביעה מרכוזה פינא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he">התשובה על שלוש השאלות האלה, וכל כיוצא בהן, תשובה אחת כללית. והיא שאף על פי שכל הנסים משנים את טבע המציאות של פרט מן הנמצאים, הרי שאת טבע פרטֵי בני האדם ה' אינו משנה בשום אופן בדרך נס. בשל העיקר הגדול הזה אמר "{{עברית|מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם}} {{עברית|[}}לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם]" {{הפניה|(דברים ה,כה)}}, ובשל כך באו הציוויים והאיסורים והשכר והעונש. וכבר ביארנו בראיות את היסוד הזה בכמה מקומות בחיבורינו {{הפניה|(משנה תורה, תשובה ה-ו; שמונה פרקים ח ועוד)}}.</td><br />
<td class="ar">ואלג'ואב ען הד'ה אלאסולה אלת'לת'ה וכל מא הו מן קבילהא ג'ואב ואחד עאם, והו אן אלמעג'זאת כלהא ואן כאנת תגיר טביעה' מוג'וד מן אשכ'אץ אלמוג'ודאת פאן טביעה' אשכ'אץ אלנאס לא יגירהא אללה בוג'ה עלי ג'הה' אלמעגז', ומן אג'ל הד'א אלאצל אלעט'ים קאל {{עברית|מי יתן והיה לבבם זה להם ו[כ](ג)ו'}}, ומן אג'ל הד'א ג'א אלאמר ואלנהי ואלג'זא ואלעקאב, וקד בינא הד'ה אלקאעדה בדלאילהא פי עדה' מואצ'ע מן תואליפנא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he">לא אמרנו זאת מפני שאנו מאמינים ששינוי טבעו של אחד מפרטי בני האדם קשה עליו יתעלה; אדרבה, זה אפשרי ונמצא בגדר היכולת, אלא שעל פי יסודות הדת של התורה אין הוא חפץ כלל לעשות זאת ולא יחפוץ בכך לעולם. אילו היה בחפצו לשנות את טבעו של כל פרט מבני האדם לְמה שירצה יתעלה מאותו אדם, היו בטלים שליחות הנביאים וכל מתן התורה.</td><br />
<td class="ar">ומא קלנא הד'א מן אג'ל אנא נעתקד אן תגיר טביעה' אחד אשכ'אץ אלנאס מעתאץ עליה תעאלי, בל ד'לך ממכן ואקע תחת אלקדרה, לכנה מא שא קט פעל הד'א ולא ישא(ו)ה אבדא בחסב אלקואעד אלשרעיה אלתורא(ת)יה, ולו כאן מן משיתה תגיר טביעה' כל שכ'ץ מן אלנאס למא ירידה תע(א)לי מן ד'לך אלשכ'ץ לבטל בעת'ה' אלאנביא ואלתשריע כלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההלכה מצביעה על ההבדל בין המטרה לאמצעי}}<br />
{{קו}}אשוב אל הנושא ואומר: כיוון שסוג עבודה זה, כלומר ה{{עברית|קרבנות}}, היה על דרך הכוונה השנייה, והתחינה והתפילה וכיוצא בהם ממעשי העבודות קרובות אל הכוונה הראשונה והכרחיות כדי להשיגה, נעשתה בין שני הסוגים הבחנה גדולה. כך שסוג עבודה זה, כלומר הקרבת הקרבנות, אף על פי שהוא לשמו יתעלה – לא הוטל עלינו כפי שהיה בראשונה, כלומר שיוקרב בכל מקום ובכל זמן, ולא להקים מקדש היכן שיזדמן, ולא יהיה המקריב מי שיזדמן, {{עברית|הֶחָפֵץ יְמַלֵּא יָדוֹ}} {{הפניה|(ראו מלכים־א יג,לג)}}. אלא כל זה נאסר עלינו, ונקבע בבית אחד: "{{עברית|אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'}}" {{הפניה|(דברים יב,כו)}}, ואין להקריב במקום אחר: "[הִשָּׁמֶר לְךָ] {{עברית|פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה}}" {{הפניה|(שם,יג)}}, ולא יהיה {{עברית|כהן}} אלא זרע מיוחד. כל זאת כדי למעט מין זה של עבודות, ושלא יהיה ממנו אלא מה שלא גזרה חכמתו לנוטשו לגמרי. ואילו התחינה והתפילה הן בכל מקום ובכל מי שיזדמן, וכיוצא בזה ה{{עברית|ציצית}} וה{{עברית|מזוזה}} וה{{עברית|תפלין}} ושאר העבודות הדומות להן.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וארג'ע אלי גרצ'י פאקול, אנה למא כאן הד'א אלנחו מן אלעבאדה אעני אל{{עברית|קרבנות}} עלי ג'הה' אלקצד אלת'אני, ואלדעא ואלצלאה ונחוהמא מן אעמאל אלעבאדאת אקרב אלי אלקצד אלאול וצ'רוריה פי חצולה, ג'על בין אלנועין תפרקה כבירה, וד'לך אן הד'א אלנוע מן אלעבאדה אעני תקריב אלקראבין ואן כאן לאסמה תע(א)לי, פאנה מא פרץ' עלינא כמא כאן אולא, אעני אן יקרב פי כל מכאן ופי כל זמאן, ולא יקאם היכל חית' אתפק, ולא יכון אלד'י יקרב מן אתפק {{עברית|החפץ ימלא ידו}}, בל חרם ד'לך כלה וג'עלה בית(א) ואחד(א) {{עברית|אל המקום אשר יבחר י"י}}, ולא יקרב פי גירה {{עברית|פן תעלה ע[ו]לותיך בכל מקום אשר תראה}}, ולא יכון {{עברית|כהן}} אלא נסל מכ'צ(ו)ץ, כל הד'א לתקליל הד'א אלנוע מן אלעבאדאת, ואן לא יכון מנה אלא מא לם תקתץ' חכמתה תרכה באלכליה. אמא אלדעא ואלצלאה פפי כל מכאן וכל מן אתפק, וכד'לך אל{{עברית|ציצ[י]ת}} ואל{{עברית|מזוזה}} ואל{{עברית|תפלין}} וגירהא מן אלעבאדאת אלשביהה בהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הסתייגות הנביאים מן הקרבנות}}<br />
{{קו}}מפני עניין זה שגיליתי לך רבתה בספרי הנביאים התוכחת לבני האדם על להיטותם לקרבנות, והובהר להם שאין הם המטרה המכוונת כשלעצמם ושה' אינו צריך להם.{{קו}}{{עברית|שמואל}} אמר: "{{עברית|הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'? [}}הִנֵּה שְׁמֹעַ – מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב – מֵחֵלֶב אֵילִים]" {{הפניה|(שמואל־א טו,כב)}}.{{קו}}ו{{עברית|ישעיה}} אמר: "{{עברית|לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' [}}שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי]" {{הפניה|(ישעיהו א,יא)}}.{{קו}}ו{{עברית|ירמיה}} אמר: "{{עברית|כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח}}. {{עברית|כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם}}" {{הפניה|(ירמיהו ז,כב-כג)}}. דברים אלה הוקשו על כל מי שראיתי או ששמעתי את דבריו, שאמרו: היאך אומר {{עברית|ירמיה}} בשם ה' שהוא לא ציוונו {{עברית|בדִבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח}}, והרי רוב ה{{עברית|מצוות}} לא באו אלא על כך?</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומן אג'ל הד'א אלמעני אלד'י כשפת לך כת'ר פי כתב אלאנביא תוביך' אלנאס עלי הרעהם ללקראבין, ובין להם אן ליסת הי באלמקצוד אלוכיד לד'אתה ואן אללה גני ענהא, קאל {{עברית|שמואל החפץ לי"י בע[ו]לות וזבחים כשמע בקול י"י וגו'}}, וקאל {{עברית|ישעיה למה לי ר[ו]ב זבחיכם יאמר י"י ו[כ](ג)ו'}}, וקאל {{עברית|ירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה}} {{עברית|צויתי אותם לאמר שמעו}} {{עברית|בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם}}. וקד צעב הד'א אלקול עלי כל אחד ראית כלאמה או סמעתה, וקאל, כיף יקול {{עברית|ירמיה}} ען אללה אנה מא וצאנא {{עברית|בדברי עולה וזבח}} ומעט'ם אל{{עברית|מצ[ו]ות}} אנמא ג'את פי ד'לך,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שני הסברים להסתייגות ירמיהו מן הקרבנות}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הסבר ראשון)}} אך כוונת הדברים היא כפי שביארתי לך, שהוא אמר: "הכוונה הראשונה לא היתה אלא שתשיגו אותי ושלא תעבדו את זולתי, "{{עברית|וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם}}". והציווי הזה להקריב ולפנות אל הבית לא בא אלא כדי להשיג את היסוד הזה, ועבורו העברתי אותן עבודות לשמי, כדי שיימחו עקבות {{עברית|עבודה זרה}} ויתקבע יסוד הייחוד שלי. ואתם באתם וביטלתם את התכלית הזאת ונאחזתם במה שנעשה למענה, שהרי אתם הטלתם ספק במציאותי: "{{עברית|כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא}}" {{הפניה|(שם ה,יב)}}, {{עברית|ועבדתם עבודה זרה וקטרתם לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים ובאתם אל הבית וכו'}} {{הפניה|(על פי ירמיהו ז,ט-י)}}, ונותרתם מכוונים אל {{עברית|היכל ה'}} ומקריבים את הקרבנות, אשר לא הם היו המכֻוונים בכוונה הראשונה".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וגרץ' אלקול הו מא בינת לך, וד'לך אנה קאל אן אלקצד אלאול אנמא כאן אן תדרכוני ולא תעבדוא סואיי {{עברית|והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם}}, והד'א אלתשריע באלתקריב וקצוד אלבית אנמא כאן מן אג'ל חצול הד'ה אלקאעדה, ומן אג'להא נקלת תלך אלעבאדאת לאסמי חתי ימתחי את'ר {{עברית|עבודה זרה}} ותת'בת קאעדה' תוחידי, ג'יתם אנתם אבטלתם תלך אלגאיה ותמסכתם במא עמל מן אג'להא, וד'לך אנכם שככתם פי וג'ודי {{עברית|כחשו בי"י ויאמרו ל(ו)א הוא, ועבדתם עבודה זרה וקטר[תם]}} {{עברית|לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים ובאתם אל הבית ו[כ](ג)ו'}}, בקיתם תקצדון {{עברית|היכל י"י}} ותקרבו[א](ן) אלקראבין אלתי לם תכן הי אלמקצודה קצדא אולא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הסבר שני)}} יש לי פרשנות {{מונח|תאויל}} ל{{עברית|פסוק}} הזה באופן אחר, המביא לאותו עניין עצמו שהזכרנו. והיא, שהתבאר בכתובים ובמסורת גם יחד שבציווי הראשון שנצטווינו בו לא היו {{עברית|דברי עולה וזבח}} כלל.{{קו}}{{אינדקס|הערה)}} – ואין ראוי שתטריח את דעתך {{עברית|בפסח מצרים}}, כי היה לו טעם מבואר וגלוי כמו שנבאר {{הפניה|(ג,מו3)}}, מה גם שהצו הזה היה ב{{עברית|ארץ מצרים}}, והציווי שהוא רומז אליו ב{{עברית|פסוק}} הזה הוא מה שנצטווינו בו אחרי {{עברית|יציאת מצרים}}.{{קו}}{{אינדקס|הציווי הראשון)}} לכן התנה ב{{עברית|פסוק}} הזה ואמר "{{עברית|בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם}}", משום שה{{עברית|ציווי}} הראשון שבא אחרי {{עברית|יציאת מצרים}} הוא מה שציוונו בו ב{{עברית|מרה}}, והוא דבריו לנו שם: "{{עברית|אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ}} {{עברית|[}}וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו – כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ] {{הפניה|(שמות טו,כו)}}, "{{עברית|שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט}}" {{הפניה|(שם,כה)}}. ונאמר במסורת האמיתית: "{{עברית|שבת ודינין במרה אִפקוּד}}" (=במרה נצטוו על שבת ודינין) {{הפניה|(בבלי שבת פז,ב)}}. ה"{{עברית|חֹק}}" הרמוז אליו הוא ה{{עברית|שבת}}, וה"{{עברית|מִשְׁפָּט}}" הוא ה{{עברית|דינין}}, כלומר הסרת העושק. {{אינדקס|השבת)}} זוהי הכוונה הראשונה, כמו שביארנו {{הפניה|(לעיל בפרק זה)}}, כלומר ההאמנה בדעות הנכונות, והן חידוש העולם. יודע אתה שעיקר ציוויינו בשבת אינו אלא כדי לבסס את היסוד הזה, כמו שביארנו בחיבור זה {{הפניה|(ב,לא)}}. {{אינדקס|המשפט)}} ויחד עם אימות הדעות הכוונה היא להסיר את העושק מבין בני האדם {{הפניה|(ראו ג,כז)}}.{{קו}}הרי התבאר לך שבציווי הראשון לא היו כלל {{עברית|דברי עולה וזבח}}, הואיל ואלו הם מצד הכוונה השנייה כמו שציינו.{{קו}}{{אינדקס|תמיכה)}} העניין הזה עצמו שאמר {{עברית|ירמיה}} הוא שנאמר ב{{עברית|תִּלִּים}} על דרך התוכחה לאומה כולה על כך שלא ידעה אז את הכוונה הראשונה ולא הפרידה בינה לבין הכוונה השנייה. נאמר: "{{עברית|שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ, אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי. לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ, וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד. לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים}}" {{הפניה|(תהילים נ,ז-ט)}}.{{קו}}ובכל מקום שנשנה בו עניין זה זוהי הכוונה בו. הבן זאת מאוד והרהר בו.</td><br />
<td class="ar">ולי פי תאויל הד'א אל{{עברית|פסוק}} וג'ה אכ'ר והו יודי להד'א אלגרץ' בעינה אלד'י ד'כרנאה, וד'לך אנה קד תבין פי אלנץ ואלנקל מעא אן אול תשריע שרענא בה לם יכן פיה {{עברית|דברי עולה וזבח}} בוג'ה, ולא ינבגי אן תשגל ד'הנך {{עברית|בפסח מצרים}} לאנה כאן לעלה בינה ואצ'חה כמא סנבין, וכאן איצ'א ד'לך אלאמר פי {{עברית|ארץ מצרים}}, ואלתשריע אלמשאר אליה פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} הו מא שרענא בה בעד {{עברית|יציאת מצרים}} ולד'לך אשתרט פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} וקאל {{עברית|ביום הוציאי אותם מארץ מצרים}}, לאן אול {{עברית|צווי}} ג'א בעד {{עברית|יציאת מצרים}} הו מא שרענא בה פי {{עברית|מרה}}, והו קולה לנא הנאך {{עברית|אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך ו[כ](ג)ו', שם שם לו חק ומשפט (וגו')}}, וג'א אלנקל אלצחיח {{עברית|שבת ודינין במרה אפקוד}}, פאל{{עברית|ח[ו]ק}} אלמשאר אליה הו אל{{עברית|שבת}}, ואל{{עברית|משפט}} הו אל{{עברית|דינין}} והו רפע אלתט'אלם, והד'א הו אלקצד אלאול כמא בינא, אעני אעתקאד אלארא אלצחיחה והו חדת' אלעאלם, וקד עלמת אן אצל תשריענא באלסבת אנמא הו לת'באת הד'ה אלקאעדה כמא בינא פי הד'ה אלמקאלה. ואלקצד איצ'א מע צחה' אלארא רפע אלתט'אלם מן בין אלנאס. פקד באן לך אן אלתשריע אלאול לם יכן פיה {{עברית|דברי עולה וזבח}}, אד' ותלך הי עלי ג'הה' אלקצד אלת'אני כמא ד'כרנא. והד'א אלמעני בעינה אלד'י קאלה {{עברית|ירמיה}} הו אלד'י קיל פי {{עברית|ת(ה)לים}} עלי ג'הה' אלתוביך' ללמלה כלהא פי ג'הלהא חיניד' אלקצד אלאול ולם תפרק בינה ובין אלקצד אלת'אני, קאל {{עברית|שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים}}. וחית' תכרר הד'א אלמעני פהד'א הו אלקצד בה, פאפהמה ג'דא. ותדברה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%90&diff=326חלק ג, פרק לא2021-05-31T06:36:18Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לא}}<br />
{{כותרת|טעמי המצוות הם רק בתחום התבונה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התפיסה המשגיבה את המצוות מעל הדעת}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הטענה וסיבתה)}} יש אנשים שקשה בעיניהם לתת טעם לאף מצווה, והרצוי ביותר בעיניהם הוא שמשמעות הציוויים והאיסורים לא תיתפס בשכל כלל ועיקר. מה שהביא אותם לזה הוא חולי שהם מוצאים בנפשם, שאין הם יכולים לבטא אותו ואינם מיטיבים להביע אותו: הם חושבים שאילו אותן מצוות היו מועילות במציאות הנוכחית, ונצטווינו בהן מפני כך וכך – הרי הן כאילו באו ממחשבה ומשיקול דעת של בעל שכל; ואילו דבר שאי אפשר לתפוס שכלית את משמעותו, ואין הוא מביא לתועלת – הרי זה בלי ספק מאת ה', כי מחשבת האדם אינה מביאה לשום דבר מעין זה.{{קו}}{{אינדקס|המסקנה)}} לפי אותם חלשי שׂכל נמצא אפוא שהאדם שלם כביכול יותר מיוצרו. כי האדם הוא אשר אומר ועושה מה שמוביל לתכלית מסוימת, ואילו האלוה אינו עושה זאת, אלא הוא מצוונו לעשות מה שלא יועיל לנו, ואוסר עלינו לעשות מה שלא יזיק לנו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}מן אלנאס קום יעט'ם עליהם תעליל שריעה מן אלשראיע, ואלאחב אליהם אן לא יעקל ללאמר ואלנהי מעני בתה. ואלד'י יוג'ב להם הד'א הו מרץ' יג'דונה פי אנפסהם לא יקדרון ינטקון בה ולא יחסנון אן יעברוא ענה, וד'לך אנהם יט'נון אן אד'א כאנת הד'ה אלשראיע מפידה פי הד'א אלוג'וד ומן אג'ל אלכד'א ואלכד'א שרענא בהא פכאנהא ג'את מן פכרה וען רויה' ד'י עקל, אמא (אן כאן)[באן] שי לא יעקל לה מעני בוג'ה ולא יודי לפאידה פד'לך בלא שך מן קבל אללה, לאנה ליס תודי פכרה' אנסאן לשי מן הד'א. פכאן האולא אלצ'עפא אלעקול אלאנסאן ענדהם אכמל מן צאנעה, לאן אלאנסאן הו אלד'י יקול ויפעל מא יודי לגאיה' מא, ואלאלאה לא יפעל ד'לך, בל יאמרנא אן נפעל מא לא יפידנא פעלה, וינהינא ען פעל מא לא יצ'רנא פעלה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חכמת ה' המטיבה לאדם משוקעת במצוות}}<br />
{{קו}}הוא נעלה על כך מאוד. חלילה חלילה לו. אלא העניין הפוך, וכל הכוונה היא להועיל לנו, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,כז6)}} ממה שנאמר: "[וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ] {{עברית|לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה}}" {{הפניה|(דברים ו,כד)}}. ונאמר: "[רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים... וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים] {{עברית|אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ: רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה}}" {{הפניה|(שם ד,ה-ו)}}. הרי נאמר במפורש שאפילו כל ה{{עברית|חֻקים}} מורים לדעת כל האומות שהם {{עברית|בחכמה ותבונה}}. ואילו היה זה דבר שאי אפשר לדעת לו טעם, שאין הוא מביא תועלת ולא דוחה נזק – הכיצד יאמרו על מי שמאמין בו או עושה אותו שהוא {{עברית|חכם ונבון}} ורם־מעלה, ויהיה הדבר לפלא בקרב האומות?</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}תע(א)לי ת'ם תע(א)לי, בל אלאמר בכ'לאף הד'א, ואלקצד כלה נפענא כמא בינא, מן קולה {{עברית|לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה}}, וקאל {{עברית|אשר ישמעון}} {{עברית|את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה}}, פקד צרח אן ולו אל{{עברית|חקים}} כלהא תדל ענד ג'מיע אלאמם אנהא {{עברית|בחכמה ותבונה}}. ואד'א כאן אמר לא תעלם לה עלה ולא יג'לב מנפעה ולא ידפע מצ'רה לאי שי יקאל פי מעתקדה או עאמלה אנה {{עברית|חכם ונבון}} וג'ליל אלקדר ויסתגרב ד'לך פי אלמלל,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המצוות מביאות לשלמות תודעתית, חברתית ומוסרית}}<br />
{{קו}}אלא הדבר בלי ספק כמו שאמרנו {{הפניה|(ג:כז1;כח3)}}, שכל {{עברית|מצוה}} מאותן {{עברית|שלש עשרה ושש מאות מצוות}} נועדה:{{קו}}{{אינדקס|דעות)}} או ללמד דעה נכונה, או להסיר דעה משובשת,{{קו}}{{אינדקס|הנהגת המדינה)}} או לתת חוק צודק, או לסלק עושק,{{קו}}{{אינדקס|מידות)}} או להקנות מידה טובה, או להזהיר ממידה רעה.{{קו}}– הכול קשור לשלושה דברים: לדעות, ולמידות, ולמעשים המדיניים־פוליטיים.{{קו}}מה שהביא לכך שאיננו מונים את האמירות, הוא שהאמירות שהתורה דרבנה או אסרה לומר – מהן בכלל המעשים המדיניים, מהן נועדו להקניית דעות, ומהן נועדו להקניית מידות. לכן הסתפקנו כאן בשלושת העניינים האלה במתן טעם לכל מצווה מן המצוות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}בל אלאמר כמא ד'כרנא בלא שך, והו אן כל {{עברית|מצוה}} מן הד'ה {{עברית|(שש מאות ושלש עשרה)[שלש עשרה ושש מאות]}} {{עברית|מצו[ו]ת}} פהי אמא לאעטא ראי צחיח, או לאזאלה' ראי סקים, או לאעטא קאנון עדל, או לרפע ט'לם, או לתכ'ליק [ב]כ'לק חסן, או ללתחד'יר מן כ'לק רדי, אלכל יתעלק בת'לת'ה אשיא, באלארא ואלאכ'לאק ובאלאעמאל אלסיאסיה אלמדניה. ואלד'י אוג'ב אן לא נעד אלאקאויל, לאן אלאקאויל אלתי חצ'ת אלשריעה עלי קולהא או נהת ענהא, מנהא מא הו מן ג'מלה' אלאעמאל אלמדניה, ומנהא לתחציל ארא, ומנהא לתחציל אכ'לאק, פלד'לך אקתצרנא הנא עלי הד'ה אלת'לאת'ה מעאני פי אעטא אלעלה פי כל שריעה מן אלשראיע:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C&diff=325חלק ג, פרק ל2021-05-31T06:36:17Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק ל}}<br />
{{כותרת|האלילות: הבטחות הנגד של התורה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|יצירת קשר בין הפולחן האלילי לבין השפע הכלכלי}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|העיקרון)}} אם תתבונן בדעות הקדומות המשובשות הללו יתברר לך שהדבר שהיה מפורסם אצל כל בני האדם הוא שבזכות עבודת הכוכבים תיושב הארץ והאדמות תהיינה פוריות.{{קו}}{{אינדקס|הטפה)}} חכמיהם ונזיריהם ויראי השמים שביניהם היו מטיפים לאנשים ומלמדים אותם שעבודת האדמה, שעל ידה מתקיימת מציאות האדם, תשלם ותצליח כרצונם רק אם יעבדו את השמש ואת הכוכבים, ושאם ירגיזו אותם במריים תהיינה האדמות שוממות וחרבות. בספריהם הללו הם אמרו שכוכב צדק כעס על השממות והמדבריות ולכן נעשו חסרי מים ועצים, ושוכנים בהם רוּלים.{{קו}}{{אינדקס|הוקרת החקלאים)}} הם רוממו מאוד את החקלאים ואת האיכרים משום שהם עוסקים ביישוב הארץ, שהוא מרצון הכוכבים והוא מה שמרצה אותם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אד'א תאמלת תלך אלארא אלקדימה אלסקימה, יבין לך אן אלאמר אלמשהור כאן ענד אלנאס כלהם, הו, אן בעבאדה' אלכואכב תעמר אלארץ' ותכ'צב אלבלאד, וכאנוא עלמא(ו)הם ונסאכהם ואהל אלתקוי מנהם יעט'ון אלנאס ויעלמונהם אן אלפלאחה אלתי בהא קואם וג'וד אלאנסאן אנמא תתם ותג'י עלי אלאכ'תיאר באן תעבדוא אלשמס ואלכואכב, ואן אסכ'טתמוהא בעציאנכם קפרת אלבלאד וכ'רבת. קאלוא פי כתבהם תלך, אן אלמשתרי סכ'ט עלי אלברארי ואלצחארי (פ)[ו]לד'לך צארת עאדמה' אלמא עאדמה' אלאשג'אר, תאויהא אלגילאן, וכאנוא יעט'מון אלפלאחין ואלאכארין ג'דא לאשתגאלהם בעמארה' אלארץ' אלתי הי מן אראדה' אלכואכב והו רצ'אהא,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הוקרת הבקר)}} הטעם לכך ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} היו מרוממים את השוורים והפרות הוא רק בשל תועלתם לחקלאות. עד כדי כך שהם אמרו שאסור לשחוט אותם, כי חברו בהם יחדיו כוח ונכונות להתמסר לאדם בעבודת האדמה. הם עשו זאת ונכנעו לאדם על אף כוחם, רק כדי לרצות את האלים בכך שהם עובדים אותם בעבודת האדמה.{{קו}}כיוון שהדעות האלה היו מפורסמות מאוד, הם קישרו בין עבודת {{עברית|עבודה זרה}} לעבודת האדמה, כי עבודת האדמה היא דבר הכרחי לקיום האדם ורוב בעלי החיים. אותם {{עברית|כומרי עבודה זרה}} היו נואמים לבני האדם כשהתקבצו במקדשים, ומקבעים בדעתם שבזכות עבודות אלה ירדו הגשמים וינובו העצים והאדמות תהיינה פוריות ומיושבות.</td><br />
<td class="ar">ועלה' תעט'ים {{עברית|עובדי עבודה זרה}} ללבקר אנמא הו מן אג'ל נפעהא פי אלפלאחה חתי קאלוא אנה לא יג'וז ד'בחהא לאנהא ג'מעת אלקוה וחסן אלתאתי ללאנסאן פי פלאחה' אלארץ', ואנמא פעלת הד'א וד'ענת ללאנסאן מע קותהא לרצ'א אלאלהה בעבאדתהא פי פלאחה' אלארץ'. פלמא כאנת הד'ה אלארא משהורה ג'דא קידוא עבאדה' {{עברית|עבודה זרה}} באלפלאחה, לכון אלפלאחה אמר(א) צ'רורי(א) פי קואם אלאנסאן ואכת'ר אלחיואן. וכאנוא אולאיך {{עברית|כומרי עבודה זרה}} יכ'אטבון אלנאס ענד אג'תמאעהם פי אלהיאכל ויקררון פי אד'האנהם אן בהד'ה אלעבאדאת תנזל אלאמטאר ותת'מר אלאשג'אר ותכ'צב אלבלאד ותעמר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">התבונן במה שאמרו ב"עבודת האדמה הנבטית" בדיון על הכרם. תמצא את הלשון הזה מדברי הצַאבּים: "כל החכמים הקדומים אמרו, והנביאים ציוו וחייבו, שינגנו בכלים האלה בחגים לפני הפסלים. והם אמרו – והם דוברי האמת – שדבר זה משביע את רצון האלים, ושהם גומלים היטב למי שעושה זאת. הם הרבו בהבטחות כאלה, ובין השאר הבטיחו אריכות ימים, והגנה מפני פגעים, ומניעת מגפות, ופוריות המטעים, ושגשוג הפירות". עד כאן לשון הצאבים.</td><br />
<td class="ar">(ו)תאמל מא ד'כרוה פי אלפלאחה אלנבטיה פי אלכלאם עלי אלכרם תג'ד הד'א אלנץ מן כלאם אלצאבה, קאלוא אלחכמא אלקדמא כלהם ואלאנביא קד אמרוא ופרצ'וא אן יצ'רב בהד'ה אלאלאת פי אלאעיאד ובין אידי אלאצנאם, וקאלוא והם אלצאדקון אן אלאלהה יעג'בהא ד'לך, ואנהא תכאפי פאעליה אחסן מכאפאה, ואכת'רוא פי הד'א אלפעל מן אלועד. ומן אלועד עלי ד'לך תטויל אלאעמאר ודפע אלאפאת וצרף אלעאהאת וכ'צב אלמזארע וזכאה' אלת'מאר. אלי הנא נץ כלאם אלצאבה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תגובת הנגד של התורה}}<br />
{{קו}}כיוון שהתפרסמו הדברים האלה עד שנחשבו לוודאיים, וה' יתעלה ברוב רחמיו עלינו רצה למחות את הטעות הזאת מלבותינו ולהסיר את הטורח מגופותינו על ידי ביטול אותם מעשים מייגעים שאין בהם תועלת, ונתן לנו תורה על ידי {{עברית|משה רבינו}} שהודיע לנו משמו יתעלה שאם ייעבדו הכוכבים והפסלים האלה תהיה עבודתם סיבה לכך שהגשם ייעצר והארץ תחרב כך שלא תגדל דבר, ופירות העצים ינשרו, ופגעים יבואו על המצבים ומגפות על הגופים, והחיים יהיו קצרים. אלה הם הנושאים של "{{עברית|דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה'}}" {{עברית|וכו'}} {{הפניה|(דברים כח,סט; ושם: אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פלמא שהרת הד'ה אלאמור חתי ט'נת יקינא, ואראד אללה תע(א)לי רחמה לנא מחו הד'א אלגלט מן אד'האננא, ורפע אלתעב מן אג'סאמנא בתעטיל תלך אלאעמאל אלשאקה אלגיר מפידה, ושרענא עלי ידי {{עברית|משה רב[י]נו}}, אכ'ברנא ענה תע(א)לי אנה אן עבדת הד'ה אלכואכב ואלאצנאם פאן עבאדתהא סבב פי אן ינקטע אלמטר ותכ'רב אלארץ' ולא תנבת שיא, ותסקט ת'מר אלאשג'אר, ותאתי אלאפאת ללאחואל, ואלעאהאת ללאג'סאם, ותקצר אלאעמאר, והד'ה הי אגראץ' {{עברית|דברי הברית אשר כרת י"י ו[כ](ג)ו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">תמצא את הנושא הזה חוזר ונשנה בכל ה{{עברית|תורה}}, כוונתי לכך שעבודת הכוכבים גוררת את עצירת הגשם וחורבן הארץ וקלקול המצבים וחוליי הגופים וקיצור החיים, ושעזיבת עבודתה והפנייה לעבודת ה' גוררות את ירידת הגשם ופוריות הארץ והצלחת המצבים ובריאות הגוף ואריכות הימים, הפך מה שהיו מטיפים {{עברית|עובדי עבודה זרה}} לאנשים כדי שיעבדוה. כי יסוד התורה הוא הסרת אותה דעה ומחיית עקבותיה, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,כט11-10)}}.</td><br />
<td class="ar">ואנת תג'ד הד'א אלגרץ' מתכרר(א) פי ג'מיע אל{{עברית|תורה}}, אעני אן ילזם ען עבאדה' אלכואכב ארתפאע אלמטר וכ'ראב אלארץ' ופסאד אלאחואל ואמראץ' אלג'סם וקצר אלאעמאר, וילזם ען תרך עבאדתהא ואלאקבאל עלי עבאדה' אללה נזול אלמטר וכ'צב אלארץ' וצלאח אלאחואל וצחה' אלג'סם וטול אלאעמאר, צ'ד מא כאנוא יכ'טבון בה {{עברית|עובדי עבודה זרה}} ללנאס חתי יעבדו[נ]הא, לאן אצל אלשריעה אזאלה' ד'לך אלראי ומחו את'רה כמא בינא:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%98&diff=324חלק ג, פרק כט2021-05-31T06:36:16Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כט}}<br />
{{כותרת|האלילות: הניגוד המוחלט לתורה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: הפולמוס על הכוכבים – עקרון האלילות ושאלת הקדמוּת}}<br />
{{קו}}ידוע ש{{עברית|אברהם אבינו}} גדל בעדת הצַאבִּים, ושיטתם היא שאין אלוה מלבד הכוכבים. כשאודיע לך בפרק זה על ספריהם הנמצאים היום בידינו שתורגמו לערבית, ועל ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם, ואגלה לך מתוכם את שיטותיהם ומסורותיהם, יתברר לך מהם {{אינדקס|תפיסת האלוהות)}} שהם אמרו במפורש שהכוכבים הם האלוה, ושהשמש היא האלוה הגדול. כמו כן הם אמרו שכל שבעת הכוכבים הם אלים, אבל השמש והירח הם (האלים ה)גדולים. אתה מוצא שהם אומרים במפורש שהשמש היא המנהיגה את העולם העליון והתחתון. זה לשונם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}מעלום אן {{עברית|אברהם אבינו}} (ע"אס) נשא פי מלה' אלצאבה, ומד'הבהם אן ליס ת'ם אלאה אלא אלכואכב, ואד'א אעלמתך פי הד'א אלפצל בכתבהם אלמוג'ודה אלאן באידינא אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ובתואריכ'הם אלקדימה, וכשפת לך מד'הבהם מנהא ואכ'בארהם, יתבין לך מנהא תצריחהם באן אלכואכב הי אלאלאה, ואן אלשמס הי אלאלאה אלאעט'ם, וכד'לך איצ'א קאלוא סאיר אלסבעה כואכב אלהה, לכן אלנירין אעט'ם, ותג'דהם יקולון בתצריח אן אלשמס הי אלתי תדבר אלעאלם אלעלוי ואלספלי, בהד'א אלנץ קאלוא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|אברהם)}} וכן אתה מוצא שהם הזכירו בספריהם הללו ובספרי ההיסטוריה שלהם את סיפור {{עברית|אברהם אבינו}}. הם אמרו בלשון זה: כאשר {{עברית|אברהם}}, שגדל בכותה, חלק על הציבור וטען שיש פועֵל שאינו השמש – טענו נגדו טענות שונות, וציינו בטיעוניהם את פעולות השמש הגלויות והברורות במציאות. והוא, כלומר {{עברית|אברהם}}, ענה להם: "צודקים אתם; היא כגרזן ביד הנגר". והם הזכירו מעט מטיעוניו, עליו השלום, נגדם. בסוף הסיפור ההוא הם אמרו שהמלך כלא את {{עברית|אברהם אבינו}} עליו השלום, ושהוא המשיך לטעון נגדם במשך ימים בעודו בבית הכלא. אחר כך פחד המלך שהוא יערער את שלטונו וירחיק את בני האדם מדתיהם, ועל כן הגלהו לקצה סוריה לאחר שהחרים את כל רכושו. כך סיפרו. תמצא את הסיפור הזה מפורש כך ב"עבודת האדמה הנבטית".</td><br />
<td class="ar">ותג'דהם קד ד'כרוא פי כתבהם תלך ותואריכ'הם חדית' {{עברית|אברהם אבינו}}, וקאלוא בהד'א אלנץ, ואמא אלד'י תרבי פי כות'א פאנה למא כ'אלף אלג'מאעה ואדעי אן ת'ם פאעל[א] גיר אלשמס אחתג' עליה באלכד'א ואלכד'א, וד'כרוא פי חג'ג'הם מא הו ט'אהר בין מן אפעאל אלשמס פי אלוג'וד, פקאל להם יענון {{עברית|אברהם}} צדקתם הי כאלפאס פי יד אלנג'אר, ת'ם ד'כרוא טרפא מן אחתג'אג'ה ע"אס עליהם, ואכ'ר תלך אלקצה ד'כרוא אן אלמלך סגן {{עברית|אברהם אבינו}} עליה אלסלאם, ואנה דאם פי מחאג'ג'תהם איאמא והו פי אלסג'ן, ת'ם כ'אף אלמלך אן יפסד עליה סיאסתה וירד אלנאס ען אדיאנהם, פנפאה לטרף אלשאם בעד אסתיצאל כל מאלה, הכד'א חכוא. ותג'ד הד'ה אלקצה משרוחה הכד'א פי אלפלאחה אלנבטיה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">הם לא הזכירו את מה שאמרו מסורותינו האמיתיות, ולא את ההתגלות ששרתה עליו, כי הם מציגים אותו כשקרן משום שחלק על דעתם הקלוקלת. אין לי ספק שכאשר הוא, עליו השלום, חלק על שיטת כל בני האדם, היו אותם התועים מקללים אותו ומגנים אותו ומבזים אותו. כיוון שסבל את כל זה למען ה' יתעלה, והעדיף את האמת על פני כבודו, נאמר לו: "{{עברית|וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה}}" {{הפניה|(בראשית יב,ג)}}. ואחריתו היתה מה שאתה רואה היום, שרוב תושבי העולם מרוממים אותו ומתברכים בזכרו, עד כדי כך שגם מי שאינו מזרעו מייחס את עצמו אליו. ואין חולק עליו ואין מי שאינו יודע את גדולתו אלא שרידי בני אותה עדה אובדת שנותרו בקצות הארץ, כמו כופרי התורכים בקצה הצפון וההודים בקצה הדרום. כי הללו הם שרידי עדת הצאבים, כי היא היתה עדה שתפוצתה מלוא תבל.</td><br />
<td class="ar">ולם יד'כרוא מא ג'את בה את'ארנא אלצאדקה ולא מא אתאה מן אלוחי, לאנהם מכד'ב[י](ו)ן לה למכ'אלפתה לראיהם אלפאסד. ולא שך ענדי אנה עליה אלסלאם למא כ'אלף מד'הב אלנאס כלהם פאנה כאן ישתמה ויד'מה ויסתנקצה אולאיך אלצ'אלון, פלמא אחתמל ד'לך פי חק אללה תע(א)לי ואת'ר אלחק עלי כראמתה קיל לה {{עברית|ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה}}, וכאן מאל אמרה מא [ת](נ)ראה אליום מן אג'מאע מעט'ם אהל אלארץ' עלי תעט'ימה ואלתברך בד'כרה חתי ינתסב אליה מן ליס מן נסלה, ולא מכ'אלף עליה ולא ג'אהל בעט'מתה אלא בקאיא תלך אלמלה אלמ(ת)דמרה אלד'ין בקוא פי אקאצי אלארץ' מת'ל כאפר תרך פי אקצי אלשמאל ואלהנוד פי אקצי אלג'נוב, פאן האולא הם בקאיא מלה' אלצאבה, לאנהא כאנת מלה אעמת אלארץ',</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הקדמוּת)}} שיא העיון של מי שעסק בפילוסופיה באותם זמנים הוא שדימה שהאל הוא רוח הגלגל: שהגלגל והכוכבים הם הגוף, והאלוה יתעלה רוחו. אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אלצַּאיִג (=אבן באג'ה) כבר ציין זאת בפירושו לספר ה"פיזיקה" (של אריסטו). לכן האמינו כל הצאבים בקדמות העולם, כי לדעתם השמים הם האלוה.</td><br />
<td class="ar">ואגיא מא אנתהי אליה נט'ר מן תפלסף פי תלך אלאזמנה אן תכ'יל אן אללה רוח אלפלך, ואן אלפלך ואלכואכב הי אלג'סד, ואלאלאה תע(א)לי רוחה, קד ד'כר הד'ה אבו בכר בן אלצאיג פי שרח אלסמאע. ולהד'א אעתקדת אלצאבה כלהם קדם אלעאלם, אד' אלסמא ענדהם הי אלאלאה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שכתוב ההיסטוריה בהתאם לעקרונות האלילות והקדמוּת}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|אדם)}} הם טוענים ש{{עברית|אדם}} הוא איש שנולד מזכר ונקבה כשאר בני האדם, אלא שהם מרוממים אותו ואומרים שהוא היה נביא, שליחו של הירח, ושהוא קרא לפולחן הירח, ושיש לו חיבורים על עבודת האדמה.{{קו}}{{אינדקס|נח)}} וכן אמרו הצאבים ש{{עברית|נח}} היה עובד אדמה, ושהוא לא האמין בפולחן הפסלים. לכן אתה מוצא שכל הצאבים מגנים את {{עברית|נח}} ואומרים שהוא מעולם לא עבד לפסל. כמו כן הם אמרו בספריהם שהוא הוכה ונכלא מפני שעבד את האל, וסיפרו מה שסיפרו על מעשיו.{{קו}}{{אינדקס|שת)}} הם טענו ש{{עברית|שת}} חלק על דעתו של אביו {{עברית|אדם}} לגבי פולחן הירח.{{קו}}{{אינדקס|סיפור גן עדן)}} הם משקרים שקרים מגוחכים ביותר המורים על פחיתות שכלית חמורה, ועל היותם האנשים הרחוקים ביותר מן הפילוסופיה, והיותם בורים לגמרי. הם אמרו על {{עברית|אדם}} שכאשר הוא יצא מאזור ("אקלים") השמש הסמוך להודו ונכנס לאזור בבל, הביא עמו נפלאות: מהם, עץ זהב צומח בעל עלים וענפים, ועץ אבן כיוצא בזה, והביא עלים של עץ ירוק שאינו נשרף באש, וסיפר על עץ המצל על עשרת אלפים איש וגובהו כגובה אדם, והביא עמו שני עלים שבכל אחד מהם יכולים להתכסות שני אנשים. והם מספרים נפלאות במעשיות האלה.{{קו}}{{אינדקס|הפליאה)}} יש להתפלא על אנשים הסבורים שהעולם קדום ויחד עם זאת מאמינים באותם דברים הנמנעים בטבע, למי שבקי בעיון במדעי הטבע. {{אינדקס|חשיפת המטרה)}} מטרתם בהזכרת {{עברית|אדם}} וכל מה שהם מייחסים לו, היא לחזק את שיטתם על קדמות העולם, כדי שינבע מכך שהכוכבים והגלגל הם האלוה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ויזעמון אן {{עברית|אדם}} שכ'ץ מולוד מן ד'כר ואנת'י כסאיר אשכ'אץ אלנאס, לכנהם יעט'מונה ויקולון אנה כאן נבי(א) רסול אלקמר ואנה דעא לעבאדה' אלקמר, ואן לה תואליף פי פלאחה' אלארץ'. וכד'לך קאלוא אלצאבה אן {{עברית|נח}} פלאח ואנה ליס כאן ירי בעבאדה' אלאצנאם, ולד'לך תג'ד אלצאבה כלהם יד'מון {{עברית|נח}} ויקולון אנה מא עבד צנמא קט, וכד'לך ד'כרוא פי כתבהם אנה צ'רב וסג'ן מן אג'ל עבאדתה ללה וחכוא מן חדית'ה מא חכוא. וזעמוא אן {{עברית|שת}} כ'אלף ראי אביה {{עברית|אדם}} פי עבאדה' אלקמר, ויכד'בון אכאד'יב מצ'חכה ג'דא תדל עלי נקץ עקל עט'ים, ועלי כונהם כאנוא אבעד אלנאס מן אלפלספה, ואנהם כאנוא פי גאיה' אלג'האלה. קאלוא ען {{עברית|אדם}} אנה למא כ'רג' מן אקלים אלשמס אלמג'אור ללהנד ותוג'ל פי אקלים באבל, ג'אב מעה עג'איב, מנהא שג'רה' ד'הב נאבתה ד'את אוראק ואגצאן, ושג'רה' חג'ר כד'לך, וג'אב ורק שג'רה אכ'צ'ר לא תחרקה אלנאר, ואכ'בר ען שג'רה תט'ל עלי עשרה' אלאף רג'ל טולהא קאמה, וג'אב מעה ורקתין כל ורקה ילתחף בהא שכ'צאן, ויכ'ברון מן הד'ה אלכ'ראפאת בעג'איב. פאעג'ב מן קום ירון אן אלעאלם קדי[מא](ם) ויעתקדון מע ד'לך וג'וד הד'ה אלממתנעאת באלטבע למן יעלם אלנט'ר אלטביעי. וגרצ'הם פי ד'כר {{עברית|אדם}} וכל מא ינסבון אליה תקויה' מד'הבהם פי קדם אלעאלם חתי יתבע ד'לך באן אלכואכב ואלפלך הו אלאלאה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום פולמוס הכוכבים: אברהם חלק על האלילות ועל הקדמוּת}}<br />
{{קו}}כיוון שגדל {{עברית|עמודו שלעולם}} והתברר לו שיש אלוה נבדל שאינו גוף ולא כוח בגוף, ושכל הכוכבים והגלגלים האלה הם מעשיו, והבין שאותן מעשיות שגדל עליהן בלתי אפשריות, החל לסתור את שיטתם ולהפריך את דעותיהם, ופרסם את מחלוקתו עליהם, וקרא {{עברית|בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם}} {{הפניה|(בראשית כא,לג)}} – קריאה המצרפת קיום אלוה וחידוש העולם על ידי אותו אלוה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פלמא נשא {{עברית|עמודו של( )עולם}} ותבין לה אן ת'ם אלאה[א] מפארק[א] לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם, ואן כל הד'ה אלכואכב ואלאפלאך מצנועאתה, ופהם מחאל תלך אלכ'ראפאת אלתי רבי עליהא, אכ'ד' פי נקץ' מד'הבהם ותזייף אראיהם ואשהר כ'לאפהם ונאדי {{עברית|בשם י"י אל עולם}} דעוה תג'מע וג'וד (אל)אלאה וחדת' אלעאלם מן קבל ד'לך אלאלאה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: פולמוס הפולחן בארץ – עקרון ההאצלה המאגית}}<br />
{{קו}}לפי אותן דעות העמידו הצאבים פסלים לכוכבים, פסלי זהב לשמש ופסלי כסף לירח, וחילקו את המחצבים והאזורים ("האקלימים") לכוכבים, ואמרו: אלוהיו של אזור פלוני הוא כוכב פלוני. ובנו מקדשים והציבו בהם פסלים, וטענו שכוחות הכוכבים שופעים על הפסלים האלה כך שאותם פסלים מדברים ומבינים ומשכילים, והם – הפסלים – משרים התגלות על האדם, ולימדו את בני האדם מה מועיל להם. כך אמרו גם על העצים שהם מחלקם של הכוכבים הללו, שאם מייחדים עץ מסוים לכוכב מסוים ונוטעים אותו לשמו, ועושים לו ובו כך וכך – שופעת הרוחניות של אותו כוכב על אותו עץ והוא משרה התגלות על בני האדם ומדבר אליהם בשנתם. את כל זה תמצא מפורש בספריהם שאעיר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-12)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובחסב תלך אלארא אלצאביה אקאמוא אלאצנאם ללכואכב, אצנאם אלד'הב ללשמס ואצנאם אלפצ'ה ללקמר, וקסמוא אלמעאדן ואלאקאלים ללכואכב, וקאלוא אלאקלים אלפלאני אלאהה אלכוכב אלפלאני, ובנוא אלהיאכל ואתכ'ד'וא פיהא אלאצנאם, וזעמוא אן קוי אלכואכב תפיץ' עלי תלך אלאצנאם פתתכלם תלך אלאצנאם ותפהם ותעקל ותוחי ללנאס אעני אלאצנאם, ותעלם אלנאס מנאפעהם. וכד'לך קאלוא איצ'א פי אלאשג'אר אלתי הי מן קסמה' תלך אלכואכב אד'א אפרדת תלך אלשג'רה לד'לך אלכוכב וגרסת לה ופעל להא ופעל בהא כד'א, פאצ'ת רוחאניה' ד'לך אלכוכב עלי תלך אלשג'רה ותוחי ללנאס ותכלמהם פי אלנום, תג'ד הד'א כלה מנצוצא פי כתבהם אלתי אנבהך עליהא,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he">אלה היו {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} הנזכרים אצלנו, שאותן דעות התחזקו אצלם עד ש{{עברית|עָזְבוּ אֶת ה'}} {{הפניה|(ישעיהו א,ד)}} וקראו: "{{עברית|הַבַּעַל עֲנֵנוּ}}" {{הפניה|(מלכים־א יח,כו)}}. כל זאת בשל פרסום אותן דעות והתפשטות הבורות וריבוי הזיות העולם באותה עת בסוג זה של דמיונות. וכך התפתחו אצלם דעות, ועמדו מהם {{עברית|מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים}} {{הפניה|(דברים יח,י-יא)}}.</td><br />
<td class="ar">והאולא כאנוא {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} אלמד'כור[י](ו)ן ענדנא אלד'ין תמכנת ענדהם הד'ה אלארא חתי {{עברית|עזבו את י"י}} ונאדוא {{עברית|הבעל עננו}}. כל הד'ה לשהרה' תלך אלארא ופשא אלג'הל וכת'ר הד'יאן אלעאלם חיניד' פי הד'א אלנוע מן אלכ'יאלאת, פנש(א)ת פיהם ארא, וצאר מנהם {{עברית|מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המאבק באלילות מימות אברהם אבינו ועד משה רבנו}}<br />
{{קו}}כבר ביארנו בחיבורנו הגדול {{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(עבודה זרה א,ג)}} ש{{עברית|אברהם אבינו}} החל לסתור את הדעות הללו באמצעות טיעונים וקריאה רכה ברכישת אהדתם של בני האדם ומשיכתם לציות (לאל) בהיטיבו להם, עד שהתנבא אדון הנביאים והשלים את המטרה, וציווה להרוג את הללו ולמחות את זכרם ולעקור אותם מן השורש: "{{עברית|מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} {{עברית|[}}וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]" {{הפניה|(דברים ז,ה)}}. ואסר ללכת אחרי דבר מדרכיהם הללו ואמר: "{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [}}אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]" {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד בינא פי תאליפנא אלכביר {{עברית|משנה תורה}} אן {{עברית|אברהם אבינו}} בדא בנקץ' הד'ה אלארא בחג'ג' ודעוה צ'עיפה באסתעטאף אלנאס וג'ד'בהם ללטאעה באלאנעאם להם, חתי נבי סיד אלנביין פכמל אלגרץ', ואמר בקתל אולאיך ומחו את'ארהם ואסתיצאל שאפתהם, {{עברית|מזבחותיהם}} {{עברית|תתצו(ן)}} {{עברית|ו[כ](ג)ו'}}, ומנע מן תבע שי מן סירהם תלך וקאל {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי ו[כ](ג)ו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום הרקע: מאבק התורה באלילות מפני שהיא הרסנית לנפש ולגוף}}<br />
{{קו}}וידוע לך מכמה מקומות בפסוקי ה{{עברית|תורה}} שהכוונה הראשונה (=המטרה) של התורה כולה היא להסיר את {{עברית|עבודה זרה}} ולמחות את עקבותיה וכל מה שקשור אליה, אפילו זִכרה וכל מה שמביא לדבר ממעשיה כמו {{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ולהזהיר מלהידמות במשהו ממעשיהם הללו, כל שכן ללכת אחריהם. נאמר במפורש ב{{עברית|תורה}} שכל מה שהם חשבו כעבודה לאלוהיהם והתקרבות אליהם הוא הדבר השנוא והמאוס בעיני ה', והם דבריו: "{{עברית|כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם}}" {{הפניה|(דברים יב,לא)}}. תמצא שהם מזכירים בספריהם, שעוד אספר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-18, ובפרק הבא)}}, שבמקרים מסוימים הם מקריבים לשמש, אלוהיהם הגדול, שבע חיפושיות ושבעה עכברים ושבעה עטלפים. בזה יש מספיק {{עברית|תועבה}} עבור הטבע האנושי.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד עלמת מן נצוץ אל{{עברית|תורה}} פי עדה' מואצ'ע אן אלקצד אלאול מן אלשריעה כלהא אזאלה' {{עברית|עבודה זרה}} ומחו את'רהא וכל מא יתעלק בהא, חתי ד'כרהא וכל מא יודי אלי שי מן אעמאלהא מת'ל אל{{עברית|אוב}} ואל{{עברית|ידעוני}} ואל{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ואלתחד'יר מן אלתשבה בשי מן אעמאלהם הד'ה פכיף בתבעהא, וצרח פי נץ אל{{עברית|תורה}} באן ג'מיע מא ט'נוה עבאדה לאלהתהם ותקרב(א) להא הו אלשי אלמבגוץ' אלממקות ענד אללה, והו קולה {{עברית|כי כל תועבת י"י אשר שנא עשו לאלהיהם}}. ואנת תג'דהם יד'כרון פי כתבהם אלתי סאכ'ברך בהא אנהם יקרבון ללשמס אלאההם אלאכבר סבעה כ'נאפס וסבעה פיראן וסבעה וטאוט פי בעץ' אלאמור, וכפי בהד'ה {{עברית|תועבה}} ענד אלטבאע אלאנסאני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he">נמצא שכל ה{{עברית|מצוות}} שנאמרו כאיסור על {{עברית|עבודה זרה}}, וכל מה שקשור אליה או מוביל אליה או מיוחס לה – תועלתן ברורה. כי כולן נועדו להציל מאותן דעות משובשות המסיחות את הדעת מכל מה שמועיל לשתי השלמויות, בדברי הזיה שעליהם חונכו אבותינו ואבות אבותינו: "{{עברית|בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים}}" {{הפניה|(יהושע כד,ב)}}, והם שאמרו עליהם נביאי האמת: "{{עברית|וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ}}" {{הפניה|(בשילוב: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח)}}. מה רבה תועלתה של כל {{עברית|מצוה}} המצילה אותנו מאותה טעות גדולה ומשיבה אותנו אל ההאמנה הנכונה, והיא שיש אלוה שברא את כל אלה, והוא אשר ראוי לעובדו ולאהבו ולירא ממנו, לא אלה שחושבים שהם אלים; ושכדי להתקרב לאלוה האמיתי הזה ולעשות רצונו אין צורך כלל לדברים שיש בהם טורח, אלא {{עברית|אהבתו ויראתו}} ותו לא, והם התכלית בעבודתו כמו שנבאר {{הפניה|(ג,נא15 ואילך; נב2 ואילך)}}, "{{עברית|וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ [}}כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]" {{הפניה|(דברים י,יב)}}. עוד נמצה את העניין הזה בהמשך {{הפניה|(מו"נ,שם)}}.</td><br />
<td class="ar">פג'מיע אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי ג'את פי אלנהי ען {{עברית|עבודה זרה}} וכל מא יתעלק בהא או יודי אליהא או ינסב להא בינה' אלפאידה, לאנהא כלהא ללכ'לאץ מן תלך אלארא אלסקימה אלשאגלה ען כל מא ינפע פי אלכמאלין באמור הד'יאניה, הי אלתי כאן רבי עליהא אבא(ו)נא ואג'דאדנא {{עברית|בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים}}, והי אלתי קאל אלאנביא אלצאדקון פיהא {{עברית|ואחרי התהו אשר לא יועילו הלכו}}. פמא אעט'ם פאידה' כל {{עברית|מצוה}} תכ'לצנא מן הד'ה אלגלטה אלעט'ימה ותרדנא אלי אלאעתקאד אלצחיח, והו אן ת'ם אלאה כ'אלק כל הד'ה, והו אלד'י ינבגי אן יעבד ויחב ויכ'אף, לא תלך אלמט'נון בהא אנהא אלהה, ואן הד'א אלאלאה אלחק לא יחתאג' פי אלקרב מנה וחצול רצ'אה לאמור פיהא משקה בוג'ה, בל {{עברית|אהבתו ויראתו}} לא גיר, והמא אלגאיה פי אלעבאדה כמא נבין, {{עברית|ועתה ישראל מה י"י אלהיך שואל מעמך ו[כ](ג)ו'}}, וסנסתופי הד'א אלמעני פי מא בעד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מטרת הפרק: סקירת הספרות האלילית כדי לחשוף את הטעמים למצוות התורה}}<br />
{{קו}}אחזור כעת אל מטרתי ואומר: מה שבירר לי את משמעותן והודיע לי את טעמן של רבות מן המצוות אינו אלא עמידתי על שיטותיהם, דעותיהם, מעשיהם ופולחניהם של הצאבים, כמו שעוד תשמע כשאבאר את טעמיהן של אותן {{עברית|מצוות}} שחושבים שאין להן טעם. אציין לך את הספרים שמהם יתבררו לך כל שיטות הצאבים ודעותיהם שאני יודע, כדי שתדע בוודאות שנכון הוא מה שאומַר בטעמי המצוות הללו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וארג'ע אלי גרצ'י אלאן פאקול, אן כת'יר(א) מן אלשריאע אנמא בין לי מענאהא וערפני עללהא וקופי עלי מד'אהב אלצאבה ואראיהם ואעמאלהם ועבאדאתהם, כמא סתסמע ענד תבייני תעליל תלך אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי יט'ן בהא אן לא עלה להא, ואנא אד'כר לך אלכתב אלתי יתבין לך מנהא כל מא עלמתה אנא מן מד'אהב אלצאבה ואראיהם, חתי תעלם יקינא צחה' מא אקולה פי תעליל הד'ה אלשראיע.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ספר "עבודת האדמה הנבטית" 1: הסברים מאגיים לניסים}}<br />
{{קו}}הספר הגדול ביותר בעניין זה הוא "עבודת האדמה הנבטית" שתרגם אִבְּן וַחְשִׁיַה. עוד אספר לך בפרק שיבוא {{הפניה|(ג,ל)}} מדוע כתבו הצאבים את שיטותיהם בשילוב עם עבודת האדמה. ספר זה מלא בהזיות {{עברית|עובדי עבודה זרה}} ובמה שנפשות המון העם נוטות אליו ונקשרות בו, כוונתי לעשיית טליסמאות והורדת ישויות רוחניות וכישוף ושדים ורוּלים השוכנים במדבריות. בספר הזה נכללו גם הזיות גדולות שכל בר דעת צוחק מהן, שהם חושבים להטיל באמצעותן דופי בנסים הברורים שמהם יודעים תושבי העולם שיש אלוה השופט-מנהיג את תושבי העולם, כמו שנאמר: "{{עברית|לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ}}" {{הפניה|(שמות ט,כט)}} ונאמר: "[לְמַעַן תֵּדַע] {{עברית|כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ}}" {{הפניה|(שם ח,יח)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אכבר כתאב פי ד'לך אלפלאחה אלנבטיה אכ'ראג' אבן וחשיה, וסאכ'ברך פי פצל יאתי לאי שי ג'עלת אלצאבה מד'אהבהם מדונה מע פלאחה' אלארץ', והד'א אלכתאב ממלו מן הד'יאנאת {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, וממא אנפס אלעואם מאילה אליה ומרתבטה בה, אעני אעמאל אלטלסמאת ואסתנזאל אלרוחאניאת ואלסחר ואלג'ן ואלגילאן אלתי תאוי אלברארי, ודרג' איצ'א פי ד'לך אלכתאב הד'יאנאת עט'ימה יצ'חך מנהא ד'וו(א) אלעקול, יזעם בהא אלקדח פי אלמעג'זאת אלבינה אלתי עלם בהא אהל אלארץ' אן ת'ם אלאה חאכם עלי אהל אלארץ' כמא קאל {{עברית|למען תדע כי לי"י הארץ}}, וקאל {{עברית|כי אני י"י בקרב הארץ}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">14</td><br />
<td class="he">מסופר (באותו ספר) על {{עברית|אדם הראשון}} שאמר בספרו שיש בהודו עץ שכשלוקחים ממנו ענפים, אם זורקים אחד מהם על הארץ הוא נע בזחילה כמו נחש. ושיש שם עץ ששורשו בצורת אדם, שנשמעים ממנו מלמולים ויוצאות ממנו מילים בודדות. ושיש עשב שתיאורו כך וכך, שאם ייקח האדם עלה ממנו וישים אותו בחיקו – ייעלם מבני האדם ולא יראו אותו בבואו ובצאתו. וכשיעלו ממנו עשן תחת השמים ישמעו בני האדם באוויר רעם וקולות מבהילים כל זמן שהעשן מיתמר. ועוד מעשיות רבות כיוצא בזה שהוא מביא במסגרת הסיפורים על נפלאות הצמחים וסגולות עבודת האדמה, כדי להטיל דופי בנסים ולהטעות לחשוב שהם מתבצעים על ידי תחבולות.</td><br />
<td class="ar">פחכי ען {{עברית|אדם הראשון}} אנה ד'כר פי כתאבה אן פי אלהנד שג'רה אד'א אתכ'ד'ת מנהא אגצאן פאן אלגצן מנהא אד'א רמי פי אלארץ' יסעי מתחרכא כמא תסעי אלחיאת. ואן ת'ם שג'רה אצלהא צורה' אנסאן תסמע לה המהמה ותנפלת מנה אלכלמה ואלכלמה. ואן חשישה צפתהא כד'א וכד'א אד'א אכ'ד' אלאנסאן מן ורקהא וג'עלהא פי ג'יבה כ'פי ען אלנאס ולא ירי חית' ידכ'ל ויכ'רג', ואן בכ'ר מנהא תחת אלסמא סמע אלנאס פי אלג'ו דוי(א) ואצואת(א) האילה טאלמא ד'אך אלדכ'אן יצעד, ומת'ל הד'ה אלכ'ראפאת כת'יר יג'יבהא פי מערץ' אלאכ'באר בעג'איב אלנבאת וכ'ואץ אלפלאחה, חתי יטען פי אלמעג'זאת ויוהם אנהא תתם בחילה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|"עבודת האדמה הנבטית" 2: אופיים של האלילים}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|החוטמית והיברוח)}} ומן המעשיות באותו ספר, על שיח החוטמית מאותן {{עברית|אשרות}} שהיו עושים כמו שהודעתיך {{הפניה|(פסקה 7)}}, אמר שהשיח הזה שהה ב{{עברית|נינוה}} שנים עשר אלף שנה, ושהוא רב עם היברוח, כי הוא רצה לתפוס את מקומו. והאדם שאותו שיח היה משרה עליו התגלות, התגלותו נפסקה ממנו למשך זמן מה, וכאשר השרה עליו התגלות אחרי אותו פרק זמן, סיפר לו שהוא היה עסוק בריב עם היברוח, וציווה אותו שיכתוב לכלדים שישפטו ביניהם ויאמרו איזה מהם טוב יותר לכישופיהם ובעל שימוש רב יותר, האם החוטמית או היברוח;{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} וכל אותה מעשייה ארוכה, שאם תעמוד עליה תוכל ללמוד ממנה כיצד היו שכליהם של אנשי הזמנים ההם ומדעיהם. והם היו "{{עברית|חַכִּימֵי בָבֶל}}" {{הפניה|(דניאל ב,יב)}} שנרמז אליהם באותם ימים חשוכים, כי אלה היו דתותיהם שחונכו עליהן. ואלמלא אותה מידה של האמנת קיומו של האלוה שהתפרסמה היום באומות, היו ימינו בזמנים אלה חשוכים עוד יותר מאלה, אם כי באופנים אחרים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומן כ'ראפאת ד'לך אלכתאב אן שג'רה' כ'טמי מן תלך אל{{עברית|אשרות}} אלתי כאנוא יעמלונהא כמא אעלמתך, ד'כר אן אקאמת תלך אלשג'רה פי {{עברית|נינוה}} את'ני עשר אלף סנה, ואנהא תכ'אצמת מע אליברוח לאנה אראד אן יאכ'ד' מכאנהא, ואן אלשכ'ץ אלד'י כאן תוחי אליה הד'ה אלשג'רה אנקטע ענה וחיהא מדה, פלמא אוחת אליה בעד תלך אלמדה אכ'ברתה אנהא כאנת משגולה באלכ'צאם מע אליברוח, ואמרתה אן יכתב ללכלדאניין אן יחכמוא בינהמא ויקולוא איהמא אפצ'ל פי סחרהם ואכת'ר עמל(א) הל אלכ'טמי או אליברוח, ותלך אלכ'ראפה אלטוילה אלתי תסתדל מנהא אד'א וקפת עליהא עלי עקול אהל תלך אלאזמנה ועלומהם כיף כאנת, והאולא כאנוא {{עברית|חכימי בבל}} אלמשאר אליהם פי תלך אלאיאם אלמט'למה, לאן הד'ה כאנת אדיאנהם אלתי רבוא עליהא. ולולא הד'א אלקדר אלד'י שהר אלאן פי אלמלל מן אעתקאד וג'וד אלאלאה לכאנת איאמנא פי הד'ה אלאזמנה אשד ט'לא[ם](מא) מן תלך, לכנהא פי אנואע אכ'רי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">16</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|התמוז)}} אחזור לענייננו. באותו ספר מסופר על אחד מ{{עברית|נביאי עבודה זרה}} ששמו היה {{עברית|תמוז}}, שקרא למלך שיעבוד את שבעת כוכבי הלכת ושנים עשר המזלות, והרגוֹ המלך במיתה משונה. ומסופר שבליל מותו התאספו כל הפסלים מקצות הארץ אל המקדש שבבבל, אל פסל הזהב הגדול שהוא פסל השמש. הפסל ההוא היה תלוי בין השמים לארץ, ועמד באמצע המקדש כשכל הפסלים סביבו, והחל להספיד את {{עברית|תמוז}} ולתאר מה שקרה לו, כשכל הפסלים בוכים ומקוננים כל הלילה. ובבוקר עפו הפסלים ושבו למקדשיהם בקצות הארץ. דבר זה נעשה מנהג קבוע, ביום הראשון של חודש {{עברית|תמוז}} מקוננים ובוכים על {{עברית|תמוז}}, והנשים מבכות ומספידות אותו. התבונן והבן וראה כיצד היו דעות בני האדם באותם זמנים. סיפור זה על {{עברית|תמוז}} קדום מאוד אצל הצאבים. ומן הספר הזה תעמוד על רוב הזיות הצאבים, מעשיהם וחגיהם.</td><br />
<td class="ar">וארג'ע אלי גרצ'נא. ופי ד'לך אלכתאב חכי ען שכ'ץ מן {{עברית|נביאי עבודה זרה}} כאן אסמה {{עברית|תמוז}}, דעא מלכא ליעבד אלסבעה כואכב ואלאת'ני עשר ברג'א, פקתלה ד'לך אלמלך קתלא שניעא, פד'כר אן לילה' מותה אג'תמעת אלאצנאם כלהא מן אקטאר אלארץ' אלי אלהיכל פי ב(א)בל אלי צנם אלד'הב אלכביר אלד'י הו צנם אלשמס, וכאן ד'לך אלצנם מעלק(א) בין אלסמא ואלארץ', פוקף פי וסט אלהיכל ואלאצנאם כלהא חולה, ואכ'ד' יעדד עלי ויצף מא תם עליה, ואלאצנאם כלהא תבכי ותנוח טול אלליל, פענד אלצבאח טארת אלאצנאם ורג'עת להיאכלהא פי אקטאר אלארץ', וצארת הד'ה סנה דאימה פי אול יום מן שהר ינאח ויבכי עלי , ותנדבה אלנסא ויעדדן עליה. פאעתבר [ואפהם] וארי כיף כאנת ארא אלנאס פי תלך אלאזמאן, והד'א חדית' קדים ג'דא פי אלצאבה. ומן הד'א אלכתאב תקף עלי אכת'ר הד'יאן אלצאבה ואעמאלהם ואעיאדהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}17</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|"עבודת האדמה הנבטית" 3: אזהרה מקבלת גרסתם לסיפור גן עדן}}<br />
{{קו}}אשר לאותו סיפור שסיפרו על מעשה {{עברית|אדם}} וה{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, והרמז ללבישת מה שלא היה מקובל ללובשו – היזהר והישמר פן ישתבש שכלך ויעלה בלבך שמה שאמרוהו התרחש אי פעם ל{{עברית|אדם}} או לזולתו, כי אין זה סיפור שקרה במציאות בשום אופן. בהתבוננות קלה תתברר לך האבסורדיות של כל מה שהם אמרו במעשייה הזאת, ויתברר לך שהוא סיפור שהם המציאו אחרי ה{{עברית|תורה}}: מכיוון שהתפרסמה ה{{עברית|תורה}} באומות והם שמעו את פשט {{עברית|מעשה בראשית}} והבינו אותו כולו כפשוטו, הם חיברו את הסיפור הזה, כדי שישמע אותו הפתי ויתפתה ויחשוב שהעולם קדום, ושהסיפור ההוא המתואר ב{{עברית|תורה}} קרה כך כמו שהם סיפרו. ואף על פי שלשכמותך אין צורך להעיר על כך, כי כבר השגת מהמדעים מה שימנע את דעתך מלהיקשר במעשיות הצאבים והזיות הכשדים והכלדים המעורטלים מכל מדע שהוא מדע באמת, הרי הזהרתי מכך כאמצעי זהירות לאחרים, כי ההמון נוטה פעמים רבות לקבל את המעשיות כאמת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא תלך אלקצה אלתי חכוהא ען קצה' {{עברית|אדם}} ואל{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, ואלאשארה אלי לבאס מא לם תג'ר אלעאדה בלבאסה, פאחד'ר ת'ם אחד'ר אן יתשוש עקלך ויכ'טר בבאלך אן ד'לך אלד'י קאלוה הו קט אמר ג'רי לא ל{{עברית|אדם}} ולא לגירה, ולא הי קצה וג'ודיה בוג'ה, ובאיסר תאמל יבין לך מחאלהם פי כל מא ד'כרוה פי תלך אלכ'ראפה, ויתבין לך אנהא קצה פרצ'והא מן בעד אל{{עברית|תורה}} למא שהרת אל{{עברית|תורה}} פי אלמלל וסמעוא ט'אהר {{עברית|מעשה בראשית}} ואכ'ד'וה כלה עלי ט'אהרה עמלוא תלך אלקצה, חתי יסמעהא אלגר פיגתר ויט'ן אן אלעאלם קדים, ואן תלך אלקצה אלמוצופה פי אל{{עברית|תורה}} הכד'א ג'רת כמא חכוא. ואן כאן מת'לך לא יחתאג' תנביהא עלי הד'א לאן קד חצל ענדך מן אלעלום מא ימנע ד'הנך מן אן תתעלק בה כ'ראפאת אלצאבה והד'יאן אלכסדאניין ואלכלדאניין אלעריין ען כל עלם הו עלם באלחקיקה, לכני חד'רת מן ד'לך אחתיאטא לגירך לאן כת'ירא מא ימיל אלג'מהור לתצדיק אלכ'ראפאת.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}18</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מקורות אחרים וסיכום הסקירה}}<br />
{{קו}}ומן הספרים הללו ספר ה"אוסטומאכוס" המיוחס לאריסטו, וחלילה וחס לו מכך. וכן ספרי הטליסמאות, שמהם ספר "טומטום" וספר "אלסרב" וספר "דרגות הגלגל והצורות העולות בכל אחד מדרגותיו", ועוד ספר המיוחס לאריסטו על הטליסמאות, וספר המיוחס להרמס, וספר אסחאק הצאבי בהגנה על דת הצאבים, וספרו הגדול על חוקי הצאבים ופרטי דתם וחגיהם וקרבנותיהם ותפילותיהם ודברים אחרים מדברי דתם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומן תלך אלכתב כתאב אלאסטמאכ'ס אלמנסוב לארסטו, וחאשאה ת'ם חאשאה. וכד'לך כתב אלטלסמאת אלתי מנהא כתאב טמטם, וכתאב אלסרב, וכתאב דרג' אלפלך ואלצור אלטאלעה פי דרג'ה דרג'ה מנה, וכתאב מנסוב איצ'א לארסטו פי אלטלסמאת, וכתאב מנסוב להרמס, וכתאב אסחאק אלצאבי פי אלאחתג'אג' למלה' אלצאבה, וכתאבה אלכביר פי נואמיס אלצאבה וג'זאיאת דינהם ואעיאדהם וקראבינהם וצלואתהם וגיר ד'לך מן אמור דינהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">19</td><br />
<td class="he">כל אלה שציינתי לך הם {{עברית|ספרי עבודה זרה}} שתורגמו לערבית, ואין ספק שהם חלק קטנטן ממה שלא תורגם, וגם איננו נמצא אלא כלה ואבד ברבות השנים. אלה המצויים אצלנו היום כוללים את רוב דעות הצאבים ומעשיהם, שחלקם מפורסמים היום בעולם. כוונתי לבניין מקדשים והעמדת צורות ממתכות ומאבנים בתוכם; בניין מזבחות והקרבת זבחים או מיני מאכל עליהם; קביעת חגים; התקבצות לתפילות ולעבודות למיניהן במקדשים הללו שהם מייחדים בהם מקומות מפוארים מאוד שהם מכנים "מקדש הצורות השכליות"; הצבת צורות "{{עברית|עַל הֶהָרִים הָרָמִים [}}וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן]" {{הפניה|(דברים יב,ב)}}; פיאור אותן {{עברית|אשרות}}; הקמת ה{{עברית|מצבות}}; ודברים אחרים שייוודעו לך מן הספרים האלה שהערתי לך עליהם.</td><br />
<td class="ar">פהד'ה כלהא אלתי ד'כרת לך הי {{עברית|ספרי עבודה זרה}} אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ולא ריב אנהא ג'ז יסיר ג'דא ממא לם יכ'רג' ולם יוג'ד איצ'א בל תלף ובאד עלי מרור אלסנין, והד'ה אלתי הי מוג'ודה לדינא אליום משתמלה עלי אכת'ר ארא אלצאבה ואעמאלהם אלמשהור בעצ'הא אליום פי אלעאלם, אעני בניאן אלהיאכל ואתכ'אד' אלצור מן אלמסבוכאת ואלחג'ארה פיהא, ובניאן אלמד'אבח ואלתקריב עליהא אמא ד'באיח או אנואע מן אלטעאם, ורסם אעיאד, ואג'תמאע ללצלואת ולאנואע עבאדאת פי תלך אלהיאכל, ויג'עלון פיהא מואצ'ע מעט'מה ג'דא יסמונהא היכל אלצור אלעקליה, ואתכ'אד' אלצור {{עברית|על ההרים הרמים ו[כ](ג)ו'}}, ותעט'ים תלך אל{{עברית|אשרות}}, ואקאמה' אל{{עברית|מצבות}} וגיר ד'לך ממא סתטלע עליה מן הד'ה אלכתב אלתי נבהתך עליהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}20</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מטרות התורה – מיגור האלילות מעולם האמונה ומן העולם הפיזי}}<br />
{{קו}}הכרת הדעות הללו והמעשים הללו היא שער גדול מאוד למתן טעם ל{{עברית|מצוות}}, כי העיקר של כל תורתנו והציר שהיא סובבת עליו הוא מחיית אותן דעות מן הלבבות, ואותם עקבות מן המציאות.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן הלב)}} כדי למחותן מן הלבבות נאמר: "[הִשָּׁמְרוּ לָכֶם] {{עברית|פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם}} {{עברית|[}}וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם]" {{הפניה|(שם יא,טז)}}, "[פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט] {{עברית|אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם}} {{עברית|[}}מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם...]" {{הפניה|(שם כט,יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן המציאות)}} וכדי למחותם מן המציאות נאמר: "{{עברית|מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} [וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ] {{עברית|וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן}} {{עברית|[}}וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]" {{הפניה|(שם ז,ה)}}, "[וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן] {{עברית|וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא}}" {{הפניה|(שם יב,ג)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומערפה' תלך אלארא ותלך אלאעמאל הו באב כביר ג'דא פי תעליל אל{{עברית|מצו[ו]ת}}, לאן שריעתנא כלהא אצלהא וקטבהא אלד'י עליה תדור הו מחו תלך אלארא מן אלאד'האן, ותלך אלאת'אר מן אלוג'וד. למחוהא מן אלאד'האן קאל {{עברית|פן יפתה לבבכם ו[כ](ג)ו', אשר לבבו פונה היום ו[כ](ג)ו'}}. ולמחוהא מן אלוג'וד קאל {{עברית|מזבחותיהם תתצו ואשריהם תגדעון}} {{עברית|ו[כ](ג)ו', ואבדתם את שמם מן המקום ההוא}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}21</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום הפרק: האלילות – ניגודה המוחלט של התורה}}<br />
{{קו}}שתי המטרות הללו חוזרות ונשנות בכמה מקומות. זו היתה הכוונה הראשונה הכוללת את כלל התורה, כמו שהודיעו לנו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}} בפירושם המקובל על דבריו יתעלה: "{{עברית|אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה [}}מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם]" {{הפניה|(במדבר טו,כג)}}. הם אמרו: "{{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה}}" {{הפניה|(ספרי במדבר קיא; דברים נד)}}. דע זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ותכרר האד'אן אלגרצ'אן פי עדה' מואצ'ע, והו כאן אלקצד אלאול אלג'אמע לג'מלה' אלשריעה כמא אעלמונא {{עברית|ז"ל}} פי תפסירהם אלמרוי לקולה תע(א)לי {{עברית|את כל אשר צוה י"י אליכם ביד משה [וכו']}}{{עברית|}}, קאלוא {{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כ[ו]לה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כ[ו]לה}}, פאערף הד'א:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%97&diff=323חלק ג, פרק כח2021-05-31T06:36:15Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כח}}<br />
{{כותרת|האמונות להשגת מטרות התורה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההשקפות שהתורה מלמדת המביאות לשלמות הנפש ולשלמות הגוף}}<br />
{{קו}}ממה שעליך לשים לב אליו, הוא{{קו}}{{אינדקס|לשלמות הנפש)}} שתדע שהתורה הודיעה את תכליתן של הדעות הנכונות שהשלמות האחרונה מושגת על ידיהן וקראה להאמין בהן רק באופן כללי; והן קיום האלוה יתעלה, ייחודו, ידיעתו, יכולתו, רצונו וקדמותו. כל אלה תכליות אחרונות שאינן מתבררות בפירוט ובהגדרה אלא לאחר הכרת דעות רבות.{{קו}}{{אינדקס|לשלמות הגוף)}} כמו כן התורה קראה גם להאמין במה שההַאֲמנה בו הכרחית לתיקון המצבים המדיניים, כמו שאנחנו מאמינים שהוא יתעלה כועס מאוד על מי שאינו מציית לו, ולכן יש לירוא ולפחד ולהישמר מאי־ציות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ממא יג'ב אן תתנבה עליה, הו אן תעלם אן אלארא אלצחיחה אלתי בהא יחצל אלכמאל אלאכ'יר אנמא אעטת אלשריעה מנהא גאיתהא, ודעת לאעתקאדהא עלי אלתג'מיל, וה[י](ו) וג'וד אלאלאה תע(א)לי ותוחידה ועלמה וקדרתה ואראדתה וקדמה. והד'ה כלהא גאיאת אכ'ירה לא תתבין בתפציל ותחדיד אלא בעד מערפה' ארא כת'ירה. וכד'לך איצ'א דעת אלשריעה לאעתקאדאת מא אעתקאדהא צ'רורי פי צלאח אלאחואל אלמדניה, כאעתקאדנא אנה תע(א)לי ישתד גצ'בה עלי מן עצאה פלד'לך ילזם אן יכ'אף וירהב ויחד'ר אלעציאן.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|קריאת התורה ללימוד כל המדעים כלולה במצוות אהבת ה'}}<br />
{{קו}}אשר לשאר הדעות הנכונות לגבי כלל ההוויה הזאת, כלומר כל המדעים העיוניים למיניהם הרבים, שבאמצעותם מתאמתות הדעות שהן התכלית האחרונה – אף על פי שהתורה לא קראה אליהן במפורש כמו שקראה לאמורות לעיל, היא קראה אליהן באופן כללי, והוא שנאמר: "{{עברית|לְאַהֲבָה אֶת ה'}}" {{הפניה|(דברים יא,יג)}}. ידועה לך ההדגשה שנאמרה בנוגע ל{{עברית|אהבה}}, "{{עברית|בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ}}" {{הפניה|(שם ו,ה)}}, וכבר ביארנו ב{{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(יסודי התורה ב,ב; תשובה י,ו ועוד)}} שה{{עברית|אהבה}} הזאת אינה מתקיימת אלא בהשגת המציאות כולה כפי שהיא, והתבוננות בחכמתו בה. וכן הזכרנו שם את הערת ה{{עברית|חכמים ז"ל}} על עניין זה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא סאיר אלארא אלצחיחה פי ג'מיע הד'א אלמוג'וד אלתי תלך הי אלעלום אלנט'ריה כלהא עלי כת'רה' אנואעהא אלתי בהא תצח תלך אלארא אלתי הי אלגאיה אלאכ'ירה, פאן אלשריעה ואן כאנת לם תדע[ו] אליהא בתצריח כמא דעת לתלך פאנהא דעת להא עלי אלתג'מיל, והו קולה {{עברית|לאהבה את י"י}}. וקד עלמת מא ג'א מן אלתאכיד פי אל{{עברית|אהבה}} {{עברית|בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך}}, וקד בינא פי {{עברית|משנה תורה}} אן הד'ה אל{{עברית|אהבה}} לא תצח אלא באדראך אלוג'וד כלה עלי מא הו עליה ואעתבאר חכמתה פיה. וד'כרנא איצ'א הנאך תנביה אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} עלי הד'א אלמעני,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מיון טעמי המצוות לשלוש מטרות משנֶה}}<br />
{{קו}}העולה מכל מה שהקדמנו עתה בנושא זה הוא שכל {{עברית|מצוה}}, בין אם היא מצוות עשה או לא תעשה, שמטרתה היא{{קו}}{{אינדקס|א)}} סילוק עושק הדדי,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או עידוד למידה טובה המביאה לשיפור החיים בחברה,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} או מתן דעה נכונה שיש להאמין בה, אם מצד הדבר עצמו, או בהיותה הכרחית לסילוק עושק הדדי או הקניית מידה טובה –{{קו}}הרי {{עברית|מצוה}} זו היא בעלת טעם ברור ותועלת גלויה, ואין שאלה על תכלית ה{{עברית|מצוות}} הללו, כי מעולם לא נבוך אדם ולא שאל: "מדוע נצטווינו (בהאמנה) שה' אחד?" או "מדוע נאסר עלינו לרצוח ולגנוב?" או "מדוע נאסר עלינו לנקום ולהתנקם?" או "מדוע נצטווינו לאהוב זה את זה?".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}(ו)[פ]אלמתחצל מן כל מא קדמנאה אלאן פי הד'א אלגרץ' הו אן כל {{עברית|מצוה}} סוי כאנת אמרא או נהיא יכון מקתצ'אהא רפע תט'אלם, או חץ' עלי כ'לק כרים מוד לחסן עשרה, או אעטא ראי צחיח ילזם אעתקאדה אמא בחסב אלאמר פי נפסה או בכונה צ'רורי(א) פי רפע אלתט'אלם או אכסאב כ'לק כרים, פאן תלך אל{{עברית|מצוה}} בינה' אלעלה ט'אהרה' אלמנפעה, וליס פי תלך אל{{עברית|מצו[ו]ת}} סואל ען גאיה, לאנה לם יתחיר אחד יומא קט ולא סאל לאי שי שרענא באן אללה ואחד, או לאי שי נהינא ען אלקתל ואלסרקה, או לאי שי נהינא ען אלאנתקאם ואלאכ'ד' באלת'אר, או לאי שי אמרנא במחבה' בעצ'נא בע[ץ'](צ'א).</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he">אלא מה שנבוכו לגביו בני האדם ונחלקו בו הדעות, עד שהיו שאמרו שאין בהן שום תועלת אלא ציווי גרידא, ואחרים אמרו שיש להן תועלת אלא שהיא נעלמה מאיתנו – הן ה{{עברית|מצוות}} שאין נראית מהן לכאורה תועלת באחד משלושת הדברים שציינו. כוונתי {{אינדקס|ג)}} שאינן מקנות דעה כלשהי, {{אינדקס|ב)}} ואינן מלמדות מידה טובה, {{אינדקס|א)}} ואינן מסירות עושק. אלא הדבר נראה לכאורה כאילו אין ל{{עברית|מצוות}} הללו קשר לא לתיקון הנפש במתן הַאֲמָנוֹת, ולא לתיקון הגוף במתן חוקים מועילים בהנהגת המדינה או הנהגת משק הבית, כגון איסור ה{{עברית|שעטנז}} וה{{עברית|כלאים}} ו{{עברית|בשר בחלב}}, והציווי על {{עברית|כסוי הדם}} ו{{עברית|עגלה ערופה}} ו{{עברית|פטר חמור}} וכיוצא בהם. עוד תשמע את ביאורי לכולם {{הפניה|(בפרקים לה-מט)}}, ומתן טעמיהם הנכונים והמוכחים, מלבד פרטים ו{{עברית|מצוות}} בודדות כמו שציינתי לך {{הפניה|(ג,כו10-6)}}, ואבאר שכל אלו וכיוצא בהם קשורים בהכרח לאחד משלושת הדברים: {{אינדקס|ג)}} תיקון הַאֲמָנוֹת; או תיקון מצבי המדינה, המושג בשתיים: {{אינדקס|א)}} בסילוק העושק ההדדי, {{אינדקס|ב)}} ובהקניית מידות נעלות.</td><br />
<td class="ar">בל אלתי תחיר פיהא אלנאס ואכ'תלפת אלארא חתי קאל אלבעץ' לא פאידה פיהא אצלא אלא מג'רד אמר, וקאל אכ'ר להא פאידה וכ'פ(י)ת ענא, הי אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי לא יבדו מן ט'אהרהא נפע פי ואחד מן תלך אלת'לת'ה מעאני אלתי ד'כרנא, אעני אנהא לא תעטי ראיא מן אלארא ולא תפיד כ'לקא כרימא ולא תרפע תט'אל[ם](מא), (ו)[פ]ט'אהר אלאמר אן לא מד'כל לתלך אל{{עברית|מצו[ו]ת}} לא פי צלאח אלנפס באעטא אעתקאד ולא פי צלאח אלג'סד באעטא קואנין נאפעה פי תדביר אלמדינה או תדביר אלמנזל, מת'ל אלנהי ען אל{{עברית|שעטנז}} ואל{{עברית|כלאים}} ו{{עברית|בשר בחלב}}, ואלאמר ב{{עברית|כסוי הדם}} ו{{עברית|עגלה ערופה}} ו{{עברית|פטר חמור}} ונחוהא. וסתסמע תבייני לג'מיעהא ואעטא עללהא אלצחיחה אלמברהנה, אלא ג'זאיאת ואחאד {{עברית|מצו[ו]ת}} כמא ד'כרת לך, ואבין אן כל הד'ה ונחוהא לא בד אן יכון להא מדכ'ל פי אחד אלת'לת'(ה) מעאני, אמא צלאח אעתקאד, או צלאח אחואל אלמדינה אלד'י יתם בשי[א]ין ברפע אלתט'אלם ובאכסאב כ'לק פאצ'ל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום}}<br />
{{קו}}הבן את מה שאמרנו על ההאמנות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} יש שה{{עברית|מצוה}} מקנה האמנה נכונה וזו המטרה ותו לא, כמו ההאמנה בייחוד ובקדמות האלוה ושאין הוא גוף;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש שאותה האמנה הכרחית לסילוק עושק הדדי או הקניית מידה טובה, כמו ההאמנה שהוא יתעלה כועס מאוד על מי שעושק, כמו שנאמר: "{{עברית|וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב [}}וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים]" {{הפניה|(שמות כב,כג)}}, וכמו ההאמנה שהוא יתעלה עונה מיד לזעקת העשוק או המרומה: "{{עברית|וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי – וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי}}" {{הפניה|(שם,כו)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וחצל מא קלנאה פי אלאעתקאדאת, אנה קד תכון אל{{עברית|מצוה}} תעטי אעתקאדא צחיחא הו אלמקצוד לא גיר, מת'ל אעתקאד אלתוחיד ואזליה' אלאלאה ואנה גיר ג'סם, וקד יכון ד'לך אלאעתקאד צ'רורי(א) פי רפע אלתט'אלם או אכסאב כ'לק כרים, מת'ל אלאעתקאד אנה תע(א)לי ישתד גצ'בה עלי מן ט'לם כמא קאל {{עברית|וחרה אפי והרגתי וגו'}}, וכאלאעתקאד באנה תע(א)לי יג'יב דעוה' אלמט'לום או אלמגבון פי אלחין {{עברית|והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני}}:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%96&diff=322חלק ג, פרק כז2021-05-31T06:36:14Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כז}}<br />
{{כותרת|שתי מטרות התורה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שתי מטרות לתורה: תיקון הנפש ותיקון הגוף}}<br />
{{קו}}מטרתה של התורה בכללותה היא שני דברים: {{אינדקס|א)}} תיקון הנפש, {{אינדקס|ב)}} ותיקון הגוף.{{קו}}{{אינדקס|א)}} תיקון הנפש הוא שהמון העם ישיגו דעות נכונות כפי יכולתם. לכן חלקן (נאמרו) בפירוש וחלקן במשל, כי אין בטבע המון העם יכולת מספקת להשגת הדבר הזה כפי שהוא.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואילו תיקון הגוף מתקיים בתיקון מצבי מחייתם אלה עם אלה. עניין זה מושג על ידי שני דברים: {{אינדקס|ב1)}} האחד, סילוק העושק מביניהם, כלומר שלא יהיה כל אחד מבני האדם רשאי לעשות כרצונו וכיכולתו, אלא ייכפה למה שמועיל לכלל. {{אינדקס|ב2)}} והשני, שכל אחד מבני האדם יקנה מידות מועילות לחיים המשותפים, כדי שיוסדר מצב המדינה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}קצד ג'מלה' אלשריעה שיאן, והמא צלאח אלנפס וצלאח אלבדן. אמא צלאח אלנפס פהו באן תחצל ללג'מהור ארא צחיחה בחסב טאקתהם, פלד'לך יכון בעצ'הא בתצריח ובעצ'הא במת'אל, אד' ליס פי טביעה' אלג'מהור אלעאמה אן תפי טאקתהם באדראך ד'לך אלאמר עלי מא הו עליה. ואמא צלאח אלבדן פהו יכון באצלאח אחואל מעאישהם בעצ'הם מע בעץ', והד'א אלמעני יתם בשי[א]ין, אחדהמא רפע אלתט'אלם מן בינהם, והו אן לא יכון כל שכ'ץ מן אלנאס מבאחא מע אראדתה ומא תצל (ע)[א]ליה קדרתה, בל יקסר עלי מא בה נפע אלג'מיע. ואלת'אני אכסאב כל שכ'ץ מן אלנאס אכ'לאקא נאפעה פי אלמעאשרה חתי ינתט'ם אמר אלמדינה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|עדיפות וקדימות בשתי השלמויות}}<br />
{{קו}}דע שמבין שתי המטרות האלה – אחת מהן קודמת במעלה ללא ספק, והיא תיקון הנפש, כלומר הקניית דעות נכונות; ואילו השנייה, כלומר תיקון הגוף, קודמת בטבע ובזמן, והיא הנהגת המדינה ותיקון מצבי כל יושביה במידת האפשר. זו השנייה היא המחייבת יותר, והיא שהופלג לדקדק בה ובכל פרטיה, כי אין להשיג את הכוונה הראשונה (=המטרה) אלא לאחר השגת זו השנייה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אן הד'ין אלמקצדין אחדהמא בלא שך (אעט'ם)[אקדם] באלשרף והו צלאח אלנפס, אעני אעטא אלארא אלצחיחה, ואלת'אני אקדם באלטבע ובאלזמאן אעני צלאח אלג'סד, והו תדביר אלמדינה וצלאח אחואל אהלהא כלהם חסב אלטאקה. והד'א אלת'אני הו אלאכד, והו אלד'י בולג פי תחרירה ותחריר ג'זאיאתה כלהא, לאנה לא יחצל אלקצד אלאול אלא בעד חצול הד'א אלת'אני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תהליכי התיקון מיועדים להשגת שתי השלמויות}}<br />
{{קו}}זאת, כי הוכח שיש לאדם שתי שלמויות: שלמות ראשונה שהיא שלמות הגוף, ושלמות אחרונה שהיא שלמות הנפש.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וד'לך אנה קד תברהן אן אלאנסאן לה כמאלאן, כמאל[א] אול[א] והו כמאל אלג'סד, וכמאל[א] אכ'יר[א] והו כמאל אלנפס.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he">שלמותו הראשונה היא שיהיה בריא, במצבו הגופני הטוב ביותר, ודבר זה לא יתממש אלא אם ימצא את צרכיו כל אימת שיבקש אותם; כלומר את מזונותיו ושאר צורכי הנהגת גופו כגון מגורים ומרחץ וכיוצא בזה. אדם בודד אינו יכול להשיג זאת בשום אופן, ואף אחד אינו יכול להשיג את השיעור הזה אלא על ידי חברה מדינית, כי האדם מדיני בטבעו, כידוע.</td><br />
<td class="ar">פכמאלה אלאול הו אן יכון צחיחא עלי אחסן חאלאתה אלג'סמאניה, והד'א לא יצח אלא בוג'ודה צ'רוריאתה כלמא טלבהא, והי אגד'יתה וסאיר תדביר ג'סדה מן אלכן ואלאסתחמאם וגירהמא, והד'א לא יתם לשכ'ץ ואחד מנפרד בוג'ה, ולא ימכן חצול הד'א אלקדר לכל שכ'ץ אלא באלאג'תמאע אלמדני כמא קד עלם אן אלאנסאן מדני באלטבע,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">שלמותו האחרונה היא שייעשה הוגה בפועל, כלומר שיהיה לו שכל בפועל. זאת על ידי כך שידע כל מה שביכולת האדם לדעת על כל הנמצאים כולם בהתאם לשלמותו האחרונה. ברור הוא שבשלמות האחרונה הזאת אין מעשים ולא מידות, ואין היא אלא דעות בלבד, שהעיון הביא אליהן והחקירה חייבה אותן. ברור גם שאי אפשר להשיג את השלמות האחרונה הנכבדה הזאת אלא אחרי השגת השלמות הראשונה, כי האדם אינו יכול לתפוס {{מונח|תצור}} מושכל, אפילו הסבירו לו אותו, וכל שכן אם יתעורר לכך מעצמו, כאשר הוא כאוב או ברעב או צמא עז, או בחום או בקור עזים. אלא רק לאחר השגת השלמות הראשונה תיתכן השגת השלמות האחרונה, שהיא בלי ספק נכבדה יותר, והיא ולא אחרת סיבת הקיום המתמיד.</td><br />
<td class="ar">וכמאלה אלאכ'יר הו אן יציר נאטקא באלפעל, אעני אן יכון לה עקל באלפעל, וד'לך באן יעלם כל מא פי טאקה' אלאנסאן אן יעלמה מן ג'מיע אלמוג'ודאת כלהא בחסב כמאלה אלאכ'יר. ובין הו אן הד'א אלכמאל אלאכ'יר ליס פיה אעמאל ולא אכ'לאק, ואנמא הו ארא פקט קד ודי אליהא אלנט'ר ואוג'בהא אלבחת'. ובין הו איצ'א אן הד'א אלכמאל אלאכ'יר אלשריף לא ימכן חצולה אלא בעד חצול אלכמאל אלאול, לאן אלאנסאן לא ימכנה אן יתצור מעקולא ולו פהם איאה נאהיך אן יתנבה לד'לך מן נפסה, והו בה וג'ע או ג'וע שדיד או עטש או חר או ברד שדיד[אן], בל בעד חצול אלכמאל אלאול ימכן חצול אלכמאל אלאכ'יר אלד'י הו אשרף בלא שך, והו סבב אלבקא אלדאים לא גירה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התורה האמיתית – שילוב שתי המטרות למען שתי השלמויות}}<br />
{{קו}}והנה התורה האמיתית, שהבהרנו {{הפניה|(ב,לט)}} שהיא אחת ואין אחרת, והיא תורת {{עברית|משה רבינו}} – באה רק להועיל לנו במתן שתי השלמויות יחד, כלומר:{{קו}}{{אינדקס|ב)}} תיקון מצבי בני האדם זה עם זה על ידי סילוק העושק והקניית מידות נכבדות ונעלות כך שאנשי הארץ יוכלו להתקיים ולהתמיד בסדר אחיד כדי שכל אחד מהם יוכל להגיע לשלמותו הראשונה;{{קו}}{{אינדקס|א)}} ותיקון ההאמנות {{מונח|אעתקאד}} ומתן דעות נכונות שעל ידיהן תושג השלמות האחרונה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאלשריעה אלחאקה אלתי קד בינא אנהא ואחדה לא גיר והי שריעה' {{עברית|משה רב[י]נו}}, אנמא ג'את לתפידנא אלכמאלין ג'מיעא, אעני צלאח אחואל אלנאס בעצ'הם מע בעץ' ברפע אלתט'אלם ובאלתכ'לק באלכ'לק אלכרים אלפאצ'ל חתי ימכן בקא אהל אלבלד ודואמהם עלי נט'אם ואחד ליחצל כל ואחד מנהם עלי כמאלה אלאול, וצלאח אלאעתקאדאת ואעטא ארא צחיחה בהא יחצל אלכמאל אלאכ'יר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he">ה{{עברית|תורה}} דיברה במפורש על שתי השלמויות האלה, והודיעה לנו שתכלית כל התורה הזאת היא השגת שתי השלמויות האלה. הוא יתעלה אמר: "{{עברית|וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ}} {{אינדקס|א)}} {{עברית|לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים}} {{אינדקס|ב)}} {{עברית|לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה}}" {{הפניה|(דברים ו,כד)}}.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא הקדים כאן את השלמות האחרונה, בהתאם למעלתה, כמו שביארנו שהיא התכלית האחרונה, והם דבריו: "{{עברית|לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים}}". ידועים לך דבריהם (של חכמינו) {{עברית|ז"ל}} בביאור {{מונח|שרח}} דבריו יתעלה "{{עברית|לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים}}" {{הפניה|(שם כב,ז)}}. הם אמרו: "{{עברית|לְמַעַן יִיטַב לָךְ – לעולם שכולו טוב, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים – לעולם שכולו ארוך}}" {{הפניה|(בבלי חולין קמב,א בכתבי היד; משנה תורה, הלכות תשובה ח,א)}}. כך בדבריו כאן "{{עברית|לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים}}" הכוונה היא אותו עניין עצמו, כלומר לנחול {{עברית|עולם שכולו טוב וארוך}}, שהוא הקיום המתמיד.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ודבריו "{{עברית|לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה}}" הם הקיום הגופני הראשון הזה הנמשך פרק זמן מסוים, שאינו מוסדר אלא על ידי החברה המדינית, כמו שביארנו.</td><br />
<td class="ar">וקד נצת אל{{עברית|תורה}} בהד'ין אלכמאלין, ואכ'ברתנא אן גאיה' הד'ה אלשריעה כלהא הו חצול הד'ין אלכמאלין, קאל תע(א)לי {{עברית|ויצונו י"י לעשות את כל החקים האלה ליראה את י"י אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה}}, וקדם הנא אלכמאל אלאכ'יר בחסב שרפה כמא בינא אנה אלגאיה אלאכ'ירה והו קולה {{עברית|לטוב לנו כל הימים}}, קד עלמת קולהם {{עברית|ז"ל}} פי שרח קולה תע(א)לי {{עברית|למען ייטב לך והארכת ימים}}, קאלוא {{עברית|למען ייטב לך לעולם שכ[ו]לו טוב והארכת ימים לעולם שכ[ו]לו ארוך}}, כד'לך קולה הנא {{עברית|לטוב לנו כל הימים}} אלקצד ד'לך אלמעני בעינה, אעני ניל {{עברית|עולם שכ[ו]לו טוב וארוך}} והו אלבקא אלדאים. וקולה {{עברית|לחיות[י]נו כהיום הזה}} הו הד'א אלבקא אלג'סמאני אלאול אלממתד מדה' מא, אלד'י לא יתם מנתט'מא אלא באלאג'תמאע אלמדני כמא בינא:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%95&diff=321חלק ג, פרק כו2021-05-31T06:36:13Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כו}}<br />
{{כותרת|יש תכלית לכל מצוות ה'}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מיפוי הדעות שנאמרו בטעמי המצוות}}<br />
{{קו}}כמו שנחלקו אנשי העיון הדתיים אם מעשיו יתעלה נובעים מחכמה או מחפץ גרידא בלא בקשת תכלית כלל, כך נחלקו באותה מחלוקת עצמה באשר למצוות שנצטווינו: כי יש מי שאינו מבקש לכך טעם כלל, ואומר שהמצוות כולן נובעות מן החפץ גרידא; ויש מי שאומר שכל ציווי ואיסור מהן נובע מחכמה, והוא נועד לתכלית מסוימת, ושלמצוות כולן יש טעם, ונצטווינו עליהן בשביל תועלת מסוימת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}כמא אכ'תלף אהל אלנט'ר מן אלמתשרעין הל אעמאלה תע(א)לי תאבעה לחכמה או למג'רד משיה לא לטלב גאיה אצלא, כד'לך אכ'תלפוא הד'ה אלאכ'תלאף בעינה פי תשריענא במא שרע לנא, פאן ת'ם מן לא יטלב לד'לך עלה אצלא ויקול אן אלשראיע כלהא תאבעה למג'רד אלמשיה, ות'ם מן יקול אן כל אמר ונהי מנהא תאבע לחכמה, ואלמקצוד בה גאיה' מא, ואן אלשראיע כלהא מעללה, ומן אג'ל פאידה' מא שרע בהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת התורה: כל המצוות יש להן טעם}}<br />
{{קו}}שיטתנו כולנו, ההמון ויחידי הסגולה, היא שלכולן יש טעם, אלא שאיננו יודעים את טעמיהן של חלקן ואת אופן החכמה בכך. לשונות הכתובים על כך ברורים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "[וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ] {{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}} [כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת]" {{הפניה|(דברים ד,ח)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} "{{עברית|מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו}}" {{הפניה|(תהילים יט,י)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא כונהא כלהא להא עלה ונחן נג'הל עלל בעצ'הא ולא נעלם וג'ה אלחכמה פיה פהו מד'הבנא כלנא אלג'מהור ואלכ'ואץ, ונצוץ אלכתאב פי ד'לך בינה, {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים, משפטי י"י אמת צדקו יחדו}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הבחנה א: ההבדל בין חוקים לבין משפטים}}<br />
{{קו}}אלה הנקראים "{{עברית|חֻקִּים}}", כמו {{עברית|שעטנז}} ו{{עברית|בשר בחלב}} ו{{עברית|שעיר המשתלח}}, שהם {{עברית|ז"ל}} התבטאו על כך במפורש ואמרו: "{{עברית|דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם והשטן מקטרג עליהן ואֻמות העולם משיבין עליהן}}" {{הפניה|(בבלי יומא סז,ב)}} – המון ה{{עברית|חכמים}} אינם מאמינים {{מונח|אעתקאד}} שהם דברים שאין להם שום טעם ושהם לא נועדו לאף תכלית, כי דבר זה מוביל ל(ייחס לה') פעולות הבל, כמו שציינו {{הפניה|(ג,כה9)}}. אלא הם מאמינים {{מונח|אעתקאד}} שיש להם בהכרח טעם, כלומר תכלית מועילה, אלא שהיא נסתרת מאיתנו, אם בשל מגבלות שכלנו או בשל חסרון ידיעתנו. אם כן יש לדעתם טעם לכל ה{{עברית|מצוות}}, כלומר שיש תכלית מועילה לציווי או לאיסור מסוים. בחלקן ברור לנו כיצד הן מועילות, כמו האיסור לרצוח ולגנוב, ובחלקן התועלת אינה ברורה כמותן, כאיסור ה{{עברית|ערלה}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. אלה שתועלתן ברורה להמון קרויות "{{עברית|מִשְׁפָּטִים}}", ואלה שתועלתן אינה ברורה להמון קרויות "{{עברית|חֻקִּים}}".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'ה אלתי תסמי {{עברית|חקים}} מת'ל אל{{עברית|שעטנז}} ו{{עברית|בשר בחלב}} ו{{עברית|שעיר המשתלח}}, אלתי נצוא עליהא {{עברית|ז"ל}} וקאלוא {{עברית|דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם והשטן מקטרג עליהן ואמות העולם משיבין עליהן}}, ליס יעתקד ג'מהור אל{{עברית|חכמים}} אנהא אמור לא עלה להא בוג'ה ולא טלב בהא גאיה, לאן הד'א יודי אלי אפעאל אלעבת' כמא ד'כרנא, בל יעתקד ג'מהור אל{{עברית|חכמים}} אן להא עלה, אעני גאיה נאפעה ולא בד, לכנהא כ'פית ענא, אמא לקצור עקולנא או לנקץ עלמנא, פכאן אל{{עברית|מצ[ו]ות}} כלהא ענדהם להא עלה, אעני אן לד'לך אלאמר או אלנהי גאיה מפידה. מנהא מא יבין לנא וג'ה אלפאידה פיהא כאלנהי ען אלקתל ואלסרקה, ומנהא מא לא תתבין פאידתהא מת'ל תלך, כתחרים אל{{עברית|ערלה}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. פתלך אלבינה' אלפאידה ענד אלג'מהור תסמי {{עברית|משפטים}}, והד'ה אלגיר בינה' אלפאידה ענד אלג'מהור תסמי {{עברית|ח[ו]קים}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|א)}} הם (=חז"ל) אומרים תמיד: "{{עברית|'כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא'}} {{הפניה|(דברים לב,מז)}}{{עברית|,}} {{עברית|ואם רֵק הוא – 'מִכֶּם'}} {{הפניה|(שם)}}" {{הפניה|(בראשית רבה א,יד ועוד)}}. כלומר שאין הציווי הזה דבר ריק שאין לו תכלית מועילה, ואם נראה לכם במשהו מן ה{{עברית|מצוות}} שכך הוא לגביו – החסרון הוא בהשגתכם.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ידוע לך הדבר המפורסם אצלנו, ש{{עברית|שלמה}} השיג את טעמיהן של כל ה{{עברית|מצוות}} פרט ל{{עברית|פרה אדומה}} {{הפניה|(קהלת רבה ז,ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן דבריהם שה' הסתיר את טעמי ה{{עברית|מצוות}} כדי שלא יזלזלו בהם כמו שקרה ל{{עברית|שלמה}} בשלוש ה{{עברית|מצוות}} שטעמיהן התבארו {{הפניה|(בבלי סנהדרין כא,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס| {{מונח|שורה חדשה}}}} עיקרון זה ננקט בכל דבריהם, ולשונות הכתובים מורים על כך.</td><br />
<td class="ar">ויקולון דאימא {{עברית|כי לא דבר רק הוא, ואם רק הוא מכם}}, יעני אן ליס הד'א אלתשריע אמרא פארגא לא גאיה מפידה לה, ואן בדא לכם פי שי מן אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אן אמרה כד'לך פאלנקץ מן אדראככם. וקד עלמת אלאמר אלמשהור ענדנא מן כון {{עברית|שלמה}} תעללת לה אל{{עברית|מצו[ו]ת}} כלהא אלא {{עברית|פרה אד[ו]מה}}, וכד'לך קולהם אן אללה אכ'פי תעליל אל{{עברית|מצו[ו]ת}} כי לא יתהאון בהא כמא אעתרי {{עברית|שלמה}} פי אלת'לת' {{עברית|מצ[ו]ות}} אלתי בינת עלתהא, ועלי הד'א אלאצל אטרדת אקאוילהם כלהא ונצוץ אלכתב תדל עליה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|קושי בדברי חכמים}}<br />
{{קו}}אבל מצאתי מימרה של ה{{עברית|חכמים ז"ל}} ב{{עברית|בראשית רבה}} שנראה ממנה במבט ראשון שלחלק מן ה{{עברית|מצוות}} אין טעם מלבד הציווי כשלעצמו, ואין בכך כוונה לתכלית אחרת ולא לתועלת ממשית; והיא דבריהם שם: "{{עברית|וכי מה אכפת לו להקב"ה מי שהוא שוחט מן הצואר ומי שהוא שוחט מן העורף? הֱוי אומר: לא נִתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות, שנאמר: 'אִמְרַת ה' צְרוּפָה'}} {{הפניה|(תהילים יח,לא)}}" {{הפניה|(בראשית רבה מד,א)}}. אף על פי שהדברים האלה חריגים {{מונח|גריב}} מאוד, ואין דומה להם בדבריהם, הרי נתתי להם פרשנות {{מונח|תאויל}} שעוד תשמע, כדי שלא יצאו מכלל דרכי דבריהם, ולא ניטוש את העיקרון המוסכם, שכל המצוות נועדו לתכלית מועילה במציאות, "{{עברית|כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא}}" {{הפניה|(דברים לב,מז)}}, ונאמר: "{{עברית|לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי, אֲנִי ה' דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים}}" {{הפניה|(ישעיהו מה,יט)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}לכני וג'דת נצא לל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי {{עברית|בראשית רבה}} יבדו מנה באול כ'אטר אן בעץ' אל{{עברית|מצו[ו]ת}} ליס לה עלה אלא מג'רד אלתשריע, ולא לחט' פי ד'לך גאיה אכ'רי ולא פאידה וג'ודיה, והו קולהם הנאך {{עברית|וכי מה אכפת לו להקב"ה (בין) מי שהוא שוחט מן הצואר (ל)[ו]מי שהוא שוחט מן העורף, הוי אומר לא נתנו המצו[ו]ת אלא לצרוף בהן את הבריות שנאמר אמרת י"י צרופה}}. פמע כון הד'א אלכלאם גריב(א) ג'דא לא יוג'ד לה נט'יר פי כלאמהם פאני תאולת פיה תאוילא סתסמעה, חתי לא (נ)[י]כ'רג' ען סנן כלאמהם אג'מע, ולא נפארק אלאצל אלמג'מע עליה והו כון אלשראיע כלהא טלב בהא גאיה מפידה פי אלוג'וד, {{עברית|כי לא דבר רק הוא}}, וקאל {{עברית|לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני אני י"י דובר צדק מגיד מישרים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הבחנה ב: ההבדל בין כלל המצווה לבין פרטי המצווה}}<br />
{{קו}}מה שראוי שיאמין בעניין הזה כל מי ששכלו שלם הוא מה שאתאר: ל{{עברית|מצוה}} בכללותה יש בהכרח טעם, ונצטווינו בה לשם תועלת מסוימת. ואילו פרטיה – עליהם נֶאמר שהם לציווי גרידא.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה 1)}} כך למשל: הריגת בעל החיים לצורך התזונה הטובה היא בעלת תועלת ברורה, כמו שנבאר {{הפניה|(ג,מח6)}}; אך היותה בשחיטה ולא בנחירה, ובחיתוך הוושט והקנה במקום מיוחד – אלה וכיוצא בהם {{עברית|לצרוף בהן את הבריות}}. וכך יתברר לך מהדוגמה שנתנו, "{{עברית|שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}".{{קו}}{{אינדקס|דחייה)}} הזכרתי לך את הדוגמה הזאת רק משום שלשונם {{עברית|ז"ל}} היתה "{{עברית|שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}". אבל לאמיתו של דבר, מאחר שההכרח הביא לאכילת בעלי חיים, כוּון למיתה הקלה ביותר, ובביצוע קל. כי עריפה אינה אפשרית אלא בחרב וכיוצא בה, ושחיטה אפשרית בכל דבר. וכדי שהמוות יהיה קל הותנה שהסכין תהיה חדה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלד'י ינבגי אן יעתקדה כל סאלם אלעקל פי הד'א אלמעני הו מא אצפה, וד'לך אן ג'מלה' אל{{עברית|מצו[ה](ת)}}{{עברית|}} [פ]להא עלה צ'רורה, ומן אג'ל פאידה' מא שרע בהא, אמא ג'זאיאתהא פהי אלתי קיל פיהא אנהא למג'רד אלאמר, מת'אל ד'לך אן קתל אלחיואן לצ'רורה' אלתגד'י אלג'יד בין אלפאידה כמא סנבין, אמא כונה בד'בח לא בנחר ובקטע אלמרי ואלחלקום פי מוצ'ע מכ'צוץ פאן הד'ה ונחוהא {{עברית|לצרוף בהן את הבריות}}, והכד'א יתבין לך מן מת'אלהם {{עברית|שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}. ואנמא ד'כרת לך הד'א אלמת'אל למא ג'א נצהם {{עברית|ז"ל שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}, ואמא ענד תחקיק אלאמר פאנה למא דעת אלצ'רורה לאכל אלחיואן קצד לאסהל מ[י](ו)תה מע סהולה' אלתנאול, אד' לא ימכן צ'רב אלענק אלא בסיף או נחוה, ואלד'בח ימכן בכל שי, ולתסהיל אלמות אשתרט חדה' אלסכין.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|דוגמה 2)}} מה שבאמת ראוי להשתמש בו כדוגמה בעניין הפרטים, הוא הקרבן. כי לציווי בהקרבת הקרבן יש תועלת גדולה וברורה, כמו שאני עתיד לבאר {{הפניה|(ג,מו)}}. אך בשום אופן אי אפשר לתת טעם להיותו של קרבן מסוים {{עברית|כבש}} וקרבן אחר {{עברית|איל}}, והיות מספרם מספר מסוים. וכל מי שמעסיק את עצמו במתן טעם למשהו מן הפרטים האלה הוא לדעתי הוזה הזיה ממושכת שאין הוא מסיר על ידה אבסורד אלא מוסיף אבסורדים. מי שמדמיין שאפשר לתת להם טעם, רחוק מן האמת כמי שמדמיין שה{{עברית|מצוה}} בכללותה אינה לשם תועלת ממשית.</td><br />
<td class="ar">ואלד'י ימת'ל בה חקיקה מן אמר אלג'זאיאת הו אלקרבאן, פאן אלאמר בתקריב אלקרבאן לה פאידה עט'ימה בינה כמא סאבין, אמא כון אלקרבאן הד'א {{עברית|כבש}} והד'א {{עברית|איל}} וכון עדדהא עדדא מכ'צוצא פאן הד'א לא יתעלל אבדא, וכל מן ישגל נפסה ענדי בתעליל שי מן הד'ה אלג'זאיאת פאנה יהד'י הד'יאנא טוילא ליס יזיל בה שנאעה בל יזיד שנאעאת, ומן יתכ'יל אן הד'ה תתעלל בעיד ען אלצואב כמן יתכ'יל אן אל{{עברית|מצוה}} בג'מלתהא לא לפאידה וג'ודיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he">דע שהחכמה חייבה, ואם תרצה אמור: ההכרח הביא, שיהיו פרטים שאין להם טעם, וכאילו מן הנמנע הוא לגבי התורה שלא יהיה בה דבר מן הסוג הזה. הסיבה לכך שזה נמנע היא משום שהשאלה: "מדוע היה {{עברית|כבש}} ולא היה {{עברית|איל}}?" היא אותה שאלה בדיוק שהיתה מתחייבת אילו נֶאמר {{עברית|איל}} במקום {{עברית|כבש}}, והלוא יש הכרח במין כלשהו. וכן לגבי השאלה: "מדוע היו {{עברית|שבעה כבשים}} ולא {{עברית|שמונה}}?" – כך היית שואל אילו נאמר {{עברית|שמונה}} או {{עברית|עשרה}} או {{עברית|עשרים}}, והרי בהכרח אין מנוס ממספר (כלשהו). יש בדבר זה דמיון לְטבע האפשרי, שהכרח שיתקיים אחד מן הדברים האפשריים, ואין מקום לשאול: "מדוע היה הדבר האפשרי הזה ולא היה אחד מן הדברים האפשריים האחרים?", כי אותה שאלה היתה מתחייבת אילו היה מתממש הדבר האפשרי האחר בִּמקום זה. דע עניין זה והבן אותו.</td><br />
<td class="ar">ואעלם אן אלחכמה אוג'בת, ואן שית פקל אן אלצ'רורה דאעיה, אן תכון ת'ם ג'זאיאת לא תתעלל, וכאנה אמר ממתנע פי חק אלשריעה אן לא יכון פיהא שי מן הד'א אלקביל. ווג'ה אלאמתנאע פי ד'לך, לאן קולך לאי שי כאן {{עברית|כבש}} ולם יכן {{עברית|איל}} הו אלסואל בעינה ילזם לו קיל {{עברית|איל}} מכאן {{עברית|כבש}}, פלא בד מן נוע מא. וכד'לך קולך לאי שי כאנת {{עברית|שבעה כבשים}} ולם תכן {{עברית|שמונה}}, והכד'א כאן (י)[ת]סאל לו קאל {{עברית|שמונה}} או {{עברית|עשרה}} או {{עברית|עשרים}}, פלא בד מן עדד צ'רורה. וכאן הד'א ישבה טביעה' אלממכן אלד'י לא בד מן חצול אחד אלממכנאת, ולא יתג'ה אלסואל לאי שי כאן הד'א אלממכן ולם יכן גירה מן אלממכנאת, לאן הד'א אלסואל לאזם לו כאן אלחאצל פי אלוג'וד אלאמכאן אלאכ'ר בדל הד'א, פאעלם הד'א אלמעני ותפהמה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום והתוויית דרך לפרקים הבאים}}<br />
{{קו}}ואילו העניין שהם אמרו לגביו תמיד, שלכול יש טעם, ושנודעו הטעמים ל{{עברית|שלמה}} – הוא תועלת אותה ה{{עברית|מצוה}} באופן כללי, לא התחקות על פרטיה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלד'י נצוא פיה דאימא מן כון אלכל מעלל(א) ואלד'י תעלל ל{{עברית|שלמה}} הו פאידה' תלך אל{{עברית|מצוה}} עלי אלתג'מיל, לא תתבע ג'זאיאתהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הסיווג)}} כיוון שהדבר כך הוא, מצאתי לנכון לחלק את {{עברית|שש מאות ושלש עשרה}} ה{{עברית|מצוות}} לכמה קבוצות, כשכל קבוצה כוללת כמה {{עברית|מצוות}} ממין אחד או שתוכנן דומה.{{קו}}{{אינדקס|טעם ראשי)}} אודיע לך את את הטעם של כל קבוצה מהן, ואחשוף את תועלתה שאין בה ספק ולא מקום לטיעון נגד {{הפניה|(ג,לה)}}.{{קו}}{{אינדקס|טעם משני)}} אחר כך אשוב לכל {{עברית|מצוה}} מאותן {{עברית|מצוות}} שהקבוצה הזאת כוללת ואבאר לך את טעמה {{הפניה|(ג,לט-מט)}}, עד שלא ייוותרו מהן אלא כמה {{עברית|מצוות}} מעטות מאוד שהסיבה להן לא התבררה לי עד כה. התבררו לי גם כמה פרטי {{עברית|מצוות}} וכמה מתנאיהן, ממה שאפשר לתת לו טעם, ועוד תשמע את כל זה.{{קו}}{{אינדקס|הקדמות)}} את כל נתינת הטעם הזאת אינני יכול לפרושׂ בפניך אלא אחרי שאקדים לך כמה פרקים {{הפניה|(ג,כז-לד)}} שאכלול בהם הקדמות מועילות כהכנה למטרה הזאת שכיוונתי אליה, והם הפרקים שאחל בהם כעת.</td><br />
<td class="ar">ואד'א כאן אלאמר הכד'א פקד ראית אן אקסם אל{{עברית|שש מאות ושלש עשרה מצו[ו]ת}} לג'מל עדה, ותכון כל ג'מלה תשתמל עלי עדה' {{עברית|מצו[ו]ת}} הי מן נוע ואחד או מתקארבה' אלמעני, ואכ'ברך בעלה' כל ג'מלה מנהא, ואט'הר פאידתאה אלתי לא ריב פיהא ולא מדפע, ת'ם ארג'ע לאחאד כל {{עברית|מצוה}} מן תלך אל{{עברית|מצ[ו]ות}} אלתי תשתמל עליהא תלך אלג'מלה ואבין לך עלתהא, חתי לא יבקי מנהא אלא בעץ' {{עברית|מצו[ו]ת}} קלילה ג'דא הי אלתי לם יתבין לי סבבהא אלי הד'ה אלגאיה. וקד תבין לי איצ'א בעץ' ג'זאיאת {{עברית|מצ[ו]ות}} ושראיט בעצ'הא ממא ימכן אעטא עלתה, וסתסמע ג'מיע ד'לך. והד'א אלתעליל כלה לא ימכנני איצ'אחה לך אלא בעד אן אקדם לך פצולא עדה אצ'מנהא מקדמאת מפידה תוטיה להד'א אלגרץ' אלד'י קצדתה, והי הד'ה אלפצול אלתי אשרע פיהא אלאן:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%94&diff=320חלק ג, פרק כה2021-05-31T06:36:12Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כה}}<br />
{{כותרת|יש תכלית לכל פעולות ה'}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיווג הפעולות לאור תכליתן}}<br />
{{קו}}הפעולות מתחלקות, מבחינת תכליתן, לארבעה חלקים: פעולת הבל, או פעולת משחק, או פעולת שווא, או פעולה טובה ויפה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלאפעאל תנקסם בחסב אעתבאר גאיתהא עלי ארבעה' אקסאם, אמא פעל עבת', או פעל לעב, או פעל באטל, או פעל ג'יד חסן.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|א. שווא – תכלית שאינה מושגת)}} פעולה המכונה "שווא" היא פעולה שהפועֵל אותה מתכוון בה לתכלית מסוימת, אך אותה תכלית אינה מושגת אלא מעכבים בעדה מכשולים. פעמים רבות אתה שומע אנשים אומרים: "טרחתי לשווא", אם טרח מישהו לחפש אדם ולא מצא אותו, או טרח בנסיעתו ולא הרוויח במסחרו. ואומרים: "השתדלותנו ביחס לחולה הזה היתה לשווא", אם הוא לא החלים. וכך כל הפעולות שנועדו לתכליות מסוימות ואותן תכליות אינן מושגות.</td><br />
<td class="ar">אמא אלפעל אלד'י יקאל לה באטל(א) פהו אלפעל אלד'י יקצד בה פאעלה גאיה' מא פלא תחצל תלך אלגאיה בל תעוק ענהא עואיק, ואנת תסמע אלנאס כת'ירא מא יקולון תעבת באטלא אד'א תעב פי טלב שכ'ץ פלם יג'דה, או תעב פי ספרה פלם ירבח תג'רה, ויק(א)[ו]ל סעינא פי הד'א אלמריץ' כאן באטלא אד'א לם יחצל אלבר, וכד'א כל אלאפעאל אלתי תטלב בהא גאיאת פלא תחצל תלך אלגאיאת.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ב. הבל – חסרת תכלית)}} פעולת הבל היא פעולה שאין מתכוונים בה לשום תכלית, כמו שחלק מבני האדם מתעסקים בידיהם כשהם חושבים, וכפעולותיהם של פזורי הדעת ושל אלה שדעתם מוסחת.</td><br />
<td class="ar">ופעל אלעבת' הו אלפעל אלד'י לא יקצד בה גאיה אצלא, כמא יעבת' בידה בעץ' אלנאס ענד אלתפכר, וכאפעאל אלסאה[י]ין ואלמד'הולין.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ג. משחק – תכלית פחותה)}} פעולת משחק היא פעולה שמתכוונים בה לתכלית פחותה, כלומר שהכוונה בה היא לדבר שאינו הכרחי ואינו מועיל תועלת גדולה, כמו מי שרוקד שלא מתוך כוונה להתעמל, או עושה מעשים שתכליתם להצחיק. פעולה זו נקראת "משחק" בלי ספק. ודבר זה משתנה בהתאם למטרות הפועלים ושלמותם. כי יש דברים רבים שהם הכרחיים או רבי תועלת אצל אנשים מסוימים, ואצל אחרים אין בהם שום צורך, כמו התעמלות גופנית למיניה השונים, שהיא הכרחית להתמדת הבריאות כראוי לפי מי שיודע את מקצוע הרפואה; וכמו הכתיבה, שהיא רבת תועלת לפי אנשי המדע. וכך מי שפועל פעולות התעמלות כשכוונתו בהן הבריאות, כמו משחק בכדור, היאבקות והכאה בידיים ועצירת הנשימה; או פעולות שכוונתו בהן הכתיבה, כמו חידוד קולמוסים ועשיית נייר – אצל אנשים בורים תהיה זו פעולת משחק, ואצל המלומדים אינה משחק.</td><br />
<td class="ar">ופעל אללעב הו אלפעל אלד'י יקצד בה גאיה כ'סיסה, אעני אן יקצד בה אמר גיר צ'רורי ולא מפיד כביר פאידה, כמן ירקץ לא לקצד ריאצ'ה, או יעמל אעמאלא גאיתהא אן יצ'חך מנהא, פיקאל להד'א אלפעל לעבא בלא שך, פהד'א יכ'תלף בחסב אגראץ' אלפאעלין וכמאלהם, פאן ת'ם אשיא כת'ירה הי צ'רוריה או עט'ימה' אלפאידה ענד קום וענד אכ'רין לא תחתאג' אצלא, כריאצ'ה' אלג'סם עלי אכ'תלאף אנואעהא אלתי הי צ'רוריה פי דואם אלצחה עלי מא ינבגי ענד מן יעלם צנאעה' אלטב, ואלכתאבה אלתי הי עט'ימה' אלפאידה ענד אהל אלעלם, פאלד'י יפעל אפעאל ריאצ'ה ירום בהא אלצחה כאללעב באלכרה ואלצראע וגפק אלידין וחצר אלנפס, או אפעאל ירום בהא אלכתאבה כברא[י]ה' אלאקלאם ועמל אלכאגד', יכון ענד קום ג'האל פעל לעב וענד אלעלמא ליס בלעב.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ד. טובה ויפה – תכלית נעלה ומושגת)}} פעולה טובה ויפה היא פעולה שהפועל פועל אותה מתוך כוונה לתכלית נעלה, כלומר הכרחית או מועילה, והתכלית הזאת מושגת.</td><br />
<td class="ar">ואלפעל אלג'יד אלחסן הו אלפעל אלד'י יפעלה אלפאעל לקצד גאיה שריפה, אעני צ'רוריה או נאפעה, ותחצל תלך אלגאיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|החלוקה הכרחית)}} זוהי חלוקה שנראה לי שאי אפשר לחלוק עליה בכלל. משום שכל מי שפועל פעולה כלשהי – יכול שהוא יכוון בה לתכלית מסוימת ויכול שלא יכוון בה לתכלית. וכל תכלית מכוונת – יכול שתהיה נכבדה ויכול שתהיה פחותה; ויכול שתושג ויכול שלא תושג. הרי שזה מה שהחלוקה מחייבת בהכרח.</td><br />
<td class="ar">והד'ה קסמה יבדו לי אנה ליס למנאזע אן ינאזע פי שי מנהא, וד'לך אן כל פאעל פעלא מא קד יקצד בה גאיה מא וקד לא יקצד בה גאיה, וכל גאיה מקצודה קד תכון שריפה וקד תכון כ'סיסה, וקד תחצל וקד לא תחצל. פהד'א מא יקתצ'יה אלתקסים צ'רורה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|כל פעולות האל יש להן תכלית נעלה ומושגת ("טובות ויפות")}}<br />
{{קו}}לאחר שדבר זה התבאר, אומַר: אף בעל שׂכל אינו יכול לומר שפעולה כלשהי של האל היא לשווא, או הבל, או משחק. ולפי דעתנו אנו, כל ההולכים אחר תורת {{עברית|משה רבינו}} – כל פעולותיו טובות ויפות מאוד. נאמר: "{{עברית|וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד}}" {{הפניה|(בראשית א,לא)}}. נמצא שכל מה שהוא יתעלה פועל לשם דבר מסוים – הרי פעולה זו הכרחית למציאותו של הדבר המכוון הזה, או מועילה מאוד. לדוגמה: תזונתו של בעל החיים הכרחית לקיומו, ומציאותן של עיניו מועילה מאוד לקיומו. אין כוונתו (של האל) בתזונה אלא להישרדות בעל החיים משך זמן מסוים, ואין כוונתו בחושים אלא לתועלות שבעל החיים מקבל מכוח השגותיהם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד תביין הד'א פאקול אנה לא יתסע לד'י עקל אן יקול אן שיא מן אפעאל אללה באטל או עבת' או לעב, אמא עלי ראינא נחן כל מן תבע שריעה' {{עברית|משה רב[י]נו}} פאפעאלה כלהא ג'ידה חסנה [ג'דא], קאל {{עברית|וירא אלהים}} {{עברית|את כל אשר עשה והנה טוב מאד}}, פכל מא פעלה תע(א)לי מן אג'ל שי פאן ד'לך אלפעל צ'רורי פי וג'וד ד'לך אלשי אלמקצוד או מפיד ג'דא, מת'אלה אגתד'א אלחיואן צ'רורי פי בקא(י)ה, ווג'וד אלעינין לה מפיד ג'דא פי בקאיה, ומא קצד באלאגתד'א אלא בקא אלחיואן מדה' מא, ומא קצד באלחואס אלא אלפואיד אלחצאלה ללחיואן באדראכאתהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he">זוהי גם הדעה הפילוסופית, שאין בכל העניינים הטבעיים דבר על דרך ההבל. כלומר שכל מה שאינו מלאכותי – כל אלה פעולות שנועדו לתכלית מסוימת, בין אם אנו יודעים את תכליתן בין אם לאו.</td><br />
<td class="ar">והכד'א הו איצ'א אלראי אלפלספי אן ליס פי אלאמור אלטביעיה כלהא שי עלי ג'הה' אלעבת', אעני אן כל מא ליס בצנאעי, פאנהא כלהא אפעאל טלב בהא גאיה' מא, סוי עלמנא גאיתהא או לם נעלם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניתוח דעת חכמי הכלאם: פעולות האל חסרות תכלית}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|חוסר תכלית = הבל)}} ואילו אותה כת מאנשי העיון שטענה שהאל אינו עושה דבר בשביל דבר אחר, ושאין סיבות ולא מסוֹבָבים (=תוצאות), אלא כל פעולותיו על פי החפץ ואין לבקש להן תכלית, ואין לומר "למה עשה זאת?", אלא הוא עושה את אשר הוא רוצה ואין זה נובע מחכמה – פעולותיו של האל יתעלה נכנסות לשיטתם לקטגוריית ההבל, ואף נחותות יותר מפעולות ההבל. שהרי עושה ההבל אינו מכוון לתכלית, ואין הוא שם לב למה שהוא עושה, ואילו לשיטתם האל יודע את מה שהוא עושה, אך כוונתו אינה לשום תכלית ולא לתועלת כלשהי.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא הד'ה אלפרקה מן אהל אלנט'ר אלתי זעמת אן אללה לא יפעל קצה מן אג'ל קצה, ולא ת'ם אסבאב ולא מסבבאת, בל אפעאלה כלהא בחסב אלמשיה ולא תטלב להא גאיה ולא יקאל לם פעל הד'א, בל יפעל מא יריד וליס ד'לך תאבע(א) לחכמה, פתכון אפעאל אללה [תעלי] ענד האולא דאכ'לה פי קסם אלעבת', בל אחט מן פעל אלעבת', לאן אלעאבת' לם יקצד גאיה, והו ד'אהל עמא פעל, ואללה ענד האולא עאלם במא פעל, וקאצדה לא לגאיה אצלא ולא לוג'ה פאידה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|דחיית עמדת המשחק)}} ואילו שיהיה בפעולותיו יתעלה משהו על דרך המשחק – האבסורדיות של דבר זה גלויה בעיון ראשון, ואין לשים לב להזיותיו של מי שטען שהקוף נברא כדי להצחיק את האדם.</td><br />
<td class="ar">אמא אן יכון פי אפעאלה תע(א)לי שי עלי ג'הה' אללעב, פאסתחאלה' ד'לך באדיה באול כ'אטר, ולא ילתפת להד'יאן מן זעם אן אלקרד כ'לק ליצ'חך מנה אלאנסאן.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הרקע לעמדת הכלאם)}} מה שהביא לכל זה הוא אי ידיעת טבע ההתהוות והכיליון והתעלמות מהעיקר, שהוא: שכל הכוונה היא להביא למציאות את כל מה שמציאותו אפשרית כפי שאתה רואה. ואילו מה שאינו כך (=שאינו אפשרי במציאות שאנו רואים) – חכמתו לא חייבה את קיומו בשום אופן, כי הוא בגדר בלתי אפשרי מבחינת מנהג הדברים בהתאם למה שחכמתו מחייבת.</td><br />
<td class="ar">ואלד'י ידעו להד'א כלה אלג'הל בטביעה' אלכון ואלפסאד ואהמאל אלאצל, והו אן אלקצד כלה איג'אד כל מא אמכן וג'ודה עלי מא תראה, אמא כ'לאף הד'א פלם תקתצ'ה חכמתה בוג'ה, פהו ממתנע באעתבאר כון אלאמור תג'רי עלי מקתצ'י חכמתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">12</td><br />
<td class="he">אלה שאמרו שכל פעולות האל אינן מתוך כוונה להשגת תכלית כלשהי – הביא אותם לכך אילוץ, שהוא ההתבוננות במכלול המציאות כפי דעתם. כי הם שואלים: "מה תכלית מציאותו של העולם כולו?". לדבריהם, כל הדוגל בחידוש העולם יאמר בהכרח: "כך חפץ", ולא מטעם אחר. והם מכלילים זאת על כל פרטי העולם, עד כדי כך שאין הם מודים שהנקב בעִנְבִּיָּה (=הקרום המקיף את העין) ושקיפות הקרנית נועדו לחדירת הרוח הרואה כדי שיושג מה שיושג. אלא מבחינתם אין זו סיבה לראייה בשום אופן: לא נוקבה שכבה זו ולא נעשתה זו שמעליה שקופה בשביל הראייה, אלא כך חפץ, ואף על פי שהראייה תיתכן אלמלא כן.</td><br />
<td class="ar">פאמא האולא אלד'ין קאלוא אן אפעאל אללה כלהא לם יקצד בהא גאיה מא פדעתהם לד'לך צ'רורה, והי אעתבאר ג'מלה' אלוג'וד בחסב ראיהם, פאנהם יקולון מא גאיה' וג'וד אלעאלם באסרה, פבאלצ'רורה קאלוא [י]קול כל מן יקול בחדת' אלעאלם אנה כד'א שא לא לעלה אכ'רי, פיטרדון ד'לך פי ג'זאיאת אלעאלם באסרהא, חתי לא יקרוא באן ת'קב אלענביה ושפוף אלקרניה מן אג'ל נפוד' אלרוח אלבאצר חתי ידרך מא ידרך, בל לא יג'עלון הד'א סבב(א) פי אלאבצאר בוג'ה, ולא ת'קבת הד'ה אלטבקה וג'עלת אלתי עליהא שפאפה מן אג'ל אלאבצאר, בל כד'א שא ואן כאן אלאבצאר ימכן עלי כ'לאף הד'א.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פרשנות המקראות: הבריאה היא ברצון ה', יש לה תכלית וחכמה}}<br />
{{קו}}גם אצלנו תוכל למצוא כמה פסוקים שעניין זה נראה לכאורה מפשטיהם {{מונח|ט'אהר}} במבט ראשון.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כגון מה שנאמר: "{{עברית|כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה [}}בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת]" {{הפניה|(תהילים קלה,ו)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכגון מה שנאמר: "{{עברית|וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ}}" {{הפניה|(איוב כג,יג)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכגון מה שנאמר: "[בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן] {{עברית|וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה}}" {{הפניה|(קהלת ח,ד)}}.{{קו}}משמעות הפסוקים האלה והדומים להם היא שהדברים שהאל רוצה – נעשים בהכרח, ואין מכשול העוצר בעדו לבצע את רצונו. אלא שהוא יתעלה אינו רוצה אלא דברים אפשריים, ולא כל דבר אפשרי אלא מה שחכמתו מחייבת שיהיה כך. וכן אין מניעה החוצצת בינו יתעלה ובין הפעולה הטובה בתכלית שהוא רוצה לעשותה, ואין מי שימנע אותו. זוהי דעתו של כל בן דת, וגם דעת הפילוסופים, וכך גם דעתנו שלנו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד תוג'ד ענדנא בעץ' נצוץ יוהם ט'אהרהא בבאדי אלנט'ר הד'א אלמעני, מת'ל קולה {{עברית|כל אשר חפץ י"י עשה וגו'}}, ומת'ל קולה {{עברית|ונפשו אותה ויעש}}, ומת'ל קולה {{עברית|ומי יאמר לו מה תעשה}}, ומעני הד'ה אלנצוץ ונחוהא אן אלאשיא אלתי ירידהא אללה תנפעל צ'רורה וליס ת'ם עאיק יעוק ען נפאד' אראדתה, לכנה תע(א)לי לא יריד אלא ממכ[ן](נא), וליס כל ממכן אלא מא תקתצ'י חכמתה אנה יכון כד'א. וכד'לך אלפעל אלג'יד פי אלגאיה אלד'י יריד תע(א)לי פעלה לא יחול בינה ובינה מאנע, ולא לה ראדע, והד'א הו ראי כל מתשרע, וראי אלפלאספה איצ'א, וכד'לך ראינא נחן.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">14</td><br />
<td class="he">כי אנחנו, אף על פי שאנחנו מאמינים שהעולם מחודש, הרי כל מלומדינו וחכמינו אינם מאמינים שהדבר הוא בחפץ גרידא ותו לא, אלא הם אומרים שחכמתו יתעלה, שהשגתה נבצרת מאיתנו, חייבה בהכרח את מציאות העולם הזה בכללותו כאשר בא למציאות, והחכמה ההיא בעצמה שאינה משתנה חייבה את ההעדר לפני שבא העולם למציאות. אתה מוצא עניין זה חוזר ונשנה רבות אצל ה{{עברית|חכמים}} בפירוש (הפסוק) "{{עברית|אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה}} {{עברית|בְעִתּוֹ}}" {{הפניה|(קהלת ג,יא; בראשית רבה ט,ב ועוד)}}. כל זה כדי להימנע ממה שראוי להימנע ממנו, והוא שהפועֵל יפעל פעולה שאין הוא מתכוון בה לשום תכלית.</td><br />
<td class="ar">פאנא מע אעתקאדנא אן אלעאלם חאדת' פאן ג'מלה' אחבארנא ועלמא(י)נא ליס יעתקדון אן ד'לך במג'רד משיה לא גיר, בל יקולון אן חכמתה תע(א)לי אלתי יפותנא אדראכהא אוג'בת וג'וד הד'א אלעאלם באסרה צ'רורה ענד מא וג'ד, ותלך אלחכמה בעינהא אלתי לא תתגיר אוג'בת אלעדם קבל אן יוג'ד אלעאלם, תג'ד הד'א אלמעני מתכרר(א) לל{{עברית|חכמים}} כת'ירא פי שרח {{עברית|את הכל עשה יפה בעתו}}, והד'א כלה הרב(א) ממא ינבגי אן יהרב מנה והו אן יפעל אלפאעל פעלא לא יקצד בה גאיה אצלא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he">כך היא אמונת המון חכמי תורתנו, וזה מה שאמרו נביאינו במפורש, שכל פרטי הפעולות הטבעיות עשויים כהלכה, סדורים, קשורים זה בזה, וכולם סיבות ומסוֹבָבים, ואין בהם דבר הבל ולא משחק ולא שווא, אלא הן פעולות של חכמה מופלגת,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כמו שנאמר: "{{עברית|מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ}}" {{הפניה|(תהילים קד,כד)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: "[כִּי יָשָׁר דְּבַר ה'] {{עברית|וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה}}" {{הפניה|(שם לג,ד)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר: {{עברית|"ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ [}}כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה]" {{הפניה|(משלי ג,יט)}};{{קו}}דבר זה חוזר הרבה, ואין ראוי להאמין אחרת. וכן קובע העיון הפילוסופי שאין דבר הבל ולא משחק ולא שווא בכל פעולות הטבע, כל שכן בטבע הגלגלים, שהם מתוקנים יותר וסדורים יותר, בהתאם לרום מעלת החומר שלהם.</td><br />
<td class="ar">וכד'לך אעתקאד ג'מהור עלמא שריעתנא, ובד'לך צרח אנביא(ו)נא, והו אן ג'זאיאת אלאפעאל אלטביעיה כלהא מחכמה מנתט'מה מרתבטה בעצ'הא בבעץ', וכלהא אסבאב ומסבבאת, ומא מנהא שי עבת' ולא לעב ולא באטל, בל אפעאל חכמה באלגה, כמא קאל {{עברית|מה רבו מעשיך י"י כלם בחכמה עשית}}, וקיל {{עברית|וכל}} {{עברית|מעשהו באמונה}}, וקיל {{עברית|י"י בחכמה יסד ארץ וגו'}}{{עברית|}}, והד'א מטרד כת'יר(א) לא ינבגי אן יעתקד כ'לאפה, ואלנט'ר אלפלספי כד'א יקתצ'י אן ליס ת'ם שי עבת' ולא לעב ולא באטל פי ג'מיע אפעאל אלטביעה, נאהיך פי טביעה' אלאפלאך פאנהא אחכם ואנט'ם בחסב שרף מאדתהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הכשלים בחיפוש תכלית העולם}}<br />
{{קו}}דע שהשורש של רוב דמיונות השווא המביאים למבוכה בבקשת תכלית מציאות העולם בכללותו, או תכלית כל חלק מחלקיו, הוא רק{{קו}}{{אינדקס|טעות)}} טעות האדם בעצמו, ודמיונו שהמציאות כולה היא עבורו בלבד,{{קו}}{{אינדקס|אי ידיעה: א)}} ואי ידיעת טבע החומר השפל של העולם הזה, {{אינדקס|ב)}} ואי ידיעת המטרה הראשונה, שהיא ההבאה למציאות של כל מה שמציאותו אפשרית, כי המציאות טובה בלי ספק.{{קו}}בשל הטעות הזאת והאי ידיעה של שני העניינים האלה, נוצרים הספקות והמבוכה, עד שמדמיינים שחלק מפעולות האל הן משחק, וחלקן הבל, וחלקן שווא.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם, אן מעט'ם אלאוהאם אלדאעיה ללחירה פי טלב גאיה' וג'וד אלעאלם בג'מלתה, או גאיה' ג'ז ג'ז מן אג'זאיה, אנמא אצלהא גלט אלאנסאן פי נפסה ותכ'ילה אן אלוג'וד כלה מן אג'לה פקט, ואלג'הל בטביעה' הד'ה אלמאדה אלספליה, וג'הל אלמקצוד אלאול והו איג'אד כל מא ימכן וג'ודה, אד' אלוג'וד כ'יר בלא שך. פמן אג'ל ד'לך אלגלט וג'הל הד'ין אלמעניין תחדת' אלשכוך ואלחירה, חתי יתכ'יל בעץ' אפעאל אללה לעב(א), ובעצ'הא עבת'(א), ובעצ'הא באטל(א).</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">17</td><br />
<td class="he">דע שאלה שהעמיסו על עצמם את האבסורד הזה, עד שלשיטתם נעשו פעולותיו יתעלה דומות לפעולות ההבל, שאין מכוונים בהן לשום תכלית שהיא – ברחו מלומר שהן נובעות מחכמה רק כדי שהדבר לא יוביל לטענה שהעולם קדום, ולפיכך הם חסמו את השער מלהגיע לכך.</td><br />
<td class="ar">ואעלם אן אלד'ין תחמלוא הד'ה אלשנאעה חתי צארת אפעאלה תע(א)לי ענדהם שבה אפעאל אלעבת' אלתי לא תקצד בהא גאיה אצלא, אנמא הרבוא מן אן יג'עלוהא תאבעה לחכמה לאן לא יאול ד'לך ללקול בקדם אלעאלם, פסדוא אלבאב פי ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}18</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|שלמות המציאות וגבולות ידיעת האדם}}<br />
{{קו}}וכבר הודעתיך {{הפניה|(ב,יח11-10)}} את דעת תורתנו על כך, ושהיא מה שראוי להאמין בו. כי אין אבסורד בכך שאנו אומרים שמציאותן והעדרן של כל הפעולות האלה נובעים מחכמתו יתעלה, ואנחנו איננו יודעים רבים מאופני החכמה במעשיו. על דעה זו מבוססת כל {{עברית|תורת משה רבינו}}; בה נפתחה: "{{עברית|וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד}}" {{הפניה|(בראשית א,לא)}}, ובה נחתמה: "{{עברית|הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ [}}כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא]" {{הפניה|(דברים לב,ד)}}. דע זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד אעלמתך בראי שריעתנא פי הד'א ואנה אלד'י יג'ב אן יעתקד, אד' לא שנאעה פי קולנא כל הד'ה אלאפעאל וג'ודהא ועדמהא תאבע לחכמתה תע(א)לי ונחן נג'הל כת'ירא מן וג'וה אלחכמה פי אעמאלה, ועלי הד'א אלראי אנבנת {{עברית|תורת}} {{עברית|משה רב[י]נו}}{{עברית|}} כלהא, בה אפתתחת {{עברית|וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד}}, ובה כ'תמת {{עברית|הצור תמים פעלו וגו'}}, פאעלמה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}19</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההסכמה עם הפילוסופים}}<br />
{{קו}}אם תתחקה אחר דעה זו והדעה הפילוסופית, תוך התבוננות בכלל הפרקים הקודמים בחיבור זה הקשורים בעניין זה, לא תמצא בין שתיהן מחלוקת בשום אופן באף דבר מכל פרטי המציאות, פרט למה שביארנו לגבי קדמות העולם לשיטתם וחידושו לשיטתנו {{הפניה|(ב,יג, ועוד)}}. הבן זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואד'א תתבעת הד'א אלראי ואלראי אלפלספי בתאמל ג'מלה' אלפצול אלמתקדמה פי הד'ה אלמקאלה אלמתעלקה בהד'א אלמעני פלא תג'ד בינה[מ]א אכ'תלאפא בוג'ה פי שי מן ג'זאיאת אלוג'וד כלהא, ולא תג'ד אכ'תלאפא אלא פי מא בינאה מן קדם אלעאלם ענדהם וחדות'ה ענדנא. פאפהם ד'לך:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%93&diff=319חלק ג, פרק כד2021-05-31T06:36:11Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כד}}<br />
{{כותרת|הניסיון בתורה כדוגמה ופרסום לדעות אמת}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}עניין ה{{עברית|נסיון}} מוקשה מאוד גם הוא, והוא מן הקשיים הגדולים שבתורה. ה{{עברית|תורה}} הזכירה אותו בשישה מקומות, כמו שאבאר לך בפרק זה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמר אל{{עברית|נסיון}} איצ'א משכל ג'דא, והו מן אעט'ם משכלאת אלשריעה, ואל{{עברית|תורה}} ד'כרתה פי סתה מואצ'ע כמא אבין לך פי הד'א אלפצל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעה שגויה: הניסיון בא להרבות שכר}}<br />
{{קו}}מה שמפורסם בקרב בני האדם בעניין ה{{עברית|נסיון}}, שה' מביא על האדם פגעים מבלי שחטא לפני כן כדי שיגדל שכרו –{{קו}}{{אינדקס|חוסר ביסוס)}} יסוד זה אינו נזכר ב{{עברית|תורה}} בכתוב גלוי בשום אופן, ואין ב{{עברית|תורה}} מה שפשוטו ("חיצוניותו") {{מונח|ט'אהר}} מביא להעלות על הדעת בדמיון שווא את העניין הזה, מלבד מקום אחד מששת המקומות, שאני עתיד לבאר את משמעותו {{הפניה|(פסקה 8)}}.{{קו}}{{אינדקס|דחייה עקרונית)}} היסוד הדתי המנוגד לדעה זו, הוא דבריו יתעלה: "{{עברית|אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל}}" {{הפניה|(דברים לב,ד)}}. גם לא כל ה{{עברית|חכמים}} מחזיקים בדעה המונית זו, כי הם אמרו: "{{עברית|אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון}}" {{הפניה|(בבלי שבת נה,א)}}. זוהי הדעה שראוי לכל דתי בר דעת להאמין בה, לא שייוחס לה' עוול, חלילה לו מכך, עד שנאמין בחפותו ובשלמותו של פלוני ושמה שאירע לו אינו מגיע לו בדין.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא מא הו משהור ענד אלנאס מן אמר אל{{עברית|נסיון}} והו אן ינזל אללה אפאת באלשכ'ץ דון אן יתקדם לה ד'נב כי יעט'ם אג'רה פאן הד'ה קאעדה לם תד'כר פי אל{{עברית|תורה}} בנץ ג'לי בוג'ה, ולא פי אל{{עברית|תורה}} מא יוהם ט'אהרה הד'א אלמעני, גיר מוצ'ע ואחד מן אלסתה מואצ'ע וסאבין מעני ד'לך, ואלקאעדה אלשרעיה צ'ד הד'א אלראי, הו קולה תע(א)לי {{עברית|אל אמונה ואין עול}}. ולא כל אל{{עברית|חכמים}} איצ'א ירון הד'א אלראי אלג'מהורי, לאנהם קד קאלוא {{עברית|אין מיתה בלא חטא (ואין)[ולא]}} {{עברית|יסורין בלא עון}}. והד'א הו אלראי אלד'י ינבגי אן יעתקד(ה) כל מתשרע ד'ו עקל, לא אן ינסב אלט'לם ללה תע(א)לי ענה חתי (י)[נ]עתקד בראה' זיד מן אלאת'אם וכמאלה ואנה לם יסתחק מא נזל בה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פשט הכתוב: הניסיון בא לחשוף את רמת האמונה}}<br />
{{קו}}אלא פשט {{מונח|ט'אהר}} ה{{עברית|נסיונות}} הנזכרים ב{{עברית|תורה}} באותם מקומות הוא שהם באו בתור מבחן ובדיקה כדי לדעת את מידת אמונתו (=ביטחונו) של אותו אדם או אותה אומה, או מידת צייתנותו. ועניין זה הוא הקושי הגדול,{{קו}}{{אינדקס|א)}} ובפרט פרשת ה{{עברית|עקידה}}, שלא ידעו אותה אלא ה' ושניהם (=אברהם ויצחק), ונאמר לו: "{{עברית|כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים [}}אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי]" {{הפניה|(בראשית כב,יב)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן דבריו: "{{עברית|כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת ה' [}}אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם]" {{הפניה|(דברים יג,ד)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן דבריו: "[לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ] {{עברית|לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ [}}הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא]" {{הפניה|(שם ח,ב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא ט'אהר אל{{עברית|נסיונות}} אלמד'כורה פי אל{{עברית|תורה}} פי תלך אלמואצ'ע פאנהא ג'את פי מערץ' אלאמתחאן ואלאכ'תבאר חתי יעלם קדר אימאן ד'לך אלשכ'ץ או אלאמה או קדר טאעתה, והד'א אלמעני הו אלמשכל אלעט'ים, ובכ'אצה קצה' אל{{עברית|עקידה}} אלתי לם יעלמהא גיר אללה והמא, וקיל לה {{עברית|כי עתה ידעתי כי ירא אלהים (אתה)[וכו']}}{{עברית|}}, וכד'לך קולה {{עברית|כי מנסה י"י אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את י"י ו[כ](ג)ו'}}, וכד'לך קולה {{עברית|לדעת את אשר בלבבך ו[כ](ג)ו'}}{{עברית|}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הדעה הנכונה: הניסיון הוא דוגמה ומופת}}<br />
{{קו}}והריני לפתור לך את כל הקשיים האלה. דע שמטרתו ומשמעותו של כל {{עברית|נסיון}} שנאמר ב{{עברית|תורה}} היא כדי שבני האדם ידעו מה ראוי להם לעשות או מה עליהם להאמין. ונמצא שמשמעות ה{{עברית|נסיון}} היא שייעשה מעשה מסוים שאין הכוונה למעשה הזה עצמו, אלא הכוונה שיהווה דוגמה שינהגו לפיה וילכו בעקבותיה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והאנא אחל לך ג'מיע הד'ה אלמשכלאת. אעלם, אן כל {{עברית|נסיון}} ג'א פי אל{{עברית|תורה}} אנמא גרצ'ה ומענאה ליעלם אלנאס מא ינבגי להם אן יפעלוא או מא יג'ב אן יעתקדוא, פכאן מעני אל{{עברית|נסיון}} אן יפעל פעל[א] מא ליס אלקצד שכ'ץ ד'לך אלפעל בל אלקצד אן יכון מת'אלא יקתדי בה ויקפי את'רה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניסיון נביא השקר: פרסום אהבת האל והוודאות באמונת האמת}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|אהבה)}} נמצא שאין פירוש {{מונח|שרח}} דבריו "{{עברית|לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים}}" {{הפניה|(שם יג,ד)}} הוא "כדי שה' ידע זאת", כי הוא כבר יודע; אלא הרי זה כמו דבריו "{{עברית|לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם}}" {{הפניה|(שמות לא,יג)}}, שמשמעותם: "כדי שידעו האומות".{{קו}}{{אינדקס|אמונה)}} כן אמר: אם יקום אדם הטוען לנבואה, ותראו את הטעיותיו הגורמות לדמיון שווא שהן אמת – דעו שזהו דבר שה' רצה להודיע בו לאומות את מידת הוודאות שלכם בתורתו יתעלה, ואת מידת השגתכם את אמיתתו, ושאינכם הולכים שולל אחר כל רמאי, ואמונתכם (=ביטחונכם) בה' אינה ניתנת לערעור. דבר זה יהווה משענת לכל דורש אמת, שיבקש מבין ההאמנות את זו המביאה ליציבות כזו שאין שמים בה לב למי שעושה מופת, מאחר שהוא קורא ל(האמין ב)דברים בלתי אפשריים. השימוש במופת אינו מועיל אלא למי שקורא להאמין בדבר אפשרי, כמו שביארנו ב{{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(יסודי התורה ח,ב-ג; ט,ב-ה)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקולה {{עברית|לדעת הישכם אהבים}} ליס שרחה ליעלם אללה ד'לך, לאנה קד עלם, בל ד'לך מת'ל קולה {{עברית|לדעת כי אני י"י מקדשכם}}, אלד'י מענאה לתעלם אלמלל. כד'לך קאל אנה אד'א קאם מדעי נבוה וראיתם איהאמאתה תוהם אלצחה פאעלמוא אן ד'לך אמר אראד אללה בה אעלאם אלמלל קדר תיקנכם לשריעתה תע(א)לי ואדראככם לחקיקתה, ואנכם לא תנכ'דעו[א](ן) בכ'דעה' כ'אדע ולא יכ'תל אימאנכם באללה, פיעתמד ד'לך כל טאלב חק, ויטלב מן אלאעתקאדאת מא ית'בת הד'א אלת'באת לא ילתפת מעה למתחד במעג'ז לאנה דעא ללממתנעאת, ואנמא יפיד אלתחדי במעג'ז למדעי ממכן כמא בינא פי {{עברית|משנה תורה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניסיון המן: פרסום האמונה ותחכום ההתמודדות במדבר}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|אזכור א)}} מאחר שהתברר שמשמעות "{{עברית|לָדַעַת}}" כאן היא "כדי שידעו בני האדם", כך משמעות דבריו על ה{{עברית|מן}} "{{עברית|לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא}}" {{הפניה|(דברים ח,ב)}} היא: כדי שידעו זאת האומות, ויפורסם בעולם שמי שמתמסר לעבודתו יתעלה, ה' יפרנס אותו ממקור שאינו עולה על הדעת.{{קו}}{{אינדקס|אזכור ב)}} על עניין זה עצמו נאמר על ה{{עברית|מן}} כשירד לראשונה: "{{עברית|לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא}}" {{הפניה|(שמות טז,ד)}}, כלומר: כדי שילמד מכך כל לומד לקח, ויראה האם ההתמסרות לעבודתו מועילה ומַספקת או שאינה מספקת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואד' ותבין אן מעני {{עברית|לדעת}} הנא ליעלמוא אלנאס, כד'לך קולה פי אל{{עברית|מן למען ענותך לנסותך לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא}} מענאה לתעלם אלמלל ד'לך, וישהר פי אלעאלם אן מן אנקטע לעבאדתה תע(א)לי רזקה מן חית' לא יט'ן, וען הד'א אלמעני בעינה קיל פי אל{{עברית|מן}} פי אול נזולה {{עברית|למען אנסנו הילך בתורתי אם לא}}, יעני ליעתבר בהד'א כל מעתבר וירי הל אלאנקטאע לעבאדתה מפיד וכאף א[ו](ם) ליס בכאף.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|אזכור ג)}} דבריו על ה{{עברית|מן}} גם בפעם השלישית: "{{עברית|הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ – לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ}}" {{הפניה|(דברים ח,טז)}} יכולים להביא לדמיון שווא שיש שה' מביא על אדם טורח כדי ששכרו יגדל. אך למען האמת אין הדבר כן, אלא משמעות דברים אלה היא אחת משתיים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשונה היא העניין החוזר ונשנה ב{{עברית|מן}} באמירה הראשונה והשנייה, כלומר כדי שייוודע אם ההתמסרות לה' מַספקת כדי להתפרנס ומניחה מן הטורח והעמל או לא.{{קו}}{{אינדקס|ב: הרגל 1)}} או שמשמעות "{{עברית|נַסֹּתֶךָ}}" היא "כדי להרגילך", על פי הפסוק: "{{עברית|לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ}} [הַצֵּג עַל הָאָרֶץ]" {{הפניה|(שם כח,נו)}}. והרי הוא כאומר: הוא יתעלה הקדים להרגילכם בסבל במדבר, כדי שתגדל רווחתכם כשתיכנסו לארץ. ודבר זה נכון, כי היציאה מן הטורח אל המנוחה מהנה יותר מן ההתמדה במנוחה.{{קו}}{{אינדקס|ב: הרגל 2)}} וידוע שלולא סבלם וטורחם במדבר לא היו יכולים לכבוש את הארץ ואף לא להילחם. ה{{עברית|תורה}} כבר אמרה זאת במפורש: "[וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא] {{עברית|כִּי אָמַר אֱלֹהִים: פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף}}" {{הפניה|(שמות יג,יז-יח)}}. כי חיי הרווחה מסלקים את אומץ הלב, ודוחק המחיה והטורח מביאים לאומץ לב, והיא ה{{עברית|טובה}} שבאה מעניין זה {{עברית|באחריתם}}.</td><br />
<td class="ar">אמא קולה איצ'א פי אל{{עברית|מן}} ת'אלת' מרה {{עברית|המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך}} פהו יוהם אנה קד יתעב אללה אלשכ'ץ כי יעט'ם אג'רה, וליס חקיקה' אלאמר הכד'א, בל מעני הד'א אלכלאם אחד מעניין, אחדהמא הו אלמעני אלמתכרר פי אל{{עברית|מן}} פי אלקול אלאול ואלת'אני והו ליעלם הל אלאנקטאע ללה כאף פי אלרזק ומריח מן אלתעב ואלנצב או לא. או יכון מעני {{עברית|נסותך}} ליעודך מן קולה {{עברית|לא נסתה כף רגלה (וגו')}}, כאנה יקול אנה תע(א)לי תקדם בתעוידכם אלשקא פי אלבריה ליעט'ם נעימכם אד'א דכ'לתם אלבלאד, והד'א צחיח, לאן אלכ'רוג' מן אלתעב (אלי א)[ל]לראחה אלד' מן אלדואם עלי אלראחה, ומעלום אנה לולא שקא(ו)הם ותעבהם פי אלבריה למא אמכנהם פתח אלבלאד ולא אלקתאל, קד נצת אל{{עברית|תורה}} ד'לך {{עברית|כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף}}, לאן אלרפאהיה תד'הב אלשג'אעה וצ'נך אלעיש ואלתעב יוג'ב אלשג'אעה והי אל{{עברית|טובה}} אלתי ג'את (פי)[מן] הד'ה אלקצה {{עברית|באחריתם}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מעמד הר סיני בא לניסיון עתידי: פרסום בעולם בוודאות אמונת האמת}}<br />
{{קו}}אשר לדבריו "[אַל תִּירָאוּ,] {{עברית|כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים}}" {{הפניה|(שם כ,טז)}} – הוא הדבר עצמו שנאמר ב{{עברית|משנה תורה}} (=חומש דברים) על {{עברית|מתנבא בשם עבודה זרה}}: "{{עברית|כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם}}" {{הפניה|(דברים יג,ד)}} שכבר ביארנו את עניינו {{הפניה|(פסקה 5)}}.{{קו}}{{אינדקס|הסבר)}} וכן כאן ב{{עברית|מעמד הר סיני}} אמר להם: "אל תיראו, כי המעמד הגדול הזה שראיתם לא היה אלא כדי שתשיגו ודאות בהיותכם עדים לו, כדי שאם {{עברית|ינסה}} {{עברית|ה' אלהיכם אתכם בנביא שקר}} שיטען לסתור את מה ששמעתם, תפורסם מידת אמונתכם (=ביטחונכם), תהיו יציבים ולא יימוטו רגליכם. כי אילו באתי אליכם כשליח, כדבריכם, כך שהייתי אומר לכם מה שנאמר לי מבלי שתשמעוהו (ישירות) – הייתם עלולים לדמות בטעות שיש אמת במה שאמר זולתי, אם יבוא אליכם עם דבר שיסתור את מה שהודעתיכם, לולא הייתם שומעים אותו במעמד זה".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא קולה {{עברית|כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים}} פהו אלמעני בעינה אלמקול פי {{עברית|משנה תורה}} פי {{עברית|מתנבא בשם עבודה זרה כי מנסה י"י אלהיכם אתכם}} אלד'י קד בינא מענאה, כד'לך הנא פי {{עברית|מעמד הר סיני}} קאל להם לא תכ'אפוא, אן הד'א אלמשהד אלעט'ים אלד'י ראיתם אנמא כאן כי יחצל לכם אליקין באלמשאהדה, מן חית' אד'א {{עברית|נסה י"י אלהיכם אתכם בנביא שקר}} ידעו לנקץ' מא קד סמעתמוה לישהר קדר אימאנכם תת'בתוא ולא תזל אקדאמכם, ולו ג'י[א]תכם רסולא כמא זעמתם ואקול לכם מא קיל לי ולא תסמעונה לכאן ימכן אן תתוהמוא צחה' מא פי (יד) גירי אד'א אתאכם בנקיץ' מא אכ'ברתכם בה לו לם תסמעוה פי הד'א אלמשהד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניסיון העקידה: פרסום אהבת ה' ויראתו, ווודאות הנבואה}}<br />
{{קו}}אשר לפרשת {{עברית|אברהם}} ב{{עברית|עקידה}} – היא כוללת שני עניינים חשובים שהם מיסודי התורה.{{קו}}{{אינדקס|מטרת העקידה א: שיא אהבת ה')}} העניין האחד הוא להודיענו עד היכן מגיעות ה{{עברית|אהבה}} לה' יתעלה וה{{עברית|יראה}} ממנו.{{קו}}{{אינדקס|שיא)}} בפרשה זו, שאין דומה לה, הוא ציווה לא על מסירות ממון ולא על מסירות נפש, אלא זהו המרב שיכול להיות במציאות, שאין להעלות בדמיון שטבע האדם ייענה לכך. כלומר: שאדם עקר, בשיא ההשתוקקות לילד, בעל עושר רב ומעמד נכבד, הרוצה שתהיה מזרעו אומה, ונולד לו ילד לאחר שהתייאש – כמה גדולה תהיה אהבתו העזה וחיבתו אליו! אבל מתוך יראתו מפניו יתעלה ואהבת קיום מצוותו, הקל באותו ילד אהוב, וזנח את כל התקוות שתלה בו, והזדרז לשוחטו לאחר מהלך כמה ימים –{{קו}}{{אינדקס|בשיקול דעת)}} כי אילו ביקש לעשות זאת מיד כשנצטווה, היה זה מעשה מתוך תדהמה ובלבול בלא התבוננות מעמיקה. אך כשעשה זאת לאחר כמה ימים מאז שנצטווה, הרי עשה מתוך מחשבה ושיקול דעת שלם, והתבוננות באמיתות ציוויו יתעלה ואהבתו ויראתו. ואין לטעון למצב אחר ולא לייחס זאת לשום היפעלות.{{קו}}{{אינדקס|אברהם כמופת)}} כי {{עברית|אברהם אבינו}} לא מיהר לשחוט את {{עברית|יצחק}} מתוך יראה מה' שמא יהרגהו או יעשהו עני, אלא רק בשל החובה המוטלת על בני האדם לאהבתו יתעלה ויראתו, לא מתוך תקווה לגמול ולא ליראה מעונש, כמו שביארנו בכמה מקומות {{הפניה|(פה"מ, הקדמה לפרק חלק; משנה תורה תשובה י)}}. על כן אמר לו המלאך: "{{עברית|כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה [}}וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי]" {{הפניה|(בראשית כב,יב)}}, כלומר: במעשה זה, שבגללו תיקרא "{{עברית|יְרֵא אֱלֹהִים}}", יֵדעו כל בני האדם עד היכן מגיעה {{עברית|יראת ה'}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא קצה' {{עברית|אברהם}} פי אל{{עברית|עקידה}} פתצ'מנת מעניין עט'ימין המא מן קואעד אלשריעה, אלמעני אלואחד הו אעלאמנא חד אל{{עברית|אהבה}} ללה תע(א)לי ואל{{עברית|יראה}} מנה לאי חד תנתהי, פאמר בהד'ה אלקצה אלתי לא יעאדלהא לא בד'ל מאל ולא בד'ל נפס, בל הד'א אגיא מא ימכן אן יקע פי אלוג'וד ממא לא יתכ'יל אן טבאע אלאנסאן תג'יב לד'לך והו אן יכון רג'ל(א) עקימא פי גאיה' אלשוק לולד וד'א נעמה כבירה ווג'אהה ומות'ר(א) אן תכון מן נסלה מלה וג'אה אלולד בעד אליאס, כיף יכון ולועה בה ומחבתה לה, לכן ענד כ'ופה תע(א)לי ומחבה' אמתת'אל אמרה תהאון בהד'א אלולד אלחביב ואטרח כל מא אמל פיה ובאדר לד'בחה בעד סיר איאם, לאנה לו ראם פעל ד'לך לחינה ענד ורוד אלאמר עליה לכאן פעל דהשה ואצ'טראב בגיר תאמל מסתקצי, אמא כונה יפעל ד'לך בעד איאם מן ורוד אלאמר עליה פהו פעל ען פכרה ורויה צחיחה ואעתבאר חק אמרה תע(א)לי ומחבתה וכ'ופה, ואנה לא ינבגי אן תדעי חאלה אכ'רי ולא יות'ר אנפעאל בוג'ה, לאן {{עברית|אברהם אבינו}} מא באדר לד'בח {{עברית|יצחק}} כ'ופא מן אללה איאך (אן) יקתלה או יפקרה, בל למג'רד מא יתעין עלי אלאדמיין מן מחבתה תע(א)לי וכ'ופה, לא לתרג'י ת'ואב ולא לכ'וף עקאב כמא בינא פי עדה' מואצ'ע, פקאל אלמלאך לה {{עברית|כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה [וכו']}}{{עברית|}}, יעני אן בהד'א אלפעל אלד'י בה יטלק עליך {{עברית|ירא אלהים}} יעלם ג'מיע אלאדמיין חד {{עברית|יראת י"י}} מא הו.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|מטרת התורה: יראה)}} דע שעניין זה הודגש והובהר ב{{עברית|תורה}}, ונאמר שתכלית מכלול ה{{עברית|תורה}} כולה, על הציוויים והאיסורים וההבטחות והסיפורים הכלולים בה – אינה אלא דבר אחד, והוא היראה ממנו יתעלה, כמו שנאמר: "{{עברית|אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה [}}אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ]" {{הפניה|(דברים כח,נח)}}.{{קו}}זהו אחד משני העניינים המכוונים ב{{עברית|עקידה}}.</td><br />
<td class="ar">ואעלם אנה קד אכד הד'א אלמעני פי אל{{עברית|תורה}} ובינה, וד'כר אן גאיה' ג'מלה' אל{{עברית|תורה}} כלהא במא אשתמלת עליה מן אמר ונהי וועד ואכ'באר אנמא הו שי ואחד והו אלכ'וף מנה תע(א)לי, והו קולה {{עברית|אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה וגו'}}, פהד'א אחד אלמעניין אלמקצודין באל{{עברית|עקידה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|מטרת העקידה ב: אמיתת הנבואה)}} העניין השני הוא להודיענו שהנביאים בטוחים באמיתתו של מה שבא אליהם מאת ה' בהתגלות. שלא יחשוב מישהו שמכיוון שהדבר {{עברית|בחלום ובמראה}}, כמו שביארנו {{הפניה|(ב,מא-מד)}}, ובאמצעות הכוח המדמה, אפשר שמה שהם שומעים או בא אליהם כמשל לא יהיה ודאי, או שיתערב בו דמיון שווא כלשהו. על כן רצה להודיענו שהנביא מחזיק כאמת ודאית כל מה שהוא רואה ב{{עברית|מראה הנבואה}}, ואין הוא מסופק בשום דבר ממנו, ודינו בעיניו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל.{{קו}}{{אינדקס|הראיה)}} הראיה לכך היא שהוא הזדרז לשחוט את {{עברית|בנו יחידו אשר אהב}} כמו שנצטווה, אף על פי שאותו ציווי היה {{עברית|בחלום}} או {{עברית|במראה}}. ואילו היו הנביאים מסופקים בחלום הנבואה, או היה להם ספק במה שהם משיגים {{עברית|במראה הנבואה}} או כיוצא בו, לא היו מזדרזים לעשות מה שהטבע סולד ממנו, ונפשו (של אברהם) לא היתה נענית לעשות מעשה כה מסוכן זה {{עברית|מספק}}.</td><br />
<td class="ar">ואלמעני אלת'אני ליעלמנא תחקיק אלאנביא למא יאתיהם מן קבל אללה באלוחי, לאן לא יט'ן אלט'אן אנה למא (אן) ד'לך {{עברית|בחלום ובמראה}} כמא בינא ובוסאטה' אלקוה אלמתכ'ילה, קד לא יכון מא יסמעונה או מא ימת'ל להם יקינא, או יכ'אלטה והם מא, פאראד אן יעלמנא אן כל מא יראה אלנבי פי {{עברית|מראה הנבואה}} חק יקין ענד אלנבי לא ישך פי שי מנה בוג'ה, וחכמה ענדה חכם אלאמור אלוג'ודיה כלהא אלמדרכה באלחואס או באלעקל, ודליל ד'לך כונה באדר בד'בח {{עברית|בנו יחידו אשר אהב}} כמא אמר ואן כאן ד'לך אלאמר {{עברית|בחלום}} או {{עברית|במראה}}, ולו כאן ישכל עלי אלאנביא אלמנאם באלנבוה או יכון ענדהם שך פי מא ידרכונה {{עברית|במראה הנבואה}} או שבהה למא באדרוא למא תאבאה אלטבאע, ולא כאן תג'יב נפסה אן תפעל הד'א אלפעל אלעט'ים כ'טרה {{עברית|מספק}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">12</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|סיכום: אברהם כמופת)}} בצדק היה ראוי שפרשה זו – ה{{עברית|עקידה}} – תהיה על ידי {{עברית|אברהם}} ובאדם כמו {{עברית|יצחק}}. כי {{עברית|אברהם אבינו}} הוא שהתחיל להודיע את ייחוד ה' ואימות הנבואה, ולהנציח דעה זו ולמשוך אליה את בני האדם. נאמר: "{{עברית|כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט}}" {{הפניה|(בראשית יח,יט)}}. וכמו שהלכו אחר דעותיו הנכונות והמועילות הנשמעות ממנו, כך חובה ללכת אחר הדעות הנלמדות ממעשיו, ובייחוד מעשה זה, שאימת בו את יסוד אמיתות הנבואה והודיע לנו על ידו עד היכן מגיעה תכלית {{עברית|יראת ה' ואהבתו}}.</td><br />
<td class="ar">ובאלחק כאן ינבגי אן תכון הד'ה אלקצה עלי יד {{עברית|אברהם}} ופי מת'ל {{עברית|יצחק}} אעני אל{{עברית|עקידה}}, אד' {{עברית|אברהם אבינו}} הו אלמבתדי בתעריף אלתוחיד ואת'באת אלנבוה ותכ'ליד הד'א אלראי וג'ד'ב אלנאס אליה, קאל {{עברית|כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט}}, פכמא תבעוא אראה אלצחיחה אלנאפעה אלמסמועה מנה כד'לך ילזם אן תתבע אלארא אלמאכ'וד'ה מן אפעאלה, ובכ'אצה הד'א אלפעל אלד'י צחח בה קאעדה' צחה' אלנבוה וערפנא בה גאיה' {{עברית|יראת י"י ואהבתו}} אין תנתהי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חתימה}}<br />
{{קו}}כך ראוי שיובנו ענייני ה{{עברית|נסיונות}}, לא שה' יתעלה רוצה לבחון ולבדוק אדם (או: דבר) כדי שידע מה שלא ידע לפני כן, חלילה חלילה לו ממה שמדמיינים הבורים השוטים במחשבתם הרעה. דע זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פהכד'א ינבגי אן תפהם מעאני אל{{עברית|נסיונות}}, לא אן אללה תע(א)לי יריד אן ימתחן אמרא ויכ'תברה חתי יעלם מא לם יכן יעלמה מן קבל, תע(א)לי ת'ם תע(א)לי עמא יתכ'ילה אלג'אהלון אלבלה בסו פכרהם. פאעלם הד'א:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%92&diff=318חלק ג, פרק כג2021-05-31T06:36:10Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כג}}<br />
{{כותרת|איוב: הדיון והחתימה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המסר בספר להמון: הדעות המוסכמות בסיפור איוב}}<br />
{{קו}}כאשר נקבעה פרשת {{עברית|איוב}} זו, או כאשר אירעה, היה מוסכם על החמישה, {{עברית|איוב}} ורעיו,{{קו}}{{אינדקס|הסכמת הכול: א)}} שה' יתעלה יודע את כל מה שפגע ב{{עברית|איוב}}, ושה' הוא שהביא עליו את הפגעים האלה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} כולם גם הסכימו שלא ייתכן שיעשה עוול ושאין לייחס לו אי־צדק. גם בדברי {{עברית|איוב}} תמצא רבות עניינים אלה.{{קו}}כשתתבונן בדברי חמשתם בעת ויכוחם תמצא שכמעט כל מה שאמר אחד מהם אמרו כולם, והדברים נאמרו ונשנו והתערבו זה בזה, ושולב בהם תיאורו של {{עברית|איוב}} את עוצמת ייסוריו ואסונותיו למרות גודל יושרו, ותיאור צדקו ומעלות מידותיו וטוב מעשיו. וכן שולבו בדברי רעיו אליו עידוד לאורך רוח ודברי ניחומים והרגעה, ושראוי לשתוק ולא לשלח את רסן הדיבור כאדם הרב עם רעהו, אלא ייכנע למשפטי ה' וישתוק. והוא אומר שעוצמת הייסורים לא אפשרה לו לסבול בשקט ולהתיישב בדעתו ולומר את מה שראוי.{{קו}}{{אינדקס|הסכמת הרעים)}} כל רעיו הסכימו גם שכל עושה טוב מקבל שכר וכל עושה רע נענש, ואם תראה חוטא מצליח – הרי באחריתו יתהפך הדבר וימות הוא, ויפגעו בו ובבניו ובצאצאיו צרות; ואם תראה עובד ה' בצרה – בוודאי יחזור לאיתנו. תמצא שעניין זה חוזר ונשנה בדברי {{עברית|אליפז}} ו{{עברית|בלדד}} ו{{עברית|צופר}}, ושלושתם מסכימים על דעה זו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}למא פרצ'ת הד'ה קצה' {{עברית|איוב}}, או למא ג'רת, כאן אלאמר אלמג'מע עליה מן אלכ'מסה אעני {{עברית|איוב}} ואצחאבה אן כל מא נזל ב{{עברית|איוב}} מעלום ענדה תע(א)לי, ואן אללה אנזל בה הד'ה אלבלאיא. וכלהם מג'מעון איצ'א אנה לא יג'וז עליה ט'לם ולא ינסב לה ג'ור, תג'ד הד'ה אלמעאני איצ'א פי כלאם {{עברית|איוב}} כת'יר(א). ואד'א תאמלת כלאם אלכ'מסה פי חאל מחאורתהם יכאד אן תג'ד כל מא קאלה אחדהם קאל(ו)ה כלהם, ותכררת אלמעאני ותדאכ'לת, ותכ'ללהא וצף {{עברית|איוב}} שדה' אלאמה ונכבאתה, מע עט'ים אסתקאמתה ווצף עדאלתה וכרם כ'לקה וכ'יריה אעמאלה. וכד'לך תכ'לל פי כלאם אצחאבה לה תצביר ותעזיה ותאניס, ואנה ינבגי אלסכות ולא יטלק ענאן אלקול כשכ'ץ יכ'אצם שכ'צא, בל יצ'ען לאחכאם אללה ויסכת, והו יקול אן שדה' אלאלאם מנעת אלצבר ואלתת'בת וקול מא ינבגי. ואצחאבה כלהם איצ'א אג'מעוא עלי אן כל פאעל כ'יר מג'אזי, וכל פאעל שר מעאקב, ומתי ראית עאציא פי אקבאל פאן באכ'רה ינעכס ד'לך ויהלך הו ותנזל בה ובבניה ונסלה מצאיב, ואן ראית טאיעא פי אדבאר פלא בד מן ג'בר צדעה. הד'א אלגרץ' תג'דה מתכררא פי כלאם {{עברית|אליפז ובלדד וצופר}}, ות'לאת'תהם מג'מעון עלי הד'א אלראי,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|השאלה שהספר דן בה ובידולי הדעות}}<br />
{{קו}}אך אין זה המכוון בכל הפרשה הזאת. אלא המכוון הוא מה שהתייחד בו כל אחד מהם, והכרת דעתו בפרשה זו, שהיא פגיעת הצרות הגדולות ביותר והקשות ביותר שיכולות להיות, על האדם השלם ביותר והישר בתכלית היושר.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומא הד'א הו אלמקצוד פי הד'ה אלקצה כלהא, בל אלמקצוד מא אנפרד בה כל ואחד מנהם ומערפה' ראיה פי הד'ה אלקצה, והו נזול אעט'ם מא יכון מן אלבלאיא ואשדהא באכמל שכ'ץ ובאתמהם אסתקאמה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת איוב בהתחלה: אין השגחה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|כולם נפגעים)}} דעתו של {{עברית|איוב}} בנושא זה היתה שזאת ראיה לכך שהצדיק והרשע שווים מבחינתו יתעלה, מתוך חוסר אכפתיות ממין האדם וזניחתו.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ולכך מכוונת אמירתו בכלל דבריו: "{{עברית|אַחַת הִיא, עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה. אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם – לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג}}" {{הפניה|(איוב ט,כב-כג)}}. כלומר: אם שיטפון בא לפתע וממית וסוחף את כל מי שהוא פוגש בו – הרי הוא לועג לאסונם של החפים מפשע.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} אחר כך חיזק דעה זו באומרו: "{{עברית|זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ, כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו. עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב}} {{עברית|[}}וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה]{{עברית|. וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה. יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ, וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם}}" {{הפניה|(שם כא,כג-כו)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פכאן ראי {{עברית|איוב}} פי ד'לך באן הד'א אלאמר דליל עלי תסויה' אלצאלח ואלטאלח ענדה תע(א)לי תהאונא בנוע אלאנסאן ואטראח(א) לה, [ו]הו קולה פי ג'מלה' אקואלה {{עברית|אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה אם שוט ימית פתאם למסת נקיים ילעג}}, יקול אן כאן יג'י אלסיל בגתה פימית כל מן לקי ויחמלה פבמחנה' אלאבריא יהזא. ת'ם אכד הד'א אלראי בקולה {{עברית|זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו עטיניו מלאו חלב ו[כ](ג)ו', וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הרשעים בטוב)}} וכן החל להביא ראיות על טוב מצבם והצלחתם של הרשעים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא הרחיב דברים על כך מאוד ואמר: "{{עברית|וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי, וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת: מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ, עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל? זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם}} {{עברית|[}}עִמָּם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם. בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם. שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל. יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן. יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב. יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם, וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ] {{הפניה|(שם,ו-יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכיוון שתיאר את ההצלחה השלמה הזאת, החל לומר לבני שיחו: אם הדבר הוא כטענתכם, שילדי הכופר המצליח הזה ימותו אחריו, וייכרת זכרם – כיצד מה שיקרה לאנשי ביתו אחריו יזיק לאותו אדם מצליח? הוא אמר: "[אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ, יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע...] {{עברית|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו, וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ}}" {{הפניה|(שם,יט-כא)}}.</td><br />
<td class="ar">וכד'לך אכ'ד' אן יסתדל בצלאח חאל אהל אלשר ואקבאלהם ובסט אלקול פי ד'לך ג'דא וקאל, {{עברית|ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל זרעם נכון לפניהם ו[כ](ג)ו'}}. פלמא וצף ד'לך אלאקבאל אלתאם אכ'ד' אן יקול למחאוריה, אן כאן אלאמר כמא תזעמו[א](ן) אן אולאד הד'א אלכאפר אלמקבל יהלכון בעדה וינקטע את'רהם אי שי יצ'ר הד'א אלמקבל מא יחל באהל ביתה בעדה, קאל {{עברית|כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הזנחה אחר המוות)}} אחר כך החל להבהיר שאין תקווה לאחר המוות, ואם כן לא נותר אלא שזו הזנחה. הוא החל להתפלא, כיצד לא הוזנח עיקר יצירת האדם ובריאתו, אך הנהגתו הוזנחה; ואמר: "[זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי, וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי.] {{עברית|הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי, וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי. [}}עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי, וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי. חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי, וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי] {{הפניה|(איוב י,ט-יב)}}.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} זוהי אחת הדעות שמאמינים בהן על ההשגחה.</td><br />
<td class="ar">ת'ם אכ'ד' יבין אן לא תרג'י בעד אלמות, פלם יבק אלא אן הד'א אהמאל, פאכ'ד' אן יעג'ב כיף לם יהמל אצל צנע כון שכ'ץ אלאנסאן וכ'לקה ואהמל תדבירה, פקאל {{עברית|הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני ו[כ](ג)ו'}}. פהד'א אחד אלארא אלמעתקדה פי אלענאיה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הביקורת על דעת איוב בהתחלה}}<br />
{{קו}}ידועים לך דברי ה{{עברית|חכמים}} שדעה זו של איוב פסולה ביותר.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הם אמרו: "{{עברית|עפרא בפומיה דאיוב}} (=עפר בפיו של איוב)" {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמרו: "{{עברית|בִּקש איוב להפוך את הקערה על פיה}}" {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואמרו: "{{עברית|איוב כופר בתחית המתים היה}}" {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועוד אמרו עליו: "{{עברית|התחיל מחרף ומגדף}}" {{הפניה|(שם טו,ב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד עלמת קול אל{{עברית|חכמים}} אן ראי {{עברית|איוב}} הד'א פי גאיה' אלסקם, וקאלוא {{עברית|עפרא בפומיה דאיוב}}, וקאלוא {{עברית|בקש איוב להפוך את הקערה על פיה}}, וקאלוא {{עברית|איוב כופר בתחית המתים היה}}, וקאלוא איצ'א ענה {{עברית|התחיל מחרף ומגדף}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת איוב בסוף: התפנית}}<br />
{{קו}}אשר לדבריו יתעלה ל{{עברית|אליפז}}: "{{עברית|כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב}}" {{הפניה|(איוב מב,ז)}} –{{קו}}{{אינדקס|הסבר א, ודחייתו)}} ה{{עברית|חכמים}} אמרו כתירוץ על כך: "{{עברית|אין אדם נתפשׂ על צערו}}" {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,ב)}}. כלומר שיש לו תירוץ בשל עוצמת הייסורים. אך דברים בסגנון זה אינם שייכים למשל זה.{{קו}}{{אינדקס|הסבר ב)}} אלא הטעם לכך הוא מה שאבאר לך כעת: שהוא חזר בו מדעה זו, שהיא טעות קשה ביותר, והוכיח את טעותו בו.{{קו}}{{אינדקס|שלב א)}} העובדה שדבר זה עולה על הדעת באופן ראשוני, ובפרט למי שפגעו בו צרות כשהוא יודע בעצמו שלא חטא – אין מי שמכחיש אותה. לכן יוחסה דעה זו ל{{עברית|איוב}}. אבל הוא אמר כל מה שאמר כל עוד לא היה לו מדע, ולא ידע את האלוה אלא כקבלה עיוורת, {{מונח|תקליד}} כמו שיודעים אותו המון הדתיים.{{קו}}{{אינדקס|שלב ב)}} אך כאשר ידע את ה' ידיעה ודאית – הכיר בכך שהאושר האמיתי, שהוא הכרת האלוה, שמור לכל מי שמכירו, ושום אסון מכל האסונות האלה אינו מעכיר אותו לאדם. רק כל עוד ידע {{עברית|איוב}} את ה' מתוך מסורת ולא בדרך העיון, הוא דימה שמיני האושר המדומים האלה – כגון בריאות, עושר, וילדים – הם התכלית, ולכן נבוך אותן מבוכות ואמר אותן אמירות.{{קו}}{{אינדקס|הקשר הפסוקים)}} זוהי משמעות דבריו: "{{עברית|לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ, וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ. עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר}}" {{הפניה|(איוב מב,ה-ו)}}. משמעות הדברים לפי העניין: "{{עברית|על כן אמאס כל אשר הייתי מתאוה, וניחמתי על היותי בתוך עפר ואפר}}", כמו שנקבע מצבו: "{{עברית|וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר}}" {{הפניה|(שם ב,ח(}}. בשל האמירה האחרונה הזאת, המורה על ההשגה הנכונה, נאמר עליו אחר כך: "{{עברית|כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב}}" {{הפניה|(שם מב,ז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאמא קולה תע(א)לי ל{{עברית|אליפז כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב}}, פקאלוא אל{{עברית|חכמים}} פי אלאעתד'אר ען ד'לך {{עברית|אין אדם נתפש על צערו}}, יעני אנה עד'ר לשדה' אלאלאם, והד'א אלנחו מן אלכלאם ליס מן קביל הד'א אלמת'ל. ואנמא עלה' ד'לך מא נבין לך אלאן, וד'לך אנה רג'ע ען הד'א אלראי אלד'י הו גאיה' אלגלט וברהן עלי גלטה פיה, אמא אן הד'א הו סאבק אלראי ובאדיה ובכ'אצה ל[א]לד'י תנזל בה אלבלאיא והו יעלם מן נפסה אנה לם יאת'ם פהד'א מא לא ינאכר פיה, ולד'לך נסב הד'א אלראי ל{{עברית|איוב}}, לכנה קאל כל מא קאל טאלמא לם יכן לה עלם ולא יעלם אלאלאה אלא תקליד(א) כמא יעלמה ג'מהור אלמתשרעין, אמא ענד מא עלם אללה עלמא יקינא פאקר אן אלסעאדה אלחקיקיה אלתי הי מערפה' אלאלאה הי מצ'מונה לכל מן ערפה, ולא יכדרהא עלי אלאנסאן בליה מן הד'ה אלבלאיא כלהא ואנמא כאן {{עברית|איוב}} יתכ'יל הד'ה אלסעאדאת אלמט'נונה אנהא הי אלגאיה כאלצחה ואלת'רוה ואלאולאד טאלמא כאן יעלם אללה כ'ברא לא בטריק אלנט'ר, פלד'לך תחיר תלך אלחיראת וקאל תלך אלאקאויל, והד'א הו מעני קולה {{עברית|לשמע א[ו]זן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונ[י]חמתי על עפר ואפר}}, תקדיר אלכלאם בחסב אלמעני {{עברית|על כן אמאס כל אשר הייתי מתאוה ונ[י]חמתי על היותי בתוך עפר ואפר}} כמא פרצ'ת חאלה {{עברית|והוא יושב בתוך האפר}}, ומן אג'ל הד'ה אלמקאלה אלאכ'ירה אלדאלה עלי אלאדראך אלצחיח קיל פיה באת'ר ד'לך {{עברית|כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת אליפז: הכל נעשה במשפט צדק}}<br />
{{קו}}אשר לדעתו של {{עברית|אליפז}} על המאורע הזה – גם היא אחת מן הדעות הנאמרות על ההשגחה.{{קו}}{{אינדקס|צדק)}} הוא אמר שכל מה שפגע ב{{עברית|איוב}} היה בדין, כי היו לו חטאים שהתחייב בכך בגינם. הוא שאמר ל{{עברית|איוב}}: "{{עברית|הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה, וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ}}" {{הפניה|(שם כב,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|בחינת ה')}} אחר כך החל לומר ל{{עברית|איוב}}: הסתמכותך על יושר המעשים וההליכה בדרך הטובה אינה דבר המחייב שתהיה כה שלם מבחינת ה' עד שלא תיענש: "{{עברית|הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה. אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר}}" {{הפניה|(שם ד,יח-יט)}}. {{עברית|אליפז}} התמיד ואחז בדעה זו, כלומר שהוא סבור שכל מה שקורה לאדם הוא מצד הדין, ושנעלמת ממנו ההשגה של חסרונותינו שבגינם אנו מתחייבים בעונש, וכיצד אנו מחויבים בעונש בגללם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא ראי {{עברית|אליפז}} פי הד'ה אלנאזלה פהו איצ'א אחד אלארא אלמקולה פי אלענאיה, וד'לך אנה קאל אן ג'מיע מא נזל ב{{עברית|איוב}} כאן נזולה באסתחקאק, לאן כאנת לה את'אם אסתחק בהא ד'לך, והו קולה ל{{עברית|איוב הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך}}. ת'ם אנה אכ'ד' אן יקול ל{{עברית|איוב}} אן הד'א אלד'י כנת תעתמדה מן צלאח אלאפעאל ואלסיר באלסירה אלפאצ'לה מא הו אמר(א) יוג'ב אן תכון כאמלא ענד אללה חתי לא תעאקב, {{עברית|הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף ש[ו]כני בתי חמר (אשר בעפר יסודם)}}{{עברית|}}, ולם יזל {{עברית|אליפז}} ידור נחו הד'א אלגרץ' אעני אן יעתקד אן כל מא ילחק אלאנסאן באסתחקאק, ונקאיצנא אלתי נסתחק בהא אלעקאב יכ'פי ענא אדראכהא, ווג'ה אסתחקאקנא אלעקאב מן אג'להא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת בלדד: הרע בא לצורך הפיצוי}}<br />
{{קו}}אשר לדעתו של {{עברית|בלדד השוחי}} בשאלה זו – היא האמונה בפיצוי. כי הוא אמר ל{{עברית|איוב}}: אם אתה חף מפשע ואין בידך חטא – הסיבה לאותם פגעים גדולים היא הגדלת השכר, ואתה עתיד להיות מפוצה באופן הטוב ביותר. וכל זה כטובה לך, כדי שיגדל הטוב שתזכה בו לבסוף. הוא שאמר ל{{עברית|איוב}}: "{{עברית|אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה – כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר, וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד"}} {{הפניה|(שם ח,ו-ז)}}. ידוע לך גם עד כמה מפורסמת דעה זו על עניין ההשגחה, וכבר ביארנוה {{הפניה|(ג,יז19,11)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא ראי {{עברית|בלדד השוחי}} פי הד'ה אלמסאלה פהו אעתקאד אלעוץ', וד'לך אנה קאל ל{{עברית|איוב}} אן הד'ה אלנאזלאת אלעט'ימה אן כנת ברי(א) ולא את'ם לך פסבבהא תעט'ים אלג'זא, וסתעוץ' אחסן עוץ', והד'א כלה כ'יר לך כי יעט'ם אלכ'יר אלד'י תנאלה אכ'ירא, והו קולה ל{{עברית|איוב אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד}}. וקד עלמת איצ'א שהרה' הד'א אלראי פי אמר אלענאיה, וקד בינאה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת צופר: רצון שרירותי}}<br />
{{קו}}אשר לדעתו של {{עברית|צופר הנעמתי}} – היא דעתו של הסבור שהכול נובע מן החפץ (האלוהי) בלבד, ושאין לבקש למעשיו כל טעם: אין לשאול: "מדוע עשה כך?" ולא "למה עשה כך?". וכך אין לבקש את אופן הצדק ולא את (סיבת) קביעת החכמה בכל מה שעושה האלוה. כי גדולתו ואמיתתו מחייבות שהוא יעשה מה שברצונו, וקצרה יכולתנו מ(לדעת את) נסתרות חכמתו שהביאה לכך שהוא יעשה מה שברצונו ולא משום סיבה אחרת. הוא שאמר ל{{עברית|איוב}}: "{{עברית|מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר, וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ. וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה, כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה.}} [...] {{עברית|הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא? אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא?}}" {{הפניה|(שם יא,ה-ז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא ראי {{עברית|צופר הנעמתי}} פהו ראי מן ירי אן אלכל תאבע למג'רד אלמשיה ולא יטלב לאפעאלה עלה בוג'ה, (ו)לא יקאל ל[ם](מא) פעל הד'א ולא למא פעל הד'א, פ(ל)ד'לך לא יטלב וג'ה אלעדל ולא (מתקצ'י)[מקתצ'א] חכמה פי כל מא יפעלה אלאלאה, אד' עט'מתה וחקיקתה תוג'ב אן יפעל מא יריד, ונחן מקצרון ען כ'פאיא חכמתה אלתי כאן ואג'בהא אן יפעל מא יריד לא לסבב אכ'ר, והו קולה ל{{עברית|איוב מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום ביניים}}<br />
{{קו}}ראה והתבונן כיצד חוברה הפרשה שהביכה את בני האדם והביאה אותם לדעות שפירשנו {{מונח|שרח}} קודם {{הפניה|(ג,יז)}} על השגחת האל על הבריאה, וכיצד נזכרה כל אחת מהדעות שהתחייבו מהחלוקה ויוחסה לאחד ממפורסמי הדורות במעלה וחכמה, אם זה משל, או אמרוהו באמת, אם היא מעשה שהיה.{{קו}}הדעה המיוחסת ל{{עברית|איוב}} היא כדעתו של אריסטו,{{קו}}דעתו של {{עברית|אליפז}} היא כדעת תורתנו,{{קו}}דעתו של {{עברית|בלדד}} היא כדעת המֻעְתַזִלַה,{{קו}}ודעתו של {{עברית|צופר}} היא כדעת האַשְׁעַרִיַה.{{קו}}אלה היו הדעות הקדומות על ההשגחה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פארי ותאמל כיף וצ'עת אלקצה אלתי חירת אלנאס ודעתהם ללארא אלתי תקדם לנא שרחהא פי ענאיה' אללה באלכ'לק, וד'כר כל מא אקתצ'אה אלתקסים ונסב לאחד משאה(י)ר אלאזמאן באלפצ'ל ואלעלם אן כאן הד'א מת'לא, או קאלוה חקיקה אן כאן הי קצה ג'רת. פאלראי אלמנסוב ל{{עברית|איוב}} ינחו נחו ראי ארסטו. וראי {{עברית|אליפז}} ינחו נחו ראי שריעתנא. וראי {{עברית|בלדד}} ינחו נחו מד'הב אלמעתזלה. וראי {{עברית|צופר}} ינחו נחו מד'הב אלאשעריה. והד'ה כאנת אלארא אלקדימה פי אלענאיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ייחודיות דעת אליהוא והסוואתה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|חכם)}} אחר כך הופיעה דעה אחרת, והיא הדעה המיוחסת ל{{עברית|אליהוא}}. לכן הוא הועדף על פניהם, וצוין שהוא הצעיר ביניהם בשנים והשלם ביותר בחכמה.{{קו}}{{אינדקס|נגד כולם)}} הוא החל לגעור ב{{עברית|איוב}} ולייחס לבורות את יהירותו וביקורתו כיצד באו עליו הצרות בעודו עושה טובות, ועוד האריך להתפאר במעשיו. וכן התייחס לדעות שלושת רעיו על ההשגחה כטעויות הנובעות מזקנה מופלגת, ואמר דברים מלאי חידות מופלאות, {{מונח|עג'יב}}{{קו}}{{אינדקס|שכפול טענות)}} שאם יתבונן המתבונן בדבריו יתפלא {{מונח|עג'יב}} ויחשוב שהוא לא אמר שום דבר נוסף על מה שאמרו {{עברית|אליפז}} ו{{עברית|בלדד}} ו{{עברית|צופר}}, אלא חזר על תוכן נאומיהם במילים אחרות והוסיף להרחיבם. כי הוא לא חרג מגינוי {{עברית|איוב}} ותיאור ה' כצודק ותיאור נפלאותיו {{מונח|עג'יב}} במציאות, ושלא אכפת לו יתעלה מעבודת עובד ה' ולא מחטאו של החוטא. ואת כל העניינים האלה כבר אמרו רעיו.{{קו}}{{אינדקס|הסוואה)}} אך לאחר התבוננות יתברר לך העניין שהוסיף, ושהוא היה המכוון, ושאף לא אחד מן האחרים אמר אותו. הוא אמר יחד איתו את כל מה שהם אמרו, כמו שכל אחד מהם, {{עברית|איוב ושלשת רעיו}}, חזר על העניין שהזכיר רעהו, כמו שציינתי לך, ודבר זה נועד להסתיר את העניין המיוחד בדעתו של כל אחד, כדי שייראה לכאורה להמון שדעת כולם היא דעה אחת מוסכמת, אף שאין הדבר כך.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ת'ם טרי ראי אכ'ר והו אלראי אלמנסוב ל{{עברית|אליהוא}} ולד'לך פצ'ל ענ(ד)הם וד'כר אנה אצגרהם סנא ואכמלהם עלמא, פאכ'ד' אן יובך' {{עברית|איוב}} וינסבה ללג'הל פי אסתעט'אמה ואסתנכארה כיף נזלת בה אלמצאיב והו פאעל כ'יראת, וקד אטאל פי אלאמתנאן באפעאלה, וכד'לך פנד ראי ת'לת'ה' אצחאבה פי אלענאיה וקאל אקאויל[א] עג'יבה' אלאלגאז, אד'א תאמל כלאמה אלמתאמל יעג'ב ויט'ן אנה לם יקל שיא זאידא בוג'ה עלי מא קאלה {{עברית|אליפז}} ו{{עברית|בלדד}} ו{{עברית|צופר}}, בל כרר מעאני אקאוילהם באלפאט' אכ'רי וזאד פי בסטהא, לאנה לם יכ'רג' ען תוניב {{עברית|איוב}} ווצף אללה באלעדל ווצף עג'איבה פי אלוג'וד, ואנה תע(א)לי לא יבאלי בטאעה' מן טאע ולא בעציאן מן עצא, והד'ה אלמעאני כלהא קד קאלהא אצחאבה. לכן ענד אלתאמל יתבין לך אלמעני אלזאיד אלד'י אתי בה והו כאן אלמקצוד ולם יתקדם ד'לך אלמעני לגירה מנהם, ת'ם קאל מעה כל מא קאלוה כמא אנהם כלהם {{עברית|איוב ושלשת רעיו}} יכרר כל ואחד מנהם אלמעני אלד'י ד'כרה אלאכ'ר כמא ד'כרת לך והד'א לאכ'פא אלמעני אלכ'ציץ בראי כל שכ'ץ, חתי יכון אלבאדי ללג'מהור אן ראי אלכל ראי ואחד מתפק עליה וליס אלאמר כד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת אליהוא: הברקות המלאך}}<br />
{{קו}}העניין שהוסיף {{עברית|אליהוא}} ושלא הזכיר אף אחד מהם הוא המשל על מלאך מליץ יושר (המלמד זכות). הוא אמר שדבר מוכר שאנו עדים לו הוא אדם הנהיה חולה עד שהוא מגיע אל סף המוות, ומתייאשים ממנו, ואם יש לו מלאך כלשהו המלמד עליו זכות, דבריו מתקבלים ושגגתו נמחלת, ואותו חולה ניצל ושב למצבו הטוב ביותר. אך דבר זה אינו נמשך לנצח, ואין לימוד זכות בלי הפסק לעד, אלא פעמיים שלוש. הוא אמר: "{{עברית|אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ [}}אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר: 'פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר'. רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר, יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ, וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה, וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ. יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר: 'חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי'. פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת, וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה]" {{הפניה|(שם לג,כג-כח)}}. ולאחר שתיאר את החלמתו ושמחתו על כך שחזר לבריאות שלמה, אמר: "{{עברית|הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר}}" {{הפניה|(שם,כט)}}.{{קו}}בביאור העניין הזה התייחד {{עברית|אליהוא}} לבדו.{{קו}}{{אינדקס|הנבואה)}} הוא גם הוסיף בכך שהוא הקדים לפני עניין זה תיאור כיצד היא הנבואה, בדבריו: "{{עברית|כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל, וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה, בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים}}" {{הפניה|(שם,יד-טו)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלמעני אלד'י זאדה {{עברית|אליהוא}} ולם יד'כרה אחד מנהם הו אלד'י מת'לה בשפאעה' מלאך, פקאל אן אלאמר אלמשאהד אלמתעארף אן אלאנסאן ימרץ' אלי אן ישרף עלי אלמות ויי[א]ס מנה, פאן כאן לה מלאך ישפע פיה אי מלאך כאן קבלת שפאעתה ואקילת עת'רתה ויתכ'לץ ד'לך אלמריץ' וירג'ע לאחסן חאלאתה. לכן לא יסתמר הד'א דאימא, ולא תכון ת'ם שפאעה מתצלה ללאבד בל מרתין ת'ל(א)ת'(א), קאל {{עברית|אם יש עליו מלאך מליץ ו[כ](ג)ו'}}. ולמא אן וצף חאלאת אלנאקה ופרחה באלרג'וע אלי כמאל אלצחה קאל {{עברית|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}, פהד'א אלמעני אנפרד {{עברית|אליהוא}} בביאנה. וזאד איצ'א כונה אפתתח קבל הד'א אלמעני בוצף כיפיה' אלנבוה בקולה {{עברית|כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת אליהוא: הבנת המציאות בהנהגת ה'}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|המציאות)}} אחר כך החל לחזק דעה זו ולבאר את דרכו בתיאור מצבים טבעיים רבים,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כמו תיאור הרעם והברק והגשם ונשיבת הרוחות.{{קו}}ועירב בכך דברים רבים ממצבי בעלי החיים, כגון{{קו}}{{אינדקס|ב)}} פרוץ מגפה, בדבריו: "{{עברית|רֶגַע יָמֻתוּ וַחֲצוֹת לָיְלָה [}}יְגֹעֲשׁוּ עָם וְיַעֲבֹרוּ, וְיָסִירוּ אַבִּיר לֹא בְיָד]" {{הפניה|(שם לד,כ)}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והתרחשות מלחמות גדולות, בדבריו: "{{עברית|יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא חֵקֶר, וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם"}} {{הפניה|(שם,כד)}},{{קו}}ומצבים רבים כיוצא בהם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ת'ם אכ'ד' אן י[א](ו)כד הד'א אלראי ויבין טריקה בוצף אחואל טביעיה כת'ירה, מת'ל וצפה אלרעד ואלברק ואלמטר והבוב אלריאח, וכ'לט בד'לך אמור כת'ירה מן אחואל אלחיואן, אעני חלול אלובא בקולה {{עברית|רגע ימותו וחצות לילה ו[כ](ג)ו'}}, ווקוע אלחרוב אלעט'ימה בקולה {{עברית|ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם}}, וכת'יר(א) מן הד'ה אלאחואל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דברי אליהוא מסייעים לאיוב להבין את הנהגת ה' בעולם}}<br />
{{קו}}וכן תמצא שבהתגלות הזאת שבאה ל{{עברית|איוב}} {{הפניה|(שם לח-לט)}}, שהתבררה לו על ידה טעותו בכל מה שדמיין – לא היה בה דבר מעבר לתיאור דברים טבעיים:{{קו}}{{אינדקס|דברי ה': א)}} אם תיאור יסודות, או תיאור תופעות מטאורולוגיות, או תיאור טבעי מיני בעלי חיים, ולא שום דבר אחר.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} תיאור "{{עברית|שְׁחָקִים}}" ו"{{עברית|שָׁמַיִם}}" {{הפניה|(שם לח,לז)}}, "{{עברית|כְּסִיל}}" ו"{{עברית|כִימָה}}" {{הפניה|(שם,לא)}} שהזכיר שם נועד לרושם שלהם באטמוספירה, כי כל הערתו לו עסקה רק במה שמתחת לגלגל הירח.{{קו}}{{אינדקס|דברי אליהוא: ג)}} וכן הסב {{עברית|אליהוא}} את תשומת הלב (ללימוד) ממיני בעלי החיים, ואמר: "{{עברית|מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ}}" {{הפניה|(שם לה,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|דברי ה': ד)}} ובעיקר האריך באותו נאום בתיאור {{עברית|לויתן}} {{הפניה|(שם מ,כה-מא,כו)}}, שהוא אוסף סגולות גופניות המפוזרות בבעלי החיים ההולכים והשׂוחים והעפים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך תג'ד הד'א אלוחי אלד'י אתי [ל]{{עברית|איוב}} אלד'י באן לה בה גלטה פי כל מא תכ'ילה לם יכ'רג' פיה ען וצף אמור טביעיה, אמא וצף אסטקסאת, או וצף את'אר עלויה, או וצף טבאיע אנואע חיואן, לא שי אכ'ר. ואלד'י ד'כר הנאך מן וצף {{עברית|שחקים ושמים וכסיל וכימה}} למעני את'רהא פי אלג'ו, לאן תנביהה כלה לה אנמא כאן ממא דון פלך אלקמר, וכד'לך איצ'א {{עברית|אליהוא}} תנבה מן אנואע אלחיואן, קאל {{עברית|מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו}}{{עברית|}}. ואכת'ר מא טול פי ד'לך אלכ'טאב פי וצף {{עברית|לויתן}} אלד'י הו מג'מוע כ'ואץ ג'סמאניה מתפרקה פי אלחיואן אלמאשי ואלסאבח ואלטאיר,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המטרה: השגחת ה' אינה כמשמעותה הרגילה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הנחה: חסרון הבנת ההיווצרות)}} הכוונה בכל הדברים האלה היתה ששכלינו אינם מגיעים להשיג כיצד נוצרים הדברים הטבעיים האלה המצויים בעולם ההתהוות והכיליון, ואיננו יכולים לתפוס {{מונח|תצור}} כיצד היא ראשית {{מונח|מבדא}} מציאות הכוח הטבעי הזה שבהם, ואין זה דבר הדומה למה שאנחנו עושים;{{קו}}{{אינדקס|מסקנה: חסרון הבנת ההנהגה)}} איך אם כן יכולים אנו לרצות שהנהגתו יתעלה אותם והשגחתו עליהם תִּדמה להנהגתנו את מה שאנחנו מנהיגים או להשגחתנו על מה שאנחנו משגיחים עליו? אלא עלינו לעצור כאן ולהאמין שאין נעלמת ממנו יתעלה כל תעלומה, כמו שאמר כאן {{עברית|אליהוא}}: "{{עברית|כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה. אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת, לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן}}" {{הפניה|(שם לד,כא-כב)}},{{קו}}{{אינדקס|השגחה: מונח רב־משמעי)}} אבל אין משמעות השגחתו כמשמעות השגחתנו, ולא משמעות הנהגתו את ברואיו כמשמעות הנהגתנו את מה שאנחנו מנהיגים, ואין להן הגדרה משותפת כמו שחושב כל נבוך, ואין ביניהן שיתוף מלבד במינוח בלבד, כמו שמעשינו אינם דומים למעשיו ואין הם נכללים בהגדרה אחת. וכמו שהמעשים הטבעיים שונים מהמעשים המלאכותיים, כך ההנהגה האלוהית וההשגחה האלוהית והכוונה האלוהית באשר לאותם דברים טבעיים שונות מהנהגתנו ומהשגחתנו ומכוונתנו האנושיות באשר למה שאנחנו מנהיגים ומשגיחים עליו ומכוונים לגביו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}כל הד'ה אלאמור כאן מקצודהא אן הד'ה אלאמור אלטביעיה אלמוג'ודה פי עאלם אלכון ואלפסאד לא תצל עקולנא לאדראך כיפיה' חדות'הא, ולא (ל)[נ]תצור וג'וד הד'ה אלקוה אלטביעיה פיהא כיף מבדאה(א), ולא ה[ו](י) שי(א) ישבה מא נפעלה נחן, פכיף נרום אן יכון תדבירה תע(א)לי להא וענאיתה בהא תשבה תדבירנא למא נדברה או ענאיתנא במא נעתני בה, בל אלואג'ב אלוקוף ענד הד'א אלקדר ואלאעתקאד באנה תע(א)לי לא תכ'פי ענה כ'אפיה, כמא קאל {{עברית|אליהוא}} הנא {{עברית|כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און}}. לכן ליס מעני ענאיתה מעני ענאיתנא, ולא מעני תדבירה למכ'לוקאתה מעני תדבירנא למא נדברה, וליס יג'מעהמא חד ואחד כמא יט'ן כל מן תחיר, ולא בינהמא אשתראך אלא פי אלאסם פקט, כמא לא ישבה פעלנא פעלה ולא יג'מעהמא חד ואחד, וכתבאין אלאפעאל אלטביעיה מן אלאפעאל אלצנאעיה כד'לך תבאין אלתדביר אלאלאהי ואלענאיה אלאלאהיה ואלקצד אלאלאהי לתלך אלאמור אלטביעיה לתדבירנא וענאיתנא וקצדנא אלאנסאני למא נדברה ונעני בה ונקצדה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}17</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|התובנה)}} וזו היתה מטרתו של {{עברית|ספר איוב}} בכללותו, כלומר: הנחלת יסוד זה בהאמנה והסבת תשומת הלב לראיות אלה מן הדברים הטבעיים, כדי שלא תטעה ותבקש בדמיונך שתהיה ידיעתו כידיעתנו, או כוונתו והשגחתו והנהגתו ככוונתנו והשגחתנו והנהגתנו.{{קו}}{{אינדקס|ההתמודדות)}} אם ידע זאת האדם יקל עליו כל אסון, והאסונות לא יוסיפו לו ספקות לגבי האלוה – האם הוא יודע או אינו יודע, והאם הוא משגיח או מזניח – אלא יוסיפו לו אהבה,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כמו שאמר (איוב) בחתימת אותה התגלות: "{{עברית|עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר}}" {{הפניה|(שם מב,ו)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכמו שאמרו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|עושים מאהבה ושמחים ביסורין}}" {{הפניה|(בבלי שבת פח,ב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'א כאן גרץ' {{עברית|ספר איוב}} בג'מלתה, אעני אעטא הד'ה אלקאעדה פי אלאעתקאד ואלתנביה עלי הד'א אלאסתדלאל באלאמור אלטביעיה חתי לא תגלט ותטלב בכ'יאלך אן יכון עלמה כעלמנא או קצדה וענאיתה ותדבירה כקצדנא וענאיתנא ותדבירנא. פאד'א עלם אלאנסאן ד'לך סהל עליה כל מצאב, (ולא)[ומא] תזידה אלמצאיב שכו[ך](כא) פי אלאלאה, והל יעלם או לא יעלם, או יעתני או יהמל, בל תזידה מחבה כמא קאל פי כ'אתמה' הד'א אלוחי {{עברית|על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר}}, וכמא קאלוא {{עברית|ז"ל עושים מאהבה ושמחים ביסורין}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}18</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הזמנה}}<br />
{{קו}}אם תתבונן בכל מה שאמרתי באופן שראוי להתבונן בחיבור זה, ותעיין ב{{עברית|ספר איוב}} זה, תתברר לך משמעותו, ותמצא שכללתי את כל ענייניו ולא נותר כיוצא דופן אלא מה שבא כשטף הדיבור והמשך המשל, כמו שביארתי לך כמה פעמים בחיבור זה {{הפניה|(הקדמות,משלים11; פסקה 13)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואד'א תאמלת כל מא קלתה תאמלא ינבגי אן תתאמל בה הד'ה אלמקאלה, ותצפחת הד'א {{עברית|ספר איוב}}, באן לך אלמעני פיה, ותג'דני קד חצרת ג'מלה' מעאניה ולם ישד' מנה אלא מא יג'רי פי נסק אלקול ואטראד אלתמת'יל כמא בינת לך מראת פי הד'ה אלמקאלה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%91&diff=317חלק ג, פרק כב2021-05-31T06:36:08Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כב}}<br />
{{כותרת|איוב: סיפור הפתיחה וזהות השטן}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}פרשת {{עברית|איוב}} הנפלאה {{מונח|גריב}} והמופלאה {{מונח|עג'יב}} הוא מסוג הדברים שאנו עוסקים בו. כוונתי שהוא משל שנועד להבהרת דעות בני האדם על ההשגחה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}קצה' {{עברית|איוב}} אלגריבה אלעג'יבה הי מן קביל מא נחן פיה, אעני אנה מת'ל לתביין ארא אלנאס פי אלענאיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המשל וחשיבותו}}<br />
{{קו}}ידועים לך דבריהם המפורשים (של חז"ל), ואמירת אחד מהם:{{קו}}{{אינדקס|א: משל)}} "{{עברית|איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה}}" {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טו,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב: מציאות מסופקת)}} ומי שטען שהוא {{עברית|היה ונברא}} ושהוא מעשה שהיה – לא ידע לא מתי התרחש ולא היכן. אלא יש מן ה{{עברית|חכמים}} מי שאמר שהוא היה {{עברית|בימי האבות}}, ויש שאמר שהוא היה {{עברית|בימי משה}}, ויש שאמר שהוא היה {{עברית|בימי דוד}}, ויש שאמר שהוא מ{{עברית|עולי בבל}} {{הפניה|(שם טו,א-ב)}}. דבר זה מחזק את דברי האומר שהוא {{עברית|לא היה ולא נברא}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד עלמת תצריחהם וקול בעצ'הם {{עברית|איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה}}, ואלד'י זעם אנה {{עברית|היה ונברא}} ואנהא קצה ג'רת לם יעלם לה לא זמא[ן](נא) ולא מכא[ן](נא), אלא בעץ' אל{{עברית|חכמים}} יקול אנה כאן {{עברית|בימי האבות}}, ובעצ'הם קאל אנה כאן {{עברית|בימי משה}}, ובעצ'הם קאל אנה כאן {{עברית|בימי דוד}}, ובעצ'הם קאל אנה (כאן) מן {{עברית|עולי בבל}}, והד'א ממא י(ו)[א]כד קול מן קאל אנה {{עברית|לא היה ולא נברא}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">כללו של דבר, {{עברית|בין היה בין לא היה}}, בדברים מעין בעייתו זו, המצויים תמיד, נבוך כל מעיין מבני האדם, עד שנאמר על ידיעת האל ועל השגחתו מה שציינתי לך {{הפניה|(ג:טז,יז,יט).}} כוונתי לכך שעל אדם צדיק, שלם, שמעשיו ישרים, ירא חטא ביותר – נוחתות צרות קשות בזו אחר זו על נכסיו ובניו וגופו, ולא בשל חטא שחייב זאת.</td><br />
<td class="ar">ובאלג'מלה {{עברית|בין היה בין לא היה}}, פי מת'ל קצ'יתה אלמוג'ודה דאימא תחיר כל נט'אר מן אלנאס, חתי קיל פי עלם אללה ופי ענאיתה מא קד ד'כרת לך, אעני כון אלרג'ל אלצאלח אלכאמל אלמסדד אלאעמאל אלשדיד אלתקיה ללאת'אם תנזל בה מצאיב עט'ימה מתראדפה פי מאלה וולדה וג'סמה לא לאת'ם יוג'ב ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he">לכל הדעות, בין {{עברית|היה}} בין {{עברית|לא היה}}, אותם דברים שנאמרו כהקדמה, כלומר דברי ה{{עברית|שטן}} ודברי ה' ל{{עברית|שטן}} ומסירתו בידו {{הפניה|(איוב א,א-ב,ז)}} – כל אלה משל בלי ספק לכל בר דעת. אבל הוא משל שאינו ככל המשלים, אלא משל שנקשרו בו נפלאות ו{{עברית|דברים שהם כבשונו שלעולם}}, והתבררו על ידו קשיים חמורים, והתחוורו ממנו אמיתות שאין נעלות מהן.{{קו}}אציין לך מה שאפשר לציין, ואביא את דברי ה{{עברית|חכמים}} שהסבו את תשומת לבי לכל מה שהבנתי מאותו משל גדול.</td><br />
<td class="ar">ועלי כלא אלראיין אעני הל {{עברית|היה}} או {{עברית|לא היה}} ד'לך אלכלאם אלמצדר בה אעני קול אל{{עברית|שטן}} וקול אללה לל{{עברית|שטן}} ואסלאמה פי ידה כל ד'לך מת'ל בלא שך ענד כל ד'י עקל, לכנה מת'ל ליס מת'ל כל אלאמת'אל, בל מת'ל תעלקת בה עג'איב ו{{עברית|דברים שהם כבשונו של( )עולם}}, ותבינת בה משכלאת עט'ימה, ואתצ'חת מנה חקאיק לא גאיה בעדהא. ואנא אד'כר לך מא ימכן ד'כרה, ואד'כר לך כלאם אל{{עברית|חכמים}} אלמנבה לי עלי ג'מיע מא פהמתה מן ד'לך אלמת'ל אלעט'ים.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|"ארץ עוץ" – הזמנה למחשבה ועיון}}<br />
{{קו}}הדבר הראשון שעליך להתבונן בו הוא דבריו: "{{עברית|אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ}}" {{הפניה|(שם א,א)}}. ננקט שם רב־משמעי, {{עברית|עוץ}}.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי הוא שם אדם: "{{עברית|אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ}}" {{הפניה|(בראשית כב,כא)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והוא ציווי לחשוב ולהתבונן: "{{עברית|עֻצוּ עֵצָה}}" {{הפניה|(ישעיהו ח,י)}}. הרי הוא כאומר לך: התבונן במשל זה, חשוב עליו והבן את משמעותו, וראה מה היא הדעה הנכונה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאול מא תתאמלה קולה {{עברית|איש היה בארץ עוץ}}, אתי באלאסם אלמשתרך והו {{עברית|עוץ}}, לאנה אסם שכ'ץ {{עברית|את עוץ בכרו}}, והו אמר באלפכרה ואלתדביר {{עברית|עוצו עצה}}, פכאנה יקול לך תדבר הד'א אלמת'ל ופכר פיה וחצל מענאה וארי אלראי אלצחיח מא הו.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מאפייני השטן}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|נספח)}} אחר כך ציין ש{{עברית|בני האלהים}} באו {{עברית|להתיצב על ה'}} וה{{עברית|שטן}} בא בתוכם ובחבורתם. כי הוא לא אמר "{{עברית|ויבאו בני האלהים והשטן להתיצב}}", שאז היתה מציאות הכול באותו יחס, אלא אמר: "{{עברית|וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם}}" {{הפניה|(איוב א,ו)}}. צורת דיבור זו נאמרת דווקא על מי שבא כשאין הכוונה לעצמו (שיבוא) ואינו מבוקש מצד עצמו, אלא מכיוון שנכח מי שהיתה הכוונה שיהיה נוכח, בא הוא בכלל הבאים.{{קו}}{{אינדקס|בארץ)}} אחר כך ציין שה{{עברית|שטן}} הזה הוא משוטט בארץ ועובר בה, ואין בינו ובין העליונים שום יחס ואין לו שָם מהלכים, והם דבריו: "{{עברית|מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ}}" {{הפניה|(שם א,ז; ב,ב)}} – הוא מסייר ומשוטט בארץ בלבד.{{קו}}{{אינדקס|מקור הרע)}} אחר כך ציין שהישר והתם הזה נמסר בידי ה{{עברית|שטן}} הזה, ושהסיבה לכל הפגעים שנחתו על נכסיו ועל בניו ועל גופו היתה ה{{עברית|שטן}}.{{קו}}{{אינדקס|התעלמות מן השטן)}} לאחר שקבע את הקביעוֹת האלה החל לכתוב את אמרות אנשי העיון על בעיה זו. הוא ציין דעה מסוימת וייחס אותה ל{{עברית|איוב}}, ודעות אחרות לרעיו. אני עתיד להשמיע לך אותן בבירור {{הפניה|(בפרק הבא)}}; כוונתי לאותן דעות שבגללן נתגלעו המחלוקות בפרשה זו, שכל סיבתה היתה ה{{עברית|שטן}}, אך כולם, {{עברית|איוב}} ורעיו, חשבו שה' עושה זאת בעצמו ולא באמצעות ה{{עברית|שטן}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ת'ם ד'כר אן {{עברית|בני האלהים}} ג'אוא {{עברית|להתיצב על י"י}} וג'א אל{{עברית|שטן}} פי ג'מארהם ולפפהם, לאנה לם יקל {{עברית|ויבאו בני האלהים והשטן להתיצב (על י"י)}}{{עברית|}} פכאן יכון וג'וד אלכל עלי נסבה ואחדה, בל קאל {{עברית|ויבאו בני האלהים להתיצב על י"י ויבא גם השטן בתוכם}}, והד'ה אלצורה מן אלקול אנמא תקאל פי מן ג'א גיר מקצוד לד'אתה ולא מטלוב(א) מן אג'ל נפסה, בל למא חצ'ר מן קצד חצ'ורה ג'א הד'א פי ג'מלה' מן ג'א. ת'ם ד'כר אן הד'א אל{{עברית|שטן}} הו ג'איל פי אלארץ' מכ'תרקהא, וליס בינה ובין אלעלו נסבה בוג'ה ולא לה הנאך מג'אל, הו קולה {{עברית|משוט בארץ ומהתהלך בה}}, אנמא טופה וג'ולאנה פי אלארץ'. ת'ם ד'כר אן הד'א אלמסתקים אלכאמל אסלם פי יד הד'א אל{{עברית|שטן}}, ואן כל מא חל בה מן אלאפאת פי מאלה וולדה וג'סמה כאן סבבה אל{{עברית|שטן}}. פלמא קדר הד'א אלתקדיר אכ'ד' אן יצ'ע אקאויל אהל אלנט'ר פי הד'ה אלקצ'יה, פד'כר ראי(א) מא ונסבה ל{{עברית|איוב}}, וארא אכ'רי לאצחאבה, וסאסמעהא לך בביאן אעני תלך אלארא אלתי תראג'מת בהם אלט'נון מן אג'להא פי הד'ה אלקצה אלתי כאן סבבהא כלהא אל{{עברית|שטן}}, וט'נוא כלהם {{עברית|איוב}} ואצחאבה אן אללה פאעל ד'לך בד'אתה לא בוסאטה' אל{{עברית|שטן}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|אפיון השכלתו של איוב ומדרג הפגעים}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|לא חכם)}} המופלא {{מונח|עג'יב}} והנפלא {{מונח|גריב}} ביותר בנושא זה הוא שהוא לא תיאר את {{עברית|איוב}} כחכם. הוא לא אמר: "{{עברית|איש חכם}}" או "{{עברית|מבין}}" או "{{עברית|משכיל}}", אלא תיאר אותו רק כבעל מידות נעלות ומעשים ישרים. כי אילו היה {{עברית|חכם}} לא היה מתקשה במה שקרה לו, כמו שעתיד להתבאר {{הפניה|(ג,כג17,7)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעג'ב מא פי הד'ה אלקצ'יה ואגרבה, כונה לא יצף {{עברית|איוב}} בעלם, ולא קאל {{עברית|איש חכם}} או {{עברית|מבין}} או {{עברית|משכיל}}, בל אנמא וצפה בפצ'ילה' כ'לק ואסתקאמה' אעמאל, לאנה לו כאן {{עברית|חכם}} למא אשכל עליה אמרה כמא סיבין.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|דירוג הפגעים)}} אחר כך דירג את צרותיו ביחס למצבי בני האדם. {{אינדקס|רכוש)}} כי יש מבני האדם מי שאינו נבהל מאובדן הנכסים והוא מקל בכך ראש, {{אינדקס|בנים)}} אך מות הבנים מחריד אותו וממית אותו מרוב צער. {{אינדקס|כאבים)}} ויש מבני האדם מי שסובל באורך רוח ואינו נחרד אפילו מאובדן הבנים, אך המכאובים – אין בעל חוש שיכול לסבול אותם בשקט.{{קו}}וכל בני האדם – כוונתי להמון – מרוממים את ה' בפיהם ומתארים אותו כצודק וכמיטיב רק כשהם מאושרים וחיים בשלווה, או בעת צרה נסבלת. אך אם מגיעות הצרות האלה שנזכרו לגבי {{עברית|איוב}} – יש מהם מי שעם אובדן נכסיו הוא כופר, ומאמין שאין סדר במציאות כולה. ויש מהם מי שנותר מאמין בצדק ובסדר (במציאות) אפילו עם צרות אובדן הנכסים, אך אם נפגע באובדן הבנים לא יסבול בשקט. ומהם מי שסובל בשקט ואמונתו אינה משתבשת עם אובדן הבנים; אך כשבאים מכאובים גופניים – אף לא אחד מהם יסבול בשקט, אלא יתאונן ויתלונן, בפה או בלב, שנעשה לו עוול.</td><br />
<td class="ar">ת'ם אנה דרג' מצאיבה עלי נסבה' אחואל אלנאס, לאן מן אלנאס מן לא ירתאע לפקד אלמאל ויתהאון בה, לכנה יהולה אמר מות אלאולאד ויהלכה גמא. ומן אלנאס איצ'א מן יצבר ולא יהלע ולו לפקד אלאולאד, פאמא אלצבר עלי אלאוג'אע פלא קדרה לחסאס עלי ד'לך. וג'מיע אלנאס אעני אלג'מהור אנמא יעט'מון אללה באלסנתהם ויצפונה באלעדל ואלאחסאן פי חאל סעאדתהם ורכ'א(י)הם או פי חאל שקאוה תחתמל, אמא אד'א ג'את הד'ה אלמצאיב אלמד'כורה פי {{עברית|איוב}}, פמנהם מן יכפר ויעתקד קלה' אלאנתט'אם פי אלוג'וד כלה ענד ד'האב מאלה, ומנהם מן יבקי מע אעתקאד אלעדל ואלנט'אם ולו מע אנכאד ד'האב אלמאל, לכן אן אבתלי בפקד אלאולאד פלא יצבר, ומנהם מן יצבר ולא יתשוש עליה אעתקאדה מע ד'האב אלאולאד, אמא מע אוג'אע אלג'סם פלא יצבר אחד מנהם אלא תשכי ותט'לם אמא באללסאן או באלקלב.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניתוח ההדגשות בתיאור בני האלוהים, ושני מופעי השטן}}<br />
{{קו}}דבריו על {{עברית|בני האלהים}}: "[וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים] {{עברית|לְהִתְיַצֵּב}} {{עברית|עַל ה'}}" הם בפעם הראשונה {{הפניה|(איוב א,ו)}} והשנייה {{הפניה|(שם ב,א)}}; ואילו ה{{עברית|שטן}}, אף על פי שבא בחבורתם ובתוכם בפעם הראשונה והשנייה, הרי בפעם הראשונה לא אמר בו "{{עברית|להתיצב}}", ואילו בשנייה אמר: {{עברית|"וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם}} {{עברית|לְהִתְיַצֵּב}} {{עברית|עַל ה'}}" {{הפניה|(שם)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא קולה פי {{עברית|בני האלהים להתיצב על י"י}} פהו פי אלמרה אלאולי ואלת'אניה, ואמא אל{{עברית|שטן}} ואן כאן ג'א פי לפפהם וג'מארהם פי אלמרה אלאולי ואלת'אניה, פאנה פי אלאולי לם יקל פיה {{עברית|להתיצב}}, ופי אלת'אניה קאל {{עברית|ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על י"י}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he">הבן עניין זה והתבונן כמה נפלא {{מונח|גריב}} הוא, וראה כיצד השגתי עניינים אלה בכעין התגלות: שמשמעות "{{עברית|לְהִתְיַצֵּב}} {{עברית|עַל ה'}}" היא שהם נמצאים ככפופים לציוויו במה שהוא רוצה, כמו שאמר {{עברית|זכריה}} על "{{עברית|אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת}}" {{הפניה|(זכריה ו,א)}}: "{{עברית|וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ}} {{עברית|וַיֹּאמֶר אֵלָי: אֵלֶּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם יוֹצְאוֹת מֵהִתְיַצֵּב עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ}}" {{הפניה|(שם,ה)}}. וברור הוא שאין יחס {{עברית|בני האלהים}} ויחס ה{{עברית|שטן}} במציאות אותו יחס, אלא {{עברית|בני האלהים}} יציבים יותר ומתמידים יותר. אבל גם לו יש מעמד מסוים במציאות, למטה מהם.</td><br />
<td class="ar">פאפהם הד'א אלמעני ו[א]תאמל מא אגרבה, וארי כיף תחצל(ת) לי הד'ה אלמעאני שבה אלוחי, וד'לך אן מעני {{עברית|להתיצב על י"י}} כונהם מוג'ודין מסכ'רין באמרה פי מא אראדה, מן קול {{עברית|זכריה}} פי {{עברית|ארבע מרכבות יוצאות}}, קאל {{עברית|ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ}}, פבין אן ליס נסבה' {{עברית|בני האלהים}} ונסבה' אל{{עברית|שטן}} פי אלוג'וד נסבה ואחדה, בל {{עברית|בני האלהים}} את'בת ואדום, והו איצ'א לה חט' מא פי אלוג'וד דונהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he">ועוד מפלאי {{מונח|עג'יב}} משל זה, שכאשר ציין שה{{עברית|שטן}} משוטט בארץ דווקא ושהוא עושה את המעשים האלה, הבהיר שהוא מנוּע מלהשתלט על הנפש, ושניתן לו שלטון על כל הדברים הארציים האלה ונחצץ בינו לבין הנפש, והם דבריו: "{{עברית|אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר}}" {{הפניה|(איוב ב,ו)}}. וכבר ביארתי לך {{הפניה|(א,מא6)}} את הרב־משמעיות של המונח "{{עברית|נפש}}" בלשוננו, ושהוא חל על הדבר הנשאר מן האדם לאחר המוות, והוא מה שאין ל{{עברית|שטן}} שלטון עליו.</td><br />
<td class="ar">ומן עג'איב [איצ'א] הד'א אלמת'ל (איצ'א), אנה למא ד'כר ג'ולאן אל{{עברית|שטן}} פי אלארץ' כ'אצה ופעלה הד'ה אלאפעאל, בין אנה ממנוע מן אלתסלט עלי אלנפס, ואנה ג'על לה סלטאן עלי הד'ה אלאשיא אלארצ'יה כלהא וחיל בינה ובין אלנפס, והו קולה {{עברית|אך את נפשו שמור}}, וקד בינת לך אשתראך אסם {{עברית|נפש}} פי לגתנא, ואנה יקע עלי אלשי אלבאקי מן אלאנסאן בעד אלמות, וד'לך הו אלד'י לא סלטאן לל{{עברית|שטן}} עליה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|השטן כמייצג החטא ויצר רע במקרא ובמדרשי חז"ל}}<br />
{{קו}}לאחר מה שהזכרתי, שמע את המימרה המאלפת שאמרו ה{{עברית|חכמים}} שבצדק יש לקרוא להם "{{עברית|חכמים}}", שביארה כל קושי וחשפה כל דבר כמוס וגילתה את רוב {{עברית|סתרי תורה}}, והיא דבריהם ב{{עברית|תלמוד}}: "{{עברית|אמר ר' שמעון בן לקיש: הוא שטן, הוא יצר רע, הוא מלאך המות}}" {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,א)}}. הרי שביאר את כל מה שהזכרנו באופן שאין בו ספק למבין. התברר לך אפוא ששלושת המונחים האלה הם כינוי למשמעות אחת, ושכל הפעולות המיוחסות לכל אחד משלושתם – כולן אינן אלא פעולתו של דבר אחד. כך אמרו גם {{עברית|חכמי משנה}} הקדומים: "{{עברית|תנא: יורד ומתעה, עולה ומשטין, נוטל רשות ונוטל נשמה}}" {{הפניה|(שם)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד ד'כר מא ד'כרת פאסמע הד'ה אלקולה אלמפידה אלתי קאלהא אל{{עברית|חכמים}} אלד'ין יטלק עליהם אסם {{עברית|חכמים}} באלחקיקה, פאבאנת כל משכל וכשפת כל מגטי ואוצ'חת מעט'ם {{עברית|סתרי תורה}}, והי קולהם פי אל{{עברית|תלמוד אמר ר' שמעון בן לקיש הוא שטן הוא יצר (ה)רע הוא מלאך המות}}, פקד אבאן ען כל מא ד'כרנאה אבאנה לא תשכל עלי ד'י פהם. פקד תבין לך אן ען מעני ואחד בעינה יכני בהד'ה אלת'לת'ה אסמא, ואן כל אלאפעאל אלמנסובה לכל ואחד מן האולא אלת'לת'ה אנמא הי כלהא פעל שי ואחד, והכד'א איצ'א נצוא {{עברית|חכמי משנה}} אלקדם, קאלוא {{עברית|תנא יורד ומתעה עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">13</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|דוד)}} והתברר לך שמה שראה {{עברית|דוד במראה הנבואה}} בזמן הדֶבֶר: "[מַלְאַךְ עֹמֵד בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם] {{עברית|וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִִָם}}" {{הפניה|(דברי הימים־א כא,טז)}} – שהוא הראהו זאת רק כהוראה על עניין,{{קו}}{{אינדקס|יהושע)}} שהוא עצמו העניין שנאמר עליו גם {{עברית|במראה הנבואה}} לגבי חטאם של בני {{עברית|יהושע הכהן הגדול}}: "{{עברית|וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ}}" {{הפניה|(זכריה ג,א)}}, ואחר כך הבהיר את ריחוקו ממנו יתעלה בדבריו: "{{עברית|יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר ה' בְּךָ}}" {{הפניה|(שם,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|בלעם)}} והוא אשר ראה גם {{עברית|בלעם}} {{עברית|במראה הנבואה}} {{עברית|בַּדֶּרֶךְ}} {{הפניה|(במדבר כב,לא)}} כשאמר לו: "{{עברית|הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן}}" {{הפניה|(שם,לב)}}.</td><br />
<td class="ar">פקד באן לך אן אלד'י ראי {{עברית|דוד במראה הנבואה}} פי וקת אלובא {{עברית|וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם}} אנה אנמא אוראה ד'לך ללדלאלה עלי מעני, ד'לך אלמעני בעינה הו אלמקול איצ'א ענה {{עברית|במראה הנבואה}} פי חק עציאן אולאד {{עברית|יהושע הכהן הגדול והשטן עומד על ימינו לשטנו}}, ת'ם בין בעדה ענה תע(א)לי בקולה {{עברית|יגער י"י בך השטן ויגער י"י בך (הבוחר בירושלם)}}{{עברית|}}, והו אלד'י ראי {{עברית|בלעם}} איצ'א {{עברית|במראה הנבואה בדרך}} ענד קולה לה {{עברית|הנה אנכי יצאתי לשטן}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מאפייני השטן ויצר הרע}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|א)}} דע ש"{{עברית|שטן}}" נגזר מן "{{עברית|שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר}}" {{הפניה|(משלי ד,טו)}}, כלומר ממשמעות ההסרה והעזיבה (גם: האובדן והחידלון), כי הוא אשר מסיר מדרכי האמת בלי ספק, ומביא לאבדון בדרכי התעייה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} על עניין זה עצמו נאמר: "{{עברית|כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו}}" {{הפניה|(בראשית ח,כא)}}. ידוע לך כמה דעה זו – {{עברית|יצר טוב}} ו{{עברית|יצר רע}} – מפורסמת בתורתנו, ודבריהם (של חז"ל) "{{עברית|בשני יצריך}}" {{הפניה|(משנה ברכות ט,ה)}}. הם אמרו ש{{עברית|יצר רע}} נוצר באדם בשעת לידתו {{הפניה|(בבלי סנהדרין צא,ב)}}: "{{עברית|לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ}}" {{הפניה|(בראשית ד,ז)}}, וכמו שאמרה ה{{עברית|תורה}}: "{{עברית|מִנְּעֻרָיו}}", וש{{עברית|יצר טוב}} נמצא לו רק לאחר ששכלו נשלם {{הפניה|(קהלת רבה ד,יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ולכן אמרו {{הפניה|(בבלי נדרים לב,ב)}}: נקרא {{עברית|יצר רע}} "{{עברית|מֶלֶךְ גָּדוֹל}}" {{הפניה|(קהלת ט,יד)}} ונקרא {{עברית|יצר טוב}} "{{עברית|יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם}}" {{הפניה|(שם ד,יג)}} במשל שהומשל על גוף האדם וכוחותיו השונים, בדבריו: "{{עברית|עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט [}}וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ, וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים. וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן חָכָם וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ, וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא]" {{הפניה|(שם ט,יד-טו)}}. כל הדברים האלה הם אמירות מפורסמות שלהם {{עברית|ז"ל}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אן {{עברית|שטן}} משתק מן {{עברית|שטה מעליו ועב[ו]ר}}, אעני אנה מן מעני אלזואל ואלד'האב, לאנה הו אלד'י יזיל ען טרק אלחק בלא שך, ויובק פי טרק אלצ'לאל. וען ד'לך אלמעני בעינה איצ'א קיל {{עברית|כי יצר לב האדם רע מנע[ו]ריו}}. וקד עלמת שהרה' הד'א אלראי פי שריעתנא אעני {{עברית|יצר טוב}} ו{{עברית|יצר רע}}, וקולהם {{עברית|בשני יצריך}}. וקד קאלוא אן {{עברית|יצר (ה)רע}} יחדת' פי אלשכ'ץ אלאנסאני ענד ולאדתה {{עברית|לפתח חטאת ר[ו]בץ}}, וכמא נצת אל{{עברית|תורה מנע[ו]ריו}}, ואן {{עברית|יצר טוב}} אנמא יוג'ד לה בעד אסתכמאל עקלה, ולד'לך קאלוא סמי {{עברית|יצר (ה)רע מלך גדול}}, וסמי {{עברית|יצר טוב ילד מסכן וחכם}}, פי אלמת'ל אלמצ'רוב לג'סם שכ'ץ אלאנסאן ואכ'תלאף קואה, פי קולה {{עברית|עיר קטנה ואנשים בה מעט ו[כ](ג)ו'}}, כל הד'ה אלאשיא נצוץ להם {{עברית|ז"ל}} משהורה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he">וכיוון שהם ביארו לנו ש{{עברית|יצר רע}} הוא ה{{עברית|שטן}}, והוא בלי ספק מלאך, כוונתי שגם הוא נקרא מלאך משום שהוא היה בתוך {{עברית|בני האלהים}}. ואם כן גם {{עברית|יצר טוב}} הוא מלאך באמת. נמצא שדבר מפורסם זה במימרות ה{{עברית|חכמים ז"ל}} {{הפניה|(בבלי שבת קיט,ב; תענית יא,א; חגיגה טז,א)}} שלכל אדם נלווים {{עברית|שני מלאכים}}, אחד מימינו והשני משמאלו – הם {{עברית|יצר טוב}} ו{{עברית|יצר רע}}. ובפירוש אמרו {{עברית|ז"ל}} בגמרא (מסכת) {{עברית|שבת}} על {{עברית|שני}} ה{{עברית|מלאכים}} האלה: "{{עברית|אחד טוב ואחד רע}}" {{הפניה|(בבלי שבת שם)}}. ראה כמה נפלאות {{מונח|עג'יב}} גילתה לנו מימרה זו, וכמה דמיונות שגויים היא סילקה.</td><br />
<td class="ar">פאד' ובינוא לנא אן {{עברית|יצר (ה)רע}} הו אל{{עברית|שטן}} והו מלאך בלא שך, אעני אנה איצ'א יסמי מלאך לאנה פי ג'מאר {{עברית|בני האלהים}}, פיכון איצ'א {{עברית|יצר טוב}} מלאך חקיקה, פאד'א' הד'א אלאמר אלמשהור פי אקאויל אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} מן אן כל אנסאן קרן בה {{עברית|שני מלאכים}} ואחד ען ימינה ואכ'ר ען שמאלה המא {{עברית|יצר טוב ויצר רע}}, ובביאן קאלוא {{עברית|ז"ל}} פי גמר {{עברית|שבת}} פי הד'ין אל{{עברית|שני מלאכים}} קאלוא {{עברית|אחד טוב ואחד רע}}, פארי כם כשפת לנא הד'ה אלקולה מן עג'איב, וכם רפעת מן אלכ'יאלאת אלגיר צחיחה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיום והקדמה לפרק הבא}}<br />
{{קו}}סבורני שכבר פירשתי {{מונח|שרח}} וביארתי את פרשת {{עברית|איוב}} עד תכליתהּ וסופה. אך ברצוני לבאר לך מה היא הדעה המיוחסת ל{{עברית|איוב}} והדעה המיוחסת לכל אחד מרעיו, בראיות שאלקט מדברי כל אחד מהם. אל תשים לבך לאמירות אחרות (שנאמרו), שהתחייבו משטף הדיבור, כמו שביארתי לך בתחילתו של חיבור זה {{הפניה|(הקדמות,משלים11-6)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומא ארי אלא אני קד שרחת ובינת קצה' {{עברית|איוב}} אלי גאיתהא ונהאיתהא, לכן אריד אבין לך אלראי אלמנסוב ל{{עברית|איוב}} ואלראי אלמנסוב לכל ואחד מן אצחאבה מא הו בדלאיל אלתקטהא מן כלאם כל ואחד מנהם, ולא תלתפת למא סוי ד'לך מן אלאקאויל אלתי אוג'בהא נסק אלקול כמא בינת לך פי אול הד'ה אלמקאלה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%90&diff=316חלק ג, פרק כא2021-05-31T06:36:07Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כא}}<br />
{{כותרת|בין ידיעת האל לידיעת המתבונן}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההבדל בין היוצר לבין מי שמתבונן ביצירה}}<br />
{{קו}}יש הבדל גדול בין ידיעתו של היוצר את מה שיצר, לבין ידיעתם של אחרים את אותה יצירה. כי היצירה נוצרה על פי ידיעת יוצרה, ואם כן יצירתו את מה שיצר באה בעקבות ידיעתו; ואילו אחֵר המתבונן ביצירה זו וכולל אותה בידיעתו – ידיעתו באה בעקבות היצירה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פרק כביר בין עלם אלצאנע במא צנע ועלם גירה בד'לך אלמצנוע, וד'לך אן אלשי אלמצנוע (אן )[אנ]צנע עלי ופק עלם צאנעה פצאנעה אד'א(') אנמא צנעה מא צנע תאבע(א) לעלמה, ואמא אלגיר אלד'י יתאמל הד'א אלמצנוע ויחיט עלמה בה פעלמה תאבע ללמצנוע,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|היוצר)}} דוגמה לכך היא יוצר שעשה תיבה שנעות בה משקולות על ידי זרימת מים כך שהיא מורה על השעות שעברו מן היום או מן הלילה. כל זרימת המים שבה, ושינוי מקום זרימתם, וכל חוט שנמשך, וכל כדורית שיורדת – את כל זה יוצרהּ משיג ויודע, ואין הוא יודע את התנועות האלה בשל התבוננותו בתנועות אלה המתחדשות כעת, אלא להפך: אותן תנועות המתחדשות כעת מתחדשות דווקא על פי ידיעתו.{{קו}}{{אינדקס|המתבונן)}} ואילו המתבונן בכלי הזה אינו כן, אלא כל אימת שהמתבונן רואה תנועה מסוימת מתחדשת לו ידיעה, וככל שהוא מוסיף להתבונן מיתוספות ידיעותיו ומתחדשות בזו אחר זו, עד שהוא רוכש על ידן את ידיעת כל הכלי.{{קו}}{{אינדקס|מגבלות המתבונן א)}} ואילו היינו מניחים שתנועותיו של אותו כלי הן אינסופיות – לא היתה ידיעתו של המתבונן כוללת את כולן לעולם.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} כמו כן המתבונן אינו יכול לדעת אף אחת מן התנועות הללו לפני שהתחדשה, שהרי הוא יודע את מה שהוא יודע רק מתוך מה שהתחדש.</td><br />
<td class="ar">מת'אל ד'לך אן אלצאנע אלד'י עמל הד'ה אלכ'זאנה אלתי תתחרך פיהא את'קאל בג'רי אלמא פתדל עלי מא מצ'י מן אלנהאר או אלליל מן אלסאעאת, כל מא יסיל פיהא מן אלמא ותגיר וצ'ע סילאנה, וכל כ'יט ינג'ד'ב, וכל בנדקה תנזל, כל ד'לך מדר[ו]ך מעלום ענד צאנעהא, ומא עלם תלך אלחרכאת מן אג'ל תאמלה הד'ה אלחרכאת אלחאדת'ה אלאן, בל אלאמר באלעכס, וד'לך אן תלך אלחרכאת אלחאדת'ה אלאן אנמא חדת'ת עלי ופק עלמה. וליס כד'לך אלד'י יתאמל תלך אלאלה, בל אלמתאמל כל[ ]מא ראי חרכה' מא אסתג'ד לה עלם, ולא יזאל יתאמל ועלומה תתזיד ותתג'דד אולא אולא (מ)[ח]תי יכתסב עלם ג'מלה' אלאלה מנהא, ולו קדרת אן חרכאת תלך אלאלה לא תתנאהי לכאן אלמתאמל לא יחיט עלמא בהא אבדא, ולא ימכן אלמתאמל איצ'א אן יעלם חרכה מן תלך אלחרכאת קבל חדות'הא, אד' אנמא יעלם מא יעלם ממא יחדת'.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההבדל בין היוצר לבין האדם}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|ידיעתנו)}} זהו המצב באשר למכלול המציאות ויחסה אל ידיעתנו וידיעתו יתעלה. כי אנחנו יודעים כל מה שאנחנו יודעים רק בשל ההתבוננות במצויים, ולכן ידיעתנו אינה חלה על מה שעתיד להיות ולא על האינסופי, וידיעותינו מתחדשות ומתרבות בהתאם לדברים שאנו רוכשים מהם את ידיעתם.{{קו}}{{אינדקס|ידיעת האל)}} והוא יתעלה אינו כך, כוונתי שאין הוא יודע את הדברים מתוכם כך שיהיו ריבוי והתחדשות, אלא אותם דברים באים בעקבות ידיעתו הקודמת שקבעה אותם כפי שהם: {{אינדקס|א)}} מציאותו של נבדל (מחומר), {{אינדקס|ב)}} או מציאותו של פרט בעל חומר יציב, {{אינדקס|ג)}} או מציאותו של בעל חומר עם פרטים משתנים הנוהג על פי סדר שאינו משתבש ואינו משתנה. לכן אין לו יתעלה ריבוי ידיעות ולא חידוש ושינוי של ידיעה, כי בכך שהוא יודע את אמיתת עצמותו שאינה משתנה הוא יודע את כל מה שמתחייב מכל מעשיו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והכד'א אלחאל פי ג'מלה' אלוג'וד ונסבתה אלי עלמנא ועלמה תע(א)לי, וד'לך אנא נחן אנמא נעלם כל מא נעלם מן קבל תאמל אלמוג'ודאת, פלד'לך לא יתעלק עלמנא במא סיכון ולא במא לא יתנאהי, ועלומנא מתג'דדה מתכת'רה בחסב אלאשיא אלתי מנהא נכתסב עלמהא, והו תע(א)לי ליס כד'לך, אעני אנה ליס יעלם אלאשיא מן קבלהא פיקע אלתעדד ואלתג'דד, בל תלך אלאשיא תאבעה לעלמה אלמתקדם אלמקרר להא בחסב מא הי עליה, אמא וג'וד מפארק, או וג'וד שכ'ץ ד'י מאדה ת'אבת, או וג'וד ד'י מאדה מתגיר אלאשכ'אץ תאבע לנט'אם לא יכ'תל ולא יתגיר, פלד'לך לא יכון ענדה תע(א)לי תכת'ר עלום ולא תג'דד ותגיר עלם, לאנה בעלמה חקיקה' ד'אתה אלגיר מתגירה עלם ג'מיע מא לזם אפעאלה כלהא,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מסקנה: פער בלתי ניתן לגישור בין האדם לבין האל}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|מסקנה)}} לרצות להבין בשכלנו כיצד הוא הדבר, הוא לרצות שנהיה אנחנו הוא, והשגתנו השגתו.{{קו}}אם כן מה שראוי שיאמין מחפש האמת הכן, הוא שאין נעלם ממנו יתעלה שום דבר, אלא הכול גלוי לידיעתו, שהיא עצמותו, ושבלתי אפשרי לנו בשום אופן לדעת אופן זה של השגה. אילו ידענו כיצד הוא, היה לנו אותו שׂכל שהוא משיג בו באופן זה של השגה – וזה דבר שאינו יכול להתקיים במציאות אלא לו יתעלה, והוא עצמותו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכוננא נרום אן נעקל נחן כיף ד'לך הו כוננא נרום אן נכון נחן הו ואדראכנא אדראכה. פאלד'י ינבגי ללמחקק אלמנצף אן יעתקד, אנה תע(א)לי לא יכ'פי ענה שי בוג'ה, בל אלכל מכשוף לעלמה אלד'י הו ד'אתה, ואן ד'לך אלנחו מן אלאדראך מחאל אן נעלמה נחן בוג'ה, ולו עלמנא כיף הו לכאן ענדנא ד'לך אלעקל אלד'י בה ידרך הד'א אלנחו מן אלאדראך, והד'א שי לא יוג'ד פי אלוג'וד אלא לה תע(א)לי והו ד'אתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הבהרת משמעותה של המסקנה משלושת הפרקים הקודמים}}<br />
{{קו}}הבן זאת. כי אני אומר שזה מופלא {{מונח|גריב}} מאוד ודעה נכונה, שאם מתחקים אחריה אין מוצאים בה אף טעות וסילוף ואין נלווים אליה אבסורדים, ואין מיוחס בה חסרון לאל. כי בדברים נכבדים ונעלים אלה אי אפשר בשום אופן להשיג הוכחה לגביהם, לא לפי דעתנו, קהל הדתיים, ולא לפי דעת הפילוסופים לפי דעותיהם השונות בשאלה זו. וכל מושאי החקירה שאי אפשר להביא עליהם הוכחה, ראוי שתינקט לגביהם הדרך שנקטנו בשאלה זו, כלומר שאלת ידיעת האלוה את מה שזולתו. הבן זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאפהם הד'א, פאני אקול אנה גריב ג'דא וראי צחיח, אד'א תתבע לא יוג'ד פיה שי מן אלגלט ולא מן אלתמויה, ולא תלחקה אלשנאעאת, ולא [י]נסב בה ללה נקץ, אד' הד'ה אלמעאני אלג'לילה אלעט'ימה לא ימכן חצול ברהאן עליהא בוג'ה, לא בחסב ראינא מעשר אלמתשרעין ולא בחסב ראי אלפלאספה עלי חסב אכ'תלאפהם פי הד'ה אלמס(א)לה, וכל אלמטאלב אלתי לא יקום עליהא ברהאן ינבגי אן יתבע פיהא הד'א אלטריק אלתי תבענאהא פי הד'ה אלמס(א)לה, אעני מסאלה' עלם אלאלאה במא סואה, פאפהמה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B&diff=315חלק ג, פרק כ2021-05-31T06:36:06Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כ}}<br />
{{כותרת|אין יחס בין ידיעת האל לידיעת האדם}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המוסכם: אחדותה של ידיעת הבורא}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הנחה א: אין התחדשות)}} דבר מוסכם הוא שלא ייתכן שתתחדש לו יתעלה ידיעה, כך שידע עכשיו מה שלא ידע קודם לכן.{{קו}}{{אינדקס|הנחה ב: אין ידיעות רבות)}} ולא ייתכן שתהיינה לו ידיעות רבות ושונות, אפילו לדעת המאמינים בתארים.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה מהנחה ב)}} כיוון שדבר זה הוכח, אמרנו אנחנו, קהל הדתיים, שבידיעה אחת הוא יודע דברים רבים ושונים, והעובדה שהידועים שונים אינה גוררת ידיעות שונות אצלו יתעלה כמו שהדבר אצלנו.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה מהנחה א)}} וכן אמרנו שאת כל הדברים המתחדשים שכאן הוא ידע טרם היותם ולא חדל לדעתם, ולכן אין מתחדשת לו ידיעה כלל. כי בהיותו יודע שפלוני נעדר כעת והוא עתיד לבוא למציאות בזמן מסוים ולהתקיים במשך פרק זמן מסוים ואחר כך ייעדר – הרי כשיבוא אותו פרט למציאות כמו שקדמה הידיעה לגביו, לא תיתוֹסף ידיעה ולא יתחדש מה שלא היה ידוע לו, אלא יתחדש מה שהיה ידוע מאז ומעולם שהיה עתיד להתחדש כפי שאכן בא למציאות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמר מג'מע עליה אנה תע(א)לי לא יצח אן יתג'דד לה עלם חתי יעלם אלאן מא לם יעלמה קבל, ולא יצח אן תכון לה עלום כת'ירה מתעדדה ולו עלי ראי מן יעתקד אלצפאת. פלמא תברהן הד'א קלנא נחן מעשר אלמתשרעין אן באלעלם אלואחד יעלם אלאשיא אלכת'ירה אלמתעדדה, וליס באכ'תלאף אלמעלומאת תכ'תלף אלעלום פי חקה תע(א)לי כמא ד'לך פי חקנא. וכד'לך קלנא אן הד'ה אלאשיא כלהא אלמתג'דדה עלמהא קבל כונהא ולם יזל עאל[ם](מא) בהא, פלד'לך לם יתג'דד לה עלם בוג'ה, לאן עלמה באן פלאן הו אלאן מעדום וסיוג'ד פי אלוקת אלפלאני וידום מוג'ודא מדה' כד'א ת'ם יעדם, פאן אד'א וג'ד ד'לך אלשכ'ץ כמא תקדם אלעלם בה מא זאד ת'ם עלם ולא חדת' מא לם יכן מעלו[ם](מא) ענדה, בל חדת' מא לם יזל מעלומא אנה סיחדת' עלי מא וג'ד עליה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מחלוקת בדבר היקף הידיעה האלוהית}}<br />
{{קו}}מהאמנה זו מתחייב שהידיעה יכולה לחול על מקרי העדר, ולכלול את האינסופי.{{קו}}{{אינדקס|העדר)}} אימצנו האמנה זו ואמרנו שאין זה מן הנמנע שידיעתו תחול על מקרי ההעדר שהבאתם למציאות קדמה בידיעתו, ושהוא יכול להביאם למציאות. ואילו מה שלא יימצא כלל – זהו ההעדר המוחלט מצד ידיעתו, שידיעתו אינה חלה עליו, כמו שידיעתנו שלנו אינה חלה על מה שהוא נעדר מבחינתנו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולזם בחסב הד'א אלאעתקאד אן יכון אלעלם יתעלק באלאעדאם ויחיט במא לא נהאיה לה, פאעתקדנא ד'לך וקלנא, אן אלאעדאם אלתי סבק פי עלמה איג'אדהא והו קאדר עלי איג'אדהא לא ימתנע תעלק עלמה בהא, אמא מא לא יוג'ד אצלא פד'לך הו אלעדם אלמחץ' פי חק עלמה אלד'י לא יתעלק עלמה בה, כמא לא יתעלק עלמנא נחן במא הו מעדום ענדנא. ואמא אלאחאטה במא לא נהאיה (לה) פפיה אשכאל,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|קושי בידיעת האינסוף)}} אשר ל(ידיעה) הכוללת את האינסופי – יש בדבר קושי.{{קו}}{{אינדקס|דעת כל דתי)}} חלק מאנשי העיון סברו שהידיעה חלה על המין, ומתפשטת במובן מסוים על כל פרטי המין. זוהי דעת כל דתי בהתאם למה שהכרח העיון מוביל אליו.{{קו}}{{אינדקס|דעת הפילוסופים)}} ואילו הפילוסופים פסקו ואמרו שידיעה אינה חלה על העדר ואינה כוללת את האינסופי. ומכיוון שאין מתחדשת לו ידיעה – בלתי אפשרי שידע משהו מן הדברים המתחדשים. נמצא שאין הוא יודע אלא את הדברים הקבועים שאינם משתנים.{{קו}}{{אינדקס|דעה נוספת)}} לאחד מהם עלה ספק אחר, ואמר: אפילו הדברים הקבועים – אם הוא יודע אותם נעשו לו ידיעות רבות, כי ריבוי ידועים גורר ריבוי ידיעות, כי לכל ידוע יש ידיעה מיוחדת לו. נמצא שאין הוא יודע אלא את עצמותו.</td><br />
<td class="ar">וד'הב בעץ' אהל אלנט'ר אלי אלקול באן אלעלם יתעלק באלנוע ויסתרסל עלי סאיר אשכ'אץ אלנוע במעני מא, פהד'א ראי כל מתשרע בחסב מא תדעו אליה צ'רורה' אלנט'ר. אמא אלפלאספה פבתוא אלאמר וקאלוא אנה לא יתעלק על[ם](מה) בעדם ולא יחיט עלם במא לא נהאיה לה, פאד' ולא יתג'דד לה עלם פמחאל אן יעלם שיא מן אלמתג'דדאת, פלא יעלם אד'א' אלא אלשי אלת'אבת אלד'י לא יתגיר. ובעצ'הם חדת' לה שך אכ'ר וקאל, ולו אלאשיא אלת'אבתה אן עלמהא פקד צארת לה עלום כת'ירה, לאן בכת'רה' אלמעלומאת תכת'ר אלעלום, לאן לכל מעלום על(ם)[מא] יכ'צה, פאד'א' לא יעלם אלא ד'אתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת הרמב"ם: ביקורת חריפה}}<br />
{{קו}}מה שאני אומר הוא שהסיבה לכל מה שנכשלו בו היא שהם הניחו יחס בין ידיעתנו לידיעתו יתעלה. וכל קבוצה מסתכלת על הדברים שאינם אפשריים לגבי ידיעתנו, וחושבת שדבר זה מחויב לגבי ידיעתו, או שהיא מסופקת אם הדבר כך הוא. וראוי לנזוף בעיקר בפילוסופים בשאלה זו, יותר מבכל אחד אחר, כי{{קו}}{{אינדקס|א)}} הם אלה שהוכיחו שאין ריבוי בעצמותו יתעלה ושאין לו תואר חיצוני לעצמותו, אלא ידיעתו היא עצמותו ועצמותו היא ידיעתו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והם שהוכיחו ששכלינו אינם מסוגלים להשיג את אמיתת עצמותו כפי שהיא, כמו שביארנו {{הפניה|(א:נד1;נח6)}},{{קו}}ואם כן, כיצד הם טוענים שהם משיגים את ידיעתו, והרי ידיעתו אינה דבר מחוץ לעצמותו? אלא עצם חוסר היכולת הזה מצד שכלנו להשיג את עצמותו, הוא אותו חוסר יכולת להשיג כיצד היא ידיעתו את הדברים. ואין זו ידיעה ממינה של ידיעתנו כך שאנו יכולים להקיש מזו אל זו, אלא זהו דבר שונה לחלוטין.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלד'י אקולה אנא, אן כל מא וקעוא פיה כלהם סבבה אן ג'עלוא בין עלמנא ועלמה תע(א)לי נסבה, וינט'ר כל פריק פי אמור תמתנע פי עלמנא פיט'ן אן ד'לך לאזם פי עלמה או ישכל עליה אלאמר. וינבגי אן יעט'ם תוניב אלפלאספה פי הד'ה אלמסאלה אכת'ר מן כל אחד, לאן הם אלד'ין ברהנוא אן ד'אתה תע(א)לי לא תכת'יר פיהא ולא לה צפה כ'ארג'ה ען ד'אתה, בל עלמה ד'אתה וד'אתה עלמה. והם אלד'ין ברהנוא אן עקולנא מקצרה ען אדראך חקיקה' ד'אתה עלי מא הי עליה כמא בינא, פכיף יזעמון אן ידרכוא עלמה, ועלמה ליס הו שי(א) כ'ארג'(א) ען ד'אתה בל ד'לך אלתקציר בעינה אלד'י קצרת עקולנא ען אדארך ד'אתה הו אלתקציר ען אדארך עלמה באלאשיא כיף הי, וליס ד'לך על[ם](מא) מן נוע עלמנא פנקיס עליה, בל אמר(א) מבאי[ן](נא) כל אלמבאינה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|היקף אינסופי לידיעה האלוהית}}<br />
{{קו}}וכמו שיש עצמוּת מחויבת המציאות שממנה מתחייב כל מצוי, לפי דעתם, או שהיא שעשתה את כל מה שזולתה לאחר ההעדר, לפי דעתנו – כך אנו אומרים שאותה עצמות משיגה את כל מה שזולתה, ולא נעלם ממנה שום דבר מכל מה שבא למציאות, ואין מכנה משותף בין ידיעתנו וידיעתו כמו שאין מכנה משותף בין עצמותנו ועצמותו. מה שגרם לטעות כאן הוא הרב־משמעיות של המונח "ידיעה", כי המכנה המשותף הוא המינוח בלבד והשונות היא במהות. בשל דבר זה מתחייבים אבסורדים, משום שאנחנו מדמיינים שהדברים המחויבים ביחס לידיעתנו מחויבים ביחס לידיעתו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכמא אן ת'ם ד'את ואג'בה' אלוג'וד ענהא ילזם כל מוג'וד עלי ראיהם, או הי אלפאעלה כל מא סואהא בעד אלעדם עלי ראינא, כד'לך נקול אן תלך אלד'את מדרכה לכל מא סואהא, ולא יכ'פי ענהא שי בוג'ה מן כל מא יוג'ד, ולא משארכה בין עלמנא ועלמה כמא לא משארכה בין ד'אתנא וד'אתה. ואנמא גלט הנא אשתראך אסם אלעלם, לאן אלמשארכה פי אלאסמיה פקט ואלמבאינה פי חקיקתה, פמן אג'ל הד'א תלזם אלשנאעאת אד' נתכ'יל אן אלאמור אללאזמה לעלמנא לאזמה לעלמה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ידיעה אינה מחייבת דטרמיניזם}}<br />
{{קו}}עוד מתברר לי מפסוקי ה{{עברית|תורה}}, שידיעתו יתעלה את מציאותו של אפשרי מסוים שעתיד להיות, אינה מוציאה את האפשרי הזה מטבע האפשרִיוּת בשום אופן, אלא טבע האפשריות נותר עמו. ושאין הידיעה של מה שיתחדש מן האפשריים מחייבת את היותו בהכרח באחת משתי האפשרויות. גם זה אחד מיסודות תורת {{עברית|משה}} שאין בו ספק ולא פקפוק.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ולולא זאת לא היה אומר: "{{עברית|וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ}}" {{הפניה|(דברים כב,ח)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן דבריו: "[וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ,] {{עברית|פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר [}}יִקָּחֶנָּה]" {{הפניה|(שם כ,ז)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן כל מתן התורה והציוויים והאיסורים נובעים מעיקר זה, שידיעתו את מה שיהיה אינה מוציאה את האפשרי הזה מטבעו.{{קו}}דבר זה קשה מאוד עבור השגתם של שכלינו קצרי היכולת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא יבין לי איצ'א מן נצוץ אל{{עברית|תורה}}, אן עלמה תע(א)לי בוג'וד ממכן מא אנה סיכון, לא יכ'רג' ד'לך אלממכן ען טביעה' אלאמכאן בוג'ה, בל טביעה' אלאמכאן באקיה מעה, ואן ליס אלעלם במא יחדת' מן אלממכנאת מוג'ב כונהא צ'רורה עלי אחד אלאמכאנין, הד'ה איצ'א קאעדה מן קואעד שריעה' {{עברית|משה}} לא שך פיהא ולא מריה, ולולא ד'לך למא קאל {{עברית|ועשית מעקה לגגך}}, וכד'לך קולה {{עברית|פן ימות במלחמה ואיש אחר (יקחנה)[וכו']}}{{עברית|}}. וכד'לך אלתשריע כלה ואלאמר ואלנהי ראג'ע להד'א אלאצל, והו אן עלמה במא יכון לא יכ'רג' ד'לך אלממכן ען טביעתה, והד'א שדיד אלאשכאל פי אדראך עקולנא אלמקצרה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הפער בין ידיעת האדם לבין ידיעת האל}}<br />
{{קו}}התבונן בכמה דרכים שונה ידיעתו מידיעתנו, לפי דעתו של כל איש דת.{{קו}}ראשית: בכך שהידיעה האחת מתאימה לידועים רבים ממינים שונים.{{קו}}שנית: בכך שהיא חלה על מה שלא הובא למציאות.{{קו}}שלישית: בכך שהיא חלה על האינסופי.{{קו}}רביעית: בכך שידיעתו אינה משתנה עם השגת המחודשים, אף על פי שנראה לכאורה שהידיעה שדבר עתיד להימצא אינה הידיעה לגביו שהוא כבר נמצא, אלא יש כאן תוספת מסוימת, והיא שמה שהיה בכוח הפך להיות בפועל.{{קו}}חמישית, לפי דעת תורתנו: שידיעתו יתעלה אינה בוררת את אחת משתי האפשרויות, אף על פי שהוא יתעלה ידע בבירור על אחת מהן שהיא תהיה לבסוף.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פתאמל פי כם פצל באין עלמה עלמנא עלי ראי כל משתרע. אול ד'לך, פי כון אלעלם אלואחד יטאבק מעלומאת כת'ירה מכ'תלפה' אלאנואע, ואלת'אני פי תעלקה במא לם יוג'ד. ואלת'אלת' פי תעלקה במא לא נהאיה לה. ואלראבע פי כון עלמה לא יתגיר באדראך אלמחדת'את, ויבדו אן מערפה' אן אלשי סיוג'ד מא הי אלמערפה בה אנה קד וג'ד בל הנא זיאדה' מא והי אן אלד'י כאן באלקוה צאר באלפעל. ואלכ'אמס בחסב ראי שריעתנא פי כונה תע(א)לי לא יכ'לץ עלמה תע(א)לי אחד אלאמכאנין ואן כאן קד עלם תע(א)לי מאל אחדהמא עלי אלתחציל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he">מי יתן וידעתי באיזה מובן דומה ידיעתנו לידיעתו, לפי דעתו של המאמין שהידיעה היא תואר נוסף, והאם יש כאן משהו מלבד שיתוף בשם בלבד.{{קו}}אכן לדעתנו, שאנו אומרים שידיעתו אינה דבר הנוסף על עצמותו – באמת מתחייב שידיעתו שונה מידיעתנו באופן העצמי הזה, כמו שעצם השמים שונה מעצם הארץ. הנביאים אמרו זאת במפורש: "{{עברית|כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי, נְאֻם ה'. כִּי גָבְהוּ שָׁמַיִם מֵאָרֶץ, כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם}}" {{הפניה|(ישעיהו נה,ח-ט)}}.</td><br />
<td class="ar">פיא לית שערי פי אי שי שבה עלמנא עלמה עלי ראי מן יעתקד אלעלם צפה זאידה, והל הנא אלא משארכה פי אלאסם פקט. אמא עלי ראינא אלד'י נקול ליס עלמה שיא זאידא עלי ד'אתה, פבאלחק לזם אן יבאין עלמה עלמנא הד'ה אלמבאינה אלג'והריה כמבאינה' ג'והר אלסמא לג'והר אלארץ', קד צרח אלאנביא בד'לך, קאל {{עברית|כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם י"י כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום: פער בלתי ניתן לגישור בין האדם לבין האל}}<br />
{{קו}}כללו של דבר שאני אומר ומסכם:{{קו}}{{אינדקס|אחדות מציאותו וידיעתו)}} כמו שאיננו משיגים את אמיתת עצמותו, אבל אף על פי כן אנו יודעים שמציאותו היא המציאות השלמה ביותר ואין בה חסרון ולא שינוי ולא היפעלות בשום אופן – כך אף על פי שאיננו יודעים את אמיתת ידיעתו, שהרי היא עצמותו, אנו יודעים שאין הוא יודע בזמן מסוים ואינו יודע בזמן אחר, כלומר שאין מתחדשת לו ידיעה בשום אופן; ושידיעתו אינה מתרבה, ושהיא אינסופית, ושאין נעלם ממנו שום דבר מכל המצויים, וידיעתו אותם אינה מבטלת את טבעיהם, אלא האפשרי נותר בטבע האפשריוּת.{{קו}}וכל סתירה לכאורה באמירות האלה היא לפי ההתבוננות בידיעתנו, שאינה משותפת לידיעתו אלא בשם בלבד.{{קו}}{{אינדקס|כוונה)}} וכן המונח "כוונה" נאמר באופן רב־משמעי לגבי מה שאנחנו מתכוונים אליו ולגבי מה שאומרים שהוא מתכוון אליו.{{קו}}{{אינדקס|השגחה)}} וכן המונח "השגחה" נאמר באופן רב־משמעי לגבי מה שאנחנו משגיחים עליו ולגבי מה שאומרים שהוא יתעלה משגיח עליו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וג'מלה' אלמעני אלד'י אקולה ואלכ'צה, אן כמא לא נדרך חקיקה' ד'אתה, ולכן מע ד'לך עלמנא אן וג'ודה אכמל וג'וד ולא ישובה נקץ ולא תגיר ולא אנפעאל בוג'ה, כד'לך מע כוננא לא נעלם חקיקה' עלמה אד' הו ד'אתה נעלם אנה לא ידרך תארה ויג'הל אכ'רי, אעני אנה לא יתג'דד לה עלם בוג'ה, ולא יתכת'ר, ולא יתנאהי עלמה, ולא יכ'פי ענה שי מן אלמוג'ודאת כלהא, ולא יבטל עלמה בהא טבאיעהא, בל אלממכן באק מע טביעה' אלאמכאן. וכל מא יט'הר פי מג'מוע הד'ה אלאקאויל מן אלתנאקץ' הו בחסב אעתבאר עלמנא אלד'י לא ישארך עלמה אלא פי אלאסם פקט, כד'לך אלקצד מקול עלי מא נקצדה נחן ועלי מא יקאל אנה קצדה תע(א)לי באשתראך. וכד'לך אלענאיה מקולה באשתראך עלי מא נעני נחן בה ועלי מא יקאל אנה תע(א)לי יעני בה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">10</td><br />
<td class="he">והנכון, אם כן, שמשמעות ה"ידיעה" ומשמעות ה"כוונה" ומשמעות ה"השגחה" המיוחסות אלינו אינן המשמעויות של אלה המיוחסות אליו. כשמבינים את שתי ההשגחות או את שתי הידיעות או את שתי הכוונות כאילו יש להן משמעות אחת – נוצרים הקשיים ומתעוררים הספקות שנזכרו לעיל. אך כשיודעים שכל מה שמיוחס אלינו שונה מכל מה שמיוחס אליו – מתבררת האמת. השוני בין אלה המיוחסות אליו והמיוחסות אלינו כבר נאמר במפורש בדבריו: "{{עברית|וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי}}", כמו שכבר ציינו לעיל {{הפניה|(פסקה 8)}}.</td><br />
<td class="ar">פאלצחיח אד'א' אן מעני אלעלם ומעני אלקצד ומעני אלענאיה אלמנסובה אלינא גיר מעאני תלך אלמנסובה אליה, פמתי אכ'ד'ת אלענאית[י](א)ן או אלעלמ[י](א)ן או אלקצד[י](א)ן עלי אן יג'מעהמא מעני ואחד ג'את אלאשכאלאת וחדת'ת אלשכוך אלמד'כורה, ומתי עלם אן כל מא ינסב אלינא מבאין לכל מא ינסב לה תבין אלחק. וקד צרח באלתבאין בין הד'ה אלמנסובה אליה ואלמנסובה אלינא בקולה {{עברית|ולא דרכיכם דרכי}}, כמא קד תקדם לנא ד'כר ד'לך:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%98&diff=314חלק ג, פרק יט2021-05-31T06:36:06Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק יט}}<br />
{{כותרת|הדיון בידיעת האל – מתקופת הנביאים}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה והצגת הטענה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הנחה א: האל מושלם)}} אין ספק שמושכל ראשון הוא שמחויב שיימצאו לאל יתעלה כל השלמויות ויישללו ממנו כל החסרונות.{{קו}}{{אינדקס|הנחה ב: אי ידיעה היא חסרון)}} ובוודאי מושכל ראשון הוא שאי־ידיעה לגבי דבר כלשהו הוא חסרון, ושאין דבר שהוא יתעלה אינו יודע.{{קו}}{{אינדקס|טענת אי הידיעה)}} אבל מה שהביא את חלק מאנשי העיון, כמו שציינתי לך {{הפניה|(ג,טז6-4)}}, להעז פנים ולומר: "הוא יודע כך ואינו יודע כך", הוא שהם דמיינו שאין סדר במצבי בני האדם – כשרוב המצבים הללו אינם מצבים טבעיים בלבד אלא נובעים גם מהיותו של האדם בעל יכולת (=בחירה) ושיקול דעת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}לא שך אנה מעקול אול אן אללה תע(א)לי יג'ב אן תוג'ד לה כל אלכמאלאת ותנפי ענה כל אלנקאיץ, ויכאד אן יכון מעקולא אולא אן אלג'הל באי שי כאן נקץ, ואנה תע(א)לי לם יג'הל שיא. לכן אלד'י דעא בעץ' אהל אלנט'ר כמא ד'כרת לך אן יתג'אסר ויקול יעלם כד'א ולא יעלם כד'א הו מא תכ'ילה מן עדם אנתט'אם אחואל אשכ'אץ אלאנסאן, אלתי אכת'ר תלך אלאחואל ליסת אחואל(א) טביעיה פקט בל תאבעה איצ'א לכון אלאנסאן ד'א אסתטאעה ורויה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he">כבר הנביאים אמרו שראיות הבורים להעדר ידיעת האלוה את מעשינו הן שרואים את הרשעים חיים בטובה וברווחה; ושדבר זה מביא את איש המעלה לחשוב שאין תועלת בכך שהוא מאמץ את הטוב או בסבל שהוא סופג מהתנגדותם של אחרים אליו.</td><br />
<td class="ar">וקד ד'כר אלאנביא אן אסתדלאל אלג'האל עלי עדם עלם אלאלאה באפעאלנא אנמא הו רויה' אהל אלשר פי נעמה ורכ'א, ואן הד'א דאע ללפאצ'ל אן יט'ן אן אעתמאדה (ל)[א]לכ'יר ומא תחמלה פי ד'לך מן אלמשקה למקאומה' אלגיר לה גיר מפיד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תשובה א: נדרשת התבוננות מקיפה עד סוף המאורעות}}<br />
{{קו}}הנביא ציין שהוא העסיק בכך את מחשבתו, עד שהתברר לו שיש לראות את הדברים לפי אחריתם ולא לפי תחילתם.{{קו}}{{אינדקס|אסף)}} וכך הוא תיאר את סדרם של כל עניינים אלה: "{{עברית|וְאָמְרוּ: אֵיכָה יָדַע אֵל, וְיֵשׁ דֵּעָה בְעֶלְיוֹן?}} {{עברית|הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים, וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל.}} {{עברית|אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי, וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי}}" {{הפניה|(תהילים עג,יא-יג)}}, וסוף דבריו: "{{עברית|וָאֲחַשְּׁבָה לָדַעַת זֹאת, עָמָל הוּא בְעֵינָי.}} {{עברית|עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל, אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם.}} {{עברית|אַךְ בַּחֲלָקוֹת}} {{עברית|[}}תָּשִׁית לָמוֹ, הִפַּלְתָּם לְמַשּׁוּאוֹת.] {{עברית|אֵיךְ הָיוּ לְשַׁמָּה כְרָגַע, [}}סָפוּ תַמּוּ מִן בַּלָּהוֹת]" {{הפניה|(שם,טז-יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|מלאכי)}} את העניינים האלה עצמם אמר {{עברית|מלאכי}}: "{{עברית|חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם, אָמַר ה', [}}וַאֲמַרְתֶּם: מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ?] {{עברית|אֲמַרְתֶּם: שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים, וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת.}} {{עברית|וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים, [}}גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ.] {{עברית|אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' [}}אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע, וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. וְהָיוּ לִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת, לַיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה, וְחָמַלְתִּי עֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ הָעֹבֵד אֹתוֹ.] {{עברית|וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם [}}בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ]" {{הפניה|(מלאכי ג,יג-יח)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ת'ם ד'כר אלנבי אנה אג'אל פכרה פי ד'לך אלי אן תבין לה אן אלאמור תנט'ר במאלהא לא באואילהא, והד'א הו וצפה פי נט'ם הד'ה אלמעאני כלהא, קאל {{עברית|ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי}}, ואכ'ר אלקול {{עברית|ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם אך בחלקות ו[כ](ג)ו' איך היו לשמה כרגע ו[כ](ג)ו'}}. והד'ה אלמעאני בעינהא קד ד'כרהא {{עברית|מלאכי}}, קאל {{עברית|חזקו עלי דבריכם אמר י"י ו[כ](ג)ו' אמרתם שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קד[ו]רנית מפני י"י צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים ו[כ](ג)ו' אז נדברו יראי י"י ו[כ](ג)ו' ושבתם וראיתם ו[כ](ג)ו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תשובה ב: ההתבוננות במציאות חושפת תבונה בכוונת מכוון ויודע}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|דוד)}} גם {{עברית|דוד}} הבהיר עד כמה היתה דעה זו מפורסמת בזמנו, ושהיא הובילה לכך שאנשים תקפו ועשקו זה את זה, והחל להביא טיעונים לבטלותה של דעה זו ולהודיע שהוא יתעלה יודע כל זאת. הוא אמר: "{{עברית|אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּחוּ. וַיֹּאמְרוּ: לֹא יִרְאֶה יָּהּ, וְלֹא יָבִין אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם, וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ. הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע? אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט?}}" {{הפניה|(תהילים צד,ו-ט)}}. הריני לבאר לך את משמעות הטיעון הזה, לאחר שאציין לך כיצד המתפרצים אל דברי הנביאים בלא שיקול דעת לא הבינו את הדברים האלה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד בין איצ'א {{עברית|דוד}} שהרה' הד'א אלראי פי זמאנה ומא אוג'בה מן תעדי אלנאס וט'למהם בעצ'הם לבעץ', ואכ'ד' אן יחתג' עלי אבטאל ד'לך אלראי ואלאכ'באר באנה תע(א)לי יעלם ג'מיע ד'לך, קאל {{עברית|אלמנה וגר יהרגו ויתומים ירצחו ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב בינו בוערים בעם וכסילים מתי תשכילו הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט}}. והאנא אבין לך מעני הד'א אלאחתג'אג' בעד אן אד'כר לך סו פהם אלמתהאפתין לכלאם אלאנביא להד'א אלכלאם,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הקושיה)}} לפני שנים אמרו לי אנשים מן הרופאים נכבדי אומתנו, כפליאה על דברי {{עברית|דוד}}, כך: "היה מתחייב מן ההיקש שלו, שבורא הפה יאכל, ושבורא הריאה יצעק, וכן שאר האברים!".{{קו}}{{אינדקס|הכשל בקושיה)}} התבונן נא, אתה המעיין בחיבורי זה, כמה רחקו מן האמת בהבנת הטיעון הזה. ושמע פירושו:</td><br />
<td class="ar">קאל לי מנד' סנין אשכ'אץ מן נבלא מלתנא אלאטבא עלי ג'הה' אלתעג'ב מנהם מן קול {{עברית|דוד}}, קאלוא הכד'א, כאן ילזם עלי קיאסה הד'א אן כ'אלק אלפם יאכל וכ'אלק אלריה יציח והכד'א סאיר אלאעצ'א. פתאמל יא איהא אלנאט'ר פי מקאלתי הד'ה כם בעדוא ען אלצואב פי פהם הד'ה אלחג'ה. ואסמע מענאהא,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הנחה: יצירה דורשת המשׂגה)}} ברור שכל מי שעושה כלי כלשהו – לולא היה תופס {{מונח|תצור}} מה שעושים בכלי זה, לא היה יכול לעשות לו כלי. כך למשל: לולא היה הנַפָּח תופס את עניין התפירה ומבין אותו – לא היה עושה את המחט בתבנית זו, שרק באמצעותה אפשר לתפור. וכן שאר הכלים. ומכיוון שטען מי שטען מן הפילוסופים שהאל אינו משיג את הפרטים האלה, משום שהם ממושאי ההשגה של החושים, ושהוא יתעלה אינו משיג בחוש אלא בהשגה שכלית – הביא נגדם טיעון מקיום החושים, ואמר:{{קו}}{{אינדקס|מסקנה א: העולם מתוכנן)}} אם עניין השגת הראייה נעלם ממנו, ואיננו יודע אותו – כיצד הביא למציאות את הכלי הזה, המיועד להשגה בראייה? האם אתה סבור שבמקרה אירע שנוצרה לחות זכה מסוימת (=קרנית) ותחתיה לחות אחרת (=קשתית), ותחתיה שכבה מסוימת שאירע שניקב בה נקב (=אישון), ומול אותו נקב באה שכבה זכה נוקשה (=עדשה) – בקיצור: הליחוֹת של העין, והשכבות שבה, ועצביה, עם כל השכלול הידוע בהם, וכולם מכוונים לתכלית של פעולה זו – היעלה על דעתו של בר דעת שדבר זה אירע במקרה? לא, אלא הוא בכוונה מן הטבע בהכרח, כמו שביאר כל רופא וכל פילוסוף. והרי הטבע אינו בעל שכל ויכולת הנהגה, וזה מוסכם על כל הפילוסופים.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה ב: היסוד שכלי)}} אלא הנהגת אומן זו נובעת לדעת הפילוסופים מיסוד {{מונח|מבדא}} שכלי, ולדעתנו היא פעולתו של בעל שׂכל, שהוא אשר הטביע את הכוחות האלה בכל מה שנמצא בו כוח טבעי. אם אותו שכל אינו משיג את העניין הזה ואינו מכיר אותו, כיצד הביא למציאות – או התממש ממנו, לפי אותה דעה (של הפילוסופים) – טבע המכוון לאותה מטרה שאין לו ידיעה בה?{{קו}}הרי שבצדק קרא להם "{{עברית|בֹּעֲרִים}}" ו"{{עברית|כְסִילִים}}" {{הפניה|(שם,ח)}}.</td><br />
<td class="ar">בין הו אן כל פאעל אלה מן אלאלאת לולא אן אלפעל אלד'י יפעל בתלך אלאלה מתצור ענדה למא אמכנה עמל אלה לה, ומת'אל ד'לך אנה לו לם יתצור אלחדאד מעני אלכ'יאטה ופהמה למא עמל אלאברה עלי הד'א אלשכל אלד'י לא תתם אלכ'יאטה אלא בה, והכד'א סאיר אלאלאת, פלמא זעם מן זעם מן אלפלאספה אן אללה לא ידרך הד'ה אלשכ'ציאת לכונהא מן מדרכאת אלחואס והו תע(א)לי לא ידרך בחאסה בל אדראכא עקליא [פ]אחתג' עליהם בוג'וד אלחואס וקאל, פאד'א כאן מעני אדראך אלבצר כ'פיא ענה לא יעלמה כיף אוג'ד הד'ה אלאלה אלמהיאה ללאדראך אלבצרי, אתרי באלאתפאק וקע אן (ת)חדת'[ת] רטובה' מא צאפיה ודונהא רטובה אכ'רי כד'לך ודונהא טבקה' מא אתפק אן אנת'קבת פיהא ת'קבה וג'את אמאם תלך אלת'קבה טבקה צאפיה צלבה, ובאלג'מלה רטובאת אלעין וטבקאתהא ואעצאבהא אלתי הי מן אלאחכאם עלי מא קד עלם, וכלהא מקצוד בהא גאיה' הד'א אלפעל, איתצור עאקל אן הד'א וקע כיף אתפק, לא, בל הו בקצד מן אלטביעה צ'רורה כמא בין כל טביב וכל פילסוף, וליסת אלטביעה ד'את עקל ותדביר והד'א באג'מאע מן אלפלאספה בל הד'א אלתדביר אלמהני צאדר עלי ראי אלפלאספה ען מבדא עקלי, והו מן פעל ד'י עקל פי ראינא, והו אלד'י טבע הד'ה אלקוי פי כל מא תוג'ד פיה קוה טביעיה. פאד'א כאן ד'לך אלעקל לא ידרך הד'א אלמעני ולא יערפה פכיף אוג'ד, או חצלת ענה עלי ד'לך אלראי טביעה תקצד נחו הד'א אלגרץ' אלד'י לא עלם לה בה, ובאלחקיקה סמאהם {{עברית|בוערים וכסילים}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|מקור הכשל)}} אחר כך החל להבהיר שדבר זה הוא חסרון בהשגתנו; ושהאל יתהדר ויתרומם, שהעניק לנו את השכל הזה שבאמצעותו אנו משיגים, ובשל קוצר יכולתנו להשיג את אמיתתו יתעלה נוצרו לנו הכשלים הגדולים האלה – הוא יתעלה יודע את חסרוננו זה, ושאין לשים לב להתפרצות שמחייבת מחשבתנו זו המוגבלת. הוא אמר: "{{עברית|הַמְלַמֵּד אָדָם דָּעַת. ה' יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל}}" {{הפניה|(שם,י-יא)}}.</td><br />
<td class="ar">ת'ם אכ'ד' אן יבין אן ד'לך נקץ פי אדראכנא, ואן אללה עז וג'ל אלד'י והבנא הד'א אלעקל אלד'י בה נדרך, ומן אג'ל קצורנא ען אדראך חקיקתה תע(א)לי חדת'ת לנא הד'ה אלשבה אלעט'ימה, קד עלם תע(א)לי ד'לך אלנקץ מנא, ואן פכרתנא הד'ה אלמקצרה לא ילתפת אלי מא אוג'בתה מן אלתהאפת, קאל {{עברית|המלמד אדם דעת י"י יודע מחשבות אדם כי המה הבל}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המחשבה שהאל אינו יודע היא עתיקה}}<br />
{{קו}}כל מטרתי בפרק זה היא להבהיר שזהו עיון קדום מאוד, כוונתי למה שנראה לבורים שהשגת האלוה נעדרת משום שמצבי בני האדם, האפשריים בטבעם, אינם סדורים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} נאמר: "{{עברית|וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה'}}" {{הפניה|(מלכים־ב יז,ט)}}, ונאמר ב{{עברית|מדרש}}: "{{עברית|מה אמרו? אמרו: העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר}}". הכוונה בכך היא שהם דמיינו שהאל אינו משיג את המצבים האלה ואין מגיע ממנו לנביאים לא ציווי ולא איסור. וטעם כל זה והראיה לו לדעתם, שמצבי בני האדם אינם נוהגים כפי מה שכל אדם מבינינו סבור שכך ראוי שיהיו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומכיוון שהם ראו שאין הדברים כפי שהם רוצים, אמרו: "{{עברית|אֵין ה' רֹאֶה אֹתָנוּ}} [עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ]" {{הפניה|(יחזקאל ח,יב)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואמר {{עברית|צפניה}} על אלה: "{{עברית|הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם: לֹא יֵיטִיב ה' וְלֹא יָרֵעַ}}" {{הפניה|(צפניה א,יב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וגרצ'י כלה בהד'א אלפצל אן אבין אן הד'א נט'ר קדים ג'דא, אעני מא וקע ללג'האל מן עדם אדראך אלאלאה מן אג'ל כון אחואל אשכ'אץ אלאנסאן אלממכנה בטביעתהא גיר מנתט'מה, קאל {{עברית|ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על י"י}}, ופי אל{{עברית|מדרש מה אמרו אמרו העמוד הזה אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר}}, ירידון בד'לך תכ'ילהם אן אללה גיר מדרך הד'ה אלאחואל ולא יצל מנה אמר ולא נהי ללאנביא, ועלה' ד'לך כלה ודלילה ענדהם כון אחואל אלאשכ'אץ אלאנסאניה לא תג'רי בחסב מא ירי כל שכ'ץ מנא אן הכד'א ינבגי אן תכון, פאד'א ראוא אן ליסת אלאמור כמא ירידון קאלוא {{עברית|אין י"י רואה אותנו}}. וקאל {{עברית|צפניה}} ען האולא {{עברית|האמרים בלבבם לא ייטיב י"י ולא ירע}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הכנה לפרק הבא}}<br />
{{קו}}אשר למה שראוי לומר על ידיעתו יתעלה את כל הדברים – עוד אספר לך את דעתי על כך {{הפניה|(ג,כ4 ואילך)}}, לאחר שאודיעך את הדברים המוסכמים שאף בר דעת אינו יכול לחלוק על משהו מהם {{הפניה|(ג,כ1)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא מא ינבגי אן יקאל פי עלמה תע(א)לי באלאמור כלהא פסאכ'ברך בראיי פי ד'לך בעד אן אעלמך באלאמור אלמג'מע עליהא אלתי לא ימכן ד'[ו](א) עקל אן יכ'אלף פי שי מנהא:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%97&diff=313חלק ג, פרק יח2021-05-31T06:36:05Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק יח}}<br />
{{כותרת|הדרגתיות בהשגחה הפרטית}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|השגחה מדורגת לפי השגת השכל של כל אדם לעצמו}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הנחה א)}} לאחר מה שהקדמתי {{הפניה|(ג,יז21 ואילך)}} על ייחודיות ההשגחה על מין האדם לבדו מכל שאר מיני בעלי החיים, אומר:{{קו}}{{אינדקס|הנחה ב)}} ידוע שאין מין מצוי מחוץ לדעת; אלא המין ושאר המונחים הכוללים הם עניינים מחשבתיים, כידוע לך, וכל מצוי מחוץ לדעת אינו אלא פרט או פרטים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד מא קדמתה מן תכ'ציץ אלענאיה בנוע אלאנסאן וחדה מן סאיר אנואע אלחיואן אקול, אנה קד עלם אן ליס פי כ'ארג' אלד'הן נוע מוג'וד, בל אלנוע וסאיר אלכליאת מעאני ד'הניה כמא עלמת, וכל מוג'וד כ'ארג' אלד'הן אנמא הו שכ'ץ או אשכ'אץ.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|מסקנה: שכל אישי)}} כיוון שהדבר נודע, נודע שהשפע האלוהי שאנו מוצאים שדבק במין האדם, כלומר השכל האנושי, אינו אלא השכלים הפרטיים המצויים, והוא מה ששופע על ראובן ושמעון ולוי ויהודה.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה: השגחה אישית)}} כיוון שהדבר כך, מתחייב לפי מה שציינתי בפרק הקודם שכל אחד מפרטי האדם שקיבל מאותו שפע חלק רב יותר בהתאם להכנת חומרו ואימונו – ההשגחה עליו רבה יותר בהכרח, אם ההשגחה באה בעקבות השכל כמו שציינתי.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} נמצא שההשגחה האלוהית אינה על כל פרטי מין האדם בשווה, אלא יש שוני בהשגחה עליהם כשוני שלמותם האנושית.</td><br />
<td class="ar">פאד'א עלם הד'א פקד עלם אן אלפיץ' אלאלאהי אלמוג'וד מתצלא בנוע אלאנסאן אעני אלעקל אלאנסאני אנמא הו מא וג'ד מן אלעקול אלשכ'ציה, והו מא פאץ' עלי זיד ועמר וכ'אלד ובכר. ואד'א כאן ד'לך כד'לך פילזם עלי מא ד'כרתה פי אלפצל אלמתקדם אן אי שכ'ץ מן אשכ'אץ אלנאס נאל פי ד'לך אלפיץ' חט'א אופר בחסב תהיו מאדתה וריאצ'תה כאנת אלענאיה בה אכת'ר צ'רורה אן כאנת אלענאיה תאבעה ללעקל כמא ד'כרת, פלא תכון אלענאיה אלאלאהיה באשכ'אץ נוע אלאנסאן כלהא עלי אלסוא, בל תתפאצ'ל אלענאיה בהם כתפאצ'ל כמאלהם אלאנסאני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">לפי עיון זה נובע בהכרח שהשגחתו יתעלה על הנביאים היא רבה מאוד ובהתאם לדרגותיהם בנבואה, והשגחתו על אנשי המעלה והצדיקים היא בהתאם למעלתם וצדיקותם. כי מידה זו של שפיעת השכל האלוהי היא {{אינדקס|נבואה)}} שגרמה לנביאים לדבר {{אינדקס|מעשה)}} ויישרה את מעשי הצדיקים {{אינדקס|חכמה)}} והשלימה את ידיעות אנשי המעלה במה שידעו.{{קו}}{{אינדקס|בורים מורדים)}} ואילו הבורים המורדים – בהתאם למידת העדרו של אותו שפע מהם, הפך מעמדם לחסר חשיבות, והם נכללו במערכת של שאר פרטי בעלי החיים, "{{עברית|נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ}}" {{הפניה|(תהילים מט,יג; כא)}}. לכן הוקל להורגם, ואפילו נצטווינו על כך, כשיש בדבר תועלת.</td><br />
<td class="ar">ובחסב הד'א אלנט'ר ילזם צ'רורה אן תכון ענאיתה תע(א)לי באלאנביא עט'ימה ג'דא ועלי חסב מראתבהם פי אלנבוה, ותכון ענאיתה באלפצ'לא ואלצאלחין עלי חסב פצ'להם וצלאחהם, אד' ד'לך אלקדר מן פיץ' אלעקל אלאלאהי הו אלד'י אנטק אלאנביא וסדד אפעאל אלצאלחין וכמל עלום אלפצ'לא במא עלמוא, ואמא אלג'אהלון אלעצאה פבחסב מא עדמוא מן ד'לך אלפיץ' האן אמרהם ואנתסקוא פי נט'אם סאיר אשכ'אץ אנואע אלחיואן {{עברית|נמשל כבהמות נדמו}}, ולד'לך סהל קתלהם בל אמר בה ללמנאפע.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ראיות להשגחה הפרטית}}<br />
{{קו}}עניין זה הוא יסוד מיסודי התורה, ועליו היא בנויה. כוונתי לכך שההשגחה היא על כל אחד ואחד מפרטי בני האדם בהתאם אליו. התבונן כיצד הכתובים התבטאו במפורש על ההשגחה על פרטי מצבי ה{{עברית|אבות}} בעיסוקיהם ואפילו ברווחיהם, ומה שהובטח להם על כך שהשגחה תילווה אליהם.{{קו}}{{אינדקס|א)}} נאמר ל{{עברית|אברהם}}: "{{עברית|אָנֹכִי מָגֵן לָךְ}}" {{הפניה|(בראשית טו,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר ל{{עברית|יצחק}}: "{{עברית|וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ}}" {{הפניה|(שם כו,ג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר ל{{עברית|יעקב}}: "{{עברית|וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ}}" {{הפניה|(שם כח,טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ונאמר לאדון הנביאים: "{{עברית|כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ}}" {{הפניה|(שמות ג,יב)}}.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ונאמר ל{{עברית|יהושע}}: "{{עברית|כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ}} [לֹא אַרְפְּךָ וְלֹא אֶעֶזְבֶךָּ]" {{הפניה|(יהושע א,ה)}}.{{קו}}כל זה אמירה מפורשת על ההשגחה עליהם כמידת שלמותם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'א אלגרץ' הו קאעדה מן קואעד אלשריעה ועליה מבנאהא, אעני עלי אן אלענאיה בשכ'ץ שכ'ץ מן אשכ'אץ אלאנסאן בחסבה. תאמל כיף נץ עלי אלענאיה בג'זאיאת אחואל אל{{עברית|אבות}} פי תצרפאתהם וחתי פי כסבהם, ומא ועדוא בה מן אצחאב אלענאיה להם, קיל {{עברית|לאברהם אנכי מגן לך}}, וקיל {{עברית|ליצחק ואהיה עמך ואברכך}}, וקיל {{עברית|ליעקב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך}}, וקיל לסיד אלנביין {{עברית|כי אהיה עמך}}, וקיל {{עברית|ליהושע כאשר הייתי עם משה אהיה עמך}}, והד'א כלה תצריח באלענאיה בהם עלי קדר כמאלהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">ונאמר על ההשגחה על אנשי המעלה וזניחת הבורים: "{{עברית|רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ}}" {{הפניה|(שמואל־א ב,ט)}}. כלומר: הינצלותם של חלק מבני האדם מן הצרות והיפגעותם של אחרים מהן, אינם בהתאם לכוחותיהם הגופניים ולנטיותיהם הטבעיות, והוא שאמר: "{{עברית|כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ}}"; אלא הדבר הוא בהתאם לשלמות ולחסרון, כלומר קרבתם לה' או ריחוקם ממנו. לכן הקרובים אליו מוגנים ביותר: "{{עברית|רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר}}", ואילו הרחוקים ממנו מופקרים ליד המקרה, ואין מה ששומר עליהם ממה שיארע להם, כהולך בחושך, שאובדנו מובטח.</td><br />
<td class="ar">וקיל פי אלענאיה באלפצ'לא ואהמאל אלג'אהלין {{עברית|רגלי חסידיו ישמר ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש}}, יקול אן סלאמה' בעץ' אשכ'אץ אלנאס מן אלאפאת ווקוע בעצ'הם פיהא ליס ד'לך בחסב קואהם אלבדניה ואסתעדאדאתהם אלטביעיה, הו קולה {{עברית|כי לא בכח יגבר איש}}, בל ד'לך בחסב אלכמאל ואלנקץ, אעני קרבהם מן אללה או בעדהם, פלד'לך כאן אלקריבון מנה פי גאיה' אלוקאיה {{עברית|רגלי חסידיו ישמר}}, ואלבעידון מנה מערצ'ון למא אתפק אן יציבהם וליס ת'ם מא יקיהם עמא יטרי, כאלמאשי פי אלט'לאם אלד'י עטבה מצ'מון.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he">על ההשגחה על אנשי המעלה נאמר גם:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "{{עברית|שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו}} {{עברית|[}}אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה]" {{הפניה|(תהילים לד,כא)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} "{{עברית|עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים}} {{עברית|[}}וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם]" {{הפניה|(שם,טז)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} "{{עברית|יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ}} {{עברית|[}}עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ, וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי]" {{הפניה|(שם צא,טו-טז)}}.{{קו}}הפסוקים שנאמרו בעניין זה, כלומר בהשגחה על פרטי בני האדם כמידת שלמותם ומעלתם, רבים מספור.</td><br />
<td class="ar">וקיל פי אלענאיה באלפצ'לא איצ'א {{עברית|שומר כל עצמותיו ו[כ](ג)ו', עיני י"י אל צדיקים ו[כ](ג)ו', יקראני ואענהו ו[כ](ג)ו'}}, ואלנצוץ אלתי ג'את פי הד'א אלמעני אכת'ר מן אן תחצי, אעני פי אלענאיה באשכ'אץ אלנאס עלי קדר כמאלהם ופצ'להם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעות הפילוסופים על הדגם המדורג}}<br />
{{קו}}גם הפילוסופים ציינו עניין זה. אבו נצר (אלפאראבי) אמר בהקדמת פירושו לספר "אתיקה ניקומאכית" של אריסטו: "בעלי היכולת להעביר את עצמם ממידה (מוסרית) אל מידה (נעלה יותר) – הם אלה שאפלטון אמר עליהם שהשגחת האל עליהם רבה יותר".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד ד'כר אלפלאספה איצ'א הד'א אלמעני. קאל אבו נצר פי צדר שרחה לכתאב ניקומאכ'יא לארסטו, קאל, ואמא אלד'ין להם קדרה אן ינקלוא אנפסהם מן כ'לק אלי כ'לק פאולאיך הם אלד'ין קאל אפלאטון פיהם אן ענאיה' אללה בהם אכת'ר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום: מודל של התאמה בין המקרא לפילוסופיה}}<br />
{{קו}}התבונן כיצד נקודת מבט זו הביאה אותנו להכרת נכונות דברי כל הנביאים עליהם השלום על ההשגחה הפרטית המיוחדת לכל פרט ופרט כמידת שלמותו, וכיצד הדבר מתחייב מצד העיון מאחר שההשגחה באה בעקבות השכל כמו שציינו {{הפניה|(פסקה 2)}}.{{קו}}{{אינדקס|דחיית השגחה מינית)}} ואין נכון לומר "ההשגחה היא על המינים ולא על הפרטים" כמו חלק משיטות הפילוסופים שהתפרסמו, כי אין מצוי מחוץ לדעת מלבד הפרטים, ובאותם הפרטים דבק השכל האלוהי; נמצא אפוא שההשגחה היא דווקא על אותם הפרטים.{{קו}}{{אינדקס|הזמנה)}} התבונן בפרק זה כראוי לו ויתבססו לך על ידו כל יסודי התורה, ויתאימו לך לדעות עיוניות פילוסופיות, ויסתלקו האבסורדים, ויתברר לך כיצד היא צורת ההשגחה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פתאמל כיף אכ'רג'נא הד'א אלנחו מן אלאעתבאר למערפה' צחה' מא ג'אוא בה אלאנביא כלהם עליהם אלסלאם מן אלענאיה אלשכ'ציה אלכ'ציצה בשכ'ץ שכ'ץ עלי קדר כמאלה, וכיף הד'א לאזם מן ג'הה' אלנט'ר אד'א כאנת אלענאיה תאבעה ללעקל כמא ד'כרנא, ולא יצח אן נקול (אן) אלענאיה נועיה לא שכ'ציה כמא שהר מן בעץ' מד'אהב אלפלאספה, אד' ליס ת'ם מוג'וד כ'ארג אלד'הן גיר אלאשכ'אץ, ובהאולא אלאשכ'אץ אתצל אלעקל אלאלאהי, פאלענאיה אד'א אנמא הי בהאולא אלאשכ'אץ. פתאמל הד'א אלפצל חק תאמלה תסלם לך קואעד אלשריעה כלהא בה, ותטאבק לך ארא נט'ריה פלספיה, ותרתפע אלשנאעאת, ותתצ'ח לך צורה' אלענאיה כיף הי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|לקראת הפרק הבא: השגחה אלוהית וידיעה אלוהית}}<br />
{{קו}}לאחר מה שהזכרנו על דעות אנשי העיון על ההשגחה וכיצד מנהיג האל את העולם, אסכם לך גם את דעת אנשי אומתנו על הידיעה (האלוהית) {{הפניה|(בפרק הבא)}}, ודברים שיש לי לומר בעניין {{הפניה|(בפרקים כ-כא)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד מא ד'כרנאה מן ארא אהל אלנט'ר פי אלענאיה ותדביר אללה ללעאלם כיף הו, אלכ'ץ לך איצ'א ראי אהל מלתנא פי אלעלם, וכלא[ם](מא) לי פי ד'לך:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%96&diff=312חלק ג, פרק יז2021-05-31T06:36:03Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק יז}}<br />
{{כותרת|מיפוי הדעות בהשגחה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}דעות בני האדם על ההשגחה הן חמש, וכולן קדומות, כלומר הן דעות שנשמעו מזמן הנביאים, מאז שהופיעה התורה האמיתית המאירה את כל המחשכים הללו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ארא אלנאס פי אלענאיה כ'מסה ארא וכלהא קדימה, אעני אנהא ארא סמעת עלי זמאן אלאנביא מנד' ט'הרת אלשריעה אלחאקה אלמנירה להד'ה אלט'למאת כלהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|א. דעת אפיקורוס – אין השגחה}}<br />
{{קו}}הדעה הראשונה היא אמירתו של הטוען שאין השגחה כלל על שום דבר בכל המציאות הזאת; ושכל מה שנמצא בה, ובכלל זה השמים וזולתם, קורה במקרה וכפי שמזדמן, ואין כלל לא מסדר ולא מנהיג ולא משגיח על דבר כלשהו. זוהי דעת אפיקורוס. הוא דגל גם בקיום האטומים, וסבר שהם מתערבים כפי המזדמן ומתהווה מהם מה שמזדמן. בדעה זו החזיקו גם אותם מ{{עברית|ישראל}} שכפרו, והם שנאמר עליהם: "{{עברית|כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא}}" {{הפניה|(ירמיהו ה,יב)}}. וכבר הוכיח אריסטו שדעה זו בלתי אפשרית, ושלא ייתכן שהדברים כולם יהיו במקרה, אלא יש להם מסדר ומנהיג. וכבר הזכרנו משהו מכך לעיל {{הפניה|(ב,כ2-1)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלראי אלאול, הו קול מן זעם אן לא ענאיה אצלא בשי מן אלאשיא פי ג'מיע הד'א אלוג'וד, ואן כל מא פיה מן אלסמא אלי מא סוי ד'לך ואקע באלאתפאק וכיף תהיא, וליס ת'ם בוג'ה לא נאט'ם ולא מדבר ולא מעתני בשי, והד'א הו ראי אפיקורס והו איצ'א יקול באלאג'זא, וירי אנהא תכ'תלט כיף אתפק ויתכון מנהא מא אתפק, וקד קאל בהד'א אלראי אלד'ין כפרוא מן {{עברית|ישראל}}, והם אלמקול ענהם {{עברית|כחשו בי"י ויאמרו ל(ו)א הוא}}. וקד ברהן ארסטו עלי אסתחאלה' הד'א אלראי, ואן אלאשיא כלהא לא יצח אן תכון באלאתפאק בל להא נאט'ם ומדבר, וקד ד'כרנא מן ד'לך טרפא פי מא תקדם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ב. דעת אריסטו – השגחה משמעותה התמדה}}<br />
{{קו}}הדעה השנייה היא דעתו של הסובר שעל חלק מן הדברים יש השגחה, והם מונהגים בידי מנהיג ומסודרים בידי מסדר, וחלקם מופקר למקרה. זוהי דעת אריסטו, ואני אסכם לך את דעתו על ההשגחה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}(ו)אלראי אלת'אני, הו ראי מן ירי אן בעץ' אלאשיא בהא ענאיה והי בתדביר מדבר ונט'ם נאט'ם, ובעצ'הא מתרוך מע אלאתפאק, והד'א הו ראי ארסטו, ואנא אלכ'ץ לך ראיה פי אלענאיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פירוט: השגחה על עצמים נצחיים ומינים מתמידים}}<br />
{{קו}}הוא סבור שהאל יתעלה משגיח על הגלגלים ועל מה שבתוכם, ולכן מתמידים פרטיהם כפי שהם. אלכסנדר (מאפרודיסיאס) התבטא במפורש ואמר שדעתו של אריסטו היא שהשגחת האל נעצרת אצל גלגל הירח. זו מסקנה מן העיקרון שלו שהעולם קדום, כי הוא סבור שההשגחה היא לפי טבע המציאות;{{קו}}{{אינדקס|הגדרת ההשגחה)}} ואם כן משמעות ההשגחה על הגלגלים הללו ומה שבהם, אשר פרטיהם מתמידים – היא התמדתם במצב שאינו משתנה. וכמו שהתחייבה ממציאותם מציאות דברים אחרים שרק המין שלהם הוא בעל מציאות מתמשכת אך לא פרטיהם, כך גם שָפע מאותה השגחה מה שחִייב שהמינים יתקיימו לעד ויתמידו, בעוד שפרטיהם אינם יכולים להתקיים לעד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}הו ירי אן אללה תע(א)לי מעתני באלאפלאך ומא פיהא ולד'לך דאמת אשכ'אצהא עלי מא הי עליה, וקד נץ אלאסכנדר וקאל, אן ראי ארסטו אן ענאיה' אללה אנתהת ענד פלך אלקמר, וד'לך פרע עלי אצלה פי קדם אלעאלם, לאנה ירי אן אלענאיה הי בחסב טביעה' אלוג'וד, פהד'ה אלאפלאך ומא פיהא אלתי אשכ'אצהא דאימה מעני אלענאיה בהא הו דואמהא עלי חאלה לא תתגיר, וכמא לזם ען וג'וד תלך וג'וד אשיא אכ'ר ליסת אשכ'אצהא מסתמרה' אלוג'וד לכן אנואעהא, כד'לך איצ'א פאץ' מן תלך אלענאיה מא אוג'ב בקא אלאנואע ודואמהא ולם ימכן בקא אשכ'אצהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">עם זאת גם פרטיו של כל מין לא נזנחו לגמרי.{{קו}}{{אינדקס|צומח)}} אלא כל מה שנזדכך מאותו חומר עד שקיבל את צורת הצמיחה, ניתנו בו כוחות השומרים אותו לזמן מסוים, המושכים אליו מה שמתאים לו ודוחים ממנו מה שאין לו בו תועלת.{{קו}}{{אינדקס|חי)}} ומה שנזדכך עוד יותר עד שקיבל את צורת החוש, ניתנו בו כוחות אחרים השומרים אותו ומגנים עליו, וניתנה לו יכולת נוספת, של תנועה, כדי שיפנה אל מה שמתאים לו ויברח ממה שאינו מתאים לו. וכן ניתן לכל פרט בהתאם למה שהמין שלו זקוק לו.{{קו}}{{אינדקס|אדם)}} ומה שנזדכך מהם עוד יותר עד שקיבל את צורת השכל, ניתן בו כוח נוסף שבו הוא יכול להנהיג ולחשוב ולשקול את מה שיכול לעזור לקיומו האישי ולשמירת המין שלו, בהתאם לשלמותו של אותו הפרט.</td><br />
<td class="ar">ולא אהמלת איצ'א אשכ'אץ כל נוע אהמאלא מחצ'א, בל כל מא צפי מן תלך אלמאדה חתי קבל צורה' אלנמא ג'עלת פיה קוי תחרסה מדה' מא, תג'ד'ב לה מא יואפקה ותדפע ענה מא לא מנפעה לה בה. ומא צפי מנהא אכת'ר מן ד'לך חתי קבל צורה' אלחס, ג'עלת פיה קוי אכ'רי תחרסה ותצונה וג'על לה קדרה אכ'רי עלי אלחרכה ליקצד מא יואפקה ויהרב ממא יכ'אלפה, ת'ם אעטי כל שכ'ץ בחסב מא יחתאג' אליה ד'לך אלנוע. ומא צפי מנהא אכת'ר חתי קבל צורה' אלעקל אעטי קוה אכ'רי ידבר בהא ויפכר וירוי פי מא ימכן בה בקא שכ'צה וחראסה' נועה בחסב כמאל ד'לך אלשכ'ץ,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he">אך שאר התנועות המתרחשות בכל פרטי המין, הרי הן מתרחשות במקרה, ולדעת אריסטו אין זה מהנהגתו של מנהיג ולא מסידורו של מסדר. כך למשל: אם נושבת רוח, עזה או לא עזה, הרי אין ספק שהיא תפיל עלים מעץ אחד, תשבור ענף מעץ אחר, תפיל אבן מגדר כלשהי, תכסה צמח כלשהו בעפר עד שיהרס, ותחולל סערה בים שתגרום לספינה השטה בו להיטרף ולכל מי שהיו בתוכה, או חלקם, לטבוע. ואין הבדל לדעתו בין נשירת העלה ההוא ונפילת האבן לבין טביעתם של אותם אנשי מעלה נכבדים שהיו בספינה. וכן אין הוא מבדיל בין שור שהטיל גללים על קבוצת נמלים ומתו לבין מבנה שהתרועעו יסודותיו וקרס על כל המתפללים בתוכו ומתו. ואין הבדל לדעתו בין חתול שמצא עכבר וטרף אותו או עכביש שטרף זבוב, לבין אריה רעב שפגש בנביא וטרפו.</td><br />
<td class="ar">אמא סאיר אלחרכאת אלואקעה פי סאיר אשכ'אץ אלנוע פהי ואקעה באלאתפאק, וליס ד'לך ענד ארסטו בתדביר מדבר ולא בנט'ם נאט'ם. מת'אל ד'לך, אן הבת ריח עאצפה או גיר עאצפה, פלא שך אנהא תסקט בעץ' אוראק הד'ה אלשג'רה, ותכסר גצנא מן שג'רה אכ'רי, ותרמי חג'רא מן ג'דאר מא, ותת'יר תראבא עלי עשב מא פתפסדה, ותמוג' אלמא פיעטב מרכב כאן הנאך פיגרק כל מן פיה או בעצ'הם. פלא פרק ענדה בין סקוט תלך אלורקה ווקוע אלחג'ר או גרק אולאיך אלפצ'לא אלעט'מא אלד'ין כאנוא פי אלספינה. כד'לך לא יפרק בין ת'ור ראת' עלי ג'מאעה מן אלנמל פמאתוא או בניאן תכ'לכ'לת אסאסאתה פכ'ר עלי כל מן הנאך מן אלמצל[י]ין פמאתוא. ולא פרק ענדה בין קט עת'ר בפאר פאפתרסה, או ענכבות' אפתרס ד'באב[ה](א), או אסד ג'אע פלקי נביא פאפתרסה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום דעת אריסטו בעניין ההשגחה}}<br />
{{קו}}לסיכום, זהו עיקר דעתו: כל דבר שהוא רואהו סדיר, ושמהלכו אינו משתבש ואינו משתנה כלל, כמו מצבי הגלגלים; או שהוא נוהג כסדר שאינו נפגם אלא באופן חריג, כמו הדברים הטבעיים – הוא אומר עליו: "זה בהנהגה". כוונתי שהוא אומר שההשגחה האלוהית נלווית אליו. וכל מה שנראה לו שאינו מתנהל לפי חוקיות ואינו סדיר, כמצבי פרטי כל מין מן הצמחים והחיות ובני האדם – הוא אומר עליו: "זה במקרה ולא בהנהגת מנהיג", כלומר שההשגחה האלוהית אינה נלווית אליו. לדעתו גם בלתי אפשרי שההשגחה תילווה למצבים הללו, וזה נובע מדעתו שהעולם קדום, ושבלתי אפשרי שהמציאות תהיה אחרת מכפי שהיא. אלה שהאמינו בדעה זו מעוזבי תורתנו הם אלה שאמרו: "{{עברית|עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ}} [וְאֵין ה' רֹאֶה]" {{הפניה|(יחזקאל ט,ט)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובאלג'מלה פאן מלאך ראיה, אן כל מא ישאהדה מטרד(א) לא יכ'תל ולא יתגיר לה מנהאג' אצלא כאלאחואל אלפלכיה, או יג'רי עלי (אל)נט'אם ולא יכ'רם אלא פי אלשאד' כאלאמור אלטביעיה, פיקול הד'א בתדביר אעני [אנה יקול] אן אלענאיה אלאלאהיה מצחובה מעה. וכל מא יראה לא יטרד עלי קיאס ולא ילזם נט'אמא כאחואל אשכ'אץ כל נוע מן אלנבאת ואלחיואן ואלאנסאן, יקול הד'א באלאתפאק לא בתדביר מדבר, יעני אנה לם תצחבה אלענאיה אלאלאהיה, וירי אן אצחאב אלענאיה איצ'א להד'ה אלאחואל ממתנע, והד'א תאבע לראיה פי קדם אלעאלם, ואן כל מא עליה הד'א אלוג'וד כ'לאפה ממתנע. ואלד'ין אעתקדוא הד'א אלראי איצ'א ממן מרק מן שריעתנא הם אלקאיל[י](ו)ן {{עברית|עזב י"י את הארץ}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ג. דעת האשעריה – אין חוקיות והכל כפוי}}<br />
{{קו}}הדעה השלישית הופכית לדעה השנייה, והיא דעתם של הסבורים שאין בכלל המציאות שום דבר במקרה, לא פרטי ולא כללי, אלא הכול ברצון ובכוונה ובהנהגה; וברור שכל המונהג – נודע. זוהי כת האשעריה המוסלמית.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלראי אלת'אלת' הו מקאבל הד'א אלראי אלת'אני והו ראי מן ירי אן ליס פי ג'מיע אלוג'וד שי באלאתפאק בוג'ה לא ג'זאי ולא כלי, בל אלכל באראדה וקצד ותדביר, ובין הו אן כל מא ידבר פקד עלם, והד'ה הי פרקה' אלאשעריה מן אלאסלאם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניתוח וביקורת}}<br />
{{קו}}מדעה זו נובעים אבסורדים גדולים שהם קיבלו על עצמם והתחייבו להם.{{קו}}{{אינדקס|הטבע קבוע)}} כי הם הודו לאריסטו בטענתו המשווה בין נשירת העלה לבין מות פרט מבני האדם ואמרו: כן הוא, אבל הרוח לא נשבה במקרה אלא האל הניע אותה, ולא הרוח היא שהפילה את העלים אלא כל עלה נפל בגזירה קדומה מן האל, והוא שהפיל אותם כעת במקום זה. ולא ייתכן שיתאחר או יוקדם זמן נפילתם, או שייפלו במקום אחר, משום שכל זה נגזר מאז ומקדם.{{קו}}{{אינדקס|ביטול הבחירה)}} והתחייב להם לפי דעה זו שתהיינה כל התנועות והמנוחות של בעלי החיים בגזירה, ושאין לאדם כל יכולת לעשות דבר או לא לעשות אותו.{{קו}}{{אינדקס|אשליית האפשרות)}} כמו כן מתחייב מדעה זו שטבע האפשרי יהיה בטל בעניינים הללו, ושיהיו כל הדברים הללו או מחויבים או בלתי אפשריים. הם התחייבו לכך ואמרו שהדברים שאנחנו מכנים "אפשריים", כמו עמידתו של ראובן ובואו של שמעון, הם אפשריים ביחס אלינו, אך ביחס אליו יתעלה הרי שום דבר אינו אפשרי; אלא או מחויב או בלתי אפשרי.{{קו}}{{אינדקס|חוסר פשר למצוות ולגמול)}} ומתחייב מדעה זו שעניין המצוות אינו מועיל כלל, כי כל אדם שניתנה לו מצווה כלשהי אין לו יכולת (=בחירה) לעשות דבר, לא לקיים מה שנצטווה ולא להימנע מלעשות מה שנאסר עליו. הכת הזאת אמרה שהוא יתעלה חפץ כך: לשלוח (נביאים) ולצוות ולאסור ולאיים (בעונש) ולעורר תקווה (לשכר) ולהפחיד, אף שאין לנו יכולת. ואפשר שהוא יטיל עלינו לעשות דברים בלתי אפשריים, ואפשר שנקיים מצווה וניענש, ונעבור עליה ונקבל שכר.{{קו}}{{אינדקס|ביטול תכלית אלוהית)}} מדעה זו מתחייב גם שמעשיו יתעלה הם חסרי תכלית.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולזם הד'א אלראי שנאעאת עט'ימה פתחמלוהא ואלתזמוהא, וד'לך אנהם יקרון לארסטו פי מא יזעמה מן אלתסויה בין סקוט אלורקה ומות שכ'ץ אנסאן, קאלוא כד'לך הו, לכן לם תהב אלריח באלאתפאק בל אללה חרכהא, ומא אלריח הי אלתי אסקטת אלאוראק בל כל ורקה סקטת בקצ'א וקדר מן אללה והו אלד'י אסקטהא אלאן פי הד'א אלמוצ'ע, ולא ימכן אן יתאכ'ר זמאן סקוטהא ולא יתקדם, ולא ימכן סקוטהא פי גיר הד'א אלמוצ'ע, אד' ד'לך כלה מקדר פי מא לם יזל. פלזמהם בחסב הד'א אלראי אן תכון חרכאת אלחיואן כלהא וסכנאתה מקדרה, ואן אלאנסאן לא אסתטאעה לה בוג'ה עלי אן יפעל שיא או לא יפעלה. וילזם הד'א אלראי איצ'א אן תכון טביעה' אלממכן סאקטה פי הד'ה אלאמור, ואן תכון הד'ה אלאשיא כלהא אמא ואג'בה או ממתנעה. פאלתזמוא ד'לך וקאלוא, אן הד'ה אלתי נסמיהא ממכנה כקיאם זיד ומג'י עמר הי ממכנה באלאצ'אפה אלינא, אמא באצ'אפתהא אליה תע(א)לי פלא ממכן פיהא אצלא בל ואג'ב או ממתנע. ולזם מן הד'א אלראי איצ'א אן יכון מעני אלשראיע לא יפיד אצלא, אד' אלאנסאן אלד'י לה ג'את כל שריעה לא יסתטיע אן יפעל שיא, לא אן יאתי מא אמר בה ולא אן יג'תנב מא נהי ענה. וקאלת הד'ה אלפרקה אנה תע(א)לי הכד'א שא לירסל ויאמר וינהי ויהדד וירג'י ויכ'וף ואן כנא לא אסתטאעה לנא, ויג'וז אן יכלפנא אלממתנעאת, ויג'וז אן נמתת'ל אלאמר ונעאקב, ונכ'אלפה ונג'אזי. ולזם הד'א אלראי איצ'א אן תכון אפעאלה תע(א)לי לא גאיה להא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הנובע מהקביעה שהאל גוזר על הכל}}<br />
{{קו}}כדי שדעה זו תהיה עקבית הם קיבלו על עצמם את כובד כל האבסורדים האלה, עד כדי כך ש(לשיטתם) אם נראה אדם שנולד עיוור או מצורע, שאיננו יכולים לומר עליו שהתחייב בכך בשל חטא שחטא לפני כן, נֹאמר: "כך חפץ (האל)". ואם נראה איש מעלה עובד האל שנהרג בייסורים, נֹאמר: "כך חפץ, ואין עוול בזה". כי מבחינתם אפשרי שהאל ייסר את מי שלא חטא, ויגמול טוב לחוטא. אמירותיהם לגבי הדברים האלה מפורסמות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ותחמלוא ת'קלה' הד'ה אלשנאעאת כלהא לסלאמה' ד'לך אלראי, חתי אד'א ראינא שכ'צא ולד אעמי או מג'ד'ו[ם](מא) אלד'י לא נקדר נקול אנה תקדם לה ד'נב אסתחק בה ד'לך קלנא כד'א שא. ואד'א ראינא אלפאצ'ל אלעאבד קתל באלעד'אב קלנא כד'א שא ולא ג'ור פי ד'לך, אד' ג'איז ענדהם פי חק אללה אן יעד'ב מן לם יד'נב, ויג'אזי באלכ'יר ללמד'נב, ואקאוילהם פי הד'ה אלאשיא משהורה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ד. דעת המֻעְתַזִלה וסיעתם – יש השגחה מלאה בהתאם לחכמה}}<br />
{{קו}}הדעה הרביעית היא דעתם של הסוברים שיש לאדם יכולת (לעשות כפי בחירתו), וכך כל הציוויים והאזהרות והשכר והעונש שנאמרו בתורה נוהגים לשיטתם כסדר. הם סוברים שכל פעולות האל נובעות מחכמה, ואי אפשר שיעשה עוול או יעניש את העושה טוב. גם המֻעְתַזִלה סוברים כך, אף שיכולת האדם אינה מוחלטת לשיטתם. הם גם מאמינים שהוא יתעלה יודע את נפילת אותו עלה ואת רמיסת אותה נמלה, ושהשגחתו היא על כל הנמצאים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלראי אלראבע, הו ראי מן ירי אן ללאנסאן אסתטאעה, ולד'לך יג'רי מא ג'א פי אלשריעה מן אלאמר ואלנהי ואלג'זא ואלעקאב ענד האולא עלי נט'אם, וירון אן אפעאל אללה כלהא תאבעה לחכמה, ואנה לא יג'וז עליה אלג'ור ולא יעאקב מחסנא. ואלמעתזלה איצ'א ירון הד'א אלראי ואן כאן אסתטאעה' אלאנסאן ליסת הי ענדהם מטלקה, והם איצ'א יעתקדון אנה תע(א)לי עאלם בסקוט תלך אלורקה ובדביב הד'ה אלנמלה, ואן ענאיתה בכל אלמוג'ודאת.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניתוח וביקורת}}<br />
{{קו}}גם מדעה זו מתחייבים אבסורדים וסתירות.{{קו}}{{אינדקס|ייסורים בלא חטא)}} האבסורד הוא שחלק מבני האדם נולדו בעלי מום בלא שחטאו. הם אמרו: "זה נובע מחכמתו, וכך טוב יותר לאדם הזה, שיהיה כך מאשר שיהיה בריא, אלא שאיננו יודעים מהו הטוב הזה. ואין זה כעונש לו אלא כהטבה לו".{{קו}}{{אינדקס|מיתה בלא עוון)}} וכך הם עונים לגבי מותו של איש המעלה, שזה כדי להגדיל את שכרו בעולם הבא.{{קו}}{{אינדקס|חוסר צדק ופיצוי)}} הגיעו הדברים אצלם לבסוף עד כדי כך שהקשו עליהם: "מדוע (האל) עשה צדק לאדם ולא עשה צדק לזולתו, ובגלל איזה חטא נשחטה חיה זו?", והם קיבלו על עצמם את האבסורד בכך שאמרו: "זה הטוב ביותר בשבילו, כדי שהאל יפצה אותו בעולם הבא", עד כדי כך שהריגת הפרעוש והכינה מחייבת שיְפוצו מאת האל. וכן לגבי העכבר החף מפשע שטרפו חתול או דיה, הם אמרו שכך קבעה חכמתו לגבי אותו עכבר, והוא עתיד לפצותו בעולם הבא על מה שנעשה לו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פלזמת הד'א אלראי איצ'א שנאעאת ותנאקצ'את, אמא אלשנאעה פכון בעץ' אשכ'אץ אלנאס ולד ד'[ו](א) עאהה והו לם יד'נב, קאלוא ד'לך תאבע לחכמתה והכד'א אחסן פי חק הד'א אלשכ'ץ אן יכון הכד'א מן אן יכון סאלמא, ונחן נג'הל הד'א אלאחסאן, ומא הד'א עלי ג'הה' אלעקאב לה בל עלי ג'הה' אלאחסאן אליה. וכד'לך ג'ואבהם פי הלאך אלפאצ'ל אן ד'לך ליעט'ם ג'זא(ו)ה פי אלאכ'רי. חתי אנתהי אלקול בהאולא אן קיל להם ולאי שי עדל פי אלאנסאן ולם יעדל פי גירה, ובאי ד'נב ד'בח הד'א אלחיואן, פתחמלוא מן אלשנאעה אן קאלוא באן הד'א אג'וד לה חתי יעוצ'ה אללה פי אלאכ'רי, חתי אן קתל אלברגות' ואלקמלה ילזם אן יכון להא פי ד'לך עוץ' ענד אללה, וכד'לך הד'א אלפאר אלגיר את'ם אלד'י אפתרסה קט או חדאה. הכד'א קאלוא אקתצ'ת חכמתה פי חק הד'א אלפאר וסיעוצ'ה עמא ג'רי עליה פי אלאכ'רי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הערת סיכום ביניים}}<br />
{{קו}}אין לגנות לדעתי אף אחד מבעלי שלוש הדעות הללו בנושא ההשגחה, כי לכל אחד מהם היה אילוץ גדול לומר את דבריו.{{קו}}{{אינדקס|אריסטו)}} אריסטו הלך אחר מה שנראה מטבע המציאות.{{קו}}{{אינדקס|אשעריה)}} האשעריה ברחו מלייחס לו יתעלה חוסר ידיעה במשהו, ולא ייתכן לדעתם לומר שהוא ידע פרט זה ולא ידע פרט אחר, כך שאותם אבסורדים התחייבו, והם קיבלו אותם על עצמם.{{קו}}{{אינדקס|מעתזלה)}} וכן המֻעתזִלה ברחו מלייחס לו יתעלה עוול ורשע. וגם אין נאות לדעתם להתכחש לאמונה הדתית הטבעית ולומר שאין עוול בגרימת ייסורים למי שלא חטא, וגם לא היה נאות בעיניהם ששליחותם של כל הנביאים ומתן התורה יהיו שלא לעניין שניתן להבין בשכל. נמצא שגם הם קיבלו על עצמם את מה שלקחו מאותם אבסורדים, ונתחייבו להם גם סתירות, משום שהם מאמינים שהוא יתעלה יודע כל דבר, ושהאדם בעל יכולת, וזה מוביל למה שבהתבוננות מועטה מתברר כסתירה פנימית.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולא ילאם אחד ענדי מן אהל הד'ה אלארא אלת'לת'ה פי אלענאיה, לאן כל ואחד מנהם דעתה צ'רורה עט'ימה למא קאל, ארסטו תבע אלט'אהר מן טביעה' אלוג'וד. ואלאשעריה הרבוא מן אן ינסב לה תע(א)לי ג'הל בשי, ולא יצח אן יקאל ערף הד'ה אלג'זאיה וג'הל הד'ה, פלזמת תלך אלשנאעאת פתחמלת. ואלמעתזלה איצ'א הרבוא מן אן ינסב לה תע(א)לי ג'ור וט'לם, ולא חסן איצ'א ענדהם מנאכרה' אלפטרה חתי יקאל אן אילאם מן לם יד'נב ל[א](ם) ג'ור פיה, ולא חסן ענדהם איצ'א אן תכון בעת'ה' אלאנביא כלהם ונזול אלשריעה לא למעני יעקל, פתחמלוא איצ'א מא תחמלוה מן תלך אלשנאעאת, וילזמהם אלתנאקץ' לאנהם יעתקדון אנה תע(א)לי יעלם כל שי, ואן אלאנסאן ד'ו אסתטאעה, והד'א יודי למא יבין באיסר תאמל אן ד'לך מתנאקץ'.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה לדעה החמישית – דעת התורה}}<br />
{{קו}}הדעה החמישית היא דעתנו, כלומר דעת תורתנו.{{קו}}{{אינדקס|א. נביאים והמון החכמים)}} אני אודיעך ממנה מה שאמרו עליה ספרי נביאינו, והיא אמונתם של המון חכמינו.{{קו}}{{אינדקס|ב. הוגים יהודים מאוחרים)}} בנוסף, אודיע לך מה שהאמינו בו מקצת מאחרונינו,{{קו}}{{אינדקס|ג. הרמב"ם)}} וגם אודיע לך מה שאני מאמין בעניין.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלראי אלכ'אמס, הו ראינא, אעני ראי שריעתנא. ואנא אעלמך מנה במא נצת בה כתב אנביאינא, והו אלד'י אעתקדה ג'מהור אחבארנא, וסאכ'ברך איצ'א במא אעתקדה בעץ' אלמתאכ'רין מנא, ואעלמך איצ'א במא אעתקדה אנא פי ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת התורה – בחירה חופשית ומשפט צדק}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|בחירה חופשית)}} ואומר: יסוד תורת {{עברית|משה רבינו}} וכל ההולכים אחריה, הוא שהאדם הוא בעל יכולת גמורה, כלומר שהוא בטבעו ובבחירתו וברצונו עושה כל מה שיכול האדם לעשות, מבלי שייברא לו דבר חדש כלל. וכן כל מיני בעלי החיים נעים ברצונם, וכך חפץ (האל), כוונתי שחפצו הקדום מאז ומעולם הוא שכל בעלי החיים ינועו ברצונם ושהאדם יהיה בעל יכולת ביחס לכל מה שירצה או יבחר ממה שביכולתו. זהו יסוד שמעולם לא נשמע באומתנו אחרת ממנו, תודה לאל.{{קו}}{{אינדקס|משפט צדק)}} וכן מכלל יסודי תורת {{עברית|משה רבינו}} שלא ייתכן מלפניו יתעלה עוול בשום אופן שהוא, ושכל אסון הבא על בני האדם או טובה המגיעה אליהם, יחיד או ציבור – כל זה הוא כפי הדין במשפט צודק שאין בו עוול כלל. אפילו נדקר האדם מקוץ בידו והוציאו מיד, הרי זה בא אליו בתור עונש לו; ואפילו קיבל הנאה מועטה הרי זה שכר עבורו. וכל זה בדין. והם דבריו יתעלה: "[הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ] {{עברית|כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט}} [אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא]" {{הפניה|(דברים לב,ד)}}, אלא שאיננו יודעים כיצד הוא הדין.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאקול. קאעדה' שריעה' {{עברית|משה רב[י]נו}} (ע"אס) וכל מן תבעהא, הי אן אלאנסאן ד'ו אסתטאעה מטלקה, אעני אנה בטביעתה ובאכ'תיארה ואראדתה יפעל כל מא ללאנסאן אן יפעלה דון אן יכ'לק לה שי מסתג'ד בוג'ה, וכד'לך ג'מיע אנואע אלחיואן תתחרך באראדתהא והכד'א שא, אעני אן מן משיתה אלקדימה פי אלאזל אן יכון אלחיואן כלה יתחרך באראדתה ואן יכון אלאנסאן ד'א אסתטאעה עלי כל מא ירידה או יכ'תארה ממא יסתטיע עליה והד'ה קאעדה לם יסמע קט פי מלתנא כ'לאפהא בחמד אללה. וכד'לך מן ג'מלה' קואעד שריעה' {{עברית|משה רב[י]נו}} אנה תע(א)לי לא יג'וז עליה אלג'ור בוג'ה מן אלוג'וה, ואן כל מא ינזל באלנאס מן אלבלאיא או (י)[ת]צלהם מן אלנעם, אלשכ'ץ אלואחד או אלג'מאעה, כל ד'לך עלי ג'הה' אלאסתחקאק באלחכם אלעדל אלד'י לא ג'ור פיה אצלא. ולו צ'רבת אלשכ'ץ שוכה פי ידה ואזאלהא לחינה לכאן ד'לך עקאבא לה, ולו נאל איסר לד'ה לכאן ד'לך ג'זא(א) לה, וכל הד'א באסתחקאק, והו קולה תע(א)לי {{עברית|כי כל דרכיו משפט (וגו')}}{{עברית|}}, לכנא נג'הל וג'וה אלאסתחקאק.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום ביניים}}<br />
{{קו}}הרי לך סיכום הדעות האלה:{{קו}}כל מה שתראה במצביהם המשתנים של בני האדם,{{קו}}{{אינדקס|אריסטו)}} סבור אריסטו שהוא מקרה גמור,{{קו}}{{אינדקס|אשעריה)}} וסבור האשערי שהוא נובע מן החפץ בלבד,{{קו}}{{אינדקס|מעתזלה)}} וסבור המֻעתזִלי שהוא נובע מן החכמה,{{קו}}{{אינדקס|התורה)}} ואילו אנחנו סבורים שהוא נובע מן הראוי לאדם בדין כפי מעשיו.{{קו}}{{אינדקס|לפי האשעריה)}} ועל כן אפשר לפי האשערי שהאל ייסר את איש המעלה הטוב בעולם הזה, וייתן אותו לנצח באותה אש שאומרים שיש בעולם הבא, וייאמר: "כך חפץ".{{קו}}{{אינדקס|לפי המעתזלה)}} המֻעתזִלי סבור שזה עוול, ושזה שהתייסר בעולם הזה, ואפילו הוא נמלה כמו שציינתי לך – יש לו פיצוי, ושהיותו מיוסר לשם קבלת הפיצוי נובע מחכמתו (של האל).{{קו}}{{אינדקס|לפי התורה)}} ואילו אנחנו מאמינים שכל המצבים האנושיים האלה הם כפי הדין ושחלילה לו מעוול, ואין הוא מעניש אלא את הראוי לעונש מבינינו. זהו שאמרה {{עברית|תורת משה רבינו}} שהכול בא מן הדין.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקד תלכ'צת לך הד'א אלארא, וד'לך אן כל מא תראה מן אחואל אשכ'אץ אלאדמיין אלמכ'תלפה, יראה ארסטו אתפאקא מחצ'א, ויראה אלאשערי תאבעא למג'רד משיה, ויראה אלמעתזלה תאבעא לחכמה, ונראה נחן תאבעא לאסתחקאק אלשכ'ץ בחסב אפעאלה. פלד'לך יג'יז אלאשערי אן יעד'ב אללה אלפאצ'ל אלכ'יר פי אלדניא, ויכ'לדה פי תלך אלנאר אלתי תקאל פי אלאכ'רי, ויקאל כד'א שא. וירי אלמעתזל[י](ה) אן הד'א ג'ור, ואן הד'א אלד'י עד'ב [פי אלדניא] ולו אלנמלה כמא ד'כרת לך לה(א) עוץ', וכון הד'א עד'ב חתי יעוץ' תאבע[א] לחכמתה. ונחן נעתקד אן כל הד'ה אלאחואל אלאנסאניה הי בחסב אלאסתחקאק והו תע(א)לי ען אלג'ור, ומא יעאקב מנא אלא מסתחק עקאב, הד'א הו אלד'י נצת בה {{עברית|תורת משה רב[י]נו}} באן אלכל תאבע לאסתחקאק,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}17</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת התורה לפי חכמינו – העולם מנוהל בצדק}}<br />
{{קו}}ועל פי דעה זו באים דברי המון חכמינו,{{קו}}{{אינדקס|מידה כנגד מידה)}} שתמצאם אומרים בפירוש: "{{עברית|אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון}}" {{הפניה|(בבלי שבת נה,א; ויקרא רבה לז,א)}}, ואמרו: "{{עברית|במִדה שאדם מודד – בה מודדין לו}}", זה לשון ה{{עברית|משנה}} {{הפניה|(משנה סוטה א,ז)}}.{{קו}}{{אינדקס|גמול צדק)}} ואמרו במפורש בכל מקום שהצדק מחויב בהכרח לגביו יתעלה, כלומר שיגמול לצדיק על כל מעשי הטוב והיושר שעשה ואפילו לא נצטווה בכך בידי נביא; ושיעניש על כל מעשה רע שעשה אדם ואפילו לא נאסר עליו בידי נביא, מפני שהוא נאסר בכך מצד האמונה הדתית הטבעית, כוונתי לאיסור על הרשע והעוול.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הם אמרו: "{{עברית|אין הקב"ה מקפח זכות כל בריה}}" {{הפניה|(בבלי פסחים קיח,א; בבא קמא לח,ב)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמרו: "{{עברית|כל האומר: 'קודשא בריך הוא וַתְּרָן' – יִתְוַתְּרָן מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה}}" (=כל האומר: 'הקב"ה ותרן' – יתחתכו מעיו, אלא מאריך אפו וגובה את שלו) {{הפניה|(בראשית רבה סז,ד)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואמרו: "{{עברית|אינו דומה מצווה ועושה כמי שאינו מצווה}}" {{הפניה|(בבלי קידושין לא,א, ועוד)}}, וביארו שאפילו לא צוּוה {{עברית|נותנין לו שכר}}.{{קו}}וכל דבריהם בנויים על עיקרון זה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ועלי הד'א אלראי ג'רי כלאם ג'מהור אחבארנא, לאנך תג'דהם יקולון בביאן {{עברית|אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון}}, וקאלוא {{עברית|במדה שאדם מודד בה מודדין לו}}, והד'א נץ אל{{עברית|משנה}}. וצרחוא פי כל מוצ'ע אנה לאזם צ'רורי פי חקה תע(א)לי אלעדל, והו אן יג'אזי אלטאיע עלי כל מא פעלה מן אפעאל אלבר ואלאסתקאמה ולו לם יומר בד'לך עלי יד נבי[א], ואנה יעאקב עלי כל פעל שר פעלה אלשכ'ץ ולו לם ינה ענה עלי יד נבי[א], אד' ד'לך מנהי[א] ענה באלפטרה אעני אלנהי ען אלט'לם ואלג'ור, קאלוא {{עברית|אין הק"ב"ה מקפח זכות כל בריה}}, וקאלוא {{עברית|כל האומר קודשא בריך הוא ותרן (הוא) יתותרן}} {{עברית|מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיל[י]ה}}, וקאלוא {{עברית|אינו דומה מצווה ועושה (ל)[כ]מי שאינו מצווה (ועושה)}}, ובינוא אנה ואן כאן לם יכלף {{עברית|נותנין לו שכר(ו)}} ועלי הד'א אלאצל אטרד ג'מיע כלאמהם.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}18</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חידוש של חז"ל – ייסורי אהבה}}<br />
{{קו}}יש בדברי ה{{עברית|חכמים}} תוספת מסוימת שלא נאמרה בלשון ה{{עברית|תורה}}, והיא דברי מקצתם "{{עברית|יסורין שלאהבה}}" {{הפניה|(בבלי ברכות ה,א)}}: לפי אותה דעה יש שבאים על האדם פגעים לא בשל חטא קודם אלא כדי להגדיל את שכרו; וזוהי גם שיטת המֻעְתַזִלה. אין פסוק בתורה לעניין זה, ואל יטעוך ענייני ה{{עברית|נסיון}}: "{{עברית|וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם}}" {{הפניה|(בראשית כב,א)}}, ומה שנאמר: "[לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ, הֲתִשְׁמֹר מִצְוֺתָו אִם לֹא.] {{עברית|וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ}} {{עברית|[}}וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם...]" {{הפניה|(דברים ח,ב-ג)}}, ועוד תשמע את הדיון על כך {{הפניה|(ג,כד)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וג'א פי כלאם אל{{עברית|חכמים}} זיאדה' מא מא ג'את פי נץ אל{{עברית|תורה}}, והו קול בעצ'הם {{עברית|יסורין של( )אהבה}}, וד'לך אן בחסב הד'א אלראי קד תנזל באלשכ'ץ אפאת לא לד'נב מתקדם בל ליעט'ם ג'זאוה, והד'א הו איצ'א מד'הב אלמעתזלה, ולא נץ פי אל{{עברית|תורה}} להד'א אלמעני, ולא יגלטך אמור אל{{עברית|נסיון והאלהים נסה את אברהם}}, וקולה {{עברית|ויענך וירעיבך ו[כ](ג)ו'}}, פסתסמע אלכלאם פי ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}19</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת התורה לפי הוגים מאוחרים – השגחה על בעלי חיים}}<br />
{{קו}}תורתנו אינה עוסקת כלל כי אם במצבי פרטי בני האדם. אך עניין הפיצוי לבעלי חיים לא נשמע מעולם באומתנו מימי קדם, ולא הזכיר אותו מעולם מי מן ה{{עברית|חכמים}}. אלא כאשר שמע אותו מן המֻעתזִלה אחד האחרונים מן ה{{עברית|גאונים ז"ל}}, חשבוֹ לנכון והאמין בו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולם תתערץ' שריעתנא בוג'ה גיר לאחואל אשכ'אץ אלאנסאן. אמא חדית' הד'א אלעוץ' ללחיואן פלם יסמע קט פי מלתנא קדימא בוג'ה, ולא ד'כרה קט אחד מן אל{{עברית|חכמים}}, לכן בעץ' אלמתאכ'רין מן אל{{עברית|גאונים ז"ל}} למא סמעה מן אלמעתזלה אסתצובה ואעתקדה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}20</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת התורה לפי הרמב"ם – השגחה פרטית רק על מין האדם}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|מקורות)}} מה שאני מאמין לגבי היסוד הזה, כלומר ההשגחה האלוהית, הוא מה שאתאר לך. בהאמנה זו שאתאר איני מסתמך על הוכחה שהביאתני אליה, אלא על מה שהתברר לי שהוא כוונת ספר האל וספרי נביאינו. בדעה זו ש(בה) אני מאמין יש זרויות מועטות יותר מן הדעות הנזכרות לעיל והיא קרובה יותר להיקש השכלי.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא מא אעתקדה אנא פי הד'ה אלקאעדה אעני אלענאיה אלאלאהיה פהו מא אצף לך, וליס אנא מסתנדא פי הד'א אלאעתקאד אלד'י אצפה למא ודאני אליה אלברהאן, בל אסתנד פיה למא תבין לי אנה קצד כתאב אללה וכתב אנביאינא, והד'א אלראי אלד'י אעתקדה אקל שנאעה מן אלארא אלמתקדמה ואקרב מן אלקיאס אלעקלי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">21</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|השגחה רק על האדם)}} אני מאמין {{מונח|אעתקאד}} שההשגחה האלוהית בעולם השפל הזה, כלומר למטה מגלגל הירח, היא רק בפרטי מין האדם בלבד, ורק במין זה כל מצבי פרטיו והטוב והרע הבאים עליהם נובעים מן הדין, כמו שנאמר: "{{עברית|כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט}}" {{הפניה|(דברים לב,ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|כל השאר במקרה)}} ואילו שאר בעלי החיים, וכל שכן הצמחים וזולתם – דעתי לגביהם היא כדעת אריסטו: {{אינדקס|1)}} איני מאמין כלל שהעלה נפל בגלל ההשגחה עליו; {{אינדקס|2)}} ולא שהעכביש טרף את הזבוב מכוח גזירת האל ורצונו הפרטי כעת; {{אינדקס|3)}} ולא שהרקיקה שירק ראובן נעה עד שנפלה על היתוש במקום מסוים והרגה אותו מכוח גזירה עליונה; {{אינדקס|4)}} ולא שכאשר הדג הזה חטף את התולעת הזאת מעל פני המים היה הדבר בחפץ אלוהי פרטי. אלא כל אלה לדעתי במקרה גמור, כפי שסבור אריסטו.{{קו}}{{אינדקס|ההשגחה תלויה בדעת)}} אלא לדעתי ההשגחה האלוהית, כפי מה שאני רואה, נובעת מהשפע האלוהי. והמין שדבק בו אותו שפע שכלי עד שהפך לבעל שכל ונתגלה לו כל מה שגלוי לבעלי שכל – הוא שנלוותה אליו ההשגחה האלוהית, ושקלה את כל מעשיו על דרך השכר והעונש.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה)}} אם היתה טביעתה של הספינה על יושביה, כאמור לעיל {{הפניה|(פסקה 6)}}, או נפילת הגג על יושבי הבית, במקרה גמור – הרי לדעתנו כניסתם של הללו לתוך אותה ספינה וישיבתם של האחרים בבית לא היתה במקרה, אלא ברצון אלוהי לפי הדין במשפטיו ששכלינו אינם מגיעים לידיעת חוקיהם.</td><br />
<td class="ar">וד'לך, אני אעתקד אן אלענאיה אלאלאהיה אנמא הי [פי] הד'א אלעאלם אלספלי אעני מן תחת פלך אלקמר באשכ'אץ נוע אלאנסאן פקט, והד'א אלנוע וחדה הו אלד'י ג'מיע אחואל אשכ'אצה ומא ינאלהא מן כ'יר ושר תאבע לאסתחקאק כמא קאל {{עברית|כי כל דרכיו משפט}}, אמא סאיר אלחיואנאת נאהיך אלנבאת וגירה פאן ראיי פיהא ראי ארסטו, לא אעתקד בוג'ה אן הד'ה אלורקה סקטת בענאיה בהא, ולא אן הד'א אלענכבות' אפתרס הד'ה אלד'באבה בקצ'א אללה ואראדתה אלאן אלשכ'ציה, ולא אן אלבזקה אלתי בזקהא זיד תחרכת חתי נזלת עלי הד'ה אלבעוצ'ה פי מוצ'ע מכ'צוץ פקתלתהא בקצ'א וקדר, ולא אן הד'ה אלסמכה למא אכ'תטפת הד'ה אלדודה מן וג'ה אלמא אנמא כאן ד'לך במשיה אלאהיה שכ'ציה, בל הד'א כלה ענדי באלאתפאק אלמחץ' כמא יראה ארסטו. ואנמא אלענאיה אלאלאהיה ענדי פי מא אראה תאבעה ללפיץ' אלאלאהי, ואלנוע אלד'י אתצל בה ד'לך אלפיץ' אלעקלי חתי צאר ד'א עקל ואנכשף לה כל מא הו מכשוף לד'י אלעקל הו אלד'י צחבתה אלענאיה אלאלאהיה, וקדרת אפעאלה כלהא עלי ג'הה' אלג'זא ואלעקאב. אן גרק אלספינה במן פיהא כמא ד'כר, ואנכ'ראר אלסקף עלי מן פי אלבית אן כאן ד'לך באלאתפאק אלמחץ', פליס דכ'ול אולאיך לתלך אלספינה וג'לוס אלאכ'רין פי אלבית באלאתפאק בחסב ראינא, בל באראדה אלאהיה בחסב אלאסתחקאק פי אחכאמה אלתי לא תצל עקולנא למערפה' קאנונהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}22</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ראיות מן המקרא להשגחה פרטית באדם בלבד}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|מנביאים וכתובים)}} מה שהביא אותי להאמנה {{מונח|אעתקאד}} זו, הוא שלא מצאתי מעולם כתוב בספר נבואה האומר שיש לאל השגחה על פרט מפרטי בעלי החיים אלא האדם הפרטי בלבד. הנביאים אף התפלאו על היות ההשגחה על פרטי בני האדם, שהרי הוא פחוּת מכדי להיות מושגח, כל שכן בעלי החיים זולתו. {{מונח|למעמד: להזיח א-ב}}{{קו}}{{אינדקס|פליאה א)}} נאמר: "[ה',] {{עברית|מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ}} [בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ?]" {{הפניה|(תהילים קמד,ג)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} "{{עברית|מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ}} [וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?]" {{הפניה|(שם ח,ה)}}.{{קו}}ונאמרו פסוקים מפורשים על כך שההשגחה היא על כלל פרטי בני האדם ותוך פקידת כל מעשיהם: {{מונח|להזיח א-ב-ג}}{{קו}}{{אינדקס|השגחה פרטית א)}} "[מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.] {{עברית|הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם}}" {{הפניה|(שם לג,יד-טו)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: "{{עברית|אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו}}" {{הפניה|(ירמיהו לב,יט)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר גם: "{{עברית|כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה}}" {{הפניה|(איוב לד,כא)}}.{{קו}}{{אינדקס|מהתורה)}} ה{{עברית|תורה}} דיברה במפורש על ההשגחה על פרטי בני האדם ופקידת מעשיהם. {{מונח| להזיח א-ה}}{{קו}}{{אינדקס|א)}} נאמר: "{{עברית|וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם}}" {{הפניה|(שמות לב,לד)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: "{{עברית|מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי – אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי}}" {{הפניה|(שם,לג)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר: "[וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה –] {{עברית|וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא}} [מִקֶּרֶב עַמָּהּ]" {{הפניה|(ויקרא כג,ל)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ונאמר: "{{עברית|וְנָתַתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא}}" {{הפניה|(שם כ,ה; ושם: וְשַׂמְתִּי)}}, וזה נפוץ.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכל הנאמר בסיפורי {{עברית|אברהם}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|יעקב}} הוא ראיה גמורה על ההשגחה הפרטית.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלד'י דעאני להד'א אלאעתקאד, לאני לם אג'ד קט נץ כתאב נבי[א] יד'כר אן ללה ענאיה בשכ'ץ מן אשכ'אץ אלחיואן אלא בשכ'ץ אנסאן פקט, וקד עג'בוא אלאנביא איצ'א מן כון אלענאיה באשכ'אץ אלאנסאן ואנה אקל מן אן יעתני בה, פנאהיך מן סואה מן אלחיואן, קאל {{עברית|מה אדם ותדעהו (וגו',) מה אנוש כי תזכרנו (וגו')}}{{עברית|}}, וקד ג'את אלנצוץ אלג'ליה בכון אלענאיה בג'מיע אשכ'אץ אלאנסאן ובאפתקאד אעמאלהם כלהא, {{עברית|היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם}}, וקאל {{עברית|אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו}}, וקיל איצ'א {{עברית|כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה}}. וקד נצת אל{{עברית|תורה}} באלענאיה באשכ'אץ אלאנסאן ותפקד אפעאלהם, קאל {{עברית|וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם}}, וקאל {{עברית|מי אשר חטא לי אמחנו מספרי}}, וקאל {{עברית|והאבדתי את הנפש ההיא}}, וקאל {{עברית|ונתתי [אני]}} {{עברית|את פני (בנפש ההיא)[באיש ההוא]}}, והד'א כת'יר. וכל מא ג'א מן קצץ {{עברית|אברהם ויצחק ויעקב}} דליל מחץ' עלי אלענאיה אלשכ'ציה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}23</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ראיות שבעלי החיים אינם מושגחים באופן פרטני}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|טענה)}} אך לגבי שאר פרטי בעלי החיים, המצב אצלם הוא בלי ספק כדעתו של אריסטו.{{קו}}{{אינדקס|הוכחה)}} לכן הותרה שחיטתם ואף נצטווינו עליה, וכן (הותר לנו) השימוש בהם לתועלת כרצוננו.{{קו}}{{אינדקס|ראיה)}} הראיה לכך ששאר בעלי החיים אינם מושגחים אלא באופן ההשגחה שהזכיר אריסטו, היא דברי הנביא כאשר ראה את כיבושי {{עברית|נבוכדנצר}} והטבח הרב שעשה בבני האדם. הוא אמר: "ריבונו של עולם, הרי זה כאילו נזנחו בני האדם וננטשו כדגים וכרמשי הארץ", והורה באמירה זו שאותם מינים מוזנחים. והם דבריו: "{{עברית|וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם, כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ. כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה, [}}יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ, עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל]" {{הפניה|(חבקוק א,יד-טו)}}. אחר כך הבהיר הנביא שאין הדבר כך, ואין הוא על דרך ההפקר והסרת ההשגחה אלא על דרך העונש אליהם, משום שהדין נותן את מה שהגיע אליהם, ואמר: "{{עברית|ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ}}" {{הפניה|(חבקוק א,יב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא סאיר אשכ'אץ אלחיואן פאלחאל פיהא כמא יראה ארסטו בל שך, ולד'לך כאן ד'בחהא מבאח(א) בל מאמור(א) בה ותצריפהא פי אלמנאפע כיף שינא, ודליל כון סאיר אלחיואן גיר מעתני בה אלא בנחו אלענאיה אלתי ד'כרהא ארסטו, קול אלנבי למא ראי מן תסלט {{עברית|נבוכדנצר}} וכת'רה' קתלה אלנאס, קאל, יא רב כאן (קד) אהמל[וא] אלנאס וסיבוא כאלאסמאך וחשראת אלארץ', דל בהד'א אלקול אן תלך אלאנואע מהמלה, והו קולה {{עברית|ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלה בחכה העלה ו[כ](ג)ו'}}, ת'ם בין אלנבי אן ליס אלאמר כד'לך ולא עלי ג'הה' אלאהמאל ורפע אלענאיה בל עלי ג'הה' אלעקאב לאולאיך לאסתחקאקהם מא נזל בהם, קאל {{עברית|י"י למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">24</td><br />
<td class="he">אל תחשוב שיש לדעה זו סתירה{{קו}}{{אינדקס|א)}} מהכתוב "{{עברית|נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ [}}לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ]" {{הפניה|(תהילים קמז,ט)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומהכתוב "{{עברית|הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף [}}וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם]" {{הפניה|(שם קד,כא)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ומהכתוב "{{עברית|פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן}}" {{הפניה|(שם קמה,טז)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} וכן מדברי ה{{עברית|חכמים}} "{{עברית|יושב}} (הקב"ה) {{עברית|וזן מקרני רֵמים עד ביצי כנים}}" {{הפניה|(בבלי שבת קז,ב; עבודה זרה ג,ב)}}, ולשונות רבים כיוצא בזה שתמצא.{{קו}}אין בהם שום דבר הסותר את דעתי זו, משום שכל אלה הם השגחה על המין ולא על הפרט, וכאילו מתוארים חסדיו יתעלה בכך שהוא מכין לכל מין את מזונו ההכרחי ואת החומר לקיומו. וזה ברור וגלוי. וכן סבור אריסטו, שסוג זה של השגחה, כלומר הכנת מציאות מזון כל מין לפרטיו, הוא הכרחי ומצוי. אמר זאת גם אלכסנדר בשם אריסטו. ולולא זאת היה המין נכחד בלי ספק, וזה מבואר בהתבוננות קלה.</td><br />
<td class="ar">ולא תט'ן אן הד'א אלראי ינתקץ' עלי בקולה {{עברית|נותן לבהמה לחמה ו[כ](ג)ו'}}, ובקולה {{עברית|הכפירים שואגים לטרף (ולבקש מאל אכלם) ו[כ](ג)ו'}}, ובקולה {{עברית|פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון}}, ובקול אל{{עברית|חכמים}} איצ'א {{עברית|יושב וזן מקרני ר(א)מים (ו)עד ביצי כנים}}, וכת'יר מת'ל הד'ה אלנצוץ תג'דהא, וליס פיהא שי ינקץ' ראיי הד'א, לאן הד'ה כלהא ענאיה נועיה לא שכ'ציה, וכאנה יצף אפצ'אלה תע(א)לי פי תהייתה לכל נוע גד'אה אלצ'רורי ומאדה' קואמה, והד'א בין ואצ'ח, והכד'א ירי ארסטו אן הד'א אלנחו מן אלענאיה צ'רורי מוג'וד, קד ד'כר ד'לך איצ'א (אל)אסכנדר ען ארסטו, אעני תהייה' וג'וד אגד'יה' כל נוע לאשכ'אצה, ולולא ד'לך להלך אלנוע בלא שך, והד'א בין באיסר תאמל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">25</td><br />
<td class="he">אמנם דבריהם (של חז"ל) "{{עברית|צער בעלי חיים דאוריתא}}" {{הפניה|(בבלי בבא מציעא לב,ב)}}, בעקבות הכתוב "[וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה':] {{עברית|עַל מָה}} {{עברית|הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ}} [זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים?]" {{הפניה|(במדבר כב,לב)}} – הרי זה על דרך הבאתנו לשלמות, כדי שלא נרכוש תכונות אכזריוּת ולא נכאיב לריק וללא תועלת, אלא נכוון אל החמלה והרחמים ואפילו לגבי כל חיה שתזדמן, מלבד בשעת הצורך, "{{עברית|כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר}} [ – בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר]" {{הפניה|(דברים יב,כ)}}, לא שנשחט על דרך אכזריות או משחק.</td><br />
<td class="ar">ואמא קולהם {{עברית|צער בעלי חיים דאוריתא}} מן קולה {{עברית|על מה הכית את את[ו]נך}}, פד'לך עלי ג'הה' אלתכמיל לנא, לאן לא נתכ'לק באכ'לאק אלקסאוה ולא נולם עבת'א ללא פאידה, בל נקצד אלרפק ואלרחמה ולו בשכ'ץ אי חיואן אתפק, אלא ענד אלחאג'ה {{עברית|כי תאוה נפשך לאכל בשר}}, לא אן נד'בח עלי ג'הה' אלקסאוה או אללעב.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}26</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הטעם להשגחה על האדם בלבד}}<br />
{{קו}}גם לא תחייב אותי לפי דעה זו השאלה שתישאל עליי: "מדוע הוא משגיח על פרטי בני האדם ואינו משגיח בהשגחה מעין זו על שאר פרטי מיני בעלי החיים?". כי ראוי שישאל את עצמו שואל זה ויאמר: "מדוע נתן את השכל לאדם ולא נתנו לשאר מיני בעלי החיים?". משום שהתשובה לשאלה האחרונה היא: "כך חפץ", או: "כך קבעה חכמתו", או: "כך קבע הטבע", בהתאם לשלוש הדעות הנזכרות לעיל. ובאותן תשובות עצמן תיענה שאלה הראשונה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולא ילזמני איצ'א בחסב הד'א אלראי אלסואל אן יקאל לי, ולאי שי אעתני באשכ'אץ אלאנסאן ולא יעתני מת'ל תלך אלענאיה בסאיר אשכ'אץ אלחיואן, לאן הד'א אלסאיל ינבגי אן יסאל נפסה ויקול, לאי שי והב אלעקל ללאנסאן ולם יהב ד'לך לסאיר אנואע אלחיואן, פאן ג'ואב הד'א אלסואל אלאכ'יר כד'א שא, או כד'א אקתצ'ת חכמתה, או כד'א אקתצ'ת אלטביעה, בחסב אלת'לת'ה ארא אלמתקדמה, ובהד'ה אלג'ואבאת בעינהא יג'אוב ען אלסואל אלאול.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}27</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום}}<br />
{{קו}}הבן את דעתי עד תומה, כי איני מאמין {{מונח|אעתקאד}} שמשהו נעלם ממנו יתעלה ואיני מייחס לו אין אונים, אלא אני מאמין שההשגחה הולכת אחר השכל ודבֵקה בו. משום שההשגחה אינה אלא ממשכיל, וכזה שהוא שׂכל בתכלית השלמות שאין שלמות אחריה. ואם כן כל מי שיגיע אליו משהו מאותו שפע – לפי מידת השכל שהגיע אליו, תגיע אליו ההשגחה. זוהי הדעה התואמת לדעתי את המושכל ואת לשונות התורה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וחצל ראיי אלי אכ'רה, פאני לא אעתקד אנה תע(א)לי יכ'פי ענה שי או אנסב לה עג'ז(א), בל אעתקד אן אלענאיה תאבעה ללעקל ולאזמה לה, אד' אלענאיה אנמא תכון מן עאקל ואלד'י הו עקל כאמל עלי כמאל לא כמאל בעדה, פכל מן אתצל בה שי מן ד'לך אלפיץ' עלי קדר מא יצלה מן אלעקל [ת](י)צלה מן אלענאיה. הד'א הו אלראי אלד'י יטאבק ענדי אלמעקול ונצוץ אלשריעה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">28</td><br />
<td class="he">ואילו באותן דעות הנזכרות לעיל יש הפרזה וגירעון. {{אינדקס|הפרזה)}} או הפרזה המביאה לבלבול גמור ולהכחשת המושכל ולהתעקשות נגד המוחש; {{אינדקס|גירעון)}} או גירעון גדול המחייב האמנות רעות מאוד לגבי האלוה, וקלקול סדר מציאות האדם, ומחיית כל מעלות האדם, המידותיות והשכליות. כוונתי לדעה של מי שהסיר את ההשגחה מפרטי האדם והשווה בינם ובין פרטי שאר מיני בעלי החיים.</td><br />
<td class="ar">ואמא תלך אלארא אלמתקדמה פפיהא אפראט ותפריט, אמא אפראט יכ'רג' אלי אלאכ'תלאט אלמחץ' ומנאכרה' אלמעקול ומכאברה' אלמחסוס, או תפריט עט'ים יוג'ב אעתקאדאת רדיה ג'דא פי חק אלאלאה, ופסאד(א) לנט'אם וג'וד אלאנסאן, ומחו מחאסן אלאנסאן כלהא אלכ'לקיה ואלנטקיה, אעני ראי מן רפע אלענאיה ען אשכ'אץ אלאנסאן וסוי בינהא ובין אשכ'אץ סאיר אנואע אלחיואן:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%93&diff=311חלק ג, פרק יד2021-05-31T06:36:02Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק יד}}<br />
{{כותרת|עוצם ממדי היקום ביחס לאדם}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|גודלו העצום של היקום}}<br />
{{קו}}דבר נוסף שראוי שיתבונן בו האדם כדי שידע את ערך עצמו ולא יטעה, הוא מה שהתברר באשר למידות הגלגלים והכוכבים ומידות המרחקים שבינינו ובינם.{{קו}}{{אינדקס|החישוב)}} כי מכיוון שהתבררו מידות כל המרחקים ביחסם לרדיוס הארץ, וידוע היקף כדור הארץ, ואם כן ידוע לנו הרדיוס שלו – הרי נודעו כל המרחקים.{{קו}}{{אינדקס|התוצאה)}} וכך הוכח שהמרחק בין מרכז הארץ לבין החלק העליון של גלגל שבתאי הוא מהלך שמונת אלפים ושבע מאות שנה בקירוב, כשכל שנה היא שלוש מאות ושישים וחמישה ימים, בהליכה של ארבעים מיל בכל יום, מן המיל ההלכתי שלנו, שבו מיל הוא אלפיים אמה רגילות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ממא ינבגי איצ'א אן יתאמלה אלאנסאן חתי יעלם קדר נפסה ולא יגלט הו מא תבין מן מקאדיר אלאפלאך ואלכואכב, ומקאדיר אלאבעאד אלתי ביננא ובינהא, וד'לך אנה למא תבינת מקאדיר אלאבעאד כלהא בנסבה' ד'לך לנצף קטר אלארץ', וכאן קדר מחיט אלארץ' מעלו[ם](מא) פיכון נצף קטרהא מעלו[ם](מא), צארת אלאבעאד כלהא מעלומה, פתברהן אן אלבעד בין מרכז אלארץ' ואעלי פלך זחל מסיר ת'מאניה' אלאף סנה וסבע מאיה' סנה בתקריב, כל סנה ת'לת' מאיה (ו)כ'מסה וסתין יומא. ועלי אן יכון אלסיר פי כל יום ארבעין מילא מן אמיאלנא אלשרעיה אלתי כל מיל אלפא ד'ראע בד'ראע אלעמל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he">התבונן אם כן במרחק העצום והמדהים הזה, והוא כמו שנאמר: "{{עברית|הֲלֹא אֱלוֹהַּ גֹּבַהּ שָׁמָיִם, וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי רָמּוּ}}" {{הפניה|(איוב כב,יב)}}. כלומר: הלא מגובה השמים תלמד על רוחק השגת האלוה. כי אם אנחנו במרחק כה עצום מאותו גוף (=השמים), ומבחינת המקום הוא כה מובדל מאיתנו עד שעצמו {{מונח|ג'והר}} ורוב פעולותיו נסתרים מאיתנו – קל וחומר לגבי השגת עושהו, שאינו גוף.{{קו}}{{אינדקס|טווח הדיוק)}} המרחק העצום הזה שהוכח אינו אלא לכל הפחות: לא ייתכן שיש בין מרכז הארץ לבין קועַר גלגל כוכבי השבת פחות ממידה זו. אך ייתכן שהוא יותר מכך פי כמה וכמה, {{אינדקס|עובי הגלגלים)}} כי עובי גרמי הגלגלים אינו מוכח אלא במידה הקטנה האפשרית, כמו שמתברר מ"איגרות המרחקים".{{קו}}{{אינדקס|עובי הגרמים שבין הגלגלים)}} וכן עובי הגרמים שבין כל גלגל וגלגל – כמו שציין תַ'אבִּת (אבן קֻרַה), ההיגיון מחייב שאי אפשר להשיג אותם בדיוק, כי אין בהם כוכבים שניתן להסיק מהם (את עובי הגרמים).{{קו}}{{אינדקס|עובי הגלגל השמיני)}} אשר לעובי גלגל כוכבי השבת – הוא לכל הפחות מהלך ארבע שנים, וזאת יודעים ממידות כמה מכוכביו, שגֶרם כל כוכב מהם הוא פי תשעים ויותר ממידת כדור הארץ; וייתכן שגַרמוֹ עבה עוד יותר. {{אינדקס|גודל הגלגל התשיעי)}} ואילו מידת הגלגל התשיעי הסובב את הכול בתנועה היומית אינה ידועה כלל: מאחר שאין בו כוכבים, אין לנו דרך לדעת את גודלו.</td><br />
<td class="ar">פתאמל הד'א אלבעד אלעט'ים אלמדהש, והו כמא קיל {{עברית|הלא אלוה ג[ו]בה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו}}, יקול אליס מן ארתפאע אלסמא תסתדל עלי בעד אדראך אלאלאה, (אלד'י)[לאן] אד'א כנא מן אלבעד מן הד'א אלג'סם עלי הד'ה אלגאיה אלעט'ימה והו מבאין לנא באלמוצ'ע הד'ה אלמבאינה פכ'פי ענא ג'והרה ומעט'ם אפעאלה, פנאהיך אדראך פאעלה אלד'י ליס בג'סם. והד'א אלבעד אלעט'ים אלד'י תברהן אנמא הו עלי אלאקל, לא ימכן אן יכון בין מרכז אלארץ' ובין מקער פלך אלכואכב אלת'אבתה אקל מן הד'א אלמקדאר, וימכן אן יכון אכת'ר מן הד'א אצ'עא[ף](פא) כת'ירה, לאן גלט' אג'ראם אלאפלאך לא יתברהן אלא עלי אקל מא ימכן כמא יבין מן רסאיל אלאבעאד. וכד'לך אלאג'ראם אלתי בין כל פלך ופלך כמא ילזם אלקיאס עלי מא ד'כר ת'אבת לא ימכן אדראך גלט'הא עלי אלתחריר אד' ליס פיהא כואכב יסתדל בהא, אמא גלט' פלך אלכואכב אלת'[א]בתה פאקל מא יכון גלט'ה מסירה ארבע סנין, יעלם ד'לך מן מקדאר בעץ' כואכבה אלתי ג'רם כל כוכב מנהא קדר כרה' אלארץ' ניף ותסע[י](ו)ן מרה, וקד תכון ת'כ'אנה' ג'רמה אכת'ר, ואמא אלפלך אלתאסע אלמדיר ללכל אלחרכה אליומיה פלא יעלם לה קדר בוג'ה, אד' ליס פיה כוכב פמא לנא חילה פי מערפה' עט'מה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המסקנה: אין היגיון במחשבה שהיקום נברא לצורך האדם}}<br />
{{קו}}התבונן במצויים הגשמיים האלה, מה עצומות מידותיהם ומה רב מספרם; ואם הארץ כולה אינה נחשבת ביחס לגלגל הכוכבים – מהו יחס מין האדם לכל אותם ברואים? כיצד אם כן ידמיין מי מאיתנו שהם בשבילו ובגללו, ושהם כֵּלים בשבילו? זהו המצב בהשוואה בין הגופים, על אחת כמה וכמה אם תעיין במציאות השכלים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פתאמל הד'ה אלמוג'ודאת אלג'סמאניה מא אעט'ם מקאדירהא ומא אכת'ר עדדהא, ואד'א כאנת אלארץ' כלהא לא ג'ז להא ענד פלך אלכואכב פמא הי נסבה' נוע אלאנסאן לג'מיע הד'ה אלמכ'לוקאת. פכיף יתכ'יל אחד מנא אנהא מן אג'לה ובסבבה, ואנהא אלאת לה, והד'ה חאל מקאיסה' אלאג'סאם, פכיף אד'א נט'רת וג'וד אלעקול.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההבדל הכמותי מאפשר את טענת החידוש}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|קושיה למסקנה מההבדל הכמותי)}} יכול אדם להקשות על דעת הפילוסופים בנושא זה, ולומר: אילו טענּו שתכלית הגלגלים האלה היא הנהגת אדם אחד או כמה בני אדם, לדוגמה – אכן היה זה בלתי אפשרי לפי העיון הפילוסופי. אך אם נטען שתכליתם היא הנהגת המין האנושי – אין אבסורד בהיות תכליתם של הגרמים העצומים הפרטיים האלה קיום פרטי מינים שלשיטתם אין סוף למספרם לעד.{{קו}}{{אינדקס|הדגמה)}} משל למה הדבר דומה? לאומן שעשה כלי ברזל שמשקלם קנטר (=כ-45 קילוגרם), כדי לייצר מחט קטנה שמשקלה גרגיר. אילו היה זה בשביל מחט אחת היתה זו הנהגה קלוקלת, וגם זה לפי בחינה מסוימת, ולא היתה זו הנהגה קלוקלת לחלוטין. אך כאשר הוא מייצר באותם כלים כבדים מחט אחר מחט, קנטרים רבים של מחטים – הרי ייצורם של אותם כלים הוא חכמה והנהגה מתוקנת מכל בחינה. וכך תהיה תכלית הגלגלים התמשכות ההתהוות והכיליון, ותכלית ההתהוות והכיליון – קיום המין האנושי כפי שנאמר {{הפניה|(ג,יג10-9)}}. תמצא גם פסוקים ומסורות התומכים בדמיון זה.{{קו}}{{אינדקס|ההבדל הכמותי תקף)}} הפילוסוף יכול לדחות את הקושיה הזאת ולומר: אילו היה השוני בין גרמי הגלגלים ופרטי המינים המתהווים וכלים נוגע רק לגודלם ולקוטנם – אפשר היה לומר כך. אך כיוון שההבדל ביניהם הוא בנכבדות העצם, {{מונח|ג'והר}} אבסורדי ביותר שיהיה הנכבד יותר כלי לקיום הנחות והשפל יותר.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה חשובה מההבדל הכמותי)}} כללו של דבר, ניתן להסתייע בקושיה זו להאמנתנו שהעולם מחודש.{{קו}}עיקר מטרתי בפרק זה הוא עניין זה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד ישכך עלי ראי אלפלאספה פי הד'א אלגרץ' ויקול אלקאיל, אמא לו אדעינא אן גאיה' הד'ה אלאפלאך תדביר שכ'ץ אנסאן או עדה' אשכ'אץ מת'לא לכאן הד'א מחאל(א) בחסב אלנט'ר אלפלספי, אמא בכוננא נזעם אן גאיתהא תדביר נוע אלאנסאן פלא שנאעה פי כון הד'ה אלאג'ראם אלעט'ימה' אלשכ'ציה תכון גאיתהא וג'וד אשכ'אץ אנואע אלתי עלי מד'הבהם לא נהאיה לעדדהא אבדא, ומא מת'אל הד'א אלא מת'אל צאנע עמל אלאת זנתהא קנטאר חדיד לעמל אברה צגירה זנתהא חבה, פלו כאן ד'לך לאברה ואחדה לכאן הד'א מן פסאד אלתדביר בחסב נט'ר מא איצ'א ולא כאן יכון הד'א פסאד תדביר מטלקא, אמא מן חית' אנה יעמל בהד'ה אלאלאת אלת'קילה אברה בעד אברה, הכד'א קנאטיר עדה מן אלאבר, פעמל תלך אלאלאת חכמה ואתקאן תדביר עלי כל וג'ה, והכד'א תכון גאיה' אלאפלאך אסתמראר אלכון ואלפסאד, וגאיה' אלכון ואלפסאד וג'וד נוע אלאנסאן עלי מא קד קיל. ו[ת](נ)ג'ד נצו[ץ](צא) ואכ'באר(א) תעצ'ד הד'א אלכ'יאל. וקד יחל הד'א אלשך אלפילסוף באן יקול לו לם יכן אלאכ'תלאף בין אלאג'ראם אלפלכיה ואשכ'אץ אלאנואע אלכאינה אלפאסדה גיר פי אלעט'ם ואלצגר לאמכן אן יקאל הד'א, אמא מן חית' אלתבאין בינהא בשרף אלג'והר, פשנ(י)ע ג'דא אן יכון אלאשרף אלה לוג'וד אלאדני אלאחט. ובאלג'מלה אן הד'א אלשך יסתעאן בה פי מא נעתקדה מן חדות' אלעאלם, ואכת'ר מא כאן גרצ'י פי הד'א אלפצל הד'א אלמעני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התייחסות נכונה לדברי חז"ל בענייני מדע}}<br />
{{קו}}ועוד, שאיני חדל לשמוע מכל מי שלמד קצת אסטרונומיה, שמה שאמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} על המרחקים רחוק מלהיות סביר.{{קו}}{{אינדקס|חז"ל)}} כי הם אמרו במפורש {{הפניה|(בבלי פסחים צד,ב; ירושלמי ברכות א,א)}} שעובי כל גלגל הוא מהלך חמש מאות שנה, ושבין כל גלגל וגלגל מהלך חמש מאות שנה, ושהם שבעה גלגלים, ואם כן מרחקו של הגלגל השביעי – כוונתי לקומרו – ממרכז הארץ, מהלך שבעת אלפים שנה.{{קו}}{{אינדקס|תמיהה)}} כל מי ששומע זאת מדמיין שאלו דברים שיש בהם מידה רבה של גוזמה, ושהמרחק אינו מגיע למידה זו.{{קו}}{{אינדקס|הסבר)}} אך ממה שהוכח ב"(איגרות) המרחקים" יתברר לך שהמרחק בין מרכז הארץ לתחתית (גלגל) שבתאי, שהוא הגלגל השביעי, הוא מהלך שבעת אלפים ועשרים וארבע שנה בקירוב. ואילו המרחק שציַינוּ {{הפניה|(פסקה 2)}}, שהוא מהלך שמונת אלפים ושבע מאות שנה, הוא אל קוער הגלגל השמיני. ומה שאתה מוצא שהם אומרים: "בין גלגל וגלגל מרחק כזה וכזה" – משמעותו עובי הגֶרם שבין הגלגלים, לא שיש שם רִיק.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואיצ'א כוני לם אזל אסמע מן כל מן שדא שיא מן עלם אלהיאה (אסתגיא)[אסתבעאד] מא ד'כרוה אל{{עברית|חכמים ז"ל}} מן אלאבעאד, לאנהם יצרחון באן גלט' כל פלך מסיר[ה'] כ'מס מאיה' סנה, ובין כל פלך ופלך מסיר כ'מס מאיה' סנה, והי סבעה' אפלאך, פיכון בעד אלפלך אלסאבע אעני מחדבה מן מרכז אלארץ' ממשי סבעה' אלאף סנה, ויתכ'יל כל מן יסמע הד'א אנה כלאם פיה אגיא כת'יר, ואן לא ינתהי אלבעד להד'א אלמקדאר, וממא תברהן פי אלאבעאד יבין לך אן אלבעד בין מרכז אלארץ' וחצ'יץ' זחל והו אלפלך אלסאבע הו מסיר סבעה' אלאף סנה וארבע ועשרין סנה בתקריב, ואמא אלבעד אלד'י ד'כרנא והו ממשי ת'מאניה' אלאף וסבע מאיה' סנה פהו אלי מקער אלפלך אלת'אמן. והד'א אלד'י תג'דהם יקולון בין פלך ופלך בעד כד'א מענאה גלט' אלג'רם אלד'י בין אלאפלאך, לא אן ת'ם כ'לא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|העיקרון: האמת ופרשנות חסד)}} אל תבקש ממני להתאים כל מה שהם אמרו בנושאי אסטרונומיה לדברים כפי שהם, כי המתמטיקה (ובכללה האסטרונומיה) היתה לקויה באותם זמנים, והם לא דנו בכך כקבלה מן הנביאים, אלא באשר הם היו חכמי אותם דורות באותם תחומים, או שמעו זאת מחכמי אותם דורות. אך לא מפני זה אומר על מימרות שלהם שאנו מוצאים שהן תואמות לאמת – שאין הן נכונות, או שהיה זה במקרה. אלא כל אימת שאפשר לפרש {{מונח|תאויל}} את דברי האדם כך שיהיו תואמים למצוי שמציאותו הוכחה – הוא העָדיף והנכון יותר לאיש המעלה ההוגן מטבעו.</td><br />
<td class="ar">ולא תטלבני במטאבקה' כל מא ד'כרוה מן אמור אלהיאה למא אלאמר עליה, לאן אלתעאלים כאנת פי תלך אלאזמאן נאקצה, ולא תכלמוא פי ד'לך מן חית' הם רואה לתלך אלאקאויל ען אלאנביא, בל מן חית' הם עלמא תלך אלאעצאר פי תלך אלפנון או סמעוהא מן עלמא תלך אלאעצאר, וליס מן אג'ל הד'א [איצ'א] אקול פי אקאויל נג'דהא להם קד טאבקת אלחק אנהא גיר צחיחה או וקעת באלערץ', בל כל מא אמכן אן יתאול כלאם אלשכ'ץ חתי יטאבק אלמוג'וד אלד'י תברהן וג'ודה פהו אלאולי ואלאחק באלפאצ'ל אלטבאע אלמנצף:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%92&diff=310חלק ג, פרק יג2021-05-31T06:36:01Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק יג}}<br />
{{כותרת|תכלית העולם נשגבת מבינת האדם}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}רבות נבוכו דעות השלמים בחקירה מה היא תכליתה של מציאות זו. והריני להבהיר לך את חוסר התוחלת של חקירה זו לכל השיטות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}כת'יר(א) מא תחיר אד'האן אלכאמלין פי טלב גאיה' הד'א אלוג'וד מא הי, והאנא אבין סקוט הד'א אלטלב עלי כל מד'הב.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקדמה: חקירת תכלית לעצם שלא נברא היא חסרת פשר}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|הנחה א)}} ואומר: כל פועֵל הפועל בכוונה – יש בהכרח תכלית מסוימת לדבר שעשה, שבשבילה נעשה. דבר זה ברור ואינו נזקק להוכחה לפי העיון הפילוסופי.{{קו}}{{אינדקס|הנחה ב)}} כמו כן ברור שדבר שנעשה כך בכוונה, הוא מחודש לאחר שלא היה.{{קו}}{{אינדקס|הנחה ג)}} עוד ברור ומוסכם, שמחויב המציאות שלא נעדר מעולם ולא ייעדר – אינו נזקק לפועֵל; וכבר ביארנו זאת {{הפניה|(ב,הנחות20)}}.{{קו}}ומכיוון שאין הוא פעול, בטלה החקירה על תכליתו, ולכן אין לשאול: "מה תכלית קיומו של הבורא יתעלה?", מאחר שאין הוא דבר נברא.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאקול כל פאעל יפעל בקצד פלא בד לד'לך אלשי אלד'י פעל מן גאיה' מא מן אג'להא פעל, והד'א בין לא יחתאג' אלי ברהאן בחסב אלנט'ר אלפלספי. וכד'לך הו בין איצ'א, אן אלשי אלד'י פעל בקצד הכד'א חאדת' בעד אן לם יכן. וממא הו בין איצ'א ומג'מע עליה, אן אלואג'ב אלוג'וד אלד'י מא עדם קט ולא יעדם לא יפתקר לפאעל וקד בינא ד'לך, ולכונה גיר מפעול סקט ענה טלב אלגאיה, פלד'לך לא יקאל מא גאיה' וג'וד אלבארי תע(א)לי אד' וליס הו שי(א) מכ'לוק(א),</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">התברר לפי הנחות אלה, שיש לחקור רק על תכליתו של כל מחודש שנעשה בכוונת בעל שכל, כלומר למה שיש לו יסוד {{מונח|מבדא}} שכלי, ועל כן הכרח לחפש מהי הסיבה התכליתית. ואילו דבר שאינו מחודש – אין לחקור מהי תכליתו, כמו שציינו {{הפניה|(בפסקה הקודמת)}}.</td><br />
<td class="ar">פקד באן בחסב הד'ה אלמקדמאת אן אלגאיה אנמא תטלב לכל חאדת' פעל בקצד ד'י עקל, אעני למא לה מבדא עקלי, פילזם צ'רורה אן יבחת' ען אלסבב אלגאיי מא הו, אמא אלשי אלגיר חאדת' פמא תטלב לה גאיה כמא ד'כרנא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he">לאחר הקדמה זו, דע לך שאין מקום לחקור אחר תכלית למכלול המציאות – לא לדעתנו הדוגלים בחידוש העולם, ולא לדעתו של אריסטו (הדוגל) בקדמותו.</td><br />
<td class="ar">ובעד הד'א אלתמהיד פלתעלם, אנה לא וג'ה לטלב גאיה לג'מלה' אלוג'וד, לא עלי ראינא אלקאילין בחדת' אלעאלם ולא עלי ראי ארסטו פי אלקדם,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ביטול שאלת תכליתה האחרונה של המציאות לפי אריסטו}}<br />
{{קו}}זאת משום שלפי דעתו שהעולם קדום אין לחקור אחר תכלית אחרונה לאף חלק מחלקי העולם. כי לא ייתכן לפי דעתו לומר "מה תכלית קיום השמים, ולמה הם במידה זו ובמספר זה", ולא "למה החומר כך הוא", ולא "מה תכלית מין בעל חיים זה" או "צמח זה"; כי לדעתו הכול על דרך החיוב הנצחי שלא חדל ולא יחדל.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וד'לך אן בחסב ראיה פי קדם אלעאלם לא יטלב גאיה אכ'ירה לג'ז מן אג'זא אלעאלם, לאנה לא יסוג עלי ראיה אן יקאל מא גאיה' וג'וד אלסמא ולם כאנת בהד'א אלקדר והד'א אלעדד, ולא לם כאנת אלמאדה הכד'א, ולא מא גאיה' הד'א אלנוע מן אלחיואן או מן אלנבאת, אד' אלכל ענדה עלי ג'הה' אללזום אלאבדי אלד'י לם יזל ולא יזאל,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התכלית הפנימית הנחקרת על ידי חכמי הטבע}}<br />
{{קו}}ואף על פי שמדע הטבע מחפש אחר תכלית לכל מצוי טבעי, הרי אין זו התכלית האחרונה שאנו דנים בה בפרק זה. זאת משום שמתברר במדע הטבע שלכל מצוי טבעי יש בהכרח תכלית כלשהי; ושסיבה תכליתית זו, שהיא הנכבדה בארבע הסיבות, נסתרת ברוב המינים. אריסטו אומר תמיד במפורש שהטבע אינו עושה דבר לריק, כלומר שלכל פעולה טבעית יש בהכרח תכלית מסוימת {{הפניה|(פוליטיקה א,8 1256ב; על השמים א,4)}}. {{אינדקס|דוגמה א)}} אריסטו אמר במפורש שהצמחים נבראו בשביל בעלי החיים {{הפניה|(פוליטיקה, שם)}}. {{אינדקס|דוגמה ב)}} וכן ביאר לגבי חלק מן המצויים, שאחד (קיים) עבור אחר; ובפרט לגבי אברי בעלי החיים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואן כאן אלעלם אלטביעי יבחת' ען אלגאיה לכל מוג'וד טביעי לכן ליסת הי אלגאיה אלאכ'ירה אלתי כלאמנא פי הד'א אלפצל פיהא. וד'לך אנה [י]בין פי אלעלם אלטביעי אן לא בד לכל מוג'וד טביעי מן גאיה' מא, ואן הד'א אלסבב אלגאיי והו אשרף אלארבעה' אסבאב יכ'פי פי אכת'ר אלאנואע, וארסטו יצרח דאימא באן אלטביעה לא תפעל שיא עבת'א, יעני אן כל פעל טביעי לא בד לה מן גאיה' מא, וקד צרח ארסטו באן אלנבאת כ'לק מן אג'ל אלחיואן, וכד'לך בין פי בעץ' אלמוג'ודאת באן הד'א מן אג'ל ד'א ובכ'אצה פי אעצ'א אלחיואן.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הערות על המושג תכלית כחורג ממדעי הטבע}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|יסוד אלוהי)}} דע שקיומה של תכלית זו בדברים הטבעיים הוביל את הפילוסופים בהכרח להאמין ביסוד {{מונח|מבדא}} אחר זולת הטבע, שהוא אשר מכנה אריסטו "יסוד שכלי" או "אלוהי" {{הפניה|(אריסטו, מטפיזיקה ב,2)}}, שהוא העושה דבר אחד בשביל דבר אחר.{{קו}}{{אינדקס|כוונה)}} ודע שאחת מן הראיות הגדולות ביותר לחידוש העולם, למי שיש לו יושרה, היא מה שמוכח לגבי המצויים בטבע, שלכל אחד מהם יש תכלית מסוימת, ושהיות דבר מסוים בשביל דבר אחר הוא ראיה על כוונת מכוון, ואין להעלות על הדעת כוונה אלא עם חידושו של מחדש.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואעלם אן וג'וד הד'ה אלגאיה פי אלאמור אלטביעיה קאד אלפלאספה צ'רורה לאעתקאד מבדא אכ'ר גיר אלטביעה, הו אלד'י יסמיה ארסטו מבדא(א) עקלי(א) או אלאהי(א), הו אלד'י יפעל הד'א מן אג'ל הד'א. ואעלם אן מן אעט'ם אלאדלה עלי חדת' אלעאלם ענד מן לה נצפה הו מא יקום עליה אלברהאן פי אלמוג'ודאת אלטביעיה אן לכל שי מנהא גאיה' מא, ואן הד'א מן אג'ל (ה)[כ]ד'א, דליל(א) עלי קצד קאצד, ולא יתצור קצד אלא מע חדות' מחדת'.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניתוח חקירת אריסטו: התכלית הראשונה של הפרט – השתלמות}}<br />
{{קו}}אשוב אל מטרת הפרק, והיא הדיון על התכלית, ואומַר: {{אינדקס|כלל)}} אריסטו הבהיר שבדברים הטבעיים הפועֵל והצורה והתכלית אחד הם, כלומר אחד מבחינת המין. {{אינדקס|דוגמה)}} כך למשל: צורתו של ראובן היא העושה את צורתו של שמעון בנו; והדבר שהיא עשתה הוא מתן צורה ממינהּ לחומרו של שמעון; ותכליתו של שמעון היא שתהיה בו צורה אנושית. וכך לדעתו בכל פרט מפרטי המינים בטבע הנזקקים להולדה, ששלוש הסיבות בהם הן ממין אחד. כל זה הוא התכלית הראשונה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וארג'ע אלי גרץ' אלפצל והו אלכלאם פי אלגאיה, פאקול, קד בין ארסטו אן פי אלאמור אלטביעיה יכון אלפאעל ואלצורה ואלגאיה ואחד[ה](א), אעני ואחדא באלנוע, וד'לך אן צורה' זיד מת'לא הי אלפאעלה לצורה' שכ'ץ עמר אבנה, ואלשי אלד'י פעלת הו אעטא צורה מן נועהא למאדה' עמר, וגאיה' עמר אן תכון פיה צורה אנסאניה. והכד'א ענדה כל שכ'ץ מן אשכ'אץ אלאנואע אלטביעיה אלמחתאג'ה אלי תנאסל, פאן אלת'לאת'ה אסבאב פיהא מן נוע ואחד, והד'א כלה הו אלגאיה אלאולי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התכלית האחרונה של המין – הקיום המושלם}}<br />
{{קו}}אשר לקיומה של תכלית אחרונה לכל מין – כל מי שדן על הטבע טוען שהדבר הכרחי, אבל קשה מאוד לדעת מה היא, כל שכן תכלית המציאות בכללה. מה שנראה מדברי אריסטו הוא שלדעתו התכלית האחרונה של מינים אלה היא התמדת ההתהוות והכיליון, שהיא הכרחית עבור המשכיות ההוויה בחומר זה שפרטיו אינם יכולים להתקיים לעד, ושיתהווה מהם מרב מה שייתכן שיתהווה, כלומר שיא השלמות האפשרית, כי הכוונה האחרונה היא ההגעה לשלמות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא וג'וד גאיה אכ'ירה לכל נוע פיזעם כל מן תכלם פי אלטביעה אנה לא בד מנהא, לכן מערפתהא אמר עסיר ג'דא, פנאהיך גאיה' אלוג'וד באסרה. ואלד'י יבדו מן כלאם ארסטו, אן אלגאיה אלאכ'ירה ענדה להד'ה אלאנואע הו דואם אלכון ואלפסאד, אלד'י לא בד מנה מן אג'ל אסתמראר אלכון פי הד'ה אלמאדה אלתי לא ימכן בקא אשכ'אצהא, ואן יתכון מנהא גאיה' מא ימכן תכונה אעני אכמל מא ימכן, אד' אלקצד אלאכ'יר וצול אלכמאל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|גבול החקירה לפי אריסטו}}<br />
{{קו}}ברור שהדבר השלם ביותר שיכול להיות מן החומר הזה הוא האדם, ושהוא אחרון המורכבים האלה והשלם ביותר מביניהם; עד כדי כך שאם ייאמר שכל המצויים מתחת לגלגל הירח הם בשבילו, היה הדבר נכון מבחינה זו, כלומר שתנועת המשתנה נועדה להתהוות, כדי שיתממש השלם ביותר האפשרי. אריסטו אינו מחויב לשאול "מה תכלית קיום האדם", לפי שיטתו שהעולם קדום. כי לדעתו התכלית הראשונה של כל פרט מחודש היא שלמות אותה הצורה של המין. נמצא שכל פרט שנשלמו בו הפעולות הנובעות מאותה צורה – התממשה תכליתו בשלמות ועד תום. והתכלית האחרונה של המין היא התמדת צורה זו בהתמשכות תהליך ההתהוות והכיליון, כדי שלא תחדל הוויה שתבוקש בה השלמות הגדולה ביותר האפשרית.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} נמצא הדבר ברור שלפי שיטת הקדמות מתבטלת החקירה אחר התכלית האחרונה של המציאות בכללותה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובין הו אן אכמל מא ימכן וג'ודה מן הד'ה אלמאדה הו אלאנסאן, ואנה אכ'ר הד'ה אלמרכבאת ואכמלהא, פחתי אן קיל אן כל אלמוג'ודאת מן לדן פלך אלקמר מן אג'לה כאן ד'לך חקא בהד'ה אלג'הה, אעני בכון חרכה' אלמתגיר מן אג'ל אלכון לחצול אכמל מא ימכן. פליס ילזם ארסטו אן יסאל מא גאיה' וג'וד אלאנסאן בחסב מד'הבה פי אלקדם, אד' אלגאיה אלאולי ענדה לכל שכ'ץ חאדת' כמאל תלך אלצורה אלנועיה, פכל שכ'ץ כמלת פיה אלאפעאל אללאזמה ען תלך אלצורה פקד חצלת גאיתה עלי אלכמאל ואלתמאם, ואלגאיה אלאכ'ירה ללנוע דואם הד'ה אלצורה לאסתמראר אלכון ואלפסאד, חתי לא יברח כון יטלב בה אכמל מא ימכן. וכאן אלאמר בי[ן](נא) אן בחסב מד'הב אלקדם יסקט טלב אלגאיה אלאכ'ירה ללוג'וד באסרה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|התכלית לפי חידוש העולם: שתי מחשבות שגויות}}<br />
{{קו}}אמנם לפי דעתנו ושיטתנו שהעולם בכללותו מחודש לאחר ההעדר{{קו}}{{אינדקס|א)}} היה אפשר לחשוב ששאלה זו, כלומר החקירה אחר התכלית לכל המציאות הזאת, מחויבת.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן אפשר לחשוב שתכלית המציאות כולה היא קיומו של מין האדם בלבד, כדי שיעבוד את האל. ושכל מה שנעשה – נעשה רק בשבילו, עד שאפילו הגלגלים מסתובבים רק על מנת להועיל לו ולהביא למציאות את מה שהוא נצרך לו.{{קו}}{{אינדקס|ראיות לכאורה מהמקרא)}} כמה מפשטי {{מונח|ט'אהר}} ספרי הנביאים מסייעים מאוד למחשבה הזאת: "[כִּי כֹה אָמַר ה' בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם הוּא הָאֱלֹהִים, יֹצֵר הָאָרֶץ וְעֹשָׂהּ הוּא כוֹנְנָהּ. לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ,] {{עברית|לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ}}" {{הפניה|(ישעיהו מה,יח)}}; "{{עברית|אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה – חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי}}" {{הפניה|(ירמיהו לג,כה)}}; "[הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם] {{עברית|וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת}}" {{הפניה|(ישעיהו מ,כב)}}. ואם הגלגלים הם בשביל האדם, על אחת כמה וכמה כל מיני בעלי החיים והצמחים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פאמא בחסב ראינא ומד'הבנא פי חדות' אלעאלם באסרה בעד אלעדם פאנה קד יט'ן אן הד'א אלסואל לאזם, אעני טלב אלגאיה לכל הד'א אלוג'וד, וכד'לך יט'ן אן גאיה' אלוג'וד כלה וג'וד נוע אלאנסאן פקט ליעבד אללה, ואן כל מא פעל אנמא פעל מן אג'לה, חתי אן אלאפלאך אנמא תדור למנאפעה ולאיג'אד צ'רוריאתה, ובעץ' ט'ואהר כתב אלאנביא תסאעד הד'א אלט'ן כת'יר(א), {{עברית|לשבת יצרה, אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, וימתחם כאהל לשבת}}, ואד'א כאנת אלאפלאך מן אג'ל אלאנסאן פנאהיך סאיר אנואע אלחיואן ואלנבאת.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דחיית המחשבה שהאדם הוא תכלית היקום}}<br />
{{קו}}אם תחזור ותיבדק דעה זו, כמו שחובה על המשכילים לחזור ולבדוק את הדעות, יתברר הפגם שבה.{{קו}}{{אינדקס|שאלה)}} זאת משום שישאלו את מי שמאמין בכך: "(נדון ב)תכלית זו, שהיא מציאות האדם – האם הבורא יכול להביאו למציאות מבלי כל אותן הכנות, או שלא ייתכן שיבוא למציאות אלא אחריהן?".{{קו}}{{אינדקס|שאלה על תשובה אפשרית)}} ואם יאמר האומר שהדבר ייתכן, ושהאל יכול להביא את האדם למציאות מבלי השמים, לדוגמה, ישאלו: "אם כן, מה התועלת לו בכל אותם דברים שאינם התכלית בפני עצמם, אלא הם עבור דבר שקיומו ייתכן בלעדיהם כולם?".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'א אלראי אד'א תעקב כמא יג'ב עלי אלעקלא אן יתעקבוא אלארא תבין מא פיה מן אלדכ'ל, וד'לך באן יקאל למעתקד הד'א, הד'ה אלגאיה אלתי הי וג'וד אלאנסאן הל אלבארי קאדר אן יוג'דה דון הד'ה אלתוטיאת כלהא או לא ימכן אן יוג'ד אלא בעד הד'ה, פאן קאל קאיל אנה ימכן ואן אללה קאדר אן יוג'ד אלאנסאן דון סמא מת'לא, פיקאל פמא פאידתה פי הד'ה אלאשיא כלהא אלתי לם תכן הי אלגאיה בל הי מן אג'ל שי ימכן וג'וד ד'לך אלשי דון הד'ה כלהא,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">13</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הנחה: עבודת ה' – תכלית האדם)}} ואפילו היה הכול בשביל האדם, ותכלית האדם היא שיעבוד את האל, כמו שנאמר,{{קו}}{{אינדקס|שאלה)}} נותרת השאלה: מהי התכלית בעבודתו, והרי אין הוא יתעלה מוסיף שלמות בכך שיעבדו אותו כל ברואיו וישיגו אותו השגת אמת, ולא יחול בו חסרון אם לא יהיה אף מצוי מלבדו?{{קו}}{{אינדקס|שאלה על תשובה אפשרית)}} ואם ייאמר: "אין זה לשלמותו אלא לשלמותנו, כי זהו הטוב ביותר לנו, כלומר שלמותנו" – תתחייב אותה שאלה עצמה: "ומה תכלית מציאותנו בשלמות זו?".{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} בהכרח יגיע לבסוף העניין במתן התכלית אל: "כך חפץ (האל)", או: "כך קבעה חכמתו". וזה הוא הנכון.{{קו}}{{אינדקס|ראיה מסידור התפילה)}} וכך תמצא שסידרו {{עברית|חכמי ישראל}} בתפילותיהם באומרם: "{{עברית|אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך, כי מי יאמר לך מה תעשה, ואם יצדק מה יתן לך}}" {{הפניה|(סדר התפילות נד, תפילת נעילה)}}. הרי אמרו במפורש שאין תכלית אלא חפץ גרידא.</td><br />
<td class="ar">וחתי אד'א כאן אלכל מן אג'ל אלאנסאן, וגאיה' אלאנסאן כמא קיל אן יעבד אללה, פאלסואל באק, והו מא אלגאיה פי כונה יעבד והו תע(א)לי לא יזדאד כמאלא באן יעבדה כל מא כ'לק וידרכונה חק אלאדראך, ולא ילחקה נקץ באן לא יכון סואה מוג'וד[א] אצלא פאן קאל ליס ד'לך לכמאלה בל לכמאלנא לאן ד'לך הו אלאפצ'ל לנא והו כמאלנא, לזם אלסואל בעינה ומא גאיה' וג'ודנא בהד'א אלכמאל, פלא בד צ'רורה אן ינתהי אלאמר פי אעטא אלגאיה אלי כד'א שא (אללה), או כד'א אתקצ'ת חכמתה, והד'א הו אלצחיח. והכד'א תג'ד {{עברית|חכמי ישראל}} רתבוא פי צלואתהם פי קולהם, {{עברית|אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תעשה ואם יצדק מה יתן לך}}. פקד צרחוא באן ליס ת'ם גאיה אלא מג'רד משיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">14</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|סיכום)}} מכיוון שהדבר כך הוא, ושלאור האמונה בחידוש העולם אין לנו מנוס מלומר שייתכן שתימצא מציאות אחרת מן הנוכחית, על סיבותיה ומסובביה – יתחייב אבסורד במציאותם של כל הדברים שבאו למציאות מלבד האדם, שהם באו למציאות ללא תכלית כלל, בהינתן שהתכלית האחת המכוונת, שהיא האדם, ייתכן שתימצא מבלעדי כל אלה.</td><br />
<td class="ar">ואד'א כאן אלאמר הכד'א ומע אעתקאד אלחדת' לא בד אן נקול אנה ממכן אן יוג'ד כ'לאף הד'א אלמוג'וד אסבאבה ומסבבאתה, תלזם אלשנאעה פי וג'וד כל מא וג'ד גיר אלאנסאן אנה וג'ד ללא גאיה אצלא, אד' אלגאיה אלואחדה אלמקצודה והי אלאנסאן ימכן וג'ודה דון הד'ה כלהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הדעה הנכונה לפי חידוש העולם}}<br />
{{קו}}לפיכך הדעה הנכונה לדעתי בהתאם לאמונות התורה, ודבר זה עולה בקנה אחד עם הדעות העיוניות, היא{{קו}}{{אינדקס|דחיית 11ב)}} שאין להאמין לגבי כל המצויים שהם בשביל מציאות האדם, אלא גם כל שאר המצויים מכוונים לעצמם בלבד, ולא בשביל שום דבר אחר.{{קו}}{{אינדקס|דחיית 11א)}} וגם החקירה אחר תכלית במיני המצויים כולם תתבטל, אפילו לפי דעתנו שהעולם מחודש.{{קו}}{{אינדקס|עמדתנו)}} כי אנו אומרים: את כל חלקי העולם הביא האל למציאות ברצונו, מהם מכוונים לעצמם ומהם בשביל דבר אחר, שהוא המכוון לעצמו. וכמו שהוא חפץ שמין האדם יהיה מצוי, כך חפץ שיהיו הגלגלים האלה וכוכביהם מצויים, וכך חפץ שיהיו המלאכים מצויים. בכל מצוי הוא כיוון לעצם אותו מצוי דווקא. ומה שמציאותו לא תיתכן אלא אם יקדם לו דבר מה – הביא למציאות את הדבר ההוא תחילה, כהקדמת החישה לחשיבה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פלד'לך אלראי אלצחיח ענדי בחסב אלאעתקאדאת אלשרעיה ויטאבק ד'לך אלארא אלנט'ריה, הו אן לא יעתקד פי אלמוג'ודאת כלהא אנהא מן אג'ל וג'וד אלאנסאן, בל תכון איצ'א סאיר אלמוג'ודאת כלהא מקצודה לד'אתהא לא מן אג'ל שי אכ'ר, ויסקט איצ'א טלב אלגאיה פי ג'מיע אנואע אלמוג'ודאת ולו בחסב ראינא פי חדות' אלעאלם, לאנא נקול ג'מיע אג'זא אלעאלם אוג'דהא באראדתה, מנהא מקצודה לד'אתהא ומנהא מן אג'ל שי אכ'ר, ד'לך אלאכ'ר מקצוד לד'אתה. וכמא שא אן יכון נוע אלאנסאן מוג'ודא כד'לך שא אן תכון הד'ה אלאפלאך וכואכבהא מוג'ודה, וכד'לך שא אן תכון אלמלאיכה מוג'ודה, וכל מוג'וד אנמא קצד בה ד'את ד'לך אלמוג'וד, ומא לא ימכן וג'ודה אלא בעד תקדמה שי אוג'ד ד'לך אלשי אולא כתקדם אלחס ללנטק,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פרשנות המקרא}}<br />
{{קו}}גם דעה זו נאמרה בספרי הנבואה. נאמר: "{{עברית|כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ}}" {{הפניה|(משלי טז,ד)}},{{קו}}{{אינדקס|ביאור א)}} ואפשר שהכינוי (="-הוּ") מוסב על הפָּעוּל.{{קו}}{{אינדקס|ביאור ב)}} ואם הוא מוסב על הפועֵל, תהיה פרשנותו: {{מונח|תאויל}} בגלל עצמותו יתעלה, כלומר רצונו, כי הוא עצמותו, כמו שהתבאר בחיבור זה {{הפניה|(א,סט10; ב,יח11,8)}}.{{קו}}{{אינדקס|מקור לביאור ב)}} וכבר ביארנו {{הפניה|(א,סד2)}} שעצמותו יתעלה נקראת גם "{{עברית|כבודו}}", בדבריו "{{עברית|הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ}}" {{הפניה|(שמות לג,יח)}}. לפי זה דבריו כאן "{{עברית|כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ}}" הם כמו דבריו: "{{עברית|כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו}}" {{הפניה|(ישעיהו מג,ז)}}. כלומר: כל מה שמיוחס לעשייתי, עשיתיו דווקא בשל רצוני ותו לא. דבריו "{{עברית|יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו}}" הם כמו שביארתי לך, שיש מצויים שקיומם אינו אפשרי אלא לאחר קיומו של דבר אחר. לכן אמר: יצרתי את הדבר הראשון ההוא, שהכרח היה להקדימו, כמו למשל החומר לכל דבר שהוא בעל חומר, ולאחר מכן עשיתי בדבר הקודם ההוא, או אחריו, מה שהיתה כוונתי להביא למציאות. ואין שום דבר מלבד רצון גרידא.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד קיל הד'א אלראי איצ'א פי אלכתב אלנבויה, קאל {{עברית|כל פעל י"י למענהו}}, קד יכון הד'א אלצ'מיר ראג'ע(א) עלי אלמפעול, ואן כאן הו ראג'ע(א) עלי אלפאעל פיכון תאוילה מן אג'ל ד'אתה תע(א)לי, יעני אראדתה אד' הי ד'אתה כמא בין פי הד'ה אלמקאלה, וקד בינא אן ד'אתה תע(א)לי תסמי איצ'א {{עברית|כבודו}} פי קולה {{עברית|הראני נא את כבודך}}, פיכון קולה הנא {{עברית|כל פעל י"י למענהו}} מת'ל קולה {{עברית|כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו}}, יקול אן כל מא ינסב אלי פעל[י](ה) אנמא פעלתה מן אג'ל אראדתי לא גיר, וקולה {{עברית|יצרתיו אף עשיתיו}} הו מא בינת לך אן ת'ם מוג'ודאת לא יצח וג'ודהא אלא בעד וג'וד שי אכ'ר, פקאל אני אבדעת ד'לך אלשי אלאול אלד'י לא בד מן תקדמה כאלמאדה מת'לא לכל מא הו ד'ו מאדה, ת'ם צנעת פי ד'לך אלשי אלמתקדם או בעדה מא כאן קצדי איג'אדה, וליס ת'ם גיר מג'רד אראדה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">17</td><br />
<td class="he">כשתתבונן באותו ספר המורה דרך לכל המבקש הוראת דרך אל האמת, ולכן נקרא "{{עברית|תורה}}", יתברר לך עניין זה שאנו הולכים בדרכו, מתחילת {{עברית|מעשה בראשית}} עד סופו (של מעשה בראשית): הוא לא אמר במפורש לגבי שום דבר ממנו שהוא בשביל דבר אחר, אלא ציין על כל אחד ואחד מחלקי העולם שהוא הביאו למציאות ושמציאותו התאימה למכוון, {{אינדקס|המונח טוב)}} וזוהי משמעות דבריו: "{{עברית|וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב}}" {{הפניה|(בראשית א: ד,י,יב,יח,כ,כה)}}. כי ידוע לך מה שביארנו {{הפניה|(א,כו1 ועוד)}} בנוגע לדבריהם (של חז"ל) "{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}", וה"{{עברית|טוב}}" אצלנו הוא ביטוי המתייחס למה שמתאים לכוונתנו. ועל המכלול אמר: "{{עברית|וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד}}" {{הפניה|(בראשית א,לא)}}. כי הוא חידש כל מחודש בהתאם לכוונה ולא ישתבש כלל, וזו הכוונה ב"{{עברית|מְאֹד}}". כי יש שדבר הוא {{עברית|טוב}} ומתאים לכוונתנו לזמן מסוים, ולאחר מכן הוא מכזיב את המטרה. על כן סיפר שכל הדברים האלה שנעשו, היו בהתאם למטרתו ולכוונתו והם מתמידים וממשיכים כפי מה שכיוון לגביהם.</td><br />
<td class="ar">ואד'א תאמלת ד'לך אלכתאב אלהאדי לכל מהתד נחו צואב ולד'לך סמי {{עברית|תורה}}, באן לך הד'א אלמעני אלד'י נחום חומה מן אול {{עברית|מעשה בראשית}} אלי אכ'רה, וד'לך אנה לם יצרח בוג'ה פי שי מנהא אנה מן אג'ל שי אכ'ר, אלא כל ג'ז וג'ז מן אג'זא אלעאלם ד'כר אנה אוג'דה ואן כאן וג'וד ד'לך ופק אלקצד, והד'א הו מעני קולה {{עברית|וירא אלהים כי טוב}}, לאן קד עלמת מא בינאה פי קולהם {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}. ואל{{עברית|טוב}} ענדנא עבארה עמא ואפק קצדנא, וען אלג'מלה קאל {{עברית|וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד}}, פאנה חדת' כל חאדת' ופק אלקצד ולא יכ'תל אצלא והו קולה {{עברית|מאד}}, לאנה קד יכון אלשי {{עברית|טוב}} וופק אלקצד מנא חינא מא ת'ם יכ'יב פיה אלגרץ', פאכ'בר אן כל הד'ה אלמצנועאת ג'את ופק גרצ'ה וקצדה ולם תברח מסתמרה עלי חסב מא קצד בהא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}18</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דחיית הבנה מוטעית של תפקיד הכוכבים}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|כוכבים)}} אל יטעוך דבריו על הכוכבים "{{עברית|לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ,}} {{עברית|וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה}}" {{הפניה|(שם,יז-יח)}} ותחשוב שמשמעותם היא: כדי שהם יעשו זאת. אלא זו הודעה על טבעם, שכך חפץ לבוראם, כלומר מאירים ומנהיגים. כמו שאמר על {{עברית|אדם}}: "{{עברית|וְיִרְדּוּ}} {{עברית|בִדְגַת הַיָּם}} {{עברית|[}}וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ]" {{הפניה|(שם,כו)}}, שאין משמעותו שהוא נברא בשביל זאת, אלא זו הודעה על טבעו שהוא יתעלה טבע בו.{{קו}}{{אינדקס|צמחים)}} אשר לדבריו על הצמחים, שהם ניתנו לאדם ולשאר בעלי החיים – על דבר זה דיברו במפורש {{הפניה|(פסקה 6)}} אריסטו ואחרים, והוא ברור, שהצמחים לא הובאו למציאות אלא בשביל בעלי החיים, כי יש להם הכרח במזון.{{קו}}{{אינדקס|כוכבים)}} ולא כן הכוכבים, כוונתי שאין הם בשבילנו כדי שטובם יגיע אלינו. כי מה שנאמר "{{עברית|להאיר ולמשול}}" הוא, כמו שביארנו, הודעה על התועלת המגיעה מהם, השופעת על העולם השפל באופן שביארתי לך {{הפניה|(ב,יא-יב)}} על טבע שפיעת הטוב התמידית מִדבר אל דבר. מבחינתו של מי שמקבל את הטוב הזה המגיע תמידית, הרי זה כאילו אותו מוטב הוא תכליתו של מי שהשפיע עליו את טובו ונדיבותו. כמו שיחשוב אדם מאנשי המדינה שתכליתו של המלך היא לשמור על ביתו בלילה מן הגנבים. ודבר זה נכון במובן מסוים, כי כשביתו נשמר והוא זוכה לתועלת הזאת מן המלך, נעשה הדבר דומה לכך שתכליתו של המלך היא שמירת ביתו של אדם זה.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} בהתאם לעניין זה עליך לפרש {{מונח|שרח}} כל פסוק שתמצא את פשטו מורה שדבר נעלה נעשה בשביל מה שתחתיו – שמשמעותו היא שדבר זה מחויב מטבעו. ותתחייב להאמין שכל המציאות הזאת מכוונת ממנו יתעלה בהתאם לרצונו, ואל תבקש לכך טעם או כל תכלית אחרת. כמו שלא תבקש תכלית לקיומו יתעלה, כך לא תבקש תכלית לרצונו שעל פיו חידש כל מה שחידש ויחודש כפי שהוא.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולא יגלטך קולה פי אלכואכב {{עברית|להאיר על הארץ ולמש[ו]ל ביום ובלילה}} ותט'ן אן מענאה מן אג'ל אן תפעל הד'א, בל הו אכ'באר בטביעתהא אלתי שא אן יכ'לקהא כד'לך אעני מצ'יה מדברה, כקולה פי {{עברית|אדם ו[י]רדו בדגת הים ו[כ](ג)ו'}} אלד'י ליס מענאה אנה כ'לק מן אג'ל ד'א, בל אכ'באר בטביעתה אלתי טבעה תע(א)לי עליהא. אמא קולה פי אלנבאת אנה קד בד'לה ללאדמי(ין) וסאיר אלחיואן פקד צרח בד'לך ארסטו וגירה והו ט'אהר, אן אלנבאת אנמא וג'ד מן אג'ל אלחיואן אד' לא בד לה מן אלאגתד'א, וליסת כד'לך אלכואכב, אעני אנהא ליסת מן אג'לנא למא יצלנא כ'ירהא, לאן קולה {{עברית|להאיר ולמש[ו]ל}} הו כמא בינא אכ'באר באלמנפעה אלואצלה מנהא אלפאיצ'ה עלי אלספל עלי מא בינת לך מן טביעה' אפאצ'ה' אלכ'יר דאימא מן שי עלי שי, וד'לך אלכ'יר אלואצל אבדא הו פי חק אלד'י וצל אליה כאן הד'א אלמפצ'ל עליה הו גאיה' אלד'י אפאץ' עליה כ'ירה וג'ודה, כמת'ל מא יט'ן שכ'ץ מן אהל אלמדינה אן גאיה' אלסלטאן אן יחרס דארה באלליל מן אללצוץ, וד'לך צחיח בוג'ה מא, לאנה למא אנחרסת דארה וחצלת לה הד'ה אלפאידה מן אג'ל אלסלטאן צאר אלאמר ישבה כון גאיה' אלסלטאן חראסה' דאר הד'א, ובחסב הד'א אלמעני ינבגי אן (נ)[ת]שרח כל נץ (נ)[ת]ג'ד ט'אהרה ידל עלי כון שי רפיע ג'על מן אג'ל מא דונה, מענאה לזום ד'לך ען טביעתה, ו(נ)[ת]לתזם אעתקאד(א) אן הד'א אלוג'וד כלה מקצוד מנה תע(א)לי בחסב אראדתה, ולא (נ)[ת]טלב לד'לך עלה ולא גאיה אכ'רי בוג'ה, כמא לא (נ)[ת]טלב גאיה' וג'ודה תע(א)לי כד'לך לא (נ)[ת]טלב גאיה' אראדתה אלתי בחסבהא חדת' כל מא חדת' ויחדת' עלי מא הו עליה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}19</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הגלגלים והמלאכים לא נבראו בשביל האדם}}<br />
{{קו}}אל תטעה בנפשך לחשוב שהגלגלים והמלאכים לא נוצרו אלא בשבילנו. הרי כבר התבאר לנו ערכנו: "{{עברית|הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי}} [וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ]" {{הפניה|(ישעיהו מ,טו)}}. התבונן־נא בעצמך {{מונח|ג'והר}} ובעצמם של הגלגלים והכוכבים והשכלים הנבדלים ותתברר לך האמת, ותדע שהאדם הוא השלם ביותר והנכבד ביותר ממה שהתהווה מן החומר הזה (=התחתון) ותו לא, ושאם נשווה את מציאותו למציאות הגלגלים, כל שכן למציאות הנבדלים, הרי הוא פחות ערך מאוד מאוד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פלא תגלט פי נפסך ותט'ן אן אלאפלאך ואלמלאיכה אנמא וג'דת מן אג'לנא, פקד בין לנא קדרנא {{עברית|הן גוים כמר מדלי}}, פאעתבר ג'והרך וג'והר אלאפלאך ואלכואכב ואלעקול אלמפארקה יבין לך אלחק, ותעלם אן אלאנסאן אכמל ואשרף מא תכון מן הד'ה אלמאדה לא גיר, ואנה אד'א אצ'יף וג'ודה לוג'וד אלאפלאך נאהיך לוג'וד אלמפארקה כאן חקירא ג'דא ג'דא,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">20</td><br />
<td class="he">אמר (אליפז התימני): "{{עברית|הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה.}} {{עברית|אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם}}" {{הפניה|(איוב ד,יח-יט)}}. ודע ש"{{עברית|עֲבָדָיו}}" האמורים ב{{עברית|פסוק}} זה אינם בשום אופן ממין האדם, והראיה על כך היא דבריו "{{עברית|אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם}}", אלא "{{עברית|עֲבָדָיו}}" הנזכרים ב{{עברית|פסוק}} זה הם המלאכים. וכן "{{עברית|מַלְאָכָיו}}" שרמז עליהם ב{{עברית|פסוק}} זה הם בלי ספק הגלגלים.{{קו}}{{אינדקס|מקבילה)}} {{עברית|אליפז}} עצמו ביאר את העניין הזה וחזר עליו בנאומו השני בלשון אחר, ואמר: "{{עברית|הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין, וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו.}} {{עברית|אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה}}" {{הפניה|(שם טו,טו-טז)}}.{{קו}}{{אינדקס|הקבלה למערכת השמים)}} הרי התברר ש"{{עברית|קְדֹשָׁו}}" הם "{{עברית|עֲבָדָיו}}" ושאין הם ממין האדם; ש"{{עברית|מַלְאָכָיו}}" שרמז אליהם באותו {{עברית|פסוק}} הם "{{עברית|שָׁמַיִם}}"; ושמשמעות "{{עברית|תָּהֳלָה}}" היא המשמעות של "{{עברית|לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו}}", כלומר שהם בעלי חומר, ואף על פי שהם בעלי החומר הזך ביותר ובעלי האור והזוהר הבוהקים ביותר, הרי ביחס לשכלים הנבדלים הם עכורים, חשוכים ולא זכים. אשר לדבריו על המלאכים "{{עברית|הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין}}" – משמעותם היא שאין להם מציאות איתנה, שכן הם פעולים, לפי דעתנו; ואפילו לפי דעת הדוגלים בקדמות, הם עלולים, כך שחלקם במציאות אינו איתן ומבוסס ביחס אליו יתעלה, מחויב המציאות במוחלט.{{קו}}{{אינדקס|הקבלה לאדם)}} דבריו "{{עברית|אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח}}" הם כדבריו "{{עברית|אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר}}", כאילו אמר: {{עברית|אף הנתעב הנאלח}}, {{עברית|האדם}}, שהעיוות מתערב ומתפשט בכל חלקיו, כוונתי לחיבור להעדר. "{{עברית|עַוְלָה}}" היא עיוות: "[יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק] {{עברית|בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל}}" {{הפניה|(ישעיהו כו,י)}}. דבריו "{{עברית|אִישׁ}}" הם כאילו אמר "{{עברית|אדם}}", כי יש שהמין האנושי נקרא "{{עברית|איש}}": "{{עברית|מַכֵּה אִישׁ וָמֵת}}" {{הפניה|(שמות כא,יב)}}.</td><br />
<td class="ar">קאל {{עברית|הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף ש[ו]כני בתי ח[ו]מר אשר בעפר יסודם}}. ואעלם אן {{עברית|עבדיו}} אלמקול פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} ליסוא הם מן נוע אלאנסאן בוג'ה, דליל ד'לך קולה {{עברית|אף ש[ו]כני בתי ח[ו]מר אשר בעפר יסודם}}, בל {{עברית|עבדיו}} אלמד'כור[י](ו)ן פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} הם אלמלאיכה, וכד'לך איצ'א {{עברית|מלאכיו}} אלד'ין אשאר עליהם פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} הם אלאפלאך בלא שך, קד בין הד'א אלמעני בעינה וכררה {{עברית|אליפז}} נפסה פי אלקולה אלאכ'רי בנץ אכ'ר וקאל {{עברית|הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה}}, פקד תבין אן {{עברית|קדושיו}} הם {{עברית|עבדיו}} ואן ליס הם מן נוע אלאנסאן, ו{{עברית|מלאכיו}} אלמשאר אליהם פי ד'לך אל{{עברית|פסוק}} הם {{עברית|שמים}}, ומעני {{עברית|תהלה}} הו מעני {{עברית|לא זכו בעיניו}}, אעני כונהא ד'את מאדה ועלי אנהא אצפי מאדה ואעט'מהא צ'יאא ונורא, פבאצ'אפתהא ללעקול אלמפארקה פהי כדרה מט'למה גיר צאפיה. ואמא קולה ען אלמלאיכה {{עברית|הן בעבדיו לא יאמין}} פמענאה אנה לא ות'אקה' וג'וד להם אד' הם מפעולון עלי ראינא. וחתי עלי ראי מן יקול באלקדם פהם מעלולון, פחט'הם פי אלוג'וד ליס באלות'יק ולא באלמתמכן באלאצ'אפה אליה תע(א)לי אלואג'ב אלוג'וד באלאטלאק. וקולה {{עברית|אף כי נתעב ונאלח}} הו כקולה {{עברית|אף ש[ו]כני בתי ח[ו]מר}}, כאנה יקול {{עברית|אף הנתעב (ו)הנאלח האדם}} אלד'י אלאעוג'אג' מכ'אלטה וסאר פי ג'מיע אג'זאיה אעני מקארנה' אלעדם. ו{{עברית|עולה}} אלאעוג'אג', {{עברית|בארץ נכחות יעול}}. וקולה {{עברית|איש}} מת'ל קולה {{עברית|אדם}}, לאנה קד יסמי אלנוע אלאנסאני {{עברית|איש מכה איש ומת}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}21</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום}}<br />
{{קו}}כך אפוא ראוי להאמין. כי אם ידע האדם את נפשו ולא יטעה בה, ויבין כל מצוי בהתאם לו, ימצא מרגוע ולא ישתבשו מחשבותיו בחקירה אחר תכלית מסוימת למה שאין לו אותה תכלית, או בחקירה אחר תכלית למה שאין לו תכלית פרט למציאותו התלויה בחפץ האלוהי, ואם תרצה אמור: בחכמה האלוהית.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פהכד'א ינבגי אן יעתקד. פאן אלאנסאן אד'א עלם נפסה ולם יגלט פיהא ופהם כל מוג'וד בחסבה, אסתראח ולא תתשוש אפכארה בטלב גאיה מא למא ליס לה תלך אלגאיה, או בטלב גאיה למא לא גאיה לה אלא וג'ודה אלמתעלק באלמשיה אלאלאהיה, ואן שית [פ]קל באלחכמה אלאלאהיה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%91&diff=309חלק ג, פרק יב2021-05-31T06:35:59Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק יב}}<br />
{{כותרת|סיווג הרע ואחריות האדם}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המחשבה שהרע בעולם רב מן הטוב}}<br />
{{קו}}רבות עולה בדמיון ההמון מחשבה נמהרת שהרעות בעולם רבות מן הטובות, עד שברבות מדרשותיהם ובשיריהם של כל האומות הם כוללים עניין זה ואומרים שלפלא הוא אם יימצא טוב בזמן (=בגורל, בעולם), ואילו רעותיו הן רבות ומתמידות. טעות זו אינה של ההמון בלבד, אלא גם של מי שחושב (או: טוען) שהוא יודע משהו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}כת'יר(א) מא יסבק לכ'יאל אלג'מהור אן אלשרור פי אלעאלם אכת'ר מן אלכ'יראת, חתי אן פי כת'יר מן כ'טב ג'מיע אלמלל ופי אשעארהם יצ'מנון הד'א אלגרץ' ויקולון, אן אלעג'ב אן יוג'ד פי אלזמאן כ'יר, אמא שרורה פכת'ירה ודאימה. וליס הד'א אלגלט ענד אלג'מהור פקט, אלא וענד מן יזעם אנה קד עלם שיא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">2</td><br />
<td class="he">ל(אבו בַּכְּר) אלראזי יש ספר מפורסם שקרא לו "(הדברים) האלוהיים", וכלל בו דברים חמורים מהזיותיו ומבורותו. ביניהם עניין שרקם, והוא שהרע במציאות רב מן הטוב, ושאם תשווה בין מנוחת האדם והנאתו במשך מנוחתו לבין הכאבים והייסורים הקשים והמחלות והנכויות והאומללויות והיגונות והאסונות הפוגעים בו – תמצא שמציאותו, כלומר מציאות האדם, היא עונש ורוע גדול המוטל עליו. הוא החל לאמת דעה זו על ידי התחקות אחר פגעים אלה כדי לצאת נגד כל מה שטוענים אנשי האמת באשר לחסדי האלוה ונדיבותו הברורה, והיותו יתעלה הטוב המוחלט, ושכל מה שיוצא ממנו טוב מוחלט בלי ספק.</td><br />
<td class="ar">ללראזי כתאב משהור וסמה באלאלאהיאת, צ'מנה מן הד'יאנאתה וג'האלאתה עט'אים, ומן ג'מלתהא גרץ' ארתכבה, והו אן אלשר פי אלוג'וד אכת'ר מן אלכ'יר, ואנך אד'א קאיסת בין ראחה' אלאנסאן ולד'(א)תה פי מדה' ראחתה מע מא יציבה מן אלאלאם ואלאוג'אע אלצעבה ואלעאהאת ואלזמאנאת ואלאנכאד ואלאחזאן ואלנכבאת פתג'ד אן וג'ודה - יעני אלאנסאן נקמה ושר עט'ים טלב בה. ואכ'ד' אן יצחח הד'א אלראי באסתקרא הד'ה אלבלאיא ליקאום כל מא יזעם אהל אלחק מן אפצ'אל אלאלאה וג'ודה אלבין, וכונה תע(א)לי אלכ'יר אלמחץ', וכל מא יצדר ענה כ'יר מחץ' בלא שך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הטעות: אימוץ נקודת מבט של האדם הפרטי}}<br />
{{קו}}הסיבה לכל הטעות הזאת היא שאותו בור ודומיו מן ההמון אינם מתבוננים במציאות אלא מנקודת מבט של פרט מבני האדם ותו לא. כל בור מדמיין שהמציאות כולה היא בשבילו אישית, וכאילו אין מציאות אלא הוא בלבד, ואם בא עליו דָבר בניגוד לרצונו הוא פוסק ואומר שהמציאות כולה רעה. אילו התבונן האדם במציאות ותפס {{מונח|תצור}} אותה וידע עד כמה חלקו בה זעום, היתה מתבררת ומתבהרת לו האמת. כי הזיה ממושכת זו שהאנשים הוזים באשר לריבוי הרעות בעולם – אין הם אומרים שכך הוא לגבי המלאכים, ולא לגבי הגלגלים והכוכבים, ולא לגבי היסודות והמחצבים או הצמחים שהורכבו מהם, ואף לא לגבי מיני בעלי החיים, אלא כל מחשבתם נמשכת רק לאחד מפרטי מין האדם. והם מתפלאים על זה שאכל מזון רע עד שנצטרע – איך פגע בו פגע גדול זה, ואיך רעה זו באה למציאות. וכן הם מתפלאים על מי שהרבה ביחסי מין עד שלקה בעיוורון, וקשה בעיניהם צרת עיוורונו. ועוד כיוצא בזה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וסבב הד'א אלגלט כלה כון הד'א אלג'אהל ואמת'אלה מן אלג'מהור לא יעתבר אלוג'וד אלא בשכ'ץ אנסאן לא גיר, ויתכ'יל כל ג'אהל אן אלוג'וד כלה מן אג'ל שכ'צה, וכאן ליס ת'ם וג'וד אלא הו פקט, פאן ג'אה אלאמר בכ'לאף מא יריד קטע קטעא אן אלוג'וד כלה שר. פלו אעתבר אלאנסאן אלוג'וד ותצורה ועלם נזארה' חט'ה מנה, לתבין לה אלחק ואתצ'ח, לאן הד'א אלהד'יאן אלטויל אלד'י יהד'יה אלנאס פי כת'רה' שרור אלעאלם ליס יקולון אן ד'לך פי חק אלמלאיכה, ולא פי חק אלאפלאך ואלכואכב, ולא פי חק אלאסטקסאת ומא תרכב מנהא מן מעדן או נבאת, ולא פי חק אנואע אלחיואן איצ'א, ואנמא תמר פכרתהם כלהא לבעץ' אשכ'אץ נוע אלאנסאן ויעג'בון מן הד'א אלד'י אכל אלמאכל אלרדיה חתי תג'ד'ם כיף נזלת בה הד'ה אלאד'יה אלעט'ימה, וכיף וג'ד הד'א אלשר, וכד'לך יעג'בון ממן אכת'ר אלנכאח חתי אצאבה אלעמא פתעט'ם ענדהם בליה' הד'א באלעמא, ומא נחי נחו הד'א.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|האמת: העולם טוב והאדם רע לעצמו}}<br />
{{קו}}אך ההתבוננות האמיתית היא שכל פרטי מין האדם הנמצאים, כל שכן שאר מיני בעלי החיים, הם דבר שאין לו ערך כלל ביחס למציאות המתמשכת כולה, כמו שהתבאר ונאמר:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "{{עברית|אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, [}}יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר]" {{הפניה|(תהילים קמד,ד)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} "{{עברית|אַף כִּי}} {{עברית|אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה}}" {{הפניה|(איוב כה,ו)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} "{{עברית|אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר}} {{עברית|[}}אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם, יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ]" {{הפניה|(שם ד,יט)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} "{{עברית|הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי}} {{עברית|[}}וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ, הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל]" {{הפניה|(ישעיהו מ,טו)}},{{קו}}וכל מה שבא בלשונות ספרי הנביאים בעניין זה, הנכבד וגדול התועלת לידיעת האדם את ערכו, כך שלא יטעה ויחשוב שהמציאות היא בגללו בלבד. אלא לדעתנו המציאות היא בגלל חפץ בוראהּ, שמין האדם הוא הפחות ביותר בה ביחס למציאות העליונה, כלומר הגלגלים והכוכבים. ואילו ביחס למלאכים, הרי אין יחס באמת בינו ובינם. האדם הוא אך הנכבד ביותר מבין הדברים המתהווים, וזאת בעולמנו התחתון; כוונתי שהוא (=האדם) הנכבד ביותר ממה שהורכב מן היסודות. ויחד עם זאת הרי מציאותו היא טוּב גדול לו וחסד מה' במה שייחד אותו והשלים אותו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלאעתבאר אלחקיקי הו אן כל אשכ'אץ נוע אלאנסאן אלמוג'ודין, פנאהיך מא סואה מן אנואע אלחיואן, הו שי לא קדר לה בוג'ה באלאצ'אפה ללוג'וד כלה אלמסתמר, כמא בין וקאל {{עברית|אדם להבל דמה וגו', [אף כי]}} {{עברית|אנוש}} {{עברית|רמה ובן אדם תולעה, אף שוכני בתי חמר (וגו')[וכו'], הן גוים כמר מדלי (וגו')[וכו']}}, וכל מא ג'א פי נצוץ כתב אלאנביא מן הד'א אלגרץ' אלג'ליל אלעט'ים אלפאידה פי מערפה' אלאנסאן קדרה, ולא יגלט ויט'ן אלוג'וד מן אג'ל שכ'צה פקט, בל אלוג'וד מן אג'ל משיה' באריה ענדנא, אלד'י נוע אלאנסאן אקל מא פיה באלאצ'אפה אלי אלוג'וד אלאעלי אעני אלאפלאך ואלכואכב, אמא באלאצ'אפה ללמלאיכה פלא נסבה באלחקיקה בינה ובינהא, ואנמא אלאנסאן אשרף מא תכוון וד'לך פי עאלמנא אלאדני, אעני אנה אשרף מא תרכב מן אלאסתקסאת. ומע הד'א איצ'א פאן וג'ודה כ'יר עט'ים לה ואחסאן מן אללה במא כ'צה בה וכמלה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">רוב הרעות המגיעות לפרטיו הן מהם, כלומר מפרטי בני האדם הפגומים, ומפגמינו אנו צועקים וקוראים לעזרה, ומן הרעות שאנחנו עושים בעצמנו בבחירתנו אנחנו מתייסרים, ומייחסים זאת לה'; אך חלילה לו מכך, כמו שביאר בספרו ואמר: "{{עברית|שִׁחֵת לוֹ? לֹא, בָּנָיו מוּמָם,}} {{עברית|[}}דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל]" {{הפניה|(דברים לב,ה)}}. וביאר זאת {{עברית|שלמה}} ואמר: "{{עברית|אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ}}" {{הפניה|(משלי יט,ג)}}.</td><br />
<td class="ar">ומעט'ם אלשרור אלואקעה באשכ'אצה הי מנהא, אעני מן אשכ'אץ אלאנסאן אלנאקצין, ומן נקאיצנא נציח ונסתגית', ומן שרור נפעלהא באנפסנא באכ'תיארנא נתאלם, וננסב ד'לך ללה, [ו]תע(א)לי ען ד'לך, כמא בין פי כתאבה וקאל {{עברית|שחת לו לא בניו מומם ו[כ](ג)ו'}}, ובין {{עברית|שלמה}} ד'לך וקאל {{עברית|אולת אדם תסלף דרכו ועל י"י יזעף לבו}},</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניתוח מיני רעות הפוגעים באדם}}<br />
{{קו}}הביאור לזה הוא שכל רוע הפוגע באדם הוא מאחד משלושה מינים:</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וביאן ד'לך אן כל שר יציב אלאנסאן ירג'ע אלי אחד ת'לת'ה אנואע.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|גורם א לרע: טבע החומר}}<br />
{{קו}}מין הרוע הראשון הוא מה שפוגע באדם מצד טבע ההתהוות והכיליון, כלומר מבחינת היותו בעל חומר. כי בשל כך פוגעים בחלק מבני האדם מומים ונכויות מטבע הלידה, או מופיעים בשל שינויים המתרחשים ביסודות, כמו קלקול האוויר או הברקים הקטלניים ושקיעות האדמה. וכבר ביארנו {{הפניה|(ג,ח5; ג,י9)}} שהחכמה האלוהית חייבה שלא תהיה הוויה אלא עם כיליון, ולולא הכיליון הפרטי הזה לא היתה מתמידה ההוויה במין.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלנוע אלאול מן אלשר, מא יציב אלאנסאן מן ג'הה' טביעה' אלכון ואלפסאד, אעני מן חית' הו ד'ו מאדה, פאן מן אג'ל הד'א תציב בעץ' אלאשכ'אץ עאהאת וזמאנאת פי אצל אלג'בלה, או טאריה מן תגיראת תקע פי אלענאצר כפסאד אלהוא או אלצואעק ואלכ'סוף, וקד בינא אן אלחכמה אלאלאהיה אוג'בת אן לא יכון כון אלא בפסאד, ולולא הד'א אלפסאד אלשכ'צי למא אסתמר אלכון אלנועי,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">8</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|ניתוח)}} הנה התבררה מוחלטות החסד והטובה ושפע הטוב. מי שרוצה להיות בעל בשר ועצמות ולא יהיה מושפע ולא יחול בו דבר מן הדברים החלים על החומר – אין הוא רוצה אלא לחבר בין שני הפכים מבלי שירגיש בכך, משום שהוא רוצה להיות מושפע שאינו מושפע. כי אילו לא היה מקבל השפעות הרי לא היה מתהווה, וכאילו היה המצוי ממנו פרט שאינו פרטים ממין. נכון מה שאמר גָלֶנוֹס בחלק השלישי מ(ספרו) "תועלת (האברים)": "אל תוליך את עצמך שולל במחשבת השווא שאפשר שיתהווה מדם הווסת ומהזרע בעל חיים שלא ימות, או שאינו חש כאב, או נע תמידית, או בהיר כשמש". אמירה זו של גלנוס היא הערה על נגזרת של משפט כללי. המשפט הוא שכל מה שאפשר שיתהווה מחומר כלשהו – יתהווה במרב השלמות שיוכל להתהוות מאותו חומר של המין, ויחול על פרטי המין חסרון בהתאם לחסרון החומר של אותו הפרט. והמרב של מה שאפשר שיתהווה מן הדם והזרע, והשלם ביותר ממנו, הוא מין האדם שכידוע מטבעו הוא חי הוגה בן תמותה; אם כן אין אפשרות שלא יימצא מין זה של רע.</td><br />
<td class="ar">פקד באן מחץ' אלאפצ'אל ואלאנעאם ואפאצ'ה' אלכ'יר, ואלד'י יריד אן יכון ד'א לחם ועט'ם ולא יתאת'ר ולא ילחקה שי מן לואחק אלמאדה אנמא יריד אלג'מע בין אלצ'דין והו לא ישער, וד'לך אנה יריד אן יכון מתאת'רא לא מתאת'ר(א), לאנה לו כאן גיר קאבל ללתאת'יר למא תכון, וכאן יכון אלמוג'וד מנה שכ'צא לא אשכ'אץ נוע, נעם אלקול מא קאלה ג'אלינוס פי ת'אלת'ה' אלמנאפע, קאל לא תטמע נפסך פי אלבאטל אנה ימכן אן יתכון מן דם אלטמת' ואלמני חיואן לא ימות או לא יאלם או דאים אלחרכה או בהי כאלשמס, והד'א אלקול מן ג'אלינוס הו תנביה עלי ג'ז מן קצ'יה כליה, ואלקצ'יה הי אן כל מא ימכן אן יתכון מן אי מאדה כאנת פהו יתכון עלי אכמל מא ימכן אן יתכון מן תלך אלמאדה אלנועיה, וילחק אשכ'אץ אלנוע מן אלנקצאן בחסב נקצאן מאדה' ד'לך אלשכ'ץ, וגאיה' מא ימכן אן יתכון מן אלדם ואלמני ואכמלה הו נוע אלאנסאן עלי מא עלם מן טביעתה אנה חי נאטק מאית, פלא בד מן הד'א אלנוע מן אלשר אן יוג'ד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">9</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|שכיחות)}} עם זאת תמצא שהרעות מן המין הזה המוצאות את בני האדם הן מעטות מאוד מאוד, ולא יהיו אלא לעתים נדירות. משום שאתה מוצא ערים בנות אלפי שנים שלא שקעו ולא נשרפו, וכיוצא בזה נולדים אלפי בני אדם בתכלית הבריאות, ולא נולד בעל מום אלא באופן חריג. ואם יתעקש המתעקש שלא לומר "חריג", הרי שהוא מועט מאוד, ואין הוא לא אחד ממאה ולא אחד מאלף מן הנולדים בריאים לגמרי.</td><br />
<td class="ar">ואנת תג'ד מע הד'א אן אלשרור אלתי תלחק אלנאס מן הד'א אלנוע קלילה ג'דא ג'דא, ולא תכון אלא פי אלנדרה, לאנך תג'ד מד[ן](נא) להא אלאף סנה מא גרקת ולא אחתרקת, וכד'לך יולד אלאף מן אלנאס פי גאיה' אלסלאמה ולא יולד ד'ו עאהה אלא שאד'(א). ואן כאבר אלמכאבר ולא יקול שאד'(א) פהו קליל ג'דא, ולא הו לא ג'ז מן מאיה ולא ג'ז מן אלף מן אלמולודין עלי (חאלה')[ג'מלה'] אלסלאמה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|גורם ב לרע: בני האדם רעים זה לזה}}<br />
{{קו}}מין הרעות השני הוא פגיעתם של בני האדם זה בזה, כמו השתלטותם אלה על אלה.{{קו}}{{אינדקס|שכיחות וניתוח)}} רעות אלה רבות מרעות המין הראשון. הסיבות לכך רבות וידועות. גם הן מאתנו, אבל אין לעָשוּק תחבולה נגדן. ועם זאת אין בעולם כולו מדינה שסוג רוע זה נפוץ ושכיח מאוד בין תושביה בשום אופן, ואף מציאותו מעטה היא, דוגמת אדם האורב לאדם להורגו או לשדוד אותו בלילה. סוג רוע זה כולל בריות רבות רק במלחמות הגדולות. וגם זה אינו שכיח בכלל העולם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלנוע אלת'אני מן אלשרור הו מא יציב אלנאס מן בעצ'הם (ל)בעץ' כתסלט בעצ'הם עלי בעץ', והד'ה אלשרור אכת'ר מן שרור אלנוע אלאול, ואסבאב ד'לך כת'ירה ומעלומה, והי איצ'א מנא, לכן ליס ללמט'לום פיהא חילה. ומע ד'לך פאן אי מדינה מוג'ודה פי אלעאלם באסרה, לא יוג'ד בין אשכ'אץ תלך אלמדינה הד'א אלנחו מן אלשר שאיעא אכת'ריא בוג'ה, בל וג'ודה איצ'א קליל, כשכ'ץ יגתאל שכ'צא פיקתלה או ילצה לילא, ואנמא יכון הד'א אלנחו מן אלשר יעם כ'לקא כת'ירא פי אלחרוב אלעט'ימה, והד'א איצ'א ליס באכת'רי פי ג'מיע אלארץ'.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|גורם ג לרע: האדם לעצמו}}<br />
{{קו}}מין הרעות השלישי הוא מה שפוגע באדם ממנו ממעשיו לעצמו, וזהו השכיח ביותר.{{קו}}{{אינדקס|שכיחות)}} והרעות האלה רבות מאוד מרעות המין השני. מרעות המין הזה צועקים כל האנשים, ובמין זה לא תמצא מי שאינו גורם רעה לעצמו, מלבד מעטים.{{קו}}{{אינדקס|המקור)}} וזה הוא שראוי להאשים בו באמת את הנפגע, וייאמר לו כמו שנאמר: {{מונח|למעמד, להזיח א-ו?}}{{קו}}{{אינדקס|א)}} "{{עברית|מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת}}" {{הפניה|(מלאכי א,ט)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: "{{עברית|מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה}}" {{הפניה|(משלי ו,לב)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל מין זה של רעות אמר {{עברית|שלמה}}: "{{עברית|אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ}} {{עברית|[}}וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ]" {{הפניה|(שם יט,ג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} וביאר גם כן לגבי מין רעות זה שהוא מעשה האדם לעצמו, והם דבריו: "{{עברית|לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים}}" {{הפניה|(קהלת ז,כט)}}, והמחשבות האלה הן שהביאו עליהם את הרעות האלה.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ועל מין זה נאמר: "{{עברית|כִּי}} {{עברית|לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל}}" {{הפניה|(איוב ה,ו)}}, וביאר מיד אחר כך שהאדם הוא המביא למציאות את סוג הרוע הזה,{{קו}}{{אינדקס|ו)}} ואמר: "{{עברית|כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד}} {{עברית|[}}וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף]" {{הפניה|(שם ה,ז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלנוע אלת'אלת' מן אלשרור הו מא יציב אלשכ'ץ מנא מן פעלה בנפסה, והד'א הו אלאכת'רי, והד'ה אלשרור אכת'ר מן שרור אלנוע אלת'אני בכת'יר, ומן שרור הד'א אלנוע יציח אלנאס כלהם, והד'א הו אלד'י לא תג'ד מן לא יג'ניה עלי נפסה אלא קליל(א), והד'א הו אלד'י ינבגי אן ילאם אלמצאב עליה באלחקיקה ויקאל לה כמא קיל {{עברית|מידכם היתה זאת (לכם)}}, וקיל {{עברית|משחית נפשו הוא יעשנה}}. וען הד'א אלנוע מן אלשרור קאל {{עברית|שלמה}} {{עברית|אולת אדם תסלף דרכו וגו'}}. וקד בין איצ'א פי הד'א אלנוע מן אלשרור אנה פעל אלאנסאן בנפסה, והו קולה {{עברית|לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים}}, ותלך אלאפכאר הי אלתי ג'לבת עליהם הד'ה אלשרור. וען הד'א אלנוע קיל {{עברית|כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל}}, ת'ם בין פי אלאת'ר אן אלאנסאן הו אלד'י יוג'ד הד'א אלנחו מן אלשר, פקאל {{עברית|כי אדם לעמל יולד וגו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מחלות הגוף ומחלות הנפש}}<br />
{{קו}}מין זה הוא הנובע מכל המידות הרעות, כוונתי ללהיטות אחרי האכילה והשתייה ויחסי המין ולעיסוק בהם בכמות מופרזת, או בקלקול הסדר, או בקלקול איכות המזון. וזו סיבה לכל החוליים והפגעים הנפשיים והגופניים. אשר לחוליי הגוף – הם ברורים; ואילו חוליי הנפש מהנהגה רעה זו הם משני היבטים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון הוא השינוי החל על הנפש בהכרח בשל שינוי הגוף, מבחינת היותה כוח גופני, כמו שכבר נאמר שמידות הנפש נובעות ממזג הגוף {{הפניה|(א,לד11; ב,לו2)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וההיבט השני הוא שהנפש מסתגלת ומתרגלת לדברים שאינם הכרחיים, וכך היא משיגה תכונת השתוקקות למה שאינו הכרחי לא לקיום הפרט ולא לקיום המין.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'א אלנוע הו [אל]תאבע ללרד'איל כלהא, אעני ללשרה פי אלאכל ואלשרב ואלנכאח, ותנאול ד'לך באפראט כמיה, או בפסאד תרתיב, או בפסאד כיפיה' אלאגד'יה, פיכון ד'לך סבבא לג'מיע אלאמראץ' ואלאפאת [אלנפסאניה ו]אלג'סמאניה (ואלנפסאניה), אמא אמראץ' אלג'סם פבינה. ואמא אמראץ' אלנפס מן סו הד'א אלתדביר פמן ג'התין, אחדאהמא אלתגיר אללאחק ללנפס צ'רורה מן אג'ל תגיר אלג'סם מן חית' הי קוה ג'סמאניה, כמא קד קיל אן אכ'לאק אלנפס תאבעה למזאג' אלבדן, ואלג'הה אלת'אניה הי כון אלנפס תאלף אלאמור אלגיר צ'רוריה ותעתאדהא, פתחצל להא מלכה' אלאשתיאק למא ליס הו צ'רורי לא פי בקא אלשכ'ץ ולא פי בקא אלנוע.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}13</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תשוקה למותרות מביאה לרע ולאומללות}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|התשוקה אינסופית)}} תשוקה זו היא דבר שאין לו סוף, ואילו כל הדברים ההכרחיים הם מוגבלים וסופיים. אך למוֹתרוֹת אין קץ, משום שאם תשתוקק לכך שיהיו כליך מכסף, הרי נאה יותר שיהיו מזהב; ואחרים עושים אותם מבדולח, ואולי יֵעשו גם מאזמרגד ומאודם, ככל שניתן למצוא זאת.{{קו}}{{אינדקס|התשוקה מסכנת)}} וכך כל בור שמחשבתו נפסדת אינו חדל לסבול ולהתעצב על כך שלא הגיע לעשות מה שפלוני עשה מן המותרות, ופעמים רבות יכניס את עצמו לסכנות גדולות, כמו הפלגה בים ועבודה בשירות המלכים, כשתכליתו בזה היא להשיג אותם מותרות שאינם הכרחיים.{{קו}}{{אינדקס|התשוקה מאמללת)}} וכך אם יפגעו בו צרות באותן דרכים שילך בהן, יתלונן על גזירתו הקדומה של האל, ויחל לקלל את הזמן (=הגורל), ויתפלא על חוסר הצדק שלו, מדוע אין הוא עוזר לו להשיג הון רב שיוכל לקנות בעזרתו הרבה יין כדי להשׁתכר בו תמיד, וכמה שְׁפָחוֹת עודות מיני זהב ואבנים טובות, שיעוררוהו לקיים יחסי מין הרבה מעבר ליכולתו כדי שיתענג, כאילו תכלית המציאות אינה אלא עונגו של השָפל הזה בלבד.{{קו}}{{אינדקס|התוצאה: מחשבת רע)}} עד כדי כך הגיעה טעות ההמון, עד שחשבו את הבורא לחסר יכולת במציאות זו, שהביא אותה למציאות בטבע כזה המחייב אותן רעות גדולות לפי דמיונם, משום שאותו טבע אינו מסייע לכל בעל מידות רעות לממש את מידותיו הרעות עד שתשיג נפשו המושחתת את מלוא תאוותה שאין לה קץ, כמו שביארנו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}והד'א אלשוק הו אמר לא נהאיה לה, אמא אלצ'רוריאת כלהא פמחצורה מתנאהיה, אמא אלתטאול פגיר מתנאה[י], אן תעלק שוקך באן תכון אואניך פצ'ה פכונהא ד'הב(א) אג'מל, ואכ'רון אתכ'ד'והא בלורא, ולעל (ת)[י]תכ'ד' איצ'א מן אלזמרד ואליאקות כל מא ימכן וג'ודה, פלא יזאל כל ג'אהל פאסד אלפכרה פי נכד וחזן עלי כונה לא יצל אן יפעל מא פעלה פלאן מן אלתטאולאת, ופי אלאכת'ר יערץ' בנפסה לאכ'טאר עט'ימה כרכוב אלבחר וכ'דמה' אלמלוך וגאיתה פי ד'לך אן ינאל תלך אלתטאולאת אלגיר צ'רוריה, פאד'א אצאבה אלמצאיב פי טרקה תלך אלתי סלכהא תשכי מן קצ'א אללה וקדרה, ואכ'ד' אן יד'ם אלזמאן, ויתעג'ב מן קלה' אנצאפה, כיף לם יסאעדה עלי תחציל מאל ג'זיל יג'ד בה כ'מרא כת'ירה יסכר בהא דאימא, וג'וארי עדה מחליאת באנואע אלד'הב ואלאחג'אר חתי יחרכנה ללג'מאע באכת'ר ממא פי אלטאקה לילתד', כאן אלגאיה אלוג'ודיה אנמא הי לד'ה' הד'א אלכ'סיס פקט. אלי הנא אנתהי גלט אלג'מהור, חתי עג'זוא אלבארי פי הד'א אלוג'וד אלד'י אוג'דה בהד'ה אלטביעה אלמוג'בה להד'ה אלשרור אלעט'ימה בחסב כ'יאלהם, לכון תלך אלטביעה לא תסאעד כל ד'י רד'ילה עלי ניל רד'ילתה חתי יוצל נפסה אלסייה גאיה' סולהא אלד'י לא נהאיה לה כמא בינא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המציאות טובה למסתפקים במה שמוכרח}}<br />
{{קו}}ואילו אנשי המעלה המלומדים כבר ידעו את חכמת המציאות הזו והבינו אותה, כמו שביאר {{עברית|דוד}} ואמר: "{{עברית|כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו}}" {{הפניה|(תהילים כה,י)}}. כלומר שאלה ששמרו {{אינדקס|א)}} את טבע המציאות {{אינדקס|ב)}} ואת החובות שמטילה התורה וידעו את תכלית שתיהן, התברר להם אופן החסד והאמת בכול, ולכן שמו כתכליתם את מה שכוּון לגביהם באשר הם אדם, והוא ההשגה. ובשל הכרח הגוף הם מבקשים את הנחוץ לו, {{עברית|לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ}} {{הפניה|(בראשית כח,כ)}}, בלא מותרות. וזה הדבר הקל ביותר, המושג בהשתדלות קלה כאשר מסתפקים בהכרחי. וכל קושי וכבדות של דבר זה עלינו שנראים לך, הרי זה מפני המותרות, כי כשמבקשים את מה שאינו הכרחי נעשה קשה אפילו למצוא את ההכרחי. משום שככל שהתקוות תלויות יותר במותרות, כך הדבר קשה יותר, ומתבזבזים הכוחות וההכנסות במה שאינו הכרחי, וכך ההכרחי אינו נמצא.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא אלפצ'לא אלעלמא פקד עלמוא חכמה' הד'א אלוג'וד ופהמוהא, כמא בין {{עברית|דוד}} וקאל {{עברית|כל ארחות י"י חסד ואמת לנצרי בריתו ועדתיו}}, יקול אן אולאיך אלד'ין חפט'וא טביעה' אלוג'וד ומפרוצ'את אלשריעה ועלמוא גאיתהמא תבין להם וג'ה אלפצ'ל ואלחקיקה פי אלכל, ולד'לך ג'עלוא גאיתהם מא קצד בהם מן חית' הם אנסאן והו אלאדראך, ומן אג'ל צ'רורה' אלג'סם יתטלבון צ'רוריאתה {{עברית|לחם לאכל ובגד ללב[ו]ש}} מן גיר תטאול, והד'א אסהל שי, וינאל באיסר סעי אד'א אקתצר עלי אלצ'רורי, וכל מא תראה מן צעובה' הד'א ועסרה עלינא פד'לך מן אג'ל אלתטאול פי טלב גיר אלצ'רורי צעב ולו וג'וד אלצ'רורי, לאן כלמא כאנת אלאמאל מתעלקה בתטאול אכת'ר כאן אלאמר אשק, ותנפד' אלקוי ואלחואצל פי אלגיר צ'רורי פלא יוג'ד אלצ'רורי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">15</td><br />
<td class="he">ראוי שתתבונן במצבינו במציאות, שככל שהדבר נחוץ יותר לבעל החיים, כך הוא מצוי יותר והיצעו מרובה, וככל שהוא נחוץ פחות כך הוא מצוי פחות והוא יקר מאוד. הנה הדבר הנחוץ לאדם, לדוגמה, הוא אוויר ומים ומזון. אך נחיצות האוויר רבה יותר, משום שאם יחסר לו לשעה קלה ימות, אך (אם יחסרו) המים – הוא ישרוד יום ויומיים. והאוויר מצוי יותר והיצעו רב יותר בלא ספק. ונחיצות המים רבה יותר מנחיצות המזון, משום שאם ישתה ולא ייזון, יש אדם שישרוד ארבעה וחמישה ימים בלי מזון. ותמצא שבכל מדינה המים רבים יותר וזולים יותר מן המזון. וכך נוהג הדבר במזונות: ככל שהוא נחוץ יותר, כך הוא מצוי יותר וזול יותר באותו מקום מאשר זה שאינו נחוץ. אשר למושׁק ולענבר ולאודם ולאזמרגד – איני חושב שאחד מבריאי השכל מאמין שיש להם צורך גדול לבני האדם אלא לרפואה; ועשבים ומיני אדמה רבים מייתרים אותם ואת דומיהם.</td><br />
<td class="ar">וינבגי אן תעתבר אחואלנא פי אלוג'וד, פאנה כלמא כאן אלאמר אשד צ'רוריה ללחיואן כאן וג'ודה אכת'ר ובד'לתה אזיד, וכלמא כאן אקל צ'רוריה כאן וג'ודה אקל והו עזיז ג'דא, פאן אלאמר אלצ'רורי ללאנסאן מת'לא הו אלהוא ואלמא ואלגד'א, לכן צ'רוריה' אלהוא אשד לאנה לא יפקדה בעץ' סאעה אלא ויהלך, אמא אלמא פקד יבקי אליום ואליומין, ואלהוא אוג'ד ואכת'ר בד'לה בלא שך. וצ'רורה' אלמא אשד מן צ'רורה' אלגד'א, לאנה אד'א שרב ולם יגתד' פקד יבקי בעץ' אלנאס אלארבעה' איאם ואלכ'מסה דון גד'א, ואנת תג'ד אלמא פי כל מדינה אכת'ר מן אלגד'א וארכ'ץ. והכד'א יג'רי אלאמר פי אלאגד'יה, אשדהא צ'רורה אוג'דהא וארכ'ץ פי ד'לך אלמוצ'ע מן אלגיר צ'רורי, אמא אלמסך ואלענבר ואליאקות ואלזמרד פמא ארי אן אחדא מן אלסאלמי אלעקול יעתקד אן להא חאג'ה וכידה ענד אלאנסאן אלא ללתטבב וקד יגני ענהא וען אמת'אלהא כת'יר מן אלאעשאב ואלאטיאן.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הצדק והשוויון בין כל הברואים}}<br />
{{קו}}זה הוא ביאור חסדי ה' יתעלה וטובו אפילו באשר לבעל החיים החלוש הזה (=האדם). וביאור צדקו יתעלה והשוואתו ביניהם (=בין בני האדם) ברור מאוד, משום שבהתהוות ובכיליון הטבעיים אין פרט ממין כלשהו מכל מיני בעלי החיים המתייחד בכוח מיוחד בו, או באבר נוסף על פרט אחר ממינו. אלא כל הכוחות, הטבעיים והנפשיים והחיוניים, והאברים, הנמצאים בפרט הזה, הם הנמצאים באחר בעצם. {{מונח|ד'את}} ואם יש חסרון, הרי הוא במקרה, בגלל דבר שאינו בטבע (הפרט) שהתרחש באקראי, וזה נדיר כמו שביארנו {{הפניה|(פסקה 9)}}. אין כל עליונות של פרט על פני חברו מן הפרטים ההולכים בדרך הטבע, מלבד מה שמתחייב מצד השוני (בין הפרטים) במוכנות החומרים, שזה הכרחי לטבע חומר אותו מין, בלי שהיתה כוונה לפרט מסוים על פני אחר. אבל שיהיה לאחד כיסי מושק רבים ובגדים מוזהבים ולאחר חסרים יתרונות החיים הללו – הרי אין בכך עוול ולא עושק: מי שהשיג אותם מותרות לא זכה בדבר נוסף על עצמותו, אלא השיג דמיון כוזב או משחק; ולזה שנעדרו ממנו יתרונות החיים לא חסר דבר הכרחי, "{{עברית|וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר; אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ}}" {{הפניה|(שמות טז,יח)}}. כך הוא בדרך כלל בכל זמן ובכל מקום, ואין לשים לב לחריגים, כמו שביארנו {{הפניה|(פסקה 9)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פהד'א הו תבין אפצ'אל אללה תע(א)לי וג'ודה ולו פי חק הד'א אלחיואן אלצ'עיף. ואמא תביין עדלה תע(א)לי ותסויתה בינהם פבין ג'דא (ג'דא), לאן ליס פי אלכון ואלפסאד אלטביעי אן יכ'תץ שכ'ץ חיואן מן סאיר אנואע אלחיואן בקוה כ'ציצה בה או בעצ'ו זאיד עלי שכ'ץ אכ'ר מן נועה, בל אלקוי כלהא אלטביעיה ואלנפסאניה ואלחיואניה ואלאעצ'א אלמוג'ודה פי הד'א אלשכ'ץ הי אלמוג'ודה פי אלאכ'ר באלד'את, ואן כאן ת'ם נקץ פבאלערץ' מן אג'ל אמר טאר[י] ממא ליס פי אלטבע, וד'לך קליל כמא בינא לא תפאצ'ל אצלא בין אלאשכ'אץ אלג'ארי[י]ן עלי מג'רי אלטבע, אלא מא הו לאזם מן ג'הה' אכ'תלאף תהיו אלמואד אלד'י ד'לך צ'רורי לטביעה' מאדה' ד'לך אלנוע מא קצד בה שכ'[צא](ץ) דון שכ'ץ, אמא כון הד'א ענדה נואפג' מסך כת'ירה ות'יאב מד'הבה והד'א עאדם הד'[א](ה) אלפצ'ול מן אלעיש, פלא מט'למה פי ד'לך ולא ג'ור, ולא אלד'י חצל לה הד'א אלתטאול ט'פר בשי זאיד פי ג'והרה, ואנמא חצל עלי כ'יאל כאד'ב או לעב. ולא הד'א אלעאדם לפצ'ול אלעיש נקצה ואג'ב, {{עברית|ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו}}, הד'א הו אלאכת'רי פי כל זמאן וכל מכאן, ולא ילתפת ללשאד' כמא בינא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}17</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חתימה}}<br />
{{קו}}לפי שתי התבוננויות אלה יתברר לך חסדו יתעלה על ברואיו, {{אינדקס|א)}} בכך שהביא למציאות את ההכרחי כסדרו, {{אינדקס|ב)}} ובכך שהשווה בין פרטי המין בבריאתם.{{קו}}לפי התבוננות אמיתית זו{{קו}}{{אינדקס|משפט)}} אמר אדון החכמים: "[הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ] {{עברית|כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט}} [אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא]" {{הפניה|(דברים לב,ד)}},{{קו}}{{אינדקס|חסד ואמת)}} ואמר {{עברית|דוד}}: "{{עברית|כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת}} {{עברית|[}}לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו]" {{הפניה|(תהילים כה,י)}} כמו שביארנו {{הפניה|(פסקה 14),}}{{קו}}{{אינדקס|רחמים)}} ובפירוש אמר {{עברית|דוד}}: "{{עברית|טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו}}" {{הפניה|(שם קמה,ט)}}, כי הבאתנו למציאות היא הטוב הגדול הגמור כמו שביארנו {{הפניה|(בראש הפסקה; לעיל פסקה 8; ג,י9-8)}}, ובריאת הכוח המנהיג את בעל החיים היא הרחמים עליו כמו שביארנו {{הפניה|(א,נד7)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובחסב האד'ין אלאעתבארין יבין לך אפצ'אלה תעאלי עלי כ'לקה באיג'אד אלצ'רורי עלי תרתיבה, ותסויתה בין אשכ'אץ אלנוע פי כ'לקהם. ובחסב הד'א אלאעתבאר אלצחיח קאל סיד אלעאלמין {{עברית|כי כל דרכיו משפט}}, וקאל {{עברית|דוד}} {{עברית|כל ארחות י"י חסד ואמת (וגו')[וכו']}} כמא בינא, ובביאן קאל {{עברית|דוד טוב י"י לכל ורחמיו על כל מעשיו}}, לאן איג'אדנא הו אלכ'יר אלכביר באלאטלאק כמא בינא, וכ'לק אלקוה אלמדברה לחיואן הו אלרחמה לה כמא בינא:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%90&diff=308חלק ג, פרק יא2021-05-31T06:35:58Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק יא}}<br />
{{כותרת|רוע המלחמות מבורות והשלום מהכרת האמת}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הכרת האמת היא היסוד למציאות הטובה}}<br />
{{קו}}אותן רעות גדולות שבני האדם גורמים זה לזה בשל המטרות והתאוות והדעות והאמונות – כולן גם כן באות בעקבות העדר, כי כולן נובעות מבורות, כלומר מהעדר חכמה. כמו שהעיוור, משום שחסרה לו הראייה, נתקל ונחבל תמיד, ואף חובל באחרים, כי אין לו מי שיורהו את הדרך – כך כיתות בני האדם, כל אדם כמידת בורותו עושה לעצמו ולאחרים רעות גדולות הפוגעות בפרטי המין (האנושי). ואילו היתה ביניהם חכמה, שיחסהּ לצורה האנושית הוא כיחס הכוח הרואה לעין – היו נמנעים כל נזקיו, מעצמו ומאחרים. כי בידיעת האמת מסתלקות האיבה והשנאה ובטלים הנזקים שאנשים גורמים זה לזה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}הד'ה אלשרור אלעט'ימה אלואקעה בין אשכ'אץ אלאנסאן מן בעצ'הם לבעץ' בחסב אלאגראץ' ואלשהואת ואלארא ואלאעתקאדאת כלהא איצ'א תאבעה לעדם, לאנהא כלהא לאזמה ען אלג'הל, אעני ען עדם אלעלם, כמא אן אלאעמי לפקדה אלבצר לא יזאל עאת'רא מג'רוחא, ג'ארחא לגירה איצ'א, לכונה ליס ענדה מן יהדיה אלטריק, כד'לך פרק אלנאס כל שכ'ץ עלי קדר ג'הלה יפעל בנפסה ובגירה שרורא עט'ימה פי חק אשכ'אץ אלנוע. ולו כאן ת'ם עלם אלד'י נסבתה ללצורה אלאנסאניה כנסבה' אלקוה אלבאצרה ענד אלעין לאנכפת אד'יאתה כלהא ען נפסה וען גירה, לאן במערפה' אלחק תרתפע אלעדאוה ואלבגצ'ה ותבטל אד'יה' אלנאס בעצ'הם לבעץ',</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ראיה שבהשגת האמת יסתלקו הרעות}}<br />
{{קו}}כבר הובטח על כך ונאמר: "{{עברית|וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ}} {{עברית|[}}וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.] {{עברית|וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה}} {{עברית|[}}יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן.] {{עברית|וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק}} {{עברית|[}}עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה]" {{הפניה|(ישעיהו יא,ו-ח)}}. אחר כך הודיע את הסיבה לכך ואמר שהסיבה להסתלקות מעשי האיבה והיריבויות וההשתלטויות האלה, היא שאז ידעו בני האדם את מהותו האמיתית של האלוה, ואמר: "{{עברית|לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים}}" {{הפניה|(שם,ט)}}. דע זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}קד ועד בד'לך וק(א)[י]ל {{עברית|וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ו[כ](ג)ו' ופרה ודב תרעינה ו[כ](ג)ו' ושעשע יונק ו[כ](ג)ו'}}, ת'ם אעטי סבב ד'לך וקאל אן אלסבב פי ארתפאע הד'ה אלעדאואת ואלמנאפראת ואלתסלטאת הו מערפה' אלנאס חיניד' בחקיקה' אלאלאה, פקאל {{עברית|לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את י"י כמים לים מכסים}}, פאעלמה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99&diff=307חלק ג, פרק י2021-05-31T06:35:57Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק י}}<br />
{{כותרת|אין הרע מכוון מאת האל}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חכמי הכלאם: ההעדר אינו זקוק לפועל}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|טענה א)}} ה"מדברים" הללו, כמו שהודעתיך {{הפניה|(א,עג33-20)}}, אינם מדמים הֶעְדֵּר פרט להֶעְדֵּר המוחלט. ואילו את העדרי כל התכונות אין הם חושבים להעדרים, אלא הם חושבים שדינם של כל העדר ותכונה כדין שני הפכים, כמו עיוורון וראייה, ומוות וחיים; שהם לדעתם כמו חום וקור.{{קו}}לכן הם קובעים כללית ואומרים {{אינדקס|טענה ב)}} שההעדר אינו נזקק לפועֵל, והפעולה היא המצריכה בהכרח פועֵל. ודבר זה נכון במובן מסוים; אך אף על פי שהם אומרים שההעדר אינו נזקק לפועֵל, {{אינדקס|מסקנה)}} הם אומרים על פי עקרונותיהם שה' מעוור ומחריש וגורם לנע לנוח, כי ההעדרים האלה הם עניינים מצויים לדעתם.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}האולא אלמתכלמון כמא אעלמתך לא יתכ'ילו[א](ן) אלעדם גיר אלעדם אלמטלק, אמא אעדאם אלמלכאת כלהא פלא יט'נו(נ)הא אעדא[ם](מא), בל יט'נו[א](ן) אן כל עדם ומלכה חכמהא חכם אלצ'דין, כאלעמי ואלבצר, ואלמות ואלחיאה, פאן ד'לך ענדהם במנזלה' אלחאר ואלבארד, ולד'לך יטלקון אלקול ויקולון אן אלעדם לא יפתקר לפאעל, ואנמא אלפעל הו אלד'י יסתדעי פאעלא ולא בד, והד'א צחיח בוג'ה מא, ומע כונהם הם יקולון אן אלעדם לא יחתאג' לפאעל יקולון עלי אצלהם אן אללה יעמי ויצם, ויסכן אלמתחרך, אד' הד'ה אלאעדאם ענדהם מעאני מוג'ודה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת הרמב"ם: ההעדר אינו קיים אך נוהגים לייחסו לפעולה}}<br />
{{קו}}ראוי שנודיע לך את דעתנו שלנו בעניין זה, כפי מה שקובע העיון הפילוסופי:{{קו}}{{אינדקס|מסיר מכשול)}} ידוע לך {{הפניה|(ב,הנחות18)}} שמסיר המכשול הוא מניע במובן מסוים. כמי שמסיר עמוד מתחת לקורה וכך היא נופלת בשל משקלה הטבעי, ואנו אומרים שמסיר העמוד הזה הניע את הקורה. דבר זה נזכר ב(ספרו של אריסטו) "פיזיקה" {{הפניה|(ח,4 255ב 26-24)}}.{{קו}}{{אינדקס|מסיר תכונה)}} באותו אופן אנו גם אומרים שמי שהסיר תכונה מסוימת יצר את אותו העדר, אף על פי שההעדר אינו דבר מצוי. כי כמו שאנו אומרים על מי שכיבה נר בלילה שהוא חולל את החושך, כך אנו אומרים על מי שהשחית את הראייה שהוא עשה את העיוורון; אף על פי שהחושך והעיוורון הם העדרים ואינם נזקקים לפועֵל.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פינבגי אן נעלמך בראינא נחן פי ד'לך עלי מא יקתצ'יה אלנט'ר אלפלספי, וד'לך, אנך קד עלמת אן מזיל אלעאיק הו (אל)מחרך בוג'ה מא, כמן אזאל עמוד(א) מן תחת כ'שבה פסקטת בת'קלהא אלטביעי, פאנא נקול אן ד'לך אלמזיל ללעמוד חרך אלכ'שבה, קד ד'כר ד'לך פי אלסמאע, ובהד'א אלנחו איצ'א נקול פי אלד'י אזאל מלכה' מא אנה צנע ד'לך אלעדם ואן כאן אלעדם ליס הו שי(א) מוג'וד(א). פכמא נקול פי מן אטפא סראג'א באלליל אנה אחדת' אלט'לאם, כד'לך נקול פי מן אפסד אלבצר אנה קד פעל אלעמי, ואן כאן אלט'לאם ואלעמי אעדא[ם](מא) וליסת תפתקר לפאעל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פרשנות המקרא}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|שימוש בפועל מיוחד)}} לפי פרשנות {{מונח|תאויל}} זו יתבארו דברי {{עברית|ישעיה}}: "{{עברית|יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע}}" {{הפניה|(ישעיהו מה,ז)}}. כי ה{{עברית|חֹשך}} וה{{עברית|רע}} הם העדרים. התבונן כיצד לא אמר "{{עברית|עושה חֹשך}}" ולא אמר "{{עברית|עושה רע}}", כי אין הם דברים מצויים כך שתהיה ה{{עברית|עשיה}} קשורה להם. אלא השתמש לגביהם בלשון "{{עברית|ברא}}", כי למילה זו יש קשר להעדר בעברית, כמו שנאמר: "{{עברית|בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים}} {{עברית|[}}אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ]" {{הפניה|(בראשית א,א)}}. וזאת מהעדר. ואופן ייחוס ההעדר לפעולת הפועֵל הוא באופן זה שהזכרנו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובחסב הד'א אלתאויל יתבין קול {{עברית|ישעיה יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע}}, אד' אל{{עברית|חשך}} ואל{{עברית|רע}} אעדאם, ותאמל כיף לם יקל {{עברית|עושה חשך}} ולא קאל {{עברית|עושה רע}} לאנהא ליסת אמורא מוג'ודה פתתעלק בהא אל{{עברית|עשיה}}, ואנמא אטלק עליהמא {{עברית|ב(ו)רא}}, לאן הד'ה כלמה להא תעלק באלעדם פי אללסאן אלעבראני כמא קאל {{עברית|בראשית ברא אלהים וגו'}} וד'לך מן עדם, ואלוג'ה פי נסבה' אלעדם לפעל אלפאעל הו עלי הד'א אלוג'ה אלד'י ד'כרנא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הבנה א לפסוק)}} בדרך זו ניתן גם להבין את דבריו: "{{עברית|מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר?}} [הֲלֹא אָנֹכִי ה']" {{הפניה|(שמות ד,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|הבנה ב)}} תיתכן גם פרשנות {{מונח|תאויל}} אחרת לכך, והיא שהאמירה היא: "מי הוא אשר ברא את האדם בעל יכולת דיבור, או בורא אותו בלא יכולת לדבר?". והמשמעות: הבאה למציאות של חומר שאינו מקבל אותה תכונה, תהא זו כל תכונה שתהיה. כך שמי שמביא למציאות חומר מסוים שאינו מקבל אחת מן התכונות אומרים עליו שהוא עשה את ההעדר ההוא, כמו שאומרים על מי שיכול להציל אדם ממוות אך נסוג מכך ולא הצילו, שהוא הרגו.</td><br />
<td class="ar">ועלי הד'א אלנחו איצ'א (ת)[י]פהם קולה {{עברית|מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור}}. וימכן פי הד'א תאויל אכ'ר, והו אן יקאל מן הו אלד'י כ'לק אלאנסאן מתכלמא או יכ'לקה עאדם אלכלאם, מענאה איג'אד מאדה גיר קאבלה לתלך אלמלכה אי מלכה כאנת, פאן אלד'י יוג'ד מאדה' מא גיר קאבלה למלכה מן אלמלכאת יקאל ענה אנה פעל ד'לך אלעדם. כמא יקאל פי מן כאן קאדרא עלי כ'לאץ שכ'ץ מן אלהלאך פנכל ענה ולם יכ'לצה אנה קד קתלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום טענה א: פועל אינו קשור בהעדר}}<br />
{{קו}}הרי התברר לך שלכל הדעות פעולת הפועֵל אינה קשורה בהעדר בשום אופן, אלא אומרים שהוא עשה את ההעדר במקרה, כמו שביארנו. ואילו הדבר שעושה הפועֵל בעצם {{מונח|ד'את}} – יהא זה כל פועל שיהיה – הוא דבר מצוי בהכרח, ופעולתו קשורה למצוי דווקא.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקד תבין לך אנה עלי כל ראי לא יתעלק פעל אלפאעל בעדם בוג'ה, ואנמא יקאל אנה פעל אלעדם באלערץ' כמא בינא. ואמא אלשי אלד'י יפעלה אלפאעל באלד'את פהו שי מוג'וד צ'רורה אי פאעל כאן, ואנמא יתעלק פעלה במוג'וד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|טענה ב: הרע הוא העדר}}<br />
{{קו}}אחרי הקדמה זו עליך לזכור את מה שהוכח {{הפניה|(אריסטו, מטפיזיקה ט,ט,1051א 21-18)}}:{{קו}}{{אינדקס|טענה: רע הוא יחסי)}} שהרָעוֹת אינן אלא רעות ביחס לדבר מה;{{קו}}{{אינדקס|טענה: יחסי הוא העדר)}} ושכל מה שהוא רעה לגבי אחד מן המצויים – אותה רעה היא העדרו של אותו דבר, או העדר של אחד ממצביו התקינים.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה: רע=העדר)}} לכן קובעים כללית משפט האומר שכל הרעות הן העדרים.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה)}} דוגמה לכך באדם: מותו הוא רע, והוא העדרו; וכן חוליו או עוניו או בורותו – רעות לגביו, וכולם העדרי תכונות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד הד'ה אלתוטיה פלת[ת]ד'כר מא קד תברהן מן כון אלשרור אנמא הי שרור באצ'אפה אלי שי מא, ואן כל מא הו שר פי חק מוג'וד מן אלמוג'ודאת פאן ד'לך אלשר הו עדם ד'לך אלשי או עדם חאלה צאלחה מן חאלאתה, ולד'לך תטלק אלקצ'יה ויקאל, אלשרור כלהא אעדאם, מת'אל ד'לך פי אלאנסאן פאן מותה שר והו עדמה, וכד'לך מרצ'ה או פקרה או ג'הלה שרור פי חקה, וכלהא אעדאם מלכאת.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he">אם תתחקה אחר פרטי אותו משפט כללי, תמצא שאין בו כל חריגה אלא{{קו}}{{אינדקס|א)}} למי שאינו מבדיל בין העדר ותכונה ובין שני הפכים,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או מי שאינו יודע את טבעיהם של כל הדברים. כמו מי שאינו יודע שככלל, בריאות היא איזון מסוים והיא שייכת לקטגוריית היחס, ושככלל, העדר אותו יחס הוא החולי. והמוות הוא העדר הצורה עבור כל חי. וכן כל אחד משאר המצויים שיכלה, כיליונו הוא העדר צורתו.</td><br />
<td class="ar">ואד'א תתבעת ג'זאיאת הד'ה אלקצ'יה אלכליה וג'דתהא לא (תכד'ב)[תכ'רם] אצלא אלא ענד מן לא יפרק בין אלעדם ואלמלכה ובין אלצ'דין, או מן לא יערף טבאיע אלאמור כלהא, כמן לא יערף אן אלצחה עלי אלעמום הי אעתדאל מא, ואן ד'לך מן באב אלמצ'אף, ואן עדם תלך אלנסבה הו אלמרץ' עלי אלעמום. ואלמות עדם אלצורה פי חק כל חי. וכד'לך כל מא יפסד מן סאיר אלמוג'ודאת אנמא פסאדה עדם צורתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מסקנות: האל עושה רק טוב והחומר הוא הגורם לרע}}<br />
{{קו}}לאחר הקדמות אלה ייוודע בוודאות שעל ה' יתהדר ויתרומם אין אומרים בשום אופן שהוא עושה רע בעצם, {{מונח|ד'את}} כוונתי שהוא יתעלה יכוון בכוונה ראשונית לעשות רע. דבר זה לא ייתכן. אלא כל מעשיו הם טוב גמור, כי אין הוא עושה אלא מציאות, וכל מציאות היא טוב. וכל הרעות הן הֶעדרים שאין קשורה אליהם פעולה אלא באופן שאמרנו, שהוא הביא את החומר למציאות בטבעו הנוכחי, שהוא היותו מחובר להעדר תמיד כמו שנודע – ולכן הוא (=החומר) הסיבה לכל כיליון ולכל רעה. לכן כל מה שה' לא המציא לו את החומר הזה – אינו כלה ולא תחול בו אף רעה. נמצא שמהותה האמיתית של כל פעולת ה' – טוב, כי היא מציאות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמאת יעלם יקינא אן אללה עז וג'ל לא יטלק עליה אנה יפעל שרא באלד'את בוג'ה, אעני אנה תע(א)לי יקצד קצדא אוליא אן יפעל אלשר, הד'א לא יצח, בל אפעאלה כלהא תע(א)לי כ'יר מחץ', לאנה לא יפעל אלא וג'וד(א), וכל וג'וד כ'יר, ואלשרור כלהא אעדאם לא יתעלק בהא פעל אלא באלג'הה אלתי (בינא)[קלנא], בכונה אוג'ד אלמאדה עלי הד'ה אלטביעה אלתי הי עליהא והי כונהא מקארנה' אלעדם אבדא כמא קד עלם, פלד'לך הי אלסבב פי כל פסאד וכל שר, ולד'לך כל מא לם יוג'ד לה אללה הד'ה אלמאדה לא יפסד ולא ילחקה שר מן אלשרור, פתכון חקיקה' פעל אללה כלה כ'יר(א) אד' הו וג'וד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פרשנות המקרא למונח "טוב"}}<br />
{{קו}}לכן התבטא במפורש הספר שהאיר את אפלות העולם, ואמר: "{{עברית|וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד}}" {{הפניה|(בראשית א,לא)}}. ואפילו מציאותו של חומר שפל זה כפי שהוא, עם חיבורו להעדר המחייב את המוות ואת כל הרעות – כל זה גם הוא {{עברית|טוב}}, בשל התמדת ההוויה והימשכות המציאות באופן רציף, ולכן פירש {{עברית|ר' מאיר}}: "{{עברית|'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' – והנה טוב מות}}" {{הפניה|(בראשית רבה ט,ה)}}, בשל העניין שהסבנו אליו את תשומת הלב.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולד'לך נץ אלכתאב אלד'י אצ'א ט'למאת אלעאלם וקאל {{עברית|וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד}}. וחתי וג'וד הד'ה אלמאדה אלספליה בחסב מא הי עליה מן מקארנה' אלעדם אלמוג'ב ללמות ואלשרור כלהא כל ד'לך איצ'א {{עברית|טוב}} לדואם אלכון ואסתמראר אלוג'וד באלתעאקב, ולד'לך שרח {{עברית|ר' מאיר והנה טוב מאד והנה טוב מות}}, ללמעני אלד'י נבהנא עליה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הזמנה להתבוננות בפרק}}<br />
{{קו}}הרהר במה שאמרתי לך בפרק זה והבינהו. כך יתברר לך כל מה שאמרו הנביאים וה{{עברית|חכמים}} שהטוב כולו הוא מפעולת האלוה בעצם. ולשון {{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(נא,ג)}}: "{{עברית|אין דבר רע יורד מלמעלה}}".</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}(פתד'כר)[פתדבר] מא קלתה לך פי הד'א אלפצל ואפהמה, יבין לך כל מא קאלתה אלאנביא ואל{{עברית|חכמים}} מן אן אלכ'יר כלה מן פעל אלאלאה באלד'את, ונץ {{עברית|בראשית רבה אין דבר רע יורד מלמעלה}}:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%98%D7%96&diff=306חלק ג, פרק טז2021-05-31T06:35:56Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק טז}}<br />
{{כותרת|כשלי הפילוסופים בידיעת האל ובהשגחה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|פתיחה}}<br />
{{קו}}הפילוסופים דיברו על האל יתעלה כזב חמור מאוד על ידיעתו את זולתו, וכשלו כישלון שאין ממנו תקומה, לא להם ולא להולכים אחריהם בדעה זו.{{קו}}עוד אשמיעך {{הפניה|(בפרק זה)}} את הספקות שגרמו להם ליפול בכזב שדיברו, ואשמיעך ({{הפניה|בפרקים יט-כא)}} גם את דעת תורתנו בנוגע לכך, ואת התנגדותנו להם באשר לדעותיהם הפסולות והמגונות בעניין ידיעתו של האל {{הפניה|(בפרק כ)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אפתאת אלפלאספה עלי אללה תע(א)לי פי עלמה במא סואה אפתיאתא עט'ימא ג'דא, ועת'רוא עת'רה לא אקאלה להם מנהא ולא למן תבעהם פי ד'לך אלראי. וסאסמעך אלשבהאת אלתי אוקעתהם פי מא אפתאתוא בה, ו(ס)אסמעך איצ'א ראי שריעתנא פי ד'לך ומקאומתנא להם פי ארא(י)הם אלסייה אלשניעה פי אמר עלם אללה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דעת הפילוסופים – אין השגחה ואין ידיעה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|נקודת התחלה)}} עיקר מה שהפיל אותם בדבר זה והביא אותם לכך הוא מה שנראה במבט ראשון כחוסר סדירות במצבי בני האדם, {{אינדקס|רע לצדיק)}} ושיש אנשים צדיקים שחייהם רעים ומלאי ייסורים, {{אינדקס|טוב לרשע)}} ויש אנשים רשעים שחייהם טובים ומהנים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואכת'ר מא אוקעהם פי ד'לך ודעאהם אליה אולא הו מא יבדו באול כ'אטר מן עדם אנתט'אם אחואל אשכ'אץ אלאנסאן, וכון בעץ' אשכ'אץ אלאדמיין אלפצ'לא פי חיאה רדיה מולמה, ובעץ' אלאשכ'אץ אלשרירין פי חיאה טיבה לד'יד'ה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he">דבר זה הביאם לכך שעשו את החלוקה שתשמענה כעת. הם אמרו: הכרח באחת משתי אפשרויות:{{קו}}{{אינדקס|א: אינו יודע)}} או שהאל אינו יודע דבר מן המצבים הפרטיים האלה ואינו משיג אותם,{{קו}}{{אינדקס|ב: יודע)}} או שהוא משיג אותם ויודע אותם.{{קו}}וזו חלוקה הכרחית.</td><br />
<td class="ar">פדעאהם ד'לך אלי אן קסמוא הד'א אלתקסים אלד'י תסמעה אלאן. (פ)[ו]קאלוא, לא יכ'לו אלאמר מן אחד קסמין, אמא אן יכון אללה גיר עאלם בשי מן הד'ה אלאחואל אלשכ'ציה וגיר מדרך להא, או יכון ידרכהא ויעלמהא, והד'ה קסמה צ'רוריה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|פריסת אפשרות ב)}} אחר כך אמרו: אם הוא משיג אותם ויודע אותם, הכרח באחת משלוש אפשרויות:{{קו}}{{אינדקס|ב1: יודע ומנהיג)}} או שהוא מסדר אותם ומנהל אותם בסדר הטוב ביותר, השלם ביותר והמושלם ביותר,{{קו}}{{אינדקס|ב2: יודע ונבצר)}} או שנבצר ממנו לסדר אותם ואין לו יכולת לגביהם,{{קו}}{{אינדקס|ב3: יודע ומתעלם)}} או שהוא יודע ויכול לסדר ולהנהיג באופן טוב אלא שהוא מזניח זאת מתוך זלזול ובוז או מתוך צרות עין, כמו שאנחנו מוצאים בבני האדם איש היכול להיטיב לאדם אחר, ויודע שאותו אדם נזקק להטבתו, אלא שבשל רוע טבעו ורשעותו וצרות עינו יהיה צר עין כלפיו בעניין זה ולא ייטיבוֹ לו.</td><br />
<td class="ar">ת'ם קאלוא, פאן כאן ידרכהא ויעלמהא פלא יכ'לו אלאמר מן אחד ת'לת'ה אקסאם, אמא (אן)[אנה] ינט'מהא ויג'ריהא עלי אחסן נט'אם ואכמלה ואתמה, או יכון מגלובא ען נט'מהא לא קדרה לה עליהא, או יכון יעלם ויקדר עלי אלנט'ם ואלתדביר אלג'יד גיר אנה אהמל ד'לך עלי ג'הה' אלתהאון ואלאחתקאר או עלי ג'הה' אלחסד, כמא נג'ד מן אלנאס רג'לא קאדרא עלי איצאל כ'יר לשכ'ץ אכ'ר, ועארפא בחאג'ה' ד'לך אלשכ'ץ למא ינאלה מן כ'ירה, גיר אנה לסו טבאעה ושרה וחסדה יחסדה עלי ד'לך פלא יוצלה אליה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he">גם חלוקה זו הכרחית ונכונה, כוונתי שכל מי שיודע דבר מסוים, הכרח: {{אינדקס|ב1)}} שהוא משגיח תוך שהוא מנהיג את מה שהוא יודע; {{אינדקס|ב3)}} או שהוא מזניח זאת, כמו שאדם מזניח בביתו את הנהגת החתולים, למשל, או דבר פחות ערך מכך; {{אינדקס|ב2)}} ומי שמשגיח על דבר, יש שהוא נבצר מלהנהיג אותו אפילו רצה בכך.</td><br />
<td class="ar">והד'א אלתקסים איצ'א צ'רורי צחיח, אעני אן כל עאלם באמר מא פאנה לא יכ'לו, אמא אן תכון לה ענאיה בתדביר מא עלם או יהמל ד'לך כמא יהמל אלאנסאן פי מנזלה תדביר אלקטט מת'לא או מא הו אחקר מן ד'לך, ואלד'י לה אלענאיה באלאמר קד יגלב ען תדבירה ואן אראד ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">6</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|פסילת חלופות)}} כיוון שעשו את החלוקה הזאת, פסקו ואמרו ששתי אפשרויות מבין השלוש ההכרחיות לכל מי שיודע – בלתי אפשריות ביחס לאל יתעלה, והן {{אינדקס|ב2)}} שהוא אינו יכול, {{אינדקס|ב3)}} או שהוא יכול ואינו משגיח; {{אינדקס|דחיית ב3)}} כי זוהי מידה רעה {{אינדקס|דחיית ב2)}} או אין־אונים, וחלילה לו מהם.{{קו}}נמצא שלא נותר מכל החלוקה אלא {{אינדקס|א)}} שאין הוא יודע דבר מן העניינים האלה כלל, {{אינדקס|ב1)}} או שהוא יודע אותם ומסדר אותם בסדר הטוב ביותר. {{אינדקס|דחיית ב1)}} ומכיוון שאנו מוצאים שאין הם סדורים ולא נובעים מן ההיגיון ולא מתנהלים כראוי, {{אינדקס|מסקנה: א)}} הרי זו ראיה לכך שאין הוא יודע אותם בשום פנים ואופן.</td><br />
<td class="ar">פלמא קסמוא הד'א אלתקסים בתוא אלחכם וקאלוא, אן קסמין מן הד'ה אלת'לת'ה אקסאם אללאזמה לכל מן יעלם ממתנע פי חק אללה תע(א)לי, והמא אן לא יקדר, או יקדר ולא יעתני, אד' הד'א כ'לק שר או עג'ז, ותע(א)לי ענהמא, פלם יבק מן אלתקסים כלה אלא אן יכון לא יעלם שיא מן הד'ה אלאחואל בוג'ה, או יעלמהא וינט'מהא אחסן נט'אם, ונחן נג'דהא גיר מנתט'מה ולא לאזמה לקיאס ולא מטרדה עלי מא ינבגי, פד'לך דליל עלי כונה לא יעלמהא בוג'ה ולא בסבב.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|מניע)}} דבר זה הוא שהפילם תחילה באותו כזב חמור. תמצא את כל מה שסיכמתי לך על החלוקה שעשו, והערָתי על כך שזוהי נקודת הטעות שלהם, מבואר ומפורש בחיבורו של אלכסנדר מאפרודיסיאס "על ההנהגה".</td><br />
<td class="ar">הד'א אלאמר הו אלד'י אוקעהם אולא פי הד'א אלאפתיאת אלעט'ים, ותג'ד ג'מיע מא לכ'צתה לך מן תקסימהם ותנביהי עלי אן הד'א מוצ'ע גלטהם מבינא משרוחא פי מקאלה' אלאסכנדר אלאפרודסי פי אלתדביר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הביקורת על מסקנת הפילוסופים בייחוס אי ידיעה לאל}}<br />
{{קו}}ראה והתפלא {{אינדקס|א)}} כיצד נפלו לרוע חמור יותר ממה שברחו ממנו, {{אינדקס|ב)}} וכיצד גילו בורות בדבר שהם לא חדלו מלהסב אליו את תשומת לבנו, ופירשוהו לנו תמיד.{{קו}}{{אינדקס|הסבר א)}} נפילתם לרוע חמור יותר ממה שברחו ממנו, הוא שהם נמנעו מלייחס לאל הזנחה – ופסקו לו אי ידיעה, ושכל מה שבעולם השפל הזה נסתר ממנו ואין הוא משיגו.{{קו}}{{אינדקס|הסבר ב)}} הבורות שהם גילו במה שהם לא חדלו מלהסב אליו את תשומת לבנו, היא שהם התבוננו במציאות לפי מצבי בני האדם, שרעותיהם באות מהם או מהכרח טבע החומר, כמו שהם אומרים ומבהירים תמיד. וכבר ביארנו מכך מה שראוי {{הפניה|(ג,יב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פארי ואעג'ב כיף וקעוא פי שר ממא הרבוא מנה, וכיף ג'הלוא אלאמר אלד'י לם יזאלוא ינבהו(נ)נא עליה וישרחונה לנא דאימא. אמא וקועהם פי שר ממא הרבוא מנה, פכונהם הרבוא מן אן ינסבוא ללה אלאהמאל וקטעוא עליה באלג'הל, וכון כל מא פי הד'א אלעאלם אלספלי מסתורא ענה (ו)לא ידרכה. ואמא ג'הלהם במא לם יזאלוא ינבהו(נ)נא עליה, פכונהם אעתברוא אלוג'וד באחואל אשכ'אץ אלאנסאן אלתי שרורהם מנהם, או מן צ'רורה' טביעה' אלמאדה עלי מא יקולון דאימא ויבינו[א](ן), וקד בינא מן ד'לך מא ינבגי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ניסיון הפילוסופים להצדקת דעתם בטיעונים חלשים}}<br />
{{קו}}כיוון שהם קבעו כעיקרון את היסוד הזה, המחריב כל יסוד טוב ומכער את יופיה של כל דעה נכונה, החלו לאחר מכן לסלק את זרותו, וטענו שידיעת הדברים האלה בלתי אפשרית לגבי האל מכמה בחינות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} מהן, שהפרטים מושגים רק בחושים ולא בשכל, והאל אינו משיג בחוש.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומהן, שאין סוף לפרטים, ואילו הידיעה מקיפה, וידיעה אינה יכולה להקיף אינסוף.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ומהן, שידיעת הדברים המתחדשים, שהם בלי ספק פרטיים, תחייב בו שינוי מסוים, כי זו התחדשות ידיעה אחר ידיעה.{{קו}}לגבי טענתנו שלנו, קהל הדתיים, שהוא ידע אותם לפני שהיו, הם מאשימים אותנו בשתי זרויות: {{אינדקס|א)}} האחת, שידיעה תיקשר בהעדר מוחלט, {{אינדקס|ב)}} והשנייה, שידיעה של היותו של דבר בכוח וידיעת היותו בפועל, יהיו דבר אחד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פלמא אצלוא הד'ה אלקאעדה אלהאדה לכל קאעדה חסנה, אלמסמג'ה לג'מאל כל ראי צחיח אכ'ד'וא בעד ד'לך אן יזילוא שנאעתהא וזעמוא אן עלם הד'ה אלאשיא ממתנע פי חק אלאלאה מן ג'האת, מנהא אן אלג'זאיאת אנמא תדרך באלחואס לא באלעקל, ואללה לא ידרך בחאסה. ומנהא אן אלג'זאיאת לא תתנאהי, ואלעלם אחאטה, ומא לא יתנאהי לא יחאט בה עלמא. ומנהא אן אלעלם באלחואדת' והי ג'זאיה בלא שך יוג'ב לה תגיר(א) מא, לאנה תג'דד עלם בעד עלם. ובחסב דעואנא נחן מעשר אלמתשרעין אנה עלמהא קבל כונהא ישנעון עלינא שנאעתין, אחדאהמא תעלק אלעלם באלעדם אלמחץ', ואלת'אניה אן יכון עלם כון אלשי באלקוה ועלם כונה באלפעל שיא ואחדא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מחלוקות בין הפילוסופים בעניין ההשגחה והידיעה}}<br />
{{קו}}התגלעו ביניהם מחלוקות,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כך שחלקם אמרו שהוא יודע רק את המינים אבל לא את הפרטים,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} בעוד אחרים אמרו שאין הוא יודע שום דבר מחוץ לעצמותו, כדי שלא יהיה ריבוי ידיעות, לטענתם.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ויש מן הפילוסופים מי שהאמין כאמונתנו, ושהוא יתעלה יודע כל דבר ולא נעלם ממנו מאום. אלה הם אנשים גדולים שקדמו בזמן לאריסטו וגם אלכסנדר בחיבורו הנזכר לעיל הזכיר אותם, אלא שהוא דוחה את דעתם וטוען שהסתירה הגדולה ביותר לכך היא מה שאנחנו רואים, שיש רעות המגיעות לטובים וטובות שהרעים מקבלים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד תראג'מת בהם אלט'נון, חתי קאל בעצ'הם אנה יעלם אלאנואע פקט לא אלאשכ'אץ, וקאל (בעצ'הם)[אלבעץ'] מא יעלם שיא כ'ארג'א ען ד'אתה בוג'ה, חתי לא יכון ת'ם תכת'יר עלום בזעמה. ומן אלפלאספה מן יעתקד כאעתקאדנא, ואנה תע(א)לי יעלם כל שי ולא תכ'פי ענה כ'אפיה בוג'ה, והם אקואם כברא קבל ארסטו באלזמאן קד ד'כרהם איצ'א אלאסכנדר פי מקאלתה תלך, לכנה יאבי ראיהם ויקול אן אעט'ם מא ינקץ' בה מא נשאהדה מן שרור תצל אלאכ'יאר וכ'יראת ינאלהא אלאשראר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}11</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום מקור הכשל}}<br />
{{קו}}כללו של דבר, התברר לך שאילו הם כולם היו מוצאים את מצבי בני האדם סדורים לפי מה שנראה לנבער מדעת כסדירות – לא היו נופלים כלל לכל העיון הזה ולא היו מתפרצים. אלא הגורם הראשוני לעיון זה הוא ההתבוננות במצבי האדם, הטובים והרעים שבהם, ושדבר זה אינו סדור לדעתם, כמו שאמרו הבורים מבינינו: "{{עברית|לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה'}}" {{הפניה|(יחזקאל לג,יז)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובאלג'מלה פקד תבין לך, אנהם כלהם לו וג'דוא אחואל אשכ'אץ אלנאס מנתט'מה בחסב מא יבדו ללג(')מ(הו)ר אנה אנתט'אם למא וקעוא פי שי מן הד'א אלנט'ר כלה ולא תהאפתוא, בל אלדאעי אלאול להד'א אלנט'ר אעתבאר אחואל אלנאס כ'ירהם ושריר(י)הם וכון ד'לך בזעמהם גיר מנתט'ם, כמא קאל[וא] ג'האלנא {{עברית|לא יתכן דרך י"י}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}12</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקדמה לפרקים הבאים}}<br />
{{קו}}לאחר שביארתי שהדיונים בידיעה ובהשגחה קשורים זה בזה, אחל לבאר את דעות המעיינים לגבי ההשגחה {{הפניה|(ג,יז-יח)}}, ולאחר מכן אחל לענות על ההשגות שהעלו לגבי ידיעת האלוה את הפרטים {{הפניה|(ג,יט-כא)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ובעד תבייני אן אלכלאם פי אלעלם ואלענאיה מרתבט בעצ'ה בבעץ', אכ'ד' פי תביין ארא אלנ[א]ט'(א)רין פי אלענאיה, ובעד ד'לך אכ'ד' פי חל מא שככוא בה פי עלם אלאלאה באלג'זאיאת:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%98%D7%95&diff=305חלק ג, פרק טו2021-05-31T06:35:55Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק טו}}<br />
{{כותרת|יכולת האל והבלתי אפשרי}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הבלתי אפשרי – המוסכם ונקודת המחלוקת}}<br />
{{קו}}לבלתי אפשרי יש טבע יציב יציבות קבועה, שאינו מפעולת פועל ולא ייתכן לשנותו בשום אופן, ולכן אין לתאר את האלוה ב(מונחים של) יכולת לגביו. איש מאנשי העיון אינו חולק על דבר זה כלל, ורק מי שאינו מבין את המושכלות אינו יודע זאת.{{קו}}נקודת המחלוקת בין כל אנשי העיון היא רק בהצבעה על מין מסוים מן הדברים שניתן לדמיין: חלק מאנשי העיון אומרים שהוא מקטגוריית הבלתי אפשרי, שאין לתאר את האלוה ביכולת לשנותו, ואחרים אומרים שהוא מקטגוריית האפשרי, שיכולת האלוה קשורה בהבאתו למציאות כיצד שיחפוץ.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ללממתנע טביעה ת'אבתה קאימה' אלת'באת ליסת מן פעל פאעל, לא ימכן תגירהא בוג'ה, ולד'לך לא יוצף אלאלאה באלקדרה עליהא. הד'א ממא לא יכ'תלף פיה אחד מן אהל אלנט'ר בוג'ה, ולא יג'הל הד'א אלא מן לא יפהם אלמעקולאת. ואנמא מוצ'ע אלאכ'תלאף בין אהל אלנט'ר כלהם הו אלאשארה אלי נוע מא מן אלמתכ'ילאת, יקול בעץ' אהל אלנט'ר אן הד'א מן קביל אלממתנע אלד'י לא יוצף אלאלאה באלקדרה עלי תגיירה, ויקול אכ'ר אנה מן קביל אלממכן אלד'י תתעלק קדרה' אלאלאה באיג'אדה כיף שא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דוגמאות לדברים בלתי אפשריים לדעת הכל}}<br />
{{קו}}כך למשל: {{אינדקס|א)}} התקבצות של שני הפכים בזמן אחד ובמצע אחד, {{אינדקס|ב)}} והתהפכות מהויות, כלומר הפיכת העצם למקרה והמקרה לעצם, {{אינדקס|ג)}} או קיומו של עצם גשמי מבלי שיהיה בו מקרה – כל זה מקטגוריית הבלתי אפשרי לפי כל אחד מאנשי העיון. {{אינדקס|ד)}} וכן שהאלוה יביא למציאות (אלוה) כמותו, {{אינדקס|ה)}} או יאיין את עצמו {{מונח|ד'את}}, {{אינדקס|ו)}} או יהפוך לגוף, {{אינדקס|ז)}} או ישתנה – כל זה מקטגוריית הבלתי אפשרי, ואין לתאר את האלוה ביכולת לגבי משהו מאלו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}מת'אל ד'לך, אג'תמאע אלצ'דין פי אן ואחד ומחל ואחד, ואנקלאב אלאעיאן אעני רג'וע אלג'והר ער[ץ'](צ'א) ואלערץ' ג'והר(א), או וג'וד ג'והר ג'סמאני דון ערץ' פיה, כל הד'א מן קביל אלממתנע ענד כל אחד מן אהל אלנט'ר. כד'לך כון אלאלאה יוג'ד מת'לה, או יעדם ד'אתה, או יתג'סד, או יתגיר, כל הד'א מן קביל אלממתנע, ולא יוצף אלאלאה באלקדרה עלי שי מן ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דוגמאות לדברים שיש מחלוקת בשאלה אם הם בלתי אפשריים}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|מקרה בלא עצם)}} אשר לשאלה אם יכול להימצא מקרה מופשט שאינו בעצם – כת אחת מאנשי העיון, והם המֻעְתַזִלה, דמיינו כך וחשבו שהוא בגדר האפשרי, ואילו אחרים טענו שהוא בגדר הבלתי אפשרי. אם כי את הדוגלים בקיום מקרה שאינו חל על מצע לא הביא לכך עיון גרידא אלא הדאגה לטיעונים דתיים שהעיון דוחק אותם מאוד, והם חילצו עצמם באמירה הזאת.{{קו}}{{אינדקס|בריאת יש מאין)}} וכן הבאה למציאות של דבר ההופך לגוף מלא־חומר כלל הוא מקטגוריית האפשרי לדעתנו ומקטגוריית הבלתי אפשרי לדעת הפילוסופים.{{קו}}{{אינדקס|גאומטריה בלתי אפשרית)}} וכך אומרים הפילוסופים שהבאה למציאות של ריבוע שאלכסונו כאורך צלעו, או זווית במרחב המוקפת בארבע זוויות ישרות במישור, וכיוצא בזה – כל זה הוא מקטגוריית הבלתי אפשרי. ויש אנשים שאינם יודעים מתמטיקה, ואינם יודעים מהדברים האלה אלא את הביטויים גרידא בלא תפיסת משמעותם, החושבים שהם אפשריים.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אמא הל יוג'ד ער[ץ'](צ'א) מג'רד(א) לא פי ג'והר, פאן פרקה מן אהל אלנט'ר והם אלמעתזלה תכ'ילוא ד'לך וראוה מן באב אלממכן, ואכ'רון קאלוא הו מן באב אלממתנע, ואן כאן אלקאיל בוג'וד ערץ' לא פי מחל לם יודה לד'לך מג'רד אלנט'ר בל מראעאה' אמור שרעיה זאחמהא אלנט'ר מזאחמה שדידה פתכ'לצוא בהד'ה אלקולה, כד'לך איג'אד שי מתג'סם מן לא מאדה אצלא הו מן קביל אלממכן ענדנא, ומן קביל אלממתנע ענד אלפלאספה, והכד'א יקול אלפלאספה, אן איג'אד מרבע קטרה מת'ל צ'לעה או זאויה מג'סמה יחיט בהא ארבע זואיא בסיטה קאימה ומא נחי הד'א אלנחו כל ד'לך מן קביל אלממתנע, ובעץ' מן יג'הל אלתעאלים ולם יעלם מן הד'ה אלאמור גיר מג'רד אלפאט' לא תצור מעני יט'נהא ממכנה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקושי באפיון הבלתי אפשרי}}<br />
{{קו}}מי ייתן וידעתי{{קו}}{{אינדקס|גבול הבלתי אפשרי)}} האם שער זה פתוח ופרוץ וכל אחד יכול לטעון על כל עניין שיעלה בדעתו ולומר: "זה אפשרי", ואדם אחר יאמר: "לא כי, אלא הוא בלתי אפשרי לפי טבע הדבר"; או שיש דבר הסוגר את השער וחוסם אותו, כך שאדם יפסוק חד משמעית ויאמר שדבר זה בלתי אפשרי מטבעו.{{קו}}{{אינדקס|אמצעי לבחינת הבלתי אפשרי)}} והאם הערכת הדבר וההתבוננות בו היא בכוח המדמה או בשכל.{{קו}}{{אינדקס|זיהוי הגבול מושכל-מדומה)}} וכיצד ניתן להבחין בין המדומה לבין המושכל. כי אדם יכול להתווכח עם אחר או להתווכח עם עצמו בעניין מסוים, שהוא ימצא כאפשרי לדעתו ולכן יאמר שהוא אפשרי מטבעו, ויאמר החולק: "האמירה שהדבר אפשרי היא פעולת הדמיון ואינה מהתבוננות השכל".{{קו}}{{אינדקס|אמצעי לזיהוי הגבול)}} ועוד, האם יש דבר מסוים שבאמצעותו ניתן להבחין בין הכוח המדמה לבין השכל? והאם דבר זה הוא חיצוני לשניהם גם יחד, או שבשכל עצמו ניתן להבחין בין המושכל לבין המדומה?{{קו}}כל אלה נקודות למחקר מעמיק מאוד. ואין זו מטרת הפרק.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פיא לית שערי הל הד'א אלבאב מפתוח מבאח ולכל אחד אן ידעי פי אי מעני תצורה ויקול הד'א ממכן, ויקול אכ'ר בל הו ממתנע בחסב טביעה' אלאמר, או ת'ם שי יסד הד'א אלבאב ויחצרה, חתי יקטע אלאנסאן קטעא אן הד'א ממתנע בטביעתה. והל עיאר ד'לך ואעתבארה באלקוה אלמתכ'ילה או באלעקל, ובאי שי יפרק בין אלמתכ'יל ואלמעקול. לאנה קד ינאזע (אלשכ'ץ)[אלאנסאן] גירה או (ת)[י]נאזע(ה) [הו] נפסה פי אמר מא יג'דה ממכנא ענדה פיקול אנה (י)[מ]מכן פי טביעתה, ויקול אלמנאזע הד'א אלתמכין הו פעל אלכ'יאל לא באעתבאר אלעקל, פהל ת'ם איצ'א שי מא יפארק בה בין אלקוה אלמתכ'ילה ובין אלעקל, והל ד'לך שי כ'ארג' ענהמא ג'מיעא, או באלעקל נפסה יפרק בין אלמעקול ואלמתכ'יל כל הד'ה מואצ'ע בחת' (תסתקצי)[מסתקצא] ג'דא. ומא הד'א גרץ' אלפצל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום ומסקנות}}<br />
{{קו}}התברר אם כן שלפי כל דעה ושיטה{{קו}}{{אינדקס|א)}} יש דברים שהם בלתי אפשריים ומציאותם בלתי אפשרית,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ושאין לתאר את האלוה ביכולת לגביהם, ואין זה חוסר אונים מצדו ולא חסרון יכולת בכך שאין הוא משנה אותם,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונמצא שהם מחויבים ואינם מפעולת פועל.{{קו}}והתברר שנקודת המחלוקת היא על דברים שיש להתלבט מאיזו משתי הקטגוריות הם: האם מקטגוריית הבלתי אפשרי או מקטגוריית האפשרי.{{קו}}הבן זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקד באן אנה עלי כל ראי ומד'הב הנא אמור ממתנעה ומחאל וג'ודהא, ואנה לא יוצף אלאלאה באלקדרה עליהא, ולא עג'ז פי חקה ולא נקץ קדרה פי כונה לא יגירהא, פהי אד'א לאזמה ליסת מן פעל פאעל. פקד באן אן מוצ'ע אלאכ'תלאף פי אשיא תפרץ' מן אי אלקבילין הי, הל מן קביל אלממתנע או מן קביל אלממכן. פחצל הד'א:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%98&diff=304חלק ג, פרק ט2021-05-31T06:35:54Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק ט}}<br />
{{כותרת|החומר חוצץ מהבנת המופשט}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חציצת החומר}}<br />
{{קו}}החומר הוא חציצה גדולה בפני השגת הנבדל (מחומר) כפי שהוא – אפילו היה הוא החומר הנכבד ביותר והזך ביותר, כלומר אפילו חומר הגלגלים, כל שכן החומר האפל העכור הזה, שהוא החומר שלנו. לכן כל אימת שירצה שכלנו להשיג את האלוה או אחד מהשכלים (הנבדלים), הוא ימצא את החציצה הגדולה מבדילה בינו לבין כך.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אלמאדה חג'אב עט'ים ען אדראך אלמפארק עלי מא הו עליה, ולו כאנת אשרף מאדה ואצפאהא, אעני ולו מאדה' אלאפלאך פנאהיך הד'ה אלמאדה אלמט'למה אלכדרה אלתי הי מאדתנא. פלד'לך כלמא ראם עקלנא אדראך אלאלאה או אחד אלעקול וג'ד אלחג'אב אלעט'ים חאיל(ה) בינה ובין ד'לך,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דימויי החציצה בתיאורי האל}}<br />
{{קו}}לדבר זה נרמז בכל ספרי הנביאים כשנאמר שאנו מוסתרים מה' והוא מוסתר מאיתנו בענן או בחושך או בערפל או בעב ורמיזות מעין אלה, משום שאנו מוגבלים מלהשיגו בשל החומר.{{קו}}{{אינדקס|ענן)}} ולזו הכוונה במה שנאמר: "{{עברית|עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו}}" {{הפניה|(תהילים צז,ב)}}, להסב את תשומת הלב לכך שהמונע הוא עכירות העצם שלנו, לא שהוא יתעלה גוף שמקיף אותו ערפל או עב או ענן כך שאי אפשר לראותו, כמו שנראה מפשט מילות המשל.{{קו}}{{אינדקס|חושך)}} משל זה גם נכפל, ונאמר: "{{עברית|יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ}}" {{הפניה|(שם יח,יב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואלי הד'א הי אלאשארה פי ג'מיע כתב אלאנביא באן נחן מחג'ובון ען אללה, והו מסתור ענא בגמאם או בט'לאם או בצ'באב או בסחאב ונחו (ת)[ד']לך אלאשארה, לכוננא מקצרין ען אדראכה מן אג'ל אלמאדה, והד'א הו אלקצד בקולה {{עברית|ענן וערפל סביביו}}, תנביהא עלי כון אלמאנע כדורה' ג'והרנא, לא אנה תע(א)לי ג'סם אחאט בה צ'באב או סחאב או גמאם פמנע מן רויתה עלי מא יעטי ט'אהר אלפאט' אלמת'ל. וקד תכרר הד'א אלמת'ל איצ'א, קאל {{עברית|ישת חשך סתרו}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|דימויי חציצה וגילוי במעמד הר סיני}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|ענן מסתיר)}} וכן התגלותו יתעלה "{{עברית|בְּעַב הֶעָנָן}}" {{הפניה|(שמות יט,ט)}} ו"{{עברית|חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל}}" {{הפניה|(דברים ד,יא)}} – גם היא לא נועדה אלא שילמדו ממנה על עניין זה. כי כל דבר המושג ב{{עברית|מראה הנבואה}} אינו אלא משל לעניין כלשהו. ואף על פי שאותו מעמד גדול היה גדול מכל {{עברית|מראה נבואה}} וחורג מכל היקש – לא היה זה, כוונתי להתגלותו יתעלה {{עברית|בעב הענן}}, בלא משמעות, אלא להסב את תשומת הלב לכך שהשגת מהותו האמיתית נמנעת מאיתנו בשל החומר החשוך המקיף אותנו, ולא אותו יתעלה, כי הוא יתעלה אינו גוף.{{קו}}{{אינדקס|ענן גשם)}} וכן ידוע ומפורסם באומה שיום {{עברית|מעמד הר סיני}} היה יום של עננים, ערפל וגשם קל. נאמר: "{{עברית|ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה [}}גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ] {{עברית|גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם.}} [הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי, מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל]" {{הפניה|(שופטים ה,ד-ה)}}. גם זאת אפוא הכוונה בדבריו: "{{עברית|חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל}}" {{הפניה|(דברים ד,יא)}}, לא שה{{עברית|חושך}} הקיף אותו יתעלה, כי אין אצלו יתעלה חושך אלא האור הבהיר התמידי, שמשִפעו מאיר כל חשוך, כמו שנאמר במשלים הנבואיים: "{{עברית|וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ}}" {{הפניה|(יחזקאל מג,ב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וכד'לך תג'ליה תע(א)לי {{עברית|בעב הענן}}, ו{{עברית|חשך ענן וערפל}}, אנמא כאן ד'לך איצ'א ליסתדל מנה עלי הד'א אלמעני, לאן כל שי ידרך פי {{עברית|מראה הנבואה}} אנמא הו מת'ל למעני מא. וד'לך אלמשהד אלעט'ים ואן כאן אעט'ם מן כל {{עברית|מראה נבואה}} וכ'ארג'א ען כל קיאס לכן לם יכן ד'לך ללא מעני אעני תג'ליה תע(א)לי {{עברית|בעב הענן}}, בל ללתנביה אן אדראך חקיקתה ממתנע עלינא מן אג'ל אלמאדה אלמט'למה אלמחיטה בנא, לא בה תע(א)לי, אד' הו תע(א)לי לא ג'סם. ומעלום איצ'א (ו)משהור פי אלמלה אן יום {{עברית|מעמד הר סיני}} כאן יום גים וצ'באב ומטר יסיר, קאל {{עברית|י"י בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה [וכו'](גם שמים נטפו) גם עבים נטפו מים}}. פיכון איצ'א הו אלקצד בקולה {{עברית|ח[ו]שך ענן וערפל}}, לא אנה תע(א)לי אחאט בה אל{{עברית|ח[ו]שך}}, אד' הו תע(א)לי לא ט'לאם ענדה אלא אלצ'ו אלבאהר אלדאים, אלד'י מן פיצ'ה אצ'א כל מט'לם, כמא קיל פי אלאמת'אל אלנבויה {{עברית|והארץ האירה מכבודו}}:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97&diff=303חלק ג, פרק ח2021-05-31T06:35:53Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק ח}}<br />
{{כותרת|מקור החסרונות בחומר וההתמודדות עמהם}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|הקדמה: הכיליון בחומר, ולא בצורה}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|חומר)}} כל הגופים המתהווים וכלים – הכיליון חל עליהם רק מצד חומרם בלבד.{{קו}}{{אינדקס|צורה)}} ואילו מצד הצורה, ובבחינת עצמות הצורה – לא חל עליהם כיליון אלא הם נשארים. הלא תראה שכל צורות המינים מתמידות ונשארות. הכיליון חל על הצורה רק במקרה, כלומר בשל חיבורה לחומר.{{קו}}{{אינדקס|הֶעדר)}} וטבע החומר ומהותו האמיתית – שאין הוא משוחרר לעולם מחיבור לְהֶעְדֵּר, ולכן אין מתקבעת בו צורה, אלא הוא פושט צורה ולובש אחרת תמיד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}כל אלאג'סאם אלכאינה אלפאסדה אנמא ילחקהא אלפסאד מן ג'הה' מאדתהא לא גיר, אמא מן ג'הה' אלצורה ובאעתבאר ד'את אלצורה פלא ילחקהא פסאד בל הי באקיה, אלא תרי אן אלצור אלנועיה כלהא דאימה באקיה, ואנמא לחק אלפסאד ללצורה באלערץ' אעני למקארנתהא אלמאדה, וטביעה' אלמאדה וחקיקתהא אנהא אבדא לא תנפך מן מקארנה' (אל)עדם, פלד'לך לא תת'בת פיהא צורה בל תכ'לע צורה ותלבס אכ'רי דאימא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|משל האישה הזונה}}<br />
{{קו}}מה מופלאים {{מונח|גריב}} דברי {{עברית|שלמה}} בחכמתו בכך שדימה את החומר ל{{עברית|אשת איש זונה}} {{הפניה|(משלי ו,כד-ז,כז)}}. כי אין בנמצא בשום אופן חומר בלי צורה, ונמצא שהוא {{עברית|אשת איש}} תמיד, שאינה יכולה להשתחרר מ{{עברית|איש}} ולעולם לא תימצא {{עברית|פנויה}}. ואף על פי שהיא {{עברית|אשת איש}} היא מחפשת תמיד איש אחר שיחליף את בעלה, והיא מפתה אותו ומושכת אותו בכל דרך אפשרית, עד שיקבל ממנה מה שבעלה היה מקבל. זהו מצב החומר: כל צורה שיש בו – היא המכינה אותו לקבלת צורה אחרת, ואין הוא חדל מלנוע כדי לפשוט את הצורה שהושגה עד כה ולהשיג אחרת. ואותו מצב עצמו מתקיים לאחר השגת הצורה האחרת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומא אגרב קול {{עברית|שלמה}} בחכמתה פי תשביהה אלמאדה {{עברית|באשת איש זונה}}, לאן לא תוג'ד מאדה דון צורה בוג'ה, פהי {{עברית|אשת איש}} דאימא לא תנפך מן {{עברית|איש}} ולא תוג'ד {{עברית|פנויה}} אבדא, ומע כונהא {{עברית|אשת איש}} פלא תברח טאלבה רג'ל אכ'ר תסתבדל בה בעלהא ותכ'דעה ותג'ד'בה בכל וג'ה אלי אן ינאל מנהא מא כאן ינאל בעלהא, והד'ה חאל אלמאדה. וד'לך אן אי צורה כאנת פיהא פתלך אלצורה תהייהא לקבול צורה אכ'רי, ולא תזאל פי אלחרכה לכ'לע הד'ה אלצורה אלחאצלה ותחציל אכ'רי, והי אלחאל בעינהא בעד חצול אלצורה אלאכ'רי.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מסקנות באדם: הרע מהחומר, הטוב מהצורה, האילוץ והפתרון}}<br />
{{קו}}התברר אפוא שכל אובדן וכיליון או חסרון אינו אלא בשל החומר.{{קו}}ביאור הדבר באדם, לדוגמה:{{קו}}{{אינדקס|הרע הגופני)}} אם צורתו מעוותת או אבריו חורגים מטבעם, וכן אם כל פעולותיו חלשות, או בטלות, או לא סדירות – בין אם כל זה מטבע הלידה בין אם זה אירע לו (במהלך חייו) – כל זה נובע מחומרו הקלוקל, לא מצורתו. וכן כל בעל חיים ימות או יחלה רק בשל חומרו ולא בשל צורתו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקד באן אן כל תלאף ופסאד או נקץ אנמא הו מן אג'ל אלמאדה. וביאן ד'לך פי אלאנסאן מת'לא, אן תשויה' צורתה וכ'רוג' אעצ'איה ען טביעתהא, וכד'לך צ'עף אפעאלה כלהא או בטלאנהא או אצ'טראבהא, לא פרק אן יכון ד'לך כלה פי אצל אלג'בלה או טאריא עליה, אנמא ד'לך כלה תאבע למאדתה אלפאסדה לא לצורתה. וכד'לך כל חיואן אנמא ימות וימרץ' מן אג'ל מאדתה לא מן אג'ל צורתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">4</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|הרע המעשי והמחשבתי)}} וכל עבירות האדם וחטאיו כולם נובעים דווקא מחומרו ולא מצורתו, ואילו כל מעלותיו נובעות דווקא מצורתו. כך למשל השגתו של אדם את בוראו, ותפיסתו {{מונח|תצור}} כל מושכל, ושליטתו בתאוותיו ובכעסו, ומחשבתו על מה שראוי לעשות ומה שראוי להתרחק ממנו – כל זה נובע מצורתו. ואילו אכילתו ושתייתו ובעילתו ולהיטותו לכך, וכן כעסו וכל מידה רעה שיש לו – כל זה נובע מחומרו.</td><br />
<td class="ar">וג'מיע מעאצי אלאנסאן וכ'טאיאה כלהא אנמא הי תאבעה למאדתה לא לצורתה, ופצ'אילה כלהא אנמא הי תאבעה לצורתה. מת'אל ד'לך, אן אדראך אלאנסאן באריה ותצורה כל מעקול, ותדבירה לשהותה וגצ'בה, ופכרתה פי מא ינבגי אן יותי ומא ינבגי אן יג'תנב, כל ד'לך תאבע לצורתה. אמא אכלה ושרבה ונכאחה ושרהה פי ד'לך, וכד'לך גצ'בה וכל כ'לק סאי יוג'ד לה, פאן ד'לך כלה תאבע למאדתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">5</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|האילוץ והפתרון)}} כיוון שהתברר שהדבר כך הוא, ושלפי קביעת החכמה האלוהית לא ייתכן שיימצא חומר בלי צורה ולא שתימצא צורה מצורות אלה בלי חומר; והתחייב שצורה אנושית נכבדה מאוד זו, שכבר ביארנו {{הפניה|(א,א)}} שהיא {{עברית|צלם אלהים ודמותו}}, תהיה קשורה לחומר העפרי העכור והחשוך הזה המביא את האדם לכל חסרון וכיליון – ניתנה לה, כוונתי לצורה האנושית, יכולת על החומר וממשלה והנהגה ושלטון, כדי שתכניע אותו ותרסן את דחפיו ותשיב אותו אל המצב הישר ביותר והמאוזן ביותר האפשרי.</td><br />
<td class="ar">פלמא תבין אן אלאמר כד'לך ולם ימכן במקתצ'י אלחכמה אלאלאהיה אן תוג'ד מאדה דון צורה, ולא אן תוג'ד צורה מן הד'ה אלצור דון מאדה, ולזם ארתבאט הד'ה אלצורה אלאנסאניה אלשריפה ג'דא (אלתי) [אלד'י] קד בינא אנהא {{עברית|צלם אלהים ודמותו}} בהד'ה אלמאדה אלתראביה אלכדרה אלמט'למה אלדאעיה לה לכל נקץ ופסאד, ג'על להא אעני ללצורה אלאנסאניה קדרה עלי אלמאדה ואסתילא(א) וחכמ(ה) וסלטא[ן](נא) חתי תקהרהא ותרדע דואעיהא ותרדהא (ע)[א]לי אקום מא ימכן ואעדלה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההתמודדות עם החומר: בני החורין ממעטים בעיסוק בו}}<br />
{{קו}}ומכאן נחלקו מדרגות בני האדם. כי יש מבין האנשים מי ששאיפתו תמיד להעדיף את הנכבד ביותר ולבקש את הקיום המתמיד כמחויב לצורתו הנכבדה. ועל כן אין הוא מעסיק את מחשבתו אלא בתפיסת מושכלות והשגת דעות נכונות על כל דבר, והידבקות בשכל האלוהי השופע עליו, שממנו באה אותה צורה למציאות. וכל אימת שדחפי החומר מביאים אותו (=את האדם) לטינופו ולחרפתו המפורסמת (של החומר) יתייסר על מה שנקלע אליו, ויבוש וייכלם על מה שנתנסה בו. והוא שואף למעט באותה בושה ככל יכולתו ולהישמר ממנה בכל אופן אפשרי.{{קו}}{{אינדקס|משל לבן חורין)}} כמו אדם שהמלך כעס עליו וציווה עליו להעביר זבל ממקום למקום כדי להשפילו. אותו אדם ישאף ככל יכולתו להסתתר במהלך אותה השפלה, ואולי יעביר דבר מועט למקום קרוב, שמא לא יתלכלכו ידיו ולא בגדיו ולא יראהו אדם. כך עושה בן החורין.{{קו}}{{אינדקס|משל לעבד)}} אך העבד ישמח בכך, ויחשוב שלא הועמס עליו טורח גדול, ויטיל את כל גופו לאותו זבל ולכלוך, ויטנף את פניו וידיו, ויעביר (את הזבל) בפרהסיה כשהוא צוחק ושמח ומוחא כפיו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ומן הנא תקסמת מראתב אלאדמיין, פמן אלנאס אלאשכ'אץ אלד'ין רומהם דאימא אית'אר אלאשרף וטלב אלבקא אלדאים עלי מקתצ'י צורתה אלשריפה, פלא יפכר אלא פי תצור מעקול ואדראך ראי צחיח פי כל שי, ואתצאל באלעקל אלאלאהי אלפאיץ' עליה אלד'י מנה וג'דת תלך אלצורה. וכלמא דעתה ואעי אלמאדה לקד'ארתהא ועארהא אלמשהור תאלם למא נשב פיה, ואסתחי וכ'ג'ל ממא אבתלי בה, וראם אלתקליל מן ד'לך אלעאר ג'הדה ואלתחפט' מנה בכל וג'ה, כאנסאן סכ'ט עליה אלסלטאן ואמרה באן ינקל זבלא מן מוצ'ע [א]ל[י ]מוצ'ע אהאנה לה, פאן ד'לך אלאנסאן ירום ג'הדה אן יתסתר פי חאל תלך אלאהאנה, ועסי אן ינקל שיא יסירא למוצ'ע קריב [ו]לעלה לא (י)[ת]תמרת' לה יד ולא ת'וב ולא יראה (אכ'ר)[אחד], הכד'א יפעל אלאחראר. אמא אלעבד פיסר בד'לך וירי אנה לם יכלף כביר משקה, וירתמי בג'מלה' ג'סדה פי ד'לך אלזבל ואלוסך', וילטך' וג'הה וידיה, וינקל פי אלאשהאר והו יצ'חך ויפרח ויצפק בידיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">7</td><br />
<td class="he">כך מצביהם של בני האדם. יש מבני האדם אנשים כמו שאמרנו, החושבים את כל דחפי החומר כחרפה וגנות ופחיתויות שהתחייבו בהכרח, ובפרט חוש המישוש שהוא חרפה לנו כמו שציין אריסטו {{הפניה|(אתיקה ניקומכית ג, 10, 1118ב 1-4)}}, שבגללו אנו להוטים אחר אכילה ושתייה וקיום יחסי מין. ראוי למעט בכך ככל האפשר, ולעשותו בסתר, ולהתייסר מעשייתו, ולא לדבר על כך ולא להרחיב עליו דברים, ולא להתקבץ לדברים אלה. אלא יהיה האדם מושל על כל הדחפים האלה, ממעט בהם ככל האפשר, ולא עוסק בהם אלא כפי ההכרח בלבד,{{קו}}{{אינדקס|תכלית האדם)}} ויציב את תכליתו – תכלית האדם באשר הוא אדם, שהיא תפיסת {{מונח|תצור}} המושכלות ותו לא, שהחשובה והנכבדה בהן היא השגת האלוה והמלאכים ושאר מעשיו כפי היכולת. האנשים הללו הם אשר עם ה' תמיד, והם אשר נאמר להם: "{{עברית|אֱלֹהִים אַתֶּם, וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם}}" {{הפניה|(תהילים פב,ו)}}. זהו המבוקש מן האדם; כוונתי שזוהי תכליתו.</td><br />
<td class="ar">והכד'א אחואל אלנאס, (פאן) מן אלנאס אשכ'אץ כמא קלנא כל דואעי אלמאדה ענדהם עאר וקביח ונקאיץ לזמת צ'רורה, ובכ'אצה אלחאסה אללאמסה אלתי הי עאר עלינא כמא ד'כר ארסטו, אלתי בחסבהא נשתהי אלאכל ואלשרב ואלנכאח, פאנה ינבגי אלתקליל מן ד'לך מא אמכן, ואלתסתר בה, ואלתאלם לפעלה, ואן לא יוקע פי ד'לך כלאם ולא יבסט קול, ולא יג'תמע להד'ה אלאשיא, בל יכון אלאנסאן חאכמא עלי הד'ה אלדואעי כלהא מקצרא פיהא ג'הדה, ולא יתנאול מנהא אלא מא לא בד מנה, ויג'על גאיתה גאיה' אלאנסאן מן חית' הו אנסאן והו תצור אלמעקולאת לא גיר, אלתי אכדהא ואשרפהא אדראך אלאלאה ואלמלאיכה וסאיר אפעאלה חסב אלמקדרה, והאולא אלאשכ'אץ הם אלד'ין מע אללה לא יברחון, והם אלד'ין קיל להם {{עברית|אלהים אתם ובני עליון כלכם}}, והד'א הו אלמטלוב מן אלאנסאן אעני אן הד'ה הי גאיתה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההתמודדות עם החומר: הבורים מתמכרים אליו}}<br />
{{קו}}אך האחרים, המוסתרים מה', והם אספסוף הבורים – עשו ההפך מכך: ביטלו כל מחשבה והתבוננות במושכלות, ועשו לתכליתם את אותו החוש שהוא חרפתנו הגדולה, כלומר חוש המישוש. אין הם חושבים ולא מעסיקים את דעתם אלא באכילה ויחסי מין ותו לא, כמו שהתבאר על היותם של פורקי העול שטופים באכילה ובשתייה וביחסי מין;{{קו}}{{אינדקס|שתייה)}} נאמר: "{{עברית|וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ}}" {{הפניה|(ישעיהו כח,ז)}},{{קו}}{{אינדקס|אכילה)}} ונאמר: "{{עברית|כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה [}}בְּלִי מָקוֹם]" {{הפניה|(שם,ח)}},{{קו}}{{אינדקס|מיניות)}} ונאמר: "{{עברית|וְנָשִׁים מָשְׁלוּ בוֹ}}" {{הפניה|(שם ג,יב)}} – ההפך ממה שנדרש מהם מראשית היצירה: "{{עברית|וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ}}" {{הפניה|(בראשית ג,טז)}}. הוא תיאר גם את גודל תאוותנותם, ואמר: "{{עברית|אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ}}" {{הפניה|(ירמיהו ה,ח)}}, ואמר: "{{עברית|כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים}} [עֲצֶרֶת בֹּגְדִים]" {{הפניה|(שם ט,א)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואמא אלאכ'רון אלמחג'ובון ען אללה והם זמרה' אלג'אהליה פבעכס הד'א, עטלוא כל פכר ורויה פי מעקול, וג'עלוא גאיתהם תלך אלחאסה אלתי הי עארנא אלאכבר אעני חאסה' אללמס, פלא פכר להם ולא רויה אלא פי אכל ונכאח לא גיר, כמא בין פי אלאשקיא פי אנהמאכהם פי אלאכל ואלשרב ואלנכאח, קאל {{עברית|וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו (וגו')}}, וקאל {{עברית|כי כל שלחנות מלאו קיא צואה (בלי מקום)}}, וקאל {{עברית|ונשים משלו בו}}, עכס מא טלב בהם פי אול אלכ'לקה {{עברית|ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך}}. ווצף שדה' שרההם איצ'א וקאל {{עברית|איש אל אשת רעהו יצהלו}}, וקאל {{עברית|כי כלם מנאפים (וגו')}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}9</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|משלי שלמה והנמשלים המוסריים}}<br />
{{קו}}בשל עניין זה הקדיש {{עברית|שלמה}} את כל {{עברית|משלֵי}} לאזהרה מפני ניאוף ושתייה משכרת, כי בשני אלה שטופים השנואים המרוחקים מה', שנאמר עליהם: "{{עברית|כִּי לוֹא לַה' הֵמָּה}}" {{הפניה|(ירמיהו ה,י)}}, ונאמר: "{{עברית|שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ}}" {{הפניה|(שם טו,א)}}.{{קו}}דבריו (של שלמה) "{{עברית|אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא}}" וכל אותו משל {{הפניה|(משלי לא)}} ברורים, כי אם הזדמן לאדם כלשהו חומר טוב, נוח, שאינו גובר עליו ואינו מקלקל את סדרו – הרי זו מתת אל. כללו של דבר: קל להנהיג את החומר הנוח, כמו שציינו, ואם אין הוא נוח – אין זה נמנע מן המתאמן לרסנו. לכן השתמש {{עברית|שלמה}}, הוא ואחרים, בכל דברי המוסר האלה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולהד'א אלמעני ג'על {{עברית|שלמה משלי}} כלה ללנהי ען אלזנא ואלשרב אלמסכר אד' האד'אן פיהמא אנהמאך אלמסכ'וט עליהם אלמבעדין (מ)[ע]ן אללה, אלד'ין קיל פיהם {{עברית|כי ל(ו)א לי"י המה}}, וקיל {{עברית|שלח מעל פני ויצאו}}. ואמא קולה {{עברית|אשת חיל מי ימצא}} וד'לך אלמת'ל כלה, פהו בין, לאנה אד'א אתפק לשכ'ץ מא מאדה ג'ידה מתאתיה גיר גאלבה לה ולא מפסדה לנט'אמה פאנהא מוהבה אלאהיה, ובאלג'מלה [אן] אלמאדה אלמתאתיה יסהל קודהא כמא ד'כרנא, ואן כאנת גיר מתאתיה פאנה לא ימתנע עלי אלמרתאץ' רדעהא, ולד'לך (א)[ו]דב {{עברית|שלמה}} בתלך אלאדאב כלהא הו וגירה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}10</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מצוות התורה וחכמינו לריסון דחפי החומר}}<br />
{{קו}}ציוויי התורה ואיסוריה אינם אלא לרסן את כל דחפי החומר. על כן ראוי למי שבוחר להיות אדם באמת, ולא בהמה בתבנית אדם ובמתארו, שישים לו למטרה להחשיב כפחותים את כל דחפי החומר כגון אכילה ושתייה וקיום יחסי מין וכעס ושאר המידות הנובעות מן התאווה והכעס, ויבוש בהם, ויקבע להם תחומים בנפשו:</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ואואמר אלשריעה ונואהיהא אנמא הי לרדע דואעי אלמאדה כלהא. פינבגי למן את'ר אן יכון אנסאנא חקיקה לא בהימה פי שכל אנסאן ותכ'טיטה, אן יג'על וכדה פי אסתנקאץ כל דואעי אלמאדה מן אכל ושרב ונכאח וגצ'ב וסאיר אלכ'לק אלתאבעה ללשהוה ואלגצ'ב, ויסתחי מנהא, ויג'על להא מראתב פי נפסה,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">11</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|אכילה)}} מה שאי אפשר בלעדיו, כמו האכילה והשתייה – עליו להגביל את עצמו ממנו למועיל ביותר, וכפי צורך התזונה ולא כפי ההנאה. וכן ימעט בדיבור עליו ובהתאספות עבורו. ידועה לך מורת רוחם (של חז"ל) מ{{עברית|סעודה שאינה שלמצוה}} {{הפניה|(בבלי פסחים מט,א)}}, ושאנשי המעלה כמו {{עברית|פינחס בן יאיר}} לא אכלו מעולם אצל אף אחד, ו{{עברית|רבינו הקדוש}} רצה שיאכל אצלו והוא לא עשה זאת {{הפניה|(בבלי חולין ז,ב)}}.</td><br />
<td class="ar">אמא מא לא בד מנה כאלאכל ואלשרב פיקתצר מנה עלי אלאנפע ובחסב חאג'ה' אלאגתד'א לא בחסב אללד'ה, ויקצר אלכלאם פיה איצ'א ואלאג'תמאע עליה, קד עלמת כראהתהם ל{{עברית|סעודה שאינה של( )מצוה}}, ואן אלפצ'לא מת'ל {{עברית|פינחס בן יאיר}} מא אכל קט ענד אחד, וראם {{עברית|רב[י]נו הקדוש}} אן יאכל ענדה פלם יפעל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">12</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|שתייה)}} אשר לשתייה – דינה כדין האכילה בכל הנוגע לכוונה (נוסח אחר: להמעטה). ואילו אל ההתאספות לשתייה משכרת עליך להתייחס כחרפה רבה יותר מהתאספות בני אדם כשהם ערומים וערוותם גלויה ועושים את צרכיהם לאור יום ביושבם יחד. ביאור הדבר: כי עשיית הצרכים היא דבר הכרחי שאין לאדם עצה לדחותו, ואילו השכרות היא מעשה האיש הרע בבחירתו; והגנאי בגילוי הערווה מפורסם ולא מושכל, ואילו קלקול השכל והגוף מורחק מצד השכל. לכן ראוי למי שבוחר להיות אדם שיתרחק מזאת ולא ידבר על כך.</td><br />
<td class="ar">ואמא אלשראב פחכמה חכם אלטעאם פי אלקצד. ואמא אלאג'תמאע ללשרב אלמסכר פליכן ענדך אשד עארא מן אג'תמאע אקואם עראיא מכשופי אלעוראת יתגוטו[א](ן) נהארא פי מג'לס ואחד. וביאן ד'לך, אן אלתגוט אמר צ'רורי ליס ללאנסאן פי דפעה חילה, ואלסכר [הו] מן פעל אלרג'ל אלרדי באכ'תיארה, ואסתקבאח כשף אלעורה משהור לא מעקול, ואפסאד אלעקל ואלג'סם מג'תנב באלעקל, פלד'לך ינבגי למן את'ר אן יכון אנסאנא אן יג'תנב הד'א ולא יוקע פיה כלאמא.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">13</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|מיניות)}} על יחסי המין אין לי צורך להרחיב מעבר למה שאמרתי בפירוש {{עברית|אבות}} {{הפניה|(פה"מ אבות א,ה)}} ממה שנאמר בתורתנו החכמה והטהורה, על מיאוס הדבר והאיסור להזכירו או לדבר בו בשום פנים ואופן. ידועים לך דבריהם (של חז"ל) ש{{עברית|אלישע}} עליו השלום נקרא "{{עברית|קָדוֹשׁ}}" {{הפניה|(מלכים־ב ד,ט)}} משום שהוא נמנע מן המחשבה על כך, עד שהוא לא ראה קרי {{הפניה|(בבלי ברכות י,ב)}}. וידועים לך דבריהם על {{עברית|יעקב}} עליו השלום ש{{עברית|לא יצאה ממנו שכבת זרע קודם ראובן}} {{הפניה|(בבלי יבמות עו,א)}}. כל אלה דברים שהועברו במסורת באומה כדי להקנות לבניה את המידות האנושיות.</td><br />
<td class="ar">ואמא אלנכאח פלא אחתאג' אן אקול פי ד'לך זאידא (ע)[א]לי מא קלתה פי שרח {{עברית|אבות}} ממא ג'א פי שריעתנא אלחכימה אלטאהרה מן כראהה' ד'לך ותחרים ד'כרה או אלחדית' פיה בוג'ה ולא בסבב, וקד עלמת קולהם אן {{עברית|אלישע}} ע"אס אנמא תסמי {{עברית|קדוש}} לאצ'ראבה ען אלפכרה פי ד'לך חתי אנה לם יחתלם, וקד עלמת קולהם ען {{עברית|יעקב}} עליה אלסלאם אנה {{עברית|לא יצאה ממנו שכבת זרע קודם ראובן}}, הד'ה כלהא אמור מנקולה פי אלמלה לתכסבהם אלכ'לק אלאנסאני,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}14</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חומרת העבירה במחשבה: הרהורי עבירה קשים מעבירה}}<br />
{{קו}}ידועים לך דבריהם: "{{עברית|הרהורי עבירה קשין מעבירה}}" {{הפניה|(בבלי יומא כט,א)}}. יש לי פירוש יוצא דופן מאוד בביאור הדבר, והוא שכשאדם עובר עבירה – העבירה היא מצד המקרים הנובעים מחומרו דווקא, כמו שביארתי {{הפניה|(פסקה 3)}}, כלומר שהוא עבר בבהמיותו. ואילו המחשבה היא מסגולות האדם הנובעות מצורתו, ונמצא שאם הוא מעסיק את מחשבתו בעבירה – הוא עובר בחלק הנכבד יותר משני חלקיו; ואין חטאו של מי שעבר ושִעבד עבד בור כחטאו של מי ששעבד בן חורין נעלה. כי בצורה האנושית הזאת, ובכל סגולותיה הנובעות ממנה, אין ראוי להשתמש אלא במה שהן נועדו לו: להידבק בנעלֶה ולא להידרדר לשפל המדרגה.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}קד עלמת קולהם {{עברית|הרהורי עבירה קשין מעבירה}}. ולי פי ביאן ד'לך תפסיר מסתגרב ג'דא, וד'לך, אן אלאנסאן אד'א אתי מעציה פהו אנמא עצי מן חית' אלאעראץ' אלתאבעה למאדתה כמא בינת, אעני אנה עצי בבהימיתה, אמא אלפכרה פהי מן כ'ואץ אלאנסאן אלתאבעה לצורתה, פאד'א אג'אל פכרתה פי אלמעציה פקד עצי באשרף ג'זאיה, וליס את'ם מן תעדי ואסתכ'דם עבדא ג'אהלא כאת'ם מן אסתכ'דם חרא פאצ'לא. פאן הד'ה אלצורה אלאנסאניה וג'מיע כ'ואצהא אלתאבעה להא לא ינבגי אן תצרף אלא פי מא אהלת לה ללאתצאל באלאעלי לא ללאנחטאט ללדרך אלאספל.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}15</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חומרת העבירה בדיבור}}<br />
{{קו}}ידועה לך חומרת האיסור שנאמר אצלנו על {{עברית|נבלות הפה}}.{{קו}}{{אינדקס|ייחוד האדם)}} גם זה מחויב, כי הדיבור הוא מסגולות בני האדם, והוא טובה שהתברך בה והתייחד בה, כמו שנאמר: "{{עברית|מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם}} [אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר? הֲלֹא אָנֹכִי ה']" {{הפניה|(שמות ד,יא)}}, ואמר הנביא: "{{עברית|ה' אֱלֹהִים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים}}" {{הפניה|(ישעיהו נ,ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|להשתמש בטובה לשם פחיתות)}} על כן אין ראוי להשתמש בטובה זו – שניתנה לנו לשם שלמות, כדי שנִלמַד ונְלַמֵּד – בפחיתות הגדולה ביותר ובחרפה הגמורה, עד שנאמר כל מה שאומרים ה{{עברית|גוים}} הבורים המופקרים בשיריהם ובסיפוריהם הראויים להם, ולא למי שנאמר להם: "{{עברית|וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ}}" {{הפניה|(שמות יט,ו)}}.{{קו}}{{אינדקס|כפיות טובה)}} וכל מי שמשתמש במחשבתו או בדיבורו באחד מענייני אותו חוש שהוא חרפה לנו, כך שיחשוב על שתייה או יחסי מין יותר ממה שיש בו צורך, או יאמר בו שירים – הרי לקח את הטובה שהתברך בה, והשתמש בה ונעזר בה לחטוא למיטיב ולהמרות את פיו, והרי הוא כמי שנאמר עליהם: "{{עברית|וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל}}" {{הפניה|(הושע ב,י)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד עלמת עט'ים אלתחרים אלד'י ג'א ענדנא פי {{עברית|נבלות הפה}} וד'לך איצ'א לאזם אד' הד'א אלנטק באללסאן הו מן כ'ואץ אלאנסאן, ונעמה אנעם בהא עליה ומיז בהא, כמא קאל {{עברית|מי שם פה לאדם}}, וקאל אלנבי(א) {{עברית|(אדני)[י"י] אלהים נתן לי לשון למודים}}, פלא ינבגי אן תצרף הד'ה אלנעמה אלתי והבת לנא ללכמאל לנתעלם ונעלם פי אנקץ אלנקאיץ ופי אלעאר אלתאם, חתי יקאל כל מא תקולה אל{{עברית|גוים}} אלג'הלה אלפאסקון פי אשעארהם ואכ'בארהם אללאיקה בהם, לא במן קיל להם {{עברית|ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש}}. וכל מן צרף פכרתה או כלאמה פי שי מן אכ'באר תלך אלחאסה אלתי הי עאר עלינא, חתי יפכר פי שראב או נכאח באכת'ר מן אלמחתאג' אליה, או יקול פי ד'לך אשעאר(א), פקד אכ'ד' אלנעמה אלתי אנעם בהא עליה וצרפהא ואסתעאן בהא עלי עציאן אלמנעם ומכ'אלפה' אואמרה, פיכון כמן קיל פיהם {{עברית|וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}16</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|מאפייני לשון הקודש}}<br />
{{קו}}יש לי גם טעם לכך שלשוננו זאת נקראת "{{עברית|לשון קֹדש}}". אין לחשוב שזו הפרזה מצדנו, או טעות, אלא זו אמת. כי בלשון מקודשת זו לא נקבע כלל שם לאבר המין, לא של הגברים ולא של הנשים, ולא לעצם המעשה המביא להולדה, ולא לזרע, ולא לשתן, ולא לצואה. לכל הדברים האלה לא נקבעה כלל הוראה ראשונית בלשון העברית, אלא משתמשים עבורם במונחים מושאלים וברמיזות. הכוונה בזה היתה שאין ראוי להזכיר דברים אלה כך שייקבעו להם שמות, אלא הם דברים שיש לשתוק לגביהם. וכאשר ההכרח מביא להזכירם, עורכים לכך תחבולות בכינויים מביטויים אחרים, כמו שכאשר ההכרח מביא לעשותם מסתתרים בכך ככל האפשר.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}ולי איצ'א תעליל פי תסמיה' לגתנא הד'ה {{עברית|לשון (ה)קדש}}, פלא יט'ן אן ד'לך (לגו)[גלו] מנא או גלט, בל ד'לך חקיקה, וד'לך אן הד'ה אללגה אלמקדסה לם יוצ'ע פיהא אסם בוג'ה לאלה' אלנכאח לא מן אלרג'אל ולא מן אלנסא, ולא לנפס אלפעל אלמוג'ב ללתנאסל, ולא ללמני, ולא ללבול, ולא ללגאיט, הד'ה אלאשיא כלהא לם יוצ'ע להא מת'אל אול בוג'ה פי אללגה אלעבראניה, אלא יעבר ענהא באסמא מסתעארה ובאשאראת, כאן אלקצד בד'לך אן הד'ה אלאשיא מא ינבגי ד'כרהא פתג'על להא אסמא, בל הי אמור מסכות ענהא, ואד'א דעת אלצ'רורה לד'כרהא יחתאל לד'לך בכנאיאת מן אלפאט' אכ'רי, כמא אנה אד'א דעת אלצ'רורה לאפעאלהא יתסתר פי ד'לך גאיה' אלג'הד.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">17</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|אברי הרבייה)}} לאברו של הגבר קראו "{{עברית|גיד}}", והוא מונח על דרך הדוֹמוּת (החיצונית), כי אמרו: "{{עברית|וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ}}" {{הפניה|(ישעיהו מח,ד)}}. הם אמרו גם "{{עברית|שָׁפְכָה}}" {{הפניה|(דברים כג,ב)}}, על שם פעולתו. ואברה של האישה: "{{עברית|קֳבָתָהּ}}" {{הפניה|(במדבר כה,ח)}}, ו"{{עברית|קֵבה}}" היא שמה של הקיבה. ואילו "{{עברית|רחם}}" הוא שמו של האבר הפנימי שהעובר נוצר בו.{{קו}}{{אינדקס|הפרשות)}} שמה של הצואה: "{{עברית|צואה}}", נגזר מן "{{עברית|יצא}}". שמו של השתן: "{{עברית|מימי רגלים}}". שמו של הזרע: "{{עברית|שכבת זרע}}".{{קו}}{{אינדקס|מעשה הרבייה)}} לעצם המעשה המביא להולדה אין שם כלל. מכנים זאת "{{עברית|ישכב}}" או "{{עברית|יבעול}}" או "{{עברית|יקח}}" או "{{עברית|יגלה ערוה}}" – כך ותו לא. אל יטעך "{{עברית|ישגל}}" ותחשוב שהוא שם הפעולה. אין הדבר כן, כי "{{עברית|שֵגַל}}" הוא מונח המציין שפחה המיועדת לקיום יחסי מין בלבד: "{{עברית|נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ [}}בְּכֶתֶם אוֹפִיר. שִׁמְעִי בַת וּרְאִי... וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ, כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ]" {{הפניה|(תהילים מה,י-יב)}}. האמור בכתיב "{{עברית|ישגלנה}}" {{הפניה|(דברים כח,ל)}} – משמעותו: ייקחנה כשפחה לעניין זה.</td><br />
<td class="ar">אמא אלאלה מן אלרג'אל פקאלוא {{עברית|גיד}}, והו אסם עלי ג'הה' אלשבה, לאנהם קאלוא {{עברית|וגיד ברזל ערפך}}, וקאלוא איצ'א {{עברית|שפכה}} מן פעלה, ואלאלה מן אלמראה {{עברית|קבתה}}, ו{{עברית|קבה}} אסם אלמעדה. אמא {{עברית|רחם}} פהו אסם אלעצ'ו מן אלאחשא אלד'י יתכון פיה אלג'נין. ואסם אלגאיט {{עברית|צואה}}, משתק מן {{עברית|יצא}}. ואסם אלבול {{עברית|מימי רגלים}}. ואסם אלמני {{עברית|שכבת זרע}}. ונפס אלפעל אלמוג'ב ללתנאסל לא אסם לה אצלא, יכנון ען ד'לך {{עברית|ישכב}} או {{עברית|יבע[ו]ל}} או {{עברית|יקח}} או {{עברית|יגלה ערוה}}, הד'א לא גיר. ולא יגלטך {{עברית|ישגל}} ותט'נה אסם אלפעל, ליס כד'לך, לאן {{עברית|שגל}} אסם אלג'אריה אלמעדה ללנכאח פקט, {{עברית|נצבה שגל לימינך [וכו']}}, וקולה {{עברית|ישגלנה}} עלי אלמכתוב מענאה יתכ'ד'הא ג'אריה להד'א אלמעני.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}18</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|חתימה}}<br />
{{קו}}חרגנו ברוב הפרק ממטרת החיבור לענייני מידות, וכן לעניינים דתיים. אבל אף על פי שאין הם כולם ממטרת החיבור, מהלך הדברים הוביל לכך.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וקד כ'רג'נא פי מעט'ם אלפצל ען גרץ' אלמקאלה אלי אמור כ'לקיה, ודיניה איצ'א, לכנהא ואן לם תכן כלהא מן גרץ' אלמקאלה פנסק אלכלאם דעא לד'לך:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%96&diff=302חלק ג, פרק ז2021-05-31T06:35:52Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק ז}}<br />
{{כותרת|דמות האדם שעל הכיסא היא המרכבה}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ציון לזמן ולמקום}}<br />
{{קו}}מכלל מה שראוי לחקור עליו הוא קשירת השגת ה{{עברית|מרכבה}} לשנה ולחודש וליום, וקשירתה למקום. זה מסוג הדברים שיש לבקש להם משמעות, ואין לחשוב שהוא דבר שאין לו משמעות.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}מן ג'מלה' מא ינבגי אלבחת' ענה תקייד אדראך אל{{עברית|מרכבה}} באלסנה ואלשהר ואליום ותקייד אלמוצ'ע. פהד'א ממא ינבגי אן יטלב לה מעני ולא יט'ן אנה אמר לא מעני פיה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|המפתח להבנה: הביטוי "נפתחו השמים"}}<br />
{{קו}}וממה שיש להתבונן בו, והוא המפתח לכול, הם דבריו: "{{עברית|נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם}}" {{הפניה|(יחזקאל א,א)}}. דבר זה נפוץ בדברי הנביאים, כוונתי לציון היפתחות בהשאלה, וכן היפתחות שערים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "{{עברית|פִּתְחוּ שְׁעָרִים}} [וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים]" {{הפניה|(ישעיהו כו,ב);}}{{קו}}{{אינדקס|ב)}} "[וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל] {{עברית|וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח}}" {{הפניה|(תהילים עח,כג)}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} "[שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם] {{עברית|וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם}} [וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד]" {{הפניה|(שם כד,ט);}}{{קו}}{{אינדקס|ד)}} "{{עברית|פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק}} [אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ]" {{הפניה|(שם קיח,יט)}}. וכאלה לרוב.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא ינבגי תאמלה והו מפתאח אלג'מיע קולה {{עברית|נפתחו השמים}}, והד'א שי כת'(י)ר פי כלאם אלאנביא אעני ד'כר אסתעארה' אלאנפתאח, ואנפתאח אלאבואב איצ'א, {{עברית|פתחו שערים, ודלתי שמים פתח, ושאו פתחי עולם, פתחו לי שערי צדק}}, ומן הד'א כת'יר.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}3</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|רמות השגה שונות}}<br />
{{קו}}<br />
{{אינדקס|יד ה')}} וממה שראוי שתשים לב אליו הוא שאף על פי שכּל התיאור הזה היה בלי ספק {{עברית|במראה הנבואה}}, כמו שנאמר: "{{עברית|וַתְּהִי עָלָיו שָׁם יַד ה'}}" {{הפניה|(יחזקאל א,ג)}} – אף על פי כן יש שוני רב מאוד בדרך ההתבטאות בחלקי התיאור הזה.{{קו}}{{אינדקס|דמות כמשל)}} כי כאשר הזכיר את ה{{עברית|חיות}} הוא אמר "{{עברית|דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת}}" {{הפניה|(שם,ה)}} ולא אמר רק "{{עברית|אַרְבַּע חַיּוֹת}}". וכך אמר "{{עברית|וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ}}" {{הפניה|(שם,כב)}}, וכן אמר "{{עברית|כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא}}" {{הפניה|(שם,כו)}}, וכן אמר "{{עברית|דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם}}" {{הפניה|(שם)}} – בכל אלה אמר "{{עברית|דמות}}". ואילו על ה{{עברית|אופנים}} לא אמר לא "{{עברית|דמות אופן}}" ולא "{{עברית|דמות אופנים}}" כלל, אלא הודעה סתמית על צורה מציאותית כפי שהיא.{{קו}}{{אינדקס|הערה א)}} אל יטעו אותך דבריו "{{עברית|דְּמוּת אֶחָד לְאַרְבַּעְתָּן}}" {{הפניה|(שם,טז)}}, כי אין זה באותו הסדר ולא במשמעות שנרמז אליה.{{קו}}{{אינדקס|הערה ב)}} בהשגה האחרונה הדגיש עניין זה וביארו. הוא הזכיר את ה{{עברית|רקיע}} סתם כיוון שהתחיל להזכירו, ופירט ואמר: "{{עברית|וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם}}" {{הפניה|(יחזקאל י,א)}}. הוא הזכיר כאן את ה{{עברית|רקיע}} באופן סתמי, ולא אמר "{{עברית|דמות רקיע}}" כמו שהיה כשסמך אותו ל{{עברית|ראשי דמות החיות}}. ואילו לגבי ה{{עברית|כסא}} הוא אמר: "{{עברית|דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם}}". וזאת ראיה שהשגת ה{{עברית|רקיע}} קדמה תחילה, ולאחר מכן {{עברית|נראה לו עליו דמות כסא}}. הבן זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא יג'ב אן תתנבה עליה כון הד'א אלוצף כלה ואן כאן {{עברית|במראה הנבואה}} בלא שך כמא קאל {{עברית|ותהי עליו שם יד י"י}}, לכנה מע ד'לך תגירת אלעבארה ען אג'זא הד'א אלוצף תגירא עט'ימא ג'דא, וד'לך אנה למא ד'כר אל{{עברית|חיות}} קאל {{עברית|דמות ארבע חיות}} ולם יקל {{עברית|ארבע חיות}} פקט, וכד'לך קאל {{עברית|ודמות על ראשי החיה רקיע}} וכד'לך קאל {{עברית|כמראה אבן ספיר דמות כסא}}, וכד'לך קאל {{עברית|דמות כמראה אדם}}, כל הד'ה קאל פיהא {{עברית|דמות}}. אמא אל{{עברית|אופנים}} פאנה לם יקל פיהא {{עברית|דמות אופן}} ולא {{עברית|דמות אופנים}} בוג'ה, אלא אכ'באר(א) מטלק(א) בצורה וג'ודיה עלי מא הי עליה. ולא יגלטך קולה {{עברית|דמות אחד לארבעתן}}, לאן ליס ד'לך פי הד'א אלנסק ולא בחסב אלמעני אלמשאר אליה, וג'א פי אלאדראך אלאכ'יר אכד הד'א אלמעני ובינה, וד'כר אל{{עברית|רקיע}} מטלק(א) למא בדא בד'כרה, ופצלה וקאל {{עברית|ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרובים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם}}, אטלק אלקול הנא פי אל{{עברית|רקיע}} ולם יקל {{עברית|דמות רקיע}} כמא כאן ענד אצ'אפתה ל{{עברית|ראשי דמות החיות}}. אמא אל{{עברית|כסא}} פקאל {{עברית|דמות כסא נראה עליהם}} דלילא עלי תקדם אדראך אל{{עברית|רקיע}} אולא, ובעד ד'לך {{עברית|נראה לו עליו דמות כסא}}. פאפהם ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}4</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|תבנית יד אדם – מתן צורה מהשכל הנבדל לגלגל}}<br />
{{קו}}וממה שראוי שתשים לב אליו, שהוא תיאר בהשגה הראשונה שה{{עברית|חיות}} הן בעלות כנפיים {{עברית|וִידֵי אָדָם}} {{הפניה|(שם א,ח)}} גם יחד. ובהשגה השנייה הזאת, שביאר בה שה{{עברית|חיות}} הן {{עברית|כרובים}}, השיג תחילה רק את כנפיהם, ולאחר מכן התחדשו להם {{עברית|ידי אדם}} בהשגתו. הוא אמר: "{{עברית|וַיֵּרָא לַכְּרֻבִים תַּבְנִית יַד אָדָם תַּחַת כַּנְפֵיהֶם}}" {{הפניה|(שם י,ח)}}. דבריו "{{עברית|תבנית}}" הם כדבריו "{{עברית|דמות}}", ודרגת הדבר {{עברית|תחת כנפיהם}}. הבן זאת.{{קו}}התבונן כיצד אמר במפורש: "{{עברית|אוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם}}" {{הפניה|(שם,יט)}}, אף על פי שלא ייחס להם צורה בתיאורו.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא יג'ב אן תתנבה עליה כונה וצף פי אלאדראך אלאול אן אל{{עברית|חיות}} ד'את אג'נחה {{עברית|וידי אדם}} מעא, ופי הד'א אלאדראך אלת'אני אלד'י בין פיה אן אל{{עברית|חיות}} הי {{עברית|כרובים}} אדרך אולא אג'נחתהא פקט, ובעד ד'לך חדת'ת להא {{עברית|ידי אדם}} פי אדראכה, קאל {{עברית|וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם}}, קולה {{עברית|תבנית}} מת'ל קולה {{עברית|דמות}}, ורתבה' ד'לך {{עברית|תחת כנפיהם}}, פאפהם הד'א. תאמל כיף צרח בקול(ה) {{עברית|אופנים לע[ו]מתם}} ואן כאן לם יצפהא בצורה.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}5</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההשגה השלישית, חלק תחתון: הקשת כדימוי למראה כבוד ה'}}<br />
{{קו}}הוא אמר גם: "{{עברית|כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'}}" {{הפניה|(שם א,כח)}}. חומר ה{{עברית|קשת}} המתוארת, אמיתתה ומהותה – ידועים. זה הדימוי וההמשלה המופלאים ביותר שיכולים להיות, וזה בלי ספק בכוח נבואי. הבן זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}קאל איצ'א {{עברית|כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד י"י}}, מאדה' אל{{עברית|קשת}} אלמוצופה וחקיקתהא ומאהיתהא מעלומה, והד'א אגרב מא ימכן אן יכון פי אלתשביה ואלתמת'יל, והד'א בלא שך בקוה נבויה. פאפהם ד'לך.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}6</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההשגה השלישית, חלק עליון: החשמל}}<br />
{{קו}}וממה שראוי שתשים לב אליו, שהוא חילק את {{עברית|דמות אדם שעל הכסא}}, כשחלקו העליון "{{עברית|כְּעֵין חַשְׁמַל}}" וחלקו התחתון "{{עברית|כְּמַרְאֵה אֵשׁ}}" {{הפניה|(שם,כז)}}.{{קו}}{{אינדקס|הסבר א)}} את הביטוי הזה, "{{עברית|חַשְׁמַל}}", ביארו (חז"ל) כמורכב משני עניינים: "{{עברית|חש}}"-"{{עברית|מל}}" {{הפניה|(ראו ר"ח, בבלי חגיגה יג,א-ב)}} – כלומר מהירות, שהיא הוראת "{{עברית|חש}}", והפסקה, שעליה מורה "{{עברית|מל}}". והכוונה: צירוף של שני עניינים נבדלים מבחינת שני צדדים, עליון ותחתון, על דרך הדימוי.{{קו}}{{אינדקס|הסבר ב)}} הם הסבו את תשומת לבנו שנית ואמרו שהוא נגזר מדיבור ושתיקה, ואמרו: "{{עברית|פעמים חשות, פעמים ממללות}}" {{הפניה|(בבלי חגיגה יג,ב)}}. את (מובן) השתיקה הם גזרו מ"{{עברית|הֶחֱשֵׁיתִי מֵעוֹלָם}}" {{הפניה|(ישעיהו מב,יד)}}, כהערה על שני העניינים (שהם) בדיבור בלי קול. אין ספק שדבריהם "{{עברית|פעמים חשות, פעמים ממללות}}" אינם אלא על דבר נברא.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}וממא יג'ב אן תתנבה עליה תבעיצ'ה {{עברית|דמות אדם שעל הכסא}}, ואעלאה {{עברית|כעין חשמל}} ואספלה {{עברית|כמראה אש}}. והד'ה לפט'ה' {{עברית|חשמל}} בינוא אנהא מרכבה מן מעניין, {{עברית|חש מל}}, יעני אלסרעה והו דליל {{עברית|חש}}, ואלקטע והו [מדלול](דליל) {{עברית|מל}}, אלקצד אג'תמאע מעניין מתבאינין באעתבאר ג'התין עלו וספל עלי טריק אלתשביה. וקד נבהונא תנביהא ת'אניא וקאלוא אנה משתק מן אלכלאם ואלסכות, קאלוא {{עברית|פעמים חשות פעמים ממללות}}, אשתקוא אלסכות מן {{עברית|החשיתי מעולם}}, תנביהא עלי אלמעניין בכלאם דון צות. ולא שך אן קולהם {{עברית|פעמים חשות פעמים ממללות}} אנמא הו ען שי מכ'לוק,</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}7</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|ההשגה השלישית: דמות האדם החלוקה היא המרכבה}}<br />
{{קו}}ראה אפוא כיצד אמרו לנו במפורש שאותה {{עברית|דמות אדם}} המחולק {{עברית|שעל הכסא}}– אין זה משל אליו, יתעלה מכל מורכבות, אלא משל לדבר נברא. וכך אמר הנביא: "{{עברית|הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'}}" {{הפניה|(יחזקאל א,כח)}}. {{עברית|כבוד ה'}} אינו {{עברית|ה'}}, כמו שהבהרנו כמה פעמים {{הפניה|(א:יח;כא;סד)}}. נמצא שכל מה שהמשיל בהשגות האלה כולן אינו אלא {{עברית|כבוד ה'}}, דהיינו ה{{עברית|מרכבה}} ולא ה{{עברית|רוכב}}, כי הוא יתעלה אינו ניתן להמשלה. הבן זאת.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פארי כיף צרחוא לנא אן הד'ה {{עברית|דמות אדם שעל הכסא}} אלמבעץ' ליס ד'לך מת'אל(א) ענה תע(א)לי ען כל תרכיב בל מת'אל(א) ען שי מכ'לוק, והכד'א קאל אלנבי {{עברית|הוא מראה דמות כבוד י"י}}, ו{{עברית|כבוד י"י}} ליס הו {{עברית|י"י}} כמא בינא מראת. פכל מא מת'ל פי הד'ה אלאדראכאת כלהא אנמא הו {{עברית|כבוד י"י}} אעני אל{{עברית|מרכבה}} לא אל{{עברית|רוכב}}, אד' לא ימת'ל תע(א)לי, פאפהם הד'א.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}8</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|סיכום והזמנה}}<br />
{{קו}}הרי נתנו לך גם בפרק הזה דברים מ{{עברית|ראשי הפרקים}}, שאם תשלים את ה{{עברית|ראשים}} ההם יצא מהם כלל מועיל בנושא הזה. ואם תתבונן בכל מה שאמרנו בפרקי חיבור זה עד הפרק הזה, יתבהר לך רובו או כולו של נושא זה, מלבד פרטים מועטים וחזרות על דברים שמשמעותן עלומה. ואולי לאחר התבוננות מופלגת יתגלה הדבר ולא ייעלם ממנו מאומה. אל תתלה תקוותך לשמוע ממני אחר הפרק הזה אפילו מילה אחת בעניין זה, לא בפירוש ולא ברמז, כי כבר נאמר בכך כל מה שניתן לאומרו, ואף פרצתי את הגבול מאוד.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}פקד אעטינאך איצ'א פי הד'א אלפצל מן {{עברית|ראשי הפרקים}} מא אד'א (צ')[ת]ממת תלך אל{{עברית|ראשים}} ג'את מנהא ג'מלה מפידה פי הד'א אלגרץ', ואד'א תאמלת כל מא קלנאה פי פצול הד'ה אלמקאלה אלי הד'א אלפצל תבין לך מן הד'א אלמעני אכת'רה או כלה, אלא ג'זאיאת יסירה ותכריראת קול יכ'פי אמרהא, ולעל ענד אלתאמל אלבליג ינכשף ד'לך ולא יכ'פי מנה שי. ולא תתעלק אמאלך באנך תסמע מני בעד הד'א אלפצל ולו כלמה ואחדה פי הד'א אלמעני, לא בתצריח ולא בתלויח, לאנה קד קיל פי ד'לך כל מא ימכן קולה, בל קד תקחמת כת'יר(א).</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">9</td><br />
<td class="he">הבה נתחיל בעניינים אחרים מתוך כל העניינים שאני מקווה לבאר בחיבור זה.</td><br />
<td class="ar">פלנאכ'ד' פי מעאני אכ'רי מן ג'מלה' אלמעאני אלתי אומל אן אבינהא פי הד'ה אלמקאלה:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוטhttp://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%95&diff=301חלק ג, פרק ו2021-05-31T06:35:51Z<p>בוט: יצירה</p>
<hr />
<div>{{שם פרק|חלק ג, פרק ו}}<br />
{{כותרת|האדם שעל הכיסא: המשותף לישעיהו ויחזקאל}}<br />
<table class="hamore"><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}1</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|נבואת ישעיהו הכללית לעומת נבואת יחזקאל הפרטנית}}<br />
{{קו}}דע שהעניין הנכבד והגדול של תיאור ה{{עברית|מרכבה}} שהתחיל {{עברית|יחזקאל}} עליו השלום להודיענו מתוך המניע הנבואי שהניע אותו להודיעו לנו, הוא אותו עניין עצמו שהודיענו {{עברית|ישעיה}} באופן כללי שלא נזקק לפירוט, והם דבריו: "{{עברית|וָאֶרְאֶה אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל. שְׂרָפִים עֹמְדִים}} {{עברית|[}}מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף]" {{הפניה|(ישעיהו ו,א-ב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}אעלם אן הד'א אלמעני אלג'ליל אלעט'ים אלד'י אכ'ד' {{עברית|יחזקאל}} ע"אס אן יעלמנא בה מן וצף אל{{עברית|מרכבה}} באלתחריך אלנבוי אלד'י חרכה לאעלאמנא בה, הו אלמעני בעינה אלד'י אעלמנא בה {{עברית|ישעיה}} (ע"אס) בתג'מיל לא יחתאג' אלי הד'א אלתפציל והו קולה {{עברית|ואראה את (אדני)[יי"י] יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים וגו'}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}2</td><br />
<td class="he"><br />
{{כותרת משנה|אמרת חכמים ושתי הפרשנויות שלה}}<br />
{{קו}}ה{{עברית|חכמים}} כבר ביארו לנו את כל זה והסבו את תשומת לבנו לנושא הזה, ואמרו שההשגה שהשיג {{עברית|יחזקאל}} היא עצמה ההשגה שהשיג {{עברית|ישעיה}}. הם המשילו על כך משל, לשני אנשים שראו את המלך בעת רכיבתו, אחד מהם עירוני ואחר מהם כפרי. העירוני, כיוון שידע שאנשי העיר יודעים את אופן רכיבת המלך, לא תיאר את אופן רכיבתו אלא אמר רק "ראיתי את המלך". והשני, מכיוון שהוא רוצה לתאר לכפריים שאין להם שום ידע על אופן רכיבתו, פירט להם כיצד הוא אופן רכיבתו, ותיאור חייליו ומשרתיו ועושי דברו. במידה הזאת של הסבת תשומת הלב יש תועלות גדולות מאוד. והם דבריהם ב(מסכת) {{עברית|חגיגה}}: "{{עברית|כל שראה יחזקאל ראה ישעיה; ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך, יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך}}" {{הפניה|(בבלי חגיגה יג,ב)}}.</td><br />
<td class="ar"><br />
{{כותרת משנה|}}<br />
{{קו}}קד בינוא לנא אל{{עברית|חכמים}} ד'לך כלה ונבהונא עלי הד'א אלבאב וקאלוא, אן אלאדראך אלד'י אדרכה {{עברית|יחזקאל}} הו בעינה אלאדראך אלד'י אדרכה {{עברית|ישעיה}}, ומת'לוא פי ד'לך מת'אלא ברג'לין רא[ו](י)א אלסלטאן חין רכובה, אחדהמא מן אהל אלחאצ'רה ואלת'אני מן אהל אלבאדיה, פאלד'י מן אהל אלחאצ'רה לעלמה באן אהל אלבלד עאלמ[י](ו)ן בהיאה' רכוב אלסלטאן לם יצף היאה' רכובה בל קאל ראית אלסלטאן פקט, ואלאכ'ר לכונה יריד יצף לאהל אלבאדיה אלד'ין לא עלם להם בשי מן היאתה פצל להם כיף היאה' רכובה וצפה' אג'נאדה ומתצרפיה ואלד'ין ינפד'ון אואמרה. ופי הד'א אלקדר מן אלתנביה פואיד עט'ימה ג'דא, והו קולהם פי {{עברית|חגיגה כל (מה)}} {{עברית|שראה יחזקאל ראה ישעיה, ישעיה דומה לבן כרך שראה את המלך, יחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך}}.</td><br />
</tr><br />
<tr><br />
<td class="para-num">3</td><br />
<td class="he"><br />
{{אינדקס|א)}} ייתכן שיש לפרש {{מונח|תאויל}} את כוונת בעל הדברים האלה כפי שציינתי בתחילה, דהיינו שבני דורו של {{עברית|ישעיה}} לא נזקקו שיתבאר להם הפירוט הזה אלא די היה להם בדבריו "{{עברית|וָאֶרְאֶה אֶת ה'}}" {{עברית|וכו'}}, ואילו {{עברית|בני הגולה}} היו זקוקים לפירוט הזה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וייתכן שבעל הדברים האלה היה סבור {{מונח|אעתקד}} ש{{עברית|ישעיה}} שלם יותר מ{{עברית|יחזקאל}}, ושהשגה זו ש{{עברית|יחזקאל}} נדהם ממנה ושהיתה נוראה בעיניו – היתה עבור {{עברית|ישעיה}} ידועה באופן שאינו מצריך לספר עליה בהפלגה, בשל היותה דבר ידוע לשלמים.</td><br />
<td class="ar">והד'א אלנץ ימכן אן יתאול לקאילה מא ד'כרתה אולא, והו, אן {{עברית|ישעיה}} לם יכן אהל עצרה מחתאג'ין ליבין להם ד'לך אלתפציל בל כפאהם קולה {{עברית|ואראה}} {{עברית|את (אדני)[יי"י] ו[כ](ג]ו'}}, ו{{עברית|בני הגולה}} כאנוא מחתאג'ין להד'א אלתפציל. וימכן אן יכון הד'א אלקאיל אעתקד אן {{עברית|ישעיה}} אכמל מן {{עברית|יחזקאל}}, ואן הד'א אלאדראך אלד'י אנדהש לה {{עברית|יחזקאל}} ואסתהולה כאן ענד {{עברית|ישעיה}} מעלו[ם](מא) עלמא לא יקתצ'י אלאכ'באר בה באגראב, לכונה אמר(א) מעלו[ם](מא) ענד אלכאמלין:</td><br />
</tr><br />
</table></div>בוט