189
עריכות
שינויים
עדכון
{{שם פרק|חלק א, פרק סה}}
{{כותרת|המונחים דבר ה' ומאמר ה'}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיבור ה' נברא ונמשל}}
{{קו}}איני סבור שלאחר שהגעת לדרגה הזו והִתאַמֵּת לך שהוא יתעלה מצוי ולא בִּמציאות, ואחד ולא באחדות, שיש צורך לבאר לך שתואר הדיבור נשלל ממנו. לא כל שכן לאור העובדה שכל אומתנו מסכימה שה{{עברית|תורה}} נבראת, והכוונה בכך היא שהדיבור המיוחס לו נברא, והוא יוחס לו רק משום שאותו {{עברית|קול}} ששמע {{עברית|משה}} – ה' בראו וחידשו, כפי שברא כל מה שברא וחידש. על הנבואה עוד ידובר רבות {{הפניה|(ב,לב-מח)}}, והמטרה כאן היא רק לומר שתיאורו בדיבור הוא כמו תיאורו בכל הפעולות הדומות לפעולותינו. הדעות {{מונח|ד'הן}} (=המחשבות) הודרכו אם כן לכך שיש ידע אלוהי שהנביאים משיגים, על ידי האמירה שה' דיבר איתם ואמר להם, כדי שנדע שהעניינים האלה שהם מוסרים לנו מאת ה' אינם ממחשבתם וסברתם בלבד, כפי שיתבאר {{הפניה|(ב,לה-לו)}}. וכבר הזכרנו זאת קודם {{הפניה|(א,מו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מא אראך בעד וצולך להד'ה אלדרג'ה ותחקיקך אנה תעלי מוג'וד לא בוג'וד וואחד לא בוחדה תחתאג' אן יבין לך נפי צפה' אלכלאם ענה, ולא סימא באג'מאע אמתנא אן אל{{עברית|תורה}} מכ'לוקה, אלקצד בד'לך אן כלאמה אלמנסוב אליה מכ'לוק, ואנמא נסב אליה לכון ד'לך אל{{עברית|קול}} אלד'י סמעה {{עברית|משה}} אללה כ'לקה ואבתדעה כמא כ'לק כל מא כ'לקה ואבתדעה, וסיאתי פי אלנבוה כלאם כת'יר, ואנמא אלקצד הנא אן וצפה באלכלאם מת'ל וצפה באלאפעאל כלהא אלשביהה באפעאלנא, פארשדת אלאד'האן אלי אן ת'ם עלם אלאהי ידרכה אלנביין באן אללה כלמהם וקאל להם, חתי נעלם אן הד'ה אלמעאני אלתי יוצלון אלינא מן קבל אללה הי לא מן מג'רד פכרתהם ורויתהם כמא סיבין, וקד תקדם לנא ד'כר הד'א אלמעני.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלוש משמעויות}}
{{קו}}מטרתו של פרק זה היא רק לומר שה{{עברית|דיבור}} וה{{עברית|אמירה}} הם ביטוי רב-משמעי: {{אינדקס|א)}} יש לו הוראה של דיבור בלשון, כמו שנאמר: "{{עברית|מֹשֶׁה יְדַבֵּר}}" {{הפניה|(שמות יט,יט)}}, "{{עברית|וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה}}" {{הפניה|(שם ה,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש לו הוראה של העניין המצטייר (=הנתפס) בשכל מבלי להיאמר. נאמר: "{{עברית|וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי}} [...] {{עברית|וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי}}" {{הפניה|(קהלת ב,טו)}}, "{{עברית|וְלִבְּךָ יְדַבֵּר}}" {{הפניה|(משלי כג,לג)}}, "{{עברית|לְךָ אָמַר לִבִּי}}" {{הפניה|(תהילים כז,ח)}}, "{{עברית|וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ}}" {{הפניה|(בראשית כז,מא)}}. וזה נפוץ.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ויש לו הוראה של רצון: "{{עברית|וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד}}" {{הפניה|(שמואל־ב כא,טז)}}, כאילו אמר: ורצה להורגו, כלומר התכוון לכך. "{{עברית|הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר}}" {{הפניה|(שמות ב,יד)}}, פירושו ומשמעותו: התרצה להורגני? "{{עברית|וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם}}" {{הפניה|(במדבר יד,י)}}, וגם זה נפוץ.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואנמא מקצוד הד'א אלפצל אן אל{{עברית|דיבור}} ואל{{עברית|אמירה}} לפט' משתרך, יקע עלי אלנטק באללסאן מת'ל קולה {{עברית|משה ידבר, ויאמר פרעה}}.{{קו}}ויקע עלי אלמעני אלמתצור פי אלעקל מן גיר אן ינטק בה, קאל {{עברית|ואמרתי אני בלבי, ודברתי בלבי, ולבך ידבר, לך אמר לבי, ויאמר עשו בלבו}}, והד'א כת'יר.{{קו}}ויקע עלי אלאראדה {{עברית|ויאמר להכות את דוד}}, כאנה קאל ואראד קתלה, אי הם בה. {{עברית|הלהרגני אתה אומר}}, שרחה ומענאה אתריד אן תקתלני. {{עברית|ויאמרו כל העדה לרגום אותם }}, והד'א איצ'א כת'יר.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">אם כן כל {{עברית|אמירה}} ו{{עברית|דיבור}} המיוחסים לה' הם בשתי המשמעויות האחרונות, כלומר שהם או כינוי לחפץ ולרצון, או כינוי לעניין המובן מאת ה', ואחת היא אם נודע על ידי קול נברא או נודע באחת מדרכי הנבואה שעוד נבאר; לא שהוא יתעלה דיבר באותיות ובקול, ולא שהוא יתעלה בעל נפש שהעניינים נרשמים בנפשו כך שיש בעצמותו עניין הנוסף על עצמותו. אלא הַקֶּשר של עניינים אלו אליו וייחוסם אליו הוא כייחוסן של כל הפעולות (אליו).</td>
<td class="ar">פכל {{עברית|אמירה ודיבור}} ג'את מנסובה ללה פהי מן אלמעניין אלאכ'ירין, אעני אנהא אמא כנאיה ען אלמשיה ואלאראדה, ואמא כנאיה ען אלמעני אלמפהום מן קבל אללה סוא עלם בצות מכ'לוק או עלם בטריק מן טרק אלנבוה אלתי סנבינהא, לא אנה תעלי תכלם בחרף וצות, ולא אנה תעלי ד'ו נפס פתרתסם אלמעאני פי נפסה ותכון פי ד'אתה מעני זאיד עלי ד'אתה, בל תעלק תלך אלמעאני בה ונסבתהא לה נסבה' אלאפעאל כלהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">כינוי הרצון והחפץ "{{עברית|אמירה}}" ו"{{עברית|דיבור}}" הוא אחת ממשמעויות הביטוי הרב-משמעי הזה, כמו שביארנו {{הפניה|(משמעות ב)}}, וגם על דרך הדימוי (אלינו), כמו שהערנו לעיל {{הפניה|(א,מו)}}. כי האדם אינו מבין בעיון ראשון כיצד הדבר שרוצים לעשות נעשה ברצון בלבד; אלא במבט ראשון נראה שאין מנוס מכך שהרוצה שדבר-מה יתקיים יעשהו או יצווה לזולתו לעשותו. לכן הושאל לה' הציווי כשמתרחש מה שרצה שיהיה, ונאמר שהוא ציווה שיהיה כך – וכך היה, על דרך הדימוי לפעולותינו. זאת בנוסף לכך שאותו ביטוי מורה על המשמעות של "רצה", כמו שביארנו {{הפניה|(משמעות ג)}}.</td>
<td class="ar">פאמא אלכנאיה ען אלאראדה ואלמשיה ב{{עברית|אמירה}} ו{{עברית|דיבור}} פכמא בינא מן מעאני אשתראך הד'א אללפט', ואיצ'א עלי ג'הה' אלתשביה כמא נבהנא פי מא תקדם אנה לא יפהם אלאנסאן באול והלה כיף ינפעל אלשי אלד'י יראד פעלה במג'רד אלאראדה פקט, בל לא בד פי באדי אלראי אן יפעל אלמריד אלשי אלד'י יריד וג'ודה או יאמר גירה יפעלה, פלד'לך אסתעיר ללה אלאמר פיכון מא אראד כונה וקיל אנה אמר אן יכון כד'א פכאן ד'לך, עלי ג'הה' אלתשביה באפעאלנא, מצ'אפא אלי כון הד'ה אללפט'ה איצ'א תדל עלי מעני אראד כמא בינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|"ויאמר" במעשה בראשית משמעו 'יצר'}}
{{קו}}על כן כל אימת שנאמר ב{{עברית|מעשה בראשית}} "{{עברית|וַיֹּאמֶר}}", "{{עברית|וַיֹּאמֶר}}", משמעותו "חפץ" או "רצה". אמרו זאת כבר אחרים והדבר התפרסם מאוד. ההוכחה לכך, דהיינו שה{{עברית|מאמרות}} האלה אינם אלא רצונות ולא דיבורים, היא כי דיבורים של ציווי אינם אלא למצוי המציית לאותו ציווי. וכך מה שנאמר "{{עברית|בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ}}" {{הפניה|(תהילים לג,ו)}} הוא כמו "{{עברית|וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם}}" {{הפניה|(שם)}}: כשם ש"{{עברית|פיו}}" ו"{{עברית|רוח פיו}}" הם השאָלה, כך "{{עברית|דברו}}" ו"{{עברית|מאמרו}}" הם השאלה. והכוונה היא שהם נוצרו מתוך כוונתו וחפצו. ודבר זה אין מי מחכמינו המפורסמים שאינו יודע. איני צריך לבאר של{{עברית|אמירה}} ול{{עברית|דיבור}} בלשון העברית יש אותה משמעות: "{{עברית|כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר}}" {{הפניה|(יהושע כד,כז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פכל מא ג'א פי {{עברית|מעשה בראשית ויאמר ויאמר}} מענאה שא או אראד, וקד ד'כר הד'א גירנא ושהר ג'דא. וברהאן ד'לך אעני אן הד'ה אל{{עברית|מאמרות}} אנמא הי אראדאת לא אקאויל, לאן אקאויל אלאמר אנמא תכון למוג'וד יקבל ד'לך אלאמר, כד'לך קולה {{עברית|בדבר י"י שמים נעשו}} מת'ל {{עברית|וברוח פיו כל צבאם}}, כמא אן {{עברית|פיו}} ו{{עברית|רוח פיו}} אסתעארה, כד'לך {{עברית|דברו}} ו{{עברית|מאמרו}} אסתעארה, ואלגרץ' אנהא וג'דת בקצדה ומשיתה, והד'א ממא לם יג'הלה אחד מן משאהיר עלמאינא. ולא אחתאג' אן אבין אן אל{{עברית|אמירה}} ואל{{עברית|דיבור}} פי אללגה אלעבראניה במעני ואחד איצ'א, {{עברית|כי היא שמעה את כל אמרי י"י אשר דבר}}:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|המונחים דבר ה' ומאמר ה'}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיבור ה' נברא ונמשל}}
{{קו}}איני סבור שלאחר שהגעת לדרגה הזו והִתאַמֵּת לך שהוא יתעלה מצוי ולא בִּמציאות, ואחד ולא באחדות, שיש צורך לבאר לך שתואר הדיבור נשלל ממנו. לא כל שכן לאור העובדה שכל אומתנו מסכימה שה{{עברית|תורה}} נבראת, והכוונה בכך היא שהדיבור המיוחס לו נברא, והוא יוחס לו רק משום שאותו {{עברית|קול}} ששמע {{עברית|משה}} – ה' בראו וחידשו, כפי שברא כל מה שברא וחידש. על הנבואה עוד ידובר רבות {{הפניה|(ב,לב-מח)}}, והמטרה כאן היא רק לומר שתיאורו בדיבור הוא כמו תיאורו בכל הפעולות הדומות לפעולותינו. הדעות {{מונח|ד'הן}} (=המחשבות) הודרכו אם כן לכך שיש ידע אלוהי שהנביאים משיגים, על ידי האמירה שה' דיבר איתם ואמר להם, כדי שנדע שהעניינים האלה שהם מוסרים לנו מאת ה' אינם ממחשבתם וסברתם בלבד, כפי שיתבאר {{הפניה|(ב,לה-לו)}}. וכבר הזכרנו זאת קודם {{הפניה|(א,מו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מא אראך בעד וצולך להד'ה אלדרג'ה ותחקיקך אנה תעלי מוג'וד לא בוג'וד וואחד לא בוחדה תחתאג' אן יבין לך נפי צפה' אלכלאם ענה, ולא סימא באג'מאע אמתנא אן אל{{עברית|תורה}} מכ'לוקה, אלקצד בד'לך אן כלאמה אלמנסוב אליה מכ'לוק, ואנמא נסב אליה לכון ד'לך אל{{עברית|קול}} אלד'י סמעה {{עברית|משה}} אללה כ'לקה ואבתדעה כמא כ'לק כל מא כ'לקה ואבתדעה, וסיאתי פי אלנבוה כלאם כת'יר, ואנמא אלקצד הנא אן וצפה באלכלאם מת'ל וצפה באלאפעאל כלהא אלשביהה באפעאלנא, פארשדת אלאד'האן אלי אן ת'ם עלם אלאהי ידרכה אלנביין באן אללה כלמהם וקאל להם, חתי נעלם אן הד'ה אלמעאני אלתי יוצלון אלינא מן קבל אללה הי לא מן מג'רד פכרתהם ורויתהם כמא סיבין, וקד תקדם לנא ד'כר הד'א אלמעני.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלוש משמעויות}}
