189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק מב}}
{{כותרת|קבוצה ז: צדק והגינות בהתנהלות ממונית}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השביעית כוללת, והן דיני הממונות, הן אשר מנינו בחלק מ{{עברית|ספר משפטים}} ובחלק מ{{עברית|ספר קנין}}. הטעם של כולן גלוי: הן קביעת משפטי צדק בעסקים המתנהלים בהכרח בין בני האדם, ושלא יחרגו בהם משיתוף פעולה המועיל לשני הצדדים, כך שלא יכוון אחד מן הצדדים לעסקה למָרֵב את חלקו לחלוטין ושהוא יהיה המרוויח מכל בחינה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלסאבעה והי אלאחכאם אלמאליה, הי אלתי אחצינאהא פי בעץ' {{עברית|ספר משפטים}} ובעץ' {{עברית|ספר קנין}}. והי כלהא ט'אהרה' אלעלה, וד'לך אנהא תקדיר אחכאם עדל פי אלמעאמלאת אלג'אריה בין אלנאס באלצ'רורה, ואן לא יכ'רג' פיהא ען אלתעאון אלמפיד ללפריקין, לא אן יקצד אחד אלמתעאמלין תופיר חט'ה באלכליה וכונה הו אלראבח מן כל ג'הה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|האיסור להונות את הזולת: הגינות מסחרית וכללית}}
{{קו}}ראשית, שלא תהיה הונאה במכר, אלא הרווחים המקובלים והידועים, ונקבעו תנאים שההסכם מתקיים בהם, ונאסרה הונאה אפילו בדיבור, כידוע.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אול ד'לך אן לא יכון ת'ם גבן ענד אלתבאיע אלא אלארבאח אלמעתאדה אלמתעארפה, ווצ'ע שרוט בהא יצח אלעקד, ונהי ען אלגבן ולו באלקול כמא הו משהור.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ארבעה מיני שומרים: צדק מאוזן בין אחריות לתועלת}}
{{קו}}אחר כך {{עברית|דין ארבעה שומרין}}. הצדק והיושר בו ברורים,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי {{עברית|שומר חנם}} שאין לו כל תועלת מעיסוק זה והוא גומל טובה בלבד – {{עברית|פטור מן הכל}}, וכל נזק שיארע מוטל על בעל הממון (=הרכוש).{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואילו {{עברית|שואל}}, שהתועלת כולה שלו, ובעל הממון הוא הגומל לו טובה – {{עברית|חייב בכל}}, וכל הנזקים שיארעו מוטלים על ה{{עברית|שומר}}.{{קו}}{{אינדקס|ג-ד)}} אשר ל{{עברית|נושא שכר}} {{עברית|והשוכר}} – כל אחד מהם, כלומר {{עברית|השומר ובעל הממון}}, שותף בתועלת, ולכן הנזקים מתחלקים ביניהם: הנזקים הנובעים ממיעוט הקפדה בשמירה – מוטלים על ה{{עברית|שומר}}, והם {{עברית|גנבה ואבדה}}, כי {{עברית|גנבה}} ו{{עברית|אבדה}} נובעות מכך שתשומת הלב הרבה והשמירה המוגברת הוזנחו במידת מה; ואילו הנזקים שאין עצה למונעם, והם {{עברית|שבורה ושבויה ומתה}}, שהם {{עברית|אונסין}} – הרי הם מוטלים על בעל הממון.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם {{עברית|דין ארבעה שומרי[ן](ם)}}, ווג'ה אלעדל ואלאנצאף פיה בין, וד'לך אן {{עברית|שומר חנם}} אלד'י לא פאידה לה אצלא פי הד'ה אלמכ'אלטה ואנמא הו מתפצ'ל {{עברית|פטור מן הכל}}, וכל ג'איחה תטרי הי פי כיס צאחב אלמאל. ו{{עברית|שואל}} אלד'י אלפאידה כלהא לה ורב אלמאל הו אלמתפצ'ל עליה {{עברית|חייב בכל}}, וג'מיע אלג'ואיח אלטאריה פי כיס אל{{עברית|שו[מר](אל)}}. אמא {{עברית|נושא שכר והשוכר}} פכל ואחד מנהמא אעני {{עברית|השומר ובעל הממון}} משתרכ[י](א)ן פי אלפאידה, פלד'לך קסמת אלג'ואיח בינהמא, מא כאן מן אלג'ואיח מן אג'ל קלה' מבאלגה פי אלתחפט' פהו פי כיס אל{{עברית|שומר}} והי {{עברית|גנבה ואבדה}}, לאן פי אל{{עברית|גנבה}} ואל{{עברית|אבדה}} תצ'ייע מא ללחזם אלכת'יר ואלאחתיאט אלזאיד, ומא כאן מן אלג'ואיח לא חילה פי מנעה והי {{עברית|שבורה ושבויה ומתה}} אלתי הי {{עברית|אונסין}} פהי פי כיס רב אלמאל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני שכיר: חמלה והגינות}}
{{קו}}אחר כך הופלג בחמלה על השכיר בשל עוניו, ונצטווינו{{קו}}{{אינדקס|א)}} למהר לשלם את שכרו,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ושלא להונות אותו בשום דבר מן המגיע לו, כלומר שיקבל בהתאם לשירות שנתן.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ובכלל הרחמים עליו שאין למנוע ממנו, ואפילו מהבהמה, מלאכול מן המזון ששניהם עובדים בו, בהתאם לדיני מצווה זו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם בולג פי אלרפק באלאג'יר לפקרה ואמר באסתעג'אל אג'רתה, ואן לא יגבן פי שי מן חקה אעני אן יעטי בקדר כ'דמתה. ומן אלרחמה לה אן לא ימנע ולו אלבהימה מן אלאכל ממא יעמלאן פיה מן אלאגד'יה בחסב אחכאם הד'ה אלשריעה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני ירושה ותמיכה: אחווה ויחסי משפחה}}
{{קו}}עוד מדיני הממונות הן הירושות.{{קו}}{{אינדקס|מידה טובה)}} וזוהי מידה טובה, כלומר שלא ימנע האדם טוב מן הזכאי לו, והואיל והוא עומד למות לא תהא עינו צרה ביורשו ולא יפזר את ממונו, אלא יותיר אותו לזכאי לו ביותר, כלומר הקרוב ביותר מבין הקרובים: "{{עברית|לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ}}" {{הפניה|(במדבר כז,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|מעגלי אחווה)}} דבר זה התבאר: הבן, ואחריו האח, ואחריו אחי האב, כידוע. עליו לבכר את הגדול מבין בניו, משום שאהבתו קדמה, ואל לו ללכת אחר נטיית לבו: "{{עברית|לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה [}}עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה]" {{הפניה|(דברים כא,טז-יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|שיטתיות)}} התורה הצודקת הזאת דואגת למידה הזאת ומדגישה אותה מאוד, כוונתי לדאגה לקרובים ולתמיכה בהם.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ידועים לך דברי הנביא "{{עברית|וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ – אַכְזָרִי}}" {{הפניה|(משלי יא,יז)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ולשון ה{{עברית|תורה}} על הצדקה: "[פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ] {{עברית|לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ [}}וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ]" {{הפניה|(דברים טו,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ה{{עברית|חכמים ז"ל}} משבחים מאוד את מידתו של האדם אשר {{עברית|מקרב את קרוביו ונושא בת אחותו}} {{הפניה|(בבלי יבמות סב,ב ועוד)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומן אלאחכאם אלמאליה איצ'א אלמוארת', וד'לך כ'לק פאצ'ל, אעני אן לא ימנע אלאנסאן כ'ירא מן מסתחקה, ואד' והו מאר ללמות פלא יחסד וארת'ה ולא יבד'ר מאלה, בל יתרכה למן הו אחק אלנאס בה והו אלאקרב פי אלאקרב {{עברית|לשארו הקרוב אליו ממשפחתו}}, וקד בין ד'לך, אלולד, ת'ם אלאך', ת'ם אלעם, עלי מא הו משהור. ויפצ'ל אכבר אולאדה לתקדם ודה ולא יתבע הואה, {{עברית|לא יוכל לבכר את בן האהובה ו[כ](ג)ו'}}. והד'א אלכ'לק תרעאה ותתאכד עליה הד'ה אלשריעה אלעאדלה ג'דא, אעני מראעאה' אלאקארב ואלאשתמאל עליהם, קד עלמת קול אלנבי {{עברית|ועוכר שארו אכזרי}}, ונץ אל{{עברית|תורה}} פי אלצדקאת {{עברית|לאחיך לעניך וגו'}}. ואל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} יחמדון ג'דא כ'לק אלשכ'ץ אלד'י יכון {{עברית|מקרב את קרוביו ונושא (את) בת אחותו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">6</td>
<td class="he">
{{אינדקס|אדומי – דאגה לקרובים)}} ה{{עברית|תורה}} לימדה אותנו בנוגע למידה זו הפלגה גדולה מאוד: שראוי לאדם לדאוג לקרוביו, ולבכר מאוד את קרבת המשפחה. ואפילו חטא לו קרובו ועשק אותו, ואפילו היה אותו קרוב מקולקל ביותר, הכרח עליו שיביט בעין דואגת על קרובו. אמר יתעלה: "{{עברית|לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא}}" {{הפניה|(דברים כג,ח)}}.{{קו}}{{אינדקס|מצרי – החזרת טובה)}} וכן כל מי שנזקקת לו אי פעם, וכל מי שקיבלת ממנו תועלת ומצאת אותו בעת צרה, ואפילו הרע לך לאחר מכן, הכרח להחזיק לו זכות על מה שעשה לפני כן. אמר יתעלה: "{{עברית|לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ}}" {{הפניה|(שם)}}. וידוע עד כמה {{עברית|הרעו לנו מצרים}} אחר כך.{{קו}}ראה אפוא כמה מידות טובות אנו למדים מן ה{{עברית|מצוות}} האלה. שתי אלה (=שלא לתעב אדומי ומצרי) אינן מן הקבוצה השביעית, אבל בעקבות הדאגה לקרובים בירושות יצאנו לדון ב{{עברית|מצרי ואדומי}}.</td>
<td class="ar">וקד עלמתנא אל{{עברית|תורה}} פי הד'א אלכ'לק מבאלגה עט'ימה ג'דא, והי אן אלאנסאן ינבגי לה אן ירעי קריבה, ויות'ר צלה' אלרחם ג'דא ולו עדא עליה קריבה וט'למה, ולו כאן ד'לך אלקריב פי גאיה' אלפסאד, לא בד אן ילחט' אלקריב אלנסב בעין רעאיה, קאל תע(א)לי {{עברית|לא תתעב אדמי כי אחיך הוא}}. וכד'לך כל מן אחתג'ת אליה יומא מא, וכל מן אסתנפעת בה, ווג'דתה וקת שדה, ולו אסא עליך בעד הד'א, לא בד אן ילתזם לה חק עמא תקדם, קאל תע(א)לי {{עברית|לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו}}, וקד שהר קדר מא {{עברית|הרעו לנו מצרים}} בעד ד'לך. פארי כם כ'לק פאצ'ל נתעלם מן הד'ה אל{{עברית|מצות}}, והד'אן ליסא מן הד'ה אלג'מלה אלסאבעה, לכן מן אג'ל רעאיה' אלאקארב באלארת' כ'רג' בנא אלקול ל{{עברית|מצרי ואדומי}}:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|קבוצה ז: צדק והגינות בהתנהלות ממונית}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השביעית כוללת, והן דיני הממונות, הן אשר מנינו בחלק מ{{עברית|ספר משפטים}} ובחלק מ{{עברית|ספר קנין}}. הטעם של כולן גלוי: הן קביעת משפטי צדק בעסקים המתנהלים בהכרח בין בני האדם, ושלא יחרגו בהם משיתוף פעולה המועיל לשני הצדדים, כך שלא יכוון אחד מן הצדדים לעסקה למָרֵב את חלקו לחלוטין ושהוא יהיה המרוויח מכל בחינה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלסאבעה והי אלאחכאם אלמאליה, הי אלתי אחצינאהא פי בעץ' {{עברית|ספר משפטים}} ובעץ' {{עברית|ספר קנין}}. והי כלהא ט'אהרה' אלעלה, וד'לך אנהא תקדיר אחכאם עדל פי אלמעאמלאת אלג'אריה בין אלנאס באלצ'רורה, ואן לא יכ'רג' פיהא ען אלתעאון אלמפיד ללפריקין, לא אן יקצד אחד אלמתעאמלין תופיר חט'ה באלכליה וכונה הו אלראבח מן כל ג'הה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|האיסור להונות את הזולת: הגינות מסחרית וכללית}}
{{קו}}ראשית, שלא תהיה הונאה במכר, אלא הרווחים המקובלים והידועים, ונקבעו תנאים שההסכם מתקיים בהם, ונאסרה הונאה אפילו בדיבור, כידוע.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אול ד'לך אן לא יכון ת'ם גבן ענד אלתבאיע אלא אלארבאח אלמעתאדה אלמתעארפה, ווצ'ע שרוט בהא יצח אלעקד, ונהי ען אלגבן ולו באלקול כמא הו משהור.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ארבעה מיני שומרים: צדק מאוזן בין אחריות לתועלת}}
{{קו}}אחר כך {{עברית|דין ארבעה שומרין}}. הצדק והיושר בו ברורים,{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי {{עברית|שומר חנם}} שאין לו כל תועלת מעיסוק זה והוא גומל טובה בלבד – {{עברית|פטור מן הכל}}, וכל נזק שיארע מוטל על בעל הממון (=הרכוש).{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואילו {{עברית|שואל}}, שהתועלת כולה שלו, ובעל הממון הוא הגומל לו טובה – {{עברית|חייב בכל}}, וכל הנזקים שיארעו מוטלים על ה{{עברית|שומר}}.{{קו}}{{אינדקס|ג-ד)}} אשר ל{{עברית|נושא שכר}} {{עברית|והשוכר}} – כל אחד מהם, כלומר {{עברית|השומר ובעל הממון}}, שותף בתועלת, ולכן הנזקים מתחלקים ביניהם: הנזקים הנובעים ממיעוט הקפדה בשמירה – מוטלים על ה{{עברית|שומר}}, והם {{עברית|גנבה ואבדה}}, כי {{עברית|גנבה}} ו{{עברית|אבדה}} נובעות מכך שתשומת הלב הרבה והשמירה המוגברת הוזנחו במידת מה; ואילו הנזקים שאין עצה למונעם, והם {{עברית|שבורה ושבויה ומתה}}, שהם {{עברית|אונסין}} – הרי הם מוטלים על בעל הממון.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם {{עברית|דין ארבעה שומרי[ן](ם)}}, ווג'ה אלעדל ואלאנצאף פיה בין, וד'לך אן {{עברית|שומר חנם}} אלד'י לא פאידה לה אצלא פי הד'ה אלמכ'אלטה ואנמא הו מתפצ'ל {{עברית|פטור מן הכל}}, וכל ג'איחה תטרי הי פי כיס צאחב אלמאל. ו{{עברית|שואל}} אלד'י אלפאידה כלהא לה ורב אלמאל הו אלמתפצ'ל עליה {{עברית|חייב בכל}}, וג'מיע אלג'ואיח אלטאריה פי כיס אל{{עברית|שו[מר](אל)}}. אמא {{עברית|נושא שכר והשוכר}} פכל ואחד מנהמא אעני {{עברית|השומר ובעל הממון}} משתרכ[י](א)ן פי אלפאידה, פלד'לך קסמת אלג'ואיח בינהמא, מא כאן מן אלג'ואיח מן אג'ל קלה' מבאלגה פי אלתחפט' פהו פי כיס אל{{עברית|שומר}} והי {{עברית|גנבה ואבדה}}, לאן פי אל{{עברית|גנבה}} ואל{{עברית|אבדה}} תצ'ייע מא ללחזם אלכת'יר ואלאחתיאט אלזאיד, ומא כאן מן אלג'ואיח לא חילה פי מנעה והי {{עברית|שבורה ושבויה ומתה}} אלתי הי {{עברית|אונסין}} פהי פי כיס רב אלמאל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני שכיר: חמלה והגינות}}
{{קו}}אחר כך הופלג בחמלה על השכיר בשל עוניו, ונצטווינו{{קו}}{{אינדקס|א)}} למהר לשלם את שכרו,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ושלא להונות אותו בשום דבר מן המגיע לו, כלומר שיקבל בהתאם לשירות שנתן.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ובכלל הרחמים עליו שאין למנוע ממנו, ואפילו מהבהמה, מלאכול מן המזון ששניהם עובדים בו, בהתאם לדיני מצווה זו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם בולג פי אלרפק באלאג'יר לפקרה ואמר באסתעג'אל אג'רתה, ואן לא יגבן פי שי מן חקה אעני אן יעטי בקדר כ'דמתה. ומן אלרחמה לה אן לא ימנע ולו אלבהימה מן אלאכל ממא יעמלאן פיה מן אלאגד'יה בחסב אחכאם הד'ה אלשריעה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דיני ירושה ותמיכה: אחווה ויחסי משפחה}}
{{קו}}עוד מדיני הממונות הן הירושות.{{קו}}{{אינדקס|מידה טובה)}} וזוהי מידה טובה, כלומר שלא ימנע האדם טוב מן הזכאי לו, והואיל והוא עומד למות לא תהא עינו צרה ביורשו ולא יפזר את ממונו, אלא יותיר אותו לזכאי לו ביותר, כלומר הקרוב ביותר מבין הקרובים: "{{עברית|לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ}}" {{הפניה|(במדבר כז,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|מעגלי אחווה)}} דבר זה התבאר: הבן, ואחריו האח, ואחריו אחי האב, כידוע. עליו לבכר את הגדול מבין בניו, משום שאהבתו קדמה, ואל לו ללכת אחר נטיית לבו: "{{עברית|לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה [}}עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ, כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה]" {{הפניה|(דברים כא,טז-יז)}}.{{קו}}{{אינדקס|שיטתיות)}} התורה הצודקת הזאת דואגת למידה הזאת ומדגישה אותה מאוד, כוונתי לדאגה לקרובים ולתמיכה בהם.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ידועים לך דברי הנביא "{{עברית|וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ – אַכְזָרִי}}" {{הפניה|(משלי יא,יז)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ולשון ה{{עברית|תורה}} על הצדקה: "[פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ] {{עברית|לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ [}}וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ]" {{הפניה|(דברים טו,יא)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ה{{עברית|חכמים ז"ל}} משבחים מאוד את מידתו של האדם אשר {{עברית|מקרב את קרוביו ונושא בת אחותו}} {{הפניה|(בבלי יבמות סב,ב ועוד)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומן אלאחכאם אלמאליה איצ'א אלמוארת', וד'לך כ'לק פאצ'ל, אעני אן לא ימנע אלאנסאן כ'ירא מן מסתחקה, ואד' והו מאר ללמות פלא יחסד וארת'ה ולא יבד'ר מאלה, בל יתרכה למן הו אחק אלנאס בה והו אלאקרב פי אלאקרב {{עברית|לשארו הקרוב אליו ממשפחתו}}, וקד בין ד'לך, אלולד, ת'ם אלאך', ת'ם אלעם, עלי מא הו משהור. ויפצ'ל אכבר אולאדה לתקדם ודה ולא יתבע הואה, {{עברית|לא יוכל לבכר את בן האהובה ו[כ](ג)ו'}}. והד'א אלכ'לק תרעאה ותתאכד עליה הד'ה אלשריעה אלעאדלה ג'דא, אעני מראעאה' אלאקארב ואלאשתמאל עליהם, קד עלמת קול אלנבי {{עברית|ועוכר שארו אכזרי}}, ונץ אל{{עברית|תורה}} פי אלצדקאת {{עברית|לאחיך לעניך וגו'}}. ואל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} יחמדון ג'דא כ'לק אלשכ'ץ אלד'י יכון {{עברית|מקרב את קרוביו ונושא (את) בת אחותו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">6</td>
<td class="he">
{{אינדקס|אדומי – דאגה לקרובים)}} ה{{עברית|תורה}} לימדה אותנו בנוגע למידה זו הפלגה גדולה מאוד: שראוי לאדם לדאוג לקרוביו, ולבכר מאוד את קרבת המשפחה. ואפילו חטא לו קרובו ועשק אותו, ואפילו היה אותו קרוב מקולקל ביותר, הכרח עליו שיביט בעין דואגת על קרובו. אמר יתעלה: "{{עברית|לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא}}" {{הפניה|(דברים כג,ח)}}.{{קו}}{{אינדקס|מצרי – החזרת טובה)}} וכן כל מי שנזקקת לו אי פעם, וכל מי שקיבלת ממנו תועלת ומצאת אותו בעת צרה, ואפילו הרע לך לאחר מכן, הכרח להחזיק לו זכות על מה שעשה לפני כן. אמר יתעלה: "{{עברית|לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ}}" {{הפניה|(שם)}}. וידוע עד כמה {{עברית|הרעו לנו מצרים}} אחר כך.{{קו}}ראה אפוא כמה מידות טובות אנו למדים מן ה{{עברית|מצוות}} האלה. שתי אלה (=שלא לתעב אדומי ומצרי) אינן מן הקבוצה השביעית, אבל בעקבות הדאגה לקרובים בירושות יצאנו לדון ב{{עברית|מצרי ואדומי}}.</td>
<td class="ar">וקד עלמתנא אל{{עברית|תורה}} פי הד'א אלכ'לק מבאלגה עט'ימה ג'דא, והי אן אלאנסאן ינבגי לה אן ירעי קריבה, ויות'ר צלה' אלרחם ג'דא ולו עדא עליה קריבה וט'למה, ולו כאן ד'לך אלקריב פי גאיה' אלפסאד, לא בד אן ילחט' אלקריב אלנסב בעין רעאיה, קאל תע(א)לי {{עברית|לא תתעב אדמי כי אחיך הוא}}. וכד'לך כל מן אחתג'ת אליה יומא מא, וכל מן אסתנפעת בה, ווג'דתה וקת שדה, ולו אסא עליך בעד הד'א, לא בד אן ילתזם לה חק עמא תקדם, קאל תע(א)לי {{עברית|לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו}}, וקד שהר קדר מא {{עברית|הרעו לנו מצרים}} בעד ד'לך. פארי כם כ'לק פאצ'ל נתעלם מן הד'ה אל{{עברית|מצות}}, והד'אן ליסא מן הד'ה אלג'מלה אלסאבעה, לכן מן אג'ל רעאיה' אלאקארב באלארת' כ'רג' בנא אלקול ל{{עברית|מצרי ואדומי}}:</td>
</tr>
</table>
