חלק א, פרק מ

חלק א, פרק מ

המונח רוח

1	שש משמעויות. משמעויות א-ב: יסוד האוויר, ומשב האוויר "רוח" הוא מונח רב-משמעי. א) הוא שם האוויר, כלומר אחד מארבעת היסודות: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת [עַל פְּנֵי הַמָּיִם]" (בראשית א,ב).	רוח אסם משתרך. הו אסם אלהוא אעני אלרכן מן ארבעה' אלארכאן ורוח אלהים מרחפת.
2	ב) הוא גם שם הרוח המנשבת: "וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה" (שמות י,יג), "רוּחַ יָם" (שם,יט), וזה נפוץ.	והו איצ'א אסם אלריח אלהאבה ורוח הקדים נשא את הארבה, רוח ים, והד'א כת'יר.
3	משמעויות ג-ד: כוח החיות הגופנית, ומהות האדם ג) הוא גם שם רוח החיים: "רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב" (תהלים עח,לט), "[שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר] אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים" (בראשית ז,טו).	והו איצ'א אסם אלרוח אלחיואני רוח הולך ולא ישוב, אשר בו רוח חיים.
4	ד) הוא גם שם הדבר הנשאר מן האדם אחרי המוות, אשר הכיליון אינו שולט בו: "[וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה] וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ" (קהלת יב,ז).	והו איצ'א אסם אלשי אלד'י יבקי מן אלאנסאן בעד אלמות אלד'י לא ילחקה אלפסאד והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.
5	משמעויות ה-ו: הנבואה והרצון ה) הוא גם שמו של השפע השכלי האלוהי השופע על הנביאים כדי שיתנבאו בו, כפי שנבאר לך בדברינו על הנבואה במה שראוי שיוזכר בחיבור זה (ב,לב; לו-לז; מה): "[וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם] וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם" (במדבר יא,יז), "וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ [וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ]" (שם,כה), "רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי" (שמואל־ב כג,ב), וזה נפוץ.	והו איצ'א אסם אלפיץ' אלעקלי אלאלאהי אלד'י יפיץ' עלי אלנביין פיתנבאו בה כמא נבין לך ענד כלאמנא פי אלנבוה במא יליק אן יד'כר פי הד'ה אלמקאלה, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, ויהי כנוח עליהם הרוח, רוח י"י דבר בי, והד'א כת'יר.
6	ו) הוא גם שם הכַּוונה והרצון: "כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל" (משלי כט,יא) – כוונתו ורצונו. וכמוהו "וְנָבְקָה רוּחַ מִצְרַיִם בְּקִרְבּוֹ וַעֲצָתוֹ אֲבַלֵּעַ" (ישעיה יט,ג) – דהיינו: יתפזרו כוונותיו והנהגתו תסתתר. וכמוהו "מִי תִכֵּן אֶת רוּחַ ה' וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ" (ישעיה מ,יג), דהיינו: מי הוא היודע את סדר רצונו או משיג היאך היא הנהגתו את המציאות כדי שיודיע לנו אותה, כמו שנבאר בפרקים שיעסקו בהנהגה (האלוהית) (א,נד; ג,יז-יח; כב-כג; נא).	והו איצ'א אסם אלגרץ' ואלאראדה, כל רוחו יוציא כסיל, גרצ'ה ואראדתה. ומת'לה ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע, יקול תתשתת אגראצ'ה ותדבירה יכ'פי. ומת'לה מי תכן את רוח י"י ואיש עצתו יודיענו, יקול מן הו אלד'י יעלם אנתט'אם אראדתה או ידרך תדבירה ללוג'וד כיף הו פעלמנא בה, כמא סנבין פי פצול תאתי פי אלתדביר.
7	כל "רוח" המיוחסת לה' היא אם כן לפי המשמעות החמישית, ומקצתן לפי המשמעות האחרונה שהיא הרצון, כמו שביארנו – ויש לפרש בכל מקום לפי ההקשר.	פכל רוח מנסובה ללה הי בחסב אלמעני אלכ'אמס, ובעצ'הא בחסב אלמעני אלאכ'יר אלד'י הו אלאראדה כמא בינא, ישרח פי כל מוצ'ע בחסב מא ידל עליה ד'לך אלכלאם: