פתיחת התפריט הראשי

מורה הנבוכים β

שינויים

חלק א, פרק סג

נוספו 18,469 בתים, 17:28, 13 בספטמבר 2018
עדכון
{{שם פרק|חלק א, פרק סג}}
{{כותרת|השם "אהיה אשר אהיה"}}
<table class="hamore">

<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלוש שאלות}}
{{קו}}נקדים הקדמה ונאמר:{{קו}}{{אינדקס|שאלה א)}} מה שאמר (משה) עליו השלום, "{{עברית|וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם}}" {{הפניה|(שמות ג,יג)}}, כיצד השאלה הייתה קשורה לעניין, כדי שישאל איך ישיב עליה? אמנם דבריו "{{עברית|וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'}}" {{הפניה|(שם ד,א)}} ברורים מאוד, כי כך יש לומר לכל מי שטוען לנבואה, עד שיביא ראיה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועוד, אילו היה הדבר כפי שנראה לכאורה, שזהו רק שם שהוגים אותו, הרי אחת משתיים: או ש{{עברית|ישראל}} כבר ידעו את השם הזה, או שלא שמעו אותו מעולם. אם היה ידוע להם – הרי אין לו ראיה בכך שיגיד אותו, כי ידיעתו אותו היא כידיעתם. ואם לא שמעו אותו, מה הראיה שזהו שם ה', בהנחה שידיעת שמו היא ראיה (להתגלותו)?{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועוד, שלאחר שהודיע לו יתעלה את השם הזה, אמר לו: "{{עברית|לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל [}}וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם...] {{עברית|וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ [}}וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם...]" {{הפניה|(שמות ג,טז-יח)}}. ואחר כך השיב הוא עליו השלום ואמר: "{{עברית|וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי}}" {{הפניה|(שמות ד,א)}}, כשכבר לפני כן אמר לו יתעלה: "{{עברית|וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ}}". ולאחר מכן אמר לו יתעלה: "{{עברית|מַה זֶּה בְיָדֶךָ, וַיֹּאמֶר מַטֶּה}}" {{הפניה|(שמות ד,ב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}נקדם תוטיה ונקול, אן הד'א אלד'י קאלה ע"אס {{עברית|ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם}} כיף צאר אמר לאזם לה הד'א אלסואל חתי יטלב במא ד'א יג'אוב עליה, אמא קולה {{עברית|והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך י"י}} פהו בין ג'דא, אן הכד'א יג'ב אן יקאל לכל מן אדעי נבוה חתי יאתי בדליל,{{קו}}ואיצ'א אן כאן אלאמר כמא יבדו אנה מג'רד אסם ינטק בה, פלא יכ'לו אלאמר אן יכונוא {{עברית|ישראל}} קד עלמוא ד'לך אלאסם או לם יסמעוה יומא קט, פאן כאן מעלום ענדהם פלא חג'ה' לה פי אלאכ'באר בה לאן עלמה בה כעלמהם, ואן כאן גיר מסמוע ענדהם פמא אלדליל אן הד'א אסם אללה אן כאן מערפה' אסמה דליל.{{קו}}ת'ם אנה בעד אעלאמה לה תעאלי הד'א אלאסם קאל לה {{עברית|לך ואספת את זקני ישראל וכו' ושמעו לקולך וכו'}}, ובעד הד'א ג'אוב הו ע"אס וקאל {{עברית|והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי}} וקד תקדם קולה תעאלי לה {{עברית|ושמעו לקולך}}, פקאל לה תעאלי בעד ד'לך {{עברית|מה זה בידך ויאמר מטה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מהפכת התגלות של שליחות}}
