חלק א, פרק מח

חלק א, פרק מח

תרגום המונחים שמע וראה בזיקה לה'

1	עקביות בתרגום המונח "שמע" בזיקה לה' כל מה שיוחס לה' יתעלה במשמעות השמיעה, תמצא שאנקלוס הגר נשמר ממנו, ומפרש את משמעותו בכך שהאמירה הגיעה אליו יתעלה, כלומר שהוא השיג אותה; ואם הוא בהקשר של זעקה (לה') הוא מפרש את משמעותו בכך שהוא קיבל או לא קיבל. וכך הוא אומר תמיד בתרגומו "שָׁמַע ה'" – "שְׁמִיעַ קֳדָם ה'" (=נשמע מלפני ה'), ובהקשר של זעקה תרגם את "שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" (שמות כב,כב) – "קַבָּלָא אֲקַבֵּל [קְבִילְתֵיהּ]" (=קבל אקבל [את קבילתו]). דבר זה עקבי בפירושו, ואין הוא סוטה מכך בשום מקום.	כל מא ג'א מן מעני אלסמע מנסובא ללה תעאלי תג'ד אנקלוס הגר קד תג'נבה ושרח מענאה בוצול ד'לך אלקול אליה תעאלי, אי אנה אדרכה, ואן כאן פי מערץ' אלדעא פישרח מענאה באנה קבל או לם יקבל, פיקול אבדא פי תרג'מה שמע י"י שמיע קדם י"י, ופי מערץ' אלדעא תרג'ם שמוע אשמע צעקתו, קבלא אקבל, והד'א מטרד פי שרחה לם יעדל ען ד'לך פי מוצ'ע מן אלמואצ'ע.
2	אי עקביות בתרגום המונח "ראה" בזיקה לה' ואילו המופעים של ראייה ביחס אליו יתעלה, נהג בהם אנקלוס בחוסר עקביות תמוה "עג'יב" שלא נתבררו לי מטרתו וכוונתו. כי בחלק מהמקומות הוא מתרגם את "וַיַּרְא ה'" – "וַחְזָא ה'" (=וה' ראה), ובחלק מהמקומות הוא מתרגם "וּגְלֵי קֳדָם ה'" (=וגלוי לפני ה'). תרגומו את "וַיַּרְא ה'" – "וַחְזָא ה'" הוא ראיה ברורה לכך ש"חזא" הוא רב-משמעי גם בארמית, ושהוא מורה על עניין השגת השכל כפי שהוא מורה על השגת החוש. וכיוון שהדבר כך אצלו, מי ייתן וידעתי מדוע ברח מחלק (מהמופעים) ותרגמם "וּגְלֵי קֳדָם ה'".	אמא מא ג'א מן אלרויה מנסובא אליה תעאלי פאן אנקלוס תלון פי ד'לך תלונא עג'יבא לם יתלכ'ץ לי קצדה וגרצ'ה, וד'לך אן פי מואצ'ע ישרח וירא י"י וחזא י"י, ופי מואצ'ע ישרחה וגלי קדם י"י, אמא כונה ישרח וירא י"י וחזא י"י פד'לך דליל ואצ'ח עלי כון חזא איצ'א פי אללגה אלסריאניה משתרכא, ואנה ידל עלי מעני אדראך אלעקל כמא ידל עלי אדראך אלחאסה. פיא לית שערי אד' ואלאמר כד'לך ענדה לאי שי הרב מן אלבעץ' ושרחה וגלי קדם י"י.
3	הסבר מוצע לחריגות בתרגום כאשר התבוננתי בנוסחאות התרגום שמצאתי, עם מה ששמעתיו בזמן הלימוד, מצאתי שכאשר הוא מוצא את הראייה קשורה לעוול או נזק ועושק הוא מתרגם אותה "גלי קדם ה'". אין ספק ש"חזא" בשפה הזו מציין את ההשגה ואת אישור הדבר המושג כפי שהושג, ולכן אם הוא מוצא את הראייה קשורה לעושק אין הוא אומר "וחזא" אלא "וגלי קדם ה'".	ולמא תאמלת מא וג'דתה מן נסך' אלתרגום מע מא סמעתה פי חאל אלתעלם, וג'דתה אנה מתי מא וג'ד אלראיה מקתרנה במט'למה או אד'יה ועדואן פישרחה גלי קדם י"י, לא שך אן חזא פי תלך אללגה יקתצ'י אלאדראך ואקראר אלשי אלמדרך עלי מא אדרך עליה, פלד'לך אד'א וג'ד אלרויה תתעלק במט'למה לא יקול וחזא בל וגלי קדם י"י,
4	מצאתי אפוא שהוא תרגם כל ראיה שיוחסה לה' בכל התורה "וחזא", מלבד אלה שאתאר לך: א) "כִּי רָאָה ה' אֶת עָנְיִי" (בראשית כט,לב; ושם: בְּעָנְיִי) – "אֲרֵי גְּלֵי קֳדָם ה' עוּלְבָּנִי" (=כי גלוי לפני ה' עלבוני). ב) "כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ" (בראשית לא,יב) – "אֲרֵי גְּלֵי קֳדָמַי" (=כי גלוי לפניי). אף שהמדבר הוא מלאך, לא ייחס לו את ההשגה המורה על אישור הדבר, משום שהוא עוול. ג) "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ב,כה) – "וּגְלֵי קֳדָם ה' שִׁעְבּוּדָא דִבְנֵי יִשׂרָאֵל". ד) "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" (שם ג,ז) – "מִגְלָא גְלֵי קֳדָמַי יָת שִׁעְבּוּדָא דְעַמִּי". ה) "וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ [אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם]" (שם,ט) – "גְּלֵי קֳדָמַי דֻּחְקָא". ו) "[וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל] וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם" (שם ד,לא) – "וַאֲרֵי גְלֵי קֳדָמוֹהִי שִׁעְבּוּדְהוֹן". ז) "רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה [וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא]" (שם לב,ט) – "גְּלֵי קֳדָמַי עַמָּא הָדֵין" (=גלוי לפני העם הזה), משום שמשמעותו: ראיתי את חטאם, כמו "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם ב,כה) שמשמעותו: ראה את סבלם. ח) "וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ [מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו]" (דברים לב,יט) – "וּגְלֵי קֳדָם ה'". ט) "[כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם] כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד" (שם,לו) – "אֲרֵי גְלֵי קֳדָמוֹהִי", וגם זה מצב של עושק והתגברות אויב כלפיהם.	פוג'דת כל ראיה נסבת ללה פי ג'מיע אלתורה שרחהא וחזא, אלא הד'ה אלתי אצף לך, כי ראה י"י את עניי ארי גלי קדם י"י עולבני, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ארי גלי קדמי, מע כון אלמתכלם מלאכא לם ינסב לה אלאדראך אלדאל עלי אקראר אלאמר לכונהא מט'למה, וירא אלהים את בני ישראל וגלי קדם י"י שעבודא דבני ישראל, ראה ראיתי את עני עמי מגלא גלי קדמי ית שעבודא דעמי, וגם ראיתי את הלחץ גלי קדמי דחקא, וכי ראה את ענים וארי גלי קדמוהי שעבודהון, ראיתי את העם הזה גלי קדמי עמא הדין, לאן מענאה ראית עציאנהם, מת'ל וירא אלהים את בני ישראל אלד'י מענאה ראי שקאהם. וירא י"י וינאץ וגלי קדם י"י, כי יראה כי אזלת יד ארי גלי קדמוהי, והד'ה איצ'א חאלה' ט'לם להם וגלבה' עדו,
5	סיכום הכלל, הקשיים בו והיחס לנוסחאות וכל זה עקבי על דרך "וְהַבֵּט אֶל עָמָל לֹא יוּכָל" (חבקוק א,יג, ושם: וְהַבִּיט... תוּכָל). ולכן כל שעבוד וכל חטא הוא מתרגם "גלי קדמוהי" או "גלי קדמי". אבל הפירוש "תאויל" הנאה והטוב הזה, שאין בו ספק, השתבש לי בשלושה מקומות שהיה ראוי לפי ההיגיון הזה שיתרגם אותם "וגלי קדם ה'" ואילו אנחנו מוצאים בנוסחאות "וחזא ה'", והם אלה: "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם" (בראשית ו,ה), "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה" (שם,יב), "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה" (שם כט,לא). הקרוב בעיניי שזוהי טעות שנפלה בנוסחאות, שהרי אין בידינו כתב ידו של אנקלוס בזה כדי שנאמר: שמא יש לו פירוש "תאויל" בזה.	והד'א כלה כאן יטרד וילחט' פיה והבט אל עמל לא יוכל. פלד'לך כל שעבוד וכל עציאן יתרג'מה גלי קדמוהי או גלי קדמי. לכן אכ'תל עלי הד'א אלתאויל אלחסן אלטאיל אלד'י לא שך פיה בת'לת'ה מואצ'ע כאן מן חקהא עלי הד'א אלקיאס אן ישרחהא וגלי קדם י"י, ונג'דהא פי אלנסך' וחזא י"י, והי הד'ה, וירא י"י כי רבה רעת האדם, וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, וירא י"י כי שנואה לאה. ואלאקרב ענדי אן יכון הד'א גלטא וקע פי אלנסך', אד' ליס ענדנא כ'ט אנקלוס פי ד'לך חתי נקול לעל לה פי ד'לך תאויל.
6	ואולם זה שתרגם את "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה" (שם כב,ח) כ"קֳדָם ה' גְּלִי אִימְרָא" (=לפני ה' גלוי השה), הוא כדי שהדבר לא יטעה לחשוב שה' יתחיל לחפשו ולהמציאו; או שגם הוא גנות בלשון ההיא, שהשגתו תיקשר באחד מבעלי החיים שאינם הוגים.	אמא כונה שרח אלהים יראה לו השה קדם י"י גלי אימרא, לאן לא יוהם ד'לך אן אללה יסתאנף מטלבה ואיג'אדה, או יכון איצ'א שנע פי תלך אללגה תעלק אדראכה בשכ'ץ חיואן גיר נאטק,
7	ראוי לחקור היטב כדי לברר את הנוסחאות בזה. ואם תמצא שאותם מקומות הם כפי שהזכרנו, הרי איני יודע מה כוונתו בזה.	וינבגי אן יבחת' ג'דא פי תצחיח אלנסך' פי ד'לך, פאן וג'דת הד'ה אלמואצ'ע כמא ד'כרנא פלא אעלם לה גרצ'א פי ד'לך: