189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק מט}}
{{כותרת|קבוצה יד: איסורי אישות וחתימת הטעמים}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה הארבע עשרה כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|ספר נשים}} וב{{עברית|הלכות איסורי ביאה}} {{הפניה|(בספר קדושה)}}. ו{{עברית|כלאי בהמה}} {{הפניה|(בספר זרעים)}} ו{{עברית|מצות מילה}} {{הפניה|(בספר אהבה)}} בקבוצה זו. כבר הודעתי לעיל {{הפניה|(ג,לה14)}} את תכליתה של קבוצה זו, וכעת אחל לבאר את פרטיה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלראבעה' עשר(ה) הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר נשים}}, ו{{עברית|הלכות א[י]סורי ביאה}}. ו{{עברית|כלאי בהמה}} ו{{עברית|מצות מילה}} מן הד'ה אלג'מלה, וקד תקדם אלאכ'באר בגאיה' הד'ה אלג'מלה, ואלאן אבתדי בתביין ג'זאיאתהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|קדֵשה: מיסוד הקשר הזוגי וחשיבות האחווה}}
{{קו}}ואומר: ידוע שחברים הם דבר שהאדם זקוק לו כל ימי חייו. אריסטו ביאר זאת בספר התשיעי של "אתיקה" {{הפניה|(לפי הסדר בתרגום הערבי. לפנינו: ח,1)}}. בשעת בריאותו ואושרו הוא נהנה מידידותם, כשהוא במצוקה הוא פונה אליהם לעזרה, ולעת זקנתו וחולשת גופו הוא מסתייע בהם. עניין זה מצוי יותר וחזק יותר לגבי הילדים, וכן לגבי הקרובים. האחווה, האהבה ההדדית והעזרה ההדדית נעשות שלמות רק בקרב קרובי משפחה, כך שאם משותף לשבט אחד אב קדמון אחד, אפילו רחוק, נוצרות ביניהם בשל כך אהבה ועזרה הדדית וחמלה בין איש לרעהו, שהיא הגדולה ביותר ממטרות התורה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאקול, מן אלמעלום אן אלאצדקא אמר יצ'טר אלאנסאן אליה פי ג'מיע עמרה, קד בין ד'לך ארסטו פי תאסעה' אלאכ'לאק, אמא פי חאל צחתה וסעאדתה פיסתלד' באנסהם לה, ופי חאל צ'יקתה ילג'א אליהם, וענד שיכ'וכ'תה וצ'עף ג'סמה יסתעין בהם, והד'א אלמעני מוג'וד פי אלאולאד אכת'ר ואעט'ם, וכד'לך פי אלאקארב. ואנמא יתם אלאכ'א ואלתחאבב ואלתעאון באלאק[א]ר(א)ב פי אלאנסאב חתי אן אלקבילה אלואחדה אד'א ג'מעהם ג'ד ואחד ולו בעד חצל בינהם מן אג'ל ד'לך מחבה ומעונה' בעצ'הם לבעץ' ושפקה' בעצ'הם עלי בעץ' אלד'י הו אכבר מקאצד אלשריעה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|א: תא משפחתי)}} מסיבה זו נאסרה ה{{עברית|קדֵשה}}, בשל קלקול הייחוס שיש בכך, ושהנולד ממנה נכרי לבני האדם: אין לו משפחה ידועה מצד אביו ואף אחד ממשפחתו מצד אביו אינו מכיר אותו. וזהו המצב הרע ביותר עבורו ועבור אביו.</td>
<td class="ar">פמן אג'ל הד'א אלמעני חרמת אל{{עברית|קדשה}} למא פי ד'לך מן אפסאד אלאנסאב, וכון אלמולוד מנהא אג'נבי(א) ללנאס לא יערף לה עצב(ה) ולא יערפה אחד מן עצבה, והד'ה ארדי חאלה פי חקה ופי חק ואלדה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ב: איפוק תאווה)}} יש עניין חשוב אחר בטעם איסור ה{{עברית|קדשה}}, והוא מניעת ריבוי התאווה ליחסי המין והתמדה בהם. כי התחלפות גופי ה{{עברית|קדֵשות}} מגבירה את התאווה, משום שעוררותו של אדם מגוף אחד שהתרגל אליו אינה כעוררותו מגופים חדשים, בעלי צורות ומצבים שונים.</td>
<td class="ar">ומעני אכ'ר עט'ים פי עלה' תחרים אל{{עברית|קדשה}} והו מנע כת'רה' אלשרה פי אל(א)נכאח ומדאומתה, לאן באכ'תלאף אשכ'אץ אל{{עברית|קדשות}} יזדאד אלשרה, אד' ליס תחרך אלאנסאן לשכ'ץ ואחד קד אלפה דאימא כתחרכה לאשכ'אץ מסתג'דה מכ'תלפי אלצור ואלחאלאת.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ג: סדר חברתי)}} ויש באיסור ה{{עברית|קדשה}} תועלת גדולה מאוד, והיא מניעת מריבות. כי אילו היתה ה{{עברית|קדשה}} מותרת, היה קורה שהיו פונים אל אישה אחת כמה גברים בבת אחת, ואז לא היה מנוס מקטטה, וברוב המקרים היו הורגים זה את זה או הורגים אותה, כדבר הידוע מאז ומתמיד: "{{עברית|וּבֵית זוֹנָה יִתְגּוֹדָדוּ}}" {{הפניה|(ירמיהו ה,ז)}}.</td>
<td class="ar">ופי תחרים אל{{עברית|קדשה}} פאידה עט'ימה ג'דא והי מנע אלשרור, לאן לו כאנת אל{{עברית|קדשה}} מבאחה לקצד אלמראה אלואחדה עדה' רג'אל פי וקת ואחד בחסב אלאתפאק, פלא בד מן אלתנאזע, ופי אכת'ר אלאמר יקתל בעצ'הם בע[ץ'](צ'א) או יקתלונהא (כ)[ב]אלאמר אלמתעארף דאימא, {{עברית|ובית זונה יתגודדו}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">6</td>
<td class="he">
{{אינדקס|סיכום)}} כדי למנוע את המריבות הגדולות האלה, ולהביא את התועלת הכללית, והיא ידיעת הייחוס, נאסרו ה{{עברית|קדשה}} וה{{עברית|קָּדֵש}}, ואין אופן היתר לקיום יחסי מין אלא על ידי ייחוד (=בחירת) אישה ונישואין איתה בפומבי. כי אילו היה די בייחודה בלבד, היו רוב האנשים מביאים {{עברית|קדשה}} לבתיהם לזמן מה המוסכם על שניהם והיה האדם אומר שהיא אשתו. לכן התחייבה פעולה חוזית ומעשה מסוים שהיא תיוחד אליו בו, והוא ה{{עברית|ארוסין}}, ושדבר זה יפורסם, והוא ה{{עברית|נשואין}}: "{{עברית|וַיִּקַּח בֹּעַז עֲשָׂרָה [}}אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר: 'שְׁבוּ פֹה' וַיֵּשֵׁבוּ]" {{הפניה|(רות ד,ב; ושם: וַיִּקַּח עֲשָׂרָה)}}.</td>
<td class="ar">פלמנע הד'ה אלשרור אלעט'ימה וג'לב אלמנפעה אלעאמה והי מערפה' אלאנסאב חרמת אל{{עברית|קדשה}} ואל{{עברית|קדש}}, ולם יוג'ד וג'ה חל ללנכאח אלא באפראד מראה וזיג'תהא באלאשהאר. לאנה לו קנע פי ד'לך באלאפראד פקט לכאן אכת'ר אלנאס יג'יב {{עברית|קדשה}} לדארה מדה' מא מתפקא עליהא בינהמא ויקול הי זוג'ה, פלד'לך פרץ' עקד[א] ועמל[א] מא יכון תכ'ציצהא לה בה והו אל{{עברית|ארוסין}}, ואן ישהר ד'לך והו אל{{עברית|נשואין, ויקח בעז עשרה (אנשים וגו')[וכו']}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|גירושין בגט: ביטול מסודר של הנישואין}}
{{קו}}יש שהחיבור ביניהם אינו עולה יפה, ומצב ביתם אינו מסודר, ועל כן הותרו הגירושין.{{קו}}{{אינדקס|בכתב)}} אילו היו הגירושין מתקיימים באמירה בלבד או בהוצאתה מביתו, היתה האישה תרה אחר היסח דעת ויוצאת וטוענת שנתגרשה. או אם היה נואף איתה מישהו, היו היא והנואף טוענים שהיא נתגרשה לפני כן. לכן נצטווינו שגירושין לא יתקיימו אלא על ידי מסמך שיעיד על כך: "{{עברית|וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת}} {{עברית|[}}וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ]" {{הפניה|(דברים כד,א)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד לא יתפק אג'תמאעהמא ולא ינתט'ם אמר מנזלהמא, פבוח פי אלטלאק, ולו צח אלטלאק באלקול פקט או באכ'ראג'הא מן דארה לכאנת אלמראה תרתאד גפלה ותכ'רג' ותדעי אלטלאק, או אד'א זאנאהא שכ'ץ אדעת הי ואלזאני אנהא קד טלקת מן קבל, פלד'לך שרענא אנה לא יצח טלאק אלא בכתאב ישהד בד'לך, {{עברית|וכתב לה ספר כריתות ו[כ](ג)ו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סוטה: השבת האמון והזהירות מפני הפרתו}}
{{קו}}כיוון שההאשמות בניאוף והחשדות לגביו רבים מאוד בנוגע לאישה, נצטווינו בדיני ה{{עברית|שׂוֹטָה}}. כי עניין זה גורם לכל אישה נשואה לשמור את עצמה מכל משמר ולעשות לעצמה סייגים ככל האפשר פן ירע עליה לב בעלה, מהחשש מאימת {{עברית|מי שׂוטה}}. כי אפילו היתה נקייה ובטוחה בעצמה, רוב האנשים היו פודים עצמם בכל רכושם מאותו מעשה שנעשה בה, ואף מעדיפים את המוות על פני אותו ביזיון עצום, שהוא גילוי ראש האישה וסתירת שערה וקריעת בגדיה עד שמתגלה חזהּ, והולכתה סביב בכל ה{{עברית|מקדש}} בנוכחות הציבור, נשים וגברים, ובנוכחות {{עברית|בית דין הגדול}}. חשש זה מונע חוליים חמורים המשבשים את סדריהם של בתים רבים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולכון אלתהם באלזנא ואלאוהאם אלואקעה פיה כת'ירה ג'דא פי חק אלמראה, שרענא באחכאם אל{{עברית|שוטה}}, אלתי תלך אלקצה מוג'בה לכל אמראה ד'את זוג' אן תצון נפסהא גאיה' אלציאנה ותחתאט גאיה' אלאחתיאט איאך אן ימרץ' קלב זוג'הא מנהא לתוקע הול {{עברית|מי שוטה}}, לאנהא ולו כאנת בריה ואמנ[ה](ת) עלי נפסהא לכאן ד'לך אלפעל אלד'י יפעל בהא יפתדי מנה אכת'ר אלנאס בכל מא ימלך, בל יפצ'ל אלמות עלי תלך אלפצ'יחה אלעט'ימה, והי כשף ראס אלמראה ונת'ר שערהא ותמזיק ת'יאבהא חתי ינכשף אלצדר, ותטויפהא פי ג'מיע אל{{עברית|מקדש}} במחצ'ר אלאשהאר נסא ורג'אל ובמחצ'ר {{עברית|בית דין הגדול}}, פאנחסם בהד'א אלתוקע אדוא עט'ימה תפסד נט'אם עדה' מנאזל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מפתה נערה בתולה: מניעת מין מזדמן}}
{{קו}}
{{אינדקס|מפתה)}} כיוון שכל {{עברית|נערה בתולה}} עומדת לנישואין לכל מי שיזדמן, המפתה אותה אינו מתחייב אלא לשאת אותה, כי הוא ראוי לה יותר, וזה מרפא בלי ספק את שברהּ יותר מאשר אם יישא אותה אחר. ואם לא תרצה זאת, היא או אביה, ישלם את המוהר.{{קו}}{{אינדקס|אונס)}} על עונשו של ה{{עברית|אונס}} נוסף ש"{{עברית|לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו}}" {{הפניה|(שם כב,כט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא כאנת כל {{עברית|נערה בתולה}} מערצ'ה ללזואג' לכל מן אתפק לם ילזם פיהא אלא זיג'תהא למן כ'דעהא, לאנה אולי בהא וד'לך אג'בר לצדעהא בלא שך מן זיג'ה' אלגיר להא, פאן לם תרד ד'לך הי או אבוהא פיזן אלמהר. וזיד פי עקאב אל{{עברית|אונס לא יוכל שלחה כל ימיו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הייבום והחליצה: המשך משפחת המת והגנאי בסירוב}}
{{קו}}אשר לטעם ה{{עברית|יבום}} – מפורש במקרא {{הפניה|(בראשית לח,ח)}} שהיה זה מנהג קדום לפני {{עברית|מתן תורה}}, שהתורה השאירה אותו.{{קו}}ואילו ה{{עברית|חליצה}} היא משום שאותן פעולות היו מגונות במנהגי הזמנים ההם: אולי יימנע מאותו גנאי ו{{עברית|ייַבֵּם}}. דבר זה מפורש בלשון ה{{עברית|תורה}}: "[וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה:] '{{עברית|כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ}} {{עברית|[}}אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו'.] {{עברית|וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל}} {{עברית|[}}'בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל']" {{הפניה|(דברים כה,ט-י)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא תעליל אל{{עברית|יבום}} פמנצוץ אן כאנת סירה קדימה קבל {{עברית|מתן תורה}} אבקתהא אלשריעה. ואמא אל{{עברית|חליצה}} פהי לשנאעה' תלך אלאפעאל פי סירה' תלך אלאזמנה לעלה ינתפי מן תלך אלשנאעה ו{{עברית|ייבם}}, בין הו ד'לך פי נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|ככה יעשה לאיש ו[כ](ג)ו' ונקרא שמו בישראל ו[כ](ג)ו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מעשה יהודה ותמר: מידות טובות וצדק}}
{{קו}}ממעשה {{עברית|יהודה}} אפשר ללמוד מידה טובה וצדק במשפטים, וזאת מדבריו: "{{אינדקס|א)}} {{עברית|תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז,}} {{אינדקס|ב)}} {{עברית|הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה}}" {{הפניה|(בראשית לח,כג)}}. ביאור הדבר הוא שיחסי מין עם {{עברית|קדשה}} לפני {{עברית|מתן תורה}} היו כיחסי מין של אדם עם אשתו אחרי {{עברית|מתן תורה}}, כלומר שזהו מעשה מותר שאינו מאוס כלל. ותשלום השכר המוסכם ל{{עברית|קדשה}} היה אז כתשלום {{עברית|כתובת אשה}} לה היום בעת הגירושין, כוונתי שהיתה זו אחת מזכויות האישה שחובה עליו לשלם.{{קו}}{{אינדקס|מידה טובה)}} נמצא שדברי {{עברית|יהודה}} "{{עברית|פֶּן נִהְיֶה לָבוּז}}" מלמדים אותנו שחרפה היא לנו לדבר על כל ענייני יחסי המין, אפילו המותרים מהם, ויש לשתוק לגביהם ולהסתירם, ואפילו יביא הדבר להפסד ממון. כמו שאתה רואה שעשה {{עברית|יהודה}} בכך שאמר: "מוטב שנפסיד והיא תזכה במה שלקחה, מאשר נפרסם את החיפוש ונהיה לחרפה". זוהי המידה הטובה שלמדנו מפרשה זו.{{קו}}{{אינדקס|צדק)}} ואילו הצדק שאנו למדים ממנה הוא מדבריו כדי לנקות את עצמו מגזילתה, ושהוא לא חזר בו ולא הפחית ממה שסיכם איתה: "{{עברית|הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה [}}וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ]" {{הפניה|(שם)}} – אין ספק שאותו גדי היה טוב ביותר במינו, ולכן רמז אליו ואמר "{{עברית|הַזֶּה}}". זהו הצדק שירשו מ{{עברית|יעקב}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|אברהם}}, שלא לשנות דיבור ולא להפר הבטחה, ולשלם את החובות בשלמות עד תומם; ושאין הבדל בין ממון הזולת שאתה מקבל כמלווה או כפיקדון, לבין מה שאתה חייב לזולת באיזה אופן שיהיה, בשכר או בדרך אחרת. ושדין כתובּת כל אישה כדין שכר כל שכיר, ואין הבדל בין {{עברית|כובש שכר שכיר}} לבין מי שמחזיק במה שמגיע לאשתו, ואין הבדל בין מי שלוחץ (או: עושק) את השכיר או משתמש כלפיו באמתלאות כדי להוציאו בלי שכרו לבין מי שעושה כך לאשתו כדי להוציאה בלי כתובה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד יתעלם מן קצה' {{עברית|יהודה}} כ'לק כרים ועדאלה פי אלאחכאם, וד'לך מן קולה {{עברית|תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה}}, וביאן ד'לך הו אן נכאח אל{{עברית|קדשה}} קבל {{עברית|מתן תורה}} כנכאח אלאנסאן זוג'תה בעד {{עברית|מתן תורה}}, אעני אנה פעל מבאח לא כראהה פיה אצלא, ודפע אלאג'רה אלמתפק עליהא לל{{עברית|קדשה}} חיניד' כדפע {{עברית|כתובת אשה}} להא אלאן ענד אלטלאק, אעני אן ד'לך חק מן חקוק אלמראה אלמתעין עליה גרמה, פקול {{עברית|יהודה פן נהיה לבוז}} יעלמנא אן אמור אלנכאח כלהא ולו אלחלאל מנהא עאר עלינא אלחדית' פיה וינבגי אלסכות ענה ואכ'פא(ו)ה ולו ודי ד'לך למצ'רה פי [אל]מאל. כמא תרי {{עברית|יהודה}} פעל פי קולה אולי אן נכ'סר ותפוז במא אכ'ד'תה מן אן נשהר אלטלב ונציר עארא, פהד'א הו אלכ'לק אלפאצ'ל אלד'י תעלמנאה מן תלך אלקצה. ואמא אלעדאלה אלתי אסתפדנאהא פהו קולה מתבריא מן גצבהא ואנה לם ינכל ולא נקץ מא אתפק מעהא עליה {{עברית|הנה שלחתי הגדי הזה ו[כ](ג)ו'}}, לא שך אן כאן ד'לך אלג'די פי גאיה' אלג'ודה פי נועה ולד'לך אשאר אליה וקאל {{עברית|הזה}}, והד'ה הי אלעדאלה אלתי אנתחלוהא ען {{עברית|יעקב}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|אברהם}} אן לא יגיר לפט' ולא יכ'לף מיעאד, ותופי אלחקוק עלי אלכמאל ואלתמאם, ואנה לא פרק בין מא תתסלמה מן מאל אלגיר עלי ג'הה' אלקרצ'ה או אלודאעה, או מא יסתחק (לה) ענדך [אלגיר] באי ג'הה אסתחק באג'רה או גירהא, ואן מ[וכ'](ה)ר כל מראה כחכם אג'רה' כל אג'יר, ולא פרק בין {{עברית|כובש שכר שכיר}} או מן יתמסך בחק זוג'תה, ולא פרק בין מן יצאדר אלאג'יר או יתסבב לה באסבאב חתי יכ'רג'ה דון אג'רה או יפעל כד'לך מע זוג'תה חתי יכ'רג'הא דון מ[וכ'](ה)ר,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מוציא שם רע: חוקי צדק של מידה כנגד מידה}}
