http://hamore.openapp.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=Dorony מורה הנבוכים - תרומות המשתמש [he] 2026-05-06T13:32:46Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.43.6 http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%98&diff=452 חלק ג, פרק כט 2023-04-27T14:40:39Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כט}}<br /> {{כותרת|האלילות: הניגוד המוחלט לתורה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: הפולמוס על הכוכבים – עקרון האלילות ושאלת הקדמוּת}}<br /> {{קו}}ידוע ש{{עברית|אברהם אבינו}} גדל בעדת הצַאבִּים, ושיטתם היא שאין אלוה מלבד הכוכבים. כשאודיע לך בפרק זה על ספריהם הנמצאים היום בידינו שתורגמו לערבית, ועל ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם, ואגלה לך מתוכם את שיטותיהם ומסורותיהם, יתברר לך מהם {{אינדקס|תפיסת האלוהות)}} שהם אמרו במפורש שהכוכבים הם האלוה, ושהשמש היא האלוה הגדול. כמו כן הם אמרו שכל שבעת הכוכבים הם אלים, אבל השמש והירח הם (האלים ה)גדולים. אתה מוצא שהם אומרים במפורש שהשמש היא המנהיגה את העולם העליון והתחתון. זה לשונם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מעלום אן {{עברית|אברהם אבינו}} (ע&quot;אס) נשא פי מלה' אלצאבה, ומד'הבהם אן ליס ת'ם אלאה אלא אלכואכב, ואד'א אעלמתך פי הד'א אלפצל בכתבהם אלמוג'ודה אלאן באידינא אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ובתואריכ'הם אלקדימה, וכשפת לך מד'הבהם מנהא ואכ'בארהם, יתבין לך מנהא תצריחהם באן אלכואכב הי אלאלאה, ואן אלשמס הי אלאלאה אלאעט'ם, וכד'לך איצ'א קאלוא סאיר אלסבעה כואכב אלהה, לכן אלנירין אעט'ם, ותג'דהם יקולון בתצריח אן אלשמס הי אלתי תדבר אלעאלם אלעלוי ואלספלי, בהד'א אלנץ קאלוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|אברהם)}} וכן אתה מוצא שהם הזכירו בספריהם הללו ובספרי ההיסטוריה שלהם את סיפור {{עברית|אברהם אבינו}}. הם אמרו בלשון זה: כאשר {{עברית|אברהם}}, שגדל בכותה, חלק על הציבור וטען שיש פועֵל שאינו השמש – טענו נגדו טענות שונות, וציינו בטיעוניהם את פעולות השמש הגלויות והברורות במציאות. והוא, כלומר {{עברית|אברהם}}, ענה להם: &quot;צודקים אתם; היא כגרזן ביד הנגר&quot;. והם הזכירו מעט מטיעוניו, עליו השלום, נגדם. בסוף הסיפור ההוא הם אמרו שהמלך כלא את {{עברית|אברהם אבינו}} עליו השלום, ושהוא המשיך לטעון נגדם במשך ימים בעודו בבית הכלא. אחר כך פחד המלך שהוא יערער את שלטונו וירחיק את בני האדם מדתיהם, ועל כן הגלהו לקצה סוריה לאחר שהחרים את כל רכושו. כך סיפרו. תמצא את הסיפור הזה מפורש כך ב&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ותג'דהם קד ד'כרוא פי כתבהם תלך ותואריכ'הם חדית' {{עברית|אברהם אבינו}}, וקאלוא בהד'א אלנץ, ואמא {{עברית|אברה(י)ם}} אלד'י תרבי פי כות'א פאנה למא כ'אלף אלג'מאעה ואדעי אן ת'ם פאעל[א] גיר אלשמס אחתג' עליה באלכד'א ואלכד'א, וד'כרוא פי חג'ג'הם מא הו ט'אהר בין מן אפעאל אלשמס פי אלוג'וד, פקאל להם יענון {{עברית|אברהם}} צדקתם הי כאלפאס פי יד אלנג'אר, ת'ם ד'כרוא טרפא מן אחתג'אג'ה ע&quot;אס עליהם, ואכ'ר תלך אלקצה ד'כרוא אן אלמלך סגן {{עברית|אברהם אבינו}} עליה אלסלאם, ואנה דאם פי מחאג'ג'תהם איאמא והו פי אלסג'ן, ת'ם כ'אף אלמלך אן יפסד עליה סיאסתה וירד אלנאס ען אדיאנהם, פנפאה לטרף אלשאם בעד אסתיצאל כל מאלה, הכד'א חכוא. ותג'ד הד'ה אלקצה משרוחה הכד'א פי אלפלאחה אלנבטיה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הם לא הזכירו את מה שאמרו מסורותינו האמיתיות, ולא את ההתגלות ששרתה עליו, כי הם מציגים אותו כשקרן משום שחלק על דעתם הקלוקלת. אין לי ספק שכאשר הוא, עליו השלום, חלק על שיטת כל בני האדם, היו אותם התועים מקללים אותו ומגנים אותו ומבזים אותו. כיוון שסבל את כל זה למען ה' יתעלה, והעדיף את האמת על פני כבודו, נאמר לו: &quot;{{עברית|וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה}}&quot; {{הפניה|(בראשית יב,ג)}}. ואחריתו היתה מה שאתה רואה היום, שרוב תושבי העולם מרוממים אותו ומתברכים בזכרו, עד כדי כך שגם מי שאינו מזרעו מייחס את עצמו אליו. ואין חולק עליו ואין מי שאינו יודע את גדולתו אלא שרידי בני אותה עדה אובדת שנותרו בקצות הארץ, כמו כופרי התורכים בקצה הצפון וההודים בקצה הדרום. כי הללו הם שרידי עדת הצאבים, כי היא היתה עדה שתפוצתה מלוא תבל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולם יד'כרוא מא ג'את בה את'ארנא אלצאדקה ולא מא אתאה מן אלוחי, לאנהם מכד'ב[י](ו)ן לה למכ'אלפתה לראיהם אלפאסד. ולא שך ענדי אנה עליה אלסלאם למא כ'אלף מד'הב אלנאס כלהם פאנה כאן ישתמה ויד'מה ויסתנקצה אולאיך אלצ'אלון, פלמא אחתמל ד'לך פי חק אללה תע(א)לי ואת'ר אלחק עלי כראמתה קיל לה {{עברית|ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה}}, וכאן מאל אמרה מא [ת](נ)ראה אליום מן אג'מאע מעט'ם אהל אלארץ' עלי תעט'ימה ואלתברך בד'כרה חתי ינתסב אליה מן ליס מן נסלה, ולא מכ'אלף עליה ולא ג'אהל בעט'מתה אלא בקאיא תלך אלמלה אלמ(ת)דמרה אלד'ין בקוא פי אקאצי אלארץ' מת'ל כאפר תרך פי אקצי אלשמאל ואלהנוד פי אקצי אלג'נוב, פאן האולא הם בקאיא מלה' אלצאבה, לאנהא כאנת מלה אעמת אלארץ',&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|הקדמוּת)}} שיא העיון של מי שעסק בפילוסופיה באותם זמנים הוא שדימה שהאל הוא רוח הגלגל: שהגלגל והכוכבים הם הגוף, והאלוה יתעלה רוחו. אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אלצַּאיִג (=אבן באג'ה) כבר ציין זאת בפירושו לספר ה&quot;פיזיקה&quot; (של אריסטו). לכן האמינו כל הצאבים בקדמות העולם, כי לדעתם השמים הם האלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואגיא מא אנתהי אליה נט'ר מן תפלסף פי תלך אלאזמנה אן תכ'יל אן אללה רוח אלפלך, ואן אלפלך ואלכואכב הי אלג'סד, ואלאלאה תע(א)לי רוחה, קד ד'כר הד'ה אבו בכר בן אלצאיג פי שרח אלסמאע. ולהד'א אעתקדת אלצאבה כלהם קדם אלעאלם, אד' אלסמא ענדהם הי אלאלאה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שכתוב ההיסטוריה בהתאם לעקרונות האלילות והקדמוּת}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|אדם)}} הם טוענים ש{{עברית|אדם}} הוא איש שנולד מזכר ונקבה כשאר בני האדם, אלא שהם מרוממים אותו ואומרים שהוא היה נביא, שליחו של הירח, ושהוא קרא לפולחן הירח, ושיש לו חיבורים על עבודת האדמה.{{קו}}{{אינדקס|נח)}} וכן אמרו הצאבים ש{{עברית|נח}} היה עובד אדמה, ושהוא לא האמין בפולחן הפסלים. לכן אתה מוצא שכל הצאבים מגנים את {{עברית|נח}} ואומרים שהוא מעולם לא עבד לפסל. כמו כן הם אמרו בספריהם שהוא הוכה ונכלא מפני שעבד את האל, וסיפרו מה שסיפרו על מעשיו.{{קו}}{{אינדקס|שת)}} הם טענו ש{{עברית|שת}} חלק על דעתו של אביו {{עברית|אדם}} לגבי פולחן הירח.{{קו}}{{אינדקס|סיפור גן עדן)}} הם משקרים שקרים מגוחכים ביותר המורים על פחיתות שכלית חמורה, ועל היותם האנשים הרחוקים ביותר מן הפילוסופיה, והיותם בורים לגמרי. הם אמרו על {{עברית|אדם}} שכאשר הוא יצא מאזור (&quot;אקלים&quot;) השמש הסמוך להודו ונכנס לאזור בבל, הביא עמו נפלאות: מהם, עץ זהב צומח בעל עלים וענפים, ועץ אבן כיוצא בזה, והביא עלים של עץ ירוק שאינו נשרף באש, וסיפר על עץ המצל על עשרת אלפים איש וגובהו כגובה אדם, והביא עמו שני עלים שבכל אחד מהם יכולים להתכסות שני אנשים. והם מספרים נפלאות במעשיות האלה.{{קו}}{{אינדקס|הפליאה)}} יש להתפלא על אנשים הסבורים שהעולם קדום ויחד עם זאת מאמינים באותם דברים הנמנעים בטבע, למי שבקי בעיון במדעי הטבע. {{אינדקס|חשיפת המטרה)}} מטרתם בהזכרת {{עברית|אדם}} וכל מה שהם מייחסים לו, היא לחזק את שיטתם על קדמות העולם, כדי שינבע מכך שהכוכבים והגלגל הם האלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ויזעמון אן {{עברית|אדם}} שכ'ץ מולוד מן ד'כר ואנת'י כסאיר אשכ'אץ אלנאס, לכנהם יעט'מונה ויקולון אנה כאן נבי(א) רסול אלקמר ואנה דעא לעבאדה' אלקמר, ואן לה תואליף פי פלאחה' אלארץ'. וכד'לך קאלוא אלצאבה אן {{עברית|נח}} פלאח ואנה ליס כאן ירי בעבאדה' אלאצנאם, ולד'לך תג'ד אלצאבה כלהם יד'מון {{עברית|נח}} ויקולון אנה מא עבד צנמא קט, וכד'לך ד'כרוא פי כתבהם אנה צ'רב וסג'ן מן אג'ל עבאדתה ללה וחכוא מן חדית'ה מא חכוא. וזעמוא אן {{עברית|שת}} כ'אלף ראי אביה {{עברית|אדם}} פי עבאדה' אלקמר, ויכד'בון אכאד'יב מצ'חכה ג'דא תדל עלי נקץ עקל עט'ים, ועלי כונהם כאנוא אבעד אלנאס מן אלפלספה, ואנהם כאנוא פי גאיה' אלג'האלה. קאלוא ען {{עברית|אדם}} אנה למא כ'רג' מן אקלים אלשמס אלמג'אור ללהנד ותוג'ל פי אקלים באבל, ג'אב מעה עג'איב, מנהא שג'רה' ד'הב נאבתה ד'את אוראק ואגצאן, ושג'רה' חג'ר כד'לך, וג'אב ורק שג'רה אכ'צ'ר לא תחרקה אלנאר, ואכ'בר ען שג'רה תט'ל עלי עשרה' אלאף רג'ל טולהא קאמה, וג'אב מעה ורקתין כל ורקה ילתחף בהא שכ'צאן, ויכ'ברון מן הד'ה אלכ'ראפאת בעג'איב. פאעג'ב מן קום ירון אן אלעאלם קדי[מא](ם) ויעתקדון מע ד'לך וג'וד הד'ה אלממתנעאת באלטבע למן יעלם אלנט'ר אלטביעי. וגרצ'הם פי ד'כר {{עברית|אדם}} וכל מא ינסבון אליה תקויה' מד'הבהם פי קדם אלעאלם חתי יתבע ד'לך באן אלכואכב ואלפלך הו אלאלאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום פולמוס הכוכבים: אברהם חלק על האלילות ועל הקדמוּת}}<br /> {{קו}}כיוון שגדל {{עברית|עמודו שלעולם}} והתברר לו שיש אלוה נבדל שאינו גוף ולא כוח בגוף, ושכל הכוכבים והגלגלים האלה הם מעשיו, והבין שאותן מעשיות שגדל עליהן בלתי אפשריות, החל לסתור את שיטתם ולהפריך את דעותיהם, ופרסם את מחלוקתו עליהם, וקרא {{עברית|בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם}} {{הפניה|(בראשית כא,לג)}} – קריאה המצרפת קיום אלוה וחידוש העולם על ידי אותו אלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא נשא {{עברית|עמודו של( )עולם}} ותבין לה אן ת'ם אלאה[א] מפארק[א] לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם, ואן כל הד'ה אלכואכב ואלאפלאך מצנועאתה, ופהם מחאל תלך אלכ'ראפאת אלתי רבי עליהא, אכ'ד' פי נקץ' מד'הבהם ותזייף אראיהם ואשהר כ'לאפהם ונאדי {{עברית|בשם י&quot;י אל עולם}} דעוה תג'מע וג'וד (אל)אלאה וחדת' אלעאלם מן קבל ד'לך אלאלאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: פולמוס הפולחן בארץ – עקרון ההאצלה המאגית}}<br /> {{קו}}לפי אותן דעות העמידו הצאבים פסלים לכוכבים, פסלי זהב לשמש ופסלי כסף לירח, וחילקו את המחצבים והאזורים (&quot;האקלימים&quot;) לכוכבים, ואמרו: אלוהיו של אזור פלוני הוא כוכב פלוני. ובנו מקדשים והציבו בהם פסלים, וטענו שכוחות הכוכבים שופעים על הפסלים האלה כך שאותם פסלים מדברים ומבינים ומשכילים, והם – הפסלים – משרים התגלות על האדם, ולימדו את בני האדם מה מועיל להם. כך אמרו גם על העצים שהם מחלקם של הכוכבים הללו, שאם מייחדים עץ מסוים לכוכב מסוים ונוטעים אותו לשמו, ועושים לו ובו כך וכך – שופעת הרוחניות של אותו כוכב על אותו עץ והוא משרה התגלות על בני האדם ומדבר אליהם בשנתם. את כל זה תמצא מפורש בספריהם שאעיר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-12)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובחסב תלך אלארא אלצאביה אקאמוא אלאצנאם ללכואכב, אצנאם אלד'הב ללשמס ואצנאם אלפצ'ה ללקמר, וקסמוא אלמעאדן ואלאקאלים ללכואכב, וקאלוא אלאקלים אלפלאני אלאהה אלכוכב אלפלאני, ובנוא אלהיאכל ואתכ'ד'וא פיהא אלאצנאם, וזעמוא אן קוי אלכואכב תפיץ' עלי תלך אלאצנאם פתתכלם תלך אלאצנאם ותפהם ותעקל ותוחי ללנאס אעני אלאצנאם, ותעלם אלנאס מנאפעהם. וכד'לך קאלוא איצ'א פי אלאשג'אר אלתי הי מן קסמה' תלך אלכואכב אד'א אפרדת תלך אלשג'רה לד'לך אלכוכב וגרסת לה ופעל להא ופעל בהא כד'א, פאצ'ת רוחאניה' ד'לך אלכוכב עלי תלך אלשג'רה ותוחי ללנאס ותכלמהם פי אלנום, תג'ד הד'א כלה מנצוצא פי כתבהם אלתי אנבהך עליהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אלה היו {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} הנזכרים אצלנו, שאותן דעות התחזקו אצלם עד ש{{עברית|עָזְבוּ אֶת ה'}} {{הפניה|(ישעיהו א,ד)}} וקראו: &quot;{{עברית|הַבַּעַל עֲנֵנוּ}}&quot; {{הפניה|(מלכים־א יח,כו)}}. כל זאת בשל פרסום אותן דעות והתפשטות הבורות וריבוי הזיות העולם באותה עת בסוג זה של דמיונות. וכך התפתחו אצלם דעות, ועמדו מהם {{עברית|מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים}} {{הפניה|(דברים יח,י-יא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והאולא כאנוא {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} אלמד'כור[י](ו)ן ענדנא אלד'ין תמכנת ענדהם הד'ה אלארא חתי {{עברית|עזבו את י&quot;י}} ונאדוא {{עברית|הבעל עננו}}. כל הד'ה לשהרה' תלך אלארא ופשא אלג'הל וכת'ר הד'יאן אלעאלם חיניד' פי הד'א אלנוע מן אלכ'יאלאת, פנש(א)ת פיהם ארא, וצאר מנהם {{עברית|מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המאבק באלילות מימות אברהם אבינו ועד משה רבנו}}<br /> {{קו}}כבר ביארנו בחיבורנו הגדול {{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(עבודה זרה א,ג)}} ש{{עברית|אברהם אבינו}} החל לסתור את הדעות הללו באמצעות טיעונים וקריאה רכה ברכישת אהדתם של בני האדם ומשיכתם לציות (לאל) בהיטיבו להם, עד שהתנבא אדון הנביאים והשלים את המטרה, וציווה להרוג את הללו ולמחות את זכרם ולעקור אותם מן השורש: &quot;{{עברית|מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} {{עברית|[}}וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]&quot; {{הפניה|(דברים ז,ה)}}. ואסר ללכת אחרי דבר מדרכיהם הללו ואמר: &quot;{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [}}אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]&quot; {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד בינא פי תאליפנא אלכביר {{עברית|משנה תורה}} אן {{עברית|אברהם אבינו}} בדא בנקץ' הד'ה אלארא בחג'ג' ודעוה צ'עיפה באסתעטאף אלנאס וג'ד'בהם ללטאעה באלאנעאם להם, חתי נבי סיד אלנביין פכמל אלגרץ', ואמר בקתל אולאיך ומחו את'ארהם ואסתיצאל שאפתהם, {{עברית|מזבחותיהם}} {{עברית|תתצו(ן)}} {{עברית|ו[כ](ג)ו'}}, ומנע מן תבע שי מן סירהם תלך וקאל {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי ו[כ](ג)ו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום הרקע: מאבק התורה באלילות מפני שהיא הרסנית לנפש ולגוף}}<br /> {{קו}}וידוע לך מכמה מקומות בפסוקי ה{{עברית|תורה}} שהכוונה הראשונה (=המטרה) של התורה כולה היא להסיר את {{עברית|עבודה זרה}} ולמחות את עקבותיה וכל מה שקשור אליה, אפילו זִכרה וכל מה שמביא לדבר ממעשיה כמו {{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ולהזהיר מלהידמות במשהו ממעשיהם הללו, כל שכן ללכת אחריהם. נאמר במפורש ב{{עברית|תורה}} שכל מה שהם חשבו כעבודה לאלוהיהם והתקרבות אליהם הוא הדבר השנוא והמאוס בעיני ה', והם דבריו: &quot;{{עברית|כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(דברים יב,לא)}}. תמצא שהם מזכירים בספריהם, שעוד אספר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-18, ובפרק הבא)}}, שבמקרים מסוימים הם מקריבים לשמש, אלוהיהם הגדול, שבע חיפושיות ושבעה עכברים ושבעה עטלפים. בזה יש מספיק {{עברית|תועבה}} עבור הטבע האנושי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד עלמת מן נצוץ אל{{עברית|תורה}} פי עדה' מואצ'ע אן אלקצד אלאול מן אלשריעה כלהא אזאלה' {{עברית|עבודה זרה}} ומחו את'רהא וכל מא יתעלק בהא, חתי ד'כרהא וכל מא יודי אלי שי מן אעמאלהא מת'ל אל{{עברית|אוב}} ואל{{עברית|ידעוני}} ואל{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ואלתחד'יר מן אלתשבה בשי מן אעמאלהם הד'ה פכיף בתבעהא, וצרח פי נץ אל{{עברית|תורה}} באן ג'מיע מא ט'נוה עבאדה לאלהתהם ותקרב(א) להא הו אלשי אלמבגוץ' אלממקות ענד אללה, והו קולה {{עברית|כי כל תועבת י&quot;י אשר שנא עשו לאלהיהם}}. ואנת תג'דהם יד'כרון פי כתבהם אלתי סאכ'ברך בהא אנהם יקרבון ללשמס אלאההם אלאכבר סבעה כ'נאפס וסבעה פיראן וסבעה וטאוט פי בעץ' אלאמור, וכפי בהד'ה {{עברית|תועבה}} ענד אלטבאע אלאנסאני.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;נמצא שכל ה{{עברית|מצוות}} שנאמרו כאיסור על {{עברית|עבודה זרה}}, וכל מה שקשור אליה או מוביל אליה או מיוחס לה – תועלתן ברורה. כי כולן נועדו להציל מאותן דעות משובשות המסיחות את הדעת מכל מה שמועיל לשתי השלמויות, בדברי הזיה שעליהם חונכו אבותינו ואבות אבותינו: &quot;{{עברית|בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים}}&quot; {{הפניה|(יהושע כד,ב)}}, והם שאמרו עליהם נביאי האמת: &quot;{{עברית|וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ}}&quot; {{הפניה|(בשילוב: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח)}}. מה רבה תועלתה של כל {{עברית|מצוה}} המצילה אותנו מאותה טעות גדולה ומשיבה אותנו אל ההאמנה הנכונה, והיא שיש אלוה שברא את כל אלה, והוא אשר ראוי לעובדו ולאהבו ולירא ממנו, לא אלה שחושבים שהם אלים; ושכדי להתקרב לאלוה האמיתי הזה ולעשות רצונו אין צורך כלל לדברים שיש בהם טורח, אלא {{עברית|אהבתו ויראתו}} ותו לא, והם התכלית בעבודתו כמו שנבאר {{הפניה|(ג,נא15 ואילך; נב2 ואילך)}}, &quot;{{עברית|וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ [}}כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]&quot; {{הפניה|(דברים י,יב)}}. עוד נמצה את העניין הזה בהמשך {{הפניה|(מו&quot;נ,שם)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פג'מיע אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי ג'את פי אלנהי ען {{עברית|עבודה זרה}} וכל מא יתעלק בהא או יודי אליהא או ינסב להא בינה' אלפאידה, לאנהא כלהא ללכ'לאץ מן תלך אלארא אלסקימה אלשאגלה ען כל מא ינפע פי אלכמאלין באמור הד'יאניה, הי אלתי כאן רבי עליהא אבא(ו)נא ואג'דאדנא {{עברית|בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים}}, והי אלתי קאל אלאנביא אלצאדקון פיהא {{עברית|ואחרי התהו אשר לא יועילו הלכו}}. פמא אעט'ם פאידה' כל {{עברית|מצוה}} תכ'לצנא מן הד'ה אלגלטה אלעט'ימה ותרדנא אלי אלאעתקאד אלצחיח, והו אן ת'ם אלאה כ'אלק כל הד'ה, והו אלד'י ינבגי אן יעבד ויחב ויכ'אף, לא תלך אלמט'נון בהא אנהא אלהה, ואן הד'א אלאלאה אלחק לא יחתאג' פי אלקרב מנה וחצול רצ'אה לאמור פיהא משקה בוג'ה, בל {{עברית|אהבתו ויראתו}} לא גיר, והמא אלגאיה פי אלעבאדה כמא נבין, {{עברית|ועתה ישראל מה י&quot;י אלהיך שואל מעמך ו[כ](ג)ו'}}, וסנסתופי הד'א אלמעני פי מא בעד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרת הפרק: סקירת הספרות האלילית כדי לחשוף את הטעמים למצוות התורה}}<br /> {{קו}}אחזור כעת אל מטרתי ואומר: מה שבירר לי את משמעותן והודיע לי את טעמן של רבות מן המצוות אינו אלא עמידתי על שיטותיהם, דעותיהם, מעשיהם ופולחניהם של הצאבים, כמו שעוד תשמע כשאבאר את טעמיהן של אותן {{עברית|מצוות}} שחושבים שאין להן טעם. אציין לך את הספרים שמהם יתבררו לך כל שיטות הצאבים ודעותיהם שאני יודע, כדי שתדע בוודאות שנכון הוא מה שאומַר בטעמי המצוות הללו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וארג'ע אלי גרצ'י אלאן פאקול, אן כת'יר(א) מן אלשריאע אנמא בין לי מענאהא וערפני עללהא וקופי עלי מד'אהב אלצאבה ואראיהם ואעמאלהם ועבאדאתהם, כמא סתסמע ענד תבייני תעליל תלך אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי יט'ן בהא אן לא עלה להא, ואנא אד'כר לך אלכתב אלתי יתבין לך מנהא כל מא עלמתה אנא מן מד'אהב אלצאבה ואראיהם, חתי תעלם יקינא צחה' מא אקולה פי תעליל הד'ה אלשראיע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ספר &quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 1: הסברים מאגיים לניסים}}<br /> {{קו}}הספר הגדול ביותר בעניין זה הוא &quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; שתרגם אִבְּן וַחְשִׁיַה. עוד אספר לך בפרק שיבוא {{הפניה|(ג,ל)}} מדוע כתבו הצאבים את שיטותיהם בשילוב עם עבודת האדמה. ספר זה מלא בהזיות {{עברית|עובדי עבודה זרה}} ובמה שנפשות המון העם נוטות אליו ונקשרות בו, כוונתי לעשיית טליסמאות והורדת ישויות רוחניות וכישוף ושדים ורוּלים השוכנים במדבריות. בספר הזה נכללו גם הזיות גדולות שכל בר דעת צוחק מהן, שהם חושבים להטיל באמצעותן דופי בנסים הברורים שמהם יודעים תושבי העולם שיש אלוה השופט-מנהיג את תושבי העולם, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שמות ט,כט)}} ונאמר: &quot;[לְמַעַן תֵּדַע] {{עברית|כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שם ח,יח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אכבר כתאב פי ד'לך אלפלאחה אלנבטיה אכ'ראג' אבן וחשיה, וסאכ'ברך פי פצל יאתי לאי שי ג'עלת אלצאבה מד'אהבהם מדונה מע פלאחה' אלארץ', והד'א אלכתאב ממלו מן הד'יאנאת {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, וממא אנפס אלעואם מאילה אליה ומרתבטה בה, אעני אעמאל אלטלסמאת ואסתנזאל אלרוחאניאת ואלסחר ואלג'ן ואלגילאן אלתי תאוי אלברארי, ודרג' איצ'א פי ד'לך אלכתאב הד'יאנאת עט'ימה יצ'חך מנהא ד'וו(א) אלעקול, יזעם בהא אלקדח פי אלמעג'זאת אלבינה אלתי עלם בהא אהל אלארץ' אן ת'ם אלאה חאכם עלי אהל אלארץ' כמא קאל {{עברית|למען תדע כי לי&quot;י הארץ}}, וקאל {{עברית|כי אני י&quot;י בקרב הארץ}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מסופר (באותו ספר) על {{עברית|אדם הראשון}} שאמר בספרו שיש בהודו עץ שכשלוקחים ממנו ענפים, אם זורקים אחד מהם על הארץ הוא נע בזחילה כמו נחש. ושיש שם עץ ששורשו בצורת אדם, שנשמעים ממנו מלמולים ויוצאות ממנו מילים בודדות. ושיש עשב שתיאורו כך וכך, שאם ייקח האדם עלה ממנו וישים אותו בחיקו – ייעלם מבני האדם ולא יראו אותו בבואו ובצאתו. וכשיעלו ממנו עשן תחת השמים ישמעו בני האדם באוויר רעם וקולות מבהילים כל זמן שהעשן מיתמר. ועוד מעשיות רבות כיוצא בזה שהוא מביא במסגרת הסיפורים על נפלאות הצמחים וסגולות עבודת האדמה, כדי להטיל דופי בנסים ולהטעות לחשוב שהם מתבצעים על ידי תחבולות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פחכי ען {{עברית|אדם הראשון}} אנה ד'כר פי כתאבה אן פי אלהנד שג'רה אד'א אתכ'ד'ת מנהא אגצאן פאן אלגצן מנהא אד'א רמי פי אלארץ' יסעי מתחרכא כמא תסעי אלחיאת. ואן ת'ם שג'רה אצלהא צורה' אנסאן תסמע לה המהמה ותנפלת מנה אלכלמה ואלכלמה. ואן חשישה צפתהא כד'א וכד'א אד'א אכ'ד' אלאנסאן מן ורקהא וג'עלהא פי ג'יבה כ'פי ען אלנאס ולא ירי חית' ידכ'ל ויכ'רג', ואן בכ'ר מנהא תחת אלסמא סמע אלנאס פי אלג'ו דוי(א) ואצואת(א) האילה טאלמא ד'אך אלדכ'אן יצעד, ומת'ל הד'ה אלכ'ראפאת כת'יר יג'יבהא פי מערץ' אלאכ'באר בעג'איב אלנבאת וכ'ואץ אלפלאחה, חתי יטען פי אלמעג'זאת ויוהם אנהא תתם בחילה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 2: אופיים של האלילים}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|החוטמית והיברוח)}} ומן המעשיות באותו ספר, על שיח החוטמית מאותן {{עברית|אשרות}} שהיו עושים כמו שהודעתיך {{הפניה|(פסקה 7)}}, אמר שהשיח הזה שהה ב{{עברית|נינוה}} שנים עשר אלף שנה, ושהוא רב עם היברוח, כי הוא רצה לתפוס את מקומו. והאדם שאותו שיח היה משרה עליו התגלות, התגלותו נפסקה ממנו למשך זמן מה, וכאשר השרה עליו התגלות אחרי אותו פרק זמן, סיפר לו שהוא היה עסוק בריב עם היברוח, וציווה אותו שיכתוב לכלדים שישפטו ביניהם ויאמרו איזה מהם טוב יותר לכישופיהם ובעל שימוש רב יותר, האם החוטמית או היברוח;{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} וכל אותה מעשייה ארוכה, שאם תעמוד עליה תוכל ללמוד ממנה כיצד היו שכליהם של אנשי הזמנים ההם ומדעיהם. והם היו &quot;{{עברית|חַכִּימֵי בָבֶל}}&quot; {{הפניה|(דניאל ב,יב)}} שנרמז אליהם באותם ימים חשוכים, כי אלה היו דתותיהם שחונכו עליהן. ואלמלא אותה מידה של האמנת קיומו של האלוה שהתפרסמה היום באומות, היו ימינו בזמנים אלה חשוכים עוד יותר מאלה, אם כי באופנים אחרים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומן כ'ראפאת ד'לך אלכתאב אן שג'רה' כ'טמי מן תלך אל{{עברית|אשרות}} אלתי כאנוא יעמלונהא כמא אעלמתך, ד'כר אן אקאמת תלך אלשג'רה פי {{עברית|נינוה}} את'ני עשר אלף סנה, ואנהא תכ'אצמת מע אליברוח לאנה אראד אן יאכ'ד' מכאנהא, ואן אלשכ'ץ אלד'י כאן תוחי אליה הד'ה אלשג'רה אנקטע ענה וחיהא מדה, פלמא אוחת אליה בעד תלך אלמדה אכ'ברתה אנהא כאנת משגולה באלכ'צאם מע אליברוח, ואמרתה אן יכתב ללכלדאניין אן יחכמוא בינהמא ויקולוא איהמא אפצ'ל פי סחרהם ואכת'ר עמל(א) הל אלכ'טמי או אליברוח, ותלך אלכ'ראפה אלטוילה אלתי תסתדל מנהא אד'א וקפת עליהא עלי עקול אהל תלך אלאזמנה ועלומהם כיף כאנת, והאולא כאנוא {{עברית|חכימי בבל}} אלמשאר אליהם פי תלך אלאיאם אלמט'למה, לאן הד'ה כאנת אדיאנהם אלתי רבוא עליהא. ולולא הד'א אלקדר אלד'י שהר אלאן פי אלמלל מן אעתקאד וג'וד אלאלאה לכאנת איאמנא פי הד'ה אלאזמנה אשד ט'לא[ם](מא) מן תלך, לכנהא פי אנואע אכ'רי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|התמוז)}} אחזור לענייננו. באותו ספר מסופר על אחד מ{{עברית|נביאי עבודה זרה}} ששמו היה {{עברית|תמוז}}, שקרא למלך שיעבוד את שבעת כוכבי הלכת ושנים עשר המזלות, והרגוֹ המלך במיתה משונה. ומסופר שבליל מותו התאספו כל הפסלים מקצות הארץ אל המקדש שבבבל, אל פסל הזהב הגדול שהוא פסל השמש. הפסל ההוא היה תלוי בין השמים לארץ, ועמד באמצע המקדש כשכל הפסלים סביבו, והחל להספיד את {{עברית|תמוז}} ולתאר מה שקרה לו, כשכל הפסלים בוכים ומקוננים כל הלילה. ובבוקר עפו הפסלים ושבו למקדשיהם בקצות הארץ. דבר זה נעשה מנהג קבוע, ביום הראשון של חודש {{עברית|תמוז}} מקוננים ובוכים על {{עברית|תמוז}}, והנשים מבכות ומספידות אותו. התבונן והבן וראה כיצד היו דעות בני האדם באותם זמנים. סיפור זה על {{עברית|תמוז}} קדום מאוד אצל הצאבים. ומן הספר הזה תעמוד על רוב הזיות הצאבים, מעשיהם וחגיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וארג'ע אלי גרצ'נא. ופי ד'לך אלכתאב חכי ען שכ'ץ מן {{עברית|נביאי עבודה זרה}} כאן אסמה {{עברית|תמוז}}, דעא מלכא ליעבד אלסבעה כואכב ואלאת'ני עשר ברג'א, פקתלה ד'לך אלמלך קתלא שניעא, פד'כר אן לילה' מותה אג'תמעת אלאצנאם כלהא מן אקטאר אלארץ' אלי אלהיכל פי ב(א)בל אלי צנם אלד'הב אלכביר אלד'י הו צנם אלשמס, וכאן ד'לך אלצנם מעלק(א) בין אלסמא ואלארץ', פוקף פי וסט אלהיכל ואלאצנאם כלהא חולה, ואכ'ד' יעדד עלי ויצף מא תם עליה, ואלאצנאם כלהא תבכי ותנוח טול אלליל, פענד אלצבאח טארת אלאצנאם ורג'עת להיאכלהא פי אקטאר אלארץ', וצארת הד'ה סנה דאימה פי אול יום מן שהר {{עברית|תמוז}} ינאח ויבכי עלי {{עברית|תמוז}}, ותנדבה אלנסא ויעדדן עליה. פאעתבר [ואפהם] וארי כיף כאנת ארא אלנאס פי תלך אלאזמאן, והד'א חדית' {{עברית|תמוז}} קדים ג'דא פי אלצאבה. ומן הד'א אלכתאב תקף עלי אכת'ר הד'יאן אלצאבה ואעמאלהם ואעיאדהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 3: אזהרה מקבלת גרסתם לסיפור גן עדן}}<br /> {{קו}}אשר לאותו סיפור שסיפרו על מעשה {{עברית|אדם}} וה{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, והרמז ללבישת מה שלא היה מקובל ללובשו – היזהר והישמר פן ישתבש שכלך ויעלה בלבך שמה שאמרוהו התרחש אי פעם ל{{עברית|אדם}} או לזולתו, כי אין זה סיפור שקרה במציאות בשום אופן. בהתבוננות קלה תתברר לך האבסורדיות של כל מה שהם אמרו במעשייה הזאת, ויתברר לך שהוא סיפור שהם המציאו אחרי ה{{עברית|תורה}}: מכיוון שהתפרסמה ה{{עברית|תורה}} באומות והם שמעו את פשט {{עברית|מעשה בראשית}} והבינו אותו כולו כפשוטו, הם חיברו את הסיפור הזה, כדי שישמע אותו הפתי ויתפתה ויחשוב שהעולם קדום, ושהסיפור ההוא המתואר ב{{עברית|תורה}} קרה כך כמו שהם סיפרו. ואף על פי שלשכמותך אין צורך להעיר על כך, כי כבר השגת מהמדעים מה שימנע את דעתך מלהיקשר במעשיות הצאבים והזיות הכשדים והכלדים המעורטלים מכל מדע שהוא מדע באמת, הרי הזהרתי מכך כאמצעי זהירות לאחרים, כי ההמון נוטה פעמים רבות לקבל את המעשיות כאמת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא תלך אלקצה אלתי חכוהא ען קצה' {{עברית|אדם}} ואל{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, ואלאשארה אלי לבאס מא לם תג'ר אלעאדה בלבאסה, פאחד'ר ת'ם אחד'ר אן יתשוש עקלך ויכ'טר בבאלך אן ד'לך אלד'י קאלוה הו קט אמר ג'רי לא ל{{עברית|אדם}} ולא לגירה, ולא הי קצה וג'ודיה בוג'ה, ובאיסר תאמל יבין לך מחאלהם פי כל מא ד'כרוה פי תלך אלכ'ראפה, ויתבין לך אנהא קצה פרצ'והא מן בעד אל{{עברית|תורה}} למא שהרת אל{{עברית|תורה}} פי אלמלל וסמעוא ט'אהר {{עברית|מעשה בראשית}} ואכ'ד'וה כלה עלי ט'אהרה עמלוא תלך אלקצה, חתי יסמעהא אלגר פיגתר ויט'ן אן אלעאלם קדים, ואן תלך אלקצה אלמוצופה פי אל{{עברית|תורה}} הכד'א ג'רת כמא חכוא. ואן כאן מת'לך לא יחתאג' תנביהא עלי הד'א לאן קד חצל ענדך מן אלעלום מא ימנע ד'הנך מן אן תתעלק בה כ'ראפאת אלצאבה והד'יאן אלכסדאניין ואלכלדאניין אלעריין ען כל עלם הו עלם באלחקיקה, לכני חד'רת מן ד'לך אחתיאטא לגירך לאן כת'ירא מא ימיל אלג'מהור לתצדיק אלכ'ראפאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מקורות אחרים וסיכום הסקירה}}<br /> {{קו}}ומן הספרים הללו ספר ה&quot;אוסטומאכוס&quot; המיוחס לאריסטו, וחלילה וחס לו מכך. וכן ספרי הטליסמאות, שמהם ספר &quot;טומטום&quot; וספר &quot;אלסרב&quot; וספר &quot;דרגות הגלגל והצורות העולות בכל אחד מדרגותיו&quot;, ועוד ספר המיוחס לאריסטו על הטליסמאות, וספר המיוחס להרמס, וספר אסחאק הצאבי בהגנה על דת הצאבים, וספרו הגדול על חוקי הצאבים ופרטי דתם וחגיהם וקרבנותיהם ותפילותיהם ודברים אחרים מדברי דתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומן תלך אלכתב כתאב אלאסטמאכ'ס אלמנסוב לארסטו, וחאשאה ת'ם חאשאה. וכד'לך כתב אלטלסמאת אלתי מנהא כתאב טמטם, וכתאב אלסרב, וכתאב דרג' אלפלך ואלצור אלטאלעה פי דרג'ה דרג'ה מנה, וכתאב מנסוב איצ'א לארסטו פי אלטלסמאת, וכתאב מנסוב להרמס, וכתאב אסחאק אלצאבי פי אלאחתג'אג' למלה' אלצאבה, וכתאבה אלכביר פי נואמיס אלצאבה וג'זאיאת דינהם ואעיאדהם וקראבינהם וצלואתהם וגיר ד'לך מן אמור דינהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כל אלה שציינתי לך הם {{עברית|ספרי עבודה זרה}} שתורגמו לערבית, ואין ספק שהם חלק קטנטן ממה שלא תורגם, וגם איננו נמצא אלא כלה ואבד ברבות השנים. אלה המצויים אצלנו היום כוללים את רוב דעות הצאבים ומעשיהם, שחלקם מפורסמים היום בעולם. כוונתי לבניין מקדשים והעמדת צורות ממתכות ומאבנים בתוכם; בניין מזבחות והקרבת זבחים או מיני מאכל עליהם; קביעת חגים; התקבצות לתפילות ולעבודות למיניהן במקדשים הללו שהם מייחדים בהם מקומות מפוארים מאוד שהם מכנים &quot;מקדש הצורות השכליות&quot;; הצבת צורות &quot;{{עברית|עַל הֶהָרִים הָרָמִים [}}וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן]&quot; {{הפניה|(דברים יב,ב)}}; פיאור אותן {{עברית|אשרות}}; הקמת ה{{עברית|מצבות}}; ודברים אחרים שייוודעו לך מן הספרים האלה שהערתי לך עליהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'ה כלהא אלתי ד'כרת לך הי {{עברית|ספרי עבודה זרה}} אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ולא ריב אנהא ג'ז יסיר ג'דא ממא לם יכ'רג' ולם יוג'ד איצ'א בל תלף ובאד עלי מרור אלסנין, והד'ה אלתי הי מוג'ודה לדינא אליום משתמלה עלי אכת'ר ארא אלצאבה ואעמאלהם אלמשהור בעצ'הא אליום פי אלעאלם, אעני בניאן אלהיאכל ואתכ'אד' אלצור מן אלמסבוכאת ואלחג'ארה פיהא, ובניאן אלמד'אבח ואלתקריב עליהא אמא ד'באיח או אנואע מן אלטעאם, ורסם אעיאד, ואג'תמאע ללצלואת ולאנואע עבאדאת פי תלך אלהיאכל, ויג'עלון פיהא מואצ'ע מעט'מה ג'דא יסמונהא היכל אלצור אלעקליה, ואתכ'אד' אלצור {{עברית|על ההרים הרמים ו[כ](ג)ו'}}, ותעט'ים תלך אל{{עברית|אשרות}}, ואקאמה' אל{{עברית|מצבות}} וגיר ד'לך ממא סתטלע עליה מן הד'ה אלכתב אלתי נבהתך עליהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרות התורה – מיגור האלילות מעולם האמונה ומן העולם הפיזי}}<br /> {{קו}}הכרת הדעות הללו והמעשים הללו היא שער גדול מאוד למתן טעם ל{{עברית|מצוות}}, כי העיקר של כל תורתנו והציר שהיא סובבת עליו הוא מחיית אותן דעות מן הלבבות, ואותם עקבות מן המציאות.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן הלב)}} כדי למחותן מן הלבבות נאמר: &quot;[הִשָּׁמְרוּ לָכֶם] {{עברית|פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם}} {{עברית|[}}וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם]&quot; {{הפניה|(שם יא,טז)}}, &quot;[פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט] {{עברית|אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם}} {{עברית|[}}מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם...]&quot; {{הפניה|(שם כט,יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן המציאות)}} וכדי למחותם מן המציאות נאמר: &quot;{{עברית|מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} [וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ] {{עברית|וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן}} {{עברית|[}}וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]&quot; {{הפניה|(שם ז,ה)}}, &quot;[וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן] {{עברית|וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא}}&quot; {{הפניה|(שם יב,ג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומערפה' תלך אלארא ותלך אלאעמאל הו באב כביר ג'דא פי תעליל אל{{עברית|מצו[ו]ת}}, לאן שריעתנא כלהא אצלהא וקטבהא אלד'י עליה תדור הו מחו תלך אלארא מן אלאד'האן, ותלך אלאת'אר מן אלוג'וד. למחוהא מן אלאד'האן קאל {{עברית|פן יפתה לבבכם ו[כ](ג)ו', אשר לבבו פונה היום ו[כ](ג)ו'}}. ולמחוהא מן אלוג'וד קאל {{עברית|מזבחותיהם תתצו ואשריהם תגדעון}} {{עברית|ו[כ](ג)ו', ואבדתם את שמם מן המקום ההוא}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום הפרק: האלילות – ניגודה המוחלט של התורה}}<br /> {{קו}}שתי המטרות הללו חוזרות ונשנות בכמה מקומות. זו היתה הכוונה הראשונה הכוללת את כלל התורה, כמו שהודיעו לנו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} בפירושם המקובל על דבריו יתעלה: &quot;{{עברית|אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה [}}מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם]&quot; {{הפניה|(במדבר טו,כג)}}. הם אמרו: &quot;{{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה}}&quot; {{הפניה|(ספרי במדבר קיא; דברים נד)}}. דע זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ותכרר האד'אן אלגרצ'אן פי עדה' מואצ'ע, והו כאן אלקצד אלאול אלג'אמע לג'מלה' אלשריעה כמא אעלמונא {{עברית|ז&quot;ל}} פי תפסירהם אלמרוי לקולה תע(א)לי {{עברית|את כל אשר צוה י&quot;י אליכם ביד משה [וכו']}}{{עברית|}}, קאלוא {{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כ[ו]לה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כ[ו]לה}}, פאערף הד'א:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%98&diff=451 חלק ג, פרק כט 2023-04-27T14:39:23Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כט}}<br /> {{כותרת|האלילות: הניגוד המוחלט לתורה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: הפולמוס על הכוכבים – עקרון האלילות ושאלת הקדמוּת}}<br /> {{קו}}ידוע ש{{עברית|אברהם אבינו}} גדל בעדת הצַאבִּים, ושיטתם היא שאין אלוה מלבד הכוכבים. כשאודיע לך בפרק זה על ספריהם הנמצאים היום בידינו שתורגמו לערבית, ועל ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם, ואגלה לך מתוכם את שיטותיהם ומסורותיהם, יתברר לך מהם {{אינדקס|תפיסת האלוהות)}} שהם אמרו במפורש שהכוכבים הם האלוה, ושהשמש היא האלוה הגדול. כמו כן הם אמרו שכל שבעת הכוכבים הם אלים, אבל השמש והירח הם (האלים ה)גדולים. אתה מוצא שהם אומרים במפורש שהשמש היא המנהיגה את העולם העליון והתחתון. זה לשונם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מעלום אן {{עברית|אברהם אבינו}} (ע&quot;אס) נשא פי מלה' אלצאבה, ומד'הבהם אן ליס ת'ם אלאה אלא אלכואכב, ואד'א אעלמתך פי הד'א אלפצל בכתבהם אלמוג'ודה אלאן באידינא אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ובתואריכ'הם אלקדימה, וכשפת לך מד'הבהם מנהא ואכ'בארהם, יתבין לך מנהא תצריחהם באן אלכואכב הי אלאלאה, ואן אלשמס הי אלאלאה אלאעט'ם, וכד'לך איצ'א קאלוא סאיר אלסבעה כואכב אלהה, לכן אלנירין אעט'ם, ותג'דהם יקולון בתצריח אן אלשמס הי אלתי תדבר אלעאלם אלעלוי ואלספלי, בהד'א אלנץ קאלוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|אברהם)}} וכן אתה מוצא שהם הזכירו בספריהם הללו ובספרי ההיסטוריה שלהם את סיפור {{עברית|אברהם אבינו}}. הם אמרו בלשון זה: כאשר {{עברית|אברהם}}, שגדל בכותה, חלק על הציבור וטען שיש פועֵל שאינו השמש – טענו נגדו טענות שונות, וציינו בטיעוניהם את פעולות השמש הגלויות והברורות במציאות. והוא, כלומר {{עברית|אברהם}}, ענה להם: &quot;צודקים אתם; היא כגרזן ביד הנגר&quot;. והם הזכירו מעט מטיעוניו, עליו השלום, נגדם. בסוף הסיפור ההוא הם אמרו שהמלך כלא את {{עברית|אברהם אבינו}} עליו השלום, ושהוא המשיך לטעון נגדם במשך ימים בעודו בבית הכלא. אחר כך פחד המלך שהוא יערער את שלטונו וירחיק את בני האדם מדתיהם, ועל כן הגלהו לקצה סוריה לאחר שהחרים את כל רכושו. כך סיפרו. תמצא את הסיפור הזה מפורש כך ב&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ותג'דהם קד ד'כרוא פי כתבהם תלך ותואריכ'הם חדית' {{עברית|אברהם אבינו}}, וקאלוא בהד'א אלנץ, ואמא {{עברית|אברה(י)ם}} אלד'י תרבי פי כות'א פאנה למא כ'אלף אלג'מאעה ואדעי אן ת'ם פאעל[א] גיר אלשמס אחתג' עליה באלכד'א ואלכד'א, וד'כרוא פי חג'ג'הם מא הו ט'אהר בין מן אפעאל אלשמס פי אלוג'וד, פקאל להם יענון {{עברית|אברהם}} צדקתם הי כאלפאס פי יד אלנג'אר, ת'ם ד'כרוא טרפא מן אחתג'אג'ה ע&quot;אס עליהם, ואכ'ר תלך אלקצה ד'כרוא אן אלמלך סגן {{עברית|אברהם אבינו}} עליה אלסלאם, ואנה דאם פי מחאג'ג'תהם איאמא והו פי אלסג'ן, ת'ם כ'אף אלמלך אן יפסד עליה סיאסתה וירד אלנאס ען אדיאנהם, פנפאה לטרף אלשאם בעד אסתיצאל כל מאלה, הכד'א חכוא. ותג'ד הד'ה אלקצה משרוחה הכד'א פי אלפלאחה אלנבטיה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הם לא הזכירו את מה שאמרו מסורותינו האמיתיות, ולא את ההתגלות ששרתה עליו, כי הם מציגים אותו כשקרן משום שחלק על דעתם הקלוקלת. אין לי ספק שכאשר הוא, עליו השלום, חלק על שיטת כל בני האדם, היו אותם התועים מקללים אותו ומגנים אותו ומבזים אותו. כיוון שסבל את כל זה למען ה' יתעלה, והעדיף את האמת על פני כבודו, נאמר לו: &quot;{{עברית|וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה}}&quot; {{הפניה|(בראשית יב,ג)}}. ואחריתו היתה מה שאתה רואה היום, שרוב תושבי העולם מרוממים אותו ומתברכים בזכרו, עד כדי כך שגם מי שאינו מזרעו מייחס את עצמו אליו. ואין חולק עליו ואין מי שאינו יודע את גדולתו אלא שרידי בני אותה עדה אובדת שנותרו בקצות הארץ, כמו כופרי התורכים בקצה הצפון וההודים בקצה הדרום. כי הללו הם שרידי עדת הצאבים, כי היא היתה עדה שתפוצתה מלוא תבל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולם יד'כרוא מא ג'את בה את'ארנא אלצאדקה ולא מא אתאה מן אלוחי, לאנהם מכד'ב[י](ו)ן לה למכ'אלפתה לראיהם אלפאסד. ולא שך ענדי אנה עליה אלסלאם למא כ'אלף מד'הב אלנאס כלהם פאנה כאן ישתמה ויד'מה ויסתנקצה אולאיך אלצ'אלון, פלמא אחתמל ד'לך פי חק אללה תע(א)לי ואת'ר אלחק עלי כראמתה קיל לה {{עברית|ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה}}, וכאן מאל אמרה מא [ת](נ)ראה אליום מן אג'מאע מעט'ם אהל אלארץ' עלי תעט'ימה ואלתברך בד'כרה חתי ינתסב אליה מן ליס מן נסלה, ולא מכ'אלף עליה ולא ג'אהל בעט'מתה אלא בקאיא תלך אלמלה אלמ(ת)דמרה אלד'ין בקוא פי אקאצי אלארץ' מת'ל כאפר תרך פי אקצי אלשמאל ואלהנוד פי אקצי אלג'נוב, פאן האולא הם בקאיא מלה' אלצאבה, לאנהא כאנת מלה אעמת אלארץ',&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|הקדמוּת)}} שיא העיון של מי שעסק בפילוסופיה באותם זמנים הוא שדימה שהאל הוא רוח הגלגל: שהגלגל והכוכבים הם הגוף, והאלוה יתעלה רוחו. אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אלצַּאיִג (=אבן באג'ה) כבר ציין זאת בפירושו לספר ה&quot;פיזיקה&quot; (של אריסטו). לכן האמינו כל הצאבים בקדמות העולם, כי לדעתם השמים הם האלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואגיא מא אנתהי אליה נט'ר מן תפלסף פי תלך אלאזמנה אן תכ'יל אן אללה רוח אלפלך, ואן אלפלך ואלכואכב הי אלג'סד, ואלאלאה תע(א)לי רוחה, קד ד'כר הד'ה אבו בכר בן אלצאיג פי שרח אלסמאע. ולהד'א אעתקדת אלצאבה כלהם קדם אלעאלם, אד' אלסמא ענדהם הי אלאלאה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שכתוב ההיסטוריה בהתאם לעקרונות האלילות והקדמוּת}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|אדם)}} הם טוענים ש{{עברית|אדם}} הוא איש שנולד מזכר ונקבה כשאר בני האדם, אלא שהם מרוממים אותו ואומרים שהוא היה נביא, שליחו של הירח, ושהוא קרא לפולחן הירח, ושיש לו חיבורים על עבודת האדמה.{{קו}}{{אינדקס|נח)}} וכן אמרו הצאבים ש{{עברית|נח}} היה עובד אדמה, ושהוא לא האמין בפולחן הפסלים. לכן אתה מוצא שכל הצאבים מגנים את {{עברית|נח}} ואומרים שהוא מעולם לא עבד לפסל. כמו כן הם אמרו בספריהם שהוא הוכה ונכלא מפני שעבד את האל, וסיפרו מה שסיפרו על מעשיו.{{קו}}{{אינדקס|שת)}} הם טענו ש{{עברית|שת}} חלק על דעתו של אביו {{עברית|אדם}} לגבי פולחן הירח.{{קו}}{{אינדקס|סיפור גן עדן)}} הם משקרים שקרים מגוחכים ביותר המורים על פחיתות שכלית חמורה, ועל היותם האנשים הרחוקים ביותר מן הפילוסופיה, והיותם בורים לגמרי. הם אמרו על {{עברית|אדם}} שכאשר הוא יצא מאזור (&quot;אקלים&quot;) השמש הסמוך להודו ונכנס לאזור בבל, הביא עמו נפלאות: מהם, עץ זהב צומח בעל עלים וענפים, ועץ אבן כיוצא בזה, והביא עלים של עץ ירוק שאינו נשרף באש, וסיפר על עץ המצל על עשרת אלפים איש וגובהו כגובה אדם, והביא עמו שני עלים שבכל אחד מהם יכולים להתכסות שני אנשים. והם מספרים נפלאות במעשיות האלה.{{קו}}{{אינדקס|הפליאה)}} יש להתפלא על אנשים הסבורים שהעולם קדום ויחד עם זאת מאמינים באותם דברים הנמנעים בטבע, למי שבקי בעיון במדעי הטבע. {{אינדקס|חשיפת המטרה)}} מטרתם בהזכרת {{עברית|אדם}} וכל מה שהם מייחסים לו, היא לחזק את שיטתם על קדמות העולם, כדי שינבע מכך שהכוכבים והגלגל הם האלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ויזעמון אן {{עברית|אדם}} שכ'ץ מולוד מן ד'כר ואנת'י כסאיר אשכ'אץ אלנאס, לכנהם יעט'מונה ויקולון אנה כאן נבי(א) רסול אלקמר ואנה דעא לעבאדה' אלקמר, ואן לה תואליף פי פלאחה' אלארץ'. וכד'לך קאלוא אלצאבה אן {{עברית|נח}} פלאח ואנה ליס כאן ירי בעבאדה' אלאצנאם, ולד'לך תג'ד אלצאבה כלהם יד'מון {{עברית|נח}} ויקולון אנה מא עבד צנמא קט, וכד'לך ד'כרוא פי כתבהם אנה צ'רב וסג'ן מן אג'ל עבאדתה ללה וחכוא מן חדית'ה מא חכוא. וזעמוא אן {{עברית|שת}} כ'אלף ראי אביה {{עברית|אדם}} פי עבאדה' אלקמר, ויכד'בון אכאד'יב מצ'חכה ג'דא תדל עלי נקץ עקל עט'ים, ועלי כונהם כאנוא אבעד אלנאס מן אלפלספה, ואנהם כאנוא פי גאיה' אלג'האלה. קאלוא ען {{עברית|אדם}} אנה למא כ'רג' מן אקלים אלשמס אלמג'אור ללהנד ותוג'ל פי אקלים באבל, ג'אב מעה עג'איב, מנהא שג'רה' ד'הב נאבתה ד'את אוראק ואגצאן, ושג'רה' חג'ר כד'לך, וג'אב ורק שג'רה אכ'צ'ר לא תחרקה אלנאר, ואכ'בר ען שג'רה תט'ל עלי עשרה' אלאף רג'ל טולהא קאמה, וג'אב מעה ורקתין כל ורקה ילתחף בהא שכ'צאן, ויכ'ברון מן הד'ה אלכ'ראפאת בעג'איב. פאעג'ב מן קום ירון אן אלעאלם קדי[מא](ם) ויעתקדון מע ד'לך וג'וד הד'ה אלממתנעאת באלטבע למן יעלם אלנט'ר אלטביעי. וגרצ'הם פי ד'כר {{עברית|אדם}} וכל מא ינסבון אליה תקויה' מד'הבהם פי קדם אלעאלם חתי יתבע ד'לך באן אלכואכב ואלפלך הו אלאלאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום פולמוס הכוכבים: אברהם חלק על האלילות ועל הקדמוּת}}<br /> {{קו}}כיוון שגדל {{עברית|עמודו שלעולם}} והתברר לו שיש אלוה נבדל שאינו גוף ולא כוח בגוף, ושכל הכוכבים והגלגלים האלה הם מעשיו, והבין שאותן מעשיות שגדל עליהן בלתי אפשריות, החל לסתור את שיטתם ולהפריך את דעותיהם, ופרסם את מחלוקתו עליהם, וקרא {{עברית|בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם}} {{הפניה|(בראשית כא,לג)}} – קריאה המצרפת קיום אלוה וחידוש העולם על ידי אותו אלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא נשא {{עברית|עמודו של( )עולם}} ותבין לה אן ת'ם אלאה[א] מפארק[א] לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם, ואן כל הד'ה אלכואכב ואלאפלאך מצנועאתה, ופהם מחאל תלך אלכ'ראפאת אלתי רבי עליהא, אכ'ד' פי נקץ' מד'הבהם ותזייף אראיהם ואשהר כ'לאפהם ונאדי {{עברית|בשם י&quot;י אל עולם}} דעוה תג'מע וג'וד (אל)אלאה וחדת' אלעאלם מן קבל ד'לך אלאלאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: פולמוס הפולחן בארץ – עקרון ההאצלה המאגית}}<br /> {{קו}}לפי אותן דעות העמידו הצאבים פסלים לכוכבים, פסלי זהב לשמש ופסלי כסף לירח, וחילקו את המחצבים והאזורים (&quot;האקלימים&quot;) לכוכבים, ואמרו: אלוהיו של אזור פלוני הוא כוכב פלוני. ובנו מקדשים והציבו בהם פסלים, וטענו שכוחות הכוכבים שופעים על הפסלים האלה כך שאותם פסלים מדברים ומבינים ומשכילים, והם – הפסלים – משרים התגלות על האדם, ולימדו את בני האדם מה מועיל להם. כך אמרו גם על העצים שהם מחלקם של הכוכבים הללו, שאם מייחדים עץ מסוים לכוכב מסוים ונוטעים אותו לשמו, ועושים לו ובו כך וכך – שופעת הרוחניות של אותו כוכב על אותו עץ והוא משרה התגלות על בני האדם ומדבר אליהם בשנתם. את כל זה תמצא מפורש בספריהם שאעיר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-12)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובחסב תלך אלארא אלצאביה אקאמוא אלאצנאם ללכואכב, אצנאם אלד'הב ללשמס ואצנאם אלפצ'ה ללקמר, וקסמוא אלמעאדן ואלאקאלים ללכואכב, וקאלוא אלאקלים אלפלאני אלאהה אלכוכב אלפלאני, ובנוא אלהיאכל ואתכ'ד'וא פיהא אלאצנאם, וזעמוא אן קוי אלכואכב תפיץ' עלי תלך אלאצנאם פתתכלם תלך אלאצנאם ותפהם ותעקל ותוחי ללנאס אעני אלאצנאם, ותעלם אלנאס מנאפעהם. וכד'לך קאלוא איצ'א פי אלאשג'אר אלתי הי מן קסמה' תלך אלכואכב אד'א אפרדת תלך אלשג'רה לד'לך אלכוכב וגרסת לה ופעל להא ופעל בהא כד'א, פאצ'ת רוחאניה' ד'לך אלכוכב עלי תלך אלשג'רה ותוחי ללנאס ותכלמהם פי אלנום, תג'ד הד'א כלה מנצוצא פי כתבהם אלתי אנבהך עליהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אלה היו {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} הנזכרים אצלנו, שאותן דעות התחזקו אצלם עד ש{{עברית|עָזְבוּ אֶת ה'}} {{הפניה|(ישעיהו א,ד)}} וקראו: &quot;{{עברית|הַבַּעַל עֲנֵנוּ}}&quot; {{הפניה|(מלכים־א יח,כו)}}. כל זאת בשל פרסום אותן דעות והתפשטות הבורות וריבוי הזיות העולם באותה עת בסוג זה של דמיונות. וכך התפתחו אצלם דעות, ועמדו מהם {{עברית|מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים}} {{הפניה|(דברים יח,י-יא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והאולא כאנוא {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} אלמד'כור[י](ו)ן ענדנא אלד'ין תמכנת ענדהם הד'ה אלארא חתי {{עברית|עזבו את י&quot;י}} ונאדוא {{עברית|הבעל עננו}}. כל הד'ה לשהרה' תלך אלארא ופשא אלג'הל וכת'ר הד'יאן אלעאלם חיניד' פי הד'א אלנוע מן אלכ'יאלאת, פנש(א)ת פיהם ארא, וצאר מנהם {{עברית|מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המאבק באלילות מימות אברהם אבינו ועד משה רבנו}}<br /> {{קו}}כבר ביארנו בחיבורנו הגדול {{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(עבודה זרה א,ג)}} ש{{עברית|אברהם אבינו}} החל לסתור את הדעות הללו באמצעות טיעונים וקריאה רכה ברכישת אהדתם של בני האדם ומשיכתם לציות (לאל) בהיטיבו להם, עד שהתנבא אדון הנביאים והשלים את המטרה, וציווה להרוג את הללו ולמחות את זכרם ולעקור אותם מן השורש: &quot;{{עברית|מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} {{עברית|[}}וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]&quot; {{הפניה|(דברים ז,ה)}}. ואסר ללכת אחרי דבר מדרכיהם הללו ואמר: &quot;{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [}}אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]&quot; {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד בינא פי תאליפנא אלכביר {{עברית|משנה תורה}} אן {{עברית|אברהם אבינו}} בדא בנקץ' הד'ה אלארא בחג'ג' ודעוה צ'עיפה באסתעטאף אלנאס וג'ד'בהם ללטאעה באלאנעאם להם, חתי נבי סיד אלנביין פכמל אלגרץ', ואמר בקתל אולאיך ומחו את'ארהם ואסתיצאל שאפתהם, {{עברית|מזבחותיהם}} {{עברית|תתצו(ן)}} {{עברית|ו[כ](ג)ו'}}, ומנע מן תבע שי מן סירהם תלך וקאל {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי ו[כ](ג)ו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום הרקע: מאבק התורה באלילות מפני שהיא הרסנית לנפש ולגוף}}<br /> {{קו}}וידוע לך מכמה מקומות בפסוקי ה{{עברית|תורה}} שהכוונה הראשונה (=המטרה) של התורה כולה היא להסיר את {{עברית|עבודה זרה}} ולמחות את עקבותיה וכל מה שקשור אליה, אפילו זִכרה וכל מה שמביא לדבר ממעשיה כמו {{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ולהזהיר מלהידמות במשהו ממעשיהם הללו, כל שכן ללכת אחריהם. נאמר במפורש ב{{עברית|תורה}} שכל מה שהם חשבו כעבודה לאלוהיהם והתקרבות אליהם הוא הדבר השנוא והמאוס בעיני ה', והם דבריו: &quot;{{עברית|כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(דברים יב,לא)}}. תמצא שהם מזכירים בספריהם, שעוד אספר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-18, ובפרק הבא)}}, שבמקרים מסוימים הם מקריבים לשמש, אלוהיהם הגדול, שבע חיפושיות ושבעה עכברים ושבעה עטלפים. בזה יש מספיק {{עברית|תועבה}} עבור הטבע האנושי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד עלמת מן נצוץ אל{{עברית|תורה}} פי עדה' מואצ'ע אן אלקצד אלאול מן אלשריעה כלהא אזאלה' {{עברית|עבודה זרה}} ומחו את'רהא וכל מא יתעלק בהא, חתי ד'כרהא וכל מא יודי אלי שי מן אעמאלהא מת'ל אל{{עברית|אוב}} ואל{{עברית|ידעוני}} ואל{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ואלתחד'יר מן אלתשבה בשי מן אעמאלהם הד'ה פכיף בתבעהא, וצרח פי נץ אל{{עברית|תורה}} באן ג'מיע מא ט'נוה עבאדה לאלהתהם ותקרב(א) להא הו אלשי אלמבגוץ' אלממקות ענד אללה, והו קולה {{עברית|כי כל תועבת י&quot;י אשר שנא עשו לאלהיהם}}. ואנת תג'דהם יד'כרון פי כתבהם אלתי סאכ'ברך בהא אנהם יקרבון ללשמס אלאההם אלאכבר סבעה כ'נאפס וסבעה פיראן וסבעה וטאוט פי בעץ' אלאמור, וכפי בהד'ה {{עברית|תועבה}} ענד אלטבאע אלאנסאני.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;נמצא שכל ה{{עברית|מצוות}} שנאמרו כאיסור על {{עברית|עבודה זרה}}, וכל מה שקשור אליה או מוביל אליה או מיוחס לה – תועלתן ברורה. כי כולן נועדו להציל מאותן דעות משובשות המסיחות את הדעת מכל מה שמועיל לשתי השלמויות, בדברי הזיה שעליהם חונכו אבותינו ואבות אבותינו: &quot;{{עברית|בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים}}&quot; {{הפניה|(יהושע כד,ב)}}, והם שאמרו עליהם נביאי האמת: &quot;{{עברית|וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ}}&quot; {{הפניה|(בשילוב: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח)}}. מה רבה תועלתה של כל {{עברית|מצוה}} המצילה אותנו מאותה טעות גדולה ומשיבה אותנו אל ההאמנה הנכונה, והיא שיש אלוה שברא את כל אלה, והוא אשר ראוי לעובדו ולאהבו ולירא ממנו, לא אלה שחושבים שהם אלים; ושכדי להתקרב לאלוה האמיתי הזה ולעשות רצונו אין צורך כלל לדברים שיש בהם טורח, אלא {{עברית|אהבתו ויראתו}} ותו לא, והם התכלית בעבודתו כמו שנבאר {{הפניה|(ג,נא15 ואילך; נב2 ואילך)}}, &quot;{{עברית|וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ [}}כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]&quot; {{הפניה|(דברים י,יב)}}. עוד נמצה את העניין הזה בהמשך {{הפניה|(מו&quot;נ,שם)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פג'מיע אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי ג'את פי אלנהי ען {{עברית|עבודה זרה}} וכל מא יתעלק בהא או יודי אליהא או ינסב להא בינה' אלפאידה, לאנהא כלהא ללכ'לאץ מן תלך אלארא אלסקימה אלשאגלה ען כל מא ינפע פי אלכמאלין באמור הד'יאניה, הי אלתי כאן רבי עליהא אבא(ו)נא ואג'דאדנא {{עברית|בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים}}, והי אלתי קאל אלאנביא אלצאדקון פיהא {{עברית|ואחרי התהו אשר לא יועילו הלכו}}. פמא אעט'ם פאידה' כל {{עברית|מצוה}} תכ'לצנא מן הד'ה אלגלטה אלעט'ימה ותרדנא אלי אלאעתקאד אלצחיח, והו אן ת'ם אלאה כ'אלק כל הד'ה, והו אלד'י ינבגי אן יעבד ויחב ויכ'אף, לא תלך אלמט'נון בהא אנהא אלהה, ואן הד'א אלאלאה אלחק לא יחתאג' פי אלקרב מנה וחצול רצ'אה לאמור פיהא משקה בוג'ה, בל {{עברית|אהבתו ויראתו}} לא גיר, והמא אלגאיה פי אלעבאדה כמא נבין, {{עברית|ועתה ישראל מה י&quot;י אלהיך שואל מעמך ו[כ](ג)ו'}}, וסנסתופי הד'א אלמעני פי מא בעד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרת הפרק: סקירת הספרות האלילית כדי לחשוף את הטעמים למצוות התורה}}<br /> {{קו}}אחזור כעת אל מטרתי ואומר: מה שבירר לי את משמעותן והודיע לי את טעמן של רבות מן המצוות אינו אלא עמידתי על שיטותיהם, דעותיהם, מעשיהם ופולחניהם של הצאבים, כמו שעוד תשמע כשאבאר את טעמיהן של אותן {{עברית|מצוות}} שחושבים שאין להן טעם. אציין לך את הספרים שמהם יתבררו לך כל שיטות הצאבים ודעותיהם שאני יודע, כדי שתדע בוודאות שנכון הוא מה שאומַר בטעמי המצוות הללו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וארג'ע אלי גרצ'י אלאן פאקול, אן כת'יר(א) מן אלשריאע אנמא בין לי מענאהא וערפני עללהא וקופי עלי מד'אהב אלצאבה ואראיהם ואעמאלהם ועבאדאתהם, כמא סתסמע ענד תבייני תעליל תלך אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי יט'ן בהא אן לא עלה להא, ואנא אד'כר לך אלכתב אלתי יתבין לך מנהא כל מא עלמתה אנא מן מד'אהב אלצאבה ואראיהם, חתי תעלם יקינא צחה' מא אקולה פי תעליל הד'ה אלשראיע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ספר &quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 1: הסברים מאגיים לניסים}}<br /> {{קו}}הספר הגדול ביותר בעניין זה הוא &quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; שתרגם אִבְּן וַחְשִׁיַה. עוד אספר לך בפרק שיבוא {{הפניה|(ג,ל)}} מדוע כתבו הצאבים את שיטותיהם בשילוב עם עבודת האדמה. ספר זה מלא בהזיות {{עברית|עובדי עבודה זרה}} ובמה שנפשות המון העם נוטות אליו ונקשרות בו, כוונתי לעשיית טליסמאות והורדת ישויות רוחניות וכישוף ושדים ורוּלים השוכנים במדבריות. בספר הזה נכללו גם הזיות גדולות שכל בר דעת צוחק מהן, שהם חושבים להטיל באמצעותן דופי בנסים הברורים שמהם יודעים תושבי העולם שיש אלוה השופט-מנהיג את תושבי העולם, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שמות ט,כט)}} ונאמר: &quot;[לְמַעַן תֵּדַע] {{עברית|כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שם ח,יח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אכבר כתאב פי ד'לך אלפלאחה אלנבטיה אכ'ראג' אבן וחשיה, וסאכ'ברך פי פצל יאתי לאי שי ג'עלת אלצאבה מד'אהבהם מדונה מע פלאחה' אלארץ', והד'א אלכתאב ממלו מן הד'יאנאת {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, וממא אנפס אלעואם מאילה אליה ומרתבטה בה, אעני אעמאל אלטלסמאת ואסתנזאל אלרוחאניאת ואלסחר ואלג'ן ואלגילאן אלתי תאוי אלברארי, ודרג' איצ'א פי ד'לך אלכתאב הד'יאנאת עט'ימה יצ'חך מנהא ד'וו(א) אלעקול, יזעם בהא אלקדח פי אלמעג'זאת אלבינה אלתי עלם בהא אהל אלארץ' אן ת'ם אלאה חאכם עלי אהל אלארץ' כמא קאל {{עברית|למען תדע כי לי&quot;י הארץ}}, וקאל {{עברית|כי אני י&quot;י בקרב הארץ}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מסופר (באותו ספר) על {{עברית|אדם הראשון}} שאמר בספרו שיש בהודו עץ שכשלוקחים ממנו ענפים, אם זורקים אחד מהם על הארץ הוא נע בזחילה כמו נחש. ושיש שם עץ ששורשו בצורת אדם, שנשמעים ממנו מלמולים ויוצאות ממנו מילים בודדות. ושיש עשב שתיאורו כך וכך, שאם ייקח האדם עלה ממנו וישים אותו בחיקו – ייעלם מבני האדם ולא יראו אותו בבואו ובצאתו. וכשיעלו ממנו עשן תחת השמים ישמעו בני האדם באוויר רעם וקולות מבהילים כל זמן שהעשן מיתמר. ועוד מעשיות רבות כיוצא בזה שהוא מביא במסגרת הסיפורים על נפלאות הצמחים וסגולות עבודת האדמה, כדי להטיל דופי בנסים ולהטעות לחשוב שהם מתבצעים על ידי תחבולות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פחכי ען {{עברית|אדם הראשון}} אנה ד'כר פי כתאבה אן פי אלהנד שג'רה אד'א אתכ'ד'ת מנהא אגצאן פאן אלגצן מנהא אד'א רמי פי אלארץ' יסעי מתחרכא כמא תסעי אלחיאת. ואן ת'ם שג'רה אצלהא צורה' אנסאן תסמע לה המהמה ותנפלת מנה אלכלמה ואלכלמה. ואן חשישה צפתהא כד'א וכד'א אד'א אכ'ד' אלאנסאן מן ורקהא וג'עלהא פי ג'יבה כ'פי ען אלנאס ולא ירי חית' ידכ'ל ויכ'רג', ואן בכ'ר מנהא תחת אלסמא סמע אלנאס פי אלג'ו דוי(א) ואצואת(א) האילה טאלמא ד'אך אלדכ'אן יצעד, ומת'ל הד'ה אלכ'ראפאת כת'יר יג'יבהא פי מערץ' אלאכ'באר בעג'איב אלנבאת וכ'ואץ אלפלאחה, חתי יטען פי אלמעג'זאת ויוהם אנהא תתם בחילה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 2: אופיים של האלילים}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|החוטמית והיברוח)}} ומן המעשיות באותו ספר, על שיח החוטמית מאותן {{עברית|אשרות}} שהיו עושים כמו שהודעתיך {{הפניה|(פסקה 7)}}, אמר שהשיח הזה שהה ב{{עברית|נינוה}} שנים עשר אלף שנה, ושהוא רב עם היברוח, כי הוא רצה לתפוס את מקומו. והאדם שאותו שיח היה משרה עליו התגלות, התגלותו נפסקה ממנו למשך זמן מה, וכאשר השרה עליו התגלות אחרי אותו פרק זמן, סיפר לו שהוא היה עסוק בריב עם היברוח, וציווה אותו שיכתוב לכלדים שישפטו ביניהם ויאמרו איזה מהם טוב יותר לכישופיהם ובעל שימוש רב יותר, האם החוטמית או היברוח;{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} וכל אותה מעשייה ארוכה, שאם תעמוד עליה תוכל ללמוד ממנה כיצד היו שכליהם של אנשי הזמנים ההם ומדעיהם. והם היו &quot;{{עברית|חַכִּימֵי בָבֶל}}&quot; {{הפניה|(דניאל ב,יב)}} שנרמז אליהם באותם ימים חשוכים, כי אלה היו דתותיהם שחונכו עליהן. ואלמלא אותה מידה של האמנת קיומו של האלוה שהתפרסמה היום באומות, היו ימינו בזמנים אלה חשוכים עוד יותר מאלה, אם כי באופנים אחרים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומן כ'ראפאת ד'לך אלכתאב אן שג'רה' כ'טמי מן תלך אל{{עברית|אשרות}} אלתי כאנוא יעמלונהא כמא אעלמתך, ד'כר אן אקאמת תלך אלשג'רה פי {{עברית|נינוה}} את'ני עשר אלף סנה, ואנהא תכ'אצמת מע אליברוח לאנה אראד אן יאכ'ד' מכאנהא, ואן אלשכ'ץ אלד'י כאן תוחי אליה הד'ה אלשג'רה אנקטע ענה וחיהא מדה, פלמא אוחת אליה בעד תלך אלמדה אכ'ברתה אנהא כאנת משגולה באלכ'צאם מע אליברוח, ואמרתה אן יכתב ללכלדאניין אן יחכמוא בינהמא ויקולוא איהמא אפצ'ל פי סחרהם ואכת'ר עמל(א) הל אלכ'טמי או אליברוח, ותלך אלכ'ראפה אלטוילה אלתי תסתדל מנהא אד'א וקפת עליהא עלי עקול אהל תלך אלאזמנה ועלומהם כיף כאנת, והאולא כאנוא {{עברית|חכימי בבל}} אלמשאר אליהם פי תלך אלאיאם אלמט'למה, לאן הד'ה כאנת אדיאנהם אלתי רבוא עליהא. ולולא הד'א אלקדר אלד'י שהר אלאן פי אלמלל מן אעתקאד וג'וד אלאלאה לכאנת איאמנא פי הד'ה אלאזמנה אשד ט'לא[ם](מא) מן תלך, לכנהא פי אנואע אכ'רי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|התמוז)}} אחזור לענייננו. באותו ספר מסופר על אחד מ{{עברית|נביאי עבודה זרה}} ששמו היה {{עברית|תמוז}}, שקרא למלך שיעבוד את שבעת כוכבי הלכת ושנים עשר המזלות, והרגוֹ המלך במיתה משונה. ומסופר שבליל מותו התאספו כל הפסלים מקצות הארץ אל המקדש שבבבל, אל פסל הזהב הגדול שהוא פסל השמש. הפסל ההוא היה תלוי בין השמים לארץ, ועמד באמצע המקדש כשכל הפסלים סביבו, והחל להספיד את {{עברית|תמוז}} ולתאר מה שקרה לו, כשכל הפסלים בוכים ומקוננים כל הלילה. ובבוקר עפו הפסלים ושבו למקדשיהם בקצות הארץ. דבר זה נעשה מנהג קבוע, ביום הראשון של חודש {{עברית|תמוז}} מקוננים ובוכים על {{עברית|תמוז}}, והנשים מבכות ומספידות אותו. התבונן והבן וראה כיצד היו דעות בני האדם באותם זמנים. סיפור זה על {{עברית|תמוז}} קדום מאוד אצל הצאבים. ומן הספר הזה תעמוד על רוב הזיות הצאבים, מעשיהם וחגיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וארג'ע אלי גרצ'נא. ופי ד'לך אלכתאב חכי ען שכ'ץ מן {{עברית|נביאי עבודה זרה}} כאן אסמה {{עברית|תמוז}}, דעא מלכא ליעבד אלסבעה כואכב ואלאת'ני עשר ברג'א, פקתלה ד'לך אלמלך קתלא שניעא, פד'כר אן לילה' מותה אג'תמעת אלאצנאם כלהא מן אקטאר אלארץ' אלי אלהיכל פי ב(א)בל אלי צנם אלד'הב אלכביר אלד'י הו צנם אלשמס, וכאן ד'לך אלצנם מעלק(א) בין אלסמא ואלארץ', פוקף פי וסט אלהיכל ואלאצנאם כלהא חולה, ואכ'ד' יעדד עלי ויצף מא תם עליה, ואלאצנאם כלהא תבכי ותנוח טול אלליל, פענד אלצבאח טארת אלאצנאם ורג'עת להיאכלהא פי אקטאר אלארץ', וצארת הד'ה סנה דאימה פי אול יום מן שהר {{עברית|תמוז}} ינאח ויבכי עלי {{עברית|תמוז}}, ותנדבה אלנסא ויעדדן עליה. פאעתבר [ואפהם] וארי כיף כאנת ארא אלנאס פי תלך אלאזמאן, והד'א חדית' קדים ג'דא פי אלצאבה. ומן הד'א אלכתאב תקף עלי אכת'ר הד'יאן אלצאבה ואעמאלהם ואעיאדהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 3: אזהרה מקבלת גרסתם לסיפור גן עדן}}<br /> {{קו}}אשר לאותו סיפור שסיפרו על מעשה {{עברית|אדם}} וה{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, והרמז ללבישת מה שלא היה מקובל ללובשו – היזהר והישמר פן ישתבש שכלך ויעלה בלבך שמה שאמרוהו התרחש אי פעם ל{{עברית|אדם}} או לזולתו, כי אין זה סיפור שקרה במציאות בשום אופן. בהתבוננות קלה תתברר לך האבסורדיות של כל מה שהם אמרו במעשייה הזאת, ויתברר לך שהוא סיפור שהם המציאו אחרי ה{{עברית|תורה}}: מכיוון שהתפרסמה ה{{עברית|תורה}} באומות והם שמעו את פשט {{עברית|מעשה בראשית}} והבינו אותו כולו כפשוטו, הם חיברו את הסיפור הזה, כדי שישמע אותו הפתי ויתפתה ויחשוב שהעולם קדום, ושהסיפור ההוא המתואר ב{{עברית|תורה}} קרה כך כמו שהם סיפרו. ואף על פי שלשכמותך אין צורך להעיר על כך, כי כבר השגת מהמדעים מה שימנע את דעתך מלהיקשר במעשיות הצאבים והזיות הכשדים והכלדים המעורטלים מכל מדע שהוא מדע באמת, הרי הזהרתי מכך כאמצעי זהירות לאחרים, כי ההמון נוטה פעמים רבות לקבל את המעשיות כאמת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא תלך אלקצה אלתי חכוהא ען קצה' {{עברית|אדם}} ואל{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, ואלאשארה אלי לבאס מא לם תג'ר אלעאדה בלבאסה, פאחד'ר ת'ם אחד'ר אן יתשוש עקלך ויכ'טר בבאלך אן ד'לך אלד'י קאלוה הו קט אמר ג'רי לא ל{{עברית|אדם}} ולא לגירה, ולא הי קצה וג'ודיה בוג'ה, ובאיסר תאמל יבין לך מחאלהם פי כל מא ד'כרוה פי תלך אלכ'ראפה, ויתבין לך אנהא קצה פרצ'והא מן בעד אל{{עברית|תורה}} למא שהרת אל{{עברית|תורה}} פי אלמלל וסמעוא ט'אהר {{עברית|מעשה בראשית}} ואכ'ד'וה כלה עלי ט'אהרה עמלוא תלך אלקצה, חתי יסמעהא אלגר פיגתר ויט'ן אן אלעאלם קדים, ואן תלך אלקצה אלמוצופה פי אל{{עברית|תורה}} הכד'א ג'רת כמא חכוא. ואן כאן מת'לך לא יחתאג' תנביהא עלי הד'א לאן קד חצל ענדך מן אלעלום מא ימנע ד'הנך מן אן תתעלק בה כ'ראפאת אלצאבה והד'יאן אלכסדאניין ואלכלדאניין אלעריין ען כל עלם הו עלם באלחקיקה, לכני חד'רת מן ד'לך אחתיאטא לגירך לאן כת'ירא מא ימיל אלג'מהור לתצדיק אלכ'ראפאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מקורות אחרים וסיכום הסקירה}}<br /> {{קו}}ומן הספרים הללו ספר ה&quot;אוסטומאכוס&quot; המיוחס לאריסטו, וחלילה וחס לו מכך. וכן ספרי הטליסמאות, שמהם ספר &quot;טומטום&quot; וספר &quot;אלסרב&quot; וספר &quot;דרגות הגלגל והצורות העולות בכל אחד מדרגותיו&quot;, ועוד ספר המיוחס לאריסטו על הטליסמאות, וספר המיוחס להרמס, וספר אסחאק הצאבי בהגנה על דת הצאבים, וספרו הגדול על חוקי הצאבים ופרטי דתם וחגיהם וקרבנותיהם ותפילותיהם ודברים אחרים מדברי דתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומן תלך אלכתב כתאב אלאסטמאכ'ס אלמנסוב לארסטו, וחאשאה ת'ם חאשאה. וכד'לך כתב אלטלסמאת אלתי מנהא כתאב טמטם, וכתאב אלסרב, וכתאב דרג' אלפלך ואלצור אלטאלעה פי דרג'ה דרג'ה מנה, וכתאב מנסוב איצ'א לארסטו פי אלטלסמאת, וכתאב מנסוב להרמס, וכתאב אסחאק אלצאבי פי אלאחתג'אג' למלה' אלצאבה, וכתאבה אלכביר פי נואמיס אלצאבה וג'זאיאת דינהם ואעיאדהם וקראבינהם וצלואתהם וגיר ד'לך מן אמור דינהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כל אלה שציינתי לך הם {{עברית|ספרי עבודה זרה}} שתורגמו לערבית, ואין ספק שהם חלק קטנטן ממה שלא תורגם, וגם איננו נמצא אלא כלה ואבד ברבות השנים. אלה המצויים אצלנו היום כוללים את רוב דעות הצאבים ומעשיהם, שחלקם מפורסמים היום בעולם. כוונתי לבניין מקדשים והעמדת צורות ממתכות ומאבנים בתוכם; בניין מזבחות והקרבת זבחים או מיני מאכל עליהם; קביעת חגים; התקבצות לתפילות ולעבודות למיניהן במקדשים הללו שהם מייחדים בהם מקומות מפוארים מאוד שהם מכנים &quot;מקדש הצורות השכליות&quot;; הצבת צורות &quot;{{עברית|עַל הֶהָרִים הָרָמִים [}}וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן]&quot; {{הפניה|(דברים יב,ב)}}; פיאור אותן {{עברית|אשרות}}; הקמת ה{{עברית|מצבות}}; ודברים אחרים שייוודעו לך מן הספרים האלה שהערתי לך עליהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'ה כלהא אלתי ד'כרת לך הי {{עברית|ספרי עבודה זרה}} אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ולא ריב אנהא ג'ז יסיר ג'דא ממא לם יכ'רג' ולם יוג'ד איצ'א בל תלף ובאד עלי מרור אלסנין, והד'ה אלתי הי מוג'ודה לדינא אליום משתמלה עלי אכת'ר ארא אלצאבה ואעמאלהם אלמשהור בעצ'הא אליום פי אלעאלם, אעני בניאן אלהיאכל ואתכ'אד' אלצור מן אלמסבוכאת ואלחג'ארה פיהא, ובניאן אלמד'אבח ואלתקריב עליהא אמא ד'באיח או אנואע מן אלטעאם, ורסם אעיאד, ואג'תמאע ללצלואת ולאנואע עבאדאת פי תלך אלהיאכל, ויג'עלון פיהא מואצ'ע מעט'מה ג'דא יסמונהא היכל אלצור אלעקליה, ואתכ'אד' אלצור {{עברית|על ההרים הרמים ו[כ](ג)ו'}}, ותעט'ים תלך אל{{עברית|אשרות}}, ואקאמה' אל{{עברית|מצבות}} וגיר ד'לך ממא סתטלע עליה מן הד'ה אלכתב אלתי נבהתך עליהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרות התורה – מיגור האלילות מעולם האמונה ומן העולם הפיזי}}<br /> {{קו}}הכרת הדעות הללו והמעשים הללו היא שער גדול מאוד למתן טעם ל{{עברית|מצוות}}, כי העיקר של כל תורתנו והציר שהיא סובבת עליו הוא מחיית אותן דעות מן הלבבות, ואותם עקבות מן המציאות.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן הלב)}} כדי למחותן מן הלבבות נאמר: &quot;[הִשָּׁמְרוּ לָכֶם] {{עברית|פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם}} {{עברית|[}}וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם]&quot; {{הפניה|(שם יא,טז)}}, &quot;[פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט] {{עברית|אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם}} {{עברית|[}}מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם...]&quot; {{הפניה|(שם כט,יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן המציאות)}} וכדי למחותם מן המציאות נאמר: &quot;{{עברית|מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} [וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ] {{עברית|וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן}} {{עברית|[}}וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]&quot; {{הפניה|(שם ז,ה)}}, &quot;[וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן] {{עברית|וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא}}&quot; {{הפניה|(שם יב,ג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומערפה' תלך אלארא ותלך אלאעמאל הו באב כביר ג'דא פי תעליל אל{{עברית|מצו[ו]ת}}, לאן שריעתנא כלהא אצלהא וקטבהא אלד'י עליה תדור הו מחו תלך אלארא מן אלאד'האן, ותלך אלאת'אר מן אלוג'וד. למחוהא מן אלאד'האן קאל {{עברית|פן יפתה לבבכם ו[כ](ג)ו', אשר לבבו פונה היום ו[כ](ג)ו'}}. ולמחוהא מן אלוג'וד קאל {{עברית|מזבחותיהם תתצו ואשריהם תגדעון}} {{עברית|ו[כ](ג)ו', ואבדתם את שמם מן המקום ההוא}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום הפרק: האלילות – ניגודה המוחלט של התורה}}<br /> {{קו}}שתי המטרות הללו חוזרות ונשנות בכמה מקומות. זו היתה הכוונה הראשונה הכוללת את כלל התורה, כמו שהודיעו לנו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} בפירושם המקובל על דבריו יתעלה: &quot;{{עברית|אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה [}}מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם]&quot; {{הפניה|(במדבר טו,כג)}}. הם אמרו: &quot;{{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה}}&quot; {{הפניה|(ספרי במדבר קיא; דברים נד)}}. דע זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ותכרר האד'אן אלגרצ'אן פי עדה' מואצ'ע, והו כאן אלקצד אלאול אלג'אמע לג'מלה' אלשריעה כמא אעלמונא {{עברית|ז&quot;ל}} פי תפסירהם אלמרוי לקולה תע(א)לי {{עברית|את כל אשר צוה י&quot;י אליכם ביד משה [וכו']}}{{עברית|}}, קאלוא {{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כ[ו]לה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כ[ו]לה}}, פאערף הד'א:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%98&diff=450 חלק ג, פרק כט 2023-04-27T13:47:11Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כט}}<br /> {{כותרת|האלילות: הניגוד המוחלט לתורה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: הפולמוס על הכוכבים – עקרון האלילות ושאלת הקדמוּת}}<br /> {{קו}}ידוע ש{{עברית|אברהם אבינו}} גדל בעדת הצַאבִּים, ושיטתם היא שאין אלוה מלבד הכוכבים. כשאודיע לך בפרק זה על ספריהם הנמצאים היום בידינו שתורגמו לערבית, ועל ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם, ואגלה לך מתוכם את שיטותיהם ומסורותיהם, יתברר לך מהם {{אינדקס|תפיסת האלוהות)}} שהם אמרו במפורש שהכוכבים הם האלוה, ושהשמש היא האלוה הגדול. כמו כן הם אמרו שכל שבעת הכוכבים הם אלים, אבל השמש והירח הם (האלים ה)גדולים. אתה מוצא שהם אומרים במפורש שהשמש היא המנהיגה את העולם העליון והתחתון. זה לשונם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מעלום אן {{עברית|אברהם אבינו}} (ע&quot;אס) נשא פי מלה' אלצאבה, ומד'הבהם אן ליס ת'ם אלאה אלא אלכואכב, ואד'א אעלמתך פי הד'א אלפצל בכתבהם אלמוג'ודה אלאן באידינא אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ובתואריכ'הם אלקדימה, וכשפת לך מד'הבהם מנהא ואכ'בארהם, יתבין לך מנהא תצריחהם באן אלכואכב הי אלאלאה, ואן אלשמס הי אלאלאה אלאעט'ם, וכד'לך איצ'א קאלוא סאיר אלסבעה כואכב אלהה, לכן אלנירין אעט'ם, ותג'דהם יקולון בתצריח אן אלשמס הי אלתי תדבר אלעאלם אלעלוי ואלספלי, בהד'א אלנץ קאלוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|אברהם)}} וכן אתה מוצא שהם הזכירו בספריהם הללו ובספרי ההיסטוריה שלהם את סיפור {{עברית|אברהם אבינו}}. הם אמרו בלשון זה: כאשר {{עברית|אברהם}}, שגדל בכותה, חלק על הציבור וטען שיש פועֵל שאינו השמש – טענו נגדו טענות שונות, וציינו בטיעוניהם את פעולות השמש הגלויות והברורות במציאות. והוא, כלומר {{עברית|אברהם}}, ענה להם: &quot;צודקים אתם; היא כגרזן ביד הנגר&quot;. והם הזכירו מעט מטיעוניו, עליו השלום, נגדם. בסוף הסיפור ההוא הם אמרו שהמלך כלא את {{עברית|אברהם אבינו}} עליו השלום, ושהוא המשיך לטעון נגדם במשך ימים בעודו בבית הכלא. אחר כך פחד המלך שהוא יערער את שלטונו וירחיק את בני האדם מדתיהם, ועל כן הגלהו לקצה סוריה לאחר שהחרים את כל רכושו. כך סיפרו. תמצא את הסיפור הזה מפורש כך ב&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ותג'דהם קד ד'כרוא פי כתבהם תלך ותואריכ'הם חדית' {{עברית|אברהם אבינו}}, וקאלוא בהד'א אלנץ, ואמא {{עברית|אברה(י)ם}} אלד'י תרבי פי כות'א פאנה למא כ'אלף אלג'מאעה ואדעי אן ת'ם פאעל[א] גיר אלשמס אחתג' עליה באלכד'א ואלכד'א, וד'כרוא פי חג'ג'הם מא הו ט'אהר בין מן אפעאל אלשמס פי אלוג'וד, פקאל להם יענון {{עברית|אברהם}} צדקתם הי כאלפאס פי יד אלנג'אר, ת'ם ד'כרוא טרפא מן אחתג'אג'ה ע&quot;אס עליהם, ואכ'ר תלך אלקצה ד'כרוא אן אלמלך סגן {{עברית|אברהם אבינו}} עליה אלסלאם, ואנה דאם פי מחאג'ג'תהם איאמא והו פי אלסג'ן, ת'ם כ'אף אלמלך אן יפסד עליה סיאסתה וירד אלנאס ען אדיאנהם, פנפאה לטרף אלשאם בעד אסתיצאל כל מאלה, הכד'א חכוא. ותג'ד הד'ה אלקצה משרוחה הכד'א פי אלפלאחה אלנבטיה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הם לא הזכירו את מה שאמרו מסורותינו האמיתיות, ולא את ההתגלות ששרתה עליו, כי הם מציגים אותו כשקרן משום שחלק על דעתם הקלוקלת. אין לי ספק שכאשר הוא, עליו השלום, חלק על שיטת כל בני האדם, היו אותם התועים מקללים אותו ומגנים אותו ומבזים אותו. כיוון שסבל את כל זה למען ה' יתעלה, והעדיף את האמת על פני כבודו, נאמר לו: &quot;{{עברית|וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה}}&quot; {{הפניה|(בראשית יב,ג)}}. ואחריתו היתה מה שאתה רואה היום, שרוב תושבי העולם מרוממים אותו ומתברכים בזכרו, עד כדי כך שגם מי שאינו מזרעו מייחס את עצמו אליו. ואין חולק עליו ואין מי שאינו יודע את גדולתו אלא שרידי בני אותה עדה אובדת שנותרו בקצות הארץ, כמו כופרי התורכים בקצה הצפון וההודים בקצה הדרום. כי הללו הם שרידי עדת הצאבים, כי היא היתה עדה שתפוצתה מלוא תבל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולם יד'כרוא מא ג'את בה את'ארנא אלצאדקה ולא מא אתאה מן אלוחי, לאנהם מכד'ב[י](ו)ן לה למכ'אלפתה לראיהם אלפאסד. ולא שך ענדי אנה עליה אלסלאם למא כ'אלף מד'הב אלנאס כלהם פאנה כאן ישתמה ויד'מה ויסתנקצה אולאיך אלצ'אלון, פלמא אחתמל ד'לך פי חק אללה תע(א)לי ואת'ר אלחק עלי כראמתה קיל לה {{עברית|ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה}}, וכאן מאל אמרה מא [ת](נ)ראה אליום מן אג'מאע מעט'ם אהל אלארץ' עלי תעט'ימה ואלתברך בד'כרה חתי ינתסב אליה מן ליס מן נסלה, ולא מכ'אלף עליה ולא ג'אהל בעט'מתה אלא בקאיא תלך אלמלה אלמ(ת)דמרה אלד'ין בקוא פי אקאצי אלארץ' מת'ל כאפר תרך פי אקצי אלשמאל ואלהנוד פי אקצי אלג'נוב, פאן האולא הם בקאיא מלה' אלצאבה, לאנהא כאנת מלה אעמת אלארץ',&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|הקדמוּת)}} שיא העיון של מי שעסק בפילוסופיה באותם זמנים הוא שדימה שהאל הוא רוח הגלגל: שהגלגל והכוכבים הם הגוף, והאלוה יתעלה רוחו. אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אלצַּאיִג (=אבן באג'ה) כבר ציין זאת בפירושו לספר ה&quot;פיזיקה&quot; (של אריסטו). לכן האמינו כל הצאבים בקדמות העולם, כי לדעתם השמים הם האלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואגיא מא אנתהי אליה נט'ר מן תפלסף פי תלך אלאזמנה אן תכ'יל אן אללה רוח אלפלך, ואן אלפלך ואלכואכב הי אלג'סד, ואלאלאה תע(א)לי רוחה, קד ד'כר הד'ה אבו בכר בן אלצאיג פי שרח אלסמאע. ולהד'א אעתקדת אלצאבה כלהם קדם אלעאלם, אד' אלסמא ענדהם הי אלאלאה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שכתוב ההיסטוריה בהתאם לעקרונות האלילות והקדמוּת}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|אדם)}} הם טוענים ש{{עברית|אדם}} הוא איש שנולד מזכר ונקבה כשאר בני האדם, אלא שהם מרוממים אותו ואומרים שהוא היה נביא, שליחו של הירח, ושהוא קרא לפולחן הירח, ושיש לו חיבורים על עבודת האדמה.{{קו}}{{אינדקס|נח)}} וכן אמרו הצאבים ש{{עברית|נח}} היה עובד אדמה, ושהוא לא האמין בפולחן הפסלים. לכן אתה מוצא שכל הצאבים מגנים את {{עברית|נח}} ואומרים שהוא מעולם לא עבד לפסל. כמו כן הם אמרו בספריהם שהוא הוכה ונכלא מפני שעבד את האל, וסיפרו מה שסיפרו על מעשיו.{{קו}}{{אינדקס|שת)}} הם טענו ש{{עברית|שת}} חלק על דעתו של אביו {{עברית|אדם}} לגבי פולחן הירח.{{קו}}{{אינדקס|סיפור גן עדן)}} הם משקרים שקרים מגוחכים ביותר המורים על פחיתות שכלית חמורה, ועל היותם האנשים הרחוקים ביותר מן הפילוסופיה, והיותם בורים לגמרי. הם אמרו על {{עברית|אדם}} שכאשר הוא יצא מאזור (&quot;אקלים&quot;) השמש הסמוך להודו ונכנס לאזור בבל, הביא עמו נפלאות: מהם, עץ זהב צומח בעל עלים וענפים, ועץ אבן כיוצא בזה, והביא עלים של עץ ירוק שאינו נשרף באש, וסיפר על עץ המצל על עשרת אלפים איש וגובהו כגובה אדם, והביא עמו שני עלים שבכל אחד מהם יכולים להתכסות שני אנשים. והם מספרים נפלאות במעשיות האלה.{{קו}}{{אינדקס|הפליאה)}} יש להתפלא על אנשים הסבורים שהעולם קדום ויחד עם זאת מאמינים באותם דברים הנמנעים בטבע, למי שבקי בעיון במדעי הטבע. {{אינדקס|חשיפת המטרה)}} מטרתם בהזכרת {{עברית|אדם}} וכל מה שהם מייחסים לו, היא לחזק את שיטתם על קדמות העולם, כדי שינבע מכך שהכוכבים והגלגל הם האלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ויזעמון אן {{עברית|אדם}} שכ'ץ מולוד מן ד'כר ואנת'י כסאיר אשכ'אץ אלנאס, לכנהם יעט'מונה ויקולון אנה כאן נבי(א) רסול אלקמר ואנה דעא לעבאדה' אלקמר, ואן לה תואליף פי פלאחה' אלארץ'. וכד'לך קאלוא אלצאבה אן {{עברית|נח}} פלאח ואנה ליס כאן ירי בעבאדה' אלאצנאם, ולד'לך תג'ד אלצאבה כלהם יד'מון {{עברית|נח}} ויקולון אנה מא עבד צנמא קט, וכד'לך ד'כרוא פי כתבהם אנה צ'רב וסג'ן מן אג'ל עבאדתה ללה וחכוא מן חדית'ה מא חכוא. וזעמוא אן {{עברית|שת}} כ'אלף ראי אביה {{עברית|אדם}} פי עבאדה' אלקמר, ויכד'בון אכאד'יב מצ'חכה ג'דא תדל עלי נקץ עקל עט'ים, ועלי כונהם כאנוא אבעד אלנאס מן אלפלספה, ואנהם כאנוא פי גאיה' אלג'האלה. קאלוא ען {{עברית|אדם}} אנה למא כ'רג' מן אקלים אלשמס אלמג'אור ללהנד ותוג'ל פי אקלים באבל, ג'אב מעה עג'איב, מנהא שג'רה' ד'הב נאבתה ד'את אוראק ואגצאן, ושג'רה' חג'ר כד'לך, וג'אב ורק שג'רה אכ'צ'ר לא תחרקה אלנאר, ואכ'בר ען שג'רה תט'ל עלי עשרה' אלאף רג'ל טולהא קאמה, וג'אב מעה ורקתין כל ורקה ילתחף בהא שכ'צאן, ויכ'ברון מן הד'ה אלכ'ראפאת בעג'איב. פאעג'ב מן קום ירון אן אלעאלם קדי[מא](ם) ויעתקדון מע ד'לך וג'וד הד'ה אלממתנעאת באלטבע למן יעלם אלנט'ר אלטביעי. וגרצ'הם פי ד'כר {{עברית|אדם}} וכל מא ינסבון אליה תקויה' מד'הבהם פי קדם אלעאלם חתי יתבע ד'לך באן אלכואכב ואלפלך הו אלאלאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום פולמוס הכוכבים: אברהם חלק על האלילות ועל הקדמוּת}}<br /> {{קו}}כיוון שגדל {{עברית|עמודו שלעולם}} והתברר לו שיש אלוה נבדל שאינו גוף ולא כוח בגוף, ושכל הכוכבים והגלגלים האלה הם מעשיו, והבין שאותן מעשיות שגדל עליהן בלתי אפשריות, החל לסתור את שיטתם ולהפריך את דעותיהם, ופרסם את מחלוקתו עליהם, וקרא {{עברית|בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם}} {{הפניה|(בראשית כא,לג)}} – קריאה המצרפת קיום אלוה וחידוש העולם על ידי אותו אלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא נשא {{עברית|עמודו של( )עולם}} ותבין לה אן ת'ם אלאה[א] מפארק[א] לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם, ואן כל הד'ה אלכואכב ואלאפלאך מצנועאתה, ופהם מחאל תלך אלכ'ראפאת אלתי רבי עליהא, אכ'ד' פי נקץ' מד'הבהם ותזייף אראיהם ואשהר כ'לאפהם ונאדי {{עברית|בשם י&quot;י אל עולם}} דעוה תג'מע וג'וד (אל)אלאה וחדת' אלעאלם מן קבל ד'לך אלאלאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: פולמוס הפולחן בארץ – עקרון ההאצלה המאגית}}<br /> {{קו}}לפי אותן דעות העמידו הצאבים פסלים לכוכבים, פסלי זהב לשמש ופסלי כסף לירח, וחילקו את המחצבים והאזורים (&quot;האקלימים&quot;) לכוכבים, ואמרו: אלוהיו של אזור פלוני הוא כוכב פלוני. ובנו מקדשים והציבו בהם פסלים, וטענו שכוחות הכוכבים שופעים על הפסלים האלה כך שאותם פסלים מדברים ומבינים ומשכילים, והם – הפסלים – משרים התגלות על האדם, ולימדו את בני האדם מה מועיל להם. כך אמרו גם על העצים שהם מחלקם של הכוכבים הללו, שאם מייחדים עץ מסוים לכוכב מסוים ונוטעים אותו לשמו, ועושים לו ובו כך וכך – שופעת הרוחניות של אותו כוכב על אותו עץ והוא משרה התגלות על בני האדם ומדבר אליהם בשנתם. את כל זה תמצא מפורש בספריהם שאעיר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-12)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובחסב תלך אלארא אלצאביה אקאמוא אלאצנאם ללכואכב, אצנאם אלד'הב ללשמס ואצנאם אלפצ'ה ללקמר, וקסמוא אלמעאדן ואלאקאלים ללכואכב, וקאלוא אלאקלים אלפלאני אלאהה אלכוכב אלפלאני, ובנוא אלהיאכל ואתכ'ד'וא פיהא אלאצנאם, וזעמוא אן קוי אלכואכב תפיץ' עלי תלך אלאצנאם פתתכלם תלך אלאצנאם ותפהם ותעקל ותוחי ללנאס אעני אלאצנאם, ותעלם אלנאס מנאפעהם. וכד'לך קאלוא איצ'א פי אלאשג'אר אלתי הי מן קסמה' תלך אלכואכב אד'א אפרדת תלך אלשג'רה לד'לך אלכוכב וגרסת לה ופעל להא ופעל בהא כד'א, פאצ'ת רוחאניה' ד'לך אלכוכב עלי תלך אלשג'רה ותוחי ללנאס ותכלמהם פי אלנום, תג'ד הד'א כלה מנצוצא פי כתבהם אלתי אנבהך עליהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אלה היו {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} הנזכרים אצלנו, שאותן דעות התחזקו אצלם עד ש{{עברית|עָזְבוּ אֶת ה'}} {{הפניה|(ישעיהו א,ד)}} וקראו: &quot;{{עברית|הַבַּעַל עֲנֵנוּ}}&quot; {{הפניה|(מלכים־א יח,כו)}}. כל זאת בשל פרסום אותן דעות והתפשטות הבורות וריבוי הזיות העולם באותה עת בסוג זה של דמיונות. וכך התפתחו אצלם דעות, ועמדו מהם {{עברית|מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים}} {{הפניה|(דברים יח,י-יא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והאולא כאנוא {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} אלמד'כור[י](ו)ן ענדנא אלד'ין תמכנת ענדהם הד'ה אלארא חתי {{עברית|עזבו את י&quot;י}} ונאדוא {{עברית|הבעל עננו}}. כל הד'ה לשהרה' תלך אלארא ופשא אלג'הל וכת'ר הד'יאן אלעאלם חיניד' פי הד'א אלנוע מן אלכ'יאלאת, פנש(א)ת פיהם ארא, וצאר מנהם {{עברית|מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המאבק באלילות מימות אברהם אבינו ועד משה רבנו}}<br /> {{קו}}כבר ביארנו בחיבורנו הגדול {{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(עבודה זרה א,ג)}} ש{{עברית|אברהם אבינו}} החל לסתור את הדעות הללו באמצעות טיעונים וקריאה רכה ברכישת אהדתם של בני האדם ומשיכתם לציות (לאל) בהיטיבו להם, עד שהתנבא אדון הנביאים והשלים את המטרה, וציווה להרוג את הללו ולמחות את זכרם ולעקור אותם מן השורש: &quot;{{עברית|מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} {{עברית|[}}וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]&quot; {{הפניה|(דברים ז,ה)}}. ואסר ללכת אחרי דבר מדרכיהם הללו ואמר: &quot;{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [}}אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]&quot; {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד בינא פי תאליפנא אלכביר {{עברית|משנה תורה}} אן {{עברית|אברהם אבינו}} בדא בנקץ' הד'ה אלארא בחג'ג' ודעוה צ'עיפה באסתעטאף אלנאס וג'ד'בהם ללטאעה באלאנעאם להם, חתי נבי סיד אלנביין פכמל אלגרץ', ואמר בקתל אולאיך ומחו את'ארהם ואסתיצאל שאפתהם, {{עברית|מזבחותיהם}} {{עברית|תתצו(ן)}} {{עברית|ו[כ](ג)ו'}}, ומנע מן תבע שי מן סירהם תלך וקאל {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי ו[כ](ג)ו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום הרקע: מאבק התורה באלילות מפני שהיא הרסנית לנפש ולגוף}}<br /> {{קו}}וידוע לך מכמה מקומות בפסוקי ה{{עברית|תורה}} שהכוונה הראשונה (=המטרה) של התורה כולה היא להסיר את {{עברית|עבודה זרה}} ולמחות את עקבותיה וכל מה שקשור אליה, אפילו זִכרה וכל מה שמביא לדבר ממעשיה כמו {{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ולהזהיר מלהידמות במשהו ממעשיהם הללו, כל שכן ללכת אחריהם. נאמר במפורש ב{{עברית|תורה}} שכל מה שהם חשבו כעבודה לאלוהיהם והתקרבות אליהם הוא הדבר השנוא והמאוס בעיני ה', והם דבריו: &quot;{{עברית|כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(דברים יב,לא)}}. תמצא שהם מזכירים בספריהם, שעוד אספר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-18, ובפרק הבא)}}, שבמקרים מסוימים הם מקריבים לשמש, אלוהיהם הגדול, שבע חיפושיות ושבעה עכברים ושבעה עטלפים. בזה יש מספיק {{עברית|תועבה}} עבור הטבע האנושי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד עלמת מן נצוץ אל{{עברית|תורה}} פי עדה' מואצ'ע אן אלקצד אלאול מן אלשריעה כלהא אזאלה' {{עברית|עבודה זרה}} ומחו את'רהא וכל מא יתעלק בהא, חתי ד'כרהא וכל מא יודי אלי שי מן אעמאלהא מת'ל אל{{עברית|אוב}} ואל{{עברית|ידעוני}} ואל{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ואלתחד'יר מן אלתשבה בשי מן אעמאלהם הד'ה פכיף בתבעהא, וצרח פי נץ אל{{עברית|תורה}} באן ג'מיע מא ט'נוה עבאדה לאלהתהם ותקרב(א) להא הו אלשי אלמבגוץ' אלממקות ענד אללה, והו קולה {{עברית|כי כל תועבת י&quot;י אשר שנא עשו לאלהיהם}}. ואנת תג'דהם יד'כרון פי כתבהם אלתי סאכ'ברך בהא אנהם יקרבון ללשמס אלאההם אלאכבר סבעה כ'נאפס וסבעה פיראן וסבעה וטאוט פי בעץ' אלאמור, וכפי בהד'ה {{עברית|תועבה}} ענד אלטבאע אלאנסאני.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;נמצא שכל ה{{עברית|מצוות}} שנאמרו כאיסור על {{עברית|עבודה זרה}}, וכל מה שקשור אליה או מוביל אליה או מיוחס לה – תועלתן ברורה. כי כולן נועדו להציל מאותן דעות משובשות המסיחות את הדעת מכל מה שמועיל לשתי השלמויות, בדברי הזיה שעליהם חונכו אבותינו ואבות אבותינו: &quot;{{עברית|בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים}}&quot; {{הפניה|(יהושע כד,ב)}}, והם שאמרו עליהם נביאי האמת: &quot;{{עברית|וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ}}&quot; {{הפניה|(בשילוב: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח)}}. מה רבה תועלתה של כל {{עברית|מצוה}} המצילה אותנו מאותה טעות גדולה ומשיבה אותנו אל ההאמנה הנכונה, והיא שיש אלוה שברא את כל אלה, והוא אשר ראוי לעובדו ולאהבו ולירא ממנו, לא אלה שחושבים שהם אלים; ושכדי להתקרב לאלוה האמיתי הזה ולעשות רצונו אין צורך כלל לדברים שיש בהם טורח, אלא {{עברית|אהבתו ויראתו}} ותו לא, והם התכלית בעבודתו כמו שנבאר {{הפניה|(ג,נא15 ואילך; נב2 ואילך)}}, &quot;{{עברית|וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ [}}כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]&quot; {{הפניה|(דברים י,יב)}}. עוד נמצה את העניין הזה בהמשך {{הפניה|(מו&quot;נ,שם)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פג'מיע אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי ג'את פי אלנהי ען {{עברית|עבודה זרה}} וכל מא יתעלק בהא או יודי אליהא או ינסב להא בינה' אלפאידה, לאנהא כלהא ללכ'לאץ מן תלך אלארא אלסקימה אלשאגלה ען כל מא ינפע פי אלכמאלין באמור הד'יאניה, הי אלתי כאן רבי עליהא אבא(ו)נא ואג'דאדנא {{עברית|בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים}}, והי אלתי קאל אלאנביא אלצאדקון פיהא {{עברית|ואחרי התהו אשר לא יועילו הלכו}}. פמא אעט'ם פאידה' כל {{עברית|מצוה}} תכ'לצנא מן הד'ה אלגלטה אלעט'ימה ותרדנא אלי אלאעתקאד אלצחיח, והו אן ת'ם אלאה כ'אלק כל הד'ה, והו אלד'י ינבגי אן יעבד ויחב ויכ'אף, לא תלך אלמט'נון בהא אנהא אלהה, ואן הד'א אלאלאה אלחק לא יחתאג' פי אלקרב מנה וחצול רצ'אה לאמור פיהא משקה בוג'ה, בל {{עברית|אהבתו ויראתו}} לא גיר, והמא אלגאיה פי אלעבאדה כמא נבין, {{עברית|ועתה ישראל מה י&quot;י אלהיך שואל מעמך ו[כ](ג)ו'}}, וסנסתופי הד'א אלמעני פי מא בעד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרת הפרק: סקירת הספרות האלילית כדי לחשוף את הטעמים למצוות התורה}}<br /> {{קו}}אחזור כעת אל מטרתי ואומר: מה שבירר לי את משמעותן והודיע לי את טעמן של רבות מן המצוות אינו אלא עמידתי על שיטותיהם, דעותיהם, מעשיהם ופולחניהם של הצאבים, כמו שעוד תשמע כשאבאר את טעמיהן של אותן {{עברית|מצוות}} שחושבים שאין להן טעם. אציין לך את הספרים שמהם יתבררו לך כל שיטות הצאבים ודעותיהם שאני יודע, כדי שתדע בוודאות שנכון הוא מה שאומַר בטעמי המצוות הללו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וארג'ע אלי גרצ'י אלאן פאקול, אן כת'יר(א) מן אלשריאע אנמא בין לי מענאהא וערפני עללהא וקופי עלי מד'אהב אלצאבה ואראיהם ואעמאלהם ועבאדאתהם, כמא סתסמע ענד תבייני תעליל תלך אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי יט'ן בהא אן לא עלה להא, ואנא אד'כר לך אלכתב אלתי יתבין לך מנהא כל מא עלמתה אנא מן מד'אהב אלצאבה ואראיהם, חתי תעלם יקינא צחה' מא אקולה פי תעליל הד'ה אלשראיע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ספר &quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 1: הסברים מאגיים לניסים}}<br /> {{קו}}הספר הגדול ביותר בעניין זה הוא &quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; שתרגם אִבְּן וַחְשִׁיַה. עוד אספר לך בפרק שיבוא {{הפניה|(ג,ל)}} מדוע כתבו הצאבים את שיטותיהם בשילוב עם עבודת האדמה. ספר זה מלא בהזיות {{עברית|עובדי עבודה זרה}} ובמה שנפשות המון העם נוטות אליו ונקשרות בו, כוונתי לעשיית טליסמאות והורדת ישויות רוחניות וכישוף ושדים ורוּלים השוכנים במדבריות. בספר הזה נכללו גם הזיות גדולות שכל בר דעת צוחק מהן, שהם חושבים להטיל באמצעותן דופי בנסים הברורים שמהם יודעים תושבי העולם שיש אלוה השופט-מנהיג את תושבי העולם, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שמות ט,כט)}} ונאמר: &quot;[לְמַעַן תֵּדַע] {{עברית|כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שם ח,יח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אכבר כתאב פי ד'לך אלפלאחה אלנבטיה אכ'ראג' אבן וחשיה, וסאכ'ברך פי פצל יאתי לאי שי ג'עלת אלצאבה מד'אהבהם מדונה מע פלאחה' אלארץ', והד'א אלכתאב ממלו מן הד'יאנאת {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, וממא אנפס אלעואם מאילה אליה ומרתבטה בה, אעני אעמאל אלטלסמאת ואסתנזאל אלרוחאניאת ואלסחר ואלג'ן ואלגילאן אלתי תאוי אלברארי, ודרג' איצ'א פי ד'לך אלכתאב הד'יאנאת עט'ימה יצ'חך מנהא ד'וו(א) אלעקול, יזעם בהא אלקדח פי אלמעג'זאת אלבינה אלתי עלם בהא אהל אלארץ' אן ת'ם אלאה חאכם עלי אהל אלארץ' כמא קאל {{עברית|למען תדע כי לי&quot;י הארץ}}, וקאל {{עברית|כי אני י&quot;י בקרב הארץ}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מסופר (באותו ספר) על {{עברית|אדם הראשון}} שאמר בספרו שיש בהודו עץ שכשלוקחים ממנו ענפים, אם זורקים אחד מהם על הארץ הוא נע בזחילה כמו נחש. ושיש שם עץ ששורשו בצורת אדם, שנשמעים ממנו מלמולים ויוצאות ממנו מילים בודדות. ושיש עשב שתיאורו כך וכך, שאם ייקח האדם עלה ממנו וישים אותו בחיקו – ייעלם מבני האדם ולא יראו אותו בבואו ובצאתו. וכשיעלו ממנו עשן תחת השמים ישמעו בני האדם באוויר רעם וקולות מבהילים כל זמן שהעשן מיתמר. ועוד מעשיות רבות כיוצא בזה שהוא מביא במסגרת הסיפורים על נפלאות הצמחים וסגולות עבודת האדמה, כדי להטיל דופי בנסים ולהטעות לחשוב שהם מתבצעים על ידי תחבולות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פחכי ען {{עברית|אדם הראשון}} אנה ד'כר פי כתאבה אן פי אלהנד שג'רה אד'א אתכ'ד'ת מנהא אגצאן פאן אלגצן מנהא אד'א רמי פי אלארץ' יסעי מתחרכא כמא תסעי אלחיאת. ואן ת'ם שג'רה אצלהא צורה' אנסאן תסמע לה המהמה ותנפלת מנה אלכלמה ואלכלמה. ואן חשישה צפתהא כד'א וכד'א אד'א אכ'ד' אלאנסאן מן ורקהא וג'עלהא פי ג'יבה כ'פי ען אלנאס ולא ירי חית' ידכ'ל ויכ'רג', ואן בכ'ר מנהא תחת אלסמא סמע אלנאס פי אלג'ו דוי(א) ואצואת(א) האילה טאלמא ד'אך אלדכ'אן יצעד, ומת'ל הד'ה אלכ'ראפאת כת'יר יג'יבהא פי מערץ' אלאכ'באר בעג'איב אלנבאת וכ'ואץ אלפלאחה, חתי יטען פי אלמעג'זאת ויוהם אנהא תתם בחילה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 2: אופיים של האלילים}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|החוטמית והיברוח)}} ומן המעשיות באותו ספר, על שיח החוטמית מאותן {{עברית|אשרות}} שהיו עושים כמו שהודעתיך {{הפניה|(פסקה 7)}}, אמר שהשיח הזה שהה ב{{עברית|נינוה}} שנים עשר אלף שנה, ושהוא רב עם היברוח, כי הוא רצה לתפוס את מקומו. והאדם שאותו שיח היה משרה עליו התגלות, התגלותו נפסקה ממנו למשך זמן מה, וכאשר השרה עליו התגלות אחרי אותו פרק זמן, סיפר לו שהוא היה עסוק בריב עם היברוח, וציווה אותו שיכתוב לכלדים שישפטו ביניהם ויאמרו איזה מהם טוב יותר לכישופיהם ובעל שימוש רב יותר, האם החוטמית או היברוח;{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} וכל אותה מעשייה ארוכה, שאם תעמוד עליה תוכל ללמוד ממנה כיצד היו שכליהם של אנשי הזמנים ההם ומדעיהם. והם היו &quot;{{עברית|חַכִּימֵי בָבֶל}}&quot; {{הפניה|(דניאל ב,יב)}} שנרמז אליהם באותם ימים חשוכים, כי אלה היו דתותיהם שחונכו עליהן. ואלמלא אותה מידה של האמנת קיומו של האלוה שהתפרסמה היום באומות, היו ימינו בזמנים אלה חשוכים עוד יותר מאלה, אם כי באופנים אחרים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומן כ'ראפאת ד'לך אלכתאב אן שג'רה' כ'טמי מן תלך אל{{עברית|אשרות}} אלתי כאנוא יעמלונהא כמא אעלמתך, ד'כר אן אקאמת תלך אלשג'רה פי {{עברית|נינוה}} את'ני עשר אלף סנה, ואנהא תכ'אצמת מע אליברוח לאנה אראד אן יאכ'ד' מכאנהא, ואן אלשכ'ץ אלד'י כאן תוחי אליה הד'ה אלשג'רה אנקטע ענה וחיהא מדה, פלמא אוחת אליה בעד תלך אלמדה אכ'ברתה אנהא כאנת משגולה באלכ'צאם מע אליברוח, ואמרתה אן יכתב ללכלדאניין אן יחכמוא בינהמא ויקולוא איהמא אפצ'ל פי סחרהם ואכת'ר עמל(א) הל אלכ'טמי או אליברוח, ותלך אלכ'ראפה אלטוילה אלתי תסתדל מנהא אד'א וקפת עליהא עלי עקול אהל תלך אלאזמנה ועלומהם כיף כאנת, והאולא כאנוא {{עברית|חכימי בבל}} אלמשאר אליהם פי תלך אלאיאם אלמט'למה, לאן הד'ה כאנת אדיאנהם אלתי רבוא עליהא. ולולא הד'א אלקדר אלד'י שהר אלאן פי אלמלל מן אעתקאד וג'וד אלאלאה לכאנת איאמנא פי הד'ה אלאזמנה אשד ט'לא[ם](מא) מן תלך, לכנהא פי אנואע אכ'רי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|התמוז)}} אחזור לענייננו. באותו ספר מסופר על אחד מ{{עברית|נביאי עבודה זרה}} ששמו היה {{עברית|תמוז}}, שקרא למלך שיעבוד את שבעת כוכבי הלכת ושנים עשר המזלות, והרגוֹ המלך במיתה משונה. ומסופר שבליל מותו התאספו כל הפסלים מקצות הארץ אל המקדש שבבבל, אל פסל הזהב הגדול שהוא פסל השמש. הפסל ההוא היה תלוי בין השמים לארץ, ועמד באמצע המקדש כשכל הפסלים סביבו, והחל להספיד את {{עברית|תמוז}} ולתאר מה שקרה לו, כשכל הפסלים בוכים ומקוננים כל הלילה. ובבוקר עפו הפסלים ושבו למקדשיהם בקצות הארץ. דבר זה נעשה מנהג קבוע, ביום הראשון של חודש {{עברית|תמוז}} מקוננים ובוכים על {{עברית|תמוז}}, והנשים מבכות ומספידות אותו. התבונן והבן וראה כיצד היו דעות בני האדם באותם זמנים. סיפור זה על {{עברית|תמוז}} קדום מאוד אצל הצאבים. ומן הספר הזה תעמוד על רוב הזיות הצאבים, מעשיהם וחגיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וארג'ע אלי גרצ'נא. ופי ד'לך אלכתאב חכי ען שכ'ץ מן {{עברית|נביאי עבודה זרה}} כאן אסמה {{עברית|תמוז}}, דעא מלכא ליעבד אלסבעה כואכב ואלאת'ני עשר ברג'א, פקתלה ד'לך אלמלך קתלא שניעא, פד'כר אן לילה' מותה אג'תמעת אלאצנאם כלהא מן אקטאר אלארץ' אלי אלהיכל פי ב(א)בל אלי צנם אלד'הב אלכביר אלד'י הו צנם אלשמס, וכאן ד'לך אלצנם מעלק(א) בין אלסמא ואלארץ', פוקף פי וסט אלהיכל ואלאצנאם כלהא חולה, ואכ'ד' יעדד עלי ויצף מא תם עליה, ואלאצנאם כלהא תבכי ותנוח טול אלליל, פענד אלצבאח טארת אלאצנאם ורג'עת להיאכלהא פי אקטאר אלארץ', וצארת הד'ה סנה דאימה פי אול יום מן שהר ינאח ויבכי עלי, ותנדבה אלנסא ויעדדן עליה. פאעתבר [ואפהם] וארי כיף כאנת ארא אלנאס פי תלך אלאזמאן, והד'א חדית' קדים ג'דא פי אלצאבה. ומן הד'א אלכתאב תקף עלי אכת'ר הד'יאן אלצאבה ואעמאלהם ואעיאדהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 3: אזהרה מקבלת גרסתם לסיפור גן עדן}}<br /> {{קו}}אשר לאותו סיפור שסיפרו על מעשה {{עברית|אדם}} וה{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, והרמז ללבישת מה שלא היה מקובל ללובשו – היזהר והישמר פן ישתבש שכלך ויעלה בלבך שמה שאמרוהו התרחש אי פעם ל{{עברית|אדם}} או לזולתו, כי אין זה סיפור שקרה במציאות בשום אופן. בהתבוננות קלה תתברר לך האבסורדיות של כל מה שהם אמרו במעשייה הזאת, ויתברר לך שהוא סיפור שהם המציאו אחרי ה{{עברית|תורה}}: מכיוון שהתפרסמה ה{{עברית|תורה}} באומות והם שמעו את פשט {{עברית|מעשה בראשית}} והבינו אותו כולו כפשוטו, הם חיברו את הסיפור הזה, כדי שישמע אותו הפתי ויתפתה ויחשוב שהעולם קדום, ושהסיפור ההוא המתואר ב{{עברית|תורה}} קרה כך כמו שהם סיפרו. ואף על פי שלשכמותך אין צורך להעיר על כך, כי כבר השגת מהמדעים מה שימנע את דעתך מלהיקשר במעשיות הצאבים והזיות הכשדים והכלדים המעורטלים מכל מדע שהוא מדע באמת, הרי הזהרתי מכך כאמצעי זהירות לאחרים, כי ההמון נוטה פעמים רבות לקבל את המעשיות כאמת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא תלך אלקצה אלתי חכוהא ען קצה' {{עברית|אדם}} ואל{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, ואלאשארה אלי לבאס מא לם תג'ר אלעאדה בלבאסה, פאחד'ר ת'ם אחד'ר אן יתשוש עקלך ויכ'טר בבאלך אן ד'לך אלד'י קאלוה הו קט אמר ג'רי לא ל{{עברית|אדם}} ולא לגירה, ולא הי קצה וג'ודיה בוג'ה, ובאיסר תאמל יבין לך מחאלהם פי כל מא ד'כרוה פי תלך אלכ'ראפה, ויתבין לך אנהא קצה פרצ'והא מן בעד אל{{עברית|תורה}} למא שהרת אל{{עברית|תורה}} פי אלמלל וסמעוא ט'אהר {{עברית|מעשה בראשית}} ואכ'ד'וה כלה עלי ט'אהרה עמלוא תלך אלקצה, חתי יסמעהא אלגר פיגתר ויט'ן אן אלעאלם קדים, ואן תלך אלקצה אלמוצופה פי אל{{עברית|תורה}} הכד'א ג'רת כמא חכוא. ואן כאן מת'לך לא יחתאג' תנביהא עלי הד'א לאן קד חצל ענדך מן אלעלום מא ימנע ד'הנך מן אן תתעלק בה כ'ראפאת אלצאבה והד'יאן אלכסדאניין ואלכלדאניין אלעריין ען כל עלם הו עלם באלחקיקה, לכני חד'רת מן ד'לך אחתיאטא לגירך לאן כת'ירא מא ימיל אלג'מהור לתצדיק אלכ'ראפאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מקורות אחרים וסיכום הסקירה}}<br /> {{קו}}ומן הספרים הללו ספר ה&quot;אוסטומאכוס&quot; המיוחס לאריסטו, וחלילה וחס לו מכך. וכן ספרי הטליסמאות, שמהם ספר &quot;טומטום&quot; וספר &quot;אלסרב&quot; וספר &quot;דרגות הגלגל והצורות העולות בכל אחד מדרגותיו&quot;, ועוד ספר המיוחס לאריסטו על הטליסמאות, וספר המיוחס להרמס, וספר אסחאק הצאבי בהגנה על דת הצאבים, וספרו הגדול על חוקי הצאבים ופרטי דתם וחגיהם וקרבנותיהם ותפילותיהם ודברים אחרים מדברי דתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומן תלך אלכתב כתאב אלאסטמאכ'ס אלמנסוב לארסטו, וחאשאה ת'ם חאשאה. וכד'לך כתב אלטלסמאת אלתי מנהא כתאב טמטם, וכתאב אלסרב, וכתאב דרג' אלפלך ואלצור אלטאלעה פי דרג'ה דרג'ה מנה, וכתאב מנסוב איצ'א לארסטו פי אלטלסמאת, וכתאב מנסוב להרמס, וכתאב אסחאק אלצאבי פי אלאחתג'אג' למלה' אלצאבה, וכתאבה אלכביר פי נואמיס אלצאבה וג'זאיאת דינהם ואעיאדהם וקראבינהם וצלואתהם וגיר ד'לך מן אמור דינהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כל אלה שציינתי לך הם {{עברית|ספרי עבודה זרה}} שתורגמו לערבית, ואין ספק שהם חלק קטנטן ממה שלא תורגם, וגם איננו נמצא אלא כלה ואבד ברבות השנים. אלה המצויים אצלנו היום כוללים את רוב דעות הצאבים ומעשיהם, שחלקם מפורסמים היום בעולם. כוונתי לבניין מקדשים והעמדת צורות ממתכות ומאבנים בתוכם; בניין מזבחות והקרבת זבחים או מיני מאכל עליהם; קביעת חגים; התקבצות לתפילות ולעבודות למיניהן במקדשים הללו שהם מייחדים בהם מקומות מפוארים מאוד שהם מכנים &quot;מקדש הצורות השכליות&quot;; הצבת צורות &quot;{{עברית|עַל הֶהָרִים הָרָמִים [}}וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן]&quot; {{הפניה|(דברים יב,ב)}}; פיאור אותן {{עברית|אשרות}}; הקמת ה{{עברית|מצבות}}; ודברים אחרים שייוודעו לך מן הספרים האלה שהערתי לך עליהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'ה כלהא אלתי ד'כרת לך הי {{עברית|ספרי עבודה זרה}} אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ולא ריב אנהא ג'ז יסיר ג'דא ממא לם יכ'רג' ולם יוג'ד איצ'א בל תלף ובאד עלי מרור אלסנין, והד'ה אלתי הי מוג'ודה לדינא אליום משתמלה עלי אכת'ר ארא אלצאבה ואעמאלהם אלמשהור בעצ'הא אליום פי אלעאלם, אעני בניאן אלהיאכל ואתכ'אד' אלצור מן אלמסבוכאת ואלחג'ארה פיהא, ובניאן אלמד'אבח ואלתקריב עליהא אמא ד'באיח או אנואע מן אלטעאם, ורסם אעיאד, ואג'תמאע ללצלואת ולאנואע עבאדאת פי תלך אלהיאכל, ויג'עלון פיהא מואצ'ע מעט'מה ג'דא יסמונהא היכל אלצור אלעקליה, ואתכ'אד' אלצור {{עברית|על ההרים הרמים ו[כ](ג)ו'}}, ותעט'ים תלך אל{{עברית|אשרות}}, ואקאמה' אל{{עברית|מצבות}} וגיר ד'לך ממא סתטלע עליה מן הד'ה אלכתב אלתי נבהתך עליהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרות התורה – מיגור האלילות מעולם האמונה ומן העולם הפיזי}}<br /> {{קו}}הכרת הדעות הללו והמעשים הללו היא שער גדול מאוד למתן טעם ל{{עברית|מצוות}}, כי העיקר של כל תורתנו והציר שהיא סובבת עליו הוא מחיית אותן דעות מן הלבבות, ואותם עקבות מן המציאות.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן הלב)}} כדי למחותן מן הלבבות נאמר: &quot;[הִשָּׁמְרוּ לָכֶם] {{עברית|פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם}} {{עברית|[}}וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם]&quot; {{הפניה|(שם יא,טז)}}, &quot;[פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט] {{עברית|אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם}} {{עברית|[}}מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם...]&quot; {{הפניה|(שם כט,יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן המציאות)}} וכדי למחותם מן המציאות נאמר: &quot;{{עברית|מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} [וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ] {{עברית|וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן}} {{עברית|[}}וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]&quot; {{הפניה|(שם ז,ה)}}, &quot;[וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן] {{עברית|וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא}}&quot; {{הפניה|(שם יב,ג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומערפה' תלך אלארא ותלך אלאעמאל הו באב כביר ג'דא פי תעליל אל{{עברית|מצו[ו]ת}}, לאן שריעתנא כלהא אצלהא וקטבהא אלד'י עליה תדור הו מחו תלך אלארא מן אלאד'האן, ותלך אלאת'אר מן אלוג'וד. למחוהא מן אלאד'האן קאל {{עברית|פן יפתה לבבכם ו[כ](ג)ו', אשר לבבו פונה היום ו[כ](ג)ו'}}. ולמחוהא מן אלוג'וד קאל {{עברית|מזבחותיהם תתצו ואשריהם תגדעון}} {{עברית|ו[כ](ג)ו', ואבדתם את שמם מן המקום ההוא}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום הפרק: האלילות – ניגודה המוחלט של התורה}}<br /> {{קו}}שתי המטרות הללו חוזרות ונשנות בכמה מקומות. זו היתה הכוונה הראשונה הכוללת את כלל התורה, כמו שהודיעו לנו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} בפירושם המקובל על דבריו יתעלה: &quot;{{עברית|אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה [}}מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם]&quot; {{הפניה|(במדבר טו,כג)}}. הם אמרו: &quot;{{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה}}&quot; {{הפניה|(ספרי במדבר קיא; דברים נד)}}. דע זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ותכרר האד'אן אלגרצ'אן פי עדה' מואצ'ע, והו כאן אלקצד אלאול אלג'אמע לג'מלה' אלשריעה כמא אעלמונא {{עברית|ז&quot;ל}} פי תפסירהם אלמרוי לקולה תע(א)לי {{עברית|את כל אשר צוה י&quot;י אליכם ביד משה [וכו']}}{{עברית|}}, קאלוא {{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כ[ו]לה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כ[ו]לה}}, פאערף הד'א:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%92&diff=432 חלק א, פרק נג 2022-12-26T09:31:46Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק נג}}<br /> {{כותרת|האחד פועל פעולות מרובות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|רקע - האמנת התארים נולדה בקריאה פשטנית}}<br /> {{קו}}מה שהביא להאמנה שיש תארים לבורא אצל המאמינים בהם, קרוב למה שהביא להאמנת הגשמות אצל מי שמאמין בה. כי את מאמין הגשמות לא הביא לכך עיון שכלי, אלא הליכה אחר פשטי (&quot;חיצוניות&quot;) לשונות הכתובים. וכן הדבר בתארים: כאשר נמצא שספרי הנביאים וספר ההתגלות (=התורה) תיארו אותו יתעלה בתארים, קיבלו את הדבר כפשוטו והאמינו שהוא בעל תארים. וכך הם כאילו ניקו אותו מן הגשמות אך לא ניקו אותו ממצבי הגשמות, והם המקרים, כלומר התכונות הנפשיות, שהן כולן איכויות. וכל תואר שמאמין התארים טוען שהוא עצמי לאל יתעלה – אתה תמצא שעניינו הוא עניין האיכות, אף שאין הם אומרים זאת במפורש, מתוך השוואה למה שהכירו ממצביו של כל גוף בעל נפש חיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלד'י דעא לאעתקאד וג'וד צפאת ללבארי ענד מן יעתקדהא קריב מן אלד'י דעא לאעתקאד אלתג'סים ענד מן יעתקדה, וד'לך אן מעתקד אלתג'סים לם ידעה לד'לך נט'ר עקלי, בל תבע ט'ואהר נצוץ אלכתב, וכד'לך אלאמר פי אלצפאת, למא וג'דת כתב אלאנביא וכתאב אלתנזיל קד וצפתה תעאלי באוצאף חמל אלאמר עלי ט'אהרה ואעתקדוה ד'א צפאת, פכאנהם נזהוה ען אלג'סמאניה ולם ינזהוה ען חאלאת אלג'סמאניה והי אלאעראץ', אעני אלהיאה אלנפסאניה אלתי הי כלהא כיפיאת, וכל צפה יזעם מעתקד אלצפאת אנהא ד'אתיה ללה תעאלי פאנת תג'ד מענאהא מעני אלכיפיה ואן לם יצרחוא בד'לך, תשביהא במא עהדוה מן חאלאת כל ג'סם ד'י נפס חיואניה&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרת התארים: רק הצבעה על שלמות האל}}<br /> {{קו}}ועל הכול נֶאמר &quot;{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}&quot; {{הפניה|(בבלי ברכות לא,ב)}}. המטרה ב(תארים) כולם אינה אלא לתאר אותו כשלם, לא לתארו בעצם העניין (המבוטא באותו התואר) שהוא שלמות של בעל הנפש מן הברואים. רובם הם תוארי פעולותיו השונות; והיותן פעולות שונות אינה גוזרת שוני בעניינים הקיימים אצל הפועֵל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וען אלכל קיל {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}, ואנמא אלקצד בג'מיעהא וצפה באלכמאל לא בנפס ד'לך אלמעני אלד'י הו כמאל לד'י אלנפס מן אלמכ'לוקאת, ואכת'רהא צפאת אפעאלה אלמכ'תלפה, וליס באכ'תלאף אלאפעאל תכ'תלף אלמעאני אלמוג'ודה פי אלפאעל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל האש, פעולות שונות מפועֵל יחיד}}<br /> {{קו}}אמשול לך משל בעניין זה מן הדברים המצויים אצלנו, כוונתי לכך שהפועֵל הוא אחד ונובעים ממנו פעולות שונות אף שאין הוא בעל רצון, קל וחומר אם הוא פועל ברצון. וזהו המשל: האש, שהיא ממיסה חלק מהדברים, ומקשיחה אחרים, ומבשלת, ושורפת, ומלבינה, ומשחירה. כך שאילו היה האדם מתאר את האש כ&quot;מלבינה המשחירה השורפת המבשלת המקשיחה הממיסה&quot; היה הוא דובר אמת. אך מי שאינו מכיר את טבע האש היה חושב שיש בה שישה עניינים שונים: עניין שבו היא משחירה, ועניין אחר שבו היא מלבינה, ועניין שלישי שבו היא מבשלת, ועניין רביעי שבו היא שורפת, ועניין חמישי שבו היא ממיסה, ועניין שישי שבו היא מקשיחה – וכל אלה פעולות מנוגדות, ואין עניינה של פעולה אחת מהן עניין האחרת. ואילו מי שמכיר את טבע האש יודע שבאיכות פועלת אחת היא פועלת את כל הפעולות הללו, והיא החום.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנא אצ'רב לך מת'לא פי ד'לך מן אלאמור אלמוג'ודה לדינא, אעני אנה יכון אלפאעל ואחדא ותלזם ענה אפעאל מכ'תלפה ולו לם יכן ד'א אראדה, פנאהיך אן כאן פאעלא באראדה. מת'אל ד'לך, אלנאר אנהא תד'יב בעץ' אלאשיא ותג'מד בעצ'הא ותנצ'ג' ותחרק ותביץ' ותסוד, פלו וצף אלאנסאן אלנאר באנהא אלמביצ'ה אלמסודה אלמחרקה אלמנצ'ג'ה אלמג'מדה אלמד'יבה לצדק, פמן לא יעלם טביעה' אלנאר יט'ן אן פיהא סתה מעאני מכ'תלפה, מעני בה תסוד, ומעני אכ'ר בה תביץ' ומעני ת'אלת' בה תנצ'ג', ומעני ראבע בה תחרק, ומעני כ'אמס בה תד'יב, ומעני סאדס בה תג'מד, והד'ה כלהא אפעאל מתצ'אדה ליס מעני פעל מנהא מעני אלאכ'ר, אמא אלד'י יעלם טביעה' אלנאר פיעלם אן בכיפיה ואחדה פאעלה תפעל הד'ה אלאפעאל כלהא והי אלחרארה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואם זה נמצא במה שפועל בטבעו, קל וחומר למי שפועל ברצונו, וקל וחומר לגביו יתעלה, הנעלה על כל תיאור, כאשר אנחנו משיגים בו יחסים (לברואים) שונים זה מזה בעניינם – כי אצלנו עניין הידיעה שונה מעניין היכולת, ועניין היכולת שונה מעניין הרצון - איך אפוא נסיק מכך שיש אצלו עניינים שונים עצמיים לו עד שיהיה לו עניין שבו ידע ועניין שבו ירצה ועניין שבו יוכל? שכן זוהי משמעות התארים שהם מחזיקים בהם. יש מהם מי שאומר זאת במפורש ומונה את העניינים הנוספים על העצמות, ויש מהם מי שאינו אומר זאת במפורש אבל הוא מפורש באמונתו גם אם אין הוא מבטא זאת באמירה בעלת משמעות, כמו שאומרים חלקם: &quot;יכול לעצמו, יודע לעצמו, חי לעצמו, רוצה לעצמו&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאד'א כאן הד'א מוג'ודא פי מא יפעל באלטבע, פנאהיך פי חק אלפאעל באראדה, פנאהיך פי חקה תעאלי אלד'י עלא עלי כל וצף, למא אדרכנא מנה נסב מכ'תלפה' אלמעאני, לאן מעני אלעלם גיר מעני אלקדרה פינא, ומעני אלקדרה גיר מעני אלאראדה, פכיף נלזם מן ד'לך אן תכון פיה מעאני מכ'תלפה ד'אתיה לה חתי יכון פיה מעני בה יעלם ומעני בה{{קו}}יריד ומעני בה יקדר, אד' הד'א הו מעני אלצפאת אלתי יקולונהא, פקד יצרח בעצ'הם בהד'א ויעדד אלמעאני אלזאידה עלי אלד'את, ובעצ'הם לא יצרח בד'לך לכנה מצרח פי אלאעתקאד ואן לם יעבר ענה בכלאם מפהום, כקול בעצ'הם קאדר לד'אתה עאלם לד'אתה חי לד'אתה מריד לד'אתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל הכוח ההוגה שבאדם}}<br /> {{קו}}אמשול לך בכוח ההוגה הנמצא באדם. הוא הרי כוח אחד שאין בו ריבוי, ובו רוכש האדם ידע מדעי וידע מקצועי, ובו עצמו הוא תופר ומסתת ואורג ובונה ולומד הנדסה ומנהיג את המדינה. והרי אלה פעולות שונות הנובעות מכוח אחד פשוט שאין בו ריבוי. ופעולות אלה שונות זו מזו מאוד, כמעט אין סוף למספרן, כוונתי למספר המלאכות שהכוח ההוגה יוצר. ואם כן אין לשלול ביחס לאל יתהדר ויתעלה שתהיינה אותן פעולות שונות יוצאות מעצמות אחת פשוטה שאין בה ריבוי ולא שום עניין נוסף.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנא אמת'ל לך באלקוה אלנאטקה אלמוג'ודה פי אלאנסאן, פאנהא קוה ואחדה לא תכת'יר פיהא, ובהא יחוז אלעלום ואלצנאיע, ובהא בעינהא יכ'יט וינג'ר וינסג' ויבני ויעלם אלהנדסה ויסוס אלמדינה, פהד'ה אפאעיל מכ'תלפה לאזמה ען קוה ואחדה בסיטה לא תכת'יר פיהא, ותלך אלאפעאל מכ'תלפה ג'דא יכאד אלא יתנאהי עדדהא, אעני עדד אלצנאיע אלתי תברזהא אלקוה אלנאטקה, פלא יסתבעד פי חק אללה עז וג'ל אן תכון הד'ה אלאפעאל אלמכ'תלפה צאדרה ען ד'את ואחדה בסיטה לא תכת'יר פיהא ולא מעני זאיד אצלא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום ביניים}}<br /> {{קו}}כל תואר הנמצא בספרי האלוה יתעלה יהיה אם כן {{אינדקס|א)}} או תואר פעולתו ולא תואר עצמותו, {{אינדקס|ב)}} או מורה באופן כללי על שלמות; לא שקיימת עצמות מורכבת מעניינים שונים. כי העובדה שהם נמנעים מלהשתמש בביטוי &quot;מורכבות&quot; אינה מבטלת את משמעות המורכבות מן העצמות בעלת התארים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ותכון כל צפה מוג'ודה פי כתב אלאלאה תעאלי הי צפה' פעלה לא צפה' ד'אתה, או דאלה עלי כמאל מטלק, לא אן ת'ם ד'את מרכבה מן מעאני מכ'תלפה, לאנה ליס בכונהם לא יטלקון לפט' אלתרכיב יבטל מענאה מן אלד'את ד'את אלצפאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הטעות: ייחוס תכונות &quot;הכרחיות&quot; לאל}}<br /> {{קו}}אבל כאן מקום הטעות שהביאה אותם לכך, והיא זו שאבאר לך: אלה שהאמינו בתארים אינם מאמינים בהם בשל ריבוי הפעולות, אלא הם אומרים: &quot;אמת שהעצמות האחת פועלת פעולות שונות, אבל התארים העצמיים לו יתעלה אינם מכלל פעולותיו, כי אין להעלות על הדעת שהאל ברא את עצמותו&quot;. הם חלוקים בנוגע לתארים הללו שהם קוראים להם עצמיים – כוונתי למספרם, כי כולם הולכים אחר לשון אחד הכתובים. אך אציין לך מה שכולם מסכימים עליו וחושבים שהוא מושכל ושאין הם הולכים בו אחרי לשון דברי נביא, והם ארבעה תארים: חי, יכול, יודע, רוצה. לגבי אלה הם אומרים שהם {{אינדקס|א)}} עניינים שונים זה מזה, {{אינדקס|ב)}} ושלמויות שלא ייתכן שהאלוה יחסר דבר מהן, {{אינדקס|ג)}} ואין אפשרות שיהיו מכלל פעולותיו. זוהי תמצית השקפתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}לכן הנא מוצ'ע אלשבהה אלתי דעתהם לד'לך והי הד'ה אלתי אבינהא לך, וד'לך אן האולא אלד'ין אעתקדוא אלצפאת מא יעתקדונהא מן אג'ל כת'רה' אלאפעאל, בל יקולון נעם אן אלד'את אלואחדה תפעל אפעאלא מכ'תלפה, לכן אלצפאת אלד'אתיה לה תעאלי מא הי מן אפעאלה, לאנה לא יסוג אן יתוהם אן אללה כ'לק ד'אתה, והם פי תלך אלצפאת אלתי יסמונהא ד'אתיה מכ'תלפון, אעני פי עדדהא, אד' אלכל תאבעון נץ כתאב מא. ולנד'כר לך מא אלכל מג'מע עליה ויזעמון אנה מעקול ואנה לם יתבע פיה נץ כלאם נבי, והי ארבע צפאת חי קאדר עאלם מריד, פהד'ה קאלוא מעאני מתגאירה וכמאלאת יסתחיל אן יכון אלאלאה עאדמא שיא מנהא, ולא יסוג אן תכון הד'ה מן ג'מלה' אפעאלה, פהד'א תלכ'יץ ראיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הבהרה: יודע, יכול ורוצה הם ביחס לברואים}}<br /> {{קו}}ידוע לך שעניין הידיעה אצלו יתעלה הוא עניין החיים, כיוון שכל המשיג את עצמותו הוא חי ויודע בעניין אחד. זאת אם כוונתנו ב&quot;ידיעה&quot; – השגת עצמותו. כי אין ספק שהעצמות המושגת היא עצמה העצמות המשיגה, כי אין הוא לדעתנו מורכב משני דברים, דבר משיג ודבר אחר שאינו משיג, כמו האדם המורכב מנפש משיגה וגוף שאינו משיג. נמצא שכאשר אני מתכוון באומרנו &quot;יודע&quot; למשיג את עצמו, הרי החיים והידיעה עניין אחד. אבל הם אינם מביטים במשמעות הזו, אלא הם מביטים בהשגתו את ברואיו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלד'י תעלמה, אן מעני אלעלם פיה תעאלי הו במעני אלחיאה, לכון כל מדרך ד'אתה פהו חי ועאלם במעני ואחד, הד'א אד'א ארדנא באלעלם אדראך ד'אתה, ואלד'את אלמדרכה הי בעינהא אלד'את אלמדרכה בלא שך, לאן ליס הו פי ראינא מרכבא מן שיין שי ידרך ושי אכ'ר לא ידרך, כאלאנסאן אלמרכב מן נפס מדרכה וג'סד גיר מדרך, פמתי אריד בקולנא עאלם מדרך ד'אתה, פתכון אלחיאה ואלעלם מעני ואחדא, והם לא ילחט'ון הד'א אלמעני, בל ילחט'ון אדראכה למכ'לוקאתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכן היכולת והרצון, בלי ספק אין כל אחד מהם נמצא לבורא מבחינת עצמותו, כי אין הוא &quot;יכול&quot; ביחס לעצמותו ואין מתארים אותו כ&quot;רוצה&quot; את עצמותו, וזה דבר שאין מי שמעלה על דעתו. אלא שהם דימו לעצמם את התארים האלה רק מבחינת יחסים שונים בין האל יתעלה לבין ברואיו, כלומר שהוא יכול לברוא את מה שהוא בורא, ורוצה ליצור את המצוי כפי שיצר אותו, ויודע את מה שיצר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך בלא שך אלקדרה ואלאראדה ליסת כל ואחדה מנהמא מוג'ודה ללבארי באעתבאר ד'אתה, לאנה לא יקדר עלי ד'אתה ולא יוצף באראדתה ד'אתה, והד'א לא יתצורה אחד, בל הד'ה אלצפאת אנמא ט'נוהא באעתבאר נסב מכ'תלפה בין אללה תעאלי ובין מכ'לוקאתה, וד'לך אנה קאדר אן יכ'לק מא יכ'לק, ומריד לאיג'אד אלמוג'וד עלי מא אוג'דה בה, ועאלם במא אוג'ד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הפתרון: גם ריבוי יחסים בא מעצמוּת אחת}}<br /> {{קו}}הרי התבאר לך שגם התארים האלה אינם מבחינת עצמותו אלא מבחינת הברואים. ולפיכך אנחנו, קהל המייחדים באמת, אומרים: כמו שאיננו אומרים שיש בעצמותו עניין הנוסף עליה שבו הוא ברא את השמים, ועניין אחר שבו הוא ברא את היסודות, ועניין שלישי שבו הוא ברא את השכלים, כך איננו אומרים שיש בו עניין נוסף שבו הוא יכול, ועניין אחר שבו הוא רוצה, ועניין שלישי שבו הוא יודע את ברואיו. אלא עצמותו היא אחת פשוטה שאין עניין נוסף עליה כלל. העצמות הזו בראה כל מה שבראה וידעה בלא עניין נוסף כלל, והתארים השונים האלה – אין הבדל בין אם הם לפי הפעולות או לפי יחסים שונים בינו לבין הפעולים. וכפי שגם ביארנו באשר למהות היחס (בין הבורא לברואיו), ושהוא מדומה {{הפניה|(א,נב}}{{הפניה|)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד באן לך אן הד'ה אלצפאת איצ'א ליסת באעתבאר ד'אתה בל באעתבאר אלמכ'לוקאת, פלד'לך נקול נחן מעשר אלמוחדין באלתחקיק, כמא אנא לא נקול אן פי ד'אתה מעני זאיד בה כ'לק אלסמאואת, ומעני אכ'ר בה כ'לק אלאסתקסאת, ומעני ת'אלת' בה כ'לק אלעקול, כד'לך לא נקול אן פיה מעני זאיד בה יקדר, ומעני אכ'ר בה יריד, ומעני ת'אלת' בה יעלם מכ'לוקאתה, בל ד'אתה ואחדה בסיטה לא מעני זאיד עליהא בוג'ה, תלך אלד'את כ'לקת כל מא כ'לקת ועלמת לא במעני זאיד אצלא, ואן הד'ה אלצפאת אלמכ'תלפה לא פרק בין אן תכון בחסב אלאפעאל או בחסב נסב מכ'תלפה בינה ובין אלמפעולאת. ועלי מא בינאה איצ'א מן חקיקה' אלנסבה ואנהא מט'נונה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;זה מה שראוי להאמין לגבי התארים הנזכרים בספרי הנביאים. או שיש להאמין לגבי חלקם שהם תארים המורים על שלמות על דרך הדוֹמוּת לשלמויותינו המובנות לנו, כמו שנבאר {{הפניה|(א,נח-נט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;הד'א הו אלד'י ינבגי אן יעתקד פי אלצפאת אלמד'כורה פי כתב אלאנביא, או יעתקד פי בעצ'הא אנהא צפאת ידל בהא עלי כמאל עלי ג'הה' אלשבה בכמאלאתנא אלמפהומה ענדנא כמא סנבין:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%90&diff=427 חלק ג, פרק מא 2022-11-16T08:42:00Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מא}}<br /> {{כותרת|קבוצה ו: ענישת צדק}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פתיחה}}<br /> {{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השישית כוללת הן העונשים, ותועלתן באופן כללי ידועה, וכבר צייַנו אותה {{הפניה|(ג,לה6)}}. שמע כעת את פירוט הדברים ודינו של כל דבר יוצא דופן שנאמר בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלסאדסה הי אלקצאצאת, ופאידתהא עלי אלעמום מעלומה וקד ד'כרנאהא. אמא תפציל ד'לך וחכם כל גריבה ג'את פיהא פאסמעהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|העיקרון: מידה כנגד מידה}}<br /> {{קו}}באופן כללי נקבע עונשו של כל מי שתוקף את זולתו, שייעשה בו מה שעשה בשווה: אם פגע בגוף – ייפגע בגופו; ואם פגע בממון – ייפגע בממונו. ובעל הממון רשאי לוותר ולסלוח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ג'על קצאץ כל מתעד עלי גירה עלי אלעמום אן יוקע בה מת'ל מא אוקע סוי, אן אג'אח פי אלג'סם יג'אח פי ג'סמה, ואן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה, ולצאחב אלמאל אן יסמח ויעפו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|חריג: רוצח)}} רק לרוצח, בשל חומרת פשעו, אין לוותר בשום אופן ואין לקחת ממנו כופר נפש: &quot;{{עברית|וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ}}&quot; {{הפניה|(במדבר לה,לג)}}. לכן אפילו נותר הנרצח בחיים במשך שעה או כמה ימים, כשהוא מדבר ושפוי בדעתו, ואמר: &quot;הניחו לרוצחי, סלחתי ומחלתי לו&quot; – אין שומעים לו, אלא נפש בנפש בהכרח, קטן כגדול, עבד כבן חורין, חכם כסכל. משום שאין בכל פשעי האדם דבר חמור מזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא אלקאתל כ'אצה לשדה' עדואנה פאנה לא יסמח לה בוג'ה ולא תוכ'ד' מנה דיה, {{עברית|ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו}}, פלד'לך לו בקי אלמקתול סאעה או איא[ם](מא) והו יתכלם וד'הנה חאצ'ר וקאל יתרך קאתלי קד גפרת לה ועפות ענה, לא יקבל מנה, בל אלנפס באלנפס צ'רורה בתסויה' אלצגיר ללכביר ואלעבד ללחר ואלעאלם ללג'אהל, אד' ליס פי ג'מיע מט'אלם אלאנסאן אעט'ם מן הד'ה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|החסרת איבר)}} מי שהחסיר אבר, יוחסר לו כמוהו: &quot;[שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן,] {{עברית|כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ}}&quot; {{הפניה|(ויקרא כד,כ)}}. אל תטריד את מחשבתך בכך שאנחנו עונשים כאן בקנס, כי המטרה כעת היא מתן טעם לפסוקים, לא מתן טעם להלכה. עם זאת, יש לי דעה גם לגבי הלכה זו, שתושמע על פה.{{קו}}{{אינדקס|פציעה)}} על פציעות שאין אפשרות לעשות כמותן בדיוק נגזרו תשלומין: &quot;{{עברית|רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא}}&quot; {{הפניה|(שמות כא,יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|ממון)}} מי שהזיק בממון, יוזק בממונו באותו שיעור בדיוק: &quot;{{עברית|אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ}}&quot; {{הפניה|(שם כב,ח)}} – הדבר שלקח, ויילקח כמוהו מממון הגנב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומן עדם ג'ארחה עדם מת'להא {{עברית|כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו}}. ולא תשגל כ'אטרך בכוננא נקאצץ הנא באלגראמה, לאן אלקצד אלאן תעליל אלנצוץ לא תעליל אלפקה, מע אן לי איצ'א פי הד'א אלפקה ראי יסמע שפאה[ה](א). ואלג'ראח אלתי לא ימכן אן יפעל מת'להא סוי חכם פיהא באלגראמה, {{עברית|רק שבתו יתן ורפא ירפא}}. ומן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה בד'לך אלמקדאר סוי, {{עברית|אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו}}, אלשי אלד'י אכ'ד' ויוכ'ד' מת'לה מן מאל אלסארק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מידת הענישה לפי שכיחות וקלות העבירה}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|העיקרון)}} דע שככל שמין הפשע מצוי יותר וקל יותר לביצוע, על העונש להיות קשה יותר כדי שיימנעו ממנו, ואילו דבר נדיר יותר – עונשו קל יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי ארבעה)}} לכן תשלומי גונב צאן, כלומר {{עברית|תשלומי ארבעה}}, כפולים מתשלומי שאר ה{{עברית|מטלטלין}}, בתנאי שהוא הוציאם מתחת ידו במכירה או ששחטם. כי גניבתם היא הנפוצה תמיד בשל היותם בשדות, ואי אפשר להשגיח עליהם שם כמו שמשגיחים על הדברים הנמצאים בתוך הערים. וכן גונביהם נוהגים להזדרז למוכרם כדי שלא ייוודעו כשהם אצלם, או לשוחטם כדי להעלים את צורתם. על כן העונש על הדבר הנפוץ יותר חמור יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי חמישה)}} בתשלומי גניבת הבקר נוסף שיעור אחד, כי גניבתם קלה יותר לביצוע. כי הצאן רועים בקבוצה כך שהרועה יכול לראותם, ולרוב גניבתם אפשרית בלילה; ואילו הבקר רועים במפוזר מאוד, כמצוין ב&quot;עבודת האדמה (הנבטית)&quot;, כך שהרועה אינו יכול להשגיח עליהם, ועל כן גניבתם נפוצה יותר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אנה כל מא כאן נוע ד'לך אלתעדי אכת'ר וג'וד ואקרב תאתי וג'ב אן יכון קצאצה אשד לימ[ת]נע מנה, ואלאמר אלקליל אלוקוע קצאצה אכ'ף, פלד'לך כאנת גראמה' סארק אלגנם צ'עף גראמה' סאיר אל{{עברית|מטלטלין}} אעני {{עברית|תשלומי ארבעה}}, ובשרט אכ'ראג'הא ען ידה בביע או ד'בחהא, לאן סרקתהא הי אלאכת'ריה דאימא לכונהא פי אלפחוץ וחית' לא ימכן אלאחתיאט עליהא כמא יחתאט עלי אלאשיא אלתי דאכ'ל אלמדן, ו(ל)[כ]ד'לך מן שאן אלסראק להא אן יבאדרוא בביעהא חתי לא תעתרף ענדהם, או בד'בחהא לתגיב עינהא, פלד'לך כאן קצאץ אלאמר אלאכת'רי אכת'ר. וגראמה' סרקה' אלבקר זידת מת'ל ואחד, לאן תאתי סרקתהא אכת'ר, לאן אלגנם תרעי מג'תמעה פיתמכן אלראעי מן נט'רהא, ואכת'ר מא תמכן סרקתהא באלליל, אמא אלבקר פתרעי מפתרקה ג'דא, קד ד'כר ד'לך פי אלפלאחה, פלא ימכן אלראעי אן יחיט בהא פתכת'ר פיהא אלסרקה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דוגמאות למידה כנגד מידה}}<br /> {{קו}}וכן {{עברית|דין עדים זוממין}} שייעשה בהם בדיוק כמו שזממו לעשות: אם זממו הריגה – ייהרגו, ואם זממו מלקות – יולקו, ואם זממו תשלום ממוני – ישלמו באותו שיעור. המטרה בכל זה היא להשוות את העונש לפשע, וגם זו היא משמעות היות ה{{עברית|משפטים צדיקים}} {{הפניה|(דברים ד,ח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כד'לך {{עברית|דין עדים זוממין}} אן יוקע בהם מת'ל מא ראמוא איקאעה סוי, אן כאן ראמוא אלקתל קתלוא, ואן כאן ראמוא אלצ'רב צ'רבוא, ואן כאן ראמוא תגרים מאל גרמוא מת'לה, אלקצד פי אלכל תסויה' אלקצאץ ואלתעדי, והד'א הו מעני כון אל{{עברית|משפטים צדיקים}} איצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;העובדה שה{{עברית|גזלן}} אינו מחויב בתשלום נוסף כ{{עברית|קנס}} – כי ה{{עברית|חומש}} אינו אלא {{עברית|כפרה}} על שבועת השקר –{{קו}}{{אינדקס|א)}} היא מפני נדירות הגזל. כי פֶּגע הגניבה נפוץ בהרבה מן הגזל, כי הגניבה אפשרית בכל מקום, והגזל אינו מתאפשר בתוך הערים אלא בקושי.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, שהגניבה אפשרית בדברים הגלויים ובדברים שנזהרים להסתירם ולשומרם, ואילו הגזל אינו מתאפשר אלא במה שהוא גלוי וחשוף. האדם גם יכול להישמר מן הגזלן ולנקוט אמצעי זהירות ולהתכונן לו, ואי אפשר לעשות כך עם הגנב.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שהגזלן ידוע, וכך ניתן לחפש אותו ולהשתדל להשיב את מה שלקח, ואילו הגנב אינו ידוע.{{קו}}מכל הסיבות האלה חויב ה{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולא חויב ה{{עברית|גזלן}} בכך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא כון אל{{עברית|גזלן}} לם ילזם בגראמה' שי זאיד עלי ג'הה' אל{{עברית|קנס}} לאן אל{{עברית|ח[ו]מש}} אנמא הו {{עברית|כפרה}} ען אלימין אלחאנת'ה, פד'לך לקלה' וקוע אלגצב, לאן ג'איחה' אלסרקה אכת'ר וג'וד(א) מן אלגצב, לאן אלסרקה תמכן פי כל מוצ'ע, ואלגצב לא יתהיא פי דאכ'ל אלמדן אלא בעסר. ואיצ'א לאן אלסרקה תמכן פי מא ט'הר ופי מא אחתיט פי אכ'פאיה וציאנתה, ואלגצב לא יתאתי אלא פי מא הו ט'אהר מכשוף, וימכן אלאנסאן אן יתחפט' מן אלגאצב ויחתאט ויסתעד לה, ולא ימכן מת'ל ד'לך מע אלסארק. ואיצ'א פאן אלגאצב מעלום פיתטלב ויראם אסתרג'אע מא אכ'ד', ואלסארק לא יעלם, פמן אג'ל הד'ה אלאסבאב כלהא חכם עלי אל{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולם יחכם בד'לך עלי אל{{עברית|גזלן}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה לחישוב מידת הענישה}}<br /> {{קו}}הקדמה{{קו}}דע שעוצמת העונש וחוזק פגיעתו או חולשתו והיותו נסבל יותר הם על פי ארבעה דברים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון, חומרת הפשע: על פעולות הגורמות לקלקול גדול חל עונש קשה, ועל פעולות הגורמות לקלקול מועט חל עונש קל.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השני, השכיחות: דבר נפוץ יותר יש למנוע בעונש קשה, ואילו דבר נדיר יותר – די בעונש קל יותר, יחד עם נדירותו, כדי למונעו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישי, עוצמת הפיתוי לדבר: דבר שהאדם מתפתה לו – בין אם התאווה מושכת אותו לכך בחוזקה, או בשל עוצמת ההרגל, או בשל הקושי הרב להימנע ממנו – רק חשש מדבר חמור ימנע אותו.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} הרביעי, קלות ביצוע הפעולה בהחבא ובסתר כך שלא ירגישו בה אחרים, כי אין אפשרות להרתיע מזאת אלא בחשש מעונש גדול וקשה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מקדמה. אעלם אן עט'ם אלעקאב ושדה' נכאיתה או תצגירה וסהולה' אחתמאלה יכון באעתבאר ארבעה' אשיא. אלאול עט'ם אלד'נב, פאן אלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד עט'ים עקאבהא שדיד, ואלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד נזר יסיר עקאבהא צ'עיף. ואלת'אני כת'רה' אלוקוע, פאן אלשי אלד'י וקועה אכת'ר יג'ב אן ימנע בעקאב שדיד, אמא אלקליל אלוקוע פיסיר אלעקאב מע קלה' וקועה כאף פי מנעה. ואלת'אלת' שדה' אלאגרא באלשי, פאן אלאמר אלד'י אלאנסאן מגרי בה אמא לכון אלשהוה דאעיה לה ג'דא או לשדה' אלאעתיאד או לעט'ים אלמשקה פי תרכה פאנה לא ימנע מנה אלא תוקע אמר עט'ים. ואלראבע סהולה' תאתי ד'לך אלפעל באלתכ'פי ואלתסתר מן חית' לא ישער בה אלגיר, פאן אלרדע מן הד'א לא יכון אלא בתוקע עקאב שדיד עט'ים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דרגות הענישה}}<br /> {{קו}}לאחר הקדמה זו, דע לך שסדר העונשים בדברי ה{{עברית|תורה}} הוא ארבע דרגות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} דרגת חיוב {{עברית|מיתת בית דין}};{{קו}}{{אינדקס|ב)}} דרגת חיוב {{עברית|כרת}}, שהוא מלקות בשוט יחד עם האמנה שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} דרגת הלקאה בשוט כשאין מאמינים שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים אלא הוא {{עברית|לאו}} בלבד, או {{עברית|מיתה בידי שמים}};{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ודרגת האיסור שאין בו מלקות, והוא כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, {{אינדקס|ד1)}} פרט ל{{עברית|נשבע}}, בשל ההאמנה הנדרשת לרומם אותו יתעלה, {{אינדקס|ד2)}} ו{{עברית|ממר}}, כדי שהדבר לא יוביל לזלזל ב{{עברית|קרבנות}} המיוחסים לו יתעלה, {{אינדקס|ד3)}} ו{{עברית|מקלל חברו בשם}}, כי בעיני ההמון נזק הקללה גדול יותר מנזק הפוגע בגוף.{{קו}}{{אינדקס|פטור)}} כל מה שזולת אלה מן ה{{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} – {{אינדקס|א)}} ההפסד הנגרם מהם קטן. {{אינדקס|ב)}} וגם אי אפשר להימנע מהם בשל היותם אמירות, ואילו היה הדבר כן – היו הבריות לוקים על גבם כל הזמן. {{אינדקס|ג)}} וגם אין להעלות על הדעת {{עברית|התראה}} בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה פלתעלם אן תרתיב אלקצאץ פי נץ אל{{עברית|תורה}} ארבע מראתב, מרתבה' אלזאם {{עברית|מיתת בית דין}}, ומרתבה' אלזאם אל{{עברית|כרת}} והו אלצ'רב באלסוט מע אלאעתקאד באן הד'א אלד'נב מן אלכבאיר, ומרתבה' אלצ'רב באלסוט ולא יעתקד פי הד'א אלד'נב אנה מן אלכבאיר בל הו {{עברית|לאו}} פקט או {{עברית|מיתה בידי שמים}}, ומרתבה' אלנהי אלד'י לא צ'רב פיה והו כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, גיר {{עברית|נשבע}} למא ילזם אעתקאדה מן תעט'ימה תע(א)לי, ו{{עברית|ממר}} לאן לא יוול ד'לך ללתהאון באל{{עברית|קרבנות}} אלמנסובה לה תע(א)לי, ו{{עברית|מקלל חברו בשם}} לכון אד'יה' אלשתימה ענד אלג'מהור אעט'ם מן אד'יה' תקע פי אלג'סם. וכל מא סוי הד'ה מן {{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} פאלפסאד אללאחק מנהא קליל, ולא ימכן איצ'א אלתחרז מנהא לכונהא אקאויל, ולו כאן ד'לך למא ברח אלנאס פי צ'רב אלט'הר דאים אלזמאן, ולא איצ'א תתצור פיהא אל{{עברית|התראה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מספר המלקות}}<br /> {{קו}}גם במספר ההלקאות יש חכמה, כי יש לו רף מרבי ואין הוא קבוע לפי בני האדם. כי כל אדם אינו לוקה אלא כשיעור יכולתו לשאת, ומספר המלקות המרבי הוא ארבעים, אפילו היה יכול לשאת מאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ופי עדד אלג'לד איצ'א חכמה לאנה מחצור אלגאיה וגיר מחצור אלאשכ'אץ, וד'לך אן כל שכ'ץ לא יצ'רב אלא קדר אחתמאלה וגאיה' אלצ'רב ארבע[י](ו)ן ולו אחתמל מאיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מאכלות אסורים: עונשי כרת}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|אין מוות)}} את חיוב {{עברית|מיתת בית דין}} לא תמצא באף אחד מן המאכלות האסורים, כי אין בכך הפסד גדול, ובני האדם אינם מתפתים להם בחוזקה כמו שהם מתפתים להנאת יחסי המין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא לזום {{עברית|מיתת בית דין}} פלא תג'דה פי שי מן אלמאכל אלחראם לאן ליס פי ד'לך כביר פסאד, ולא אגרא אלנאס בהא שדיד כאגראיהם בלד'ה' אלנכאח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;על חלק מן המאכלות יש {{עברית|כרת}}:{{קו}}{{אינדקס|דם)}} על הדם – משום שהיו להוטים מאוד באותו זמן לאוכלו עבור אחד ממיני {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שהתבאר ב(ספר) &quot;טומטום&quot;, ולכן נאמרה לגביו ההדגשה הרבה.{{קו}}{{אינדקס|חֵלב)}} וכן יש {{עברית|כרת}} על החֵלב – משום שבני האדם מחשיבים אותו לטעים. וכן הוא התייחד ל{{עברית|קרבן}} כדי לרוממו.{{קו}}{{אינדקס|פסח וכיפור)}} וכן ה{{עברית|כרת}} ב{{עברית|חמץ בפסח}} ו{{עברית|אוכל ביום הצום}} הוא {{אינדקס|א)}} בשל הקושי שיש בכך; {{אינדקס|ב)}} ובשל ההאמנה שהם מביאים אליה, כי אלה מעשים המקבעים דעות שהן יסודות התורה, כלומר {{עברית|יציאת מצרים}} ונסיה, וההאמנה ב{{עברית|תשובה}}: &quot;{{עברית|כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [}}לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ]&quot; {{הפניה|(ויקרא טז,ל)}}.{{קו}}{{אינדקס|קרבנות)}} וכן התחייב {{עברית|כרת}} על {{עברית|נותר}} ועל {{עברית|פִּגול}} {{עברית|ולטמא שאכל קֹדש}} כמו שהתחייב על אכילת החֵלב, כשהמטרה היא לרומם את ה{{עברית|קרבן}}, כמו שיתבאר {{הפניה|(ג,מה16)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ופי בעץ' אלמאכל {{עברית|כרת}}, פי אלדם לשדה' חרצהם עלי אכלה פי ד'לך אלזמאן לנוע מן אנואע {{עברית|עבודה זרה}} כמא באן פי טמטם, ולד'לך ג'א פיה אלתאכיד אלכת'יר. וכד'לך פי אלשחם אל{{עברית|כרת}} לאסתלד'אד' אלנאס לה, וקד מיז בה אל{{עברית|קרבן}} תעט'ימא לה. וכד'לך אל{{עברית|כרת}} פי {{עברית|חמץ בפסח ואוכל ביום הצום}} למא פי ד'לך מן אלמשקה, ולמא יודי אליה מן אלאעתקאד, לאנהא אעמאל תת'בת אראא הי קואעד אלשריעה, אעני {{עברית|יציאת מצרים}} ומעג'זאתהא, ואעתקאד אל{{עברית|תשובה כי ביום הזה יכפר [עליכם] ו[כ](ג)ו'}}. וכד'לך אלזם אל{{עברית|כרת}} פי אל{{עברית|נותר}} ואל{{עברית|פגול ולטמא שאכל ק(ו)דש}} כמא אלזם פי אכל אלשחם, אלגרץ' תעט'ים אמר אל{{עברית|קרבן}} כמא סיבין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דברים חמורים: מיתת בית דין}}<br /> {{קו}}את {{עברית|מיתת בית דין}} תמצא על הדברים החמורים: בקלקול האמנה או בעוול חמור במיוחד.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כלומר על {{עברית|עבודה זרה}}, {{עברית|גילוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מה שמוביל לכך;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל ה{{עברית|שבת}} – משום שהוא מקבע את ההאמנה בחידוש העולם;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל הנבואה ועל {{עברית|זקן ממרא}} – בשל ההפסד הגדול הנובע מכך;{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ו{{עברית|מכה אביו}} ו{{עברית|מקלל אביו}} – בשל גודל החוצפה בכך והקלקול שהדבר גורם לסדרי הבית, שהוא היחידה הבסיסית של המדינה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא {{עברית|מיתת בית דין}} פתג'דהא פי אלאמור אלעט'ימה, אמא פי פסאד אעתקאד או פי מט'למה עט'ימה ג'דא, אעני פי {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|ג[י]לוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מא יודי לד'לך, ופי אל{{עברית|שבת}} לכונה ית'בת אעתקאד חדת' אלעאלם, ופי אלנבוה ו{{עברית|זקן ממרא}} לעט'ים אלפסאד אלואקע מן ד'לך, ו{{עברית|מכה אביו (ואמו)}} ו{{עברית|מקלל אביו (ואמו)}} לעט'ים אלקחה פי ד'לך וכונה יפסד נט'אם אלמנאזל אלד'י הו אלג'ז אלאול מן אלמדינה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ה)}} אשר ל{{עברית|בן סורר ומורה}} – זאת בשל סופו, כי הוא עתיד בהכרח להרוג.{{קו}}{{אינדקס|ו)}} ו{{עברית|גונב נפש}} – כי הוא גורם לו לסכנת מוות,{{קו}}{{אינדקס|ז)}} וכן {{עברית|הבא במחתרת}} לא ניגש לכך אלא מתוך כוונה להרוג, כמו שביארו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} {{הפניה|(משנה סנהדרין ח,ו; בבלי סנהדרין עב,א-ב)}}.{{קו}}נמצא ששלושת אלה, כלומר {{עברית|בן סורר ומורה}}, {{עברית|גונב נפש ומכרו}} ו{{עברית|הבא במחתרת}} – אינם אלא {{עברית|שופכי דמים}} על פי סופם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא {{עברית|בן סורר ומורה}} פלמא יוול מן אמרה פאנה סוף יקתל צ'רורה, ו{{עברית|גונב נפש}} לאנה יערץ' בה ללמות, וכד'לך {{עברית|הבא במחתרת}} אנמא תערץ' ליקתל כמא בינוא {{עברית|ז&quot;ל}}. פהאולא אלת'לת'ה אעני {{עברית|בן סורר ומורה וגונב נפש ומכרו והבא במחתרת}} אנמא הם {{עברית|שופכי דמים}} באלמאל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לא תמצא {{עברית|מיתת בית דין}} בשום דבר פרט לאותם דברים חמורים.{{קו}}ולא כל ה{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלה שהן קלות יותר להתבצע, או מגונות יותר, או שיש אליהן פיתוי רב יותר. ומה שאינו כך הוא ב{{עברית|כרת}} בלבד.{{קו}}וגם לא כל מיני {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}} אלא עיקרי עבודתה, כמו הקריאה לה, ו{{עברית|מתנבא בשמה}}, ו{{עברית|מעביר באש}}, ו{{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|מכשף}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;לא תג'ד {{עברית|מיתת בית דין}} פי שי אכ'ר כ'ארג'(א) ען הד'ה אלעט'אים. וליס כל אל{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלתי הי אכת'ר תאתי(א) או אשנע או אלאגרא בהא אשד, ומא לם יכן כד'לך פהו ב{{עברית|כרת}} פקט. ולא איצ'א כל אנואע {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}}, אלא אצול עבאדתהא מת'ל אלדעוה להא, {{עברית|ומתנבא בשמה, ומעביר באש, ואוב וידעוני, ומכשף}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מערכת ענישה: שופטים ועדוּת וכוח השלטון}}<br /> {{קו}}כיוון שיש הכרח בעונשים, ברור שאין מנוס מהעמדת שופטים מפוזרים בכל עיר. והכרח גם בעדים, והכרח גם במלך שייראו ויפחדו ממנו וירתיע בצורות הרתעה שונות, ויחזק את ידי השופטים ויתמוך בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובין הו אנה אד' לא בד מן קצאצאת פלא מנדוחה מן אקאמה' חכאם מפתרקין פי כל בלד, ולא בד מן בינה, ולא בד מן סלטאן יכ'אף וירהב וירדע באנואע אלארדאעאת ויקוי יד אלחכאם וישד מנהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הנה התבררו טעמיהן של כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר שופטים}}. וראוי שנסב את תשומת הלב לכמה מצוות שבאו שם, בהתאם למטרת חיבור זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד תבינת עלל ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר שופטים}}. וינבגי אן ננבה מנהא עלי אחאד ג'את הנאך בחסב גרץ' הד'ה אלמקאלה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סמכות ההוראה והחריגה ממנה}}<br /> {{קו}}בכלל זה, מה שקשור ל{{עברית|זקן ממרא}}.{{קו}}{{אינדקס|קבעון)}} אומַר שכיוון שה' יתעלה ידע שדיני התורה הזאת נצרכים לתוספת בחלקם או לגירעון מחלקם בכל זמן וזמן, בהתאם לשוני במקומות ובמקרים ובנסיבות המצבים (החברתיים) – אסר להוסיף ולגרוע ואמר: &quot;{{עברית|לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ}}&quot; {{הפניה|(דברים יג,א)}}. כי זה מוביל {{אינדקס|א)}} לקלקול חוקי התורה {{אינדקס|ב)}} ולכך שיאמינו שאין היא מאת ה'.{{קו}}{{אינדקס|תקנות)}} ועם זאת התיר לחכמי כל דור, כלומר {{עברית|בית דין הגדול}}, לעשות סייגים כדי לייצב את דיני התורה האלה בדברים שיחדשו בדרך של סתימת פרצות, ולהנציח את הסייגים האלה, כמו שאמרו: &quot;{{עברית|ועשו סייג לתורה}}&quot; {{הפניה|(משנה אבות א,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ביטולים)}} וכן הותר להם גם לבטל חלק ממעשי התורה, או להתיר חלק מאיסוריה, בנסיבות מסוימות ובהתאם למקרה מסוים ומבלי שהדבר יונצח, כמו שביארנו בהקדמת פירוש ה{{עברית|משנה}} על {{עברית|הוראת שעה}} {{הפניה|(מהד' קאפח, עמ' יא-יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|מטרה והגבלות)}} בהנהגה הזאת תתמיד התורה להיות אחת, ויתנהגו בכל זמן ובכל מקרה בהתאם לו. אילו היה עיון חלקי זה מסור לכל אחד מן החכמים – היו האנשים אובדים בריבוי המחלוקות והתפצלות השיטות. על כן אסר יתעלה על שאר החכמים פרט ל{{עברית|בית דין הגדול}} בלבד להתעסק בכך, וציווה להרוג את מי שיחלוק עליהם. כי אם יחלוק עליהם כל מעיין – תבטל המטרה המבוקשת ותתבטל התועלת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מן ד'לך מא יתעלק ב{{עברית|זקן ממרא}}, אקול אנה למא עלם אללה תע(א)לי אן אחכאם הד'ה אלשריעה קד יחתאג' פי כל זמאן [וזמאן](ומכאן) בחסב אכ'תלאף אלמואצ'ע ואלטוארי וקראין אחואל אלי זיאדה פי בעצ'הא או נקצאן מן בעץ', נהי ען אלזיאדה ואלנקצאן וקאל {{עברית|לא תוסף}} {{עברית|עליו ולא תגרע ממנו}}, לאן ד'לך כאן יודי לפסאד קואנין אלשריעה וללאעתקאד פיהא אנהא ליסת מן קבל אללה. ואבאח מע ד'לך לעלמא כל עצר אעני {{עברית|בית דין הגדול}} אן יחתאטוא לת'באת הד'ה אלאחכאם אלשרעיה באמור יסתג'דונהא עלי ג'הה' סד אלצדיעה ויכ'לדו[ן](א) תלך אלאחתיאטאת, כמא קאלוא {{עברית|ועשו סי[י]ג לתורה}}. וכד'לך אביח להם איצ'א אן יעטלוא בעץ' אעמאל אלשריעה או יביחוא בעץ' מחט'וראתהא פי חאלה מא ובחסב נאזלה' מא ולא יכ'לד ד'לך, כמא בינא פי צדר שרח אל{{עברית|משנה}} פי {{עברית|הוראת שעה}}. פבהד'א אלתדביר תדום אלשריעה ואחדה, וידבר כל זמאן ופי כל נאזלה בחסבהא, ולו כאן הד'א אלנט'ר אלג'זאי [מכאל](מבאחא) לכל אחד מן אלעלמא להלך אלנאס בכת'רה' אלאכ'תלאף ותשעב אלמד'אהב, פנהי תע(א)לי ען אלתערץ' להד'א סאיר אלעלמא אלא {{עברית|בית דין הגדול}} פקט, ואמר בקתל מן יכ'אלפהם, לאנה אן קאומהם כל נט'אר בטל אלגרץ' אלמקצוד ותעטלת אלפאידה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ארבעה סוגי כוונה בעובר עבירה}}<br /> {{קו}}דע שביצוע העבירות על איסורי התורה מתחלק לארבעה חלקים:{{קו}}האחד – ה{{עברית|אנוס}},{{קו}}השני – ה{{עברית|שוגג}},{{קו}}השלישי – ה{{עברית|מזיד}},{{קו}}והרביעי – {{עברית|עושה ביד רמה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן ארתכאב מנהיאת אלשריעה ינקסם ארבעה אקסאם, אחדהא אל{{עברית|אנוס}}, ואלת'אני אל{{עברית|שוגג}}, ואלת'אלת' אל{{עברית|מזיד}}, ואלראבע {{עברית|עושה ביד רמה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|א. אנוס}}<br /> {{קו}}על ה{{עברית|אנוס}} נאמר במפורש שאין הוא נענש ואין עליו חטא כלל. אמר יתעלה: &quot;{{עברית|וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת}}&quot; {{הפניה|(דברים כב,כו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אל{{עברית|אנוס}} פקד נץ פיה באן לא יעאקב ולא את'ם עליה אצלא, קאל תע(א)לי {{עברית|ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ב. שוגג}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|הגדרה)}} ה{{עברית|שוגג}} חוטא, כי אילו עשה כמיטב יכולתו לוודא ולהיזהר לא היתה מתרחשת לו {{עברית|שגגה}}. אך אין הוא נענש כלל, אלא הוא {{עברית|צריך כפרה}} ולכן {{עברית|יביא קרבן}}.{{קו}}{{אינדקס|ביודעין)}} וכאן חילקה ה{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} לבין {{עברית|מלך}}, {{עברית|כהן גדול}} ומורה הלכה. ולמדנו מכך שכל מי שפועל או מורה הלכה כפי סברתו ההלכתית, אם אין הוא {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} – הרי הוא בכלל ה{{עברית|מזיד}} ואין הוא נמנה בין ה{{עברית|שוגגים}}. ולכן {{עברית|זקן ממרא}} נהרג, אף על פי שעשה והורה כפי סברתו ההלכתית.{{קו}}{{אינדקס|בסמכות)}} ואילו {{עברית|בית דין הגדול}} – יש להם רשות לחדש לפי סברתם. על כן אם טעו הרי הם {{עברית|שוגגים}}, כמו שאמר יתעלה: &quot;{{עברית|וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ}}&quot; {{הפניה|(ויקרא ד,יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|באי ידיעה)}} ובשל העיקר הזה אמרו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}}: &quot;{{עברית|ששגגת תלמוד עולה זדון}}&quot; {{הפניה|(משנה אבות ד,יג)}}, כלומר שהמתרשל בלימוד ומורה ועושה כפי התרשלותו אינו אלא {{עברית|כמזיד}}. כי אין דין מי שאכל חתיכת חֵלב כליות כשהוא חושב שהוא חלב אַלְיָה, כמי שאכל חלב כליות כשהוא יודע שהוא חלב כליות אלא שאינו יודע שחלב הכליות הוא מן החלבים האסורים. כי זה האחרון, אף על פי שהוא מקריב קרבן הרי הוא {{עברית|קרוב למזיד}}. זאת אם עשה בלבד. ואילו המורה כפי אי־ידיעתו הוא {{עברית|מזיד}} בלי ספק, כי הכתוב אינו מוחל על הוראה בטעות אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} בלבד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא אל{{עברית|שוגג}} פהו את'ם, לאנה לו באלג פי אלתת'בת ואלתחרז למא וקעת לה {{עברית|שגגה}}, לכנה לא יעאקב בוג'ה, לכנה {{עברית|צריך כפרה}} ולד'לך {{עברית|יביא קרבן}}, והנא קסמת אל{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} או {{עברית|מלך}} או {{עברית|כהן גדול}} או מפת[י], ואסתפדנא מן ד'לך, אן כל פאעל או מפת[י] בחסב אג'תהאדה אן לם יכן {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} פהו מן קביל אל{{עברית|מזיד}}, וליס ינעד מן אל{{עברית|שוגגים}}, ולד'לך יקתל {{עברית|זקן ממרא}} ואן כאן עמל ואפתי בחסב אג'תהאדה, אמא {{עברית|בית דין הגדול}} פלהם אג'תהאדהם, פאן גלטוא כאנוא {{עברית|שוגגים}}, כמא קאל תע(א)לי {{עברית|ואם כל עדת ישראל ישגו (וגו')}}. ומן אג'ל הד'א אלאצל קאלוא {{עברית|ז&quot;ל [ש]שגגת תלמוד עולה זדון}}, יעני אן אלמקצר פי אלעלם ויפתי ויעמל בחסב קצורה אנמא ד'לך {{עברית|כמזיד}}, לאן ליס חכם מן אכל קטעה' שחם כלי בט'נתה אנהא מן שחם א(ל)ליה כמן אכל שחם כלי והו יעלם אנה שחם כלי גיר אנה מא עלם אן שחם אלכלי מן אלשחם אלחראם, לאן הד'א ואן כאן יקרב קרבא[ן](נא) לכנה {{עברית|קרוב למזיד}}, הד'א אן כאן עאמלא פקט. אמא אלמפתי בחסב ג'הלה פהו {{עברית|מזיד}} בלא שך, לאנה לם יעד'ר אלנץ פי אלפתוי בגלט אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} כ'אצה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ג. מזיד}}<br /> {{קו}}אשר ל{{עברית|מזיד}} – הוא חייב בעונש המפורש בכתוב: {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או תשלומין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא אל{{עברית|מזיד}} פילזמה אלחד אלמנצוץ, אמא {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או גראמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואילו אותן {{עברית|עבירות}} שהשווה בהן בין ה{{עברית|שוגג}} ל{{עברית|מזיד}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} הרי זה בשל כך שהן מתרחשות בקלות פעמים רבות, כי הן אמירות ולא מעשים. כוונתי ל{{עברית|שבועת העדות}} ו{{עברית|שבועת הפקדון}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן עניינה של (עבירת קיום יחסים עם) {{עברית|שפחה חרופה}} קל, משום שהדבר מתרחש לרוב, בשל היותה מופקרת. כי אין היא משועבדת לגמרי ולא משוחררת לגמרי, ואין לה בעל לגמרי, כמו שנמסר בפירושה של {{עברית|מצוה}} זו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא תלך אל{{עברית|עבירות}} אלתי סוי פיהא בין אל{{עברית|שוגג}} ואל{{עברית|מזיד}} פ[ד'](ת)לך לכת'רה' וקועהא בסהולה לכונהא אקואל(א) לא אפעאל(א), אעני {{עברית|שבועת העדות ושבועת הפקדון}}, וכד'לך {{עברית|שפחה חרופה}} סהל אמרהא לכת'רה' וקועה לתסיבהא, לאנהא לא כאמלה' אלעבודיה ולא כאמלה' אלחריה ולא ד'את בעל עלי אלכמאל כמא רווא פי תפסיר הד'ה אל{{עברית|מצוה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ד. העושה ביד רמה}}<br /> {{קו}}אשר ל{{עברית|עושה ביד רמה}} – הוא ה{{עברית|מזיד}} המתחצף ומעז פנים ועובר את העבירה בפרהסיה. אין הוא חוטא מתוך תאווה גרידא או כדי להשיג מה שהתורה אסרה להשיגו בשל רוע מידותיו בלבד, אלא כדי להתנגד לתורה ולגלות את איבתו לה, ולכן נאמר עליו: &quot;{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}&quot; {{הפניה|(במדבר טו,ל)}}, והוא נהרג בלי ספק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא {{עברית|עושה ביד רמה}} פהו אל{{עברית|מזיד}} אלד'י יתקח ויג'לח ויעלן בתעדיה, פכאן הד'א ליס יתעדי למג'רד אלשרה או לניל מא מנעתה אלשריעה מן נילה לסו כ'לקה פקט, בל למקאומה' אלשריעה ומנאצבתהא, ולד'לך קאל ענה {{עברית|את י&quot;י הוא מגדף}}, והו יקתל בלא שך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;25&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|לימוד והרחבה מחז&quot;ל)}} העושה זאת אינו עושה אלא מתוך דעה שהשיג, שבגללה הוא מתנגד לתורה, ובשל כך נאמר בפירוש המסור: &quot;{{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}&quot; {{הפניה|(בבלי כרתות ז,ב)}}, כי היא הדעה האויבת ליסוד התורה, כי מעולם לא עבד כוכב אלא המאמין בקדמותו, כמו שביארנו כמה פעמים בחיבורינו {{הפניה|(ראו ג,כט4)}}. והוא הדין לדעתי בכל עבירה הנראית כסותרת את התורה ואויבת לה. לדעתי, אילו אדם מ{{עברית|ישראל}} אכל {{עברית|בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או גילח {{עברית|פאת ראש}} כזלזול והקלת ראש מתוך דעה שמתברר ממנה שהוא אינו מאמין בנכונות הציווי הזה – הרי הוא לדעתי &quot;{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}&quot; וייהרג הריגת כופר ולא הריגת עונשין, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} הנהרגים הריגת כופר ולא הריגת עונשין, ולכן ממונם נשרף ואינו ליורשיהם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'א לא יפעלה מן פעלה אלא ען ראי חצל לה יקאום בה אלשריעה, ומן אג'ל הד'א ג'א אלתפסיר אלמרוי {{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}, לאנה אלראי אלמנאצב לקאעדה' אלשריעה, לאנה לא יעבד קט כוכב(א) אלא מן אעתקד פיה אלקדם כמא בינא פי תואליפנא מראת. והכד'א הו אלחכם ענדי פי כל תעד[י] יבדו מנה נקץ' אלשריעה ומנאצבתהא, לו אכל ענדי שכ'ץ מן {{עברית|ישראל בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או חלק {{עברית|פאת ראש}} תהאונא ואסתכ'פאפא ען ראי יתבין מנה אנה גיר מעתקד לצחה' הד'א אלתשריע, לכאן הד'א ענדי {{עברית|את}} {{עברית|י&quot;י הוא מגדף}}, ויקתל קתל כפר לא קתל קצאץ, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} אלד'ין יקתלון קתל כפר לא קתל קצאץ ולד'לך תחרק אמואלהם וליסת לוראת'הם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;26&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|הרחבה לציבור)}} וכן אני אומר על קהל מ{{עברית|ישראל}} שהסכימו יחד לעבור על {{עברית|מצוה}} כלשהי ו{{עברית|עשו ביד רמה}} – שהם ייהרגו כולם. תלמד זאת ממעשה {{עברית|בני ראובן ובני גד}}, שנאמר עליהם: &quot;{{עברית|וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא}}&quot; {{הפניה|(שילוב פסוקים: במדבר יד,י; יהושע כב,יב)}}. אחר כך הובהר להם בשעת ה{{עברית|התראה}}, שהם כפרו בכך שהם הסכימו יחד לעבור את ה{{עברית|עבירה}} הזאת ועזבו את הדת כולה, וזהו שאמרו להם: &quot;[מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] {{עברית|לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה'}} [בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה']&quot; {{הפניה|(יהושע כב,טז)}}. וכן תשובתם: &quot;{{עברית|אִם בְּמֶרֶד [}}וְאִם בְּמַעַל בַּה' – אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה]&quot; {{הפניה|(שם,כב)}}.{{קו}}הבן אם כן גם העקרונות האלה בעונשים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והכד'א איצ'א קולי פי ג'מע מן {{עברית|ישראל}} תמאלווא עלי אלתעדי עלי אי {{עברית|מצוה}} כאנת {{עברית|ועשו ביד רמה}} פאנהם יקתלון בג'מלתהם, תעלם ד'לך מן קצ'יה {{עברית|בני ראובן ובני גד}} אלד'ין ג'א פיהם {{עברית|ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא}}, ת'ם בין להם ענד אל{{עברית|התראה}} אנהם קד כפרוא פי תמאלוהם עלי הד'ה אל{{עברית|עבירה}} וארתדוא ען אלדין כלה, והו קולהם להם {{עברית|לשוב היום מאחרי י&quot;י}}, וג'ואבהם הם איצ'א {{עברית|אם במרד וגו'}}. פחצל הד'ה אלאצול איצ'א פי אלקצאצאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}27&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דיני מלחמה – עמלק: תגובה מידתית להרתעה}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|ספר שופטים}} כולל גם את כילוי {{עברית|זרע עמלק}}.{{קו}}{{אינדקס|הרתעה)}} כי כמו שעונשים את הפרט, כך ראוי שייענש שבט אחד או אומה אחת, כדי להרתיע את כל השבטים שלא ישתפו פעולה להשחית, כי הם יאמרו: &quot;שלא ייעשה בנו מה שנעשה בבני פלוני&quot;. כך שאפילו יצוץ בהם אדם רע ומשחית שלא אכפת לו להרע לעצמו ואינו חושב על הרע שהוא עושה – הוא לא ימצא מסייע משבטו שיסייע לו לעשות את הרעות שירצה לבצע.{{קו}}{{אינדקס|מידה כנגד מידה)}} על כן את {{עברית|עמלק}} שחש לצאת בחרב – נצטווינו לחסל בחרב. ואילו {{עברית|עמון ומואב}} שנהגו בשפלות (או: בקמצנות) וגרמו נזק בתחבולה – נענשו רק בהתרחקות מחיתון ובהשפלתם ובהימנעות מלדרוש בשלומם ותו לא.{{קו}}{{אינדקס|ענישה מדויקת)}} כל הדברים האלה הם קביעה אלוהית של מידת העונש, שאין בו הפרזה או חיסור, אלא כמו שביאר יתעלה: &quot;{{עברית|כְּפִי}} {{עברית|רִשְׁעָתוֹ}}&quot; {{הפניה|(דברים כה,ב; ושם: כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א {{עברית|ספר שופטים}} אבאדה' {{עברית|זרע עמלק}}, לאנה כמא יקאצץ אלשכ'ץ ינבגי אן תקאצץ אלקבילה אלואחדה או אלמלה אלואחדה לתרתדע כל אלקבאיל ולא יתעאונוא עלי אלפסאד, לאנהם יקולון לאן לא יפעל בנא מא פעל בבני פלאן, [פ]חתי אן נשא פיהם אלשריר אלמפסד אלד'י לא יבאלי לרדאה' נפסה ולא ירוי פי שר יפעלה, לא יג'ד מסאעד(א) מן קבילה יסאעדה עלי שרורה אלתי יריד וקועהא, פ{{עברית|עמלק}} אלד'י באדר באלסיף אמר באסתיצאלה באלסיף, {{עברית|ועמון ומואב}} אלד'ין עאמלוא באללום וסבבוא אד'יה באחתיאל עוקבוא באלאבעאד ען אלמצאהרה ותרד'ילהם ואג'תנאב מודתהם לא גיר. כל הד'ה אלאמור תקדיר אלאהי ללקצאץ, אן לא יכון פיה אפראט ולא תפריט, אלא כמא בין תע(א)לי {{עברית|כ[פ](ד)י רשעתו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}28&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דיני מלחמה – טהרת המחנה: ניקיון, ביטחון ואזהרה}}<br /> {{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם {{עברית|התקנת יד ויתד}}.{{קו}}{{אינדקס|טעם א)}} כי כמו שהודעתיך {{הפניה|(ג,לג5)}}, אחת ממטרות התורה הזאת היא הניקיון והתרחקות מטינופים ומלכלוכים, ושלא יהיה האדם כבהמות.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} יש ב{{עברית|מצוה}} הזאת גם חיזוק ודאות הלוחמים, על ידי פעולות אלה, שה{{עברית|שכינה}} שורה ביניהם, כמו שביאר בטעם לכך: &quot;{{עברית|כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ}} [לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ]&quot; {{הפניה|(דברים כג,טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} הוא צירף עניין אחר ואמר: &quot;{{עברית|וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ}}&quot; {{הפניה|(שם)}}, כאזהרה מן הפריצות המוכרת בין החיילים במחנה ככל שנמשכת שהותם מחוץ לבתיהם. על כן ציוונו יתעלה במעשים הגורמים לנו להרגיש את שריית ה{{עברית|שכינה}} בינינו כדי שנינצל מן המעשים הללו, ואמר: &quot;{{עברית|וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא}} {{עברית|יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר [}}וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ]&quot; {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}ואפילו {{עברית|בעל קרי}} נצטווה לצאת מן המחנה עד ש{{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, כדי שיהיה בלב כל אדם שהמחנה הוא כ{{עברית|מקדש ה'}}, ושאין הוא כמחנות ה{{עברית|גוים}} להשחתה ועוול ונזק לזולת ולקיחת רכושם ותו לא, אלא מטרתנו שלנו היא להישיר את הבריות לעבודת ה' ולהסדיר את מצביהם. וכבר הודעתיך {{הפניה|(פסקה 4)}} שאני נותן רק את טעמו של פשט {{מונח|ט'אהר}} הכתוב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וממא אשתמל עליה הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|התקנת יד ויתד}}, לאן מן אגראץ' הד'ה אלשריעה כמא אעלמתך אלנקא ואג'תנאב אלמרת'את ואלקד'אראת, ואן לא יכון אלאנסאן כאלבהאים. ופי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} איצ'א תקויה' יקין אלמקאתלין בהד'ה אלאפעאל באן אל{{עברית|שכינה}} חאלה פי מא בינהם, כמא בין פי עלה' ד'לך {{עברית|כי י&quot;י אלהיך מתהלך בקרב מחנ[י]ך}}, ודרג' מעני אכ'ר וקאל {{עברית|ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך}}, תחד'ירא ממא הו מעלום מן אלפסוק בין אלאג'נאד פי אלמעסכר אד'א טאל מקאמהם פי אלגיבה ען ביותהם, פאמרנא תע(א)לי באפעאל תשער בחלול אל{{עברית|שכינה}} ביננא לנסלם מן תלך אלאפעאל, פקאל {{עברית|והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו'}}. חתי {{עברית|בעל קרי}} אמר בכ'רוג'ה ען אלעסכר חתי {{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, חתי יכון פי כ'לד כל אחד אן אלמעסכר כ{{עברית|מקדש י&quot;י}}, ואן ליס הו כעסאכר אל{{עברית|גוים}} ללפסאד ואלעדואן ואד'יה' אלגיר ואכ'ד' קניתהם לא גיר, בל קצדנא נחן אצלאח אלנאס לטאעה' אללה ונט'ם אחואלהם, וקד אעלמתך אני אנמא אעלל ט'אהר אלנץ.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}29&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דיני מלחמה – אשת יפת תואר: ריסון היצר}}<br /> {{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם את {{עברית|דין יפת תואר}}. וידועים לך דבריהם (של חז&quot;ל) &quot;{{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}&quot; {{הפניה|(בבלי קידושין כא,ב)}}. ויחד עם זאת ה{{עברית|מצוה}} הזאת כוללת מידות נעלות שראוי שאנשי המעלה יסגלו לעצמם כמו שאעיר.{{קו}}{{אינדקס|הגבלה א)}} דהיינו, כי אף על פי ש{{עברית|גבר יצרו עליו}} ואין הוא יכול להתאפק, הכרח להביא אותה למקום מוסתר, וזהו שנאמר: &quot;[וַהֲבֵאתָהּ] {{עברית|אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ}}&quot; {{הפניה|(דברים כא,יב)}}. ואסור לו ש{{עברית|ילחצנה במלחמה}}, כמו שביארו {{הפניה|(בבלי קידושין כב,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן אסור לו לקיים איתה יחסי מין פעם שנייה עד שישקוט אבלהּ ויחלש צערהּ.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואין למנוע ממנה להתאבל ולהיות מוזנחת ולבכות, כמו שנאמר: &quot;[וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ] {{עברית|וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ [}}וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה]&quot; {{הפניה|(דברים כא,יב-יג)}}. כי האבלים מוצאים מרגוע בבכיים ובעוררם את אבלם עד שיחלשו כוחותיהם הגופניים מלסבול אותו מאורע נפשי, כמו שהשמחים מוצאים מרגוע במיני המשחק. לפיכך חסה עליה התורה ונתנה לה רשות לכך עד שתלאה מן הבכי והאבל.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ידוע לך שהוא קיים איתה יחסי מין {{עברית|בגיותה}}, וכך במשך אותם שלושים יום היא תחזיק בגלוי בדתה, אפילו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ואין להתווכח איתה על אמונה במשך אותה תקופה.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ויחד עם זאת, אם לא השיב אותה לדיני התורה – אין למוכרה ולא לשעבד אותה. נמצא שהתורה שמרה על קדושת יחסי המין, אפילו היו באופן מסוים של חטא, כלומר שהיתה אז {{עברית|גויה}}; אף על פי כן נאמר: &quot;{{עברית|לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ}}&quot; {{הפניה|(שם,יד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|דין יפת ת[ו]אר}}, וקד עלמת קולהם {{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}. ומע ד'לך תצ'מנת הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלאכ'לאק אלכרימה אלתי ינבגי אן יתכ'לק בהא אלפצ'לא מא אנבה עליה, וד'לך אנה מע כונה {{עברית|גבר יצרו עליו}} ולם ימכנה אלצבר פלא בד מן אפראדהא למוצ'ע מסתור והו קולה {{עברית|אל תוך ביתך}}, ולא יג'וז לה אן {{עברית|ילחצנה במלחמה}} כמא בינוא, ת'ם אנה לא יחל לה אן ינכחהא מרה ת'אניה חתי יסכן חזנהא ויפתר המהא, ולא תמנע מן אלתחזן ואלתשעת' ואלבכא כמא נץ {{עברית|ובכתה את אביה (ואת אמה) ו[כ](ג)ו'}}, לאן לד'וי אלחזן ראחה פי בכא(י)הם ואת'ארה' אחזאנהם חתי תכל קואהם אלג'סמאניה ען אחתמאל ד'לך אלערץ' אלנפסאני, כמא לד'וי אלפרח ראחה באנואע אללעב, פלד'לך אשפקת אלשריעה עליהא ומכנתהא מן ד'לך חתי תמל אלבכא ואלחזן. וקד עלמת אנה אנמא נכחהא {{עברית|בגיותה}}, וכד'לך טול אלת'לאת'ין יומא תעלן בדינהא ולו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ולא תנאזע פי אעתקאד טאל תלך אלמדה. ומע ד'לך אן לם ירדהא עלי אחכאם אלשריעה פלא תבאע ולא יסתרקהא, פקד רעת אלשריעה חרמה כשפה אלג'מאע ולו כאן בעציאן מא, אעני כונהא {{עברית|גויה}} חיניד', ומע הד'א קאל {{עברית|לא תתעמר בה תחת אשר עניתה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}30&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום}}<br /> {{קו}}הרי התבררו המידות הנעלות הכלולות ב{{עברית|מצוה}} זו, והתברר טעמן של כל {{עברית|מצוות}} ה{{עברית|ספר}} הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד באן מא פי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלכ'לק אלכרים ותבינת עלל ג'מיע {{עברית|מצות}} הד'א אל{{עברית|ספר}}:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%AA&diff=426 חלק ב, הנחות 2022-11-10T10:17:10Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, הנחות}}<br /> {{כותרת|הנחות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;0&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחות הדרושות{{קו}}{{אינדקס|א)}} לקביעת מציאות האלוה יתעלה;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} להוכחה שאין הוא גוף ולא כוח בגוף;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ושהוא, יתהדר שמו, אחד –{{קו}}עשרים וחמש הנחות הן, כולן מוכחות ואין ספק במשהו מהן. וכבר הוכיחו אריסטו והפֶּריפַּטטים הבאים אחריו כל אחת מהן.{{קו}}ועוד הנחה אחת {{הפניה|(הנחה 26)}} שנודה {{מונח|תסלים}} להם בה (לצורך הדיון), כי בכך יוכחו מושאי החקירה שלנו, כמו שאבאר, והנחה זו היא קדמות העולם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אלמקדמאת אלמחתאג' אליהא פי את'באת וג'וד אלאלאה תעאלי, ופי אלברהאן עלי כונה לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם, ואנה ג'ל אסמה ואחד, כ'מס ועשרון מקדמה, כלהא מברהנה, לא שך פי שי מנהא, קד אתי ארסטו ומן בעדה מן אלמשאיין עלי ברהאן כל ואחדה מנהא, ומקדמה ואחדה נסלמהא להם תסלימא לאן בד'לך תתברהן מטאלבנא כמא סאבין, ותלך אלמקדמה הי קדם אלעאלם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצת הנחות: סופיות המציאות}}<br /> {{קו}}ההנחה הראשונה:{{קו}}מציאות גודל אינסופי – בלתי אפשרית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}א. אלמקדמה אלאולי, אן וג'וד עט'ם מא לא נהאיה לה מחאל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה השנייה:{{קו}}מציאות אינסוף גדלים – בלתי אפשרית, אם הם מצויים בו־זמנית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ב. אלמקדמה אלת'אניה, אן וג'וד אעט'אם לא נהאיה לעדתהא מחאל, והו אן תכון מוג'ודה מעא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה השלישית:{{קו}}מציאות אינסוף עילות ועלולים – בלתי אפשרית, גם אם אין להם גודל. לדוגמה: שכל מסוים, למשל, סיבתו היא שכל שני; וסיבת השני – שלישי; וסיבת השלישי – רביעי; כך עד אינסוף – גם זה בלתי אפשרי בבירור.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ג. אלמקדמה אלת'אלת'ה, אן וג'וד עלל ומעלולאת לא נהאיה לעדתהא מחאל, ולו לם תכן ד'ואת עט'ם, מת'אל ד'לך אן יכון הד'א אלעקל מת'לא סבבה עקל ת'אני, וסבב אלת'אני ת'אלת', וסבב אלת'אלת' ראבע, הכד'א אלי לא נהאיה, הד'א איצ'א בין אלמחאל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצת הנחות: השינוי והתנועה}}<br /> {{קו}}ההנחה הרביעית:{{קו}}השינוי נמצא בארבע קטגוריות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} בקטגוריית העצם. שינוי זה החל בָּעצם הוא ההתהוות והכיליון;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והוא נמצא בקטגוריית הכמות, כלומר הגידול וההתמעטות;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והוא נמצא בקטגוריית האיכות, כלומר ההשתנות;{{קו}}{{אינדקס|ד)}} והוא נמצא בקטגוריית המיקום, והיא תנועת ההעתקה. שינוי זה במיקום נקרא &quot;תנועה&quot; בייחוד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ד. אלמקדמה אלראבעה, הי אן אלתגיר יוג'ד פי ארבע מקולאת, פי מקולה' אלג'והר והד'א אלתגיר אלכאין פי אלג'והר הו אלכון ואלפסאד. ויוג'ד פי מקולה' אלכם והו אלנמו ואלאצ'מחלאל, ויוג'ד פי מקולה' אלכיף והו אלאסתחאלה. ויוג'ד פי מקולה' אלאין והו חרכה' אלנקלה, ועלי הד'א אלתגיר פי אלאין תקאל אלחרכה בכ'צוץ.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה החמישית:{{קו}}כל תנועה היא שינוי ויציאה מן הכוח אל הפועל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ה. אלמקדמה אלכ'אמסה, הי אן כל חרכה תגיר וכ'רוג' מן אלקוה אלי אלפעל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה השישית:{{קו}}התנועות – יש מהן {{אינדקס|א)}} בעצם {{מונח|ד'את}} ויש {{אינדקס|ב)}} במקרה, יש מהן {{אינדקס|ג)}} בכפייה ויש מהן {{אינדקס|ד)}} בחלק, והוא מין של התנועות שבמקרה. {{אינדקס|א)}} בעצם – כגון היעתקות הגוף ממקום למקום. {{אינדקס|ב)}} במקרה – כמו שאומרים על השחרות בגוף מסוים שהיא עברה ממקום למקום. {{אינדקס|ג)}} בכפייה – כגון תנועת האבן כלפי מעלה על ידי מי שכופה אותה לכך. {{אינדקס|ד)}} בחלק – כגון תנועת המסמר בספינה, כי כשהספינה נעה אנו אומרים שגם המסמר נע, וכך כל מחובר הנע כמכלול, אומרים שחלקיו נעים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ו. אלמקדמה אלסאדסה, אן אלחרכאת מנהא באלד'את ומנהא באלערץ', ומנהא באלקסר, ומנהא באלג'ז והו נוע ממא באלערץ'. אמא אלתי באלד'את פכאנתקאל אלג'סם מן מוצ'ע למוצ'ע. ואמא אלתי באלערץ' פכמא יקאל פי אלסואד אלד'י פי הד'א אלג'סם אנה אנתקל מן מוצ'ע אלי מוצ'ע. ואמא אלתי באלקסר פכחרכה' אלחג'ר אלי פוק בקאסר יקסרהא עלי ד'לך. ואמא אלתי באלג'ז פכחרכה' אלמסמאר פי אלספינה, לאן אד'א תחרכת אלספינה נקול אנה קד תחרך אלמסמאר איצ'א, והכד'א כל מולף יתחרך בג'מלתה יקאל אן ג'זאה קד תחרך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה השביעית:{{קו}}כל משתנה ניתן לחלוקה, ולכן כל נע ניתן לחלוקה, והוא בהכרח גוף. וכל מה שאינו ניתן לחלוקה אינו נע, ועל כן אין הוא גוף בשום אופן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ז.אלמקדמה אלסאבעה, הי אן כל מתגיר מנקסם, ולד'לך כל מתחרך מנקסם והו ג'סם צ'רורה, וכל מא לא ינקסם לא יתחרך ולד'לך לא יכון ג'סמא אצלא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה השמינית:{{קו}}כל מה שנע במקרה – ינוח בהכרח, משום שתנועתו אינה עצמית {{מונח|ד'את}} לו, ולכן לא ייתכן שינוע בתנועה המקרית הזאת תמיד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ח. אלמקדמה אלת'אמנה, אן כל מא יתחרך באלערץ' פהו יסכן צ'רורה אד' ליס חרכתה בד'אתה, ולד'לך לא ימכן אן יתחרך תלך אלחרכה אלערצ'יה דאימא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה התשיעית:{{קו}}כל גוף המניע גוף – הוא מניע אותו רק בכך שגם הוא נע בעת הנעתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ט. אלמקדמה אלתאסעה, אן כל ג'סם יחרך ג'סמא פאנמא יחרכה באן יתחרך הו איצ'א פי חאל תחריכה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצת הנחות: הכוחות שבגוף}}<br /> {{קו}}ההנחה העשירית:{{קו}}כל מה שאומרים שהוא בגוף – אחד משניים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} או שקיומו בגוף, כמו המקרים;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או שקיום הגוף בו, כמו הצורה הטבעית. ושניהם כוח בגוף.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}י. אלמקדמה אלעאשרה, אן כל מא יקאל אנה פי ג'סם ינקסם אלי קסמין, אמא אן יכון קואמה באלג'סם כאלאעראץ', או יכון קואם אלג'סם בה כאלצורה אלטביעיה, וכלאהמא קוה פי ג'סם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה האחת עשרה:{{קו}}חלק מן הדברים שקיומם בגוף יכולים להתחלק כשהגוף מתחלק, וכך הם מתחלקים במקרה, כגון הצבעים ושאר הכוחות המתפשטים בכל הגוף. וכן חלק ממקיימי הגוף אינם מתחלקים בשום אופן, כגון הנפש והשכל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;יא. אלמקדמה אלחאדיה' עשר, אן בעץ' אלאשיא אלתי קואמהא באלג'סם קד תנקסם באנקסאם אלג'סם פתכון מנקסמה באלערץ' כאלאלואן וסאיר אלקוי אלשאיעה פי ג'מיע אלג'סם, וכד'לך בעץ' אלמקומאת ללג'סם לא תנקסם בוג'ה כאלנפס ואלעקל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה השתים עשרה:{{קו}}כל כוח הנמצא מתפשט בגוף – הוא סופי, משום שהגוף סופי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;יב. אלמקדמה אלת'אניה' עשר, אן כל קוה תוג'ד שאיעה פי ג'סם פהי מתנאהיה לכון אלג'סם מתנאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצת הנחות: התנועה והזמן}}<br /> {{קו}}ההנחה השלוש עשרה:{{קו}}לא ייתכן שאחד ממיני השינוי יהיה רציף מלבד תנועת ההעתקה לבדה, ומתוכה רק התנועה הסיבובית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}יג. אלמקדמה אלת'אלת'ה' עשר, אנה לא ימכן אן יכון שי מן אנואע אלתגיר מתצלא אלא חרכה' אלנקלה פקט, ואלדוריה מנהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה הארבע עשרה:{{קו}}{{אינדקס|הנחה ד,ד)}} תנועת ההעתקה היא התנועה הקדומה ביותר והראשונה שבהן בטבע. כי {{אינדקס|הנחה ד,א)}} להתהוות ולכיליון קודמת ההשתנות, {{אינדקס|הנחה ד,ג)}} ולהשתנות קודמת התקרבות המְשַנה אל המשתנה, ואין {{אינדקס|הנחה ד,ב)}} גדילה ולא התמעטות אלא אם קודמים לכך התהוות וכיליון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;יד. אלמקדמה אלראבעה' עשר, אן חרכה' אלנקלה אקדם אלחרכאת ואולהא באלטבע, לאן אלכון ואלפסאד תתקדמהא אסתחאלה, ואלאסתחאלה יתקדמהא קרב אלמחיל מן אלמסתחיל, ולא נמו ולא נקץ אלא ויתקדמה כון ופסאד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה החמש עשרה:{{קו}}הזמן הוא מקרה הבא בעקבות התנועה ונלווה אליה, ואף לא אחד מהם נמצא מבלי השני: אין תנועה אלא בזמן, ואי אפשר לתפוס שכלית זמן אלא עם תנועה. הרי שׁכּל מה שאין לו תנועה, אינו כלול בזמן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;טו. אלמקדמה אלכ'אמסה' עשר, אן אלזמאן ערץ' תאבע ללחרכה ולאזם להא, ולא יוג'ד אחדהמא דון אלאכ'ר, לא תוג'ד חרכה אלא פי זמאן, ולא יעקל זמאן אלא מע אלחרכה. פכל מא לא תוג'ד לה חרכה פליס הו ואקע תחת אלזמאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצת הנחות: הסיבתיות שבמציאות}}<br /> {{קו}}ההנחה השש עשרה:{{קו}}כל מה שאינו גוף – אי אפשר לתפוס בו שׂכלית ריבוי, אלא אם כן הוא כוח בגוף, שאז פרטי הכוחות האלה מתרבים בשל ריבוי חומריהם או נושאיהם. ולכן בדברים הנבדלים, שאינם גוף ולא כוח בגוף – השכל אינו יכול לתפוס בהם ריבוי בכלל, אלא אם כן הם עילות ועלולים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}יו. אלמקדמה אלסאדסה' עשר, אן כל מא ליס בג'סם פלא יעקל פיה תעדד, אלא באן יכון קוה פי ג'סם פתתעדד אשכ'אץ תלך אלקוי בתעדד מואדהא או מוצ'ועאתהא. פלד'לך אלאמור אלמפארקה אלתי ליסת בג'סם ולא קוה פי ג'סם לא יעקל פיהא תעדד אצלא, אלא באן תכון עלל ומעלולאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה השבע עשרה:{{קו}}לכל נע יש בהכרח מניע: או מחוצה לו, כמו האבן שהיד מניעה אותה, או שהמניע שלו בתוכו, כגוף בעל החיים, שאז הוא מורכב ממניע ומִנע. ולכן כשהוא מת, ונעדר ממנו המניע, שהוא הנפש – בו ברגע נותר הנע, שהוא הגוף, כפי שהיה, אלא שאינו נע אותה תנועה. אך כיוון שהמניע המצוי בנע נסתר ואינו גלוי לחושים, חשבו שבעל החיים נע בלי מניע. וכל נע שהמניע שלו נמצא בתוכו, הוא הנקרא &quot;נע מעצמו&quot;, והכוונה היא שהכוח המניע את מה שנע ממנו באופן עצמי, {{מונח|ד'את}} מצוי במכלול שלו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;יז. אלמקדמה אלסאבעה' עשר, אן כל מתחרך פלה מחרך צ'רורה, אמא כ'ארג'א ענה כאלחג'ר תחרכה אליד, או יכון מחרכה פיה כג'סם אלחיואן פאנה מולף מן מחרך ומתחרך, ולד'לך אד'א מאת ועדם מנה אלמחרך והי אלנפס יבקי אלמתחרך והו אלג'סד פי אלחין כמא כאן אלא אנה לא יתחרך תלך אלחרכה, פלמא כאן אלמחרך אלמוג'וד פי אלמתחרך כ'פיא לא יט'הר ללחס ט'ן באלחיואן אנה יתחרך דון מחרך, וכל מתחרך יכון מחרכה פיה פהו אלד'י יסמי אלמתחרך מן תלקאיה מענאה אן אלקוה אלמחרכה למא יתחרך מנה באלד'את מוג'ודה פי ג'מלתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה השמונה עשרה:{{קו}}כל מה שיוצא מן הכוח אל הפועל – המוציא שלו אינו הוא, והוא בהכרח חיצוני לו. כי אילו היה המוציא בתוכו ולא היה קיים מונֵע – לא היה זמן שבו היה מצוי בכוח, אלא הוא היה בפועל תמיד. ואם המוציא שלו היה בתוכו, והיה לו מונע ואז הוסר – הרי אין ספק שמסיר המונע הוא שהוציא את הכוח הזה לפועל. הבן זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;יח. אלמקדמה אלת'אמנה' עשר, אן כל מא יכ'רג' מן אלקוה אלי אלפעל פמכ'רג'ה גירה והו כ'ארג' ענה צ'רורה, לאנה לו כאן אלמכ'רג' פיה ולם יכן ת'ם מאנע למא וג'ד באלקוה וקתא מא בל כאן יכון באלפעל דאימא, פאן כאן מכ'רג'ה פיה וכאן לה מאנע פארתפע פלא שך אן מזיל אלמאנע הו אלד'י אכ'רג' תלך אלקוה אלי אלפעל. פאפהם הד'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה התשע עשרה:{{קו}}כל מה שיש סיבה למציאותו – הוא אפשרי המציאות מבחינת עצמו. {{מונח|ד'את}} כי אם סיבותיו נוכחות – הוא נמצא; ואם אין הן נוכחות, או שנעדרו, או שהשתנה יחסן המחייב את מציאותו – אין הוא נמצא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;יט. אלמקדמה אלתאסעה' עשר, אן כל מא לוג'ודה סבב פהו ממכן אלוג'וד באעתבאר ד'אתה, לאנה אן חצ'רת אסבאבה וג'ד, ואן לם תחצ'ר או עדמת או תגירת נסבתהא אלמוג'בה לוג'ודה לם יוג'ד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה העשרים:{{קו}}כל מחויב המציאות מבחינת עצמו {{מונח|ד'את}} – אין למציאותו סיבה בשום פנים ואופן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כ. אלמקדמה אלעשריניה, אן כל ואג'ב אלוג'וד באעתבאר ד'אתה פלא סבב לוג'ודה בוג'ה ולא עלי חאל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצת הנחות: חלקי הגוף – חומר וצורה}}<br /> {{קו}}ההנחה העשרים ואחת:{{קו}}כל מה שמורכב משני עניינים – הרי ההרכבה הזאת היא בהכרח סיבת מציאותו כפי שהוא, ואין הוא מחויב המציאות בעצמותו, {{מונח|ד'את}} כי מציאותו היא בשל מציאות שני חלקיו ובשל הרכבתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כא. אלמקדמה אלחאדיה ואלעשרון, אן כל מרכב מן מעניין פאן ד'לך אלתרכיב הו סבב וג'ודה עלי מא הו עליה צ'רורה, פליס הו ואג'ב אלוג'וד בד'אתה, לאן וג'ודה בוג'וד ג'זאיה ובתרכיבהמא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה העשרים ושתיים:{{קו}}כל גוף – מורכב בהכרח משני עניינים, וחלים עליו בהכרח מקרים. שני העניינים המקיימים אותו הם החומר שלו והצורה שלו, והמקרים החלים עליו הם הכמות והתבנית והתנוחה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כב. אלמקדמה אלת'אניה ואלעשרין, אן כל ג'סם פהו מרכב מן מעניין צ'רורה, ותלחקה אעראץ' צ'רורה. אמא אלמעניין אלמקומין לה פמאדתה וצורתה, ואמא אלאעראץ' אללאחקה לה פאלכם ואלשכל ואלוצ'ע&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה העשרים ושלוש:{{קו}}כל מה שהוא בכוח ויש לו בעצמותו אפשרות מסוימת – ייתכן שבזמן מסוים לא יימצא בפועל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כג. אלמקדמה אלת'אלת'ה ואלעשרין, אן כל מא הו באלקוה ופי ד'אתה אמכאן מא, פקד ימכן פי וקת מא אן לא יוג'ד באלפעל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה העשרים וארבע:{{קו}}כל מה שהוא בכוח דבר־מה – הרי הוא בהכרח בעל חומר, כי האפשרות היא תמיד בחומר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כד. אלמקדמה אלראבעה ואלעשרין, אן כל מא הו באלקוה שי מא, פהו ד'ו מאדה צ'רורה, לאן אלאמכאן הו פי אלמאדה אבדא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;25&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחה העשרים וחמש:{{קו}}רֵאשיוֹת {{מונח|מבדא}} העצם {{מונח|ג'והר}} המורכב הפרטי – הן החומר והצורה. ויש הכרח בפועֵל, כלומר מניע שהניע את הנושא עד שהכינו לקבל את הצורה, והוא המניע הקרוב המכין את חומרו של פרט כלשהו. דבר זה מחייב עיון לגבי התנועה והמניע והנע. וכבר התבאר בכל זה כל מה שיש צורך לבארו. זה לשונו של אריסטו: &quot;החומר אינו מניע את עצמו&quot; {{מונח|ד'את}} {{הפניה|(מטפיזיקה, יב,6, 1071ב 29-30)}}. זו היא ההנחה הנכבדה המביאה לחקירה על מציאות המניע הראשון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כה. אלמקדמה אלכ'אמסה ואלעשרין, אן מבאדי אלג'והר אלמרכב אלשכ'צי אלמאדה ואלצורה, ולא בד מן פאעל אעני מחרך חרך אלמוצ'וע חתי היאה לקבול אלצורה, והו אלמחרך אלקריב אלמהיי למאדה' שכ'ץ מא. פלזם מן הנא אלנט'ר פי אלחרכה ואלמחרך ואלמתחרך. וקד בין פי כל ד'לך מא ילזם תביינה. ונץ כלאם ארסטו: אלמאדה לא תחרך ד'אתהא. פהד'ה הי אלמקדמה אלעט'ימה אלדאעיה ללבחת' ען וג'וד אלמחרך אלאול.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}26&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תקפות ההנחות}}<br /> {{קו}}עשרים וחמש ההנחות האלה שערכתי לפניך – יש מהן הברורות בעיון קל ביותר, והנחות מוכחות, מושכלות ראשונים או קרוב להן על פי סידורן שסיכמנו, ומהן נזקקות להוכחות ולכמה הנחות. אבל כולן הוכחו בהוכחה שאין בה ספק, חלקן בספר ה&quot;פיזיקה&quot; ובפירושיו, וחלקן בספר ה&quot;מטפיזיקה&quot; ובפירושו. וכבר הודעתי לך {{הפניה|(א,עא22. וראו להלן ב,ב6)}} שאין מטרתו של חיבור זה להעתיק את ספרי הפילוסופים בזה ולבאר את ההנחות הרחוקות ביותר, אלא להזכיר את ההנחות הקרובות, שיש בהן צורך לפי מטרתנו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'ה אלכ'מס ועשרון מקדמה אלתי צדרת לך בהא, מנהא מא הו בין באיסר תאמל ומקדמאת ברהאניה מעקולאת אול או קריב מנהא במא לכ'צנאה מן תרתיבהא, ומנהא מא תחתאג' אלי בראהין ומקדמאת עדה. לכנהא כלהא קד תברהנת ברהאן לא שך פיה. בעצ'הא פי כתאב אלסמאע ושרוחה, ובעצ'הא פי כתאב מא בעד אלטביעה ושרחה. וקד אעלמתך אן ליס גרץ' הד'ה אלמקאלה נקל כתב אלפלאספה פיהא ותביין אבעד אלמקדמאת, בל ד'כר אלמקדמאת אלקריבה אלמחתאג' אליהא בחסב גרצ'נא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}27&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הנחה אחרונה: נצחיות הזמן והתנועה והעולם}}<br /> {{קו}}אל ההנחות שהבאתי למעלה אוסיף הנחה אחת, המחייבת את הקדמוּת. אריסטו טען שהיא נכונה ושהיא הדבר הראוי ביותר להאמין בו, ואנו נודה לו בה כהנחה לצורך הדיון כדי שיתבאר מה שהתכוונו לבארו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואצ'יף אלי מא תקדם מן אלמקדמאת מקדמה ואחדה תוג'ב אלקדם, ויזעם ארסטו אנהא צחיחה ואולי מא יעתקד, פנסלמהא לה עלי ג'הה' אלתקדיר חתי יבין מא קצדנא לביאנה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;28&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הנחה זו, והיא העשרים ושש,{{קו}}היא דבריו שהזמן והתנועה נצחיים ותמידיים ומצויים בפועל. לפיכך על פי הנחה זו נובע לשיטתו בהכרח שיש גוף נע תנועה נצחית תמידית מצויה בפועל, והוא הגוף החמישי. ועל כן הוא טוען שהשמים אינם מתהווים ולא כָּלים, כי לדעתו התנועה אינה מתהווה ולא כלה. כי הוא טוען שלכל תנועה קודמת בהכרח תנועה, או ממינה או לא ממינה; ושֶׁמה שחושבים שלתנועה המקומית של בעל החיים אין קודמת שום תנועה אחרת – אין זה נכון. כי הסיבה לכך שהוא נע לאחר שנח מגיעה לבסוף אל דברים שגרמו לאותה תנועה מקומית, והם {{אינדקס|א)}} או שינוי מזג המחייב תאווה לבקש את המתאים לו או לברוח ממה שאינו מתאים לו, {{אינדקס|ב)}} או דמיון, {{אינדקס|ג)}} או מחשבה שתתחדש לו, ואם כן אחד משלושת אלה מניע אותו; ואת כל אחד מהם מחייבות תנועות אחרות. וכן הוא טוען שכל מה שמתחדש – אפשרות חידושו קודמת בזמן לחידושו. מכך הוא מחייב דברים לצורך אימות הנחתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ותלך אלמקדמה כ&quot;ו והי אלסאדסה ואלעשרון, הי קולה אן אלזמאן ואלחרכה סרמדיאן דאימאן מוג'ודאן באלפעל. פלד'לך ילזם ענדה צ'רורה בחסב הד'ה אלמקדמה אן יכון ת'ם ג'סם מתחרך חרכה סרמדיה דאימה מוג'ודה באלפעל והו אלג'סם אלכ'אמס, פלד'לך יקול אן אלסמא לא כאינה ולא פאסדה, לאן אלחרכה ענדה לא כאינה ולא פאסדה, לאנה יקול אן כל חרכה תתקדמהא חרכה צ'רורה אמא מן נועהא או מן גיר נועהא, ואן אלד'י יט'ן באלחיואן אנה לם תתקדם חרכתה אלמכאניה חרכה אכ'רי אצלא ליס בצחיח, לאן אלסבב פי חרכתה בעד אלסכון ינתהי אלי אמור דאעיה לתלך אלחרכה אלמכאניה, והי אמא תגיר מזאג' יוג'ב שהוה לטלב מואלף או הרב מן מכ'אלף, או כ'יאל, או ראי יחדת' לה, פיחרכה אחד הד'ה אלת'לת'ה, וכל ואחד מנהא תוג'בה חרכאת אכ'רי. וכד'לך יקול אן כל מא יחדת' פאן אמכאן חדות'ה מתקדם עלי חדות'ה באלזמאן, וילזם מן ד'לך אשיא לתצחיח מקדמתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;29&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לפי הנחה זו, יש נע סופי הנע וחוזר במחזוריות לאורך מרחק סופי אינסוף פעמים על פני אותו מרחק. ודבר זה לא ייתכן אלא בתנועה הסיבובית, כמוכח מן ההנחה השלוש עשרה מן ההנחות לעיל, שלפיה מציאות של אינסוף חייבת להיות באופן של זה־אחר־זה ולא בו־זמנית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובחסב הד'ה אלמקדמה יכון אלמתחרך אלמתנאהי יתחרך עלי טול מתנאה מרארא גיר מתנאהיה באלרג'וע עלי ד'לך אלטול באלדור, והד'א לא ימכן אלא פי אלחרכה אלדוריה כמא יתברהן פי אלמקדמה אלת'אלת'ה' עשר מן הד'ה אלמקדמאת, ובחסבהא ילזם וג'וד מא לא נהאיה לה עלי ג'הה' אלתעאקב, לא אן יוג'ד ד'לך מעא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}30&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מעמדה של ההנחה האחרונה}}<br /> {{קו}}זוהי ההנחה שאריסטו שואף לאשש תמיד.{{קו}}{{אינדקס|דעת הרמב&quot;ם על אריסטו)}} ונראה לי שאין הוא פוסק שראיותיו בעדה הן הוכחה, אלא לדעתו היא הראויה והמתאימה ביותר.{{קו}}{{אינדקס|דעת פרשני אריסטו)}} אך ההולכים אחריו ומפרשי ספריו טוענים שהיא מחויבת ולא (רק) אפשרית, ושהיא הוכחה.{{קו}}{{אינדקס|דעת ה&quot;מדברים&quot;)}} וכל אחד מן ה&quot;מדברים&quot; שואף לקבוע שהיא נמנעת. הם אומרים: אין להעלות על הדעת {{מונח|תצור}} כיצד ייווצרו אינסוף מחודשים בזה אחר זה. אם כן תוקף דבריהם הוא מתוך כך שזה מושכל ראשון לדעתם.{{קו}}{{אינדקס|דעת הרמב&quot;ם)}} ומה שנראה לי אישית הוא שההנחה הזאת אפשרית, לא מחויבת כמו שאומרים המפרשים של דברי אריסטו, ולא נמנעת כמו שטוענים ה&quot;מדברים&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'ה אלמקדמה הי אלתי ירום ארסטו את'באתהא דאימא, ויבדו לי אנא אנה לא יקטע באן דלאילה עליהא ברהאן, בל הי אלאחרי ואלאולי ענדה. וידעי תבאעה ושארחי כתבה אנהא ואג'בה לא ממכנה, ואנהא קד תברהנת. וירום כל מתכלם מן אלמתכלמין אן ית'בת אנהא ממתנעה, ויקולון לא יתצור כיף תחדת' חואדת' לא נהאיה להא באלתעאקב. פקוה' כלאמהם אנהא ענדהם מעקול אול. ואלד'י יבדו לי אנא אן הד'ה אלמקדמה ממכנה, לא ואג'בה כמא יקול אלשארחון לכלאם ארסטו, ולא ממתנעה כמא ידעי אלמתכלמון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;31&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אין הכוונה כעת לבאר את ראיות אריסטו ולא את הספקות שלנו לגביו, ולא לבאר את דעתי לגבי חידוש העולם. אלא הכוונה כאן היא להציג את ההנחות שאנו נזקקים להן בשלושת מושאי החקירה שלנו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וליס אלקצד אלאן תביין דלאיל ארסטו ולא תשכיכנא עליה, ולא תביין ראיי פי חדת' אלעאלם בל אלקצד פי הד'א אלמוצ'ע חצר אלמקדמאת אלתי נחתאג'הא פי מטאלבנא אלת'לת'ה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}32&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה לפרקים הבאים}}<br /> {{קו}}לאחר שהקדמתי את ההנחות האלה והודיתי {{מונח|תסלים}} בהן, אחל לבאר את מה שנובע מהן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד תקדים הד'ה אלמקדמאת ותסלימהא אכ'ד' פי תביין מא ילזם ענהא:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%93&diff=425 חלק א, פרק סד 2022-11-08T14:00:07Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק סד}}<br /> {{כותרת|המונחים שם ה' וכבוד ה'}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלושה פירושים למונח &quot;שם ה'&quot;}}<br /> {{קו}}דע ש{{עברית|שם ה'}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} פעמים מתכוונים בו לשם בלבד, כמו דבריו: &quot;{{עברית|לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא}}&quot; {{הפניה|(שמות כ,ו; דברים ה,י)}}, &quot;{{עברית|וְנֹקֵב שֵׁם ה'}} [מוֹת יוּמָת]&quot; {{הפניה|(ויקרא כד,טז)}}, ואלה רבים מספור.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש שמתכוונים בו לעצמותו יתעלה ולאמיתתו (=מהותו האמיתית), כמו &quot;{{עברית|וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יג)}}. {{אינדקס|ג)}} ויש שמתכוונים בו לציוויו יתעלה, כך שאנחנו אומרים &quot;{{עברית|שם ה'}}&quot; כאילו אמרנו &quot;{{עברית|דבר ה'}}&quot; או &quot;{{עברית|מאמר ה'}}&quot;, כמו שאמר: &quot;{{עברית|כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ}}&quot; {{הפניה|(שם כג,כא)}}, והכוונה: {{עברית|דברי בקרבו}} או {{עברית|מאמרי בקרבו}}, כלומר שהוא כלי לרצוני ולחפצי. ואבאר את הדברים (בדִיוני) ברב-משמעיות (המונח) &quot;{{עברית|מלאך}}&quot; {{הפניה|(ב,ו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן {{עברית|שם י&quot;י}} קד יראד בה מראת מג'רד אלאסמיה, מת'ל קולה {{עברית|לא תשא את שם י&quot;י אלהיך לשוא, ונוקב שם י&quot;י}}, והד'א אכת'ר מן אן יחצי. וקד יראד בה ד'אתה תעלי וחקיקתה, מת'ל {{עברית|ואמרו לי מה שמו}}. וקד יראד בה אמרה תעלי, חתי יכון קולנא {{עברית|שם י&quot;י}} כאנא קלנא {{עברית|דבר י&quot;י}} או {{עברית|מאמר י&quot;י}}, כמא קאל {{עברית|כי שמי בקרבו}}, מענאה {{עברית|דברי בקרבו}} או {{עברית|מאמרי בקרבו}}, אלמעני אנה אלה לאראדתי ומשיתי, וסאבין אלכלאם פי אשתראך {{עברית|מלאך}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שני פירושים למונח &quot;כבוד ה'&quot;}}<br /> {{קו}}וכן &quot;{{עברית|כבוד ה'}}&quot; –{{קו}}{{אינדקס|א)}} יש שהכוונה בו היא האור הנברא שה' משרה במקום מסוים לצורך רוממות בדרך של נס: &quot;{{עברית|וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי}}&quot; {{הפניה|(שמות כד,טו)}}, &quot;{{עברית|וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן}}&quot; {{הפניה|(שמות מ,לה)}}. {{אינדקס|ב)}} ויש שהכוונה בו היא עצמותו יתעלה ואמיתתו, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ}}&quot; {{הפניה|(שמות לג,יח)}}, ונענה: &quot;{{עברית|כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי&quot;}} {{הפניה|(שם שם,כ)}}, מה שמורה שה{{עברית|כבוד}} האמור כאן הוא עצמותו, ודבריו &quot;{{עברית|כְּבֹדֶךָ}}&quot; – על דרך הרוממות, כמו שביארנו {{הפניה|(א,סג6)}} על הפסוק &quot;{{עברית|וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך {{עברית|כבוד י&quot;י}} קד יראד בה אלנור אלמכ'לוק אלד'י יחלה אללה פי מכאן ללתעט'ים עלי ג'הה' אלמעג'ז, {{עברית|וישכן כבוד י&quot;י על הר סיני , וכבוד י&quot;י מלא את המשכן}}.{{קו}}וקד יראד בה ד'אתה תעלי וחקיקתה כמא קאל {{עברית|הראני נא את כבודך}} וג'א אלג'ואב {{עברית|כי לא יראני האדם וחי}}, דל אן אל{{עברית|כבוד}} אלמקול הנא ד'אתה, וקולה {{עברית|כבודך}} תעט'ים מת'ל מא בינא פי קולה {{עברית|ואמרו לי מה שמו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פירוש שלישי למונח &quot;כבוד ה'&quot; – השבח לה'}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|ג)}} ויש שהכוונה ב&quot;{{עברית|כבוד}}&quot; לפיאור שכל האנשים מפארים את ה'; ואף כל מה שאינו הוא יתעלה מפאר אותו, כי הפיאור האמיתי הוא השגת גדולתו. נמצא שכל מי שמשיג את גדולתו ושלמותו מפאר אותו במידת השגתו: האדם בפרט מפאר באמירות כדי להורות על מה שהשיג בשכלו, ומודיע על כך לזולתו; וחסרי היכולת להשיג, כמו הדוממים, הרי כאילו גם הם מפארים בכך שהם מורים בטבעיהם על יכולת יוצרם וחכמתו, ודבר זה מביא לכך שהמתבונן בהם מפאר, בין אם הוא מדבר בלשונו ובין אם לאו, אם הוא מי שדיבור אינו שייך בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד יראד ב{{עברית|כבוד}} תעט'ים אלנאס כלהם ללה, בל כל מא סואה תעלי יעט'מה, לאן תעט'ימה אלחקיקי הו אדראך עט'מתה, פכל מן אדרך עט'מתה וכמאלה פקד עט'מה עלי קדר אדראכה, ואלאנסאן כ'אצה יעט'ם באלאקאויל לידל עלי מא אדרך בעקלה ויעלן בה לגירה, ומא לא אדראך לה מת'ל אלג'מאדאת פכאנהא תעט'ם איצ'א בכונהא תדל בטביעתהא עלי קדרה' מוג'דהא וחכמתה, פיכון ד'לך דאעיא לתעט'ים אלמעתבר להא נטק בלסאנה או לם ינטק אן כאן מן לא יג'וז עליה אלכלאם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;השימוש הלשוני בלשון העברית השתנה והתרחב בזאת עד שמשתמשים ב{{עברית|לשון אמירה}} במשמעות הזאת, ואומרים על מה שאין לו השגה שהוא משבח, ונאמר: &quot;{{עברית|כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ}}&quot; {{הפניה|(תהילים לה,י)}}: אמר שהן מחייבות את ההאמנה הזו כאילו הן אלה שאמרו אותה, כיוון שגם על ידן זה נודע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד אתסעת אללגה אלעבראניה פי ד'לך חתי יטלקון עלי הד'א אלמעני {{עברית|לשון אמירה}} ויקאל עמא לא אדראך לה אנה סבח וקאל, {{עברית|כל עצמותי תאמרנה י&quot;י מי כמוך}}, עבר ען כונהא תוג'ב הד'א אלאעתקאד כאנהא אלד'י קאלתה, אד' ומן אג'להא עלם הד'א איצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;בהתאם לכינויו של עניין זה &quot;{{עברית|כבוד}}&quot; נאמר &quot;{{עברית|מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ}}&quot; {{הפניה|(ישעיה ו,ג)}}, בשווה למה שנאמר &quot;{{עברית|וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(חבקוק ג,ג)}}. כי השיבוח נקרא {{עברית|כבוד}}; נאמר: &quot;{{עברית|תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד}}&quot; {{הפניה|(ירמיה יג,טז)}}, ונאמר: &quot;{{עברית|וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד}}&quot; {{הפניה|(תהילים כט,ט)}}, וכמוהו רבים. הבן-נא גם את השיתוף הזה של &quot;{{עברית|כבוד}}&quot;, ותפרשהו בכל מקום לפי הקשרו, וכך תימלט מטעויות גדולות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובחסב תסמיה' הד'א אלמעני {{עברית|כבוד}} קיל {{עברית|מלא כל הארץ כבודו}}, מסאוי לקולה {{עברית|ותהלתו מלאה הארץ}}, אד' אלתסביח יסתמי {{עברית|כבוד}}, קד קיל {{עברית|תנו לי&quot;י אלהיכם כבוד}}, וקיל {{עברית|ובהיכלו כלו אומר כבוד}}, וג'א מנה כת'יר. פאפהם הד'א אלאשתראך איצ'א פי {{עברית|כבוד}}, ותאולה פי כל מוצ'ע בחסבה פתתכ'לץ מן שבה עט'ימה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%92&diff=424 חלק א, פרק סג 2022-11-08T11:33:48Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק סג}}<br /> {{כותרת|השם &quot;אהיה אשר אהיה&quot;}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלוש שאלות}}<br /> {{קו}}נקדים הקדמה ונאמר:{{קו}}{{אינדקס|שאלה א)}} מה שאמר (משה) עליו השלום, &quot;{{עברית|וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יג)}}, כיצד השאלה הייתה קשורה לעניין, כדי שישאל איך ישיב עליה? אמנם דבריו &quot;{{עברית|וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'}}&quot; {{הפניה|(שם ד,א)}} ברורים מאוד, כי כך יש לומר לכל מי שטוען לנבואה, עד שיביא ראיה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, אילו היה הדבר כפי שנראה לכאורה, שזהו רק שם שהוגים אותו, הרי אחת משתיים: או ש{{עברית|ישראל}} כבר ידעו את השם הזה, או שלא שמעו אותו מעולם. אם היה ידוע להם – הרי אין לו ראיה בכך שיגיד אותו, כי ידיעתו אותו היא כידיעתם. ואם לא שמעו אותו, מה הראיה שזהו שם ה', בהנחה שידיעת שמו היא ראיה (להתגלותו)?{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שלאחר שהודיע לו יתעלה את השם הזה, אמר לו: &quot;{{עברית|לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [}}וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם...] {{עברית|וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ [}}וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם...]&quot; {{הפניה|(שמות ג,טז-יח)}}. ואחר כך השיב הוא עליו השלום ואמר: &quot;{{עברית|וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי}}&quot; {{הפניה|(שמות ד,א)}}, כשכבר לפני כן אמר לו יתעלה: &quot;{{עברית|וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ}}&quot;. ולאחר מכן אמר לו יתעלה: &quot;{{עברית|מַה זֶּה בְיָדֶךָ, וַיֹּאמֶר מַטֶּה}}&quot; {{הפניה|(שמות ד,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}נקדם תוטיה ונקול, אן הד'א אלד'י קאלה ע&quot;אס {{עברית|ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם}} כיף צאר אמר לאזם לה הד'א אלסואל חתי יטלב במא ד'א יג'אוב עליה, אמא קולה {{עברית|והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך י&quot;י}} פהו בין ג'דא, אן הכד'א יג'ב אן יקאל לכל מן אדעי נבוה חתי יאתי בדליל,{{קו}}ואיצ'א אן כאן אלאמר כמא יבדו אנה מג'רד אסם ינטק בה, פלא יכ'לו אלאמר אן יכונוא {{עברית|ישראל}} קד עלמוא ד'לך אלאסם או לם יסמעוה יומא קט, פאן כאן מעלום ענדהם פלא חג'ה' לה פי אלאכ'באר בה לאן עלמה בה כעלמהם, ואן כאן גיר מסמוע ענדהם פמא אלדליל אן הד'א אסם אללה אן כאן מערפה' אסמה דליל.{{קו}}ת'ם אנה בעד אעלאמה לה תעאלי הד'א אלאסם קאל לה {{עברית|לך ואספת את זקני ישראל וכו' ושמעו לקולך וכו'}}, ובעד הד'א ג'אוב הו ע&quot;אס וקאל {{עברית|והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי}} וקד תקדם קולה תעאלי לה {{עברית|ושמעו לקולך}}, פקאל לה תעאלי בעד ד'לך {{עברית|מה זה בידך ויאמר מטה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מהפכת התגלות של שליחות}}<br /> {{קו}}מה שעליך לדעת, שיבהיר לך את כל הקושי הזה, הוא מה שאומר לך. ידוע לך שבאותם זמנים היו מפורסמות תורות ה&quot;צאבה&quot;, ושכל האנשים אז מלבד בודדים היו {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, כוונתי להאמנה בישויות רוחניות ובהורדתן ובעשיית טליסמאות. וכל מי שטען למשהו (תאולוגי) בכל הדורות, הרי או שטען שהוא השיג עיון וראיות המורים שיש אלוה לעולם כולו, כ{{עברית|אברהם}}; או שטען שירדה עליו רוחניות של כוכב או מלאך וכיוצא בזה. אבל אדם הטוען לנבואה בכך שה' דיבר אליו ושלח אותו – דבר כזה לא נשמע מעולם לפני {{עברית|משה רבינו}}. ואל יטעה אותך מה שנאמר על ה{{עברית|אבות}}, שה' דיבר אליהם והתגלה אליהם. כי לא תמצא דרך זו של נבואה של קריאה לבני האדם (לעבודת ה') או הדרכת אחרים, כך ש{{עברית|אברהם}} או {{עברית|יצחק}} או {{עברית|יעקב}} או מי שקדם להם יאמרו לאנשים: &quot;אמר לי האל: עשו&quot;, או &quot;אל תעשו&quot;, או &quot;שלחני אליכם&quot;. זה לא היה מעולם. אלא הדיבור אליהם היה במה שמיוחד להם ותו לא, כלומר בשלמותם והנחייתם למה שיעשו, ולבשר להם מה שיקרה לזרעם ותו לא. והם היו קוראים לבני האדם על ידי עיון ולימוד, כמבואר אצלנו על הכתוב &quot;{{עברית|וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן}}&quot; {{הפניה|(בראשית יב,ה; ראו ספרי דברים פיסקא לב; בראשית רבה פרשה פד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלד'י תעלמה פיבין לך כל הד'א אלמשכל הו מא אקול לך. קד עלמת שהרה' מד'אהב אלצאבה פי תלך אלאזמאן וכון אלנאס כלהם אלא אחאד {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, אעני אעתקאד אלרוחאניאת ואלאסתנזאלאת ועמל אלטלסמאת, וכאן דעוי כל מדע פי אלאזמאן כלהא אמא אן ידעי אנה חצל לה נט'ר ואסתדלאל דלה באן ת'ם אלאה ללעאלם בג'מלתה מת'ל {{עברית|אברהם}}, או ידעי אנה נזלת עליה רוחאניה' כוכב או מלאך ונחו ד'לך, פאמא שכ'ץ ידעי אלנבוה באן אללה כלמה וארסלה פלם יסמע הד'א קט קבל {{עברית|משה רבינו}}. ולא יגלטך{{קו}}מא ג'א פי אל{{עברית|אבות}} מן ד'כר כלאם אללה להם ותג'ליה עליהם, לאנך לא תג'ד ד'לך אלנחו מן אלנבוה לידעו אלנאס או לירשדוא גירהם חתי קאל {{עברית|אברהם}} או {{עברית|יצחק}} או {{עברית|יעקב}} או מן תקדמהם ללנאס קאל לי אללה אפעלוא או לא תפעלוא או ארסלני לכם, הד'א לם יכן קט, בל כאן אלכ'טאב להם פי מא יכ'צהם לא גיר, אעני פי כמאלהם וארשאדהם למא יפעלון ותבשירהם במא יוול אליה אמר נסלהם לא גיר, והם כאנוא ידעון אלנאס באלנט'ר ואלתעלים כמא באן ענדנא פי קולה {{עברית|ואת הנפש אשר עשו בחרן}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מענה לשאלות ופירוש השם &quot;אהיה אשר אהיה&quot;}}<br /> {{קו}}וכאשר נגלה, יתרומם ויתהדר, אל {{עברית|משה רבינו}}, וציווהו לקרוא לבני האדם ושיביא את השליחות הזו אליהם, אמר: {{אינדקס|תשובה לשאלה א)}} מה שישאלו אותי בתחילה הוא שאאמת להם שיש בנמצא אלוה לעולם, ואחר כך אטען שהוא שלחני. כי באותם הימים כל בני האדם, מלבד יחידים, לא ידעו את מציאות האלוה, ושיא עיונם לא עבר את הגלגל וכוחותיו ופעולותיו, כי הם לא עזבו את המוחש ולא הגיעו לשלמות שכלית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא תג'לי ג'ל ועז עלי {{עברית|משה רבינו}} ואמרה באן ידעו אלנאס ויוצל הד'ה אלרסאלה, פקאל פאול מא יסאלונני אן אחקק להם אן ת'ם אלאה ללעאלם מוג'וד, ובעד ד'לך אדעי אנה ארסלני, אד' כאן אלנאס כלהם חיניד' אלא אחאד לא ישערון בוג'וד אלאלאה, וגאיה' נט'רהם לא יתעדי אלפלך וקואה ואפעאלה, לאנהם לם יפארקוא אלמחסוס ולא כמלוא כמאלא עקליא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|תשובה לשאלה ב)}} על כן לימד אותו אז ה' ידיעה שעליו להביא אליהם, שתאמת עבורם את מציאות האלוה, והיא &quot;{{עברית|אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יד)}}, והוא שם נגזר מ&quot;{{עברית|היה}}&quot;, שהוא המציאות. כי משמעותו של &quot;{{עברית|היה}}&quot; היא &quot;כַּאן&quot; (בערבית: היה), ואין הבדל בין &quot;היה&quot; (&quot;כאן&quot;) או &quot;נמצא&quot; (&quot;וג'ד&quot;) בלשון העברית. והסוד כולו הוא בכך שכפל אותה מילה עצמה המורה על המציאות, בתור תואר. כי &quot;{{עברית|אשר}}&quot; מחייב להזכיר את התואר הכרוך בו, כי הוא שם חסר המצריך פסוקית זיקה, במשמעות של &quot;אלד'י&quot; ו&quot;אלתי&quot; בערבית (=&quot;אשר&quot;, לזכר ולנקבה, בהתאמה). על כן עשה את השם הראשון, שהוא המתואר, &quot;{{עברית|אהיה}}&quot;; ואת השם השני, שתיאר אותו בו, &quot;{{עברית|אהיה}}&quot; – והוא הוא בעצמו. הרי זה כאילו אמר במפורש שהמתואר הוא התואר בעצמו. אם כן זה היה ביאור משמעות היותו מצוי ולא בִּמציאות. נמצא שסיכום העניין הזה ופירושו הגיע לכדי כך: &quot;המצוי אשר הוא המצוי&quot;, כלומר מחויב המציאות. זה מה שההוכחה מביאה אליו, שיש דבר מחויב המציאות שאינו נעדר ולא ייעדר, כפי שאבאר את ההוכחה לכך {{הפניה|(ב,א)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאעלמה אללה חיניד' בעלם יוצלה אליהם יחקק ענדהם וג'וד אלאלאה והו {{עברית|אהיה אשר אהיה}}, והד'א אסם משתק מן {{עברית|היה}} והו אלוג'וד, לאן {{עברית|היה}} ידל עלי מעני כאן, ולא פרק בין קולך כאן או וג'ד פי אללסאן אלעבראני. ואלסר כלה פי תכרירה אללפט' בעינה אלדאל עלי אלוג'וד פי מערץ' אלצפה, לאן {{עברית|אשר}} תקתצ'י ד'כר אלצפה אלמתצלה בהא, לאנהא אסם נאקץ יחתאג' אלי צלה במעני אלד'י ואלתי פי אלערבי, פג'על אלאסם אלאול והו אלמוצוף {{עברית|אהיה}}, ואלאסם אלת'אני אלד'י וצפה בה {{עברית|אהיה}} והו הו בעינה, פכאנה צרח באן אלמוצוף הו אלצפה בעינהא, פכאן ד'לך תביין מעני אנה מוג'וד לא בוג'וד, פג'א תלכ'יץ ד'לך אלמעני ושרחה הכד'א, אלמוג'וד אלד'י הו אלמוג'וד, אי אלואג'ב אלוג'וד, והד'א הו אלד'י יודי אליה אלברהאן צ'רורה אן הנא שי ואג'ב אלוג'וד לם יעדם ולא יעדם כמא סאבין ברהאן ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|תשובה לשאלה ג)}} וכשלימד אותו יתעלה את הראיות שתתבסס בהן מציאותו אצל חכמיהם – כי לאחר מכן נאמר: &quot;{{עברית|לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,טז)}} – והבטיח לו: הם יבינו מה שאמרתי לך ויקבלוהו, והם דבריו &quot;{{עברית|וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יח)}}, חזר עליו השלום ואמר: הם יקבלו אם כן שיש אלוה מצוי על ידי ההוכחות השכליות האלה; מה תהיה ראייתי שהאלוה המצוי הזה שלחני? על כן ניתן לו המופת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלמא אעלמה תעאלי באלדלאיל אלתי ית'בת בהא וג'ודה ענד עלמאיהם לאן בעד הד'א ג'א {{עברית|לך ואספת את זקני ישראל}}, וועדה באנהם סיפהמון מא אלקיתה אליך ויקבלונה והו קולה {{עברית|ושמעו לקולך}}, פראג'ע ע&quot;אס וקאל פהם יקבלון אן ת'ם אלאה מוג'וד בהד'ה אלבראהין אלעקליה, מא יכון דלילי אן הד'א אלאלאה אלמוג'וד ארסלני, פאעטית לה אלמעג'זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ליטוש לתשובה לשאלה א)}} הרי התבאר שמשמעות דבריו &quot;{{עברית|מַה שְּׁמוֹ}}&quot; אינה אלא: &quot;מי הוא זה שאתה טוען ששלח אותך?&quot;. הוא אמר &quot;{{עברית|מַה שְּׁמוֹ}}&quot; רק כפנייה של רוממות והדר, כאילו אמר: את עצמותך ואמיתתך אין מי שאינו יודע, אך אם ישאלוני על שמך, מהי משמעות הדבר שהשם מורה עליו? הוא חשב זאת לגנאי אם יאמר בפנייתו שיש מי שאינו יודע את המצוי הזה (=ה'), ויִיחס את אי ידיעתם לשמו, במקום למי שקרוי בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד תבין אן מעני קולה {{עברית|מה שמו}} אנמא מענאה מן הו הד'א אלד'י תזעם אנה ארסלך, ואנמא קאל {{עברית|מה שמו}} תעט'ימא ואג'לאלא פי אלכ'טאב, כאנה יקול אן ד'אתך וחקיקתך לא יג'הלהא אחד, פאן סאלת ען אסמך אי שי הו אלמעני אלשי אלד'י ידל עליה באלאסם, ואנמא אסתשנע אן יכ'אטב ויקול באן ת'ם מן יג'הל הד'א אלמוג'וד, וג'על ג'הלהם לאסמה לא ללמסמי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שמות אחרים של ה' הנגזרים מפעולותיו}}<br /> {{קו}}וכן לשם &quot;{{עברית|יה}}&quot; יש משמעות של מציאות נצחית (=אל-זמנית). ו&quot;{{עברית|שדי}}&quot; – יש בו גזירה מ&quot;{{עברית|די}}&quot;, שהוא מספיק: &quot;{{עברית|וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם}}&quot; {{הפניה|(שמות לו,ז), וה}}{{עברית|שי&quot;ן}} היא במשמעות &quot;{{עברית|אשר}}&quot;, כמו &quot;{{עברית|שֶׁכְּבָר}}&quot; {{הפניה|(קהלת ד,ב)}}, ואם כן משמעותו היא &quot;{{עברית|אשר די}}&quot;. והכוונה בזה שאין הוא נזקק לזולתו ביצירת מה שיצר ולא בהתמדתו, אלא מציאותו יתעלה מספיקה לכך. וכן השם &quot;{{עברית|חֲסִין}}&quot; {{הפניה|(תהילים פט,ט)}} נגזר מכוח: &quot;{{עברית|וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים}}&quot; {{הפניה|(עמוס ב,ט)}}. וכן &quot;{{עברית|צור}}&quot; הוא שם רב-משמעי, כמו שביארנו {{הפניה|(א,טז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך אסם {{עברית|יה}} הו מן מעני אזליה' אלוג'וד. ו{{עברית|שדי}} פיה אשתקאק מן {{עברית|די}} אלד'י הו כפאיה, {{עברית|והמלאכה היתה דים}}, ואל{{עברית|שין}} במעני {{עברית|אשר}} מת'ל {{עברית|שכבר}}, פיכון מענאה {{עברית|אשר די}}, אלגרץ' פי ד'לך אנה לא יחתאג' פי וג'וד מא אוג'ד ולא פי אסתמרארה לסואה, בל וג'ודה תעאלי כאפיא פי ד'לך. וכד'לך אסם {{עברית|חסין}} משתק מן אלקוה, {{עברית|וחסן הוא כאלונים}}. וכד'לך {{עברית|צור}} הו אסם משתרך כמא בינא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הרי התבאר לך שכל השמות הם נגזרים, או שהם נאמרים בשיתוף דוגמת &quot;{{עברית|צור}}&quot; ו&quot;{{עברית|אמת}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו י,י)}} (נוסח אחר: &quot;צור&quot; ודומיו). ואין לו יתעלה {{עברית|שם}} שאינו נגזר מלבד {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, שהוא {{עברית|השם המפורש}}, משום שאין הוא מורה על תואר אלא על מציאות בלבד ותו לא. ובכלל המציאות המוחלטת היא שהוא נצחי, כלומר מחויב המציאות. הבן אם כן עד היכן הגיעה האמירה הזו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד באן לך אן אלאסמא כלהא משתקה, או תקאל באשתראך מת'ל {{עברית|צור}} ו{{עברית|אמת}}, וליס ת'ם {{עברית|שם}} לה תעאלי גיר משתק גיר {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, והו {{עברית|השם המפורש}}, לכונה לא ידל עלי צפה בל עלי מג'רד וג'וד לא גיר, ופי צ'מן אלוג'וד אלמטלק אן יכון דאימא, אעני ואג'ב אלוג'וד. פאפהם מא אנתהי אלקול אליה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%97&diff=421 חלק א, פרק נח 2022-10-18T13:28:23Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק נח}}<br /> {{כותרת|תוארי השלילה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;עמוק יותר מן האמור עד כה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אגמץ' ממא תקדם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הצגת תורת תוארי השלילה}}<br /> {{קו}}דע שתיאור האל יתהדר ויתרומם בשלילוֹת (=היגדים שליליים) הוא התיאור הנכון שאין נלווה אליו שום אי-דיוק, ושאין בו חסרון ביחס לאל כלל ועיקר. ואילו בתיאורו בחיובים (=היגדים חיוביים) יש, כמו שביארנו {{הפניה|(א,נא-נז)}}, שיתוף וחסרון. עליי לבאר לך {{אינדקס|א)}} ראשית, כיצד השלילות הן תארים במובן מסוים {{הפניה|(פסקאות 3-4)}}, {{אינדקס|ב)}} ובמה הן שונות מתוארי החיוב {{הפניה|(5)}}, {{אינדקס|ג)}} ולאחר מכן אבאר לך כיצד אין לנו דרך לתארו אלא בשלילות בלבד {{הפניה|(6 ואילך)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן וצף אללה עז וג'ל באלסואלב הו אלוצף אלצחיח אלד'י לא ילחקה שי מן אלתסאמח, ולא פיה נקץ פי חק אללה ג'מלה ולא עלי חאל. אמא וצפה באלאיג'אבאת פפיה מן אלשרך ואלנקץ מא קד בינאה. וינבגי אן אבין לך אולא כיף הי אלסואלב צפאת עלי ג'הה' מא, ובאי שי תפארק צפאת אלאיג'אב, ובעד ד'לך אבין לך כיף ליס לנא טריק פי וצפה אלא באלסואלב לא גיר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|השלילה היא תיאור מסוים}}<br /> {{קו}}אומַר כך: התואר אינו מה שמייחד את המתואר בלבד כך שאין הוא משותף בתואר הזה עם אחר. אלא שהתואר יכול גם לתאר את המתואר, אף שהוא משותף בו עם זולתו ואי אפשר להשיג באמצעותו ייחוד.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה א, להיגד חיובי)}} דוגמה לכך: אם ראית אדם מרחוק, ושאלת ואמרת: מהו זה הנראה? ונֶאמר לך: בעל חיים – הרי זה בלי ספק תואר לאותו נראה, אף שאין הוא מייחד אותו מכל מה שזולתו, אלא שהושג בכך ייחוד מסוים, והוא שאותו נראה אינו גוף ממין הצומח ולא ממין המחצב (=דומם טבעי).{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ב להיגד שלילי)}} כיוצא בזה אם היה בבית הזה אדם, וידעת שיש בו גוף כלשהו אלא שאינך יודע מה הוא, ושאלת ואמרת: מה יש בבית הזה? ואמר לך העונה: אין בו מחצב ולא גוף של צומח – הרי הושג ייחוד מסוים ואתה יודע שיש בו בעל חיים, גם אם אינך יודע איזה בעל חיים הוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאקול, אן אלצפה ליסת הי אלתי תכ'צץ אלמוצוף פקט חתי לא ישתרך פי תלך אלצפה מע גירה, בל אלצפה קד תכון איצ'א צפה ללמוצוף ואן כאן ישתרך פיהא מע גירה ולא יחצל בהא תכ'ציץ, מת'אל ד'לך, אן ראית אנסאנא עלי בעד פסאלת וקלת מא הד'א אלמראי, פקיל לך חיואן, פהד'ה צפה בלא שך להד'א אלמראי ואן כאן לם תכ'צצה מן כל מא סואה, לכנה חצל בהא תכ'ציץ מא, והו אן הד'א אלמראי ליס הו ג'סם מן נוע אלנבאת ולא מן נוע אלמעדן. כד'לך איצ'א אד'א כאן פי הד'ה אלדאר אנסאן ועלמת אן פיהא ג'סם מא גיר אנך לא תעלם מא הו, פסאלת וקלת מא פי הד'ה אלדאר, פקאל לך אלמג'יב ליס פיהא מעדן ולא ג'סם נבאת, פקד חצל תכ'ציץ מא ועלמת אן פיהא חיואן ואן לם תעלם אי חיואן הו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מן הפן הזה יש אם כן שיתוף בין תוארי השלילה לתוארי החיוב, כי הם בהכרח מייחדים ייחוד כלשהו, אף אם הייחוד שבהם אינו אלא סילוק מה שנשלל מכלל מה שהיינו חושבים שלא נשלל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פבהד'ה אלג'הה תשארך צפאת אלסלב לצפאת אלאיג'אב, לאנהא לא בד אן תכ'צץ תכ'ציצא מא, ולו לם יכן פיהא מן אלתכ'ציץ אלא אזאלה' מא סלב מן ג'מלה' מא כנא נט'נה גיר מסלוב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|יתרון ההיגדים השליליים מן ההיגדים החיוביים}}<br /> {{קו}}ואילו הפן שבו נבדלים תוארי השלילה מתוארי החיוב, הוא שתוארי החיוב, אף שאינם מייחדים, הרי הם מורים על חלק מכלל הדבר שידיעתו מבוקשת – יהא זה חלק מעצמו {{מונח|ג'והר}} (=ממהותו) או אחד ממקריו. ואילו תוארי השלילה אינם מודיעים לנו כלל על דבר מן העצמות שאנו מבקשים לדעת מה היא, אלא אם היה זה במקרה כפי שהדגמנו {{הפניה|(ראו פסקה 3, דוגמה ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא אלג'הה אלתי תפארק בהא צפאת אלסלב לצפאת אלאיג'אב, פאן צפאת אלאיג'אב ואן לם תכ'צץ פאנהא תדל עלי ג'ז מן ג'מלה' אלשי אלמטלוב מערפתה, אמא ג'ז ג'והרה או ערץ' מן אעראצ'ה, וצפאת אלסלב לא תערפנא שיא בוג'ה מן אלד'את אלמטלוב עלמהא מא הי, אלא אן כאן ד'לך באלערץ' כמא מת'לנא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ראוי לתאר את האל רק באמצעות היגדים שליליים}}<br /> {{קו}}אחרי ההקדמה הזו אומר: כבר הוכח שהאל יתרומם ויתהדר הוא מחויב המציאות שאין בו מורכבות כמו שנוכיח {{הפניה|(ב,א)}}. ואיננו משיגים אלא את היותו בלבד, לא את מהותו. על כן מן הנמנע שיהיה לו תואר חיוב, כי אין לו היוֹת המובחנת ממהותו כך שהתואר יורה על אחת משתיהן, כל שכן שאין מהותו מורכבת כך שהתואר יורה על חלקיה, כל שכן שאין לו מקרים כך שהתואר יורה גם עליהם. אם כן אין תואר חיוב כלל. ואילו תוארי השלילה – הם אשר ראוי להשתמש בהם כדי להנחות את הדעת למה שראוי להאמין לגביו יתעלה. כי אין חל מצדם ריבוי בשום אופן, והם מנחים את הדעת למֵרב מה שיכול האדם להשיג ממנו יתעלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה אקול, אן אללה עז וג'ל קד תברהן אנה ואג'ב אלוג'וד לא תרכיב פיה כמא סנברהן, וליס נדרך אלא אניתה פקט לא מאהיתה, פיסתחיל אן תכון לה צפה איג'אב, לאנה לא אניה לה כ'ארג' ען מאהיתה פתדל אלצפה עלי אחדאהמא, פנאהיך אן תכון מאהיתה מרכבה פתדל אלצפה עלי ג'זאיהא, נאהיך אן תכון לה אעראץ' פתדל אלצפה איצ'א עליהא, פלא צפה' איג'אב בוג'ה. אמא צפאת אלנפי פהי אלתי ינבגי אן תסתעמל לארשאד אלד'הן למא ינבגי אן יעתקד פיה תעלי, לאנהא לא ילחק מן ג'התהא תכת'יר בוג'ה, והי תרשד אלד'הן לגאיה' מא ימכן אלאנסאן אן ידרכה מנה תעלי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הדגמות}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|א, נמצא)}} למשל: הוכח לנו שמחויב קיומו של דבר מה מלבד אותן עצמויות המושגות בחושים והידועות בשכל, ולכן אמרנו עליו שהוא &quot;נמצא&quot; – במובן זה שהעדרו לא ייתכן.{{קו}}{{אינדקס|ב, חי)}} אחר כך השגנו שהמצוי הזה אינו כמציאות היסודות, למשל, שהם גופים מתים (=דוממים), ועל כן אמרנו שהוא &quot;חי&quot; – במובן זה שהוא יתעלה אינו מת.{{קו}}{{אינדקס|ג, &quot;אינו גוף)}} אחר כך השגנו שהמצוי הזה גם איננו כמציאות השמים, שהם גוף חי, ועל כן אמרנו שאין הוא גוף.{{קו}}{{אינדקס|ד, קדום)}} אחר כך השגנו שהמצוי הזה אינו כמציאות השכל, שאין הוא גוף ואין הוא מת אך הוא מסוֹבָב, ועל כן אמרנו שהוא יתעלה קדום – המשמעות היא שאין לו סיבה (=גורם) שהביאה אותו לידי מציאות.{{קו}}{{אינדקס|ה, יכול יודע ורוצה)}} אחר כך השגנו שהמצוי הזה – אין מציאותו, שהיא עצמותו, מספיקה רק לעצם מציאותו, אלא שופעות ממנו מציאויות רבות. ואין זה כשפיעת החום מן האש ולא כנביעת האור מן השמש, אלא שפע הממשיך להם תמיד קיום וסדירות בהנהגה מחוכמת כפי שנבאר {{הפניה|(א,סט; ב,יב; ב,כ)}}. מפני העניינים האלה אמרנו עליו שהוא &quot;יכול&quot; ו&quot;יודע&quot; ו&quot;רוצה&quot; – הכוונה בתארים האלה היא שאין הוא חסר אונים ולא סכל ולא מסיח דעת או מזניח. משמעות אומרנו &quot;אינו חסר אונים&quot; היא שדי במציאותו להבאתם לידי מציאות של דברים אחרים זולתו. ומשמעות אומרנו &quot;לא סכל&quot; היא שהוא משיג, כלומר חי, כי כל משיג הוא חי. ומשמעות אומרנו &quot;לא מסיח דעת ולא מזניח&quot; היא שכל הנמצאים הללו מתנהלים בסדירות ובהנהגה ואינם ננטשים ומתהווים כפי המקרה אלא כהתהוותו של כל מה שמנהיג אותו הרוצה, בכוונה וברצון.{{קו}}{{אינדקס|ו, אחד)}} עוד השגנו שהמצוי הזה אין אחר כמוהו, ועל כן אמרנו: &quot;הוא אחד&quot; – במובן של שלילת הריבוי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מת'אל ד'לך, אנה תברהן לנא וג'וב וג'וד שי מא גיר הד'ה אלד'ואת אלמדרכה באלחואס ואלמחאט בעלמהא באלעקל, פקלנא ען הד'א אנה מוג'וד, אלמעני אנה יסתחיל עדמה. ת'ם אדרכנא אן הד'א אלמוג'וד ליס הו מת'ל וג'וד אלאסטקסאת מת'לא אלתי הי אג'סאם מיתה פקלנא אנה חי, אלמעני אנה תעאלי ליס במאית, ת'ם אדרכנא אן הד'א אלמוג'וד איצ'א ליס הו מת'ל וג'וד אלסמא אלתי הי ג'סם חי, פקלנא אנה ליס בג'סם, ת'ם אדרכנא אן הד'א אלמוג'וד ליס הו מת'ל וג'וד אלעקל אלד'י ליס הו בג'סם ולא מאית לכנה מעלול, פקלנא אנה תעלי קדים, אלמעני ליס לה סבב אוג'דה.{{קו}}ת'ם אדרכנא אן הד'א אלמוג'וד ליס וג'ודה אלד'י הו ד'אתה אנמא הו כאף לה פקט אן יכון מוג'וד, בל תפיץ' ענה וג'ודאת כת'ירה, וליס ד'לך כפיץ' אלחרארה ען אלנאר ולא כלזום אלצ'ו ען אלשמס, בל פיץ' ימֻדהא דאימא בקא ואנתט'אם בתדביר מחכם כמא סנבין, פקולנא פיה מן אג'ל הד'ה אלמעאני אנה קאדר ועאלם ומריד אלקצד בהד'ה אלצפאת אנה ליס בעאג'ז ולא ג'אהל ולא ד'אהל או מהמל. ומעני קולנא ליס בעאג'ז אן וג'ודה פיה כפאיה לאיג'אד אשיא אכ'ר גירה. ומעני קולנא לא ג'אהל אנה מדרך, אי חי, לאן כל מדרך חי. ומעני קולנא לא ד'אהל ולא מהמל, אן ג'מיע תלך אלמוג'ודאת ג'אריה עלי נט'אם ותדביר לא מהמלה וכאינה כיף אתפק אלא ככון כל מא ידברה אלמריד בקצד ואראדה.{{קו}}ת'ם אדרכנא אן הד'א אלמוג'וד לא אכ'ר מת'לה, פקולנא הו ואחד אלמעני נפי אלכת'רה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום ומהות השלילה המושגית}}<br /> {{קו}}התבאר לך אם כן שכּל תואר שאנו מתארים באמצעותו את האל הרי הוא או תואר פעולה, או שמשמעותו היא שלילת העדרו, אם הכוונה בו היא השגת עצמותו ולא פעולתו. וגם בשלילות האלה אין להשתמש ולכנות בהן אותו יתעלה אלא באופן הידוע לך, שלעתים שוללים ממשהו מה שאין דרכו שיימצא לו, כמו שאנו אומרים על הקיר שאיננו רואה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד באן לך אן כל צפה נצפה בהא פהי אמא צפה' פעל, או יכון מענאהא סלב עדמהא אן כאן אלקצד בהא אדראך ד'אתה לא פעלה. ולא תסתעמל איצ'א הד'ה אלסואלב ולא תטלק עליה תעאלי אלא באלג'הה אלתי עלמת אנה קד יסלב ען אלשי מא ליס שאנה אן יוג'ד לה, כמא נקול פי אלחאיט לא בציר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואתה, המעיין בחיבור זה, יודע שהשמים הללו, שהם גוף נע שכבר מדדנוהו בטפחים ובאמות, ואנו יודעים מידות של חלקים ממנו ורוב תנועותיהם – שכלנו חסר אונים בתכלית מלהשיג את מהותו, אף שאנחנו יודעים שהוא בהכרח בעל חומר, אלא שאינו החומר הזה שבנו. ולכן איננו יכולים לתאר אותו אלא במונחים שאינם מובנים, לא בהיגד חיובי מובן. וכך אנו אומרים שהשמים אינם קלים ואינם כבדים ואינם נפעלים ולכן אינם מושפעים, ואין הם בעלי טעם ולא בעלי ריח, ושלילות כיוצא בכך – כל זאת משום שאיננו יודעים את החומר ההוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואנת תעלם יא איהא אלנאט'ר פי הד'ה אלמקאלה אן הד'ה אלסמא והי ג'סם מתחרך קד שברנאה וד'רענאה וחֻטנא עלמא במקאדיר אג'זא מנהא ובאכת'ר חרכאתהא, קד עג'זת עקולנא כל אלעג'ז ען אדראך מאהיתה, מע כוננא נעלם אנה ד'ו מאדה צ'רורה גיר אנהא ליסת הד'ה אלמאדה אלתי פינא, פלד'לך לא נקדר נצפה אלא באלאסמא אלגיר מחצלה לא באלאיג'אב אלמחצל, פאנא נקול אן אלסמא לא כ'פיפה ולא ת'קילה ולא מנפעלה פלד'לך הי לא קאבלה את'ר, ולא ד'את טעם ולא ד'את ראיחה ונחו הד'ה אלסואלב, כל ד'לך לג'הלנא בתלך אלמאדה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|השלילה המושגית והמוחלטת בזיקה לאל}}<br /> {{קו}}קל וחומר לגבי מצב שכלינו אם ינסו להשיג את החף מן החומר, הפשוט בתכלית הפשטות, מחויב המציאות שאין לו עילה (=אין גורם לקיומו) ושלא חל עליו עניין נוסף על עצמותו השלמה, שמשמעות שלמותה היא שלילת החסרונות ממנה כפי שביארנו {{הפניה|(בפרק זה)}}. כי איננו משיגים אלא את היותו בלבד, ושיש מצוי שדבר מכל הנמצאים שהביא לידי מציאות אינו דומה לו, ואין הוא שותף עמהם בשום עניין, ואין בו ריבוי, ולא חוסר אונים מלהביא לידי מציאות את מה שזולתו, ושיחסו לעולם הוא כיחס רב החובל לספינה. וגם זה אינו יחס אמיתי ולא דימוי נכון, אלא מטרתו להנחות את הדעת לכך שהוא יתעלה מנהיג את הנמצאים, כלומר שהוא מתמיד אותם ומסדיר אותם כראוי. ועניין זה עוד יבואר באופן הולם יותר {{הפניה|(ב,יב; ג,יז-יט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פכיף תכון חאל עקולנא אד'א ראמת אדראך אלברי ען אלמאדה אלבסיט גאיה' אלבסאטה, אלואג'ב אלוג'וד אלד'י לא עלה לה ולא ילחקה מעני זאיד עלי ד'אתה אלכאמלה, אלד'י מעני כמאלהא סלב אלנקאיץ ענהא כמא בינא, פאנא לא נדרך גיר אניתה פקט, ואן ת'ם מוג'וד לא ישבה שיא מן כל אלמוג'ודאת אלתי אוג'דהא, ולא ישארכהא פי מעני בוג'ה, ולא תכת'יר פיה, ולא עג'ז ען איג'אד מא סואה. ואן נסבתה ללעאלם נסבה' אלרבאן ללספינה וליסת הד'ה איצ'א נסבה חקיקיה ולא שבה צחיח, בל הי לארשאד אלד'הן אנה תעלי מדבר ללמוג'ודאת, אלמעני אנה ימדהא ויחרז נט'אמהא כמא ינבגי וסיבין הד'א אלמעני באבלג מן הד'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיום פיוטי לשלילת המאמצים להבנת האל}}<br /> {{קו}}ישתבח מי שכאשר השכלים מתבוננים בעצמותו – הופכת השגתם לחוסר אונים; וכשהם מתבוננים בנביעת פעולותיו מרצונו – הופכת ידיעתם לבורות; וכאשר מנסות הלשונות לרוממו בתארים – הופכת כל מליצה לגמגום ולרפיון כוח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פסבחאן מן אד'א לחט'ת אלעקול ד'אתה עאד אדראכהא תקצירא, ואד'א לחט'ת לזום אפעאלה ען אראדתה עאד עלמהא ג'הלא, ואד'א ראמת אלאלסן תעט'ימה באוצאף עאדת כל בלאגה עי ותקציר:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%96&diff=420 חלק א, פרק נז 2022-10-18T09:56:20Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק נז}}<br /> {{כותרת|האל &quot;מחויב המציאות&quot; – סוף תוארי החיוב}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;על התארים, עמוק יותר מן האמור עד כה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פי אלצפאת אגמץ' ממא תקדם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|בין &quot;מהות&quot; לבין &quot;מציאות&quot;}}<br /> {{קו}}ידוע שהמציאות היא דבר שקרה למצוי, ולפיכך היא עניין הנוסף על מהות המצוי. זהו דבר ברור ומחויב: בכל מה שיש סיבה למציאותו, הרי שמציאותו היא עניין נוסף על מהותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מעלום אן אלוג'וד הו עארץ' ערץ' ללמוג'וד, פלד'לך הו מעני זאיד עלי מאהיה' אלמוג'וד. הד'א הו אלאמר אלבין אלואג'ב פי כל מא לוג'ודה סבב, פאן וג'ודה מעני זאיד עלי מאהיתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האל &quot;מחויב המציאות&quot; – לאל אין זיקה למושגי מציאות}}<br /> {{קו}}אך מה שאין סיבה למציאותו, והוא האל יתהדר ויתרומם לבדו – כי זו משמעות אומרנו עליו יתעלה שהוא &quot;מחויב המציאות&quot; – מציאותו היא עצמותו ומהותו האמיתית, ועצמותו היא מציאותו, ואין היא עצמות שמציאותה קרתה לה כדי שתהיה מציאותה עניין נוסף עליה. כי הוא מחויב המציאות תמיד, ודבר לא מתרחש בו ולא קורה לו. אם כן הוא מצוי – לא על ידי מציאות; וכן חי – לא על ידי חיים; ויכול – לא על ידי יכולת; ויודע – לא על ידי ידיעה. אלא הכול חוזר אל עניין אחד שאין בו ריבוי, כמו שיתבאר {{הפניה|(בפרק הבא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא מא לא סבב לוג'ודה והו אללה עז וג'ל וחדה לאן הד'א הו מעני קולנא ענה תעלי אנה ואג'ב אלוג'וד, פאן וג'ודה ד'אתה וחקיקתה וד'אתה וג'ודה, וליסת הי ד'את ערץ' להא אן וג'דת פיכון וג'ודהא מעני זאיד עליהא, אד' הו ואג'ב אלוג'וד דאימא, לא טאריא עליה ולא עארצ'א ערץ' לה, פאד'א הו מוג'וד לא בוג'וד, וכד'לך חי לא בחיאה, וקאדר לא בקדרה, ועאלם לא בעלם, בל אלכל ראג'ע למעני ואחד לא תכת'יר פיה כמא יבין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|לאל אין זיקה למושגי כמות}}<br /> {{קו}}מה שעוד צריך לדעת הוא שהאחדות והריבוי הם דברים שקרו למצוי באשר הוא רב או אחד. דבר זה התבאר ב&quot;מטפיזיקה&quot; {{הפניה|(ראו ספר י פרק 2)}}. וכפי שהמספר אינו עצמם של הנספרים, כך אין האחדות עצמו של הדבר היחיד, כי כל אלה מקרים מסוג הכמות הניתנת לחלוקה, החלים על המצויים המוכנים לקבל מקרים כגון אלה. ואילו מחויב המציאות, הפשוט באמת, שאין חלה בו מורכבות כלל – הרי כפי שמקרה הריבוי בלתי אפשרי בו כך מקרה האחדות בלתי אפשרי בו; כוונתי שאין האחדות עניין נוסף על עצמותו, אלא הוא אחד ולא על ידי אחדות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וממא יג'ב אן יעלם איצ'א אן אלוחדה ואלכת'רה עוארץ' ערצ'ת ללמוג'וד מן חית' הו כת'יר או ואחד, קד בין ד'לך פי מא בעד אלטביעה. וכמא אן אלעדד ליס הו נפס אלמעדודאת כד'לך ליס אלוחדה נפס אלשי אלמתוחד, אד' הד'ה כלהא אעראץ' מן ג'נס אלכם אלמנפצל תלחק אלמוג'ודאת אלמסתעדה לקבול מת'ל הד'ה אלאעראץ'. אמא אלואג'ב אלוג'וד אלבסיט באלחקיקה אלד'י לא ילחקה תרכיב אצלא פכמא יסתחיל עליה ערץ' אלכת'רה כד'לך יסתחיל עליה ערץ' אלוחדה, אעני אן ליס אלוחדה מעני זאיד עלי ד'אתה, בל הו ואחד לא בוחדה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;בעניינים הדקים האלה, שכמעט חומקים מן הדעת, אין להתבונן באמצעות הביטויים השגורים, שהם הסיבה הגדולה ביותר להטעיה, כי קשה מאוד מאוד להביע זאת בכל שפה, כך שאיננו מציירים (=ממשיגים) את העניין אלא בחוסר דיוק בהבעה. על כן כשאנו רוצים להורות על כך שהאלוה אינו רבים, לא יוכל האומר לומר אלא &quot;אחד&quot;, אף שהאחד והרבים נכללים בקטגוריית הכמות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולא תעתבר הד'ה אלמעאני אלדקיקה אלתי יכאד תפות אלאד'האן באלאלפאט' אלמעתאדה אלתי הי אכבר סבב פי אלתגליט, לאן תצ'יק בנא אלעבארה ג'דא ג'דא פי כל לגה חתי לא נתצור ד'לך אלמעני אלא בתסאמח פי אלעבארה. פלמא רמנא אלדלאלה עלי כון אלאלאה לא כת'יר לם יקדר אלקאיל יקול אלא ואחד, ואן כאן אלואחד ואלכת'יר מן פצול אלכם,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|לאל אין זיקה למושגי זמן}}<br /> {{קו}}לכן אנחנו מתמצתים את העניין ומדריכים את הדעת לאמיתת הדבר באומרנו &quot;אחד – לא על ידי אחדות&quot;, כפי שאנחנו אומרים &quot;קדום&quot; כדי להורות על כך שאין הוא מחודש, אף כי באומרנו &quot;קדום&quot; יש אי-דיוק ברור וגלוי, כי &quot;קדום&quot; לא נאמר אלא על מי שחל בו הזמן, שהוא מקרה של התנועה השייכת לגוף. ועוד, שהוא שייך לקטגוריית היחס ההדדי, כי לומר &quot;קדום&quot; ביחס למקרה הזמן הוא כמו לומר &quot;ארוך&quot; ו&quot;קצר&quot; ביחס למקרה הקו. וכל מה שמקרה הזמן אינו חל עליו אין אומרים עליו באמת לא &quot;קדום&quot; ולא &quot;מחודש&quot;, כמו שאין אומרים על המתיקות לא &quot;עקומה&quot; ולא &quot;ישרה&quot;, ואין אומרים על הקול לא &quot;מלוח&quot; ולא &quot;תפל&quot;. אלה דברים שאינם נעלמים ממי שהתאמן בהבנת העניינים לאמיתם. התבונן בהם בהשגת השכל ובהפשטתו אותם, לא בהכללה שהביטויים מורים עליה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלד'לך נלכ'ץ אלמעני ונרשד אלד'הן לחקיקה' אלאמר בקולנא ואחד לא בוחדה, כמא נקול קדים ללדלאלה עלי אנה גיר חאדת', ופי קולנא קדים מן אלתסמח מא הו בין ט'אהר, אד' אלקדים אנמא יקאל למא ילחקה אלזמאן אלד'י הו ערץ' ללחרכה אלתאבעה ללג'סם, והו איצ'א מן באב אלמצ'אף, לאן קולך אלקדים פי ערץ' אלזמאן כקולך אלטויל ואלקציר פי ערץ' אלכ'ט, וכל מא לא ילחקה ערץ' אלזמאן פלא יקאל פיה באלחקיקה לא קדים ולא חאדת', כמא לא יקאל פי אלחלאוה לא מעוג'ה ולא מסתקימה, ולא יקאל פי אלצות לא מאלח ולא תפה. והד'ה אשיא לא כ'פא בהא עלי מן ארתאץ' פי פהם אלמעאני עלי חקאיקהא, ואעתברהא באדראך אלעקל להא ותג'רידה איאהא לא באלתג'מיל אלד'י תדל עליה אלאלפאט',&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;על כן כל תיאור שלו יתעלה כ&quot;{{עברית|רִאשׁוֹן}}&quot; ו&quot;{{עברית|אַחֲרוֹן}}&quot; שאתה מוצא בכתבי הקודש {{הפניה|(ישעיהו מד,ו; מח,יב)}} הוא בדומה לכך שהוא יתעלה מתואר כבעל עין ואוזן. הכוונה בכך היא שאין חל בו יתעלה שינוי ולא מתחדש לו שום עניין; לא שהוא יתעלה נמצא בזמן, כך שתחול השוואה כלשהי בינו ובין זולתו הנמצא בזמן ויהיה כך {{עברית|ראשון}} ו{{עברית|אחרון}}. וכל הביטויים האלה אינם אלא {{עברית|כלשון בני אדם}}. באותו אופן כשאנו אומרים &quot;אחד&quot;, הכוונה היא שאין עוד כמוהו, לא שעניין האחדות חל על עצמותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פכל מא תג'דה פי אלכתב מן וצפה תעלי {{עברית|ראשון}} ו{{עברית|אחרון}} פהו מת'ל וצפה תעאלי באלעין ואלאד'ן, ואלקצד בד'לך אנה תעלי לא ילחקה תגיר ולא יתג'דד לה מעני בוג'ה, לא אנה תעאלי ואקע תחת אלזמאן פתחצל מקאיסה' מא בינה ובין גירה ממא פי זמאן פיכון {{עברית|ראשון}} ו{{עברית|אחרון}}, ואנמא הד'ה אלאלפאט' כלהא {{עברית|כלשון בני אדם}}, כד'לך קולנא {{עברית|אחד}} מענאה אנה לא נד לה, לא אן מעני אלוחדאניה לאחק לד'אתה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA,_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=419 הקדמות, המשלים 2022-09-13T09:27:30Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|הקדמות, המשלים}}<br /> {{כותרת|הקדמה על המשלים}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הבנת המשלים: המפתח להבנת דברי הנביאים}}<br /> {{קו}}כיוון שנזכרו המשלים, נקדים הקדמה:{{קו}}דע, שמפתח הבנת כל מה שאמרו הנביאים עליהם השלום, וידיעת אמיתתו, הוא הבנת המשלים ונמשליהם ופירוש מילותיהם. ידועים לך דבריו יתעלה: &quot;{{עברית|וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה}}&quot; {{הפניה|(הושע יב,יא)}}, ודבריו: {{עברית|&quot;}}[בֶּן אָדָם] {{עברית|חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל}} [אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל]{{עברית|&quot;}} {{הפניה|(יחזקאל יז,ב)}}. ויודע אתה שמרוב שימושם של הנביאים במשלים, אמר הנביא: {{עברית|&quot;הֵמָּה אֹמְרִים לִי: הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא&quot;}} {{הפניה|(יחזקאל כא,ה)}}. וידעת מה שפתח בו {{עברית|שלמה}}: {{עברית|&quot;לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם&quot;}} {{הפניה|(משלי א,ו)}}. נאמר ב{{עברית|מדרש}}: &quot;{{עברית|למה היו דברי תורה דומין עד שלא עמד שלמה? לבאר שהיו מימיה עמוקים וצונין}} (=צוננים) {{עברית|ולא היה אדם יכול לשתות מהן. מה עשה פקח אחד? ספק}} (=חיבר) {{עברית|חבל לחבל ומשיחה}} (=חוט שזור) {{עברית|למשיחה, ודלה}} (=שאב בדלי) {{עברית|ושתה. כך היה שלמה מִמָּשל למשל ומִדָּבר לדבר עד שעמד על דברי תורה}}&quot; {{הפניה|(שיר השירים רבה א,ח)}}; זה לשונם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואד' וד'כרת אלאמת'אל פלנקדם מקדמה והי הד'ה{{קו}}אעלם, אן מפתאח פהם ג'מיע מא קאלתה אלאנביא ע&quot;אס ומערפה' חקיקתה הו פהם אלאמת'אל ומענאהא ותאויל אלפאט'הא, קד עלמת קולה תעאלי {{עברית|וביד הנביאים אדמה}}, ועלמת קולה {{עברית|חוד חידה ומשול משל}} ועלמת אן מן כת'רה' אסתעמאל אלנביין אלאמת'אל, קאל אלנבי {{עברית|המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא}}. וקד עלמת מא אפתתח בה {{עברית|שלמה להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם}}.{{קו}}קיל פי אל{{עברית|מדרש}} {{עברית|למה היו דברי תורה דומים}} {{עברית|עד שלא עמד שלמה לבאר}} {{עברית|שהיו מימיה עמוקים וצונין}} {{עברית|ולא היה אדם יכול לשתות מהן, מה עשה פקח אחד ספק חבל בחבל}} {{עברית|ומשיחה למשיחה ודלה ושתה,}} {{עברית|כך היה שלמה ממשל למשל ומדבר לדבר עד שעמד על דברי תורה}}, הד'א נצהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;איני סבור שיש מישהו מבעלי הדעת הבריאה המדמיין ש&quot;{{עברית|דברי תורה}}&quot; הנזכרים כאן, שנערכו תחבולות כדי להסבירם על ידי הסבר ענייני המשלים, הם דיני עשיית ה{{עברית|סוכה}} וה{{עברית|לולב}} ו{{עברית|דין ארבעה שומרים}}. אלא הכוונה כאן היא בלי ספק הסברת הדברים העמוקים. נאמר שם: &quot;{{עברית|רבנן אמרי}} (=חכמים אומרים): {{עברית|זה שהוא מאבד סלע}} (=מטבע יקרה) {{עברית|או מרגלית בתוך ביתו, עד שהוא מדליק פתילה באיסר}} (=מטבע זולה) {{עברית|מוצא את המרגלית, כך המשל הזה אינו כלום, ועל ידי המשל אַתְּ רואה את דברי תורה}}&quot;, גם זה לשונם. התבונן-נא כיצד אמרו {{עברית|ז&quot;ל}} בפירוש שתוכם של {{עברית|דברי תורה}} הם ה{{עברית|מרגלית}}, ונגלהו של כל משל {{עברית|אינו כלום}}; וכיצד דימו את הסתרת העניין הנמשל בתוך נגלהו של המשל למי שנפלה לו מרגלית בביתו, והוא בית חשוך ובו חפצים רבים, והמרגלית ההיא נמצאת בו, אלא שהוא אינו רואה אותה ואינו מרגיש בה, והרי היא כאילו יצאה מרשותו משום שנמנע ממנו כל שימוש בה, עד שידליק את הנר כמו שהוזכר, והדימוי הוא הבנת משמעות המשל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומא ארי אן אחדא מן אלסאלמי אלקראיח יתכ'יל אן {{עברית|דברי תורה}} אלמשאר אליהא הנא אלתי תחיל פי פהמהא בפהם מעאני אלאמת'אל הי אחכאם עמל אל{{עברית|סוכה}} ואל{{עברית|לולב}} {{עברית|ודין ארבעה שומרים}}, בל אלקצד הנא פהם אלגואמץ' בלא שך. והנאך קיל {{עברית|רבנן אמרי זה שהוא מאבד סלע או מרגלית בתוך ביתו, עד שהוא מדליק פתילה באיסר מוצא את המרגלית, כך המשל הזה אינו כלום, ועל ידי המשל את}} {{עברית|רואה את דברי תורה}}, הד'א נצהם איצ'א פתאמל תצריחהם {{עברית|ז&quot;ל}} באן בואטן {{עברית|דברי תורה}} הי אל{{עברית|מרגלית}} וט'אהר כל מת'ל {{עברית|אינו כלום}}, ותשביההם כ'פי אלמעני אלממת'ול פי ט'אהר אלמת'ל במן סקטת מנה לולוה פי ביתה והו בית מט'לם כת'יר אלדבש, פתלך אללולוה חאצלה לכנה לא יראהא ולא יעלם בהא, פכאנהא כ'ארג'ה ען מלכה אד' אמתנע וג'ה אלנפע בהא, חתי יסרג' אלסראג' כמא ד'כר, אלד'י נט'ירה פהם מעני אלמת'ל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מאפייני המשל המושלם}}<br /> {{קו}}אמר החכם: &quot;{{עברית|תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו&quot;}} {{הפניה|(משלי כה,יא)}}. שמע ביאור העניין הזה שהזכיר: &quot;{{עברית|מַשְׂכִּיּוֹת}}&quot; הן הפיתוחים בדמות שׂבָכה, כלומר שיש בהם מקומות מחוררים, כעין עיניים קטנות מאוד, כמעשה הצורפים, ונקראו כך משום שניתן לראות דרכם: {{עברית|תרגום}} (אונקלוס של) {{עברית|&quot;וַיַּשְׁקֵף&quot;}} {{הפניה|(בראשית יט,כח ועוד)}} – {{עברית|&quot;וְאִסְתְּכִי}}&quot;. הרי שאמר שתפוח זהב הנמצא בתוך שבכת כסף עם נקבים קטנים מאוד הוא משל לדיבור שנאמר על אופניו {{הפניה|(כמבואר בפסקה הבאה)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קאל אלחכים {{עברית|תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו}}, ואסמע תביין הד'א אלמעני אלד'י ד'כרה, {{עברית|משכיות}} הי אלנקוש אלמשבכה, אעני אלתי פיהא מואצ'ע מפתוחה דקיקה' אלאעין ג'דא מת'ל אעמאל אלצאגה, תסמת בד'לך לאנהא ינפד'הא אלנט'ר, {{עברית|תרגום וישקף ואסתכי}}, פקאל אן מת'ל תפאחה' ד'הב פי שבכה' פצ'ה דקיקה' אלכ'רום ג'דא הו אלכלאם אלד'י קיל עלי וג'היה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ראה-נא כמה מופלאה אמירה זו המתארת את המשל העשוי כהלכה: הוא אומר שהדיבור בעל שני האופנים, כלומר שיש לו חיצוניות ותוך, ראוי שחיצוניותו תהיה טובה ככסף, וראוי שתוכו יהיה טוב מן החיצוניות, כך שתוכו יהיה עדיף על חיצוניותו כעדיפות הזהב על הכסף. וראוי שיהיה בחיצוניותו מה שיצביע למתבונן על מה שיש בתוכו, כמו אותו תפוח זהב המכוסה שבכת כסף בעלת חורים קטנים מאוד, כך שהרואה מרחוק או שלא בעיון חושב שהוא תפוח כסף, אך אם יתבונן בו חד-העין באופן מדוקדק יתברר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פארי מא אעג'ב הד'א אלקול פי וצף אלמת'ל אלמחכם, וד'לך אנה יקול, אן אלכלאם אלד'י הו ד'ו וג'הין יעני לה ט'אהר ובאטן, ינבגי אן יכון ט'אהרה חסן כאלפצ'ה, וינבגי אן יכון באטנה אחסן מן ט'אהרה, חתי יכון באטנה באלאצ'אפה לט'אהרה כאלד'הב ענד אלפצ'ה,{{קו}}וינבגי אן יכון פי ט'אהרה מא ידל אלמתאמל עלי מא פי באטנה, מת'ל הד'ה אלתפאחה' אלד'הב אלתי אכסית שבכה דקיקה' אלאעין ג'דא מן פצ'ה, פאד'א ראית עלי בעד או עלי גיר תאמל באלג, ט'ן בהא אנהא תפאחה' פצ'ה, פאד'א תאמלהא אלחדיד אלבצר תאמלא ג'ידא באן לה מא דאכ'להא ועלם אנהא ד'הב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כך הם משליהם של הנביאים עליהם השלום: חיצוניותם היא חכמה המועילה בדברים רבים, ובכללם תיקון מצבי החברה האנושית, כמו שייראה מפשטי (&quot;נִגלוֹת&quot;) ספר {{עברית|משלי}} ואמירות דומות להם, ותוכם חכמה מועילה באמונות {{מונח|אעתקאד}} האמת לאמיתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והכד'א הי אמת'אל אלאנביא ע&quot;אס, ט'ואהרהא חכמה מפידה פי אשיא כת'ירה, מן ג'מלתהא צלאח אחואל אלאג'תמאעאת אלאנסאניה כמא יבדו מן ט'ואהר {{עברית|משלי}} ומא אשבה ד'לך מן אלאקאויל, ובאטנהא חכמה מפידה פי אעתקאדאת אלחק עלי חקיקתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שתי דרכים להבנת כל משל}}<br /> {{קו}}דע שיש שתי דרכים במשלי הנבואה. יש מהם משלים שלכל מילה במשל יש משמעות, ויש מהם משלים שכלל המשל מורה על כללו של העניין הנמשל. במשל הזה יש מילים רבות מאוד שלא כל מילה מהן מוסיפה משמעות לנמשל אלא היא נועדה לייפוי המשל ולסידור הדברים בו, או כדי להעמיק את הסתרת הנמשל, והדיבור נמשך לפי כל מה שמצריכה חיצוניות המשל הזה. הבן זאת מאוד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן אלאמת'אל אלנבויה פיהא טריקתאן, מנהא אמת'אל כל כלמה פי ד'לך אלמת'ל תקתצ'י מעני, ומנהא מא יכון ג'מלה' אלמת'ל ינבי ען ג'מלה' אלמעני אלממת'ול, ותג'י פי ד'לך אלמת'ל כלמאת כת'ירה ג'דא ליס כל כלמה מנהא תזיד מעני פי ד'לך אלמעני אלממת'ול בל הי לתחסין אלמת'ל ותרתיב אלקול פיה, או ללמבאלגה פי אכ'פא אלמעני אלממת'ול, פיטרד אלקול בחסב כל מא ילזם פי ט'אהר ד'לך אלמת'ל פאפהם הד'א ג'דא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דרך א: משל מדויק לפרטיו}}<br /> {{קו}}דוגמה למין הראשון של משלי הנבואה, היא אמירתו {{עברית|&quot;}}[וַיַּחֲלֹם] {{עברית|וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה}} {{עברית|[}}וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו...]{{עברית|&quot;}} {{הפניה|(בראשית כח,יב-יג)}}. משום שאמירתו &quot;{{עברית|סֻלָּם}}&quot; מורה על עניין אחד, ואמירתו &quot;{{עברית|מֻצָּב אַרְצָה}}&quot; על עניין שני, ואמירתו &quot;{{עברית|וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה}}&quot; מורה על עניין שלישי, ואמירתו &quot;{{עברית|וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים}}&quot; מורה על עניין רביעי, ואמירתו &quot;{{עברית|עֹלִים}}&quot; מורה על עניין חמישי, ואמירתו &quot;{{עברית|וְיֹרְדִים}}&quot; מורה על עניין שישי, ואמירתו &quot;{{עברית|וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו}}&quot; מורה על עניין שביעי. הרי שכל מילה במשל הזה מוסיפה משמעות בכלל הנמשל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא מת'אל אלנוע אלאול מן אלאמת'אל אלנבויה פקולה {{עברית|והנה סלם מצב ארצה וכו'}}, פאן קולה {{עברית|סלם}} ידל עלי מעני מא וקולה {{עברית|מצב ארצה}} ידל עלי מעני ת'אן, וקולה {{עברית|וראשו מגיע השמימה}} ידל עלי מעני ת'אלת', וקולה {{עברית|והנה מלאכי אלהים}} ידל עלי מעני ראבע, וקולה {{עברית|עולים}} ידל עלי מעני כ'אמס, וקולה {{עברית|ויורדים}} ידל עלי מעני סאדס, וקולה {{עברית|והנה י&quot;י נצב עליו}} ידל עלי מעני סאבע, פכל לפט'ה ג'את פי הד'א אלמת'ל הי למעני זאיד פי אלג'מלה אלממת'ולה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דרך ב: משל עקרוני בלבד}}<br /> {{קו}}דוגמה למין השני של משלי הנבואה היא אמירתו &quot;{{עברית|כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי, בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי. וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים, נַעַר חֲסַר לֵב. עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ, וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד. בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם, בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה. וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ, שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב. הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת, [}}בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ.]{{עברית| פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת,}} {{עברית|[}}וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב.] {{עברית|וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ [}}וְנָשְׁקָה לּוֹ, הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ.] {{עברית|זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי,}} {{עברית|[}}הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי.] {{עברית|עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ, [}}לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ.] {{עברית|מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי [}}עַרְשִׂי, חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם.] {{עברית|נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי [}}מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן.{{עברית|] לְכָה נִרְוֶה דֹדִים [}}עַד הַבֹּקֶר, נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים.] {{עברית|כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ,}} {{עברית|[}}הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק.] {{עברית|צְרוֹר הַכֶּסֶף}} {{עברית|[}}לָקַח בְּיָדוֹ, לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ.] {{עברית|הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ, בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ&quot;}} {{הפניה|(משלי ז ו-כא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא מת'אל אלנוע אלת'אני מן אלאמת'אל אלנבויה פקולה {{עברית|כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב, עובר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב, הומיה היא וסוררת וגו', פעם בחוץ פעם ברחובות וגו', והחזיקה בו וגו' זבחי שלמים עלי וגו', על כן יצאתי לקראתך וגו', מרבדים רבדתי וגו', נפתי משכבי וגו', לכה נרוה דודים וגו', כי אין האיש בביתו וגו', צרור הכסף וגו', הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;העולה מכלל הדברים הללו הוא האזהרה מפני ההימשכות אחרי תענוגות הגוף ותאוותיו. הוא דימה את החומר שהוא סיבת כל התאוות הגופניות ל{{עברית|אשה זונה}} שהיא גם {{עברית|אשת איש}}, ועל המשל הזה בנה את כל ספרו (=משלי). עוד נבאר בפרקים מן החיבור הזה {{הפניה|(א,יז; ג,ח-ט)}} את חכמתו בדימוי החומר ל{{עברית|אשת איש זונה}}, ונבאר כיצד חתם ספרו בשבח ה{{עברית|אשה}} כאשר אינה {{עברית|זונה}} אלא מתמקדת בהצלחת ביתה ומצב בעלה. וכל המניעות הללו המונעות מהאדם את שלמותו האחרונה, וכל פגם הדבק באדם וכל חטא, אינם דבקים בו אלא מצד החומר שלו בלבד, כמו שנבאר בחיבור זה {{הפניה|(ג,ח)}}. כלל הדברים הזה הוא המובן מהמשל הזה בכללותו, כלומר שהאדם לא יימשך אחר בהמיותו בלבד, כלומר החומר שלו, כי החומר הקרוב של האדם הוא החומר הקרוב של שאר בעלי החיים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פחאצל הד'ה אלג'מלה הו אלתחד'יר מן תבע לד'את אלאבדאן ושהואתהא, פשבה אלמאדה אלתי הי סבב הד'ה אלשהואת אלבדניה כלהא {{עברית|באשה זונה}}, והי {{עברית|אשת איש}} איצ'א, ועלי הד'א אלמת'ל בני כתאבה כלה, וסנבין פי פצול מן הד'ה אלמקאלה חכמתה פי תשביהה אלמאדה {{עברית|באשת איש זונה}}, ונבין כיף כ'תם כתאבה הד'א במדח אל{{עברית|אשה}} אד'א לם תכן {{עברית|זונה}} בל מקתצרה עלי צלאח ביתהא וחאל בעלהא, וג'מיע הד'ה אלעואיק אלתי תעוק אלאנסאן ען כמאלה אלאכ'יר וכל נקיצה תלחק אלאנסאן וכל מעציה, פאנמא תלחקה מן ג'הה' מאדתה פקט כמא סנבין פי הד'ה אלמקאלה. פהד'ה אלג'מלה הי אלמפהומה מן ג'מיע הד'א אלמת'ל, אעני אן לא יכון אלאנסאן תאבעא בהימיתה פקט אעני מאדתה, אד' מאדה' אלאנסאן אלקריבה הי מאדה' סאיר אלחיואן אלקריבה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לאחר שביארתי זאת לך וגיליתי לך את סודו של המשל הזה, אל תתלה תקוותך בכך שתשאל למה התכוון בדבריו &quot;{{עברית|זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי}}, {{עברית|הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי}}&quot;, ואיזו משמעות טמונה בדבריו &quot;{{עברית|מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי}}&quot;, ואיזו משמעות הוסיפו לכללות הזאת דבריו &quot;{{עברית|כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ}}&quot;, וכן שאר הדברים האמורים באותה {{עברית|פרשה}}, משום שכל זה רצף דברים בחיצוניות המשל. שכן אותם מצבים שהזכיר הם ממין מצב הנואפים, וכן אותן אמירות וכיוצא בהן הן ממין אמירות המנאפים זה לזה. הבן זאת ממני מאוד, משום שהוא עיקר גדול וחשוב במה שארצה לבארו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאד' ובינת לך הד'א וכשפת לך סר הד'א אלמת'ל, לא תעלק אמאלך באן תקול איש תחת קולה {{עברית|זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי}} ואי מעני יתצ'מן קולה {{עברית|מרבדים רבדתי ערשי}}, ואי מעני זאד פי הד'ה אלג'מלה קולה {{עברית|כי אין האיש בביתו}}, וכד'לך סאיר מא ג'א פי הד'ה אל{{עברית|פרשה}} פאן הד'א כלה טרד כלאם עלי ט'אהר אלמת'ל, אד' הד'ה אלאחואל אלתי ד'כר הי נוע חאל אלזנאה, וכד'לך הד'ה אלאקאויל ונחוהא הי נוע אקאויל אלזאנין בעצ'הם לבעץ', פאפהם הד'א עני ג'דא, פהו אצל כביר עט'ים פי מא אריד תביינה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לפיכך אם תמצאני מבאר באחד מפרקי חיבור זה את משמעותו של אחד מן המשלים ומעיר לך מהו הכלל הנמשל, אל תדרוש את כל חלקי העניינים שנאמרו במשל הזה כדי לרצות למצוא להם מקבילה בנמשל. זאת משום שהדבר יביא אותך לאחד משני דברים: או שיסיט אותך מהנושא המכוון במשל; או שיחייב אותך לפרש דברים שאין להם פירוש ושלא נועדו לפירוש. מחויבות זו תביא אותך אל כגון ההזיה העצומה הזאת שרוב כִּתות העולם בזמננו הוזות אותה ומחברות עליה חיבורים, כי כל אחת מהן רוצה שיימצא פירוש כלשהו לאמירות שהאומר אותן לא כיוון בהם לשום דבר ממה שהם (=אנשי הכתות) רוצים. אלא לעולם תהיה כוונתך ברוב המשלים לדעת את הכללות שהם כיוונו ללמד. ובחלק מהדברים יספיק לך שתבין מדבריי שסיפור פלוני הוא משל גם אם לא נבאר יותר מכך. משום שכאשר תדע שזה משל יתבאר לך מיד לאיזה דבר הוא משל, ואמירתי שהוא משל תהיה כמי שהסיר דבר החוצץ בין כוח הראייה לבין הנראה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאד'א וג'דתני פי פצל מן פצול הד'ה אלמקאלה קד בינת מעני מת'ל מן אלאמת'אל ונבהתך עלי אלג'מלה אלממת'ולה מא הי, לא תטלב כל ג'זאיאת אלמעאני אלתי ג'את פי ד'לך אלמת'ל ותריד אן תג'ד להא מטאבקה פי אלשי אלממת'ול, לאן הד'א יכ'רג'ך לאחד אמרין, אמא ליחידך ען אלגרץ' אלמקצוד באלמת'ל, או לתכליפך תאויל אמור לא תאויל להא ולא וצ'עת לתתאול, פתחצל מן ד'לך אלתכלף עלי מת'ל הד'א אלהד'יאן אלעט'ים אלד'י יהד'יה ויולף פיה אכת'ר פרק אלעאלם פי זמאננא הד'א לכונהם יריד כל מנהם אן יוג'ד מעאני מא לאקאויל לם יקצד בהא קאילהא שיא ממא ירידונה הם, בל יכון אבדא גרצ'ך פי אכת'ר אלאמת'אל מערפה' אלג'מלה אלמקצוד מערפתהא, ויכפיך פי בעץ' אלאשיא אן תפהם מן כלאמי אן אלקצה אלפלאניה מת'ל ואן לם נבין שיא זאידא, פאנך אד'א עלמת אנה מת'ל תבין לך לחינך לאי שי הו מת'ל, ויכון קולי אנה מת'ל כמן אזאל אלשי אלחאיל בין אלבצר ואלמבצר:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%94&diff=414 חלק ב, פרק מה 2022-07-31T13:58:49Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק מה}}<br /> {{כותרת|דרגות הנבואה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרת הפרק: דרגות הנבואה. המונח נביא רב משמעי}}<br /> {{קו}}אחרי שהקדמנו {{הפניה|(בפרקים הקודמים)}} את ביאור מהותה האמיתית של הנבואה כפי שמחייב העיון יחד עם מה שהתבאר בתורתנו, ראוי שאציין לך את דרגות הנבואה בהתאם לשני המקורות האלה. מה שאני מכנה &quot;דרגות נבואה&quot; – לא כל מי שהוא באחת מאותן דרגות הוא נביא. אלא הדרגה הראשונה והשנייה הן מדרגות לנבואה, ומי שהגיע לאחת מהן אינו נמנה בכלל הנביאים שדיברנו עליהם קודם לכן. ואם הוא נקרא לעתים &quot;נביא&quot; הרי זה בהכללה מסוימת, בשל היותו קרוב מאוד לנביאים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד מא תקדם מן תביין חקיקה' אלנבוה בחסב מא יקתצ'יה אלנט'ר מע מא תבין פי שריעתנא, פאנה ינבגי אן אד'כר לך מראתב אלנבוה בחסב הד'ין אלאצלין, והד'ה אלתי אסמיהא מראתב נבוה ליס כל מן הו פי מרתבה מנהא הו נבי, בל אלמרתבה אלאולי ואלת'אניה הי דרג'את ללנבוה, ולא ינעד מן וצל לדרג'ה מנהמא נבי מן ג'מלה' אלאנביא אלד'ין תקדם אלכלאם פיהם, ואן סמי וקת מא נבי פבעמום מא, לכונה קריב מן אלאנביא ג'דא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דרגות הנבואה תלויות זמן}}<br /> {{קו}}אל יטעה אותך בנוגע לדרגות אלה מה שתמצא בספרי הנבואה נביא שהגיעה אליו התגלות בצורה של אחת מן הדרגות האלה, בעוד לגבי הנביא הזה עצמו מבואר שהגיעה אליו התגלות בצורה של דרגה אחרת. משום שיש שההתגלות באה אל הנביא הזה בחלקה בצורה אחת מן הדרגות האלה שאציין, ובאה אליו התגלות אחרת בזמן אחר בדרגה נמוכה מדרגת ההתגלות הראשונה. כי כמו שהנביא אינו מתנבא כל חייו ברצף, אלא הוא מתנבא בזמן מסוים ובזמנים אחרים הנבואה נפרדת ממנו, כך הוא מתנבא בזמן מסוים בצורה של דרגה עליונה, ואחר כך מתנבא בזמן אחר בצורה של דרגה נמוכה יותר. וייתכן שלא יזכה לדרגה נעלה זו אלא פעם אחת בכל חייו ולאחר מכן תישלל ממנו. וייתכן שיישאר בדרגה מתחתיה עד אשר תיפסק נבואתו. כי אין מנוס מהסתלקות הנבואה משאר הנביאים (מלבד משה) לפני מותם, בפרק זמן קצר או ארוך, כמו שהתבאר על {{עברית|ירמיה}}, שנאמר: &quot;[וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס] {{עברית|לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה}}&quot; {{הפניה|(עזרא א,א)}}, וכמו שהתבאר על {{עברית|דוד}}, שנאמר: &quot;{{עברית|וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים}}&quot; {{הפניה|(שמואל-ב כג,א)}}. והוא הדין לכולם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא יגלטך פי הד'ה אלמראתב כונך תג'ד פי כתב אלנבוה נביא אתאה אלוחי בצורה' אחדי הד'ה אלמראתב, ויבין פי ד'לך אלנבי בעינה אנה אתאה אלוחי בצורה' מרתבה אכ'רי, וד'לך אן הד'ה אלמראתב אלד'י אד'כרהא קד יכון וחי ד'לך אלנבי אתאה בעצ'ה בחסב צורה מנהא ויאתיה וחי אכ'ר פי וקת אכ'ר בחסב מרתבה דון מרתבה' אלוחי אלאולי, לאנה כמא אן אלנבי לא יתנבא טול עמרה באתצאל בל קד יתנבא וקתא ותפארקה אלנבוה אוקאת, כד'לך יתנבא וקת מא בצורה' מרתבה עאליה ת'ם יתנבא וקת אכ'ר בצורה' מרתבה דונהא, וקד רבמא לא ינאל תלך אלמרתבה אלעאליה אלא מרה ואחדה פי עמרה ת'ם יסלבהא, ורבמא בקי עלי מרתבה דונהא אלי חין אנקטאע נבותה, לאנה לא בד מן ארתפאע אלנבוה מן סאיר אלנביין קבל מותה אמא במדה יסירה או כבירה, כמא תביין פי {{עברית|ירמיה}} בקולה {{עברית|לכלות דבר י&quot;י מפי ירמיה}}, וכמא תביין פי {{עברית|דוד}} פי קולה {{עברית|ואלה דברי דוד האחרונים}}, והו אלקיאס פי אלכל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לאחר שהקדמתי ושטחתי את ההקדמה הזאת, אחל להזכיר את הדרגות האמורות, ואומר:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובעד תקדמה הד'ה אלמקדמה ותוטיתהא אכ'ד' פי ד'כר אלמראתב אלמשאר אליהא פאקול.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|א. מעלה קדם נבואית: דחף מנהיגותי בתעוזה מעשית}}<br /> {{קו}}הדרגה הראשונה{{קו}}הראשונה בדרגות הנבואה היא שסיוע אלוהי נלווה אל האדם, מניע אותו וממריץ אותו למעשה טוב, גדול, בעל ערך, כמו הצלת חבורת צדיקים מחבורת רשעים, או הצלת צדיק גדול, או השפעת טוב על אנשים רבים, והוא מוצא לכך בתוך עצמו מניע וממריץ לפעולה. דבר זה נקרא &quot;{{עברית|רוח ה'}}&quot;, ועל האדם שהמצב הזה נלווה אליו נאמר ש&quot;{{עברית|צלחה עליו רוח ה'}}&quot; או &quot;{{עברית|לבשה אותו רוח ה'}}&quot; או &quot;{{עברית|נחה עליו רוח ה'}}&quot; או &quot;{{עברית|היה ה' עמו}}&quot; ומונחים כיוצא באלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלאולי אול מראתב אלנבוה אן תצחב אלשכ'ץ מעונה אלאהיה תחרכה ותנשטה לעמל צאלח עט'ים ד'י קדר, מת'ל תכ'ליץ ג'מאעה' פצ'לא מן ג'מאעה' שראר, או תכ'ליץ פאצ'ל כביר, או אפאצ'ה' כ'יר עלי קום כת'ירין, ויג'ד מן נפסה לד'לך מחרך ודאעי ללעמל, והד'ה תתסמי {{עברית|רוח י&quot;י}}, ואלשכ'ץ אלד'י תצחבה הד'ה אלחאלה יקאל ענה אנה {{עברית|צלחה עליו רוח י&quot;י}}, או {{עברית|לבשה אותו רוח י&quot;י}}, או {{עברית|נחה עליו רוח י&quot;י}}, או {{עברית|היה י&quot;י עמו}}, ונחו הד'ה אלאסמא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דוגמאות}}<br /> {{קו}}זאת היא דרגת כל {{עברית|שופטי ישראל}}, שנאמר עליהם באופן כללי: &quot;{{עברית|וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם}}&quot; {{הפניה|(שופטים ב,יח)}}. וזאת היא גם דרגת כל {{עברית|משיחי ישראל}} הצדיקים. דבר זה התבאר בפרט בכמה מה{{עברית|שופטים}} וה{{עברית|מלכים}}:{{קו}}{{אינדקס|א)}} &quot;{{עברית|וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה'}}&quot; {{הפניה|(שם יא,כט),}}{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר על {{עברית|שמשון}}: &quot;{{עברית|וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה'}}&quot; {{הפניה|(שם יד,יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר: &quot;{{עברית|וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים}}&quot; {{הפניה|(שמואל-א יא,ו),}}{{קו}}{{אינדקס|ד)}} וכן נאמר על {{עברית|עמשא}} כאשר הניעתו {{עברית|רוח הקֹּדש}} לעזור ל{{עברית|דוד}}: &quot;{{עברית|וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂא רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי [}}שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ]&quot; {{הפניה|(דברי הימים-א יב,יט; ושם: עֲמָשַׂי)}}.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ודע שכוח מעין זה לא נפרד מ{{עברית|משה רבינו}} מעת שהגיע לבגרות, ולכן התעורר להרוג את המצרי ולהרתיע את הרשע מבין שני הנצים. חוזקו של הכוח הזה בו הגיע עד כדי כך שלאחר שפחד וברח, כאשר הגיע ל{{עברית|מדין}} כשהוא זר ופוחד, כיוון שראה עושק כלשהו לא התאפק מלהסירו ולא יכול לסובלו, כמו שנאמר: &quot;[וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם] {{עברית|וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן}} [וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם]&quot; {{הפניה|(שמות ב,טז-יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|ו)}} וכן נלווה אל {{עברית|דוד}} כוח שכזה מאז {{עברית|נמשח בשמן המשחה}}, כמו שאמר עליו הכתוב: &quot;[וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו] {{עברית|וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה}}&quot; {{הפניה|(שמואל-א טז,יג)}}. ולכן אזר עוז מול ה{{עברית|ארי}} וה{{עברית|דוב}} וה{{עברית|פלשתי}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'ה הי דרג'ה' {{עברית|שופטי ישראל}} כלהם אללד'ין קיל פיהם עלי אלעמום {{עברית|וכי הקים י&quot;י להם שופטים והיה י&quot;י עם השופט והושיעם}}. והד'ה איצ'א הי דרג'ה' {{עברית|משיחי ישראל}} אלפצ'לא כלהם, ותביין ד'לך בתכ'ציץ פי בעץ' אל{{עברית|שופטים}} ואל{{עברית|מלכים}}, {{עברית|ותהי על יפתח רוח י&quot;י}}, וקיל פי {{עברית|שמשון ותצלח עליו רוח י&quot;י}}, וקיל {{עברית|ותצלח רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים}}, וכד'לך קיל פי {{עברית|עמשא}} למא חרכתה {{עברית|רוח הקדש}} לנצרה' {{עברית|דוד ורוח לבשה את עמשא}} {{עברית|ראש השלישים לך דויד}} {{עברית|ועמך בן ישי וכו'}}. ואעלם אן מת'ל הד'ה אלקוה לם תפארק {{עברית|משה רבינו}} מן וקת בלוגה חד אלרג'אל ולד'לך תחרך לקתל אלמצרי ולרדע אלכ'אטי מן אלמתשאג'רין. ומן שדה' הד'ה אלקוה פיה חתי אנה בעד כ'ופה והרבה ענד וצולה {{עברית|מדין}} והו גריב כ'איף, למא ראי שי מן אלט'לם לם יתמאלך ען אזאלתה ולא וסעה אלצבר עליה, כמא קאל {{עברית|ויקם משה ויושיען}}. והכד'א צחבת {{עברית|דוד}} מת'ל הד'ה אלקוה מנד' {{עברית|נמשח בשמן המשחה}} כמא ג'א אלנץ פיה {{עברית|ותצלח רוח י&quot;י}} {{עברית|אל דוד מהיום ההוא ומעלה}}, ולד'לך קדם עלי אל{{עברית|ארי}} ואל{{עברית|דוב}} ואל{{עברית|פלשתי}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{עברית|רוח ה'}} מעין זו לא גרמה לאף אחד מאלה לדבר שום דיבור. אלא תכלית הכוח הזה היא להניע את הנתמך הזה לפעולה מסוימת; ולא לכל פעולה שתזדמן, אלא להצלת עשוק, או יחיד חשוב או קהל, או למה שמביא לכך. וכשם שלא כל מי שרואה חלום אמת הוא נביא, כך לא נאמר על כל מי שנלווה אליו סיוע לדבר מה – יהא הדבר אשר יהא, כמו רכישת נכסים או השגת מטרה אישית – שנלוותה אליו {{עברית|רוח ה'}}, או {{עברית|ה' עמו}}, ושהוא עשה מה שעשה {{עברית|ברוח הקדש}}. אלא אנו אומרים זאת רק על מי שעשה מעשה טוב בעל משמעות רבה, או מה שמוביל לכך, כמו {{עברית|הצלחת יוסף בבית המצרי}} {{הפניה|(בראשית לט,ב)}}, שהיתה סיבה ראשונה לדברים גדולים שאירעו לאחר מכן, כידוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומת'ל הד'ה אל{{עברית|רוח}} {{עברית|י&quot;י}} לם תנטק אחדא מן האולי בשי, בל גאיה' הד'ה אלקוה אן תחרך ד'לך אלמויד לפעל מא, וליס לאי פעל אתפק אלא לנצרה' מט'לום אמא ואחד עט'ים או ג'מאעה או למא יודי לד'לך. וכמא אן ליס כל מן ראי מנאמא צאדקא נביא כד'לך ליס כל מן צחבתה מעונה לאמר מא אי אמר אתפק מת'ל כסב מאל או ניל גרץ' יכ'צה יקאל ענה אנה צחבתה {{עברית|רוח י&quot;י}}, או {{עברית|י&quot;י עמו}}, ואנה פעל מא פעל {{עברית|ברוח הקדש}}, ואנמא נקול ד'לך פי מן פעל פעל כ'יר לה עט'ם או מא יודי לד'לך מת'ל {{עברית|הצלחת יוסף בבית המצרי}} אלתי כאנת סבבא אולא לאמור עט'ימה חדת'ת בעד ד'לך כמא באן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ב. מעלה קדם נבואית: דחף מנהיגותי בכתיבה מבריקה}}<br /> {{קו}}הדרגה השנייה{{קו}}היא שהאדם מוצא כאילו דבר מה חל בו וכוח אחר מופיע עליו ומדובב אותו, כך שהוא אומר דברי חכמה או שבח או דברי מוסר מועילים, או ענייני הנהגה או אלוהות, וכל זה בהקיץ וכשהחושים פועלים כסדרם. על זה נאמר שהוא {{עברית|מדבר ברוח הקדש}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלת'אניה הי אן יג'ד אלשכ'ץ כאן אמרא מא חל פיה וקוה אכ'רי טרת עליה פתנטקה, פיתכלם בחכם, או בתסביח, או באקאויל ועט'יה נאפעה, או באמור תדביריה או אלאהיה, והד'א כלה פי חאל אליקט'ה ותצרף אלחואס עלי מעתאדהא, והד'א הו אלד'י יקאל ענה אנה {{עברית|מדבר ברוח הקדש}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דוגמאות}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|א)}} ובסוג זה של {{עברית|רוח הקדש}} חיבר {{עברית|דוד}} את {{עברית|תִּלִּים}} (=תהילים) וחיבר {{עברית|שלמה}} את {{עברית|משלי}} ו{{עברית|קהלת}} ו{{עברית|שיר השירים}}, וכן {{עברית|דניאל}} ו{{עברית|איוב}} ו{{עברית|דברי הימים}} ושאר ה{{עברית|כתובים}} חוברו בסוג זה של {{עברית|רוח הקדש}}. לכן קוראים להם &quot;{{עברית|כתובים}}&quot;, כלומר שהם {{עברית|כתובים ברוח הקדש}}. ובביאור אמרו (חז&quot;ל): &quot;{{עברית|מגלת אסתר ברוח הקדש נאמרה}}&quot; {{הפניה|(בבלי מגילה ז,א)}}. ועל {{עברית|רוח קדש}} מעין זו אמר {{עברית|דוד}}: &quot;{{עברית|רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי}}&quot; {{הפניה|(שמואל-ב כג,ב)}}, כלומר שהיא גרמה לו לומר את האמירות האלה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} בדרגה זו היו {{עברית|שבעים זקנים}} שנאמר עליהם &quot;{{עברית|וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ}}&quot; {{הפניה|(במדבר יא,כה)}}, וכן {{עברית|אלדד ומידד}} {{הפניה|(שם,כו-כט)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן כל {{עברית|כהן גדול הנשאל באורים ותומים}} הוא בדרגה זו, כוונתי למה שאמרו (חז&quot;ל): &quot;{{עברית|שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקדש}}&quot; {{הפניה|(בבלי יומא עג,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובהד'א אלנחו מן {{עברית|רוח הקדש}} אלף {{עברית|דוד תלים}} ואלף {{עברית|שלמה משלי וקהלת ושיר השירים}}, וכד'לך {{עברית|דניאל ואיוב ודברי הימים}} וסאיר אל{{עברית|כתובים}} בהד'א אלנחו מן {{עברית|רוח הקדש}} אלפת, ולד'לך יסמונהא {{עברית|כתובים}}, יענון אנהא {{עברית|כתובים ברוח הקדש}}, ובביאן קאלוא {{עברית|מגלת אסתר ברוח הקדש נאמרה}}. וען מת'ל הד'ה אל{{עברית|רוח קדש}} קאל {{עברית|דוד רוח י&quot;י דבר בי ומלתו על לשוני}}, יעני אנהא אנטקתה בהד'ה אלאקאויל. ומן הד'ה אלטבקה כאנוא {{עברית|שבעים זקנים}} אלמקול פיהם {{עברית|ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו}}, וכד'לך {{עברית|אלדד ומידד}}, וכד'לך כל {{עברית|כהן גדול הנשאל באורים ותומים}} הו מן הד'ה אלטבקה, אעני אנה כמא ד'כרוא {{עברית|שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקדש}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ד)}} בדרגה זו נמצא גם {{עברית|יחזיאל בן זכריהו}}, והוא שנאמר עליו ב{{עברית|דברי הימים}}: &quot;{{עברית|הָיְתָה עָלָיו רוּחַ ה' בְּתוֹךְ הַקָּהָל}}. {{עברית|וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר ה' לָכֶם}} {{עברית|[}}אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים]&quot; {{הפניה|(דברי הימים-ב כ,יד-טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכן {{עברית|זכריהו בן יהוידע הכהן}} בדרגה זו, כי נאמר עליו: &quot;{{עברית|וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים}} [לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם]&quot; {{הפניה|(שם כד,כ)}}.{{קו}}{{אינדקס|ו)}} וכן {{עברית|עזריהו בן עודד}}, שנאמר עליו: &quot;{{עברית|וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים}}. {{עברית|וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא}} {{עברית|[}}וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן ה' עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם]&quot; {{הפניה|(שם טו,א-ב)}}. וכן כל מי שנאמר עליו כיוצא בזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך {{עברית|יחזיאל בן זכריהו}} מן הד'ה אלטבקה, והו אלמקול ענה פי {{עברית|דברי הימים היתה עליו רוח י&quot;י בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה ויושבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר י&quot;י לכם וכו'}}. וכד'לך {{עברית|זכריהו בן יהוידע הכהן}} מן הד'ה אלטבקה, לאנה קיל פיה {{עברית|ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים}}. וכד'לך {{עברית|עזריהו בן עודד}} אלד'י קיל פיה {{עברית|ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים ויצא לפני אסא וכו'}}. והכד'א כל מן ג'א פיה מת'ל הד'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ז)}} ודע שגם {{עברית|בלעם}} היה מן הסוג הזה בעת תיקונו, ולעניין הזה כיוון באומרו: &quot;{{עברית|וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם}}&quot; {{הפניה|(במדבר כג,ה)}}, כאילו אמר ש{{עברית|ברוח ה' ידבר}}. ועל עניין זה אמר הוא על עצמו: &quot;{{עברית|שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל}}&quot; {{הפניה|(שם כד:ד,טז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואעלם אן {{עברית|בלעם}} איצ'א מן הד'א אלקביל כאן פי חאל צלאחה, והד'א אלמעני יריד בקולה {{עברית|וישם י&quot;י דבר בפי בלעם}}, כאנה יקול אן {{עברית|ברוח}} {{עברית|י&quot;י ידבר}}, וען הד'א אלמעני יקול הו ען נפסה {{עברית|שומע אמרי אל}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המשך הדוגמאות: דוד ושלמה ודניאל}}<br /> {{קו}}ראוי שנסב את תשומת הלב לכך ש{{עברית|דוד}} ו{{עברית|שלמה}} ו{{עברית|דניאל}} הם בדרגה זו, ואינם בדרגת {{עברית|ישעיה}} ו{{עברית|ירמיה}} ו{{עברית|נתן הנביא}} ו{{עברית|אחיה השילוני}} והדומים להם. כי אלה – כלומר {{עברית|דוד}} ו{{עברית|שלמה}} ו{{עברית|דניאל}} – דיברו ואמרו מה שאמרו {{עברית|ברוח הקדש}} בלבד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וממא יג'ב אן ננבה עליה אן {{עברית|דוד ושלמה ודניאל}} הם מן הד'ה אלטבקה, וליסוא הם מן טבקה' {{עברית|ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני}} ואנט'ארהם, לאן האולי אעני {{עברית|דוד ושלמה ודניאל}} אנמא תכלמוא וד'כרוא מא ד'כרוא {{עברית|ברוח הקדש}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|דוד)}} אשר לדברי {{עברית|דוד}}: &quot;{{עברית|אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל}}&quot; {{הפניה|(שמואל-ב כג,ג)}} – משמעות הדברים היא שהוא הבטיח לו על ידי נביא, בין אם {{עברית|נתן}} או נביא אחר, כמו &quot;{{עברית|וַיֹּאמֶר ה' לָהּ}} [שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ...]&quot; {{הפניה|(בראשית כה,כג; לעיל ב,מא10)}}, וכמו &quot;{{עברית|וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי}} [וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ]&quot; {{הפניה|(מלכים-א יא,יא)}}, שזה בלי ספק איום שנאמר לו על ידי נביא – {{עברית|אחיה השילוני}} או נביא אחר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאמא קול {{עברית|דוד אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל}} פמעני ד'לך אנה ועדה עלי יד נביא אמא {{עברית|נתן}} או גירה, מת'ל {{עברית|ויאמר י&quot;י לה}}, ומת'ל {{עברית|ויאמר י&quot;י לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי}}, אלד'י ד'לך בלא שך תואעד לה עלי יד נביא {{עברית|אחיה השילוני}} או גירה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|שלמה)}} וכן דבריו על {{עברית|שלמה}}: &quot;{{עברית|בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים}} {{עברית|[}}שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ]&quot; {{הפניה|(שם ג,ה)}} – אין זו נבואה גמורה כמו &quot;{{עברית|הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה}}&quot; {{הפניה|(בראשית טו,א)}} ולא כמו &quot;{{עברית|וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה}}&quot; {{הפניה|(שם מו,ב)}} ולא כמו נבואת {{עברית|ישעיה}} ו{{עברית|ירמיה}}. כי כל אחד מאלה – אף על פי שבאה אליו התגלות ב{{עברית|חלום}}, ההתגלות הזאת מודיעה לו שהיא נבואה ושבאה אליו התגלות; אך בפרשה הזאת של {{עברית|שלמה}} נאמר בסופה: &quot;{{עברית|וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם}}&quot; {{הפניה|(מלכים-א ג,טו)}}. וכן בפרשה השנייה, נאמר בה: &quot;{{עברית|וַיֵּרָא ה' אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן}}&quot; {{הפניה|(שם ט,ב)}}, שהתברר שהוא {{עברית|חלום}}. זאת דרגה למטה מן הדרגה שנאמר עליה &quot;{{עברית|בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ}}&quot; {{הפניה|(במדבר יב,ו)}}, כי המתנבאים {{עברית|בחלום}} אינם קוראים לכך &quot;{{עברית|חלום}}&quot; בשום אופן לאחר שהנבואה הגיעה אליהם {{עברית|בחלום}}, אלא הם קובעים באופן נחרץ שזוהי התגלות. כמו שאמר {{עברית|יעקב אבינו}}; שכאשר התעורר מאותו {{עברית|חלום שלנבואה}} לא אמר שהוא {{עברית|חלום}}, אלא קבע ואמר: &quot;{{עברית|אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה}} {{עברית|[}}וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי]&quot; {{הפניה|(בראשית כח,טז)}}. וכן אמר: &quot;{{עברית|אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן}}&quot; {{הפניה|(שם מח,ג)}}. הרי שקבע שזוהי התגלות. ואילו ב{{עברית|שלמה}} נאמר: &quot;{{עברית|וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך קולה פי {{עברית|שלמה בגבעון נראה י&quot;י אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים וכו'}} ליסת הד'ה נבוה מחצ'ה, מת'ל {{עברית|היה דבר י&quot;י אל אברם במחזה }}, ולא מת'ל {{עברית|ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה}}, ולא מת'ל נבוה' {{עברית|ישעיה וירמיה}}, לאן כל ואחד מן האולי ואן אתאה אלוחי ב פד'לך אלוחי ינביה אנהא נבוה ואנה אתאה אלוחי, ופי הד'ה קצה' {{עברית|שלמה}} קאל פי אכ'רהא {{עברית|וייקץ שלמה והנה חלום}}, וכד'לך פי אלקצה אלת'אניה קיל פיהא {{עברית|וירא י&quot;י אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון}} אלד'י תביין אנה {{עברית|חלום}}. והד'ה דרג'ה דון אלדרג'ה אלמקול ענהא {{עברית|בחלום אדבר בו}}, לאן אללד'ין יתנבאון {{עברית|בחלום}} ליס יסמון ד'לך {{עברית|חלום}} בוג'ה בעד וצול אלנבוה להם {{עברית|בחלום}}, אלא יקטעון קטעא באן ד'לך וחי, כמא קאל {{עברית|יעקב אבינו}}, לאנה למא אנתבה מן ד'לך {{עברית|חלום שלנבואה}} לם יקל אן הד'א {{עברית|חלום}}, בל קטע וקאל {{עברית|אכן יש י&quot;י במקום הזה וכו'}}, וקאל {{עברית|אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען}}, פקטע אן ד'לך וחי. אמא פי {{עברית|שלמה}} פקאל {{עברית|ויקץ שלמה והנה חלום}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|דניאל)}} וכן אתה מוצא את {{עברית|דניאל}} מדבר עליהם כעל חלומות, אף על פי שהוא ראה בהם מלאך ושמע את דיבורו. והוא קרא להם &quot;חלומות&quot; אפילו אחרי שלמד מהם מה שלמד. נאמר: &quot;{{עברית|אֱדַיִן}} [לְדָנִיֵּאל] {{עברית|בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָא גְלִי}}&quot; (=אז [לדניאל] בחזון הלילה התגלה הסוד) {{הפניה|(דניאל ב,יט)}}, וכן נאמר: &quot;{{עברית|בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב}} {{עברית|[}}רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר. עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר] {{עברית|חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא... וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי}}&quot; (=אז כתב את החלום [תחילת דברים אמר. עונה דניאל ואומר:] ראיתי בחזוני עם הלילה... וחזיונות ראשי הבהילוני) {{הפניה|(שם ז,א-טו)}}. ואמר: &quot;{{עברית|וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין}}&quot; {{הפניה|(שם ח,כז)}}. ואין ספק שזו דרגה נמוכה יותר מדרגת אלו שנאמר עליהם &quot;{{עברית|בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ}}&quot; {{הפניה|(במדבר יב,ו)}}, ולכן הסכמת האומה היא לסדר את {{עברית|ספר דניאל}} בכלל {{עברית|כתובים}} ולא ב{{עברית|נביאים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך {{עברית|דניאל}} תג'דה יטלק אלקול אנהא מנאמאת ואן כאן ירי פיהא מלאך ויסמע כלאמה, ויסמיהא מנאמאת ולו בעד עלמה מנהא מא עלם, קאל {{עברית|אדין בחזוא}} {{עברית|די ליליא רזא גלי}}, וקאל איצ'א {{עברית|באדין חלמא כתב וכו' חזי הוית בחזוי עם ליליא וכו' וחזוי ראשי יבהלונני}}, וקאל {{עברית|ואשתומם על המראה ואין מבין}}. ולא שך אן הד'ה רתבה דון רתבה' אלד'ין קיל פיהם {{עברית|בחלום אדבר בו}}, ולד'לך אג'מאע אלאמה עלי תרתיב {{עברית|ספר דניאל}} מן ג'מלה' {{עברית|כתובים}} לא מן {{עברית|נביאים}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לכן הסבתי את תשומת לבך לכך שסוג זה של נבואה שהגיע ל{{עברית|דניאל}} ו{{עברית|שלמה}}, אף על פי שהם ראו בו מלאך {{עברית|בחלום}}, הרי הם לא מצאו בנפשם שזוהי נבואה גמורה, אלא {{עברית|חלום}} המודיע דברים אמיתיים. זהו אם כן מסוג מי שמדבר {{עברית|ברוח הקדש}}, וזאת היא הדרגה השנייה. וכן בסידור {{עברית|כתבי הקדש}} לא הבדילו בין {{עברית|משלי וקהלת ודניאל ותִלִּים}} לבין {{עברית|רות}} או {{עברית|מגלת אסתר}} – {{עברית|הכל ברוח הקדש נכתבו}}. גם כל אלה נקראים &quot;נביאים&quot; על דרך ההכללה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלד'לך נבהתך אן הד'א אלנחו מן אלנבוה אלד'י אתי {{עברית|דניאל ושלמה}} ואן כאן ראי פיה {{עברית|מלאך בחלום}} פאנהמא לם יג'דא פי אנפסהמא אן תלך נבוה מחצ'ה, בל {{עברית|חלום}} ינבי בחקיקה' אמור, פהו מן קביל מן יתכלם {{עברית|ברוח הקדש}}, והד'ה הי אלמרתבה אלת'אניה. והכד'א פי תרתיב {{עברית|כתבי הקדש}} לם יג'עלוא פרקא בין {{עברית|משלי וקהלת ודניאל ותלים}} ובין {{עברית|מגלת רות}} או {{עברית|מגלת אסתר, הכל ברוח הקדש נכתבו}}, והאולא איצ'א כלהם יתסמון אנביא בעמום.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ג. חלום נבואי: ראיית משל בסמלים}}<br /> {{קו}}הדרגה השלישית{{קו}}והיא תחילת הדרגות של האומרים &quot;{{עברית|ויהי דבר ה' אלי}}&quot; וביטויים דומים במשמעות הזאת, היא שהנביא רואה משל {{עברית|בחלום}} עם כל התנאים האלה שנאמרו לעיל {{הפניה|(ב,לב)}} באשר למהותה האמיתית של הנבואה, וב{{עברית|חלום שלנבואה}} הזה עצמו מתברר לו פתרונו של המשל הזה, למה הוא מכוון, כמו רוב משלי {{עברית|זכריה}} כולם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלת'אלת'ה והי אול מראתב מן יקול {{עברית|ויהי דבר י&quot;י אלי}} ומא נחי מן אלעבאראת נחו הד'א אלמעני, הו אן ירי אלנבי מת'אלא {{עברית|בחלום}} ובתלך אלשראיט כלהא אלתי תקדמת פי חקיקה' אלנבוה, ופי נפס ד'לך אל{{עברית|חלום}} {{עברית|שלנבואה}} יבין לה מעני ד'לך אלמת'ל אי שי אריד בה, מת'ל אכת'ר אמת'אל {{עברית|זכריה}} כלהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ד. חלום נבואי: שמיעת דיבור בלא מראה}}<br /> {{קו}}הדרגה הרביעית{{קו}}שהוא שומע דיבור מפורש וברור {{עברית|בחלום שלנבואה}} ואיננו רואה את אומרו, כמו שקרה ל{{עברית|שמואל}} בתחילת ההתגלות שבאה אליו, כמו שביארנו {{הפניה|(ב,מד2)}} באשר לעניינו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלראבעה אן יסמע כלאמא {{עברית|בחלום שלנבואה}} משרוחא בין ולא ירי קאילה, כמא אעתרי {{עברית|שמואל}} פי אול וחי אתאה עלי מא בינאה מן אמרה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ה. חלום נבואי: שמיעת דיבור מדמות אדם}}<br /> {{קו}}הדרגה החמישית{{קו}}היא שמדבר אליו {{עברית|איש בחלום}}, כמו שנאמר בחלק מ{{עברית|נבואת יחזקאל}}: &quot;{{עברית|וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ: בֶּן אָדָם [}}רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ...]&quot; {{הפניה|(יחזקאל מ,ד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלכ'אמסה הי אן יכלמה {{עברית|איש בחלום}}, כמא קאל פי בעץ' {{עברית|נבואת יחזקאל וידבר אלי האיש בן אדם}} {{עברית|וכו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ו. חלום נבואי: שמיעת דיבור מדמות מלאך}}<br /> {{קו}}הדרגה השישית{{קו}}שמדבר אליו {{עברית|מלאך בחלום}}. זה הוא מצבם של רוב ה{{עברית|נביאים}}, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם}}&quot; {{הפניה|(בראשית לא,יא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלסאדסה אן יכלמה {{עברית|מלאך}} {{עברית|בחלום}}, והד'ה חאלה' אכת'ר אל{{עברית|נביאים}}, כקולה {{עברית|ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום}} {{עברית|}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ז. חלום נבואי: שמיעת דיבור מדמות ה'}}<br /> {{קו}}הדרגה השביעית{{קו}}שהוא רואה ב{{עברית|חלום שלנבואה}} כאילו הוא יתעלה מדבר אליו, כדברי {{עברית|ישעיה}}: &quot;{{עברית|רָאִיתִי אֶת ה'}} {{עברית|[}}יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל... וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל ה' אֹמֵר] {{עברית|וַיֹּאמֶר אֶת מִי אֶשְׁלַח}} {{עברית|[}}וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ&quot; {{הפניה|(ישעיהו ו,א-ח; ושם: וָאֶרְאֶה; וחסר &quot;וַיֹּאמֶר&quot;)}}, וכדברי {{עברית|מיכיהו בן ימלא}}: &quot;{{עברית|רָאִיתִי אֶת ה'}} {{עברית|[}}יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר ה'...]&quot; {{הפניה|(מלכים-א כב,יט-כ)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלסאבעה אן ירי פי {{עברית|חלום שלנבואה}} כאנה תעלי יכלמה, כקול {{עברית|ישעיה ראיתי את י&quot;י וכו' ויאמר את מי אשלח וכו'}}, וכקול {{עברית|מיכיהו בן ימלא ראיתי את י&quot;י וכו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ח. מראה הנבואה: ראיית משל בסמלים}}<br /> {{קו}}הדרגה השמינית{{קו}}שבאה אליו התגלות {{עברית|במראה הנבואה}} והוא רואה משלים, כ{{עברית|אברהם במראה בין הבתרים}} {{הפניה|(בראשית טו,ט-י)}}, כי המשלים האלה היו {{עברית|במראה}} ביום, כמו שהתבאר {{הפניה|(ב,מא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלת'אמנה אן יאתיה וחי {{עברית|במראה הנבואה}} וירי אמת'אלא {{עברית|כאברהם במראה בין הבתרים}}, לאן תלך אלאמת'אל כאנת {{עברית|במראה}} נהארא כמא תבין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ט. מראה הנבואה: שמיעת דיבור בלא מראה}}<br /> {{קו}}הדרגה התשיעית{{קו}}שהוא שומע דיבור {{עברית|במראה}}, כמו שנאמר אצל {{עברית|אברהם}}: &quot;{{עברית|וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה}}&quot; {{הפניה|(בראשית טו,ד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלתאסעה אן יסמע כלאמא {{עברית|במראה}}, כמא ג'א פי {{עברית|אברהם והנה דבר י&quot;י אליו לאמר לא יירשך זה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|י. מראה הנבואה: שמיעת דיבור מדמות אדם}}<br /> {{קו}}הדרגה העשירית{{קו}}שהוא רואה {{עברית|איש}} המדבר אליו {{עברית|במראה הנבואה}}, כ{{עברית|אברהם}} גם כן ב{{עברית|אלוני ממרא}} {{הפניה|(שם יח,א ואילך)}} וכ{{עברית|יהושע}} ב{{עברית|יריחו}} {{הפניה|(יהושע ה,יג-טו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלעאשרה אן ירי {{עברית|איש}} יכלמה {{עברית|במראה הנבואה,}} כ{{עברית|אברהם}} איצ'א פי {{עברית|אילוני ממרא}} וכ{{עברית|יהושע}} פי {{עברית|יריחו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|יא. מראה הנבואה: שמיעת דיבור מדמות מלאך}}<br /> {{קו}}הדרגה האחת עשרה{{קו}}שהוא רואה {{עברית|מלאך}} המדבר אליו {{עברית|במראה}}, כ{{עברית|אברהם בשעת העקידה}} {{הפניה|(בראשית כב,יא;טו)}}. זאת לדעתי דרגת הנביאים העליונה ביותר שהכתובים העידו על מצבם, לאחר שנקבע מה שנקבע על שלמות המעלות השכליות של האדם כפי שמחייב העיון, ולאחר הוצאת {{עברית|משה רבינו}} מן הכלל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמרתבה אלחאדיה' עשרה אן ירי {{עברית|מלאך}} יכלמה {{עברית|במראה כאברהם בשעת העקידה}}. והד'ה ענדי אעלי מראתב אלנביין אללד'ין שהדת אלכתב בחאלהם, בעד תקריר מא תקרר מן כמאל נטקיאת אלשכ'ץ עלי מא יוג'בה אלנט'ר, ובעד אלאסתת'ני ב{{עברית|משה רבינו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}25&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|במראה נבואה יש יותר כוח שכלי ופחות כוח מדמה}}<br /> {{קו}}אשר לשאלה האם ייתכן שהנביא יראה גם {{עברית|במראה הנבואה}} כאילו ה' פונה אליו בדיבור – דבר זה אינו סביר בעיניי, כי יכולת פעולתו של הכוח המדמה אינה מגיעה לכך, ולא מצאנו מצב כזה בשאר הנביאים. לכן ביאר ב{{עברית|תורה}} ואמר: &quot;{{עברית|בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ}}&quot; {{הפניה|(במדבר יב,ו)}}: הקצה את ה&quot;{{עברית|דבור}}&quot; &quot;{{עברית|בחלום}}&quot; בלבד, והקצה ל&quot;{{עברית|מראה}}&quot; את ההידבקות בשכל (הפועל) ובשפעו, והם דבריו &quot;{{עברית|אֵלָיו אֶתְוַדָּע}}&quot;, שהוא 'התפעל' של {{עברית|ידע}}, ולא אמר במפורש שיש ב{{עברית|מראה}} שמיעת דיבור מאת ה'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא הל ימכן אן ירי אלנבי איצ'א {{עברית|במראה הנבואה}} כאן אללה יכ'אטבה פהו בעיד ענדי, ולא תצל קוה' פעל אלמתכ'יילה לד'לך, ולא וג'דנא הד'ה אלחאלה פי סאיר אלנביין, ולהד'א ביין פי אל{{עברית|תורה}} וקאל {{עברית|במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו}} ג'על אל{{עברית|דבור}} {{עברית|בחלום}} פקט, וג'על לל{{עברית|מראה}} אתצאל אלעקל ופיצ'ה והו קולה {{עברית|אליו אתודע}}, לאנה אפתעאל מן {{עברית|ידע}}, ולם יצרח באן פי אל{{עברית|מראה}} סמאע כלאם מן אללה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}26&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שתי אפשרויות לכך שדיבור מיוחס רק לחלום}}<br /> {{קו}}כיוון שמצאתי כתובים המעידים על דיבור שהנביא שמע, ומבואר שזה {{עברית|במראה}}, אמרתי על דרך ההשערה{{קו}}{{אינדקס|א)}} שייתכן שהדיבור הזה שנשמע {{עברית|בחלום}} ולא ייתכן כמותו {{עברית|במראה}} – משמעו שהוא מדמיין שה' הוא שפונה אליו בדברים. כל זאת בהליכה אחר הפשט (&quot;החיצוניות&quot;).{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויכול האומר לומר שכל {{עברית|מראה}} שתמצא בו שמיעת דיבור – תהיה תחילת הדבר הזה {{עברית|מראה}} ואחר כך יסתיים באובדן ההכרה וייעשה {{עברית|חלום}}, כמו שביארנו {{הפניה|(ב,מא)}} על מה שנאמר &quot;{{עברית|וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם}}&quot; {{הפניה|(בראשית טו,יב)}}, ודבריהם (של חז&quot;ל) &quot;{{עברית|זו תרדמה שלנבואה}}&quot; {{הפניה|(בראשית רבה יז,ה)}}. ויהיה כל דיבור שיישמע, בכל אופן שיישמע, {{עברית|בחלום}} בלבד, כמו שאמר הכתוב: &quot;{{עברית|בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ}}&quot; {{הפניה|(במדבר יב,ו)}}. ואילו ב{{עברית|מראה הנבואה}} – אין משיגים בו אלא משלים או היקשרויות שכליות המביאות להשגת דברי חכמה כגון אלה המושגים בעיון כמו שביארנו {{הפניה|(ב,לח)}}, והם דבריו &quot;{{עברית|בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע}}&quot; {{הפניה|(במדבר שם)}}. לפי הפרשנות {{מונח|תאויל}} האחרונה תהיינה דרגות הנבואה שמונה דרגות, כשהעליונה בהן והשלמה ביותר היא שיתנבא {{עברית|במראה}} באופן כללי, אפילו דיבר אליו {{עברית|איש}} כמו שצוין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא וג'דת נצוץ תשהד בכלאם סמעה אלנבי ובין אן ד'לך {{עברית|במראה}}, קלת עלי ג'הה' אלחדס אנה ימכן אן יכון הד'א אלכלאם אלד'י יסמע {{עברית|בחלום}} ולא יצח מת'לה {{עברית|במראה}} הו אן יכון אללה הו אלד'י יכ'ייל לה אנה יכ'אטבה, הד'א כלה עלי ג'הה' תבע אלט'אהר. וימכן אן יקול אלקאיל אן כל {{עברית|מראה}} תג'ד פיה סמאע כ'טאב יכון אול ד'לך אלאמר {{עברית|מראה}}, ת'ם אנתהי ללאסתגראק וצאר {{עברית|חלום}} כמא בינא פי קולה {{עברית|ותרדמה נפלה על אברם}}, וקולהם {{עברית|זו תרדמה שלנבואה}}, ויכון כל כלאם יסמע עלי אי וג'ה סמע אנמא כאן {{עברית|בחלום}} כמא ג'א אלנץ {{עברית|בחלום אדבר בו}}, ואמא פי {{עברית|מראה הנבואה}} פלא ידרך פיה אלא אמת'אלא או אתצאלאת עקליה תחצל אמורא עלמיה שבה אלתי תחצל ען אלנט'ר כמא בינא, והו קולה {{עברית|במראה אליו אתודע}}. פבחסב הד'א אלתאויל אלאכ'יר תכון מראתב אלנבוה ת'מאן מראתב, ואעלאהא ואכמלהא אן יתנבא {{עברית|במראה}} עלי אלתג'מיל ולו כלמה {{עברית|איש}} כמא ד'כר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}27&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שמיעת הדיבור מה' נעשית באמצעות הכוח המדמה}}<br /> {{קו}}שמא תקשה עליי ותאמר: מנית בדרגות הנבואה {{הפניה|(בדרגה 7)}} שהנביא שומע את הדיבור מאת ה' המדבר אליו, כ{{עברית|ישעיה}} ו{{עברית|מיכיהו}} – וכיצד דבר זה ייתכן, והרי יסוד מוסד אצלנו שכל נביא שומע את הדיבור רק באמצעות מלאך, מלבד {{עברית|משה רבינו}} שנאמר בו &quot;{{עברית|פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ}}&quot; {{הפניה|(במדבר יב,ח)}}? דע לך שכך הוא הדבר, ושהאמצעי כאן הוא הכוח המדמה. כי הוא שומע את ה' מדבר אליו רק {{עברית|בחלום שלנבואה}}, בעוד {{עברית|משה רבינו}} – &quot;{{עברית|מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים}}&quot; {{הפניה|(שמות כה,כב)}}, בלי שימוש בכוח המדמה. כבר ביארנו ב{{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(יסודי התורה ז,ו)}} את ייחודי הנבואה ההיא, ופירשנו את המשמעות של &quot;{{עברית|פֶּה אֶל פֶּה}}&quot;, ושל &quot;{{עברית|כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ}}&quot; {{הפניה|(שמות לג,יא)}} וזולתם. הבן זאת משם, ואין צורך לחזור על מה שכבר נאמר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולעלך תעתרצ'ני ותקול קד עדדת פי מראתב אלנבוה אן יכון אלנבי יסמע אלכ'טאב מן אללה יכ'אטבה כ{{עברית|ישעיה}} ו{{עברית|מיכיהו}}, וכיף יכון הד'א וקאעדתנא אן כל נבי אנמא יסמע אלכ'טאב בוסאטה' מלאך אלא {{עברית|משה רבינו}} אלד'י קיל פיה {{עברית|פה אל פה אדבר בו}}, פלתעלם אן אלאמר כד'לך, ואן אלואסטה הנא הי אלקוה אלמתכ'ילה, לאנה אנמא יסמע אן אללה כלמה {{עברית|בחלום שלנבואה}}, ו{{עברית|משה רבנו מעל הכפרת מבין שני הכרובים}} דון תצרף אלקוה אלמתכ'ילה. וקד בינא פי {{עברית|משנה תורה}} פצול תלך אלנבוה, ושרחנא מעני {{עברית|פה אל פה}}, ו{{עברית|כאשר ידבר איש אל רעהו}}, וגיר ד'לך, פתפהמה מן הנאך, פלא חאג'ה לתכראר מא קד קיל:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%97&diff=412 חלק ב, פרק כח 2022-07-25T13:12:12Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק כח}}<br /> {{כותרת|ראיות מן המקרא שהעולם נצחי}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המחשבה השגויה ששלמה המלך האמין בקדמות העולם}}<br /> {{קו}}רבים מאנשי דתנו חשבו ש{{עברית|שלמה}} עליו השלום האמין בקדמות העולם. וזה פלא: איך אפשר לדמיין שאדם מאנשי תורת {{עברית|משה רבינו}} יאמין בקדמות? ואם ידמה מישהו בלבו שזו סטייה מצדו מעיקרי הדת, חס ושלום – איך קיבלו זאת ממנו כל הנביאים וה{{עברית|חכמים}} ולא תקפו אותו על כך ולא גינוהו לאחר מותו כמו שהתחייב על &quot;{{עברית|נָשִׁים נָכְרִיּוֹת}}&quot; {{הפניה|(מלכים-א יא,א)}} וזולתן?&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כת'יר מן אהל שריעתנא ט'נוא אן {{עברית|שלמה}} עליה אלסלאם יעתקד אלקדם. והד'א עג'ב, כיף יתכ'ייל אן אנסאנא יכון מן אהל שריעה' {{עברית|משה רבינו}} יעתקד אלקדם. פאן תוהם שכ'ץ אן ד'לך נשוז מנה ועיאד'א באללה ען ארא אלשריעה, פכיף קבל ד'לך מנה כאפה' אלאנביא ואל{{עברית|חכמים}} ולא נאזעוה פי ד'לך ולא ד'מוה בעד מותה כמא וג'ב פי {{עברית|נשים נכריות}} וגירהן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מה שהביא למחשבת השווא הזאת לגביו הוא דברי ה{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}}: &quot;{{עברית|בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו נוטים לדברי מינים}}&quot; {{הפניה|(ויקרא רבה כח,א ועוד)}}. וכן הוא הדבר בלי ספק, כוונתי שבפשט (&quot;חיצוניות&quot;) הספר הזה יש דברים הנוטים לדעות זרות {{מונח|גריב}} לדעות התורה, הזקוקים לפרשנות {{מונח|תאויל}}. אך הקדמות אינה בכללם, ואין לו פסוק המורה עליה, ואין בו בשום אופן פסוק מפורש על קיומו של העולם מאז ומקדם. אך יש לו פסוקים המורים על קיומו לעד, וזה נכון. כאשר ראו פסוקים המורים על קיומו לעד, חשבו שהוא מאמין שאין הוא מחודש – ואין הדבר כן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואנמא דעא אלי תוהם הד'א עליה, קול אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל בקשו לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו נוטים לדברי מינים}}, וכד'לך הו אלאמר בלא שך, אעני אן פי ט'אהר ד'לך אלכתאב אמור תנחו נחו ארא גריבה ען ארא אלשריעה תחתאג' אלי תאויל, וליס אלקדם מן ג'מלתהא, ולא לה נץ ידל עליה, ולא יוג'ד לה בוג'ה נץ ג'לי פי אזליה' אלעאלם, ואנמא לה נצוץ תדל עלי תאבידה וד'לך צחיח, פלמא ראוא נצוצא תדל עלי אבדיתה ט'נוא אנה יעתקד אנה גיר מחדת', וליס אלאמר כד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הדגמת השגיאה וההבנה הנכונה: עולם חדש ונצחי}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|כשל הפרשנות)}} לשונו על הקיום לעד הוא דבריו: &quot;{{עברית|וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת}}&quot; {{הפניה|(קהלת א,ד)}}. עד כדי כך שמי שלא הרגיש בנקודה הזאת נאלץ לומר: &quot;בפרק הזמן שהוקצב לה&quot;. וכן הם אומרים על דבריו יתעלה &quot;{{עברית|עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ}} [זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ]&quot; {{הפניה|(בראשית ח,כב)}}, שהוא למשך שנותיה שנגזרו לה.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ניצחת לרמב&quot;ם)}} מי ייתן וידעתי מה יאמרו על דברי {{עברית|דוד}}: &quot;{{עברית|יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד}}&quot; {{הפניה|(תהילים קד,ה)}}! ואם גם דבריו &quot;{{עברית|עוֹלָם וָעֶד}}&quot; אינם מצביעים על קיום לעד, כי אז גם לאלוה יש משך זמן מסוים, כי הכתוב אמר על נצחיותו יתעלה &quot;{{עברית|ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד}}&quot; {{הפניה|(שמות טו,יח ועוד)}}. מה שאתה יודע הוא, ש&quot;{{עברית|עולם}}&quot; אינו מצביע על נצחיות אלא כאשר מצטרף אליו &quot;{{עברית|עד}}&quot;: אם לאחריו, כדבריו &quot;{{עברית|עולם ועד}}&quot;, או לפניו, כדבריו &quot;{{עברית|עד עולם}}&quot;. אם כן דברי {{עברית|שלמה}} &quot;{{עברית|לְעוֹלָם עֹמָדֶת}}&quot; הם למטה מדברי {{עברית|דוד}} &quot;{{עברית|בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא נצה פי אלתאביד פקולה {{עברית|והארץ לעולם עומדת}}, חתי אלתג'א מן לם ישער בהד'ה אלנכתה אן יקול אלמדה אלמקדרה להא. וכד'לך יקולון פי קולה תעלי {{עברית|עוד כל ימי הארץ}} אנה טול עמרהא אלמקדר להא. פיא לית שערי מא יקאל פי קול {{עברית|דוד יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד}}, פאן כאן קולה איצ'א {{עברית|עולם ועד}} לא יעטי אלתאביד פאלאלאה אד'א' לה מדה' מא, לאן אלנץ פי תאבידה תעלי {{עברית|י&quot;י ימלוך לעולם ועד}}. ואלד'י תעלמה, אן {{עברית|עולם}} לא יעטי אלתאביד אלא מתי אקתרן בה {{עברית|עד}}, אמא בעדה מת'ל קולה {{עברית|עולם ועד}}, או קבלה מת'ל קולה {{עברית|עד עולם}}. פאד'א' קול {{עברית|שלמה לעולם עומדת}} דון קול {{עברית|דוד בל תמוט עולם ועד}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עולם מחודש וחוקי נצח}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|דוד}} עליו השלום כבר ביאר והבהיר את קיומם של השמים לעד והתמדת חוקיהם וכל מה שבהם במצב שלא ישתנה, ואמר: &quot;{{עברית|הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם [}}הַלְלוּהוּ בַּמְּרוֹמִים. הַלְלוּהוּ כָל מַלְאָכָיו הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָו. הַלְלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר. הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם. יְהַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'] {{עברית|כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ. וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר}}&quot; {{הפניה|(תהילים קמח,א-ו)}}. כוונתו שהחוקים האלה שחקק לא ישתנו לעולם. כי ה&quot;{{עברית|חוק}}&quot; הזה הוא רמז ל{{עברית|חֻקות שמים וארץ}} שנזכרו קודם לכן, אלא שביאר שהם נבראים, ואמר: &quot;{{עברית|כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ביין {{עברית|דוד}} ע&quot;אס ואוצ'ח אבדיה' אלסמא ודואם רסומהא וכל מא פיהא עלי חאל לא תתגיר, וקאל {{עברית|הללו את י&quot;י מן השמים וכו' כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור}}, יעני אן הד'ה אלרסום אלתי רסמהא לא תתגייר אבדא, לאן הד'א אל{{עברית|חוק}} אשארה אלי {{עברית|חקות שמים וארץ}} אלמתקדם ד'כרהא, לכנה בין אנהא מכ'לוקה וקאל {{עברית|כי הוא צוה ונבראו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ו{{עברית|ירמיה}} עליו השלום אמר: &quot;{{עברית|בּוֹרֵא}} {{עברית|שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה [}}רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.] {{עברית|אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה' גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי}} [לְפָנַי כָּל הַיָּמִים]&quot; {{הפניה|(ירמיהו לא,לד-לה; ושם: נֹתֵן שֶׁמֶשׁ)}}. הרי שגם הוא אמר במפורש שאף על פי שהם, כלומר החוקים האלה, נבראים, הרי הם לא ימושו. אם כן כשחוקרים אחר העניין מגלים אותו (גם) מחוץ לדברי {{עברית|שלמה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקאל {{עברית|ירמיה}} ע&quot;אס {{עברית|בורא}} {{עברית|שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וכו' אם ימושו החקים האלה מלפני נאם י&quot;י גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי}}, פקד צרח איצ'א הד'א באנהא ואן כאנת מכ'לוקה אעני הד'ה אלרסום פאנהא לא תמוש. ואד'א תתבע הד'א וג'ד פי גיר כלאם {{עברית|שלמה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;גם {{עברית|שלמה}} ציין שמעשי האלוה האלה, כלומר העולם ומה שבו,{{קו}}{{אינדקס|קביעות)}} יציבים בטבעם לנצח אף על פי שהם נוצרו. הוא אמר: &quot;{{עברית|כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים – הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם; עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ}}&quot; {{הפניה|(קהלת ג,יד)}}. הרי שהודיע ב{{עברית|פסוק}} הזה שהעולם נוצר על ידי האלוה ושהוא קיים לעד.{{קו}}{{אינדקס|שלמות)}} הוא גם נתן טעם לקיומו לעד, והם דבריו: &quot;{{עברית|עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ}}&quot;; הרי זה טעם לכך שהוא &quot;{{עברית|יִהְיֶה לְעוֹלָם}}&quot;. כאילו הוא אומר שהדבר המשתנה – אינו משתנה אלא בשל חסרון שיש בו, כדי שיושלם, או תוספת שיש בו שאין בה צורך, כדי שהתוספת הזאת תחסר. אך מעשי האלוה, מכיוון שהם בתכלית השלמות ולא ייתכן לא תוספת עליהם ולא חסרון מהם – הרי שהם יישארו יציבים כפי שהם בהכרח, כי לא ייתכן קיומו של מניע לשינויָם.{{קו}}{{אינדקס|סדירות)}} הוא כאילו נתן גם תכלית מסוימת למה שנמצא, או התנצל על מה שמשתנה, בסוף ה{{עברית|פסוק}}, בדבריו: &quot;{{עברית|וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו}}&quot; {{הפניה|(שם)}}, וכוונתו לחידוש הנסים. בדבריו לאחר מכן: &quot;{{עברית|מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה}} {{עברית|[}}וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה] {{עברית|וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף}}&quot; {{הפניה|(שם,טו; ושם: מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא)}} הוא אומר שהוא יתעלה רוצה שהמציאות תמשיך ושמרכיביה יבואו זה אחר זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד ד'כר איצ'א {{עברית|שלמה}} אן הד'ה אעמאל אלאלאה אעני אלעאלם ומא פיה ת'אבתה עלי טביעתהא ללאבד ואן כאנת מצנועה, קאל {{עברית|כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע}}, פקד אכ'בר פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} באן אלעאלם מן צנע אלאלאה ואנה אבדי, ואעטא אלעלה איצ'א פי אבדיתה והו קולה {{עברית|עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע}}, פאן הד'א עלה לכונה {{עברית|יהיה לעולם}}, כאנה יקול אן אלשי אלד'י יגיר אנמא יגיר מן אג'ל נקץ פיה פיתמם, או זיאדה פיה לא חאג'ה אליהא פתחד'ף תלך אלזיאדה, אמא אפעאל אלאלאה אד' והי פי גאיה' אלכמאל ולא ימכן אלזיאדה פיהא ולא אלנקצאן מנהא פהי תת'בת עלי מא הי עליה צ'רורה, אד' לא ימכן דאעי לתגיירהא, וכאנה איצ'א אעטי גאיה מא פי מא וג'ד, או אעתד'ר עמא יתגייר פי תמאם אל{{עברית|פסוק}} פי קולה {{עברית|והאלהים עשה שייראו מלפניו}}, יעני חדות' אלמעג'זאת. וקולה בעד ד'לך {{עברית|מה שהיה הוא שיהיה וכו' והאלהים}} {{עברית|יבקש את נרדף}}, יקול אנה יריד תעלי אסתמראר אלוג'וד ותתאבע בעצ'ה לבעץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלמות היצירה נובעת מחכמה אלוהית}}<br /> {{קו}}אשר למה שהזכיר לגבי שלמות מעשי האלוה, ושאין שום אפשרות לתוספת עליהם ולא לחסרון מהם – כבר ציין זאת במפורש אדון החכמים, ואמר: &quot;{{עברית|הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ}}&quot; {{הפניה|(דברים לב,ד).}} כוונתו שכל מעשיו, כלומר ברואיו, הם בתכלית השלמות ואין מעורב בהם שום חסרון, ואין בהם עודף ולא דבר שאין בו צורך. וכן כל מה שנגזר לברואים האלה ומהם – כולו צדק גמור ונובע מגזירת משפטו, כמו שיתבאר בחלק מפרקי חיבור זה {{הפניה|(בפרקים הדנים בהשגחה, כגון: ג:יב,יז,כד,כה,נג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא הד'א אלד'י ד'כרה מן כמאל אפעאל אלאלאה ואנהא לא וג'ה אמכאן ללזיאדה עליהא ולא ללנקצאן מנהא פקד צרח בה סייד אלעאלמין וקאל {{עברית|הצור תמים פעלו}}, יעני אן אפעאלה כלהא אעני מכ'לוקאתה עלי גאיה' אלכמאל לא ישובהא נקץ אצלא, ולא פיהא פצ'לא ולא שי גיר מחתאג' אליה, וכד'לך כל מא ינקצ'י פי תלך אלמכ'לוקאת וענהא כלה עדל מחץ' ותאבע למקתצ'א חכמה, כמא סיבין פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%95&diff=407 חלק ב, פרק כו 2022-07-25T08:00:18Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק כו}}<br /> {{כותרת|ניתוח מדרש תמוה בעניין הקדמות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אמירות תמוהות בשם רבי אליעזר}}<br /> {{קו}}ראיתי דברים של {{עברית|ר' אליעזר הגדול}} ב{{עברית|פרקים}} המפורסמים הידועים כ&quot;{{עברית|פרקי ר' אליעזר}}&quot;, שמעולם לא ראיתי מופלאים {{מונח|גריב}} מהם בדברי אף אחד מן ההולכים אחר תורת {{עברית|משה רבינו}}. שְמע את נוסח דבריו: &quot;{{עברית|שמים מאי זה מקום נבראו? מאור לבושו לקח ונטה כשמלה, והיו נמתחין והולכין, שנאמר: 'עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה'}} {{הפניה|(תהילים קד,ב)}}. {{עברית|הארץ מֵאֵי זה מקום נבראת? משלג שתחת כסא כבודו לקח וזרק, שנאמר: 'כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ'}} {{הפניה|(איוב לז,ו)}}&quot; {{הפניה|(פרקי דרבי אליעזר פרק ג)}}. זה לשון המימרה שנאמרה שם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ראית ל{{עברית|ר' אליעזר הגדול}} כלאמא פי אל{{עברית|פרקים}} אלמשהורה אלמעלומה ב{{עברית|פרקי ר' אליעזר}} לם אר קט אגרב מנה פי כלאם אחד ממן תבע שריעה' {{עברית|משה רבינו}}, וד'לך אנה קאל כלאם אסמע נצה, קאל, {{עברית|שמים מאי זה מקום נבראו, מאור לבושו לקח ונטה כשמלה והיו נמתחין והולכין שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, הארץ}} {{עברית|מאי זה מקום נבראת, משלג שתחת כסא כבודו לקח וזרק שנאמר כי לשלג יאמר הוא}} {{עברית|ארץ}}. הד'א נץ הד'א אלקול אלמקול הנאך,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מי ייתן וידעתי מה האמין ה{{עברית|חכם}} הזה! האם הוא האמין שלא ייתכן שדבר יבוא למציאות מן האין, ושבהכרח יש חומר שמתהווה ממנו מה שמתהווה, ולכן חקר על השמים והארץ {{עברית|מהיכן נבראו}}? ומה השיג מן התשובה הזאת? הרי מתחייב שייאמר לו: &quot;{{עברית|ואור לבושו מהיכן נברא? ושלג שתחת כסא הכבוד מהיכן נברא? וכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא?}}&quot;. ואם כוונתו ב&quot;{{עברית|אור לבושו}}&quot; היא לדבר שאינו נברא (=חומר קדום), וכן &quot;{{עברית|כסא הכבוד}}&quot; אינו נברא – דבר זה מוזר מאוד, כי אם כן הרי הוא מודה בקדמות העולם, אמנם לדעת אפלטון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;יא לית שערי הד'א אל{{עברית|חכם}} איש אעתקד, הל אעתקד אנה מן אלמחאל אן יוג'ד שי מן לא שי ולא בד מן מאדה יתכון מנהא מא יתכון ולד'לך טלב ללסמא ואלארץ' {{עברית|מהיכן נבראו}}, ואי שי חצל מן הד'א אלג'ואב, ילזם אן יקאל לה {{עברית|ואור לבושו מהיכן נברא, ושלג שתחת כסא הכבוד מהיכן נברא, וכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא}}. פאן כאן יריד ב{{עברית|אור לבושו}} שי גיר מכ'לוק וכד'לך {{עברית|כסא הכבוד}} גיר מכ'לוק פהד'א שניע ג'דא, פיכון קד אקר בקדם אלעאלם גיר אנה עלי ראי אפלאטון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;על היותו של {{עברית|כסא הכבוד}} מן הנבראים דיברו ה{{עברית|חכמים}}, אם כי באופן מפליא: {{מונח|עג'יב}} הם אמרו שהוא נברא לפני בריאת העולם. אמנם בלשונות הכתובים לא נזכרה לגביו בריאה בכלל, מלבד דברי {{עברית|דוד}} &quot;{{עברית|ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְאוֹ}}&quot; {{הפניה|(תהילים קג,יט)}}, והם דברים שבהחלט סובלים פרשנות. {{מונח|תאויל}} אשר לנצחיותו, נאמר עליה בפסוקים: &quot;{{עברית|אַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר}}&quot; {{הפניה|(איכה ה,יט)}}. אם {{עברית|ר' אליעזר}} האמין בקדמות ה{{עברית|כסא}}, הרי שהוא תואר לה', ולא גוף נברא; איך אם כן ייתכן שדבר יתהווה מִתואר? ומפליאים ביותר הם דבריו &quot;{{עברית|אור לבושו}}&quot;. כללו של דבר: אלה דברים המשבשים מאוד מאוד את האמנותיו של המאמין בתורה המלומד, ולא התבררה לי לגביהם פרשנות {{מונח|תאויל}} משביעת רצון. הזכרתי לך אותם רק כדי שלא תטעה בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא כון {{עברית|כסא הכבוד}} מן אלמכ'לוקאת פאל{{עברית|חכמים}} ינצוא בד'לך לכן עלי וג'ה עג'יב, קאלוא אנה כ'לק קבל כ'לק אלעאלם. אמא נצוץ אלכתב פלם תד'כר פיה כ'לק בוג'ה, סוי קול {{עברית|דוד י&quot;י בשמים הכין כסאו}}, והו קול יחתמל אלתאויל ג'דא. אמא אלתאביד פיה פמנצוץ {{עברית|אתה י&quot;י לעולם תשב כסאך לדור ודור}}. פאן כאן {{עברית|ר' אליעזר}} יעתקד קדם אל{{עברית|כסא}} פיכון אד'א צפה ללה לא ג'סם מכ'לוק, פכיף ימכן אן יתכון שי מן צפה. ואעג'ב שי קולה {{עברית|אור לבושו}}, ובאלג'מלה הו כלאם ישוש עלי אלמתשרע אלעאלם אעתקאדה ג'דא ג'דא, ולא תביין לי פיה תאויל מקנע, ואנמא ד'כרתה לך לאן לא תגלט פיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שני סוגים של חומר ראשון: שפל ועליון}}<br /> {{קו}}אך מכל מקום הוא הועיל לנו בכך תועלת גדולה, כי הוא אמר במפורש שחומר השמים אינו חומר הארץ, ושהם שני חומרים נבדלים זה מזה מאוד: האחד מיוחס לו יתעלה בשל נעלותו ורוממותו, והוא &quot;{{עברית|מאור לבושו}}&quot;; והחומר השני רחוק מאורו יתעלה ומזהרו, והוא החומר התחתון, ואמר שהוא &quot;{{עברית|משלג שתחת כסא הכבוד}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולכנה עלי חאל קד אפאדנא בה פאידה עט'ימה, אנה צרח אן מאדה' אלסמא גיר מאדה' אלארץ', ואנהמא מאדתאן מתבאינתאן ג'דא, אלואחדה מנסובה לה תעלי לרפעתהא וג'לאלתהא והי {{עברית|מאור לבושו}}, ואלמאדה אלאכ'רי בעידה ען נורה תעאלי ובהאיה והי אלמאדה אלספליה וג'עלהא {{עברית|משלג שתחת כסא הכבוד}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;זה מה שגרם לי לפרש את דברי ה{{עברית|תורה}} &quot;[וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] {{עברית|וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר}} [וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר]&quot; {{הפניה|(שמות כד,ט-י)}}, שהם השיגו ב{{עברית|מראה הנבואה}} הזה את מהותו האמיתית של החומר הראשון התחתון. כי {{עברית|אנקלוס}} פירש את &quot;{{עברית|רגליו}}&quot; כמתייחס ל{{עברית|כסא}}, כמו שביארתי לך {{הפניה|(א,כח3)}}, ואילו הוא אמר במפורש שהלבן ש{{עברית|תחת הכסא}} הוא חומר הארץ.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'א הו אלד'י ג'עלני אן אתאול קול אל{{עברית|תורה}} {{עברית|ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר}} אנהם אדרכוא פי ד'לך {{עברית|מראה}} {{עברית|הנבואה}} חקיקה' אלמאדה אלאולי אלספליה, לאן {{עברית|אנקלוס}} ג'על {{עברית|רגליו}} עאידא עלי אל{{עברית|כסא}} כמא ביינת לך, והד'א צרח אן ד'לך אלאביץ' אלד'י {{עברית|תחת}} {{עברית|הכסא}} הו מאדה' אלארץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{עברית|ר' אליעזר}} חזר ואמר במפורש את העניין הזה עצמו, כלומר שהם שני חומרים, עליון ותחתון, ושאין חומר הכול אחד. זהו סוד גדול שאין להקל ראש בכך שגדולי {{עברית|חכמי ישראל}} אמרו אותו במפורש, כי הוא סוד מסודות המציאות ו{{עברית|סתר}} מ{{עברית|סתרי תורה}}. ב{{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(יב,יא)}} אמרו: &quot;{{עברית|ר' אליעזר אומר: כל מה שיש בשמים – ברייתו מן השמים; וכל מה שיש בארץ – ברייתו מן הארץ}}&quot;. התבונן כיצד אמר לך ה{{עברית|חכם}} הזה במפורש שהחומר של כל מה שבארץ הוא חומר אחד משותף – כוונתי לכל מה שמתחת לגלגל הירח – ושחומר כל השמים ומה שבהם הוא חומר אחר שאינו זה. ב{{עברית|פרקיו}} אלה הוא ביאר את הנקודה הנוספת הזאת, כוונתי לרוממות החומר הזה וקרבתו אליו (=לאל), וחסרון (החומר) האחר, וכן תחום מקומו. דע זאת אם כן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד כרר {{עברית|ר' אליעזר}} הד'א אלמעני בעינה וצרח בה אעני כונהא מאדתין עלויה וספליה, ואן ליס מאדה' אלכל ואחדה, והד'א סר עט'ים לא תתהאון בתצריח כברא {{עברית|חכמי ישראל}} בה, לאנה סר מן אסראר אלוג'וד ו{{עברית|סתר}} מן {{עברית|סתרי תורה}}, פי {{עברית|בראשית רבה}} קאלוא {{עברית|ר' אליעזר אומר כל מה שיש בשמים ברייתו}} {{עברית|מן השמים וכל מה שיש בארץ ברייתו}} {{עברית|מן הארץ}}. פתאמל כיף צרח לך הד'א אל{{עברית|חכם}} אן מאדה' כל מא פי אלארץ' מאדה ואחדה משתרכה אעני כל מא דון פלך אלקמר, ומאדה' כל אלסמאואת ומא פיהא מאדה אכ'רי ליסת הד'ה, וביין פי {{עברית|פרקיו}} הד'ה אלנכתה אלזאידה אעני ג'לאלה' תלך אלמאדה וקרבהא מנה, ונקצאן הד'ה, וחיז מוצ'עהא איצ'א פאעלם הד'א:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%90&diff=406 חלק ב, פרק יא 2022-07-10T11:44:28Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק יא}}<br /> {{כותרת|הצידוק לדגם היקום ושרשרת השפע}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הדגם האסטרונומי ומטרתו}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|לא הוכחה)}} דע שהעניינים האסטרונומיים האלה שצוינו – אם יקרא אותם ויבין אותם אדם הבקי רק במתמטיקה בלבד, יחשוב שהם הוכחה חותכת שכך הם צורת הגלגלים ומספרם. אך אין הדבר כך, ולא זה המבוקש במדע האסטרונומיה. אלא מהם דברים מוכחים שהם כך, כמו שהוכח שמסלול השמש הוא מסלול הנוטה מקו המשווה, ובזה אין ספק. אך אין הוכחה אם יש לה גלגל אקסצנטרי (&quot;גלגל מחוץ למרכז&quot;) או אפיציקל (&quot;גלגל היקף&quot;).{{קו}}{{אינדקס|דגם)}} אין זה משנה לאסטרונום, כי מטרתו של המדע הזה היא להציע דגם שבו כל כוכב נע באופן אחיד, סיבובי, בלי תאוצה ובלי תאוטה ובלי שינוי, כשמה שמתחייב מן התנועה הזאת יתאים לנצפה, ויחד עם זאת ישתדל למעט ככל האפשר בתנועות ובמספר הגלגלים. כי אם נוכל למשל להציע דגם שבו התנועות הנצפות של כוכב מסוים מתאפשרות בשלושה גלגלים, ודגם אחר שבו דבר זה עצמו מתאפשר בארבעה גלגלים, ראוי שנסתמך על הדגם בעל מספר התנועות הקטן. לכן בחרנו עבור השמש אקסצנטריות על פני אפיציקל, כמו שהזכיר תלמי {{הפניה|(אלמגסט, ג, ג-ד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן הד'ה אמור אלהיאה אלמד'כורה, אד'א קראהא ופהמהא רג'ל תעלימי פקט פיט'ן אנהא ברהאן קאטע עלי אן צורה' אלאפלאך ועדדהא הכד'א, וליס אלאמר כד'לך, ולא הד'א מטלוב עלם אלהיאה, בל מנהא אמור ברהאניה אנהא כד'לך כמא תברהן אן טריק אלשמס טריקא מאילא ען מעדל אלנהאר והד'א מא לא שך פיה. אמא הל להא פלך כ'ארג' אלמרכז או פלך תדויר פלם יתברהן והד'א ממא לא יבאלי בה צאחב אלהיאה, לאן קצד הד'א אלעלם פרץ' היאה ימכן מעהא אן תכון חרכה' אלכוכב ואחדה דוריה לא סרעה פיהא ולא אבטא ולא תגייר, ויכון אללאזם מן תלך אלחרכה מואפקא למא ירי, ויתואכ'י מע ד'לך אן יקלל אלחרכאת ועדד אלאפלאך מא אמכן. לאנה מת'לא אד'א קדרנא אן נפרץ' היאה יצח מעהא אלמראי מן חרכאת הד'א אלכוכב בת'לת'ה אפלאך, והיאה אכ'רי יצח מעהא ד'לך בעינה בארבעה אפלאך, פאן אלאולי אן נעתמד עלי אלהיאה אלקלילה' עדד אלחרכאת, ולד'לך אכ'תרנא פי אלשמס כ'רוג' אלמרכז עלי פלך תדויר כמא ד'כר בטלמיוס.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המסקנה והצידוק לחלוקת הגלגלים לארבע קבוצות}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|מסקנה)}} בהתאם למטרה זו, כיוון שהשגנו את כל תנועות כוכבי השבת כתנועה אחידה שאינה משתנה ושמצביהם אינם משתנים זה מזה, הסקנו שכולם בגלגל אחד. אך אין זה מן הנמנע שכל כוכב מהם יהיה בגלגל בפני עצמו ותנועת כולם תהיה זהה, ולכל הגלגלים אותו ציר, ואז יהיו השכלים כמספר הכוכבים, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו?}}&quot; {{הפניה|(איוב כה,ג)}}, כשהכוונה לריבויים. כי כל השכלים וגרמי השמים והכוחות – כולם {{עברית|גדודיו}}, והכרח שיהיה מספר למיניהם.{{קו}}{{אינדקס|צידוק)}} אפילו היה הדבר כך (=שיש גלגלים כמספר הכוכבים), לא היה משתבש לנו הסדר שהצענו במנותנו את גלגל כוכבי השבת ככדור אחד, כמו שאנו מונים את חמשת גלגלי כוכבי הלכת ככדור אחד, על אף ריבוי גלגליהם. מפני שהמטרה, כפי שהבנת, אינה אלא למנות את כלל הכוחות שהשגנו במציאות השגה כללית, מבלי להטריח את עצמנו להגדיר את אמיתת השכלים והגלגלים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובחסב הד'א אלגרץ' למא אדרכנא חרכאת אלכואכב כלהא אלת'אבתה חרכה ואחדה לא תכ'תלף ולא תתגייר אוצ'אעהא בעצ'הא מן בעץ' עולנא עלי אנהא כלהא פי פלך ואחד, ולא ימתנע אן יכון כל כוכב מנהא פי פלך ותכון חרכאתהא כלהא ואחדה ותלך אלאפלאך כלהא עלי אקטאב ואחדה, פתכון חיניד' אלעקול עלי עדד אלכואכב כמא קיל {{עברית|היש מספר לגדודיו}} יעני לכת'רתהא, לאן אלעקול ואלאג'ראם אלסמאויה ואלקוי כלהא אלג'מיע {{עברית|גדודיו}}, ולא בד אן יחצר אנואעהא עדד, פחתי לו כאן אלאמר הכד'א למא אכ'תל עלינא תרתיבנא פי כוננא עדדנא פלך אלכואכב אלת'אבתה כרה ואחדה, כמא אנא עדדנא כ'מסה' אפלאך אלכואכב אלמתחיירה מע כת'רה' אפלאכהא כרה ואחדה, אד' אלקצד קד פהמתה אנה אנמא נעד ג'מלה' אלקוה אלתי אדרכנאהא פי אלוג'וד אדראכא מג'מלא מן גיר מראעאה לתחדיד חקיקה' אלעקול ואלאפלאך,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיווג המציאות ושרשרת השפיעה}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|סיווג)}} אבל כל המבוקש הוא שהנמצאים מלבד הבורא יתעלה מתחלקים לשלושה חלקים:{{קו}}האחד – השכלים הנבדלים;{{קו}}השני – גרמי הגלגלים, שהם מצעים לצורות קבועות שהצורה אינה עוברת בהם ממצע למצע, כשהמצע אינו משתנה בעצמותו;{{קו}}והשלישי – הגופים המתהווים וכלים שאצלנו, שיש להם חומר אחד משותף.{{קו}}{{אינדקס|שרשרת)}} וכן שההנהגה שופעת מן האלוה יתעלה על השכלים כפי דירוגם, וממה שהוטב לשכלים שופעים טובות ואורות על גופי הגלגלים, ומן הגלגלים שופעים כוחות וטובות על הגוף המתהווה וכלה שאצלנו, מכוח הטוב הגדול שקיבלו ממקורותיהם. {{מונח|מבדא}}&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}לכן אלמקצוד כלה אן אלמוג'ודאת מן דון אלבארי תעלי תנקסם ת'לת'ה אקסאם, אחדהא אלעקול אלמפארקה, ואלת'אני אלאג'ראם אלפלכיה אלתי הי מוצ'ועאת לצור ת'אבתה לא תנתקל אלצורה פיהא מן מוצ'וע למוצ'וע ולא יתגייר ד'לך אלמוצ'וע פי ד'אתה, ואלת'אלת' הד'ה אלאג'סאם אלכאינה אלפאסדה אלתי תעמהא מאדה ואחדה. ואן אלתדביר יפיץ' מן אלאלאה תעלי עלי אלעקול עלי תרתיבהא, ומן אלעקול יפיץ' מנהא ממא אסתפאדתה כ'יראת ואנואר עלי אג'סאם אלאפלאך, ויפיץ' מן אלאפלאך קוי וכ'יראת עלי הד'א אלג'סם אלכאין אלפאסד בעט'ים מא אסתפאדתה מן מבאדיהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מנגנון השפיעה: שלמות פנימית ועודף שלמות}}<br /> {{קו}}ודע שכל מי שמשפיע טוב כלשהו באופן הדירוג הזה – מציאותו של המיטיב הזה ומטרתו ותכליתו אינה להיטיב עם המוטב בלבד, אחרת נובע מכך אבסורד גמור. שהרי התכלית נכבדה יותר מן האמצעים לתכלית, והיה מתחייב (לפי זה) שמציאות הנעלה יותר והשלם יותר והנכבד יותר היא בשביל הנחוּת יותר. ואף בר דעת לא ידמיין זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם, אן כל מפיץ' כ'יר מא פי הד'א אלתרתיב פליס וג'וד ד'לך אלמפיד וקצדה וגאיתה אפאדה' הד'א אלמסתפיד פקט, פאנה ילזם מן ד'לך אלמחאל אלמחץ', וד'לך אן אלגאיה אשרף מן אלאשיא אלתי הי מן אג'ל אלגאיה, פכאן ילזם אן יכון וג'וד אלאעלי ואלאכמל ואלאשרף מן אג'ל אלאדני, ולא יתכ'ייל הד'א עאקל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אלא העניין כמו שאתאר: דבר השלם בשלמות כלשהי – יש ששלמות זו נמצאת בו במידה כזאת שהיא משלימה את עצמותו מבלי שתעבור ממנו שלמות לאחרים, ויש ששלמותו היא במידה כזאת שעודפת ממנו שלמות עבור אחרים. הרי זה כאילו אמרת, על דרך המשל, שיש אדם שיש לו ממון המספיק לצרכיו בלבד, בלי עודף שאחרים יוכלו ליהנות ממנו; ולאדם אחר יש ממון שעודף עליו ממנו מה שיוכל להעשיר אנשים רבים, עד שייתן לאדם אחר במידה כזאת שגם האדם הזה ייעשה עשיר, ועוד יישאר לו מה שיעשיר בו אדם שלישי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;בל אלאמר כמא אצף, וד'לך אן אלשי אלכאמל בנחו מא מן אלכמאל, קד יכון ד'לך אלכמאל פיה פי חיז יכמל ד'אתה ולא יתעדי מנה כמאל לגירה, וקד יכון כמאלה פי חיז יפצ'ל ענה כמאל לגירה. כאנך קלת עלי ג'הה' אלמת'ל, אן יכון שכ'ץ, לה מן אלמאל מא יקום בצ'רוריאתה פקט ולא יפצ'ל ענה מנה מא יסתפיד בה גירה, ואכ'ר לה מן אלמאל מא יפצ'ל ענה מנה מא יגני כ'לק כת'יר, חתי אנה יהב לשכ'ץ אכ'ר קדר יציר בה ד'לך אלשכ'ץ איצ'א גניא ויפצ'ל ענה מא יגני בה שכ'צא ת'אלת'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כך הוא הדבר במציאות, שהשפע המגיע ממנו יתעלה להבאה למציאות של שכלים נבדלים, שפע גם מן השכלים ההם, להבאתם למציאות זה מזה, עד לשכל הפועל – ושם נעצרה הבאת הנבדלים למציאות. מכל נבדל שפעה גם הבאה למציאות עד שהסתיימו הגלגלים בגלגל הירח, ואחריו הגוף המתהווה וכלה שאצלנו, כלומר החומר הראשון ומה שהורכב ממנו. מכל גלגל מגיעים כוחות אל היסודות, עד שהשפע שלהם נגמר עם תום ההתהוות והכיליון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;הכד'א אלאמר פי אלוג'וד, אן אלפיץ' אלואצל מנה תעאלי לאיג'אד עקול מפארקה פאץ' ען תלך אלעקול איצ'א לאיג'אד בעצ'הא בעצ'א אלי אלעקל אלפעאל, וענדה אנקטע איג'אד אלמפארקאת, וכל מפארק פאץ' ענה איצ'א איג'אד מא חתי אנתהת אלאפלאך ענד פלך אלקמר, ובעדה הד'א אלג'סם אלכאין אלפאסד אעני אלמאדה אלאולי ומא תרכב מנהא. וכל פלך תצל מנה קוי אלי אלאסטקסאת חתי אנקצ'א פיצ'הא ענד נהאיה' אלכון ואלפסאד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הפילוסופיה היא המסורת הקדומה שלנו}}<br /> {{קו}}כבר ביארנו {{הפניה|(א,עא1; ב,ג1;ה1 ועוד)}} שכל העניינים האלה אינם סותרים דבר ממה שציינו נביאינו ומעבירי תורתנו, כי אומתנו אומה מלומדת ושלמה, כמו שביאר יתעלה על ידי האדון (=משה) שהביאנו לשלמות, ואמר: &quot;{{עברית|רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה}}&quot; {{הפניה|(דברים ד,ו)}}. אך כיוון שרשעי האומות הבורות כילו את הטוב שבנו, ואיבדו את דברי חכמתנו וחיבורינו, והרגו את חכמינו, עד שחזרנו להיות בורים, כמו שניבא עלינו רעות בשל חטאותינו ואמר: &quot;{{עברית|וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו כט,יד)}}, והתערבנו בהם – אימצנו את דעותיהם כמו שאימצנו את מידותיהם ומעשיהם. כמו שנאמר על חיקוי המעשים: &quot;{{עברית|וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם}}&quot; {{הפניה|(תהילים קו,לה)}}, כך נאמר על אימוץ דעות הבורים: &quot;{{עברית|וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו ב,ו)}}, ותרגם זאת {{עברית|יונתן}} ע&quot;ה: &quot;{{עברית|וּבְנִמּוֹסֵי עַמְמַיָּא יְהָכוֹן&quot;}} (=ובחוקות הגויים ילכו). וכיוון שגדלנו על ההרגל לדעות הבורים, קיבלנו את העניינים הפילוסופיים האלה כאילו הם זרים לתורתנו כשם שהם זרים לדעות הבורים, ואין הדבר כן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'ה אלאמור כלהא קד ביינא אנהא לא תנאקץ' שיא ממא ד'כרתה אנביאנא וחמלה' שריעתנא, לאן מלתנא מלה עאלמה כאמלה כמא ביין תעלי עלי יד אלסיד אלד'י כמלנא וקאל {{עברית|רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה}}{{עברית|}}. לכנה למא אתלפת מחאסננא שראר אלמלל אלג'אהליה, ואבאדוא חכמנא ותואליפנא, ואהלכוא עלמאינא, חתי עדנא ג'אהליה כמא תואעדנא בד'נובנא וקאל {{עברית|ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר}}, וכ'אלטנאהם, פתעדת אלינא אראוהם כמא תעדת אלינא אכ'לאקהם ואפעאלהם, כמא קאל פי תשאבה אלאעמאל {{עברית|ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם}}, כד'לך קאל פי תעדי ארא אלג'אהליה אלינא {{עברית|ובילדי נכרים ישפיקו}}, תרג'מה {{עברית|יונתן}} {{עברית|}} ע&quot;אס {{עברית|ובנמוסי עממיא יהכון}}. פלמא נשאנא עלי אעתיאד ארא אלג'אהליה ג'את הד'ה אלאמור אלפלספיה כאנהא גריבה ען שריעתנא כגראבתהא ען ארא אלג'אהליה, וליס אלאמר כד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה לפרק הבא}}<br /> {{קו}}כיוון שהזכרנו בדברינו כמה פעמים את השפע מן האלוה ומן השכלים, ראוי שנבאר לך את מהותו האמיתית, כלומר את העניין המכונה &quot;שפע&quot;, ולאחר מכן {{הפניה|(ב,יג ואילך)}} אחל לדון על חידוש העולם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואד' קד תכרר פי כלאמנא ד'כר אלפיץ' ען אלאלאה וען אלעקול, פינבגי אן נביין לך חקיקתה אעני אלמעני אלד'י יכני ענה באלפיץ', ובעד ד'לך אכ'ד' פי אלכלאם פי חדת' אלעאלם:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%92&diff=405 חלק א, פרק לג 2022-07-05T11:15:06Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק לג}}<br /> {{כותרת|שלבי הלימוד}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שני שלבי הלימוד: מסורת ועיון}}<br /> {{קו}}דע שמזיק מאוד להתחיל במדע הזה, כלומר במדע האלוהות, וכן לבאר את משמעויות משלי הנבואה ולהעיר על ההשאלות שנעשה בהן שימוש בנאומים שספרי הנבואה מלאים בהם. אלא ראוי לחנך את הקטנים ולייצב את מוגבלי ההשגה כפי כוח השגתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן אלאבתדא בהד'א אלעלם מצ'ר ג'דא, אעני אלעלם אלאלאהי, וכד'לך תביין מעאני אלאמת'אל אלנבויה ואלתנביה עלי אלאסתעאראת אלמסתעמלה פי אלכ'טאבה אלתי כתב אלנבוה ממלוה מנהא. בל ינבגי אן ירבי אלאצגאר ויקר אלמקצרון עלי קדר אדראכהם,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ומי שייראה בעל דעת שלמה, מוכן לאותה דרגה נעלה, דרגת העיון מבוסס ההוכחות והבאת הראיות השכליות האמיתיות, יועלה שלב אחר שלב עד שיגיע לשלמותו, אם על ידי מי שיעורר אותו או מעצמו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פמן ראי כאמל אלד'הן מהיא להד'ה אלדרג'ה אלעליה דרג'ה' אלנט'ר אלברהאני ואלאסתדלאלאת אלעקליה אלחקיקיה אנהץ' אולא אולא אלי אן יצל כמאלה, אמא מן מנבה ינבהה או מן נפסה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלב חשיפת הסודות וסיבת הסתרתן}}<br /> {{קו}}אבל אם יתחיל במדע האלוהי הזה, לא יארע לו רק בלבול באמונות אלא ביטול גמור. לדעתי אין זה דומה אלא למי שמאכיל את התינוק היונק בלחם חיטה ובבשר ומשקה אותו ביין, שהוא יהרוג אותו בלי ספק – לא משום שאותם מזונות רעים ואינם טבעיים לאדם, אלא בשל חולשתו של האוכל והשותה אותם מלעכלם כך שיפיק מהם תועלת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא מתי אבתדא בהד'א אלעלם אלאלאהי פליס יחדת' תשויש פקט פי אלאעתקאדאת, בל תעטיל מחץ', ומא מת'אל ד'לך ענדי אלא מת'ל מן יגד'י אלצבי אלרצ'יע בכ'בז אלחנטה ואללחם ושרב אלכ'מר פאנה יקתלה בלא שך, ליס לאן הד'ה אגד'יה' סו וגיר טביעיה ללאנסאן, בל לצ'עף אלמתנאול להא ען הצ'מהא חתי יחצל אלאסתנפאע בהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כך הוסתרו ונאמרו ברמזים אותן דעות נכונות, וכל מלומד נקט כל אופן של תחבולה ללמדן שלא בבהירות, לא משום שיש בהן תוכן {{מונח|באטן}} רע, או משום שהן סותרות את יסודות התורה כפי שחושבים הבורים שדימו שהגיעו לדרגת העיון. אלא הוסתרו בשל קוצר יכולתם של השכלים בתחילה לקבלן, והן נאמרו ברמזים כדי שידע אותן השלם, ולכן נקראו &quot;{{עברית|סודות}}&quot; ו&quot;{{עברית|סתרי תורה}}&quot; כמו שנבאר {{הפניה|(א,לד-לה)}}. זו הסיבה שה{{עברית|תורה דברה כלשון בני אדם}} כפי שביארנו {{הפניה|(א,כו)}}. זאת משום שהיא גלויה לילדים ולנשים ולכל האנשים להתחיל בה וללמוד אותה, ואין ביכולתם להבין את הדברים כהווייתם. לפיכך הסתפקו עבורם במסירה כדבר נתון {{מונח|תקליד}} של כל דעה נכונה שעדיף שיקבלו כאמיתית, ושל כל ציור {{מונח|תצור}} שיכווין את הדעת לקבלת מציאותה, לא לאמיתת מהותה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כד'לך הד'ה אלארא אלצחיחה מא אכ'פית ואלגזת ותחיל כל עאלם פי תעלימהא בגיר תצריח בכל וג'ה מן אלתחיל מן אג'ל כונהא פיהא באטנה' סו, או מן אג'ל כונהא האדה לקואעד אלשריעה כמא יט'ן אלג'האל אלד'ין זעמוא אנהם וצלוא דרג'ה' אלנט'ר, בל אכ'פית לקצור אלעקול פי אלאבתדא ען קבולהא, ולוח בהא ליעלמהא אלכאמל, ולד'לך תתסמי {{עברית|סודות}} ו{{עברית|סתרי תורה}} כמא נבין, והד'א הו אלסבב פי כון אל{{עברית|תורה דברה כלשון בני אדם}} עלי מא בינא, וד'לך לכונהא מערצ'ה ליבתדי בהא ויתעלמהא אלצביאן ואלנסואן וכאפה' אלנאס וליס פי קדרתהם פהם אלאמור עלי חקיקתהא, פלד'לך אקתצר בהם עלי אלתקליד פי כל ראי צחיח יות'ר תצדיקה, ופי כל תצור עלי מא יסדד אלד'הן נחו וג'ודה לא עלי חקיקה' מאהיתה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מי ראוי ללמוד סתרי תורה}}<br /> {{קו}}ואם שלם האיש ו{{עברית|נמסרו לו סתרי תורה}}, אם מאחרים או מעצמו כאשר חלקם מעוררים אותו אל חלקם, יגיע לדרגה שיאמת בה את ההשקפות הנכונות האלה בדרכי האימות האמיתיות, אם בהוכחה במה שהוכחתו אפשרית, או בראיות חזקות היכן שהדבר אפשרי. וכך יתפוס {{מונח|תצור}} לאמיתם את הדברים הללו שהיו אצלו דמיונות ומשלים, ויבין את מהותם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאד'א כמל אלשכ'ץ ו{{עברית|נמסרו לו סתרי תורה}} אמא מן גירה או מן נפסה אד'א נבהה בעצ'הא עלי בעץ', וצל דרג'ה יצדק בתלך אלארא אלצחיחה בטרק אלתצדיק אלחקיקיה, אמא באלברהאן פי מא ימכן פיה ברהאן, או באלחג'ג' אלקויה פי מא ימכן פיה ד'לך. וכד'לך יתצור תלך אלאמור אלתי כאנת לה כ'יאלאת ומת'אלאת בחקאיקהא ויפהם מאהיתהא&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כבר הזכרנו כמה פעמים {{הפניה|(הקדמות, פתיחה5 ועוד)}} את דבריהם (של חז&quot;ל): &quot;[אין דורשין...] {{עברית|ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו}}&quot; {{הפניה|(משנה חגיגה ב,א)}}, ואז &quot;{{עברית|מוסרין לו ראשי פרקים}}&quot; {{הפניה|(בבלי חגיגה יג,א)}}. לכן אין ראוי לפתוח לאדם בתחום הזה אלא כפי יכולתו, ובשני התנאים הללו: הראשון, היותו {{עברית|חכם}}, כלומר שהשיג את המדעים שמהם נלקחות ההנחות המוקדמות של העיון; והשני, שיהיה מבין ונבון ופיקח מטבעו, החש בעניין ברמז הקל ביותר, והוא פירוש דבריהם &quot;{{עברית|מבין מדעתו}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד תכרר לך מראת פי אקאוילנא קולהם {{עברית|ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו}} וחיניד' {{עברית|מוסרין לו ראשי פרקים}}. ולד'לך לא ינבגי אן יפאתח אחד פי הד'א אלבאב אלא בקדר אחתמאלה, ובהד'ין אלשרטין, אחדהמא כונה {{עברית|חכם}} אעני אנה חצלת לה אלעלום אלתי תתכ'ד' מנהא מקדמאת אלנט'ר, ואלת'אני אן יכון פהם פטן ד'כי אלטבאע ישער באלמעני באיסר תלויח, והו מעני קולהם {{עברית|מבין מדעתו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכנה לפרק הבא}}<br /> {{קו}}בפרק הבא אבאר לך את הסיבה לכך שאין ללמד את ההמון בדרך העיון האמיתי ולחייב אותם להשיג {{מונח|תצור}} את מהויות הדברים כפי שהם, ושהכרחי ונחוץ הוא שלא יהיה הדבר אלא כך, ואומר:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וסאבין לך אלסבב פי מנע תעלים אלג'מהור בטרק אלנט'ר אלחקיקיה ואכ'ד'הם בתצור מאהיאת אלאמור עלי מא הי עליה וכון ד'לך אמר לאזם צ'רורי אלא יכון אלא הכד'א פי פצל בעד הד'א, פאקול:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%93&diff=404 חלק ב, פרק ד 2022-06-29T08:40:11Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק ד}}<br /> {{כותרת|השכלים הנבדלים ותשוקתם לאל}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תנועת הגלגלים מלמדת על עיקרון נפשי}}<br /> {{קו}}אשר להיותו של הגלגל בעל נפש, דבר זה ברור לאחר התבוננות. אכן השומע מדמה בנפשו שזה דבר קשה להשגה, ואף חושב אותו לבלתי מתקבל על הדעת, כיוון שהוא מדמיין שבדברינו &quot;בעל נפש&quot; כוונתנו שהיא כנפש האדם או החמור והשור. ואין זו משמעות הדברים, אלא המשמעות היא שתנועתו המקומית היא ראיה לכך שיש בו בלי ספק עיקרון {{מונח|מבדא}} שמכוחו הוא נע, והעיקרון הזה הוא נפש, בלי כל צל של ספק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אן אלפלך ד'ו נפס פד'לך בין ענד אלתאמל, ואנמא יוהם אלסאמע אן הד'א אמר עסיר אלאדראך או יסתבעדה איצ'א כונה יתכ'יל קולנא ד'ו נפס אנהא כנפס אלאנסאן או אלחמאר ואלת'ור, וליס הד'א מעני אלקול, בל מעני אלקול אן חרכתה אלמכאניה דליל עלי כונה פיה מבדא בה יתחרך בלא שך, וד'לך אלמבדא הו נפס בלא שך ולא ריב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ביאור הדבר: בלתי אפשרי שתנועתו הסיבובית תהיה כתנועת האבן הנעה ישירות כלפי מטה, או כתנועת האש כלפי מעלה, כך שעקרון התנועה הזו יהיה טבע ולא נפש. כי מה שנע בתנועה הטבעית הזאת – העיקרון שבו מניע אותו כאשר איננו במקומו כדי שיבקש את מקומו, וכשיגיע למקומו ינוח. ואילו הגלגל נע סיבובית במקומו-שלו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וביאן ד'לך, לאנה מן אלמחאל אן תכון חרכתה אלדוריה כחרכה' אלחג'ר אלמסתקימה אלי אספל, או כחרכה' אלנאר אלי פוק, חתי יכון מבדא תלך אלחרכה טביעה לא נפס, לאן אלד'י יתחרך הד'ה אלחרכה אלטביעייה אנמא יחרכה ד'לך אלמבדא אלד'י פיה אד'א כאן פי גיר מוצ'עה ליטלב מוצ'עה, פאד'א וצל מוצ'עה סכן, והד'א אלפלך מתחרך פי מכאנה בעינה דורא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|התנועה הסיבובית אינה תנועה טבעית אלא שכלית}}<br /> {{קו}}גם היותו בעל נפש אינו מחייב שהוא ינוע כך, כי כל בעל נפש נע {{אינדקס|א)}} רק בשל טבע {{אינדקס|ב)}} או בשל תפיסה (מילולית: &quot;ציור&quot;). {{מונח|תצור}} כשאני אומר כאן &quot;טבע&quot; אני מתכוון לחתירה אל המתאים והבריחה מן המנוגד. ואין הבדל בין אם מניעו לכך יהיה מבחוץ, כמו בריחת בעל החיים מחום השמש ופנייתו למקום המים כאשר הוא צמא, או שמניעו יהיה דמיון; כי בעל החיים נע גם בשל דמיון של המתאים או המנוגד. ואילו הגלגל אינו נע כדי לברוח מן המנוגד או כדי לבקש את המתאים, כי מה שהוא נע אליו – ממנו הוא נע; וכל מה שהוא נע ממנו – אליו הוא נע. ועוד: אילו היתה תנועתו בשל כך, היה מתחייב שיגיע אל מה שהוא נע אליו וינוח, כי אילו היה נע כדי לבקש דבר־מה או לברוח מדבר־מה בעוד שבלתי אפשרי שדבר זה יתממש לעולם, היתה התנועה לשווא. נמצא אם כן שהתנועה הסיבובית הזאת נובעת רק מתפיסה מסוימת הקובעת לו לנוע כך. ותפיסה לא תיתכן אלא בשֵׂכל, ואם כן הגלגל הוא בעל שֵׂכל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וליס בכונה איצ'א ד'א נפס ילזם אן יתחרך הכד'א, לאן כל ד'י נפס אנמא יתחרך מן אג'ל טביעה או מן אג'ל תצור, אעני בקולי הנא טביעה קצוד אלמואלף ואלהרב מן אלמכ'אלף, ולא פרק אן יכון מחרכה לד'לך מן כ'ארג' כהרב אלחיואן מן חר אלשמס וקצדה מוצ'ע אלמא אד'א עטש, או יכון מחרכה כ'יאל, פאן בתכ'יל אלמכ'אלף ואלמואלף איצ'א יתחרך אלחיואן. והד'א אלפלך ליס יתחרך להרב מן מכ'אלף או טלב מואלף, לאן מא אליה יתחרך מנה יתחרך, וכל מא מנה יתחרך פאליה יתחרך. ואיצ'א פאנה לו כאנת חרכתה מן אג'ל הד'א ללזם אן כאן יצל נחו מא תחרך אליה ויסכן, לאנה אן כאן יתחרך לטלב שי או ללהרב מן שי ולא ימכן חצול ד'לך אבדא פצארת אלחרכה עבת'א, פהד'ה אלחרכה אלדוריה אד'א' אנמא הי בתצור מא יקצ'י לה ד'לך אלתצור אן יתחרך הכד'א, ולא יכון תצור אלא בעקל, פאלפלך אד'א' ד'ו עקל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מקור התנועה הנפשית – תשוקה}}<br /> {{קו}}אך לא כל מי שיש לו שֵׂכל שהוא תופס בו עניין מסוים ושיש לו נפש שבשלה הוא יכול לנוע, ינוע כאשר הוא תופס, כי התפיסה כשלעצמה אינה מחייבת תנועה. דבר זה התבאר גם בפילוסופיה הראשונה, והוא ברור. כי אתה מוצא לגבי עצמך שאתה תופס עניינים רבים, ואתה יכול לנוע אליהם, אך בהכרח אינך נע אליהם כלל עד שתתחדש לך תשוקה לעניין הזה שתפסת אותו, ואז תנוע כדי לממש את מה שתפסת. התבאר אם כן גם שלא הנפש שהתנועה מתקיימת על ידה, ולא השכל שהדבר נתפס על ידו, מספיקים לחידוש תנועה מעין זו, עד שתבוא יחד עם כך תשוקה לעניין הנתפס.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וליס כל מן לה עקל יתצור בה מעני מא ותכון לה נפס בהא ימכנה אן יתחרך יתחרך ענד מא יתצור, לאן אלתצור וחדה לא יוג'ב חרכה, קד בין הד'א איצ'א פי אלפלספה אלאולי, והו בין, לאנך תג'ד מן ד'אתך אנך תתצור מעאני כת'ירה ואנת קאדר עלי אלחרכה אליהא, לכנך לא תתחרך להא בוג'ה חתי יחדת' לך אשתיאק צ'רורה לד'לך אלמעני אלד'י תצורתה וחיניד' תתחרך לתחציל מא תצורתה. פקד באן איצ'א אן ליסת אלנפס אלתי בהא תכון אלחרכה ולא אלעקל אלד'י בה יתצור אלשי כאפיין פי חדות' מת'ל הד'ה אלחרכה חתי יקתרן בד'לך אשתיאק לד'לך אלמעני אלמתצור.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מושא התשוקה: האל}}<br /> {{קו}}מכך נובע גם שיש לגלגל תשוקה למה שהוא תפס, שהוא הדבר הנחשק, והוא האלוה יתעלה שמו. באופן הזה אמר (אריסטו) שהאלוה מניע את הגלגל, כלומר בכך שהגלגל משתוקק להידמות למה שהוא השיג, שהוא אותו העניין הנתפס שהוא בתכלית הפשטות ואין בו שום שינוי ולא התחדשות מצב, והטוב שופע ממנו תמיד. דבר זה אינו אפשרי לגלגל באשר הוא גוף אלא אם תהיה פעולתו תנועה סיבובית דווקא, כי זה המרב האפשרי בהתמדת פעולה בגוף, והיא התנועה הפשוטה ביותר האפשרית לגוף כך שלא יהיה שינוי בעצמותו, ולא בשפע הטובות שינבע מתנועתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פילזם איצ'א מן הד'א אן יכון אלפלך לה אשתיאק למא תצורה והו אלשי אלמעשוק, והו אלאלאה תעאלי אסמה. ובהד'ה אלג'הה קאל יחרך אלאלאה אלפלך, אעני בכון אלפלך ישתאק אלתשבה במא אדרך, והו ד'לך אלמעני אלמתצור אלד'י הו פי גאיה' אלבסאטה ולא תגיר פיה אצלא ולא תג'דד חאלה, ואלכ'יר מנה פאיץ' דאימא, ולא ימכן ד'לך ללפלך מן חית' הו ג'סם אלא אן יכון פעלה חרכה' דור לא גיר, פאן הד'א גאיה' מא ימכן פי אלג'סם אן ידום פעלה עליה, והי אבסט חרכה תכון ללג'סם ולא יכון פי ד'אתה תגיר ולא פי פיץ' מא ילזם ען חרכתה מן אלכ'יראת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דירוג הגלגלים ומספר הגלגלים והשכלים}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|סיכום ותצפית)}} כשכל זה התברר לאריסטו, שב והתבונן ומצא שניתן להוכיח שהגלגלים רבים, ותנועתו של זה שונה מתנועתו של זה במהירות ובאיטיות ובכיוון התנועה, אף על פי שהתנועה הסיבובית משותפת לכולם.{{קו}}{{אינדקס|הנחה)}} לפיכך, מן העיון במדעי הטבע התחייב להאמין שהעניין שגלגל מסוים תפס, שבעקבותיו נע תנועה מהירה בתוך יום אחד, שונה מן העניין שתפס הגלגל שנע תנועה אחת בשלושים שנה.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} מכאן קבע נחרצות שיש שכלים נבדלים כמספר הגלגלים, וכל גלגל מהם משתוקק לשכל שהוא העיקרון שלו והוא שמניעו את התנועה המיוחדת לו, והשכל הזה הוא המניע את הגלגל הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא תבין לארסטו הד'א כלה, רג'ע ותאמל פוג'ד אלאפלאך כת'ירה באלברהאן, וחרכה' הד'א מכ'אלפה לחרכה' הד'א באלסרעה ואלבטו ובג'הה' אלחרכה ואן כאן יעמהא כלהא אלחרכה אלדוריה. פלזם בחסב אלנט'ר אלטביעי אן יעתקד אן אלמעני אלד'י תצורה הד'א אלפלך חתי תחרך אלחרכה אלסריעה פי יום ואחד גיר אלמעני אלד'י תצורה אלפלך אלד'י תחרך חרכה ואחדה פי ת'לאת'ין סנה, פקטע קטעא אן ת'ם עקול מפארקה עלי עדד אלאפלאך, כל פלך מנהא ישתאק ד'לך אלעקל אלד'י הו מבדאה והו מחרכה הד'ה אלחרכה אלכ'ציצה בה, וד'לך אלעקל הו מחרך ד'לך אלפלך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לא אריסטו ולא אחרים אינם קובעים נחרצות אם מספר השכלים הוא עשרה או מאה, אבל הוא אמר שהם כמספר הגלגלים. וכיוון שחשבו בזמנו שיש חמישים גלגלים, אמר אריסטו שאם הדבר כך הוא, גם השכלים הנבדלים חמישים הם. כי בזמנו חכמת המתמטיקה (ובכללה האסטרונומיה) היתה חסרה ולא הגיעה לשלמות, וחשבו שכל תנועה נזקקת לגלגל משלה, ולא ידעו שמנטייתו של גלגל אחד יכולות להיווצר תנועות נראות רבות, כגון תנועת האורך ותנועת הנטייה, וכן התנועה הנראית בהיקף האופק במקומות הזריחות והשקיעות. ואין זה הנושא שלנו; נשוב כעת למה שעסקנו בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולם יקטע ארסטו ולא גירה באן עדד אלעקול עשרה או מאיה, בל ד'כר אנהא עלי עדד אלאפלאך, חתי אנה כאן יט'ן פי זמאנה אן אלאפלאך כ'מסין פקאל ארסטו אן כאן אלאמר כד'לך פאלעקול אלמפארקה כ'מסון, לאן כאנת אלתעאלים פי זמאנה קלילה ומא כאנת כמלת, וכאנוא יט'נון אן כל חרכה תחתאג' פלך, ולם יעלמוא אן מן מיל אלפלך אלואחד תחדת' חרכאת מראיה כת'ירה, כאנך קלת חרכה' אלטול וחרכה' אלמיל, ואלחרכה אלמראיה איצ'א ענד דאירה' אלאפק פי סעה' אלמשארק ואלמגארב וליס הד'א גרצ'נא, ונרג'ע למא כנא פיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|השכל הפועל}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|עשרה שכלים)}} מה שאמרו אחרוני הפילוסופים, שהשכלים הנבדלים עשרה הם, הוא משום שהם מנו את הכדורים שיש בהם כוכבים ואת (הגלגל) המקיף, אף על פי שיש בחלק מן הכדורים האלה כמה גלגלים. לפי מניינם מספר הכדורים הוא תשעה: המקיף את הכול, וגלגל כוכבי השבת, וגלגלי שבעת כוכבי הלכת. השכל העשירי הוא השכל הפועל, ומלמדים עליו יציאת שכָלינו מן הכוח אל הפועל, ומימוש צורותיהם של הנמצאים המתהווים והכלים לאחר שלא היו בחומריהם אלא בכוח.{{קו}}{{אינדקס|מנגנון היציאה אל הפועל)}} כל מה שיוצא מן הכוח אל הפועל, יש לו בהכרח מוציא מחוץ לו. והמוציא צריך להיות ממינו של המוּצָא; כי הנגר אינו בונה את הארון בשל היותו אומן, אלא משום שצורת הארון נמצאת בדעתו, וצורת הארון שבדעת הנגר היא שהוציאה לפועל את צורת הארון ומימשה אותה בעץ.{{קו}}{{אינדקס|השכל הפועל)}} כך בלי ספק הנותן את הצורה הוא צורה נבדלת, ומביא השכל למציאות הוא שכל, והוא השכל הפועל. וכך יחס השכל הפועל ליסודות ומה שהורכב מהם, הוא כיחס כל שכל נבדל המיוחד לכל גלגל, לאותו גלגל; ויחס השכל בפועַל המצוי בנו שהוא משפע השכל הפועל ושעל ידיו אנו משיגים את השכל הפועל, כיחס שׂכל כל גלגל המצוי בו, שהוא בו משפע הנבדל ועל ידיו הוא משיג את הנבדל ומצייר אותו ומשתוקק להידמות לו ונע בעקבות זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא קול אלמתאכ'רין מן אלפלאספה אן אלעקול אלמפארקה עשרה לאנהם עדוא אלאכר אלמכוכבה ואלמחיט ואן כאן פי בעץ' תלך אלאכר עדה' אפלאך, ואלאכר פי עדדהם תסע, אלמחיט באלכל, ופלך אלכואכב אלת'אבתה, ואפלאך אלסבעה כואכב, ואלעקל אלעאשר הו אלעקל אלפעאל אלד'י דל עליה כ'רוג' עקולנא מן אלקוה אלי אלפעל וחצול צור אלמוג'ודאת אלכאינה אלפאסדה בעד אן לם תכן פי מואדהא אלא באלקוה, וכל מא יכ'רג' מן אלקוה אלי אלפעל פלה צ'רורה מכ'רג' כ'ארג' ענה, וינבגי אן יכון אלמכ'רג' מן נוע אלמכ'רג', לאן אלנג'אר מא יעמל אלכ'זאנה מן חית' הו צאנע, בל מן חית' פי ד'הנה צורה' אלכ'זאנה, וצורה' אלכ'זאנה אלתי פי ד'הן אלנג'אר הי אלתי אכ'רג'ת צורה' אלכ'זאנה ללפעל וחצלתהא פי אלכ'שב. כד'לך בלא שך מעטי אלצורה צורה מפארקה, ומוג'ד אלעקל עקל והו אלעקל אלפעאל, חתי תכון נסבה' אלעקל אלפעאל ללאסטקסאת ומא תרכב מנהא נסבה' כל עקל מפארק אלכ'ציץ בכל פלך לד'לך אלפלך, ונסבה' אלעקל באלפעל אלמוג'וד פינא אלד'י הו מן פיץ' אלעקל אלפעאל ובה נדרך אלעקל אלפאעל נסבה' עקל כל פלך אלמוג'וד פיה אלד'י הו פיה מן פיץ' אלמפארק ובה ידרך אלמפארק ויתצורה וישתאק ללתשבה בה פיתחרך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האצלה: הנהגת האל באמצעות מערכת הגלגלים}}<br /> {{קו}}בהקשר זה הוא הגיע גם לדבר על מה שכבר הוכח, שהאל יתהדר ויתרומם אינו עושה את הדברים ישירות. כגון שהוא שורף באמצעות האש, והאש נעה באמצעות תנועת הגלגל, וגם הגלגל נע באמצעות שכל נבדל, וכך השכלים, שהם המלאכים המקורבים, הם אשר באמצעותם נעים הגלגלים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ויטרד לה איצ'א אלאמר אלד'י קד תברהן, והו אן אללה עז וג'ל לא יפעל אלאשיא מבאשרה, פכמא אנה יחרק בוסאטה' אלנאר, ואלנאר תתחרך בוסאטה' חרכה' אלפלך, ואלפלך איצ'א יתחרך בוסאטה' עקל מפארק, ותכון אלעקול הי אלמלאיכה אלמקרבון אלד'ין בוסאטתהם תתחרך אלאפלאך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מכיוון שלא ייתכן בנבדלים ריבוי בשום אופן מצד עצמויותיהם השונות, כי אין הם גוף, נובע מכך לדעתו שהאל יתעלה הוא שהביא לידי מציאות את השכל הראשון, שאותו שכל הוא מניע הגלגל הראשון באופן שביארנו {{הפניה|(לעיל 5-4)}}, והשכל המניע את הגלגל השני – עילתו והעיקרון {{מונח|מבדא}} שלו הם רק השכל הראשון, וכן הלאה, עד שהשכל המניע את הגלגל הסמוך אלינו הוא עילת השכל הפועל והעיקרון שלו, ושם נעצר קיום הנבדלים, כמו שגם הגופים מתחילים מן הגלגל העליון ונעצרים ביסודות ובמה שמורכב מהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולמא כאנת אלמפארקה לא ימכן פיהא תעדד בוג'ה מן ג'הה' אכ'תלאף ד'ואתהא אד' הי לא ג'סם, לזם בחסב ד'לך אן יכון אללה תעאלי ענדה הו אלד'י אוג'ד אלעקל אלאול, אלד'י ד'לך אלעקל מחרך אלפלך אלאול עלי אלג'הה אלתי בינא, ואלעקל אלד'י יחרך אלפלך אלת'אני אנמא עלתה ומבדאה אלעקל אלאול, והכד'א חתי יכון אלעקל אלד'י יחרך אלפלך אלד'י ילינא הו עלה' אלעקל אלפעאל ומבדאה, וענדה ינתהי וג'וד אלמפארקה, כמא אן אלאג'סאם איצ'א תבתדי מן אלפלך אלאעלי ותנתהי ענד אלאסטקסאת ומא תרכב מנהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האל נבדל ממערכת השכלים}}<br /> {{קו}}לא ייתכן שהשכל המניע את הגלגל העליון הוא הוא מחויב המציאות. כי יש לו ולשכלים האחרים עניין משותף אחד, והוא הנעת הגופים, וכל אחד מובדל מן האחרים בעניין מסוים, ואם כן נעשה כל אחד מן העשרה בעל שני עניינים. נמצא שיש הכרח בסיבה ראשונה לכול. אלה דבריו של אריסטו ודעתו, וראיותיו על הדברים האלה מבוררות, ככל שהן מסתברות, בספרי ההולכים אחריו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא יצח אן יכון אלעקל אלמחרך ללפלך אלאעלי הו אלואג'ב אלוג'וד, אד' קד שארך אלעקול אלאכ'ר פי מעני ואחד והו תחריך אלאג'סאם, ובאין כל ואחד אלאכ'ר במעני, פצאר כל ואחד מן אלעשרה ד'א מעניין, פלא בד מן סבב אול ללכל. הד'א הו קול ארסטו וראיה ודלאילה עלי הד'ה אלאשיא מבסוטה חסב אחתמאלהא פי כתב תבאעה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום והכנה לפרק הבא}}<br /> {{קו}}העולה מכל דבריו הוא שהגלגלים כולם הם גופים חיים בעלי נפש ושכל, תופסים ומשיגים את האלוה ומשיגים את העקרונות {{מונח|מבדא}} שלהם, ושיש במציאות שכלים נבדלים שאינם בגוף כלל, שכולם שופעים מהאל יתעלה, והם הממצעים בין האל ובין כל הגופים האלה. והריני לבאר לך בפרקים הבאים מה בתורתנו מתאים לדעות האלה, ומה שונה מהן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פיכון חאצל כלאמה כלה, אן אלאפלאך כלהא אג'סאם חיה ד'את נפס ועקל, תתצור ותדרך אלאלאה, ותדרך מבאדיהא, ואן פי אלוג'וד עקול מפארקה לא פי ג'סם אצלא כלהא פאיצ'ה ען אללה תעאלי, והי אלוסאיט בין אללה ובין הד'ה אלאג'סאם כלהא. והאנא אבין לך מא פי שריעתנא מן מטאבקה' הד'ה אלארא ומא פיהא מן מכ'אלפתהא פי פצול תאתי:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90&diff=401 חלק ב, פרק א 2022-06-27T07:28:10Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק א}}<br /> {{כותרת|הוכחות למציאות אל אחד שאינו גוף}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עיון א: הוכחה מחקירת מקור התנועות בעולם}}<br /> {{קו}}על פי ההנחה העשרים וחמש נובע שיש מניע, שהוא אשר הניע את חומר המתהווה והכלה הזה (=העולם התת־ירחי) עד שקיבל צורה. כאשר נחקור מה הניע את המניע הקרוב הזה, יתחייב בהכרח שיש לו מניע אחר, ממינו או לא ממינו. כי התנועה קיימת בארבע קטגוריות, והן יכולות להיקרא באופן כללי &quot;תנועה&quot;, כמו שציינו בהנחה הרביעית; ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף, כמו שציינו בהנחה השלישית. אנו מוצאים אם כן שכל תנועה מגיעה בסופו של דבר אל תנועת הגרם (השמימי) החמישי ועוצרת שם, ומאותה תנועה מסתעף ומשתלשל כל מניע ומכין (את החומר לקבל צורה) בכל העולם השפל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ילזם בחסב אלמקדמה אלכ'אמסה ועשרין אן ת'ם מחרך הו אלד'י חרך מאדה' הד'א אלכאין אלפאסד חתי קבלת אלצורה, ואד'א טלב ד'לך אלמחרך אלקריב מא חרכה, לזם צ'רורה אן יוג'ד לה מחרך אכ'ר אמא מן נועה או מן גיר נועה, לאן אלחרכה תוג'ד פי אלארבע מקולאת וקד יקאל עליהא אלחרכה בעמום כמא ד'כרנא פי אלמקדמה אלראבעה. והד'א לא ימר אלי לא נהאיה כמא ד'כרנא פי אלמקדמה אלת'אלת'ה, פוג'דנא כל חרכה תנתהי אלי חרכה' אלג'רם אלכ'אמס וענדהא תקף, ומן תלך אלחרכה יתפרע ואליהא יתסלסל כל מחרך ומהיי פי אלעלאם אלספלי כלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|כל תנועה מקורה בגלגל}}<br /> {{קו}}הגלגל נע תנועת העתקה, שהיא התנועה הקדומה ביותר, כמו שצוין בהנחה הארבע עשרה. וכן כל תנועת העתקה מגיעה גם היא לבסוף אל תנועת הגלגל. הרי זה כאילו אמרת: האבן הזאת שנעה, הניע אותה המקל; ואת המקל הניעה היד; ואת היד הניעו הגידים; ואת הגידים הניעו השרירים; ואת השרירים הניעו העצבים; ואת העצבים הניע החום הטבעי; ואת החום הטבעי הניעה הצורה שבו, שהיא ללא ספק המניע הראשון. מה שחייב את המניע הזה להניע הוא למשל מחשבה, שהאבן הזאת תגיע על ידי הכאתה במקל אל אשנב כדי לסתום אותו כך שלא תיכנס דרכו הרוח הנושבת. ומה שהניע את הרוח הזאת וגרם לנשיבתה הוא תנועת הגלגל. וכך תמצא שכל סיבה להתהוות ולכיליון מגיעה בסופו של דבר אל תנועת הגלגל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלפלך מתחרך חרכה' נקלה והי אקדם אלחרכאת כמא ד'כר פי אלמקדמה אלראבעה' עשר, וכד'לך איצ'א כל חרכה' נקלה אנמא תנתהי לחרכה' אלפלך, כאנך קלת, אן הד'א אלחג'ר אלד'י תחרך חרכה אלעכאז, ואלעכאז חרכתה אליד, ואליד חרכתהא אלאותאר, ואלאותאר חרכתהא אלעצ'ל, ואלעצ'ל חרכה אלעצב, ואלעצב חרכה אלחאר אלגריזי, ואלחאר אלגריזי חרכתה אלצורה אלתי פיה והי אלמחרך אלאול בלא שך, וד'לך אלמחרך אוג'ב לה אן יחרך ראי מת'לא, והו אן יוצל ד'לך אלחג'ר בצ'רב אלעכאז לה אלי טאקה כי יסדהא חתי לא תדכ'ל לה מנהא הד'ה אלריח אלהאבה, ומחרך תלך אלריח ותולד הבובהא הי חרכה' אלפלך, והכד'א תג'ד כל סבב כון ופסאד ינתהי לחרכה' אלפלך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|בחינת אופיו של מניע הגלגל – המניע הראשון}}<br /> {{קו}}כיוון שהגענו בסופו של דבר אל הגלגל הנע הזה, מתחייב שיהיה לו מניע, לפי מה שנאמר בהנחה השבע עשרה. המניע שלו נמצא בהכרח או בתוכו או מחוצה לו, וזו חלוקה הכרחית:{{קו}}{{אינדקס|חיצוני)}} אם הוא מחוצה לו – הוא בהכרח {{אינדקס|א)}} או גוף, {{אינדקס|ב)}} או שאינו גוף, ואז אין אומרים עליו שהוא מחוצה לו אלא שהוא נבדל ממנו, כי על מה שאינו גוף אין אומרים שהוא מחוץ לגוף אלא בהשאלה.{{קו}}{{אינדקס|פנימי)}} ואם המניע אותו, כלומר מניע הגלגל, נמצא בתוכו – הרי אחת משתיים: {{אינדקס|ג)}} או שהמניע אותו הוא כוח המתפשט בכל גופו ומתחלק כשהוא מתחלק, כמו החום באש; {{אינדקס|ד)}} או שיש בו כוח שאינו מתחלק, כמו הנפש והשכל, כמו שנאמר בהנחה העשירית.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} נמצא שאין מנוס בהכרח מכך שמניע הגלגל יהיה אחד מארבעת אלה: {{אינדקס|א)}} או גוף אחר מחוצה לו; {{אינדקס|ב)}} או נבדל; {{אינדקס|ג)}} או כוח המתפשט בו; {{אינדקס|ד)}} או כוח שאינו מתחלק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא אנתהינא להד'א אלפלך אלמתחרך, לזם אן יכון לה מחרך בחסב מא קדם פי אלמקדמה אלסאבעה' עשר, ולא יכ'לו אן יכון מחרכה פיה או כ'ארג' ענה, והד'ה קסמה צ'רוריה, פאן כאן כ'ארג' ענה פלא יכ'לו מן אן יכון ג'סמא, או יכון גיר ג'סם ולא יקאל פיה חיניד' אנה כ'ארג' ענה בל יקאל מפארק לה, לאן מא ליס בג'סם פלא יקאל פיה אנה כ'ארג' ען אלג'סם אלא באתסאע פי אלקול, ואן כאן מחרכה פיה אעני מחרך אלפלך, פלא יכ'לו אן יכון מחרכה קוה שאיעה פי ג'מיע ג'סמה ומנקסמה באנקסאמה כאלחרארה פי אלנאר, או תכון קוה פיה גיר מנקסמה כאלנפס ואלעקל כמא תקדם פי אלמקדמה אלעאשרה. פלא בד צ'רורה אן יכון מחרך אלפלך אחד הד'ה אלארבעה, אמא ג'סם אכ'ר כ'ארג' ענה, או מפארק, או קוה שאיעה פיה, או קוה גיר מנקסמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|א)}} אשר ל(אפשרות ה)ראשונה, שמניע הגלגל הוא גוף אחר מחוצה לו – דבר זה בלתי אפשרי, כמו שאתאר. כי מכיוון שהוא גוף, הרי הוא נע כאשר הוא מניע, כמו שצוין בהנחה התשיעית. ומכיוון שהגוף השישי הזה (=המניע את החמישי) גם הוא נע כאשר הוא מניע, נובע מכך שגוף שביעי מניע אותו, וגם הוא נע, ואם כן מתחייב שיהיו אינסוף גופים ורק אז ינוע הגלגל, ודבר זה בלתי אפשרי, כמו שנאמר בהנחה השנייה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא אלאול והו אן יכון מחרך אלפלך ג'סם אכ'ר כ'ארג' ענה פד'לך מחאל כמא אצף, לאנה אד' והו ג'סם פהו יתחרך ענד מא יחרך כמא ד'כר פי אלמקדמה אלתאסעה, פאד' והד'א אלג'סם אלסאדס איצ'א יתחרך ענד מא יחרך פילזם אן יחרכה ג'סם סאבע, וד'לך איצ'א יתחרך, פילזם וג'וד אג'סאם לא נהאיה לעדדהא וחיניד' יתחרך אלפלך, והד'א מחאל כמא קדם פי אלמקדמה אלת'אניה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ג)}} אשר לאפשרות השלישית, שמניע הגלגל הוא כוח המתפשט בו – גם היא בלתי אפשרית, כמו שאתאר. כי הגלגל הוא גוף, ואם כן הוא בהכרח סופי, כמו שנאמר בהנחה הראשונה. אם כן כוחו סופי, כמו שצוין בהנחה השתים עשרה, והוא מתחלק כשהוא מתחלק, כמו שצוין בהנחה האחת עשרה. על כן אין הוא יכול להניע עד אינסוף כמו שהנחנו בהנחה העשרים ושש.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא אלוג'ה אלת'אלת' והו אן יכון מחרך אלפלך קוה שאיעה פיה, פד'לך איצ'א מחאל כמא אצף, לאן אלפלך ג'סם, פהו מתנאה צ'רורה כמא קדם פי אלמקדמה אלאולי, פתכון קותה מתנאהיה כמא ד'כר פי אלת'אניה' עשרה, פהי תנקסם באנקסאמה כמא ד'כר פי אלחאדיה' עשרה, פלא תחרך אלי לא נהאיה כמא וצ'ענא פי אלמקדמה אלסאדסה ואלעשרין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ד)}} אשר לאפשרות הרביעית, שמניע הגלגל הוא כוח הנמצא בו שאינו מתחלק, כמו למשל נפש האדם באדם – גם זה בלתי אפשרי שהמניע הזה לבדו יהיה סיבה לתנועה התמידית, אף על פי שאין הוא מתחלק. ביאור הדבר הוא, שאילו היה זה מניעו הראשון – הרי המניע הזה היה נע במקרה, כמו שצוין בהנחה השישית. אוסיף לך ביאור: כשנפשו של אדם, למשל, שהיא צורתו, מניעה אותו כך שיעלה מן הבית אל העלייה – גופו הוא שנע באופן עצמי, והנפש היא המניע הראשון באופן עצמי, אלא שהיא נעה במקרה. כי בהיעתקות הגוף מן הבית אל העלייה נעתקה הנפש שהיתה בבית ונהייתה בעלייה. והנה אם תנוח הנעת הנפש, ינוח מי שנע בגללה, והוא הגוף. ובמנוחת הגוף מסתלקת התנועה המקרית שהושגה לנפש. וכל נע במקרה, בהכרח ינוח, כמו שצוין בהנחה השמינית, וכשינוח – ינוח מה שנע בגללו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא אלוג'ה אלראבע והו אן יכון מחרך אלפלך קוה פיה גיר מנקסמה כנפס אלאנסאן פי אלאנסאן מת'לא, פאן הד'א איצ'א מחאל אן יכון הד'א אלמחרך וחדה סבב פי אלחרכה אלדאימה ואן כאנת גיר מנקסמה. וביאן ד'לך אנה אן כאן הד'א מחרכה אלאול, פהד'א אלמחרך הו מתחרך באלערץ' כמא ד'כר פי אלמקדמה אלסאדסה. ואנא אזיד הנא ביאנא, וד'לך אן אלאנסאן מת'לא אד'א חרכתה נפסה אלתי הי צורתה חתי טלע מן אלבית אלי אלגרפה, פג'סמה הו אלד'י תחרך באלד'את, ואלנפס הי אלמחרך אלאול באלד'את, לכנהא קד תחרכת באלערץ', לאן באנתקאל אלג'סם מן אלבית ללגרפה אנתקלת אלנפס אלתי כאנת פי אלבית וצארת פי אלגרפה, פאן סכן תחריך אלנפס סכן אלד'י תחרך ענהא והו אלג'סם, ובסכון אלג'סם תרתפע אלחרכה אלערצ'יה אלחאצלה ללנפס, וכל מתחרך באלערץ' יסכן צ'רורה כמא ד'כר פי אלת'אמנה, ואד'א סכן סכן אלמתחרך ענה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מסקנה: המניע הראשון – נבדל}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|ב)}} אם כן מתחייב בהכרח שיש למניע הראשון הזה סיבה אחרת מחוץ למכלול המורכב ממניע ומנע: אם סיבה זו, שהיא תחילת התנועה, נוכחת – כי אז המניע הראשון, הקיים באותו מכלול, יניע את הנע בגללו; ואם אין היא נוכחת – ינוח. מסיבה זו גופי בעלי החיים אינם נעים תמיד, אף על פי שבכל אחד מהם יש מניע ראשון שאינו מתחלק. כי המניע שלהם אינו מניע תמידי בעצם, אלא המביאים אותו להניע הם דברים מחוצה לו: בַּקָּשַׁת המתאים לו, או בריחה מן המנוגד לו, או דמיון, או תפיסה {{מונח|תצור}} במי שיש לו תפיסה, ורק אז יניע. וכשהוא מניע, הוא נע במקרה, ואם כן אין מנוס מכך שינוח, כמו שאמרנו. נמצא שאילו היה מניע הגלגל בתוכו באופן זה, לא היה אפשרי שינוע עד אין קץ. ואם תנועה זו היא תמידית ונצחית, כמו שאמר יריבנו (=אריסטו) – ודבר זה אפשרי, כמו שצוין בהנחה השלוש עשרה – מתחייב בהכרח לפי דעה זו שהסיבה הראשונה לתנועת הגלגל היא על פי האפשרות השנייה, כלומר נבדלת מן הגלגל, כמו שמחייבת החלוקה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פילזם אן יכון לד'לך אלמחרך אלאול סבב אכ'ר צ'רורה כ'ארג'א ען אלג'מלה אלמרכבה מן מחרך ומתחרך, אד'א חצ'ר ד'לך אלסבב אלד'י הו אבתדא אלחרכה חרך אלמחרך אלאול אלד'י פי תלך אלג'מלה ללמתחרך מנהא, ואן לם יחצ'ר סכן. ולהד'א אלסבב לא תתחרך אג'סאם אלחיואן דאימא ואן כאן פי כל ואחד מנהא מחרך אול לא ינקסם, לאן מחרכהא ליס הו מחרך דאימא באלד'את, בל אלדואעי לה ללתחריך אמור כ'ארג'ה ענה אמא טלב מואלף, או הרב מן מכ'אלף, או תכ'יל, או תצור פי מן לה תצור, וחיניד' יחרך, ואד'א חרך תחרך באלערץ', פלא בד אן יסכן כמא ד'כרנא. פלו כאן מחרך אלפלך פיה עלי הד'א אלוג'ה למא אמכן אן יתחרך סרמדא, פאן כאנת הד'ה אלחרכה דאימה סרמדיה כמא ד'כר כ'צמנא וד'לך ממכן כמא ד'כר פי אלמקדמה אלת'אלת'ה' עשר, פילזם צ'רורה בחסב הד'א אלראי אן יכון אלסבב אלאול לחרכה' אלפלך עלי אלוג'ה אלת'אני אעני מפארקא ללפלך כמא אקתצ'תה אלקסמה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום ההוכחה}}<br /> {{קו}}הוכח אפוא שהמניע הראשון של הגלגל, אם תנועתו נצחית ותמידית – מתחייב שאיננו כלל לא גוף ולא כוח בגוף, כך שלמניע אותו אין תנועה לא בעצם ולא במקרה. ועל כן אין הוא מתחלק ולא משתנה, כמו שצוין בהנחה השביעית ובהנחה החמישית. וזה הוא האלוה, יתהדר שמו, כלומר הוא הסיבה הראשונה המניעה את הגלגל. ובלתי אפשרי שהוא שניים או יותר, משום שלא ייתכן ריבוי דברים נבדלים שאינם גוף אלא אם כן אחד מהם הוא עילה והשני עלול, כמו שצוין בהנחה השש עשרה. והתבאר שגם אין הוא נמצא בזמן, כי התנועה נמנעת לגביו, כמו שצוין בהנחה החמש עשרה. העיון הזה הוכיח אם כן שבלתי אפשרי שהגלגל יניע את עצמותו {{מונח|ד'את}} תנועה נצחית, ושהסיבה הראשונה להנעתו אינו גוף ולא כוח בגוף, ושהוא אחד, שאינו משתנה, כי מציאותו אינה קשורה לזמן. אלו הם שלושת מושאי החקירה שהוכיחו גדולי הפילוסופים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד תברהן אן מחרך אלפלך אלאול אן כאנת חרכתה סרמדיה דאימה ילזם אן יכון לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם אצלא חתי לא תכון למחרכה חרכה לא באלד'את ולא באלערץ', פלד'לך לא יקבל קסמה ולא תגיר כמא ד'כר פי אלמקדמה אלסאבעה ואלכ'אמסה, והד'א הו אלאלאה ג'ל אסמה, אעני אלסבב אלאול אלמחרך ללפלך, ויסתחיל כונה את'נין או אכת'ר לאסתחאלה' תעדד אלאמור אלמפארקה אלתי ליסת בג'סם אלא באן יכון אחדהא עלה ואלאכ'ר מעלול כמא ד'כר פי אלסאדסה' עשר, וקד תבין אנה ליס בואקע תחת אלזמאן איצ'א לאמתנאע אלחרכה פי חקה כמא ד'כר פי אלכ'אמסה' עשר, פקד ודא הד'א אלנט'ר באלברהאן אן אלפלך מחאל אן יחרך ד'אתה חרכה סרמדיה, ואן אלסבב אלאול פי תחריכה ליס הו ג'סם ולא קוה פי ג'סם, ואנה ואחד, לא יתגיר לאן ליס וג'ודה מקתרן בזמאן, והד'ה הי אלת'לת'ה מטאלב אלתי ברהן עליהא פצ'לא אלפלאספה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עיון ב: ראיה ממורכבות התנועה}}<br /> {{קו}}עיון שני שלהם{{קו}}אריסטו {{הפניה|(פיזיקה ח,ה; מטפיזיקה יב,ז)}} הקדים הנחה כדלהלן: אם נמצא דבר המורכב משני דברים, ואחד מן הדברים נמצא בנפרד, מחוץ לדבר המורכב – מתחייבת בהכרח גם מציאותו של האחר מחוץ לדבר המורכב. זאת משום שאילו מציאות שניהם היתה מחייבת שהם לא יימצאו אלא יחד, כמו החומר והצורה הטבעית – כי אז בשום אופן לא היה נמצא אחד מהם מבלי האחר. הרי שמציאות אחד מהם לבדו היא ראיה להעדר זיקה הדדית הכרחית, ואם כן בהכרח יימצא האחר (לבדו). כך למשל: אם הסכנג'בין (=אוקסימל, תערובת דבש וחומץ) מצוי, ונמצא גם הדבש לבדו, מתחייבת בהכרח גם מציאות החומץ לבדו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}נט'ר ת'אן להם. קדם ארסטו מקדמה, והי, אנה אד'א וג'ד שי מרכב מן שיין ווג'ד אחד אלשיין עלי אנפראדה כ'ארג'א ען ד'לך אלשי אלמרכב, לזם וג'וד אלאכ'ר צ'רורה כ'ארג'א איצ'א ען ד'לך אלשי אלמרכב, לאנה לו כאן וג'ודהמא יקתצ'י אן לא יוג'דא אלא מעא כאלמאדה ואלצורה אלטביעיה למא וג'ד אחדהמא דון אלאכ'ר בוג'ה, פוג'וד אחדהמא עלי אנפראדה דליל עלי עדם אלתלאזם, פסיוג'ד אלאכ'ר צ'רורה. מת'אלה, אנה אד'א וג'ד אלסכנג'בין ווג'ד איצ'א אלעסל וחדה, לזם צ'רורה וג'וד אלכ'ל וחדה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אחרי שהבהיר הנחה זו, אמר: אנו מוצאים דברים רבים המורכבים ממניע ומנע; כוונתי שהם מניעים אחרים, וכאשר הם מניעים הם מוּנעים על ידי אחרים. זה ברור לגבי כל גורמי הביניים המניעים. ואנו מוצאים נע אשר אינו מניע כלל, והוא הנע האחרון. אם כן מתחייב בהכרח שנמצא מניע שאינו נע כלל, וזה הוא המניע הראשון. ומכיוון שלא תיתכן בו תנועה – הרי אין הוא לא מתחלק, ולא גוף, ולא נמצא בזמן, כמו שהתבאר בהוכחה לעיל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובעד תביינה הד'ה אלמקדמה קאל, אנא נג'ד אשיא כת'ירה מרכבה מן מחרך ומתחרך, יעני אנהא תחרך גירהא ותתחרך מן גירהא חין מא תחרך, וד'לך בין באלמתוסטאת פי אלתחריך כלהא, ונג'ד מתחרכא לא יחרך אצלא והו אכ'ר מתחרך, פילזם צ'רורה אן יוג'ד מחרך לא יתחרך אצלא וד'לך הו אלמחרך אלאול, ומן חית' לא תמכן פיה חרכה פהו לא מנקסם ולא ג'סם ולא ואקע תחת זמאן כמא באן פי אלברהאן אלמתקדם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עיון ג: ראיה מן המציאות}}<br /> {{קו}}עיון שלישי פילוסופי בעניין הזה{{קו}}לקוח מדברי אריסטו, אף על פי שהוא הביא אותו למטרה אחרת. וכך הוא היצע הדברים: אין ספק שיש דברים מצויים, והם המצויים שאצלנו, המושגים בחושים. בדבר זה אין מנוס מאחת משלוש אפשרויות, וזו חלוקה הכרחית:{{קו}}{{אינדקס|א)}} או שכולם אינם מתהווים ולא כלים;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או שכולם מתהווים וכלים;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} או שחלקם מתהווים וכלים, וחלקם אינם מתהווים ולא כלים.{{קו}}{{אינדקס|דחיית א)}} אשר לאפשרות הראשונה – היא בלתי אפשרית בבירור, כי אנו רואים מצויים רבים המתהווים וכלים.{{קו}}{{אינדקס|דחיית ב)}} אשר לאפשרות השנייה – גם היא בלתי אפשרית. ביאור הדבר: אילו כל מצוי היה נתון להתהוות וכיליון, הרי כל המצויים – כל אחד ואחד מהם – היו בעלי אפשרות לכיליון. ודבר שהוא אפשרי במין, הכרח שיקרה, כידוע לך. אם כן מתחייב בהכרח שכל הנמצאים יכלו. ואם כולם יכלו – בלתי אפשרי שיימצא דבר, כי לא ייוותר מה שייצור שום דבר. מכאן נובע שלא יהיה שום דבר מצוי בכלל. והרי אנו רואים דברים מצויים, והלוא אנחנו בעצמנו מצויים.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה: קיום ג)}} אם כן נובע בהכרח מעיון זה, שאם יש מצויים המתהווים וכלים, כמו שאנו רואים – יש גם מצוי מסוים שאינו מתהווה ולא כלה. והמצוי הזה שאינו מתהווה ולא כלה – אין בו שום אפשרות של כיליון, אלא הוא מחויב המציאות ולא אפשרי המציאות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}נט'ר ת'אלת' פלספי פי הד'א אלמעני מאכ'וד' מן כלאם ארסטו ואן כאן ג'א בה פי גרץ' אכ'ר, והד'א תרתיב אלקול. לא שך אן ת'ם אמור מוג'ודה והי הד'ה אלמוג'ודאת אלמדרכה חסא, ולא יכ'לו אלאמר מן ת'לאת'ה' אקסאם והי קסמה צ'רוריה, והו, אמא אן תכון אלמוג'ודאת כלהא גיר כאינה ולא פאסדה, או תכון כלהא כאינה פאסדה, או יכון בעצ'הא כאינא פאסדא ובעצ'הא גיר כאין ולא פאסד. אמא אלקסם אלאול פבין אלמחאל לאנא נשאהד מוג'ודאת כת'ירה כאינה פאסדה, ואמא אלקסם אלת'אני פהו איצ'א מחאל, וביאנה, לאנה אן כאן כל מוג'וד ואקעא תחת אלכון ואלפסאד פאלמוג'ודאת כלהא כל ואחד מנהא ממכן אלפסאד, ואלממכן פי אלנוע לא בד צ'רורה מן וקועה כמא עלמת, פילזם אנהא תפסד אעני אלמוג'ודאת כלהא צ'רורה, ואד'א פסדת כלהא מחאל אן יוג'ד שי, לאן לם יבק מן יוג'ד שיא, ולד'לך ילזם אן לא יכון שי מוג'וד בתה, ונחן נשאהד אשיא מוג'ודה והא נחן מוג'ודון, פילזם צ'רורה בהד'א אלנט'ר אן כאן ת'ם מוג'ודאת כאינה פאסדה כמא נשאהד אן יכון ת'ם מוג'וד מא לא כאין ולא פאסד, והד'א אלמוג'וד אלגיר כאין ולא פאסד לא אמכאן פסאד פיה אצלא, בל הו ואג'ב אלוג'וד לא ממכן אלוג'וד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האל מחויב המציאות מבחינת עצמו}}<br /> {{קו}}עוד אמר: הכרח שהיותו מחויב המציאות הוא או מבחינת עצמו, או מבחינת סיבתו – כך שקיומו והעדרו אפשריים מבחינת עצמו ומחויבים מבחינת סיבתו – אך אז סיבתו היא מחויבת המציאות, כמו שצוין בהנחה התשע עשרה. הרי שהוכח שאין מנוס בהכרח מקיומו של מצוי מחויב המציאות מבחינת עצמו, שאלמלא הוא – לא היה שום מצוי, לא מתהווה וכלה ולא מה שאינו מתהווה ולא כלה, אם יש דבר מצוי כך כמו שאמר אריסטו, כוונתי שאינו מתהווה ולא כלה, משום שהוא עלול של עילה מחויבת המציאות. זו היא הוכחה שאין בה ספק ולא מקום לטיעון נגד ולא לוויכוח, מלבד מי שאינו יודע את דרך ההוכחה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קאל איצ'א אנה לא יכ'לו כונה ואג'ב אלוג'וד אן יכון ד'לך באעתבאר ד'אתה או באעתבאר סבבה, חתי יכון וג'ודה ועדמה ממכנא באעתבאר ד'אתה ואג'בא באעתבאר סבבה, פיכון סבבה הו אלואג'ב אלוג'וד כמא ד'כר פי אלתאסעה' עשר. פקד תברהן אנה לא בד צ'רורה אן יכון ת'ם מוג'וד ואג'ב אלוג'וד באעתבאר ד'אתה, ולולאה למא כאן ת'ם מוג'וד אצלא לא כאין פאסד ולא מא ליס בכאין ולא פאסד אן כאן ת'ם שי יוג'ד הכד'א כמא יקול ארסטו, אעני אן לא יכון כאינא ולא פאסדא לכונה מעלולא בעלה ואג'בה' אלוג'וד. והד'א ברהאן לא שך פיה ולא מדפע ולא מנאזעה אלא למן יג'הל טריק אלברהאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מסקנה: האל – אחד ואינו גוף}}<br /> {{קו}}אחר הדברים האלה נֹאמר: כל מחויב המציאות מבחינת עצמו – מחויב בהכרח שאין למציאותו סיבה, כמו שצוין בהנחה העשרים; ואין בו שום ריבוי של דברים, כמו שצוין בהנחה העשרים ואחת. מכאן נובע שאין הוא גוף ולא כוח בגוף, כמו שצוין בהנחה העשרים ושתיים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ת'ם נקול, אן כל ואג'ב אלוג'וד באעתבאר ד'אתה ילזם צ'רורה אן לא יכון לוג'ודה סבב כמא ד'כר פי אלמקדמה אלעשרין, ולא יכון פיה תכת'יר מעאני אצלא כמא ד'כר פי אלמקדמה אלחאדיה ואלעשרין, ולד'לך ילזם אן לא יכון ג'סמא ולא קוה פי ג'סם כמא ד'כר פי אלת'אניה ואלעשרין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הוכח אם כן לפי העיון הזה, שיש בהכרח מצוי מחויב המציאות מבחינת עצמו, והוא אשר אין סיבה למציאותו ואין בו הרכבה, ועל כן אין הוא גוף ולא כוח בגוף – וזה הוא האלוה יתהדר שמו. וכך יוכח בקלות שבלתי אפשרי שיהיה לשניים חיוב המציאות מבחינת עצמם. כי מין חיוב המציאות יהיה עניין נוסף על עצמותו של כל אחד מהם; ואם כן לא יהיה אף אחד מהם מחויב המציאות בעצמו בלבד, אלא מחויב בעניין הזה שהוא מין חיוב המציאות, שיש לו ולשני. ניתן להראות בכמה אופנים שלא תיתכן בשום אופן שניוּת במחויב המציאות: לא מקביל ולא נגדי. עילת כל זה היא הפשטות המוחלטת והשלמות המוחלטת, שאין עודף עליו דבר ממינו מחוץ לעצמותו, והעדר עילה וסיבה מכל בחינה. אם כן אין שום שיתוף.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד תברהן בחסב הד'א אלנט'ר, אן ת'ם מוג'וד לאזם אלוג'וד באעתבאר ד'אתה צ'רורה, והו אלד'י לא סבב לוג'ודה ולא תרכיב פיה, פלד'לך לא יכון ג'סמא ולא קוה פי ג'סם, והד'א הו אלאלאה ג'ל אסמה. וכד'לך יתברהן בסהולה אן וג'וב אלוג'וד באעתבאר אלד'את יסתחיל אן יוג'ד לאת'נין, לאן יכון נוע וג'וב אלוג'וד מעני זאידא עלי ד'את כל ואחד מנהמא, פלא יכון ואחד מנהמא ואג'ב אלוג'וד בד'אתה פקט בל ואג'בא בד'לך אלמעני אלד'י הו נוע וג'וב אלוג'וד אלד'י וג'ד להד'א ולגירה, וקד יבין בוג'וה עדה אלואג'ב אלוג'וד לא יצח פיה אלת'נויה בוג'ה, לא נד ולא צ'ד. עלה' ד'לך כלה אלבסאטה אלמחצ'ה, ואלכמאל אלמחץ' אלד'י לא יפצ'ל ענה שי כ'ארג'א ען ד'אתה מן נועה, ועדם אלעלה ואלסבב מן כל ג'הה, פלא משארכה אצלא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עיון ד: הוכחה ממימוש הכוח הגלום}}<br /> {{קו}}עיון רביעי, פילוסופי גם הוא{{קו}}ידוע שאנו רואים כל הזמן דברים שהם בכוח ויוצאים אל הפועל. וכל מה שיוצא מן הכוח אל הפועל יש לו מוציא מחוצה לו, כמו שצוין בהנחה השמונה עשרה. וברור גם כן שהמוציא הזה היה מוציא בכוח ואז נעשה מוציא בפועל. והעילה להיותו בכוח היא או בגלל מוֹנע מחמת עצמו, או בגלל יחס כלשהו שהיה חסר לפני כן בינו ובין מה שהוציא, וכיוון שהתממש היחס הזה – הוציא אל הפועל. כל אחד משני אלה מחייב בהכרח מוציא או מסיר מונע. וכך מתחייב לומר על המוציא השני או מסיר המונע – ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף. אין מנוס אם כן מלהגיע בסופו של דבר למוציא מן הכוח אל הפועל המצוי תמיד במצב אחד, שאין בו &quot;כוח&quot; כלל, כלומר שאין בו בעצמותו שום דבר בכוח. כי אילו היתה בעצמותו אפשרות – ייתכן שייעדר, כמו שצוין בהנחה העשרים ושלוש; ובלתי אפשרי שהוא יהיה בעל חומר, אלא הוא נבדל, כמו שצוין בהנחה העשרים וארבע. והנבדל שאין בו כלל אפשרות אלא הוא מצוי בעצמותו הוא האלוה. והתבאר כבר שאין הוא גוף, ואם כן הוא אחד, כמו שצוין בהנחה השש עשרה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}נט'ר ראבע פלספי איצ'א. מעלום אנא נרי דאימא אמורא תכון באלקוה פתכ'רג' אלי אלפעל, וכל מא יכ'רג' מן אלקוה אלי אלפעל פלה מכ'רג' כ'ארג'א ענה כמא ד'כר פי אלמקדמה' אלת'אמנה' עשר. ובין הו איצ'א, אן ד'לך אלמכ'רג' כאן מכ'רג'א באלקוה ת'ם צאר מכ'רג'א באלפעל, ועלה' כונה כאן באלקוה אמא למאנע מן נפסה או לנסבה' מא כאנת מרתפעה בינה ובין מא אכ'רג'ה מן קבל, פלמא חצלת תלך אלנסבה אכ'רג' באלפעל, וכל ואחד מן הד'ין יקתצ'י מכ'רג'א או מזיל עאיק צ'רורה. והכד'א ילזם אן יקאל פי אלמכ'רג' אלת'אני או מזיל אלעאיק, והד'א לא ימר אלי לא נהאיה, פלא בד מן אלאנתהא למכ'רג' מן אלקוה אלי אלפעל יכון מוג'ודא אבדא עלי חאלה ואחדה לא קוה פיה אצלא, אעני אנה לא יכון פיה פי ד'אתה שי באלקוה, לאנה אן כאן פי ד'אתה אמכאן פקד יעדם כמא ד'כר פי אלת'אלת'ה ואלעשרין, ומחאל אן יכון הד'א ד'א מאדה, בל מפארקא כמא ד'כר פי אלראבעה ואלעשרין, ואלמפארק אלד'י לא אמכאן פיה אצלא בל הו מוג'וד בד'אתה הו אלאלאה. וקד תבין אנה לא ג'סם, פהו ואחד כמא ד'כר פי אלמקדמה אלסאדסה' עשר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כל אלה הן דרכי הוכחה על מציאות אלוה אחד, לא גוף ולא כוח בגוף, בהינתן האמנה בקדמות העולם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'ה כלהא טרק ברהאניה עלי וג'וד אלאה ואחד, לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם, מע אעתקאד קדם אלעאלם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|בהינתן מציאות האל, עיון א: הוכחת הייחוד ואי הגשמות מן השונות}}<br /> {{קו}}יש עוד דרך הוכחה על שלילת הגשמות וקביעת האחדות:{{קו}}אילו היו שני אלוהוֹת, היה מתחייב בהכרח שהיה להם {{אינדקס|א)}} עניין אחד שהם שותפים בו, והוא העניין שבו ראוי כל אחד מהם להיות אלוה; והיה להם בהכרח {{אינדקס|ב)}} עניין אחר שבו נעשתה ההבדלה והם נעשו שניים: {{אינדקס|ב1)}} או שיש בכל אחד משניהם עניין שאינו העניין הנמצא בשני, ואז כל אחד מהם מורכב משני עניינים, ואם כן אף לא אחד מהם הוא סיבה ראשונה ולא מחויב המציאות בבחינת עצמו, אלא לכל אחד מהם יש סיבות, כמו שהתבאר בהנחה התשע עשרה; {{אינדקס|ב2)}} ואם העניין המבדיל ביניהם נמצא רק באחד מהם – הרי זה שיש בו שני העניינים אינו מחויב המציאות בעצמו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והנא איצ'א טריק ברהאניה עלי נפי אלתג'סים ואת'באת אלוחדאניה, וד'לך אנה לו כאן אלאהאן ללזם צ'רורה אן יכון להמא מעני ואחד ישתרכאן פיה והו אלמעני אלד'י בה אסתחק כל ואחד מנהמא אן יכון אלאהא, ולהמא מעני אכ'ר צ'רורה בה וקע אלתבאין וצארא את'נין, אמא באן יכון פי כל ואחד מנהמא מעני גיר אלמעני אלד'י פי אלאכ'ר פיכון כל ואחד מנהמא מרכבא מן מעניין פלא ואחד מנהמא סבבא אולא ולא לאזם אלוג'וד באעתבאר ד'אתה, בל כל ואחד מנהמא ד'ו אסבאב כמא בין פי אלתאסעה' עשר. ואן כאן מעני אלתבאין מוג'ודא פי אחדהמא פד'לך אלד'י פיה אלמעניאן גיר ואג'ב אלוג'וד בד'אתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עיון ב: הוכחת הייחוד מאחדות העולם}}<br /> {{קו}}דרך אחרת לגבי הייחוד{{קו}}כבר התאמֵּת בהוכחה {{הפניה|(א,עב)}} שהמצוי כולו הוא כפרט אחד שחלקיו קשורים זה בזה, ושכוחות הגלגל מתפשטים בחומר התחתון שאצלנו ומכינים אותו. אם כן לאור מה שהתאמת, בלתי אפשרי {{אינדקס|א)}} שאלוה אחד יעסוק בבלעדיות באחד מחלקי המצוי הזה (=העולם) והאלוה השני יעסוק בבלעדיות בחלק אחר, כי חלק זה קשור בחלק זה. לפיכך לא נותר לנו בחלוקת האפשרויות אלא {{אינדקס|ב)}} או שלעתים פועל האחד ולעתים השני, {{אינדקס|ג)}} או ששניהם פועלים יחד תמיד כך שכל פעולה צריכה להתבצע על ידי שניהם יחד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}טריק אכ'ר פי אלתוחיד. קד צח באלברהאן אן אלמוג'וד כלה כשכ'ץ ואחד מרתבט בעצ'ה בבעץ', ואן קוי אלפלך סאריה פי הד'ה אלמאדה אלספליה ומהייה להא, פיסתחיל מע הד'א אלד'י קד צח אן יכון אלאלאה אלואחד מנפרדא בג'ז מן אג'זא הד'א אלמוג'וד ואלאלאה אלת'אני ינפרד בג'ז אכ'ר אד' הד'א מרתבט בהד'א, פלם יבק פי אלתקסים אלא אן יכון הד'א יפעל וקתא והד'א יפעל וקתא, או יכונא ג'מיעא יפעלאן מעא דאימא חתי לא יתם פעל מן אלאפעאל אלא מנהמא ג'מיעא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ניתוח אפשרות ב:}} בלתי אפשרי מכמה פנים שלעתים יפעל האחד ולעתים השני:{{קו}}{{אינדקס|1)}} כי אם בזמן שאחד מהם פועל יכול השני לפעול – מהי אפוא הסיבה המחייבת שיפעל האחד וישבות השני?{{קו}}{{אינדקס|2)}} ואם השני איננו יכול לפעול בזמן שהראשון פועל בו – נמצא שיש סיבה אחרת המחייבת שאחד יוכל לפעול והשני לא, בהינתן שאין שוני בזמן כולו ושהמצע לעשייה הוא מצע אחד שחלקיו קשורים זה בזה כמו שביארנו.{{קו}}{{אינדקס|3)}} ועוד: שהרי אז כל אחד מהם נתון תחת הזמן, מכיוון שמעשיו קשורים בזמן.{{קו}}{{אינדקס|4)}} ועוד: שכל אחד מהם יֵצא מן הכוח אל הפועַל כאשר הוא פועֵל את פעולתו, ואם כן כל אחד מהם נזקק למוציא מן הכוח אל הפועל.{{קו}}{{אינדקס|5)}} ועוד: שתהיה אפשרות בעצמותו של כל אחד מהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא כון הד'א יפעל וקתא והד'א יפעל וקתא פהו מחאל מן וג'וה שתי, לאנה אן כאן אלזמאן אלד'י יפעל פיה אחדהמא ממכנא אן יפעל פיה אלאכ'ר פמא אלסבב אלמוג'ב לאן יפעל הד'א ויבטל הד'א, ואן כאן אלזמאן אלד'י יפעל פיה אחדהמא ימתנע עלי אלאכ'ר אן יפעל פיה פת'ם סבב אכ'ר הו אלד'י אוג'ב אמכאן אלפעל להד'א ואמתנאעה עלי הד'א אד' ואלזמאן כלה לא אכ'תלאף פיה ואלמוצ'וע ללעמל מוצ'וע ואחד מרתבט בעצ'ה בבעץ' כמא בינא. ואיצ'א אן כל ואחד מנהמא יכון ואקעא תחת אלזמאן אד' עמלה מקרון בזמאן. ואיצ'א אן כל ואחד מנהמא יכ'רג' מן אלקוה אלי אלפעל פי זמאן פעלה מא יפעל, פיחתאג' כל ואחד מנהמא אלי מכ'רג' מן אלקוה אלי אלפעל. ואיצ'א יכון פי ד'את כל ואחד מנהמא אמכאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ניתוח אפשרות ג:}} בלתי אפשרי גם ששניהם יפעלו יחד תמיד כל מה שבמציאות כך שלא יפעל אחד מהם מבלעדי השני, כמו שאתאר. {{אינדקס|1)}} כי כל מכלול שפעולה כלשהי אינה יכולה להתבצע אלא על ידי כולו – אף אחד מחלקיו איננו פועל בבחינת עצמו, ואף אחד מהם גם איננו סיבה ראשונה לפעולה הזו, אלא הסיבה הראשונה היא צירוף המכלול. וכבר הוכח {{הפניה|(הנחה 20)}} שבהכרח אין למחויב המציאות סיבה. {{אינדקס|2)}} ועוד, שצירוף המכלול הוא פעולה בפני עצמה, ואם כן הוא נזקק לסיבה אחרת, דהיינו מצרף המכלול. אם מצרפו של המכלול הזה שהפעולה אינה יכולה להתבצע אלא על ידיו (של המכלול) הוא אחד – הרי הוא בלי ספק האלוה. ואם גם המצרף של המכלול הזה הוא מכלול אחר, מתחייב לגבי המכלול השני מה שהתחייב לגבי המכלול הראשון, ואם כן אין מנוס מלהגיע בסופו של דבר לאחד שהוא הסיבה למציאותו של המצוי האחד הזה, מכל בחינה שתהיה – או מצד חידושו לאחר העדר, או מצד החיוב. הרי התבאר לך גם בדרך זו שהיותו של המצוי כולו אחד מורה לנו על כך שהמביאו למציאות אחד הוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאמא אן יכונא ג'מיעא יפעלאן דאימא כל מא פי אלוג'וד חתי לא יפעל אחדהמא דון אלאכ'ר פהד'א איצ'א מחאל כמא אצף, וד'לך אן כל ג'מלה לא יתם פעל מא אלא בג'מיעהא פלא ואחד מנהא פאעלא באעתבאר ד'אתה, ולא ואחד מנהא איצ'א סבבא אולא לד'לך אלפעל, בל אלסבב אלאול הו אג'תמאע אלג'מלה, וקד תברהן אן אלואג'ב אלוג'וד ילזם צ'רורה אן לא יכון לה סבב. ואיצ'א אן אג'תמאע אלג'מלה פעל מא, פהו מפתקר לסבב אכ'ר והו ג'אמע אלג'מלה, פאן כאן אלג'אמע לתלך אלג'מלה אלתי לא יתם אלפעל אלא בהא ואחדא פהו אלאלאה בלא שך, ואן כאן אלג'אמע איצ'א להד'ה אלג'מלה ג'מלה אכ'רי לזם אלג'מלה אלת'אניה מת'ל מא לזם אלג'מלה אלאולי, פלא בד מן אלאנתהא לואחד הו אלסבב פי וג'וד הד'א אלמוג'וד אלואחד עלי אי וג'ה כאן, אמא עלי ג'הה' אחדאת'ה בעד עדם, או עלי ג'הה' אללזום. פקד באן לך איצ'א בהד'א אלטריק אן כון אלמוג'וד כלה ואחדא דלנא עלי אן מוג'דה ואחד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עיון ג: הוכחת אי הגשמות מן הריבוי שבגוף}}<br /> {{קו}}דרך אחרת לשלילת הגשמות{{קו}}כל גוף – מורכב הוא, כמו שצוין בהנחה העשרים ושתיים. ולכל מורכב הכרח שיהיה פועֵל שהוא הסיבה לקיום צורתו בחומרו. וברור מאוד שכל גוף ניתן לחלוקה ויש לו ממדים, ואם כן הוא בלי ספק מצע למקרים. אם כן הגוף אינו אחד, לא מצד יכולתו להתחלק ולא מצד היותו מורכב, כלומר היותו שניים בהגדרה. כי כל גוף הוא גוף מסוים רק מפני עניין הנוסף בו על היותו גוף, ואם כן הוא בהכרח בעל שני עניינים. והרי כבר הוכח שבמחויב המציאות אין הרכבה בשום פנים ואופן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}טריק אכ'ר פי נפי אלג'סמאניה. כל ג'סם מרכב כמא ד'כר פי אלת'אניה ואלעשרין, וכל מרכב פלא בד לה מן פאעל הו אלסבב לוג'וד צורתה פי מאדתה, ובין הו ג'דא אן כל ג'סם קאבל ללאנקסאם ולה אבעאד פהו מחל ללאעראץ' בלא שך, פליס אלג'סם ואחדא לא מן ג'הה' אנקסאמה ולא מן ג'הה' תרכיבה אעני כונה את'נין באלקול, לאן כל ג'סם אנמא הו ג'סם מא מן אג'ל מעני זאיד פיה עלי כונה ג'סמא, פהו ד'ו מעניין צ'רורה. וקד תברהן אן אלואג'ב אלוג'וד לא תרכיב פיה בוג'ה מן אלוג'וה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לאחר שהקדמנו את ההוכחות האלה, אחל לערוך את דרכנו שלנו, כמו שהבטחנו {{הפניה|(א,עא19)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובעד תקדים הד'ה אלבראהין אכ'ד' פי תלכ'יץ טריקנא נחן כמא ועדנא:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%98&diff=400 חלק א, פרק סט 2022-06-21T14:30:54Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק סט}}<br /> {{כותרת|פועל העולם, חיותו ותכליתו}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|כינויי האלוהים כעילה או כפועֵל}}<br /> {{קו}}הפילוסופים, כידוע לך, מכנים את האל יתעלה &quot;העילה הראשונה&quot; ו&quot;הסיבה הראשונה&quot;; ואלו הידועים כ&quot;מדברים&quot; (&quot;מֻתַכַּלִּמוּן&quot;) מתרחקים מאוד מן הכינויים הללו ומכנים אותו &quot;הפועֵל&quot;. הם חושבים שיש הבדל עצום בין לומר &quot;סיבה&quot; ו&quot;עילה&quot; לבין לומר &quot;פועל&quot;. לדבריהם, אם אנו אומרים שהוא עילה, מתחייבת מציאותו של עלול, וזה יוביל לקדמות העולם ושהעולם מחויב מן האל; ואם אנו אומרים &quot;פועֵל&quot; אין מתחייבת מכך מציאות הפעול עמו, כיוון שיש שהפועל קודם לפעולתו. אבל אין הם תופסים {{מונח|תצור}} את משמעות היות הפועל פועל אלא כאשר הוא קודם לפעולתו. אלה דברי מי שאינו מבדיל בין מה שבכוח לבין מה שבפועַל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלפלאספה כמא עלמת יסמון אללה תעלי אלעלה אלאולי ואלסבב אלאול, והאולא אלמשהורון באלמתכלמין יהרבון מן הד'ה אלאסמיה ג'דא ויסמונה אלפאעל, ויט'נון אן פרקא עט'ימא בין קולנא סבב ועלה ובין קולנא פאעל. לאנא קאלוא, אן קלנא אנה עלה לזם וג'וד אלמעלול, והד'א יודי לקדם אלעאלם ואן אלעאלם לה עלי ג'הה' אללזום, ואן קלנא פאעל פלא ילזם מן ד'לך וג'וד אלמפעול מעה, לאן אלפאעל קד יתקדם פעלה, בל לא יתצורון מעני כון אלפאעל פאעל אלא באן יתקדם פעלה. והד'א קול מן לא יפרק בין מא באלקוה ובין מא באלפעל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מה שידוע לך הוא שאין הבדל בין לומר בעניין זה &quot;עילה&quot; או &quot;פועֵל&quot;. וזאת משום שאם אתה נוקט גם את העילה כ(עילה) בכוח, היא קודמת בזמן לעלול שלה. ואילו אם היא עילה בפועַל, הרי העלול שלה מצוי בהכרח בשל מציאותה כעילה בפועַל. וכן כאשר אתה נוקט את הפועֵל כפועֵל בפועַל, מתחייבת בהכרח מציאות פעוּלו. כי הבנאי לפני שיבנה את הבית אינו בנאי בפועַל אלא הוא בנאי בכוח, כשם שחומר הבית הזה לפני שייבנה הוא בית בכוח. וכאשר יבנה, אזי יהיה בנאי בפועַל ותתחייב אז בהכרח מציאות דבר בנוי. נמצא שלא הרווחנו דבר בהעדפת המונח &quot;פועֵל&quot; על פני המונח &quot;עילה&quot; ו&quot;סיבה&quot;. המטרה כאן אינה אלא להראות ששני המונחים שווים; ושכמו שאנו מכנים אותו &quot;פועל&quot; אף שפָּעוּלוֹ נעדר, הואיל ואין לו מונע או מכשול מלפעול מתי שיחפוץ, כך אפשר לכנות אותו &quot;עילה&quot; ו&quot;סיבה&quot; באותה המשמעות בדיוק, אף אם העלול נעדר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואלד'י תעלמה, אנה לא פרק בין קולך עלה או פאעל פי הד'א אלמעני, וד'לך אנך אד'א אכ'ד'ת אלעלה איצ'א באלקוה פהי תתקדם מעלולהא באלזמאן, אמא אד'א כאנת עלה באלפעל פאן מעלולהא מוג'וד בוג'ודהא עלה באלפעל צ'רורה. וכד'לך מתי אכ'ד'ת אלפאעל פאעלא באלפעל פאנה ילזם וג'וד מפעולה צ'רורה, לאן אלבנא קבל אן יבני אלבית ליס הו בנא באלפעל לכנה בנא באלקוה, כמא אן מאדה' ד'לך אלבית קבל אן יבני, בית באלקוה, פענד מא יבני חיניד' הו בנא באלפעל, וילזם וג'וד שי מנבני חיניד' צ'רורה, פמא רבחנא שיא פי תפצ'יל אסמיה' פאעל עלי אסמיה' עלה וסבב. ואלקצד הנא אנמא הו אלתסויה בין הד'ין אלאסמין, ואנה כמא נסמיה פאעל ואן כאן מפעולה מעדום אד' ולא מאנע ולא עאיק לה ען אן יפעל מתי שא, כד'לך יג'וז אן נסמיה עלה וסבבא בהד'א אלמעני בעינה ואן כאן אלמעלול מעדומא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האל הוא סיבת המציאות בשלוש משמעויות}}<br /> {{קו}}מה שהביא את הפילוסופים לכנות אותו יתעלה &quot;עילה&quot; ו&quot;סיבה&quot; ולא כינוהו &quot;פועל&quot; אינו בשל דעתם המפורסמת על קדמות העולם, אלא בשל עניינים אחרים שאביא לך אותם כאן בקצרה. כבר התבארה ב&quot;פיזיקה&quot; {{הפניה|(אריסטו פיזיקה ב,ג)}} מציאות הסיבות לכל מה שיש לו סיבה, ושהן ארבע: החומר, והצורה, והפועֵל והתכלית, ושמהן קרובות ומהן רחוקות, וכל אחת מארבע אלו מכונה &quot;סיבה&quot; ו&quot;עילה&quot;. ומדעותיהם שאינני חולק עליהן הוא שהאל יתהדר ויתרומם הוא הפועֵל והוא הצורה והוא התכלית. ולכן הם אמרו שהוא יתעלה &quot;סיבה&quot; ו&quot;עילה&quot;, כדי לכלול את שלוש הסיבות הללו, כלומר שהוא פועל העולם, וצורתו ותכליתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלד'י דעא אלפלאספה לתסמיתה תעלי עלה וסבבא ולם יסמוה פאעלא ליס הו מן אג'ל ראיהם אלמשהור פי קדם אלעאלם, בל מן אג'ל מעאני אכ'ר האנא אקתצ'בהא לך. קד בין פי אלעלם אלטביעי וג'וד אלאסבאב לכל מא לה סבב, ואנהא ארבעה, אלמאדה, ואלצורה, ואלפאעל, ואלגאיה. ואן מנהא קריבה ומנהא בעידה, וכל ואחד מן הד'ה אלארבעה יתסמי סבב ועלה. ומן אראיהם אלתי לא אכ'אלפהא אנא אן אללה עז וג'ל הו אלפאעל והו אלצורה והו אלגאיה, פלד'לך קאלוא אנה תעלי סבב ועלה ליעמוא הד'ה אלת'לת'ה אסבאב, והו אן יכון הו פאעל אלעאלם וצורתה וגאיתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מטרתי בפרק הזה היא לבאר לך באיזה אופן נאמר בו יתעלה שהוא הפועֵל והוא צורת העולם והוא תכליתו גם כן. ואל תעסיק את דעתך כאן בעניין חידושו את העולם או חיובו ממנו לפי דעתם, כי יוקדש לכך דיון ארוך הראוי למטרה זו {{הפניה|(ב,יג-לא)}}. המטרה כאן היא רק שהוא יתעלה פועל את פרטי הפעולות הקורות בעולם כפי שהוא פועל את העולם בכללותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וגרצ'י פי הד'א אלפצל אן אבין לך עלי אי ג'הה קיל פיה תעלי אנה אלפאעל והו צורה' אלעאלם והו גאיתה איצ'א. ולא תשגל ד'הנך הנא במעני אחדאת'ה ללעאלם או לזומה ענה עלי ראיהם, לאנה סיקע פי ד'לך כלאם כת'יר לאיק בהד'א אלגרץ', ואנמא אלגרץ' הנא כונה תעאלי פאעל לג'זאיאת אלאפעאל אלואקעה פי אלעאלם כמא הו פאעל אלעאלם באסרה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האל – פועל העולם}}<br /> {{קו}}ואומר: כבר נתבאר ב&quot;פיזיקה&quot; {{הפניה|(אריסטו, פיזיקה ז,ב; ח,ה)}} שראוי לחפש סיבה גם לכל אחת מארבעת מיני הסיבות האלה. וכך יימצאו לדבר המתהווה ארבע סיבות אלו הקרובות אליו, ויימצאו גם לאלו סיבות, ולסיבות אלו סיבות, עד שנגיע לסיבות הראשונות. לדוגמה, הפעול המסוים הזה, פועֲלו הוא כך וכך, ולפועֵל הזה יש פועֵל, ודבר זה נמשך עד שיגיע אל מניע ראשון שהוא הפועֵל באמת של כל גורמי הביניים האלה. משום שאם את אות אל&quot;ף מניעה אות בי&quot;ת, ואת בי&quot;ת מניע גימ&quot;ל, ואת גימ&quot;ל מניע דל&quot;ת, ואת דל&quot;ת מניע ה&quot;א, ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף, הבה נעצור לדוגמה אצל ה&quot;א. הרי אין ספק שה&quot;א הוא המניע את אל&quot;ף ובי&quot;ת וגימ&quot;ל ודל&quot;ת. ובאמת נֶאמר לגבי תנועת אל&quot;ף שה&quot;א פעל אותה. באופן זה מיוחסת כל פעולה במציאות לאל, אפילו פעל אותה אחד הפועלים הקרובים, כמו שנבאר. נמצא שהוא הסיבה הרחוקה ביותר מצד היותו פועֵל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאקול. קד תבין פי אלעלם אלטביעי אן הד'ה אלארבעה' אנואע מן אלאסבאב ינבגי אן יטלב לכל סבב מנהא סבב איצ'א, פיוג'ד ללשי אלמתכון הד'ה אלארבעה אסבאב אלקריבה מנה, ותוג'ד לתלך איצ'א אסבאב וללאסבאב אסבאב, אלי אן ינתהי ללאסבאב אלאולי. מת'ל, אן הד'א אלשי אלמפעול פאעלה הו אלכד'א, ולד'לך אלפאעל פאעל, ולא יזאל ד'לך אלי אן יצל אלי מחרך אול הו אלפאעל באלחקיקה להד'ה אלמתוסטאת כלהא, וד'לך אן אד'א כאן חרף אלף יחרכה חרף בא, ובא יחרכה ג'ים, וג'ים יחרכה דאל, ודאל יחרכה הא, והד'א מא לא ימר אלי לא נהאיה, פלנקף ענד אלהא מת'לא, פלא שך אן אלהא הו אלמחרך ללאלף ואלבא ואלג'ים ואלדאל, ובאלחקיקה קיל פי תחרך אלאלף אן הא פעלה. ובהד'ה אלג'הה ינסב כל פעל פי אלוג'וד ללה ולו פעלה מן פעלה מן אלפאעלין אלקריבין כמא סנבין, פהו אלסבב אלאבעד מן ג'הה' כונה פאעלא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האל – צורת העולם}}<br /> {{קו}}וכן הצורות הטבעיות המתהוות וכלות, נמצא אם נעקוב אחריהן שבהכרח קודמת להן צורה אחרת המכינה את החומר הזה לקבל את הצורה הזו. ואותה הצורה השנייה קודמת גם לה אחרת, עד שנגיע לצורה האחרונה שהיא הכרחית לִמְציאות צורות הביניים האלו, שצורות הביניים הללו הן סיבת הצורה הקרובה הזו. אותה הסיבה האחרונה של כל המציאות הוא האל יתעלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך אלצור אלטביעיה אלכאינה אלפאסדה נג'דהא אד'א תתבענאהא אנהא לא בד אן תתקדמהא צורה אכ'רי תהיי הד'ה אלמאדה לקבול הד'ה אלצורה, ותלך אלצורה אלת'אניה תתקדמהא איצ'א אכ'רי, חתי ננתהי ללצורה אלאכ'ירה אלתי הי צ'רוריה פי וג'וד הד'ה אלצור אלמתוסטה, אלתי תלך אלמתוסטה הי סבב הד'ה אלצורה אלקריבה, ותלך אלצורה אלאכ'ירה פי ג'מיע אלוג'וד הו אללה תעלי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אל תחשוב שדברינו עליו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם רומזים לצורה האחרונה שאריסטו אמר לגביה ב&quot;מטפיזיקה&quot; {{הפניה|(ספר יב, a1072)}} שאין היא מתהווה ולא כלה; כי אותה הצורה הנזכרת שם היא טבעית, לא שכל נבדל. כי כשאנו אומרים עליו יתעלה שהוא צורתו האחרונה של העולם אין זה במובן של היות הצורה בעלת החומר צורה של אותו חומר, כאילו הוא יתעלה צורה לגוף. לא באופן זה נאמר, אלא כמו שכל נמצא בעל צורה הוא מה שהוא רק בשל צורתו, ואם כלתה צורתו כלה ובטל כל היותו, כן כמו היחס הזה עצמו יחס האלוה לכל הרֵאשיות {{מונח|מבדא}} הרחוקות של המציאות. כי הכול מצוי מכוח מציאות הבורא, והוא מתמיד את קיומו (של העולם) באמצעות העניין המכונה &quot;שפע&quot;, כמו שנבאר באחד מפרקי חיבור זה {{הפניה|(ב,יב)}}. אילו היה עולה על הדעת שהבורא נעדר, הייתה נעדרת המציאות כולה, והייתה בטלה מהותן של הסיבות הרחוקות ממנו, ושל המסוֹבבים האחרונים, ושל כל מה שביניהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולא תט'ן אן קולנא פיה אנה אלצורה אלאכ'ירה לג'מיע אלעאלם הי אשארה ללצורה אלאכ'ירה אלתי יקול ארסטו ענהא פי מא בעד אלטביעה אנהא גיר כאינה ולא פאסדה, לאן תלך אלצורה אלמד'כורה הנאך טביעיה לא עקלא מפארקא,{{קו}}לאן ליס קולנא ענה תעלי אנה צורה' אלעאלם אלאכ'ירה עלי מת'אל כון אלצורה ד'את אלמאדה צורה לתלך אלמאדה, חתי יכון הו תעלי צורה לג'סם, ליס עלי הד'ה אלג'הה קיל, בל כמא אן כל מוג'וד ד'י צורה אנמא הו מא הו בצורתה, ואד'א פסדת צורתה פסד כונה ובטל, כד'לך מת'ל הד'ה אלנסבה בעינהא נסבה' אלאלאה לג'מלה' מבאדי אלוג'וד אלבעידה, לאן בוג'וד אלבארי הו אלכל מוג'וד, והו ממד בקאיה באלמעני אלד'י יכני ענה באלפיץ', כמא נבין פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה. פלו קדר עדם אלבארי לעדם אלוג'וד כלה ובטלת מאהייתה אלאסבאב אלבעידה מנה ואלמסבבאת אלאכ'ירה ומא בינהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם כן האל הוא למציאות במדרגת הצורה לדבר שיש לו צורה, שעל ידה הוא מה שהוא, ובצורה מתקיימת אמיתתו ומהותו; כך יחס האלוה לעולם. במובן הזה נֶאמר עליו שהוא &quot;הצורה האחרונה&quot; ושהוא &quot;צורת הצורות&quot;, כלומר שהוא זה שבסופו של דבר מציאותה של כל צורה בעולם וקיומה מתבססים עליו, וקיומן הוא על ידו, כמו שהדברים בעלי הצורות קיימים על ידי צורותיהם. מפני עניין זה הוא נקרא בלשוננו &quot;{{עברית|חֵי העולמים}}&quot;, דהיינו שהוא חיות העולם, כמו שיתבאר {{הפניה|(א,עב22)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהו אד'א' לה במנזלה' אלצורה ללשי אלד'י לה צורה אלד'י בהא הו מא הו, ובאלצורה תת'בת חקיקתה ומאהיתה, כד'לך נסבה' אלאלאה ללעאלם, ובהד'ה אלג'הה קיל פיה אנה אלצורה אלאכ'ירה ואנה צורה' אלצור, אי אנה אלד'י וג'וד כל צורה פי אלעאלם וקואמהא מסתנד אכ'ירא אליה ובה קואמהא, כמא אלאשיא ד'את אלצור מתקומה בצורהא, ומן אג'ל הד'א אלמעני סמי פי לגתנא {{עברית|חי העולמים}}, מענאה אנה חיאה' אלעאלם כמא סיתבין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האל - תכלית העולם}}<br /> {{קו}}וכן הדבר גם באשר לתכלית. כי הדבר שיש לו תכלית, עליך לחקור אחר תכליתה של אותה התכלית. כמו שתאמר למשל שהכיסא – חומרו הוא העץ, ופועלו הוא הנגר, וצורתו הוא הריבוע בתבנית כזו וכזו, ותכליתו היא הישיבה עליה. עליך אם כן לשאול: &quot;ומה מטרת הישיבה על הכיסא?&quot; וייאמר: &quot;כדי שיורם היושב עליו ויגבה מעל הארץ&quot;. ותשאל עוד ותאמר: &quot;ומה תכלית ההרמה מעל הארץ?&quot; ותיענה: &quot;כדי להעצים את היושב בעיני מי שיראה אותו&quot;. ותשאל: &quot;ומה תכלית העצמתו אצל מי שיראה אותו?&quot; ותיענה: &quot;כדי שייראו ויפחדו ממנו&quot;. ותשאל ותאמר: &quot;ומה תכלית היראה ממנו?&quot; ותיענה: &quot;כדי שיצייתו לציווייו&quot;. ותחקור: &quot;מה תכלית הציות לציווייו?&quot; ותיענה: &quot;כדי למנוע מבני האדם מלהזיק זה לזה&quot;. ותחקור עוד על תכלית הדבר, ותיענה: &quot;כדי שמציאותם תתמיד באופן מסודר&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והכד'א איצ'א אלאמר פי אלגאיה, פאן אלשי אלד'י לה גאיה פלך אן תטלב לתלך אלגאיה גאיה, כאנך קלת מת'לא אן אלכרסי מאדתה אלכ'שב, ופאעלה אלנג'אר, וצורתה אלתרביע עלי שכל כד'א, וגאיתה אלג'לוס עליה. פלך אן תסאל ומא גאיה' אלג'לוס עלי אלכרסי, פיקאל לירתפע אלג'אלס עליה ויעלו ען אלארץ'. פתסאל איצ'א ותקול ומא גאיה' אלארתפאע ען אלארץ', פתג'אב ליעט'ם אלג'אלס פי עין מן יראה. פתסאל ומא גאיה' עט'מתה ענד מן יראה. פתג'אב ליכ'אף וירהב. פתסאל ותקול ומא גאיה' כונה יכ'אף, פתג'אב לימתת'ל אואמרה. פתטלב מא גאיה' אמתת'אל אואמרה, פתג'אב לימנע אד'יה' אלנאס בעצ'הם ען בעץ'. פתטלב איצ'א גאיה' ד'לך, פתג'אב לידום וג'ודהם מנתט'מא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכך יתחייב תמיד בכל תכלית שתבוא, עד שיגיע הדבר לרצונו יתעלה בלבד, לפי דעה מסוימת, כמו שיתבאר {{הפניה|(ג,יג; ג,כו)}}, כך שתהיה התשובה האחרונה: &quot;כך רצה יתעלה&quot;; או לגזרת חכמתו לפי דעתם של אחרים כמו שאבאר {{הפניה|(ג,יג)}}, עד שתהיה התשובה בסופו של דבר: &quot;כך גזרה חכמתו&quot;. וכך תגיע השתלשלות כל תכלית לרצונו ולחכמתו על פי שתי הדעות האלה, שהתבאר לפי דעתנו שהם עצמותו, ושאין רצונו וחפצו או חכמתו דברים שמחוץ לעצמותו, כלומר שהם זולת עצמותו. אם כן הוא יתעלה התכלית האחרונה של כל דבר, ותכלית הכול היא גם להידמות לשלמותו כפי היכולת, וזאת משמעות רצונו, שהיא עצמותו כמו שיתבאר. במובן זה נֶאמר עליו שהוא תכלית התכליות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והכד'א ילזם דאימא פי כל גאיה חאדת'ה, אלי אן ינתהי אלאמר למג'רד אראדתה תעלי בחסב ראי מא כמא סיבין, חתי יכון אלג'ואב אלאכ'יר כד'א אראד תעלי. או למקתצ'י חכמתה עלי ראי אכ'רין כמא סאבין, חתי יכון אלג'ואב אכ'ירא כד'א אקתצ'ת חכמתה, ולהד'א ינתהי נט'ם כל גאיה אלי אראדתה וחכמתה בחסב האד'ין אלראיין אלתי תבין בחסב ראינא אנהא ד'אתה, ואנה ליס אראדתה ומשיתה או חכמתה אשיא כ'ארג'ה ען ד'אתה, אעני אנהא גיר ד'אתה. פאד'א' הו תעלי גאיה' כל שי אלאכ'ירה, וגאיה' אלכל איצ'א אלתשבה בכמאלה חסב אלמקדרה והו מעני אראדתה אלתי הי ד'אתה כמא יבין. פבהד'א קיל פיה אנה גאיה' אלגאיאת,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום}}<br /> {{קו}}הרי ביארתי לך באיזה אופן נאמר לגביו יתעלה שהוא &quot;פועֵל&quot; ו&quot;צורה&quot; ו&quot;תכלית&quot;. ולכן כינוהו (הפילוסופים) &quot;סיבה&quot; ולא כינוהו &quot;פועֵל&quot; בלבד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד בינת לך עלי אי ג'הה קיל פיה תעלי אנה פאעל וצורה וגאיה, ולד'לך סמוה סבבא ולם יסמוה פאעלא פקט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ה' מתמיד את קיום העולם}}<br /> {{קו}}ודע שחלק מאנשי העיון מה&quot;מדברים&quot; הללו הגיעו לכזו בורות ועזות פנים עד שאמרו שאילו היה עולה על הדעת שהבורא נעדר, לא היה מתחייב מכך העדר הדבר שהבורא יצר, כלומר העולם, כי לא מתחייב שיכלה הפעול כשייעדר הפועֵל אחרי שפעל אותו. מה שאמרו היה נכון אילו היה הוא פועֵל בלבד, ולא היה הדבר הפעול נצרך לו כדי להתמיד את קיומו, כמו שכשימות הנגר לא יכלה הארון, כי אין הוא מעניק לו את קיומו. אך כיוון שהוא יתעלה גם צורת העולם כמו שביארנו, והוא מעניק לו את הקיום ואת ההתמדה, הרי בלתי אפשרי שיסתלק המעניק ויישאר המוענק, שאין לו קיום אלא במה שמוענק לו. עד כדי כך הגיעה מחשבת השווא {{מונח|והם}} שחייבה האמירה שהוא פועֵל בלבד, לא תכלית ולא צורה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן בעץ' אהל אלנט'ר מן האולא אלמתכלמין אנתהי בה אלג'הל ואלתג'אסר אלי אן קאל, אנה לו קדר עדם אלבארי למא לזם עדם הד'א אלשי אלד'י אוג'דה אלבארי, יעני אלעאלם, אד' לא ילזם אן יפסד אלמפעול אד'א עדם אלפאעל בעד אן פעלה. ואלד'י ד'כרוה צחיח לו כאן פאעלא פקט ולא יכון ד'לך אלשי אלמפעול מחתאג'א אליה פי אסתמראר בקאיה, כמא אנה אד'א מאת אלנג'אר ליס תפסד אלכ'זאנה אד' וליס ימדהא בקא, אמא בכונה תעלי צורה' אלעאלם איצ'א כמא בינא והו ימדה אלבקא ואלדואם, פמחאל אן יד'הב אלממד ויבקי אלמסתמד אלד'י לא בקא לה{{קו}}אלא במא יסתמדה. פהד'א קדר מא אוג'ב אלקול באנה פאעל פקט, לא גאיה ולא צורה מן אלוהם:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%92&diff=398 חלק א, פרק נג 2022-06-16T11:13:45Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק נג}}<br /> {{כותרת|האחד פועל פעולות מרובות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|רקע - האמנת התארים נולדה בקריאה פשטנית}}<br /> {{קו}}מה שהביא להאמנה שיש תארים לבורא אצל המאמינים בהם, קרוב למה שהביא להאמנת הגשמות אצל מי שמאמין בה. כי את מאמין הגשמות לא הביא לכך עיון שכלי, אלא הליכה אחר פשטי (&quot;חיצוניות&quot;) לשונות הכתובים. וכן הדבר בתארים: כאשר נמצא שספרי הנביאים וספר ההתגלות (=התורה) תיארו אותו יתעלה בתארים, קיבלו את הדבר כפשוטו והאמינו שהוא בעל תארים. וכך הם כאילו ניקו אותו מן הגשמות אך לא ניקו אותו ממצבי הגשמות, והם המקרים, כלומר התכונות הנפשיות, שהן כולן איכויות. וכל תואר שמאמין התארים טוען שהוא עצמי לאל יתעלה – אתה תמצא שעניינו הוא עניין האיכות, אף שאין הם אומרים זאת במפורש, מתוך השוואה למה שהכירו ממצביו של כל גוף בעל נפש חיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלד'י דעא לאעתקאד וג'וד צפאת ללבארי ענד מן יעתקדהא קריב מן אלד'י דעא לאעתקאד אלתג'סים ענד מן יעתקדה, וד'לך אן מעתקד אלתג'סים לם ידעה לד'לך נט'ר עקלי, בל תבע ט'ואהר נצוץ אלכתב, וכד'לך אלאמר פי אלצפאת, למא וג'דת כתב אלאנביא וכתאב אלתנזיל קד וצפתה תעאלי באוצאף חמל אלאמר עלי ט'אהרה ואעתקדוה ד'א צפאת, פכאנהם נזהוה ען אלג'סמאניה ולם ינזהוה ען חאלאת אלג'סמאניה והי אלאעראץ', אעני אלהיאה אלנפסאניה אלתי הי כלהא כיפיאת, וכל צפה יזעם מעתקד אלצפאת אנהא ד'אתיה ללה תעאלי פאנת תג'ד מענאהא מעני אלכיפיה ואן לם יצרחוא בד'לך, תשביהא במא עהדוה מן חאלאת כל ג'סם ד'י נפס חיואניה&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרת התארים: רק הצבעה על שלמות האל}}<br /> {{קו}}ועל הכול נֶאמר &quot;{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}&quot; {{הפניה|(בבלי ברכות לא,ב)}}. המטרה ב(תארים) כולם אינה אלא לתאר אותו כשלם, לא לתארו בעצם העניין (המבוטא באותו התואר) שהוא שלמות של בעל הנפש מן הברואים. רובם הם תוארי פעולותיו השונות; והיותן פעולות שונות אינה גוזרת שוני בעניינים הקיימים אצל הפועֵל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וען אלכל קיל {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}, ואנמא אלקצד בג'מיעהא וצפה באלכמאל לא בנפס ד'לך אלמעני אלד'י הו כמאל לד'י אלנפס מן אלמכ'לוקאת, ואכת'רהא צפאת אפעאלה אלמכ'תלפה, וליס באכ'תלאף אלאפעאל תכ'תלף אלמעאני אלמוג'ודה פי אלפאעל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל האש, פעולות שונות מפועֵל יחיד}}<br /> {{קו}}אמשול לך משל בעניין זה מן הדברים המצויים אצלנו, כוונתי לכך שהפועֵל הוא אחד ונובעים ממנו פעולות שונות אף שאין הוא בעל רצון, קל וחומר אם הוא פועל ברצון. וזהו המשל: האש, שהיא ממיסה חלק מהדברים, ומקשיחה אחרים, ומבשלת, ושורפת, ומלבינה, ומשחירה. כך שאילו היה האדם מתאר את האש כ&quot;מלבינה המשחירה השורפת המבשלת המקשיחה הממיסה&quot; היה הוא דובר אמת. אך מי שאינו מכיר את טבע האש היה חושב שיש בה שישה עניינים שונים: עניין שבו היא משחירה, ועניין אחר שבו היא מלבינה, ועניין שלישי שבו היא מבשלת, ועניין רביעי שבו היא שורפת, ועניין חמישי שבו היא ממיסה, ועניין שישי שבו היא מקשיחה – וכל אלה פעולות מנוגדות, ואין עניינה של פעולה אחת מהן עניין האחרת. ואילו מי שמכיר את טבע האש יודע שבאיכות פועלת אחת היא פועלת את כל הפעולות הללו, והיא החום.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנא אצ'רב לך מת'לא פי ד'לך מן אלאמור אלמוג'ודה לדינא, אעני אנה יכון אלפאעל ואחדא ותלזם ענא אפעאל מכ'תלפה ולו לם יכן ד'א אראדה, פנאהיך אן כאן פאעלא באראדה. מת'אל ד'לך, אלנאר אנהא תד'יב בעץ' אלאשיא ותג'מד בעצ'הא ותנצ'ג' ותחרק ותביץ' ותסוד, פלו וצף אלאנסאן אלנאר באנהא אלמביצ'ה אלמסודה אלמחרקה אלמנצ'ג'ה אלמג'מדה אלמד'יבה לצדק, פמן לא יעלם טביעה' אלנאר יט'ן אן פיהא סתה מעאני מכ'תלפה, מעני בה תסוד, ומעני אכ'ר בה תביץ' ומעני ת'אלת' בה תנצ'ג', ומעני ראבע בה תחרק, ומעני כ'אמס בה תד'יב, ומעני סאדס בה תג'מד, והד'ה כלהא אפעאל מתצ'אדה ליס מעני פעל מנהא מעני אלאכ'ר, אמא אלד'י יעלם טביעה' אלנאר פיעלם אן בכיפיה ואחדה פאעלה תפעל הד'ה אלאפעאל כלהא והי אלחרארה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואם זה נמצא במה שפועל בטבעו, קל וחומר למי שפועל ברצונו, וקל וחומר לגביו יתעלה, הנעלה על כל תיאור, כאשר אנחנו משיגים בו יחסים (לברואים) שונים זה מזה בעניינם – כי אצלנו עניין הידיעה שונה מעניין היכולת, ועניין היכולת שונה מעניין הרצון - איך אפוא נסיק מכך שיש אצלו עניינים שונים עצמיים לו עד שיהיה לו עניין שבו ידע ועניין שבו ירצה ועניין שבו יוכל? שכן זוהי משמעות התארים שהם מחזיקים בהם. יש מהם מי שאומר זאת במפורש ומונה את העניינים הנוספים על העצמות, ויש מהם מי שאינו אומר זאת במפורש אבל הוא מפורש באמונתו גם אם אין הוא מבטא זאת באמירה בעלת משמעות, כמו שאומרים חלקם: &quot;יכול לעצמו, יודע לעצמו, חי לעצמו, רוצה לעצמו&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאד'א כאן הד'א מוג'ודא פי מא יפעל באלטבע, פנאהיך פי חק אלפאעל באראדה, פנאהיך פי חקה תעאלי אלד'י עלא עלי כל וצף, למא אדרכנא מנה נסב מכ'תלפה' אלמעאני, לאן מעני אלעלם גיר מעני אלקדרה פינא, ומעני אלקדרה גיר מעני אלאראדה, פכיף נלזם מן ד'לך אן תכון פיה מעאני מכ'תלפה ד'אתיה לה חתי יכון פיה מעני בה יעלם ומעני בה{{קו}}יריד ומעני בה יקדר, אד' הד'א הו מעני אלצפאת אלתי יקולונהא, פקד יצרח בעצ'הם בהד'א ויעדד אלמעאני אלזאידה עלי אלד'את, ובעצ'הם לא יצרח בד'לך לכנה מצרח פי אלאעתקאד ואן לם יעבר ענה בכלאם מפהום, כקול בעצ'הם קאדר לד'אתה עאלם לד'אתה חי לד'אתה מריד לד'אתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל הכוח ההוגה שבאדם}}<br /> {{קו}}אמשול לך בכוח ההוגה הנמצא באדם. הוא הרי כוח אחד שאין בו ריבוי, ובו רוכש האדם ידע מדעי וידע מקצועי, ובו עצמו הוא תופר ומסתת ואורג ובונה ולומד הנדסה ומנהיג את המדינה. והרי אלה פעולות שונות הנובעות מכוח אחד פשוט שאין בו ריבוי. ופעולות אלה שונות זו מזו מאוד, כמעט אין סוף למספרן, כוונתי למספר המלאכות שהכוח ההוגה יוצר. ואם כן אין לשלול ביחס לאל יתהדר ויתעלה שתהיינה אותן פעולות שונות יוצאות מעצמות אחת פשוטה שאין בה ריבוי ולא שום עניין נוסף.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנא אמת'ל לך באלקוה אלנאטקה אלמוג'ודה פי אלאנסאן, פאנהא קוה ואחדה לא תכת'יר פיהא, ובהא יחוז אלעלום ואלצנאיע, ובהא בעינהא יכ'יט וינג'ר וינסג' ויבני ויעלם אלהנדסה ויסוס אלמדינה, פהד'ה אפאעיל מכ'תלפה לאזמה ען קוה ואחדה בסיטה לא תכת'יר פיהא, ותלך אלאפעאל מכ'תלפה ג'דא יכאד אלא יתנאהי עדדהא, אעני עדד אלצנאיע אלתי תברזהא אלקוה אלנאטקה, פלא יסתבעד פי חק אללה עז וג'ל אן תכון הד'ה אלאפעאל אלמכ'תלפה צאדרה ען ד'את ואחדה בסיטה לא תכת'יר פיהא ולא מעני זאיד אצלא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום ביניים}}<br /> {{קו}}כל תואר הנמצא בספרי האלוה יתעלה יהיה אם כן {{אינדקס|א)}} או תואר פעולתו ולא תואר עצמותו, {{אינדקס|ב)}} או מורה באופן כללי על שלמות; לא שקיימת עצמות מורכבת מעניינים שונים. כי העובדה שהם נמנעים מלהשתמש בביטוי &quot;מורכבות&quot; אינה מבטלת את משמעות המורכבות מן העצמות בעלת התארים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ותכון כל צפה מוג'ודה פי כתב אלאלאה תעאלי הי צפה' פעלה לא צפה' ד'אתה, או דאלה עלי כמאל מטלק, לא אן ת'ם ד'את מרכבה מן מעאני מכ'תלפה, לאנה ליס בכונהם לא יטלקון לפט' אלתרכיב יבטל מענאה מן אלד'את ד'את אלצפאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הטעות: ייחוס תכונות &quot;הכרחיות&quot; לאל}}<br /> {{קו}}אבל כאן מקום הטעות שהביאה אותם לכך, והיא זו שאבאר לך: אלה שהאמינו בתארים אינם מאמינים בהם בשל ריבוי הפעולות, אלא הם אומרים: &quot;אמת שהעצמות האחת פועלת פעולות שונות, אבל התארים העצמיים לו יתעלה אינם מכלל פעולותיו, כי אין להעלות על הדעת שהאל ברא את עצמותו&quot;. הם חלוקים בנוגע לתארים הללו שהם קוראים להם עצמיים – כוונתי למספרם, כי כולם הולכים אחר לשון אחד הכתובים. אך אציין לך מה שכולם מסכימים עליו וחושבים שהוא מושכל ושאין הם הולכים בו אחרי לשון דברי נביא, והם ארבעה תארים: חי, יכול, יודע, רוצה. לגבי אלה הם אומרים שהם {{אינדקס|א)}} עניינים שונים זה מזה, {{אינדקס|ב)}} ושלמויות שלא ייתכן שהאלוה יחסר דבר מהן, {{אינדקס|ג)}} ואין אפשרות שיהיו מכלל פעולותיו. זוהי תמצית השקפתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}לכן הנא מוצ'ע אלשבהה אלתי דעתהם לד'לך והי הד'ה אלתי אבינהא לך, וד'לך אן האולא אלד'ין אעתקדוא אלצפאת מא יעתקדונהא מן אג'ל כת'רה' אלאפעאל, בל יקולון נעם אן אלד'את אלואחדה תפעל אפעאלא מכ'תלפה, לכן אלצפאת אלד'אתיה לה תעאלי מא הי מן אפעאלה, לאנה לא יסוג אן יתוהם אן אללה כ'לק ד'אתה, והם פי תלך אלצפאת אלתי יסמונהא ד'אתיה מכ'תלפון, אעני פי עדדהא, אד' אלכל תאבעון נץ כתאב מא. ולנד'כר לך מא אלכל מג'מע עליה ויזעמון אנה מעקול ואנה לם יתבע פיה נץ כלאם נבי, והי ארבע צפאת חי קאדר עאלם מריד, פהד'ה קאלוא מעאני מתגאירה וכמאלאת יסתחיל אן יכון אלאלאה עאדמא שיא מנהא, ולא יסוג אן תכון הד'ה מן ג'מלה' אפעאלה, פהד'א תלכ'יץ ראיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הבהרה: יודע, יכול ורוצה הם ביחס לברואים}}<br /> {{קו}}ידוע לך שעניין הידיעה אצלו יתעלה הוא עניין החיים, כיוון שכל המשיג את עצמותו הוא חי ויודע בעניין אחד. זאת אם כוונתנו ב&quot;ידיעה&quot; – השגת עצמותו. כי אין ספק שהעצמות המושגת היא עצמה העצמות המשיגה, כי אין הוא לדעתנו מורכב משני דברים, דבר משיג ודבר אחר שאינו משיג, כמו האדם המורכב מנפש משיגה וגוף שאינו משיג. נמצא שכאשר אני מתכוון באומרנו &quot;יודע&quot; למשיג את עצמו, הרי החיים והידיעה עניין אחד. אבל הם אינם מביטים במשמעות הזו, אלא הם מביטים בהשגתו את ברואיו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלד'י תעלמה, אן מעני אלעלם פיה תעאלי הו במעני אלחיאה, לכון כל מדרך ד'אתה פהו חי ועאלם במעני ואחד, הד'א אד'א ארדנא באלעלם אדראך ד'אתה, ואלד'את אלמדרכה הי בעינהא אלד'את אלמדרכה בלא שך, לאן ליס הו פי ראינא מרכבא מן שיין שי ידרך ושי אכ'ר לא ידרך, כאלאנסאן אלמרכב מן נפס מדרכה וג'סד גיר מדרך, פמתי אריד בקולנא עאלם מדרך ד'אתה, פתכון אלחיאה ואלעלם מעני ואחדא, והם לא ילחט'ון הד'א אלמעני, בל ילחט'ון אדראכה למכ'לוקאתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכן היכולת והרצון, בלי ספק אין כל אחד מהם נמצא לבורא מבחינת עצמותו, כי אין הוא &quot;יכול&quot; ביחס לעצמותו ואין מתארים אותו כ&quot;רוצה&quot; את עצמותו, וזה דבר שאין מי שמעלה על דעתו. אלא שהם דימו לעצמם את התארים האלה רק מבחינת יחסים שונים בין האל יתעלה לבין ברואיו, כלומר שהוא יכול לברוא את מה שהוא בורא, ורוצה ליצור את המצוי כפי שיצר אותו, ויודע את מה שיצר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך בלא שך אלקדרה ואלאראדה ליסת כל ואחדה מנהמא מוג'ודה ללבארי באעתבאר ד'אתה, לאנה לא יקדר עלי ד'אתה ולא יוצף באראדתה ד'אתה, והד'א לא יתצורה אחד, בל הד'ה אלצפאת אנמא ט'נוהא באעתבאר נסב מכ'תלפה בין אללה תעאלי ובין מכ'לוקאתה, וד'לך אנה קאדר אן יכ'לק מא יכ'לק, ומריד לאיג'אד אלמוג'וד עלי מא אוג'דה בה, ועאלם במא אוג'ד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הפתרון: גם ריבוי יחסים בא מעצמוּת אחת}}<br /> {{קו}}הרי התבאר לך שגם התארים האלה אינם מבחינת עצמותו אלא מבחינת הברואים. ולפיכך אנחנו, קהל המייחדים באמת, אומרים: כמו שאיננו אומרים שיש בעצמותו עניין הנוסף עליה שבו הוא ברא את השמים, ועניין אחר שבו הוא ברא את היסודות, ועניין שלישי שבו הוא ברא את השכלים, כך איננו אומרים שיש בו עניין נוסף שבו הוא יכול, ועניין אחר שבו הוא רוצה, ועניין שלישי שבו הוא יודע את ברואיו. אלא עצמותו היא אחת פשוטה שאין עניין נוסף עליה כלל. העצמות הזו בראה כל מה שבראה וידעה בלא עניין נוסף כלל, והתארים השונים האלה – אין הבדל בין אם הם לפי הפעולות או לפי יחסים שונים בינו לבין הפעולים. וכפי שגם ביארנו באשר למהות היחס (בין הבורא לברואיו), ושהוא מדומה {{הפניה|(א,נב}}{{הפניה|)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד באן לך אן הד'ה אלצפאת איצ'א ליסת באעתבאר ד'אתה בל באעתבאר אלמכ'לוקאת, פלד'לך נקול נחן מעשר אלמוחדין באלתחקיק, כמא אנא לא נקול אן פי ד'אתה מעני זאיד בה כ'לק אלסמאואת, ומעני אכ'ר בה כ'לק אלאסתקסאת, ומעני ת'אלת' בה כ'לק אלעקול, כד'לך לא נקול אן פיה מעני זאיד בה יקדר, ומעני אכ'ר בה יריד, ומעני ת'אלת' בה יעלם מכ'לוקאתה, בל ד'אתה ואחדה בסיטה לא מעני זאיד עליהא בוג'ה, תלך אלד'את כ'לקת כל מא כ'לקת ועלמת לא במעני זאיד אצלא, ואן הד'ה אלצפאת אלמכ'תלפה לא פרק בין אן תכון בחסב אלאפעאל או בחסב נסב מכ'תלפה בינה ובין אלמפעולאת. ועלי מא בינאה איצ'א מן חקיקה' אלנסבה ואנהא מט'נונה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;זה מה שראוי להאמין לגבי התארים הנזכרים בספרי הנביאים. או שיש להאמין לגבי חלקם שהם תארים המורים על שלמות על דרך הדוֹמוּת לשלמויותינו המובנות לנו, כמו שנבאר {{הפניה|(א,נח-נט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;הד'א הו אלד'י ינבגי אן יעתקד פי אלצפאת אלמד'כורה פי כתב אלאנביא, או יעתקד פי בעצ'הא אנהא צפאת ידל בהא עלי כמאל עלי ג'הה' אלשבה בכמאלאתנא אלמפהומה ענדנא כמא סנבין:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%95&diff=397 חלק א, פרק כו 2022-06-12T11:58:00Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק כו}}<br /> {{כותרת|אופני ההגשמה במקרא}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|העיקרון: דיברה תורה כלשון בני אדם}}<br /> {{קו}}אתה מכיר את אִמרתם הכוללת את כל מיני הפירושים (שאינם כפשט) {{מונח|תאויל}} הכרוכים בתחום זה, והיא דבריהם: &quot;{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}&quot; {{הפניה|(בבלי ברכות לא,ב ועוד)}}. משמעות הדברים, שכל מה שיכולים כלל בני האדם להבין ולתפוס {{מונח|תצור}} במחשבה ראשונה – הוא שיוחס לה' יתעלה. לכן הוא תואר בתארים המורים על גשמות, כדי להורות שהוא יתעלה מצוי. זאת משום שההמון אינו משיג בעיון ראשון מציאות אלא של גוף דווקא, ומה שאינו גוף או מצוי בגוף – אין הוא מצוי מבחינתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קד עלמת קולתהם אלג'אמעה לאנואע אלתאוילאת כלהא אלמתעלקה בהד'א אלפן, והו קולהם {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}, מעני ד'לך אן כל מא ימכן אלנאס אג'מע פהמה ותצורה באול פכרה הו אלד'י אוג'ב ללה תעאלי, פלד'לך וצף באוצאף תדל עלי אלג'סמאניה לידל עליה אנה תעאלי מוג'וד, אד' לא ידרך אלג'מהור באול והלה וג'ודא אלא ללג'סם כ'אצה, ומא ליס בג'סם או מוג'וד פי ג'סם פליס הו מוג'ודא ענדהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תיאורים הנתפסים כשליליים וכחיוביים}}<br /> {{קו}}וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו יוחס לו יתעלה, כדי להורות שהוא שלם בכל אופני השלמויות ושאין לו חסרון כלל. לכן כל מה שההמון משיג {{מונח|אדראך}} שהוא חסרון או היעדר, אין הוא מתואר בו. מסיבה זו אין הוא מתואר לא באכילה ולא בשתייה ולא בשינה ולא בחולי ולא בעושק ולא בדומה לכך. וכל מה שההמון חושב שהוא שלמות, הוא מתואר בו, אף שאין זו שלמות אלא ביחס אלינו, ואילו ביחס אליו יתעלה כל מה שאנחנו חושבים שהן שלמויות הרי הן תכלית החסרון. אבל אילו היו מדמיינים שנעדרת ממנו יתעלה אותה שלמות אנושית, הרי היה זה לדעתם חסרון אצלו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך כל מא הו כמאל ענדנא נסב לה תעאלי לידל עליה אנה כאמל באנחא אלכמאלאת כלהא ולא ישובה נקץ אצלא. פכל מא ידרך אלג'מהור באנה נקץ או עדם פלא יוצף בה, ולד'לך לא יוצף באכל ולא בשרב ולא בנום ולא במרץ' ולא בט'לם ולא במא ישבה ד'לך, וכל מא יט'ן אלג'מהור אנה כמאל וצף בה ואן כאן ד'לך אנמא הו כמאל באלאצ'אפה אלינא, אמא אליה תעאלי פתלך אלתי נט'נהא כלהא כמאלאת הי גאיה' אלנקץ, לכן לו תכ'ילוא עדם ד'לך אלכמאל אלאנסאני מנה תעאלי לכאן ד'לך ענדהם נקץ פי חקה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תיאורי תנועה לעומת תיאורי אכילה ושתייה}}<br /> {{קו}}יודע אתה שהתנועה היא משלמות בעל החיים, והיא הכרחית לו לשלמותו. כי כשם שהוא זקוק לאכילה ולשתייה כדי להחליף את מה שהתמוסס, כך הוא זקוק לתנועה כדי לחתור אל המתאים לו ולברוח ממה שאינו מתאים לו. ואין הבדל בין אם יתואר יתעלה כאוכל וכשותה או שיתואר כנע. אבל לפי {{עברית|לשון בני אדם}}, כלומר הדמיון ההמוני, לדעתם האכילה והשתייה הן חסרון אצל ה' אך התנועה אינה חסרון אצלו, אף שמה שמחייב את התנועה אינו אלא ההזדקקות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנת תעלם אן אלחרכה הי מן כמאל אלחיואן וצ'רוריה לה פי כמאלה, פכמא הו מפתקר ללאכל ואלשרב לתעויץ' מא תחלל, כד'לך הו מפתקר ללחרכה ליקצד אלמואלף לה ויהרב מן אלמכ'אלף, ולא פרק בין אן יוצף תעאלי באלאכל ואלשרב או יוצף בחרכה, לכן בחסב {{עברית|לשון בני אדם}} אעני אלכ'יאל אלג'מהורי כאן אלאכל ואלשרב ענדהם נקץ פי חק אללה ואלחרכה ליסת נקץ פי חקה ואן כאנת אלחרכה אנמא אלג'א אליהא אלאפתקאר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כבר הוכח {{הפניה|(אריסטו, פיזיקה ו,ד; ח,ה)}} שכל דבר נע הוא בלי ספק בעל גודל (פיזי), הניתן לחלוקה. ועוד יוכח {{הפניה|(ב,א-ב)}} שהוא יתעלה אינו בעל גודל ולכן אין לו תנועה. ואין לתאר אותו גם כנח, משום שאין מתואר כנח אלא מי שדרכו לנוע. על כן כל אותם מונחים המורים על כל המינים של תנועות בעלי החיים, תואר בהם באותו אופן שאמרנו, כפי שהוא מתואר ב&quot;חיים&quot;, משום שהתנועה היא מקרה השייך {{מונח|לאזם}} לבעל החיים. ואין ספק שעם הסתלקות הגשמות יסתלקו כל אלה, כלומר {{עברית|ירד}} ו{{עברית|עלה}} ו{{עברית|הלך}} ו{{עברית|נצב}} ו{{עברית|עמד}} ו{{עברית|סבב}} ו{{עברית|ישב}} ו{{עברית|שכן}} ו{{עברית|יצא}} ו{{עברית|בא}} ו{{עברית|עבר}} וכל הדומה לכך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד תברהן אן כל מתחרך פד'ו עט'ם מנקסם בלא שך, וסיתברהן כונה תעאלי ליס בד'י עט'ם פלא תוג'ד לה חרכה, ולא יוצף איצ'א בסכון, אד' לא יוצף בסכון אלא מן שאנה אן יתחרך. פכל הד'ה אלאסמא אלדאלה עלי אנואע אלחרכאת אלחיואניה כלהא וצף בהא עלי אלג'הה אלתי קלנא כמא יוצף באלחיאה, אד' אלחרכה ערץ' לאזם ללחיואן, ולא ריב אן מע ארתפאע אלג'סמאניה ירתפע ג'מיע ד'לך אעני {{עברית|ירד, ועלה, והלך, ונצב, ועמד, וסבב, וישב, ושכן, ויצא, ובא, ועבר}}, וכל מא שאבה ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|התבגרות והשתחררות מעולם המושגים הגשמי}}<br /> {{קו}}מיותר היה להאריך בעניין הזה, אלמלא מה שהורגלה לו דעת {{מונח|ד'הן}} ההמון. לפיכך ראוי לבארו לאלה שנטלו על עצמם את השלמות האנושית, ולהסיר על ידי הרחבה קלה אותם דמיונות-שווא {{מונח|והם}} שהתחילו אצלם בשנות הנערות, כפי שעשינו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'א אלאמר אלתטויל פיה פצ'ל, אלא מן אג'ל מא אלפתה אד'האן אלג'מהור, פלד'לך ינבגי תביינה ללד'ין אכ'ד'וא אנפסהם באלכמאל אלאנסאני ואזאלה' הד'ה אלאוהאם אלסאבקה מן סן אלטפוליה אליהם מנהם ביסיר בסט כמא פעלנא:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%95&diff=392 חלק א, פרק כו 2022-06-08T09:37:04Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק כו}}<br /> {{כותרת|אופני ההגשמה במקרא}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|העיקרון: דיברה תורה כלשון בני אדם}}<br /> {{קו}}אתה מכיר את אִמרתם הכוללת את כל מיני הפירושים (שאינם כפשט) {{מונח|תאויל}} הכרוכים בתחום זה, והיא דבריהם: &quot;{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}&quot; {{הפניה|(בבלי ברכות לא,ב ועוד)}}. משמעות הדברים, שכל מה שיכולים כלל בני האדם להבין ולתפוס {{מונח|תצור}} במחשבה ראשונה – הוא שיוחס לה' יתעלה. לכן הוא תואר בתארים המורים על גשמות, כדי להורות שהוא יתעלה מצוי. זאת משום שההמון אינו משיג בעיון ראשון מציאות אלא של גוף דווקא, ומה שאינו גוף או מצוי בגוף – אין הוא מצוי מבחינתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קד עלמת קולתהם אלג'אמעה לאנואע אלתאוילאת כלהא אלמתעלקה בהד'א אלפן, והו קולהם {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}, מעני ד'לך אן כל מא ימכן אלנאס אג'מע פהמה ותצורה באול פכרה הו אלד'י אוג'ב ללה תעאלי, פלד'לך וצף באוצאף תדל עלי אלג'סמאניה לידל עליה אנה תעאלי מוג'וד, אד' לא ידרך אלג'מהור באול והלה וג'ודא אלא ללג'סם כ'אצה, ומא ליס בג'סם או מוג'וד פי ג'סם פליס הו מוג'ודא ענדהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תיאורים הנתפסים כשליליים וכחיוביים}}<br /> {{קו}}וכן כל מה שהוא שלמות אצלנו יוחס לו יתעלה, כדי להורות שהוא שלם בכל אופני השלמויות ושאין לו חסרון כלל. לכן כל מה שההמון משיג {{מונח|אדראך}} שהוא חסרון או היעדר, אין הוא מתואר בו. מסיבה זו אין הוא מתואר לא באכילה ולא בשתייה ולא בשינה ולא בחולי ולא בעושק ולא בדומה לכך. וכל מה שההמון חושב שהוא שלמות, הוא מתואר בו, אף שאין זו שלמות אלא ביחס אלינו, ואילו ביחס אליו יתעלה כל מה שאנחנו חושבים שהן שלמויות הרי הן תכלית החסרון. אבל אילו היו מדמיינים שנעדרת ממנו יתעלה אותה שלמות אנושית, הרי היה זה לדעתם חסרון אצלו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך כל מא הו כמאל ענדנא נסב לה תעאלי לידל עליה אנה כאמל באנחא אלכמאלאת כלהא ולא ישובה נקץ אצלא. פכל מא ידרך אלג'מהור באנה נקץ או עדם פלא יוצף בה, ולד'לך לא יוצף באכל ולא בשרב ולא בנום ולא במרץ' ולא בט'לם ולא במא ישבה ד'לך, וכל מא יט'ן אלג'מהור אנה כמאל וצף בה ואן כאן ד'לך אנמא הו כמאל באלאצ'אפה אלינא, אמא אליה תעאלי פתלך אלתי נט'נהא כלהא כמאלאת הי גאיה' אלנקץ, לכן לו תכ'ילוא עדם ד'לך אלכמאל אלאנסאני מנה תעאלי לכאן ד'לך ענדהם נקץ פי חקה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תיאורי תנועה לעומת תיאורי אכילה ושתייה}}<br /> {{קו}}יודע אתה שהתנועה היא משלמות בעל החיים, והיא הכרחית לו לשלמותו. כי כשם שהוא זקוק לאכילה ולשתייה כדי להחליף את מה שהתמוסס, כך הוא זקוק לתנועה כדי לחתור אל המתאים לו ולברוח ממה שאינו מתאים לו. ואין הבדל בין אם יתואר יתעלה כאוכל וכשותה או שיתואר כנע. אבל לפי {{עברית|לשון בני אדם}}, כלומר הדמיון ההמוני, לדעתם האכילה והשתייה הן חסרון אצל ה' אך התנועה אינה חסרון אצלו, אף שמה שמביא אל התנועה אינה אלא ההזדקקות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנת תעלם אן אלחרכה הי מן כמאל אלחיואן וצ'רוריה לה פי כמאלה, פכמא הו מפתקר ללאכל ואלשרב לתעויץ' מא תחלל, כד'לך הו מפתקר ללחרכה ליקצד אלמואלף לה ויהרב מן אלמכ'אלף, ולא פרק בין אן יוצף תעאלי באלאכל ואלשרב או יוצף בחרכה, לכן בחסב {{עברית|לשון בני אדם}} אעני אלכ'יאל אלג'מהורי כאן אלאכל ואלשרב ענדהם נקץ פי חק אללה ואלחרכה ליסת נקץ פי חקה ואן כאנת אלחרכה אנמא אלג'א אליהא אלאפתקאר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כבר הוכח {{הפניה|(אריסטו, פיזיקה ו,ד; ח,ה)}} שכל דבר נע הוא בלי ספק בעל גודל (פיזי), הניתן לחלוקה. ועוד יוכח {{הפניה|(ב,א-ב)}} שהוא יתעלה אינו בעל גודל ולכן אין לו תנועה. ואין לתאר אותו גם כנח, משום שאין מתואר כנח אלא מי שדרכו לנוע. על כן כל אותם מונחים המורים על כל המינים של תנועות בעלי החיים, תואר בהם באותו אופן שאמרנו, כפי שהוא מתואר ב&quot;חיים&quot;, משום שהתנועה היא מקרה השייך {{מונח|לאזם}} לבעל החיים. ואין ספק שעם הסתלקות הגשמות יסתלקו כל אלה, כלומר {{עברית|ירד}} ו{{עברית|עלה}} ו{{עברית|הלך}} ו{{עברית|נצב}} ו{{עברית|עמד}} ו{{עברית|סבב}} ו{{עברית|ישב}} ו{{עברית|שכן}} ו{{עברית|יצא}} ו{{עברית|בא}} ו{{עברית|עבר}} וכל הדומה לכך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד תברהן אן כל מתחרך פד'ו עט'ם מנקסם בלא שך, וסיתברהן כונה תעאלי ליס בד'י עט'ם פלא תוג'ד לה חרכה, ולא יוצף איצ'א בסכון, אד' לא יוצף בסכון אלא מן שאנה אן יתחרך. פכל הד'ה אלאסמא אלדאלה עלי אנואע אלחרכאת אלחיואניה כלהא וצף בהא עלי אלג'הה אלתי קלנא כמא יוצף באלחיאה, אד' אלחרכה ערץ' לאזם ללחיואן, ולא ריב אן מע ארתפאע אלג'סמאניה ירתפע ג'מיע ד'לך אעני {{עברית|ירד, ועלה, והלך, ונצב, ועמד, וסבב, וישב, ושכן, ויצא, ובא, ועבר}}, וכל מא שאבה ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|התבגרות והשתחררות מעולם המושגים הגשמי}}<br /> {{קו}}מיותר היה להאריך בעניין הזה, אלמלא מה שהורגלה לו דעת {{מונח|ד'הן}} ההמון. לפיכך ראוי לבארו לאלה שנטלו על עצמם את השלמות האנושית, ולהסיר על ידי הרחבה קלה אותם דמיונות-שווא {{מונח|והם}} שהתחילו אצלם בשנות הנערות, כפי שעשינו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'א אלאמר אלתטויל פיה פצ'ל, אלא מן אג'ל מא אלפתה אד'האן אלג'מהור, פלד'לך ינבגי תביינה ללד'ין אכ'ד'וא אנפסהם באלכמאל אלאנסאני ואזאלה' הד'ה אלאוהאם אלסאבקה מן סן אלטפוליה אליהם מנהם ביסיר בסט כמא פעלנא:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%95&diff=389 חלק א, פרק סו 2022-06-06T12:33:43Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק סו}}<br /> {{כותרת|המונח מעשה ה'}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מעשה אלוהים – דבר טבעי}}<br /> {{קו}}&quot;{{עברית|וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה&quot;}} {{הפניה|(שמות לב,טז)}} – כוונתו שקיומם טבעי ולא מלאכותי. כי כל הדברים הטבעיים מכונים &quot;{{עברית|מעשה ה'}}&quot;: &quot;{{עברית|הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה'}}&quot; {{הפניה|(תהילים קז,כד)}}; וכשהזכיר את כל הדברים הטבעיים דוגמת הצמחים והחיות והרוחות והגשמים וכיוצא בהם, אמר: &quot;{{עברית|מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', [}}כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ]&quot; {{הפניה|(תהילים קד,כד)}}. ייחוס מופלג יותר הם דבריו &quot;[יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה'] {{עברית|אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע}}&quot; {{הפניה|(שם שם,טז)}}: כיוון שקיומם טבעי ולא מלאכותי אמר שה' נטע אותם. וכן את דבריו &quot;[וְהַמִּכְתָּב] {{עברית|מִכְתַּב אֱלֹהִים}} [הוּא]&quot; {{הפניה|(שמות לב,טז)}}, ביאר כיצד יוחס לה' ואמר: &quot;[לֻחֹת אֶבֶן] {{עברית|כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים}}&quot; {{הפניה|(שם לא,יח)}}, ודבריו &quot;{{עברית|בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים}}&quot; הם כמו שנאמר על השמים &quot;{{עברית|מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ&quot;}} {{הפניה|(תהילים ח,ד)}}, שהתבאר שנעשו ב{{עברית|אמירה}}: &quot;{{עברית|בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ}}&quot; {{הפניה|(תהילים לג,ו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|והלוחות מעשה אלהים המה}}, יריד אן וג'ודהא טביעי לא צנאעי, לאן כל אלאמור אלטביעיה תתסמי {{עברית|מעשה י&quot;י, המה ראו מעשי י&quot;י}}. ולמא ד'כר אלאמור אלטביעיה כלהא מן נבאת וחיואן וריאח ואמטאר ונחוהא קאל {{עברית|מה רבו מעשיך י&quot;י וכול'}}, ואבלג מן הד'ה אלנסבה קולה {{עברית|ארזי לבנון אשר נטע}}, למא כאן וג'ודהא טביעיא לא צנאעיא קאל אן אללה גרסהא. וכד'לך קולה {{עברית|מכתב אלהים}}, קד בין כיף נסבתה ללה וקאל {{עברית|כתובים באצבע אלהים}},{{קו}}וקולה {{עברית|באצבע אלהים}} כמא קאל ען אלסמא {{עברית|מעשה אצבעותיך}} אלתי בין אנהא אנעמלת ב{{עברית|אמירה, בדבר י&quot;י שמים נעשו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מעשה ה' הוא דבר ה', הוא רצון ה'}}<br /> {{קו}}הרי התבאר לך שהפסוקים שואלים ליצירתו של דבר {{עברית|לשון אמירה ודבור}}, ושאותו דבר עצמו שנאמר עליו ש{{עברית|נעשה בדבור}} נאמר עליו {{עברית|מעשה אצבע}}. וכך דבריו &quot;{{עברית|כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים}}&quot; {{הפניה|(שמות לא,יח)}} שווים לדבריו &quot;{{עברית|כתובים}} {{עברית|בדבר אלהים}}&quot;. ודבריו &quot;{{עברית|בדבר אלהים}}&quot;, לו היה אומר כך, שווים היו לדבריו &quot;{{עברית|כתובים בחפץ אלהים}}&quot; כלומר בחפצו וברצונו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד באן לך אן אלנצוץ תסתעיר לוג'וד אלשי {{עברית|לשון אמירה ודבור}}, ואן ד'לך אלשי בעינה אלד'י קיל ענה אנה {{עברית|נעשה בדבור}} קיל ענה {{עברית|מעשה אצבע}}, כד'לך קולה {{עברית|כתובים באצבע אלהים}} מסאוי לקולה {{עברית|כתובים בדבר אלהים}}. וקולה לו קאל {{עברית|בדבר אלהים}} מסאוי לקולה {{עברית|כתובים בחפץ אלהים}} אעני במשיתה ואראדתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ביאור אונקלוס: ה' ברא אצבע לכתיבה}}<br /> {{קו}}אך {{עברית|אנקלוס}} נקט בעניין זה פירוש מפליא {{מונח|גריב}}, ואמר: &quot;{{עברית|כְּתִיבִין בְּאֶצְבְּעָא דַה'}}&quot; (=כתובים באצבע ה'), כי הוא הבין את &quot;{{עברית|אצבע}}&quot; כדבר-מה הנסמך לה', ופירש את {{עברית|אצבע ה'}} כמו &quot;{{עברית|הר ה'}}&quot; ו&quot;{{עברית|מטה ה'}}&quot;, וכוונתו בכך שהיא כלי נברא שחקק את הלוחות בחפץ ה'. איני יודע מה הביאו לכך; היה מתאים יותר לומר &quot;{{עברית|כתיבין במימרא דה'}}&quot; (=כתובים במאמר ה'), כמו שנאמר: &quot;{{עברית|בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ}}&quot; {{הפניה|(תהילים לג,ו)}}. האם לדעתך קיומו של הכתב על הלוחות מפליא יותר מקיומם של הכוכבים בגלגלים? כמו שזה בחפץ ראשון ולא בכלי שעשה אותם, כך גם הכתב הכתוב – בחפץ ראשון, לא בכלי. ידועים לך דברי ה{{עברית|משנה}} על &quot;{{עברית|עשרה דברים נבראו בין השמשות}}&quot; {{הפניה|(אבות ה,ו)}} ובכללם &quot;{{עברית|הכתב והמכתב}}&quot;, והיא ראיה על כך שמוסכם על כל האומה ש{{עברית|מכתב הלוחות}} הוא כשאר כל {{עברית|מעשה בראשית}}, כמו שביארנו בפירוש ה{{עברית|משנה}} {{הפניה|(שם)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא {{עברית|אנקלוס}} פד'הב פי הד'א אלמעני אלי תאויל גריב וקאל {{עברית|כתיבין באצבעא די&quot;י}}, לאנה ג'על {{עברית|אצבע}} שי מא מצ'אף ללה, ותאול {{עברית|אצבע י&quot;י}} מת'ל {{עברית|הר י&quot;י ומטה י&quot;י}}, יריד בד'לך אנהא אלה מכ'לוקה חפרת אלאלואח במשיה' אללה. ולא אדרי מא דעאה לד'לך וכאן אקרב מן הד'א {{עברית|כתיבין במימרא די&quot;י}} כמא קאל {{עברית|בדבר י&quot;י שמים נעשו}}, אתרי וג'וד אלכ'ט פי אלאלואח אגרב מן וג'וד אלכואכב פי אלאפלאך, כמא הד'א במשיה אולי לא באלה צנעתהא כד'לך יכון ד'לך אלכ'ט אלמכתוב במשיה אולי לא באלה. וקד עלמת נץ אל{{עברית|משנה}} פי {{עברית|עשרה דברים נבראו בין השמשות}}, ומן ג'מלתהא {{עברית|הכתב והמכתב}}, דליל עלי כון אלאמר אלמג'מע עליה ענד ג'מהור אלמלה אן {{עברית|מכתב הלוחות}} כסאיר {{עברית|מעשה בראשית}} כלה כמא בינא פי שרח אל{{עברית|משנה}}:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%95&diff=387 חלק א, פרק מו 2022-05-29T07:31:13Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק מו}}<br /> {{כותרת|ביטויי ההגשמה שנעשה בהם שימוש}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|בין ידיעת מציאות דבר-מה לבין ידיעת מהותו}}<br /> {{קו}}כבר אמרנו באחד מפרקי חיבור זה {{הפניה|(א,לג)}} שיש הבדל גדול בין הדרכה לקיומו של דבר לבין אימות מהותו ועצמו {{מונח|ג'והר}}. זאת משום שניתן להדריך לקיומו של דבר אפילו דרך המקרים שלו, ואפילו דרך פעולותיו, ואפילו דרך יחסים רחוקים מאוד בינו לבין זולתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קד ד'כרנא פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה אן פרקא עט'ים בין אלארשאד לוג'וד אלשי ובין תחקיק מאהיתה וג'והרה, וד'לך אן אלארשאד לוג'וד אלשי יכון ולו באעראצ'ה, ולו באפעאלה, ולו בנסב בעידה ג'דא ענה בינה ובין גירה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;משל למה הדבר דומה? אילו רצית ליידע על שליט של אזור מסוים לאחד מאנשי ארצו שאינו יודע עליו, תוכל ליידע אותו עליו ולהעיר על מציאותו בדרכים רבות. מהן שתאמר: &quot;הוא האדם הגבוה, הלבן, ששיערו שיבה&quot; – והרי הודעת עליו באמצעות מקריו. ותוכל לומר: &quot;הוא אשר תראה סביבו המון עם רב, רכובים ומהלכים, וחרבות שלופות סביבו, ודגלים מונפים מעל ראשו, וחצוצרות מריעות לפניו&quot;; או: &quot;הוא אשר גר בארמון שבעיר הפלונית שבאזור זה&quot;; או: &quot;הוא אשר ציווה לבנות את החומה הזו או לעשות את הגשר הזה&quot;; וכיוצא בזה מפעולותיו ויחסיו לזולתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;מת'אל ד'לך, אנך לו ארדת אן תערף סלטאן אקלים מא לאחד אהל בלאדה אלד'י לא יערפה, פקד יכון תעריפך לה ותנביהך עלי וג'ודה בטרק כת'ירה, מנהא אן תקול הו אלשכ'ץ אלטויל אלאביץ' אללון אלאשיב, פקד ערפתה באעראצ'ה. וקד תקול הו אלד'י תרי חולה ג'מאעה כבירה מן אלנאס רכאב ומשאה וסיוף מסלולה חולה וראיאת מרפועה עלי ראסה ואבואק תצ'רב אמאמה, או הו אלד'י יסכן אלקצר אלד'י פי אלבלד אלפלאני מן הד'א אלאקלים, או הו אלד'י אמר בבניאן הד'א אלסור או בעמל הד'א אלג'סר, ונחו ד'לך מן אפעאלה ונסבה לגירה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;תוכל גם להורות על מציאותו באמצעות מצבים חבויים יותר מזה. למשל, אם ישאלך שואל: &quot;האם יש לארץ הזו שליט?&quot; ותאמר לו: &quot;כן, בלי ספק&quot;. &quot;ומה הראיה על כך?&quot; תאמר לו: &quot;החלפן הזה, כפי שאתה רואה, חלש ובעל גוף קטן, ולפניו אוסף גדול של דינרים, ומולו עומד גבר אחר, עני, גדול ממדים וחזק, ומבקש ממנו שייתן לו פרוטה כצדקה. והוא לא עשה כך, אלא גער בו ודחהו ממנו בדברים; ואלמלא מוראו של השליט, היה ממהר להורגו או לדוחפו ולקחת את הכסף שברשותו, וזוהי ראיה לכך שלמדינה הזו יש שליט&quot;. הרי הורית על מציאותו מתוך סדירות ענייני המדינה, שסיבתה מוראו של השליט והחשש מעונשו. אין בדבר מכל מה שהמשלנו בו מה שמורה על עצם השליט ואמיתת עצמו באשר הוא שליט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד תדל עלי וג'ודה בחאלאת הי אכ'פי מן הד'ה, מת'ל אן יסאלך סאיל הל להד'ה אלבלאד סלטאן,{{קו}}פתקול לה נעם בלא שך, ומא אלדליל עלי ד'לך, תקול לה כון הד'א אלצירפי כמא תראה רג'ל צ'עיף צגיר אלג'סם אמאמה הד'ה אלג'מלה אלכבירה מן אלדנאניר, והד'א אלשכ'ץ אלאכ'ר אלעט'ים אלג'ת'ה אלקוי אלפקיר ואקף אמאמה יסאלה אן יתצדק אליה בכ'רובה ולם יפעל, בל אנתהרה ודפעה ען נפסה באלקול, ולולא כ'וף אלסלטאן לבאדר בקתלה או בדפעה ואכ'ד' מא בידה מן אלמאל, פהד'א דליל עלי כון הד'ה אלמדינה ד'את מלך. פתכון קד דללת עלי וג'ודה באנתט'אם אחואל אלמדינה אלד'י סבבה כ'וף אלסלטאן ותוקע עד'אבה. וליס פי שי מן כל מא מת'לנא בה מא ידל עלי ד'את אלסלטאן וחקיקה' ג'והרה מן חית' הו סלטאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ידיעת האלוהים עבור ההמון. ידיעת אלוהים כקיים}}<br /> {{קו}}כך קרה ביידוע על ה' יתעלה ויתהדר להמון בכל ספרי הנביאים וגם ב{{עברית|תורה}}, כאשר הביא ההכרח להדריך את הכול לכך שהוא יתעלה מצוי, ושיש לו כל השלמויות, כלומר שאין הוא רק מצוי כמו שהארץ מצויה והשמיים מצויים, אלא הוא מצוי, חי, יודע, יכול, עושה, ושאר מה שראוי להאמין באשר למציאותו – ודבר זה עוד יבואר {{הפניה|(א,נג5;א,נח;ג,כח)}}. לפיכך הודרכו הדעות לכך שהוא מצוי – בדימוי הגשמיות, ושהוא חי – בדימוי התנועה. כי אצל המון העם אין דבר שמציאותו שרירה וקיימת ואין בה ספק אלא הגוף; ולדידם כל מה שאינו גוף אבל הוא נמצא בגוף הוא מצוי, אבל מציאותו פחותה יותר מן הגוף, משום שהוא נזקק במציאותו לגוף. ואילו מה שאינו גוף ואינו נמצא בגוף – אין הוא דבר מצוי כלל לתפיסתו הראשונית של האדם, ובפרט בדמיון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כד'לך אעתרי פי תעריף אללה עז וג'ל ללג'מהור פי ג'מיע כתב אלאנביא ופי אל{{עברית|תורה}} איצ'א, למא דעת אלצ'רורה לארשאדהם אג'מעין לוג'ודה תעלי, ואן לה אלכמאלאת כלהא, אעני אנה ליס מוג'ודא פקט כמא אלארץ' מוג'ודה ואלסמא מוג'ודה, בל מוג'וד חי עאלם קאדר פאעל וסאיר מא ינבגי אן יעתקד פי וג'ודה וסיבין ד'לך, פארשדת אלאד'האן לאנה מוג'וד בתכ'יל אלג'סמאניה, ולאנה חי בתכ'יל אלחרכה, אד' לא ירי אלג'מהור שיא מתמכן אלוג'וד צחיח לא ריב פיה אלא אלג'סם, וכל מא ליס בג'סם לכנה פי ג'סם פהו מוג'וד לכנה אנקץ וג'וד מן אלג'סם לאפתקארה פי וג'ודה אלי ג'סם, אמא מא ליס בג'סם ולא פי ג'סם פליס הו שי מוג'וד בוג'ה פי באדי תצור אלאנסאן, ובכ'אצה ענד אלתכ'יל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;בדומה לכך המון העם אינם תופסים {{מונח|תצור}} מעניין החיים אלא את התנועה, ומה שאינו נע תנועה רצונית מקומית אין הוא חי (לדעתם), אף שהתנועה אינה מעצם החי אלא מקרה החל בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך לא יתצור אלג'מהור מן מעני אלחיאה גיר אלחרכה, ומא ליס במתחרך חרכה אראדיה מכאניה פליס הו חי, ואן כאנת אלחרכה ליסת מן ג'והר אלחי בל ערץ' לאזם לה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ידיעת אלוהים כמשיג}}<br /> {{קו}}וכן ההשגה {{מונח|אדראך}} המוכרת לנו היא בחושים, כוונתי לשמיעה ולראייה. וכן איננו יודעים ולא מעלים על הדעת {{מונח|תצור}} העברת עניין מנפשו של אחד מאתנו לנפשו של אדם אחר אלא בדיבור, והוא הקול שחותכים השפתיים והלשון ושאר אברי הדיבור. לפיכך כאשר הודרכו דעותינו גם אל כך שהוא יתעלה משיג, ושמגיעים עניינים ממנו לנביאים כדי שהם יעבירו אותם אלינו, הוא תואר לנו כשומע וכרואה, והמשמעות היא שהוא משיג את הדברים הללו הנראים והנשמעים ויודע אותם. והוא תואר לנו כמדבר, והמשמעות היא שמגיעים עניינים ממנו יתעלה לנביאים, וזו היא משמעות הנבואה, ודבר זה עוד יבואר בתכלית הביאור {{הפניה|(ב,לב ואילך)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך אלאדראך אלמתעארף ענדנא הו באלחואס אעני אלסמע ואלבצר. וכד'לך לא נעלם ולא נתצור אנתקאל אלמעני מן נפס שכ'ץ מנא לנפס שכ'ץ אכ'ר אלא בכלאם והו אלצות אלד'י תקטעה אלשפה ואללסאן וסאיר אלאת אלכלאם, פלמא ארשדת אד'האננא איצ'א נחו כונה תעלי מדרך ואן תצל מעאני מנה ללאנביא ליוצלוהא אלינא וצף לנא באנה יסמע ויבצר, מענאה אנה ידרך הד'ה אלאשיא אלמראיה אלמסמועה ויעלמהא. ווצף לנא באנה יתכלם, מענאה אנה תצל מעאני מנה תעאלי ללאנביא, והד'א הו מעני אלנבוה וסיבין ד'לך אגיא ביאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ידיעת אלוהים כיוצר וכחי}}<br /> {{קו}}וכיוון שאיננו תופסים בשכלנו יצירה שלנו את זולתנו אלא אם אנחנו עושים זאת ישירות, הוא תואר כעושה. כמו כן כיוון שהמון העם אינו משיג דבר חי אלא בעל נפש, הוא תואר לנו גם כן כבעל נפש. ואף שהמונח &quot;נפש&quot; רב-משמעי, כפי שהתבאר {{הפניה|(א,מא)}}, המשמעות היא שהוא חי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולמא לא נעקל מן איג'אדנא גירנא אלא באן נפעלה במבאשרה וצף אנה פאעל. וכד'לך איצ'א למא לם ידרך אלג'מהור שיא חיא אלא ד'א נפס וצף לנא איצ'א באנה ד'ו נפס, ואן כאן אסם אלנפס משתרכא כמא תבין, אלמעני אנה חי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכיוון שכל הפעולות האלה אינן מושגות אצלנו אלא באברים (&quot;כלים&quot;) גשמיים, הושאלו לו כל אותם אברים שהתנועה המקומית מתבצעת בהם, כלומר הרגליים וכפותיהן, והאברים שהשמיעה והראייה וההרחה מתבצעות בהם, והם האוזן והעין והאף, והאברים שהדיבור וחומר הדיבור מתקיים בהם, והם הפה והלשון והקול, והאברים שאצלנו פועל הפועל את אשר הוא פועל, והם הידיים והאצבעות והכף והזרוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולמא לא תדרך הד'ה אלאפעאל כלהא פינא אלא באלאת ג'סמאניה אסתעירת לה תלך אלאלאת כלהא אלתי בהא תכון אלחרכה אלמכאניה אעני אלרג'לין וכפופהא, ואלאלאת אלתי יכון בהא אלסמע ואלבצר ואלשם והי אלאד'ן ואלעין ואלאנף, ואלאלאת אלתי בהא יכון אלכלאם ומאדה' אלכלאם והי אלפם ואללסאן ואלצות, ואלאלאת אלתי בהא יפעל אלפאעל מנא מא יפעלה והי אלידין ואלאנאמל ואלכף ואלד'ראע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כללו של דבר: הוא, יתעלה על כל חסרון, הושאלו לו האברים הגשמיים כדי להורות בהם על פעולותיו, ואותן פעולות הושאלו לו כדי להורות בהן על שלמות כלשהי שאינה עצם אותה פעולה. לדוגמה, העין והאוזן והיד והפה והלשון הושאלו לו כדי להורות בהם על הראייה והשמיעה והעשייה והדיבור, והראייה והשמיעה הושאלו לו כדי להורות על ההשגה בכלל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פיכון תלכ'יץ הד'א כלה, אנה תעלי ען כל נקץ אסתעירת לה אלאלאת אלג'סמאניה לידל בהא עלי אפעאלה, ואסתעירת לה תלך אלאפעאל לידל בהא עלי כמאל מא ליס הו נפס ד'לך אלפעל. מת'אל ד'לך, אנה אסתעיר לה אלעין ואלאד'ן ואליד ואלפם ואללסאן לידל בהא עלי אלרויה ואלסמע ואלפעל ואלכלאם, ואסתעירת לה אלרויה ואלסמע ללדלאלה עלי אלאדראך עלי אלעמום,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דוגמאות לחושים}}<br /> {{קו}}לכן אתה מוצא שהשפה העברית משתמשת בהשגת חוש אחד במקום השגת חוש אחר. נאמר: &quot;{{עברית|רְאוּ דְבַר ה'}}&quot; {{הפניה|(ירמיה ב,לא)}} כמו &quot;{{עברית|שמעו}}&quot;, כי המכוון הוא: הַשיגו את משמעות דבריו. וכן &quot;{{עברית|רְאֵה רֵיחַ בְּנִי}} [כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה']&quot; {{הפניה|(בראשית כז,כז)}}, כאילו אמר &quot;{{עברית|אריח}} {{עברית|ריח בני}}&quot;, כי המכוון הוא השגת ריחו. ובהתאם לכך נאמר &quot;{{עברית|וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת}}&quot; {{הפניה|(שמות כ,יד)}}; יחד עם היות המעמד הזה גם {{עברית|מראה נבואה}}, כמו שידוע ומפורסם באומה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולד'לך תג'ד אללגה אלעבראניה תסתעמל אדראך חאסה בדל אדראך חאסה אכ'רי, קאל {{עברית|ראו דבר י&quot;י}}, מת'ל {{עברית|שמעו}}, אד' אלמקצוד אדרכוא מעני כלאמה. וכד'לך {{עברית|ראה ריח בני}} מת'ל לו קאל {{עברית|אריח}} {{עברית|ריח בני}}, אד' אלמקצוד אדראך ראיחתה. ובחסב הד'א קיל {{עברית|וכל העם רואים את הקולות}}, מע כון ד'לך אלמקאם איצ'א {{עברית|מראה נבואה}} כמא הו מעלום משהור פי אלמלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;העשייה והדיבור הושאלו לו כדי להורות בכך על שפע כלשהו, כמו שיתבאר {{הפניה|(ב,יב; לו)}}. לפיכך כל אבר גשמי שתמצא בכל ספרי הנבואה, הרי הוא או אבר תנועה מקומית, כדי להורות על החיים; או אבר חישה, כדי להורות על ההשגה; או אבר ביצוע, כדי להורות על העשייה; או אבר דיבור, כדי להורות על שפיעת השכלים על הנביאים כמו שיתבאר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואסתעיר לה אלפעל ואלכלאם לידל בה עלי פיץ' מא כמא יבין. פכל אלה ג'סמאניה תג'דהא פי ג'מיע כתב אלנבוה פהי אמא אלה' חרכה מכאניה ללדלאלה עלי אלחיאה, או אלה' אחסאס ללדלאלה עלי אלאדראך, או אלה' בטש ללדלאלה עלי אלפעל, או אלה' כלאם ללדלאלה עלי פיץ' אלעקול עלי אלאנביא כמא יבין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;נמצא שההדרכה של כל ההשאלות האלה היא לקבע בדעתנו שיש מצוי, חי, פועל את כל מה שזולתו, שגם משיג את פעולותיו. עוד נבאר כאשר נעסוק בשלילת התארים כיצד כל זה חוזר לעניין אחד והוא עצמותו יתעלה בלבד. כי אין מטרתו של פרק זה אלא לבאר את משמעות האברים הגשמיים האלה המיוחסים לו, יתעלה על כל חסרון, ושהם כולם נועדו להורות על פעולתיהם של אותם אברים, שאותן פעולות הן שלמות אצלנו, כדי להורות לנו על היותו שלם בכל אופני השלמויות, כפי שהעירו לנו (חז&quot;ל) באומרם &quot;{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}&quot; {{הפניה|(בבלי ברכות לא,ב ועוד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פיכון ארשאד תלך אלאסתעאראת כלהא ללתקריר ענדנא אן ת'ם מוג'וד חי פאעל לכל מא סואה, מדרך לפעלה איצ'א. וסנבין אד'א אכ'ד'נא פי נפי אלצפאת כיף ירג'ע הד'א כלה למעני ואחד והו ד'אתה תעלי פקט, אד' ליס גרץ' הד'א אלפצל אלא תביין מעני הד'ה אלאלאת אלג'סמאניה אלמנסובה לה תעלי ען כל נקץ, ואנהא כלהא ללדלאלה עלי אפעאל תלך אלאלאת אלתי תלך אלאפעאל כמאל ענדנא, לנדל עלי כונה כאמל באנחא אלכמאלאת כמא נבהונא בקולהם {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אברי הגוף המושאלים ושאינם מושאלים}}<br /> {{קו}}אברי התנועה המקומית המיוחסים לו יתעלה הם כגון דבריו &quot;{{עברית|הֲדֹם רַגְלָי}}&quot; {{הפניה|(ישעיה סו,א)}}, &quot;{{עברית|וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל מג,ז)}}.{{קו}}ואברי הביצוע המיוחסים לו: &quot;{{עברית|יַד ה'}}&quot; {{הפניה|(שמות ט,ג)}}, &quot;{{עברית|בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים}}&quot; {{הפניה|(שמות לא,יח)}}, &quot;{{עברית|מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ}}&quot; {{הפניה|(תהלים ח,ד)}}, &quot;{{עברית|וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה}}&quot; {{הפניה|(תהלים קלט,ה)}}, &quot;{{עברית|וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה}}&quot; {{הפניה|(ישעיה נג,א)}}, &quot;{{עברית|יְמִינְךָ ה'}}&quot; {{הפניה|(שמות טו,ו)}}.{{קו}}ואברי הדיבור המיוחסים לו: &quot;{{עברית|פִּי ה' דִּבֵּר}}&quot; {{הפניה|(ישעיה א,כ)}}, &quot;{{עברית|וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ}}&quot; {{הפניה|(איוב יא,ה)}}, &quot;{{עברית|קוֹל ה' בַּכֹּחַ}}&quot; {{הפניה|(תהלים כט,ד)}}, &quot;[שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם] {{עברית|וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת}}&quot; {{הפניה|(ישעיה ל,כז)}}.{{קו}}ואברי החישה המיוחסים לו: &quot;{{עברית|עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם}}&quot; {{הפניה|(תהלים יא,ד)}}, &quot;{{עברית|עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטוֹת}}&quot; {{הפניה|(זכריה ד,י; ושם: מְשׁוֹטְטִים)}}, &quot;{{עברית|הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשְׁמָע}}&quot; {{הפניה|(מלכים־ב יט,טז)}}, &quot;[כִּי אֵשׁ] {{עברית|קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי}}&quot; {{הפניה|(ירמיה יז,ד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אלאת אלחרכה אלמכאניה אלמנסובה לה תעלי פנחו קולה {{עברית|הדום רגלי, ואת מקום כפות רגלי}}.{{קו}}ואמא אלאת אלבטש אלמנסובה לה {{עברית|יד י&quot;י, באצבע אלהים, מעשה אצבעותיך, ותשת עלי כפכה, וזרוע י&quot;י על מי נגלתה, ימינך י&quot;י}}.{{קו}}ואמא אלאת אלכלאם אלמנסובה לה, {{עברית|פי י&quot;י דבר, ויפתח שפתיו עמך, קול י&quot;י בכח, ולשונו כאש אוכלת}}.{{קו}}ואמא אלאת אלאחסאס אלמנסובה לה, {{עברית|עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, עיני י&quot;י המה משוטטות, הטה י&quot;י אזנך ושמע, קדחתם באפי}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מן האברים הפנימיים לא הושאל לו אלא הלב, משום שהוא מונח רב-משמעי, והוא גם שם השכל, והוא ראשית {{מונח|מבדא}} חיותו של החי. כי גם במה שנאמר &quot;{{עברית|הָמוּ מֵעַי לוֹ}} [רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה']&quot; {{הפניה|(ירמיה לא,יט)}}, &quot;{{עברית|הֲמוֹן מֵעֶיךָ}} [וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ]&quot; {{הפניה|(ישעיה סג,טו)}}, הכוונה היא ללב. כי &quot;{{עברית|מעי}}&quot; הוא מונח שנאמר באופן כללי ובאופן פרטי: הוא שם המעיים באופן פרטי, ושם כל אבר פנימי באופן כללי, ועל כן הוא גם שם הלב. הראיה לכך היא מה שנאמר &quot;{{עברית|וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי}}&quot; {{הפניה|(תהלים מ,ט)}}, בשווה לכתוב &quot;[צִדְקָתְךָ לֹא כִסִּיתִי] {{עברית|בְּתוֹךְ לִבִּי}}&quot; {{הפניה|(שם,יא)}}. לכן נאמר ב{{עברית|פסוק}} הזה: &quot;{{עברית|הָמוּ מֵעַי}}&quot;, &quot;{{עברית|הֲמוֹן מֵעֶיךָ}}&quot;. ו{{עברית|לשון המיה}} נאמר רק בלב מכל שאר האברים: &quot;{{עברית|הֹמֶה לִּי לִבִּי}}&quot; {{הפניה|(ירמיה ד,יט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולם יסתער לה מן אלאעצ'א אלבאטנה אלא אלקלב לכונה אסם משתרך, והו אסם אלעקל איצ'א, והו מבדא חיאה' אלחי, לאן קולה {{עברית|המו מעי לו, המון מעיך}}, יריד בה איצ'א אלקלב, לאן {{עברית|מעי}} אסם יקאל בעמום וכ'צוץ, פהו אסם אלאמעא בכ'צוץ, ואסם כל עצ'ו באטן בעמום, פיכון איצ'א אסם אלקלב ודליל ד'לך קולה {{עברית|ותורתך בתוך מעי}} מסאויא לקולה {{עברית|בתוך לבי}}, ולד'לך קאל פי הד'א אל{{עברית|פסוק המו מעי המון מעיך, ולשון המיה}} אנמא ג'א פי אלקלב מן סאיר אלאעצ'א {{עברית|הומה לי לבי}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכן לא הושאלה לו הכתף, משום שהיא אבר הובלה כמפורסם, וגם משום שהדבר המובל נוגע בה ישירות. כל שכן שלא הושאלו לו אברי ההזנה, כי חסרונם של אלה גלוי במבט ראשון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכ'דלך לם יסתער לה אלכתף לכונה אלה' נקלאן פי אלמשהור, ולאן איצ'א באשר בה אלשי אלמנקול. ונאהיך אנה לא תסתעאר לה אלאת אלאגתד'א, לאן הד'ה באדיה' אלנקץ באול כ'אטר,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|השאלות בזיקה לתנועה, מעשה והשגה}}<br /> {{קו}}ודין כל האברים באמת אחד הוא, בין החיצוניים בין הפנימיים, כולם כלים לפעולות הנפש השונות. מהם כלים הכרחיים לקיום הפרט למשך זמן מסוים, כמו כל האברים הפנימיים; ומהם כלים הכרחיים לקיום המין, כאברי הרבייה; ומהם כלים לתיקון מצב הפרט והשלמת פעולותיו, כמו הידיים והרגליים והעיניים, כולם נועדו לשלמות {{אינדקס|א)}} התנועה {{אינדקס|ב)}} והמעשה {{אינדקס|ג)}} וההשגה. ההכרח {{אינדקס|א)}} בתנועה לבעלי החיים, הוא כדי לחתור אל המתאים לו ולברוח ממה שאינו מתאים. ואילו ההכרח {{אינדקס|ג)}} בחושים הוא כדי להבחין בין מה שאינו מתאים לבין המתאים. וצורך האדם {{אינדקס|ב)}} למעשי המלאכה הוא להכנת מזונו ולבושו ומגוריו, כי זה מחויב מטבעו, כלומר שהוא צריך להכין את מה שמתאים לו. ניתן אף למצוא חלק מהמלאכות גם אצל כמה בעלי החיים בשל הצורך שלהם באותה מלאכה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וחכם אלאלאת כלהא פי אלחקיקה ואחד אלט'אהר מנהא ואלבאטן, כלהא אלאת לאפעאל אלנפס אלמכ'תלפה, מנהא אלאת לצ'רוריה' בקא אלשכ'ץ מדה' מא כאלאעצ'א אלבאטנה כלהא, ומנהא אלאת לצ'רוריה' בקא אלנוע כאלאת אלתנאסל, ומנהא אלאת לצלאח חאל אלשכ'ץ ותכמיל אפעאלה כאלידין ואלרג'לין ואלעינין כלהא לכמאל אלחרכה ואלעמל ואלאדראך, אמא צ'רוריה' אלחרכה ללחיואן פלקצד אלמואלף ואלהרב מן אלמכ'אלף, ואמא צ'רוריה' אלחואס פלעלם אלמכ'אלף מן אלמואלף, וחאג'ה' אלאנסאן ללאעמאל אלצנאעיה לתהייה' אגד'יתה ולבאסה וכנה, אן ד'לך לאזם לטבעה אעני אנה מחתאג' לתהייה' מא יואפקה, וקד תוג'ד בעץ' אלצנאיע איצ'א לבעץ' אלחיואן לחאג'תה לתלך אלצנאעה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מסקנה}}<br /> {{קו}}איני סבור שיש מי שמטיל ספק בכך שה' יתעלה אינו זקוק לדבר שיתמיד את קיומו ולא שיתקן את מצביו. אם כן אין לו אבר (&quot;כלי&quot;), כלומר אין לו גוף, ופעולותיו אינן אלא בעצמותו, לא בכלי. והכוחות הם בלי ספק מכלל הכלים; הרי שאין הוא בעל כוח, כלומר אין בו עניין כלשהו חוץ מעצמותו שבו הוא עושה או יודע או רוצה, משום שהתארים הם שמות נרדפים לכוחות ותו לא. ואין זו מטרת הפרק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומא ארי אחד ישך אן אללה תעלי גיר מפתקר לשי ימד וג'ודה ולא יצלח אחואלה פלא אלה לה, אעני אנה ליס בג'סם, ואנמא אפעאלה בד'אתה לא באלה, ואלקוי בלא שך מן ג'מלה' אלאלאת, פליס בד'י קוה, אעני אן יכון פיה מעני מא גיר ד'אתה בה יפעל או יעלם או יריד, לאן אלצפאת אנמא הי קוי גירת פיהא אלאסמיה לא גיר, ומא הד'א גרץ' אלפצל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אמרה כוללת של חז&quot;ל}}<br /> {{קו}}וכבר אמרו (החכמים) {{עברית|ז&quot;ל}} אִמרה כוללת המפריכה את כל תעתועי הדמיון {{מונח|והם}} שמביאים אליהם כל אותם תארים גשמיים שהנביאים מזכירים אותם, והיא אִמרה שתורֶה לך שלא עלתה על דעת ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} ההגשמה כלל ועיקר, ולא היה זה עבורם דבר מטעה או מבלבל. לכן אתה מוצא שבכל ה{{עברית|תלמוד}} וה{{עברית|מדרשות}} הם מתמידים להשתמש בפשטי (&quot;נגלוֹת&quot;) הנבואה הללו, משום שהם יודעים שדבר זה מוגן מבלבול, ואין בו חשש לטעות כלל, אלא הכול על דרך ההמשלה והדרכת הדעת למצוי (=האל). וכיוון שהתקבעה ההמשלה המדמה אותו יתעלה למלך המצווה ומזהיר ומעניש וגומל לבני ארצו, ויש לו משרתים ומושלים המבצעים את ציווייו ועושים עבורו את מה שהוא רוצה לעשות, התמידו גם הם, כלומר ה{{עברית|חכמים}}, במשל זה בכל מקום, והם מדברים כפי מה שמתחייב מתוך המשלה זו, בדיבורים ובהשבת תשובות ובלבטים לגבי דבר וכיוצא בזה ממעשי המלכים, ובכל זה הם סמוכים ובטוחים שזה לא יבלבל ולא יגרום לקושי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד קאלוא {{עברית|ז&quot;ל}} קולה ג'אמעה דאפעה לכל מא תוהמה הד'ה אלאוצאף אלג'סמאניה כלהא אלתי יד'כרהא אלאנביא, והי קולה תדלך אן אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}} לם יכ'טר להם אלתג'סים בבאל יומא קט, ולא כאן ענדהם אמר יוהם או ילבס, ולד'לך תג'דהם פי ג'מיע אל{{עברית|תלמוד}} ואל{{עברית|מדרשות}} מסתמרין עלי תלך אלט'ואהר אלנבויה לעלמהם אן הד'א שי אמן פיה אלאלבאס, ולא יכ'אף מנה גלט בוג'ה, בל אלכל עלי ג'הה' אלתמת'יל וארשאד אלד'הן למוג'וד. פלמא אסתקר אלתמת'יל באנה תעלי מת'ל במלך יאמר וינהי ויעאקב ויג'אזי אהל בלאדה ולה כ'דאם ומתצרפון מנפד'ון אואמרה ופאעלין לה מא יריד פעלה, אסתמרוא הם איצ'א אעני אל{{עברית|חכמים}} עלי ד'לך אלמת'ל פי כל מוצ'ע, ויתכלמון בחסב מא ילזם ען הד'א אלתמת'יל מן אלכלאם ואלג'ואב ואלתרדד פי אלאמר ומא נחי הד'א אלנחו מן אפעאל אלמלוך, והם פי ד'לך כלה ואטנון אמנון אן לא ילבס הד'א ולא ישכל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;האמירה הכוללת ההיא שרמזנו אליה היא דבריהם ב{{עברית|בראשית רבה}}: &quot;{{עברית|גדול כוחן שלנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה}}, {{עברית|שנאמר}}: '{{עברית|וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם}}' {{הפניה|(יחזקאל א,כו)}}&quot;. הרי שאמרו במפורש והבהירו שכל הצורות האלה שמשיגים כל הנביאים ב{{עברית|מראה הנבואה}} הן צורות נבראות שבראן ה'. והוא הנכון, כי כל צורה מדומיינת היא נבראת. ומה נפלאים {{מונח|עג'יב}} דבריהם &quot;{{עברית|גדול כוחן}}&quot;, כאילו הם עליהם השלום חשבו עניין זה לקשה, כי כך הם אומרים תמיד כשיש להם קושי עם אמירה שנאמרה או מעשה שנעשה שיש בו לכאורה גנות, כמו שאמרו: &quot;{{עברית|ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה}}. {{עברית|אמר ר' פלוני}}: {{עברית|כמה רב גובריה דעביד כיחידאה}}!&quot; {{הפניה|(בבלי יבמות קד,א)}} (=ר' פלוני עשה מעשה [חליצה] במוק [=מנעל שאינו מעור] ביחידי ובלילה. אמר ר' פלוני: כמה גדול כוחו שעשה כיחידי!). ו&quot;{{עברית|רב גובריה}}&quot; הוא &quot;{{עברית|גדול כוחו}}&quot;. כך שהם כאילו אומרים: כמה קשה מה שנאלצו הנביאים לעשותו בכך שהורו על עצמותו יתעלה באמצעות הנבראים שברא! הבן זאת מאוד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ותלך אלקולה אלג'אמעה אלתי אשרנא אליהא הי קולהם פי {{עברית|בראשית רבה גדול כוחן שלנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם}}. פקד צרחוא ובינוא אן הד'ה אלצור כלהא אלתי ידרכהא אלאנביא כלהם פי {{עברית|מראה הנבואה}} הי צור מכ'לוקה אללה כ'אלקהא, והו אלצחיח, לאן כל צורה מתכ'ילה פהי מכ'לוקה, ומא אעג'ב קולהם {{עברית|גדול כוחן}}, כאנהם ע&quot;אס אסתעט'מוא הד'א אלמעני, לאן הכד'א יקולון אבדא פי אסתעט'אם קול קיל או פעלא פעל פי ט'אהרה שנאעה, כמא קאלוא {{עברית|ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה אמר ר' פלוני כמה רב גובריה דעביד כיחידאה}}{{עברית|}}. ו{{עברית|רב גובריה}} הו {{עברית|גדול כוחו}}, פכאנהם יקולון מא אעט'ם מא אלתג'אוא אלנביון לפעלה פי כונהם ידלון עלי ד'אתה תעלי באלאמור אלמכ'לוקה אלתי כ'לקהא. פאפהם הד'א ג'דא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם כן הם עליהם השלום אמרו במפורש וניקו את עצמם בבירור מהאמנת הגשמות, והבהירו שכּל תבנית ומתאר הנראים {{עברית|במראה הנבואה}} הם דברים נבראים, אלא {{עברית|דִמו את הצורה ליוצרה}}, כלשונם {{עברית|ז&quot;ל}}. כך שמי שירצה לחשוב עליהם רעות אחרי אותן אמרות על דרך של חוצפה וזלזול במי שלא ראה אותו ולא ידע את מעמדו, הרי אין להם {{עברית|ז&quot;ל}} נזק בכך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד צרחוא ואבאנוא ען אנפסהם ע&quot;ס בראתהם ען אעתקאד אלג'סמאניה, ואן כל שכל ותכ'טיט ירי {{עברית|במראה הנבואה}} פהי אמור מכ'לוקה, לכן {{עברית|דמו את הצורה ליוצרה}} כמא נצוא {{עברית|ז&quot;ל}}. פמן שא אן יסי אלט'נה בהם בעד הד'ה אלאקאויל עלי ג'הה' אלשרארה ותנקיצא למן לם ישאהד ולא עלם לה חאלה פלא צ'יר עליהם {{עברית|ז&quot;ל}} הם פי ד'לך:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%92&diff=385 חלק א, פרק לג 2022-05-22T11:50:48Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק לג}}<br /> {{כותרת|שלבי הלימוד}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שני שלבי הלימוד: מסורת ועיון}}<br /> {{קו}}דע שמזיק מאוד להתחיל במדע הזה, כלומר במדע האלוהות, וכן לבאר את משמעויות משלי הנבואה ולהעיר על ההשאלות שנעשה בהן שימוש בנאומים שספרי הנבואה מלאים בהם. אלא ראוי לחנך את הקטנים ולייצב את מוגבלי ההשגה כפי כוח השגתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן אלאבתדא בהד'א אלעלם מצ'ר ג'דא, אעני אלעלם אלאלאהי, וכד'לך תביין מעאני אלאמת'אל אלנבויה ואלתנביה עלי אלאסתעאראת אלמסתעמלה פי אלכ'טאבה אלתי כתב אלנבוה ממלוה מנהא. בל ינבגי אן ירבי אלאצגאר ויקר אלמקצרון עלי קדר אדראכהם,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ומי שייראה בעל דעת שלמה, מוכן לאותה דרגה נעלה, דרגת העיון מבוסס ההוכחות והבאת הראיות השכליות האמיתיות, יועלה שלב אחר שלב עד שיגיע לשלמותו, אם על ידי מי שיעורר אותו או מעצמו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פמן ראי כאמל אלד'הן מהיא להד'ה אלדרג'ה אלעליה דרג'ה' אלנט'ר אלברהאני ואלאסתדלאלאת אלעקליה אלחקיקיה אנהץ' אולא אולא אלי אן יצל כמאלה, אמא מן מנבה ינבהה או מן נפסה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלב חשיפת הסודות וסיבת הסתרתן}}<br /> {{קו}}אבל אם יתחיל במדע האלוהי הזה, לא יארע לו רק בלבול באמונות אלא ביטול גמור. לדעתי אין זה דומה אלא למי שמאכיל את התינוק היונק בלחם חיטה ובבשר ומשקה אותו ביין, שהוא יהרוג אותו בלי ספק – לא משום שאותם מזונות רעים ואינם טבעיים לאדם, אלא בשל חולשתו של האוכל והשותה אותם מלעכלם כך שיפיק מהם תועלת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא מתי אבתדא בהד'א אלעלם אלאלאהי פליס יחדת' תשויש פקט פי אלאעתקאדאת, בל תעטיל מחץ', ומא מת'אל ד'לך ענדי אלא מת'ל מן יגד'י אלצבי אלרצ'יע בכ'בז אלחנטה ואללחם ושרב אלכ'מר פאנה יקתלה בלא שך, ליס לאן הד'ה אגד'יה' סו וגיר טביעיה ללאנסאן, בל לצ'עף אלמתנאול להא ען הצ'מהא חתי יחצל אלאסתנפאע בהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כך הוסתרו ונאמרו ברמזים אותן דעות נכונות, וכל מלומד נקט כל אופן של תחבולה ללמדן שלא בבהירות, לא משום שיש בהן תוכן {{מונח|באטן}} רע, או משום שהן סותרות את יסודות התורה כפי שחושבים הבורים שדימו שהגיעו לדרגת העיון. אלא הוסתרו בשל קוצר יכולתם של השכלים בתחילה לקבלן, והן נאמרו ברמזים כדי שידע אותן השלם, ולכן נקראו &quot;{{עברית|סודות}}&quot; ו&quot;{{עברית|סתרי תורה}}&quot; כמו שנבאר {{הפניה|(א,לד-לה)}}. זו הסיבה שה{{עברית|תורה דברה כלשון בני אדם}} כפי שביארנו {{הפניה|(א,כו)}}. זאת משום שהיא גלויה לילדים ולנשים ולכל האנשים להתחיל בה וללמוד אותה, ואין ביכולתם להבין את הדברים כהווייתם. לפיכך הסתפקו עבורם במסירה כדבר נתון {{מונח|תקליד}} של כל דעה נכונה שעדיף שיקבלו כאמיתית, ושל כל ציור {{מונח|תצור}} שיכווין את הדעת לקבלת מציאותה, לא לאמיתת מהותה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כד'לך הד'ה אלארא אלצחיחה מא אכ'פית ואלגזת ותחיל כל עאלם פי תעלימהא בגיר תצריח בכל וג'ה מן אלתחיל מן אג'ל כונהא פיהא באטנה' סו, או מן אג'ל כונהא האדה לקואעד אלשריעה כמא יט'ן אלג'האל אלד'ין זעמוא אנהם וצלוא דרג'ה' אלנט'ר, בל אכ'פית לקצור אלעקול פי אלאבתדא ען קבולהא, ולוח בהא ליעלמהא אלכאמל, ולד'לך תתסמי {{עברית|סודות}} ו{{עברית|סתרי תורה}} כמא נבין, והד'א הו אלסבב פי כון אל{{עברית|תורה דברה כלשון בני אדם}} עלי מא בינא, וד'לך לכונהא מערצ'ה ליבתדי בהא ויתעלמהא אלצביאן ואלנסואן וכאפה' אלנאס וליס פי קדרתהם פהם אלאמור עלי חקיקתהא, פלד'לך אקתצר בהם עלי אלתקליד פי כל ראי צחיח יות'ר תצדיקה, ופי כל תצור עלי מא יסדד אלד'הן נחו וג'ודה לא עלי חקיקה' מאהיתה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מי ראוי ללמוד סתרי תורה}}<br /> {{קו}}ואם שלם האיש ו{{עברית|נמסרו לו סתרי תורה}}, אם מאחרים או מעצמו כאשר חלקם מעוררים אותו אל חלקם, יגיע לדרגה שיאמת בה את ההשקפות הנכונות האלה בדרכי האימות האמיתיות, אם בהוכחה במה שהוכחתו אפשרית, או בראיות חזקות היכן שהדבר אפשרי. וכך יתפוס {{מונח|תצור}} לאמיתם את הדברים הללו שהיו אצלו דמיונות ומשלים, ויבין את מהותם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאד'א כמל אלשכ'ץ ו{{עברית|נמסרו לו סתרי תורה}} אמא מן גירה או מן נפסה אד'א נבהה בעצ'הא עלי בעץ', וצל דרג'ה יצדק בתלך אלארא אלצחיחה בטרק אלתצדיק אלחקיקיה, אמא באלברהאן פי מא ימכן פיה ברהאן, או באלחג'ג' אלקויה פי מא ימכן פיה ד'לך. וכד'לך יתצור תלך אלאמור אלתי כאנת לה כ'יאלאת ומת'אלאת בחקאיקהא ויפהם מאהיתהא&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כבר הזכרנו כמה פעמים {{הפניה|(הקדמות, פתיחה5 ועוד)}} את דבריהם (של חז&quot;ל): &quot;[אין דורשין...] {{עברית|ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו}}&quot; {{הפניה|(משנה חגיגה ב,א)}}, ואז &quot;{{עברית|מוסרין לו ראשי פרקים}}&quot; {{הפניה|(בבלי חגיגה יג,א)}}. לכן אין ראוי לפתוח לאדם בתחום הזה אלא כפי יכולתו, ובשני התנאים הללו: הראשון, היותו {{עברית|חכם}}, כלומר שהשיג את המדעים שמהם נלקחות ההנחות המוקדמות של העיון; והשני, שיהיה מבין ונבון ופיקח מטבעו, החש בעניין ברמז הקל ביותר, והוא פירוש דבריהם &quot;{{עברית|מבין מדעתו}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד תכרר לך מראת פי אקאוילנא קולהם {{עברית|ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו}} וחיניד' {{עברית|מוסרין לו ראשי פרקים}}. ולד'לך לא ינבגי אן יפאתח אחד פי הד'א אלבאב אלא בקדר אחתמאלה, ובהד'ין אלשרטין, אחדהמא כונה {{עברית|חכם}} אעני אנה חצלת לה אלעלום אלתי תתכ'ד' מנהא מקדמאת אלנט'ר, ואלת'אני אן יכון פהם פטן ד'כי אלטבאע ישער באלמעני באיסר תלויח, והו מעני קולהם {{עברית|מבין מדעתו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכנה לפרק הבא}}<br /> {{קו}}בפרק הבא אבאר לך את הסיבה לכך שאין ללמד אתההמון בדרך העיון האמיתי ולחייב אותם להשיג {{מונח|תצור}} את מהויות הדברים כפי שהם, ושהכרחי ונחוץ הוא שלא יהיה הדבר אלא כך, ואומר:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וסאבין לך אלסבב פי מנע תעלים אלג'מהור בטרק אלנט'ר אלחקיקיה ואכ'ד'הם בתצור מאהיאת אלאמור עלי מא הי עליה וכון ד'לך אמר לאזם צ'רורי אלא יכון אלא הכד'א פי פצל בעד הד'א, פאקול:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1&diff=381 חלק א, פרק ס 2022-05-04T08:13:53Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק ס}}<br /> {{כותרת|משלים להכרחיות בתוארי השלילה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה}}<br /> {{קו}}בפרק הזה ברצוני להמשיל לך משלים, שעל ידם תתחזק תפיסתך {{מונח|תצור}} באשר לחיוב לרבות בתאריו (של ה') בשלילוֹת, ותתחזק רתיעתך מלהאמין שיש לו יתעלה תוארי חיוב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אנא אריד אן אמת'ל לך אמת'אל פי הד'א אלפצל תזדאד בהא תצורא לוג'וב תכת'יר צפאתה באלסואלב, ותזדאד בהא נפורא מן אעתקאד צפאת איג'אב לה תעאלי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל הספינה: תיאור על ידי שלילות}}<br /> {{קו}}הנח שהתברר לאדם שקיימת &quot;ספינה&quot;, ואין הוא יודע מה מציין המונח הזה, האם עצם מסוים או מקרה (=תכונה). לאדם אחר התברר עוד שאין היא מקרה. לאחֵר התברר עוד שאין היא מחצב. לאחֵר התברר עוד שאין היא בעל חיים. לאחֵר התברר עוד שאין היא צמח המחובר לאדמה. לאחֵר התברר עוד שאין היא גוף אחד המחובר חיבור טבעי. לאחֵר התברר עוד שאין היא בעלת תבנית שטוחה כמו הלוחות והדלתות. לאחֵר התברר עוד שאין היא כדורית. לאחֵר התברר שאין היא בצורת חרוט, לאחֵר התברר שאינה עגולה ולא בעלת צלעות שוות, ולאחֵר התברר שאין היא אטומה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אנזל, אן אנסאנא תחקק אן אלספינה מוג'ודה, ולם יעלם הד'ה אלאסמיה עלי אי שי תקע הל עלי ג'והר מא או עלי ערץ', ת'ם תבין לשכ'ץ אכ'ר אנהא ליסת בערץ', ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת במעדן, ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת בחיואן, ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת בנבאת מתצל באלארץ', ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת בג'סם ואחד מתצל אתצאלא טביעיא, ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת ד'את שכל בסיט כאלאלואח ואלאבואב, ת'ם תבין לאכ'ר אנהא ליסת כרה, ותבין לאכ'ר אנהא ליסת הי מכ'רוטה, ותבין לאכ'ר אנהא ליסת מדורה ולא ד'את אצ'לאע מסתויה, ותבין לאכ'ר אנהא ליסת מצמתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם כן ברור שהאחרון הזה כמעט הגיע לתפיסת הספינה כפי שהיא על ידי אותם תארים שוללים, וכאילו הוא דומה למי שתפס {{מונח|תצור}} שהיא גוף עשוי מעץ, חלול, מוארך, מחובר מכמה קורות – שתפס אותה בתוארי חיוב. ואילו הקודמים שהמשלנו בהם, הרי כל אחד מהם רחוק מתפיסת הספינה מזה שאחריו, עד שהראשון במשל שלנו אינו יודע אלא את המונח בלבד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פבין הו אן הד'א אלאכ'יר יכאד אנה וצל לתצור אלספינה עלי מא הי עליה בהד'ה אלצפאת אלסלביה, וכאנה סאוי מן תצורהא באנהא ג'סם מן כ'שב מג'וף מסתטיל מולף מן אכ'שאב עדה אלד'י קד תצורהא בצפאת אלאיג'אב, אמא אלמתקדמין אללד'ין מת'לנא בהם פכל ואחד מנהם אבעד מן תצור אלספינה מן אלד'י בעדה, חתי אן אלאול פי מת'לנא לא יעלם גיר מג'רד אלאסמיה פקט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הנה כך יקרבוך תוארי השלילה לידיעת ה' יתעלה והשגתו. ועליך להשתדל ככל יכולתך שכל שלילה של דבר שתוסיף תהיה בהוכחה, לא שתשלול באמירה בלבד. כי ככל שתתברר לך בהוכחה שלילת דבר שחושבים שיש לו – יתעלה מכך – תתקרב אליו בדרגה נוספת בלי ספק. ובאופן הזה נעשו אנשים קרובים אליו מאוד מאוד, ואחרים בתכלית הריחוק, לא שיש קרבת מקום שניתן להתקרב אליו ולהתרחק ממנו, כפי שחושבים עיוורי ההבנה. הבן זאת היטב ודעהו ושמח בכך. הרי התבארה לך הדרך שאם תלך בה תתקרב אליו יתעלה. לך בה, אם תחפוץ.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהכד'א תקרבך צפאת אלסלב מן מערפה' אללה תעאלי ואדראכה, פאחרץ כל אלחרץ אן תזדאד סלב שי באלברהאן לא אן תסלב באלקול פקט, פאנה כלמא תבין לך באלברהאן סלב שי מט'נון וג'ודה לה תעאלי ענה כנת קד קרבת מנה דרג'ה בלא שך, ובהד'ה אלג'הה צאר קום מקרבין מנה ג'דא ג'דא, ואכ'רין פי גאיה' אלבעד, לא אן ת'ם קרב מכאן פיקרב מנה ויבעד כמא יט'ן עמיאן אלבצאיר פאפהם הד'א ג'דא ואערפה וכן בה גביטא, פקד באן לך אלטריק אלתי אד'א סלכתהא קרבת מנה תעלי, פאסלכהא אן שית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסכנה בתארים החיוביים}}<br /> {{קו}}אך בתיאורו יתעלה בחיובים יש סכנה גדולה. כי כבר הוכח שכל מה שאנו עשויים לחשוב שהוא שלמות – אפילו הייתה לו השלמות הזו, כשיטת המחזיקים בתארים (העצמיים) – הרי אין היא ממין השלמות שאנו מעלים בדעתנו אלא בשיתוף הלשון בלבד כפי שביארנו {{הפניה|(א,נו3)}}. אם כן בהכרח תצא לעניין השלילה. כי אם תאמר: &quot;יודע בידיעה אחת, ובידיעה הזו שאינה משתנה ואינה מתרבה הוא יודע את הדברים הרבים המשתנים המתחדשים תמיד מבלי שתתחדש לו ידיעה; וידיעתו את הדבר לפני שהיה ואחרי שבא לידי מציאות ואחרי שנעדר מן המציאות היא ידיעה אחת שאין בה שינוי&quot; – כבר אמרת במפורש שהוא יודע לא בידיעה כידיעתנו. ובאותו אופן יתחייב שהוא מצוי ולא במשמעות המציאות אצלנו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא וצפה תעאלי באלאיג'אבאת פפיה כ'טר עט'ים, לאנה קד תברהן אן כל מא עסאה אן נט'נה כמאלא ולו כאן ד'לך אלכמאל מוג'וד לה בחסב ראי מן יקול באלצפאת פאנה ליס מן נוע אלכמאל אלד'י נט'נה בל באשתראך יקאל פקט עלי מא בינא, פבאלצ'רורה תכ'רג' למעני אלסלב, לאנך אד'א קלת עאלמא בעלם ואחד בד'לך אלעלם אלגיר מתגיר ולא מתכת'ר יעלם אלאמור אלכת'ירה אלמתגירה אלדאימה' אלתג'דד מן גיר אן יתג'דד לה עלם, ועלמה באלשי קבל כונה ובעד חצולה מוג'וד ובעד עדמה מן אלוג'וד עלמא ואחדא לא תגיר פיה, פקד צרחת באנה עאלמא ליס בעלם מת'ל עלמנא, וכד'לך ילזם אנה מוג'ודא וליס במעני אלוג'וד פינא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הנה כי כן הגעת בהכרח (בתיאור החיובי כלעיל) לשלילות, ולא עלתה בידך ידיעה אמיתית של תואר עצמי; אבל עלה בידך ריבוי, והאמונה שהוא עצמות מסוימת שיש לה תארים שאינם ידועים. כי אלה שאתה טוען שהם מחויבים לו, אתה שולל מהם את הדומוּת לאותם תארים הידועים אצלנו, ואם כן אין הם ממינם. הרי כאילו מה שיצא לך מחיוב התארים הוא שאתה אומר שה' יתעלה הוא נושא כלשהו הנושא עליו נשואים כלשהם, ואותו נושא אינו כמו הנושאים האלה (הידועים לנו), והנשואים ההם אינם כמו הנשואים האלה (הידועים לנו), ואם כן כל מה שהשגנו באמונה הזו הוא שיתוף ותו לא. כי כל נושא הוא בלי ספק בעל נשואים, והוא שניים בהגדרה גם אם הוא אחד במציאות, כי עניין הנושא אינו כעניין הנשוא עליו. בפרקי החיבור הזה תתבאר לך ההוכחה שלא תיתכן בו יתעלה מורכבות, אלא (יש לייחס לו) פשטות גמורה בתכלית המרבית {{הפניה|(ב,א עיון שלישי)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד אתית באלסואלב צ'רורה, פלם תחצל עלי תחקיק צפה ד'אתיה, לכן חצלת עלי אלתכת'יר, וכונך תעתקד אנה ד'את מא ולהא צפאת מג'הולה, אד' הד'ה אלתי תזעם איג'אבהא לה אנת תנפי ענהא אלשבה בהד'ה אלצפאת אלמעלומה ענדנא, פהי אד'א' ליסת מן נועהא, פכאנה קד כ'רג' בך אלאמר באיג'אב אלצפאת אן קלת אן אללה תעלי מוצ'וע מא תחמל עליה מחמולאת מא, לא ד'לך אלמוצ'וע מת'ל הד'ה אלמוצ'ועאת ולא תלך אלמחמולאת מת'ל הד'ה אלמחמולאת פיכון גאיה' אדראכנא בהד'ה אלעקידה אלשרך לא גיר, לאן כל מוצ'וע פהו ד'ו מחמולאת בלא שך, והו את'נאן באלחד ואן כאן ואחד באלוג'וד, לאן מעני אלמוצ'וע גיר אלמעני אלמחמול עליה, וסיתבין לך פי פצול הד'ה אלמקאלה אלברהאן עלי אמתנאע אלתרכיב פיה תעלי, בל אלבסאטה אלמחצ'ה פי אלגאיה אלקצוי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מחייב התארים אינו מאמין באלוה}}<br /> {{קו}}איני אומר שמחייב התארים לה' יתעלה {{אינדקס|א)}} אינו משיגו כראוי, או {{אינדקס|ב)}} שהוא משתף, או {{אינדקס|ג)}} שהוא משיג אותו אחרת מכפי שהוא, אלא אני אומר שהוא סילק את מציאות האלוה מהאמנתו מבלי לשים לב לכך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא אקול אן מוג'ב צפאת ללה תעלי מקצר ען אדראכה, או משרך, או אדרכה עלי כ'לאף מא הו עליה, בל אקול נפי וג'וד אלאלאה מן אעתקאדה והו לא ישער.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ביאור הדבר הוא:{{קו}}{{אינדקס|א)}} שמי שאינו משיג כראוי אמיתת דבר מה, הוא הַמשיג חלק ממנה ואינו יודע חלק ממנה, כמו מי שמשיג מעניין האדם (המוגדר &quot;חי הוגה&quot;) את מרכיבי החיות ואינו משיג את מרכיבי ההיגיון. וה' יתעלה – אין באמיתת מציאותו ריבוי כך שניתן יהיה להבין ממנו משהו אחד ולא לדעת משהו אחר.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן המשתף עם דבר מה, הוא התופס אמיתת (=מהותה האמיתית) עצמות מסוימת כפי שהיא, ומחייב אמיתות כזו לעצמות אחרת. אך התארים האלה, לדעת הסוברים אותם, אינם עצמות האלוה ואמיתתו אלא עניינים נוספים על העצמות.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} כמו כן מי שמשיג דבר אחרת מכפי שהוא, אין מנוס מכך שישיג ממנו בהכרח דבר-מה כפי שהוא. אך מי שתופס את הטעם ככמות, איני אומר שהוא תפס את הדבר אחרת מכפי שהוא, אלא אומר שאין הוא יודע שהטעם קיים, ואינו יודע על מה מורה המונח הזה. זהו עיון דק מאוד; הבינהו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וביאן ד'לך, אן אלמקצר ען אדראך חקיקה' אמר מא, הו אלד'י ידרך בעצ'הא ויג'הל בעצ'הא, מת'ל מן ידרך מן מעני אלאנסאן לואזם אלחיואניה ולא ידרך לואזם אלנטק, ואללה תעלי לא תכת'יר פי חקיקה' וג'ודה פיפהם מנה שי ויג'הל שי אכ'ר.{{קו}}וכד'לך אלמשרך לאמר מא הו אלד'י תצור חקיקה' ד'את מא עלי מא הי עליה, ואוג'ב מת'ל תלך אלחקיקה לד'את אכ'רי, והד'ה אלצפאת עלי ראי מן יט'נהא, ליסת הי ד'את אלאלאה וחקיקתה בל מעאני זאידה עלי אלד'את.{{קו}}וכד'לך איצ'א אלד'י ידרך אלשי עלי כ'לאף מא הו עליה לא בד צ'רורה אן ידרך מנה שיא מא עלי מא הו עליה, אמא מן תצור אן אלד'וק כמיה פלא אקול אנה תצור אלשי עלי כ'לאף מא הו עליה, בל אקול אנה ג'הל וג'וד אלד'וק ולם יעלם הד'ה אלאסמיה עלי מא ד'א תקע. והד'א נט'ר דקיק ג'דא פאפהמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לפי הביאור הזה תדע שמי שאינו משיג כראוי את האלוה, והרחוק מידיעתו, הוא זה שלא התבררה לו שלילת עניין מן העניינים שלאדם אחר הוכחה שלילתם ממנו. נמצא שכל מי ששלילותיו מועטות – השגתו דלה יותר, כפי שביארנו בראש הפרק. אך מי שמייחס לו תואר חיובי – אין הוא יודע דבר מלבד עצם המונח, אך הדבר שהוא מדמיין שהמונח הזה מורה עליו הוא עניין שאינו קיים אלא המצאה כוזבת, וכאילו המונח הזה חל על לא-כלום, כי אין במציאות דבר שכזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובחסב הד'א אלביאן תעלם, אן אלמקצר ען אדראך אלאלאה ואלבעיד ען מערפתה הו אלד'י לם יתבין לה סלב מעני מן אלמעאני אלתי קד תברהן לגירה סלבהא ענה, פכל מן קלת סואלבה כאן אקצר אדראכא כמא בינא אול הד'א אלפצל. אמא אלד'י יוג'ב לה צפה פלא יעלם שיא גיר מג'רד אלאסם, אמא אלשי אלד'י תכ'יל אנה יקע עליה הד'א אלאסם פהו מעני גיר מוג'וד בל מכ'תרע כאד'ב, פכאנה אוקע הד'א אלאסמיה עלי מעדום אד' ליס פי אלוג'וד שי הו הכד'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל הפיל: שגיאה בתיאור חיובי היא כפירה}}<br /> {{קו}}משל למה הדבר דומה? אם שמע אדם את המונח &quot;פיל&quot; וידע שהוא בעל חיים וביקש לדעת את צורתו החיצונית ואמיתתו, ואמר לו הטועה או המטעה: &quot;הוא בעל חיים בעל רגל אחת ושלוש כנפיים, החי במעמקי הים, גופו שקוף ויש לו פנים רחבות כפני האדם ותבניתם ותארם, והוא מדבר כמו האדם, ולעתים הוא עף באוויר ולעתים שוחה כדג&quot;. הרי לא אומַר {{אינדקס|ג)}} שהוא תפס את הפיל אחרת מכפי שהוא, ולא {{אינדקס|א)}} שהוא אינו משיג את הפיל כראוי, אלא אומר שהדבר הזה שהוא דמיין בתואר הזה הוא המצאה כוזבת, ואין במציאות דבר כזה, אלא זהו דבר שאינו קיים שניתן לו שם של דבר מצוי, כמו &quot;העזנייה המופלאה&quot; ו&quot;סוס האדם&quot; וכיוצא בזה מיצירי הדמיון שניתן להם שם של דבר מן המצויים, בין אם שם אחד או שם מורכב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומת'אל ד'לך, אן יכון אנסאן סמע באסם אלפיל ועלם אנה חיואן וטלב אן יערף בשכלה וחקיקתה, פקאל לה אלצ'אל או אלמצ'ל, הו חיואן ד'ו רג'ל ואחדה, ות'לת'ה אג'נחה, מקים פי אעמאק אלבחר, ג'סמה שפאף, ולה וג'ה עריץ' מת'ל וג'ה אלאנסאן ושכלה ותכ'טיטה, ויתכלם מת'ל אלאנסאן, ותארה יטיר פי אלהוא ותארה יסבח כאלסמך. פאני לא אקול אן הד'א תצור אלפיל עלי כ'לאף מא הו עליה, ולא אנה מקצר פי אדראך אלפיל, בל אקול אן הד'א אלשי אלד'י תכ'ילה בהד'ה אלצפה מכ'תרע כאד'ב, וליס פי אלוג'וד שי הכד'א, בל הד'א שי מעדום אוקע עליה אסם שי מוג'וד, מת'ל ענקא מגרב, ופרס אנסאן, ונחו ד'לך מן אלצור אלכ'יאליה אלתי אוקע עליהא אסם שי מן אלמוג'ודאת, אמא אסם ואחד או אסם מרכב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כך בדיוק בענייננו. כי ה', יתגדל שבחו, הוא מצוי שהוכח שמציאותו מחויבת, כשמחיוב המציאות נובעת הפשטות הגמורה, כפי שאוכיח {{הפניה|(ב,א)}}. ואילו שהעצמות הפשוטה מחויבת המציאות הזו, כפי שנֶאמר, תהיה בעלת תארים ועניינים אחרים החלים עליה – הרי זה דבר שאינו קיים כלל, כפי שהוכח {{הפניה|(א,נא-נז)}}. אם כן אם נאמר שאותה העצמות הנקראת &quot;אלוה&quot;, למשל, היא עצמות שיש בה עניינים רבים שהיא מתוארת על ידם – הרי החלנו את השם הזה על העדר גמור.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כד'לך אלאמר הנא סוא, וד'לך, אן אללה ג'ל ת'נאוה הו מוג'וד, תברהן וג'ודה אנה ואג'ב, אלד'י ילזם ען וג'וב אלוג'וד אלבסאטה אלמחצ'ה כמא סאברהן. אמא אן תלך אלד'את אלבסיטה אלואג'בה' אלוג'וד כמא קיל הי ד'את צפאת ומעאני אכ'רי תלחקהא, פהו שי גיר מוג'וד בוג'ה כמא תברהן, פאד'א קלנא אן הד'ה אלד'את אלמסמאה אלאהא מת'לא הי ד'את פיהא מעאני מתעדדה תתצף בהא, פקד אוקענא תלך אלאסמיה עלי עדם מחץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום}}<br /> {{קו}}התבונן אם כן, מה רבה הסכנה בכך שמייחסים לו תארים חיוביים. על כן מה שראוי להאמין בתארים שנאמרו בספר ההתגלות (=התורה) או בספרי הנביאים, הוא שכולם נועדו להנחות (את הדעת) לשלמותו יתעלה ותו לא, או שהם תארים של פעולות היוצאות ממנו, כמו שביארנו {{הפניה|(א,נב19)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פתאמל כם כ'טר פי איג'אב אלצפאת לה. פאלד'י ינבגי אן יעתקד פי מא ג'א מן אלצפאת פי כתאב אלתנזיל או כתב אלאנביא, אנהא כלהא ללארשאד לכמאלה תעאלי לא גיר, או צפה' אפעאל צאדרה ענה כמא בינא:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%90&diff=379 חלק ג, פרק נא 2022-03-14T12:35:22Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק נא}}<br /> {{כותרת|העבודה המיוחדת למשיג האמיתות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרת הפרק}}<br /> {{קו}}בפרק זה שנביא כעת אין תוספת עניין מעבר למה שנכלל כבר בפרקי חיבור זה, אלא הוא כעין חתימה, יחד עם {{אינדקס|א)}} ביאור עבודת ה' המיוחדת למשיג האמיתוֹת, אחרי שהשיג מה הוא (ה'); {{אינדקס|ב)}} הדרכתו להשגת אותה עבודה, שהיא תכלית האדם; {{אינדקס|ג)}} והודעה לו כיצד היא ההשגחה עליו בעולם הזה, עד שיעבור ל{{עברית|צְרוֹר הַחַיִּים}} {{הפניה|(שמואל־א כה,כט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}הד'א אלפצל אלד'י נאתי בה אלאן ליס יתצ'מן זיאדהֿ מעני עלי מא קד אשתמלת עליה פצול הד'ה אלמקאלה ואנמא הו שבה אלכ'אתמה מע תביין עבאדהֿ מדרך אלחקאיק אלכ'ציצה בה בעד אדראכה אי שי הו וארשאדה לחצול תלך אלעבאדה אלתי הי אלגאיה אלאנסאניה ואעלאמה כיף תכון אלענאיה בה פי הד'ה אלדאר חתי ינתקל ל{{עברית|צרור החיים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל הארמון ופשרו}}<br /> {{קו}}הריני פותח את הדיון בפרק זה במשל שאֶשּׂא לך, ואומר: המלך בארמונו. וכל אנשיו, חלקם נמצאים בעיר {{אינדקס|קבוצה א)}} וחלקם מחוצה לה. אלו מהם שבעיר – {{אינדקס|ב)}} יש מהם מי שמפנה את גבו מבית המלך ופניו פונים לדרך אחרת, {{אינדקס|ג)}} ויש מהם המכוון אל בית המלך ופונה אליו ומבקש להיכנס לביתו ולעמוד בפניו, אבל עדיין לא ראה מעולם את חומת הבית. ומבין המכוונים, {{אינדקס|ד)}} יש שהגיע אל הבית והוא מסתובב סביבו ומחפש את שערו, {{אינדקס|ה)}} ויש שנכנס דרך השער ומהלך במסדרונות, {{אינדקס|ו)}} ויש שנכנס לבסוף אל החצר הפנימית של הבית כך שהוא נמצא עם המלך במקום אחד, והוא בית המלך, אך בהימצאו בתוך הבית אין הוא רואה את המלך או מדבר אליו; אלא לאחר הימצאו בתוך הבית הכרח לו לעשות השתדלות נוספת, ואז {{אינדקס|ז)}} יעמוד לפני המלך ויראהו מרחוק או מקרוב, או ישמע דברי המלך או ידבר אליו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנא מפתתח אלכלאם פי הד'א אלפצל במת'ל אצ'רבה לך פאקול אן אלסלטאן פי קצרה ואהל טאעתה כלהם מנהם קום פי אלמדינה ומנהם כ'ארג' אלמדינה והאולא אלד'ין פי אלמדינה מנהם מן קד אסתדבר דאר אלסלטאן ווג'הה מתג'ה פי טריק אכ'רי, ומנהם מן הו קאצד דאר אלסלטאן ומתג'ה אליה וטאלב דכ'ול דארה ואלמת'ול ענדה, לכנה אלי אלאן מא ראי קט סור אלדאר. ומן אלקאצדין מן וצל אלי אלדאר והו ידור חולהא יטלב באבהא ומנהם מן דכ'ל מן אלבאב והו מאש פי אלדהאליז ומנהם מן אנתהי אלי אן ד'כל קאעהֿ אלדאר וחצל מע אלמלך פי מוצ'ע ואחד והו דאר אלסלטאן וליס בחצולה פי דאכ'ל אלדאר ירי אלסלטאן או יכלמה בל בעד חצולה פי דאכ'ל אלדאר לא בד לה מן סעי אכ'ר יסעאה וחיניד' יחצ'ר בין ידי אלסלטאן ויראה עלי בעד או עלי קרב או יסמע כלאם אלסלטאן או יכלמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הריני פותר לך משל זה שהמצאתי, ואומר: {{אינדקס|קבוצה א)}} אלה הנמצאים מחוץ לעיר הם כל אדם שאין לו שיטה אמונית, לא עיונית ולא מקובלת במסורת {{מונח|תקליד}}, כמו נידחי התורכים הנמצאים הרחק בצפון והשחורים הנמצאים הרחק בדרום והדומים להם הנמצאים עמנו באזורים אלה. דינם של הללו כדין בעלי החיים שאינם הוגים, ואין הם לדעתי בדרגת האדם אלא הם בדרגות המצויים מתחת לדרגת האדם ומעל לדרגת הקוף, שכן יש להם תבנית אדם ותוארו ויכולת הבחנה מעל זו של הקופים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והאנא אשרח לך הד'א אלמת'ל אלד'י אבתכרתה פאקול אמא אלד'ין הם כ'ארג' אלמדינה פהם כל שכ'ץ אנסאן לא עקידהֿ מד'הב ענדה לא נט'ריה ולא תקלידיה כאטראף אלתרך אלמתוגלין פי אלשמאל ואלסודאן אלמתוגלין פי אלג'נוב ומן מאת'להם ממן מענא פי הד'ה אלאקאלים וחכם האולא כחכם אלחיואן אלגיר נאטק ומא האולא ענדי פי מרתבהֿ אלאנסאן והם מן מראתב אלמוג'דאת דון מרתבהֿ אלאנסאן ואעלי מן מרתבהֿ אלקרד אד' קד חצל להם שכל אלאנסאן ותכ'טיטה ותמייז פוק תמייז אלקר[ו]ד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ב)}} אשר לאלה הנמצאים בעיר אלא שהם מפנים גבם מבית המלך – הרי הם בעלי דעה ועיון, אלא שהם השיגו דעות שאינן נכונות, בין אם כתוצאה מטעות גדולה שאירעה להם בעת עיונם בין אם מחמת שקיבלו {{מונח|תקליד}} ממי שטעה. בגלל אותן דעות, ככל שימשיכו ללכת הם לעולם יוסיפו להתרחק מבית המלך. הללו רעים מן הראשונים בהרבה, והם אלה שההכרח מצריך בחלק מן הזמנים להורגם ולמחות את עקבות דעותיהם כדי שלא יַתעו את דרכיהם של אחרים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא אלד'ין הם פי אלמדינה לכנהם קד אסתדברוא דאר אלסלטאן פהם אהל ראי ונט'ר וקד חצלת להם ארא גיר צחיחה אמא מן גלט עט'ים וקע להם פי חאל נט'רהם או מן תקלידהם [ל]מן קד גלט פהם אבדא מן אג'ל תלך אלארא כל מא מרוא אזדאדוא בעדא ען דאר אלסלטאן והאולא שר מן אלאולין בכת'יר והאולא הם אלד'ין קד תדעו אלצ'רורה פי בעץ' אלאזמנה לקתלהם ומחו את'אר אראיהם לאן לא יצ'לוא טרק גירהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ג)}} אשר לאלה המכוונים אל בית המלך ולהיכנס אליו אלא שלא ראו מעולם את בית המלך – אלה הם המון אנשי התורה, כלומר {{עברית|עמי הארץ העוסקים במצוות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא אלקאצדון דאר אלסלטאן ואלדכ'ול ענדה לכנהם לם ירוא קט דאר אלסלטאן פהם ג'מהור אהל אלשריעה אעני {{עברית|עמי הארץ העוסקים במצות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ד)}} אלה המגיעים אל הבית, הסובבים סביבו – הם חכמי ההלכה המאמינים בדעות הנכונות כקבלה נתונה, {{מונח|תקליד}} ודנים בפרטי מעשי עבודות ה', ואינם בקיאים בעיון ביסודות הדת, ולא חקרו כלל לְאַמֵּת האמנה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא אלואצלון אלי אלדאר אלד'ין יטופון חולהא פהם אלפקהא אלד'ין יעתקדון אלארא אלצחיחה תקלידא ויתפקהון פי אעמאל אלעבאדאת ולם ילמוא בנט'ר פי אצול אלדין ולא בחת'וא בוג'ה ען תצחיח אעתקאד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ה)}} אלה שעסקו בעיון ביסודות הדת – הרי כבר נכנסו למסדרונות. והאנשים שם בדרגות שונות בלי ספק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאמא אלד'ין כ'אצ'וא פי אלנט'ר פי אצול אלדין פקד דכ'לוא אלדהאליז ואלנאס הנאך מכ'תלפוא אלמראתב בלא שך&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ו)}} ומי שהוכח לו כל מה שהוכח, והיה לו ודאי מן העניינים האלוהיים (=המטפיזיקה) כל מה שיכול להיות ודאי, והתקרב אל הוודאות במה שאפשר בו רק להתקרב לוודאות – הרי הוא נמצא עם המלך בתוך הבית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאמא מן חצל לה אלברהאן עלי כל מא תברהן ותיקן מן אלאמור אלאלאהיה כל מא ימכן תיקנה וקארב אליקין פי מא לא ימכן פיה אלא מקארבהֿ אליקין פקד חצל מע אלסלטאן פי דאכ'ל אלדאר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ד)}} דע, בני, שכל זמן שאתה מתעסק במדעי המתמטיקה ובתורת הלוגיקה – הרי אתה מן הסובבים סביב הבית ומחפשים את שערו, כמו שאמרו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} על דרך המשל: &quot;{{עברית|עדיין בן זומא מבחוץ}}&quot; {{הפניה|(בבלי חגיגה טו,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|קבוצה ה)}} כשתבין את מדעי הטבע – הרי שנכנסת לבית ואתה מהלך במסדרונותיו.{{קו}}{{אינדקס|קבוצה ו)}} וכשתשלים את מדעי הטבע ותבין את העניינים האלוהיים – הרי נכנסת אל המלך {{עברית|אל החצר הפנימית}}, ואתה נמצא אתו בבית אחד. זוהי דרגת החכמים, ולהם רמות שלמוּת שונות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואעלם יא בני אנך טאלמא אנת משתגל באלעלום אלריאצ'יה ובצנאעהֿ אלמנטק פאנך מן ג'מלהֿ מן ידור חול אלדאר יטלב באבהא כמא קאלוא {{עברית|ז&quot;ל}} עלי ג'ההֿ אלמת'ל {{עברית|עדיין בן זומא מבחוץ}} פאד'א פהמת אלאמור אלטביעיה פקד דכ'לת אלדאר ואנת תמשי פי דהאליזהא פאד'א כמלת אלטביעיאת ופהמת אלאלאהיאת פקד דכ'לת אלי אלסלטאן {{עברית|אל החצר הפנימית}} וחצלת מעה פי דאר ואחדה והד'ה הי דרג'הֿ אלעלמא והם מכ'תלפוא אלכמאל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ז)}} ואולם מי שלאחר שהגיעו לשלמות בעניינים האלוהיים מעסיקים את מחשבתם ונוטים כל־כולם אל ה' יתהדר ויתרומם, ונמנעים מכל דבר זולתו, ומקדישים את כל פעולות שכלם להתבונן בנמצאים כדי ללמוד מהם עליו יתעלה, לדעת כיצד תיתכן הנהגתו אותם – הרי אלה הם הניצבים במושב המלך, וזוהי דרגת הנביאים.{{קו}}{{אינדקס|שיא הנביאים)}} מהם, מי שהגיע מגודל השגתו והימנעותו מכל דבר זולת ה' יתעלה לכך שנאמר עליו &quot;{{עברית|וַיְהִי שָׁם עִם ה'}}&quot; {{הפניה|(שמות לד,כח)}}: שואל ונענה, מדבר ומדובר אליו באותו מעמד מקודש, ומגודל שמחתו במה שהשיג &quot;{{עברית|לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה}}&quot; {{הפניה|(שם)}} משום שהשכל התחזק עד שהושבת כל כוח גס שבגוף, כלומר מיני חוש המישוש.{{קו}}{{אינדקס|שאר הנביאים)}} ויש מן הנביאים שראו בלבד: מהם שראו מקרוב ומהם שראו מרחוק, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו לא,ב)}}, וכבר דיברנו על דרגות הנבואה {{הפניה|(ב,מה)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאמא מן אעמל פכרתה בעד כמאלה פי אלאלאהיאת ומאל בג'מלתה נחו אללה עז וג'ל ואצ'רב עמא סואה וג'על אפעאל עקלה כלהא פי אעתבאראת אלמוג'ודאת ללאסתדלאל מנהא עליה [תעלי] ליעלם תדבירה להא עלי אי ג'הה ימכן אן יכון פאולאיך הם אלד'ין מת'לוא פי מג'לס אלסלטאן והד'ה הי דרג'הֿ אלאנביא. פמנהם מן וצל מן עט'ים אדראכה ואצ'ראבה ען כל מא סוי אללה תע(א)לי אלי אן קיל פיה {{עברית|ויהי שם עם י&quot;י}} יסאל ויג'אוב ויתכלם ויכלם פי ד'לך אלמקאם אלמקדס ומן עט'ים אגתבאטה במא אדרך {{עברית|לחם לא אכל ומים לא שתה}} אד' קד קוי אלעקל חתי תעטלת כל קוה גליט'ה פי אלג'סם אעני אנואע חאסהֿ אללמס. ומן אלאנביא מן ראי פקט מנהם מן ראי עלי קרב ומנהם מן ראי עלי בעד כמא קאל {{עברית|מרחוק י&quot;י נראה לי}} וקד תקדם לנא אלכלאם פי מראתב אלנבוה&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דעת ה' ואהבתו ועבודתו}}<br /> {{קו}}נשוב אל מטרת הפרק, והיא לזרז להפעיל את המחשבה בה' בלבד לאחר השגת הידיעה אותו, כמו שביארנו. וזוהי עבודת ה' המיוחדת של משיגי האמיתוֹת, וככל שירבו לחשוב עליו ולעמוד לפניו, תרבה עבודתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלנרג'ע אלי גרץ' אלפצל והו אלתאכיד פי אעמאל אלפכרה פי אללה וחדה בעד חצול אלעלם בה כמא בינא והד'ה הי אלעבאדה אלכ'אצה באלמדרכין ללחקאיק וכלמא זאדוא פכרה פיה ואלמקאם ענדה זאדת עבאדתהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אך מי שמעסיק את מחשבתו בה' ומרבה להזכירו בלי ידיעה אלא כהימשכות אחר דמיון מסוים גרידא, או אחר האמנה שקיבל כנתון {{מונח|תקליד}} מאדם אחר, הרי שלדעתי מלבד מה שהוא מחוץ לבית ורחוק ממנו, אין הוא מזכיר את ה' באמת ואין הוא מעסיק בו את מחשבתו. משום שדבר זה אשר בדמיונו ושהוא מזכיר בפיו אינו מתאים למצוי כלשהו כלל, אלא הוא המצאה שהמציא דמיונו, כמו שביארנו בדיוננו על התארים {{הפניה|(א,ס10-9)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא מן יפכר פי אללה ויכת'ר ד'כרה בגיר עלם בל תבעא למג'רד כ'יאל מא או תבע אעתקאד קלד פיה גירה פאנה ענדי מע כונה כ'ארג' אלדאר ובעיד(א) ענהא לא יד'כר אללה חקיקה ולא יפכר פיה לאן ד'לך אלאמר אלד'י פי כ'יאלה ואלד'י יד'כר בפיה ליס הו מטאבק(א) למוג'וד אצלא ואנמא הו מכ'תרע אכ'תרעה כ'יאלה כמא בינא פי כלאמנא עלי אלצפאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אלא ראוי להתחיל במין זה של עבודה רק לאחר תפיסה {{מונח|תצור}} שכלית. וכך, משתשיג את ה' ומעשיו לפי מה שהשכל מחייב, תחל לאחר מכן להתמסר אליו ותשתדל להתקרב אליו ותעבה את הקשר אשר בינך ובינו, שהוא השכל:{{קו}}{{אינדקס|א)}} נאמר: &quot;{{עברית|אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת [}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ] {{הפניה|(דברים ד,לה)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: &quot;{{עברית|וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם [}}וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד]&quot; {{הפניה|(שם,לט)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר: &quot;{{עברית|דְּעוּ כִּי ה' הָאֱלֹהִים}}&quot; {{הפניה|(תהילים ק,ג; ושם: הוּא אֱלֹהִים)}}.{{קו}}ה{{עברית|תורה}} כבר ביארה שהעבודה האחרונה הזאת שהסבנו אליה את תשומת הלב בפרק זה אינה אלא לאחר ההשגה. נאמר: &quot;{{עברית|לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם}}&quot; {{הפניה|(דברים יא,יג)}}, וכבר ביארנו כמה פעמים {{הפניה|(הלכות תשובה י,ו ועוד)}} שהאהבה היא על פי מידת ההשגה. ולאחר ה{{עברית|אהבה}} ההיא תהיה אותה עבודה שגם חכמינו {{עברית|ז&quot;ל}} העירו עליה ואמרו: &quot;{{עברית|זו עבודה שבלב}}&quot; {{הפניה|(ספרי דברים יא; בבלי תענית ב,א; הלכות תפילה א,א)}}, והיא לדעתי הפעלת המחשבה במושכל הראשון (=ה') וההתבודדות לצורך כך כפי היכולת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואנמא ינבגי אלאכ'ד' פי הד'א אלנוע מן אלעבאדה בעד אלתצור אלעקלי פאד'א אדרכת אללה ואפעאלה חסב מא יקתצ'יה אלעקל בעד ד'לך תאכ'ד' פי אלאנקטאע אליה ותסעי נחו קרבה ותגלט' אלוצלה אלתי בינך ובינה והי אלעקל קאל {{עברית|אתה הראית לדעת (כי י&quot;י) ו[כ](ג)ו'}}} וקאל {{עברית|וידעת היום (והשבות אל לבבך) וגו'}} וקאל {{עברית|דעו כי י&quot;י ה(וא )אלהים}}. וקד בינת אל{{עברית|תורה}} אן הד'ה אלעבאדה אלאכ'ירה אלתי נבהנא עליהא פי הד'א אלפצל אנמא תכון בעד אלאדראך קאל {{עברית|לאהבה את י&quot;י אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם}}. וקד בינא מראת אן אלמחבה עלי קדר אלאדראך ובעד אל{{עברית|אהבה}} תלך אלעבאדה אלתי קד נבהוא איצ'א {{עברית|ז&quot;ל}} עליהא וקאלוא {{עברית|זו עבודה שבלב}} והי ענדי אעמאל אלפכרה פי אלמעקול אלאול ואלאנפראד לד'לך חסב אלטאקה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לכן תמצא ש{{עברית|דוד}} ציווה את {{עברית|שלמה}} וזירז אותו על שני אלה, כלומר {{אינדקס|א)}} להשתדל להשיגו, {{אינדקס|ב)}} ולהשתדל לעובדו לאחר ההשגה. הוא אמר: &quot;{{עברית|וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ [}}בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין,]{{עברית| אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ – יִמָּצֵא לָךְ; וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ – יַזְנִיחֲךָ לָעַד}}&quot; {{הפניה|(דברי הימים־א כח,ט)}}. ההמרצה היא תמיד על ההשגות השכליות, לא על הדמיונות, משום שהמחשבה בדמיונות אינה נקראת &quot;{{עברית|דעה}}&quot; אלא נקראת &quot;{{עברית|הָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל כ,לב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולד'לך תג'ד {{עברית|דוד}} קד אוצי {{עברית|שלמה}} ואכד עליה פי הד'ין אעני פי אלסעי פי אדראכה ואלסעי פי עבאדתה בעד אלאדראך פקאל {{עברית|ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו ו[כ](ג)ו' אם תדרשנו ימצא לך [ואם תעזבנו יזניחך לעד]}} אלחץ' אבדא עלי אלאדראכאת אלעקליה לא עלי אלכ'יאלאת לאן אלפכרה פי אלכ'יאלאת לא תתסמי {{עברית|דעה}} ואנמא תסמי {{עברית|העולה על רוחכם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הרי התברר שהמטרה לאחר ההשגה היא ההתמסרות אליו והפעלת המחשבה השכלית באהבה עזה אליו תמיד, וזה יקרה בדרך כלל בהתייחדות ובהתבודדות. לכן מרבה כל איש־מעלה להתבודד ואינו מתרועע עם איש אלא מתוך הכרח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;. פקד באן אן אלקצד בעד אלאדראך אלאנקטאע אליה ואעמאל אלפכרה אלעקליה פי עשקה דאימא והד'א אכת'ר מא יתם באלכ'לוה ואלאנפראד ולהד'א יכת'ר כל פאצ'ל אלאנפראד ולא יג'תמע באחד אלא לצ'רורה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הערה{{קו}}{{כותרת משנה|הקשר ההדדי: האל עם האדם כשהוא עם האל}}{{קו}}כבר הבהרתי לך {{הפניה|(פסקה 13)}} שהשכל הזה ששפע עלינו ממנו יתעלה הוא הקשר אשר בינינו ובינו. והבחירה בידך: אם תחפוץ לחזק את הקשר הזה ולעבות אותו, תעשה כן; ואם תחפוץ להחליש אותו ולדקק אותו מעט מעט עד שתקטע אותו, תעשה כן. הקשר הזה יתחזק רק בהפעלתו באהבת ה' ובהתמסרות לכך כמו שביארנו; והקשר הזה יחלש ויידקק בהעסקת מחשבתך בזולתו.{{קו}}ודע שאפילו היית הגדול שבחכמי המדע האלוהי לאמיתתו, הרי כשאתה מפַנה את מחשבתך מן ה' ועוסק כולך באכילה הכרחית או בעיסוק הכרחי, אתה קוטע את אותו הקשר אשר בינך ובין ה', ואינך עמו באותה העת. וכן הוא אינו עמך, משום שאותו היחס שבינך ובינו נקטע בפועל באותה שעה. ולכן היו אנשי המעלה מקמצים בזמנים שהם עסקו בהם בדברים שאינם ה'. והזהירו (חז&quot;ל) על כך ואמרו: &quot;{{עברית|אַל תְּפַנּוּ אֵל מדעתכם}}&quot; {{הפניה|(בבלי שבת קמט,א)}}. ואמר {{עברית|דוד}}: &quot;{{עברית|שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי – בַּל אֶמּוֹט}}&quot; {{הפניה|(תהילים טז,ח)}}, כלומר: איני מפנה את מחשבתי ממנו, וכאילו הוא ידי הימנית שאיני מסיח דעתי ממנה אף להרף עין, בשל מהירות תנועתה, ומשום כך לא אמוט, כלומר לא אפול.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}תנביה. קד בינ[ת](א) לך אן הד'א אלעקל אלד'י פאץ' עלינא מנה תע(א)לי הו אלוצלה אלתי ביננא ובינה ואנת אלמכ'יר אן שית אן תקוי הד'ה אלוצלה ותגלט'הא פעלת ואן שית אן תצ'עפהא ותרקקהא אולא אולא חתי תקטעהא פעלת. ואנמא תקוי הד'ה אלוצלה באעמאלהא פי מחבתה ואלאקבאל עלי ד'לך כמא בינא ואצ'עאפהא ותרקיקהא יכון באשתגאל פכרתך במא סואה. ואעלם אנך ולו כנת אעלם אלנאס בחקיקהֿ אלעלם אלאלאהי פאנך ענד מא תכ'לי פכרתך מן אללה ותשתגל בכליתך באכל צ'רורי או בשגל צ'רורי פאנך קד קטעת תלך אלוצלה אלתי בינך ובין אללה ולא אנת מעה חיניד' וכד'לך ליס הו מעך לאן תלך אלנסבה אלתי בינך ובינה קד אנקטעת באלפעל פי תלך אלסאעה. ולהד'א כאן אלפצ'לא ישאחחון עלי אלאוקאת אלתי ישתגלון פיהא ענה וחד'רוא מן ד'לך וקאלוא {{עברית|אל תפנו אל מדעתכם}}. וקאל {{עברית|דוד שויתי י&quot;י לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט}} יקול אני לם אכ'ל פכרי מנה וכאנה ידי אלימני אלתי לא אגפל ענהא טרפהֿ עין לסרעהֿ חרכתהא פלד'לך לא אמיל אי לא אסקט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האימון להתמקד בה'}}<br /> {{קו}}ודע שכל מעשי העבודות הללו, כמו קריאת ה{{עברית|תורה}} והתפילה ועשיית שאר ה{{עברית|מצוות}} – אין תכליתם אלא לאמן אותך בעיסוק בציווייו יתעלה על פני עיסוק בענייני העולם הזה, והרי אתה כאילו מתעסק בו יתעלה על פני זולתו. ואם אתה מתפלל בהנעת שפתיך כאשר אתה פונה אל הקיר וחושב על משאך ומתנך; וקורא ב{{עברית|תורה}} בלשונך בעוד לבך עוסק בבניין ביתך בלי להתבונן במה שאתה קורא; וכיוצא בזה כל אימת שאתה עושה {{עברית|מצוה}}, אתה עושה אותה באבריך כמו החופר בור באדמה או חוטב עצים מן היער, מבלי להתבונן על משמעות אותו מעשה, לא מיהו מקורו ולא מה תכליתו – אל תחשוב שהשגת תכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר עליהם: &quot;{{עברית|קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו יב,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן הד'ה אעמאל אלעבאדאת כלהא כקראהֿ אל{{עברית|תורה}} ואלצלוה ועמל סאיר אל{{עברית|מצות}} אנמא גאיתהא אן תרתאץ' באלאשתגאל באואמרה תעאלי ען אלאשתגאל באמור אלדניא [פ]כאנך אשתגלת בה תע(א)לי עמא סואה. פאן כנת תצלי בתחריך שפתיך ואנת מסתקבל אלחאיט ומפכר פי ביעך ושראיך ותקרא אל{{עברית|תורה}} בלסאנך וקלבך פי בניאן דארך מן גיר אעתבאר למא תקראה וכד'לך כלמא עמלת {{עברית|מצוה}} תעמלהא בג'וארחך כמן יחפר חפרה פי אלארץ' או יחתטב חטבא מן אלשערא מן גיר אעתבאר מעני ד'לך אלעמל ולא עמן צדר ולא מא גאיתה פלא תט'ן אנך חצלת עלי גאיה בל תכון חיניד' קריבא ממן קיל פיהם {{עברית|קרוב אתם בפיהם ורחוק מכליותיהם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מכאן אחל להדריך אותך אל צורת האימון, כדי שתשיג את התכלית הגדולה הזאת.{{קו}}{{אינדקס|שלב הכנה א)}} הדבר הראשון שתטיל על עצמך הוא לפַנות את דעתך מכל דבר כאשר אתה קורא {{עברית|קרית שמע}} ומתפלל, ואל תסתפק ב{{עברית|כוונה}} ב{{עברית|קרית שמע בפסוק ראשון}} ובתפילה {{עברית|בברכה ראשונה}}.{{קו}}{{אינדקס|שלב הכנה ב)}} כשדבר זה יעלה בידך לגמרי, ויתבסס במשך שנים, הטל על עצמך לאחר מכן שכל אימת שתקרא ב{{עברית|תורה}} או תשמע אותה, שלא תחדל מלִפְנות כל־כולך ובכל מחשבתך להתבונן במה שתשמע או תקרא.{{קו}}{{אינדקס|שלב הכנה ג)}} כשגם דבר זה יתבסס למשך תקופה, הטל על עצמך שמחשבתך תהיה תמיד זַכּה (ממחשבות אחרות) בקריאתך את כל שאר דברי הנביאים. ואפילו בכל ה{{עברית|ברכות}} תתכוון בהן להתבונן במה שתבטא בשפתיך ולבחון את משמעותו.{{קו}}{{אינדקס|שלב יעד)}} לאחר שיזדככו לך אותן עבודות, ומחשבתך בהן בעת עשייתן תהיה נקייה ממחשבה בדבר מענייני העולם הזה –{{קו}}{{אינדקס|זמן לצרכי גוף)}} הטל על עצמך אחר כך להעסיק את מחשבתך בצרכיך או במותרותיך, וככלל תעסיק את מחשבתך ב{{עברית|מילי דעלמא}} (=בדברי העולם הזה), (רק) בזמן אכילתך או שתייתך או בהיותך במרחץ או כשאתה מדבר עם אשתך או בניך הקטנים או כשאתה מדבר עם המון העם. הרי מצאתי לך זמנים ארוכים וממושכים לחשוב בהן בכל מה שתצטרך מענייני הקניין וניהול הבית ותיקון הגוף.{{קו}}{{אינדקס|זמן למצוות)}} אך בזמני המעשים התורניים אל תעסיק את המחשבה אלא במה שאתה עושה, כמו שביארנו.{{קו}}{{אינדקס|זמן להתבודדות)}} וכשאתה מתבודד לבדך כשאין איש אתך, וכשאתה ער על מיטתך, הישמר מכל משמר מלהפעיל את מחשבתך באותם זמנים יקרים בשום דבר אחר מלבד אותה עבודה שכלית, שהיא ההתקרבות לה' והעמידה לפניו באופן האמיתי שהודעתיך, לא באופן של היפעלויות דמיוניות.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} זוהי לדעתי התכלית שיוכל להשיג איש מאנשי החכמה המכשיר את עצמו לכך בצורה זו של אימון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומן הנא אכ'ד' פי ארשאדך לצורהֿ אלריאצ'ה חתי תחצל עלי הד'ה אלגאיה אלעט'ימה. אול מא תאכ'ד' נפסך בה הו אן תכ'לי כ'אטרך מן כל שי ענד מא תקרא {{עברית|קרית שמע}} ותצלי ולא תקנע מן אל{{עברית|כ[ו]ונה}} פי {{עברית|קרית שמע בפסוק ראשון}} ופי אלצלוה {{עברית|בברכה ראשונה}}. פאד'א צח לך ד'לך ותמכן סנין כ'ד' נפסך בעד ד'לך באן תכון כלמא קראת אל{{עברית|תורה}} או סמעתהא לא תברח בכליתך וג'מלהֿ פכרך מתג'הא נחו אעתבאר מא תסמע או תקרא פאד'א תמכן ד'לך איצ'א מדה תאכ'ד' נפסך באן תכון פכרתך אבדא כ'אלצה פי כל מא תקראה מן סאיר כלאם אלאנביא חתי פי ג'מיע אל{{עברית|ברכות}} תקצד פיהא תאמל מא תלפט' בה ואעתבאר מענאה. פאד'א כ'לצת לך הד'ה אלעבאדאת וכאנת פכרתך פיהא פי חאל עמלהא בריה מן אלפכרה פי שי מן אמור אלדניא פכ'ד' נפסך בעד ד'לך אן תשגל פכרך פי צ'רוריאתך או פי פצ'ול עישך ובאלג'מלה תעמל פכרך פי {{עברית|מילי דעלמא}} פי חאל אכלך או שרבך או פי חאל כונך פי אלמרחאץ' או פי חאל חדית'ך מע אהלך או בניך אלאצאגר או פי חאל חדית'ך מע ג'מהור אלנאס פהד'ה אזמנה כת'ירה ואסעה קד אוג'דתהא לך תפכר פיהא פי כל מא תחתאג' אליה מן אמור אלקניה ותדביר אלמנזל ואלמצאלח אלבדניה ואמא פי אוקאת אלאעמאל אלשרעיה פלא תשגל אלפכרה אלא במא אנת עאמלה כמא בינא. ואמא פי וקת כ'לואתך בנפסך דון אחד ופי חאל אנתבאהך עלי סרירך פאלחד'ר ת'ם אלחד'ר אן תעמל אלפכרה פי תלך אלאוקאת אלעזיזה פי שי אכ'ר גיר תלך אלעבאדה אלעקליה והי אלקרב מן אללה ואלמת'ול בין ידיה עלי אלג'הה אלחקיקיה אלתי אעלמתך לא עלי ג'ההֿ אלאנפעאלאת אלכ'יאליה. פהד'ה אלגאיה ענדי ימכן חצולהא למן אהל נפסה להא מן אהל אלעלם בהד'א אלנחו מן אלארתיאץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דרגת משה והאבות}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|דרגת משה)}} אבל שאדם יזכה להשיג את האמיתות ולשמוח במה שהשיג, בעודו מדבר עם בני אדם ועוסק בצרכי גופו כשכל שכלו מופנה אל ה' יתעלה; והוא לפניו יתעלה בלבו תמיד בעודו עם בני אדם בחיצוניותו, על דרך מה שנאמר במשלים השיריים שנאמרו על העניינים האלה: &quot;{{עברית|אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק}}&quot; {{הפניה|(שיר השירים ה,ב)}} – על דרגה זו איני אומר שהיא דרגת כל הנביאים, אלא אני אומר שהיא דרגת {{עברית|משה רבינו}}, שנאמר עליו: &quot;{{עברית|וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה', וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ}}&quot; {{הפניה|(שמות כד,ב)}}, ונאמר עליו &quot;{{עברית|וַיְהִי שָׁם עִם ה'}} [אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה]&quot; {{הפניה|(שם לד,כח)}}, ונאמר לו: &quot;{{עברית|וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי}}&quot; {{הפניה|(דברים ה,כז)}}, כמו שביארנו את משמעויות ה{{עברית|פסוקים}} האלה {{הפניה|(פסקה 10; א,יג; א,יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|דרגת האבות)}} וזוהי גם דרגת ה{{עברית|אבות}}, שמקרבתם אליו יתעלה הושג שנודע בהם שמו לָעולם: &quot;{{עברית|אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב}} [שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם] {{עברית|זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם}} [וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר]&quot; {{הפניה|(שמות ג,טו)}}, ומהתאחדות שכליהם בהשגתו הושג שנכרתה עם כל אחד מהם {{עברית|ברית}} נצחית, &quot;{{עברית|וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב [}}וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר]&quot; {{הפניה|(ויקרא כו,מב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא כון אלשכ'ץ מן אלנאס יחצל לה מן אדראך אלחקאיק ואלגבטה במא אדרך חאלה יכון בהא יחדת' אלנאס וישתגל בצ'רוריאת ג'סמה ועקלה כלה ענד ד'לך מצרוף נחוה תע(א)לי והו בין ידיה תע(א)לי דאימא בקלבה והו מע אלנאס בט'אהרה עלי נחו מא קיל פי אלאמת'אל אלשעריה אלתי צ'רבת להד'ה אלמעאני {{עברית|אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק (וגו')}} פהד'ה דרג'ה מא אקול אנהא דרג'הֿ אלאנביא כלהם בל אקול אן הד'ה הי דרג'הֿ {{עברית|משה רב[י]נו}} אלמקול פיה {{עברית|ונגש משה לבדו אל י&quot;י והם לא יגשו}} וקיל פיה {{עברית|ויהי שם עם י&quot;י}} וקיל לה {{עברית|ואתה פה עמד עמדי}} כמא בינא מן מעאני הד'ה אל{{עברית|פסוקים}}. והד'ה איצ'א דרג'הֿ אל{{עברית|אבות} אלד'ין חצל מן קרבהם מנה תע(א)לי אן ערף אסמה בהם ללעאלם {{עברית|אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב זה שמי לע[ו]לם}} וחצל מן אתחאד עקולהם באדראכה אן עקד מע כל ואחד מנהם ברית דאימה {{עברית|וזכרתי את בריתי יעקב וגו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ייחוד 1: השילוב)}} כי על ארבעה אלו, כלומר ה{{עברית|אבות}} ו{{עברית|משה רבינו}}, התבארה התאחדותם עם ה' שהעידו עליה הכתובים, כוונתי להשגתו ולאהבתו; וכן השגחת ה' עליהם ועל צאצאיהם אחריהם גדולה. ועם זאת הם היו עוסקים בהנהגת בני האדם וצבירת נכסים וההשתדלות בקניין. זו לדעתי ראיה שבעת אותם מעשים, הם היו עושים אותם באבריהם בלבד, בעוד שכלם לא סר מלפני ה' יתעלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;לאן האולא אלארבעה אעני אל{{עברית|אבות}}} ו{{עברית|משה רב[י]נו}} תבין פיהם מן אלאתחאד באללה אעני אדראכה ומחבתה מא שהדת בה אלנצוץ וכד'לך ענאיהֿ אללה בהם ובנסלהם בעדהם עט'ימה וכאנוא מע ד'לך קד ישתגלון בתדביר אלנאס ואנמא אלמאל ואלסעי פי אלקניה פד'לך ענדי דליל עלי אנהם ענד תלך אלאעמאל כאנוא יעמלונהא בג'וארחהם לא גיר ועקולהם בין ידיה תעאלי לא תברח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ייחוד 2: ייסוד עם)}} כמו כן נראה לי שמה שחייב שאותם ארבעה נשארו בתכלית השלמות עם ה', כשהשגחתו עליהם התמידה, אף בעת התעסקותם בצבירת נכסים, כלומר בעת הרעייה ועבודת האדמה וניהול הבית, הוא שתכליתם בכל אותם מעשים היתה להתקרב אליו יתעלה. ומה רבה הקרבה! כי תכלית השתדלותם בחייהם היתה להביא למציאות אומה שתדע את ה' ותעבוד אותו, &quot;{{עברית|כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו [}}וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]&quot; {{הפניה|(בראשית יח,יט)}}. הרי התברר לך שתכלית כל השתדלותם היתה מופנית להפצת {{עברית|ייחוד השם בעולם}} והדרכת בני האדם לאהבתו יתעלה. ולכן עלתה בידם דרגה זו, כי אותן התעסקויות הן עבודה צרופה גדולה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ויבדו לי איצ'א אן אלד'י אוג'ב בקא האולא אלארבעה עלי גאיהֿ אלכמאל ענד אללה וענאיתה בהם מסתמרה ולו פי חאל אשתגאלהם באנמא אלמאל אעני פי חאל אלרעאיה ואלפלאחה ותדביר אלמנזל כונהם גאיתהם כאנת פי ג'מיע תלך אלאפעאל ללקרב מנה תע(א)לי אי קרב לאן כאן גאיהֿ סעיהם פי וג'ודהם איג'אד מלה תערף אללה ותעבדה {{עברית|כי ידעתיו למען אשר יצוה [את בניו ואת ביתו אחריו] ו[כ](ג)ו'}} פקד באן לך אן סעיהם כלה כאנת גאיתה מצרופה נחו בסט {{עברית|ייחוד השם בעולם}} וארשאד אלנאס למחבתה תע(א)לי פלד'לך צחת להם הד'ה אלדרג'ה אד' תלך אלאשתגאלאת עבאדה מחצ'ה עט'ימה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|סיכום)}} אותה דרגה אינה כזו שאיש אשר כמוני יתיימר להדריך להשגתה. אך אל אותה דרגה שנזכרה לפניה ניתן לשאוף להגיע על ידי אותו אימון שהזכרנו. ואל ה' נישא תחינה להסיר את המכשולים המבדילים בינינו ובינו, אף על פי שרוב המכשולים הללו נובעים מאתנו, כמו שביארנו בפרקי החיבור הזה {{הפניה|(ג,יא-יב)}}, &quot;{{עברית|עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו נט,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומא תלך אלדרג'ה דרג'ה ירום מת'לי אלארשאד לחצולהא. אמא תלך אלדרג'ה אלתי תקדם ד'כרהא קבל הד'א פאנהא יראם אלוצול אליהא בד'לך אלארתיאץ' אלד'י ד'כרנאה ואלי אללה אלצ'ראעה פי רפע אלעואיק אלחאילה ביננא ובינה ואן כאן אכת'ר תלך אלעואיק מנא כמא בינא פי פצול הד'ה אלמקאלה {{עברית|עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלהיכם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עקרון ההשגחה המדורגת ההדדית}}<br /> {{קו}}והנה נגלה לי עתה היבט עיון נפלא {{מונח|גריב}} מאוד, שעל ידו יוּתרו ספקות ויתגלו סודות אלוהיים. והוא שכבר ביארנו בפרקי ההשגחה {{הפניה|(ג,יז-כג)}} שעל פי מידת שׂכלו של כל בעל שׂכל תהיה בו ההשגחה.{{קו}}{{אינדקס|תמידית)}} וכך, האדם השלם בהשגתו ששכלו אינו סר תמיד מעם ה' – ההשגחה עליו תמידית היא.{{קו}}{{אינדקס|לפרקים)}} והאדם השלם בהשגתו שמחשבתו מוסרת מה' לעתים – הרי שההשגחה עליו היא רק בזמן מחשבתו בה', ומוסרת ההשגחה ממנו בזמן התעסקותו. הסרתה ממנו אז אינה כהסרתה ממי שמעולם לא השכיל, אלא אותה השגחה מתמעטת, כיוון שלאותו שלם בהשגתו אין בזמן התעסקותו שֵׂכל בפועל אלא הוא משיג אז בכוח קרוב (=פוטנציאל הקרוב למימוש), והוא דומה אז לסופר מיומן בשעה שאינו כותב.{{קו}}{{אינדקס|העדר)}} ואילו מי שלא השכיל את ה' כל עיקר – הוא כאדם הנמצא בחושך ולא ראה מעולם אור, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,יח5)}} על הפסוק &quot;{{עברית|וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ}}&quot; {{הפניה|(שמואל־א ב,ט)}}.{{קו}}{{אינדקס|שיא)}} ומי שהשיג, והוא מתקדם כל־כולו למושכלוֹ – הוא כמי שנמצא באור השמש הבהיר.{{קו}}{{אינדקס|לפרקים)}} ומי שכבר השיג, והוא עוסק (בעניינים אחרים) – הרי הוא בשעת עיסוקו כמי שנמצא ביום המעונן שהשמש אינה מאירה בו בגלל העננים המבדילים בינה ובינו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ט'הר לי אלאן וג'ה נט'ר גריב ג'דא תנחל בה שכוך ותנכשף בה אסראר אלאהיה וד'לך אנא קד בינא פי פצול אלענאיה אן עלי קדר עקל כל ד'י עקל תכון אלענאיה בה פאלשכ'ץ אלכאמל אלאדראך אלד'י לא יברח עקלה ע[נד](ן) אללה דאימא תכון אלענאיה בה דאימא ואלשכ'ץ אלכאמל אלאדראך אלד'י קד תכ'לי פכרתה מן אללה וקתא מא פאנה תכון אלענאיה בה וקת פכרתה פי אללה פקט ותתכ'לי אלענאיה ענה וקת אשתגאלה וליס תכ'ליהא ענה חיניד' כתכ'ליהא עמן לם יעקל קט בל תקל תלך אלענאיה אד' וליס לד'לך אלכאמל אלאדראך וקת אשתגאלה עקל באלפעל ואנמא הו ד'לך אלכאמל חיניד' מדרך בקוה קריבה ומת'אלה חיניד' מת'אל אלכאתב אלמאהר פי חאל כונה לא יכתב. פיכון אלד'י לם יעקל אללה בוג'ה כמן הו פי ט'לאם ולא ראי צ'וא קט כמא בינא פי קולה {{עברית|ורשעים בחשך ידמו}} ואלד'י אדרך והו מקבל בכליתה עלי מעקולה כמן הו פי צ'ו אלשמס אלצאפי ואלד'י קד אדרך והו משתגל פמת'אלה פי חאל אשתגאלה כמן הו פי יום גים לא תשרק פיה אלשמס מן אג'ל אלסחאב אלחאג'ב בינהא ובינה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;על כן נראה לי שכל אחד מהנביאים או מאנשי המעלה השלמים שפגעה בו רעה מרעות העולם הזה, לא מצאה אותו רעה זו אלא בזמן אותו הסח הדעת, וגודל הצרה הוא בהתאם למשך אותו הסח הדעת או פחיתות הדבר שהתעסק בו.{{קו}}ומאחר שהעניין כך הוא, כבר הותר הספק הגדול שהביא את הפילוסופים לשלול את ההשגחה האלוהית מכל פרט מבני האדם ולהשוות בינם ובין פרטי שאר מיני בעלי החיים, וראייתם היתה מכך שאנשי מעלה צדיקים נפגעו מפגעים גדולים. והתבאר הסוד בזה אפילו לפי המתחייב מדעותיהם. ותהיה השגחת ה' יתעלה תמידית על מי שזכה באותו שפע המצוי לכל מי שמשתדל לזכות בו.{{קו}}{{אינדקס|השגחה בשל השגה ושמחה)}} ובעת שמחשבת האדם והשגתו את ה' יתעלה בדרכים האמיתיות, ושמחתו במה שהשיג, הופכות שלמות – אי אפשר אז בשום אופן שיפגע באותו אדם אף מין ממיני הרעות, משום שהוא עם ה', וה' עמו.{{קו}}{{אינדקס|השגחה מאקראיות)}} אך כאשר הוא פונה מה' יתעלה, שהוא מוסתר אז מה' וה' מוסתר ממנו – אז הוא חשוף לכל רע שיזדמן לפגוע בו. כי הדבר הגורם להשגחה ולהינצלות מים האקראיות הוא אותו שפע שכלי; ויש שהוא מוסתר לזמן מה מאותו איש מעלה טוב, או שכלל לא הגיע לאותו אדם הפחוּת והרשע, ולכן קרה לשניהם מה שקרה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלד'לך יבדו לי אן כל מן אצאבה שר מן שרור אלדניא מן אלאנביא או אלפצ'לא אלכאמלין פאנה אנמא אצאבה ד'לך אלשר פי וקת תלך אלגפלה ועלי קדר טול תלך אלגפלה או כ'סאסהֿ אלאמר אלד'י וקע בה אלאשתגאל יכון עט'ם אלבליה. פאן כאן אלאמר הכד'א פקד אנחל אלשך אלעט'ים אלד'י דעא אלפלאספה אן סלבוא אלענאיה אלאלאהיה ען כל שכ'ץ מן אשכ'אץ אלאנסאן וסווא בינהם ובין אשכ'אץ סאיר אנואע אלחיואן וכאן דלילהם עלי ד'לך כון אלפצ'לא אלאכ'יאר תעתריהם אפאת עט'ימה. ותבין אלסר פי ד'לך ולו עלי מקתצ'י אראיהם ותכון ענאי[תה](הֿ) (אללה) תע(א)לי דאימה במן חצל לה ד'לך אלפיץ' אלמבאח לכל מן סעי פי חצולה ואן ענד כ'לוץ פכרהֿ אלאנסאן ואדראכה לה תע(א)לי באלטרק אלחקיקיה וגבטתה במא אדרך לא ימכן קט חיניד' אן יציב ד'לך אלשכ'ץ נוע מן אנואע אלשרור לאנה מע אללה ואללה מעה אמא ענד אצ'ראבה ענה תעאלי אלד'י הו חיניד' מחג'וב ען אללה פאללה מחג'וב ענה פהו חיניד' ערצ'ה לכל שר יתפק אן יציבה לאן אלמעני אלמוג'ב ללענאיה ואלכ'לאץ מן בחר אלאתפאק הו ד'לך אלפיץ' אלעקלי וקד אנחג'ב וקתא מא ען ד'לך אלפאצ'ל אלכ'יר או לם יחצל אצלא לד'לך אלנאקץ אלשריר ולד'לך אתפק להמא מא אתפק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;25&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;האמנה {{מונח|אעתקאד}} זו התבררה לי גם מלשון ה{{עברית|תורה}}. הוא יתעלה אמר: &quot;[וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים] {{עברית|וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה}}&quot; {{הפניה|(דברים לא,יז)}}. הוא הבהיר שאנחנו הסיבה ל{{עברית|הסתרת פנים}} זו ואנחנו היוצרים את ההסתרה הזאת. והוא אשר אמר: &quot;{{עברית|וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה}}&quot; {{הפניה|(שם,יח)}}. ואין ספק שדין היחיד כדין הציבור.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד צח ענדי הד'א אלאעתקאד איצ'א מן נץ אל{{עברית|תורה}} קאל תעאלי {{עברית|והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה}} ובין אן הד'ה אלהסתרת פנים נחן סבבהא ונחן פאעלוא הד'א אלחג'אב והו קולה {{עברית|ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה}} ולא שך אן חכם אלואחד כחכם אלג'מאעה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;26&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הרי התברר לך שהסיבה להיותו של אחד מבני האדם מופקר לאקראיות, והיותו נתון &quot;{{עברית|לאכול}}&quot; כבהמות, הוא היסתרו מה'. אך כאשר &quot;{{עברית|אלהיו בקרבו}}&quot; אין פוגע בו רע כלל.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא יתעלה אמר: &quot;{{עברית|אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי, אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ}} [אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי]&quot; {{הפניה|(ישעיהו מא,י; ושם: כִּי עִמְּךָ אָנִי)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמר: &quot;{{עברית|כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ [}}כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ]&quot; {{הפניה|(שם מג,ב)}}, כלומר: '{{עברית|כי תעבר במים ואני אתך – הנהרות לא ישטפוך}}'. כי כל מי שהוכשר עד ששפע עליו השכל הזה, תילווה אליו ההשגחה ותימנענה ממנו כל הרעות.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} נאמר: &quot;{{עברית|ה' לִי – לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם?}}&quot; {{הפניה|(תהילים קיח,ו)}}, ונאמר: &quot;{{עברית|הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְלָם}}&quot; {{הפניה|(איוב כב,כא)}}, כלומר פנה אליו ויהיה לך שלום מכל רע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד באן לך אן אלסבב פי כון אלשכ'ץ מן אלנאס מסיב(א) מע אלאתפאק ויציר מבאחא לאכול מת'ל אלבהאים הו כונה מחג'וב(א) ען אללה אמא אד'א כאן {{עברית|אלהיו בקרבו}} פלא ינדאה שר אצלא קאל תע(א)לי {{עברית|אל תירא כי אתך אני אל תשתע כי אני אלהיך (וגו')}} וקאל {{עברית|כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך ו[כ](ג)ו'}} אלתקדיר {{עברית|כי תעבר במים ואני אתך הנהרות לא ישטפוך}}. לאן כל מן תאהל חתי פאץ' עליה ד'לך אלעקל לזמתה אלענאיה ואמתנעת ענה אלשרור כלהא קאל {{עברית|י&quot;י לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} וקאל {{עברית|הסכן נא עמו ושלם}} יקול אתג'ה נחוה ותסלם מן כל סו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}27&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שיר של פגעים}}<br /> {{קו}}התבונן ב'{{עברית|שיר שֶׁלִּפגעים}}' (=תהילים צא) ותמצא שהוא מתאר את אותה השגחה גדולה, ואת השמירה וההגנה מכל הפגעים הגופניים, הן הכלליים הן המיוחדים לאדם מסוים דווקא; הן אלה הנובעים מטבע המציאות הן אלה הנגרמים מנכלי בני אדם.{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגעי הטבע)}} הוא אמר: &quot;{{עברית|כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּבֶר הַוּוֹת. בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ. לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם}}&quot; {{הפניה|(תהילים צא,ג-ו)}}.{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגעי האדם)}} ואז הגיע לתיאור ההגנה מנכלי בני אדם, ואמר: אתה, אם יזדמן לך לעבור בשדה קרב נרחב כשאתה בדרכך – אפילו ייהרגו אלף משמאלך ועשרת אלפים מימינך, לא יפגע בך רע כלל, אלא תביט ותראה בעיניך את משפט ה' וגמולו לרשעים האלה שנהרגו, ואתה שלום. והם דבריו &quot;{{עברית|יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה}}&quot; {{הפניה|(שם,ז-ח)}}.{{קו}}{{אינדקס|סיבת ההגנה)}} אחר כך המשיך ואמר את מה שאמר על השמירה, ואז נתן את הטעם להגנה הגדולה הזאת ואמר שהסיבה להשגחה הגדולה הזאת על אדם זה היא: &quot;{{עברית|כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי}}&quot; {{הפניה|(שם,יד)}}. וכבר ביארנו בפרקים שקדמו {{הפניה|(א,סא-סג)}} שמשמעות {{עברית|ידיעת השם}} היא השגתו. והרי הוא כאילו אומר: &quot;אדם זה זכה להגנה זו משום שהוא ידע אותי, וחשק בי אחר כך&quot;. ידוע לך ההבדל בין '{{עברית|אוהב}}' ו'{{עברית|חושק}}', שהאהבה המופלגת עד שלא תישאר מחשבה על דבר אחר מלבד אותו אהוב, היא החשק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}תאמל {{עברית|שיר של( )פגעים}} תג'דה יצף תלך אלענאיה אלעט'ימה ואלוקאיה ואלחמאיה מן ג'מיע אלאפאת אלג'סמאניה אלעאמה ואלכ'אצה בשכ'ץ דון שכ'ץ לא מא הו מנהא תאבע לטביעהֿ אלוג'וד ולא מא הו מנהא מן מכאיד אלאנסאן קאל {{עברית|כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים}}. ווצל לוצף אלחמאיה מן מכאיד אלנאס אן קאל אנך לו אתפק אן תעבר פי מערכהֿ חרב מנתשרה ואנת פי חאל טריקך חתי לו קתל אלף קתיל ען שמאלך ועשרהֿ אלאף ען ימינך למא נדאך שר בוג'ה אלא תנט'ר ותרי בעינך חכם אללה ומכאפאתה לאולאיך אלשרירין אלד'ין קתלוא ואנת סאלם וד'לך קולה {{עברית|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה}}. ת'ם תבע ד'לך במא תבע מן אלציאנה ת'ם אעטי אלעלה פי הד'ה אלחמאיה אלעט'ימה וקאל אן אלסבב פי הד'ה אלענאיה אלעט'ימה בהד'א אלשכ'ץ {{עברית|כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי}}. וקד בינא פי פצול תקדמת אן מעני {{עברית|ידיעת השם}} הו אדראכה פכאנה יקול הד'ה אלחמאיה להד'א אלשכ'ץ למא ערפני ועשקני בעד ד'לך וקד עלמת אלפרק בין {{עברית|אוהב}} ו{{עברית|חושק}} לאן אפראט אלמחבה חתי לא יבקי פכר פי שי אכ'ר גיר ד'לך אלמחבוב הו אלעשק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}28&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מניעות הגוף: הגיל ותכונות האופי}}<br /> {{קו}}הפילוסופים הבהירו שכוחות הגוף בימי הנעורים מעכבים את רוב המידות הטובות, קל וחומר את אותה מחשבה זכה המושגת משלמות המושכלות ומביאה לחשק בו יתעלה, כי בלתי אפשרי להשיג אותה כשהלֵחוֹת הגופניות רותחות. אבל ככל שייחלשו כוחות הגוף ותדעך אש התאוות, יתחזק השכל ויתפשטו אורותיו ותזדכך השגתו וישמח במה שהשיג, עד שכאשר השלם יבוא בימים ויקרבו ימיו למות תרבה אותה השגה מאוד, ויגדלו השמחה באותה השגה והחשק במושג, עד שתיפרד אז הנפש מן הגוף בעת אותו עונג.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד בין אלפלאספה אן אלקוי אלבדניה פי חאל אלשבאב תעיק ען אכת'ר אלפצ'איל אלכ'לקיה פנאהיך ען הד'ה אלפכרה אלצאפיה אלחאצלה ען כמאל אלמעקולאת אלמודיה לעשקה תעאלי פאנה מן אלמחאל אן תחצל מע גליאן אלאכ'לאט אלג'סמיה. לכן כלמא צ'עפת קוי אלג'סם וכ'מדת נאר אלשהואת קוי אלעקל ואנבסטת אנוארה וצפי אדראכה ותגבט במא אדרך חתי אד'א טען אלכאמל פי אלסן וקארב אלמות זאד ד'לך אלאדראך זיאדה עט'ימה ותעט'ם אלגבטה בד'לך אלאדראך ואלעשק ללמדרך אלי אן תפארק אלנפס אלג'סד חיניד' פי חאל תלך אללד'ה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}29&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מיתת נשיקה}}<br /> {{קו}}על עניין זה רמזו ה{{עברית|חכמים}} על מות {{עברית|משה ואהרן ומרים}}, ש{{עברית|שלשתם מתו בנשיקה}}, ואמרו על הפסוק &quot;{{עברית|וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה}}'&quot; {{הפניה|(דברים לד,ה)}} – &quot;{{עברית|מלמד שמת בנשיקה}}&quot; {{הפניה|(מדרש תנאים דברים לד,ה)}}. וכן נאמר על {{עברית|אהרן}}: &quot;[וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר] {{עברית|עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם}}&quot; {{הפניה|(במדבר לג,לח)}}. וכן אמרו על {{עברית|מרים}}: &quot;{{עברית|אף היא בנשיקה מתה}}&quot; {{הפניה|(בבלי מועד קטן כח,א)}}, אלא שלא נאמר לגביה &quot;{{עברית|על פי ה'}}&quot; משום שהיא אישה, ולא יאה להזכיר את הדימוי הזה לגביה. הכוונה היא ששלושתם מתו בעת העונג של אותה השגה, מעוצמת החשק. ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} הלכו במימרה זו על הדרך השירית המפורסמת המכנה את ההשגה הבאה עם עוצמת החשק בו יתעלה &quot;{{עברית|נשיקה}}&quot;, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ [}}כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן]&quot; {{הפניה|(שיר השירים א,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וען הד'א אלמעני אשארוא אל{{עברית|חכמים}} פי מות {{עברית|משה ואהרן ומרים}} אן {{עברית|שלשתם מתו בנשיקה}} וקאלוא אן קולה {{עברית|וימת שם משה עבד י&quot;י בארץ מואב על פי י&quot;י מלמד שמת בנשיקה}} וכד'לך קיל {{עברית|}}פי אהרן על פי י&quot;י וימת שם וכד'לך קאלוא פי {{עברית|מרים אף היא בנשיקה מתה}} לכן לם יד'כר פיהא {{עברית|על פי י&quot;י}} לכונהא אמראה לא יחסן ד'כר הד'א אלמת'ל פיהא. אלגרץ' אן ת'לאת'תהם מאתוא פי חאל לד'הֿ ד'לך אלאדראך מן שדהֿ אלעשק. וג'רוא אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} פי הד'א אלקול עלי אלטריקה אלשעריה אלמשהורה אלתי תסמי אלאדראך אלחאצל ענד שדהֿ עשקה תע(א)לי {{עברית|נשיקה}} כמא קאל {{עברית|ישקני מנשיקות פיהו}} ו[כ](ג)ו'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;30&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;סוג זה של מיתה, שהוא ההיחלצות מן המוות באמת, אמרו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} שהגיע דווקא ל{{עברית|משה אהרן ומרים}}. שאר הנביאים ואנשי המעלה הם למטה מזה, אבל באופן כללי השגת שכליהם מתחזקת עם ההסתלקות, כמו שנאמר: &quot;[אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח,] {{עברית|וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו נח,ח)}}. אותו שכל יישאר לאחר מכן הישארות נצחית במצב קבוע, משום שכבר הוסר המכשול שהיה מסתיר בעדו בחלק מן הזמנים, והישארותו תהיה באותו עונג גדול שאינו מסוג עונגי הגוף, כמו שביארנו בחיבורינו {{הפניה|(פה&quot;מ, הקדמה לפרק חלק; תשובה ח)}} וביארו אחרים לפנינו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'א אלנחו מן אלמות אלד'י הו אלסלאמה מן אלמות באלחקיקה אנמא ד'כרוא {{עברית|ז&quot;ל}} אנה חצל ל{{עברית|משה (ו)אהרן ומרים}} אמא בקיהֿ אלאנביא ואלפצ'לא פדון הד'א לכנהם באלג'מלה יקוי אדראך עקולהם ענד אלמפארקה כמא קיל {{עברית|והלך לפניך צדקך כבוד י&quot;י יאספך}} ויבקי ד'לך אלעקל בעד ד'לך אלבקא אלדאים עלי חאלה ואחדה אד' קד ארתפע אלעאיק אלד'י כאן יחג'בה בעץ' אלאוקאת ויכון בקאוה פי תלך אללד'ה אלעט'ימה אלתי ליסת הי מן ג'נס לד'את אלבדן כמא בינא פי תואליפנא ובין גירנא קבלנא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}31&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חתימה והדרכה}}<br /> {{קו}}הטל אפוא על עצמך להבין את הפרק הזה, ותהיה שאיפתך להרבות באותם זמנים שאתה בהם עם ה' או משתדל להתקרב אליו, ולמעט באותם זמנים שאתה בהם עם זולתו ואינך משתדל להתקרב אליו. די בהדרכה זו בהתאם למטרת חיבור זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פכ'ד' נפסך בפהם הד'א אלפצל ואג'על וכדך פי תכת'יר תלך אלאוקאת אלתי אנת פיהא מע אללה או פי אלסעי נחוה ופי תקליל תלך אלאוקאת אלתי אנת פיהא מע גירה וגיר סאע נחוה פפי הד'א אלארשאד כפאיה בחסב גרץ' הד'ה אלמקאלה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%90&diff=378 חלק ג, פרק נא 2022-03-14T07:44:06Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק נא}}<br /> {{כותרת|העבודה המיוחדת למשיג האמיתות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרת הפרק}}<br /> {{קו}}בפרק זה שנביא כעת אין תוספת עניין מעבר למה שנכלל כבר בפרקי חיבור זה, אלא הוא כעין חתימה, יחד עם {{אינדקס|א)}} ביאור עבודת ה' המיוחדת למשיג האמיתוֹת, אחרי שהשיג מה הוא (ה'); {{אינדקס|ב)}} הדרכתו להשגת אותה עבודה, שהיא תכלית האדם; {{אינדקס|ג)}} והודעה לו כיצד היא ההשגחה עליו בעולם הזה, עד שיעבור ל{{עברית|צְרוֹר הַחַיִּים}} {{הפניה|(שמואל־א כה,כט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}הד'א אלפצל אלד'י נאתי בה אלאן ליס יתצ'מן זיאדהֿ מעני עלי מא קד אשתמלת עליה פצול הד'ה אלמקאלה ואנמא הו שבה אלכ'אתמה מע תביין עבאדהֿ מדרך אלחקאיק אלכ'ציצה בה בעד אדראכה אי שי הו וארשאדה לחצול תלך אלעבאדה אלתי הי אלגאיה אלאנסאניה ואעלאמה כיף תכון אלענאיה בה פי הד'ה אלדאר חתי ינתקל ל{{עברית|צרור החיים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל הארמון ופשרו}}<br /> {{קו}}הריני פותח את הדיון בפרק זה במשל שאֶשּׂא לך, ואומר: המלך בארמונו. וכל אנשיו, חלקם נמצאים בעיר {{אינדקס|קבוצה א)}} וחלקם מחוצה לה. אלו מהם שבעיר – {{אינדקס|ב)}} יש מהם מי שמפנה את גבו מבית המלך ופניו פונים לדרך אחרת, {{אינדקס|ג)}} ויש מהם המכוון אל בית המלך ופונה אליו ומבקש להיכנס לביתו ולעמוד בפניו, אבל עדיין לא ראה מעולם את חומת הבית. ומבין המכוונים, {{אינדקס|ד)}} יש שהגיע אל הבית והוא מסתובב סביבו ומחפש את שערו, {{אינדקס|ה)}} ויש שנכנס דרך השער ומהלך במסדרונות, {{אינדקס|ו)}} ויש שנכנס לבסוף אל החצר הפנימית של הבית כך שהוא נמצא עם המלך במקום אחד, והוא בית המלך, אך בהימצאו בתוך הבית אין הוא רואה את המלך או מדבר אליו; אלא לאחר הימצאו בתוך הבית הכרח לו לעשות השתדלות נוספת, ואז {{אינדקס|ז)}} יעמוד לפני המלך ויראהו מרחוק או מקרוב, או ישמע דברי המלך או ידבר אליו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנא מפתתח אלכלאם פי הד'א אלפצל במת'ל אצ'רבה לך פאקול אן אלסלטאן פי קצרה ואהל טאעתה כלהם מנהם קום פי אלמדינה ומנהם כ'ארג' אלמדינה והאולא אלד'ין פי אלמדינה מנהם מן קד אסתדבר דאר אלסלטאן ווג'הה מתג'ה פי טריק אכ'רי, ומנהם מן הו קאצד דאר אלסלטאן ומתג'ה אליה וטאלב דכ'ול דארה ואלמת'ול ענדה, לכנה אלי אלאן מא ראי קט סור אלדאר. ומן אלקאצדין מן וצל אלי אלדאר והו ידור חולהא יטלב באבהא ומנהם מן דכ'ל מן אלבאב והו מאש פי אלדהאליז ומנהם מן אנתהי אלי אן ד'כל קאעהֿ אלדאר וחצל מע אלמלך פי מוצ'ע ואחד והו דאר אלסלטאן וליס בחצולה פי דאכ'ל אלדאר ירי אלסלטאן או יכלמה בל בעד חצולה פי דאכ'ל אלדאר לא בד לה מן סעי אכ'ר יסעאה וחיניד' יחצ'ר בין ידי אלסלטאן ויראה עלי בעד או עלי קרב או יסמע כלאם אלסלטאן או יכלמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הריני פותר לך משל זה שהמצאתי, ואומר: {{אינדקס|קבוצה א)}} אלה הנמצאים מחוץ לעיר הם כל אדם שאין לו שיטה אמונית, לא עיונית ולא מקובלת במסורת {{מונח|תקליד}}, כמו נידחי התורכים הנמצאים הרחק בצפון והשחורים הנמצאים הרחק בדרום והדומים להם הנמצאים עמנו באזורים אלה. דינם של הללו כדין בעלי החיים שאינם הוגים, ואין הם לדעתי בדרגת האדם אלא הם בדרגות המצויים מתחת לדרגת האדם ומעל לדרגת הקוף, שכן יש להם תבנית אדם ותוארו ויכולת הבחנה מעל זו של הקופים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והאנא אשרח לך הד'א אלמת'ל אלד'י אבתכרתה פאקול אמא אלד'ין הם כ'ארג' אלמדינה פהם כל שכ'ץ אנסאן לא עקידהֿ מד'הב ענדה לא נט'ריה ולא תקלידיה כאטראף אלתרך אלמתוגלין פי אלשמאל ואלסודאן אלמתוגלין פי אלג'נוב ומן מאת'להם ממן מענא פי הד'ה אלאקאלים וחכם האולא כחכם אלחיואן אלגיר נאטק ומא האולא ענדי פי מרתבהֿ אלאנסאן והם מן מראתב אלמוג'דאת דון מרתבהֿ אלאנסאן ואעלי מן מרתבהֿ אלקרד אד' קד חצל להם שכל אלאנסאן ותכ'טיטה ותמייז פוק תמייז אלקר[ו]ד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ב)}} אשר לאלה הנמצאים בעיר אלא שהם מפנים גבם מבית המלך – הרי הם בעלי דעה ועיון, אלא שהם השיגו דעות שאינן נכונות, בין אם כתוצאה מטעות גדולה שאירעה להם בעת עיונם בין אם מחמת שקיבלו {{מונח|תקליד}} ממי שטעה. בגלל אותן דעות, ככל שימשיכו ללכת הם לעולם יוסיפו להתרחק מבית המלך. הללו רעים מן הראשונים בהרבה, והם אלה שההכרח מצריך בחלק מן הזמנים להורגם ולמחות את עקבות דעותיהם כדי שלא יַתעו את דרכיהם של אחרים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא אלד'ין הם פי אלמדינה לכנהם קד אסתדברוא דאר אלסלטאן פהם אהל ראי ונט'ר וקד חצלת להם ארא גיר צחיחה אמא מן גלט עט'ים וקע להם פי חאל נט'רהם או מן תקלידהם [ל]מן קד גלט פהם אבדא מן אג'ל תלך אלארא כל מא מרוא אזדאדוא בעדא ען דאר אלסלטאן והאולא שר מן אלאולין בכת'יר והאולא הם אלד'ין קד תדעו אלצ'רורה פי בעץ' אלאזמנה לקתלהם ומחו את'אר אראיהם לאן לא יצ'לוא טרק גירהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ג)}} אשר לאלה המכוונים אל בית המלך ולהיכנס אליו אלא שלא ראו מעולם את בית המלך – אלה הם המון אנשי התורה, כלומר {{עברית|עמי הארץ העוסקים במצוות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא אלקאצדון דאר אלסלטאן ואלדכ'ול ענדה לכנהם לם ירוא קט דאר אלסלטאן פהם ג'מהור אהל אלשריעה אעני {{עברית|עמי הארץ העוסקים במצות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ד)}} אלה המגיעים אל הבית, הסובבים סביבו – הם חכמי ההלכה המאמינים בדעות הנכונות כקבלה נתונה, {{מונח|תקליד}} ודנים בפרטי מעשי עבודות ה', ואינם בקיאים בעיון ביסודות הדת, ולא חקרו כלל לְאַמֵּת האמנה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא אלואצלון אלי אלדאר אלד'ין יטופון חולהא פהם אלפקהא אלד'ין יעתקדון אלארא אלצחיחה תקלידא ויתפקהון פי אעמאל אלעבאדאת ולם ילמוא בנט'ר פי אצול אלדין ולא בחת'וא בוג'ה ען תצחיח אעתקאד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ה)}} אלה שעסקו בעיון ביסודות הדת – הרי כבר נכנסו למסדרונות. והאנשים שם בדרגות שונות בלי ספק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאמא אלד'ין כ'אצ'וא פי אלנט'ר פי אצול אלדין פקד דכ'לוא אלדהאליז ואלנאס הנאך מכ'תלפוא אלמראתב בלא שך&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ו)}} ומי שהוכח לו כל מה שהוכח, והיה לו ודאי מן העניינים האלוהיים (=המטפיזיקה) כל מה שיכול להיות ודאי, והתקרב אל הוודאות במה שאפשר בו רק להתקרב לוודאות – הרי הוא נמצא עם המלך בתוך הבית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאמא מן חצל לה אלברהאן עלי כל מא תברהן ותיקן מן אלאמור אלאלאהיה כל מא ימכן תיקנה וקארב אליקין פי מא לא ימכן פיה אלא מקארבהֿ אליקין פקד חצל מע אלסלטאן פי דאכ'ל אלדאר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ד)}} דע, בני, שכל זמן שאתה מתעסק במדעי המתמטיקה ובתורת הלוגיקה – הרי אתה מן הסובבים סביב הבית ומחפשים את שערו, כמו שאמרו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} על דרך המשל: &quot;{{עברית|עדיין בן זומא מבחוץ}}&quot; {{הפניה|(בבלי חגיגה טו,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|קבוצה ה)}} כשתבין את מדעי הטבע – הרי שנכנסת לבית ואתה מהלך במסדרונותיו.{{קו}}{{אינדקס|קבוצה ו)}} וכשתשלים את מדעי הטבע ותבין את העניינים האלוהיים – הרי נכנסת אל המלך {{עברית|אל החצר הפנימית}}, ואתה נמצא אתו בבית אחד. זוהי דרגת החכמים, ולהם רמות שלמוּת שונות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואעלם יא בני אנך טאלמא אנת משתגל באלעלום אלריאצ'יה ובצנאעהֿ אלמנטק פאנך מן ג'מלהֿ מן ידור חול אלדאר יטלב באבהא כמא קאלוא {{עברית|ז&quot;ל}} עלי ג'ההֿ אלמת'ל {{עברית|עדיין בן זומא מבחוץ}} פאד'א פהמת אלאמור אלטביעיה פקד דכ'לת אלדאר ואנת תמשי פי דהאליזהא פאד'א כמלת אלטביעיאת ופהמת אלאלאהיאת פקד דכ'לת אלי אלסלטאן {{עברית|אל החצר הפנימית}} וחצלת מעה פי דאר ואחדה והד'ה הי דרג'הֿ אלעלמא והם מכ'תלפוא אלכמאל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|קבוצה ז)}} ואולם מי שלאחר שהגיעו לשלמות בעניינים האלוהיים מעסיקים את מחשבתם ונוטים כל־כולם אל ה' יתהדר ויתרומם, ונמנעים מכל דבר זולתו, ומקדישים את כל פעולות שכלם להתבונן בנמצאים כדי ללמוד מהם עליו יתעלה, לדעת כיצד תיתכן הנהגתו אותם – הרי אלה הם הניצבים במושב המלך, וזוהי דרגת הנביאים.{{קו}}{{אינדקס|שיא הנביאים)}} מהם, מי שהגיע מגודל השגתו והימנעותו מכל דבר זולת ה' יתעלה לכך שנאמר עליו &quot;{{עברית|וַיְהִי שָׁם עִם ה'}}&quot; {{הפניה|(שמות לד,כח)}}: שואל ונענה, מדבר ומדובר אליו באותו מעמד מקודש, ומגודל שמחתו במה שהשיג &quot;{{עברית|לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה}}&quot; {{הפניה|(שם)}} משום שהשכל התחזק עד שהושבת כל כוח גס שבגוף, כלומר מיני חוש המישוש.{{קו}}{{אינדקס|שאר הנביאים)}} ויש מן הנביאים שראו בלבד: מהם שראו מקרוב ומהם שראו מרחוק, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו לא,ב)}}, וכבר דיברנו על דרגות הנבואה {{הפניה|(ב,מה)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאמא מן אעמל פכרתה בעד כמאלה פי אלאלאהיאת ומאל בג'מלתה נחו אללה עז וג'ל ואצ'רב עמא סואה וג'על אפעאל עקלה כלהא פי אעתבאראת אלמוג'ודאת ללאסתדלאל מנהא עליה [תעלי] ליעלם תדבירה להא עלי אי ג'הה ימכן אן יכון פאולאיך הם אלד'ין מת'לוא פי מג'לס אלסלטאן והד'ה הי דרג'הֿ אלאנביא. פמנהם מן וצל מן עט'ים אדראכה ואצ'ראבה ען כל מא סוי אללה תע(א)לי אלי אן קיל פיה {{עברית|ויהי שם עם י&quot;י}} יסאל ויג'אוב ויתכלם ויכלם פי ד'לך אלמקאם אלמקדס ומן עט'ים אגתבאטה במא אדרך {{עברית|לחם לא אכל ומים לא שתה}} אד' קד קוי אלעקל חתי תעטלת כל קוה גליט'ה פי אלג'סם אעני אנואע חאסהֿ אללמס. ומן אלאנביא מן ראי פקט מנהם מן ראי עלי קרב ומנהם מן ראי עלי בעד כמא קאל {{עברית|מרחוק י&quot;י נראה לי}} וקד תקדם לנא אלכלאם פי מראתב אלנבוה&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דעת ה' ואהבתו ועבודתו}}<br /> {{קו}}נשוב אל מטרת הפרק, והיא לזרז להפעיל את המחשבה בה' בלבד לאחר השגת הידיעה אותו, כמו שביארנו. וזוהי עבודת ה' המיוחדת של משיגי האמיתוֹת, וככל שירבו לחשוב עליו ולעמוד לפניו, תרבה עבודתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלנרג'ע אלי גרץ' אלפצל והו אלתאכיד פי אעמאל אלפכרה פי אללה וחדה בעד חצול אלעלם בה כמא בינא והד'ה הי אלעבאדה אלכ'אצה באלמדרכין ללחקאיק וכלמא זאדוא פכרה פיה ואלמקאם ענדה זאדת עבאדתהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אך מי שמעסיק את מחשבתו בה' ומרבה להזכירו בלי ידיעה אלא כהימשכות אחר דמיון מסוים גרידא, או אחר האמנה שקיבל כנתון {{מונח|תקליד}} מאדם אחר, הרי שלדעתי מלבד מה שהוא מחוץ לבית ורחוק ממנו, אין הוא מזכיר את ה' באמת ואין הוא מעסיק בו את מחשבתו. משום שדבר זה אשר בדמיונו ושהוא מזכיר בפיו אינו מתאים למצוי כלשהו כלל, אלא הוא המצאה שהמציא דמיונו, כמו שביארנו בדיוננו על התארים {{הפניה|(א,ס10-9)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא מן יפכר פי אללה ויכת'ר ד'כרה בגיר עלם בל תבעא למג'רד כ'יאל מא או תבע אעתקאד קלד פיה גירה פאנה ענדי מע כונה כ'ארג' אלדאר ובעיד(א) ענהא לא יד'כר אללה חקיקה ולא יפכר פיה לאן ד'לך אלאמר אלד'י פי כ'יאלה ואלד'י יד'כר בפיה ליס הו מטאבק(א) למוג'וד אצלא ואנמא הו מכ'תרע אכ'תרעה כ'יאלה כמא בינא פי כלאמנא עלי אלצפאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אלא ראוי להתחיל במין זה של עבודה רק לאחר תפיסה {{מונח|תצור}} שכלית. וכך, משתשיג את ה' ומעשיו לפי מה שהשכל מחייב, תחל לאחר מכן להתמסר אליו ותשתדל להתקרב אליו ותעבה את הקשר אשר בינך ובינו, שהוא השכל:{{קו}}{{אינדקס|א)}} נאמר: &quot;{{עברית|אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת [}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ] {{הפניה|(דברים ד,לה)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: &quot;{{עברית|וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם [}}וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד]&quot; {{הפניה|(שם,לט)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר: &quot;{{עברית|דְּעוּ כִּי ה' הָאֱלֹהִים}}&quot; {{הפניה|(תהילים ק,ג; ושם: הוּא אֱלֹהִים)}}.{{קו}}ה{{עברית|תורה}} כבר ביארה שהעבודה האחרונה הזאת שהסבנו אליה את תשומת הלב בפרק זה אינה אלא לאחר ההשגה. נאמר: &quot;{{עברית|לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם}}&quot; {{הפניה|(דברים יא,יג)}}, וכבר ביארנו כמה פעמים {{הפניה|(הלכות תשובה י,ו ועוד)}} שהאהבה היא על פי מידת ההשגה. ולאחר ה{{עברית|אהבה}} ההיא תהיה אותה עבודה שגם חכמינו {{עברית|ז&quot;ל}} העירו עליה ואמרו: &quot;{{עברית|זו עבודה שבלב}}&quot; {{הפניה|(ספרי דברים יא; בבלי תענית ב,א; הלכות תפילה א,א)}}, והיא לדעתי הפעלת המחשבה במושכל הראשון (=ה') וההתבודדות לצורך כך כפי היכולת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואנמא ינבגי אלאכ'ד' פי הד'א אלנוע מן אלעבאדה בעד אלתצור אלעקלי פאד'א אדרכת אללה ואפעאלה חסב מא יקתצ'יה אלעקל בעד ד'לך תאכ'ד' פי אלאנקטאע אליה ותסעי נחו קרבה ותגלט' אלוצלה אלתי בינך ובינה והי אלעקל קאל {{עברית|אתה הראית לדעת (כי י&quot;י) ו[כ](ג)ו'}}} וקאל {{עברית|וידעת היום (והשבות אל לבבך) וגו'}} וקאל {{עברית|דעו כי י&quot;י ה(וא )אלהים}}. וקד בינת אל{{עברית|תורה}} אן הד'ה אלעבאדה אלאכ'ירה אלתי נבהנא עליהא פי הד'א אלפצל אנמא תכון בעד אלאדראך קאל {{עברית|לאהבה את י&quot;י אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם}}. וקד בינא מראת אן אלמחבה עלי קדר אלאדראך ובעד אל{{עברית|אהבה}} תלך אלעבאדה אלתי קד נבהוא איצ'א {{עברית|ז&quot;ל}} עליהא וקאלוא {{עברית|זו עבודה שבלב}} והי ענדי אעמאל אלפכרה פי אלמעקול אלאול ואלאנפראד לד'לך חסב אלטאקה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לכן תמצא ש{{עברית|דוד}} ציווה את {{עברית|שלמה}} וזירז אותו על שני אלה, כלומר {{אינדקס|א)}} להשתדל להשיגו, {{אינדקס|ב)}} ולהשתדל לעובדו לאחר ההשגה. הוא אמר: &quot;{{עברית|וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ [}}בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין,]{{עברית| אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ – יִמָּצֵא לָךְ; וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ – יַזְנִיחֲךָ לָעַד}}&quot; {{הפניה|(דברי הימים־א כח,ט)}}. ההמרצה היא תמיד על ההשגות השכליות, לא על הדמיונות, משום שהמחשבה בדמיונות אינה נקראת &quot;{{עברית|דעה}}&quot; אלא נקראת &quot;{{עברית|הָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל כ,לב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולד'לך תג'ד {{עברית|דוד}} קד אוצי {{עברית|שלמה}} ואכד עליה פי הד'ין אעני פי אלסעי פי אדראכה ואלסעי פי עבאדתה בעד אלאדראך פקאל {{עברית|ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו ו[כ](ג)ו' אם תדרשנו ימצא לך [ואם תעזבנו יזניחך לעד]}} אלחץ' אבדא עלי אלאדראכאת אלעקליה לא עלי אלכ'יאלאת לאן אלפכרה פי אלכ'יאלאת לא תתסמי {{עברית|דעה}} ואנמא תסמי {{עברית|העולה על רוחכם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הרי התברר שהמטרה לאחר ההשגה היא ההתמסרות אליו והפעלת המחשבה השכלית באהבה עזה אליו תמיד, וזה יקרה בדרך כלל בהתייחדות ובהתבודדות. לכן מרבה כל איש־מעלה להתבודד ואינו מתרועע עם איש אלא מתוך הכרח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;. פקד באן אן אלקצד בעד אלאדראך אלאנקטאע אליה ואעמאל אלפכרה אלעקליה פי עשקה דאימא והד'א אכת'ר מא יתם באלכ'לוה ואלאנפראד ולהד'א יכת'ר כל פאצ'ל אלאנפראד ולא יג'תמע באחד אלא לצ'רורה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הערה{{קו}}{{כותרת משנה|הקשר ההדדי: האל עם האדם כשהוא עם האל}}{{קו}}כבר הבהרתי לך {{הפניה|(פסקה 13)}} שהשכל הזה ששפע עלינו ממנו יתעלה הוא הקשר אשר בינינו ובינו. והבחירה בידך: אם תחפוץ לחזק את הקשר הזה ולעבות אותו, תעשה כן; ואם תחפוץ להחליש אותו ולדקק אותו מעט מעט עד שתקטע אותו, תעשה כן. הקשר הזה יתחזק רק בהפעלתו באהבת ה' ובהתמסרות לכך כמו שביארנו; והקשר הזה יחלש ויידקק בהעסקת מחשבתך בזולתו.{{קו}}ודע שאפילו היית הגדול שבחכמי המדע האלוהי לאמיתתו, הרי כשאתה מפַנה את מחשבתך מן ה' ועוסק כולך באכילה הכרחית או בעיסוק הכרחי, אתה קוטע את אותו הקשר אשר בינך ובין ה', ואינך עמו באותה העת. וכן הוא אינו עמך, משום שאותו היחס שבינך ובינו נקטע בפועל באותה שעה. ולכן היו אנשי המעלה מקמצים בזמנים שהם עסקו בהם בדברים שאינם ה'. והזהירו (חז&quot;ל) על כך ואמרו: &quot;{{עברית|אַל תְּפַנּוּ אֵל מדעתכם}}&quot; {{הפניה|(בבלי שבת קמט,א)}}. ואמר {{עברית|דוד}}: &quot;{{עברית|שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי – בַּל אֶמּוֹט}}&quot; {{הפניה|(תהילים טז,ח)}}, כלומר: איני מפנה את מחשבתי ממנו, וכאילו הוא ידי הימנית שאיני מסיח דעתי ממנה אף להרף עין, בשל מהירות תנועתה, ומשום כך לא אמוט, כלומר לא אפול.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}תנביה. קד בינ[ת](א) לך אן הד'א אלעקל אלד'י פאץ' עלינא מנה תע(א)לי הו אלוצלה אלתי ביננא ובינה ואנת אלמכ'יר אן שית אן תקוי הד'ה אלוצלה ותגלט'הא פעלת ואן שית אן תצ'עפהא ותרקקהא אולא אולא חתי תקטעהא פעלת. ואנמא תקוי הד'ה אלוצלה באעמאלהא פי מחבתה ואלאקבאל עלי ד'לך כמא בינא ואצ'עאפהא ותרקיקהא יכון באשתגאל פכרתך במא סואה. ואעלם אנך ולו כנת אעלם אלנאס בחקיקהֿ אלעלם אלאלאהי פאנך ענד מא תכ'לי פכרתך מן אללה ותשתגל בכליתך באכל צ'רורי או בשגל צ'רורי פאנך קד קטעת תלך אלוצלה אלתי בינך ובין אללה ולא אנת מעה חיניד' וכד'לך ליס הו מעך לאן תלך אלנסבה אלתי בינך ובינה קד אנקטעת באלפעל פי תלך אלסאעה. ולהד'א כאן אלפצ'לא ישאחחון עלי אלאוקאת אלתי ישתגלון פיהא ענה וחד'רוא מן ד'לך וקאלוא {{עברית|אל תפנו אל מדעתכם}}. וקאל {{עברית|דוד שויתי י&quot;י לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט}} יקול אני לם אכ'ל פכרי מנה וכאנה ידי אלימני אלתי לא אגפל ענהא טרפהֿ עין לסרעהֿ חרכתהא פלד'לך לא אמיל אי לא אסקט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האימון להתמקד בה'}}<br /> {{קו}}ודע שכל מעשי העבודות הללו, כמו קריאת ה{{עברית|תורה}} והתפילה ועשיית שאר ה{{עברית|מצוות}} – אין תכליתם אלא לאמן אותך בעיסוק בציווייו יתעלה על פני עיסוק בענייני העולם הזה, והרי אתה כאילו מתעסק בו יתעלה על פני זולתו. ואם אתה מתפלל בהנעת שפתיך כאשר אתה פונה אל הקיר וחושב על משאך ומתנך; וקורא ב{{עברית|תורה}} בלשונך בעוד לבך עוסק בבניין ביתך בלי להתבונן במה שאתה קורא; וכיוצא בזה כל אימת שאתה עושה {{עברית|מצוה}}, אתה עושה אותה באבריך כמו החופר בור באדמה או חוטב עצים מן היער, מבלי להתבונן על משמעות אותו מעשה, לא מיהו מקורו ולא מה תכליתו – אל תחשוב שהשגת תכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר עליהם: &quot;{{עברית|קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם, וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו יב,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן הד'ה אעמאל אלעבאדאת כלהא כקראהֿ אל{{עברית|תורה}} ואלצלוה ועמל סאיר אל{{עברית|מצות}} אנמא גאיתהא אן תרתאץ' באלאשתגאל באואמרה תעאלי ען אלאשתגאל באמור אלדניא [פ]כאנך אשתגלת בה תע(א)לי עמא סואה. פאן כנת תצלי בתחריך שפתיך ואנת מסתקבל אלחאיט ומפכר פי ביעך ושראיך ותקרא אל{{עברית|תורה}} בלסאנך וקלבך פי בניאן דארך מן גיר אעתבאר למא תקראה וכד'לך כלמא עמלת {{עברית|מצוה}} תעמלהא בג'וארחך כמן יחפר חפרה פי אלארץ' או יחתטב חטבא מן אלשערא מן גיר אעתבאר מעני ד'לך אלעמל ולא עמן צדר ולא מא גאיתה פלא תט'ן אנך חצלת עלי גאיה בל תכון חיניד' קריבא ממן קיל פיהם {{עברית|קרוב אתם בפיהם ורחוק מכליותיהם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מכאן אחל להדריך אותך אל צורת האימון, כדי שתשיג את התכלית הגדולה הזאת.{{קו}}{{אינדקס|שלב הכנה א)}} הדבר הראשון שתטיל על עצמך הוא לפַנות את דעתך מכל דבר כאשר אתה קורא {{עברית|קרית שמע}} ומתפלל, ואל תסתפק ב{{עברית|כוונה}} ב{{עברית|קרית שמע בפסוק ראשון}} ובתפילה {{עברית|בברכה ראשונה}}.{{קו}}{{אינדקס|שלב הכנה ב)}} כשדבר זה יעלה בידך לגמרי, ויתבסס במשך שנים, הטל על עצמך לאחר מכן שכל אימת שתקרא ב{{עברית|תורה}} או תשמע אותה, שלא תחדל מלִפְנות כל־כולך ובכל מחשבתך להתבונן במה שתשמע או תקרא.{{קו}}{{אינדקס|שלב הכנה ג)}} כשגם דבר זה יתבסס למשך תקופה, הטל על עצמך שמחשבתך תהיה תמיד זַכּה (ממחשבות אחרות) בקריאתך את כל שאר דברי הנביאים. ואפילו בכל ה{{עברית|ברכות}} תתכוון בהן להתבונן במה שתבטא בשפתיך ולבחון את משמעותו.{{קו}}{{אינדקס|שלב יעד)}} לאחר שיזדככו לך אותן עבודות, ומחשבתך בהן בעת עשייתן תהיה נקייה ממחשבה בדבר מענייני העולם הזה –{{קו}}{{אינדקס|זמן לצרכי גוף)}} הטל על עצמך אחר כך להעסיק את מחשבתך בצרכיך או במותרותיך, וככלל תעסיק את מחשבתך ב{{עברית|מילי דעלמא}} (=בדברי העולם הזה), (רק) בזמן אכילתך או שתייתך או בהיותך במרחץ או כשאתה מדבר עם אשתך או בניך הקטנים או כשאתה מדבר עם המון העם. הרי מצאתי לך זמנים ארוכים וממושכים לחשוב בהן בכל מה שתצטרך מענייני הקניין וניהול הבית ותיקון הגוף.{{קו}}{{אינדקס|זמן למצוות)}} אך בזמני המעשים התורניים אל תעסיק את המחשבה אלא במה שאתה עושה, כמו שביארנו.{{קו}}{{אינדקס|זמן להתבודדות)}} וכשאתה מתבודד לבדך כשאין איש אתך, וכשאתה ער על מיטתך, הישמר מכל משמר מלהפעיל את מחשבתך באותם זמנים יקרים בשום דבר אחר מלבד אותה עבודה שכלית, שהיא ההתקרבות לה' והעמידה לפניו באופן האמיתי שהודעתיך, לא באופן של היפעלויות דמיוניות.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} זוהי לדעתי התכלית שיוכל להשיג איש מאנשי החכמה המכשיר את עצמו לכך בצורה זו של אימון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומן הנא אכ'ד' פי ארשאדך לצורהֿ אלריאצ'ה חתי תחצל עלי הד'ה אלגאיה אלעט'ימה. אול מא תאכ'ד' נפסך בה הו אן תכ'לי כ'אטרך מן כל שי ענד מא תקרא {{עברית|קרית שמע}} ותצלי ולא תקנע מן אל{{עברית|כ[ו]ונה}} פי {{עברית|קרית שמע בפסוק ראשון}} ופי אלצלוה {{עברית|בברכה ראשונה}}. פאד'א צח לך ד'לך ותמכן סנין כ'ד' נפסך בעד ד'לך באן תכון כלמא קראת אל{{עברית|תורה}} או סמעתהא לא תברח בכליתך וג'מלהֿ פכרך מתג'הא נחו אעתבאר מא תסמע או תקרא פאד'א תמכן ד'לך איצ'א מדה תאכ'ד' נפסך באן תכון פכרתך אבדא כ'אלצה פי כל מא תקראה מן סאיר כלאם אלאנביא חתי פי ג'מיע אל{{עברית|ברכות}} תקצד פיהא תאמל מא תלפט' בה ואעתבאר מענאה. פאד'א כ'לצת לך הד'ה אלעבאדאת וכאנת פכרתך פיהא פי חאל עמלהא בריה מן אלפכרה פי שי מן אמור אלדניא פכ'ד' נפסך בעד ד'לך אן תשגל פכרך פי צ'רוריאתך או פי פצ'ול עישך ובאלג'מלה תעמל פכרך פי {{עברית|מילי דעלמא}} פי חאל אכלך או שרבך או פי חאל כונך פי אלמרחאץ' או פי חאל חדית'ך מע אהלך או בניך אלאצאגר או פי חאל חדית'ך מע ג'מהור אלנאס פהד'ה אזמנה כת'ירה ואסעה קד אוג'דתהא לך תפכר פיהא פי כל מא תחתאג' אליה מן אמור אלקניה ותדביר אלמנזל ואלמצאלח אלבדניה ואמא פי אוקאת אלאעמאל אלשרעיה פלא תשגל אלפכרה אלא במא אנת עאמלה כמא בינא. ואמא פי וקת כ'לואתך בנפסך דון אחד ופי חאל אנתבאהך עלי סרירך פאלחד'ר ת'ם אלחד'ר אן תעמל אלפכרה פי תלך אלאוקאת אלעזיזה פי שי אכ'ר גיר תלך אלעבאדה אלעקליה והי אלקרב מן אללה ואלמת'ול בין ידיה עלי אלג'הה אלחקיקיה אלתי אעלמתך לא עלי ג'ההֿ אלאנפעאלאת אלכ'יאליה. פהד'ה אלגאיה ענדי ימכן חצולהא למן אהל נפסה להא מן אהל אלעלם בהד'א אלנחו מן אלארתיאץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דרגת משה והאבות}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|דרגת משה)}} אבל שאדם יזכה להשיג את האמיתות ולשמוח במה שהשיג, בעודו מדבר עם בני אדם ועוסק בצרכי גופו כשכל שכלו מופנה אל ה' יתעלה; והוא לפניו יתעלה בלבו תמיד בעודו עם בני אדם בחיצוניותו, על דרך מה שנאמר במשלים השיריים שנאמרו על העניינים האלה: &quot;{{עברית|אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק}}&quot; {{הפניה|(שיר השירים ה,ב)}} – על דרגה זו איני אומר שהיא דרגת כל הנביאים, אלא אני אומר שהיא דרגת {{עברית|משה רבינו}}, שנאמר עליו: &quot;{{עברית|וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה', וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ}}&quot; {{הפניה|(שמות כד,ב)}}, ונאמר עליו &quot;{{עברית|וַיְהִי שָׁם עִם ה'}} [אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה]&quot; {{הפניה|(שם לד,כח)}}, ונאמר לו: &quot;{{עברית|וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי}}&quot; {{הפניה|(דברים ה,כז)}}, כמו שביארנו את משמעויות ה{{עברית|פסוקים}} האלה {{הפניה|(פסקה 10; א,יג; א,יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|דרגת האבות)}} וזוהי גם דרגת ה{{עברית|אבות}}, שמקרבתם אליו יתעלה הושג שנודע בהם שמו לָעולם: &quot;{{עברית|אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב}} [שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם] {{עברית|זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם}} [וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר]&quot; {{הפניה|(שמות ג,טו)}}, ומהתאחדות שכליהם בהשגתו הושג שנכרתה עם כל אחד מהם {{עברית|ברית}} נצחית, &quot;{{עברית|וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב [}}וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר]&quot; {{הפניה|(ויקרא כו,מב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא כון אלשכ'ץ מן אלנאס יחצל לה מן אדראך אלחקאיק ואלגבטה במא אדרך חאלה יכון בהא יחדת' אלנאס וישתגל בצ'רוריאת ג'סמה ועקלה כלה ענד ד'לך מצרוף נחוה תע(א)לי והו בין ידיה תע(א)לי דאימא בקלבה והו מע אלנאס בט'אהרה עלי נחו מא קיל פי אלאמת'אל אלשעריה אלתי צ'רבת להד'ה אלמעאני {{עברית|אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק (וגו')}} פהד'ה דרג'ה מא אקול אנהא דרג'הֿ אלאנביא כלהם בל אקול אן הד'ה הי דרג'הֿ {{עברית|משה רב[י]נו}} אלמקול פיה {{עברית|ונגש משה לבדו אל י&quot;י והם לא יגשו}} וקיל פיה {{עברית|ויהי שם עם י&quot;י}} וקיל לה {{עברית|ואתה פה עמד עמדי}} כמא בינא מן מעאני הד'ה אל{{עברית|פסוקים}}. והד'ה איצ'א דרג'הֿ אל{{עברית|אבות} אלד'ין חצל מן קרבהם מנה תע(א)לי אן ערף אסמה בהם ללעאלם {{עברית|אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב זה שמי לע[ו]לם}} וחצל מן אתחאד עקולהם באדראכה אן עקד מע כל ואחד מנהם ברית דאימה {{עברית|וזכרתי את בריתי יעקב וגו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ייחוד 1: השילוב)}} כי על ארבעה אלו, כלומר ה{{עברית|אבות}} ו{{עברית|משה רבינו}}, התבארה התאחדותם עם ה' שהעידו עליה הכתובים, כוונתי להשגתו ולאהבתו; וכן השגחת ה' עליהם ועל צאצאיהם אחריהם גדולה. ועם זאת הם היו עוסקים בהנהגת בני האדם וצבירת נכסים וההשתדלות בקניין. זו לדעתי ראיה שבעת אותם מעשים, הם היו עושים אותם באבריהם בלבד, בעוד שכלם לא סר מלפני ה' יתעלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;לאן האולא אלארבעה אעני אל{{עברית|אבות}}} ו{{עברית|משה רב[י]נו}} תבין פיהם מן אלאתחאד באללה אעני אדראכה ומחבתה מא שהדת בה אלנצוץ וכד'לך ענאיהֿ אללה בהם ובנסלהם בעדהם עט'ימה וכאנוא מע ד'לך קד ישתגלון בתדביר אלנאס ואנמא אלמאל ואלסעי פי אלקניה פד'לך ענדי דליל עלי אנהם ענד תלך אלאעמאל כאנוא יעמלונהא בג'וארחהם לא גיר ועקולהם בין ידיה תעאלי לא תברח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ייחוד 2: ייסוד עם)}} כמו כן נראה לי שמה שחייב שאותם ארבעה נשארו בתכלית השלמות עם ה', כשהשגחתו עליהם התמידה, אף בעת התעסקותם בצבירת נכסים, כלומר בעת הרעייה ועבודת האדמה וניהול הבית, הוא שתכליתם בכל אותם מעשים היתה להתקרב אליו יתעלה. ומה רבה הקרבה! כי תכלית השתדלותם בחייהם היתה להביא למציאות אומה שתדע את ה' ותעבוד אותו, &quot;{{עברית|כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו [}}וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]&quot; {{הפניה|(בראשית יח,יט)}}. הרי התברר לך שתכלית כל השתדלותם היתה מופנית להפצת {{עברית|ייחוד השם בעולם}} והדרכת בני האדם לאהבתו יתעלה. ולכן עלתה בידם דרגה זו, כי אותן התעסקויות הן עבודה צרופה גדולה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ויבדו לי איצ'א אן אלד'י אוג'ב בקא האולא אלארבעה עלי גאיהֿ אלכמאל ענד אללה וענאיתה בהם מסתמרה ולו פי חאל אשתגאלהם באנמא אלמאל אעני פי חאל אלרעאיה ואלפלאחה ותדביר אלמנזל כונהם גאיתהם כאנת פי ג'מיע תלך אלאפעאל ללקרב מנה תע(א)לי אי קרב לאן כאן גאיהֿ סעיהם פי וג'ודהם איג'אד מלה תערף אללה ותעבדה {{עברית|כי ידעתיו למען אשר יצוה [את בניו ואת ביתו אחריו] ו[כ](ג)ו'}} פקד באן לך אן סעיהם כלה כאנת גאיתה מצרופה נחו בסט {{עברית|ייחוד השם בעולם}} וארשאד אלנאס למחבתה תע(א)לי פלד'לך צחת להם הד'ה אלדרג'ה אד' תלך אלאשתגאלאת עבאדה מחצ'ה עט'ימה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|סיכום)}} אותה דרגה אינה כזו שאיש אשר כמוני יתיימר להדריך להשגתה. אך אל אותה דרגה שנזכרה לפניה ניתן לשאוף להגיע על ידי אותו אימון שהזכרנו. ואל ה' נישא תחינה להסיר את המכשולים המבדילים בינינו ובינו, אף על פי שרוב המכשולים הללו נובעים מאתנו, כמו שביארנו בפרקי החיבור הזה {{הפניה|(ג,יא-יב)}}, &quot;{{עברית|עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו נט,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומא תלך אלדרג'ה דרג'ה ירום מת'לי אלארשאד לחצולהא. אמא תלך אלדרג'ה אלתי תקדם ד'כרהא קבל הד'א פאנהא יראם אלוצול אליהא בד'לך אלארתיאץ' אלד'י ד'כרנאה ואלי אללה אלצ'ראעה פי רפע אלעואיק אלחאילה ביננא ובינה ואן כאן אכת'ר תלך אלעואיק מנא כמא בינא פי פצול הד'ה אלמקאלה {{עברית|עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלהיכם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עקרון ההשגחה המדורגת ההדדית}}<br /> {{קו}}והנה נגלה לי עתה היבט עיון נפלא {{מונח|גריב}} מאוד, שעל ידו יוּתרו ספקות ויתגלו סודות אלוהיים. והוא שכבר ביארנו בפרקי ההשגחה {{הפניה|(ג,יז-כג)}} שעל פי מידת שׂכלו של כל בעל שׂכל תהיה בו ההשגחה.{{קו}}{{אינדקס|תמידית)}} וכך, האדם השלם בהשגתו ששכלו אינו סר תמיד מעם ה' – ההשגחה עליו תמידית היא.{{קו}}{{אינדקס|לפרקים)}} והאדם השלם בהשגתו שמחשבתו מוסרת מה' לעתים – הרי שההשגחה עליו היא רק בזמן מחשבתו בה', ומוסרת ההשגחה ממנו בזמן התעסקותו. הסרתה ממנו אז אינה כהסרתה ממי שמעולם לא השכיל, אלא אותה השגחה מתמעטת, כיוון שלאותו שלם בהשגתו אין בזמן התעסקותו שֵׂכל בפועל אלא הוא משיג אז בכוח קרוב (=פוטנציאל הקרוב למימוש), והוא דומה אז לסופר מיומן בשעה שאינו כותב.{{קו}}{{אינדקס|העדר)}} ואילו מי שלא השכיל את ה' כל עיקר – הוא כאדם הנמצא בחושך ולא ראה מעולם אור, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,יח5)}} על הפסוק &quot;{{עברית|וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ}}&quot; {{הפניה|(שמואל־א ב,ט)}}.{{קו}}{{אינדקס|שיא)}} ומי שהשיג, והוא מתקדם כל־כולו למושכלוֹ – הוא כמי שנמצא באור השמש הבהיר.{{קו}}{{אינדקס|לפרקים)}} ומי שכבר השיג, והוא עוסק (בעניינים אחרים) – הרי הוא בשעת עיסוקו כמי שנמצא ביום המעונן שהשמש אינה מאירה בו בגלל העננים המבדילים בינה ובינו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ט'הר לי אלאן וג'ה נט'ר גריב ג'דא תנחל בה שכוך ותנכשף בה אסראר אלאהיה וד'לך אנא קד בינא פי פצול אלענאיה אן עלי קדר עקל כל ד'י עקל תכון אלענאיה בה פאלשכ'ץ אלכאמל אלאדראך אלד'י לא יברח עקלה ע[נד](ן) אללה דאימא תכון אלענאיה בה דאימא ואלשכ'ץ אלכאמל אלאדראך אלד'י קד תכ'לי פכרתה מן אללה וקתא מא פאנה תכון אלענאיה בה וקת פכרתה פי אללה פקט ותתכ'לי אלענאיה ענה וקת אשתגאלה וליס תכ'ליהא ענה חיניד' כתכ'ליהא עמן לם יעקל קט בל תקל תלך אלענאיה אד' וליס לד'לך אלכאמל אלאדראך וקת אשתגאלה עקל באלפעל ואנמא הו ד'לך אלכאמל חיניד' מדרך בקוה קריבה ומת'אלה חיניד' מת'אל אלכאתב אלמאהר פי חאל כונה לא יכתב. פיכון אלד'י לם יעקל אללה בוג'ה כמן הו פי ט'לאם ולא ראי צ'וא קט כמא בינא פי קולה {{עברית|ורשעים בחשך ידמו}} ואלד'י אדרך והו מקבל בכליתה עלי מעקולה כמן הו פי צ'ו אלשמס אלצאפי ואלד'י קד אדרך והו משתגל פמת'אלה פי חאל אשתגאלה כמן הו פי יום גים לא תשרק פיה אלשמס מן אג'ל אלסחאב אלחאג'ב בינהא ובינה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;על כן נראה לי שכל אחד מהנביאים או מאנשי המעלה השלמים שפגעה בו רעה מרעות העולם הזה, לא מצאה אותו רעה זו אלא בזמן אותו הסח הדעת, וגודל הצרה הוא בהתאם למשך אותו הסח הדעת או פחיתות הדבר שהתעסק בו.{{קו}}ומאחר שהעניין כך הוא, כבר הותר הספק הגדול שהביא את הפילוסופים לשלול את ההשגחה האלוהית מכל פרט מבני האדם ולהשוות בינם ובין פרטי שאר מיני בעלי החיים, וראייתם היתה מכך שאנשי מעלה צדיקים נפגעו מפגעים גדולים. והתבאר הסוד בזה אפילו לפי המתחייב מדעותיהם. ותהיה השגחת ה' יתעלה תמידית על מי שזכה באותו שפע המצוי לכל מי שמשתדל לזכות בו.{{קו}}{{אינדקס|השגחה בשל השגה ושמחה)}} ובעת שמחשבת האדם והשגתו את ה' יתעלה בדרכים האמיתיות, ושמחתו במה שהשיג, הופכות שלמות – אי אפשר אז בשום אופן שיפגע באותו אדם אף מין ממיני הרעות, משום שהוא עם ה', וה' עמו.{{קו}}{{אינדקס|השגחה מאקראיות)}} אך כאשר הוא פונה מה' יתעלה, שהוא מוסתר אז מה' וה' מוסתר ממנו – אז הוא חשוף לכל רע שיזדמן לפגוע בו. כי הדבר הגורם להשגחה ולהינצלות מים האקראיות הוא אותו שפע שכלי; ויש שהוא מוסתר לזמן מה מאותו איש מעלה טוב, או שכלל לא הגיע לאותו אדם הפחוּת והרשע, ולכן קרה לשניהם מה שקרה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלד'לך יבדו לי אן כל מן אצאבה שר מן שרור אלדניא מן אלאנביא או אלפצ'לא אלכאמלין פאנה אנמא אצאבה ד'לך אלשר פי וקת תלך אלגפלה ועלי קדר טול תלך אלגפלה או כ'סאסהֿ אלאמר אלד'י וקע בה אלאשתגאל יכון עט'ם אלבליה. פאן כאן אלאמר הכד'א פקד אנחל אלשך אלעט'ים אלד'י דעא אלפלאספה אן סלבוא אלענאיה אלאלאהיה ען כל שכ'ץ מן אשכ'אץ אלאנסאן וסווא בינהם ובין אשכ'אץ סאיר אנואע אלחיואן וכאן דלילהם עלי ד'לך כון אלפצ'לא אלאכ'יאר תעתריהם אפאת עט'ימה. ותבין אלסר פי ד'לך ולו עלי מקתצ'י אראיהם ותכון ענאי[תה](הֿ) (אללה) תע(א)לי דאימה במן חצל לה ד'לך אלפיץ' אלמבאח לכל מן סעי פי חצולה ואן ענד כ'לוץ פכרהֿ אלאנסאן ואדראכה לה תע(א)לי באלטרק אלחקיקיה וגבטתה במא אדרך לא ימכן קט חיניד' אן יציב ד'לך אלשכ'ץ נוע מן אנואע אלשרור לאנה מע אללה ואללה מעה אמא ענד אצ'ראבה ענה תעאלי אלד'י הו חיניד' מחג'וב ען אללה פאללה מחג'וב ענה פהו חיניד' ערצ'ה לכל שר יתפק אן יציבה לאן אלמעני אלמוג'ב ללענאיה ואלכ'לאץ מן בחר אלאתפאק הו ד'לך אלפיץ' אלעקלי וקד אנחג'ב וקתא מא ען ד'לך אלפאצ'ל אלכ'יר או לם יחצל אצלא לד'לך אלנאקץ אלשריר ולד'לך אתפק להמא מא אתפק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;25&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;האמנה {{מונח|אעתקאד}} זו התבררה לי גם מלשון ה{{עברית|תורה}}. הוא יתעלה אמר: &quot;[וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים] {{עברית|וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא: הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה}}&quot; {{הפניה|(דברים לא,יז)}}. הוא הבהיר שאנחנו הסיבה ל{{עברית|הסתרת פנים}} זו ואנחנו היוצרים את ההסתרה הזאת. והוא אשר אמר: &quot;{{עברית|וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה}}&quot; {{הפניה|(שם,יח)}}. ואין ספק שדין היחיד כדין הציבור.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד צח ענדי הד'א אלאעתקאד איצ'א מן נץ אל{{עברית|תורה}} קאל תעאלי {{עברית|והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה}} ובין אן הד'ה אלהסתרת פנים נחן סבבהא ונחן פאעלוא הד'א אלחג'אב והו קולה {{עברית|ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה}} ולא שך אן חכם אלואחד כחכם אלג'מאעה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;26&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הרי התברר לך שהסיבה להיותו של אחד מבני האדם מופקר לאקראיות, והיותו נתון &quot;{{עברית|לאכול}}&quot; כבהמות, הוא היסתרו מה'. אך כאשר &quot;{{עברית|אלהיו בקרבו}}&quot; אין פוגע בו רע כלל.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא יתעלה אמר: &quot;{{עברית|אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי, אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ}} [אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי]&quot; {{הפניה|(ישעיהו מא,י; ושם: כִּי עִמְּךָ אָנִי)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמר: &quot;{{עברית|כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, וּבַנְּהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ [}}כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ]&quot; {{הפניה|(שם מג,ב)}}, כלומר: '{{עברית|כי תעבר במים ואני אתך – הנהרות לא ישטפוך}}'. כי כל מי שהוכשר עד ששפע עליו השכל הזה, תילווה אליו ההשגחה ותימנענה ממנו כל הרעות.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} נאמר: &quot;{{עברית|ה' לִי – לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם?}}&quot; {{הפניה|(תהילים קיח,ו)}}, ונאמר: &quot;{{עברית|הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְלָם}}&quot; {{הפניה|(איוב כב,כא)}}, כלומר פנה אליו ויהיה לך שלום מכל רע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד באן לך אן אלסבב פי כון אלשכ'ץ מן אלנאס מסיב(א) מע אלאתפאק ויציר מבאחא לאכול מת'ל אלבהאים הו כונה מחג'וב(א) ען אללה אמא אד'א כאן {{עברית|אלהיו בקרבו}} פלא ינדאה שר אצלא קאל תע(א)לי {{עברית|אל תירא כי אתך אני אל תשתע כי אני אלהיך (וגו')}} וקאל {{עברית|כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך ו[כ](ג)ו'}} אלתקדיר {{עברית|כי תעבר במים ואני אתך הנהרות לא ישטפוך}}. לאן כל מן תאהל חתי פאץ' עליה ד'לך אלעקל לזמתה אלענאיה ואמתנעת ענה אלשרור כלהא קאל {{עברית|י&quot;י לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} וקאל {{עברית|הסכן נא עמו ושלם}} יקול אתג'ה נחוה ותסלם מן כל סו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}27&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שיר של פגעים}}<br /> {{קו}}התבונן ב'{{עברית|שיר שֶׁלִּפגעים}}' (=תהילים צא) ותמצא שהוא מתאר את אותה השגחה גדולה, ואת השמירה וההגנה מכל הפגעים הגופניים, הן הכלליים הן המיוחדים לאדם מסוים דווקא; הן אלה הנובעים מטבע המציאות הן אלה הנגרמים מנכלי בני אדם.{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגעי הטבע)}} הוא אמר: &quot;{{עברית|כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ, מִדֶּבֶר הַוּוֹת. בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה, צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ. לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ, מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם}}&quot; {{הפניה|(תהילים צא,ג-ו)}}.{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגעי האדם)}} ואז הגיע לתיאור ההגנה מנכלי בני אדם, ואמר: אתה, אם יזדמן לך לעבור בשדה קרב נרחב כשאתה בדרכך – אפילו ייהרגו אלף משמאלך ועשרת אלפים מימינך, לא יפגע בך רע כלל, אלא תביט ותראה בעיניך את משפט ה' וגמולו לרשעים האלה שנהרגו, ואתה שלום. והם דבריו &quot;{{עברית|יִפֹּל מִצִּדְּךָ אֶלֶף וּרְבָבָה מִימִינֶךָ, אֵלֶיךָ לֹא יִגָּשׁ. רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט, וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה}}&quot; {{הפניה|(שם,ז-ח)}}.{{קו}}{{אינדקס|סיבת ההגנה)}} אחר כך המשיך ואמר את מה שאמר על השמירה, ואז נתן את הטעם להגנה הגדולה הזאת ואמר שהסיבה להשגחה הגדולה הזאת על אדם זה היא: &quot;{{עברית|כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי}}&quot; {{הפניה|(שם,יד)}}. וכבר ביארנו בפרקים שקדמו {{הפניה|(א,סא-סג)}} שמשמעות {{עברית|ידיעת השם}} היא השגתו. והרי הוא כאילו אומר: &quot;אדם זה זכה להגנה זו משום שהוא ידע אותי, וחשק בי אחר כך&quot;. ידוע לך ההבדל בין '{{עברית|אוהב}}' ו'{{עברית|חושק}}', שהאהבה המופלגת עד שלא תישאר מחשבה על דבר אחר מלבד אותו אהוב, היא החשק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}תאמל {{עברית|שיר של( )פגעים}} תג'דה יצף תלך אלענאיה אלעט'ימה ואלוקאיה ואלחמאיה מן ג'מיע אלאפאת אלג'סמאניה אלעאמה ואלכ'אצה בשכ'ץ דון שכ'ץ לא מא הו מנהא תאבע לטביעהֿ אלוג'וד ולא מא הו מנהא מן מכאיד אלאנסאן קאל {{עברית|כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה צנה וסחרה אמתו לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם מדבר באפל יהלך מקטב ישוד צהרים}}. ווצל לוצף אלחמאיה מן מכאיד אלנאס אן קאל אנך לו אתפק אן תעבר פי מערכהֿ חרב מנתשרה ואנת פי חאל טריקך חתי לו קתל אלף קתיל ען שמאלך ועשרהֿ אלאף ען ימינך למא נדאך שר בוג'ה אלא תנט'ר ותרי בעינך חכם אללה ומכאפאתה לאולאיך אלשרירין אלד'ין קתלוא ואנת סאלם וד'לך קולה {{עברית|יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש רק בעיניך תביט ושלמת רשעים תראה}}. ת'ם תבע ד'לך במא תבע מן אלציאנה ת'ם אעטי אלעלה פי הד'ה אלחמאיה אלעט'ימה וקאל אן אלסבב פי הד'ה אלענאיה אלעט'ימה בהד'א אלשכ'ץ {{עברית|כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי}}. וקד בינא פי פצול תקדמת אן מעני {{עברית|ידיעת השם}} הו אדראכה פכאנה יקול הד'ה אלחמאיה להד'א אלשכ'ץ למא ערפני ועשקני בעד ד'לך וקד עלמת אלפרק בין {{עברית|אוהב}} ו{{עברית|חושק}} לאן אפראט אלמחבה חתי לא יבקי פכר פי שי אכ'ר גיר ד'לך אלמחבוב הו אלעשק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}28&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מניעות הגוף: הגיל ותכונות האופי}}<br /> {{קו}}הפילוסופים הבהירו שכוחות הגוף בימי הנעורים מעכבים את רוב המידות הטובות, קל וחומר את אותה מחשבה זכה המושגת משלמות המושכלות ומביאה לחשק בו יתעלה, כי בלתי אפשרי להשיג אותה כשהלֵחוֹת הגופניות רותחות. אבל ככל שייחלשו כוחות הגוף ותדעך אש התאוות, יתחזק השכל ויתפשטו אורותיו ותזדכך השגתו וישמח במה שהשיג, עד שכאשר השלם יבוא בימים ויקרבו ימיו למות תרבה אותה השגה מאוד, ויגדלו השמחה באותה השגה והחשק במושג, עד שתיפרד אז הנפש מן הגוף בעת אותו עונג.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד בין אלפלאספה אן אלקוי אלבדניה פי חאל אלשבאב תעיק ען אכת'ר אלפצ'איל אלכ'לקיה פנאהיך ען הד'ה אלפכרה אלצאפיה אלחאצלה ען כמאל אלמעקולאת אלמודיה לעשקה תעאלי פאנה מן אלמחאל אן תחצל מע גליאן אלאכ'לאט אלג'סמיה. לכן כלמא צ'עפת קוי אלג'סם וכ'מדת נאר אלשהואת קוי אלעקל ואנבסטת אנוארה וצפי אדראכה ותגבט במא אדרך חתי אד'א טען אלכאמל פי אלסן וקארב אלמות זאד ד'לך אלאדראך זיאדה עט'ימה ותעט'ם אלגבטה בד'לך אלאדראך ואלעשק ללמדרך אלי אן תפארק אלנפס אלג'סד חיניד' פי חאל תלך אללד'ה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}29&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מיתת נשיקה}}<br /> {{קו}}על עניין זה רמזו ה{{עברית|חכמים}} על מות {{עברית|משה ואהרן ומרים}}, ש{{עברית|שלשתם מתו בנשיקה}}, ואמרו על הפסוק &quot;{{עברית|וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה}}'&quot; {{הפניה|(דברים לד,ה)}} – &quot;{{עברית|מלמד שמת בנשיקה}}&quot; {{הפניה|(מדרש תנאים דברים לד,ה)}}. וכן נאמר על {{עברית|אהרן}}: &quot;[וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר] {{עברית|עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם}}&quot; {{הפניה|(במדבר לג,לח)}}. וכן אמרו על {{עברית|מרים}}: &quot;{{עברית|אף היא בנשיקה מתה}}&quot; {{הפניה|(בבלי מועד קטן כח,א)}}, אלא שלא נאמר לגביה &quot;{{עברית|על פי ה'}}&quot; משום שהיא אישה, ולא יאה להזכיר את הדימוי הזה לגביה. הכוונה היא ששלושתם מתו בעת העונג של אותה השגה, מעוצמת החשק. ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} הלכו במימרה זו על הדרך השירית המפורסמת המכנה את ההשגה הבאה עם עוצמת החשק בו יתעלה &quot;{{עברית|נשיקה}}&quot;, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ [}}כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן]&quot; {{הפניה|(שיר השירים א,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וען הד'א אלמעני אשארוא אל{{עברית|חכמים}} פי מות {{עברית|משה ואהרן ומרים}} אן {{עברית|שלשתם מתו בנשיקה}} וקאלוא אן קולה {{עברית|וימת שם משה עבד י&quot;י בארץ מואב על פי י&quot;י מלמד שמת בנשיקה}} וכד'לך קיל {{עברית|}}פי אהרן על פי י&quot;י וימת שם וכד'לך קאלוא פי {{עברית|מרים אף היא בנשיקה מתה}} לכן לם יד'כר פיהא {{עברית|על פי י&quot;י}} לכונהא אמראה לא יחסן ד'כר הד'א אלמת'ל פיהא. אלגרץ' אן ת'לאת'תהם מאתוא פי חאל לד'הֿ ד'לך אלאדראך מן שדהֿ אלעשק. וג'רוא אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} פי הד'א אלקול עלי אלטריקה אלשעריה אלמשהורה אלתי תסמי אלאדראך אלחאצל ענד שדהֿ עשקה תע(א)לי {{עברית|נשיקה}} כמא קאל {{עברית|ישקני מנשיקות פיהו}} ו[כ](ג)ו'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;30&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;סוג זה של מיתה, שהוא ההיחלצות מן המוות באמת, אמרו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} שהגיע דווקא ל{{עברית|משה אהרן ומרים}}. שאר הנביאים ואנשי המעלה הם למטה מזה, אבל באופן כללי השגת שכליהם מתחזקת עם ההסתלקות, כמו שנאמר: &quot;[אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח,] {{עברית|וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו נח,ח)}}. אותו שכל יישאר לאחר מכן הישארות נצחית במצב קבוע, משום שכבר הוסר המכשול שהיה מסתיר בעדו בחלק מן הזמנים, והישארותו תהיה באותו עונג גדול שאינו מסוג עונגי הגוף, כמו שביארנו בחיבורינו {{הפניה|(פה&quot;מ, הקדמה לפרק חלק; תשובה ח)}} וביארו אחרים לפנינו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'א אלנחו מן אלמות אלד'י הו אלסלאמה מן אלמות באלחקיקה אנמא ד'כרוא ז&quot;ל אנה חצל למשה (ו)אהרן ומרים אמא בקיהֿ אלאנביא ואלפצ'לא פדון הד'א לכנהם באלג'מלה יקוי אדראך עקולהם ענד אלמפארקה כמא קיל והלך לפניך צדקך כבוד י&quot;י יאספך ויבקי ד'לך אלעקל בעד ד'לך אלבקא אלדאים עלי חאלה ואחדה אד' קד ארתפע אלעאיק אלד'י כאן יחג'בה בעץ' אלאוקאת ויכון בקאוה פי תלך אללד'ה אלעט'ימה אלתי ליסת הי מן ג'נס לד'את אלבדן כמא בינא פי תואליפנא ובין גירנא קבלנא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}31&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חתימה והדרכה}}<br /> {{קו}}הטל אפוא על עצמך להבין את הפרק הזה, ותהיה שאיפתך להרבות באותם זמנים שאתה בהם עם ה' או משתדל להתקרב אליו, ולמעט באותם זמנים שאתה בהם עם זולתו ואינך משתדל להתקרב אליו. די בהדרכה זו בהתאם למטרת חיבור זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פכ'ד' נפסך בפהם הד'א אלפצל ואג'על וכדך פי תכת'יר תלך אלאוקאת אלתי אנת פיהא מע אללה או פי אלסעי נחוה ופי תקליל תלך אלאוקאת אלתי אנת פיהא מע גירה וגיר סאע נחוה פפי הד'א אלארשאד כפאיה בחסב גרץ' הד'ה אלמקאלה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E&diff=374 חלק ב, פרק מ 2022-03-10T10:18:27Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק מ}}<br /> {{כותרת|נבואה מנהיגותית יהודית ואמיתית}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האדם – יצור מדיני עם שונות רבה}}<br /> {{קו}}כבר התבאר בתכלית הביאור שהאדם מדיני (=פוליטי) בטבעו, ושטבעו הוא לחיות בחברה, ואין הוא כשאר בעלי החיים שהחיים בחברה אינם הכרחיים עבורם. בשל המורכבות הרבה של מין זה, שהרי כידוע לך הוא המורכב האחרון, רב ההבדל בין פרטיו, עד שכמעט שלא תמצא שני פרטים תואמים במין כלשהו ממיני המידות, כשם שלא תמצא את צורתם החיצונית תואמת. הדבר נובע מכך שיש שוני במזגים, ולכן החומרים שונים. וכן יש שוני במקרים השייכים לצורה, משום שלכל צורה טבעית יש מקרים מסוימים מיוחדים השייכים לה, מלבד המקרים השייכים לחומר. שוני גדול כזה בין הפרטים אינו נמצא באחד ממיני בעלי החיים, אלא השוני בין פרטי כל מין קטן, מלבד האדם, שהרי תוכל למצוא שני אנשים שהם כאילו משני מינים שונים בכל מידה ומידה, עד שתמצא אכזריות אדם אחד מגיעה עד כדי כך שישחט את צעיר בניו מעצמת כעסו, ואַחֵר יחמול על הריגת פשפש או אחד החרקים וירך לבבו על כך. וכך ברוב המקרים (=התכונות).&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קד בין גאיה' אלביאן אן אלאנסאן מדני באלטבע, ואן טביעתה אן יכון מג'תמעא, וליס הו כסאיר אלחיואן אלד'י ליס מן צ'רוריאתה אלאג'תמאע. ולכת'רה' אלתרכיב פי הד'א אלנוע לאנה אכ'ר מרכב כמא עלמת כת'ר אלתבאין בין אשכ'אצה, חתי יכאד אן לא תג'ד שכ'צין מתפקין פי נוע מן אנואע אלאכ'לאק בוג'ה אלא מא תג'ד צורתהמא אלט'אהרה מתפקה. ועלה' ד'לך אכ'תלאף אלמזאג', פתכ'תלף אלמואד, פתכ'תלף איצ'א אלאעראץ' אלתאבעה ללצורה, לאן לכל צורה טביעיה אעראץ' מא כ'ציצה תאבעה להא גיר אלאעראץ' אלתאבעה ללמאדה, וליס מת'ל הד'א אלאכ'תלאף אלשכ'צי אלעט'ים מוג'ודא פי שי מן אנואע אלחיואן, בל אלאכ'תלאף בין אשכ'אץ כל נוע מתקארב, אלא אלאנסאן פאנך תג'ד אלשכ'צין מנא כאנהמא מן נועין פי כל כ'לק וכ'לק, חתי תג'ד קסאוה שכ'ץ תצל לחיז יד'בח צגיר בניה מן שדה' אלגצ'ב, ואכ'ר ישפק עלי קתל בקה או אחד אלחשראת ותרק נפסה לד'לך, והכד'א פי אכת'ר אלאעראץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הצורך במנהיגות}}<br /> {{קו}}מכיוון שטבעו גזר את השוני הזה בין פרטיו, והחיים בחברה הכרחיים לטבעו, לא ייתכן כלל שיהיו לו חיים חברתיים אלא בהכרח על ידי מנהיג, שיקבע את מעשיהם וישלים את המוזנח וימעט את המופרז, ויקבע פעולות ודרכי הנהגה שכולם יבצעו תמיד בדרך אחת, עד שהשוני הטבעי יוסתר בעקבות התיאום שיצרו החוקים, והחברה תהיה מאורגנת. משום כך אני אומר שהתורה, אף שאינה טבעית, יש לה קשר לעניין הטבעי. והיה זה מן החכמה האלוהית לצורך קיום המין הזה (=האנושי), כיוון שחפץ במציאותו, לשים בטבע האנושות שיהיה לפרטיה כוח הנהגה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא כאנת טביעתה תקתצ'י אן יכון פי אשכ'אצה הד'א אלאכ'תלאף, וטביעתה צ'רורי להא אלאג'תמאע, לם ימכן בוג'ה אן יתם אג'תמאעה אלא במדבר צ'רורה יקדר אפעאלהם ויכמל אלמפַרּט ויקצר אלמפְרִט, ויסן אפעאלא ואכ'לאקא יפעלונהא כלהם עלי סנן ואחד דאימא, אלי אן יכ'פי אלאכ'תלאף אלטביעי פי כ'תרה' אלאתפאק אלוצ'עי, פינתט'ם אלג'מע. ולד'לך אקול אן אלשריעה ואן לם תכן טביעיה פלהא מדכ'ל פי אלאמר אלטביעי, פכאן מן חכמה' אלאלאה פי בקא הד'א אלנוע למא שא וג'ודה אן ג'על פי טביעתה אן יכון לאשכ'אצה קוה' תדביר,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|יצירה והפעלה והתחזות}}<br /> {{קו}}יש מהם מי שההנהגה ההיא נגלתה לו עצמו, והוא {{אינדקס|א)}} הנביא או {{אינדקס|ב)}} מחוקק החוקים. ומהם מי שיש לו כוח לאכוף את מה ששניהם ציוו, את ההליכה אחריו ואת הוצאתו לפועל, והם {{אינדקס|א)}} השליט המאמץ את החוקים האלה, {{אינדקס|ב)}} והמתיימר לנבואה המאמץ את תורת הנביא, כולה או חלקה. הוא מאמץ חלק ומניח חלק, או משום שזה קל עליו יותר, או כדי שיחשבו שהדברים האלה באו אליו בהתגלות ואין הוא הולך בהם בעקבות אחרים, מתוך קנאה. משום שיש מן האנשים מי שמתפעל משלמות מסוימת, והוא חושב אותה לנעימה ומתאווה לה, ורוצה שאנשים יחשבו שיש לו השלמות הזאת אף שהוא יודע שאין לו שלמות בכלל, כמו שאתה רואה רבים המתיימרים לשירתם של אחרים ומייחסים אותה לעצמם. וכן נעשה בחלק מחיבורי אנשי המדע ובמדעים רבים, שנפל בידי אדם מתקנא ורשלן דבר שחידש מישהו אחר, והוא מתיימר שהוא זה שחידש אותו. כך קרה גם בשלמות הנבואית הזאת, שמצאנו אנשים שהתיימרו לנבואה ואמרו דברים שמעולם לא באה בהם התגלות מאת ה', כמו {{עברית|צדקיה בן כנענה}}. ומצאנו אנשים שהתיימרו לנבואה ואמרו דברים שאמר ה' בלי ספק, כלומר שהם באו בהתגלות, אך לאחרים, דוגמת {{עברית|חנניה בן עזור}}, והם ייחסו אותם לעצמם והתהדרו בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פמנהם מן יכון הו לנפסה אלד'י אנבי בד'לך אלתדביר והו אלנבי או ואצ'ע אלנאמוס, ומנהם מן תכון לה קוה ללאלזאם בעמל מא וצ'עאה ד'אנך ותבעה ואכ'ראג'ה ללפעל, והמא אלסלטאן אלאכ'ד' בד'לך אלנאמוס, ומדעי אלנבוה אלאכ'ד' בשריעה' אלנבי אמא כלהא או בעצ'הא, יכון אכ'ד'ה אלבעץ' ותרך אלבעץ' אמא לאן ד'לך כאן אסהל עליה או ליוהם אן הד'ה אלאמור אתאתה באלוחי וליס הו תאבע פיהא לגירה עלי ג'הה' אלחסד, לאן מן אלנאס מן יעג'בה כמאל מא ויסתלד'ה ויהואה, ויריד אן יתכ'יל פיה אלנאס אן ענדה ד'לך אלכמאל ואן כאן הו יעלם אן לא כמאל ענדה, כמא תרי כת'ירין ידעון שער גירהם וינתחלוה, וכד'לך פעל פי בעץ' תואלף אהל אלעלם ופי ג'זיאת עלום כת'ירה, יסקט לשכ'ץ חאסד מתואני שי אבתדעה גירה פידעי אנה אבתדעה, כד'לך אעתרי פי הד'א אלכמאל אלנבוי איצ'א, לאנא נג'ד אקואמא אדעוא אלנבוה וקאלוא מא לם יאת בה וחי מן קבל אללה יומא קט מת'ל {{עברית|צדקיה בן כנענה}}. ונג'ד אקואמא אדעוא אלנבוה וקאלוא אשיא קאלהא אללה בלא שך אעני אנהא אתאת בוחי לכן לגירהם מת'ל {{עברית|חנניה בן עזור}}, פאנתחלוהא ותחלוא בהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אמת מידה ראשונה להבחנה: תוכן הנבואה}}<br /> {{קו}}ידיעת דבר זה כולו והבחנתו ברורים מאוד, ואבאר לך זאת כך שלא יקשה עליך הדבר, ותהיה לך אמת־מידה להבחין על ידה בין {{אינדקס|א)}} הנהגות החוקים הנחקקים, {{אינדקס|ב)}} ובין הנהגות התורה האלוהית, {{אינדקס|ג)}} ובין הנהגות של מי שלקח דבר מדברי הנביאים והתיימר שהוא שלו וייחס אותו לעצמו. אשר לחוקים שמחוקקיהם הצהירו שהם חוקים שחוקקו ממחשבתם – אין צורך להביא ראיה לכך, כי עם הודאת בעל הדין אין צורך בראיה. כאן ארצה רק להודיע לך לגבי ההנהגות שמתיימרים לגביהן שהן נבואיות. {{אינדקס|א)}} יש מהן נבואיות באמת, כלומר אלוהיות, {{אינדקס|ב)}} ויש מהן תחיקתיות (=אנושיות), {{אינדקס|ג)}} ויש מהן גנובות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומערפה' הד'א כלה ותמייזה בין ג'דא, ואנא אבין לך ד'לך חתי לא ישכל עליך אלאמר, ותכון ענדך תפרקה תמייז בהא בין תדאביר אלנואמיס אלמוצ'ועה, ובין תדאביר אלשריעה אלאלאהיה, ובין תדביר מן יאכ'ד' שיא מן אקאויל אלאנביא וידעיה וינתחלה. אמא אלנואמיס אלתי צרח ואצ'עוהא בהא אנהא נואמיס וצ'עוהא מן פכרתהם פלא תחתאג' עלי ד'לך אסתדלאל, מע אקראר אלכ'צם לא יחתאג' לביינה. ואנמא אריד אן אערפך באלתדאביר אלתי ידעי פיהא אנהא נבויה, ומנהא נבויה חקיקיה אעני אלאהיה ומנהא נאמוסיה ומנהא מנתחלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כשתמצא תורה שכל תכליתה וכל כוונת מנהיגה שקבע את מעשיה אינן אלא הסדרת המדינה ומצביה והסרת העושק והאלימות ממנה, ואין בה שום פנייה לעניינים עיוניים, ואין בה תשומת לב להשלמת הכוח ההוגה, ואין בה התחשבות בדעות, תהיינה נכונות או משובשות, אלא כל כוונתה היא הסדרת מצבי בני האדם אלה עם אלה באיזו דרך שתהיה, ושישיגו אושר מדומה כלשהו לפי דעתו של המנהיג ההוא – אז תדע שהתורה הזאת היא תחיקתית, והמחוקק אותה הוא מן הקבוצה השלישית, כמו שהזכרנו {{הפניה|(ב,לז)}}, כלומר מן השלמים בכוח המדמה בלבד. אך כשתמצא תורה שבכל הנהגותיה היא מתייחסת הן לתיקון המצבים הגופניים הן לתיקון ההאמנה, כאמור לעיל, ותשים דגש על מתן דעות נכונות על ה' יתעלה תחילה ועל המלאכים, ותשתדל להחכים את האדם ולתת לו הבנה ולהעירו עד שידע את המציאות כולה בצורתה האמיתית – כי אז תדע שההנהגה הזאת היא מלפניו יתעלה, ושהתורה ההיא אלוהית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאד'א מא וג'דת שריעה' מא גאיתהא כלהא וקצד ראייסהא כלה אלד'י קדר אפעאלהא אנמא הו אנתט'אם אלמדינה ואחואלהא ורפע אלט'לם ואלתגאלב מנהא, ולא יכון פיהא תעריג' בוג'ה עלי אמור נט'ריה ולא אלתפאת לתכמיל אלקוה אלנאטקה, ולא יבאלי פיהא ען אלארא כאנת צחיחה או סקימה, בל אלקצד כלה אנתט'אם אחואל אלנאס בעצ'הם מע בעץ' באי וג'ה כאן, ואן ינאלוא סעאדה' מא מט'נונה בחסב ראי ד'לך אלראיס, פתעלם אן תלך אלשריעה נאמוסיה, וואצ'עהא כמא ד'כרנא מן אהל אלצנף אלת'אלת', אעני אלכאמלין פי אלקוה אלמתכ'ילה פקט. ואד'א וג'דת שריעה ג'מיע תדביראתהא תנט'ר פי מא תקדם מן צלאח אלאחואל אלבדניה ופי צלאח אלאעתקאד איצ'א, ותג'על וכדהא אעטא ארא צחיחה פי אללה תעלי אולא ופי אלמלאיכה, ותרום תחכים אלאנסאן ותפהימה ותנביהה חתי יעלם אלוג'וד כלה עלי צורה' אלחק, פאעלם אן ד'לך אלתדביר מן קבלה תעלי, ואן תלך אלשריעה אלאהיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אמת מידה שנייה להבחנה: תכונות הנביא}}<br /> {{קו}}נותר לך לדעת אם המתיימר אליה הוא השלם שקיבל התגלות בעניינה, או שהוא התיימר שהוא בעל האמירות האלה וייחס אותן לעצמו. ואופן בחינת הדבר הוא בחינת שלמות האדם הזה וחקירת מעשיו והתבוננות בהליכותיו. סימנך הגדול ביותר הוא זניחת התענוגות הגופניים והזלזול בהם, שזו תחילת דרגות אנשי המדע, וכל שכן הנביאים; ובמיוחד החוש שהוא חרפה לנו, כמו שציין אריסטו {{הפניה|(אתיקה ג,י)}}, ובפרט זוהמת יחסי המין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובקי אן תעלם הל מדעי ד'לך הו אלכאמל אלד'י אוחי אליה בהא, או הו שכ'ץ אדעי תלך אלאקאויל ואנתחלהא. ווג'ה אמתחאן ד'לך הו אעתבאר כמאל ד'לך אלשכ'ץ ותעקב אפעאלה ותאמל סירתה, ואכבר עלאמאתך אטראח אללד'את אלבדניה ואלתהאון בהא, פאן הד'א אול דרג'את אהל אלעלם פנאהיך אלאנביא, ובכ'אצה אלחאסה אלתי הי עאר עלינא כמא ד'כר ארסטו, ולא סימא קד'ארה' אלנכאח מנהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לכן חשף ה' בחוש זה את חרפתו של כל מתיימר, כדי שהאמת תתברר למחפשי האמת ולא יתעו ולא יטעו. ראה נא איך {{עברית|צדקיה בן מעשיה ואחאב בן קוליה}} התיימרו לנבואה ונמשכו אחריהם האנשים, ואמרו דברים שהתגלו לזולתם. הם התמכרו לתענוגות המין הבזויות, עד שזנו עם נשי חבריהם וחסידיהם, עד שפרסמם ה' כמו שחשף חרפת אחרים, ושרף אותם {{עברית|מלך בבל}} כמו שביאר {{עברית|ירמיה}} ואמר: &quot;[כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם.] {{עברית|וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ. יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם ה'}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו כט,כא-כג).}} הבן את המטרה הזאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולד'לך פצ'ח אללה בהא כל מדעי ליתביין אלחק ללמחקקין ולא יצ'לוא ולא יגלטוא, אלא תרי {{עברית|צדקיה בן מעשיה ואחאב בן קוליה}} כיף אדעוא אלנבוה ותבעוהמא אלנאס ואתיא באקאויל וחי ג'את לגירהמא, ואנהמכא פי כ'סאסה' לד'ה' אלג'מאע חתי זניא בנסא אצחאבהמא ותבאעהמא, חתי אשהרהמא אללה כמא פצ'ח גירהמא, פאחרקהמא {{עברית|מלך בבל}} כמא בין {{עברית|ירמיה}} וקאל {{עברית|ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך י&quot;י כצדקיהו וכאחב אשר קלם מלך בבל באש יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי היודע ועד נאם י&quot;י}}. פאפהם הד'א אלמקצד:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%98&diff=373 חלק ב, פרק לט 2022-03-10T10:07:31Z <p>Dorony: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק לט}}<br /> {{כותרת|תורת משה בלעדית ומאוזנת}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מאפייני תורת משה רבנו}}<br /> {{קו}}כיוון שדיברנו על מהות הנבואה והודענו את אמיתתה {{הפניה|(לו-לח)}}, וביארנו {{אינדקס|ייחודית)}} שנבואת {{עברית|משה רבינו}} נבדלת מנבואת זולתו {{הפניה|(לג-לה)}}, נאמר שמהשגה זו לבדה התחייבה הקריאה אל התורה. {{אינדקס|תקדימית)}} כי קריאתו של {{עברית|משה רבינו}} אלינו – לא היתה לפניה כמותה מאף אחד ממי שאנו יודעים מ{{עברית|אדם}} עד אליו, {{אינדקס|יחידה)}} ולא באה אחריה קריאה כמותה מאף אחד מנביאינו. {{אינדקס|לנצח)}} וכן יסוד תורתנו שלא תהיה זולתה לעולם. {{אינדקס|סיכום: יחידה במינה)}} לכן לשיטתנו לא היתה תורה ולא תהיה תורה אלא אחת, והיא תורת {{עברית|משה רבינו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואד' ותכלמנא פי מאהיה' אלנבוה וערפנא חקיקתהא, וביינא אן נבוה' {{עברית|משה רבינו}} מבאינה לנבוה' מן סואה, פלנקל אן ען ד'לך אלאדראך וחדה לזמת אלדעוה אלי אלשריעה, וד'לך אן הד'ה דעוה' {{עברית|משה רבינו}} לנא לם תתקדם מת'להא לאחד ממן עלמנאה מן {{עברית|אדם}} אליה, ולא תאכ'רת בעדה דעוה מת'להא לאחד מן אנביאנא, וכד'לך קאעדה' שריעתנא אנה לא יכון גירהא אבדא. פלד'לך בחסב ראינא לם תכן ת'ם שריעה ולא תכון גיר שריעה ואחדה והי שריעה' {{עברית|משה רבינו}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תורת משה – קריאה ציבורית תקדימית ומחייבת}}<br /> {{קו}}ביאור הדבר, לפי מה שנאמר בספרי הנבואה ובא במסורת, כך הוא: כל הנביאים שקדמו ל{{עברית|משה רבינו}}, כגון ה{{עברית|אבות}} ו{{עברית|שם ועבר}} ו{{עברית|נח}} ו{{עברית|מתושלח}} ו{{עברית|חנוך}} – מעולם לא אמר אחד מהם לקבוצה מבני האדם: 'האל שלחני אליכם וציווני לומר לכם כך וכך, והזהיר אתכם מלעשות כך וציווה אתכם לעשות כך'. זה דבר שלא העידו עליו פסוקי ה{{עברית|תורה}} ולא הודיעה עליו מסורת אמיתית. אלא רק שרתה עליהם התגלות מן האל כמו שביארנו {{הפניה|(א,סג2; לנבואה עצמית ומנהיגותית - ב,לז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וביאן ד'לך בחסב מא נצת עליה אלכתב אלנבויה וג'א פי אלאת'אר, הו, אן כל מן תקדם {{עברית|משה רבינו}} מן אלאנביא מת'ל אל{{עברית|אבות}} ו{{עברית|שם ועבר ונח ומתושלח וחנוך}} לם יקל אחד מנהם קט לצנף מן אלנאס אן אללה ארסלני לכם ואמרני אן אקול לכם כד'א וכד'א, וקד נהאכם ען פעל כד'א ואמרכם בפעל כד'א, הד'א שי לא נץ אל{{עברית|תורה}} שהד בה ולא כ'בר צחיח אתי בה, בל אנמא כאנוא האולא יאתיהם וחי מן אללה עלי מא בינא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|לפני משה)}} מי שגבר עליו השפע הזה, כמו {{עברית|אברהם}}, קיבץ את בני האדם וקרא להם על דרך הלימוד וההנחיה אל אמת שהשיג, כמו שהיה {{עברית|אברהם}} מלמד את בני האדם ומבאר להם בראיות עיוניות שיש לעולם אלוה אחד, ושהוא ברא את כל מה שזולתו, ושאין ראוי שתיעבדנה הצורות האלה ולא דבר מן הנבראים. הוא היה כורת עם בני האדם ברית על כך ומושך אותם במליצות נאות ובהטבות; לא שהוא אמר אי פעם: 'האל שלחני אליכם, ומסר לי מצוות ואזהרות'. כך שכאשר נצטווה על המילה, הוא ובניו ובני ביתו – מל אותם, ולא קרא את בני האדם לכך באופן של קריאה נבואית. ראה נא את לשון ה{{עברית|תורה}} עליו: &quot;{{עברית|כִּי יְדַעְתִּיו}} {{עברית|[}}לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]&quot; {{הפניה|(בראשית יח,יט)}}. הרי שהבהיר שהוא פעל על דרך הצוואה בלבד. וכן {{עברית|יצחק}} ו{{עברית|יעקב}} ו{{עברית|לוי}} ו{{עברית|קהת}} ו{{עברית|עמרם}} היו קוראים לבני האדם באופן הזה. וכך אתה מוצא שה{{עברית|חכמים}} אומרים על הנביאים שבאו לפני כן: &quot;{{עברית|בית דינו שלעבר}}&quot;, &quot;{{עברית|בית דינו שלמתושלח}}&quot;, &quot;{{עברית|מדרשו שלמתושלח}}&quot; – כולם עליהם השלום היו רק נביאים שלימדו את בני האדם בתור מורים ומלמדים ומנחים, לא שהם אמרו '{{עברית|ויאמר ה' אלי: דבר אל בני פלוני}}'. כך היה הדבר לפני {{עברית|משה רבינו}}.{{קו}}{{אינדקס|משה)}} ואילו {{עברית|משה}} – ידוע לך מה נאמר לו ומה אמר, ומה שאמרו לו כל העם: &quot;{{עברית|הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים}} {{עברית|[}}אֶת הָאָדָם וָחָי]&quot; {{הפניה|(דברים ה,כ)}}.{{קו}}{{אינדקס|אחר משה)}} ואילו כל נביא מבינינו אחרי {{עברית|משה רבינו}} – ידוע לך נוסח סיפוריהם כולם, ושהם היו בדרגת מטיפים לציבור, הקוראים לתורת {{עברית|משה}}, מנבאים רעות לנוטש אותה וטובות להולך ישר בדרכיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פמן עט'ם עליה ד'לך אלפיץ' מת'ל {{עברית|אברהם}} ג'מע אלנאס ודעאהם עלי ג'הה' אלתעלים ואלארשאד אלי חק קד אדרכה, כמא כאן {{עברית|אברהם}} יעלם אלנאס ויבין להם באדלה נט'ריה אן ללעאלם אלאהא ואחדא, ואנה כ'לק כל מא סואה, ואנה לא ינבגי אן תעבד הד'ה אלצור ולא שי מן אלמכ'לוקאת, ויעהד אלנאס עלי ד'לך ויג'ד'בהם בכ'טב חסנה ואחסאן להם, לא אנה קאל יום קט אן אללה בעת'ני לכם ואמרני ונהאני. חתי אנה למא אמר באלכ'תאן הו ובניוה וד'ויה כ'תנהם ולם ידעוא אלנאס לד'לך בצורה' דעוה' אלנבוה, אלא תרי נץ אל{{עברית|תורה}} פיה {{עברית|כי ידעתיו וכגו'}}, פקד בין אנה עלי ג'הה' אלוציה פקט כאן יפעל. וכד'לך {{עברית|יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם}} עלי הד'ה אלצורה כאנוא ידעון אלנאס. וכד'לך תג'ד אל{{עברית|חכמים}} יקולון פי מן תקדמה מן אלנביין {{עברית|בית דינו שלעבר, בית דינו שלמתושלח, מדרשו שלמתושלח}}, כלהם עליהם אלסלאם אנמא כאנוא אנביא יעלמון אלנאס בצורה' אנהם מדרסון ומעלמון ומרשדון, לא אן יקולוא {{עברית|ויאמר י&quot;י אלי דבר אל בני פלוני}}, הכד'א כאן אלאמר קבל {{עברית|משה רבינו}}. ואמא {{עברית|משה}} פקד עלמת מא קיל לה ומא קאל, וקול אלכאפה לה {{עברית|היום ראינו כי ידבר אלהים וכו'}}. אמא כל נבי מנא תאכ'ר בעד {{עברית|משה רבינו}} פקד עלמת נץ קצצהם כלהא, וכונהם במנזלה' אלועאט' ללנאס דאעיין לשריעה' {{עברית|משה}} יתואעדון אלראגב ענהא ויועדון מן אסתקאם פי תבעהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תורת משה נצחית ובלעדית מהיותה מאוזנת ומדויקת}}<br /> {{קו}}וכן אנו מאמינים שהדבר יהיה כך תמיד, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא}} {{עברית|[}}לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה]&quot; {{הפניה|(שם ל,יב)}}, &quot;[הַנִּסְתָּרֹת לה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת] {{עברית|לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם}} [לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת]&quot; {{הפניה|(שם כט,כח)}}. וכך חייב להיות, כי הדבר השלם בשיא השלמות האפשרית במינו – לא ייתכן שיימצא זולתו במינו אלא כשהשלמות הזאת פגומה אצלו, בהפרזה או בהזנחה; כמו המזג המאוזן שהוא בשיא האיזון במין מסוים, שכל מזג היוצא מן האיזון הזה תהיה בו הזנחה או הפרזה. כך הדבר בתורה הזאת, כמו שביאר שהיא מאוזנת ואמר: &quot;[וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ] {{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}} [כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם]&quot; {{הפניה|(שם ד,ח)}}, וידוע לך כבר שמשמעות &quot;{{עברית|צדיקים}}&quot; – מאוזנים. כי הן עבודות שאין בהן טורח ולא הפרזה כמו הנזירות ונדודי הסגפנות וכיוצא בהם; ואין בהן הזנחה המביאה להשחתה ולהתמכרות עד ששלמות האדם במידותיו ובעיונו תיפגם, כמו כל חוקות האומות הקדומות. כאשר נדון בחיבור הזה בטעמי המצוות {{הפניה|(ג,כו-מט)}} יתבאר לך מאיזונן ומחכמתן מה שראוי שיתבאר. לכן נאמר עליה: &quot;{{עברית|תּוֹרַת ה' תְּמִימָה}}&quot; {{הפניה|(תהילים יט,ח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך נעתקד אן הכד'א אלאמר דאימא, כמא קאל {{עברית|לא בשמים היא וכו', לנו ולבנינו עד עולם}}. והכד'א ילזם אן יכון, לאן אלשי אלכאמל עלי גאיה' מא ימכן פי נועה לא ימכן אן יוג'ד גירה פי נועה אלא נאקץ ען ד'לך אלכמאל אמא באפראט או בתפריט, כאלמזאג' אלמעתדל אלד'י הו גאיה' אעתדאל ד'לך אלנוע פאן כל מזאג' כ'ארג' ען ד'לך אלאעתדאל יכון פיה תפריט או אפראט, כד'לך אלאמר פי הד'ה אלשריעה כמא בין מן אעתדאלהא וקאל {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}}, וקד עלמת אן מעני {{עברית|צדיקים}} מעתדלה, וד'לך אנהא עבאדאת לא כלפה פיהא ולא אפראט כאלרהבאניה ואלסיאחה ונחוהמא, ולא תפריט יוג'ב אלשרה ואלאנהמאך חתי ינקץ כמאל אלאנסאן פי אכ'לקה ונט'רה כמת'ל סאיר נואמיס אלמלל אלסאלפה. ואד'א תכלמנא פי הד'ה אלמקאלה פי תעליל אלשראיע תבין לך מן אעתדאלהא וחכמתהא מא ינבגי אן יתבין, ולד'לך קיל פיהא {{עברית|תורת י&quot;י תמימה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|התורה קלה למי שמבקש את השלמות}}<br /> {{קו}}אך מי שחושב שהטורח שלה הוא רב וכבד ושיש בה סבל – כל זה טעות בהתבוננות, ועוד אבאר {{הפניה|(ג,מז2; ג,מט, פסקת החתימה)}} כמה קלה היא באמת עבור השלמים. לכן נאמר: &quot;{{עברית|מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ}} {{עברית|[}}כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]&quot; {{הפניה|(דברים י,יב)}}, ונאמר: &quot;[הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'] {{עברית|הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל,}} {{עברית|[}}אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי: רַדְנוּ, לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?]&quot; {{הפניה|(ירמיהו ב,לא)}}. אכן כל זה הוא ביחס לאנשי המעלה. אבל אנשי העושק והכעס וההשתלטות – הדבר המזיק והקשה ביותר לדעתם הוא שיהיה שופט המונע את ההשתלטות. וכן התאוותנים השפלים – הדבר הקשה ביותר לדעתם הוא איסור ההפקרות בזנות והטלת עונש על העושה זאת. וכך כל פגום סבור שמניעת הרעה שהוא בוחר בה לפי מידותיו המושחתות היא טורח עצום. אך אין ללמוד על הקלוּת או הקושי של התורה לפי תאוות כל רע ונקלה בעל מידות מושחתות, אלא יש לבחון זאת לפי השלם בבני האדם. כי מטרת התורה הזאת היא שכל בני האדם יהיו כאדם הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא מן יזעם אן כלפהא שדידה וצעבה ואן פיהא משקה פכל ד'לך גלט פי אלתאמל, וסאבין סהולתהא באלחקיקה ענד אלכאמלין, ולד'לך קאל {{עברית|מה י&quot;י אלהיך שואל מעמך וכו'}}, וקאל {{עברית|המדבר הייתי לישראל וכו'}}. לכן הד'א כלה באלאצ'אפה ללפצ'לא, אמא אהל אלט'לם ואלגצ'ב ואלתסלט פאצ'ר שי ענדהם ואצעבה אן יכון ת'ם קאץ' ימנע אלתסלט, וכד'לך אלשרהין אלאכ'סא אצעב שי ענדהם מנע אלתסיב פי אלזנא ואיקאע אלקצאץ בפאעלה. והכד'א כל נאקץ ירי אן מנע אלשר אלד'י יות'רה בחסב רד'ילתה אלכ'לקיה כלפה עט'ימה, וליס תקאיס סהולה' אלשריעה וצעובתהא בחסב הוי כל שריר כ'סיס ד'י רד'איל כ'לקיה, ואנמא תעתבר בחסב אלכאמל מן אלנאס, אלד'י מקצוד הד'ה אלשריעה אן יכון אלנאס כלהם ד'לך אלאנסאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;רק לתורה הזאת אנו קוראים תורה אלוהית. ואילו ההנהגות המדיניות האחרות, כחוקות היוונים והזיות הצאבים וזולתם – כל אלו מעשיהם של בני אדם מנהיגים, לא נביאים, כמו שביארנו כמה פעמים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'ה אלשריעה פקט הי אלתי נסמיהא שריעה אלאהיה, אמא מא סואהא מן אלתדביראת אלמדניה כנואמיס אליונאן והד'יאנאת אלצאבה וגירהם פכל ד'לך מן פעל אקואם מדברין לא אנביא כמא ביינא מראת:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div> Dorony