{{קו}}מה שעליך לדעת, שיבהיר לך את כל הקושי הזה, הוא מה שאומר לך. ידוע לך שבאותם זמנים היו מפורסמות תורות ה"צאבה", ושכל האנשים אז מלבד בודדים היו {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, כוונתי להאמנה בישויות רוחניות ובהורדתן ובעשיית טליסמאות. וכל מי שטען למשהו (תאולוגי) בכל הדורות, הרי או שטען שהוא השיג עיון וראיות המורים שיש אלוה לעולם כולו, כ{{עברית|אברהם}}; או שטען שירדה עליו רוחניות של כוכב או מלאך וכיוצא בזה. אבל אדם הטוען לנבואה בכך שה' דיבר אליו ושלח אותו – דבר כזה לא נשמע מעולם לפני {{עברית|משה רבינו}}. ואל יטעה אותך מה שנאמר על ה{{עברית|אבות}}, שה' דיבר אליהם והתגלה אליהם. כי לא תמצא דרך זו של נבואה של קריאה לבני האדם (לעבודת ה') או הדרכת אחרים, כך ש{{עברית|אברהם}} או {{עברית|יצחק}} או {{עברית|יעקב}} או מי שקדם להם יאמרו לאנשים: "אמר לי האל: עשו", או "אל תעשו", או "שלחני אליכם". זה לא היה מעולם. אלא הדיבור אליהם היה במה שמיוחד להם ותו לא, כלומר בשלמותם והנחייתם למה שיעשו, ולבשר להם מה שיקרה לזרעם ותו לא. והם היו קוראים לבני האדם על ידי עיון ולימוד, כמבואר אצלנו על הכתוב "{{עברית|וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן}}" {{הפניה|(בראשית יב,ה; ראו ספרי דברים פיסקא לב; בראשית רבה פרשה פד)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלד'י תעלמה פיבין לך כל הד'א אלמשכל הו מא אקול לך. קד עלמת שהרה' מד'אהב אלצאבה פי תלך אלאזמאן וכון אלנאס כלהם אלא אחאד {{עברית|עובדי עבודה זרה}}, אעני אעתקאד אלרוחאניאת ואלאסתנזאלאת ועמל אלטלסמאת, וכאן דעוי כל מדע פי אלאזמאן כלהא אמא אן ידעי אנה חצל לה נט'ר ואסתדלאל דלה באן ת'ם אלאה ללעאלם בג'מלתה מת'ל {{עברית|אברהם}}, או ידעי אנה נזלת עליה רוחאניה' כוכב או מלאך ונחו ד'לך, פאמא שכ'ץ ידעי אלנבוה באן אללה כלמה וארסלה פלם יסמע הד'א קט קבל {{עברית|משה רבינו}}. ולא יגלטך{{קו}}מא ג'א פי אל{{עברית|אבות}} מן ד'כר כלאם אללה להם ותג'ליה עליהם, לאנך לא תג'ד ד'לך אלנחו מן אלנבוה לידעו אלנאס או לירשדוא גירהם חתי קאל {{עברית|אברהם}} או {{עברית|יצחק}} או {{עברית|יעקב}} או מן תקדמהם ללנאס קאל לי אללה אפעלוא או לא תפעלוא או ארסלני לכם, הד'א לם יכן קט, בל כאן אלכ'טאב להם פי מא יכ'צהם לא גיר, אעני פי כמאלהם וארשאדהם למא יפעלון ותבשירהם במא יוול אליה אמר נסלהם לא גיר, והם כאנוא ידעון אלנאס באלנט'ר ואלתעלים כמא באן ענדנא פי קולה {{עברית|ואת הנפש אשר עשו בחרן}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מענה לשאלות ופירוש השם "אהיה אשר אהיה"}}
{{קו}}וכאשר נגלה, יתרומם ויתהדר, אל {{עברית|משה רבינו}}, וציווהו לקרוא לבני האדם ושיביא את השליחות הזו אליהם, אמר: {{אינדקס|תשובה לשאלה א)}} מה שישאלו אותי בתחילה הוא שאאמת להם שיש בנמצא אלוה לעולם, ואחר כך אטען שהוא שלחני. כי באותם הימים כל בני האדם, מלבד יחידים, לא ידעו את מציאות האלוה, ושיא עיונם לא עבר את הגלגל וכוחותיו ופעולותיו, כי הם לא עזבו את המוחש ולא הגיעו לשלמות שכלית.