http://hamore.openapp.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=Hamore 2026-05-06T14:14:53Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.43.6 http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%93&diff=490 2025-12-25T13:27:27Z

<p>Hamore: מן מין זה &gt; מן המין הזה</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק נד}}<br /> {{כותרת|תכלית האדם: לחבר השגה לעשייה בארץ}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ארבע משמעויות שהן אחת להסבר המונח חכמה}}<br /> {{קו}}המונח &quot;{{עברית|חכמה}}&quot; מציין בעברית ארבע משמעויות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא מציין השגת האמיתות, שתכליתן השגתו יתעלה. נאמר: &quot;{{עברית|וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא [}}וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה, לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים] {{הפניה|(איוב כח,יב-יג)}}, ונאמר: &quot;[לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ...] {{עברית|אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף}} {{עברית|[}}וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה. אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא. כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה...]&quot; {{הפניה|(משלי ב,ב-ו)}}, וזה נפוץ.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} הוא מציין קניית מומחיות מקצועית במקצוע כלשהו: &quot;{{עברית|וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם}} [יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ...] {{הפניה|(שמות לה,י-יא)}}, &quot;{{עברית|וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב}} [בְּיָדֶיהָ טָווּ]&quot; {{הפניה|(שם,כה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} הוא מציין קניית מעלות המידות: &quot;{{עברית|וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם}}&quot; {{הפניה|(תהילים קה,כב)}}, &quot;{{עברית|בִּישִׁישִׁים חָכְמָה}}&quot; {{הפניה|(איוב יב,יב)}}. משום שמה שנקנה בזקנה כשלעצמה הוא ההכנה לקבלת מעלות המידות.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} והוא מציין תחכום וערמה: &quot;{{עברית|הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ}}&quot; {{הפניה|(שמות א,י)}}. לפי משמעות זו נאמר: &quot;{{עברית|וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה}}&quot; {{הפניה|(שמואל־ב יד,ב)}}, כלומר בעלת תחכום וערמה. ובמשמעות זו גם: &quot;{{עברית|חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו ד,כב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אסם {{עברית|חכמה}} יקע פי אלעבראני עלי ארבעה מעאני, וד'לך אנה יקע עלי אדראך אלחקאיק אלתי גאיתהא אדראכה תע(א)לי, קאל {{עברית|והחכמה מאין תמצא ו[כ](ג)ו'}}, וקאל {{עברית|אם תבקשנה ככסף וגו'}}, והד'א כת'יר. ויקע עלי אקתנ[י](א) אלצנאיע אי צנאעה כאנת, {{עברית|וכל חכם לב בכם, וכל אשה חכמת לב}}. ויקע עלי אקתנא אלפצ'איל אלכ'לקיה, {{עברית|וזקניו יחכם, בישישים חכמה}}, לאן אלשי אלד'י יכתסב במג'רד אלשיך' הו אלתהיו לקבול אלפצ'איל אלכ'לקיה. ויקע עלי אלתלטף ואלאחתיאל, {{עברית|הבה נתחכמה לו}}, ובחסב הד'א אלמעני ק[י](א)ל {{עברית|ויקח משם אשה חכמה}} יעני ד'את תלטף ואחתיאל, ומן הד'א אלמעני {{עברית|חכמים המה להרע}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|איחוד המשמעויות)}} ייתכן שמשמעות &quot;{{עברית|חכמה}}&quot; בעברית מורה על תחכום והפעלת המחשבה, ואז יש שאותו תחכום והערמה הוא{{קו}}{{אינדקס|א)}} בקניית מעלות שכליות,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או בקניית מעלות מידותיות,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} או בקניית מומחיות מעשית,{{קו}}{{אינדקס|ד)}} או במעשי רוע ורשע.{{קו}}התברר אם כן ש&quot;{{עברית|חכם}}&quot; נאמר{{קו}}{{אינדקס|א)}} על בעל מעלות שכליות,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל בעל מעלות מידותיות,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל כל בעל מומחיות מעשית,{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועל בעל ערמה במעשי רשע ורוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וימכן אן יכון מעני {{עברית|חכמה}} פי אלעבראני ידל עלי אלתלטף ואעמאל אלפכרה, פקד יכון ד'לך אלתלטף ואלאחתיאל פי תחציל פצ'איל נטקיה, או פי תחציל פצ'איל כ'לקיה, או פי תחציל צנאעה עמליה, או פי שרור ורד'איל. פקד באן אן {{עברית|חכם}} יקאל לד'י אלפצ'איל אלנטקיה, ולד'י אלפצ'איל אלכ'לקיה, ולכל ד'י צנעאה עמליה, ולד'י אלאחתיאל פי אלרד'איל ואלשרור.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חכמת התורה וסדר לימודה}}<br /> {{קו}}לפי ביאור זה נקרא היודע את כל התורה לאמיתה &quot;{{עברית|חכם}}&quot; משני היבטים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} מצד המעלות השכליות הכלולות בתורה,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומצד מעלות המידות הכלולות בה.{{קו}}אך מכיוון שהדברים השכליים שבתורה נמסרים בקבלה (=כקביעה) ואינם מוכחים בדרכי העיון, החלו להתייחס בספרי הנביאים ובדברי ה{{עברית|חכמים}} לידיעת התורה כמין בפני עצמו ול{{עברית|חכמה}} סתם כמין אחר, כשאותה {{עברית|חכמה}} סתם היא זו שהוכחו באמצעותה אותם דברים שכליים שלמדנו מן התורה כקבלה. וכל מה שתמצא בכתובים על שבח ה{{עברית|חכמה}} ומופלאותה ומיעוט קוניה, כגון &quot;{{עברית|לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ}}&quot; {{הפניה|(איוב לב,ט)}}, &quot;{{עברית|וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא}} [וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה]&quot; {{הפניה|(שם כח,יב)}} ופסוקים רבים כיוצא בהם – כולם מתייחסים לאותה {{עברית|חכמה}} המלמדת אותנו את ההוכחה לדעות ה{{עברית|תורה}}. דבר זה נפוץ גם בדברי ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}}, כלומר שגם הם מתייחסים לידיעת ה{{עברית|תורה}} כמין אחד ואל ה{{עברית|חכמה}} כמין אחר.{{קו}}{{אינדקס|א)}} אמרו {{עברית|ז&quot;ל}} על {{עברית|משה רבינו}}: &quot;{{עברית|אב בחכמה, אב בתורה, אב בנביאים}}&quot; {{הפניה|(בבלי מגילה יג,א)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל {{עברית|שלמה}} נאמר: &quot;{{עברית|וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם}}&quot; {{הפניה|(מלכים־א ה,יא)}}, ואמרו: &quot;{{עברית|ולא ממשה}}&quot; {{הפניה|(ראו בבלי ראש השנה כא,ב)}}, כלומר שהכוונה ב&quot;{{עברית|מִכָּל הָאָדָם}}&quot; היא &quot;מאנשי דורו&quot;, ומשום כך מזכיר הפסוק את &quot;{{עברית|הֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל}}&quot;, החכמים המפורסמים אז.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובחסב הד'א אלביאן פאן אלעאלם בג'מלה' אלשריעה עלי חקיקתהא יתסמי {{עברית|חכם}} מן ג'התין, מן ג'הה' מא אשתמלת עליה אלשריעה מן אלפצ'איל אלנטקיה ומן ג'הה' מא אשתמלת עליה מן אלפצ'איל אלכ'לקיה, לכן לכון נטקיאת אלשריעה מקבולה גיר מברהנה בטרק אלנט'ר צאר פי כתב אלאנביא וכלאם אל{{עברית|חכמים}} יג'עלון עלם אלשריעה נועא ואל{{עברית|חכמה}} באטלאק נועא אכ'ר, תלך אל{{עברית|חכמה}} באטלאק הי אלתי יתברהן בהא מא תלקינאה מן אלשריעה מן תלך אלנטקיאת מקבולא, וכל מא תג'ד פי אלכתב מן תעט'ים אל{{עברית|חכמה}} וגראבתהא וקלה' מכתסביהא, {{עברית|לא רבים יחכמו, והחכמה מאין תמצא (וגו')}}, ומת'ל הד'ה אלנצוץ כת'יר(א), כל ד'לך ען תלך אל{{עברית|חכמה}} אלתי תפידנא אלברהאן עלי ארא אל{{עברית|תורה}}. אמא פי כלאם אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} פד'לך איצ'א כת'יר, אעני כונהם יג'עלון עלם אל{{עברית|תורה}} נועא ויג'עלון אל{{עברית|חכמה}} נועא אכ'ר, קאלוא {{עברית|ז&quot;ל}} ען {{עברית|משה רב[י]נו}} {{עברית|אב בחכמה אב בתורה אב בנביאים}}, וג'א פי {{עברית|שלמה}} {{עברית|ויחכם מכל האדם}} קאלוא {{עברית|ולא ממשה}}, לאנה יריד בקולה {{עברית|מכל האדם}} מן מעאצריה, ולד'לך תג'דה יד'כר {{עברית|הימן וכלכל ודרדע בני מחול}} אלחכמא אלמשאה(י)ר חיניד'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} אמרו גם שהאדם נתבע תחילה לדעת את ה{{עברית|תורה}}, ואחר כך הוא נתבע על ה{{עברית|חכמה}}, ואחר כך הוא נתבע על התלמוד המוטל עליו, כלומר להסיק מה עליו לעשות. וכך ראוי שיהיה הסדר:{{קו}}{{אינדקס|א)}} שהדעות הללו ייוודעו בתחילה כקבלה,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואחר כך יוכחו,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואחר כך יש לדקדק את המעשים שעל ידם יוטבו דרכי האדם.{{קו}}זה לשונם {{עברית|ז&quot;ל}} על כך שהאדם נתבע על שלושת העניינים הללו בסדר זה: &quot;{{עברית|כשאדם נכנס לדין תחלה אומרים לו: קבעת עתים לתורה? פלפלת בחכמה? הבינות דבר מתוך דבר?}}&quot; {{הפניה|(בבלי שבת לא,א)}}. הרי התברר לך שידיעת ה{{עברית|תורה}} היא לשיטתם מין אחד, וה{{עברית|חכמה}} מין אחר, והיא אימות דעות ה{{עברית|תורה}} בעיון נכון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וד'כרוא אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} איצ'א אן אלאנסאן מטלוב בעלם אל{{עברית|תורה}} אולא, ובעד ד'לך מטלוב ב{{עברית|חכמה}}, ובעד ד'לך מטלוב במא יתעין עליה מן פקה אלשריעה אעני אסתכ'ראג' מא ינבגי אן יפעל. והכד'א ינבגי אן יכון אלתרתיב, תערף תלך אלארא אולא מקבולה, ובעד ד'לך תברהן, ובעד ד'לך תחרר אלאעמאל אלתי תחסן בהא אלסירה, והד'א נצהם {{עברית|ז&quot;ל}} פי כון אלאנסאן מטאלב(א) ען הד'א אלת'ל[א]ת'(ה) מעאני עלי הד'א אלתרתיב, קאלוא {{עברית|כשאדם נכנס לדין תחלה אומרים לו קבעת עתים לתורה פלפלת}} {{עברית|בחכמה הבינות דבר מתוך דבר}}. פקד באן לך אן עלם אל{{עברית|תורה}} ענדהם נוע ואל{{עברית|חכמה}} נוע אכ'ר והי תצחיח ארא אל{{עברית|תורה}} באלנט'ר אלצחיח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ארבע השלמויות האנושיות}}<br /> {{קו}}לאחר כל מה שהקדמנו, שמע מה שנֹאמר: הפילוסופים, הקדומים והמאוחרים, הבהירו שהשלמויות המצויות לאדם – ארבעה מינים הם:{{קו}}{{אינדקס|א: שלמות קניינית)}} הראשון – והוא הנחות שבהם, והוא אשר בו מכלים אנשי העולם את ימיהם – הוא שלמות הקניין, כלומר הממון והבגדים והכלים והעבדים והקרקעות וכיוצא בהם שיש לאדם. והיותו של האדם מלך גדול הוא גם כן ממין זה. בשלמות זו אין שום חיבור בינה ובין אותו אדם, אלא היא יחס כלשהו, שרוב ההנאה ממנו היא דמיון גרידא, כלומר: &quot;זה ביתי&quot; ו&quot;זה עבדי&quot; ו&quot;הכסף הזה שלי&quot; ו&quot;אלה הם אנשי צבאי&quot;. ואם יתבונן בעצמו ימצא שהכול חיצוני לעצמותו, ושכל דבר מקניינים אלה קיים כפי שהוא בפני עצמו. ולכן אם יֵעדר אותו היחס, לא יהיה הבדל בין אותו אדם שהיה מלך גדול לבין הנקלה שבאנשים, מבלי שישתנה דבר מאותם הדברים שהיו מיוחסים לו. הפילוסופים הבהירו שמי שישים את השתדלותו ומטרתו לאופן זה של שלמות – לא תהיה השתדלותו אלא לדמיון גרידא, והוא דבר שאינו בר קיימא, ואף אם יתקיים בידו הקניין ההוא כל ימי חייו, לא תושג לו בעצמותו כל שלמות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד כל מא וטינאה תסמע מא נקולה. קד בין אלפלאספה אלמתקדמון ואלמתאכ'רון אן אלכמאלאת אלמוג'ודה ללאנסאן ארבעה אנואע. אולהא והו אנקצהא והו אלד'י עליה יתפאנ[א](י) אהל אלארץ' הו כמאל אלקניה, והו מא יוג'ד ללשכ'ץ מן אלאמואל ואלת'יאב ואלאלאת ואלעביד ואלאראצ'י ונחוהא, ואן יכון אלאנסאן מלכא עט'ימא הו מן הד'א אלנוע, והד'א כמאל לא אתצאל בינה ובין ד'לך אלשכ'ץ בוג'ה, ואנמא הי נסבה' מא מעט'ם אללד'ה בהא כ'יאל מחץ', אעני אן הד'ה דארי והד'א עבדי והד'א אלמאל (מא)לי והאולא ג'נדי, ואד'א אעתבר שכ'צה יג'ד אלכל כ'ארג'(א) ען ד'אתה, וכל שי מן הד'ה אלקניאת בחית' הו פי וג'ודה, ולהד'א אד'א עדמת תלך אלנסבה אצבח ד'לך אלשכ'ץ אלד'י כאן מלכא עט'ימא לא פרק בינה ובין אחקר מן יכון פי אלנאס מן גיר אן יתגיר שי מן תלך אלאשיא אלתי כאנת מנסובה לה. ובינוא אלפלאספה אן אלד'י יג'על וכדה וסעיה להד'א אלנחו מן אלכמאל אנמא סעי לכ'יאל מחץ', והו שי לא ית'בת, ולו ת'בתת לה תלך אלקניה טול חיאתה פאנה לם יחצל לה פי ד'אתה כמאל אצלא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ב: שלמות גופנית)}} המין השני קשור לעצמותו של האדם יותר מן הראשון, והוא שלמות מבנה הגוף ותכונתו, כלומר שמזגו של אותו אדם יהיה בתכלית האיזון ואבריו בפרופורציות מתאימות וחזקים כראוי. גם את מין זה של שלמות אין לעשות תכלית, כי הוא שלמות גופנית, ואינו של האדם באשר הוא אדם אלא באשר הוא בעל חיים, והוא שותף בזה לחיות הפחותות ביותר. ועוד, אפילו יגיע כוח האדם לשיאו המרבי, לא יגיע לכוחו של פרד חזק, לא כל שכן שיגיע לכוח אריה או כוח פיל. שיא השלמות הזאת, כמו שציינו, היא שיישא משא כבד או ישבור עצם עבה וכיוצא בזה מן הדברים שאין בהם תועלת גופנית גדולה. תועלת נפשית, מכל מקום, נעדרת מן המין הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואלנוע אלת'אני לה בד'את אלשכ'ץ תעלק אכת'ר מן אלאול, והו כמאל אלבניה ואלהיאה, אעני אן יכון מזאג' ד'לך אלשכ'ץ פי גאיה' אלאעתדאל ואעצ'אוה מתנאסבה קויה כמא ינבגי. והד'א אלנוע איצ'א מן אלכמאל לא יתכ'ד' גאיה לאנה כמאל ג'סמאני, ומא הו ללאנסאן מן חית' הו אנסאן בל מן חית' הו חיואן, וישארך פי הד'א אכ'ס אלחיואן (ו)איצ'א לו וצל מן קוה' שכ'ץ אלאנסאן גאיה ונהאיה מא ילחק בקוה' בגל קוי, פנאהיך אן ילחק בקוה' אסד או קוה' פיל, וגאיה' הד'א אלכמאל כמא ד'כר[ו](נ)א אן ינקל חמלא ת'קילא או יכסר עט'מא גליט'א ונחו הד'א ממא לא כביר פאידה ג'סמאניה פיה, אמא פאידה נפסאניה פמעדומה מן הד'א אלנוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ג: שלמות אופי וחברה)}} המין השלישי הוא שלמות בעצם האדם יותר מן השני, והוא שלמות מעלות המידות, כלומר שמידותיו של אותו אדם תהיינה בתכלית המעלה. ומטרת רוב ה{{עברית|מצוות}} אינה אלא להשגת מין זה של שלמות. גם מין שלמות זה אינו אלא הכנה לזולתו ואינו תכלית לעצמו. זאת משום שכל המידות אינן אלא בדברים שבין אדם לחברו, וכאילו באותה שלמות במידותיו הוא רק הכשיר עצמו לתועלת בני האדם, ואם כן נעשתה כלי עבור אחרים. שהרי אם תניח אדם לבדו, שאין לו עסק עם אף אחד, תמצא שכל מידותיו הטובות יהיו אז נטולות ערך ובטלות ואין בהן צורך, ואינן תורמות לשלמותו האישית כלל. כי אין הוא צריך אותן ואין הן מועילות לו אלא מבחינת זולתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואלנוע אלת'אלת' הו כמאל פי ד'את אלשכ'ץ אכת'ר מן אלת'אני, והו כמאל אלפצ'איל אלכ'לקיה, וד'לך באן תכון אכ'לאק ד'לך אלשכ'ץ עלי גאיה' פצ'ילתהא, ואכת'ר אל{{עברית|מצות}} אנמא הי לחצול הד'א אלנוע מן אלכמאל. והד'א אלנוע מן אלכמאל איצ'א אנמא הו תוטיה לגירה וליס הו גאיה לד'אתה, וד'לך אן אלכ'לקיאת כלהא אנמא הי פי מא בין אלשכ'ץ מן אלנאס ובין גירה, פכאן הד'א אלכמאל פי כ'לקיאתה אנמא תהיא בה למנפעה' אלנאס, פצאר אלה לגירה, לאנך אד'א פרצ'ת שכ'ץ אנסאן וחדה לא יעאמל אחדא, וג'דת אלפצ'איל אלכ'לקיה מנה כלהא חיניד' בטאלה עטאלה לא חאג'ה להא, ולא תכמל שכ'צה פי שי, ואנמא יחתאג' אליהא ותעוד פאידתהא עליה באעתבאר אלגיר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ד: שלמות ההכרה)}} המין הרביעי הוא השלמות האנושית האמיתית, שהיא השגת המעלות השכליות, כלומר תפיסת {{מונח|תצור}} מושכלות המלמדות דעות נכונות במטפיזיקה. וזו היא התכלית האחרונה, והיא המביאה את האדם לשלמות אמיתית, והיא לו לבדו, והיא הנותנת לו קיום נצחי. ובה האדם אדם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואלנוע אלראבע הו אלכמאל אלאנסאני אלחקיקי, והו חצול אלפצ'איל אלנטקיה אעני תצור מעקולאת, תפיד ארא(א) צחיחה פי אלאלאהיאת, והד'ה הי אלגאיה אלאכ'ירה והי אלתי תכמל אלשכ'ץ כמאלא חקיקיא, והי לה וחדה, והי תפידה אלבקא אלדאים. ובהא אלאנסאן אנסאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלמות השיא, גם בתפיסת הנביאים והחכמים}}<br /> {{קו}}התבונן בכל אחת משלוש השלמויות הקודמות ותמצא שהיא לזולתך, לא לך; ואם אי אפשר בלעדיהן, כַּמפורסם, הרי הן לך ולזולתך. אך השלמות האחרונה הזאת היא לך לבדך, ואין בה לאחר שום שותפות עמך, &quot;{{עברית|יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ}} [וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ]&quot; {{הפניה|(משלי ה,יז)}}. לכן ראוי לך שתשקוד להשיג את מה שנשאר לך, ולא תטרח ותתייגע עבור אחרים, אתה המזניח את נפשך עד שלובנהּ השחיר בשלוט הכוחות הגופניים עליה, כמו שנאמר בתחילת אותם משלים שִירִיִּים שנאמרו על עניינים אלה: &quot;[אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ] {{עברית|בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי}}&quot; {{הפניה|(שיר השירים א,ו)}}. ועל אותו עניין עצמו נאמר: &quot;{{עברית|פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי}}&quot; {{הפניה|(משלי ה,ט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעתבר כל כמאל מן אלת'לת'ה כמאלאת אלמתקדמה תג'דה לגירך לא לך, ואן כאן ולא בד בחסב אלמשהור פהי לך ולגירך, אמא הד'א אלכמאל אלאכ'יר פהו לך וחדך ליס לאכ'ר מעך פיה משארכה בוג'ה, {{עברית|יהיו לך לבדך (וגו')}}. ולהד'א ינבגי לך אן תחרץ עלי חצול הד'א אלבאקי לך, ולא תתעב ותשק[א](י) לאכ'רין יא גאפלא ען נפסה חתי אסוד ביאצ'הא באסתילא אלקוי אלג'סמאניה עליהא, כמא קיל פי אבתדא תלך אלאמת'אל אלשעריה אלמצ'רובה להד'ה אלמעאני, קאל {{עברית|בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי}}, ופי הד'א אלמעני בעינה קאל {{עברית|פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;גם הנביאים ביארו לנו את העניינים האלה עצמם ופירשו אותם לנו כמו שפירשום הפילוסופים, ואמרו לנו בפירוש ששלמות הקניין, ושלמות בריאות הגוף, ושלמות המידות – כל אלה אינן שלמויות שיש להתפאר בהן ולחשוק בהן; ושהשלמות שיש להתפאר בה ולחשוק בה היא ידיעתו יתעלה, שהיא הידע האמיתי. {{עברית|ירמיה}} אמר על אותן ארבע שלמויות: &quot;{{עברית|כֹּה אָמַר ה': אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו ט,כב-כג)}}. התבונן כיצד נקט אותן כסדרן אצל ההמון, משום שמבחינתם השלמות הגדולה ביותר היא &quot;{{עברית|עשיר בעשרו}}&quot;, ולמטה ממנה &quot;{{עברית|גבור בגבורתו}}&quot; ולמטה ממנה &quot;{{עברית|חכם בחכמתו}}&quot;, כלומר בעל המידות הנעלות, משום שגם אותו אדם הוא נכבד אצל המון העם שאליהם הוא מדבר, ולכן סודרו (השלמויות) בסדר זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;קד בין לנא אלאנביא איצ'א הד'ה אלמעאני בעינהא, ושרחוהא לנא כמא שרחתהא אלפלאספה, וצרחוא לנא באן ליס כמאל אלקניה ולא כמאל אלצחה ולא כמאל אלאכ'לאק כמאלא יפתכ'ר בה ולא ירגב פיה, ואן אלכמאל אלד'י יפתכ'ר בה וירגב פיה הו מערפתה תע(א)לי אלד'י ד'לך הו אלעלם אלחקיקי, קאל {{עברית|ירמיה}} פי הד'ה אלכמאלאת אלארבעה {{עברית|כה אמר י&quot;י אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל}} {{עברית|יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי}}, ותאמל כיף אכ'ד'הא עלי תרתיבהא ענד אלג'מהור, פאן אעט'ם כמאל ענדהם {{עברית|עשיר בעשרו}}, ודונה {{עברית|גבור בגבורתו}}, ודונה {{עברית|חכם בחכמתו}} יעני ד'א אלאכ'לאק אלפאצ'לה, פאן ד'לך אלשכ'ץ איצ'א מעט'ם ענד אלג'מהור אלד'ין אליהם הו אלכ'טאב, פלד'לך רתבת הד'א אלתרתיב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ה{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}} כבר השיגו מאותו {{עברית|פסוק}} את העניינים האלה עצמם שצִיַּנּו, ואמרו במפורש את מה שביארתי לך בפרק זה: שה&quot;{{עברית|חכמה}}&quot; האמורה בסתם בכל מקום, והיא התכלית, היא השגתו יתעלה, ושאותם קניינים שאדם קונה מן האוצרות שמתחרים בהם ומחשיבים אותם לשלמות – אינם שלמות. וכן כל המעשים התורניים האלה, כלומר מיני העבודות, וכן המידות המועילות לכל האנשים בהתנהגותם זה עם זה – לכולם אין חיבור לתכלית אחרונה זו ואין להשוותם אליה, אלא הן הכנות עבור תכלית זו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד אדרכוא אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} מן הד'א אל{{עברית|פסוק}} הד'ה אלמעאני בעינהא אלתי ד'כרנא וצרחוא במא בינתה לך פי הד'א אלפצל, והו אן אל{{עברית|חכמה}} אלמקולה באטלאק פי כל מוצ'ע והי אלגאיה הי אדראכה תע(א)לי, ואן הד'ה אלקניה אלתי יקתניהא אלאנסאן מן אלד'כ'איר אלתי יתנאפס פיהא ותט'ן כמאל(א) ליסת בכמאל. וכד'לך הד'ה אעמאל אלשריעה כלהא אעני אנואע אלעבאדאת וכד'לך אלכ'לקיאת אלנאפעה ללנאס כלהם פי תצרפאתהם בעצ'הם מע בעץ' ג'מיע ד'לך לא יקתרן בהד'ה אלגאיה אלאכ'ירה ולא יסאויהא, בל הי תוטיאת מן אג'ל הד'ה אלגאיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;שמע דבריהם בכל אותם עניינים בלשונם, והוא לשון {{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(לה,ג)}}. נאמר שם: &quot;{{עברית|כתוב אחד אומר: 'וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ'}} {{הפניה|(משלי ח,יא)}} {{עברית|וכתוב אחר אומר: 'וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ'}} {{הפניה|(שם ג,טו)}}; {{עברית|'חֲפָצִים' – אלו מצות ומעשים טובים, 'חֲפָצֶיךָ' – אלו אבנים טובות ומרגליות; חֲפָצַי}} {{עברית|וחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, אלא: 'כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל [}}הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי]{{עברית|'}} {{הפניה|(ירמיהו ט,כג)}}&quot;. ראה כמה תמציתי מאמר זה וכמה שלם אומרו, ואיך לא החסיר דבר מכל מה שציינו והארכנו בביאורו ובהקדמותיו!&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואסמע נצהם פי ג'מיע הד'ה אלמעאני בלפט'הם והו נץ {{עברית|בראשית רבה}}, הנאך קיל {{עברית|כתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה וכתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה, חפצים אלו מצות}} {{עברית|ומעשים טובים, חפציך אלו אבנים טובות}} {{עברית|ומרגליות, חפצי(ם)}} {{עברית|וחפציך לא ישוו בה, אלא כי אם בזאת יתהלל המתהלל [וכו'](השכל וידע אותי)}}. פתאמל מא אוג'ז הד'א אלקול ומא אכמל קאילה, וכיף לם יגאדר שיא מן כל מא ד'כרנאה וטולנא פי ביאנה ופי תוטיאתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המנהיגות כהידמות}}<br /> {{קו}}כיוון שהזכרנו את ה{{עברית|פסוק}} הזה והדברים המופלאים הכלולים בו, והזכרנו את דברי ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} עליו, נשלים את מה שהוא כולל: ב{{עברית|פסוק}} הזה, בביאור המטרה הנכבדת ביותר, הוא לא הסתפק בהשגתו יתעלה בלבד, משום שאילו זו היתה כוונתו היה אומר: &quot;{{עברית|כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי}}&quot; ועוצר, או היה אומר &quot;{{עברית|השכל וידוע אותי כי אני אחד}}&quot; או היה אומר &quot;{{עברית|כי אין לי תמונה}}&quot; או &quot;{{עברית|כי אין כמוני}}&quot; וכיוצא בזה. אלא אמר: ההתפארות היא בהשגתי ובידיעת תאריי, כלומר פעולותיו, כדרך שביארנו {{הפניה|(א,נד)}} על מה שנאמר: &quot;{{עברית|הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ [}}וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ]&quot; {{הפניה|(שמות לג,יג)}}. וביאר לנו ב{{עברית|פסוק}} הזה {{הפניה|(ירמיהו ט,כג)}} שאותן פעולות שיש לדעת ולחקות הן {{עברית|חסד}}, {{עברית|משפט}} ו{{עברית|צדקה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואד' וד'כרנא הד'א אל{{עברית|פסוק}} ומא אשתמל עליה מן אלגראיב וד'כרנא כלאם אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} פיה פלנתמם מא תצ'מנה, וד'לך אנה לם יקתצר פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} פי תביין אשרף אלגאיאת עלי אדראכה תע(א)לי פקט, לאנה לו כאן הד'א קצדה לקאל {{עברית|כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל ויד[ו]ע אותי}} ויקטע אלקול, או כאן יקול {{עברית|השכל ויד[ו]ע אותי כי אני אחד}}, או כאן יקול {{עברית|כי אין לי תמונה}}, או {{עברית|כי אין כמוני}} ומא נחי הד'א אלנחו, בל קאל אן אלאפתכ'אר הו באדראכי ובמערפה' צפאתי יעני אפעאלה, נחו מא בינא פי קולה {{עברית|הודיעני נא את דרכיך ו[כ](ג)ו'}}, ובין לנא פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} אן תלך אלאפעאל אלתי יג'ב אן תערף ותתקיל הי {{עברית|חסד}} ו{{עברית|משפט}} ו{{עברית|צדקה}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הוא הוסיף עניין חשוב אחר, והם דבריו &quot;{{עברית|בָּאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שם)}}, שזה הוא ציר התורה. ולא כמחשבתם של המתפרצים, שחשבו שהשגחתו יתעלה מסתיימת אצל גלגל הירח ואילו הארץ ואשר בה עזובים, &quot;{{עברית|עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל ח,יב; ט,ט)}}, אלא כמו שהבהיר לנו על ידי אדון החכמים: &quot;{{עברית|כִּי לַה' הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שמות ט,כט)}}, כלומר שהשגחתו גם בארץ כמתאים לה כמו שהוא משגיח בשמים כמתאים להם, והוא אומרו: &quot;{{עברית|כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו ט,כג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וזאד מעני אכ'ר וכידא והו קולה {{עברית|בארץ}} אלד'י הד'א הו קטב אלשריעה. וליס כזעם אלמתהאפתין אלד'ין ט'נוא אן ענאיתה תע(א)לי אנתהת ענד פלך אלקמר ואן אלארץ' במא פיהא מהמלה {{עברית|עזב י&quot;י את הארץ}}, בל כמא בין לנא עלי ידי סיד אלעאלמין {{עברית|כי לי&quot;י הארץ}}, יקול אן ענאיתה איצ'א באלארץ' בחסבהא כמא אעתני באלסמא בחסבהא, והו קולה {{עברית|כי אני י&quot;י עשה חסד משפט וצדקה בארץ}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אחר כך השלים את העניין ואמר: &quot;{{עברית|כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם ה'}}&quot; {{הפניה|(שם)}}, כלומר כוונתי שיבוא מכם {{עברית|חסד, צדקה}} ו{{עברית|משפט בארץ}} באופן שביארנו {{הפניה|(א,נד)}} לגבי {{עברית|שלש עשרה מדות}}, שהמטרה היא להידמות להן ושיהיו אלה דרכינו. אם כן התכלית הנזכרת ב{{עברית|פסוק}} הזה היא שהוא הבהיר ששלמות האדם שיתפאר בה באמת היא{{קו}}{{אינדקס|א)}} מי שיזכה בהשגתו יתעלה כפי יכולתו,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ושידע כיצד היא השגחתו על ברואיו בהבאתם למציאות ובהנהגתם,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ושבדרכיו של אותו אדם לאחר אותה השגה יתכוון תמיד ל{{עברית|חסד צדקה ומשפט}}, כהידמות לפעולותיו יתעלה באופן שביארנו כמה פעמים בחיבור זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ת'ם כמל אלמעני וקאל {{עברית|כי באלה חפצתי נאם י&quot;י}}, יעני אן גרצ'י אן יכון מנכם {{עברית|חסד}} ו{{עברית|צדקה}} ו{{עברית|משפט בארץ}} עלי נחו מא בינא פי {{עברית|שלש עשרה מדות}}, אן אלקצד אלתשבה בהא ואן תכון תלך סירתנא. פאלגאיה אלתי ד'כרהא פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} הי אנה בין אן כמאל אלאנסאן אלד'י בה יפתכ'ר חקיקה הו מן חצל לה אדראכה תע(א)לי חסב טאקתה, וערף ענאיתה במכ'לוקאתה פי איג'אדהא ותדבירהא כיף הו, וכאנת סירה' ד'לך אלשכ'ץ בעד ד'לך אלאדראך יקצד בהא דאימא {{עברית|חסד צדקה ומשפט}} תשבהא באפעאלה תע(א)לי נחו מא בינא מראת פי הד'ה אלמקאלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חתימת הספר}}<br /> {{קו}}זה מה שנראה לי לכלול בחיבור זה ממה שנראה לי שיועיל מאוד לשכמותך, ואני מאחל לך שעם התבוננות שלמה תשיג כל מה שכללתי בו בעזרת ה' יתעלה, והוא יזכנו {{עברית|וכל ישראל חברים}} למה שהבטיח לנו: &quot;{{עברית|אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו לה,ה)}}. &quot;{{עברית|הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(שם ט,א)}}. {{עברית|אמן}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'א קדר מא ראית אן נודעה פי הד'ה אלמקאלה ממא ראית אנה נאפע ג'דא לאמת'אלך, ואנא ארג'ו לך ענד אלתאמל אלשאפי אן תנאל כל גרץ' צ'מנתה פיהא במעונה' אללה תע(א)לי, והו יזכינא {{עברית|וכל ישראל חברים}} למא ועדנא בה {{עברית|אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה, העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ}} {{עברית|צלמות אור נגה עליהם. אמן}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שיר סיום}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|קָרוֹב מְאֹד הָאֵל לְכָל קוֹרֵא,}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|אִם בֶּאֱמֶת יִקְרָא וְלוֹ}} {{עברית|יִשְעֶה.}}{{קו}}{{עברית|נִמְצָא לְכָל דּוֹרֵש יְבַקְשֵׁהוּ,}}{{קו}}{{עברית|אִם יַהֲלֹךְ נִכְחוֹ וְלֹא יִתְעֶה.}}&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קרוב מאד האל לכל קורא אם באמת יקרא ול[ו](א) ישעה. נמצא לכל דורש יבקשהו אם יהל[ו]ך נכחו ולא יתעה. (כמל אלג'ז אלת'אלת' בעון אללה ובכמאלה כמלת דלאלה' אלחאירין.)&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%94%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%95%D7%AA,_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA&diff=488 2025-08-06T04:25:46Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|הקדמות, הוראות}}<br /> {{כותרת|הוראות ללימוד חיבור זה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הוראות (ללימוד) חיבור זה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וציה' הד'ה אלמקאלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הגישה הראויה לספר}}<br /> {{קו}}אם תרצה להשיג את כל מה שכללתי בו כך שלא יחסר לך ממנו דבר, השווה את פרקיו זה עם זה; ולא תהא כוונתך בכל פרק להבין את משמעותו הכללית בלבד, אלא גם להשיג כל ביטוי שנאמר בו תוך כדי הדברים, גם אם אינו ממטרת הפרק. משום שבחיבור זה הדברים לא באו כפי שיזדמן, אלא בדקדוק גדול ובדיוק רב ותוך זהירות מלפגוע בביאור קשיים, ולא נאמר בו דבר שלא במקומו אלא כדי לבאר עניין מסוים במקומו. אל תגרור אותו אחר דמיונות השווא שלך, {{מונח|והם}} משום שאז תזיק לי ולא תועיל לעצמך. אלא ראוי לך שתלמד כל מה שראוי שתלמדהו, ועיין בו תמיד, כי הוא יבאר לך את רוב הקשיים בתורה, שכל משכיל מתקשה בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אד'א ארדת אן תחצל עלי ג'מלה' מא תצ'מנתה חתי לא יגאדרך מנהא שי פרדד פצולהא בעצ'הא עלי בעץ', ולא יכון גרצ'ך מן אלפצל פהם ג'מלה' מענאה פקט, אלא ותחציל כל לפט'ה ג'את פיה פי מערץ' אלקול ואן לם תכן מן גרץ' אלפצל, לאן הד'ה אלמקאלה מא וקע אלכלאם פיהא כיף אתפק, אלא בתחריר כת'יר וצ'בט זאיד ותחפט' מן אלאכ'לאל בתביין משכל, ומא מן שי קיל פיהא פי גיר מוצ'עה אלא לתביין אמר מא פי מוצ'עה, ולא תתבעהא באוהאמך פתאד'יני ולא תנפע נפסך, בל ינבגי לך אן תתעלם כל מא ינבגי תעלמה, ואנט'ר פיהא דאימא פהי תבין לך מעט'ם משכלאת אלשריעה אלתי תשכל עלי כל עאקל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|השבעת הקורא שלא להזיק למחבר}}<br /> {{קו}}משביע אני בה' יתעלה את כל מי שיקרא את חיבורי זה, {{אינדקס|א)}} שלא יפרש ממנו אפילו מילה אחת, ולא יבאר לאחרים ממנו אלא מה שהוא מבואר ומפורש בדברי מי שקדם לי מחכמי תורתנו המפורסמים. ואילו מה שיבין ממנו שלא נאמר על ידי מי מן המפורסמים אצלנו, לא יבאר לאחרים, {{אינדקס|ב)}} ולא ייחפז לטעון נגדי. כי אפשר שמה שהבין מדבריי יהיה שונה ממה שהתכוונתי אליו, ויגרום לי נזק כגמול על רצוני להיטיב לו, ויהיה {{עברית|משלם רעה תחת טובה}} {{הפניה|(ראה משלי יז,יג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנא אחלף באללה תעאלי לכל מן קרא מקאלתי הד'ה אן לא ישרח מנהא ולא כלמה ואחדה, ולא יבין לגירה מנהא אלא מא הו בין משרוח פי כלאם מן תקדמני מן עלמא שריעתנא אלמשאהר. אמא מא יפהם מנהא ממא לם יקלה גירי מן משאהרנא פלא יבינה לגירה, ולא יתהאפת ללרד, לאנה קד יכון מא פהמה מן כלאמי כ'לאף מא ארדתה פיצ'רני ג'זאא לאראדתי נפעה, פיכון {{עברית|משלם רעה תחת טובה}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אלא יתבונן בו כל מי שייפול לידיו, ואם ירווה את צמאונו ולוּ בעניין כלשהו מכלל מה שיתקשה בו, יודה לה' ויסתפק במה שהבין. ואם לא ימצא בו כלל דבר שיועיל לו, יחשוב אותו כאילו לא חובר. ואם ייראה לו בו פגם כלשהו לפי סברתו, יפרשנו {{מונח|תאויל}} (שלא כפשוטו) אפילו בפירוש {{מונח|תאויל}} דחוק ביותר ו{{עברית|ידין לכף זכות}} {{הפניה|(ראה משנה אבות א,ו)}}, כמו שנצטווינו באשר להמוני בני עמנו, כל שכן לגבי מלומדינו וחכמי תורתנו המשתדלים ללמדנו את האמת כפי השגתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;בל יתאמלהא כל מן סקטת אלי ידה פאן שפת לה גלילא ולו פי אמר מא מן ג'מלה' מא ישכל פישכר אללה ויקנע במא פהם, ואן לם יג'ד פיהא שיא ינפעה בוג'ה פיחסבהא כאנהא מא אלפת. ואן ט'הר לה פיהא פסאד מא בחסב ט'נונה פיתאולה ו{{עברית|ידין לכף זכות}} ולו באבעד תאויל, כמא פרץ' עלינא פי חק ג'מהורנא פכיף פי חק עלמאינא וחמלה' שריעתנא אלמג'תהדין פי אפאדתנא אלחק חסב אדראכהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הפקת המיטב מן הספר וההתנגדות הצפויה לו}}<br /> {{קו}}יודע אני {{אינדקס|א)}} שכל מתחיל מבני האדם, שלא השיג דבר מן העיון, יפיק תועלת מחלק מפרקי חיבור זה. {{אינדקס|ב)}} ואילו השלם מבני האדם, המאמין בתורה הנבוך כמו שציינתי {{הפניה|(פתיחה 2)}}, הרי הוא יפיק תועלת מכל פרקיו; מה רבה תהיה שמחתו בהם, ומה ינעם לו שמעם. {{אינדקס|ג)}} אך המבולבלים שמוחם הזדהם בהשקפות מוטעות ובדרכים מסולפות, החושבים שהם מדעים נכונים, וטוענים שהם בעלי עיון, אך אין להם כלל ידיעה בדבר הנקרא מדע באמת – הרי הם יסלדו מפרקים רבים ממנו, ומה מאוד יקשו עליהם, משום שהם לא ישיגו את משמעותם, וכן משום שיתברר מהם זיופו של מה שבידיהם, שהוא אוצרם ורכושם שהכינו לעת צרה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנא אעלם אן כל מבתד מן אלנאס ליס ענדה שי מן אלנט'ר פאנה סיסתנפע בבעץ' פצול הד'ה אלמקאלה. פאמא אלכאמל מן אלנאס אלמתשרע אלמתחיר כמא ד'כרת פיסתנפע בג'מיע פצולהא, ומא אשד אגתבאטה בהא ומא אלד'הא עלי סמעה. ואמא אלמכ'תלטון אלד'ין קד אתסכ'ת אדמגתהם באלארא אלגיר צחיחה ובאלטרק אלממוהה ויט'נון ד'לך עלומא צחיחה ויזעמון אנהם אהל נט'ר ולא עלם להם אצלא בשי יסמי עלמא באלתחקיק פאנהם סינפרון מן פצול כת'ירה מנהא, ומא אעט'מהא עליהם, לכונהם לא ידרכון להא מעני, ולאן יבין מנהא איצ'א תזייף אלבהרג' אלד'י באידיהם אלד'י הו ד'כ'ירתהם ומאלהם אלמעד לשדאידהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|החדשנות והתעוזה בכתיבת הספר}}<br /> {{קו}}ה' יתעלה יודע שלא חדלתי מלחשוש מאוד מאוד מלכתוב את הדברים שרצוני לכתוב בחיבור זה, משום שהם דברים נסתרים שלא נכתב עליהם כלל ספר באומתנו בזמן ה{{עברית|גלות}} הזה, מבין החיבורים שהגיעו לידינו – ואיך אחדש ואחרוג מהנהוג ואכתוב עליהם? אך הסתמכתי על שתי הנחות מוקדמות: הראשונה, דבריהם (של חז&quot;ל) בכגון זה: {{עברית|&quot;עֵת לַעֲשׂוֹת לַה'}} {{עברית|[}}הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ]&quot; {{הפניה|(תהילים קיט,קכו; למשל בבלי גיטין ס,א)}}; והשנייה, דבריהם: &quot;{{עברית|וכל מעשיך יהיו לשם שמים}}&quot; {{הפניה|(משנה אבות ב,טו)}}. הנה כי כן על שתי ההנחות הללו הסתמכתי במה שכתבתי בחלק מפרקי חיבור זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואללה תעאלי יעלם, אני לם אזל אסתהיב כת'ירא ג'דא וצ'ע אלאשיא אלתי אריד וצ'עהא פי הד'ה אלמקאלה, לאנהא אמור מסתורה לם יוצ'ע פיהא קט כתאב פי אלמלה פי הד'ה אזמאן אל{{עברית|גלות}} אלתי ענדנא מא אלף פיהא, פכיף אבתדע אנא בדעה ואצ'ע פיהא. לכני אעתמדת עלי מקדמתין, אלואחדה קולהם פי נט'יר הד'א אלמעני {{עברית|עת לעשות לי&quot;י וכו'}}, ואלת'אניה קולהם {{עברית|וכל מעשיך יהיו לשם שמים}}, פעלי האתין אלמקדמתין אעתמדת פימא וצ'עת פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;סיכומו של דבר: אני האיש שכשלחצו הדבר וצר לו המקום, ולא מצאתי תחבולה ללמד את האמת המוכחת אלא בדרך שתתאים לאיש מעלה אחד ולא תתאים לעשרת אלפים בורים – אבחר לאומרה לאותו אדם ולא אשים לבי לגינוייהן של הבריות הרבות, ואשאף לחלץ אותו איש מעלה בודד ממה שנקלע אליו, ואנחה אותו ממבוכתו עד שיגיע לשלמות וימצא מנוחה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובאלג'מלה פאני אלרג'ל אלד'י אד'א אנחצר בה אלאמר וצ'אק בה אלמג'אל, ולא אג'ד חילה פי אפאדה' חק תברהן אלא באן יואפק ד'לך פאצ'לא ואחדא ולא יואפק עשרה' אלאף ג'אהלא, פאני אות'ר קולה לנפסה ולא אבאלי בד'ם ד'לך אלכ'לק אלכת'יר, ואדעי תכ'ליץ ד'לך אלפאצ'ל אלואחד ממא תנשב פיה, ואדל חירתה חתי יכמל ויסתריח:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%95&diff=487 2025-06-18T04:30:15Z

<p>Hamore: להשגת &gt; השגת</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מו}}<br /> {{כותרת|קבוצה יא: הקרבנות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פתיחה}}<br /> {{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה האחת עשרה כוללת הן אלה שמנינו בשאר {{עברית|ספר עבודה}} וב{{עברית|ספר קרבנות}}, וכבר ציינו {{הפניה|(ג,לה11; וראו ג,לב)}} את תועלתן באופן כללי. כעת נחל לתת טעם לכל מצוה מהן בהתאם למה שהשגנו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלחאדיה' עשרה הי אלתי אחצינאהא פי בקיה' {{עברית|ספר עבודה}} ופי {{עברית|ספר קרבנות}}, וקד ד'כרנא פאידתהא עלי אלתג'מיל, ונחן אלאן נאכ'ד' פי תעליל אחאדהא חסב מא אדרכנאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקרבת צאן ובקר: המאבק באלילות}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|כבש)}} ונֹאמר: ה{{עברית|תורה}} כבר אמרה במפורש, כמו שפירש {{עברית|אנקלוס}}, שהמצרים הקדמונים היו עובדים את מזל טלה, ולכן הם היו אוסרים לשחוט צאן, ותיעבו את רועי הצאן. נאמר: &quot;{{עברית|הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם [}}לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ?]&quot; {{הפניה|(שמות ח,כב)}}, ונאמר: &quot;{{עברית|כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן}}&quot; {{הפניה|(בראשית מו,לד)}}.{{קו}}{{אינדקס|עז)}} וכן היו סיעות בקרב הצאבים שאנשיהן היו עובדים את השדים ומאמינים שהם לובשים צורת עזים, ולכן היו קוראים לשדים &quot;{{עברית|שעירים}}&quot;. זרם דתי זה היה נפוץ מאוד בימי {{עברית|משה רבינו}}: &quot;{{עברית|וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם [}}אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם]&quot; {{הפניה|(ויקרא יז,ז)}}. לכן היו הסיעות האלה אוסרות גם את אכילת העזים.{{קו}}{{אינדקס|בקר)}} אשר לשחיטת הבקר – יש להניח שרוב {{עברית|עובדי עבודה זרה}} תיעבו זאת, וכולם רוממו מאוד את המין הזה, ולכן אתה מוצא שההודים עד היום אינם שוחטים את הבקר בשום אופן, ואפילו בארצות ששוחטים בהן את שאר מיני בעלי החיים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פנקול, קד נצת אל{{עברית|תורה}} כמא שרח {{עברית|א(ו)נקלוס}} באן קבט מצר כאנוא יעבדון ברג' אלחמל פלד'לך כאנוא יחרמון ד'בח אלגנם ויכרהון רעאה' אלגנם, קאל {{עברית|הן נזבח את תועבת מצרים [וכו']}}, וקאל {{עברית|כי תועבת מצרים כל רעה צאן}}. {{קו}}וכד'לך כאנת טואיף מן אלצאבה יעבדון אלג'ן ויעתקדון אנה יתשכל פי צורה' אלענוז, ולד'לך כאנוא יסמון אלג'ן {{עברית|שעירים}}, וקד כאן פשא הד'א אלמד'הב כת'יר(א) ג'דא פי איאם {{עברית|משה רב[י]נו ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ו[כ](ג)ו'}}, פלד'לך כאנת תלך אלטואיף איצ'א תחרם אכל אלענוז. {{קו}}אמא ד'בח אלבקר פיכאד אנה כאן יכרהה אכת'ר {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, וכלהם יעט'מון הד'א אלנוע ג'דא, ולד'לך תג'ד אלהנוד אלי זמאננא הד'א לא יד'בחון אלבקר בוג'ה ולו פי אלבלאד אלתי תד'בח סאיר אנואע אלחיואן,<br /> &lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כדי למחות את עקבות הדעות השגויות האלה נצטווינו להקריב את שלושת מיני מקנה אלה דווקא: &quot;{{עברית|מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם}}&quot; {{הפניה|(שם א,ב)}}, כך שהמעשה שהם חשבו לשיא המרי נעשה לזה שבו מתקרבים לה', ובמעשה הזה מתכפרים החטאים. כך מרפאים את הדעות הרעות, שהן חוליי הנפש האנושית, על ידי הניגוד הנמצא בקצה השני.{{קו}}{{אינדקס|דוגמת פסח)}} לשם מטרה זו עצמה נצטווינו {{עברית|במצרים}} לשחוט את {{עברית|כבש הפסח}} ולהזות את דמו על הפתחים מבחוץ, כדי להתנער מאותן דעות ולפרסם את הפכן, ולהקנות את ההאמנה שהמעשה שחושבים אותו לגורם למוות הוא המציל מן המוות: &quot;[וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת] {{עברית|וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף}}&quot; {{הפניה|(שמות יב,כג)}}, כגמול על פרסום עבודת ה' וסילוק הדברים המשוקצים ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} היו עושים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פמן אג'ל מחו את'אר הד'ה אלארא אלגיר צחיחה שרענא בתקריב הד'ה אלת'לאת'ה' אנואע כ'אצה מן אלמואשי, {{עברית|מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם}}, חתי יציר אלפעל אלד'י ט'נוה גאיה' אלעציאן בה יתקרב ללה, ובד'לך אלפעל תסתגפר אלד'נוב, והכד'א תטב אלארא אלרדיה אלתי הי אמראץ' אלנפס אלאנסאניה באלצ'ד אלד'י פי אלטרף אלאכ'ר. ומן אג'ל הד'א אלגרץ' בעינה אמרנא בד'בח {{עברית|כבש הפסח}} ורש דמה {{עברית|במצרים}} עלי אלאבואב מן כ'ארג', תבר[י](ו)א מן תלך אלארא ואשהאר כ'לאפה[א], ותחציל אעתקאד אן אלפעל אלד'י תט'נונה סבבא מהלכא הו אלמכ'לץ מן אלהלאך, {{עברית|ופסח י&quot;י על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגף}} בת'ואב אשהאר אלטאעה ואזאלה' מא כאן יסתשנעה {{עברית|עובדי עבודה זרה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מגוון אפשרויות הקרבה: הקלה ליחיד ולציבור}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|ליחיד ולציבור: בהמות בית)}} זהו הטעם לבחירה בשלושת המינים האלה דווקא ל{{עברית|קרבן}}, בנוסף לכך שמינים אלה הם מבויתים ונפוצים, ולא כמעשי {{עברית|עובדי עבודה זרה}} שהיו מקריבים אריות ודובים וחיות בר, כמו שנזכר בספר &quot;טומטום&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}הד'ה הי אלעלה פי אכ'תיאר הד'ה אלת'לת'ה' אנואע כ'אצה לל{{עברית|קרב(א)ן}}, מצ'א[ף](פא) אלי כון הד'ה אלאנואע איצ'א אהליה כת'ירה' אלוג'וד, וליס כאעמאל {{עברית|עובדי עבודה זרה}} אלד'ין כאנוא יקרבון אלאסוד ואלדבבה ואלחיואנאת אלבריה כמא ד'כר פי טמטם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ליחיד: עוף)}} מכיוון שאין ידם של רוב בני האדם משגת להקריב {{עברית|בהמה}}, נצטווינו שה{{עברית|קרבן}} יהיה גם מן העוף – הנפוץ ביותר בארץ ישראל, היפה ביותר והקל ביותר לתפוס, והם {{עברית|תורים ובני יונה}}.{{קו}}{{אינדקס|מנחה)}} ומי שאין ידו משגת אפילו לעוף – יקריב לחם, אפוי במין כלשהו ממיני האפייה שהיו ידועים באותם זמנים: {{עברית|מאפה תנור}} או {{עברית|מאפה מחבת}} או {{עברית|מאפה מרחשת}}. ומי שקשה עליו לאפות – יקריב אותו סולת.{{קו}}{{אינדקס|הכל רשות)}} וכל זה למי שרוצה. כן הבהיר לנו על מין עבודה זה, כלומר הקרבנות, שאין בנו שום חטא אם לא נעשהו בכלל: &quot;{{עברית|וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר – לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא}}&quot; {{הפניה|(דברים כג,כג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולמא כאן אכת'ר אלנאס לא יקדר עלי תקריב {{עברית|בהמה}} אמר באן יכון אל{{עברית|קרב(א)ן}} איצ'א מן אלטאיר, אוג'דה פי אלשאם ואג'[מל](וד)ה ואסהלה מאכ'ד'א והי {{עברית|תורים ובני יונה}}. ומן לא יקדר ולו עלי אלטיר פיקרב כ'בזא מכ'בוזא באי נוע כאן מן אלכ'ביז אלמשהור פי תלך אלאזמאן, אמא {{עברית|מאפה תנור}} או {{עברית|מאפה מחבת}} או {{עברית|מאפה מרחשת}}. ומן עסר עליה אלכ'ביז פיקרב[ה] סמיד'(א), והד'א כלה למן אראד. ת'ם בין לנא אן הד'א אלנוע מן אלעבאדה אעני אלקראבין אן לם נפעלה אצלא לא את'ם עלינא בוג'ה, קאל {{עברית|וכי תחדל לנד[ו]ר לא יהיה בך חטא}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|איסור החמץ והדבש וחובת המלח: מאבק באלילות}}<br /> {{קו}}מכיוון ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} לא היו מקריבים לחם שאינו חמץ, והרבו להקריב דברים מתוקים ולגָאֵל את קרבנותיהם בדבש, כמפורסם בספרים שציינתי לך {{הפניה|(לעיל 4; ג: כט13;18)}}, וכן לא תמצא מלח באף אחד מקרבנותיהם – לכן אסר יתעלה להקריב &quot;{{עברית|כָּל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ}}&quot; {{הפניה|(ויקרא ב,יא)}}, וציווה שהמלח יהיה תמיד: &quot;[וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ,] {{עברית|עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח}}&quot; {{הפניה|(שם,יג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולמא כאן {{עברית|עובדי עבודה זרה}} לא יקרבון כ'בזא אלא כ'מירא, ויכת'רון בתקריב אלאמור אלחלוה וילות'ון קראבינהם באלעסל כמא הו משהור פי אלכתב אלתי ד'כרת לך, וכד'לך לא תג'ד פי שי מן קראבינהם מלחא, לד'לך נהי תע(א)לי ען תקריב {{עברית|כל שאור וכל דבש}}, ואמר במדאומה' אלמלח {{עברית|על כל קרבנך תקריב מלח}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תנאים לקרבן מובחר: כבוד}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|מום)}} הוא ציווה שכל הקרבנות יהיו {{עברית|תמימים}}, במיטב מצבם, כדי שלא יקלו ראש ב{{עברית|קרבן}} ויזלזלו במה שמוקרב לשמו יתעלה, כמו שנאמר: &quot;[וְכִי תַגִּישׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע? וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע?] {{עברית|הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ, הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ?}}&quot; {{הפניה|(מלאכי א,ח)}}.{{קו}}{{אינדקס|בן שמונה)}} מן הטעם הזה אסר גם להקריב מה שלא נשלמו לו שבעה ימים, בשל היותו פחוּת במינו ונבזה, מפני שהוא כנפל.{{קו}}{{אינדקס|אתנן ומחיר)}} והוא הטעם לאיסור {{עברית|אתנן ומחיר}}, משום ששני אלה נחשבים מגונים.{{קו}}{{אינדקס|עופות)}} והוא הטעם לכך שמקריבים את התור הבוגר ואת אפרוחי היונים, כי זה המיטב שבהם, משום שיונה בוגרת אינה טעימה.{{קו}}{{אינדקס|מנחה)}} והוא הטעם לכך שה{{עברית|מנחות}} בלולות בשמן ועשויות מסולת, כי זה השלם ביותר והטעים ביותר.{{קו}}{{אינדקס|קטורת)}} הלבונה נבחרה בשל ריח עשנה הטוב במקומות שיש בהם ריח של בשר נשרף.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמר באן תכון אלקראבין כלהא {{עברית|תמימים}} עלי אחסן חאלאתהא, לאן לא יחצל אסתכ'פאפא באל{{עברית|קרבן}} ויתהאון במא יקרב לאסמה תע(א)לי, כמא קאל {{עברית|הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך}}. ולהד'ה אלעלה איצ'א נהי ען תקריב מא לם יכמל לה סבעה' איאם, לנקצה פי צנפה ואסתקד'ארה, לאנה כאלסקט. והי אלעלה פי תחרים {{עברית|אתנן (זונה) ומחיר (כלב)}} לאסתהג'אן הד'ין. והי אלעלה פי תקריב כביר אלימאם ופראך' אלחמאם לאן הד'א הו אלאטיב פיהא, לאן כביר אלחמאם לא לד'ה פיה. והי אלעלה פי כון אל{{עברית|מנחות}} מלת'ות'ה באלדהן ומן אלסמיד', לאן הד'א אכמל ואלד'. ואכ'תיר אללבאן לטיב ראיחה' בכ'ורה פי אלמואצ'ע אלתי פיהא קתאר אללחם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ניקיון)}} כדי לרומם את ה{{עברית|קרבן}} ושלא יראוהו כמתועב ונבזה, ציווה להפשיט את ה{{עברית|עולה}} ולרחוץ את הקרב והכרעיים אף על פי שכולה נשרפת. תמצא שתמיד דואגים לעניין הזה ונשמרים ממנו: &quot;{{עברית|בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן ה' מְגֹאָל הוּא, וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ}}&quot; {{הפניה|(מלאכי א,יב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומן אג'ל תעט'ים אל{{עברית|קרבן}} ואן לא ינט'ר בעין כראהה' ואסתקד'אר אמר בסלך' אל{{עברית|עולה}} וגסל אלאמעא ואלאטראף ואן כאנת כלהא תחרק, ותג'ד הד'א אלגרץ' ירעי דאימא ויתחפט' מנה, {{עברית|באמרכם שלחן י&quot;י מג[ו]אל הוא וניבו נבזה אכלו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אופן אכילת הקרבן: כבוד}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|מגבלות האוכלים והמאכל)}} זהו גם הטעם לכך שאת ה{{עברית|קרבן}} לא יאכל {{עברית|ערל}} ולא {{עברית|טמא}}, ולא ייאכל אם נטמא או {{עברית|לאחר זמנו}} או אם השתבשה הכוונה בו, ושייאכל במקום מיוחד.{{קו}}{{אינדקס|עולה)}} ה{{עברית|עולה}}, המיוחדת לה' בלבד – לא תיאכל כלל.{{קו}}{{אינדקס|חטאת ואשם)}} ומה שמוקרב בשל חטא, והוא ה{{עברית|חטאת}} וה{{עברית|אשם}} – נאכל {{עברית|בעזרה}}, וביום שחיטתו ולילו דווקא.{{קו}}{{אינדקס|שלמים)}} ואילו ה{{עברית|שלמים}}, שהם למטה מזה, והם {{עברית|קדשים קלים}} – נאכלים בכל {{עברית|ירושלם}} דווקא, ונאכלים למחרת היום ותו לא, כי אחר כך הם נרקבים ומתקלקלים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והי אלעלה איצ'א פי אן לא יאכל אל{{עברית|קרבן ערל}} ולא {{עברית|טמא}}, ולא יוכל אד'א אנתג'ס, ולא יוכל {{עברית|לאחר זמנו}}, ולא אד'א אפסדת פיה אלניה. ואן יוכל פי מוצ'ע מכ'צץ, אמא אל{{עברית|עולה}} אלתי הי ללה כ'אלצה פלא תוכל בוג'ה. ומא (י)קרב מן אג'ל את'ם והו אל{{עברית|חטאת}} ואל{{עברית|אשם}} יוכל {{עברית|בעזרה}} ופי יום אלד'בח ולילה כ'אצה. ואמא אל{{עברית|שלמים}} אלתי הי דון ד'לך והי {{עברית|קדשים קלים}} פתוכל פי ג'מיע {{עברית|ירושלם}} כ'אצה, ותוכל מן גד אלנהאר לא גיר, לאנהא בעד ד'לך תכ'ם ותפסד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דיני מעילה תמורה ופדיון: כבוד}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|שימוש בהקדש)}} כדי לרומם את ה{{עברית|קרבן}} ואת כל מה שיוחד לשמו יתעלה, נקבע לנו שכל מי ש{{עברית|נהנה מן ההקדש – מעל}}, והוא צריך {{עברית|כפרה ותוספת חומש}} בתנאי שהוא {{עברית|שוגג}}.{{קו}}{{אינדקס|עבודה וגיזה)}} וכן אסורה {{עברית|עבודה בקדשים}} ו{{עברית|גִזתן}} – כל זאת כדי לרומם את ה{{עברית|קרבן}}.{{קו}}{{אינדקס|תמורה)}} על דרך הסייג נקבע דין ה{{עברית|תמורה}}, כי אילו היה מותר להחליף את הרע בטוב – היו מחליפים את הטוב ברע, ואומרים שזה טוב יותר. על כן נקבע בו הדין: &quot;{{עברית|וְהָיָה}} {{עברית|הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה}} {{עברית|קֹּדֶשׁ}}&quot; {{הפניה|(ויקרא כז,י;לג)}}.{{קו}}{{אינדקס|קנס חומש)}} הטעם לכך שנצטווינו שכל מי שפודה דבר מ{{עברית|קדשיו}} {{עברית|יוסיף חומש}} ברור, כי {{עברית|אדם קרוב אצל עצמו}} {{הפניה|(בבלי סנהדרין ט,ב ועוד)}}, וטבעו תמיד לנטות לחוס על ממונו, ועל כן לא ידקדק בדמי ה{{עברית|קֹדש}} ולא יעשה מאמץ להציגו (בפני מומחים) כך שערכו יועמד על אמיתתו. לכן נכפתה עליו תוספת, כך שיימכר לאחר בערכו.{{קו}}כל זאת כדי שלא יזלזלו במה שנקרא שם ה' עליו ובמה שמתקרבים אליו על ידיו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומן אג'ל תעט'ים אל{{עברית|קרבן}} וכל מא אפרד לאסמה תע(א)לי פרץ' עלינא אן כל [מן] {{עברית|נהנה מן (הקדשים)[ההקדש] מעל}}, ויחתאג' {{עברית|כפרה ותוספת חומש}} עלי אנה {{עברית|שוגג}}. וכד'לך לא תג'וז {{עברית|עבודה בקדשים}} ולא {{עברית|גזת[ן](ם)}}, כל הד'א תעט'י[ם](מא) לל{{עברית|קרבן}}. ועלי ג'הה' אלאחתיאט פרץ' חכם אל{{עברית|תמורה}}, לאנה לו ג'אז תבדיל אלרדי באלג'יד [ל]בדל אלג'יד באלרדי וקיל אן הד'א אג'וד, פחכם פי ד'לך {{עברית|והיה הוא ותמורתו יהיה קדש}}. ואמא מא אמרנא בה מן כון כל מן פדא שיא מן {{עברית|קדשיו יוסיף חומש}}, פעלה' ד'לך בינה, לאן {{עברית|אדם קרוב אצל עצמו}}, פטבעה אבדא אלמיל נחו אלשח עלי מאלה (ו)[פ]לא יתחרי ת'מן אל{{עברית|קדש}} ולא יבאלג פי ערצ'ה חתי תתחקק קימתה, פאסתט'הר עליה באלזיאדה חתי יביע מן גירה בקימתה, כל הד'א כי לא יתהאון במא אסמי ללה ותקרב לה בה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שריפת מנחת כהן: נִרְאוּת לכבוד העבודה}}<br /> {{קו}}הטעם לשריפת {{עברית|מנחת כהן}} הוא שכל {{עברית|כהן}} רשאי להקריב את קרבנו בעצמו, ואם כן ייתכן שהוא יביא {{עברית|מנחה}} ויאכלנה בעצמו, ונמצא שכאילו לא עשה דבר כלל, כי מכל {{עברית|מנחת יחיד}} לא קרב אלא {{עברית|לבונתה וקומץ}}. ולא זו בלבד ש{{עברית|קרבן}} זה כה קטן, אלא שגם מביאו יאכלנו – אין זה נראה כמו עבודה כלל, ולכן היא נשרפת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא עלה' חרק {{עברית|מנחת כהן}}, לאן כל {{עברית|כהן}} לה אן יקרב קרבאנה בידה, פיכון קד ג'אב {{עברית|מנחה}} ויאכלהא הו נפסה פכאנה לם יפעל שיא בוג'ה, לאן כל {{עברית|מנחת יחיד}} אנמא יקרב מנהא {{עברית|לבונתה וקומץ}}, פמא כפי נזארה' הד'א אל{{עברית|קרבן}} אלא ויאכלה אלד'י ג'אבה, פלם תט'הר עבאדה אצלא, פלד'לך תחרק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דיני קרבן פסח: זיכרון החיפזון, הכנה מראש והדגשת הברית}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|זיכרון החיפזון)}} אשר לדינים המיוחדים ל{{עברית|פסח}}, והם {{אינדקס|א)}} שעליו להיאכל &quot;{{עברית|צְלִי אֵשׁ}}&quot; {{הפניה|(שמות יב,ח-ט)}} דווקא, {{אינדקס|ב)}} &quot;{{עברית|בְּבַיִת אֶחָד}} [...] {{אינדקס|ג)}} {{עברית|וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ}}&quot; {{הפניה|(שם,מו)}} – לכולם טעם ברור. כי כמו שהמצה היא בשל החיפזון, כך {{אינדקס|א)}} הצלייה היא בשל החיפזון, ואין שהות לעשות מיני מאכלים ולתקן מזונות, {{אינדקס|ג)}} ואסור אפילו להשתהות כדי לשבור את עצמותיו ולהוציא את מה שבתוכו, כי כבר צוין עיקר העניין בכל זה, והוא שנאמר: &quot;{{עברית|וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן}}&quot; {{הפניה|(שם,יא)}}. בשל החיפזון אין פנאי להתמהמה כדי לשבור עצמות {{אינדקס|ב)}} ולא להוציא ממנו מבית לבית ולחכות לשליח עד שישוב, וכל אלה מעשי עצלות והתמהמהות. {{מונח|שורה}}{{קו}}המטרה היתה להכריח חיפזון ומהירות, כדי שאף אחד לא יתעכב ויחמיץ את היציאה עם כלל האנשים כך שניתן יהיה להזיק לו ולהורגו. נסיבות אלה הונצחו לעד, לזיכרון כיצד היה הדבר, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ}} [מִיָּמִים יָמִימָה]&quot; {{הפניה|(שם יג,י)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא אלאחכאם אלכ'ציצה באל{{עברית|פסח}} והו אן יוכל {{עברית|צלי אש}} פקט ו{{עברית|בבית אחד ועצם לא תשברו בו}}, פהי כלהא בינה' אלעלה, לאנה כמא אלפטיר ללאסתעג'אל כד'לך אלש(ו)י ללאסתעג'אל, ואנה ליס ת'ם בט לעמל אלואן ותחכים אטעמה, ולו אלבט פי כסר עט'אמה ואכ'ראג' מא פיה מחד'ור, לאנה קד ד'כר מלאך אלאמר פי ג'מיע ד'לך והו קולה {{עברית|ואכלתם אותו בחפזון}}, וליס מע אלחפז וניה לכסר עט'אם ולא לתוג'יה מנה מן בית אלי בית ואנתט'אר אלרסול חתי יעוד, והד'ה כלהא אעמאל אלתראכ'י ואלוניה, וכאן אלקצד אלאסתט'האר באלחפז ואלאסתעג'אל איאך יתאכ'ר אחד ויפותה אלכ'רוג' פי ג'וק אלנאס פיתמכן מן אד'יתה ויגתאל, וכ'לדת תלך אלאחואל דאימא לתד'כאר כיף כאן אלאמר, כמא קאל {{עברית|ושמרת את החקה הזאת למועדה (מימים ימימה)}}{{עברית|}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|בני חבורה)}} אשר לכך שהוא {{עברית|אינו נאכל אלא למנוייו}} – זאת כדי לזרז לרוכשו, ושלא יסמוך אדם על אחד מקרוביו או חבר או מי שיזדמן לו לפגוש, ובשל כך לא ידאג לו מלכתחילה.{{קו}}{{אינדקס|ערל)}} אשר לאיסורו על ה{{עברית|ערלים}} – דבר זה ביארו ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}}, כי הם אמרו שמשֶאָרכה שהותם במצרים הם ביטלו את {{עברית|מצות מילה}}, כדי להידמות למצרִים {{הפניה|(שמות רבה א,ח)}}. וכאשר ציווה על ה{{עברית|פסח}} והתנה בו שלא יישחט אלא לאחר {{עברית|מילת עצמו ובניו ובני ביתו}} ואז {{עברית|יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ}} {{הפניה|(שמות יב,מח)}} – נימולו כולם, והיה {{עברית|דם מילה}} מתערב {{עברית|בדם הפסח}} בשל רוב הנימולים כמו שאמרו (חז&quot;ל), ולכך רמז באומרו: &quot;{{עברית|מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל טז,ו)}} – {{עברית|דם פסח ודם מילה}} {{הפניה|(פסיקתא דרב כהנא, ויהי בחצי הלילה, ד; פרקי דרבי אליעזר, כט}}{{הפניה|)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא כונה {{עברית|אינו נאכל אלא למנוי[י]ו}} פד'לך לתאכיד אתכ'אד'ה, ולא יתכל אחד עלי קריב לה או צדיק או מן אתפק אן יערץ' עליה פלא יהתם בה מן אול אלוקת. ואמא תחרימה עלי אל{{עברית|ערלים}} פקד בין ד'לך אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}}, לאנהם קאלוא אבטלוא {{עברית|מצות מילה}} למא טאל מקאמהם במצר ללתשבה באלמצריין, פלמא שרע אל{{עברית|פסח}} ואשתרט פיה אן לא יד'בח אלא בעד {{עברית|מילת עצמו ובניו ובני ביתו}} וחיניד' {{עברית|יקרב לעשותו}} אכ'תתנוא כלהם, וכאן {{עברית|דם מילה}} י(ת)כ'[ת]לט {{עברית|בדם הפסח}} לכת'רה' אלמכ'תונין כמא ד'כרוא, ואלי הד'א אלאשארה בקולה {{עברית|מתבוססת בדמיך דם (ה)פסח ודם (ה)מילה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|איסור הדם: מאבק באלילות}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|רקע)}} דע שבעיני הצאבים היה הדם טמא מאוד, ואף על פי כן היו אוכלים אותו, בטענה שהוא מזון השדים, ועל כן למי שאוכל אותו תהיה אחווה עם השדים והם יבואו אליו ויודיעו לו את העתידות, כמו שההמון מדמיין בעניין השדים. אך היו אנשים שאכילת הדם היתה קשה עליהם, כי זה דבר שטבע האדם נגעל ממנו, ועל כן היו שוחטים חיה ואוספים את דמה בכלי או בגומה, והיו אוכלים את בשרה של הנשחטת סביב אותו דם. הם דמיינו שבפעולה זו השדים אוכלים אותו דם, שהוא מזונם, בעת שהם אוכלים את הבשר, וכך מושגת אחווה (עם השדים), מתוך כך שכולם אוכלים על שולחן אחד ובחבורה אחת. וכך לטענתם יבואו אליהם אותם שדים בחלום ויודיעו להם נסתרות ויועילו להם. כל אלה דעות שהלכו אחריהן, העדיפו אותן והיו מפורסמות באותם זמנים, וההמון לא פקפק בנכונותן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן אלצאבה כאנת תסתנג'ס אלדם ג'דא, ומע ד'לך כאנוא יאכלונה לזעמהם אנה גד'א אלשיאטין, פאד'א אכלה מן אכלה פקד ואכ'י אלג'ן, ויאתונה ויעלמונה אלכאינאת כמא יתכ'יל אלג'מהור מן אמור אלג'ן. וכאן ת'ם קום יעט'ם עליהם אכל אלדם לאנה שי תעאפה טבאע אלאנסאן, פכאנוא יד'בחון חיואנא ויג'מעון דמה פי אניה או פי חפרה ויאכלון לחם ד'לך אלד'ביח חול ד'לך אלדם, ואלכ'יאל פי הד'א אלפעל הו אן אלג'ן תאכל ד'לך אלדם אלד'י הו גד'א(ו)הא והם יאכלון אללחם, פתחצל אלמואכ'אה לכון אלכל אכלוא עלי מאידה ואחדה ופי ג'מע ואחד, פיאתונהם בזעמהם אולאיך אלג'ן פי אלמנאם ויכ'ברונהם באלגיוב וינפעונהם. הד'ה כלהא ארא מתבועה פי תלך אלאזמנה מות'רה משהורה, מא כאן ישך אלג'מהור פי צחתהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|תגובה א)}} על כן התורה, השלמה ליודעיה, החלה לסלק את המחלות החמורות האלה, ואסרה לאכול את הדם. היא הדגישה את איסורו בדיוק כמו שהדגישה את איסור {{עברית|עבודה זרה}}. אמר יתעלה: &quot;{{עברית|וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם [}}וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ]&quot; {{הפניה|(ויקרא יז,י)}} כמו שאמר על {{עברית|נותן מזרעו למולך}}: &quot;{{עברית|וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי [}}בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ]&quot; {{הפניה|(שם כ,ג; ושם: וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי. וראו שם,ו)}}. לשון כזה לא נאמר ב{{עברית|מצווה}} נוספת מלבד {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|אכילת דם}}, משום שאכילתו הובילה למין {{עברית|עבודה זרה}}, שהוא פולחן השדים.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} התורה טיהרה את הדם, וקבעה שהוא מטהר את מה שנוגע בו: &quot;[וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה] {{עברית|וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו [}}וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ] {{עברית|וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו}} [וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ]&quot; {{הפניה|(שמות כט,כא)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} היא ציוותה להזותו על ה{{עברית|מזבח}}, וקבעה שכל העבודה היא לשופכו שם ולא לאוספו. נאמר: &quot;[כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִיא] {{עברית|וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר}}&quot; {{הפניה|(ויקרא יז,יא)}}, ושם יישפך, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וְאֵת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ}} [אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה]&quot; {{הפניה|(שם ד,יח)}}, ונאמר: &quot;{{עברית|וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ}}&quot; {{הפניה|(דברים יב,כז)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ונצטווינו לשפוך דם כל בהמה שתישחט אף על פי שאינה {{עברית|קרבן}}, שנאמר: &quot;{{עברית|עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם}}&quot; {{הפניה|(שם,טז;כד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכן נאסר להתאסף סביבו ולאכול שם, ונאמר: &quot;{{עברית|לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם}}&quot; {{הפניה|(ויקרא יט,כו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאכ'ד'ת אלשריעה אלכאמלה ענד עארפיהא פי אזאלה' הד'ה אלאמראץ' אלמסתחכמה, פחרמת אכל אלדם, ואכדת פי תחרימה מת'ל אלתאכיד פי אלנהי ען {{עברית|עבודה זרה}} סוי, קאל תע(א)לי {{עברית|ונתתי פני בנפש האכלת את הדם ו[כ](ג)ו'}}, כמא קאל פי {{עברית|נותן מזרעו למולך ונתתי את פני (בנפש ההיא) ו[כ](ג)ו'}}, ולם יאת מת'ל הד'א אלנץ פי {{עברית|מצוה}} ת'אלת'ה גיר {{עברית|עבודה זרה ואכילת דם}}, אד' אכלה כאן מודיא לנוע מן {{עברית|עבודה זרה}} והו עבאדה' אלג'ן, וטהרת אלדם וג'עלתה יטהר מ[א](ן) דני בה {{עברית|והזית על אהרן ועל בגדיו וגו' וקדש הוא ובגדיו}}, ואמרת ברשה עלי אל{{עברית|מזבח}}, וג'עלת אלעבאדה כלהא תבד(')י[ד](ר)ה הנאך לא ג'מעה, וקאל {{עברית|ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר}}, והנאך יבד[ד]('ר) כמא קאל {{עברית|ואת כל הדם ישפך}}, וקאל {{עברית|ודם זבחיך ישפך על מזבח י&quot;י אלהיך}}, ואמר בתבד(')י[ד](ר) דם כל בהימה תד'בח ואן לם תכן {{עברית|קרבן}}, קאל {{עברית|על הארץ תשפכנו כמים}}. ת'ם נהי ען אלאג'תמאע חולה ואלאכל הנאך וקאל {{עברית|לא תאכלו על הדם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|התרת בשר תאווה במדבר וכיסוי הדם: מאבק באלילות}}<br /> {{קו}}מכיוון שהתמידו במריים והלכו אחרי הדבר המפורסם שהתחנכו עליו, של אחווה עם השדים על ידי אכילה סביב הדם, ציווה יתעלה שלא ייאכל {{עברית|בשר תאוה במדבר}} כלל, אלא יהיה הכול {{עברית|שלמים}}. הוא הבהיר לנו שהטעם לכך הוא כדי שהדם יישפך על המזבח ולא יתאספו סביבו, ואמר: &quot;{{עברית|לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [}}אֶת זִבְחֵיהֶם... אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד...] {{עברית|וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם [}}אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם]&quot; {{הפניה|(שם יז,ה-ז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולמא דאם עציאנהם ותבע אלמשהור אלד'י רבוא עליה מן מואכ'אה' אלג'ן באלאכל חול אלדם, אמר תע(א)לי באן לא יוכל {{עברית|בשר תאוה במדבר}} בוג'ה בל יכון אלכל {{עברית|שלמים}}, ובין לנא אן עלה' ד'לך חתי יבד(')[ד](ר) אלדם עלי אלמד'בח ולא יג'תמע חולה, פקאל {{עברית|למען אשר יביאו בני ישראל ו[כ](ג)ו' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ו[כ](ג)ו'}}.:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|כיסוי הדם)}} אבל נשאר עניין ה{{עברית|חיה}} וה{{עברית|עוף}}. כי אין אף {{עברית|קרבן}} מ{{עברית|חיה}}, ו{{עברית|עוף}} אינו קרב {{עברית|שלמים}}. עקב כך ציווה יתעלה שכל {{עברית|חיה ועוף}} שמותר לאכול את בשרם, אם יישחט יכוסה דמו בעפר כדי שלא יתאספו עליו לאכול סביבו. וכך הושגה המטרה ונשלמה הכוונה {{עברית|להפר האחוה}} בין אחוזי השד באמת (=המשוגעים) לבין שֵׁדיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;לכן יבקי אמר אל{{עברית|חיה}} ואל{{עברית|עוף}} לאנה לם יכן {{עברית|קרבן}} מן (אל){{עברית|חיה}} בוג'ה ולא יקרב {{עברית|עוף שלמים}}, פאמר תע(א)לי בעקב ד'לך אן כל {{עברית|חיה ועוף}} יג'וז אכל לח(ו)מהמא אד'א ד'בח יגטי דמה באלתראב חתי לא יג'תמע עליה ללאכל חולה, פתם אלגרץ' וכמל אלקצד {{עברית|להפר האחוה}} בין אלמג'אנין חקיקה ובין ג'נהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|הרקע)}} דע שאמונה זו התחדשה קרוב לזמן {{עברית|משה רבינו}}, ואנשים נמשכו אליה מאוד והלכו שולל אחריה. תמצא זאת מפורש ב{{עברית|שירת האזינו}}: &quot;{{עברית|יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ, אֱלֹהִים לֹא יְדָעוּם, [}}חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ, לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם]&quot; {{הפניה|(דברים לב,יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|הערה צדדית)}} ה{{עברית|חכמים}} כבר ביארו את משמעות דבריו &quot;{{עברית|לֹא אֱלֹהַּ}}&quot;, ואמרו שהם עבדו מצויים והתמידו בכך, עד שעבדו דמיונות. לשון {{עברית|ספרֵי}}: &quot;{{עברית|לא דיין שהן עובדין חמה ולבנה כוכבים ומזלות, אלא שעבדו בבואה שלהן}}&quot; {{הפניה|(ספרי דברים שיח-שכ)}}, ו&quot;{{עברית|בבואה}}&quot; הוא שמו של הצל. ואשוב אל מה שאנו עוסקים בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואעלם אן הד'א אלאעתקאד כאן קריב אלעהד פי זמאן {{עברית|משה רב[י]נו}}, ותבע כת'יר(א) ואגתר בה אלנאס, תג'ד ד'לך מנצוצא פי {{עברית|שירת האזינו, יזבחו לשדים לא אל[ו]ה אלהים לא ידעום וגו'}}. וקד בינוא אל{{עברית|חכמים}} מעני קולה {{עברית|לא אל[ו]ה}}, קאלוא אנהם לם יזאלוא יעבדון מוג'ודאת חתי עבדוא כ'יאלאת, נץ {{עברית|ספרי לא דיין שה[ן](ם) עובדי[ן](ם) חמה ולבנה כוכבים ומזלות אלא שעבדו בבואה שלה[ן](ם)}}, ו{{עברית|בבואה}} אסם אלט'ל. וארג'ע אלי מא נחן בסבילה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;דע ש{{עברית|בשר תאוה}} לא נאסר אלא {{עברית|במדבר}} בלבד.{{קו}}{{אינדקס|סיבה א)}} זאת משום שאחת מאותן דעות מפורסמות היתה שהשדים שוכנים במדבריות ושם הם פונים בדברים (אל האדם) ומופיעים, ואילו בערים ובמקומות היישוב אין הם מופיעים; כך שמי מאנשי הערים שהיה רוצה לעשות משהו מאותן הזיות, היה יוצא מן העיר לארצות שממה ולמקומות מבודדים. ולכן הותר {{עברית|בשר תאוה}} לאחר הכניסה לארץ.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, שבלי ספק עוצמת החולי הזה פוחתת, ומתמעטים ההולכים אחר אותן דעות.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שקשה מאוד, וכמעט בלתי אפשרי, שכל מי שרוצה לאכול {{עברית|בשר בהמה}} יבוא ל{{עברית|ירושלם}}.{{קו}}מן הסיבות האלה לא נאסר {{עברית|בשר תאוה}} אלא {{עברית|במדבר}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואעלם אנה לם יחרם {{עברית|בשר תאוה}} גיר {{עברית|במדבר}} פקט, לאן מן תלך אלארא אלמשהורה אן אלג'ן יאוו[א](ן) אלברארי והנאך יכ'אטבון ויט'הרון, ואמא פי אלמדן ואלעמארה פלא יט'הרון, חתי אן מן אראד מן אהל אלמדן אן יפעל שיא מן תלך אלהד'יאנאת אנמא יכ'רג' ען אלמדינה ללפלא וללמואצ'ע אלמנקטעה, פלד'לך אביח {{עברית|בשר תאוה}} בעד דכ'ול אלבלאד. ואיצ'א לאן סורה' ד'לך אלמרץ' תנחט בלא שך ויקל תבאע תלך אלארא, ואיצ'א לאנה מן אלעסר ג'דא, אלקריב מן אלממתנע, אן יכון כל מן אראד אכל {{עברית|בשר בהמה}} יאתי {{עברית|ירושלם}}, פלהד'ה אלאסבאב לם יחרם {{עברית|בשר תאוה}} גיר {{עברית|במדבר}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דרגות במין הקרבנות: בהתאם לדירוג החטא}}<br /> {{קו}}דע שככל שהחטא גדול יותר – כך קרבנו מסוג פחוּת יותר.{{קו}}{{אינדקס|חטאת יחיד)}} ולכן {{עברית|שגגת עבודה זרה}} – {{עברית|שעירה}} בלבד, ושאר {{עברית|חטאת יחיד}} – {{עברית|כשבה}} או {{עברית|שעירה}}. כי הנקבה פחותה מן הזכר מכל סוג, ואין חטא חמור יותר מ{{עברית|עבודה זרה}}, ואין מין פחות יותר מ{{עברית|שעירה}}.{{קו}}{{אינדקס|מלך)}} בשל ייחודו של המלך, {{עברית|קרבן שגגתו}} הוא {{עברית|שעיר}}.{{קו}}{{אינדקס|כהן גדול והסנהדרין)}} ואילו {{עברית|כהן גדול}} ו{{עברית|צבור}} – {{עברית|שגגתם}} אינה מעשה גרידא אלא הוראה, ולכן יוחד {{עברית|קרבנם}} {{עברית|בפרים}}, וב{{עברית|עבודה זרה}} – {{עברית|שעירים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן כלמא כאן אלד'נב אעט'ם כאן קרבאנה אנקץ נוע, ולד'לך {{עברית|שגגת עבודה זרה שעירה}} כ'אצה, וסאיר {{עברית|חטאת יחיד כשבה}} או {{עברית|שעירה}}, לאן אלאנת'י אנקץ מן אלד'כר מן כל נוע, ולא ד'נב אעט'ם מן {{עברית|עבודה זרה}}, ולא צנף אנקץ מן {{עברית|שעירה}}. ולמ[י]ז(י)ה' אלמלך כאן {{עברית|קרבן שגגתו שעיר}}, אמא {{עברית|כהן גדול וצבור}} פליס {{עברית|שגגתם}} מג'רד עמל ואנמא הו פתוי, ולד'לך מיז {{עברית|קרבנם בפרים}}, ופי {{עברית|עבודה זרה שעירים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|אשם)}} כיוון שהחטאים שבגללם מוקרב ה{{עברית|אשם}} פחותים מן החטאים שבגללם מוקרב ה{{עברית|חטאת}}, {{עברית|קרבן אשם}} הוא {{עברית|איל}} או {{עברית|כבש מן הצאן}}. סוגו ומינו יוחדו בכך שהוא זכר מן הצאן.{{קו}}{{אינדקס|עולה)}} הלא תראה את ה{{עברית|עולה}}, שכיוון שהיא מיוחדת לה', יוחד המין שלה, ואין היא אלא זכר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולמא כאנת אלאת'אם אלתי יקרב מן אג'להא אל{{עברית|אשם}} דון אלאת'אם אלתי יקרב מן אג'להא אל{{עברית|חטאת}}, כאן {{עברית|קרבן אשם איל}} או {{עברית|כבש מן הצאן}}, מיז נועה וצנפה בכונה ד'כר(א) מן אלצ'אן, אלא תרי אל{{עברית|עולה}} למא הי ללה כ'אלצה מיז צנפהא ולא תכון אלא ד'כר(א).&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ללא בשמים)}} בהתאם לעניין זה הוחסרו הטיוב והבישום מ{{עברית|מנחת חוטא}}, וכן מ{{עברית|מנחת שֹוֹטָה}} כי גם היא נחשדת על {{עברית|חטא}}, ואסר להקריב אותן {{עברית|בשמן ולבונה}}.{{קו}}{{אינדקס|מנחת חוטא)}} הטיוב הזה הוסר מהן משום שהמביא אותה אינו טוב ולא בעל מעשים יפים, וכאילו הוא מומרץ לחזור בתשובה ונאמר לו: &quot;בשל רוע מעשיך, קרבנך הוא במצב הפחות ביותר&quot;.{{קו}}{{אינדקס|מנחת שוטה)}} וקרבנה של ה{{עברית|שׂוטָה}}, שמעשיה רעים יותר מן ה{{עברית|שוגג}}, עשוי מחומר פחוּת יותר, כי הוא &quot;{{עברית|קֶמַח שְׂעֹרִים}}&quot; {{הפניה|(במדבר ה,טו)}}.{{קו}}הרי נסדרו הפרטים האלה, ונמצא שמשמעותם מופלאה. {{מונח|גריב}}&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובחסב הד'א אלגרץ' אסקט אלתחסין ואלתטייב מן {{עברית|מנחת חוטא}}, ו{{עברית|מנחת שוטה}} לאנהא איצ'א תהמה' {{עברית|חטא}}, ונהי ען תקריבהא {{עברית|בשמן ולבונה}}, חד'ף מנהא הד'א אלתחסין לכון אלד'י ג'אבהא גיר חסן ולא ג'מיל אלאפעאל, פכאנה חרך ללתובה וקיל לה לקבח אפעאלך כאן קרבאנך עלי אנקץ חאל. ואל{{עברית|שוטה}} אלתי פעלהא אקבח מן אל{{עברית|שוגג}} כאן קרבאנהא אנקץ מאדה לאנה {{עברית|קמח שעורים}}. פקד אטרדת הד'ה אלג'זאיאת והי גריבה' אלמעני.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חטאות יחיד וציבור: מאבק בעבודה זרה ותודעת החטא}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|עגל)}} ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} אמרו שהטעם לכך שה{{עברית|קרבן ביום השמיני שלמלואים}} &quot;{{עברית|עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת}}&quot; {{הפניה|(ויקרא ט,ב)}} – {{עברית|לכפר על מעשה העגל}} {{הפניה|(ספרא מילואים א,ב)}}, וכן {{עברית|חטאתו שליום הכפורים}} &quot;{{עברית|פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת}}&quot; {{הפניה|(ויקרא טז,ג)}} – {{עברית|לכפר על מעשה העגל}} {{הפניה|(לא מצאנו מקורו)}}.{{קו}}{{אינדקס|שעיר – לרמב&quot;ם)}} לפי עניין זה שאמרו, נראה לי שהטעם לכך שכל ה{{עברית|חטאות ליחיד וצבור}} הן {{עברית|שעירים}}, כלומר {{עברית|שעירי הרגלים}}, {{עברית|שעירי ראשי חדשים}}, {{עברית|שעירי יום הכפורים}} ו{{עברית|שעירי עבודה זרה}} – הטעם לכך לדעתי הוא שרוב חטאם היה אז בהקריבם ל{{עברית|שעירים}}, כמו שביאר הכתוב: &quot;{{עברית|וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(ויקרא יז,ז)}}.{{קו}}{{אינדקס|שעיר – לחז&quot;ל)}} אמנם ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} {{הפניה|(ספרא שמיני א,ג)}} נתנו טעם לכך ש{{עברית|כפרת צבור בשעירים}} תמיד, בכך שחטאם של כל {{עברית|עדת ישראל}} היה תחילה ב{{עברית|שעיר עזים}}, ברמיזה למכירת {{עברית|יוסף הצדיק}} שנאמר בסיפור עליו: &quot;[וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף] {{עברית|וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים [}}וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ: זֹאת מָצָאנוּ, הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא אִם לֹא?]&quot; {{הפניה|(בראשית לז,לא-לב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ד'כרוא אל{{עברית|חכמים [ז&quot;ל]}} אן אלעלה פי כון אל{{עברית|קרבן ביום השמיני של( )מלואים עגל בן בקר לחטאת לכפר על מעשה העגל}}, וכד'לך {{עברית|חטאתו של( )יום הכפורים פר בן בקר לחטאת לכפר על מעשה העגל}}. ובחסב הד'א אלמעני אלד'י ד'כרוה יבדו לי אן אלעלה פי כון אל{{עברית|חטאות}} כלהא {{עברית|ליחיד ו(ל)צבור שעירים}}, אעני {{עברית|שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעירי יום הכפורים ושעירי עבודה זרה}}, עלה' ד'לך ענדי כון מעט'ם עציאנהם חיניד' בתקריבהם ל{{עברית|שעירים}} כמא בין אלנץ {{עברית|ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם}}. אמא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}} פג'עלוא עלה' אטראד כון {{עברית|כפרת צבור בשעירים}} לעציאן {{עברית|עדת ישראל}} כלהם אולא ב{{עברית|שעיר עזים}}, ישירון אלי ביע {{עברית|יוסף הצדיק}} אלמקול פי קצתה {{עברית|וישחטו שעיר עזים ו[כ](ג)ו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|הרעיון: סכנה מתמדת)}} אל יהא טעם זה חלש בעיניך, כי תכליתן של כל הפעולות האלה היא שיתקבע בנפשו של כל חוטא שעליו לזכור ולהזכיר תמיד את חטאו, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד}}&quot; {{הפניה|(תהילים נא,ה)}}, ושהוא צריך כפרה על אותו חטא, הוא וזרעו וזרע זרעו, על ידי מצווה שתהיה ממינה של אותה עבירה. כוונתי בכך{{קו}}{{אינדקס|א)}} שאם היתה העבירה בממון – יפזר ממונו במצווה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואם היתה העבירה בהנאות הגוף – יְיגע את גופו ויצער אותו במצווה, בצום ובקימה בלילה.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואם היתה העבירה במידות – ינגיד אותה על ידי הפך אותה מידה, כמו שביארנו ב{{עברית|הלכות דעות}} {{הפניה|(ב,ב-ג)}} ועוד {{הפניה|(שמונה פרקים ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ואם היתה העבירה עיונית, כוונתי שהוא האמין בדעה שגויה בשל התרשלותו והזנחתו את החקירה וההתבודדות לעיון – ינגיד זאת בכך שישבית את מחשבתו וימנע אותה מלחשוב בדבר מדברי העולם הזה אלא במושכלות בלבד ובבירור מה שראוי להאמין. כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי}}&quot; {{הפניה|(איוב לא,כז)}}, והוא משל להימנעות ועצירה במקום הספק, כמו שביארנו בחלקו הראשון של חיבור זה {{הפניה|(א,לב2; וראו א,ה2)}}.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה)}} וכן תראה שנעשה ב{{עברית|אהרן}}: כאשר נכשל ב{{עברית|מעשה העגל}}, היה {{עברית|קרבנו}}, הוא וכל מי שעמד מזרעו תחתיו, בהקרבת {{עברית|פר ועגל}}. ומכיוון שהיתה העבירה ב{{עברית|שעיר עזים}}, היתה המצווה (המתקנת) ב{{עברית|שעיר עזים}}.{{קו}}{{אינדקס|תוצאה: נוכחות הסכנה)}} משיתקבעו עניינים אלה בנפש, יוביל הדבר בלי ספק להחשבת העבירה לחמורה ולהתרחקות ממנה, כך שהאדם לא ייפול בה ויצטרך לכפרה ארוכה וקשה, ואפשר שלא תושלם הכפרה. וכך יתרחקו מן העבירה מלכתחילה ויברחו ממנה, וזוהי תועלת ברורה מאוד.{{קו}}הבן גם את העניין הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולא תסתצ'עף הד'ה אלעלה, לאן גאיה' כל הד'ה אלאפעאל ליסתקר פי נפס כל עאץ אנה יחתאג' אן יתד'כר ויד'כר בד'נבה דאימא, כמא קאל {{עברית|וחטאתי נגדי}} {{עברית|תמיד}}, ואנה ילזמה אסתגפאר ד'לך אלד'נב הו ונסלה ונסל נסלה בטאעה תכון מן נוע תלך אלמעציה, אריד בד'לך אנה אן כאנת אלמעציה מן מאל בד'ל מאלה פי אלטאעה, ואן כאנת אלמעציה פי לד'את ג'סמה אתעב ג'סמה ואשקאה פי אלטאעה באלציאם וקיאם אלליל, ואן כאנת אלמעציה כ'לקיה קאבלהא בצ'ד ד'לך אלכ'לק, כמא בינא פי {{עברית|הלכות דעות}} וגירהא. ואן כאנת אלמעציה נט'ריה אעני אן יעתקד ראי(א) גיר צחיח לקצורה ותואניה ען אלבחת' ואלאנפראד ללנט'ר, קאבל ד'לך בתעטיל פכרתה וכפהא ען אלפכרה פי שי מן אמור אלדניא, אלא פי מעקול פקט ופי תחריר מא ינבגי אן יעתקד, נחו קולה {{עברית|ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי}}, ד'לך מת'אל ען אלכף ואלוקוף ענד אלשבהה כמא בינא פי אול הד'ה אלמקאלה, כמא תראה פעל (ב{{עברית|אהרן}})[בהאולא] למא עת'ר ב{{עברית|מעשה העגל}} כאן [{{עברית|קרבנו}}](קרבאנה) הו וכל מן קאם מן נסלה מקאמה בתקריב {{עברית|פר ועגל}}, ולמא כאנת אלמעציה ב{{עברית|שעיר עזים}} כאנת אלטאעה ב{{עברית|שעיר עזים}}, פאד'א תקררת הד'ה אלמעאני פי אלנפס, כאן ד'לך בלא שך מוג'בא לאסתעט'אם אלמעציה ואג'תנאבהא חתי לא יקע אלשכ'ץ פיהא פיחתאג' אלי אסתגפאר טויל ושאק וקד לא תכמל אלמגפרה, פיג'תנב אלעציאן מן אול אלאמר ויהרב מנה, והד'ה פאידה בינה ג'דא, פחצל הד'א אלגרץ' איצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}25&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ניסוח חריג בשעיר חטאת ראש חודש: מלחמה בפולחן הירח}}<br /> {{קו}}מצאתי לנכון להסב את תשומת לבך כאן לדבר מופלא {{מונח|גריב}} מאוד, אף על פי שלכאורה אינו מעניין החיבור. והוא מה שנאמר דווקא ב{{עברית|שעיר חטאת ראש חֹדש}} &quot;{{עברית|חַטָּאת לַה'}}&quot; {{הפניה|(במדבר כח,טו)}}, מה שלא נאמר בכל {{עברית|שעירי הרגלים}} ולא ב{{עברית|חטאות}} האחרות. הטעם לכך ברור לדעתי מאוד,{{קו}}{{אינדקס|שאר קרבנות)}} והוא שה{{עברית|קרבנות}} האלה שמקריב ה{{עברית|צבור}} במועדים מיוחדים, כלומר ה{{עברית|מוספים}}, הם כולם {{עברית|עולות}}. ובכל יום מהם יש {{עברית|שעיר עזים לחטאת}}, והוא נאכל. ואילו ה{{עברית|עולות}} נשרפות כולן, ולכן נאמר בהן בפירוש &quot;{{עברית|אִשֶּׁה לַה'}}&quot; {{הפניה|(ויקרא כג,ח ועוד)}} ולא נאמר &quot;{{עברית|חטאת לה'}}&quot; ולא &quot;{{עברית|שלמים לה'}}&quot;, משום שאלה נאכלים. אפילו ה{{עברית|חטאות}} הנשרפות, אי אפשר לומר גם עליהן &quot;{{עברית|אשה לה'}}&quot; כמו שאבאר את הטעם לכך בפרק זה {{הפניה|(בפסקה הבאה)}}. ולכן לא יעלה על הדעת לומר על ה{{עברית|שעירים}} &quot;{{עברית|חטאת לה'}}&quot;, משום שהם נאכלים ולא נשרפים כליל.{{קו}}{{אינדקס|שעיר ראש חודש)}} ומכיוון שנוצר חשש שידמיינו ש{{עברית|שעיר ראש חֹדש}} הוא קרבן לירח, כמו שהיו עושים המצרים הקדמונים, שהיו מקריבים לירח בראשי חודשים, הבהיר בו שהוא בשל ציווי ה' ולא לירח. חשש זה אינו קיים ב{{עברית|שעירי הרגלים}} וכיוצא בהם, משום שאותם ימים אינם ראשי חודשים ואין להם סימן טבעי המבדיל אותם, אלא התורה הטילה אותם כקביעה. ואילו ראשי החודשים הירחיים אינם מקביעת התורה, אלא האומות היו מקריבות בהם לירח, כמו שהיו מקריבים לשמש בזריחתה ובמעברה במעלות מסוימות, כמפורסם באותם ספרים {{הפניה|(ג,כט10,7)}}. לכן ננקט לשון יוצא דופן ב{{עברית|שעיר}} זה ונאמר בו &quot;{{עברית|לה'}}&quot;, כדי להסיר אותם דמיונות שווא שנתלו באותם לבבות החולים חולי כבד.{{קו}}דע גם נקודה מופלאה {{מונח|עג'יב}} זו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ראית אן אנבהך הנא עלי אמר גריב ג'דא ואן כאן ט'אהרה אנה ליס מן גרץ' אלמקאלה, וד'לך קולה פי {{עברית|שעיר חטאת ראש חדש}} כ'אצה {{עברית|חטאת לי&quot;י}} מא לם יקל פי {{עברית|שעירי הרגלים}} כלהא ולא פי גירהא מן אל{{עברית|חטאות}}, ועלה' ד'לך בינה ענדי ג'דא, וד'לך אן הד'ה אל{{עברית|קרבנות}} אלתי יקרבהא אל{{עברית|צבור}} פי אלפצול אעני אל{{עברית|מוספים}} הי כלהא {{עברית|עולות}}, ופי כל יום מנהא {{עברית|שעיר עזים לחטאת}} והו יוכל, אמא אל{{עברית|עולות}} פהי כלהא תחרק ולד'לך יצרח פיהא {{עברית|אשה לי&quot;י}}, ולא יקאל {{עברית|חטאת לי&quot;י}} ולא {{עברית|שלמים לי&quot;י}}, לכון ד'לך יוכל. וחתי אל{{עברית|חטאות}} אלתי תחרק פלא יסוג אן יקאל פיהא [איצ'א] {{עברית|אשה לי&quot;י}} כמא סאבין עלה' ד'לך פי הד'א אלפצל, פלד'לך לא יתצור אן יקאל פי {{עברית|שעירים חטאת לי&quot;י}} לכונהא תוכל לא תחרק בג'מלתהא. ולמא תוקע אן יתכ'יל פי {{עברית|שעיר ראש חדש}} אנה קרבאן ללקמר כמא כאנת תפעל קבט מצר מן אלתקריב ללקמר פי אואיל אלשהור, בין פיה אן הד'א לאמר אללה לא ללקמר, ולא יתוקע הד'א אלתוקע פי {{עברית|שעירי הרגלים}} וגירהא אד' ותלך אלאיאם ליסת אואיל שהור ולא להא עלאמה תמיזהא טביעיה, בל אלשריעה פרצ'תהא באלוצ'ע, אמא אואיל אלשהור אלקמריה פליסת מן וצ'ע אלשריעה, בל אלמלל כאנת תקרב פיהא ללקמר, כמא כאנוא יקרבון ללשמס ענד טלועהא וענד חלולהא בדרג' מעלומה כמא שהר פי תלך אלכתב, פלהד'א שדת אלעבארה פי הד'א אל{{עברית|שעיר}} וקיל פיה {{עברית|לי&quot;י}} לאזאלה' תלך אלאוהאם אלמתעלקה בתלך אלקלוב אלמריצ'ה אלמסתחכמה' אלמרץ. פאעלם הד'ה אלעג'יבה איצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}26&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חטאות הנשרפות ושעיר המשתלח: ריחוק מחטא גדול}}<br /> {{קו}}דע שכל {{עברית|חטאת}} שמאמינים לגביה שהיא מכפרת על חטאים גדולים או על חטא גדול, כמו {{עברית|חטאת הֶעְלֵם}} וכיוצא בה – היא נשרפת כולה {{עברית|מִחוּץ לַמַּחֲנֶה}} {{הפניה|(ויקרא ד,יב;כא)}} ולא על ה{{עברית|מזבח}}, משום שאין לשרוף על ה{{עברית|מזבח}} אלא את ה{{עברית|עולה}} והדומה לה. ולכן הוא נקרא &quot;{{עברית|מִזְבַּח הָעֹלָה}}&quot; {{הפניה|(שמות ל,כח ועוד)}}, כי הקטרת ה{{עברית|עולה}} היא &quot;{{עברית|רֵיחַ נִיחֹחַ}}&quot; {{הפניה|(ויקרא א,ט ועוד)}}, וכן כל {{עברית|אזכרה}} היא &quot;{{עברית|ריח ניחוח}}&quot;. וכן הדבר בלי ספק, כי הוא נועד לסלק את דעות {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,לב5)}}.{{קו}}{{אינדקס|מחיית החטא)}} אשר לשריפת ה{{עברית|חטאות}} האלה – הכוונה בהן (לציין) שנמחו עקבותיו של חטא זה והוא נעלם כמו שנעלמה הגווייה השרופה הזאת, ולא נותר זכר מאותו מעשה כמו שלא נותר זכר מאותה {{עברית|חטאת}} אלא היא כלתה בשריפה. על כן אין הקטרתה {{עברית|ריח ניחוח לה'}} אלא ההפך מכך, כוונתי שהוא עשן מאוס ומתועב, ולכן היא נשרפת כולה {{עברית|מחוץ למחנה}}. הלא תראה מה נאמר ב{{עברית|מנחת שׂוטָה}}: &quot;{{עברית|מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן}}&quot; {{הפניה|(במדבר ה,טו)}}, לא שהיא דבר רצוי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן כל {{עברית|חטאת}} יעתקד פיהא אנהא תסתגפר את'אמא עט'ימה או את'מא עט'ימא מת'ל {{עברית|חטאת העלם}} ונחוהא פאנהא תחרק כלהא {{עברית|מחוץ למחנה}} לא עלי אל{{עברית|מזבח}}, לאן לא יחרק עלי אל{{עברית|מזבח}} אלא אל{{עברית|עולה}} ומא אשבההא, ולד'לך סמי {{עברית|מזבח העולה}}, לאן קתאר אל{{עברית|עולה ריח ניח[ו]ח}}, וכד'לך כל {{עברית|אזכרה ריח ניח[ו]ח}}, וכד'לך הו בלא שך, לאנה לאזאלה' ארא {{עברית|עבודה זרה}} כמא בינא. ואמא חרק הד'ה אל{{עברית|חטאות}} פאלקצד בה אן הד'א אלד'נב קד אמתחי את'רה ועדם כמא עדמת הד'ה אלג'ת'ה אלמחרוקה, ולם יבק מן ד'לך אלפעל את'ר כמא לם יבק להד'ה אל{{עברית|חטאת}} את'ר אלא תלפת באלחרק, פליס קתארהא {{עברית|ריח ניח[ו]ח לי&quot;י}} בל צ'ד ד'לך, אעני אנה דכ'אן יכרה וישנא, פלד'לך תחרק כלהא {{עברית|מחוץ למחנה}}. אלא תרי {{עברית|מנחת שוטה}} אי שי קיל פיהא {{עברית|מנחת זכרון מזכרת עון}}, לא אנהא שי מרצ'י.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;27&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כיוון ש{{עברית|שעיר המשתלח}} בא לכפר על חטאים חמורים בצורה כוללת עד כדי כך שאין {{עברית|חטאת צבור}} המכפרת מה שהוא מכפר, וכאילו הוא נושא את כל החטאים – לכן אין מתעסקים בו לא בשחיטה ולא בשריפה ולא בהקרבה כלל, אלא מרחיקים אותו תכלית הריחוק ומשליכים אותו {{עברית|לאֶרֶץ גְּזֵרָה}} {{הפניה|(ויקרא טז,כב)}}, כלומר מנותקת מן היישוב.{{קו}}{{אינדקס|הרעיון)}} אין מי שמטיל ספק שהחטאים אינם דברים גשמיים המועברים מגבו של פרט אחד לפרט אחר, אלא כל המעשים האלה הם מְשָלים שמטרתם השגת צורה בנפש כדי שתושג היפעלות לתשובה, כלומר שהתנערנו מכל מעשינו הקודמים והשלכנום אחר גוונו והרחקנו אותם ככל האפשר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולמא כאן {{עברית|שעיר המשתלח}} לאסתגפאר את'אם עט'ימה באג'מעהא חתי אן ליס ת'ם {{עברית|חטאת צבור}} תסתגפר מא יסתגפר, וכאנה חאמל אלאת'אם כלהא, פלד'לך לם ימארס בד'בח ולא בחרק ולא בתקריב אצלא, אלא יבעד בה גאיה' אלבעד וירמי {{עברית|לארץ גזרה}}, אעני מנקטעה' אלעמראן. ולא ישך אחד באן אלאת'אם מא הי אג'סא[ם](מא) תנקל מן עלי ט'הר שכ'ץ לשכ'ץ אכ'ר, ואנמא הד'ה אלאעמאל כלהא אמת'לה לחצול צורה פי אלנפס חתי יחצל אלאנפעאל ללתובה, אי אן כל מא תקדם מן אפעאלנא קד תברינא ענה, ונבד'נאה כ'לף ט'הורנא ואקצינאה גאיה' אלאקצא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}28&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ניסוך היין: הרמב&quot;ם נבוך}}<br /> {{קו}}לגבי הקרבת היין אני נבוך עד היום: כיצד נצטווינו להקריבו, והרי {{עברית|עובדי עבודה זרה}} היו מקריבים אותו? לא עלה בדעתי טעם לכך. מישהו אחר נתן לה טעם ואמר: המיטב מבחינת התאווה, שמקורה בכבד, הוא הבשר. והמיטב מבחינת הכוח החייתי, שמקורו בלב, הוא היין. וכן הכוח הנובע מהמוח, והוא הנפשי, נהנה מניגון על כלי נגינה. לכן כל כוח מקריב לה' את הדבר האהוב עליו ביותר, וכך הקרבן הוא בשר ויין ושמע, כלומר ה{{עברית|שיר}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא תקריב אלכ'מר פאנא חאיר פיה אלי אלאן כיף אמר בתקריבה וקד כאן {{עברית|עובדי עבודה זרה}} יקרבונה, ולם יתג'ה לי פי ד'לך עלה, ומן תעליל גירי אן קאל אן אג'וד מא ענד אלשהוה אלתי מעדנהא אלכבד הו אללחם, ואג'וד מא ענד אלקוה אלחיואניה אלתי מעדנהא אלקלב הו אלכ'מר, וכד'לך אלקוה אלתי מעדנהא אלדמאג והי אלנפסאניה תסתלד' באלאלחאן עלי אלאלאת, פלד'לך תקרבת כל קוה ללה באחב שי אליהא, פכאן אלקרבאן לחמא וכ'מרא וסמעא אעני אל{{עברית|שיר}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}29&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עלייה לרגל: התחדשות התורה מתוך האחווה}}<br /> {{קו}}אשר לתועלתה של העלייה לרגל – טעמה ידוע,{{קו}}{{אינדקס|חידוש הברית)}} בשל התחדשות התורה המושגת מן ההתכנסות הזאת על ידי אותה היפעלות, והאחווה בין בני האדם. ובפרט {{עברית|מצות}} &quot;{{עברית|הקהל}}&quot; שטעמה התבאר: &quot;{{עברית|לְמַעַן יִשְׁמְעוּ [}}וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת]&quot; {{הפניה|(דברים לא,יב)}}.{{קו}}{{אינדקס|זמינות המאכל)}} {{עברית|דמי מעשר שני}} נועדו להוצאה שם, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,לט3)}}, וכן {{עברית|נטע רְבָעִי}} ו{{עברית|מעשַׂר בהמה}}, וכך יהיו שם בשר ה{{עברית|מעשר}} ויין {{עברית|נטע רבעי}} ו{{עברית|מעות מעשר שני}} וירבו שם המזונות. ואסור למכור מהם דבר ולא לאחרו ממועד למועד, אלא כמו שאמר יתעלה: &quot;[לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכְלֶנּוּ] {{עברית|שָׁנָה בְשָׁנָה [}}בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה', אַתָּה וּבֵיתֶךָ]&quot; {{הפניה|(דברים טו,כ)}},{{קו}}{{אינדקס|צדקה)}} וכך בהכרח ייתנו ממנו צדקה. הוא זירז לתת צדקה בחגים ואמר: &quot;{{עברית|וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ [}}וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ] {{עברית|וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה}}&quot; {{הפניה|(שם טז,יד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא פאידה' אלחג' פמעלומה' אלעלה, למא יחצל מן ד'לך אלאג'תמאע מן אסתג'דאד אלשריעה בד'לך אלאנפעאל ומואכ'אה' אלנאס בעצ'הם לבעץ', ובכ'אצה {{עברית|מצות הקהל}} אלתי בינ[ת](ה') עלתהא {{עברית|למען ישמעו ו[כ](ג)ו'}}. וכאן {{עברית|דמי מעשר שני}} ללנפקה הנאך כמא בינא וכד'לך {{עברית|נטע רבעי ומעשר בהמה}}, פיכון הנאך לחום אל{{עברית|מעשר}} וכ'מור {{עברית|נטע רבעי}} ו{{עברית|מעות מעשר שני}} פתכת'ר אלאגד'יה הנאך, ולא יחל ביע שי מן הד'ה ולא תאכ'ירה מן וקת לוקת, אלא כמא קאל תע(א)לי {{עברית|שנה בשנה ו[כ](ג)ו'}}, פבאלצ'רורה יתצדק בה, וקד אכד אלצדקה פי אלאעיאד וקאל {{עברית|ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך [וכו'](ועבדך ואמתך) והלוי והגר והיתום והאלמנה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}30&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חתימה}}<br /> {{קו}}הרי סיימנו את המצוות מקבוצה זו, ופרטים רבים מהן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד אתינא עלי אחאד הד'ה אלג'מלה ועלי ג'זאיאת כת'ירה מנהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%92&diff=486 2025-03-19T19:48:23Z

<p>Hamore: מתרבות-&gt;מתרבים</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק לג}}<br /> {{כותרת|התחכום במצוות בתחום המידות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הנזקים בהתמכרות לתאוות}}<br /> {{קו}}עוד מכלל מטרות התורה השלמה – לזנוח את התאוות, לזלזל בהן ולמעט בהן ככל האפשר, ושלא לפנות אלא להכרחי שבהן. וידוע לך שרוב תשוקת ההמון והפקרותו אינו אלא בתאוות האכילה והשתייה ויחסי המין.{{קו}}{{אינדקס|תוצאות: א)}} זה מה שמבטל את שלמותו האחרונה של האדם, {{אינדקס|ב)}} מזיק לו גם בשלמותו הראשונה, {{אינדקס|ג)}} ומשחית את רוב מצבי האזרחים והנהגת הבית.{{קו}}{{אינדקס|הסבר:}} כי בשל ההליכה אחר התאווה גרידא, כמו שעושים הבורים – {{אינדקס|א)}} מתבטלת ההשתוקקות העיונית, {{אינדקס|ב)}} הגוף נשחת והאדם אובד לפני שיגיע לגיל הטבעי הראוי לו, {{אינדקס|ג)}} מתרבים הדאגות והיגונות, {{אינדקס|ד)}} ומתרבים הקנאה והשנאה והמאבק לגזול את מה שבידי הזולת.{{קו}}לכל זה מביאה העובדה שהבוּר מציב לו את ההנאה בלבד כתכלית המבוקשת לשם עצמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מן ג'מלה' אגראץ' אלשריעה אלכאמלה איצ'א אטראח אלשהואת ואלתהאון בהא, ותקצירהא מא אמכן, ואן לא יקצד מנהא אלא [ל](א)לצ'רורי. וקד עלמת אן מעט'ם שרה אלג'מהור ותסיבהם אנמא הו פי אלנהם פי אלאכל ואלשרב ואלנכאח, והד'א הו אלמעטל לכמאל אלאנסאן אלאכ'יר, אלמוד'י לה איצ'א פי כמאלה אלאול, אלמפסד לאכת'ר חאלאת אהל אלמדן ותדביר אלמנזל, לאן בתבע מג'רד אלשהוה כמא תפעל אלג'אהליה תבטל אלתשוקאת אלנט'ריה, ויפסד אלבדן ויתלף אלאנסאן קבל מקתצ'י עמרה אלטביעי לה, ותכת'ר אלהמום ואלאנכאד, ויכת'ר אלתחאסד ואלתבאגץ' ואלתנאזע עלי אנתזאע מא ביד אלגיר, דואעי כל ד'לך כון אלג'אהל יג'על אללד'ה פקט גאיה מטלובה לד'אתהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המצוות באות לרסן את התאוות ולהטמיע מידות טובות באדם}}<br /> {{קו}}לכן התחכם {{מונח|תלטף}} האלוה, יתהדר שמו, לצוותנו במצוות השוללות את התכלית הזאת, מרחיקות ממנה את המחשבה בכל אופן אפשרי, ומונעות כל מה שמוביל לתאווה ולהנאה גרידא. וזו מטרה גדולה ממטרות התורה הזאת. הלא תתבונן בלשונות ה{{עברית|תורה}}, כיצד ציוותה להרוג מי שמתגלה שהוא מפריז בבקשת הנאת האכילה והשתייה, והוא {{עברית|בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה}} {{הפניה|(דברים כא,יח)}}, וזהו שנאמר: &quot;{{עברית|זוֹלֵל וְסֹבֵא}}&quot; {{הפניה|(שם,כ)}}, ונצטווינו לסקול אותו ולמהר לאבדו בטרם יחמיר מצבו, ויהרוג רבים וישחית את מצבם של אנשים כשרים ברוב תאוותנותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולד'לך תלטף אל[א]לה ג'ל אסמה פי תשריענא בשראיע תעטל הד'ה אלגאיה, ותצרף אלפכרה ענהא בכל וג'ה, ומנע מן כל מא יודי לשרה ולמג'רד לד'ה, והד'א מקצד כביר מן מקאצד הד'ה אלשריעה. אלא תתאמל נצוץ אל{{עברית|תורה}} כיף אמרת בקתל מן ט'הר מן אמרה אנה מפרט פי טלב לד'ה' אלאכל ואלשרב והו {{עברית|בן סורר ומורה}}, והו קולה {{עברית|זולל וסובא}}, ואמר ברג'מה ואלמבאדרה בקטעה קבל אן יעט'ם כ'טבה ויהלך כת'ירין ויפסד אחואל צאלחין בשדה' שרהה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכן מכלל מטרות התורה: עדינות ונינוחות, ושלא יהיה האדם קשה וגס, אלא נענה, ממושמע, נוח לשוב, נינוח.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ידוע לך ציוויו יתעלה: &quot;{{עברית|וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם, וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד}}&quot; {{הפניה|(שם י,טז)}};{{קו}}{{אינדקס|ב)}} &quot;{{עברית|הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל}}&quot; {{הפניה|(שם כז,ט);}}{{קו}}{{אינדקס|ג)}} &quot;{{עברית|אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם}} [טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ]&quot; {{הפניה|(ישעיהו א,יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועל הנכונות להישמע למה שיש להישמע לו נאמר: &quot;[אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ] {{עברית|וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ}}&quot; {{הפניה|(דברים ה,כג)}};{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ונאמר על כך על דרך המשל: &quot;{{עברית|מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה}}&quot; {{הפניה|(שיר השירים א,ד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך מן ג'מלה' מקאצד אלשריעה אללין ואלתאתי, ואן לא יכון אלאנסאן ד'א (כ)[פ]ט'אט'ה וגלט'ה, בל מג'יב(א) מטיע(א) מניב(א) מתאתי(א), קד עלמת אמרה תע(א)לי {{עברית|ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד, הסכת ושמע ישראל, אם תאבו ושמעתם}}, וקיל פי אלאתי לקבול מא יג'ב קבולה {{עברית|ושמענו ועשינו}}, וקיל פי ד'לך עלי ג'הה' אלמת'ל {{עברית|משכני אחריך נרוצה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המצוות מכוננות טהרת גוף וקדושת נפש והלימה ביניהם}}<br /> {{קו}}וכן מכלל מטרות התורה: הטהרה והקדושה.{{קו}}{{אינדקס|מיניות)}} כוונתי בכך: לפרוש מיחסי מין, להתרחק מהם ולמעט בהם ככל האפשר, כמו שאני עתיד לבאר {{הפניה|(ג,מט)}}. כך, כשציווה יתעלה שהאומה תתקדש לקבלת ה{{עברית|תורה}} ואמר: &quot;{{עברית|וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר}}&quot; {{הפניה|(שמות יט,י)}}, אמר: &quot;{{עברית|אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה}}&quot; {{הפניה|(שם,טו)}}. הרי אמר במפורש שה{{עברית|קדושה}} היא פרישות מיחסי מין.{{קו}}{{אינדקס|יין)}} כמו כן הוא גם אמר במפורש שהימנעות משתיית יין היא {{עברית|קדושה}}, בכך שאמר על ה{{עברית|נזיר}}: &quot;{{עברית|קָדֹשׁ יִהְיֶה}}&quot; {{הפניה|(במדבר ו,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|מצוות)}} ולשון {{עברית|ספרא}}: &quot;'{{עברית|וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים}}' {{הפניה|(ויקרא יא,מד)}} {{עברית|– זו קדושת מצוות}}&quot; {{הפניה|(ראו ספרי במדבר קטו)}}. וכשם שהתורה כינתה את קיום הציוויים האלה &quot;{{עברית|קדושה}}&quot; ו&quot;{{עברית|טהרה}}&quot;, כך היא כינתה את העבירה על הציוויים האלה ואת ביצוע המעשים המגונים &quot;{{עברית|טומאה}}&quot;, כמו שאני עתיד לבאר {{הפניה|(ג,מז10-9)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך מן [ג'מלה'] מקאצד אלשריעה אלטהארה ואלתקדיס, אעני בד'לך אטראח אלנכאח ואג'תנאבה ותקלילה מא אמכן כמא סאבין, למא אן אמר תע(א)לי בתקדיס אלמלה לקבול אל{{עברית|תורה}} וקאל {{עברית|וקדשתם היום ומחר}} קאל {{עברית|אל תגשו אשה}}, פקד צרח באן אל{{עברית|קדושה}} אטראח אלנכאח, כמא צרח איצ'א באן תרך שרב אלכ'מר {{עברית|קדושה}} בקולה פי אל{{עברית|נזיר קדוש יהיה}}. ונץ {{עברית|ספרא והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת מצות}}. וכמא סמת אלשריעה אמתת'אל הד'ה אלאואמר {{עברית|קדושה}} ו{{עברית|טהרה}} כד'לך סמת אלתעדי עלי הד'ה אלאואמר וארתכאב אלקבאיח {{עברית|טומאה}} כמא סאבין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אשר לניקיון הבגדים ורחיצת הגוף וניקוי הטינופים – גם הם מִמטרות התורה הזאת, אבל זאת לאחר טיהור המעשים וטיהור הלבבות מן הדעות והמידות המטמאות. ואילו להסתפק בניקיון חיצוני, ברחיצה ובטיהור הבגדים, ובו זמנית לרדוף אחר ההנאות ולשלח רסן באכילה וביחסי מין – זה מגונה לגמרי.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה א)}} {{עברית|ישעיה}} אמר על כך: &quot;{{עברית|הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר [}}וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם ה']&quot; {{הפניה|(ישעיהו סו,יז)}}. הוא אומר שהם מיטהרים ומתקדשים במקומות גלויים ופתוחים, ואחר כך חוטאים כשהם לבדם בחדרים ובתוך בתיהם, בשילוח רסן באכילת דברים אסורים: &quot;{{עברית|הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר}}&quot;. וייתכן שהוא רומז באומרו &quot;{{עברית|אַחַר אַחַת בַּתָּוֶךְ}}&quot; להתייחדות ביחסי מין אסורים. העולה מהדברים הוא שכלפי חוץ הם מזדככים, מנוקים ומיטהרים בפרהסיה, אך בסתר הם עם תאוותיהם והנאות גופיהם. ואין זו כוונת התורה, אלא הכוונה הראשונה היא הימנעות מתאוות והיטהרות חיצונית לאחר היטהרות פנימית.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ב)}} {{עברית|שלמה}} כבר העיר על מי שמסתמך על רחיצת הגוף וטיהור הבגדים בעוד מעשיו מלוכלכים ומידותיו מגונות, ואמר: &quot;{{עברית|דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו, וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ. דּוֹר מָה רָמוּ עֵינָיו, וְעַפְעַפָּיו יִנָּשֵׂאוּ}}&quot; {{הפניה|(משלי ל,יב-יג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא תנט'יף אלת'יאב וגסל אלג'סם ותנקיה' אלאוסאך' פהו איצ'א מן מקאצד הד'ה אלשריעה, לכן בעד תטהיר אלאעמאל ותטהיר אלקלב מן אלארא אלמנג'סה ואלאכ'לאק אלמנג'סה. אמא אלאקתצאר עלי תנט'יף אלט'אהר באלתגסל ותטהיר אלת'יאב מע אלשרה פי אללד'את ואלתסיב פי אלמאכל ואלמנאכח פפיה גאיה' אלד'ם, קאל {{עברית|ישעיה}} פי ד'לך {{עברית|המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחת בתוך אוכלי בשר החזיר ו[כ](ג)ו'}}, יקול אנהם יתטהרון ויתקדסון פי אלמואצ'ע אלמכשופה אלמבאחה, ת'ם אנהם ינפרדון פי אלכ'דור ופי דואכ'ל ביותהם במעאציהם, והו תסיבהם פי אכל אלמחרמאת {{עברית|החזיר והשקץ והעכבר}}. ולעלה ישיר בקולה {{עברית|אחר אחת בתוך}} ללאנפראד בנכאח חראם. פמחצול אלקול אן ט'ואהרהם נט'יפה משהורה' אלנקא ואלטהארה, אמא אלבואטן פהם מע שהואתהם ולד'את אג'סאמהם, ומא הכד'א קצד אלשריעה, בל אלקצד אלאול תקציר אלשהוה ותנט'יף אלט'אהר בעד תנט'יף אלבאטן. וקד נבה {{עברית|שלמה}} עלי מן יעתמד עלי גסל אלג'סם ותטהיר אלת'יאב ואלאעמאל וסכ'ה ואלאכ'לאק רדיה, פקאל {{עברית|דור טהור בעיניו ומצ[ו]אתו לא ר[ו]חץ דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום והקדמה לפרקים הבאים}}<br /> {{קו}}אם תתבונן גם במטרות אלה שציינו בפרק הזה יתבררו לך טעמיהן של מצוות רבות, שטעמיהן לא היו ידועים לפני שמטרות אלה נודעו, כמו שאני עתיד לבאר בהמשך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאד'א תאמלת איצ'א הד'ה אלמקאצד אלתי ד'כרנא פי הד'א אלפצל תבין לך עלל שראיע כת'ירה כאנת עללהא מג'הולה קבל עלם הד'ה אלמקאצד כמא סאבין פי מא יסתאנף:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%93&diff=485 2025-03-10T15:27:09Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק נד}}<br /> {{כותרת|תכלית האדם: לחבר השגה לעשייה בארץ}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ארבע משמעויות שהן אחת להסבר המונח חכמה}}<br /> {{קו}}המונח &quot;{{עברית|חכמה}}&quot; מציין בעברית ארבע משמעויות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא מציין השגת האמיתות, שתכליתן השגתו יתעלה. נאמר: &quot;{{עברית|וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא [}}וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה, לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים] {{הפניה|(איוב כח,יב-יג)}}, ונאמר: &quot;[לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ...] {{עברית|אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף}} {{עברית|[}}וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה. אָז תָּבִין יִרְאַת ה', וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא. כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה...]&quot; {{הפניה|(משלי ב,ב-ו)}}, וזה נפוץ.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} הוא מציין קניית מומחיות מקצועית במקצוע כלשהו: &quot;{{עברית|וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם}} [יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה', אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ...] {{הפניה|(שמות לה,י-יא)}}, &quot;{{עברית|וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב}} [בְּיָדֶיהָ טָווּ]&quot; {{הפניה|(שם,כה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} הוא מציין קניית מעלות המידות: &quot;{{עברית|וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם}}&quot; {{הפניה|(תהילים קה,כב)}}, &quot;{{עברית|בִּישִׁישִׁים חָכְמָה}}&quot; {{הפניה|(איוב יב,יב)}}. משום שמה שנקנה בזקנה כשלעצמה הוא ההכנה לקבלת מעלות המידות.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} והוא מציין תחכום וערמה: &quot;{{עברית|הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ}}&quot; {{הפניה|(שמות א,י)}}. לפי משמעות זו נאמר: &quot;{{עברית|וַיִּקַּח מִשָּׁם אִשָּׁה חֲכָמָה}}&quot; {{הפניה|(שמואל־ב יד,ב)}}, כלומר בעלת תחכום וערמה. ובמשמעות זו גם: &quot;{{עברית|חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו ד,כב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אסם {{עברית|חכמה}} יקע פי אלעבראני עלי ארבעה מעאני, וד'לך אנה יקע עלי אדראך אלחקאיק אלתי גאיתהא אדראכה תע(א)לי, קאל {{עברית|והחכמה מאין תמצא ו[כ](ג)ו'}}, וקאל {{עברית|אם תבקשנה ככסף וגו'}}, והד'א כת'יר. ויקע עלי אקתנ[י](א) אלצנאיע אי צנאעה כאנת, {{עברית|וכל חכם לב בכם, וכל אשה חכמת לב}}. ויקע עלי אקתנא אלפצ'איל אלכ'לקיה, {{עברית|וזקניו יחכם, בישישים חכמה}}, לאן אלשי אלד'י יכתסב במג'רד אלשיך' הו אלתהיו לקבול אלפצ'איל אלכ'לקיה. ויקע עלי אלתלטף ואלאחתיאל, {{עברית|הבה נתחכמה לו}}, ובחסב הד'א אלמעני ק[י](א)ל {{עברית|ויקח משם אשה חכמה}} יעני ד'את תלטף ואחתיאל, ומן הד'א אלמעני {{עברית|חכמים המה להרע}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|איחוד המשמעויות)}} ייתכן שמשמעות &quot;{{עברית|חכמה}}&quot; בעברית מורה על תחכום והפעלת המחשבה, ואז יש שאותו תחכום והערמה הוא{{קו}}{{אינדקס|א)}} בקניית מעלות שכליות,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או בקניית מעלות מידותיות,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} או בקניית מומחיות מעשית,{{קו}}{{אינדקס|ד)}} או במעשי רוע ורשע.{{קו}}התברר אם כן ש&quot;{{עברית|חכם}}&quot; נאמר{{קו}}{{אינדקס|א)}} על בעל מעלות שכליות,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל בעל מעלות מידותיות,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל כל בעל מומחיות מעשית,{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועל בעל ערמה במעשי רשע ורוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וימכן אן יכון מעני {{עברית|חכמה}} פי אלעבראני ידל עלי אלתלטף ואעמאל אלפכרה, פקד יכון ד'לך אלתלטף ואלאחתיאל פי תחציל פצ'איל נטקיה, או פי תחציל פצ'איל כ'לקיה, או פי תחציל צנאעה עמליה, או פי שרור ורד'איל. פקד באן אן {{עברית|חכם}} יקאל לד'י אלפצ'איל אלנטקיה, ולד'י אלפצ'איל אלכ'לקיה, ולכל ד'י צנעאה עמליה, ולד'י אלאחתיאל פי אלרד'איל ואלשרור.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חכמת התורה וסדר לימודה}}<br /> {{קו}}לפי ביאור זה נקרא היודע את כל התורה לאמיתה &quot;{{עברית|חכם}}&quot; משני היבטים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} מצד המעלות השכליות הכלולות בתורה,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומצד מעלות המידות הכלולות בה.{{קו}}אך מכיוון שהדברים השכליים שבתורה נמסרים בקבלה (=כקביעה) ואינם מוכחים בדרכי העיון, החלו להתייחס בספרי הנביאים ובדברי ה{{עברית|חכמים}} לידיעת התורה כמין בפני עצמו ול{{עברית|חכמה}} סתם כמין אחר, כשאותה {{עברית|חכמה}} סתם היא זו שהוכחו באמצעותה אותם דברים שכליים שלמדנו מן התורה כקבלה. וכל מה שתמצא בכתובים על שבח ה{{עברית|חכמה}} ומופלאותה ומיעוט קוניה, כגון &quot;{{עברית|לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ}}&quot; {{הפניה|(איוב לב,ט)}}, &quot;{{עברית|וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא}} [וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה]&quot; {{הפניה|(שם כח,יב)}} ופסוקים רבים כיוצא בהם – כולם מתייחסים לאותה {{עברית|חכמה}} המלמדת אותנו את ההוכחה לדעות ה{{עברית|תורה}}. דבר זה נפוץ גם בדברי ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}}, כלומר שגם הם מתייחסים לידיעת ה{{עברית|תורה}} כמין אחד ואל ה{{עברית|חכמה}} כמין אחר.{{קו}}{{אינדקס|א)}} אמרו {{עברית|ז&quot;ל}} על {{עברית|משה רבינו}}: &quot;{{עברית|אב בחכמה, אב בתורה, אב בנביאים}}&quot; {{הפניה|(בבלי מגילה יג,א)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל {{עברית|שלמה}} נאמר: &quot;{{עברית|וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם}}&quot; {{הפניה|(מלכים־א ה,יא)}}, ואמרו: &quot;{{עברית|ולא ממשה}}&quot; {{הפניה|(ראו בבלי ראש השנה כא,ב)}}, כלומר שהכוונה ב&quot;{{עברית|מִכָּל הָאָדָם}}&quot; היא &quot;מאנשי דורו&quot;, ומשום כך מזכיר הפסוק את &quot;{{עברית|הֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל}}&quot;, החכמים המפורסמים אז.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובחסב הד'א אלביאן פאן אלעאלם בג'מלה' אלשריעה עלי חקיקתהא יתסמי {{עברית|חכם}} מן ג'התין, מן ג'הה' מא אשתמלת עליה אלשריעה מן אלפצ'איל אלנטקיה ומן ג'הה' מא אשתמלת עליה מן אלפצ'איל אלכ'לקיה, לכן לכון נטקיאת אלשריעה מקבולה גיר מברהנה בטרק אלנט'ר צאר פי כתב אלאנביא וכלאם אל{{עברית|חכמים}} יג'עלון עלם אלשריעה נועא ואל{{עברית|חכמה}} באטלאק נועא אכ'ר, תלך אל{{עברית|חכמה}} באטלאק הי אלתי יתברהן בהא מא תלקינאה מן אלשריעה מן תלך אלנטקיאת מקבולא, וכל מא תג'ד פי אלכתב מן תעט'ים אל{{עברית|חכמה}} וגראבתהא וקלה' מכתסביהא, {{עברית|לא רבים יחכמו, והחכמה מאין תמצא (וגו')}}, ומת'ל הד'ה אלנצוץ כת'יר(א), כל ד'לך ען תלך אל{{עברית|חכמה}} אלתי תפידנא אלברהאן עלי ארא אל{{עברית|תורה}}. אמא פי כלאם אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} פד'לך איצ'א כת'יר, אעני כונהם יג'עלון עלם אל{{עברית|תורה}} נועא ויג'עלון אל{{עברית|חכמה}} נועא אכ'ר, קאלוא {{עברית|ז&quot;ל}} ען {{עברית|משה רב[י]נו}} {{עברית|אב בחכמה אב בתורה אב בנביאים}}, וג'א פי {{עברית|שלמה}} {{עברית|ויחכם מכל האדם}} קאלוא {{עברית|ולא ממשה}}, לאנה יריד בקולה {{עברית|מכל האדם}} מן מעאצריה, ולד'לך תג'דה יד'כר {{עברית|הימן וכלכל ודרדע בני מחול}} אלחכמא אלמשאה(י)ר חיניד'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} אמרו גם שהאדם נתבע תחילה לדעת את ה{{עברית|תורה}}, ואחר כך הוא נתבע על ה{{עברית|חכמה}}, ואחר כך הוא נתבע על התלמוד המוטל עליו, כלומר להסיק מה עליו לעשות. וכך ראוי שיהיה הסדר:{{קו}}{{אינדקס|א)}} שהדעות הללו ייוודעו בתחילה כקבלה,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואחר כך יוכחו,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואחר כך יש לדקדק את המעשים שעל ידם יוטבו דרכי האדם.{{קו}}זה לשונם {{עברית|ז&quot;ל}} על כך שהאדם נתבע על שלושת העניינים הללו בסדר זה: &quot;{{עברית|כשאדם נכנס לדין תחלה אומרים לו: קבעת עתים לתורה? פלפלת בחכמה? הבינות דבר מתוך דבר?}}&quot; {{הפניה|(בבלי שבת לא,א)}}. הרי התברר לך שידיעת ה{{עברית|תורה}} היא לשיטתם מין אחד, וה{{עברית|חכמה}} מין אחר, והיא אימות דעות ה{{עברית|תורה}} בעיון נכון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וד'כרוא אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} איצ'א אן אלאנסאן מטלוב בעלם אל{{עברית|תורה}} אולא, ובעד ד'לך מטלוב ב{{עברית|חכמה}}, ובעד ד'לך מטלוב במא יתעין עליה מן פקה אלשריעה אעני אסתכ'ראג' מא ינבגי אן יפעל. והכד'א ינבגי אן יכון אלתרתיב, תערף תלך אלארא אולא מקבולה, ובעד ד'לך תברהן, ובעד ד'לך תחרר אלאעמאל אלתי תחסן בהא אלסירה, והד'א נצהם {{עברית|ז&quot;ל}} פי כון אלאנסאן מטאלב(א) ען הד'א אלת'ל[א]ת'(ה) מעאני עלי הד'א אלתרתיב, קאלוא {{עברית|כשאדם נכנס לדין תחלה אומרים לו קבעת עתים לתורה פלפלת}} {{עברית|בחכמה הבינות דבר מתוך דבר}}. פקד באן לך אן עלם אל{{עברית|תורה}} ענדהם נוע ואל{{עברית|חכמה}} נוע אכ'ר והי תצחיח ארא אל{{עברית|תורה}} באלנט'ר אלצחיח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ארבע השלמויות האנושיות}}<br /> {{קו}}לאחר כל מה שהקדמנו, שמע מה שנֹאמר: הפילוסופים, הקדומים והמאוחרים, הבהירו שהשלמויות המצויות לאדם – ארבעה מינים הם:{{קו}}{{אינדקס|א: שלמות קניינית)}} הראשון – והוא הנחות שבהם, והוא אשר בו מכלים אנשי העולם את ימיהם – הוא שלמות הקניין, כלומר הממון והבגדים והכלים והעבדים והקרקעות וכיוצא בהם שיש לאדם. והיותו של האדם מלך גדול הוא גם כן ממין זה. בשלמות זו אין שום חיבור בינה ובין אותו אדם, אלא היא יחס כלשהו, שרוב ההנאה ממנו היא דמיון גרידא, כלומר: &quot;זה ביתי&quot; ו&quot;זה עבדי&quot; ו&quot;הכסף הזה שלי&quot; ו&quot;אלה הם אנשי צבאי&quot;. ואם יתבונן בעצמו ימצא שהכול חיצוני לעצמותו, ושכל דבר מקניינים אלה קיים כפי שהוא בפני עצמו. ולכן אם יֵעדר אותו היחס, לא יהיה הבדל בין אותו אדם שהיה מלך גדול לבין הנקלה שבאנשים, מבלי שישתנה דבר מאותם הדברים שהיו מיוחסים לו. הפילוסופים הבהירו שמי שישים את השתדלותו ומטרתו לאופן זה של שלמות – לא תהיה השתדלותו אלא לדמיון גרידא, והוא דבר שאינו בר קיימא, ואף אם יתקיים בידו הקניין ההוא כל ימי חייו, לא תושג לו בעצמותו כל שלמות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד כל מא וטינאה תסמע מא נקולה. קד בין אלפלאספה אלמתקדמון ואלמתאכ'רון אן אלכמאלאת אלמוג'ודה ללאנסאן ארבעה אנואע. אולהא והו אנקצהא והו אלד'י עליה יתפאנ[א](י) אהל אלארץ' הו כמאל אלקניה, והו מא יוג'ד ללשכ'ץ מן אלאמואל ואלת'יאב ואלאלאת ואלעביד ואלאראצ'י ונחוהא, ואן יכון אלאנסאן מלכא עט'ימא הו מן הד'א אלנוע, והד'א כמאל לא אתצאל בינה ובין ד'לך אלשכ'ץ בוג'ה, ואנמא הי נסבה' מא מעט'ם אללד'ה בהא כ'יאל מחץ', אעני אן הד'ה דארי והד'א עבדי והד'א אלמאל (מא)לי והאולא ג'נדי, ואד'א אעתבר שכ'צה יג'ד אלכל כ'ארג'(א) ען ד'אתה, וכל שי מן הד'ה אלקניאת בחית' הו פי וג'ודה, ולהד'א אד'א עדמת תלך אלנסבה אצבח ד'לך אלשכ'ץ אלד'י כאן מלכא עט'ימא לא פרק בינה ובין אחקר מן יכון פי אלנאס מן גיר אן יתגיר שי מן תלך אלאשיא אלתי כאנת מנסובה לה. ובינוא אלפלאספה אן אלד'י יג'על וכדה וסעיה להד'א אלנחו מן אלכמאל אנמא סעי לכ'יאל מחץ', והו שי לא ית'בת, ולו ת'בתת לה תלך אלקניה טול חיאתה פאנה לם יחצל לה פי ד'אתה כמאל אצלא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ב: שלמות גופנית)}} המין השני קשור לעצמותו של האדם יותר מן הראשון, והוא שלמות מבנה הגוף ותכונתו, כלומר שמזגו של אותו אדם יהיה בתכלית האיזון ואבריו בפרופורציות מתאימות וחזקים כראוי. גם את מין זה של שלמות אין לעשות תכלית, כי הוא שלמות גופנית, ואינו של האדם באשר הוא אדם אלא באשר הוא בעל חיים, והוא שותף בזה לחיות הפחותות ביותר. ועוד, אפילו יגיע כוח האדם לשיאו המרבי, לא יגיע לכוחו של פרד חזק, לא כל שכן שיגיע לכוח אריה או כוח פיל. שיא השלמות הזאת, כמו שציינו, היא שיישא משא כבד או ישבור עצם עבה וכיוצא בזה מן הדברים שאין בהם תועלת גופנית גדולה. תועלת נפשית, מכל מקום, נעדרת מן המין זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואלנוע אלת'אני לה בד'את אלשכ'ץ תעלק אכת'ר מן אלאול, והו כמאל אלבניה ואלהיאה, אעני אן יכון מזאג' ד'לך אלשכ'ץ פי גאיה' אלאעתדאל ואעצ'אוה מתנאסבה קויה כמא ינבגי. והד'א אלנוע איצ'א מן אלכמאל לא יתכ'ד' גאיה לאנה כמאל ג'סמאני, ומא הו ללאנסאן מן חית' הו אנסאן בל מן חית' הו חיואן, וישארך פי הד'א אכ'ס אלחיואן (ו)איצ'א לו וצל מן קוה' שכ'ץ אלאנסאן גאיה ונהאיה מא ילחק בקוה' בגל קוי, פנאהיך אן ילחק בקוה' אסד או קוה' פיל, וגאיה' הד'א אלכמאל כמא ד'כר[ו](נ)א אן ינקל חמלא ת'קילא או יכסר עט'מא גליט'א ונחו הד'א ממא לא כביר פאידה ג'סמאניה פיה, אמא פאידה נפסאניה פמעדומה מן הד'א אלנוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ג: שלמות אופי וחברה)}} המין השלישי הוא שלמות בעצם האדם יותר מן השני, והוא שלמות מעלות המידות, כלומר שמידותיו של אותו אדם תהיינה בתכלית המעלה. ומטרת רוב ה{{עברית|מצוות}} אינה אלא להשגת מין זה של שלמות. גם מין שלמות זה אינו אלא הכנה לזולתו ואינו תכלית לעצמו. זאת משום שכל המידות אינן אלא בדברים שבין אדם לחברו, וכאילו באותה שלמות במידותיו הוא רק הכשיר עצמו לתועלת בני האדם, ואם כן נעשתה כלי עבור אחרים. שהרי אם תניח אדם לבדו, שאין לו עסק עם אף אחד, תמצא שכל מידותיו הטובות יהיו אז נטולות ערך ובטלות ואין בהן צורך, ואינן תורמות לשלמותו האישית כלל. כי אין הוא צריך אותן ואין הן מועילות לו אלא מבחינת זולתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואלנוע אלת'אלת' הו כמאל פי ד'את אלשכ'ץ אכת'ר מן אלת'אני, והו כמאל אלפצ'איל אלכ'לקיה, וד'לך באן תכון אכ'לאק ד'לך אלשכ'ץ עלי גאיה' פצ'ילתהא, ואכת'ר אל{{עברית|מצות}} אנמא הי לחצול הד'א אלנוע מן אלכמאל. והד'א אלנוע מן אלכמאל איצ'א אנמא הו תוטיה לגירה וליס הו גאיה לד'אתה, וד'לך אן אלכ'לקיאת כלהא אנמא הי פי מא בין אלשכ'ץ מן אלנאס ובין גירה, פכאן הד'א אלכמאל פי כ'לקיאתה אנמא תהיא בה למנפעה' אלנאס, פצאר אלה לגירה, לאנך אד'א פרצ'ת שכ'ץ אנסאן וחדה לא יעאמל אחדא, וג'דת אלפצ'איל אלכ'לקיה מנה כלהא חיניד' בטאלה עטאלה לא חאג'ה להא, ולא תכמל שכ'צה פי שי, ואנמא יחתאג' אליהא ותעוד פאידתהא עליה באעתבאר אלגיר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ד: שלמות ההכרה)}} המין הרביעי הוא השלמות האנושית האמיתית, שהיא השגת המעלות השכליות, כלומר תפיסת {{מונח|תצור}} מושכלות המלמדות דעות נכונות במטפיזיקה. וזו היא התכלית האחרונה, והיא המביאה את האדם לשלמות אמיתית, והיא לו לבדו, והיא הנותנת לו קיום נצחי. ובה האדם אדם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואלנוע אלראבע הו אלכמאל אלאנסאני אלחקיקי, והו חצול אלפצ'איל אלנטקיה אעני תצור מעקולאת, תפיד ארא(א) צחיחה פי אלאלאהיאת, והד'ה הי אלגאיה אלאכ'ירה והי אלתי תכמל אלשכ'ץ כמאלא חקיקיא, והי לה וחדה, והי תפידה אלבקא אלדאים. ובהא אלאנסאן אנסאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלמות השיא, גם בתפיסת הנביאים והחכמים}}<br /> {{קו}}התבונן בכל אחת משלוש השלמויות הקודמות ותמצא שהיא לזולתך, לא לך; ואם אי אפשר בלעדיהן, כַּמפורסם, הרי הן לך ולזולתך. אך השלמות האחרונה הזאת היא לך לבדך, ואין בה לאחר שום שותפות עמך, &quot;{{עברית|יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ}} [וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ]&quot; {{הפניה|(משלי ה,יז)}}. לכן ראוי לך שתשקוד להשיג את מה שנשאר לך, ולא תטרח ותתייגע עבור אחרים, אתה המזניח את נפשך עד שלובנהּ השחיר בשלוט הכוחות הגופניים עליה, כמו שנאמר בתחילת אותם משלים שִירִיִּים שנאמרו על עניינים אלה: &quot;[אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ] {{עברית|בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי, שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים, כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי}}&quot; {{הפניה|(שיר השירים א,ו)}}. ועל אותו עניין עצמו נאמר: &quot;{{עברית|פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי}}&quot; {{הפניה|(משלי ה,ט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעתבר כל כמאל מן אלת'לת'ה כמאלאת אלמתקדמה תג'דה לגירך לא לך, ואן כאן ולא בד בחסב אלמשהור פהי לך ולגירך, אמא הד'א אלכמאל אלאכ'יר פהו לך וחדך ליס לאכ'ר מעך פיה משארכה בוג'ה, {{עברית|יהיו לך לבדך (וגו')}}. ולהד'א ינבגי לך אן תחרץ עלי חצול הד'א אלבאקי לך, ולא תתעב ותשק[א](י) לאכ'רין יא גאפלא ען נפסה חתי אסוד ביאצ'הא באסתילא אלקוי אלג'סמאניה עליהא, כמא קיל פי אבתדא תלך אלאמת'אל אלשעריה אלמצ'רובה להד'ה אלמעאני, קאל {{עברית|בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי}}, ופי הד'א אלמעני בעינה קאל {{עברית|פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;גם הנביאים ביארו לנו את העניינים האלה עצמם ופירשו אותם לנו כמו שפירשום הפילוסופים, ואמרו לנו בפירוש ששלמות הקניין, ושלמות בריאות הגוף, ושלמות המידות – כל אלה אינן שלמויות שיש להתפאר בהן ולחשוק בהן; ושהשלמות שיש להתפאר בה ולחשוק בה היא ידיעתו יתעלה, שהיא הידע האמיתי. {{עברית|ירמיה}} אמר על אותן ארבע שלמויות: &quot;{{עברית|כֹּה אָמַר ה': אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו ט,כב-כג)}}. התבונן כיצד נקט אותן כסדרן אצל ההמון, משום שמבחינתם השלמות הגדולה ביותר היא &quot;{{עברית|עשיר בעשרו}}&quot;, ולמטה ממנה &quot;{{עברית|גבור בגבורתו}}&quot; ולמטה ממנה &quot;{{עברית|חכם בחכמתו}}&quot;, כלומר בעל המידות הנעלות, משום שגם אותו אדם הוא נכבד אצל המון העם שאליהם הוא מדבר, ולכן סודרו (השלמויות) בסדר זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;קד בין לנא אלאנביא איצ'א הד'ה אלמעאני בעינהא, ושרחוהא לנא כמא שרחתהא אלפלאספה, וצרחוא לנא באן ליס כמאל אלקניה ולא כמאל אלצחה ולא כמאל אלאכ'לאק כמאלא יפתכ'ר בה ולא ירגב פיה, ואן אלכמאל אלד'י יפתכ'ר בה וירגב פיה הו מערפתה תע(א)לי אלד'י ד'לך הו אלעלם אלחקיקי, קאל {{עברית|ירמיה}} פי הד'ה אלכמאלאת אלארבעה {{עברית|כה אמר י&quot;י אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל}} {{עברית|יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי}}, ותאמל כיף אכ'ד'הא עלי תרתיבהא ענד אלג'מהור, פאן אעט'ם כמאל ענדהם {{עברית|עשיר בעשרו}}, ודונה {{עברית|גבור בגבורתו}}, ודונה {{עברית|חכם בחכמתו}} יעני ד'א אלאכ'לאק אלפאצ'לה, פאן ד'לך אלשכ'ץ איצ'א מעט'ם ענד אלג'מהור אלד'ין אליהם הו אלכ'טאב, פלד'לך רתבת הד'א אלתרתיב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ה{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}} כבר השיגו מאותו {{עברית|פסוק}} את העניינים האלה עצמם שצִיַּנּו, ואמרו במפורש את מה שביארתי לך בפרק זה: שה&quot;{{עברית|חכמה}}&quot; האמורה בסתם בכל מקום, והיא התכלית, היא השגתו יתעלה, ושאותם קניינים שאדם קונה מן האוצרות שמתחרים בהם ומחשיבים אותם לשלמות – אינם שלמות. וכן כל המעשים התורניים האלה, כלומר מיני העבודות, וכן המידות המועילות לכל האנשים בהתנהגותם זה עם זה – לכולם אין חיבור לתכלית אחרונה זו ואין להשוותם אליה, אלא הן הכנות עבור תכלית זו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד אדרכוא אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} מן הד'א אל{{עברית|פסוק}} הד'ה אלמעאני בעינהא אלתי ד'כרנא וצרחוא במא בינתה לך פי הד'א אלפצל, והו אן אל{{עברית|חכמה}} אלמקולה באטלאק פי כל מוצ'ע והי אלגאיה הי אדראכה תע(א)לי, ואן הד'ה אלקניה אלתי יקתניהא אלאנסאן מן אלד'כ'איר אלתי יתנאפס פיהא ותט'ן כמאל(א) ליסת בכמאל. וכד'לך הד'ה אעמאל אלשריעה כלהא אעני אנואע אלעבאדאת וכד'לך אלכ'לקיאת אלנאפעה ללנאס כלהם פי תצרפאתהם בעצ'הם מע בעץ' ג'מיע ד'לך לא יקתרן בהד'ה אלגאיה אלאכ'ירה ולא יסאויהא, בל הי תוטיאת מן אג'ל הד'ה אלגאיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;שמע דבריהם בכל אותם עניינים בלשונם, והוא לשון {{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(לה,ג)}}. נאמר שם: &quot;{{עברית|כתוב אחד אומר: 'וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ'}} {{הפניה|(משלי ח,יא)}} {{עברית|וכתוב אחר אומר: 'וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ'}} {{הפניה|(שם ג,טו)}}; {{עברית|'חֲפָצִים' – אלו מצות ומעשים טובים, 'חֲפָצֶיךָ' – אלו אבנים טובות ומרגליות; חֲפָצַי}} {{עברית|וחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ, אלא: 'כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל [}}הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי]{{עברית|'}} {{הפניה|(ירמיהו ט,כג)}}&quot;. ראה כמה תמציתי מאמר זה וכמה שלם אומרו, ואיך לא החסיר דבר מכל מה שציינו והארכנו בביאורו ובהקדמותיו!&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואסמע נצהם פי ג'מיע הד'ה אלמעאני בלפט'הם והו נץ {{עברית|בראשית רבה}}, הנאך קיל {{עברית|כתוב אחד אומר וכל חפצים לא ישוו בה וכתוב אחד אומר וכל חפציך לא ישוו בה, חפצים אלו מצות}} {{עברית|ומעשים טובים, חפציך אלו אבנים טובות}} {{עברית|ומרגליות, חפצי(ם)}} {{עברית|וחפציך לא ישוו בה, אלא כי אם בזאת יתהלל המתהלל [וכו'](השכל וידע אותי)}}. פתאמל מא אוג'ז הד'א אלקול ומא אכמל קאילה, וכיף לם יגאדר שיא מן כל מא ד'כרנאה וטולנא פי ביאנה ופי תוטיאתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המנהיגות כהידמות}}<br /> {{קו}}כיוון שהזכרנו את ה{{עברית|פסוק}} הזה והדברים המופלאים הכלולים בו, והזכרנו את דברי ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} עליו, נשלים את מה שהוא כולל: ב{{עברית|פסוק}} הזה, בביאור המטרה הנכבדת ביותר, הוא לא הסתפק בהשגתו יתעלה בלבד, משום שאילו זו היתה כוונתו היה אומר: &quot;{{עברית|כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי}}&quot; ועוצר, או היה אומר &quot;{{עברית|השכל וידוע אותי כי אני אחד}}&quot; או היה אומר &quot;{{עברית|כי אין לי תמונה}}&quot; או &quot;{{עברית|כי אין כמוני}}&quot; וכיוצא בזה. אלא אמר: ההתפארות היא בהשגתי ובידיעת תאריי, כלומר פעולותיו, כדרך שביארנו {{הפניה|(א,נד)}} על מה שנאמר: &quot;{{עברית|הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ [}}וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ]&quot; {{הפניה|(שמות לג,יג)}}. וביאר לנו ב{{עברית|פסוק}} הזה {{הפניה|(ירמיהו ט,כג)}} שאותן פעולות שיש לדעת ולחקות הן {{עברית|חסד}}, {{עברית|משפט}} ו{{עברית|צדקה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואד' וד'כרנא הד'א אל{{עברית|פסוק}} ומא אשתמל עליה מן אלגראיב וד'כרנא כלאם אל{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} פיה פלנתמם מא תצ'מנה, וד'לך אנה לם יקתצר פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} פי תביין אשרף אלגאיאת עלי אדראכה תע(א)לי פקט, לאנה לו כאן הד'א קצדה לקאל {{עברית|כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל ויד[ו]ע אותי}} ויקטע אלקול, או כאן יקול {{עברית|השכל ויד[ו]ע אותי כי אני אחד}}, או כאן יקול {{עברית|כי אין לי תמונה}}, או {{עברית|כי אין כמוני}} ומא נחי הד'א אלנחו, בל קאל אן אלאפתכ'אר הו באדראכי ובמערפה' צפאתי יעני אפעאלה, נחו מא בינא פי קולה {{עברית|הודיעני נא את דרכיך ו[כ](ג)ו'}}, ובין לנא פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} אן תלך אלאפעאל אלתי יג'ב אן תערף ותתקיל הי {{עברית|חסד}} ו{{עברית|משפט}} ו{{עברית|צדקה}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הוא הוסיף עניין חשוב אחר, והם דבריו &quot;{{עברית|בָּאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שם)}}, שזה הוא ציר התורה. ולא כמחשבתם של המתפרצים, שחשבו שהשגחתו יתעלה מסתיימת אצל גלגל הירח ואילו הארץ ואשר בה עזובים, &quot;{{עברית|עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל ח,יב; ט,ט)}}, אלא כמו שהבהיר לנו על ידי אדון החכמים: &quot;{{עברית|כִּי לַה' הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שמות ט,כט)}}, כלומר שהשגחתו גם בארץ כמתאים לה כמו שהוא משגיח בשמים כמתאים להם, והוא אומרו: &quot;{{עברית|כִּי אֲנִי ה', עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו ט,כג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וזאד מעני אכ'ר וכידא והו קולה {{עברית|בארץ}} אלד'י הד'א הו קטב אלשריעה. וליס כזעם אלמתהאפתין אלד'ין ט'נוא אן ענאיתה תע(א)לי אנתהת ענד פלך אלקמר ואן אלארץ' במא פיהא מהמלה {{עברית|עזב י&quot;י את הארץ}}, בל כמא בין לנא עלי ידי סיד אלעאלמין {{עברית|כי לי&quot;י הארץ}}, יקול אן ענאיתה איצ'א באלארץ' בחסבהא כמא אעתני באלסמא בחסבהא, והו קולה {{עברית|כי אני י&quot;י עשה חסד משפט וצדקה בארץ}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אחר כך השלים את העניין ואמר: &quot;{{עברית|כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם ה'}}&quot; {{הפניה|(שם)}}, כלומר כוונתי שיבוא מכם {{עברית|חסד, צדקה}} ו{{עברית|משפט בארץ}} באופן שביארנו {{הפניה|(א,נד)}} לגבי {{עברית|שלש עשרה מדות}}, שהמטרה היא להידמות להן ושיהיו אלה דרכינו. אם כן התכלית הנזכרת ב{{עברית|פסוק}} הזה היא שהוא הבהיר ששלמות האדם שיתפאר בה באמת היא{{קו}}{{אינדקס|א)}} מי שיזכה בהשגתו יתעלה כפי יכולתו,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ושידע כיצד היא השגחתו על ברואיו בהבאתם למציאות ובהנהגתם,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ושבדרכיו של אותו אדם לאחר אותה השגה יתכוון תמיד ל{{עברית|חסד צדקה ומשפט}}, כהידמות לפעולותיו יתעלה באופן שביארנו כמה פעמים בחיבור זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ת'ם כמל אלמעני וקאל {{עברית|כי באלה חפצתי נאם י&quot;י}}, יעני אן גרצ'י אן יכון מנכם {{עברית|חסד}} ו{{עברית|צדקה}} ו{{עברית|משפט בארץ}} עלי נחו מא בינא פי {{עברית|שלש עשרה מדות}}, אן אלקצד אלתשבה בהא ואן תכון תלך סירתנא. פאלגאיה אלתי ד'כרהא פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} הי אנה בין אן כמאל אלאנסאן אלד'י בה יפתכ'ר חקיקה הו מן חצל לה אדראכה תע(א)לי חסב טאקתה, וערף ענאיתה במכ'לוקאתה פי איג'אדהא ותדבירהא כיף הו, וכאנת סירה' ד'לך אלשכ'ץ בעד ד'לך אלאדראך יקצד בהא דאימא {{עברית|חסד צדקה ומשפט}} תשבהא באפעאלה תע(א)לי נחו מא בינא מראת פי הד'ה אלמקאלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חתימת הספר}}<br /> {{קו}}זה מה שנראה לי לכלול בחיבור זה ממה שנראה לי שיועיל מאוד לשכמותך, ואני מאחל לך שעם התבוננות שלמה תשיג כל מה שכללתי בו בעזרת ה' יתעלה, והוא יזכנו {{עברית|וכל ישראל חברים}} למה שהבטיח לנו: &quot;{{עברית|אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים, וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו לה,ה)}}. &quot;{{עברית|הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(שם ט,א)}}. {{עברית|אמן}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'א קדר מא ראית אן נודעה פי הד'ה אלמקאלה ממא ראית אנה נאפע ג'דא לאמת'אלך, ואנא ארג'ו לך ענד אלתאמל אלשאפי אן תנאל כל גרץ' צ'מנתה פיהא במעונה' אללה תע(א)לי, והו יזכינא {{עברית|וכל ישראל חברים}} למא ועדנא בה {{עברית|אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה, העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ}} {{עברית|צלמות אור נגה עליהם. אמן}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שיר סיום}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|קָרוֹב מְאֹד הָאֵל לְכָל קוֹרֵא,}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|אִם בֶּאֱמֶת יִקְרָא וְלוֹ}} {{עברית|יִשְעֶה.}}{{קו}}{{עברית|נִמְצָא לְכָל דּוֹרֵש יְבַקְשֵׁהוּ,}}{{קו}}{{עברית|אִם יַהֲלֹךְ נִכְחוֹ וְלֹא יִתְעֶה.}}&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קרוב מאד האל לכל קורא אם באמת יקרא ול[ו](א) ישעה. נמצא לכל דורש יבקשהו אם יהל[ו]ך נכחו ולא יתעה. (כמל אלג'ז אלת'אלת' בעון אללה ובכמאלה כמלת דלאלה' אלחאירין.)&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%96&diff=484 2025-03-10T15:26:36Z

<p>Hamore: +יחזקאל ח,יב</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק יז}}<br /> {{כותרת|מיפוי הדעות בהשגחה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פתיחה}}<br /> {{קו}}דעות בני האדם על ההשגחה הן חמש, וכולן קדומות, כלומר הן דעות שנשמעו מזמן הנביאים, מאז שהופיעה התורה האמיתית המאירה את כל המחשכים הללו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ארא אלנאס פי אלענאיה כ'מסה ארא וכלהא קדימה, אעני אנהא ארא סמעת עלי זמאן אלאנביא מנד' ט'הרת אלשריעה אלחאקה אלמנירה להד'ה אלט'למאת כלהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|א. דעת אפיקורוס – אין השגחה}}<br /> {{קו}}הדעה הראשונה היא אמירתו של הטוען שאין השגחה כלל על שום דבר בכל המציאות הזאת; ושכל מה שנמצא בה, ובכלל זה השמים וזולתם, קורה במקרה וכפי שמזדמן, ואין כלל לא מסדר ולא מנהיג ולא משגיח על דבר כלשהו. זוהי דעת אפיקורוס. הוא דגל גם בקיום האטומים, וסבר שהם מתערבים כפי המזדמן ומתהווה מהם מה שמזדמן. בדעה זו החזיקו גם אותם מ{{עברית|ישראל}} שכפרו, והם שנאמר עליהם: &quot;{{עברית|כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו ה,יב)}}. וכבר הוכיח אריסטו שדעה זו בלתי אפשרית, ושלא ייתכן שהדברים כולם יהיו במקרה, אלא יש להם מסדר ומנהיג. וכבר הזכרנו משהו מכך לעיל {{הפניה|(ב,כ2-1)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלראי אלאול, הו קול מן זעם אן לא ענאיה אצלא בשי מן אלאשיא פי ג'מיע הד'א אלוג'וד, ואן כל מא פיה מן אלסמא אלי מא סוי ד'לך ואקע באלאתפאק וכיף תהיא, וליס ת'ם בוג'ה לא נאט'ם ולא מדבר ולא מעתני בשי, והד'א הו ראי אפיקורס והו איצ'א יקול באלאג'זא, וירי אנהא תכ'תלט כיף אתפק ויתכון מנהא מא אתפק, וקד קאל בהד'א אלראי אלד'ין כפרוא מן {{עברית|ישראל}}, והם אלמקול ענהם {{עברית|כחשו בי&quot;י ויאמרו ל(ו)א הוא}}. וקד ברהן ארסטו עלי אסתחאלה' הד'א אלראי, ואן אלאשיא כלהא לא יצח אן תכון באלאתפאק בל להא נאט'ם ומדבר, וקד ד'כרנא מן ד'לך טרפא פי מא תקדם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ב. דעת אריסטו – השגחה משמעותה התמדה}}<br /> {{קו}}הדעה השנייה היא דעתו של הסובר שעל חלק מן הדברים יש השגחה, והם מונהגים בידי מנהיג ומסודרים בידי מסדר, וחלקם מופקר למקרה. זוהי דעת אריסטו, ואני אסכם לך את דעתו על ההשגחה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}(ו)אלראי אלת'אני, הו ראי מן ירי אן בעץ' אלאשיא בהא ענאיה והי בתדביר מדבר ונט'ם נאט'ם, ובעצ'הא מתרוך מע אלאתפאק, והד'א הו ראי ארסטו, ואנא אלכ'ץ לך ראיה פי אלענאיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פירוט: השגחה על עצמים נצחיים ומינים מתמידים}}<br /> {{קו}}הוא סבור שהאל יתעלה משגיח על הגלגלים ועל מה שבתוכם, ולכן מתמידים פרטיהם כפי שהם. אלכסנדר (מאפרודיסיאס) התבטא במפורש ואמר שדעתו של אריסטו היא שהשגחת האל נעצרת אצל גלגל הירח. זו מסקנה מן העיקרון שלו שהעולם קדום, כי הוא סבור שההשגחה היא לפי טבע המציאות;{{קו}}{{אינדקס|הגדרת ההשגחה)}} ואם כן משמעות ההשגחה על הגלגלים הללו ומה שבהם, אשר פרטיהם מתמידים – היא התמדתם במצב שאינו משתנה. וכמו שהתחייבה ממציאותם מציאות דברים אחרים שרק המין שלהם הוא בעל מציאות מתמשכת אך לא פרטיהם, כך גם שָפע מאותה השגחה מה שחִייב שהמינים יתקיימו לעד ויתמידו, בעוד שפרטיהם אינם יכולים להתקיים לעד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}הו ירי אן אללה תע(א)לי מעתני באלאפלאך ומא פיהא ולד'לך דאמת אשכ'אצהא עלי מא הי עליה, וקד נץ אלאסכנדר וקאל, אן ראי ארסטו אן ענאיה' אללה אנתהת ענד פלך אלקמר, וד'לך פרע עלי אצלה פי קדם אלעאלם, לאנה ירי אן אלענאיה הי בחסב טביעה' אלוג'וד, פהד'ה אלאפלאך ומא פיהא אלתי אשכ'אצהא דאימה מעני אלענאיה בהא הו דואמהא עלי חאלה לא תתגיר, וכמא לזם ען וג'וד תלך וג'וד אשיא אכ'ר ליסת אשכ'אצהא מסתמרה' אלוג'וד לכן אנואעהא, כד'לך איצ'א פאץ' מן תלך אלענאיה מא אוג'ב בקא אלאנואע ודואמהא ולם ימכן בקא אשכ'אצהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;עם זאת גם פרטיו של כל מין לא נזנחו לגמרי.{{קו}}{{אינדקס|צומח)}} אלא כל מה שנזדכך מאותו חומר עד שקיבל את צורת הצמיחה, ניתנו בו כוחות השומרים אותו לזמן מסוים, המושכים אליו מה שמתאים לו ודוחים ממנו מה שאין לו בו תועלת.{{קו}}{{אינדקס|חי)}} ומה שנזדכך עוד יותר עד שקיבל את צורת החוש, ניתנו בו כוחות אחרים השומרים אותו ומגנים עליו, וניתנה לו יכולת נוספת, של תנועה, כדי שיפנה אל מה שמתאים לו ויברח ממה שאינו מתאים לו. וכן ניתן לכל פרט בהתאם למה שהמין שלו זקוק לו.{{קו}}{{אינדקס|אדם)}} ומה שנזדכך מהם עוד יותר עד שקיבל את צורת השכל, ניתן בו כוח נוסף שבו הוא יכול להנהיג ולחשוב ולשקול את מה שיכול לעזור לקיומו האישי ולשמירת המין שלו, בהתאם לשלמותו של אותו הפרט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולא אהמלת איצ'א אשכ'אץ כל נוע אהמאלא מחצ'א, בל כל מא צפי מן תלך אלמאדה חתי קבל צורה' אלנמא ג'עלת פיה קוי תחרסה מדה' מא, תג'ד'ב לה מא יואפקה ותדפע ענה מא לא מנפעה לה בה. ומא צפי מנהא אכת'ר מן ד'לך חתי קבל צורה' אלחס, ג'עלת פיה קוי אכ'רי תחרסה ותצונה וג'על לה קדרה אכ'רי עלי אלחרכה ליקצד מא יואפקה ויהרב ממא יכ'אלפה, ת'ם אעטי כל שכ'ץ בחסב מא יחתאג' אליה ד'לך אלנוע. ומא צפי מנהא אכת'ר חתי קבל צורה' אלעקל אעטי קוה אכ'רי ידבר בהא ויפכר וירוי פי מא ימכן בה בקא שכ'צה וחראסה' נועה בחסב כמאל ד'לך אלשכ'ץ,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אך שאר התנועות המתרחשות בכל פרטי המין, הרי הן מתרחשות במקרה, ולדעת אריסטו אין זה מהנהגתו של מנהיג ולא מסידורו של מסדר. כך למשל: אם נושבת רוח, עזה או לא עזה, הרי אין ספק שהיא תפיל עלים מעץ אחד, תשבור ענף מעץ אחר, תפיל אבן מגדר כלשהי, תכסה צמח כלשהו בעפר עד שיהרס, ותחולל סערה בים שתגרום לספינה השטה בו להיטרף ולכל מי שהיו בתוכה, או חלקם, לטבוע. ואין הבדל לדעתו בין נשירת העלה ההוא ונפילת האבן לבין טביעתם של אותם אנשי מעלה נכבדים שהיו בספינה. וכן אין הוא מבדיל בין שור שהטיל גללים על קבוצת נמלים ומתו לבין מבנה שהתרועעו יסודותיו וקרס על כל המתפללים בתוכו ומתו. ואין הבדל לדעתו בין חתול שמצא עכבר וטרף אותו או עכביש שטרף זבוב, לבין אריה רעב שפגש בנביא וטרפו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא סאיר אלחרכאת אלואקעה פי סאיר אשכ'אץ אלנוע פהי ואקעה באלאתפאק, וליס ד'לך ענד ארסטו בתדביר מדבר ולא בנט'ם נאט'ם. מת'אל ד'לך, אן הבת ריח עאצפה או גיר עאצפה, פלא שך אנהא תסקט בעץ' אוראק הד'ה אלשג'רה, ותכסר גצנא מן שג'רה אכ'רי, ותרמי חג'רא מן ג'דאר מא, ותת'יר תראבא עלי עשב מא פתפסדה, ותמוג' אלמא פיעטב מרכב כאן הנאך פיגרק כל מן פיה או בעצ'הם. פלא פרק ענדה בין סקוט תלך אלורקה ווקוע אלחג'ר או גרק אולאיך אלפצ'לא אלעט'מא אלד'ין כאנוא פי אלספינה. כד'לך לא יפרק בין ת'ור ראת' עלי ג'מאעה מן אלנמל פמאתוא או בניאן תכ'לכ'לת אסאסאתה פכ'ר עלי כל מן הנאך מן אלמצל[י]ין פמאתוא. ולא פרק ענדה בין קט עת'ר בפאר פאפתרסה, או ענכבות' אפתרס ד'באב[ה](א), או אסד ג'אע פלקי נביא פאפתרסה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום דעת אריסטו בעניין ההשגחה}}<br /> {{קו}}לסיכום, זהו עיקר דעתו: כל דבר שהוא רואהו סדיר, ושמהלכו אינו משתבש ואינו משתנה כלל, כמו מצבי הגלגלים; או שהוא נוהג כסדר שאינו נפגם אלא באופן חריג, כמו הדברים הטבעיים – הוא אומר עליו: &quot;זה בהנהגה&quot;. כוונתי שהוא אומר שההשגחה האלוהית נלווית אליו. וכל מה שנראה לו שאינו מתנהל לפי חוקיות ואינו סדיר, כמצבי פרטי כל מין מן הצמחים והחיות ובני האדם – הוא אומר עליו: &quot;זה במקרה ולא בהנהגת מנהיג&quot;, כלומר שההשגחה האלוהית אינה נלווית אליו. לדעתו גם בלתי אפשרי שההשגחה תילווה למצבים הללו, וזה נובע מדעתו שהעולם קדום, ושבלתי אפשרי שהמציאות תהיה אחרת מכפי שהיא. אלה שהאמינו בדעה זו מעוזבי תורתנו הם אלה שאמרו: &quot;{{עברית|עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל ח,יב; ט,ט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובאלג'מלה פאן מלאך ראיה, אן כל מא ישאהדה מטרד(א) לא יכ'תל ולא יתגיר לה מנהאג' אצלא כאלאחואל אלפלכיה, או יג'רי עלי (אל)נט'אם ולא יכ'רם אלא פי אלשאד' כאלאמור אלטביעיה, פיקול הד'א בתדביר אעני [אנה יקול] אן אלענאיה אלאלאהיה מצחובה מעה. וכל מא יראה לא יטרד עלי קיאס ולא ילזם נט'אמא כאחואל אשכ'אץ כל נוע מן אלנבאת ואלחיואן ואלאנסאן, יקול הד'א באלאתפאק לא בתדביר מדבר, יעני אנה לם תצחבה אלענאיה אלאלאהיה, וירי אן אצחאב אלענאיה איצ'א להד'ה אלאחואל ממתנע, והד'א תאבע לראיה פי קדם אלעאלם, ואן כל מא עליה הד'א אלוג'וד כ'לאפה ממתנע. ואלד'ין אעתקדוא הד'א אלראי איצ'א ממן מרק מן שריעתנא הם אלקאיל[י](ו)ן {{עברית|עזב י&quot;י את הארץ}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ג. דעת האשעריה – אין חוקיות והכל כפוי}}<br /> {{קו}}הדעה השלישית הופכית לדעה השנייה, והיא דעתם של הסבורים שאין בכלל המציאות שום דבר במקרה, לא פרטי ולא כללי, אלא הכול ברצון ובכוונה ובהנהגה; וברור שכל המונהג – נודע. זוהי כת האשעריה המוסלמית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלראי אלת'אלת' הו מקאבל הד'א אלראי אלת'אני והו ראי מן ירי אן ליס פי ג'מיע אלוג'וד שי באלאתפאק בוג'ה לא ג'זאי ולא כלי, בל אלכל באראדה וקצד ותדביר, ובין הו אן כל מא ידבר פקד עלם, והד'ה הי פרקה' אלאשעריה מן אלאסלאם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ניתוח וביקורת}}<br /> {{קו}}מדעה זו נובעים אבסורדים גדולים שהם קיבלו על עצמם והתחייבו להם.{{קו}}{{אינדקס|הטבע קבוע)}} כי הם הודו לאריסטו בטענתו המשווה בין נשירת העלה לבין מות פרט מבני האדם ואמרו: כן הוא, אבל הרוח לא נשבה במקרה אלא האל הניע אותה, ולא הרוח היא שהפילה את העלים אלא כל עלה נפל בגזירה קדומה מן האל, והוא שהפיל אותם כעת במקום זה. ולא ייתכן שיתאחר או יוקדם זמן נפילתם, או שייפלו במקום אחר, משום שכל זה נגזר מאז ומקדם.{{קו}}{{אינדקס|ביטול הבחירה)}} והתחייב להם לפי דעה זו שתהיינה כל התנועות והמנוחות של בעלי החיים בגזירה, ושאין לאדם כל יכולת לעשות דבר או לא לעשות אותו.{{קו}}{{אינדקס|אשליית האפשרות)}} כמו כן מתחייב מדעה זו שטבע האפשרי יהיה בטל בעניינים הללו, ושיהיו כל הדברים הללו או מחויבים או בלתי אפשריים. הם התחייבו לכך ואמרו שהדברים שאנחנו מכנים &quot;אפשריים&quot;, כמו עמידתו של ראובן ובואו של שמעון, הם אפשריים ביחס אלינו, אך ביחס אליו יתעלה הרי שום דבר אינו אפשרי; אלא או מחויב או בלתי אפשרי.{{קו}}{{אינדקס|חוסר פשר למצוות ולגמול)}} ומתחייב מדעה זו שעניין המצוות אינו מועיל כלל, כי כל אדם שניתנה לו מצווה כלשהי אין לו יכולת (=בחירה) לעשות דבר, לא לקיים מה שנצטווה ולא להימנע מלעשות מה שנאסר עליו. הכת הזאת אמרה שהוא יתעלה חפץ כך: לשלוח (נביאים) ולצוות ולאסור ולאיים (בעונש) ולעורר תקווה (לשכר) ולהפחיד, אף שאין לנו יכולת. ואפשר שהוא יטיל עלינו לעשות דברים בלתי אפשריים, ואפשר שנקיים מצווה וניענש, ונעבור עליה ונקבל שכר.{{קו}}{{אינדקס|ביטול תכלית אלוהית)}} מדעה זו מתחייב גם שמעשיו יתעלה הם חסרי תכלית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולזם הד'א אלראי שנאעאת עט'ימה פתחמלוהא ואלתזמוהא, וד'לך אנהם יקרון לארסטו פי מא יזעמה מן אלתסויה בין סקוט אלורקה ומות שכ'ץ אנסאן, קאלוא כד'לך הו, לכן לם תהב אלריח באלאתפאק בל אללה חרכהא, ומא אלריח הי אלתי אסקטת אלאוראק בל כל ורקה סקטת בקצ'א וקדר מן אללה והו אלד'י אסקטהא אלאן פי הד'א אלמוצ'ע, ולא ימכן אן יתאכ'ר זמאן סקוטהא ולא יתקדם, ולא ימכן סקוטהא פי גיר הד'א אלמוצ'ע, אד' ד'לך כלה מקדר פי מא לם יזל. פלזמהם בחסב הד'א אלראי אן תכון חרכאת אלחיואן כלהא וסכנאתה מקדרה, ואן אלאנסאן לא אסתטאעה לה בוג'ה עלי אן יפעל שיא או לא יפעלה. וילזם הד'א אלראי איצ'א אן תכון טביעה' אלממכן סאקטה פי הד'ה אלאמור, ואן תכון הד'ה אלאשיא כלהא אמא ואג'בה או ממתנעה. פאלתזמוא ד'לך וקאלוא, אן הד'ה אלתי נסמיהא ממכנה כקיאם זיד ומג'י עמר הי ממכנה באלאצ'אפה אלינא, אמא באצ'אפתהא אליה תע(א)לי פלא ממכן פיהא אצלא בל ואג'ב או ממתנע. ולזם מן הד'א אלראי איצ'א אן יכון מעני אלשראיע לא יפיד אצלא, אד' אלאנסאן אלד'י לה ג'את כל שריעה לא יסתטיע אן יפעל שיא, לא אן יאתי מא אמר בה ולא אן יג'תנב מא נהי ענה. וקאלת הד'ה אלפרקה אנה תע(א)לי הכד'א שא לירסל ויאמר וינהי ויהדד וירג'י ויכ'וף ואן כנא לא אסתטאעה לנא, ויג'וז אן יכלפנא אלממתנעאת, ויג'וז אן נמתת'ל אלאמר ונעאקב, ונכ'אלפה ונג'אזי. ולזם הד'א אלראי איצ'א אן תכון אפעאלה תע(א)לי לא גאיה להא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הנובע מהקביעה שהאל גוזר על הכל}}<br /> {{קו}}כדי שדעה זו תהיה עקבית הם קיבלו על עצמם את כובד כל האבסורדים האלה, עד כדי כך ש(לשיטתם) אם נראה אדם שנולד עיוור או מצורע, שאיננו יכולים לומר עליו שהתחייב בכך בשל חטא שחטא לפני כן, נֹאמר: &quot;כך חפץ (האל)&quot;. ואם נראה איש מעלה עובד האל שנהרג בייסורים, נֹאמר: &quot;כך חפץ, ואין עוול בזה&quot;. כי מבחינתם אפשרי שהאל ייסר את מי שלא חטא, ויגמול טוב לחוטא. אמירותיהם לגבי הדברים האלה מפורסמות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ותחמלוא ת'קלה' הד'ה אלשנאעאת כלהא לסלאמה' ד'לך אלראי, חתי אד'א ראינא שכ'צא ולד אעמי או מג'ד'ו[ם](מא) אלד'י לא נקדר נקול אנה תקדם לה ד'נב אסתחק בה ד'לך קלנא כד'א שא. ואד'א ראינא אלפאצ'ל אלעאבד קתל באלעד'אב קלנא כד'א שא ולא ג'ור פי ד'לך, אד' ג'איז ענדהם פי חק אללה אן יעד'ב מן לם יד'נב, ויג'אזי באלכ'יר ללמד'נב, ואקאוילהם פי הד'ה אלאשיא משהורה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ד. דעת המֻעְתַזִלה וסיעתם – יש השגחה מלאה בהתאם לחכמה}}<br /> {{קו}}הדעה הרביעית היא דעתם של הסוברים שיש לאדם יכולת (לעשות כפי בחירתו), וכך כל הציוויים והאזהרות והשכר והעונש שנאמרו בתורה נוהגים לשיטתם כסדר. הם סוברים שכל פעולות האל נובעות מחכמה, ואי אפשר שיעשה עוול או יעניש את העושה טוב. גם המֻעְתַזִלה סוברים כך, אף שיכולת האדם אינה מוחלטת לשיטתם. הם גם מאמינים שהוא יתעלה יודע את נפילת אותו עלה ואת רמיסת אותה נמלה, ושהשגחתו היא על כל הנמצאים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלראי אלראבע, הו ראי מן ירי אן ללאנסאן אסתטאעה, ולד'לך יג'רי מא ג'א פי אלשריעה מן אלאמר ואלנהי ואלג'זא ואלעקאב ענד האולא עלי נט'אם, וירון אן אפעאל אללה כלהא תאבעה לחכמה, ואנה לא יג'וז עליה אלג'ור ולא יעאקב מחסנא. ואלמעתזלה איצ'א ירון הד'א אלראי ואן כאן אסתטאעה' אלאנסאן ליסת הי ענדהם מטלקה, והם איצ'א יעתקדון אנה תע(א)לי עאלם בסקוט תלך אלורקה ובדביב הד'ה אלנמלה, ואן ענאיתה בכל אלמוג'ודאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ניתוח וביקורת}}<br /> {{קו}}גם מדעה זו מתחייבים אבסורדים וסתירות.{{קו}}{{אינדקס|ייסורים בלא חטא)}} האבסורד הוא שחלק מבני האדם נולדו בעלי מום בלא שחטאו. הם אמרו: &quot;זה נובע מחכמתו, וכך טוב יותר לאדם הזה, שיהיה כך מאשר שיהיה בריא, אלא שאיננו יודעים מהו הטוב הזה. ואין זה כעונש לו אלא כהטבה לו&quot;.{{קו}}{{אינדקס|מיתה בלא עוון)}} וכך הם עונים לגבי מותו של איש המעלה, שזה כדי להגדיל את שכרו בעולם הבא.{{קו}}{{אינדקס|חוסר צדק ופיצוי)}} הגיעו הדברים אצלם לבסוף עד כדי כך שהקשו עליהם: &quot;מדוע (האל) עשה צדק לאדם ולא עשה צדק לזולתו, ובגלל איזה חטא נשחטה חיה זו?&quot;, והם קיבלו על עצמם את האבסורד בכך שאמרו: &quot;זה הטוב ביותר בשבילו, כדי שהאל יפצה אותו בעולם הבא&quot;, עד כדי כך שהריגת הפרעוש והכינה מחייבת שיְפוצו מאת האל. וכן לגבי העכבר החף מפשע שטרפו חתול או דיה, הם אמרו שכך קבעה חכמתו לגבי אותו עכבר, והוא עתיד לפצותו בעולם הבא על מה שנעשה לו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלזמת הד'א אלראי איצ'א שנאעאת ותנאקצ'את, אמא אלשנאעה פכון בעץ' אשכ'אץ אלנאס ולד ד'[ו](א) עאהה והו לם יד'נב, קאלוא ד'לך תאבע לחכמתה והכד'א אחסן פי חק הד'א אלשכ'ץ אן יכון הכד'א מן אן יכון סאלמא, ונחן נג'הל הד'א אלאחסאן, ומא הד'א עלי ג'הה' אלעקאב לה בל עלי ג'הה' אלאחסאן אליה. וכד'לך ג'ואבהם פי הלאך אלפאצ'ל אן ד'לך ליעט'ם ג'זא(ו)ה פי אלאכ'רי. חתי אנתהי אלקול בהאולא אן קיל להם ולאי שי עדל פי אלאנסאן ולם יעדל פי גירה, ובאי ד'נב ד'בח הד'א אלחיואן, פתחמלוא מן אלשנאעה אן קאלוא באן הד'א אג'וד לה חתי יעוצ'ה אללה פי אלאכ'רי, חתי אן קתל אלברגות' ואלקמלה ילזם אן יכון להא פי ד'לך עוץ' ענד אללה, וכד'לך הד'א אלפאר אלגיר את'ם אלד'י אפתרסה קט או חדאה. הכד'א קאלוא אקתצ'ת חכמתה פי חק הד'א אלפאר וסיעוצ'ה עמא ג'רי עליה פי אלאכ'רי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הערת סיכום ביניים}}<br /> {{קו}}אין לגנות לדעתי אף אחד מבעלי שלוש הדעות הללו בנושא ההשגחה, כי לכל אחד מהם היה אילוץ גדול לומר את דבריו.{{קו}}{{אינדקס|אריסטו)}} אריסטו הלך אחר מה שנראה מטבע המציאות.{{קו}}{{אינדקס|אשעריה)}} האשעריה ברחו מלייחס לו יתעלה חוסר ידיעה במשהו, ולא ייתכן לדעתם לומר שהוא ידע פרט זה ולא ידע פרט אחר, כך שאותם אבסורדים התחייבו, והם קיבלו אותם על עצמם.{{קו}}{{אינדקס|מעתזלה)}} וכן המֻעתזִלה ברחו מלייחס לו יתעלה עוול ורשע. וגם אין נאות לדעתם להתכחש לאמונה הדתית הטבעית ולומר שאין עוול בגרימת ייסורים למי שלא חטא, וגם לא היה נאות בעיניהם ששליחותם של כל הנביאים ומתן התורה יהיו שלא לעניין שניתן להבין בשכל. נמצא שגם הם קיבלו על עצמם את מה שלקחו מאותם אבסורדים, ונתחייבו להם גם סתירות, משום שהם מאמינים שהוא יתעלה יודע כל דבר, ושהאדם בעל יכולת, וזה מוביל למה שבהתבוננות מועטה מתברר כסתירה פנימית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא ילאם אחד ענדי מן אהל הד'ה אלארא אלת'לת'ה פי אלענאיה, לאן כל ואחד מנהם דעתה צ'רורה עט'ימה למא קאל, ארסטו תבע אלט'אהר מן טביעה' אלוג'וד. ואלאשעריה הרבוא מן אן ינסב לה תע(א)לי ג'הל בשי, ולא יצח אן יקאל ערף הד'ה אלג'זאיה וג'הל הד'ה, פלזמת תלך אלשנאעאת פתחמלת. ואלמעתזלה איצ'א הרבוא מן אן ינסב לה תע(א)לי ג'ור וט'לם, ולא חסן איצ'א ענדהם מנאכרה' אלפטרה חתי יקאל אן אילאם מן לם יד'נב ל[א](ם) ג'ור פיה, ולא חסן ענדהם איצ'א אן תכון בעת'ה' אלאנביא כלהם ונזול אלשריעה לא למעני יעקל, פתחמלוא איצ'א מא תחמלוה מן תלך אלשנאעאת, וילזמהם אלתנאקץ' לאנהם יעתקדון אנה תע(א)לי יעלם כל שי, ואן אלאנסאן ד'ו אסתטאעה, והד'א יודי למא יבין באיסר תאמל אן ד'לך מתנאקץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פתיחה לדעה החמישית – דעת התורה}}<br /> {{קו}}הדעה החמישית היא דעתנו, כלומר דעת תורתנו.{{קו}}{{אינדקס|א. נביאים והמון החכמים)}} אני אודיעך ממנה מה שאמרו עליה ספרי נביאינו, והיא אמונתם של המון חכמינו.{{קו}}{{אינדקס|ב. הוגים יהודים מאוחרים)}} בנוסף, אודיע לך מה שהאמינו בו מקצת מאחרונינו,{{קו}}{{אינדקס|ג. הרמב&quot;ם)}} וגם אודיע לך מה שאני מאמין בעניין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלראי אלכ'אמס, הו ראינא, אעני ראי שריעתנא. ואנא אעלמך מנה במא נצת בה כתב אנביאינא, והו אלד'י אעתקדה ג'מהור אחבארנא, וסאכ'ברך איצ'א במא אעתקדה בעץ' אלמתאכ'רין מנא, ואעלמך איצ'א במא אעתקדה אנא פי ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דעת התורה – בחירה חופשית ומשפט צדק}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|בחירה חופשית)}} ואומר: יסוד תורת {{עברית|משה רבינו}} וכל ההולכים אחריה, הוא שהאדם הוא בעל יכולת גמורה, כלומר שהוא בטבעו ובבחירתו וברצונו עושה כל מה שיכול האדם לעשות, מבלי שייברא לו דבר חדש כלל. וכן כל מיני בעלי החיים נעים ברצונם, וכך חפץ (האל), כוונתי שחפצו הקדום מאז ומעולם הוא שכל בעלי החיים ינועו ברצונם ושהאדם יהיה בעל יכולת ביחס לכל מה שירצה או יבחר ממה שביכולתו. זהו יסוד שמעולם לא נשמע באומתנו אחרת ממנו, תודה לאל.{{קו}}{{אינדקס|משפט צדק)}} וכן מכלל יסודי תורת {{עברית|משה רבינו}} שלא ייתכן מלפניו יתעלה עוול בשום אופן שהוא, ושכל אסון הבא על בני האדם או טובה המגיעה אליהם, יחיד או ציבור – כל זה הוא כפי הדין במשפט צודק שאין בו עוול כלל. אפילו נדקר האדם מקוץ בידו והוציאו מיד, הרי זה בא אליו בתור עונש לו; ואפילו קיבל הנאה מועטה הרי זה שכר עבורו. וכל זה בדין. והם דבריו יתעלה: &quot;[הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ] {{עברית|כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט}} [אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא]&quot; {{הפניה|(דברים לב,ד)}}, אלא שאיננו יודעים כיצד הוא הדין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאקול. קאעדה' שריעה' {{עברית|משה רב[י]נו}} (ע&quot;אס) וכל מן תבעהא, הי אן אלאנסאן ד'ו אסתטאעה מטלקה, אעני אנה בטביעתה ובאכ'תיארה ואראדתה יפעל כל מא ללאנסאן אן יפעלה דון אן יכ'לק לה שי מסתג'ד בוג'ה, וכד'לך ג'מיע אנואע אלחיואן תתחרך באראדתהא והכד'א שא, אעני אן מן משיתה אלקדימה פי אלאזל אן יכון אלחיואן כלה יתחרך באראדתה ואן יכון אלאנסאן ד'א אסתטאעה עלי כל מא ירידה או יכ'תארה ממא יסתטיע עליה והד'ה קאעדה לם יסמע קט פי מלתנא כ'לאפהא בחמד אללה. וכד'לך מן ג'מלה' קואעד שריעה' {{עברית|משה רב[י]נו}} אנה תע(א)לי לא יג'וז עליה אלג'ור בוג'ה מן אלוג'וה, ואן כל מא ינזל באלנאס מן אלבלאיא או (י)[ת]צלהם מן אלנעם, אלשכ'ץ אלואחד או אלג'מאעה, כל ד'לך עלי ג'הה' אלאסתחקאק באלחכם אלעדל אלד'י לא ג'ור פיה אצלא. ולו צ'רבת אלשכ'ץ שוכה פי ידה ואזאלהא לחינה לכאן ד'לך עקאבא לה, ולו נאל איסר לד'ה לכאן ד'לך ג'זא(א) לה, וכל הד'א באסתחקאק, והו קולה תע(א)לי {{עברית|כי כל דרכיו משפט (וגו')}}{{עברית|}}, לכנא נג'הל וג'וה אלאסתחקאק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום ביניים}}<br /> {{קו}}הרי לך סיכום הדעות האלה:{{קו}}כל מה שתראה במצביהם המשתנים של בני האדם,{{קו}}{{אינדקס|אריסטו)}} סבור אריסטו שהוא מקרה גמור,{{קו}}{{אינדקס|אשעריה)}} וסבור האשערי שהוא נובע מן החפץ בלבד,{{קו}}{{אינדקס|מעתזלה)}} וסבור המֻעתזִלי שהוא נובע מן החכמה,{{קו}}{{אינדקס|התורה)}} ואילו אנחנו סבורים שהוא נובע מן הראוי לאדם בדין כפי מעשיו.{{קו}}{{אינדקס|לפי האשעריה)}} ועל כן אפשר לפי האשערי שהאל ייסר את איש המעלה הטוב בעולם הזה, וייתן אותו לנצח באותה אש שאומרים שיש בעולם הבא, וייאמר: &quot;כך חפץ&quot;.{{קו}}{{אינדקס|לפי המעתזלה)}} המֻעתזִלי סבור שזה עוול, ושזה שהתייסר בעולם הזה, ואפילו הוא נמלה כמו שציינתי לך – יש לו פיצוי, ושהיותו מיוסר לשם קבלת הפיצוי נובע מחכמתו (של האל).{{קו}}{{אינדקס|לפי התורה)}} ואילו אנחנו מאמינים שכל המצבים האנושיים האלה הם כפי הדין ושחלילה לו מעוול, ואין הוא מעניש אלא את הראוי לעונש מבינינו. זהו שאמרה {{עברית|תורת משה רבינו}} שהכול בא מן הדין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד תלכ'צת לך הד'א אלארא, וד'לך אן כל מא תראה מן אחואל אשכ'אץ אלאדמיין אלמכ'תלפה, יראה ארסטו אתפאקא מחצ'א, ויראה אלאשערי תאבעא למג'רד משיה, ויראה אלמעתזלה תאבעא לחכמה, ונראה נחן תאבעא לאסתחקאק אלשכ'ץ בחסב אפעאלה. פלד'לך יג'יז אלאשערי אן יעד'ב אללה אלפאצ'ל אלכ'יר פי אלדניא, ויכ'לדה פי תלך אלנאר אלתי תקאל פי אלאכ'רי, ויקאל כד'א שא. וירי אלמעתזל[י](ה) אן הד'א ג'ור, ואן הד'א אלד'י עד'ב [פי אלדניא] ולו אלנמלה כמא ד'כרת לך לה(א) עוץ', וכון הד'א עד'ב חתי יעוץ' תאבע[א] לחכמתה. ונחן נעתקד אן כל הד'ה אלאחואל אלאנסאניה הי בחסב אלאסתחקאק והו תע(א)לי ען אלג'ור, ומא יעאקב מנא אלא מסתחק עקאב, הד'א הו אלד'י נצת בה {{עברית|תורת משה רב[י]נו}} באן אלכל תאבע לאסתחקאק,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דעת התורה לפי חכמינו – העולם מנוהל בצדק}}<br /> {{קו}}ועל פי דעה זו באים דברי המון חכמינו,{{קו}}{{אינדקס|מידה כנגד מידה)}} שתמצאם אומרים בפירוש: &quot;{{עברית|אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון}}&quot; {{הפניה|(בבלי שבת נה,א; ויקרא רבה לז,א)}}, ואמרו: &quot;{{עברית|במִדה שאדם מודד – בה מודדין לו}}&quot;, זה לשון ה{{עברית|משנה}} {{הפניה|(משנה סוטה א,ז)}}.{{קו}}{{אינדקס|גמול צדק)}} ואמרו במפורש בכל מקום שהצדק מחויב בהכרח לגביו יתעלה, כלומר שיגמול לצדיק על כל מעשי הטוב והיושר שעשה ואפילו לא נצטווה בכך בידי נביא; ושיעניש על כל מעשה רע שעשה אדם ואפילו לא נאסר עליו בידי נביא, מפני שהוא נאסר בכך מצד האמונה הדתית הטבעית, כוונתי לאיסור על הרשע והעוול.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הם אמרו: &quot;{{עברית|אין הקב&quot;ה מקפח זכות כל בריה}}&quot; {{הפניה|(בבלי פסחים קיח,א; בבא קמא לח,ב)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמרו: &quot;{{עברית|כל האומר: 'קודשא בריך הוא וַתְּרָן' – יִתְוַתְּרָן מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה}}&quot; (=כל האומר: 'הקב&quot;ה ותרן' – יתחתכו מעיו, אלא מאריך אפו וגובה את שלו) {{הפניה|(בראשית רבה סז,ד)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואמרו: &quot;{{עברית|אינו דומה מצווה ועושה כמי שאינו מצווה}}&quot; {{הפניה|(בבלי קידושין לא,א, ועוד)}}, וביארו שאפילו לא צוּוה {{עברית|נותנין לו שכר}}.{{קו}}וכל דבריהם בנויים על עיקרון זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ועלי הד'א אלראי ג'רי כלאם ג'מהור אחבארנא, לאנך תג'דהם יקולון בביאן {{עברית|אין מיתה בלא חטא ולא יסורין בלא עון}}, וקאלוא {{עברית|במדה שאדם מודד בה מודדין לו}}, והד'א נץ אל{{עברית|משנה}}. וצרחוא פי כל מוצ'ע אנה לאזם צ'רורי פי חקה תע(א)לי אלעדל, והו אן יג'אזי אלטאיע עלי כל מא פעלה מן אפעאל אלבר ואלאסתקאמה ולו לם יומר בד'לך עלי יד נבי[א], ואנה יעאקב עלי כל פעל שר פעלה אלשכ'ץ ולו לם ינה ענה עלי יד נבי[א], אד' ד'לך מנהי[א] ענה באלפטרה אעני אלנהי ען אלט'לם ואלג'ור, קאלוא {{עברית|אין הק&quot;ב&quot;ה מקפח זכות כל בריה}}, וקאלוא {{עברית|כל האומר קודשא בריך הוא ותרן (הוא) יתותרן}} {{עברית|מעוהי אלא מאריך אפיה וגבי דיל[י]ה}}, וקאלוא {{עברית|אינו דומה מצווה ועושה (ל)[כ]מי שאינו מצווה (ועושה)}}, ובינוא אנה ואן כאן לם יכלף {{עברית|נותנין לו שכר(ו)}} ועלי הד'א אלאצל אטרד ג'מיע כלאמהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חידוש של חז&quot;ל – ייסורי אהבה}}<br /> {{קו}}יש בדברי ה{{עברית|חכמים}} תוספת מסוימת שלא נאמרה בלשון ה{{עברית|תורה}}, והיא דברי מקצתם &quot;{{עברית|יסורין שלאהבה}}&quot; {{הפניה|(בבלי ברכות ה,א)}}: לפי אותה דעה יש שבאים על האדם פגעים לא בשל חטא קודם אלא כדי להגדיל את שכרו; וזוהי גם שיטת המֻעְתַזִלה. אין פסוק בתורה לעניין זה, ואל יטעוך ענייני ה{{עברית|נסיון}}: &quot;{{עברית|וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם}}&quot; {{הפניה|(בראשית כב,א)}}, ומה שנאמר: &quot;[לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ, הֲתִשְׁמֹר מִצְוֺתָו אִם לֹא.] {{עברית|וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ}} {{עברית|[}}וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ, לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם...]&quot; {{הפניה|(דברים ח,ב-ג)}}, ועוד תשמע את הדיון על כך {{הפניה|(ג,כד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וג'א פי כלאם אל{{עברית|חכמים}} זיאדה' מא מא ג'את פי נץ אל{{עברית|תורה}}, והו קול בעצ'הם {{עברית|יסורין של( )אהבה}}, וד'לך אן בחסב הד'א אלראי קד תנזל באלשכ'ץ אפאת לא לד'נב מתקדם בל ליעט'ם ג'זאוה, והד'א הו איצ'א מד'הב אלמעתזלה, ולא נץ פי אל{{עברית|תורה}} להד'א אלמעני, ולא יגלטך אמור אל{{עברית|נסיון והאלהים נסה את אברהם}}, וקולה {{עברית|ויענך וירעיבך ו[כ](ג)ו'}}, פסתסמע אלכלאם פי ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דעת התורה לפי הוגים מאוחרים – השגחה על בעלי חיים}}<br /> {{קו}}תורתנו אינה עוסקת כלל כי אם במצבי פרטי בני האדם. אך עניין הפיצוי לבעלי חיים לא נשמע מעולם באומתנו מימי קדם, ולא הזכיר אותו מעולם מי מן ה{{עברית|חכמים}}. אלא כאשר שמע אותו מן המֻעתזִלה אחד האחרונים מן ה{{עברית|גאונים ז&quot;ל}}, חשבוֹ לנכון והאמין בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולם תתערץ' שריעתנא בוג'ה גיר לאחואל אשכ'אץ אלאנסאן. אמא חדית' הד'א אלעוץ' ללחיואן פלם יסמע קט פי מלתנא קדימא בוג'ה, ולא ד'כרה קט אחד מן אל{{עברית|חכמים}}, לכן בעץ' אלמתאכ'רין מן אל{{עברית|גאונים ז&quot;ל}} למא סמעה מן אלמעתזלה אסתצובה ואעתקדה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דעת התורה לפי הרמב&quot;ם – השגחה פרטית רק על מין האדם}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|מקורות)}} מה שאני מאמין לגבי היסוד הזה, כלומר ההשגחה האלוהית, הוא מה שאתאר לך. בהאמנה זו שאתאר איני מסתמך על הוכחה שהביאתני אליה, אלא על מה שהתברר לי שהוא כוונת ספר האל וספרי נביאינו. בדעה זו ש(בה) אני מאמין יש זרויות מועטות יותר מן הדעות הנזכרות לעיל והיא קרובה יותר להיקש השכלי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא מא אעתקדה אנא פי הד'ה אלקאעדה אעני אלענאיה אלאלאהיה פהו מא אצף לך, וליס אנא מסתנדא פי הד'א אלאעתקאד אלד'י אצפה למא ודאני אליה אלברהאן, בל אסתנד פיה למא תבין לי אנה קצד כתאב אללה וכתב אנביאינא, והד'א אלראי אלד'י אעתקדה אקל שנאעה מן אלארא אלמתקדמה ואקרב מן אלקיאס אלעקלי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|השגחה רק על האדם)}} אני מאמין {{מונח|אעתקאד}} שההשגחה האלוהית בעולם השפל הזה, כלומר למטה מגלגל הירח, היא רק בפרטי מין האדם בלבד, ורק במין זה כל מצבי פרטיו והטוב והרע הבאים עליהם נובעים מן הדין, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט}}&quot; {{הפניה|(דברים לב,ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|כל השאר במקרה)}} ואילו שאר בעלי החיים, וכל שכן הצמחים וזולתם – דעתי לגביהם היא כדעת אריסטו: {{אינדקס|1)}} איני מאמין כלל שהעלה נפל בגלל ההשגחה עליו; {{אינדקס|2)}} ולא שהעכביש טרף את הזבוב מכוח גזירת האל ורצונו הפרטי כעת; {{אינדקס|3)}} ולא שהרקיקה שירק ראובן נעה עד שנפלה על היתוש במקום מסוים והרגה אותו מכוח גזירה עליונה; {{אינדקס|4)}} ולא שכאשר הדג הזה חטף את התולעת הזאת מעל פני המים היה הדבר בחפץ אלוהי פרטי. אלא כל אלה לדעתי במקרה גמור, כפי שסבור אריסטו.{{קו}}{{אינדקס|ההשגחה תלויה בדעת)}} אלא לדעתי ההשגחה האלוהית, כפי מה שאני רואה, נובעת מהשפע האלוהי. והמין שדבק בו אותו שפע שכלי עד שהפך לבעל שכל ונתגלה לו כל מה שגלוי לבעלי שכל – הוא שנלוותה אליו ההשגחה האלוהית, ושקלה את כל מעשיו על דרך השכר והעונש.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה)}} אם היתה טביעתה של הספינה על יושביה, כאמור לעיל {{הפניה|(פסקה 6)}}, או נפילת הגג על יושבי הבית, במקרה גמור – הרי לדעתנו כניסתם של הללו לתוך אותה ספינה וישיבתם של האחרים בבית לא היתה במקרה, אלא ברצון אלוהי לפי הדין במשפטיו ששכלינו אינם מגיעים לידיעת חוקיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וד'לך, אני אעתקד אן אלענאיה אלאלאהיה אנמא הי [פי] הד'א אלעאלם אלספלי אעני מן תחת פלך אלקמר באשכ'אץ נוע אלאנסאן פקט, והד'א אלנוע וחדה הו אלד'י ג'מיע אחואל אשכ'אצה ומא ינאלהא מן כ'יר ושר תאבע לאסתחקאק כמא קאל {{עברית|כי כל דרכיו משפט}}, אמא סאיר אלחיואנאת נאהיך אלנבאת וגירה פאן ראיי פיהא ראי ארסטו, לא אעתקד בוג'ה אן הד'ה אלורקה סקטת בענאיה בהא, ולא אן הד'א אלענכבות' אפתרס הד'ה אלד'באבה בקצ'א אללה ואראדתה אלאן אלשכ'ציה, ולא אן אלבזקה אלתי בזקהא זיד תחרכת חתי נזלת עלי הד'ה אלבעוצ'ה פי מוצ'ע מכ'צוץ פקתלתהא בקצ'א וקדר, ולא אן הד'ה אלסמכה למא אכ'תטפת הד'ה אלדודה מן וג'ה אלמא אנמא כאן ד'לך במשיה אלאהיה שכ'ציה, בל הד'א כלה ענדי באלאתפאק אלמחץ' כמא יראה ארסטו. ואנמא אלענאיה אלאלאהיה ענדי פי מא אראה תאבעה ללפיץ' אלאלאהי, ואלנוע אלד'י אתצל בה ד'לך אלפיץ' אלעקלי חתי צאר ד'א עקל ואנכשף לה כל מא הו מכשוף לד'י אלעקל הו אלד'י צחבתה אלענאיה אלאלאהיה, וקדרת אפעאלה כלהא עלי ג'הה' אלג'זא ואלעקאב. אן גרק אלספינה במן פיהא כמא ד'כר, ואנכ'ראר אלסקף עלי מן פי אלבית אן כאן ד'לך באלאתפאק אלמחץ', פליס דכ'ול אולאיך לתלך אלספינה וג'לוס אלאכ'רין פי אלבית באלאתפאק בחסב ראינא, בל באראדה אלאהיה בחסב אלאסתחקאק פי אחכאמה אלתי לא תצל עקולנא למערפה' קאנונהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ראיות מן המקרא להשגחה פרטית באדם בלבד}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|מנביאים וכתובים)}} מה שהביא אותי להאמנה {{מונח|אעתקאד}} זו, הוא שלא מצאתי מעולם כתוב בספר נבואה האומר שיש לאל השגחה על פרט מפרטי בעלי החיים אלא האדם הפרטי בלבד. הנביאים אף התפלאו על היות ההשגחה על פרטי בני האדם, שהרי הוא פחוּת מכדי להיות מושגח, כל שכן בעלי החיים זולתו. {{מונח|למעמד: להזיח א-ב}}{{קו}}{{אינדקס|פליאה א)}} נאמר: &quot;[ה',] {{עברית|מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ}} [בֶּן אֱנוֹשׁ וַתְּחַשְּׁבֵהוּ?]&quot; {{הפניה|(תהילים קמד,ג)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} &quot;{{עברית|מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ}} [וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?]&quot; {{הפניה|(שם ח,ה)}}.{{קו}}ונאמרו פסוקים מפורשים על כך שההשגחה היא על כלל פרטי בני האדם ותוך פקידת כל מעשיהם: {{מונח|להזיח א-ב-ג}}{{קו}}{{אינדקס|השגחה פרטית א)}} &quot;[מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.] {{עברית|הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם}}&quot; {{הפניה|(שם לג,יד-טו)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: &quot;{{עברית|אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו לב,יט)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר גם: &quot;{{עברית|כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה}}&quot; {{הפניה|(איוב לד,כא)}}.{{קו}}{{אינדקס|מהתורה)}} ה{{עברית|תורה}} דיברה במפורש על ההשגחה על פרטי בני האדם ופקידת מעשיהם. {{מונח| להזיח א-ה}}{{קו}}{{אינדקס|א)}} נאמר: &quot;{{עברית|וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם}}&quot; {{הפניה|(שמות לב,לד)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: &quot;{{עברית|מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי – אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי}}&quot; {{הפניה|(שם,לג)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר: &quot;[וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה –] {{עברית|וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא}} [מִקֶּרֶב עַמָּהּ]&quot; {{הפניה|(ויקרא כג,ל)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ונאמר: &quot;{{עברית|וְנָתַתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא}}&quot; {{הפניה|(שם כ,ה; ושם: וְשַׂמְתִּי)}}, וזה נפוץ.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכל הנאמר בסיפורי {{עברית|אברהם}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|יעקב}} הוא ראיה גמורה על ההשגחה הפרטית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלד'י דעאני להד'א אלאעתקאד, לאני לם אג'ד קט נץ כתאב נבי[א] יד'כר אן ללה ענאיה בשכ'ץ מן אשכ'אץ אלחיואן אלא בשכ'ץ אנסאן פקט, וקד עג'בוא אלאנביא איצ'א מן כון אלענאיה באשכ'אץ אלאנסאן ואנה אקל מן אן יעתני בה, פנאהיך מן סואה מן אלחיואן, קאל {{עברית|מה אדם ותדעהו (וגו',) מה אנוש כי תזכרנו (וגו')}}{{עברית|}}, וקד ג'את אלנצוץ אלג'ליה בכון אלענאיה בג'מיע אשכ'אץ אלאנסאן ובאפתקאד אעמאלהם כלהא, {{עברית|היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם}}, וקאל {{עברית|אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו}}, וקיל איצ'א {{עברית|כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה}}. וקד נצת אל{{עברית|תורה}} באלענאיה באשכ'אץ אלאנסאן ותפקד אפעאלהם, קאל {{עברית|וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם}}, וקאל {{עברית|מי אשר חטא לי אמחנו מספרי}}, וקאל {{עברית|והאבדתי את הנפש ההיא}}, וקאל {{עברית|ונתתי [אני]}} {{עברית|את פני (בנפש ההיא)[באיש ההוא]}}, והד'א כת'יר. וכל מא ג'א מן קצץ {{עברית|אברהם ויצחק ויעקב}} דליל מחץ' עלי אלענאיה אלשכ'ציה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ראיות שבעלי החיים אינם מושגחים באופן פרטני}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|טענה)}} אך לגבי שאר פרטי בעלי החיים, המצב אצלם הוא בלי ספק כדעתו של אריסטו.{{קו}}{{אינדקס|הוכחה)}} לכן הותרה שחיטתם ואף נצטווינו עליה, וכן (הותר לנו) השימוש בהם לתועלת כרצוננו.{{קו}}{{אינדקס|ראיה)}} הראיה לכך ששאר בעלי החיים אינם מושגחים אלא באופן ההשגחה שהזכיר אריסטו, היא דברי הנביא כאשר ראה את כיבושי {{עברית|נבוכדנצר}} והטבח הרב שעשה בבני האדם. הוא אמר: &quot;ריבונו של עולם, הרי זה כאילו נזנחו בני האדם וננטשו כדגים וכרמשי הארץ&quot;, והורה באמירה זו שאותם מינים מוזנחים. והם דבריו: &quot;{{עברית|וַתַּעֲשֶׂה אָדָם כִּדְגֵי הַיָּם, כְּרֶמֶשׂ לֹא מֹשֵׁל בּוֹ. כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה, [}}יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ, עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל]&quot; {{הפניה|(חבקוק א,יד-טו)}}. אחר כך הבהיר הנביא שאין הדבר כך, ואין הוא על דרך ההפקר והסרת ההשגחה אלא על דרך העונש אליהם, משום שהדין נותן את מה שהגיע אליהם, ואמר: &quot;{{עברית|ה' לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ וְצוּר לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ}}&quot; {{הפניה|(חבקוק א,יב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא סאיר אשכ'אץ אלחיואן פאלחאל פיהא כמא יראה ארסטו בל שך, ולד'לך כאן ד'בחהא מבאח(א) בל מאמור(א) בה ותצריפהא פי אלמנאפע כיף שינא, ודליל כון סאיר אלחיואן גיר מעתני בה אלא בנחו אלענאיה אלתי ד'כרהא ארסטו, קול אלנבי למא ראי מן תסלט {{עברית|נבוכדנצר}} וכת'רה' קתלה אלנאס, קאל, יא רב כאן (קד) אהמל[וא] אלנאס וסיבוא כאלאסמאך וחשראת אלארץ', דל בהד'א אלקול אן תלך אלאנואע מהמלה, והו קולה {{עברית|ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כלה בחכה העלה ו[כ](ג)ו'}}, ת'ם בין אלנבי אן ליס אלאמר כד'לך ולא עלי ג'הה' אלאהמאל ורפע אלענאיה בל עלי ג'הה' אלעקאב לאולאיך לאסתחקאקהם מא נזל בהם, קאל {{עברית|י&quot;י למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אל תחשוב שיש לדעה זו סתירה{{קו}}{{אינדקס|א)}} מהכתוב &quot;{{עברית|נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ [}}לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ]&quot; {{הפניה|(תהילים קמז,ט)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומהכתוב &quot;{{עברית|הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף [}}וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם]&quot; {{הפניה|(שם קד,כא)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ומהכתוב &quot;{{עברית|פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן}}&quot; {{הפניה|(שם קמה,טז)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} וכן מדברי ה{{עברית|חכמים}} &quot;{{עברית|יושב}} (הקב&quot;ה) {{עברית|וזן מקרני רֵמים עד ביצי כנים}}&quot; {{הפניה|(בבלי שבת קז,ב; עבודה זרה ג,ב)}}, ולשונות רבים כיוצא בזה שתמצא.{{קו}}אין בהם שום דבר הסותר את דעתי זו, משום שכל אלה הם השגחה על המין ולא על הפרט, וכאילו מתוארים חסדיו יתעלה בכך שהוא מכין לכל מין את מזונו ההכרחי ואת החומר לקיומו. וזה ברור וגלוי. וכן סבור אריסטו, שסוג זה של השגחה, כלומר הכנת מציאות מזון כל מין לפרטיו, הוא הכרחי ומצוי. אמר זאת גם אלכסנדר בשם אריסטו. ולולא זאת היה המין נכחד בלי ספק, וזה מבואר בהתבוננות קלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולא תט'ן אן הד'א אלראי ינתקץ' עלי בקולה {{עברית|נותן לבהמה לחמה ו[כ](ג)ו'}}, ובקולה {{עברית|הכפירים שואגים לטרף (ולבקש מאל אכלם) ו[כ](ג)ו'}}, ובקולה {{עברית|פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון}}, ובקול אל{{עברית|חכמים}} איצ'א {{עברית|יושב וזן מקרני ר(א)מים (ו)עד ביצי כנים}}, וכת'יר מת'ל הד'ה אלנצוץ תג'דהא, וליס פיהא שי ינקץ' ראיי הד'א, לאן הד'ה כלהא ענאיה נועיה לא שכ'ציה, וכאנה יצף אפצ'אלה תע(א)לי פי תהייתה לכל נוע גד'אה אלצ'רורי ומאדה' קואמה, והד'א בין ואצ'ח, והכד'א ירי ארסטו אן הד'א אלנחו מן אלענאיה צ'רורי מוג'וד, קד ד'כר ד'לך איצ'א (אל)אסכנדר ען ארסטו, אעני תהייה' וג'וד אגד'יה' כל נוע לאשכ'אצה, ולולא ד'לך להלך אלנוע בלא שך, והד'א בין באיסר תאמל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;25&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אמנם דבריהם (של חז&quot;ל) &quot;{{עברית|צער בעלי חיים דאוריתא}}&quot; {{הפניה|(בבלי בבא מציעא לב,ב)}}, בעקבות הכתוב &quot;[וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה':] {{עברית|עַל מָה}} {{עברית|הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ}} [זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים?]&quot; {{הפניה|(במדבר כב,לב)}} – הרי זה על דרך הבאתנו לשלמות, כדי שלא נרכוש תכונות אכזריוּת ולא נכאיב לריק וללא תועלת, אלא נכוון אל החמלה והרחמים ואפילו לגבי כל חיה שתזדמן, מלבד בשעת הצורך, &quot;{{עברית|כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר}} [ – בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר]&quot; {{הפניה|(דברים יב,כ)}}, לא שנשחט על דרך אכזריות או משחק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא קולהם {{עברית|צער בעלי חיים דאוריתא}} מן קולה {{עברית|על מה הכית את את[ו]נך}}, פד'לך עלי ג'הה' אלתכמיל לנא, לאן לא נתכ'לק באכ'לאק אלקסאוה ולא נולם עבת'א ללא פאידה, בל נקצד אלרפק ואלרחמה ולו בשכ'ץ אי חיואן אתפק, אלא ענד אלחאג'ה {{עברית|כי תאוה נפשך לאכל בשר}}, לא אן נד'בח עלי ג'הה' אלקסאוה או אללעב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}26&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הטעם להשגחה על האדם בלבד}}<br /> {{קו}}גם לא תחייב אותי לפי דעה זו השאלה שתישאל עליי: &quot;מדוע הוא משגיח על פרטי בני האדם ואינו משגיח בהשגחה מעין זו על שאר פרטי מיני בעלי החיים?&quot;. כי ראוי שישאל את עצמו שואל זה ויאמר: &quot;מדוע נתן את השכל לאדם ולא נתנו לשאר מיני בעלי החיים?&quot;. משום שהתשובה לשאלה האחרונה היא: &quot;כך חפץ&quot;, או: &quot;כך קבעה חכמתו&quot;, או: &quot;כך קבע הטבע&quot;, בהתאם לשלוש הדעות הנזכרות לעיל. ובאותן תשובות עצמן תיענה שאלה הראשונה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא ילזמני איצ'א בחסב הד'א אלראי אלסואל אן יקאל לי, ולאי שי אעתני באשכ'אץ אלאנסאן ולא יעתני מת'ל תלך אלענאיה בסאיר אשכ'אץ אלחיואן, לאן הד'א אלסאיל ינבגי אן יסאל נפסה ויקול, לאי שי והב אלעקל ללאנסאן ולם יהב ד'לך לסאיר אנואע אלחיואן, פאן ג'ואב הד'א אלסואל אלאכ'יר כד'א שא, או כד'א אקתצ'ת חכמתה, או כד'א אקתצ'ת אלטביעה, בחסב אלת'לת'ה ארא אלמתקדמה, ובהד'ה אלג'ואבאת בעינהא יג'אוב ען אלסואל אלאול.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}27&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום}}<br /> {{קו}}הבן את דעתי עד תומה, כי איני מאמין {{מונח|אעתקאד}} שמשהו נעלם ממנו יתעלה ואיני מייחס לו אין אונים, אלא אני מאמין שההשגחה הולכת אחר השכל ודבֵקה בו. משום שההשגחה אינה אלא ממשכיל, וכזה שהוא שׂכל בתכלית השלמות שאין שלמות אחריה. ואם כן כל מי שיגיע אליו משהו מאותו שפע – לפי מידת השכל שהגיע אליו, תגיע אליו ההשגחה. זוהי הדעה התואמת לדעתי את המושכל ואת לשונות התורה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וחצל ראיי אלי אכ'רה, פאני לא אעתקד אנה תע(א)לי יכ'פי ענה שי או אנסב לה עג'ז(א), בל אעתקד אן אלענאיה תאבעה ללעקל ולאזמה לה, אד' אלענאיה אנמא תכון מן עאקל ואלד'י הו עקל כאמל עלי כמאל לא כמאל בעדה, פכל מן אתצל בה שי מן ד'לך אלפיץ' עלי קדר מא יצלה מן אלעקל [ת](י)צלה מן אלענאיה. הד'א הו אלראי אלד'י יטאבק ענדי אלמעקול ונצוץ אלשריעה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;28&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואילו באותן דעות הנזכרות לעיל יש הפרזה וגירעון. {{אינדקס|הפרזה)}} או הפרזה המביאה לבלבול גמור ולהכחשת המושכל ולהתעקשות נגד המוחש; {{אינדקס|גירעון)}} או גירעון גדול המחייב האמנות רעות מאוד לגבי האלוה, וקלקול סדר מציאות האדם, ומחיית כל מעלות האדם, המידותיות והשכליות. כוונתי לדעה של מי שהסיר את ההשגחה מפרטי האדם והשווה בינם ובין פרטי שאר מיני בעלי החיים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא תלך אלארא אלמתקדמה פפיהא אפראט ותפריט, אמא אפראט יכ'רג' אלי אלאכ'תלאט אלמחץ' ומנאכרה' אלמעקול ומכאברה' אלמחסוס, או תפריט עט'ים יוג'ב אעתקאדאת רדיה ג'דא פי חק אלאלאה, ופסאד(א) לנט'אם וג'וד אלאנסאן, ומחו מחאסן אלאנסאן כלהא אלכ'לקיה ואלנטקיה, אעני ראי מן רפע אלענאיה ען אשכ'אץ אלאנסאן וסוי בינהא ובין אשכ'אץ סאיר אנואע אלחיואן:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%92&diff=483 2025-02-19T08:04:25Z

<p>Hamore: שמענו&gt;שמעתי, תיקון על פי טיוטת מורה הנבוכים</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק לג}}<br /> {{כותרת|מעמד הר סיני ונבואה ציבורית}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פרשנות ראשונה: העם שומע &quot;קול&quot;, משה מתנבא ומעביר לעם}}<br /> {{קו}}ברור לי שב{{עברית|מעמד הר סיני}} לא כל מה שהגיע ל{{עברית|משה}} הוא שהגיע כולו לכל {{עברית|ישראל}}. אלא הדיבור היה ל{{עברית|משה}} לבדו, ולכן כל הדיבור ב{{עברית|עשר הדברות}} הוא פנייה ליחיד. והוא, עליו השלום, ירד לתחתית ההר והודיע לעם מה שהוא שמע.{{קו}}{{אינדקס|משה מתווך)}} לשון ה{{עברית|תורה}}: &quot;{{עברית|אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם}} [בָּעֵת הַהִוא] {{עברית|לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'}}&quot; {{הפניה|(דברים ה,ה)}}. וכן נאמר: &quot;{{עברית|מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל}}&quot; {{הפניה|(שמות יט,יט)}}. ובפירוש ב{{עברית|מכילתא}} {{הפניה|(מסכתא דבחודש, פרשה ד)}} שהיה חוזר עבורם על {{עברית|כל דבור ודבור}} כמו ששמע.{{קו}}{{אינדקס|ה' פונה רק למשה)}} וכן לשון ה{{עברית|תורה}}: &quot;{{עברית|בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ [}}וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה']&quot; {{הפניה|(שמות יט,ט)}} – ראיה לכך שהדיבור היה אליו בעוד הם שמעו את הקול הגדול ולא את פירוט הדברים.{{קו}}{{אינדקס|העם שומע משהו)}} על שמיעת הקול הגדול נאמר: &quot;[וַיְהִי] {{עברית|כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל}} [מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם]&quot; {{הפניה|(דברים ה,יט)}}, ונאמר: &quot;[וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ] {{עברית|קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל}}&quot; {{הפניה|(שם ד,יב)}}, ולא נאמר '{{עברית|דברים אתם שומעים}}'. כל מה שנאמר בלשון של שמיעת הדיבור, הכוונה בו היא רק שמיעת ה{{עברית|קול}}, ו{{עברית|משה}} הוא ששמע את הדברים ומסר אותם להם. זה מה שנראה מלשון ה{{עברית|תורה}} ומרוב דברי ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}יבין לי אן פי {{עברית|מעמד הר סיני}} לם יכן ג'מיע אלואצל ל{{עברית|משה}} הו כלה אלואצל לג'מיע {{עברית|ישראל}}, בל אלכ'טאב ל{{עברית|משה}} וחדה ולד'אלך ג'א כ'טאב {{עברית|עשר הדברות}} כלה מכ'אטבה' אלואחד אלמפרד, והו ע&quot;אס ינזל אלי אספל אלג'בל ויכ'בר אלנאס במא סמע, נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|אנכי עמד בין י&quot;י וביניכם להגיד לכם את דבר י&quot;י}}, וקאל איצ'א {{עברית|משה ידבר והאלהים יעננו בקול}}. ובביאן פי אל{{עברית|מכילתא}} אן {{עברית|כל דבור ודבור}} יעידה להם כמא סמע, ונץ אל{{עברית|תורה}} איצ'א {{עברית|בעבור ישמע העם וכו'}}, דליל אן אלכ'טאב לה והם יסמעון אלצות אלעט'ים לא תפציל אלכלאם, וען סמאע ד'לך אלצות אלעט'ים קאל {{עברית|כשמעכם את הקול}}, וקאל {{עברית|קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול}}, ולם יקל {{עברית|דברים אתם שומעים}}. וכל מא ג'א מן סמאע אלכלאם אנמא אלמראד בה סמאע אל{{עברית|קול}}, ו{{עברית|משה}} הו אלד'י יסמע אלכלאם ויחכיה להם. הד'א הו אלט'אהר מן נץ אל{{עברית|תורה}} ומן אכת'ר כלאם אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פרשנות שנייה: ה&quot;קול&quot; שהעם שמע – שני הדיברות הראשונים}}<br /> {{קו}}אלא שיש להם גם מימרה מפורשת בכמה מקומות ב{{עברית|מדרשות}}, והיא נמצאת גם ב{{עברית|תלמוד}}, והיא דבריהם: &quot;{{עברית|'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמעום}}&quot; {{הפניה|(בבלי מכות כד,א; הוריות ח,א; שיר השירים רבה א,ב)}}. כוונתם היא שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו ל{{עברית|משה רבינו}}, ולא {{עברית|משה רבינו}} העביר אותם אליהם. כי שני העיקרים האלה – קיום האלוה והיותו אחד – ניתנים להשגה בעיון אנושי; וכל מה שנלמד בהוכחה – דין הנביא לגביו הוא כדין כל מי שלמד אותו, ואין בו יתרון לאחד על האחר. ושני העיקרים האלה אינם נודעים מצד הנבואה בלבד. לשון ה{{עברית|תורה}}: &quot;{{עברית|אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת [}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ]&quot; {{הפניה|(דברים ד,לה)}}. ואילו שאר ה{{עברית|דברות}} הן ממין המפורסמות והמקובלות, לא ממין המושכלות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}לכן להם איצ'א קולה מנצוצה פי עדה' מואצ'ע מן אל{{עברית|מדרשות}} והי פי אל{{עברית|תלמוד}} איצ'א, והי קולהם {{עברית|אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום}}, יענון אנהא וצלת להם כמת'ל מא וצלת ל{{עברית|משה רבינו}} ולם יכן {{עברית|משה רבינו}} מוצלהא להם, וד'לך אן האד'ין אלאצלין אעני וג'וד אלאלאה וכונה ואחדא אנמא ידרך ד'לך באלנט'ר אלאנסאני, וכל מא יעלם בברהאן פחכם אלנבי פיה וחכם כל מן עלמה סוא לא תפאצ'ל, ולא עלם הד'אן אלאצלאן מן ג'הה' אלנבוה פקט, נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|אתה הראת לדעת וכו'}}. אמא סאיר אל{{עברית|דברות}} פהי מן קביל אלמשהוראת ואלמקבולאת לא מן קביל אלמעקולאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;יחד עם הדברים האלה שאמרו, הנה מה שמתבררים בו הפסוקים ודברי ה{{עברית|חכמים}}: כל {{עברית|ישראל}} לא שמעו ב{{עברית|מעמד}} הזה אלא {{עברית|קול}} אחד בלבד פעם אחת, והוא ה{{עברית|קול}} ש{{עברית|משה וכל ישראל}} השיגו ממנו את &quot;{{עברית|אנכי}}&quot; {{עברית|ו}}&quot;{{עברית|לא יהיה לך}}&quot;, ו{{עברית|משה}} השמיע להם זאת בהגיים נבדלים הניתנים לשמיעה. ה{{עברית|חכמים}} כבר אמרו זאת, והסמיכו זאת למה שנאמר: &quot;{{עברית|אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי}}&quot; {{הפניה|(תהילים סב,יב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומע מא ד'כרוא איצ'א מן ד'לך פאן אלד'י תסתקל בה אלנצוץ וכלאם אל{{עברית|חכמים}} הד'א הו אנהם לם יסמעוא ג'מיע {{עברית|ישראל}} פי ד'לך אל{{עברית|מעמד}} גיר {{עברית|קול}} ואחד פקט מרה ואחדה, והו אל{{עברית|קול}} אלד'י אדרך {{עברית|משה וכל ישראל}} מנה {{עברית|אנכי ולא יהיה לך}}, ואסמעהם {{עברית|משה}} ד'לך בכלמאה בתפציל אחרף מסמועה, וקד ד'כרוא אל{{עברית|חכמים}} ד'לך ואסנדוה לקולה {{עברית|אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ראיות לפרשנות הרמב&quot;ם והקולות השונים במעמד}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|א)}} וביארו בתחילת &quot;{{עברית|מדרש חָזִיתָ}}&quot;, שהם לא שמעו ממנו יתעלה דיבור אחר {{הפניה|(שיר השירים רבה א,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ולשון ה{{עברית|תורה}}: &quot;[אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל] {{עברית|קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף}}&quot; {{הפניה|(דברים ה,יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואחר שמיעת הדיבור (או: ה{{עברית|קול}}) הראשון הזה היה מה שהזכיר, שהם חרדו ופחדו מאוד, ומה שסיפר על דבריהם: &quot;{{עברית|וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה'}} {{עברית|[}}אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי.] {{עברית|וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת}} [כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי.] {{עברית|קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע [}}אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ]&quot; {{הפניה|(דברים ה,כ-כג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ואז הוא, הנכבד מכל ילוד אישה, ניגש שנית וקיבל את שאר ה{{עברית|דברות}} אחת אחת, וירד לתחתית ההר והשמיע להם אותן במחזה הגדול ההוא, כשהם רואים את האש ושומעים את הקולות, כוונתי לקולות האלה שהם &quot;{{עברית|קֹלֹת וּבְרָקִים}}&quot; כרעם, ו&quot;{{עברית|קֹל שֹׁפָר חָזָק}}&quot; {{הפניה|(שמות יט,טז)}}. כל מה שתמצא שנאמר על שמיעת {{עברית|קולות}} רבים, כמו שנאמר &quot;{{עברית|וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת}} {{עברית|[}}וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק]&quot; {{הפניה|(שם כ,יד)}}, אין זה אלא {{עברית|קול שופר}} ורעמים וכיוצא בהם. ואילו את {{עברית|קול ה'}}, כלומר הקול הנברא שממנו הובן ה{{עברית|דבור}}, הם לא שמעו מלבד פעם אחת בלבד, כמו שאמרה ה{{עברית|תורה}} וכמו שביארו ה{{עברית|חכמים}} במקום שהערתי לך עליו, והוא ה{{עברית|קול}} אשר {{עברית|יצאה נשמתן בשמעו}} {{הפניה|(בבלי שבת פח,א ומקבילות)}} והשיגו בו את {{עברית|שתי הדברות הראשונות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובינוא פי אול {{עברית|מדרש חזית}} אנהם לם יסמעוא קולא אכ'ר מן קבלה תעאלי, ונץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|קול גדול ולא יסף}}. ובעד סמאע ד'לך אלקול אלאול כאן מא ד'כר מן אסתהואלהם אלאמר וכ'ופהם אלשדיד, ומא חכי מן קולהם {{עברית|ותאמרו הן הראנו י&quot;י}} {{עברית|וכו' ועתה למה נמות קרב אתה ושמע וכו'}}, פתקדם הו ג'ל מן מולוד ת'אניה ותלקי בקיה' אל{{עברית|דברות}} ואחדה ואחדה, ונזל לאספל אלג'בל ואסמעהם איאהא פי ד'לך אלמשהד אלעט'ים, והם יבצרון אלאנואר ויסמעון אלאצואת, אעני תלך אלאצואת אלתי הי {{עברית|קולות וברקים}} כאלרעד ו{{עברית|קול שופר חזק}}. וכל מא תג'ד מן ד'כר סמאע {{עברית|קולות}} כת'ירה כמא קאל {{עברית|וכל העם ראים את הקולות וכו'}} אנמא הי {{עברית|קול שופר}} ורעוד ונחוהא, אמא {{עברית|קול י&quot;י}} אעני אלצות אלמכ'לוק אלד'י מנה פהם אל{{עברית|דבור}} פלם יסמעוה גיר מרה ואחדה פקט כמא נצת אל{{עברית|תורה}} וכמא בינוא אל{{עברית|חכמים}} פי אלמוצ'ע אלד'י נבהתך עליה, והו אל{{עברית|קול}} אלד'י {{עברית|יצאה נשמתן בשמעו}} ואדרך בה {{עברית|שתי הדברות הראשונות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פירוש הרמב&quot;ם – הוא מן המסורת}}<br /> {{קו}}ודע, שגם ב{{עברית|קול}} הזה אין דרגתם שווה לדרגת {{עברית|משה רבינו}}. אני אעיר לך על הסוד הזה ואלמדך שהוא דבר מקובל במסורת באומה, וידוע אצל חכמיה. והוא שכל מקום שתמצא בו &quot;{{עברית|וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר}}&quot;, מתרגם {{עברית|אנקלוס}}: &quot;{{עברית|וּמַלֵּיל ה'}}&quot; (=ודיבר ה'). וכן דבריו &quot;{{עברית|וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים}}&quot; {{הפניה|(שמות כ,א)}} – &quot;{{עברית|וּמַלֵּיל ה' יָת כָּל פִּתְגָּמַיָּא}}&quot; (=ודיבר ה' את כל הדברים). ואילו את דברי {{עברית|ישראל}} ל{{עברית|משה}} &quot;[דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה] {{עברית|וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים}} [פֶּן נָמוּת]&quot; {{הפניה|(שם,טז)}}, הוא תרגם &quot;{{עברית|וְלָא יִתְמַלַּל עִמָּנָא מִן קֳדָם ה'}}&quot; (=ולא יתדבר עמנו מלפני ה'). הרי הבהיר לך הוא עליו השלום את הכלל שפירטנוהו. וידוע לך ש{{עברית|אנקלוס}} קיבל את העניינים המופלאים והנכבדים האלה {{עברית|מפי ר' אליעזר ור' יהושע}} {{הפניה|(בבלי מגילה ג,א)}}, שהם &quot;{{עברית|חכמי ישראל}}&quot; סתם כמו שביארו {{הפניה|(ירושלמי סנהדרין ז,יג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם, אן הד'א אל{{עברית|קול}} איצ'א ליס מרתבתהם פיה סוי מע מרתבה' {{עברית|משה רבינו}}, ואנא אנבהך עלי הד'א אלסר ואעלמך אנה אמר מתואתר פי אלמלה מעלום ענד עלמאיהא, וד'לך אן כל מוצ'ע תג'ד פיה {{עברית|וידבר י&quot;י אל משה לאמר}} יתרג'מה {{עברית|אנקלוס ומליל י&quot;י}}, וכד'לך קולה {{עברית|וידבר אלהים את כל הדברים ומליל י&quot;י ית כל פתגמיא}}. ואמא קול {{עברית|ישראל למשה ואל ידבר עמנו אלהים}} פתרג'מה {{עברית|ולא יתמלל עמנא מן קדם י&quot;י}}, פקד אבאן לך עליה אלסלאם ען אלג'מלה אלתי פצלנאהא, והד'ה אלמעאני אלגריבה אלג'לילה קד עלמת אן {{עברית|אנקלוס}} ראוי להא {{עברית|מפי ר' אליעזר ור' יהושע}} אללד'ין המא {{עברית|חכמי ישראל}} באטלאק כמא בינוא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מעמד הר סיני – סתרי תורה}}<br /> {{קו}}דע זאת אם כן וזכרהו. כי אין אפשרות להתעמק ב{{עברית|מעמד הר סיני}} יותר מן המידה הזאת שהם הזכירו, כי הוא מכלל {{עברית|סתרי תורה}}; ואמיתת ההשגה הזאת והאופן שלה נסתרים מאתנו מאוד, כי לא היתה לפניה כמוה ולא תהיה אחריה. דע זאת אם כן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאעלם ד'לך ותד'כרה, לאנה לא ימכן אן יתערץ' ל{{עברית|מעמד הר סיני}} באכת'ר מן הד'א אלקדר אלד'י ד'כרוה, לאנה מן ג'מלה' {{עברית|סתרי תורה}}, וחקיקה' ד'לך אלאדראך וכיף כאן אלחאל פיה כ'פי ענא ג'דא, לאנה לם יתקדם מת'לה ולא יתאכ'ר פאעלמה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%98&diff=479 2025-01-03T06:46:12Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>שלום רב, <br /> <br /> הערה קטנה לגבי התרגום: <br /> <br /> פרק ט׳ פסקה 4: ״ולא שיש גוף שהאלוה שוכן עליו, '''יתעלה עילוי רב''' [תעאלי עלוא כבירא]״ <br /> התרגום ׳יתעלה עילוי רב׳ איננו נכון בעיני (אולי רק מפאת חוסר הבנתי האישית). <br /> <br /> לדעתי הרבמ״ם מתכוון לרעיון שמקורו (הלשוני) נמצא בפסוק קוראני (סורה 17 פסוק 43): سبحانه وتعالى عما يقولون علوا كبيرا. תרגום חופשי: השבח לו, והוא נעלה עילוי רב (כלומר: לאין ערוך) ממה שהם (ה״משתפים״) אומרים (עליו). <br /> <br /> לפי זה, יותר נכון לתרגם משהו מעין: '''חלילה לומר זאת!''' ואולי להוסיף הערה מבהירה... <br /> <br /> והשוו גם מילון מילסון עמ׳ 426 בנדפס.<br /> :נבדוק זאת. [[משתמש:Hamore|Hamore]] ([[שיחת משתמש:Hamore|שיחה]]) 08:45, 3 בינואר 2025 (IST)</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9D_%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%A1&diff=471 2024-12-17T15:21:52Z

<p>Hamore: יצירת דף ריק</p> <hr /> <div></div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90&diff=470 2024-12-03T13:03:25Z

<p>Hamore: יצירת דף עם התוכן &quot;תוקנה כעת טעות בתרגום (במקום &quot;ובראשה&quot; צ&quot;ל &quot;ובנוצותיה&quot;) בזכות הערת נועם האריס מבולטימור.&quot;</p> <hr /> <div>תוקנה כעת טעות בתרגום (במקום &quot;ובראשה&quot; צ&quot;ל &quot;ובנוצותיה&quot;) בזכות הערת נועם האריס מבולטימור.</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90&diff=469 2024-12-03T13:01:16Z

<p>Hamore: תיקון טעות בתרגום: ובראשה &gt; ובנוצותיה</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק א}}<br /> {{כותרת|המונחים צלם ודמות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{עברית|&quot;פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים&quot;}} {{הפניה|(ישעיה כו,ב)}}&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות שגויה של המונח צלם}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|צלם}} {{עברית|ודמות}}. אנשים חשבו ש&quot;{{עברית|צלם}}&quot; בעברית מורה על תבניתו ומתארו של דבר. דבר זה הביא להגשמה גמורה, בגלל הפסוק &quot;{{עברית|נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ}}&quot; {{הפניה|(בראשית א,כו)}}. הם חשבו שהאל הוא בצורת אדם, כלומר בתבניתו ובמתארו, והדבר הוביל אותם להגשמה גמורה. על כן הם האמינו {{מונח|אעתקאד}} בה, וסברו שאם ייטשו את האמונה הזו הם יכחישו את הכתוב, ואף ישללו את קיומו של האל אם אין לו גוף בעל פנים ויד הדומים לאלה שלהם בתבנית ובמתאר; אלא שהם מדמים שהוא גדול וזוהר יותר, וגם אינו עשוי מדם ומבשר. זהו שיא רוממותו של האל, לפי סברתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|צלם ודמות}}. קד ט'ן אלנאס אן {{עברית|צלם}} פי אללסאן אלעבראני ידל עלי שכל אלשי ותכ'טיטה, פודי ד'לך אלי אלתג'סים אלמחץ' לקולה {{עברית|נעשה אדם בצלמנו כדמותנו}}, וט'נוא אן אללה עלי צורה' אנסאן אעני שכלה ותכ'טיטה, פלזמהם אלתג'סים אלמחץ' פאעתקדוה, וראוא אנהם אן פארקוא הד'א אלאעתקאד כד'בוא אלנץ, בל יעדמון אלאלאה אן לם יכן ג'סם ד'ו וג'ה ויד מת'להם פי אלשכל ואלתכ'טיט לכנה אכבר ואבהא בזעמהם, ומאדתה איצ'א ליסת בדם ולחם, הד'א גאיה' מא ראו אנה יכון תנזיה פי חק אללה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מה שראוי לומר בהפרכת הגשמת האל ואישוש אחדותו האמיתית, שאינה תקפה אלא בביטול הגשמות – את ההוכחה לכל זה עוד תלמד מחיבור זה {{הפניה|(ב,א)}}. ההערה כאן בפרק זה אינה אלא על ביאור משמעות {{עברית|צלם ודמות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא מא ינבגי אן יקאל פי נפי אלג'סמאניה ואת'באת אלוחדאניה אלחקיקיה, אלתי לא חקיקה להא אלא ברפע אלג'סמאניה, פסתערף ברהאן ד'לך כלה מן הד'ה אלמקאלה, ואנמא אלתנביה הנא פי הד'א אלפצל עלי תביין מעני {{עברית|צלם ודמות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות מובחנת של המונח תואר והמונח צלם}}<br /> {{קו}}אומר כך: ה'צורה' המפורסמת בקרב ההמון, שהיא תבנית הדבר ומתארו – המונח המיוחד לה בעברית הוא &quot;{{עברית|תואר}}&quot;. נאמר: &quot;{{עברית|יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה}}&quot; {{הפניה|(בראשית לט,ו)}}, &quot;{{עברית|מַה תָּאֳרוֹ}} [וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל]&quot; {{הפניה|(שמואל־א,כח,יד)}}, &quot;{{עברית|כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ}}&quot; {{הפניה|(שופטים ח,יח)}}. ועל הצורה המלאכותית (=הנעשית בכלי מלאכה) נאמר &quot;{{עברית|יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד}} [...] {{עברית|וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ}}&quot; {{הפניה|(ישעיה מד,יג)}}. המונח הזה אינו חל על האלוה יתעלה כלל, חלילה וחס.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאקול, אן אלצורה אלמשהורה ענד אלג'מהור אלתי הי שכל אלשי ותכ'טיטה אסמהא אלכ'ציץ בהא פי אללסאן אלעבראני {{עברית|תואר}}, קאל {{עברית|יפה תואר ויפה מראה, מה תארו, כתואר בני המלך}}. וקיל פי אלצורה אלצנאעיה {{עברית|יתארהו בשרד ובמחוגה יתארהו}}. והד'ה אסמיה לם תוקע עלי אלאלאה תעאלי קט וחאשא וכלא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואילו &quot;{{עברית|צלם}}&quot; חל על הצורה הטבעית, כלומר על העניין המגדיר את עצמותו {{מונח|ג'והר}} של דבר ועושה אותו למה שהוא, והוא מהותו האמיתית באשר הוא המצוי הזה. ועניין זה (=הצלם, המגדיר את העצמות) אצל האדם, הוא מה שבאמצעותו מתבצעת ההשגה {{מונח|אדראך}} האנושית. בשל אותה השגה שכלית נאמר עליו &quot;{{עברית|בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ}}&quot; {{הפניה|(בראשית א,כז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא {{עברית|צלם}} פהו יקע עלי אלצורה אלטביעיה, אעני עלי אלמעני אלד'י בה תג'והר אלשי וצאר מא הו, והו חקיקתה מן חית' הו ד'לך אלמוג'וד אלד'י ד'לך אלמעני פי אלאנסאן הו אלד'י ענה יכון אלאדראך אלאנסאני ומן אג'ל הד'א אלאדראך אלעקלי קיל פיה {{עברית|בצלם אלהים ברא אותו}}&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לכן נאמר &quot;{{עברית|צַלְמָם תִּבְזֶה}}&quot; {{הפניה|(תהילים עג,כ)}}, כי ה{{עברית|בזיון}} שייך לנפש, שהיא צורת המין, לא לתבנית האברים ומתארם. וכך אומר אני שהפסלים נקראו &quot;{{עברית|צלמים}}&quot; משום שהמבוקש מהם היה העניין שייחסו להם, לא תבניתם ומתארם. וכך אומר אני לגבי &quot;{{עברית|צַלְמֵי}} {{עברית|טְחֹרֵיכֶם}}&quot; {{הפניה|(שמואל־א ו,ה)}}, כי המבוקש מהם היה עניין הרחקת פגע ה{{עברית|טחורים}}, לא תבנית ה{{עברית|טחורים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולד'לך קיל {{עברית|צלמם תבזה}}, לאן אל{{עברית|בזיון}} לאחק ללנפס אלתי הי אלצורה אלנועיה לא לאשכאל אלאעצ'א ותכ'טיטהא. וכד'לך אקול אן אלעלה פי תסמיה' אלאצנאם {{עברית|צלמים}} כון אלמטלוב מנהא מענאהא אלמט'נון בה לא שכלהא ותכ'טיטהא. וכד'לך אקול פי {{עברית|צלמי טחוריכם}}, לאן כאן אלמראד מנהא מעני דפע אד'יה' אל{{עברית|טחורים}} לא שכל אל{{עברית|טחורים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואם הכרח הוא ש&quot;{{עברית|צַלְמֵי}} {{עברית|טְחֹרֵיכֶם}}&quot; ו&quot;{{עברית|צלמים}}&quot; נקראים כך על שם התבנית והמתאר, יהיה &quot;{{עברית|צלם}}&quot; מונח רב-משמעי או מסופק, הנאמר על צורת (=מהות) המין ועל הצורה המלאכותית וכיוצא בה מתבניות הגופים הטבעיים ומתארם. ויהיה המכוון בדבריו &quot;{{עברית|נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ}}&quot; צורת המין, שהיא ההשגה השכלית, לא התבנית והמתאר. הרי ביארנו לך את ההבדל בין &quot;{{עברית|צלם}}&quot; לבין &quot;{{עברית|תואר}}&quot;, וביארנו את משמעות &quot;{{עברית|צלם}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאן לם יכן בד מן אן יכון {{עברית|צלמי טחוריכם}} ו{{עברית|צלמים}} מן אג'ל אלשכל ואלתכ'טיט פיכון {{עברית|צלם}} אסם משתרך או משכך, יקאל עלי אלצורה אלנועיה ועלי אלצורה אלצנאעיה ומא מאת'להא מן אשכאל אלאג'סאם אלטביעיה ותכ'אטיטהא ויכון אלמראד בה פי קולה {{עברית|נעשה אדם בצלמנו}} אלצורה אלנועיה אלד'י הו אלאדראך אלעקלי לא אלשכל ואלתכ'טיט. פקד בינא לך אלפרק בין {{עברית|צלם}} ו{{עברית|תואר}} ובינא מעני {{עברית|צלם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות המונח דמות}}<br /> {{קו}}ואילו &quot;{{עברית|דמות}}&quot; הוא מונח הגזור מ&quot;{{עברית|דמה}}&quot;, וגם הוא דוֹמוּת בעניין. כי דבריו &quot;{{עברית|דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר}}&quot; {{הפניה|(תהילים קב,ז)}} לא באו לומר שהוא דומה לה בכנפיה ובנוצותיה, אלא שיְגונו דומה ליגונהּ. וכיוצא בזה &quot;{{עברית|כָּל עֵץ בְּגַן אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל לא,ח)}} הוא דומוּת בעניין היופי. &quot;{{עברית|חֲמַת לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ}}&quot; {{הפניה|(תהילים נח,ה)}}, &quot;{{עברית|דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה}} [יִכְסוֹף לִטְרֹף]&quot; {{הפניה|(תהילים יז,יב)}} – כולם דומוּת בעניין, לא בתבנית ובמתאר. וכיוצא בזה נאמר: &quot;{{עברית|דְּמוּת הַכִּסֵּא}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל א,כה)}}, &quot;{{עברית|דְּמוּת כִּסֵּא}}&quot; {{הפניה|(שם; שם י,א)}} – דומוּת בעניין הרוממות והנכבדות, לא בריבועו ובעוביו ובאורך רגליו כמו שחושבים הפתאים. וכיוצא בזה &quot;{{עברית|דְּמוּת הַחַיּוֹת}}&quot; {{הפניה|(שם א,יג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא {{עברית|דמות}} פהו אסם מן {{עברית|דמה}}, והו איצ'א שבה פי אלמעני, לאן קולה {{עברית|דמיתי לקאת מדבר}} ליס אנה שאבה אג'נחתהא ורישהא, בל שאבה חזנה חזנהא. וכד'לך {{עברית|כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביפיו}} שבה פי מעני אלחסן. {{עברית|חמת למו כדמות חמת נחש דמיונו כאריה }}, כלהא שבה פי אלמעני לא פי אלשכל ואלתכ'טיט. וכד'לך קיל {{עברית|דמות הכסא, דמות כסא}}, שבה פי מעני אלרפעה ואלג'לאלה לא פי תרביעה וגלט'ה וטול רג'ליה כמא יט'ן אלמסאכין. וכד'לך {{עברית|דמות החיות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האדם הוא בצלם אלוהים ובדמותו}}<br /> {{קו}}וכיוון שהאדם התייחד בעניין מופלא מאוד שבו, שאיננו קיים בדבר מן הנמצאים מתחת לגלגל הירח, והוא ההשגה השכלית שאינה משתמשת לא בחוש ולא באברים ולא בגפיים, דימה אותה להשגת האלוה, שאינה על ידי אמצעי. אף שאין זו דומות באמת אלא במבט {{מונח|ראי}} ראשון בלבד. ובשל אותו עניין, כלומר השכל האלוהי הדבק בו, נאמר על האדם שהוא {{עברית|בצלם אלהים ובדמותו}}, לא שהאל יתעלה הוא גוף כך שיהיה בעל תבנית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא כ'ץ אלאנסאן במעני פיה גריב ג'דא מא ליס פי שי מן אלמוג'ודאת מן לדן פלך אלקמר והו אלאדראך אלעקלי אלד'י לא תתצרף פיה חאסה ולא ג'ארחה ולא ג'אנחה, שבה באדראך אלאלאה אלד'י ליס הו באלה, ואן כאן לא שבה פי אלחקיקה לכן עלי באדי אלראי, וקיל פי אלאנסאן מן אג'ל הד'א אלמעני אעני מן אג'ל אלעקל אלאלאהי אלמתצל בה אנה {{עברית|בצלם אלהים ובדמותו}}, לא אן אללה תעאלי ג'סם פיכון ד'א שכל:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%93&diff=468 2024-09-07T18:11:04Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק כד}}<br /> {{כותרת|הכשלים באסטרונומיה במשנת אריסטו}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה לפרק – שני התיקונים לתמונת העולם האסטרונומית}}<br /> {{קו}}ידוע לך מענייני האסטרונומיה מה שקראת בהדרכתי והבנת מן התוכן של ספר &quot;אלמגסט&quot; (של תלמי), אך לא נותר לנו אז פנאי להתחיל עמך בעיון נוסף. מה שידוע לך הוא שבסדר התנועות והַתאמת מהלך הכוכבים לתצפיות, הדבר כולו נוהג לפי שני עקרונות: או אפיציקל (&quot;גלגל היקף&quot;), או גלגל אקסצנטרי (&quot;גלגל חוץ למרכז&quot;), או שניהם יחד. אסב כעת את תשומת לבך לכך שכל אחד משני העקרונות חורג לגמרי מן ההיגיון בכלל וסותר את כל מה שהתבאר במדעי הטבע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קד עלמת מן אמור אלהיאה מא קראתה עלי ופהמתה ממא תצ'מנה כתאב אלמג'סטי, ולם תפסח אלמדה ליוכ'ד' מעך פי נט'ר אכ'ר. ואלד'י קד עלמתה אן אלאמר כלה יג'רי פי אנתט'אם אלחרכאת ומטאבקה' סיר אלכואכב למא ירי עלי אצלין אמא פלך תדויר או פלך כ'ארג' אלמרכז או כלאהמא ג'מיעא. והאנא אנבהך עלי כון כל ואחד מן אלאצלין כ'ארג'א ען אלקיאס באלג'מלה מכ'אלפא לכל מא תביין פי אלעלם אלטביעי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכשל העיקרי בתיקון האפיציקלי – הגלגל אינו קבוע}}<br /> {{קו}}ראשית: קביעת אפיציקל המסתובב בגלגל מסוים כשסיבובו אינו מרכז הגלגל הנושא אותו, כמו שהונח לגבי הירח ולגבי חמשת כוכבי הלכת. מדבר זה מתחייב בהכרח שיש גלגול, כלומר שהאפיציקל מתגלגל ומשנה לגמרי את מקומו. וזהו האבסורד שברחו ממנו, שיהיה שם (=בשמים) דבר שמשנה את מקומו. לכן אמר אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אַלצַּאיִג (=אבן באג'ה) בדבריו המצויים בידינו על האסטרונומיה, שקיומם של אפיציקלים אבסורדי, והביא את ההיסק הזה. וכן אמר שבנוסף לאבסורד המתחייב מכך, כלומר מקיומם של אפיציקלים, מתחייבים אבסורדים אחרים. והנני מבאר לך אותם:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אול ד'לך את'באת פלך תדויר ידור עלי פלך מא ולא יכון דורה חול מרכז ד'לך אלפלך אלחאמל לה כמא פרץ' ד'לך פי אלקמר ופי אלכ'מסה' כואכב, והד'א ילזם מנה אלדחרג'ה צ'רורה, והו אן יכון פלך אלתדויר יתדחרג' ויבדל ג'מלה מכאנה, והד'א הו אלמחאל אלד'י הרב מנה אן יכון הנאך שי יבדל מכאנה, ולד'לך ד'כר אבו בכר אבן אלצאיג פי כלאמה אלמוג'וד לה פי אלהיאה אן וג'וד פלך תדויר מחאל, וקאל הד'א אללזום. וקאל מצ'אף אלי מא ילזם ענה מן אלמחאל יעני ען וג'וד פלך תדויר, אנה ילזם ענה מחאלאת אכ'ר והאנא אבינהא לך,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|כשלים נוספים: צירו של האפיציקל אינו במרכז העולם ואינו קבוע}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|א)}} הראשון: שהסיבוב יהיה שלא סביב מרכז העולם. אך יסוד כל המדע הזה הוא שיש (רק) שלוש תנועות: תנועה מן המרכז, תנועה אל המרכז, ותנועה סביב המרכז. והנה אם יש אפיציקל – תנועתו אינה מן המרכז, ולא אליו, ולא סביבו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד: הנחות אריסטו במדעי הטבע, שחַייב להיות בהכרח דבר קבוע שסביבו תהיה התנועה, ולכן הסיק שהארץ קבועה. ואם יש אפיציקלים – זוהי תנועה סיבובית שאינה סביב דבר קבוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מנהא אן יכון אלדור ליס חול מרכז אלעאלם, וקאעדה' הד'א אלעלם כלה אן אלחרכאת ת'לת', חרכה מן אלוסט, וחרכה אלי אלוסט, וחרכה חול אלוסט. פאן כאן ת'ם פלך תדויר פחרכתה לא מן אלוסט ולא אליה ולא חולה. ואיצ'א אן תמהידאת ארסטו פי אלעלם אלטביעי אנה לא בד צ'רורה מן שי ת'אבת חולה תכון אלחרכה, ולהד'א לזם אן תכון אלארץ' ת'אבתה, ואן כאן פלך אלתדויר מוג'ודא פהד'ה חרכה' אסתדארה חול לא שי ת'אבת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכשל המרכזי בתיקון האקסצנטרי – צירו אינו במקום קבוע}}<br /> {{קו}}שמעתי שאבו בכר טען שהוא המציא דגם אסטרונומי שאין בו אפיציקלים אלא רק גלגלים אקסצנטריים ותו לא. לא שמעתי זאת מתלמידיו, אך אפילו הוא הצליח בכך, הוא לא הרוויח מזה הרבה. כי גם באקסצנטריות יש חריגה מן העקרונות שקבע אריסטו, שאין להוסיף עליהם. זוהי הערה שלי: שגם באקסצנטריות מצאנו תנועה סיבובית של הגלגל שאינה סביב המרכז אלא סביב נקודה מדומיינת מחוץ למרכז העולם, והנה גם היא תנועה שאינה סביב דבר קבוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד סמעת אן אבא בכר ד'כר אנה אוג'ד היאה לא יכון פיהא פלך תדויר בל באפלאך כ'ארג'ה' אלמראכז לא גיר, והד'א לם אסמעה מן תלאמיד'ה, וחתי לו צח לה ד'לך לם ירבח פי הד'א כביר רבח, לאן כ'רוג' אלמרכז איצ'א פיה מן אלכ'רוג' עמא אצלה ארסטו מא לא מזידא עליה. והד'א תנביה לי. וד'לך, אן בכ'רוג' אלמרכז איצ'א קד וג'דנא אלחרכה אלדוריה אלפלכיה לא חול אלוסט, בל חול נקטה מתוהמה כ'ארג'ה ען מרכז אלעאלם, והי איצ'א חרכה לא חול שי ת'אבת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם מי שאין לו ידע באסטרונומיה יטען שאקסצנטריות ביחס לנקודות המסוימות בתוך גלגל הירח, כמו שנראה במחשבה ראשונית, היא תנועה סביב המרכז – לא נדקדק עמו על כך שהיא סביב נקודה באש או באוויר אף על פי שהתנועה לא תהיה אז סביב דבר קבוע, אך נבהיר לו ששיעורי האקסצנטריות (&quot;החריגוֹת מן המרכזים&quot;) כבר הוכחו ב&quot;אלמגסט&quot; בהתאם למה שהונח שם, והאחרונים הוכיחו בהוכחה נכונה שאין בה ספק את שיעורי האקסצנטריות האלה ביחס לרדיוס הארץ, כמו שהם ביארו את כל המרחקים והגדלים, והתברר:{{קו}}{{אינדקס|א)}} שהנקודה האקסצנטרית שהשמש סובבת סביבה היא בהכרח מחוץ לקֹעַר גלגל הירח ומתחת לקֹמֶר גלגל כוכב חמה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן הנקודה שמאדים סובב סביבה, כלומר מרכז גלגלו האקסצנטרי – מחוץ לקוער גלגל כוכב חמה ומתחת לקומר גלגל נוגה.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן מרכזו האקסצנטרי של צדק הוא גם כן באותו מרחק עצמו, כלומר בין גלגל כוכב חמה ונוגה.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} אשר לשבתאי – מרכז גלגלו האקסצנטרי הוא בין גלגל מאדים וצדק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאן זעם מן לא עלם לה באלהיאה אן כ'רוג' אלמראכז מנד' תלך אלנקט דאכ'ל פלך אלקמר כמא יבדו באול כ'אטר פהי חרכה חול אלוסט, ונחן נתסמח לה פי כונהא תכון חול נקטה פי אלנאר או פי אלהוי ואן לם תכן אלחרכה חיניד' חול שי ת'אבת, ונביין לה אנה קד תברהן מקאדיר כ'רוג' אלמראכז פי אלמג'סטי בחסב מא וצ'ע הנאך, וברהן אלמתאכ'רון באלברהאן אלצחיח אלד'י לא שך פיה כם מקדאר כ'רוג' תלך אלמראכז בנצף קטר אלארץ' כמא בינוא אלאבעאד כלהא ואלאעט'אם, פתביין אן אלנקטה אלכ'ארג'ה ען מרכז אלעאלם אלתי תדור חולהא אלשמס, תלך אלנקטה כ'ארג'ה ען מקער פלך אלקמר צ'רורה ודון מחדב פלך עטארד. וכד'לך אלנקטה אלתי ידור חולהא אלמריך' אעני מרכז פלכה אלכ'ארג' כ'ארג'ה ען מקער פלך עטארד ודון מחדב פלך אלזהרה. וכד'לך מרכז אלמשתרי אלכ'ארג' איצ'א פי הד'א אלבעד בעינה, אעני בין פלך עטארד ואלזהרה. ואמא זחל פאן מרכז פלכה אלכ'ארג' יג'י בין פלך אלמריך' ואלמשתרי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ראה אם כן כמה רחוקים הדברים האלה מן העיון במדעי הטבע. כל זה יתברר לך אם תעיין במרחקים ובגדלים, הידועים לך, של כל גלגל ושל כל כוכב, כשכל זה מוערך על פי רדיוס הארץ, כדי שהכול יהיה באותו יחס, ולא שהאקסצנטריות של כל גלגל תוערך ביחס לגלגלו הוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פארי כם פי הד'ה אלאמור מן אלבעד ען אלנט'ר אלטביעי, והד'א כלה יתביין לך אד'א תאמלת אלאבעאד ואלאעט'אם אלתי עלמת לכל פלך ולכל כוכב, ותקדיר ד'לך כלה בנצף קטר אלארץ', חתי תכון אלכל מן נסבה ואחדה בעינהא, לא אן ינסב כ'רוג' כל פלך אלי פלכה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|כשל נוסף של התיקון האקסצנטרי – הנחת חומר בין הגלגלים}}<br /> {{קו}}מוזר יותר מזה ומפוקפק עוד יותר: {{אינדקס|הנחה מוכחת)}} כל שני גלגלים שאחד מהם בתוך האחר ודבוק בו מכל צד, אך מרכזיהם שונים – ייתכן שינוע הקטן בתוך הגדול מבלי שהגדול ינוע, ולא ייתכן שינוע הגדול, באיזה ציר שיהיה, מבלי שינוע הקטן. אלא כל אימת שהגדול נע, הקטן נע בהכרח בתנועתו, מלבד כאשר התנועה היא בציר העובר דרך שני המרכזים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואשנע מן הד'א ואעט'ם שבהה, אן כל פלכין אחדהמא דאכ'ל אלאכ'ר ולאזק בה מן כל ג'הה ומרכזיהמא מכ'תלף, פאנה ימכן אן יתחרך אלאצגר דאכ'ל אלאכבר ואלאכבר לא יתחרך, ולא ימכן אן יתחרך אלאכבר עלי אי קטר אתפק ולא יתחרך אלאצגר, אלא מתי מא תחרך אלאכבר תחרך אלאצגר בחרכתה צ'רורה, אלא אן תכון אלחרכה עלי אלקטר אלמאר באלמרכזין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לפי {{אינדקס|א)}} ההנחה המוכחת הזאת, {{אינדקס|ב)}} ולפי מה שהוכח שהרִיק אינו קיים, {{אינדקס|ג)}} ולפי האקסצנטריות שהונחה, {{אינדקס|מסקנה אפשרית א)}} יתחייב שכאשר נע העליון הוא מניע את מה שתחתיו בתנועתו וסביב מרכזו – אך איננו מוצאים את הדבר כך. אלא אנחנו מוצאים שכל אחד משניהם, המכיל והמוכל, אינו נע בתנועת חברו ולא סביב מרכזו ולא סביב קטביו, אלא לכל אחד יש תנועה המיוחדת לו.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה אפשרית ב)}} לכן הכרח להאמין שבין כל שני גלגלים יש גופים אחרים זולת גופי הגלגלים. וגם בזה, כמה קשיים יש אם הדבר כך הוא, {{אינדקס|א)}} והיכן יונחו מרכזי הגופים האלה שבין כל שני גלגלים? {{אינדקס|ב)}} ותהיה לגופים האלה גם תנועה ייחודית (משלהם). ת'אבת (אִבְּן קֻרַּה) ביאר זאת כבר באחד מחיבוריו, והוכיח את מה שאמרנו, שמוכרח להיות גוף של גלגל בין כל שני גלגלים.{{קו}}את כל זה לא ביארתי לך כשקראת בהדרכתי, כדי שלא אבלבל אותך ביחס למה שהיתה כוונתי להסביר לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובחסב הד'ה אלמקדמה אלברהאניה, ובחסב מא תברהן אן אלכ'לא גיר מוג'וד, ובחסב מא וצ'ע מן כ'רוג' אלמראכז, ילזם אנה אד'א תחרך אלאעלי חרך אלד'י דונה בחרכתה וחול מרכזה, וליס נג'ד אלאמר כד'לך, בל נג'ד כל ואחד מנהמא אלחאוי ואלמחוי לא יתחרך בחרכה' צאחבה ולא עלי מרכזה ולא עלי אקטאבה, בל לכל ואחד חרכה תכ'צה, ולד'לך דעת אלצ'רורה לאעתקאד אג'סאם אכ'ר מן אג'סאם אלאפלאך בין כל פלכין. וכם פי הד'א איצ'א מן אלאשכאלאת אן כאן אלאמר כד'לך, ואין תפרץ' מראכז תלך אלאג'סאם אלד'י בין כל פלכין ותכון לתלך אלאג'סאם איצ'א חרכה כ'אצה, וקד בין ד'לך ת'אבת פי מקאלה לה וברהן עלי מא קלנאה אנה לא בד מן ג'סם פלך בין כל פלכין. הד'א כלה ממא לם אבינה לך ענד קראתך עלי לילא אשוש עליך מא כאן גרצ'י תפהימך איאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סדר הגלגלים מעורפל לחלוטין}}<br /> {{קו}}אמנם את עניין הנטייה והסטייה הנזכרת לגבי רוחב נוגה וכוכב חמה כבר ביארתי לך על פה והראיתי לך שבלתי אפשרי להעלות על הדעת {{מונח|תצור}} את מציאות דבר זה בגופים. כמו שראית, תלמי כבר דיבר במפורש על חוסר היכולת בעניין זה, ואמר בלשון זה: &quot;אל יחשוב אדם שקשה שהעקרונות האלה והדומה להם יתקיימו, בכך שישווה את עיונו במה שהמשלנו לעיונו בדברים הנעשים בתחבולה ובאומנות מתוחכמת, ושקשה שיתקיימו. זאת משום שאין ראוי להקיש מן העניינים האנושיים על העניינים האלוהיים&quot; {{הפניה|(אלמגסט יג,2)}}. זה לשון דבריו, כידוע לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אמר אלמיל ואלאנחראף אלמד'כור פי ערץ' אלזהרה ועטארד, פקד ביינת לך שפאהא ואוריתך אמתנאע תצור וג'וד ד'לך פי אלאג'סאם. ובטלמיוס קד צרח באלעג'ז פי הד'א כמא ראית, וקאל בהד'א אלנץ, ולא יט'ן אחד אן הד'ה אלאצול ומא אשבההא עסר וקועהא באן יג'על נט'רה פי מא מת'לנא כנט'רה אלי מא יכון ען אלאשיא אלתי תתכ'ד' באלחילה ולטף אלצנאעה ועסר וקועהא, וד'לך אנה ליס ינבגי אן יקאס עלי אלאמור אלאלאהיה אלאמור אלאנסיה, הד'א נץ כלאמה כמא עלמת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|צידוק הערותיו וקושיותיו של הרמב&quot;ם}}<br /> {{קו}}כבר הפניתי אותך למקומות שמהם תאַמת כל מה שציינתי לך, מלבד ההתבוננות בשאלה שציינתי לך על מיקומן של אותן נקודות, שהן מרכזי הגלגלים האקסצנטריים. כי מעולם לא נתקלתי במי ששם לב לכך. ודבר זה יתברר לך מידיעת מידות קוטר כל גלגל ומה המרחק בין שני המרכזים על פי רדיוס הארץ, כמו שהוכיח אלקביצי ב&quot;איגרת המרחקים&quot;. כי אם תתבונן במרחקים האלה תתברר לך נכונותו של מה שהערתי לך עליו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ארשדתך אלי אלמואצ'ע אלתי תתחקק מנהא כל מא ד'כרת לך, אלא מא ד'כרת לך מן תאמל הד'ה אלנקט אלתי הי מראכז אלאפלאך אלכ'ארג'ה אין תקע, לאני מא מר בי קט מן ג'על ד'לך מן באלה, והד'א יתביין לך מן מערפה' מקדאר קטר כל פלך וכם בין אלמרכזין בנצף קטר אלארץ' עלי מא ברהן אלקביצי פי רסאלה' אלאבעאד. פאנך אד'א תאמלת תלך אלאבעאד תביין לך צחה' מא נבהתך עליה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ההכרח בניסוח התיקונים האסטרונומיים}}<br /> {{קו}}התבונן מה גדול הקושי הזה!{{קו}}{{אינדקס|הנחה)}} אם מה שאמר אריסטו על מדעי הטבע הוא האמת, הרי אין אפיציקלים ולא אקסצנטריות, והכול סובב סביב מרכז הארץ.{{קו}}{{אינדקס|קושיה א)}} אם כן איך יש לכוכבים התנועות השונות האלה?{{קו}}{{אינדקס|ב)}} האם יש אופן שבו התנועה תוכל להיות סיבובית, אחידה ושלמה, כשייראה ממנה מה שנראה, אלא על פי אחד משני העקרונות או שניהם יחד?{{קו}}{{אינדקס|ג)}} לא כל שכן כשכל מה שטען תלמי על אפיציקל הירח וסטייתו לעבר נקודה מחוץ למרכז העולם ומחוץ למרכז מעגלו האקסצנטרי – יימצא שאם מניחים את העקרונות האלה, לא תהיה טעות במה שיחושב אפילו בדקה אחת. על נכונות הדבר מעידים הנכונות העקבית של (תחזיות) הליקויים המחושבים על ידי העקרונות האלה, ודיוק מועדיהם וזמני החשכתם ומשכי הליקוי.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועוד, כיצד ניתן להעלות על הדעת את נסיגת הכוכב עם שאר תנועותיו בלי אפיציקל?{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ועוד, כיצד ניתן גם לדמיין שם (=בשמים) גלגול או תנועה שאינה סביב מרכז קבוע? זוהי מבוכה של ממש.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פתאמל עט'ים הד'א אלאשכאל אן כאן מא ד'כרה ארסטו פי אלעלם אלטביעי הו אלחק פלא פלך תדויר ולא כ'ארג' אלמרכז, ואלכל תדור חול מרכז אלארץ', פכיף יוג'ד ללכואכב הד'ה אלחרכאת אלמכ'תלפה. והל ת'ם וג'ה ימכן מעה אן תכון אלחרכה דוריה מסתויה כאמלה וירי פיהא מא ירי אלא באחד אצלין או במג'מועהמא, ולא סימא בכון כל מא ד'כרה בטלמיוס מן פלך תדויר אלקמר ואנחראפה נחו נקטה כ'ארג'ה ען מרכז אלעאלם וען מרכזה אלכ'ארג', יוג'ד מא יחסב בחסב וצ'ע תלך אלאצול לא יגאדר דקיקה ואחדה, וישהד עלי צחה' ד'לך צחה' אלכסופאת אלמחסובה בתלך אלאצול דאימא ותחריר אוקאתהא ואזמנה' אט'לאמהא ומקאדירה. וכיף יתצור איצ'א רג'וע אלכוכב מע סאיר חרכאתה דון פלך תדויר. וכיף ימכן איצ'א אן תתכ'ייל הנאך דחרג'ה או חרכה חול לא מרכז ת'אבת, פהד'ה הי אלחירה באלחקיקה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הדגם האסטרונומי ואי תקפות העקרונות של אריסטו}}<br /> {{קו}}כבר ביארתי לך על פה שכל זה אינו מחייב את בעל הדגם האסטרונומי, כי אין מטרתו להודיע לנו כיצד היא צורת מציאות הגלגלים, אלא מטרתו היא להניח דגם אסטרונומי שבו התנועות תוכלנה להיות סיבוביות ואחידות ומתאימות למה שמשיגות עינינו, בין אם הדבר כך הוא בין אם לאו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ביינת לך שפאהא אן הד'א כלה לא ילזם צאחב אלהיאה, לאן ליס מקצודה אן יכ'ברנא בצורה' וג'וד אלאפלאך כיף הי, בל קצדה אן יפרץ' היאה ימכן בהא אן תכון אלחרכאת דוריה ומסתויה ותטאבק מא ידרך עיאנא, כאן אלאמר כד'לך או לם יכן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ידוע לך שאַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אַלצַּאיִג בדיונו על מדעי הטבע מטיל ספק האם אריסטו ידע על האקסצנטריות של השמש אך התעלם מכך ועסק במה שמתחייב מן הנטייה, משום שאין הבדל בין פעולת האקסצנטריות לבין פעולת הנטייה – או שלא השיג זאת. והאמת היא שהוא לא השיג זאת ולא שמעו מעולם, כי המתמטיקה לא הגיעה בזמנו לשלמות. אילו שמעו – היה מכחיש זאת מכול וכול. ואילו התאמת לו – היה נבוך מאוד לגבי כל מה שהניח בנושא הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד עלמת אן אבא בכר בן אלצאיג ישך פי כלאמה פי אלטביעיאת הל עלם ארסטו כ'רוג' מרכז אלשמס וסכת ענה ואשתגל במא ילזם ען אלמיל לכון פעל כ'רוג' אלמרכז ליס במתמיז ען פעל אלמיל או לם ידרכה. ואלצחיח אנה מא אדרכה ולא סמעה קט, לאן אלתעאלים לם תכמל פי זמאנה, ולו סמעה לאנכרה אשד אנכאר, ולו צח לה לתחיר פי כל מא וצ'עה פי הד'א אלנוע חירה שדידה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מגבלת ההכרה האנושית}}<br /> {{קו}}מה שאמרתי קודם {{הפניה|(ב,כב13)}} הוא שאחזור עליו כעת: כל מה שאמר אריסטו, הָחֵל בגלגל הירח (ומטה), נוהג באופן הגיוני. דברים אלה שהטעם להם ידוע, הנובעים זה מזה, וענייני החכמה וההשגחה הטבעית בהם ברורים וגלויים. אך כל מה שבשמים – האדם אינו יודע היטב דבר ממנו אלא במידה המתמטית המועטה הזאת, ואתה רואה מה שיש בה. אכן אומר אני על דרך מליצת השיר: &quot;{{עברית|הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם}}&quot; {{הפניה|(תהילים קטו,טז)}} – כלומר שה' לבדו יודע עד תום את מהותם האמיתית של השמים וטבעם ועצמם וצורתם ותנועותיהם וסיבותיהם. ואילו מה שתחת השמים – הוא אִפשר לאדם לדעת אותו, כי זהו עולמו ומעונו שהוא הונח בו והוא חלק ממנו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלד'י קלתה קביל הו אלד'י אעידה אלאן, והו אן כל מא ד'כרה ארסטו מן לדן פלך אלקמר ג'רי עלי קיאס, וג'את אמור מעלומה' אלעלה לאזם בעצ'הא לבעץ', ומואצ'ע אלחכמה פיהא ואלענאיה אלטביעיה בינה ואצ'חה. אמא כל מא פי אלסמא פמא אחאט אלאנסאן בשי מנה אלא בהד'א אלקדר אלתעלימי אליסיר, ואנת תרי מא פיה. ואני לאקול עלי ג'הה' אלנואדר אלשעריה {{עברית|השמים שמים לי&quot;י והארץ נתן לבני אדם}}, אעני אן אללה וחדה יעלם חקיקה' אלסמא וטביעתהא וג'והרהא וצורתהא וחרכאתהא ואסבאבהא עלי אלתמאם, אמא מא דון אלסמא פקד מכן אלאנסאן מן מערפתה לאנה עאלמה ודארה אלתי חט פיהא והו ג'ז מנהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום המבוכה, הפתרון הנבואי ווידוי כן}}<br /> {{קו}}זוהי האמת. כי האמצעים להבאת ראיות על השמים נמצאים מחוץ להישג ידינו; אכן הם רחוקים מאיתנו ונעלים במיקום ובמעלה. והראיה הכללית שלמדים מהם היא שהם מורים לנו על המניע שלהם. הם דבר שהשכלים האנושיים אינם מגיעים לידיעתו. ולייגע את המחשבות במה שלא תגענה להשגתו ושאין להן כלי להגיע בעזרתו – אינו אלא חסרון בטבע המולד או סוג כלשהו של אובססיה. הבה נעצור במקום היכולת; ובמה שאינו מושג בהיגיון נקבל את דברי מי שהגיע אליו השפע האלוהי הגדול עד כדי כך שראוי היה להיאמר עליו: &quot;{{עברית|פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ}}&quot; {{הפניה|(במדבר יב,ח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וד'לך הו אלחק, לאן אסבאב אלאסתדלאל עלי אלסמא ממתנעה ענדנא, קד בעד ענא ועלא באלמוצ'ע ואלמרתבה, ואלאסתדלאל אלעאם מנה אנה דלנא עלי מחרכה לאמר לא תצל עקול אלאנסאן אלי מערפתה, ואתעאב אלכ'ואטר פי מא לא תצל אלי אדראכה ולא להא אלה תצל בהא אנמא הו נקץ פטרה או צ'רב מן אלוסואס. פלנקף ענד אלמקדרה ונסלם אלאמר פי מא לא ידרך בקיאס למן אתאה אלפיץ' אלאלאהי אלעט'ים חתי צלח אן יקאל ענה {{עברית|פה אל}} {{עברית|פה אדבר בו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;זה כל מה שיש לי לומר על שאלה זו. ייתכן שיש למישהו אחר הוכחה שעל ידה התבארה לו אמיתת מה שקשה לי. העדפתי המְרַבִּית את האמת (באה לידי ביטוי בכך) שאמרתי במפורש והודעתי את מבוכתי בעניינים האלה, ושלא שמעתי ולא ידעתי הוכחה על דבר מהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'א גאיה' מא ענדי פי הד'ה אלמסאלה, וקד ימכן אן יכון ענד גירי ברהאן יבין לה בה חקיקה' מא אשכל עלי, וגאיה' אית'ארי ללתחקיק אני צרחת ואכ'ברת בחירתי פי הד'ה אלמעאני, ואני לם אסמע ברהאנא עלי שי מנהא ולא עלמתה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%93&diff=467 2024-09-07T18:08:40Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק כד}}<br /> {{כותרת|הכשלים באסטרונומיה במשנת אריסטו}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה לפרק – שני התיקונים לתמונת העולם האסטרונומית}}<br /> {{קו}}ידוע לך מענייני האסטרונומיה מה שקראת בהדרכתי והבנת מן התוכן של ספר &quot;אלמגסט&quot; (של תלמי), אך לא נותר לנו אז פנאי להתחיל עמך בעיון נוסף. מה שידוע לך הוא שבסדר התנועות והַתאמת מהלך הכוכבים לתצפיות, הדבר כולו נוהג לפי שני עקרונות: או אפיציקל (&quot;גלגל היקף&quot;), או גלגל אקסצנטרי (&quot;גלגל חוץ למרכז&quot;), או שניהם יחד. אסב כעת את תשומת לבך לכך שכל אחד משני העקרונות חורג לגמרי מן ההיגיון בכלל וסותר את כל מה שהתבאר במדעי הטבע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קד עלמת מן אמור אלהיאה מא קראתה עלי ופהמתה ממא תצ'מנה כתאב אלמג'סטי, ולם תפסח אלמדה ליוכ'ד' מעך פי נט'ר אכ'ר. ואלד'י קד עלמתה אן אלאמר כלה יג'רי פי אנתט'אם אלחרכאת ומטאבקה' סיר אלכואכב למא ירי עלי אצלין אמא פלך תדויר או פלך כ'ארג' אלמרכז או כלאהמא ג'מיעא. והאנא אנבהך עלי כון כל ואחד מן אלאצלין כ'ארג'א ען אלקיאס באלג'מלה מכ'אלפא לכל מא תביין פי אלעלם אלטביעי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכשל העיקרי בתיקון האפיציקלי – הגלגל אינו קבוע}}<br /> {{קו}}ראשית: קביעת אפיציקל המסתובב בגלגל מסוים כשסיבובו אינו מרכז הגלגל הנושא אותו, כמו שהונח לגבי הירח ולגבי חמשת כוכבי הלכת. מדבר זה מתחייב בהכרח שיש גלגול, כלומר שהאפיציקל מתגלגל ומשנה לגמרי את מקומו. וזהו האבסורד שברחו ממנו, שיהיה שם (=בשמים) דבר שמשנה את מקומו. לכן אמר אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אַלצַּאיִג (=אבן באג'ה) בדבריו המצויים בידינו על האסטרונומיה, שקיומם של אפיציקלים אבסורדי, והביא את ההיסק הזה. וכן אמר שבנוסף לאבסורד המתחייב מכך, כלומר מקיומם של אפיציקלים, מתחייבים אבסורדים אחרים. והנני מבאר לך אותם:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אול ד'לך את'באת פלך תדויר ידור עלי פלך מא ולא יכון דורה חול מרכז ד'לך אלפלך אלחאמל לה כמא פרץ' ד'לך פי אלקמר ופי אלכ'מסה' כואכב, והד'א ילזם מנה אלדחרג'ה צ'רורה, והו אן יכון פלך אלתדויר יתדחרג' ויבדל ג'מלה מכאנה, והד'א הו אלמחאל אלד'י הרב מנה אן יכון הנאך שי יבדל מכאנה, ולד'לך ד'כר אבו בכר אבן אלצאיג פי כלאמה אלמוג'וד לה פי אלהיאה אן וג'וד פלך תדויר מחאל, וקאל הד'א אללזום. וקאל מצ'אף אלי מא ילזם ענה מן אלמחאל יעני ען וג'וד פלך תדויר, אנה ילזם ענה מחאלאת אכ'ר והאנא אבינהא לך,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|כשלים נוספים: צירו של האפיציקל אינו במרכז העולם ואינו קבוע}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|א)}} הראשון: שהסיבוב יהיה שלא סביב מרכז העולם. אך יסוד כל המדע הזה הוא שיש (רק) שלוש תנועות: תנועה מן המרכז, תנועה אל המרכז, ותנועה סביב המרכז. והנה אם יש אפיציקל – תנועתו אינה מן המרכז, ולא אליו, ולא סביבו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד: הנחות אריסטו במדעי הטבע, שחַייב להיות בהכרח דבר קבוע שסביבו תהיה התנועה, ולכן הסיק שהארץ קבועה. ואם יש אפיציקלים – זוהי תנועה סיבובית שאינה סביב דבר קבוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מנהא אן יכון אלדור ליס חול מרכז אלעאלם, וקאעדה' הד'א אלעלם כלה אן אלחרכאת ת'לת', חרכה מן אלוסט, וחרכה אלי אלוסט, וחרכה חול אלוסט. פאן כאן ת'ם פלך תדויר פחרכתה לא מן אלוסט ולא אליה ולא חולה. ואיצ'א אן תמהידאת ארסטו פי אלעלם אלטביעי אנה לא בד צ'רורה מן שי ת'אבת חולה תכון אלחרכה, ולהד'א לזם אן תכון אלארץ' ת'אבתה, ואן כאן פלך אלתדויר מוג'ודא פהד'ה חרכה' אסתדארה חול לא שי ת'אבת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכשל המרכזי בתיקון האקסצנטרי – צירו אינו במקום קבוע}}<br /> {{קו}}שמעתי שאבו בכר טען שהוא המציא דגם אסטרונומי שאין בו אפיציקלים אלא רק גלגלים אקסצנטריים ותו לא. לא שמעתי זאת מתלמידיו, אך אפילו הוא הצליח בכך, הוא לא הרוויח מזה הרבה. כי גם באקסצנטריות יש חריגה מן העקרונות שקבע אריסטו, שאין להוסיף עליהם. זוהי הערה שלי: שגם באקסצנטריות מצאנו תנועה סיבובית של הגלגל שאינה סביב המרכז אלא סביב נקודה מדומיינת מחוץ למרכז העולם, והנה גם היא תנועה שאינה סביב דבר קבוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד סמעת אן אבא בכר ד'כר אנה אוג'ד היאה לא יכון פיהא פלך תדויר בל באפלאך כ'ארג'ה' אלמראכז לא גיר, והד'א לם אסמעה מן תלאמיד'ה, וחתי לו צח לה ד'לך לם ירבח פי הד'א כביר רבח, לאן כ'רוג' אלמרכז איצ'א פיה מן אלכ'רוג' עמא אצלה ארסטו מא לא מזידא עליה. והד'א תנביה לי. וד'לך, אן בכ'רוג' אלמרכז איצ'א קד וג'דנא אלחרכה אלדוריה אלפלכיה לא חול אלוסט, בל חול נקטה מתוהמה כ'ארג'ה ען מרכז אלעאלם, והי איצ'א חרכה לא חול שי ת'אבת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם מי שאין לו ידע באסטרונומיה יטען שאקסצנטריות ביחס לנקודות המסוימות בתוך גלגל הירח, כמו שנראה במחשבה ראשונית, היא תנועה סביב המרכז – לא נדקדק עמו על כך שהיא סביב נקודה באש או באוויר אף על פי שהתנועה לא תהיה אז סביב דבר קבוע, אך נבהיר לו ששיעורי האקסצנטריות (&quot;החריגוֹת מן המרכזים&quot;) כבר הוכחו ב&quot;אלמגסט&quot; בהתאם למה שהונח שם, והאחרונים הוכיחו בהוכחה נכונה שאין בה ספק את שיעורי האקסצנטריות האלה ביחס לרדיוס הארץ, כמו שהם ביארו את כל המרחקים והגדלים, והתברר:{{קו}}{{אינדקס|א)}} שהנקודה האקסצנטרית שהשמש סובבת סביבה היא בהכרח מחוץ לקֹעַר גלגל הירח ומתחת לקֹמֶר גלגל כוכב חמה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן הנקודה שמאדים סובב סביבה, כלומר מרכז גלגלו האקסצנטרי – מחוץ לקוער גלגל כוכב חמה ומתחת לקומר גלגל נוגה.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן מרכזו האקסצנטרי של צדק הוא גם כן באותו מרחק עצמו, כלומר בין גלגל כוכב חמה ונוגה.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} אשר לשבתאי – מרכז גלגלו האקסצנטרי הוא בין גלגל מאדים וצדק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאן זעם מן לא עלם לה באלהיאה אן כ'רוג' אלמראכז מנד' תלך אלנקט דאכ'ל פלך אלקמר כמא יבדו באול כ'אטר פהי חרכה חול אלוסט, ונחן נתסמח לה פי כונהא תכון חול נקטה פי אלנאר או פי אלהוי ואן לם תכן אלחרכה חיניד' חול שי ת'אבת, ונביין לה אנה קד תברהן מקאדיר כ'רוג' אלמראכז פי אלמג'סטי בחסב מא וצ'ע הנאך, וברהן אלמתאכ'רון באלברהאן אלצחיח אלד'י לא שך פיה כם מקדאר כ'רוג' תלך אלמראכז בנצף קטר אלארץ' כמא בינוא אלאבעאד כלהא ואלאעט'אם, פתביין אן אלנקטה אלכ'ארג'ה ען מרכז אלעאלם אלתי תדור חולהא אלשמס, תלך אלנקטה כ'ארג'ה ען מקער פלך אלקמר צ'רורה ודון מחדב פלך עטארד. וכד'לך אלנקטה אלתי ידור חולהא אלמריך' אעני מרכז פלכה אלכ'ארג' כ'ארג'ה ען מקער פלך עטארד ודון מחדב פלך אלזהרה. וכד'לך מרכז אלמשתרי אלכ'ארג' איצ'א פי הד'א אלבעד בעינה, אעני בין פלך עטארד ואלזהרה. ואמא זחל פאן מרכז פלכה אלכ'ארג' יג'י בין פלך אלמריך' ואלמשתרי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ראה אם כן כמה רחוקים הדברים האלה מן העיון במדעי הטבע. כל זה יתברר לך אם תעיין במרחקים ובגדלים, הידועים לך, של כל גלגל ושל כל כוכב, כשכל זה מוערך על פי רדיוס הארץ, כדי שהכול יהיה באותו יחס, ולא שהאקסצנטריות של כל גלגל תוערך ביחס לגלגלו הוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פארי כם פי הד'ה אלאמור מן אלבעד ען אלנט'ר אלטביעי, והד'א כלה יתביין לך אד'א תאמלת אלאבעאד ואלאעט'אם אלתי עלמת לכל פלך ולכל כוכב, ותקדיר ד'לך כלה בנצף קטר אלארץ', חתי תכון אלכל מן נסבה ואחדה בעינהא, לא אן ינסב כ'רוג' כל פלך אלי פלכה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|כשל נוסף של התיקון האקסצנטרי – הנחת חומר בין הגלגלים}}<br /> {{קו}}מוזר יותר מזה ומפוקפק עוד יותר: {{אינדקס|הנחה מוכחת)}} כל שני גלגלים שאחד מהם בתוך האחר ודבוק בו מכל צד, אך מרכזיהם שונים – ייתכן שינוע הקטן בתוך הגדול מבלי שהגדול ינוע, ולא ייתכן שינוע הגדול, באיזה ציר שיהיה, מבלי שינוע הקטן. אלא כל אימת שהגדול נע, הקטן נע בהכרח בתנועתו, מלבד כאשר התנועה היא בציר העובר דרך שני המרכזים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואשנע מן הד'א ואעט'ם שבהה, אן כל פלכין אחדהמא דאכ'ל אלאכ'ר ולאזק בה מן כל ג'הה ומרכזיהמא מכ'תלף, פאנה ימכן אן יתחרך אלאצגר דאכ'ל אלאכבר ואלאכבר לא יתחרך, ולא ימכן אן יתחרך אלאכבר עלי אי קטר אתפק ולא יתחרך אלאצגר, אלא מתי מא תחרך אלאכבר תחרך אלאצגר בחרכתה צ'רורה, אלא אן תכון אלחרכה עלי אלקטר אלמאר באלמרכזין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לפי {{אינדקס|א)}} ההנחה המוכחת הזאת, {{אינדקס|ב)}} ולפי מה שהוכח שהרִיק אינו קיים, {{אינדקס|ג)}} ולפי האקסצנטריות שהונחה, {{אינדקס|מסקנה אפשרית א)}} יתחייב שכאשר נע העליון הוא מניע את מה שתחתיו בתנועתו וסביב מרכזו – אך איננו מוצאים את הדבר כך. אלא אנחנו מוצאים שכל אחד משניהם, המכיל והמוכל, אינו נע בתנועת חברו ולא סביב מרכזו ולא סביב קטביו, אלא לכל אחד יש תנועה המיוחדת לו.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה אפשרית ב)}} לכן הכרח להאמין שבין כל שני גלגלים יש גופים אחרים זולת גופי הגלגלים. וגם בזה, כמה קשיים יש אם הדבר כך הוא, {{אינדקס|א)}} והיכן יונחו מרכזי הגופים האלה שבין כל שני גלגלים? {{אינדקס|ב)}} ותהיה לגופים האלה גם תנועה ייחודית (משלהם). ת'אבת (אִבְּן קֻרַּה) ביאר זאת כבר באחד מחיבוריו, והוכיח את מה שאמרנו, שמוכרח להיות גוף של גלגל בין כל שני גלגלים.{{קו}}את כל זה לא ביארתי לך כשקראת בהדרכתי, כדי שלא אבלבל אותך ביחס למה שהיתה כוונתי להסביר לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובחסב הד'ה אלמקדמה אלברהאניה, ובחסב מא תברהן אן אלכ'לא גיר מוג'וד, ובחסב מא וצ'ע מן כ'רוג' אלמראכז, ילזם אנה אד'א תחרך אלאעלי חרך אלד'י דונה בחרכתה וחול מרכזה, וליס נג'ד אלאמר כד'לך, בל נג'ד כל ואחד מנהמא אלחאוי ואלמחוי לא יתחרך בחרכה' צאחבה ולא עלי מרכזה ולא עלי אקטאבה, בל לכל ואחד חרכה תכ'צה, ולד'לך דעת אלצ'רורה לאעתקאד אג'סאם אכ'ר מן אג'סאם אלאפלאך בין כל פלכין. וכם פי הד'א איצ'א מן אלאשכאלאת אן כאן אלאמר כד'לך, ואין תפרץ' מראכז תלך אלאג'סאם אלד'י בין כל פלכין ותכון לתלך אלאג'סאם איצ'א חרכה כ'אצה, וקד בין ד'לך ת'אבת פי מקאלה לה וברהן עלי מא קלנאה אנה לא בד מן ג'סם פלך בין כל פלכין. הד'א כלה ממא לם אבינה לך ענד קראתך עלי לילא אשוש עליך מא כאן גרצ'י תפהימך איאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סדר הגלגלים מעורפל לחלוטין}}<br /> {{קו}}אמנם את עניין הנטייה והסטייה הנזכרת לגבי רוחב נוגה וכוכב חמה כבר ביארתי לך על פה והראיתי לך שבלתי אפשרי להעלות על הדעת {{מונח|תצור}} את מציאות דבר זה בגופים. כמו שראית, תלמי כבר דיבר במפורש על חוסר היכולת בעניין זה, ואמר בלשון זה: &quot;אל יחשוב אדם שקשה שהעקרונות האלה והדומה להם יתקיימו, בכך שישווה את עיונו במה שהמשלנו לעיונו בדברים הנעשים בתחבולה ובאומנות מתוחכמת, ושקשה שיתקיימו. זאת משום שאין ראוי להקיש מן העניינים האנושיים על העניינים האלוהיים&quot; {{הפניה|(אלמגסט יג,2)}}. זה לשון דבריו, כידוע לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אמר אלמיל ואלאנחראף אלמד'כור פי ערץ' אלזהרה ועטארד, פקד ביינת לך שפאהא ואוריתך אמתנאע תצור וג'וד ד'לך פי אלאג'סאם. ובטלמיוס קד צרח באלעג'ז פי הד'א כמא ראית, וקאל בהד'א אלנץ, ולא יט'ן אחד אן הד'ה אלאצול ומא אשבההא עסר וקועהא באן יג'על נט'רה פי מא מת'לנא כנט'רה אלי מא יכון ען אלאשיא אלתי תתכ'ד' באלחילה ולטף אלצנאעה ועסר וקועהא, וד'לך אנה ליס ינבגי אן יקאס עלי אלאמור אלאלאהיה אלאמור אלאנסיה, הד'א נץ כלאמה כמא עלמת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|צידוק הערותיו וקושיותיו של הרמב&quot;ם}}<br /> {{קו}}כבר הפניתי אותך למקומות שמהם תאַמת כל מה שציינתי לך, מלבד ההתבוננות בשאלה שציינתי לך על מיקומן של אותן נקודות, שהן מרכזי הגלגלים האקסצנטריים. כי מעולם לא נתקלתי במי ששם לב לכך. ודבר זה יתברר לך מידיעת מידות קוטר כל גלגל ומה המרחק בין שני המרכזים על פי רדיוס הארץ, כמו שהוכיח אלקביצי ב&quot;איגרת המרחקים&quot;. כי אם תתבונן במרחקים האלה תתברר לך נכונותו של מה שהערתי לך עליו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ארשדתך אלי אלמואצ'ע אלתי תתחקק מנהא כל מא ד'כרת לך, אלא מא ד'כרת לך מן תאמל הד'ה אלנקט אלתי הי מראכז אלאפלאך אלכ'ארג'ה אין תקע, לאני מא מר בי קט מן ג'על ד'לך מן באלה, והד'א יתביין לך מן מערפה' מקדאר קטר כל פלך וכם בין אלמרכזין בנצף קטר אלארץ' עלי מא ברהן אלקביצי פי רסאלה' אלאבעאד. פאנך אד'א תאמלת תלך אלאבעאד תביין לך צחה' מא נבהתך עליה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ההכרח בניסוח התיקונים האסטרונומיים}}<br /> {{קו}}התבונן מה גדול הקושי הזה!{{קו}}{{אינדקס|הנחה)}} אם מה שאמר אריסטו על מדעי הטבע הוא האמת, הרי אין אפיציקלים ולא אקסצנטריות, והכול סובב סביב מרכז הארץ.{{קו}}{{אינדקס|קושיה א)}} אם כן איך יש לכוכבים התנועות השונות האלה?{{קו}}{{אינדקס|ב)}} האם יש אופן שבו התנועה תוכל להיות סיבובית, אחידה ושלמה, כשייראה ממנה מה שנראה, אלא על פי אחד משני העקרונות או שניהם יחד?{{קו}}{{אינדקס|ג)}} לא כל שכן כשכל מה שטען תלמי על אפיציקל הירח וסטייתו לעבר נקודה מחוץ למרכז העולם ומחוץ למרכז מעגלו האקסצנטרי – יימצא שאם מניחים את העקרונות האלה, לא תהיה טעות במה שיחושב אפילו בדקה אחת. על נכונות הדבר מעידים הנכונות העקבית של (תחזיות) הליקויים המחושבים על ידי העקרונות האלה, ודיוק מועדיהם וזמני החשכתם ומשכי הליקוי.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועוד, כיצד ניתן להעלות על הדעת את נסיגת הכוכב עם שאר תנועותיו בלי אפיציקל?{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ועוד, כיצד ניתן גם לדמיין שם (=בשמים) גלגול או תנועה שאינה סביב מרכז קבוע? זוהי מבוכה של ממש.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פתאמל עט'ים הד'א אלאשכאל אן כאן מא ד'כרה ארסטו פי אלעלם אלטביעי הו אלחק פלא פלך תדויר ולא כ'ארג' אלמרכז, ואלכל תדור חול מרכז אלארץ', פכיף יוג'ד ללכואכב הד'ה אלחרכאת אלמכ'תלפה. והל ת'ם וג'ה ימכן מעה אן תכון אלחרכה דוריה מסתויה כאמלה וירי פיהא מא ירי אלא באחד אצלין או במג'מועהמא, ולא סימא בכון כל מא ד'כרה בטלמיוס מן פלך תדויר אלקמר ואנחראפה נחו נקטה כ'ארג'ה ען מרכז אלעאלם וען מרכזה אלכ'ארג', יוג'ד מא יחסב בחסב וצ'ע תלך אלאצול לא יגאדר דקיקה ואחדה, וישהד עלי צחה' ד'לך צחה' אלכסופאת אלמחסובה בתלך אלאצול דאימא ותחריר אוקאתהא ואזמנה' אט'לאמהא ומקאדירה. וכיף יתצור איצ'א רג'וע אלכוכב מע סאיר חרכאתה דון פלך תדויר. וכיף ימכן איצ'א אן תתכ'ייל הנאך דחרג'ה או חרכה חול לא מרכז ת'אבת, פהד'ה הי אלחירה באלחקיקה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הדגם האסטרונומי ואי תקפות העקרונות של אריסטו}}<br /> {{קו}}כבר ביארתי לך על פה שכל זה אינו מחייב את בעל הדגם האסטרונומי, כי אין מטרתו להודיע לנו כיצד היא צורת מציאות הגלגלים, אלא מטרתו היא להניח דגם אסטרונומי שבו התנועות תוכלנה להיות סיבוביות ואחידות ומתאימות למה שמשיגות עינינו, בין אם הדבר כך הוא בין אם לאו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ביינת לך שפאהא אן הד'א כלה לא ילזם צאחב אלהיאה, לאן ליס מקצודה אן יכ'ברנא בצורה' וג'וד אלאפלאך כיף הי, בל קצדה אן יפרץ' היאה ימכן בהא אן תכון אלחרכאת דוריה ומסתויה ותטאבק מא ידרך עיאנא, כאן אלאמר כד'לך או לם יכן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ידוע לך שאַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אַלצַּאיִג בדיונו על מדעי הטבע מטיל ספק האם אריסטו ידע על האקסצנטריות של השמש אך התעלם מכך ועסק במה שמתחייב מן הנטייה, משום שאין הבדל בין פעולת האקסצנטריות לבין פעולת הנטייה – או שלא השיג זאת. והאמת היא שהוא לא השיג זאת ולא שמעו מעולם, כי המתמטיקה לא הגיעה בזמנו לשלמות. אילו שמעו – היה מכחיש זאת מכול וכול. ואילו התאמת לו – היה נבוך מאוד לגבי כל מה שהניח בנושא הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד עלמת אן אבא בכר בן אלצאיג ישך פי כלאמה פי אלטביעיאת הל עלם ארסטו כ'רוג' מרכז אלשמס וסכת ענה ואשתגל במא ילזם ען אלמיל לכון פעל כ'רוג' אלמרכז ליס במתמיז ען פעל אלמיל או לם ידרכה. ואלצחיח אנה מא אדרכה ולא סמעה קט, לאן אלתעאלים לם תכמל פי זמאנה, ולו סמעה לאנכרה אשד אנכאר, ולו צח לה לתחיר פי כל מא וצ'עה פי הד'א אלנוע חירה שדידה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מגבלת ההכרה האנושית}}<br /> {{קו}}מה שאמרתי קודם {{הפניה|(ב,כב13)}} הוא שאחזור עליו כעת: כל מה שאמר אריסטו, הָחֵל בגלגל הירח (ומטה), נוהג באופן הגיוני. דברים אלה שהטעם להם ידוע, הנובעים זה מזה, וענייני החכמה וההשגחה הטבעית בהם ברורים וגלויים. אך כל מה שבשמים – האדם אינו יודע היטב דבר ממנו אלא במידה המתמטית המועטה הזאת, ואתה רואה מה שיש בה. אכן אומר אני על דרך מליצת השיר: &quot;{{עברית|הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם}}&quot; {{הפניה|(תהילים קטו,טז)}} – כלומר שה' לבדו יודע עד תום את מהותם האמיתית של השמים וטבעם ועצמם וצורתם ותנועותיהם וסיבותיהם. ואילו מה שתחת השמים – הוא אִפשר לאדם לדעת אותו, כי זהו עולמו ומעונו שהוא הונח בו והוא חלק ממנו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלד'י קלתה קביל הו אלד'י אעידה אלאן, והו אן כל מא ד'כרה ארסטו מן לדן פלך אלקמר ג'רי עלי קיאס, וג'את אמור מעלומה' אלעלה לאזם בעצ'הא לבעץ', ומואצ'ע אלחכמה פיהא ואלענאיה אלטביעיה בינה ואצ'חה. אמא כל מא פי אלסמא פמא אחאט אלאנסאן בשי מנה אלא בהד'א אלקדר אלתעלימי אליסיר, ואנת תרי מא פיה. ואני לאקול עלי ג'הה' אלנואדר אלשעריה {{עברית|השמים שמים לי&quot;י והארץ נתן לבני אדם}}, אעני אן אללה וחדה יעלם חקיקה' אלסמא וטביעתהא וג'והרהא וצורתהא וחרכאתהא ואסבאבהא עלי אלתמאם, אמא מא דון אלסמא פקד מכן אלאנסאן מן מערפתה לאנה עאלמה ודארה אלתי חט פיהא והו ג'ז מנהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום המבוכה, הפתרון הנבואי ווידוי כן}}<br /> {{קו}}זוהי האמת. כי האמצעים להבאת ראיות על השמים נמצאים מחוץ להישג ידינו; אכן הם רחוקים מאיתנו ונעלים במיקום ובמעלה. והראיה הכללית שלמדים מהם היא שהם מורים לנו על המניע שלהם. הם דבר שהשכלים האנושיים אינם מגיעים לידיעתו. ולייגע את המחשבות במה שלא תגענה להשגתו ושאין להן כלי להגיע בעזרתו – אינו אלא חסרון בטבע המולד או סוג כלשהו של אובססיה. הבה נעצור במקום היכולת; ובמה שאינו מושג בהיגיון נקבל את דברי מי שהגיע אליו השפע האלוהי הגדול עד כדי כך שראוי היה להיאמר עליו: &quot;{{עברית|פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ}}&quot; {{הפניה|(במדבר יב,ח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וד'לך הו אלחק, לאן אסבאב אלאסתדלאל עלי אלסמא ממתנעה ענדנא, קד בעד ענא ועלא באלמוצ'ע ואלמרתבה, ואלאסתדלאל אלעאם מנה אנה דלנא עלי מחרכה לאמר לא תצל עקול אלאנסאן אלי מערפתה, ואתעאב אלכ'ואטר פי מא לא תצל אלי אדראכה ולא להא אלה תצל בהא אנמא הו נקץ פטרה או צ'רב מן אלוסואס. פלנקף ענד אלמקדרה ונסלם אלאמר פי מא לא ידרך בקיאס למן אתאה אלפיץ' אלאלאהי אלעט'ים חתי צלח אן יקאל ענה {{עברית|פה אל}} {{עברית|פה אדבר בו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;זה כל מה שיש לי לומר על שאלה זו. ייתכן שיש למישהו אחר הוכחה שעל ידה התבארה לו אמיתת מה שקשה לי. העדפתי המֵרַבִּית את האמת (באה לידי ביטוי בכך) שאמרתי במפורש והודעתי את מבוכתי בעניינים האלה, ושלא שמעתי ולא ידעתי הוכחה על דבר מהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'א גאיה' מא ענדי פי הד'ה אלמסאלה, וקד ימכן אן יכון ענד גירי ברהאן יבין לה בה חקיקה' מא אשכל עלי, וגאיה' אית'ארי ללתחקיק אני צרחת ואכ'ברת בחירתי פי הד'ה אלמעאני, ואני לם אסמע ברהאנא עלי שי מנהא ולא עלמתה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%96&diff=466 2024-09-06T07:38:33Z

<p>Hamore: שינוי ניסוח להבהרה ודיוק</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק יז}}<br /> {{כותרת|דחיית ראיות אריסטו מטבע המציאות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הטיעון העיקרי: כשל הסקה משלב התפתחות אחד לשלב אחֵר}}<br /> {{קו}}כל מחודש שהתהווה לאחר שלא היה, אפילו היה החומר שלו מצוי ורק פשט צורה ולבש צורה אחרת – {{אינדקס|מצב}} {{אינדקס|ג)}} טבעו אחר שהתחדש ונגמר והתייצב אינו {{אינדקס|ב)}} כטבעו במהלך התהוותו ותחילת יציאתו מן הכוח אל הפועל, וגם אינו {{אינדקס|א)}} כטבעו לפני שנע ליציאה אל הפועל. כך למשל: {{אינדקס|ב)}} טבעו של זרע הנקבה, כשהוא דם בכלי הדם, אינו {{אינדקס|א)}} כטבעו במהלך ההריון, משפגע בו זרע הזכר והוא התחיל לנוע; וכן טבעו בזמן הזה אינו {{אינדקס|ג)}} כטבע בעל החיים השלם לאחר לידתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כל חאדת' כאין בעד אן לם יכן, ולו כאנת מאדתה מוג'ודה ואנמא כ'לעת צורה ולבסת אכ'רי, פאן טביעתה בעד חדות'ה ופראגה ואסתקרארה גיר טביעתה פי חאל תכונה ואכ'ד'ה פי אלכ'רוג' מן אלקוה אלי אלפעל, וגיר טביעתה איצ'א קבל אן יתחרך ללכ'רוג' אלי אלפעל. מת'אל ד'לך, אן טביעה' מני אלאנת'י והו דם פי אועיתה גיר טביעתה פי חאל אלחמל ענד מא לקאה מני אלד'כר ואכ'ד' יתחרך, וטביעתה איצ'א פי הד'א אלוקת גיר טביעה' אלחיואן אלמסתכמל בעד ולאדתה&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אין להביא ראיה מכל ההיבטים מטבעו של דבר לאחר שהתהווה ונגמר והתייצב באופן השלם ביותר, על מצבו של דבר זה במהלך תנועתו להתהוות; ואין להביא ראיה ממצבו במהלך תנועתו (להתהוות), על מצבו לפני שהתחיל לנוע. כל אימת שתטעה בזה ותביא ראיות מטבע הדבר המגיע לפועל על טבעו כאשר הוא בכוח, יתחדשו לך ספקות גדולים, ותחשיב כבלתי אפשריים דברים שחייבים להתקיים, ותחשיב כמחויבים דברים בלתי אפשריים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולא אסתדלאל בג'מיע אלוג'וה מן טביעה' אלשי בעד כונה ופראגה וחצולה מסתקרא עלי אכמל חאלאתה עלי חאל ד'לך אלשי פי חאל חרכתה ללכון, ולא יסתדל מן חאלתה פי חאל חרכתה עלי חאלתה קבל אן יאכ'ד' פי אלחרכה, ומתי מא גלטת פי הד'א וטרדת אלאסתדלאל מן טביעה' אלשי אלחאצל באלפעל עלי טביעתה והו באלקוה חדת'ת לך שכוך עט'ימה ותמחלת ענדך אמור לאזם כונהא ולזמת ענדך אמור מסתחילה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל הנער היתום באי הבודד}}<br /> {{קו}}הנח, בהמשך למשל שהבאנו, שנולד אדם בעל טבע מוּלד שלם מאוד, ואמו מתה אחרי שהניקה אותו כמה חודשים, וגברים בלבד השלימו את חינוכו של היילוד הזה באי בודד, כך שגדל והשכיל ולמד כשמעולם לא ראה אישה ואף לא נקבה משאר בעלי החיים.{{קו}}שאל הוא אדם שהיה עמו: &quot;כיצד באנו לידי מציאות, ובאיזה אופן נוצרנו?&quot;.{{קו}}ענה לו הנשאל: &quot;כל אדם מאיתנו נוצר בבטן אדם ממיננו הדומה לנו, שהוא נקבה וצורתה כזו וכזו. בתוך הבטן גופו של אדם קטן, והוא נע וניזון וגדל לאט לאט כשהוא חי, עד שהוא מגיע לגודל כזה וכזה, ואז נפתח לו פתח בתחתית הגוף והוא בוקע ויוצא ממנו. הוא ממשיך לגדול לאחר מכן עד שהוא נעשה כפי שאתה רואה אותנו&quot;.{{קו}}בהכרח ישאל היילוד היתום: &quot;אותו אחד מאיתנו, כאשר היה קטן בתוך הבטן כשהוא חי ונע וגדל, האם אכל ושתה ונשם מפיו ומאפו ועשה צרכיו?&quot;.{{קו}}וייענה לו: &quot;לא&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאפרץ' פי מא מת'לנא בה, אן אנסאנא כאמל אלפטרה ג'דא ולד ומאתת ואלדתה בעד אן ארצ'עתה אשהרא, ואנפרד אלרג'אל בתמאם תרביה' הד'א אלמולוד פי ג'זירה מנקטעה, אלי אן כבר ועקל ועלם והו לם יר קט אמראה ולא אנת'י מן אנאת' סאיר אלחיואן, פסאל וקאל לרג'ל ממן מעה כיף וג'דנא ועלי אי חאל תכונא, פאג'אבה אלמסוול אן כל שכ'ץ מנא אנמא תכון פי בטן שכ'ץ מן נוענא מת'לנא הו אנת'י בצורה' כד'א, ואן אלשכ'ץ מנא כאן צגיר אלג'סם פי דאכ'ל אלבטן יתחרך ויגתד'י וינמי קלילא קלילא והו חי חתי ינתהי חדא כד'א מן אלעט'ם, פינפתח לה באב פי אספל אלג'סם יברז מנה ויכ'רג', ולא יזאל ינמי בעד ד'לך אלי אן יציר כמא תראנא. פד'לך אלמולוד אליתים יסאל צ'רורה ויקול, פהד'א אלואחד מנא ענד מא כאן צגירא פי אלבטן והו חי מתחרך ינמי, הל כאן יאכל וישרב ויתנפס מן פיה ואנפה ויתגוט, פיקאל לה לא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הוא בוודאי יזדרז להכחיש זאת, וכהוכחה שכל הדברים האמיתיים האלה בלתי אפשריים יבנה ראיות מן המצוי השלם היציב, ויאמר:{{קו}}{{אינדקס|א)}} &quot;כל אדם מאיתנו, אם תינטל ממנו הנשימה למשך כמה דקות – ימות, ותנועותיו תיפסקנה; איך אם כן ניתן להעלות על הדעת שאדם מאיתנו יהיה בתוך כלי קיבול אטום העוטף אותו בתוך גוף במשך כמה חודשים כשהוא חי ונע? הרי אילו בלע מישהו מאיתנו ציפור, הציפור הזאת היתה מתה מיד בהגיעה לקיבה, על אחת כמה וכמה בבטן התחתונה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכל אדם מאיתנו, אם לא יאכל בפיו ולא ישתה מים, אין ספק שימות תוך ימים ספורים, ואיך אם כן יישאר אדם בחיים במשך חודשים בלי אכילה ושתייה?{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכל אדם מאיתנו, אם ייזון מבלי להוציא צרכים ימות בייסורים גדולים תוך ימים ספורים, ואיך אם כן יתקיים הוא במשך חודשים מבלי להוציא צרכים?{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ואילו ניקבה בטנו של אדם מאיתנו היה מת תוך ימים ספורים, וכיצד ניתן לטעון שטבורו של העובר הזה היה פתוח?{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכיצד זה, כמו שאתם טוענים, אין הוא פותח את עיניו ולא פושט את כפיו ולא מותח את רגליו כשכל אבריו שלמים ואין בהם פגע?&quot;.{{קו}}וכך הוא ממשיך בכל ההיקש הזה ומסיק שלא ייתכן בשום אופן שהאדם ייווצר בצורה הזאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהו בלא שך יבאדר לתכד'יב הד'א, ויקים אלברהאן עלי ג'מיע הד'ה אלאמור אלחקיקיה באנהא ממתנעה באסתדלאלה באלמוג'וד אלכאמל אלמסתקר, ויקול, כל שכ'ץ מנא אד'א מסך ענה אלנפס בעץ' סאעה מאת ותעטלת חרכאתה, פכיף יתצור אן יכון שכ'ץ מנא פי דאכ'ל ועא ספיק מחיט בה פי דאכ'ל ג'וף מדה' אשהר והו חי מתחרך ולו אבתלע אחדנא עצפורא למאת ד'לך אלעצפור לחינה ענד חצולה פי אלמעדה פכיף פי אלבטן אלאספל, וכל שכ'ץ מנא אן לם יאכל אלטעאם בפיה וישרב אלמא פפי איאם קלילה יהלך בלא שך, פכיף יבקי אלשכ'ץ חיא אשהרא דון אכל ושרב. וכל שכ'ץ מנא אן אגתד'י ולם יגט פפי איאם קלילה ימות באשד אלם, פכיף יקים הד'א אשהרא דון תגוט. ולו אנת'קב בטן אחדנא מאת בעד איאם, פכיף יזעם אן הד'א אלג'נין כאנת סרתה מפתוחה. וכיף לא יפתח עיניה ולא יבסט כפיה ולא ימד רג'ליה וג'מיע אעצ'איה סאלמה לא אפה בהא כמא זעמתם, והכד'א יטרד לה אלקיאס כלה אן אלאנסאן לא ימכן בוג'ה אן יתכון עלי הד'ה אלצורה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הנמשל: אריסטו כנער היתום}}<br /> {{קו}}התבונן במשל הזה ובחן אותו, אתה המעיין, ותמצא שכך הוא בדיוק מצבנו ביחס לאריסטו. כי אנחנו, קהל ההולכים אחר {{עברית|משה רבינו}} ו{{עברית|אברהם אבינו}} עליהם השלום, מאמינים שהעולם התהווה בצורה כזו וכזו, והתהווה דבר זה מדבר זה, ונברא דבר זה אחר דבר זה. ואריסטו מתחיל לסתור את דברינו ולהביא ראיות נגדנו מטבע המציאות היציב השלם שהגיע לפועל, שאנו מודים לו שלאחר שהתייצב והושלם אינו דומה כלל למצבו בעת ההתהוות, ושהוא נברא אחר העדר מוחלט. איזה טיעון תקף נגדנו מכל מה שהוא אמר? הטיעונים האלה מחייבים רק את מי שטוען שטבע המציאות היציב הנוכחי מורה על כך שהיא מחודשת, וכבר הודעתיך {{הפניה|(ב,טז4)}} שאיני טוען זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פתאמל הד'א אלמת'ל ואעתברה יא איהא אלנאט'ר, פתג'ד הד'ה חאלנא מע ארסטו סוא, לאנא נחן מעשר תבאע {{עברית|משה רבינו}} ו{{עברית|אברהם אבינו}} עליהמא אלסלאם נעתקד אן אלעאלם כון עלי צורה' כד'א וכד'א, וכאן כד'א מן כד'א, וכ'לק כד'א בעד כד'א, פיאכ'ד' ארסטו ינאקצ'נא ויסתדל עלינא מן טביעה' אלוג'וד אלמסתקרה אלכאמלה אלחאצלה באלפעל, אלתי נקר לה נחן אנהא בעד אסתקרארהא וכמאלהא לא תשבה שיא ממא כאנת עליה פי חאל אלכון, ואנהא אוג'דת בעד אלעדם אלמחץ', ואי חג'ה תקום עלינא מן ג'מיע מא יקולה. ואנמא תלזם תלך אלחג'ג' למן ידעי אן טביעה' הד'א אלוג'וד אלמסתקרה תדל עלי כונה מחדת'א, וקד אעלמתך אני אנא לא אדעי ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דחיית הראיה השנייה של אריסטו: החומר הראשון}}<br /> {{קו}}אשוב ואזכיר לך את עיקרי דרכיו ואראה לך כיצד שום דבר מהם אינו מחייב אותנו, מאחר שאנו טוענים שהאל ברא את העולם בכללותו אחר העדר, והיווה אותו עד שהגיע לשלמות כמו שאתה רואה אותו. הוא אמר שהחומר הראשון אינו מתהווה ולא כלה. והחל להביא לכך ראיות מן הדברים המתהווים והכלים, ולהבהיר שבלתי אפשרי שהוא התהווה. וזה נכון, כי אנחנו איננו טוענים שהחומר הראשון נוצר כמו היווצרות האדם מן הזרע, או כלה ככיליון האדם אל העפר. אלא אנו טוענים שהאל הביא אותו למציאות מן האין כשהוא במצבו לאחר שהובא למציאות, כוונתי לכך שממנו נוצר כל דבר וכל דבר שנוצר ממנו כלה אליו, ואין הוא קיים מופשט מצורה, וההתהוות והכיליון מגיעים בסופו של דבר אליו. התהוותו אינה כהיווצרות מה שנוצר ממנו, וכיליונו אינו ככיליון של מה שכלה אליו, אלא הוא מחודש, {{מונח|בדע}} ואם המחדש שלו יחפוץ, הוא יגרום לו להעדר מוחלט וגמור.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והאנא ארג'ע ואד'כר לך אצול טרקה ואריך כיף לא ילזמנא מנהא שי בוג'ה, אד' ודעואנא אן אלעאלם בג'מלתה אוג'דה אללה בעד עדם, וכונה אלי אן כמל כמא תראה. קאל, אן אלמאדה אלאולי לא כאינה ולא פאסדה. ואכ'ד' אן יסתדל עלי ד'לך מן אלאשיא אלכאינה אלפאסדה, ויבין אמתנאע כונהא, והד'א צחיח, לאנא נחן מא אדעינא אן אלמאדה אלאולי תכונת כתכון אלאנסאן מן אלמני, או תפסד כפסאד אלאנסאן ללתראב, בל אדעינא אן אללה אוג'דהא מן לא שי, והי עלי מא הי עליה בעד איג'אדהא, אעני כונהא יתכון מנהא כל שי, ויפסד להא כל מא תכון מנהא, ולא תוג'ד עאריה מן צורה, וענדהא ינתהי אלכון ואלפסאד, והי לא כאינה ככון מא יתכון מנהא, ולא פאסדה כפסאד מא יפסד אליהא, בל מבדעה, ואד'א שא מבדעהא עדמהא עדמא מחצ'א מטלקא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דחיית הראיה הראשונה של אריסטו: נצחיות התנועה}}<br /> {{קו}}וכך בדיוק אנו אומרים לגבי התנועה. כי הוא הביא ראיה מטבע התנועה, שאינה מתהווה ולא כלה; והדבר נכון, כי אנו טוענים שלאחר הימצאות התנועה בטבעה היציב הזה, אין לדמיין שהתהווּתה הכוללת וכיליונה הכולל הם כהתהוות התנועות החלקיות המתהוות וככיליון התנועות החלקיות, והוא הדין לכל מה שמחייב טבע התנועה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך נקול פי אלחרכה סוא, לאנה אסתדל מן טביעה' אלחרכה אנהא גיר כאינה ולא פאסדה, ואלאמר צחיח, לאנא נדעי אנה בעד וג'וד אלחרכה עלי הד'ה אלטביעה אלתי הי מסתקרה עליהא לא יתכ'יל כונהא ופסאדהא כונא כליא ופסאדא כליא ככון אלחרכאת אלג'זייה אלכאינה וכפסאד אלחרכאת אלג'זייה, והו אלקיאס פי כל מא ילזם טביעה' אלחרכה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דחיית הראיה השלישית של אריסטו: נצחיות הסיבוב}}<br /> {{קו}}וכן האמירה שלתנועה הסיבובית אין התחלה היא נכונה לאחר ההבאה למציאות של הגוף הכדורי הנע סיבובית, שאין להעלות על הדעת התחלה בתנועתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך אלקול פי אלחרכה אלדוריה לא אבתדא להא הו צחיח בעד איג'אד אלג'סם אלכרי אלמתחרך דורא לא יתצור פי חרכתה אבתדא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דחיית הראיה הרביעית של אריסטו: ניתוח אפשרות החידוש}}<br /> {{קו}}וכן אנו אומרים באשר לאפשרות הקודמת בהכרח לכל מה שנוצר, כי דבר זה מתחייב רק במציאות היציבה שלנו, שׁכּל מה שנוצר בה אינו נוצר אלא ממצוי כלשהו. אך הדבר המחודש {{מונח|בדע}} מהֶעדר – אין, לא בחושים ולא בשכל, דבר שניתן להצביע עליו, כך שתהיה לו לפני כן אפשרות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך נקול פי אלאמכאן אלד'י ילזם אן יתקדם כל מתכון, לאן הד'א אנמא ילזם פי הד'א אלמוג'וד אלמסתקר, אלד'י כל מא יתכון פיה אנמא יתכון מן מוג'וד מא. אמא אלשי אלמבתדע מן עדם פליס ת'ם שי משאר אליה לא פי אלחס ולא פי אלעקל פיתקדמה אמכאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ליטוש דחיית הראיה השלישית של אריסטו}}<br /> {{קו}}וכן אנו אומרים על כך שאין ניגוד בשמים. דבר זה נכון, אלא שאיננו טוענים שהשמים נוצרו כהיווצרות הסוס והדקל, ואיננו טוענים שהרכבם מחייב להם את הכיליון בשל הניגוד שבהם כמו הצמחים ובעלי החיים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך נקול איצ'א פי כון אלסמא לא תצ'אד פיהא, פאן הד'א צחיח, גיר אנא נחן מא אדעינא אן אלסמא תכונת כתכון אלפרס ואלנכ'לה, ולא אדעינא אן תרכיבהא יוג'ב להא אלפסאד כאלנבאת ואלחיואן מן אג'ל אלתצ'אד אלד'י פיהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חזרה מסכמת על הטיעון העיקרי}}<br /> {{קו}}הנקודה המרכזית היא מה שאמרנו, שמצבו של המצוי בזמן היותו שלם וגמור אינו מורה על מצבו לפני שלמותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומלאך אלאמר הו מא ד'כרנאה, אן אלמוג'וד פי חאל כמאלה ותמאמה לא תדל חאלתה תלך עלי חאלתה קבל כמאלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסבר לתיאור המקראי של הבריאה}}<br /> {{קו}}אין זה מוזר לדעתנו גם אם יאמר מישהו שהשמים התהוו לפני הארץ או הארץ לפני השמים, או שהשמים היו חסרי כוכבים, או שהתקיים מין זה של בעל חיים בלי מין אחר. {{אינדקס|הסבר א)}} כי כל זה בעת היווצרותו של המכלול הזה. כמו שבעת היווצרותו של בעל החיים, הלב שלו מתהווה לפני האשכים, כפי שאנו רואים בעינינו, והעורקים לפני העצמות, אף על פי שלאחר הגיעו לשלמות לא חסר בו אבר מכלל האברים שהאדם אינו יכול להתקיים בלעדיהם. יש צורך בכל זה גם אם נבין את הכתובים כפשטם (&quot;כנגליהם&quot;), {{אינדקס|הסבר ב)}} אף על פי שהדבר אינו כך, כמו שיתבאר כשארחיב בעניין {{הפניה|(ב,ל)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא שניע עלינא איצ'א פי קול קאיל אנה כונת אלסמא קבל אלארץ' או אלארץ' קבל אלסמא, או כאנת אלסמא דון כואכב, או נוע חיואן דון נוע אכ'ר, אד' ד'לך כלה פי חאל תכון הד'ה אלג'מלה. כמא אן אלחיואן ענד תכוינה כאן אלקלב מנה קבל אלאנת'יין כמא ישאהד עיאנא, ואלערוק קבל אלעט'אם, ואן כאן בעד כמאלה לא יוג'ד פיה עצ'ו דון עצ'ו מן ג'מיע אלאעצ'א אלתי לא ימכן בקא אלשכ'ץ דונהא, הד'א כלה יחתאג' איצ'א אליה אן אכ'ד' אלנץ עלי ט'אהרה, ואן כאן ליס אלאמר כד'לך כמא סיבין אד'א אמענא פי אלקול.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום מהלך הפרק}}<br /> {{קו}}ראוי לך לזכור את העניין הזה, כי הוא חומה גדולה שבניתי סביב התורה, המקיפה אותה ובולמת את אבניו של כל המשליך אליה. ואם יטען נגדנו אריסטו, כלומר המחזיק בדעתו, ויאמר: &quot;כיוון שהמצוי הזה אינו מורה לנו, מכוח מה אתם יודעים שהוא התהווה ושהיה טבע אחר שהיווה אותו?&quot; – נאמר: טענה זו אינה מחייבת אותנו במה שאנו מבקשים, כי איננו מבקשים כעת לקבוע שהעולם מחודש, אלא רק שאפשר שהוא מחודש, ושטענה זו אינה מופרכת על ידי ראיות מטבע המציאות שאיננו מכחישים אותו. וכיוון שהתבססה האפשרות לטעון כפי שביארנו, נחזור אחר כך {{הפניה|(ב,יט ואילך)}} ונכריע לכיוון דעת החידוש.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פינבגי אן תתחפט' בהד'א אלמעני פאנה סור עט'ים בניתה חול אלשריעה מחיט בהא ימנע חג'ארה' כל ראם אליהא. פאן חאג'נא ארסטו אעני אלאכ'ד' בראיה וקאל, פאד' לא ידלנא הד'א אלמוג'וד, פבמא ד'א עלמתם אנתם אן הד'א מכון ואנה כאנת ת'ם טביעה אכ'רי כונתה. קלנא הד'א לא ילזמנא בחסב רומנא, לאנא לא נרום אלאן אן נת'בת אן אלעאלם מחדת' בל אלד'י נרומה הו אמכאן כונה מחדת'א, ולא יסתחיל הד'א אלדעוי באלאסתדלאל בטביעה' אלוג'וד אלתי לא ננאכר פיהא, פאד'א ת'בת אמכאן אלדעוי כמא בינא רג'ענא בעד ד'לך ורג'חנא ראי אלחדות'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה לפרק הבא}}<br /> {{קו}}כל מה שנותר לו בנושא הזה הוא רק לטעון נגדנו שהיותו של העולם מחודש נמנע לא מתוך טבע המציאות אלא ממה שהשכל קובע ביחס לאלוה, והם שלושת האופנים שהזכרתי לעיל {{הפניה|(ב,יד10-6)}}, שהם מביאים מהם ראיות על קדמות העולם מצד האלוה. בפרק הבא אגלה לך באיזה אופן יש להטיל בהם ספק, כך שלא תתקיים מהם ראיה בשום אופן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולם יבק פי הד'א אלבאב אלא אן יאתינא באמתנאע כון אלעאלם מחדת'א ליס מן טביעה' אלוג'וד בל ממא יקצ'יה אלעקל פי חק אלאלאה, והי אלג'האת אלת'לאת' אלתי קד קדמת לך ד'כרהא, ואנהם יסתדלון בהא עלי קדם אלעאלם מן ג'הה' אלאלאה, והאנא אט'הר לך וג'ה אלתשכיך עליהא חתי לא יצח מנהא דליל בוג'ה פי פצל יאתי:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%96&diff=465 2024-09-06T07:34:13Z

<p>Hamore: +את</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק יז}}<br /> {{כותרת|דחיית ראיות אריסטו מטבע המציאות}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הטיעון העיקרי: כשל הסקה משלב התפתחות אחד לשלב אחֵר}}<br /> {{קו}}כל מחודש שהתהווה לאחר שלא היה, אפילו היה החומר שלו מצוי ורק פשט צורה ולבש צורה אחרת – {{אינדקס|מצב}} {{אינדקס|ג)}} טבעו אחר שהתחדש ונגמר והתייצב אינו {{אינדקס|ב)}} כטבעו במהלך התהוותו ותחילת יציאתו מן הכוח אל הפועל, וגם אינו {{אינדקס|א)}} כטבעו לפני שנע ליציאה אל הפועל. כך למשל: {{אינדקס|ב)}} טבעו של זרע הנקבה, כשהוא דם בכלי הדם, אינו {{אינדקס|א)}} כטבעו במהלך ההריון, משפגע בו זרע הזכר והוא התחיל לנוע; וכן טבעו בזמן הזה אינו {{אינדקס|ג)}} כטבע בעל החיים השלם לאחר לידתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כל חאדת' כאין בעד אן לם יכן, ולו כאנת מאדתה מוג'ודה ואנמא כ'לעת צורה ולבסת אכ'רי, פאן טביעתה בעד חדות'ה ופראגה ואסתקרארה גיר טביעתה פי חאל תכונה ואכ'ד'ה פי אלכ'רוג' מן אלקוה אלי אלפעל, וגיר טביעתה איצ'א קבל אן יתחרך ללכ'רוג' אלי אלפעל. מת'אל ד'לך, אן טביעה' מני אלאנת'י והו דם פי אועיתה גיר טביעתה פי חאל אלחמל ענד מא לקאה מני אלד'כר ואכ'ד' יתחרך, וטביעתה איצ'א פי הד'א אלוקת גיר טביעה' אלחיואן אלמסתכמל בעד ולאדתה&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אין להביא ראיה מכל ההיבטים מטבעו של דבר לאחר שהתהווה ונגמר והתייצב באופן השלם ביותר, על מצבו של דבר זה במהלך תנועתו להתהוות; ואין להביא ראיה ממצבו במהלך תנועתו (להתהוות), על מצבו לפני שהתחיל לנוע. כל אימת שתטעה בזה ותביא ראיות מטבע הדבר המגיע לפועל על טבעו כאשר הוא בכוח, יתחדשו לך ספקות גדולים, ודברים שחייבים להתקיים יהיו לדעתך בלתי אפשריים, ודברים בלתי אפשריים יהיו לדעתך מחויבים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולא אסתדלאל בג'מיע אלוג'וה מן טביעה' אלשי בעד כונה ופראגה וחצולה מסתקרא עלי אכמל חאלאתה עלי חאל ד'לך אלשי פי חאל חרכתה ללכון, ולא יסתדל מן חאלתה פי חאל חרכתה עלי חאלתה קבל אן יאכ'ד' פי אלחרכה, ומתי מא גלטת פי הד'א וטרדת אלאסתדלאל מן טביעה' אלשי אלחאצל באלפעל עלי טביעתה והו באלקוה חדת'ת לך שכוך עט'ימה ותמחלת ענדך אמור לאזם כונהא ולזמת ענדך אמור מסתחילה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משל הנער היתום באי הבודד}}<br /> {{קו}}הנח, בהמשך למשל שהבאנו, שנולד אדם בעל טבע מוּלד שלם מאוד, ואמו מתה אחרי שהניקה אותו כמה חודשים, וגברים בלבד השלימו את חינוכו של היילוד הזה באי בודד, כך שגדל והשכיל ולמד כשמעולם לא ראה אישה ואף לא נקבה משאר בעלי החיים.{{קו}}שאל הוא אדם שהיה עמו: &quot;כיצד באנו לידי מציאות, ובאיזה אופן נוצרנו?&quot;.{{קו}}ענה לו הנשאל: &quot;כל אדם מאיתנו נוצר בבטן אדם ממיננו הדומה לנו, שהוא נקבה וצורתה כזו וכזו. בתוך הבטן גופו של אדם קטן, והוא נע וניזון וגדל לאט לאט כשהוא חי, עד שהוא מגיע לגודל כזה וכזה, ואז נפתח לו פתח בתחתית הגוף והוא בוקע ויוצא ממנו. הוא ממשיך לגדול לאחר מכן עד שהוא נעשה כפי שאתה רואה אותנו&quot;.{{קו}}בהכרח ישאל היילוד היתום: &quot;אותו אחד מאיתנו, כאשר היה קטן בתוך הבטן כשהוא חי ונע וגדל, האם אכל ושתה ונשם מפיו ומאפו ועשה צרכיו?&quot;.{{קו}}וייענה לו: &quot;לא&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאפרץ' פי מא מת'לנא בה, אן אנסאנא כאמל אלפטרה ג'דא ולד ומאתת ואלדתה בעד אן ארצ'עתה אשהרא, ואנפרד אלרג'אל בתמאם תרביה' הד'א אלמולוד פי ג'זירה מנקטעה, אלי אן כבר ועקל ועלם והו לם יר קט אמראה ולא אנת'י מן אנאת' סאיר אלחיואן, פסאל וקאל לרג'ל ממן מעה כיף וג'דנא ועלי אי חאל תכונא, פאג'אבה אלמסוול אן כל שכ'ץ מנא אנמא תכון פי בטן שכ'ץ מן נוענא מת'לנא הו אנת'י בצורה' כד'א, ואן אלשכ'ץ מנא כאן צגיר אלג'סם פי דאכ'ל אלבטן יתחרך ויגתד'י וינמי קלילא קלילא והו חי חתי ינתהי חדא כד'א מן אלעט'ם, פינפתח לה באב פי אספל אלג'סם יברז מנה ויכ'רג', ולא יזאל ינמי בעד ד'לך אלי אן יציר כמא תראנא. פד'לך אלמולוד אליתים יסאל צ'רורה ויקול, פהד'א אלואחד מנא ענד מא כאן צגירא פי אלבטן והו חי מתחרך ינמי, הל כאן יאכל וישרב ויתנפס מן פיה ואנפה ויתגוט, פיקאל לה לא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הוא בוודאי יזדרז להכחיש זאת, וכהוכחה שכל הדברים האמיתיים האלה בלתי אפשריים יבנה ראיות מן המצוי השלם היציב, ויאמר:{{קו}}{{אינדקס|א)}} &quot;כל אדם מאיתנו, אם תינטל ממנו הנשימה למשך כמה דקות – ימות, ותנועותיו תיפסקנה; איך אם כן ניתן להעלות על הדעת שאדם מאיתנו יהיה בתוך כלי קיבול אטום העוטף אותו בתוך גוף במשך כמה חודשים כשהוא חי ונע? הרי אילו בלע מישהו מאיתנו ציפור, הציפור הזאת היתה מתה מיד בהגיעה לקיבה, על אחת כמה וכמה בבטן התחתונה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכל אדם מאיתנו, אם לא יאכל בפיו ולא ישתה מים, אין ספק שימות תוך ימים ספורים, ואיך אם כן יישאר אדם בחיים במשך חודשים בלי אכילה ושתייה?{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכל אדם מאיתנו, אם ייזון מבלי להוציא צרכים ימות בייסורים גדולים תוך ימים ספורים, ואיך אם כן יתקיים הוא במשך חודשים מבלי להוציא צרכים?{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ואילו ניקבה בטנו של אדם מאיתנו היה מת תוך ימים ספורים, וכיצד ניתן לטעון שטבורו של העובר הזה היה פתוח?{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכיצד זה, כמו שאתם טוענים, אין הוא פותח את עיניו ולא פושט את כפיו ולא מותח את רגליו כשכל אבריו שלמים ואין בהם פגע?&quot;.{{קו}}וכך הוא ממשיך בכל ההיקש הזה ומסיק שלא ייתכן בשום אופן שהאדם ייווצר בצורה הזאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהו בלא שך יבאדר לתכד'יב הד'א, ויקים אלברהאן עלי ג'מיע הד'ה אלאמור אלחקיקיה באנהא ממתנעה באסתדלאלה באלמוג'וד אלכאמל אלמסתקר, ויקול, כל שכ'ץ מנא אד'א מסך ענה אלנפס בעץ' סאעה מאת ותעטלת חרכאתה, פכיף יתצור אן יכון שכ'ץ מנא פי דאכ'ל ועא ספיק מחיט בה פי דאכ'ל ג'וף מדה' אשהר והו חי מתחרך ולו אבתלע אחדנא עצפורא למאת ד'לך אלעצפור לחינה ענד חצולה פי אלמעדה פכיף פי אלבטן אלאספל, וכל שכ'ץ מנא אן לם יאכל אלטעאם בפיה וישרב אלמא פפי איאם קלילה יהלך בלא שך, פכיף יבקי אלשכ'ץ חיא אשהרא דון אכל ושרב. וכל שכ'ץ מנא אן אגתד'י ולם יגט פפי איאם קלילה ימות באשד אלם, פכיף יקים הד'א אשהרא דון תגוט. ולו אנת'קב בטן אחדנא מאת בעד איאם, פכיף יזעם אן הד'א אלג'נין כאנת סרתה מפתוחה. וכיף לא יפתח עיניה ולא יבסט כפיה ולא ימד רג'ליה וג'מיע אעצ'איה סאלמה לא אפה בהא כמא זעמתם, והכד'א יטרד לה אלקיאס כלה אן אלאנסאן לא ימכן בוג'ה אן יתכון עלי הד'ה אלצורה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הנמשל: אריסטו כנער היתום}}<br /> {{קו}}התבונן במשל הזה ובחן אותו, אתה המעיין, ותמצא שכך הוא בדיוק מצבנו ביחס לאריסטו. כי אנחנו, קהל ההולכים אחר {{עברית|משה רבינו}} ו{{עברית|אברהם אבינו}} עליהם השלום, מאמינים שהעולם התהווה בצורה כזו וכזו, והתהווה דבר זה מדבר זה, ונברא דבר זה אחר דבר זה. ואריסטו מתחיל לסתור את דברינו ולהביא ראיות נגדנו מטבע המציאות היציב השלם שהגיע לפועל, שאנו מודים לו שלאחר שהתייצב והושלם אינו דומה כלל למצבו בעת ההתהוות, ושהוא נברא אחר העדר מוחלט. איזה טיעון תקף נגדנו מכל מה שהוא אמר? הטיעונים האלה מחייבים רק את מי שטוען שטבע המציאות היציב הנוכחי מורה על כך שהיא מחודשת, וכבר הודעתיך {{הפניה|(ב,טז4)}} שאיני טוען זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פתאמל הד'א אלמת'ל ואעתברה יא איהא אלנאט'ר, פתג'ד הד'ה חאלנא מע ארסטו סוא, לאנא נחן מעשר תבאע {{עברית|משה רבינו}} ו{{עברית|אברהם אבינו}} עליהמא אלסלאם נעתקד אן אלעאלם כון עלי צורה' כד'א וכד'א, וכאן כד'א מן כד'א, וכ'לק כד'א בעד כד'א, פיאכ'ד' ארסטו ינאקצ'נא ויסתדל עלינא מן טביעה' אלוג'וד אלמסתקרה אלכאמלה אלחאצלה באלפעל, אלתי נקר לה נחן אנהא בעד אסתקרארהא וכמאלהא לא תשבה שיא ממא כאנת עליה פי חאל אלכון, ואנהא אוג'דת בעד אלעדם אלמחץ', ואי חג'ה תקום עלינא מן ג'מיע מא יקולה. ואנמא תלזם תלך אלחג'ג' למן ידעי אן טביעה' הד'א אלוג'וד אלמסתקרה תדל עלי כונה מחדת'א, וקד אעלמתך אני אנא לא אדעי ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דחיית הראיה השנייה של אריסטו: החומר הראשון}}<br /> {{קו}}אשוב ואזכיר לך את עיקרי דרכיו ואראה לך כיצד שום דבר מהם אינו מחייב אותנו, מאחר שאנו טוענים שהאל ברא את העולם בכללותו אחר העדר, והיווה אותו עד שהגיע לשלמות כמו שאתה רואה אותו. הוא אמר שהחומר הראשון אינו מתהווה ולא כלה. והחל להביא לכך ראיות מן הדברים המתהווים והכלים, ולהבהיר שבלתי אפשרי שהוא התהווה. וזה נכון, כי אנחנו איננו טוענים שהחומר הראשון נוצר כמו היווצרות האדם מן הזרע, או כלה ככיליון האדם אל העפר. אלא אנו טוענים שהאל הביא אותו למציאות מן האין כשהוא במצבו לאחר שהובא למציאות, כוונתי לכך שממנו נוצר כל דבר וכל דבר שנוצר ממנו כלה אליו, ואין הוא קיים מופשט מצורה, וההתהוות והכיליון מגיעים בסופו של דבר אליו. התהוותו אינה כהיווצרות מה שנוצר ממנו, וכיליונו אינו ככיליון של מה שכלה אליו, אלא הוא מחודש, {{מונח|בדע}} ואם המחדש שלו יחפוץ, הוא יגרום לו להעדר מוחלט וגמור.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והאנא ארג'ע ואד'כר לך אצול טרקה ואריך כיף לא ילזמנא מנהא שי בוג'ה, אד' ודעואנא אן אלעאלם בג'מלתה אוג'דה אללה בעד עדם, וכונה אלי אן כמל כמא תראה. קאל, אן אלמאדה אלאולי לא כאינה ולא פאסדה. ואכ'ד' אן יסתדל עלי ד'לך מן אלאשיא אלכאינה אלפאסדה, ויבין אמתנאע כונהא, והד'א צחיח, לאנא נחן מא אדעינא אן אלמאדה אלאולי תכונת כתכון אלאנסאן מן אלמני, או תפסד כפסאד אלאנסאן ללתראב, בל אדעינא אן אללה אוג'דהא מן לא שי, והי עלי מא הי עליה בעד איג'אדהא, אעני כונהא יתכון מנהא כל שי, ויפסד להא כל מא תכון מנהא, ולא תוג'ד עאריה מן צורה, וענדהא ינתהי אלכון ואלפסאד, והי לא כאינה ככון מא יתכון מנהא, ולא פאסדה כפסאד מא יפסד אליהא, בל מבדעה, ואד'א שא מבדעהא עדמהא עדמא מחצ'א מטלקא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דחיית הראיה הראשונה של אריסטו: נצחיות התנועה}}<br /> {{קו}}וכך בדיוק אנו אומרים לגבי התנועה. כי הוא הביא ראיה מטבע התנועה, שאינה מתהווה ולא כלה; והדבר נכון, כי אנו טוענים שלאחר הימצאות התנועה בטבעה היציב הזה, אין לדמיין שהתהווּתה הכוללת וכיליונה הכולל הם כהתהוות התנועות החלקיות המתהוות וככיליון התנועות החלקיות, והוא הדין לכל מה שמחייב טבע התנועה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך נקול פי אלחרכה סוא, לאנה אסתדל מן טביעה' אלחרכה אנהא גיר כאינה ולא פאסדה, ואלאמר צחיח, לאנא נדעי אנה בעד וג'וד אלחרכה עלי הד'ה אלטביעה אלתי הי מסתקרה עליהא לא יתכ'יל כונהא ופסאדהא כונא כליא ופסאדא כליא ככון אלחרכאת אלג'זייה אלכאינה וכפסאד אלחרכאת אלג'זייה, והו אלקיאס פי כל מא ילזם טביעה' אלחרכה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דחיית הראיה השלישית של אריסטו: נצחיות הסיבוב}}<br /> {{קו}}וכן האמירה שלתנועה הסיבובית אין התחלה היא נכונה לאחר ההבאה למציאות של הגוף הכדורי הנע סיבובית, שאין להעלות על הדעת התחלה בתנועתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך אלקול פי אלחרכה אלדוריה לא אבתדא להא הו צחיח בעד איג'אד אלג'סם אלכרי אלמתחרך דורא לא יתצור פי חרכתה אבתדא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דחיית הראיה הרביעית של אריסטו: ניתוח אפשרות החידוש}}<br /> {{קו}}וכן אנו אומרים באשר לאפשרות הקודמת בהכרח לכל מה שנוצר, כי דבר זה מתחייב רק במציאות היציבה שלנו, שׁכּל מה שנוצר בה אינו נוצר אלא ממצוי כלשהו. אך הדבר המחודש {{מונח|בדע}} מהֶעדר – אין, לא בחושים ולא בשכל, דבר שניתן להצביע עליו, כך שתהיה לו לפני כן אפשרות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך נקול פי אלאמכאן אלד'י ילזם אן יתקדם כל מתכון, לאן הד'א אנמא ילזם פי הד'א אלמוג'וד אלמסתקר, אלד'י כל מא יתכון פיה אנמא יתכון מן מוג'וד מא. אמא אלשי אלמבתדע מן עדם פליס ת'ם שי משאר אליה לא פי אלחס ולא פי אלעקל פיתקדמה אמכאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ליטוש דחיית הראיה השלישית של אריסטו}}<br /> {{קו}}וכן אנו אומרים על כך שאין ניגוד בשמים. דבר זה נכון, אלא שאיננו טוענים שהשמים נוצרו כהיווצרות הסוס והדקל, ואיננו טוענים שהרכבם מחייב להם את הכיליון בשל הניגוד שבהם כמו הצמחים ובעלי החיים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך נקול איצ'א פי כון אלסמא לא תצ'אד פיהא, פאן הד'א צחיח, גיר אנא נחן מא אדעינא אן אלסמא תכונת כתכון אלפרס ואלנכ'לה, ולא אדעינא אן תרכיבהא יוג'ב להא אלפסאד כאלנבאת ואלחיואן מן אג'ל אלתצ'אד אלד'י פיהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חזרה מסכמת על הטיעון העיקרי}}<br /> {{קו}}הנקודה המרכזית היא מה שאמרנו, שמצבו של המצוי בזמן היותו שלם וגמור אינו מורה על מצבו לפני שלמותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומלאך אלאמר הו מא ד'כרנאה, אן אלמוג'וד פי חאל כמאלה ותמאמה לא תדל חאלתה תלך עלי חאלתה קבל כמאלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסבר לתיאור המקראי של הבריאה}}<br /> {{קו}}אין זה מוזר לדעתנו גם אם יאמר מישהו שהשמים התהוו לפני הארץ או הארץ לפני השמים, או שהשמים היו חסרי כוכבים, או שהתקיים מין זה של בעל חיים בלי מין אחר. {{אינדקס|הסבר א)}} כי כל זה בעת היווצרותו של המכלול הזה. כמו שבעת היווצרותו של בעל החיים, הלב שלו מתהווה לפני האשכים, כפי שאנו רואים בעינינו, והעורקים לפני העצמות, אף על פי שלאחר הגיעו לשלמות לא חסר בו אבר מכלל האברים שהאדם אינו יכול להתקיים בלעדיהם. יש צורך בכל זה גם אם נבין את הכתובים כפשטם (&quot;כנגליהם&quot;), {{אינדקס|הסבר ב)}} אף על פי שהדבר אינו כך, כמו שיתבאר כשארחיב בעניין {{הפניה|(ב,ל)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא שניע עלינא איצ'א פי קול קאיל אנה כונת אלסמא קבל אלארץ' או אלארץ' קבל אלסמא, או כאנת אלסמא דון כואכב, או נוע חיואן דון נוע אכ'ר, אד' ד'לך כלה פי חאל תכון הד'ה אלג'מלה. כמא אן אלחיואן ענד תכוינה כאן אלקלב מנה קבל אלאנת'יין כמא ישאהד עיאנא, ואלערוק קבל אלעט'אם, ואן כאן בעד כמאלה לא יוג'ד פיה עצ'ו דון עצ'ו מן ג'מיע אלאעצ'א אלתי לא ימכן בקא אלשכ'ץ דונהא, הד'א כלה יחתאג' איצ'א אליה אן אכ'ד' אלנץ עלי ט'אהרה, ואן כאן ליס אלאמר כד'לך כמא סיבין אד'א אמענא פי אלקול.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום מהלך הפרק}}<br /> {{קו}}ראוי לך לזכור את העניין הזה, כי הוא חומה גדולה שבניתי סביב התורה, המקיפה אותה ובולמת את אבניו של כל המשליך אליה. ואם יטען נגדנו אריסטו, כלומר המחזיק בדעתו, ויאמר: &quot;כיוון שהמצוי הזה אינו מורה לנו, מכוח מה אתם יודעים שהוא התהווה ושהיה טבע אחר שהיווה אותו?&quot; – נאמר: טענה זו אינה מחייבת אותנו במה שאנו מבקשים, כי איננו מבקשים כעת לקבוע שהעולם מחודש, אלא רק שאפשר שהוא מחודש, ושטענה זו אינה מופרכת על ידי ראיות מטבע המציאות שאיננו מכחישים אותו. וכיוון שהתבססה האפשרות לטעון כפי שביארנו, נחזור אחר כך {{הפניה|(ב,יט ואילך)}} ונכריע לכיוון דעת החידוש.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פינבגי אן תתחפט' בהד'א אלמעני פאנה סור עט'ים בניתה חול אלשריעה מחיט בהא ימנע חג'ארה' כל ראם אליהא. פאן חאג'נא ארסטו אעני אלאכ'ד' בראיה וקאל, פאד' לא ידלנא הד'א אלמוג'וד, פבמא ד'א עלמתם אנתם אן הד'א מכון ואנה כאנת ת'ם טביעה אכ'רי כונתה. קלנא הד'א לא ילזמנא בחסב רומנא, לאנא לא נרום אלאן אן נת'בת אן אלעאלם מחדת' בל אלד'י נרומה הו אמכאן כונה מחדת'א, ולא יסתחיל הד'א אלדעוי באלאסתדלאל בטביעה' אלוג'וד אלתי לא ננאכר פיהא, פאד'א ת'בת אמכאן אלדעוי כמא בינא רג'ענא בעד ד'לך ורג'חנא ראי אלחדות'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה לפרק הבא}}<br /> {{קו}}כל מה שנותר לו בנושא הזה הוא רק לטעון נגדנו שהיותו של העולם מחודש נמנע לא מתוך טבע המציאות אלא ממה שהשכל קובע ביחס לאלוה, והם שלושת האופנים שהזכרתי לעיל {{הפניה|(ב,יד10-6)}}, שהם מביאים מהם ראיות על קדמות העולם מצד האלוה. בפרק הבא אגלה לך באיזה אופן יש להטיל בהם ספק, כך שלא תתקיים מהם ראיה בשום אופן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולם יבק פי הד'א אלבאב אלא אן יאתינא באמתנאע כון אלעאלם מחדת'א ליס מן טביעה' אלוג'וד בל ממא יקצ'יה אלעקל פי חק אלאלאה, והי אלג'האת אלת'לאת' אלתי קד קדמת לך ד'כרהא, ואנהם יסתדלון בהא עלי קדם אלעאלם מן ג'הה' אלאלאה, והאנא אט'הר לך וג'ה אלתשכיך עליהא חתי לא יצח מנהא דליל בוג'ה פי פצל יאתי:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%91&diff=464 2024-09-04T11:28:01Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק יב}}<br /> {{כותרת|תכונות הכוחות הרוחניים והשפע}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה אודות הבנת הסיבות}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|שרשרת סיבות)}} ברור שלכל מחודש יש בהכרח סיבה פועלת שהיא שחידשה אותו לאחר שלא היה מצוי. והפועל הקרוב הזה הוא בהכרח או גוף או לא גוף. וכל גוף אינו פועל מתוקף היותו גוף, אלא הוא פועל פעולה מסוימת מתוקף היותו גוף מסוים, כלומר בצורתו. עוד אדבר על כך בהמשך {{הפניה|(פסקה 3)}}. גם הפועל הקרוב הזה, שחידש את הדבר המחודש, יש שגם הוא מחודש בעצמו; ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף, אלא אין לנו מנוס שאם יש דבר מחודש נגיע בסופו של דבר בהכרח למחדש קדום שאינו מחודש, שהוא שחידשו.{{קו}}{{אינדקס|החידוש)}} נותרה השאלה מדוע הוא חידש כעת ולא חידשו לפני כן, מאחר שהוא היה מצוי. אין מנוס בהכרח שתהיה הימנעותו של המעשה המחודש לפני חידושו,{{קו}}{{אינדקס|א)}} או בשל העדר יחס כלשהו בין הפועל לבין הפעול, אם הפועל הוא גוף;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או בשל העדר הכנת החומר, אם הפועל איננו גוף.{{קו}}כל ההקדמה הזאת היא לפי מה שמחייב העיון במדעי הטבע, מבלי לשים לב כעת לקדמות העולם או לחידושו, כי אין זו מטרת פרק זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ביין הו אן כל חאדת' פלה סבב פאעל צ'רורה הו אלד'י אחדת'ה בעד אן לם יכן מוג'ודא, וד'לך אלפאעל אלקריב לא יכ'לו אן יכון ג'סמא או ליס בג'סם. וכל ג'סם פליס יפעל מן חית' הו ג'סם, בל אנמא יפעל פעלא מא מן חית' הו ג'סם מא אעני בצורתה, וסאתכלם פי הד'א פי מא בעד. וד'לך אלפאעל אלקריב אלמחדת' ללשי אלחאדת' קד יכון הו איצ'א חאדת'א והד'א לא ימר אלי לא נהאיה, בל לא בד לנא צ'רורה אן כאן ת'ם שי חאדת' אן ננתהי למחדת' קדים גיר חאדת' הו אלד'י אחדת'ה. פבקי אלסואל לאי שי אחדת' אלאן ולם יחדת' הד'א מן קבל אד' והו מוג'וד, פלא בד צ'רורה אן יכון אמתנאע ד'לך אלפעל אלחאדת' קבל חדות'ה, אמא מן עדם נסבה' מא בין אלפאעל ואלמפעול אן כאן אלפאעל ג'סמא, או מן קבל עדם תהיו מאדה אן כאן אלפאעל גיר ג'סם. והד'א אלתמהיד כלה עלי מא יוג'בה אלנט'ר אלטביעי מן גיר אלתפאת אלאן לקדם אלעאלם או חדות'ה, אד' ליס הד'א גרץ' הד'א אלפצל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקשר בין גופים בטבע מביא לפעולה}}<br /> {{קו}}כבר התבאר במדעי הטבע שכל גוף הפועל פעולה מסוימת בגוף אחר – אין הוא פועל בו אלא בכך שהוא בא איתו במגע, או בכך שהוא בא במגע עם מה שבא איתו במגע, אם הפועל הזה פעל דרך מתווכים.{{קו}}כך למשל:{{קו}}{{אינדקס|חום האש)}} גוף מסוים שהתחמם עכשיו, התחמם רק על ידי כך שגרם האש בא איתו במגע, או שהאש חיממה את האוויר והאוויר המקיף את הגוף הזה חימם אותו, ואז הפועל הקרוב לחימום הגוף הזה הוא גרם האוויר החם.{{קו}}{{אינדקס|משיכת המגנט)}} אפילו המגנט מושך את הברזל מרחוק בכוח המתפשט ממנו באוויר הבא במגע עם הברזל, ולכן אין הוא מושך מכל מרחק שהוא,{{קו}}{{אינדקס|התלות במרחק)}} כמו שהאש אינה מחממת לכל מרחק שהוא אלא רק עד המרחק שהאוויר שבינה לבין הדבר המתחמם משתנה מכוחה. אך כאשר נפסק חום האוויר מן האש הזאת ואינו מגיע לשעווה, אין היא נמסה ממנה. כן הוא המצב במה שמושך.{{קו}}{{אינדקס|יצירת תנאים)}} ומה שלא היה חם ולאחר מכן התחמם – בהכרח יש לו סיבה שחיממה אותו שהתחדשה: אם התחדשות אש, או שהאש היתה במרחק מסוים ממנו והמרחק הזה השתנה, והיחס הזה (=קרבת המרחק) הוא שהיה נעדר ואז התחדש.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד תביין פי אלעלם אלטביעי אן כל ג'סם יפעל פעל מא פי ג'סם אכ'ר פלא יפעל פיה אלא באן ילקאה, או ילקא מא ילקאה אן כאן ד'לך אלפאעל אנמא פעלה בוסאיט. מת'אל ד'לך, אן הד'א אלג'סם אלד'י אחתר אלאן אנמא אחתר בכון ג'רם אלנאר לקאה, או תכון אלנאר אסכ'נת אלהוי ואלהוי אלמחיט בד'לך אלג'סם אסכ'נה, פיכון אלפאעל אלקריב לאסכ'אן ד'לך אלג'רם ג'רם אלהוי אלסכ'ן. חתי אן חג'ר אלמגניטס אנמא יג'ד'ב אלחדיד עלי בעד בקוה תנבת' מנה פי אלהוי אלמלאקי ללחדיד, ולד'לך לא יג'ד'ב עלי אי בעד אתפק, כמא לא תסכ'ן הד'ה אלנאר עלי אי בעד אתפק בל עלי בעד יתגייר אלהוי אלד'י בינהא ובין אלשי אלמתסכ'ן מן קותהא, ואמא אד'א אנקטעת סכ'ונה' אלהוי מן הד'ה אלנאר דון הד'א אלשמע פהו לא יד'וב מנהא, כד'לך אלחאל פי מא יג'ד'ב. והד'א אלד'י לם יכן סכ'ן ת'ם סכ'ן פלא בד לה צ'רורה מן סבב מסכ'ן חדת', אמא נאר חדת'ת או כאנת מנה עלי בעד מא פתגייר ד'לך אלבעד, והד'ה אלנסבה הי אלתי כאנת מעדומה ת'ם חדת'ת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מאפייני סיבות היצירה בפיזי ובמופשט}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|בפיזי)}} כך אנו מוצאים את סיבות כל המחודשים המתחדשים במציאות שסיבתם התמזגות היסודות, שהם גופים פועלים זה על זה ונפעלים זה מזה; כוונתי שסיבת חידושם היא התקרבות גוף אל גוף או התרחקות גוף מגוף. {{אינדקס|במופשט)}} ואילו מחודשים שאנו מוצאים, שהם אינם נובעים ממיזוג, והם כל הצורות – גם להם יש הכרח בפועֵל, כלומר נותן הצורה, והוא אינו גוף, כי פועל הצורה הוא צורה שאינה בחומר (=מופשט), כמו שהתברר במקומות הרלוונטיים {{הפניה|(כגון א,סט6)}}, וכבר הערנו על הראיה לכך לעיל {{הפניה|(ב,ד8)}}.{{קו}}{{אינדקס|אין זמן במופשט)}} הדבר יתברר לך גם מכך שניתן להוסיף על כל מיזוג ולהחסיר ממנו והוא נוצר בהדרגה, אך צורות אינן כך, כיוון שאינן נוצרות בהדרגה, ולכן אין בהן תנועה אלא הן נוצרות או כלות בלא־זמן. על כן אין הן מפעולת המיזוג, אלא המיזוג רק מכין את החומר לקבל את הצורה.{{קו}}{{אינדקס|הפועל במופשט)}} ופועֵל הצורה הוא דבר שאינו ניתן לחלוקה, כי פעולתו היא ממינו. לכן ברור שפועֵל הצורה, כלומר נותנהּ, הוא בהכרח צורה, והיא נבדלת (מן החומר, מופשטת).{{קו}}{{אינדקס|תנאי היצירה במופשט)}} הפועל הזה, שאיננו גוף – בלתי אפשרי שהשפעתו היא ביחס כלשהו (למושפע ממנו), כי אין הוא גוף כך שיתקרב או יתרחק, או יקרב גוף אליו או ירחק ממנו, כי אין יחס של מרחק בין גוף לבין מה שאינו גוף. על כן בהכרח עילת העדר הפעולה הזאת היא העדר הכנתו של החומר הזה לקבלת פעולת הנבדל. הרי התברר שפעולת הגופים זה על זה כפי צורותיהם מחייבת הכנת החומר לקבלת פעולתו של מה שאינו גוף, כשהפעולות האלה הן הצורות. כיוון שרשמי השכל הנבדל ברורים וגלויים במציאות, והם כל דבר שהתחדש שלא נוצר מעצם ההתמזגות בלבד, נודע בהכרח שהפועל הזה אינו פועל במגע ישיר ולא ממרחק מסוים, כי אין הוא גוף.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והכד'א נג'ד אסבאב כל מא יחדת' פי אלוג'וד מן חואדת' יכון סבבהא אמתזאג' אלאסטקסאת אלתי הי אג'סאם פאעלה בעצ'הא פי בעץ' ומנפעלה בעצ'הא ען בעץ', אעני אן סבב חדות'הא קרב ג'סם מן ג'סם או בעד ג'סם ען ג'סם. אמא מא נג'דה מן חואדת' ליס הי תאבעה למזאג' והי אלצור כלהא, פלא בד להא איצ'א מן פאעל אעני מעטי אלצורה והו גיר ג'סם, לאן פאעל אלצורה צורה לא פי מאדה כמא ביין פי מואצ'עה, וקד נבהנא עלי דליל ד'לך פי מא תקדם. וממא יביין לך הד'א איצ'א, אן כל מזאג' קאבל ללזיאדה ואלנקצאן והו יחדת' אולא אולא, ואלצור ליסת כד'לך לאנהא לא תחדת' אולא אולא, פלד'לך לא חרכה פיהא ואנמא תחדת' או תפסד פי לא זמאן, פליסת מן פעל אלמזאג', בל אלמזאג' מהיי פקט ללמאדה לקבול אלצורה, ופאעל אלצורה שי לא יקבל אלאנקסאם אד' פעלה מן נועה, ולד'לך ביין אן פאעל אלצורה אעני מעטיהא צורה צ'רורה והי מפארקה. והד'א אלפאעל אלד'י הו גיר ג'סם מחאל אן יכון אית'ארה למא יות'רה בנסבה' מא, אד' ליס הו ג'סם פיקרב או יבעד או יקרב ג'סם מנה או יבעד, אד' לא נסבה' בעד בין אלג'סם ולא ג'סם, פבאלצ'רורה אן עלה' עדם ד'לך אלפעל הו עדם תהיו תלך אלמאדה לקבול פעל אלמפארק. פקד באן אן פעל אלאג'סאם בחסב צורהא בעצ'הא פי בעץ' יוג'ב תהיו אלמואד לקבול פעל אלד'י ליס בג'סם, אלתי תלך אלאפעאל הי אלצור. פלמא כאנת את'אר אלעקל אלמפארק בינה ואצ'חה פי אלוג'וד, והי כל מתג'דד גיר חאדת' ען מג'רד נפס אלאמתזאג', עלם באלצ'רורה אן ד'לך אלפאעל ליס יפעל במבאשרה ולא עלי בעד מכ'צוץ אד' ליס הו ג'סם,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכינוי 'שפע' לכוח המופשט}}<br /> {{קו}}לכן מכונה תמיד פעולתו של הנבדל &quot;שפע&quot;, כדימוי למעיין המים השופע מכל כיוון ואין לו כיוון מיוחד שהוא נמשך ממנו או שהוא מזרים לאחרים, אלא הוא נובע מכל הכיוונים והוא משקה בהתמדה לכל הכיוונים, הקרובים אליו והרחוקים. כך השכל (הנבדל) הזה אין מגיע אליו כוח מכיוון מסוים וממרחק מסוים, וגם כוחו אינו מגיע לאחרים מכיוון מיוחד וממרחק מיוחד, ולא בזמן מסוים דווקא, אלא פעולתו תמידית: כל אימת שדבר מוכן, הוא מקבל את הפעולה הזאת המצויה תמידית המכונה &quot;שפע&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פיכני אבדא ען פעל אלמפארק באלפיץ', עלי ג'הה' אלתשביה בעין אלמא אלתי תפיץ' מן כל ג'הה וליס להא ג'הה מכ'צוצה תסתמד מנהא או תמד לגירהא, בל מן ג'מיעהא תנבע ולג'מיע אלג'האת תרוי, אלקריבה מנהא ואלבעידה דאימא. כד'לך הד'א אלעקל ליס תצלה קוה מן ג'הה' מא ומן בעד מא, ולא תצל קותה לגירה איצ'א מן ג'הה מכ'צוצה ועלי בעד מכ'צוץ, ולא פי וקת דון וקת, בל פעלה דאימא, כלמא תהיא שיא קבל ד'לך אלפעל אלמוג'וד עלי אלדואם אלד'י עבר ענה באלפיץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כך הבורא, יתהדר שמו. כיוון שהוכח שאינו גוף, ונקבע שהכול הוא פעולתו ושהוא סיבתו הפועלת, כמו שביארנו {{הפניה|(א,סט5; ב,א)}} וכמו שנבאר {{הפניה|(ב:יג-ל, מח)}}, נֶאמר שהעולם הוא משפע האל, ושהוא השפיע עליו כל מה שמתחדש בו, וכן אומרים שהוא השפיע את הידע שלו על הנביאים – וכל העניין הוא שהפעולות האלה הן פעולתו של מי שאינו גוף, והוא אשר פעולתו נקראת &quot;שפע&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כד'לך אלבארי ג'ל אסמה למא תברהן אנה גיר ג'סם, ות'בת אן אלכל פעלה ואנה סבבה אלפאעל כמא ביינא וכמא נביין, קיל אן אלעאלם מן פיץ' אללה, ואנה אפאץ' עליה כל מא יחדת' פיה, וכד'לך יקאל אנה אפאץ' עלמה עלי אלאנביא, אלמעני כלה אן הד'ה אלאפעאל פעל מן ליס בג'סם והו אלד'י יסמי פעלה פיצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקושי בתפיסת הכוח המופשט וכשלי ההמון}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|המושג)}} הכינוי הזה, כלומר &quot;שפע&quot;, משמש בעברית גם ביחס לאל יתעלה, בשל הדימוי למעיין מים שופע כמו שציינו, כי אין ביטוי טוב מזה לדימוי של פעולתו של הנבדל, כלומר השפע. משום שאיננו יכולים למצוא מונח מדויק המתאים לעניין המדויק, כי קשה מאוד לתפוס {{מונח|תצור}} את פעולת הנבדל כמו שקשה מאוד לתפוס את מציאות הנבדל. וכמו שהדמיון אינו תופס כמצוי אלא גוף או כוח בגוף, כך הדמיון אינו תופס את קיומה של פעולה אלא במגע ישיר של פועל, או ממרחק מסוים ומכיוון מיוחד.{{קו}}{{אינדקס|הכשל)}} עד כדי כך שכאשר התחוור לחלק מהמון העם שהאלוה אינו גוף או שאינו מתקרב אל מה שהוא עושה, דמיינו שהוא מצווה את המלאכים והמלאכים עושים את הפעולות האלה במגע ישיר ובקרבת גוף אל גוף כמו שאנחנו פועלים במה שאנחנו פועלים בו. ודמיינו גם את המלאכים כגופים. יש מהם מי שמאמין שהוא יתעלה מצווה על דבר בדיבור כדיבורנו, כלומר בהגאים ובקול, ואז הדבר נעשה. כל זה בעקבות הדמיון, שהוא גם {{עברית|יצר רע}} באמת, כי כל חסרון בשכל או במידות הוא פעולת הדמיון או בעקבות פעולתו. אך אין זו מטרת הפרק, אלא המטרה היא הבנת עניין ה&quot;שפע&quot; שנאמר לגבי האל ולגבי השכלים, כלומר המלאכים, מפני שאינם גופים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'ה אלאסמיה אעני אלפיץ' קד אטלקתה אלעבראניה איצ'א עלי אללה תעלי מן אג'ל אלתשביה בעין אלמא אלפאיצ'ה כמא ד'כרנא, אד' לם יוג'ד לתשביה פעל אלמפארק אחסן מן הד'ה אלעבארה אעני אלפיץ', אד' לא נקדר עלי חקיקה' אסם תטאבק חקיקה' אלמעני, לאן תצור פעל אלמפארק עסר ג'דא כמת'ל עסר תצור וג'וד אלמפארק. וכמא אן אלכ'יאל לא יתצור מוג'ודא אלא ג'סם או קוה פי ג'סם, כד'לך לא יתצור אלכ'יאל וקוע פעל אלא במבאשרה' פאעל, או עלי בעד מא ומן ג'הה מכ'צוצה, חתי אנה למא צח ענד בעץ' אלג'מהור כון אלאלאה לא ג'סם או אנה לא ידנו ממא יפעלה תכ'ילוא אנה יאמר אלמלאיכה, ואלמלאיכה תפעל תלך אלאפעאל באלמבאשרה ובדנו ג'סם מן ג'סם כמא נפעל נחן פי מא נפעל פיה, ותכ'ילוא אלמלאיכה איצ'א אג'סאם. ומנהם מן יעתקד אנה תעלי יאמר אלשי בכלאם ככלאמנא אעני בחרף וצות, פינפעל ד'לך אלשי, כל הד'א תבע אלכ'יאל אלד'י הו איצ'א {{עברית|יצר רע}} חקיקה, אד' כל נקיצה נטקיה או כ'לקיה פהי פעל אלכ'יאל או תאבעה לפעלה, ומא הד'א גרץ' אלפצל, בל אלקצד פהם מעני אלפיץ' אלמקול פי חק אללה ופי חק אלעקול אעני אלמלאיכה לכונהא גיר אג'סאם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שפע במובן אחר: ההשפעות הפיזיות של הגלגלים}}<br /> {{קו}}גם על כוחות הגלגלים אומרים שהם שופעים במציאות, ואומרים &quot;שפע הגלגל&quot;, אף על פי שפעולותיו באות מגוף, ולכן הכוכבים פועלים ממרחק מיוחד, כוונתי לקרבתם אל המרכז וריחוקם ממנו ויחסיהם זה לזה. ומכאן הפתח לאסטרולוגיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ויקאל פי אלקוי אלפלכיה איצ'א אנהא תפיץ' פי אלוג'וד ויקאל פיץ' אלפלך ואן כאנת אפעאלה תאתי מן ג'סם, ולד'לך תפעל אלכואכב בבעד מכ'צוץ אעני קרבהא מן אלמרכז ובעדהא מנה ונסבה' בעצ'הא לבעץ', ומן הנא דכ'ל לאחכאם אלנג'ום.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האופי ההדדי של השופע והמושפע}}<br /> {{קו}}מה שציינו שספרי הנביאים משתמשים בהשאלה בעניין השפע גם לפעולת האלוה, הוא מה שנאמר: &quot;{{עברית|אֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר מַיִם חַיִּים}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו ב,יג)}}, כלומר שפיעת החיים, דהיינו המציאות שהיא החיים בלי ספק. וכן במה שנאמר: &quot;{{עברית|כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים}}&quot; {{הפניה|(תהילים לו,י)}} הכוונה שפיעת המציאות. וכן בסוף הפסוק: &quot;{{עברית|בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר}}&quot; {{הפניה|(שם)}} זו אותה המשמעות עצמה: בשפיעת השכל ששפע ממך אנו משכילים ועל כן אנו הולכים בדרך הישר ומביאים ראיות ומשיגים את השכל. הבן זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא מא ד'כרנאה מן אן כתב אלאנביא אסתעארת מעני אלפיץ' איצ'א לפעל אלאלאה פהו קולה {{עברית|אותי עזבו מקור מים חיים}}, יעני פיץ' אלחיאה, אי אלוג'וד אלד'י הו אלחיאה בלא שך. וכד'לך קולה {{עברית|כי עמך מקור חיים}} יריד בה פיץ' אלוג'וד. וכד'לך תמאם אלקול והו קולה {{עברית|באורך נראה אור}} הו אלמעני בעינה, אן בפיץ' אלעקל אלד'י פאץ' ענך נעקל פנהתדי ונסתדל ונדרך אלעקל, פאפהמה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%95&diff=463 2024-08-27T05:30:53Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק ו}}<br /> {{כותרת|המלאכים}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קיום המלאכים}}<br /> {{קו}}על כך שהמלאכים קיימים אין צורך להביא ראיה מן התורה, כי ה{{עברית|תורה}} אמרה זאת במפורש בכמה מקומות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אן אלמלאיכה מוג'דין פהד'א ממא לא יחתאג' אן יותי עליה בדליל שרעי, לאן אל{{עברית|תורה}} קד נצת ד'לך פי עדה' מואצ'ע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המונח אלוהים}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|א)}} ידוע לך כבר ש&quot;{{עברית|אלהים}}&quot; הוא שם השופטים (&quot;חֻכַּאם&quot;, גם: מושלים): &quot;[עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע...] {{עברית|עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם}} [אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ]&quot; {{הפניה|(שמות כב,ח)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב-ג)}} לכן הושאל מונח זה למלאכים ולאלוה, כי הוא מנהיג־שופט (&quot;חאכם&quot;) את המלאכים. ולכן אמר: &quot;{{עברית|כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם}}&quot;, וזו פנייה לכל מין האדם, והמשיך ואמר: &quot;{{עברית|הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים}}&quot;, כלומר אלוהי המלאכים, &quot;{{עברית|וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים}}&quot; {{הפניה|(דברים י,יז)}} – אדוני הגלגלים והכוכבים, שהם {{עברית|אדונים}} לכל גוף זולתם. זאת היא המשמעות, לא ש&quot;{{עברית|אֱלֹהִים}}&quot; ו&quot;{{עברית|אֲדֹנִים}}&quot; הם ממין האדם, שכן הם פחותים מדי לכך. מה גם שדבריו &quot;{{עברית|אֱלֹהֵיכֶם}}&quot; כוללים את כל מין האדם, שליטים ונשלטים. וגם לא ייתכן שהכוונה היא שהוא יתעלה אדוני כל האבנים והעצים שמייחסים להם אלוהות, כי אין פאר ורוממות בכך שהאלוה הוא אדוני האבן והעץ ופיסת המתכת. אלא הכוונה היא שהוא יתעלה מנהיג־שופט על המנהיגים־שופטים, כלומר על המלאכים, ואדוני הגלגלים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד עלמת אן {{עברית|אלהים}} אסם אלחכאם {{עברית|עד האלהים יבא דבר שניהם}}, ולד'לך אסתעיר הד'א אלאסם ללמלאיכה וללאלאה לכונה חאכם עלי אלמלאיכה, ולד'לך קאל {{עברית|כי י&quot;י אלהיכם}} והד'א כ'טאב לנוע אלאנסאן כלה, ת'ם קאל {{עברית|הוא אלהי האלהים}} יעני אלאה אלמלאיכה, {{עברית|ואדוני האדונים}} סייד אלאפלאך ואלכואכב אלתי הי {{עברית|אדונים}} לכל ג'סם סואהא, פהד'א הו אלמעני, לא אן יכון {{עברית|אלהים}} ו{{עברית|אדונים}} מן נוע אלאנסאן, אד' הם אכ'ס מן ד'לך, ולא סימא אן קולה {{עברית|אלהיכם}} יעם כל נוע אלאנסאן ראיסה ומראוסה, ולא ימכן אן יכון אלמראד בה איצ'א אנה תעלי סייד כל מא יעתקד פיה אלוהיה מן חג'ר ועוד, אד' לא פכ'ר ולא תעט'ים פי כון אלאלאה סייד אלחג'ר ואלכ'שבה וקטעה' מסבוך, ואנמא אלמראד אנה תעלי אלחאכם עלי אלחכאם אעני אלמלאיכה, וסייד אלאפלאך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|כל כוח בעולם הוא מלאך}}<br /> {{קו}}כבר הבאנו בחיבור זה פרק {{הפניה|(א,מט1)}} שבו התבאר שהמלאכים אינם גופים. כך אמר גם אריסטו, מלבד זה שיש כאן הבדל במונחים: הוא אומר &quot;שכלים נבדלים&quot; ואילו אנחנו אומרים &quot;{{עברית|מלאכים}}&quot;. אשר לדבריו שהשכלים הנבדלים האלה הם גם מתווכים בין האל יתעלה לבין הנמצאים, ושבתיווכם נעים הגלגלים, שזוהי סיבת התהוות המתהווים – גם זה הוא לשון כל הכתובים, כי אינך מוצא אף פעולה שפועל האל כי אם {{עברית|על ידי מלאך}}. ידוע לך שמשמעות &quot;{{עברית|מלאך}}&quot; היא שליח, ואם כן כל מבצע ציווי הוא {{עברית|מלאך}}. כך שגם על תנועות בעלי החיים, אפילו שאינם הוגים, מתבטא הכתוב שהן {{עברית|על ידי מלאך}}, כאשר התנועה הזאת מתאימה למטרת האלוה ששם בו כוח המניע אותו בתנועה הזאת. נאמר: &quot;{{עברית|אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וּסְגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי}} (=אלוהיי שלח את מלאכו וסגר את פי האריות ולא פגעו בי)&quot; {{הפניה|(דניאל ו,כג)}}. וכל תנועות {{עברית|אתון בלעם}} {{הפניה|(במדבר כב,כב-ל)}} {{עברית|על ידי מלאך}}. אפילו היסודות נקראים גם הם {{עברית|מלאכים}}: &quot;{{עברית|עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט}}&quot; {{הפניה|(תהילים קד,ד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד תקדם לנא פי הד'ה אלמקאלה פצל פי תביין אן אלמלאיכה ליסת אג'סאם, פהד'א איצ'א הו אלד'י קאלה ארסטו, גיר אן הנא אכ'תלאף אסמיה, הו יקול עקול מפארקה ונחן נקול {{עברית|מלאכים}}. ואמא קולה הו אן הד'ה אלעקול אלמפארקה הי איצ'א ואסטה בין אללה תעלי ובין אלמוג'ודאת, ואן בוסאטתהא תתחרך אלאפלאך אלד'י ד'לך סבב כון אלכאינאת, פאן הד'א איצ'א הו נצוץ אלכתב כלהא, לאנך לא תג'ד קט פעל יפעלה אללה אלא {{עברית|על ידי מלאך}}. וקד עלמת אן מעני {{עברית|מלאך}} רסול, פכל מנפד' אמר הו {{עברית|מלאך}}, חתי אן חרכאת אלחיואן ולו אלגיר נאטק ינץ אלכתאב פיהא אנהא {{עברית|על ידי מלאך}}, אד'א כאנת תלך אלחרכה ופק גרץ' אלאלאה אלד'י ג'על פיה קוה תחרכה תלך אלחרכה, קאל {{עברית|אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני}}, וחרכאת {{עברית|אתון בלעם}} כלהא {{עברית|על ידי מלאך}}, חתי אן אלאסטקסאת תתסמי איצ'א {{עברית|מלאכים. עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ארבע משמעויות למונח מלאך}}<br /> {{קו}}עוד יתבאר לך {{הפניה|(ב,לד)}} ש&quot;{{עברית|מלאך}}&quot; נאמר{{קו}}{{אינדקס|א)}} על שליח מבני האדם: &quot;{{עברית|וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים}}&quot; {{הפניה|(בראשית לב,ד),}}{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר על הנביא: &quot;{{עברית|וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים}}&quot; {{הפניה|(שופטים ב,א)}}, &quot;{{עברית|וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם}}&quot; {{הפניה|(במדבר כ,טז)}}, {{אינדקס|ג)}} ונאמר על השכלים הנבדלים המתגלים לנביאים {{עברית|במראה הנבואה}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ונאמר על הכוחות החיוניים, כמו שנבאר {{הפניה|(פסקאות 7-6)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וסיביין לך אן {{עברית|מלאך}} יקאל עלי אלרסול מן אלנאס {{עברית|וישלח יעקב מלאכים}}. ויקאל עלי אלנבי {{עברית|ויעל מלאך י&quot;י מן הגלגל אל הבוכים, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים}}. ויקאל עלי אלעקול אלמפארקה אלתי תט'הר ללאנביא {{עברית|במראה הנבואה}}, ויקאל עלי אלקוי אלחיואניה כמא נביין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מקורות חכמים שהאל מנהיג את המציאות באמצעות מלאכים}}<br /> {{קו}}דיוננו כאן הוא רק ב{{עברית|מלאכים}} שהם שכלים נבדלים, כי תורתנו אינה מכחישה שהוא יתעלה מנהיג את המציאות הזאת באמצעות ה{{עברית|מלאכים}}.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה א)}} ה{{עברית|חכמים}} אמרו על דברי ה{{עברית|תורה}} &quot;{{עברית|נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ}}&quot; {{הפניה|(בראשית א,כו)}} ועל דבריו &quot;{{עברית|הָבָה נֵרְדָה}} [וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם]&quot; {{הפניה|(שם יא,ז)}} – שהם ב{{עברית|לשון רבים}} – כך: &quot;{{עברית|כביכול שאין הקב&quot;ה עושה דבר עד שמסתכל בפמיליא}} {{עברית|שלמעלה}}&quot;. התפעל מדבריהם &quot;{{עברית|מסתכל}}&quot;, שהרי בלשון הזה עצמו אומר אפלטון, שהאל מסתכל בעולם השכלים וכתוצאה מכך שופעת ממנו המציאות.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ב)}} ובכמה מקומות {{הפניה|(בבלי סנהדרין לח ע&quot;ב ועוד)}} אמרו כך סתם: &quot;{{עברית|אין הקב&quot;ה עושה דבר עד שנמלך בפמיליא שלמעלה}}&quot;, ו&quot;{{עברית|פמיליא}}&quot; היא צבא ביוונית.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ג)}} גם ב{{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(יב,א)}} נאמר, וכן ב{{עברית|מדרש קהלת}} {{הפניה|(קהלת רבה ב,יא)}}: &quot;{{עברית|'}}[כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ] {{עברית|אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשָׂהוּ' – לא נאמר כָּן, אלא 'עָשׂוּהוּ'}} {{הפניה|(קהלת ב,יב)}}{{עברית|, כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו, שנאמר 'הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ'}} {{הפניה|(דברים לב,ו)}}&quot;.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ד)}} וכן אמרו ב{{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(נא,ב)}}: &quot;{{עברית|כל מקום שנאמר 'ה', וַה''}} {{עברית|– הוא ובית דינו}}&quot;.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} אין הכוונה בכל הלשונות האלה מה שחושבים הבורים, שיש לו יתעלה דיבור או מחשבה או סברה או התייעצות והסתייעות בדעת אחרים – וכיצד זה יסתייע הבורא במה שברא? אלא כל זה הוא אמירה מפורשת שאפילו חלקי המציאות, עד כדי בריאת אברי בעל החיים כפי שהם – הכול באמצעות מלאכים, כי כל הכוחות הם מלאכים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכלאמנא הנא אנמא הו פי אל{{עברית|מלאכים}} אללד'ין הם עקול מפארקה, פאן שריעתנא לא תנכר כונה תעלי ידבר הד'א אלוג'וד בוסאטה' אל{{עברית|מלאכים}}, נץ אל{{עברית|חכמים}} פי קול אל{{עברית|תורה}} {{עברית|נעשה אדם בצלמינו}}, וקולה {{עברית|הבה}} {{עברית|נרדה}}, אלד'י ד'לך {{עברית|לשון רבים}} קאלוא {{עברית|כביכול שאין הקב&quot;ה עושה דבר עד שמסתכל בפמיליא}} {{עברית|שלמעלה}}. ואעג'ב מן קולהם {{עברית|מסתכל}}, פאנה בהד'א אלנץ בעינה יקול אפלאטון פאן אללה ינט'ר פי עאלם אלעקול פיפיץ' ענה אלוג'וד. ופי מואצ'ע קאלוא הכד'א מטלק, {{עברית|אין הקב&quot;ה עושה דבר עד שנמלך בפמיליא שלמעלה}}, ו{{עברית|פמיליא}} הו אלעסכר פי לגה' יונאן. ופי {{עברית|בראשית רבה}} איצ'א קיל ופי {{עברית|מדרש קהלת, את אשר כבר עשהו, לא נאמר כן אלא עשוהו,}} {{עברית|כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך}} {{עברית|והושיבו אותו על כנו שנאמר הוא עשך ויכוננך}}. ופי {{עברית|בראשית רבה}} איצ'א קאלוא {{עברית|כל מקום שנ' יוי}} {{עברית|וי&quot;י הוא ובית דינו}}. וליס אלקצד בהד'ה אלנצוץ כלהא מא יט'נה אלג'האל באן ת'ם כלאם תעלי או פכרה או רויה או משורה ואסתעאנה בראי אלגיר, וכיף יסתען אלכ'אלק במא כ'לק, בל הד'א כלה תצריח באן ולו ג'זאיאת אלוג'וד חתי כ'לק אלאעצ'א מן אלחיואן עלי מא הי עליה כל ד'לך בוסאטה' מלאיכה, לאן אלקוי כלהא מלאיכה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|לעג למי שאינו מבין את הנהגת האל בעולם}}<br /> {{קו}}מה רב עיוורון הבורים ומה מזיק הוא! אילו אמרת לאדם מן הטוענים שהם {{עברית|חכמי ישראל}} שהאל שולח מלאך הנכנס בבטן האישה ומעצב שם את העובר, הוא היה מתפעל מכך ומקבל זאת, וחושב זאת לגדלות יכולת ביחס לאל, וחכמה ממנו יתעלה. זאת אף על פי שהוא גם מאמין שהמלאך הוא גוף מאש בוערת, שמידתו כשליש העולם כולו. הוא יחשוב שכל זה אפשרי לאל. אבל אם תאמר לו שהאל שם בזרע כוח מעצב הנותן לאברים האלה תבנית ומתאר, שהוא המלאך, או שׁכּל הצורות הן מפעולת השׂכל הפועל, שהוא המלאך, והוא &quot;{{עברית|שרו שלעולם}}&quot; שה{{עברית|חכמים}} מזכירים תמיד – יירתע מזה, כי אין הוא מבין את עניין הגדֻלָּה והיכולת האמיתיות האלה, שהוא ההבאה למציאות של הכוחות הפועלים בדבר, כוחות שאינם מושגים בחושים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מא אשד עמי אלג'האל ומא אצ'רה, לו קלת לרג'ל מן אללד'ין יזעמון אנהם {{עברית|חכמי ישראל}} אן אללה יבעת' מלאך ידכ'ל פי בטן אלאמראה ויצור ת'ם אלג'נין אעג'בה ד'לך וקבלה, וירי הד'א עט'מה קדרה פי חק אללה וחכמה מנה תעלי, מע אעתקאדה איצ'א אן אלמלאך ג'סם מן נאר מחרקה מקדארה קדר ת'לת' אלעאלם באסרה, וירי הד'א כלה ממכן פי חק אללה, אמא אד'א קלת לה אן אללה ג'על פי אלמני קוה מצורה תשכל הד'ה אלאעצ'א ותכ'טטהא והי אלמלאך, או אן אלצור כלהא מן פעל אלעקל אלפעאל והו אלמלאך והו {{עברית|שרו שלעולם}} אלד'י יד'כרה אל{{עברית|חכמים}} דאימא, נפר מן ד'לך, לאנה לא יפהם מעני הד'ה אלעט'מה ואלקדרה אלחקיקיה והי איג'אד אלקוי אלפאעלה פי אלשי אלתי לא תדרך בחאסה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המשך מקורות חכמים}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|דוגמה ה)}} ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} אמרו במפורש למי שהוא {{עברית|חכם}}, שכל אחד מן הכוחות הגופניים הוא {{עברית|מלאך}}, כל שכן הכוחות הפזורים בעולם, ושלכל כוח יש פעולה מסוימת אחת מיוחדת, ואין לו שתי פעולות. ב{{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(נ,ב)}}: &quot;{{עברית|תני}} (=נשנה): {{עברית|אין מלאך עושה שתי שליחות ולא שני מלאכים עושין שליחות אחת}}&quot;, וכך הוא מצב כל הכוחות.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ו)}} מה שיחזק לך את היות הכוחות הפרטיים הטבעיים והנפשיים מכונים &quot;{{עברית|מלאכים}}&quot;, הוא אמירתם בכמה מקומות, ועיקרהּ ב{{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(עח,א)}}: &quot;{{עברית|בכל יום הקב&quot;ה בורא כת שלמלאכים ואומרין לפניו שירה והולכין להן}}&quot;. כאשר הקשו על אמירה זו מאמירה המורה על כך שהמלאכים יציבים, וכן התבאר כמה פעמים שהמלאכים {{עברית|חיים וקיימים}} {{הפניה|(שמות רבה כג,ז)}}, היתה התשובה שיש מהם יציבים ויש מהם אובדים. וכך הוא הדבר באמת, שהכוחות הפרטיים האלה מתהווים וכלים באופן תמידי, ומיני הכוחות ההם קיימים ואינם משתבשים.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ז)}} ונאמר שם {{הפניה|(בראשית רבה פה,ח)}} בפרשת {{עברית|יהודה ותמר}}: &quot;{{עברית|אמר ר' יוחנן: ביקש לעבור וזימן לו הקב&quot;ה מלאך שהוא ממונה על התאוה}}&quot;, כלומר כוח הגירוי המיני. הרי שקרא גם לכוח הזה &quot;{{עברית|מלאך}}&quot;. וכך אתה מוצא אותם אומרים תמיד: '{{עברית|מלאך שהוא ממונה על כך וכך}}', כי כל כוח שהאל יתעלה מְמַנֶּה על אחד מן הדברים הוא {{עברית|מלאך הממונה על אותו דבר}}.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה ח)}} ולשון {{עברית|מדרש קהלת}} {{הפניה|(קהלת רבה י,כ)}}: &quot;{{עברית|בשעה שאדם ישן, נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב}}&quot;. הרי שאמרו במפורש למי שמבין ומשכיל, שהכוח המדמה נקרא גם הוא &quot;{{עברית|מלאך}}&quot;, ושהשכל נקרא &quot;{{עברית|כרוב}}&quot;. מה נאה הדבר ליודע, ומה מאוס הוא לבורים!&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קד צרחוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}} למן הו {{עברית|חכם}} אן כל קוה מן אלקוי אלבדניה {{עברית|מלאך}}, נאהיך אלקוי אלמבת'ות'ה פי אלעאלם, ואן כל קוה להא פעל מא ואחד מכ'צוץ ולא יכון להא פעלין, פי {{עברית|בראשית רבה תני אין מלאך עושה שתי שליחות ולא שני מלאכים עושין שליחות אחת}}, והד'ה הי חאל ג'מיע אלקוי. וממא יאכד ענדך כון אלקוי אלשכ'ציה אלטביעיה ואלנפסאניה תתסמי {{עברית|מלאכים}} קולהם פי עדה' מואצ'ע ואצלה פי {{עברית|בראשית רבה בכל יום הקב&quot;ה בורא כת שלמלאכים ואומרין לפניו שירה והולכין להן}}, ולמא אעתרץ' הד'א אלקול בקול ידל עלי כון אלמלאיכה ת'אבתין וכד'לך תביין מראת אן אלמלאיכה {{עברית|חיים וקיימים}}, פכאן אלג'ואב אן מנהם ת'אבת ומנהם תאלף, והכד'א אלאמר באלחקיקה, אן הד'ה אלקוי אלשכ'ציה כאינה פאסדה עלי אלאסתמראר, ואנואע תלך אלקוי באקיה לא תכ'תל. והנאך קיל פי קצה' {{עברית|יהודה ותמר, אמר ר' יוחנן ביקש}} {{עברית|לעבור וזימן לו הקב&quot;ה מלאך שהוא ממונה על התאוה}}, יעני קוה' אלאנעאט', פקד סמי הד'ה אלקוי איצ'א {{עברית|מלאך}}. וכד'א תג'דהם דאימא יקולון {{עברית|מלאך שהוא ממונה על כך וכך}}{{עברית|}}, לאן כל קוה וכלהא אללה תעלי באמר מן אלאמור פהי {{עברית|מלאך הממונה על אותו דבר}}, ונץ {{עברית|מדרש קהלת בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך ומלאך לכרוב}}, פקד צרחוא למן יפהם ויעקל באן אלקוה אלמתכ'יילה איצ'א תתסמי {{עברית|מלאך}}, ואן אלעקל יתסמי {{עברית|כרוב}}, פמא אחסן הד'א למן יעלם ומא אסמג'ה ענד אלג'האל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ראיית מלאך – רק במופע נבואי}}<br /> {{קו}}על כך שכל צורה שהמלאך נראה בה היא {{עברית|במראה הנבואה}} כבר דיברנו {{הפניה|(פסקה 3; א,מט)}}.{{קו}}{{אינדקס|א)}} אתה מוצא נביאים הרואים את ה{{עברית|מלאכים}} כאילו הם בני אדם: &quot;[וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא] {{עברית|וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים}} [נִצָּבִים עָלָיו]&quot; {{הפניה|(בראשית יח,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש מהם הרואים אותו כאילו הוא אדם נורא ומבהיל: &quot;[וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי] {{עברית|וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד}}&quot; {{הפניה|(שופטים יג,ו)}}. {{אינדקס|ג)}} ויש מהם הרואים אותו כאש: &quot;{{עברית|וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ}} [מִתּוֹךְ הַסְּנֶה]&quot; {{הפניה|(שמות ג,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ושם נאמר: &quot;{{עברית|אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע נדמו לו כדמות מלאכים}}&quot; {{הפניה|(בראשית רבה נ,ב)}}. וזהו סוד נבואי גדול. ועוד יבוא {{הפניה|(ב,לב-מז)}} דיון כראוי על הנבואה. ושם נאמר: &quot;{{עברית|עד שלא עשו שליחותן – אנשים; ומשעשו שליחותן – לבשו מלאכוּת}}&quot; {{הפניה|(בראשית רבה שם)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא כון כל צורה ירי פיהא אלמלאך פהי {{עברית|במראה הנבואה}} פקד קלנא פי ד'לך, אנת תג'ד אנבייא ירון אל{{עברית|מלאכים}} כאנה שכ'ץ אנסאן {{עברית|והנה שלשה אנשים}}, ומנהם מן יראה כאנה אנסאן מהול מבהת קאל {{עברית|ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד}}, ומנהם מן יראה נאר {{עברית|וירא מלאך י&quot;י אליו בלבת אש}}{{עברית|}}, והנאך קיל {{עברית|אברהם שהיה כוחו יפה נדמו לו כדמות אנשים, לוט שהיה כוחו רע נדמו לו כדמות מלאכים}}, והד'א סר נבוי עט'ים, וסיקע אלכלאם פי אלנבוה במא יליק. והנאך קיל {{עברית|עד שלא עשו שליחותן אנשים ומשעשו שליחותן לבשו מלאכות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום}}<br /> {{קו}}התבונן אם כן כיצד התבאר מכל היבט שמשמעות &quot;{{עברית|מלאך}}&quot; היא פעולה מסוימת, ושכל {{עברית|מראה מלאך}} אינו אלא {{עברית|במראה הנבואה}} ובהתאם למצב המשיג. אם כן אין במה שהזכיר אריסטו בעניין הזה שום דבר החולק על התורה. אלא מה שהוא חולק עלינו בכל זה הוא שהוא מאמין שהדברים האלה (=בעולמנו) כולם קדומים, ושהם דברים המתחייבים ממנו יתעלה כך; ואילו אנחנו מאמינים שכל זה נברא, ושהאל ברא את השכלים הנבדלים ושם בגלגלים את כוח התשוקה אליהם, והוא שברא את השכלים ואת הגלגלים ושם בהם את הכוח המנהיג הזה. בזה אנו חולקים עליו. בהמשך {{הפניה|(ב,יג-לא)}} תשמע את דעתו ואת דעת תורת האמת על חידוש העולם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פתאמל כיף ביין מן כל ג'הה אן מעני {{עברית|מלאך}} הו פעל מא, ואן כל {{עברית|מראה מלאך}} אנמא הו {{עברית|במראה הנבואה}} ובחסב חאלה' אלמדרך. פליס פי מא ד'כרה ארסטו איצ'א פי הד'א אלמעני שי יכ'אלף אלשריעה, בל אלד'י יכ'אלפנא פי הד'א כלה כונה יעתקד הד'ה אלאשיא כלהא קדימה ואנהא אמור לאזמה ענה תעלי הכד'א, ונחן נעתקד אן כל הד'א מכ'לוק, ואן אללה כ'לק אלעקול אלמפארקה וג'על פי אלפלך קוה' אלשוק להא, והו אלד'י כ'לק אלעקול ואלאפלאך וג'על פיהא הד'ה אלקוי אלמדברה. פי הד'א נכ'אלפה. וסתסמע ראיה וראי אלשריעה אלחאקה פי חדות' אלעאלם:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A2%D7%90&diff=462 2024-08-21T10:44:43Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק עא}}<br /> {{כותרת|סקירה היסטורית של התפתחות תורת ה&quot;מדברים&quot; (הכלאם)}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פתיחה: אובדן המדע מישראל}}<br /> {{קו}}דע שהחכמות הרבות שהוקדשו באומתנו לאימות הדברים האלה אבדו ברבות השנים ובמשול האומות הבורות עלינו, ומשום שדברים אלה לא היו מותרים לכל בני האדם כמו שביארנו {{הפניה|(הקדמות, פתיחה6; א,לד)}}, והדבר שהותר לכל בני האדם לא היה אלא לשונות הכתובים בלבד. אתה יודע שאפילו ההלכה המסורה לא פורסמה בכתב בימי קדם, בשל הציווי הנפוץ באומתנו: &quot;{{עברית|דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב}}&quot; {{הפניה|(בבלי גטין ס,ב; תמורה יד,ב)}}. הייתה זו תכלית החכמה לגבי התורה, כי כך נמנע מה שקרה לבסוף, כוונתי לריבוי הדעות והתפצלות בתי המדרש, ולספקות המתעוררים ביחס ללשונות החיבור הכתוב, ולשגגות הנלוות לכך, ולהתהוות המחלוקת בין בני האדם המחלקת אותם לכתות, ולמבוכה לגבי המעשים. אלא הדבר כולו נמסר ל{{עברית|בית דין הגדול}} כמו שביארנו בחיבורינו ההלכתיים {{הפניה|(פירוש המשנה, סנהדרין יא,ב; משנה תורה, ממרים א)}}, וכמו שמורה עליו לשון ה{{עברית|תורה}} {{הפניה|(דברים יז,יא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן אלעלום אלכת'ירה' אלתי כאנת פי מלתנא פי תחקיק הד'ה אלאמור תלפת בטול אלאזמאן ובאסתילא אלמלל אלג'אהליה עלינא, ובכון תלך אלאמור לם תכן מבאחה ללנאס כלהם כמא בינא, ולא כאן אלשי אלמבאח ללנאס כלהם אלא נצוץ אלכתב פקט. וקד עלמת אן ולו אלפקה אלמרוי מא כאן מדון פי אלקדים, ללאמר אלמסתפאץ' פי אלמלה {{עברית|דברים שאמרתי לך על פה אי אתה רשאי לאמרן}} {{עברית|בכתב}}. וכאן ד'לך הו גאיה' אלחכמה פי אלשריעה, לאנה הרב ממא וקע פיה אכ'ירא, אעני כת'רה' אלארא ותשעב אלמד'אהב, ואשכאלאת תקע פי עבארה' אלמדון, וסהוא יצחבה, וחדות' אלאנקסאם בין אלנאס ויצירון פרקא ואלתחייר פי אלאעמאל, בל וכל אלאמר פי ד'לך כלה ל{{עברית|בית דין הגדול}} כמא בינא פי תואליפנא אלפקהיה, וכמא ידל עליה נץ אל{{עברית|תורה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם הייתה מניעה להנציח את ההלכה בחיבור הנתון לכל בני האדם, בשל הקלקול שהדבר עלול להוביל אליו, על אחת כמה וכמה שלא פורסם בכתב וניתן לבני האדם דבר מאותם {{עברית|סתרי תורה}}. אלא היו נמסרים מיחידי סגולה ליחידי סגולה כמו שביארתי לך {{הפניה|(א,לד)}} על דבריהם (של חז&quot;ל) &quot;{{עברית|אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ [}}וחכם חרשים ונבון לחש]&quot; {{הפניה|(בבלי, חגיגה יג,א)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאד'א כאן אלפקה וקעת אלמשאחחה עלי תכ'לידה פי דיואן מבד'ול ללנאס כלהם למא יוול פי ד'לך מן אלפסאד, פנאהיך אן כאן ידון שיא מן הד'ה {{עברית|סתרי תורה}} ויבד'ל ללנאס. בל כאנת מנקולה מן אחאד כ'ואץ לאחאד כ'ואץ כמא בינת לך מן קולהם {{עברית|אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וכול'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;זו היא הסיבה שגרמה להיעלמותם של אותם עיקרים גדולים מאומתנו, ולא תמצא מהם אלא הערות קלות ורמיזות שהובאו ב{{עברית|תלמוד}} וב{{עברית|מדרשות}}. והם גרגרי ליבה מעטים שעליהם קליפות רבות, עד שהאנשים התעסקו באותן קליפות וחשבו שאין תחתיהן ליבה כלל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'א הו אלסבב אלמוג'ב לאנקטאע הד'ה אלאצול אלעט'ימה מן אלמלה, ולא תג'ד מנהא אלא תנביהאת יסירה ואשאראת ג'את פי אל{{עברית|תלמוד}} ופי אל{{עברית|מדרשות}}, והי חבאת לב קלילה עליהא קשור כת'ירה חתי אשתגל אלנאס בתלך אלקשור וט'נוא אן ליס מן דונהא לב בוג'ה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קליטת חלק מעקרונות הכלאם בישראל}}<br /> {{קו}}ואילו אותו מעט מזער שתמצא בדיון על עניין הייחוד ומה שקשור אליו אצל כמה מן ה{{עברית|גאונים}} ואצל הקראים – הרי הם דברים שלקחו מן ה&quot;מדברים&quot; (=אנשי ה&quot;כלאם&quot;) המוסלמים, והוא מיעוט קטנטן ביחס למה שחיברו המוסלמים בנושא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא הד'א אלנזר אליסיר אלד'י תג'דה מן אלכלאם פי מעני אלתוחיד ומא יתעלק בהד'א אלמעני לבעץ' אל{{עברית|גאונים}} וענד אלקראיין פהי אמור אכ'ד'והא ען אלמתכלמין מן אלאסלאם, והי נזרה ג'דא באלאצ'אפה למא אלפתה אלאסלאם פי ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;קרה גם שראשוני המוסלמים שהלכו בדרך הזו היו כת מסוימת, ה&quot;מֻעְתַּזִלַה&quot;, ומהם לקחו עמיתינו מה שלקחו והלכו בדרכם. לאחר זמן מה צמחה באסלאם כת אחרת, הם ה&quot;אַשְׁעַרִיָּה&quot;, וצצו אצלם דעות אחרות – דעות שלא תמצא מהן דבר אצל עמיתינו, לא משום שהם בחרו את הדעה הראשונה על פני הדעה השנייה, אלא מפני שקרה שהם לקחו את הדעה הראשונה וקיבלו אותה וחשבו אותה לדבר מוכח. ואילו האנדלוסים מאנשי אומתנו – כולם מחזיקים בדברי הפילוסופים ונוטים לדעותיהם במה שאינו סותר יסוד תורה, ולא תמצא אותם כלל הולכים בדבר מדרכי ה&quot;מדברים&quot;. לכן הם נוטים בדברים רבים לשיטתנו בחיבור זה, באותם דברים מעטים שנמצאים אצל אחרוניהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואתפק איצ'א אן אול אבתדא אלאסלאם בהד'ה אלטריקה כאנוא פרקה' מא והם אלמעתזלה, פאכ'ד'וא ענהם אצחאבנא מא אכ'ד'וא וסלכוא פי טריקהם, ובעד ד'לך במדה חדת'ת פי אלאסלאם פרקה אכ'רי והם אלאשעריה, וחדת'ת להם ארא אכ'רי לא תג'ד ענד אצחאבנא מן תלך אלארא שיא, ליס לאנהם אכ'תארוא אלראי אלאול עלי אלראי אלת'אני, בל למא אתפק אן אכ'ד'וא אלראי אלאול וקבלוה וט'נוה אמרא ברהאניא. אמא אלאנדלסיון מן אהל מלתנא כלהם יתמסכון באקאויל אלפלאספה וימילון לאראיהם מא לם תנאקץ' קאעדה' שריעה, ולא תג'דהם בוג'ה יסלכון פי שי מן מסאלך אלמתכלמין, פלד'לך יד'הבון פי אשיא כת'ירה נחו מד'הבנא פי הד'ה אלמקאלה פי תלך אלאמור אלנזרה אלמוג'ודה למתאכ'ריהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|התפתחות הכלאם: ארבעה שלבים}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|שלב א)}} ודע שכל מה שאמרו המוסלמים בעניינים האלה, הן המֻעתזלים מהם הן האשערים – הן כולן דעות הבנויות על הנחות, כשאותן הנחות לקוחות מספרי היוונים והסורים שרצו לחלוק על דעות הפילוסופים ולהפריך את טענותיהם. הסיבה לדבר זה הייתה שכאשר כללה האומה הנוצרית את האומות הללו, וטענת הנוצרים ידועה, ודעות הפילוסופים היו נפוצות באותן אומות (=היוונים והסורים) והפילוסופיה התפתחה מהן, והופיעו מלכים המגנים על הדת – ראו חכמי היוונים והסורים של אותם דורות שהדעות הפילוסופיות סותרות את הטענות הללו סתירה גדולה וברורה. על כן התפתחה אצלם אותה חכמת ה&quot;כלאם&quot;, והם החלו לקבוע הנחות מועילות להם בהאמנתם ולטעון נגד אותן דעות הסותרות את יסודות תורתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן כל מא קאלתה אלאסלאם פי תלך אלמעאני, אלמעתזלי מנהם ואלאשערי, הי כלהא ארא מבניה עלי מקדמאת, תלך אלמקדמאת מאכ'וד'ה מן כתב אליונאניין ואלסריאניין אלד'ין ראמוא מכ'אלפה' ארא אלפלאספה ודחץ' אקאוילהם, וכאן סבב ד'לך אנה למא עמת אלמלה אלנצראניה לתלך אלמלל ודעוי אלנצארי מא קד עלם, וכאנת ארא אלפלאספה שאיעה פי תלך אלמלל ומנהם נשאת אלפלספה, ונשא מלוך יחמון אלדין, ראוא עלמא תלך אלאעצאר מן אליונאן ואלסריאן אן הד'ה דעאוי תנאקצ'הא אלארא אלפלספיה מנאקצ'ה עט'ימה בינה, פנשא פיהם הד'א עלם אלכלאם, ואבתדוא לית'בתוא מקדמאת נאפעה להם פי אעתקאדהם וירדוא עלי תלך אלארא אלתי תהד קואעד שריעתהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|שלב ב)}} כאשר באה אומת האסלאם ונמסרו להם ספרי הפילוסופים, נמסרו להם גם אותן טענות נוגדות שחוברו על ספרי הפילוסופים. וכך הם מצאו בעניינים האלה את דברי יוחנן המדקדק ואבן עדי ואחרים, והחזיקו בהם וזכו לדעתם בהישג גדול.הם גם בחרו מדעות הפילוסופים המוקדמים כל מה שראה הבוחר שמועיל לו, אף אם הפילוסופים המאוחרים כבר הפריכו זאת, דוגמת האטום והרִיק, וחשבו שהדברים האלה מוסכמים ושהם הנחות שכל בעל דת נצרך אליהן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלמא ג'את מלה' אלאסלאם ונקלת להם כתב אלפלאספה נקלת להם איצ'א תלך אלרדוד אלתי אלפת עלי כתב אלפלאספה, פוג'דוא כלאם יחיי אלנחוי ואבן עדי וגירהמא פי הד'ה אלמעאני, פתמסכוא בה וט'פרוא במטלב עט'ים בחסב ראיהם, ואכ'תארוא איצ'א מן ארא אלפלאספה אלמתקדמין כל מא ראה אלמכ'תאר אנה נאפע לה, ואן כאן אלפלאספה אלמתאכ'רון קד ברהנוא בטלאנה, כאלג'ז ואלכ'לא, וראוא אן הד'ה אמור משתרכה ומקדמאת יצ'טר אליהא כל צאחב שריעה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|שלב ג)}} אחר כך התרחב ה&quot;כלאם&quot; והם הידרדרו לדרכים אחרות, תמוהות, {{מונח|עג'יב}} שה&quot;מדברים&quot; מן היוונים וזולתם לא הכירו כלל, שכן אלה היו קרובים לפילוסופיה.{{קו}}{{אינדקס|שלב ד)}} ואחר כך צצו אצל המוסלמים אמירות דתיות מיוחדות להם, שהם הוכרחו להגן עליהן, ונפלה ביניהם מחלוקת גם בזה, וכל כת מהם קבעה הנחות מועילות לה בהגנה על דעתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ת'ם אתסע אלכלאם ואנחטוא אלי טרק אכ'רי עג'יבה מא אלם בהא קט אלמתכלמין מן יונאן וגירהם, לאן אולאיך כאנוא עלי קרב מן אלפלספה.{{קו}}ת'ם איצ'א ג'את פי אלאסלאם אקאויל שרעיה כ'ציצה בהם, אחתאג'ו צ'רורה אן ינצרוהא, ווקע בינהם איצ'א אלאכ'תלאף פי ד'לך, פאת'בתת כל פרקה מנהם מקדמאת נאפעה להא פי נצרה' ראיהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|העיסוק בכלאם רק בהקשר להוכחת חידוש העולם}}<br /> {{קו}}אין ספק שיש דברים המשותפים לשלושתנו, כוונתי ליהודים ולנוצרים ולמוסלמים, והם האמירה שהעולם מחודש, שנכונותה מאמתת את הנסים, וכיוצא בהם. אך שאר הדברים ששתי הדתות האלה קיבלו על עצמן לעסוק בהם, כעיסוקם של הללו בעניין השילוש, ועיסוקן של חלק מן הכתות הללו ב&quot;כלאם&quot;, עד שהוצרכו לקבוע הנחות, שבאותן הנחות שבחרו הם מבססים את הדברים שעסקו בהם, ואת הדברים המיוחדים לכל דת משתיהן ממה שנקבע אצלה – אנו איננו נזקקים להם כלל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא שך אן ת'ם אשיא תעמנא ת'לאת'תנא אעני אליהוד ואלנצארי ואלאסלאם, והי אלקול בחדת' אלעאלם אלד'י בצחתה תצח אלמעג'זאת וגירהא, אמא סאיר אלאשיא אלתי תכלפת האתאן אלמלתאן אלכ'וץ' פיהא ככ'וץ' אולאיך פי מעני אלת'אלות', וכ'וץ' בעץ' פרק האולא פי אלכלאם, חתי אחתאג'וא אלי את'באת מקדמאת ית'בתוא בתלך אלמקדמאת אלתי אכ'תארוהא אלאשיא אלתי כ'אצ'וא פיהא ואלאשיא אלכ'ציצה בכל מלה מנהמא ממא אתצ'ע פיהא, פלא חאג'ה בנא נחן אליהא בוג'ה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכלאם גוזר את המציאות מהנחות היסוד}}<br /> {{קו}}כללו של דבר: כל ה&quot;מדברים&quot; הראשונים, מן היוונים המתנצרים והמוסלמים, לא הלכו בהנחותיהם מלכתחילה אחר הנראה מן המציאות, אלא בחנו כיצד ראוי שתהיה המציאות כדי שתהיה ממנה ראיה על נכונות דעה מסוימת, או שלא תסתור אותה. ומשעה שאותו דמיון התאמת, הניחו שהמציאות היא בצורה כזו וכזו, והחלו להיזקק לביסוס אותן טענות שמהן נלקחות ההנחות שעל ידן תתאמת השיטה או לא תיסתר. כך עשו המשכילים שנהגו בדרך הזו תחילה, וכתבוה בספרים, וטענו שהעיון בלבד הביא אותם לכך, מבלי להתחשב בשיטה ולא בדעה קדומה. אבל המאוחרים המעיינים באותם ספרים אינם יודעים מזה דבר. כך שכשהם מוצאים באותם ספרים קדומים מסכת ראיות גדולה והשתדלות עזה לאשש עניין מסוים או להפריך עניין מסוים, הם חושבים שעניין זה אין צורך כלל לאששו ולא לבטלו ביסודות הדת שנזקקים להם, ושהקדמונים לא עשו זאת אלא כדי לשבש את דעות הפילוסופים ותו לא, ולהטיל ספק במה שהם חשבוהו למוכח. אך אלה האומרים כך לא ידעו ולא יבינו שהדבר אינו כפי שחשבו, אלא שהקדמונים טרחו לאשש מה שהם שאפו לאשש ולהפריך מה שהם שאפו להפריך,רק בשל הפגיעה שתצמח מכך בדעות שרצו לאמת, אפילו אחרי מאה הנחות. על כן קטעו קדמוני ה&quot;מדברים&quot; הללו את המחלה משורשה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובאלג'מלה אן כל אלמתכלמין אלאול מן אליונאן אלמתנצרין ומן אלאסלאם פאנהם לא יתבעוא אלט'אהר מן אמר אלוג'וד אולא פי מקדמאתהם, בל יתאמלוא כיף ינבגי אן יכון אלוג'וד חתי יכון מנה דליל עלי צחה' הד'א אלראי או לא ינאקצ'ה, פאד'א צח ד'לך אלתכ'יל פרצ'וא אן אלוג'וד הו עלי צורה' כד'א, ואכ'ד'וא אן יחתג'וא עלי את'באת תלך אלדעאוי אלתי תוכ'ד' מנהא אלמקדמאת אלתי יצחח בהא אלמד'הב או לא ינתקץ' הכד'א פעל אלעקלא אלד'ין דברוא הד'א אלתדביר אולא ווצ'עוה פי כתב ואדעוא אן מג'רד אלנט'ר דעאהם אלי ד'לך מן גיר מראעאה' מד'הב ולא ראי מתקדמא. אמא אלמתאכ'רון אלד'ין ינט'רון פי תלך אלכתב פלא יעלמון שיא מן הד'א, חתי אנהם יג'דון פי תלך אלכתב אלקדימה אסתדלאלאת עט'ימה וסעיא שדידא פי את'באת אמר מא או אבטאל אמר מא פיט'נוא אן ד'לך אלאמר לא חאג'ה בוג'ה לאת'באתה ולא לאבטאלה פי מא יחתאג' אליה מן קואעד אלשריעה, ואן אלמתקדמין אנמא פעלוא ד'לך עלי ג'הה' תשויש ארא אלפלאספה לא גיר ותשכיכהם פי מא ט'נוה ברהאנא. והאולא אלקאילון הד'א אלקול לם ישערוא ולם ידרוא אנה ליס אלאמר כמא ט'נוא, בל אנמא תעב אלמתקדמון פי את'באת מא יראם את'באתה ופי אבטאל מא יראם אבטאלה מן אג'ל מא יאול מנה מן אלפסאד פי אלראי אלד'י יראד תצחיחה ולו בעד מאיה' מקדמה, פחסמוא אולאיך אלאקדמון מן אלמתכלמין אלדא מן אצלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכללו של דבר אומר לך, שהדבר הוא כפי שאומר תמסטיוס: &quot;אין המציאות הולכת אחר הדעות, אלא הדעות הנכונות הולכות אחר המציאות&quot;. אך כאשר עיינתי בספרי ה&quot;מדברים&quot; הללו כפי שנזדמן לי, כמו שעיינתי גם בספרי הפילוסופים כפי יכולתי, מצאתי שדרך כל ה&quot;מדברים&quot; היא דרך אחת במין, אף שסעיפיה משתנים: יסוד הכול הוא שאין מתחשבים במציאות כפי שהיא, כי היא מנהג, שמבחינת השכל ייתכן אחרת ממנו. במקומות רבים הם גם הולכים אחר הדמיון ומכנים אותו שכל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וג'מלה אקול לך, אן אלאמר כמא יקולה תאמסטיוס, קאל, ליס אלוג'וד תאבעא ללארא בל אלארא אלצחיחה תאבעה ללוג'וד. פלמא נט'רת פי כתב האולא אלמתכלמין חסב מא תיסר לי כמא נט'רת פי כתב אלפלאספה איצ'א חסב טאקתי, וג'דת טריק אלמתכלמין כלהם טריקא ואחדא באלנוע ואן אכ'תלפת אצנאפה, וד'לך אן קאעדה' אלכל אן לא אעתבאר במא עליה אלוג'וד לאנהא עאדה יג'וז פי אלעקל כ'לאפהא, והם איצ'א פי מואצ'ע כת'ירה יתבעון אלכ'יאל ויסמונה עקלא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|יסוד הכלאם שהעולם מחודש אינו מבוסס}}<br /> {{קו}}וכאשר הניחו אותן הנחות שעוד נשמיע לך {{הפניה|(להלן עג)}}, חרצו דין בהוכחתם שהעולם מחודש. וכיוון שנקבע שהעולם מחודש, נקבע בלי ספק שיש לו יוצר שחידש אותו. ואז הם מביאים ראיות שהיוצר הזה הוא אחד, ואז הם קובעים שמכיוון שהוא אחד, אין לו גוף. זוהי דרכו של כל &quot;מדבר&quot; מן המוסלמים בכל פרט מן הנושא הזה, וכן של המחקים אותם מאומתנו, שהלכו בדרכיהם. אופני הבאת הראיות שלהם והנחותיהם בקביעת חידוש העולם או בביטול קדמותו שונים זה מזה, אבל הדבר המשותף לכולם הוא קביעת חידוש העולם בתחילה, ומכיוון שהוא מחודש מתאמת שהאלוה קיים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאד'א קדמוא תלך אלמקדמאת אלתי סנסמעך איאהא בתוא אלחכם בברהאנהם אן אלעאלם מחדת', פאד'א ת'בת אן אלעאלם מחדת' ת'בת בלא שך אן לה צאנעא אחדת'ה. ת'ם יסתדלון עלי אן ד'לך אלצאנע ואחד, ת'ם ית'בתון בכונה ואחד אנה ליס בג'סם. הד'א טריק כל מן תכלם מן אלאסלאם פי שי מן הד'א אלגרץ'. וכד'לך אלמחאכון להם מן מלתנא אלד'ין סלכוא טרקהם. אמא וג'וה אסתדלאלאתהם ומקדמאתהם פי את'באת חדת' אלעאלם או פי אבטאל אזליתה פתכ'תלף, לכן אלאמר אלעאם להם כלהם את'באת חדת' אלעאלם אולא, ובחדות'ה יצח אן אלאלאה מוג'וד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כאשר התבוננתי בדרך הזו נרתעה ממנה נפשי רתיעה גדולה מאוד, וראוי לה שתירתע, כי בכל מה שטוענים שהוא הוכחה לחידוש העולם חלים ספקות, ואין זו הוכחה חותכת אלא עבור מי שאינו יודע את ההבדל בין הוכחה לבין ויכוח ולבין הטעיה. ואילו עבור מי שיודע אותם מקצועות הדבר ברור לגמרי שבכל אותן ראיות יש ספקות, ונעשה עבורן שימוש בהנחות שלא הוכחו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלמא תאמלת הד'ה אלטריקה נפרת נפסי מנהא נפורא עט'ימא ג'דא, וחק להא אן תנפר, לאן כל מא יזעם אנה ברהאן עלי חדת' אלעאלם תלחקה אלשכוך, וליס ד'לך ברהאנא קטעיא אלא ענד מן לא יעלם אלפרק בין אלברהאן ובין אלג'דל ובין אלמגאלטה, אמא ענד מן יעלם הד'ה אלצנאיע פאלאמר בין ואצ'ח אן תלך אלאדלה כלהא פיהא שכוך, ואסתעמלת פיהא מקדמאת לם תתברהן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;המרב שיכול לדעתי לעשות איש האמת מן הדתיים, הוא לבטל את ראיות הפילוסופים לקדמות העולם – ומה נכבד הדבר אם יוכל לעשות זאת! כל מעיין פיקח איש אמת שאינו מטעה את עצמו יודע שבשאלה הזו, דהיינו קדמות העולם או חידושו, אין הוכחה חותכת, ושהיא נקודה שבה השכל נעצר. עוד נדבר בזאת רבות. בשאלה הזו תספיק לך העובדה שפילוסופי הדורות חולקים בה מזה שלושת אלפים שנה עד זמננו זה במה שאנחנו מוצאים בחיבוריהם ובנאמר בשמם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וגאיה' קדרה' אלמחקק ענדי מן אלמתשרעין אן יבטל אדלה' אלפלאספה עלי אלקדם, ומא אג'ל הד'א אד'א קדר עליה. וקד עלם כל נאט'ר ד'כי מחקק לא יגאלט נפסה, אן הד'ה אלמסאלה אעני קדם אלעאלם או חדות'ה לא יוצל אליהא בברהאן קטעי, ואנהא מוקף עקל, וסנתכלם פי ד'לך כת'ירא, ויכפיך מן הד'ה אלמסאלה אן פלאספה' אלאעצאר מכ'תלפון פיהא מנד' ת'לת'ה' אלאף סנה אלי זמאננא הד'א פי מא נג'ד מן תואליפהם ואכ'בארהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכיוון שכך הוא הדבר בשאלה הזו, כיצד ניקח אותה כהנחת יסוד כדי לבסס עליה את קיום האלוה? הרי כך יהיה קיום האלוה בספק: אם העולם מחודש – יש אלוה; ואם הוא קדום – אין אלוה. או כך, או שנטען שיש הוכחה לחידוש העולם ונכפה על כך בחרב כדי שנטען שאנו יודעים את האל בהוכחה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאד'א כאן אלאמר פי הד'ה אלמסאלה הכד'א, פכיף נתכ'ד'הא מקדמה נבני וג'וד אלאלאה עליהא, פיכון אד'א' וג'וד אלאלאה משכוך פיה, אן כאן אלעאלם מחדת' פת'ם אלאה, ואן כאן הו קדים פלא אלאה. אמא הכד'א, או נדעי אלברהאן עלי חדת' אלעאלם ונצ'ארב עלי ד'לך באלסיף חתי נדעי אנא עלמנא אללה באלברהאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שיטת הרמב&quot;ם: הוכחה שאינה מוטלת בספק}}<br /> {{קו}}וכל זה רחוק מן האמת. אלא הדרך הנכונה לדעתי, והיא דרך ההוכחה שאין בה ספק, היא שיבוסס קיום האלוה וייחודו ושלילת הגשמות בדרכי הפילוסופים, שהן מבוססות על קדמות העולם. לא משום שאני מאמין בקדמות העולם או שאני מודה להם בזה, אלא משום שבדרך הזו תתאמת ההוכחה ותושג הוודאות השלמה באותם שלושה דברים – כוונתי למציאות האלוה, היותו אחד, ושאין הוא גוף – מבלי לפסוק לגבי העולם אם הוא קדום או מחודש.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'א כלה בעד ען אלחק, בל אלוג'ה אלצחיח ענדי והו אלטריק אלברהאני אלד'י לא ריב פיה אן ית'בת וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ונפי אלג'סמאניה בטרק אלפלאספה, אלתי תלך אלטרק מבניה עלי קדם אלעאלם, ליס לאני אעתקד קדם אלעאלם או אסלם להם ד'לך, בל לאן בתלך אלטריק יצח אלברהאן ויחצל אליקין אלתאם בהד'ה אלת'לאת'ה' אשיא, אעני בוג'וד אלאלאה, ובאנה ואחד, ואנה גיר ג'סם, מן גיר אלתפאת אלי בת אלחכם פי אלעאלם הל הו קדים או מחדת'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכאשר יתאמתו לנו שלושת מושאי החקירה הנכבדים והגדולים האלה בהוכחה אמיתית, נחזור לאחר מכן לחידוש העולם ונאמר לגביו כל מה שאפשר לטעון בו {{הפניה|(ב,טו-לא)}}. ואז, אם די לך במה שאמרו ה&quot;מדברים&quot; ואתה מאמין שכבר התאמתה ההוכחה על חידוש העולם – אשריך; ואם לא יהיה לך הדבר מוכח אלא תקבל את היותו מחודש כקבלה {{מונח|תקליד}} מן הנביאים – אין בכך נזק. ואל תאמר: &quot;כיצד תתאמת הנבואה אם העולם קדמון?&quot;, עד שתשמע את דברינו על הנבואה בחיבור זה {{הפניה|(ב,לב-מח)}}. איננו עוסקים בעניין זה כעת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאד'א צחת לנא הד'ה אלת'לאת'ה מטאלב אלג'לילה אלעט'ימה באלברהאן אלחקיקי, רג'ענא בעד ד'לך לחדת' אלעאלם וקלנא פיה כל מא ימכן אלאחתג'אג' בה. פאן כנת ממן יקנע במא קאלוה אלמתכלמון ותעתקד אן קד צח אלברהאן עלי חדות' אלעאלם פיא חבד'א, ואן לם יתברהן ענדך בל תאכ'ד' כונה חאדת'א תקלידא מן אלאנביא פלא צ'יר. ולא תקול כיף תצח אלנבוה אן כאן אלעאלם קדימא חתי תסמע כלאמנא פי אלנבוה פי הד'ה אלמקאלה, וליס נחן אלאן פי הד'א אלמעני.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מה שעליך לדעת הוא שההנחות שקבעו העוסקים בעיקרים, דהיינו ה&quot;מדברים&quot;, לאישוש חידוש העולם – יש בהן מ{{עברית|הִפוך עולם}} ומ{{עברית|שינוי סדרי בראשית}} כפי שעוד תשמע; כי אין לי מנוס מלערוך בפניך את הנחותיהם ואת אופן הבאת הראיות שלהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וממא יג'ב אן תעלמה אן אלמקדמאת אלתי קררהא אלאצוליון אעני אלמתכלמון לאת'באת חדת' אלעאלם פיהא מן {{עברית|הפוך עולם}} ומן {{עברית|שינוי סדרי בראשית}} מא סתסמעה, לאני לא בד לי אן אד'כר לך מקדמאתהם וג'הה' אסתדלאלהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואילו דרכי זו, היא כפי שאתאר לך אותה באופן כללי כעת. אני אומר: העולם הוא בהכרח או קדום או מחודש. אם הוא מחודש – הרי יש לו מחדש בלי ספק. וזה מושכל ראשון, שהמחודש אינו מחדש את עצמו אלא זולתו מחדש אותו. ואם כן מחדש העולם הוא האלוה. ואם העולם קדום – הרי נובע בהכרח, מראיה כזו וראיה כזו, שיש מצוי מלבד כל הגופים בעולם, שאינו גוף ולא כוח בגוף, והוא אחד, תמידי, נצחי, שאין לו עילה ולא ייתכן שישתנה. הוא אם כן אלוה. הרי התברר לך שהראיות למציאות האלוה ואחדותו ושאינו גוף, ראוי שתהיינה רק על פי הנחת הקדמות, וכך תושג ההוכחה בשלמות, בין אם העולם קדום או מחודש.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא טריקי הד'ה פהי עלי מא אצף לך ג'מלתהא אלאן, וד'לך אני אקול אלעאלם לא יכ'לוא אן יכן קדימא או מחדת'א, פאן כאן מחדת' פלה מחדת' בלא שך, והד'א מעקול אול אן אלחאדת' לא יחדת' נפסה בל מחדת'ה גירה, פמחדת' אלעאלם הו אלאלאה. ואן כאן אלעאלם קדימא פילזם צ'רורה בדליל כד'א ודליל כד'א אן ת'ם מוג'וד גיר אג'סאם אלעאלם כלהא, ליס הו ג'סם ולא קוה פי ג'סם, והו ואחד דאים סרמדי לא עלה לה ולא ימכן תגירה, פהו אלאה. פקד תבין לך אן דלאיל וג'וד אלאלאה ווחדאניתה וכונה גיר ג'סם אנמא ינבגי אן תוכ'ד' עלי וצ'ע אלקדם, פיחצל אלברהאן כאמל כאן אלעאלם קדימא או מחדת'א,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לכן אתה מוצא תמיד בספרי ההלכה שחיברתי {{הפניה|(ראו משנה תורה, יסודי התורה א,ה)}}, שכאשר מזדמן לי להזכיר יסודות (דתיים), ואני מתחיל בביסוס קיום האלוה, הרי אני מבסס זאת על ידי אמירות הנוטות אל הקדמוּת. אין זאת משום שאני מאמין בקדמות, אלא שאני רוצה לבסס את קיומו יתעלה בהאמנתנו בדרך מוכחת שאין עליה מחלוקת כלל. ולא נשעין אותה דעה אמיתית בעלת ערך עצום, על יסוד שכל אחד יזעזע וירצה לסותרו, ויהיה מי שיטען שהוא לא נבנה מעולם. בפרט כאשר אותן ראיות פילוסופיות על שלושת מושאי החקירה האמורים נלקחות מטבע המציאות הנראה, שלא יוכחש אלא בשל התעקשות לשמור על דעות מסוימות. ואילו ראיות ה&quot;מדברים&quot; לקוחות מהנחות הסותרות את טבע המציאות הנראה, עד שהם נאלצים לקבוע שאין טבע לשום דבר כלל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולד'לך תג'דני אבדא פי מא אלפתה פי כתב אלפקה אד'א אתפק לי ד'כר קואעד פאכ'ד' פי את'באת וג'וד אלאלאה פאני את'בתה באקאויל תנחו נחו אלקדם, ליס ד'לך לאני מעתקד אלקדם, לכני אריד אן את'בת וג'ודה תעאלי פי אעתקאדנא בטריק ברהאני לא נזאע פיה בוג'ה, ולא נג'על הד'א אלראי אלצחיח אלעט'ים אלכ'טר מסתנדא לקאעדה כל אחד יהזהא וירום הדהא, ואכ'ר יזעם אנהא לם תנבן יומא קט, ולא סימא בכון תלך אלדלאיל אלפלספיה עלי הד'ה אלת'לת'ה מטאלב מאכ'וד'ה מן טביעה' אלוג'וד אלמשאהדה אלתי לא תנכר אלא מן אג'ל מראעאה' ארא מא. פאמא דלאיל אלמתכלמין פמאכ'וד'ה מן מקדמאת מכ'אלפה לטביעה' אלוג'וד אלמשאהדה, חתי אנהם ילתג'ון לאת'באת אן לא טביעה לשי בוג'ה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|יש ראיה לחידוש העולם בלא לבטל את חוקיות הטבע}}<br /> {{קו}}אקדיש לך בחיבור זה, כאשר אדבר על חידוש העולם, פרק שבו אבאר לך ראיה מסוימת על חידוש העולם {{הפניה|(ב,יט)}}, ואגיע לתכלית שכל &quot;מדבר&quot; שאף אליה מבלי שאבטל את טבע המציאות, ולא אחלוק על אריסטו בדבר ממה שהוכיח. כי הראיה שמשתמשים בה חלק מה&quot;מדברים&quot; על חידוש העולם, והיא הראיה החזקה ביותר שלהם, שלא התבססה להם עד שביטלו את טבע המציאות כולה, וחלקו על כל מה שביארו הפילוסופים – לראיה דומה לזו אגיע {{הפניה|(שם)}} מבלי שאחלוק על טבע המציאות ולא איאלץ להכחיש את המוחש.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וסאפרד לך פי הד'ה אלמקאלה פצלא ענד כלאמי פי חדת' אלעאלם אבין לך פיה דלילא מא עלי חדת' אלעאלם, ואצל אלי אלגאיה אלתי ראמהא כל מתכלם מן גיר אן אבטל טביעה' אלוג'וד, ולא אכ'אלף ארסטו פי שי ממא ברהנה. לאן אלדליל אלד'י יסתדל בה בעץ' אלמתכלמין עלי חדת' אלעאלם והו אקוי דלאילהם אלד'י לא יסתקר להם חתי אבטלוא טביעה' אלוג'וד כלה, וכ'אלפוא כל מא בינתה אלפלאספה, פאני אצל למת'ל ד'לך אלדליל ולא אכ'אלף טביעה' אלמוג'וד ולא אלתג'י למכאברה' אלמחסוסאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סקירת הפרקים הבאים}}<br /> {{קו}}ראיתי לנכון לערוך בפניך את הנחותיהם הכלליות של ה&quot;מדברים&quot; שעל ידן הם מבססים את חידוש העולם ומציאות האלוה ואחדותו ושלילת הגשמות, ולהראות לך את דרכם בזה, ולבאר לך מה נובע מכל הנחה מהן. לאחר מכן {{הפניה|(ב, פתיחה)}} אזכיר לך את ההנחות הקרובות של הפילוסופים בזה, ואראה לך את דרכם. אל תבקשני בחיבור זה לאמת אותן הנחות פילוסופיות שאתמצת לך, כי זה רוב מדעי הטבע ומדעי האלוהות. וכן אל תצפה שאשמיעך בחיבור זה את טענות ה&quot;מדברים&quot; לאימות הנחותיהם, כי בזה כלו חייהם וכלים חיי הבאים אחריהם ורבו ספריהם. כי טבע המציאות הגלוי לעין סותר כמעט כל הנחה מהן, וחלים בה ספקות, ועל כן הם נזקקים לחיבורים ולוויכוחים כדי לבסס את ההנחה הזו ולפתור את הספקות לגביה, ולדחות את הדברים הגלויים לעין הסותרים אותה, אם אין אפשרות למצוא תחבולה לעקוף זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וראית אן אד'כר לך מקדמאת אלמתכלמין אלעאמה אלתי ית'בתון בהא חדת' אלעאלם ווג'וד אלאלאה ווחדאניתה ונפי אלג'סמאניה ואריך טריקהם פי ד'לך, ואבין לך מא ילזם ען כל מקדמה מנהא, ובעד ד'לך אד'כר לך מקדמאת אלפלאספה אלקריבה פי ד'לך ואריך טריקהם. ולא תטלבני פי הד'ה אלמקאלה בתצחיח תלך אלמקדמאת אלפלספיה אלתי אקתצ'בהא לך, לאן ד'לך הו אלעלם אלטביעי ואלאלאהי אכת'רהמא, כמא לא תטמע אן אסמעך פי הד'ה אלמקאלה אחתג'אג'את אלמתכלמין עלי תצחיח מקדמאתהם, אד' פי ד'לך פנת אעמארהם ותפני אעמאר מן יאתי וכת'רת כתבהם, לאן כל מקדמה מנהא אלא אליסיר ינאקצ'הא אלמשאהד מן טביעה' אלוג'וד ותטרי עליהא אלשכוך, פילתג'וא לתואלף ומנאט'ראת פי את'באת תלך אלמקדמה וחל אלשכוך אלטאריה עליהא, ודפע אלמשאהד אלמנאקץ' להא אן לם ימכן פי ד'לך חילה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההנחות הפילוסופיות האלה שאתמצת לך להוכחה על שלושת מושאי החקירה האלה, דהיינו מציאת האלוה ואחדותו ושלילת הגשמות – רובן הן הנחות שתושג לך בהן ודאות מיד כשתשמע אותן ותבין את משמעותן. חלקן יפנו אותך למקומות שבהם הן מוכחות, בספרי ה&quot;פיזיקה&quot; או ה&quot;מטפיזיקה&quot; (של אריסטו), ואז תפנה אל מקומן ותאמת את מה שאולי תצטרך לאמת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'ה אלמקדמאת אלפלספיה אלתי אקתצ'בהא לך ללברהאן עלי הד'ה אלת'לת'ה מטאלב, אעני וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ונפי אלתג'סים, אכת'רהא מקדמאת יחצל לך בהא אליקין מן אול סמאעהא ופהם מענאהא, ובעצ'הא הו ידלך עלי מואצ'ע בראהינהא מן אלכתב אלטביעיה או מא בעד אלטביעה, פתקצד מוצ'עה ותצחח מא עסאה אן יחתאג' לתצחיח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כבר הודעתיך {{הפניה|(א,לד)}} שאין דבר מלבד ה' יתעלה והמצוי הזה (=העולם). ואין ראיה עליו יתעלה אלא מן המצוי הזה – מכללו ומפרטיו. על כן הכרחי להתבונן במצוי הזה כפי שהוא, ולקחת הנחות ממה שייראה מטבעו. לפיכך עליך להכיר את צורתו ואת טבעו הנראה, ואז אפשר יהיה להביא ממנו ראיות על זולתו. לכן מצאתי לנכון להביא בתחילה פרק {{הפניה|(א,עב)}} שאסביר לך בו את כלל המציאות, בדרך של הודעה של מה שכבר הוכח והתאמת מעבר לכל ספק. לאחר מכן אביא לך פרקים אחרים שאזכיר בהם את הנחות ה&quot;מדברים&quot; ואבאר את דרכיהם לביאור ארבעת מושאי החקירה האלה {{הפניה|(א,עג-עו)}}. לאחר מכן אביא לך פרקים אחרים {{הפניה|(ב,הנחות-ב,א)}} שאבאר לך בהם את הנחות הפילוסופים ודרכי הבאת הראיות שלהם למושאי החקירה האלה. לאחר מכן אתמצת לך את הדרך שאני הולך בה {{הפניה|(ב,ב)}}, כפי שהודעתיך, באשר לארבעת מושאי החקירה האלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד אעלמתך אן ליס ת'ם גיר אללה תעלי והד'א אלמוג'וד, ולא אסתדלאל עליה תעאלי אלא מן הד'א אלמוג'וד מן ג'מלתה ומן תפאצלה, פילזם צ'רורה אן יעתבר הד'א אלמוג'וד עלי מא הו עליה, ותתכ'ד' אלמקדמאת ממא ישאהד מן טביעתה, פלד'לך ילזם אן תערף צורתה וטביעתה אלמשאהדה וחיניד' ימכן אן יסתדל מנה עלי מא סואה, פלד'לך ראית אנה ינבגי אולא אן אתי בפצל אשרח לך פיה ג'מלה' אלוג'וד עלי ג'הה' אלאכ'באר במא קד תברהן וצח צחה לא שך פיהא, ובעד ד'לך אתיך בפצול אכ'רי אד'כר פיהא מקדמאת אלמתכלמין ואבין טרקהם אלתי יבינון בהא תלך אלמטאלב אלארבעה. ובעד ד'לך אתיך בפצול אכ'רי אבין לך פיהא מקדמאת אלפלאספה וטרק אסתדלאלאתהם עלי תלך אלמטאלב, ובעד ד'לך אלכ'ץ לך אלטריק אלתי אד'הב אליהא כמא אכ'ברתך פי הד'ה אלארבעה מטאלב:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%96&diff=461 2024-08-18T04:52:08Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק סז}}<br /> {{כותרת|המונחים שביתת ה' ומנוחת ה'}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות שביתה כהפסקת היצירה}}<br /> {{קו}}כיוון שהושאלה ה{{עברית|אמירה}} לחפץ (ה') בכל מה שנברא ב{{עברית|ששת ימי בראשית}} ונאמר &quot;{{עברית|וַיֹּאמֶר}}&quot;, &quot;{{עברית|וַיֹּאמֶר}}&quot;, הושאלה לה' ה{{עברית|שביתה}} ביום השבת, כאשר לא הייתה יצירה, ונאמר: &quot;{{עברית|וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}&quot; {{הפניה|(שם ב,ב).}} כי הפסקת הדיבור נקראת גם כן &quot;{{עברית|שביתה}}&quot;, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת}} {{עברית|אֶת אִיּוֹב}}&quot; {{הפניה|(איוב לב,א)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}למא אסתעירת אל{{עברית|אמירה}} ללמשיה פי כל מא אבתדע פי {{עברית|ששת ימי בראשית}} וקיל {{עברית|ויאמר ויאמר}}, אסתעיר לה אל{{עברית|שביתה}} פי יום אלסבת למא לם יכן ת'ם אבדאע וקיל {{עברית|וישבת ביום השביעי}}, לאן אלכף ען אלכלאם איצ'א יתסמי {{עברית|שביתה}}, כמא קיל {{עברית|וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות מנוחה כהפסקה}}<br /> {{קו}}וכן נאמר על הפסקת הדיבור {{עברית|לשון ניחה}}, והוא האמור: &quot;{{עברית|וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כָּל}} {{עברית|הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיָּנוּחוּ}}&quot; {{הפניה|(שמואל־א כה,ט; ושם: כְּכָל)}} – פירושו לדעתי: ופסקו מלדבר כדי לשמוע את התשובה. כי לא נזכר לגביהם לפני כן טורח כלל, כך שגם לו טרחו, האמירה &quot;{{עברית|וינוחו}}&quot; חריגה מאוד בסיפור. הוא רק תיאר שהם ערכו את כלל הדברים הללו, שהיה בהם מן התחכום והעדינות {{מונח|תלטף}}, ושתקו, כלומר לא הוסיפו על הדברים הללו דבר נוסף ולא מעשה שחייב תגובה כמו זו שהשיב להם. כי מטרת הסיפור הזה היא לתאר את קמצנותו (של נבל), שהייתה שיא הקמצנות. ולפי המשמעות הזו נאמר גם &quot;{{עברית|וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}&quot; {{הפניה|(שמות כ,י)}}. אך ה{{עברית|חכמים}} ומפרשים אחרים הבינו זאת במובן של מנוחה, והבינוהו כפועל יוצא. אמרו ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}}: &quot;{{עברית|וינח לעולמו ביום השביעי}}&quot;, כלומר הפסקת הבריאה בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך אלכף ען אלכלאם ג'א פיה {{עברית|לשון ניחה}}, והו קולה {{עברית|וידברו אל נבל כל הדברים האלה בשם דוד וינוחו}}, מענאה ענדי וכפוא ען אלכלאם חתי יסמעוא אלג'ואב, לאן לם יתקדם להם ד'כר תעב בוג'ה, חתי לו כאנוא תעבוא לכאן קולה {{עברית|וינוחו}} אג'נבי פי אלחכאיה ג'דא, ואנמא וצף אנהם סרדוא ג'מלה' הד'א אלקול אלד'י פיה מן אלתלטף מא פיה וסכתו, אי לם יזידוא עלי הד'א אלקול מעני אכ'ר ולא פעלא יוג'ב אן יכון ג'ואבה מא קאל להם, לאן קצד תלך אלחכאיה וצף לומה אנה כאן גאיה פי אללום, ובחסב הד'א אלמעני איצ'א קיל {{עברית|וינח ביום השביעי}}. אמא אל{{עברית|חכמים}} וגירהם מן אלמפסרין פג'עלוה מן מעני אלראחה, וג'עלוה פעלא מתעדיא, קאלוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל וינח לעולמו ביום השביעי}}, יעני אנקטאע אלאבדאע פיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות מנוחה כייצוב והתמדה}}<br /> {{קו}}וייתכן שהוא מנחי הפ&quot;א או נחי הלמ&quot;ד (=שורש ינ&quot;ח או נח&quot;ה) ומשמעותו היא: ויִיצֵּב, או התמיד, את המציאות כפי שהיא כעת, ביום השביעי. כלומר שבכל יום מן השישה התחדשו חידושים החורגים מן הטבע היציב המצוי כעת במציאות בכללה, וביום השביעי התמיד הדבר והתייצב כפי שהוא כעת. העובדה שנטייתו (של הפועל &quot;וינח&quot;) איננה כנטיית נחי הפ&quot;א או הלמ&quot;ד אינה חסרון בטענתנו, כי יש לעתים נטיות יוצאות מן הכלל המופיעות שלא כפי כללי הדקדוק, בפרט בגזָרות האלה, ואת סילוקה של משמעות מטעה מעין זו אין לבטל בשל חוקי הנטייה של השפה. זאת בנוסף לכך שאיננו בקיאים היום בידיעת לשוננו, ושחוקיה של כל לשון הם על דרך הרוב. וכבר מצאנו גם בשורש הזה של נחי העי&quot;ן (=שורש נו&quot;ח) משמעות של שימה וייצוב, והם האמור: &quot;{{עברית|וְהוּכַן}} {{עברית|וְהֻנִּיחָה שָּׁם}}&quot; {{הפניה|(זכריה ה,יא)}}, וכן: &quot;{{עברית|וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(שמואל־ב כא,י)}}. ובמשמעות הזו גם כן לדעתי: &quot;{{עברית|אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה}}&quot; {{הפניה|(חבקוק ג,טז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וימכן אן יכון מן אלמעתלה' אלפא או אלמעתלה' אללאם ויכון מענאה ואקר או אמר אלוג'וד עלי מא הו עליה אלאן פי אליום אלסאבע, יקול אן פי כל יום מן אלסתה כאנת תחדת' חואדת' כ'ארג' ען הד'ה אלטביעה אלמסתקרה אלמוג'ודה אלאן פי אלוג'וד בג'מלתה, ופי אליום אלסאבע אסתמר אלאמר ואסתקר עלי מא הו עליה אלאן. ולא ינקץ' קולנא כון{{קו}}תצריפה ליס כתצריף אלמעתלה' אלפא או אללאם, אד' וקד תשד' תצאריף ותג'י עלי גיר קיאס, ולא סימא פי הד'ה אלאפעאל אלמעתלה, ומא רפע מת'ל הד'א אלמעני אלמוהם יבטל בקאנון תצריף לגה, מע עלמנא אנא אליום גיר מחיטין בעלם לגתנא, ואן קואנין כל לגה אכת'ריה, וקד וג'דנא פי הד'א אלאצל איצ'א אלמעתל אל{{עברית|עין}} מעני אלאג'עאל ואלאקראר, והו קולה {{עברית|והוכן והניחה שם}}, וכד'לך {{עברית|ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם}}. ומן הד'א אלמעני איצ'א ענדי {{עברית|אשר אנוח ליום צרה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות המונח &quot;וינפש&quot;}}<br /> {{קו}}אשר למה שנאמר &quot;[וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת] {{עברית|וַיִּנָּפַשׁ}}&quot; {{הפניה|(שמות לא,יז)}}, הרי זה בניין חוזר של &quot;{{עברית|נפש}}&quot;. וכבר ביארנו {{הפניה|(א,מא)}} שהמונח &quot;{{עברית|נפש}}&quot; רב-משמעי ושיש לו משמעות של מטרה ורצון, ואם כן משמעותו: השלמת רצונו וביצוע כל חפצו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא קולה {{עברית|וינפש}}, פאנה אפתעאל מן {{עברית|נפש}}, וקד בינא אשתראך {{עברית|נפש}} ואנה במעני אלגרץ' ואלאראדה, פיכון מענאה אסתכמאל אראדתה ונפאד' ג'מלה' משיתה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%96&diff=460 2024-08-16T07:52:28Z

<p>Hamore: הוא&gt;היא</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק סז}}<br /> {{כותרת|המונחים שביתת ה' ומנוחת ה'}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות שביתה כהפסקת היצירה}}<br /> {{קו}}כיוון שהושאלה ה{{עברית|אמירה}} לחפץ (ה') בכל מה שנברא ב{{עברית|ששת ימי בראשית}} ונאמר &quot;{{עברית|וַיֹּאמֶר}}&quot;, &quot;{{עברית|וַיֹּאמֶר}}&quot;, הושאלה לה' ה{{עברית|שביתה}} ביום השבת, כאשר לא הייתה יצירה, ונאמר: &quot;{{עברית|וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}&quot; {{הפניה|(שם ב,ב).}} כי הפסקת הדיבור נקראת גם כן &quot;{{עברית|שביתה}}&quot;, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת}} {{עברית|אֶת אִיּוֹב}}&quot; {{הפניה|(איוב לב,א)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}למא אסתעירת אל{{עברית|אמירה}} ללמשיה פי כל מא אבתדע פי {{עברית|ששת ימי בראשית}} וקיל {{עברית|ויאמר ויאמר}}, אסתעיר לה אל{{עברית|שביתה}} פי יום אלסבת למא לם יכן ת'ם אבדאע וקיל {{עברית|וישבת ביום השביעי}}, לאן אלכף ען אלכלאם איצ'א יתסמי {{עברית|שביתה}}, כמא קיל {{עברית|וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות מנוחה כהפסקה}}<br /> {{קו}}וכן נאמר על הפסקת הדיבור {{עברית|לשון ניחה}}, והוא האמור: &quot;{{עברית|וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כָּל}} {{עברית|הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיָּנוּחוּ}}&quot; {{הפניה|(שמואל־א כה,ט; ושם: כְּכָל)}} – פירושו לדעתי: ופסקו מלדבר כדי לשמוע את התשובה. כי לא נזכר לגביהם לפני כן טורח כלל, כך שגם לו טרחו, האמירה &quot;{{עברית|וינוחו}}&quot; חריגה מאוד בסיפור. הוא רק תיאר שהם ערכו את כלל הדברים הללו, שהיה בהם מן התחכום והעדינות {{מונח|תלטף}}, ושתקו, כלומר לא הוסיפו על הדברים הללו דבר נוסף ולא מעשה שחייב תגובה כמו זו שהשיב להם. כי מטרת הסיפור הזה היא לתאר את קמצנותו (של נבל), שהייתה שיא הקמצנות. ולפי המשמעות הזו נאמר גם &quot;{{עברית|וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}&quot; {{הפניה|(שמות כ,י)}}. אך ה{{עברית|חכמים}} ומפרשים אחרים הבינו זאת במובן של מנוחה, והבינוהו כפועל יוצא. אמרו ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}}: &quot;{{עברית|וינח לעולמו ביום השביעי}}&quot;, כלומר הפסקת הבריאה בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך אלכף ען אלכלאם ג'א פיה {{עברית|לשון ניחה}}, והו קולה {{עברית|וידברו אל נבל כל הדברים האלה בשם דוד וינוחו}}, מענאה ענדי וכפוא ען אלכלאם חתי יסמעוא אלג'ואב, לאן לם יתקדם להם ד'כר תעב בוג'ה, חתי לו כאנוא תעבוא לכאן קולה {{עברית|וינוחו}} אג'נבי פי אלחכאיה ג'דא, ואנמא וצף אנהם סרדוא ג'מלה' הד'א אלקול אלד'י פיה מן אלתלטף מא פיה וסכתו, אי לם יזידוא עלי הד'א אלקול מעני אכ'ר ולא פעלא יוג'ב אן יכון ג'ואבה מא קאל להם, לאן קצד תלך אלחכאיה וצף לומה אנה כאן גאיה פי אללום, ובחסב הד'א אלמעני איצ'א קיל {{עברית|וינח ביום השביעי}}. אמא אל{{עברית|חכמים}} וגירהם מן אלמפסרין פג'עלוה מן מעני אלראחה, וג'עלוה פעלא מתעדיא, קאלוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל וינח לעולמו ביום השביעי}}, יעני אנקטאע אלאבדאע פיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות מנוחה כייצוב והתמדה}}<br /> {{קו}}וייתכן שהוא מנחי הפ&quot;א או נחי הלמ&quot;ד (=שורש ינ&quot;ח או נח&quot;ה) ומשמעותו היא: ויִיצֵּב, או התמיד, את המציאות כפי שהיא כעת, ביום השביעי. כלומר שבכל יום מן השישה התחדשו חידושים החורגים מן הטבע היציב המצוי כעת במציאות בכללה, וביום השביעי התמיד הדבר והתייצב כפי שהוא כעת. העובדה שנטייתו (של הפועל &quot;וינח&quot;) איננה כנטיית נחי הפ&quot;א או הלמ&quot;ד אינה חסרון בטענתנו, כי יש לעתים נטיות יוצאות מן הכלל המופיעות שלא כפי כללי הדקדוק, בפרט בגזָרות האלה, ואת סילוקה של משמעות מטעה מעין זו אין לבטל בשל חוקי הנטייה של השפה. זאת בנוסף לכך שאיננו בקיאים היום בידיעת לשוננו, ושחוקיה של כל לשון הם על דרך הרוב. וכבר מצאנו גם בשורש הזה של נחי העי&quot;ן (=שורש נו&quot;ח) משמעות של שימה וייצוב, והם האמור: &quot;{{עברית|וְהוּכַן}} {{עברית|וְהֻנִּיחָה שָּׁם}}&quot; {{הפניה|(זכריה ה,יא)}}, וכן: &quot;{{עברית|וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(שמואל־ב כא,י)}}. ובמשמעות הזו גם כן לדעתי: &quot;{{עברית|אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה}}&quot; {{הפניה|(חבקוק ג,טז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וימכן אן יכון מן אלמעתלה' אלפא או אלמעתלה' אללאם ויכון מענאה ואקר או אמר אלוג'וד עלי מא הו עליה אלאן פי אליום אלסאבע, יקול אן פי כל יום מן אלסתה כאנת תחדת' חואדת' כ'ארג' ען הד'ה אלטביעה אלמסתקרה אלמוג'ודה אלאן פי אלוג'וד בג'מלתה, ופי אליום אלסאבע אסתמר אלאמר ואסתקר עלי מא הו עליה אלאן. ולא ינקץ' קולנא כון{{קו}}תצריפה ליס כתצריף אלמעתלה' אל{{עברית|פא}} או אל{{עברית|לאם}}, אד' וקד תשד' תצאריף ותג'י עלי גיר קיאס, ולא סימא פי הד'ה אלאפעאל אלמעתלה, ומא רפע מת'ל הד'א אלמעני אלמוהם יבטל בקאנון תצריף לגה, מע עלמנא אנא אליום גיר מחיטין בעלם לגתנא, ואן קואנין כל לגה אכת'ריה, וקד וג'דנא פי הד'א אלאצל איצ'א אלמעתל אל{{עברית|עין}} מעני אלאג'עאל ואלאקראר, והו קולה {{עברית|והוכן והניחה שם}}, וכד'לך {{עברית|ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם}}. ומן הד'א אלמעני איצ'א ענדי {{עברית|אשר אנוח ליום צרה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות המונח &quot;וינפש&quot;}}<br /> {{קו}}אשר למה שנאמר &quot;[וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת] {{עברית|וַיִּנָּפַשׁ}}&quot; {{הפניה|(שמות לא,יז)}}, הרי זה בניין חוזר של &quot;{{עברית|נפש}}&quot;. וכבר ביארנו {{הפניה|(א,מא)}} שהמונח &quot;{{עברית|נפש}}&quot; רב-משמעי ושיש לו משמעות של מטרה ורצון, ואם כן משמעותו: השלמת רצונו וביצוע כל חפצו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא קולה {{עברית|וינפש}}, פאנה אפתעאל מן {{עברית|נפש}}, וקד בינא אשתראך {{עברית|נפש}} ואנה במעני אלגרץ' ואלאראדה, פיכון מענאה אסתכמאל אראדתה ונפאד' ג'מלה' משיתה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%93&diff=459 2024-08-15T11:33:52Z

<p>Hamore: עריכה להבהרה</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק סד}}<br /> {{כותרת|המונחים שם ה' וכבוד ה'}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלושה פירושים למונח &quot;שם ה'&quot;}}<br /> {{קו}}דע ש{{עברית|שם ה'}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} פעמים מתכוונים בו לשם בלבד, כמו דבריו: &quot;{{עברית|לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא}}&quot; {{הפניה|(שמות כ,ו; דברים ה,י)}}, &quot;{{עברית|וְנֹקֵב שֵׁם ה'}} [מוֹת יוּמָת]&quot; {{הפניה|(ויקרא כד,טז)}}, ואלה רבים מספור.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש שמתכוונים בו לעצמותו יתעלה ולאמיתתו (=מהותו האמיתית), כמו &quot;{{עברית|וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יג)}}. {{אינדקס|ג)}} ויש שמתכוונים בו לציוויו יתעלה, כך שאומרנו &quot;{{עברית|שם ה'}}&quot; יהיה כאילו אמרנו &quot;{{עברית|דבר ה'}}&quot; או &quot;{{עברית|מאמר ה'}}&quot;, כמו שאמר: &quot;{{עברית|כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ}}&quot; {{הפניה|(שם כג,כא)}}, והכוונה: {{עברית|דברי בקרבו}} או {{עברית|מאמרי בקרבו}}, כלומר שהוא כלי לרצוני ולחפצי. ואבאר את הדברים (בדִיוני) ברב-משמעיות (המונח) &quot;{{עברית|מלאך}}&quot; {{הפניה|(ב,ו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן {{עברית|שם י&quot;י}} קד יראד בה מראת מג'רד אלאסמיה, מת'ל קולה {{עברית|לא תשא את שם י&quot;י אלהיך לשוא, ונוקב שם י&quot;י}}, והד'א אכת'ר מן אן יחצי. וקד יראד בה ד'אתה תעלי וחקיקתה, מת'ל {{עברית|ואמרו לי מה שמו}}. וקד יראד בה אמרה תעלי, חתי יכון קולנא {{עברית|שם י&quot;י}} כאנא קלנא {{עברית|דבר י&quot;י}} או {{עברית|מאמר י&quot;י}}, כמא קאל {{עברית|כי שמי בקרבו}}, מענאה {{עברית|דברי בקרבו}} או {{עברית|מאמרי בקרבו}}, אלמעני אנה אלה לאראדתי ומשיתי, וסאבין אלכלאם פי אשתראך {{עברית|מלאך}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שני פירושים למונח &quot;כבוד ה'&quot;}}<br /> {{קו}}וכן &quot;{{עברית|כבוד ה'}}&quot; –{{קו}}{{אינדקס|א)}} יש שהכוונה בו היא האור הנברא שה' משרה במקום מסוים לצורך רוממות בדרך של נס: &quot;{{עברית|וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי}}&quot; {{הפניה|(שמות כד,טו)}}, &quot;{{עברית|וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן}}&quot; {{הפניה|(שמות מ,לה)}}. {{אינדקס|ב)}} ויש שהכוונה בו היא עצמותו יתעלה ואמיתתו, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ}}&quot; {{הפניה|(שמות לג,יח)}}, ונענה: &quot;{{עברית|כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי&quot;}} {{הפניה|(שם שם,כ)}}, מה שמורה שה{{עברית|כבוד}} האמור כאן הוא עצמותו, ודבריו &quot;{{עברית|כְּבֹדֶךָ}}&quot; – על דרך הרוממות, כמו שביארנו {{הפניה|(א,סג6)}} על הפסוק &quot;{{עברית|וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך {{עברית|כבוד י&quot;י}} קד יראד בה אלנור אלמכ'לוק אלד'י יחלה אללה פי מכאן ללתעט'ים עלי ג'הה' אלמעג'ז, {{עברית|וישכן כבוד י&quot;י על הר סיני , וכבוד י&quot;י מלא את המשכן}}.{{קו}}וקד יראד בה ד'אתה תעלי וחקיקתה כמא קאל {{עברית|הראני נא את כבודך}} וג'א אלג'ואב {{עברית|כי לא יראני האדם וחי}}, דל אן אל{{עברית|כבוד}} אלמקול הנא ד'אתה, וקולה {{עברית|כבודך}} תעט'ים מת'ל מא בינא פי קולה {{עברית|ואמרו לי מה שמו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פירוש שלישי למונח &quot;כבוד ה'&quot; – השבח לה'}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|ג)}} ויש שהכוונה ב&quot;{{עברית|כבוד}}&quot; לפיאור שכל האנשים מפארים את ה'; ואף כל מה שאינו הוא יתעלה מפאר אותו, כי הפיאור האמיתי הוא השגת גדולתו. נמצא שכל מי שמשיג את גדולתו ושלמותו מפאר אותו במידת השגתו: האדם בפרט מפאר באמירות כדי להורות על מה שהשיג בשכלו, ומודיע על כך לזולתו; וחסרי היכולת להשיג, כמו הדוממים, הרי כאילו גם הם מפארים בכך שהם מורים בטבעיהם על יכולת יוצרם וחכמתו, ודבר זה מביא לכך שהמתבונן בהם מפאר, בין אם הוא מדבר בלשונו ובין אם לאו, אם הוא מי שדיבור אינו שייך בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד יראד ב{{עברית|כבוד}} תעט'ים אלנאס כלהם ללה, בל כל מא סואה תעלי יעט'מה, לאן תעט'ימה אלחקיקי הו אדראך עט'מתה, פכל מן אדרך עט'מתה וכמאלה פקד עט'מה עלי קדר אדראכה, ואלאנסאן כ'אצה יעט'ם באלאקאויל לידל עלי מא אדרך בעקלה ויעלן בה לגירה, ומא לא אדראך לה מת'ל אלג'מאדאת פכאנהא תעט'ם איצ'א בכונהא תדל בטביעתהא עלי קדרה' מוג'דהא וחכמתה, פיכון ד'לך דאעיא לתעט'ים אלמעתבר להא נטק בלסאנה או לם ינטק אן כאן מן לא יג'וז עליה אלכלאם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;השימוש הלשוני בלשון העברית השתנה והתרחב בזאת עד שמשתמשים ב{{עברית|לשון אמירה}} במשמעות הזאת, ואומרים על מה שאין לו השגה שהוא משבח ואומר כך, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ}}&quot; {{הפניה|(תהילים לה,י)}}: אמר שהן מחייבות את ההאמנה הזו כאילו הן אלה שאמרו אותה, כיוון שגם על ידן זה נודע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד אתסעת אללגה אלעבראניה פי ד'לך חתי יטלקון עלי הד'א אלמעני {{עברית|לשון אמירה}} ויקאל עמא לא אדראך לה אנה סבח וקאל [כד'א, כמא קיל], {{עברית|כל עצמותי תאמרנה י&quot;י מי כמוך}}, עבר ען כונהא תוג'ב הד'א אלאעתקאד כאנהא אלד'י קאלתה, אד' ומן אג'להא עלם הד'א איצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;בהתאם לכינויו של עניין זה &quot;{{עברית|כבוד}}&quot; נאמר &quot;{{עברית|מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ}}&quot; {{הפניה|(ישעיה ו,ג)}}, בשווה למה שנאמר &quot;{{עברית|וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(חבקוק ג,ג)}}. כי השיבוח נקרא {{עברית|כבוד}}; נאמר: &quot;{{עברית|תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד}}&quot; {{הפניה|(ירמיה יג,טז)}}, ונאמר: &quot;{{עברית|וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד}}&quot; {{הפניה|(תהילים כט,ט)}}, וכמוהו רבים. הבן-נא גם את השיתוף הזה של &quot;{{עברית|כבוד}}&quot;, ותפרשהו בכל מקום לפי הקשרו, וכך תימלט מטעויות גדולות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובחסב תסמיה' הד'א אלמעני {{עברית|כבוד}} קיל {{עברית|מלא כל הארץ כבודו}}, מסאוי לקולה {{עברית|ותהלתו מלאה הארץ}}, אד' אלתסביח יסתמי {{עברית|כבוד}}, קד קיל {{עברית|תנו לי&quot;י אלהיכם כבוד}}, וקיל {{עברית|ובהיכלו כלו אומר כבוד}}, וג'א מנה כת'יר. פאפהם הד'א אלאשתראך איצ'א פי {{עברית|כבוד}}, ותאולה פי כל מוצ'ע בחסבה פתתכ'לץ מן שבה עט'ימה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%92&diff=458 2024-08-15T11:32:37Z

<p>Hamore: צאבה-&gt;צאבים</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק סג}}<br /> {{כותרת|השם &quot;אהיה אשר אהיה&quot;}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלוש שאלות}}<br /> {{קו}}נקדים הקדמה ונאמר:{{קו}}{{אינדקס|שאלה א)}} מה שאמר (משה) עליו השלום, &quot;{{עברית|וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יג)}}, כיצד השאלה הייתה קשורה לעניין, כדי שישאל איך ישיב עליה? אמנם דבריו &quot;{{עברית|וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'}}&quot; {{הפניה|(שם ד,א)}} ברורים מאוד, כי כך יש לומר לכל מי שטוען לנבואה, עד שיביא ראיה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, אילו היה הדבר כפי שנראה לכאורה, שזהו רק שם שהוגים אותו, הרי אחת משתיים: או ש{{עברית|ישראל}} כבר ידעו את השם הזה, או שלא שמעו אותו מעולם. אם היה ידוע להם – הרי אין לו ראיה בכך שיגיד אותו, כי ידיעתו אותו היא כידיעתם. ואם לא שמעו אותו, מה הראיה שזהו שם ה', בהנחה שידיעת שמו היא ראיה (להתגלותו)?{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שלאחר שהודיע לו יתעלה את השם הזה, אמר לו: &quot;{{עברית|לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [}}וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם...] {{עברית|וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ [}}וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם...]&quot; {{הפניה|(שמות ג,טז-יח)}}. ואחר כך השיב הוא עליו השלום ואמר: &quot;{{עברית|וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי}}&quot; {{הפניה|(שמות ד,א)}}, כשכבר לפני כן אמר לו יתעלה: &quot;{{עברית|וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ}}&quot;. ולאחר מכן אמר לו יתעלה: &quot;{{עברית|מַה זֶּה בְיָדֶךָ, וַיֹּאמֶר מַטֶּה}}&quot; {{הפניה|(שמות ד,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}נקדם תוטיה ונקול, אן הד'א אלד'י קאלה ע&quot;אס {{עברית|ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם}} כיף צאר אמר לאזם לה הד'א אלסואל חתי יטלב במא ד'א יג'אוב עליה, אמא קולה {{עברית|והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך י&quot;י}} פהו בין ג'דא, אן הכד'א יג'ב אן יקאל לכל מן אדעי נבוה חתי יאתי בדליל,{{קו}}ואיצ'א אן כאן אלאמר כמא יבדו אנה מג'רד אסם ינטק בה, פלא יכ'לו אלאמר אן יכונוא {{עברית|ישראל}} קד עלמוא ד'לך אלאסם או לם יסמעוה יומא קט, פאן כאן מעלום ענדהם פלא חג'ה' לה פי אלאכ'באר בה לאן עלמה בה כעלמהם, ואן כאן גיר מסמוע ענדהם פמא אלדליל אן הד'א אסם אללה אן כאן מערפה' אסמה דליל.{{קו}}ת'ם אנה בעד אעלאמה לה תעאלי הד'א אלאסם קאל לה {{עברית|לך ואספת את זקני ישראל וכו' ושמעו לקולך וכו'}}, ובעד הד'א ג'אוב הו ע&quot;אס וקאל {{עברית|והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי}} וקד תקדם קולה תעאלי לה {{עברית|ושמעו לקולך}}, פקאל לה תעאלי בעד ד'לך {{עברית|מה זה בידך ויאמר מטה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מהפכת התגלות של שליחות}}<br /> {{קו}}מה שעליך לדעת, שיבהיר לך את כל הקושי הזה, הוא מה שאומר לך. ידוע לך שבאותם זמנים היו מפורסמות תורות ה&quot;צאבים&quot;, ושכל האנשים אז מלבד בודדים היו {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, כוונתי להאמנה בישויות רוחניות ובהורדתן ובעשיית טליסמאות. וכל מי שטען למשהו (תאולוגי) בכל הדורות, הרי או שטען שהוא השיג עיון וראיות המורים שיש אלוה לעולם כולו, כ{{עברית|אברהם}}; או שטען שירדה עליו רוחניות של כוכב או מלאך וכיוצא בזה. אבל אדם הטוען לנבואה בכך שה' דיבר אליו ושלח אותו – דבר כזה לא נשמע מעולם לפני {{עברית|משה רבינו}}. ואל יטעה אותך מה שנאמר על ה{{עברית|אבות}}, שה' דיבר אליהם והתגלה אליהם. כי לא תמצא דרך זו של נבואה של קריאה לבני האדם (לעבודת ה') או הדרכת אחרים, כך ש{{עברית|אברהם}} או {{עברית|יצחק}} או {{עברית|יעקב}} או מי שקדם להם יאמרו לאנשים: &quot;אמר לי האל: עשו&quot;, או &quot;אל תעשו&quot;, או &quot;שלחני אליכם&quot;. זה לא היה מעולם. אלא הדיבור אליהם היה במה שמיוחד להם ותו לא, כלומר בשלמותם והנחייתם למה שיעשו, ולבשר להם מה שיקרה לזרעם ותו לא. והם היו קוראים לבני האדם על ידי עיון ולימוד, כמבואר אצלנו על הכתוב &quot;{{עברית|וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן}}&quot; {{הפניה|(בראשית יב,ה; ראו ספרי דברים פיסקא לב; בראשית רבה פרשה פד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלד'י תעלמה פיבין לך כל הד'א אלמשכל הו מא אקול לך. קד עלמת שהרה' מד'אהב אלצאבה פי תלך אלאזמאן וכון אלנאס כלהם אלא אחאד {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, אעני אעתקאד אלרוחאניאת ואלאסתנזאלאת ועמל אלטלסמאת, וכאן דעוי כל מדע פי אלאזמאן כלהא אמא אן ידעי אנה חצל לה נט'ר ואסתדלאל דלה באן ת'ם אלאה ללעאלם בג'מלתה מת'ל {{עברית|אברהם}}, או ידעי אנה נזלת עליה רוחאניה' כוכב או מלאך ונחו ד'לך, פאמא שכ'ץ ידעי אלנבוה באן אללה כלמה וארסלה פלם יסמע הד'א קט קבל {{עברית|משה רבינו}}. ולא יגלטך{{קו}}מא ג'א פי אל{{עברית|אבות}} מן ד'כר כלאם אללה להם ותג'ליה עליהם, לאנך לא תג'ד ד'לך אלנחו מן אלנבוה לידעו אלנאס או לירשדוא גירהם חתי קאל {{עברית|אברהם}} או {{עברית|יצחק}} או {{עברית|יעקב}} או מן תקדמהם ללנאס קאל לי אללה אפעלוא או לא תפעלוא או ארסלני לכם, הד'א לם יכן קט, בל כאן אלכ'טאב להם פי מא יכ'צהם לא גיר, אעני פי כמאלהם וארשאדהם למא יפעלון ותבשירהם במא יוול אליה אמר נסלהם לא גיר, והם כאנוא ידעון אלנאס באלנט'ר ואלתעלים כמא באן ענדנא פי קולה {{עברית|ואת הנפש אשר עשו בחרן}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מענה לשאלות ופירוש השם &quot;אהיה אשר אהיה&quot;}}<br /> {{קו}}וכאשר נגלה, יתרומם ויתהדר, אל {{עברית|משה רבינו}}, וציווהו לקרוא לבני האדם ושיביא את השליחות הזו אליהם, אמר: {{אינדקס|תשובה לשאלה א)}} מה שישאלו אותי בתחילה הוא שאאמת להם שיש בנמצא אלוה לעולם, ואחר כך אטען שהוא שלחני. כי באותם הימים כל בני האדם, מלבד יחידים, לא ידעו את מציאות האלוה, ושיא עיונם לא עבר את הגלגל וכוחותיו ופעולותיו, כי הם לא עזבו את המוחש ולא הגיעו לשלמות שכלית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא תג'לי ג'ל ועז עלי {{עברית|משה רבינו}} ואמרה באן ידעו אלנאס ויוצל הד'ה אלרסאלה, פקאל פאול מא יסאלונני אן אחקק להם אן ת'ם אלאה ללעאלם מוג'וד, ובעד ד'לך אדעי אנה ארסלני, אד' כאן אלנאס כלהם חיניד' אלא אחאד לא ישערון בוג'וד אלאלאה, וגאיה' נט'רהם לא יתעדי אלפלך וקואה ואפעאלה, לאנהם לם יפארקוא אלמחסוס ולא כמלוא כמאלא עקליא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|תשובה לשאלה ב)}} על כן לימד אותו אז ה' ידיעה שעליו להביא אליהם, שתאמת עבורם את מציאות האלוה, והיא &quot;{{עברית|אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יד)}}, והוא שם נגזר מ&quot;{{עברית|היה}}&quot;, שהוא המציאות. כי משמעותו של &quot;{{עברית|היה}}&quot; היא &quot;כַּאן&quot; (בערבית: היה), ואין הבדל בין &quot;היה&quot; (&quot;כאן&quot;) או &quot;נמצא&quot; (&quot;וג'ד&quot;) בלשון העברית. והסוד כולו הוא בכך שכפל אותה מילה עצמה המורה על המציאות, בתור תואר. כי &quot;{{עברית|אשר}}&quot; מחייב להזכיר את התואר הכרוך בו, כי הוא שם חסר המצריך פסוקית זיקה, במשמעות של &quot;אלד'י&quot; ו&quot;אלתי&quot; בערבית (=&quot;אשר&quot;, לזכר ולנקבה, בהתאמה). על כן עשה את השם הראשון, שהוא המתואר, &quot;{{עברית|אהיה}}&quot;; ואת השם השני, שתיאר אותו בו, &quot;{{עברית|אהיה}}&quot; – והוא הוא בעצמו. הרי זה כאילו אמר במפורש שהמתואר הוא התואר בעצמו. אם כן זה היה ביאור משמעות היותו מצוי ולא בִּמציאות. נמצא שסיכום העניין הזה ופירושו הגיע לכדי כך: &quot;המצוי אשר הוא המצוי&quot;, כלומר מחויב המציאות. זה מה שההוכחה מביאה אליו, שיש דבר מחויב המציאות שאינו נעדר ולא ייעדר, כפי שאבאר את ההוכחה לכך {{הפניה|(ב,א)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאעלמה אללה חיניד' בעלם יוצלה אליהם יחקק ענדהם וג'וד אלאלאה והו {{עברית|אהיה אשר אהיה}}, והד'א אסם משתק מן {{עברית|היה}} והו אלוג'וד, לאן {{עברית|היה}} ידל עלי מעני כאן, ולא פרק בין קולך כאן או וג'ד פי אללסאן אלעבראני. ואלסר כלה פי תכרירה אללפט' בעינה אלדאל עלי אלוג'וד פי מערץ' אלצפה, לאן {{עברית|אשר}} תקתצ'י ד'כר אלצפה אלמתצלה בהא, לאנהא אסם נאקץ יחתאג' אלי צלה במעני אלד'י ואלתי פי אלערבי, פג'על אלאסם אלאול והו אלמוצוף {{עברית|אהיה}}, ואלאסם אלת'אני אלד'י וצפה בה {{עברית|אהיה}} והו הו בעינה, פכאנה צרח באן אלמוצוף הו אלצפה בעינהא, פכאן ד'לך תביין מעני אנה מוג'וד לא בוג'וד, פג'א תלכ'יץ ד'לך אלמעני ושרחה הכד'א, אלמוג'וד אלד'י הו אלמוג'וד, אי אלואג'ב אלוג'וד, והד'א הו אלד'י יודי אליה אלברהאן צ'רורה אן הנא שי ואג'ב אלוג'וד לם יעדם ולא יעדם כמא סאבין ברהאן ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|תשובה לשאלה ג)}} וכשלימד אותו יתעלה את הראיות שתתבסס בהן מציאותו אצל חכמיהם – כי לאחר מכן נאמר: &quot;{{עברית|לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,טז)}} – והבטיח לו: הם יבינו מה שאמרתי לך ויקבלוהו, והם דבריו &quot;{{עברית|וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יח)}}, חזר עליו השלום ואמר: הם יקבלו אם כן שיש אלוה מצוי על ידי ההוכחות השכליות האלה; מה תהיה ראייתי שהאלוה המצוי הזה שלחני? על כן ניתן לו המופת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלמא אעלמה תעאלי באלדלאיל אלתי ית'בת בהא וג'ודה ענד עלמאיהם לאן בעד הד'א ג'א {{עברית|לך ואספת את זקני ישראל}}, וועדה באנהם סיפהמון מא אלקיתה אליך ויקבלונה והו קולה {{עברית|ושמעו לקולך}}, פראג'ע ע&quot;אס וקאל פהם יקבלון אן ת'ם אלאה מוג'וד בהד'ה אלבראהין אלעקליה, מא יכון דלילי אן הד'א אלאלאה אלמוג'וד ארסלני, פאעטית לה אלמעג'זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ליטוש לתשובה לשאלה א)}} הרי התבאר שמשמעות דבריו &quot;{{עברית|מַה שְּׁמוֹ}}&quot; אינה אלא: &quot;מי הוא זה שאתה טוען ששלח אותך?&quot;. הוא אמר &quot;{{עברית|מַה שְּׁמוֹ}}&quot; רק כפנייה של רוממות והדר, כאילו אמר: את עצמותך ואמיתתך אין מי שאינו יודע, אך אם ישאלוני על שמך, מהי משמעות הדבר שהשם מורה עליו? הוא חשב זאת לגנאי אם יאמר בפנייתו שיש מי שאינו יודע את המצוי הזה (=ה'), ויִיחס את אי ידיעתם לשמו, במקום למי שקרוי בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד תבין אן מעני קולה {{עברית|מה שמו}} אנמא מענאה מן הו הד'א אלד'י תזעם אנה ארסלך, ואנמא קאל {{עברית|מה שמו}} תעט'ימא ואג'לאלא פי אלכ'טאב, כאנה יקול אן ד'אתך וחקיקתך לא יג'הלהא אחד, פאן סאלת ען אסמך אי שי הו אלמעני אלשי אלד'י ידל עליה באלאסם, ואנמא אסתשנע אן יכ'אטב ויקול באן ת'ם מן יג'הל הד'א אלמוג'וד, וג'על ג'הלהם לאסמה לא ללמסמי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שמות אחרים של ה' הנגזרים מפעולותיו}}<br /> {{קו}}וכן לשם &quot;{{עברית|יה}}&quot; יש משמעות של מציאות נצחית (=אל-זמנית). ו&quot;{{עברית|שדי}}&quot; – יש בו גזירה מ&quot;{{עברית|די}}&quot;, שהוא מספיק: &quot;{{עברית|וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם}}&quot; {{הפניה|(שמות לו,ז), וה}}{{עברית|שי&quot;ן}} היא במשמעות &quot;{{עברית|אשר}}&quot;, כמו &quot;{{עברית|שֶׁכְּבָר}}&quot; {{הפניה|(קהלת ד,ב)}}, ואם כן משמעותו היא &quot;{{עברית|אשר די}}&quot;. והכוונה בזה שאין הוא נזקק לזולתו ביצירת מה שיצר ולא בהתמדתו, אלא מציאותו יתעלה מספיקה לכך. וכן השם &quot;{{עברית|חֲסִין}}&quot; {{הפניה|(תהילים פט,ט)}} נגזר מכוח: &quot;{{עברית|וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים}}&quot; {{הפניה|(עמוס ב,ט)}}. וכן &quot;{{עברית|צור}}&quot; הוא שם רב-משמעי, כמו שביארנו {{הפניה|(א,טז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך אסם {{עברית|יה}} הו מן מעני אזליה' אלוג'וד. ו{{עברית|שדי}} פיה אשתקאק מן {{עברית|די}} אלד'י הו כפאיה, {{עברית|והמלאכה היתה דים}}, ואל{{עברית|שין}} במעני {{עברית|אשר}} מת'ל {{עברית|שכבר}}, פיכון מענאה {{עברית|אשר די}}, אלגרץ' פי ד'לך אנה לא יחתאג' פי וג'וד מא אוג'ד ולא פי אסתמרארה לסואה, בל וג'ודה תעאלי כאפיא פי ד'לך. וכד'לך אסם {{עברית|חסין}} משתק מן אלקוה, {{עברית|וחסן הוא כאלונים}}. וכד'לך {{עברית|צור}} הו אסם משתרך כמא בינא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הרי התבאר לך שכל השמות הם נגזרים, או שהם נאמרים בשיתוף דוגמת &quot;{{עברית|צור}}&quot; ו&quot;{{עברית|אמת}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו י,י)}} (נוסח אחר: &quot;צור&quot; ודומיו). ואין לו יתעלה {{עברית|שם}} שאינו נגזר מלבד {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, שהוא {{עברית|השם המפורש}}, משום שאין הוא מורה על תואר אלא על מציאות בלבד ותו לא. ובכלל המציאות המוחלטת היא שהוא נצחי, כלומר מחויב המציאות. הבן אם כן עד היכן הגיעה האמירה הזו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד באן לך אן אלאסמא כלהא משתקה, או תקאל באשתראך מת'ל {{עברית|צור}} ו{{עברית|אמת}}, וליס ת'ם {{עברית|שם}} לה תעאלי גיר משתק גיר {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, והו {{עברית|השם המפורש}}, לכונה לא ידל עלי צפה בל עלי מג'רד וג'וד לא גיר, ופי צ'מן אלוג'וד אלמטלק אן יכון דאימא, אעני ואג'ב אלוג'וד. פאפהם מא אנתהי אלקול אליה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%98&diff=457 2024-08-08T04:00:28Z

