189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק כו}}
{{כותרת|יש תכלית לכל מצוות ה'}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מיפוי הדעות שנאמרו בטעמי המצוות}}
{{קו}}כמו שנחלקו אנשי העיון הדתיים אם מעשיו יתעלה נובעים מחכמה או מחפץ גרידא בלא בקשת תכלית כלל, כך נחלקו באותה מחלוקת עצמה באשר למצוות שנצטווינו: כי יש מי שאינו מבקש לכך טעם כלל, ואומר שהמצוות כולן נובעות מן החפץ גרידא; ויש מי שאומר שכל ציווי ואיסור מהן נובע מחכמה, והוא נועד לתכלית מסוימת, ושלמצוות כולן יש טעם, ונצטווינו עליהן בשביל תועלת מסוימת.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}כמא אכ'תלף אהל אלנט'ר מן אלמתשרעין הל אעמאלה תע(א)לי תאבעה לחכמה או למג'רד משיה לא לטלב גאיה אצלא, כד'לך אכ'תלפוא הד'ה אלאכ'תלאף בעינה פי תשריענא במא שרע לנא, פאן ת'ם מן לא יטלב לד'לך עלה אצלא ויקול אן אלשראיע כלהא תאבעה למג'רד אלמשיה, ות'ם מן יקול אן כל אמר ונהי מנהא תאבע לחכמה, ואלמקצוד בה גאיה' מא, ואן אלשראיע כלהא מעללה, ומן אג'ל פאידה' מא שרע בהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת התורה: כל המצוות יש להן טעם}}
{{קו}}שיטתנו כולנו, ההמון ויחידי הסגולה, היא שלכולן יש טעם, אלא שאיננו יודעים את טעמיהן של חלקן ואת אופן החכמה בכך. לשונות הכתובים על כך ברורים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "[וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ] {{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}} [כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת]" {{הפניה|(דברים ד,ח)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} "{{עברית|מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו}}" {{הפניה|(תהילים יט,י)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא כונהא כלהא להא עלה ונחן נג'הל עלל בעצ'הא ולא נעלם וג'ה אלחכמה פיה פהו מד'הבנא כלנא אלג'מהור ואלכ'ואץ, ונצוץ אלכתאב פי ד'לך בינה, {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים, משפטי י"י אמת צדקו יחדו}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הבחנה א: ההבדל בין חוקים לבין משפטים}}
{{קו}}אלה הנקראים "{{עברית|חֻקִּים}}", כמו {{עברית|שעטנז}} ו{{עברית|בשר בחלב}} ו{{עברית|שעיר המשתלח}}, שהם {{עברית|ז"ל}} התבטאו על כך במפורש ואמרו: "{{עברית|דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם והשטן מקטרג עליהן ואֻמות העולם משיבין עליהן}}" {{הפניה|(בבלי יומא סז,ב)}} – המון ה{{עברית|חכמים}} אינם מאמינים {{מונח|אעתקאד}} שהם דברים שאין להם שום טעם ושהם לא נועדו לאף תכלית, כי דבר זה מוביל ל(ייחס לה') פעולות הבל, כמו שציינו {{הפניה|(ג,כה9)}}. אלא הם מאמינים {{מונח|אעתקאד}} שיש להם בהכרח טעם, כלומר תכלית מועילה, אלא שהיא נסתרת מאיתנו, אם בשל מגבלות שכלנו או בשל חסרון ידיעתנו. אם כן יש לדעתם טעם לכל ה{{עברית|מצוות}}, כלומר שיש תכלית מועילה לציווי או לאיסור מסוים. בחלקן ברור לנו כיצד הן מועילות, כמו האיסור לרצוח ולגנוב, ובחלקן התועלת אינה ברורה כמותן, כאיסור ה{{עברית|ערלה}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. אלה שתועלתן ברורה להמון קרויות "{{עברית|מִשְׁפָּטִים}}", ואלה שתועלתן אינה ברורה להמון קרויות "{{עברית|חֻקִּים}}".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והד'ה אלתי תסמי {{עברית|חקים}} מת'ל אל{{עברית|שעטנז}} ו{{עברית|בשר בחלב}} ו{{עברית|שעיר המשתלח}}, אלתי נצוא עליהא {{עברית|ז"ל}} וקאלוא {{עברית|דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם והשטן מקטרג עליהן ואמות העולם משיבין עליהן}}, ליס יעתקד ג'מהור אל{{עברית|חכמים}} אנהא אמור לא עלה להא בוג'ה ולא טלב בהא גאיה, לאן הד'א יודי אלי אפעאל אלעבת' כמא ד'כרנא, בל יעתקד ג'מהור אל{{עברית|חכמים}} אן להא עלה, אעני גאיה נאפעה ולא בד, לכנהא כ'פית ענא, אמא לקצור עקולנא או לנקץ עלמנא, פכאן אל{{עברית|מצ[ו]ות}} כלהא ענדהם להא עלה, אעני אן לד'לך אלאמר או אלנהי גאיה מפידה. מנהא מא יבין לנא וג'ה אלפאידה פיהא כאלנהי ען אלקתל ואלסרקה, ומנהא מא לא תתבין פאידתהא מת'ל תלך, כתחרים אל{{עברית|ערלה}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. פתלך אלבינה' אלפאידה ענד אלג'מהור תסמי {{עברית|משפטים}}, והד'ה אלגיר בינה' אלפאידה ענד אלג'מהור תסמי {{עברית|ח[ו]קים}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|א)}} הם (=חז"ל) אומרים תמיד: "{{עברית|'כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא'}} {{הפניה|(דברים לב,מז)}}{{עברית|,}} {{עברית|ואם רֵק הוא – 'מִכֶּם'}} {{הפניה|(שם)}}" {{הפניה|(בראשית רבה א,יד ועוד)}}. כלומר שאין הציווי הזה דבר ריק שאין לו תכלית מועילה, ואם נראה לכם במשהו מן ה{{עברית|מצוות}} שכך הוא לגביו – החסרון הוא בהשגתכם.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ידוע לך הדבר המפורסם אצלנו, ש{{עברית|שלמה}} השיג את טעמיהן של כל ה{{עברית|מצוות}} פרט ל{{עברית|פרה אדומה}} {{הפניה|(קהלת רבה ז,ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן דבריהם שה' הסתיר את טעמי ה{{עברית|מצוות}} כדי שלא יזלזלו בהם כמו שקרה ל{{עברית|שלמה}} בשלוש ה{{עברית|מצוות}} שטעמיהן התבארו {{הפניה|(בבלי סנהדרין כא,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס| {{מונח|שורה חדשה}}}} עיקרון זה ננקט בכל דבריהם, ולשונות הכתובים מורים על כך.</td>
<td class="ar">ויקולון דאימא {{עברית|כי לא דבר רק הוא, ואם רק הוא מכם}}, יעני אן ליס הד'א אלתשריע אמרא פארגא לא גאיה מפידה לה, ואן בדא לכם פי שי מן אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אן אמרה כד'לך פאלנקץ מן אדראככם. וקד עלמת אלאמר אלמשהור ענדנא מן כון {{עברית|שלמה}} תעללת לה אל{{עברית|מצו[ו]ת}} כלהא אלא {{עברית|פרה אד[ו]מה}}, וכד'לך קולהם אן אללה אכ'פי תעליל אל{{עברית|מצו[ו]ת}} כי לא יתהאון בהא כמא אעתרי {{עברית|שלמה}} פי אלת'לת' {{עברית|מצ[ו]ות}} אלתי בינת עלתהא, ועלי הד'א אלאצל אטרדת אקאוילהם כלהא ונצוץ אלכתב תדל עליה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|קושי בדברי חכמים}}
{{קו}}אבל מצאתי מימרה של ה{{עברית|חכמים ז"ל}} ב{{עברית|בראשית רבה}} שנראה ממנה במבט ראשון שלחלק מן ה{{עברית|מצוות}} אין טעם מלבד הציווי כשלעצמו, ואין בכך כוונה לתכלית אחרת ולא לתועלת ממשית; והיא דבריהם שם: "{{עברית|וכי מה אכפת לו להקב"ה מי שהוא שוחט מן הצואר ומי שהוא שוחט מן העורף? הֱוי אומר: לא נִתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות, שנאמר: 'אִמְרַת ה' צְרוּפָה'}} {{הפניה|(תהילים יח,לא)}}" {{הפניה|(בראשית רבה מד,א)}}. אף על פי שהדברים האלה חריגים {{מונח|גריב}} מאוד, ואין דומה להם בדבריהם, הרי נתתי להם פרשנות {{מונח|תאויל}} שעוד תשמע, כדי שלא יצאו מכלל דרכי דבריהם, ולא ניטוש את העיקרון המוסכם, שכל המצוות נועדו לתכלית מועילה במציאות, "{{עברית|כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא}}" {{הפניה|(דברים לב,מז)}}, ונאמר: "{{עברית|לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי, אֲנִי ה' דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים}}" {{הפניה|(ישעיהו מה,יט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}לכני וג'דת נצא לל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי {{עברית|בראשית רבה}} יבדו מנה באול כ'אטר אן בעץ' אל{{עברית|מצו[ו]ת}} ליס לה עלה אלא מג'רד אלתשריע, ולא לחט' פי ד'לך גאיה אכ'רי ולא פאידה וג'ודיה, והו קולהם הנאך {{עברית|וכי מה אכפת לו להקב"ה (בין) מי שהוא שוחט מן הצואר (ל)[ו]מי שהוא שוחט מן העורף, הוי אומר לא נתנו המצו[ו]ת אלא לצרוף בהן את הבריות שנאמר אמרת י"י צרופה}}. פמע כון הד'א אלכלאם גריב(א) ג'דא לא יוג'ד לה נט'יר פי כלאמהם פאני תאולת פיה תאוילא סתסמעה, חתי לא (נ)[י]כ'רג' ען סנן כלאמהם אג'מע, ולא נפארק אלאצל אלמג'מע עליה והו כון אלשראיע כלהא טלב בהא גאיה מפידה פי אלוג'וד, {{עברית|כי לא דבר רק הוא}}, וקאל {{עברית|לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני אני י"י דובר צדק מגיד מישרים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הבחנה ב: ההבדל בין כלל המצווה לבין פרטי המצווה}}
{{קו}}מה שראוי שיאמין בעניין הזה כל מי ששכלו שלם הוא מה שאתאר: ל{{עברית|מצוה}} בכללותה יש בהכרח טעם, ונצטווינו בה לשם תועלת מסוימת. ואילו פרטיה – עליהם נֶאמר שהם לציווי גרידא.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה 1)}} כך למשל: הריגת בעל החיים לצורך התזונה הטובה היא בעלת תועלת ברורה, כמו שנבאר {{הפניה|(ג,מח6)}}; אך היותה בשחיטה ולא בנחירה, ובחיתוך הוושט והקנה במקום מיוחד – אלה וכיוצא בהם {{עברית|לצרוף בהן את הבריות}}. וכך יתברר לך מהדוגמה שנתנו, "{{עברית|שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}".{{קו}}{{אינדקס|דחייה)}} הזכרתי לך את הדוגמה הזאת רק משום שלשונם {{עברית|ז"ל}} היתה "{{עברית|שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}". אבל לאמיתו של דבר, מאחר שההכרח הביא לאכילת בעלי חיים, כוּון למיתה הקלה ביותר, ובביצוע קל. כי עריפה אינה אפשרית אלא בחרב וכיוצא בה, ושחיטה אפשרית בכל דבר. וכדי שהמוות יהיה קל הותנה שהסכין תהיה חדה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלד'י ינבגי אן יעתקדה כל סאלם אלעקל פי הד'א אלמעני הו מא אצפה, וד'לך אן ג'מלה' אל{{עברית|מצו[ה](ת)}}{{עברית|}} [פ]להא עלה צ'רורה, ומן אג'ל פאידה' מא שרע בהא, אמא ג'זאיאתהא פהי אלתי קיל פיהא אנהא למג'רד אלאמר, מת'אל ד'לך אן קתל אלחיואן לצ'רורה' אלתגד'י אלג'יד בין אלפאידה כמא סנבין, אמא כונה בד'בח לא בנחר ובקטע אלמרי ואלחלקום פי מוצ'ע מכ'צוץ פאן הד'ה ונחוהא {{עברית|לצרוף בהן את הבריות}}, והכד'א יתבין לך מן מת'אלהם {{עברית|שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}. ואנמא ד'כרת לך הד'א אלמת'אל למא ג'א נצהם {{עברית|ז"ל שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}, ואמא ענד תחקיק אלאמר פאנה למא דעת אלצ'רורה לאכל אלחיואן קצד לאסהל מ[י](ו)תה מע סהולה' אלתנאול, אד' לא ימכן צ'רב אלענק אלא בסיף או נחוה, ואלד'בח ימכן בכל שי, ולתסהיל אלמות אשתרט חדה' אלסכין.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">
{{אינדקס|דוגמה 2)}} מה שבאמת ראוי להשתמש בו כדוגמה בעניין הפרטים, הוא הקרבן. כי לציווי בהקרבת הקרבן יש תועלת גדולה וברורה, כמו שאני עתיד לבאר {{הפניה|(ג,מו)}}. אך בשום אופן אי אפשר לתת טעם להיותו של קרבן מסוים {{עברית|כבש}} וקרבן אחר {{עברית|איל}}, והיות מספרם מספר מסוים. וכל מי שמעסיק את עצמו במתן טעם למשהו מן הפרטים האלה הוא לדעתי הוזה הזיה ממושכת שאין הוא מסיר על ידה אבסורד אלא מוסיף אבסורדים. מי שמדמיין שאפשר לתת להם טעם, רחוק מן האמת כמי שמדמיין שה{{עברית|מצוה}} בכללותה אינה לשם תועלת ממשית.</td>
<td class="ar">ואלד'י ימת'ל בה חקיקה מן אמר אלג'זאיאת הו אלקרבאן, פאן אלאמר בתקריב אלקרבאן לה פאידה עט'ימה בינה כמא סאבין, אמא כון אלקרבאן הד'א {{עברית|כבש}} והד'א {{עברית|איל}} וכון עדדהא עדדא מכ'צוצא פאן הד'א לא יתעלל אבדא, וכל מן ישגל נפסה ענדי בתעליל שי מן הד'ה אלג'זאיאת פאנה יהד'י הד'יאנא טוילא ליס יזיל בה שנאעה בל יזיד שנאעאת, ומן יתכ'יל אן הד'ה תתעלל בעיד ען אלצואב כמן יתכ'יל אן אל{{עברית|מצוה}} בג'מלתהא לא לפאידה וג'ודיה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">דע שהחכמה חייבה, ואם תרצה אמור: ההכרח הביא, שיהיו פרטים שאין להם טעם, וכאילו מן הנמנע הוא לגבי התורה שלא יהיה בה דבר מן הסוג הזה. הסיבה לכך שזה נמנע היא משום שהשאלה: "מדוע היה {{עברית|כבש}} ולא היה {{עברית|איל}}?" היא אותה שאלה בדיוק שהיתה מתחייבת אילו נֶאמר {{עברית|איל}} במקום {{עברית|כבש}}, והלוא יש הכרח במין כלשהו. וכן לגבי השאלה: "מדוע היו {{עברית|שבעה כבשים}} ולא {{עברית|שמונה}}?" – כך היית שואל אילו נאמר {{עברית|שמונה}} או {{עברית|עשרה}} או {{עברית|עשרים}}, והרי בהכרח אין מנוס ממספר (כלשהו). יש בדבר זה דמיון לְטבע האפשרי, שהכרח שיתקיים אחד מן הדברים האפשריים, ואין מקום לשאול: "מדוע היה הדבר האפשרי הזה ולא היה אחד מן הדברים האפשריים האחרים?", כי אותה שאלה היתה מתחייבת אילו היה מתממש הדבר האפשרי האחר בִּמקום זה. דע עניין זה והבן אותו.</td>
<td class="ar">ואעלם אן אלחכמה אוג'בת, ואן שית פקל אן אלצ'רורה דאעיה, אן תכון ת'ם ג'זאיאת לא תתעלל, וכאנה אמר ממתנע פי חק אלשריעה אן לא יכון פיהא שי מן הד'א אלקביל. ווג'ה אלאמתנאע פי ד'לך, לאן קולך לאי שי כאן {{עברית|כבש}} ולם יכן {{עברית|איל}} הו אלסואל בעינה ילזם לו קיל {{עברית|איל}} מכאן {{עברית|כבש}}, פלא בד מן נוע מא. וכד'לך קולך לאי שי כאנת {{עברית|שבעה כבשים}} ולם תכן {{עברית|שמונה}}, והכד'א כאן (י)[ת]סאל לו קאל {{עברית|שמונה}} או {{עברית|עשרה}} או {{עברית|עשרים}}, פלא בד מן עדד צ'רורה. וכאן הד'א ישבה טביעה' אלממכן אלד'י לא בד מן חצול אחד אלממכנאת, ולא יתג'ה אלסואל לאי שי כאן הד'א אלממכן ולם יכן גירה מן אלממכנאת, לאן הד'א אלסואל לאזם לו כאן אלחאצל פי אלוג'וד אלאמכאן אלאכ'ר בדל הד'א, פאעלם הד'א אלמעני ותפהמה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום והתוויית דרך לפרקים הבאים}}
{{קו}}ואילו העניין שהם אמרו לגביו תמיד, שלכול יש טעם, ושנודעו הטעמים ל{{עברית|שלמה}} – הוא תועלת אותה ה{{עברית|מצוה}} באופן כללי, לא התחקות על פרטיה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלד'י נצוא פיה דאימא מן כון אלכל מעלל(א) ואלד'י תעלל ל{{עברית|שלמה}} הו פאידה' תלך אל{{עברית|מצוה}} עלי אלתג'מיל, לא תתבע ג'זאיאתהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הסיווג)}} כיוון שהדבר כך הוא, מצאתי לנכון לחלק את {{עברית|שש מאות ושלש עשרה}} ה{{עברית|מצוות}} לכמה קבוצות, כשכל קבוצה כוללת כמה {{עברית|מצוות}} ממין אחד או שתוכנן דומה.{{קו}}{{אינדקס|טעם ראשי)}} אודיע לך את את הטעם של כל קבוצה מהן, ואחשוף את תועלתה שאין בה ספק ולא מקום לטיעון נגד {{הפניה|(ג,לה)}}.{{קו}}{{אינדקס|טעם משני)}} אחר כך אשוב לכל {{עברית|מצוה}} מאותן {{עברית|מצוות}} שהקבוצה הזאת כוללת ואבאר לך את טעמה {{הפניה|(ג,לט-מט)}}, עד שלא ייוותרו מהן אלא כמה {{עברית|מצוות}} מעטות מאוד שהסיבה להן לא התבררה לי עד כה. התבררו לי גם כמה פרטי {{עברית|מצוות}} וכמה מתנאיהן, ממה שאפשר לתת לו טעם, ועוד תשמע את כל זה.{{קו}}{{אינדקס|הקדמות)}} את כל נתינת הטעם הזאת אינני יכול לפרושׂ בפניך אלא אחרי שאקדים לך כמה פרקים {{הפניה|(ג,כז-לד)}} שאכלול בהם הקדמות מועילות כהכנה למטרה הזאת שכיוונתי אליה, והם הפרקים שאחל בהם כעת.</td>
<td class="ar">ואד'א כאן אלאמר הכד'א פקד ראית אן אקסם אל{{עברית|שש מאות ושלש עשרה מצו[ו]ת}} לג'מל עדה, ותכון כל ג'מלה תשתמל עלי עדה' {{עברית|מצו[ו]ת}} הי מן נוע ואחד או מתקארבה' אלמעני, ואכ'ברך בעלה' כל ג'מלה מנהא, ואט'הר פאידתאה אלתי לא ריב פיהא ולא מדפע, ת'ם ארג'ע לאחאד כל {{עברית|מצוה}} מן תלך אל{{עברית|מצ[ו]ות}} אלתי תשתמל עליהא תלך אלג'מלה ואבין לך עלתהא, חתי לא יבקי מנהא אלא בעץ' {{עברית|מצו[ו]ת}} קלילה ג'דא הי אלתי לם יתבין לי סבבהא אלי הד'ה אלגאיה. וקד תבין לי איצ'א בעץ' ג'זאיאת {{עברית|מצ[ו]ות}} ושראיט בעצ'הא ממא ימכן אעטא עלתה, וסתסמע ג'מיע ד'לך. והד'א אלתעליל כלה לא ימכנני איצ'אחה לך אלא בעד אן אקדם לך פצולא עדה אצ'מנהא מקדמאת מפידה תוטיה להד'א אלגרץ' אלד'י קצדתה, והי הד'ה אלפצול אלתי אשרע פיהא אלאן:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|יש תכלית לכל מצוות ה'}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מיפוי הדעות שנאמרו בטעמי המצוות}}
{{קו}}כמו שנחלקו אנשי העיון הדתיים אם מעשיו יתעלה נובעים מחכמה או מחפץ גרידא בלא בקשת תכלית כלל, כך נחלקו באותה מחלוקת עצמה באשר למצוות שנצטווינו: כי יש מי שאינו מבקש לכך טעם כלל, ואומר שהמצוות כולן נובעות מן החפץ גרידא; ויש מי שאומר שכל ציווי ואיסור מהן נובע מחכמה, והוא נועד לתכלית מסוימת, ושלמצוות כולן יש טעם, ונצטווינו עליהן בשביל תועלת מסוימת.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}כמא אכ'תלף אהל אלנט'ר מן אלמתשרעין הל אעמאלה תע(א)לי תאבעה לחכמה או למג'רד משיה לא לטלב גאיה אצלא, כד'לך אכ'תלפוא הד'ה אלאכ'תלאף בעינה פי תשריענא במא שרע לנא, פאן ת'ם מן לא יטלב לד'לך עלה אצלא ויקול אן אלשראיע כלהא תאבעה למג'רד אלמשיה, ות'ם מן יקול אן כל אמר ונהי מנהא תאבע לחכמה, ואלמקצוד בה גאיה' מא, ואן אלשראיע כלהא מעללה, ומן אג'ל פאידה' מא שרע בהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דעת התורה: כל המצוות יש להן טעם}}
{{קו}}שיטתנו כולנו, ההמון ויחידי הסגולה, היא שלכולן יש טעם, אלא שאיננו יודעים את טעמיהן של חלקן ואת אופן החכמה בכך. לשונות הכתובים על כך ברורים:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "[וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ] {{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}} [כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת]" {{הפניה|(דברים ד,ח)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} "{{עברית|מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו}}" {{הפניה|(תהילים יט,י)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא כונהא כלהא להא עלה ונחן נג'הל עלל בעצ'הא ולא נעלם וג'ה אלחכמה פיה פהו מד'הבנא כלנא אלג'מהור ואלכ'ואץ, ונצוץ אלכתאב פי ד'לך בינה, {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים, משפטי י"י אמת צדקו יחדו}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הבחנה א: ההבדל בין חוקים לבין משפטים}}
{{קו}}אלה הנקראים "{{עברית|חֻקִּים}}", כמו {{עברית|שעטנז}} ו{{עברית|בשר בחלב}} ו{{עברית|שעיר המשתלח}}, שהם {{עברית|ז"ל}} התבטאו על כך במפורש ואמרו: "{{עברית|דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם והשטן מקטרג עליהן ואֻמות העולם משיבין עליהן}}" {{הפניה|(בבלי יומא סז,ב)}} – המון ה{{עברית|חכמים}} אינם מאמינים {{מונח|אעתקאד}} שהם דברים שאין להם שום טעם ושהם לא נועדו לאף תכלית, כי דבר זה מוביל ל(ייחס לה') פעולות הבל, כמו שציינו {{הפניה|(ג,כה9)}}. אלא הם מאמינים {{מונח|אעתקאד}} שיש להם בהכרח טעם, כלומר תכלית מועילה, אלא שהיא נסתרת מאיתנו, אם בשל מגבלות שכלנו או בשל חסרון ידיעתנו. אם כן יש לדעתם טעם לכל ה{{עברית|מצוות}}, כלומר שיש תכלית מועילה לציווי או לאיסור מסוים. בחלקן ברור לנו כיצד הן מועילות, כמו האיסור לרצוח ולגנוב, ובחלקן התועלת אינה ברורה כמותן, כאיסור ה{{עברית|ערלה}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. אלה שתועלתן ברורה להמון קרויות "{{עברית|מִשְׁפָּטִים}}", ואלה שתועלתן אינה ברורה להמון קרויות "{{עברית|חֻקִּים}}".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והד'ה אלתי תסמי {{עברית|חקים}} מת'ל אל{{עברית|שעטנז}} ו{{עברית|בשר בחלב}} ו{{עברית|שעיר המשתלח}}, אלתי נצוא עליהא {{עברית|ז"ל}} וקאלוא {{עברית|דברים שחקקתי לך ואין לך רשות להרהר בהם והשטן מקטרג עליהן ואמות העולם משיבין עליהן}}, ליס יעתקד ג'מהור אל{{עברית|חכמים}} אנהא אמור לא עלה להא בוג'ה ולא טלב בהא גאיה, לאן הד'א יודי אלי אפעאל אלעבת' כמא ד'כרנא, בל יעתקד ג'מהור אל{{עברית|חכמים}} אן להא עלה, אעני גאיה נאפעה ולא בד, לכנהא כ'פית ענא, אמא לקצור עקולנא או לנקץ עלמנא, פכאן אל{{עברית|מצ[ו]ות}} כלהא ענדהם להא עלה, אעני אן לד'לך אלאמר או אלנהי גאיה מפידה. מנהא מא יבין לנא וג'ה אלפאידה פיהא כאלנהי ען אלקתל ואלסרקה, ומנהא מא לא תתבין פאידתהא מת'ל תלך, כתחרים אל{{עברית|ערלה}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. פתלך אלבינה' אלפאידה ענד אלג'מהור תסמי {{עברית|משפטים}}, והד'ה אלגיר בינה' אלפאידה ענד אלג'מהור תסמי {{עברית|ח[ו]קים}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|א)}} הם (=חז"ל) אומרים תמיד: "{{עברית|'כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא'}} {{הפניה|(דברים לב,מז)}}{{עברית|,}} {{עברית|ואם רֵק הוא – 'מִכֶּם'}} {{הפניה|(שם)}}" {{הפניה|(בראשית רבה א,יד ועוד)}}. כלומר שאין הציווי הזה דבר ריק שאין לו תכלית מועילה, ואם נראה לכם במשהו מן ה{{עברית|מצוות}} שכך הוא לגביו – החסרון הוא בהשגתכם.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ידוע לך הדבר המפורסם אצלנו, ש{{עברית|שלמה}} השיג את טעמיהן של כל ה{{עברית|מצוות}} פרט ל{{עברית|פרה אדומה}} {{הפניה|(קהלת רבה ז,ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן דבריהם שה' הסתיר את טעמי ה{{עברית|מצוות}} כדי שלא יזלזלו בהם כמו שקרה ל{{עברית|שלמה}} בשלוש ה{{עברית|מצוות}} שטעמיהן התבארו {{הפניה|(בבלי סנהדרין כא,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס| {{מונח|שורה חדשה}}}} עיקרון זה ננקט בכל דבריהם, ולשונות הכתובים מורים על כך.</td>
<td class="ar">ויקולון דאימא {{עברית|כי לא דבר רק הוא, ואם רק הוא מכם}}, יעני אן ליס הד'א אלתשריע אמרא פארגא לא גאיה מפידה לה, ואן בדא לכם פי שי מן אל{{עברית|מצו[ו]ת}} אן אמרה כד'לך פאלנקץ מן אדראככם. וקד עלמת אלאמר אלמשהור ענדנא מן כון {{עברית|שלמה}} תעללת לה אל{{עברית|מצו[ו]ת}} כלהא אלא {{עברית|פרה אד[ו]מה}}, וכד'לך קולהם אן אללה אכ'פי תעליל אל{{עברית|מצו[ו]ת}} כי לא יתהאון בהא כמא אעתרי {{עברית|שלמה}} פי אלת'לת' {{עברית|מצ[ו]ות}} אלתי בינת עלתהא, ועלי הד'א אלאצל אטרדת אקאוילהם כלהא ונצוץ אלכתב תדל עליה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|קושי בדברי חכמים}}
{{קו}}אבל מצאתי מימרה של ה{{עברית|חכמים ז"ל}} ב{{עברית|בראשית רבה}} שנראה ממנה במבט ראשון שלחלק מן ה{{עברית|מצוות}} אין טעם מלבד הציווי כשלעצמו, ואין בכך כוונה לתכלית אחרת ולא לתועלת ממשית; והיא דבריהם שם: "{{עברית|וכי מה אכפת לו להקב"ה מי שהוא שוחט מן הצואר ומי שהוא שוחט מן העורף? הֱוי אומר: לא נִתנו המצוות אלא לצרוף בהן את הבריות, שנאמר: 'אִמְרַת ה' צְרוּפָה'}} {{הפניה|(תהילים יח,לא)}}" {{הפניה|(בראשית רבה מד,א)}}. אף על פי שהדברים האלה חריגים {{מונח|גריב}} מאוד, ואין דומה להם בדבריהם, הרי נתתי להם פרשנות {{מונח|תאויל}} שעוד תשמע, כדי שלא יצאו מכלל דרכי דבריהם, ולא ניטוש את העיקרון המוסכם, שכל המצוות נועדו לתכלית מועילה במציאות, "{{עברית|כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא}}" {{הפניה|(דברים לב,מז)}}, ונאמר: "{{עברית|לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי, אֲנִי ה' דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים}}" {{הפניה|(ישעיהו מה,יט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}לכני וג'דת נצא לל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי {{עברית|בראשית רבה}} יבדו מנה באול כ'אטר אן בעץ' אל{{עברית|מצו[ו]ת}} ליס לה עלה אלא מג'רד אלתשריע, ולא לחט' פי ד'לך גאיה אכ'רי ולא פאידה וג'ודיה, והו קולהם הנאך {{עברית|וכי מה אכפת לו להקב"ה (בין) מי שהוא שוחט מן הצואר (ל)[ו]מי שהוא שוחט מן העורף, הוי אומר לא נתנו המצו[ו]ת אלא לצרוף בהן את הבריות שנאמר אמרת י"י צרופה}}. פמע כון הד'א אלכלאם גריב(א) ג'דא לא יוג'ד לה נט'יר פי כלאמהם פאני תאולת פיה תאוילא סתסמעה, חתי לא (נ)[י]כ'רג' ען סנן כלאמהם אג'מע, ולא נפארק אלאצל אלמג'מע עליה והו כון אלשראיע כלהא טלב בהא גאיה מפידה פי אלוג'וד, {{עברית|כי לא דבר רק הוא}}, וקאל {{עברית|לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני אני י"י דובר צדק מגיד מישרים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הבחנה ב: ההבדל בין כלל המצווה לבין פרטי המצווה}}
{{קו}}מה שראוי שיאמין בעניין הזה כל מי ששכלו שלם הוא מה שאתאר: ל{{עברית|מצוה}} בכללותה יש בהכרח טעם, ונצטווינו בה לשם תועלת מסוימת. ואילו פרטיה – עליהם נֶאמר שהם לציווי גרידא.{{קו}}{{אינדקס|דוגמה 1)}} כך למשל: הריגת בעל החיים לצורך התזונה הטובה היא בעלת תועלת ברורה, כמו שנבאר {{הפניה|(ג,מח6)}}; אך היותה בשחיטה ולא בנחירה, ובחיתוך הוושט והקנה במקום מיוחד – אלה וכיוצא בהם {{עברית|לצרוף בהן את הבריות}}. וכך יתברר לך מהדוגמה שנתנו, "{{עברית|שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}".{{קו}}{{אינדקס|דחייה)}} הזכרתי לך את הדוגמה הזאת רק משום שלשונם {{עברית|ז"ל}} היתה "{{עברית|שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}". אבל לאמיתו של דבר, מאחר שההכרח הביא לאכילת בעלי חיים, כוּון למיתה הקלה ביותר, ובביצוע קל. כי עריפה אינה אפשרית אלא בחרב וכיוצא בה, ושחיטה אפשרית בכל דבר. וכדי שהמוות יהיה קל הותנה שהסכין תהיה חדה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלד'י ינבגי אן יעתקדה כל סאלם אלעקל פי הד'א אלמעני הו מא אצפה, וד'לך אן ג'מלה' אל{{עברית|מצו[ה](ת)}}{{עברית|}} [פ]להא עלה צ'רורה, ומן אג'ל פאידה' מא שרע בהא, אמא ג'זאיאתהא פהי אלתי קיל פיהא אנהא למג'רד אלאמר, מת'אל ד'לך אן קתל אלחיואן לצ'רורה' אלתגד'י אלג'יד בין אלפאידה כמא סנבין, אמא כונה בד'בח לא בנחר ובקטע אלמרי ואלחלקום פי מוצ'ע מכ'צוץ פאן הד'ה ונחוהא {{עברית|לצרוף בהן את הבריות}}, והכד'א יתבין לך מן מת'אלהם {{עברית|שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}. ואנמא ד'כרת לך הד'א אלמת'אל למא ג'א נצהם {{עברית|ז"ל שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף}}, ואמא ענד תחקיק אלאמר פאנה למא דעת אלצ'רורה לאכל אלחיואן קצד לאסהל מ[י](ו)תה מע סהולה' אלתנאול, אד' לא ימכן צ'רב אלענק אלא בסיף או נחוה, ואלד'בח ימכן בכל שי, ולתסהיל אלמות אשתרט חדה' אלסכין.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">
{{אינדקס|דוגמה 2)}} מה שבאמת ראוי להשתמש בו כדוגמה בעניין הפרטים, הוא הקרבן. כי לציווי בהקרבת הקרבן יש תועלת גדולה וברורה, כמו שאני עתיד לבאר {{הפניה|(ג,מו)}}. אך בשום אופן אי אפשר לתת טעם להיותו של קרבן מסוים {{עברית|כבש}} וקרבן אחר {{עברית|איל}}, והיות מספרם מספר מסוים. וכל מי שמעסיק את עצמו במתן טעם למשהו מן הפרטים האלה הוא לדעתי הוזה הזיה ממושכת שאין הוא מסיר על ידה אבסורד אלא מוסיף אבסורדים. מי שמדמיין שאפשר לתת להם טעם, רחוק מן האמת כמי שמדמיין שה{{עברית|מצוה}} בכללותה אינה לשם תועלת ממשית.</td>
<td class="ar">ואלד'י ימת'ל בה חקיקה מן אמר אלג'זאיאת הו אלקרבאן, פאן אלאמר בתקריב אלקרבאן לה פאידה עט'ימה בינה כמא סאבין, אמא כון אלקרבאן הד'א {{עברית|כבש}} והד'א {{עברית|איל}} וכון עדדהא עדדא מכ'צוצא פאן הד'א לא יתעלל אבדא, וכל מן ישגל נפסה ענדי בתעליל שי מן הד'ה אלג'זאיאת פאנה יהד'י הד'יאנא טוילא ליס יזיל בה שנאעה בל יזיד שנאעאת, ומן יתכ'יל אן הד'ה תתעלל בעיד ען אלצואב כמן יתכ'יל אן אל{{עברית|מצוה}} בג'מלתהא לא לפאידה וג'ודיה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">דע שהחכמה חייבה, ואם תרצה אמור: ההכרח הביא, שיהיו פרטים שאין להם טעם, וכאילו מן הנמנע הוא לגבי התורה שלא יהיה בה דבר מן הסוג הזה. הסיבה לכך שזה נמנע היא משום שהשאלה: "מדוע היה {{עברית|כבש}} ולא היה {{עברית|איל}}?" היא אותה שאלה בדיוק שהיתה מתחייבת אילו נֶאמר {{עברית|איל}} במקום {{עברית|כבש}}, והלוא יש הכרח במין כלשהו. וכן לגבי השאלה: "מדוע היו {{עברית|שבעה כבשים}} ולא {{עברית|שמונה}}?" – כך היית שואל אילו נאמר {{עברית|שמונה}} או {{עברית|עשרה}} או {{עברית|עשרים}}, והרי בהכרח אין מנוס ממספר (כלשהו). יש בדבר זה דמיון לְטבע האפשרי, שהכרח שיתקיים אחד מן הדברים האפשריים, ואין מקום לשאול: "מדוע היה הדבר האפשרי הזה ולא היה אחד מן הדברים האפשריים האחרים?", כי אותה שאלה היתה מתחייבת אילו היה מתממש הדבר האפשרי האחר בִּמקום זה. דע עניין זה והבן אותו.</td>
<td class="ar">ואעלם אן אלחכמה אוג'בת, ואן שית פקל אן אלצ'רורה דאעיה, אן תכון ת'ם ג'זאיאת לא תתעלל, וכאנה אמר ממתנע פי חק אלשריעה אן לא יכון פיהא שי מן הד'א אלקביל. ווג'ה אלאמתנאע פי ד'לך, לאן קולך לאי שי כאן {{עברית|כבש}} ולם יכן {{עברית|איל}} הו אלסואל בעינה ילזם לו קיל {{עברית|איל}} מכאן {{עברית|כבש}}, פלא בד מן נוע מא. וכד'לך קולך לאי שי כאנת {{עברית|שבעה כבשים}} ולם תכן {{עברית|שמונה}}, והכד'א כאן (י)[ת]סאל לו קאל {{עברית|שמונה}} או {{עברית|עשרה}} או {{עברית|עשרים}}, פלא בד מן עדד צ'רורה. וכאן הד'א ישבה טביעה' אלממכן אלד'י לא בד מן חצול אחד אלממכנאת, ולא יתג'ה אלסואל לאי שי כאן הד'א אלממכן ולם יכן גירה מן אלממכנאת, לאן הד'א אלסואל לאזם לו כאן אלחאצל פי אלוג'וד אלאמכאן אלאכ'ר בדל הד'א, פאעלם הד'א אלמעני ותפהמה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום והתוויית דרך לפרקים הבאים}}
{{קו}}ואילו העניין שהם אמרו לגביו תמיד, שלכול יש טעם, ושנודעו הטעמים ל{{עברית|שלמה}} – הוא תועלת אותה ה{{עברית|מצוה}} באופן כללי, לא התחקות על פרטיה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלד'י נצוא פיה דאימא מן כון אלכל מעלל(א) ואלד'י תעלל ל{{עברית|שלמה}} הו פאידה' תלך אל{{עברית|מצוה}} עלי אלתג'מיל, לא תתבע ג'זאיאתהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הסיווג)}} כיוון שהדבר כך הוא, מצאתי לנכון לחלק את {{עברית|שש מאות ושלש עשרה}} ה{{עברית|מצוות}} לכמה קבוצות, כשכל קבוצה כוללת כמה {{עברית|מצוות}} ממין אחד או שתוכנן דומה.{{קו}}{{אינדקס|טעם ראשי)}} אודיע לך את את הטעם של כל קבוצה מהן, ואחשוף את תועלתה שאין בה ספק ולא מקום לטיעון נגד {{הפניה|(ג,לה)}}.{{קו}}{{אינדקס|טעם משני)}} אחר כך אשוב לכל {{עברית|מצוה}} מאותן {{עברית|מצוות}} שהקבוצה הזאת כוללת ואבאר לך את טעמה {{הפניה|(ג,לט-מט)}}, עד שלא ייוותרו מהן אלא כמה {{עברית|מצוות}} מעטות מאוד שהסיבה להן לא התבררה לי עד כה. התבררו לי גם כמה פרטי {{עברית|מצוות}} וכמה מתנאיהן, ממה שאפשר לתת לו טעם, ועוד תשמע את כל זה.{{קו}}{{אינדקס|הקדמות)}} את כל נתינת הטעם הזאת אינני יכול לפרושׂ בפניך אלא אחרי שאקדים לך כמה פרקים {{הפניה|(ג,כז-לד)}} שאכלול בהם הקדמות מועילות כהכנה למטרה הזאת שכיוונתי אליה, והם הפרקים שאחל בהם כעת.</td>
<td class="ar">ואד'א כאן אלאמר הכד'א פקד ראית אן אקסם אל{{עברית|שש מאות ושלש עשרה מצו[ו]ת}} לג'מל עדה, ותכון כל ג'מלה תשתמל עלי עדה' {{עברית|מצו[ו]ת}} הי מן נוע ואחד או מתקארבה' אלמעני, ואכ'ברך בעלה' כל ג'מלה מנהא, ואט'הר פאידתאה אלתי לא ריב פיהא ולא מדפע, ת'ם ארג'ע לאחאד כל {{עברית|מצוה}} מן תלך אל{{עברית|מצ[ו]ות}} אלתי תשתמל עליהא תלך אלג'מלה ואבין לך עלתהא, חתי לא יבקי מנהא אלא בעץ' {{עברית|מצו[ו]ת}} קלילה ג'דא הי אלתי לם יתבין לי סבבהא אלי הד'ה אלגאיה. וקד תבין לי איצ'א בעץ' ג'זאיאת {{עברית|מצ[ו]ות}} ושראיט בעצ'הא ממא ימכן אעטא עלתה, וסתסמע ג'מיע ד'לך. והד'א אלתעליל כלה לא ימכנני איצ'אחה לך אלא בעד אן אקדם לך פצולא עדה אצ'מנהא מקדמאת מפידה תוטיה להד'א אלגרץ' אלד'י קצדתה, והי הד'ה אלפצול אלתי אשרע פיהא אלאן:</td>
</tr>
</table>