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פלמא תג'לי ג'ל ועז עלי {{עברית|משה רבינו}} ואמרה באן ידעו אלנאס ויוצל הד'ה אלרסאלה, פקאל פאול מא יסאלונני אן אחקק להם אן ת'ם אלאה ללעאלם מוג'וד, ובעד ד'לך אדעי אנה ארסלני, אד' כאן אלנאס כלהם חיניד' אלא אחאד לא ישערון בוג'וד אלאלאה, וגאיה' נט'רהם לא יתעדי אלפלך וקואה ואפעאלה, לאנהם לם יפארקוא אלמחסוס ולא כמלוא כמאלא עקליא,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|תשובה לשאלה ב)}} על כן לימד אותו אז ה' ידיעה שעליו להביא אליהם, שתאמת עבורם את מציאות האלוה, והיא "{{עברית|אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה}}" {{הפניה|(שמות ג,יד)}}, והוא שם נגזר מ"{{עברית|היה}}", שהוא המציאות. כי משמעותו של "{{עברית|היה}}" היא "כַּאן" (בערבית: היה), ואין הבדל בין "היה" ("כאן") או "נמצא" ("וג'ד") בלשון העברית. והסוד כולו הוא בכך שכפל אותה מילה עצמה המורה על המציאות, בתור תואר. כי "{{עברית|אשר}}" מחייב להזכיר את התואר הכרוך בו, כי הוא שם חסר המצריך פסוקית זיקה, במשמעות של "אלד'י" ו"אלתי" בערבית (="אשר", לזכר ולנקבה, בהתאמה). על כן עשה את השם הראשון, שהוא המתואר, "{{עברית|אהיה}}"; ואת השם השני, שתיאר אותו בו, "{{עברית|אהיה}}" – והוא הוא בעצמו. הרי זה כאילו אמר במפורש שהמתואר הוא התואר בעצמו. אם כן זה היה ביאור משמעות היותו מצוי ולא בִּמציאות. נמצא שסיכום העניין הזה ופירושו הגיע לכדי כך: "המצוי אשר הוא המצוי", כלומר מחויב המציאות. זה מה שההוכחה מביאה אליו, שיש דבר מחויב המציאות שאינו נעדר ולא ייעדר, כפי שאבאר את ההוכחה לכך {{הפניה|(ב,א)}}.</td>
<td class="ar">פאעלמה אללה חיניד' בעלם יוצלה אליהם יחקק ענדהם וג'וד אלאלאה והו {{עברית|אהיה אשר אהיה}}, והד'א אסם משתק מן {{עברית|היה}} והו אלוג'וד, לאן {{עברית|היה}} ידל עלי מעני כאן, ולא פרק בין קולך כאן או וג'ד פי אללסאן אלעבראני. ואלסר כלה פי תכרירה אללפט' בעינה אלדאל עלי אלוג'וד פי מערץ' אלצפה, לאן {{עברית|אשר}} תקתצ'י ד'כר אלצפה אלמתצלה בהא, לאנהא אסם נאקץ יחתאג' אלי צלה במעני אלד'י ואלתי פי אלערבי, פג'על אלאסם אלאול והו אלמוצוף {{עברית|אהיה}}, ואלאסם אלת'אני אלד'י וצפה בה {{עברית|אהיה}} והו הו בעינה, פכאנה צרח באן אלמוצוף הו אלצפה בעינהא, פכאן ד'לך תביין מעני אנה מוג'וד לא בוג'וד, פג'א תלכ'יץ ד'לך אלמעני ושרחה הכד'א, אלמוג'וד אלד'י הו אלמוג'וד, אי אלואג'ב אלוג'וד, והד'א הו אלד'י יודי אליה אלברהאן צ'רורה אן הנא שי ואג'ב אלוג'וד לם יעדם ולא יעדם כמא סאבין ברהאן ד'לך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">
{{אינדקס|תשובה לשאלה ג)}} וכשלימד אותו יתעלה את הראיות שתתבסס בהן מציאותו אצל חכמיהם – כי לאחר מכן נאמר: "{{עברית|לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל}}" {{הפניה|(שמות ג,טז)}} – והבטיח לו: הם יבינו מה שאמרתי לך ויקבלוהו, והם דבריו "{{עברית|וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ}}" {{הפניה|(שמות ג,יח)}}, חזר עליו השלום ואמר: הם יקבלו אם כן שיש אלוה מצוי על ידי ההוכחות השכליות האלה; מה תהיה ראייתי שהאלוה המצוי הזה שלחני? על כן ניתן לו המופת.</td>
<td class="ar">פלמא אעלמה תעאלי באלדלאיל אלתי ית'בת בהא וג'ודה ענד עלמאיהם לאן בעד הד'א ג'א {{עברית|לך ואספת את זקני ישראל}}, וועדה באנהם סיפהמון מא אלקיתה אליך ויקבלונה והו קולה {{עברית|ושמעו לקולך}}, פראג'ע ע"אס וקאל פהם יקבלון אן ת'ם אלאה מוג'וד בהד'ה אלבראהין אלעקליה, מא יכון דלילי אן הד'א אלאלאה אלמוג'וד ארסלני, פאעטית לה אלמעג'זה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">6</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ליטוש לתשובה לשאלה א)}} הרי התבאר שמשמעות דבריו "{{עברית|מַה שְּׁמוֹ}}" אינה אלא: "מי הוא זה שאתה טוען ששלח אותך?". הוא אמר "{{עברית|מַה שְּׁמוֹ}}" רק כפנייה של רוממות והדר, כאילו אמר: את עצמותך ואמיתתך אין מי שאינו יודע, אך אם ישאלוני על שמך, מהי משמעות הדבר שהשם מורה עליו? הוא חשב זאת לגנאי אם יאמר בפנייתו שיש מי שאינו יודע את המצוי הזה (=ה'), ויִיחס את אי ידיעתם לשמו, במקום למי שקרוי בו.</td>
<td class="ar">פקד תבין אן מעני קולה {{עברית|מה שמו}} אנמא מענאה מן הו הד'א אלד'י תזעם אנה ארסלך, ואנמא קאל {{עברית|מה שמו}} תעט'ימא ואג'לאלא פי אלכ'טאב, כאנה יקול אן ד'אתך וחקיקתך לא יג'הלהא אחד, פאן סאלת ען אסמך אי שי הו אלמעני אלשי אלד'י ידל עליה באלאסם, ואנמא אסתשנע אן יכ'אטב ויקול באן ת'ם מן יג'הל הד'א אלמוג'וד, וג'על ג'הלהם לאסמה לא ללמסמי.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שמות אחרים של ה' הנגזרים מפעולותיו}}
{{קו}}וכן לשם "{{עברית|יה}}" יש משמעות של מציאות נצחית (=אל-זמנית). ו"{{עברית|שדי}}" – יש בו גזירה מ"{{עברית|די}}", שהוא מספיק: "{{עברית|וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם}}" {{הפניה|(שמות לו,ז), וה}}{{עברית|שי"ן}} היא במשמעות "{{עברית|אשר}}", כמו "{{עברית|שֶׁכְּבָר}}" {{הפניה|(קהלת ד,ב)}}, ואם כן משמעותו היא "{{עברית|אשר די}}". והכוונה בזה שאין הוא נזקק לזולתו ביצירת מה שיצר ולא בהתמדתו, אלא מציאותו יתעלה מספיקה לכך. וכן השם "{{עברית|חֲסִין}}" {{הפניה|(תהילים פט,ט)}} נגזר מכוח: "{{עברית|וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים}}" {{הפניה|(עמוס ב,ט)}}. וכן "{{עברית|צור}}" הוא שם רב-משמעי, כמו שביארנו {{הפניה|(א,טז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך אסם {{עברית|יה}} הו מן מעני אזליה' אלוג'וד. ו{{עברית|שדי}} פיה אשתקאק מן {{עברית|די}} אלד'י הו כפאיה, {{עברית|והמלאכה היתה דים}}, ואל{{עברית|שין}} במעני {{עברית|אשר}} מת'ל {{עברית|שכבר}}, פיכון מענאה {{עברית|אשר די}}, אלגרץ' פי ד'לך אנה לא יחתאג' פי וג'וד מא אוג'ד ולא פי אסתמרארה לסואה, בל וג'ודה תעאלי כאפיא פי ד'לך. וכד'לך אסם {{עברית|חסין}} משתק מן אלקוה, {{עברית|וחסן הוא כאלונים}}. וכד'לך {{עברית|צור}} הו אסם משתרך כמא בינא,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">הרי התבאר לך שכל השמות הם נגזרים, או שהם נאמרים בשיתוף דוגמת "{{עברית|צור}}" ו"{{עברית|אמת}}" {{הפניה|(ירמיהו י,י)}} (נוסח אחר: "צור" ודומיו). ואין לו יתעלה {{עברית|שם}} שאינו נגזר מלבד {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, שהוא {{עברית|השם המפורש}}, משום שאין הוא מורה על תואר אלא על מציאות בלבד ותו לא. ובכלל המציאות המוחלטת היא שהוא נצחי, כלומר מחויב המציאות. הבן אם כן עד היכן הגיעה האמירה הזו.</td>
<td class="ar">פקד באן לך אן אלאסמא כלהא משתקה, או תקאל באשתראך מת'ל {{עברית|צור}} ואמת, וליס ת'ם {{עברית|שם}} לה תעאלי גיר משתק גיר {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, והו {{עברית|השם המפורש}}, לכונה לא ידל עלי צפה בל עלי מג'רד וג'וד לא גיר, ופי צ'מן אלוג'וד אלמטלק אן יכון דאימא, אעני ואג'ב אלוג'וד. פאפהם מא אנתהי אלקול אליה:</td>
</tr>
</table>