189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק מח}}
{{כותרת|קבוצה יג: איסורי אכילה}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השלוש עשרה כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|הלכות מאכלות אסורות}} וב{{עברית|הלכות שחיטה}} {{הפניה|(בספר קדושה)}} וב{{עברית|הלכות נדרים ונזירות}} {{הפניה|(בספר הפלאה)}}. כבר ביארנו בחיבור זה {{הפניה|(ג,לה13)}} ובפירוש ל{{עברית|אבות}} {{הפניה|(שמונה פרקים ד)}} את תועלתה של קבוצה זו באופן מעמיק ויסודי מאוד, ואנו נוסיף על כך ביאור תוך התחקות אחר ה{{עברית|מצוות}} הפרטיות המנויות שם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אלת'ה' עשר(ה) הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מאכלות אסורות}}, ופי {{עברית|הלכות שחיטה}}, ופי {{עברית|הלכות נדרים ונזירות}}, וקד בינא פי הד'ה אלמקאלה ופי שרח {{עברית|אבות}} פאידה' הד'ה אלג'מלה בכלאם מסתקצי בליג ג'דא, ונחן נזיד ד'לך ביא[ן](נא) בתתבע אחאד אל{{עברית|מצות}} אלמחצאה הנאך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הכלל: המאכלים האסורים רעים לגוף}}
{{קו}}ואומר, שכל המאכלים שאסרה עלינו התורה – תזונתם של כולם מגונה. ואין במה שנאסר עלינו מה שאפשר לחשוב בטעות שאין בו נזק פרט לחזיר ולחֵלב. ואין הדבר כן,{{קו}}{{אינדקס|חזיר)}} כי החזיר לח יותר מן הראוי ורבה בו הפסולת, והתורה תיעבה אותו בעיקר משום גודל טינופו והיותו ניזון מן הטינופת. ידוע לך שהתורה הקפידה שלא יראו זיהומים אפילו בשדה, במחנה, וכל שכן בתוך הערים. ואילו היו ניזונים מחזיר היו נעשים השווקים, ואף הבתים, מטונפים יותר מ{{עברית|בית הכסא}}, כמו שאתה רואה בארצות הפרנקים (=אירופה הנוצרית) היום. ידועים לך דבריהם {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|פי חזיר – כצואה עוברת דָּאמֵי}} (=דומה)" {{הפניה|(בבלי ברכות כה,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|חֵלֶב)}} וכן חלבי הקרביים משביעים ומקלקלים את העיכול ומולידים דם קר וצמיגי, ומוטב שיישרפו.{{קו}}{{אינדקס|דם, נבלה, טרפה)}} וכן הדם והנבלה קשים לעיכול ורעים לתזונה, וידוע שה{{עברית|טרפה – תחִלת נבלה היא}} {{הפניה|(מאכלות אסורות ד,יז3)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאקול, אן כל מא חרמתה אלשריעה עלינא מן אלמאכל כלהא גד'א(ו)הא מד'מום, וליס פי מא חרם עלינא מא יוהם אנה לא צ'רר פיה אלא אלכ'נזיר ואלשחם, וליס אלאמר כד'לך, פאן אלכ'נזיר ארטב ממא ינבגי וכת'יר אלפצ'לאת, ואכת'ר מא כרהתה אלשריעה (לכת'רה')[לשדה'] קד'ארתה ואגתד'א(י)ה באלאקד'אר, וקד עלמת משאחחה' אלשריעה [עלי] רויה' אלאוסאך' ולו פי אלפחץ פי אלמעסכר פכיף פי דאכ'ל אלמדן, ולו אתכ'ד'ת אלכ'נאזיר גד'א(א) לצארת אלאסואק בל אלביות אקד'ר מן {{עברית|בית הכסא}} כמא תרי בלאד אלפרנג' אלאן, קד עלמת קולהם {{עברית|ז"ל פי חזיר כצואה עוברת ד[א]מי}}. וכד'לך שחום אלבט[ו]ן תשבע ותפסד אלהצ'ם ותולד דמא בארדא לזג'א, ואלחרק כאן אולי בהא. וכד'לך אלדם ואלמיתה עסרה' אלהצ'ם רדיה' אלגד'א, ומעלום אן אל{{עברית|טרפה תחלת נבלה היא}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|סימני הכשרות אינם סיבה אלא סימן)}} דע שסימנים אלה – כוונתי להעלאת גרה ושסיעת פרסה בבהמה, וסנפיר וקשקשת בדגים – אין מציאותם סיבת ההיתר ולא העדרם סיבת האיסור, אלא הם סימנים שבעזרתם ניתן להבדיל בין מין משובח למין מגונה.</td>
