189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק מג}}
{{כותרת|קבוצה ח: שבתות ומועדים}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השמינית כוללת הן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר זמנים}}, ולכולן טעם ברור בכתוב, פרט למעטות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אמנה הי אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר זמנים}}, וכלהא מבינה' אלעלה פי אלנץ אלא אלקליל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השבת: טעם כפול, לגוף ולנפש}}
{{קו}}טעמו של עניין השבת מפורסם מכדי שיזדקק לביאור.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ידוע כמה מנוחה יש בה, כך שנעשית שביעית מחיי כל אדם להיות בתענוג ובמנוחה מן העמל והטורח שאין נמלטים מהם קטן וגדול.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} זאת יחד עם הנצחה לדורות של הדעה רבת החשיבות, שהיא הקביעה שהעולם מחודש.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא אמר אלסבת פעלתה אשהר מן אן תחתאג' אלי ביאן, קד עלם קדר מא פיה מן אלראחה, וצאר סבע עמר כל שכ'ץ פי לד'ה וראחה מן אלתעב ואלנצב אלד'י לא ינפך מנה צגיר ולא כביר, מע תכ'ליד אלראי אלעט'ים אלכ'טר ג'דא פי אלאחקאב, והו אלקול בחדת' אלעאלם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|יום הכיפורים: התשובה}}
{{קו}}גם לעניין {{עברית|צום כפור}} יש טעם ברור: כדי להקנות את רעיון ה{{עברית|תשובה}}. הוא היום שאדון הנביאים ירד בו עם {{עברית|לוחות שניות}} ובישרם על מחילת חטאם הגדול, ונעשה אותו יום לעַד יום תשובה ועבודה גרידא. לכן שובתים בו מכל הנאה גופנית ומכל השתדלות בתועלת גופנית, כלומר עשיית המלאכות, ומגבילים את עצמנו ל{{עברית|וִדויים}}, כלומר להודות בעבירות ולשוב מהן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמר {{עברית|צום כפור}} איצ'א בין אלעלה לאעטא ראי אל{{עברית|תשובה}}, והו אליום אלד'י נזל פיה סיד אלנביין ב{{עברית|לוחות שניות}} ובשרהם בגפראן ד'נבהם אלעט'ים, וכאן ד'לך אליום ללאבד יום תובה ועבאדה מחצ'ה, ולד'לך אטרחת פיה כל לד'ה ג'סמאניה, וכל סעי פי מנפעה ג'סמאניה אעני עמל אלצנאיע, ואקתצר פיה עלי אל{{עברית|ודויים}} אעני אלאעתראף באלאת'אם ואלרג'וע ענהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ימים טובים: שמחה והתכנסויות}}
{{קו}}
{{עברית|ימים טובים}} – כולם נועדו {{אינדקס|לאדם: 1)}} לשמחה {{אינדקס|2)}} ולהתאספויות מהנות, שלרוב הן הכרחיות לאדם. {{אינדקס|לחברה)}} הם גם מועילים לחברויות שצריכות לשרור בין בני האדם בהתקבצויות המדיניות.{{קו}}לייחודם של ימים אלה דווקא, יש טעם:</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|ימים טובים}} פכלהא ללאפראח ואלאג'תמאעאת אלמלד'ה אלתי לא בד ללאנסאן מנהא עלי אלאכת'ר. והי איצ'א מפידה פי אלמצאדקאת אלתי תטלב אן תקע בין אלנאס פי אלאג'תמאעאת אלמדניה. ותכ'ציץ תלך אלאיאם מעלל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שבעת ימי הפסח: התאמה לטבע}}
{{קו}}
{{עברית|פסח}} – סיפורו מפורסם. והוא נמשך שבעה ימים, משום שמחזור של שבעה ימים הוא פרק זמן מחזורי ממוצע בין היום הטבעי לבין החודש הירחי. ידוע לך שלפרק זמן זה יש קשר גדול לענייני הטבע, וכן הוא גם בעניינים התורניים, כי התורה מידמה תמיד לטבע, ומשלימה באופן מסוים את ענייני הטבע. כי הטבע אינו בעל מחשבה ושיקול דעת, ואילו התורה היא קביעתו והנהגתו של האלוה, החונן שֵׂכל לכל בעל שֵׂכל. ואין זו מטרת הפרק. הבה נחזור למה שאנחנו עוסקים בו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}(אמא אל){{עברית|פסח}} (פ)משהור כ'ברה, וכונה סבעה' איאם לאן דור אלסבעה' איאם דור וסט בין אליום אלטביעי ואלשהר אלקמרי, וקד עלמת אן להד'א אלדור מדכ'ל כביר פי אלאמור אלטביעיה, וכד'לך הו איצ'א פי אלאמור אלשרעיה, לאן אלשריעה תתשבה באלטביעה דאימא ותכמל אלאמור אלטביעיה בנחו מא, לאן אלטביעה ליסת ד'את פכרה ורויה, ואלשריעה תקדיר ותדביר אלאלאה אלד'י הו מפיד אלעקל לכל ד'י עקל, ומא הד'א גרץ' אלפצל, פלנרג'ע למא נחן אלאן בסבילה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שבועות וספירת העומר: כבוד מתן תורה}}
{{קו}}
{{עברית|שבועות}} הוא יום {{עברית|מתן תורה}}.{{קו}}{{אינדקס|ספירת העומר)}} כדי לרומם את היום הזה ולהגדיל אותו, הימים נספרים מן החג הראשון עד אליו, כמי שמחכה לבואו של האהוב עליו ביותר, שהוא סופר את הימים ואת השעות. זהו הטעם ל{{עברית|ספירת העומר}}, מיום עזיבתם את מצרים עד יום {{עברית|מתן תורה}} שהוא היה המטרה והתכלית ביציאתם, "[אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים] {{עברית|וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי}}" {{הפניה|(שמות יט,ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|משך החג)}} המעמד הגדול הזה לא היה אלא יום אחד, וכך זיכרונו בכל שנה יום אחד.{{קו}}{{אינדקס|בין פסח לשבועות)}} אך אכילת ה{{עברית|מצה}} – אילו היתה יום אחד לא היינו מרגישים בה ועניינה לא היה ניכר, כי תדיר הוא שאדם אוכל מין מאכל אחד יומיים ושלושה; ורק אם תיאכל במשך פרק זמן מחזורי שלם, יהיה עניינה ניכר וסיפורה יתפרסם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ו{{עברית|שבועות}} הו יום {{עברית|מתן תורה}}, ומן תעט'ים ד'לך אליום ואכבארה עדה' אלאיאם מן אול אלאעיאד אליה, כמן ינתט'ר וצול אחב אלנאס אליה פאנה יעד אלאיאם באלסאעאת, והד'ה הי עלה' {{עברית|ספירת הע[ו]מר}} מן יום אנפצאלהם מן מצר אלי {{עברית|יום מתן תורה}} אלד'י הו כאן אלקצד ואלגאיה בכ'רוג'הם {{עברית|ואביא אתכם אלי}}, ומא כאן ד'לך אלמשהד אלעט'ים אלא יומא ואחדא, כד'לך תד'כארה פי כל סנה יו[מא](ם) ואחד[א]. אמא אכל אל{{עברית|מצה}} פלו כאן יומא ואחדא למא שערנא בה ולא תבין אמרה, לאן כת'ירא מא יאכל אלאנסאן אלנוע אלואחד מן אלאטעמה יומין ות'לת'ה, ואנמא יבין אמרה וישהר כ'ברה במדאומה' אכלה דור(א) כאמל(א).</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ראש השנה: תזכורת לתשובה}}
{{קו}}וכן {{עברית|ראש השנה}} יום אחד, כי הוא יום תשובה והערת בני האדם מתרדמתם הדתית, ולכן תוקעים בו ב{{עברית|שופר}}, כמו שביארנו ב{{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(תשובה ג,ד1)}}, והוא כעין הכנה ופתיחה ל{{עברית|יום הצום}}, כמו שאתה רואה במנהגי {{עברית|עשרת הימים שמראש השנה ועד יום הכפורים}} המפורסמים במסורת האומה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}כד'לך {{עברית|ראש השנה}} יום ואחד אד' הו יום תובה ותנביה אלנאס מן גפלתהם, ולד'לך צ'רב פיה אל{{עברית|שופר}} כמא בינא פי {{עברית|משנה תורה}}, וכאנה תוטיה ואפתתאח ל{{עברית|יום הצום}} עלי מא תראה משהור(א) פי את'אר אלמלה מן מלאחט'ה' {{עברית|עשרת ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|חג הסוכות: השמחה}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|סוכות}}, שהמטרה בו היא שמחה וחדווה –{{קו}}משכו שבעה ימים כדי שהדבר יפורסם.{{קו}}{{אינדקס|עונתו 1)}} הטעם להיותו בעונה הזאת התבאר ב{{עברית|תורה}}: "[וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה] {{עברית|בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה}}" {{הפניה|(שמות כג,טז)}}, כלומר זמן הרווחה והמנוחה מן העיסוקים ההכרחיים. אריסטו הזכיר זאת בספר התשיעי של "אתיקה", שכך היה הדבר המפורסם אצלם בקרב האומות מאז ומקדם. הוא אמר בלשון זה: "הזבחים הקדומים וההתאספויות היו מתקיימים לאחר איסוף הפירות, כאילו הן קרבנות בשל הרווחה" {{הפניה|(אתיקה ניקומכית, ספר ח [לפי מספורנו], פרק 9, פסקה 5)}}, זה לשונו.{{קו}}{{אינדקס|עונתו 2)}} ועוד, שהישיבה ב{{עברית|סוכה}} בזמן זה נסבלת: אין חום עז ולא גשם טורד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|ס[ו]כות}} אלד'י קצד בה אלפרח ואלסרור פסבעה' איאם לישהר אלאמר, ואמא כונה פי הד'א אלפצל פקד בין פי אל{{עברית|תורה}} עלה' ד'לך {{עברית|באספך את מעשיך מן השדה}}, יעני וקת אלפרג'ה ואלראחה מן אלאשגאל אלצ'רוריה, וקד ד'כר ארסטו פי תאסעה' אלאכ'לאק אן הכד'א כאן אלאמר אלמשהור פי אלמלל קדימא ענדהם, קאל בהד'א אלנץ אלד'באיח אלקדימה ואלאג'תמאעאת כאנת תכון בעד ג'מע אלת'מאר כאנהא קראבין מן אג'ל אלפרג'ה, הד'א נצה. ואיצ'א פאן סכן אל{{עברית|ס[ו]כה}} פי הד'א אלוקת מחתמל לא חר שדיד ולא מטר מקלק.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סוכות ופסח: דעה ומידה}}
{{קו}}שני החגים האלה יחד, כלומר {{עברית|סוכות}} ו{{עברית|פסח}}, מקנים דעה ומידה:{{קו}}הדעה ב{{עברית|פסח}} היא זיכרון {{עברית|אותות מצרים}} והנצחתם לדורות, והדעה ב{{עברית|סוכות}} היא הנצחת {{עברית|אותות}} ה{{עברית|מדבר}} לדורות;{{קו}}והמידה היא שהאדם יזכור תמיד את ימי המצוקה בימי הרווחה, כדי שתגדל תודתו לה' ויזכה בענווה והכנעה באוכלו {{עברית|מצה ומרור}} ב{{עברית|פסח}} כדי שיזכור מה שאירע לנו; וכן יצא מן הבתים ויגור בסוכות, כמו שעושים האומללים שוכני המדבריות והשממות, כדי שיזכור שכך היה מצבנו בימי קדם, "{{עברית|כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [}}בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם]" {{הפניה|(ויקרא כג,מג)}}. ועברנו מכך לשכון בבתים מפוארים, על האדמות הטובות והפוריות ביותר, בשל חסדי ה' והבטחותיו לאבותינו, {{עברית|אברהם יצחק}} ו{{עברית|יעקב}}, משום שהיו אנשים שלמים בדעותיהם ובמידותיהם. כי גם זה ציר שעליו סובבת התורה, כלומר שכל טובה שה' ייטיב והיטיב לנו אינה אלא {{עברית|בזכות אבות}}, הואיל ו{{עברית|שָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט}} {{הפניה|(בראשית יח,יט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והד'אן אלעידאן ג'מיעא אעני {{עברית|ס[ו]כות}} ו{{עברית|פסח}} יעטיאן ראי(א) וכ'לק(א), אמא אלראי פי {{עברית|פסח}} פתד'כאר {{עברית|אותות מצרים}} ותכ'לידהא פי אלאחקאב, ואמא אלראי פי {{עברית|ס[ו]כות}} פתכ'ליד {{עברית|אותות}} אל{{עברית|מדבר}} פי אלאחקאב. ואמא אלכ'לק פהו אן יכון אלאנסאן יתד'כר אבדא איאם אלשדה פי איאם אלרכ'א ליעט'ם שכרה ללה ויחצל לה תואצ'ע וכ'שוע, פי[ ]אכל {{עברית|מצה ומרור}} פי אל{{עברית|פסח}} ליד'כר מא ג'רי עלינא, וכד'לך יכ'רג' מן אלביות ויסכן פי אלאכ'צאץ כמא יפעל אלאשקיא סכאן אלברארי ואלקפאר ליתד'כר אן הכד'א כאנת חאלתנא קדימא {{עברית|כי בס[ו]כות הושבתי את בני ישראל וגו'}}, ואנתקלנא מן ד'לך לסכן אלביות אלמזכ'רפה פי אטיב מוצ'ע מן אלארץ' ואכ'צבה באפצ'אל אללה ובמואעידה לאבאינא למא כאנוא קומא כאמלין פי ארא(י)הם וכ'לקהם אעני {{עברית|אברהם}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|יעקב}}, אד' הד'א איצ'א ממא עליה מדאר אלשריעה, אעני אן כל אנעאם ינעם בה ואנעם אנמא הו {{עברית|בזכות אבות}} אד' ו{{עברית|שמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שמיני עצרת: השלמת השמחה}}
{{קו}}אשר לכך שיוצאים מ{{עברית|סוכות}} לחג אחר, כלומר {{עברית|שמיני עצרת}} – זאת כדי להשלים בו את השמחות שאי אפשר היה לעשות ב{{עברית|סוכות}} אלא בבתים מרווחים ובמבנים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא כון {{עברית|ס[ו]כות}} יכ'רג' מנה לעיד ת'אן אעני {{עברית|שמיני עצרת}}, פד'לך ליכמל פיה מן אלמסראת מא לא ימכן פעלה ב{{עברית|ס[ו]כות}} אלא פי אלדור אלמתסעה ואלמבאני.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ארבעת המינים: הדרש ומקומו}}
{{קו}}
{{אינדקס|טעמים דרשניים)}} אשר ל{{עברית|ארבעת מינין שבלולב}} – ה{{עברית|חכמים ז"ל}} נתנו לכך טעמים מסוימים על דרך ה{{עברית|דרשות}}, שדרכן ידועה למי שמבין את דבריהם, שהן מבחינתם כצורת חידודים שירִיים, לא שזוהי משמעות אותו פסוק.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|ארבעת מיני[ן](ם) שבלולב}} פקד ד'כר אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי ד'לך תעלילא מא עלי ג'הה' אל{{עברית|דרשות}} אלתי טריקהא מעלום ענד מן פהם כלאמהם, וד'לך אנהא ענדהם עלי צורה' אלנואדר אלשעריה לא עלי אן ד'לך הו מעני ד'לך אלנץ,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">12</td>
<td class="he">
{{אינדקס|שתי התייחסויות)}} כי בני האדם נחלקו לשתי קבוצות ביחס ל{{עברית|דרשות}}: קבוצה אחת מדמיינת שהם אמרו זאת כדי לבאר את משמעות אותו פסוק; וקבוצה אחרת מזלזלת בהן ושמה אותן לצחוק, מאחר שברור וגלוי שאין זאת משמעות הפסוק. ואותה קבוצה (הראשונה) מתווכחת ומתנצחת כדי לאמת לדעתה את ה{{עברית|דרשות}} ולהגן עליהן, והיא חושבת שזו משמעות הפסוק ושדין ה{{עברית|דרש}} כדין הדינים המקובלים במסורת.{{קו}}{{אינדקס|אי ההבנה)}} שני הצדדים אינם מבינים שהן על דרך החידודים השירִיים, שאף בר־דעת אינו מתבלבל בעניינם. אותה דרך היתה מפורסמת בזמנים ההם, והכול היו משתמשים בה כמו שהמשוררים משתמשים במליצות שיריות.</td>
<td class="ar">פאנקסם אלנאס פי אל{{עברית|דרשות}} קסמין, קסם תכ'יל אנהם קאלוא ד'לך עלי ג'הה' תביין מעני ד'לך אלנץ, וקסם אסתכ'ף בהא ואתכ'ד'הא צ'חכה אד' הו בין ואצ'ח אן ליס הד'א הו מעני אלנץ, וד'לך אלקסם צ'ארב וכאבר עלי תצחיח אל{{עברית|דרשות}} בזעמה ואלמחאמאה להא, וט'ן אן ד'לך הו מעני אלנץ ואן חכם אל{{עברית|דרש(ות)}} חכם אלאחכאם אלמרויה, ולם יפהם אלפריקאן אנהא עלי ג'הה' אלנואדר אלשעריה אלתי לא ילבס אמרהא עלי ד'י פהם. ושהרת תלך אלטריקה פי ד'לך אלזמאן, ואסתעמלהא אלכל כמא יסתעמלון אלשערא אלאקאויל אלשעריה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">13</td>
<td class="he">
{{אינדקס|דוגמה)}} הם {{עברית|ז"ל}} אמרו: "{{עברית|תאני}} (=שנה) {{עברית|בר קפרא: 'וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ'}} {{הפניה|(דברים כג,יד)}} {{עברית|– אל תקרא 'אזֵינך' אלא 'אָזנך', מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו}}" {{הפניה|(בבלי כתובות טו,א)}}. מי ייתן וידעתי האם לשיטת הבורים הללו אותו {{עברית|תנא ז"ל}} האמין שזה פירושו של פסוק זה, ושזו מטרתה של {{עברית|מצוה}} זו, ושה{{עברית|יתד}} היא ה{{עברית|אצבע}}, ו"{{עברית|אזינך}}" הן האזניים! איני חושב שאף אחד משלמי השכל סבור כך. אלא זהו חידוד שירי שנון מאוד, המזרז למידה טובה, והיא שכמו שאסור לומר ניבול פה אסור גם לשומעו. והוא הסמיך זאת לפסוק על דרך הדימויים השיריים.{{קו}}וכך כל מה שנאמר ב{{עברית|דרשות}}: "{{עברית|אל תקרא כך אלא כך}}" – זוהי משמעותו.{{קו}}חרגתי מן העניין, אבל זוהי הערה מאלפת שכּל בר־דעת מן הדתיים הרבניים (=שאינם קראים) זקוק לה. אשוב אל מסגרת דיוננו.</td>
<td class="ar">קאלוא {{עברית|ז"ל ת[א]ני בר קפרא}} {{עברית|ויתד תהיה לך על אז[י]נך}} {{עברית|אל תקרא אז[י]נך אלא אזנך, מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו}}. יא לית שערי הל הד'א אל{{עברית|תנא [ז"ל]}} ענד האולא אלג'אהלין הכד'א יעתקד פי שרח הד'א אלנץ, ואן הד'א הו גרץ' הד'ה אל{{עברית|מצוה}}, ואן אל{{עברית|יתד}} הי אל{{עברית|אצבע}}, ו{{עברית|אז[י]נך}} הי אלאד'נ[י](א)ן, מא אט'ן אחד(א) מן אלסאלמי אלעקול ירי הד'א, בל הד'א נאדר שערי מליח ג'דא חץ' בה עלי כ'לק כרים, והו אן כמא יחרם קול אלפואחש יחרם סמאעהא, ואסנד ד'לך לנץ עלי ג'הה' אלתמת'ילאת אלשעריה. והכד'א כל מא יקאל פי אל{{עברית|דרשות אל תקר[א](י)}} {{עברית|כך אלא כך}} הד'א מענאה. וקד כ'רג'ת ען אלגרץ', לכנהא פאידה יחתאג' אליהא כל ד'י עקל מן אלמתשרעין (ו)אלרבאנין. וארג'ע אלי נסק כלאמנא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ארבעת המינים: ביטויי השמחה}}
{{קו}}
{{אינדקס|הטעם)}} מה שנראה לי לגבי {{עברית|ארבעת מינין שבלולב}}, שהוא שמחה וחדווה ביציאתם מן ה{{עברית|מדבר}}, שהיה "{{עברית|לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת}}" {{הפניה|(במדבר כ,ה)}} אל מקומות עצי פרי ונהרות. לזיכרון הדבר נלקחים הפרי הנאה ביותר שלה (=אתרוג), והצמח בעל הריח הטוב ביותר (=הדס), ובעל העלים היפים ביותר (=לולב דקל), וכן העשב היפה ביותר, כלומר {{עברית|ערבי נחל}}.{{קו}}{{עברית|ארבעת}} ה{{עברית|מינין}} האלה הם אלה שנכללים בהם שלושה דברים:{{קו}}{{אינדקס|קלות ההשגה)}} הראשון, היותם שכיחים ב{{עברית|ארץ ישראל}} באותו זמן, כך שכל אחד יכול להשיג אותם.{{קו}}{{אינדקס|יופי)}} והעניין השני, יפי מראם ורעננותם, כשמהם בעלי ריח טוב, והם {{עברית|אתרוג והדס}}, ואילו {{עברית|לולב וערבה}} חסרי ריח רע או טוב.{{קו}}{{אינדקס|השתמרות)}} והעניין השלישי, שהם נשארים רעננים במשך שבעה ימים, דבר שאינו אפשרי באפרסקים וברימונים ובחבושים ובאגסים וכיוצא בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלד'י יבדו לי פי {{עברית|ארבעת מינין שבלולב}} אנה פרח וסרור בכ'רוג'הם מן אל{{עברית|מדבר}} אלד'י כאן {{עברית|לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות}} אלי מואצ'ע אלאשג'אר אלמת'מרה ואלאנהאר, פאכ'ד' לתד'כאר ד'לך אג'מל ת'מרהא ואטיבה ראיחה, ואחסן ורקהא, ואחסן עשבהא איצ'א אעני {{עברית|ערבי נחל}}, והד'ה אל{{עברית|ארבעת מינין}} הי אלתי ג'מעת ת'לת'ה אשיא, אחדהא כת'רה' וג'ודהא פי {{עברית|ארץ ישראל}} פי ד'לך אלוקת פיקדר כל אחד עליהא, ואלמעני אלת'אני (א)ג'מ[א]ל מנט'רהא ונצ'ארתהא, ומנהא טיבה' אלראיחה והי {{עברית|אתרוג והדס}}, אמא {{עברית|לולב וערבה}} פעאדם אלנתן ואלטיב, ואלמעני אלת'אלת' דואמהא עלי נצ'ארתהא מדה' סבעה איאם, מא לא יתהיא ד'לך פי אלכ'וך' ואלרמאן ואלספרג'ל ואלכמת'רי ונחוהא:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|קבוצה ח: שבתות ומועדים}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השמינית כוללת הן ה{{עברית|מצוות}} שמנינו ב{{עברית|ספר זמנים}}, ולכולן טעם ברור בכתוב, פרט למעטות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אמנה הי אל{{עברית|מצות}} אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר זמנים}}, וכלהא מבינה' אלעלה פי אלנץ אלא אלקליל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השבת: טעם כפול, לגוף ולנפש}}
