189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק לב}}
{{כותרת|התחכום העקיף במצוות עבודות המקדש}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תחכום ה' בניהול מודרג של בעלי החיים}}
{{קו}}אם תתבונן במעשים האלוהיים, כלומר במעשים הטבעיים, יתבררו לך מהם תחכומו של האלוה וחכמתו בבריאת בעלי החיים ובהדרגת תנועות האברים ומיקומם זה ליד זה. וכן יתבארו לך חכמתו ותחכומו בהדרגת מצבי הפרט בכללותו, מצב אחר מצב.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אד'א תאמלת אלאפעאל אלאלאהיה אעני אלאפעאל אלטביעיה יבין לך מנהא תלטף אלאלאה וחכמתה פי כ'לק אלחיואן ותדרג' חרכאת אלאעצ'א ומג'אורה' בעצ'הא לבעץ'. וכד'לך יתבין לך חכמתה ותלטפה פי תדריג' חאלאת ג'מלה' אלשכ'ץ חאלה בעד חאלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שתי דוגמאות}}
{{קו}}
{{אינדקס|א)}} דוגמה לכך בהדרגת תנועותיו ומיקום האברים זה ליד זה היא המוח: חלקו הקדמי רך מאוד, חלקו האחורי קשה יותר, וחוט השדרה קשה ממנו, וככל שהוא נמשך כך הוא מתקשה יותר. העצבים הם כלי התחושה והתנועה: העצבים הנדרשים להשגת החושים בלבד או לתנועה שיש בה טורח מועט, כתנועת העפעפיים והלחיים, מגיעים מן המוח; ואילו העצבים הנדרשים לתנועת האברים יוצאים מחוט השדרה. ומאחר שרכותם של העצבים, אפילו אלה היוצאים מחוט השדרה, אינה מאפשרת להם להניע מפרק, התחכם (האלוה) בכך שהעצב יסתעף לסיבים ושהסיב הזה יימלא בשר וייווצר בכך שריר. לאחר שכבר התקשה והתערבו בו חלקי רצועות יוצא העצב מקצה השריר והופך לגיד. הגיד מתחבר לעצם ונצמד אליה, ואז יכול העצב להניע את האבר, על ידי ההדרגה הזאת.{{קו}}ציינתי לך את הדוגמה האחת הזאת רק משום שהיא הנגלית ביותר מאותם הפלאים שהתבארו ב(ספרו של גָּלֶנוֹס) "תועלות האברים", שהם כולם ברורים ומבוארים וידועים למי שהתבונן בהם בדעה צלולה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מת'אל ד'לך פי תדריג' חרכאתה ומג'אורה' אלאעצ'א, אלדמאג מקדמה לין כת'יר אללין, ומוכ'רה אצלב, ואלנכ'אע אצלב מנה, וכלמא אמתד צלב. ואלעצב הו אלה' אלחס ואלחרכה, פאלעצב אלד'י אחתיג' אליה פי אדראך אלחואס פקט או פי חרכה יסירה' אלמוונה כחרכה' אלג'פן ואלכ'ד אנשי מן אלדמאג, ואלעצב אלד'י אחתיג' אליה פי תחריך אלאעצ'א אכ'רג' מן אלנכ'אע, ולמא לם ימכן פי אלעצבה ללינהא ולו אלנכ'אעיה אן תחרך מפצלא תלטף פי ד'לך באן ליפת אלעצבה ומלי ד'לך אלליף לח[ם](מא) וצארת עצ'לה, ת'ם תכ'לצת אלעצבה מן טרף אלעצ'לה והי קד צלבת וקד כ'אלטהא שט'איא מן אלרבאט ותציר ותרא, ויתצל אלותר באלעט'ם וילזק בה וחיניד' תקדר אלעצבה אן תחרך אלעצ'ו עלי הד'א אלתדריג. ואנמא ד'כרת לך הד'א אלמת'אל אלואחד לכונה אט'הר תלך אלעג'איב אלתי בינת פי מנאפע אלאעצ'א, אלתי הי כלהא ואצ'חה בינה מעלומה למן תאמלהא בד'הן ד'כי.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ב)}} וכך התחכם האלוה בכל אחד מפרטי בעלי החיים היונקים; כיוון שבלידתו הוא בתכלית הרכות ואינו יכול להיזון במזון יבש, הוכנו עבורו השדיים ליצירת החלב כדי שייזון במזון לח הקרוב למזג אבריו, עד שאבריו יתייבשו ויתקשו צעד אחר צעד, בהדרגה.</td>
<td class="ar">וכד'לך תלטף אלאלאה פי כל שכ'ץ מן אשכ'אץ אלחיואן אלד'י ירצ'ע, לכונה ענד מא יולד פי גאיה' אללין ולא ימכן אן יגתד'י בגד'א יאבס פאעדת לה אלת'דיאן לתוליד אללבן ליגתד'י בגד'א רטב קריב מן מזאג' אעצ'איה, חתי תג'ף ותצלב אעצ'אוה אולא אולא עלי תדריג'.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקרבנות כדוגמה לניהול הדרגתי במצוות}}
{{קו}}בהנהגה זו עצמה, ומאותו מנהיג יתהדר ויתעלה, נאמרו דברים רבים בתורתנו: משום שאי אפשר לעבור בבת אחת מצד אחד אל הפכּוֹ, ולכן אין אפשרות לאדם, כפי טבעו, לעזוב בבת אחת כל מה שהורגל בו.{{קו}}{{אינדקס|רקע א: דרישת ידיעת ה' וההתמסרות לו)}} על כן כאשר שלח ה' את {{עברית|משה רבינו}} כדי לעשותנו ל"{{עברית|מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ}}" {{הפניה|(שמות יט,ו)}}, על ידי הכרתו יתעלה,{{קו}}{{מונח|למעמד, קטע פסוקי הידיעה ופסוקי העבודה – יש להזיח}}{{קו}}{{אינדקס|פסוקי הידיעה)}} כמו שביאר ואמר: "{{עברית|אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת}} {{עברית|[}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ]" {{הפניה|(דברים ד,לה)}}, "{{עברית|וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ}} {{עברית|[}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" {{הפניה|(שם,לט)}},{{קו}}ושנתמסר לעבודתו,{{קו}}{{אינדקס|פסוקי העבודה)}} כמו שאמר "{{עברית|וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם}}" {{הפניה|(שם יא,יג)}}, "[לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם...] {{עברית|וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם}}" {{הפניה|(שמות כג,כד-כה)}}, ואמר "{{עברית|וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ}}" {{הפניה|(דברים יג,ה)}};{{קו}}{{אינדקס|רקע ב: הנוהג הקיים)}} וכיוון שהמנהג המפורסם בעולם כולו שהיו רגילים בו אז, והעבודה הכללית שגדלנו עליה, היו דווקא להקריב מיני בעלי חיים באותם מקדשים שהועמדו בהם צורות (=פסלים), ולהשתחוות להם ולהקטיר לפניהם קטורת; והעובדים הנזירים היו אז דווקא האנשים המתמסרים לשירות אותם מקדשים העשויים לכוכבים, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,כט)}} –{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} חכמתו יתעלה ותחכומו הניכר בכלל ברואיו לא חייבו שיצוונו לדחות את כל מיני העבודות הללו ולעוזבם ולבטלם, כי באותו זמן לא היה זה מתקבל על הדעת לפי טבע האדם, המסכין תמיד להרגל. דבר מעין זה באותו זמן הוא כאילו היה בא נביא בזמננו וקורא לעבוד את ה' ואומר: "ה' ציווה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תשוועו אליו בעת צרה, ולא תהיה עבודתכם אלא מחשבה בלי מעשה כלל".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וב(מת'ל )הד'א אלתדביר בעינה [ו]מן ד'לך אלמדבר ג'ל ועלא ג'את אשיא כת'ירה פי שריעתנא, וד'לך אנה לא ימכן אלכ'רוג' מן אלצ'ד אלי אלצ'ד דפעה, פלד'לך לא יתסע בחסב טביעה' אלאנסאן אן יתרך כל מא אלפה דפעה. פלמא בעת' אללה {{עברית|משה רב[י]נו}} ליג'עלנא {{עברית|ממלכת כהנים וגוי קדוש}} במערפתה תע(א)לי כמא בין וקאל {{עברית|אתה הראית לדעת ו(ג)[כ]ו', וידעת היום והשבות אל לבבך ו(ג)[כ]ו'}}, ולננקטע לעבאדתה כמא קאל {{עברית|ולעבדו בכל לבבכם}}, וקאל {{עברית|ועבדתם את י"י אלהיכם}}, (וקאל) {{עברית|ואותו תעב[ו]דו}}, וכאנת אלסירה אלמשהורה פי אלעאלם כלה אלמאלופה חיניד' ואלעבאדה אלעאמה אלתי נשאנא עליהא, אנמא כאנת תקריב אנואע אלחיואן פי תלך אלהיאכל אלתי תקאם פיהא אלצור ואלסג'וד להא ואטלאק אלבכ'ור בין ידיהא, ואלעבאד (ו)אלנסאך אנמא כאנוא חיניד' אלאקואם אלמנקטע[י](ו)ן לכ'דמה' תלך אלהיאכל אלמעמולה ללכואכב כמא בינא, לם תקתץ' חכמתה תע(א)לי ותלטפה אלבין פי ג'מיע מכ'לוקאתה אן ישרענא ברפץ' הד'ה אנואע אלעבאדאת כלהא ותרכהא ואבטאלהא, לאן הד'א כאן חיניד' מא לא יתצור קבולה בחסב טביעה' אלאנסאן אלתי תאנס אבדא ללמאלוף, וכאן יכון מת'אל הד'א חיניד' מת'ל לו ג'א נבי פי הד'ה אלאזמנה ידעו לעבאדה' אללה ויקול קד שרעכם אללה באן לא תצלוא לה ולא תצומוא ולא תסתגית'וא לה ענד מלמה, ואנמא תכון עבאדתכם פכרה דון עמל אצלא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">על כן השאיר יתעלה אותם מיני עבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין בהם אמת – לשמו, וציוונו לעשות אותם לו יתעלה.{{קו}}{{אינדקס|עבודות המקדש)}} כך ציוונו לבנות לו מקדש: "{{עברית|וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ}}" {{הפניה|(שמות כה,ח)}}, ושיהיה המזבח לשמו: "{{עברית|מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי}}" {{הפניה|(שם כ,כא)}}, ושהקרבן יהיה לו: "[אָדָם] {{עברית|כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה'}}" {{הפניה|(ויקרא א,ב)}}, וההשתחוויה – לו; והקטרת הקטורת – לפניו.{{קו}}{{אינדקס|בלעדיות)}} ואסר לעשות דבר מאותם מעשים לזולתו: "{{עברית|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{עברית|[}}בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ]" {{הפניה|(שמות כב,יט)}}; "{{עברית|כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר}}" {{הפניה|(שם לד,יד)}}.{{קו}}{{אינדקס|משרתי המקדש)}} וייחד {{עברית|כהנים}} לשירות ה{{עברית|מקדש}} ואמר: "{{עברית|וְכִהֲנוּ לִי}}" {{הפניה|(שם כח,מא)}}. וכיוון שהם מתעסקים בבית ובקרבנותיו, היה הכרח שייוחדו להם מתנות שיספקו להם (את צרכיהם), והם מתנות ה{{עברית|לויים}} וה{{עברית|כהנים}}.</td>
<td class="ar">פלד'לך אבקי תע(א)לי תלך אנואע אלעבאדאת ונקלהא מן כונהא למכ'לוקאת ולאמור כ'יאליה לא חקיקה להא לאסמה (תעאלי), ואמרנא בפעלהא לה תעאלי, פאמרנא בבניאן היכל לה {{עברית|ועשו לי מקדש}}, ואן יכון אלמד'בח לאסמה {{עברית|מזבח אדמה תעשה לי}}, ואן יכון אלקרבאן לה {{עברית|(אדם)}} {{עברית|כי יקריב מכם קרבן לי"י}}, ואלסג'וד לה ואלבכ'ור בין ידיה. ונהי אן יפעל שי מן הד'ה אלאפעאל לגירה {{עברית|זובח לאלהים יחרם ו[כ](ג)ו', כי לא תשתחוה לאל אחר}}. ואפרד {{עברית|כהנים}} לכ'דמה' אל{{עברית|מקדש}} וקאל {{עברית|וכהנו לי}}, ולזם אן תפר[ד](ץ') להם חקוק ולא בד תכפיהם לאשתגאלהם באלבית וקראבינה, והי חקוק אל{{עברית|לויים}} ואל{{עברית|כהנים}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">6</td>
<td class="he">באותו תחכום אלוהי הושג שנמחה זכר {{עברית|עבודה זרה}}, והתקבע היסוד הגדול האמיתי באמונתנו, והוא מציאות האלוה וייחודו, מבלי שיירתעו הנפשות ויחושו ריקנות כתוצאה מביטול העבודות שהורגלו בהן ושלא נודעה אז עבודה זולתן.</td>
<td class="ar">פחצל בהד'א אלתלטף אלאלאהי אן אמתחי ד'כר {{עברית|עבודה זרה}}, ות'בתת אלקאעדה אלכברי אלחקיקיה פי אעתקאדנא והי וג'וד אלאלאה ווחדאניתה, ולם תנפר אלאנפס ולא אסתוחשת בתעטיל אלעבאדאת אלתי אלפת ולם יעלם ת'ם עבאדה סואהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שתי שאלות: מדוע יש השקעה רבה בתהליך ביניים?}}
{{קו}}יודע אני שנפשך תירתע בהכרח בהרהור ראשון מהעניין הזה, והדבר יקשה עליך, ותשאלני בלבך ותאמר לי:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "היאך באו ציוויים ואיסורים ומעשים גדולים מדוקדקים מאוד ובזמנים קבועים, כשכולם אינם מכוונים לעצמם אלא לשם דבר אחר, כאילו הם תחבולה שתחבל לנו ה' כדי שישיג את כוונתו הראשונה (=המטרה)?{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומה מנע ממנו יתעלה מלצוותנו לפי כוונתו הראשונה ולתת לנו יכולת לקבל זאת ללא צורך לאלו שטענת שהם מצד הכוונה השנייה (=האמצעי)?".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואנא אעלם אנה סתנפר נפסך מן הד'א אלמעני צ'רורה באול כ'אטר, ויעט'ם עליך הד'א, ותסאלני בקלבך ותקול לי, כיף תג'י אואמר ונואהי ואפעאל עט'ימה מחררה ג'דא מוקתה והי כלהא גיר מקצודה לד'אתהא בל מן אג'ל שי אכ'ר, כאן הד'ה חילה אחתאלהא אללה לנא לינאל קצדה אלאול, ואי מאנע ענדה תע(א)לי מן תשריענא בקצדה אלאול ויג'על לנא קדרה עלי קבול ד'לך ולא חאג'ה כאנת להד'ה אלתי זעמת אנהא עלי ג'הה' אלקצד אלת'אני.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תשובה לשאלה א: ראיה מן התורה לפעולתו העקיפה של ה'}}
{{קו}}שמע נא את המענה שיסיר מלבך את החולי הזה ויגלה לך שמה שעוררתיך עליו אמת הוא. וזאת, שבלשון ה{{עברית|תורה}} נאמר בדומה לעניין זה בדיוק, והוא שנאמר: "[וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם] {{עברית|וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף}}" {{הפניה|(שמות יג,יז-יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|תחבולה נגד כישלון צפוי)}} אם כן כמו שה' הסב אותם מדרך המלך, שהיא היתה המכוונת מלכתחילה, משום שצפה מה שגופיהם לא יוכלו לעמוד בו בדרך הטבע, אל דרך אחרת, כדי שתתקיים הכוונה הראשונה – כך הטיל אותן מצוות שהזכרנו, משום שצפה מה שהנפש לא תוכל לקבלו בדרך הטבע, כדי שתושג הכוונה הראשונה, שהיא השגתו יתעלה ועזיבת {{עברית|עבודה זרה}}. כי כשם שאין זה בטבע האדם שיתחנך על עבודת שִעבוד בחומר ובלבנים וכיוצא בהם ומיד ירחץ ידיו מלכלוכם ויילחם בבת אחת עם {{עברית|יְלִידֵי הָעֲנָק}} {{הפניה|(במדבר יג,כב;כח)}} – כך אין זה בטבעו שיתחנך על מינים רבים מאוד של פולחנים ומעשים מורגלים שכבר הסכינו להם הנפשות עד שהפכו כעין מושכל ראשון, ולנטוש את כולם בבת אחת.{{קו}}{{אינדקס|תחבולה לפיתוח כלים להצלחה)}} וכמו שהתחכם האלוה להסב אותם במדבר עד שיאזרו נפשותיהם אומץ, כפי הידוע שהנדודים במדבר ופראיות הגוף מביאים בהכרח לידי אומץ לב, והפך זה מביא בהכרח לידי מורך לב, וגם נולדו אנשים שלא הורגלו להשפלה ולעבדות, וכל זה היה בציוויים אלוהיים בידי {{עברית|משה רבינו}}, "{{עברית|עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה}}" {{הפניה|(שם ט,כג)}} – כך נאמרה קבוצת מצוות זו בתחכום אלוהי כך שיישארו עם מין העבודה המורגל, כדי שתתקבע האמונה שהיא הכוונה הראשונה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאסמע ג'ואבך אלד'י יזיל ען קלבך הד'א אלמרץ' ויכשף לך חקיקה' מא נבהתך עליה, והו אן נץ אל{{עברית|תורה}} קד ג'א פי מת'ל הד'ה אלקצה סוי, והו קולה {{עברית|ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (וגו')[כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה]}} {{עברית|ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף}}, פכמא חיר אללה בהם ען אלטריק אלג'אדה אלתי הי אלמקצודה אולא מן אג'ל תוקע מא לא טאקה לאג'סאמהם בה בחסב אלטבע אלי טריק אכ'רי חתי יצח אלקצד אלאול, כד'לך פרץ' הד'ה אלשראיע אלתי ד'כרנא מן אג'ל תוקע מא לא טאקה ללנפס בקבולה בחסב אלטבע, חתי יחצל אלקצד אלאול והו אדראכה תע(א)לי ואטראח {{עברית|עבודה זרה}}. פאנה כמא אן ליס פי טביעה' אלאנסאן אן ירבי עלי כ'דמה' אלעבודיה פי אלטין ואללבן ומא שאבההמא ת'ם יגסל ידיה לחינה מן מרת'תהמא ויחארב {{עברית|ילידי הענק}} דפעה, כד'לך ליס פי טבעה אן ירבי עלי אנואע כת'ירה ג'דא מן אלעבאדאת ואעמאל מאלופה קד אנסת בהא אלאנפס חתי צארת כאלמעקול אלאול פיתרכהא כלהא דפעה, וכמא תלטף אלאלאה בתחיירהם פי אלבריה חתי תשג'עת אנפסהם עלי מא קד עלם מן אן אלתברר ושעת' אלג'סם יוג'ב אלשג'אעה, וצ'ד ד'לך יוג'ב אלג'בן, וולד איצ'א קום לם יאלפוא אלד'ל ואלעבודיה, וכל ד'לך כאן באואמר אלאהיה עלי יד {{עברית|משה רב[י]נו, על פי י"י יחנו ועל פי י"י יסעו את משמרת י"י שמרו על פי י"י ביד משה}}, כד'לך ג'את הד'ה אלג'מלה מן אלשראיע בלטף אלאהי חתי יבקוא מע נוע אלעמל אלמעתאד כי יצח אלאעתקאד אלד'י הו אלקצד אלאול.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תשובה לשאלה ב: התורה מתאימה לטבע המציאות ואינה יוצרת טבע חדש}}
{{קו}}ושאלתך מה מנע את ה' מלצוותנו לפי כוונתו הראשונה (=האמונה בה' ובייחודו) תוך שייתן לנו כוח לקבל זאת,{{קו}}{{אינדקס|ב2)}} תחייב אותך בשאלה שנייה: "מה מנע מה' להוליכם {{עברית|דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים}} {{הפניה|(שמות יג,יז)}} ולתת להם יכולת להתמודד עם מלחמות, מבלי צורך באותו סיבוב {{עברית|בעַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה}} {{הפניה|(שם,כב)}}?".{{קו}}{{אינדקס|ב3)}} וכן תחייב אותך בשאלה שלישית, על סיבת פירוט ההבטחות והאיומים על כלל התורה, וייאמר לך: "כיוון שכוונתו הראשונה ורצונו של ה' הם שנאמין בתורה הזאת ושנעשה את מעשיה, מדוע לא נתן לנו יכולת לקבל זאת ולעשות זאת תמיד, במקום לתחבל לנו תחבולה להיטיב לנו אם נציית ולהתנקם בנו אם נחטא, ולעשות כל אותן הטובות וכל אותן הנקמות – שהרי גם הן תחבולה שתִחבל לנו כדי שישיג מאתנו את כוונתו הראשונה? ומה מנע ממנו מלעשות שקיום מעשי הציות שרצה בהן וההתרחקות מן החטאים שתיעב אותם יהיה טבע טבוע בנו?".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וסואלך אי מאנע כאן ללה מן תשריענא בקצדה אלאול ויג'על לנא קדרה עלי קבול ד'לך, ילזמך בהד'א אלסואל אלת'אני ויקאל לך ואי מאנע כאן ללה מן אן יסלכהם {{עברית|דרך ארץ פלשתים}} ויג'על להם קדרה למלאקאה' אלחרוב, ולא חאג'ה להד'ה אלדורה {{עברית|בעמוד הענן יומם ועמוד האש לילה}}. וכד'א ילזמך סואל ת'אלת' ען סבב תפציל אלועד ואלועיד עלי ג'מלה' אלשריעה ויקאל לך, אד' וקצד אללה אלאול ואראדתה הו אן נעתקד הד'ה אלשריעה ונעמל אעמאלהא, לאי שי לם יג'על לנא קדרה עלי קבול ד'לך דאימא ואלעמל בה, ולא יחתאל לנא באן ינעם עלינא אן (א)טענאה וינתקם מנא אן עצינאה ויפעל תלך אלנעם כלהא ותלך אלנקם כלהא, [כ](פ)אן הד'ה איצ'א חילה אחתאלהא לנא חתי ינאל מנא קצדה אלאול, ואי מאנע ענדה מן אן יג'על אתיאן אעמאל אלטאעה אלתי אראדהא ואג'תנאב אלמעאצי אלתי כרההא טביעה מרכוזה פינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">התשובה על שלוש השאלות האלה, וכל כיוצא בהן, תשובה אחת כללית. והיא שאף על פי שכל הנסים משנים את טבע המציאות של פרט מן הנמצאים, הרי שאת טבע פרטֵי בני האדם ה' אינו משנה בשום אופן בדרך נס. בשל העיקר הגדול הזה אמר "{{עברית|מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם}} {{עברית|[}}לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם]" {{הפניה|(דברים ה,כה)}}, ובשל כך באו הציוויים והאיסורים והשכר והעונש. וכבר ביארנו בראיות את היסוד הזה בכמה מקומות בחיבורינו {{הפניה|(משנה תורה, תשובה ה-ו; שמונה פרקים ח ועוד)}}.</td>
<td class="ar">ואלג'ואב ען הד'ה אלאסולה אלת'לת'ה וכל מא הו מן קבילהא ג'ואב ואחד עאם, והו אן אלמעג'זאת כלהא ואן כאנת תגיר טביעה' מוג'וד מן אשכ'אץ אלמוג'ודאת פאן טביעה' אשכ'אץ אלנאס לא יגירהא אללה בוג'ה עלי ג'הה' אלמעגז', ומן אג'ל הד'א אלאצל אלעט'ים קאל {{עברית|מי יתן והיה לבבם זה להם ו[כ](ג)ו'}}, ומן אג'ל הד'א ג'א אלאמר ואלנהי ואלג'זא ואלעקאב, וקד בינא הד'ה אלקאעדה בדלאילהא פי עדה' מואצ'ע מן תואליפנא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">11</td>
<td class="he">לא אמרנו זאת מפני שאנו מאמינים ששינוי טבעו של אחד מפרטי בני האדם קשה עליו יתעלה; אדרבה, זה אפשרי ונמצא בגדר היכולת, אלא שעל פי יסודות הדת של התורה אין הוא חפץ כלל לעשות זאת ולא יחפוץ בכך לעולם. אילו היה בחפצו לשנות את טבעו של כל פרט מבני האדם לְמה שירצה יתעלה מאותו אדם, היו בטלים שליחות הנביאים וכל מתן התורה.</td>
<td class="ar">ומא קלנא הד'א מן אג'ל אנא נעתקד אן תגיר טביעה' אחד אשכ'אץ אלנאס מעתאץ עליה תעאלי, בל ד'לך ממכן ואקע תחת אלקדרה, לכנה מא שא קט פעל הד'א ולא ישא(ו)ה אבדא בחסב אלקואעד אלשרעיה אלתורא(ת)יה, ולו כאן מן משיתה תגיר טביעה' כל שכ'ץ מן אלנאס למא ירידה תע(א)לי מן ד'לך אלשכ'ץ לבטל בעת'ה' אלאנביא ואלתשריע כלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ההלכה מצביעה על ההבדל בין המטרה לאמצעי}}
{{קו}}אשוב אל הנושא ואומר: כיוון שסוג עבודה זה, כלומר ה{{עברית|קרבנות}}, היה על דרך הכוונה השנייה, והתחינה והתפילה וכיוצא בהם ממעשי העבודות קרובות אל הכוונה הראשונה והכרחיות כדי להשיגה, נעשתה בין שני הסוגים הבחנה גדולה. כך שסוג עבודה זה, כלומר הקרבת הקרבנות, אף על פי שהוא לשמו יתעלה – לא הוטל עלינו כפי שהיה בראשונה, כלומר שיוקרב בכל מקום ובכל זמן, ולא להקים מקדש היכן שיזדמן, ולא יהיה המקריב מי שיזדמן, {{עברית|הֶחָפֵץ יְמַלֵּא יָדוֹ}} {{הפניה|(ראו מלכים־א יג,לג)}}. אלא כל זה נאסר עלינו, ונקבע בבית אחד: "{{עברית|אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'}}" {{הפניה|(דברים יב,כו)}}, ואין להקריב במקום אחר: "[הִשָּׁמֶר לְךָ] {{עברית|פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה}}" {{הפניה|(שם,יג)}}, ולא יהיה {{עברית|כהן}} אלא זרע מיוחד. כל זאת כדי למעט מין זה של עבודות, ושלא יהיה ממנו אלא מה שלא גזרה חכמתו לנוטשו לגמרי. ואילו התחינה והתפילה הן בכל מקום ובכל מי שיזדמן, וכיוצא בזה ה{{עברית|ציצית}} וה{{עברית|מזוזה}} וה{{עברית|תפלין}} ושאר העבודות הדומות להן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וארג'ע אלי גרצ'י פאקול, אנה למא כאן הד'א אלנחו מן אלעבאדה אעני אל{{עברית|קרבנות}} עלי ג'הה' אלקצד אלת'אני, ואלדעא ואלצלאה ונחוהמא מן אעמאל אלעבאדאת אקרב אלי אלקצד אלאול וצ'רוריה פי חצולה, ג'על בין אלנועין תפרקה כבירה, וד'לך אן הד'א אלנוע מן אלעבאדה אעני תקריב אלקראבין ואן כאן לאסמה תע(א)לי, פאנה מא פרץ' עלינא כמא כאן אולא, אעני אן יקרב פי כל מכאן ופי כל זמאן, ולא יקאם היכל חית' אתפק, ולא יכון אלד'י יקרב מן אתפק {{עברית|החפץ ימלא ידו}}, בל חרם ד'לך כלה וג'עלה בית(א) ואחד(א) {{עברית|אל המקום אשר יבחר י"י}}, ולא יקרב פי גירה {{עברית|פן תעלה ע[ו]לותיך בכל מקום אשר תראה}}, ולא יכון {{עברית|כהן}} אלא נסל מכ'צ(ו)ץ, כל הד'א לתקליל הד'א אלנוע מן אלעבאדאת, ואן לא יכון מנה אלא מא לם תקתץ' חכמתה תרכה באלכליה. אמא אלדעא ואלצלאה פפי כל מכאן וכל מן אתפק, וכד'לך אל{{עברית|ציצ[י]ת}} ואל{{עברית|מזוזה}} ואל{{עברית|תפלין}} וגירהא מן אלעבאדאת אלשביהה בהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הסתייגות הנביאים מן הקרבנות}}
{{קו}}מפני עניין זה שגיליתי לך רבתה בספרי הנביאים התוכחת לבני האדם על להיטותם לקרבנות, והובהר להם שאין הם המטרה המכוונת כשלעצמם ושה' אינו צריך להם.{{קו}}{{עברית|שמואל}} אמר: "{{עברית|הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'? [}}הִנֵּה שְׁמֹעַ – מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב – מֵחֵלֶב אֵילִים]" {{הפניה|(שמואל־א טו,כב)}}.{{קו}}ו{{עברית|ישעיה}} אמר: "{{עברית|לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' [}}שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי]" {{הפניה|(ישעיהו א,יא)}}.{{קו}}ו{{עברית|ירמיה}} אמר: "{{עברית|כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח}}. {{עברית|כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם}}" {{הפניה|(ירמיהו ז,כב-כג)}}. דברים אלה הוקשו על כל מי שראיתי או ששמעתי את דבריו, שאמרו: היאך אומר {{עברית|ירמיה}} בשם ה' שהוא לא ציוונו {{עברית|בדִבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח}}, והרי רוב ה{{עברית|מצוות}} לא באו אלא על כך?</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומן אג'ל הד'א אלמעני אלד'י כשפת לך כת'ר פי כתב אלאנביא תוביך' אלנאס עלי הרעהם ללקראבין, ובין להם אן ליסת הי באלמקצוד אלוכיד לד'אתה ואן אללה גני ענהא, קאל {{עברית|שמואל החפץ לי"י בע[ו]לות וזבחים כשמע בקול י"י וגו'}}, וקאל {{עברית|ישעיה למה לי ר[ו]ב זבחיכם יאמר י"י ו[כ](ג)ו'}}, וקאל {{עברית|ירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה}} {{עברית|צויתי אותם לאמר שמעו}} {{עברית|בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם}}. וקד צעב הד'א אלקול עלי כל אחד ראית כלאמה או סמעתה, וקאל, כיף יקול {{עברית|ירמיה}} ען אללה אנה מא וצאנא {{עברית|בדברי עולה וזבח}} ומעט'ם אל{{עברית|מצ[ו]ות}} אנמא ג'את פי ד'לך,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שני הסברים להסתייגות ירמיהו מן הקרבנות}}
{{קו}}
{{אינדקס|הסבר ראשון)}} אך כוונת הדברים היא כפי שביארתי לך, שהוא אמר: "הכוונה הראשונה לא היתה אלא שתשיגו אותי ושלא תעבדו את זולתי, "{{עברית|וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם}}". והציווי הזה להקריב ולפנות אל הבית לא בא אלא כדי להשיג את היסוד הזה, ועבורו העברתי אותן עבודות לשמי, כדי שיימחו עקבות {{עברית|עבודה זרה}} ויתקבע יסוד הייחוד שלי. ואתם באתם וביטלתם את התכלית הזאת ונאחזתם במה שנעשה למענה, שהרי אתם הטלתם ספק במציאותי: "{{עברית|כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא}}" {{הפניה|(שם ה,יב)}}, {{עברית|ועבדתם עבודה זרה וקטרתם לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים ובאתם אל הבית וכו'}} {{הפניה|(על פי ירמיהו ז,ט-י)}}, ונותרתם מכוונים אל {{עברית|היכל ה'}} ומקריבים את הקרבנות, אשר לא הם היו המכֻוונים בכוונה הראשונה".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וגרץ' אלקול הו מא בינת לך, וד'לך אנה קאל אן אלקצד אלאול אנמא כאן אן תדרכוני ולא תעבדוא סואיי {{עברית|והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם}}, והד'א אלתשריע באלתקריב וקצוד אלבית אנמא כאן מן אג'ל חצול הד'ה אלקאעדה, ומן אג'להא נקלת תלך אלעבאדאת לאסמי חתי ימתחי את'ר {{עברית|עבודה זרה}} ותת'בת קאעדה' תוחידי, ג'יתם אנתם אבטלתם תלך אלגאיה ותמסכתם במא עמל מן אג'להא, וד'לך אנכם שככתם פי וג'ודי {{עברית|כחשו בי"י ויאמרו ל(ו)א הוא, ועבדתם עבודה זרה וקטר[תם]}} {{עברית|לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים ובאתם אל הבית ו[כ](ג)ו'}}, בקיתם תקצדון {{עברית|היכל י"י}} ותקרבו[א](ן) אלקראבין אלתי לם תכן הי אלמקצודה קצדא אולא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">15</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הסבר שני)}} יש לי פרשנות {{מונח|תאויל}} ל{{עברית|פסוק}} הזה באופן אחר, המביא לאותו עניין עצמו שהזכרנו. והיא, שהתבאר בכתובים ובמסורת גם יחד שבציווי הראשון שנצטווינו בו לא היו {{עברית|דברי עולה וזבח}} כלל.{{קו}}{{אינדקס|הערה)}} – ואין ראוי שתטריח את דעתך {{עברית|בפסח מצרים}}, כי היה לו טעם מבואר וגלוי כמו שנבאר {{הפניה|(ג,מו3)}}, מה גם שהצו הזה היה ב{{עברית|ארץ מצרים}}, והציווי שהוא רומז אליו ב{{עברית|פסוק}} הזה הוא מה שנצטווינו בו אחרי {{עברית|יציאת מצרים}}.{{קו}}{{אינדקס|הציווי הראשון)}} לכן התנה ב{{עברית|פסוק}} הזה ואמר "{{עברית|בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם}}", משום שה{{עברית|ציווי}} הראשון שבא אחרי {{עברית|יציאת מצרים}} הוא מה שציוונו בו ב{{עברית|מרה}}, והוא דבריו לנו שם: "{{עברית|אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ}} {{עברית|[}}וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו – כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ] {{הפניה|(שמות טו,כו)}}, "{{עברית|שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט}}" {{הפניה|(שם,כה)}}. ונאמר במסורת האמיתית: "{{עברית|שבת ודינין במרה אִפקוּד}}" (=במרה נצטוו על שבת ודינין) {{הפניה|(בבלי שבת פז,ב)}}. ה"{{עברית|חֹק}}" הרמוז אליו הוא ה{{עברית|שבת}}, וה"{{עברית|מִשְׁפָּט}}" הוא ה{{עברית|דינין}}, כלומר הסרת העושק. {{אינדקס|השבת)}} זוהי הכוונה הראשונה, כמו שביארנו {{הפניה|(לעיל בפרק זה)}}, כלומר ההאמנה בדעות הנכונות, והן חידוש העולם. יודע אתה שעיקר ציוויינו בשבת אינו אלא כדי לבסס את היסוד הזה, כמו שביארנו בחיבור זה {{הפניה|(ב,לא)}}. {{אינדקס|המשפט)}} ויחד עם אימות הדעות הכוונה היא להסיר את העושק מבין בני האדם {{הפניה|(ראו ג,כז)}}.{{קו}}הרי התבאר לך שבציווי הראשון לא היו כלל {{עברית|דברי עולה וזבח}}, הואיל ואלו הם מצד הכוונה השנייה כמו שציינו.{{קו}}{{אינדקס|תמיכה)}} העניין הזה עצמו שאמר {{עברית|ירמיה}} הוא שנאמר ב{{עברית|תִּלִּים}} על דרך התוכחה לאומה כולה על כך שלא ידעה אז את הכוונה הראשונה ולא הפרידה בינה לבין הכוונה השנייה. נאמר: "{{עברית|שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ, אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי. לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ, וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד. לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים}}" {{הפניה|(תהילים נ,ז-ט)}}.{{קו}}ובכל מקום שנשנה בו עניין זה זוהי הכוונה בו. הבן זאת מאוד והרהר בו.</td>
<td class="ar">ולי פי תאויל הד'א אל{{עברית|פסוק}} וג'ה אכ'ר והו יודי להד'א אלגרץ' בעינה אלד'י ד'כרנאה, וד'לך אנה קד תבין פי אלנץ ואלנקל מעא אן אול תשריע שרענא בה לם יכן פיה {{עברית|דברי עולה וזבח}} בוג'ה, ולא ינבגי אן תשגל ד'הנך {{עברית|בפסח מצרים}} לאנה כאן לעלה בינה ואצ'חה כמא סנבין, וכאן איצ'א ד'לך אלאמר פי {{עברית|ארץ מצרים}}, ואלתשריע אלמשאר אליה פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} הו מא שרענא בה בעד {{עברית|יציאת מצרים}} ולד'לך אשתרט פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} וקאל {{עברית|ביום הוציאי אותם מארץ מצרים}}, לאן אול {{עברית|צווי}} ג'א בעד {{עברית|יציאת מצרים}} הו מא שרענא בה פי {{עברית|מרה}}, והו קולה לנא הנאך {{עברית|אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך ו[כ](ג)ו', שם שם לו חק ומשפט (וגו')}}, וג'א אלנקל אלצחיח {{עברית|שבת ודינין במרה אפקוד}}, פאל{{עברית|ח[ו]ק}} אלמשאר אליה הו אל{{עברית|שבת}}, ואל{{עברית|משפט}} הו אל{{עברית|דינין}} והו רפע אלתט'אלם, והד'א הו אלקצד אלאול כמא בינא, אעני אעתקאד אלארא אלצחיחה והו חדת' אלעאלם, וקד עלמת אן אצל תשריענא באלסבת אנמא הו לת'באת הד'ה אלקאעדה כמא בינא פי הד'ה אלמקאלה. ואלקצד איצ'א מע צחה' אלארא רפע אלתט'אלם מן בין אלנאס. פקד באן לך אן אלתשריע אלאול לם יכן פיה {{עברית|דברי עולה וזבח}}, אד' ותלך הי עלי ג'הה' אלקצד אלת'אני כמא ד'כרנא. והד'א אלמעני בעינה אלד'י קאלה {{עברית|ירמיה}} הו אלד'י קיל פי {{עברית|ת(ה)לים}} עלי ג'הה' אלתוביך' ללמלה כלהא פי ג'הלהא חיניד' אלקצד אלאול ולם תפרק בינה ובין אלקצד אלת'אני, קאל {{עברית|שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים}}. וחית' תכרר הד'א אלמעני פהד'א הו אלקצד בה, פאפהמה ג'דא. ותדברה:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|התחכום העקיף במצוות עבודות המקדש}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תחכום ה' בניהול מודרג של בעלי החיים}}
{{קו}}אם תתבונן במעשים האלוהיים, כלומר במעשים הטבעיים, יתבררו לך מהם תחכומו של האלוה וחכמתו בבריאת בעלי החיים ובהדרגת תנועות האברים ומיקומם זה ליד זה. וכן יתבארו לך חכמתו ותחכומו בהדרגת מצבי הפרט בכללותו, מצב אחר מצב.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אד'א תאמלת אלאפעאל אלאלאהיה אעני אלאפעאל אלטביעיה יבין לך מנהא תלטף אלאלאה וחכמתה פי כ'לק אלחיואן ותדרג' חרכאת אלאעצ'א ומג'אורה' בעצ'הא לבעץ'. וכד'לך יתבין לך חכמתה ותלטפה פי תדריג' חאלאת ג'מלה' אלשכ'ץ חאלה בעד חאלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שתי דוגמאות}}
{{קו}}
{{אינדקס|א)}} דוגמה לכך בהדרגת תנועותיו ומיקום האברים זה ליד זה היא המוח: חלקו הקדמי רך מאוד, חלקו האחורי קשה יותר, וחוט השדרה קשה ממנו, וככל שהוא נמשך כך הוא מתקשה יותר. העצבים הם כלי התחושה והתנועה: העצבים הנדרשים להשגת החושים בלבד או לתנועה שיש בה טורח מועט, כתנועת העפעפיים והלחיים, מגיעים מן המוח; ואילו העצבים הנדרשים לתנועת האברים יוצאים מחוט השדרה. ומאחר שרכותם של העצבים, אפילו אלה היוצאים מחוט השדרה, אינה מאפשרת להם להניע מפרק, התחכם (האלוה) בכך שהעצב יסתעף לסיבים ושהסיב הזה יימלא בשר וייווצר בכך שריר. לאחר שכבר התקשה והתערבו בו חלקי רצועות יוצא העצב מקצה השריר והופך לגיד. הגיד מתחבר לעצם ונצמד אליה, ואז יכול העצב להניע את האבר, על ידי ההדרגה הזאת.{{קו}}ציינתי לך את הדוגמה האחת הזאת רק משום שהיא הנגלית ביותר מאותם הפלאים שהתבארו ב(ספרו של גָּלֶנוֹס) "תועלות האברים", שהם כולם ברורים ומבוארים וידועים למי שהתבונן בהם בדעה צלולה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מת'אל ד'לך פי תדריג' חרכאתה ומג'אורה' אלאעצ'א, אלדמאג מקדמה לין כת'יר אללין, ומוכ'רה אצלב, ואלנכ'אע אצלב מנה, וכלמא אמתד צלב. ואלעצב הו אלה' אלחס ואלחרכה, פאלעצב אלד'י אחתיג' אליה פי אדראך אלחואס פקט או פי חרכה יסירה' אלמוונה כחרכה' אלג'פן ואלכ'ד אנשי מן אלדמאג, ואלעצב אלד'י אחתיג' אליה פי תחריך אלאעצ'א אכ'רג' מן אלנכ'אע, ולמא לם ימכן פי אלעצבה ללינהא ולו אלנכ'אעיה אן תחרך מפצלא תלטף פי ד'לך באן ליפת אלעצבה ומלי ד'לך אלליף לח[ם](מא) וצארת עצ'לה, ת'ם תכ'לצת אלעצבה מן טרף אלעצ'לה והי קד צלבת וקד כ'אלטהא שט'איא מן אלרבאט ותציר ותרא, ויתצל אלותר באלעט'ם וילזק בה וחיניד' תקדר אלעצבה אן תחרך אלעצ'ו עלי הד'א אלתדריג. ואנמא ד'כרת לך הד'א אלמת'אל אלואחד לכונה אט'הר תלך אלעג'איב אלתי בינת פי מנאפע אלאעצ'א, אלתי הי כלהא ואצ'חה בינה מעלומה למן תאמלהא בד'הן ד'כי.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ב)}} וכך התחכם האלוה בכל אחד מפרטי בעלי החיים היונקים; כיוון שבלידתו הוא בתכלית הרכות ואינו יכול להיזון במזון יבש, הוכנו עבורו השדיים ליצירת החלב כדי שייזון במזון לח הקרוב למזג אבריו, עד שאבריו יתייבשו ויתקשו צעד אחר צעד, בהדרגה.</td>
<td class="ar">וכד'לך תלטף אלאלאה פי כל שכ'ץ מן אשכ'אץ אלחיואן אלד'י ירצ'ע, לכונה ענד מא יולד פי גאיה' אללין ולא ימכן אן יגתד'י בגד'א יאבס פאעדת לה אלת'דיאן לתוליד אללבן ליגתד'י בגד'א רטב קריב מן מזאג' אעצ'איה, חתי תג'ף ותצלב אעצ'אוה אולא אולא עלי תדריג'.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקרבנות כדוגמה לניהול הדרגתי במצוות}}
{{קו}}בהנהגה זו עצמה, ומאותו מנהיג יתהדר ויתעלה, נאמרו דברים רבים בתורתנו: משום שאי אפשר לעבור בבת אחת מצד אחד אל הפכּוֹ, ולכן אין אפשרות לאדם, כפי טבעו, לעזוב בבת אחת כל מה שהורגל בו.{{קו}}{{אינדקס|רקע א: דרישת ידיעת ה' וההתמסרות לו)}} על כן כאשר שלח ה' את {{עברית|משה רבינו}} כדי לעשותנו ל"{{עברית|מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ}}" {{הפניה|(שמות יט,ו)}}, על ידי הכרתו יתעלה,{{קו}}{{מונח|למעמד, קטע פסוקי הידיעה ופסוקי העבודה – יש להזיח}}{{קו}}{{אינדקס|פסוקי הידיעה)}} כמו שביאר ואמר: "{{עברית|אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת}} {{עברית|[}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ]" {{הפניה|(דברים ד,לה)}}, "{{עברית|וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ}} {{עברית|[}}כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" {{הפניה|(שם,לט)}},{{קו}}ושנתמסר לעבודתו,{{קו}}{{אינדקס|פסוקי העבודה)}} כמו שאמר "{{עברית|וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם}}" {{הפניה|(שם יא,יג)}}, "[לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם...] {{עברית|וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם}}" {{הפניה|(שמות כג,כד-כה)}}, ואמר "{{עברית|וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ}}" {{הפניה|(דברים יג,ה)}};{{קו}}{{אינדקס|רקע ב: הנוהג הקיים)}} וכיוון שהמנהג המפורסם בעולם כולו שהיו רגילים בו אז, והעבודה הכללית שגדלנו עליה, היו דווקא להקריב מיני בעלי חיים באותם מקדשים שהועמדו בהם צורות (=פסלים), ולהשתחוות להם ולהקטיר לפניהם קטורת; והעובדים הנזירים היו אז דווקא האנשים המתמסרים לשירות אותם מקדשים העשויים לכוכבים, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,כט)}} –{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} חכמתו יתעלה ותחכומו הניכר בכלל ברואיו לא חייבו שיצוונו לדחות את כל מיני העבודות הללו ולעוזבם ולבטלם, כי באותו זמן לא היה זה מתקבל על הדעת לפי טבע האדם, המסכין תמיד להרגל. דבר מעין זה באותו זמן הוא כאילו היה בא נביא בזמננו וקורא לעבוד את ה' ואומר: "ה' ציווה אתכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תשוועו אליו בעת צרה, ולא תהיה עבודתכם אלא מחשבה בלי מעשה כלל".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וב(מת'ל )הד'א אלתדביר בעינה [ו]מן ד'לך אלמדבר ג'ל ועלא ג'את אשיא כת'ירה פי שריעתנא, וד'לך אנה לא ימכן אלכ'רוג' מן אלצ'ד אלי אלצ'ד דפעה, פלד'לך לא יתסע בחסב טביעה' אלאנסאן אן יתרך כל מא אלפה דפעה. פלמא בעת' אללה {{עברית|משה רב[י]נו}} ליג'עלנא {{עברית|ממלכת כהנים וגוי קדוש}} במערפתה תע(א)לי כמא בין וקאל {{עברית|אתה הראית לדעת ו(ג)[כ]ו', וידעת היום והשבות אל לבבך ו(ג)[כ]ו'}}, ולננקטע לעבאדתה כמא קאל {{עברית|ולעבדו בכל לבבכם}}, וקאל {{עברית|ועבדתם את י"י אלהיכם}}, (וקאל) {{עברית|ואותו תעב[ו]דו}}, וכאנת אלסירה אלמשהורה פי אלעאלם כלה אלמאלופה חיניד' ואלעבאדה אלעאמה אלתי נשאנא עליהא, אנמא כאנת תקריב אנואע אלחיואן פי תלך אלהיאכל אלתי תקאם פיהא אלצור ואלסג'וד להא ואטלאק אלבכ'ור בין ידיהא, ואלעבאד (ו)אלנסאך אנמא כאנוא חיניד' אלאקואם אלמנקטע[י](ו)ן לכ'דמה' תלך אלהיאכל אלמעמולה ללכואכב כמא בינא, לם תקתץ' חכמתה תע(א)לי ותלטפה אלבין פי ג'מיע מכ'לוקאתה אן ישרענא ברפץ' הד'ה אנואע אלעבאדאת כלהא ותרכהא ואבטאלהא, לאן הד'א כאן חיניד' מא לא יתצור קבולה בחסב טביעה' אלאנסאן אלתי תאנס אבדא ללמאלוף, וכאן יכון מת'אל הד'א חיניד' מת'ל לו ג'א נבי פי הד'ה אלאזמנה ידעו לעבאדה' אללה ויקול קד שרעכם אללה באן לא תצלוא לה ולא תצומוא ולא תסתגית'וא לה ענד מלמה, ואנמא תכון עבאדתכם פכרה דון עמל אצלא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">על כן השאיר יתעלה אותם מיני עבודות, והעבירם מהיותם לנבראים ולדברים דמיוניים שאין בהם אמת – לשמו, וציוונו לעשות אותם לו יתעלה.{{קו}}{{אינדקס|עבודות המקדש)}} כך ציוונו לבנות לו מקדש: "{{עברית|וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ}}" {{הפניה|(שמות כה,ח)}}, ושיהיה המזבח לשמו: "{{עברית|מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי}}" {{הפניה|(שם כ,כא)}}, ושהקרבן יהיה לו: "[אָדָם] {{עברית|כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה'}}" {{הפניה|(ויקרא א,ב)}}, וההשתחוויה – לו; והקטרת הקטורת – לפניו.{{קו}}{{אינדקס|בלעדיות)}} ואסר לעשות דבר מאותם מעשים לזולתו: "{{עברית|זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם}} {{עברית|[}}בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ]" {{הפניה|(שמות כב,יט)}}; "{{עברית|כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר}}" {{הפניה|(שם לד,יד)}}.{{קו}}{{אינדקס|משרתי המקדש)}} וייחד {{עברית|כהנים}} לשירות ה{{עברית|מקדש}} ואמר: "{{עברית|וְכִהֲנוּ לִי}}" {{הפניה|(שם כח,מא)}}. וכיוון שהם מתעסקים בבית ובקרבנותיו, היה הכרח שייוחדו להם מתנות שיספקו להם (את צרכיהם), והם מתנות ה{{עברית|לויים}} וה{{עברית|כהנים}}.</td>
<td class="ar">פלד'לך אבקי תע(א)לי תלך אנואע אלעבאדאת ונקלהא מן כונהא למכ'לוקאת ולאמור כ'יאליה לא חקיקה להא לאסמה (תעאלי), ואמרנא בפעלהא לה תעאלי, פאמרנא בבניאן היכל לה {{עברית|ועשו לי מקדש}}, ואן יכון אלמד'בח לאסמה {{עברית|מזבח אדמה תעשה לי}}, ואן יכון אלקרבאן לה {{עברית|(אדם)}} {{עברית|כי יקריב מכם קרבן לי"י}}, ואלסג'וד לה ואלבכ'ור בין ידיה. ונהי אן יפעל שי מן הד'ה אלאפעאל לגירה {{עברית|זובח לאלהים יחרם ו[כ](ג)ו', כי לא תשתחוה לאל אחר}}. ואפרד {{עברית|כהנים}} לכ'דמה' אל{{עברית|מקדש}} וקאל {{עברית|וכהנו לי}}, ולזם אן תפר[ד](ץ') להם חקוק ולא בד תכפיהם לאשתגאלהם באלבית וקראבינה, והי חקוק אל{{עברית|לויים}} ואל{{עברית|כהנים}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">6</td>
<td class="he">באותו תחכום אלוהי הושג שנמחה זכר {{עברית|עבודה זרה}}, והתקבע היסוד הגדול האמיתי באמונתנו, והוא מציאות האלוה וייחודו, מבלי שיירתעו הנפשות ויחושו ריקנות כתוצאה מביטול העבודות שהורגלו בהן ושלא נודעה אז עבודה זולתן.</td>
<td class="ar">פחצל בהד'א אלתלטף אלאלאהי אן אמתחי ד'כר {{עברית|עבודה זרה}}, ות'בתת אלקאעדה אלכברי אלחקיקיה פי אעתקאדנא והי וג'וד אלאלאה ווחדאניתה, ולם תנפר אלאנפס ולא אסתוחשת בתעטיל אלעבאדאת אלתי אלפת ולם יעלם ת'ם עבאדה סואהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שתי שאלות: מדוע יש השקעה רבה בתהליך ביניים?}}
{{קו}}יודע אני שנפשך תירתע בהכרח בהרהור ראשון מהעניין הזה, והדבר יקשה עליך, ותשאלני בלבך ותאמר לי:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "היאך באו ציוויים ואיסורים ומעשים גדולים מדוקדקים מאוד ובזמנים קבועים, כשכולם אינם מכוונים לעצמם אלא לשם דבר אחר, כאילו הם תחבולה שתחבל לנו ה' כדי שישיג את כוונתו הראשונה (=המטרה)?{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ומה מנע ממנו יתעלה מלצוותנו לפי כוונתו הראשונה ולתת לנו יכולת לקבל זאת ללא צורך לאלו שטענת שהם מצד הכוונה השנייה (=האמצעי)?".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואנא אעלם אנה סתנפר נפסך מן הד'א אלמעני צ'רורה באול כ'אטר, ויעט'ם עליך הד'א, ותסאלני בקלבך ותקול לי, כיף תג'י אואמר ונואהי ואפעאל עט'ימה מחררה ג'דא מוקתה והי כלהא גיר מקצודה לד'אתהא בל מן אג'ל שי אכ'ר, כאן הד'ה חילה אחתאלהא אללה לנא לינאל קצדה אלאול, ואי מאנע ענדה תע(א)לי מן תשריענא בקצדה אלאול ויג'על לנא קדרה עלי קבול ד'לך ולא חאג'ה כאנת להד'ה אלתי זעמת אנהא עלי ג'הה' אלקצד אלת'אני.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תשובה לשאלה א: ראיה מן התורה לפעולתו העקיפה של ה'}}
{{קו}}שמע נא את המענה שיסיר מלבך את החולי הזה ויגלה לך שמה שעוררתיך עליו אמת הוא. וזאת, שבלשון ה{{עברית|תורה}} נאמר בדומה לעניין זה בדיוק, והוא שנאמר: "[וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם] {{עברית|וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף}}" {{הפניה|(שמות יג,יז-יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|תחבולה נגד כישלון צפוי)}} אם כן כמו שה' הסב אותם מדרך המלך, שהיא היתה המכוונת מלכתחילה, משום שצפה מה שגופיהם לא יוכלו לעמוד בו בדרך הטבע, אל דרך אחרת, כדי שתתקיים הכוונה הראשונה – כך הטיל אותן מצוות שהזכרנו, משום שצפה מה שהנפש לא תוכל לקבלו בדרך הטבע, כדי שתושג הכוונה הראשונה, שהיא השגתו יתעלה ועזיבת {{עברית|עבודה זרה}}. כי כשם שאין זה בטבע האדם שיתחנך על עבודת שִעבוד בחומר ובלבנים וכיוצא בהם ומיד ירחץ ידיו מלכלוכם ויילחם בבת אחת עם {{עברית|יְלִידֵי הָעֲנָק}} {{הפניה|(במדבר יג,כב;כח)}} – כך אין זה בטבעו שיתחנך על מינים רבים מאוד של פולחנים ומעשים מורגלים שכבר הסכינו להם הנפשות עד שהפכו כעין מושכל ראשון, ולנטוש את כולם בבת אחת.{{קו}}{{אינדקס|תחבולה לפיתוח כלים להצלחה)}} וכמו שהתחכם האלוה להסב אותם במדבר עד שיאזרו נפשותיהם אומץ, כפי הידוע שהנדודים במדבר ופראיות הגוף מביאים בהכרח לידי אומץ לב, והפך זה מביא בהכרח לידי מורך לב, וגם נולדו אנשים שלא הורגלו להשפלה ולעבדות, וכל זה היה בציוויים אלוהיים בידי {{עברית|משה רבינו}}, "{{עברית|עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה}}" {{הפניה|(שם ט,כג)}} – כך נאמרה קבוצת מצוות זו בתחכום אלוהי כך שיישארו עם מין העבודה המורגל, כדי שתתקבע האמונה שהיא הכוונה הראשונה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאסמע ג'ואבך אלד'י יזיל ען קלבך הד'א אלמרץ' ויכשף לך חקיקה' מא נבהתך עליה, והו אן נץ אל{{עברית|תורה}} קד ג'א פי מת'ל הד'ה אלקצה סוי, והו קולה {{עברית|ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא (וגו')[כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה]}} {{עברית|ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף}}, פכמא חיר אללה בהם ען אלטריק אלג'אדה אלתי הי אלמקצודה אולא מן אג'ל תוקע מא לא טאקה לאג'סאמהם בה בחסב אלטבע אלי טריק אכ'רי חתי יצח אלקצד אלאול, כד'לך פרץ' הד'ה אלשראיע אלתי ד'כרנא מן אג'ל תוקע מא לא טאקה ללנפס בקבולה בחסב אלטבע, חתי יחצל אלקצד אלאול והו אדראכה תע(א)לי ואטראח {{עברית|עבודה זרה}}. פאנה כמא אן ליס פי טביעה' אלאנסאן אן ירבי עלי כ'דמה' אלעבודיה פי אלטין ואללבן ומא שאבההמא ת'ם יגסל ידיה לחינה מן מרת'תהמא ויחארב {{עברית|ילידי הענק}} דפעה, כד'לך ליס פי טבעה אן ירבי עלי אנואע כת'ירה ג'דא מן אלעבאדאת ואעמאל מאלופה קד אנסת בהא אלאנפס חתי צארת כאלמעקול אלאול פיתרכהא כלהא דפעה, וכמא תלטף אלאלאה בתחיירהם פי אלבריה חתי תשג'עת אנפסהם עלי מא קד עלם מן אן אלתברר ושעת' אלג'סם יוג'ב אלשג'אעה, וצ'ד ד'לך יוג'ב אלג'בן, וולד איצ'א קום לם יאלפוא אלד'ל ואלעבודיה, וכל ד'לך כאן באואמר אלאהיה עלי יד {{עברית|משה רב[י]נו, על פי י"י יחנו ועל פי י"י יסעו את משמרת י"י שמרו על פי י"י ביד משה}}, כד'לך ג'את הד'ה אלג'מלה מן אלשראיע בלטף אלאהי חתי יבקוא מע נוע אלעמל אלמעתאד כי יצח אלאעתקאד אלד'י הו אלקצד אלאול.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תשובה לשאלה ב: התורה מתאימה לטבע המציאות ואינה יוצרת טבע חדש}}
{{קו}}ושאלתך מה מנע את ה' מלצוותנו לפי כוונתו הראשונה (=האמונה בה' ובייחודו) תוך שייתן לנו כוח לקבל זאת,{{קו}}{{אינדקס|ב2)}} תחייב אותך בשאלה שנייה: "מה מנע מה' להוליכם {{עברית|דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים}} {{הפניה|(שמות יג,יז)}} ולתת להם יכולת להתמודד עם מלחמות, מבלי צורך באותו סיבוב {{עברית|בעַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה}} {{הפניה|(שם,כב)}}?".{{קו}}{{אינדקס|ב3)}} וכן תחייב אותך בשאלה שלישית, על סיבת פירוט ההבטחות והאיומים על כלל התורה, וייאמר לך: "כיוון שכוונתו הראשונה ורצונו של ה' הם שנאמין בתורה הזאת ושנעשה את מעשיה, מדוע לא נתן לנו יכולת לקבל זאת ולעשות זאת תמיד, במקום לתחבל לנו תחבולה להיטיב לנו אם נציית ולהתנקם בנו אם נחטא, ולעשות כל אותן הטובות וכל אותן הנקמות – שהרי גם הן תחבולה שתִחבל לנו כדי שישיג מאתנו את כוונתו הראשונה? ומה מנע ממנו מלעשות שקיום מעשי הציות שרצה בהן וההתרחקות מן החטאים שתיעב אותם יהיה טבע טבוע בנו?".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וסואלך אי מאנע כאן ללה מן תשריענא בקצדה אלאול ויג'על לנא קדרה עלי קבול ד'לך, ילזמך בהד'א אלסואל אלת'אני ויקאל לך ואי מאנע כאן ללה מן אן יסלכהם {{עברית|דרך ארץ פלשתים}} ויג'על להם קדרה למלאקאה' אלחרוב, ולא חאג'ה להד'ה אלדורה {{עברית|בעמוד הענן יומם ועמוד האש לילה}}. וכד'א ילזמך סואל ת'אלת' ען סבב תפציל אלועד ואלועיד עלי ג'מלה' אלשריעה ויקאל לך, אד' וקצד אללה אלאול ואראדתה הו אן נעתקד הד'ה אלשריעה ונעמל אעמאלהא, לאי שי לם יג'על לנא קדרה עלי קבול ד'לך דאימא ואלעמל בה, ולא יחתאל לנא באן ינעם עלינא אן (א)טענאה וינתקם מנא אן עצינאה ויפעל תלך אלנעם כלהא ותלך אלנקם כלהא, [כ](פ)אן הד'ה איצ'א חילה אחתאלהא לנא חתי ינאל מנא קצדה אלאול, ואי מאנע ענדה מן אן יג'על אתיאן אעמאל אלטאעה אלתי אראדהא ואג'תנאב אלמעאצי אלתי כרההא טביעה מרכוזה פינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">התשובה על שלוש השאלות האלה, וכל כיוצא בהן, תשובה אחת כללית. והיא שאף על פי שכל הנסים משנים את טבע המציאות של פרט מן הנמצאים, הרי שאת טבע פרטֵי בני האדם ה' אינו משנה בשום אופן בדרך נס. בשל העיקר הגדול הזה אמר "{{עברית|מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם}} {{עברית|[}}לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם]" {{הפניה|(דברים ה,כה)}}, ובשל כך באו הציוויים והאיסורים והשכר והעונש. וכבר ביארנו בראיות את היסוד הזה בכמה מקומות בחיבורינו {{הפניה|(משנה תורה, תשובה ה-ו; שמונה פרקים ח ועוד)}}.</td>
<td class="ar">ואלג'ואב ען הד'ה אלאסולה אלת'לת'ה וכל מא הו מן קבילהא ג'ואב ואחד עאם, והו אן אלמעג'זאת כלהא ואן כאנת תגיר טביעה' מוג'וד מן אשכ'אץ אלמוג'ודאת פאן טביעה' אשכ'אץ אלנאס לא יגירהא אללה בוג'ה עלי ג'הה' אלמעגז', ומן אג'ל הד'א אלאצל אלעט'ים קאל {{עברית|מי יתן והיה לבבם זה להם ו[כ](ג)ו'}}, ומן אג'ל הד'א ג'א אלאמר ואלנהי ואלג'זא ואלעקאב, וקד בינא הד'ה אלקאעדה בדלאילהא פי עדה' מואצ'ע מן תואליפנא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">11</td>
<td class="he">לא אמרנו זאת מפני שאנו מאמינים ששינוי טבעו של אחד מפרטי בני האדם קשה עליו יתעלה; אדרבה, זה אפשרי ונמצא בגדר היכולת, אלא שעל פי יסודות הדת של התורה אין הוא חפץ כלל לעשות זאת ולא יחפוץ בכך לעולם. אילו היה בחפצו לשנות את טבעו של כל פרט מבני האדם לְמה שירצה יתעלה מאותו אדם, היו בטלים שליחות הנביאים וכל מתן התורה.</td>
<td class="ar">ומא קלנא הד'א מן אג'ל אנא נעתקד אן תגיר טביעה' אחד אשכ'אץ אלנאס מעתאץ עליה תעאלי, בל ד'לך ממכן ואקע תחת אלקדרה, לכנה מא שא קט פעל הד'א ולא ישא(ו)ה אבדא בחסב אלקואעד אלשרעיה אלתורא(ת)יה, ולו כאן מן משיתה תגיר טביעה' כל שכ'ץ מן אלנאס למא ירידה תע(א)לי מן ד'לך אלשכ'ץ לבטל בעת'ה' אלאנביא ואלתשריע כלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ההלכה מצביעה על ההבדל בין המטרה לאמצעי}}
{{קו}}אשוב אל הנושא ואומר: כיוון שסוג עבודה זה, כלומר ה{{עברית|קרבנות}}, היה על דרך הכוונה השנייה, והתחינה והתפילה וכיוצא בהם ממעשי העבודות קרובות אל הכוונה הראשונה והכרחיות כדי להשיגה, נעשתה בין שני הסוגים הבחנה גדולה. כך שסוג עבודה זה, כלומר הקרבת הקרבנות, אף על פי שהוא לשמו יתעלה – לא הוטל עלינו כפי שהיה בראשונה, כלומר שיוקרב בכל מקום ובכל זמן, ולא להקים מקדש היכן שיזדמן, ולא יהיה המקריב מי שיזדמן, {{עברית|הֶחָפֵץ יְמַלֵּא יָדוֹ}} {{הפניה|(ראו מלכים־א יג,לג)}}. אלא כל זה נאסר עלינו, ונקבע בבית אחד: "{{עברית|אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'}}" {{הפניה|(דברים יב,כו)}}, ואין להקריב במקום אחר: "[הִשָּׁמֶר לְךָ] {{עברית|פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה}}" {{הפניה|(שם,יג)}}, ולא יהיה {{עברית|כהן}} אלא זרע מיוחד. כל זאת כדי למעט מין זה של עבודות, ושלא יהיה ממנו אלא מה שלא גזרה חכמתו לנוטשו לגמרי. ואילו התחינה והתפילה הן בכל מקום ובכל מי שיזדמן, וכיוצא בזה ה{{עברית|ציצית}} וה{{עברית|מזוזה}} וה{{עברית|תפלין}} ושאר העבודות הדומות להן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וארג'ע אלי גרצ'י פאקול, אנה למא כאן הד'א אלנחו מן אלעבאדה אעני אל{{עברית|קרבנות}} עלי ג'הה' אלקצד אלת'אני, ואלדעא ואלצלאה ונחוהמא מן אעמאל אלעבאדאת אקרב אלי אלקצד אלאול וצ'רוריה פי חצולה, ג'על בין אלנועין תפרקה כבירה, וד'לך אן הד'א אלנוע מן אלעבאדה אעני תקריב אלקראבין ואן כאן לאסמה תע(א)לי, פאנה מא פרץ' עלינא כמא כאן אולא, אעני אן יקרב פי כל מכאן ופי כל זמאן, ולא יקאם היכל חית' אתפק, ולא יכון אלד'י יקרב מן אתפק {{עברית|החפץ ימלא ידו}}, בל חרם ד'לך כלה וג'עלה בית(א) ואחד(א) {{עברית|אל המקום אשר יבחר י"י}}, ולא יקרב פי גירה {{עברית|פן תעלה ע[ו]לותיך בכל מקום אשר תראה}}, ולא יכון {{עברית|כהן}} אלא נסל מכ'צ(ו)ץ, כל הד'א לתקליל הד'א אלנוע מן אלעבאדאת, ואן לא יכון מנה אלא מא לם תקתץ' חכמתה תרכה באלכליה. אמא אלדעא ואלצלאה פפי כל מכאן וכל מן אתפק, וכד'לך אל{{עברית|ציצ[י]ת}} ואל{{עברית|מזוזה}} ואל{{עברית|תפלין}} וגירהא מן אלעבאדאת אלשביהה בהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הסתייגות הנביאים מן הקרבנות}}
{{קו}}מפני עניין זה שגיליתי לך רבתה בספרי הנביאים התוכחת לבני האדם על להיטותם לקרבנות, והובהר להם שאין הם המטרה המכוונת כשלעצמם ושה' אינו צריך להם.{{קו}}{{עברית|שמואל}} אמר: "{{עברית|הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'? [}}הִנֵּה שְׁמֹעַ – מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב – מֵחֵלֶב אֵילִים]" {{הפניה|(שמואל־א טו,כב)}}.{{קו}}ו{{עברית|ישעיה}} אמר: "{{עברית|לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה' [}}שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי]" {{הפניה|(ישעיהו א,יא)}}.{{קו}}ו{{עברית|ירמיה}} אמר: "{{עברית|כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח}}. {{עברית|כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם}}" {{הפניה|(ירמיהו ז,כב-כג)}}. דברים אלה הוקשו על כל מי שראיתי או ששמעתי את דבריו, שאמרו: היאך אומר {{עברית|ירמיה}} בשם ה' שהוא לא ציוונו {{עברית|בדִבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח}}, והרי רוב ה{{עברית|מצוות}} לא באו אלא על כך?</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומן אג'ל הד'א אלמעני אלד'י כשפת לך כת'ר פי כתב אלאנביא תוביך' אלנאס עלי הרעהם ללקראבין, ובין להם אן ליסת הי באלמקצוד אלוכיד לד'אתה ואן אללה גני ענהא, קאל {{עברית|שמואל החפץ לי"י בע[ו]לות וזבחים כשמע בקול י"י וגו'}}, וקאל {{עברית|ישעיה למה לי ר[ו]ב זבחיכם יאמר י"י ו[כ](ג)ו'}}, וקאל {{עברית|ירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה}} {{עברית|צויתי אותם לאמר שמעו}} {{עברית|בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם}}. וקד צעב הד'א אלקול עלי כל אחד ראית כלאמה או סמעתה, וקאל, כיף יקול {{עברית|ירמיה}} ען אללה אנה מא וצאנא {{עברית|בדברי עולה וזבח}} ומעט'ם אל{{עברית|מצ[ו]ות}} אנמא ג'את פי ד'לך,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שני הסברים להסתייגות ירמיהו מן הקרבנות}}
{{קו}}
{{אינדקס|הסבר ראשון)}} אך כוונת הדברים היא כפי שביארתי לך, שהוא אמר: "הכוונה הראשונה לא היתה אלא שתשיגו אותי ושלא תעבדו את זולתי, "{{עברית|וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם}}". והציווי הזה להקריב ולפנות אל הבית לא בא אלא כדי להשיג את היסוד הזה, ועבורו העברתי אותן עבודות לשמי, כדי שיימחו עקבות {{עברית|עבודה זרה}} ויתקבע יסוד הייחוד שלי. ואתם באתם וביטלתם את התכלית הזאת ונאחזתם במה שנעשה למענה, שהרי אתם הטלתם ספק במציאותי: "{{עברית|כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לוֹא הוּא}}" {{הפניה|(שם ה,יב)}}, {{עברית|ועבדתם עבודה זרה וקטרתם לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים ובאתם אל הבית וכו'}} {{הפניה|(על פי ירמיהו ז,ט-י)}}, ונותרתם מכוונים אל {{עברית|היכל ה'}} ומקריבים את הקרבנות, אשר לא הם היו המכֻוונים בכוונה הראשונה".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וגרץ' אלקול הו מא בינת לך, וד'לך אנה קאל אן אלקצד אלאול אנמא כאן אן תדרכוני ולא תעבדוא סואיי {{עברית|והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם}}, והד'א אלתשריע באלתקריב וקצוד אלבית אנמא כאן מן אג'ל חצול הד'ה אלקאעדה, ומן אג'להא נקלת תלך אלעבאדאת לאסמי חתי ימתחי את'ר {{עברית|עבודה זרה}} ותת'בת קאעדה' תוחידי, ג'יתם אנתם אבטלתם תלך אלגאיה ותמסכתם במא עמל מן אג'להא, וד'לך אנכם שככתם פי וג'ודי {{עברית|כחשו בי"י ויאמרו ל(ו)א הוא, ועבדתם עבודה זרה וקטר[תם]}} {{עברית|לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים ובאתם אל הבית ו[כ](ג)ו'}}, בקיתם תקצדון {{עברית|היכל י"י}} ותקרבו[א](ן) אלקראבין אלתי לם תכן הי אלמקצודה קצדא אולא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">15</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הסבר שני)}} יש לי פרשנות {{מונח|תאויל}} ל{{עברית|פסוק}} הזה באופן אחר, המביא לאותו עניין עצמו שהזכרנו. והיא, שהתבאר בכתובים ובמסורת גם יחד שבציווי הראשון שנצטווינו בו לא היו {{עברית|דברי עולה וזבח}} כלל.{{קו}}{{אינדקס|הערה)}} – ואין ראוי שתטריח את דעתך {{עברית|בפסח מצרים}}, כי היה לו טעם מבואר וגלוי כמו שנבאר {{הפניה|(ג,מו3)}}, מה גם שהצו הזה היה ב{{עברית|ארץ מצרים}}, והציווי שהוא רומז אליו ב{{עברית|פסוק}} הזה הוא מה שנצטווינו בו אחרי {{עברית|יציאת מצרים}}.{{קו}}{{אינדקס|הציווי הראשון)}} לכן התנה ב{{עברית|פסוק}} הזה ואמר "{{עברית|בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם}}", משום שה{{עברית|ציווי}} הראשון שבא אחרי {{עברית|יציאת מצרים}} הוא מה שציוונו בו ב{{עברית|מרה}}, והוא דבריו לנו שם: "{{עברית|אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ}} {{עברית|[}}וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו – כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ] {{הפניה|(שמות טו,כו)}}, "{{עברית|שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט}}" {{הפניה|(שם,כה)}}. ונאמר במסורת האמיתית: "{{עברית|שבת ודינין במרה אִפקוּד}}" (=במרה נצטוו על שבת ודינין) {{הפניה|(בבלי שבת פז,ב)}}. ה"{{עברית|חֹק}}" הרמוז אליו הוא ה{{עברית|שבת}}, וה"{{עברית|מִשְׁפָּט}}" הוא ה{{עברית|דינין}}, כלומר הסרת העושק. {{אינדקס|השבת)}} זוהי הכוונה הראשונה, כמו שביארנו {{הפניה|(לעיל בפרק זה)}}, כלומר ההאמנה בדעות הנכונות, והן חידוש העולם. יודע אתה שעיקר ציוויינו בשבת אינו אלא כדי לבסס את היסוד הזה, כמו שביארנו בחיבור זה {{הפניה|(ב,לא)}}. {{אינדקס|המשפט)}} ויחד עם אימות הדעות הכוונה היא להסיר את העושק מבין בני האדם {{הפניה|(ראו ג,כז)}}.{{קו}}הרי התבאר לך שבציווי הראשון לא היו כלל {{עברית|דברי עולה וזבח}}, הואיל ואלו הם מצד הכוונה השנייה כמו שציינו.{{קו}}{{אינדקס|תמיכה)}} העניין הזה עצמו שאמר {{עברית|ירמיה}} הוא שנאמר ב{{עברית|תִּלִּים}} על דרך התוכחה לאומה כולה על כך שלא ידעה אז את הכוונה הראשונה ולא הפרידה בינה לבין הכוונה השנייה. נאמר: "{{עברית|שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ, אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי. לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ, וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד. לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר, מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים}}" {{הפניה|(תהילים נ,ז-ט)}}.{{קו}}ובכל מקום שנשנה בו עניין זה זוהי הכוונה בו. הבן זאת מאוד והרהר בו.</td>
<td class="ar">ולי פי תאויל הד'א אל{{עברית|פסוק}} וג'ה אכ'ר והו יודי להד'א אלגרץ' בעינה אלד'י ד'כרנאה, וד'לך אנה קד תבין פי אלנץ ואלנקל מעא אן אול תשריע שרענא בה לם יכן פיה {{עברית|דברי עולה וזבח}} בוג'ה, ולא ינבגי אן תשגל ד'הנך {{עברית|בפסח מצרים}} לאנה כאן לעלה בינה ואצ'חה כמא סנבין, וכאן איצ'א ד'לך אלאמר פי {{עברית|ארץ מצרים}}, ואלתשריע אלמשאר אליה פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} הו מא שרענא בה בעד {{עברית|יציאת מצרים}} ולד'לך אשתרט פי הד'א אל{{עברית|פסוק}} וקאל {{עברית|ביום הוציאי אותם מארץ מצרים}}, לאן אול {{עברית|צווי}} ג'א בעד {{עברית|יציאת מצרים}} הו מא שרענא בה פי {{עברית|מרה}}, והו קולה לנא הנאך {{עברית|אם שמוע תשמע לקול י"י אלהיך ו[כ](ג)ו', שם שם לו חק ומשפט (וגו')}}, וג'א אלנקל אלצחיח {{עברית|שבת ודינין במרה אפקוד}}, פאל{{עברית|ח[ו]ק}} אלמשאר אליה הו אל{{עברית|שבת}}, ואל{{עברית|משפט}} הו אל{{עברית|דינין}} והו רפע אלתט'אלם, והד'א הו אלקצד אלאול כמא בינא, אעני אעתקאד אלארא אלצחיחה והו חדת' אלעאלם, וקד עלמת אן אצל תשריענא באלסבת אנמא הו לת'באת הד'ה אלקאעדה כמא בינא פי הד'ה אלמקאלה. ואלקצד איצ'א מע צחה' אלארא רפע אלתט'אלם מן בין אלנאס. פקד באן לך אן אלתשריע אלאול לם יכן פיה {{עברית|דברי עולה וזבח}}, אד' ותלך הי עלי ג'הה' אלקצד אלת'אני כמא ד'כרנא. והד'א אלמעני בעינה אלד'י קאלה {{עברית|ירמיה}} הו אלד'י קיל פי {{עברית|ת(ה)לים}} עלי ג'הה' אלתוביך' ללמלה כלהא פי ג'הלהא חיניד' אלקצד אלאול ולם תפרק בינה ובין אלקצד אלת'אני, קאל {{עברית|שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים}}. וחית' תכרר הד'א אלמעני פהד'א הו אלקצד בה, פאפהמה ג'דא. ותדברה:</td>
</tr>
</table>
