189
עריכות
שינויים
יצירה
{{שם פרק|חלק ג, פרק נ}}
{{כותרת|הטעמים לסיפורי התורה הנראים חסרי תועלת}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיפורי התורה הנראים חסרי תועלת}}
{{קו}}יש גם דברים שהם מ{{עברית|סתרי תורה}} שרבים נכשלו בהם וראוי לבארם. והם אותם סיפורים המסופרים ב{{עברית|תורה}} שחושבים שאין תועלת בהזכרתם,{{קו}}{{אינדקס|דוגמאות)}} כגון תיאור הסתעפות העממים מ{{עברית|נח}} ושמותם ומקומותיהם {{הפניה|(בראשית י)}}, וכן {{עברית|בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי}} {{הפניה|(שם לו,כ-ל)}}, ותיאור {{עברית|הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם}} {{הפניה|(שם,לא-לט)}} וכיוצא בזה.{{קו}}{{אינדקס|הביקורת)}} ידועים לך דבריהם (של חז"ל) ש{{עברית|מנשה הרשע}} היה ממלא את מושבו השפל בביקורת על המקומות האלה דווקא. הם אמרו: "{{עברית|היה יושב ודורש בהגדות שלדופי. היה אומר: לא היה לו למשה לכתוב אלא 'וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע'}} {{הפניה|(בראשית לו,כב)}}" {{עברית|וכו'}} {{הפניה|(בבלי סנהדרין צט,ב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ההנא איצ'א אמור הי מן {{עברית|סתרי תורה}} קד עת'ר פיהא כת'ירון פינבגי תביינהא, והי הד'ה אלחכאיאת אלתי תחכי פי אל{{עברית|תורה}} אלתי יט'ן אנהא לא פאידה פי ד'כרהא, מת'ל וצפה תפרע אלקבאיל מן {{עברית|נח}} ואסמאהם ומואצ'עהם, וכד'לך {{עברית|בני שעיר הח[ו]רי}}, ווצף {{עברית|המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}, ונחו הד'ה. וקד עלמת קולהם אן {{עברית|מנשה הרשע}} אנמא כאן יעמר מג'לסה אלמנחט באנתקאד הד'ה אלמואצ'ע קאלוא {{עברית|היה יושב ודורש בהגדות של( )דופי היה אומר לא היה לו למשה לכתוב [אלא]}} {{עברית|ואחות לוטן תמנע ו[כ](ג)ו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הכלל: הסיפורים בתורה באים לאמת דעות או לתקן מעשים}}
{{קו}}אני אודיעך כלל, ולאחר מכן אחזור לפרט אותו, כמו שעשיתי בהטעמת ה{{עברית|מצוות}}. דע שכל סיפור שתמצא מוזכר ב{{עברית|תורה}} הוא לתועלת הכרחית בתורה: {{אינדקס|א)}} אם לאמת דעה שהיא אחד מיסודות התורה, {{אינדקס|ב)}} או לתיקון מעשה מן המעשים כדי שלא יהיו בין בני האדם עושק ותוקפנות. אסדר לך את הדברים כסדר:</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואנא אכ'ברך בג'מלה, ובעד ד'לך ארג'ע ללתפציל כמא פעלת פי תעליל אל{{עברית|מצות}}. אעלם אן כל קצץ תג'דה מד'כור(א) פי אל{{עברית|תורה}} פהו לפאידה צ'רוריה פי אלשריעה, אמא לתצחיח ראי הו קאעדה מן קואעד אלשריעה, או לאצלאח עמל מן אלאעמאל חתי לא יקע בין אלנאס תט'אלם ועדואן, ואנא אנסק לך ד'לך נסקא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שושלת היוחסין עד אברהם: הסרת ערעור על חידוש העולם}}
{{קו}}
{{אינדקס|הדעה)}} מאחר שיסוד התורה הוא שהעולם מחודש, ושמי שנברא בתחילה הוא פרט אחד מן המין האנושי, והוא {{עברית|אדם}}, ופרק הזמן שחלף בין {{עברית|אדם}} ל{{עברית|משה רבינו}} הוא אלפיים וחמש מאות שנה בערך –{{קו}}{{אינדקס|הספק)}} אילו נמסר להם דבר זה בלבד, היו האנשים אז נחפזים להטיל ספק; שהרי בני האדם נמצאו מפוזרים בקצוות כל הארץ ובעממים שונים ועם לשונות שונות רחוקות זו מזו מאוד.{{קו}}{{אינדקס|ביסוס הדעה)}} ספק זה הוסר בכך שתוארו ייחוסם והסתעפותם של כולם, ונזכרו שמותם של אלה המפורסמים: פלוני בן פלוני, וימי חייהם, וסופר היכן שכנו {{הפניה|(בראשית ה; י; יא,י-לב)}}, והטעם לכך שהתפזרו לקצוות הארץ, והטעם לַשוני בלשונותיהם, אף על פי שבתחילה היו במקום אחד ושפה אחת לכול {{הפניה|(בראשית יא,א-ט)}}, שהרי כך התחייב מהיותם בני איש אחד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}למא כאנת קאעדה' אלשריעה אן אלעאלם מחדת', ואן אלד'י כ'לק אולא שכ'ץ ואחד מן נוע אלאנסאן והו {{עברית|אדם}}, ומא באלעהד מן קדם מן {{עברית|אדם למשה רב[י]נו}} אלפ[י](א)ן וכ'מס מאיה' סנה בתקריב, פלו וקע להם הד'א אלאכ'באר פקט לבאדר אלאנסאן חיניד' ללתשכך אד' וג'ד אלנאס מפרקין פי אקאצי אלארץ' בג'מלתהא וקבאיל מכ'תלפה ואלסן מכ'תלפה מתבאעדה ג'דא, פאזיל הד'א אלתשכיך בנסבתהם כלהם ותפריעהם, וד'כר אסמא אולאיך אלמשאהיר פלאן אבן פלאן ואעמארהם ואלאכ'באר במוצ'ע סכנהם, ובאלעלה אלמוג'בה לתפרקהם פי אקאצי אלארץ', ובאלעלה אלמוג'בה לאכ'תלאף אלסנתהם, ואן כאן אולהם פי מוצ'ע ואחד ולגה ואחדה ללכל אד' הכד'א ילזם לכונהם אולאד שכ'ץ ואחד.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נח ואברהם: השכר והעונש}}
{{קו}}וכן תיאור סיפור ה{{עברית|מבול}} {{הפניה|(בראשית ו-ט)}} וסיפור {{עברית|סדום ועמורה}} {{הפניה|(שם יח,כ עד יט,כח)}} הם כדי להביא ראיות לדעה הנכונה, שהיא: "{{עברית|אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק,}} {{עברית|אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ}}" {{הפניה|(תהילים נח,יב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך וצף קצה' אל{{עברית|מבול}} וקצה' {{עברית|סדום ועמורה}} ללאסתדלאל עלי אלראי אלצחיח והו {{עברית|אך פרי לצדיק אך יש אלהים שופטים בארץ}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מלחמת תשעת המלכים: הנס וההקרבה והמידות}}