<p>Hamore: לשון נקבה -&gt; לשון זכר (מוסב על התארים)</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק נט}}<br /> {{כותרת|השולל יותר – משיג יותר}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|השאלה: מה ההבדל בין המשיגים את האל בשלילה?}}<br /> {{קו}}יכול השואל לשאול: כיוון שאין עצה להשיג את אמיתת עצמותו, וההוכחה מראה שהדבר המושג הוא רק שהוא מצוי, ותוארי החיוב בלתי אפשריים, כפי שהוכח – כיצד יהיה הבדל במעלה בין המשיגים? שהרי אם כן מה שהשיגו {{עברית|משה רבנו}} ו{{עברית|שלמה}}, הוא שמשיג כל אחד מן התלמידים, ובדבר זה לא ייתכן יתרון (של אחד על רעהו); והרי מפורסם אצל אנשי הדת ואף אצל הפילוסופים שההבדלים במעלה בזה הם רבים?&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ללסאיל אן יסאל ויקול אד'א כאן לא חילה פי אדראך חקיקה' ד'אתה, ויודי אלברהאן אן אלשי אלמדרך הו אנה מוג'וד פקט, וצפאת אלאיג'אב קד אמתנעת כמא תברהן, פבאי שי יקע אלתפאצ'ל בין אלמדרכין, פאד'א, אלד'י אדרכה {{עברית|משה רבנו}} ו{{עברית|שלמה}} הו אלד'י ידרך אלשכ'ץ אלואחד מן בעץ' אלטלבה, והד'א לא ימכן פיה זיאדה, ומן אלמשהור ענד אהל אלשריעה בל ענד אלפלאספה אן אלתפאצ'ל פי ד'לך כת'יר?&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|התשובה: רמות השלילה מקרבות להשגת אמת}}<br /> {{קו}}דע לך שכך הוא הדבר, ושההבדל במעלה בין המשיגים גדול מאוד. כי ככל שמתארים יותר את המתואר, כך הוא מתייחד יותר, והמתאר מתקרב להשגת מהותו האמיתית. וכך ככל שתוסיף שלילות כלפיו יתעלה, תתקרב להשגה ותהיה קרוב אליו יותר ממי שאינו שולל מה שהוכחה לך שלילתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאעלם אן אלאמר כד'לך, ואן אלתפאצ'ל בין אלמדרכין עט'ים ג'דא, לאן כלמא זיד פי צפאת אלמוצוף תכ'צץ אכת'ר וקרב אלואצף מן אדראך חקיקתה, כד'לך כלמא זדת פי אלסלב ענה תעלי קרבת מן אלאדראך, וכנת אקרב אליה מן אלד'י לם יסלב מא תברהן לך אנת סלבה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מסיבה זו {{אינדקס|א)}} יש שאדם עמל שנים רבות כדי להבין מדע מסוים ולאמת את הנחותיו עד שיהיה לו ודאי, ותוצאת המדע ההוא כולה תהיה שנשלול מהאל עניין מסוים ונוכיח שבלתי אפשרי לייחס לו את העניין הזה. {{אינדקס|ב)}} ואחֵר, מן המתרשלים בעיון, לא יוכח לו הדבר, אלא יהיה אצלו בספק האם עניין זה נמצא לאל או לא נמצא לו. {{אינדקס|ג)}} ואחֵר, מעיוורי ההבנה, יחשוב למחויב את העניין ששלילתו הוכחה. {{אינדקס|א)}} כמו שאוכיח ש(האל) איננו גוף {{הפניה|(ב,א)}}, {{אינדקס|ב)}} ואחֵר יסתפק ולא ידע אם הוא גוף או איננו גוף, {{אינדקס|ג)}} ואחֵר יפסוק שהוא גוף ויפגוש את האל באמונה זו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלהד'א קד יתעב אלאנסאן סנין עדה פי פהם עלם מא ותחקיק מקדמאתה חתי יאכ'ד'ה יקין, יכון נתיג'ה' ד'לך אלעלם כלה אן נסלב ען אללה מעני מא ונעלם באלברהאן אנה מחאל אן ינסב לה הד'א אלמעני. ואכ'ר מן אלמקצרין פי אלנט'ר לא יתברהן לה ד'לך, ויכון אלאמר ענדה משכוך פיה הל יוג'ד ד'לך אלמעני ללה או לא יוג'ד לה. ואכ'ר מן אלעמיאן אלבצאיר יוג'ב לה ד'לך אלמעני אלד'י תברהן סלבה מת'ל מא סאברהן אנה ליס בג'סם. ואכ'ר ישך ומא יעלם הל הו ג'סם או ליס בג'סם. ואכ'ר יקטע אנה ג'סם וילקי אללה בהד'ה אלעקידה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מה רב ההבדל בין שלושת האנשים האלה! הראשון הוא בלי ספק הקרוב ביותר לאל, והשני רחוק ממנו, והשלישי רחוק יותר. כיוצא בזה אם נניח רביעי שהוכח לו שהיפעלויות אצלו יתעלה אינן אפשריות, ודבר זה לא הוכח לראשון ששלל את הגשמיות, הרי הרביעי הזה הוא בלי ספק קרוב יותר לאל מן הראשון. וכך תמיד, עד שאם נמצא אדם שהוכחה לו אי-היתכנותם של דברים רבים לגביו יתעלה שלדעתנו אפשר שיהיו לו או שיצאו ממנו, קל וחומר אם אנו מאמינים שהדבר מחויב – הרי אדם זה שלם יותר מאתנו בלי ספק. התבאר לך אם כן שככל שתוכח לך שלילת דבר מסוים ממנו – אתה שלם יותר. וככל שאתה מחייב לו דבר נוסף (על עצמותו) – אתה מדמה (אותו לזולתו) ומתרחק מידיעת אמיתתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פכם בין אלת'לת'ה אשכ'אץ מן אלתבאין, אלאול בלא שך אקרב מן אללה, ואלת'אני בעיד ענה, ואלת'אלת' אבעד. כד'לך אד'א פרצ'נא ראבעא תברהן ענדה אמתנאע אלאנפעאלאת פי חקה תעלי, ואלאול אלד'י נפי אלג'סמאניה לם יתברהן לה ד'לך, פאן הד'א אלראבע בלא שך אקרב אלי אללה מן אלאול, והכד'א דאימא, חתי אד'א וג'ד שכ'ץ תברהן לה אמתנאע אשיא כת'ירה עליה תעלי הי ענדנא ממכן אן תוג'ד לה או תצדר ענה נאהיך אן אעתקדנא ד'לך לאזם, פאן ד'לך אלשכ'ץ אכמל מנא בלא שך. פקד תבין לך, אן כלמא תברהן לך סלב שי מא ענה כנת אכמל, וכלמא אוג'בת לה שיא זאיד כנת משבהא ובעדת ען מערפה' חקיקתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;באופן הזה ראוי להתקרב להשגתו בחקירה ובדרישה עד שתיוודע אי-היתכנותו של כל מה שלא ייתכן לגביו; לא שתחייב לו דבר באופן שהוא עניין נוסף על עצמותו, או שהעניין הזה הוא שלמות לגביו משום שאתה מוצא אותו שלמות לגבינו. כי כל השלמויות הן תכונות כלשהן, ולא כל תכונה קיימת לכל בעל תכונה. דע שכשאתה מחייב לו דבר אחר אתה רחוק ממנו בשני אופנים: האחד, משום שכל מה שאתה מחייב לו הוא שלמות (רק) עבורנו; והשני, שאין הוא בעל דבר אחר, אלא עצמותו היא שלמויותיו כפי שביארנו {{הפניה|(א,נג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובהד'ה אלג'הה ינבגי אן יקרב מן אדראכה באלבחת' ואלטלב חתי יעלם אסתחאלה' כל מא יסתחיל עליה, לא באן תוג'ב לה שיא עלי ג'הה' אנה מעני זאיד עלי ד'אתה, או עלי אן ד'לך אלמעני כמאל פי חקה למא תג'דה כמאלא פי חקנא, פאלכמאלאת כלהא הי מלכאת מא, ומא כל מלכה תוג'ד לכל ד'י מלכה.{{קו}}אעלם אנך מתי אוג'בת לה שיא אכ'ר פיכון בעדך ענה בג'התין, ואחדה לכון כל מא תוג'בה הו כמאל לנא, ות'אניה אנה ליס בד'י שי אכ'ר בל ד'אתה הי כמאלאתה כמא בינא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שיא ידיעת ה' - ההכרה באי היכולת להשגת ידיעתו}}<br /> {{קו}}וכיוון שכל אחד מבין שאין להגיע להשגת מה שבכוחנו להשיג אלא בשלילה, והשלילה אינה מעניקה שום ידע על אמיתת הדבר שנשלל ממנו מה שנשלל – אמרו בפירוש כל בני האדם, שהיו ושיהיו, שאת האל יתעלה לא ישיגו השכלים, ולא ישיג (או: יושג) מה הוא – אלא הוא, ושהשגתו היא חוסר היכולת להגיע לתכלית השגתו; וכל הפילוסופים אומרים: סִנוְרָנוּ ביופיו, ונעלם מאתנו בשל עוצם הופעתו, כפי שהשמש נעלמת מן העיניים החלשות מהשגתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולמא שער כל אחד באן לא וצול לאדראך מא פי קותנא אן נדרך אלא באלסלב, ואלסלב לא יערף שיא בוג'ה מן חקיקה' אלאמר אלד'י סלב ענה אלשי אלד'י סלב, צרח אלנאס כלהם אלמאצ'ון ואלאתון באן אללה תעלי לא תדרכה אלעקול, ולא ידרך מא הו אלא הו, ואן אדראכה הו אלעג'ז ען נהאיה' אדראכה, וכל אלפלאספה יקולון: אבהרנא בג'מאלה, וכ'פי ענא לשדה' ט'הורה, כמא תכ'פי אלשמס ענד אלאבצאר אלצ'עיפה ען אדראכהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכבר האריכו לדבר בזה בדברים שאין צורך לחזור עליהם כאן. וההולם ביותר מכל מה שנאמר בעניין זה הוא דבריו ב{{עברית|תִלים}}: &quot;{{עברית|לְךָ}} {{עברית|דֻמִיָּה תְהִלָּה}}&quot; {{הפניה|(תהלים סה,ב),}} פירושו: השתיקה לגביך היא השיבוח. וזה לשון הולם מאוד מאוד לגבי העניין הזה, כי כל דבר שאנחנו אומרים ומכוונים בו להגדיל ולשבח, נמצא בו פגיעה מסוימת בו יתעלה ויהיה בו חסרון כלשהו. על כן השתיקה עדיפה, ויש להסתפק במה שהשכלים משיגים, כמו שציווה את השלמים ואמר: &quot;{{עברית|אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה}}&quot; {{הפניה|(תהלים ד,ה)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד אטנב פי הד'א במא לא פאידה פי תכרארה הנא, ואבלג מא קיל פי הד'א אלגרץ' קולה פי אל{{עברית|תלים}} {{עברית|לך}} {{עברית|דמיה תהלה}} שרחה אלסכות ענדך הו אלתסביח, והד'ה בלאגה עט'ימה ג'דא פי הד'א אלמעני, לאנא אי שי קלנאה נקצד בה תעט'ים ותמג'יד נג'ד פיה חמלא מא פי חקה תעלי, ונלחט' פיה נקצא מא, פאלסכות אולי, ואלאקתצאר עלי מדארך אלעקול, כמא אמר אלכאמלין וקאל {{עברית|אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מאבקם של חז&quot;ל בריבוי דברי השבח}}<br /> {{קו}}ידועה לך אמרתם המפורסמת, שהלוואי שהיו כל האמירות כמותה, ואני אצטט לך אותה בלשונה אף שהיא אמרה זכורה היטב, כדי להעיר לך על משמעויותיה. אמרו: &quot;{{עברית|ההוא דנחת קמיה דר' חנינה}} (=אותו אדם שירד להתפלל כשליח ציבור לפני ר' חנינה). {{עברית|אמר: 'האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק הירוי והעיזוז'. אמר ליה ר' חנינה: 'שלמתיה לשבחי דמרך?}} (=סיימת את שבחי אדוניך, ה'?) {{עברית|השתא אנן תלת קמיתא אלמלא דאמרינהו משה רבינו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה יכילנן למימרינהי,}} {{עברית|ואת אמרת ואזלת?}} (=הרי אנחנו את שלוש הראשונות [&quot;הגדול הגיבור והנורא&quot;] אלמלא שאמר אותן משה רבנו ובאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנו אותן בתפילה לא היינו יכולים לאומרן, ואתה אמרת והמשכת?) {{עברית|משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין}} (=משבחים) {{עברית|אותו בשלכסף}}, {{עברית|והלא גנאי הוא לו'}}&quot; {{הפניה|(בבלי מגילה כה,א)}}. עד כאן לשון איש המעלה הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד עלמת קולתהם אלמשהורה אלתי לית כאנת כל אלאקאויל מת'להא, ואנא אד'כרהא לך בנצהא ואן כאנת קולה מחפוט'ה לאנבהך עלי מעאניהא, קאלוא {{עברית|ההוא דנחת קמיה דר' חנינה אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק הירוי והעזוז, אמר ליה ר' חנינה שלמתיה לשבחי דמרך, השתא אנן תלת קמיאתא}} {{עברית|אלמלא}} {{עברית|דאמרנהו}} {{עברית|משה רבינו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו}} {{עברית|בתפלה אנן לא הוה יכילנן}} {{עברית|למימרינהי,}} {{עברית|ואת אמרת ואזלת, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי}} {{עברית|זהב ומקלסין אותו בשלכסף}}{{עברית|, והלא גנאי הוא לו}}. הנא אנתהי קול הד'א אלפאצ'ל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ניתוח ומסקנות}}<br /> {{קו}}ראשית, התבונן בסלידתו מריבוי תוארי החיוב ומאיסתו בהם. והתבונן כיצד הוא אומר במפורש על התארים שאילו היה הדבר תלוי בשכלינו בלבד, לא היינו אומרים אותם לעולם ולא היינו מדברים על דבר מהם. אך כיוון שהצורך לפנות אל בני האדם במה שיקנה להם תפיסה כלשהי, כפי שאמרו &quot;{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}&quot;, הזקיק שיתואר להם ה' בשלמויותיהם, הרי המרב מבחינתנו הוא שנעצור אצל אותן אמירות ולא נכנה אותו בהן אלא בשעת קריאתן ב{{עברית|תורה}} בלבד. אך כיוון שבאו גם {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}}, שהם נביאים, וסידרו את הזכרתן בתפילה, המרב מבחינתנו הוא שנאמר אותן בלבד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פתאמל אולא תאפפה וכראהתה לתכת'יר צפאת אלאיג'אב, ותאמל כונה צרח אן אלצפאת לו תרכנא למג'רד עקולנא למא קלנאהא אבדא ולא נטקנא בשי מנהא, ואנמא למא אלג'ת צ'רורה' אלכ'טאב ללנאס במא יחצל להם תצור מא, כמא קאלוא {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}, אן יוצף להם אללה בכמאלאתהם, פגאיתנא אן נקף ענד תלך אלאקאויל ולא נסמיה בהא אלא ענד אלקראה להא פי אל{{עברית|תורה}} פקט, לכן למא ג'או איצ'א {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}} והם אנביא ורתבוא ד'כרהא פי אלצלאה גאיתנא אן נקולהא פקט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם כן תורף האמירה הזו היא שהוא אמר בפירוש שתפילתנו בהם מבוססת על שני הכרחים: האחד, שהן נאמרו ב{{עברית|תורה}}; והשני, שהנביאים סידרו את התפילה בהם. אם כן לולא ההכרח הראשון לא היינו מזכירים אותם, ולולא ההכרח השני לא היינו מוציאים אותם ממקומם ולא היינו מתפללים בהם, ואילו אתה ממשיך בתארים?! הרי התברר לך גם כן מן הדברים האלה, שלא כל התארים המיוחסים לה' שתמצא בספרי הנביאים ראוי לנו להתפלל בהם ולומר אותם. משום שהוא לא אמר (רק): &quot;{{עברית|אלמלא דאמרינהו משה רבינו לא הוה יכלינן למימרינהי}}&quot; אלא (הוסיף) תנאי אחר: &quot;{{עברית|ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהי בתפלה}}&quot;, ואז מותר לנו להתפלל בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פרוח הד'א אלקול כונה צרח אן צ'רוריתין אתפקת פי צלאתנא בהא, ואחדה כונהא ג'את פי אל{{עברית|תורה}}, ות'אניה כונהא רתב אלאנביא אלצלאה בהא, פלולא אלצ'רורה אלאולי למא ד'כרנאהא, ולולא אלצ'רורה אלת'אניה למא אזלנאהא ען מוצ'עהא ולא צלינא בהא, ואנת מסתמר פי אלצפאת.{{קו}}פקד תבין לך איצ'א מן הד'א אלכלאם, אן ליס כל מא תג'דה מן אלצפאת אלמנסובה ללה פי כתב אלאנביא יג'וז לנא אן נצלי בהא ונקולהא, לאנה לם יקל {{עברית|אלמלא דאמרינהו משה רבינו לא הוה יכלינן}} {{עברית|למימרינהי}}, אלא שרט אכ'ר {{עברית|ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהי}} {{עברית|בתפלה}} וחיניד' ג'אז לנא אן נצלי בהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פולמוס נגד הפיוטים}}<br /> {{קו}}לא כפי שעשו הבורים באמת, שהפריזו והאריכו והרחיבו בתפילות שחיברו ובבקשות שניסחו כדי להתקרב לה' על ידיהן לפי מחשבתם השגויה, והם מתארים את ה' בהן בתארים שאילו תואר בהם אחד מבני האדם היה זה חסרון לגביו. כי אין הם מבינים את העניינים הנכבדים האלה, הזרים לשכלי ההמון, ועשו את ה' יתהדר ויתרומם אסקופה נדרסת ללשונותיהם, ותיארוהו ופנו אליו בכל מה שחשבו שהוא מותר, והם מפריזים בזה עד שהם מעוררים אותו להיפעלות לפי מחשבת השווא שלהם. ובפרט אם הם מוצאים לשון של דברי נביא בכך, הרי הדבר מותר מבחינתם לגשת לכתובים שראוי לפרשם {{מונח|תאויל}} (שלא כפשוטם) בכל אופן שהוא, אך הם מבינים אותם כפשוטם (&quot;כחיצוניותם&quot;) וגוזרים מהם ומסיקים מהם ובונים עליהם אמירות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וליס כמא עמל אלג'האל באלחקיקה אללד'ין אטנבוא וטולוא ואצהבוא פי צלואת אלפוהא וכ'טב חברוהא יתקרב ללה בהא בזעמהם, יצפון אללה פיהא באוצאף לו וצף בהא שכ'ץ מן אלנאס לכאן ד'לך נקץ פי חקה, לאנהם לם יפהמוא הד'ה אלמעאני אלג'לילה אלגריבה ען עקול אלג'מהור, ואתכ'ד'וא אללה עז וג'ל מדרסה' אלסנתהם, ווצפוה וכ'אטבוה בכל מא יט'נונה סאיג, ויטנבוא פי ד'לך חתי יחרכונה ללאנפעאל בזעמהם, ולא סימא אן וג'דוא נץ כלאם נבי פי ד'לך כאן אלאמר מבאח להם אן יאתוא לנצוץ ינבגי תאוילהא בכל וג'ה, פינקלונהא עלי ט'ואהרהא וישתקון מנהא ויפרעון ויבנון עליהא אקאויל,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ההיתר לכך נפוץ אצל המשוררים ומחברי הבקשות או אצל מי שחושב שהוא מחבר שיר, עד שחוברו אמירות שחלקן כפירה גמורה ובחלקן יש אווילות ודמיון קלוקל המביאים את האדם באופן טבעי לצחוק כשהוא שומע אותם, ולבכי כשהוא מתבונן כיצד נאמרות אותן האמירות ביחס לה' יתרומם ויתהדר. ולולא חֶמלָתי מלגלות את חסרונם של האומרים הייתי מצטט לך מהן משהו כדי לעורר אותך על מקומות העבירה בהן. מכל מקום הן אמירות שחסרונן גלוי מאוד למבין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכת'ר אסתבאחה' הד'א ענד אלשערא ואלכ'טבא או ענד מן יזעם אנה יקול שערא, חתי אלפת אקאויל בעצ'הא כפר מחץ', ובעצ'הא פיה מן אלסכ'ף ופסאד אלכ'יאל מא יצ'חך אלאנסאן בחסב טבאעה ענד סמאעה, ויבכיה ענד אלתאמל כיף תקאל תלך אלאקאויל פי חק אללה עז וג'ל, ולולא שפקתי עלי תנקיץ אלקאילין לאורדת עליך מנהא שיא חתי תתנבה עלי מואצ'ע אלתעדי פיהא, לכנהא הי אקאויל באדיה' אלנקץ ג'דא למן יפהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וראוי שתתבונן ותאמר: אם {{עברית|לשון הרע והוצאת שם רע}} חטא גדול, על אחת כמה וכמה התרת הלשון כלפי ה' יתעלה ותיאורו בתארים שהוא נעלה מהם. איני אומר שזה חטא (בלבד) אלא {{עברית|חירוף וגידוף בשגגה}} מצד ההמון השומעים ומצד אותו טיפש האומר. ואילו מי שהשיג את חסרונן של האמירות האלה ואומרן, הרי הוא לדעתי מכלל אלה שנאמר עליהם: &quot;{{עברית|וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(מלכים־ב,יז,ט)}}, ונאמר: &quot;{{עברית|וּלְדַבֵּר אֶל ה' תּוֹעָה}}&quot; {{הפניה|(ישעיה לב,ו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וינבגי אן תעתבר ותקול, אד'א כאן {{עברית|לשון הרע והוצאת שם רע}} עציאנא עט'ימא, פכם באלאחרי יכון אטלאק אללסאן פי חק אללה תעלי ווצפה באוצאף תעלי ענהא, ולא אקול אן ד'לך עציאן, בל {{עברית|חירוף וגידוף בשגגה}} מן אלג'מהור אלסאמעין ומן ד'לך אלג'אהל אלקאיל. אמא מן אדרך נקץ תלך אלאקאויל ויקולהא פהו ענדי מן ג'מלה' מן קיל פיהם {{עברית|ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על י&quot;י אלהיהם}}, וקיל {{עברית|ולדבר על י&quot;י תועה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הנחיה לקורא}}<br /> {{קו}}על כן אם אתה ממי ש{{עברית|יחוס על כבוד קונו}} לא ראוי לך שתשמעם בשום אופן, קל וחומר שתאמרם, קל וחומר שתעשה דוגמתם. ידוע לך גודל עוונו של מי ש{{עברית|יטיח דברים כלפי מעלה}} {{הפניה|(ראו בבלי, תענית כה,א)}}. ואין ראוי לך כלל להתעסק בתיאור ה' בחיוב כדי להגדילו במחשבת השווא שלך. אין לחרוג ממה שסידרו {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}} בתפילות וב{{עברית|ברכות}}, ודי בכך מצד ההכרח, די והותר, כפי שאמר {{עברית|ר' חנינה}}. ואילו שאר מה שנאמר בספרי הנביאים יש לקרוא בעת המעבר עליו, אבל יש להבינו {{מונח|אעתקאד}} כפי שכבר ביארנו, שהם תוארי פעולות או (תארים שמטרתם) להורות על שלילת העדרם. וגם עניין זה אין לגלות להמון, אלא דרך עיון זו מתאימה ליחידי הסגולה, שפיאורו של ה' אצלם אינו שיאמרו מה שאינו ראוי אלא שישכילו כראוי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאן כנת ממן {{עברית|יחוס על כבוד קונו}} פלא ינבגי לך אן תסמעהא בוג'ה, פכיף אן תקולהא, פכיף אן תעמל מת'להא. וקד עלמת קדר את'ם מן {{עברית|יטיח דברים כלפי מעלה}}, ולא ינבגי לך בוג'ה אן תתערץ' לצפאת אללה באלאיג'אב לתעט'ימה בזעמך, ולא יכ'רג' ען מא רתבה {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}} פי אלצלואת ואל{{עברית|ברכות}}, פפי ד'לך אלכפאיה בחסב אלצ'רורה, ואי כפאיה, כמא קאל {{עברית|ר' חנינה}}. אמא סאיר מא ג'א פי כתב אלאנביא פיקרא ענד אלמרור בה, לכנה יעתקד פיה מא קד בינא אנהא צפאת אפעאל או ללדלאלה עלי סלב עדמהא, והד'א אלמעני איצ'א לא יד'אע ללג'מהור, בל הד'א אלנחו מן אלנט'ר לאיק באלכ'ואץ אלד'ין תעט'ים אללה ענדהם מא הו באן יקולוא מא לא ינבגי, בל באן יעקלוא כמא ינבגי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הדגשת חז&quot;ל את הפער בין ה' לאדם}}<br /> {{קו}}אשוב להשלים את ההערה על אמירת {{עברית|ר' חנינה}} ולדייק בה. הוא לא אמר: '{{עברית|משל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין}}', כי משל זה היה מורה ששלמויותיו יתעלה שלמות יותר מאותן שלמויות שיוחסו לו, אך הן מן המין שלהן. ואין הדבר כן, כפי שהוכחנו {{הפניה|(א,נו)}}, אלא דיוק המשל הזה הוא דבריו &quot;{{עברית|דינרי זהב ומקלסין אותו בשלכסף}}&quot;, כדי להורות שמה שהן אצלנו שלמויות אין אצלו יתעלה דבר ממינן, אלא כולן חסרון לגביו, כפי שביאר ואמר במשל הזה: &quot;{{עברית|והלא גנאי הוא לו}}&quot;. הרי הודיע לך שכל מה שתחשוב מן התארים האלה שהוא שלמות, הוא חסרון לגביו יתעלה אם הוא ממין מה שאצלנו. וכבר הנחה אותנו {{עברית|שלמה}} עליו השלום בעניין זה בדברים מספיקים ואמר: &quot;{{עברית|כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים}}&quot; {{הפניה|(קהלת ה,א)}}&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וארג'ע אלי תמאם אלתנביה עלי קול {{עברית|ר' חנינה}} ואחכאמה. לם יקל {{עברית|משל למלך}} {{עברית|שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין}}, לאנה כאן ידל הד'א אלמת'ל עלי אן כמאלאתה תעלי אכמל מן הד'ה אלכמאלאת אלתי תנסב לה לכנהא מן נועהא, וליס אלאמר כד'לך כמא ברהנא, בל חכמה' הד'א אלמת'ל הו קולה {{עברית|דינרי זהב ומקלסין אותו בשלכסף}}, לידל אן הד'ה אלתי הי ענדנא כמאלאת ליס ענדה תעלי שי מן נועהא, אלא כלהא נקץ פי חקה כמא בין וקאל פי הד'א אלמת'ל {{עברית|והלא גנאי הוא לו}}, פקד אעלמך אן כל מא תזעמה מן הד'ה אלצפאת אנה כמאלא הו נקץ פי חקה תעלי אד'א כאן מן נוע מא ענדנא. וקד ארשדנא {{עברית|שלמה}} ע&quot;אס פי הד'א אלמעני במא פיה כפאיה וקאל {{עברית|כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים}}:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%98&diff=456 2024-07-26T11:43:25Z

<p>Hamore: רומזים &gt; ברמיזה</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק מט}}<br /> {{כותרת|המלאכים כשכלים נבדלים ותעופתם}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|למלאכים אין גוף}}<br /> {{קו}}המלאכים גם הם אינם בעלי גוף, אלא הם שכלים נבדלים מן החומר, אף שהם עשויים וה' בראם, כפי שיתבאר {{הפניה|(ב,ו;יג2)}}. ב{{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(כא,ט)}} אמרו: &quot;{{עברית|'לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת'}} {{הפניה|(בראשית ג,כד)}} {{עברית|– על שם 'מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט'}} {{הפניה|(תהלים קד,ד)}}; {{עברית|'הַמִּתְהַפֶּכֶת' – שהן מתהפכין: פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים}}&quot;. הרי שאמרו במפורש באמירה זו שאין הם בעלי חומר ושאין להם תבנית גשמית קבועה מחוץ לדעת (=באופן אובייקטיבי), אלא כל זה הוא ב{{עברית|מראה הנבואה}} ולפי פעולת הכוח המדמה, כפי שיוזכר בעניין מהות הנבואה {{הפניה|(ב,לו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמלאיכה איצ'א ליס הם ד'וי אג'סאם, בל הם עקול מפארקה ללמאדה, ואנמא הם מפעולון ואללה כ'לקהם כמא סיבין. ופי {{עברית|בראשית רבה}} קאלוא {{עברית|להט החרב המתהפכת על שם משרתיו אש לוהט, המתהפכת שהן מתהפכין}} {{עברית|פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים}}. פקד צרחוא בהד'א אלקול באנהם ליסוא ד'וי מאדה ולא להם שכל ת'אבת ג'סמאני כ'ארג' אלד'הן, בל ד'לך כלה פי {{עברית|מראה הנבואה}} ובחסב פעל אלקוה אלמתכ'ילה כמא יד'כר פי מעני חקיקה' אלנבוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הם אמרו &quot;{{עברית|פעמים נשים}}&quot;, כי הנביאים רואים לעתים את המלאכים ב{{עברית|מראה הנבואה}} ב{{עברית|צורת נשים}}, ברמיזה אל דברי {{עברית|זכריה}} עליו השלום: &quot;{{עברית|וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם [}}וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם]&quot; {{הפניה|(זכריה ה,ט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא קולהם {{עברית|פעמים נשים}} פאן אלאנביא איצ'א קד ירון אלמלאיכה ב{{עברית|מראה הנבואה צורת נשים}}, ישיר אלי קול {{עברית|זכריה}} ע&quot;אס {{עברית|והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וכו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסיבה לתיאור מוחשי של ישויות מופשטות}}<br /> {{קו}}אתה כבר יודע שקשה מאוד לאדם להשיג את החף מן החומר, המעורטל מכל גשמיות, אלא לאחר אימון רב. בפרט למי שאינו מבחין בין המושכל והמדומיין, והוא נשען בדרך כלל על השגת הדמיון בלבד, ומבחינתו כל מה שאפשר לדמיין הוא קיים או קיומו אפשרי, ומה שאינו נופל ברשת הדמיון הוא לדעתו נעדר וקיומו בלתי אפשרי. כי אנשים אלה, והם רוב המעיינים, לא יתאמת להם אף עניין לעולם ולא תיפתר להם שום בעיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד עלמת אן אדראך אלברי ען אלמאדה אלערי ען אלג'סמאניה אצלא עסר ג'דא עלי אלאנסאן אלא בעד ארתיאץ' עט'ים, ובכ'אצה למן לא יפרק בין אלמעקול ואלמתכ'יל ואכת'ר אעתמאדאתה עלי אדראך אלכ'יאל פקט, ויכון כל מתכ'יל ענדה מוג'ודא או ממכן אלוג'וד, ומא לא יקע פי שבכה' אלכ'יאל ענדה מעדום וממתנע אלוג'וד, פאן האולא אלאשכ'אץ והם מעט'ם מן ינט'ר לא יתחקק להם מעני אבדא ולא יתצ'ח להם משכל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;גם בשל הקושי הזה נאמרו בספרי הנביאים אמירות שמחיצוניותן ניתן להבין שיש למלאכים גוף ותנועה, ושהם בצורת אדם, ושהם מצוּוים על ידי ה', מבצעים את ציווייו ועושים מה שהוא רוצה בציוויו – כל זאת כדי להדריך את הדעת לקיומם, ושהם חיים ושלמים, כפי שביארנו לגבי ה' {{הפניה|(א,מו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלעסר הד'א איצ'א אתת כתב אלאנביא באקאויל יפהם מן ט'אהרהא ג'סמאניה' אלמלאיכה וחרכאתהם, וכונהם צורה' אנסאן, וכונהם מאמורין מן אללה מנפד'ין אואמרה ופאעלין מא יריד באמרה, כל ד'לך לארשאד אלד'הן לוג'ודהם ואנהם אחיא כאמלון כמא בינא פי חק אללה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכנפיים כמאפיין חייתי מבדל את תיאורי ה'}}<br /> {{קו}}אבל אילו עצרו לגביהם בדמיון הזה, הייתה מהותם ועצמותם דומה לעצמות האלוה בדמיון ההמון, כי באותה מידה נאמרו לגבי ה' אמירות שמחיצוניותן נראה שהוא גוף חי, נע, בצורת אדם. לכן הודרכה הדעת לכך שדרגת קיומם היא למטה מדרגת האלוה, בכך שעורב בתבניתם דבר מתבנית בעלי החיים שאינם הוגים, כדי שיובן שמציאות הבורא שלמה יותר ממציאותם כשם שהאדם שלם יותר מבעלי החיים שאינם הוגים. תבנית בעלי החיים היחידה שצורפה אליהם היא הכנפיים בלבד, כי לא תצויר תעופה בלי כנפיים כפי שלא תצויר הליכה בלי רגליים, כי קיומם של הכוחות האלה לא יצויר אלא באובייקטים האלה בהכרח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}לכנה לו וקף פיהם ענד הד'א אלתכ'יל לשאבהת חקיקתהם וד'אתהם ד'את אלאלאה פי כ'יאל אלג'מהור, אד' הכד'א איצ'א קיל פי אללה אקאויל יבדו ט'ואהרהא אנה ג'סם חי מתחרך עלי צורה' אנסאן, פארשד אלד'הן אלי כון מרתבה' וג'ודהם דון מרתבה' אלאלאה באן כ'לט פי שכלהם שי מן שכל אלחיואן אלגיר נאטק, חתי יכון אלמפהום מן וג'וד אלבארי אכמל מן וג'ודהם כמא אן אלאנסאן אכמל מן אלחיואן אלגיר נאטק. ולם יצ'ף אליהם שכל חיואן בוג'ה אלא אלאג'נחה, אד' לא יתצור טיראן דון אג'נחה כמא לא יתצור משי דון רג'לין, אד' הד'ה אלקוי לא יתצור וג'ודהא אלא פי הד'ה אלמוצ'ועאת צ'רורה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|בחירת תכונת התעופה למלאכים}}<br /> {{קו}}תנועת התעופה נבחרה {{אינדקס|א)}} כדי להדריך אל היותם חיים, משום שהיא השלמה ביותר מן התנועות המקומיות של בעלי החיים שאינם הוגים והנכבדת שבהן, והאדם מייחס {{מונח|אעתקאד}} לה שלמות רבה, עד שהאדם משתוקק שיוכל לעוף כדי שיקל עליו לברוח במהירות מכל מה שמזיק לו ולחתור לכל מה שנאות לו גם אם הוא רחוק, ולכן יוחסה להם התנועה הזו. {{אינדקס|ב)}} וכן משום שהמעופף מופיע ונעלם, מתקרב ומתרחק בזמן קצר, וכל אלה מאפיינים שראוי לייחס {{מונח|אעתקאד}} למלאכים כפי שיבואר {{הפניה|(ב,יב)}}. השלמות המדומה הזו, כלומר תנועת התעופה, אינה מיוחסת לה' כלל, משום שהיא תנועה של בעלי חיים שאינם הוגים. ואל יטעו אותך דבריו &quot;{{עברית|וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף}}&quot; {{הפניה|(שמואל־ב כב,יא; תהלים יח,יא)}}, כי ה{{עברית|כרוב}} הוא אשר {{עברית|עף}}, והכוונה במשל הזה היא מהירות בואו של הדבר ההוא, כפי שאמר &quot;{{עברית|הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם}}&quot; {{הפניה|(ישעיה יט,א)}}, והכוונה למהירות פגיעת האסון הזה בהם. אל יטעה אותך גם מה שתמצא אצל {{עברית|יחזקאל}} בלבד על &quot;{{עברית|פְּנֵי שׁוֹר}}&quot; ו&quot;{{עברית|פְנֵי אַרְיֵה}}&quot; ו&quot;{{עברית|פְנֵי נֶשֶׁר}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל א,י)}} ו&quot;{{עברית|כַף רֶגֶל עֵגֶל}}&quot; {{הפניה|(שם ד)}}, כי לזה יש פירוש {{מונח|תאויל}} אחר שעוד תשמענו {{הפניה|(ג,א-ז)}}; ועוד, שהוא רק תיאור ה{{עברית|חיות}}. העניינים האלה עוד יתבארו ברמזים שדי בהם כדי לעורר את תשומת הלב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואכ'תירת חרכה' אלטיראן ללארשאד עלי כונהם אחיאא אד' הי אכמל חרכאת אלחיואן אלגיר נאטק אלמכאניה ואשרפהא, ואלאנסאן יעתקדהא כמאלא עט'ימא, חתי אן אלאנסאן ישתהי אן כאן יטיר ליסהל עליה אלהרב מן כל מא יאד'יה ויקצד כל מא יואפקה בסרעה ואן בעד, פנסבת להם הד'ה אלחרכה. ואיצ'א אן אלטאיר יט'הר ת'ם יכ'פי ויקרב ת'ם יבעד פי אסרע זמאן, והד'ה כלהא חאלאת ינבגי אן תעתקד פי אלמלאיכה כמא סיבין, ולא ינסב הד'א אלכמאל אלמט'נון אעני חרכה' אלטיראן ללה בוג'ה לכונהא חרכה' חיואן גיר נאטק, ולא תגלט פי קולה {{עברית|וירכב על כרוב ויעף}}, לאן אל{{עברית|כרוב}} הו אלד'י {{עברית|עף}}, ואלקצד בד'לך אלמת'ל סרעה' חלול ד'לך אלאמר, כמא קאל {{עברית|הנה י&quot;י רוכב על עב קל ובא מצרים}} יעני סרעה' נזול הד'א אלבלא בהם. ולא יגלטך איצ'א מא תג'דה פי {{עברית|יחזקאל}} כ'אצה פי {{עברית|פני שור ופני אריה ופני נשר וכף רגל עגל}}, פאן ד'לך לה תאויל אכ'ר סתסמעה, והו איצ'א אנמא וצף אל{{עברית|חיות}}, וסתבין הד'ה אלאגראץ' באשאראת כאפיה פי אלתנביה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואילו תנועת התעופה נמצאת בפסוקים בכל מקום (ביחס למלאכים), ולא תצויר אלא בכנף, ולכן יוחסו להם הכנפיים, כדי להורות על מצב קיומם, לא כדי לאמת את מהותם. {{אינדקס|ג)}} ודע שכל המתנועע תנועה מהירה מאוד מתואר כעף, כדי להורות על מהירות התנועה. נאמר: &quot;[יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ] {{עברית|כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר}}&quot; {{הפניה|(דברים כח,מט)}}, כי הנשר הוא המהיר לעוף ולעוט מכל העופות, ולכן ממשילים בו. ודע עוד שהכנפיים הן סיבות התעופה, ולכן הכנפיים הנראות הן כמספר סיבות תנועת המתנועע. ואין זו מטרת הפרק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא חרכה' אלטיראן פמוג'ודה פי אלנצוץ פי כל מוצ'ע, ולא יתצור אלא בג'נאח, פפרצ'ת להם אלאג'נחה ללארשאד לחאלה' וג'ודהם לא לתחקיק מאהיתהם. ואעלם אן כל מתחרך חרכה סריעה ג'דא יוצף באלטיראן ללדלאלה עלי סרעה' אלחרכה, קאל {{עברית|כאשר ידאה הנשר}}, לאן אלנסר אסרע טיראן ואנקצ'אץ' מן ג'מיע אלטאיר, פלד'לך ימת'ל בה. ואעלם איצ'א אן אלג'נאחין המא אסבאב אלטיראן, פלד'לך תכון אלאג'נחה אלתי תרי עלי עדד אסבאב חרכה' אלמתחרך, ומא הד'א גרץ' אלפצל:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%98&diff=455 2024-07-26T11:41:46Z

<p>Hamore: פיסוק</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק מט}}<br /> {{כותרת|המלאכים כשכלים נבדלים ותעופתם}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|למלאכים אין גוף}}<br /> {{קו}}המלאכים גם הם אינם בעלי גוף, אלא הם שכלים נבדלים מן החומר, אף שהם עשויים וה' בראם, כפי שיתבאר {{הפניה|(ב,ו;יג2)}}. ב{{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(כא,ט)}} אמרו: &quot;{{עברית|'לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת'}} {{הפניה|(בראשית ג,כד)}} {{עברית|– על שם 'מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט'}} {{הפניה|(תהלים קד,ד)}}; {{עברית|'הַמִּתְהַפֶּכֶת' – שהן מתהפכין: פעמים אנשים, פעמים נשים, פעמים רוחות, פעמים מלאכים}}&quot;. הרי שאמרו במפורש באמירה זו שאין הם בעלי חומר ושאין להם תבנית גשמית קבועה מחוץ לדעת (=באופן אובייקטיבי), אלא כל זה הוא ב{{עברית|מראה הנבואה}} ולפי פעולת הכוח המדמה, כפי שיוזכר בעניין מהות הנבואה {{הפניה|(ב,לו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמלאיכה איצ'א ליס הם ד'וי אג'סאם, בל הם עקול מפארקה ללמאדה, ואנמא הם מפעולון ואללה כ'לקהם כמא סיבין. ופי {{עברית|בראשית רבה}} קאלוא {{עברית|להט החרב המתהפכת על שם משרתיו אש לוהט, המתהפכת שהן מתהפכין}} {{עברית|פעמים אנשים פעמים נשים פעמים רוחות פעמים מלאכים}}. פקד צרחוא בהד'א אלקול באנהם ליסוא ד'וי מאדה ולא להם שכל ת'אבת ג'סמאני כ'ארג' אלד'הן, בל ד'לך כלה פי {{עברית|מראה הנבואה}} ובחסב פעל אלקוה אלמתכ'ילה כמא יד'כר פי מעני חקיקה' אלנבוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הם אמרו &quot;{{עברית|פעמים נשים}}&quot;, כי הנביאים רואים לעתים את המלאכים ב{{עברית|מראה הנבואה}} ב{{עברית|צורת נשים}}, רומזים אל דברי {{עברית|זכריה}} עליו השלום: &quot;{{עברית|וְהִנֵּה שְׁתַּיִם נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְרוּחַ בְּכַנְפֵיהֶם [}}וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם כְּכַנְפֵי הַחֲסִידָה וַתִּשֶּׂאנָה אֶת הָאֵיפָה בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמָיִם]&quot; {{הפניה|(זכריה ה,ט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא קולהם {{עברית|פעמים נשים}} פאן אלאנביא איצ'א קד ירון אלמלאיכה ב{{עברית|מראה הנבואה צורת נשים}}, ישיר אלי קול {{עברית|זכריה}} ע&quot;אס {{עברית|והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם וכו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסיבה לתיאור מוחשי של ישויות מופשטות}}<br /> {{קו}}אתה כבר יודע שקשה מאוד לאדם להשיג את החף מן החומר, המעורטל מכל גשמיות, אלא לאחר אימון רב. בפרט למי שאינו מבחין בין המושכל והמדומיין, והוא נשען בדרך כלל על השגת הדמיון בלבד, ומבחינתו כל מה שאפשר לדמיין הוא קיים או קיומו אפשרי, ומה שאינו נופל ברשת הדמיון הוא לדעתו נעדר וקיומו בלתי אפשרי. כי אנשים אלה, והם רוב המעיינים, לא יתאמת להם אף עניין לעולם ולא תיפתר להם שום בעיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד עלמת אן אדראך אלברי ען אלמאדה אלערי ען אלג'סמאניה אצלא עסר ג'דא עלי אלאנסאן אלא בעד ארתיאץ' עט'ים, ובכ'אצה למן לא יפרק בין אלמעקול ואלמתכ'יל ואכת'ר אעתמאדאתה עלי אדראך אלכ'יאל פקט, ויכון כל מתכ'יל ענדה מוג'ודא או ממכן אלוג'וד, ומא לא יקע פי שבכה' אלכ'יאל ענדה מעדום וממתנע אלוג'וד, פאן האולא אלאשכ'אץ והם מעט'ם מן ינט'ר לא יתחקק להם מעני אבדא ולא יתצ'ח להם משכל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;גם בשל הקושי הזה נאמרו בספרי הנביאים אמירות שמחיצוניותן ניתן להבין שיש למלאכים גוף ותנועה, ושהם בצורת אדם, ושהם מצוּוים על ידי ה', מבצעים את ציווייו ועושים מה שהוא רוצה בציוויו – כל זאת כדי להדריך את הדעת לקיומם, ושהם חיים ושלמים, כפי שביארנו לגבי ה' {{הפניה|(א,מו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלעסר הד'א איצ'א אתת כתב אלאנביא באקאויל יפהם מן ט'אהרהא ג'סמאניה' אלמלאיכה וחרכאתהם, וכונהם צורה' אנסאן, וכונהם מאמורין מן אללה מנפד'ין אואמרה ופאעלין מא יריד באמרה, כל ד'לך לארשאד אלד'הן לוג'ודהם ואנהם אחיא כאמלון כמא בינא פי חק אללה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכנפיים כמאפיין חייתי מבדל את תיאורי ה'}}<br /> {{קו}}אבל אילו עצרו לגביהם בדמיון הזה, הייתה מהותם ועצמותם דומה לעצמות האלוה בדמיון ההמון, כי באותה מידה נאמרו לגבי ה' אמירות שמחיצוניותן נראה שהוא גוף חי, נע, בצורת אדם. לכן הודרכה הדעת לכך שדרגת קיומם היא למטה מדרגת האלוה, בכך שעורב בתבניתם דבר מתבנית בעלי החיים שאינם הוגים, כדי שיובן שמציאות הבורא שלמה יותר ממציאותם כשם שהאדם שלם יותר מבעלי החיים שאינם הוגים. תבנית בעלי החיים היחידה שצורפה אליהם היא הכנפיים בלבד, כי לא תצויר תעופה בלי כנפיים כפי שלא תצויר הליכה בלי רגליים, כי קיומם של הכוחות האלה לא יצויר אלא באובייקטים האלה בהכרח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}לכנה לו וקף פיהם ענד הד'א אלתכ'יל לשאבהת חקיקתהם וד'אתהם ד'את אלאלאה פי כ'יאל אלג'מהור, אד' הכד'א איצ'א קיל פי אללה אקאויל יבדו ט'ואהרהא אנה ג'סם חי מתחרך עלי צורה' אנסאן, פארשד אלד'הן אלי כון מרתבה' וג'ודהם דון מרתבה' אלאלאה באן כ'לט פי שכלהם שי מן שכל אלחיואן אלגיר נאטק, חתי יכון אלמפהום מן וג'וד אלבארי אכמל מן וג'ודהם כמא אן אלאנסאן אכמל מן אלחיואן אלגיר נאטק. ולם יצ'ף אליהם שכל חיואן בוג'ה אלא אלאג'נחה, אד' לא יתצור טיראן דון אג'נחה כמא לא יתצור משי דון רג'לין, אד' הד'ה אלקוי לא יתצור וג'ודהא אלא פי הד'ה אלמוצ'ועאת צ'רורה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|בחירת תכונת התעופה למלאכים}}<br /> {{קו}}תנועת התעופה נבחרה {{אינדקס|א)}} כדי להדריך אל היותם חיים, משום שהיא השלמה ביותר מן התנועות המקומיות של בעלי החיים שאינם הוגים והנכבדת שבהן, והאדם מייחס {{מונח|אעתקאד}} לה שלמות רבה, עד שהאדם משתוקק שיוכל לעוף כדי שיקל עליו לברוח במהירות מכל מה שמזיק לו ולחתור לכל מה שנאות לו גם אם הוא רחוק, ולכן יוחסה להם התנועה הזו. {{אינדקס|ב)}} וכן משום שהמעופף מופיע ונעלם, מתקרב ומתרחק בזמן קצר, וכל אלה מאפיינים שראוי לייחס {{מונח|אעתקאד}} למלאכים כפי שיבואר {{הפניה|(ב,יב)}}. השלמות המדומה הזו, כלומר תנועת התעופה, אינה מיוחסת לה' כלל, משום שהיא תנועה של בעלי חיים שאינם הוגים. ואל יטעו אותך דבריו &quot;{{עברית|וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף}}&quot; {{הפניה|(שמואל־ב כב,יא; תהלים יח,יא)}}, כי ה{{עברית|כרוב}} הוא אשר {{עברית|עף}}, והכוונה במשל הזה היא מהירות בואו של הדבר ההוא, כפי שאמר &quot;{{עברית|הִנֵּה ה' רֹכֵב עַל עָב קַל וּבָא מִצְרַיִם}}&quot; {{הפניה|(ישעיה יט,א)}}, והכוונה למהירות פגיעת האסון הזה בהם. אל יטעה אותך גם מה שתמצא אצל {{עברית|יחזקאל}} בלבד על &quot;{{עברית|פְּנֵי שׁוֹר}}&quot; ו&quot;{{עברית|פְנֵי אַרְיֵה}}&quot; ו&quot;{{עברית|פְנֵי נֶשֶׁר}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל א,י)}} ו&quot;{{עברית|כַף רֶגֶל עֵגֶל}}&quot; {{הפניה|(שם ד)}}, כי לזה יש פירוש {{מונח|תאויל}} אחר שעוד תשמענו {{הפניה|(ג,א-ז)}}; ועוד, שהוא רק תיאור ה{{עברית|חיות}}. העניינים האלה עוד יתבארו ברמזים שדי בהם כדי לעורר את תשומת הלב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואכ'תירת חרכה' אלטיראן ללארשאד עלי כונהם אחיאא אד' הי אכמל חרכאת אלחיואן אלגיר נאטק אלמכאניה ואשרפהא, ואלאנסאן יעתקדהא כמאלא עט'ימא, חתי אן אלאנסאן ישתהי אן כאן יטיר ליסהל עליה אלהרב מן כל מא יאד'יה ויקצד כל מא יואפקה בסרעה ואן בעד, פנסבת להם הד'ה אלחרכה. ואיצ'א אן אלטאיר יט'הר ת'ם יכ'פי ויקרב ת'ם יבעד פי אסרע זמאן, והד'ה כלהא חאלאת ינבגי אן תעתקד פי אלמלאיכה כמא סיבין, ולא ינסב הד'א אלכמאל אלמט'נון אעני חרכה' אלטיראן ללה בוג'ה לכונהא חרכה' חיואן גיר נאטק, ולא תגלט פי קולה {{עברית|וירכב על כרוב ויעף}}, לאן אל{{עברית|כרוב}} הו אלד'י {{עברית|עף}}, ואלקצד בד'לך אלמת'ל סרעה' חלול ד'לך אלאמר, כמא קאל {{עברית|הנה י&quot;י רוכב על עב קל ובא מצרים}} יעני סרעה' נזול הד'א אלבלא בהם. ולא יגלטך איצ'א מא תג'דה פי {{עברית|יחזקאל}} כ'אצה פי {{עברית|פני שור ופני אריה ופני נשר וכף רגל עגל}}, פאן ד'לך לה תאויל אכ'ר סתסמעה, והו איצ'א אנמא וצף אל{{עברית|חיות}}, וסתבין הד'ה אלאגראץ' באשאראת כאפיה פי אלתנביה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואילו תנועת התעופה נמצאת בפסוקים בכל מקום (ביחס למלאכים), ולא תצויר אלא בכנף, ולכן יוחסו להם הכנפיים, כדי להורות על מצב קיומם, לא כדי לאמת את מהותם. {{אינדקס|ג)}} ודע שכל המתנועע תנועה מהירה מאוד מתואר כעף, כדי להורות על מהירות התנועה. נאמר: &quot;[יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ] {{עברית|כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר}}&quot; {{הפניה|(דברים כח,מט)}}, כי הנשר הוא המהיר לעוף ולעוט מכל העופות, ולכן ממשילים בו. ודע עוד שהכנפיים הן סיבות התעופה, ולכן הכנפיים הנראות הן כמספר סיבות תנועת המתנועע. ואין זו מטרת הפרק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא חרכה' אלטיראן פמוג'ודה פי אלנצוץ פי כל מוצ'ע, ולא יתצור אלא בג'נאח, פפרצ'ת להם אלאג'נחה ללארשאד לחאלה' וג'ודהם לא לתחקיק מאהיתהם. ואעלם אן כל מתחרך חרכה סריעה ג'דא יוצף באלטיראן ללדלאלה עלי סרעה' אלחרכה, קאל {{עברית|כאשר ידאה הנשר}}, לאן אלנסר אסרע טיראן ואנקצ'אץ' מן ג'מיע אלטאיר, פלד'לך ימת'ל בה. ואעלם איצ'א אן אלג'נאחין המא אסבאב אלטיראן, פלד'לך תכון אלאג'נחה אלתי תרי עלי עדד אסבאב חרכה' אלמתחרך, ומא הד'א גרץ' אלפצל:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%90&diff=454 2024-07-26T08:38:12Z

<p>Hamore: הסרת &quot;את&quot; שנמצאת רק בכתיב ושהרמב&quot;ם אינו מצטט</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק מא}}<br /> {{כותרת|המונח נפש}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חמש משמעויות. משמעויות א-ב: בכל בעל חיים}}<br /> {{קו}}&quot;{{עברית|נפש}}&quot; הוא מונח רב-משמעי.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא שם נפש החי המשותפת לכל בעל תחושה: &quot;{{עברית|אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה}}&quot; {{הפניה|(בראשית א,ל)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} הוא גם שם הדם: &quot;[כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְ]{{עברית|לֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר}}&quot; {{הפניה|(דברים יב,כג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|נפש}} אסם משתרך. הו אסם אלנפס אלחיואניה אלעאמה לכל חסאס {{עברית|אשר בו נפש חיה}}.{{קו}}והו איצ'א אסם אלדם {{עברית|לא תאכל הנפש עם הבשר}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעויות ג-ד: בבני האדם, בכוח ובפועל}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|ג)}} הוא גם שם הנפש ההוגה, כלומר צורת האדם: &quot;{{עברית|חַי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת}}&quot; {{הפניה|(ירמיה לח,טז)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} והוא שם הדבר הנשאר מן האדם לאחר המוות: &quot;{{עברית|וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים}}&quot; {{הפניה|(שמואל־א כה,כט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והו איצ'א אסם אלנפס אלנאטקה אעני צורה' אלאנסאן {{עברית|חי י&quot;י אשר עשה לנו את הנפש הזאת}}.{{קו}}והו אסם אלשי אלבאקי מן אלאנסאן בעד אלמות {{עברית|והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות ה: רצון בני האדם ורצון ה'}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|ה)}} והוא שם הרצון: &quot;{{עברית|לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ}}&quot; {{הפניה|(תהלים קה,כב)}}, כלומר ברצונו. וכמוהו: &quot;{{עברית|וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ צָרָיו}}&quot; {{הפניה|(שילוב של תהלים כז,יב; מא,ג)}}, כלומר אל תסגירהו אל רצונם. וכמוהו לדעתי: &quot;{{עברית|אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת מֵתִי}}&quot; {{הפניה|(בראשית כג,ח)}}, כלומר אם דבר זה בכוונתכם וברצונכם. וכמוהו: &quot;[וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי] {{עברית|אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה}}&quot; {{הפניה|(ירמיה טו,א)}}, משמעו: אין לי רצון בהם, כלומר איני רוצה בקיומם. וכל אזכור של &quot;{{עברית|נפש}}&quot; שנאמר ביחס אליו יתעלה הוא במשמעות הרצון, כפי שראינו {{הפניה|(לט,4)}} באשר לדבריו &quot;{{עברית|כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה}}&quot; {{הפניה|(שמואל־א ב,לה)}}, שמשמעותם: ברצוני ובכוונתי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והו אסם אלאראדה {{עברית|לאסר שריו בנפשו}} יעני באראדתה, ומת'לה {{עברית|ואל תתנהו בנפש צריו}} יעני לא תסלמה לאראדתהם. ומת'לה ענדי {{עברית|אם יש את נפשכם לקבר את מתי}}, יעני אן כאן הד'א מן גרצ'כם ובאראדתכם. ומת'לה {{עברית|אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה}} מענאה לא אראדה לי פיהם, אי לא אריד בקאהם. וכל ד'כר {{עברית|נפש}} ג'א מנסוב אליה תעלי הו במעני אלאראדה כמא תקדם לנא פי קולה {{עברית|כאשר בלבבי ובנפשי יעשה}} מענאה באראדתי ובגרצ'י.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לפי המשמעות הזו יהיה פירוש &quot;{{עברית|וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל}}&quot; {{הפניה|(שופטים י,טז)}} – 'ופסק רצונו מלענות את {{עברית|ישראל}}'. את ה{{עברית|פסוק}} הזה לא תרגם {{עברית|יונתן בן עזיאל}} כלל, כי הוא הבין אותו לפי המשמעות הראשונה, מה שמביא לייחוס היפעלות לה', ולכן נמנע מלתרגמו. אך אם יובן כמשמעות האחרונה הזו יהיה הפירוש ברור מאוד, כי מה שנאמר לפני כן הוא שהשגחתו יתעלה הסתלקה מהם עד שאבדו, והם זעקו לעזרה ולא הושיעם, וכאשר הפליגו בתשובה וגדלה עליבותם וגבר עליהם האויב, ריחם עליהם ופסק רצונו מהימשכות אומללותם ועליבותם. הבן זאת כי הדבר מופלא. והבי&quot;ת בדבריו &quot;{{עברית|בעמל ישראל}}&quot; תהיה במקום &quot;{{עברית|מן}}&quot;, וכאילו הוא &quot;{{עברית|מן}} {{עברית|עמל ישראל}}&quot;. הבלשנים מנו דברים רבים כאלה: &quot;{{עברית|וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם}}&quot; {{הפניה|(ויקרא ח,לב)}}, &quot;[וְאִם מְעַט] {{עברית|נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים}} [עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל]&quot; {{הפניה|(שם כה,נב)}}, &quot;[וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא...] {{עברית|בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שמות יב,יט)}}. והוא נפוץ.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פבחסב הד'א אלמעני יכון שרח {{עברית|ותקצר נפשו בעמל ישראל}} וכפת אראדתה ען אשקא {{עברית|ישראל}}, והד'א אל{{עברית|פסוק}} לם יתרג'מה {{עברית|יונתן בן עזיאל}} בוג'ה, לאנה אכ'ד'ה בחסב אלמעני אלאול וג'אה מן ד'לך אנפעאל פאמתנע מן שרחה, אמא אד'א אכ'ד' מן הד'א אלמעני אלאכ'יר פיכון אלשרח בינא ג'דא, לאנה תקדם אלקול אן ענאיתה תעלי תכ'לת ענהם חתי הלכוא ואסתגאת'וא ולם יגת'הם, פלמא בלאגוא פי אלתובה ועט'ם ד'להם ואסתילא אלעדו עליהם רחמהם וכפת אראדתה ען אסתמראר שקאהם וד'להם, פאעלמה אנה גריב, ותכון אלבא פי קולה {{עברית|בעמל ישראל}} מכאן מן, וכאנה {{עברית|מן עמל ישראל}}, וקד עדוא מן ד'לך אהל אללגה כת'ירא {{עברית|והנותר בבשר ובלחם, נשאר בשנים, בגר ובאזרח הארץ}}, והו כת'יר:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%95&diff=453 2024-07-23T06:38:52Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק מו}}<br /> {{כותרת|ביטויי ההגשמה שנעשה בהם שימוש}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|בין ידיעת מציאות דבר-מה לבין ידיעת מהותו}}<br /> {{קו}}כבר אמרנו באחד מפרקי חיבור זה {{הפניה|(א,לג)}} שיש הבדל גדול בין הדרכה לקיומו של דבר לבין אימות מהותו ועצמו {{מונח|ג'והר}}. זאת משום שניתן להדריך לקיומו של דבר אפילו דרך המקרים שלו, ואפילו דרך פעולותיו, ואפילו דרך יחסים רחוקים מאוד בינו לבין זולתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קד ד'כרנא פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה אן פרקא עט'ים בין אלארשאד לוג'וד אלשי ובין תחקיק מאהיתה וג'והרה, וד'לך אן אלארשאד לוג'וד אלשי יכון ולו באעראצ'ה, ולו באפעאלה, ולו בנסב בעידה ג'דא ענה בינה ובין גירה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;משל למה הדבר דומה? אילו רצית ליידע על שליט של אזור מסוים לאחד מאנשי ארצו שאינו יודע עליו, תוכל ליידע אותו עליו ולהעיר על מציאותו בדרכים רבות. מהן שתאמר: &quot;הוא האדם הגבוה, הלבן, ששיערו שיבה&quot; – והרי הודעת עליו באמצעות מקריו. ותוכל לומר: &quot;הוא אשר תראה סביבו המון עם רב, רכובים ומהלכים, וחרבות שלופות סביבו, ודגלים מונפים מעל ראשו, וחצוצרות מריעות לפניו&quot;; או: &quot;הוא אשר גר בארמון שבעיר הפלונית שבאזור זה&quot;; או: &quot;הוא אשר ציווה לבנות את החומה הזו או לעשות את הגשר הזה&quot;; וכיוצא בזה מפעולותיו ויחסיו לזולתו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;מת'אל ד'לך, אנך לו ארדת אן תערף סלטאן אקלים מא לאחד אהל בלאדה אלד'י לא יערפה, פקד יכון תעריפך לה ותנביהך עלי וג'ודה בטרק כת'ירה, מנהא אן תקול הו אלשכ'ץ אלטויל אלאביץ' אללון אלאשיב, פקד ערפתה באעראצ'ה. וקד תקול הו אלד'י תרי חולה ג'מאעה כבירה מן אלנאס רכאב ומשאה וסיוף מסלולה חולה וראיאת מרפועה עלי ראסה ואבואק תצ'רב אמאמה, או הו אלד'י יסכן אלקצר אלד'י פי אלבלד אלפלאני מן הד'א אלאקלים, או הו אלד'י אמר בבניאן הד'א אלסור או בעמל הד'א אלג'סר, ונחו ד'לך מן אפעאלה ונסבה לגירה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;תוכל גם להורות על מציאותו באמצעות מצבים חבויים יותר מזה. למשל, אם ישאלך שואל: &quot;האם יש לארץ הזו שליט?&quot; ותאמר לו: &quot;כן, בלי ספק&quot;. &quot;ומה הראיה על כך?&quot; תאמר לו: &quot;החלפן הזה, כפי שאתה רואה, חלש ובעל גוף קטן, ולפניו אוסף גדול של דינרים, ומולו עומד גבר אחר, עני, גדול ממדים וחזק, ומבקש ממנו שייתן לו פרוטה כצדקה. והוא לא עשה כך, אלא גער בו ודחהו ממנו בדברים; ואלמלא מוראו של השליט, היה ממהר להורגו או לדוחפו ולקחת את הכסף שברשותו, וזוהי ראיה לכך שלמדינה הזו יש שליט&quot;. הרי הורית על מציאותו מתוך סדירות ענייני המדינה, שסיבתה מוראו של השליט והחשש מעונשו. אין בדבר מכל מה שהמשלנו בו מה שמורה על עצם השליט ואמיתת עצמו באשר הוא שליט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד תדל עלי וג'ודה בחאלאת הי אכ'פי מן הד'ה, מת'ל אן יסאלך סאיל הל להד'ה אלבלאד סלטאן,{{קו}}פתקול לה נעם בלא שך, ומא אלדליל עלי ד'לך, תקול לה כון הד'א אלצירפי כמא תראה רג'ל צ'עיף צגיר אלג'סם אמאמה הד'ה אלג'מלה אלכבירה מן אלדנאניר, והד'א אלשכ'ץ אלאכ'ר אלעט'ים אלג'ת'ה אלקוי אלפקיר ואקף אמאמה יסאלה אן יתצדק אליה בכ'רובה ולם יפעל, בל אנתהרה ודפעה ען נפסה באלקול, ולולא כ'וף אלסלטאן לבאדר בקתלה או בדפעה ואכ'ד' מא בידה מן אלמאל, פהד'א דליל עלי כון הד'ה אלמדינה ד'את מלך. פתכון קד דללת עלי וג'ודה באנתט'אם אחואל אלמדינה אלד'י סבבה כ'וף אלסלטאן ותוקע עד'אבה. וליס פי שי מן כל מא מת'לנא בה מא ידל עלי ד'את אלסלטאן וחקיקה' ג'והרה מן חית' הו סלטאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ידיעת האלוהים עבור ההמון. ידיעת אלוהים כקיים}}<br /> {{קו}}כך קרה ביידוע על ה' יתעלה ויתהדר להמון בכל ספרי הנביאים וגם ב{{עברית|תורה}}, כאשר הביא ההכרח להדריך את הכול לכך שהוא יתעלה מצוי, ושיש לו כל השלמויות, כלומר שאין הוא רק מצוי כמו שהארץ מצויה והשמיים מצויים, אלא הוא מצוי, חי, יודע, יכול, עושה, ושאר מה שראוי להאמין באשר למציאותו – ודבר זה עוד יבואר {{הפניה|(א,נג5;א,נח;ג,כח)}}. לפיכך הודרכו הדעות לכך שהוא מצוי – בדימוי הגשמיות, ושהוא חי – בדימוי התנועה. כי אצל המון העם אין דבר שמציאותו שרירה וקיימת ואין בה ספק אלא הגוף; ולדידם כל מה שאינו גוף אבל הוא נמצא בגוף הוא מצוי, אבל מציאותו פחותה יותר מן הגוף, משום שהוא נזקק במציאותו לגוף. ואילו מה שאינו גוף ואינו נמצא בגוף – אין הוא דבר מצוי כלל לתפיסתו הראשונית של האדם, ובפרט בדמיון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כד'לך אעתרי פי תעריף אללה עז וג'ל ללג'מהור פי ג'מיע כתב אלאנביא ופי אל{{עברית|תורה}} איצ'א, למא דעת אלצ'רורה לארשאדהם אג'מעין לוג'ודה תעלי, ואן לה אלכמאלאת כלהא, אעני אנה ליס מוג'ודא פקט כמא אלארץ' מוג'ודה ואלסמא מוג'ודה, בל מוג'וד חי עאלם קאדר פאעל וסאיר מא ינבגי אן יעתקד פי וג'ודה וסיבין ד'לך, פארשדת אלאד'האן לאנה מוג'וד בתכ'יל אלג'סמאניה, ולאנה חי בתכ'יל אלחרכה, אד' לא ירי אלג'מהור שיא מתמכן אלוג'וד צחיח לא ריב פיה אלא אלג'סם, וכל מא ליס בג'סם לכנה פי ג'סם פהו מוג'וד לכנה אנקץ וג'וד מן אלג'סם לאפתקארה פי וג'ודה אלי ג'סם, אמא מא ליס בג'סם ולא פי ג'סם פליס הו שי מוג'וד בוג'ה פי באדי תצור אלאנסאן, ובכ'אצה ענד אלתכ'יל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;בדומה לכך המון העם אינם תופסים {{מונח|תצור}} מעניין החיים אלא את התנועה, ומה שאינו נע תנועה רצונית מקומית אין הוא חי (לדעתם), אף שהתנועה אינה מעצם החי אלא מקרה החל בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך לא יתצור אלג'מהור מן מעני אלחיאה גיר אלחרכה, ומא ליס במתחרך חרכה אראדיה מכאניה פליס הו חי, ואן כאנת אלחרכה ליסת מן ג'והר אלחי בל ערץ' לאזם לה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ידיעת אלוהים כמשיג}}<br /> {{קו}}וכן ההשגה {{מונח|אדראך}} המוכרת לנו היא בחושים, כוונתי לשמיעה ולראייה. וכן איננו יודעים ולא מעלים על הדעת {{מונח|תצור}} העברת עניין מנפשו של אחד מאתנו לנפשו של אדם אחר אלא בדיבור, והוא הקול שחותכים השפתיים והלשון ושאר אברי הדיבור. לפיכך כאשר הודרכו דעותינו גם אל כך שהוא יתעלה משיג, ושמגיעים עניינים ממנו לנביאים כדי שהם יעבירו אותם אלינו, הוא תואר לנו כשומע וכרואה, והמשמעות היא שהוא משיג את הדברים הללו הנראים והנשמעים ויודע אותם. והוא תואר לנו כמדבר, והמשמעות היא שמגיעים עניינים ממנו יתעלה לנביאים, וזו היא משמעות הנבואה, ודבר זה עוד יבואר בתכלית הביאור {{הפניה|(ב,לב ואילך)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך אלאדראך אלמתעארף ענדנא הו באלחואס אעני אלסמע ואלבצר. וכד'לך לא נעלם ולא נתצור אנתקאל אלמעני מן נפס שכ'ץ מנא לנפס שכ'ץ אכ'ר אלא בכלאם והו אלצות אלד'י תקטעה אלשפה ואללסאן וסאיר אלאת אלכלאם, פלמא ארשדת אד'האננא איצ'א נחו כונה תעלי מדרך ואן תצל מעאני מנה ללאנביא ליוצלוהא אלינא וצף לנא באנה יסמע ויבצר, מענאה אנה ידרך הד'ה אלאשיא אלמראיה אלמסמועה ויעלמהא. ווצף לנא באנה יתכלם, מענאה אנה תצל מעאני מנה תעאלי ללאנביא, והד'א הו מעני אלנבוה וסיבין ד'לך אגיא ביאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ידיעת אלוהים כיוצר וכחי}}<br /> {{קו}}וכיוון שאיננו תופסים בשכלנו יצירה שלנו את זולתנו אלא אם אנחנו עושים זאת ישירות, הוא תואר כעושה. כמו כן כיוון שהמון העם אינו משיג דבר חי אלא בעל נפש, הוא תואר לנו גם כן כבעל נפש. ואף ששם הנפש הוא רב-משמעי, כפי שהתבאר {{הפניה|(א,מא)}}, המשמעות היא שהוא חי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולמא לא נעקל מן איג'אדנא גירנא אלא באן נפעלה במבאשרה וצף אנה פאעל. וכד'לך איצ'א למא לם ידרך אלג'מהור שיא חיא אלא ד'א נפס וצף לנא איצ'א באנה ד'ו נפס, ואן כאן אסם אלנפס משתרכא כמא תבין, אלמעני אנה חי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכיוון שכל הפעולות האלה אינן מושגות אצלנו אלא באברים (&quot;כלים&quot;) גשמיים, הושאלו לו כל אותם אברים שהתנועה המקומית מתבצעת בהם, כלומר הרגליים וכפותיהן, והאברים שהשמיעה והראייה וההרחה מתבצעות בהם, והם האוזן והעין והאף, והאברים שהדיבור וחומר הדיבור מתקיים בהם, והם הפה והלשון והקול, והאברים שאצלנו פועל הפועל את אשר הוא פועל, והם הידיים והאצבעות והכף והזרוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולמא לא תדרך הד'ה אלאפעאל כלהא פינא אלא באלאת ג'סמאניה אסתעירת לה תלך אלאלאת כלהא אלתי בהא תכון אלחרכה אלמכאניה אעני אלרג'לין וכפופהא, ואלאלאת אלתי יכון בהא אלסמע ואלבצר ואלשם והי אלאד'ן ואלעין ואלאנף, ואלאלאת אלתי בהא יכון אלכלאם ומאדה' אלכלאם והי אלפם ואללסאן ואלצות, ואלאלאת אלתי בהא יפעל אלפאעל מנא מא יפעלה והי אלידין ואלאנאמל ואלכף ואלד'ראע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כללו של דבר: הוא, יתעלה על כל חסרון, הושאלו לו האברים הגשמיים כדי להורות בהם על פעולותיו, ואותן פעולות הושאלו לו כדי להורות בהן על שלמות כלשהי שאינה עצם אותה פעולה. לדוגמה, העין והאוזן והיד והפה והלשון הושאלו לו כדי להורות בהם על הראייה והשמיעה והעשייה והדיבור, והראייה והשמיעה הושאלו לו כדי להורות על ההשגה בכלל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פיכון תלכ'יץ הד'א כלה, אנה תעלי ען כל נקץ אסתעירת לה אלאלאת אלג'סמאניה לידל בהא עלי אפעאלה, ואסתעירת לה תלך אלאפעאל לידל בהא עלי כמאל מא ליס הו נפס ד'לך אלפעל. מת'אל ד'לך, אנה אסתעיר לה אלעין ואלאד'ן ואליד ואלפם ואללסאן לידל בהא עלי אלרויה ואלסמע ואלפעל ואלכלאם, ואסתעירת לה אלרויה ואלסמע ללדלאלה עלי אלאדראך עלי אלעמום,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דוגמאות לחושים}}<br /> {{קו}}לכן אתה מוצא שהשפה העברית משתמשת בהשגת חוש אחד במקום השגת חוש אחר. נאמר: &quot;{{עברית|רְאוּ דְבַר ה'}}&quot; {{הפניה|(ירמיה ב,לא)}} כמו &quot;{{עברית|שמעו}}&quot;, כי המכוון הוא: הַשיגו את משמעות דבריו. וכן &quot;{{עברית|רְאֵה רֵיחַ בְּנִי}} [כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה']&quot; {{הפניה|(בראשית כז,כז)}}, כאילו אמר &quot;{{עברית|אריח}} {{עברית|ריח בני}}&quot;, כי המכוון הוא השגת ריחו. ובהתאם לכך נאמר &quot;{{עברית|וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת}}&quot; {{הפניה|(שמות כ,יד)}}; יחד עם היות המעמד הזה גם {{עברית|מראה נבואה}}, כמו שידוע ומפורסם באומה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולד'לך תג'ד אללגה אלעבראניה תסתעמל אדראך חאסה בדל אדראך חאסה אכ'רי, קאל {{עברית|ראו דבר י&quot;י}}, מת'ל {{עברית|שמעו}}, אד' אלמקצוד אדרכוא מעני כלאמה. וכד'לך {{עברית|ראה ריח בני}} מת'ל לו קאל {{עברית|אריח}} {{עברית|ריח בני}}, אד' אלמקצוד אדראך ראיחתה. ובחסב הד'א קיל {{עברית|וכל העם רואים את הקולות}}, מע כון ד'לך אלמקאם איצ'א {{עברית|מראה נבואה}} כמא הו מעלום משהור פי אלמלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;העשייה והדיבור הושאלו לו כדי להורות בכך על שפע כלשהו, כמו שיתבאר {{הפניה|(ב,יב; לו)}}. לפיכך כל אבר גשמי שתמצא בכל ספרי הנבואה, הרי הוא או אבר תנועה מקומית, כדי להורות על החיים; או אבר חישה, כדי להורות על ההשגה; או אבר ביצוע, כדי להורות על העשייה; או אבר דיבור, כדי להורות על שפיעת השכלים על הנביאים כמו שיתבאר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואסתעיר לה אלפעל ואלכלאם לידל בה עלי פיץ' מא כמא יבין. פכל אלה ג'סמאניה תג'דהא פי ג'מיע כתב אלנבוה פהי אמא אלה' חרכה מכאניה ללדלאלה עלי אלחיאה, או אלה' אחסאס ללדלאלה עלי אלאדראך, או אלה' בטש ללדלאלה עלי אלפעל, או אלה' כלאם ללדלאלה עלי פיץ' אלעקול עלי אלאנביא כמא יבין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;נמצא שההדרכה של כל ההשאלות האלה היא לקבע בדעתנו שיש מצוי, חי, פועל את כל מה שזולתו, שגם משיג את פעולותיו. עוד נבאר כאשר נעסוק בשלילת התארים כיצד כל זה חוזר לעניין אחד והוא עצמותו יתעלה בלבד. כי אין מטרתו של פרק זה אלא לבאר את משמעות האברים הגשמיים האלה המיוחסים לו, יתעלה על כל חסרון, ושהם כולם נועדו להורות על פעולתיהם של אותם אברים, שאותן פעולות הן שלמות אצלנו, כדי להורות לנו על היותו שלם בכל אופני השלמויות, כפי שהעירו לנו (חז&quot;ל) באומרם &quot;{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}&quot; {{הפניה|(בבלי ברכות לא,ב ועוד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פיכון ארשאד תלך אלאסתעאראת כלהא ללתקריר ענדנא אן ת'ם מוג'וד חי פאעל לכל מא סואה, מדרך לפעלה איצ'א. וסנבין אד'א אכ'ד'נא פי נפי אלצפאת כיף ירג'ע הד'א כלה למעני ואחד והו ד'אתה תעלי פקט, אד' ליס גרץ' הד'א אלפצל אלא תביין מעני הד'ה אלאלאת אלג'סמאניה אלמנסובה לה תעלי ען כל נקץ, ואנהא כלהא ללדלאלה עלי אפעאל תלך אלאלאת אלתי תלך אלאפעאל כמאל ענדנא, לנדל עלי כונה כאמל באנחא אלכמאלאת כמא נבהונא בקולהם {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אברי הגוף המושאלים ושאינם מושאלים}}<br /> {{קו}}אברי התנועה המקומית המיוחסים לו יתעלה הם כגון דבריו &quot;{{עברית|הֲדֹם רַגְלָי}}&quot; {{הפניה|(ישעיה סו,א)}}, &quot;{{עברית|וְאֶת מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל מג,ז)}}.{{קו}}ואברי הביצוע המיוחסים לו: &quot;{{עברית|יַד ה'}}&quot; {{הפניה|(שמות ט,ג)}}, &quot;{{עברית|בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים}}&quot; {{הפניה|(שמות לא,יח)}}, &quot;{{עברית|מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ}}&quot; {{הפניה|(תהלים ח,ד)}}, &quot;{{עברית|וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה}}&quot; {{הפניה|(תהלים קלט,ה)}}, &quot;{{עברית|וּזְרוֹעַ ה' עַל מִי נִגְלָתָה}}&quot; {{הפניה|(ישעיה נג,א)}}, &quot;{{עברית|יְמִינְךָ ה'}}&quot; {{הפניה|(שמות טו,ו)}}.{{קו}}ואברי הדיבור המיוחסים לו: &quot;{{עברית|פִּי ה' דִּבֵּר}}&quot; {{הפניה|(ישעיה א,כ)}}, &quot;{{עברית|וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ}}&quot; {{הפניה|(איוב יא,ה)}}, &quot;{{עברית|קוֹל ה' בַּכֹּחַ}}&quot; {{הפניה|(תהלים כט,ד)}}, &quot;[שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם] {{עברית|וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת}}&quot; {{הפניה|(ישעיה ל,כז)}}.{{קו}}ואברי החישה המיוחסים לו: &quot;{{עברית|עֵינָיו יֶחֱזוּ עַפְעַפָּיו יִבְחֲנוּ בְּנֵי אָדָם}}&quot; {{הפניה|(תהלים יא,ד)}}, &quot;{{עברית|עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטוֹת}}&quot; {{הפניה|(זכריה ד,י; ושם: מְשׁוֹטְטִים)}}, &quot;{{עברית|הַטֵּה ה' אָזְנְךָ וּשְׁמָע}}&quot; {{הפניה|(מלכים־ב יט,טז)}}, &quot;[כִּי אֵשׁ] {{עברית|קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי}}&quot; {{הפניה|(ירמיה יז,ד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אלאת אלחרכה אלמכאניה אלמנסובה לה תעלי פנחו קולה {{עברית|הדום רגלי, ואת מקום כפות רגלי}}.{{קו}}ואמא אלאת אלבטש אלמנסובה לה {{עברית|יד י&quot;י, באצבע אלהים, מעשה אצבעותיך, ותשת עלי כפכה, וזרוע י&quot;י על מי נגלתה, ימינך י&quot;י}}.{{קו}}ואמא אלאת אלכלאם אלמנסובה לה, {{עברית|פי י&quot;י דבר, ויפתח שפתיו עמך, קול י&quot;י בכח, ולשונו כאש אוכלת}}.{{קו}}ואמא אלאת אלאחסאס אלמנסובה לה, {{עברית|עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם, עיני י&quot;י המה משוטטות, הטה י&quot;י אזנך ושמע, קדחתם באפי}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מן האברים הפנימיים לא הושאל לו אלא הלב, משום שהוא מונח רב-משמעי, והוא גם שם השכל, והוא ראשית {{מונח|מבדא}} חיותו של החי. כי גם במה שנאמר &quot;{{עברית|הָמוּ מֵעַי לוֹ}} [רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה']&quot; {{הפניה|(ירמיה לא,יט)}}, &quot;{{עברית|הֲמוֹן מֵעֶיךָ}} [וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ]&quot; {{הפניה|(ישעיה סג,טו)}}, הכוונה היא ללב. כי &quot;{{עברית|מעי}}&quot; הוא מונח שנאמר באופן כללי ובאופן פרטי: הוא שם המעיים באופן פרטי, ושם כל אבר פנימי באופן כללי, ועל כן הוא גם שם הלב. הראיה לכך היא מה שנאמר &quot;{{עברית|וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי}}&quot; {{הפניה|(תהלים מ,ט)}}, בשווה לכתוב &quot;[צִדְקָתְךָ לֹא כִסִּיתִי] {{עברית|בְּתוֹךְ לִבִּי}}&quot; {{הפניה|(שם,יא)}}. לכן נאמר ב{{עברית|פסוק}} הזה: &quot;{{עברית|הָמוּ מֵעַי}}&quot;, &quot;{{עברית|הֲמוֹן מֵעֶיךָ}}&quot;. ו{{עברית|לשון המיה}} נאמר רק בלב מכל שאר האברים: &quot;{{עברית|הֹמֶה לִּי לִבִּי}}&quot; {{הפניה|(ירמיה ד,יט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולם יסתער לה מן אלאעצ'א אלבאטנה אלא אלקלב לכונה אסם משתרך, והו אסם אלעקל איצ'א, והו מבדא חיאה' אלחי, לאן קולה {{עברית|המו מעי לו, המון מעיך}}, יריד בה איצ'א אלקלב, לאן {{עברית|מעי}} אסם יקאל בעמום וכ'צוץ, פהו אסם אלאמעא בכ'צוץ, ואסם כל עצ'ו באטן בעמום, פיכון איצ'א אסם אלקלב ודליל ד'לך קולה {{עברית|ותורתך בתוך מעי}} מסאויא לקולה {{עברית|בתוך לבי}}, ולד'לך קאל פי הד'א אל{{עברית|פסוק המו מעי המון מעיך, ולשון המיה}} אנמא ג'א פי אלקלב מן סאיר אלאעצ'א {{עברית|הומה לי לבי}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכן לא הושאלה לו הכתף, משום שהיא אבר הובלה כמפורסם, וגם משום שהדבר המובל נוגע בה ישירות. כל שכן שלא הושאלו לו אברי ההזנה, כי חסרונם של אלה גלוי במבט ראשון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכ'דלך לם יסתער לה אלכתף לכונה אלה' נקלאן פי אלמשהור, ולאן איצ'א באשר בה אלשי אלמנקול. ונאהיך אנה לא תסתעאר לה אלאת אלאגתד'א, לאן הד'ה באדיה' אלנקץ באול כ'אטר,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|השאלות בזיקה לתנועה, מעשה והשגה}}<br /> {{קו}}ודין כל האברים באמת אחד הוא, בין החיצוניים בין הפנימיים, כולם כלים לפעולות הנפש השונות. מהם כלים הכרחיים לקיום הפרט למשך זמן מסוים, כמו כל האברים הפנימיים; ומהם כלים הכרחיים לקיום המין, כאברי הרבייה; ומהם כלים לתיקון מצב הפרט והשלמת פעולותיו, כמו הידיים והרגליים והעיניים, כולם נועדו לשלמות {{אינדקס|א)}} התנועה {{אינדקס|ב)}} והמעשה {{אינדקס|ג)}} וההשגה. ההכרח {{אינדקס|א)}} בתנועה לבעלי החיים, הוא כדי לחתור אל המתאים לו ולברוח ממה שאינו מתאים. ואילו ההכרח {{אינדקס|ג)}} בחושים הוא כדי להבחין בין מה שאינו מתאים לבין המתאים. וצורך האדם {{אינדקס|ב)}} למעשי המלאכה הוא להכנת מזונו ולבושו ומגוריו, כי זה מחויב מטבעו, כלומר שהוא צריך להכין את מה שמתאים לו. ניתן אף למצוא חלק מהמלאכות גם אצל כמה בעלי החיים בשל הצורך שלהם באותה מלאכה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וחכם אלאלאת כלהא פי אלחקיקה ואחד אלט'אהר מנהא ואלבאטן, כלהא אלאת לאפעאל אלנפס אלמכ'תלפה, מנהא אלאת לצ'רוריה' בקא אלשכ'ץ מדה' מא כאלאעצ'א אלבאטנה כלהא, ומנהא אלאת לצ'רוריה' בקא אלנוע כאלאת אלתנאסל, ומנהא אלאת לצלאח חאל אלשכ'ץ ותכמיל אפעאלה כאלידין ואלרג'לין ואלעינין כלהא לכמאל אלחרכה ואלעמל ואלאדראך, אמא צ'רוריה' אלחרכה ללחיואן פלקצד אלמואלף ואלהרב מן אלמכ'אלף, ואמא צ'רוריה' אלחואס פלעלם אלמכ'אלף מן אלמואלף, וחאג'ה' אלאנסאן ללאעמאל אלצנאעיה לתהייה' אגד'יתה ולבאסה וכנה, אן ד'לך לאזם לטבעה אעני אנה מחתאג' לתהייה' מא יואפקה, וקד תוג'ד בעץ' אלצנאיע איצ'א לבעץ' אלחיואן לחאג'תה לתלך אלצנאעה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מסקנה}}<br /> {{קו}}איני סבור שיש מי שמטיל ספק בכך שה' יתעלה אינו זקוק לדבר שיתמיד את קיומו ולא שיתקן את מצביו. אם כן אין לו אבר (&quot;כלי&quot;), כלומר אין לו גוף, ופעולותיו אינן אלא בעצמותו, לא בכלי. והכוחות הם בלי ספק מכלל הכלים; הרי שאין הוא בעל כוח, כלומר אין בו עניין כלשהו חוץ מעצמותו שבו הוא עושה או יודע או רוצה, משום שהתארים הם שמות נרדפים לכוחות ותו לא. ואין זו מטרת הפרק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומא ארי אחד ישך אן אללה תעלי גיר מפתקר לשי ימד וג'ודה ולא יצלח אחואלה פלא אלה לה, אעני אנה ליס בג'סם, ואנמא אפעאלה בד'אתה לא באלה, ואלקוי בלא שך מן ג'מלה' אלאלאת, פליס בד'י קוה, אעני אן יכון פיה מעני מא גיר ד'אתה בה יפעל או יעלם או יריד, לאן אלצפאת אנמא הי קוי גירת פיהא אלאסמיה לא גיר, ומא הד'א גרץ' אלפצל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אמרה כוללת של חז&quot;ל}}<br /> {{קו}}וכבר אמרו (החכמים) {{עברית|ז&quot;ל}} אִמרה כוללת המפריכה את כל תעתועי הדמיון {{מונח|והם}} שמביאים אליהם כל אותם תארים גשמיים שהנביאים מזכירים אותם, והיא אִמרה שתורֶה לך שלא עלתה על דעת ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} ההגשמה כלל ועיקר, ולא היה זה עבורם דבר מטעה או מבלבל. לכן אתה מוצא שבכל ה{{עברית|תלמוד}} וה{{עברית|מדרשות}} הם מתמידים להשתמש בפשטי (&quot;נגלוֹת&quot;) הנבואה הללו, משום שהם יודעים שדבר זה מוגן מבלבול, ואין בו חשש לטעות כלל, אלא הכול על דרך ההמשלה והדרכת הדעת למצוי (=האל). וכיוון שהתקבעה ההמשלה המדמה אותו יתעלה למלך המצווה ומזהיר ומעניש וגומל לבני ארצו, ויש לו משרתים ומושלים המבצעים את ציווייו ועושים עבורו את מה שהוא רוצה לעשות, התמידו גם הם, כלומר ה{{עברית|חכמים}}, במשל זה בכל מקום, והם מדברים כפי מה שמתחייב מתוך המשלה זו, בדיבורים ובהשבת תשובות ובלבטים לגבי דבר וכיוצא בזה ממעשי המלכים, ובכל זה הם סמוכים ובטוחים שזה לא יבלבל ולא יגרום לקושי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד קאלוא {{עברית|ז&quot;ל}} קולה ג'אמעה דאפעה לכל מא תוהמה הד'ה אלאוצאף אלג'סמאניה כלהא אלתי יד'כרהא אלאנביא, והי קולה תדלך אן אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}} לם יכ'טר להם אלתג'סים בבאל יומא קט, ולא כאן ענדהם אמר יוהם או ילבס, ולד'לך תג'דהם פי ג'מיע אל{{עברית|תלמוד}} ואל{{עברית|מדרשות}} מסתמרין עלי תלך אלט'ואהר אלנבויה לעלמהם אן הד'א שי אמן פיה אלאלבאס, ולא יכ'אף מנה גלט בוג'ה, בל אלכל עלי ג'הה' אלתמת'יל וארשאד אלד'הן למוג'וד. פלמא אסתקר אלתמת'יל באנה תעלי מת'ל במלך יאמר וינהי ויעאקב ויג'אזי אהל בלאדה ולה כ'דאם ומתצרפון מנפד'ון אואמרה ופאעלין לה מא יריד פעלה, אסתמרוא הם איצ'א אעני אל{{עברית|חכמים}} עלי ד'לך אלמת'ל פי כל מוצ'ע, ויתכלמון בחסב מא ילזם ען הד'א אלתמת'יל מן אלכלאם ואלג'ואב ואלתרדד פי אלאמר ומא נחי הד'א אלנחו מן אפעאל אלמלוך, והם פי ד'לך כלה ואטנון אמנון אן לא ילבס הד'א ולא ישכל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;האמירה הכוללת ההיא שרמזנו אליה היא דבריהם ב{{עברית|בראשית רבה}}: &quot;{{עברית|גדול כוחן שלנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה}}, {{עברית|שנאמר}}: '{{עברית|וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם}}' {{הפניה|(יחזקאל א,כו)}}&quot;. הרי שאמרו במפורש והבהירו שכל הצורות האלה שמשיגים כל הנביאים ב{{עברית|מראה הנבואה}} הן צורות נבראות שבראן ה'. והוא הנכון, כי כל צורה מדומיינת היא נבראת. ומה נפלאים {{מונח|עג'יב}} דבריהם &quot;{{עברית|גדול כוחן}}&quot;, כאילו הם עליהם השלום חשבו עניין זה לקשה, כי כך הם אומרים תמיד כשיש להם קושי עם אמירה שנאמרה או מעשה שנעשה שיש בו לכאורה גנות, כמו שאמרו: &quot;{{עברית|ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה}}. {{עברית|אמר ר' פלוני}}: {{עברית|כמה רב גובריה דעביד כיחידאה}}!&quot; {{הפניה|(בבלי יבמות קד,א)}} (=ר' פלוני עשה מעשה [חליצה] במוק [=מנעל שאינו מעור] ביחידי ובלילה. אמר ר' פלוני: כמה גדול כוחו שעשה כיחידי!). ו&quot;{{עברית|רב גובריה}}&quot; הוא &quot;{{עברית|גדול כוחו}}&quot;. כך שהם כאילו אומרים: כמה קשה מה שנאלצו הנביאים לעשותו בכך שהורו על עצמותו יתעלה באמצעות הנבראים שברא! הבן זאת מאוד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ותלך אלקולה אלג'אמעה אלתי אשרנא אליהא הי קולהם פי {{עברית|בראשית רבה גדול כוחן שלנביאים שהן מדמין את הצורה ליוצרה שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם}}. פקד צרחוא ובינוא אן הד'ה אלצור כלהא אלתי ידרכהא אלאנביא כלהם פי {{עברית|מראה הנבואה}} הי צור מכ'לוקה אללה כ'אלקהא, והו אלצחיח, לאן כל צורה מתכ'ילה פהי מכ'לוקה, ומא אעג'ב קולהם {{עברית|גדול כוחן}}, כאנהם ע&quot;אס אסתעט'מוא הד'א אלמעני, לאן הכד'א יקולון אבדא פי אסתעט'אם קול קיל או פעלא פעל פי ט'אהרה שנאעה, כמא קאלוא {{עברית|ר' פלוני עבד עובדא במוק ביחידי ובלילה אמר ר' פלוני כמה רב גובריה דעביד כיחידאה}}{{עברית|}}. ו{{עברית|רב גובריה}} הו {{עברית|גדול כוחו}}, פכאנהם יקולון מא אעט'ם מא אלתג'אוא אלנביון לפעלה פי כונהם ידלון עלי ד'אתה תעלי באלאמור אלמכ'לוקה אלתי כ'לקהא. פאפהם הד'א ג'דא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם כן הם עליהם השלום אמרו במפורש וניקו את עצמם בבירור מהאמנת הגשמות, והבהירו שכּל תבנית ומתאר הנראים {{עברית|במראה הנבואה}} הם דברים נבראים, אלא {{עברית|דִמו את הצורה ליוצרה}}, כלשונם {{עברית|ז&quot;ל}}. כך שמי שירצה לחשוב עליהם רעות אחרי אותן אמרות על דרך של חוצפה וזלזול במי שלא ראה אותו ולא ידע את מעמדו, הרי אין להם {{עברית|ז&quot;ל}} נזק בכך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד צרחוא ואבאנוא ען אנפסהם ע&quot;ס בראתהם ען אעתקאד אלג'סמאניה, ואן כל שכל ותכ'טיט ירי {{עברית|במראה הנבואה}} פהי אמור מכ'לוקה, לכן {{עברית|דמו את הצורה ליוצרה}} כמא נצוא {{עברית|ז&quot;ל}}. פמן שא אן יסי אלט'נה בהם בעד הד'ה אלאקאויל עלי ג'הה' אלשרארה ותנקיצא למן לם ישאהד ולא עלם לה חאלה פלא צ'יר עליהם {{עברית|ז&quot;ל}} הם פי ד'לך:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%98&diff=449 2023-04-13T09:27:25Z

<p>Hamore: תיקון במקור הערבי</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק כט}}<br /> {{כותרת|האלילות: הניגוד המוחלט לתורה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: הפולמוס על הכוכבים – עקרון האלילות ושאלת הקדמוּת}}<br /> {{קו}}ידוע ש{{עברית|אברהם אבינו}} גדל בעדת הצַאבִּים, ושיטתם היא שאין אלוה מלבד הכוכבים. כשאודיע לך בפרק זה על ספריהם הנמצאים היום בידינו שתורגמו לערבית, ועל ספרי ההיסטוריה הקדומים שלהם, ואגלה לך מתוכם את שיטותיהם ומסורותיהם, יתברר לך מהם {{אינדקס|תפיסת האלוהות)}} שהם אמרו במפורש שהכוכבים הם האלוה, ושהשמש היא האלוה הגדול. כמו כן הם אמרו שכל שבעת הכוכבים הם אלים, אבל השמש והירח הם (האלים ה)גדולים. אתה מוצא שהם אומרים במפורש שהשמש היא המנהיגה את העולם העליון והתחתון. זה לשונם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מעלום אן {{עברית|אברהם אבינו}} (ע&quot;אס) נשא פי מלה' אלצאבה, ומד'הבהם אן ליס ת'ם אלאה אלא אלכואכב, ואד'א אעלמתך פי הד'א אלפצל בכתבהם אלמוג'ודה אלאן באידינא אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ובתואריכ'הם אלקדימה, וכשפת לך מד'הבהם מנהא ואכ'בארהם, יתבין לך מנהא תצריחהם באן אלכואכב הי אלאלאה, ואן אלשמס הי אלאלאה אלאעט'ם, וכד'לך איצ'א קאלוא סאיר אלסבעה כואכב אלהה, לכן אלנירין אעט'ם, ותג'דהם יקולון בתצריח אן אלשמס הי אלתי תדבר אלעאלם אלעלוי ואלספלי, בהד'א אלנץ קאלוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|אברהם)}} וכן אתה מוצא שהם הזכירו בספריהם הללו ובספרי ההיסטוריה שלהם את סיפור {{עברית|אברהם אבינו}}. הם אמרו בלשון זה: כאשר {{עברית|אברהם}}, שגדל בכותה, חלק על הציבור וטען שיש פועֵל שאינו השמש – טענו נגדו טענות שונות, וציינו בטיעוניהם את פעולות השמש הגלויות והברורות במציאות. והוא, כלומר {{עברית|אברהם}}, ענה להם: &quot;צודקים אתם; היא כגרזן ביד הנגר&quot;. והם הזכירו מעט מטיעוניו, עליו השלום, נגדם. בסוף הסיפור ההוא הם אמרו שהמלך כלא את {{עברית|אברהם אבינו}} עליו השלום, ושהוא המשיך לטעון נגדם במשך ימים בעודו בבית הכלא. אחר כך פחד המלך שהוא יערער את שלטונו וירחיק את בני האדם מדתיהם, ועל כן הגלהו לקצה סוריה לאחר שהחרים את כל רכושו. כך סיפרו. תמצא את הסיפור הזה מפורש כך ב&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ותג'דהם קד ד'כרוא פי כתבהם תלך ותואריכ'הם חדית' {{עברית|אברהם אבינו}}, וקאלוא בהד'א אלנץ, ואמא {{עברית|אברה(י)ם}} אלד'י תרבי פי כות'א פאנה למא כ'אלף אלג'מאעה ואדעי אן ת'ם פאעל[א] גיר אלשמס אחתג' עליה באלכד'א ואלכד'א, וד'כרוא פי חג'ג'הם מא הו ט'אהר בין מן אפעאל אלשמס פי אלוג'וד, פקאל להם יענון {{עברית|אברהם}} צדקתם הי כאלפאס פי יד אלנג'אר, ת'ם ד'כרוא טרפא מן אחתג'אג'ה ע&quot;אס עליהם, ואכ'ר תלך אלקצה ד'כרוא אן אלמלך סגן {{עברית|אברהם אבינו}} עליה אלסלאם, ואנה דאם פי מחאג'ג'תהם איאמא והו פי אלסג'ן, ת'ם כ'אף אלמלך אן יפסד עליה סיאסתה וירד אלנאס ען אדיאנהם, פנפאה לטרף אלשאם בעד אסתיצאל כל מאלה, הכד'א חכוא. ותג'ד הד'ה אלקצה משרוחה הכד'א פי אלפלאחה אלנבטיה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הם לא הזכירו את מה שאמרו מסורותינו האמיתיות, ולא את ההתגלות ששרתה עליו, כי הם מציגים אותו כשקרן משום שחלק על דעתם הקלוקלת. אין לי ספק שכאשר הוא, עליו השלום, חלק על שיטת כל בני האדם, היו אותם התועים מקללים אותו ומגנים אותו ומבזים אותו. כיוון שסבל את כל זה למען ה' יתעלה, והעדיף את האמת על פני כבודו, נאמר לו: &quot;{{עברית|וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה}}&quot; {{הפניה|(בראשית יב,ג)}}. ואחריתו היתה מה שאתה רואה היום, שרוב תושבי העולם מרוממים אותו ומתברכים בזכרו, עד כדי כך שגם מי שאינו מזרעו מייחס את עצמו אליו. ואין חולק עליו ואין מי שאינו יודע את גדולתו אלא שרידי בני אותה עדה אובדת שנותרו בקצות הארץ, כמו כופרי התורכים בקצה הצפון וההודים בקצה הדרום. כי הללו הם שרידי עדת הצאבים, כי היא היתה עדה שתפוצתה מלוא תבל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולם יד'כרוא מא ג'את בה את'ארנא אלצאדקה ולא מא אתאה מן אלוחי, לאנהם מכד'ב[י](ו)ן לה למכ'אלפתה לראיהם אלפאסד. ולא שך ענדי אנה עליה אלסלאם למא כ'אלף מד'הב אלנאס כלהם פאנה כאן ישתמה ויד'מה ויסתנקצה אולאיך אלצ'אלון, פלמא אחתמל ד'לך פי חק אללה תע(א)לי ואת'ר אלחק עלי כראמתה קיל לה {{עברית|ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחות האדמה}}, וכאן מאל אמרה מא [ת](נ)ראה אליום מן אג'מאע מעט'ם אהל אלארץ' עלי תעט'ימה ואלתברך בד'כרה חתי ינתסב אליה מן ליס מן נסלה, ולא מכ'אלף עליה ולא ג'אהל בעט'מתה אלא בקאיא תלך אלמלה אלמ(ת)דמרה אלד'ין בקוא פי אקאצי אלארץ' מת'ל כאפר תרך פי אקצי אלשמאל ואלהנוד פי אקצי אלג'נוב, פאן האולא הם בקאיא מלה' אלצאבה, לאנהא כאנת מלה אעמת אלארץ',&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|הקדמוּת)}} שיא העיון של מי שעסק בפילוסופיה באותם זמנים הוא שדימה שהאל הוא רוח הגלגל: שהגלגל והכוכבים הם הגוף, והאלוה יתעלה רוחו. אַבּוּ בַּכְּר אִבְּן אלצַּאיִג (=אבן באג'ה) כבר ציין זאת בפירושו לספר ה&quot;פיזיקה&quot; (של אריסטו). לכן האמינו כל הצאבים בקדמות העולם, כי לדעתם השמים הם האלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואגיא מא אנתהי אליה נט'ר מן תפלסף פי תלך אלאזמנה אן תכ'יל אן אללה רוח אלפלך, ואן אלפלך ואלכואכב הי אלג'סד, ואלאלאה תע(א)לי רוחה, קד ד'כר הד'ה אבו בכר בן אלצאיג פי שרח אלסמאע. ולהד'א אעתקדת אלצאבה כלהם קדם אלעאלם, אד' אלסמא ענדהם הי אלאלאה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שכתוב ההיסטוריה בהתאם לעקרונות האלילות והקדמוּת}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|אדם)}} הם טוענים ש{{עברית|אדם}} הוא איש שנולד מזכר ונקבה כשאר בני האדם, אלא שהם מרוממים אותו ואומרים שהוא היה נביא, שליחו של הירח, ושהוא קרא לפולחן הירח, ושיש לו חיבורים על עבודת האדמה.{{קו}}{{אינדקס|נח)}} וכן אמרו הצאבים ש{{עברית|נח}} היה עובד אדמה, ושהוא לא האמין בפולחן הפסלים. לכן אתה מוצא שכל הצאבים מגנים את {{עברית|נח}} ואומרים שהוא מעולם לא עבד לפסל. כמו כן הם אמרו בספריהם שהוא הוכה ונכלא מפני שעבד את האל, וסיפרו מה שסיפרו על מעשיו.{{קו}}{{אינדקס|שת)}} הם טענו ש{{עברית|שת}} חלק על דעתו של אביו {{עברית|אדם}} לגבי פולחן הירח.{{קו}}{{אינדקס|סיפור גן עדן)}} הם משקרים שקרים מגוחכים ביותר המורים על פחיתות שכלית חמורה, ועל היותם האנשים הרחוקים ביותר מן הפילוסופיה, והיותם בורים לגמרי. הם אמרו על {{עברית|אדם}} שכאשר הוא יצא מאזור (&quot;אקלים&quot;) השמש הסמוך להודו ונכנס לאזור בבל, הביא עמו נפלאות: מהם, עץ זהב צומח בעל עלים וענפים, ועץ אבן כיוצא בזה, והביא עלים של עץ ירוק שאינו נשרף באש, וסיפר על עץ המצל על עשרת אלפים איש וגובהו כגובה אדם, והביא עמו שני עלים שבכל אחד מהם יכולים להתכסות שני אנשים. והם מספרים נפלאות במעשיות האלה.{{קו}}{{אינדקס|הפליאה)}} יש להתפלא על אנשים הסבורים שהעולם קדום ויחד עם זאת מאמינים באותם דברים הנמנעים בטבע, למי שבקי בעיון במדעי הטבע. {{אינדקס|חשיפת המטרה)}} מטרתם בהזכרת {{עברית|אדם}} וכל מה שהם מייחסים לו, היא לחזק את שיטתם על קדמות העולם, כדי שינבע מכך שהכוכבים והגלגל הם האלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ויזעמון אן {{עברית|אדם}} שכ'ץ מולוד מן ד'כר ואנת'י כסאיר אשכ'אץ אלנאס, לכנהם יעט'מונה ויקולון אנה כאן נבי(א) רסול אלקמר ואנה דעא לעבאדה' אלקמר, ואן לה תואליף פי פלאחה' אלארץ'. וכד'לך קאלוא אלצאבה אן {{עברית|נח}} פלאח ואנה ליס כאן ירי בעבאדה' אלאצנאם, ולד'לך תג'ד אלצאבה כלהם יד'מון {{עברית|נח}} ויקולון אנה מא עבד צנמא קט, וכד'לך ד'כרוא פי כתבהם אנה צ'רב וסג'ן מן אג'ל עבאדתה ללה וחכוא מן חדית'ה מא חכוא. וזעמוא אן {{עברית|שת}} כ'אלף ראי אביה {{עברית|אדם}} פי עבאדה' אלקמר, ויכד'בון אכאד'יב מצ'חכה ג'דא תדל עלי נקץ עקל עט'ים, ועלי כונהם כאנוא אבעד אלנאס מן אלפלספה, ואנהם כאנוא פי גאיה' אלג'האלה. קאלוא ען {{עברית|אדם}} אנה למא כ'רג' מן אקלים אלשמס אלמג'אור ללהנד ותוג'ל פי אקלים באבל, ג'אב מעה עג'איב, מנהא שג'רה' ד'הב נאבתה ד'את אוראק ואגצאן, ושג'רה' חג'ר כד'לך, וג'אב ורק שג'רה אכ'צ'ר לא תחרקה אלנאר, ואכ'בר ען שג'רה תט'ל עלי עשרה' אלאף רג'ל טולהא קאמה, וג'אב מעה ורקתין כל ורקה ילתחף בהא שכ'צאן, ויכ'ברון מן הד'ה אלכ'ראפאת בעג'איב. פאעג'ב מן קום ירון אן אלעאלם קדי[מא](ם) ויעתקדון מע ד'לך וג'וד הד'ה אלממתנעאת באלטבע למן יעלם אלנט'ר אלטביעי. וגרצ'הם פי ד'כר {{עברית|אדם}} וכל מא ינסבון אליה תקויה' מד'הבהם פי קדם אלעאלם חתי יתבע ד'לך באן אלכואכב ואלפלך הו אלאלאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום פולמוס הכוכבים: אברהם חלק על האלילות ועל הקדמוּת}}<br /> {{קו}}כיוון שגדל {{עברית|עמודו שלעולם}} והתברר לו שיש אלוה נבדל שאינו גוף ולא כוח בגוף, ושכל הכוכבים והגלגלים האלה הם מעשיו, והבין שאותן מעשיות שגדל עליהן בלתי אפשריות, החל לסתור את שיטתם ולהפריך את דעותיהם, ופרסם את מחלוקתו עליהם, וקרא {{עברית|בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם}} {{הפניה|(בראשית כא,לג)}} – קריאה המצרפת קיום אלוה וחידוש העולם על ידי אותו אלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא נשא {{עברית|עמודו של( )עולם}} ותבין לה אן ת'ם אלאה[א] מפארק[א] לא ג'סם ולא קוה פי ג'סם, ואן כל הד'ה אלכואכב ואלאפלאך מצנועאתה, ופהם מחאל תלך אלכ'ראפאת אלתי רבי עליהא, אכ'ד' פי נקץ' מד'הבהם ותזייף אראיהם ואשהר כ'לאפהם ונאדי {{עברית|בשם י&quot;י אל עולם}} דעוה תג'מע וג'וד (אל)אלאה וחדת' אלעאלם מן קבל ד'לך אלאלאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הרקע ההיסטורי: פולמוס הפולחן בארץ – עקרון ההאצלה המאגית}}<br /> {{קו}}לפי אותן דעות העמידו הצאבים פסלים לכוכבים, פסלי זהב לשמש ופסלי כסף לירח, וחילקו את המחצבים והאזורים (&quot;האקלימים&quot;) לכוכבים, ואמרו: אלוהיו של אזור פלוני הוא כוכב פלוני. ובנו מקדשים והציבו בהם פסלים, וטענו שכוחות הכוכבים שופעים על הפסלים האלה כך שאותם פסלים מדברים ומבינים ומשכילים, והם – הפסלים – משרים התגלות על האדם, ולימדו את בני האדם מה מועיל להם. כך אמרו גם על העצים שהם מחלקם של הכוכבים הללו, שאם מייחדים עץ מסוים לכוכב מסוים ונוטעים אותו לשמו, ועושים לו ובו כך וכך – שופעת הרוחניות של אותו כוכב על אותו עץ והוא משרה התגלות על בני האדם ומדבר אליהם בשנתם. את כל זה תמצא מפורש בספריהם שאעיר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-12)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובחסב תלך אלארא אלצאביה אקאמוא אלאצנאם ללכואכב, אצנאם אלד'הב ללשמס ואצנאם אלפצ'ה ללקמר, וקסמוא אלמעאדן ואלאקאלים ללכואכב, וקאלוא אלאקלים אלפלאני אלאהה אלכוכב אלפלאני, ובנוא אלהיאכל ואתכ'ד'וא פיהא אלאצנאם, וזעמוא אן קוי אלכואכב תפיץ' עלי תלך אלאצנאם פתתכלם תלך אלאצנאם ותפהם ותעקל ותוחי ללנאס אעני אלאצנאם, ותעלם אלנאס מנאפעהם. וכד'לך קאלוא איצ'א פי אלאשג'אר אלתי הי מן קסמה' תלך אלכואכב אד'א אפרדת תלך אלשג'רה לד'לך אלכוכב וגרסת לה ופעל להא ופעל בהא כד'א, פאצ'ת רוחאניה' ד'לך אלכוכב עלי תלך אלשג'רה ותוחי ללנאס ותכלמהם פי אלנום, תג'ד הד'א כלה מנצוצא פי כתבהם אלתי אנבהך עליהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אלה היו {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} הנזכרים אצלנו, שאותן דעות התחזקו אצלם עד ש{{עברית|עָזְבוּ אֶת ה'}} {{הפניה|(ישעיהו א,ד)}} וקראו: &quot;{{עברית|הַבַּעַל עֲנֵנוּ}}&quot; {{הפניה|(מלכים־א יח,כו)}}. כל זאת בשל פרסום אותן דעות והתפשטות הבורות וריבוי הזיות העולם באותה עת בסוג זה של דמיונות. וכך התפתחו אצלם דעות, ועמדו מהם {{עברית|מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים}} {{הפניה|(דברים יח,י-יא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והאולא כאנוא {{עברית|נביאי הבעל ונביאי האשרה}} אלמד'כור[י](ו)ן ענדנא אלד'ין תמכנת ענדהם הד'ה אלארא חתי {{עברית|עזבו את י&quot;י}} ונאדוא {{עברית|הבעל עננו}}. כל הד'ה לשהרה' תלך אלארא ופשא אלג'הל וכת'ר הד'יאן אלעאלם חיניד' פי הד'א אלנוע מן אלכ'יאלאת, פנש(א)ת פיהם ארא, וצאר מנהם {{עברית|מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המאבק באלילות מימות אברהם אבינו ועד משה רבנו}}<br /> {{קו}}כבר ביארנו בחיבורנו הגדול {{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(עבודה זרה א,ג)}} ש{{עברית|אברהם אבינו}} החל לסתור את הדעות הללו באמצעות טיעונים וקריאה רכה ברכישת אהדתם של בני האדם ומשיכתם לציות (לאל) בהיטיבו להם, עד שהתנבא אדון הנביאים והשלים את המטרה, וציווה להרוג את הללו ולמחות את זכרם ולעקור אותם מן השורש: &quot;{{עברית|מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} {{עברית|[}}וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]&quot; {{הפניה|(דברים ז,ה)}}. ואסר ללכת אחרי דבר מדרכיהם הללו ואמר: &quot;{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [}}אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]&quot; {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד בינא פי תאליפנא אלכביר {{עברית|משנה תורה}} אן {{עברית|אברהם אבינו}} בדא בנקץ' הד'ה אלארא בחג'ג' ודעוה צ'עיפה באסתעטאף אלנאס וג'ד'בהם ללטאעה באלאנעאם להם, חתי נבי סיד אלנביין פכמל אלגרץ', ואמר בקתל אולאיך ומחו את'ארהם ואסתיצאל שאפתהם, {{עברית|מזבחותיהם}} {{עברית|תתצו(ן)}} {{עברית|ו[כ](ג)ו'}}, ומנע מן תבע שי מן סירהם תלך וקאל {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי ו[כ](ג)ו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום הרקע: מאבק התורה באלילות מפני שהיא הרסנית לנפש ולגוף}}<br /> {{קו}}וידוע לך מכמה מקומות בפסוקי ה{{עברית|תורה}} שהכוונה הראשונה (=המטרה) של התורה כולה היא להסיר את {{עברית|עבודה זרה}} ולמחות את עקבותיה וכל מה שקשור אליה, אפילו זִכרה וכל מה שמביא לדבר ממעשיה כמו {{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ולהזהיר מלהידמות במשהו ממעשיהם הללו, כל שכן ללכת אחריהם. נאמר במפורש ב{{עברית|תורה}} שכל מה שהם חשבו כעבודה לאלוהיהם והתקרבות אליהם הוא הדבר השנוא והמאוס בעיני ה', והם דבריו: &quot;{{עברית|כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם}}&quot; {{הפניה|(דברים יב,לא)}}. תמצא שהם מזכירים בספריהם, שעוד אספר לך עליהם {{הפניה|(להלן 19-18, ובפרק הבא)}}, שבמקרים מסוימים הם מקריבים לשמש, אלוהיהם הגדול, שבע חיפושיות ושבעה עכברים ושבעה עטלפים. בזה יש מספיק {{עברית|תועבה}} עבור הטבע האנושי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד עלמת מן נצוץ אל{{עברית|תורה}} פי עדה' מואצ'ע אן אלקצד אלאול מן אלשריעה כלהא אזאלה' {{עברית|עבודה זרה}} ומחו את'רהא וכל מא יתעלק בהא, חתי ד'כרהא וכל מא יודי אלי שי מן אעמאלהא מת'ל אל{{עברית|אוב}} ואל{{עברית|ידעוני}} ואל{{עברית|העברה באש וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים}}, ואלתחד'יר מן אלתשבה בשי מן אעמאלהם הד'ה פכיף בתבעהא, וצרח פי נץ אל{{עברית|תורה}} באן ג'מיע מא ט'נוה עבאדה לאלהתהם ותקרב(א) להא הו אלשי אלמבגוץ' אלממקות ענד אללה, והו קולה {{עברית|כי כל תועבת י&quot;י אשר שנא עשו לאלהיהם}}. ואנת תג'דהם יד'כרון פי כתבהם אלתי סאכ'ברך בהא אנהם יקרבון ללשמס אלאההם אלאכבר סבעה כ'נאפס וסבעה פיראן וסבעה וטאוט פי בעץ' אלאמור, וכפי בהד'ה {{עברית|תועבה}} ענד אלטבאע אלאנסאני.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;נמצא שכל ה{{עברית|מצוות}} שנאמרו כאיסור על {{עברית|עבודה זרה}}, וכל מה שקשור אליה או מוביל אליה או מיוחס לה – תועלתן ברורה. כי כולן נועדו להציל מאותן דעות משובשות המסיחות את הדעת מכל מה שמועיל לשתי השלמויות, בדברי הזיה שעליהם חונכו אבותינו ואבות אבותינו: &quot;{{עברית|בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים}}&quot; {{הפניה|(יהושע כד,ב)}}, והם שאמרו עליהם נביאי האמת: &quot;{{עברית|וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ}}&quot; {{הפניה|(בשילוב: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח)}}. מה רבה תועלתה של כל {{עברית|מצוה}} המצילה אותנו מאותה טעות גדולה ומשיבה אותנו אל ההאמנה הנכונה, והיא שיש אלוה שברא את כל אלה, והוא אשר ראוי לעובדו ולאהבו ולירא ממנו, לא אלה שחושבים שהם אלים; ושכדי להתקרב לאלוה האמיתי הזה ולעשות רצונו אין צורך כלל לדברים שיש בהם טורח, אלא {{עברית|אהבתו ויראתו}} ותו לא, והם התכלית בעבודתו כמו שנבאר {{הפניה|(ג,נא15 ואילך; נב2 ואילך)}}, &quot;{{עברית|וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ [}}כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]&quot; {{הפניה|(דברים י,יב)}}. עוד נמצה את העניין הזה בהמשך {{הפניה|(מו&quot;נ,שם)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פג'מיע אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי ג'את פי אלנהי ען {{עברית|עבודה זרה}} וכל מא יתעלק בהא או יודי אליהא או ינסב להא בינה' אלפאידה, לאנהא כלהא ללכ'לאץ מן תלך אלארא אלסקימה אלשאגלה ען כל מא ינפע פי אלכמאלין באמור הד'יאניה, הי אלתי כאן רבי עליהא אבא(ו)נא ואג'דאדנא {{עברית|בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים}}, והי אלתי קאל אלאנביא אלצאדקון פיהא {{עברית|ואחרי התהו אשר לא יועילו הלכו}}. פמא אעט'ם פאידה' כל {{עברית|מצוה}} תכ'לצנא מן הד'ה אלגלטה אלעט'ימה ותרדנא אלי אלאעתקאד אלצחיח, והו אן ת'ם אלאה כ'אלק כל הד'ה, והו אלד'י ינבגי אן יעבד ויחב ויכ'אף, לא תלך אלמט'נון בהא אנהא אלהה, ואן הד'א אלאלאה אלחק לא יחתאג' פי אלקרב מנה וחצול רצ'אה לאמור פיהא משקה בוג'ה, בל {{עברית|אהבתו ויראתו}} לא גיר, והמא אלגאיה פי אלעבאדה כמא נבין, {{עברית|ועתה ישראל מה י&quot;י אלהיך שואל מעמך ו[כ](ג)ו'}}, וסנסתופי הד'א אלמעני פי מא בעד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרת הפרק: סקירת הספרות האלילית כדי לחשוף את הטעמים למצוות התורה}}<br /> {{קו}}אחזור כעת אל מטרתי ואומר: מה שבירר לי את משמעותן והודיע לי את טעמן של רבות מן המצוות אינו אלא עמידתי על שיטותיהם, דעותיהם, מעשיהם ופולחניהם של הצאבים, כמו שעוד תשמע כשאבאר את טעמיהן של אותן {{עברית|מצוות}} שחושבים שאין להן טעם. אציין לך את הספרים שמהם יתבררו לך כל שיטות הצאבים ודעותיהם שאני יודע, כדי שתדע בוודאות שנכון הוא מה שאומַר בטעמי המצוות הללו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וארג'ע אלי גרצ'י אלאן פאקול, אן כת'יר(א) מן אלשריאע אנמא בין לי מענאהא וערפני עללהא וקופי עלי מד'אהב אלצאבה ואראיהם ואעמאלהם ועבאדאתהם, כמא סתסמע ענד תבייני תעליל תלך אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אלתי יט'ן בהא אן לא עלה להא, ואנא אד'כר לך אלכתב אלתי יתבין לך מנהא כל מא עלמתה אנא מן מד'אהב אלצאבה ואראיהם, חתי תעלם יקינא צחה' מא אקולה פי תעליל הד'ה אלשראיע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ספר &quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 1: הסברים מאגיים לניסים}}<br /> {{קו}}הספר הגדול ביותר בעניין זה הוא &quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; שתרגם אִבְּן וַחְשִׁיַה. עוד אספר לך בפרק שיבוא {{הפניה|(ג,ל)}} מדוע כתבו הצאבים את שיטותיהם בשילוב עם עבודת האדמה. ספר זה מלא בהזיות {{עברית|עובדי עבודה זרה}} ובמה שנפשות המון העם נוטות אליו ונקשרות בו, כוונתי לעשיית טליסמאות והורדת ישויות רוחניות וכישוף ושדים ורוּלים השוכנים במדבריות. בספר הזה נכללו גם הזיות גדולות שכל בר דעת צוחק מהן, שהם חושבים להטיל באמצעותן דופי בנסים הברורים שמהם יודעים תושבי העולם שיש אלוה השופט-מנהיג את תושבי העולם, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שמות ט,כט)}} ונאמר: &quot;[לְמַעַן תֵּדַע] {{עברית|כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שם ח,יח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אכבר כתאב פי ד'לך אלפלאחה אלנבטיה אכ'ראג' אבן וחשיה, וסאכ'ברך פי פצל יאתי לאי שי ג'עלת אלצאבה מד'אהבהם מדונה מע פלאחה' אלארץ', והד'א אלכתאב ממלו מן הד'יאנאת {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, וממא אנפס אלעואם מאילה אליה ומרתבטה בה, אעני אעמאל אלטלסמאת ואסתנזאל אלרוחאניאת ואלסחר ואלג'ן ואלגילאן אלתי תאוי אלברארי, ודרג' איצ'א פי ד'לך אלכתאב הד'יאנאת עט'ימה יצ'חך מנהא ד'וו(א) אלעקול, יזעם בהא אלקדח פי אלמעג'זאת אלבינה אלתי עלם בהא אהל אלארץ' אן ת'ם אלאה חאכם עלי אהל אלארץ' כמא קאל {{עברית|למען תדע כי לי&quot;י הארץ}}, וקאל {{עברית|כי אני י&quot;י בקרב הארץ}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מסופר (באותו ספר) על {{עברית|אדם הראשון}} שאמר בספרו שיש בהודו עץ שכשלוקחים ממנו ענפים, אם זורקים אחד מהם על הארץ הוא נע בזחילה כמו נחש. ושיש שם עץ ששורשו בצורת אדם, שנשמעים ממנו מלמולים ויוצאות ממנו מילים בודדות. ושיש עשב שתיאורו כך וכך, שאם ייקח האדם עלה ממנו וישים אותו בחיקו – ייעלם מבני האדם ולא יראו אותו בבואו ובצאתו. וכשיעלו ממנו עשן תחת השמים ישמעו בני האדם באוויר רעם וקולות מבהילים כל זמן שהעשן מיתמר. ועוד מעשיות רבות כיוצא בזה שהוא מביא במסגרת הסיפורים על נפלאות הצמחים וסגולות עבודת האדמה, כדי להטיל דופי בנסים ולהטעות לחשוב שהם מתבצעים על ידי תחבולות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פחכי ען {{עברית|אדם הראשון}} אנה ד'כר פי כתאבה אן פי אלהנד שג'רה אד'א אתכ'ד'ת מנהא אגצאן פאן אלגצן מנהא אד'א רמי פי אלארץ' יסעי מתחרכא כמא תסעי אלחיאת. ואן ת'ם שג'רה אצלהא צורה' אנסאן תסמע לה המהמה ותנפלת מנה אלכלמה ואלכלמה. ואן חשישה צפתהא כד'א וכד'א אד'א אכ'ד' אלאנסאן מן ורקהא וג'עלהא פי ג'יבה כ'פי ען אלנאס ולא ירי חית' ידכ'ל ויכ'רג', ואן בכ'ר מנהא תחת אלסמא סמע אלנאס פי אלג'ו דוי(א) ואצואת(א) האילה טאלמא ד'אך אלדכ'אן יצעד, ומת'ל הד'ה אלכ'ראפאת כת'יר יג'יבהא פי מערץ' אלאכ'באר בעג'איב אלנבאת וכ'ואץ אלפלאחה, חתי יטען פי אלמעג'זאת ויוהם אנהא תתם בחילה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 2: אופיים של האלילים}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|החוטמית והיברוח)}} ומן המעשיות באותו ספר, על שיח החוטמית מאותן {{עברית|אשרות}} שהיו עושים כמו שהודעתיך {{הפניה|(פסקה 7)}}, אמר שהשיח הזה שהה ב{{עברית|נינוה}} שנים עשר אלף שנה, ושהוא רב עם היברוח, כי הוא רצה לתפוס את מקומו. והאדם שאותו שיח היה משרה עליו התגלות, התגלותו נפסקה ממנו למשך זמן מה, וכאשר השרה עליו התגלות אחרי אותו פרק זמן, סיפר לו שהוא היה עסוק בריב עם היברוח, וציווה אותו שיכתוב לכלדים שישפטו ביניהם ויאמרו איזה מהם טוב יותר לכישופיהם ובעל שימוש רב יותר, האם החוטמית או היברוח;{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} וכל אותה מעשייה ארוכה, שאם תעמוד עליה תוכל ללמוד ממנה כיצד היו שכליהם של אנשי הזמנים ההם ומדעיהם. והם היו &quot;{{עברית|חַכִּימֵי בָבֶל}}&quot; {{הפניה|(דניאל ב,יב)}} שנרמז אליהם באותם ימים חשוכים, כי אלה היו דתותיהם שחונכו עליהן. ואלמלא אותה מידה של האמנת קיומו של האלוה שהתפרסמה היום באומות, היו ימינו בזמנים אלה חשוכים עוד יותר מאלה, אם כי באופנים אחרים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומן כ'ראפאת ד'לך אלכתאב אן שג'רה' כ'טמי מן תלך אל{{עברית|אשרות}} אלתי כאנוא יעמלונהא כמא אעלמתך, ד'כר אן אקאמת תלך אלשג'רה פי {{עברית|נינוה}} את'ני עשר אלף סנה, ואנהא תכ'אצמת מע אליברוח לאנה אראד אן יאכ'ד' מכאנהא, ואן אלשכ'ץ אלד'י כאן תוחי אליה הד'ה אלשג'רה אנקטע ענה וחיהא מדה, פלמא אוחת אליה בעד תלך אלמדה אכ'ברתה אנהא כאנת משגולה באלכ'צאם מע אליברוח, ואמרתה אן יכתב ללכלדאניין אן יחכמוא בינהמא ויקולוא איהמא אפצ'ל פי סחרהם ואכת'ר עמל(א) הל אלכ'טמי או אליברוח, ותלך אלכ'ראפה אלטוילה אלתי תסתדל מנהא אד'א וקפת עליהא עלי עקול אהל תלך אלאזמנה ועלומהם כיף כאנת, והאולא כאנוא {{עברית|חכימי בבל}} אלמשאר אליהם פי תלך אלאיאם אלמט'למה, לאן הד'ה כאנת אדיאנהם אלתי רבוא עליהא. ולולא הד'א אלקדר אלד'י שהר אלאן פי אלמלל מן אעתקאד וג'וד אלאלאה לכאנת איאמנא פי הד'ה אלאזמנה אשד ט'לא[ם](מא) מן תלך, לכנהא פי אנואע אכ'רי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|התמוז)}} אחזור לענייננו. באותו ספר מסופר על אחד מ{{עברית|נביאי עבודה זרה}} ששמו היה {{עברית|תמוז}}, שקרא למלך שיעבוד את שבעת כוכבי הלכת ושנים עשר המזלות, והרגוֹ המלך במיתה משונה. ומסופר שבליל מותו התאספו כל הפסלים מקצות הארץ אל המקדש שבבבל, אל פסל הזהב הגדול שהוא פסל השמש. הפסל ההוא היה תלוי בין השמים לארץ, ועמד באמצע המקדש כשכל הפסלים סביבו, והחל להספיד את {{עברית|תמוז}} ולתאר מה שקרה לו, כשכל הפסלים בוכים ומקוננים כל הלילה. ובבוקר עפו הפסלים ושבו למקדשיהם בקצות הארץ. דבר זה נעשה מנהג קבוע, ביום הראשון של חודש {{עברית|תמוז}} מקוננים ובוכים על {{עברית|תמוז}}, והנשים מבכות ומספידות אותו. התבונן והבן וראה כיצד היו דעות בני האדם באותם זמנים. סיפור זה על {{עברית|תמוז}} קדום מאוד אצל הצאבים. ומן הספר הזה תעמוד על רוב הזיות הצאבים, מעשיהם וחגיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וארג'ע אלי גרצ'נא. ופי ד'לך אלכתאב חכי ען שכ'ץ מן {{עברית|נביאי עבודה זרה}} כאן אסמה {{עברית|תמוז}}, דעא מלכא ליעבד אלסבעה כואכב ואלאת'ני עשר ברג'א, פקתלה ד'לך אלמלך קתלא שניעא, פד'כר אן לילה' מותה אג'תמעת אלאצנאם כלהא מן אקטאר אלארץ' אלי אלהיכל פי ב(א)בל אלי צנם אלד'הב אלכביר אלד'י הו צנם אלשמס, וכאן ד'לך אלצנם מעלק(א) בין אלסמא ואלארץ', פוקף פי וסט אלהיכל ואלאצנאם כלהא חולה, ואכ'ד' יעדד עלי ויצף מא תם עליה, ואלאצנאם כלהא תבכי ותנוח טול אלליל, פענד אלצבאח טארת אלאצנאם ורג'עת להיאכלהא פי אקטאר אלארץ', וצארת הד'ה סנה דאימה פי אול יום מן שהר ינאח ויבכי עלי , ותנדבה אלנסא ויעדדן עליה. פאעתבר [ואפהם] וארי כיף כאנת ארא אלנאס פי תלך אלאזמאן, והד'א חדית' קדים ג'דא פי אלצאבה. ומן הד'א אלכתאב תקף עלי אכת'ר הד'יאן אלצאבה ואעמאלהם ואעיאדהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|&quot;עבודת האדמה הנבטית&quot; 3: אזהרה מקבלת גרסתם לסיפור גן עדן}}<br /> {{קו}}אשר לאותו סיפור שסיפרו על מעשה {{עברית|אדם}} וה{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, והרמז ללבישת מה שלא היה מקובל ללובשו – היזהר והישמר פן ישתבש שכלך ויעלה בלבך שמה שאמרוהו התרחש אי פעם ל{{עברית|אדם}} או לזולתו, כי אין זה סיפור שקרה במציאות בשום אופן. בהתבוננות קלה תתברר לך האבסורדיות של כל מה שהם אמרו במעשייה הזאת, ויתברר לך שהוא סיפור שהם המציאו אחרי ה{{עברית|תורה}}: מכיוון שהתפרסמה ה{{עברית|תורה}} באומות והם שמעו את פשט {{עברית|מעשה בראשית}} והבינו אותו כולו כפשוטו, הם חיברו את הסיפור הזה, כדי שישמע אותו הפתי ויתפתה ויחשוב שהעולם קדום, ושהסיפור ההוא המתואר ב{{עברית|תורה}} קרה כך כמו שהם סיפרו. ואף על פי שלשכמותך אין צורך להעיר על כך, כי כבר השגת מהמדעים מה שימנע את דעתך מלהיקשר במעשיות הצאבים והזיות הכשדים והכלדים המעורטלים מכל מדע שהוא מדע באמת, הרי הזהרתי מכך כאמצעי זהירות לאחרים, כי ההמון נוטה פעמים רבות לקבל את המעשיות כאמת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא תלך אלקצה אלתי חכוהא ען קצה' {{עברית|אדם}} ואל{{עברית|נחש}} ו{{עברית|עץ הדעת טוב ורע}}, ואלאשארה אלי לבאס מא לם תג'ר אלעאדה בלבאסה, פאחד'ר ת'ם אחד'ר אן יתשוש עקלך ויכ'טר בבאלך אן ד'לך אלד'י קאלוה הו קט אמר ג'רי לא ל{{עברית|אדם}} ולא לגירה, ולא הי קצה וג'ודיה בוג'ה, ובאיסר תאמל יבין לך מחאלהם פי כל מא ד'כרוה פי תלך אלכ'ראפה, ויתבין לך אנהא קצה פרצ'והא מן בעד אל{{עברית|תורה}} למא שהרת אל{{עברית|תורה}} פי אלמלל וסמעוא ט'אהר {{עברית|מעשה בראשית}} ואכ'ד'וה כלה עלי ט'אהרה עמלוא תלך אלקצה, חתי יסמעהא אלגר פיגתר ויט'ן אן אלעאלם קדים, ואן תלך אלקצה אלמוצופה פי אל{{עברית|תורה}} הכד'א ג'רת כמא חכוא. ואן כאן מת'לך לא יחתאג' תנביהא עלי הד'א לאן קד חצל ענדך מן אלעלום מא ימנע ד'הנך מן אן תתעלק בה כ'ראפאת אלצאבה והד'יאן אלכסדאניין ואלכלדאניין אלעריין ען כל עלם הו עלם באלחקיקה, לכני חד'רת מן ד'לך אחתיאטא לגירך לאן כת'ירא מא ימיל אלג'מהור לתצדיק אלכ'ראפאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מקורות אחרים וסיכום הסקירה}}<br /> {{קו}}ומן הספרים הללו ספר ה&quot;אוסטומאכוס&quot; המיוחס לאריסטו, וחלילה וחס לו מכך. וכן ספרי הטליסמאות, שמהם ספר &quot;טומטום&quot; וספר &quot;אלסרב&quot; וספר &quot;דרגות הגלגל והצורות העולות בכל אחד מדרגותיו&quot;, ועוד ספר המיוחס לאריסטו על הטליסמאות, וספר המיוחס להרמס, וספר אסחאק הצאבי בהגנה על דת הצאבים, וספרו הגדול על חוקי הצאבים ופרטי דתם וחגיהם וקרבנותיהם ותפילותיהם ודברים אחרים מדברי דתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומן תלך אלכתב כתאב אלאסטמאכ'ס אלמנסוב לארסטו, וחאשאה ת'ם חאשאה. וכד'לך כתב אלטלסמאת אלתי מנהא כתאב טמטם, וכתאב אלסרב, וכתאב דרג' אלפלך ואלצור אלטאלעה פי דרג'ה דרג'ה מנה, וכתאב מנסוב איצ'א לארסטו פי אלטלסמאת, וכתאב מנסוב להרמס, וכתאב אסחאק אלצאבי פי אלאחתג'אג' למלה' אלצאבה, וכתאבה אלכביר פי נואמיס אלצאבה וג'זאיאת דינהם ואעיאדהם וקראבינהם וצלואתהם וגיר ד'לך מן אמור דינהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כל אלה שציינתי לך הם {{עברית|ספרי עבודה זרה}} שתורגמו לערבית, ואין ספק שהם חלק קטנטן ממה שלא תורגם, וגם איננו נמצא אלא כלה ואבד ברבות השנים. אלה המצויים אצלנו היום כוללים את רוב דעות הצאבים ומעשיהם, שחלקם מפורסמים היום בעולם. כוונתי לבניין מקדשים והעמדת צורות ממתכות ומאבנים בתוכם; בניין מזבחות והקרבת זבחים או מיני מאכל עליהם; קביעת חגים; התקבצות לתפילות ולעבודות למיניהן במקדשים הללו שהם מייחדים בהם מקומות מפוארים מאוד שהם מכנים &quot;מקדש הצורות השכליות&quot;; הצבת צורות &quot;{{עברית|עַל הֶהָרִים הָרָמִים [}}וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן]&quot; {{הפניה|(דברים יב,ב)}}; פיאור אותן {{עברית|אשרות}}; הקמת ה{{עברית|מצבות}}; ודברים אחרים שייוודעו לך מן הספרים האלה שהערתי לך עליהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'ה כלהא אלתי ד'כרת לך הי {{עברית|ספרי עבודה זרה}} אלתי אכ'רג'ת ללסאן אלערבי, ולא ריב אנהא ג'ז יסיר ג'דא ממא לם יכ'רג' ולם יוג'ד איצ'א בל תלף ובאד עלי מרור אלסנין, והד'ה אלתי הי מוג'ודה לדינא אליום משתמלה עלי אכת'ר ארא אלצאבה ואעמאלהם אלמשהור בעצ'הא אליום פי אלעאלם, אעני בניאן אלהיאכל ואתכ'אד' אלצור מן אלמסבוכאת ואלחג'ארה פיהא, ובניאן אלמד'אבח ואלתקריב עליהא אמא ד'באיח או אנואע מן אלטעאם, ורסם אעיאד, ואג'תמאע ללצלואת ולאנואע עבאדאת פי תלך אלהיאכל, ויג'עלון פיהא מואצ'ע מעט'מה ג'דא יסמונהא היכל אלצור אלעקליה, ואתכ'אד' אלצור {{עברית|על ההרים הרמים ו[כ](ג)ו'}}, ותעט'ים תלך אל{{עברית|אשרות}}, ואקאמה' אל{{עברית|מצבות}} וגיר ד'לך ממא סתטלע עליה מן הד'ה אלכתב אלתי נבהתך עליהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מטרות התורה – מיגור האלילות מעולם האמונה ומן העולם הפיזי}}<br /> {{קו}}הכרת הדעות הללו והמעשים הללו היא שער גדול מאוד למתן טעם ל{{עברית|מצוות}}, כי העיקר של כל תורתנו והציר שהיא סובבת עליו הוא מחיית אותן דעות מן הלבבות, ואותם עקבות מן המציאות.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן הלב)}} כדי למחותן מן הלבבות נאמר: &quot;[הִשָּׁמְרוּ לָכֶם] {{עברית|פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם}} {{עברית|[}}וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם]&quot; {{הפניה|(שם יא,טז)}}, &quot;[פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט] {{עברית|אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם}} {{עברית|[}}מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם...]&quot; {{הפניה|(שם כט,יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|המחייה מן המציאות)}} וכדי למחותם מן המציאות נאמר: &quot;{{עברית|מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ}} [וּמַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּ] {{עברית|וַאֲשֵׁירֵהֶם תְּגַדֵּעוּן}} {{עברית|[}}וּפְסִילֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ]&quot; {{הפניה|(שם ז,ה)}}, &quot;[וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן] {{עברית|וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא}}&quot; {{הפניה|(שם יב,ג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומערפה' תלך אלארא ותלך אלאעמאל הו באב כביר ג'דא פי תעליל אל{{עברית|מצו[ו]ת}}, לאן שריעתנא כלהא אצלהא וקטבהא אלד'י עליה תדור הו מחו תלך אלארא מן אלאד'האן, ותלך אלאת'אר מן אלוג'וד. למחוהא מן אלאד'האן קאל {{עברית|פן יפתה לבבכם ו[כ](ג)ו', אשר לבבו פונה היום ו[כ](ג)ו'}}. ולמחוהא מן אלוג'וד קאל {{עברית|מזבחותיהם תתצו ואשריהם תגדעון}} {{עברית|ו[כ](ג)ו', ואבדתם את שמם מן המקום ההוא}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום הפרק: האלילות – ניגודה המוחלט של התורה}}<br /> {{קו}}שתי המטרות הללו חוזרות ונשנות בכמה מקומות. זו היתה הכוונה הראשונה הכוללת את כלל התורה, כמו שהודיעו לנו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} בפירושם המקובל על דבריו יתעלה: &quot;{{עברית|אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה [}}מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה ה' וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם]&quot; {{הפניה|(במדבר טו,כג)}}. הם אמרו: &quot;{{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה}}&quot; {{הפניה|(ספרי במדבר קיא; דברים נד)}}. דע זאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ותכרר האד'אן אלגרצ'אן פי עדה' מואצ'ע, והו כאן אלקצד אלאול אלג'אמע לג'מלה' אלשריעה כמא אעלמונא {{עברית|ז&quot;ל}} פי תפסירהם אלמרוי לקולה תע(א)לי {{עברית|את כל אשר צוה י&quot;י אליכם ביד משה [וכו']}}{{עברית|}}, קאלוא {{עברית|הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כ[ו]לה, וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כ[ו]לה}}, פאערף הד'א:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%96&diff=448 2023-03-12T19:36:55Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>בפיסקה 1, &quot;הושאלה לה'&quot; כנראה באשגרת הערבית &quot;אסתעיר לה&quot;, והנכון כמובן: &quot;הושאלה לו&quot;. בברכה, [[משתמש:יהודה זייבלד|יהודה זייבלד]] ([[שיחת משתמש:יהודה זייבלד|שיחה]]) 09:25, 22 באוגוסט 2022 (IDT)<br /> :&quot;לה'&quot; בכוונה, שלא יחשבו שהכוונה היא לחפץ ה'. [[משתמש:Hamore|Hamore]] ([[שיחת משתמש:Hamore|שיחה]]) 21:36, 12 במרץ 2023 (IST)</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%92&diff=447 2023-03-12T19:35:22Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>מוסרין לו ראשי פרקים&quot; - בכתבי היד הקדומים (ר&quot;ש בר&quot;ש הדיין, marsh 402, לונדון 1423): מוסרין לו ראשי '''ה'''פרקים, כמסירת כ&quot;י מינכן 95 בחגיגה יג, א. בברכה, [[משתמש:יהודה זייבלד|יהודה זייבלד]] ([[שיחת משתמש:יהודה זייבלד|שיחה]]) 09:04, 11 בספטמבר 2022 (IDT)<br /> :תוקן. וזה גם מתאים עם מופעים אחרים במורה. [[משתמש:Hamore|Hamore]] ([[שיחת משתמש:Hamore|שיחה]]) 21:35, 12 במרץ 2023 (IST)</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%92&diff=446 2023-03-12T19:35:02Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק לג}}<br /> {{כותרת|שלבי הלימוד}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שני שלבי הלימוד: מסורת ועיון}}<br /> {{קו}}דע שמזיק מאוד להתחיל במדע הזה, כלומר במדע האלוהות, וכן לבאר את משמעויות משלי הנבואה ולהעיר על ההשאלות שנעשה בהן שימוש בנאומים שספרי הנבואה מלאים בהם. אלא ראוי לחנך את הקטנים ולייצב את מוגבלי ההשגה כפי כוח השגתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן אלאבתדא בהד'א אלעלם מצ'ר ג'דא, אעני אלעלם אלאלאהי, וכד'לך תביין מעאני אלאמת'אל אלנבויה ואלתנביה עלי אלאסתעאראת אלמסתעמלה פי אלכ'טאבה אלתי כתב אלנבוה ממלוה מנהא. בל ינבגי אן ירבי אלאצגאר ויקר אלמקצרון עלי קדר אדראכהם,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ומי שייראה בעל דעת שלמה, מוכן לאותה דרגה נעלה, דרגת העיון מבוסס ההוכחות והבאת הראיות השכליות האמיתיות, יועלה שלב אחר שלב עד שיגיע לשלמותו, אם על ידי מי שיעורר אותו או מעצמו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פמן ראי כאמל אלד'הן מהיא להד'ה אלדרג'ה אלעליה דרג'ה' אלנט'ר אלברהאני ואלאסתדלאלאת אלעקליה אלחקיקיה אנהץ' אולא אולא אלי אן יצל כמאלה, אמא מן מנבה ינבהה או מן נפסה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלב חשיפת הסודות וסיבת הסתרתן}}<br /> {{קו}}אבל אם יתחיל במדע האלוהי הזה, לא יארע לו רק בלבול באמונות אלא ביטול גמור. לדעתי אין זה דומה אלא למי שמאכיל את התינוק היונק בלחם חיטה ובבשר ומשקה אותו ביין, שהוא יהרוג אותו בלי ספק – לא משום שאותם מזונות רעים ואינם טבעיים לאדם, אלא בשל חולשתו של האוכל והשותה אותם מלעכלם כך שיפיק מהם תועלת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא מתי אבתדא בהד'א אלעלם אלאלאהי פליס יחדת' תשויש פקט פי אלאעתקאדאת, בל תעטיל מחץ', ומא מת'אל ד'לך ענדי אלא מת'ל מן יגד'י אלצבי אלרצ'יע בכ'בז אלחנטה ואללחם ושרב אלכ'מר פאנה יקתלה בלא שך, ליס לאן הד'ה אגד'יה' סו וגיר טביעיה ללאנסאן, בל לצ'עף אלמתנאול להא ען הצ'מהא חתי יחצל אלאסתנפאע בהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כך הוסתרו ונאמרו ברמזים אותן דעות נכונות, וכל מלומד נקט כל אופן של תחבולה ללמדן שלא בבהירות, לא משום שיש בהן תוכן {{מונח|באטן}} רע, או משום שהן סותרות את יסודות התורה כפי שחושבים הבורים שדימו שהגיעו לדרגת העיון. אלא הוסתרו בשל קוצר יכולתם של השכלים בתחילה לקבלן, והן נאמרו ברמזים כדי שידע אותן השלם, ולכן נקראו &quot;{{עברית|סודות}}&quot; ו&quot;{{עברית|סתרי תורה}}&quot; כמו שנבאר {{הפניה|(א,לד-לה)}}. זו הסיבה שה{{עברית|תורה דברה כלשון בני אדם}} כפי שביארנו {{הפניה|(א,כו)}}. זאת משום שהיא גלויה לילדים ולנשים ולכל האנשים להתחיל בה וללמוד אותה, ואין ביכולתם להבין את הדברים כהווייתם. לפיכך הסתפקו עבורם במסירה כדבר נתון {{מונח|תקליד}} של כל דעה נכונה שעדיף שיקבלו כאמיתית, ושל כל ציור {{מונח|תצור}} שיכווין את הדעת לקבלת מציאותה, לא לאמיתת מהותה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כד'לך הד'ה אלארא אלצחיחה מא אכ'פית ואלגזת ותחיל כל עאלם פי תעלימהא בגיר תצריח בכל וג'ה מן אלתחיל מן אג'ל כונהא פיהא באטנה' סו, או מן אג'ל כונהא האדה לקואעד אלשריעה כמא יט'ן אלג'האל אלד'ין זעמוא אנהם וצלוא דרג'ה' אלנט'ר, בל אכ'פית לקצור אלעקול פי אלאבתדא ען קבולהא, ולוח בהא ליעלמהא אלכאמל, ולד'לך תתסמי {{עברית|סודות}} ו{{עברית|סתרי תורה}} כמא נבין, והד'א הו אלסבב פי כון אל{{עברית|תורה דברה כלשון בני אדם}} עלי מא בינא, וד'לך לכונהא מערצ'ה ליבתדי בהא ויתעלמהא אלצביאן ואלנסואן וכאפה' אלנאס וליס פי קדרתהם פהם אלאמור עלי חקיקתהא, פלד'לך אקתצר בהם עלי אלתקליד פי כל ראי צחיח יות'ר תצדיקה, ופי כל תצור עלי מא יסדד אלד'הן נחו וג'ודה לא עלי חקיקה' מאהיתה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מי ראוי ללמוד סתרי תורה}}<br /> {{קו}}ואם שלם האיש ו{{עברית|נמסרו לו סתרי תורה}}, אם מאחרים או מעצמו כאשר חלקם מעוררים אותו אל חלקם, יגיע לדרגה שיאמת בה את ההשקפות הנכונות האלה בדרכי האימות האמיתיות, אם בהוכחה במה שהוכחתו אפשרית, או בראיות חזקות היכן שהדבר אפשרי. וכך יתפוס {{מונח|תצור}} לאמיתם את הדברים הללו שהיו אצלו דמיונות ומשלים, ויבין את מהותם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאד'א כמל אלשכ'ץ ו{{עברית|נמסרו לו סתרי תורה}} אמא מן גירה או מן נפסה אד'א נבהה בעצ'הא עלי בעץ', וצל דרג'ה יצדק בתלך אלארא אלצחיחה בטרק אלתצדיק אלחקיקיה, אמא באלברהאן פי מא ימכן פיה ברהאן, או באלחג'ג' אלקויה פי מא ימכן פיה ד'לך. וכד'לך יתצור תלך אלאמור אלתי כאנת לה כ'יאלאת ומת'אלאת בחקאיקהא ויפהם מאהיתהא&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כבר הזכרנו כמה פעמים {{הפניה|(הקדמות, פתיחה5 ועוד)}} את דבריהם (של חז&quot;ל): &quot;[אין דורשין...] {{עברית|ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו}}&quot; {{הפניה|(משנה חגיגה ב,א)}}, ואז &quot;{{עברית|מוסרין לו ראשי [ה]פרקים}}&quot; {{הפניה|(בבלי חגיגה יג,א)}}. לכן אין ראוי לפתוח לאדם בתחום הזה אלא כפי יכולתו, ובשני התנאים הללו: הראשון, היותו {{עברית|חכם}}, כלומר שהשיג את המדעים שמהם נלקחות ההנחות המוקדמות של העיון; והשני, שיהיה מבין ונבון ופיקח מטבעו, החש בעניין ברמז הקל ביותר, והוא פירוש דבריהם &quot;{{עברית|מבין מדעתו}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד תכרר לך מראת פי אקאוילנא קולהם {{עברית|ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו}} וחיניד' {{עברית|מוסרין לו ראשי הפרקים}}. ולד'לך לא ינבגי אן יפאתח אחד פי הד'א אלבאב אלא בקדר אחתמאלה, ובהד'ין אלשרטין, אחדהמא כונה {{עברית|חכם}} אעני אנה חצלת לה אלעלום אלתי תתכ'ד' מנהא מקדמאת אלנט'ר, ואלת'אני אן יכון פהם פטן ד'כי אלטבאע ישער באלמעני באיסר תלויח, והו מעני קולהם {{עברית|מבין מדעתו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכנה לפרק הבא}}<br /> {{קו}}בפרק הבא אבאר לך את הסיבה לכך שאין ללמד את ההמון בדרך העיון האמיתי ולחייב אותם להשיג {{מונח|תצור}} את מהויות הדברים כפי שהם, ושהכרחי ונחוץ הוא שלא יהיה הדבר אלא כך, ואומר:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וסאבין לך אלסבב פי מנע תעלים אלג'מהור בטרק אלנט'ר אלחקיקיה ואכ'ד'הם בתצור מאהיאת אלאמור עלי מא הי עליה וכון ד'לך אמר לאזם צ'רורי אלא יכון אלא הכד'א פי פצל בעד הד'א, פאקול:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%92&diff=445 2023-03-12T19:33:52Z

<p>Hamore: תיקון בעקבות הערת יהודה זייבלד</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק לג}}<br /> {{כותרת|שלבי הלימוד}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שני שלבי הלימוד: מסורת ועיון}}<br /> {{קו}}דע שמזיק מאוד להתחיל במדע הזה, כלומר במדע האלוהות, וכן לבאר את משמעויות משלי הנבואה ולהעיר על ההשאלות שנעשה בהן שימוש בנאומים שספרי הנבואה מלאים בהם. אלא ראוי לחנך את הקטנים ולייצב את מוגבלי ההשגה כפי כוח השגתם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן אלאבתדא בהד'א אלעלם מצ'ר ג'דא, אעני אלעלם אלאלאהי, וכד'לך תביין מעאני אלאמת'אל אלנבויה ואלתנביה עלי אלאסתעאראת אלמסתעמלה פי אלכ'טאבה אלתי כתב אלנבוה ממלוה מנהא. בל ינבגי אן ירבי אלאצגאר ויקר אלמקצרון עלי קדר אדראכהם,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ומי שייראה בעל דעת שלמה, מוכן לאותה דרגה נעלה, דרגת העיון מבוסס ההוכחות והבאת הראיות השכליות האמיתיות, יועלה שלב אחר שלב עד שיגיע לשלמותו, אם על ידי מי שיעורר אותו או מעצמו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פמן ראי כאמל אלד'הן מהיא להד'ה אלדרג'ה אלעליה דרג'ה' אלנט'ר אלברהאני ואלאסתדלאלאת אלעקליה אלחקיקיה אנהץ' אולא אולא אלי אן יצל כמאלה, אמא מן מנבה ינבהה או מן נפסה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלב חשיפת הסודות וסיבת הסתרתן}}<br /> {{קו}}אבל אם יתחיל במדע האלוהי הזה, לא יארע לו רק בלבול באמונות אלא ביטול גמור. לדעתי אין זה דומה אלא למי שמאכיל את התינוק היונק בלחם חיטה ובבשר ומשקה אותו ביין, שהוא יהרוג אותו בלי ספק – לא משום שאותם מזונות רעים ואינם טבעיים לאדם, אלא בשל חולשתו של האוכל והשותה אותם מלעכלם כך שיפיק מהם תועלת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא מתי אבתדא בהד'א אלעלם אלאלאהי פליס יחדת' תשויש פקט פי אלאעתקאדאת, בל תעטיל מחץ', ומא מת'אל ד'לך ענדי אלא מת'ל מן יגד'י אלצבי אלרצ'יע בכ'בז אלחנטה ואללחם ושרב אלכ'מר פאנה יקתלה בלא שך, ליס לאן הד'ה אגד'יה' סו וגיר טביעיה ללאנסאן, בל לצ'עף אלמתנאול להא ען הצ'מהא חתי יחצל אלאסתנפאע בהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כך הוסתרו ונאמרו ברמזים אותן דעות נכונות, וכל מלומד נקט כל אופן של תחבולה ללמדן שלא בבהירות, לא משום שיש בהן תוכן {{מונח|באטן}} רע, או משום שהן סותרות את יסודות התורה כפי שחושבים הבורים שדימו שהגיעו לדרגת העיון. אלא הוסתרו בשל קוצר יכולתם של השכלים בתחילה לקבלן, והן נאמרו ברמזים כדי שידע אותן השלם, ולכן נקראו &quot;{{עברית|סודות}}&quot; ו&quot;{{עברית|סתרי תורה}}&quot; כמו שנבאר {{הפניה|(א,לד-לה)}}. זו הסיבה שה{{עברית|תורה דברה כלשון בני אדם}} כפי שביארנו {{הפניה|(א,כו)}}. זאת משום שהיא גלויה לילדים ולנשים ולכל האנשים להתחיל בה וללמוד אותה, ואין ביכולתם להבין את הדברים כהווייתם. לפיכך הסתפקו עבורם במסירה כדבר נתון {{מונח|תקליד}} של כל דעה נכונה שעדיף שיקבלו כאמיתית, ושל כל ציור {{מונח|תצור}} שיכווין את הדעת לקבלת מציאותה, לא לאמיתת מהותה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כד'לך הד'ה אלארא אלצחיחה מא אכ'פית ואלגזת ותחיל כל עאלם פי תעלימהא בגיר תצריח בכל וג'ה מן אלתחיל מן אג'ל כונהא פיהא באטנה' סו, או מן אג'ל כונהא האדה לקואעד אלשריעה כמא יט'ן אלג'האל אלד'ין זעמוא אנהם וצלוא דרג'ה' אלנט'ר, בל אכ'פית לקצור אלעקול פי אלאבתדא ען קבולהא, ולוח בהא ליעלמהא אלכאמל, ולד'לך תתסמי {{עברית|סודות}} ו{{עברית|סתרי תורה}} כמא נבין, והד'א הו אלסבב פי כון אל{{עברית|תורה דברה כלשון בני אדם}} עלי מא בינא, וד'לך לכונהא מערצ'ה ליבתדי בהא ויתעלמהא אלצביאן ואלנסואן וכאפה' אלנאס וליס פי קדרתהם פהם אלאמור עלי חקיקתהא, פלד'לך אקתצר בהם עלי אלתקליד פי כל ראי צחיח יות'ר תצדיקה, ופי כל תצור עלי מא יסדד אלד'הן נחו וג'ודה לא עלי חקיקה' מאהיתה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מי ראוי ללמוד סתרי תורה}}<br /> {{קו}}ואם שלם האיש ו{{עברית|נמסרו לו סתרי תורה}}, אם מאחרים או מעצמו כאשר חלקם מעוררים אותו אל חלקם, יגיע לדרגה שיאמת בה את ההשקפות הנכונות האלה בדרכי האימות האמיתיות, אם בהוכחה במה שהוכחתו אפשרית, או בראיות חזקות היכן שהדבר אפשרי. וכך יתפוס {{מונח|תצור}} לאמיתם את הדברים הללו שהיו אצלו דמיונות ומשלים, ויבין את מהותם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאד'א כמל אלשכ'ץ ו{{עברית|נמסרו לו סתרי תורה}} אמא מן גירה או מן נפסה אד'א נבהה בעצ'הא עלי בעץ', וצל דרג'ה יצדק בתלך אלארא אלצחיחה בטרק אלתצדיק אלחקיקיה, אמא באלברהאן פי מא ימכן פיה ברהאן, או באלחג'ג' אלקויה פי מא ימכן פיה ד'לך. וכד'לך יתצור תלך אלאמור אלתי כאנת לה כ'יאלאת ומת'אלאת בחקאיקהא ויפהם מאהיתהא&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כבר הזכרנו כמה פעמים {{הפניה|(הקדמות, פתיחה5 ועוד)}} את דבריהם (של חז&quot;ל): &quot;[אין דורשין...] {{עברית|ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו}}&quot; {{הפניה|(משנה חגיגה ב,א)}}, ואז &quot;{{עברית|מוסרין לו ראשי הפרקים}}&quot; {{הפניה|(בבלי חגיגה יג,א)}}. לכן אין ראוי לפתוח לאדם בתחום הזה אלא כפי יכולתו, ובשני התנאים הללו: הראשון, היותו {{עברית|חכם}}, כלומר שהשיג את המדעים שמהם נלקחות ההנחות המוקדמות של העיון; והשני, שיהיה מבין ונבון ופיקח מטבעו, החש בעניין ברמז הקל ביותר, והוא פירוש דבריהם &quot;{{עברית|מבין מדעתו}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד תכרר לך מראת פי אקאוילנא קולהם {{עברית|ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו}} וחיניד' {{עברית|מוסרין לו ראשי הפרקים}}. ולד'לך לא ינבגי אן יפאתח אחד פי הד'א אלבאב אלא בקדר אחתמאלה, ובהד'ין אלשרטין, אחדהמא כונה {{עברית|חכם}} אעני אנה חצלת לה אלעלום אלתי תתכ'ד' מנהא מקדמאת אלנט'ר, ואלת'אני אן יכון פהם פטן ד'כי אלטבאע ישער באלמעני באיסר תלויח, והו מעני קולהם {{עברית|מבין מדעתו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכנה לפרק הבא}}<br /> {{קו}}בפרק הבא אבאר לך את הסיבה לכך שאין ללמד את ההמון בדרך העיון האמיתי ולחייב אותם להשיג {{מונח|תצור}} את מהויות הדברים כפי שהם, ושהכרחי ונחוץ הוא שלא יהיה הדבר אלא כך, ואומר:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וסאבין לך אלסבב פי מנע תעלים אלג'מהור בטרק אלנט'ר אלחקיקיה ואכ'ד'הם בתצור מאהיאת אלאמור עלי מא הי עליה וכון ד'לך אמר לאזם צ'רורי אלא יכון אלא הכד'א פי פצל בעד הד'א, פאקול:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%93&diff=444 2023-03-12T18:53:05Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>במקור: קול אן אלסבב פי כון שוקה קאתלא לה לאנה לא יסעי ויעמל למא יסכן ד'לך אלשוק, בל יכת'ר אלתמני לא גיר, ויעלק אמאלה במא לא אלה ענדה לתחצילה, פלו אצ'רב ען הד'א אלתשוק לכאן אסלם לה. <br /> <br /> ובתרגום: הוא אומר שהסיבה לכך שתשוקתו הורגת אותו היא משום שאינו מתאמץ ופועל למה שישקיט את התשוקה הזו, אלא הוא מרבה להתאוות ותו לא. ואילו היה נמנע מאותה תשוקה, היה טוב לו יותר.<br /> <br /> המילים &quot;ויעלק אמאלה במא לא אלה ענדה לתחצילה&quot; - ויתלה תקוותו במה שאין לו יכולת להשיגו - לא תורגמו. אין לי את המהדורה המודפסת, אולי שם מופיע התרגום והוא נשמט במהדורת האינטרנט, ואולי מופיע שם הסבר להשמטת התרגום.<br /> <br /> בברכה, [[משתמש:יהודה זייבלד|יהודה זייבלד]] ([[שיחת משתמש:יהודה זייבלד|שיחה]]) 10:34, 7 בנובמבר 2022 (IST)<br /> :תודה. תוקן. [[משתמש:Hamore|Hamore]] ([[שיחת משתמש:Hamore|שיחה]]) 20:53, 12 במרץ 2023 (IST)</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%94&diff=443 2023-03-12T18:52:40Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>נשמט תרגום המילים &quot;כל הד'א אדראך עלם&quot;.<br /> <br /> בברכה,<br /> <br /> [[משתמש:יהודה זייבלד|יהודה זייבלד]] ([[שיחת משתמש:יהודה זייבלד|שיחה]]) 14:10, 9 בדצמבר 2022 (IST)<br /> :תודה. תוקן. [[משתמש:Hamore|Hamore]] ([[שיחת משתמש:Hamore|שיחה]]) 20:52, 12 במרץ 2023 (IST)</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%94&diff=442 2023-03-12T18:50:53Z

<p>Hamore: תיקון בעקבות הערת יהודה זייבלד</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק מה}}<br /> {{כותרת|המונח שמע}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלוש משמעויות}}<br /> {{קו}}&quot;{{עברית|שמע}}&quot; הוא ביטוי רב-משמעי: יש לו משמעות של שמיעה, ויש לו משמעות של קבלה.{{קו}}{{אינדקס|א)}} במשמעות של שמיעה: &quot;{{עברית|לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ}}&quot; {{הפניה|(שמות כג,יג)}}, &quot;{{עברית|וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה}}&quot; {{הפניה|(בראשית מה,טז)}}, וזה נפוץ.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכמוהו לרוב גם &quot;{{עברית|שמע}}&quot; במשמעות של קבלה: &quot;{{עברית|וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה}}&quot; {{הפניה|(שמות ו,ט)}}, &quot;{{עברית|אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ}}&quot; {{הפניה|(איוב לו,יא)}}, &quot;{{עברית|וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע}} [לַעֲשֹׂת אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת]&quot; {{הפניה|(נחמיה יג,כז)}}, &quot;[כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ] {{עברית|וַאֲשֶׂר}} {{עברית|לֹא יִשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ}}&quot; {{הפניה|(יהושע א,יח; ושם: וְלֹא יִשְׁמַע)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} יש לו גם משמעות של ידיעה והכרה: &quot;{{עברית|גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ}}&quot; {{הפניה|(דברים כח,מט)}}, פירושו: שלא תכיר את דיבורו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|שמע}} לפט' משתרך, יכון במעני אלסמע, ויכון במעני אלקבול.{{קו}}אמא במעני אלסמע {{עברית|לא ישמע על פיך, והקול נשמע בית פרעה}}, והד'א כת'יר.{{קו}}ומת'לה פי אלכת'רה איצ'א {{עברית|שמע}} במעני אלקבול {{עברית|ולא שמעו אל משה, אם ישמעו ויעבדו, ולכם הנשמע, ואשר לא}} {{עברית|ישמע את}} {{עברית|דבריך}}.{{קו}}ויכון במעני אלעלם ואלמערפה {{עברית|גוי אשר לא תשמע לשונו}} שרחה לא תעלם כלאמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם כן כל ביטוי {{עברית|שמיעה}} שנאמר ביחס לה' – אם נגלהו של הכתוב הוא המשמעות הראשונה, הרי הוא ביטוי להשגה והוא במשמעות השלישית: &quot;{{עברית|וַיִּשְׁמַע ה'}}&quot; {{הפניה|(במדבר יא,א ועוד)}}, &quot;{{עברית|בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם}}&quot; {{הפניה|(שמות טז,ז)}}. כל זה השגת ידיעה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פכל לפט' {{עברית|שמיעה}} ג'את פי חק אללה אן כאן ט'אהר אלנץ אנה מן אלמעני אלאול פהי עבארה ען אלאדראך והו מן אלמעני אלת'אלת' {{עברית|וישמע י&quot;י, בשמעו את תלונותיכם}}, כל הד'א אדראך עלם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואם נגלהו של הכתוב הוא במשמעות השנייה, הרי זה ביטוי לכך שהוא יתעלה ענה לזעקתו של הזועק או לא ענה לזעקתו: &quot;{{עברית|שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ}}&quot; {{הפניה|(שם כב,כב)}}, &quot;{{עברית|וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי}}&quot; {{הפניה|(שם,כו)}}, &quot;{{עברית|הַטֵּה}} [ה'] {{עברית|אָזְנְךָ וּשְׁמָע}}&quot; {{הפניה|(מלכים־ב יט,טז)}}, &quot;{{עברית|וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם}}&quot; {{הפניה|(דברים א,מה)}}, &quot;{{עברית|גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ}}&quot; {{הפניה|(ישעיה א,טו)}}, &quot;[וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי] {{עברית|כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ}}&quot; {{הפניה|(ירמיה ז,טז)}}. וזה נפוץ.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואן כאן ט'אהר אלנץ אנה מן אלמעני אלת'אני פהי עבארה ען כונה תעאלי אג'אב דעא אלדאעי או לם יג'ב דעאה, {{עברית|שמוע אשמע צעקתו, ושמעתי כי חנון אני, הטה}} {{עברית|אזנך ושמע, ולא שמע י&quot;י בקולכם ולא האזין אליכם, גם כי תרבו תפלה אינני שומע, כי אינני שומע אותך}}, והד'א כת'יר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לגבי ההשאלות והדימויים האלה עוד יבוא מה שירווה צמאונך ויפשוט ספקך, ויתבארו לך ענייניהם כולם, עד שלא ייוותר לך קושי בדבר מהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וסיאתיך פי הד'ה אלאסתעאראת ואלתשביהאת מא ישפי גלילך ויוצ'ח שכך, ויתבין לך מענאהא כלהא חתי לא יבקי אשכאל פי שי מנהא:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%93&diff=441 2023-03-12T18:48:38Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>הועתק כאן: אנה סבח וקאל, כל עצמותי <br /> <br /> בכתבי היד הנוסח: אנה סבח וקאל כד'א, כמא קיל כל עצמותי (כך למשל מארש 402 60R).<br /> <br /> וכך היה לפני אבן תיבון.<br /> <br /> לפי זה גם התרגום טעון תיקון. במקום: שהוא משבח, ונאמר: &quot;כָּל עַצְמוֹתַי<br /> <br /> צריך לומר: שהוא משבח ואומר כך, כמו שנאמר: &quot;כל עצמותי<br /> <br /> בברכה, [[משתמש:יהודה זייבלד|יהודה זייבלד]] ([[שיחת משתמש:יהודה זייבלד|שיחה]]) 20:15, 8 במרץ 2023 (IST)<br /> :תודה, תוקן. [[משתמש:Hamore|Hamore]] ([[שיחת משתמש:Hamore|שיחה]]) 20:48, 12 במרץ 2023 (IST)</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A1%D7%93&diff=440 2023-03-12T18:45:42Z

<p>Hamore: על פי כתבי היד בעקבות יהודה זייבלד</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק סד}}<br /> {{כותרת|המונחים שם ה' וכבוד ה'}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלושה פירושים למונח &quot;שם ה'&quot;}}<br /> {{קו}}דע ש{{עברית|שם ה'}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} פעמים מתכוונים בו לשם בלבד, כמו דבריו: &quot;{{עברית|לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא}}&quot; {{הפניה|(שמות כ,ו; דברים ה,י)}}, &quot;{{עברית|וְנֹקֵב שֵׁם ה'}} [מוֹת יוּמָת]&quot; {{הפניה|(ויקרא כד,טז)}}, ואלה רבים מספור.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש שמתכוונים בו לעצמותו יתעלה ולאמיתתו (=מהותו האמיתית), כמו &quot;{{עברית|וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יג)}}. {{אינדקס|ג)}} ויש שמתכוונים בו לציוויו יתעלה, כך שאנחנו אומרים &quot;{{עברית|שם ה'}}&quot; כאילו אמרנו &quot;{{עברית|דבר ה'}}&quot; או &quot;{{עברית|מאמר ה'}}&quot;, כמו שאמר: &quot;{{עברית|כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ}}&quot; {{הפניה|(שם כג,כא)}}, והכוונה: {{עברית|דברי בקרבו}} או {{עברית|מאמרי בקרבו}}, כלומר שהוא כלי לרצוני ולחפצי. ואבאר את הדברים (בדִיוני) ברב-משמעיות (המונח) &quot;{{עברית|מלאך}}&quot; {{הפניה|(ב,ו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן {{עברית|שם י&quot;י}} קד יראד בה מראת מג'רד אלאסמיה, מת'ל קולה {{עברית|לא תשא את שם י&quot;י אלהיך לשוא, ונוקב שם י&quot;י}}, והד'א אכת'ר מן אן יחצי. וקד יראד בה ד'אתה תעלי וחקיקתה, מת'ל {{עברית|ואמרו לי מה שמו}}. וקד יראד בה אמרה תעלי, חתי יכון קולנא {{עברית|שם י&quot;י}} כאנא קלנא {{עברית|דבר י&quot;י}} או {{עברית|מאמר י&quot;י}}, כמא קאל {{עברית|כי שמי בקרבו}}, מענאה {{עברית|דברי בקרבו}} או {{עברית|מאמרי בקרבו}}, אלמעני אנה אלה לאראדתי ומשיתי, וסאבין אלכלאם פי אשתראך {{עברית|מלאך}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שני פירושים למונח &quot;כבוד ה'&quot;}}<br /> {{קו}}וכן &quot;{{עברית|כבוד ה'}}&quot; –{{קו}}{{אינדקס|א)}} יש שהכוונה בו היא האור הנברא שה' משרה במקום מסוים לצורך רוממות בדרך של נס: &quot;{{עברית|וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי}}&quot; {{הפניה|(שמות כד,טו)}}, &quot;{{עברית|וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן}}&quot; {{הפניה|(שמות מ,לה)}}. {{אינדקס|ב)}} ויש שהכוונה בו היא עצמותו יתעלה ואמיתתו, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ}}&quot; {{הפניה|(שמות לג,יח)}}, ונענה: &quot;{{עברית|כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי&quot;}} {{הפניה|(שם שם,כ)}}, מה שמורה שה{{עברית|כבוד}} האמור כאן הוא עצמותו, ודבריו &quot;{{עברית|כְּבֹדֶךָ}}&quot; – על דרך הרוממות, כמו שביארנו {{הפניה|(א,סג6)}} על הפסוק &quot;{{עברית|וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ}}&quot; {{הפניה|(שמות ג,יג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך {{עברית|כבוד י&quot;י}} קד יראד בה אלנור אלמכ'לוק אלד'י יחלה אללה פי מכאן ללתעט'ים עלי ג'הה' אלמעג'ז, {{עברית|וישכן כבוד י&quot;י על הר סיני , וכבוד י&quot;י מלא את המשכן}}.{{קו}}וקד יראד בה ד'אתה תעלי וחקיקתה כמא קאל {{עברית|הראני נא את כבודך}} וג'א אלג'ואב {{עברית|כי לא יראני האדם וחי}}, דל אן אל{{עברית|כבוד}} אלמקול הנא ד'אתה, וקולה {{עברית|כבודך}} תעט'ים מת'ל מא בינא פי קולה {{עברית|ואמרו לי מה שמו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פירוש שלישי למונח &quot;כבוד ה'&quot; – השבח לה'}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|ג)}} ויש שהכוונה ב&quot;{{עברית|כבוד}}&quot; לפיאור שכל האנשים מפארים את ה'; ואף כל מה שאינו הוא יתעלה מפאר אותו, כי הפיאור האמיתי הוא השגת גדולתו. נמצא שכל מי שמשיג את גדולתו ושלמותו מפאר אותו במידת השגתו: האדם בפרט מפאר באמירות כדי להורות על מה שהשיג בשכלו, ומודיע על כך לזולתו; וחסרי היכולת להשיג, כמו הדוממים, הרי כאילו גם הם מפארים בכך שהם מורים בטבעיהם על יכולת יוצרם וחכמתו, ודבר זה מביא לכך שהמתבונן בהם מפאר, בין אם הוא מדבר בלשונו ובין אם לאו, אם הוא מי שדיבור אינו שייך בו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד יראד ב{{עברית|כבוד}} תעט'ים אלנאס כלהם ללה, בל כל מא סואה תעלי יעט'מה, לאן תעט'ימה אלחקיקי הו אדראך עט'מתה, פכל מן אדרך עט'מתה וכמאלה פקד עט'מה עלי קדר אדראכה, ואלאנסאן כ'אצה יעט'ם באלאקאויל לידל עלי מא אדרך בעקלה ויעלן בה לגירה, ומא לא אדראך לה מת'ל אלג'מאדאת פכאנהא תעט'ם איצ'א בכונהא תדל בטביעתהא עלי קדרה' מוג'דהא וחכמתה, פיכון ד'לך דאעיא לתעט'ים אלמעתבר להא נטק בלסאנה או לם ינטק אן כאן מן לא יג'וז עליה אלכלאם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;השימוש הלשוני בלשון העברית השתנה והתרחב בזאת עד שמשתמשים ב{{עברית|לשון אמירה}} במשמעות הזאת, ואומרים על מה שאין לו השגה שהוא משבח ואומר כך, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ}}&quot; {{הפניה|(תהילים לה,י)}}: אמר שהן מחייבות את ההאמנה הזו כאילו הן אלה שאמרו אותה, כיוון שגם על ידן זה נודע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקד אתסעת אללגה אלעבראניה פי ד'לך חתי יטלקון עלי הד'א אלמעני {{עברית|לשון אמירה}} ויקאל עמא לא אדראך לה אנה סבח וקאל [כד'א, כמא קיל], {{עברית|כל עצמותי תאמרנה י&quot;י מי כמוך}}, עבר ען כונהא תוג'ב הד'א אלאעתקאד כאנהא אלד'י קאלתה, אד' ומן אג'להא עלם הד'א איצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;בהתאם לכינויו של עניין זה &quot;{{עברית|כבוד}}&quot; נאמר &quot;{{עברית|מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ}}&quot; {{הפניה|(ישעיה ו,ג)}}, בשווה למה שנאמר &quot;{{עברית|וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(חבקוק ג,ג)}}. כי השיבוח נקרא {{עברית|כבוד}}; נאמר: &quot;{{עברית|תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד}}&quot; {{הפניה|(ירמיה יג,טז)}}, ונאמר: &quot;{{עברית|וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד}}&quot; {{הפניה|(תהילים כט,ט)}}, וכמוהו רבים. הבן-נא גם את השיתוף הזה של &quot;{{עברית|כבוד}}&quot;, ותפרשהו בכל מקום לפי הקשרו, וכך תימלט מטעויות גדולות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובחסב תסמיה' הד'א אלמעני {{עברית|כבוד}} קיל {{עברית|מלא כל הארץ כבודו}}, מסאוי לקולה {{עברית|ותהלתו מלאה הארץ}}, אד' אלתסביח יסתמי {{עברית|כבוד}}, קד קיל {{עברית|תנו לי&quot;י אלהיכם כבוד}}, וקיל {{עברית|ובהיכלו כלו אומר כבוד}}, וג'א מנה כת'יר. פאפהם הד'א אלאשתראך איצ'א פי {{עברית|כבוד}}, ותאולה פי כל מוצ'ע בחסבה פתתכ'לץ מן שבה עט'ימה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%96%D7%99%D7%99%D7%91%D7%9C%D7%93&diff=439 2023-03-08T19:02:28Z

<p>Hamore: יצירת דף ריק</p> <hr /> <div></div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%93&diff=438 2023-03-08T19:00:45Z

<p>Hamore: תוספת מילים שנשמטו בתרגום (תודה ליהודה זייבלד)</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק לד}}<br /> {{כותרת|אתגר לימוד מעשה מרכבה}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסיבות לאי פתיחת הלימוד במטפיזיקה}}<br /> {{קו}}הסיבות המונעות לפתוח את הלימוד בעניינים האלוהיים (=מטפיזיקה) ולהעיר על מה שראוי להעיר עליו ולחשוף זאת להמון הן חמש:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלאסבאב אלמאנעה לאפתתאח אלתעלים באלאלאהיאת ואלתנביה עלי מא ינבגי אלתנביה עליה ותעריץ' ד'לך ללג'מהור כ'מסה' אסבאב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסיבה הראשונה: אין פותחים בעניין עמוק}}<br /> {{קו}}הסיבה הראשונה היא קושי הדבר בפני עצמו ודקותו ועומקו. נאמר: &quot;{{עברית|רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ}}&quot; {{הפניה|(קהלת ז,כד)}}. ונאמר: &quot;{{עברית|וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא}}&quot; {{הפניה|(איוב כח,יב)}}. ואין ראוי להתחיל בלימוד בדבר הקשה ביותר והעמוק ביותר להבנה. אחד המשלים המפורסמים באומתנו הוא דימוי החכמה למים, וביארו (חכמינו) עליהם השלום במשל הזה כמה עניינים, ומכללם שהיודע לשחות יוציא פנינים מקרקעית הים, ומי שאינו יודע לשחות יטבע, ולכן לא יתעסק בשחייה אלא מי שהתאמן בלימודה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלסבב אלאול צעובה' אלאמר פי נפסה ולטפה וגמוצ'ה, קאל {{עברית|רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו}}, וקיל {{עברית|והחכמה מאין תמצא}}, ולא ינבגי אן יבתדי פי אלתעלים באלאצעב ואלאגמץ' פהמא, ומן אלאמת'אל אלמשהורה פי מלתנא תשביה אלעלם באלמא, ובינוא ע&quot;אס פי הד'א אלמת'ל מעאני, מן ג'מלתהא אן אלד'י ידרי יעום יכ'רג' ג'ואהר מן קער אלבחר, ומן ג'הל אלעום גרק, פלד'לך לא יתערץ' ללעום אלא מן ארתאץ' פי תעלמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסיבה השנייה: יש לפתח את יכולת החשיבה}}<br /> {{קו}}הסיבה השנייה היא קוצר דעתם של כל בני האדם בראשיתם. זאת מפני ש שלמותו הסופית של האדם לא ניתנה לו מראש, אלא השלמות היא בו בכוח, ובתחילתו הוא חסר אותה בפועל: &quot;{{עברית|וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד}}&quot; {{הפניה|(איוב יא,יב)}}. ולא כל אדם שיש לו דבר מה בכוח יוציא אותו בהכרח לפועל, אלא ייתכן שייוותר בחסרונו, אם בשל מניעות או בשל מיעוט האימון במה שמוציא את הכוח הזה אל הפועל. ובפירוש נאמר: &quot;{{עברית|לֹא רַבִּים יֶחְכָּמוּ}}&quot; {{הפניה|(איוב לב,ט)}}. ואמרו {{עברית|ז&quot;ל}}: &quot;{{עברית|ראיתי בני עליה והם מועטים}}&quot; {{הפניה|(בבלי סוכה מה ע&quot;ב)}}. משום שהמונעים מן השלמות רבים מאוד, והמטרידים ממנה מרובים, ומתי יושגו המוכנות השלמה והפנאי להתאמן, עד שיצא לפועל מה שיש באדם זה בכוח?&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלסבב אלת'אני קצור אד'האן אלנאס כלהם פי אבתדאיהם, וד'לך אן אלאנסאן לם יעט כמאלה אלאכ'יר אולא, בל אלכמאל פיה באלקוה והו פי אבתדאיה עאדם ד'לך אלפעל, {{עברית|ועיר פרא אדם יולד}}. ומא כל שכ'ץ לה אמר מא באלקוה ילזם צ'רורה אן יכ'רג' ד'לך אלי אלפעל, בל קד יבקי עלי נקצה, אמא למואנע או לקלה' ארתיאץ' במא יכ'רג' תלך אלקוה אלי אלפעל, ובביאן קיל {{עברית|לא רבים יחכמו}}, וקאלוא {{עברית|ז&quot;ל ראיתי בני עליה והם מועטים}}. לאן אלמואנע ען אלכמאל כת'ירה ג'דא, ואלשואגל ענה גזירה, ומתי יחצל אלתהיו אלתאם ואלפרגה ללארתיאץ' חתי יכ'רג' מא פי ד'לך אלשכ'ץ באלקוה אלי אלפעל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסיבה השלישית: לימוד מטפיזיקה מצריך הכנות מרובות}}<br /> {{קו}}הסיבה השלישית היא אורך ההכנות (=הלימודים המכינים). מפני שיש לאדם תשוקה טבעית לבקש את התכליות, ופעמים רבות הוא מואס בהכנות או דוחה אותן לגמרי. ודע שאילו היה ניתן להשיג תכלית כלשהי מבלי ההכנות הקודמות לה, לא היו אלה הכנות אלא טרדות ודברים מיותרים לגמרי. כל אדם, אפילו קְשה ההבנה באנשים, אם תעיר אותו כפי שמעירים את הישֵׁן ותאמר לו: &quot;האם אינך משתוקק עתה לדעת מה מספר הרקיעים, ומה תבניתם, ומה יש בתוכם, ומה הם המלאכים, ואיך נברא העולם כולו, ומה תכליתו לפי סידור חלקיו זה ביחס לזה, ומה היא הנפש, ואיך היא מתהווה בגוף, והאם נפש האדם תיפרד (מן הגוף), ואם תיפרד – כיצד, ובמה, ואל מה&quot;, וחקירות דומות לאלו – אין ספק שהוא יאמר לך &quot;כן&quot;, וישתוקק באופן טבעי לדעת את הדברים האלה, אלא שירצה להשקיט את התשוקה הזאת ולהגיע לידיעת כל זה במילה אחת או שתיים שתאמר לו. אך אם תכריח אותו להיבטל מעבודתו שבוע ימים כדי שיבין את כל זה – לא יסכים, אלא יסתפק בדמיונות כוזבים שנפשו תבטח בהם, ויחוש שאט נפש אם ייאמר לו שיש דבר הזקוק להקדמות רבות ולזמן חקירה רב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלסבב אלת'אלת' טול אלתוטיאת, לאן ללאנסאן בטבעה תשוק לטלב אלגאיאת, וכת'ירא מא ימל או ירפץ' אלתוטיאת, ואעלם אנה לו חצלת גאיה' מא דון אלתוטיאת אלמתקדמה להא למא כאנת תלך תוטיאת, בל כאנת תכון שואגל ופצ'ולא מחצ'א, וכל אנסאן ולו אבלד אלנאס אד'א נבהתה כמא ינבה נאים ותקול לה, אמא תשתאק אלאן למערפה' הד'ה אלסמאואת כם עדדהא, וכיף שכלהא, ומא פיהא, ומא הי אלמלאיכה, וכיף כ'לק אלעאלם באסרה, ומא גאיתה בחסב תרתיבה בעצ'ה מן בעץ', ומא הי אלנפס, וכיף חדות'הא פי אלבדן, והל נפס אלאנסאן תפארק, ואן כאן תפארק פכיף ובמא ד'א ואלי מא ד'א, ומא אשבה הד'ה אלמבאחת', פהו יקול לך נעם בלא שך, וישתאק למערפה' הד'ה אלאשיא עלי חקאיקהא שוקא טביעיא, לכנה יריד סכון הד'א אלשוק וחצול מערפה' ג'מיע ד'לך בכלמה ואחדה או כלמתין תקולהא לה, אלא אנך לו כלפתה אן יעטל שגלה ג'מעה מן אלזמאן אלי אן יפהם ג'מיע ד'לך למא פעל, בל יקנע בכ'יאלאת כאד'בה תסכן נפסה אליהא, ויכרה אן יקאל לה אן ת'ם שי יחתאג' אלי מקדמאת כת'ירה וטול מדה פי אלבחת'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכרת המציאות היא מצע חשוב להכרת האלוהים}}<br /> {{קו}}ידוע לך שהדברים הללו קשורים זה בזה, דהיינו שאין במציאות דבר מלבד האל יתעלה וכל מעשיו, והם כל מה שכוללת המציאות מלבדו, ואין דרך להשיג אותו אלא על ידי מעשיו, והם המורים על מציאותו ועל מה שראוי להאמין לגביו, כלומר מה שמחויב לו או נשלל לגביו. לפיכך יש בהכרח להתבונן בכל הנמצאות כפי שהם, {{אינדקס|מטרה א)}} כדי שניקח מכל נושא ונושא הנחות יסוד אמיתיות וודאיות שתועלנה לנו בחקירותינו המטפיזיות. והרבה מהנחות היסוד נלקחות מטבע המספרים ומתכונותיהן של הצורות ההנדסיות, שאנו למדים מהן על הדברים שיש לשלול ממנו יתעלה, ושלילתן מורה לנו על כמה עניינים. אשר לאסטרונומיה של הגלגלים ומדעי הטבע, איני סבור שיש לך ספק שהם נחוצים להבנת יחסו של העולם להנהגת האל כפי שהיא באמת, ולא באופן דמיוני. {{אינדקס|מטרה ב)}} ויש דברים עיוניים רבים, שאף על פי שאין נלקחות מהם הנחות יסוד לחכמה הזאת, הם מאמנים את הדעת ומקנים לה את מיומנות הבאת הראיות וידיעת האל (או: האמת) בדברים השייכים לו מהותית, ומסירים את השיבוש המצוי ברוב דעות המעיינים, המבלבלים בין הדברים המקריים לעצמיים (=מהותיים), וקלקול ההשקפות המתרחש עקב זאת. {{אינדקס|מטרה ג)}} זאת נוסף על השגת {{מונח|תצור}} הדברים הללו כפי שהם, שאף על פי שאינם עיקר במטפיזיקה, אינם נטולי תועלות אחרות בדברים המובילים אל המדע הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנת תעלם אן הד'ה אלאמור מרתבטה בעצ'הא בבעץ', וד'לך אן ליס פי אלוג'וד גיר אללה תעאלי ומצנועאתה כלהא והי כל מא אשתמל עליה אלוג'וד מן דונה, וליס ת'ם טריק לאדראכה אלא מן מצנועאתה, והי אלדאלה עלי וג'ודה ועלי מא ינבגי אן יעתקד פיה, אעני מא יוג'ב לה או יסלב ענה, פילזם אד'א צ'רורה אעתבאר אלמוג'ודאת כלהא עלי מא הי עליה, חתי נתכ'ד' מן כל פן ופן מקדמאת חקיקיה יקיניה תנפענא פי מבאחת'נא אלאלאהיה, פכם מקדמה תוכ'ד' מן טביעה' אלאעדאד ומן כ'ואץ אלאשכאל אלהנדסיה נסתדל מנהא עלי אמור ננפיהא ענה תעאלי, וידלנא נפיהא עלי ג'מלה' מעאני. אמא אמור אלהיאה אלפלכיה ואלעלם אלטביעי פמא ארי אלאמר פי ד'לך ישכל עליך אנהא אמור צ'רוריה פי אדראך נסבה' אלעאלם לתדביר אללה כיף הי עלי אלחקיקה לא בחסב אלכ'יאלאת. ות'ם אמור כת'ירה נט'ריה ואן לם תתכ'ד' מנהא מקדמאת להד'א אלעלם לכנהא תרוץ' אלד'הן ותחצל לה מלכה' אלאסתדלאל ומערפה' אלחק באלאמור אלד'אתיה לה, ותזיל אלתשויש אלמוג'וד פי אכת'ר אד'האן אלנאט'רין מן אלתבאס אלאמור אלערצ'יה באלד'אתיה, ומא יחדת' בסבב ד'לך מן פסאד אלארא, מצ'אפא אלי תצור תלך אלאמור עלי מא הי עליה ואן לם תכן אצלא פי אלעלם אלאלאהי, ולא תכ'לו איצ'א מן מנאפע אכ'רי פי אמור מוצלה לד'לך אלעלם,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סדר הלימוד ויתרון המסורת והמשל}}<br /> {{קו}}לפיכך הכרחי למי שרוצה את השלמות האנושית להתאמן תחילה בלוגיקה, ולאחר מכן במתמטיקה בהדרגה, ולאחר מכן במדעי הטבע, ולאחר מכן במטפיזיקה. אנו מוצאים רבים שדעתם נעצרת באחד מן המדעים הללו; וגם אם דעתם אינה נרתעת, יש שהמוות מכרית אותם בעודם באחד מן הלימודים המכינים. אילו לא היינו מקבלים אף דעה במסורת {{מונח|תקליד}} (בלי חקירה), ולא היינו מונְחים לשום דבר בדרך המשל, אלא היינו צריכים להשיג {{מונח|תצור}} באופן שלם את הגדרים העצמיים ולאמת בהוכחה את מה שרוצים לאמת, דבר שלא ייתכן אלא אחרי הלימודים המכינים הארוכים הללו – היה הדבר מביא לכך שכל בני האדם היו מתים כשאינם יודעים אם יש אלוה לָעולם או אין אלוה, כל שכן אם יש לייחס לו דבר חיובי או לשלול ממנו חסרון, ולא היה ניצל כלל מן האבדון הזה אלא {{עברית|אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה}} {{הפניה|(על פי ירמיה ג,יד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלא בד צ'רורה למן אראד אלכמאל אלאנסאני מן אלארתיאץ' אולא פי צנאעה' אלמנטק, ת'ם פי אלריאצ'יאת עלי תרתיב, ת'ם פי אלטביעיאת, ובעד ד'לך פי אלאלאהיאת. וקד נג'ד כת'ירין תקף אד'האנהם ענד בעץ' הד'ה אלעלום, וחתי אן לם תנב אד'האנהם קד יקטע בהם אלמות והם פי בעץ' אלתוטיאת. פלו כנא לא נעטי ראיא עלי ג'הה' אלתקליד בוג'ה, ולא נרשד נחו שי במת'אל, אלא נלזם באלתצור אלכאמל באלחדוד אלד'אתיה ובאלתצדיק פי מא יראד אלתצדיק בה באלברהאן, וד'לך לא ימכן אלא בעד הד'ה אלתוטיאת אלטוילה, לכאן ד'לך יכון דאעיא למות אלנאס כאפה והם לא יעלמון הל ת'ם אלאה ללעאלם או ליס ת'ם אלאה, נאהיך אן יוג'ב לה חכם או תנפי ענה נקיצה, וליס כאן יתכ'לץ קט מן הד'א אלהלאך אלא {{עברית|אחד מעיר ושנים ממשפחה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואילו היחידים, והם {{עברית|הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא}} {{הפניה|(על פי יואל ג,ה)}}, אינם משיגים את השלמות, שהיא התכלית, אלא אחרי הלימודים המכינים. וכבר הבהיר {{עברית|שלמה}} שהצורך בלימודים המכינים הוא הכרחי, ושאי אפשר להגיע לחכמה האמיתית אלא לאחר האימון. הוא אמר: &quot;{{עברית|אִם קֵהָה הַבַּרְזֶל וְהוּא לֹא פָנִים קִלְקַל וַחֲיָלִים יְגַבֵּר, וְיִתְרוֹן הַכְשֵׁיר חָכְמָה}}&quot; {{הפניה|(קהלת י,י)}}. ואמר: &quot;{{עברית|שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ}}&quot; {{הפניה|(משלי יט,כ)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא אלאחאד והם {{עברית|השרידים אשר י&quot;י קורא}} פלא יצח להם אלכמאל אלד'י הו אלגאיה אלא בעד אלתוטיאת, וקד בין {{עברית|שלמה}} אן אלחאג'ה ללתוטיאת צ'רוריה, ואנה לא ימכן אלוצול אלי אלחכמה אלחקיקיה אלא בעד אלארתיאץ', קאל {{עברית|אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל וחילים יגבר ויתרון הכשר חכמה}}, וקאל {{עברית|שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חובת ההתקדמות בהדרגה}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|מטרה ד)}} ויש הכרח אחר ללימוד הלימודים המכינים. והוא שמתחדשים לאדם ספקות רבים בעת הלימוד במהירות, והוא מבין במהירות גם את הקושיות, כלומר סתירת טיעון מסוים, כי זה דומה להריסת בניין, ואילו אישוש הטיעונים והתרת הספקות אינם מתבררים אלא על ידי הנחות יסוד רבות הנלקחות מן הלימודים המכינים הללו. וכך דומה המעיין מבלי הכנה למי שרץ ברגליו כדי להגיע למקום מסוים ונופל בדרכו לבור עמוק, שאין לו עצה לצאת ממנו עד שימות. ומוטב היה אילולא רץ, ונשאר במקומו. וכבר הפליג {{עברית|שלמה}} ב{{עברית|משלי}} בתיאור מצבם של העצלים ונרפותם, כמשל לנרפות מלימוד המדעים, ואמר לגבי תשוקתו של המשתוקק להשיג את התכליות ואינו משתדל ללמוד את הלימודים המכינים המביאים לתכליות ההן, אלא משתוקק בלבד: &quot;{{עברית|תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת. כָּל הַיּוֹם הִתְאַוָּה תַאֲוָה, וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ}}&quot; {{הפניה|(משלי כא,כה-כו)}}. הוא אומר שהסיבה לכך שתשוקתו הורגת אותו היא משום שאינו מתאמץ ופועל למה שישקיט את התשוקה הזו, אלא הוא מרבה להתאוות ותו לא, ותולה תקוותו במה שאין לו כלי להשיגו. ואילו היה נמנע מאותה תשוקה, היה טוב לו יותר. התבונן בסוף המשל, כיצד הוא מבאר את ראשיתו, באומרו &quot;{{עברית|וְצַדִּיק יִתֵּן וְלֹא יַחְשֹׂךְ}}&quot;. {{עברית|צדיק}} אינו כנגד {{עברית|עצל}} אלא על פי מה שביארנו, כי הוא אומר שהצדיק בבני האדם, הנותן לכל דבר את המגיע לו, נותן את כל זמנו ללימוד, ואינו חוסך מזמנו מאום לדברים אחרים. כאילו הוא אומר: {{עברית|וְצַדִּיק יִתֵּן ימיו לחכמה וְלֹא יַחְשֹׂךְ מהם}}, בדומה לדבריו: &quot;{{עברית|אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ}}&quot; {{הפניה|(משלי לא,ג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והנא צ'רורה אכ'רי לתחציל אלתוטיאת, וד'לך אן אלאנסאן תחדת' לה שכוך כת'ירה פי חאל אלטלב בסרעה, ויפהם איצ'א אלאעתראצ'את בסרעה אעני נקץ' קול מא, לאן ד'לך שבה אלהד פי אלבניאן, אמא את'באת אלאקאויל וחל אלשכוך פלא יצח אלא במקדמאת כת'ירה תוכ'ד' מן תלך אלתוטיאת, פיכון אלנאט'ר דון תוטיה כמן סעי ברג'ליה ליצל למוצ'ע מא פוקע פי טריקה פי ביר עמיק לא חילה ענדה ללכ'רוג' מנה אלי אן ימות, פלו עדם אלסעי וסכן פי מוצ'עה לכאן אחרי בה. וקד אטנב {{עברית|שלמה}} פי {{עברית|משלי}} פי וצף חאלאת אלכסאלי ועג'זהם, כל ד'לך מת'ל ללעג'ז ען טלב אלעלום, וקאל פי שוק אלשאיק לחצול אלגאיאת ולא יסעי פי תחציל אלתוטיאת אלמוצלה לתלך אלגאיאת בל ישתאק פקט, קאל {{עברית|תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות, כל היום התאוה תאוה וצדיק יתן ולא יחשך}}, יקול אן אלסבב פי כון שוקה קאתלא לה לאנה לא יסעי ויעמל למא יסכן ד'לך אלשוק, בל יכת'ר אלתמני לא גיר, ויעלק אמאלה במא לא אלה ענדה לתחצילה, פלו אצ'רב ען הד'א אלתשוק לכאן אסלם לה. ואתעבר אכ'ר אלמת'אל כמא אנה בין ען אולה, פי קולה {{עברית|וצדיק יתן ולא יחשך}}, וליס {{עברית|צדיק}} מקאבל {{עברית|עצל}} אלא בחסב מא בינאה, לאנה יקול אן אלעאדל פי אלנאס אלד'י יעטי כל שי חקה יעטי זמאנה כלה ללטלב, ולא ימנע מן זמאנה שיא למא סוי ד'לך, כאנה יקול {{עברית|וצדיק יתן ימיו לחכמה ולא יחשך מהם}}, נט'יר קולה {{עברית|אל תתן לנשים חילך}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;רוב המלומדים, כוונתי למפורסמים בחכמה, נגועים בחולי הזה, כלומר בקשת התכליות והדיון בהן בלי עיון בלימודים המכינים להן. יש מהם מי שהבורות או בקשת השררה מביאים אותו לכך שהוא מגנה את הלימודים המכינים שקצרה דעתו מלהשיג אותם או שהוא מתרשל בלימודם, והוא מבקש להראות שהם מזיקים או חסרי תועלת, והאמת ברורה וגלויה עם העיון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואכת'ר אלעלמא אעני אלמשאהר באלעלם מבליון בהד'א אלמרץ', אעני טלב אלגאיאת ואלכלאם פיהא דון אלנט'ר פי תוטיאתהא, ומנהם מן ינתהי בה אלג'הל או טלב אלריאסה אן יד'ם תלך אלתוטיאת אלתי הו מקצר ען אדראכהא או מתואן ען טלבהא, וירום אט'הארא פי אנהא מצ'רה או גיר מפידה, ואלחק ענד אלתאמל בין ואצ'ח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסיבה הרביעית: הצורך היסודי בעיצוב מידות אופי טובות}}<br /> {{קו}}הסיבה הרביעית היא ההכנות הטבעיות. כי התבאר ואף הוכח שהמידות הנעלות הן הכנות למעלות השכליות, ואין אפשרות להשיג מעלות שכליות אמיתיות, כלומר מושכלות שלמים, אלא לאדם שהכשיר עצמו מאוד במידות, שליו ומיושב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלסבב אלראבע אלאסתעדאדאת אלטביעיה, וד'לך אנה קד תבין בל תברהן אן אלפצ'איל אלכ'לקיה הי תוטיאת ללפצ'איל אלנטקיה, ולא ימכן חצול נטקיאת חקיקיה אעני מעקולאת כאמלה אלא לרג'ל מרתאץ' אלאכ'לאק ג'דא, ד'י הדו וסכון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;יש בריות רבות שמטבע בריאתן יש במזגן תכונה שלא תיתכן איתה שלמות בשום אופן. כגון מי שהוא מטבעו בעל לב חם מאוד וחזק, שהרי אינו יכול להימלט מן הכעס, אף אם אימן את עצמו הרבה. וכגון מי שמזג אשכיו חם ורטוב, והם בנויים חזק, וכלי הזרע מרבים לייצר זרע, שיש לאדם זה סיכוי קלוש להיות פרוש (בתחום המיני) גם אם יאמן את עצמו תכלית האימון. וכן אתה מוצא אנשים פזיזים וקלי דעת שתנועותיהם תזזיתיות מאוד ולא מסודרות, המעידות על הרכב קלוקל ומזג רע שלא יתואר. ובאלה לא תיראה שלמות לעולם, ותהיה זאת טיפשות גמורה להשתדל ללמד אותם בתחום הזה, משום שכידוע לך המדע הזה אינו מדע הרפואה ולא מדע הגאומטריה, ואין כל אדם מוכן אליו מן הבחינות שאמרנו, מפני שהכרחי להקדים לו את הכנת מידות האופי כדי שיהיה האדם בתכלית היושר והשלמות, &quot;{{עברית|כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ}}&quot; {{הפניה|(משלי ג,לב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ות'ם כ'לק כת'ירון קד חצל להם מן אול אלפטרה היאה מזאג'יה לא ימכן מעהא כמאל בוג'ה, כמן הו באלטבע חאר אלקלב ג'דא קויא, פאנה לא ינפך מן אלחרג' ולו ראץ' נפסה אעט'ם ריאצ'ה, וכמן מזאג' אלאנת'יין מנה חאר רטב קויה' אלבניה, ואועיה' אלמני כת'ירה' אלתוליד ללמני, פאן הד'א יבעד אן יכון עפיפא ולו ראץ' נפסה גאיה' אלריאצ'ה. וכד'לך תג'ד מן אלנאס קומא ד'וי טיש ותהור וחרכאתהם קלקה ג'דא גיר מנתט'מה תדל עלי פסאד תרכיב וסו מזאג' לא ימכן אן יעבר ענה. פהאולא לא ירי פיהם כמאל אבדא, ואלסעי מעהם פי הד'א אלפן ג'הל מחץ' מן אלד'י יסעי, לאן הד'א אלעלם כמא עלמת מא הו עלם טב ולא עלם הנדסה, ולא כל ואחד מהיא לה מן אלוג'וה אלתי קלנא, פלא בד מן תקדים אלתוטיאת אלכ'לקיה חתי יציר אלאנסאן פי גאיה' אלאסתקאמה ואלכמאל, {{עברית|כי תועבת י&quot;י נלוז ואת ישרים סודו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|געש הנעורים}}<br /> {{קו}}לכן גנאי הוא ללמד אותו לבחורים, ואף אין הם יכולים לקבל אותו בשל רתיחת טבעיהם והתעסקות דעתם בשלהבת ההתבגרות, עד שתדעך אותה שלהבת הגורמת למבוכה, ויהיו שקטים ומיושבים, וייכנע לבם ויישפל מבחינת המזג, ואז יעוררו את עצמם למדרגה הזאת, שהיא השגתו יתעלה, כלומר המדע האלוהי (=המטפיזיקה) המכונה &quot;{{עברית|מעשה מרכבה}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולד'לך יכרה תעלימה ללשבאב, בל לא ימכנהם קבולה לגליאן טבאיעהם ואשתגאל אד'האנהם בשעלה' אלנשו, חתי תכ'מד תלך אלשעלה אלמחירה, ויחצל להם אלהדו ואלסכון, ותכ'שע קלובהם ותכ'צ'ע מן ג'הה' אלמזאג', וחיניד' יסתנהצ'ון אנפסהם להד'ה אלדרג'ה והי אדראכה תעאלי, אעני אלעלם אלאלאהי אלמכני ענה ב{{עברית|מעשה מרכבה}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הצורך בשפלות הלב}}<br /> {{קו}}נאמר: &quot;{{עברית|קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב}}&quot; {{הפניה|(תהלים לד,יט)}}. ונאמר: &quot;{{עברית|מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ,}} {{עברית|[}}לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים]&quot; {{הפניה|(ישעיה נז,טו)}}. ולכן אמרו ב{{עברית|תלמוד}} {{הפניה|(בבלי, חגיגה יג,א)}} על דבריהם &quot;{{עברית|מוסרים לו ראשי הפרקים}}&quot;, כך: &quot;{{עברית|אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין, והוא שלבו דואג בקרבו}}&quot;. והכוונה בזאת היא להכנעה ולשפלות רוח וליראת שמים יתרה, בנוסף לחכמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קאל {{עברית|קרוב י&quot;י לנשברי לב}}, וקאל {{עברית|מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וכו'}}. ולד'לך קאלוא פי אל{{עברית|תלמוד}} עלי קולהם {{עברית|מוסרים לו ראשי הפרקים}}, קאלוא {{עברית|אין מוסרין ראשי הפרקים אלא לאב בית דין והוא שלבו דואג בקרבו}}, ואלקצד בד'לך אלכ'שוע ואלכ'צ'וע ואלורע אלזאיד מצ'אפא אלי אלעלם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|יועץ, חכם חרשים ונבון לחש}}<br /> {{קו}}ושם נאמר: &quot;{{עברית|אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש}}&quot;. ולדברים האלה יש הכרח בהכנה טבעית. הרי אתה יודע שיש בבני האדם מי שהוא בעל כושר ייעוץ חלש מאוד, גם אם הוא בעל יכולת ההבנה הטובה ביותר. ויש מהם מי שיש לו עצה (=דעה) נכונה ויכולת הנהגה טובה בענייני מדיניות, והוא הנקרא &quot;{{עברית|יועץ}}&quot;, אבל אינו מבין אף מושכל, גם לא הקרוב למושכלות הראשונים, אלא הוא טיפש מאוד, ואין עצה עבורו: &quot;{{עברית|לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל, לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן}}&quot; {{הפניה|(משלי יז,טז)}}. ויש אדם מבין ופיקח מטבעו, המסוגל להביע את העניינים הנסתרים ביותר בקצרה ובדיוק, והוא הנקרא &quot;{{עברית|נבון לחש}}&quot;, אלא שלא התעסק במדעים ולא קנה אותם. ומי שיש בידו מדעים שנקנו בפועל, הוא הנקרא &quot;{{עברית|חכם חרשים}}&quot;. אמרו: &quot;{{עברית|כיון שמדבר נעשו הכל כחֵרְשים}}&quot;. התבונן כיצד התנו בלשון הכתוב את {{אינדקס|א)}} שלמות האדם בהנהגה המדינית {{אינדקס|ב)}} ובמדעים העיוניים, {{אינדקס|ג)}} יחד עם פיקחות טבעית והבנה וטוב הבעה במסירת עניינים ברמז, ואז {{עברית|מוסרין לו סתרי תורה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והנאך קיל {{עברית|אין מוסרין סתרי תורה אלא ליועץ וחכם חרשים ונבון לחש}}, והד'ה אמור לא בד פיהא מן תהיו טביעי, אלא תעלם אן מן אלנאס מן הו צ'עיף אלראי ג'דא ואן כאן אפהם אלנאס, ומנהם מן לה ראי צאיב וחסן תדביר פי אלאמור אלסיאסיה והו אלד'י יסתמי {{עברית|יועץ}}, לכנה לא יפהם מעקולא ולו קרב מן אלמעקולאת אלאול, בל יכון אבלה ג'דא לא חילה פיה, {{עברית|למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין}}. ומן אלנאס אלפהם אלד'כי באלטבע, אלקדיר עלי אכ'פי אלמעאני בעבארה וג'יזה מחכמה, והו אלד'י יתסמי {{עברית|נבון לחש}}, לכנה לם ישתגל ולא חצלת לה עלום. ואלד'י לה אלעלום אלחאצלה באלפעל הו אלד'י יסתמי {{עברית|חכם חרשים,}} קאלוא {{עברית|כיון שמדבר נעשו הכל כחרשים}}. פתאמל כיף אשתרטוא בנץ כתאב כמאל אלשכ'ץ פי אלסיאסאת אלמדניה, ופי אלעלום אלנט'ריה, מע ד'כא טבע ופהם, וחסן עבארה פי איצאל אלמעאני בתלויח, וחיניד' {{עברית|מוסרין לו סתרי תורה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ושם נאמר: &quot;{{עברית|אמר ליה ר' יוחנן לר' אלעזר: תא לגמרך מעשה מרכבה}} (=אמר לו ר' יוחנן לר' אלעזר: בוא נלמדך מעשה מרכבה). {{עברית|אמר ליה: אכתי}} (=אמר לו: עדיין) {{עברית|לא קשאי}}&quot;, כלומר לא זקנתי, ועדיין יש בי רתיחת הטבע ופזיזות הנעורים. ראה נא כיצד התנו גם את הגיל בנוסף על אותן מעלות. ואיך אפשר יחד עם זה לעסוק בדברים הללו עם המון בני האדם כולם, {{עברית|טף ונשים}}?&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והנאך קיל {{עברית|אמר ליה ר' יוחנן לר' אלעזר תא לגמרך מעשה מרכבה אמר ליה אכתי לא קשאי}}, יעני אני לם אשך' ואלי אלאן אג'ד גליאן אלטביעה וטיש אלצבא. פארי כיף אשתרטוא אלסן איצ'א מצ'אפא אלי תלך אלפצ'איל פכיף ימכן מע הד'א אלכ'וץ' פי ד'לך מע ג'מהור אלנאס כלהם {{עברית|טף ונשים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הסיבה החמישית: הצורך להתפנות מטרדת הצרכים הארציים}}<br /> {{קו}}הסיבה החמישית: העיסוק בצורכי הגוף, שהם השלמות הראשונה, בפרט אם נוסף עליהם העיסוק באישה ובילדים, כל שכן אם מצטרפת לזה בקשת מותרות החיים הנקנית כתכונה מושרשת בהתאם להתנהגות ולהרגלים הרעים. שאפילו האדם השלם, כמו שאמרנו, אם ירבה להתעסק בדברים ההכרחיים הללו, וכל שכן שאינם הכרחיים, ותגבר תשוקתו אליהם, ייחלשו וישקעו תשוקותיו העיוניות, ובקשתו אותן תהיה ברפיון ובהתרשלות ובמיעוט תשומת לב, וכך לא ישיג מה שבכוחו להשיג, או שישיג השגה משובשת שיש בה תערובת של השגה וקוצר יד מלהשיג.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלסבב אלכ'אמס אלאשתגאל בצ'רוריה' אלאג'סאם אלתי הי אלכמאל אלאול, ובכ'אצה אן אנצ'אף אליהא אלאשתגאל באלזוג'ה ואלאולאד, ולא סימא אן אנצ'אף לד'לך טלב פצ'ול אלעיש אלחאצלה מלכה מתמכנה בחסב אלסיר ואלעאדאת אלסו, פאנה ולו אלאנסאן אלכאמל כמא ד'כרנא אד'א כת'ר אשתגאלה בהד'ה אלאמור אלצ'רוריה פנאהיך אלגיר צ'רוריה ואשתד שוקה להא צ'עפת מנה אלתשוקאת אלנט'ריה ואנגמרת, וצאר טלבה להא בפתור ותראך' וקלה' אהתמאם, פלא ידרך מא פי קותה אן ידרך, או ידרך אדראכא משושא מכ'תלטא מן אלאדראך ואלתקציר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום}}<br /> {{קו}}מכל הסיבות הללו, הדברים האלה מתאימים לעילית שביחידי הסגולה, לא להמון, ולכן הם מוסתרים מן המתחילים, ונאסר עליהם לעסוק בזה, כשם שמונעים מילדים קטנים לאכול מאכלים גסים ולשאת משאות כבדים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פבחסב הד'ה אלאסבאב כלהא כאנת הד'ה אלאמור לאיקה באחאד כ'ואץ ג'דא לא באלג'מהור, ולד'לך תכ'פי ען אלמבתדי, וימנע מן אלתערץ' להא כמא ימנע אלטפל אלצגיר ען תנאול אלאגד'יה אלגליט'ה ורפע אלאת'קאל&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%99%D7%91&diff=436 2023-01-24T14:31:27Z

<p>Hamore: תיקון להבהרה</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק יב}}<br /> {{כותרת|סיווג הרע ואחריות האדם}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המחשבה שהרע בעולם רב מן הטוב}}<br /> {{קו}}רבות עולה בדמיון ההמון מחשבה נמהרת שהרעות בעולם רבות מן הטובות, עד שברבות מדרשותיהם ובשיריהם של כל האומות הם כוללים עניין זה ואומרים שלפלא הוא אם יימצא טוב בזמן (=בגורל, בעולם), ואילו רעותיו הן רבות ומתמידות. טעות זו אינה של ההמון בלבד, אלא גם של מי שחושב (או: טוען) שהוא יודע משהו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כת'יר(א) מא יסבק לכ'יאל אלג'מהור אן אלשרור פי אלעאלם אכת'ר מן אלכ'יראת, חתי אן פי כת'יר מן כ'טב ג'מיע אלמלל ופי אשעארהם יצ'מנון הד'א אלגרץ' ויקולון, אן אלעג'ב אן יוג'ד פי אלזמאן כ'יר, אמא שרורה פכת'ירה ודאימה. וליס הד'א אלגלט ענד אלג'מהור פקט, אלא וענד מן יזעם אנה קד עלם שיא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ל(אבו בַּכְּר) אלראזי יש ספר מפורסם שקרא לו &quot;(הדברים) האלוהיים&quot;, וכלל בו דברים חמורים מהזיותיו ומבורותו. ביניהם עניין שרקם, והוא שהרע במציאות רב מן הטוב, ושאם תשווה בין מנוחת האדם והנאתו במשך מנוחתו לבין הכאבים והייסורים הקשים והמחלות והנכויות והאומללויות והיגונות והאסונות הפוגעים בו – תמצא שמציאותו, כלומר מציאות האדם, היא עונש ורוע גדול המוטל עליו. הוא החל לאמת דעה זו על ידי התחקות אחר פגעים אלה כדי לצאת נגד כל מה שטוענים אנשי האמת באשר לחסדי האלוה ונדיבותו הברורה, והיותו יתעלה הטוב המוחלט, ושכל מה שיוצא ממנו טוב מוחלט בלי ספק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ללראזי כתאב משהור וסמה באלאלאהיאת, צ'מנה מן הד'יאנאתה וג'האלאתה עט'אים, ומן ג'מלתהא גרץ' ארתכבה, והו אן אלשר פי אלוג'וד אכת'ר מן אלכ'יר, ואנך אד'א קאיסת בין ראחה' אלאנסאן ולד'(א)תה פי מדה' ראחתה מע מא יציבה מן אלאלאם ואלאוג'אע אלצעבה ואלעאהאת ואלזמאנאת ואלאנכאד ואלאחזאן ואלנכבאת פתג'ד אן וג'ודה - יעני אלאנסאן נקמה ושר עט'ים טלב בה. ואכ'ד' אן יצחח הד'א אלראי באסתקרא הד'ה אלבלאיא ליקאום כל מא יזעם אהל אלחק מן אפצ'אל אלאלאה וג'ודה אלבין, וכונה תע(א)לי אלכ'יר אלמחץ', וכל מא יצדר ענה כ'יר מחץ' בלא שך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הטעות: אימוץ נקודת מבט של האדם הפרטי}}<br /> {{קו}}הסיבה לכל הטעות הזאת היא שאותו בור ודומיו מן ההמון אינם מתבוננים במציאות אלא מנקודת מבט של פרט מבני האדם ותו לא. כל בור מדמיין שהמציאות כולה היא בשבילו אישית, וכאילו אין מציאות אלא הוא בלבד, ואם בא עליו דָבר בניגוד לרצונו הוא פוסק ואומר שהמציאות כולה רעה. אילו התבונן האדם במציאות ותפס {{מונח|תצור}} אותה וידע עד כמה חלקו בה זעום, היתה מתבררת ומתבהרת לו האמת. כי הזיה ממושכת זו שהאנשים הוזים באשר לריבוי הרעות בעולם – אין הם אומרים שכך הוא לגבי המלאכים, ולא לגבי הגלגלים והכוכבים, ולא לגבי היסודות והמחצבים או הצמחים שהורכבו מהם, ואף לא לגבי מיני בעלי החיים, אלא כל מחשבתם נמשכת רק לאחד מפרטי מין האדם. והם מתפלאים על זה שאכל מזון רע עד שנצטרע – איך פגע בו פגע גדול זה, ואיך רעה זו באה למציאות. וכן הם מתפלאים על מי שהרבה ביחסי מין עד שלקה בעיוורון, וקשה בעיניהם צרת עיוורונו. ועוד כיוצא בזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וסבב הד'א אלגלט כלה כון הד'א אלג'אהל ואמת'אלה מן אלג'מהור לא יעתבר אלוג'וד אלא בשכ'ץ אנסאן לא גיר, ויתכ'יל כל ג'אהל אן אלוג'וד כלה מן אג'ל שכ'צה, וכאן ליס ת'ם וג'וד אלא הו פקט, פאן ג'אה אלאמר בכ'לאף מא יריד קטע קטעא אן אלוג'וד כלה שר. פלו אעתבר אלאנסאן אלוג'וד ותצורה ועלם נזארה' חט'ה מנה, לתבין לה אלחק ואתצ'ח, לאן הד'א אלהד'יאן אלטויל אלד'י יהד'יה אלנאס פי כת'רה' שרור אלעאלם ליס יקולון אן ד'לך פי חק אלמלאיכה, ולא פי חק אלאפלאך ואלכואכב, ולא פי חק אלאסטקסאת ומא תרכב מנהא מן מעדן או נבאת, ולא פי חק אנואע אלחיואן איצ'א, ואנמא תמר פכרתהם כלהא לבעץ' אשכ'אץ נוע אלאנסאן ויעג'בון מן הד'א אלד'י אכל אלמאכל אלרדיה חתי תג'ד'ם כיף נזלת בה הד'ה אלאד'יה אלעט'ימה, וכיף וג'ד הד'א אלשר, וכד'לך יעג'בון ממן אכת'ר אלנכאח חתי אצאבה אלעמא פתעט'ם ענדהם בליה' הד'א באלעמא, ומא נחי נחו הד'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האמת: העולם טוב והאדם רע לעצמו}}<br /> {{קו}}אך ההתבוננות האמיתית היא שכל פרטי מין האדם הנמצאים, כל שכן שאר מיני בעלי החיים, הם דבר שאין לו ערך כלל ביחס למציאות המתמשכת כולה, כמו שהתבאר ונאמר:{{קו}}{{אינדקס|א)}} &quot;{{עברית|אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, [}}יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר]&quot; {{הפניה|(תהילים קמד,ד)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} &quot;{{עברית|אַף כִּי}} {{עברית|אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה}}&quot; {{הפניה|(איוב כה,ו)}},{{קו}}{{אינדקס|ג)}} &quot;{{עברית|אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר}} {{עברית|[}}אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם, יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ]&quot; {{הפניה|(שם ד,יט)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} &quot;{{עברית|הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי}} {{עברית|[}}וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ, הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל]&quot; {{הפניה|(ישעיהו מ,טו)}},{{קו}}וכל מה שבא בלשונות ספרי הנביאים בעניין זה, הנכבד וגדול התועלת לידיעת האדם את ערכו, כך שלא יטעה ויחשוב שהמציאות היא בגללו בלבד. אלא לדעתנו המציאות היא בגלל חפץ בוראהּ, שמין האדם הוא הפחות ביותר בה ביחס למציאות העליונה, כלומר הגלגלים והכוכבים. ואילו ביחס למלאכים, הרי אין יחס באמת בינו ובינם. האדם הוא אך הנכבד ביותר מבין הדברים המתהווים, וזאת בעולמנו התחתון; כוונתי שהוא (=האדם) הנכבד ביותר ממה שהורכב מן היסודות. ויחד עם זאת הרי מציאותו היא טוּב גדול לו וחסד מה' במה שייחד אותו והשלים אותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלאעתבאר אלחקיקי הו אן כל אשכ'אץ נוע אלאנסאן אלמוג'ודין, פנאהיך מא סואה מן אנואע אלחיואן, הו שי לא קדר לה בוג'ה באלאצ'אפה ללוג'וד כלה אלמסתמר, כמא בין וקאל {{עברית|אדם להבל דמה וגו', [אף כי]}} {{עברית|אנוש}} {{עברית|רמה ובן אדם תולעה, אף שוכני בתי חמר (וגו')[וכו'], הן גוים כמר מדלי (וגו')[וכו']}}, וכל מא ג'א פי נצוץ כתב אלאנביא מן הד'א אלגרץ' אלג'ליל אלעט'ים אלפאידה פי מערפה' אלאנסאן קדרה, ולא יגלט ויט'ן אלוג'וד מן אג'ל שכ'צה פקט, בל אלוג'וד מן אג'ל משיה' באריה ענדנא, אלד'י נוע אלאנסאן אקל מא פיה באלאצ'אפה אלי אלוג'וד אלאעלי אעני אלאפלאך ואלכואכב, אמא באלאצ'אפה ללמלאיכה פלא נסבה באלחקיקה בינה ובינהא, ואנמא אלאנסאן אשרף מא תכוון וד'לך פי עאלמנא אלאדני, אעני אנה אשרף מא תרכב מן אלאסתקסאת. ומע הד'א איצ'א פאן וג'ודה כ'יר עט'ים לה ואחסאן מן אללה במא כ'צה בה וכמלה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;רוב הרעות המגיעות לפרטיו הן מהם, כלומר מפרטי בני האדם הפגומים, ומפגמינו אנו צועקים וקוראים לעזרה, ומן הרעות שאנחנו עושים בעצמנו בבחירתנו אנחנו מתייסרים, ומייחסים זאת לה'; אך חלילה לו מכך, כמו שביאר בספרו ואמר: &quot;{{עברית|שִׁחֵת לוֹ? לֹא, בָּנָיו מוּמָם,}} {{עברית|[}}דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל]&quot; {{הפניה|(דברים לב,ה)}}. וביאר זאת {{עברית|שלמה}} ואמר: &quot;{{עברית|אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ}}&quot; {{הפניה|(משלי יט,ג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומעט'ם אלשרור אלואקעה באשכ'אצה הי מנהא, אעני מן אשכ'אץ אלאנסאן אלנאקצין, ומן נקאיצנא נציח ונסתגית', ומן שרור נפעלהא באנפסנא באכ'תיארנא נתאלם, וננסב ד'לך ללה, [ו]תע(א)לי ען ד'לך, כמא בין פי כתאבה וקאל {{עברית|שחת לו לא בניו מומם ו[כ](ג)ו'}}, ובין {{עברית|שלמה}} ד'לך וקאל {{עברית|אולת אדם תסלף דרכו ועל י&quot;י יזעף לבו}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ניתוח מיני רעות הפוגעים באדם}}<br /> {{קו}}הביאור לזה הוא שכל רוע הפוגע באדם הוא מאחד משלושה מינים:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וביאן ד'לך אן כל שר יציב אלאנסאן ירג'ע אלי אחד ת'לת'ה אנואע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|גורם א לרע: טבע החומר}}<br /> {{קו}}מין הרוע הראשון הוא מה שפוגע באדם מצד טבע ההתהוות והכיליון, כלומר מבחינת היותו בעל חומר. כי בשל כך פוגעים בחלק מבני האדם מומים ונכויות מטבע הלידה, או מופיעים בשל שינויים המתרחשים ביסודות, כמו קלקול האוויר או הברקים הקטלניים ושקיעות האדמה. וכבר ביארנו {{הפניה|(ג,ח5; ג,י9)}} שהחכמה האלוהית חייבה שלא תהיה הוויה אלא עם כיליון, ולולא הכיליון הפרטי הזה לא היתה מתמידה ההוויה במין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלנוע אלאול מן אלשר, מא יציב אלאנסאן מן ג'הה' טביעה' אלכון ואלפסאד, אעני מן חית' הו ד'ו מאדה, פאן מן אג'ל הד'א תציב בעץ' אלאשכ'אץ עאהאת וזמאנאת פי אצל אלג'בלה, או טאריה מן תגיראת תקע פי אלענאצר כפסאד אלהוא או אלצואעק ואלכ'סוף, וקד בינא אן אלחכמה אלאלאהיה אוג'בת אן לא יכון כון אלא בפסאד, ולולא הד'א אלפסאד אלשכ'צי למא אסתמר אלכון אלנועי,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ניתוח)}} הנה התבררה מוחלטות החסד והטובה ושפע הטוב. מי שרוצה להיות בעל בשר ועצמות ולא יהיה מושפע ולא יחול בו דבר מן הדברים החלים על החומר – אין הוא רוצה אלא לחבר בין שני הפכים מבלי שירגיש בכך, משום שהוא רוצה להיות מושפע שאינו מושפע. כי אילו לא היה מקבל השפעות הרי לא היה מתהווה, וכאילו היה המצוי ממנו פרט (שהוא מין בפני עצמו), לא פרטים ממין. נכון מה שאמר גָלֶנוֹס בחלק השלישי מ(ספרו) &quot;תועלת (האברים)&quot;: &quot;אל תוליך את עצמך שולל במחשבת השווא שאפשר שיתהווה מדם הווסת ומהזרע בעל חיים שלא ימות, או שאינו חש כאב, או נע תמידית, או בהיר כשמש&quot;. אמירה זו של גלנוס היא הערה על נגזרת של משפט כללי. המשפט הוא שכל מה שאפשר שיתהווה מחומר כלשהו – יתהווה במרב השלמות שיוכל להתהוות מאותו חומר של המין, ויחול על פרטי המין חסרון בהתאם לחסרון החומר של אותו הפרט. והמרב של מה שאפשר שיתהווה מן הדם והזרע, והשלם ביותר ממנו, הוא מין האדם שכידוע מטבעו הוא חי הוגה בן תמותה; אם כן אין אפשרות שלא יימצא מין זה של רע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד באן מחץ' אלאפצ'אל ואלאנעאם ואפאצ'ה' אלכ'יר, ואלד'י יריד אן יכון ד'א לחם ועט'ם ולא יתאת'ר ולא ילחקה שי מן לואחק אלמאדה אנמא יריד אלג'מע בין אלצ'דין והו לא ישער, וד'לך אנה יריד אן יכון מתאת'רא לא מתאת'ר(א), לאנה לו כאן גיר קאבל ללתאת'יר למא תכון, וכאן יכון אלמוג'וד מנה שכ'צא לא אשכ'אץ נוע, נעם אלקול מא קאלה ג'אלינוס פי ת'אלת'ה' אלמנאפע, קאל לא תטמע נפסך פי אלבאטל אנה ימכן אן יתכון מן דם אלטמת' ואלמני חיואן לא ימות או לא יאלם או דאים אלחרכה או בהי כאלשמס, והד'א אלקול מן ג'אלינוס הו תנביה עלי ג'ז מן קצ'יה כליה, ואלקצ'יה הי אן כל מא ימכן אן יתכון מן אי מאדה כאנת פהו יתכון עלי אכמל מא ימכן אן יתכון מן תלך אלמאדה אלנועיה, וילחק אשכ'אץ אלנוע מן אלנקצאן בחסב נקצאן מאדה' ד'לך אלשכ'ץ, וגאיה' מא ימכן אן יתכון מן אלדם ואלמני ואכמלה הו נוע אלאנסאן עלי מא עלם מן טביעתה אנה חי נאטק מאית, פלא בד מן הד'א אלנוע מן אלשר אן יוג'ד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|שכיחות)}} עם זאת תמצא שהרעות מן המין הזה המוצאות את בני האדם הן מעטות מאוד מאוד, ולא יהיו אלא לעתים נדירות. משום שאתה מוצא ערים בנות אלפי שנים שלא שקעו ולא נשרפו, וכיוצא בזה נולדים אלפי בני אדם בתכלית הבריאות, ולא נולד בעל מום אלא באופן חריג. ואם יתעקש המתעקש שלא לומר &quot;חריג&quot;, הרי שהוא מועט מאוד, ואין הוא לא אחד ממאה ולא אחד מאלף מן הנולדים בריאים לגמרי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואנת תג'ד מע הד'א אן אלשרור אלתי תלחק אלנאס מן הד'א אלנוע קלילה ג'דא ג'דא, ולא תכון אלא פי אלנדרה, לאנך תג'ד מד[ן](נא) להא אלאף סנה מא גרקת ולא אחתרקת, וכד'לך יולד אלאף מן אלנאס פי גאיה' אלסלאמה ולא יולד ד'ו עאהה אלא שאד'(א). ואן כאבר אלמכאבר ולא יקול שאד'(א) פהו קליל ג'דא, ולא הו לא ג'ז מן מאיה ולא ג'ז מן אלף מן אלמולודין עלי (חאלה')[ג'מלה'] אלסלאמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|גורם ב לרע: בני האדם רעים זה לזה}}<br /> {{קו}}מין הרעות השני הוא פגיעתם של בני האדם זה בזה, כמו השתלטותם אלה על אלה.{{קו}}{{אינדקס|שכיחות וניתוח)}} רעות אלה רבות מרעות המין הראשון. הסיבות לכך רבות וידועות. גם הן מאתנו, אבל אין לעָשוּק תחבולה נגדן. ועם זאת אין בעולם כולו מדינה שסוג רוע זה נפוץ ושכיח מאוד בין תושביה בשום אופן, ואף מציאותו מעטה היא, דוגמת אדם האורב לאדם להורגו או לשדוד אותו בלילה. סוג רוע זה כולל בריות רבות רק במלחמות הגדולות. וגם זה אינו שכיח בכלל העולם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלנוע אלת'אני מן אלשרור הו מא יציב אלנאס מן בעצ'הם (ל)בעץ' כתסלט בעצ'הם עלי בעץ', והד'ה אלשרור אכת'ר מן שרור אלנוע אלאול, ואסבאב ד'לך כת'ירה ומעלומה, והי איצ'א מנא, לכן ליס ללמט'לום פיהא חילה. ומע ד'לך פאן אי מדינה מוג'ודה פי אלעאלם באסרה, לא יוג'ד בין אשכ'אץ תלך אלמדינה הד'א אלנחו מן אלשר שאיעא אכת'ריא בוג'ה, בל וג'ודה איצ'א קליל, כשכ'ץ יגתאל שכ'צא פיקתלה או ילצה לילא, ואנמא יכון הד'א אלנחו מן אלשר יעם כ'לקא כת'ירא פי אלחרוב אלעט'ימה, והד'א איצ'א ליס באכת'רי פי ג'מיע אלארץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|גורם ג לרע: האדם לעצמו}}<br /> {{קו}}מין הרעות השלישי הוא מה שפוגע באדם ממנו ממעשיו לעצמו, וזהו השכיח ביותר.{{קו}}{{אינדקס|שכיחות)}} והרעות האלה רבות מאוד מרעות המין השני. מרעות המין הזה צועקים כל האנשים, ובמין זה לא תמצא מי שאינו גורם רעה לעצמו, מלבד מעטים.{{קו}}{{אינדקס|המקור)}} וזה הוא שראוי להאשים בו באמת את הנפגע, וייאמר לו כמו שנאמר: {{מונח|למעמד, להזיח א-ו?}}{{קו}}{{אינדקס|א)}} &quot;{{עברית|מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹּאת}}&quot; {{הפניה|(מלאכי א,ט)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ונאמר: &quot;{{עברית|מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה}}&quot; {{הפניה|(משלי ו,לב)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל מין זה של רעות אמר {{עברית|שלמה}}: &quot;{{עברית|אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ}} {{עברית|[}}וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ]&quot; {{הפניה|(שם יט,ג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} וביאר גם כן לגבי מין רעות זה שהוא מעשה האדם לעצמו, והם דבריו: &quot;{{עברית|לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים}}&quot; {{הפניה|(קהלת ז,כט)}}, והמחשבות האלה הן שהביאו עליהם את הרעות האלה.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ועל מין זה נאמר: &quot;{{עברית|כִּי}} {{עברית|לֹא יֵצֵא מֵעָפָר אָוֶן וּמֵאֲדָמָה לֹא יִצְמַח עָמָל}}&quot; {{הפניה|(איוב ה,ו)}}, וביאר מיד אחר כך שהאדם הוא המביא למציאות את סוג הרוע הזה,{{קו}}{{אינדקס|ו)}} ואמר: &quot;{{עברית|כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד}} {{עברית|[}}וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף]&quot; {{הפניה|(שם ה,ז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלנוע אלת'אלת' מן אלשרור הו מא יציב אלשכ'ץ מנא מן פעלה בנפסה, והד'א הו אלאכת'רי, והד'ה אלשרור אכת'ר מן שרור אלנוע אלת'אני בכת'יר, ומן שרור הד'א אלנוע יציח אלנאס כלהם, והד'א הו אלד'י לא תג'ד מן לא יג'ניה עלי נפסה אלא קליל(א), והד'א הו אלד'י ינבגי אן ילאם אלמצאב עליה באלחקיקה ויקאל לה כמא קיל {{עברית|מידכם היתה זאת (לכם)}}, וקיל {{עברית|משחית נפשו הוא יעשנה}}. וען הד'א אלנוע מן אלשרור קאל {{עברית|שלמה}} {{עברית|אולת אדם תסלף דרכו וגו'}}. וקד בין איצ'א פי הד'א אלנוע מן אלשרור אנה פעל אלאנסאן בנפסה, והו קולה {{עברית|לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים}}, ותלך אלאפכאר הי אלתי ג'לבת עליהם הד'ה אלשרור. וען הד'א אלנוע קיל {{עברית|כי לא יצא מעפר און ומאדמה לא יצמח עמל}}, ת'ם בין פי אלאת'ר אן אלאנסאן הו אלד'י יוג'ד הד'א אלנחו מן אלשר, פקאל {{עברית|כי אדם לעמל יולד וגו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מחלות הגוף ומחלות הנפש}}<br /> {{קו}}מין זה הוא הנובע מכל המידות הרעות, כוונתי ללהיטות אחרי האכילה והשתייה ויחסי המין ולעיסוק בהם בכמות מופרזת, או בקלקול הסדר, או בקלקול איכות המזון. וזו סיבה לכל החוליים והפגעים הנפשיים והגופניים. אשר לחוליי הגוף – הם ברורים; ואילו חוליי הנפש מהנהגה רעה זו הם משני היבטים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון הוא השינוי החל על הנפש בהכרח בשל שינוי הגוף, מבחינת היותה כוח גופני, כמו שכבר נאמר שמידות הנפש נובעות ממזג הגוף {{הפניה|(א,לד11; ב,לו2)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וההיבט השני הוא שהנפש מסתגלת ומתרגלת לדברים שאינם הכרחיים, וכך היא משיגה תכונת השתוקקות למה שאינו הכרחי לא לקיום הפרט ולא לקיום המין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'א אלנוע הו [אל]תאבע ללרד'איל כלהא, אעני ללשרה פי אלאכל ואלשרב ואלנכאח, ותנאול ד'לך באפראט כמיה, או בפסאד תרתיב, או בפסאד כיפיה' אלאגד'יה, פיכון ד'לך סבבא לג'מיע אלאמראץ' ואלאפאת [אלנפסאניה ו]אלג'סמאניה (ואלנפסאניה), אמא אמראץ' אלג'סם פבינה. ואמא אמראץ' אלנפס מן סו הד'א אלתדביר פמן ג'התין, אחדאהמא אלתגיר אללאחק ללנפס צ'רורה מן אג'ל תגיר אלג'סם מן חית' הי קוה ג'סמאניה, כמא קד קיל אן אכ'לאק אלנפס תאבעה למזאג' אלבדן, ואלג'הה אלת'אניה הי כון אלנפס תאלף אלאמור אלגיר צ'רוריה ותעתאדהא, פתחצל להא מלכה' אלאשתיאק למא ליס הו צ'רורי לא פי בקא אלשכ'ץ ולא פי בקא אלנוע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תשוקה למותרות מביאה לרע ולאומללות}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|התשוקה אינסופית)}} תשוקה זו היא דבר שאין לו סוף, ואילו כל הדברים ההכרחיים הם מוגבלים וסופיים. אך למוֹתרוֹת אין קץ, משום שאם תשתוקק לכך שיהיו כליך מכסף, הרי נאה יותר שיהיו מזהב; ואחרים עושים אותם מבדולח, ואולי יֵעשו גם מאזמרגד ומאודם, ככל שניתן למצוא זאת.{{קו}}{{אינדקס|התשוקה מסכנת)}} וכך כל בור שמחשבתו נפסדת אינו חדל לסבול ולהתעצב על כך שלא הגיע לעשות מה שפלוני עשה מן המותרות, ופעמים רבות יכניס את עצמו לסכנות גדולות, כמו הפלגה בים ועבודה בשירות המלכים, כשתכליתו בזה היא להשיג אותם מותרות שאינם הכרחיים.{{קו}}{{אינדקס|התשוקה מאמללת)}} וכך אם יפגעו בו צרות באותן דרכים שילך בהן, יתלונן על גזירתו הקדומה של האל, ויחל לקלל את הזמן (=הגורל), ויתפלא על חוסר הצדק שלו, מדוע אין הוא עוזר לו להשיג הון רב שיוכל לקנות בעזרתו הרבה יין כדי להשׁתכר בו תמיד, וכמה שְׁפָחוֹת עודות מיני זהב ואבנים טובות, שיעוררוהו לקיים יחסי מין הרבה מעבר ליכולתו כדי שיתענג, כאילו תכלית המציאות אינה אלא עונגו של השָפל הזה בלבד.{{קו}}{{אינדקס|התוצאה: מחשבת רע)}} עד כדי כך הגיעה טעות ההמון, עד שחשבו את הבורא לחסר יכולת במציאות זו, שהביא אותה למציאות בטבע כזה המחייב אותן רעות גדולות לפי דמיונם, משום שאותו טבע אינו מסייע לכל בעל מידות רעות לממש את מידותיו הרעות עד שתשיג נפשו המושחתת את מלוא תאוותה שאין לה קץ, כמו שביארנו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והד'א אלשוק הו אמר לא נהאיה לה, אמא אלצ'רוריאת כלהא פמחצורה מתנאהיה, אמא אלתטאול פגיר מתנאה[י], אן תעלק שוקך באן תכון אואניך פצ'ה פכונהא ד'הב(א) אג'מל, ואכ'רון אתכ'ד'והא בלורא, ולעל (ת)[י]תכ'ד' איצ'א מן אלזמרד ואליאקות כל מא ימכן וג'ודה, פלא יזאל כל ג'אהל פאסד אלפכרה פי נכד וחזן עלי כונה לא יצל אן יפעל מא פעלה פלאן מן אלתטאולאת, ופי אלאכת'ר יערץ' בנפסה לאכ'טאר עט'ימה כרכוב אלבחר וכ'דמה' אלמלוך וגאיתה פי ד'לך אן ינאל תלך אלתטאולאת אלגיר צ'רוריה, פאד'א אצאבה אלמצאיב פי טרקה תלך אלתי סלכהא תשכי מן קצ'א אללה וקדרה, ואכ'ד' אן יד'ם אלזמאן, ויתעג'ב מן קלה' אנצאפה, כיף לם יסאעדה עלי תחציל מאל ג'זיל יג'ד בה כ'מרא כת'ירה יסכר בהא דאימא, וג'וארי עדה מחליאת באנואע אלד'הב ואלאחג'אר חתי יחרכנה ללג'מאע באכת'ר ממא פי אלטאקה לילתד', כאן אלגאיה אלוג'ודיה אנמא הי לד'ה' הד'א אלכ'סיס פקט. אלי הנא אנתהי גלט אלג'מהור, חתי עג'זוא אלבארי פי הד'א אלוג'וד אלד'י אוג'דה בהד'ה אלטביעה אלמוג'בה להד'ה אלשרור אלעט'ימה בחסב כ'יאלהם, לכון תלך אלטביעה לא תסאעד כל ד'י רד'ילה עלי ניל רד'ילתה חתי יוצל נפסה אלסייה גאיה' סולהא אלד'י לא נהאיה לה כמא בינא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המציאות טובה למסתפקים במה שמוכרח}}<br /> {{קו}}ואילו אנשי המעלה המלומדים כבר ידעו את חכמת המציאות הזו והבינו אותה, כמו שביאר {{עברית|דוד}} ואמר: &quot;{{עברית|כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו}}&quot; {{הפניה|(תהילים כה,י)}}. כלומר שאלה ששמרו {{אינדקס|א)}} את טבע המציאות {{אינדקס|ב)}} ואת החובות שמטילה התורה וידעו את תכלית שתיהן, התברר להם אופן החסד והאמת בכול, ולכן שמו כתכליתם את מה שכוּון לגביהם באשר הם אדם, והוא ההשגה. ובשל הכרח הגוף הם מבקשים את הנחוץ לו, {{עברית|לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ}} {{הפניה|(בראשית כח,כ)}}, בלא מותרות. וזה הדבר הקל ביותר, המושג בהשתדלות קלה כאשר מסתפקים בהכרחי. וכל קושי וכבדות של דבר זה עלינו שנראים לך, הרי זה מפני המותרות, כי כשמבקשים את מה שאינו הכרחי נעשה קשה אפילו למצוא את ההכרחי. משום שככל שהתקוות תלויות יותר במותרות, כך הדבר קשה יותר, ומתבזבזים הכוחות וההכנסות במה שאינו הכרחי, וכך ההכרחי אינו נמצא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אלפצ'לא אלעלמא פקד עלמוא חכמה' הד'א אלוג'וד ופהמוהא, כמא בין {{עברית|דוד}} וקאל {{עברית|כל ארחות י&quot;י חסד ואמת לנצרי בריתו ועדתיו}}, יקול אן אולאיך אלד'ין חפט'וא טביעה' אלוג'וד ומפרוצ'את אלשריעה ועלמוא גאיתהמא תבין להם וג'ה אלפצ'ל ואלחקיקה פי אלכל, ולד'לך ג'עלוא גאיתהם מא קצד בהם מן חית' הם אנסאן והו אלאדראך, ומן אג'ל צ'רורה' אלג'סם יתטלבון צ'רוריאתה {{עברית|לחם לאכל ובגד ללב[ו]ש}} מן גיר תטאול, והד'א אסהל שי, וינאל באיסר סעי אד'א אקתצר עלי אלצ'רורי, וכל מא תראה מן צעובה' הד'א ועסרה עלינא פד'לך מן אג'ל אלתטאול פי טלב גיר אלצ'רורי צעב ולו וג'וד אלצ'רורי, לאן כלמא כאנת אלאמאל מתעלקה בתטאול אכת'ר כאן אלאמר אשק, ותנפד' אלקוי ואלחואצל פי אלגיר צ'רורי פלא יוג'ד אלצ'רורי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ראוי שתתבונן במצבינו במציאות, שככל שהדבר נחוץ יותר לבעל החיים, כך הוא מצוי יותר והיצעו מרובה, וככל שהוא נחוץ פחות כך הוא מצוי פחות והוא יקר מאוד. הנה הדבר הנחוץ לאדם, לדוגמה, הוא אוויר ומים ומזון. אך נחיצות האוויר רבה יותר, משום שאם יחסר לו לשעה קלה ימות, אך (אם יחסרו) המים – הוא ישרוד יום ויומיים. והאוויר מצוי יותר והיצעו רב יותר בלא ספק. ונחיצות המים רבה יותר מנחיצות המזון, משום שאם ישתה ולא ייזון, יש אדם שישרוד ארבעה וחמישה ימים בלי מזון. ותמצא שבכל מדינה המים רבים יותר וזולים יותר מן המזון. וכך נוהג הדבר במזונות: ככל שהוא נחוץ יותר, כך הוא מצוי יותר וזול יותר באותו מקום מאשר זה שאינו נחוץ. אשר למושׁק ולענבר ולאודם ולאזמרגד – איני חושב שאחד מבריאי השכל מאמין שיש להם צורך גדול לבני האדם אלא לרפואה; ועשבים ומיני אדמה רבים מייתרים אותם ואת דומיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וינבגי אן תעתבר אחואלנא פי אלוג'וד, פאנה כלמא כאן אלאמר אשד צ'רוריה ללחיואן כאן וג'ודה אכת'ר ובד'לתה אזיד, וכלמא כאן אקל צ'רוריה כאן וג'ודה אקל והו עזיז ג'דא, פאן אלאמר אלצ'רורי ללאנסאן מת'לא הו אלהוא ואלמא ואלגד'א, לכן צ'רוריה' אלהוא אשד לאנה לא יפקדה בעץ' סאעה אלא ויהלך, אמא אלמא פקד יבקי אליום ואליומין, ואלהוא אוג'ד ואכת'ר בד'לה בלא שך. וצ'רורה' אלמא אשד מן צ'רורה' אלגד'א, לאנה אד'א שרב ולם יגתד' פקד יבקי בעץ' אלנאס אלארבעה' איאם ואלכ'מסה דון גד'א, ואנת תג'ד אלמא פי כל מדינה אכת'ר מן אלגד'א וארכ'ץ. והכד'א יג'רי אלאמר פי אלאגד'יה, אשדהא צ'רורה אוג'דהא וארכ'ץ פי ד'לך אלמוצ'ע מן אלגיר צ'רורי, אמא אלמסך ואלענבר ואליאקות ואלזמרד פמא ארי אן אחדא מן אלסאלמי אלעקול יעתקד אן להא חאג'ה וכידה ענד אלאנסאן אלא ללתטבב וקד יגני ענהא וען אמת'אלהא כת'יר מן אלאעשאב ואלאטיאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הצדק והשוויון בין כל הברואים}}<br /> {{קו}}זה הוא ביאור חסדי ה' יתעלה וטובו אפילו באשר לבעל החיים החלוש הזה (=האדם). וביאור צדקו יתעלה והשוואתו ביניהם (=בין בני האדם) ברור מאוד, משום שבהתהוות ובכיליון הטבעיים אין פרט ממין כלשהו מכל מיני בעלי החיים המתייחד בכוח מיוחד בו, או באבר נוסף על פרט אחר ממינו. אלא כל הכוחות, הטבעיים והנפשיים והחיוניים, והאברים, הנמצאים בפרט הזה, הם הנמצאים באחר בעצם. {{מונח|ד'את}} ואם יש חסרון, הרי הוא במקרה, בגלל דבר שאינו בטבע (הפרט) שהתרחש באקראי, וזה נדיר כמו שביארנו {{הפניה|(פסקה 9)}}. אין כל עליונות של פרט על פני חברו מן הפרטים ההולכים בדרך הטבע, מלבד מה שמתחייב מצד השוני (בין הפרטים) במוכנות החומרים, שזה הכרחי לטבע חומר אותו מין, בלי שהיתה כוונה לפרט מסוים על פני אחר. אבל שיהיה לאחד כיסי מושק רבים ובגדים מוזהבים ולאחר חסרים יתרונות החיים הללו – הרי אין בכך עוול ולא עושק: מי שהשיג אותם מותרות לא זכה בדבר נוסף על עצמותו, אלא השיג דמיון כוזב או משחק; ולזה שנעדרו ממנו יתרונות החיים לא חסר דבר הכרחי, &quot;{{עברית|וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה, וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר; אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ}}&quot; {{הפניה|(שמות טז,יח)}}. כך הוא בדרך כלל בכל זמן ובכל מקום, ואין לשים לב לחריגים, כמו שביארנו {{הפניה|(פסקה 9)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פהד'א הו תבין אפצ'אל אללה תע(א)לי וג'ודה ולו פי חק הד'א אלחיואן אלצ'עיף. ואמא תביין עדלה תע(א)לי ותסויתה בינהם פבין ג'דא (ג'דא), לאן ליס פי אלכון ואלפסאד אלטביעי אן יכ'תץ שכ'ץ חיואן מן סאיר אנואע אלחיואן בקוה כ'ציצה בה או בעצ'ו זאיד עלי שכ'ץ אכ'ר מן נועה, בל אלקוי כלהא אלטביעיה ואלנפסאניה ואלחיואניה ואלאעצ'א אלמוג'ודה פי הד'א אלשכ'ץ הי אלמוג'ודה פי אלאכ'ר באלד'את, ואן כאן ת'ם נקץ פבאלערץ' מן אג'ל אמר טאר[י] ממא ליס פי אלטבע, וד'לך קליל כמא בינא לא תפאצ'ל אצלא בין אלאשכ'אץ אלג'ארי[י]ן עלי מג'רי אלטבע, אלא מא הו לאזם מן ג'הה' אכ'תלאף תהיו אלמואד אלד'י ד'לך צ'רורי לטביעה' מאדה' ד'לך אלנוע מא קצד בה שכ'[צא](ץ) דון שכ'ץ, אמא כון הד'א ענדה נואפג' מסך כת'ירה ות'יאב מד'הבה והד'א עאדם הד'[א](ה) אלפצ'ול מן אלעיש, פלא מט'למה פי ד'לך ולא ג'ור, ולא אלד'י חצל לה הד'א אלתטאול ט'פר בשי זאיד פי ג'והרה, ואנמא חצל עלי כ'יאל כאד'ב או לעב. ולא הד'א אלעאדם לפצ'ול אלעיש נקצה ואג'ב, {{עברית|ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו}}, הד'א הו אלאכת'רי פי כל זמאן וכל מכאן, ולא ילתפת ללשאד' כמא בינא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חתימה}}<br /> {{קו}}לפי שתי התבוננויות אלה יתברר לך חסדו יתעלה על ברואיו, {{אינדקס|א)}} בכך שהביא למציאות את ההכרחי כסדרו, {{אינדקס|ב)}} ובכך שהשווה בין פרטי המין בבריאתם.{{קו}}לפי התבוננות אמיתית זו{{קו}}{{אינדקס|משפט)}} אמר אדון החכמים: &quot;[הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ] {{עברית|כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט}} [אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא]&quot; {{הפניה|(דברים לב,ד)}},{{קו}}{{אינדקס|חסד ואמת)}} ואמר {{עברית|דוד}}: &quot;{{עברית|כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת}} {{עברית|[}}לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו]&quot; {{הפניה|(תהילים כה,י)}} כמו שביארנו {{הפניה|(פסקה 14),}}{{קו}}{{אינדקס|רחמים)}} ובפירוש אמר {{עברית|דוד}}: &quot;{{עברית|טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו}}&quot; {{הפניה|(שם קמה,ט)}}, כי הבאתנו למציאות היא הטוב הגדול הגמור כמו שביארנו {{הפניה|(בראש הפסקה; לעיל פסקה 8; ג,י9-8)}}, ובריאת הכוח המנהיג את בעל החיים היא הרחמים עליו כמו שביארנו {{הפניה|(א,נד7)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובחסב האד'ין אלאעתבארין יבין לך אפצ'אלה תעאלי עלי כ'לקה באיג'אד אלצ'רורי עלי תרתיבה, ותסויתה בין אשכ'אץ אלנוע פי כ'לקהם. ובחסב הד'א אלאעתבאר אלצחיח קאל סיד אלעאלמין {{עברית|כי כל דרכיו משפט}}, וקאל {{עברית|דוד}} {{עברית|כל ארחות י&quot;י חסד ואמת (וגו')[וכו']}} כמא בינא, ובביאן קאל {{עברית|דוד טוב י&quot;י לכל ורחמיו על כל מעשיו}}, לאן איג'אדנא הו אלכ'יר אלכביר באלאטלאק כמא בינא, וכ'לק אלקוה אלמדברה לחיואן הו אלרחמה לה כמא בינא:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A2%D7%95&diff=435 2023-01-24T13:32:47Z

<p>Hamore: תוספת מילים שנשמטו בטעות</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק עו}}<br /> {{כותרת|ראיות ה&quot;מדברים&quot; לשלילת גשמות האל}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;על שלילת הגשמות לשיטת ה&quot;מדברים&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פי נפי אלתג'סים על מד'הב אלמתכלמין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חולשת הטענות ומיקוד בטיעוניהם בלבד}}<br /> {{קו}}דרכי ה&quot;מדברים&quot; וטיעוניהם לשלילת הגשמות הן חלשות מאוד, יותר מראיותיהם על הייחוד, כי שלילת הגשמות לדעתם היא כאילו ענף היוצא מן העיקר של הייחוד. הם אמרו: הגוף אינו אחד. מי ששולל את הגשמות משום שהגוף מורכב בהכרח מחומר וצורה וזוהי מורכבות, וברור שמורכבות אינה אפשרית לגבי עצמות האלוה – הרי לדעתי אין הוא &quot;מדבר&quot;, והראיה הזו אינה בנויה על עיקרי ה&quot;מדברים&quot;, אלא היא הוכחה נכונה הבנויה על ההאמנה בחומר ובצורה ותפיסת משמעויותיהם. וזו שיטה פילוסופית שאזכיר ואבאר כשאביא את הוכחות הפילוסופים על כך {{הפניה|(ב,א)}}. מטרתנו בפרק הזה אינה אלא להזכיר את ראיות ה&quot;מדברים&quot; לשלילת הגשמות לפי הנחותיהם ודרכי ראיותיהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}טרק אלמתכלמין ואחתג'אג'אתהם עלי נפי אלתג'סים צ'עיפה ג'דא אצ'עף מן אדלתהם עלי אלתוחיד, לאן נפי אלג'סמאניה ענדהם כאנה פרע לאזם לאצל אלתוחיד, קאלוא אלג'סם ליס בואחד. אמא מן נפי אלג'סמאניה מן חית' אן אלג'סם מרכב מן מאדה וצורה צ'רורה והד'א תרכיב, ובין אמתנאע אלתרכיב פי חק ד'את אלאלאה, פאן הד'א ענדי ליס הו מתכלם, ולא הד'א אלדליל מבני עלי אצול אלמתכלמין, בל הו ברהאן צחיח מבני עלי אעתקאד אלמאדה ואלצורה ותצור מענאהמא, והד'א מד'הב פלספי סאד'כרה ואבינה ענד ד'כר בראהין אלפלאספה עלי ד'לך. וקצדנא פי הד'א אלפצל אנמא הו לד'כר אדלה' אלמתכלמין עלי נפי אלתג'סים בחסב מקדמאתהם וטרק אסתדלאלאתהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|א. גוף מורכב מחלקיקים}}<br /> {{קו}}<br /> {{מורחב|הדרך הראשונה}}<br /> {{קו}}הם אמרו: &quot;אילו היה האלוה גוף, הרי לגבי עניין האלוהיות ואמיתתה, אחת משתיים: או שהמעמיד (=המגדיר את קיומו) יהיה כלל עצמיו {{מונח|ג'והר}} של הגוף הזה, כלומר כל האטומים שלו; או שהמעמיד יהיה אחד מהאטומים של הגוף הזה. אם המעמיד הוא אטום אחד, מה התועלת בקיומם של שאר החלקיקים? הרי שאין משמעות לקיומו של אותו גוף. ואם הוא מועמד בכל אחד מהחלקיקים של הגוף הזה, הרי אלה אלוהוֹת רבים ולא אלוה אחד&quot;, וכבר הבהירו שהוא אחד {{הפניה|(כבפרק הקודם)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}<br /> {{מורחב|אלטריק אלאול}}<br /> {{קו}}קאלוא אן כאן אלאלאה ג'סמא פלא יכ'לו מעני אלאלאהיה וחקיקתהא אן יכון יקום בה ג'מלה' ג'ואהר ד'לך אלג'סם אעני כל ג'והר פרד מנהא. או יכון יקום בה ג'והר ואחד מן ג'ואהר ד'לך אלג'סם, פאן כאן יקום בה ג'והר פרד פמא פאידה' בקיה' תלך אלאג'זא, ולא מעני לוג'וד הד'א אלג'סם, ואן כאן יקום בכל ג'ז וג'ז מן אג'זא הד'א אלג'סם פהד'ה אלאהאת כת'ירה לא אלאה ואחד, וקד בינוא אנה ואחד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כשתתבונן בראיה הזו תמצא שהיא בנויה על ההנחה הראשונה והחמישית מהנחותיהם. אילו נאמר להם: &quot;גוף האלוה אינו מחובר מחלקיקים שאינם מתחלקים, כלומר שאין הוא מחובר מדברים כמו האטומים שהוא בורא כדבריכם, אלא הוא גוף אחד רציף שאינו מתחלק אלא בדמיון שווא {{מונח|והם}}, ואין לבחון דברים בדמיון שווא. כי בדומה לכך אפשר לדמיין שגוף השמים יוכל להתחלק ולהיחתך, והפילוסוף אומר שזו (=אפשרות חיתוך השמיים) פעולת הדמיון, והיקש מן הנראה – שהם הגופים המצויים אצלנו – על החבוי&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'א אלדליל אד'א תאמלתה וג'דתה מבניא עלי אלמקדמה אלאולי ואלכ'אמסה מן מקדמאתהם, פלו קיל להם אן ג'סם אלאלאה מא הו מולף מן אג'זא לא תתג'זא, אעני אנה מא הו מולף מן מת'ל אלג'ואהר אלתי יכ'לקהא כמא קלתם, בל הו ג'סם ואחד מתצל לא יקבל אלאנקסאם אלא והמא, ולא אעתבאר באלאוהאם, לאנך הכד'א תתכ'יל אן ג'סם אלסמא יקבל אלאנכ'ראק ואלאנשקאק, ואלפילסוף יקול אן ד'לך פעל אלכ'יאל וקיאס מן אלשאהד והי אלאג'סאם אלמוג'ודה לדינא, עלי אלגאיב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עקרון שוֹנוּת האלוה מנבראיו}}<br /> {{קו}}<br /> {{מורחב|הדרך השנייה}}<br /> {{קו}}והיא נכבדה לדעתם: נמנעות הדומוּת. שהרי אין הוא דומה לדבר מברואיו, ואילו היה גוף – היה הוא דומה לגופים. הם מאריכים בזה מאוד ואומרים: &quot;אילו אמרנו 'גוף שאינו כגופים' הרי סתרת את עצמך. כי כל גוף דומה לכל גוף מצד הגופניות, והגופים שונים זה מזה רק בעניינים אחרים&quot;, כלומר במקרים. והיה נובע מכך לדעתם שהוא ברא משהו כמוהו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}<br /> {{מורחב|אלטריק אלת'אן}}<br /> {{קו}}והו עט'ים ענדהם, אמתנאע אלשבה, לאנה לא ישבה שיא מן מכ'לוקאתה, פאן כאן ג'סמא פקד שאבה אלאג'סאם. והם יטולון ג'דא פי הד'א אלבאב ויקולון, אן קלנא ג'סמא ליס כאלאג'סאם פקד נאקצ'ת נפסך, לאן כל ג'סם שביה בכל ג'סם מן ג'הה' אלג'סמאניה, ואנמא תכ'אלף אלאג'סאם בעצ'הא בעצ'א במעאני אכ'רי, יענון אלאעראץ', וילזם איצ'א ענדהם אן יכון קד כ'לק מת'לה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;את הראיה הזו יש להפריך בשני אופנים. {{אינדקס|א)}} האחד מהם הוא שיאמר האומר: &quot;איני מקבל את העדר הדומוּת, ואיזו הוכחה יש לך שלא ייתכן שהאלוה ידמה לדבר מברואיו בדבר כלשהו? אלא אם כן אתה נתלה בכך בלשון ספר נבואה, כוונתי לשלילת כל דומוּת שהיא, ואם כן שלילת הגשמות מקובלת (מן הדת) ולא מושכלת&quot;. ואם תאמר: &quot;אילו היה דומה לדבר מברואיו, הרי ברא משהו כמוהו&quot; – יאמר החולק: &quot;אין הוא כמוהו בכל הבחינות כולן, ואיני מכחיש שיש באלוה עניינים רבים ושיש לו אופנים&quot;; כי מאמין הגשמות אינו נרתע מכך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'א אלדליל יכ'תל בוג'הין, אחדהמא אן יקול אלקאיל לא אסלם עדם אלשבה, ואי ברהאן יקום לך עלי אנה לא יג'וז אן ישבה אלאלאה שיא מן מכ'לוקאתה פי שי מן אלאשיא, אללהם אלא אן תתעלק פי הד'א בנץ כתאב נבוי אעני נפי אלשבהיה פי שי, פיכון נפי אלג'סמאניה מקבול לא מעקול. ואן קלת פאן כאן ישבה שיא מן מכ'לוקאתה פקד כ'לק מת'לה, קאל אלמנאזע מא הו מת'לה מן ג'מיע אלג'האת, ואנא לא אנכר אן יכון פי אלאלאה מעאני מתעדדה ולה ג'האת, לאן מתעתקד אלתג'סים לא ינפר מן הד'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ב)}} אופן אחר, מורכב יותר: כבר נקבע והתאמת למי שעסק בפילוסופיה והעמיק בשיטות הפילוסופים, שהגלגלים מכונים &quot;גוף&quot; כמו הגופים ההיוליים האלה (=הארציים) בשיתוף גמור בלבד (=במשמעויות שונות לגמרי), כי החומר הזה אינו החומר ההוא והצורות האלה אינן הצורה ההיא, אלא גם (המונחים) &quot;חומר&quot; ו&quot;צורה&quot; נאמרים על מה שכאן ועל הגלגלים בשיתוף. ואף על פי שהגלגל הוא בלי ספק בעל ממדים, הרי הממדים כשלעצמם אינם הגוף, אלא הגוף הוא הדבר המורכב מחומר וצורה. ואם אומרים זאת לגבי הגלגל, קל וחומר שיאמר זאת המגשים על האלוה. כי הוא אומר: &quot;הוא גוף בעל ממדים, אבל עצמותו ואמיתתו ועצמו אינם דומים לדבר מגופי הברואים, והוא והם מכונים 'גוף' בשיתוף בלבד&quot;, כמו שהוא והם מכונים &quot;מצוי&quot; בשיתוף לפי אנשי האמת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ווג'ה אכ'ר והו אשכל, וד'לך אנה קד ת'בת וצח ענד מן תפלסף ותבחר פי מד'אהב אלפלאספה, אן אלאפלאך אנמא יקאל עליהא אלג'סם ועלי הד'ה אלאג'סאם אלהיולאניה באשתראך מחץ', לאן לא הד'ה אלמאדה תלך אלמאדה ולא הד'ה אלצור תלך אלצורה, בל אלמאדה ואלצורה מקולה איצ'א עלי מא הנא ועלי אלאפלאך באשתראך, ואן כאן אלפלך בלא שך ד'א אבעאד פליס נפס אלאבעאד הו אלג'סם, בל אלג'סם אלשי אלמרכב מן מאדה וצורה. פאד'א קיל הד'א פי חק אלפלך פנאהיך אן יקולה אלמג'סם פי אלאלאה, פאנה יקול הו ג'סם ד'ו אבעאד, לכן ד'אתה וחקיקתה וג'והרה ליס ישבה שיא מן אג'סאם אלמכ'לוקאת, ואנמא יקאל עליה ועליהא ג'סם באשתראך, כמא יקאל עליה ועליהא מוג'וד באשתראך ענד אלמחקקין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הדוגל בגשמות אינו מסכים לכך שכל הגופים מחוברים מחלקיקים זהים, אלא הוא טוען שהאל ברא את כל הגופים האלה כשהם שונים זה מזה בעצם ובמהות אמיתית. וכמו שלשיטתו גוף הצואה אינו גוף כדור השמש, כך הוא אומר שגוף האור הנברא, כלומר ה{{עברית|שכינה}}, אינו גוף הגלגלים והכוכבים; וגוף ה{{עברית|שכינה}} או {{עברית|עמוד הענן}} הנברא אינו גוף האלוה יתעלה לדעתו, אלא הוא אומר: &quot;הגוף הזה הוא העצמות השלמה הנכבדה שאין בה שום מורכבות, ולא השתנתה ואי אפשר לשנותה, אלא כך התחייבה מציאות הגוף הזה חיוב תמידי, והוא עושה את כל מה שזולתו כפי רצונו וחפצו&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולא יסלם אלמדעי אלתג'סים כון אלאג'סאם כלהא מולפה מן אג'זא מתמאת'לה, בל יקול אן אללה כ'אלק הד'א אלאג'סאם כלהא והי מכ'תלפה' אלג'והר ואלחקיקה, וכמא אן ליס ג'סם אלארואת' ענדה הו ג'סם כרה' אלשמס, כד'לך יקול אן ליס ג'סם אלנור אלמכ'לוק אעני אל{{עברית|שכינה}} הו ג'סם אלאפלאך ואלכואכב, ולא ג'סם אל{{עברית|שכינה}} או {{עברית|עמוד הענן}} אלמכ'לוק הו ג'סם אלאלאה תעלי ענדה, בל יקול ד'לך אלג'סם הו אלד'את אלכאמלה אלשריפה אלתי לם תתרכב קט, ולא תגירת ולא ימכן תגירהא, בל הכד'א וג'ב וג'וד הד'א אלג'סם וג'ובא דאימא, והו יפעל כל מא סואה בחסב אראדתה ומשיתה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;מי ייתן וידעתי כיצד הדעה המשובשת הזו (של הדוגל בגשמות) ניתנת לסתירה באמצעות דרכיהם התמוהות שהודעתיך אותן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פיא לית שערי כיף ינקץ' הד'א אלראי אלסקים בטרקהם אלעג'יבה אלתי קד אעלמתך איאהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ג. הגוף הוא סופי ומוגדר וזקוק למגדיר}}<br /> {{קו}}<br /> {{מורחב|הדרך השלישית}}<br /> {{קו}}היא זו. הם אמרו: &quot;אילו היה האלוה גוף, הרי היה סופי&quot; – וזה נכון. &quot;אך אם הוא סופי, הרי יש לו מידה ידועה ותבנית ידועה וקבועה&quot; – וגם זו מסקנה נכונה. ואז אמרו: &quot;כל מידה וכל תבנית, אפשרי שיהיה האלוה גדול יותר ממידה זו או קטן יותר ושונה מתבנית זו באשר הוא גוף. ואם כן כדי לייחדו במידה מסוימת ובתבנית מסוימת יש צורך במייחד&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}<br /> {{מורחב|אלטריק אלת'אלת'}}<br /> {{קו}}הד'א. קאלוא, לו כאן אלאלאה ג'סמא לכאן מתנאה והד'א צחיח, ואד'א כאן מתנאהיא פלה קדר מעלום ושכל מעלום ת'אבת, והד'א איצ'א לזום צחיח. קאלוא, וכל מקדאר וכל שכל יג'וז אן כאן יכון אלאלאה אעט'ם מן ד'לך אלמקדאר או אצגר ועלי כ'לאף ד'לך אלשכל מן חית' הו ג'סם, פתכ'צצה במקדאר מא ושכל מא יחתאג' אלי מכ'צץ.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;גם את הראיה הזו שמעתי אותם משבחים, אך היא חלשה יותר מכל מה שלפניה. כי היא בנויה על ההנחה העשירית, שכבר הסברנו עד כמה חלים בה ספקות לגבי שאר המצויים אם מעלים על הדעת שהם שונים מטבעם, קל וחומר לגבי האלוה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'א אלדליל איצ'א סמעתהם יעט'מונה והו אצ'עף מן כל מא תקדם, לאנה מבני עלי אלמקדמה אלעאשרה אלתי קד בינא קדר מא פיהא מן אלשכוך פי חק סאיר אלמוג'ודאת אד'א קדר עלי כ'לאף טביעתה, פנאהיך פי חק אלאלאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הפרכת ההוכחה}}<br /> {{קו}}אין הבדל בין זה לבין דבריהם על הכרעת מציאות העולם על פני העדרו, שהדבר מורה על פועֵל שהכריע את מציאותו על פני העדרו משום שמציאותו והעדרו אפשריים {{הפניה|(א,עד דרך 6)}}. ואם יאמרו להם: &quot;מדוע אם כן אין להחיל זאת לגבי האל יתעלה ולומר שכיוון שהוא מצוי, נובע בהכרח שיש לו מכריע למציאותו על פני העדרו?&quot; – הרי יענו בלי ספק שהדבר יוביל להשתלשלות שהכרח שתגיע בסופו של דבר אל מחויב המציאות שאין בו &quot;אפשרות&quot; ועל כן אין הוא נזקק ליוצר. התשובה הזו בעצמה מתחייבת לגבי התבנית והמידה. כי כל התבניות והמידות שמציאותן אפשרית, במובן זה שהדבר לא היה מצוי ואז נמצא, הוא אשר אומרים עליו: יכול היה שיהיה גדול יותר או קטן יותר ממציאותו הנוכחית, ובתבנית אחרת, ועל כן הוא נזקק בהכרח למייחד. ואילו תבנית האלוה ומידתו, יתעלה על כל חסרון ודומוּת, המגשים אומר שהוא לא היה נעדר ואז נמצא כך שהוא נזקק למייחד, אלא עצמותו במידתה ובתבניתה מחויבת המציאות כך, אינה נזקקת לא למייחד [ולא למכריע] מציאות על פני העדר, כי אין בה אפשרות העדר. כך אין היא נזקקת למייחד תבנית ומידה, כי כך התחייבה מציאותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא פרק בין הד'א ובין קולהם פי תרג'יח וג'וד אלעאלם עלי עדמה אנה ידל עלי פאעל רג'ח וג'ודה עלי עדמה לאמכאן וג'ודה ועדמה, פאן יקאל להם פלאי שי לא יטרד הד'א פי חק אללה תעלי ויקאל אד' והו מוג'וד ילזם אן יכון לה מרג'ח לוג'ודה עלי עדמה, פאנה סיג'אוב בלא שך באן יקול לאן הד'א יודי אלי אלתסלסל פלא בד מן אלאנתהא לואג'ב אלוג'וד לא אמכאן פיה, פלא יפתקר למוג'ד. והד'א אלג'ואב בעינה ילזם פי אלשכל ואלמקדאר, לאן כל אלאשכאל ואלמקאדיר אלממכנה' אלוג'וד במעני אנה לם יכן מוג'וד ת'ם וג'ד הו אלד'י יקאל פיה כאן ימכן אן יכון אכבר או אצגר ממא הו מוג'וד עליה ובכ'לאף הד'א אלשכל, פיפתקר למכ'צץ צ'רורה, אמא שכל אלאלאה ומקדארה תעלי ען כל נקץ ותשביה, פאנה יקול אלמג'סם לם יכון מעדומא ת'ם וג'ד פיפתקר למכ'צץ, בל ד'אתה בקדרהא ושכלהא ואג'בה' אלוג'וד הכד'א, לא תפתקר לא למכ'צץ וג'וד עלי עדם אד' לא אמכאן עדם פיהא, כד'לך לא תחתאג' למכ'צץ שכל ומקדאר אד' הכד'א וג'ב וג'ודה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ביקורת כללית על דרכי המדברים}}<br /> {{קו}}התבונן אם כן, אתה המעיין, אם תבחר לבקש את האמת ותזנח את משוא הפנים וההליכה העיוורת אחר המסורת {{מונח|תקליד}} והנטייה למה שהורגלת להאדירו. ולא תטעה את עצמך כמצבם של המעיינים האלה ומה שאירע להם ומהם, שהם כמי שנמלט מן הרמץ אל האש. כי הם ביטלו את טבע המציאות ושינו את אופי השמים והארץ כיוון שחשבו שבהנחות האלה יוכח שהעולם מחודש. והנה הם לא הוכיחו את חידוש העולם, אבל הרסו לנו את ההוכחות למציאות האלוה וייחודו ושלילת הגשמות. כי ההוכחות שכל זה מתבאר בהן נלקחות דווקא מטבע המציאות היציב הנראה המושג בחושים ובשכל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פתאמל יא איהא אלנאט'ר אן את'רת טלב אלחק ואטרחת אלהוי ואלתקליד ואלג'נוח למא אעתדת תעט'ימה ולא תגאלט נפסך, חאל האולא אלנאט'רין ומא ג'רי להם ומנהם, פאנהם כאלמסתפר מן אלרמצ'א אלי אלנאר, וד'לך אנהם אבטלוא טביעה' אלוג'וד וגירוא פטרה' אלסמאואת ואלארץ' בזעם מנהם אן בתלך אלמקדמאת יתברהן כון אלעאלם מחדת'א, פלא חדת' אלעאלם ברהנוא, ותלפוא עלינא בראהין וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ונפי אלג'סמאניה, אד' אלבראהין אלתי יבין בהא ג'מיע ד'לך אנמא תוכ'ד' מן טביעה' אלוג'וד אלמסתקרה אלמשאהדה אלמדרכה באלחואס ואלעקל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חתימת חלק א}}<br /> {{קו}}כיוון שסיימנו את כל מה שהביאו אליו דבריהם, נתחיל גם להביא {{הפניה|(ב,הנחות)}} את ההנחות הפילוסופיות ואת הוכחותיהם על {{אינדקס|א)}} מציאות האלוה {{אינדקס|ב)}} וייחודו {{אינדקס|ג)}} ושאין הוא יכול להיות גוף {{הפניה|(ב,א)}}, כאשר אנו מודים להם (טקטית) בנושא קדמות העולם, אף שאיננו מאמינים בזה. לאחר מכן אראה לך את דרכנו במה שהדריך אותנו אליו העיון הנכון באשר להשלמת העיון בשלושה מושאי חקירה אלה. אחר כך {{הפניה|(ב,יג-כד)}} אשוב להתעמק עם הפילוסופים בטענתם על קדמות העולם, {{עברית|בעזרת שדי}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאד' קד פרגנא מן גאיה' כלאמהם פלנאכ'ד' איצ'א פי ד'כר אלמקדמאת אלפלספיה וד'כר בראהינהם עלי וג'וד אלאלאה ווחדאניתה ואמתנאע כונה ג'סמא, מע מא נסלם להם מן קדם אלעאלם ואן כנא לא נעתקדה. ובעד ד'לך אריך טריקנא נחן פי מא הדאנא אליה צחה' אלנט'ר מן תתמים אלברהאן עלי הד'ה אלת'לת' מטאלב, ובעד ד'לך ארג'ע אלי אלכ'וץ' מע אלפלאספה פי מא יקולונה מן קדם אלעאלם, {{עברית|בעזרת שדי}}:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;נשלם חלק זה הראשון, ואחריו יבוא החלק השני, בפרק שתחילתו: &quot;ההנחות הדרושות&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כמל הד'א אלג'ז אלאול{{קו}}יתלוה אלג'ז אלת'אני{{קו}}אלד'י אולה אלמקדמאת אלמחתאג' אליהא&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%95&diff=434 2023-01-02T06:18:19Z

<p>Hamore: תיקון לשון</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק נו}}<br /> {{כותרת|אין דומוּת בין האל לשום דבר אחר}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הדומוּת היא השוואה ויחס}}<br /> {{קו}}דע שהדומוּת היא יחס מסוים&lt;!-- במונק ובשאר התרגומים נוסף &quot;בין שני דברים&quot;, אבל זה חסר בכתבי היד של המקור הערבי וחסר גם בכתבי היד של אבן תבון --&gt;. וכל שני דברים שאין לשער ביניהם יחס, כך אין להעלות על הדעת {{מונח|תצור}} דומוּת ביניהם. וכן כל שאין ביניהם דומוּת, אין ביניהם יחס. לדוגמה, אין אומרים: &quot;החוֹם הזה דומה לצבע הזה&quot;, ולא &quot;הקול הזה דומה למתיקות הזו&quot;, וזה דבר מובן מאליו. וכיוון שאין יחס בינינו לבינו יתעלה, כלומר בינו ובין מה שזולתו, נובע מכך שגם אין דומוּת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן אלשבהיה הי נסבה' מא, ואי שיאין לא תקדר בינהמא נסבה כד'לך לא תתצור בינהמא שבהיה, וכד'לך כל מא לא שבהיה בינהמא פלא נסבה בינהמא. מת'אל ד'לך, אנה לא יקאל הד'ה אלחרארה שביהה בהד'א אללון, ולא הד'א אלצות שביה בהד'ה אלחלאוה, והד'א אמר בין בנפסה, פלמא כאנת אלנסבה ביננא ובינה תעאלי מרתפעה, אעני בינה ובין מא סואה, לזם ארתפאע אלשבהיה איצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ודע שכל שני דברים השייכים לאותו מין, כלומר שמהות שניהם היא אחת אלא שהם שונים בגודל ובקוטן או בחוזק ובחולשה וכיוצא בזה, הם בהכרח דומים זה לזה אף שהם שונים באופן האמור. לדוגמה, גרגר החרדל וגלגל כוכבי השֶבת דומים בתלת-הממדיות; ואף שזה גדול ביותר וזה קטן ביותר, עניין מציאות הממדים אצל שניהם אחד הוא. וכן הדונג המותך בשמש ויסוד האש דומים בחום; ואף שהחום ההוא עז ביותר והחום הזה חלש ביותר, מכל מקום עניין הופעת האיכות הזו בשניהם – אחד הוא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואעלם אן כל שיאין המא תחת נוע ואחד אעני אן תכון מאהיתהמא ג'מיעא ואחדה, גיר אנהמא מכ'תלפאן באלכבר ואלצגר או אלשדה ואלצ'עף או נחו ד'לך, פאנהמא ג'מיעא מתשאבהאן צ'רורה ואן אכ'תלפא הד'א אלנחו מן אלאכ'תלאף. מת'אל ד'לך, אן אלכ'רדלה ופלך אלכואכב אלת'אבתה מתשאבהאן פי אלאבעאד אלת'לת'ה, ואן כאן הד'א פי גאיה' אלכבר והד'ה פי גאיה' אלצגר, מעני וג'וד אלאבעאד פיהמא ואחד. וכד'לך אלשמע אלמד'אב פי אלשמס ואסטקס אלנאר מתשאבהאן פי אלחרארה, ואן כאנת תלך אלחרארה פי גאיה' אלשדה והד'ה אלחרארה פי גאיה מן אלצ'עף, לכן מעני ט'הור הד'ה אלכיפיה פיהמא ג'מיעא ואחד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תוארי האל אינם ניתנים להשוואה במהותם}}<br /> {{קו}}כך ראוי היה שיבין מי שמאמין שיש תארים עצמיים שהבורא מתואר בהם, והם שהוא מצוי וחי ויכול ויודע ורוצה – שהעניינים האלה אינם מיוחסים אליו ואלינו באותה משמעות כך שהשוני בין התארים האלה ובין תארינו יהיה באופן של &quot;גדול יותר&quot; או &quot;שלם יותר&quot; או &quot;מתמיד יותר&quot; או &quot;יציב יותר&quot;, דהיינו שקיומו יציב יותר מקיומנו וחייו מתמידים יותר מחיינו ויכולתו גדולה יותר מיכולתנו וידיעתו שלמה יותר מידיעתנו ורצונו כללי יותר מרצוננו, וששני העניינים נכללים בהגדרה אחת, כמו שהם חושבים. אין הדבר כן בשום אופן, כי הלשון &quot;יותר מ-&quot; נאמרת רק על שני דברים שהעניין הזה נאמר עליהם בהסכמה (=שיש להם תכונה מהותית משותפת), וכאשר הדבר כך, מתחייבת דומות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}והכד'א כאן ינבגי אן יפהם מן יעתקד אן ת'ם צפאת ד'אתיה יוצף בהא אלבארי, והי אנה מוג'וד וחי וקאדר ועאלם ומריד, אנהא ליסת הד'ה אלמעאני תנסב אליה ואלינא במעני ואחד ויכון אלאכ'תלאף בין תלך אלצפאת ובין צפאתנא באלאעט'ם או אלאכמל או אלאדום או אלאת'בת, חתי יכון וג'ודה את'בת מן וג'ודנא וחיאתה אדום מן חיאתנא וקדרתה אעט'ם מן קדרתנא ועלמה אכמל מן עלמנא ואראדתה אעם מן אראדתנא ויעם אלמעניין חד ואחד כמא יזעם האולא, ליס אלאמר כד'לך בוג'ה, לאן באב אפעל אנמא ינטק בה בין אלאשיא אלתי יקאל עליהא ד'לך אלמעני בתואטו, ואד'א כאן ד'לך לזם אלשבה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ולשיטתם, שהם סוברים שיש תארים עצמיים, הרי כמו שמחויב שעצמותו יתעלה לא תדמה לעצמויות (אחרות), כך ראוי היה שהתארים העצמיים שהם טוענים לקיומם לא ידמו לתארים (אחרים) ולא תכלול אותם הגדרה אחת. והם אינם עושים כך, אלא הם חושבים שכוללת אותם הגדרה אחת אף שאין דומוּת ביניהם. והרי כבר התבאר למי שמבין את עניין הדומוּת, שהוא יתעלה וכל מה שזולתו מכונים &quot;מצוי&quot; בשיתוף (בשם) גרידא; וכך הידיעה והיכולת והרצון והחיים משמשים ביחס אליו יתעלה וביחס לכל בעל ידיעה ויכולת ורצון וחיים בשיתוף (בשם) גרידא, כי אין כל דומוּת עניינית ביניהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ועלי ראיהם אלד'ין ירון אן הנאך צפאת ד'אתיה, כמא לזם אן תכון ד'אתה תעלי לא תשבה אלד'ואת כד'לך כאן ינבגי אן תכון צפאתה אלד'אתיה אלתי יזעמונהא לא תשבה אלצפאת ולא יג'מעהמא חד ואחד, וליס כד'לך יפעלון, בל יט'נון אן יג'מעהמא חד ואחד ואן לא תשאבה בינהמא. פקד באן למן יפהם מעני אלתשאבה, פאנה תעלי אנמא יקאל עליה ועלי כל מא סואה מוג'וד באשתראך מחץ', וכד'לך אנמא יטלק אלעלם ואלקדרה ואלאראדה ואלחיאה עליה תעלי ועלי כל ד'י עלם וקדרה ואראדה וחיאה באלאשתראך אלמחץ', אלד'י לא תשאבה מעני בינהמא אצלא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תוארי האל אינם ניתנים להשוואה במאפיין לא מהותי}}<br /> {{קו}}אל תחשוב שאלה &quot;מונחים מסופקים&quot; (=שספק אם זה שיתוף בשם גרידא או שיש קשר מהותי, &quot;הסכמה&quot;, בין הדברים), כי &quot;מונחים מסופקים&quot; הם אלה החלים על שני דברים שיש ביניהם דומוּת בעניין מסוים, והעניין הזה הוא מקרה בהם ואינו תכונה המגדירה את מהותו (מילולית: &quot;ואין הוא מעמיד את עצמותו&quot;) של כל אחד מהם; בעוד שהדברים האלה המיוחסים לו יתעלה אינם מקרים לפי אף אחד מאנשי העיון, והתארים האלה שלנו הם כולם מקרים לפי דעת ה&quot;מדברים&quot;. מי ייתן ואדע מאין הגיעה הדומוּת עד שתכלול אותם הגדרה אחת כך שהם ייאמרו בהסכמה כמו שהם טוענים. והרי זו הוכחה חותכת על כך שהתארים האלה המיוחסים לו – אין שום שיתוף בין עניינם ובין עניין אלה הידועים אצלנו, אלא השיתוף ביניהם הוא רק השם ותו לא. וכיוון שהדבר כך, אין ראוי שתאמין בקיומם של עניינים נוספים על העצמות בדומה לתארים האלה הנוספים על עצמותנו, רק משום שיש ביניהם שיתוף בשם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולא תט'ן אנהא תקאל בתשכיך, לאן אלאסמא אלתי תקאל בתשכיך הי אלתי תקאל עלי שיאין בינהמא תשאבה פי מעני מא וד'לך אלמעני ערץ' פיהמא וליס הו מקום לד'את כל ואחד מנהמא, והד'ה אלאשיא אלמנסובה לה תעלי ליסת הי אעראץ' ענד אחד מן אהל אלנט'ר, והד'ה אלצפאת אלתי לנא כלהא אעראץ' בחסב ראי אלמתכלמין, פיא לית שערי מן אין וקע אלשבה חתי יג'מעהמא חד ואחד פתכון מקולה בתואטו כמא יזעמון. פהד'א ברהאן קטעי עלי כון הד'ה אלאוצאף אלמנסובה לה ליס בין מענאהא ומעני הד'ה אלמעלומה ענדנא שרכה בוג'ה ולא עלי חאל, ואנמא אלשרכה פי אלאסם לא גיר, ואד'א כאן ד'לך כד'לך פלא ינבגי אן תעתקד מעאני זאידה עלי אלד'את שבה הד'ה אלצפאת אלתי הי זאידה עלי ד'אתנא למא אשתרכא פי אלאסם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;העניין הזה נכבד ביותר אצל היודעים, על כן זכור אותו ועמוד עליו באמת כדי שיהיה מוכן למה שארצה להסביר לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'א אלמעני עט'ים אלג'לאלה ענד אלעארפין, פאחפט'ה וחצלה חק תחצילה ליכון עתידא למא יראד תפהימך איאה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%90,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%A0%D7%91&diff=433 2022-12-26T10:05:04Z

<p>Hamore: הענווה =&gt; המתינות</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק א, פרק נב}}<br /> {{כותרת|התארים לסוגיהם בזיקה לאל}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> <br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חמש קבוצות התארים}}<br /> {{קו}}כל מתואר שמייחסים לו תואר חיובי ואומרים שהוא כך וכך, התואר הזה הוא בהכרח מאחת מחמש הקבוצות כלהלן:&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כל מוצוף תוג'ב לה אלצפה ויקאל הו אלכד'א, פלא תכ'לו תלך אלצפה מן אן תכון מן אחד הד'ה אלכ'מסה אקסאם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצה א. תואר מגדיר מהות}}<br /> {{קו}}הקבוצה הראשונה: תיאור הדבר בהגדרתו, כתיאור האדם כ&quot;בעל חיים הוגה&quot;. וכבר ביארנו {{הפניה|(א,נא3)}} שהתואר הזה, והוא המורה על מהות הדבר ואמיתתו (=מהותו האמיתית), הוא פירוש שם ותו לא. מין זה של תואר נשלל מהאל לדעת כל אדם, משום שאין לו יתעלה סיבות קודמות שהן סיבת קיומו כדי שיוגדר על ידן. לכן מפורסם אצל כל אחד מן המעיינים, המבינים את מה שהם אומרים, שאין להגדיר את האל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלקסם אלאול אן יוצף אלשי בחדה, כמא יוצף אלאנסאן באנה אלחיואן אלנאטק, והד'ה אלצפה והי אלתי תדל עלי מאהיה' אלשי וחקיקתה קד בינא אנהא שרח אסם לא גיר, והד'א אלנחו מן אלצפה מנפי ען אללה ענד כל אחד, לאנה תעאלי ליס לה אסבאב מתקדמה הי סבב וג'ודה פיחד בהא, ולד'לך שהר ענד כל אחד מן אלנט'אר אלמחצלין למא יקולונה באן אללה לא יחד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצה ב. תואר מגדיר חלק של מהות}}<br /> {{קו}}הקבוצה השנייה: תיאור הדבר בחלק מהגדרתו, כמו תיאור האדם כבעל חיים או כהוגה. משמעותו של זה היא קשר הדדי הכרחי, משום שכאשר אנחנו אומרים &quot;כל אדם הוגה&quot; משמעות הדבר היא רק שכל מי שיש לו אנושיות יש בו היגיון. מין זה של תארים נשלל מהאל לדעת כל אדם, כי אילו היה לו חלק של מהות – הייתה מהותו מורכבת. קבוצה זו בלתי אפשרית לגביו כפי שהקבוצה הקודמת בלתי אפשרית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלקסם אלת'אני אן יוצף אלשי בג'ז חדה כמא יוצף אלאנסאן באלחיואניה או באלנטק, והד'א מענאה אלתלאזם, לאנא אד'א קלנא כל אנסאן נאטק פאנמא מענאה אן כל מן תוג'ד לה אלאנסאניה יוג'ד פיה אלנטק, והד'א אלנחו מן אלצפאת מנפי ען אללה תעאלי ענד כל אחד, לאנה אן כאן לה ג'ז מאהיה פתכון מאהיתה מרכבה, ואסתחאלה' הד'א אלקסם פי חקה כאסתחאלה' אלד'י קבלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצה ג. תואר של איכות שאינה מהותית}}<br /> {{קו}}הקבוצה השלישית: תיאור הדבר במה שהוא מחוץ לאמיתתו ועצמותו, כך שדבר זה אינו מה שהעצמות נהיית שלמה ומוגדרת מהותית (&quot;מועמדת&quot;) על ידיו. משמעות זו היא אם כן איכות כלשהי בו, והאיכות – שהיא קטגוריה ראשית (&quot;סוג עליון&quot;) – היא מקרה מן המקרים. לפיכך אילו היה לו יתעלה תואר מן הקבוצה הזו היה הוא יתעלה נושא של מקרים, ודי בזה, כלומר (במחשבה) שהוא בעל איכות, כדי להתרחק מאמיתתו ומעצמותו. יש להתפלא על כך שהדוגלים בתארים שוללים ממנו יתעלה את הדימוי ואת האיוך, והרי אין משמעות דבריהם &quot;אין לאייכו&quot; אלא שאין לו איכות, וכל תואר המחויב לעצם כלשהו חיוב עצמי הרי הוא: או מגדיר מהותית (&quot;מעמיד&quot;) את העצם, והוא הוא, או איכות של העצם הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלקסם אלת'אלת' אן יוצף אלשי באמר כ'ארג' ען חקיקתה וד'אתה, חתי יכון ד'לך אלאמר ליס ממה תכמל בה אלד'את ותתקום, פיכון ד'לך אלאמר אד'א כיפיה' מא פיה, ואלכיפיה והי אלג'נס אלעאל ערץ' מן אלאעראץ'. פאן כאן תוג'ד לה תעאלי צפה מן הד'א אלקסם פיכון תעאלי מחל אלאעראץ', וכפי בהד'א בעד ען חקיקתה וד'אתה, אעני אן יכון ד'ו כיפיה. ואלעג'ב מן כון אלד'ין יקולון באלצפאת ינפון ענה תעאלי אלתשביה ואלתכייף, ומא מעני קולהם לא יכיף אלא אנה ליס בד'י כיפיה, וכל צפה תוג'ב לד'את מא איג'אבא ד'אתיא פהי, אמא מקומה ללד'את והי הי, או כיפיה לתלך אלד'את.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כידוע לך, סוגי האיכות הם ארבעה, ואני אתן לך דוגמאות על דרך התארים מכל סוג מהם, כדי שיתבאר לך שקיום מין זה של תארים לאל יתעלה הוא בלתי אפשרי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואג'נאס אלכיפיה ארבעה כמא עלמת, ואנא אמת'ל לך מת'לא עלי טריק אלצפה מן כל ג'נס מנהא ליבין לך אמתנאע וג'וד הד'א אלנחו מן אלצפאת ללה תעאלי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תת-קבוצה ג1. אפיוני כישרונות}}<br /> {{קו}}הדוגמה הראשונה: תיאור אדם בסגולה מסגולותיו העיוניות או המידותיות, או התכונות שיש לו באשר הוא בעל נפש, כגון שתאמר: &quot;פלוני הנגר&quot;, או &quot;ירא החטא&quot;, או &quot;החולה&quot;. ואין הבדל בין אומרך &quot;הנגר&quot; לבין אומרך &quot;הידען&quot; או &quot;החכם&quot; – הכול תכונות בנפש. ואין הבדל בין אומרך &quot;ירא החטא&quot; לבין אומרך &quot;הרחום&quot;, כי כל מקצוע וכל מדע וכל מידה מושרשת הן תכונה בנפש. כל זה מבואר למי שעסק בלוגיקה ולו מעט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמת'אל אלאול, מת'ל וצפך אלאנסאן במלכה מן מלכאתה אלנט'ריה או אלכ'לקיה או אלהיאה אלתי תוג'ד לה במא הו מתנפס, כקולך פלאן אלנג'אר או אלעפיף או אלמריץ' ולא פרק בין קולך אלנג'אר או קולך אלעאלם או אלחכים, אלכל היאה פי אלנפס. ולא פרק בין קולך אלעפיף או קולך אלרחים, לאן כל צנאעה וכל עלם וכל כ'לק מתמכן הי היאה פי אלנפס, והד'א כלה בין למן זאול צנאעה' אלמנטק איסר מזאולה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תת-קבוצה ג2. אפיוני יכולת פיזית}}<br /> {{קו}}הדוגמה השנייה: תיאור דבר בכוח טבעי בו או שאין בו כוח טבעי, כאומרך: &quot;הרך&quot; ו&quot;הקשה&quot;. ואין הבדל בין אומרך &quot;הרך&quot; ו&quot;הקשה&quot; לבין אומרך &quot;החזק&quot; ו&quot;החלש&quot; – הכול נטיות טבעיות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלמת'אל אלת'אני, מת'ל וצפך אלשי בקוה טביעיה פיה או לא קוה טביעיה, מת'ל קולך אללין ואלצלב, ולא פרק בין קולך אללין ואלצלב ובין קולך אלקוי ואלצ'עיף, אלכל אסתעדאדאת טביעיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תת-קבוצה ג3. אפיוני קבלת השפעה}}<br /> {{קו}}הדוגמה השלישית: תיאור אדם באיכות היפעלותית ובהיפעלויות, כאומרך: &quot;פלוני כועס&quot; או &quot;רוגז&quot; או &quot;פוחד&quot; או &quot;מרחם&quot;, כשאין זו מידה מושרשת. לסוג זה שייך תיאור דבר בצבע ובטעם ובריח, ובחום ובקור, וביובש וברטיבות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלמת'אל אלת'אלת' מת'ל וצפך אלאנסאן באלכיפיה אלאנפעאליה ואלאנפעאלאת, מת'ל קולך פלאן אלגצ'וב או אלחרג' או אלכ'איף או אלרחים אד'א לם יתמכן אלכ'לק, ומן הד'א אלג'נס וצפך אלשי באללון ואלטעם ואלראיחה ואלחר ואלברד ואליבס ואלרטובה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תת-קבוצה ג4. אפיוני מדד כמותי}}<br /> {{קו}}הדוגמה הרביעית: תיאור דבר במה ששייך בו מצד הכמות באשר היא כמות, כאומרך: &quot;ארוך&quot; ו&quot;קצר&quot;, ו&quot;עקום&quot; ו&quot;ישר&quot;, וכיוצא בזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלמת'אל אלראבע מת'ל וצפך אלשי במא ילחקה מן ג'הה' אלכמיה במא הי כמיה, מת'ל קולך אלטויל ואלקציר ואלמעוג' ואלמסתקים ומא אשבה ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום ביניים}}<br /> {{קו}}כשתתבונן בכל התארים האלה וכיוצא בהם תמצא שמן הנמנע לייחס אותם לאלוה, כי {{אינדקס|ג4)}} אין הוא בעל כמות כדי שתהיה שייכת בו איכות השייכת לכמות באשר היא כמות; {{אינדקס|ג3)}} ואין הוא מושפע ונפעל כדי שתהיה שייכת בו איכות של היפעלויות; {{אינדקס|ג2)}} ואין לו נטיות כדי שיהיה שייך בו כוח וכיוצא בו; {{אינדקס|ג1)}} ואין הוא יתעלה בעל נפש כדי שתהיינה שייכות בו סגולות כמו מתינות וביישנות וכיוצא בהן, ולא מה ששייך בבעל הנפש באשר הוא בעל נפש כמו הבריאות והחולי. הרי התבאר לך שאין לו יתעלה אף תואר שמקורו בקטגוריה הראשית של האיכות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואד'א תאמלת הד'ה אלצפאת כלהא ומא נחי נחוהא וג'דתהא ממתנעה פי חק אלאלאה, אד' ליס הו ד'ו כמיה פתלחקה כיפיה תלחק אלכם במא הו כם, ולא הו מתאת'רא מנפעלא פתלחקה כיפיה' אלאנפעאלאת, ולא לה אלאסתעדאדאת פתלחקה אלקוה ונחוהא, ולא הו תעאלי ד'ו נפס פתכון לה היאת פתלחקה אלמלכאת כאלחלם ואלחיא ונחו ד'לך, ולא מא ילחק אלמתנפס במא הו מתנפס כאלצחה ואלמרץ'. פקד באן לך אן כל צפה תרג'ע לג'נס אלכיפיה אלעאל פאנהא לא תוג'ד לה תעאלי,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם כן שלוש קבוצות התארים הללו, והן מה שמורה על מהות או על חלק מהות או על איכות כלשהי הקיימת במהות – התבאר לך שמן הנמנע לייחס אותן אליו יתעלה, משום שכולן מורות על מורכבות, שעוד נבאר בהוכחות {{הפניה|(ב,א)}} שאי אפשר לייחס אותה לאלוה. ולכן אומרים שהוא אחד במוחלט.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פהד'ה אלת'לת'ה אקסאם מן אלצפאת, והי מא ידל עלי מאהיה או עלי ג'ז מאהיה, או עלי כיפיה' מא מוג'ודה פי אלמאהיה קד תבין אמתנאעהא פי חקה תעאלי, לאנהא כלהא תדל עלי אלתרכיב אלד'י סנבין באלברהאן אמתנאעה פי חק אלאלאה. ולד'לך קיל אנה ואחד באטלאק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצה ד. תואר של יחס}}<br /> {{קו}}קבוצת התארים הרביעית היא תיאור הדבר ביחסו לזולתו, כגון ייחוסו לזמן או למקום או לפרט אחר. כגון שתתאר את ראובן שהוא אביו של פלוני, או שותפו של פלוני, או גר במקום פלוני, או שהיה בזמן פלוני. קבוצה זו של תארים אינה מחייבת ריבוי ולא שינוי בעצם הדבר המתואר. משום שאותו ראובן שנרמז אליו הוא שותפו של שמעון ואביו של לוי ואדוניו של יהודה וחברו של ראובן, וגר בבית שהוא כזה וכזה, ונולד בשנת כך וכך. ענייני היחס האלה אינם עצמותו ולא דבר בעצמותו כמו האיכויות, ובמחשבה ראשונית נראה לכאורה שאפשר לתאר את האל יתעלה במין זה של תארים, אבל אחר חקירה ועיון מדוקדק יתבאר שזה מן הנמנע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלקסם אלראבע מן אלצפאת הו אן יוצף אלשי בנסבתה לגירה, מת'ל אן ינסב לזמאן או למכאן או לשכ'ץ אכ'ר, מת'ל וצפך זיד פאנה אבו פלאן, או שריך פלאן, או סאכן אלמוצ'ע אלפלאני, או אלד'י כאן פי אלזמאן אלפלאני, והד'א אלנחו מן אלצפאת לא יוג'ב תכת'ירא ולא תגיירא פי ד'את אלמוצוף, לאן הד'א זיד אלמשאר אליה הו שריך עמר וואלד בכר ומולי כ'אלד וצאחב זיד וסאכן אלדאר אלתי הי כד'א והו אלד'י ולד פי סנה' כד'א, והד'ה מעאני אלנסבה ליסת הי ד'אתה ולא שיא פי ד'אתה מת'ל אלכיפיאת, ויבדו באול כ'אטר אנה יג'וז אן יוצף אללה תעאלי בהד'א אלנחו מן אלצפאת, ולכן ענד אלתחקיק ותדקיק אלנט'ר יתבין אמתנאע ד'לך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|בירור יחס האל לזמן ולמקום}}<br /> {{קו}}ברור שאין יחס בין האל יתעלה לבין הזמן והמקום, כי הזמן הוא מקרה השייך לתנועה, כי נראה בה עניין הקדימות והאיחור, מה שהופך אותה לניתנת לספירה, כפי שהתבאר במקומות המיוחדים למקצוע הזה {{הפניה|(כגון אריסטו, פיזיקה ד,12-10)}}. והתנועה היא מהדברים השייכים לגופים, והאל יתעלה אינו גוף. על כן אין יחס בינו לבין הזמן, וכן אין יחס בינו לבין המקום.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אן אללה תעאלי לא נסבה בינה ובין אלזמאן ואלמכאן פד'לך בין, לאן אלזמאן ערץ' לאחק ללחרכה אד'א לחט' פיהא מעני אלתקדם ואלתאכ'ר, פצארת מתעדדה כמא באן פי אלמואצ'ע אלמפרדה להד'א אלפן, ואלחרכה מן לואחק אלאג'סאם, ואללה תעאלי ליס בג'סם, פלא נסבה בינה ובין אלזמאן, וכד'לך לא נסבה בינה ובין אלמכאן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|בירור יחס האל לנבראים}}<br /> {{קו}}אכן מקום החקירה והעיון הוא האם יש בינו יתעלה ובין דבר מן העצמים שברא יחס אמיתי כלשהו שניתן לתאר אותו באמצעותו. ברור בעיון ראשוני שאין יחס הדדי בינו לבין דבר מברואיו: כי אחת מן התכונות המיוחדות של בעלי יחס הדדי היא (אפשרות) ההיפוך תוך שקילות הדדית, והוא יתעלה מחויב המציאות, ומה שזולתו הוא אפשרי המציאות כפי שנבאר {{הפניה|(א,נז; ב,א עיון 3)}}, ואם כן אין יחס הדדי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא מוצ'ע אלבחת' ואלנט'ר הל בינה תעאלי ובין שי מן מכ'לוקאתה מן אלג'ואהר נסבה' מא חקיקיה פיוצף בהא. אמא אן לא אצ'אפה בינה ובין שי מן מכ'לוקאתה פד'לך בין באול נט'ר, אד' מן כ'ואץ אלמצ'אפין אלאנעכאס באלתכאפו, והו תעאלי ואג'ב אלוג'וד, ומא סואה ממכן אלוג'וד כמא נבין, פלא אצ'אפה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אך האם יש ביניהם יחס כלשהו, הרי זה דבר שחושבים שהוא אפשרי, ואין הדבר כן. הרי אין להעלות על הדעת יחס בין השכל לבין הצבע, אף שאת שניהם כוללת מציאות אחת לשיטתנו; איך אם כן יעלה על הדעת יחס בין מה שאין בינו לבין מה שזולתו שום דבר הכולל אותם? כי &quot;מציאות&quot; נאמרת לדעתנו עליו יתעלה ועל מה שזולתו רק בשיתוף (השם) גרידא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא אן תכון בינהמא נסבה' מא פהו אמר יט'ן בה אנה יצח, וליס כד'לך, לאנה לא ימכן אן תתצור נסבה בין אלעקל ואללון וכלאהמא יעמהמא וג'וד ואחד פי מד'הבנא, פכיף תתצור נסבה בין מן ליס בינה ובין מא סואה מעני יעמהמא בוג'ה, אד' אלוג'וד אנמא יקאל ענדנא עליה תעאלי ועלי מא סואה באשתראך מחץ',&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;נמצא שאין שום יחס אמיתי בינו לבין דבר מברואיו. כי היחס נמצא תמיד בהכרח רק בין שני דברים הכלולים באותה תת-קטגוריה (&quot;מין קרוב&quot;), אבל אם הם כלולים בסוג אחד (בתת-קטגוריות שונות) אין יחס ביניהם. לכן אין אומרים: &quot;האדמימות הזו עזה יותר מן הירקרקות הזו&quot; או &quot;חלשה ממנה&quot; או &quot;שווה לה&quot;, אף על פי ששתיהן כלולות בסוג אחד, והוא הצבע. ואילו שני דברים הכלולים בשני סוגים – הרי אין שום יחס ביניהם, אפילו בהיגיון הפשוט הראשוני, גם אם (שני הסוגים) היו כלולים בסוג אחד (כללי יותר). דוגמה לכך: אין יחס בין מאה אמות לבין החריפות שבפלפל, כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות. אין גם יחס בין הידע לבין המתיקות, או בין המתינות לבין המרירות, אף על פי שכל אלה כלולים בקטגוריה הראשית של האיכות. אם כן כיצד יהיה יחס בינו יתעלה לבין דבר מברואיו, כשיש הבדל כה גדול ביניהם באמיתת המציאות, שלא יכול להיות הבדל גדול יותר ממנו? ואילו היה ביניהם יחס, היה מתחייב שיהיה שייך בו מקרה היחס. ואף שאין הוא מקרה בעצמותו יתעלה, הרי הוא בכל אופן מקרה כלשהו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלא נסבה בוג'ה באלחקיקה בינה ובין שי מן מכ'לוקאתה, לאן אלנסבה אנמא תוג'ד אבדא בין שיין{{קו}}תחת נוע ואחד קריב צ'רורה, אמא אד'א כאנא תחת ג'נס ואחד פלא נסבה בינהמא, ולד'לך לא יקאל הד'ה אלחמרה אשד מן הד'ה אלכ'צ'רה או אצ'עף מנהא או מסאויה להא ואן כאנא ג'מיעא תחת ג'נס ואחד והו אללון.{{קו}}אמא אד'א כאן אלשיאן תחת ג'נסין פלא נסבה בינהמא בוג'ה ולו פי באדי אלראי אלמשתרך, ולו ארתקיא לג'נס ואחד,{{קו}}מת'אל ד'לך אנה לא נסבה בין אלמאיה' ד'ראע ובין אלחרארה אלתי פי אלפלפל, לאן הד'א מן ג'נס אלכיפיה והד'א מן ג'נס אלכמיה, ולא נסבה איצ'א בין אלעלם ואלחלאוה, או בין אלחלם ובין אלמרארה, ואן כאן כל הד'ה תחת ג'נס אלכיפיה אלעאל,{{קו}}פכיף תכון נסבה בינה תעאלי ובין שי מן מכ'לוקאתה מע אלתבאין אלעט'ים פי חקיקה' אלוג'וד אלד'י לא יכון תבאין אבעד מנה, ולו כאן ביננא נסבה ללזם אן ילחקה ערץ' אלנסבה ואן כאן ליס ד'לך ערצ'א פי ד'אתה תעאלי לכנה באלג'מלה ערץ' מא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;על כן מצד האמת לא תימלט מייחוס תואר חיובי לו, אפילו מצד היחס. מכל מקום הוא התואר הראוי לתאר בו את האלוה בחוסר הקפדה, כי אין הוא מחייב ריבוי דברים קדומים (=סיבות קודמות), ואינו מחייב שינוי בעצמותו יתעלה כאשר ישתנו המיוחסים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פלא תכ'לץ פי איג'אב צפה לה ולו מן ג'הה' אלנסבה עלי אלתחקיק, לכנהא אולי אלצפאת אלתי ינבגי אן יתסאמח פי וצף אלאלאה בהא, אד' לא תוג'ב תכת'יר אלקדים, ולא תוג'ב תגיירא פי ד'אתה תעאלי בתגייר אלמנסובאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|קבוצה ה. תואר של פעולה}}<br /> {{קו}}הקבוצה החמישית של תוארי החיוב היא כשהדבר מתואר על ידי פועֳלו. ב&quot;פועלו&quot; איני מתכוון למיומנותו המקצועית, כפי שתאמר &quot;הנגר&quot; או &quot;הנפח&quot;, כי אלה ממין האיכות כפי שציינו. אלא כוונתי ב&quot;פועלו&quot; – הפעולה שהוא פועל, כפי שתאמר: &quot;ראובן הוא שסיתת את השער הזה ובנה את החומה ההיא וארג את הבגד הזה&quot;. מין זה של תארים רחוק מעצם הדבר המיוחס, ולכן ניתן לתאר בו את האל יתעלה, לאחר שתדע שהפעולות השונות אינן מחייבות שתיעשינה על ידי עניינים שונים בעצמו של הפועל כפי שיבואר {{הפניה|(בפרק הבא)}}, אלא כל הפעולות השונות שלו יתעלה הן על ידי עצמו ולא על ידי עניין נוסף על עצמו כפי שביארנו {{הפניה|(א,מו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלקסם אלכ'אמס מן צפאת אלאיג'אב הו אן יוצף אלשי בפעלה, וליס אריד בפעלה מלכה' אלצנאעה אלתי פיה מת'ל קולך אלנג'אר או אלחדאד, אד' תלך מן נוע אלכיפיה כמא ד'כרנא, בל אריד בפעלה באלפעל אלד'י פעלה, מת'ל קולך זיד הו אלד'י נג'ר הד'א אלבאב ובני אלסור אלפלאני ונסג' הד'א אלת'וב, והד'א אלנחו מן אלצפאת בעיד מן ד'את אלמנסוב, ולד'לך יג'וז אן יוצף בהא אללה תעאלי בעד אן תעלם אן הד'ה אלאפעאל אלמכ'תלפה ליס ילזם אן תפעל במעאני מכ'תלפה פי ד'את אלפאעל כמא סיבין, בל ג'מיע אפעאלה תעאלי אלמכ'תלפה כלהא בד'אתה לא במעני זאיד עלי ד'אתה כמא בינא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום והתייחסות לתארים המקראיים}}<br /> {{קו}}סיכום הפרק הוא שהוא יתעלה אחד מכל האופנים: אין בו ריבוי ולא עניין נוסף על העצמות, ושהתארים הרבים בעלי המשמעויות השונות המצויים בכתבי הקודש, שמורים באמצעותם עליו יתעלה, הם מצד ריבוי פעולותיו, לא מפני ריבוי בעצמותו. וחלקם נועדו להורות על שלמותו לפי מה שאנחנו חושבים לשלמות, כפי שביארנו {{הפניה|(א:כו,מו,מז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פיכון תלכ'יץ מא פי הד'א אלפצל, אנה תעאלי ואחד מן ג'מיע אלג'האת, לא תכת'יר פיה ולא מעני זאיד עלי אלד'את, ואן אלצפאת אלמכ'תלפה' אלמעאני אלמתעדדה אלמוג'ודה פי אלכתב אלמדלול בהא עליה תעאלי הי מן ג'הה' כת'רה' אפעאלה, לא מן אג'ל כת'רה פי ד'אתה. ובעצ'הא ללדלאלה עלי כמאלה בחסב מא נט'נה כמאלא כמא בינא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;באשר לשאלה האם אפשר שהעצמות האחת הפשוטה שאין בה ריבוי תפעל פעולות שונות – דבר זה יבואר (בפרק הבא) על ידי דוגמאות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא הל ימכן אן תכון אלד'את אלואחדה אלבסיטה אלתי לא תכת'יר פיהא תפעל אפעאלא מכ'תלפה פסיבין ד'לך במת'אלאת:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%92,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E%D7%90&diff=431 2022-12-20T07:29:42Z

<p>Hamore: צאן - נקבה רבות</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ג, פרק מא}}<br /> {{כותרת|קבוצה ו: ענישת צדק}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פתיחה}}<br /> {{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השישית כוללת הן העונשים, ותועלתן באופן כללי ידועה, וכבר צייַנו אותה {{הפניה|(ג,לה6)}}. שמע כעת את פירוט הדברים ודינו של כל דבר יוצא דופן שנאמר בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלסאדסה הי אלקצאצאת, ופאידתהא עלי אלעמום מעלומה וקד ד'כרנאהא. אמא תפציל ד'לך וחכם כל גריבה ג'את פיהא פאסמעהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|העיקרון: מידה כנגד מידה}}<br /> {{קו}}באופן כללי נקבע עונשו של כל מי שתוקף את זולתו, שייעשה בו מה שעשה בשווה: אם פגע בגוף – ייפגע בגופו; ואם פגע בממון – ייפגע בממונו. ובעל הממון רשאי לוותר ולסלוח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ג'על קצאץ כל מתעד עלי גירה עלי אלעמום אן יוקע בה מת'ל מא אוקע סוי, אן אג'אח פי אלג'סם יג'אח פי ג'סמה, ואן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה, ולצאחב אלמאל אן יסמח ויעפו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|חריג: רוצח)}} רק לרוצח, בשל חומרת פשעו, אין לוותר בשום אופן ואין לקחת ממנו כופר נפש: &quot;{{עברית|וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ}}&quot; {{הפניה|(במדבר לה,לג)}}. לכן אפילו נותר הנרצח בחיים במשך שעה או כמה ימים, כשהוא מדבר ושפוי בדעתו, ואמר: &quot;הניחו לרוצחי, סלחתי ומחלתי לו&quot; – אין שומעים לו, אלא נפש בנפש בהכרח, קטן כגדול, עבד כבן חורין, חכם כסכל. משום שאין בכל פשעי האדם דבר חמור מזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא אלקאתל כ'אצה לשדה' עדואנה פאנה לא יסמח לה בוג'ה ולא תוכ'ד' מנה דיה, {{עברית|ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו}}, פלד'לך לו בקי אלמקתול סאעה או איא[ם](מא) והו יתכלם וד'הנה חאצ'ר וקאל יתרך קאתלי קד גפרת לה ועפות ענה, לא יקבל מנה, בל אלנפס באלנפס צ'רורה בתסויה' אלצגיר ללכביר ואלעבד ללחר ואלעאלם ללג'אהל, אד' ליס פי ג'מיע מט'אלם אלאנסאן אעט'ם מן הד'ה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|החסרת איבר)}} מי שהחסיר אבר, יוחסר לו כמוהו: &quot;[שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר, עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן,] {{עברית|כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ}}&quot; {{הפניה|(ויקרא כד,כ)}}. אל תטריד את מחשבתך בכך שאנחנו עונשים כאן בקנס, כי המטרה כעת היא מתן טעם לפסוקים, לא מתן טעם להלכה. עם זאת, יש לי דעה גם לגבי הלכה זו, שתושמע על פה.{{קו}}{{אינדקס|פציעה)}} על פציעות שאין אפשרות לעשות כמותן בדיוק נגזרו תשלומין: &quot;{{עברית|רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא}}&quot; {{הפניה|(שמות כא,יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|ממון)}} מי שהזיק בממון, יוזק בממונו באותו שיעור בדיוק: &quot;{{עברית|אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ}}&quot; {{הפניה|(שם כב,ח)}} – הדבר שלקח, ויילקח כמוהו מממון הגנב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומן עדם ג'ארחה עדם מת'להא {{עברית|כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו}}. ולא תשגל כ'אטרך בכוננא נקאצץ הנא באלגראמה, לאן אלקצד אלאן תעליל אלנצוץ לא תעליל אלפקה, מע אן לי איצ'א פי הד'א אלפקה ראי יסמע שפאה[ה](א). ואלג'ראח אלתי לא ימכן אן יפעל מת'להא סוי חכם פיהא באלגראמה, {{עברית|רק שבתו יתן ורפא ירפא}}. ומן אג'אח פי אלמאל יג'אח פי מאלה בד'לך אלמקדאר סוי, {{עברית|אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו}}, אלשי אלד'י אכ'ד' ויוכ'ד' מת'לה מן מאל אלסארק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מידת הענישה לפי שכיחות וקלות העבירה}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|העיקרון)}} דע שככל שמין הפשע מצוי יותר וקל יותר לביצוע, על העונש להיות קשה יותר כדי שיימנעו ממנו, ואילו דבר נדיר יותר – עונשו קל יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי ארבעה)}} לכן תשלומי גונב צאן, כלומר {{עברית|תשלומי ארבעה}}, כפולים מתשלומי שאר ה{{עברית|מטלטלין}}, בתנאי שהוא הוציאם מתחת ידו במכירה או ששחטם. כי גניבתם היא הנפוצה תמיד בשל היותם בשדות, ואי אפשר להשגיח עליהם שם כמו שמשגיחים על הדברים הנמצאים בתוך הערים. וכן גונביהם נוהגים להזדרז למוכרם כדי שלא ייוודעו כשהם אצלם, או לשוחטם כדי להעלים את צורתם. על כן העונש על הדבר הנפוץ יותר חמור יותר.{{קו}}{{אינדקס|תשלומי חמישה)}} בתשלומי גניבת הבקר נוסף שיעור אחד, כי גניבתם קלה יותר לביצוע. כי הצאן רועות בקבוצה כך שהרועה יכול לראותן, ולרוב גניבתן אפשרית בלילה; ואילו הבקר רועים במפוזר מאוד, כמצוין ב&quot;עבודת האדמה (הנבטית)&quot;, כך שהרועה אינו יכול להשגיח עליהם, ועל כן גניבתם נפוצה יותר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אנה כל מא כאן נוע ד'לך אלתעדי אכת'ר וג'וד ואקרב תאתי וג'ב אן יכון קצאצה אשד לימ[ת]נע מנה, ואלאמר אלקליל אלוקוע קצאצה אכ'ף, פלד'לך כאנת גראמה' סארק אלגנם צ'עף גראמה' סאיר אל{{עברית|מטלטלין}} אעני {{עברית|תשלומי ארבעה}}, ובשרט אכ'ראג'הא ען ידה בביע או ד'בחהא, לאן סרקתהא הי אלאכת'ריה דאימא לכונהא פי אלפחוץ וחית' לא ימכן אלאחתיאט עליהא כמא יחתאט עלי אלאשיא אלתי דאכ'ל אלמדן, ו(ל)[כ]ד'לך מן שאן אלסראק להא אן יבאדרוא בביעהא חתי לא תעתרף ענדהם, או בד'בחהא לתגיב עינהא, פלד'לך כאן קצאץ אלאמר אלאכת'רי אכת'ר. וגראמה' סרקה' אלבקר זידת מת'ל ואחד, לאן תאתי סרקתהא אכת'ר, לאן אלגנם תרעי מג'תמעה פיתמכן אלראעי מן נט'רהא, ואכת'ר מא תמכן סרקתהא באלליל, אמא אלבקר פתרעי מפתרקה ג'דא, קד ד'כר ד'לך פי אלפלאחה, פלא ימכן אלראעי אן יחיט בהא פתכת'ר פיהא אלסרקה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דוגמאות למידה כנגד מידה}}<br /> {{קו}}וכן {{עברית|דין עדים זוממין}} שייעשה בהם בדיוק כמו שזממו לעשות: אם זממו הריגה – ייהרגו, ואם זממו מלקות – יולקו, ואם זממו תשלום ממוני – ישלמו באותו שיעור. המטרה בכל זה היא להשוות את העונש לפשע, וגם זו היא משמעות היות ה{{עברית|משפטים צדיקים}} {{הפניה|(דברים ד,ח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}כד'לך {{עברית|דין עדים זוממין}} אן יוקע בהם מת'ל מא ראמוא איקאעה סוי, אן כאן ראמוא אלקתל קתלוא, ואן כאן ראמוא אלצ'רב צ'רבוא, ואן כאן ראמוא תגרים מאל גרמוא מת'לה, אלקצד פי אלכל תסויה' אלקצאץ ואלתעדי, והד'א הו מעני כון אל{{עברית|משפטים צדיקים}} איצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;העובדה שה{{עברית|גזלן}} אינו מחויב בתשלום נוסף כ{{עברית|קנס}} – כי ה{{עברית|חומש}} אינו אלא {{עברית|כפרה}} על שבועת השקר –{{קו}}{{אינדקס|א)}} היא מפני נדירות הגזל. כי פֶּגע הגניבה נפוץ בהרבה מן הגזל, כי הגניבה אפשרית בכל מקום, והגזל אינו מתאפשר בתוך הערים אלא בקושי.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, שהגניבה אפשרית בדברים הגלויים ובדברים שנזהרים להסתירם ולשומרם, ואילו הגזל אינו מתאפשר אלא במה שהוא גלוי וחשוף. האדם גם יכול להישמר מן הגזלן ולנקוט אמצעי זהירות ולהתכונן לו, ואי אפשר לעשות כך עם הגנב.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שהגזלן ידוע, וכך ניתן לחפש אותו ולהשתדל להשיב את מה שלקח, ואילו הגנב אינו ידוע.{{קו}}מכל הסיבות האלה חויב ה{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולא חויב ה{{עברית|גזלן}} בכך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא כון אל{{עברית|גזלן}} לם ילזם בגראמה' שי זאיד עלי ג'הה' אל{{עברית|קנס}} לאן אל{{עברית|ח[ו]מש}} אנמא הו {{עברית|כפרה}} ען אלימין אלחאנת'ה, פד'לך לקלה' וקוע אלגצב, לאן ג'איחה' אלסרקה אכת'ר וג'וד(א) מן אלגצב, לאן אלסרקה תמכן פי כל מוצ'ע, ואלגצב לא יתהיא פי דאכ'ל אלמדן אלא בעסר. ואיצ'א לאן אלסרקה תמכן פי מא ט'הר ופי מא אחתיט פי אכ'פאיה וציאנתה, ואלגצב לא יתאתי אלא פי מא הו ט'אהר מכשוף, וימכן אלאנסאן אן יתחפט' מן אלגאצב ויחתאט ויסתעד לה, ולא ימכן מת'ל ד'לך מע אלסארק. ואיצ'א פאן אלגאצב מעלום פיתטלב ויראם אסתרג'אע מא אכ'ד', ואלסארק לא יעלם, פמן אג'ל הד'ה אלאסבאב כלהא חכם עלי אל{{עברית|גנב}} ב{{עברית|קנס}} ולם יחכם בד'לך עלי אל{{עברית|גזלן}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה לחישוב מידת הענישה}}<br /> {{קו}}הקדמה{{קו}}דע שעוצמת העונש וחוזק פגיעתו או חולשתו והיותו נסבל יותר הם על פי ארבעה דברים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון, חומרת הפשע: על פעולות הגורמות לקלקול גדול חל עונש קשה, ועל פעולות הגורמות לקלקול מועט חל עונש קל.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השני, השכיחות: דבר נפוץ יותר יש למנוע בעונש קשה, ואילו דבר נדיר יותר – די בעונש קל יותר, יחד עם נדירותו, כדי למונעו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישי, עוצמת הפיתוי לדבר: דבר שהאדם מתפתה לו – בין אם התאווה מושכת אותו לכך בחוזקה, או בשל עוצמת ההרגל, או בשל הקושי הרב להימנע ממנו – רק חשש מדבר חמור ימנע אותו.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} הרביעי, קלות ביצוע הפעולה בהחבא ובסתר כך שלא ירגישו בה אחרים, כי אין אפשרות להרתיע מזאת אלא בחשש מעונש גדול וקשה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מקדמה. אעלם אן עט'ם אלעקאב ושדה' נכאיתה או תצגירה וסהולה' אחתמאלה יכון באעתבאר ארבעה' אשיא. אלאול עט'ם אלד'נב, פאן אלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד עט'ים עקאבהא שדיד, ואלאפעאל אלתי יחצל מנהא פסאד נזר יסיר עקאבהא צ'עיף. ואלת'אני כת'רה' אלוקוע, פאן אלשי אלד'י וקועה אכת'ר יג'ב אן ימנע בעקאב שדיד, אמא אלקליל אלוקוע פיסיר אלעקאב מע קלה' וקועה כאף פי מנעה. ואלת'אלת' שדה' אלאגרא באלשי, פאן אלאמר אלד'י אלאנסאן מגרי בה אמא לכון אלשהוה דאעיה לה ג'דא או לשדה' אלאעתיאד או לעט'ים אלמשקה פי תרכה פאנה לא ימנע מנה אלא תוקע אמר עט'ים. ואלראבע סהולה' תאתי ד'לך אלפעל באלתכ'פי ואלתסתר מן חית' לא ישער בה אלגיר, פאן אלרדע מן הד'א לא יכון אלא בתוקע עקאב שדיד עט'ים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דרגות הענישה}}<br /> {{קו}}לאחר הקדמה זו, דע לך שסדר העונשים בדברי ה{{עברית|תורה}} הוא ארבע דרגות:{{קו}}{{אינדקס|א)}} דרגת חיוב {{עברית|מיתת בית דין}};{{קו}}{{אינדקס|ב)}} דרגת חיוב {{עברית|כרת}}, שהוא מלקות בשוט יחד עם האמנה שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} דרגת הלקאה בשוט כשאין מאמינים שפשע זה הוא מן הפשעים החמורים אלא הוא {{עברית|לאו}} בלבד, או {{עברית|מיתה בידי שמים}};{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ודרגת האיסור שאין בו מלקות, והוא כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, {{אינדקס|ד1)}} פרט ל{{עברית|נשבע}}, בשל ההאמנה הנדרשת לרומם אותו יתעלה, {{אינדקס|ד2)}} ו{{עברית|ממר}}, כדי שהדבר לא יוביל לזלזל ב{{עברית|קרבנות}} המיוחסים לו יתעלה, {{אינדקס|ד3)}} ו{{עברית|מקלל חברו בשם}}, כי בעיני ההמון נזק הקללה גדול יותר מנזק הפוגע בגוף.{{קו}}{{אינדקס|פטור)}} כל מה שזולת אלה מן ה{{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} – {{אינדקס|א)}} ההפסד הנגרם מהם קטן. {{אינדקס|ב)}} וגם אי אפשר להימנע מהם בשל היותם אמירות, ואילו היה הדבר כן – היו הבריות לוקים על גבם כל הזמן. {{אינדקס|ג)}} וגם אין להעלות על הדעת {{עברית|התראה}} בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה פלתעלם אן תרתיב אלקצאץ פי נץ אל{{עברית|תורה}} ארבע מראתב, מרתבה' אלזאם {{עברית|מיתת בית דין}}, ומרתבה' אלזאם אל{{עברית|כרת}} והו אלצ'רב באלסוט מע אלאעתקאד באן הד'א אלד'נב מן אלכבאיר, ומרתבה' אלצ'רב באלסוט ולא יעתקד פי הד'א אלד'נב אנה מן אלכבאיר בל הו {{עברית|לאו}} פקט או {{עברית|מיתה בידי שמים}}, ומרתבה' אלנהי אלד'י לא צ'רב פיה והו כל {{עברית|לאו שאין בו מעשה}}, גיר {{עברית|נשבע}} למא ילזם אעתקאדה מן תעט'ימה תע(א)לי, ו{{עברית|ממר}} לאן לא יוול ד'לך ללתהאון באל{{עברית|קרבנות}} אלמנסובה לה תע(א)לי, ו{{עברית|מקלל חברו בשם}} לכון אד'יה' אלשתימה ענד אלג'מהור אעט'ם מן אד'יה' תקע פי אלג'סם. וכל מא סוי הד'ה מן {{עברית|לאוין שאין בהן מעשה}} פאלפסאד אללאחק מנהא קליל, ולא ימכן איצ'א אלתחרז מנהא לכונהא אקאויל, ולו כאן ד'לך למא ברח אלנאס פי צ'רב אלט'הר דאים אלזמאן, ולא איצ'א תתצור פיהא אל{{עברית|התראה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מספר המלקות}}<br /> {{קו}}גם במספר ההלקאות יש חכמה, כי יש לו רף מרבי ואין הוא קבוע לפי בני האדם. כי כל אדם אינו לוקה אלא כשיעור יכולתו לשאת, ומספר המלקות המרבי הוא ארבעים, אפילו היה יכול לשאת מאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ופי עדד אלג'לד איצ'א חכמה לאנה מחצור אלגאיה וגיר מחצור אלאשכ'אץ, וד'לך אן כל שכ'ץ לא יצ'רב אלא קדר אחתמאלה וגאיה' אלצ'רב ארבע[י](ו)ן ולו אחתמל מאיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מאכלות אסורים: עונשי כרת}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|אין מוות)}} את חיוב {{עברית|מיתת בית דין}} לא תמצא באף אחד מן המאכלות האסורים, כי אין בכך הפסד גדול, ובני האדם אינם מתפתים להם בחוזקה כמו שהם מתפתים להנאת יחסי המין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא לזום {{עברית|מיתת בית דין}} פלא תג'דה פי שי מן אלמאכל אלחראם לאן ליס פי ד'לך כביר פסאד, ולא אגרא אלנאס בהא שדיד כאגראיהם בלד'ה' אלנכאח.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;על חלק מן המאכלות יש {{עברית|כרת}}:{{קו}}{{אינדקס|דם)}} על הדם – משום שהיו להוטים מאוד באותו זמן לאוכלו עבור אחד ממיני {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שהתבאר ב(ספר) &quot;טומטום&quot;, ולכן נאמרה לגביו ההדגשה הרבה.{{קו}}{{אינדקס|חֵלב)}} וכן יש {{עברית|כרת}} על החֵלב – משום שבני האדם מחשיבים אותו לטעים. וכן הוא התייחד ל{{עברית|קרבן}} כדי לרוממו.{{קו}}{{אינדקס|פסח וכיפור)}} וכן ה{{עברית|כרת}} ב{{עברית|חמץ בפסח}} ו{{עברית|אוכל ביום הצום}} הוא {{אינדקס|א)}} בשל הקושי שיש בכך; {{אינדקס|ב)}} ובשל ההאמנה שהם מביאים אליה, כי אלה מעשים המקבעים דעות שהן יסודות התורה, כלומר {{עברית|יציאת מצרים}} ונסיה, וההאמנה ב{{עברית|תשובה}}: &quot;{{עברית|כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם [}}לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ]&quot; {{הפניה|(ויקרא טז,ל)}}.{{קו}}{{אינדקס|קרבנות)}} וכן התחייב {{עברית|כרת}} על {{עברית|נותר}} ועל {{עברית|פִּגול}} {{עברית|ולטמא שאכל קֹדש}} כמו שהתחייב על אכילת החֵלב, כשהמטרה היא לרומם את ה{{עברית|קרבן}}, כמו שיתבאר {{הפניה|(ג,מה16)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ופי בעץ' אלמאכל {{עברית|כרת}}, פי אלדם לשדה' חרצהם עלי אכלה פי ד'לך אלזמאן לנוע מן אנואע {{עברית|עבודה זרה}} כמא באן פי טמטם, ולד'לך ג'א פיה אלתאכיד אלכת'יר. וכד'לך פי אלשחם אל{{עברית|כרת}} לאסתלד'אד' אלנאס לה, וקד מיז בה אל{{עברית|קרבן}} תעט'ימא לה. וכד'לך אל{{עברית|כרת}} פי {{עברית|חמץ בפסח ואוכל ביום הצום}} למא פי ד'לך מן אלמשקה, ולמא יודי אליה מן אלאעתקאד, לאנהא אעמאל תת'בת אראא הי קואעד אלשריעה, אעני {{עברית|יציאת מצרים}} ומעג'זאתהא, ואעתקאד אל{{עברית|תשובה כי ביום הזה יכפר [עליכם] ו[כ](ג)ו'}}. וכד'לך אלזם אל{{עברית|כרת}} פי אל{{עברית|נותר}} ואל{{עברית|פגול ולטמא שאכל ק(ו)דש}} כמא אלזם פי אכל אלשחם, אלגרץ' תעט'ים אמר אל{{עברית|קרבן}} כמא סיבין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דברים חמורים: מיתת בית דין}}<br /> {{קו}}את {{עברית|מיתת בית דין}} תמצא על הדברים החמורים: בקלקול האמנה או בעוול חמור במיוחד.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כלומר על {{עברית|עבודה זרה}}, {{עברית|גילוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מה שמוביל לכך;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל ה{{עברית|שבת}} – משום שהוא מקבע את ההאמנה בחידוש העולם;{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל הנבואה ועל {{עברית|זקן ממרא}} – בשל ההפסד הגדול הנובע מכך;{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ו{{עברית|מכה אביו}} ו{{עברית|מקלל אביו}} – בשל גודל החוצפה בכך והקלקול שהדבר גורם לסדרי הבית, שהוא היחידה הבסיסית של המדינה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא {{עברית|מיתת בית דין}} פתג'דהא פי אלאמור אלעט'ימה, אמא פי פסאד אעתקאד או פי מט'למה עט'ימה ג'דא, אעני פי {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|ג[י]לוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}} וכל מא יודי לד'לך, ופי אל{{עברית|שבת}} לכונה ית'בת אעתקאד חדת' אלעאלם, ופי אלנבוה ו{{עברית|זקן ממרא}} לעט'ים אלפסאד אלואקע מן ד'לך, ו{{עברית|מכה אביו (ואמו)}} ו{{עברית|מקלל אביו (ואמו)}} לעט'ים אלקחה פי ד'לך וכונה יפסד נט'אם אלמנאזל אלד'י הו אלג'ז אלאול מן אלמדינה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ה)}} אשר ל{{עברית|בן סורר ומורה}} – זאת בשל סופו, כי הוא עתיד בהכרח להרוג.{{קו}}{{אינדקס|ו)}} ו{{עברית|גונב נפש}} – כי הוא גורם לו לסכנת מוות,{{קו}}{{אינדקס|ז)}} וכן {{עברית|הבא במחתרת}} לא ניגש לכך אלא מתוך כוונה להרוג, כמו שביארו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}} {{הפניה|(משנה סנהדרין ח,ו; בבלי סנהדרין עב,א-ב)}}.{{קו}}נמצא ששלושת אלה, כלומר {{עברית|בן סורר ומורה}}, {{עברית|גונב נפש ומכרו}} ו{{עברית|הבא במחתרת}} – אינם אלא {{עברית|שופכי דמים}} על פי סופם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;אמא {{עברית|בן סורר ומורה}} פלמא יוול מן אמרה פאנה סוף יקתל צ'רורה, ו{{עברית|גונב נפש}} לאנה יערץ' בה ללמות, וכד'לך {{עברית|הבא במחתרת}} אנמא תערץ' ליקתל כמא בינוא {{עברית|ז&quot;ל}}. פהאולא אלת'לת'ה אעני {{עברית|בן סורר ומורה וגונב נפש ומכרו והבא במחתרת}} אנמא הם {{עברית|שופכי דמים}} באלמאל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לא תמצא {{עברית|מיתת בית דין}} בשום דבר פרט לאותם דברים חמורים.{{קו}}ולא כל ה{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלה שהן קלות יותר להתבצע, או מגונות יותר, או שיש אליהן פיתוי רב יותר. ומה שאינו כך הוא ב{{עברית|כרת}} בלבד.{{קו}}וגם לא כל מיני {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}} אלא עיקרי עבודתה, כמו הקריאה לה, ו{{עברית|מתנבא בשמה}}, ו{{עברית|מעביר באש}}, ו{{עברית|אוב}} ו{{עברית|ידעוני}} ו{{עברית|מכשף}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;לא תג'ד {{עברית|מיתת בית דין}} פי שי אכ'ר כ'ארג'(א) ען הד'ה אלעט'אים. וליס כל אל{{עברית|עריות במיתת בית דין}} אלא אלתי הי אכת'ר תאתי(א) או אשנע או אלאגרא בהא אשד, ומא לם יכן כד'לך פהו ב{{עברית|כרת}} פקט. ולא איצ'א כל אנואע {{עברית|עבודה זרה במיתת בית דין}}, אלא אצול עבאדתהא מת'ל אלדעוה להא, {{עברית|ומתנבא בשמה, ומעביר באש, ואוב וידעוני, ומכשף}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מערכת ענישה: שופטים ועדוּת וכוח השלטון}}<br /> {{קו}}כיוון שיש הכרח בעונשים, ברור שאין מנוס מהעמדת שופטים מפוזרים בכל עיר. והכרח גם בעדים, והכרח גם במלך שייראו ויפחדו ממנו וירתיע בצורות הרתעה שונות, ויחזק את ידי השופטים ויתמוך בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובין הו אנה אד' לא בד מן קצאצאת פלא מנדוחה מן אקאמה' חכאם מפתרקין פי כל בלד, ולא בד מן בינה, ולא בד מן סלטאן יכ'אף וירהב וירדע באנואע אלארדאעאת ויקוי יד אלחכאם וישד מנהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;הנה התבררו טעמיהן של כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר שופטים}}. וראוי שנסב את תשומת הלב לכמה מצוות שבאו שם, בהתאם למטרת חיבור זה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פקד תבינת עלל ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר שופטים}}. וינבגי אן ננבה מנהא עלי אחאד ג'את הנאך בחסב גרץ' הד'ה אלמקאלה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סמכות ההוראה והחריגה ממנה}}<br /> {{קו}}בכלל זה, מה שקשור ל{{עברית|זקן ממרא}}.{{קו}}{{אינדקס|קבעון)}} אומַר שכיוון שה' יתעלה ידע שדיני התורה הזאת נצרכים לתוספת בחלקם או לגירעון מחלקם בכל זמן וזמן, בהתאם לשוני במקומות ובמקרים ובנסיבות המצבים (החברתיים) – אסר להוסיף ולגרוע ואמר: &quot;{{עברית|לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ}}&quot; {{הפניה|(דברים יג,א)}}. כי זה מוביל {{אינדקס|א)}} לקלקול חוקי התורה {{אינדקס|ב)}} ולכך שיאמינו שאין היא מאת ה'.{{קו}}{{אינדקס|תקנות)}} ועם זאת התיר לחכמי כל דור, כלומר {{עברית|בית דין הגדול}}, לעשות סייגים כדי לייצב את דיני התורה האלה בדברים שיחדשו בדרך של סתימת פרצות, ולהנציח את הסייגים האלה, כמו שאמרו: &quot;{{עברית|ועשו סייג לתורה}}&quot; {{הפניה|(משנה אבות א,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ביטולים)}} וכן הותר להם גם לבטל חלק ממעשי התורה, או להתיר חלק מאיסוריה, בנסיבות מסוימות ובהתאם למקרה מסוים ומבלי שהדבר יונצח, כמו שביארנו בהקדמת פירוש ה{{עברית|משנה}} על {{עברית|הוראת שעה}} {{הפניה|(מהד' קאפח, עמ' יא-יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|מטרה והגבלות)}} בהנהגה הזאת תתמיד התורה להיות אחת, ויתנהגו בכל זמן ובכל מקרה בהתאם לו. אילו היה עיון חלקי זה מסור לכל אחד מן החכמים – היו האנשים אובדים בריבוי המחלוקות והתפצלות השיטות. על כן אסר יתעלה על שאר החכמים פרט ל{{עברית|בית דין הגדול}} בלבד להתעסק בכך, וציווה להרוג את מי שיחלוק עליהם. כי אם יחלוק עליהם כל מעיין – תבטל המטרה המבוקשת ותתבטל התועלת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}מן ד'לך מא יתעלק ב{{עברית|זקן ממרא}}, אקול אנה למא עלם אללה תע(א)לי אן אחכאם הד'ה אלשריעה קד יחתאג' פי כל זמאן [וזמאן](ומכאן) בחסב אכ'תלאף אלמואצ'ע ואלטוארי וקראין אחואל אלי זיאדה פי בעצ'הא או נקצאן מן בעץ', נהי ען אלזיאדה ואלנקצאן וקאל {{עברית|לא תוסף}} {{עברית|עליו ולא תגרע ממנו}}, לאן ד'לך כאן יודי לפסאד קואנין אלשריעה וללאעתקאד פיהא אנהא ליסת מן קבל אללה. ואבאח מע ד'לך לעלמא כל עצר אעני {{עברית|בית דין הגדול}} אן יחתאטוא לת'באת הד'ה אלאחכאם אלשרעיה באמור יסתג'דונהא עלי ג'הה' סד אלצדיעה ויכ'לדו[ן](א) תלך אלאחתיאטאת, כמא קאלוא {{עברית|ועשו סי[י]ג לתורה}}. וכד'לך אביח להם איצ'א אן יעטלוא בעץ' אעמאל אלשריעה או יביחוא בעץ' מחט'וראתהא פי חאלה מא ובחסב נאזלה' מא ולא יכ'לד ד'לך, כמא בינא פי צדר שרח אל{{עברית|משנה}} פי {{עברית|הוראת שעה}}. פבהד'א אלתדביר תדום אלשריעה ואחדה, וידבר כל זמאן ופי כל נאזלה בחסבהא, ולו כאן הד'א אלנט'ר אלג'זאי [מכאל](מבאחא) לכל אחד מן אלעלמא להלך אלנאס בכת'רה' אלאכ'תלאף ותשעב אלמד'אהב, פנהי תע(א)לי ען אלתערץ' להד'א סאיר אלעלמא אלא {{עברית|בית דין הגדול}} פקט, ואמר בקתל מן יכ'אלפהם, לאנה אן קאומהם כל נט'אר בטל אלגרץ' אלמקצוד ותעטלת אלפאידה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ארבעה סוגי כוונה בעובר עבירה}}<br /> {{קו}}דע שביצוע העבירות על איסורי התורה מתחלק לארבעה חלקים:{{קו}}האחד – ה{{עברית|אנוס}},{{קו}}השני – ה{{עברית|שוגג}},{{קו}}השלישי – ה{{עברית|מזיד}},{{קו}}והרביעי – {{עברית|עושה ביד רמה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם אן ארתכאב מנהיאת אלשריעה ינקסם ארבעה אקסאם, אחדהא אל{{עברית|אנוס}}, ואלת'אני אל{{עברית|שוגג}}, ואלת'אלת' אל{{עברית|מזיד}}, ואלראבע {{עברית|עושה ביד רמה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|א. אנוס}}<br /> {{קו}}על ה{{עברית|אנוס}} נאמר במפורש שאין הוא נענש ואין עליו חטא כלל. אמר יתעלה: &quot;{{עברית|וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָה חֵטְא מָוֶת}}&quot; {{הפניה|(דברים כב,כו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אמא אל{{עברית|אנוס}} פקד נץ פיה באן לא יעאקב ולא את'ם עליה אצלא, קאל תע(א)לי {{עברית|ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ב. שוגג}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|הגדרה)}} ה{{עברית|שוגג}} חוטא, כי אילו עשה כמיטב יכולתו לוודא ולהיזהר לא היתה מתרחשת לו {{עברית|שגגה}}. אך אין הוא נענש כלל, אלא הוא {{עברית|צריך כפרה}} ולכן {{עברית|יביא קרבן}}.{{קו}}{{אינדקס|ביודעין)}} וכאן חילקה ה{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} לבין {{עברית|מלך}}, {{עברית|כהן גדול}} ומורה הלכה. ולמדנו מכך שכל מי שפועל או מורה הלכה כפי סברתו ההלכתית, אם אין הוא {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} – הרי הוא בכלל ה{{עברית|מזיד}} ואין הוא נמנה בין ה{{עברית|שוגגים}}. ולכן {{עברית|זקן ממרא}} נהרג, אף על פי שעשה והורה כפי סברתו ההלכתית.{{קו}}{{אינדקס|בסמכות)}} ואילו {{עברית|בית דין הגדול}} – יש להם רשות לחדש לפי סברתם. על כן אם טעו הרי הם {{עברית|שוגגים}}, כמו שאמר יתעלה: &quot;{{עברית|וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ}}&quot; {{הפניה|(ויקרא ד,יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|באי ידיעה)}} ובשל העיקר הזה אמרו (חכמינו) {{עברית|ז&quot;ל}}: &quot;{{עברית|ששגגת תלמוד עולה זדון}}&quot; {{הפניה|(משנה אבות ד,יג)}}, כלומר שהמתרשל בלימוד ומורה ועושה כפי התרשלותו אינו אלא {{עברית|כמזיד}}. כי אין דין מי שאכל חתיכת חֵלב כליות כשהוא חושב שהוא חלב אַלְיָה, כמי שאכל חלב כליות כשהוא יודע שהוא חלב כליות אלא שאינו יודע שחלב הכליות הוא מן החלבים האסורים. כי זה האחרון, אף על פי שהוא מקריב קרבן הרי הוא {{עברית|קרוב למזיד}}. זאת אם עשה בלבד. ואילו המורה כפי אי־ידיעתו הוא {{עברית|מזיד}} בלי ספק, כי הכתוב אינו מוחל על הוראה בטעות אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} בלבד.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא אל{{עברית|שוגג}} פהו את'ם, לאנה לו באלג פי אלתת'בת ואלתחרז למא וקעת לה {{עברית|שגגה}}, לכנה לא יעאקב בוג'ה, לכנה {{עברית|צריך כפרה}} ולד'לך {{עברית|יביא קרבן}}, והנא קסמת אל{{עברית|תורה}} בין {{עברית|יחיד הדיוט}} או {{עברית|מלך}} או {{עברית|כהן גדול}} או מפת[י], ואסתפדנא מן ד'לך, אן כל פאעל או מפת[י] בחסב אג'תהאדה אן לם יכן {{עברית|בית דין הגדול}} או {{עברית|כהן גדול}} פהו מן קביל אל{{עברית|מזיד}}, וליס ינעד מן אל{{עברית|שוגגים}}, ולד'לך יקתל {{עברית|זקן ממרא}} ואן כאן עמל ואפתי בחסב אג'תהאדה, אמא {{עברית|בית דין הגדול}} פלהם אג'תהאדהם, פאן גלטוא כאנוא {{עברית|שוגגים}}, כמא קאל תע(א)לי {{עברית|ואם כל עדת ישראל ישגו (וגו')}}. ומן אג'ל הד'א אלאצל קאלוא {{עברית|ז&quot;ל [ש]שגגת תלמוד עולה זדון}}, יעני אן אלמקצר פי אלעלם ויפתי ויעמל בחסב קצורה אנמא ד'לך {{עברית|כמזיד}}, לאן ליס חכם מן אכל קטעה' שחם כלי בט'נתה אנהא מן שחם א(ל)ליה כמן אכל שחם כלי והו יעלם אנה שחם כלי גיר אנה מא עלם אן שחם אלכלי מן אלשחם אלחראם, לאן הד'א ואן כאן יקרב קרבא[ן](נא) לכנה {{עברית|קרוב למזיד}}, הד'א אן כאן עאמלא פקט. אמא אלמפתי בחסב ג'הלה פהו {{עברית|מזיד}} בלא שך, לאנה לם יעד'ר אלנץ פי אלפתוי בגלט אלא {{עברית|לבית דין הגדול}} כ'אצה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ג. מזיד}}<br /> {{קו}}אשר ל{{עברית|מזיד}} – הוא חייב בעונש המפורש בכתוב: {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או תשלומין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא אל{{עברית|מזיד}} פילזמה אלחד אלמנצוץ, אמא {{עברית|מיתת בית דין}}, או {{עברית|מלקות}}, או {{עברית|מכת מרדות על לאוין שאין לוקין עליהן}}, או גראמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואילו אותן {{עברית|עבירות}} שהשווה בהן בין ה{{עברית|שוגג}} ל{{עברית|מזיד}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} הרי זה בשל כך שהן מתרחשות בקלות פעמים רבות, כי הן אמירות ולא מעשים. כוונתי ל{{עברית|שבועת העדות}} ו{{עברית|שבועת הפקדון}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן עניינה של (עבירת קיום יחסים עם) {{עברית|שפחה חרופה}} קל, משום שהדבר מתרחש לרוב, בשל היותה מופקרת. כי אין היא משועבדת לגמרי ולא משוחררת לגמרי, ואין לה בעל לגמרי, כמו שנמסר בפירושה של {{עברית|מצוה}} זו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואמא תלך אל{{עברית|עבירות}} אלתי סוי פיהא בין אל{{עברית|שוגג}} ואל{{עברית|מזיד}} פ[ד'](ת)לך לכת'רה' וקועהא בסהולה לכונהא אקואל(א) לא אפעאל(א), אעני {{עברית|שבועת העדות ושבועת הפקדון}}, וכד'לך {{עברית|שפחה חרופה}} סהל אמרהא לכת'רה' וקועה לתסיבהא, לאנהא לא כאמלה' אלעבודיה ולא כאמלה' אלחריה ולא ד'את בעל עלי אלכמאל כמא רווא פי תפסיר הד'ה אל{{עברית|מצוה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ד. העושה ביד רמה}}<br /> {{קו}}אשר ל{{עברית|עושה ביד רמה}} – הוא ה{{עברית|מזיד}} המתחצף ומעז פנים ועובר את העבירה בפרהסיה. אין הוא חוטא מתוך תאווה גרידא או כדי להשיג מה שהתורה אסרה להשיגו בשל רוע מידותיו בלבד, אלא כדי להתנגד לתורה ולגלות את איבתו לה, ולכן נאמר עליו: &quot;{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}&quot; {{הפניה|(במדבר טו,ל)}}, והוא נהרג בלי ספק.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואמא {{עברית|עושה ביד רמה}} פהו אל{{עברית|מזיד}} אלד'י יתקח ויג'לח ויעלן בתעדיה, פכאן הד'א ליס יתעדי למג'רד אלשרה או לניל מא מנעתה אלשריעה מן נילה לסו כ'לקה פקט, בל למקאומה' אלשריעה ומנאצבתהא, ולד'לך קאל ענה {{עברית|את י&quot;י הוא מגדף}}, והו יקתל בלא שך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;25&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|לימוד והרחבה מחז&quot;ל)}} העושה זאת אינו עושה אלא מתוך דעה שהשיג, שבגללה הוא מתנגד לתורה, ובשל כך נאמר בפירוש המסור: &quot;{{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}&quot; {{הפניה|(בבלי כרתות ז,ב)}}, כי היא הדעה האויבת ליסוד התורה, כי מעולם לא עבד כוכב אלא המאמין בקדמותו, כמו שביארנו כמה פעמים בחיבורינו {{הפניה|(ראו ג,כט4)}}. והוא הדין לדעתי בכל עבירה הנראית כסותרת את התורה ואויבת לה. לדעתי, אילו אדם מ{{עברית|ישראל}} אכל {{עברית|בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או גילח {{עברית|פאת ראש}} כזלזול והקלת ראש מתוך דעה שמתברר ממנה שהוא אינו מאמין בנכונות הציווי הזה – הרי הוא לדעתי &quot;{{עברית|אֶת ה' הוּא מְגַדֵּף}}&quot; וייהרג הריגת כופר ולא הריגת עונשין, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} הנהרגים הריגת כופר ולא הריגת עונשין, ולכן ממונם נשרף ואינו ליורשיהם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'א לא יפעלה מן פעלה אלא ען ראי חצל לה יקאום בה אלשריעה, ומן אג'ל הד'א ג'א אלתפסיר אלמרוי {{עברית|בעבודה זרה הכתוב מדבר}}, לאנה אלראי אלמנאצב לקאעדה' אלשריעה, לאנה לא יעבד קט כוכב(א) אלא מן אעתקד פיה אלקדם כמא בינא פי תואליפנא מראת. והכד'א הו אלחכם ענדי פי כל תעד[י] יבדו מנה נקץ' אלשריעה ומנאצבתהא, לו אכל ענדי שכ'ץ מן {{עברית|ישראל בשר בחלב}} או {{עברית|לבש שעטנז}} או חלק {{עברית|פאת ראש}} תהאונא ואסתכ'פאפא ען ראי יתבין מנה אנה גיר מעתקד לצחה' הד'א אלתשריע, לכאן הד'א ענדי {{עברית|את}} {{עברית|י&quot;י הוא מגדף}}, ויקתל קתל כפר לא קתל קצאץ, {{עברית|כאנשי עיר הנדחת}} אלד'ין יקתלון קתל כפר לא קתל קצאץ ולד'לך תחרק אמואלהם וליסת לוראת'הם {{עברית|כשאר הרוגי בית דין}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;26&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|הרחבה לציבור)}} וכן אני אומר על קהל מ{{עברית|ישראל}} שהסכימו יחד לעבור על {{עברית|מצוה}} כלשהי ו{{עברית|עשו ביד רמה}} – שהם ייהרגו כולם. תלמד זאת ממעשה {{עברית|בני ראובן ובני גד}}, שנאמר עליהם: &quot;{{עברית|וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא}}&quot; {{הפניה|(שילוב פסוקים: במדבר יד,י; יהושע כב,יב)}}. אחר כך הובהר להם בשעת ה{{עברית|התראה}}, שהם כפרו בכך שהם הסכימו יחד לעבור את ה{{עברית|עבירה}} הזאת ועזבו את הדת כולה, וזהו שאמרו להם: &quot;[מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל] {{עברית|לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה'}} [בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּה']&quot; {{הפניה|(יהושע כב,טז)}}. וכן תשובתם: &quot;{{עברית|אִם בְּמֶרֶד [}}וְאִם בְּמַעַל בַּה' – אַל תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה]&quot; {{הפניה|(שם,כב)}}.{{קו}}הבן אם כן גם העקרונות האלה בעונשים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והכד'א איצ'א קולי פי ג'מע מן {{עברית|ישראל}} תמאלווא עלי אלתעדי עלי אי {{עברית|מצוה}} כאנת {{עברית|ועשו ביד רמה}} פאנהם יקתלון בג'מלתהם, תעלם ד'לך מן קצ'יה {{עברית|בני ראובן ובני גד}} אלד'ין ג'א פיהם {{עברית|ויאמרו כל העדה לעלות עליהם לצבא}}, ת'ם בין להם ענד אל{{עברית|התראה}} אנהם קד כפרוא פי תמאלוהם עלי הד'ה אל{{עברית|עבירה}} וארתדוא ען אלדין כלה, והו קולהם להם {{עברית|לשוב היום מאחרי י&quot;י}}, וג'ואבהם הם איצ'א {{עברית|אם במרד וגו'}}. פחצל הד'ה אלאצול איצ'א פי אלקצאצאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}27&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דיני מלחמה – עמלק: תגובה מידתית להרתעה}}<br /> {{קו}}<br /> {{עברית|ספר שופטים}} כולל גם את כילוי {{עברית|זרע עמלק}}.{{קו}}{{אינדקס|הרתעה)}} כי כמו שעונשים את הפרט, כך ראוי שייענש שבט אחד או אומה אחת, כדי להרתיע את כל השבטים שלא ישתפו פעולה להשחית, כי הם יאמרו: &quot;שלא ייעשה בנו מה שנעשה בבני פלוני&quot;. כך שאפילו יצוץ בהם אדם רע ומשחית שלא אכפת לו להרע לעצמו ואינו חושב על הרע שהוא עושה – הוא לא ימצא מסייע משבטו שיסייע לו לעשות את הרעות שירצה לבצע.{{קו}}{{אינדקס|מידה כנגד מידה)}} על כן את {{עברית|עמלק}} שחש לצאת בחרב – נצטווינו לחסל בחרב. ואילו {{עברית|עמון ומואב}} שנהגו בשפלות (או: בקמצנות) וגרמו נזק בתחבולה – נענשו רק בהתרחקות מחיתון ובהשפלתם ובהימנעות מלדרוש בשלומם ותו לא.{{קו}}{{אינדקס|ענישה מדויקת)}} כל הדברים האלה הם קביעה אלוהית של מידת העונש, שאין בו הפרזה או חיסור, אלא כמו שביאר יתעלה: &quot;{{עברית|כְּפִי}} {{עברית|רִשְׁעָתוֹ}}&quot; {{הפניה|(דברים כה,ב; ושם: כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א {{עברית|ספר שופטים}} אבאדה' {{עברית|זרע עמלק}}, לאנה כמא יקאצץ אלשכ'ץ ינבגי אן תקאצץ אלקבילה אלואחדה או אלמלה אלואחדה לתרתדע כל אלקבאיל ולא יתעאונוא עלי אלפסאד, לאנהם יקולון לאן לא יפעל בנא מא פעל בבני פלאן, [פ]חתי אן נשא פיהם אלשריר אלמפסד אלד'י לא יבאלי לרדאה' נפסה ולא ירוי פי שר יפעלה, לא יג'ד מסאעד(א) מן קבילה יסאעדה עלי שרורה אלתי יריד וקועהא, פ{{עברית|עמלק}} אלד'י באדר באלסיף אמר באסתיצאלה באלסיף, {{עברית|ועמון ומואב}} אלד'ין עאמלוא באללום וסבבוא אד'יה באחתיאל עוקבוא באלאבעאד ען אלמצאהרה ותרד'ילהם ואג'תנאב מודתהם לא גיר. כל הד'ה אלאמור תקדיר אלאהי ללקצאץ, אן לא יכון פיה אפראט ולא תפריט, אלא כמא בין תע(א)לי {{עברית|כ[פ](ד)י רשעתו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}28&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דיני מלחמה – טהרת המחנה: ניקיון, ביטחון ואזהרה}}<br /> {{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם {{עברית|התקנת יד ויתד}}.{{קו}}{{אינדקס|טעם א)}} כי כמו שהודעתיך {{הפניה|(ג,לג5)}}, אחת ממטרות התורה הזאת היא הניקיון והתרחקות מטינופים ומלכלוכים, ושלא יהיה האדם כבהמות.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} יש ב{{עברית|מצוה}} הזאת גם חיזוק ודאות הלוחמים, על ידי פעולות אלה, שה{{עברית|שכינה}} שורה ביניהם, כמו שביאר בטעם לכך: &quot;{{עברית|כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ}} [לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ]&quot; {{הפניה|(דברים כג,טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} הוא צירף עניין אחר ואמר: &quot;{{עברית|וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ}}&quot; {{הפניה|(שם)}}, כאזהרה מן הפריצות המוכרת בין החיילים במחנה ככל שנמשכת שהותם מחוץ לבתיהם. על כן ציוונו יתעלה במעשים הגורמים לנו להרגיש את שריית ה{{עברית|שכינה}} בינינו כדי שנינצל מן המעשים הללו, ואמר: &quot;{{עברית|וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא}} {{עברית|יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר [}}וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ]&quot; {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}ואפילו {{עברית|בעל קרי}} נצטווה לצאת מן המחנה עד ש{{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, כדי שיהיה בלב כל אדם שהמחנה הוא כ{{עברית|מקדש ה'}}, ושאין הוא כמחנות ה{{עברית|גוים}} להשחתה ועוול ונזק לזולת ולקיחת רכושם ותו לא, אלא מטרתנו שלנו היא להישיר את הבריות לעבודת ה' ולהסדיר את מצביהם. וכבר הודעתיך {{הפניה|(פסקה 4)}} שאני נותן רק את טעמו של פשט {{מונח|ט'אהר}} הכתוב.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וממא אשתמל עליה הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|התקנת יד ויתד}}, לאן מן אגראץ' הד'ה אלשריעה כמא אעלמתך אלנקא ואג'תנאב אלמרת'את ואלקד'אראת, ואן לא יכון אלאנסאן כאלבהאים. ופי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} איצ'א תקויה' יקין אלמקאתלין בהד'ה אלאפעאל באן אל{{עברית|שכינה}} חאלה פי מא בינהם, כמא בין פי עלה' ד'לך {{עברית|כי י&quot;י אלהיך מתהלך בקרב מחנ[י]ך}}, ודרג' מעני אכ'ר וקאל {{עברית|ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך}}, תחד'ירא ממא הו מעלום מן אלפסוק בין אלאג'נאד פי אלמעסכר אד'א טאל מקאמהם פי אלגיבה ען ביותהם, פאמרנא תע(א)לי באפעאל תשער בחלול אל{{עברית|שכינה}} ביננא לנסלם מן תלך אלאפעאל, פקאל {{עברית|והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר וגו'}}. חתי {{עברית|בעל קרי}} אמר בכ'רוג'ה ען אלעסכר חתי {{עברית|יעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה}}, חתי יכון פי כ'לד כל אחד אן אלמעסכר כ{{עברית|מקדש י&quot;י}}, ואן ליס הו כעסאכר אל{{עברית|גוים}} ללפסאד ואלעדואן ואד'יה' אלגיר ואכ'ד' קניתהם לא גיר, בל קצדנא נחן אצלאח אלנאס לטאעה' אללה ונט'ם אחואלהם, וקד אעלמתך אני אנמא אעלל ט'אהר אלנץ.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}29&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|דיני מלחמה – אשת יפת תואר: ריסון היצר}}<br /> {{קו}}ה{{עברית|ספר}} הזה כולל גם את {{עברית|דין יפת תואר}}. וידועים לך דבריהם (של חז&quot;ל) &quot;{{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}&quot; {{הפניה|(בבלי קידושין כא,ב)}}. ויחד עם זאת ה{{עברית|מצוה}} הזאת כוללת מידות נעלות שראוי שאנשי המעלה יסגלו לעצמם כמו שאעיר.{{קו}}{{אינדקס|הגבלה א)}} דהיינו, כי אף על פי ש{{עברית|גבר יצרו עליו}} ואין הוא יכול להתאפק, הכרח להביא אותה למקום מוסתר, וזהו שנאמר: &quot;[וַהֲבֵאתָהּ] {{עברית|אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ}}&quot; {{הפניה|(דברים כא,יב)}}. ואסור לו ש{{עברית|ילחצנה במלחמה}}, כמו שביארו {{הפניה|(בבלי קידושין כב,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן אסור לו לקיים איתה יחסי מין פעם שנייה עד שישקוט אבלהּ ויחלש צערהּ.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואין למנוע ממנה להתאבל ולהיות מוזנחת ולבכות, כמו שנאמר: &quot;[וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ] {{עברית|וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ [}}וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים, וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה]&quot; {{הפניה|(דברים כא,יב-יג)}}. כי האבלים מוצאים מרגוע בבכיים ובעוררם את אבלם עד שיחלשו כוחותיהם הגופניים מלסבול אותו מאורע נפשי, כמו שהשמחים מוצאים מרגוע במיני המשחק. לפיכך חסה עליה התורה ונתנה לה רשות לכך עד שתלאה מן הבכי והאבל.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ידוע לך שהוא קיים איתה יחסי מין {{עברית|בגיותה}}, וכך במשך אותם שלושים יום היא תחזיק בגלוי בדתה, אפילו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ואין להתווכח איתה על אמונה במשך אותה תקופה.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} ויחד עם זאת, אם לא השיב אותה לדיני התורה – אין למוכרה ולא לשעבד אותה. נמצא שהתורה שמרה על קדושת יחסי המין, אפילו היו באופן מסוים של חטא, כלומר שהיתה אז {{עברית|גויה}}; אף על פי כן נאמר: &quot;{{עברית|לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ}}&quot; {{הפניה|(שם,יד)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וממא אשתמל עליה איצ'א הד'א אל{{עברית|ספר}} {{עברית|דין יפת ת[ו]אר}}, וקד עלמת קולהם {{עברית|לא דברה תורה אלא כנגד היצר}}. ומע ד'לך תצ'מנת הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלאכ'לאק אלכרימה אלתי ינבגי אן יתכ'לק בהא אלפצ'לא מא אנבה עליה, וד'לך אנה מע כונה {{עברית|גבר יצרו עליו}} ולם ימכנה אלצבר פלא בד מן אפראדהא למוצ'ע מסתור והו קולה {{עברית|אל תוך ביתך}}, ולא יג'וז לה אן {{עברית|ילחצנה במלחמה}} כמא בינוא, ת'ם אנה לא יחל לה אן ינכחהא מרה ת'אניה חתי יסכן חזנהא ויפתר המהא, ולא תמנע מן אלתחזן ואלתשעת' ואלבכא כמא נץ {{עברית|ובכתה את אביה (ואת אמה) ו[כ](ג)ו'}}, לאן לד'וי אלחזן ראחה פי בכא(י)הם ואת'ארה' אחזאנהם חתי תכל קואהם אלג'סמאניה ען אחתמאל ד'לך אלערץ' אלנפסאני, כמא לד'וי אלפרח ראחה באנואע אללעב, פלד'לך אשפקת אלשריעה עליהא ומכנתהא מן ד'לך חתי תמל אלבכא ואלחזן. וקד עלמת אנה אנמא נכחהא {{עברית|בגיותה}}, וכד'לך טול אלת'לאת'ין יומא תעלן בדינהא ולו ב{{עברית|עבודה זרה}}, ולא תנאזע פי אעתקאד טאל תלך אלמדה. ומע ד'לך אן לם ירדהא עלי אחכאם אלשריעה פלא תבאע ולא יסתרקהא, פקד רעת אלשריעה חרמה כשפה אלג'מאע ולו כאן בעציאן מא, אעני כונהא {{עברית|גויה}} חיניד', ומע הד'א קאל {{עברית|לא תתעמר בה תחת אשר עניתה}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}30&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|סיכום}}<br /> {{קו}}הרי התבררו המידות הנעלות הכלולות ב{{עברית|מצוה}} זו, והתברר טעמן של כל {{עברית|מצוות}} ה{{עברית|ספר}} הזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד באן מא פי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} מן אלכ'לק אלכרים ותבינת עלל ג'מיע {{עברית|מצות}} הד'א אל{{עברית|ספר}}:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&diff=430 2022-12-11T17:16:45Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>&lt;center&gt; &lt;big&gt;'''מורה הנבוכים'''&lt;/big&gt;<br /> <br /> הוא<br /> <br /> '''דלאלה' אלחאירין'''<br /> <br /> מאת<br /> <br /> &lt;big&gt;'''רבנו משה בן מימון'''&lt;/big&gt;<br /> <br /> <br /> מקור ותרגום<br /> <br /> <br /> מפעל משנה תורה<br /> <br /> התקנת נוסח המקור על פי כתבי יד ותרגום לעברית: ד&quot;ר הלל גרשוני&lt;br&gt;<br /> עורך תרגום: אלי שעובי&lt;br&gt;<br /> עורך דיגיטלי: יעקב שהם&lt;br&gt;<br /> עורך ראשי: הרב ד&quot;ר יוחאי מקבילי &lt;br&gt;<br /> סייעו בההדרת הנוסח: הרב שניר הראל, ד&quot;ר דורון יעקב, ד&quot;ר יחיאל קארה<br /> <br /> נוסח המקור מבוסס על מהדורת מונק, תוך תיקון על פי כתבי יד.<br /> <br /> <br /> © כל הזכויות שמורות ל&quot;מפעל משנה תורה&quot;. אין להעתיק את החומר שבאתר זה לאתרים אחרים. לשימוש בחומר נא לפנות לכתובת: [mailto:rambam4u@gmail.com rambam4u@gmail.com]<br /> <br /> <br /> ----<br /> &lt;pre&gt;<br /> דֵּעִי הוֹלֵךְ לַנְחוֹת דֶּרֶךְ יֹשֶׁר, לִסְלֹל אֶת מַסְלוּלָהּ<br /> הוֹי כָּל תּוֹעֶה בִּשְׂדֵה תוֹרָה סוּרָה, וּדְרֹךְ יַד מַעְגָּלָהּ<br /> טָמֵא וּכְסִיל לֹא יַעֲבֹר בָּהּ דֶּרֶךְ קֹדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ<br /> &lt;/pre&gt;<br /> <br /> &quot;בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם&quot; &lt;small&gt;(בראשית כא,לג)&lt;/small&gt;<br /> <br /> &lt;/center&gt;<br /> <br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |-<br /> ! חלק א<br /> |<br /> [[הקדמות, האיגרת|האיגרת]]<br /> • [[הקדמות, פתיחה|פתיחה]]<br /> • [[הקדמות, המשלים|המשלים]]<br /> • [[הקדמות, הוראות|הוראות]]<br /> • [[הקדמות, הסתירות|הסתירות]]<br /> <br /> [[חלק א, פרק א|פרק א]]<br /> • [[חלק א, פרק ב|פרק ב]]<br /> • [[חלק א, פרק ג|פרק ג]]<br /> • [[חלק א, פרק ד|פרק ד]]<br /> • [[חלק א, פרק ה|פרק ה]]<br /> • [[חלק א, פרק ו|פרק ו]]<br /> • [[חלק א, פרק ז|פרק ז]]<br /> • [[חלק א, פרק ח|פרק ח]]<br /> • [[חלק א, פרק ט|פרק ט]]<br /> • [[חלק א, פרק י|פרק י]]<br /> • [[חלק א, פרק יא|פרק יא]]<br /> • [[חלק א, פרק יב|פרק יב]]<br /> • [[חלק א, פרק יג|פרק יג]]<br /> • [[חלק א, פרק יד|פרק יד]]<br /> • [[חלק א, פרק טו|פרק טו]]<br /> • [[חלק א, פרק טז|פרק טז]]<br /> • [[חלק א, פרק יז|פרק יז]]<br /> • [[חלק א, פרק יח|פרק יח]]<br /> • [[חלק א, פרק יט|פרק יט]]<br /> • [[חלק א, פרק כ|פרק כ]]<br /> • [[חלק א, פרק כא|פרק כא]]<br /> • [[חלק א, פרק כב|פרק כב]]<br /> • [[חלק א, פרק כג|פרק כג]]<br /> • [[חלק א, פרק כד|פרק כד]]<br /> • [[חלק א, פרק כה|פרק כה]]<br /> • [[חלק א, פרק כו|פרק כו]]<br /> • [[חלק א, פרק כז|פרק כז]]<br /> • [[חלק א, פרק כח|פרק כח]]<br /> • [[חלק א, פרק כט|פרק כט]]<br /> • [[חלק א, פרק ל|פרק ל]]<br /> • [[חלק א, פרק לא|פרק לא]]<br /> • [[חלק א, פרק לב|פרק לב]]<br /> • [[חלק א, פרק לג|פרק לג]]<br /> • [[חלק א, פרק לד|פרק לד]]<br /> • [[חלק א, פרק לה|פרק לה]]<br /> • [[חלק א, פרק לו|פרק לו]]<br /> • [[חלק א, פרק לז|פרק לז]]<br /> • [[חלק א, פרק לח|פרק לח]]<br /> • [[חלק א, פרק לט|פרק לט]]<br /> • [[חלק א, פרק מ|פרק מ]]<br /> • [[חלק א, פרק מא|פרק מא]]<br /> • [[חלק א, פרק מב|פרק מב]]<br /> • [[חלק א, פרק מג|פרק מג]]<br /> • [[חלק א, פרק מד|פרק מד]]<br /> • [[חלק א, פרק מה|פרק מה]]<br /> • [[חלק א, פרק מו|פרק מו]]<br /> • [[חלק א, פרק מז|פרק מז]]<br /> • [[חלק א, פרק מח|פרק מח]]<br /> • [[חלק א, פרק מט|פרק מט]]<br /> • [[חלק א, פרק נ|פרק נ]]<br /> • [[חלק א, פרק נא|פרק נא]]<br /> • [[חלק א, פרק נב|פרק נב]]<br /> • [[חלק א, פרק נג|פרק נג]]<br /> • [[חלק א, פרק נד|פרק נד]]<br /> • [[חלק א, פרק נה|פרק נה]]<br /> • [[חלק א, פרק נו|פרק נו]]<br /> • [[חלק א, פרק נז|פרק נז]]<br /> • [[חלק א, פרק נח|פרק נח]]<br /> • [[חלק א, פרק נט|פרק נט]]<br /> • [[חלק א, פרק ס|פרק ס]]<br /> • [[חלק א, פרק סא|פרק סא]]<br /> • [[חלק א, פרק סב|פרק סב]]<br /> • [[חלק א, פרק סג|פרק סג]]<br /> • [[חלק א, פרק סד|פרק סד]]<br /> • [[חלק א, פרק סה|פרק סה]]<br /> • [[חלק א, פרק סו|פרק סו]]<br /> • [[חלק א, פרק סז|פרק סז]]<br /> • [[חלק א, פרק סח|פרק סח]]<br /> • [[חלק א, פרק סט|פרק סט]]<br /> • [[חלק א, פרק ע|פרק ע]]<br /> • [[חלק א, פרק עא|פרק עא]]<br /> • [[חלק א, פרק עב|פרק עב]]<br /> • [[חלק א, פרק עג|פרק עג]]<br /> • [[חלק א, פרק עד|פרק עד]]<br /> • [[חלק א, פרק עה|פרק עה]]<br /> • [[חלק א, פרק עו|פרק עו]]<br /> |-<br /> ! חלק ב<br /> |<br /> [[חלק ב, הנחות|הנחות]]<br /> • [[חלק ב, פרק א|פרק א]]<br /> • [[חלק ב, פרק ב|פרק ב]]<br /> • [[חלק ב, פרק ג|פרק ג]]<br /> • [[חלק ב, פרק ד|פרק ד]]<br /> • [[חלק ב, פרק ה|פרק ה]]<br /> • [[חלק ב, פרק ו|פרק ו]]<br /> • [[חלק ב, פרק ז|פרק ז]]<br /> • [[חלק ב, פרק ח|פרק ח]]<br /> • [[חלק ב, פרק ט|פרק ט]]<br /> • [[חלק ב, פרק י|פרק י]]<br /> • [[חלק ב, פרק יא|פרק יא]]<br /> • [[חלק ב, פרק יב|פרק יב]]<br /> • [[חלק ב, פרק יג|פרק יג]]<br /> • [[חלק ב, פרק יד|פרק יד]]<br /> • [[חלק ב, פרק טו|פרק טו]]<br /> • [[חלק ב, פרק טז|פרק טז]]<br /> • [[חלק ב, פרק יז|פרק יז]]<br /> • [[חלק ב, פרק יח|פרק יח]]<br /> • [[חלק ב, פרק יט|פרק יט]]<br /> • [[חלק ב, פרק כ|פרק כ]]<br /> • [[חלק ב, פרק כא|פרק כא]]<br /> • [[חלק ב, פרק כב|פרק כב]]<br /> • [[חלק ב, פרק כג|פרק כג]]<br /> • [[חלק ב, פרק כד|פרק כד]]<br /> • [[חלק ב, פרק כה|פרק כה]]<br /> • [[חלק ב, פרק כו|פרק כו]]<br /> • [[חלק ב, פרק כז|פרק כז]]<br /> • [[חלק ב, פרק כח|פרק כח]]<br /> • [[חלק ב, פרק כט|פרק כט]]<br /> • [[חלק ב, פרק ל|פרק ל]]<br /> • [[חלק ב, פרק לא|פרק לא]]<br /> • [[חלק ב, פרק לב|פרק לב]]<br /> • [[חלק ב, פרק לג|פרק לג]]<br /> • [[חלק ב, פרק לד|פרק לד]]<br /> • [[חלק ב, פרק לה|פרק לה]]<br /> • [[חלק ב, פרק לו|פרק לו]]<br /> • [[חלק ב, פרק לז|פרק לז]]<br /> • [[חלק ב, פרק לח|פרק לח]]<br /> • [[חלק ב, פרק לט|פרק לט]]<br /> • [[חלק ב, פרק מ|פרק מ]]<br /> • [[חלק ב, פרק מא|פרק מא]]<br /> • [[חלק ב, פרק מב|פרק מב]]<br /> • [[חלק ב, פרק מג|פרק מג]]<br /> • [[חלק ב, פרק מד|פרק מד]]<br /> • [[חלק ב, פרק מה|פרק מה]]<br /> • [[חלק ב, פרק מו|פרק מו]]<br /> • [[חלק ב, פרק מז|פרק מז]]<br /> • [[חלק ב, פרק מח|פרק מח]]<br /> |-<br /> ! חלק ג<br /> |<br /> [[חלק ג, הקדמה|הקדמה]]<br /> • [[חלק ג, פרק א|פרק א]]<br /> • [[חלק ג, פרק ב|פרק ב]]<br /> • [[חלק ג, פרק ג|פרק ג]]<br /> • [[חלק ג, פרק ד|פרק ד]]<br /> • [[חלק ג, פרק ה|פרק ה]]<br /> • [[חלק ג, פרק ו|פרק ו]]<br /> • [[חלק ג, פרק ז|פרק ז]]<br /> • [[חלק ג, פרק ח|פרק ח]]<br /> • [[חלק ג, פרק ט|פרק ט]]<br /> • [[חלק ג, פרק י|פרק י]]<br /> • [[חלק ג, פרק יא|פרק יא]]<br /> • [[חלק ג, פרק יב|פרק יב]]<br /> • [[חלק ג, פרק יג|פרק יג]]<br /> • [[חלק ג, פרק יד|פרק יד]]<br /> • [[חלק ג, פרק טו|פרק טו]]<br /> • [[חלק ג, פרק טז|פרק טז]]<br /> • [[חלק ג, פרק יז|פרק יז]]<br /> • [[חלק ג, פרק יח|פרק יח]]<br /> • [[חלק ג, פרק יט|פרק יט]]<br /> • [[חלק ג, פרק כ|פרק כ]]<br /> • [[חלק ג, פרק כא|פרק כא]]<br /> • [[חלק ג, פרק כב|פרק כב]]<br /> • [[חלק ג, פרק כג|פרק כג]]<br /> • [[חלק ג, פרק כד|פרק כד]]<br /> • [[חלק ג, פרק כה|פרק כה]]<br /> • [[חלק ג, פרק כו|פרק כו]]<br /> • [[חלק ג, פרק כז|פרק כז]]<br /> • [[חלק ג, פרק כח|פרק כח]]<br /> • [[חלק ג, פרק כט|פרק כט]]<br /> • [[חלק ג, פרק ל|פרק ל]]<br /> • [[חלק ג, פרק לא|פרק לא]]<br /> • [[חלק ג, פרק לב|פרק לב]]<br /> • [[חלק ג, פרק לג|פרק לג]]<br /> • [[חלק ג, פרק לד|פרק לד]]<br /> • [[חלק ג, פרק לה|פרק לה]]<br /> • [[חלק ג, פרק לו|פרק לו]]<br /> • [[חלק ג, פרק לז|פרק לז]]<br /> • [[חלק ג, פרק לח|פרק לח]]<br /> • [[חלק ג, פרק לט|פרק לט]]<br /> • [[חלק ג, פרק מ|פרק מ]]<br /> • [[חלק ג, פרק מא|פרק מא]]<br /> • [[חלק ג, פרק מב|פרק מב]]<br /> • [[חלק ג, פרק מג|פרק מג]]<br /> • [[חלק ג, פרק מד|פרק מד]]<br /> • [[חלק ג, פרק מה|פרק מה]]<br /> • [[חלק ג, פרק מו|פרק מו]]<br /> • [[חלק ג, פרק מז|פרק מז]]<br /> • [[חלק ג, פרק מח|פרק מח]]<br /> • [[חלק ג, פרק מט|פרק מט]]<br /> • [[חלק ג, פרק נ|פרק נ]]<br /> • [[חלק ג, פרק נא|פרק נא]]<br /> • [[חלק ג, פרק נב|פרק נב]]<br /> • [[חלק ג, פרק נג|פרק נג]]<br /> • [[חלק ג, פרק נד|פרק נד]]<br /> |}<br /> <br /> ----<br /> &lt;center&gt;<br /> &lt;pre&gt;<br /> קָרוֹב מְאֹד הָאֵל לְכָל קוֹרֵא,<br /> אִם בֶּאֱמֶת יִקְרָא וְלוֹ יִשְעֶה.<br /> נִמְצָא לְכָל דּוֹרֵש יְבַקְשֵׁהוּ,<br /> אִם יַהֲלֹךְ נִכְחוֹ וְלֹא יִתְעֶה.<br /> &lt;/pre&gt;<br /> <br /> <br /> '''[[:קטגוריה:מונחי תרגום|רשימת מונחי תרגום]]'''<br /> &lt;/center&gt;<br /> ----<br /> &lt;center&gt;<br /> לרכישת המהדורה המלאה [https://rambam.plus לחצו כאן].<br /> &lt;/center&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99&diff=429 2022-12-11T17:16:28Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>&lt;center&gt; &lt;big&gt;'''מורה הנבוכים'''&lt;/big&gt;<br /> <br /> הוא<br /> <br /> '''דלאלה' אלחאירין'''<br /> <br /> מאת<br /> <br /> &lt;big&gt;'''רבנו משה בן מימון'''&lt;/big&gt;<br /> <br /> <br /> מקור ותרגום<br /> <br /> <br /> מפעל משנה תורה<br /> <br /> התקנת נוסח המקור על פי כתבי יד ותרגום לעברית: הלל גרשוני&lt;br&gt;<br /> עורך תרגום: אלי שעובי&lt;br&gt;<br /> עורך דיגיטלי: יעקב שהם&lt;br&gt;<br /> עורך ראשי: הרב ד&quot;ר יוחאי מקבילי &lt;br&gt;<br /> סייעו בההדרת הנוסח: הרב שניר הראל, ד&quot;ר דורון יעקב, ד&quot;ר יחיאל קארה<br /> <br /> נוסח המקור מבוסס על מהדורת מונק, תוך תיקון על פי כתבי יד.<br /> <br /> <br /> © כל הזכויות שמורות ל&quot;מפעל משנה תורה&quot;. אין להעתיק את החומר שבאתר זה לאתרים אחרים. לשימוש בחומר נא לפנות לכתובת: [mailto:rambam4u@gmail.com rambam4u@gmail.com]<br /> <br /> <br /> ----<br /> &lt;pre&gt;<br /> דֵּעִי הוֹלֵךְ לַנְחוֹת דֶּרֶךְ יֹשֶׁר, לִסְלֹל אֶת מַסְלוּלָהּ<br /> הוֹי כָּל תּוֹעֶה בִּשְׂדֵה תוֹרָה סוּרָה, וּדְרֹךְ יַד מַעְגָּלָהּ<br /> טָמֵא וּכְסִיל לֹא יַעֲבֹר בָּהּ דֶּרֶךְ קֹדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ<br /> &lt;/pre&gt;<br /> <br /> &quot;בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם&quot; &lt;small&gt;(בראשית כא,לג)&lt;/small&gt;<br /> <br /> &lt;/center&gt;<br /> <br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |-<br /> ! חלק א<br /> |<br /> [[הקדמות, האיגרת|האיגרת]]<br /> • [[הקדמות, פתיחה|פתיחה]]<br /> • [[הקדמות, המשלים|המשלים]]<br /> • [[הקדמות, הוראות|הוראות]]<br /> • [[הקדמות, הסתירות|הסתירות]]<br /> <br /> [[חלק א, פרק א|פרק א]]<br /> • [[חלק א, פרק ב|פרק ב]]<br /> • [[חלק א, פרק ג|פרק ג]]<br /> • [[חלק א, פרק ד|פרק ד]]<br /> • [[חלק א, פרק ה|פרק ה]]<br /> • [[חלק א, פרק ו|פרק ו]]<br /> • [[חלק א, פרק ז|פרק ז]]<br /> • [[חלק א, פרק ח|פרק ח]]<br /> • [[חלק א, פרק ט|פרק ט]]<br /> • [[חלק א, פרק י|פרק י]]<br /> • [[חלק א, פרק יא|פרק יא]]<br /> • [[חלק א, פרק יב|פרק יב]]<br /> • [[חלק א, פרק יג|פרק יג]]<br /> • [[חלק א, פרק יד|פרק יד]]<br /> • [[חלק א, פרק טו|פרק טו]]<br /> • [[חלק א, פרק טז|פרק טז]]<br /> • [[חלק א, פרק יז|פרק יז]]<br /> • [[חלק א, פרק יח|פרק יח]]<br /> • [[חלק א, פרק יט|פרק יט]]<br /> • [[חלק א, פרק כ|פרק כ]]<br /> • [[חלק א, פרק כא|פרק כא]]<br /> • [[חלק א, פרק כב|פרק כב]]<br /> • [[חלק א, פרק כג|פרק כג]]<br /> • [[חלק א, פרק כד|פרק כד]]<br /> • [[חלק א, פרק כה|פרק כה]]<br /> • [[חלק א, פרק כו|פרק כו]]<br /> • [[חלק א, פרק כז|פרק כז]]<br /> • [[חלק א, פרק כח|פרק כח]]<br /> • [[חלק א, פרק כט|פרק כט]]<br /> • [[חלק א, פרק ל|פרק ל]]<br /> • [[חלק א, פרק לא|פרק לא]]<br /> • [[חלק א, פרק לב|פרק לב]]<br /> • [[חלק א, פרק לג|פרק לג]]<br /> • [[חלק א, פרק לד|פרק לד]]<br /> • [[חלק א, פרק לה|פרק לה]]<br /> • [[חלק א, פרק לו|פרק לו]]<br /> • [[חלק א, פרק לז|פרק לז]]<br /> • [[חלק א, פרק לח|פרק לח]]<br /> • [[חלק א, פרק לט|פרק לט]]<br /> • [[חלק א, פרק מ|פרק מ]]<br /> • [[חלק א, פרק מא|פרק מא]]<br /> • [[חלק א, פרק מב|פרק מב]]<br /> • [[חלק א, פרק מג|פרק מג]]<br /> • [[חלק א, פרק מד|פרק מד]]<br /> • [[חלק א, פרק מה|פרק מה]]<br /> • [[חלק א, פרק מו|פרק מו]]<br /> • [[חלק א, פרק מז|פרק מז]]<br /> • [[חלק א, פרק מח|פרק מח]]<br /> • [[חלק א, פרק מט|פרק מט]]<br /> • [[חלק א, פרק נ|פרק נ]]<br /> • [[חלק א, פרק נא|פרק נא]]<br /> • [[חלק א, פרק נב|פרק נב]]<br /> • [[חלק א, פרק נג|פרק נג]]<br /> • [[חלק א, פרק נד|פרק נד]]<br /> • [[חלק א, פרק נה|פרק נה]]<br /> • [[חלק א, פרק נו|פרק נו]]<br /> • [[חלק א, פרק נז|פרק נז]]<br /> • [[חלק א, פרק נח|פרק נח]]<br /> • [[חלק א, פרק נט|פרק נט]]<br /> • [[חלק א, פרק ס|פרק ס]]<br /> • [[חלק א, פרק סא|פרק סא]]<br /> • [[חלק א, פרק סב|פרק סב]]<br /> • [[חלק א, פרק סג|פרק סג]]<br /> • [[חלק א, פרק סד|פרק סד]]<br /> • [[חלק א, פרק סה|פרק סה]]<br /> • [[חלק א, פרק סו|פרק סו]]<br /> • [[חלק א, פרק סז|פרק סז]]<br /> • [[חלק א, פרק סח|פרק סח]]<br /> • [[חלק א, פרק סט|פרק סט]]<br /> • [[חלק א, פרק ע|פרק ע]]<br /> • [[חלק א, פרק עא|פרק עא]]<br /> • [[חלק א, פרק עב|פרק עב]]<br /> • [[חלק א, פרק עג|פרק עג]]<br /> • [[חלק א, פרק עד|פרק עד]]<br /> • [[חלק א, פרק עה|פרק עה]]<br /> • [[חלק א, פרק עו|פרק עו]]<br /> |-<br /> ! חלק ב<br /> |<br /> [[חלק ב, הנחות|הנחות]]<br /> • [[חלק ב, פרק א|פרק א]]<br /> • [[חלק ב, פרק ב|פרק ב]]<br /> • [[חלק ב, פרק ג|פרק ג]]<br /> • [[חלק ב, פרק ד|פרק ד]]<br /> • [[חלק ב, פרק ה|פרק ה]]<br /> • [[חלק ב, פרק ו|פרק ו]]<br /> • [[חלק ב, פרק ז|פרק ז]]<br /> • [[חלק ב, פרק ח|פרק ח]]<br /> • [[חלק ב, פרק ט|פרק ט]]<br /> • [[חלק ב, פרק י|פרק י]]<br /> • [[חלק ב, פרק יא|פרק יא]]<br /> • [[חלק ב, פרק יב|פרק יב]]<br /> • [[חלק ב, פרק יג|פרק יג]]<br /> • [[חלק ב, פרק יד|פרק יד]]<br /> • [[חלק ב, פרק טו|פרק טו]]<br /> • [[חלק ב, פרק טז|פרק טז]]<br /> • [[חלק ב, פרק יז|פרק יז]]<br /> • [[חלק ב, פרק יח|פרק יח]]<br /> • [[חלק ב, פרק יט|פרק יט]]<br /> • [[חלק ב, פרק כ|פרק כ]]<br /> • [[חלק ב, פרק כא|פרק כא]]<br /> • [[חלק ב, פרק כב|פרק כב]]<br /> • [[חלק ב, פרק כג|פרק כג]]<br /> • [[חלק ב, פרק כד|פרק כד]]<br /> • [[חלק ב, פרק כה|פרק כה]]<br /> • [[חלק ב, פרק כו|פרק כו]]<br /> • [[חלק ב, פרק כז|פרק כז]]<br /> • [[חלק ב, פרק כח|פרק כח]]<br /> • [[חלק ב, פרק כט|פרק כט]]<br /> • [[חלק ב, פרק ל|פרק ל]]<br /> • [[חלק ב, פרק לא|פרק לא]]<br /> • [[חלק ב, פרק לב|פרק לב]]<br /> • [[חלק ב, פרק לג|פרק לג]]<br /> • [[חלק ב, פרק לד|פרק לד]]<br /> • [[חלק ב, פרק לה|פרק לה]]<br /> • [[חלק ב, פרק לו|פרק לו]]<br /> • [[חלק ב, פרק לז|פרק לז]]<br /> • [[חלק ב, פרק לח|פרק לח]]<br /> • [[חלק ב, פרק לט|פרק לט]]<br /> • [[חלק ב, פרק מ|פרק מ]]<br /> • [[חלק ב, פרק מא|פרק מא]]<br /> • [[חלק ב, פרק מב|פרק מב]]<br /> • [[חלק ב, פרק מג|פרק מג]]<br /> • [[חלק ב, פרק מד|פרק מד]]<br /> • [[חלק ב, פרק מה|פרק מה]]<br /> • [[חלק ב, פרק מו|פרק מו]]<br /> • [[חלק ב, פרק מז|פרק מז]]<br /> • [[חלק ב, פרק מח|פרק מח]]<br /> |-<br /> ! חלק ג<br /> |<br /> [[חלק ג, הקדמה|הקדמה]]<br /> • [[חלק ג, פרק א|פרק א]]<br /> • [[חלק ג, פרק ב|פרק ב]]<br /> • [[חלק ג, פרק ג|פרק ג]]<br /> • [[חלק ג, פרק ד|פרק ד]]<br /> • [[חלק ג, פרק ה|פרק ה]]<br /> • [[חלק ג, פרק ו|פרק ו]]<br /> • [[חלק ג, פרק ז|פרק ז]]<br /> • [[חלק ג, פרק ח|פרק ח]]<br /> • [[חלק ג, פרק ט|פרק ט]]<br /> • [[חלק ג, פרק י|פרק י]]<br /> • [[חלק ג, פרק יא|פרק יא]]<br /> • [[חלק ג, פרק יב|פרק יב]]<br /> • [[חלק ג, פרק יג|פרק יג]]<br /> • [[חלק ג, פרק יד|פרק יד]]<br /> • [[חלק ג, פרק טו|פרק טו]]<br /> • [[חלק ג, פרק טז|פרק טז]]<br /> • [[חלק ג, פרק יז|פרק יז]]<br /> • [[חלק ג, פרק יח|פרק יח]]<br /> • [[חלק ג, פרק יט|פרק יט]]<br /> • [[חלק ג, פרק כ|פרק כ]]<br /> • [[חלק ג, פרק כא|פרק כא]]<br /> • [[חלק ג, פרק כב|פרק כב]]<br /> • [[חלק ג, פרק כג|פרק כג]]<br /> • [[חלק ג, פרק כד|פרק כד]]<br /> • [[חלק ג, פרק כה|פרק כה]]<br /> • [[חלק ג, פרק כו|פרק כו]]<br /> • [[חלק ג, פרק כז|פרק כז]]<br /> • [[חלק ג, פרק כח|פרק כח]]<br /> • [[חלק ג, פרק כט|פרק כט]]<br /> • [[חלק ג, פרק ל|פרק ל]]<br /> • [[חלק ג, פרק לא|פרק לא]]<br /> • [[חלק ג, פרק לב|פרק לב]]<br /> • [[חלק ג, פרק לג|פרק לג]]<br /> • [[חלק ג, פרק לד|פרק לד]]<br /> • [[חלק ג, פרק לה|פרק לה]]<br /> • [[חלק ג, פרק לו|פרק לו]]<br /> • [[חלק ג, פרק לז|פרק לז]]<br /> • [[חלק ג, פרק לח|פרק לח]]<br /> • [[חלק ג, פרק לט|פרק לט]]<br /> • [[חלק ג, פרק מ|פרק מ]]<br /> • [[חלק ג, פרק מא|פרק מא]]<br /> • [[חלק ג, פרק מב|פרק מב]]<br /> • [[חלק ג, פרק מג|פרק מג]]<br /> • [[חלק ג, פרק מד|פרק מד]]<br /> • [[חלק ג, פרק מה|פרק מה]]<br /> • [[חלק ג, פרק מו|פרק מו]]<br /> • [[חלק ג, פרק מז|פרק מז]]<br /> • [[חלק ג, פרק מח|פרק מח]]<br /> • [[חלק ג, פרק מט|פרק מט]]<br /> • [[חלק ג, פרק נ|פרק נ]]<br /> • [[חלק ג, פרק נא|פרק נא]]<br /> • [[חלק ג, פרק נב|פרק נב]]<br /> • [[חלק ג, פרק נג|פרק נג]]<br /> • [[חלק ג, פרק נד|פרק נד]]<br /> |}<br /> <br /> ----<br /> &lt;center&gt;<br /> &lt;pre&gt;<br /> קָרוֹב מְאֹד הָאֵל לְכָל קוֹרֵא,<br /> אִם בֶּאֱמֶת יִקְרָא וְלוֹ יִשְעֶה.<br /> נִמְצָא לְכָל דּוֹרֵש יְבַקְשֵׁהוּ,<br /> אִם יַהֲלֹךְ נִכְחוֹ וְלֹא יִתְעֶה.<br /> &lt;/pre&gt;<br /> <br /> <br /> '''[[:קטגוריה:מונחי תרגום|רשימת מונחי תרגום]]'''<br /> &lt;/center&gt;<br /> ----<br /> &lt;center&gt;<br /> לרכישת המהדורה המלאה [https://rambam.plus לחצו כאן].<br /> &lt;/center&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9E&diff=417 2022-08-22T08:29:53Z

<p>Hamore: הוספה &quot;(התיאום) הרב&quot;, תיקון המקור כ&#039;תרה-&gt;כת&#039;רה</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק מ}}<br /> {{כותרת|נבואה מנהיגותית יהודית ואמיתית}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|האדם – יצור מדיני עם שונות רבה}}<br /> {{קו}}כבר התבאר בתכלית הביאור שהאדם מדיני (=פוליטי) בטבעו, ושטבעו הוא לחיות בחברה, ואין הוא כשאר בעלי החיים שהחיים בחברה אינם הכרחיים עבורם. בשל המורכבות הרבה של מין זה, שהרי כידוע לך הוא המורכב האחרון, רב ההבדל בין פרטיו, עד שכמעט שלא תמצא שני פרטים תואמים במין כלשהו ממיני המידות, כשם שלא תמצא את צורתם החיצונית תואמת. הדבר נובע מכך שיש שוני במזגים, ולכן החומרים שונים. וכן יש שוני במקרים השייכים לצורה, משום שלכל צורה טבעית יש מקרים מסוימים מיוחדים השייכים לה, מלבד המקרים השייכים לחומר. שוני גדול כזה בין הפרטים אינו נמצא באחד ממיני בעלי החיים, אלא השוני בין פרטי כל מין קטן, מלבד האדם, שהרי תוכל למצוא שני אנשים שהם כאילו משני מינים שונים בכל מידה ומידה, עד שתמצא אכזריות אדם אחד מגיעה עד כדי כך שישחט את צעיר בניו מעצמת כעסו, ואַחֵר יחמול על הריגת פשפש או אחד החרקים וירך לבבו על כך. וכך ברוב המקרים (=התכונות).&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}קד בין גאיה' אלביאן אן אלאנסאן מדני באלטבע, ואן טביעתה אן יכון מג'תמעא, וליס הו כסאיר אלחיואן אלד'י ליס מן צ'רוריאתה אלאג'תמאע. ולכת'רה' אלתרכיב פי הד'א אלנוע לאנה אכ'ר מרכב כמא עלמת כת'ר אלתבאין בין אשכ'אצה, חתי יכאד אן לא תג'ד שכ'צין מתפקין פי נוע מן אנואע אלאכ'לאק בוג'ה אלא מא תג'ד צורתהמא אלט'אהרה מתפקה. ועלה' ד'לך אכ'תלאף אלמזאג', פתכ'תלף אלמואד, פתכ'תלף איצ'א אלאעראץ' אלתאבעה ללצורה, לאן לכל צורה טביעיה אעראץ' מא כ'ציצה תאבעה להא גיר אלאעראץ' אלתאבעה ללמאדה, וליס מת'ל הד'א אלאכ'תלאף אלשכ'צי אלעט'ים מוג'ודא פי שי מן אנואע אלחיואן, בל אלאכ'תלאף בין אשכ'אץ כל נוע מתקארב, אלא אלאנסאן פאנך תג'ד אלשכ'צין מנא כאנהמא מן נועין פי כל כ'לק וכ'לק, חתי תג'ד קסאוה שכ'ץ תצל לחיז יד'בח צגיר בניה מן שדה' אלגצ'ב, ואכ'ר ישפק עלי קתל בקה או אחד אלחשראת ותרק נפסה לד'לך, והכד'א פי אכת'ר אלאעראץ'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הצורך במנהיגות}}<br /> {{קו}}מכיוון שטבעו גזר את השוני הזה בין פרטיו, והחיים בחברה הכרחיים לטבעו, לא ייתכן כלל שיהיו לו חיים חברתיים אלא בהכרח על ידי מנהיג, שיקבע את מעשיהם וישלים את המוזנח וימעט את המופרז, ויקבע פעולות ודרכי הנהגה שכולם יבצעו תמיד בדרך אחת, עד שהשוני הטבעי יוסתר בעקבות התיאום הרב שיצרו החוקים, והחברה תהיה מאורגנת. משום כך אני אומר שהתורה, אף שאינה טבעית, יש לה קשר לעניין הטבעי. והיה זה מן החכמה האלוהית לצורך קיום המין הזה (=האנושי), כיוון שחפץ במציאותו, לשים בטבע האנושות שיהיה לפרטיה כוח הנהגה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פלמא כאנת טביעתה תקתצ'י אן יכון פי אשכ'אצה הד'א אלאכ'תלאף, וטביעתה צ'רורי להא אלאג'תמאע, לם ימכן בוג'ה אן יתם אג'תמאעה אלא במדבר צ'רורה יקדר אפעאלהם ויכמל אלמפַרּט ויקצר אלמפְרִט, ויסן אפעאלא ואכ'לאקא יפעלונהא כלהם עלי סנן ואחד דאימא, אלי אן יכ'פי אלאכ'תלאף אלטביעי פי כת'רה' אלאתפאק אלוצ'עי, פינתט'ם אלג'מע. ולד'לך אקול אן אלשריעה ואן לם תכן טביעיה פלהא מדכ'ל פי אלאמר אלטביעי, פכאן מן חכמה' אלאלאה פי בקא הד'א אלנוע למא שא וג'ודה אן ג'על פי טביעתה אן יכון לאשכ'אצה קוה' תדביר,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|יצירה והפעלה והתחזות}}<br /> {{קו}}יש מהם מי שההנהגה ההיא נגלתה לו עצמו, והוא {{אינדקס|א)}} הנביא או {{אינדקס|ב)}} מחוקק החוקים. ומהם מי שיש לו כוח לאכוף את מה ששניהם ציוו, את ההליכה אחריו ואת הוצאתו לפועל, והם {{אינדקס|א)}} השליט המאמץ את החוקים האלה, {{אינדקס|ב)}} והמתיימר לנבואה המאמץ את תורת הנביא, כולה או חלקה. הוא מאמץ חלק ומניח חלק, או משום שזה קל עליו יותר, או כדי שיחשבו שהדברים האלה באו אליו בהתגלות ואין הוא הולך בהם בעקבות אחרים, מתוך קנאה. משום שיש מן האנשים מי שמתפעל משלמות מסוימת, והוא חושב אותה לנעימה ומתאווה לה, ורוצה שאנשים יחשבו שיש לו השלמות הזאת אף שהוא יודע שאין לו שלמות בכלל, כמו שאתה רואה רבים המתיימרים לשירתם של אחרים ומייחסים אותה לעצמם. וכן נעשה בחלק מחיבורי אנשי המדע ובמדעים רבים, שנפל בידי אדם מתקנא ורשלן דבר שחידש מישהו אחר, והוא מתיימר שהוא זה שחידש אותו. כך קרה גם בשלמות הנבואית הזאת, שמצאנו אנשים שהתיימרו לנבואה ואמרו דברים שמעולם לא באה בהם התגלות מאת ה', כמו {{עברית|צדקיה בן כנענה}}. ומצאנו אנשים שהתיימרו לנבואה ואמרו דברים שאמר ה' בלי ספק, כלומר שהם באו בהתגלות, אך לאחרים, דוגמת {{עברית|חנניה בן עזור}}, והם ייחסו אותם לעצמם והתהדרו בהם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פמנהם מן יכון הו לנפסה אלד'י אנבי בד'לך אלתדביר והו אלנבי או ואצ'ע אלנאמוס, ומנהם מן תכון לה קוה ללאלזאם בעמל מא וצ'עאה ד'אנך ותבעה ואכ'ראג'ה ללפעל, והמא אלסלטאן אלאכ'ד' בד'לך אלנאמוס, ומדעי אלנבוה אלאכ'ד' בשריעה' אלנבי אמא כלהא או בעצ'הא, יכון אכ'ד'ה אלבעץ' ותרך אלבעץ' אמא לאן ד'לך כאן אסהל עליה או ליוהם אן הד'ה אלאמור אתאתה באלוחי וליס הו תאבע פיהא לגירה עלי ג'הה' אלחסד, לאן מן אלנאס מן יעג'בה כמאל מא ויסתלד'ה ויהואה, ויריד אן יתכ'יל פיה אלנאס אן ענדה ד'לך אלכמאל ואן כאן הו יעלם אן לא כמאל ענדה, כמא תרי כת'ירין ידעון שער גירהם וינתחלוה, וכד'לך פעל פי בעץ' תואלף אהל אלעלם ופי ג'זיאת עלום כת'ירה, יסקט לשכ'ץ חאסד מתואני שי אבתדעה גירה פידעי אנה אבתדעה, כד'לך אעתרי פי הד'א אלכמאל אלנבוי איצ'א, לאנא נג'ד אקואמא אדעוא אלנבוה וקאלוא מא לם יאת בה וחי מן קבל אללה יומא קט מת'ל {{עברית|צדקיה בן כנענה}}. ונג'ד אקואמא אדעוא אלנבוה וקאלוא אשיא קאלהא אללה בלא שך אעני אנהא אתאת בוחי לכן לגירהם מת'ל {{עברית|חנניה בן עזור}}, פאנתחלוהא ותחלוא בהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אמת מידה ראשונה להבחנה: תוכן הנבואה}}<br /> {{קו}}ידיעת דבר זה כולו והבחנתו ברורים מאוד, ואבאר לך זאת כך שלא יקשה עליך הדבר, ותהיה לך אמת־מידה להבחין על ידה בין {{אינדקס|א)}} הנהגות החוקים הנחקקים, {{אינדקס|ב)}} ובין הנהגות התורה האלוהית, {{אינדקס|ג)}} ובין הנהגות של מי שלקח דבר מדברי הנביאים והתיימר שהוא שלו וייחס אותו לעצמו. אשר לחוקים שמחוקקיהם הצהירו שהם חוקים שחוקקו ממחשבתם – אין צורך להביא ראיה לכך, כי עם הודאת בעל הדין אין צורך בראיה. כאן ארצה רק להודיע לך לגבי ההנהגות שמתיימרים לגביהן שהן נבואיות. {{אינדקס|א)}} יש מהן נבואיות באמת, כלומר אלוהיות, {{אינדקס|ב)}} ויש מהן תחיקתיות (=אנושיות), {{אינדקס|ג)}} ויש מהן גנובות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומערפה' הד'א כלה ותמייזה בין ג'דא, ואנא אבין לך ד'לך חתי לא ישכל עליך אלאמר, ותכון ענדך תפרקה תמייז בהא בין תדאביר אלנואמיס אלמוצ'ועה, ובין תדאביר אלשריעה אלאלאהיה, ובין תדביר מן יאכ'ד' שיא מן אקאויל אלאנביא וידעיה וינתחלה. אמא אלנואמיס אלתי צרח ואצ'עוהא בהא אנהא נואמיס וצ'עוהא מן פכרתהם פלא תחתאג' עלי ד'לך אסתדלאל, מע אקראר אלכ'צם לא יחתאג' לביינה. ואנמא אריד אן אערפך באלתדאביר אלתי ידעי פיהא אנהא נבויה, ומנהא נבויה חקיקיה אעני אלאהיה ומנהא נאמוסיה ומנהא מנתחלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כשתמצא תורה שכל תכליתה וכל כוונת מנהיגה שקבע את מעשיה אינן אלא הסדרת המדינה ומצביה והסרת העושק והאלימות ממנה, ואין בה שום פנייה לעניינים עיוניים, ואין בה תשומת לב להשלמת הכוח ההוגה, ואין בה התחשבות בדעות, תהיינה נכונות או משובשות, אלא כל כוונתה היא הסדרת מצבי בני האדם אלה עם אלה באיזו דרך שתהיה, ושישיגו אושר מדומה כלשהו לפי דעתו של המנהיג ההוא – אז תדע שהתורה הזאת היא תחיקתית, והמחוקק אותה הוא מן הקבוצה השלישית, כמו שהזכרנו {{הפניה|(ב,לז)}}, כלומר מן השלמים בכוח המדמה בלבד. אך כשתמצא תורה שבכל הנהגותיה היא מתייחסת הן לתיקון המצבים הגופניים הן לתיקון ההאמנה, כאמור לעיל, ותשים דגש על מתן דעות נכונות על ה' יתעלה תחילה ועל המלאכים, ותשתדל להחכים את האדם ולתת לו הבנה ולהעירו עד שידע את המציאות כולה בצורתה האמיתית – כי אז תדע שההנהגה הזאת היא מלפניו יתעלה, ושהתורה ההיא אלוהית.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;פאד'א מא וג'דת שריעה' מא גאיתהא כלהא וקצד ראייסהא כלה אלד'י קדר אפעאלהא אנמא הו אנתט'אם אלמדינה ואחואלהא ורפע אלט'לם ואלתגאלב מנהא, ולא יכון פיהא תעריג' בוג'ה עלי אמור נט'ריה ולא אלתפאת לתכמיל אלקוה אלנאטקה, ולא יבאלי פיהא ען אלארא כאנת צחיחה או סקימה, בל אלקצד כלה אנתט'אם אחואל אלנאס בעצ'הם מע בעץ' באי וג'ה כאן, ואן ינאלוא סעאדה' מא מט'נונה בחסב ראי ד'לך אלראיס, פתעלם אן תלך אלשריעה נאמוסיה, וואצ'עהא כמא ד'כרנא מן אהל אלצנף אלת'אלת', אעני אלכאמלין פי אלקוה אלמתכ'ילה פקט. ואד'א וג'דת שריעה ג'מיע תדביראתהא תנט'ר פי מא תקדם מן צלאח אלאחואל אלבדניה ופי צלאח אלאעתקאד איצ'א, ותג'על וכדהא אעטא ארא צחיחה פי אללה תעלי אולא ופי אלמלאיכה, ותרום תחכים אלאנסאן ותפהימה ותנביהה חתי יעלם אלוג'וד כלה עלי צורה' אלחק, פאעלם אן ד'לך אלתדביר מן קבלה תעלי, ואן תלך אלשריעה אלאהיה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|אמת מידה שנייה להבחנה: תכונות הנביא}}<br /> {{קו}}נותר לך לדעת אם המתיימר אליה הוא השלם שקיבל התגלות בעניינה, או שהוא התיימר שהוא בעל האמירות האלה וייחס אותן לעצמו. ואופן בחינת הדבר הוא בחינת שלמות האדם הזה וחקירת מעשיו והתבוננות בהליכותיו. סימנך הגדול ביותר הוא זניחת התענוגות הגופניים והזלזול בהם, שזו תחילת דרגות אנשי המדע, וכל שכן הנביאים; ובמיוחד החוש שהוא חרפה לנו, כמו שציין אריסטו {{הפניה|(אתיקה ג,י)}}, ובפרט זוהמת יחסי המין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובקי אן תעלם הל מדעי ד'לך הו אלכאמל אלד'י אוחי אליה בהא, או הו שכ'ץ אדעי תלך אלאקאויל ואנתחלהא. ווג'ה אמתחאן ד'לך הו אעתבאר כמאל ד'לך אלשכ'ץ ותעקב אפעאלה ותאמל סירתה, ואכבר עלאמאתך אטראח אללד'את אלבדניה ואלתהאון בהא, פאן הד'א אול דרג'את אהל אלעלם פנאהיך אלאנביא, ובכ'אצה אלחאסה אלתי הי עאר עלינא כמא ד'כר ארסטו, ולא סימא קד'ארה' אלנכאח מנהא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לכן חשף ה' בחוש זה את חרפתו של כל מתיימר, כדי שהאמת תתברר למחפשי האמת ולא יתעו ולא יטעו. ראה נא איך {{עברית|צדקיה בן מעשיה ואחאב בן קוליה}} התיימרו לנבואה ונמשכו אחריהם האנשים, ואמרו דברים שהתגלו לזולתם. הם התמכרו לתענוגות המין הבזויות, עד שזנו עם נשי חבריהם וחסידיהם, עד שפרסמם ה' כמו שחשף חרפת אחרים, ושרף אותם {{עברית|מלך בבל}} כמו שביאר {{עברית|ירמיה}} ואמר: &quot;[כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אַחְאָב בֶּן קוֹלָיָה וְאֶל צִדְקִיָּהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַנִּבְּאִים לָכֶם בִּשְׁמִי שָׁקֶר הִנְנִי נֹתֵן אֹתָם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִכָּם לְעֵינֵיכֶם.] {{עברית|וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ. יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לוֹא צִוִּיתִם וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם ה'}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו כט,כא-כג).}} הבן את המטרה הזאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולד'לך פצ'ח אללה בהא כל מדעי ליתביין אלחק ללמחקקין ולא יצ'לוא ולא יגלטוא, אלא תרי {{עברית|צדקיה בן מעשיה ואחאב בן קוליה}} כיף אדעוא אלנבוה ותבעוהמא אלנאס ואתיא באקאויל וחי ג'את לגירהמא, ואנהמכא פי כ'סאסה' לד'ה' אלג'מאע חתי זניא בנסא אצחאבהמא ותבאעהמא, חתי אשהרהמא אללה כמא פצ'ח גירהמא, פאחרקהמא {{עברית|מלך בבל}} כמא בין {{עברית|ירמיה}} וקאל {{עברית|ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך י&quot;י כצדקיהו וכאחב אשר קלם מלך בבל באש יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לא צויתים ואנכי היודע ועד נאם י&quot;י}}. פאפהם הד'א אלמקצד:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%92&diff=415 2022-08-21T12:36:29Z

<p>Hamore: </p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק לג}}<br /> {{כותרת|מעמד הר סיני ונבואה ציבורית}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פרשנות ראשונה: העם שומע &quot;קול&quot;, משה מתנבא ומעביר לעם}}<br /> {{קו}}ברור לי שב{{עברית|מעמד הר סיני}} לא כל מה שהגיע ל{{עברית|משה}} הוא שהגיע כולו לכל {{עברית|ישראל}}. אלא הדיבור היה ל{{עברית|משה}} לבדו, ולכן כל הדיבור ב{{עברית|עשר הדברות}} הוא פנייה ליחיד. והוא, עליו השלום, ירד לתחתית ההר והודיע לעם מה שהוא שמע.{{קו}}{{אינדקס|משה מתווך)}} לשון ה{{עברית|תורה}}: &quot;{{עברית|אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם}} [בָּעֵת הַהִוא] {{עברית|לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'}}&quot; {{הפניה|(דברים ה,ה)}}. וכן נאמר: &quot;{{עברית|מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל}}&quot; {{הפניה|(שמות יט,יט)}}. ובפירוש ב{{עברית|מכילתא}} {{הפניה|(מסכתא דבחודש, פרשה ד)}} שהיה חוזר עבורם על {{עברית|כל דבור ודבור}} כמו ששמע.{{קו}}{{אינדקס|ה' פונה רק למשה)}} וכן לשון ה{{עברית|תורה}}: &quot;{{עברית|בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ [}}וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה']&quot; {{הפניה|(שמות יט,ט)}} – ראיה לכך שהדיבור היה אליו בעוד הם שמעו את הקול הגדול ולא את פירוט הדברים.{{קו}}{{אינדקס|העם שומע משהו)}} על שמיעת הקול הגדול נאמר: &quot;[וַיְהִי] {{עברית|כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל}} [מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם]&quot; {{הפניה|(דברים ה,יט)}}, ונאמר: &quot;[וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ] {{עברית|קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל}}&quot; {{הפניה|(שם ד,יב)}}, ולא נאמר '{{עברית|דברים אתם שומעים}}'. כל מה שנאמר בלשון של שמיעת הדיבור, הכוונה בו היא רק שמיעת ה{{עברית|קול}}, ו{{עברית|משה}} הוא ששמע את הדברים ומסר אותם להם. זה מה שנראה מלשון ה{{עברית|תורה}} ומרוב דברי ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}יבין לי אן פי {{עברית|מעמד הר סיני}} לם יכן ג'מיע אלואצל ל{{עברית|משה}} הו כלה אלואצל לג'מיע {{עברית|ישראל}}, בל אלכ'טאב ל{{עברית|משה}} וחדה ולד'אלך ג'א כ'טאב {{עברית|עשר הדברות}} כלה מכ'אטבה' אלואחד אלמפרד, והו ע&quot;אס ינזל אלי אספל אלג'בל ויכ'בר אלנאס במא סמע, נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|אנכי עמד בין י&quot;י וביניכם להגיד לכם את דבר י&quot;י}}, וקאל איצ'א {{עברית|משה ידבר והאלהים יעננו בקול}}. ובביאן פי אל{{עברית|מכילתא}} אן {{עברית|כל דבור ודבור}} יעידה להם כמא סמע, ונץ אל{{עברית|תורה}} איצ'א {{עברית|בעבור ישמע העם וכו'}}, דליל אן אלכ'טאב לה והם יסמעון אלצות אלעט'ים לא תפציל אלכלאם, וען סמאע ד'לך אלצות אלעט'ים קאל {{עברית|כשמעכם את הקול}}, וקאל {{עברית|קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול}}, ולם יקל {{עברית|דברים אתם שומעים}}. וכל מא ג'א מן סמאע אלכלאם אנמא אלמראד בה סמאע אל{{עברית|קול}}, ו{{עברית|משה}} הו אלד'י יסמע אלכלאם ויחכיה להם. הד'א הו אלט'אהר מן נץ אל{{עברית|תורה}} ומן אכת'ר כלאם אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פרשנות שנייה: ה&quot;קול&quot; שהעם שמע – שני הדיברות הראשונים}}<br /> {{קו}}אלא שיש להם גם מימרה מפורשת בכמה מקומות ב{{עברית|מדרשות}}, והיא נמצאת גם ב{{עברית|תלמוד}}, והיא דבריהם: &quot;{{עברית|'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמעום}}&quot; {{הפניה|(בבלי מכות כד,א; הוריות ח,א; שיר השירים רבה א,ב)}}. כוונתם היא שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו ל{{עברית|משה רבינו}}, ולא {{עברית|משה רבינו}} העביר אותם אליהם. כי שני העיקרים האלה – קיום האלוה והיותו אחד – ניתנים להשגה בעיון אנושי; וכל מה שנלמד בהוכחה – דין הנביא לגביו הוא כדין כל מי שלמד אותו, ואין בו יתרון לאחד על האחר. ושני העיקרים האלה אינם נודעים מצד הנבואה בלבד. לשון ה{{עברית|תורה}}: &quot;{{עברית|אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת [}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ]&quot; {{הפניה|(דברים ד,לה)}}. ואילו שאר ה{{עברית|דברות}} הן ממין המפורסמות והמקובלות, לא ממין המושכלות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}לכן להם איצ'א קולה מנצוצה פי עדה' מואצ'ע מן אל{{עברית|מדרשות}} והי פי אל{{עברית|תלמוד}} איצ'א, והי קולהם {{עברית|אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום}}, יענון אנהא וצלת להם כמת'ל מא וצלת ל{{עברית|משה רבינו}} ולם יכן {{עברית|משה רבינו}} מוצלהא להם, וד'לך אן האד'ין אלאצלין אעני וג'וד אלאלאה וכונה ואחדא אנמא ידרך ד'לך באלנט'ר אלאנסאני, וכל מא יעלם בברהאן פחכם אלנבי פיה וחכם כל מן עלמה סוא לא תפאצ'ל, ולא עלם הד'אן אלאצלאן מן ג'הה' אלנבוה פקט, נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|אתה הראת לדעת וכו'}}. אמא סאיר אל{{עברית|דברות}} פהי מן קביל אלמשהוראת ואלמקבולאת לא מן קביל אלמעקולאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;יחד עם הדברים האלה שאמרו, הנה מה שמתבררים בו הפסוקים ודברי ה{{עברית|חכמים}}: כל {{עברית|ישראל}} לא שמעו ב{{עברית|מעמד}} הזה אלא {{עברית|קול}} אחד בלבד פעם אחת, והוא ה{{עברית|קול}} ש{{עברית|משה וכל ישראל}} השיגו ממנו את &quot;{{עברית|אנכי}}&quot; {{עברית|ו}}&quot;{{עברית|לא יהיה לך}}&quot;, ו{{עברית|משה}} השמיע להם זאת בהגיים נבדלים הניתנים לשמיעה. ה{{עברית|חכמים}} כבר אמרו זאת, והסמיכו זאת למה שנאמר: &quot;{{עברית|אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ}}&quot; {{הפניה|(תהילים סב,יב; ושם: שָׁמָעְתִּי)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ומע מא ד'כרוא איצ'א מן ד'לך פאן אלד'י תסתקל בה אלנצוץ וכלאם אל{{עברית|חכמים}} הד'א הו אנהם לם יסמעוא ג'מיע {{עברית|ישראל}} פי ד'לך אל{{עברית|מעמד}} גיר {{עברית|קול}} ואחד פקט מרה ואחדה, והו אל{{עברית|קול}} אלד'י אדרך {{עברית|משה וכל ישראל}} מנה {{עברית|אנכי ולא יהיה לך}}, ואסמעהם {{עברית|משה}} ד'לך בכלמאה בתפציל אחרף מסמועה, וקד ד'כרוא אל{{עברית|חכמים}} ד'לך ואסנדוה לקולה {{עברית|אחת דבר אלהים שתים זו שמענו}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ראיות לפרשנות הרמב&quot;ם והקולות השונים במעמד}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|א)}} וביארו בתחילת &quot;{{עברית|מדרש חָזִיתָ}}&quot;, שהם לא שמעו ממנו יתעלה דיבור אחר {{הפניה|(שיר השירים רבה א,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ולשון ה{{עברית|תורה}}: &quot;[אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל] {{עברית|קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף}}&quot; {{הפניה|(דברים ה,יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואחר שמיעת הדיבור (או: ה{{עברית|קול}}) הראשון הזה היה מה שהזכיר, שהם חרדו ופחדו מאוד, ומה שסיפר על דבריהם: &quot;{{עברית|וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה'}} {{עברית|[}}אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי.] {{עברית|וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת}} [כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי.] {{עברית|קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע [}}אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ]&quot; {{הפניה|(דברים ה,כ-כג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ואז הוא, הנכבד מכל ילוד אישה, ניגש שנית וקיבל את שאר ה{{עברית|דברות}} אחת אחת, וירד לתחתית ההר והשמיע להם אותן במחזה הגדול ההוא, כשהם רואים את האש ושומעים את הקולות, כוונתי לקולות האלה שהם &quot;{{עברית|קֹלֹת וּבְרָקִים}}&quot; כרעם, ו&quot;{{עברית|קֹל שֹׁפָר חָזָק}}&quot; {{הפניה|(שמות יט,טז)}}. כל מה שתמצא שנאמר על שמיעת {{עברית|קולות}} רבים, כמו שנאמר &quot;{{עברית|וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת}} {{עברית|[}}וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק]&quot; {{הפניה|(שם כ,יד)}}, אין זה אלא {{עברית|קול שופר}} ורעמים וכיוצא בהם. ואילו את {{עברית|קול ה'}}, כלומר הקול הנברא שממנו הובן ה{{עברית|דבור}}, הם לא שמעו מלבד פעם אחת בלבד, כמו שאמרה ה{{עברית|תורה}} וכמו שביארו ה{{עברית|חכמים}} במקום שהערתי לך עליו, והוא ה{{עברית|קול}} אשר {{עברית|יצאה נשמתן בשמעו}} {{הפניה|(בבלי שבת פח,א ומקבילות)}} והשיגו בו את {{עברית|שתי הדברות הראשונות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובינוא פי אול {{עברית|מדרש חזית}} אנהם לם יסמעוא קולא אכ'ר מן קבלה תעאלי, ונץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|קול גדול ולא יסף}}. ובעד סמאע ד'לך אלקול אלאול כאן מא ד'כר מן אסתהואלהם אלאמר וכ'ופהם אלשדיד, ומא חכי מן קולהם {{עברית|ותאמרו הן הראנו י&quot;י}} {{עברית|וכו' ועתה למה נמות קרב אתה ושמע וכו'}}, פתקדם הו ג'ל מן מולוד ת'אניה ותלקי בקיה' אל{{עברית|דברות}} ואחדה ואחדה, ונזל לאספל אלג'בל ואסמעהם איאהא פי ד'לך אלמשהד אלעט'ים, והם יבצרון אלאנואר ויסמעון אלאצואת, אעני תלך אלאצואת אלתי הי {{עברית|קולות וברקים}} כאלרעד ו{{עברית|קול שופר חזק}}. וכל מא תג'ד מן ד'כר סמאע {{עברית|קולות}} כת'ירה כמא קאל {{עברית|וכל העם ראים את הקולות וכו'}} אנמא הי {{עברית|קול שופר}} ורעוד ונחוהא, אמא {{עברית|קול י&quot;י}} אעני אלצות אלמכ'לוק אלד'י מנה פהם אל{{עברית|דבור}} פלם יסמעוה גיר מרה ואחדה פקט כמא נצת אל{{עברית|תורה}} וכמא בינוא אל{{עברית|חכמים}} פי אלמוצ'ע אלד'י נבהתך עליה, והו אל{{עברית|קול}} אלד'י {{עברית|יצאה נשמתן בשמעו}} ואדרך בה {{עברית|שתי הדברות הראשונות}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|פירוש הרמב&quot;ם – הוא מן המסורת}}<br /> {{קו}}ודע, שגם ב{{עברית|קול}} הזה אין דרגתם שווה לדרגת {{עברית|משה רבינו}}. אני אעיר לך על הסוד הזה ואלמדך שהוא דבר מקובל במסורת באומה, וידוע אצל חכמיה. והוא שכל מקום שתמצא בו &quot;{{עברית|וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר}}&quot;, מתרגם {{עברית|אנקלוס}}: &quot;{{עברית|וּמַלֵּיל ה'}}&quot; (=ודיבר ה'). וכן דבריו &quot;{{עברית|וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים}}&quot; {{הפניה|(שמות כ,א)}} – &quot;{{עברית|וּמַלֵּיל ה' יָת כָּל פִּתְגָּמַיָּא}}&quot; (=ודיבר ה' את כל הדברים). ואילו את דברי {{עברית|ישראל}} ל{{עברית|משה}} &quot;[דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה] {{עברית|וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים}} [פֶּן נָמוּת]&quot; {{הפניה|(שם,טז)}}, הוא תרגם &quot;{{עברית|וְלָא יִתְמַלַּל עִמָּנָא מִן קֳדָם ה'}}&quot; (=ולא יתדבר עמנו מלפני ה'). הרי הבהיר לך הוא עליו השלום את הכלל שפירטנוהו. וידוע לך ש{{עברית|אנקלוס}} קיבל את העניינים המופלאים והנכבדים האלה {{עברית|מפי ר' אליעזר ור' יהושע}} {{הפניה|(בבלי מגילה ג,א)}}, שהם &quot;{{עברית|חכמי ישראל}}&quot; סתם כמו שביארו {{הפניה|(ירושלמי סנהדרין ז,יג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואעלם, אן הד'א אל{{עברית|קול}} איצ'א ליס מרתבתהם פיה סוי מע מרתבה' {{עברית|משה רבינו}}, ואנא אנבהך עלי הד'א אלסר ואעלמך אנה אמר מתואתר פי אלמלה מעלום ענד עלמאיהא, וד'לך אן כל מוצ'ע תג'ד פיה {{עברית|וידבר י&quot;י אל משה לאמר}} יתרג'מה {{עברית|אנקלוס ומליל י&quot;י}}, וכד'לך קולה {{עברית|וידבר אלהים את כל הדברים ומליל י&quot;י ית כל פתגמיא}}. ואמא קול {{עברית|ישראל למשה ואל ידבר עמנו אלהים}} פתרג'מה {{עברית|ולא יתמלל עמנא מן קדם י&quot;י}}, פקד אבאן לך עליה אלסלאם ען אלג'מלה אלתי פצלנאהא, והד'ה אלמעאני אלגריבה אלג'לילה קד עלמת אן {{עברית|אנקלוס}} ראוי להא {{עברית|מפי ר' אליעזר ור' יהושע}} אללד'ין המא {{עברית|חכמי ישראל}} באטלאק כמא בינוא,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מעמד הר סיני – סתרי תורה}}<br /> {{קו}}דע זאת אם כן וזכרהו. כי אין אפשרות להתעמק ב{{עברית|מעמד הר סיני}} יותר מן המידה הזאת שהם הזכירו, כי הוא מכלל {{עברית|סתרי תורה}}; ואמיתת ההשגה הזאת והאופן שלה נסתרים מאתנו מאוד, כי לא היתה לפניה כמוה ולא תהיה אחריה. דע זאת אם כן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאעלם ד'לך ותד'כרה, לאנה לא ימכן אן יתערץ' ל{{עברית|מעמד הר סיני}} באכת'ר מן הד'א אלקדר אלד'י ד'כרוה, לאנה מן ג'מלה' {{עברית|סתרי תורה}}, וחקיקה' ד'לך אלאדראך וכיף כאן אלחאל פיה כ'פי ענא ג'דא, לאנה לם יתקדם מת'לה ולא יתאכ'ר פאעלמה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9B%D7%98&diff=413 2022-07-27T08:04:48Z

<p>Hamore: תיקון נוסח המקור הערבי ההרים&gt;הרים על פי שני כתבי יד ובהתאם למה שהחלטנו בתרגום</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק כט}}<br /> {{כותרת|תיאורי המקרא בקץ העולם}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה}}<br /> {{קו}}דע שמי שאינו מבין את שפתו של אדם כשהוא שומע אותו מדבר, אין ספק שהוא יודע שהוא מדבר אלא שאין הוא מבין את כוונתו. חמור מזה: יש שהוא שומע מדיבורו מילים שבשפתו של המדבר מציינות משמעות מסוימת, ובמקרה אותה מילה בשפתו של השומע מציינת משמעות הפוכה מזו שהמדבר כיוון אליה, והשומע חושב בטעות שהוראתה אצל המדבר כהוראתה אצלו. לדוגמה, אילו שמע ערבי אדם דובר עברית אומר &quot;{{עברית|אָבָא}}&quot;, היה הערבי חושב שהוא מדבר על אדם ששנא דבר מסוים ומאס בו, בעוד שכוונת דובר העברית היא שהדבר היה טוב בעיניו והוא רצה אותו (=אָבָה). כך בדיוק קורה להמון העם עִם דברי הנביאים: חלק מדבריהם אין הם מבינים כלל, אלא כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו כט,יא)}}, ומחלקם הם מבינים מה שמנוגד לו או סותר אותו, כמו שנאמר: &quot;{{עברית|וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו כג,לו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אעלם אן מן לם יפהם לגה' אנסאן אד'א סמעה יתכלם פהו בלא שך יערף אנה יתכלם גיר אנה לא ידרי מקצדה, ואשד מן הד'א אנה קד יסמע מן כלאמה כלמאת הי בחסב לגה' אלמתכלם תדל עלי מעני, ויתפק באלערץ' אן תכון תלך אלכלמה פי לגה' אלסאמע תדל עלי צ'ד ד'לך אלמעני אלד'י אראדה אלמתכלם, פיט'ן אלסאמע אן דלאלתהא ענד אלמתכלם כדלאלתהא ענדה, מת'ל לו סמע ערבי רג'לא עבראניא יקול {{עברית|אבא}}, פיט'ן אלערבי אנה יחכי ען שכ'ץ אנה כרה אמרא מא ואבאה, ואלעבראני אנמא אראד אנה ארצ'אהד'לך אלאמר ואראדה. והכד'א יג'רי ללג'מהור פי כלאם אלאנביא סוא, בעץ' כלאמהם לא יפהם אצלא בל כמא קאל {{עברית|ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום}}. ובעצ'ה יפהם מנה צ'דה או נקיצ'ה כמא קאל {{עברית|והפכתם את דברי אלהים חיים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ודע שלכל נביא יש סגנון מיוחד לו, כאילו הוא שפתו של אותו אדם. כך ההתגלות המיוחדת לו מדבררת אותו עבור מי שמבין אותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואעלם אן לכל נבי כלאם מא כ'ציץ בה כאנה לגה' ד'לך אלשכ'ץ, הכד'א ינטקה אלוחי אלכ'ציץ בה למן פהמה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הכלל: שינוי מדיני מתואר כשינוי קוסמי, אלוהי, כלל אנושי}}<br /> {{קו}}לאחר הקדמה זו עליך לדעת שבדברי {{עברית|ישעיה}} עליו השלום תדיר הדבר מאוד, לעומת אחרים שאצלם הוא מועט, שכאשר הוא מודיע על חורבן ממלכה או אובדן אומה גדולה הוא מבטא זאת בלשון של נפילת הכוכבים ואובדן השמים וקדרות השמש וחורבן הארץ ורעישתה, והשאלות רבות כיוצא באלה. וזה בדומה למה שאומרים הערבים על מי שקרתה לו צרה גדולה: &quot;נהפכו שמיו על ארצו&quot;. וכן כשהוא מתאר עליית ממלכה והתחדשות הצלחתה הוא מכנה זאת בהתגברות אור השמש והירח והתחדשות השמים והתחדשות הארץ וכיוצא בזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה פלתערף אן {{עברית|ישעיה}} ע&quot;אס אטרד פי כלאמה כת'יר ג'דא ופי כלאם גירה קליל, אנה אד'א אכ'בר ען אנתקאץ' דולה או הלאך מלה עט'ימה יג'יב ד'לך בלפט' אן אלכואכב סקטת ואלסמא כוורת ואלשמס אסודת ואלארץ' כ'רבת ותזלזלת, וכת'יר מן אמת'אל הד'ה אלאסתעאראת, והד'א מת'ל מא יקאל ענד אלערב למן אצאבתה מציבה עט'ימה אקתלבת סמאה עלי ארצ'ה. וכד'לך אד'א וצף אקבאל דולה ותג'דד סעאדה כני ען ד'לך בזיאדה' נור אלשמס ואלקמר ותג'דד סמא ותג'דד ארץ' ונחו הד'א,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;כמו כן כשהם (=הנביאים) מתארים אובדן של אדם או אומה או עיר הם מייחסים לה' מצבים של כעס ורוגז רב עליהם, וכשהם מתארים שגשוג של עם הם מייחסים לה' מצבים של שמחה וחדווה. על מצבי הכעס עליהם הם אומרים &quot;{{עברית|יצא}}&quot; ו&quot;{{עברית|ירד}}&quot; ו&quot;{{עברית|שאג}}&quot; ו&quot;{{עברית|הרעים}}&quot; ו&quot;{{עברית|נתן קולו}}&quot; ורבים כיוצא באלה. והם אומרים גם &quot;{{עברית|צִוָּה}}&quot; ו&quot;{{עברית|אמר}}&quot; ו&quot;{{עברית|פעל}}&quot; ו&quot;{{עברית|עשה}}&quot; וכיוצא באלה, כמו שאתאר בהמשך.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;כמא אנהם אד'א וצפוא הלאך שכ'ץ או מלה או מדינה נסבוא חאלאת גצ'ב וסכ'ט שדיד ללה עליהם, ואד'א וצפוא אקבאל קום נסבוא ללה חאלאת פרח וסרור, פיקולון פי חאלאת אלגצ'ב עליהם, {{עברית|יצא,}} ו{{עברית|ירד,}} ו{{עברית|שאג,}} ו{{עברית|הרעים,}} ו{{עברית|נתן קולו}}, וכת'יר מת'ל הד'א. ויקולון איצ'א {{עברית|צוה}}, ו{{עברית|אמר,}} ו{{עברית|פעל}}, ו{{עברית|עשה}}, ונחו ד'לך כמא סאצף.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;וכן כאשר הנביא מודיע על אובדן אנשי מקום מסוים, יש שהוא מחליף את אנשי המקום במין (האנושי) כולו, כמו שאמר {{עברית|ישעיה}}: &quot;{{עברית|וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו ו,יב)}}, כשכוונתו לאובדן {{עברית|ישראל}}. ואמר {{עברית|צפניה}} על כך: &quot;{{עברית|וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ה'. וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה}} [וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם]&quot; {{הפניה|(צפניה א,ג-ד)}}. דע זאת גם כן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך אד'א אכ'בר אלנבי בהלאך אהל מוצ'ע מא קד יבדל מכאן אהל ד'לך אלמוצ'ע אלנוע כלה, כמא קאל {{עברית|ישעיה}} {{עברית|ורחק י&quot;י את האדם}}, והו יעני הלאך {{עברית|ישראל}}. וקאל {{עברית|צפניה}} פי ד'לך {{עברית|והכרתי את האדם מעל פני האדמה ונטיתי ידי על יהודה}}, פאעלם הד'א איצ'א.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ראיות פרטיות בנבואות ישעיהו: חורבן בבל}}<br /> {{קו}}אחרי שתרגמתי לך את השפה הזאת על דרך הכלל, אראה לך את נכונות הדבר וההוכחה לכך. אמר {{עברית|ישעיה}} כאשר ניבא אותו ה' על חורבן ממלכת {{עברית|בבל}} ואובדן {{עברית|סנחריב}} ו{{עברית|נבוכדנצר}} הקם אחריו והפסקת מלכותו, והחל לתאר את האסונות שיבואו עליהם בקץ ממלכתם, ואת תבוסותיהם, ואת הצרות שיבואו עליהם, הבאות על כל מנוצח הבורח מן החרב הגוברת, ואמר: &quot;[הִנֵּה יוֹם ה' בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה.] {{עברית|כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם, חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו יג,ט-י)}}. ובתיאור הזה אמר גם: &quot;{{עברית|עַל כֵּן שָׁמַיִם אַרְגִּיז וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ, בְּעֶבְרַת ה' צְבָאוֹת וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ}}&quot; {{הפניה|(שם,יג)}}. איני חושב שיש מי שהגיע לבורות ועיוורון שכאלה והלך אחר פשטי (&quot;חיצוניות&quot;) {{מונח|ט'אהר}} ההשאלות והאמירות המליציות, כך שחשב שכוכבי השמים ואור השמש והירח השתנו בעת שהושמדה ממלכת בבל, או שהארץ יצאה ממרכזה כמו שאמר. אלא זה תיאור מצבו של המובס, שהוא רואה בלי ספק כל אור – שחור, וכל מתוק הוא מוצא מר, ומדמיין שהארץ צרה עליו, ושהשמים נסגרים עליו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד אן תרג'מת לך הד'ה אללגה עלי אלתג'מיל אריך צחה' ד'לך וברהאנה. קאל {{עברית|ישעיה}} למא אנבאה אללה באנתקאץ' דולה' {{עברית|בבל}} והלאך {{עברית|סנחריב ונבוכדנצר}} אלקאים בעדה ואנקטאע ממלכתה, פאכ'ד' אן יצף נכבאתהם פי אכ'ר דולתהם והזאימהם ומא ילחקהם מן אלשדאיד אללאחקה לכל מהזום הארב מן גלבה' אלסיף, פקאל {{עברית|כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו}}, וקאל פי ד'לך אלוצף איצ'א {{עברית|על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת י&quot;י צבאות וביום חרון אפו}}, ומא אט'ן אן אחדא וצל בה אלג'הל ואלעמא ותבע ט'ואהר אלאסתעאראת ואלאקאויל אלכ'טביה אן יט'ן אן כואכב אלסמא ונור אלשמס ואלקמר תגירת חין אנקרצ'ת ממלכה' באבל, ולא אן אלארץ' כ'רג'ת ען מרכזהא כמא ד'כר, בל הד'א וצף חאל אלמהזום, פאנה בלא שך ירי כל נור סואד, ויג'ד כל חלו מרא, ויתכ'יל אלארץ' קד צ'אקת בה, ואלסמא מנטבקה עליה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}7&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|מפלת ישראל וחורבן אשור}}<br /> {{קו}}וכן כאשר החל לתאר לאיזו השפלה וכניעה הגיע מצב {{עברית|ישראל}} כל ימי {{עברית|סנחריב הרשע}} כאשר השתלט &quot;{{עברית|עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו לו,א)}}, ואת השבי שהיו בו, ותבוסתם, והאסונות שתכפו עליהם מידיו, ואובדן {{עברית|ארץ ישראל}} כולה אז בידיו, אמר: &quot;{{עברית|פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ. וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ. רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ. נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר}} {{עברית|[}}וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם]&quot; {{הפניה|(שם כד,יז-כ)}}. ובסוף הדברים האלה, כאשר החל לתאר את מה שעתיד ה' לעשות ל{{עברית|סנחריב}} ואת אובדן מלכותו הרמה על {{עברית|ירושלם}} וההשפלה שה' ישפיל אותו לפניה, אמר כמשל: &quot;{{עברית|וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת}} {{עברית|[}}בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד]&quot; {{הפניה|(שם,כג)}}. {{עברית|יונתן בן עֻזיאל}} עליו השלום פירש {{מונח|תאויל}} את הדברים האלה בפרשנות נאה ביותר, ואמר שכשיקרה ל{{עברית|סנחריב}} מה שעתיד לקרות ל{{עברית|ירושלם}}, אז ידעו עובדי הכוכבים שזהו מעשה אלוהי, ויוכו בתדהמה וייבושו. אמר עליו השלום: &quot;{{עברית|וְיִבַּהְתּוּן דְּפָלְחִין לְסֵיהֲרָא וְיִתְכַּנְעוּן דְּסָגְדִין לְשִׁמְשָׁא אֲרֵי תִּתְגְּלֵי מַלְכוּתָא דַּייָ [}}צְבָאוֹת בְּטוּרָא דְצִיּוֹן וּבִירוּשְׁלֶם וּקְדָם סָבֵי עַמֵּיהּ בִּיקָר]&quot; (=וייבושו העובדים לירח וייכנעו המשתחווים לשמש, כי תתגלה מלכות ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ולפני זקני עמו בכבוד).&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וכד'לך למא אכ'ד' יצף מא אנתהת אליה חאלה' {{עברית|ישראל}} מן אלד'ל ואלגלבה טול איאם {{עברית|סנחריב הרשע}} ענד אסתילאה {{עברית|על כל ערי יהודה הבצורות}} וסביהם ואנהזאמהם ותראדף אלנכבאת עליהם מן אמאמה, והלאך {{עברית|ארץ ישראל}} כלהא חיניד' בידה, פקאל {{עברית|פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ, והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ, רעה התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ נוע תנוע ארץ כשכור וכו'}}, ופי אכ'ר הד'א אלקול למא אכ'ד' אן יצף מא סיפעלה אללה ב{{עברית|סנחריב}} ותלאף מלכה אלשאמך' עלי {{עברית|ירושלם}} וכ'זי יכ'זיה אללה עליהא קאל ממת'לא {{עברית|וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך י&quot;י צבאות וכו'}}. אמא {{עברית|יונתן בן עזיאל}} ע&quot;אס פתאול הד'א אלכלאם אחסן תאויל, וקאל אנה אד'א ג'רי ל{{עברית|סנחריב}} מא סיג'רי עלי {{עברית|ירושלם}} פסיעלמון חיניד' עבדה' אלנג'ום אן הד'א פעל אלאהי פידהשון ויבהתון, קאל עליה אלסלאם {{עברית|ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא ארי תתגלי מלכותא די&quot;י וכו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}8&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|גאולת ישראל}}<br /> {{קו}}וכן כאשר החל לתאר כיצד תהיה שלוות {{עברית|ישראל}} אחרי אובדן {{עברית|סנחריב}}, ופוריות אדמותיהם ויישובן ושגשוג ממלכתם על ידי {{עברית|חזקיה}}, אמר כמשל שאור השמש והירח יגבר; כי כמו שאמר על המובס שאור השמש והירח נעלם והפך לחושך עבור המובס, כך אורם גובר עבור המנצח. אתה מוצא זאת תמיד שכשפוגע באדם אסון גדול עיניו חשכות וראייתו מתערפלת, כי הרוח הרואה נעכרת בגלל האדים היתרים, וכן בגלל חולשתה ומיעוטה עקב היגון הכבד והתכנסות הנפש בתוך עצמה. ולהפך, בשעת השמחה והתרחבות הנפש החוצה וצלילות הרוח, האדם רואה כאילו האור התגבר מעבר למה שהיה. אמר (ישעיה): &quot;{{עברית|כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכֹה לֹא תִבְכֶּה}} {{עברית|[}}חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ]&quot; {{הפניה|(שם ל,יט; ושם: בָּכוֹ)}}, וסוף הדברים: &quot;{{עברית|וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא}}&quot; {{הפניה|(שם,כו)}}, וכוונתו לריפוי שברם {{עברית|מיד סנחריב הרשע}}. אשר לדבריו &quot;{{עברית|כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים}}&quot;, המפרשים אמרו שהוא מתכוון לריבוי, כי דוברי העברית משתמשים במספר &quot;שבע&quot; לציין ריבוי. ומה שנראה לי, שהוא רומז ל{{עברית|שבעת הימים שלחנוכת הבית}} שהיו בימי {{עברית|שלמה}} {{הפניה|(מלכים־א ח,סה)}}, שמעולם לא היו לאומה שגשוג ואושר ושמחה כללית כמו בימים ההם, ועל כן אמר ששגשוגם ואושרם אז יהיו כמו שבעת הימים הללו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולמא אכ'ד' איצ'א אן יצף כיף יכון אסתקראר {{עברית|ישראל}} בעד הלאך {{עברית|סנחריב}} וכ'צב אראצ'יהם ועמארתהא ואקבאל דולתהם עלי ידי {{עברית|חזקיה}}, קאל ממת'לא אן נור אלשמס ואלקמר יזיד, לאן כמא ד'כר ען אלמהזום אן נור אלשמס ואלקמר ד'הב וצאר ט'לאמא באלאצ'אפה אלי אלמהזום, כד'לך נורהמא יזיד ענד אלגאלב. ואנת תג'ד הד'א דאימא אן אלאנסאן אד'א ג'אתה פאדחה עט'ימה תט'לם עיניה ולא יצפי נור בצרה למא יכדר אלרוח אלבאצר מן אלפצ'ל אלדכ'אני, ולצ'עפה וקלתה איצ'א בשדה' אלחזן ואנקבאץ' אלנפס, ובאלעכס ענד אלפרח ואנבסאט אלנפס אלי כ'ארג' וצפא אלרוח ירי אלאנסאן כאן אלצ'ו זאיד עלי מא כאן, קאל {{עברית|כי עם בציון ישב בירושלם בכה לא תבכה וכו'}}, ואכ'ר אלקול {{עברית|והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש י&quot;י את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא}}, יעני אקאלה' עת'רתהם {{עברית|מיד}} {{עברית|סנחריב הרשע}}. ואמא קולה {{עברית|כאור שבעת הימים}} פאן אלמפסרין קאלוא יריד בה אלתכת'יר, פאן אלעבראניין יכת'רון באלסבעה. ואלד'י יבדו לי אנה ישיר אלי {{עברית|שבעת הימים שלחנוכת הבית}} אלתי כאנת פי איאם {{עברית|שלמה}} אלד'י לם יכן קט ללמלה אקבאל וסעאדה וסרור אלג'מיע מת'ל מא כאן פי תלך אלאיאם, פקאל אן אקבאלהם וסעאדתהם חיניד' יכון מת'ל תלך אלאיאם אלסבעה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}9&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|חורבן אדום}}<br /> {{קו}}וכאשר תיאר את אובדן {{עברית|אדום הרשעה}} שהתנכלו {{עברית|לישראל}} אמר: &quot;{{עברית|וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם. וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה. כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד}} {{עברית|[}}וְעַל עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט]&quot; {{הפניה|(ישעיהו לד,ג-ה)}}. התבוננו, אתם שעיניכם פקוחות, האם יש בפסוקים האלה דבר הגורם לספק או לדמיון־שווא שהוא מתאר מצב שיחול על השמים, והאם אין זה אלא משל לכך שממלכתם תישמד והגנת ה' תסור מהם ומזלם ישקע, ומעמדם של נכבדיהם יימחה בתוך זמן קצר ובמאמץ מועט, כאילו אמר שהאנשים שהיו ככוכבים – יציבים ובעלי מעמד רם ורחוקים מכל השאר – נפלו בזמן קצר {{עברית|כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה}}. דבר זה ברור מכדי שיהיה צורך להזכירו בחיבור מעין זה, ובוודאי שלא להאריך בו. אך ההכרח הביא אליו, משום שההדיוטות, ואף מי מהם שחושבים אותם בטעות ליחידי סגולה, מביאים ראיה מן ה{{עברית|פסוק}} הזה מבלי להתבונן במה שנאמר לפניו ולאחריו ומבלי לעיין באיזו פרשה נאמר, אלא כאילו זה מסר שקיבלנו מה{{עברית|תורה}} על אחריתם של השמים כמו שקיבלנו (מהתורה) מסר על התהוותם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ולמא וצף הלאך {{עברית|אדום הרשעה}} אלד'ין כאנוא מצ'איקין {{עברית|לישראל}} קאל {{עברית|וחלליהם ישלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה כי רותה בשמים}} {{עברית|חרבי הנה על אדום תרד וכו'}}. פאעתברוא יא אולי אלאבצאר הל פי הד'ה אלנצוץ שי ישכל או יוהם באנה יצף חאלה תלחק אלסמא, והל הד'א אלא מת'ל לאנקראץ' דולתהם וזואל סתר אללה ענהם וסקוט בכ'ותהם וכ'מול חט'וט' עט'מאיהם פי אסרע וקת ובאהון סעי, כאנה יקול אן אלאשכ'אץ אלד'ין כאנוא כאלכואכב ת'באתא ורפע מנזלה ובעדא מן אלגיר סקטוא באסרע וקת {{עברית|כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה}} {{עברית|}}, והד'א אבין מן אן יד'כר פי מת'ל הד'ה אלמקאלה, פכיף אן יטול פיה, לכנה דעת אלצ'רורה אליה לכון אלעואם בל מן יזעם בהם אנהם כ'ואץ יסתדלון בהד'א אל{{עברית|פסוק}} מן גיר אעתבאר למא ג'א קבלה ובעדה, ולא נט'ר פי אי קצה קיל, אלא כאנה אכ'באר ג'אנא פי אל{{עברית|תורה}} ען מאל אלסמא כמת'ל מא ג'אנא אלאכ'באר בכונהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}10&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עוד על חורבן אשור}}<br /> {{קו}}ועוד, כשהחל {{עברית|ישעיה}} לבשר ל{{עברית|ישראל}} על אובדן {{עברית|סנחריב}} וכל האומות והמלכים אשר איתו כידוע, ושהם יינצלו בעזרת ה' בלבד, אמר להם כמשל: ראו כיצד נקרעו השמים האלה לגזרים ובלתה הארץ הזו ומתו מי שעליה ואתם ניצלים. כאילו אמר: אלה שמילאו את הארץ וחשבו שהם יציבים כשמים, על דרך ההגזמה, אבדו במהירות ונעלמו כעשן, ושרידיהם, הגלויים ויציבים כיציבות הארץ, כלו ככלות הבגד הבלוי. בתחילת הפרשה הזאת אמר: &quot;{{עברית|כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ}} {{עברית|[}}וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה.] {{עברית|הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי [}}וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ.] {{עברית|קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי [}}וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן.] {{עברית|שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת}}&quot; {{הפניה|(שם נא,ג-ו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואיצ'א למא אכ'ד' {{עברית|ישעיה}} יבשר {{עברית|ישראל}} בהלאך {{עברית|סנחריב}} וג'מיע אלאמם ואלמלוך אלד'ין מעה כמא שהר, ונצרתהם בנצר אללה לא גיר, קאל להם ממת'לא ארוא כיף תקטעת תלך אלסמא ובלת תלך אלארץ' ומאת מן עליהא ואנתם מנצורון, כאנה יקול אן אולאיך אלד'ין אעמוא אלארץ' וכאן יט'ן בהם אלת'בות כאלסמא אגיא הלכוא בסרעה וד'הבוא כד'האב אלדכ'אן, ואת'ארהם אלט'אהרה אלת'אבתה כת'באת אלארץ' תלפת תלך אלאת'אר כתלאף אלת'וב אלכ'לק, אול הד'ה אלקצה קאל {{עברית|כי נחם י&quot;י ציון נחם כל חרבותיה וכו' הקשיבו אלי עמי וכו' קרוב צדקי יצא ישעי וכו' שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}11&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|עוד על גאולת ישראל}}<br /> {{קו}}ואמר על שיבתה של מלכות {{עברית|ישראל}} ויציבותה והתמדתה, שה' יחדש שמים וארץ. כי הוא מתייחס תדיר בדבריו לשלטונה של המלכות כאילו היא עולם המיוחד לה, כלומר שמים וארץ. וכך כאשר החל ב{{עברית|נחמות}} ואמר: &quot;{{עברית|אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם}}&quot; {{הפניה|(שם,יב)}} וכן הלאה, אמר: &quot;{{עברית|וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה}}&quot; {{הפניה|(שם,טז)}}. ואמר על קיום המלכות ל{{עברית|ישראל}} והסתלקותה מרמי המעלה המפורסמים: &quot;{{עברית|כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ}} {{עברית|[}}וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה']&quot; {{הפניה|(שם נד,י)}}. ואמר על התמדת מלכות ה{{עברית|משיח}} ושמלכות {{עברית|ישראל}} לא תאבד לאחר מכן: &quot;{{עברית|לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ}} {{עברית|[}}וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ]&quot; {{הפניה|(שם ס,כ)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקאל פי רג'וע מלך {{עברית|ישראל}} ות'באתה ודואמה אן אללה יסתג'ד סמאא וארצ'א, אד' קד אטרד הד'א פי כלאמה אן יג'על דולה' אלמלך כאנהא עאלם יכ'צה אעני סמא וארצ'א, פלמא אבתדא באל{{עברית|נחמות}} וקאל {{עברית|אנכי אנכי הוא מנחמכם}} ומא אתצל בד'לך, קאל {{עברית|ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה}}. וקאל פי בקא אלמלך ל{{עברית|ישראל}} וד'האבה מן אלעט'מא אלמשאהיר {{עברית|כי ההרים ימושו וגו'}}, וקאל פי דואם מלך אל{{עברית|משיח}} ואן {{עברית|ישראל}} לא ינתקץ' מלכהם מן בעד ד'לך קאל {{עברית|לא יבוא עוד שמשך וגו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}12&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|משמעות בריאת שמים חדשים מתוך ההקשר}}<br /> {{קו}}אחר כך המשיך {{עברית|ישעיה}} את דבריו בהשאלות הללו, שמי שמבין את משמעויות הדברים רגיל בהן, ותיאר את מצבי ה{{עברית|גלות}} ופרטיהם. לאחר מכן תיאר את שיבת המלכות ומחיית כל היגונות האלה, ואמר כמשל: אני אברא שמים אחרים וארץ אחרת, והנוכחיים יישכחו ויימחו עקבותיהם. הוא ביאר זאת מיד אחר כך ואמר: הדברים הללו שאמרתי שאברא – כוונתי שאתן לכם מצב של שמחה תמידית וחדווה במקום היגונות והייסורים, ולא ייזכרו היגונות האלה שהיו לפני כן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ת'ם אן {{עברית|ישעיה}} אג'רי כלאמה עלי הד'ה אלאסתעאראת אלמטרדה ענד מן יפהם מעאני אלכלאם, פוצף אחואל אל{{עברית|גלות}} וג'זאיאתהא ת'ם וצף רג'וע אלדולה ואמתחא תלך אלאחזאן כלהא, פקאל ממת'לא אני אכ'לק סמא אכ'רי וארץ' אכ'רי ותנסי תלך וימתחי את'רהא, ת'ם בין ד'לך עלי אתצאל אלקול וקאל הד'ה אלתי קלת אכ'לק אריד בה אני אג'על לכם חאלה' סרור דאימא ופרח עוצ'א מן תלך אלאחזאן ואלאנכאד, ולא תד'כר תלך אלאחזאן אלמתקדמה,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;13&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;שמע את סידור העניינים וסמיכות ה{{עברית|פסוקים}} המורים על כך. {{אינדקס|פתיחה)}} בראשית הפרשה הזאת אמר: &quot;{{עברית|חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר תְּהִלֹּת ה'}} {{עברית|[}}כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ ה' וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו]&quot; {{הפניה|(שם סג,ז)}}.{{קו}}{{אינדקס|הטובה)}} אחר כך תיאר את חסדיו יתעלה עלינו תחילה: &quot;[בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם] {{עברית|וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם}}&quot; {{הפניה|(שם,ט)}} וכן הלאה.{{קו}}{{אינדקס|המרי)}} אחר כך תיאר את מריינו: &quot;{{עברית|וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ}} [וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם]&quot; {{הפניה|(שם,י)}} וכן הלאה.{{קו}}{{אינדקס|האויב)}} אחר כך תיאר את השתלטות האויב עלינו: &quot;{{עברית|צָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ}}. {{עברית|הָיִינוּ מֵעוֹלָם}} [לֹא מָשַׁלְתָּ בָּם...]&quot; {{הפניה|(שם,יח-יט)}} וכן הלאה.{{קו}}{{אינדקס|תחינה לה')}} אחר כך המליץ בעדנו ואמר: &quot;{{עברית|אַל תִּקְצֹף ה' עַד מְאֹד}} [וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָו‍ֹן הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ]&quot; {{הפניה|(שם סד,ח)}} וכן הלאה.{{קו}}{{אינדקס|ההסבר)}} אחר כך הזכיר כיצד היינו ראויים לייסורים הקשים שבאו עלינו, משום שנקראנו אל האמת ולא נענינו, ואמר: &quot;{{עברית|נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ}} {{עברית|[}}נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי]&quot; {{הפניה|(שם סה,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|מחילה)}} אחר כך הבטיח מחילה ורחמים ואמר: &quot;{{עברית|כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל [}}וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל. וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה]&quot; {{הפניה|(שם,ח-ט) וכן הלאה.}}{{קו}}{{אינדקס|עונש לאויבים)}} אחר כך הבטיח רעות לאלה שעשקו אותנו ואמר: &quot;{{עברית|הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ}} {{עברית|[}}הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ. הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ]&quot; {{הפניה|(שם,יג-יד)}}.{{קו}}{{אינדקס|שכחת המצבים)}} אחר כך המשיך ואמר שהַאֲמנותיה של האומה הזו יתוקנו, והיא תהיה ברכה בארץ, ותשכח את כל המצבים השונים האלה שהיו קודם. הוא אמר דברים שזה לשונם: &quot;{{עברית|וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר. אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי. כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב. כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ. וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם}} {{עברית|[}}וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה]&quot; {{הפניה|(שם,טו-יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} התבאר והתבהר לך אם כן הדבר כולו, שכאשר אמר &quot;{{עברית|כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה}}&quot; הסביר {{מונח|פסר}} זאת מיד ואמר: &quot;{{עברית|כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ}}&quot;.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואסמע אנתט'אם אלמעאני ואתצאל אל{{עברית|פסוקים}} אלדאלה עליהא כיף ג'א, אול אפתתאח הד'ה אלקצה קאל {{עברית|חסדי י&quot;י אזכיר תהלות י&quot;י וכו'}}, ת'ם וצף אפצ'אלה תעאלי עלינא אולא {{עברית|וינטלם וינשאם כל ימי עולם}}{{עברית|}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם וצף עציאננא {{עברית|והמה מרו ועצבו את רוח קדשו}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם וצף אסתילא אלעדו עלינא {{עברית|צרינו בוססו מקדשך היינו מעולם}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם שפע פינא וקאל {{עברית|אל תקצף י&quot;י עד מאד}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם ד'כר וג'ה אסתחקאקנא לעט'ם מא אבתלינא בה אד' דעינא אלי אלחק פלם נג'ב קאל {{עברית|נדרשתי ללא שאלו וכו'}}, ת'ם ועד באלעפו ואלרחמה וקאל {{עברית|כה אמר י&quot;י כאשר ימצא התירוש באשכול וכו'}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם תואעד אלד'ין ט'למונא וקאל {{עברית|הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וכו'}}, ת'ם אתבע ד'לך בד'כרה אן הד'ה אלמלה תצלח אעתקאדאתהא ותציר ברכה פי אלארץ' ותנסי כל מא תקדם מן הד'ה אלאחואל אלמכ'תלפה פקאל כלאמא הד'א נצה, {{עברית|ולעבדיו יקרא שם אחר אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב, כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא, כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש, וגלתי בירושלם}} {{עברית|וגו'}}, פקד באן לך אלאמר כלה ואתצ'ח, וד'לך אנה למא קאל {{עברית|כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה}} פסר ד'לך עלי אלאתצאל וקאל {{עברית|כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}14&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|המשך ניתוח הפסוקים המתייחסים לבריאת השמים החדשים}}<br /> {{קו}}אחרי ההקדמה הזאת אמר: כמו שמצבי האמונה {{מונח|אימאן}} האלה והשמחה בה שהבטחתי לך שאברא אותם הם קבועים תמידית – כי האמונה בה' והשמחה באמונה הזאת הם מצבים שלא ייתכן שייעלמו ולעולם לא ישתנו עבור כל מי שהשיג אותם – כמו שמצב האמונה והשמחה בה, שהבטחתי שימלא את הארץ, תמידי וקבוע, כך יתמידו זרעכם ושמכם. והם דבריו לאחר מכן: &quot;{{עברית|כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם}}&quot; {{הפניה|(שם סו,כב)}}. כי יש שה{{עברית|זרע}} נשאר אך לא ה{{עברית|שם}}, כמו שאתה מוצא אומות רבות שאין ספק שהן מזרע {{עברית|פרס}} או {{עברית|יָוָן}} אך אינן ידועות בשם מיוחד אלא כללה אותן אומה אחרת. יש כאן לדעתי גם הערה על נצחיות התורה, שבגללה יש לנו {{עברית|שם}} מיוחד. כיוון שההשאלות האלה נמצאות לרוב ב{{עברית|ישעיה}}, התחקיתי אחרי כולן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה קאל אן תלך חאלאת אלאימאן ואלסרור בה אלד'י ועדתך אני סאכ'לקהא כמא הי ת'אבתה דאימא, לאן אלאימאן באללה ואלסרור בד'לך אלאימאן חאלתין לא ימכן אן תזול ולא תתגיר אבדא מן כל מן חצלת לה, פקאל כמא אן תלך חאלה' אלאימאן ואלסרור בה אלתי ועדת אנהא סתעם אלארץ' דאימה ת'אבתה כד'לך ידום נסלכם ואסמכם, והו קולה בעד הד'א {{עברית|כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם י&quot;י כן יעמד זרעכם ושמכם}}, לאנה קד יבקי אל{{עברית|זרע}} ולא יבקי אל{{עברית|שם}}, כמא תג'ד אממא כת'ירה לא שך אנהם מן נסל {{עברית|פרס}} או {{עברית|יון}} לכן לא יערפון באסם מכ'צוץ בל אעמתהם מלה אכ'רי. והד'א איצ'א ענדי תנביה עלי תאביד אלשריעה אלתי מן אג'להא לנא {{עברית|שם}} מכ'צוץ. ולמא כאנת הד'ה אלאסתעאראת ג'את פי {{עברית|ישעיה}} כת'ירא לאג'ל ד'לך תתבעתהא כלהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}15&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|ראיות פרטיות בשאר נביאים}}<br /> {{קו}}ויש מהן גם בדברי אחרים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} {{עברית|ירמיה}} אמר בתיאור חורבן {{עברית|ירושלם בעֲוֹנוֹת אבותינו}}: &quot;{{עברית|רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ}} [וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם. רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ. רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ. רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר, וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ מִפְּנֵי ה' מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ]&quot; {{הפניה|(ירמיה ד,כג-כו)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}וקד ג'א איצ'א מנהא פי כלאם גירה ,קאל {{עברית|ירמיה}} פי וצף כ'ראב {{עברית|ירושלם בעונות אבותינו ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;16&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ב)}} ו{{עברית|יחזקאל}} אמר בתיאור אובדן ממלכת מצרים ומות {{עברית|פרעה}} על ידי {{עברית|נבוכדנצר}}: &quot;{{עברית|וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם וְהִקְדַּרְתִּי אֶת כֹּכְבֵיהֶם שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ וְיָרֵחַ לֹא יָאִיר אוֹרוֹ. כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ נְאֻם ה'}} [אֱלֹהִים]&quot; {{הפניה|(יחזקאל לב,ז-ח)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקאל {{עברית|יחזקאל}} פי וצף תלאף ממלכה' מצר והלאך {{עברית|פרעה}} עלי ידי {{עברית|נבוכדנצר}}, קאל {{עברית|וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את כוכביהם שמש בענן אכסנו וירח לא יאיר אורו}} {{עברית|כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על ארצך נאם י&quot;י}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;17&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ג)}} ו{{עברית|יואל בן פתואל}} אמר על הארבה העצום שבא בימיו: &quot;{{עברית|לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם}}&quot; {{הפניה|(יואל ב,י)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקאל {{עברית|יואל בן פתואל}} פי אלג'ראד אלעט'ים אלד'י ג'א פי איאמה, קאל {{עברית|לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;18&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ד)}} ו{{עברית|עמוס}} אמר בתיאור חורבן {{עברית|שומרון}}: &quot;{{עברית|וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר. וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם}} {{עברית|[}}לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר]&quot; {{הפניה|(עמוס ח,ט-י)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקאל {{עברית|עמוס}} פי וצף כ'ראב {{עברית|שומרון}}, קאל {{עברית|והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור והפכתי חגיכם וכו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;19&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ה)}} ו{{עברית|מיכה}} אמר על אובדן {{עברית|שומרון}} כשהוא משתמש והולך באמירות המליציות המפורסמות והידועות: &quot;{{עברית|כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ}}. {{עברית|וְנָמַסּוּ הָרִים [}}תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד]&quot; {{הפניה|(מיכה א,ג-ד; ושם: הֶהָרִים)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקאל {{עברית|מיכה}} פי הלאך {{עברית|שומרון}} מסתמר עלי אלאקאויל אלכ'טביה אלמשהורה אלמעלומה {{עברית|כי הנה י&quot;י יוצא ממקומו וירד ודרך על במותי ארץ ונמסו הרים}} {{עברית|וכו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;20&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ו)}} ו{{עברית|חגי}} אמר על נפילת {{עברית|מלכות פרס ומדי}}: &quot;[עוֹד אַחַת מְעַט הִיא] {{עברית|וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה. וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם}}&quot; {{הפניה|(חגי ב,ו-ז)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וקאל {{עברית|חגי}} פי נקץ' {{עברית|מלכות פרס ומדי ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה. והרעשתי את כל הגוים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;21&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ז – דוד)}} ובפשיטה של {{עברית|יואב}} על {{עברית|ארם}}, כאשר החל לתאר את חולשת האומה ורפיונה מלפנים, ושהם היו מנוצחים ומובסים, ושהעתיר בתפילה להצילם עתה, אמר: &quot;[אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ.] {{עברית|הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה}}&quot; {{הפניה|(תהילים ס,ג-ד)}}. הוא הוסיף ואמר דברים שמשמעותם שלא נפחד כשיאבדו האומות ויכלו, משום שאנו בוטחים על ישועתו יתעלה ולא על מלחמתנו וכוחנו, כמו שנאמר &quot;{{עברית|עַם נוֹשַׁע בַּה'}}&quot; {{הפניה|(דברים לג,כט)}}; אמר: &quot;[אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד.] {{עברית|עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים}}&quot; {{הפניה|(תהילים מו,ב-ג)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ופי גזוה' {{עברית|יואב}} ל{{עברית|ארם}} למא אכ'ד' יצף כיף כאן צ'עף אלמלה וכ'מולהא מן קבל, וכונהם כאנוא מגלובין מהזומין, ושפע פי נצרתהם אלאן, פקאל {{עברית|הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה}}. וקאל איצ'א פי מעני אנא לא נכ'אף נחן אד'א הלכת אלמלל ובאדוא לכוננא מתכלין עלי נצרתה תעאלי לא עלי חרבנא וקותנא כמא קאל {{עברית|עם נושע בי&quot;י}} קאל {{עברית|על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;22&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ח – חבקוק)}} ובתיאור טביעת המצרים נאמר: &quot;{{עברית|רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת}} {{הפניה|(תהילים עז,יז)}}; &quot;{{עברית|קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל [}}הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל] {{עברית|רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ}}&quot; {{הפניה|(שם,יט)}}; &quot;{{עברית|הֲבִנְהָרִים חָרָה ה'}} {{עברית|[}}אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה]&quot; {{הפניה|(חבקוק ג,ח)}}; &quot;{{עברית|עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ [}}וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ]&quot; {{הפניה|(תהילים יח,ט)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וג'א פי וצף גרק אלמצריון {{עברית|ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות קול רעמך בגלגל וגו' רגזה ותרעש הארץ, הבנהרים חרה י&quot;י וגו', עלה עשן באפו וגו'}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;23&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{אינדקס|ט – דבורה)}} וכן ב{{עברית|שירת דבורה}}: &quot;[ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם] {{עברית|אֶרֶץ רָעָשָׁה}} {{עברית|[}}גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל]&quot; {{הפניה|(שופטים ה,ד-ה)}}. דבר זה נפוץ, ועל מה שלא הזכרתי תקיש ממה שהזכרתי.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וכד'לך פי {{עברית|שירת דבורה ארץ רעשה וגו'}}. וג'א מן הד'א כת'יר, ומא לם נד'כר מנה קסה עלי מא ד'כרת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}24&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|יום ה' הגדול והנורא}}<br /> {{קו}}אשר לדברי {{עברית|יואל}} &quot;{{עברית|וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן}}. {{עברית|הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא}}. {{עברית|וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה}} {{עברית|[}}כַּאֲשֶׁר אָמַר ה' וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא]&quot; {{הפניה|(יואל ג,ג-ה)}} – מה שיותר נראה לי זה שהוא מתאר את אבדן {{עברית|סנחריב}} אל מול {{עברית|ירושלם}}. ואם אין זה נראה לך, יהיה זה תיאור של אבדן {{עברית|גוג}} אל מול {{עברית|ירושלם בימי המלך המשיח}}, אף על פי שאין נזכר בפרשה הזאת אלא הטבח הרב, דליקת השריפות וליקוי המאורות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פאמא קול {{עברית|יואל ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום י&quot;י הגדול והנורא והיה כל אשר יקרא בשם י&quot;י ימלט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה וגו'}}, פאלאקוי ענדי אנה יצף הלאך {{עברית|סנחריב}} עלי {{עברית|ירושלם}}, פאן לם תרד ד'לך פיכון וצף הלאך {{עברית|גוג}} עלי {{עברית|ירושלם בימי המלך המשיח}}, מע כונה איצ'א לם יד'כר פי הד'ה אלקצה גיר כת'רה' אלקתל וחרק אלניראן וכסוף אלנירין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;25&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;שמא תאמר: כיצד זה לפי פרשנותנו נקרא יום אבדן {{עברית|סנחריב}} &quot;{{עברית|יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא}}&quot;? דע לך שכל יום שיש בו הצלה גדולה או אסון גדול נקרא &quot;{{עברית|יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא}}&quot;. {{עברית|יואל}} אמר זאת על יום בוא הארבה עליהם: &quot;{{עברית|כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ}}&quot; {{הפניה|(שם ב,יא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולעלך תקול כיף יסמי {{עברית|יום י&quot;י הגדול והנורא}} יום הלאך {{עברית|סנחריב}} פי תאוילנא, פלתעלם אן כל יום תכון פיה נצרה עט'ימה או פאדחה עט'ימה פאנה יסמי {{עברית|יום י&quot;י הגדול והנורא}}, קד קאל {{עברית|יואל}} הד'א ען יום מג'י ד'לך אלג'ראד עליהם {{עברית|כי גדול יום י&quot;י ונורא מאד ומי יכילנו}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}26&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|גם בחז&quot;ל לא נזכר קץ העולם}}<br /> {{קו}}העניין שאנו סובבים סביבו כבר התבאר, והוא שכיליון העולם הזה והשתנותו מכפי שהוא, או השתנות דבר מטבעו כך שהוא יתמיד בשינוי הזה – הוא דבר שלא נמסר לנו עליו דבר בפסוקי הנביאים וגם לא בדברי {{עברית|חכמים}}. כי דבריהם &quot;{{עברית|שִתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב}}&quot; (=ששת אלפי שנים קיים העולם ו[אלף] אחד חרב) {{הפניה|(בבלי ראש השנה לא,א; סנהדרין צז,א)}} – {{אינדקס|דחייה}} {{אינדקס|א)}} אין זה העדר המציאות כולה, משום שדבריו &quot;{{עברית|וחד חרוב}}&quot; מורים על קיומו של הזמן. {{אינדקס|ב)}} מה גם שהם דברי {{עברית|יחיד}}, {{אינדקס|ג)}} ובאופן מסוים.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואלמעני אלד'י נחום נחוה קד תבין, והו אן פסאד הד'א אלעאלם ותגירה עמא הו עליה או תגיר שי מן טביעתה ואסתמרארה עלי ד'לך אלתגיר, הו שי לם יאתנא פיה נץ נבי ולא כלאם {{עברית|חכמים}} איצ'א, לאן קולהם {{עברית|שתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב}} ליס הו עדם אלוג'וד ג'מלה, לקולה {{עברית|וחד חרוב}}, דל עלי בקא אלזמאן, והד'א איצ'א קול {{עברית|יחיד}}, והו עלי צורה' מא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;27&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ואילו מה שאתה מוצא תמיד אצל כל ה{{עברית|חכמים}}, והוא יסוד שכל אחד מ{{עברית|חכמי משנה וחכמי תלמוד}} מביא ממנו ראיה – הוא הפסוק &quot;{{עברית|אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ}}&quot; {{הפניה|(קהלת א,ט)}}, ושאין התחדשות בשום פנים ואופן. עד כדי כך שמי שהבין את &quot;{{עברית|שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה}}&quot; {{הפניה|(ישעיהו סה,יז)}} כפי מה שחושבים (=מילולית), אמר: &quot;{{עברית|אף שמים וארץ שעתידין להִברות כבר הן ברויין ועומדין, שנאמר: '}}[הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה] {{עברית|עֹמְדִים לְפָנַי}} [נְאֻם ה']{{עברית|'}} {{הפניה|(שם סו,כב)}} {{עברית|– 'יעמדו' לא נאמר אלא 'עומדים'}}&quot;, והביא ראיה מן הפסוק &quot;{{עברית|אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ}}&quot;. אל תחשוב שזה סותר את מה שביארתי. אלא אפשר שכוונתו שהטבע המחייב באותו זמן את המצבים המובטחים האלה – הוא נברא ועומד מ{{עברית|ששת ימי בראשית}}, וזה נכון.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ואלד'י תג'ד לג'מיע אל{{עברית|חכמים}} דאימא והי קאעדה יסתדל בהא כל אחד מן {{עברית|חכמי משנה וחכמי תלמוד}} הו קולה {{עברית|אין כל חדש תחת השמש}}, ואן ליס ת'ם אסתג'דאד בוג'ה ולא בסבב, חתי אן אלד'י אכ'ד' {{עברית|שמים חדשים וארץ חדשה}} עלי מא יט'ן קאל {{עברית|אף שמים וארץ שעתידין להברות}} {{עברית|כבר הן ברויין ועומדין שנאמר עומדים לפני, יעמדו לא נאמר אלא עומדים}}, ואסתדל בקולה {{עברית|אין כל חדש תחת השמש}}{{עברית|}}. ולא תט'ן הד'א מנאקץ' למא בינתה, בל ימכן אנה יריד אן תלך אלחאלאת אלמועוד בהא, אלטביעה אלמוג'בה להא חיניד' מן {{עברית|ששת ימי בראשית}} הי מכ'לוקה, והד'א צחיח,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}28&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תפיסת הנס לדעת הרמב&quot;ם}}<br /> {{קו}}אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו כך שהוא יתמיד בשינוי הזה, רק כהישמרות מן הנסים. כי אף על פי שהמטה נהפך לנחש והמים נהפכו לדם והיד הטהורה הנכבדת נהפכה לבנה מבלי שהיתה סיבה טבעית שגרמה לכך, הרי הדברים האלה והדומה להם לא נמשכו ולא הפכו לטבע אחר, אלא כמו שאמרו (החכמים) {{עברית|ז&quot;ל}}: &quot;{{עברית|עולם כמנהגו הולך}}&quot; {{הפניה|(בבלי עבודה זרה נד,ב)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואנמא קלת אנה לא יתגיר שי מן טביעתה ויסתמר עלי ד'לך אלתגיר תחרזא מן אלמעג'זאת, לאנה ואן כאנת אנקלבת אלעצא ת'עבאן ואנקלב אלמא דם ואליד אלטאהרה אלכרימה ביצ'א מן גיר סבב טביעי מוג'ב ד'לך, פאן הד'ה אלאמור ומא שאבההא לם תסתמר ולא צארת טביעה אכ'רי בל כמא קאלוא {{עברית|ז&quot;ל עולם כמנהגו הולך}},&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}29&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|תפיסת הנס לדעת חז&quot;ל}}<br /> {{קו}}זו דעתי, וזה מה שראוי להאמין בו, אף על פי שה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}} אמרו לגבי הנסים דברים מופלאים מאוד שתמצא את לשונם ב{{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(ה,ד)}} וב{{עברית|מדרש קהלת}} {{הפניה|(לא ידוע מקומו)}}. עניינם הוא שהם סבורים שהנסים גם הם במובן מסוים חלק מהטבע: הם אמרו שכאשר ה' ברא את המציאות הזו וטבע בה את חוקי הטבע האלה, הוא קבע בחוקי הטבע הללו שיארעו בהם כל הנסים בזמן שיארעו, והאות של הנביא הוא שה' הודיע לו את הזמן שבו יאמר מה שיאמר ואז יקרה הדבר הזה כמו שנטבע בו בעיקר הטבע.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}הד'א הו ראיי, והו אלד'י ינבגי אן יעתקד. ואן כאן אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}} קד קאלוא פי אלמעג'זאת כלאמא גריבא ג'דא תג'דה מנצוץ פי {{עברית|בראשית רבה}} ופי {{עברית|מדרש קהלת}}, וד'לך אלמעני הו אנהם ירון אן אלמעג'זאת הי ממא פי אלטבע איצ'א עלי ג'הה' מא, וד'לך אנהם קאלוא אנה ענד מא כ'לק אללה הד'א אלוג'וד וטבעה עלי הד'ה אלטבאיע ג'על פי תלך אלטבאיע אן יחדת' פיהא כל מא חדת' מן אלמעג'זאת פי וקת חדות'הא, ואיה' אלנבי אן אעלמה אללה באלוקת אלד'י ידעי פיה מא ידעי פינפעל ד'לך אלשי כמא ג'על פי טבעה פי אצל מא טבע,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;30&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אם הדבר הוא כמו שתראה, הרי הוא מורה על גדולתו של האומר, ושקשה מאוד בעיניו שישתנה טבע אחרי {{עברית|מעשה בראשית}} או שיתחדש חפץ אחר לאחַר שהתייצב כפי שהוא. הוא כאילו סבור, לדוגמה, שהושם בטבע המים שהם יהיו רציפים וניגרים ממעלה למטה תמיד, מלבד באותו זמן שטבעו בהם המצרים, והמים האלה בלבד הם שייחלקו. כבר הסבתי את תשומת לבך לרוח האמירה הזו, ושכולה הימנעות מכך שתהיה התחדשות של משהו. נאמר שם: &quot;{{עברית|אמר ר' יונתן: תנאים התנה הקב&quot;ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל. הדא היא 'וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ'}} {{הפניה|(שמות יד,כז)}}{{עברית|. אמר ר' ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב&quot;ה אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית. הדא היא: 'אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם}} {{עברית|וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי'}} {{הפניה|(ישעיהו מה,יב)}}{{עברית|. צויתי את הים שיקרע, את האוּר שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, את האריות שלא יזיקו לדניאל, את הדג שיקיא את יונה}}&quot;. והוא הדין לכל השאר.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;והד'א אן כאן כמא תראה פאנה ידל עלי עט'מה' אלקאיל, וכונה אסתצעב כל אלאסתצעאב אן תתגיר טביעה בעד {{עברית|מעשה בראשית}} או תטרי משיה אכ'רי בעד מא אסתקרת הכד'א, פכאנה ירי מת'לא אנה ג'על פי טביעה' אלמא אן יתצל ויג'רי מן אלעלו ללספל דאימא אלא פי ד'לך אלוקת אלד'י גרק פיה אלמצריון וד'לך אלמא כ'אצה פאנה ינקסם, וקד נבהתך עלי רוח הד'א אלקול, ואן ד'לך כלה הרב מן אסתג'דאד שי, הנאך קיל {{עברית|אמר ר' יונתן תנאים התנה הקב&quot;ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא היא וישב הים לפנות בקר לאיתנו אמר}} {{עברית|ר' ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקב&quot;ה אלא עם כל מה שנברא}} {{עברית|בששת ימי בראשית הדא היא אני}} {{עברית|ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי,}} {{עברית|צויתי את הים שיקרע, את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, את האריות שלא יזיקו לדניאל, את הדג שיקיא את יונה}}. והו אלקיאס פי סאירהא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}31&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|זמן הבריאה – הסכמה ומחלוקת עם אריסטו}}<br /> {{קו}}הרי התבאר לך הדבר והתבררה השיטה: אנו מסכימים עם אריסטו בחצי מדעתו, ומאמינים שהמציאות הזאת נצחית ותמידית בטבע הזה שחפץ בו (ה') יתעלה, ולא ישתנה ממנה שום דבר אלא בפרטים ממנה על דרך הנס, אף על פי שיש לו יתעלה יכולת לשנותה כולה או לאַיֵן אותה, או לבטל כל חוק טבע שלה שיחפוץ. אבל היתה לה התחלה כשלא היה שום דבר מצוי מלבד ה', וחכמתו גזרה שהבריאה תבוא למציאות כשהביא אותה למציאות, ושמה שהביא למציאות לא ייעדר וטבעו לא ישתנה אלא במה שחפץ, בפרטים שאנו יודעים כבר, ובמה שיהיה בעתיד שאיננו יודעים. זו דעתנו ויסוד תורתנו. אריסטו לעומת זאת סבור שכמו שהעולם נצחי ולא יכלה, כך הוא קדמון ולא התהווה. כבר אמרנו וביארנו {{הפניה|(ב,כ)}} שאין זה אלא על דרך החיוב, ושבחיוב יש משום טפילת שקר על האלוה כמו שביארנו {{הפניה|(ב,כג4)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד באן לך אלאמר ותלכ'ץ אלמד'הב, וד'לך אנא נואפק ארסטו פי אלנצף מן ראיה, ונעתקד אן הד'א אלוג'וד אבדי סרמדי עלי הד'ה אלטביעה אלתי שאהא תעאלי לא יתגיר מנה שי בוג'ה אלא פי ג'זאיה עלי ג'הה' אלמעג'ז, ואן כאן לה תעאלי אלקדרה עלי תגיירה כלה או אעדאמה או אעדאם אי טביעה שא מן טבאיעה, לכנה לה אפתתאח, ולם יכן ת'ם שי מוג'וד אצלא אלא אללה וחכמתה אקתצ'ת אן יוג'ד אלכ'לק חין אוג'דה, ואן לא יעדם הד'א אלד'י אוג'ד ולא תתגיר לה טביעה אלא פי מא שא מן ג'זאיאת ממא קד עלמנאה וממא לם נעלמה ממא סיאתי, הד'א ראינא וקאעדה' שריעתנא. וארסטו ירי אנה מת'ל מא הו אבדי ולא יפסד כד'לך הו אזלי ולא תכון. וקד קלנא ובינא אן הד'א לא ינתט'ם אלא עלי חכם אללזום, ואן אללזום פיה מן אלאפתיאת פי חק אלאלאה מא קד בינאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}32&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שתי הקדמות לפרק הבא}}<br /> {{קו}}כיוון שהגיעו הדברים לכך, נביא פרק {{הפניה|(ב,ל)}} שנזכיר בו גם כמה הערות על לשונות שנאמרו ב{{עברית|מעשה בראשית}}, כי מטרתו הראשונה של חיבור זה לא היתה אלא לבאר מה שאפשר לבארו מ{{עברית|מעשה בראשית ומעשה מרכבה}}. זאת לאחר שנקדים שתי הקדמות כלליות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ואד' ואנתהי אלקול אלי הד'א פלנאתי בפצל נד'כר פיה איצ'א בעץ' תנביהאת עלי נצוץ ג'את פי {{עברית|מעשה בראשית}}, אד' אלגרץ' אלאול פי הד'ה אלמקאלה אנמא כאן תביין מא ימכן תביינה מן {{עברית|מעשה בראשית ומעשה מרכבה}}, בעד אן נקדם מקדמתין עאמתין.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}33&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה א: יש דרך ללמוד וללמד את &quot;מעשה בראשית&quot;}}<br /> {{קו}}ההקדמה הראשונה היא זו: כל מה שנזכר ב{{עברית|מעשה בראשית}} ב{{עברית|תורה}} אין הוא כולו כפשוטו {{מונח|ט'אהר}} (&quot;כחיצוניותו&quot;) כמו שמדמיין המון העם. כי אילו היה הדבר כך, לא היו מקדישים לו אנשי החכמה מחשבות ולא היו ה{{עברית|חכמים}} מפליגים להסתירו ולאסור לדרוש בו בציבור. כי פשטי הדברים האלה מביאים או {{אינדקס|א)}} לשיבוש גדול של הדמיון וסוללים את הדרך לדעות רעות לגבי האלוה, או {{אינדקס|ב)}} לביטול גמור ולכפירה ביסודות התורה. על כן הנכון הוא להימנע מלהתבונן בהם בדמיון בלבד בלא (ידיעת) המדעים – ולא כמו שעושים ה{{עברית|דרשנים}} והמפרשים הפתאים, שחשבו שהחכמה היא ידיעת הסבר {{מונח|שרח}} המילים, והרחבת דברים והארכה בהם היא לדעתם תוספת בשלמות – אלא יש להתבונן בהם (=בפסוקי מעשה בראשית) בשכל על אמיתו אחרי השגת שלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים. אבל כל מי שיודע דבר מזה אין ראוי שיגלהו ברבים, כמו שביארתי כמה פעמים בפירושנו ל{{עברית|משנה}} {{הפניה|(הקדמה למשנה; חגיגה ב,א; הקדמה לפרק חלק)}}. ובפירוש אמרו (חז&quot;ל): &quot;{{עברית|מתחִלת הספר ועד כאן – 'כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר'}} {{הפניה|(משלי כה,ב)}}&quot; {{הפניה|(בראשית רבה ט,א)}}. הם אמרו זאת בסוף מה שנזכר ב{{עברית|יוֹם הַשִּׁשִּׁי}} {{הפניה|(בראשית א,לא)}}, ואם כן הובהר מה שאמרנו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אחדאהמא הד'ה אלמקדמה, והי אן כל מא ד'כר פי {{עברית|מעשה בראשית}} פי אל{{עברית|תורה}} ליס הו כלה עלי ט'אהרה עלי מא יתכ'יל מנה אלג'מהור, לאנה לו כאן אלאמר כד'לך למא ט'ן בה אהל אלעלם ולא אטנבוא אל{{עברית|חכמים}} פי אכ'פאיה ומנע אלחדית' פיה פי אלג'מהור, לאן תלך אלט'ואהר מודיה אמא לפסאד תכ'יל עט'ים ותטרק ארא סו פי חק אלאלאה או לתעטיל מחץ' וכפר בקואעד אלשריעה, פאלצואב אלאצ'ראב ען אעתבארהא במג'רד אלכ'יאל ואלתערי ען אלעלום. וליס כמא יפעל אל{{עברית|דרשנים}} ואלמפסרון אלמסאכין אלד'ין ט'נוא אן מערפה' שרח אלאלפאט' הו אלעלם, ותכת'יר אלכלאם ותטוילה זיאדה ענדהם פי אלכמאל, ואמא אעתבארהא בחקיקה' אלעקל בעד אלכמאל פי אלעלום אלברהאניה ומערפה' אלאסראר אלנבויה פלאזם. לכן כל מן ערף מן ד'לך שיא פלא ינבגי לה אשהארה כמא בינת מראת פי שרחנא לל{{עברית|משנה}} ובביאן קאלוא {{עברית|מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר}}, וקאלוא הד'א פי אכ'ר מא ד'כר ב{{עברית|יום הששי}}, פקד תבין מא קלנאה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;34&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;אך כיוון שהציווי האלוהי מחייב בהכרח שכל מי שהשיג שלמות כלשהי ישפיע אותה על אחרים, כמו שנבאר בפרקים שיעסקו בנבואה {{הפניה|(ב,לז1)}} – הרי כל חכם שזכה להבין משהו מן הסודות האלה, אם מעיונו או ממי שהנחה אותו אליו, הכרח לו שיאמר משהו, אך לומר במפורש אסור, על כן הוא מרמז. וכך באו רמיזות והערות ורמזים רבים כאלו בדברי ה{{עברית|חכמים ז&quot;ל}}, וגם הם רק אצל יחידים מהם, אלא שהם מעורבים באמירות של אחרים ובאמירות אחרות. לכן אתה מוצא אותי תמיד ב{{עברית|סתרים}} האלה מזכיר אמירה אחת שהיא עמוד התווך של הדבר, ומניח את כל השאר למי שראוי לו שאניח לו אותם.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;לכן למא כאן אלאמר אלאלאהי מוג'ב צ'רורה לכל מן אדרך כמאל מא אן יפיצ'ה עלי גירה כמא נבין פי פצול תאתי פי אלנבוה, צאר כל עאלם ט'פר בפהם שי מן הד'ה אלאסראר אמא מן נט'רה או מן מרשד ארשדה לד'לך לא בד לה אן יקול שיא, ואלתצריח ממנוע, פילוח, פקד וקע מן תלך אלתלויחאת ואלתנביהאת ואלאשאראת כת'יר פי אקאויל אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז&quot;ל}} לאחאד מנהם איצ'א, לכנהא מכ'תלטה פי אקאויל אכ'רין ופי אקאויל אכ'רי, פלד'לך תג'דני דאימא פי הד'ה אל{{עברית|סתרים}} אד'כר אלקולה אלואחדה אלתי הי עמדה' אלאמר ואתרך מא סוי ד'לך למן יצלח אן יתרך לה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}35&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|הקדמה ב: רב המשמעות במונחים בדברי הנביאים}}<br /> {{קו}}ההקדמה השנייה: הנביאים, כמו שאמרנו {{הפניה|(הקדמות, פתיחה1)}}, משתמשים בנאומיהם במונחים רב־משמעיים ובמונחים שאין הכוונה בהם במשמעותם הראשונית, אלא שהמונח מוזכר בגלל גזִירה מסוימת, כמו &quot;{{עברית|מַקֵּל שָׁקֵד}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו א,יא)}} כדי להורות בו על &quot;{{עברית|שֹׁקֵד אֲנִי}} {{עברית|[}}עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ]&quot; {{הפניה|(שם,יב)}} כמו שנבאר בפרקי הנבואה {{הפניה|(ב,מג)}}. ובהתאם לעניין הזה נאמר ב{{עברית|מרכבה}} &quot;{{עברית|חַשְׁמַל}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל א,ד)}}, כמו שביארו (חז&quot;ל) {{הפניה|(בבלי חגיגה יג,ב)}}, וכן &quot;{{עברית|רֶגֶל עֵגֶל}}&quot; {{הפניה|(יחזקאל א,ז)}} ו&quot;{{עברית|נְחֹשֶׁת קָלָל}}&quot; {{הפניה|(שם)}}. וכן דברי {{עברית|זכריה}} &quot;[וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים] {{עברית|וְהֶהָרִים הָרֵי נְחֹשֶׁת}}&quot; {{הפניה|(זכריה ו,א)}}, ודברים אחרים כיוצא בזה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}אלמקדמה אלת'אניה אן אלאנביא כמא קלנא יכ'אטבו באלאסמא אלמשתרכה ובאסמא ליס אלקצד בהא מא תדל עליה במת'אלהא אלאול, בל יד'כר ד'לך אלאסם מן אג'ל אשתקאק מא, מת'ל {{עברית|מקל שקד}} ליסתדל מנה עלי {{עברית|שוקד אני וגו'}}, כמא סנבין פי פצול אלנבוה. ובחסב הד'א אלמעני קיל פי אל{{עברית|מרכבה}} {{עברית|חשמל}} כמא בינוא. וכד'לך {{עברית|רגל עגל}}, ו{{עברית|נחשת קלל}}. וכד'לך קול {{עברית|זכריה וההרים הרי נחשת}}, וגיר ד'לך ממא קיל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;36&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לאחר שתי ההקדמות האלה, אביא את הפרק שהבטחנו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ובעד האתין אלמקדמתין אתי באלפצל אלד'י ועדנא בה:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore http://hamore.openapp.co.il/index.php?title=%D7%97%D7%9C%D7%A7_%D7%91,_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%D7%96&diff=411 2022-07-25T08:44:50Z

<p>Hamore: תיקון הפסוק על פי כי&quot;י מארש 402, פוקוק 345, הנטינגטון 236 (והיה-&gt;ויהי)</p> <hr /> <div>{{שם פרק|חלק ב, פרק לז}}<br /> {{כותרת|אופני קבלת השפע האלוהי}}<br /> &lt;table class=&quot;hamore&quot;&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}1&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שתי דרגות השפע – הפנימי והמנהיגותי}}<br /> {{קו}}ראוי שתשים לב לטבע המציאות באותו שפע אלוהי המגיע אלינו, שבו אנחנו משכילים ושבו שְׂכָלֵינו נבדלים זה מזה במעלתם. כי יש שמגיע מן השפע הזה משהו לאדם מסוים, כשמה שמגיע אליו הוא רק בשיעור המביא אותו לידי שלמות ותו לא. ויש שמה שמגיע אל האדם הוא בשיעור השופע מעבר לשלמותו, כדי להביא אחרים לשלמות. כמו שהדבר נוהג בכל המצויים, שיש מהם מי שהשיג מן השלמות שיעור כזה שינהיג בה אחרים, ויש מהם מי שאינו משיג מן השלמות אלא בשיעור שיונהג על ידי אחרים כמו שביארנו {{הפניה|(ב,יא)}}.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ינבגי אן תתנבה עלי טביעה' אלוג'וד פי הד'א אלפיץ' אלאלאהי אלואצל אלינא אלד'י בה נעקל ותתפאצ'ל עקולנא, וד'לך אנה קד יצל מנה שי לשכ'ץ מא פיכון מקדאר ד'לך אלשי אלואצל לה קדר יכמלה לא גיר, וקד יכון אלשי אלואצל אלי אלשכ'ץ קדרא יפיץ' ען תכמילה לתכמיל גירה, כמא ג'רי אלאמר פי אלמוג'ודאת כלהא אלתי מנהא מא חצל לה מן אלכמאל מא ידבר בה גירה, ומנהא מא לם יחצל לה מן אלכמאל אלא קדר יכון מדבר בגירה כמא בינא.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}2&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שלוש קבוצות מקבלי השפע}}<br /> {{קו}}<br /> {{אינדקס|א)}} אחר הדברים האלה דע לך שכאשר אותו שפע שכלי שופע על הכוח ההוגה בלבד ולא שופע ממנו כלום על הכוח המדמה, אם בשל מיעוט הדבר השופע או בשל פגם שנפל בכוח המדמה מעיקר טבעו המולד, ועל כן אין הוא יכול לקבל את שפע השכל – זוהי קבוצת החכמים בעלי העיון.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכשהשפע הזה הוא על שני הכוחות יחד, ההוגה והמדמה, כמו שביארנו {{הפניה|(ב,לו1)}} וביארו פילוסופים אחרים, והכוח המדמה בשיא שלמותו מטבעו המולד – הרי שזו היא קבוצת הנביאים.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכשהשפע הוא על הכוח המדמה בלבד, והכוח ההוגה מוגבל, אם מעיקר הטבע המולד או בשל מיעוט אימון – הרי זו היא קבוצת מנהיגי המדינות ומחוקקי החוקים ומגידי העתידות והמנחשים ובעלי חלומות האמת. וכן אלה העושים דברים מופלאים {{מונח|עג'יב}} בתכסיסים משונים {{מונח|גריב}} ומעשים נסתרים, אף שאינם חכמים – הם כולם מן הקבוצה השלישית הזאת.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ובעד הד'א פלתעלם אן הד'א אלפיץ' אלעקלי אד'א כאן פאיצ'א עלי אלקוה אלנאטקה פקט ולא יפיץ' מנה שי עלי אלקוה אלמתכ'ילה, אמא לקלה' אלשי אלפאיץ' או לנקץ כאן פי אלמתכ'ילה פי אצל אלג'בלה פלא ימכנהא קבול פיץ' אלעקל, פאן הד'א הו צנף אלעלמא אהל אלנט'ר. ואד'א כאן ד'לך אלפיץ' עלי אלקותין ג'מיעא אעני אלנאטקה ואלמתכ'ילה כמא בינא ובין גירנא מן אלפלאספה, וכאנת אלמתכ'ילה עלי גאיה' כמאלהא אלג'בלי, פאן הד'א הו צנף אלאנביא. פאן כאן אלפיץ' עלי אלמתכ'ילה פקט ויכון תקציר אלנאטקה אמא מן אצל אלג'בלה או לקלה' ארתיאץ', פאן הד'א אלצנף הם אלמדברין ללמדן ואצ'עוא אלנואמיס ואלכהאן ואלזאג'רין וארבאב אלאחלאם אלצאדקה, וכד'לך אללד'ין יעמלון אלעג'איב באלחיל אלגריבה ואלצנאיע אלכ'פיה מע כונהם גיר עלמא, הם כלהם מן הד'א אלצנף אלת'אלת'.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;3&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;ומה שצריך שתדע ברורות הוא שלחלק מאנשי הקבוצה השלישית הזאת מתחדשים דמיונות מופלאים {{מונח|עג'יב}} וחלומות וביעותים בהקיץ כעין {{עברית|מראה הנבואה}}, עד שהם מדמים בנפשם שהם נביאים. הם מתפעלים מאוד מן הדמיונות האלה שהם משיגים, והם חושבים שהגיע להם ידע שלא דרך לימוד. הם מגיעים לבלבולים גדולים בעניינים הנכבדים העיוניים, והדברים האמיתיים מתערבים להם עם הדברים הדמיוניים ערבוב מופלא {{מונח|עג'יב}}. כל זאת בשל חוזק הכוח המדמה וחולשת הכוח ההוגה, ומשום שהם לא השיגו אותו כלל, כלומר שהוא לא יצא לפועל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;וממא יג'ב אן תחקקה הו אן בעץ' אהל הד'א אלצנף אלת'אלת' תחדת' להם כ'יאלאת עג'יבה ואחלאם ודהשאת פי חאל אליקט'ה שבה {{עברית|מראה הנבואה}}, חתי יט'נוא באנפסהם אנהם אנביא, ויעג'בון ג'דא במא ידרכונה מן תלך אלכ'יאלאת, ויט'נון אנהם קד חצלת להם עלום לא בתעלים, ויאתון בתשוישאת עט'ימה פי אלאמור אלעט'ימה אלנט'ריה, ותכ'תלט עליהם אלאמור אלחקיקיה באלאמור אלכ'יאליה אכ'תלאטא עג'יבא, כל ד'לך לקוה' אלמתכ'ילה וצ'עף אלנאטקה, וכונהא לא חאצל פיהא אצלא אעני אנהא לם תכ'רג' ללפעל.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}4&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|שילוב: שתי קבוצות משנה בכל קבוצה}}<br /> {{קו}}וידוע שבכל אחת משלוש הקבוצות האלה יש הבדלי מעלות רבים מאוד. כל קבוצה משתי הראשונות מתחלקת לשתיים, כמו שביארנו: כי השפע המגיע לכל קבוצה משתיהן הוא או בשיעור המביא אותו לשלמות ותו לא, או בשיעור העודף על שלמותו בכדי שישלים בו אחרים. בקבוצה הראשונה, והם החכמים, יש שהשפע על הכוח ההוגה של אדם מהם הוא בשיעור העושה אותו בעל חקירה והבנה, והוא יכיר ויבחין אך לא יתעורר ללמד אחרים ולא לחבר חיבורים, ולא ימצא לזה תשוקה ולא יכולת לכך. ויש שהשפע עליו הוא בשיעור המניע אותו בהכרח לחבר וללמד. וכן הוא בקבוצה השנייה, שיש שמגיעה אל מי מהם התגלות המביאה אותו לשלמות ותו לא, ויש שמגיע ממנה מה שיחייב אותו לקרוא לאנשים וללמד אותם ולהשפיע עליהם משלמותו.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}ומעלום אן פי כל צנף מן הד'ה אלת'לת'ה אצנאף תפאצ'ל כת'יר ג'דא, וכל צנף מן אלצנפין אלאולין ינקסם קסמין כמא בינא, וד'לך אן אלפיץ' אלואצל לכל צנף מנהמא יכון אמא בקדר יכמלה לא גיר, או בקדר יפצ'ל ען כמאלה מא יכמל בה גירה. פאלצנף אלאול והם אלעלמא קד יכון אלפאיץ' עלי קוה' אלשכ'ץ אלנאטקה מנהם קדר יג'עלה ד'ו טלב ופהם ויערף ויתמיז, ולא יתחרך לתעלים גירה ולא ללתאליף, ולא יג'ד לד'לך שוקא, ולא לה עליה קדרה. וקד יכון אלפאיץ' עליה קדר יחרכה צ'רורה ליולף ויעלם. כד'לך אלחאל פי אלצנף אלת'אני, קד יאתיה מן אלוחי מא יכמל ד'לך אלנבי לא גיר, וקד יאתיה מנה מא יוג'ב לה אן ידעוא אלנאס ויעלמהם ויפיץ' עליהם מן כמאלה.&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}5&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|טבע השלמות העודפת הוא מנהיגות}}<br /> {{קו}}התבאר לך אם כן שלולא השלמות העודפת הזאת לא היו מתחברים ספרי מדע, ולא היו הנביאים קוראים לאנשים לידיעת האמת, משום שחכם אינו מחבר דבר לעצמו כדי ללמד את עצמו דברים שכבר ידע. אלא טבע אותו השכל כך הוא: הוא שופע תמיד, ונמשך ממקבל השפע הזה למקבל אחר אחריו, עד שהוא מגיע אל אדם שהשפע הזה אינו יכול לעבור ממנו אלא רק מביא אותו לשלמות, כמו שהמשלנו באחד מפרקי החיבור הזה {{הפניה|(ב,יא3)}}. טבע הדבר הזה מחייב את מי שהגיע אליו אותו שיעור עודף של שפע, שבהכרח יקרא לאנשים (אל האמת), בין אם יקבלו ממנו ובין אם לאו, ואפילו יינזק בגופו, עד שמצאנו נביאים שקראו לבני האדם עד שנהרגו. והשפע האלוהי הזה מניעם ואינו מניח להם לנוח ולשקוט בשום אופן, ואפילו פגעו בהם אסונות.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;<br /> {{כותרת משנה|}}<br /> {{קו}}פקד תבין לך אן לולא הד'א אלכמאל אלאזיד למא אלפת אלעלום פי אלכתב, ולא דעוא אלאנביא אלנאס אלי עלם אלחק, לאן לא יולף עאלם שיא לנפסה ליעלם נפסה מא קד עלם, בל טביעה' הד'א אלעקל הכד'א הי אנהא תפיץ' אבדא, ותמתד מן קאבל ד'לך אלפיץ' לקאבל אכ'ר בעדה, חתי תנתהי אלי שכ'ץ לא ימכן אן יתעדאה ד'לך אלפיץ' בל יכמלה פקט, כמא מת'לנא פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה. וטביעה' הד'א אלאמר תוג'ב למן וצל לה הד'א אלקדר אלזאיד מן אלפיץ' אן ידעוא אלנאס ולא בד, קבל מנה או לם יקבל ולו אד'א פי ג'סמה, חתי אנא וג'דנא אנביא דעוא אלנאס אלי אן קתלוא, וד'לך אלפיץ' אלאלאהי יחרכהם ולא יתרכהם יקרוא ולא יסכנוא בוג'ה ולו לקוא אלשדאיד,&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;tr&gt;<br /> &lt;td class=&quot;para-num&quot;&gt;6&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;he&quot;&gt;לכן אתה מוצא ש{{עברית|ירמיה}} עליו השלום אמר במפורש שכאשר פגעו בו ביזיונות החוטאים והכופרים שהיו בזמנו, רצה לכבוש את נבואתו ולא לקרוא להם אל האמת שמאסו בה, ולא יכול לעשות זאת. הוא אמר: &quot;[כִּי מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק, חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא] {{עברית|כִּי הָיָה דְבַר ה' לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל הַיּוֹם. וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ, וַיְהִי בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל}}&quot; {{הפניה|(ירמיהו כ,ח-ט)}}. וזאת היא משמעות דברי הנביא האחר: &quot;{{עברית|ה' אֱלֹהִים דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא}}&quot; {{הפניה|(עמוס ג,ח; ושם: וְהָיָה בְלִבִּי)}}. דע זאת אם כן.&lt;/td&gt;<br /> &lt;td class=&quot;ar&quot;&gt;ולד'לך תג'ד {{עברית|ירמיה}} עליה אלסלאם צרח אנה למא לחקה מן אהאנה' אולאיך אלעצאה ואלכאפרין אלד'ין כאנוא פי זמאנה ראם אן יכתם נבותה ולא ידעוהם אלי אלחק אלד'י רפצ'וה, פלם יסתטיע עלי ד'לך, קאל {{עברית|כי היה דבר י&quot;י לי לחרפה ולקלס כל היום ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו ויהי בלבי כאש בערת עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל}}. והד'א הו מעני קול אלנבי אלאכ'ר {{עברית|יוי אלהים דבר מי לא ינבא}}. פאעלם הד'א:&lt;/td&gt;<br /> &lt;/tr&gt;<br /> &lt;/table&gt;</div>

Hamore