189
עריכות
שינויים
עדכון
{{שם פרק|חלק א, פרק מז}}
{{כותרת|תוארי טעם, מישוש ודמיון}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הנביאים בחרו תיאורים הנראים להמון כשלמות}}
{{קו}}כבר אמרנו כמה פעמים {{הפניה|(א,כו; א,מו)}} שכל מה שההמון מדמיין כחסרון, או שאי אפשר להעלות אותו על הדעת {{מונח|תצור}} ביחס לה' – ספרי הנבואה אינם משאילים לו יתעלה, אף שדינו כדין הדברים שהושאלו לו; כי אלה שתואר בהם מביאים למחשבה של שלמויות כלשהן, או שניתן לדמיין אותם (כשלמויות ביחס לה').</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}קד ד'כרנא מראת אן כל מא יתכ'ילה אלג'מהור נקצא או לא ימכן תצורה פי חק אללה פלם תסתערה כתב אלנבוה לה תעאלי, ואן כאן חכמה חכם אלאשיא אלתי אסתעירת לה, אד' תלך אלתי וצף בהא תוהם כמאלאת מא, או ימכן תכ'ילהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שאלה: מדוע יש הבדל בשימוש בתוארי החושים}}
{{קו}}לפי הנחה זו ראוי אם כן שנבאר מדוע הושאלו לו יתעלה השמיעה והראייה והריח ולא הושאלו לו הטעם והמישוש, והרי הוא יתעלה נעלה על (כל אחד מ)חמשת החושים באותה מידה, וכל החושים הם חסרון מבחינת ההשגה, אפילו למי שאינו משיג אלא באמצעותם, משום שהם נפעלים ומושפעים ונפסקים וסובלים כאב כמו שאר האברים; וכשאנו אומרים שהוא יתעלה רואה, המשמעות היא שהוא משיג את הדברים הנראים, ושומע – שהוא משיג את הנשמעים. כך ניתן היה לתאר אותו כטועם וכממשש והדבר היה מתפרש {{מונח|תאויל}} שהוא משיג את הנטעמים ואת הממוששים. כי דין כל השגתם אחד הוא, ואם נשללת ממנו השגת אחד מהם מתחייבת שלילת השגת כולם, כלומר חמשת החושים; ואם מחייבים לו השגת אחד מהם, כלומר השגת מה שמשיג אחד מהם, מתחייב שישיג את כל חמשת המושגים שלהם. אך אנו מוצאים שכתבי הקודש שלנו אומרים: "{{עברית|וַיַּרְא ה'}}" {{הפניה|(בראשית ו,ה ועוד)}}, "{{עברית|וַיִּשְׁמַע ה'}}" {{הפניה|(במדבר יא,א ועוד)}}, "{{עברית|וַיָּרַח ה'}}" {{הפניה|(בראשית ח,כא)}}, אבל לא "{{עברית|וימשש ה'}}".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פינבגי בחסב הד'א אלתקריר אן נבין לאי שי אסתעיר לה תעאלי אלסמע ואלבצר ואלשם ולם יסתער לה אלד'וק ואללמס, וחכם תרפעה תעאלי ען אלחואס אלכ'מס ואחד, ואלחואס כלהא נקץ באעתבאר אלאדראך ולו למן לא ידרך אלא בהא לכונהא מנפעלה מתאת'רה מנקטעה מתאלמה כסאיר אלאלאת, ומעני קולנא אנה תעאלי בציר אי ידרך אלמבצראת, וסמיע אי ידרך אלמסמועאת, כד'לך כאן יוצף באלד'וק ואללמס ויתאול פיה אנה ידרך אלמטעומאת ואלמלמוסאת אד' חכם אדראכהא כלהא ואחד, ואן סלב ענה אדראך אחדאהא לזם סלב אדראכהא כלהא אעני אלכ'מס חואס, ואן אוג'ב לה אדראך אחדאהא אעני אדראך מא תדרכה חאסה מנהא לזם אן ידרך ג'מיע מדרכאתהא אלכ'מס. ווג'דנא כתבנא קאלת {{עברית|וירא י"י, וישמע י"י וירח י"י}}, ולם תקל {{עברית|ויטעם י"י}} ולא קאלת {{עברית|וימשש י"י}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שתי תשובות}}
{{קו}}הסיבה לכך היא מה שהתקבע בדמיונו של כל אחד, שה' אינו נוגע בגופים כנגיעת גוף בגוף, שהרי הם אינם רואים אותו. ושני החושים האלה, הטעם והמישוש, מוחשיהם אינם מושגים עד שיגעו בהם. ואילו חושי הראייה והשמיעה והריח, מוחשיהם מושגים כאשר הגופים הנושאים את האיכויות האלה מרוחקים מהם, ולפיכך היה זה מתקבל בדמיון ההמון.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ועלה' ד'לך מא קד אסתקר פי כ'יאל כל ואחד מן אן אללה לא ילקי אלאג'סאם לקא אלג'סם ללג'סם לאנהם הוד'אהם לא ירונה, והאתאן אלחאסתאן אעני אלד'וק ואללמס לא תדרך מחסוסאתהא חתי תמאסהא, אמא חסאה' אלבצר ואלסמע ואלשם פתדרך מחסוסאתהא ותלך אלאג'ראם אלחאמלה לתלך אלכיפיאת מנהא עלי בעד, פכאן ד'לך סאיגא פי כ'יאל אלג'מהור.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">בנוסף, המטרה והכוונה של השאלת החושים האלה לו (יתעלה) היא כדי להורות שהוא משיג את מעשינו. והשמיעה והראייה מספיקות לכך, כלומר שכך מושג כל מה שעושה או אומר הזולת, כמו שאמרו על דרך הגערה וההרתעה בתור תוכחה: "{{עברית|ודע מה למעלה ממך}}: {{עברית|עין רואה ואוזן שומעת}}" {{הפניה|(אבות ב,א)}}.</td>
<td class="ar">ואיצ'א פאן אלגרץ' ואלקצד באסתעארה' הד'ה אלחואס לה ללדלאלה עלי אדראכה אפעאלנא, ואלסמע ואלבצר כאף{{קו}}פי ד'לך אעני אן ידרך בה כל מא יפעל אלגיר או יקולה, כמא קאלוא עלי ג'הה' אלזג'ר ואלרדע פי מערץ' אלועט' {{עברית|ודע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המחשבה מיוחסת לה', אך לא הדמיון}}
{{קו}}ואתה יודע באמת שדין הכול דין אחד, ושבאופן שבו נשללה ממנו השגת המישוש והטעם – באותו אופן עצמו נשללות ממנו הראייה והשמיעה וההרחה. כי הכול השגות גשמיות והיפעלויות ומצבים משתנים, אלא שהחסרון של חלקם ניכר ואילו לחלקם מייחסים בטעות שלמות. זאת כפי שגלוי חסרונו של הדמיון ואילו חסרונן של החשיבה וההבנה אינו גלוי, ולכן לא יוחס לו {{עברית|רעיון}}, שהוא הדמיון, ויוחסו לו {{עברית|מחשבה}} ו{{עברית|תבונה}} שהם החשיבה וההבנה, ונאמר "{{עברית|אֲשֶׁר חָשַׁב ה'}}" {{הפניה|(ראו ירמיה מט,כ)}}, "{{עברית|וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם}}" {{הפניה|(ירמיה י,יב)}}. הרי שאירע גם בהשגות הפנימיות בדומה למה שאירע בהשגות החושיות הגלויות, שחלקן מושאלות וחלקן אינן מושאלות, וכל זה {{עברית|כלשון בני אדם}}: מה שייחסו לו שלמות – תואר בו, ומה שחסרונו ניכר – לא תואר בו. ומצד האמת אין לו תואר עצמי אמיתי נוסף על עצמותו, כפי שיוכח {{הפניה|(א,נ-ס)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואנת תעלם ענד אלתחקיק אן חכם אלכל חכם ואחד, ואן באלג'הה אלתי אנתפי ענה אדראך אללמס ואלד'וק בתלך אלג'הה בעינהא תנתפי אלרויה ואלסמע ואלשם, אד' אלכל אדראכאת ג'סמאניה ואנפעאלאת ואחואל מתגירה, לכן בעצ'הא יבדו נקצה ובעצ'הא יט'ן בה כמאל, כמא ט'הר נקץ אלתכ'יל ולם יט'הר נקץ אלתפכר ואלתפהם, פלם יסתער לה {{עברית|רעיון}} אלד'י הו אלתכ'יל ואסתעיר לה {{עברית|מחשבה}} ו{{עברית|תבונה}} אלתי הי אלפכרה ואלפהם וקיל {{עברית|אשר חשב י"י, ובתבונתו נטה שמים}}, פקד ג'רי אלאמר איצ'א פי אלאדראכאת אלבאטנה מת'ל מא ג'רי פי אלאדראכאת אלחסיה אלט'אהרה מן כון בעצ'הא יסתעאר ובעצ'הא לא יסתעאר, וכל ד'לך {{עברית|כלשון בני אדם}}, מא ט'נוא בה כמאל וצף בה, ומא הו באדי אלנקץ לם יוצף בה, וענד אלתחקיק פלא צפה ד'אתיה חקיקיה לה זאידה עלי ד'אתה כמא יתברהן:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|תוארי טעם, מישוש ודמיון}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הנביאים בחרו תיאורים הנראים להמון כשלמות}}
