הקדמות, הסתירות

הקדמות, הסתירות

הקדמה על הסתירות

1	שבע סיבות לקיום סתירות בספרים הקדמה סיבות הסתירות או הניגודים הנמצאים בספר מן הספרים או בחיבור מן החיבורים – אחת משבע סיבות.	מקדמה אסבאב אלתנאקץ' או אלתצ'אד אלמוג'וד פי כתאב מן אלכתב או פי תאליף מן אלתואליף אחד סבעה אסבאב.
2	הסיבה הראשונה היא שהמחבר אסף אמירות של אנשים בעלי דעות שונות, והשמיט את שם האומר ולא ייחס כל אמירה לאומרהּ. בחיבור זה יימצאו סתירה או ניגוד כאשר משפט אחד הוא שיטתו של אדם אחד והמשפט האחר הוא שיטתו של אחר.	אלסבב אלאול. הו אן יכון אלמולף ג'מע אקאויל אלנאס ולהם ארא מכ'תלפה וחד'ף אלסנד ולם ינסב כל קול לקאילה, פיוג'ד פי ד'לך אלתאליף תנאקץ' או תצ'אד, לכון אחדי אלקצ'יתין מד'הב שכ'ץ ואלקצ'יה אלאכ'רי מד'הב שכ'ץ אכ'ר.
3	הסיבה השנייה: כאשר לבעל הספר הזה הייתה דעה מסוימת ולאחר מכן חזר בו ממנה, ונכתבו דבריו הראשונים והשניים.	ואלסבב אלת'אני. כון צאחב ד'לך אלכתאב כאן לה ראי מא ת'ם רג'ע ענה, ודונת אקאוילה אלאולי ואלת'אניה.
4	הסיבה השלישית: כאשר לא כל הדברים הללו הם כחיצוניותם, "ט'אהר" אלא חלקם כחיצוניותם וחלקם משל שיש לו תוך, "באטן" או ששני המשפטים הנראים כסותרים הם משלים, אלא שאם הובנו לפי פשוטם הרי הם סותרים או מנוגדים.	ואלסבב אלת'אלת'. כון תלך אלאקאויל ליסת כלהא עלי ט'אהרהא, בל יכון בעצ'הא עלי ט'אהרה ובעצ'הא מת'לא פיכון לה באטן, או תכון אלקצ'יתאן ג'מיעא אלמתנאקצ'תא אלט'אהר אמת'אלא, פאד'א חמלת עלי ט'ואהרהא כאנת מתנאקצ'ה או מתצ'אדה.
5	הסיבה הרביעית היא שיש תנאי שאינו מפורש במקומו מתוך הכרח כלשהו, או ששני הנושאים שונים זה מזה ואחד מהם אינו מבואר במקומו, כך שתיראה לכאורה סתירה בדברים, אף שאין סתירה.	ואלסבב אלראבע. אן תכון ת'ם שריטה' מא לם יצרח בהא פי מוצ'עהא לצ'רורה' מא, או יכון אלמוצ'ועאן מכ'תלפין ולם יבין אחדהמא פי מוצ'עה פיט'הר תנאקץ' פי אלקול, וליס ת'ם תנאקץ'.
6	הסיבה החמישית: כורח הלימוד וההסבר. כלומר, אם יש עניין מסוים, עמוק וקשה לתפיסה, שיש צורך להזכירו או לקחתו כהנחה לביאור עניין שקל לתופסו – שראוי שיילמד לפני הראשון, כך שההתחלה תהיה תמיד בדבר הקל – הרי שהמלמד יצטרך להסביר את העניין הראשון הזה בחוסר דיוק, באיזו דרך שתזדמן ובעיון שטחי, ולא יחל לדקדק באמיתתו, אלא ישאיר זאת לפי דמיונו של השומע כדי שיבין את מה שהוא מעוניין שיבין כעת, ולאחר מכן ידקדק בעניין העמוק הזה ויבאר את אמיתתו במקום המתאים.	ואלסבב אלכ'אמס. צ'רורה' אלתעלים ואלתפהים, וד'לך אן יכון ת'ם מעני מא גאמץ' עסר אלתצור ילתג'י לד'כרה או לאתכ'אד'ה מקדמה פי תביין מעני סהל אלתצור ינבגי אן יקדם פי אלתעלים עלי ד'לך אלאול, לכון אלבדאה אבדא באלאסהל פילתג'י אלמעלם אן יתסאמח פי תפהים ד'לך אלמעני אלאול עלי אי וג'ה אתפק ובג'ליל אלנט'ר ולא יאכ'ד' פי תחריר חקיקתה, בל יתרך בחסב כ'יאל אלסאמע חתי יפהם מא יראד בה אלאן פהמה, ובעד ד'לך יחרר ד'לך אלמעני אלגאמץ' ותבין חקיקתה פי אלמוצ'ע אללאיק בה.
7	הסיבה השישית: היות הסתירה סמויה, ולא מתבארת אלא אחרי הנחות רבות. וככל שיש צורך ביותר הנחות כדי להיווכח בה, כך היא סמויה יותר. דבר זה חומק מעיני המחבר והוא חושב ששני המשפטים הראשונים אינם סותרים זה את זה. אך אם תיקח כל אחד מהם ותצרף אליהם הנחה אמיתית ומכך תנבע מסקנה מחויבת, יגיע הדבר לאחר כמה צעדי-היקש לכדי סתירה או ניגוד בין שתי המסקנות הסופיות. דברים כגון אלה הם החומקים מעיניהם של החכמים מחברי החיבורים. ואולם אם שני המשפטים הראשונים נמצאים בסתירה גלויה זה עם זה, אלא שהוא שכח את הראשון כאשר העלה על הכתב את משנהו במקום אחר בחיבור – הרי זו מגרעת גדולה מאוד, ואין למנות מחבר זה בכלל מי שראוי להתחשב בדבריו.	ואלסבב אלסאדס כ'פא אלתנאקץ' וכונה לא יתבין אלא בעד מקדמאת כת'ירה, וכלמא אחתיג' אלי אט'הארה אלי מקדמאת אכת'ר כאן אכ'פי, פימר ד'לך עלי אלמולף ויט'ן אן אלקצ'יתין אלאוליין לא תנאקץ' בינהמא, פאד'א אכ'ד'ת כל קצ'יה מנהמא ואצ'יף אליהא מקדמה צאדקה ונתג' מא ילזם, וכד'לך יפעל בכל נתיג'ה יצ'אף אליהא מקדמה צאדקה וינתג' מא ילזם, ינתהי אלאמר בעד עדה' מקאיס אלי תנאקץ' בין אלנתיג'תין אלאכ'ירתין או תצ'אד, ומת'ל הד'א הו אלד'י ימר עלי אלעלמא אלמולפין. אמא אן תכון אלקצ'יתאן אלאוליאן ט'אהרתי אלתנאקץ' גיר אנה נסי אלאולי ענד תדוינה אלאכ'רי פי מוצ'ע אכ'ר מן אלתאליף, פאן הד'א אנחטאט עט'ים ג'דא, ולא יעד הד'א פי עדאד מן תעתבר אקאוילה.
8	הסיבה השביעית: כורח הדיון בדברים עמוקים ביותר, שראוי להסתיר חלק מענייניהם ולגלות חלק. כי יש שההכרח יביא לכך שיתנהל דיון לגבי אמירה מסוימת על בסיס הנחה מסוימת, ובמקום אחר יביא ההכרח לכך שהדיון באותה אמירה יתנהל על בסיס הנחה הסותרת את הראשונה. ראוי שההמון לא ירגיש כלל במקום הסתירה ביניהם, ויש שהמחבר נוקט תחבולות כדי להסתיר זאת בכל אופן אפשרי.	ואלסבב אלסאבע. צ'רורה' אלכלאם פי אמור גאמצ'ה ג'דא ינבגי אכ'פא בעץ' מעאניהא ואט'האר בעץ', פקד תדעו אלצ'רורה בחסב קולה' מא ליג'רי אלכלאם פיהא עלי תקריר מקדמה' מא, ותדעו אלצ'רורה פי מוצ'ע אכ'ר ליג'רי אלכלאם פיהא עלי תקריר מקדמה מנאקצ'ה לתלך וינבגי אן לא ישער אלג'מהור בוג'ה במוצ'ע אלתנאקץ' בינהמא, וקד יתחיל אלמולף פי אכ'פא ד'לך בכל וג'ה.
9	הסתירות בחיבורים אשר לסתירות הנמצאות במשנה ובבָּרַיְתּוֹת – הרי הן לפי הסיבה הראשונה. כמו שתמצא שהם (=את חז"ל בתלמוד) אומרים תמיד (על משניות וברייתות): "קשיא רישא אסופא!" (=תחילתו סותרת את סופו!), ותהיה התשובה: "רישא ר' פלוני וסופא ר' פלוני" (=תחילת המקור כשיטת תנא אחד והסוף כשיטת תנא אחר). וכיוצא בזה תמצא שהם אומרים: "ראה רבי דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה וראה דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה" (=רבי יהודה הנשיא הסכים עם תנא מסוים במקום אחד והסכים עם תנא אחר במקום אחר, וניסח את דבריהם במשנה כ"סתם", בלי לייחסם למי שאמר אותם). ותמצא שהם אומרים פעמים רבות: "סתמא מני? ר' פלוני היא"; "מתניתין מני? ר' פלוני היא" (=קטע זה, המופיע ללא ייחוס אומרו, הוא כשיטתו של תנא מסוים; המשנה הזו היא כשיטתו של תנא מסוים). וזאת רבות מספור.	אמא אלתנאקץ' אלמוג'וד פי אלמשנה ואלבריתות פהו בחסב אלסבב אלאול כמא תג'דהם דאימא יקולון קשיא רישא אסופא פיכון אלג'ואב רישא ר' פלוני וסופא ר' פלוני וכד'לך תג'דהם יקולון ראה רבי דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה וראה דבריו שלר' פלוני בכך וכך וסתם לן כואתיה, וכת'ירא מא תג'דהם יקולון סתמא מני ר' פלוני היא מתניתין מני ר' פלוני היא, והד'א אכת'ר מן אן יחצי.
10	ואילו הסתירות או החילופים הנמצאים בתלמוד – הרי הם לפי הסיבה הראשונה והשנייה. כמו שתמצא שהם אומרים תמיד: "בכך וכך סבר לה כר' פלוני ובכך וכך סבר לה כר' פלוני", וכן אומרים: "סבר לה כואתיה בחדא ופליג עליה בחדא" (=הוא סבור כמותו בעניין אחד וחולק עליו בעניין אחר), ואומרים: "תרי אמוראי אליבא דר' פלוני" (=שני אמוראים חולקים לגבי שיטתו של אחד). כל אלה הם ממין הסיבה הראשונה. ואילו מחמת הסיבה השנייה, הרי זה נמצא בדבריהם בפירוש: "הדר ביה רב מההיא", "הדר ביה רבא מההיא" (=חזר בו רב/רבא מכך), וחוקרים איזו מן האמירות היא המאוחרת. וכיוצא בזה דבריהם: "מהדורא קמא דרב אשי אמר לן כך וכך, ומהדורא בתרא אמר לן כך וכך" (=במחזור הלימוד הראשון אמר לנו רב אשי כך, ובמחזור הלימוד האחרון אמר לנו אחרת).	פאמא אלתנאקץ' או אלאכ'תלאף אלמוג'וד פי אלתלמוד פהו בחסב אלסבב אלאול ואלת'אני כמא תג'דהם דאימא יקולון בכך וכך סבר לה כר' פלוני ובכך וכך סבר לה כר' פלוני, ויקולון איצ'א סבר לה כואתיה בחדא ופליג עליה בחדא, ויקולון תרי אמוראי אליבא דר' פלוני, והד'א אלנחו כלה הו ינחו נחו אלסבב אלאול. ואמא בחסב אלסבב אלת'אני פהו קולהם בביאן הדר ביה רב מההיא, הדר ביה רבא מההיא, ויבחת' ען אי אלקולין הו אלמתאכ'ר. וכד'לך קולהם מהדורא קמא דרב אשי אמר לן כך וכך ומהדורא בתרא אמר לן כך וכך.
11	אשר לסתירות או לניגודים הנראים לכאורה בחיצוניות "ט'אהר" הדברים בחלק מן המקומות בכל ספרי הנבואה – הרי הם מחמת הסיבה השלישית והרביעית. ולשם עניין זה באה הקדמה זו כולה.	ואמא אלתנאקץ' או אלתצ'אד אלד'י יבדו פי ט'אהר אלאמר פי בעץ' מואצ'ע מן אלכתב אלנבויה כלהא פהו בחסב אלסבב אלת'אלת' ואלראבע, ונחו הד'א אלמעני כאן מסאק הד'ה אלמקדמה כלהא.
12	יודע אתה כמה רבות אמרו ז"ל: "כתוב אחד אומר כך, וכתוב אחד אומר כך", והם קובעים שיש סתירה-לכאורה, ואז מבארים שבדברים חסר תנאי, או שהם בנושא אחר, דוגמת דבריהם: "שלמה! לא דייך שדבריך סותרין דברי אביך, אלא שהן סותרין זה את זה" וכו' (בבלי שבת ל,א), וכאלה רבות בדברי החכמים ז"ל. אך רוב עיסוקם בדברי הנבואה הוא בהקשר של דינים או מוסר, ואילו מטרתנו אינה אלא להעיר על פסוקים שיש בחיצוניותם "ט'אהר" סתירות בדעות ואמונות. מעט מזה יבואר בחלק מפרקי חיבור זה, משום שעניין זה גם הוא מסתרי תורה.	וקד עלמת כת'רה' קולהם ז"ל כתוב אחד אומר כך וכתוב אחד אומר כך וית'בתון ט'הור אלתנאקץ', ת'ם יבינון אן אלאמר נאקץ שריטה או מכ'תלף אלמוצ'וע, מת'ל קולהם שלמה לא דייך שדבריך סותרין דברי אביך אלא שהן סותרין זה את זה וכו', והד'א כת'יר פי כלאם אלחכמים ז"ל. לכן אכת'ר מא יענון באקאויל נבויה מתעלקה באחכאם או באדאב, ונחן אנמא כאן גרצ'נא פי אלתנביה עלי פסוקים פיהא תנאקץ' פי אלט'אהר פי ארא ואעתקאדאת, וסיבין מן ד'לך טרף פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה, לאן הד'א אלמעני איצ'א מן סתרי תורה.
13	אשר לשאלה אם יש בספרי הנביאים סתירות מחמת הסיבה השביעית – זהו נושא לעיון ולחקירה, וראוי שלא לקפוץ למסקנות בכך.	ואמא הל יוג'ד פי כתב אלאנביא תנאקץ' בחסב אלסבב אלסאבע פפיה מוצ'ע נט'ר ובחת' וינבגי אן לא יג'זף פי ד'לך.
14	אשר לחילופים בספרי הפילוסופים – אנשי האמת בהם – הם מחמת הסיבה החמישית.	ואמא אלאכ'תלאף אלד'י פי כתב אלפלאספה אלמחקקין מנהם, פהו בחסב אלסבב אלכ'אמס.
15	ואילו הסתירות הנמצאות ברוב ספרי המחברים והמפרשים חוץ מן הנזכרים לעיל, הן מחמת הסיבה השישית. וכיוצא בזה יש במדרשות ובהגדות סתירות גדולות מחמת אותה סיבה, ולכן אומרים: "אין מקשין בהגדה". ויש בהם גם סתירות מחמת הסיבה השביעית.	ואמא אלתנאקץ' אלד'י יוג'ד פי אכת'ר כתב אלמולפין ואלשארחין גיר מן ד'כרנא, פהו בחסב אלסבב אלסאדס. וכד'לך יוג'ד פי אלמדרשות ואלהגדות תנאקץ' עט'ים בחסב הד'א אלסבב, ולד'לך יקולון אין מקשין בהגדה. ויוג'ד פיהא איצ'א תנאקץ' בחסב אלסבב אלסאבע.
16	ואילו החילופים שיימצאו בחיבור הזה – הרי הם מחמת הסיבות החמישית והשביעית. דע זאת ועמוד על כך והתבונן בכך מאוד, כדי שלא תהיה נבוך בחלק מפרקיו.	פאמא אלד'י יוג'ד פי הד'ה אלמקאלה מן אלאכ'תלאף פהו בחסב אלסבב אלכ'אמס ואלסאבע, פאעלם ד'לך ותחקקה ותד'כרה ג'דא כי לא תתחיר פי בעץ' פצולהא.
17	ביאור המונחים כמפתח למקומות נעולים לאחר ההקדמות הללו אחל לציין את המונחים שראוי להעיר על פירושם האמיתי המכוון בכל מקום כפי עניינו. דבר זה יהיה מפתח להיכנס למקומות שננעלו עליהם השערים. וכאשר ייפתחו אותם שערים ותיכנס לאותם מקומות, ינוחו בהם הנפשות, ויתענגו העיניים, וינפשו הגופים מעמלם ומיגיעם.	ובעד הד'ה אלמקדמאת אכ'ד' פי ד'כר אלאסמא אלתי ינבגי אלתנביה עלי חקיקה' מענאהא אלמקצוד פי כל מוצ'ע בחסבה פיכון ד'לך מפתאחא לדכ'ול מואצ'ע גלקת דונהא אלאבואב, פאד'א פתחת תלך אלאבואב ודכ'לת תלך אלמואצ'ע, סכנת פיהא אלאנפס, ואסתלד'ת אלאעין, ואסתראחת אלאג'סאם מן תעבהא ונצבהא: