189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק מז}}
{{כותרת|קבוצה יב: טומאות וטהרות}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השתים עשרה כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|ספר טהרה}}. אף על פי שכבר ציינו את תועלתן באופן כללי {{הפניה|(ג,לה12)}}, נוסיף לכך ביאור וניתן טעם לקבוצה זו כראוי, ולאחר מכן {{הפניה|(פסקה 11 ואילך)}} אתן טעם לכמה ממצוותיה שטעמיהן התבררו לי.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אניה' עשר(ה) הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר טהרה}}. ואן כנא קד ד'כרנא פאידתהא עלי אלתג'מיל פאנא נזיד ד'לך ביאנא ונעלל הד'ה אלג'מלה כמא ינבגי, ובעד ד'לך אעלל מן אחאדהא מא באנת לי עלתה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדמה: עקרון יסוד בתורה הוא הקלת טורח עבודות האל}}
{{קו}}ואומר, שתורת ה' זו שנצטווה בה {{עברית|משה רבינו}} ועל כן יוחסה אליו, באה רק להקל את עבודות האל ולהפחית את הטורח. וכל דבר ממנה שאולי תדמיין שיש בו צער או טורח קשה – הוא רק משום שאינך יודע את המנהגים והשיטות שהיו מצויים באותם ימים. עליך להשוות בין פולחן של שריפת אדם את בנו, לבין שריפה של בן יונה. לשון ה{{עברית|תורה}}: "{{עברית|כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם}}" {{הפניה|(דברים יב,לא)}}. אלה היו עבודותיהם לאלוהיהם, וכנגד זאת מכלל עבודותינו: שנשרוף בן יונה, ואף מלוא כף סולת.{{קו}}{{אינדקס|הדגמה א)}} לפי בחינה זו ננזפה אומתנו בעת מרדהּ ונאמר לה: {{עברית|"עַמִּי, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ? עֲנֵה בִי!}}" {{הפניה|(מיכה ו,ג)}}.{{קו}}{{אינדקס|הדגמה ב)}} וכן נאמר בעניין זה: "{{עברית|הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ [}}לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?]" {{הפניה|(ירמיהו ב,לא)}}. כלומר: איזה טורח מייגע היה להם בתורה הזאת עד שעזבו אותה? וכבר קרא לנו יתעלה ואמר: "{{עברית|מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי [}}וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ?]" {{הפניה|(שם,ה)}}.{{קו}}והכוונה בכל הכתובים האלה אחת היא.{{קו}}זוהי הקדמה חשובה, שֶאַל־לָהּ לסור מדעתך, ואחריה אומר:</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאקול אן הד'ה שריעה' אללה אלמאמור בהא {{עברית|משה רב[י]נו}} פנסבת אליה, אנמא ג'את לתסהיל אלעבאדאת ותכ'פיף אלכלף, וכל מא עסאה אן תתכ'ילה מנהא אנה פיה משקה או כלפה צעבה אנמא ד'לך בכונך לא תעלם תלך אלסיר ואלמד'אהב אלמוג'ודה פי תלך אלאיאם, ינבגי לך אן תקאיס בין אן יחרק אלאנסאן ולדה תעבדא או יחרק פרך' חמאם, נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם}}. הד'ה כאנת עבאדתהם לאלהתהם, ומן עבאדתנא פי נט'יר הד'א אן נחרק פרך' חמאם, בל מלו כף סמיד'א. ובחסב הד'א אלאעתבאר ונבת מלתנא פי חאל רדתהא וקיל להא {{עברית|עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי}}, וקיל איצ'א פי הד'א אלמעני {{עברית|המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו ו[כ](ג)ו'}}, יעני אי כלפה שאקה כאנת להם פי הד'ה אלשריעה חתי מרקוא מנהא. וקד נאדאנא תע(א)לי וקאל {{עברית|מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ו[כ](ג)ו'}}, אלגרץ' פי הד'ה אלנצוץ כלהא גרץ' ואחד. פהד'ה מקדמה כבירה לא תברח מן ד'הנך. ובעדהא אקול.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מטרת הטומאה היא להביא ליראת המקדש}}
{{קו}}כבר ביארנו {{הפניה|(ג,מה11)}} שכל הכוונה ב{{עברית|מקדש}} היתה שתושג היפעלות לפונה לבוא אליו, ושיפחד ויירא, כמו שנאמר: "{{עברית|וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,ל; כו,ב)}}. וכל דבר נכבד, ככל שהקרבה אליו מתמדת, יפחת המעמד שלו בנפש ותמעט ההיפעלות שתושג ממנו. ה{{עברית|חכמים ז"ל}} כבר העירו {{הפניה|(ראו בבלי חגיגה ז,א)}} על עניין זה ואמרו שאין רצוי להיכנס ל{{עברית|מקדש}} בכל עת, והסמיכו זאת למה שנאמר: "{{עברית|הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ}} [פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ]" {{הפניה|(משלי כה,יז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}קד בינא אן אלקצד כלה כאן ב[אל]{{עברית|מקדש}} חצול אנפעאל לקאצדה, ואן יכ'אף וירהב כמא קאל {{עברית|ומקדשי תיראו}}. וכל שי מעט'ם אד'א דאמת מבאשרתה נקץ מא פי אלנפס מנה ויקל מא כאן יחצל בה מן אלאנפעאל, קד נבהוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} עלי הד'א אלמעני וקאלוא אנה לא יסתחב דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} פי כל וקת, ואסנדוא ד'לך לקולה {{עברית|הוקר רגלך מבית רעך (פן ישבעך ושנאך)}}{{עברית|}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">מכיוון שזו היתה המטרה, אסר יתעלה על ה{{עברית|טמאים}} להיכנס ל{{עברית|מקדש}}, עם ריבוי מיני ה{{עברית|טְמָאוֹת}}, כך שכמעט לא תמצא אדם טהור אלא לעתים רחוקות.{{קו}}{{אינדקס|שלב א)}} כי אם יינצל ממגע {{עברית|נבלה}} לא יינצל ממגע אחד מ{{עברית|שמונה שרצים}} המרבים ליפול בבתים ובמאכלים ובמשקים, ונפוץ הוא שבני אדם נתקלים בהם;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואם יינצל מזה, לא יינצל ממגע {{עברית|נדה}} או {{עברית|זבה}} או {{עברית|זב}} או {{עברית|מצורע}} או {{עברית|משכבן}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואם יינצל מזה לא יינצל מ{{עברית|שכיבת אשתו}} או מ{{עברית|קֶרי}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ואפילו נטהר מ{{עברית|טמָאות}} אלה, אסור לו להיכנס ל{{עברית|מקדש}} עד ש{{עברית|יעריב שמשו}}, ואסור לו להיכנס ל{{עברית|מקדש}} בלילה, כמו שהתבאר ב{{עברית|מדות}} {{הפניה|(משנה, מידות א,ח)}} וב{{עברית|תמיד}} {{הפניה|(משנה, תמיד א,א)}}. ובאותו לילה יש אפשרות סבירה שהוא ישמש מיטתו, או יקרה לו אחד מן הגורמים ל{{עברית|טומאה}}, וכך ישכים ויהיה (טמא) בבוקר כמו שהיה אתמול.</td>
<td class="ar">פלמא כאן הד'א הו אלקצד, נהי תע(א)לי אל{{עברית|טמאים}} ען דכ'ול אל{{עברית|מקדש}}, מע כת'רה' אנואע אל{{עברית|טמאות}} חתי יכאד אן לא תג'ד שכ'צא טאהרא אלא קליל(א), לאנה אן סלם מן למס {{עברית|נבלה}} מא יסלם מן למס אחד {{עברית|שמ[ו]נה שרצים}} אלכת'ירה' אלסקוט פי אלמנאזל ופי אלאטעמה ואלאשרבה וכת'יר(א) מא יעת'ר בהא אלאנסאן, ואן סלם מן הד'א מא יסלם מן למס {{עברית|נדה}} או {{עברית|זבה}} או {{עברית|זב}} או {{עברית|מצורע}} או {{עברית|משכבן}}, ואן סלם מן ד'לך מא יסלם מן {{עברית|שכיבת אשתו}} או מן {{עברית|קרי}}, וחתי לו תטהר מן הד'ה אל{{עברית|טמאות}} פלא יג'וז לה דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} חתי {{עברית|יעריב שמשו}}, ולא יג'וז דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} באלליל כמא תבין פי {{עברית|מדות}} ו{{עברית|תמיד}}, ופי לילתה תלך קד יג'אמע עלי אלאכת'ר או יחדת' לה אחד אסבאב אל{{עברית|טומאה}}, פיצבח פי יומה מת'ל אמסה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">כל זה יהיה סיבה לריחוק מן ה{{עברית|מקדש}} ושלא ידרכו בו בכל עת. ידוע לך לשונם (של חז"ל) "{{עברית|אין אדם נכנס לעזרה לעבודה, אפילו טהור, עד שהוא טובל}}" {{הפניה|(משנה יומא ג,ג)}}. בפעולות אלה תתמיד ה{{עברית|יראה}} ותושג ההיפעלות המביאה להכנעה המבוקשת.</td>
<td class="ar">פיכון הד'א כלה סבבא ללבעד מן אל{{עברית|מקדש}} ואן לא יטרק פי כל חין. וקד עלמת נצהם {{עברית|אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל}}. פבהד'ה אלאפעאל תדום אל{{עברית|יראה}} ויחצל אלאנפעאל אלמודי ללכ'שוע אלמקצוד.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|קושי הטהרה בהתאם לשכיחות הטומאה לצורך הרחקה מהמקדש}}
{{קו}}ככל שה{{עברית|טומאה}} נפוצה יותר, כך הטהרה ממנה קשה יותר ומאוחרת יותר.{{קו}}{{אינדקס|טומאת מת)}} הימצאות עם מתים תחת קורת גג אחת, בפרט של קרובים ושכנים, היא נפוצה יותר מכל {{עברית|טומאה}}. ואין מיטהרים ממנה אלא ב{{עברית|אפר הפרה}}, שהימצאותו נדירה, ואחרי שבעה ימים.{{קו}}{{אינדקס|נידות)}} ה{{עברית|זיבוּת}} וה{{עברית|נִדוּת}} נפוצות יותר ממגע {{עברית|טמא}}, ולכן דבר זה מצריך {{עברית|שבעת ימים}}, והנוגע בהם – {{עברית|יום אחד}}.{{קו}}{{אינדקס|מחוסרי כפרה)}} טהרת {{עברית|זב וזבה ויולדת}} אינה נשלמת אלא ב{{עברית|קרבן}}, משום שזה נפוץ פחות מה{{עברית|נִדוּת}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכלמא כאנת אל{{עברית|טומאה}} אכת'ר וג'וד(א) כאן אלטהר מנהא אעסר ואבעד זמא[ן](נא), מסאקפה' אלאמואת ובכ'אצה אלאקארב ואלג'יראן הי אכת'ר וג'וד(א) מן כל {{עברית|טומאה}}, פלא טהר מנהא אלא ב{{עברית|אפר הפרה}} בשד'וד' וג'ודה ובעד סבעה' איאם. ואל{{עברית|זיבות}} ואל{{עברית|נדות}} אכת'ר וג'וד(א) מן מלאמסה' {{עברית|טמא}}, פלד'לך יחתאג' ד'לך {{עברית|שבעת ימים}}, ואלד'י ידנו בהם {{עברית|יו[ם](מא) (ו)אחד(א)}}. ולא יכמל טהר {{עברית|זב וזבה ויולדת}} אלא ב{{עברית|קרבן}} לאן ד'לך אקל וקוע(א) מן אל{{עברית|נדות}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תכליות דיני הטומאה והדגשת ההגבלה רק למקדש}}
{{קו}}כל אלה, כוונתי ל{{עברית|נדה וזבה וזב ומצורע ומת ונבלה ושרץ ושכבת זרע}}, הם גם דברים הנחשבים למטונפים. וכך הושגו על ידי דינים אלה תכליות רבות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} האחת: התרחקות מטינופים.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השנייה: שמירת ה{{עברית|מקדש}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישית: התחשבות בדבר המפורסם והרגיל, לאור הטורח המייגע שהיה אצל הצאבים בעניין הטומאה, כפי שתשמע כעת.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} הרביעית: הקלת אותו קושי, ושעניין ה{{עברית|טומאה}} וה{{עברית|טהרה}} לא ימנע מהאדם להתעסק בעיסוקיו. כי עניין זה של {{עברית|טומאה}} ו{{עברית|טהרה}} אינו קשור אלא ב{{עברית|קֹדש}} ו{{עברית|קדשים}} ותו לא: "{{עברית|בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא}}" {{הפניה|(ויקרא יב,ד)}}. ואילו לגבי כל שאר הדברים – אין בו עוון אם יישאר {{עברית|טמא}} ככל שיחפוץ, ויאכל {{עברית|חולין טמאין}} כפי שיחפוץ.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והד'ה כלהא איצ'א אמור מסתקד'רה אעני {{עברית|נדה וזב[ה] וזב(ה)}} {{עברית|ומצורע ומת ונבלה ושרץ ושכבת זרע}}. פחצלת בהד'ה אלאחכאם גאיאת כת'ירה, אחד(א)הא אג'תנאב אלקד'אראת, ואלת'אניה חמאיה' אל{{עברית|מקדש}}, ואלת'אלת'ה מראעאה' אלמשהור אלמעתאד, לאן כאן מן כלף אלצאבה אלשאקה פי אמר אלנג'אסה מא סתסמעה אלאן, ואלראבעה תכ'פיף תלך אלמשקה וכון אלאנסאן לם יעקה אמר אל{{עברית|טומאה}} ואל{{עברית|טהרה}} ען שגל מן אשגאלה, לאן הד'א אמר אל{{עברית|טומאה}} ואל{{עברית|טהרה}} לא יתעלק גיר ב{{עברית|קדש}} ו{{עברית|קדשים}} לא גיר, {{עברית|בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא}}, אמא מא סוי ד'לך פלא ג'נאח עליה אן יבקי {{עברית|טמא}} מא שא, ויאכל {{עברית|חולין טמאין}} כיף שא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">הדבר המפורסם במנהגי הצאבים עד זמננו זה בארצות המזרח, כוונתי לשרידי הזורואסטרים, הוא שה{{עברית|נדה}} נמצאת בבית לבדה, ושורפים את המקומות שהיא הולכת עליהם, ומי שמדבר איתה נטמא, ואפילו נשבה רוח ועברה על הנידה ועל הטהור – נטמא. ראה מה רב ההבדל בין זה לבין דברינו: "{{עברית|כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה – נדה עושה לבעלה, חוץ מרחיצת פניו [}}ידיו ורגליו ומזיגת הכוס והצעת המיטה בפניו, גזירה שמא יבוא לידי עבירה]" {{הפניה|(בבלי כתובות סא,א; משנה תורה, אישות כא,ח; איסורי ביאה יא,יט)}}. הדבר האסור היחיד הוא לקיים איתה יחסי מין במשך ימי טינופה ולכלוכה. וממנהגיהם המפורסמים עד זמננו זה, שכל מה שמתנתק מן הגוף – שיער, ציפורניים או דם – הרי הוא טמא. ולכן הם מחשיבים כל סַפָּר לטמא משום שהוא נוגע בדם ובשיער, וכל מי שמסתפר טובל במי מעיין. יש אצלם דברים רבים מאוד בדומה לטורח הזה, ואילו אנחנו איננו מקפידים על {{עברית|טומאה וטהרה}} אלא ב{{עברית|קֹדש}} {{עברית|ומקדש}}.</td>
<td class="ar">ואלמשהור מן מד'אהב אלצאבה אלי זמאננא הד'א פי בלאד אלמשרק אעני בקיה' אלמג'וס, אן אל{{עברית|נדה}} תכון פי דאר עלי חדתהא ותחרק אלמואצ'ע אלתי תמשי עליהא, ומן כלמהא אנתג'ס, ולו הב ריח וג'אזת עלי אלטאמת' ועלי אלטאהר אנתג'ס. פארי כם בין הד'א ובין קולנא {{עברית|כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ מרחיצת פניו ו[כ](ג)ו'}}, ולם יחרם מנהא אלא נכאחהא טול איאם קד'ארתהא ומרת'תהא. ומן משהור מד'הבהם אלי זמאננא הד'א, אן כל מא ינפצל מן אלג'סם מן שער או ט'פר או דם פאנה נג'ס, ולד'לך כל מזין ענדהם נג'ס לכונה ימס אלדם ואלשער, וכל מן יחתלק יגטס פי מא נאבע, ומת'ל הד'ה אלכלף ענדהם כת'ירה ג'דא, ונחן לא נראעי {{עברית|טומאה וטהרה}} אלא ל{{עברית|קדש ומקדש}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המונחים קדושה וטומאה, הקדושה המתמדת אינה הטהרה למקדש}}
{{קו}}אשר לדבריו יתעלה: "{{עברית|וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי}} [וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם...]" {{הפניה|(ויקרא יא,מד) – אין הם על עניין}} {{עברית|טומאה וטהרה}} כלל. לשון {{עברית|ספרא}} {{הפניה|(אחרי מות ח,ג)}}: "{{עברית|זו קדושת מצוות}}". וכן על דבריו "{{עברית|קְדֹשִׁים תִּהְיוּ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,ב)}}; אמרו (חז"ל): "{{עברית|זו קדושת מצוות}}" {{הפניה|(ראו ספרי במדבר קטו)}}. לכן נקראת גם העבירה על ה{{עברית|מצוות}} "{{עברית|טומאה}}", כמו שנאמר על ה{{עברית|מצוות}} היסודיות והעיקריות, שהן {{עברית|עבודה זרה}}, {{עברית|גלוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}}.{{קו}}{{אינדקס|א)}} על {{עברית|עבודה זרה}} נאמר: "{{עברית|כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי}}" {{הפניה|(ויקרא כ,ג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} על {{עברית|גלוי עריות}}: "{{עברית|אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה [}}כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם]" {{הפניה|(שם יח,כד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל {{עברית|שפיכות דמים}} נאמר: "{{עברית|וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת הָאָרֶץ [}}אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ]" {{הפניה|(במדבר לה,לד; ושם: וְלֹא תְטַמֵּא)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא קולה תע(א)לי {{עברית|והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני}} פליס הו פי מעני {{עברית|טומאה וטהרה}} בוג'ה, נץ {{עברית|ספרא זו קדושת מצות}}. וכד'לך קולה {{עברית|קדושים תהיו}}, קאלוא {{עברית|זו קדושת מצות}}. ולד'לך יתסמי אלתעדי עלי אל{{עברית|מצות}} איצ'א {{עברית|טומאה}}, קאל פי אמהאת אל{{עברית|מצות}} ואצולהא אלתי הי {{עברית|עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים}}, פי {{עברית|עבודה זרה}} קאל {{עברית|כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי}}, ופי {{עברית|גלוי עריות אל תטמאו בכל אלה ו[כ](ג)ו'}}, ופי {{עברית|שפיכות דמים}} קאל {{עברית|ולא תטמאו את הארץ ו[כ](ג)ו'}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">הרי התברר ש"{{עברית|טומאה}}" נאמרת באופן רב־משמעי, בשלוש משמעויות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} היא נאמרת על מרי ועבירה על המצוּוה במעשה או בדעה;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל טינופים ולכלוכים: "{{עברית|טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ}}" {{הפניה|(איכה א,ט)}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל אותם עניינים דמיוניים, כלומר מגע במשהו או משא של משהו או הימצאות תחת קורת גג אחת עם משהו. על מין זה האחרון אמרנו: "{{עברית|אין דברי תורה מקבלין טומאה}}" {{הפניה|(קריאת שמע ד,ח; ספר תורה י,ח)}}.{{קו}}וכן "{{עברית|קדושה}}" נאמרת באופן רב־משמעי, בשלוש משמעויות כנגד שלוש משמעויות אלה.</td>
<td class="ar">פקד באן אן {{עברית|טומאה}} תקאל באשתראך עלי ת'לת'ה מעאני, תקאל עלי אלעציאן וכ'לאף אלמאמור בה מן פעל או ראי, ועלי אלקד'אראת ואלמרת'את {{עברית|טמאתה בשוליה}}, ועלי הד'ה אלמעאני אלמתוהמה אעני למס הד'א או חמל הד'א או מסאקפה' הד'א, וען הד'א אלנוע אלאכ'יר קלנא {{עברית|אין דברי תורה מקבלין טומאה}}. וכד'לך אל{{עברית|קדושה}} מקולה באשתראך עלי ת'לת'ה מעאני מקאבלה להד'ה אלמעאני אלת'לת'ה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|טהרת הכהנים: עקב דרישות התפקיד}}
{{קו}}
{{אינדקס|טהרת כהן)}} כיוון שאי אפשר להיטהר מ{{עברית|טומאת מת}} אלא אחרי שבעה ימים, וצריך גם שיימצא {{עברית|אפר פרה}}; והיה צורך ב{{עברית|כהנים}} תמיד שייכנסו אל ה{{עברית|מקדש}} להקריב – לכן אסר על כל {{עברית|כהן}} {{עברית|טומאת מת}} דווקא, פרט להכרח גדול הקשה על הטבע (האנושי), כלומר להימנע ממגע עם ההורים והבנים והאחים.{{קו}}{{אינדקס|טהרת כהן גדול)}} בשל גודל הצורך ש{{עברית|כהן גדול}} יהיה {{עברית|במקדש}} תמיד, משום שנאמר "{{עברית|וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד}}" {{הפניה|(שמות כח,לח),}} נאסרה עליו {{עברית|טומאה}} ל{{עברית|מת}} לגמרי, אפילו לאותם קרובים.{{קו}}{{אינדקס|הוכחה)}} הלא תתבונן כיצד לא כלל באיסור הזה את הנשים: "'{{עברית|בְּנֵי אַהֲרֹן}}' {{הפניה|(ויקרא כא,א)}} – {{עברית|ולא בנות אהרן}}" {{הפניה|(בבלי יבמות פה,א ועוד; משנה תורה אבל ג,יא)}}, משום שאין צורך בנשים בהקרבה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא כאנת {{עברית|טומאת מת}} לא יצח אלטהר מנהא אלא בעד סבעה' איאם ובוג'וד {{עברית|אפר פרה}} איצ'א, וכאן אל{{עברית|כהנים}} מחתאג'[ין](א) אליהם דאימא לדכ'ול אל{{עברית|מקדש}} ללתקריב, לד'לך נהי כל {{עברית|כהן}} ען {{עברית|טומאת מת}} כ'אצה אלא ללצ'רורה אלוכידה אלתי יעסר אמרהא עלי אלטבאע, אעני תרך מבאשרה' אלואלדין ואלבנין ואלאכ'וה. ולשדה' אלחאג'ה לדואם {{עברית|כהן גדול במקדש}} לקולה {{עברית|והיה על מצחו תמיד}} נהי ען אל{{עברית|טומאה}} ל{{עברית|מת}} אצלא, ולו להאולא אלאקארב, אלא [תתאמל](תרי) כיף לא יעם הד'א אלנהי אלנסא, {{עברית|בני אהרן ולא בנות אהרן}}, לכון אלנסא גיר מחתאג' אליהן פי אלתקריב.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הטעמים לכפרת טומאת מקדש וקודשיו}}
{{קו}}מכיוון שאי אפשר שלא יהיה מי שיסיח דעתו וייכנס אל ה{{עברית|מקדש}} {{עברית|טמא}}, או יאכל {{עברית|קדשים}} (=קרבנות) כשהוא {{עברית|טמא}}; ויש שיעשה זאת כשהוא {{עברית|מזיד}}, כמו שרוב ה{{עברית|רשעים}} עוברים עבירות חמורות כשהם {{עברית|מזידים}} – לכן{{קו}}{{אינדקס|קרבנות מכפרים)}} ציווה על {{עברית|קרבנות}} שיכפרו {{עברית|על טומאת מקדש וקדשיו}}, מהם ל{{עברית|זדון}} ומהם ל{{עברית|שגגה}} למיניהם, והם {{עברית|שעירי הרגלים}} ו{{עברית|שעירי ראשי חדשים}} ו{{עברית|שעיר המשתלח}}, כמו שהתבאר במקומותיו {{הפניה|(ג,מו24;27; שגגות יא,ט)}}, כדי שה{{עברית|מזיד}} לא יחשוב שהוא לא עבר עבירה חמורה כאשר {{עברית|טִמא מקדש ה'}}, אלא יֵדע ש{{עברית|נתכפר לו בשעיר}}, נאמר: "[וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם] {{עברית|וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם}} [בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם]" {{הפניה|(ויקרא טו,לא)}},{{קו}}{{אינדקס|ציץ מכפר)}} ונאמר: "{{עברית|וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים [}}אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם]" {{הפניה|(שמות כח,לח)}}.{{קו}}עניין זה חזר ונאמר פעמים רבות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא לם יכן בד מן אן יסה[א](ו) שכ'ץ וידכ'ל אל{{עברית|מקדש טמא}} או יאכל {{עברית|קדשים}} והו {{עברית|טמא}}, וקד יפעל ד'לך והו {{עברית|מזיד}} כמא ירתכב אכת'ר אל{{עברית|רשעים}} כבאיר אלמעאצי והם {{עברית|מזידים}}, לד'לך אמר ב{{עברית|קרבנות}} תכפר {{עברית|על טומאת מקדש וקדשיו}}, מנהא שי ל{{עברית|זדון}}, ומנהא שי ל{{עברית|שגגה}} עלי אנואעהא, והי {{עברית|שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר המשתלח}} כמא בין פי מו[א]צ'עה, חתי לא יט'ן אל{{עברית|מזיד}} אנה לם ירתכב עט'ימה למא {{עברית|טמא מקדש י"י}}, בל יעלם אנה {{עברית|נתכפר לו בשעיר}}, קאל {{עברית|ולא ימותו בטמאתם}}, וקאל {{עברית|ונשא אהרן את עון הקדשים ו[כ](ג)ו'}}, ותכרר הד'א אלמעני כת'יר(א).</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הטעמים למצוות צרעת}}
{{קו}}
{{אינדקס|טומאת צרעת)}} אשר ל{{עברית|טומאת צרעת}} – כבר ביארנו את עניינה {{הפניה|(טומאת צרעת טז,י)}}. וגם ה{{עברית|חכמים ז"ל}} ביארו זאת {{הפניה|(תוספתא נגעים ו,ו ועוד)}} והודיעונו אותו, ושהעיקרון המוסכם לגביה הוא שהיא עונש על {{עברית|לשון הרע}}. ושאותו שינוי מתחיל בכתלים, ואם חזר בתשובה – הרי זו המטרה. ואם התמיד בחטאו – עובר שינוי זה אל יצועיו ורהיטי ביתו, ואם התמיד בחטאו – הוא מתפשט לבגדיו, ואז לגופו. זהו נס שהונצח באומה, כמו {{עברית|מי שׂוֹטָה}}. תועלתה של האמנה זו ברורה, בנוסף לכך שהצרעת מידבקת, וכל בני האדם נגעלים ממנה, כדבר טבעי כמעט.{{קו}}{{אינדקס|טהרת צרעת)}} אשר לכך שהטהרה ממנה היא ב{{עברית|עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים}} – כבר ניתן לכך טעם ב{{עברית|מדרשות}}, אבל אין זה מתאים למטרתנו, ועד היום לא נודע לי טעמו של דבר מכך, וגם לא מה הטעם של {{עברית|עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת}} ב{{עברית|פרה אדומה}}; וכן {{עברית|אֲגוּדַּת אֵזוֹב}} שמזים בה את דם ה{{עברית|פסח}} – לא מצאתי דבר להיסמך עליו בשאלה מדוע יוחדו מינים אלה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|טומאת צרעת}} פקד בינא אמרהא. ואל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} איצ'א בינוא ד'לך ואעלמונא בה, ואן אלאצל אלמקרר פיהא אנהא עקאב עלי {{עברית|לשון הרע}}, ואן ד'לך אלתגיר יבתדי פי אלחיטאן, פאן תאב פד'לך הו אלמקצוד, ואן דאם עלי עציאנה תעדי ד'לך אלתגיר לפראשה ואת'את' ביתה, ואן אסתמר עלי עציאנה אמתד לת'יאבה, ת'ם לג'סמה. והד'א מעג'ז כ'לד פי אלמלה מת'ל {{עברית|מי שוטה}}. ופאידה' הד'א אלאעתקאד בינה' אלנפע, מצ'א[ף](פא) אלי כון אלברץ יתעדי ואלנאס כאפה יעאפונה יכאד אן יכון ד'לך באלטבע. ואמא כון אלטהר מנה ב{{עברית|עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים}} פקד עלל ד'לך פי אל{{עברית|מדרשות}}, לכן לא יליק בגרצ'נא, ומא עלמת אנא אלי הד'א אלוקת עלה' שי מן ד'לך. ולא מא עלה' {{עברית|עץ ארז ואזוב ושני תולעת}} פי {{עברית|פרה אד[ו]מה}}. וכד'לך {{עברית|אג[ו]דת אזוב}} אלתי תרש בהא דם אל{{עברית|פסח}} לם אג'ד שיא אסתנד אליה פי תכ'ציץ הד'ה אלאנואע.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הטעמים לטהרת אפר פרה אדומה}}
{{קו}}
{{אינדקס|הפרה כקרבן חטאת)}} אשר לטעם לכך ש{{עברית|פרה אדומה}} נקראת "{{עברית|חַטָּאת}}" {{הפניה|(במדבר יט,ט;יז)}} – הוא משום שעל ידה נשלמת טהרתו של ה{{עברית|נטמא למת}} ואחר כך הוא יכול להיכנס אל ה{{עברית|מקדש}}. כי מאז שנטמא {{עברית|למת}} אסור היה לו להיכנס ל{{עברית|מקדש}} ולאכול את ה{{עברית|קדשים}} {{עברית|לעולם}}, לולא {{עברית|פרה}} זו שנשאה {{עברית|חטא}} זה, כמו ה{{עברית|ציץ}} ה{{עברית|מרצה על הטומאה}} וכמו {{עברית|שעירים הנשרפים}}.{{קו}}{{אינדקס|טומאת המתעסק)}} ולכן נעשה {{עברית|עוסק בפרה ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים}} כמו {{עברית|שעיר המשתלח}}, שמאמינים שמרוב החטאים שנשא נטמא הנוגע בו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא עלה' תסמיה' {{עברית|פרה אד[ו]מה חטאת}} פהו כונהא יתם בהא טהארה' מן {{עברית|נטמא למת}} וידכ'ל אל{{עברית|מקדש}} בעד ד'לך אלמעני, אנה מנד' אנתג'ס {{עברית|למת}} פקד חרם עליה דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} ואכל אל{{עברית|קדשים}} {{עברית|לעולם}}, לולא הד'ה אל{{עברית|פרה}} אלתי תחמלת הד'א אל{{עברית|חטא}}, מת'ל אל{{עברית|ציץ}} אלד'י הו {{עברית|מרצה על הטומאה}}, ומת'ל {{עברית|שעירים הנשרפים}}. ולהד'א צאר {{עברית|עוסק בפרה ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים}} מת'ל {{עברית|שעיר המשתלח}} אלד'י יעתקד אנה מן עט'ים מא תחמלה מן אלאת'אם ינג'ס מן דנא מנה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|חתימה}}
{{קו}}הרי נתנו טעם למה שידענו לתת לו טעם מקבוצה זו כפי שנראה לנו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פקד עללנא מן הד'ה אלג'מלה מא עלמנא תעלילה חסב מא יבדו לנא:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|קבוצה יב: טומאות וטהרות}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השתים עשרה כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|ספר טהרה}}. אף על פי שכבר ציינו את תועלתן באופן כללי {{הפניה|(ג,לה12)}}, נוסיף לכך ביאור וניתן טעם לקבוצה זו כראוי, ולאחר מכן {{הפניה|(פסקה 11 ואילך)}} אתן טעם לכמה ממצוותיה שטעמיהן התבררו לי.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אניה' עשר(ה) הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר טהרה}}. ואן כנא קד ד'כרנא פאידתהא עלי אלתג'מיל פאנא נזיד ד'לך ביאנא ונעלל הד'ה אלג'מלה כמא ינבגי, ובעד ד'לך אעלל מן אחאדהא מא באנת לי עלתה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדמה: עקרון יסוד בתורה הוא הקלת טורח עבודות האל}}
{{קו}}ואומר, שתורת ה' זו שנצטווה בה {{עברית|משה רבינו}} ועל כן יוחסה אליו, באה רק להקל את עבודות האל ולהפחית את הטורח. וכל דבר ממנה שאולי תדמיין שיש בו צער או טורח קשה – הוא רק משום שאינך יודע את המנהגים והשיטות שהיו מצויים באותם ימים. עליך להשוות בין פולחן של שריפת אדם את בנו, לבין שריפה של בן יונה. לשון ה{{עברית|תורה}}: "{{עברית|כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם}}" {{הפניה|(דברים יב,לא)}}. אלה היו עבודותיהם לאלוהיהם, וכנגד זאת מכלל עבודותינו: שנשרוף בן יונה, ואף מלוא כף סולת.{{קו}}{{אינדקס|הדגמה א)}} לפי בחינה זו ננזפה אומתנו בעת מרדהּ ונאמר לה: {{עברית|"עַמִּי, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ? עֲנֵה בִי!}}" {{הפניה|(מיכה ו,ג)}}.{{קו}}{{אינדקס|הדגמה ב)}} וכן נאמר בעניין זה: "{{עברית|הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ [}}לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?]" {{הפניה|(ירמיהו ב,לא)}}. כלומר: איזה טורח מייגע היה להם בתורה הזאת עד שעזבו אותה? וכבר קרא לנו יתעלה ואמר: "{{עברית|מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי [}}וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ?]" {{הפניה|(שם,ה)}}.{{קו}}והכוונה בכל הכתובים האלה אחת היא.{{קו}}זוהי הקדמה חשובה, שֶאַל־לָהּ לסור מדעתך, ואחריה אומר:</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאקול אן הד'ה שריעה' אללה אלמאמור בהא {{עברית|משה רב[י]נו}} פנסבת אליה, אנמא ג'את לתסהיל אלעבאדאת ותכ'פיף אלכלף, וכל מא עסאה אן תתכ'ילה מנהא אנה פיה משקה או כלפה צעבה אנמא ד'לך בכונך לא תעלם תלך אלסיר ואלמד'אהב אלמוג'ודה פי תלך אלאיאם, ינבגי לך אן תקאיס בין אן יחרק אלאנסאן ולדה תעבדא או יחרק פרך' חמאם, נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם}}. הד'ה כאנת עבאדתהם לאלהתהם, ומן עבאדתנא פי נט'יר הד'א אן נחרק פרך' חמאם, בל מלו כף סמיד'א. ובחסב הד'א אלאעתבאר ונבת מלתנא פי חאל רדתהא וקיל להא {{עברית|עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי}}, וקיל איצ'א פי הד'א אלמעני {{עברית|המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו ו[כ](ג)ו'}}, יעני אי כלפה שאקה כאנת להם פי הד'ה אלשריעה חתי מרקוא מנהא. וקד נאדאנא תע(א)לי וקאל {{עברית|מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי ו[כ](ג)ו'}}, אלגרץ' פי הד'ה אלנצוץ כלהא גרץ' ואחד. פהד'ה מקדמה כבירה לא תברח מן ד'הנך. ובעדהא אקול.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מטרת הטומאה היא להביא ליראת המקדש}}
{{קו}}כבר ביארנו {{הפניה|(ג,מה11)}} שכל הכוונה ב{{עברית|מקדש}} היתה שתושג היפעלות לפונה לבוא אליו, ושיפחד ויירא, כמו שנאמר: "{{עברית|וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,ל; כו,ב)}}. וכל דבר נכבד, ככל שהקרבה אליו מתמדת, יפחת המעמד שלו בנפש ותמעט ההיפעלות שתושג ממנו. ה{{עברית|חכמים ז"ל}} כבר העירו {{הפניה|(ראו בבלי חגיגה ז,א)}} על עניין זה ואמרו שאין רצוי להיכנס ל{{עברית|מקדש}} בכל עת, והסמיכו זאת למה שנאמר: "{{עברית|הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ}} [פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ]" {{הפניה|(משלי כה,יז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}קד בינא אן אלקצד כלה כאן ב[אל]{{עברית|מקדש}} חצול אנפעאל לקאצדה, ואן יכ'אף וירהב כמא קאל {{עברית|ומקדשי תיראו}}. וכל שי מעט'ם אד'א דאמת מבאשרתה נקץ מא פי אלנפס מנה ויקל מא כאן יחצל בה מן אלאנפעאל, קד נבהוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} עלי הד'א אלמעני וקאלוא אנה לא יסתחב דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} פי כל וקת, ואסנדוא ד'לך לקולה {{עברית|הוקר רגלך מבית רעך (פן ישבעך ושנאך)}}{{עברית|}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">מכיוון שזו היתה המטרה, אסר יתעלה על ה{{עברית|טמאים}} להיכנס ל{{עברית|מקדש}}, עם ריבוי מיני ה{{עברית|טְמָאוֹת}}, כך שכמעט לא תמצא אדם טהור אלא לעתים רחוקות.{{קו}}{{אינדקס|שלב א)}} כי אם יינצל ממגע {{עברית|נבלה}} לא יינצל ממגע אחד מ{{עברית|שמונה שרצים}} המרבים ליפול בבתים ובמאכלים ובמשקים, ונפוץ הוא שבני אדם נתקלים בהם;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואם יינצל מזה, לא יינצל ממגע {{עברית|נדה}} או {{עברית|זבה}} או {{עברית|זב}} או {{עברית|מצורע}} או {{עברית|משכבן}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואם יינצל מזה לא יינצל מ{{עברית|שכיבת אשתו}} או מ{{עברית|קֶרי}}.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ואפילו נטהר מ{{עברית|טמָאות}} אלה, אסור לו להיכנס ל{{עברית|מקדש}} עד ש{{עברית|יעריב שמשו}}, ואסור לו להיכנס ל{{עברית|מקדש}} בלילה, כמו שהתבאר ב{{עברית|מדות}} {{הפניה|(משנה, מידות א,ח)}} וב{{עברית|תמיד}} {{הפניה|(משנה, תמיד א,א)}}. ובאותו לילה יש אפשרות סבירה שהוא ישמש מיטתו, או יקרה לו אחד מן הגורמים ל{{עברית|טומאה}}, וכך ישכים ויהיה (טמא) בבוקר כמו שהיה אתמול.</td>
<td class="ar">פלמא כאן הד'א הו אלקצד, נהי תע(א)לי אל{{עברית|טמאים}} ען דכ'ול אל{{עברית|מקדש}}, מע כת'רה' אנואע אל{{עברית|טמאות}} חתי יכאד אן לא תג'ד שכ'צא טאהרא אלא קליל(א), לאנה אן סלם מן למס {{עברית|נבלה}} מא יסלם מן למס אחד {{עברית|שמ[ו]נה שרצים}} אלכת'ירה' אלסקוט פי אלמנאזל ופי אלאטעמה ואלאשרבה וכת'יר(א) מא יעת'ר בהא אלאנסאן, ואן סלם מן הד'א מא יסלם מן למס {{עברית|נדה}} או {{עברית|זבה}} או {{עברית|זב}} או {{עברית|מצורע}} או {{עברית|משכבן}}, ואן סלם מן ד'לך מא יסלם מן {{עברית|שכיבת אשתו}} או מן {{עברית|קרי}}, וחתי לו תטהר מן הד'ה אל{{עברית|טמאות}} פלא יג'וז לה דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} חתי {{עברית|יעריב שמשו}}, ולא יג'וז דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} באלליל כמא תבין פי {{עברית|מדות}} ו{{עברית|תמיד}}, ופי לילתה תלך קד יג'אמע עלי אלאכת'ר או יחדת' לה אחד אסבאב אל{{עברית|טומאה}}, פיצבח פי יומה מת'ל אמסה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">כל זה יהיה סיבה לריחוק מן ה{{עברית|מקדש}} ושלא ידרכו בו בכל עת. ידוע לך לשונם (של חז"ל) "{{עברית|אין אדם נכנס לעזרה לעבודה, אפילו טהור, עד שהוא טובל}}" {{הפניה|(משנה יומא ג,ג)}}. בפעולות אלה תתמיד ה{{עברית|יראה}} ותושג ההיפעלות המביאה להכנעה המבוקשת.</td>
<td class="ar">פיכון הד'א כלה סבבא ללבעד מן אל{{עברית|מקדש}} ואן לא יטרק פי כל חין. וקד עלמת נצהם {{עברית|אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל}}. פבהד'ה אלאפעאל תדום אל{{עברית|יראה}} ויחצל אלאנפעאל אלמודי ללכ'שוע אלמקצוד.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|קושי הטהרה בהתאם לשכיחות הטומאה לצורך הרחקה מהמקדש}}
{{קו}}ככל שה{{עברית|טומאה}} נפוצה יותר, כך הטהרה ממנה קשה יותר ומאוחרת יותר.{{קו}}{{אינדקס|טומאת מת)}} הימצאות עם מתים תחת קורת גג אחת, בפרט של קרובים ושכנים, היא נפוצה יותר מכל {{עברית|טומאה}}. ואין מיטהרים ממנה אלא ב{{עברית|אפר הפרה}}, שהימצאותו נדירה, ואחרי שבעה ימים.{{קו}}{{אינדקס|נידות)}} ה{{עברית|זיבוּת}} וה{{עברית|נִדוּת}} נפוצות יותר ממגע {{עברית|טמא}}, ולכן דבר זה מצריך {{עברית|שבעת ימים}}, והנוגע בהם – {{עברית|יום אחד}}.{{קו}}{{אינדקס|מחוסרי כפרה)}} טהרת {{עברית|זב וזבה ויולדת}} אינה נשלמת אלא ב{{עברית|קרבן}}, משום שזה נפוץ פחות מה{{עברית|נִדוּת}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכלמא כאנת אל{{עברית|טומאה}} אכת'ר וג'וד(א) כאן אלטהר מנהא אעסר ואבעד זמא[ן](נא), מסאקפה' אלאמואת ובכ'אצה אלאקארב ואלג'יראן הי אכת'ר וג'וד(א) מן כל {{עברית|טומאה}}, פלא טהר מנהא אלא ב{{עברית|אפר הפרה}} בשד'וד' וג'ודה ובעד סבעה' איאם. ואל{{עברית|זיבות}} ואל{{עברית|נדות}} אכת'ר וג'וד(א) מן מלאמסה' {{עברית|טמא}}, פלד'לך יחתאג' ד'לך {{עברית|שבעת ימים}}, ואלד'י ידנו בהם {{עברית|יו[ם](מא) (ו)אחד(א)}}. ולא יכמל טהר {{עברית|זב וזבה ויולדת}} אלא ב{{עברית|קרבן}} לאן ד'לך אקל וקוע(א) מן אל{{עברית|נדות}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תכליות דיני הטומאה והדגשת ההגבלה רק למקדש}}
{{קו}}כל אלה, כוונתי ל{{עברית|נדה וזבה וזב ומצורע ומת ונבלה ושרץ ושכבת זרע}}, הם גם דברים הנחשבים למטונפים. וכך הושגו על ידי דינים אלה תכליות רבות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} האחת: התרחקות מטינופים.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השנייה: שמירת ה{{עברית|מקדש}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישית: התחשבות בדבר המפורסם והרגיל, לאור הטורח המייגע שהיה אצל הצאבים בעניין הטומאה, כפי שתשמע כעת.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} הרביעית: הקלת אותו קושי, ושעניין ה{{עברית|טומאה}} וה{{עברית|טהרה}} לא ימנע מהאדם להתעסק בעיסוקיו. כי עניין זה של {{עברית|טומאה}} ו{{עברית|טהרה}} אינו קשור אלא ב{{עברית|קֹדש}} ו{{עברית|קדשים}} ותו לא: "{{עברית|בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא}}" {{הפניה|(ויקרא יב,ד)}}. ואילו לגבי כל שאר הדברים – אין בו עוון אם יישאר {{עברית|טמא}} ככל שיחפוץ, ויאכל {{עברית|חולין טמאין}} כפי שיחפוץ.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והד'ה כלהא איצ'א אמור מסתקד'רה אעני {{עברית|נדה וזב[ה] וזב(ה)}} {{עברית|ומצורע ומת ונבלה ושרץ ושכבת זרע}}. פחצלת בהד'ה אלאחכאם גאיאת כת'ירה, אחד(א)הא אג'תנאב אלקד'אראת, ואלת'אניה חמאיה' אל{{עברית|מקדש}}, ואלת'אלת'ה מראעאה' אלמשהור אלמעתאד, לאן כאן מן כלף אלצאבה אלשאקה פי אמר אלנג'אסה מא סתסמעה אלאן, ואלראבעה תכ'פיף תלך אלמשקה וכון אלאנסאן לם יעקה אמר אל{{עברית|טומאה}} ואל{{עברית|טהרה}} ען שגל מן אשגאלה, לאן הד'א אמר אל{{עברית|טומאה}} ואל{{עברית|טהרה}} לא יתעלק גיר ב{{עברית|קדש}} ו{{עברית|קדשים}} לא גיר, {{עברית|בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא}}, אמא מא סוי ד'לך פלא ג'נאח עליה אן יבקי {{עברית|טמא}} מא שא, ויאכל {{עברית|חולין טמאין}} כיף שא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">הדבר המפורסם במנהגי הצאבים עד זמננו זה בארצות המזרח, כוונתי לשרידי הזורואסטרים, הוא שה{{עברית|נדה}} נמצאת בבית לבדה, ושורפים את המקומות שהיא הולכת עליהם, ומי שמדבר איתה נטמא, ואפילו נשבה רוח ועברה על הנידה ועל הטהור – נטמא. ראה מה רב ההבדל בין זה לבין דברינו: "{{עברית|כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה – נדה עושה לבעלה, חוץ מרחיצת פניו [}}ידיו ורגליו ומזיגת הכוס והצעת המיטה בפניו, גזירה שמא יבוא לידי עבירה]" {{הפניה|(בבלי כתובות סא,א; משנה תורה, אישות כא,ח; איסורי ביאה יא,יט)}}. הדבר האסור היחיד הוא לקיים איתה יחסי מין במשך ימי טינופה ולכלוכה. וממנהגיהם המפורסמים עד זמננו זה, שכל מה שמתנתק מן הגוף – שיער, ציפורניים או דם – הרי הוא טמא. ולכן הם מחשיבים כל סַפָּר לטמא משום שהוא נוגע בדם ובשיער, וכל מי שמסתפר טובל במי מעיין. יש אצלם דברים רבים מאוד בדומה לטורח הזה, ואילו אנחנו איננו מקפידים על {{עברית|טומאה וטהרה}} אלא ב{{עברית|קֹדש}} {{עברית|ומקדש}}.</td>
<td class="ar">ואלמשהור מן מד'אהב אלצאבה אלי זמאננא הד'א פי בלאד אלמשרק אעני בקיה' אלמג'וס, אן אל{{עברית|נדה}} תכון פי דאר עלי חדתהא ותחרק אלמואצ'ע אלתי תמשי עליהא, ומן כלמהא אנתג'ס, ולו הב ריח וג'אזת עלי אלטאמת' ועלי אלטאהר אנתג'ס. פארי כם בין הד'א ובין קולנא {{עברית|כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ מרחיצת פניו ו[כ](ג)ו'}}, ולם יחרם מנהא אלא נכאחהא טול איאם קד'ארתהא ומרת'תהא. ומן משהור מד'הבהם אלי זמאננא הד'א, אן כל מא ינפצל מן אלג'סם מן שער או ט'פר או דם פאנה נג'ס, ולד'לך כל מזין ענדהם נג'ס לכונה ימס אלדם ואלשער, וכל מן יחתלק יגטס פי מא נאבע, ומת'ל הד'ה אלכלף ענדהם כת'ירה ג'דא, ונחן לא נראעי {{עברית|טומאה וטהרה}} אלא ל{{עברית|קדש ומקדש}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המונחים קדושה וטומאה, הקדושה המתמדת אינה הטהרה למקדש}}
{{קו}}אשר לדבריו יתעלה: "{{עברית|וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי}} [וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם...]" {{הפניה|(ויקרא יא,מד) – אין הם על עניין}} {{עברית|טומאה וטהרה}} כלל. לשון {{עברית|ספרא}} {{הפניה|(אחרי מות ח,ג)}}: "{{עברית|זו קדושת מצוות}}". וכן על דבריו "{{עברית|קְדֹשִׁים תִּהְיוּ}}" {{הפניה|(ויקרא יט,ב)}}; אמרו (חז"ל): "{{עברית|זו קדושת מצוות}}" {{הפניה|(ראו ספרי במדבר קטו)}}. לכן נקראת גם העבירה על ה{{עברית|מצוות}} "{{עברית|טומאה}}", כמו שנאמר על ה{{עברית|מצוות}} היסודיות והעיקריות, שהן {{עברית|עבודה זרה}}, {{עברית|גלוי עריות}} ו{{עברית|שפיכות דמים}}.{{קו}}{{אינדקס|א)}} על {{עברית|עבודה זרה}} נאמר: "{{עברית|כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי}}" {{הפניה|(ויקרא כ,ג)}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} על {{עברית|גלוי עריות}}: "{{עברית|אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה [}}כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם]" {{הפניה|(שם יח,כד)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל {{עברית|שפיכות דמים}} נאמר: "{{עברית|וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת הָאָרֶץ [}}אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ]" {{הפניה|(במדבר לה,לד; ושם: וְלֹא תְטַמֵּא)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא קולה תע(א)לי {{עברית|והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני}} פליס הו פי מעני {{עברית|טומאה וטהרה}} בוג'ה, נץ {{עברית|ספרא זו קדושת מצות}}. וכד'לך קולה {{עברית|קדושים תהיו}}, קאלוא {{עברית|זו קדושת מצות}}. ולד'לך יתסמי אלתעדי עלי אל{{עברית|מצות}} איצ'א {{עברית|טומאה}}, קאל פי אמהאת אל{{עברית|מצות}} ואצולהא אלתי הי {{עברית|עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים}}, פי {{עברית|עבודה זרה}} קאל {{עברית|כי מזרעו נתן למלך למען טמא את מקדשי}}, ופי {{עברית|גלוי עריות אל תטמאו בכל אלה ו[כ](ג)ו'}}, ופי {{עברית|שפיכות דמים}} קאל {{עברית|ולא תטמאו את הארץ ו[כ](ג)ו'}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">הרי התברר ש"{{עברית|טומאה}}" נאמרת באופן רב־משמעי, בשלוש משמעויות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} היא נאמרת על מרי ועבירה על המצוּוה במעשה או בדעה;{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ועל טינופים ולכלוכים: "{{עברית|טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ}}" {{הפניה|(איכה א,ט)}};{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ועל אותם עניינים דמיוניים, כלומר מגע במשהו או משא של משהו או הימצאות תחת קורת גג אחת עם משהו. על מין זה האחרון אמרנו: "{{עברית|אין דברי תורה מקבלין טומאה}}" {{הפניה|(קריאת שמע ד,ח; ספר תורה י,ח)}}.{{קו}}וכן "{{עברית|קדושה}}" נאמרת באופן רב־משמעי, בשלוש משמעויות כנגד שלוש משמעויות אלה.</td>
<td class="ar">פקד באן אן {{עברית|טומאה}} תקאל באשתראך עלי ת'לת'ה מעאני, תקאל עלי אלעציאן וכ'לאף אלמאמור בה מן פעל או ראי, ועלי אלקד'אראת ואלמרת'את {{עברית|טמאתה בשוליה}}, ועלי הד'ה אלמעאני אלמתוהמה אעני למס הד'א או חמל הד'א או מסאקפה' הד'א, וען הד'א אלנוע אלאכ'יר קלנא {{עברית|אין דברי תורה מקבלין טומאה}}. וכד'לך אל{{עברית|קדושה}} מקולה באשתראך עלי ת'לת'ה מעאני מקאבלה להד'ה אלמעאני אלת'לת'ה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|טהרת הכהנים: עקב דרישות התפקיד}}
{{קו}}
{{אינדקס|טהרת כהן)}} כיוון שאי אפשר להיטהר מ{{עברית|טומאת מת}} אלא אחרי שבעה ימים, וצריך גם שיימצא {{עברית|אפר פרה}}; והיה צורך ב{{עברית|כהנים}} תמיד שייכנסו אל ה{{עברית|מקדש}} להקריב – לכן אסר על כל {{עברית|כהן}} {{עברית|טומאת מת}} דווקא, פרט להכרח גדול הקשה על הטבע (האנושי), כלומר להימנע ממגע עם ההורים והבנים והאחים.{{קו}}{{אינדקס|טהרת כהן גדול)}} בשל גודל הצורך ש{{עברית|כהן גדול}} יהיה {{עברית|במקדש}} תמיד, משום שנאמר "{{עברית|וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד}}" {{הפניה|(שמות כח,לח),}} נאסרה עליו {{עברית|טומאה}} ל{{עברית|מת}} לגמרי, אפילו לאותם קרובים.{{קו}}{{אינדקס|הוכחה)}} הלא תתבונן כיצד לא כלל באיסור הזה את הנשים: "'{{עברית|בְּנֵי אַהֲרֹן}}' {{הפניה|(ויקרא כא,א)}} – {{עברית|ולא בנות אהרן}}" {{הפניה|(בבלי יבמות פה,א ועוד; משנה תורה אבל ג,יא)}}, משום שאין צורך בנשים בהקרבה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא כאנת {{עברית|טומאת מת}} לא יצח אלטהר מנהא אלא בעד סבעה' איאם ובוג'וד {{עברית|אפר פרה}} איצ'א, וכאן אל{{עברית|כהנים}} מחתאג'[ין](א) אליהם דאימא לדכ'ול אל{{עברית|מקדש}} ללתקריב, לד'לך נהי כל {{עברית|כהן}} ען {{עברית|טומאת מת}} כ'אצה אלא ללצ'רורה אלוכידה אלתי יעסר אמרהא עלי אלטבאע, אעני תרך מבאשרה' אלואלדין ואלבנין ואלאכ'וה. ולשדה' אלחאג'ה לדואם {{עברית|כהן גדול במקדש}} לקולה {{עברית|והיה על מצחו תמיד}} נהי ען אל{{עברית|טומאה}} ל{{עברית|מת}} אצלא, ולו להאולא אלאקארב, אלא [תתאמל](תרי) כיף לא יעם הד'א אלנהי אלנסא, {{עברית|בני אהרן ולא בנות אהרן}}, לכון אלנסא גיר מחתאג' אליהן פי אלתקריב.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הטעמים לכפרת טומאת מקדש וקודשיו}}
{{קו}}מכיוון שאי אפשר שלא יהיה מי שיסיח דעתו וייכנס אל ה{{עברית|מקדש}} {{עברית|טמא}}, או יאכל {{עברית|קדשים}} (=קרבנות) כשהוא {{עברית|טמא}}; ויש שיעשה זאת כשהוא {{עברית|מזיד}}, כמו שרוב ה{{עברית|רשעים}} עוברים עבירות חמורות כשהם {{עברית|מזידים}} – לכן{{קו}}{{אינדקס|קרבנות מכפרים)}} ציווה על {{עברית|קרבנות}} שיכפרו {{עברית|על טומאת מקדש וקדשיו}}, מהם ל{{עברית|זדון}} ומהם ל{{עברית|שגגה}} למיניהם, והם {{עברית|שעירי הרגלים}} ו{{עברית|שעירי ראשי חדשים}} ו{{עברית|שעיר המשתלח}}, כמו שהתבאר במקומותיו {{הפניה|(ג,מו24;27; שגגות יא,ט)}}, כדי שה{{עברית|מזיד}} לא יחשוב שהוא לא עבר עבירה חמורה כאשר {{עברית|טִמא מקדש ה'}}, אלא יֵדע ש{{עברית|נתכפר לו בשעיר}}, נאמר: "[וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם] {{עברית|וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם}} [בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם]" {{הפניה|(ויקרא טו,לא)}},{{קו}}{{אינדקס|ציץ מכפר)}} ונאמר: "{{עברית|וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים [}}אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם]" {{הפניה|(שמות כח,לח)}}.{{קו}}עניין זה חזר ונאמר פעמים רבות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא לם יכן בד מן אן יסה[א](ו) שכ'ץ וידכ'ל אל{{עברית|מקדש טמא}} או יאכל {{עברית|קדשים}} והו {{עברית|טמא}}, וקד יפעל ד'לך והו {{עברית|מזיד}} כמא ירתכב אכת'ר אל{{עברית|רשעים}} כבאיר אלמעאצי והם {{עברית|מזידים}}, לד'לך אמר ב{{עברית|קרבנות}} תכפר {{עברית|על טומאת מקדש וקדשיו}}, מנהא שי ל{{עברית|זדון}}, ומנהא שי ל{{עברית|שגגה}} עלי אנואעהא, והי {{עברית|שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר המשתלח}} כמא בין פי מו[א]צ'עה, חתי לא יט'ן אל{{עברית|מזיד}} אנה לם ירתכב עט'ימה למא {{עברית|טמא מקדש י"י}}, בל יעלם אנה {{עברית|נתכפר לו בשעיר}}, קאל {{עברית|ולא ימותו בטמאתם}}, וקאל {{עברית|ונשא אהרן את עון הקדשים ו[כ](ג)ו'}}, ותכרר הד'א אלמעני כת'יר(א).</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הטעמים למצוות צרעת}}
{{קו}}
{{אינדקס|טומאת צרעת)}} אשר ל{{עברית|טומאת צרעת}} – כבר ביארנו את עניינה {{הפניה|(טומאת צרעת טז,י)}}. וגם ה{{עברית|חכמים ז"ל}} ביארו זאת {{הפניה|(תוספתא נגעים ו,ו ועוד)}} והודיעונו אותו, ושהעיקרון המוסכם לגביה הוא שהיא עונש על {{עברית|לשון הרע}}. ושאותו שינוי מתחיל בכתלים, ואם חזר בתשובה – הרי זו המטרה. ואם התמיד בחטאו – עובר שינוי זה אל יצועיו ורהיטי ביתו, ואם התמיד בחטאו – הוא מתפשט לבגדיו, ואז לגופו. זהו נס שהונצח באומה, כמו {{עברית|מי שׂוֹטָה}}. תועלתה של האמנה זו ברורה, בנוסף לכך שהצרעת מידבקת, וכל בני האדם נגעלים ממנה, כדבר טבעי כמעט.{{קו}}{{אינדקס|טהרת צרעת)}} אשר לכך שהטהרה ממנה היא ב{{עברית|עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים}} – כבר ניתן לכך טעם ב{{עברית|מדרשות}}, אבל אין זה מתאים למטרתנו, ועד היום לא נודע לי טעמו של דבר מכך, וגם לא מה הטעם של {{עברית|עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת}} ב{{עברית|פרה אדומה}}; וכן {{עברית|אֲגוּדַּת אֵזוֹב}} שמזים בה את דם ה{{עברית|פסח}} – לא מצאתי דבר להיסמך עליו בשאלה מדוע יוחדו מינים אלה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא {{עברית|טומאת צרעת}} פקד בינא אמרהא. ואל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} איצ'א בינוא ד'לך ואעלמונא בה, ואן אלאצל אלמקרר פיהא אנהא עקאב עלי {{עברית|לשון הרע}}, ואן ד'לך אלתגיר יבתדי פי אלחיטאן, פאן תאב פד'לך הו אלמקצוד, ואן דאם עלי עציאנה תעדי ד'לך אלתגיר לפראשה ואת'את' ביתה, ואן אסתמר עלי עציאנה אמתד לת'יאבה, ת'ם לג'סמה. והד'א מעג'ז כ'לד פי אלמלה מת'ל {{עברית|מי שוטה}}. ופאידה' הד'א אלאעתקאד בינה' אלנפע, מצ'א[ף](פא) אלי כון אלברץ יתעדי ואלנאס כאפה יעאפונה יכאד אן יכון ד'לך באלטבע. ואמא כון אלטהר מנה ב{{עברית|עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים}} פקד עלל ד'לך פי אל{{עברית|מדרשות}}, לכן לא יליק בגרצ'נא, ומא עלמת אנא אלי הד'א אלוקת עלה' שי מן ד'לך. ולא מא עלה' {{עברית|עץ ארז ואזוב ושני תולעת}} פי {{עברית|פרה אד[ו]מה}}. וכד'לך {{עברית|אג[ו]דת אזוב}} אלתי תרש בהא דם אל{{עברית|פסח}} לם אג'ד שיא אסתנד אליה פי תכ'ציץ הד'ה אלאנואע.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הטעמים לטהרת אפר פרה אדומה}}
{{קו}}
{{אינדקס|הפרה כקרבן חטאת)}} אשר לטעם לכך ש{{עברית|פרה אדומה}} נקראת "{{עברית|חַטָּאת}}" {{הפניה|(במדבר יט,ט;יז)}} – הוא משום שעל ידה נשלמת טהרתו של ה{{עברית|נטמא למת}} ואחר כך הוא יכול להיכנס אל ה{{עברית|מקדש}}. כי מאז שנטמא {{עברית|למת}} אסור היה לו להיכנס ל{{עברית|מקדש}} ולאכול את ה{{עברית|קדשים}} {{עברית|לעולם}}, לולא {{עברית|פרה}} זו שנשאה {{עברית|חטא}} זה, כמו ה{{עברית|ציץ}} ה{{עברית|מרצה על הטומאה}} וכמו {{עברית|שעירים הנשרפים}}.{{קו}}{{אינדקס|טומאת המתעסק)}} ולכן נעשה {{עברית|עוסק בפרה ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים}} כמו {{עברית|שעיר המשתלח}}, שמאמינים שמרוב החטאים שנשא נטמא הנוגע בו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא עלה' תסמיה' {{עברית|פרה אד[ו]מה חטאת}} פהו כונהא יתם בהא טהארה' מן {{עברית|נטמא למת}} וידכ'ל אל{{עברית|מקדש}} בעד ד'לך אלמעני, אנה מנד' אנתג'ס {{עברית|למת}} פקד חרם עליה דכ'ול אל{{עברית|מקדש}} ואכל אל{{עברית|קדשים}} {{עברית|לעולם}}, לולא הד'ה אל{{עברית|פרה}} אלתי תחמלת הד'א אל{{עברית|חטא}}, מת'ל אל{{עברית|ציץ}} אלד'י הו {{עברית|מרצה על הטומאה}}, ומת'ל {{עברית|שעירים הנשרפים}}. ולהד'א צאר {{עברית|עוסק בפרה ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים}} מת'ל {{עברית|שעיר המשתלח}} אלד'י יעתקד אנה מן עט'ים מא תחמלה מן אלאת'אם ינג'ס מן דנא מנה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|חתימה}}
{{קו}}הרי נתנו טעם למה שידענו לתת לו טעם מקבוצה זו כפי שנראה לנו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פקד עללנא מן הד'ה אלג'מלה מא עלמנא תעלילה חסב מא יבדו לנא:</td>
</tr>
</table>
