189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק כג}}
{{כותרת|איוב: הדיון והחתימה}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המסר בספר להמון: הדעות המוסכמות בסיפור איוב}}
{{קו}}כאשר נקבעה פרשת {{עברית|איוב}} זו, או כאשר אירעה, היה מוסכם על החמישה, {{עברית|איוב}} ורעיו,{{קו}}{{אינדקס|הסכמת הכול: א)}} שה' יתעלה יודע את כל מה שפגע ב{{עברית|איוב}}, ושה' הוא שהביא עליו את הפגעים האלה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} כולם גם הסכימו שלא ייתכן שיעשה עוול ושאין לייחס לו אי־צדק. גם בדברי {{עברית|איוב}} תמצא רבות עניינים אלה.{{קו}}כשתתבונן בדברי חמשתם בעת ויכוחם תמצא שכמעט כל מה שאמר אחד מהם אמרו כולם, והדברים נאמרו ונשנו והתערבו זה בזה, ושולב בהם תיאורו של {{עברית|איוב}} את עוצמת ייסוריו ואסונותיו למרות גודל יושרו, ותיאור צדקו ומעלות מידותיו וטוב מעשיו. וכן שולבו בדברי רעיו אליו עידוד לאורך רוח ודברי ניחומים והרגעה, ושראוי לשתוק ולא לשלח את רסן הדיבור כאדם הרב עם רעהו, אלא ייכנע למשפטי ה' וישתוק. והוא אומר שעוצמת הייסורים לא אפשרה לו לסבול בשקט ולהתיישב בדעתו ולומר את מה שראוי.{{קו}}{{אינדקס|הסכמת הרעים)}} כל רעיו הסכימו גם שכל עושה טוב מקבל שכר וכל עושה רע נענש, ואם תראה חוטא מצליח – הרי באחריתו יתהפך הדבר וימות הוא, ויפגעו בו ובבניו ובצאצאיו צרות; ואם תראה עובד ה' בצרה – בוודאי יחזור לאיתנו. תמצא שעניין זה חוזר ונשנה בדברי {{עברית|אליפז}} ו{{עברית|בלדד}} ו{{עברית|צופר}}, ושלושתם מסכימים על דעה זו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}למא פרצ'ת הד'ה קצה' {{עברית|איוב}}, או למא ג'רת, כאן אלאמר אלמג'מע עליה מן אלכ'מסה אעני {{עברית|איוב}} ואצחאבה אן כל מא נזל ב{{עברית|איוב}} מעלום ענדה תע(א)לי, ואן אללה אנזל בה הד'ה אלבלאיא. וכלהם מג'מעון איצ'א אנה לא יג'וז עליה ט'לם ולא ינסב לה ג'ור, תג'ד הד'ה אלמעאני איצ'א פי כלאם {{עברית|איוב}} כת'יר(א). ואד'א תאמלת כלאם אלכ'מסה פי חאל מחאורתהם יכאד אן תג'ד כל מא קאלה אחדהם קאל(ו)ה כלהם, ותכררת אלמעאני ותדאכ'לת, ותכ'ללהא וצף {{עברית|איוב}} שדה' אלאמה ונכבאתה, מע עט'ים אסתקאמתה ווצף עדאלתה וכרם כ'לקה וכ'יריה אעמאלה. וכד'לך תכ'לל פי כלאם אצחאבה לה תצביר ותעזיה ותאניס, ואנה ינבגי אלסכות ולא יטלק ענאן אלקול כשכ'ץ יכ'אצם שכ'צא, בל יצ'ען לאחכאם אללה ויסכת, והו יקול אן שדה' אלאלאם מנעת אלצבר ואלתת'בת וקול מא ינבגי. ואצחאבה כלהם איצ'א אג'מעוא עלי אן כל פאעל כ'יר מג'אזי, וכל פאעל שר מעאקב, ומתי ראית עאציא פי אקבאל פאן באכ'רה ינעכס ד'לך ויהלך הו ותנזל בה ובבניה ונסלה מצאיב, ואן ראית טאיעא פי אדבאר פלא בד מן ג'בר צדעה. הד'א אלגרץ' תג'דה מתכררא פי כלאם {{עברית|אליפז ובלדד וצופר}}, ות'לאת'תהם מג'מעון עלי הד'א אלראי,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השאלה שהספר דן בה ובידולי הדעות}}
{{קו}}אך אין זה המכוון בכל הפרשה הזאת. אלא המכוון הוא מה שהתייחד בו כל אחד מהם, והכרת דעתו בפרשה זו, שהיא פגיעת הצרות הגדולות ביותר והקשות ביותר שיכולות להיות, על האדם השלם ביותר והישר בתכלית היושר.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומא הד'א הו אלמקצוד פי הד'ה אלקצה כלהא, בל אלמקצוד מא אנפרד בה כל ואחד מנהם ומערפה' ראיה פי הד'ה אלקצה, והו נזול אעט'ם מא יכון מן אלבלאיא ואשדהא באכמל שכ'ץ ובאתמהם אסתקאמה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת איוב בהתחלה: אין השגחה}}
{{קו}}
{{אינדקס|כולם נפגעים)}} דעתו של {{עברית|איוב}} בנושא זה היתה שזאת ראיה לכך שהצדיק והרשע שווים מבחינתו יתעלה, מתוך חוסר אכפתיות ממין האדם וזניחתו.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ולכך מכוונת אמירתו בכלל דבריו: "{{עברית|אַחַת הִיא, עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה. אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם – לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג}}" {{הפניה|(איוב ט,כב-כג)}}. כלומר: אם שיטפון בא לפתע וממית וסוחף את כל מי שהוא פוגש בו – הרי הוא לועג לאסונם של החפים מפשע.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} אחר כך חיזק דעה זו באומרו: "{{עברית|זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ, כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו. עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב}} {{עברית|[}}וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה]{{עברית|. וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה. יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ, וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם}}" {{הפניה|(שם כא,כג-כו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פכאן ראי {{עברית|איוב}} פי ד'לך באן הד'א אלאמר דליל עלי תסויה' אלצאלח ואלטאלח ענדה תע(א)לי תהאונא בנוע אלאנסאן ואטראח(א) לה, [ו]הו קולה פי ג'מלה' אקואלה {{עברית|אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה אם שוט ימית פתאם למסת נקיים ילעג}}, יקול אן כאן יג'י אלסיל בגתה פימית כל מן לקי ויחמלה פבמחנה' אלאבריא יהזא. ת'ם אכד הד'א אלראי בקולה {{עברית|זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו עטיניו מלאו חלב ו[כ](ג)ו', וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הרשעים בטוב)}} וכן החל להביא ראיות על טוב מצבם והצלחתם של הרשעים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא הרחיב דברים על כך מאוד ואמר: "{{עברית|וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי, וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת: מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ, עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל? זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם}} {{עברית|[}}עִמָּם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם. בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם. שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל. יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן. יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב. יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם, וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ] {{הפניה|(שם,ו-יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכיוון שתיאר את ההצלחה השלמה הזאת, החל לומר לבני שיחו: אם הדבר הוא כטענתכם, שילדי הכופר המצליח הזה ימותו אחריו, וייכרת זכרם – כיצד מה שיקרה לאנשי ביתו אחריו יזיק לאותו אדם מצליח? הוא אמר: "[אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ, יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע...] {{עברית|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו, וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ}}" {{הפניה|(שם,יט-כא)}}.</td>
<td class="ar">וכד'לך אכ'ד' אן יסתדל בצלאח חאל אהל אלשר ואקבאלהם ובסט אלקול פי ד'לך ג'דא וקאל, {{עברית|ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל זרעם נכון לפניהם ו[כ](ג)ו'}}. פלמא וצף ד'לך אלאקבאל אלתאם אכ'ד' אן יקול למחאוריה, אן כאן אלאמר כמא תזעמו[א](ן) אן אולאד הד'א אלכאפר אלמקבל יהלכון בעדה וינקטע את'רהם אי שי יצ'ר הד'א אלמקבל מא יחל באהל ביתה בעדה, קאל {{עברית|כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הזנחה אחר המוות)}} אחר כך החל להבהיר שאין תקווה לאחר המוות, ואם כן לא נותר אלא שזו הזנחה. הוא החל להתפלא, כיצד לא הוזנח עיקר יצירת האדם ובריאתו, אך הנהגתו הוזנחה; ואמר: "[זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי, וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי.] {{עברית|הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי, וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי. [}}עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי, וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי. חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי, וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי] {{הפניה|(איוב י,ט-יב)}}.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} זוהי אחת הדעות שמאמינים בהן על ההשגחה.</td>
<td class="ar">ת'ם אכ'ד' יבין אן לא תרג'י בעד אלמות, פלם יבק אלא אן הד'א אהמאל, פאכ'ד' אן יעג'ב כיף לם יהמל אצל צנע כון שכ'ץ אלאנסאן וכ'לקה ואהמל תדבירה, פקאל {{עברית|הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני ו[כ](ג)ו'}}. פהד'א אחד אלארא אלמעתקדה פי אלענאיה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הביקורת על דעת איוב בהתחלה}}
{{קו}}ידועים לך דברי ה{{עברית|חכמים}} שדעה זו של איוב פסולה ביותר.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הם אמרו: "{{עברית|עפרא בפומיה דאיוב}} (=עפר בפיו של איוב)" {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמרו: "{{עברית|בִּקש איוב להפוך את הקערה על פיה}}" {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואמרו: "{{עברית|איוב כופר בתחית המתים היה}}" {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועוד אמרו עליו: "{{עברית|התחיל מחרף ומגדף}}" {{הפניה|(שם טו,ב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלמת קול אל{{עברית|חכמים}} אן ראי {{עברית|איוב}} הד'א פי גאיה' אלסקם, וקאלוא {{עברית|עפרא בפומיה דאיוב}}, וקאלוא {{עברית|בקש איוב להפוך את הקערה על פיה}}, וקאלוא {{עברית|איוב כופר בתחית המתים היה}}, וקאלוא איצ'א ענה {{עברית|התחיל מחרף ומגדף}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת איוב בסוף: התפנית}}
{{קו}}אשר לדבריו יתעלה ל{{עברית|אליפז}}: "{{עברית|כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב}}" {{הפניה|(איוב מב,ז)}} –{{קו}}{{אינדקס|הסבר א, ודחייתו)}} ה{{עברית|חכמים}} אמרו כתירוץ על כך: "{{עברית|אין אדם נתפשׂ על צערו}}" {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,ב)}}. כלומר שיש לו תירוץ בשל עוצמת הייסורים. אך דברים בסגנון זה אינם שייכים למשל זה.{{קו}}{{אינדקס|הסבר ב)}} אלא הטעם לכך הוא מה שאבאר לך כעת: שהוא חזר בו מדעה זו, שהיא טעות קשה ביותר, והוכיח את טעותו בו.{{קו}}{{אינדקס|שלב א)}} העובדה שדבר זה עולה על הדעת באופן ראשוני, ובפרט למי שפגעו בו צרות כשהוא יודע בעצמו שלא חטא – אין מי שמכחיש אותה. לכן יוחסה דעה זו ל{{עברית|איוב}}. אבל הוא אמר כל מה שאמר כל עוד לא היה לו מדע, ולא ידע את האלוה אלא כקבלה עיוורת, {{מונח|תקליד}} כמו שיודעים אותו המון הדתיים.{{קו}}{{אינדקס|שלב ב)}} אך כאשר ידע את ה' ידיעה ודאית – הכיר בכך שהאושר האמיתי, שהוא הכרת האלוה, שמור לכל מי שמכירו, ושום אסון מכל האסונות האלה אינו מעכיר אותו לאדם. רק כל עוד ידע {{עברית|איוב}} את ה' מתוך מסורת ולא בדרך העיון, הוא דימה שמיני האושר המדומים האלה – כגון בריאות, עושר, וילדים – הם התכלית, ולכן נבוך אותן מבוכות ואמר אותן אמירות.{{קו}}{{אינדקס|הקשר הפסוקים)}} זוהי משמעות דבריו: "{{עברית|לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ, וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ. עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר}}" {{הפניה|(איוב מב,ה-ו)}}. משמעות הדברים לפי העניין: "{{עברית|על כן אמאס כל אשר הייתי מתאוה, וניחמתי על היותי בתוך עפר ואפר}}", כמו שנקבע מצבו: "{{עברית|וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר}}" {{הפניה|(שם ב,ח(}}. בשל האמירה האחרונה הזאת, המורה על ההשגה הנכונה, נאמר עליו אחר כך: "{{עברית|כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב}}" {{הפניה|(שם מב,ז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאמא קולה תע(א)לי ל{{עברית|אליפז כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב}}, פקאלוא אל{{עברית|חכמים}} פי אלאעתד'אר ען ד'לך {{עברית|אין אדם נתפש על צערו}}, יעני אנה עד'ר לשדה' אלאלאם, והד'א אלנחו מן אלכלאם ליס מן קביל הד'א אלמת'ל. ואנמא עלה' ד'לך מא נבין לך אלאן, וד'לך אנה רג'ע ען הד'א אלראי אלד'י הו גאיה' אלגלט וברהן עלי גלטה פיה, אמא אן הד'א הו סאבק אלראי ובאדיה ובכ'אצה ל[א]לד'י תנזל בה אלבלאיא והו יעלם מן נפסה אנה לם יאת'ם פהד'א מא לא ינאכר פיה, ולד'לך נסב הד'א אלראי ל{{עברית|איוב}}, לכנה קאל כל מא קאל טאלמא לם יכן לה עלם ולא יעלם אלאלאה אלא תקליד(א) כמא יעלמה ג'מהור אלמתשרעין, אמא ענד מא עלם אללה עלמא יקינא פאקר אן אלסעאדה אלחקיקיה אלתי הי מערפה' אלאלאה הי מצ'מונה לכל מן ערפה, ולא יכדרהא עלי אלאנסאן בליה מן הד'ה אלבלאיא כלהא ואנמא כאן {{עברית|איוב}} יתכ'יל הד'ה אלסעאדאת אלמט'נונה אנהא הי אלגאיה כאלצחה ואלת'רוה ואלאולאד טאלמא כאן יעלם אללה כ'ברא לא בטריק אלנט'ר, פלד'לך תחיר תלך אלחיראת וקאל תלך אלאקאויל, והד'א הו מעני קולה {{עברית|לשמע א[ו]זן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונ[י]חמתי על עפר ואפר}}, תקדיר אלכלאם בחסב אלמעני {{עברית|על כן אמאס כל אשר הייתי מתאוה ונ[י]חמתי על היותי בתוך עפר ואפר}} כמא פרצ'ת חאלה {{עברית|והוא יושב בתוך האפר}}, ומן אג'ל הד'ה אלמקאלה אלאכ'ירה אלדאלה עלי אלאדראך אלצחיח קיל פיה באת'ר ד'לך {{עברית|כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת אליפז: הכל נעשה במשפט צדק}}
{{קו}}אשר לדעתו של {{עברית|אליפז}} על המאורע הזה – גם היא אחת מן הדעות הנאמרות על ההשגחה.{{קו}}{{אינדקס|צדק)}} הוא אמר שכל מה שפגע ב{{עברית|איוב}} היה בדין, כי היו לו חטאים שהתחייב בכך בגינם. הוא שאמר ל{{עברית|איוב}}: "{{עברית|הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה, וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ}}" {{הפניה|(שם כב,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|בחינת ה')}} אחר כך החל לומר ל{{עברית|איוב}}: הסתמכותך על יושר המעשים וההליכה בדרך הטובה אינה דבר המחייב שתהיה כה שלם מבחינת ה' עד שלא תיענש: "{{עברית|הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה. אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר}}" {{הפניה|(שם ד,יח-יט)}}. {{עברית|אליפז}} התמיד ואחז בדעה זו, כלומר שהוא סבור שכל מה שקורה לאדם הוא מצד הדין, ושנעלמת ממנו ההשגה של חסרונותינו שבגינם אנו מתחייבים בעונש, וכיצד אנו מחויבים בעונש בגללם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא ראי {{עברית|אליפז}} פי הד'ה אלנאזלה פהו איצ'א אחד אלארא אלמקולה פי אלענאיה, וד'לך אנה קאל אן ג'מיע מא נזל ב{{עברית|איוב}} כאן נזולה באסתחקאק, לאן כאנת לה את'אם אסתחק בהא ד'לך, והו קולה ל{{עברית|איוב הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך}}. ת'ם אנה אכ'ד' אן יקול ל{{עברית|איוב}} אן הד'א אלד'י כנת תעתמדה מן צלאח אלאפעאל ואלסיר באלסירה אלפאצ'לה מא הו אמר(א) יוג'ב אן תכון כאמלא ענד אללה חתי לא תעאקב, {{עברית|הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף ש[ו]כני בתי חמר (אשר בעפר יסודם)}}{{עברית|}}, ולם יזל {{עברית|אליפז}} ידור נחו הד'א אלגרץ' אעני אן יעתקד אן כל מא ילחק אלאנסאן באסתחקאק, ונקאיצנא אלתי נסתחק בהא אלעקאב יכ'פי ענא אדראכהא, ווג'ה אסתחקאקנא אלעקאב מן אג'להא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת בלדד: הרע בא לצורך הפיצוי}}
{{קו}}אשר לדעתו של {{עברית|בלדד השוחי}} בשאלה זו – היא האמונה בפיצוי. כי הוא אמר ל{{עברית|איוב}}: אם אתה חף מפשע ואין בידך חטא – הסיבה לאותם פגעים גדולים היא הגדלת השכר, ואתה עתיד להיות מפוצה באופן הטוב ביותר. וכל זה כטובה לך, כדי שיגדל הטוב שתזכה בו לבסוף. הוא שאמר ל{{עברית|איוב}}: "{{עברית|אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה – כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר, וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד"}} {{הפניה|(שם ח,ו-ז)}}. ידוע לך גם עד כמה מפורסמת דעה זו על עניין ההשגחה, וכבר ביארנוה {{הפניה|(ג,יז19,11)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא ראי {{עברית|בלדד השוחי}} פי הד'ה אלמסאלה פהו אעתקאד אלעוץ', וד'לך אנה קאל ל{{עברית|איוב}} אן הד'ה אלנאזלאת אלעט'ימה אן כנת ברי(א) ולא את'ם לך פסבבהא תעט'ים אלג'זא, וסתעוץ' אחסן עוץ', והד'א כלה כ'יר לך כי יעט'ם אלכ'יר אלד'י תנאלה אכ'ירא, והו קולה ל{{עברית|איוב אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד}}. וקד עלמת איצ'א שהרה' הד'א אלראי פי אמר אלענאיה, וקד בינאה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת צופר: רצון שרירותי}}
{{קו}}אשר לדעתו של {{עברית|צופר הנעמתי}} – היא דעתו של הסבור שהכול נובע מן החפץ (האלוהי) בלבד, ושאין לבקש למעשיו כל טעם: אין לשאול: "מדוע עשה כך?" ולא "למה עשה כך?". וכך אין לבקש את אופן הצדק ולא את (סיבת) קביעת החכמה בכל מה שעושה האלוה. כי גדולתו ואמיתתו מחייבות שהוא יעשה מה שברצונו, וקצרה יכולתנו מ(לדעת את) נסתרות חכמתו שהביאה לכך שהוא יעשה מה שברצונו ולא משום סיבה אחרת. הוא שאמר ל{{עברית|איוב}}: "{{עברית|מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר, וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ. וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה, כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה.}} [...] {{עברית|הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא? אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא?}}" {{הפניה|(שם יא,ה-ז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא ראי {{עברית|צופר הנעמתי}} פהו ראי מן ירי אן אלכל תאבע למג'רד אלמשיה ולא יטלב לאפעאלה עלה בוג'ה, (ו)לא יקאל ל[ם](מא) פעל הד'א ולא למא פעל הד'א, פ(ל)ד'לך לא יטלב וג'ה אלעדל ולא (מתקצ'י)[מקתצ'א] חכמה פי כל מא יפעלה אלאלאה, אד' עט'מתה וחקיקתה תוג'ב אן יפעל מא יריד, ונחן מקצרון ען כ'פאיא חכמתה אלתי כאן ואג'בהא אן יפעל מא יריד לא לסבב אכ'ר, והו קולה ל{{עברית|איוב מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום ביניים}}
{{קו}}ראה והתבונן כיצד חוברה הפרשה שהביכה את בני האדם והביאה אותם לדעות שפירשנו {{מונח|שרח}} קודם {{הפניה|(ג,יז)}} על השגחת האל על הבריאה, וכיצד נזכרה כל אחת מהדעות שהתחייבו מהחלוקה ויוחסה לאחד ממפורסמי הדורות במעלה וחכמה, אם זה משל, או אמרוהו באמת, אם היא מעשה שהיה.{{קו}}הדעה המיוחסת ל{{עברית|איוב}} היא כדעתו של אריסטו,{{קו}}דעתו של {{עברית|אליפז}} היא כדעת תורתנו,{{קו}}דעתו של {{עברית|בלדד}} היא כדעת המֻעְתַזִלַה,{{קו}}ודעתו של {{עברית|צופר}} היא כדעת האַשְׁעַרִיַה.{{קו}}אלה היו הדעות הקדומות על ההשגחה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פארי ותאמל כיף וצ'עת אלקצה אלתי חירת אלנאס ודעתהם ללארא אלתי תקדם לנא שרחהא פי ענאיה' אללה באלכ'לק, וד'כר כל מא אקתצ'אה אלתקסים ונסב לאחד משאה(י)ר אלאזמאן באלפצ'ל ואלעלם אן כאן הד'א מת'לא, או קאלוה חקיקה אן כאן הי קצה ג'רת. פאלראי אלמנסוב ל{{עברית|איוב}} ינחו נחו ראי ארסטו. וראי {{עברית|אליפז}} ינחו נחו ראי שריעתנא. וראי {{עברית|בלדד}} ינחו נחו מד'הב אלמעתזלה. וראי {{עברית|צופר}} ינחו נחו מד'הב אלאשעריה. והד'ה כאנת אלארא אלקדימה פי אלענאיה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ייחודיות דעת אליהוא והסוואתה}}
{{קו}}
{{אינדקס|חכם)}} אחר כך הופיעה דעה אחרת, והיא הדעה המיוחסת ל{{עברית|אליהוא}}. לכן הוא הועדף על פניהם, וצוין שהוא הצעיר ביניהם בשנים והשלם ביותר בחכמה.{{קו}}{{אינדקס|נגד כולם)}} הוא החל לגעור ב{{עברית|איוב}} ולייחס לבורות את יהירותו וביקורתו כיצד באו עליו הצרות בעודו עושה טובות, ועוד האריך להתפאר במעשיו. וכן התייחס לדעות שלושת רעיו על ההשגחה כטעויות הנובעות מזקנה מופלגת, ואמר דברים מלאי חידות מופלאות, {{מונח|עג'יב}}{{קו}}{{אינדקס|שכפול טענות)}} שאם יתבונן המתבונן בדבריו יתפלא {{מונח|עג'יב}} ויחשוב שהוא לא אמר שום דבר נוסף על מה שאמרו {{עברית|אליפז}} ו{{עברית|בלדד}} ו{{עברית|צופר}}, אלא חזר על תוכן נאומיהם במילים אחרות והוסיף להרחיבם. כי הוא לא חרג מגינוי {{עברית|איוב}} ותיאור ה' כצודק ותיאור נפלאותיו {{מונח|עג'יב}} במציאות, ושלא אכפת לו יתעלה מעבודת עובד ה' ולא מחטאו של החוטא. ואת כל העניינים האלה כבר אמרו רעיו.{{קו}}{{אינדקס|הסוואה)}} אך לאחר התבוננות יתברר לך העניין שהוסיף, ושהוא היה המכוון, ושאף לא אחד מן האחרים אמר אותו. הוא אמר יחד איתו את כל מה שהם אמרו, כמו שכל אחד מהם, {{עברית|איוב ושלשת רעיו}}, חזר על העניין שהזכיר רעהו, כמו שציינתי לך, ודבר זה נועד להסתיר את העניין המיוחד בדעתו של כל אחד, כדי שייראה לכאורה להמון שדעת כולם היא דעה אחת מוסכמת, אף שאין הדבר כך.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם טרי ראי אכ'ר והו אלראי אלמנסוב ל{{עברית|אליהוא}} ולד'לך פצ'ל ענ(ד)הם וד'כר אנה אצגרהם סנא ואכמלהם עלמא, פאכ'ד' אן יובך' {{עברית|איוב}} וינסבה ללג'הל פי אסתעט'אמה ואסתנכארה כיף נזלת בה אלמצאיב והו פאעל כ'יראת, וקד אטאל פי אלאמתנאן באפעאלה, וכד'לך פנד ראי ת'לת'ה' אצחאבה פי אלענאיה וקאל אקאויל[א] עג'יבה' אלאלגאז, אד'א תאמל כלאמה אלמתאמל יעג'ב ויט'ן אנה לם יקל שיא זאידא בוג'ה עלי מא קאלה {{עברית|אליפז}} ו{{עברית|בלדד}} ו{{עברית|צופר}}, בל כרר מעאני אקאוילהם באלפאט' אכ'רי וזאד פי בסטהא, לאנה לם יכ'רג' ען תוניב {{עברית|איוב}} ווצף אללה באלעדל ווצף עג'איבה פי אלוג'וד, ואנה תע(א)לי לא יבאלי בטאעה' מן טאע ולא בעציאן מן עצא, והד'ה אלמעאני כלהא קד קאלהא אצחאבה. לכן ענד אלתאמל יתבין לך אלמעני אלזאיד אלד'י אתי בה והו כאן אלמקצוד ולם יתקדם ד'לך אלמעני לגירה מנהם, ת'ם קאל מעה כל מא קאלוה כמא אנהם כלהם {{עברית|איוב ושלשת רעיו}} יכרר כל ואחד מנהם אלמעני אלד'י ד'כרה אלאכ'ר כמא ד'כרת לך והד'א לאכ'פא אלמעני אלכ'ציץ בראי כל שכ'ץ, חתי יכון אלבאדי ללג'מהור אן ראי אלכל ראי ואחד מתפק עליה וליס אלאמר כד'לך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת אליהוא: הברקות המלאך}}
{{קו}}העניין שהוסיף {{עברית|אליהוא}} ושלא הזכיר אף אחד מהם הוא המשל על מלאך מליץ יושר (המלמד זכות). הוא אמר שדבר מוכר שאנו עדים לו הוא אדם הנהיה חולה עד שהוא מגיע אל סף המוות, ומתייאשים ממנו, ואם יש לו מלאך כלשהו המלמד עליו זכות, דבריו מתקבלים ושגגתו נמחלת, ואותו חולה ניצל ושב למצבו הטוב ביותר. אך דבר זה אינו נמשך לנצח, ואין לימוד זכות בלי הפסק לעד, אלא פעמיים שלוש. הוא אמר: "{{עברית|אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ [}}אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר: 'פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר'. רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר, יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ, וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה, וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ. יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר: 'חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי'. פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת, וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה]" {{הפניה|(שם לג,כג-כח)}}. ולאחר שתיאר את החלמתו ושמחתו על כך שחזר לבריאות שלמה, אמר: "{{עברית|הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר}}" {{הפניה|(שם,כט)}}.{{קו}}בביאור העניין הזה התייחד {{עברית|אליהוא}} לבדו.{{קו}}{{אינדקס|הנבואה)}} הוא גם הוסיף בכך שהוא הקדים לפני עניין זה תיאור כיצד היא הנבואה, בדבריו: "{{עברית|כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל, וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה, בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים}}" {{הפניה|(שם,יד-טו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלמעני אלד'י זאדה {{עברית|אליהוא}} ולם יד'כרה אחד מנהם הו אלד'י מת'לה בשפאעה' מלאך, פקאל אן אלאמר אלמשאהד אלמתעארף אן אלאנסאן ימרץ' אלי אן ישרף עלי אלמות ויי[א]ס מנה, פאן כאן לה מלאך ישפע פיה אי מלאך כאן קבלת שפאעתה ואקילת עת'רתה ויתכ'לץ ד'לך אלמריץ' וירג'ע לאחסן חאלאתה. לכן לא יסתמר הד'א דאימא, ולא תכון ת'ם שפאעה מתצלה ללאבד בל מרתין ת'ל(א)ת'(א), קאל {{עברית|אם יש עליו מלאך מליץ ו[כ](ג)ו'}}. ולמא אן וצף חאלאת אלנאקה ופרחה באלרג'וע אלי כמאל אלצחה קאל {{עברית|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}, פהד'א אלמעני אנפרד {{עברית|אליהוא}} בביאנה. וזאד איצ'א כונה אפתתח קבל הד'א אלמעני בוצף כיפיה' אלנבוה בקולה {{עברית|כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת אליהוא: הבנת המציאות בהנהגת ה'}}
{{קו}}
{{אינדקס|המציאות)}} אחר כך החל לחזק דעה זו ולבאר את דרכו בתיאור מצבים טבעיים רבים,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כמו תיאור הרעם והברק והגשם ונשיבת הרוחות.{{קו}}ועירב בכך דברים רבים ממצבי בעלי החיים, כגון{{קו}}{{אינדקס|ב)}} פרוץ מגפה, בדבריו: "{{עברית|רֶגַע יָמֻתוּ וַחֲצוֹת לָיְלָה [}}יְגֹעֲשׁוּ עָם וְיַעֲבֹרוּ, וְיָסִירוּ אַבִּיר לֹא בְיָד]" {{הפניה|(שם לד,כ)}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והתרחשות מלחמות גדולות, בדבריו: "{{עברית|יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא חֵקֶר, וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם"}} {{הפניה|(שם,כד)}},{{קו}}ומצבים רבים כיוצא בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם אכ'ד' אן י[א](ו)כד הד'א אלראי ויבין טריקה בוצף אחואל טביעיה כת'ירה, מת'ל וצפה אלרעד ואלברק ואלמטר והבוב אלריאח, וכ'לט בד'לך אמור כת'ירה מן אחואל אלחיואן, אעני חלול אלובא בקולה {{עברית|רגע ימותו וחצות לילה ו[כ](ג)ו'}}, ווקוע אלחרוב אלעט'ימה בקולה {{עברית|ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם}}, וכת'יר(א) מן הד'ה אלאחואל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דברי אליהוא מסייעים לאיוב להבין את הנהגת ה' בעולם}}
{{קו}}וכן תמצא שבהתגלות הזאת שבאה ל{{עברית|איוב}} {{הפניה|(שם לח-לט)}}, שהתבררה לו על ידה טעותו בכל מה שדמיין – לא היה בה דבר מעבר לתיאור דברים טבעיים:{{קו}}{{אינדקס|דברי ה': א)}} אם תיאור יסודות, או תיאור תופעות מטאורולוגיות, או תיאור טבעי מיני בעלי חיים, ולא שום דבר אחר.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} תיאור "{{עברית|שְׁחָקִים}}" ו"{{עברית|שָׁמַיִם}}" {{הפניה|(שם לח,לז)}}, "{{עברית|כְּסִיל}}" ו"{{עברית|כִימָה}}" {{הפניה|(שם,לא)}} שהזכיר שם נועד לרושם שלהם באטמוספירה, כי כל הערתו לו עסקה רק במה שמתחת לגלגל הירח.{{קו}}{{אינדקס|דברי אליהוא: ג)}} וכן הסב {{עברית|אליהוא}} את תשומת הלב (ללימוד) ממיני בעלי החיים, ואמר: "{{עברית|מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ}}" {{הפניה|(שם לה,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|דברי ה': ד)}} ובעיקר האריך באותו נאום בתיאור {{עברית|לויתן}} {{הפניה|(שם מ,כה-מא,כו)}}, שהוא אוסף סגולות גופניות המפוזרות בבעלי החיים ההולכים והשׂוחים והעפים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך תג'ד הד'א אלוחי אלד'י אתי [ל]{{עברית|איוב}} אלד'י באן לה בה גלטה פי כל מא תכ'ילה לם יכ'רג' פיה ען וצף אמור טביעיה, אמא וצף אסטקסאת, או וצף את'אר עלויה, או וצף טבאיע אנואע חיואן, לא שי אכ'ר. ואלד'י ד'כר הנאך מן וצף {{עברית|שחקים ושמים וכסיל וכימה}} למעני את'רהא פי אלג'ו, לאן תנביהה כלה לה אנמא כאן ממא דון פלך אלקמר, וכד'לך איצ'א {{עברית|אליהוא}} תנבה מן אנואע אלחיואן, קאל {{עברית|מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו}}{{עברית|}}. ואכת'ר מא טול פי ד'לך אלכ'טאב פי וצף {{עברית|לויתן}} אלד'י הו מג'מוע כ'ואץ ג'סמאניה מתפרקה פי אלחיואן אלמאשי ואלסאבח ואלטאיר,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}16</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המטרה: השגחת ה' אינה כמשמעותה הרגילה}}
{{קו}}
{{אינדקס|הנחה: חסרון הבנת ההיווצרות)}} הכוונה בכל הדברים האלה היתה ששכלינו אינם מגיעים להשיג כיצד נוצרים הדברים הטבעיים האלה המצויים בעולם ההתהוות והכיליון, ואיננו יכולים לתפוס {{מונח|תצור}} כיצד היא ראשית {{מונח|מבדא}} מציאות הכוח הטבעי הזה שבהם, ואין זה דבר הדומה למה שאנחנו עושים;{{קו}}{{אינדקס|מסקנה: חסרון הבנת ההנהגה)}} איך אם כן יכולים אנו לרצות שהנהגתו יתעלה אותם והשגחתו עליהם תִּדמה להנהגתנו את מה שאנחנו מנהיגים או להשגחתנו על מה שאנחנו משגיחים עליו? אלא עלינו לעצור כאן ולהאמין שאין נעלמת ממנו יתעלה כל תעלומה, כמו שאמר כאן {{עברית|אליהוא}}: "{{עברית|כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה. אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת, לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן}}" {{הפניה|(שם לד,כא-כב)}},{{קו}}{{אינדקס|השגחה: מונח רב־משמעי)}} אבל אין משמעות השגחתו כמשמעות השגחתנו, ולא משמעות הנהגתו את ברואיו כמשמעות הנהגתנו את מה שאנחנו מנהיגים, ואין להן הגדרה משותפת כמו שחושב כל נבוך, ואין ביניהן שיתוף מלבד במינוח בלבד, כמו שמעשינו אינם דומים למעשיו ואין הם נכללים בהגדרה אחת. וכמו שהמעשים הטבעיים שונים מהמעשים המלאכותיים, כך ההנהגה האלוהית וההשגחה האלוהית והכוונה האלוהית באשר לאותם דברים טבעיים שונות מהנהגתנו ומהשגחתנו ומכוונתנו האנושיות באשר למה שאנחנו מנהיגים ומשגיחים עליו ומכוונים לגביו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}כל הד'ה אלאמור כאן מקצודהא אן הד'ה אלאמור אלטביעיה אלמוג'ודה פי עאלם אלכון ואלפסאד לא תצל עקולנא לאדראך כיפיה' חדות'הא, ולא (ל)[נ]תצור וג'וד הד'ה אלקוה אלטביעיה פיהא כיף מבדאה(א), ולא ה[ו](י) שי(א) ישבה מא נפעלה נחן, פכיף נרום אן יכון תדבירה תע(א)לי להא וענאיתה בהא תשבה תדבירנא למא נדברה או ענאיתנא במא נעתני בה, בל אלואג'ב אלוקוף ענד הד'א אלקדר ואלאעתקאד באנה תע(א)לי לא תכ'פי ענה כ'אפיה, כמא קאל {{עברית|אליהוא}} הנא {{עברית|כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און}}. לכן ליס מעני ענאיתה מעני ענאיתנא, ולא מעני תדבירה למכ'לוקאתה מעני תדבירנא למא נדברה, וליס יג'מעהמא חד ואחד כמא יט'ן כל מן תחיר, ולא בינהמא אשתראך אלא פי אלאסם פקט, כמא לא ישבה פעלנא פעלה ולא יג'מעהמא חד ואחד, וכתבאין אלאפעאל אלטביעיה מן אלאפעאל אלצנאעיה כד'לך תבאין אלתדביר אלאלאהי ואלענאיה אלאלאהיה ואלקצד אלאלאהי לתלך אלאמור אלטביעיה לתדבירנא וענאיתנא וקצדנא אלאנסאני למא נדברה ונעני בה ונקצדה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}17</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום}}
{{קו}}
{{אינדקס|התובנה)}} וזו היתה מטרתו של {{עברית|ספר איוב}} בכללותו, כלומר: הנחלת יסוד זה בהאמנה והסבת תשומת הלב לראיות אלה מן הדברים הטבעיים, כדי שלא תטעה ותבקש בדמיונך שתהיה ידיעתו כידיעתנו, או כוונתו והשגחתו והנהגתו ככוונתנו והשגחתנו והנהגתנו.{{קו}}{{אינדקס|ההתמודדות)}} אם ידע זאת האדם יקל עליו כל אסון, והאסונות לא יוסיפו לו ספקות לגבי האלוה – האם הוא יודע או אינו יודע, והאם הוא משגיח או מזניח – אלא יוסיפו לו אהבה,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כמו שאמר (איוב) בחתימת אותה התגלות: "{{עברית|עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר}}" {{הפניה|(שם מב,ו)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכמו שאמרו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|עושים מאהבה ושמחים ביסורין}}" {{הפניה|(בבלי שבת פח,ב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והד'א כאן גרץ' {{עברית|ספר איוב}} בג'מלתה, אעני אעטא הד'ה אלקאעדה פי אלאעתקאד ואלתנביה עלי הד'א אלאסתדלאל באלאמור אלטביעיה חתי לא תגלט ותטלב בכ'יאלך אן יכון עלמה כעלמנא או קצדה וענאיתה ותדבירה כקצדנא וענאיתנא ותדבירנא. פאד'א עלם אלאנסאן ד'לך סהל עליה כל מצאב, (ולא)[ומא] תזידה אלמצאיב שכו[ך](כא) פי אלאלאה, והל יעלם או לא יעלם, או יעתני או יהמל, בל תזידה מחבה כמא קאל פי כ'אתמה' הד'א אלוחי {{עברית|על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר}}, וכמא קאלוא {{עברית|ז"ל עושים מאהבה ושמחים ביסורין}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}18</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הזמנה}}
{{קו}}אם תתבונן בכל מה שאמרתי באופן שראוי להתבונן בחיבור זה, ותעיין ב{{עברית|ספר איוב}} זה, תתברר לך משמעותו, ותמצא שכללתי את כל ענייניו ולא נותר כיוצא דופן אלא מה שבא כשטף הדיבור והמשך המשל, כמו שביארתי לך כמה פעמים בחיבור זה {{הפניה|(הקדמות,משלים11; פסקה 13)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואד'א תאמלת כל מא קלתה תאמלא ינבגי אן תתאמל בה הד'ה אלמקאלה, ותצפחת הד'א {{עברית|ספר איוב}}, באן לך אלמעני פיה, ותג'דני קד חצרת ג'מלה' מעאניה ולם ישד' מנה אלא מא יג'רי פי נסק אלקול ואטראד אלתמת'יל כמא בינת לך מראת פי הד'ה אלמקאלה:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|איוב: הדיון והחתימה}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המסר בספר להמון: הדעות המוסכמות בסיפור איוב}}
{{קו}}כאשר נקבעה פרשת {{עברית|איוב}} זו, או כאשר אירעה, היה מוסכם על החמישה, {{עברית|איוב}} ורעיו,{{קו}}{{אינדקס|הסכמת הכול: א)}} שה' יתעלה יודע את כל מה שפגע ב{{עברית|איוב}}, ושה' הוא שהביא עליו את הפגעים האלה.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} כולם גם הסכימו שלא ייתכן שיעשה עוול ושאין לייחס לו אי־צדק. גם בדברי {{עברית|איוב}} תמצא רבות עניינים אלה.{{קו}}כשתתבונן בדברי חמשתם בעת ויכוחם תמצא שכמעט כל מה שאמר אחד מהם אמרו כולם, והדברים נאמרו ונשנו והתערבו זה בזה, ושולב בהם תיאורו של {{עברית|איוב}} את עוצמת ייסוריו ואסונותיו למרות גודל יושרו, ותיאור צדקו ומעלות מידותיו וטוב מעשיו. וכן שולבו בדברי רעיו אליו עידוד לאורך רוח ודברי ניחומים והרגעה, ושראוי לשתוק ולא לשלח את רסן הדיבור כאדם הרב עם רעהו, אלא ייכנע למשפטי ה' וישתוק. והוא אומר שעוצמת הייסורים לא אפשרה לו לסבול בשקט ולהתיישב בדעתו ולומר את מה שראוי.{{קו}}{{אינדקס|הסכמת הרעים)}} כל רעיו הסכימו גם שכל עושה טוב מקבל שכר וכל עושה רע נענש, ואם תראה חוטא מצליח – הרי באחריתו יתהפך הדבר וימות הוא, ויפגעו בו ובבניו ובצאצאיו צרות; ואם תראה עובד ה' בצרה – בוודאי יחזור לאיתנו. תמצא שעניין זה חוזר ונשנה בדברי {{עברית|אליפז}} ו{{עברית|בלדד}} ו{{עברית|צופר}}, ושלושתם מסכימים על דעה זו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}למא פרצ'ת הד'ה קצה' {{עברית|איוב}}, או למא ג'רת, כאן אלאמר אלמג'מע עליה מן אלכ'מסה אעני {{עברית|איוב}} ואצחאבה אן כל מא נזל ב{{עברית|איוב}} מעלום ענדה תע(א)לי, ואן אללה אנזל בה הד'ה אלבלאיא. וכלהם מג'מעון איצ'א אנה לא יג'וז עליה ט'לם ולא ינסב לה ג'ור, תג'ד הד'ה אלמעאני איצ'א פי כלאם {{עברית|איוב}} כת'יר(א). ואד'א תאמלת כלאם אלכ'מסה פי חאל מחאורתהם יכאד אן תג'ד כל מא קאלה אחדהם קאל(ו)ה כלהם, ותכררת אלמעאני ותדאכ'לת, ותכ'ללהא וצף {{עברית|איוב}} שדה' אלאמה ונכבאתה, מע עט'ים אסתקאמתה ווצף עדאלתה וכרם כ'לקה וכ'יריה אעמאלה. וכד'לך תכ'לל פי כלאם אצחאבה לה תצביר ותעזיה ותאניס, ואנה ינבגי אלסכות ולא יטלק ענאן אלקול כשכ'ץ יכ'אצם שכ'צא, בל יצ'ען לאחכאם אללה ויסכת, והו יקול אן שדה' אלאלאם מנעת אלצבר ואלתת'בת וקול מא ינבגי. ואצחאבה כלהם איצ'א אג'מעוא עלי אן כל פאעל כ'יר מג'אזי, וכל פאעל שר מעאקב, ומתי ראית עאציא פי אקבאל פאן באכ'רה ינעכס ד'לך ויהלך הו ותנזל בה ובבניה ונסלה מצאיב, ואן ראית טאיעא פי אדבאר פלא בד מן ג'בר צדעה. הד'א אלגרץ' תג'דה מתכררא פי כלאם {{עברית|אליפז ובלדד וצופר}}, ות'לאת'תהם מג'מעון עלי הד'א אלראי,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השאלה שהספר דן בה ובידולי הדעות}}
{{קו}}אך אין זה המכוון בכל הפרשה הזאת. אלא המכוון הוא מה שהתייחד בו כל אחד מהם, והכרת דעתו בפרשה זו, שהיא פגיעת הצרות הגדולות ביותר והקשות ביותר שיכולות להיות, על האדם השלם ביותר והישר בתכלית היושר.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומא הד'א הו אלמקצוד פי הד'ה אלקצה כלהא, בל אלמקצוד מא אנפרד בה כל ואחד מנהם ומערפה' ראיה פי הד'ה אלקצה, והו נזול אעט'ם מא יכון מן אלבלאיא ואשדהא באכמל שכ'ץ ובאתמהם אסתקאמה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת איוב בהתחלה: אין השגחה}}
{{קו}}
{{אינדקס|כולם נפגעים)}} דעתו של {{עברית|איוב}} בנושא זה היתה שזאת ראיה לכך שהצדיק והרשע שווים מבחינתו יתעלה, מתוך חוסר אכפתיות ממין האדם וזניחתו.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ולכך מכוונת אמירתו בכלל דבריו: "{{עברית|אַחַת הִיא, עַל כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה. אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם – לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג}}" {{הפניה|(איוב ט,כב-כג)}}. כלומר: אם שיטפון בא לפתע וממית וסוחף את כל מי שהוא פוגש בו – הרי הוא לועג לאסונם של החפים מפשע.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} אחר כך חיזק דעה זו באומרו: "{{עברית|זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ, כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו. עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב}} {{עברית|[}}וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה]{{עברית|. וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלֹא אָכַל בַּטּוֹבָה. יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ, וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם}}" {{הפניה|(שם כא,כג-כו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פכאן ראי {{עברית|איוב}} פי ד'לך באן הד'א אלאמר דליל עלי תסויה' אלצאלח ואלטאלח ענדה תע(א)לי תהאונא בנוע אלאנסאן ואטראח(א) לה, [ו]הו קולה פי ג'מלה' אקואלה {{עברית|אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה אם שוט ימית פתאם למסת נקיים ילעג}}, יקול אן כאן יג'י אלסיל בגתה פימית כל מן לקי ויחמלה פבמחנה' אלאבריא יהזא. ת'ם אכד הד'א אלראי בקולה {{עברית|זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו עטיניו מלאו חלב ו[כ](ג)ו', וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה יחד על עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הרשעים בטוב)}} וכן החל להביא ראיות על טוב מצבם והצלחתם של הרשעים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הוא הרחיב דברים על כך מאוד ואמר: "{{עברית|וְאִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי, וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת: מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ, עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חָיִל? זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם}} {{עברית|[}}עִמָּם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם. בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד, וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם. שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל, תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל. יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם, וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן. יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב. יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם, וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ] {{הפניה|(שם,ו-יג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכיוון שתיאר את ההצלחה השלמה הזאת, החל לומר לבני שיחו: אם הדבר הוא כטענתכם, שילדי הכופר המצליח הזה ימותו אחריו, וייכרת זכרם – כיצד מה שיקרה לאנשי ביתו אחריו יזיק לאותו אדם מצליח? הוא אמר: "[אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ, יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע...] {{עברית|כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו, וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ}}" {{הפניה|(שם,יט-כא)}}.</td>
<td class="ar">וכד'לך אכ'ד' אן יסתדל בצלאח חאל אהל אלשר ואקבאלהם ובסט אלקול פי ד'לך ג'דא וקאל, {{עברית|ואם זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל זרעם נכון לפניהם ו[כ](ג)ו'}}. פלמא וצף ד'לך אלאקבאל אלתאם אכ'ד' אן יקול למחאוריה, אן כאן אלאמר כמא תזעמו[א](ן) אן אולאד הד'א אלכאפר אלמקבל יהלכון בעדה וינקטע את'רהם אי שי יצ'ר הד'א אלמקבל מא יחל באהל ביתה בעדה, קאל {{עברית|כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הזנחה אחר המוות)}} אחר כך החל להבהיר שאין תקווה לאחר המוות, ואם כן לא נותר אלא שזו הזנחה. הוא החל להתפלא, כיצד לא הוזנח עיקר יצירת האדם ובריאתו, אך הנהגתו הוזנחה; ואמר: "[זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי, וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי.] {{עברית|הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי, וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי. [}}עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי, וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי. חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי, וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי] {{הפניה|(איוב י,ט-יב)}}.{{קו}}{{אינדקס|סיכום)}} זוהי אחת הדעות שמאמינים בהן על ההשגחה.</td>
<td class="ar">ת'ם אכ'ד' יבין אן לא תרג'י בעד אלמות, פלם יבק אלא אן הד'א אהמאל, פאכ'ד' אן יעג'ב כיף לם יהמל אצל צנע כון שכ'ץ אלאנסאן וכ'לקה ואהמל תדבירה, פקאל {{עברית|הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני ו[כ](ג)ו'}}. פהד'א אחד אלארא אלמעתקדה פי אלענאיה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הביקורת על דעת איוב בהתחלה}}
{{קו}}ידועים לך דברי ה{{עברית|חכמים}} שדעה זו של איוב פסולה ביותר.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הם אמרו: "{{עברית|עפרא בפומיה דאיוב}} (=עפר בפיו של איוב)" {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמרו: "{{עברית|בִּקש איוב להפוך את הקערה על פיה}}" {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואמרו: "{{עברית|איוב כופר בתחית המתים היה}}" {{הפניה|(שם)}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ועוד אמרו עליו: "{{עברית|התחיל מחרף ומגדף}}" {{הפניה|(שם טו,ב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלמת קול אל{{עברית|חכמים}} אן ראי {{עברית|איוב}} הד'א פי גאיה' אלסקם, וקאלוא {{עברית|עפרא בפומיה דאיוב}}, וקאלוא {{עברית|בקש איוב להפוך את הקערה על פיה}}, וקאלוא {{עברית|איוב כופר בתחית המתים היה}}, וקאלוא איצ'א ענה {{עברית|התחיל מחרף ומגדף}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת איוב בסוף: התפנית}}
{{קו}}אשר לדבריו יתעלה ל{{עברית|אליפז}}: "{{עברית|כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב}}" {{הפניה|(איוב מב,ז)}} –{{קו}}{{אינדקס|הסבר א, ודחייתו)}} ה{{עברית|חכמים}} אמרו כתירוץ על כך: "{{עברית|אין אדם נתפשׂ על צערו}}" {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,ב)}}. כלומר שיש לו תירוץ בשל עוצמת הייסורים. אך דברים בסגנון זה אינם שייכים למשל זה.{{קו}}{{אינדקס|הסבר ב)}} אלא הטעם לכך הוא מה שאבאר לך כעת: שהוא חזר בו מדעה זו, שהיא טעות קשה ביותר, והוכיח את טעותו בו.{{קו}}{{אינדקס|שלב א)}} העובדה שדבר זה עולה על הדעת באופן ראשוני, ובפרט למי שפגעו בו צרות כשהוא יודע בעצמו שלא חטא – אין מי שמכחיש אותה. לכן יוחסה דעה זו ל{{עברית|איוב}}. אבל הוא אמר כל מה שאמר כל עוד לא היה לו מדע, ולא ידע את האלוה אלא כקבלה עיוורת, {{מונח|תקליד}} כמו שיודעים אותו המון הדתיים.{{קו}}{{אינדקס|שלב ב)}} אך כאשר ידע את ה' ידיעה ודאית – הכיר בכך שהאושר האמיתי, שהוא הכרת האלוה, שמור לכל מי שמכירו, ושום אסון מכל האסונות האלה אינו מעכיר אותו לאדם. רק כל עוד ידע {{עברית|איוב}} את ה' מתוך מסורת ולא בדרך העיון, הוא דימה שמיני האושר המדומים האלה – כגון בריאות, עושר, וילדים – הם התכלית, ולכן נבוך אותן מבוכות ואמר אותן אמירות.{{קו}}{{אינדקס|הקשר הפסוקים)}} זוהי משמעות דבריו: "{{עברית|לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ, וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ. עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר}}" {{הפניה|(איוב מב,ה-ו)}}. משמעות הדברים לפי העניין: "{{עברית|על כן אמאס כל אשר הייתי מתאוה, וניחמתי על היותי בתוך עפר ואפר}}", כמו שנקבע מצבו: "{{עברית|וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר}}" {{הפניה|(שם ב,ח(}}. בשל האמירה האחרונה הזאת, המורה על ההשגה הנכונה, נאמר עליו אחר כך: "{{עברית|כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב}}" {{הפניה|(שם מב,ז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאמא קולה תע(א)לי ל{{עברית|אליפז כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב}}, פקאלוא אל{{עברית|חכמים}} פי אלאעתד'אר ען ד'לך {{עברית|אין אדם נתפש על צערו}}, יעני אנה עד'ר לשדה' אלאלאם, והד'א אלנחו מן אלכלאם ליס מן קביל הד'א אלמת'ל. ואנמא עלה' ד'לך מא נבין לך אלאן, וד'לך אנה רג'ע ען הד'א אלראי אלד'י הו גאיה' אלגלט וברהן עלי גלטה פיה, אמא אן הד'א הו סאבק אלראי ובאדיה ובכ'אצה ל[א]לד'י תנזל בה אלבלאיא והו יעלם מן נפסה אנה לם יאת'ם פהד'א מא לא ינאכר פיה, ולד'לך נסב הד'א אלראי ל{{עברית|איוב}}, לכנה קאל כל מא קאל טאלמא לם יכן לה עלם ולא יעלם אלאלאה אלא תקליד(א) כמא יעלמה ג'מהור אלמתשרעין, אמא ענד מא עלם אללה עלמא יקינא פאקר אן אלסעאדה אלחקיקיה אלתי הי מערפה' אלאלאה הי מצ'מונה לכל מן ערפה, ולא יכדרהא עלי אלאנסאן בליה מן הד'ה אלבלאיא כלהא ואנמא כאן {{עברית|איוב}} יתכ'יל הד'ה אלסעאדאת אלמט'נונה אנהא הי אלגאיה כאלצחה ואלת'רוה ואלאולאד טאלמא כאן יעלם אללה כ'ברא לא בטריק אלנט'ר, פלד'לך תחיר תלך אלחיראת וקאל תלך אלאקאויל, והד'א הו מעני קולה {{עברית|לשמע א[ו]זן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס ונ[י]חמתי על עפר ואפר}}, תקדיר אלכלאם בחסב אלמעני {{עברית|על כן אמאס כל אשר הייתי מתאוה ונ[י]חמתי על היותי בתוך עפר ואפר}} כמא פרצ'ת חאלה {{עברית|והוא יושב בתוך האפר}}, ומן אג'ל הד'ה אלמקאלה אלאכ'ירה אלדאלה עלי אלאדראך אלצחיח קיל פיה באת'ר ד'לך {{עברית|כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת אליפז: הכל נעשה במשפט צדק}}
{{קו}}אשר לדעתו של {{עברית|אליפז}} על המאורע הזה – גם היא אחת מן הדעות הנאמרות על ההשגחה.{{קו}}{{אינדקס|צדק)}} הוא אמר שכל מה שפגע ב{{עברית|איוב}} היה בדין, כי היו לו חטאים שהתחייב בכך בגינם. הוא שאמר ל{{עברית|איוב}}: "{{עברית|הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה, וְאֵין קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ}}" {{הפניה|(שם כב,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|בחינת ה')}} אחר כך החל לומר ל{{עברית|איוב}}: הסתמכותך על יושר המעשים וההליכה בדרך הטובה אינה דבר המחייב שתהיה כה שלם מבחינת ה' עד שלא תיענש: "{{עברית|הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה. אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי חֹמֶר}}" {{הפניה|(שם ד,יח-יט)}}. {{עברית|אליפז}} התמיד ואחז בדעה זו, כלומר שהוא סבור שכל מה שקורה לאדם הוא מצד הדין, ושנעלמת ממנו ההשגה של חסרונותינו שבגינם אנו מתחייבים בעונש, וכיצד אנו מחויבים בעונש בגללם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא ראי {{עברית|אליפז}} פי הד'ה אלנאזלה פהו איצ'א אחד אלארא אלמקולה פי אלענאיה, וד'לך אנה קאל אן ג'מיע מא נזל ב{{עברית|איוב}} כאן נזולה באסתחקאק, לאן כאנת לה את'אם אסתחק בהא ד'לך, והו קולה ל{{עברית|איוב הלא רעתך רבה ואין קץ לעונותיך}}. ת'ם אנה אכ'ד' אן יקול ל{{עברית|איוב}} אן הד'א אלד'י כנת תעתמדה מן צלאח אלאפעאל ואלסיר באלסירה אלפאצ'לה מא הו אמר(א) יוג'ב אן תכון כאמלא ענד אללה חתי לא תעאקב, {{עברית|הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה אף ש[ו]כני בתי חמר (אשר בעפר יסודם)}}{{עברית|}}, ולם יזל {{עברית|אליפז}} ידור נחו הד'א אלגרץ' אעני אן יעתקד אן כל מא ילחק אלאנסאן באסתחקאק, ונקאיצנא אלתי נסתחק בהא אלעקאב יכ'פי ענא אדראכהא, ווג'ה אסתחקאקנא אלעקאב מן אג'להא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת בלדד: הרע בא לצורך הפיצוי}}
{{קו}}אשר לדעתו של {{עברית|בלדד השוחי}} בשאלה זו – היא האמונה בפיצוי. כי הוא אמר ל{{עברית|איוב}}: אם אתה חף מפשע ואין בידך חטא – הסיבה לאותם פגעים גדולים היא הגדלת השכר, ואתה עתיד להיות מפוצה באופן הטוב ביותר. וכל זה כטובה לך, כדי שיגדל הטוב שתזכה בו לבסוף. הוא שאמר ל{{עברית|איוב}}: "{{עברית|אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה – כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ, וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר, וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד"}} {{הפניה|(שם ח,ו-ז)}}. ידוע לך גם עד כמה מפורסמת דעה זו על עניין ההשגחה, וכבר ביארנוה {{הפניה|(ג,יז19,11)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא ראי {{עברית|בלדד השוחי}} פי הד'ה אלמסאלה פהו אעתקאד אלעוץ', וד'לך אנה קאל ל{{עברית|איוב}} אן הד'ה אלנאזלאת אלעט'ימה אן כנת ברי(א) ולא את'ם לך פסבבהא תעט'ים אלג'זא, וסתעוץ' אחסן עוץ', והד'א כלה כ'יר לך כי יעט'ם אלכ'יר אלד'י תנאלה אכ'ירא, והו קולה ל{{עברית|איוב אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד}}. וקד עלמת איצ'א שהרה' הד'א אלראי פי אמר אלענאיה, וקד בינאה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת צופר: רצון שרירותי}}
{{קו}}אשר לדעתו של {{עברית|צופר הנעמתי}} – היא דעתו של הסבור שהכול נובע מן החפץ (האלוהי) בלבד, ושאין לבקש למעשיו כל טעם: אין לשאול: "מדוע עשה כך?" ולא "למה עשה כך?". וכך אין לבקש את אופן הצדק ולא את (סיבת) קביעת החכמה בכל מה שעושה האלוה. כי גדולתו ואמיתתו מחייבות שהוא יעשה מה שברצונו, וקצרה יכולתנו מ(לדעת את) נסתרות חכמתו שהביאה לכך שהוא יעשה מה שברצונו ולא משום סיבה אחרת. הוא שאמר ל{{עברית|איוב}}: "{{עברית|מִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ דַּבֵּר, וְיִפְתַּח שְׂפָתָיו עִמָּךְ. וְיַגֶּד לְךָ תַּעֲלֻמוֹת חָכְמָה, כִּי כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה.}} [...] {{עברית|הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא? אִם עַד תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא?}}" {{הפניה|(שם יא,ה-ז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא ראי {{עברית|צופר הנעמתי}} פהו ראי מן ירי אן אלכל תאבע למג'רד אלמשיה ולא יטלב לאפעאלה עלה בוג'ה, (ו)לא יקאל ל[ם](מא) פעל הד'א ולא למא פעל הד'א, פ(ל)ד'לך לא יטלב וג'ה אלעדל ולא (מתקצ'י)[מקתצ'א] חכמה פי כל מא יפעלה אלאלאה, אד' עט'מתה וחקיקתה תוג'ב אן יפעל מא יריד, ונחן מקצרון ען כ'פאיא חכמתה אלתי כאן ואג'בהא אן יפעל מא יריד לא לסבב אכ'ר, והו קולה ל{{עברית|איוב מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלומות חכמה כי כפלים לתושיה החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום ביניים}}
{{קו}}ראה והתבונן כיצד חוברה הפרשה שהביכה את בני האדם והביאה אותם לדעות שפירשנו {{מונח|שרח}} קודם {{הפניה|(ג,יז)}} על השגחת האל על הבריאה, וכיצד נזכרה כל אחת מהדעות שהתחייבו מהחלוקה ויוחסה לאחד ממפורסמי הדורות במעלה וחכמה, אם זה משל, או אמרוהו באמת, אם היא מעשה שהיה.{{קו}}הדעה המיוחסת ל{{עברית|איוב}} היא כדעתו של אריסטו,{{קו}}דעתו של {{עברית|אליפז}} היא כדעת תורתנו,{{קו}}דעתו של {{עברית|בלדד}} היא כדעת המֻעְתַזִלַה,{{קו}}ודעתו של {{עברית|צופר}} היא כדעת האַשְׁעַרִיַה.{{קו}}אלה היו הדעות הקדומות על ההשגחה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פארי ותאמל כיף וצ'עת אלקצה אלתי חירת אלנאס ודעתהם ללארא אלתי תקדם לנא שרחהא פי ענאיה' אללה באלכ'לק, וד'כר כל מא אקתצ'אה אלתקסים ונסב לאחד משאה(י)ר אלאזמאן באלפצ'ל ואלעלם אן כאן הד'א מת'לא, או קאלוה חקיקה אן כאן הי קצה ג'רת. פאלראי אלמנסוב ל{{עברית|איוב}} ינחו נחו ראי ארסטו. וראי {{עברית|אליפז}} ינחו נחו ראי שריעתנא. וראי {{עברית|בלדד}} ינחו נחו מד'הב אלמעתזלה. וראי {{עברית|צופר}} ינחו נחו מד'הב אלאשעריה. והד'ה כאנת אלארא אלקדימה פי אלענאיה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ייחודיות דעת אליהוא והסוואתה}}
{{קו}}
{{אינדקס|חכם)}} אחר כך הופיעה דעה אחרת, והיא הדעה המיוחסת ל{{עברית|אליהוא}}. לכן הוא הועדף על פניהם, וצוין שהוא הצעיר ביניהם בשנים והשלם ביותר בחכמה.{{קו}}{{אינדקס|נגד כולם)}} הוא החל לגעור ב{{עברית|איוב}} ולייחס לבורות את יהירותו וביקורתו כיצד באו עליו הצרות בעודו עושה טובות, ועוד האריך להתפאר במעשיו. וכן התייחס לדעות שלושת רעיו על ההשגחה כטעויות הנובעות מזקנה מופלגת, ואמר דברים מלאי חידות מופלאות, {{מונח|עג'יב}}{{קו}}{{אינדקס|שכפול טענות)}} שאם יתבונן המתבונן בדבריו יתפלא {{מונח|עג'יב}} ויחשוב שהוא לא אמר שום דבר נוסף על מה שאמרו {{עברית|אליפז}} ו{{עברית|בלדד}} ו{{עברית|צופר}}, אלא חזר על תוכן נאומיהם במילים אחרות והוסיף להרחיבם. כי הוא לא חרג מגינוי {{עברית|איוב}} ותיאור ה' כצודק ותיאור נפלאותיו {{מונח|עג'יב}} במציאות, ושלא אכפת לו יתעלה מעבודת עובד ה' ולא מחטאו של החוטא. ואת כל העניינים האלה כבר אמרו רעיו.{{קו}}{{אינדקס|הסוואה)}} אך לאחר התבוננות יתברר לך העניין שהוסיף, ושהוא היה המכוון, ושאף לא אחד מן האחרים אמר אותו. הוא אמר יחד איתו את כל מה שהם אמרו, כמו שכל אחד מהם, {{עברית|איוב ושלשת רעיו}}, חזר על העניין שהזכיר רעהו, כמו שציינתי לך, ודבר זה נועד להסתיר את העניין המיוחד בדעתו של כל אחד, כדי שייראה לכאורה להמון שדעת כולם היא דעה אחת מוסכמת, אף שאין הדבר כך.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם טרי ראי אכ'ר והו אלראי אלמנסוב ל{{עברית|אליהוא}} ולד'לך פצ'ל ענ(ד)הם וד'כר אנה אצגרהם סנא ואכמלהם עלמא, פאכ'ד' אן יובך' {{עברית|איוב}} וינסבה ללג'הל פי אסתעט'אמה ואסתנכארה כיף נזלת בה אלמצאיב והו פאעל כ'יראת, וקד אטאל פי אלאמתנאן באפעאלה, וכד'לך פנד ראי ת'לת'ה' אצחאבה פי אלענאיה וקאל אקאויל[א] עג'יבה' אלאלגאז, אד'א תאמל כלאמה אלמתאמל יעג'ב ויט'ן אנה לם יקל שיא זאידא בוג'ה עלי מא קאלה {{עברית|אליפז}} ו{{עברית|בלדד}} ו{{עברית|צופר}}, בל כרר מעאני אקאוילהם באלפאט' אכ'רי וזאד פי בסטהא, לאנה לם יכ'רג' ען תוניב {{עברית|איוב}} ווצף אללה באלעדל ווצף עג'איבה פי אלוג'וד, ואנה תע(א)לי לא יבאלי בטאעה' מן טאע ולא בעציאן מן עצא, והד'ה אלמעאני כלהא קד קאלהא אצחאבה. לכן ענד אלתאמל יתבין לך אלמעני אלזאיד אלד'י אתי בה והו כאן אלמקצוד ולם יתקדם ד'לך אלמעני לגירה מנהם, ת'ם קאל מעה כל מא קאלוה כמא אנהם כלהם {{עברית|איוב ושלשת רעיו}} יכרר כל ואחד מנהם אלמעני אלד'י ד'כרה אלאכ'ר כמא ד'כרת לך והד'א לאכ'פא אלמעני אלכ'ציץ בראי כל שכ'ץ, חתי יכון אלבאדי ללג'מהור אן ראי אלכל ראי ואחד מתפק עליה וליס אלאמר כד'לך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת אליהוא: הברקות המלאך}}
{{קו}}העניין שהוסיף {{עברית|אליהוא}} ושלא הזכיר אף אחד מהם הוא המשל על מלאך מליץ יושר (המלמד זכות). הוא אמר שדבר מוכר שאנו עדים לו הוא אדם הנהיה חולה עד שהוא מגיע אל סף המוות, ומתייאשים ממנו, ואם יש לו מלאך כלשהו המלמד עליו זכות, דבריו מתקבלים ושגגתו נמחלת, ואותו חולה ניצל ושב למצבו הטוב ביותר. אך דבר זה אינו נמשך לנצח, ואין לימוד זכות בלי הפסק לעד, אלא פעמיים שלוש. הוא אמר: "{{עברית|אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ [}}אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר: 'פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת, מָצָאתִי כֹפֶר'. רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר, יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ, וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה, וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ. יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר: 'חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי'. פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת, וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה]" {{הפניה|(שם לג,כג-כח)}}. ולאחר שתיאר את החלמתו ושמחתו על כך שחזר לבריאות שלמה, אמר: "{{עברית|הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר}}" {{הפניה|(שם,כט)}}.{{קו}}בביאור העניין הזה התייחד {{עברית|אליהוא}} לבדו.{{קו}}{{אינדקס|הנבואה)}} הוא גם הוסיף בכך שהוא הקדים לפני עניין זה תיאור כיצד היא הנבואה, בדבריו: "{{עברית|כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל, וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה. בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה, בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים}}" {{הפניה|(שם,יד-טו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלמעני אלד'י זאדה {{עברית|אליהוא}} ולם יד'כרה אחד מנהם הו אלד'י מת'לה בשפאעה' מלאך, פקאל אן אלאמר אלמשאהד אלמתעארף אן אלאנסאן ימרץ' אלי אן ישרף עלי אלמות ויי[א]ס מנה, פאן כאן לה מלאך ישפע פיה אי מלאך כאן קבלת שפאעתה ואקילת עת'רתה ויתכ'לץ ד'לך אלמריץ' וירג'ע לאחסן חאלאתה. לכן לא יסתמר הד'א דאימא, ולא תכון ת'ם שפאעה מתצלה ללאבד בל מרתין ת'ל(א)ת'(א), קאל {{עברית|אם יש עליו מלאך מליץ ו[כ](ג)ו'}}. ולמא אן וצף חאלאת אלנאקה ופרחה באלרג'וע אלי כמאל אלצחה קאל {{עברית|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}}, פהד'א אלמעני אנפרד {{עברית|אליהוא}} בביאנה. וזאד איצ'א כונה אפתתח קבל הד'א אלמעני בוצף כיפיה' אלנבוה בקולה {{עברית|כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת אליהוא: הבנת המציאות בהנהגת ה'}}
{{קו}}
{{אינדקס|המציאות)}} אחר כך החל לחזק דעה זו ולבאר את דרכו בתיאור מצבים טבעיים רבים,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כמו תיאור הרעם והברק והגשם ונשיבת הרוחות.{{קו}}ועירב בכך דברים רבים ממצבי בעלי החיים, כגון{{קו}}{{אינדקס|ב)}} פרוץ מגפה, בדבריו: "{{עברית|רֶגַע יָמֻתוּ וַחֲצוֹת לָיְלָה [}}יְגֹעֲשׁוּ עָם וְיַעֲבֹרוּ, וְיָסִירוּ אַבִּיר לֹא בְיָד]" {{הפניה|(שם לד,כ)}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והתרחשות מלחמות גדולות, בדבריו: "{{עברית|יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא חֵקֶר, וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם"}} {{הפניה|(שם,כד)}},{{קו}}ומצבים רבים כיוצא בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם אכ'ד' אן י[א](ו)כד הד'א אלראי ויבין טריקה בוצף אחואל טביעיה כת'ירה, מת'ל וצפה אלרעד ואלברק ואלמטר והבוב אלריאח, וכ'לט בד'לך אמור כת'ירה מן אחואל אלחיואן, אעני חלול אלובא בקולה {{עברית|רגע ימותו וחצות לילה ו[כ](ג)ו'}}, ווקוע אלחרוב אלעט'ימה בקולה {{עברית|ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם}}, וכת'יר(א) מן הד'ה אלאחואל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דברי אליהוא מסייעים לאיוב להבין את הנהגת ה' בעולם}}
{{קו}}וכן תמצא שבהתגלות הזאת שבאה ל{{עברית|איוב}} {{הפניה|(שם לח-לט)}}, שהתבררה לו על ידה טעותו בכל מה שדמיין – לא היה בה דבר מעבר לתיאור דברים טבעיים:{{קו}}{{אינדקס|דברי ה': א)}} אם תיאור יסודות, או תיאור תופעות מטאורולוגיות, או תיאור טבעי מיני בעלי חיים, ולא שום דבר אחר.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} תיאור "{{עברית|שְׁחָקִים}}" ו"{{עברית|שָׁמַיִם}}" {{הפניה|(שם לח,לז)}}, "{{עברית|כְּסִיל}}" ו"{{עברית|כִימָה}}" {{הפניה|(שם,לא)}} שהזכיר שם נועד לרושם שלהם באטמוספירה, כי כל הערתו לו עסקה רק במה שמתחת לגלגל הירח.{{קו}}{{אינדקס|דברי אליהוא: ג)}} וכן הסב {{עברית|אליהוא}} את תשומת הלב (ללימוד) ממיני בעלי החיים, ואמר: "{{עברית|מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ}}" {{הפניה|(שם לה,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|דברי ה': ד)}} ובעיקר האריך באותו נאום בתיאור {{עברית|לויתן}} {{הפניה|(שם מ,כה-מא,כו)}}, שהוא אוסף סגולות גופניות המפוזרות בבעלי החיים ההולכים והשׂוחים והעפים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך תג'ד הד'א אלוחי אלד'י אתי [ל]{{עברית|איוב}} אלד'י באן לה בה גלטה פי כל מא תכ'ילה לם יכ'רג' פיה ען וצף אמור טביעיה, אמא וצף אסטקסאת, או וצף את'אר עלויה, או וצף טבאיע אנואע חיואן, לא שי אכ'ר. ואלד'י ד'כר הנאך מן וצף {{עברית|שחקים ושמים וכסיל וכימה}} למעני את'רהא פי אלג'ו, לאן תנביהה כלה לה אנמא כאן ממא דון פלך אלקמר, וכד'לך איצ'א {{עברית|אליהוא}} תנבה מן אנואע אלחיואן, קאל {{עברית|מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו}}{{עברית|}}. ואכת'ר מא טול פי ד'לך אלכ'טאב פי וצף {{עברית|לויתן}} אלד'י הו מג'מוע כ'ואץ ג'סמאניה מתפרקה פי אלחיואן אלמאשי ואלסאבח ואלטאיר,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}16</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המטרה: השגחת ה' אינה כמשמעותה הרגילה}}
{{קו}}
{{אינדקס|הנחה: חסרון הבנת ההיווצרות)}} הכוונה בכל הדברים האלה היתה ששכלינו אינם מגיעים להשיג כיצד נוצרים הדברים הטבעיים האלה המצויים בעולם ההתהוות והכיליון, ואיננו יכולים לתפוס {{מונח|תצור}} כיצד היא ראשית {{מונח|מבדא}} מציאות הכוח הטבעי הזה שבהם, ואין זה דבר הדומה למה שאנחנו עושים;{{קו}}{{אינדקס|מסקנה: חסרון הבנת ההנהגה)}} איך אם כן יכולים אנו לרצות שהנהגתו יתעלה אותם והשגחתו עליהם תִּדמה להנהגתנו את מה שאנחנו מנהיגים או להשגחתנו על מה שאנחנו משגיחים עליו? אלא עלינו לעצור כאן ולהאמין שאין נעלמת ממנו יתעלה כל תעלומה, כמו שאמר כאן {{עברית|אליהוא}}: "{{עברית|כִּי עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ, וְכָל צְעָדָיו יִרְאֶה. אֵין חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת, לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן}}" {{הפניה|(שם לד,כא-כב)}},{{קו}}{{אינדקס|השגחה: מונח רב־משמעי)}} אבל אין משמעות השגחתו כמשמעות השגחתנו, ולא משמעות הנהגתו את ברואיו כמשמעות הנהגתנו את מה שאנחנו מנהיגים, ואין להן הגדרה משותפת כמו שחושב כל נבוך, ואין ביניהן שיתוף מלבד במינוח בלבד, כמו שמעשינו אינם דומים למעשיו ואין הם נכללים בהגדרה אחת. וכמו שהמעשים הטבעיים שונים מהמעשים המלאכותיים, כך ההנהגה האלוהית וההשגחה האלוהית והכוונה האלוהית באשר לאותם דברים טבעיים שונות מהנהגתנו ומהשגחתנו ומכוונתנו האנושיות באשר למה שאנחנו מנהיגים ומשגיחים עליו ומכוונים לגביו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}כל הד'ה אלאמור כאן מקצודהא אן הד'ה אלאמור אלטביעיה אלמוג'ודה פי עאלם אלכון ואלפסאד לא תצל עקולנא לאדראך כיפיה' חדות'הא, ולא (ל)[נ]תצור וג'וד הד'ה אלקוה אלטביעיה פיהא כיף מבדאה(א), ולא ה[ו](י) שי(א) ישבה מא נפעלה נחן, פכיף נרום אן יכון תדבירה תע(א)לי להא וענאיתה בהא תשבה תדבירנא למא נדברה או ענאיתנא במא נעתני בה, בל אלואג'ב אלוקוף ענד הד'א אלקדר ואלאעתקאד באנה תע(א)לי לא תכ'פי ענה כ'אפיה, כמא קאל {{עברית|אליהוא}} הנא {{עברית|כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און}}. לכן ליס מעני ענאיתה מעני ענאיתנא, ולא מעני תדבירה למכ'לוקאתה מעני תדבירנא למא נדברה, וליס יג'מעהמא חד ואחד כמא יט'ן כל מן תחיר, ולא בינהמא אשתראך אלא פי אלאסם פקט, כמא לא ישבה פעלנא פעלה ולא יג'מעהמא חד ואחד, וכתבאין אלאפעאל אלטביעיה מן אלאפעאל אלצנאעיה כד'לך תבאין אלתדביר אלאלאהי ואלענאיה אלאלאהיה ואלקצד אלאלאהי לתלך אלאמור אלטביעיה לתדבירנא וענאיתנא וקצדנא אלאנסאני למא נדברה ונעני בה ונקצדה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}17</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום}}
{{קו}}
{{אינדקס|התובנה)}} וזו היתה מטרתו של {{עברית|ספר איוב}} בכללותו, כלומר: הנחלת יסוד זה בהאמנה והסבת תשומת הלב לראיות אלה מן הדברים הטבעיים, כדי שלא תטעה ותבקש בדמיונך שתהיה ידיעתו כידיעתנו, או כוונתו והשגחתו והנהגתו ככוונתנו והשגחתנו והנהגתנו.{{קו}}{{אינדקס|ההתמודדות)}} אם ידע זאת האדם יקל עליו כל אסון, והאסונות לא יוסיפו לו ספקות לגבי האלוה – האם הוא יודע או אינו יודע, והאם הוא משגיח או מזניח – אלא יוסיפו לו אהבה,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כמו שאמר (איוב) בחתימת אותה התגלות: "{{עברית|עַל כֵּן אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר}}" {{הפניה|(שם מב,ו)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכמו שאמרו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|עושים מאהבה ושמחים ביסורין}}" {{הפניה|(בבלי שבת פח,ב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והד'א כאן גרץ' {{עברית|ספר איוב}} בג'מלתה, אעני אעטא הד'ה אלקאעדה פי אלאעתקאד ואלתנביה עלי הד'א אלאסתדלאל באלאמור אלטביעיה חתי לא תגלט ותטלב בכ'יאלך אן יכון עלמה כעלמנא או קצדה וענאיתה ותדבירה כקצדנא וענאיתנא ותדבירנא. פאד'א עלם אלאנסאן ד'לך סהל עליה כל מצאב, (ולא)[ומא] תזידה אלמצאיב שכו[ך](כא) פי אלאלאה, והל יעלם או לא יעלם, או יעתני או יהמל, בל תזידה מחבה כמא קאל פי כ'אתמה' הד'א אלוחי {{עברית|על כן אמאס ונחמתי על עפר ואפר}}, וכמא קאלוא {{עברית|ז"ל עושים מאהבה ושמחים ביסורין}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}18</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הזמנה}}
{{קו}}אם תתבונן בכל מה שאמרתי באופן שראוי להתבונן בחיבור זה, ותעיין ב{{עברית|ספר איוב}} זה, תתברר לך משמעותו, ותמצא שכללתי את כל ענייניו ולא נותר כיוצא דופן אלא מה שבא כשטף הדיבור והמשך המשל, כמו שביארתי לך כמה פעמים בחיבור זה {{הפניה|(הקדמות,משלים11; פסקה 13)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואד'א תאמלת כל מא קלתה תאמלא ינבגי אן תתאמל בה הד'ה אלמקאלה, ותצפחת הד'א {{עברית|ספר איוב}}, באן לך אלמעני פיה, ותג'דני קד חצרת ג'מלה' מעאניה ולם ישד' מנה אלא מא יג'רי פי נסק אלקול ואטראד אלתמת'יל כמא בינת לך מראת פי הד'ה אלמקאלה:</td>
</tr>
</table>
