חלק א, פרק כג

חלק א, פרק כג

המונחים יציאה ושיבה

1	יציאה - שתי משמעויות ה"יציאה" היא כנגד ה"ביאה". מונח זה א) משמש ליציאת גוף ממקום שהיה נח בו למקום אחר, בין אם הגוף הוא בעל חיים ובין אם לאו: "הֵם יָצְאוּ אֶת הָעִיר" (בראשית מד,ד), "כִּי תֵצֵא אֵשׁ" (שמות כב,ה). ב) והושאל להופעת דבר שאינו גוף כלל: "הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ" (אסתר ז,ח), "כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה" (שם א,יז), כלומר התפשטות הדבר. "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה" (ישעיה ב,ג). וכיוצא בזה "הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ" (בראשית יט,כג), כלומר הופעת האור.	אליציאה מקאבל אלביאה, אסתעמל הד'א אלאסם פי כ'רוג' ג'סם מן מוצ'ע כאן מסתקרא פיה למוצ'ע אכ'ר, חיואן כאן ד'לך אלג'סם או גיר חיואן, הם יצאו את העיר, כי תצא אש. ואסתעיר לט'הור אמר ליס בג'סם אצלא הדבר יצא מפי המלך, כי יצא דבר המלכה, יעני נפוד' אלאמר. כי מציון תצא תורה, וכד'לך השמש יצא על הארץ אעני ט'הור אלצ'יא.
2	הופעת מעשה ה' מכונה יציאה לפי השאלה זו הוא כל לשון יציאה שנאמר ביחס אליו יתעלה: "הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ" (ישעיה כו,כא; מיכה א,ג) – יופיע דברו המוסתר כעת מאתנו, כלומר יצירת מה שנוצר לאחר שלא היה. כי כל היווצרות על ידיו יתעלה מיוחסת לדברו: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם" (תהילים לג,ו) – בדימוי לפעולות היוצאות מן המלכים, שהכלי שלהם לביצוע רצונם הוא הדיבור. והוא יתעלה אינו נזקק לכלי לפעול באמצעותו, אלא פעולתו היא רק ברצונו בלבד. וגם אין דיבור כלל, כמו שיתבאר (א,סה).	ובחסב הד'ה אלאסתעארה כל לשון יציאה ג'את מנסובה לה תעאלי, הנה י"י יוצא ממקומו יט'הר אמרה אלמסתור אלאן ענא, אעני חדות' מא יחדת' בעד אן לם יכן, אד' כל חאדת' מן קבלה תעאלי ינסב לאמרה בדבר י"י שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, תשביהא באלאפעאל אלצאדרה ען אלמלוך אלתי אלתהם פי תנפיד' אראדתהם אלכלאם, והו תעאלי גיר מפתקר לאלה יפעל בהא, בל פעלה במג'רד אראדתה פקט, פלא כלאם איצ'א בוג'ה כמא סיבין.
3	העדר השגחת ה' מכונה שיבה וכיוון ש"יציאה" הושאלה להופעת פעולה מפעולותיו כמו שביארנו ונאמר "הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ" (בפסקה הקודמת), הושאלה גם "שיבה" להסתלקות אותה פעולה בהתאם לרצון (האלוהי), וכך נאמר: "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי" (שילוב פסוקים: הושע ב,ט; ה,טו) – המשמעות היא ההסתלקות מאתנו של השכינה שהייתה בינינו, המובילה להעדר ההשגחה עלינו, כמו שאמר באיומו: "[וַעֲזַבְתִּים] וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל [וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת]" (דברים לא,יז). משום שאם תיעדר ההשגחה יופקר (מי שנעדרת ממנו ההשגחה) וייעשה מטרה לכל מה שעלול לקרות ולהתארע, והטוב והרע שיבואו עליו יהיו כפי המקרה. כמה קשה איום זה! על כך כינה בדבריו: "אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל מְקוֹמִי".	ולמא אסתעיר לט'הור פעל מן אפעאלה יציאה כמא בינא וקאל הנה י"י יוצא ממקומו אסתעיר לארתפאע ד'לך אלפעל בחסב אלאראדה איצ'א שיבה פקאל אלכה ואשובה אל מקומי, אלמעני ארתפאע אלשכינה אלתי כאנת פימא ביננא מנא, אלתי תבעהא עדם אלענאיה בנא כמא קאל מתואעדא והסתרתי פני מהם והיה לאכל, לאנה אד'א עדמת אלענאיה סאב ובקי הדף לכל מא עסי אן יערץ' ויתפק, פיכון כ'ירה ושרה בחסב אלאתפאק, ומא אשד הד'א אלתואעד, וענה כני בקולה אלכה ואשובה אל מקומי: