189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק לז}}
{{כותרת|קבוצה ב: עבודה זרה}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השנייה כוללת הן כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות עבודה זרה}}. ברור שמטרת כולן היא להינצל מטעויות {{עברית|עבודה זרה}} ומדעות שגויות אחרות שנלוו ל{{עברית|עבודה זרה}}, כמו {{עברית|מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר}} {{הפניה|(דברים יח,י-יא)}} ואחרות כיוצא בהן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אניה הי אל{{עברית|מצות}} כלהא אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבודה זרה}}. ובין הו אנהא כלהא ללכ'לאץ מן אגלאט {{עברית|עבודה זרה}} ומן ארא אכ'ר גיר צחיחה אנג'רת מע {{עברית|עבודה זרה}}, מת'ל {{עברית|מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר}} וגירהא מן קבילהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדמה לדרכי הכישוף}}
{{קו}}
{{אינדקס|מעשים מוזרים)}} אם תקרא את כל הספרים שציינתי לך {{הפניה|(ג,כט18,13)}} יתברר לך שהכישוף שאתה שומע עליו הוא פעולות שהיו עושים הצאבים הכשדים והכלדים, ועיקרו היה בקרב המצרים והכנענים. הם היו גורמים לדמוֹת על ידן, או מדמים (בעצמם), שהן עושות במציאות מעשים פלאיים {{מונח|עג'יב}} ומשונים {{מונח|גריב}}, לאדם אחד או לאנשי עיר. ההיגיון אינו מחייב, והשכל אינו מאמת, שהפעולות הללו שהמכשפים עושים גורמות למשהו בשום אופן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואד'א קראת כל אלכתב אלתי ד'כרת לך יבין לך אן אלסחר אלד'י תסמעה הו אפעאל כאנוא יפעלונהא אלצאבה (ו)אלכסדאני[י](ו)ן ואלכלדאני[י](ו)ן, ואכת'ר ד'לך כאן פי אלמצריין ואלכנעאניין, כאנוא יוהמון בהא או יתוהמון אנהא תפעל אפעאלא עג'יבה גריבה פי אלוג'וד, אמא לשכ'ץ ואחד או לאהל מדינה. ותלך אלאפעאל אלתי יפעלהא אלסחרה לא יקצ'י אלקיאס ולא יצדק אלעקל אנהא תוג'ב שיא בוג'ה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|אמצעי ההפעלה)}} כך למשל הם מכוונים לאסוף צמח מסוים בזמן מסוים, או לקחת מדָבר פלוני כמות כזאת ומאחֵר כמות כזאת. זהו תחום נרחב מאוד, שאצמצם לך אותו לשלושה מינים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון: מה שקשור בדבר מן הנמצאים, בין אם הוא צמח או בעל חיים או מחצב.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השני: מה שקשור בהגדרת זמן שהמעשים האלה נעשים בהם.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והשלישי: פעולות אנושיות שנעשות, כמו ריקוד, או מחיאת כפיים, או צעקות, או צחוק, או קפיצות על רגל אחת, או השתטחות על הארץ, או שריפת דבר, או עישון קטורת מסוימת, או אמירת דברים, מובנים או לא מובנים. אלה הם מיני מעשי הכישוף.{{קו}}{{אינדקס|שילוב אמצעים)}} יש מעשי כישוף שאינם מתבצעים אלא על ידי כל המעשים האלה כולם. כך למשל הם אומרים: יש לקחת כך וכך עלים מצמח פלוני, ויש לקחת אותם כשהירח במזל פלוני, כשהוא ביתד (=בצד) מזרח או באחת משאר היתדות, ויש לקחת מקרני חיה פלונית או מגלליה או משערה או מדמה כמות כזאת כשהשמש במרכז השמים, לדוגמה, או במקום מסוים, ויש לקחת ממחצב פלוני או מכמה מחצבים ולהתיך במזל עולה מסוים כשהכוכבים במתאר מסוים, ואחר כך תדבר ותאמר כך וכך כשאתה מעלה עשן בעלים ההם וכיוצא בהם לאותה צורה יצוקה, ואז יקרה כך וכך. {{אינדקס|אמצעי יחיד)}} ויש מעשי כישוף שהם טוענים שמתבצעים על ידי אחד מן המינים האלה.</td>
<td class="ar">מת'ל אן יקצדוא לג'מע נבאת מעלום פי וקת מעלום, או יוכ'ד' מן אלשי אלפלאני עדד כד'א ומן אלאכ'ר עדד כד'א, והו באב ואסע ג'דא אנא אחצרה לך פי ת'לת'ה אנואע, אחדהא מא יתעלק בשי מן אלמוג'ודאת נבאת(א) כאן או חיוא[ן](נא) או מעד[ן](נא), ואלת'אני מא יתעלק בתחדיד זמאן תעמל פיה תלך אלאעמאל, ואלת'אלת' אפעאל אנסאניה תפעל, מת'ל אלרקץ, או תספיק אלידין, או אלציאח, או אלצ'חך, או אלקפז עלי פרד רג'ל, או אלאסתלקא עלי אלארץ', או חרק שי, או תדכ'ין בדכ'נה מעלומה, או כלאם יתכלם בה מפהום או גיר מפהום, פהד'ה הי אנואע אעמאל אלסחר. פת'ם אפעאל סחר לא תתם אלא בג'מיע הד'ה אלאפעאל כלהא, מת'ל אן יקולוא תוכ'ד' כד'א וכד'א ורקה מן אלנבאת אלפלאני, ויכון אכ'ד'הא ואלקמר פי אלברג' אלפלאני, והו פי ותד אלשרק או פי גירה מן אלאותאד, ויוכ'ד' מן קרון אלחיואן אלפלאני או מן וסכ'ה או מן שערה או מן דמה קדר כד'א ואלשמס פי וסט אלסמא מת'לא, או פי מוצ'ע מחיז, ויוכ'ד' מן אלמעדן אלפלאני או עדה' מעאדן ותסבך בטאלע כד'א ואלכואכב עלי נצבה' כד'א, ת'ם תתכלם ותקול כד'א ואנת תבכ'ר בתלך אלאוראק ונחוהא לתלך אלצורה אלמסבוכה פיג'רי כד'א. ות'ם אפעאל סחר יזעמון אנהא תתם בואחדה מן הד'ה אלאנואע.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הפעלה מינית)}} ברוב מעשי הכישוף האלה הם מתנים שהעושות תהיינה דווקא נשים. כמו שתמצא אותם אומרים על (טקס) הנבעת מים, שעשר נשים בתולות ילבשו תכשיטים ובגדים אדומים וירקדו ויזחלו קדימה ואחורה ויצביעו לשמש, וכן הלאה עד תום כל המעשה הארוך הזה עד שיצאו המים, לטענתם. וכמו שהם אומרים שארבע נשים ישכבו על גבן וירימו את רגליהן בפיסוק, ויאמרו כך וכך ויעשו כך וכך כשהן בתנוחה המגונה הזאת ואז יסור הברד היורד על אותו מקום. ברבים מהשיגעונות וההזיות האלה תמצא שהדבר היחיד שהם מתנים בעשייתם הוא (שהעושות אותם יהיו) נשים.</td>
<td class="ar">ואכת'ר הד'ה אלאעמאל אלסחריה ישתרטון פיהא אן תכון אלפאעלאת נסוה צ'רורה, כמא תג'דהם ד'כרוא פי אסתנבאט אלמיאה אן עשר נסוה אבכאר ילבסן אלחלי ואלת'יאב אלחמר וירקצן ויזחפן מקבלאת ומדבראת אלי כ'לאף וישרן ללשמס, ותמאם ד'לך אלפעל אלטויל חתי יכ'רג' אלמא בזעמהם. וכמא יד'כרון אן ארבע נסוה יסתלקין עלי ט'הורהן וירפען ארג'להן מתפחג'את ויקלן כד'א ויפעלן כד'א והן עלי הד'א אלוצ'ע אלקביח, פירתפע אלברד אלנאזל עלי ד'לך אלמוצ'ע. וכת'יר מן הד'ה אלכ'ראפאת ואלהד'יאנאת לא תג'דהם קט ישתרטון פי פעלהא אלא אלנסא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הפעלה אסטרולוגית)}} בכל מעשי הכישוף אין מנוס מהתבוננות בעניין הכוכבים. כוונתי שהם טוענים שצמח מסוים הוא מחלקו של כוכב פלוני, וכן הם מייחסים כל בעל חיים וכל מחצב לכוכב. וכן הם טוענים שהפעולות האלה שהמכשפים עושים הם מיני מעשי פולחן לאותו כוכב, ואותה פעולה או אותה אמירה או הקטרה מרצים אותו, ולכן הוא עושה לנו את רצוננו.</td>
<td class="ar">ולא בד פי אעמאל אלסחר כלהא מן לחט' אמר אלכואכב, אעני אנהם יזעמון אן הד'א אלנבאת הו מן קסמה' אלכוכב אלפלאני, וכד'לך כל חיואן וכל מעדן ינסבונה לכוכב, וכד'לך יזעמון אן תלך אלאפעאל אלתי יפעלהא אלסחרה הי אנואע עבאדאת לד'לך אלכוכב וירצ'יה ד'לך אלפעל או ד'לך אלקול או אלבכ'ור, ולד'לך יפעל לנא מא נריד.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מטרת התורה: המלחמה בכישוף שהוא מבוא לעבודה זרה}}
{{קו}}לאחר הקדמה זו, שתתאמת לך מתוך קריאת ספריהם המצויים בידינו כיום שהודעתי לך עליהם {{הפניה|(ג,כט18,13)}}, שמע את דבריי. כיוון ששאיפת התורה כולה, והציר שהיא סובבת עליו, היו סילוק {{עברית|עבודה זרה}} ומחיית עקבותיה, ושלא ידַמו לגבי אף אחד מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל בשום דבר מן המצבים הקיימים לבני האדם, כי הדעה הזאת היא המובילה לעבודתם – מתחייב בהכרח (משאיפת התורה) שיומת כל מכשף. כי המכשף הוא בלא ספק {{עברית|עובד עבודה זרה}}, אם כי בדרכים מיוחדות ומשונות {{מונח|גריב}} שאינן דרכי עבודת ההמון לאותן אלוהויות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה אלתי תצח ענדך מן קראתך כתבהם אלמוג'ודה אלאן באידינא אלתי קד ערפתך בהא, אסמע כלאמי. למא כאן רום אלשריעה כלהא וקטבהא אלד'י עליה תדור הו אזאלה' {{עברית|עבודה זרה}} ומחו את'רהא, ואן לא יתכ'יל פי כוכב מן אלכואכב אנה יצ'ר או ינפע פי שי מן הד'ה אלאחואל אלמוג'ודה לאשכ'אץ אלנאס, לאן הד'א אלראי הו אלדאעי לעבאדתהא, לזם באלצ'רורה אן יקתל כל סאחר, לאן אלסאחר הו {{עברית|עובד עבודה זרה}} בלא שך, לכן בטרק כ'אציה גריבה גיר טרק עבאדה' אלג'מהור לתלך אלאלהה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">וכיוון שבחלק גדול מכל הפעולות האלה הותנה שיעשו אותן דווקא נשים, נאמר: "{{עברית|מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה}}" {{הפניה|(שמות כב,יז)}}. וכן בשל חמלתם הטבעית של בני האדם ביחס להריגת נשים. לכן גם ביאר דווקא ב{{עברית|עבודה זרה}}: "{{עברית|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה}} [אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם, וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי]" {{הפניה|(דברים יז,ב-ג)}}, וחזר ואמר: "[וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ,] {{עברית|אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה}} [וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ]" {{הפניה|(שם,ה)}}, דבר שלא נאמר כמותו ב{{עברית|חלול שבת}} ולא בדברים אחרים. והטעם לזה הוא ריבוי החמלה הטבעית עליהן.</td>
<td class="ar">ולכון תלך אלאפעאל כלהא אנמא אשתרט פי ג'להא אן יפעלהא אלנסא קאל {{עברית|מכשפה לא תחיה}}, ואיצ'א לשפקה' אלנאס באלטבע עלי קתל אלנסא. ולד'לך איצ'א בין פי {{עברית|עבודה זרה}} כ'אצה {{עברית|איש או אשה}}, וכרר וקאל {{עברית|את האיש או את האשה}}, מא לם יג'י מת'ל ד'לך פי {{עברית|חלול שבת}} ולא פי גירה, ועלה' ד'לך כת'רה' אלשפקה עליהן באלטבע.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מלחמה באמצעות היפוך הבטחות העבודה הזרה}}
{{קו}}כיוון שהמכשפים טענו שכישופיהם משפיעים,{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגיעת חיות)}} ושעל ידי הפעולות האלה הם מגרשים ממקומות היישוב חיות מזיקות כמו אריות ונחשים וכיוצא בהם,{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגיעה בצומח)}} וטענו גם שעל ידי כישופיהם הם מרחיקים נזקים שונים מן הצמחים, כמו שתמצא אצלם פעולות המונעות לטענתם את ירידת הברד, ופעולות ההורגות את התולעים בכרמים כדי שלא יהרסו אותם; והם – כוונתי ל"צאבים" – האריכו באשר להריגת תולעי הכרמים על ידי אותן {{עברית|דרכי האמורי}} הנזכרות בספר "עבודת האדמה הנבטית";{{קו}}{{אינדקס|הגנה מנשירת צומח)}} וכן הם טוענים שיש להם פעולות המונעות את נשירת עלי הצמחים והפירות –{{קו}}{{אינדקס|התגובה)}} בשל הדברים האלה שהיו מפורסמים אז, נכלל ב{{עברית|דברי הברית}} (ונאמר כך): פולחן {{עברית|עבודה זרה}} ומעשי הכישוף האלה שלטענתכם מרחקים מכם את הנזקים האלה – על ידם יחולו הצרות הללו עליכם.{{קו}}{{אינדקס|פגיעה מחיות)}} נאמר: "{{עברית|וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם}}" {{הפניה|(ויקרא כו,כב)}}. ונאמר: "{{עברית|וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר}}" {{הפניה|(דברים לב,כד)}}.{{קו}}{{אינדקס|פגיעה בצומח)}} ונאמר: "[כָּל עֵצְךָ וּ]{{עברית|פְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל}}" {{הפניה|(שם כח,מב)}}. ונאמר: "{{עברית|כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ, וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת}}" {{הפניה|(שם,לט)}}.{{קו}}{{אינדקס|פגיעת נשירה)}} ונאמר: "{{עברית|זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ [}}בְּכָל גְּבוּלֶךָ, וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ] {{עברית|כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ}}" {{הפניה|(שם,מ)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא כאנת אלסחרה יזעמון בסחרהם אנה יות'ר, ואנהם בתלך אלאפעאל יטרדון חיואנאת מוד'יה ען אלקרי כאלאסוד[ה] ואלת'עאבין ונחוהא, ויזעמון איצ'א באנהם בסחרהם ידפעון אנואע אד'יאת ען אלנבאת, כמא תג'ד להם אפעאלא יזעמון אנהא תמנע נזול אלברד, ואפעאלא תקתל אלדוד מן אלכרמאת חתי לא תהלכהא, וקד טולוא פי קתל דוד אלכרמאת אעני אלצאבה בתלך {{עברית|דרכי האמורי}} אלמד'כורה פי כתאב אלפלאחה אלנבטיה, וכד'לך יזעמון אן להם אפעאל(א) תמנע מן תסאקט אוראק אלנבאת ואלת'מר, פלאג'ל הד'ה אלאמור אלמשהורה חיניד' צ'מן פי {{עברית|דברי הברית}} אן בעבאדה' {{עברית|עבודה זרה}} ותלך אעמאל אלסחר אלתי תזעמון אנהא תבעד ענכם הד'ה אלאד'יאת בהא תחל תלך אלאפאת בכם, קאל {{עברית|והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם}}, וקאל {{עברית|ושן בהמות אשלח בם עם חמת ז[ו]חלי עפר}}, וקאל {{עברית|פרי אדמתך יירש הצלצל}}, וקאל {{עברית|כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת}}, וקאל {{עברית|זיתים יהיו לך}} {{עברית|[וכו'] (בכל גבולך ושמן לא תסוך) כי ישל זיתך}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">9</td>
<td class="he">כללו של דבר, כל מה ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} תחבלו בו כדי להנציח את פולחנה על ידי השליית בני האדם לגבי הרחקת נזקים מסוימים והבאת תועלות מסוימות – נכלל ב{{עברית|דברי הברית}} שפולחנה יגרום לאובדן אותן תועלות ולהבאת אותם נזקים. הרי התברר לך, המעיין, מפני מה כיוון הכתוב לאותם פרטי {{עברית|קללות}} ו{{עברית|ברכות}} הכלולות ב{{עברית|דברי הברית}} וייחד אותם על פני זולתם. דע אפוא עד כמה רבה התועלת הזאת גם כן.</td>
<td class="ar">ג'מלה' אלאמר אן כל מא תחילוא בה {{עברית|עובדי עבודה זרה}} לתכ'ליד עבאדתהא מן איהאם אלנאס בדפע אד'יאת מכ'צוצה וג'לב מנאפע מכ'צוצה, צ'מן פי {{עברית|דברי הברית}} אן בעבאדתהא תפקד תלך אלמנאפע ותחל תלך אלאד'יאת. פקד תבין לך איהא אלנאט'ר לאי שי קצד אלכתאב לתלך ג'זאיאת אל{{עברית|קללות}} ואל{{עברית|ברכות}} אלמצ'מנה פי {{עברית|דברי הברית}} וכ'צצהא דון גירהא. פאעלם קדר הד'ה אלפאידה אלעט'ימה איצ'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דרכי האמורי: דברים חסרי הוכחה מדעית או ניסיונית}}
{{קו}}כדי להרחיק מכל מעשי הכישוף נאסר לעשות דבר ממנהגיהם, אפילו בדברים הקשורים למעשי החקלאות והרעייה וכיוצא בהם. כוונתי לכל מה שאומרים שהוא מועיל ואיננו נובע מהעיון במדעי הטבע, אלא קורה לטענתם על דרך הסגולות. זהו שנאמר: "{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי}}" {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}, והם מה שחכמינו {{עברית|ז"ל}} מכנים "{{עברית|דרכי האמורי}}". זאת משום שאלה הם סעיפים ממעשי המכשפים, שכן אלה הם דברים שאינם נגזרים מהיגיון טבעי. אלא הם מובילים למעשי כישוף, הנסמכים בהכרח על ענייני הכוכבים, ואם כן הדבר מתגלגל לרומם את הכוכבים ולעובדם. הם אמרו במפורש: "{{עברית|כל שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי}}" {{הפניה|(בבלי שבת סז,א)}}. כלומר שכל מה שהעיון במדעי הטבע גוזר – הוא המותר; ומה שאינו כן – אסור. לכן, כשנאמר: "{{עברית|אילן שהוא משיר פירותיו – טוענו באבנים וסוקרו בסקרא}}", הקשו על מעשה זה ונאמר: "{{עברית|בשלמא טוענו באבנים, כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרו}} {{עברית|[}}בסקרא – מאי רפואה קעביד?] (=מובן מדוע טוענו באבנים, כדי שיחלש כוחו, אלא סוקרו בסקרא – איזו רפואה הוא עושה?)" {{הפניה|(שם)}}. הרי התברר שסימון באוֹכְרָה אדומה וכל מה שדומה לו בכך שאין טענה הגיונית הגוזרת אותו – אסור לעשותו {{עברית|משום דרכי האמורי}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וללאבעאד ען ג'מיע אעמאל אלסחר נהי ען עמל שי מן סירהם ולו ממא יתעלק באעמאל אלפלאחה ואלרעאיה ונחוהא, אעני כל מא יקאל אנה ינפע ממא לא יקתצ'יה אלנט'ר אלטביעי אלא יג'רי בזעמהם מג'רי אלכ'ואץ, והו קולה {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי}}, והי אלתי יסמונהא {{עברית|ז"ל דרכי האמורי}}, לאן תלך פרוע אעמאל אלסחרה, לאנהא אמור לא יקתצ'יהא קיאס טביעי, פהי תג'ר לאעמאל אלסחר אלתי הי מסתנדה לאמור נג'ומיה צ'רורה, פיתדחרג' אלאמר לתעט'ים אלכואכב ועבאדתהא, וקאלוא בתצריח {{עברית|כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי}}, יענון אן כל מא יקתצ'יה אלנט'ר אלטביעי הו אלג'איז וגיר ד'לך חראם, ולד'לך למא קיל {{עברית|אילן שהוא משיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסקרא}}, אעתרץ' הד'א אלעמל וקיל, {{עברית|בשלמא טוענו באבנים כי היכי דלכחוש חיליה אלא סוקרו (בסקרא) וגו'}}, פקד תבין אן רשמה באלמגרה וכל מא שאבהה ממא לא קיאס יקתצ'יה יחרם פעלה {{עברית|משום דרכי האמורי}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">11</td>
<td class="he">וכן אמרו על (הדין ש){{עברית|שליה שלמוקדשין תקבר}}: "{{עברית|אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי}}" {{הפניה|(ראו משנה חולין ד,ז)}}. ומכך תקיש (למקרים אחרים).</td>
<td class="ar">וכד'לך קאלוא פי {{עברית|שליה של( )מוקדשין תקבר}}, קאלוא {{עברית|אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי}}, ועלי ד'לך פקס.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">12</td>
<td class="he">אל יהיו קשים בעיניך הדברים שהתירו דוגמת {{עברית|מסמר הצלוב}} ו{{עברית|שן השועל}} {{הפניה|(משנה שבת ו,י; משנה תורה, הלכות שבת יט,יג)}}, כי באותם זמנים חשבו שהם תוצאתו של הניסיון, ואם כן נעשו {{עברית|משום רפואה}}. והרי זה כמו קשירת אדמונית על הנכפה, ונתינת צואת כלב על נפיחות בגרון, ועישון בחומץ ובמַרְכַּזִיט לנפיחות הגידים הקשים. כי כל מה שהתאמת ניסיונו כמו אלה, אף על פי שאין טענה הגיונית הגוזרת אותו – מותר לעשותו, כי הוא {{עברית|משום רפואה}}, והרי הוא כמו החומרים המשלשלים. הבן אם כן מדברי, אתה המעיין, את הדברים הנפלאים {{מונח|גריב}} האלה, ונצור אותם, {{עברית|כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶךָ}} {{הפניה|(משלי א,ט)}}.</td>
<td class="ar">ולא יצעב עליך תלך אלתי אבאחוהא מת'ל {{עברית|מסמר הצלוב}} ו{{עברית|שן השועל}}, לאן תלך פי תלך אלאזמנה יט'ן בהא אנהא אכ'רג'תהא אלתג'רבה פצארת {{עברית|משום רפואה}}, ותג'רי מג'רי תעליק אלפאוניא עלי אלמצרוע, ואעטא כ'רו אלכלב לאוראם אלחלק, ואלבכ'ור באלכ'ל ואלמרקשיתא לאוראם אלותראת אלצלבה, פאן כל מא צחת תג'רבתה מת'ל הד'ה ואן לם יקתצ'ה קיאס פיחל פעלה פאנה {{עברית|משום רפואה}} ולחק באסהאל אלמסהלאת. פחצל הד'ה אלגראיב מן קולי איהא אלנאט'ר וצנהא, {{עברית|כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סגנון חיצוני שנאסר משום מעשי עבודה זרה}}
{{קו}}
{{אינדקס|גילוח)}} כבר ביארנו בחיבורנו הגדול {{הפניה|(הלכות עבודה זרה יב,א-ז)}} שגילוח {{עברית|פאת ראש ופאת זקן}} אסור משום שהוא היה אופנתם של {{עברית|כומרי עבודה זרה}}.{{קו}}{{אינדקס|שעטנז)}} זהו גם הטעם לאיסור ה{{עברית|שעטנז}}, כי גם זו היתה אופנתם של ה{{עברית|כומרין}}, שהיו מחברים בלבושם צומח וחי, כשעל ידם חותם מאחד המחצבים. תמצא זאת מפורש בספריהם.{{קו}}{{אינדקס|בגד)}} זהו גם הטעם למה שנאמר: "{{עברית|לֹא יִהְיֶה כְלִי}} {{עברית|גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה}}" {{הפניה|(דברים כב,ה)}}. {{אינדקס|א)}} תמצא זאת בספר "טומטום" המְצַווה שהגבר ילבש בגד צבוע של אישה כשהוא עומד לפני נוגה, ושהאישה תלבש שריון וכלֵי נשק כשהיא עומדת לפני מאדים. {{אינדקס|ב)}} יש לו לדעתי גם טעם נוסף, והוא שהמעשה הזה מעורר תאוות ומביא לפריצות למיניהָ.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד בינא פי תאליפנא אלכביר אן חלק {{עברית|פאת ראש ופאת זקן}} חרם מן אג'ל כונה זי {{עברית|כומרי עבודה זרה}}. והי אלעלה איצ'א פי תחרים אל{{עברית|שעטנז}}, לאן הכד'א כאן זי אל{{עברית|כומרין}} איצ'א יג'מעון בין אלנבאת ואלחיואן פי אללבאס ויכון כ'אתם מן אחד אלמעאדן פי ידה, תג'ד ד'לך מנצו[ץ](צא) פי כתבהם. והי אלעלה איצ'א פי קולה {{עברית|לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה}}, תג'דה פי כתאב טמטם יאמר אן ילבס אלרג'ל ת'וב (א)מראה מצבוגא ענד מא יקף ללזהרה, ותלבס אלמראה אלדרע ואלאת אלסלאח ענד אלוקוף ללמריך'. ופיה איצ'א ענדי עלה אכ'רי וד'אך אן הד'א אלפעל מחרך ללשהואת ומוג'ב לאנואע פסוק.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|טעם האיסור ליהנות מעבודה זרה}}
{{קו}}איסור הנאה מ{{עברית|עבודה זרה}} ברור מאוד, כי אדם עלול לקחת אותה כדי לשוברה, ואז להשאיר אותה ותהיה לו ל{{עברית|מוקש}}. ואפילו שברו והתיכו אותה או מכרו אותה ל{{עברית|גוי}} – אסור ליהנות מדמיה. הטעם לכך הוא שפעמים רבות ההמון מאמינים שדברים מקריים הם סיבות עצמיות, כמו שתמצא שרוב האנשים אומרים: מאז שגר בבית הזה, או מאז שקנה את הבהמה הזאת או את הכלי הזה – התעשר ונכסיו רבו, והם היו ברכה עבורו. וכך ייתכן שיקרה לאדם כלשהו שמסחרו יצליח או נכסיו ירבו מאותם דמים, והוא יחשוב שזו הסיבה, ושברכתם של דמי אותה צורה (=פסל) שנמכרה הביאה לו זאת, ונמצא שהוא מאמין לגביה במה שכל שאיפת התורה היתה נגדו, כמו שמתברר מכלל פסוקי ה{{עברית|תורה}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא תחרים אלאסתנפאע ב{{עברית|עבודה זרה}} פבין ג'דא, לאנה קד יתכ'ד'הא ליכסרהא פיבקיהא פתציר לה {{עברית|מוקש}}. וחתי לו כסרת וסבכת או ביעת ל{{עברית|גוי}} לחרם אלאסתנפאע בת'מנהא, ועלה' ד'לך לאנה כת'יר(א) מא יעתקד אלג'מהור אלאמור אלאתפאקיה אסבאב(א) ד'אתיה, כמא תג'ד אכת'ר אלנאס יקול אנה מנד' סכן הד'ה אלדאר או מנד' אשתרי הד'ה אלדאבה או הד'ה אלאלה אסתגני וכת'ר מאלה, ואנהא כאנת מבארכה עליה, פקד כאן יתפק לשכ'ץ מא אן ינג'ח תג'רה או יכת'ר מאלה מן ד'לך אלת'מן, פיט'ן ד'לך סבבא, ואן ברכה' ת'מן תלך אלצורה אלמביעה אוג'ב(ת) לה ד'לך, פיעתקד פיהא מא רום אלשריעה כלה צ'ד הד'א אלאעתקאד כמא יבין מן ג'מיע נצוץ אל{{עברית|תורה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">15</td>
<td class="he">זה עצמו הטעם לאיסור הנאה מ{{עברית|צפויי נעבד}} ומ{{עברית|תקרובת עבודה זרה}} וכליה, כדי להינצל מאותה מחשבה מוטעית. כי באותם זמנים היתה אמונתם בהם חזקה מאוד, ו(אמונתם) שהם – כוונתי לכוכבים – מחיים וממיתים, ושכל טובה ורעה היא מהם. לכן דאגה התורה להסרת דעה זו על ידי בריתות ועדות ושבועות חמורות וה{{עברית|אלות}} הנזכרות, והזהירה מלקחת משהו ממנה ומליהנות בו. והודיענו יתעלה שאם יתערב מדמיה משהו בממון האדם – הוא יאבד את הממון ויכלה אותו, והם דבריו: "{{עברית|וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ [}}שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא]" {{הפניה|(דברים ז,כו)}}, כל שכן שאין להאמין שיש בה ברכה.</td>
<td class="ar">והד'ה הי אלעלה בעינהא פי תחרים אלאסתנפאע ב{{עברית|צפוי[י]}} {{עברית|נעבד}} וב{{עברית|תקרובת עבודה זרה}} ואלאתהא, כי (נ)[י]סלם מן תלך אלט'נה, לאנה כאן אעתקאדהם פי ד'לך אלזמאן פיהא עט'י[ם](מא), ואנהא תחיי ותמית, ואן כל כ'יר ושר מנהא אעני מן אלכואכב, ולד'לך אסתות'קת אלשריעה פי אזאלה' ד'לכ אלראי באלעהוד ואלשהאדה ואלאימאן אלמגלט'ה ואל{{עברית|אלות}} אלמד'כורה, וחד'ר מן אכ'ד' שי מנהא ואלאסתנפאע בה, ואעלמנא תע[א]לי אנה אן אכ'תלט מן ת'מנהא שי פי מאל אלאנסאן פהו יתלף אלמאל ויבידה, והו קולה {{עברית|ולא תביא תעבה אל ביתך והיית חרם כמהו ו[כ](ג)ו'}}, פנאהיך אן תעתקד פיהא ברכה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">16</td>
<td class="he">אם תתחקה אחר כל אחת מן ה{{עברית|מצוות}} שנאמרו ב{{עברית|עבודה זרה}} תמצא שטעמן ברור, והוא הסרת אותן הדעות הנפסדות, וההרחקה מהן עד הקצה האחר.</td>
<td class="ar">ואד'א תתבעת אח(א)ד אל{{עברית|מצות}} כלהא אלתי ג'את פי {{עברית|עבודה זרה}} וג'דתהא בינה' אלעלה, והי אזאלה' תלך אלארא אלפאסדה ואלבעד ענהא אלי טרף אכ'ר.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}17</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תחבולות וניצול פחדי האדם בעניין גופו}}
{{קו}}
{{אינדקס|ניצול מקריות הפגיעה)}} וממה שנסב אליו את תשומת הלב, הוא שאֵלֶּה הבודים את הדעות השקריות שאין להן יסוד ולא תועלת, עורכים תחבולות כדי לקבע את אמונתם בכך שהם מפיצים בקרב האנשים שמי שלא יעשה מעשה מסוים המנציח את האמונה ההיא – יחול עליו פגע פלוני. יש שדבר זה יקרה במקרה ביום מן הימים למי מן האנשים, וכך יתקבע אותו מעשה, וידבקו באותה דעה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא ננבה עליה, הו אן אלד'ין יצ'עון אלארא אלכאד'בה אלתי לא אצל להא ולא פאידה פיהא, אן יחתאלוא פי תת'בית אעתקאדהא באן יד'עוא פי אלנאס אן מן לם יפעל ד'לך אלפעל אלמכ'לד לד'לך אלאעתקאד תחל בה אלאפה אלפלאניה, וקד יתפק ד'לך באלערץ' יומא מא לשכ'ץ מא, פי[ד](ר)ום ד'לך אלפעל ויתבע ד'לך אלראי.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">18</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ניצול הדאגה לבנים)}} ידוע מטבע בני האדם באופן כללי שחששם ופחדם הגדול ביותר הוא דווקא על אובדן הממון והילדים. לכן פרסמו עובדי האש באותם זמנים שכל מי שלא {{עברית|יעביר בנו}} {{עברית|באש}} ימותו ילדיו. אין ספק שבשל אותה שמועה (או: דבר הבל) מיהר כל אחד לעשות זאת, מרוב חמלה וחשש לילד, ומשום שהמעשה הזה פעוט וקל, כי לא נעשה דבר מלבד העברתו על האש. בפרט שעניין הילדים הקטנים מסור לנשים, וידועה מהירות היפעלותן וחולשת שכלן באופן כללי.{{קו}}{{אינדקס|התנגדות התורה)}} לכן התנגדה התורה מאוד למעשה הזה, ונאמרו עליו הדגשות שלא נאמרו לגבי כל שאר מיני {{עברית|עבודה זרה}}: "[וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ, כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ] {{עברית|לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי}}" {{הפניה|(ויקרא כ,ג)}}. אז הודיע הנאמן בשם ה' יתעלה ואמר: דבר זה שאתם עושים כדי שיחיה הילד – בגלל המעשה הזה ה' ישמיד את עושהו ויכרית את זרעו. הוא אמר: "{{עברית|וְנָתַתִּי}} {{עברית|אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ}} {{עברית|[}}וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם]" {{הפניה|(שם כ,ה; ושם: וְשַׂמְתִּי)}}.{{קו}}{{אינדקס|שרידי המעשה עד היום)}} ודע שעקבות המעשה הזה נותרו עד היום בשל פרסומו בעולם. אתה רואה שהמיילדות לוקחות את התינוקות בחיתול, שמות על האש קטורת בעלת ריח לא טוב, ומניעות את התינוקות על הקטורת הזאת מעל האש. זהו בלי ספק סוג של {{עברית|העברה באש}}, שאסור לעשותו. התבונן בערמומיותו של בודה הדעה הזאת, כיצד הוא הנציח אותה על ידי הדמיון הזה, עד כדי כך שהתורה התנגדה לה כבר אלפי שנים ועדיין לא נמחו עקבותיה.</td>
<td class="ar">וקד עלם מן טביעה' אלנאס עלי אלעמום אן אשד חד'רהם וכ'ופהם אנמא הו עלי ד'האב אלמאל ואלולד, פלד'לך אשהרוא עבדה' אלנאר פי תלך אלאזמנה אן כל מן לא {{עברית|יעביר בנו (ובתו)}} {{עברית|באש}} ימותון אולאדה, פלא שך אן מן אג'ל הד'ה אלשנאעה באדר כל אחד לפעלה לשדה' אלשפקה ואלתוקע עלי אלולד, ולנזארה' ד'לך אלפעל ולסהולתה, לאן ליס ת'ם שי אלא תג'ויזה עלי אלנאר. ולא סימא בכון אמר אלאולאד אלאצאגר מסלמא ללנסא, ומעלום סרעה' אנפעאלהן וצ'עף עקולהן עלי אלעמום. פלד'לך קאומת אלשריעה הד'א אלפעל ג'דא, וג'א פיה מן אלתאכיד מא לם יג'י פי סאיר אנואע {{עברית|עבודה זרה למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי}}. ת'ם אכ'בר אלצאדק ען אללה תעאלי וקאל, אן הד'א אלאמר אלד'י תפעלונה ליעיש אלולד בהד'א אלפעל יביד אללה פאעלה ויסתאצל נסלה, קאל {{עברית|[ונתתי](ושמתי) אני את פני}} {{עברית|באיש ההוא ובמשפחתו ו[כ](ג)ו'}}. ואעלם אן את'אר ד'לך אלפעל באקיה אלי אליום לשהרתה כאן פי אלעאלם, אנת תרי אלקואבל יאכ'ד'ן אלאצאגר פי אלקמאט וילקין בכ'ורא ליס באלטיב אלריח עלי אלנאר ויחרכן אלאצאגר עלי ד'לך אלבכ'ור מן פוק אלנאר, והד'א צ'רב מן אל{{עברית|העברה באש}} בלא שך לא יחל עמלה. פתאמל כ'באת'ה' ואצ'ע הד'א אלראי כיף כ'לדה בהד'א אלכ'יאל, חתי קאומתה אלשריעה אלא[ף](פא) מן אלסנין ולם ימתח את'רה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}19</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תחבולות וניצול פחדי האדם בעניין רכושו}}
{{קו}}כך גם עשו {{עברית|עובדי עבודה זרה}} בענייני הרכוש.{{קו}}{{אינדקס|אשרה)}} הם תיקנו שיהיה עץ אחד נעבד, והוא ה{{עברית|אשרה}}, שתנובתו תילקח וחלקה יוקרב והנותר ייאכל ב{{עברית|בית עבודה זרה}} כמו שביארו בדיני ה{{עברית|אשרה}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך איצ'א פעל {{עברית|עובדי עבודה זרה}} פי אמר אלאמואל, וסנוא אן תכון שג'רה ואחדה ללמעבוד והי אל{{עברית|אשרה}}, תוכ'ד' גלתהא יקרב בעצ'הא ותוכל בקיתהא פי {{עברית|בית עבודה זרה}} כמא בינוא פי אחכאם אל{{עברית|אשרה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">20</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ערלה)}} וכן הם חוקקו שייעשה כך לפרי הראשון שיניב כל עץ מאכל, כוונתי שחלקו יוקרב וחלקו ייאכל ב{{עברית|בית עבודה זרה}}. הם גם הפיצו שכל עץ שלא ייעשה כן לראשית תנובתו – ייבש העץ ההוא, או ינשרו פירותיו, או תמעט תנובתו, או יבוא עליו פגע, כמו שהפיצו שכל ילד שלא יועבר באש ימות. בשל פחדם של בני האדם על נכסיהם מיהרו לעשות גם את זה.{{קו}}{{אינדקס|התנגדות התורה)}} על כן התנגדה התורה לדעה זו, וציווה ה' יתעלה לשרוף את כל מה שמצמיח עץ מאכל בפרק זמן של שלוש שנים. כי חלקם נותנים פרי לאחר שנה, וחלקם מוציאים את תנובתם הראשונה לאחר שנתיים, וחלקם לאחר שלוש; וזהו הרוב מן העצים הניטעים כדרך מעשיהם של בני אדם באחד משלושת האופנים המפורסמים, שהם {{עברית|נטיעה}} ו{{עברית|הַבְרָכָה}} ו{{עברית|הרכבה}}.{{קו}}{{אינדקס|פרטי הציווי א)}} ואין להתייחס למי שזורע גרעין או חרצן, כיוון שהתורה אינה תולה את הדינים אלא בדבר המצוי על דרך הרוב.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וראשית תנובת ה{{עברית|נטיעה}} ב{{עברית|ארץ ישראל}} היא לרוב שלוש שנים. ה' יתעלה הבטיח לנו שבזכות השמדת אותה תנובה ראשונה וכילויה תרבה תנובת העץ. הוא אמר: "[וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ] {{עברית|לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,כה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וציווה לאכול {{עברית|נטע רבעי לפני ה'}}, חלף אכילת ה{{עברית|ערלה}} ב{{עברית|בית עבודה זרה}}, כמו שביארנו {{הפניה|(פסקה 19)}}.</td>
<td class="ar">וכד'לך רסמוא אן אול ת'מרה תכ'רג'הא כל שג'רה מאכול ת'מרהא יפעל בה ד'לך, אעני יקרב בעצ'ה ויוכל בעצ'ה פי {{עברית|בית עבודה זרה}}, ואשאעוא איצ'א באן אי שג'רה לם יפעל הד'א באול גלתהא ג'פת תלך אלשג'רה או [ת](י)סקט ת'מרהא או תקל גלתהא או תעתריהא אפה, כמא אשאעוא אן כל ולד לא יג'אז פי אלנאר ימות, פבכ'וף אלנאס עלי אמואלהם באדרוא איצ'א לד'לך, פקאומת אלשריעה הד'א אלראי ואמר תע(א)לי בחרק כל מא תנבתה אלשג'ר אלמטעמה פי מדה' ת'לת' סנין, לאן בעצ'הא תת'מר בעד סנה, ובעצ'הא תת'מר אול גלתהא בעד סנתין, ובעצ'הא בעד ת'ל(א)ת', והד'א הו אלאכת'רי למן יגרס כמא שאן אלנאס אן יפעלוא באחד אלת'לת'ה אוג'ה אלמשהורה והי {{עברית|נטיעה והברכה והרכבה}}, ולא י(ת)ל[ת]פת למן יזרע נואה או עג'מה, אד' אלשריעה לא תעלק אלאחכאם אלא באלאמר אלאכת'רי, ואכת'ר מא תבטי אול גלה' אל{{עברית|נטיעה}} פי {{עברית|ארץ ישראל}} ת'לת' סנין, וצ'מן לנא תעאלי אן באתלאף הד'ה אלגלה אלאולי ואפסאדהא תכת'ר גלה' אלשג'רה, קאל {{עברית|להוסיף לכם תבואתו}}, ואמר באכל {{עברית|נטע רבעי לפני י"י}} עוצ'א מן אכל אל{{עברית|ערלה}} פי {{עברית|בית עבודה זרה}} כמא בינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">21</td>
<td class="he">עוד אמרו קדמוני {{עברית|עובדי עבודה זרה}} באותה "עבודת האדמה הנבטית", שהם היו מרקיבים דברים מסוימים ואומרים שיש לעשות איתם מעשי כישוף רבים בעת מעבר השמש במזלות מסוימים. הם טענו שדבר זה יהיה מוכן אצל כל אדם כשהוא נוטע עץ מאכל, ושיזרה סביבו או איתו מאותו דבר רקוב – ואז ימהר העץ לצמוח ולהניב פירות בזמן קצר ביותר שלא כרגיל. הם אמרו שהעניין הזה מופלא {{מונח|עג'יב}} ונוהג על דרך הטליסמאות, ושהוא הנפלא {{מונח|גריב}} בדרכי הכישוף להחשת תנובת הפירות ככל האפשר. וכבר ביארנו לך {{הפניה|(פסקה 6)}} והודענוך כמה התרחקה התורה מכל אותם מעשי כישוף.{{קו}}{{אינדקס|תגובת התורה)}} לכן אסרה התורה את כל מה שיניבו עצי מאכל במשך שלוש שנים מיום נטיעתם, וכך אין צורך למהר את צמיחתם כפי מה שהם היו טוענים. לאחר שלוש שנים תשלם הוצאת פירותיהם של רוב עצי המאכל בארץ ישראל באופן טבעי, וכך לא יזדקקו לאותו מעשה כישוף מפורסם שהיה אצלם. הבן גם נקודה מופלאה {{מונח|עג'יב}} זו.</td>
<td class="ar">וממא ד'כרוה איצ'א קדמא {{עברית|עובדי עבודה זרה}} פי תלך אלפלאחה אלנבטיה, אנהם כאנוא יעפנון אשיא ד'כרוהא ויחרסון להא חלול אלשמס בברוג' מעלומה ואעמאל סחריה כת'ירה, וזעמוא אן ד'לך אלשי יכון מעדא ענד כל אחד מתי מא גרס שג'רה מטעמה ד'ר חולהא או מעהא מן ד'לך אלשי אלמעפן, פיסרע נבאת אלשג'רה ותת'מר פי אסרע וקת עלי גיר אלמעתאד. וד'כרוא אן הד'א באב עג'יב יג'רי מג'רי אלטלסמאת, ואנה אגרב אבואב אלסחר פי אסראע כ'רוג' ת'מר מא יכ'רג'. וקד בינא לך ואעלמנאך הרב אלשריעה מן תלך אעמאל אלסחר כלהא, פלד'לך חרמת אלשריעה כל מא תנבתה אלשג'ר אלמטעמה ת'לת' סנין מן יום גרסהא, פלא חאג'ה לאסראע נבאתהא עלי מא כאנוא יזעמון, ובעד ת'לת' סנין יכמל אכ'ראג' ת'מר אכת'ר אלשג'ר אלמטעמה פי אלשאם עלי מג'רי טביעתהא, ולא ילתג'א לד'לך אלעמל אלסחרי אלמשהור אלד'י כאן ענדהם. פאפהם הד'ה אלעג'יבה איצ'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}22</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|טעמי איסור כלאים}}
{{קו}}
{{אינדקס|הפעלה אסטרולוגית)}} אחת מן הדעות המפורסמות באותם זמנים, שהצאבים הנציחו, היא שהם אמרו על הרכבת העצים מין אחד במין אחר, שאם הדבר ייעשה במזל עולה כזה וכזה ויעלו קטורת כזו וכזו ויאמרו כך וכך בזמן ההרכבה, יבוא מתוך אותו מורכב דבר שלטענתם מפיק תועלת גדולה; עיין במה שהם ציינו בתחילת "עבודת האדמה (הנבטית)" על הרכבת הזית באתרוג. הנכון ביותר לדעתי הוא ש{{עברית|ספר רפואות}} ש{{עברית|גנז חזקיה}} {{הפניה|(משנה פסחים ד,י)}} היה בלי ספק מסוג זה.{{קו}}{{אינדקס|הפעלה מינית)}} וכן הם אמרו שֶבְּעת הרכבת מין אחד במין אחר צריך שהענף שרוצים להרכיבו יהיה ביד נערה יפה, וגבר יבוא עליה ביאה מכוערת שהם ציינו. הם אמרו: "ובעת שהם עסוקים במעשה זה, תרכיב האישה את הענף בעץ". אין ספק שזה התפרסם כך שלא נותר אף אחד שעשה אחרת, בפרט כשהתחבר בו העונג המיני עם הלהיטות לאותן תועלות.{{קו}}{{אינדקס|תגובת התורה)}} לכן נאסרו ה{{עברית|כלאים}}, כוונתי ל{{עברית|הרכבת אילן באילן}}, כדי להרחיק מן הגורמים ל{{עברית|עבודה זרה}} ומ{{עברית|תועבות}} יחסי המין שלהם החורגים מדרך הטבע. ובגלל {{עברית|הרכבת אילן}} נאסר לחבר בין כל שני מיני {{עברית|זרעים}}, אפילו רק להסמיכם זה לזה.{{קו}}{{אינדקס|טעם פרטי המצווה)}} אתה, אם תתבונן בהלכות המקובלות של {{עברית|מצוה}} זו תמצא: "{{עברית|הרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום}}" {{הפניה|(בבלי קידושין לט,א; משנה תורה כלאים א,ה; פה"מ ערלה ג,י; סה"מ ל"ת רטז)}}, כי הוא עיקר האיסור, וש{{עברית|כלאי זרעים}}, כלומר סמיכתם זה לזה, לא נאסרו אלא ב{{עברית|ארץ ישראל}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומן אלארא אלמשהורה פי תלך אלאזמנה אלתי כ'לדוהא אלצאבה, אנהם קאלוא פי תרכיב אלשג'ר נוע פי נוע אכ'ר אן ד'לך אד'א פעל בטאלע כד'א ובכ'ר בכד'א ודעי בכד'א פי וקת אלתרכיב יג'י מן ד'לך אלמרכב שי יזעמון אנה ינפע מנאפע עט'ימה, אכשף מא ד'כרוה פי אול אלפלאחה פי תרכיב אלזיתון פי אלאתרג', ואלאצח ענדי אן {{עברית|ספר רפואות}} אלד'י {{עברית|גנז חזקיה(ו)}} מן הד'א אלקביל כאן בלא שך. וכד'לך ד'כרוא איצ'א אן ענד תרכיב נוע פי נוע גירה ינבגי אן יכון אלגצן אלד'י יראד תרכיבה פי יד ג'אריה חסנה, ורג'ל יאתיהא אתיאנא קביחא ד'כרוה, קאלוא וענד מנאשבתהמא הד'א אלפעל תרכב אלמראה אלגצן פי אלשג'רה. ולא שך אן הד'א כאן קד שהר ומא בקי אחד יעמל סואה, ובכ'אצה למא אקתרן בה מן לד'ה' אלנכאח מע אלטמע פי תלך אלמנאפע, פלד'לך חרמת אל{{עברית|כלאים}} אעני {{עברית|הרכבת אילן באילן}} ל[י](נ)בעד מן אסבאב {{עברית|עבודה זרה}} ומן {{עברית|תועבות}} מנאכחהם אלכ'ארג'ה עמא פי אלטבע, ומן אג'ל {{עברית|הרכבת אילן}} חרם אלג'מע בין אי נועין מן אל{{עברית|זרעים}} ולו באלמג'אורה, אנת אד'א תאמלת מא רוי מן פקה הד'ה אל{{עברית|מצוה}} תג'ד {{עברית|הרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום}} לאנה אצל אלנהי, ואן {{עברית|כלאי זרעים}} אעני אלמג'אורה לא תחרם גיר פי {{עברית|ארץ ישראל}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">23</td>
<td class="he">
{{אינדקס|כלאי הכרם)}} וכן אמרו במפורש באותה "עבודת האדמה" שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצימוקים יחד, והם טענו שהכרם לא ישגשג אלא כך. לכן אסרה התורה את {{עברית|כלאי הכרם}} וציוותה לשרוף הכול. כי נאסרו כל {{עברית|חֻקות הגוים}} שהם טענו שהם סגולות, אפילו דבר שלא היה בו שמץ {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שביארנו על דבריהם "{{עברית|אין תולין אותה באילן [}}ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי]" {{הפניה|(פסקה 11)}}. כולן נאסרו, כוונתי ל{{עברית|חֻקותיהם}} הנקראים "{{עברית|דרכי האמורי}}", משום שהם מובילים ל{{עברית|עבודה זרה}}.</td>
<td class="ar">וכד'לך ד'כרוא בביאן פי תלך אלפלאחה אן כאנת סירתהם אן יזרעוא שעירא וזביבא מעא, וזעמוא אן לא יצלח אלכרם אלא בד'לך, פחרמת אלשריעה {{עברית|כלאי הכרם}} ואמרת בחרק אלג'מיע, לאן {{עברית|חקות הגוים}} כלהא אלתי כאנוא יזעמון אנהא כ'ואץ ולו שי לא יכון פיה ראיחה' {{עברית|עבודה זרה}} יחרם כמא בינא פי קולהם {{עברית|אין תולין אותה באילן ו[כ](ג)ו'}}, וחרמת כלהא אעני {{עברית|חקותיהם}} אלתי תסמי {{עברית|דרכי האמורי}} למא תג'ר אליה(א) מן {{עברית|עבודה זרה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}24</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקשר בין עבודת האדמה לאסטרולוגיה ועבודת הכוכבים}}
{{קו}}כשתתבונן במנהגיהם בעבודת האדמה שלהם, תמצא שיש מיני עבודת אדמה שהם פונים בהם לכוכבים, ויש מינים שהם פונים בהם לשני המאורות. פעמים רבות הם קובעים לזריעה זמנים של מזלות עולים, והקטרות, והקפות שיקיף הנוטע או הזורע. מהם מי שסבור שיש להקיף חמש הקפות לחמשת כוכבי הלכת, ומהם מי שסבור שיש להקיף שבע הקפות – לשבעה: כוכבי הלכת ושני המאורות. הם טוענים שכל אלה סגולות מועילות מאוד בעבודת האדמה, כדי לקשור את בני האדם לעבודת הכוכבים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אד'א תאמלת סירהם פי פלאחתהם תג'ד אנואע [אל]פלאחה תסתקבל פיהא כואכב, ואנואע(א) תסתקבל פיהא אלניר[י](א)ן, וכת'יר(א) מא יוקתון טואלע ללזראעה, ובכ'וראת, ודוראת ידורהא אלד'י יגרס או יזרע, מנהם מן ירי אן ידור כ'מס דוראת ללכ'מס(ה) דרארי, ומנהם מן ירי בסבע דוראת לל[סבעה](כ'מסה) [אל]דרארי ואלנירין, ויזעמון אן הד'ה כלהא כ'ואץ מפידה ג'דא פי אלפלאחה לירבטוא אלנאס לעבאדה' אלכואכב,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">25</td>
<td class="he">לכן נאסרו כל אותם {{עברית|חֻקות הגוים}} באופן כללי, ונאמר: "{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [}}אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]" {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}. מה שהיה מפורסם יותר ונפוץ יותר, או שהיה במפורש מין {{עברית|עבודה זרה}} – יוחד לגביו איסור, כגון ה{{עברית|ערלה}} וה{{עברית|כלאים}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. מופלאים {{מונח|ע'גיב}} בעיניי דברי {{עברית|ר' יאשיה}} על {{עברית|כלאי הכרם}}, וכך {{עברית|הלכה}}: "{{עברית|עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד}}" {{הפניה|(בבלי ברכות כב,א ועוד)}}. אין ספק שהוא עמד על עיקרו של עניין זה {{עברית|מדרכי האמורי}}.</td>
<td class="ar">פחרמת תלך {{עברית|חקות הגוים}} כלהא עלי אלעמום וקאל {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי ו[כ](ג)ו'}}. ומא כאן מנהא אשד שהרה ופשא או פיה תצריח בנוע {{עברית|עבודה זרה}} כ'צץ פיה אלחרמאן, מת'ל אל{{עברית|ערלה}} ואל{{עברית|כלאים}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. ואלעג'ב ענדי מן קול {{עברית|ר' יאשיה}} פי {{עברית|כלאי הכרם}} וה[י](ו) {{עברית|הלכה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד}}, לא שך אנה אטלע עלי אצל הד'ה אלקצה {{עברית|מדרכי האמורי}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">26</td>
<td class="he">הרי התברר לך באופן שאין בו ספק שאיסור ה{{עברית|שעטנז}} וה{{עברית|ערלה}} וה{{עברית|כלאים}} הוא מפני {{עברית|עבודה זרה}}, ושאיסור {{עברית|חֻקותיהם}} שנרמז אליהם הוא בשל כך שהם מובילים ל{{עברית|עבודה זרה}}, כמו שביארנו.</td>
<td class="ar">פקד תבין לך ביאנא לא שך פיה, אן תחרים אל{{עברית|שעטנז}} ואל{{עברית|ערלה}} ואל{{עברית|כלאים}} מן אג'ל {{עברית|עבודה זרה}}, ואן תחרים {{עברית|חקותיהם}} אלמשאר אליהא למא תג'ר אליה מן {{עברית|עבודה זרה}} כמא בינא:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|קבוצה ב: עבודה זרה}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השנייה כוללת הן כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות עבודה זרה}}. ברור שמטרת כולן היא להינצל מטעויות {{עברית|עבודה זרה}} ומדעות שגויות אחרות שנלוו ל{{עברית|עבודה זרה}}, כמו {{עברית|מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף וְחֹבֵר חָבֶר}} {{הפניה|(דברים יח,י-יא)}} ואחרות כיוצא בהן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אניה הי אל{{עברית|מצות}} כלהא אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבודה זרה}}. ובין הו אנהא כלהא ללכ'לאץ מן אגלאט {{עברית|עבודה זרה}} ומן ארא אכ'ר גיר צחיחה אנג'רת מע {{עברית|עבודה זרה}}, מת'ל {{עברית|מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר}} וגירהא מן קבילהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדמה לדרכי הכישוף}}
{{קו}}
{{אינדקס|מעשים מוזרים)}} אם תקרא את כל הספרים שציינתי לך {{הפניה|(ג,כט18,13)}} יתברר לך שהכישוף שאתה שומע עליו הוא פעולות שהיו עושים הצאבים הכשדים והכלדים, ועיקרו היה בקרב המצרים והכנענים. הם היו גורמים לדמוֹת על ידן, או מדמים (בעצמם), שהן עושות במציאות מעשים פלאיים {{מונח|עג'יב}} ומשונים {{מונח|גריב}}, לאדם אחד או לאנשי עיר. ההיגיון אינו מחייב, והשכל אינו מאמת, שהפעולות הללו שהמכשפים עושים גורמות למשהו בשום אופן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואד'א קראת כל אלכתב אלתי ד'כרת לך יבין לך אן אלסחר אלד'י תסמעה הו אפעאל כאנוא יפעלונהא אלצאבה (ו)אלכסדאני[י](ו)ן ואלכלדאני[י](ו)ן, ואכת'ר ד'לך כאן פי אלמצריין ואלכנעאניין, כאנוא יוהמון בהא או יתוהמון אנהא תפעל אפעאלא עג'יבה גריבה פי אלוג'וד, אמא לשכ'ץ ואחד או לאהל מדינה. ותלך אלאפעאל אלתי יפעלהא אלסחרה לא יקצ'י אלקיאס ולא יצדק אלעקל אנהא תוג'ב שיא בוג'ה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|אמצעי ההפעלה)}} כך למשל הם מכוונים לאסוף צמח מסוים בזמן מסוים, או לקחת מדָבר פלוני כמות כזאת ומאחֵר כמות כזאת. זהו תחום נרחב מאוד, שאצמצם לך אותו לשלושה מינים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשון: מה שקשור בדבר מן הנמצאים, בין אם הוא צמח או בעל חיים או מחצב.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השני: מה שקשור בהגדרת זמן שהמעשים האלה נעשים בהם.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והשלישי: פעולות אנושיות שנעשות, כמו ריקוד, או מחיאת כפיים, או צעקות, או צחוק, או קפיצות על רגל אחת, או השתטחות על הארץ, או שריפת דבר, או עישון קטורת מסוימת, או אמירת דברים, מובנים או לא מובנים. אלה הם מיני מעשי הכישוף.{{קו}}{{אינדקס|שילוב אמצעים)}} יש מעשי כישוף שאינם מתבצעים אלא על ידי כל המעשים האלה כולם. כך למשל הם אומרים: יש לקחת כך וכך עלים מצמח פלוני, ויש לקחת אותם כשהירח במזל פלוני, כשהוא ביתד (=בצד) מזרח או באחת משאר היתדות, ויש לקחת מקרני חיה פלונית או מגלליה או משערה או מדמה כמות כזאת כשהשמש במרכז השמים, לדוגמה, או במקום מסוים, ויש לקחת ממחצב פלוני או מכמה מחצבים ולהתיך במזל עולה מסוים כשהכוכבים במתאר מסוים, ואחר כך תדבר ותאמר כך וכך כשאתה מעלה עשן בעלים ההם וכיוצא בהם לאותה צורה יצוקה, ואז יקרה כך וכך. {{אינדקס|אמצעי יחיד)}} ויש מעשי כישוף שהם טוענים שמתבצעים על ידי אחד מן המינים האלה.</td>
<td class="ar">מת'ל אן יקצדוא לג'מע נבאת מעלום פי וקת מעלום, או יוכ'ד' מן אלשי אלפלאני עדד כד'א ומן אלאכ'ר עדד כד'א, והו באב ואסע ג'דא אנא אחצרה לך פי ת'לת'ה אנואע, אחדהא מא יתעלק בשי מן אלמוג'ודאת נבאת(א) כאן או חיוא[ן](נא) או מעד[ן](נא), ואלת'אני מא יתעלק בתחדיד זמאן תעמל פיה תלך אלאעמאל, ואלת'אלת' אפעאל אנסאניה תפעל, מת'ל אלרקץ, או תספיק אלידין, או אלציאח, או אלצ'חך, או אלקפז עלי פרד רג'ל, או אלאסתלקא עלי אלארץ', או חרק שי, או תדכ'ין בדכ'נה מעלומה, או כלאם יתכלם בה מפהום או גיר מפהום, פהד'ה הי אנואע אעמאל אלסחר. פת'ם אפעאל סחר לא תתם אלא בג'מיע הד'ה אלאפעאל כלהא, מת'ל אן יקולוא תוכ'ד' כד'א וכד'א ורקה מן אלנבאת אלפלאני, ויכון אכ'ד'הא ואלקמר פי אלברג' אלפלאני, והו פי ותד אלשרק או פי גירה מן אלאותאד, ויוכ'ד' מן קרון אלחיואן אלפלאני או מן וסכ'ה או מן שערה או מן דמה קדר כד'א ואלשמס פי וסט אלסמא מת'לא, או פי מוצ'ע מחיז, ויוכ'ד' מן אלמעדן אלפלאני או עדה' מעאדן ותסבך בטאלע כד'א ואלכואכב עלי נצבה' כד'א, ת'ם תתכלם ותקול כד'א ואנת תבכ'ר בתלך אלאוראק ונחוהא לתלך אלצורה אלמסבוכה פיג'רי כד'א. ות'ם אפעאל סחר יזעמון אנהא תתם בואחדה מן הד'ה אלאנואע.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הפעלה מינית)}} ברוב מעשי הכישוף האלה הם מתנים שהעושות תהיינה דווקא נשים. כמו שתמצא אותם אומרים על (טקס) הנבעת מים, שעשר נשים בתולות ילבשו תכשיטים ובגדים אדומים וירקדו ויזחלו קדימה ואחורה ויצביעו לשמש, וכן הלאה עד תום כל המעשה הארוך הזה עד שיצאו המים, לטענתם. וכמו שהם אומרים שארבע נשים ישכבו על גבן וירימו את רגליהן בפיסוק, ויאמרו כך וכך ויעשו כך וכך כשהן בתנוחה המגונה הזאת ואז יסור הברד היורד על אותו מקום. ברבים מהשיגעונות וההזיות האלה תמצא שהדבר היחיד שהם מתנים בעשייתם הוא (שהעושות אותם יהיו) נשים.</td>
<td class="ar">ואכת'ר הד'ה אלאעמאל אלסחריה ישתרטון פיהא אן תכון אלפאעלאת נסוה צ'רורה, כמא תג'דהם ד'כרוא פי אסתנבאט אלמיאה אן עשר נסוה אבכאר ילבסן אלחלי ואלת'יאב אלחמר וירקצן ויזחפן מקבלאת ומדבראת אלי כ'לאף וישרן ללשמס, ותמאם ד'לך אלפעל אלטויל חתי יכ'רג' אלמא בזעמהם. וכמא יד'כרון אן ארבע נסוה יסתלקין עלי ט'הורהן וירפען ארג'להן מתפחג'את ויקלן כד'א ויפעלן כד'א והן עלי הד'א אלוצ'ע אלקביח, פירתפע אלברד אלנאזל עלי ד'לך אלמוצ'ע. וכת'יר מן הד'ה אלכ'ראפאת ואלהד'יאנאת לא תג'דהם קט ישתרטון פי פעלהא אלא אלנסא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הפעלה אסטרולוגית)}} בכל מעשי הכישוף אין מנוס מהתבוננות בעניין הכוכבים. כוונתי שהם טוענים שצמח מסוים הוא מחלקו של כוכב פלוני, וכן הם מייחסים כל בעל חיים וכל מחצב לכוכב. וכן הם טוענים שהפעולות האלה שהמכשפים עושים הם מיני מעשי פולחן לאותו כוכב, ואותה פעולה או אותה אמירה או הקטרה מרצים אותו, ולכן הוא עושה לנו את רצוננו.</td>
<td class="ar">ולא בד פי אעמאל אלסחר כלהא מן לחט' אמר אלכואכב, אעני אנהם יזעמון אן הד'א אלנבאת הו מן קסמה' אלכוכב אלפלאני, וכד'לך כל חיואן וכל מעדן ינסבונה לכוכב, וכד'לך יזעמון אן תלך אלאפעאל אלתי יפעלהא אלסחרה הי אנואע עבאדאת לד'לך אלכוכב וירצ'יה ד'לך אלפעל או ד'לך אלקול או אלבכ'ור, ולד'לך יפעל לנא מא נריד.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מטרת התורה: המלחמה בכישוף שהוא מבוא לעבודה זרה}}
{{קו}}לאחר הקדמה זו, שתתאמת לך מתוך קריאת ספריהם המצויים בידינו כיום שהודעתי לך עליהם {{הפניה|(ג,כט18,13)}}, שמע את דבריי. כיוון ששאיפת התורה כולה, והציר שהיא סובבת עליו, היו סילוק {{עברית|עבודה זרה}} ומחיית עקבותיה, ושלא ידַמו לגבי אף אחד מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל בשום דבר מן המצבים הקיימים לבני האדם, כי הדעה הזאת היא המובילה לעבודתם – מתחייב בהכרח (משאיפת התורה) שיומת כל מכשף. כי המכשף הוא בלא ספק {{עברית|עובד עבודה זרה}}, אם כי בדרכים מיוחדות ומשונות {{מונח|גריב}} שאינן דרכי עבודת ההמון לאותן אלוהויות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה אלתי תצח ענדך מן קראתך כתבהם אלמוג'ודה אלאן באידינא אלתי קד ערפתך בהא, אסמע כלאמי. למא כאן רום אלשריעה כלהא וקטבהא אלד'י עליה תדור הו אזאלה' {{עברית|עבודה זרה}} ומחו את'רהא, ואן לא יתכ'יל פי כוכב מן אלכואכב אנה יצ'ר או ינפע פי שי מן הד'ה אלאחואל אלמוג'ודה לאשכ'אץ אלנאס, לאן הד'א אלראי הו אלדאעי לעבאדתהא, לזם באלצ'רורה אן יקתל כל סאחר, לאן אלסאחר הו {{עברית|עובד עבודה זרה}} בלא שך, לכן בטרק כ'אציה גריבה גיר טרק עבאדה' אלג'מהור לתלך אלאלהה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">וכיוון שבחלק גדול מכל הפעולות האלה הותנה שיעשו אותן דווקא נשים, נאמר: "{{עברית|מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה}}" {{הפניה|(שמות כב,יז)}}. וכן בשל חמלתם הטבעית של בני האדם ביחס להריגת נשים. לכן גם ביאר דווקא ב{{עברית|עבודה זרה}}: "{{עברית|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה}} [אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ. וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם, וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי]" {{הפניה|(דברים יז,ב-ג)}}, וחזר ואמר: "[וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל שְׁעָרֶיךָ,] {{עברית|אֶת הָאִישׁ אוֹ אֶת הָאִשָּׁה}} [וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ]" {{הפניה|(שם,ה)}}, דבר שלא נאמר כמותו ב{{עברית|חלול שבת}} ולא בדברים אחרים. והטעם לזה הוא ריבוי החמלה הטבעית עליהן.</td>
<td class="ar">ולכון תלך אלאפעאל כלהא אנמא אשתרט פי ג'להא אן יפעלהא אלנסא קאל {{עברית|מכשפה לא תחיה}}, ואיצ'א לשפקה' אלנאס באלטבע עלי קתל אלנסא. ולד'לך איצ'א בין פי {{עברית|עבודה זרה}} כ'אצה {{עברית|איש או אשה}}, וכרר וקאל {{עברית|את האיש או את האשה}}, מא לם יג'י מת'ל ד'לך פי {{עברית|חלול שבת}} ולא פי גירה, ועלה' ד'לך כת'רה' אלשפקה עליהן באלטבע.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מלחמה באמצעות היפוך הבטחות העבודה הזרה}}
{{קו}}כיוון שהמכשפים טענו שכישופיהם משפיעים,{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגיעת חיות)}} ושעל ידי הפעולות האלה הם מגרשים ממקומות היישוב חיות מזיקות כמו אריות ונחשים וכיוצא בהם,{{קו}}{{אינדקס|הגנה מפגיעה בצומח)}} וטענו גם שעל ידי כישופיהם הם מרחיקים נזקים שונים מן הצמחים, כמו שתמצא אצלם פעולות המונעות לטענתם את ירידת הברד, ופעולות ההורגות את התולעים בכרמים כדי שלא יהרסו אותם; והם – כוונתי ל"צאבים" – האריכו באשר להריגת תולעי הכרמים על ידי אותן {{עברית|דרכי האמורי}} הנזכרות בספר "עבודת האדמה הנבטית";{{קו}}{{אינדקס|הגנה מנשירת צומח)}} וכן הם טוענים שיש להם פעולות המונעות את נשירת עלי הצמחים והפירות –{{קו}}{{אינדקס|התגובה)}} בשל הדברים האלה שהיו מפורסמים אז, נכלל ב{{עברית|דברי הברית}} (ונאמר כך): פולחן {{עברית|עבודה זרה}} ומעשי הכישוף האלה שלטענתכם מרחקים מכם את הנזקים האלה – על ידם יחולו הצרות הללו עליכם.{{קו}}{{אינדקס|פגיעה מחיות)}} נאמר: "{{עברית|וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם}}" {{הפניה|(ויקרא כו,כב)}}. ונאמר: "{{עברית|וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר}}" {{הפניה|(דברים לב,כד)}}.{{קו}}{{אינדקס|פגיעה בצומח)}} ונאמר: "[כָּל עֵצְךָ וּ]{{עברית|פְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל}}" {{הפניה|(שם כח,מב)}}. ונאמר: "{{עברית|כְּרָמִים תִּטַּע וְעָבָדְתָּ, וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגֹר כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת}}" {{הפניה|(שם,לט)}}.{{קו}}{{אינדקס|פגיעת נשירה)}} ונאמר: "{{עברית|זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ [}}בְּכָל גְּבוּלֶךָ, וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ] {{עברית|כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ}}" {{הפניה|(שם,מ)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא כאנת אלסחרה יזעמון בסחרהם אנה יות'ר, ואנהם בתלך אלאפעאל יטרדון חיואנאת מוד'יה ען אלקרי כאלאסוד[ה] ואלת'עאבין ונחוהא, ויזעמון איצ'א באנהם בסחרהם ידפעון אנואע אד'יאת ען אלנבאת, כמא תג'ד להם אפעאלא יזעמון אנהא תמנע נזול אלברד, ואפעאלא תקתל אלדוד מן אלכרמאת חתי לא תהלכהא, וקד טולוא פי קתל דוד אלכרמאת אעני אלצאבה בתלך {{עברית|דרכי האמורי}} אלמד'כורה פי כתאב אלפלאחה אלנבטיה, וכד'לך יזעמון אן להם אפעאל(א) תמנע מן תסאקט אוראק אלנבאת ואלת'מר, פלאג'ל הד'ה אלאמור אלמשהורה חיניד' צ'מן פי {{עברית|דברי הברית}} אן בעבאדה' {{עברית|עבודה זרה}} ותלך אעמאל אלסחר אלתי תזעמון אנהא תבעד ענכם הד'ה אלאד'יאת בהא תחל תלך אלאפאת בכם, קאל {{עברית|והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם}}, וקאל {{עברית|ושן בהמות אשלח בם עם חמת ז[ו]חלי עפר}}, וקאל {{עברית|פרי אדמתך יירש הצלצל}}, וקאל {{עברית|כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת}}, וקאל {{עברית|זיתים יהיו לך}} {{עברית|[וכו'] (בכל גבולך ושמן לא תסוך) כי ישל זיתך}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">9</td>
<td class="he">כללו של דבר, כל מה ש{{עברית|עובדי עבודה זרה}} תחבלו בו כדי להנציח את פולחנה על ידי השליית בני האדם לגבי הרחקת נזקים מסוימים והבאת תועלות מסוימות – נכלל ב{{עברית|דברי הברית}} שפולחנה יגרום לאובדן אותן תועלות ולהבאת אותם נזקים. הרי התברר לך, המעיין, מפני מה כיוון הכתוב לאותם פרטי {{עברית|קללות}} ו{{עברית|ברכות}} הכלולות ב{{עברית|דברי הברית}} וייחד אותם על פני זולתם. דע אפוא עד כמה רבה התועלת הזאת גם כן.</td>
<td class="ar">ג'מלה' אלאמר אן כל מא תחילוא בה {{עברית|עובדי עבודה זרה}} לתכ'ליד עבאדתהא מן איהאם אלנאס בדפע אד'יאת מכ'צוצה וג'לב מנאפע מכ'צוצה, צ'מן פי {{עברית|דברי הברית}} אן בעבאדתהא תפקד תלך אלמנאפע ותחל תלך אלאד'יאת. פקד תבין לך איהא אלנאט'ר לאי שי קצד אלכתאב לתלך ג'זאיאת אל{{עברית|קללות}} ואל{{עברית|ברכות}} אלמצ'מנה פי {{עברית|דברי הברית}} וכ'צצהא דון גירהא. פאעלם קדר הד'ה אלפאידה אלעט'ימה איצ'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דרכי האמורי: דברים חסרי הוכחה מדעית או ניסיונית}}
{{קו}}כדי להרחיק מכל מעשי הכישוף נאסר לעשות דבר ממנהגיהם, אפילו בדברים הקשורים למעשי החקלאות והרעייה וכיוצא בהם. כוונתי לכל מה שאומרים שהוא מועיל ואיננו נובע מהעיון במדעי הטבע, אלא קורה לטענתם על דרך הסגולות. זהו שנאמר: "{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי}}" {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}, והם מה שחכמינו {{עברית|ז"ל}} מכנים "{{עברית|דרכי האמורי}}". זאת משום שאלה הם סעיפים ממעשי המכשפים, שכן אלה הם דברים שאינם נגזרים מהיגיון טבעי. אלא הם מובילים למעשי כישוף, הנסמכים בהכרח על ענייני הכוכבים, ואם כן הדבר מתגלגל לרומם את הכוכבים ולעובדם. הם אמרו במפורש: "{{עברית|כל שיש בו משום רפואה – אין בו משום דרכי האמורי}}" {{הפניה|(בבלי שבת סז,א)}}. כלומר שכל מה שהעיון במדעי הטבע גוזר – הוא המותר; ומה שאינו כן – אסור. לכן, כשנאמר: "{{עברית|אילן שהוא משיר פירותיו – טוענו באבנים וסוקרו בסקרא}}", הקשו על מעשה זה ונאמר: "{{עברית|בשלמא טוענו באבנים, כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרו}} {{עברית|[}}בסקרא – מאי רפואה קעביד?] (=מובן מדוע טוענו באבנים, כדי שיחלש כוחו, אלא סוקרו בסקרא – איזו רפואה הוא עושה?)" {{הפניה|(שם)}}. הרי התברר שסימון באוֹכְרָה אדומה וכל מה שדומה לו בכך שאין טענה הגיונית הגוזרת אותו – אסור לעשותו {{עברית|משום דרכי האמורי}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וללאבעאד ען ג'מיע אעמאל אלסחר נהי ען עמל שי מן סירהם ולו ממא יתעלק באעמאל אלפלאחה ואלרעאיה ונחוהא, אעני כל מא יקאל אנה ינפע ממא לא יקתצ'יה אלנט'ר אלטביעי אלא יג'רי בזעמהם מג'רי אלכ'ואץ, והו קולה {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי}}, והי אלתי יסמונהא {{עברית|ז"ל דרכי האמורי}}, לאן תלך פרוע אעמאל אלסחרה, לאנהא אמור לא יקתצ'יהא קיאס טביעי, פהי תג'ר לאעמאל אלסחר אלתי הי מסתנדה לאמור נג'ומיה צ'רורה, פיתדחרג' אלאמר לתעט'ים אלכואכב ועבאדתהא, וקאלוא בתצריח {{עברית|כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי}}, יענון אן כל מא יקתצ'יה אלנט'ר אלטביעי הו אלג'איז וגיר ד'לך חראם, ולד'לך למא קיל {{עברית|אילן שהוא משיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסקרא}}, אעתרץ' הד'א אלעמל וקיל, {{עברית|בשלמא טוענו באבנים כי היכי דלכחוש חיליה אלא סוקרו (בסקרא) וגו'}}, פקד תבין אן רשמה באלמגרה וכל מא שאבהה ממא לא קיאס יקתצ'יה יחרם פעלה {{עברית|משום דרכי האמורי}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">11</td>
<td class="he">וכן אמרו על (הדין ש){{עברית|שליה שלמוקדשין תקבר}}: "{{עברית|אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי}}" {{הפניה|(ראו משנה חולין ד,ז)}}. ומכך תקיש (למקרים אחרים).</td>
<td class="ar">וכד'לך קאלוא פי {{עברית|שליה של( )מוקדשין תקבר}}, קאלוא {{עברית|אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי}}, ועלי ד'לך פקס.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">12</td>
<td class="he">אל יהיו קשים בעיניך הדברים שהתירו דוגמת {{עברית|מסמר הצלוב}} ו{{עברית|שן השועל}} {{הפניה|(משנה שבת ו,י; משנה תורה, הלכות שבת יט,יג)}}, כי באותם זמנים חשבו שהם תוצאתו של הניסיון, ואם כן נעשו {{עברית|משום רפואה}}. והרי זה כמו קשירת אדמונית על הנכפה, ונתינת צואת כלב על נפיחות בגרון, ועישון בחומץ ובמַרְכַּזִיט לנפיחות הגידים הקשים. כי כל מה שהתאמת ניסיונו כמו אלה, אף על פי שאין טענה הגיונית הגוזרת אותו – מותר לעשותו, כי הוא {{עברית|משום רפואה}}, והרי הוא כמו החומרים המשלשלים. הבן אם כן מדברי, אתה המעיין, את הדברים הנפלאים {{מונח|גריב}} האלה, ונצור אותם, {{עברית|כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶךָ}} {{הפניה|(משלי א,ט)}}.</td>
<td class="ar">ולא יצעב עליך תלך אלתי אבאחוהא מת'ל {{עברית|מסמר הצלוב}} ו{{עברית|שן השועל}}, לאן תלך פי תלך אלאזמנה יט'ן בהא אנהא אכ'רג'תהא אלתג'רבה פצארת {{עברית|משום רפואה}}, ותג'רי מג'רי תעליק אלפאוניא עלי אלמצרוע, ואעטא כ'רו אלכלב לאוראם אלחלק, ואלבכ'ור באלכ'ל ואלמרקשיתא לאוראם אלותראת אלצלבה, פאן כל מא צחת תג'רבתה מת'ל הד'ה ואן לם יקתצ'ה קיאס פיחל פעלה פאנה {{עברית|משום רפואה}} ולחק באסהאל אלמסהלאת. פחצל הד'ה אלגראיב מן קולי איהא אלנאט'ר וצנהא, {{עברית|כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סגנון חיצוני שנאסר משום מעשי עבודה זרה}}
{{קו}}
{{אינדקס|גילוח)}} כבר ביארנו בחיבורנו הגדול {{הפניה|(הלכות עבודה זרה יב,א-ז)}} שגילוח {{עברית|פאת ראש ופאת זקן}} אסור משום שהוא היה אופנתם של {{עברית|כומרי עבודה זרה}}.{{קו}}{{אינדקס|שעטנז)}} זהו גם הטעם לאיסור ה{{עברית|שעטנז}}, כי גם זו היתה אופנתם של ה{{עברית|כומרין}}, שהיו מחברים בלבושם צומח וחי, כשעל ידם חותם מאחד המחצבים. תמצא זאת מפורש בספריהם.{{קו}}{{אינדקס|בגד)}} זהו גם הטעם למה שנאמר: "{{עברית|לֹא יִהְיֶה כְלִי}} {{עברית|גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה}}" {{הפניה|(דברים כב,ה)}}. {{אינדקס|א)}} תמצא זאת בספר "טומטום" המְצַווה שהגבר ילבש בגד צבוע של אישה כשהוא עומד לפני נוגה, ושהאישה תלבש שריון וכלֵי נשק כשהיא עומדת לפני מאדים. {{אינדקס|ב)}} יש לו לדעתי גם טעם נוסף, והוא שהמעשה הזה מעורר תאוות ומביא לפריצות למיניהָ.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד בינא פי תאליפנא אלכביר אן חלק {{עברית|פאת ראש ופאת זקן}} חרם מן אג'ל כונה זי {{עברית|כומרי עבודה זרה}}. והי אלעלה איצ'א פי תחרים אל{{עברית|שעטנז}}, לאן הכד'א כאן זי אל{{עברית|כומרין}} איצ'א יג'מעון בין אלנבאת ואלחיואן פי אללבאס ויכון כ'אתם מן אחד אלמעאדן פי ידה, תג'ד ד'לך מנצו[ץ](צא) פי כתבהם. והי אלעלה איצ'א פי קולה {{עברית|לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה}}, תג'דה פי כתאב טמטם יאמר אן ילבס אלרג'ל ת'וב (א)מראה מצבוגא ענד מא יקף ללזהרה, ותלבס אלמראה אלדרע ואלאת אלסלאח ענד אלוקוף ללמריך'. ופיה איצ'א ענדי עלה אכ'רי וד'אך אן הד'א אלפעל מחרך ללשהואת ומוג'ב לאנואע פסוק.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|טעם האיסור ליהנות מעבודה זרה}}
{{קו}}איסור הנאה מ{{עברית|עבודה זרה}} ברור מאוד, כי אדם עלול לקחת אותה כדי לשוברה, ואז להשאיר אותה ותהיה לו ל{{עברית|מוקש}}. ואפילו שברו והתיכו אותה או מכרו אותה ל{{עברית|גוי}} – אסור ליהנות מדמיה. הטעם לכך הוא שפעמים רבות ההמון מאמינים שדברים מקריים הם סיבות עצמיות, כמו שתמצא שרוב האנשים אומרים: מאז שגר בבית הזה, או מאז שקנה את הבהמה הזאת או את הכלי הזה – התעשר ונכסיו רבו, והם היו ברכה עבורו. וכך ייתכן שיקרה לאדם כלשהו שמסחרו יצליח או נכסיו ירבו מאותם דמים, והוא יחשוב שזו הסיבה, ושברכתם של דמי אותה צורה (=פסל) שנמכרה הביאה לו זאת, ונמצא שהוא מאמין לגביה במה שכל שאיפת התורה היתה נגדו, כמו שמתברר מכלל פסוקי ה{{עברית|תורה}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא תחרים אלאסתנפאע ב{{עברית|עבודה זרה}} פבין ג'דא, לאנה קד יתכ'ד'הא ליכסרהא פיבקיהא פתציר לה {{עברית|מוקש}}. וחתי לו כסרת וסבכת או ביעת ל{{עברית|גוי}} לחרם אלאסתנפאע בת'מנהא, ועלה' ד'לך לאנה כת'יר(א) מא יעתקד אלג'מהור אלאמור אלאתפאקיה אסבאב(א) ד'אתיה, כמא תג'ד אכת'ר אלנאס יקול אנה מנד' סכן הד'ה אלדאר או מנד' אשתרי הד'ה אלדאבה או הד'ה אלאלה אסתגני וכת'ר מאלה, ואנהא כאנת מבארכה עליה, פקד כאן יתפק לשכ'ץ מא אן ינג'ח תג'רה או יכת'ר מאלה מן ד'לך אלת'מן, פיט'ן ד'לך סבבא, ואן ברכה' ת'מן תלך אלצורה אלמביעה אוג'ב(ת) לה ד'לך, פיעתקד פיהא מא רום אלשריעה כלה צ'ד הד'א אלאעתקאד כמא יבין מן ג'מיע נצוץ אל{{עברית|תורה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">15</td>
<td class="he">זה עצמו הטעם לאיסור הנאה מ{{עברית|צפויי נעבד}} ומ{{עברית|תקרובת עבודה זרה}} וכליה, כדי להינצל מאותה מחשבה מוטעית. כי באותם זמנים היתה אמונתם בהם חזקה מאוד, ו(אמונתם) שהם – כוונתי לכוכבים – מחיים וממיתים, ושכל טובה ורעה היא מהם. לכן דאגה התורה להסרת דעה זו על ידי בריתות ועדות ושבועות חמורות וה{{עברית|אלות}} הנזכרות, והזהירה מלקחת משהו ממנה ומליהנות בו. והודיענו יתעלה שאם יתערב מדמיה משהו בממון האדם – הוא יאבד את הממון ויכלה אותו, והם דבריו: "{{עברית|וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ [}}שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא]" {{הפניה|(דברים ז,כו)}}, כל שכן שאין להאמין שיש בה ברכה.</td>
<td class="ar">והד'ה הי אלעלה בעינהא פי תחרים אלאסתנפאע ב{{עברית|צפוי[י]}} {{עברית|נעבד}} וב{{עברית|תקרובת עבודה זרה}} ואלאתהא, כי (נ)[י]סלם מן תלך אלט'נה, לאנה כאן אעתקאדהם פי ד'לך אלזמאן פיהא עט'י[ם](מא), ואנהא תחיי ותמית, ואן כל כ'יר ושר מנהא אעני מן אלכואכב, ולד'לך אסתות'קת אלשריעה פי אזאלה' ד'לכ אלראי באלעהוד ואלשהאדה ואלאימאן אלמגלט'ה ואל{{עברית|אלות}} אלמד'כורה, וחד'ר מן אכ'ד' שי מנהא ואלאסתנפאע בה, ואעלמנא תע[א]לי אנה אן אכ'תלט מן ת'מנהא שי פי מאל אלאנסאן פהו יתלף אלמאל ויבידה, והו קולה {{עברית|ולא תביא תעבה אל ביתך והיית חרם כמהו ו[כ](ג)ו'}}, פנאהיך אן תעתקד פיהא ברכה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">16</td>
<td class="he">אם תתחקה אחר כל אחת מן ה{{עברית|מצוות}} שנאמרו ב{{עברית|עבודה זרה}} תמצא שטעמן ברור, והוא הסרת אותן הדעות הנפסדות, וההרחקה מהן עד הקצה האחר.</td>
<td class="ar">ואד'א תתבעת אח(א)ד אל{{עברית|מצות}} כלהא אלתי ג'את פי {{עברית|עבודה זרה}} וג'דתהא בינה' אלעלה, והי אזאלה' תלך אלארא אלפאסדה ואלבעד ענהא אלי טרף אכ'ר.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}17</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תחבולות וניצול פחדי האדם בעניין גופו}}
{{קו}}
{{אינדקס|ניצול מקריות הפגיעה)}} וממה שנסב אליו את תשומת הלב, הוא שאֵלֶּה הבודים את הדעות השקריות שאין להן יסוד ולא תועלת, עורכים תחבולות כדי לקבע את אמונתם בכך שהם מפיצים בקרב האנשים שמי שלא יעשה מעשה מסוים המנציח את האמונה ההיא – יחול עליו פגע פלוני. יש שדבר זה יקרה במקרה ביום מן הימים למי מן האנשים, וכך יתקבע אותו מעשה, וידבקו באותה דעה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא ננבה עליה, הו אן אלד'ין יצ'עון אלארא אלכאד'בה אלתי לא אצל להא ולא פאידה פיהא, אן יחתאלוא פי תת'בית אעתקאדהא באן יד'עוא פי אלנאס אן מן לם יפעל ד'לך אלפעל אלמכ'לד לד'לך אלאעתקאד תחל בה אלאפה אלפלאניה, וקד יתפק ד'לך באלערץ' יומא מא לשכ'ץ מא, פי[ד](ר)ום ד'לך אלפעל ויתבע ד'לך אלראי.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">18</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ניצול הדאגה לבנים)}} ידוע מטבע בני האדם באופן כללי שחששם ופחדם הגדול ביותר הוא דווקא על אובדן הממון והילדים. לכן פרסמו עובדי האש באותם זמנים שכל מי שלא {{עברית|יעביר בנו}} {{עברית|באש}} ימותו ילדיו. אין ספק שבשל אותה שמועה (או: דבר הבל) מיהר כל אחד לעשות זאת, מרוב חמלה וחשש לילד, ומשום שהמעשה הזה פעוט וקל, כי לא נעשה דבר מלבד העברתו על האש. בפרט שעניין הילדים הקטנים מסור לנשים, וידועה מהירות היפעלותן וחולשת שכלן באופן כללי.{{קו}}{{אינדקס|התנגדות התורה)}} לכן התנגדה התורה מאוד למעשה הזה, ונאמרו עליו הדגשות שלא נאמרו לגבי כל שאר מיני {{עברית|עבודה זרה}}: "[וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ, כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ] {{עברית|לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי}}" {{הפניה|(ויקרא כ,ג)}}. אז הודיע הנאמן בשם ה' יתעלה ואמר: דבר זה שאתם עושים כדי שיחיה הילד – בגלל המעשה הזה ה' ישמיד את עושהו ויכרית את זרעו. הוא אמר: "{{עברית|וְנָתַתִּי}} {{עברית|אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ}} {{עברית|[}}וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם]" {{הפניה|(שם כ,ה; ושם: וְשַׂמְתִּי)}}.{{קו}}{{אינדקס|שרידי המעשה עד היום)}} ודע שעקבות המעשה הזה נותרו עד היום בשל פרסומו בעולם. אתה רואה שהמיילדות לוקחות את התינוקות בחיתול, שמות על האש קטורת בעלת ריח לא טוב, ומניעות את התינוקות על הקטורת הזאת מעל האש. זהו בלי ספק סוג של {{עברית|העברה באש}}, שאסור לעשותו. התבונן בערמומיותו של בודה הדעה הזאת, כיצד הוא הנציח אותה על ידי הדמיון הזה, עד כדי כך שהתורה התנגדה לה כבר אלפי שנים ועדיין לא נמחו עקבותיה.</td>
<td class="ar">וקד עלם מן טביעה' אלנאס עלי אלעמום אן אשד חד'רהם וכ'ופהם אנמא הו עלי ד'האב אלמאל ואלולד, פלד'לך אשהרוא עבדה' אלנאר פי תלך אלאזמנה אן כל מן לא {{עברית|יעביר בנו (ובתו)}} {{עברית|באש}} ימותון אולאדה, פלא שך אן מן אג'ל הד'ה אלשנאעה באדר כל אחד לפעלה לשדה' אלשפקה ואלתוקע עלי אלולד, ולנזארה' ד'לך אלפעל ולסהולתה, לאן ליס ת'ם שי אלא תג'ויזה עלי אלנאר. ולא סימא בכון אמר אלאולאד אלאצאגר מסלמא ללנסא, ומעלום סרעה' אנפעאלהן וצ'עף עקולהן עלי אלעמום. פלד'לך קאומת אלשריעה הד'א אלפעל ג'דא, וג'א פיה מן אלתאכיד מא לם יג'י פי סאיר אנואע {{עברית|עבודה זרה למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי}}. ת'ם אכ'בר אלצאדק ען אללה תעאלי וקאל, אן הד'א אלאמר אלד'י תפעלונה ליעיש אלולד בהד'א אלפעל יביד אללה פאעלה ויסתאצל נסלה, קאל {{עברית|[ונתתי](ושמתי) אני את פני}} {{עברית|באיש ההוא ובמשפחתו ו[כ](ג)ו'}}. ואעלם אן את'אר ד'לך אלפעל באקיה אלי אליום לשהרתה כאן פי אלעאלם, אנת תרי אלקואבל יאכ'ד'ן אלאצאגר פי אלקמאט וילקין בכ'ורא ליס באלטיב אלריח עלי אלנאר ויחרכן אלאצאגר עלי ד'לך אלבכ'ור מן פוק אלנאר, והד'א צ'רב מן אל{{עברית|העברה באש}} בלא שך לא יחל עמלה. פתאמל כ'באת'ה' ואצ'ע הד'א אלראי כיף כ'לדה בהד'א אלכ'יאל, חתי קאומתה אלשריעה אלא[ף](פא) מן אלסנין ולם ימתח את'רה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}19</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תחבולות וניצול פחדי האדם בעניין רכושו}}
{{קו}}כך גם עשו {{עברית|עובדי עבודה זרה}} בענייני הרכוש.{{קו}}{{אינדקס|אשרה)}} הם תיקנו שיהיה עץ אחד נעבד, והוא ה{{עברית|אשרה}}, שתנובתו תילקח וחלקה יוקרב והנותר ייאכל ב{{עברית|בית עבודה זרה}} כמו שביארו בדיני ה{{עברית|אשרה}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך איצ'א פעל {{עברית|עובדי עבודה זרה}} פי אמר אלאמואל, וסנוא אן תכון שג'רה ואחדה ללמעבוד והי אל{{עברית|אשרה}}, תוכ'ד' גלתהא יקרב בעצ'הא ותוכל בקיתהא פי {{עברית|בית עבודה זרה}} כמא בינוא פי אחכאם אל{{עברית|אשרה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">20</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ערלה)}} וכן הם חוקקו שייעשה כך לפרי הראשון שיניב כל עץ מאכל, כוונתי שחלקו יוקרב וחלקו ייאכל ב{{עברית|בית עבודה זרה}}. הם גם הפיצו שכל עץ שלא ייעשה כן לראשית תנובתו – ייבש העץ ההוא, או ינשרו פירותיו, או תמעט תנובתו, או יבוא עליו פגע, כמו שהפיצו שכל ילד שלא יועבר באש ימות. בשל פחדם של בני האדם על נכסיהם מיהרו לעשות גם את זה.{{קו}}{{אינדקס|התנגדות התורה)}} על כן התנגדה התורה לדעה זו, וציווה ה' יתעלה לשרוף את כל מה שמצמיח עץ מאכל בפרק זמן של שלוש שנים. כי חלקם נותנים פרי לאחר שנה, וחלקם מוציאים את תנובתם הראשונה לאחר שנתיים, וחלקם לאחר שלוש; וזהו הרוב מן העצים הניטעים כדרך מעשיהם של בני אדם באחד משלושת האופנים המפורסמים, שהם {{עברית|נטיעה}} ו{{עברית|הַבְרָכָה}} ו{{עברית|הרכבה}}.{{קו}}{{אינדקס|פרטי הציווי א)}} ואין להתייחס למי שזורע גרעין או חרצן, כיוון שהתורה אינה תולה את הדינים אלא בדבר המצוי על דרך הרוב.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וראשית תנובת ה{{עברית|נטיעה}} ב{{עברית|ארץ ישראל}} היא לרוב שלוש שנים. ה' יתעלה הבטיח לנו שבזכות השמדת אותה תנובה ראשונה וכילויה תרבה תנובת העץ. הוא אמר: "[וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ] {{עברית|לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,כה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וציווה לאכול {{עברית|נטע רבעי לפני ה'}}, חלף אכילת ה{{עברית|ערלה}} ב{{עברית|בית עבודה זרה}}, כמו שביארנו {{הפניה|(פסקה 19)}}.</td>
<td class="ar">וכד'לך רסמוא אן אול ת'מרה תכ'רג'הא כל שג'רה מאכול ת'מרהא יפעל בה ד'לך, אעני יקרב בעצ'ה ויוכל בעצ'ה פי {{עברית|בית עבודה זרה}}, ואשאעוא איצ'א באן אי שג'רה לם יפעל הד'א באול גלתהא ג'פת תלך אלשג'רה או [ת](י)סקט ת'מרהא או תקל גלתהא או תעתריהא אפה, כמא אשאעוא אן כל ולד לא יג'אז פי אלנאר ימות, פבכ'וף אלנאס עלי אמואלהם באדרוא איצ'א לד'לך, פקאומת אלשריעה הד'א אלראי ואמר תע(א)לי בחרק כל מא תנבתה אלשג'ר אלמטעמה פי מדה' ת'לת' סנין, לאן בעצ'הא תת'מר בעד סנה, ובעצ'הא תת'מר אול גלתהא בעד סנתין, ובעצ'הא בעד ת'ל(א)ת', והד'א הו אלאכת'רי למן יגרס כמא שאן אלנאס אן יפעלוא באחד אלת'לת'ה אוג'ה אלמשהורה והי {{עברית|נטיעה והברכה והרכבה}}, ולא י(ת)ל[ת]פת למן יזרע נואה או עג'מה, אד' אלשריעה לא תעלק אלאחכאם אלא באלאמר אלאכת'רי, ואכת'ר מא תבטי אול גלה' אל{{עברית|נטיעה}} פי {{עברית|ארץ ישראל}} ת'לת' סנין, וצ'מן לנא תעאלי אן באתלאף הד'ה אלגלה אלאולי ואפסאדהא תכת'ר גלה' אלשג'רה, קאל {{עברית|להוסיף לכם תבואתו}}, ואמר באכל {{עברית|נטע רבעי לפני י"י}} עוצ'א מן אכל אל{{עברית|ערלה}} פי {{עברית|בית עבודה זרה}} כמא בינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">21</td>
<td class="he">עוד אמרו קדמוני {{עברית|עובדי עבודה זרה}} באותה "עבודת האדמה הנבטית", שהם היו מרקיבים דברים מסוימים ואומרים שיש לעשות איתם מעשי כישוף רבים בעת מעבר השמש במזלות מסוימים. הם טענו שדבר זה יהיה מוכן אצל כל אדם כשהוא נוטע עץ מאכל, ושיזרה סביבו או איתו מאותו דבר רקוב – ואז ימהר העץ לצמוח ולהניב פירות בזמן קצר ביותר שלא כרגיל. הם אמרו שהעניין הזה מופלא {{מונח|עג'יב}} ונוהג על דרך הטליסמאות, ושהוא הנפלא {{מונח|גריב}} בדרכי הכישוף להחשת תנובת הפירות ככל האפשר. וכבר ביארנו לך {{הפניה|(פסקה 6)}} והודענוך כמה התרחקה התורה מכל אותם מעשי כישוף.{{קו}}{{אינדקס|תגובת התורה)}} לכן אסרה התורה את כל מה שיניבו עצי מאכל במשך שלוש שנים מיום נטיעתם, וכך אין צורך למהר את צמיחתם כפי מה שהם היו טוענים. לאחר שלוש שנים תשלם הוצאת פירותיהם של רוב עצי המאכל בארץ ישראל באופן טבעי, וכך לא יזדקקו לאותו מעשה כישוף מפורסם שהיה אצלם. הבן גם נקודה מופלאה {{מונח|עג'יב}} זו.</td>
<td class="ar">וממא ד'כרוה איצ'א קדמא {{עברית|עובדי עבודה זרה}} פי תלך אלפלאחה אלנבטיה, אנהם כאנוא יעפנון אשיא ד'כרוהא ויחרסון להא חלול אלשמס בברוג' מעלומה ואעמאל סחריה כת'ירה, וזעמוא אן ד'לך אלשי יכון מעדא ענד כל אחד מתי מא גרס שג'רה מטעמה ד'ר חולהא או מעהא מן ד'לך אלשי אלמעפן, פיסרע נבאת אלשג'רה ותת'מר פי אסרע וקת עלי גיר אלמעתאד. וד'כרוא אן הד'א באב עג'יב יג'רי מג'רי אלטלסמאת, ואנה אגרב אבואב אלסחר פי אסראע כ'רוג' ת'מר מא יכ'רג'. וקד בינא לך ואעלמנאך הרב אלשריעה מן תלך אעמאל אלסחר כלהא, פלד'לך חרמת אלשריעה כל מא תנבתה אלשג'ר אלמטעמה ת'לת' סנין מן יום גרסהא, פלא חאג'ה לאסראע נבאתהא עלי מא כאנוא יזעמון, ובעד ת'לת' סנין יכמל אכ'ראג' ת'מר אכת'ר אלשג'ר אלמטעמה פי אלשאם עלי מג'רי טביעתהא, ולא ילתג'א לד'לך אלעמל אלסחרי אלמשהור אלד'י כאן ענדהם. פאפהם הד'ה אלעג'יבה איצ'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}22</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|טעמי איסור כלאים}}
{{קו}}
{{אינדקס|הפעלה אסטרולוגית)}} אחת מן הדעות המפורסמות באותם זמנים, שהצאבים הנציחו, היא שהם אמרו על הרכבת העצים מין אחד במין אחר, שאם הדבר ייעשה במזל עולה כזה וכזה ויעלו קטורת כזו וכזו ויאמרו כך וכך בזמן ההרכבה, יבוא מתוך אותו מורכב דבר שלטענתם מפיק תועלת גדולה; עיין במה שהם ציינו בתחילת "עבודת האדמה (הנבטית)" על הרכבת הזית באתרוג. הנכון ביותר לדעתי הוא ש{{עברית|ספר רפואות}} ש{{עברית|גנז חזקיה}} {{הפניה|(משנה פסחים ד,י)}} היה בלי ספק מסוג זה.{{קו}}{{אינדקס|הפעלה מינית)}} וכן הם אמרו שֶבְּעת הרכבת מין אחד במין אחר צריך שהענף שרוצים להרכיבו יהיה ביד נערה יפה, וגבר יבוא עליה ביאה מכוערת שהם ציינו. הם אמרו: "ובעת שהם עסוקים במעשה זה, תרכיב האישה את הענף בעץ". אין ספק שזה התפרסם כך שלא נותר אף אחד שעשה אחרת, בפרט כשהתחבר בו העונג המיני עם הלהיטות לאותן תועלות.{{קו}}{{אינדקס|תגובת התורה)}} לכן נאסרו ה{{עברית|כלאים}}, כוונתי ל{{עברית|הרכבת אילן באילן}}, כדי להרחיק מן הגורמים ל{{עברית|עבודה זרה}} ומ{{עברית|תועבות}} יחסי המין שלהם החורגים מדרך הטבע. ובגלל {{עברית|הרכבת אילן}} נאסר לחבר בין כל שני מיני {{עברית|זרעים}}, אפילו רק להסמיכם זה לזה.{{קו}}{{אינדקס|טעם פרטי המצווה)}} אתה, אם תתבונן בהלכות המקובלות של {{עברית|מצוה}} זו תמצא: "{{עברית|הרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום}}" {{הפניה|(בבלי קידושין לט,א; משנה תורה כלאים א,ה; פה"מ ערלה ג,י; סה"מ ל"ת רטז)}}, כי הוא עיקר האיסור, וש{{עברית|כלאי זרעים}}, כלומר סמיכתם זה לזה, לא נאסרו אלא ב{{עברית|ארץ ישראל}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומן אלארא אלמשהורה פי תלך אלאזמנה אלתי כ'לדוהא אלצאבה, אנהם קאלוא פי תרכיב אלשג'ר נוע פי נוע אכ'ר אן ד'לך אד'א פעל בטאלע כד'א ובכ'ר בכד'א ודעי בכד'א פי וקת אלתרכיב יג'י מן ד'לך אלמרכב שי יזעמון אנה ינפע מנאפע עט'ימה, אכשף מא ד'כרוה פי אול אלפלאחה פי תרכיב אלזיתון פי אלאתרג', ואלאצח ענדי אן {{עברית|ספר רפואות}} אלד'י {{עברית|גנז חזקיה(ו)}} מן הד'א אלקביל כאן בלא שך. וכד'לך ד'כרוא איצ'א אן ענד תרכיב נוע פי נוע גירה ינבגי אן יכון אלגצן אלד'י יראד תרכיבה פי יד ג'אריה חסנה, ורג'ל יאתיהא אתיאנא קביחא ד'כרוה, קאלוא וענד מנאשבתהמא הד'א אלפעל תרכב אלמראה אלגצן פי אלשג'רה. ולא שך אן הד'א כאן קד שהר ומא בקי אחד יעמל סואה, ובכ'אצה למא אקתרן בה מן לד'ה' אלנכאח מע אלטמע פי תלך אלמנאפע, פלד'לך חרמת אל{{עברית|כלאים}} אעני {{עברית|הרכבת אילן באילן}} ל[י](נ)בעד מן אסבאב {{עברית|עבודה זרה}} ומן {{עברית|תועבות}} מנאכחהם אלכ'ארג'ה עמא פי אלטבע, ומן אג'ל {{עברית|הרכבת אילן}} חרם אלג'מע בין אי נועין מן אל{{עברית|זרעים}} ולו באלמג'אורה, אנת אד'א תאמלת מא רוי מן פקה הד'ה אל{{עברית|מצוה}} תג'ד {{עברית|הרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום}} לאנה אצל אלנהי, ואן {{עברית|כלאי זרעים}} אעני אלמג'אורה לא תחרם גיר פי {{עברית|ארץ ישראל}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">23</td>
<td class="he">
{{אינדקס|כלאי הכרם)}} וכן אמרו במפורש באותה "עבודת האדמה" שהיה מנהגם לזרוע שעורים וצימוקים יחד, והם טענו שהכרם לא ישגשג אלא כך. לכן אסרה התורה את {{עברית|כלאי הכרם}} וציוותה לשרוף הכול. כי נאסרו כל {{עברית|חֻקות הגוים}} שהם טענו שהם סגולות, אפילו דבר שלא היה בו שמץ {{עברית|עבודה זרה}}, כמו שביארנו על דבריהם "{{עברית|אין תולין אותה באילן [}}ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי]" {{הפניה|(פסקה 11)}}. כולן נאסרו, כוונתי ל{{עברית|חֻקותיהם}} הנקראים "{{עברית|דרכי האמורי}}", משום שהם מובילים ל{{עברית|עבודה זרה}}.</td>
<td class="ar">וכד'לך ד'כרוא בביאן פי תלך אלפלאחה אן כאנת סירתהם אן יזרעוא שעירא וזביבא מעא, וזעמוא אן לא יצלח אלכרם אלא בד'לך, פחרמת אלשריעה {{עברית|כלאי הכרם}} ואמרת בחרק אלג'מיע, לאן {{עברית|חקות הגוים}} כלהא אלתי כאנוא יזעמון אנהא כ'ואץ ולו שי לא יכון פיה ראיחה' {{עברית|עבודה זרה}} יחרם כמא בינא פי קולהם {{עברית|אין תולין אותה באילן ו[כ](ג)ו'}}, וחרמת כלהא אעני {{עברית|חקותיהם}} אלתי תסמי {{עברית|דרכי האמורי}} למא תג'ר אליה(א) מן {{עברית|עבודה זרה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}24</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקשר בין עבודת האדמה לאסטרולוגיה ועבודת הכוכבים}}
{{קו}}כשתתבונן במנהגיהם בעבודת האדמה שלהם, תמצא שיש מיני עבודת אדמה שהם פונים בהם לכוכבים, ויש מינים שהם פונים בהם לשני המאורות. פעמים רבות הם קובעים לזריעה זמנים של מזלות עולים, והקטרות, והקפות שיקיף הנוטע או הזורע. מהם מי שסבור שיש להקיף חמש הקפות לחמשת כוכבי הלכת, ומהם מי שסבור שיש להקיף שבע הקפות – לשבעה: כוכבי הלכת ושני המאורות. הם טוענים שכל אלה סגולות מועילות מאוד בעבודת האדמה, כדי לקשור את בני האדם לעבודת הכוכבים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אד'א תאמלת סירהם פי פלאחתהם תג'ד אנואע [אל]פלאחה תסתקבל פיהא כואכב, ואנואע(א) תסתקבל פיהא אלניר[י](א)ן, וכת'יר(א) מא יוקתון טואלע ללזראעה, ובכ'וראת, ודוראת ידורהא אלד'י יגרס או יזרע, מנהם מן ירי אן ידור כ'מס דוראת ללכ'מס(ה) דרארי, ומנהם מן ירי בסבע דוראת לל[סבעה](כ'מסה) [אל]דרארי ואלנירין, ויזעמון אן הד'ה כלהא כ'ואץ מפידה ג'דא פי אלפלאחה לירבטוא אלנאס לעבאדה' אלכואכב,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">25</td>
<td class="he">לכן נאסרו כל אותם {{עברית|חֻקות הגוים}} באופן כללי, ונאמר: "{{עברית|וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי [}}אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם]" {{הפניה|(ויקרא כ,כג)}}. מה שהיה מפורסם יותר ונפוץ יותר, או שהיה במפורש מין {{עברית|עבודה זרה}} – יוחד לגביו איסור, כגון ה{{עברית|ערלה}} וה{{עברית|כלאים}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. מופלאים {{מונח|ע'גיב}} בעיניי דברי {{עברית|ר' יאשיה}} על {{עברית|כלאי הכרם}}, וכך {{עברית|הלכה}}: "{{עברית|עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד}}" {{הפניה|(בבלי ברכות כב,א ועוד)}}. אין ספק שהוא עמד על עיקרו של עניין זה {{עברית|מדרכי האמורי}}.</td>
<td class="ar">פחרמת תלך {{עברית|חקות הגוים}} כלהא עלי אלעמום וקאל {{עברית|ולא תלכו בחקות הגוי ו[כ](ג)ו'}}. ומא כאן מנהא אשד שהרה ופשא או פיה תצריח בנוע {{עברית|עבודה זרה}} כ'צץ פיה אלחרמאן, מת'ל אל{{עברית|ערלה}} ואל{{עברית|כלאים}} ו{{עברית|כלאי הכרם}}. ואלעג'ב ענדי מן קול {{עברית|ר' יאשיה}} פי {{עברית|כלאי הכרם}} וה[י](ו) {{עברית|הלכה עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד}}, לא שך אנה אטלע עלי אצל הד'ה אלקצה {{עברית|מדרכי האמורי}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">26</td>
<td class="he">הרי התברר לך באופן שאין בו ספק שאיסור ה{{עברית|שעטנז}} וה{{עברית|ערלה}} וה{{עברית|כלאים}} הוא מפני {{עברית|עבודה זרה}}, ושאיסור {{עברית|חֻקותיהם}} שנרמז אליהם הוא בשל כך שהם מובילים ל{{עברית|עבודה זרה}}, כמו שביארנו.</td>
<td class="ar">פקד תבין לך ביאנא לא שך פיה, אן תחרים אל{{עברית|שעטנז}} ואל{{עברית|ערלה}} ואל{{עברית|כלאים}} מן אג'ל {{עברית|עבודה זרה}}, ואן תחרים {{עברית|חקותיהם}} אלמשאר אליהא למא תג'ר אליה מן {{עברית|עבודה זרה}} כמא בינא:</td>
</tr>
</table>