{{קו}}טעמו של עניין השבת מפורסם מכדי שיזדקק לביאור.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ידוע כמה מנוחה יש בה, כך שנעשית שביעית מחיי כל אדם להיות בתענוג ובמנוחה מן העמל והטורח שאין נמלטים מהם קטן וגדול.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} זאת יחד עם הנצחה לדורות של הדעה רבת החשיבות, שהיא הקביעה שהעולם מחודש.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא אמר אלסבת פעלתה אשהר מן אן תחתאג' אלי ביאן, קד עלם קדר מא פיה מן אלראחה, וצאר סבע עמר כל שכ'ץ פי לד'ה וראחה מן אלתעב ואלנצב אלד'י לא ינפך מנה צגיר ולא כביר, מע תכ'ליד אלראי אלעט'ים אלכ'טר ג'דא פי אלאחקאב, והו אלקול בחדת' אלעאלם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|יום הכיפורים: התשובה}}
{{קו}}גם לעניין {{עברית|צום כפור}} יש טעם ברור: כדי להקנות את רעיון ה{{עברית|תשובה}}. הוא היום שאדון הנביאים ירד בו עם {{עברית|לוחות שניות}} ובישרם על מחילת חטאם הגדול, ונעשה אותו יום לעַד יום תשובה ועבודה גרידא. לכן שובתים בו מכל הנאה גופנית ומכל השתדלות בתועלת גופנית, כלומר עשיית המלאכות, ומגבילים את עצמנו ל{{עברית|וִדויים}}, כלומר להודות בעבירות ולשוב מהן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמר {{עברית|צום כפור}} איצ'א בין אלעלה לאעטא ראי אל{{עברית|תשובה}}, והו אליום אלד'י נזל פיה סיד אלנביין ב{{עברית|לוחות שניות}} ובשרהם בגפראן ד'נבהם אלעט'ים, וכאן ד'לך אליום ללאבד יום תובה ועבאדה מחצ'ה, ולד'לך אטרחת פיה כל לד'ה ג'סמאניה, וכל סעי פי מנפעה ג'סמאניה אעני עמל אלצנאיע, ואקתצר פיה עלי אל{{עברית|ודויים}} אעני אלאעתראף באלאת'אם ואלרג'וע ענהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ימים טובים: שמחה והתכנסויות}}
{{קו}}
{{עברית|ימים טובים}} – כולם נועדו {{אינדקס|לאדם: 1)}} לשמחה {{אינדקס|2)}} ולהתאספויות מהנות, שלרוב הן הכרחיות לאדם. {{אינדקס|לחברה)}} הם גם מועילים לחברויות שצריכות לשרור בין בני האדם בהתקבצויות המדיניות.{{קו}}לייחודם של ימים אלה דווקא, יש טעם:</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|ימים טובים}} פכלהא ללאפראח ואלאג'תמאעאת אלמלד'ה אלתי לא בד ללאנסאן מנהא עלי אלאכת'ר. והי איצ'א מפידה פי אלמצאדקאת אלתי תטלב אן תקע בין אלנאס פי אלאג'תמאעאת אלמדניה. ותכ'ציץ תלך אלאיאם מעלל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שבעת ימי הפסח: התאמה לטבע}}
{{קו}}
{{עברית|פסח}} – סיפורו מפורסם. והוא נמשך שבעה ימים, משום שמחזור של שבעה ימים הוא פרק זמן מחזורי ממוצע בין היום הטבעי לבין החודש הירחי. ידוע לך שלפרק זמן זה יש קשר גדול לענייני הטבע, וכן הוא גם בעניינים התורניים, כי התורה מידמה תמיד לטבע, ומשלימה באופן מסוים את ענייני הטבע. כי הטבע אינו בעל מחשבה ושיקול דעת, ואילו התורה היא קביעתו והנהגתו של האלוה, החונן שֵׂכל לכל בעל שֵׂכל. ואין זו מטרת הפרק. הבה נחזור למה שאנחנו עוסקים בו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}(אמא אל){{עברית|פסח}} (פ)משהור כ'ברה, וכונה סבעה' איאם לאן דור אלסבעה' איאם דור וסט בין אליום אלטביעי ואלשהר אלקמרי, וקד עלמת אן להד'א אלדור מדכ'ל כביר פי אלאמור אלטביעיה, וכד'לך הו איצ'א פי אלאמור אלשרעיה, לאן אלשריעה תתשבה באלטביעה דאימא ותכמל אלאמור אלטביעיה בנחו מא, לאן אלטביעה ליסת ד'את פכרה ורויה, ואלשריעה תקדיר ותדביר אלאלאה אלד'י הו מפיד אלעקל לכל ד'י עקל, ומא הד'א גרץ' אלפצל, פלנרג'ע למא נחן אלאן בסבילה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שבועות וספירת העומר: כבוד מתן תורה}}
{{קו}}
{{עברית|שבועות}} הוא יום {{עברית|מתן תורה}}.{{קו}}{{אינדקס|ספירת העומר)}} כדי לרומם את היום הזה ולהגדיל אותו, הימים נספרים מן החג הראשון עד אליו, כמי שמחכה לבואו של האהוב עליו ביותר, שהוא סופר את הימים ואת השעות. זהו הטעם ל{{עברית|ספירת העומר}}, מיום עזיבתם את מצרים עד יום {{עברית|מתן תורה}} שהוא היה המטרה והתכלית ביציאתם, "[אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים] {{עברית|וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי}}" {{הפניה|(שמות יט,ד)}}.{{קו}}{{אינדקס|משך החג)}} המעמד הגדול הזה לא היה אלא יום אחד, וכך זיכרונו בכל שנה יום אחד.{{קו}}{{אינדקס|בין פסח לשבועות)}} אך אכילת ה{{עברית|מצה}} – אילו היתה יום אחד לא היינו מרגישים בה ועניינה לא היה ניכר, כי תדיר הוא שאדם אוכל מין מאכל אחד יומיים ושלושה; ורק אם תיאכל במשך פרק זמן מחזורי שלם, יהיה עניינה ניכר וסיפורה יתפרסם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ו{{עברית|שבועות}} הו יום {{עברית|מתן תורה}}, ומן תעט'ים ד'לך אליום ואכבארה עדה' אלאיאם מן אול אלאעיאד אליה, כמן ינתט'ר וצול אחב אלנאס אליה פאנה יעד אלאיאם באלסאעאת, והד'ה הי עלה' {{עברית|ספירת הע[ו]מר}} מן יום אנפצאלהם מן מצר אלי {{עברית|יום מתן תורה}} אלד'י הו כאן אלקצד ואלגאיה בכ'רוג'הם {{עברית|ואביא אתכם אלי}}, ומא כאן ד'לך אלמשהד אלעט'ים אלא יומא ואחדא, כד'לך תד'כארה פי כל סנה יו[מא](ם) ואחד[א]. אמא אכל אל{{עברית|מצה}} פלו כאן יומא ואחדא למא שערנא בה ולא תבין אמרה, לאן כת'ירא מא יאכל אלאנסאן אלנוע אלואחד מן אלאטעמה יומין ות'לת'ה, ואנמא יבין אמרה וישהר כ'ברה במדאומה' אכלה דור(א) כאמל(א).</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ראש השנה: תזכורת לתשובה}}
{{קו}}וכן {{עברית|ראש השנה}} יום אחד, כי הוא יום תשובה והערת בני האדם מתרדמתם הדתית, ולכן תוקעים בו ב{{עברית|שופר}}, כמו שביארנו ב{{עברית|משנה תורה}} {{הפניה|(תשובה ג,ד1)}}, והוא כעין הכנה ופתיחה ל{{עברית|יום הצום}}, כמו שאתה רואה במנהגי {{עברית|עשרת הימים שמראש השנה ועד יום הכפורים}} המפורסמים במסורת האומה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}כד'לך {{עברית|ראש השנה}} יום ואחד אד' הו יום תובה ותנביה אלנאס מן גפלתהם, ולד'לך צ'רב פיה אל{{עברית|שופר}} כמא בינא פי {{עברית|משנה תורה}}, וכאנה תוטיה ואפתתאח ל{{עברית|יום הצום}} עלי מא תראה משהור(א) פי את'אר אלמלה מן מלאחט'ה' {{עברית|עשרת ימים שמראש השנה ועד יום הכפורים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|חג הסוכות: השמחה}}
{{קו}}אשר ל{{עברית|סוכות}}, שהמטרה בו היא שמחה וחדווה –{{קו}}משכו שבעה ימים כדי שהדבר יפורסם.{{קו}}{{אינדקס|עונתו 1)}} הטעם להיותו בעונה הזאת התבאר ב{{עברית|תורה}}: "[וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה] {{עברית|בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה}}" {{הפניה|(שמות כג,טז)}}, כלומר זמן הרווחה והמנוחה מן העיסוקים ההכרחיים. אריסטו הזכיר זאת בספר התשיעי של "אתיקה", שכך היה הדבר המפורסם אצלם בקרב האומות מאז ומקדם. הוא אמר בלשון זה: "הזבחים הקדומים וההתאספויות היו מתקיימים לאחר איסוף הפירות, כאילו הן קרבנות בשל הרווחה" {{הפניה|(אתיקה ניקומכית, ספר ח [לפי מספורנו], פרק 9, פסקה 5)}}, זה לשונו.{{קו}}{{אינדקס|עונתו 2)}} ועוד, שהישיבה ב{{עברית|סוכה}} בזמן זה נסבלת: אין חום עז ולא גשם טורד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|ס[ו]כות}} אלד'י קצד בה אלפרח ואלסרור פסבעה' איאם לישהר אלאמר, ואמא כונה פי הד'א אלפצל פקד בין פי אל{{עברית|תורה}} עלה' ד'לך {{עברית|באספך את מעשיך מן השדה}}, יעני וקת אלפרג'ה ואלראחה מן אלאשגאל אלצ'רוריה, וקד ד'כר ארסטו פי תאסעה' אלאכ'לאק אן הכד'א כאן אלאמר אלמשהור פי אלמלל קדימא ענדהם, קאל בהד'א אלנץ אלד'באיח אלקדימה ואלאג'תמאעאת כאנת תכון בעד ג'מע אלת'מאר כאנהא קראבין מן אג'ל אלפרג'ה, הד'א נצה. ואיצ'א פאן סכן אל{{עברית|ס[ו]כה}} פי הד'א אלוקת מחתמל לא חר שדיד ולא מטר מקלק.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סוכות ופסח: דעה ומידה}}
{{קו}}שני החגים האלה יחד, כלומר {{עברית|סוכות}} ו{{עברית|פסח}}, מקנים דעה ומידה:{{קו}}הדעה ב{{עברית|פסח}} היא זיכרון {{עברית|אותות מצרים}} והנצחתם לדורות, והדעה ב{{עברית|סוכות}} היא הנצחת {{עברית|אותות}} ה{{עברית|מדבר}} לדורות;{{קו}}והמידה היא שהאדם יזכור תמיד את ימי המצוקה בימי הרווחה, כדי שתגדל תודתו לה' ויזכה בענווה והכנעה באוכלו {{עברית|מצה ומרור}} ב{{עברית|פסח}} כדי שיזכור מה שאירע לנו; וכן יצא מן הבתים ויגור בסוכות, כמו שעושים האומללים שוכני המדבריות והשממות, כדי שיזכור שכך היה מצבנו בימי קדם, "{{עברית|כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [}}בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם]" {{הפניה|(ויקרא כג,מג)}}. ועברנו מכך לשכון בבתים מפוארים, על האדמות הטובות והפוריות ביותר, בשל חסדי ה' והבטחותיו לאבותינו, {{עברית|אברהם יצחק}} ו{{עברית|יעקב}}, משום שהיו אנשים שלמים בדעותיהם ובמידותיהם. כי גם זה ציר שעליו סובבת התורה, כלומר שכל טובה שה' ייטיב והיטיב לנו אינה אלא {{עברית|בזכות אבות}}, הואיל ו{{עברית|שָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט}} {{הפניה|(בראשית יח,יט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והד'אן אלעידאן ג'מיעא אעני {{עברית|ס[ו]כות}} ו{{עברית|פסח}} יעטיאן ראי(א) וכ'לק(א), אמא אלראי פי {{עברית|פסח}} פתד'כאר {{עברית|אותות מצרים}} ותכ'לידהא פי אלאחקאב, ואמא אלראי פי {{עברית|ס[ו]כות}} פתכ'ליד {{עברית|אותות}} אל{{עברית|מדבר}} פי אלאחקאב. ואמא אלכ'לק פהו אן יכון אלאנסאן יתד'כר אבדא איאם אלשדה פי איאם אלרכ'א ליעט'ם שכרה ללה ויחצל לה תואצ'ע וכ'שוע, פי[ ]אכל {{עברית|מצה ומרור}} פי אל{{עברית|פסח}} ליד'כר מא ג'רי עלינא, וכד'לך יכ'רג' מן אלביות ויסכן פי אלאכ'צאץ כמא יפעל אלאשקיא סכאן אלברארי ואלקפאר ליתד'כר אן הכד'א כאנת חאלתנא קדימא {{עברית|כי בס[ו]כות הושבתי את בני ישראל וגו'}}, ואנתקלנא מן ד'לך לסכן אלביות אלמזכ'רפה פי אטיב מוצ'ע מן אלארץ' ואכ'צבה באפצ'אל אללה ובמואעידה לאבאינא למא כאנוא קומא כאמלין פי ארא(י)הם וכ'לקהם אעני {{עברית|אברהם}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|יעקב}}, אד' הד'א איצ'א ממא עליה מדאר אלשריעה, אעני אן כל אנעאם ינעם בה ואנעם אנמא הו {{עברית|בזכות אבות}} אד' ו{{עברית|שמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שמיני עצרת: השלמת השמחה}}
{{קו}}אשר לכך שיוצאים מ{{עברית|סוכות}} לחג אחר, כלומר {{עברית|שמיני עצרת}} – זאת כדי להשלים בו את השמחות שאי אפשר היה לעשות ב{{עברית|סוכות}} אלא בבתים מרווחים ובמבנים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא כון {{עברית|ס[ו]כות}} יכ'רג' מנה לעיד ת'אן אעני {{עברית|שמיני עצרת}}, פד'לך ליכמל פיה מן אלמסראת מא לא ימכן פעלה ב{{עברית|ס[ו]כות}} אלא פי אלדור אלמתסעה ואלמבאני.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ארבעת המינים: הדרש ומקומו}}
{{קו}}
{{אינדקס|טעמים דרשניים)}} אשר ל{{עברית|ארבעת מינין שבלולב}} – ה{{עברית|חכמים ז"ל}} נתנו לכך טעמים מסוימים על דרך ה{{עברית|דרשות}}, שדרכן ידועה למי שמבין את דבריהם, שהן מבחינתם כצורת חידודים שירִיים, לא שזוהי משמעות אותו פסוק.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא {{עברית|ארבעת מיני[ן](ם) שבלולב}} פקד ד'כר אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי ד'לך תעלילא מא עלי ג'הה' אל{{עברית|דרשות}} אלתי טריקהא מעלום ענד מן פהם כלאמהם, וד'לך אנהא ענדהם עלי צורה' אלנואדר אלשעריה לא עלי אן ד'לך הו מעני ד'לך אלנץ,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">12</td>
<td class="he">
{{אינדקס|שתי התייחסויות)}} כי בני האדם נחלקו לשתי קבוצות ביחס ל{{עברית|דרשות}}: קבוצה אחת מדמיינת שהם אמרו זאת כדי לבאר את משמעות אותו פסוק; וקבוצה אחרת מזלזלת בהן ושמה אותן לצחוק, מאחר שברור וגלוי שאין זאת משמעות הפסוק. ואותה קבוצה (הראשונה) מתווכחת ומתנצחת כדי לאמת לדעתה את ה{{עברית|דרשות}} ולהגן עליהן, והיא חושבת שזו משמעות הפסוק ושדין ה{{עברית|דרש}} כדין הדינים המקובלים במסורת.{{קו}}{{אינדקס|אי ההבנה)}} שני הצדדים אינם מבינים שהן על דרך החידודים השירִיים, שאף בר־דעת אינו מתבלבל בעניינם. אותה דרך היתה מפורסמת בזמנים ההם, והכול היו משתמשים בה כמו שהמשוררים משתמשים במליצות שיריות.</td>
<td class="ar">פאנקסם אלנאס פי אל{{עברית|דרשות}} קסמין, קסם תכ'יל אנהם קאלוא ד'לך עלי ג'הה' תביין מעני ד'לך אלנץ, וקסם אסתכ'ף בהא ואתכ'ד'הא צ'חכה אד' הו בין ואצ'ח אן ליס הד'א הו מעני אלנץ, וד'לך אלקסם צ'ארב וכאבר עלי תצחיח אל{{עברית|דרשות}} בזעמה ואלמחאמאה להא, וט'ן אן ד'לך הו מעני אלנץ ואן חכם אל{{עברית|דרש(ות)}} חכם אלאחכאם אלמרויה, ולם יפהם אלפריקאן אנהא עלי ג'הה' אלנואדר אלשעריה אלתי לא ילבס אמרהא עלי ד'י פהם. ושהרת תלך אלטריקה פי ד'לך אלזמאן, ואסתעמלהא אלכל כמא יסתעמלון אלשערא אלאקאויל אלשעריה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">13</td>
<td class="he">
{{אינדקס|דוגמה)}} הם {{עברית|ז"ל}} אמרו: "{{עברית|תאני}} (=שנה) {{עברית|בר קפרא: 'וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ'}} {{הפניה|(דברים כג,יד)}} {{עברית|– אל תקרא 'אזֵינך' אלא 'אָזנך', מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו}}" {{הפניה|(בבלי כתובות טו,א)}}. מי ייתן וידעתי האם לשיטת הבורים הללו אותו {{עברית|תנא ז"ל}} האמין שזה פירושו של פסוק זה, ושזו מטרתה של {{עברית|מצוה}} זו, ושה{{עברית|יתד}} היא ה{{עברית|אצבע}}, ו"{{עברית|אזינך}}" הן האזניים! איני חושב שאף אחד משלמי השכל סבור כך. אלא זהו חידוד שירי שנון מאוד, המזרז למידה טובה, והיא שכמו שאסור לומר ניבול פה אסור גם לשומעו. והוא הסמיך זאת לפסוק על דרך הדימויים השיריים.{{קו}}וכך כל מה שנאמר ב{{עברית|דרשות}}: "{{עברית|אל תקרא כך אלא כך}}" – זוהי משמעותו.{{קו}}חרגתי מן העניין, אבל זוהי הערה מאלפת שכּל בר־דעת מן הדתיים הרבניים (=שאינם קראים) זקוק לה. אשוב אל מסגרת דיוננו.</td>
<td class="ar">קאלוא {{עברית|ז"ל ת[א]ני בר קפרא}} {{עברית|ויתד תהיה לך על אז[י]נך}} {{עברית|אל תקרא אז[י]נך אלא אזנך, מלמד שאם ישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו}}. יא לית שערי הל הד'א אל{{עברית|תנא [ז"ל]}} ענד האולא אלג'אהלין הכד'א יעתקד פי שרח הד'א אלנץ, ואן הד'א הו גרץ' הד'ה אל{{עברית|מצוה}}, ואן אל{{עברית|יתד}} הי אל{{עברית|אצבע}}, ו{{עברית|אז[י]נך}} הי אלאד'נ[י](א)ן, מא אט'ן אחד(א) מן אלסאלמי אלעקול ירי הד'א, בל הד'א נאדר שערי מליח ג'דא חץ' בה עלי כ'לק כרים, והו אן כמא יחרם קול אלפואחש יחרם סמאעהא, ואסנד ד'לך לנץ עלי ג'הה' אלתמת'ילאת אלשעריה. והכד'א כל מא יקאל פי אל{{עברית|דרשות אל תקר[א](י)}} {{עברית|כך אלא כך}} הד'א מענאה. וקד כ'רג'ת ען אלגרץ', לכנהא פאידה יחתאג' אליהא כל ד'י עקל מן אלמתשרעין (ו)אלרבאנין. וארג'ע אלי נסק כלאמנא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ארבעת המינים: ביטויי השמחה}}
{{קו}}
{{אינדקס|הטעם)}} מה שנראה לי לגבי {{עברית|ארבעת מינין שבלולב}}, שהוא שמחה וחדווה ביציאתם מן ה{{עברית|מדבר}}, שהיה "{{עברית|לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת}}" {{הפניה|(במדבר כ,ה)}} אל מקומות עצי פרי ונהרות. לזיכרון הדבר נלקחים הפרי הנאה ביותר שלה (=אתרוג), והצמח בעל הריח הטוב ביותר (=הדס), ובעל העלים היפים ביותר (=לולב דקל), וכן העשב היפה ביותר, כלומר {{עברית|ערבי נחל}}.{{קו}}{{עברית|ארבעת}} ה{{עברית|מינין}} האלה הם אלה שנכללים בהם שלושה דברים:{{קו}}{{אינדקס|קלות ההשגה)}} הראשון, היותם שכיחים ב{{עברית|ארץ ישראל}} באותו זמן, כך שכל אחד יכול להשיג אותם.{{קו}}{{אינדקס|יופי)}} והעניין השני, יפי מראם ורעננותם, כשמהם בעלי ריח טוב, והם {{עברית|אתרוג והדס}}, ואילו {{עברית|לולב וערבה}} חסרי ריח רע או טוב.{{קו}}{{אינדקס|השתמרות)}} והעניין השלישי, שהם נשארים רעננים במשך שבעה ימים, דבר שאינו אפשרי באפרסקים וברימונים ובחבושים ובאגסים וכיוצא בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלד'י יבדו לי פי {{עברית|ארבעת מינין שבלולב}} אנה פרח וסרור בכ'רוג'הם מן אל{{עברית|מדבר}} אלד'י כאן {{עברית|לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות}} אלי מואצ'ע אלאשג'אר אלמת'מרה ואלאנהאר, פאכ'ד' לתד'כאר ד'לך אג'מל ת'מרהא ואטיבה ראיחה, ואחסן ורקהא, ואחסן עשבהא איצ'א אעני {{עברית|ערבי נחל}}, והד'ה אל{{עברית|ארבעת מינין}} הי אלתי ג'מעת ת'לת'ה אשיא, אחדהא כת'רה' וג'ודהא פי {{עברית|ארץ ישראל}} פי ד'לך אלוקת פיקדר כל אחד עליהא, ואלמעני אלת'אני (א)ג'מ[א]ל מנט'רהא ונצ'ארתהא, ומנהא טיבה' אלראיחה והי {{עברית|אתרוג והדס}}, אמא {{עברית|לולב וערבה}} פעאדם אלנתן ואלטיב, ואלמעני אלת'אלת' דואמהא עלי נצ'ארתהא מדה' סבעה איאם, מא לא יתהיא ד'לך פי אלכ'וך' ואלרמאן ואלספרג'ל ואלכמת'רי ונחוהא:</td>
</tr>
</table>