{{קו}}כבר אמרנו כמה פעמים {{הפניה|(א,כו; א,מו)}} שכל מה שההמון מדמיין כחסרון, או שאי אפשר להעלות אותו על הדעת {{מונח|תצור}} ביחס לה' – ספרי הנבואה אינם משאילים לו יתעלה, אף שדינו כדין הדברים שהושאלו לו; כי אלה שתואר בהם מביאים למחשבה של שלמויות כלשהן, או שניתן לדמיין אותם (כשלמויות ביחס לה').</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}קד ד'כרנא מראת אן כל מא יתכ'ילה אלג'מהור נקצא או לא ימכן תצורה פי חק אללה פלם תסתערה כתב אלנבוה לה תעאלי, ואן כאן חכמה חכם אלאשיא אלתי אסתעירת לה, אד' תלך אלתי וצף בהא תוהם כמאלאת מא, או ימכן תכ'ילהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שאלה: מדוע יש הבדל בשימוש בתוארי החושים}}
{{קו}}לפי הנחה זו ראוי אם כן שנבאר מדוע הושאלו לו יתעלה השמיעה והראייה והריח ולא הושאלו לו הטעם והמישוש, והרי הוא יתעלה נעלה על (כל אחד מ)חמשת החושים באותה מידה, וכל החושים הם חסרון מבחינת ההשגה, אפילו למי שאינו משיג אלא באמצעותם, משום שהם נפעלים ומושפעים ונפסקים וסובלים כאב כמו שאר האברים; וכשאנו אומרים שהוא יתעלה רואה, המשמעות היא שהוא משיג את הדברים הנראים, ושומע – שהוא משיג את הנשמעים. כך ניתן היה לתאר אותו כטועם וכממשש והדבר היה מתפרש {{מונח|תאויל}} שהוא משיג את הנטעמים ואת הממוששים. כי דין כל השגתם אחד הוא, ואם נשללת ממנו השגת אחד מהם מתחייבת שלילת השגת כולם, כלומר חמשת החושים; ואם מחייבים לו השגת אחד מהם, כלומר השגת מה שמשיג אחד מהם, מתחייב שישיג את כל חמשת המושגים שלהם. אך אנו מוצאים שכתבי הקודש שלנו אומרים: "{{עברית|וַיַּרְא ה'}}" {{הפניה|(בראשית ו,ה ועוד)}}, "{{עברית|וַיִּשְׁמַע ה'}}" {{הפניה|(במדבר יא,א ועוד)}}, "{{עברית|וַיָּרַח ה'}}" {{הפניה|(בראשית ח,כא)}}, אבל לא "{{עברית|וימשש ה'}}".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פינבגי בחסב הד'א אלתקריר אן נבין לאי שי אסתעיר לה תעאלי אלסמע ואלבצר ואלשם ולם יסתער לה אלד'וק ואללמס, וחכם תרפעה תעאלי ען אלחואס אלכ'מס ואחד, ואלחואס כלהא נקץ באעתבאר אלאדראך ולו למן לא ידרך אלא בהא לכונהא מנפעלה מתאת'רה מנקטעה מתאלמה כסאיר אלאלאת, ומעני קולנא אנה תעאלי בציר אי ידרך אלמבצראת, וסמיע אי ידרך אלמסמועאת, כד'לך כאן יוצף באלד'וק ואללמס ויתאול פיה אנה ידרך אלמטעומאת ואלמלמוסאת אד' חכם אדראכהא כלהא ואחד, ואן סלב ענה אדראך אחדאהא לזם סלב אדראכהא כלהא אעני אלכ'מס חואס, ואן אוג'ב לה אדראך אחדאהא אעני אדראך מא תדרכה חאסה מנהא לזם אן ידרך ג'מיע מדרכאתהא אלכ'מס. ווג'דנא כתבנא קאלת {{עברית|וירא י"י, וישמע י"י וירח י"י}}, ולם תקל {{עברית|ויטעם י"י}} ולא קאלת {{עברית|וימשש י"י}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שתי תשובות}}
{{קו}}הסיבה לכך היא מה שהתקבע בדמיונו של כל אחד, שה' אינו נוגע בגופים כנגיעת גוף בגוף, שהרי הם אינם רואים אותו. ושני החושים האלה, הטעם והמישוש, מוחשיהם אינם מושגים עד שיגעו בהם. ואילו חושי הראייה והשמיעה והריח, מוחשיהם מושגים כאשר הגופים הנושאים את האיכויות האלה מרוחקים מהם, ולפיכך היה זה מתקבל בדמיון ההמון.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ועלה' ד'לך מא קד אסתקר פי כ'יאל כל ואחד מן אן אללה לא ילקי אלאג'סאם לקא אלג'סם ללג'סם לאנהם הוד'אהם לא ירונה, והאתאן אלחאסתאן אעני אלד'וק ואללמס לא תדרך מחסוסאתהא חתי תמאסהא, אמא חסאה' אלבצר ואלסמע ואלשם פתדרך מחסוסאתהא ותלך אלאג'ראם אלחאמלה לתלך אלכיפיאת מנהא עלי בעד, פכאן ד'לך סאיגא פי כ'יאל אלג'מהור.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">בנוסף, המטרה והכוונה של השאלת החושים האלה לו (יתעלה) היא כדי להורות שהוא משיג את מעשינו. והשמיעה והראייה מספיקות לכך, כלומר שכך מושג כל מה שעושה או אומר הזולת, כמו שאמרו על דרך הגערה וההרתעה בתור תוכחה: "{{עברית|ודע מה למעלה ממך}}: {{עברית|עין רואה ואוזן שומעת}}" {{הפניה|(אבות ב,א)}}.</td>
<td class="ar">ואיצ'א פאן אלגרץ' ואלקצד באסתעארה' הד'ה אלחואס לה ללדלאלה עלי אדראכה אפעאלנא, ואלסמע ואלבצר כאף{{קו}}פי ד'לך אעני אן ידרך בה כל מא יפעל אלגיר או יקולה, כמא קאלוא עלי ג'הה' אלזג'ר ואלרדע פי מערץ' אלועט' {{עברית|ודע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המחשבה מיוחסת לה', אך לא הדמיון}}
{{קו}}ואתה יודע באמת שדין הכול דין אחד, ושבאופן שבו נשללה ממנו השגת המישוש והטעם – באותו אופן עצמו נשללות ממנו הראייה והשמיעה וההרחה. כי הכול השגות גשמיות והיפעלויות ומצבים משתנים, אלא שהחסרון של חלקם ניכר ואילו לחלקם מייחסים בטעות שלמות. זאת כפי שגלוי חסרונו של הדמיון ואילו חסרונן של החשיבה וההבנה אינו גלוי, ולכן לא יוחס לו {{עברית|רעיון}}, שהוא הדמיון, ויוחסו לו {{עברית|מחשבה}} ו{{עברית|תבונה}} שהם החשיבה וההבנה, ונאמר "{{עברית|אֲשֶׁר חָשַׁב ה'}}" {{הפניה|(ראו ירמיה מט,כ)}}, "{{עברית|וּבִתְבוּנָתוֹ נָטָה שָׁמָיִם}}" {{הפניה|(ירמיה י,יב)}}. הרי שאירע גם בהשגות הפנימיות בדומה למה שאירע בהשגות החושיות הגלויות, שחלקן מושאלות וחלקן אינן מושאלות, וכל זה {{עברית|כלשון בני אדם}}: מה שייחסו לו שלמות – תואר בו, ומה שחסרונו ניכר – לא תואר בו. ומצד האמת אין לו תואר עצמי אמיתי נוסף על עצמותו, כפי שיוכח {{הפניה|(א,נ-ס)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואנת תעלם ענד אלתחקיק אן חכם אלכל חכם ואחד, ואן באלג'הה אלתי אנתפי ענה אדראך אללמס ואלד'וק בתלך אלג'הה בעינהא תנתפי אלרויה ואלסמע ואלשם, אד' אלכל אדראכאת ג'סמאניה ואנפעאלאת ואחואל מתגירה, לכן בעצ'הא יבדו נקצה ובעצ'הא יט'ן בה כמאל, כמא ט'הר נקץ אלתכ'יל ולם יט'הר נקץ אלתפכר ואלתפהם, פלם יסתער לה {{עברית|רעיון}} אלד'י הו אלתכ'יל ואסתעיר לה {{עברית|מחשבה}} ו{{עברית|תבונה}} אלתי הי אלפכרה ואלפהם וקיל {{עברית|אשר חשב י"י, ובתבונתו נטה שמים}}, פקד ג'רי אלאמר איצ'א פי אלאדראכאת אלבאטנה מת'ל מא ג'רי פי אלאדראכאת אלחסיה אלט'אהרה מן כון בעצ'הא יסתעאר ובעצ'הא לא יסתעאר, וכל ד'לך {{עברית|כלשון בני אדם}}, מא ט'נוא בה כמאל וצף בה, ומא הו באדי אלנקץ לם יוצף בה, וענד אלתחקיק פלא צפה ד'אתיה חקיקיה לה זאידה עלי ד'אתה כמא יתברהן:</td>
</tr>
</table>