{{קו}}מטרתו של פרק זה היא רק לומר שה{{עברית|דיבור}} וה{{עברית|אמירה}} הם ביטוי רב-משמעי: {{אינדקס|א)}} יש לו הוראה של דיבור בלשון, כמו שנאמר: "{{עברית|מֹשֶׁה יְדַבֵּר}}" {{הפניה|(שמות יט,יט)}}, "{{עברית|וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה}}" {{הפניה|(שם ה,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש לו הוראה של העניין המצטייר (=הנתפס) בשכל מבלי להיאמר. נאמר: "{{עברית|וְאָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי}} [...] {{עברית|וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי}}" {{הפניה|(קהלת ב,טו)}}, "{{עברית|וְלִבְּךָ יְדַבֵּר}}" {{הפניה|(משלי כג,לג)}}, "{{עברית|לְךָ אָמַר לִבִּי}}" {{הפניה|(תהילים כז,ח)}}, "{{עברית|וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ}}" {{הפניה|(בראשית כז,מא)}}. וזה נפוץ.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ויש לו הוראה של רצון: "{{עברית|וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד}}" {{הפניה|(שמואל־ב כא,טז)}}, כאילו אמר: ורצה להורגו, כלומר התכוון לכך. "{{עברית|הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר}}" {{הפניה|(שמות ב,יד)}}, פירושו ומשמעותו: התרצה להורגני? "{{עברית|וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם}}" {{הפניה|(במדבר יד,י)}}, וגם זה נפוץ.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואנמא מקצוד הד'א אלפצל אן אל{{עברית|דיבור}} ואל{{עברית|אמירה}} לפט' משתרך, יקע עלי אלנטק באללסאן מת'ל קולה {{עברית|משה ידבר, ויאמר פרעה}}.{{קו}}ויקע עלי אלמעני אלמתצור פי אלעקל מן גיר אן ינטק בה, קאל {{עברית|ואמרתי אני בלבי, ודברתי בלבי, ולבך ידבר, לך אמר לבי, ויאמר עשו בלבו}}, והד'א כת'יר.{{קו}}ויקע עלי אלאראדה {{עברית|ויאמר להכות את דוד}}, כאנה קאל ואראד קתלה, אי הם בה. {{עברית|הלהרגני אתה אומר}}, שרחה ומענאה אתריד אן תקתלני. {{עברית|ויאמרו כל העדה לרגום אותם }}, והד'א איצ'א כת'יר.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">אם כן כל {{עברית|אמירה}} ו{{עברית|דיבור}} המיוחסים לה' הם בשתי המשמעויות האחרונות, כלומר שהם או כינוי לחפץ ולרצון, או כינוי לעניין המובן מאת ה', ואחת היא אם נודע על ידי קול נברא או נודע באחת מדרכי הנבואה שעוד נבאר; לא שהוא יתעלה דיבר באותיות ובקול, ולא שהוא יתעלה בעל נפש שהעניינים נרשמים בנפשו כך שיש בעצמותו עניין הנוסף על עצמותו. אלא הַקֶּשר של עניינים אלו אליו וייחוסם אליו הוא כייחוסן של כל הפעולות (אליו).</td>
<td class="ar">פכל {{עברית|אמירה ודיבור}} ג'את מנסובה ללה פהי מן אלמעניין אלאכ'ירין, אעני אנהא אמא כנאיה ען אלמשיה ואלאראדה, ואמא כנאיה ען אלמעני אלמפהום מן קבל אללה סוא עלם בצות מכ'לוק או עלם בטריק מן טרק אלנבוה אלתי סנבינהא, לא אנה תעלי תכלם בחרף וצות, ולא אנה תעלי ד'ו נפס פתרתסם אלמעאני פי נפסה ותכון פי ד'אתה מעני זאיד עלי ד'אתה, בל תעלק תלך אלמעאני בה ונסבתהא לה נסבה' אלאפעאל כלהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">כינוי הרצון והחפץ "{{עברית|אמירה}}" ו"{{עברית|דיבור}}" הוא אחת ממשמעויות הביטוי הרב-משמעי הזה, כמו שביארנו {{הפניה|(משמעות ב)}}, וגם על דרך הדימוי (אלינו), כמו שהערנו לעיל {{הפניה|(א,מו)}}. כי האדם אינו מבין בעיון ראשון כיצד הדבר שרוצים לעשות נעשה ברצון בלבד; אלא במבט ראשון נראה שאין מנוס מכך שהרוצה שדבר-מה יתקיים יעשהו או יצווה לזולתו לעשותו. לכן הושאל לה' הציווי כשמתרחש מה שרצה שיהיה, ונאמר שהוא ציווה שיהיה כך – וכך היה, על דרך הדימוי לפעולותינו. זאת בנוסף לכך שאותו ביטוי מורה על המשמעות של "רצה", כמו שביארנו {{הפניה|(משמעות ג)}}.</td>
<td class="ar">פאמא אלכנאיה ען אלאראדה ואלמשיה ב{{עברית|אמירה}} ו{{עברית|דיבור}} פכמא בינא מן מעאני אשתראך הד'א אללפט', ואיצ'א עלי ג'הה' אלתשביה כמא נבהנא פי מא תקדם אנה לא יפהם אלאנסאן באול והלה כיף ינפעל אלשי אלד'י יראד פעלה במג'רד אלאראדה פקט, בל לא בד פי באדי אלראי אן יפעל אלמריד אלשי אלד'י יריד וג'ודה או יאמר גירה יפעלה, פלד'לך אסתעיר ללה אלאמר פיכון מא אראד כונה וקיל אנה אמר אן יכון כד'א פכאן ד'לך, עלי ג'הה' אלתשביה באפעאלנא, מצ'אפא אלי כון הד'ה אללפט'ה איצ'א תדל עלי מעני אראד כמא בינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|"ויאמר" במעשה בראשית משמעו 'יצר'}}
{{קו}}על כן כל אימת שנאמר ב{{עברית|מעשה בראשית}} "{{עברית|וַיֹּאמֶר}}", "{{עברית|וַיֹּאמֶר}}", משמעותו "חפץ" או "רצה". אמרו זאת כבר אחרים והדבר התפרסם מאוד. ההוכחה לכך, דהיינו שה{{עברית|מאמרות}} האלה אינם אלא רצונות ולא דיבורים, היא כי דיבורים של ציווי אינם אלא למצוי המציית לאותו ציווי. וכך מה שנאמר "{{עברית|בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ}}" {{הפניה|(תהילים לג,ו)}} הוא כמו "{{עברית|וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם}}" {{הפניה|(שם)}}: כשם ש"{{עברית|פיו}}" ו"{{עברית|רוח פיו}}" הם השאָלה, כך "{{עברית|דברו}}" ו"{{עברית|מאמרו}}" הם השאלה. והכוונה היא שהם נוצרו מתוך כוונתו וחפצו. ודבר זה אין מי מחכמינו המפורסמים שאינו יודע. איני צריך לבאר של{{עברית|אמירה}} ול{{עברית|דיבור}} בלשון העברית יש אותה משמעות: "{{עברית|כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר}}" {{הפניה|(יהושע כד,כז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פכל מא ג'א פי {{עברית|מעשה בראשית ויאמר ויאמר}} מענאה שא או אראד, וקד ד'כר הד'א גירנא ושהר ג'דא. וברהאן ד'לך אעני אן הד'ה אל{{עברית|מאמרות}} אנמא הי אראדאת לא אקאויל, לאן אקאויל אלאמר אנמא תכון למוג'וד יקבל ד'לך אלאמר, כד'לך קולה {{עברית|בדבר י"י שמים נעשו}} מת'ל {{עברית|וברוח פיו כל צבאם}}, כמא אן {{עברית|פיו}} ו{{עברית|רוח פיו}} אסתעארה, כד'לך {{עברית|דברו}} ו{{עברית|מאמרו}} אסתעארה, ואלגרץ' אנהא וג'דת בקצדה ומשיתה, והד'א ממא לם יג'הלה אחד מן משאהיר עלמאינא. ולא אחתאג' אן אבין אן אל{{עברית|אמירה}} ואל{{עברית|דיבור}} פי אללגה אלעבראניה במעני ואחד איצ'א, {{עברית|כי היא שמעה את כל אמרי י"י אשר דבר}}:</td>
</tr>
</table>
