189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק מ}}
{{כותרת|קבוצה ה: מניעת נזקים}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה החמישית כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|ספר נזקים}}, וכולן עוסקות בסילוק מעשי עושק ובמניעת נזקים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלכ'אמסה הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר נז(י)קים}}, והי כלהא פי אזאלה' מט'אלם ומנע אד'יאת.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נזקי הרכוש לרכוש הזולת: אחריות לפיצוי}}
{{קו}}
{{אינדקס|העיקרון)}} כדי לחזק את הזהירות למנוע נזקים חויב האדם על כל נזק הבא מרכושו, או שנגרם ממעשה שלו שהוא יכול לשמור ולהשגיח עליו שלא יזיק.{{קו}}{{אינדקס|כלל נזקי בהמות)}} לכן חויבנו על נזקים הבאים מבהמותינו, כדי שנשמור עליהן.{{קו}}{{אינדקס|נזקי אש ובור)}} וכן {{עברית|אש}} ו{{עברית|בור}}, כי הם מעשה האדם וניתן להשגיח ולשמור עליהם כדי שלא יבוא מהם נזק.{{קו}}{{אינדקס|נזקי שן ורגל)}} יש בדינים האלה צדק כמו שאעיר: {{עברית|שן ורגל ברשות הרבים – פטור}} {{הפניה|(משנה בבא קמא ב,ה; הלכות נזקי ממון א,ח)}}, כי {{אינדקס|א)}} זהו דבר שאי אפשר לשמור עליו, {{אינדקס|ב)}} מה גם שהנזק הנגרם מהם שם הוא קטן (או: לעתים רחוקות), {{אינדקס|ג)}} ומי ששם דבר־מה {{עברית|ברשות הרבים}} הוא שפשע נגד עצמו והפקיר את ממונו לאובדן. אכן הוא (=בעל הבהמה) {{עברית|חייב על השן והרגל בשדה הניזק}}.{{קו}}{{אינדקס|נזקי קרן)}} אשר לנזק ה{{עברית|קרן}} והדומה לה – שניתן לשמור אותם (מלהזיק) בכל מקום, והעוברים {{עברית|ברשות הרבים}} אינם יכולים להישמר מנזק זה – דינה של ה{{עברית|קרן}} בכל מקום אחד הוא. אך יש בו חילוק בין {{עברית|תם}} ל{{עברית|מועד}}: אם מעשה זה חריג – הוא מחויב ב{{עברית|חצי נזק}}; ואם עושה הנזק כבר הורגל ונודע בכך – הוא מחויב ב{{עברית|נזק שלם}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולשדה' אלחפז עלי מנע אלאד'יאת אלזם אלאנסאן בכל אד'יה תטרי מן מאלה, או תתסבב מן פעלה ממא ימכנה חראסתה וחפט'ה מן אן יאד'י, פלד'לך אלזמנא באד'יאת תטרי מן בהאימנא חתי נחרסהא, וכד'לך {{עברית|אש}} ו{{עברית|בור}} לאנהמא מן פעל אלאנסאן וימכנה חפט'המא וחראסתהמא חתי לא תחדת' מנהמא אד'יה. וצ'מנת הד'ה אלאחכאם מן אלעדאלה מא אנבה עליה, וד'לך אן {{עברית|שן ורגל ברשות הרבים פטור}} לאנה אמר לא יסתטאע חראסתה, ווקוע אלאד'יה איצ'א מנהמא הנאך קליל[ה], ואלד'י יחט שיא {{עברית|ברשות הרבים}} הו אלד'י ג'נא עלי נפסה וערץ' מאלה ללתלאף, ואנמא יכון {{עברית|חייב על השן והרגל בשדה הניזק}}. אמא אד'יה' אל{{עברית|קרן}} ומא שאבההא אלתי ימכן חראסתהא פי כל מוצ'ע ולא ימכן אלמסתטרקין {{עברית|ברשות הרבים}} אלתחפט' מן תלך אלאד'יה, פחכמה אעני אל{{עברית|קרן}} פי כל מוצ'ע ואחד, ופיה תפציל בין {{עברית|תם}} ו{{עברית|מועד}}, אן כאן הד'א אלפעל שד'וד'(א) פילזמה {{עברית|חצי נזק}}, ואן כאן הד'א פאעל אלאד'יה קד אטרד ועלם בה פילזמה {{עברית|נזק שלם}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נזקי הרכוש לגוף הזולת: קבלת אחריות}}