<td class="ar">ואעלם אן הד'ה אלעלאמאת אעני אלאג'תראר ואנשקאק אלט'לף פי אלבהאים, ואלאג'נחה ואלפלוס פי אלסמך, ליסת וג'ודהא סבב אלחל, ולא עדמהא סבב אלחרמאן, ואנמא הי עלאמה יעלם בהא אלנוע אלמחמוד מן אלנוע אלמד'מום.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|גיד הנשה ואבר מן החי: זיכרון ורחמים}}
{{קו}}
{{אינדקס|גיד הנשה)}} אשר לטעמו של {{עברית|גיד הנשה}} – הוא מפורש בפסוקים {{הפניה|(בראשית לב,לג)}}.{{קו}}{{אינדקס|אבר מן החי)}} אשר לטעמו של {{עברית|אבר מן החי}} – הוא שהדבר מקנה אכזריות, וכך היו עושים גם מלכי ה{{עברית|גוים}} אז. וכן היו עושים גם ל{{עברית|עבודה זרה}}, כוונתי שהיו חותכים מן הבהמה אבר מיוחד ואוכלים אותו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא עלה' {{עברית|גיד הנשה}} פמנצוצה. ואמא עלה' {{עברית|אבר מן החי}} פהי כונה יכסב קסאוה, והכד'א איצ'א כאן יפעל מלוך אל{{עברית|גוים}} חיניד', וכד'לך איצ'א כאן יפעל ל{{עברית|עבודה זרה}}, אעני אנה כאן יקטע מן אלבהימה עצ'ו מכ'צוץ ויוכל,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השערה לגבי בשר בחלב}}
{{קו}}אשר לאיסור {{עברית|בשר בחלב}} – מעבר לכך שהוא בלי ספק מזון גס מאוד וגורם למלאות רבה, אין זה רחוק לדעתי שיש בכך קשר ל{{עברית|עבודה זרה}}; ייתכן שכך היו אוכלים באחת מעבודותיה או באחד מחגיהם. מה שמחזק זאת לדעתי הוא שבראשית הציווי על איסור {{עברית|בשר בחלב}} הוא נזכר פעמיים דווקא עם הזכרת חובת העלייה לרגל "{{עברית|שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה}}" {{הפניה|(שמות כג,יז; לד,כד)}}. והריהו כאילו אומר: "בעלותכם לרגל וכניסתכם אל {{עברית|בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ}} {{הפניה|(שם כג,יט; לד,כו)}} – לא תבשל מה שתבשל שם בצורה כזאת כמו שהם היו עושים". זה הטעם החזק ביותר לדעתי לאיסורו, אך לא ראיתי זאת כתוב בספרי הצאבים שעיינתי בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא תחרים {{עברית|בשר בחלב}} פמע כונה גד'א(א) גליט'(א) ג'דא בלא שך ויוג'ב אמתלא(א) כת'ירא, פמא יבעד ענדי אן יכון ל{{עברית|עבודה זרה}} פי ד'לך מדכ'ל, לעל הכד'א כאן יוכל פי עבאדה מן עבאדאתהא או פי עיד מן אעיאדהם, וממא יאכד הד'א ענדי כון תחרים {{עברית|בשר בחלב}} אנמא ד'כרה מרתין פי אול אלתשריע בה ענד ד'כרה פריצ'ה' אלחג' {{עברית|שלש פעמים בשנה (וגו')}}, פכאנה יקול ענד חג'כם ודכ'ולכם ל{{עברית|בית י"י אלהיך}} לא תטבך' מא תטבך' הנאך עלי צורה' כד'א כמא כאנוא הם יפעלון. הד'א הו אלאקוי ענדי פי עלה' חרמאנה, לכני לם אר ד'לך מסטורא פי מא טאלעתה מן כתב אלצאבה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסורי הרג וציד של בעלי חיים: רחמים}}
{{קו}}
{{אינדקס|שחיטה)}} אשר לציווי על שחיטת בעלי החיים – הוא הכרחי. כי המזון הטבעי לאדם הוא רק מן הזרעים הצומחים מן הארץ ומבשר בעלי החיים. והבשר המובחר ביותר הוא שהותר לנו לאוכלו, וזה דבר שאין רופא שאינו יודע. ומכיוון שההכרח במזון טוב מצריך להורגו – כיוונה התורה למיתה הקלה לו ביותר, ונאסר לענות אותו בשחיטה קלוקלת, ואין לנחור אותו ולא לחתוך ממנו אבר, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,כו6)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא אלאמר בד'בח אלחיואן פצ'רורי, וד'לך אן אלגד'א אלטביעי ללאנסאן אנמא הו מן אלחבוב אלנאבתה מן אלארץ' ומן לחום אלחיואן, ואפצ'ל אללחום הו אלד'י אביח לנא אכלה, והד'א מא לא יג'הלה טביב. פלמא דעת צ'רורה' ג'ודה' אלגד'א לקתלה קצד אסהל מ[י](ו)תה לה, וחרם אן יעד'ב באלד'בח אלפאסד ולא ינחר ולא יקטע מנה עצ'ו[א] כמא בינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">
{{אינדקס|אותו ואת בנו)}} וכן נאסר לשחוט {{עברית|אותו ואת בנו}} ב{{עברית|יום אחד}}, כסייג והרחקה שמא יישחט מבין שניהם הבן אל מול האם, כי זהו צער גדול מאוד לבעל החיים. משום שאין הבדל בין צער האדם מכך לצער שאר בעלי החיים; כי אהבת האם וחמלתה על בנה אינה נובעת מן ההיגיון אלא מפעולת הכוח המדמה, המצוי ברוב בעלי החיים כפי שהוא מצוי בבני האדם.{{קו}}{{אינדקס|פרטי המצווה)}} דין זה מיוחד ב{{עברית|שור ושה}} משום שהם אלה שמותר לנו לאוכלם מבין בעלי החיים המבויתים שרגילים לאוכלם בדרך כלל, והם אלה שהאם מכירה בהם מי הבן.</td>
<td class="ar">וכד'לך חרם אן יד'בח {{עברית|אותו ואת בנו (ב)יום אחד}} אחתיאטא ואבעאדא איאך אן יד'בח מנהמא אלולד אמאם אלאם, פאן אלם אלחיואן לד'לך עט'ים ג'דא, אד' לא פרק בין אלם אלאנסאן לד'לך ואלם סאיר אלחיואן, לאן מחבה' אלאם וחנ[ו](ינ)הא עלי אלולד ליס הו תאבע(א) ללנטק, בל לפעל אלקוה אלמתכ'ילה אלמוג'ודה פי אכת'ר אלחיואן כוג'ודהא פי אלאנסאן, וכאן הד'א אלחכם מכ'צו[ץ](צא) ב{{עברית|שור ושה}} לאנהא אלתי יחל לנא אכלה(א) מן אלאהליה אלמעתאד אכלהא פי אלאכת'ר, והי אלתי יערף מנהא אלאם מן אלולד.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">
{{אינדקס|שילוח הקן)}} זהו גם הטעם ל{{עברית|שִלוח הקן}}. כי בדרך כלל הביצים שדגרו עליהן והאפרוחים הנזקקים לאם אינם ראויים למאכל. וכשישלח את האם והיא תימלט לבדה, לא תצטער בראיית לקיחת הבנים. ואפשר שדבר זה יביא, ברוב המקרים, לעזיבת הכול, משום שמה שיילקח אינו ראוי למאכל בדרך כלל. ואם התורה מתחשבת בייסורים הנפשיים האלה בבהמות ובעופות, על אחת כמה וכמה לגבי פרטי מין האדם בכללותו.{{קו}}אל תקשה עלי מאמירתם (של חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|האומר: 'על קן צפור יגיעו רחמיך' [}}...משתקין אותו]" {{הפניה|(משנה ברכות ה,ג)}}. כי זוהי אחת משתי הדעות שהזכרנו {{הפניה|(ג,כו1)}}, כוונתי לדעתו של מי שסבור שאין לתורה טעם אלא רצון גרידא, ואילו אנחנו הלכנו דווקא אחרי הדעה השנייה.</td>
<td class="ar">והד'ה הי אלעלה איצ'א פי {{עברית|שלוח הקן}}, לאן אלביץ' אלתי קד חצ'נת פי אכת'ר אלאמר ואלפראך' אלמחתאג'ה ללאם לא תצלח ללאכל, פאד'א אטלק אלאם ופרת בנפסהא פלא תתאלם ברויה' אכ'ד' אלאולאד, וקד יכון ד'לך דאעיא פי אלאכת'ר לתרך אלכל, אד' אלד'י יוכ'ד' לא יצלח ללאכל עלי אכת'ר אלאמר. ואד'א כאנת הד'ה אלאלאם אלנפסאניה ר(א)עתהא אלשריעה פי אלבהאים ואלטאיר, פכיף פי חק אשכ'אץ נוע אלאנסאן בג'מלתה. ולא תעתרצ'ני בקולהם {{עברית|ז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ו[כ](ג)ו'}}, לאן ד'לך אחד אלראיין אל[ל]ד'ין ד'כרנאהמא, אעני ראי מן ירי אן לא עלה ללשריעה אלא מג'רד אלאראדה, ונחן אנמא תבענא אלראי אלת'אני.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|כיסוי הדם: המאבק באלילות}}
{{קו}}כבר הסבנו את תשומת הלב {{הפניה|(ג,מו17)}} לכך שה{{עברית|תורה}} ביארה את הטעם ל{{עברית|כסוי הדם}} והיותו מיוחד ב{{עברית|חיה טהורה ועוף טהור}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד נבהנא עלי תביין אל{{עברית|תורה}} לעלה' {{עברית|כסוי הדם}} וכון ד'לך מכ'צו[ץ](צא) ב{{עברית|חיה טהורה ועוף טהור}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נדרים: מידת ההסתפקות במועט ושלום בית}}
{{קו}}
{{אינדקס|נדרים)}} בנוסף לאיסור המאכלות האסורים שנצטווינו בו, נצטווינו גם על {{עברית|נדרי אִסָּר}}: כשיאמר אדם: "לחם זה" או "בשר זה" "אסור עליי" – נאסר עליו לאוכלו. כל זה כאימון להקניית ההסתפקות במועט ועצירת תאוות האכילה והשתייה. אמרו (חז"ל): "{{עברית|סייג לפרישות – נדרים}}" {{הפניה|(משנה אבות ג,טז. ושם: "נדרים סייג לפרישות")}}.{{קו}}{{אינדקס|הפרת נדרים)}} ומכיוון שנשים ממהרות לכעוס בשל קלות היפעלותן וחולשת נפשן, אילו היה עניין שבועותיהן תלוי בהן היה הדבר גורם לסבל גדול בבית ופירוד וקלקול הסדר, כשמין מאכל מסוים מותר לבעל ואסור לאישה, ומין אחר אסור לבת ומותר לאם. לכן נמסר הדבר לראש המשפחה בכל מה שקשור בו. הלא תראה שמי שהיא ברשות עצמה ואין היא הולכת אחר ראש משפחה המנהיג אותה, כלומר מי שאין לה בעל ומי שאין לה אב או מי שהגיעה לבגרות מינית, כלומר {{עברית|בוגרת}} – דינה כדין הגברים ב{{עברית|נדרים}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומע מא שרענא בה מן תחרים אלמאכל אלחראם שרענא איצ'א ב{{עברית|נדרי אסר}}, והו אנה מתי קאל אלאנסאן הד'א אלכ'בז או הד'א אללחם חראם עלי, חרם עליה אכלה, כל הד'א ריאצ'ה לחצול אלקנאעה וכף שהוה' אלאכל ואלשרב, קאלוא {{עברית|(נדרים) ס[י]יג לפרישות [נדרים]}}. ולמא כאן אלנסא יסרע אליהן אלגצ'ב לסהולה' אנפעאלהן וצ'עף אנפסהן, פלו כאן אמר אימאנהן ראג'ע(א) אליהן לכאן פי ד'לך נכד עט'ים פי אלמנזל ושתאת ופסאד נט'אם, אד' הד'א אלנוע מן אלטעאם חלאל ללזוג' חראם עלי אלזוג'ה, והד'א חראם עלי אלבנת חלאל ללאם, פלד'לך אסנד אלאמר לרב אלמנזל פי כל מא יתעלק בה. אלא תרי אן מן הי חאכמה' נפסהא ולא הי תאבעה לרב מנזל ידברהא פחכמהא חכם אלרג'אל פי אל{{עברית|נדרים}}, אעני מן לא זוג' להא ומן לא אב להא או מן בלגת אשדהא אעני {{עברית|בוגרת}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נזירות: ההתנזרות משתיית יין ושיכר}}
{{קו}}הטעם ל{{עברית|נזירות}} ברור מאוד, והוא להביא לפרישות משתיית יין, שכבר המית קדומים ומאוחרים, {{עברית|רבים ועצומים}}, "{{עברית|וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ [}}וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר...]" {{הפניה|(ישעיהו כח,ז)}}. בדין ה{{עברית|נזירות}} קיים האיסור שאתה רואה "{{עברית|מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן}}" {{הפניה|(שופטים יג,יד; במדבר ו,ד: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן)}}, כהרחקה יתרה כדי שאנשים יסתפקו ממנו רק לצורך ההכרח. כי מי שנמנע ממנו נקרא "{{עברית|קָדֹשׁ}}" {{הפניה|(במדבר ו:ה;ח)}}, וצורף לדרגת {{עברית|כהן גדול}} ב{{עברית|קדושה}} עד ש"{{עברית|לֹא יִטַּמָּא}}" אפילו "{{עברית|לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ}}" {{הפניה|(שם,ז)}} כמוהו.{{קו}}כל הרוממות הזאת היא משום שפרש משתייה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא עלה' אל{{עברית|נזירות}} פבינה ג'דא, והי אלתזהיד פי שרב אלכ'מר אלד'י קד אהלך אלאולין ואלאכ'רין, {{עברית|רבים ועצומים (כל הרוגיו), וגם אלה ביין שגו ו[כ](ג)ו'}}, פג'א מן חכם אל{{עברית|נזירות}} מא תראה מן תחרים {{עברית|מכל אשר יצא מגפן היין}}, אבעאדא זאידא חתי יקתצר אלנאס מנה עלי אלצ'רורי, לאן אלד'י יג'תנבה סמי {{עברית|קדוש}}, ואלחק בדרג'ה' {{עברית|כהן גדול}} פי אל{{עברית|קדושה}} חתי {{עברית|לא יטמא}} ולו {{עברית|לאביו ולאמו}} מת'לה, הד'א אלתעט'ים כלה לכונה זהד פי אלשרב:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|קבוצה יג: איסורי אכילה}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה השלוש עשרה כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|הלכות מאכלות אסורות}} וב{{עברית|הלכות שחיטה}} {{הפניה|(בספר קדושה)}} וב{{עברית|הלכות נדרים ונזירות}} {{הפניה|(בספר הפלאה)}}. כבר ביארנו בחיבור זה {{הפניה|(ג,לה13)}} ובפירוש ל{{עברית|אבות}} {{הפניה|(שמונה פרקים ד)}} את תועלתה של קבוצה זו באופן מעמיק ויסודי מאוד, ואנו נוסיף על כך ביאור תוך התחקות אחר ה{{עברית|מצוות}} הפרטיות המנויות שם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלת'אלת'ה' עשר(ה) הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|הלכות מאכלות אסורות}}, ופי {{עברית|הלכות שחיטה}}, ופי {{עברית|הלכות נדרים ונזירות}}, וקד בינא פי הד'ה אלמקאלה ופי שרח {{עברית|אבות}} פאידה' הד'ה אלג'מלה בכלאם מסתקצי בליג ג'דא, ונחן נזיד ד'לך ביא[ן](נא) בתתבע אחאד אל{{עברית|מצות}} אלמחצאה הנאך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הכלל: המאכלים האסורים רעים לגוף}}
{{קו}}ואומר, שכל המאכלים שאסרה עלינו התורה – תזונתם של כולם מגונה. ואין במה שנאסר עלינו מה שאפשר לחשוב בטעות שאין בו נזק פרט לחזיר ולחֵלב. ואין הדבר כן,{{קו}}{{אינדקס|חזיר)}} כי החזיר לח יותר מן הראוי ורבה בו הפסולת, והתורה תיעבה אותו בעיקר משום גודל טינופו והיותו ניזון מן הטינופת. ידוע לך שהתורה הקפידה שלא יראו זיהומים אפילו בשדה, במחנה, וכל שכן בתוך הערים. ואילו היו ניזונים מחזיר היו נעשים השווקים, ואף הבתים, מטונפים יותר מ{{עברית|בית הכסא}}, כמו שאתה רואה בארצות הפרנקים (=אירופה הנוצרית) היום. ידועים לך דבריהם {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|פי חזיר – כצואה עוברת דָּאמֵי}} (=דומה)" {{הפניה|(בבלי ברכות כה,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|חֵלֶב)}} וכן חלבי הקרביים משביעים ומקלקלים את העיכול ומולידים דם קר וצמיגי, ומוטב שיישרפו.{{קו}}{{אינדקס|דם, נבלה, טרפה)}} וכן הדם והנבלה קשים לעיכול ורעים לתזונה, וידוע שה{{עברית|טרפה – תחִלת נבלה היא}} {{הפניה|(מאכלות אסורות ד,יז3)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאקול, אן כל מא חרמתה אלשריעה עלינא מן אלמאכל כלהא גד'א(ו)הא מד'מום, וליס פי מא חרם עלינא מא יוהם אנה לא צ'רר פיה אלא אלכ'נזיר ואלשחם, וליס אלאמר כד'לך, פאן אלכ'נזיר ארטב ממא ינבגי וכת'יר אלפצ'לאת, ואכת'ר מא כרהתה אלשריעה (לכת'רה')[לשדה'] קד'ארתה ואגתד'א(י)ה באלאקד'אר, וקד עלמת משאחחה' אלשריעה [עלי] רויה' אלאוסאך' ולו פי אלפחץ פי אלמעסכר פכיף פי דאכ'ל אלמדן, ולו אתכ'ד'ת אלכ'נאזיר גד'א(א) לצארת אלאסואק בל אלביות אקד'ר מן {{עברית|בית הכסא}} כמא תרי בלאד אלפרנג' אלאן, קד עלמת קולהם {{עברית|ז"ל פי חזיר כצואה עוברת ד[א]מי}}. וכד'לך שחום אלבט[ו]ן תשבע ותפסד אלהצ'ם ותולד דמא בארדא לזג'א, ואלחרק כאן אולי בהא. וכד'לך אלדם ואלמיתה עסרה' אלהצ'ם רדיה' אלגד'א, ומעלום אן אל{{עברית|טרפה תחלת נבלה היא}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|סימני הכשרות אינם סיבה אלא סימן)}} דע שסימנים אלה – כוונתי להעלאת גרה ושסיעת פרסה בבהמה, וסנפיר וקשקשת בדגים – אין מציאותם סיבת ההיתר ולא העדרם סיבת האיסור, אלא הם סימנים שבעזרתם ניתן להבדיל בין מין משובח למין מגונה.</td>
<td class="ar">ואעלם אן הד'ה אלעלאמאת אעני אלאג'תראר ואנשקאק אלט'לף פי אלבהאים, ואלאג'נחה ואלפלוס פי אלסמך, ליסת וג'ודהא סבב אלחל, ולא עדמהא סבב אלחרמאן, ואנמא הי עלאמה יעלם בהא אלנוע אלמחמוד מן אלנוע אלמד'מום.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|גיד הנשה ואבר מן החי: זיכרון ורחמים}}
{{קו}}
{{אינדקס|גיד הנשה)}} אשר לטעמו של {{עברית|גיד הנשה}} – הוא מפורש בפסוקים {{הפניה|(בראשית לב,לג)}}.{{קו}}{{אינדקס|אבר מן החי)}} אשר לטעמו של {{עברית|אבר מן החי}} – הוא שהדבר מקנה אכזריות, וכך היו עושים גם מלכי ה{{עברית|גוים}} אז. וכן היו עושים גם ל{{עברית|עבודה זרה}}, כוונתי שהיו חותכים מן הבהמה אבר מיוחד ואוכלים אותו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא עלה' {{עברית|גיד הנשה}} פמנצוצה. ואמא עלה' {{עברית|אבר מן החי}} פהי כונה יכסב קסאוה, והכד'א איצ'א כאן יפעל מלוך אל{{עברית|גוים}} חיניד', וכד'לך איצ'א כאן יפעל ל{{עברית|עבודה זרה}}, אעני אנה כאן יקטע מן אלבהימה עצ'ו מכ'צוץ ויוכל,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השערה לגבי בשר בחלב}}
{{קו}}אשר לאיסור {{עברית|בשר בחלב}} – מעבר לכך שהוא בלי ספק מזון גס מאוד וגורם למלאות רבה, אין זה רחוק לדעתי שיש בכך קשר ל{{עברית|עבודה זרה}}; ייתכן שכך היו אוכלים באחת מעבודותיה או באחד מחגיהם. מה שמחזק זאת לדעתי הוא שבראשית הציווי על איסור {{עברית|בשר בחלב}} הוא נזכר פעמיים דווקא עם הזכרת חובת העלייה לרגל "{{עברית|שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה}}" {{הפניה|(שמות כג,יז; לד,כד)}}. והריהו כאילו אומר: "בעלותכם לרגל וכניסתכם אל {{עברית|בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ}} {{הפניה|(שם כג,יט; לד,כו)}} – לא תבשל מה שתבשל שם בצורה כזאת כמו שהם היו עושים". זה הטעם החזק ביותר לדעתי לאיסורו, אך לא ראיתי זאת כתוב בספרי הצאבים שעיינתי בהם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא תחרים {{עברית|בשר בחלב}} פמע כונה גד'א(א) גליט'(א) ג'דא בלא שך ויוג'ב אמתלא(א) כת'ירא, פמא יבעד ענדי אן יכון ל{{עברית|עבודה זרה}} פי ד'לך מדכ'ל, לעל הכד'א כאן יוכל פי עבאדה מן עבאדאתהא או פי עיד מן אעיאדהם, וממא יאכד הד'א ענדי כון תחרים {{עברית|בשר בחלב}} אנמא ד'כרה מרתין פי אול אלתשריע בה ענד ד'כרה פריצ'ה' אלחג' {{עברית|שלש פעמים בשנה (וגו')}}, פכאנה יקול ענד חג'כם ודכ'ולכם ל{{עברית|בית י"י אלהיך}} לא תטבך' מא תטבך' הנאך עלי צורה' כד'א כמא כאנוא הם יפעלון. הד'א הו אלאקוי ענדי פי עלה' חרמאנה, לכני לם אר ד'לך מסטורא פי מא טאלעתה מן כתב אלצאבה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסורי הרג וציד של בעלי חיים: רחמים}}
{{קו}}
{{אינדקס|שחיטה)}} אשר לציווי על שחיטת בעלי החיים – הוא הכרחי. כי המזון הטבעי לאדם הוא רק מן הזרעים הצומחים מן הארץ ומבשר בעלי החיים. והבשר המובחר ביותר הוא שהותר לנו לאוכלו, וזה דבר שאין רופא שאינו יודע. ומכיוון שההכרח במזון טוב מצריך להורגו – כיוונה התורה למיתה הקלה לו ביותר, ונאסר לענות אותו בשחיטה קלוקלת, ואין לנחור אותו ולא לחתוך ממנו אבר, כמו שביארנו {{הפניה|(ג,כו6)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא אלאמר בד'בח אלחיואן פצ'רורי, וד'לך אן אלגד'א אלטביעי ללאנסאן אנמא הו מן אלחבוב אלנאבתה מן אלארץ' ומן לחום אלחיואן, ואפצ'ל אללחום הו אלד'י אביח לנא אכלה, והד'א מא לא יג'הלה טביב. פלמא דעת צ'רורה' ג'ודה' אלגד'א לקתלה קצד אסהל מ[י](ו)תה לה, וחרם אן יעד'ב באלד'בח אלפאסד ולא ינחר ולא יקטע מנה עצ'ו[א] כמא בינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">
{{אינדקס|אותו ואת בנו)}} וכן נאסר לשחוט {{עברית|אותו ואת בנו}} ב{{עברית|יום אחד}}, כסייג והרחקה שמא יישחט מבין שניהם הבן אל מול האם, כי זהו צער גדול מאוד לבעל החיים. משום שאין הבדל בין צער האדם מכך לצער שאר בעלי החיים; כי אהבת האם וחמלתה על בנה אינה נובעת מן ההיגיון אלא מפעולת הכוח המדמה, המצוי ברוב בעלי החיים כפי שהוא מצוי בבני האדם.{{קו}}{{אינדקס|פרטי המצווה)}} דין זה מיוחד ב{{עברית|שור ושה}} משום שהם אלה שמותר לנו לאוכלם מבין בעלי החיים המבויתים שרגילים לאוכלם בדרך כלל, והם אלה שהאם מכירה בהם מי הבן.</td>
<td class="ar">וכד'לך חרם אן יד'בח {{עברית|אותו ואת בנו (ב)יום אחד}} אחתיאטא ואבעאדא איאך אן יד'בח מנהמא אלולד אמאם אלאם, פאן אלם אלחיואן לד'לך עט'ים ג'דא, אד' לא פרק בין אלם אלאנסאן לד'לך ואלם סאיר אלחיואן, לאן מחבה' אלאם וחנ[ו](ינ)הא עלי אלולד ליס הו תאבע(א) ללנטק, בל לפעל אלקוה אלמתכ'ילה אלמוג'ודה פי אכת'ר אלחיואן כוג'ודהא פי אלאנסאן, וכאן הד'א אלחכם מכ'צו[ץ](צא) ב{{עברית|שור ושה}} לאנהא אלתי יחל לנא אכלה(א) מן אלאהליה אלמעתאד אכלהא פי אלאכת'ר, והי אלתי יערף מנהא אלאם מן אלולד.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">8</td>
<td class="he">
{{אינדקס|שילוח הקן)}} זהו גם הטעם ל{{עברית|שִלוח הקן}}. כי בדרך כלל הביצים שדגרו עליהן והאפרוחים הנזקקים לאם אינם ראויים למאכל. וכשישלח את האם והיא תימלט לבדה, לא תצטער בראיית לקיחת הבנים. ואפשר שדבר זה יביא, ברוב המקרים, לעזיבת הכול, משום שמה שיילקח אינו ראוי למאכל בדרך כלל. ואם התורה מתחשבת בייסורים הנפשיים האלה בבהמות ובעופות, על אחת כמה וכמה לגבי פרטי מין האדם בכללותו.{{קו}}אל תקשה עלי מאמירתם (של חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|האומר: 'על קן צפור יגיעו רחמיך' [}}...משתקין אותו]" {{הפניה|(משנה ברכות ה,ג)}}. כי זוהי אחת משתי הדעות שהזכרנו {{הפניה|(ג,כו1)}}, כוונתי לדעתו של מי שסבור שאין לתורה טעם אלא רצון גרידא, ואילו אנחנו הלכנו דווקא אחרי הדעה השנייה.</td>
<td class="ar">והד'ה הי אלעלה איצ'א פי {{עברית|שלוח הקן}}, לאן אלביץ' אלתי קד חצ'נת פי אכת'ר אלאמר ואלפראך' אלמחתאג'ה ללאם לא תצלח ללאכל, פאד'א אטלק אלאם ופרת בנפסהא פלא תתאלם ברויה' אכ'ד' אלאולאד, וקד יכון ד'לך דאעיא פי אלאכת'ר לתרך אלכל, אד' אלד'י יוכ'ד' לא יצלח ללאכל עלי אכת'ר אלאמר. ואד'א כאנת הד'ה אלאלאם אלנפסאניה ר(א)עתהא אלשריעה פי אלבהאים ואלטאיר, פכיף פי חק אשכ'אץ נוע אלאנסאן בג'מלתה. ולא תעתרצ'ני בקולהם {{עברית|ז"ל האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ו[כ](ג)ו'}}, לאן ד'לך אחד אלראיין אל[ל]ד'ין ד'כרנאהמא, אעני ראי מן ירי אן לא עלה ללשריעה אלא מג'רד אלאראדה, ונחן אנמא תבענא אלראי אלת'אני.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|כיסוי הדם: המאבק באלילות}}
{{קו}}כבר הסבנו את תשומת הלב {{הפניה|(ג,מו17)}} לכך שה{{עברית|תורה}} ביארה את הטעם ל{{עברית|כסוי הדם}} והיותו מיוחד ב{{עברית|חיה טהורה ועוף טהור}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד נבהנא עלי תביין אל{{עברית|תורה}} לעלה' {{עברית|כסוי הדם}} וכון ד'לך מכ'צו[ץ](צא) ב{{עברית|חיה טהורה ועוף טהור}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נדרים: מידת ההסתפקות במועט ושלום בית}}
{{קו}}
{{אינדקס|נדרים)}} בנוסף לאיסור המאכלות האסורים שנצטווינו בו, נצטווינו גם על {{עברית|נדרי אִסָּר}}: כשיאמר אדם: "לחם זה" או "בשר זה" "אסור עליי" – נאסר עליו לאוכלו. כל זה כאימון להקניית ההסתפקות במועט ועצירת תאוות האכילה והשתייה. אמרו (חז"ל): "{{עברית|סייג לפרישות – נדרים}}" {{הפניה|(משנה אבות ג,טז. ושם: "נדרים סייג לפרישות")}}.{{קו}}{{אינדקס|הפרת נדרים)}} ומכיוון שנשים ממהרות לכעוס בשל קלות היפעלותן וחולשת נפשן, אילו היה עניין שבועותיהן תלוי בהן היה הדבר גורם לסבל גדול בבית ופירוד וקלקול הסדר, כשמין מאכל מסוים מותר לבעל ואסור לאישה, ומין אחר אסור לבת ומותר לאם. לכן נמסר הדבר לראש המשפחה בכל מה שקשור בו. הלא תראה שמי שהיא ברשות עצמה ואין היא הולכת אחר ראש משפחה המנהיג אותה, כלומר מי שאין לה בעל ומי שאין לה אב או מי שהגיעה לבגרות מינית, כלומר {{עברית|בוגרת}} – דינה כדין הגברים ב{{עברית|נדרים}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ומע מא שרענא בה מן תחרים אלמאכל אלחראם שרענא איצ'א ב{{עברית|נדרי אסר}}, והו אנה מתי קאל אלאנסאן הד'א אלכ'בז או הד'א אללחם חראם עלי, חרם עליה אכלה, כל הד'א ריאצ'ה לחצול אלקנאעה וכף שהוה' אלאכל ואלשרב, קאלוא {{עברית|(נדרים) ס[י]יג לפרישות [נדרים]}}. ולמא כאן אלנסא יסרע אליהן אלגצ'ב לסהולה' אנפעאלהן וצ'עף אנפסהן, פלו כאן אמר אימאנהן ראג'ע(א) אליהן לכאן פי ד'לך נכד עט'ים פי אלמנזל ושתאת ופסאד נט'אם, אד' הד'א אלנוע מן אלטעאם חלאל ללזוג' חראם עלי אלזוג'ה, והד'א חראם עלי אלבנת חלאל ללאם, פלד'לך אסנד אלאמר לרב אלמנזל פי כל מא יתעלק בה. אלא תרי אן מן הי חאכמה' נפסהא ולא הי תאבעה לרב מנזל ידברהא פחכמהא חכם אלרג'אל פי אל{{עברית|נדרים}}, אעני מן לא זוג' להא ומן לא אב להא או מן בלגת אשדהא אעני {{עברית|בוגרת}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נזירות: ההתנזרות משתיית יין ושיכר}}
{{קו}}הטעם ל{{עברית|נזירות}} ברור מאוד, והוא להביא לפרישות משתיית יין, שכבר המית קדומים ומאוחרים, {{עברית|רבים ועצומים}}, "{{עברית|וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ [}}וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ, כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר...]" {{הפניה|(ישעיהו כח,ז)}}. בדין ה{{עברית|נזירות}} קיים האיסור שאתה רואה "{{עברית|מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן}}" {{הפניה|(שופטים יג,יד; במדבר ו,ד: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן)}}, כהרחקה יתרה כדי שאנשים יסתפקו ממנו רק לצורך ההכרח. כי מי שנמנע ממנו נקרא "{{עברית|קָדֹשׁ}}" {{הפניה|(במדבר ו:ה;ח)}}, וצורף לדרגת {{עברית|כהן גדול}} ב{{עברית|קדושה}} עד ש"{{עברית|לֹא יִטַּמָּא}}" אפילו "{{עברית|לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ}}" {{הפניה|(שם,ז)}} כמוהו.{{קו}}כל הרוממות הזאת היא משום שפרש משתייה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא עלה' אל{{עברית|נזירות}} פבינה ג'דא, והי אלתזהיד פי שרב אלכ'מר אלד'י קד אהלך אלאולין ואלאכ'רין, {{עברית|רבים ועצומים (כל הרוגיו), וגם אלה ביין שגו ו[כ](ג)ו'}}, פג'א מן חכם אל{{עברית|נזירות}} מא תראה מן תחרים {{עברית|מכל אשר יצא מגפן היין}}, אבעאדא זאידא חתי יקתצר אלנאס מנה עלי אלצ'רורי, לאן אלד'י יג'תנבה סמי {{עברית|קדוש}}, ואלחק בדרג'ה' {{עברית|כהן גדול}} פי אל{{עברית|קדושה}} חתי {{עברית|לא יטמא}} ולו {{עברית|לאביו ולאמו}} מת'לה, הד'א אלתעט'ים כלה לכונה זהד פי אלשרב:</td>
</tr>
</table>