{{קו}}וכן תיאור אותה מלחמת תשעת המלכים {{הפניה|(בראשית יד)}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} כדי לספר על הנס של ניצחון {{עברית|אברהם}} עם מתי מעט כשאין איתם מלך, על ארבעה מלכים גדולים.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן הודיענו שהגן על קרובו משום שהיה שותף לאמונתו, והכניס עצמו בסכנת המלחמה כדי להצילו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן הודיענו על הסתפקותו במועט והיותו שמח בחלקו, מקל ראש ברכישת הממון ונותן דעתו לטוּב המידות, והוא שאמר: "{{עברית|אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל}} {{עברית|[}}וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר: 'אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם']" {{הפניה|(שם יד,כג)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך וצף תלך מלחמ[ה'](ת) אלתסעה מלוך ללאכ'באר באלמעג'זה אלתי הי ט'פר {{עברית|אברהם}} בעדד נזר לא מלך מעהם בארבעה מלוך עט'מא, ואיצ'א אעלמנא בחמיתה לקריבה למא כאן עלי עקידתה, ואלקי (ב)נפסה לאכ'טאר אלחרב חתי כ'לצה, ואעלמנא איצ'א בקנאעתה ושבע נפסה וכונה מתהאו[ן](נא) באלתכסב מחתפל(א) בכרם אלאכ'לאק, וד'לך קולה {{עברית|אם מחוט ועד שרוך נעל ו[כ](ג)ו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תיאור ייחוסי בני שעיר: הצורך במחיית עמלק דווקא}}
{{קו}}תיאור שבטי {{עברית|בני שעיר}} וייחוסם האישי הוא בשל {{עברית|מצוה אחת}}: שהוא יתעלה ציווה למחות את {{עברית|זרע עמלק}} דווקא, ו{{עברית|עמלק}} אינו אלא {{עברית|בן אליפז}} מ{{עברית|תמנע אחות לוטן}}. ואילו את שאר {{עברית|בני עשו}} לא ציווה להרוג. {{עברית|עשו}} התחתן ב{{עברית|בני שעיר}}, כמו שהתבאר בכתוב, והוליד מהם ומלך עליהם והתערב זרעו בזרעם, ונעשו כל ארץ {{עברית|שעיר}} ואותם שבטים מיוחסים לשבט השליט, שהם {{עברית|בני עשו}}, ובפרט זרע {{עברית|עמלק}}, כי הוא היה הגיבור ביותר בהם. אילו לא היו מתבררים ייחוסים אלה ופירוטם – היו נהרגים כולם מבלי משים. על כן בירר הכתוב את שבטיהם ואמר: אלה שאתם רואים היום ב{{עברית|שעיר}} ובמלכות {{עברית|עמלק}} – אין הם כולם {{עברית|בני עמלק}}, אלא הם בני פלוני ובני פלוני, והם התייחסו על {{עברית|עמלק}} רק משום שאמו (של עמלק) מהם. כל זה צדק מאת ה', כדי שלא יומת שבט בכלל שבט אחר, כי ה{{עברית|גזרה}} היתה על זרע {{עברית|עמלק}} דווקא. וכבר ביארנו {{הפניה|(ג,מא27)}} את אופן החכמה בזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא וצף קבאיל {{עברית|בני שעיר}} ונסבהם אלשכ'צי, פד'לך מן אג'ל {{עברית|מצוה אחת}}, וד'לך אנה תע(א)לי אמר באסתיצאל {{עברית|זרע עמלק}} כ'אצה, ו{{עברית|עמלק}} אנמא הו {{עברית|בן אליפז}} מן {{עברית|תמנע אחות לוטן}}, אמא סאיר {{עברית|בני עשו}} פמא אמר בקתלהם, וכאן {{עברית|עשו}} קד צאהר {{עברית|בני שעיר}} כמא בין אלנץ ואולד מנהם ומלך עליהם ואכ'תלט נסלה בנסלהם, וצארת בלאד {{עברית|שעיר}} כלהא ותלך אלקבאיל מנסובה ללקביל אלגאלב אלד'י הם {{עברית|בני עשו}}, ובכ'אצה נסל {{עברית|עמלק}} לאנה כאן אנג'דהם. פלו לם תבין הד'ה אלאנסאב ותפצילהא לקתלוא כלהם גפלא, פבין אלכתאב קבאילהם וקאל אן האולא אלד'ין תרונהם אליום פי {{עברית|שעיר}} ומלך {{עברית|עמלק}} ליס הם כלהם {{עברית|בני עמלק}}, בל הם בנוא פלאן ובנוא פלאן, ואנמא אנ[ת]סבוא ל{{עברית|עמלק}} לכון אמה מנהם. הד'א כלה עדל מן אללה חתי לא יקתל קביל פי גמאר קביל אכ'ר, לאן אל{{עברית|גזרה}} אנמא כאנת עלי נסל {{עברית|עמלק}} כ'אצה. וקד בינא וג'ה אלחכמה פי ד'לך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תיאור מלכי אדום: הרקע למצוות המלכת מלך}}
{{קו}}הטעם לתיאורו את {{עברית|הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם}} {{הפניה|(בראשית לו,לא-לט)}} הוא כי מכלל ה{{עברית|מצוות}}: "{{עברית|לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא}}" {{הפניה|(דברים יז,טו)}}. והמלכים הללו שהזכיר – אין מהם אחד מ{{עברית|אדום}}. הלא תראה שהוא מביא את ייחוסם ואת ארצם: פלוני ממקום פלוני, ופלוני ממקום פלוני. מה שנראה לי ביותר הוא שדרכיהם וסיפוריהם היו מפורסמים, כוונתי לדרכיהם של {{עברית|מלכי אדום}} הללו, ושהם אזרו עוז נגד {{עברית|בני עשו}} והכניעו אותם. לכן הזכיר אותם בשמם, וכאילו אמר: לִמדו לקח מאחיכם {{עברית|בני עשו}} שהיו מלכיהם פלוני ופלוני, ומעשיהם של הללו היו מפורסמים, כי לא עמד בראש אומה אדם שאינו מיוחס עליה שלא דיכא אותה דיכוי קשה או מועט.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא עלה' וצפה {{עברית|המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}, לאן מן ג'מלה' אל{{עברית|מצות}} {{עברית|לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא}}, והאולא אלמלוך אלד'ין ד'כר ליס מנהם אחד מן {{עברית|אדום}}, אלא תראה ינסבהם וינסב בלאדהם פלאן מן אלמוצ'ע אלפלאני ופלאן מן אלמוצ'ע אלפלאני. ואלאקרב ענדי אן כאנת סירתהם ואכ'בארהם משהורה, אעני סירה' אולאיך {{עברית|מלכי אדום}} ואנהם תג'רווא פי {{עברית|בני עשו}} וד'לוהם, פד'כרהם בהם, כאנה יקול אעתברוא באכ'ותכם {{עברית|בני עשו}} אלד'י[ן] כאן מלוכהם פלאן ופלאן ואפעאל אולאיך כאנת משהורה, לאן מא ראס מלה שכ'ץ מן גיר נסבהא אלא ואנכי פיהא נכאיה אמא עט'ימה או צגירה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקושי בטעמי סיפורי המקרא – אי הכרת הרקע}}
{{קו}}כללו של דבר: כמו שציינתי לך {{הפניה|(ג,מט32)}} את ריחוקן של דרכי הצאבים מאיתנו היום, כך תולדות הימים ההם נסתרות מאיתנו היום; ואילו ידענו אותן, וידענו את המאורעות שאירעו באותם ימים – היינו מבינים בפירוט את הטעם של דברים רבים שנזכרו.{{קו}}{{אינדקס|הסבר)}} ראוי שתבין שבחינת הדברים הכתובים אינה כבחינת המצבים הנראים לעין. כי במצבים הנראים לעין יש פרטים, שנובעות מהם תוצאות הכרחיות גדולות, שאין אפשרות להזכירם או שהדבר יארך. כשמתבוננים באותם סיפורים, חושב האדם המתבונן שיש בסיפורים האלה אריכות או כפילויות; ואילו היה רואה את מה שסופר היה מבין את ההכרח במה שנאמר. לכן כשאתה רואה ב{{עברית|תורה}} סיפור שאינו במסגרת המצוות, אתה חושב שזהו סיפור שלא היה הכרח לתארו, או שיש בו אריכות או כפילויות, בעוד הטעם לזה הוא שלא ראית את הפרטים שהביאו להזכיר מה שנזכר כפי שנזכר.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובאלג'מלה מת'ל מא ד'כרת לך מן בעד מד'אהב אלצאבה ענא אליום, כד'לך תואריך' תלך אלאיאם כ'פיה ענא אליום, פלו עלמנאהא ועלמנא תלך אלנואזל אלתי נזלת פי תלך אלאיאם לתבין לנא עלי אלתפציל עלה' כת'יר ממא ד'כר (פי אל{{עברית|תורה}}.) וממא ינבגי אן תחצלה, אן ליס אעתבאר אלאכ'באר אלמכתובה כאעתבאר אלאחואל אלמשאהדה, לאן פי אלאחואל אלמשאהדה ג'זאיאת תוג'ב צ'ראיר עט'ימה לא ימכן ד'כרהא או יטול, פאד'א ת[א](ו)מלת תלך אלאכ'באר יט'ן אלשכ'ץ אלמתאמל אן הד'א אלאכ'באר פיה תטויל או תכריר, ולו כאן משאהדא למא חכי לעלם צ'רוריה' מא קיל. פלד'לך אד'א ראית אכ'באר(א) פי אל{{עברית|תורה}} פי גיר אלתשריע תט'ן אן ד'לך אלכ'בר גיר צ'רורי אלוצף, או אן פיה תטויל, או תכריר, ועלה' ד'לך כונך גיר משאהד ללג'זאיאת אלדאעיה לד'כר מא ד'כר עלי מא ד'כר.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פירוט המסעות במדבר והאיסור לבנות את יריחו: הנצחת הניסים}}
{{קו}}בכלל זה ציון ה{{עברית|מסעות}},{{קו}}{{אינדקס|הקושי)}} שלכאורה נזכר מה שאין בו שום תועלת; ובשל דמיון השווא הזה שהיה עולה על הדעת נאמר: "{{עברית|וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'}}" {{הפניה|(במדבר לג,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|הנצחה)}} הצורך בכך גדול מאוד, כי כל הנסים הם ודאיים רק למי שראה אותם, אך בעתיד הופכת הזכרתם לסיפור והשומע עלול לחשוב שהוא שקרי. וידוע שאין אפשרות ולא יעלה על הדעת שיהיו נסים יציבים וקיימים לאורך הדורות לכל בני האדם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מן ד'לך ד'כר אל{{עברית|מסעות}}, ט'אהר אלאמר אנה ד'כר מא לא פאידה פיה אצלא, ומן אג'ל הד'א אלוהם אלד'י יסבק אלי אלכ'אטר קאל {{עברית|ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י"י}}. ומוצ'ע אלחאג'ה אלי ד'לך עט'י[מה](ם) ג'דא, וד'לך אן ג'מיע אלמעג'זאת אנמא הי יקיניה ענד אלד'י ראהא, פאמא פי אלמסתקבל פיציר ד'כרהא כ'בר(א) ויתטרק אליה אלתכד'יב ענד אלסאמע, ומעלום אנה לא יסתטאע ולא יתצור אן תכון מעג'זה ת'אבתה קאימה עלי מרור אלאג'יאל ללנאס כלהם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הנס הגדול)}} ומכלל נסי התורה – מן הגדולים בהם – שהותם של {{עברית|ישראל}} ב{{עברית|מדבר}} ארבעים שנה, והימצאות ה{{עברית|מן}} בו בכל יום.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ואותו {{עברית|מדבר}} הוא כמו שאמר הכתוב: "{{עברית|נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם}}" {{הפניה|(דברים ח,טו)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והם מקומות רחוקים מאוד ממקום יישוב, שאינם טבעיים לאדם, "{{עברית|לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן}} {{עברית|[}}וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת]" {{הפניה|(במדבר כ,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר עליהם גם: "{{עברית|אֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ}} {{עברית|[}}וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם]" {{הפניה|(ירמיהו ב,ו)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ולשון ה{{עברית|תורה}}: "{{עברית|לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם}} {{עברית|[}}לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם]" {{הפניה|(דברים כט,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|הכרת הנס)}} כל אלה נסים ברורים וניכרים. מכיוון שידע ה' יתעלה שיקרה בעתיד לנסים אלה מה שקורה לסיפורים,{{קו}}{{אינדקס|א)}} ויחשבו שהם היו במדבר קרוב למקום יישוב, שאדם יכול לשהות בו, כמו המדבריות שהערבים (=הבדוים) שוכנים בהם היום,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולקצור בהם או להיות ניזונים מאחד הצמחים שהיו שם,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} או שה{{עברית|מן}} יורד מטבעו באותם מקומות תמיד,{{קו}}{{אינדקס|ד)}} או שיש באותם מקומות בארות מים –{{קו}}לכן סולקו כל אותם דמיונות שווא והודגש סיפור כל הנסים האלה על ידי ביאור אותם מסעות, כדי שיראו אותם העתידים לבוא וידעו את גודל הנס בשהיית מין האדם באותם מקומות ארבעים שנה.</td>
<td class="ar">ומן מעג'זאת אלשריעה בל מן אעט'מהא אקאמה' {{עברית|ישראל}} פי אל{{עברית|מדבר}} ארבעין סנה, ווג'וד אל{{עברית|מן}} פיה פי כל יום, וד'לך אל{{עברית|מדבר}} הו כמא ד'כר אלכתאב {{עברית|נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים}}, והי מואצ'ע בעידה ג'דא מן אלעמארה גיר טביעיה ללאנסאן, {{עברית|לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ו[כ](ג)ו'}}, וקיל פיהא איצ'א {{עברית|ארץ לא עבר בה איש וגו'}}, ונץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם ו[כ](ג)ו'}}, והד'ה כלהא מעג'זאת בינה מראיה. פלמא עלם אללה תע(א)לי אנה סיתטרק להד'ה אלמעג'זאת פי אלמסתקבל מא יתטרק ללאכ'באר, ויט'ן אן אקאמתהם כאנת פי בריה קריבה מן אלעמראן ימכן מקאם אלאנסאן פיהא מת'ל הד'ה אלברארי אלתי יסכנהא אלערב אליום, או אנהא מואצ'ע ימכן פיהא אלחרת' ואלחצאד או אלאגתד'א באחד אלנבאתאת אלתי כאנת הנאך, או אן אל{{עברית|מן}} מן טביעתה אן ינזל פי תלך אלמואצ'ע דאימא, או אן פי תלך אלמואצ'ע אבאר מא, פלד'לך רפעת הד'ה אלאוהאם כלהא ואכד כ'בר הד'ה אלמעג'זאת כלהא בתביין תלך אלמראחל ליראהא אלאתון פיעלמון עט'ים אלמעג'זה פי מקאם נוע אלאנסאן פי תלך אלמואצ'ע ארבעין סנה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">11</td>
<td class="he">מטעם זה עצמו החרים {{עברית|יהושע}} את מי שיבנה את {{עברית|יריחו לעולם}} {{הפניה|(יהושע ו,כו)}}, כדי שאותו נס יהיה יציב וקיים, כי לכל מי שיראה את החומה הזאת שקועה בארץ יהיה ברור שאין זאת צורת בניין שנהרס אלא שהוא שקע בנס.</td>
<td class="ar">ולהד'ה אלעלה בעינהא אחרם {{עברית|יהושע}} מן יבני {{עברית|יריחו לעולם}}, לתכון תלך אלמעג'זה ת'אבתה קאימה, לאן כל מן ירי ד'לך אלסור גארקא פי אלארץ' יתבין לה אן ליס הד'ה צורה' בניאן תהדם בל גרק באלמעג'ז.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המסעות והחנייה במדבר על פי ה'}}
{{קו}}וכך גם מה שנאמר: "{{עברית|עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ}}" {{הפניה|(במדבר ט,כ; ראו שם,יח: עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ)}} – תיאור זה היה מספיק, והיה נראה במחשבה ראשונה שכל מה שנאמר לאחר מכן בעניין זה הוא אריכות ללא צורך; כוונתי למה שנאמר: "{{עברית|וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן}} {{עברית|[}}עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ.] {{עברית|וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן [}}יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן, עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ, אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ.] {{עברית|אוֹ יֹמַיִם}} {{עברית|[}}אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ, וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ. עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה]" {{הפניה|(במדבר ט,יט-כג)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך איצ'א קולה {{עברית|על פי י"י יחנו ועל פי י"י יסעו}} כאן הד'א כאף פי אלוצף, ויבדו באול כ'אטר אן כל מא ג'א בעד ד'לך פי הד'א אלגרץ' תטויל גיר מחתאג' אליה אעני קולה {{עברית|ובהאריך הענן ו[כ](ג)ו' ויש אשר יהיה הענן ו[כ](ג)ו' או יומים ו[כ](ג)ו'}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">13</td>
<td class="he">אודיע לך את הטעם לכל הפירוט הזה. הטעם הוא שהעניין יודגש כדי לסלק את כל מה שהיו האומות חושבות אז, ומה שהן חושבות עד היום, ש{{עברית|ישראל}} תעו בדרך ולא ידעו לאן הם הולכים, כמו שנאמר: "{{עברית|נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ}}" {{הפניה|(שמות יד,ג)}}. וכן קוראים לו הערבים היום, כוונתי שהם קוראים ל{{עברית|מדבר}} "אַלתִּיהּ" ("הַתְּעִיָּה"), והם חושבים ש{{עברית|ישראל}} תעו ולא ידעו את הדרך. על כן בא הכתוב להבהיר ולהדגיש שאותם מסעות לא־סדורים, והחזרות שהיו בחלקם, ופרקי הזמן השונים שחנו בכל מסע, כך שבמסע אחד חנו שמונה עשרה שנה, במסע אחר יום אחד, ובאחר לילה אחד – כל זה מכוח קביעה אלוהית, ואין זו תעייה בדרך אלא לפי העלות {{עברית|עמוד הענן}}. לכן פירט את כל הפירוט ההוא.</td>
<td class="ar">ואנא אכ'ברך בעלה' הד'א אלתפציל כלה, ועלה' ד'לך אן יאכד אלקצ'יה לרפע מא כאנת אלמלל תט'נה חיניד' ומא הם ט'אנוה אלי אליום מן כון {{עברית|ישראל}} צ'לוא (פי) אלטריק ולם יעלמוא חית' יסירו[א](ן) (כקולה) [כמא קאל] {{עברית|נבוכים הם בארץ}}, וכד'לך תסמיה אלערב אליום אעני אל{{עברית|מדבר}} יסמונה אלתיה, ויט'נון אן {{עברית|ישראל}} תאהוא וג'הלוא אלטריק, פאכ'ד' אלכתאב יבין ויאכד אן תלך אלמראחל אלגיר מנתט'מה ומא וקע מן אלתרדד פי בעצ'הא ואכ'תלאף מדה' אלאקאמה פי כל מרחלה חתי כאנת אלאקאמה פי מרחלה ואחדה ת'מאני עשרה סנה ופי מרחלה יומא ואחדא ופי אכ'רי לילה ואחדה, כל ד'לך בתקדיר אלאהי וליס ד'לך צ'לאל(א פי א)[ל]לטריק, לכן בחסב ארתפאע {{עברית|עמוד הענן}}, פלד'לך פצל ד'לך אלתפציל כלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">14</td>
<td class="he">כבר התבאר ב{{עברית|תורה}} שכִּברת דרך זו קצרה וידועה, דרכו בה רבים, ואין היא בלתי מוכרת; כוונתי לכברת הדרך שבין {{עברית|חורב}}, שאליו הגיעו במכוון, כמו שאמר יתעלה: "[בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם] {{עברית|תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה}}" {{הפניה|(שם ג,יב)}}, ובין {{עברית|קדש ברנע}} שהוא תחילת הארץ הנושבת, כמו שנאמר: "{{עברית|וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ}}" {{הפניה|(במדבר כ,טז)}}. אותה כברת דרך היא מהלך אחד עשר יום, כמו שנאמר: "{{עברית|אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ}}" {{הפניה|(דברים א,ב)}}, ואי אפשר לתעות בה ארבעים שנה. אלא הטעם לכך הוא הסיבות המפורשות ב{{עברית|תורה}}.</td>
<td class="ar">וקד בין פי אל{{עברית|תורה}} אן תלך אלמסאפה קריבה מעלומה מטרוקה גיר מג'הולה, אעני אלמסאפה אלתי בין {{עברית|חורב}} אלד'י ג'א(ו)וה באלקצד כמא אמר תעאלי {{עברית|תעבדון את האלהים על ההר הזה}} ובין {{עברית|קדש ברנע}} אלד'י הו אבתדא אלעמארה כמא ג'א אלנץ {{עברית|והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך}}, ותלך אלמסאפה ממשי אחד עשר יומא כמא קאל {{עברית|אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע}}, ומא הד'א מא יצ'ל פיה ארבעין סנה, ואנמא עלה' ד'לך אלאסבאב אלמנצוצה פי אל{{עברית|תורה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום}}
{{קו}}וכך כל סיפור שהטעם להזכרתו נסתר ממך – יש לו סיבה טובה מאוד. בכל הדבר נקוט את העיקרון שהעירו לנו עליו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "'{{עברית|כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם'}} {{הפניה|(שם לב,מז)}}{{עברית|, ואם רֵק הוא – מכם}}" {{הפניה|(בראשית רבה א,יד ועוד)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והכד'א כל קצה תכ'פי ענך עלה' ד'כרהא להא סבב וכיד, ואג'ר אלאמר כלא עלי אלאצל אלד'י נבהונא {{עברית|ז"ל}} עליה {{עברית|כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם (הוא)}}:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|הטעמים לסיפורי התורה הנראים חסרי תועלת}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיפורי התורה הנראים חסרי תועלת}}
{{קו}}יש גם דברים שהם מ{{עברית|סתרי תורה}} שרבים נכשלו בהם וראוי לבארם. והם אותם סיפורים המסופרים ב{{עברית|תורה}} שחושבים שאין תועלת בהזכרתם,{{קו}}{{אינדקס|דוגמאות)}} כגון תיאור הסתעפות העממים מ{{עברית|נח}} ושמותם ומקומותיהם {{הפניה|(בראשית י)}}, וכן {{עברית|בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי}} {{הפניה|(שם לו,כ-ל)}}, ותיאור {{עברית|הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם}} {{הפניה|(שם,לא-לט)}} וכיוצא בזה.{{קו}}{{אינדקס|הביקורת)}} ידועים לך דבריהם (של חז"ל) ש{{עברית|מנשה הרשע}} היה ממלא את מושבו השפל בביקורת על המקומות האלה דווקא. הם אמרו: "{{עברית|היה יושב ודורש בהגדות שלדופי. היה אומר: לא היה לו למשה לכתוב אלא 'וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע'}} {{הפניה|(בראשית לו,כב)}}" {{עברית|וכו'}} {{הפניה|(בבלי סנהדרין צט,ב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ההנא איצ'א אמור הי מן {{עברית|סתרי תורה}} קד עת'ר פיהא כת'ירון פינבגי תביינהא, והי הד'ה אלחכאיאת אלתי תחכי פי אל{{עברית|תורה}} אלתי יט'ן אנהא לא פאידה פי ד'כרהא, מת'ל וצפה תפרע אלקבאיל מן {{עברית|נח}} ואסמאהם ומואצ'עהם, וכד'לך {{עברית|בני שעיר הח[ו]רי}}, ווצף {{עברית|המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}, ונחו הד'ה. וקד עלמת קולהם אן {{עברית|מנשה הרשע}} אנמא כאן יעמר מג'לסה אלמנחט באנתקאד הד'ה אלמואצ'ע קאלוא {{עברית|היה יושב ודורש בהגדות של( )דופי היה אומר לא היה לו למשה לכתוב [אלא]}} {{עברית|ואחות לוטן תמנע ו[כ](ג)ו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הכלל: הסיפורים בתורה באים לאמת דעות או לתקן מעשים}}
{{קו}}אני אודיעך כלל, ולאחר מכן אחזור לפרט אותו, כמו שעשיתי בהטעמת ה{{עברית|מצוות}}. דע שכל סיפור שתמצא מוזכר ב{{עברית|תורה}} הוא לתועלת הכרחית בתורה: {{אינדקס|א)}} אם לאמת דעה שהיא אחד מיסודות התורה, {{אינדקס|ב)}} או לתיקון מעשה מן המעשים כדי שלא יהיו בין בני האדם עושק ותוקפנות. אסדר לך את הדברים כסדר:</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואנא אכ'ברך בג'מלה, ובעד ד'לך ארג'ע ללתפציל כמא פעלת פי תעליל אל{{עברית|מצות}}. אעלם אן כל קצץ תג'דה מד'כור(א) פי אל{{עברית|תורה}} פהו לפאידה צ'רוריה פי אלשריעה, אמא לתצחיח ראי הו קאעדה מן קואעד אלשריעה, או לאצלאח עמל מן אלאעמאל חתי לא יקע בין אלנאס תט'אלם ועדואן, ואנא אנסק לך ד'לך נסקא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שושלת היוחסין עד אברהם: הסרת ערעור על חידוש העולם}}
{{קו}}
{{אינדקס|הדעה)}} מאחר שיסוד התורה הוא שהעולם מחודש, ושמי שנברא בתחילה הוא פרט אחד מן המין האנושי, והוא {{עברית|אדם}}, ופרק הזמן שחלף בין {{עברית|אדם}} ל{{עברית|משה רבינו}} הוא אלפיים וחמש מאות שנה בערך –{{קו}}{{אינדקס|הספק)}} אילו נמסר להם דבר זה בלבד, היו האנשים אז נחפזים להטיל ספק; שהרי בני האדם נמצאו מפוזרים בקצוות כל הארץ ובעממים שונים ועם לשונות שונות רחוקות זו מזו מאוד.{{קו}}{{אינדקס|ביסוס הדעה)}} ספק זה הוסר בכך שתוארו ייחוסם והסתעפותם של כולם, ונזכרו שמותם של אלה המפורסמים: פלוני בן פלוני, וימי חייהם, וסופר היכן שכנו {{הפניה|(בראשית ה; י; יא,י-לב)}}, והטעם לכך שהתפזרו לקצוות הארץ, והטעם לַשוני בלשונותיהם, אף על פי שבתחילה היו במקום אחד ושפה אחת לכול {{הפניה|(בראשית יא,א-ט)}}, שהרי כך התחייב מהיותם בני איש אחד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}למא כאנת קאעדה' אלשריעה אן אלעאלם מחדת', ואן אלד'י כ'לק אולא שכ'ץ ואחד מן נוע אלאנסאן והו {{עברית|אדם}}, ומא באלעהד מן קדם מן {{עברית|אדם למשה רב[י]נו}} אלפ[י](א)ן וכ'מס מאיה' סנה בתקריב, פלו וקע להם הד'א אלאכ'באר פקט לבאדר אלאנסאן חיניד' ללתשכך אד' וג'ד אלנאס מפרקין פי אקאצי אלארץ' בג'מלתהא וקבאיל מכ'תלפה ואלסן מכ'תלפה מתבאעדה ג'דא, פאזיל הד'א אלתשכיך בנסבתהם כלהם ותפריעהם, וד'כר אסמא אולאיך אלמשאהיר פלאן אבן פלאן ואעמארהם ואלאכ'באר במוצ'ע סכנהם, ובאלעלה אלמוג'בה לתפרקהם פי אקאצי אלארץ', ובאלעלה אלמוג'בה לאכ'תלאף אלסנתהם, ואן כאן אולהם פי מוצ'ע ואחד ולגה ואחדה ללכל אד' הכד'א ילזם לכונהם אולאד שכ'ץ ואחד.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|נח ואברהם: השכר והעונש}}
{{קו}}וכן תיאור סיפור ה{{עברית|מבול}} {{הפניה|(בראשית ו-ט)}} וסיפור {{עברית|סדום ועמורה}} {{הפניה|(שם יח,כ עד יט,כח)}} הם כדי להביא ראיות לדעה הנכונה, שהיא: "{{עברית|אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק,}} {{עברית|אַךְ יֵשׁ אֱלֹהִים שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ}}" {{הפניה|(תהילים נח,יב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך וצף קצה' אל{{עברית|מבול}} וקצה' {{עברית|סדום ועמורה}} ללאסתדלאל עלי אלראי אלצחיח והו {{עברית|אך פרי לצדיק אך יש אלהים שופטים בארץ}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מלחמת תשעת המלכים: הנס וההקרבה והמידות}}
{{קו}}וכן תיאור אותה מלחמת תשעת המלכים {{הפניה|(בראשית יד)}} –{{קו}}{{אינדקס|א)}} כדי לספר על הנס של ניצחון {{עברית|אברהם}} עם מתי מעט כשאין איתם מלך, על ארבעה מלכים גדולים.{{קו}}{{אינדקס|ב)}} וכן הודיענו שהגן על קרובו משום שהיה שותף לאמונתו, והכניס עצמו בסכנת המלחמה כדי להצילו.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} וכן הודיענו על הסתפקותו במועט והיותו שמח בחלקו, מקל ראש ברכישת הממון ונותן דעתו לטוּב המידות, והוא שאמר: "{{עברית|אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל}} {{עברית|[}}וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ, וְלֹא תֹאמַר: 'אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם']" {{הפניה|(שם יד,כג)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך וצף תלך מלחמ[ה'](ת) אלתסעה מלוך ללאכ'באר באלמעג'זה אלתי הי ט'פר {{עברית|אברהם}} בעדד נזר לא מלך מעהם בארבעה מלוך עט'מא, ואיצ'א אעלמנא בחמיתה לקריבה למא כאן עלי עקידתה, ואלקי (ב)נפסה לאכ'טאר אלחרב חתי כ'לצה, ואעלמנא איצ'א בקנאעתה ושבע נפסה וכונה מתהאו[ן](נא) באלתכסב מחתפל(א) בכרם אלאכ'לאק, וד'לך קולה {{עברית|אם מחוט ועד שרוך נעל ו[כ](ג)ו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תיאור ייחוסי בני שעיר: הצורך במחיית עמלק דווקא}}
{{קו}}תיאור שבטי {{עברית|בני שעיר}} וייחוסם האישי הוא בשל {{עברית|מצוה אחת}}: שהוא יתעלה ציווה למחות את {{עברית|זרע עמלק}} דווקא, ו{{עברית|עמלק}} אינו אלא {{עברית|בן אליפז}} מ{{עברית|תמנע אחות לוטן}}. ואילו את שאר {{עברית|בני עשו}} לא ציווה להרוג. {{עברית|עשו}} התחתן ב{{עברית|בני שעיר}}, כמו שהתבאר בכתוב, והוליד מהם ומלך עליהם והתערב זרעו בזרעם, ונעשו כל ארץ {{עברית|שעיר}} ואותם שבטים מיוחסים לשבט השליט, שהם {{עברית|בני עשו}}, ובפרט זרע {{עברית|עמלק}}, כי הוא היה הגיבור ביותר בהם. אילו לא היו מתבררים ייחוסים אלה ופירוטם – היו נהרגים כולם מבלי משים. על כן בירר הכתוב את שבטיהם ואמר: אלה שאתם רואים היום ב{{עברית|שעיר}} ובמלכות {{עברית|עמלק}} – אין הם כולם {{עברית|בני עמלק}}, אלא הם בני פלוני ובני פלוני, והם התייחסו על {{עברית|עמלק}} רק משום שאמו (של עמלק) מהם. כל זה צדק מאת ה', כדי שלא יומת שבט בכלל שבט אחר, כי ה{{עברית|גזרה}} היתה על זרע {{עברית|עמלק}} דווקא. וכבר ביארנו {{הפניה|(ג,מא27)}} את אופן החכמה בזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא וצף קבאיל {{עברית|בני שעיר}} ונסבהם אלשכ'צי, פד'לך מן אג'ל {{עברית|מצוה אחת}}, וד'לך אנה תע(א)לי אמר באסתיצאל {{עברית|זרע עמלק}} כ'אצה, ו{{עברית|עמלק}} אנמא הו {{עברית|בן אליפז}} מן {{עברית|תמנע אחות לוטן}}, אמא סאיר {{עברית|בני עשו}} פמא אמר בקתלהם, וכאן {{עברית|עשו}} קד צאהר {{עברית|בני שעיר}} כמא בין אלנץ ואולד מנהם ומלך עליהם ואכ'תלט נסלה בנסלהם, וצארת בלאד {{עברית|שעיר}} כלהא ותלך אלקבאיל מנסובה ללקביל אלגאלב אלד'י הם {{עברית|בני עשו}}, ובכ'אצה נסל {{עברית|עמלק}} לאנה כאן אנג'דהם. פלו לם תבין הד'ה אלאנסאב ותפצילהא לקתלוא כלהם גפלא, פבין אלכתאב קבאילהם וקאל אן האולא אלד'ין תרונהם אליום פי {{עברית|שעיר}} ומלך {{עברית|עמלק}} ליס הם כלהם {{עברית|בני עמלק}}, בל הם בנוא פלאן ובנוא פלאן, ואנמא אנ[ת]סבוא ל{{עברית|עמלק}} לכון אמה מנהם. הד'א כלה עדל מן אללה חתי לא יקתל קביל פי גמאר קביל אכ'ר, לאן אל{{עברית|גזרה}} אנמא כאנת עלי נסל {{עברית|עמלק}} כ'אצה. וקד בינא וג'ה אלחכמה פי ד'לך.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תיאור מלכי אדום: הרקע למצוות המלכת מלך}}
{{קו}}הטעם לתיאורו את {{עברית|הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם}} {{הפניה|(בראשית לו,לא-לט)}} הוא כי מכלל ה{{עברית|מצוות}}: "{{עברית|לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא}}" {{הפניה|(דברים יז,טו)}}. והמלכים הללו שהזכיר – אין מהם אחד מ{{עברית|אדום}}. הלא תראה שהוא מביא את ייחוסם ואת ארצם: פלוני ממקום פלוני, ופלוני ממקום פלוני. מה שנראה לי ביותר הוא שדרכיהם וסיפוריהם היו מפורסמים, כוונתי לדרכיהם של {{עברית|מלכי אדום}} הללו, ושהם אזרו עוז נגד {{עברית|בני עשו}} והכניעו אותם. לכן הזכיר אותם בשמם, וכאילו אמר: לִמדו לקח מאחיכם {{עברית|בני עשו}} שהיו מלכיהם פלוני ופלוני, ומעשיהם של הללו היו מפורסמים, כי לא עמד בראש אומה אדם שאינו מיוחס עליה שלא דיכא אותה דיכוי קשה או מועט.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא עלה' וצפה {{עברית|המלכים אשר מלכו בארץ אדום}}, לאן מן ג'מלה' אל{{עברית|מצות}} {{עברית|לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא}}, והאולא אלמלוך אלד'ין ד'כר ליס מנהם אחד מן {{עברית|אדום}}, אלא תראה ינסבהם וינסב בלאדהם פלאן מן אלמוצ'ע אלפלאני ופלאן מן אלמוצ'ע אלפלאני. ואלאקרב ענדי אן כאנת סירתהם ואכ'בארהם משהורה, אעני סירה' אולאיך {{עברית|מלכי אדום}} ואנהם תג'רווא פי {{עברית|בני עשו}} וד'לוהם, פד'כרהם בהם, כאנה יקול אעתברוא באכ'ותכם {{עברית|בני עשו}} אלד'י[ן] כאן מלוכהם פלאן ופלאן ואפעאל אולאיך כאנת משהורה, לאן מא ראס מלה שכ'ץ מן גיר נסבהא אלא ואנכי פיהא נכאיה אמא עט'ימה או צגירה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקושי בטעמי סיפורי המקרא – אי הכרת הרקע}}
{{קו}}כללו של דבר: כמו שציינתי לך {{הפניה|(ג,מט32)}} את ריחוקן של דרכי הצאבים מאיתנו היום, כך תולדות הימים ההם נסתרות מאיתנו היום; ואילו ידענו אותן, וידענו את המאורעות שאירעו באותם ימים – היינו מבינים בפירוט את הטעם של דברים רבים שנזכרו.{{קו}}{{אינדקס|הסבר)}} ראוי שתבין שבחינת הדברים הכתובים אינה כבחינת המצבים הנראים לעין. כי במצבים הנראים לעין יש פרטים, שנובעות מהם תוצאות הכרחיות גדולות, שאין אפשרות להזכירם או שהדבר יארך. כשמתבוננים באותם סיפורים, חושב האדם המתבונן שיש בסיפורים האלה אריכות או כפילויות; ואילו היה רואה את מה שסופר היה מבין את ההכרח במה שנאמר. לכן כשאתה רואה ב{{עברית|תורה}} סיפור שאינו במסגרת המצוות, אתה חושב שזהו סיפור שלא היה הכרח לתארו, או שיש בו אריכות או כפילויות, בעוד הטעם לזה הוא שלא ראית את הפרטים שהביאו להזכיר מה שנזכר כפי שנזכר.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובאלג'מלה מת'ל מא ד'כרת לך מן בעד מד'אהב אלצאבה ענא אליום, כד'לך תואריך' תלך אלאיאם כ'פיה ענא אליום, פלו עלמנאהא ועלמנא תלך אלנואזל אלתי נזלת פי תלך אלאיאם לתבין לנא עלי אלתפציל עלה' כת'יר ממא ד'כר (פי אל{{עברית|תורה}}.) וממא ינבגי אן תחצלה, אן ליס אעתבאר אלאכ'באר אלמכתובה כאעתבאר אלאחואל אלמשאהדה, לאן פי אלאחואל אלמשאהדה ג'זאיאת תוג'ב צ'ראיר עט'ימה לא ימכן ד'כרהא או יטול, פאד'א ת[א](ו)מלת תלך אלאכ'באר יט'ן אלשכ'ץ אלמתאמל אן הד'א אלאכ'באר פיה תטויל או תכריר, ולו כאן משאהדא למא חכי לעלם צ'רוריה' מא קיל. פלד'לך אד'א ראית אכ'באר(א) פי אל{{עברית|תורה}} פי גיר אלתשריע תט'ן אן ד'לך אלכ'בר גיר צ'רורי אלוצף, או אן פיה תטויל, או תכריר, ועלה' ד'לך כונך גיר משאהד ללג'זאיאת אלדאעיה לד'כר מא ד'כר עלי מא ד'כר.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פירוט המסעות במדבר והאיסור לבנות את יריחו: הנצחת הניסים}}
{{קו}}בכלל זה ציון ה{{עברית|מסעות}},{{קו}}{{אינדקס|הקושי)}} שלכאורה נזכר מה שאין בו שום תועלת; ובשל דמיון השווא הזה שהיה עולה על הדעת נאמר: "{{עברית|וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'}}" {{הפניה|(במדבר לג,ב)}}.{{קו}}{{אינדקס|הנצחה)}} הצורך בכך גדול מאוד, כי כל הנסים הם ודאיים רק למי שראה אותם, אך בעתיד הופכת הזכרתם לסיפור והשומע עלול לחשוב שהוא שקרי. וידוע שאין אפשרות ולא יעלה על הדעת שיהיו נסים יציבים וקיימים לאורך הדורות לכל בני האדם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}מן ד'לך ד'כר אל{{עברית|מסעות}}, ט'אהר אלאמר אנה ד'כר מא לא פאידה פיה אצלא, ומן אג'ל הד'א אלוהם אלד'י יסבק אלי אלכ'אטר קאל {{עברית|ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי י"י}}. ומוצ'ע אלחאג'ה אלי ד'לך עט'י[מה](ם) ג'דא, וד'לך אן ג'מיע אלמעג'זאת אנמא הי יקיניה ענד אלד'י ראהא, פאמא פי אלמסתקבל פיציר ד'כרהא כ'בר(א) ויתטרק אליה אלתכד'יב ענד אלסאמע, ומעלום אנה לא יסתטאע ולא יתצור אן תכון מעג'זה ת'אבתה קאימה עלי מרור אלאג'יאל ללנאס כלהם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">
{{אינדקס|הנס הגדול)}} ומכלל נסי התורה – מן הגדולים בהם – שהותם של {{עברית|ישראל}} ב{{עברית|מדבר}} ארבעים שנה, והימצאות ה{{עברית|מן}} בו בכל יום.{{קו}}{{אינדקס|א)}} ואותו {{עברית|מדבר}} הוא כמו שאמר הכתוב: "{{עברית|נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם}}" {{הפניה|(דברים ח,טו)}},{{קו}}{{אינדקס|ב)}} והם מקומות רחוקים מאוד ממקום יישוב, שאינם טבעיים לאדם, "{{עברית|לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן}} {{עברית|[}}וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת]" {{הפניה|(במדבר כ,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|ג)}} ונאמר עליהם גם: "{{עברית|אֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ}} {{עברית|[}}וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם]" {{הפניה|(ירמיהו ב,ו)}},{{קו}}{{אינדקס|ד)}} ולשון ה{{עברית|תורה}}: "{{עברית|לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם}} {{עברית|[}}לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם]" {{הפניה|(דברים כט,ה)}}.{{קו}}{{אינדקס|הכרת הנס)}} כל אלה נסים ברורים וניכרים. מכיוון שידע ה' יתעלה שיקרה בעתיד לנסים אלה מה שקורה לסיפורים,{{קו}}{{אינדקס|א)}} ויחשבו שהם היו במדבר קרוב למקום יישוב, שאדם יכול לשהות בו, כמו המדבריות שהערבים (=הבדוים) שוכנים בהם היום,{{קו}}{{אינדקס|ב)}} או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולקצור בהם או להיות ניזונים מאחד הצמחים שהיו שם,{{קו}}{{אינדקס|ג)}} או שה{{עברית|מן}} יורד מטבעו באותם מקומות תמיד,{{קו}}{{אינדקס|ד)}} או שיש באותם מקומות בארות מים –{{קו}}לכן סולקו כל אותם דמיונות שווא והודגש סיפור כל הנסים האלה על ידי ביאור אותם מסעות, כדי שיראו אותם העתידים לבוא וידעו את גודל הנס בשהיית מין האדם באותם מקומות ארבעים שנה.</td>
<td class="ar">ומן מעג'זאת אלשריעה בל מן אעט'מהא אקאמה' {{עברית|ישראל}} פי אל{{עברית|מדבר}} ארבעין סנה, ווג'וד אל{{עברית|מן}} פיה פי כל יום, וד'לך אל{{עברית|מדבר}} הו כמא ד'כר אלכתאב {{עברית|נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים}}, והי מואצ'ע בעידה ג'דא מן אלעמארה גיר טביעיה ללאנסאן, {{עברית|לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ו[כ](ג)ו'}}, וקיל פיהא איצ'א {{עברית|ארץ לא עבר בה איש וגו'}}, ונץ אל{{עברית|תורה}} {{עברית|לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם ו[כ](ג)ו'}}, והד'ה כלהא מעג'זאת בינה מראיה. פלמא עלם אללה תע(א)לי אנה סיתטרק להד'ה אלמעג'זאת פי אלמסתקבל מא יתטרק ללאכ'באר, ויט'ן אן אקאמתהם כאנת פי בריה קריבה מן אלעמראן ימכן מקאם אלאנסאן פיהא מת'ל הד'ה אלברארי אלתי יסכנהא אלערב אליום, או אנהא מואצ'ע ימכן פיהא אלחרת' ואלחצאד או אלאגתד'א באחד אלנבאתאת אלתי כאנת הנאך, או אן אל{{עברית|מן}} מן טביעתה אן ינזל פי תלך אלמואצ'ע דאימא, או אן פי תלך אלמואצ'ע אבאר מא, פלד'לך רפעת הד'ה אלאוהאם כלהא ואכד כ'בר הד'ה אלמעג'זאת כלהא בתביין תלך אלמראחל ליראהא אלאתון פיעלמון עט'ים אלמעג'זה פי מקאם נוע אלאנסאן פי תלך אלמואצ'ע ארבעין סנה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">11</td>
<td class="he">מטעם זה עצמו החרים {{עברית|יהושע}} את מי שיבנה את {{עברית|יריחו לעולם}} {{הפניה|(יהושע ו,כו)}}, כדי שאותו נס יהיה יציב וקיים, כי לכל מי שיראה את החומה הזאת שקועה בארץ יהיה ברור שאין זאת צורת בניין שנהרס אלא שהוא שקע בנס.</td>
<td class="ar">ולהד'ה אלעלה בעינהא אחרם {{עברית|יהושע}} מן יבני {{עברית|יריחו לעולם}}, לתכון תלך אלמעג'זה ת'אבתה קאימה, לאן כל מן ירי ד'לך אלסור גארקא פי אלארץ' יתבין לה אן ליס הד'ה צורה' בניאן תהדם בל גרק באלמעג'ז.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המסעות והחנייה במדבר על פי ה'}}
{{קו}}וכך גם מה שנאמר: "{{עברית|עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ}}" {{הפניה|(במדבר ט,כ; ראו שם,יח: עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ)}} – תיאור זה היה מספיק, והיה נראה במחשבה ראשונה שכל מה שנאמר לאחר מכן בעניין זה הוא אריכות ללא צורך; כוונתי למה שנאמר: "{{עברית|וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן}} {{עברית|[}}עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ.] {{עברית|וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן [}}יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן, עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ, אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ.] {{עברית|אוֹ יֹמַיִם}} {{עברית|[}}אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ, וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ. עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה]" {{הפניה|(במדבר ט,יט-כג)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך איצ'א קולה {{עברית|על פי י"י יחנו ועל פי י"י יסעו}} כאן הד'א כאף פי אלוצף, ויבדו באול כ'אטר אן כל מא ג'א בעד ד'לך פי הד'א אלגרץ' תטויל גיר מחתאג' אליה אעני קולה {{עברית|ובהאריך הענן ו[כ](ג)ו' ויש אשר יהיה הענן ו[כ](ג)ו' או יומים ו[כ](ג)ו'}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">13</td>
<td class="he">אודיע לך את הטעם לכל הפירוט הזה. הטעם הוא שהעניין יודגש כדי לסלק את כל מה שהיו האומות חושבות אז, ומה שהן חושבות עד היום, ש{{עברית|ישראל}} תעו בדרך ולא ידעו לאן הם הולכים, כמו שנאמר: "{{עברית|נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ}}" {{הפניה|(שמות יד,ג)}}. וכן קוראים לו הערבים היום, כוונתי שהם קוראים ל{{עברית|מדבר}} "אַלתִּיהּ" ("הַתְּעִיָּה"), והם חושבים ש{{עברית|ישראל}} תעו ולא ידעו את הדרך. על כן בא הכתוב להבהיר ולהדגיש שאותם מסעות לא־סדורים, והחזרות שהיו בחלקם, ופרקי הזמן השונים שחנו בכל מסע, כך שבמסע אחד חנו שמונה עשרה שנה, במסע אחר יום אחד, ובאחר לילה אחד – כל זה מכוח קביעה אלוהית, ואין זו תעייה בדרך אלא לפי העלות {{עברית|עמוד הענן}}. לכן פירט את כל הפירוט ההוא.</td>
<td class="ar">ואנא אכ'ברך בעלה' הד'א אלתפציל כלה, ועלה' ד'לך אן יאכד אלקצ'יה לרפע מא כאנת אלמלל תט'נה חיניד' ומא הם ט'אנוה אלי אליום מן כון {{עברית|ישראל}} צ'לוא (פי) אלטריק ולם יעלמוא חית' יסירו[א](ן) (כקולה) [כמא קאל] {{עברית|נבוכים הם בארץ}}, וכד'לך תסמיה אלערב אליום אעני אל{{עברית|מדבר}} יסמונה אלתיה, ויט'נון אן {{עברית|ישראל}} תאהוא וג'הלוא אלטריק, פאכ'ד' אלכתאב יבין ויאכד אן תלך אלמראחל אלגיר מנתט'מה ומא וקע מן אלתרדד פי בעצ'הא ואכ'תלאף מדה' אלאקאמה פי כל מרחלה חתי כאנת אלאקאמה פי מרחלה ואחדה ת'מאני עשרה סנה ופי מרחלה יומא ואחדא ופי אכ'רי לילה ואחדה, כל ד'לך בתקדיר אלאהי וליס ד'לך צ'לאל(א פי א)[ל]לטריק, לכן בחסב ארתפאע {{עברית|עמוד הענן}}, פלד'לך פצל ד'לך אלתפציל כלה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">14</td>
<td class="he">כבר התבאר ב{{עברית|תורה}} שכִּברת דרך זו קצרה וידועה, דרכו בה רבים, ואין היא בלתי מוכרת; כוונתי לכברת הדרך שבין {{עברית|חורב}}, שאליו הגיעו במכוון, כמו שאמר יתעלה: "[בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם] {{עברית|תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה}}" {{הפניה|(שם ג,יב)}}, ובין {{עברית|קדש ברנע}} שהוא תחילת הארץ הנושבת, כמו שנאמר: "{{עברית|וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ}}" {{הפניה|(במדבר כ,טז)}}. אותה כברת דרך היא מהלך אחד עשר יום, כמו שנאמר: "{{עברית|אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ}}" {{הפניה|(דברים א,ב)}}, ואי אפשר לתעות בה ארבעים שנה. אלא הטעם לכך הוא הסיבות המפורשות ב{{עברית|תורה}}.</td>
<td class="ar">וקד בין פי אל{{עברית|תורה}} אן תלך אלמסאפה קריבה מעלומה מטרוקה גיר מג'הולה, אעני אלמסאפה אלתי בין {{עברית|חורב}} אלד'י ג'א(ו)וה באלקצד כמא אמר תעאלי {{עברית|תעבדון את האלהים על ההר הזה}} ובין {{עברית|קדש ברנע}} אלד'י הו אבתדא אלעמארה כמא ג'א אלנץ {{עברית|והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך}}, ותלך אלמסאפה ממשי אחד עשר יומא כמא קאל {{עברית|אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע}}, ומא הד'א מא יצ'ל פיה ארבעין סנה, ואנמא עלה' ד'לך אלאסבאב אלמנצוצה פי אל{{עברית|תורה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|סיכום}}
{{קו}}וכך כל סיפור שהטעם להזכרתו נסתר ממך – יש לו סיבה טובה מאוד. בכל הדבר נקוט את העיקרון שהעירו לנו עליו (חכמינו) {{עברית|ז"ל}}: "'{{עברית|כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם'}} {{הפניה|(שם לב,מז)}}{{עברית|, ואם רֵק הוא – מכם}}" {{הפניה|(בראשית רבה א,יד ועוד)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}והכד'א כל קצה תכ'פי ענך עלה' ד'כרהא להא סבב וכיד, ואג'ר אלאמר כלא עלי אלאצל אלד'י נבהונא {{עברית|ז"ל}} עליה {{עברית|כי לא דבר רק הוא מכם, ואם רק הוא מכם (הוא)}}:</td>
</tr>
</table>