{{קו}}
{{אינדקס|תשלום כופר)}} דמי עבד באופן כללי נקבעו כחצי מדמיו של בן חורין באופן כללי. כי תמצא ש{{עברית|ערכי אדם}} המרביים הם {{עברית|שִשים שקלים}}, ו{{עברית|דמי העבד}} – "{{עברית|כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים}}" {{הפניה|(שמות כא,לב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וג'על ת'מן אלעבד עלי אלעמום נצף ת'מן אלחר עלי אלעמום, לאנך תג'ד {{עברית|ערכי אדם}} אכת'רהא {{עברית|ששים שקלים, ודמי [ה]עבד כסף שלשים שקלים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הריגת הבהמה)}} הריגת ה{{עברית|בהמה}} אם הרגה אדם – אינה כעונש לה, כמו שהמינים מלעיזים עלינו, אלא זהו עונש לבעליה. לכן נאסר ליהנות מבשרה, כדי שבעלי הבהמה יקפיד ביותר לשומרה, וידע שאם תהרוג קטן או גדול, בן חורין או עבד – הוא יפסיד בהכרח את דמיה. {{אינדקס|כופר)}} ואם היא {{עברית|מועדת}} הוא מתחייב גם ב{{עברית|כופר}}, נוסף על אובדן דמיה.</td>
<td class="ar">וכון אל{{עברית|בהמה}} תקתל אד'א קתלת אנסא[ן](נא) ליס ד'לך קצא[ץ](צא) להא כמא ישנע עלינא אלכ'וארג', בל ד'לך קצאץ לרבהא, ולד'לך חרם אלאסתנפאע בלחמהא ליבאלג צאחב אלבהימה פי חפט'הא, ויעלם אנהא אן קתלת צגירא או כבירא, חרא כאן או עבדא, כ'סר ת'מנהא צ'רורה, ואן כאנת {{עברית|מועדת}} לזמה {{עברית|כ[ו]פר}} זאידא עלי הלאך ת'מנהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">זה עצמו הטעם גם להריגת {{עברית|בהמה הנרבעת}}, כדי שבעלי הבהמה ישמור עליה וינצור אותה כפי שהוא נוצר את משפחתו, שלא תאבד לו. כי בני האדם חסים על ממונם כפי שהם חסים על נפשם. יש אף בני אדם שממונם חשוב להם מנפשם. וההתייחסות אליהם בשווה היא דבר נפוץ: "{{עברית|וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ}}" {{הפניה|(בראשית מג,יח)}}.</td>
<td class="ar">והי אלעלה בעינהא פי קתל {{עברית|בהמה הנרבעת}} ליתחפט' רב אלבהימה בהא ויצונהא כציאנתה אהלה לאן לא תצ'יע עליה, אד' שפקה' אלנאס עלי אמואלהם כשפקתהם עלי אנפסהם, ובעץ' אלנאס יפצ'ל מאלה עלי נפסה, אמא אלתסויה בינהמא פאמר אכת'רי {{עברית|ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דין רודף ברצח ובאונס: נזק בלתי הפיך לזולת}}
{{קו}}קבוצה זו כוללת גם את הריגת ה{{עברית|רודף}}. דין זה, כלומר הריגתו של מי שרוצה לחטוא לפני שביצע את החטא, אסור בשום אופן מלבד בשני מינים אלה: {{עברית|רודף אחר חבירו להרגו}}, ו{{עברית|רודף אחר ערות אדם לגלותה}}, משום שזה עוול שאי אפשר לתקנו אם התבצע. ואילו שאר ה{{עברית|עבירות}} שיש עליהן {{עברית|מיתת בית דין}}, כמו {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|שבת}} – אין בהן עוול לזולת, אלא הן דעות. לכן אין הורגים על הרצון לעשותן, אלא רק כשיעשה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא תצ'מנתה איצ'א הד'ה אלג'מלה קתל אל{{עברית|רודף}}, והד'א אלחכם אעני קתל מן ירום אלמעציה קבל אן ירתכבהא לא יג'וז בוג'ה אלא פי הד'ין אלנועין, והו {{עברית|רודף אחר חב[י]רו להרגו ורודף אחר ערות אדם לגלותה}}, לכון ד'לך מט'למה לא ימכן ג'בר צדעהא אן וקעת, אמא סאיר אל{{עברית|עבירות}} אלתי פיהא {{עברית|מיתת בית דין}} מת'ל {{עברית|עבודה זרה ושבת}} פלא מט'למה פיהא ללגיר, ואנמא הי ארא, פלד'לך לא יקתל עלי אלרום, בל חתי יפעל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסורי התאווה והחמידה, והשבת אבדה: דאגה לממון הזולת}}
{{קו}}ידוע שאיסור ה{{עברית|תאוה}} הוא בגלל ה{{עברית|חמידה}}, וה{{עברית|חמידה}} בגלל ה{{עברית|גזל}}. (חכמינו) {{עברית|ז"ל}} ביארו זאת {{הפניה|(מכילתא דרשב"י כ,יד; גזלה א,יא)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלם אן תחרים אל{{עברית|תאוה}} מן אג'ל אל{{עברית|חמידה}}, ואל{{עברית|חמידה}} מן אג'ל אל{{עברית|גזל}}, קד בינוא ד'לך {{עברית|ז"ל}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">אשר ל{{עברית|השב אבדה}} – עניינה ברור, שמעבר לכך שהיא מידה טובה לתיקון המצבים (החברתיים), הרי היא מהדברים שתועלתם חוזרת חלילה, כי אם לא תחזיר את אבדת חברך – לא תוחזר לך אבדתך; כמו שאם לא תכבד את אביך – לא יכבד אותך בנך. ויש רבים כיוצא בזה.</td>
<td class="ar">ואמא {{עברית|השב אבדה}} פאלאמר פיה בין, אן מע כונה כ'לק(א) פאצ'ל(א) פי צלאח אלאחואל, פאנה ממא מנפעתה ראג'עה באלתכאפו, אן לם תרד תליפה' גירך ליס תרד תליפתך, כמא אנך אן לם תכרם ואלדך לא יכרמך אבנך ומת'ל הד'א כת'יר.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ערי מקלט: דאגה לביטחון חיי מי שהרג בשוגג}}
{{קו}}אשר לכך ש{{עברית|רוצח בשגגה}} {{עברית|יגלה}} – דבר זה נועד להשקיט את נפשו של {{עברית|גואל הדם}}, כדי שלא יראה את מי שתקלה זו באה על ידו. חזרתו נתלתה במות האדם הנכבד ביותר מהאנשים והאהוב ביותר על כל {{עברית|ישראל}}, כי בכך תשקוט נפש הנפגע שקרובו נהרג. כי זה טבוע בטבע האדם: כל מי שבאה עליו צרה – כשתבוא על אחר צרה כמוה או גדולה ממנה, הוא ימצא בכך נחמה על אסונו. ואין לנו אסון גדול יותר של מות אדם ממותו של {{עברית|כהן גדול}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא כון {{עברית|רוצח בשגגה יגלה}}, פד'לך לסכון נפס {{עברית|גואל הדם}}, חתי לא ירי ד'לך אלד'י חדת'ת הד'ה אלמעת'רה עלי ידיה. ועלק רג'ועה במות אלשכ'ץ אלד'י הו אעט'ם אלנאס ואחבהם אלי ג'מיע {{עברית|ישראל}} פאן בד'לך תסכן נפס אלמג'אח אלד'י קתל קריבה, לאן הד'א אמר פי טביעה' אלאנסאן, כל מן אצאבתה ג'איחה אד'א אג'יח גירה מת'להא או אעט'ם מנהא וג'ד בד'לך עזא(א) עלי מצאבה, (ומא)[וליס] פי מצאיב מות אלאשכ'אץ ענדנא אעט'ם מן מות {{עברית|כהן גדול}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|עגלה ערופה: דאגה למציאת הרוצח}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|עגלה ערופה}} – תועלתה ברורה.{{קו}}{{אינדקס|האחריות והטקס)}} כי מי שמביא אותה היא {{עברית|הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל}} {{הפניה|(דברים כא,ג)}}, ולרוב הרוצח בא ממנה. זקני העיר ההיא מעידים עליהם את ה' שהם לא התרשלו בתיקון הדרכים ובשמירתן ובליווי כל עובר אורח, כמו שהתפרש (במסורת), ו(הם אומרים:) "אף על פי שהוא נרצח – אין זה משום שהזנחנו את טובת הכלל; ואיננו יודעים מי רצחו".{{קו}}{{אינדקס|התוצאה)}} בדרך כלל, לא יהיה מנוס מכך שבעקבות החקירה ופעילויות הזקנים והמדידה והבאת העגלה, אנשים ירבו לספר ולדבר (על העניין), ואולי בשל פרסום הדבר ייוודע הרוצח. כי מי שידע מי הרוצח, או שמע על אודותיו, או יש לו על כך ראיה נסיבתית, יאמר: "פלוני הוא הרוצח!". וברגע שיאמר אדם, אפילו {{עברית|אשה}} או {{עברית|שפחה}}, "פלוני רצחו" – לא {{עברית|תערף העגלה}}. וכבר התבסס שאם נודע הרוצח ושתקו מכך, והם העידו על עצמם את ה' שהם לא הכירוהו – יש בכך עזות מצח רבה ועוון גדול. לכן אפילו אישה, אם ידעה – היא תאמר. ומרגע שהוא ייוודע תושג התועלת, כי אפילו לא יהרגוהו {{עברית|בית דין}} – יהרגהו המלך, שיש לו רשות להרוג במקרי ספק. ואם לא יהרגהו המלך – {{עברית|גואל הדם}} יהרגהו, ויערוך תחבולות עד שיתנקש בו ויהרגהו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|עגלה ערופה}} פפאידתהא בינה, לאן אלד'י יג'יבהא הי {{עברית|העיר הקרובה אל החלל}}, ופי אלאכת'ר אן אלקאתל מנהא, ושיוך' תלך אלמדינה ישהדון אללה עלי אנהם לם יתואנוא פי אצלאח אלטרק וחראסתהא ותגפיר כל סאיר סביל כמא ג'א אלתפסיר, ואנה מע כון הד'א קתל ליס מן אג'ל אהמאלנא אלמצאלח אלעאמה, פאנא לא נעלם מן קתל הד'א. פלא בד עלי אלאכת'ר ענד אלבחת' ותג'ריד אלשיוך' ואלקיאס ואחצ'אר אלעג'לה אן יכת'ר חדית' אלנאס וכלאמהם, פלעל בשהרה' אלאמר יעלם אלקאתל פיקול אלד'י עלם אלקאתל או סמע כ'ברה או דלה עלי ד'לך קראין פלאן הו אלקאתל, פאנה מנד' יקול שכ'ץ ולו {{עברית|אשה}} או {{עברית|שפחה}} פלאן קתלה לא {{עברית|תערף העגלה}}, וקד קרר אנה אן עלם אלקאתל וסכת ענה ואשהדוא אללה עלי אנפסהם אנהם ל[א](ם) יערפו[נ]ה כאן פי ד'לך קחה עט'ימה ואת'ם כביר, פאד'א' ולו מראה אן עלמת הי תקול, ומנד' יערף חצלת אלפאידה, לאנה ואן לם יקתלה {{עברית|בית דין}} פאלסלטאן יקתלה אלד'י לה אן יקתל באלשבה, ואן לם יקתלה אלסלטאן {{עברית|גואל הדם}} יקתלה ויחתאל חתי יגתאלה פיקתלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">11</td>
<td class="he">הרי התברר שתועלתה של {{עברית|עגלה ערופה}} היא גילוי הרוצח. עניין זה חוזק בכך שהמקום ש{{עברית|תערף בו העגלה לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ}} {{הפניה|(שם,ד)}} {{עברית|לעולם}}, וכך בעלי הקרקע הזאת יעשה כל תחבולה ויחקור כדי שהרוצח ייוודע, כדי שלא {{עברית|תערף העגלה}} ולא תיאסר עליו אדמתו {{עברית|לעולם}}.</td>
<td class="ar">פקד באן אן פאידה' {{עברית|עגלה ערופה}} הי אשהאר אלקאתל, ותאכד הד'א אלמעני בכון אלמוצ'ע אלד'י {{עברית|תערף בו}} {{עברית|העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם}}, פצאחב תלך אלארץ' יחתאל בכל חילה ויבחת' חתי יעלם אלקאתל כי לא {{עברית|תערף העגלה}} ולא תחרם עליה ארצ'ה תלך {{עברית|לעולם}}:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|קבוצה ה: מניעת נזקים}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה החמישית כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|ספר נזקים}}, וכולן עוסקות בסילוק מעשי עושק ובמניעת נזקים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלכ'אמסה הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר נז(י)קים}}, והי כלהא פי אזאלה' מט'אלם ומנע אד'יאת.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נזקי הרכוש לרכוש הזולת: אחריות לפיצוי}}
{{קו}}
{{אינדקס|העיקרון)}} כדי לחזק את הזהירות למנוע נזקים חויב האדם על כל נזק הבא מרכושו, או שנגרם ממעשה שלו שהוא יכול לשמור ולהשגיח עליו שלא יזיק.{{קו}}{{אינדקס|כלל נזקי בהמות)}} לכן חויבנו על נזקים הבאים מבהמותינו, כדי שנשמור עליהן.{{קו}}{{אינדקס|נזקי אש ובור)}} וכן {{עברית|אש}} ו{{עברית|בור}}, כי הם מעשה האדם וניתן להשגיח ולשמור עליהם כדי שלא יבוא מהם נזק.{{קו}}{{אינדקס|נזקי שן ורגל)}} יש בדינים האלה צדק כמו שאעיר: {{עברית|שן ורגל ברשות הרבים – פטור}} {{הפניה|(משנה בבא קמא ב,ה; הלכות נזקי ממון א,ח)}}, כי {{אינדקס|א)}} זהו דבר שאי אפשר לשמור עליו, {{אינדקס|ב)}} מה גם שהנזק הנגרם מהם שם הוא קטן (או: לעתים רחוקות), {{אינדקס|ג)}} ומי ששם דבר־מה {{עברית|ברשות הרבים}} הוא שפשע נגד עצמו והפקיר את ממונו לאובדן. אכן הוא (=בעל הבהמה) {{עברית|חייב על השן והרגל בשדה הניזק}}.{{קו}}{{אינדקס|נזקי קרן)}} אשר לנזק ה{{עברית|קרן}} והדומה לה – שניתן לשמור אותם (מלהזיק) בכל מקום, והעוברים {{עברית|ברשות הרבים}} אינם יכולים להישמר מנזק זה – דינה של ה{{עברית|קרן}} בכל מקום אחד הוא. אך יש בו חילוק בין {{עברית|תם}} ל{{עברית|מועד}}: אם מעשה זה חריג – הוא מחויב ב{{עברית|חצי נזק}}; ואם עושה הנזק כבר הורגל ונודע בכך – הוא מחויב ב{{עברית|נזק שלם}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולשדה' אלחפז עלי מנע אלאד'יאת אלזם אלאנסאן בכל אד'יה תטרי מן מאלה, או תתסבב מן פעלה ממא ימכנה חראסתה וחפט'ה מן אן יאד'י, פלד'לך אלזמנא באד'יאת תטרי מן בהאימנא חתי נחרסהא, וכד'לך {{עברית|אש}} ו{{עברית|בור}} לאנהמא מן פעל אלאנסאן וימכנה חפט'המא וחראסתהמא חתי לא תחדת' מנהמא אד'יה. וצ'מנת הד'ה אלאחכאם מן אלעדאלה מא אנבה עליה, וד'לך אן {{עברית|שן ורגל ברשות הרבים פטור}} לאנה אמר לא יסתטאע חראסתה, ווקוע אלאד'יה איצ'א מנהמא הנאך קליל[ה], ואלד'י יחט שיא {{עברית|ברשות הרבים}} הו אלד'י ג'נא עלי נפסה וערץ' מאלה ללתלאף, ואנמא יכון {{עברית|חייב על השן והרגל בשדה הניזק}}. אמא אד'יה' אל{{עברית|קרן}} ומא שאבההא אלתי ימכן חראסתהא פי כל מוצ'ע ולא ימכן אלמסתטרקין {{עברית|ברשות הרבים}} אלתחפט' מן תלך אלאד'יה, פחכמה אעני אל{{עברית|קרן}} פי כל מוצ'ע ואחד, ופיה תפציל בין {{עברית|תם}} ו{{עברית|מועד}}, אן כאן הד'א אלפעל שד'וד'(א) פילזמה {{עברית|חצי נזק}}, ואן כאן הד'א פאעל אלאד'יה קד אטרד ועלם בה פילזמה {{עברית|נזק שלם}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נזקי הרכוש לגוף הזולת: קבלת אחריות}}
{{קו}}
{{אינדקס|תשלום כופר)}} דמי עבד באופן כללי נקבעו כחצי מדמיו של בן חורין באופן כללי. כי תמצא ש{{עברית|ערכי אדם}} המרביים הם {{עברית|שִשים שקלים}}, ו{{עברית|דמי העבד}} – "{{עברית|כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים}}" {{הפניה|(שמות כא,לב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וג'על ת'מן אלעבד עלי אלעמום נצף ת'מן אלחר עלי אלעמום, לאנך תג'ד {{עברית|ערכי אדם}} אכת'רהא {{עברית|ששים שקלים, ודמי [ה]עבד כסף שלשים שקלים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הריגת הבהמה)}} הריגת ה{{עברית|בהמה}} אם הרגה אדם – אינה כעונש לה, כמו שהמינים מלעיזים עלינו, אלא זהו עונש לבעליה. לכן נאסר ליהנות מבשרה, כדי שבעלי הבהמה יקפיד ביותר לשומרה, וידע שאם תהרוג קטן או גדול, בן חורין או עבד – הוא יפסיד בהכרח את דמיה. {{אינדקס|כופר)}} ואם היא {{עברית|מועדת}} הוא מתחייב גם ב{{עברית|כופר}}, נוסף על אובדן דמיה.</td>
<td class="ar">וכון אל{{עברית|בהמה}} תקתל אד'א קתלת אנסא[ן](נא) ליס ד'לך קצא[ץ](צא) להא כמא ישנע עלינא אלכ'וארג', בל ד'לך קצאץ לרבהא, ולד'לך חרם אלאסתנפאע בלחמהא ליבאלג צאחב אלבהימה פי חפט'הא, ויעלם אנהא אן קתלת צגירא או כבירא, חרא כאן או עבדא, כ'סר ת'מנהא צ'רורה, ואן כאנת {{עברית|מועדת}} לזמה {{עברית|כ[ו]פר}} זאידא עלי הלאך ת'מנהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">זה עצמו הטעם גם להריגת {{עברית|בהמה הנרבעת}}, כדי שבעלי הבהמה ישמור עליה וינצור אותה כפי שהוא נוצר את משפחתו, שלא תאבד לו. כי בני האדם חסים על ממונם כפי שהם חסים על נפשם. יש אף בני אדם שממונם חשוב להם מנפשם. וההתייחסות אליהם בשווה היא דבר נפוץ: "{{עברית|וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ}}" {{הפניה|(בראשית מג,יח)}}.</td>
<td class="ar">והי אלעלה בעינהא פי קתל {{עברית|בהמה הנרבעת}} ליתחפט' רב אלבהימה בהא ויצונהא כציאנתה אהלה לאן לא תצ'יע עליה, אד' שפקה' אלנאס עלי אמואלהם כשפקתהם עלי אנפסהם, ובעץ' אלנאס יפצ'ל מאלה עלי נפסה, אמא אלתסויה בינהמא פאמר אכת'רי {{עברית|ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דין רודף ברצח ובאונס: נזק בלתי הפיך לזולת}}
{{קו}}קבוצה זו כוללת גם את הריגת ה{{עברית|רודף}}. דין זה, כלומר הריגתו של מי שרוצה לחטוא לפני שביצע את החטא, אסור בשום אופן מלבד בשני מינים אלה: {{עברית|רודף אחר חבירו להרגו}}, ו{{עברית|רודף אחר ערות אדם לגלותה}}, משום שזה עוול שאי אפשר לתקנו אם התבצע. ואילו שאר ה{{עברית|עבירות}} שיש עליהן {{עברית|מיתת בית דין}}, כמו {{עברית|עבודה זרה}} ו{{עברית|שבת}} – אין בהן עוול לזולת, אלא הן דעות. לכן אין הורגים על הרצון לעשותן, אלא רק כשיעשה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא תצ'מנתה איצ'א הד'ה אלג'מלה קתל אל{{עברית|רודף}}, והד'א אלחכם אעני קתל מן ירום אלמעציה קבל אן ירתכבהא לא יג'וז בוג'ה אלא פי הד'ין אלנועין, והו {{עברית|רודף אחר חב[י]רו להרגו ורודף אחר ערות אדם לגלותה}}, לכון ד'לך מט'למה לא ימכן ג'בר צדעהא אן וקעת, אמא סאיר אל{{עברית|עבירות}} אלתי פיהא {{עברית|מיתת בית דין}} מת'ל {{עברית|עבודה זרה ושבת}} פלא מט'למה פיהא ללגיר, ואנמא הי ארא, פלד'לך לא יקתל עלי אלרום, בל חתי יפעל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסורי התאווה והחמידה, והשבת אבדה: דאגה לממון הזולת}}
{{קו}}ידוע שאיסור ה{{עברית|תאוה}} הוא בגלל ה{{עברית|חמידה}}, וה{{עברית|חמידה}} בגלל ה{{עברית|גזל}}. (חכמינו) {{עברית|ז"ל}} ביארו זאת {{הפניה|(מכילתא דרשב"י כ,יד; גזלה א,יא)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלם אן תחרים אל{{עברית|תאוה}} מן אג'ל אל{{עברית|חמידה}}, ואל{{עברית|חמידה}} מן אג'ל אל{{עברית|גזל}}, קד בינוא ד'לך {{עברית|ז"ל}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">אשר ל{{עברית|השב אבדה}} – עניינה ברור, שמעבר לכך שהיא מידה טובה לתיקון המצבים (החברתיים), הרי היא מהדברים שתועלתם חוזרת חלילה, כי אם לא תחזיר את אבדת חברך – לא תוחזר לך אבדתך; כמו שאם לא תכבד את אביך – לא יכבד אותך בנך. ויש רבים כיוצא בזה.</td>
<td class="ar">ואמא {{עברית|השב אבדה}} פאלאמר פיה בין, אן מע כונה כ'לק(א) פאצ'ל(א) פי צלאח אלאחואל, פאנה ממא מנפעתה ראג'עה באלתכאפו, אן לם תרד תליפה' גירך ליס תרד תליפתך, כמא אנך אן לם תכרם ואלדך לא יכרמך אבנך ומת'ל הד'א כת'יר.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ערי מקלט: דאגה לביטחון חיי מי שהרג בשוגג}}
{{קו}}אשר לכך ש{{עברית|רוצח בשגגה}} {{עברית|יגלה}} – דבר זה נועד להשקיט את נפשו של {{עברית|גואל הדם}}, כדי שלא יראה את מי שתקלה זו באה על ידו. חזרתו נתלתה במות האדם הנכבד ביותר מהאנשים והאהוב ביותר על כל {{עברית|ישראל}}, כי בכך תשקוט נפש הנפגע שקרובו נהרג. כי זה טבוע בטבע האדם: כל מי שבאה עליו צרה – כשתבוא על אחר צרה כמוה או גדולה ממנה, הוא ימצא בכך נחמה על אסונו. ואין לנו אסון גדול יותר של מות אדם ממותו של {{עברית|כהן גדול}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא כון {{עברית|רוצח בשגגה יגלה}}, פד'לך לסכון נפס {{עברית|גואל הדם}}, חתי לא ירי ד'לך אלד'י חדת'ת הד'ה אלמעת'רה עלי ידיה. ועלק רג'ועה במות אלשכ'ץ אלד'י הו אעט'ם אלנאס ואחבהם אלי ג'מיע {{עברית|ישראל}} פאן בד'לך תסכן נפס אלמג'אח אלד'י קתל קריבה, לאן הד'א אמר פי טביעה' אלאנסאן, כל מן אצאבתה ג'איחה אד'א אג'יח גירה מת'להא או אעט'ם מנהא וג'ד בד'לך עזא(א) עלי מצאבה, (ומא)[וליס] פי מצאיב מות אלאשכ'אץ ענדנא אעט'ם מן מות {{עברית|כהן גדול}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|עגלה ערופה: דאגה למציאת הרוצח}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|עגלה ערופה}} – תועלתה ברורה.{{קו}}{{אינדקס|האחריות והטקס)}} כי מי שמביא אותה היא {{עברית|הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל}} {{הפניה|(דברים כא,ג)}}, ולרוב הרוצח בא ממנה. זקני העיר ההיא מעידים עליהם את ה' שהם לא התרשלו בתיקון הדרכים ובשמירתן ובליווי כל עובר אורח, כמו שהתפרש (במסורת), ו(הם אומרים:) "אף על פי שהוא נרצח – אין זה משום שהזנחנו את טובת הכלל; ואיננו יודעים מי רצחו".{{קו}}{{אינדקס|התוצאה)}} בדרך כלל, לא יהיה מנוס מכך שבעקבות החקירה ופעילויות הזקנים והמדידה והבאת העגלה, אנשים ירבו לספר ולדבר (על העניין), ואולי בשל פרסום הדבר ייוודע הרוצח. כי מי שידע מי הרוצח, או שמע על אודותיו, או יש לו על כך ראיה נסיבתית, יאמר: "פלוני הוא הרוצח!". וברגע שיאמר אדם, אפילו {{עברית|אשה}} או {{עברית|שפחה}}, "פלוני רצחו" – לא {{עברית|תערף העגלה}}. וכבר התבסס שאם נודע הרוצח ושתקו מכך, והם העידו על עצמם את ה' שהם לא הכירוהו – יש בכך עזות מצח רבה ועוון גדול. לכן אפילו אישה, אם ידעה – היא תאמר. ומרגע שהוא ייוודע תושג התועלת, כי אפילו לא יהרגוהו {{עברית|בית דין}} – יהרגהו המלך, שיש לו רשות להרוג במקרי ספק. ואם לא יהרגהו המלך – {{עברית|גואל הדם}} יהרגהו, ויערוך תחבולות עד שיתנקש בו ויהרגהו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|עגלה ערופה}} פפאידתהא בינה, לאן אלד'י יג'יבהא הי {{עברית|העיר הקרובה אל החלל}}, ופי אלאכת'ר אן אלקאתל מנהא, ושיוך' תלך אלמדינה ישהדון אללה עלי אנהם לם יתואנוא פי אצלאח אלטרק וחראסתהא ותגפיר כל סאיר סביל כמא ג'א אלתפסיר, ואנה מע כון הד'א קתל ליס מן אג'ל אהמאלנא אלמצאלח אלעאמה, פאנא לא נעלם מן קתל הד'א. פלא בד עלי אלאכת'ר ענד אלבחת' ותג'ריד אלשיוך' ואלקיאס ואחצ'אר אלעג'לה אן יכת'ר חדית' אלנאס וכלאמהם, פלעל בשהרה' אלאמר יעלם אלקאתל פיקול אלד'י עלם אלקאתל או סמע כ'ברה או דלה עלי ד'לך קראין פלאן הו אלקאתל, פאנה מנד' יקול שכ'ץ ולו {{עברית|אשה}} או {{עברית|שפחה}} פלאן קתלה לא {{עברית|תערף העגלה}}, וקד קרר אנה אן עלם אלקאתל וסכת ענה ואשהדוא אללה עלי אנפסהם אנהם ל[א](ם) יערפו[נ]ה כאן פי ד'לך קחה עט'ימה ואת'ם כביר, פאד'א' ולו מראה אן עלמת הי תקול, ומנד' יערף חצלת אלפאידה, לאנה ואן לם יקתלה {{עברית|בית דין}} פאלסלטאן יקתלה אלד'י לה אן יקתל באלשבה, ואן לם יקתלה אלסלטאן {{עברית|גואל הדם}} יקתלה ויחתאל חתי יגתאלה פיקתלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">11</td>
<td class="he">הרי התברר שתועלתה של {{עברית|עגלה ערופה}} היא גילוי הרוצח. עניין זה חוזק בכך שהמקום ש{{עברית|תערף בו העגלה לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ}} {{הפניה|(שם,ד)}} {{עברית|לעולם}}, וכך בעלי הקרקע הזאת יעשה כל תחבולה ויחקור כדי שהרוצח ייוודע, כדי שלא {{עברית|תערף העגלה}} ולא תיאסר עליו אדמתו {{עברית|לעולם}}.</td>
<td class="ar">פקד באן אן פאידה' {{עברית|עגלה ערופה}} הי אשהאר אלקאתל, ותאכד הד'א אלמעני בכון אלמוצ'ע אלד'י {{עברית|תערף בו}} {{עברית|העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם}}, פצאחב תלך אלארץ' יחתאל בכל חילה ויבחת' חתי יעלם אלקאתל כי לא {{עברית|תערף העגלה}} ולא תחרם עליה ארצ'ה תלך {{עברית|לעולם}}:</td>
</tr>
</table>
