189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק לט}}
{{כותרת|קבוצה ד: דאגה לחלש}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה הרביעית כוללת הן הכלולות ב{{עברית|ספר זרעים}} בחיבורנו למעט {{עברית|כלאים}}, וכן {{עברית|דין ערכים וחרמים}} {{הפניה|(בספר הפלאה)}}, וכן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות מלוה ולווה}} {{הפניה|(בספר משפטים)}}, ואלה שמנינו ב{{עברית|הלכות עבדים}} {{הפניה|(בספר קניין)}}. כל ה{{עברית|מצוות}} האלה, אם תתבונן בהן אחת אחת, תמצא שיש להן תועלת ברורה: לרחם על החלשים והמסכנים, לחזק את העניים בדרכים שונות, שלא לצער נזקקים, ושלא להכאיב ללב אדם שמצבו דחוק.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלראבעה הי אלתי אשתמל עליהא {{עברית|ספר זרעים}} מן תאליפנא, גיר אל{{עברית|כלאים}}, וכד'לך {{עברית|דין ערכים וחרמים}}, וכד'לך אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מלוה ולו[ו]ה}}, ואלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבדים}}, והד'ה אל{{עברית|מצות}} כלהא אד'א תאמלתהא ואחדה ואחדה וג'דתהא ט'אהרה' אלפאידה פי רחמה' אלצ'עפא ואלמסאכין ותקויה' אלפקרא בוג'וה מכ'תלפה, ואן לא יצ'יק עלי מצ'טר, ולא יולם קלב שכ'ץ צ'עיף אלחאל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מתנות עניים, תרומות ומעשרות ומעשר שני: צדקה ואחווה}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|מתנות עניים}} – עניינן ברור. וכן עניין ה{{עברית|תרומות}} וה{{עברית|מעשרות}} – טעמן התבאר: "[וּבָא הַלֵּוִי] {{עברית|כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ}}" {{הפניה|(דברים יד:כט;כז)}}. ידוע לך שטעם הדבר הוא כדי שה{{עברית|שבט}} הזה בכללותו יהיה מיוחד לעבודת ה' ולידיעת התורה, שלא יתעסק בחריש ולא בקציר אלא יתייחד לה' בלבד, כמו שנאמר: "{{עברית|יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל}}" {{הפניה|(שם לג,י)}}. אתה מוצא את לשון ה{{עברית|תורה}} בכמה מקומות: {{עברית|הַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה}} {{הפניה|(שם יד,כט; טז:יא;יד; כו:יב;יג)}} – הוא מונה אותו תמיד בכלל ה{{עברית|עניים}}, משום שאין לו רכוש.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|מתנות עניים}} פאמרהא בין, כד'לך אמר אל{{עברית|תרומות}} ואל{{עברית|מעשרות}} קד בין עלתהא {{עברית|כי אין לו חלק ונחלה עמך}}, וקד עלמת עלה' ד'לך ליכון הד'א אל{{עברית|שבט}} בג'מלתה מנפרד(א) ללעבאדה ועלם אלשריעה, לא ישתגל בחרת' ולא (ב)חצאד אלא ללה כ'אל[ץ](צא), כמא קאל {{עברית|יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל}}, ותג'ד נץ אל{{עברית|תורה}} פי מואצ'ע {{עברית|הלוי והגר והיתום והאלמנה}}, לאנה יעדה דאימא פי ג'מלה' אל{{עברית|עניים}} אד' לא קניה לה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">אשר ל{{עברית|מעשר שני}} – הציווי הוא להוציאו רק על מזון, ודווקא ב{{עברית|ירושלם}}, כדי שדבר זה יוביל בהכרח לעשות בו צדקה, מאחר שאין אפשרות להוציא אותו אלא עבור מאכל, וייקל על האדם לעשות זאת מעט מעט. ותתחייב התאספות במקום אחד, כך שיתחזקו מאוד האחוה והאהבה בין בני האדם.</td>
<td class="ar">אמא {{עברית|מעשר שני}} פאמר באכ'ראג'ה פי אלאגתד'א פקט פי {{עברית|ירושלם}} איצ'א, ליכון ד'לך דאעיא צ'רורה ללתצדק בה, אד' לא ימכן תצריפה גיר פי אלאכל ויסהל עלי אלאנסאן תחצילה אול(א) באול, ויוג'ב אלאג'תמאע פי מוצ'ע ואחד ליתאכד אלאכ'א ואלמחבה תאכדא כת'ירא בין אלנאס.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מתן ראשיות: נטע רבעי, התרומה, החלה ועוד}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|נטע רְבָעִי}} – מלבד שמץ {{עברית|עבודה זרה}} שיש בו עקב הקשר שלו ל{{עברית|ערלה}}, כמו שאמרנו {{הפניה|(ג,לז20)}}, הרי הוא כמו ה{{עברית|תרומה}} וה{{עברית|חלה}} וה{{עברית|בכורים}} ו{{עברית|ראשית הגז}}, כי כל הראשיות ניתנו לה' {{אינדקס|א)}} כדי לחזק את מידת הנדיבות {{אינדקס|ב)}} ולהחליש את תאוות האכילה ותאוות הבצע.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|נטע רבעי}} פאנה מע מא פיה מן ראיחה' {{עברית|עבודה זרה}} לתעלקה באל{{עברית|ערלה}} כמא ד'כרנא, פאנה יג'רי מג'רי אל{{עברית|תרומה}} ואל{{עברית|חלה}} ואל{{עברית|בכורים}} ו{{עברית|ראשית הגז}} לאנה ג'על אלאואיל כלהא ללה ליתמכן כ'לק אלכרם ויקל אלשרה פי אלאכל ואלתכסב</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">והוא הדין עצמו ב{{עברית|כהן}} המקבל {{עברית|זרוע ולחיים וקבה}}. כי {{עברית|לחיים}} הן מראשית גוף בעל החיים, ו{{עברית|הזרוע}} הוא הימין, והוא גם הדבר הראשון המסתעף מן הגוף, ו{{עברית|קבה}} – ראשית כל הקרביים.</td>
<td class="ar">וכד'לך הד'א אלמעני בעינה פי אכ'ד אל{{עברית|כהן}} {{עברית|זרוע ולחיים וקבה}} לאן {{עברית|לחיים}} מן אול ג'ת'ה' אלחיואן, ו{{עברית|הזרוע}} הו אלימין והו איצ'א אול ממא תפרע מן אלג'ת'ה, ו{{עברית|קבה}} אול אלאחשא כלהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מתן ראשיות – מקרא ביכורים: ענווה והכרת הטוב}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|מקרא בִּכורים}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} יש בו גם מידת הענווה, כי הוא אשר לוקח {{עברית|סל על כתיפו}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש בו הכרה בחסדי האל וטובותיו, כדי שהאדם ידע שחלק מעבודת ה' הוא לזכור בעת רווחתו את מצבי מצוקתו. עניין זה מודגש רבות ב{{עברית|תורה}}: "{{עברית|וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ}} {{עברית|[}}בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם]" {{הפניה|(דברים ה,יד)}}. כי החשש הוא מן המידות הנפוצות אצל כל מי שגדל בחיי רווחה, כוונתי ליהירות ולזחיחות ולהזנחת הדעות הנכונות: "{{עברית|פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ [}}וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה – וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ...]" {{הפניה|(דברים ח,יב-יד)}}, ונאמר: "{{עברית|וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט}}" {{הפניה|(שם לב,טו)}}. מפני החשש הזה נצטווינו ב{{עברית|מקרא בכורים}} בכל שנה לפניו יתעלה ובנוכחות שכינתו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|מקרא בכורים}} פפיה איצ'א כ'לק אלתואצ'ע לאנה הו אלד'י יאכ'ד' (אל){{עברית|סל}} {{עברית|על כת[י]פ(י)ו}}, ופיה אלאעתראף באפצ'אל אללה ואנעאמה, ליעלם אלאנסאן אן מן אלעבאדה אן יד'כר חאלאת צ'יקתה ענד מא יוסע עליה, הד'א אלגרץ' מאכד פי אל{{עברית|תורה}} כת'יר(א), {{עברית|וזכרת כי עבד היית ו[כ](ג)ו'}}, לאנה יכ'אף מן אלאכ'לאק אלמשהורה לכל מן רבי פי נעמה, אעני אלאגתראר ואלעג'ב ואהמאל אלארא אלצחיחה, {{עברית|פן תאכל ושבעת (ובתים}} {{עברית|וגו')[וכו']}}, וקאל {{עברית|וישמן ישרון ויבעט (וגו')}}{{עברית|}}, פלאג'ל הד'א אלתוקע אמר ב{{עברית|מקרא בכורים}} פי כל סנה בין ידיה תע(א)לי ובמחצ'ר סכינתה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מתן ראשיות – הביכורים ופדיון בכורות: תפיסות אמת}}
{{קו}}
{{אינדקס|ג)}} ידוע לך גם שה{{עברית|תורה}} הדגישה שיש לזכור תמיד את ה{{עברית|מכות}} שבאו על המצרים, "{{עברית|לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ}} {{עברית|[}}מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]" {{הפניה|(דברים טז,ג)}}, ונאמר: "{{עברית|וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ}} {{עברית|[}}וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה']" {{הפניה|(שמות י,ב)}}. וכך ראוי, כי אלה הם הסיפורים המאמתים את נכונות הנבואה והשכר והעונש. נמצא שכל {{עברית|מצוה}} המביאה לזכירת אחד מן הנסים או להנצחת ההאמנה הזאת – נודעה תועלתה של אותה {{עברית|מצוה}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלמת איצ'א תאכיד אל{{עברית|תורה}} פי תד'כר אל{{עברית|מכות}} אלתי נזלת באלמצריין דאימא, {{עברית|למען תזכר את יום צאתך ו[כ](ג)ו'}}, וקאל {{עברית|ולמען תספר באזני בנך ו[כ](ג)ו'}}, וחק להד'א אלאמר ד'לך, לאנהא אלקצץ אלתי תחקק צחה' אלנבוה ואלג'זא ואלעקאב. פכל {{עברית|מצוה}} תודי לד'כר שי מן אלמעג'זאת או לתכ'ליד ד'לך אלאעתקאד פקד עלם פאידה' תלך אל{{עברית|מצוה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">על {{עברית|בכור אדם ובכור בהמה}} נאמר בפירוש: "{{עברית|וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ}} {{עברית|[}}וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה,] {{עברית|עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ [}}לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה]" {{הפניה|(שם יג,טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|שכיחות)}} ברור מאוד למה היה זה דווקא ב{{עברית|בקר וצאן וחמור}}; כי הן החיות הביתיות שבני אדם מגדלים והן נמצאות ברוב המקומות, ובפרט בארץ ישראל, ובפרט אצל {{עברית|ישראל}}, שאנחנו כולנו רועים, מאז אבותינו ואבות אבותינו: "{{עברית|רֹעֵי צֹאן הָיוּ עֲבָדֶיךָ [}}גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ]" {{הפניה|(בראשית מז,ג; ושם: רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ)}}. ואילו סוסים וגמלים אינם מצויים אצל הרועים בדרך כלל ולא בכל מקום; התבונן בשלל {{עברית|מדין}} והחיות היחידות שתמצא בו הן {{עברית|בקר וצאן וחמור}}. כי מין החמור הוא כהכרחי (נוסח אחר: היה הכרחי) לכל בני האדם, ובפרט למי שיש לו עסק בשדה: "{{עברית|וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר}} [צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה]" {{הפניה|(שם לב,ו)}}. ואילו גמלים וסוסים אינם נמצאים בדרך כלל אלא אצל יחידים ובמקומות אחדים.{{קו}}{{אינדקס|זירוז)}} אשר ל{{עברית|עריפת פטר חמור}} – זאת משום שהדבר מביא בהכרח לפדייתו, ולכן נאמר "{{עברית|מצות פדיה קודמת למצות עריפה}}" {{הפניה|(משנה בכורות א,ז)}}.</td>
<td class="ar">ובביאן קאל פי {{עברית|בכור אדם ובכור בהמה ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ו[כ](ג)ו' על כן אני זובח (לי"י)}} {{עברית|ו[כ](ג)ו'}}. ואנמא לם כאן ד'לך כ'ציצא ב{{עברית|בקר ו(ב)צאן וחמור}} ובין ג'דא, לאן הד'ה הי אלחיואנאת אלאהליה אלתי תרבי והי מוג'ודה פי אכת'ר אלמואצ'ע, ובכ'אצה פי אלשאם, ובכ'אצה ענד {{עברית|ישראל}} אלד'י[ן] נחן כלנא רעאה ען אב ען ג'ד, {{עברית|רועי}} {{עברית|צאן היו}} {{עברית|עבדיך ו[כ](ג)ו'}}, אמא אלכ'יל ואלג'מאל פליסת מוג'ודה ענד אלרעאה עלי אלאכת'ר ולא פי כל מוצ'ע, תאמל גזוה' {{עברית|מדין}} לא תג'ד פיהא מן אלחיואן גיר {{עברית|בקר וצאן וחמור}}, לאן נוע אלחמאר כא(ן)[נה] צ'רורי(א) ללנאס כלהם, ובכ'אצה למן לה שגל פי אלפחץ {{עברית|ויהי לי שור וחמור}}, אמא אלג'מאל ואלכ'יל פלא תוג'ד פי אלאכת'ר אלא ענד אחאד ופי בעץ' אלמואצ'ע. אמא {{עברית|עריפת פטר חמור}} פלכון ד'לך דאעיא לפדיתה צ'רורה, ולד'לך קיל {{עברית|מצות פדיה קודמת למצוה עריפה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המצווה לשמוט נכסים: ביטחון כלכלי}}
{{קו}}אשר לכל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות שמִטה ויובל}} –{{קו}}{{אינדקס|חמלה כללית)}} מהן רחמים וגמילות חסד לבני האדם כולם, כמו שנאמר: "[וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ] {{עברית|וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה}} {{עברית|[}}כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ]" {{הפניה|(שמות כג,יא).}}{{קו}}{{אינדקס|פוריות הארץ)}} וכדי שהארץ תהיה פורייה ותתחזק בשל הוברתהּ.{{קו}}{{אינדקס|חמלה על החלש)}} ומהן חמלה על העבדים והעניים, כלומר {{עברית|השמטת כספים}} ו{{עברית|השמטת עבדים}}.{{קו}}{{אינדקס|ביטחון כלכלי)}} ומהן דאגה להתמדת תיקון המחיה, בכך שהארץ כולה תהיה כהקדש, שלא ניתן יהיה למכור אותה לחלוטין: "{{עברית|וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת}}" {{הפניה|(ויקרא כה,כג)}}. וכך הקרן של נכסי האדם נשארת שמורה לו וליורשיו, ויתפרנס (הקונה) מיבולו ותו לא.{{קו}}הרי סיימנו לתת טעם לכל מה שנכלל ב{{עברית|ספר זרעים}} בחיבורנו, מלבד {{עברית|כלאי בהמה}}, שטעמם יתברר בהמשך {{הפניה|(ג,מט23-22)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות שמטה ויובל}}, פמנהא רחמה ותוסעה עלי אלנאס כאפה כמא נץ {{עברית|ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה ו[ב](ג)ו'}}{{עברית|}}, ולתג'ם אלארץ' ותקוי בתבוירהא, ומנהא רפק באלעביד ואלפקרא אעני {{עברית|השמטת כספים}} ו{{עברית|השמטת עבדים}}, ומנהא נט'ר פי מצאלח אלמעאיש עלי אלדואם והו כון אלארץ' כלהא חבס(א) לא יצח פיהא ביע בתאת {{עברית|והארץ לא תמכר לצמ[י]ת[ו]ת}}, פיבקי מאל אלאנסאן מחרוס אלאצל עליה ועלי וראת'ה וינתג'ע גלתה לא גיר. פקד אתינא עלי תעליל כל מא תצ'מנה {{עברית|ספר זרעים}} מן תאליפנא, גיר {{עברית|כלאי בהמה}}, וסתתבין עלה' ד'לך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדשות: קודש ונדיבות}}
{{קו}}וכן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות ערכים וחרמים}} – כולן נוהגות כדרך הצדקות: מהן ל{{עברית|כהנים}}, ומהן ל{{עברית|בדק הבית}}. על ידי כל זה גם כן תושג מידת הנדיבות, ושהאדם יקל ראש בממון ביחס לה', ולא ינהג בקמצנות. כי רוב הקלקולים המתרחשים בערים בין בני האדם אינם אלא בשל הלהיטות אחר הקניין והגדלתו ותאוות הבצע.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות ערכים וחרמים}} כלהא תנחו נחו אלצדקאת, מנהא שי לל{{עברית|כהנים}}, ומנהא שי ל{{עברית|בדק הבית}}. ובג'מיע ד'לך איצ'א יחצל כ'לק אלכרם, ואן יתהאון אלאנסאן באלמאל פי חק אללה ולא יבכ'ל, פאן אכת'ר אלפסאדאת אלואקעה פי אלמדן בין אלנאס אנמא הו מן אג'ל אלכלב עלי אלקניה ואלתזיד מנהא ואלשרה פי אלתכסב.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הלוואות: חמלה והגנה על יכולת העני}}
{{קו}}וכן כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות מלוה ולווה}} – התבונן בכל אחת ואחת מהן ותמצא שכולן חמלה על החלשים ורחמים עליהם וטוב לב כלפיהם; ושלא יישלל (מהם) אמצעי הכרחי למזון, כלומר "{{עברית|לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב}} [כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל]" {{הפניה|(דברים כד,ו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מלוה ולו[ו]ה}} תאמלהא ואחדה ואחדה תג'דהא כלהא רפקא באלצ'עפא ורחמה להם וראפה בהם, ואן לא תעטל מנפעה צ'רוריה פי אלאגתד'א אעני {{עברית|לא יחבל רחים ורכב}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המצוות שבעבדים: חמלה והגנת החלש}}
{{קו}}וכן כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות עבדים}} – כולן רחמים וחמלה על החלש. ובכלל הרחמים הגדולים יציאת {{עברית|עבד כנעני}} לחופשי אם החסירו לו אחד מאבריו, כדי שלא יהיו לו עבדות ונכות יחד – אפילו בהפלת שן, כל שכן אברים אחרים. וכן אסור להכותו אלא בשוט או במקל וכיוצא בו, כמו שביארנו ב{{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(רוצח ב,יד)}}. ויחד עם זאת, אם ירבה להכותו עד שימות – ייהרג עליו, כשאר בני אדם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבדים}} כלהא רחמה ורפק באלצ'עיף, ומן עט'ים אלרחמה כ'רוג' {{עברית|עבד כנעני}} חר(א) ענד תעדימה ג'ארחה, לא יג'מע עליה אלעבודיה ואלזמאנה, ולו באסקאט סן פנאהיך עמא סואהא. ולם יבח איצ'א צ'רבה אלא באלסוט או באלקצ'יב ונחוה כמא בינא פי {{עברית|משנה תורה}}, ומע ד'לך אן אלח עליה באלצ'רב חתי אהלכה קתל עליה כסאיר אלנאס.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">13</td>
<td class="he">אשר למה שנאמר: "{{עברית|לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו}}" {{הפניה|(דברים כג,טז)}} – מעבר לרחמים שבכך, יש ב{{עברית|מצוה}} זו תועלת גדולה, והיא שנקנה את המידה הנעלה הזאת, כלומר שניתן חסות למי שמבקש את חסותנו, ונגן עליו ולא נסגיר אותו לידי מי שברח ממנו. ולא זו בלבד שתתן חסות למי שמבקש אותה ממך, אלא שיש לך מחויבות כלפיו: שתדאג לטובתו ותיטיב לו ולא תכאיב את לבו ולו במילה, והם דבריו יתעלה: "{{עברית|עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר}} {{עברית|בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ, לֹא תּוֹנֶנּוּ}}" {{הפניה|(שם,יז)}}. זאת ועוד: אם דין זה נקבע לאדם הפחות ביותר, בדרגה החברתית התחתונה, והוא העבד, כל שכן אם אדם רם־מעלה יבקש ממך חסות – על אחת כמה וכמה מוטל עליך לפעול למענו!</td>
<td class="ar">וקולה {{עברית|לא תסגיר עבד אל אדניו}} פמע כון ד'לך רחמה פאן ת'ם פי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} פאידה עט'ימה, והי אן נתכ'לק בהד'א אלכ'לק אלכרים, אעני אן נג'יר מן אסתג'אר בנא ונחמיה ולא נסלמה פי יד מן פר מן אמאמה, ומא כפי אנך תג'יר מן אסתג'אר בך אלא אנך ילזמך מנה מלז[מא](ם), והו אן תנט'ר פי מצאלחה ותנעם עליה ולא תולם קלבה בכלמה, והו קולה תע(א)לי {{עברית|עמך ישב בקרבך [במקום אשר יבחר] באחד שעריך בטוב לו לא תוננו}}. ת'ם אנה פרץ' הד'א אלחכם פי אקל אלנאס ואחטהם מנזלה והו אלעבד, פכיף אד'א אסתג'אר בך רג'ל ג'ליל אלקדר כיף יתעין עליך אן תפעל פי חקה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">14</td>
<td class="he">בניגוד לכך, אם עבריין עושה עוול מבקש מאיתנו חסות – אין לתת לו חסות, ולא לרחם עליו, ולא לוותר לו בשום אופן על הדין המגיע לו, אפילו היה מבקש חסות מהאדם הנכבד ביותר ובעל המעלה העליונה ביותר. והם דבריו: "[וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה] {{עברית|מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת}}" {{הפניה|(שמות כא,יד)}}. והרי זה ביקש חסות מה' יתעלה, ונאחז במה שמיוחס לשמו – אך הוא לא נתן לו חסות, אלא ציווה להסגירו ביד הממונה על הצדק שהוא ברח ממנו. כל שכן אם יבקש חסות מאחד מבני האדם, שאסור לתת לו חסות ולא לרחם עליו, כי הרחמים על העבריינים המשחיתים הם אכזריות על כל הבריות.</td>
<td class="ar">ופי מקאבלה' הד'א אלאמר איצ'א אן אלמתעדי אלט'אלם אד'א אסתג'אר בנא לא יג'אר ולא ירחם ולא יסקט ענה חק בוג'ה, ולו אסתג'אר באג'ל שכ'ץ ואכברהם מנזלה, והו קולה {{עברית|מעם מזבחי תקחנו למות}}, פהד'א קד אסתג'אר באללה תע(א)לי ותעלק במא הו מנסוב לאסמה פלם יג'רה, בל אמר באסלאמה פי יד רב אלחק אלד'י הרב מן אמאמה, פנאהיך מן אסתג'אר בשכ'ץ מן אלנאס פאנה לא ינבגי אן יג'ירה ולא ירחמה, לאן אלרחמה עלי אלמתעדין אלמפסדין קסאוה עלי כל אלכ'לק.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">15</td>
<td class="he">אלו הן בלי ספק המידות המאוזנות, שהן מכלל "{{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}}" {{הפניה|(דברים ד,ח)}}. אין הן כמידות הבורים ("אלג'אהליה". אפשר: עובדי עבודה זרה) החושבים אותן למעלות, שמשבחים בהן אדם על כך שהוא מסייע למי שמזדמן ותומך בו, בין אם הוא עושק או עשוק, כמפורסם בסיפוריהם ובשיריהם.</td>
<td class="ar">פהד'ה הי אלאכ'לאק אלמעתדלה בלא שך אלתי הי מן ג'מלה' {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}}. וליסת באכ'לאק אלג'אהליה אלתי יט'נונהא פצ'איל[א] יחמד אלשכ'ץ בהא עלי נכ'ותה ותעצבה למן אתפק כאן ט'אלמא או מט'לומא, כמא ד'לך משהור פי אכ'בארהם ואשעארהם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">16</td>
<td class="he">נמצא שלכל {{עברית|מצוה}} שנאמרה בקבוצה זו יש טעם ברור ותועלת גלויה.</td>
<td class="ar">פכל {{עברית|מצוה}} ג'את פי הד'ה אלג'מלה בינה' אלעלה ואצ'חה' אלפאידה:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|קבוצה ד: דאגה לחלש}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה הרביעית כוללת הן הכלולות ב{{עברית|ספר זרעים}} בחיבורנו למעט {{עברית|כלאים}}, וכן {{עברית|דין ערכים וחרמים}} {{הפניה|(בספר הפלאה)}}, וכן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות מלוה ולווה}} {{הפניה|(בספר משפטים)}}, ואלה שמנינו ב{{עברית|הלכות עבדים}} {{הפניה|(בספר קניין)}}. כל ה{{עברית|מצוות}} האלה, אם תתבונן בהן אחת אחת, תמצא שיש להן תועלת ברורה: לרחם על החלשים והמסכנים, לחזק את העניים בדרכים שונות, שלא לצער נזקקים, ושלא להכאיב ללב אדם שמצבו דחוק.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלראבעה הי אלתי אשתמל עליהא {{עברית|ספר זרעים}} מן תאליפנא, גיר אל{{עברית|כלאים}}, וכד'לך {{עברית|דין ערכים וחרמים}}, וכד'לך אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מלוה ולו[ו]ה}}, ואלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבדים}}, והד'ה אל{{עברית|מצות}} כלהא אד'א תאמלתהא ואחדה ואחדה וג'דתהא ט'אהרה' אלפאידה פי רחמה' אלצ'עפא ואלמסאכין ותקויה' אלפקרא בוג'וה מכ'תלפה, ואן לא יצ'יק עלי מצ'טר, ולא יולם קלב שכ'ץ צ'עיף אלחאל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מתנות עניים, תרומות ומעשרות ומעשר שני: צדקה ואחווה}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|מתנות עניים}} – עניינן ברור. וכן עניין ה{{עברית|תרומות}} וה{{עברית|מעשרות}} – טעמן התבאר: "[וּבָא הַלֵּוִי] {{עברית|כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ}}" {{הפניה|(דברים יד:כט;כז)}}. ידוע לך שטעם הדבר הוא כדי שה{{עברית|שבט}} הזה בכללותו יהיה מיוחד לעבודת ה' ולידיעת התורה, שלא יתעסק בחריש ולא בקציר אלא יתייחד לה' בלבד, כמו שנאמר: "{{עברית|יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל}}" {{הפניה|(שם לג,י)}}. אתה מוצא את לשון ה{{עברית|תורה}} בכמה מקומות: {{עברית|הַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה}} {{הפניה|(שם יד,כט; טז:יא;יד; כו:יב;יג)}} – הוא מונה אותו תמיד בכלל ה{{עברית|עניים}}, משום שאין לו רכוש.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|מתנות עניים}} פאמרהא בין, כד'לך אמר אל{{עברית|תרומות}} ואל{{עברית|מעשרות}} קד בין עלתהא {{עברית|כי אין לו חלק ונחלה עמך}}, וקד עלמת עלה' ד'לך ליכון הד'א אל{{עברית|שבט}} בג'מלתה מנפרד(א) ללעבאדה ועלם אלשריעה, לא ישתגל בחרת' ולא (ב)חצאד אלא ללה כ'אל[ץ](צא), כמא קאל {{עברית|יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל}}, ותג'ד נץ אל{{עברית|תורה}} פי מואצ'ע {{עברית|הלוי והגר והיתום והאלמנה}}, לאנה יעדה דאימא פי ג'מלה' אל{{עברית|עניים}} אד' לא קניה לה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">אשר ל{{עברית|מעשר שני}} – הציווי הוא להוציאו רק על מזון, ודווקא ב{{עברית|ירושלם}}, כדי שדבר זה יוביל בהכרח לעשות בו צדקה, מאחר שאין אפשרות להוציא אותו אלא עבור מאכל, וייקל על האדם לעשות זאת מעט מעט. ותתחייב התאספות במקום אחד, כך שיתחזקו מאוד האחוה והאהבה בין בני האדם.</td>
<td class="ar">אמא {{עברית|מעשר שני}} פאמר באכ'ראג'ה פי אלאגתד'א פקט פי {{עברית|ירושלם}} איצ'א, ליכון ד'לך דאעיא צ'רורה ללתצדק בה, אד' לא ימכן תצריפה גיר פי אלאכל ויסהל עלי אלאנסאן תחצילה אול(א) באול, ויוג'ב אלאג'תמאע פי מוצ'ע ואחד ליתאכד אלאכ'א ואלמחבה תאכדא כת'ירא בין אלנאס.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מתן ראשיות: נטע רבעי, התרומה, החלה ועוד}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|נטע רְבָעִי}} – מלבד שמץ {{עברית|עבודה זרה}} שיש בו עקב הקשר שלו ל{{עברית|ערלה}}, כמו שאמרנו {{הפניה|(ג,לז20)}}, הרי הוא כמו ה{{עברית|תרומה}} וה{{עברית|חלה}} וה{{עברית|בכורים}} ו{{עברית|ראשית הגז}}, כי כל הראשיות ניתנו לה' {{אינדקס|א)}} כדי לחזק את מידת הנדיבות {{אינדקס|ב)}} ולהחליש את תאוות האכילה ותאוות הבצע.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|נטע רבעי}} פאנה מע מא פיה מן ראיחה' {{עברית|עבודה זרה}} לתעלקה באל{{עברית|ערלה}} כמא ד'כרנא, פאנה יג'רי מג'רי אל{{עברית|תרומה}} ואל{{עברית|חלה}} ואל{{עברית|בכורים}} ו{{עברית|ראשית הגז}} לאנה ג'על אלאואיל כלהא ללה ליתמכן כ'לק אלכרם ויקל אלשרה פי אלאכל ואלתכסב</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">והוא הדין עצמו ב{{עברית|כהן}} המקבל {{עברית|זרוע ולחיים וקבה}}. כי {{עברית|לחיים}} הן מראשית גוף בעל החיים, ו{{עברית|הזרוע}} הוא הימין, והוא גם הדבר הראשון המסתעף מן הגוף, ו{{עברית|קבה}} – ראשית כל הקרביים.</td>
<td class="ar">וכד'לך הד'א אלמעני בעינה פי אכ'ד אל{{עברית|כהן}} {{עברית|זרוע ולחיים וקבה}} לאן {{עברית|לחיים}} מן אול ג'ת'ה' אלחיואן, ו{{עברית|הזרוע}} הו אלימין והו איצ'א אול ממא תפרע מן אלג'ת'ה, ו{{עברית|קבה}} אול אלאחשא כלהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מתן ראשיות – מקרא ביכורים: ענווה והכרת הטוב}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|מקרא בִּכורים}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} יש בו גם מידת הענווה, כי הוא אשר לוקח {{עברית|סל על כתיפו}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ויש בו הכרה בחסדי האל וטובותיו, כדי שהאדם ידע שחלק מעבודת ה' הוא לזכור בעת רווחתו את מצבי מצוקתו. עניין זה מודגש רבות ב{{עברית|תורה}}: "{{עברית|וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ}} {{עברית|[}}בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם]" {{הפניה|(דברים ה,יד)}}. כי החשש הוא מן המידות הנפוצות אצל כל מי שגדל בחיי רווחה, כוונתי ליהירות ולזחיחות ולהזנחת הדעות הנכונות: "{{עברית|פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ [}}וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה – וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ...]" {{הפניה|(דברים ח,יב-יד)}}, ונאמר: "{{עברית|וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט}}" {{הפניה|(שם לב,טו)}}. מפני החשש הזה נצטווינו ב{{עברית|מקרא בכורים}} בכל שנה לפניו יתעלה ובנוכחות שכינתו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|מקרא בכורים}} פפיה איצ'א כ'לק אלתואצ'ע לאנה הו אלד'י יאכ'ד' (אל){{עברית|סל}} {{עברית|על כת[י]פ(י)ו}}, ופיה אלאעתראף באפצ'אל אללה ואנעאמה, ליעלם אלאנסאן אן מן אלעבאדה אן יד'כר חאלאת צ'יקתה ענד מא יוסע עליה, הד'א אלגרץ' מאכד פי אל{{עברית|תורה}} כת'יר(א), {{עברית|וזכרת כי עבד היית ו[כ](ג)ו'}}, לאנה יכ'אף מן אלאכ'לאק אלמשהורה לכל מן רבי פי נעמה, אעני אלאגתראר ואלעג'ב ואהמאל אלארא אלצחיחה, {{עברית|פן תאכל ושבעת (ובתים}} {{עברית|וגו')[וכו']}}, וקאל {{עברית|וישמן ישרון ויבעט (וגו')}}{{עברית|}}, פלאג'ל הד'א אלתוקע אמר ב{{עברית|מקרא בכורים}} פי כל סנה בין ידיה תע(א)לי ובמחצ'ר סכינתה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מתן ראשיות – הביכורים ופדיון בכורות: תפיסות אמת}}
{{קו}}
{{אינדקס|ג)}} ידוע לך גם שה{{עברית|תורה}} הדגישה שיש לזכור תמיד את ה{{עברית|מכות}} שבאו על המצרים, "{{עברית|לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ}} {{עברית|[}}מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ]" {{הפניה|(דברים טז,ג)}}, ונאמר: "{{עברית|וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ}} {{עברית|[}}וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה']" {{הפניה|(שמות י,ב)}}. וכך ראוי, כי אלה הם הסיפורים המאמתים את נכונות הנבואה והשכר והעונש. נמצא שכל {{עברית|מצוה}} המביאה לזכירת אחד מן הנסים או להנצחת ההאמנה הזאת – נודעה תועלתה של אותה {{עברית|מצוה}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלמת איצ'א תאכיד אל{{עברית|תורה}} פי תד'כר אל{{עברית|מכות}} אלתי נזלת באלמצריין דאימא, {{עברית|למען תזכר את יום צאתך ו[כ](ג)ו'}}, וקאל {{עברית|ולמען תספר באזני בנך ו[כ](ג)ו'}}, וחק להד'א אלאמר ד'לך, לאנהא אלקצץ אלתי תחקק צחה' אלנבוה ואלג'זא ואלעקאב. פכל {{עברית|מצוה}} תודי לד'כר שי מן אלמעג'זאת או לתכ'ליד ד'לך אלאעתקאד פקד עלם פאידה' תלך אל{{עברית|מצוה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">על {{עברית|בכור אדם ובכור בהמה}} נאמר בפירוש: "{{עברית|וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ}} {{עברית|[}}וַיַּהֲרֹג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה,] {{עברית|עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ [}}לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים, וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה]" {{הפניה|(שם יג,טו)}}.{{קו}}{{אינדקס|שכיחות)}} ברור מאוד למה היה זה דווקא ב{{עברית|בקר וצאן וחמור}}; כי הן החיות הביתיות שבני אדם מגדלים והן נמצאות ברוב המקומות, ובפרט בארץ ישראל, ובפרט אצל {{עברית|ישראל}}, שאנחנו כולנו רועים, מאז אבותינו ואבות אבותינו: "{{עברית|רֹעֵי צֹאן הָיוּ עֲבָדֶיךָ [}}גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ]" {{הפניה|(בראשית מז,ג; ושם: רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ)}}. ואילו סוסים וגמלים אינם מצויים אצל הרועים בדרך כלל ולא בכל מקום; התבונן בשלל {{עברית|מדין}} והחיות היחידות שתמצא בו הן {{עברית|בקר וצאן וחמור}}. כי מין החמור הוא כהכרחי (נוסח אחר: היה הכרחי) לכל בני האדם, ובפרט למי שיש לו עסק בשדה: "{{עברית|וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר}} [צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה]" {{הפניה|(שם לב,ו)}}. ואילו גמלים וסוסים אינם נמצאים בדרך כלל אלא אצל יחידים ובמקומות אחדים.{{קו}}{{אינדקס|זירוז)}} אשר ל{{עברית|עריפת פטר חמור}} – זאת משום שהדבר מביא בהכרח לפדייתו, ולכן נאמר "{{עברית|מצות פדיה קודמת למצות עריפה}}" {{הפניה|(משנה בכורות א,ז)}}.</td>
<td class="ar">ובביאן קאל פי {{עברית|בכור אדם ובכור בהמה ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ו[כ](ג)ו' על כן אני זובח (לי"י)}} {{עברית|ו[כ](ג)ו'}}. ואנמא לם כאן ד'לך כ'ציצא ב{{עברית|בקר ו(ב)צאן וחמור}} ובין ג'דא, לאן הד'ה הי אלחיואנאת אלאהליה אלתי תרבי והי מוג'ודה פי אכת'ר אלמואצ'ע, ובכ'אצה פי אלשאם, ובכ'אצה ענד {{עברית|ישראל}} אלד'י[ן] נחן כלנא רעאה ען אב ען ג'ד, {{עברית|רועי}} {{עברית|צאן היו}} {{עברית|עבדיך ו[כ](ג)ו'}}, אמא אלכ'יל ואלג'מאל פליסת מוג'ודה ענד אלרעאה עלי אלאכת'ר ולא פי כל מוצ'ע, תאמל גזוה' {{עברית|מדין}} לא תג'ד פיהא מן אלחיואן גיר {{עברית|בקר וצאן וחמור}}, לאן נוע אלחמאר כא(ן)[נה] צ'רורי(א) ללנאס כלהם, ובכ'אצה למן לה שגל פי אלפחץ {{עברית|ויהי לי שור וחמור}}, אמא אלג'מאל ואלכ'יל פלא תוג'ד פי אלאכת'ר אלא ענד אחאד ופי בעץ' אלמואצ'ע. אמא {{עברית|עריפת פטר חמור}} פלכון ד'לך דאעיא לפדיתה צ'רורה, ולד'לך קיל {{עברית|מצות פדיה קודמת למצוה עריפה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המצווה לשמוט נכסים: ביטחון כלכלי}}
{{קו}}אשר לכל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות שמִטה ויובל}} –{{קו}}{{אינדקס|חמלה כללית)}} מהן רחמים וגמילות חסד לבני האדם כולם, כמו שנאמר: "[וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ] {{עברית|וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה}} {{עברית|[}}כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ]" {{הפניה|(שמות כג,יא).}}{{קו}}{{אינדקס|פוריות הארץ)}} וכדי שהארץ תהיה פורייה ותתחזק בשל הוברתהּ.{{קו}}{{אינדקס|חמלה על החלש)}} ומהן חמלה על העבדים והעניים, כלומר {{עברית|השמטת כספים}} ו{{עברית|השמטת עבדים}}.{{קו}}{{אינדקס|ביטחון כלכלי)}} ומהן דאגה להתמדת תיקון המחיה, בכך שהארץ כולה תהיה כהקדש, שלא ניתן יהיה למכור אותה לחלוטין: "{{עברית|וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת}}" {{הפניה|(ויקרא כה,כג)}}. וכך הקרן של נכסי האדם נשארת שמורה לו וליורשיו, ויתפרנס (הקונה) מיבולו ותו לא.{{קו}}הרי סיימנו לתת טעם לכל מה שנכלל ב{{עברית|ספר זרעים}} בחיבורנו, מלבד {{עברית|כלאי בהמה}}, שטעמם יתברר בהמשך {{הפניה|(ג,מט23-22)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות שמטה ויובל}}, פמנהא רחמה ותוסעה עלי אלנאס כאפה כמא נץ {{עברית|ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה ו[ב](ג)ו'}}{{עברית|}}, ולתג'ם אלארץ' ותקוי בתבוירהא, ומנהא רפק באלעביד ואלפקרא אעני {{עברית|השמטת כספים}} ו{{עברית|השמטת עבדים}}, ומנהא נט'ר פי מצאלח אלמעאיש עלי אלדואם והו כון אלארץ' כלהא חבס(א) לא יצח פיהא ביע בתאת {{עברית|והארץ לא תמכר לצמ[י]ת[ו]ת}}, פיבקי מאל אלאנסאן מחרוס אלאצל עליה ועלי וראת'ה וינתג'ע גלתה לא גיר. פקד אתינא עלי תעליל כל מא תצ'מנה {{עברית|ספר זרעים}} מן תאליפנא, גיר {{עברית|כלאי בהמה}}, וסתתבין עלה' ד'לך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדשות: קודש ונדיבות}}
{{קו}}וכן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות ערכים וחרמים}} – כולן נוהגות כדרך הצדקות: מהן ל{{עברית|כהנים}}, ומהן ל{{עברית|בדק הבית}}. על ידי כל זה גם כן תושג מידת הנדיבות, ושהאדם יקל ראש בממון ביחס לה', ולא ינהג בקמצנות. כי רוב הקלקולים המתרחשים בערים בין בני האדם אינם אלא בשל הלהיטות אחר הקניין והגדלתו ותאוות הבצע.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות ערכים וחרמים}} כלהא תנחו נחו אלצדקאת, מנהא שי לל{{עברית|כהנים}}, ומנהא שי ל{{עברית|בדק הבית}}. ובג'מיע ד'לך איצ'א יחצל כ'לק אלכרם, ואן יתהאון אלאנסאן באלמאל פי חק אללה ולא יבכ'ל, פאן אכת'ר אלפסאדאת אלואקעה פי אלמדן בין אלנאס אנמא הו מן אג'ל אלכלב עלי אלקניה ואלתזיד מנהא ואלשרה פי אלתכסב.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הלוואות: חמלה והגנה על יכולת העני}}
{{קו}}וכן כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות מלוה ולווה}} – התבונן בכל אחת ואחת מהן ותמצא שכולן חמלה על החלשים ורחמים עליהם וטוב לב כלפיהם; ושלא יישלל (מהם) אמצעי הכרחי למזון, כלומר "{{עברית|לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב}} [כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל]" {{הפניה|(דברים כד,ו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מלוה ולו[ו]ה}} תאמלהא ואחדה ואחדה תג'דהא כלהא רפקא באלצ'עפא ורחמה להם וראפה בהם, ואן לא תעטל מנפעה צ'רוריה פי אלאגתד'א אעני {{עברית|לא יחבל רחים ורכב}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המצוות שבעבדים: חמלה והגנת החלש}}
{{קו}}וכן כל ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|הלכות עבדים}} – כולן רחמים וחמלה על החלש. ובכלל הרחמים הגדולים יציאת {{עברית|עבד כנעני}} לחופשי אם החסירו לו אחד מאבריו, כדי שלא יהיו לו עבדות ונכות יחד – אפילו בהפלת שן, כל שכן אברים אחרים. וכן אסור להכותו אלא בשוט או במקל וכיוצא בו, כמו שביארנו ב{{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(רוצח ב,יד)}}. ויחד עם זאת, אם ירבה להכותו עד שימות – ייהרג עליו, כשאר בני אדם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך ג'מיע אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות עבדים}} כלהא רחמה ורפק באלצ'עיף, ומן עט'ים אלרחמה כ'רוג' {{עברית|עבד כנעני}} חר(א) ענד תעדימה ג'ארחה, לא יג'מע עליה אלעבודיה ואלזמאנה, ולו באסקאט סן פנאהיך עמא סואהא. ולם יבח איצ'א צ'רבה אלא באלסוט או באלקצ'יב ונחוה כמא בינא פי {{עברית|משנה תורה}}, ומע ד'לך אן אלח עליה באלצ'רב חתי אהלכה קתל עליה כסאיר אלנאס.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">13</td>
<td class="he">אשר למה שנאמר: "{{עברית|לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו}}" {{הפניה|(דברים כג,טז)}} – מעבר לרחמים שבכך, יש ב{{עברית|מצוה}} זו תועלת גדולה, והיא שנקנה את המידה הנעלה הזאת, כלומר שניתן חסות למי שמבקש את חסותנו, ונגן עליו ולא נסגיר אותו לידי מי שברח ממנו. ולא זו בלבד שתתן חסות למי שמבקש אותה ממך, אלא שיש לך מחויבות כלפיו: שתדאג לטובתו ותיטיב לו ולא תכאיב את לבו ולו במילה, והם דבריו יתעלה: "{{עברית|עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר}} {{עברית|בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ, לֹא תּוֹנֶנּוּ}}" {{הפניה|(שם,יז)}}. זאת ועוד: אם דין זה נקבע לאדם הפחות ביותר, בדרגה החברתית התחתונה, והוא העבד, כל שכן אם אדם רם־מעלה יבקש ממך חסות – על אחת כמה וכמה מוטל עליך לפעול למענו!</td>
<td class="ar">וקולה {{עברית|לא תסגיר עבד אל אדניו}} פמע כון ד'לך רחמה פאן ת'ם פי הד'ה אל{{עברית|מצוה}} פאידה עט'ימה, והי אן נתכ'לק בהד'א אלכ'לק אלכרים, אעני אן נג'יר מן אסתג'אר בנא ונחמיה ולא נסלמה פי יד מן פר מן אמאמה, ומא כפי אנך תג'יר מן אסתג'אר בך אלא אנך ילזמך מנה מלז[מא](ם), והו אן תנט'ר פי מצאלחה ותנעם עליה ולא תולם קלבה בכלמה, והו קולה תע(א)לי {{עברית|עמך ישב בקרבך [במקום אשר יבחר] באחד שעריך בטוב לו לא תוננו}}. ת'ם אנה פרץ' הד'א אלחכם פי אקל אלנאס ואחטהם מנזלה והו אלעבד, פכיף אד'א אסתג'אר בך רג'ל ג'ליל אלקדר כיף יתעין עליך אן תפעל פי חקה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">14</td>
<td class="he">בניגוד לכך, אם עבריין עושה עוול מבקש מאיתנו חסות – אין לתת לו חסות, ולא לרחם עליו, ולא לוותר לו בשום אופן על הדין המגיע לו, אפילו היה מבקש חסות מהאדם הנכבד ביותר ובעל המעלה העליונה ביותר. והם דבריו: "[וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה] {{עברית|מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת}}" {{הפניה|(שמות כא,יד)}}. והרי זה ביקש חסות מה' יתעלה, ונאחז במה שמיוחס לשמו – אך הוא לא נתן לו חסות, אלא ציווה להסגירו ביד הממונה על הצדק שהוא ברח ממנו. כל שכן אם יבקש חסות מאחד מבני האדם, שאסור לתת לו חסות ולא לרחם עליו, כי הרחמים על העבריינים המשחיתים הם אכזריות על כל הבריות.</td>
<td class="ar">ופי מקאבלה' הד'א אלאמר איצ'א אן אלמתעדי אלט'אלם אד'א אסתג'אר בנא לא יג'אר ולא ירחם ולא יסקט ענה חק בוג'ה, ולו אסתג'אר באג'ל שכ'ץ ואכברהם מנזלה, והו קולה {{עברית|מעם מזבחי תקחנו למות}}, פהד'א קד אסתג'אר באללה תע(א)לי ותעלק במא הו מנסוב לאסמה פלם יג'רה, בל אמר באסלאמה פי יד רב אלחק אלד'י הרב מן אמאמה, פנאהיך מן אסתג'אר בשכ'ץ מן אלנאס פאנה לא ינבגי אן יג'ירה ולא ירחמה, לאן אלרחמה עלי אלמתעדין אלמפסדין קסאוה עלי כל אלכ'לק.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">15</td>
<td class="he">אלו הן בלי ספק המידות המאוזנות, שהן מכלל "{{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}}" {{הפניה|(דברים ד,ח)}}. אין הן כמידות הבורים ("אלג'אהליה". אפשר: עובדי עבודה זרה) החושבים אותן למעלות, שמשבחים בהן אדם על כך שהוא מסייע למי שמזדמן ותומך בו, בין אם הוא עושק או עשוק, כמפורסם בסיפוריהם ובשיריהם.</td>
<td class="ar">פהד'ה הי אלאכ'לאק אלמעתדלה בלא שך אלתי הי מן ג'מלה' {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}}. וליסת באכ'לאק אלג'אהליה אלתי יט'נונהא פצ'איל[א] יחמד אלשכ'ץ בהא עלי נכ'ותה ותעצבה למן אתפק כאן ט'אלמא או מט'לומא, כמא ד'לך משהור פי אכ'בארהם ואשעארהם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">16</td>
<td class="he">נמצא שלכל {{עברית|מצוה}} שנאמרה בקבוצה זו יש טעם ברור ותועלת גלויה.</td>
<td class="ar">פכל {{עברית|מצוה}} ג'את פי הד'ה אלג'מלה בינה' אלעלה ואצ'חה' אלפאידה:</td>
</tr>
</table>