{{קו}}התבונן נא בגודל הצדק של {{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}} {{הפניה|(דברים ד,ח)}} אלה, כיצד דנו ב{{עברית|מוציא שם רע}}.{{קו}}{{אינדקס|העבירה והמניע)}} כי אין ספק שאשתו של אותו רשע ש{{עברית|הוציא עליה שם רע}} לא מצאה חן בעיניו והוא מאס בה, ואילו רצה לגרשה כדין כל המגרש את אשתו לא היתה לו מניעה מכך, אבל אילו גירשה – היה חייב לפרוע לה את המגיע לה. לכן שם לה {{עברית|עֲלִילֹת דְּבָרִים}} {{הפניה|(שם כב,יד;יז)}} כדי להיפטר ממנה בלי תשלומין, והוציא עליה דיבה ולשון הרע שקרי כדי להחזיק אצלו את מה שמוטל עליו לתת לה, והוא {{עברית|חֲמִשִּׁים כָּסֶף}} {{הפניה|(שם,כט)}}, כי זהו {{עברית|מֹהַר הַבְּתוּלֹת}} {{הפניה|(שמות כב,טז)}} הקבוע ב{{עברית|תורה}}.{{קו}}{{אינדקס|תגובת התורה א)}} לכן גזר עליו יתעלה לשלם {{עברית|מֵאָה כֶסֶף}} {{הפניה|(דברים כב,יט)}}, בהתאם לעיקרון של "{{עברית|אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ}}" {{הפניה|(שמות כב,ח)}}, ו{{עברית|כדין עדים זוממין}}, כמו שביארנו {{הפניה|(ג:לה6;מא6)}}. כך {{עברית|מוציא שם רע}} זה זמם לגרום לה להפסד של החמישים המוטלים עליו לתת לה, וישלם מאה. זהו העונש על כך שהחזיק אצלו את החוב המוטל עליו וזמם לקחתו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והעונש על כך שפגע בשמה הטוב והשמיץ אותה שניאפה – שייפגע שמו הטוב במלקות בשוט: "{{עברית|וְיִסְּרוּ אֹתוֹ}}" {{הפניה|(דברים כב,יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והעונש על כך שביכר את התאווה וביקש הנאה גרידא – שיהיה מחויב לה תמיד: "{{עברית|לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו}}" {{הפניה|(שם,יט)}}, כי מה שהביא אותו לכל מה שעשה אינו אלא שהוא מאס בה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אלא תתאמל עט'ים עדאלה' הד'ה אל{{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}} כיף חכמת פי {{עברית|מוציא שם רע}}, וד'לך אן הד'א אלשריר לם יסתחסן זוג'תה אלתי {{עברית|הוציא עליה שם רע}} בלא שך, ואנה אסתסמג'הא, (ו)לו אראד טלאקהא כחכם כל מן יטלק זוג'תה למא כאן לה מן ד'לך מאנע לכנה לו טלק ללזמה אלקיאם בחקהא, פג'על להא {{עברית|עלילות דברים}} כי יתכ'לץ מנהא דון גראמה, פאפתאת עליהא ושנע באלמחאל ללתמסך באלחק אלמתעין להא עליה והו {{עברית|חמשים כסף}} לאן הד'א הו {{עברית|מהר הבתולות}} אלמחדוד פי אל{{עברית|תורה}}, פלד'לך חכם עליה תע(א)לי באן יגרם {{עברית|מאה כסף}}, מטרד(א) עלי אלאצל {{עברית|אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו}}, ו{{עברית|כדין עדים זוממין}} כמא קד בינא, כד'לך הד'א אל{{עברית|מוציא שם רע}} ראם אן יכ'סרהא אלכ'מסין אלמתעינה קבלה גרם מאיה, הד'א הו עקאב תמסכה באלחק אלמתעין עליה ורומה אכ'ד'ה. וכאן עקאב ת'לם ערצ'הא וק[ד'](ר)פה להא באלזנא אן ת'לם ערצ'ה באלצ'רב באלסוט, {{עברית|ויסרו אותו}}. וכאן עקאב אית'ארה אלשרה וטלב מג'רד אללד'ה אן אלזם בהא דאימא {{עברית|לא יוכל לשלחה כל ימיו}}, לאן (אל)דאעי[ה] לכל מא ג'רי אנמא כאן אסתסמאג'ה להא,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דרכי הצדק של התורה ודרכי העולם}}
{{קו}}כך מתרפאות המידות הרעות, כאשר רופאן הוא הציווי האלוהי. דרכי הצדק בכל דיני התורה הזאת יהיו לך תמיד גלויות וברורות אם תתבונן היטב. התבונן כיצד השווה בין דין {{עברית|מוציא שם רע}} שזמם להחזיק בחוב המוטל עליו לבין דין ה{{עברית|גנב}} שלקח את ממון זולתו; ועשה את דין {{עברית|עד זומם}} שזמם לעשות נזק אף על פי שזממו לא התממש, כדין מי שהזיק ופגע, כלומר ה{{עברית|גנב}} ו{{עברית|מוציא שם רע}} – הדין בשלושתם {{עברית|תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד}} {{הפניה|(במדבר טו,טז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והכד'א תטב אלאכ'לאק אלרדיה אד'א כאן טביבהא אלאמר אלאלאהי, לא תברח לך וג'וה אלעדל ט'אהרה בינה פי ג'מיע אחכאם הד'ה אלשריעה ענד אלתאמל אלג'יד. תאמל כיף סוי בין חכם {{עברית|מוציא שם רע}} אלד'י ראם אלתמסך באלחק אלמתעין קבלה ובין חכם אל{{עברית|גנב}} אלד'י אכ'ד' מאל גירה, וג'על חכם {{עברית|עד זומם}} אלד'י ראם אלאד'יה ואן כאן לם תקע כחכם מן קד אד'י ותעדי אעני אל{{עברית|גנב ומוציא שם רע}}, אלחכם פי ת'לת'תהם {{עברית|תורה אחת ומשפט אחד}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">14</td>
<td class="he">התפעל ביותר מחכמת דיניו יתעלה, כמו שתתפעל מחכמת יצוריו. נאמר: "{{עברית|הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט}}" {{הפניה|(דברים לב,ד)}}. כלומר: כמו שמעשיו בתכלית השלמות, כך דיניו בתכלית הצדק. אלא ששׂכלינו אינם יכולים להשיג את שלמותו של כל מה שיצר ואת הצדק של כל דיניו. וכמו שאנו משיגים חלק מנפלאות יצוריו באברי בעלי החיים ותנועות הגלגלים, כך אנו משיגים את הצדק של חלק מדיניו. ומה שנסתר ממנו משני המינים גם יחד רב ממה שגלוי לנו מאוד מאוד. ונחזור אל נושא הפרק.</td>
<td class="ar">פאעג'ב כל אלתעג'ב מן חכמה' אחכאמה תע(א)לי כמא תתעג'ב מן חכמה' מצנועאתה, קאל {{עברית|הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט}}, יקול כמא אן מצנועאתה פי גאיה' אלכמאל כד'לך אחכאמה פי גאיה' אלעדאלה, לכן עקולנא מקצרה ען אדראך כמאל כל מא צנע ועדאלה' כל מא חכם בה, וכמא נדרך בעץ' עג'איב מצנועאתה פי אעצ'א אלחיואן וחרכאת אלאפלאך כד'לך נדרך עדאלה' בעץ' אחכאמה, ואלד'י כ'פי ענא מן אלנועין ג'מיעא אכת'ר מן אלד'י ט'הר בכת'יר ג'דא. ונרג'ע אלי גרץ' אלפצל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסורי עריות כולל משכב זכר או בהמה: המיעוט במיניות}}
{{קו}}אשר לאיסור ה{{עברית|עריות}} – כל עניינו מכוון להמעטה ביחסי מין ולמאיסה בהם, ושלא יבוקש מהם אלא מעט ביותר.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא תחרים אל{{עברית|עריות}} פאלאמר פיהא כלהא ראג'ע לתקליל אלנכאח וכראהתה, ואן לא יקצד מנה אלא לאקל אלקליל</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">16</td>
<td class="he">אשר לאיסור {{עברית|זְכוּר}} ו{{עברית|בהמה}} – הוא ברור מאוד: אם מאוס שייעשה מהדבר הטבעי אלא ההכרחי, כל שכן הדבר היוצא מדרך הטבע, ובקשת ההנאה גרידא.</td>
<td class="ar">אמא תחרים {{עברית|זכ[ו]ר ובהמה}} פבין ג'דא, אד'א כאן אלאמר אלטביעי יכרה אן יותי מנה אלא [א]לצ'רורה, פנאהיך אלאמר אלכ'ארג' ען מג'רי אלטביעה וטלב מג'רד אללד'ה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">17</td>
<td class="he">את כל ה{{עברית|עריות}} מן הנשים כולל עניין אחד, והוא:{{קו}}{{אינדקס|טעם א: רתיעה מזמינות מינית)}} שנפוץ מאוד שכל אחת מהן מצויה עם האדם, שוכנת תמיד בביתו, והיא זמינה לו, קל להשיגה, אין טורח בהבאתה, ושופט אינו יכול להוכיח אדם על כך שהיא אצלו. כי אילו היה דין ה{{עברית|ערוה}} כדין כל {{עברית|פנויה}}, כלומר שמותר לשאתה ושהאיסור היחיד בה הוא שאינה אשתו, היו רוב בני האדם נכשלים בזנות איתן תמיד. ומכיוון שנאסרו יחסי המין איתן לחלוטין, והורתענו מכך בהרתעה החמורה ביותר, כלומר ב{{עברית|מיתת בית דין}} וב{{עברית|כרת}}, ושאין דרך לקיים יחסי מין עם אלה – מובטח שלא ייגשו אליהן, והמשיכה אליהן תסתלק.{{קו}}{{אינדקס|פרטי המצווה)}} ברור מאוד שהקלוּת הזאת נמצאת בכל {{עברית|ערוה}},{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי כשיש לאדם אישה – ידוע שבדרך כלל אמהּ וסבתהּ ובתה ובת בתה ואחותה מצויות אצלו ברוב הזמנים, ושהבעל נתקל בהן תמיד בכניסתו וביציאתו ובעיסוקיו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} כמו כן האישה פוגשת פעמים רבות את אחִי בעלה ואביו ובנו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואילו העובדה שנפוץ הוא שהאדם מצוי עם אחיותיו ואחיות אמו ואחיות אביו ואשת דודו ושהוא גדל עמן, ברורה מאוד.{{קו}}אלה הן כל ה{{עברית|עריות שלשאֵר בשר}}, התבונן בהן. וזהו אחד העניינים שבגללם נאסר {{עברית|שאר בשר}}.</td>
<td class="ar">ואל{{עברית|עריות}} מן אלאנאת' בג'מלתהן יג'מעהן מעני ואחד, וד'לך אלמעני הו אן אלאמר אלאכת'רי ג'דא, הו אן כל ואחדה מנהן מוג'ודה מע אלשכ'ץ דאימ[ה](א) פי מנזלה, והי סהלה' אלתאתי לה קריבה' אלמאכ'ד' לא כלפה פי אחצ'ארהא, ולא ימכן אלחאכם אלאנכאר עלי שכ'ץ פי וג'וד הד'ה ענדה, פלו כאן חכם אל{{עברית|ערוה}} חכם (א)[כ]ל[ ]{{עברית|פנויה}} אעני אנהא יג'וז זיג'תהא ויכון פיהא מן אלחרמאן כונהא גיר זוג'ה, לכאן אכת'ר אלנאס פי מעת'רה' מזאנאתהן דאימא, פלמא חרם נכאחהן אצלא ורדענא ען ד'לך באשד רדע אעני ב{{עברית|מיתת בית דין}} וב{{עברית|כרת}} ואנה לא סביל לנכאח האולא, אמן אלתטרק אליהן ואנצרפת אלהמם ענהן. אמא וג'וד הד'א מעני אלסהולה פי כל {{עברית|ערוה}} פד'לך בין ג'דא, וד'לך אן אלאנסאן אד'א כאנת לה זוג'ה פמן אלמשהור אלאכת'רי אן אמהא וג'דתהא ובנתהא ובנת בנתהא ואכ'תהא מוג'ודאת ענדה פי אכת'ר אלאוקאת, ואן אלזוג' עאת'ר בהן דאימא פי דכ'ולה וכ'רוג'ה ותצרפאתה. וכד'לך איצ'א אלמראה כת'יר(א) מא תבאשר אכ'א זוג'הא וואלדה וולדה. פאמא וג'וד אלאנסאן מע (א)כ'ואתה וכ'אלאתה ועמאתה וזוג'ה' עמה ותרביתה מעהן פד'לך בין אלאכת'ריה. והאולא הן ג'מלה' אל{{עברית|עריות של( )שאר בשר}} פאעתברהן, פהד'א אחד אלמעאני אלתי מן אג'להא חרם {{עברית|שאר בשר}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">18</td>
<td class="he">
{{אינדקס|טעם ב: השמירה על הבושה)}} העניין השני הוא לדעתי השמירה על הבושה.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי קיומו של מעשה זה בין השורש לבין הענף, כלומר קיום יחסי מין עם האם או עם הבת, הוא עזות פנים גדולה מאוד. על כן נאסר על השורש והענף שאחד מהם יקיים יחסים עם השני.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואין הבדל בין אם השורש יקיים יחסים עם הענף או שיצטרפו שורש וענף ביחסי מין עם אדם שלישי, כלומר שאדם אחד יגלה ערווה בקיום יחסים עם שורש וענף. בשל כך נאסר לחבר בין אישה לבין אמה (בנישואין לשתיהן), ולקיים יחסים עם אשת האב, ועם אשת הבן, כי כל אלה הם גילוי ערוות אדם אחד לערוות שורש וענף.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} האחים הם כמו שורש וענף, ומכיוון שנאסרה האחות – נאסרה גם אחות האישה ואשת האח, כי זהו איחוד של שני אנשים כשורש וענף בקיום יחסים עם אדם שלישי.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ומכיוון שאיסור צירוף האחים נחשב חמור ונעשו כשורש וענף, והאחים הם אף כאדם אחד – נאסר גם קיום היחסים עם אחות האם, כי היא במקום האם; ועם אחות האב, כי היא במקום האב.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכמו שלא נאסרה בת אחות האב ולא בת אחות האם, כך לא נאסרו לא בת האח ולא בת האחות, מתוך אותו היקש.</td>
<td class="ar">ואמא אלמעני אלת'אני פהו ענדי מראעאה' אלחיא, וד'לך אן וקוע הד'א אלפעל בין אלאצל ואלפרע קחה עט'ימה ג'דא, אעני נכאח אלאם או אלבנת, פחרם עלי אלאצל ואלפרע אן ינכח אחדהמא אלאכ'ר, ולא פרק בין אן ינכח אלאצל ללפרע, (או אלפרע ללאצל,) או יג'תמע אצל ופרע פי נכאח שכ'ץ ת'אלת', אעני אן יכון שכ'ץ ואחד קד אנכשף כשפה' נכאח עלי אצל ופרע. פמן אג'ל הד'א חרם אלג'מע בין אלמראה ואמהא, ונכאח זוג'ה' אלאב, וזוג'ה' אלולד, לאן הד'ה כלהא הי כשף עורה' שכ'ץ [ואחד] לעורה' אצל ופרע. ואלאכ'וה מת'ל אצל ופרע, פלמא חרמת אלאכ'ת חרמת איצ'א אכ'ת אלזוג'ה וזוג'ה' אלאך', לאן ד'לך אג'תמאע שכ'צין באצל ופרע פי נכאח שכ'ץ ת'אלת'. ולמא עט'ם חרמאן אג'תמאע אלאכ'וה וג'עלהמא כאצל ופרע, בל אלאכ'[י](וא)ן כשכ'ץ ואחד, לד'לך חרם איצ'א נכאח אלכ'אלה לאנהא מקאם אלאם, ואלעמה לאנהא מקאם אלאב. וכמא לם תחרם בנת אלעם ולא בנת אלעמה כד'לך לם תחרם לא בנת אלאך' ולא בנת אלאכ'ת קיאסא סוי.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">19</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הסבר)}} אשר לכך שלאחי האב מותרת אשת בן אחיו, ואילו על בן האח נאסרת אשת אחי אביו – דבר זה מתבאר לפי העניין הראשון. כי בן האח מצוי בדרך כלל בבית אחי אביו, והוא מתרועע עם אשת אחי אביו כפי שהוא מתרועע עם אשת אחיו. ואילו אחי האב אינו מצוי כך בבית בן אחיו ואינו מתרועע עם אשתו.{{קו}}הלא תראה שכיוון שהאב מתרועע עם אשת בנו כפי שבנו מתרועע עם אשתו, נעשו שני האיסורים שווים וב{{עברית|מיתה אחת}}.</td>
<td class="ar">ואמא כון אלעם תחל לה זוג'ה' [א]בן אכ'יה ויחרם עלי אבן אלאך' זוג'ה' עמה פד'לך יבין בחסב אלמעני אלאול, לאן [א]בן אלאך' מוג'וד עלי אלאכת'ר פי דאר עמה ואלמאמה בזוג'ה' עמה כאלמאמה בזוג'ה' אכ'יה, ואמא אלעם פליס הו מוג'וד(א) כד'לך פי בית בן אכי'ה ולא אלמאם לה בזוג'תה, אלא תרי אן אלואלד למא כאן מלמא בזוג'ה' אבנה כאלמאם אבנה בזוג'תה כאן אלחרמאנאן סוי וב{{עברית|מיתה אחת}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}20</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הנידה ואשת איש: איסורים מובנים מאליהם}}
{{קו}}אשר לטעם איסור קיום היחסים עם ה{{עברית|נדה}} ו{{עברית|אשת איש}} – זה ברור מכדי שיהיה צורך לבקש לו טעם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא עלה' תחרים נכאח אל{{עברית|נדה}} ו{{עברית|אשת איש}} פד'לך אבין ממא יטלב לה עלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}21</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסור הנאה מערווה והרהור: החכמה ככלי התמודדות}}
{{קו}}
{{אינדקס|הנאה)}} ידוע לך שנאסר עלינו ליהנות מה{{עברית|ערוה}} בכל אופן שהוא, ואפילו להסתכל מתוך כוונה ליהנות, כמו שביארנו ב{{עברית|הלכות איסורי ביאה}} {{הפניה|(כא,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|מחשבה)}} ושם {{הפניה|(כא,יט)}} ביארנו שאסור לפי תורתנו להעסיק את המחשבה ביחסי מין בשום אופן, ולא לעורר את הקישוי בשום אופן שהוא, ושאם האדם חווה קישוי שלא בכוונה עליו להפנות את דעתו למחשבה אחרת ולהתבונן בדבר אחר עד שיעבור אותו קישוי.{{קו}}{{אינדקס|דברי חכמים)}} אמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} בדברי המוסר שלהם, המביאים את אנשי המעלה לשלמות: "{{עברית|בני, אם פגע בך מנוול זה – כַּלֵּהוּ}} {{עברית|לבית המדרש; אם ברזל הוא – נמוח, ואם אבן הוא – מתפוצץ, שנאמר: 'הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' [}}וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע]{{עברית|'}} {{הפניה|(ירמיהו כג,כט)}}" {{הפניה|(בבלי סוכה נב,ב; קידושין ל,ב)}}. הוא אומר לבנו כמטיף מוסר: אם חווית קישוי ואתה סובל – לך {{עברית|לבית המדרש}}: קרא והתווכח, שאל וישאלוך, וסבל זה יעבור בלי ספק. התפעל מדבריו "{{עברית|מנוול זה}}" – ואיזה {{עברית|ניוול}}!{{קו}}{{אינדקס|הפילוסופים)}} דברי מוסר אלה אינם נובעים מן התורה בלבד, אלא הדבר כך גם אצל הפילוסופים. הודעתיך כבר {{הפניה|(ב,לו7; ב,מ6; ג,ח6)}} את דברי אריסטו בלשונו, שאמר: "החוש הזה שהוא חרפה לנו". כוונתו לחוש המישוש הגורם להעדיף את האכילה וקיום יחסי המין. והוא מכנה בספריו את האנשים המעדיפים את יחסי המין ואכילת מטעמים – "הפחותים", והוא מאריך לגנותם וללעוג להם. תמצא זאת בספרו על האתיקה {{הפניה|(אתיקה ניקומאכית ג,י)}} ובספרו על הרטוריקה {{הפניה|(א,יא)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלמת אנה חרם עלינא אלאלתד'אד' ב{{עברית|ערוה}} באי וג'ה כאן, ולו באלנט'ר קצד אללד'ה, עלי מא בינא פי {{עברית|הלכות א[י]סורי ביאה}}. והנאך בינא אנה לא יחל פי שריעתנא אג'אלה' אלפכר פי אלג'מאע בוג'ה, ולא תחריך אלאנעאט' בוג'ה מן אלוג'וה, ואן אלאנסאן אד'א אנעט' בגיר קצד ילזמה אן יצרף כ'אטרה לפכרה אכ'רי, וירוי פי שי אכ'ר אלי אן יד'הב ד'לך אלאנעאט', קאלוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי אדאבהם אלמכמלה ללפצ'לא {{עברית|בני אם פגע בך מנוול זה (משכהו)[כלהו] לבית המדרש, אם ברזל הוא נמוח ואם אבן הוא מתפוצץ, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם י"י [וכו'](וכפטיש יפוצץ סלע)}}{{עברית|}}, יקול לאבנה מודבא לה, אן אנעט'ת ותאלמת פאד'הב {{עברית|לבית המדרש}} אקרא ונאט'ר ואסאל ותסאל יד'הב ד'לך אלאלם בלא שך, ואעג'ב מן קולה {{עברית|מנוול זה}}, ואי {{עברית|נ[י]וול}}. וליס הד'א אלאדב מן אג'ל אלשריעה פקט, אלא ואלאמר איצ'א כד'לך ענד אלפלאספה, קד אעלמתך בקול ארסטו בנצה, קאל הד'ה אלחאסה אלתי הי עאר עלינא יעני חאסה' אללמס אלדאעיה לאית'אר אלאכל ואלנכאח, ויסמי פי כתבה אלאקואם אלד'ין יות'רון אלנכאח ואכל אלאלואן אלאכ'סא, ויטנב פי תהג'ינהם ואלהזו בהם, תג'ד ד'לך פי כתאבה פי אלאכ'לאק, ופי כתאבה פי אלכ'טאבה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}22</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסור כלאי בהמה: הרחקה מהעסקת הדמיון במין}}
{{קו}}לפי אותה מידה טובה שיש לכוון אליה ולעשותה מטרה איתנה, אסרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} להסתכל על {{עברית|בהמה ועוף בשעה שמתעסקין זה עם זה}} {{הפניה|(איסורי ביאה כא,כ)}}. זוהי לדעתי הסיבה לאיסור {{עברית|כלאי בהמה}}. כי ידוע שבדרך כלל פרט מאחד המינים אינו מתעורר לקיים יחסי מין עם פרט ממין אחר אלא אם יביאוהו אליו בידיים, כמו שתראה שעושים תמיד אותם פחותים מולידי הפרדים. התורה לא רצתה שאדם מ{{עברית|ישראל}} ישפיל עצמו למעשה זה, בשל הפחיתות ועזות הפנים שיש בכך ובשל העיסוק בדברים שהתורה לא רצתה שיוזכרו, כל שכן שייעשו אלא בשעת הצורך, ואין צורך בהרבעה הזאת.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובחסב הד'א אלכ'לק אלפאצ'ל אלד'י ילזם קצדה ואתכ'אד'ה גרצ'א וכידא נהוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} ען אלנט'ר אלי {{עברית|בהמה ועוף בשעה [שמתעסקין זה עם זה](שמזדקקין זה לזה)}}. והד'א הו אלסבב ענדי פי תחרים {{עברית|כלאי בהמה}}, לאנה מן אלמעלום אנה לא יתחרך שכ'ץ נוע לנכאח שכ'ץ נוע אכ'ר עלי אלאכת'ר אלא אן יחמל אליה באליד, כמא תרי האולא אלאכ'סא אלד'ין יולדון אל(א)בגאל יפעלון דאימא, פכרהת אלשריעה אן ינחט אלשכ'ץ מן {{עברית|ישראל}} להד'א אלפעל למא פיה מן אלכ'סאסה ואלקחה ואלאשתגאל באמור כרהת אלשריעה ד'כרהא פנאהיך מבאשרתהא אלא ענד אלצ'ראיר, ולא צ'רורה להד'א אלתרכיב.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}23</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|האיסור לעבוד בכלאים: הרחקה מהרבעת כלאים}}
{{קו}}נראה לי שגם טעם האיסור לחבר בין שני מינים בכל עבודה שהיא, כוונתי למה שנאמר "{{עברית|לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו}}" {{הפניה|(דברים כב,י)}}, אינו אלא כהרחקה מהרבעת שני מינים, כי אם הוא מחבר ביניהם יש שאחד מהם רובע את השני. הראיה לכך היא שדין זה כולל גם חיות שאינן {{עברית|שור וחמור}}, ו{{עברית|אחד שור וחמור ואחד כל שני מינין}}, "{{עברית|אלא שדִּבר הכתוב בהוה}}" {{הפניה|(ראו כלאים ט,ח; משנה בבא קמא ה,ז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ויבדו לי אן עלה' תחרים אלג'מע בין (אל)נועין איצ'א פי אי עמל כאן אנמא הו אבעאד(א) ען תרכיב נועין אעני קולה {{עברית|לא תחר[ו]ש בשור ובחמר יחדו}}, לאנה אן ג'מע בינהמא קד ירכב אחדהמא עלי אלאכ'ר, ודליל ד'לך כון הד'א אלחכם עא[ם](מא) לגיר {{עברית|שור וחמור, [ו]אחד}} {{עברית|שור וחמור ואחד כל שני מינין אלא שדבר הכתוב בהוה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}24</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ברית המילה: הגבלת יחסי המין וסימן משותף}}
{{קו}}
{{אינדקס|טעם א: הגבלת יחסי המין)}} לדעתי גם אחד מטעמי ה{{עברית|מילה}} הוא להמעיט בקיום יחסי מין ולהחליש את האבר הזה, כדי שמעשה זה יוגבל ויאופק ככל האפשר. היו שחשבו שהמילה היא השלמת חסרון בבריאה, וכך מצא כל מערער מקום לערער ולומר: איך ייתכן שהדברים הטבעיים חסרים, כך שהם נצרכים להשלמה מבחוץ? זאת יחד עם התועלת הברורה של אותו עור לאותו אבר. אך {{עברית|מצוה}} זו לא נועדה להשלמת חסרון בבריאה אלא להשלמת חסרון במידות. ואותו נזק גופני שנגרם לאבר זה הוא המכוון, כך שלא תיפגם בו אף אחת מן הפעולות שקיום הפרט תלוי בהן ולא תתבטל על ידו יכולת ההולדה, אך תיפגם על ידו הלהיטות והתאווה היתרה מן הראוי.{{קו}}{{אינדקס|ביסוס א)}} העובדה שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ואולי אף פוגמת בהנאה היא דבר שאין בו ספק, כי אין ספק שהאבר נחלש כשהוא מדמם ומסירים את כיסויו מלידה. ה{{עברית|חכמים ז"ל}} אמרו בפירוש: "{{עברית|הנבעלת מן הערל קשה לפרוש}}" {{הפניה|(בראשית רבה פ,יא)}}. זוהי לדעתי הסיבה החשובה ביותר ל{{עברית|מילה}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} מי יכול היה להתחיל במעשה זה אם לא {{עברית|אברהם}}, שמפורסם מה שאמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,א)}} על צניעותו בנוגע לדבריו: "{{עברית|הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי [}}כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ]" {{הפניה|(בראשית יב,יא)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך אל{{עברית|מילה}} איצ'א ענדי אחדי עללהא תקליל אלנכאח ואצ'עאף הד'ה אלאלה חתי יקצר הד'א אלפעל ויג'ם מא אמכן. וקד ט'ן אן הד'א אלכ'תאן הו תכמיל נקץ כ'לקה, פוג'ד כל טאען מוצ'עא ללטען וקיל כיף תכון אלאמור אלטביעיה נאקצה חתי תחתאג' לתכמיל מן כ'ארג' מע מא יתבין מן מנפעה' תלך אלג'לדה לד'לך אלעצ'ו, וליס הד'ה אל{{עברית|מצוה}} לתכמיל נקץ אלכ'לקה בל לתכמיל נקץ אלכ'לק, ותלך אלאד'יה אלג'סמאניה אלחאצלה להד'א אלעצ'ו הי אלמקצודה אלתי לם יכ'תל בהא שי מן אלאפעאל אלתי בהא קואם אלשכ'ץ ולא בטל בהא אלתנאסל, לכן נקץ בהא אלכלב ואלשרה אלזאיד עלי מא יחתאג'. ואמא כון אלכ'תאן יצ'עף קוה' אלאנעאט' וקד רבמא נקץ אללד'ה פהו אמר לא שך פיה, לאן אלעצ'ו אד'א אדמי ואזילת וקאיתה מן אול נש[א](ו)ה פלא שך אנה יצ'עף, ובביאן קאלוא אל{{עברית|חכמים ז"ל הנבעלת מן הערל קשה לפרוש}}. פהד'א הו אוכד אסבאב אל{{עברית|מילה}} ענדי, ומן יבתדי בהד'א אלפעל אלא {{עברית|אברהם}} אלד'י שהר מן עפתה מא קד ד'כרוה אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי קולה {{עברית|הנה נא ידעתי [וכו'](כי אשת יפת מראה את)}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">25</td>
<td class="he">
{{אינדקס|טעם ב: סימן משותף)}} יש ב{{עברית|מילה}} לדעתי גם עניין אחר, חשוב מאוד: שלכל בעלי דעה זו, כלומר המאמינים ב{{עברית|ייחוד השם}}, יהיה סימן גופני אחד משותף.{{קו}}{{אינדקס|הגנה מזרים)}} כך לא יוכל מי שאיננו מהם לטעון שהוא מהם, והרי הוא נכרי. כי ייתכן שהוא יעשה זאת כדי להפיק לעצמו תועלת או להתנכל לאנשי הדת הזאת. ואת המעשה הזה אדם לא יעשה לעצמו או לבנו אלא מתוך האמנה כנה, כי אין זה חתך בשוק או כווייה בזרוע, אלא דבר שהיה נחשב אז לקשה מאוד.{{קו}}{{אינדקס|אחווה וסימן דתי)}} וכן ידועה מידת האהבה ההדדית והעזרה ההדדית בין כל האנשים שיש להם סימן אחד, והוא כעין ברית ואמנה. וכך ה{{עברית|מילה}} היא הברית שכרת {{עברית|אברהם אבינו}} על ההאמנה ב{{עברית|ייחוד השם}}. וכך כל מי שנימול ייכנס ב{{עברית|ברית אברהם}} ויתחייב בבריתו להאמנת הייחוד, "[וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם] {{עברית|לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ}}" {{הפניה|(שם יז,ז)}}.{{קו}}וגם זה עניין חשוב בהטעמת ה{{עברית|מילה}} כמו הראשון, ואולי אף חשוב יותר מן הראשון.</td>
<td class="ar">ופי אל{{עברית|מילה}} איצ'א ענדי מעני אכ'ר וכיד ג'דא, והו אן יכון אהל הד'א אלראי כלהם אעני מעתקדי {{עברית|י[י]חוד השם}} להם עלאמה ואחדה ג'סמאניה תג'מעהם, פלא יקדר מן ליס הו מנהם ידעי אנה מנהם והו אג'נבי, לאנה קד יפעל ד'לך כי ינאל פאידה או יגתאל אהל הד'א אלדין, והד'א אלפעל לא יפעלה אלאנסאן בנפסה או בולדה אלא ען אעתקאד צחיח, לאן מא ד'לך שרטה פי סאק או כיה פי ד'ראע, בל אמר כאן מסתצעבא ג'דא (ג'דא) [חיניד']. ומעלום איצ'א קדר אלתחאבב ואלתעאון אלחאצל בין אקואם כלהם בעלאמה ואחדה והי בצורה' אלעהד ואלמית'אק, וכד'לך הד'ה אל{{עברית|מילה}} [הי] אלעהד אלד'י עהדה {{עברית|אברהם אבינו}} עלי אעתקאד {{עברית|י[י]חוד השם}}, וכד'לך כל מן יכ'תן אנמא ידכ'ל פי {{עברית|ברית אברהם}} ואלתזאם עהדה לאעתקאד אלתוחיד {{עברית|להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך}}, והד'א איצ'א מעני וכיד מת'ל אלאול פי תעליל אל{{עברית|מילה}}, ולעלה אוכד מן אלאול.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}26</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|טעמים למועד ביצוע ברית המילה}}
{{קו}}
{{אינדקס|בן שמונה ימים)}} שלמותה והנצחתה של מצווה זו לא יתקיימו אלא בהיותה של המילה בשנות הקטנוּת, וזאת משלוש סיבות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשונה: אילו היו מחכים לקטן עד שיגדל, ייתכן שהוא לא יעשה זאת.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השנייה: אין זה כואב לו כמו שהדבר כואב לגדול, משום שעורו רך ודמיונו חלש. כי הגדול חושב למבהיל ולקשה את הדבר שהוא מדמיין שיקרה, לפני שיקרה.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישית: ההורים מקלים ראש בעניינו של הקטן בעת לידתו, כי בשלב זה עדיין לא התגבשה הצורה שבדמיון המביאה לכך שהוריו יאהבוהו. כי אותה צורה שבדמיון מיתוספת עם הטיפול בו, והיא גדֵלה ככל שהוא גדל, ולאחר מכן היא מתחילה לרדת ולהיטשטש; כוונתי לאותה צורה שבדמיון. כי אהבתם של האב והאם ליילוד בעת לידתו אינה כאהבתם אותו כשהוא בן שנה, והאהבה לבן שנה אינה כאהבה לבן שש. ואילו היו מחכים שנתיים-שלוש היה הדבר מביא לביטול המילה מתוך החמלה על הילד והאהבה אליו. אך בעת לידתו אותה צורה שבדמיון חלשה מאוד, ובפרט עבור האב, שהוא המצוּוה ב{{עברית|מצוה}} זו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכמאל הד'ה אלשריעה ותכ'לידהא אנמא תם בכון אלכ'תאן פי סן אלצגר, (פ)פי ד'לך ת'לת' חכם, אלאולי אנה לו תרך אלצגיר חתי יכבר קד לא יפעל. (ו)אלת'אניה כונה לא יתאלם כתאלם אלכביר ללין ג'לדה ולצ'עף כ'יאלה, לאן אלכביר יסתהול ויסתצעב אלאמר אלד'י יתכ'יל וקועה קבל אן יקע. (ו)אלת'אלת'ה אן אלצגיר יתהאון ואלדאה באמרה ענד ולאדתה, לאנה לם תתמכן אלי אלאן אלצורה אלכ'יאליה אלמוג'בה למחבתה ענד ואלדיה, לאן תלך אלצורה אלכ'יאליה אנמא תתזיד באלמבאשרה והי תנמי מע נמ[א](ו)ה, ת'ם תאכ'ד' פי אלאנחטאט ואלאנמחא איצ'א אעני תלך אלצורה אלכ'יאליה, פאן ליס מחבה' אלאב ואלאם [א](ל)למולוד ענד מא יולד כמחבתהמא איאה והו אבן סנה, ולא מחבה' אבן סנה כמחבה' אבן סת, פלו תרך סנתין (או) ת'לת' לכאן ד'לך יוג'ב תעטיל אלכ'תאן לשפקה' אלואלד ומחבתה לה, ואמא ענד ולאדה פתלך אלצורה אלכ'יאליה צ'עיפה ג'דא, ובכ'אצה ענד אלואלד אלד'י הו אלמאמור בהד'ה אל{{עברית|מצוה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">27</td>
<td class="he">אשר לכך שה{{עברית|מילה}} היא ביום השמיני – זאת משום שכל בעל חיים חלש מאוד בעת לידתו, והוא בשיא לחותו, וכאילו הוא עדיין בבטן עד שיעברו שבעה ימים, ואז הוא נמנה עם באי אוויר העולם. הלא תראה שגם בבהמות נשמר עניין זה: "[כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ] {{עברית|שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ [}}בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי]" {{הפניה|(שמות כב,כט)}}, וכאילו לפני כן הוא נֵפל. וכן באדם, יימול אחר שיעברו שבעה. ונעשה הדבר קצוב, {{עברית|ולא נתתה דבריך לשיעורין}}.</td>
<td class="ar">ואמא כון אל{{עברית|מילה}} פי אלת'אמן לאן כל חיואן ענד מא יולד צ'עיף ג'דא פי גאיה' רטובתה וכאנה אלי אלאן פי אלבטן אלי אנקצ'א סבעה' איאם וחיניד' ינעד מן אלמבאשרין ללהוא, אלא תרי אן פי אלבהאים איצ'א לחט' הד'א אלמעני {{עברית|שבעת ימים יהיה עם אמו ו[כ](ג)ו'}} פכאנה קבל ד'לך סקט, וכד'לך (פל)[פי] אלאנסאן בעד אנקצ'א סבעה יכ'תן, וצאר אלאמר מצ'בוטא {{עברית|ולא נתת[ה] דבריך לש[י]עורין}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}28</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|האיסור לסרס: האיזון במיניות}}
{{קו}}קבוצה זו כוללת גם את האיסור להשחית את אברי המין של כל זכר מבעלי החיים, על פי העיקרון של "{{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}}" {{הפניה|(דברים ד,ח)}}. כוונתי לאיזונם של כל הדברים: לא להפריז ביחסי מין, כמו שציינו {{הפניה|(פסקה 24)}}, וגם לא לבטלם לגמרי. אלא ציווה ואמר: "{{עברית|פְּרוּ וּרְבוּ}}" {{הפניה|(בראשית א:כב;כח; ט,ז)}}. כך אבר זה יוחלש במילה אך לא ישורש בחיתוך, אלא יונח הדבר הטבעי כטבעו, תוך הישמרות מהפרזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא אשתמלת עליה איצ'א הד'ה אלג'מלה אלנהי ען אפסאד אלאת אלנכאח מן כל ד'כר מן אלחיואן, מטרד(א) עלי אצל {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}}, אעני תעדיל אלאמור כלהא, לא יפרט פי אלג'מאע כמא ד'כרנא ולא יעטל איצ'א באלכליה, אלא אמר וקאל {{עברית|פרו ורבו}}, כד'לך הד'ה אלאלה תצ'עף באלכ'תאן ולא תסתאצל באלקטע, בל יתרך אלאמר אלטביעי עלי טביעתה ויתחפט' מן אלאפראט.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}29</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסורי חיתון}}
{{קו}}נאסר על {{עברית|פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה}} לשאת {{עברית|ישראלית}},{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי אלה יחסי מין נפסדים ולריק.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} נישואין כאלה יהיו גם {{עברית|מכשול}} לה ולמי שיבקש את ידה, ודבר זה ברור מאוד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ונהי אן יתזוג' {{עברית|פצוע דכא וכרות שפכה ישראלית}} לאנה נכאח פאסד ועבת', ותלך אלז[ו](י)ג'ה איצ'א תציר {{עברית|מכשול}} להא ולמן טלבהא, והד'א בין ג'דא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">30</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ממזר)}} כדי להרחיק מן ה{{עברית|עריות}} נאסר על {{עברית|ממזר}} לקיים יחסי מין עם {{עברית|בת ישראל}},{{קו}}{{אינדקס|טעם א: הרתעה)}} כדי שידעו הנואף והנואפת שאם יעשו זאת יהיה לזרעם שבר שאין לו תקנה לעולם.{{קו}}{{אינדקס|טעם ב: נכבדות עם ישראל)}} וכן משום שבן נאפופים נחשב תמיד פחוּת בכל מנהג ובכל אומה, נתכבד {{עברית|זרע ישראל}} מלהתערב עם אותו ה{{עברית|ממזר}}.{{קו}}{{אינדקס|כהן)}} בשל נכבדות ה{{עברית|כהנים}} נאסרו עליהם {{עברית|זונה וגרושה וחללה}}.{{קו}}{{אינדקס|כהן גדול)}} ועל {{עברית|כהן גדול}}, שהוא הנכבד שב{{עברית|כהנים}}, נאסרה אפילו {{עברית|אלמנה}} ואפילו {{עברית|בעולה}}, והטעם לכל זה ברור.{{קו}}{{אינדקס|עבד)}} ומכיוון שנאסר עירוב {{עברית|ממזרים}} ב{{עברית|קהל ה'}}, כל שכן {{עברית|עבדים ושפחות}}.</td>
<td class="ar">וללאבעאד ען אל{{עברית|עריות}} חרם אן ינכח {{עברית|ממזר בת ישראל}}, ליעלם אלזאני ואלזאניה אנהמא אן פעלא פקד צדעא נסלהמא צדעא לא ג'בר[ה] לה אבדא, ולאסתהג'אן אבן אלזנא איצ'א דאימא פי כל סירה וכל מלה שרף {{עברית|זרע ישראל}} ען אלאכ'תלאט בד'לך אל{{עברית|ממזר}}. ומן אג'ל שרף אל{{עברית|כהנים}} חרמת עליהם {{עברית|זונה וגרושה וחללה, וכהן גדול}} אלד'י הו אשרף אל{{עברית|כהנים}} חרמת עליה ולו {{עברית|אלמנה}} ולו {{עברית|בעולה}}, והד'א כלה בין אלעלה. ואד'א חרם אכ'תלאט {{עברית|ממזרים}} פי {{עברית|קהל י"י}} פנאהיך {{עברית|עבדים ושפחות}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}31</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסור חיתון עם גויים: הרחקה מעבודה זרה}}
{{קו}}אשר לאיסור החיתון עם ה{{עברית|גוים}} – טעמו נאמר במפורש ב{{עברית|תורה}}: "{{עברית|וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ}} {{עברית|[}}וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן]" {{הפניה|(שמות לד,טז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא תחרים מצאהרה' אל{{עברית|גוים}} פקד עלל ד'לך פי נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|ולקחת מבנותיו לבניך ו[כ](ג)ו'}}:</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}32</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|חתימה כללית: רוב המצוות נועדו להרחקה מעבודה זרה}}
{{קו}}ורוב ה{{עברית|חֻקים}} שטעמם נסתר אינם אלא להרחקה מ{{עברית|עבודה זרה}}. והפרטים האלה שנסתר ממני טעמם ואינני יודע מה תועלתם – הסיבה לכך היא {{אינדקס|א)}} שהדברים הנשמעים אינם כדברים הנראים, ולכן אותה מידה שידעתי אני משיטות הצאבים ממה ששמעתי מן הספרים אינה כמו מה שידע ממראה עיניים מי שראה את מעשיהם; {{אינדקס|ב)}} מה גם שאותן דעות כבר נמחו לפני אלפיים שנה או יותר. אילו ידענו את פרטי אותם מעשים ושמענו את פירוט אותן דעות, היה מובן לנו אופן החכמה בפרטי מעשי ה{{עברית|קרבנות}} וה{{עברית|טמאות}} וכיוצא בהן ממה שלא עלה בידי לתת לו טעם.{{קו}}{{אינדקס|העיקרון)}} כי אין לי ספק שכל זה לא נועד אלא למחות מן הדעת את הדעות השגויות הללו, ולבטל את המעשים חסרי התועלת הללו שכילו את החיים ב{{עברית|תוהו והבל}}. אותן דעות מנעו מהמחשבה האנושית מלחקור על תפיסת {{מונח|תצור}} מושכלות או מלעשות דבר מועיל, כמו שביארו לנו נביאינו ואמרו:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "{{עברית|וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ}}" {{הפניה|(בשילוב: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמר {{עברית|ירמיה}}: "[ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה, אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ:] {{עברית|אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ,}} {{עברית|הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל}}" {{הפניה|(ירמיהו טז,יט)}}.{{קו}}התבונן מה רב שיעורו של קלקול זה, והאם הוא דבר המצריך להתאמץ במיגורו או לא. הרי שרוב ה{{עברית|מצוות}}, כמו שביארנו, נועדו רק למיגור הדעות הללו, ולהקלת מעשי הטורח הגדולים והמייגעים והעמל והיגע שהטילו הללו לעבודת אליליהם. אם כן כל ציווי או איסור בתורה שטעמו נסתר ממך – אינו אלא ריפוי חולי מאותם חוליים שאיננו יודעים אותם היום, תודה לאל.{{קו}}זה מה שמאמין מי שיש לו שלמות, ועומד על אמיתת דבריו יתעלה: "{{עברית|לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי}}" {{הפניה|(ישעיהו מה,יט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכל מא תכ'פי עלתה מן מעט'ם אל{{עברית|חקים}} אנמא הו ללאבעאד ען {{עברית|עבודה זרה}}. והד'ה אלג'זאיאת אלתי כ'פת עני עלתהא ולם אעלם מא פאידתהא סבב ד'לך אן ליסת אלאמור אלמסמועה כאלמשאהדה, פלד'לך ליס הד'א אלקדר אלד'י עלמתה אנא מן מד'אהב אלצאבה ממא סמעתה מן אלכתב מת'ל מא עלם מן ראי אעמאלהם משאהדה, ולא סימא בכון תלך אלארא קד דת'רת מן אלפי[ן] סנה או אכת'ר. פלו עלמנא ג'זאיאת תלך אלאעמאל וסמענא תפציל תלך אלארא, לתבינת לנא וג'(ו)ה אלחכמה פי ג'זאיאת אעמאל אל{{עברית|קרבנות}} ואל{{עברית|טמאות}} וגירהא ממא לם תסתקל ענדי עלתה, לאני לא אשך אן ד'לך כלה אנמא הו למחו תלך אלארא אלגיר צחיחה מן אלד'הן, ולאבטאל תלך אלאפעאל אלגיר מפידה אלתי תלפת אלאעמאר ב{{עברית|ת[ו]הו והבל}}, ועטלת תלך אלארא אלפכרה אלאנסאניה ען אלבחת' פי תצור מעקול או פעל מפיד, עלי מא בין לנא אנביא(ו)נא וקאלוא {{עברית|[ו]אחרי התהו אשר לא יועילו הלכו}}, וקאל {{עברית|ירמיה אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל}}. פתאמל כם מקדאר הד'א אלפסאד, והל הו שי ינבגי אבלא אלמג'הוד פי אזאלתה אם לא. פמעט'ם אל{{עברית|מצות}} כמא בינא אנמא הי לאזאלה' תלך אלארא, ולתכ'פיף אלכלף אלעט'ימה אלשאקה ואלתעב ואלנצב אלד'י וצ'עוה אולאיך לעבאדתהא. פכל אמר או נהי שרעי תכ'פי ענך עלתה אנמא הו טב מרץ' מן תלך אלאמראץ' אלתי מא בקינא אליום נעלמהא, ואלחמד ללה עלי ד'לך. הד'א הו אלד'י יעתקדה מן לה כמאל ויחקק קולה תע(א)לי {{עברית|לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">33</td>
<td class="he">הרי סיימתי את כל ה{{עברית|מצוות}} הפרטיות שכוללות קבוצות אלה, והערנו על טעמיהן. ולא נשאר מהן מה שלא נתתי טעם אלא מצוות אחדות ופרטים מעטים, אף על פי שבאמת כבר הטעמנו עקרונית גם אותם, למתבונן הנבון.</td>
<td class="ar">פקד אתית עלי אחאד אל{{עברית|מצות}} כלהא אלתי תצ'מנתהא הד'ה אלג'מל ונבהנא עלי עללהא, ולם יבק מא לם אעללה מנהא אלא אחאד וג'זאיאת קלילה, ואן כאן באלחקיקה קד עללנא ד'לך איצ'א באלקוה אלקריבה ללמתאמל אלפהם:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|קבוצה יד: איסורי אישות וחתימת הטעמים}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פתיחה}}
{{קו}}ה{{עברית|מצוות}} שהקבוצה הארבע עשרה כוללת הן אלה שמנינו ב{{עברית|ספר נשים}} וב{{עברית|הלכות איסורי ביאה}} {{הפניה|(בספר קדושה)}}. ו{{עברית|כלאי בהמה}} {{הפניה|(בספר זרעים)}} ו{{עברית|מצות מילה}} {{הפניה|(בספר אהבה)}} בקבוצה זו. כבר הודעתי לעיל {{הפניה|(ג,לה14)}} את תכליתה של קבוצה זו, וכעת אחל לבאר את פרטיה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אל{{עברית|מצות}} אלתי תצ'מנתהא אלג'מלה אלראבעה' עשר(ה) הי אלתי אחצינאהא פי {{עברית|ספר נשים}}, ו{{עברית|הלכות א[י]סורי ביאה}}. ו{{עברית|כלאי בהמה}} ו{{עברית|מצות מילה}} מן הד'ה אלג'מלה, וקד תקדם אלאכ'באר בגאיה' הד'ה אלג'מלה, ואלאן אבתדי בתביין ג'זאיאתהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|קדֵשה: מיסוד הקשר הזוגי וחשיבות האחווה}}
{{קו}}ואומר: ידוע שחברים הם דבר שהאדם זקוק לו כל ימי חייו. אריסטו ביאר זאת בספר התשיעי של "אתיקה" {{הפניה|(לפי הסדר בתרגום הערבי. לפנינו: ח,1)}}. בשעת בריאותו ואושרו הוא נהנה מידידותם, כשהוא במצוקה הוא פונה אליהם לעזרה, ולעת זקנתו וחולשת גופו הוא מסתייע בהם. עניין זה מצוי יותר וחזק יותר לגבי הילדים, וכן לגבי הקרובים. האחווה, האהבה ההדדית והעזרה ההדדית נעשות שלמות רק בקרב קרובי משפחה, כך שאם משותף לשבט אחד אב קדמון אחד, אפילו רחוק, נוצרות ביניהם בשל כך אהבה ועזרה הדדית וחמלה בין איש לרעהו, שהיא הגדולה ביותר ממטרות התורה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאקול, מן אלמעלום אן אלאצדקא אמר יצ'טר אלאנסאן אליה פי ג'מיע עמרה, קד בין ד'לך ארסטו פי תאסעה' אלאכ'לאק, אמא פי חאל צחתה וסעאדתה פיסתלד' באנסהם לה, ופי חאל צ'יקתה ילג'א אליהם, וענד שיכ'וכ'תה וצ'עף ג'סמה יסתעין בהם, והד'א אלמעני מוג'וד פי אלאולאד אכת'ר ואעט'ם, וכד'לך פי אלאקארב. ואנמא יתם אלאכ'א ואלתחאבב ואלתעאון באלאק[א]ר(א)ב פי אלאנסאב חתי אן אלקבילה אלואחדה אד'א ג'מעהם ג'ד ואחד ולו בעד חצל בינהם מן אג'ל ד'לך מחבה ומעונה' בעצ'הם לבעץ' ושפקה' בעצ'הם עלי בעץ' אלד'י הו אכבר מקאצד אלשריעה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">
{{אינדקס|א: תא משפחתי)}} מסיבה זו נאסרה ה{{עברית|קדֵשה}}, בשל קלקול הייחוס שיש בכך, ושהנולד ממנה נכרי לבני האדם: אין לו משפחה ידועה מצד אביו ואף אחד ממשפחתו מצד אביו אינו מכיר אותו. וזהו המצב הרע ביותר עבורו ועבור אביו.</td>
<td class="ar">פמן אג'ל הד'א אלמעני חרמת אל{{עברית|קדשה}} למא פי ד'לך מן אפסאד אלאנסאב, וכון אלמולוד מנהא אג'נבי(א) ללנאס לא יערף לה עצב(ה) ולא יערפה אחד מן עצבה, והד'ה ארדי חאלה פי חקה ופי חק ואלדה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ב: איפוק תאווה)}} יש עניין חשוב אחר בטעם איסור ה{{עברית|קדשה}}, והוא מניעת ריבוי התאווה ליחסי המין והתמדה בהם. כי התחלפות גופי ה{{עברית|קדֵשות}} מגבירה את התאווה, משום שעוררותו של אדם מגוף אחד שהתרגל אליו אינה כעוררותו מגופים חדשים, בעלי צורות ומצבים שונים.</td>
<td class="ar">ומעני אכ'ר עט'ים פי עלה' תחרים אל{{עברית|קדשה}} והו מנע כת'רה' אלשרה פי אל(א)נכאח ומדאומתה, לאן באכ'תלאף אשכ'אץ אל{{עברית|קדשות}} יזדאד אלשרה, אד' ליס תחרך אלאנסאן לשכ'ץ ואחד קד אלפה דאימא כתחרכה לאשכ'אץ מסתג'דה מכ'תלפי אלצור ואלחאלאת.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ג: סדר חברתי)}} ויש באיסור ה{{עברית|קדשה}} תועלת גדולה מאוד, והיא מניעת מריבות. כי אילו היתה ה{{עברית|קדשה}} מותרת, היה קורה שהיו פונים אל אישה אחת כמה גברים בבת אחת, ואז לא היה מנוס מקטטה, וברוב המקרים היו הורגים זה את זה או הורגים אותה, כדבר הידוע מאז ומתמיד: "{{עברית|וּבֵית זוֹנָה יִתְגּוֹדָדוּ}}" {{הפניה|(ירמיהו ה,ז)}}.</td>
<td class="ar">ופי תחרים אל{{עברית|קדשה}} פאידה עט'ימה ג'דא והי מנע אלשרור, לאן לו כאנת אל{{עברית|קדשה}} מבאחה לקצד אלמראה אלואחדה עדה' רג'אל פי וקת ואחד בחסב אלאתפאק, פלא בד מן אלתנאזע, ופי אכת'ר אלאמר יקתל בעצ'הם בע[ץ'](צ'א) או יקתלונהא (כ)[ב]אלאמר אלמתעארף דאימא, {{עברית|ובית זונה יתגודדו}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">6</td>
<td class="he">
{{אינדקס|סיכום)}} כדי למנוע את המריבות הגדולות האלה, ולהביא את התועלת הכללית, והיא ידיעת הייחוס, נאסרו ה{{עברית|קדשה}} וה{{עברית|קָּדֵש}}, ואין אופן היתר לקיום יחסי מין אלא על ידי ייחוד (=בחירת) אישה ונישואין איתה בפומבי. כי אילו היה די בייחודה בלבד, היו רוב האנשים מביאים {{עברית|קדשה}} לבתיהם לזמן מה המוסכם על שניהם והיה האדם אומר שהיא אשתו. לכן התחייבה פעולה חוזית ומעשה מסוים שהיא תיוחד אליו בו, והוא ה{{עברית|ארוסין}}, ושדבר זה יפורסם, והוא ה{{עברית|נשואין}}: "{{עברית|וַיִּקַּח בֹּעַז עֲשָׂרָה [}}אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר: 'שְׁבוּ פֹה' וַיֵּשֵׁבוּ]" {{הפניה|(רות ד,ב; ושם: וַיִּקַּח עֲשָׂרָה)}}.</td>
<td class="ar">פלמנע הד'ה אלשרור אלעט'ימה וג'לב אלמנפעה אלעאמה והי מערפה' אלאנסאב חרמת אל{{עברית|קדשה}} ואל{{עברית|קדש}}, ולם יוג'ד וג'ה חל ללנכאח אלא באפראד מראה וזיג'תהא באלאשהאר. לאנה לו קנע פי ד'לך באלאפראד פקט לכאן אכת'ר אלנאס יג'יב {{עברית|קדשה}} לדארה מדה' מא מתפקא עליהא בינהמא ויקול הי זוג'ה, פלד'לך פרץ' עקד[א] ועמל[א] מא יכון תכ'ציצהא לה בה והו אל{{עברית|ארוסין}}, ואן ישהר ד'לך והו אל{{עברית|נשואין, ויקח בעז עשרה (אנשים וגו')[וכו']}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|גירושין בגט: ביטול מסודר של הנישואין}}
{{קו}}יש שהחיבור ביניהם אינו עולה יפה, ומצב ביתם אינו מסודר, ועל כן הותרו הגירושין.{{קו}}{{אינדקס|בכתב)}} אילו היו הגירושין מתקיימים באמירה בלבד או בהוצאתה מביתו, היתה האישה תרה אחר היסח דעת ויוצאת וטוענת שנתגרשה. או אם היה נואף איתה מישהו, היו היא והנואף טוענים שהיא נתגרשה לפני כן. לכן נצטווינו שגירושין לא יתקיימו אלא על ידי מסמך שיעיד על כך: "{{עברית|וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת}} {{עברית|[}}וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ]" {{הפניה|(דברים כד,א)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד לא יתפק אג'תמאעהמא ולא ינתט'ם אמר מנזלהמא, פבוח פי אלטלאק, ולו צח אלטלאק באלקול פקט או באכ'ראג'הא מן דארה לכאנת אלמראה תרתאד גפלה ותכ'רג' ותדעי אלטלאק, או אד'א זאנאהא שכ'ץ אדעת הי ואלזאני אנהא קד טלקת מן קבל, פלד'לך שרענא אנה לא יצח טלאק אלא בכתאב ישהד בד'לך, {{עברית|וכתב לה ספר כריתות ו[כ](ג)ו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סוטה: השבת האמון והזהירות מפני הפרתו}}
{{קו}}כיוון שההאשמות בניאוף והחשדות לגביו רבים מאוד בנוגע לאישה, נצטווינו בדיני ה{{עברית|שׂוֹטָה}}. כי עניין זה גורם לכל אישה נשואה לשמור את עצמה מכל משמר ולעשות לעצמה סייגים ככל האפשר פן ירע עליה לב בעלה, מהחשש מאימת {{עברית|מי שׂוטה}}. כי אפילו היתה נקייה ובטוחה בעצמה, רוב האנשים היו פודים עצמם בכל רכושם מאותו מעשה שנעשה בה, ואף מעדיפים את המוות על פני אותו ביזיון עצום, שהוא גילוי ראש האישה וסתירת שערה וקריעת בגדיה עד שמתגלה חזהּ, והולכתה סביב בכל ה{{עברית|מקדש}} בנוכחות הציבור, נשים וגברים, ובנוכחות {{עברית|בית דין הגדול}}. חשש זה מונע חוליים חמורים המשבשים את סדריהם של בתים רבים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולכון אלתהם באלזנא ואלאוהאם אלואקעה פיה כת'ירה ג'דא פי חק אלמראה, שרענא באחכאם אל{{עברית|שוטה}}, אלתי תלך אלקצה מוג'בה לכל אמראה ד'את זוג' אן תצון נפסהא גאיה' אלציאנה ותחתאט גאיה' אלאחתיאט איאך אן ימרץ' קלב זוג'הא מנהא לתוקע הול {{עברית|מי שוטה}}, לאנהא ולו כאנת בריה ואמנ[ה](ת) עלי נפסהא לכאן ד'לך אלפעל אלד'י יפעל בהא יפתדי מנה אכת'ר אלנאס בכל מא ימלך, בל יפצ'ל אלמות עלי תלך אלפצ'יחה אלעט'ימה, והי כשף ראס אלמראה ונת'ר שערהא ותמזיק ת'יאבהא חתי ינכשף אלצדר, ותטויפהא פי ג'מיע אל{{עברית|מקדש}} במחצ'ר אלאשהאר נסא ורג'אל ובמחצ'ר {{עברית|בית דין הגדול}}, פאנחסם בהד'א אלתוקע אדוא עט'ימה תפסד נט'אם עדה' מנאזל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מפתה נערה בתולה: מניעת מין מזדמן}}
{{קו}}
{{אינדקס|מפתה)}} כיוון שכל {{עברית|נערה בתולה}} עומדת לנישואין לכל מי שיזדמן, המפתה אותה אינו מתחייב אלא לשאת אותה, כי הוא ראוי לה יותר, וזה מרפא בלי ספק את שברהּ יותר מאשר אם יישא אותה אחר. ואם לא תרצה זאת, היא או אביה, ישלם את המוהר.{{קו}}{{אינדקס|אונס)}} על עונשו של ה{{עברית|אונס}} נוסף ש"{{עברית|לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו}}" {{הפניה|(שם כב,כט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא כאנת כל {{עברית|נערה בתולה}} מערצ'ה ללזואג' לכל מן אתפק לם ילזם פיהא אלא זיג'תהא למן כ'דעהא, לאנה אולי בהא וד'לך אג'בר לצדעהא בלא שך מן זיג'ה' אלגיר להא, פאן לם תרד ד'לך הי או אבוהא פיזן אלמהר. וזיד פי עקאב אל{{עברית|אונס לא יוכל שלחה כל ימיו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הייבום והחליצה: המשך משפחת המת והגנאי בסירוב}}
{{קו}}אשר לטעם ה{{עברית|יבום}} – מפורש במקרא {{הפניה|(בראשית לח,ח)}} שהיה זה מנהג קדום לפני {{עברית|מתן תורה}}, שהתורה השאירה אותו.{{קו}}ואילו ה{{עברית|חליצה}} היא משום שאותן פעולות היו מגונות במנהגי הזמנים ההם: אולי יימנע מאותו גנאי ו{{עברית|ייַבֵּם}}. דבר זה מפורש בלשון ה{{עברית|תורה}}: "[וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה:] '{{עברית|כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ}} {{עברית|[}}אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו'.] {{עברית|וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל}} {{עברית|[}}'בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל']" {{הפניה|(דברים כה,ט-י)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא תעליל אל{{עברית|יבום}} פמנצוץ אן כאנת סירה קדימה קבל {{עברית|מתן תורה}} אבקתהא אלשריעה. ואמא אל{{עברית|חליצה}} פהי לשנאעה' תלך אלאפעאל פי סירה' תלך אלאזמנה לעלה ינתפי מן תלך אלשנאעה ו{{עברית|ייבם}}, בין הו ד'לך פי נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|ככה יעשה לאיש ו[כ](ג)ו' ונקרא שמו בישראל ו[כ](ג)ו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מעשה יהודה ותמר: מידות טובות וצדק}}
{{קו}}ממעשה {{עברית|יהודה}} אפשר ללמוד מידה טובה וצדק במשפטים, וזאת מדבריו: "{{אינדקס|א)}} {{עברית|תִּקַּח לָהּ פֶּן נִהְיֶה לָבוּז,}} {{אינדקס|ב)}} {{עברית|הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה}}" {{הפניה|(בראשית לח,כג)}}. ביאור הדבר הוא שיחסי מין עם {{עברית|קדשה}} לפני {{עברית|מתן תורה}} היו כיחסי מין של אדם עם אשתו אחרי {{עברית|מתן תורה}}, כלומר שזהו מעשה מותר שאינו מאוס כלל. ותשלום השכר המוסכם ל{{עברית|קדשה}} היה אז כתשלום {{עברית|כתובת אשה}} לה היום בעת הגירושין, כוונתי שהיתה זו אחת מזכויות האישה שחובה עליו לשלם.{{קו}}{{אינדקס|מידה טובה)}} נמצא שדברי {{עברית|יהודה}} "{{עברית|פֶּן נִהְיֶה לָבוּז}}" מלמדים אותנו שחרפה היא לנו לדבר על כל ענייני יחסי המין, אפילו המותרים מהם, ויש לשתוק לגביהם ולהסתירם, ואפילו יביא הדבר להפסד ממון. כמו שאתה רואה שעשה {{עברית|יהודה}} בכך שאמר: "מוטב שנפסיד והיא תזכה במה שלקחה, מאשר נפרסם את החיפוש ונהיה לחרפה". זוהי המידה הטובה שלמדנו מפרשה זו.{{קו}}{{אינדקס|צדק)}} ואילו הצדק שאנו למדים ממנה הוא מדבריו כדי לנקות את עצמו מגזילתה, ושהוא לא חזר בו ולא הפחית ממה שסיכם איתה: "{{עברית|הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה [}}וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ]" {{הפניה|(שם)}} – אין ספק שאותו גדי היה טוב ביותר במינו, ולכן רמז אליו ואמר "{{עברית|הַזֶּה}}". זהו הצדק שירשו מ{{עברית|יעקב}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|אברהם}}, שלא לשנות דיבור ולא להפר הבטחה, ולשלם את החובות בשלמות עד תומם; ושאין הבדל בין ממון הזולת שאתה מקבל כמלווה או כפיקדון, לבין מה שאתה חייב לזולת באיזה אופן שיהיה, בשכר או בדרך אחרת. ושדין כתובּת כל אישה כדין שכר כל שכיר, ואין הבדל בין {{עברית|כובש שכר שכיר}} לבין מי שמחזיק במה שמגיע לאשתו, ואין הבדל בין מי שלוחץ (או: עושק) את השכיר או משתמש כלפיו באמתלאות כדי להוציאו בלי שכרו לבין מי שעושה כך לאשתו כדי להוציאה בלי כתובה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד יתעלם מן קצה' {{עברית|יהודה}} כ'לק כרים ועדאלה פי אלאחכאם, וד'לך מן קולה {{עברית|תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה}}, וביאן ד'לך הו אן נכאח אל{{עברית|קדשה}} קבל {{עברית|מתן תורה}} כנכאח אלאנסאן זוג'תה בעד {{עברית|מתן תורה}}, אעני אנה פעל מבאח לא כראהה פיה אצלא, ודפע אלאג'רה אלמתפק עליהא לל{{עברית|קדשה}} חיניד' כדפע {{עברית|כתובת אשה}} להא אלאן ענד אלטלאק, אעני אן ד'לך חק מן חקוק אלמראה אלמתעין עליה גרמה, פקול {{עברית|יהודה פן נהיה לבוז}} יעלמנא אן אמור אלנכאח כלהא ולו אלחלאל מנהא עאר עלינא אלחדית' פיה וינבגי אלסכות ענה ואכ'פא(ו)ה ולו ודי ד'לך למצ'רה פי [אל]מאל. כמא תרי {{עברית|יהודה}} פעל פי קולה אולי אן נכ'סר ותפוז במא אכ'ד'תה מן אן נשהר אלטלב ונציר עארא, פהד'א הו אלכ'לק אלפאצ'ל אלד'י תעלמנאה מן תלך אלקצה. ואמא אלעדאלה אלתי אסתפדנאהא פהו קולה מתבריא מן גצבהא ואנה לם ינכל ולא נקץ מא אתפק מעהא עליה {{עברית|הנה שלחתי הגדי הזה ו[כ](ג)ו'}}, לא שך אן כאן ד'לך אלג'די פי גאיה' אלג'ודה פי נועה ולד'לך אשאר אליה וקאל {{עברית|הזה}}, והד'ה הי אלעדאלה אלתי אנתחלוהא ען {{עברית|יעקב}} ו{{עברית|יצחק}} ו{{עברית|אברהם}} אן לא יגיר לפט' ולא יכ'לף מיעאד, ותופי אלחקוק עלי אלכמאל ואלתמאם, ואנה לא פרק בין מא תתסלמה מן מאל אלגיר עלי ג'הה' אלקרצ'ה או אלודאעה, או מא יסתחק (לה) ענדך [אלגיר] באי ג'הה אסתחק באג'רה או גירהא, ואן מ[וכ'](ה)ר כל מראה כחכם אג'רה' כל אג'יר, ולא פרק בין {{עברית|כובש שכר שכיר}} או מן יתמסך בחק זוג'תה, ולא פרק בין מן יצאדר אלאג'יר או יתסבב לה באסבאב חתי יכ'רג'ה דון אג'רה או יפעל כד'לך מע זוג'תה חתי יכ'רג'הא דון מ[וכ'](ה)ר,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מוציא שם רע: חוקי צדק של מידה כנגד מידה}}
{{קו}}התבונן נא בגודל הצדק של {{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}} {{הפניה|(דברים ד,ח)}} אלה, כיצד דנו ב{{עברית|מוציא שם רע}}.{{קו}}{{אינדקס|העבירה והמניע)}} כי אין ספק שאשתו של אותו רשע ש{{עברית|הוציא עליה שם רע}} לא מצאה חן בעיניו והוא מאס בה, ואילו רצה לגרשה כדין כל המגרש את אשתו לא היתה לו מניעה מכך, אבל אילו גירשה – היה חייב לפרוע לה את המגיע לה. לכן שם לה {{עברית|עֲלִילֹת דְּבָרִים}} {{הפניה|(שם כב,יד;יז)}} כדי להיפטר ממנה בלי תשלומין, והוציא עליה דיבה ולשון הרע שקרי כדי להחזיק אצלו את מה שמוטל עליו לתת לה, והוא {{עברית|חֲמִשִּׁים כָּסֶף}} {{הפניה|(שם,כט)}}, כי זהו {{עברית|מֹהַר הַבְּתוּלֹת}} {{הפניה|(שמות כב,טז)}} הקבוע ב{{עברית|תורה}}.{{קו}}{{אינדקס|תגובת התורה א)}} לכן גזר עליו יתעלה לשלם {{עברית|מֵאָה כֶסֶף}} {{הפניה|(דברים כב,יט)}}, בהתאם לעיקרון של "{{עברית|אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ}}" {{הפניה|(שמות כב,ח)}}, ו{{עברית|כדין עדים זוממין}}, כמו שביארנו {{הפניה|(ג:לה6;מא6)}}. כך {{עברית|מוציא שם רע}} זה זמם לגרום לה להפסד של החמישים המוטלים עליו לתת לה, וישלם מאה. זהו העונש על כך שהחזיק אצלו את החוב המוטל עליו וזמם לקחתו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והעונש על כך שפגע בשמה הטוב והשמיץ אותה שניאפה – שייפגע שמו הטוב במלקות בשוט: "{{עברית|וְיִסְּרוּ אֹתוֹ}}" {{הפניה|(דברים כב,יח)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} והעונש על כך שביכר את התאווה וביקש הנאה גרידא – שיהיה מחויב לה תמיד: "{{עברית|לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו}}" {{הפניה|(שם,יט)}}, כי מה שהביא אותו לכל מה שעשה אינו אלא שהוא מאס בה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אלא תתאמל עט'ים עדאלה' הד'ה אל{{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}} כיף חכמת פי {{עברית|מוציא שם רע}}, וד'לך אן הד'א אלשריר לם יסתחסן זוג'תה אלתי {{עברית|הוציא עליה שם רע}} בלא שך, ואנה אסתסמג'הא, (ו)לו אראד טלאקהא כחכם כל מן יטלק זוג'תה למא כאן לה מן ד'לך מאנע לכנה לו טלק ללזמה אלקיאם בחקהא, פג'על להא {{עברית|עלילות דברים}} כי יתכ'לץ מנהא דון גראמה, פאפתאת עליהא ושנע באלמחאל ללתמסך באלחק אלמתעין להא עליה והו {{עברית|חמשים כסף}} לאן הד'א הו {{עברית|מהר הבתולות}} אלמחדוד פי אל{{עברית|תורה}}, פלד'לך חכם עליה תע(א)לי באן יגרם {{עברית|מאה כסף}}, מטרד(א) עלי אלאצל {{עברית|אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו}}, ו{{עברית|כדין עדים זוממין}} כמא קד בינא, כד'לך הד'א אל{{עברית|מוציא שם רע}} ראם אן יכ'סרהא אלכ'מסין אלמתעינה קבלה גרם מאיה, הד'א הו עקאב תמסכה באלחק אלמתעין עליה ורומה אכ'ד'ה. וכאן עקאב ת'לם ערצ'הא וק[ד'](ר)פה להא באלזנא אן ת'לם ערצ'ה באלצ'רב באלסוט, {{עברית|ויסרו אותו}}. וכאן עקאב אית'ארה אלשרה וטלב מג'רד אללד'ה אן אלזם בהא דאימא {{עברית|לא יוכל לשלחה כל ימיו}}, לאן (אל)דאעי[ה] לכל מא ג'רי אנמא כאן אסתסמאג'ה להא,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}13</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|דרכי הצדק של התורה ודרכי העולם}}
{{קו}}כך מתרפאות המידות הרעות, כאשר רופאן הוא הציווי האלוהי. דרכי הצדק בכל דיני התורה הזאת יהיו לך תמיד גלויות וברורות אם תתבונן היטב. התבונן כיצד השווה בין דין {{עברית|מוציא שם רע}} שזמם להחזיק בחוב המוטל עליו לבין דין ה{{עברית|גנב}} שלקח את ממון זולתו; ועשה את דין {{עברית|עד זומם}} שזמם לעשות נזק אף על פי שזממו לא התממש, כדין מי שהזיק ופגע, כלומר ה{{עברית|גנב}} ו{{עברית|מוציא שם רע}} – הדין בשלושתם {{עברית|תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד}} {{הפניה|(במדבר טו,טז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והכד'א תטב אלאכ'לאק אלרדיה אד'א כאן טביבהא אלאמר אלאלאהי, לא תברח לך וג'וה אלעדל ט'אהרה בינה פי ג'מיע אחכאם הד'ה אלשריעה ענד אלתאמל אלג'יד. תאמל כיף סוי בין חכם {{עברית|מוציא שם רע}} אלד'י ראם אלתמסך באלחק אלמתעין קבלה ובין חכם אל{{עברית|גנב}} אלד'י אכ'ד' מאל גירה, וג'על חכם {{עברית|עד זומם}} אלד'י ראם אלאד'יה ואן כאן לם תקע כחכם מן קד אד'י ותעדי אעני אל{{עברית|גנב ומוציא שם רע}}, אלחכם פי ת'לת'תהם {{עברית|תורה אחת ומשפט אחד}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">14</td>
<td class="he">התפעל ביותר מחכמת דיניו יתעלה, כמו שתתפעל מחכמת יצוריו. נאמר: "{{עברית|הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט}}" {{הפניה|(דברים לב,ד)}}. כלומר: כמו שמעשיו בתכלית השלמות, כך דיניו בתכלית הצדק. אלא ששׂכלינו אינם יכולים להשיג את שלמותו של כל מה שיצר ואת הצדק של כל דיניו. וכמו שאנו משיגים חלק מנפלאות יצוריו באברי בעלי החיים ותנועות הגלגלים, כך אנו משיגים את הצדק של חלק מדיניו. ומה שנסתר ממנו משני המינים גם יחד רב ממה שגלוי לנו מאוד מאוד. ונחזור אל נושא הפרק.</td>
<td class="ar">פאעג'ב כל אלתעג'ב מן חכמה' אחכאמה תע(א)לי כמא תתעג'ב מן חכמה' מצנועאתה, קאל {{עברית|הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט}}, יקול כמא אן מצנועאתה פי גאיה' אלכמאל כד'לך אחכאמה פי גאיה' אלעדאלה, לכן עקולנא מקצרה ען אדראך כמאל כל מא צנע ועדאלה' כל מא חכם בה, וכמא נדרך בעץ' עג'איב מצנועאתה פי אעצ'א אלחיואן וחרכאת אלאפלאך כד'לך נדרך עדאלה' בעץ' אחכאמה, ואלד'י כ'פי ענא מן אלנועין ג'מיעא אכת'ר מן אלד'י ט'הר בכת'יר ג'דא. ונרג'ע אלי גרץ' אלפצל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסורי עריות כולל משכב זכר או בהמה: המיעוט במיניות}}
{{קו}}אשר לאיסור ה{{עברית|עריות}} – כל עניינו מכוון להמעטה ביחסי מין ולמאיסה בהם, ושלא יבוקש מהם אלא מעט ביותר.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמא תחרים אל{{עברית|עריות}} פאלאמר פיהא כלהא ראג'ע לתקליל אלנכאח וכראהתה, ואן לא יקצד מנה אלא לאקל אלקליל</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">16</td>
<td class="he">אשר לאיסור {{עברית|זְכוּר}} ו{{עברית|בהמה}} – הוא ברור מאוד: אם מאוס שייעשה מהדבר הטבעי אלא ההכרחי, כל שכן הדבר היוצא מדרך הטבע, ובקשת ההנאה גרידא.</td>
<td class="ar">אמא תחרים {{עברית|זכ[ו]ר ובהמה}} פבין ג'דא, אד'א כאן אלאמר אלטביעי יכרה אן יותי מנה אלא [א]לצ'רורה, פנאהיך אלאמר אלכ'ארג' ען מג'רי אלטביעה וטלב מג'רד אללד'ה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">17</td>
<td class="he">את כל ה{{עברית|עריות}} מן הנשים כולל עניין אחד, והוא:{{קו}}{{אינדקס|טעם א: רתיעה מזמינות מינית)}} שנפוץ מאוד שכל אחת מהן מצויה עם האדם, שוכנת תמיד בביתו, והיא זמינה לו, קל להשיגה, אין טורח בהבאתה, ושופט אינו יכול להוכיח אדם על כך שהיא אצלו. כי אילו היה דין ה{{עברית|ערוה}} כדין כל {{עברית|פנויה}}, כלומר שמותר לשאתה ושהאיסור היחיד בה הוא שאינה אשתו, היו רוב בני האדם נכשלים בזנות איתן תמיד. ומכיוון שנאסרו יחסי המין איתן לחלוטין, והורתענו מכך בהרתעה החמורה ביותר, כלומר ב{{עברית|מיתת בית דין}} וב{{עברית|כרת}}, ושאין דרך לקיים יחסי מין עם אלה – מובטח שלא ייגשו אליהן, והמשיכה אליהן תסתלק.{{קו}}{{אינדקס|פרטי המצווה)}} ברור מאוד שהקלוּת הזאת נמצאת בכל {{עברית|ערוה}},{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי כשיש לאדם אישה – ידוע שבדרך כלל אמהּ וסבתהּ ובתה ובת בתה ואחותה מצויות אצלו ברוב הזמנים, ושהבעל נתקל בהן תמיד בכניסתו וביציאתו ובעיסוקיו.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} כמו כן האישה פוגשת פעמים רבות את אחִי בעלה ואביו ובנו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ואילו העובדה שנפוץ הוא שהאדם מצוי עם אחיותיו ואחיות אמו ואחיות אביו ואשת דודו ושהוא גדל עמן, ברורה מאוד.{{קו}}אלה הן כל ה{{עברית|עריות שלשאֵר בשר}}, התבונן בהן. וזהו אחד העניינים שבגללם נאסר {{עברית|שאר בשר}}.</td>
<td class="ar">ואל{{עברית|עריות}} מן אלאנאת' בג'מלתהן יג'מעהן מעני ואחד, וד'לך אלמעני הו אן אלאמר אלאכת'רי ג'דא, הו אן כל ואחדה מנהן מוג'ודה מע אלשכ'ץ דאימ[ה](א) פי מנזלה, והי סהלה' אלתאתי לה קריבה' אלמאכ'ד' לא כלפה פי אחצ'ארהא, ולא ימכן אלחאכם אלאנכאר עלי שכ'ץ פי וג'וד הד'ה ענדה, פלו כאן חכם אל{{עברית|ערוה}} חכם (א)[כ]ל[ ]{{עברית|פנויה}} אעני אנהא יג'וז זיג'תהא ויכון פיהא מן אלחרמאן כונהא גיר זוג'ה, לכאן אכת'ר אלנאס פי מעת'רה' מזאנאתהן דאימא, פלמא חרם נכאחהן אצלא ורדענא ען ד'לך באשד רדע אעני ב{{עברית|מיתת בית דין}} וב{{עברית|כרת}} ואנה לא סביל לנכאח האולא, אמן אלתטרק אליהן ואנצרפת אלהמם ענהן. אמא וג'וד הד'א מעני אלסהולה פי כל {{עברית|ערוה}} פד'לך בין ג'דא, וד'לך אן אלאנסאן אד'א כאנת לה זוג'ה פמן אלמשהור אלאכת'רי אן אמהא וג'דתהא ובנתהא ובנת בנתהא ואכ'תהא מוג'ודאת ענדה פי אכת'ר אלאוקאת, ואן אלזוג' עאת'ר בהן דאימא פי דכ'ולה וכ'רוג'ה ותצרפאתה. וכד'לך איצ'א אלמראה כת'יר(א) מא תבאשר אכ'א זוג'הא וואלדה וולדה. פאמא וג'וד אלאנסאן מע (א)כ'ואתה וכ'אלאתה ועמאתה וזוג'ה' עמה ותרביתה מעהן פד'לך בין אלאכת'ריה. והאולא הן ג'מלה' אל{{עברית|עריות של( )שאר בשר}} פאעתברהן, פהד'א אחד אלמעאני אלתי מן אג'להא חרם {{עברית|שאר בשר}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">18</td>
<td class="he">
{{אינדקס|טעם ב: השמירה על הבושה)}} העניין השני הוא לדעתי השמירה על הבושה.{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי קיומו של מעשה זה בין השורש לבין הענף, כלומר קיום יחסי מין עם האם או עם הבת, הוא עזות פנים גדולה מאוד. על כן נאסר על השורש והענף שאחד מהם יקיים יחסים עם השני.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואין הבדל בין אם השורש יקיים יחסים עם הענף או שיצטרפו שורש וענף ביחסי מין עם אדם שלישי, כלומר שאדם אחד יגלה ערווה בקיום יחסים עם שורש וענף. בשל כך נאסר לחבר בין אישה לבין אמה (בנישואין לשתיהן), ולקיים יחסים עם אשת האב, ועם אשת הבן, כי כל אלה הם גילוי ערוות אדם אחד לערוות שורש וענף.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} האחים הם כמו שורש וענף, ומכיוון שנאסרה האחות – נאסרה גם אחות האישה ואשת האח, כי זהו איחוד של שני אנשים כשורש וענף בקיום יחסים עם אדם שלישי.{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ומכיוון שאיסור צירוף האחים נחשב חמור ונעשו כשורש וענף, והאחים הם אף כאדם אחד – נאסר גם קיום היחסים עם אחות האם, כי היא במקום האם; ועם אחות האב, כי היא במקום האב.{{קו}}{{אינדקס|ה)}} וכמו שלא נאסרה בת אחות האב ולא בת אחות האם, כך לא נאסרו לא בת האח ולא בת האחות, מתוך אותו היקש.</td>
<td class="ar">ואמא אלמעני אלת'אני פהו ענדי מראעאה' אלחיא, וד'לך אן וקוע הד'א אלפעל בין אלאצל ואלפרע קחה עט'ימה ג'דא, אעני נכאח אלאם או אלבנת, פחרם עלי אלאצל ואלפרע אן ינכח אחדהמא אלאכ'ר, ולא פרק בין אן ינכח אלאצל ללפרע, (או אלפרע ללאצל,) או יג'תמע אצל ופרע פי נכאח שכ'ץ ת'אלת', אעני אן יכון שכ'ץ ואחד קד אנכשף כשפה' נכאח עלי אצל ופרע. פמן אג'ל הד'א חרם אלג'מע בין אלמראה ואמהא, ונכאח זוג'ה' אלאב, וזוג'ה' אלולד, לאן הד'ה כלהא הי כשף עורה' שכ'ץ [ואחד] לעורה' אצל ופרע. ואלאכ'וה מת'ל אצל ופרע, פלמא חרמת אלאכ'ת חרמת איצ'א אכ'ת אלזוג'ה וזוג'ה' אלאך', לאן ד'לך אג'תמאע שכ'צין באצל ופרע פי נכאח שכ'ץ ת'אלת'. ולמא עט'ם חרמאן אג'תמאע אלאכ'וה וג'עלהמא כאצל ופרע, בל אלאכ'[י](וא)ן כשכ'ץ ואחד, לד'לך חרם איצ'א נכאח אלכ'אלה לאנהא מקאם אלאם, ואלעמה לאנהא מקאם אלאב. וכמא לם תחרם בנת אלעם ולא בנת אלעמה כד'לך לם תחרם לא בנת אלאך' ולא בנת אלאכ'ת קיאסא סוי.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">19</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הסבר)}} אשר לכך שלאחי האב מותרת אשת בן אחיו, ואילו על בן האח נאסרת אשת אחי אביו – דבר זה מתבאר לפי העניין הראשון. כי בן האח מצוי בדרך כלל בבית אחי אביו, והוא מתרועע עם אשת אחי אביו כפי שהוא מתרועע עם אשת אחיו. ואילו אחי האב אינו מצוי כך בבית בן אחיו ואינו מתרועע עם אשתו.{{קו}}הלא תראה שכיוון שהאב מתרועע עם אשת בנו כפי שבנו מתרועע עם אשתו, נעשו שני האיסורים שווים וב{{עברית|מיתה אחת}}.</td>
<td class="ar">ואמא כון אלעם תחל לה זוג'ה' [א]בן אכ'יה ויחרם עלי אבן אלאך' זוג'ה' עמה פד'לך יבין בחסב אלמעני אלאול, לאן [א]בן אלאך' מוג'וד עלי אלאכת'ר פי דאר עמה ואלמאמה בזוג'ה' עמה כאלמאמה בזוג'ה' אכ'יה, ואמא אלעם פליס הו מוג'וד(א) כד'לך פי בית בן אכי'ה ולא אלמאם לה בזוג'תה, אלא תרי אן אלואלד למא כאן מלמא בזוג'ה' אבנה כאלמאם אבנה בזוג'תה כאן אלחרמאנאן סוי וב{{עברית|מיתה אחת}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}20</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הנידה ואשת איש: איסורים מובנים מאליהם}}
{{קו}}אשר לטעם איסור קיום היחסים עם ה{{עברית|נדה}} ו{{עברית|אשת איש}} – זה ברור מכדי שיהיה צורך לבקש לו טעם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא עלה' תחרים נכאח אל{{עברית|נדה}} ו{{עברית|אשת איש}} פד'לך אבין ממא יטלב לה עלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}21</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסור הנאה מערווה והרהור: החכמה ככלי התמודדות}}
{{קו}}
{{אינדקס|הנאה)}} ידוע לך שנאסר עלינו ליהנות מה{{עברית|ערוה}} בכל אופן שהוא, ואפילו להסתכל מתוך כוונה ליהנות, כמו שביארנו ב{{עברית|הלכות איסורי ביאה}} {{הפניה|(כא,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|מחשבה)}} ושם {{הפניה|(כא,יט)}} ביארנו שאסור לפי תורתנו להעסיק את המחשבה ביחסי מין בשום אופן, ולא לעורר את הקישוי בשום אופן שהוא, ושאם האדם חווה קישוי שלא בכוונה עליו להפנות את דעתו למחשבה אחרת ולהתבונן בדבר אחר עד שיעבור אותו קישוי.{{קו}}{{אינדקס|דברי חכמים)}} אמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} בדברי המוסר שלהם, המביאים את אנשי המעלה לשלמות: "{{עברית|בני, אם פגע בך מנוול זה – כַּלֵּהוּ}} {{עברית|לבית המדרש; אם ברזל הוא – נמוח, ואם אבן הוא – מתפוצץ, שנאמר: 'הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' [}}וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע]{{עברית|'}} {{הפניה|(ירמיהו כג,כט)}}" {{הפניה|(בבלי סוכה נב,ב; קידושין ל,ב)}}. הוא אומר לבנו כמטיף מוסר: אם חווית קישוי ואתה סובל – לך {{עברית|לבית המדרש}}: קרא והתווכח, שאל וישאלוך, וסבל זה יעבור בלי ספק. התפעל מדבריו "{{עברית|מנוול זה}}" – ואיזה {{עברית|ניוול}}!{{קו}}{{אינדקס|הפילוסופים)}} דברי מוסר אלה אינם נובעים מן התורה בלבד, אלא הדבר כך גם אצל הפילוסופים. הודעתיך כבר {{הפניה|(ב,לו7; ב,מ6; ג,ח6)}} את דברי אריסטו בלשונו, שאמר: "החוש הזה שהוא חרפה לנו". כוונתו לחוש המישוש הגורם להעדיף את האכילה וקיום יחסי המין. והוא מכנה בספריו את האנשים המעדיפים את יחסי המין ואכילת מטעמים – "הפחותים", והוא מאריך לגנותם וללעוג להם. תמצא זאת בספרו על האתיקה {{הפניה|(אתיקה ניקומאכית ג,י)}} ובספרו על הרטוריקה {{הפניה|(א,יא)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלמת אנה חרם עלינא אלאלתד'אד' ב{{עברית|ערוה}} באי וג'ה כאן, ולו באלנט'ר קצד אללד'ה, עלי מא בינא פי {{עברית|הלכות א[י]סורי ביאה}}. והנאך בינא אנה לא יחל פי שריעתנא אג'אלה' אלפכר פי אלג'מאע בוג'ה, ולא תחריך אלאנעאט' בוג'ה מן אלוג'וה, ואן אלאנסאן אד'א אנעט' בגיר קצד ילזמה אן יצרף כ'אטרה לפכרה אכ'רי, וירוי פי שי אכ'ר אלי אן יד'הב ד'לך אלאנעאט', קאלוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי אדאבהם אלמכמלה ללפצ'לא {{עברית|בני אם פגע בך מנוול זה (משכהו)[כלהו] לבית המדרש, אם ברזל הוא נמוח ואם אבן הוא מתפוצץ, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם י"י [וכו'](וכפטיש יפוצץ סלע)}}{{עברית|}}, יקול לאבנה מודבא לה, אן אנעט'ת ותאלמת פאד'הב {{עברית|לבית המדרש}} אקרא ונאט'ר ואסאל ותסאל יד'הב ד'לך אלאלם בלא שך, ואעג'ב מן קולה {{עברית|מנוול זה}}, ואי {{עברית|נ[י]וול}}. וליס הד'א אלאדב מן אג'ל אלשריעה פקט, אלא ואלאמר איצ'א כד'לך ענד אלפלאספה, קד אעלמתך בקול ארסטו בנצה, קאל הד'ה אלחאסה אלתי הי עאר עלינא יעני חאסה' אללמס אלדאעיה לאית'אר אלאכל ואלנכאח, ויסמי פי כתבה אלאקואם אלד'ין יות'רון אלנכאח ואכל אלאלואן אלאכ'סא, ויטנב פי תהג'ינהם ואלהזו בהם, תג'ד ד'לך פי כתאבה פי אלאכ'לאק, ופי כתאבה פי אלכ'טאבה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}22</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסור כלאי בהמה: הרחקה מהעסקת הדמיון במין}}
{{קו}}לפי אותה מידה טובה שיש לכוון אליה ולעשותה מטרה איתנה, אסרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} להסתכל על {{עברית|בהמה ועוף בשעה שמתעסקין זה עם זה}} {{הפניה|(איסורי ביאה כא,כ)}}. זוהי לדעתי הסיבה לאיסור {{עברית|כלאי בהמה}}. כי ידוע שבדרך כלל פרט מאחד המינים אינו מתעורר לקיים יחסי מין עם פרט ממין אחר אלא אם יביאוהו אליו בידיים, כמו שתראה שעושים תמיד אותם פחותים מולידי הפרדים. התורה לא רצתה שאדם מ{{עברית|ישראל}} ישפיל עצמו למעשה זה, בשל הפחיתות ועזות הפנים שיש בכך ובשל העיסוק בדברים שהתורה לא רצתה שיוזכרו, כל שכן שייעשו אלא בשעת הצורך, ואין צורך בהרבעה הזאת.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובחסב הד'א אלכ'לק אלפאצ'ל אלד'י ילזם קצדה ואתכ'אד'ה גרצ'א וכידא נהוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} ען אלנט'ר אלי {{עברית|בהמה ועוף בשעה [שמתעסקין זה עם זה](שמזדקקין זה לזה)}}. והד'א הו אלסבב ענדי פי תחרים {{עברית|כלאי בהמה}}, לאנה מן אלמעלום אנה לא יתחרך שכ'ץ נוע לנכאח שכ'ץ נוע אכ'ר עלי אלאכת'ר אלא אן יחמל אליה באליד, כמא תרי האולא אלאכ'סא אלד'ין יולדון אל(א)בגאל יפעלון דאימא, פכרהת אלשריעה אן ינחט אלשכ'ץ מן {{עברית|ישראל}} להד'א אלפעל למא פיה מן אלכ'סאסה ואלקחה ואלאשתגאל באמור כרהת אלשריעה ד'כרהא פנאהיך מבאשרתהא אלא ענד אלצ'ראיר, ולא צ'רורה להד'א אלתרכיב.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}23</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|האיסור לעבוד בכלאים: הרחקה מהרבעת כלאים}}
{{קו}}נראה לי שגם טעם האיסור לחבר בין שני מינים בכל עבודה שהיא, כוונתי למה שנאמר "{{עברית|לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו}}" {{הפניה|(דברים כב,י)}}, אינו אלא כהרחקה מהרבעת שני מינים, כי אם הוא מחבר ביניהם יש שאחד מהם רובע את השני. הראיה לכך היא שדין זה כולל גם חיות שאינן {{עברית|שור וחמור}}, ו{{עברית|אחד שור וחמור ואחד כל שני מינין}}, "{{עברית|אלא שדִּבר הכתוב בהוה}}" {{הפניה|(ראו כלאים ט,ח; משנה בבא קמא ה,ז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ויבדו לי אן עלה' תחרים אלג'מע בין (אל)נועין איצ'א פי אי עמל כאן אנמא הו אבעאד(א) ען תרכיב נועין אעני קולה {{עברית|לא תחר[ו]ש בשור ובחמר יחדו}}, לאנה אן ג'מע בינהמא קד ירכב אחדהמא עלי אלאכ'ר, ודליל ד'לך כון הד'א אלחכם עא[ם](מא) לגיר {{עברית|שור וחמור, [ו]אחד}} {{עברית|שור וחמור ואחד כל שני מינין אלא שדבר הכתוב בהוה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}24</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ברית המילה: הגבלת יחסי המין וסימן משותף}}
{{קו}}
{{אינדקס|טעם א: הגבלת יחסי המין)}} לדעתי גם אחד מטעמי ה{{עברית|מילה}} הוא להמעיט בקיום יחסי מין ולהחליש את האבר הזה, כדי שמעשה זה יוגבל ויאופק ככל האפשר. היו שחשבו שהמילה היא השלמת חסרון בבריאה, וכך מצא כל מערער מקום לערער ולומר: איך ייתכן שהדברים הטבעיים חסרים, כך שהם נצרכים להשלמה מבחוץ? זאת יחד עם התועלת הברורה של אותו עור לאותו אבר. אך {{עברית|מצוה}} זו לא נועדה להשלמת חסרון בבריאה אלא להשלמת חסרון במידות. ואותו נזק גופני שנגרם לאבר זה הוא המכוון, כך שלא תיפגם בו אף אחת מן הפעולות שקיום הפרט תלוי בהן ולא תתבטל על ידו יכולת ההולדה, אך תיפגם על ידו הלהיטות והתאווה היתרה מן הראוי.{{קו}}{{אינדקס|ביסוס א)}} העובדה שהמילה מחלישה את כוח הקישוי ואולי אף פוגמת בהנאה היא דבר שאין בו ספק, כי אין ספק שהאבר נחלש כשהוא מדמם ומסירים את כיסויו מלידה. ה{{עברית|חכמים ז"ל}} אמרו בפירוש: "{{עברית|הנבעלת מן הערל קשה לפרוש}}" {{הפניה|(בראשית רבה פ,יא)}}. זוהי לדעתי הסיבה החשובה ביותר ל{{עברית|מילה}}.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} מי יכול היה להתחיל במעשה זה אם לא {{עברית|אברהם}}, שמפורסם מה שאמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}} {{הפניה|(בבלי בבא בתרא טז,א)}} על צניעותו בנוגע לדבריו: "{{עברית|הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי [}}כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ]" {{הפניה|(בראשית יב,יא)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך אל{{עברית|מילה}} איצ'א ענדי אחדי עללהא תקליל אלנכאח ואצ'עאף הד'ה אלאלה חתי יקצר הד'א אלפעל ויג'ם מא אמכן. וקד ט'ן אן הד'א אלכ'תאן הו תכמיל נקץ כ'לקה, פוג'ד כל טאען מוצ'עא ללטען וקיל כיף תכון אלאמור אלטביעיה נאקצה חתי תחתאג' לתכמיל מן כ'ארג' מע מא יתבין מן מנפעה' תלך אלג'לדה לד'לך אלעצ'ו, וליס הד'ה אל{{עברית|מצוה}} לתכמיל נקץ אלכ'לקה בל לתכמיל נקץ אלכ'לק, ותלך אלאד'יה אלג'סמאניה אלחאצלה להד'א אלעצ'ו הי אלמקצודה אלתי לם יכ'תל בהא שי מן אלאפעאל אלתי בהא קואם אלשכ'ץ ולא בטל בהא אלתנאסל, לכן נקץ בהא אלכלב ואלשרה אלזאיד עלי מא יחתאג'. ואמא כון אלכ'תאן יצ'עף קוה' אלאנעאט' וקד רבמא נקץ אללד'ה פהו אמר לא שך פיה, לאן אלעצ'ו אד'א אדמי ואזילת וקאיתה מן אול נש[א](ו)ה פלא שך אנה יצ'עף, ובביאן קאלוא אל{{עברית|חכמים ז"ל הנבעלת מן הערל קשה לפרוש}}. פהד'א הו אוכד אסבאב אל{{עברית|מילה}} ענדי, ומן יבתדי בהד'א אלפעל אלא {{עברית|אברהם}} אלד'י שהר מן עפתה מא קד ד'כרוה אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} פי קולה {{עברית|הנה נא ידעתי [וכו'](כי אשת יפת מראה את)}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">25</td>
<td class="he">
{{אינדקס|טעם ב: סימן משותף)}} יש ב{{עברית|מילה}} לדעתי גם עניין אחר, חשוב מאוד: שלכל בעלי דעה זו, כלומר המאמינים ב{{עברית|ייחוד השם}}, יהיה סימן גופני אחד משותף.{{קו}}{{אינדקס|הגנה מזרים)}} כך לא יוכל מי שאיננו מהם לטעון שהוא מהם, והרי הוא נכרי. כי ייתכן שהוא יעשה זאת כדי להפיק לעצמו תועלת או להתנכל לאנשי הדת הזאת. ואת המעשה הזה אדם לא יעשה לעצמו או לבנו אלא מתוך האמנה כנה, כי אין זה חתך בשוק או כווייה בזרוע, אלא דבר שהיה נחשב אז לקשה מאוד.{{קו}}{{אינדקס|אחווה וסימן דתי)}} וכן ידועה מידת האהבה ההדדית והעזרה ההדדית בין כל האנשים שיש להם סימן אחד, והוא כעין ברית ואמנה. וכך ה{{עברית|מילה}} היא הברית שכרת {{עברית|אברהם אבינו}} על ההאמנה ב{{עברית|ייחוד השם}}. וכך כל מי שנימול ייכנס ב{{עברית|ברית אברהם}} ויתחייב בבריתו להאמנת הייחוד, "[וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם] {{עברית|לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ}}" {{הפניה|(שם יז,ז)}}.{{קו}}וגם זה עניין חשוב בהטעמת ה{{עברית|מילה}} כמו הראשון, ואולי אף חשוב יותר מן הראשון.</td>
<td class="ar">ופי אל{{עברית|מילה}} איצ'א ענדי מעני אכ'ר וכיד ג'דא, והו אן יכון אהל הד'א אלראי כלהם אעני מעתקדי {{עברית|י[י]חוד השם}} להם עלאמה ואחדה ג'סמאניה תג'מעהם, פלא יקדר מן ליס הו מנהם ידעי אנה מנהם והו אג'נבי, לאנה קד יפעל ד'לך כי ינאל פאידה או יגתאל אהל הד'א אלדין, והד'א אלפעל לא יפעלה אלאנסאן בנפסה או בולדה אלא ען אעתקאד צחיח, לאן מא ד'לך שרטה פי סאק או כיה פי ד'ראע, בל אמר כאן מסתצעבא ג'דא (ג'דא) [חיניד']. ומעלום איצ'א קדר אלתחאבב ואלתעאון אלחאצל בין אקואם כלהם בעלאמה ואחדה והי בצורה' אלעהד ואלמית'אק, וכד'לך הד'ה אל{{עברית|מילה}} [הי] אלעהד אלד'י עהדה {{עברית|אברהם אבינו}} עלי אעתקאד {{עברית|י[י]חוד השם}}, וכד'לך כל מן יכ'תן אנמא ידכ'ל פי {{עברית|ברית אברהם}} ואלתזאם עהדה לאעתקאד אלתוחיד {{עברית|להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך}}, והד'א איצ'א מעני וכיד מת'ל אלאול פי תעליל אל{{עברית|מילה}}, ולעלה אוכד מן אלאול.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}26</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|טעמים למועד ביצוע ברית המילה}}
{{קו}}
{{אינדקס|בן שמונה ימים)}} שלמותה והנצחתה של מצווה זו לא יתקיימו אלא בהיותה של המילה בשנות הקטנוּת, וזאת משלוש סיבות.{{קו}}{{אינדקס|א)}} הראשונה: אילו היו מחכים לקטן עד שיגדל, ייתכן שהוא לא יעשה זאת.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} השנייה: אין זה כואב לו כמו שהדבר כואב לגדול, משום שעורו רך ודמיונו חלש. כי הגדול חושב למבהיל ולקשה את הדבר שהוא מדמיין שיקרה, לפני שיקרה.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} השלישית: ההורים מקלים ראש בעניינו של הקטן בעת לידתו, כי בשלב זה עדיין לא התגבשה הצורה שבדמיון המביאה לכך שהוריו יאהבוהו. כי אותה צורה שבדמיון מיתוספת עם הטיפול בו, והיא גדֵלה ככל שהוא גדל, ולאחר מכן היא מתחילה לרדת ולהיטשטש; כוונתי לאותה צורה שבדמיון. כי אהבתם של האב והאם ליילוד בעת לידתו אינה כאהבתם אותו כשהוא בן שנה, והאהבה לבן שנה אינה כאהבה לבן שש. ואילו היו מחכים שנתיים-שלוש היה הדבר מביא לביטול המילה מתוך החמלה על הילד והאהבה אליו. אך בעת לידתו אותה צורה שבדמיון חלשה מאוד, ובפרט עבור האב, שהוא המצוּוה ב{{עברית|מצוה}} זו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכמאל הד'ה אלשריעה ותכ'לידהא אנמא תם בכון אלכ'תאן פי סן אלצגר, (פ)פי ד'לך ת'לת' חכם, אלאולי אנה לו תרך אלצגיר חתי יכבר קד לא יפעל. (ו)אלת'אניה כונה לא יתאלם כתאלם אלכביר ללין ג'לדה ולצ'עף כ'יאלה, לאן אלכביר יסתהול ויסתצעב אלאמר אלד'י יתכ'יל וקועה קבל אן יקע. (ו)אלת'אלת'ה אן אלצגיר יתהאון ואלדאה באמרה ענד ולאדתה, לאנה לם תתמכן אלי אלאן אלצורה אלכ'יאליה אלמוג'בה למחבתה ענד ואלדיה, לאן תלך אלצורה אלכ'יאליה אנמא תתזיד באלמבאשרה והי תנמי מע נמ[א](ו)ה, ת'ם תאכ'ד' פי אלאנחטאט ואלאנמחא איצ'א אעני תלך אלצורה אלכ'יאליה, פאן ליס מחבה' אלאב ואלאם [א](ל)למולוד ענד מא יולד כמחבתהמא איאה והו אבן סנה, ולא מחבה' אבן סנה כמחבה' אבן סת, פלו תרך סנתין (או) ת'לת' לכאן ד'לך יוג'ב תעטיל אלכ'תאן לשפקה' אלואלד ומחבתה לה, ואמא ענד ולאדה פתלך אלצורה אלכ'יאליה צ'עיפה ג'דא, ובכ'אצה ענד אלואלד אלד'י הו אלמאמור בהד'ה אל{{עברית|מצוה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">27</td>
<td class="he">אשר לכך שה{{עברית|מילה}} היא ביום השמיני – זאת משום שכל בעל חיים חלש מאוד בעת לידתו, והוא בשיא לחותו, וכאילו הוא עדיין בבטן עד שיעברו שבעה ימים, ואז הוא נמנה עם באי אוויר העולם. הלא תראה שגם בבהמות נשמר עניין זה: "[כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ] {{עברית|שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ [}}בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי]" {{הפניה|(שמות כב,כט)}}, וכאילו לפני כן הוא נֵפל. וכן באדם, יימול אחר שיעברו שבעה. ונעשה הדבר קצוב, {{עברית|ולא נתתה דבריך לשיעורין}}.</td>
<td class="ar">ואמא כון אל{{עברית|מילה}} פי אלת'אמן לאן כל חיואן ענד מא יולד צ'עיף ג'דא פי גאיה' רטובתה וכאנה אלי אלאן פי אלבטן אלי אנקצ'א סבעה' איאם וחיניד' ינעד מן אלמבאשרין ללהוא, אלא תרי אן פי אלבהאים איצ'א לחט' הד'א אלמעני {{עברית|שבעת ימים יהיה עם אמו ו[כ](ג)ו'}} פכאנה קבל ד'לך סקט, וכד'לך (פל)[פי] אלאנסאן בעד אנקצ'א סבעה יכ'תן, וצאר אלאמר מצ'בוטא {{עברית|ולא נתת[ה] דבריך לש[י]עורין}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}28</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|האיסור לסרס: האיזון במיניות}}
{{קו}}קבוצה זו כוללת גם את האיסור להשחית את אברי המין של כל זכר מבעלי החיים, על פי העיקרון של "{{עברית|חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם}}" {{הפניה|(דברים ד,ח)}}. כוונתי לאיזונם של כל הדברים: לא להפריז ביחסי מין, כמו שציינו {{הפניה|(פסקה 24)}}, וגם לא לבטלם לגמרי. אלא ציווה ואמר: "{{עברית|פְּרוּ וּרְבוּ}}" {{הפניה|(בראשית א:כב;כח; ט,ז)}}. כך אבר זה יוחלש במילה אך לא ישורש בחיתוך, אלא יונח הדבר הטבעי כטבעו, תוך הישמרות מהפרזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וממא אשתמלת עליה איצ'א הד'ה אלג'מלה אלנהי ען אפסאד אלאת אלנכאח מן כל ד'כר מן אלחיואן, מטרד(א) עלי אצל {{עברית|חקים ומשפטים צדיקים}}, אעני תעדיל אלאמור כלהא, לא יפרט פי אלג'מאע כמא ד'כרנא ולא יעטל איצ'א באלכליה, אלא אמר וקאל {{עברית|פרו ורבו}}, כד'לך הד'ה אלאלה תצ'עף באלכ'תאן ולא תסתאצל באלקטע, בל יתרך אלאמר אלטביעי עלי טביעתה ויתחפט' מן אלאפראט.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}29</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסורי חיתון}}
{{קו}}נאסר על {{עברית|פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה}} לשאת {{עברית|ישראלית}},{{קו}}{{אינדקס|א)}} כי אלה יחסי מין נפסדים ולריק.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} נישואין כאלה יהיו גם {{עברית|מכשול}} לה ולמי שיבקש את ידה, ודבר זה ברור מאוד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ונהי אן יתזוג' {{עברית|פצוע דכא וכרות שפכה ישראלית}} לאנה נכאח פאסד ועבת', ותלך אלז[ו](י)ג'ה איצ'א תציר {{עברית|מכשול}} להא ולמן טלבהא, והד'א בין ג'דא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">30</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ממזר)}} כדי להרחיק מן ה{{עברית|עריות}} נאסר על {{עברית|ממזר}} לקיים יחסי מין עם {{עברית|בת ישראל}},{{קו}}{{אינדקס|טעם א: הרתעה)}} כדי שידעו הנואף והנואפת שאם יעשו זאת יהיה לזרעם שבר שאין לו תקנה לעולם.{{קו}}{{אינדקס|טעם ב: נכבדות עם ישראל)}} וכן משום שבן נאפופים נחשב תמיד פחוּת בכל מנהג ובכל אומה, נתכבד {{עברית|זרע ישראל}} מלהתערב עם אותו ה{{עברית|ממזר}}.{{קו}}{{אינדקס|כהן)}} בשל נכבדות ה{{עברית|כהנים}} נאסרו עליהם {{עברית|זונה וגרושה וחללה}}.{{קו}}{{אינדקס|כהן גדול)}} ועל {{עברית|כהן גדול}}, שהוא הנכבד שב{{עברית|כהנים}}, נאסרה אפילו {{עברית|אלמנה}} ואפילו {{עברית|בעולה}}, והטעם לכל זה ברור.{{קו}}{{אינדקס|עבד)}} ומכיוון שנאסר עירוב {{עברית|ממזרים}} ב{{עברית|קהל ה'}}, כל שכן {{עברית|עבדים ושפחות}}.</td>
<td class="ar">וללאבעאד ען אל{{עברית|עריות}} חרם אן ינכח {{עברית|ממזר בת ישראל}}, ליעלם אלזאני ואלזאניה אנהמא אן פעלא פקד צדעא נסלהמא צדעא לא ג'בר[ה] לה אבדא, ולאסתהג'אן אבן אלזנא איצ'א דאימא פי כל סירה וכל מלה שרף {{עברית|זרע ישראל}} ען אלאכ'תלאט בד'לך אל{{עברית|ממזר}}. ומן אג'ל שרף אל{{עברית|כהנים}} חרמת עליהם {{עברית|זונה וגרושה וחללה, וכהן גדול}} אלד'י הו אשרף אל{{עברית|כהנים}} חרמת עליה ולו {{עברית|אלמנה}} ולו {{עברית|בעולה}}, והד'א כלה בין אלעלה. ואד'א חרם אכ'תלאט {{עברית|ממזרים}} פי {{עברית|קהל י"י}} פנאהיך {{עברית|עבדים ושפחות}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}31</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|איסור חיתון עם גויים: הרחקה מעבודה זרה}}
{{קו}}אשר לאיסור החיתון עם ה{{עברית|גוים}} – טעמו נאמר במפורש ב{{עברית|תורה}}: "{{עברית|וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ}} {{עברית|[}}וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן]" {{הפניה|(שמות לד,טז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא תחרים מצאהרה' אל{{עברית|גוים}} פקד עלל ד'לך פי נץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|ולקחת מבנותיו לבניך ו[כ](ג)ו'}}:</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}32</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|חתימה כללית: רוב המצוות נועדו להרחקה מעבודה זרה}}
{{קו}}ורוב ה{{עברית|חֻקים}} שטעמם נסתר אינם אלא להרחקה מ{{עברית|עבודה זרה}}. והפרטים האלה שנסתר ממני טעמם ואינני יודע מה תועלתם – הסיבה לכך היא {{אינדקס|א)}} שהדברים הנשמעים אינם כדברים הנראים, ולכן אותה מידה שידעתי אני משיטות הצאבים ממה ששמעתי מן הספרים אינה כמו מה שידע ממראה עיניים מי שראה את מעשיהם; {{אינדקס|ב)}} מה גם שאותן דעות כבר נמחו לפני אלפיים שנה או יותר. אילו ידענו את פרטי אותם מעשים ושמענו את פירוט אותן דעות, היה מובן לנו אופן החכמה בפרטי מעשי ה{{עברית|קרבנות}} וה{{עברית|טמאות}} וכיוצא בהן ממה שלא עלה בידי לתת לו טעם.{{קו}}{{אינדקס|העיקרון)}} כי אין לי ספק שכל זה לא נועד אלא למחות מן הדעת את הדעות השגויות הללו, ולבטל את המעשים חסרי התועלת הללו שכילו את החיים ב{{עברית|תוהו והבל}}. אותן דעות מנעו מהמחשבה האנושית מלחקור על תפיסת {{מונח|תצור}} מושכלות או מלעשות דבר מועיל, כמו שביארו לנו נביאינו ואמרו:{{קו}}{{אינדקס|א)}} "{{עברית|וְאַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ הָלָכוּ}}" {{הפניה|(בשילוב: שמואל־א יב,כא; ירמיהו ב,ח)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} ואמר {{עברית|ירמיה}}: "[ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה, אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ:] {{עברית|אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ,}} {{עברית|הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל}}" {{הפניה|(ירמיהו טז,יט)}}.{{קו}}התבונן מה רב שיעורו של קלקול זה, והאם הוא דבר המצריך להתאמץ במיגורו או לא. הרי שרוב ה{{עברית|מצוות}}, כמו שביארנו, נועדו רק למיגור הדעות הללו, ולהקלת מעשי הטורח הגדולים והמייגעים והעמל והיגע שהטילו הללו לעבודת אליליהם. אם כן כל ציווי או איסור בתורה שטעמו נסתר ממך – אינו אלא ריפוי חולי מאותם חוליים שאיננו יודעים אותם היום, תודה לאל.{{קו}}זה מה שמאמין מי שיש לו שלמות, ועומד על אמיתת דבריו יתעלה: "{{עברית|לֹא אָמַרְתִּי לְזֶרַע יַעֲקֹב תֹּהוּ בַקְּשׁוּנִי}}" {{הפניה|(ישעיהו מה,יט)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכל מא תכ'פי עלתה מן מעט'ם אל{{עברית|חקים}} אנמא הו ללאבעאד ען {{עברית|עבודה זרה}}. והד'ה אלג'זאיאת אלתי כ'פת עני עלתהא ולם אעלם מא פאידתהא סבב ד'לך אן ליסת אלאמור אלמסמועה כאלמשאהדה, פלד'לך ליס הד'א אלקדר אלד'י עלמתה אנא מן מד'אהב אלצאבה ממא סמעתה מן אלכתב מת'ל מא עלם מן ראי אעמאלהם משאהדה, ולא סימא בכון תלך אלארא קד דת'רת מן אלפי[ן] סנה או אכת'ר. פלו עלמנא ג'זאיאת תלך אלאעמאל וסמענא תפציל תלך אלארא, לתבינת לנא וג'(ו)ה אלחכמה פי ג'זאיאת אעמאל אל{{עברית|קרבנות}} ואל{{עברית|טמאות}} וגירהא ממא לם תסתקל ענדי עלתה, לאני לא אשך אן ד'לך כלה אנמא הו למחו תלך אלארא אלגיר צחיחה מן אלד'הן, ולאבטאל תלך אלאפעאל אלגיר מפידה אלתי תלפת אלאעמאר ב{{עברית|ת[ו]הו והבל}}, ועטלת תלך אלארא אלפכרה אלאנסאניה ען אלבחת' פי תצור מעקול או פעל מפיד, עלי מא בין לנא אנביא(ו)נא וקאלוא {{עברית|[ו]אחרי התהו אשר לא יועילו הלכו}}, וקאל {{עברית|ירמיה אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל}}. פתאמל כם מקדאר הד'א אלפסאד, והל הו שי ינבגי אבלא אלמג'הוד פי אזאלתה אם לא. פמעט'ם אל{{עברית|מצות}} כמא בינא אנמא הי לאזאלה' תלך אלארא, ולתכ'פיף אלכלף אלעט'ימה אלשאקה ואלתעב ואלנצב אלד'י וצ'עוה אולאיך לעבאדתהא. פכל אמר או נהי שרעי תכ'פי ענך עלתה אנמא הו טב מרץ' מן תלך אלאמראץ' אלתי מא בקינא אליום נעלמהא, ואלחמד ללה עלי ד'לך. הד'א הו אלד'י יעתקדה מן לה כמאל ויחקק קולה תע(א)לי {{עברית|לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">33</td>
<td class="he">הרי סיימתי את כל ה{{עברית|מצוות}} הפרטיות שכוללות קבוצות אלה, והערנו על טעמיהן. ולא נשאר מהן מה שלא נתתי טעם אלא מצוות אחדות ופרטים מעטים, אף על פי שבאמת כבר הטעמנו עקרונית גם אותם, למתבונן הנבון.</td>
<td class="ar">פקד אתית עלי אחאד אל{{עברית|מצות}} כלהא אלתי תצ'מנתהא הד'ה אלג'מל ונבהנא עלי עללהא, ולם יבק מא לם אעללה מנהא אלא אחאד וג'זאיאת קלילה, ואן כאן באלחקיקה קד עללנא ד'לך איצ'א באלקוה אלקריבה ללמתאמל אלפהם:</td>
</tr>
</table>
