חלק א, פרק סט

חלק א, פרק סט

פועל העולם, חיותו ותכליתו

1	כינויי האלוהים כעילה או כפועֵל הפילוסופים, כידוע לך, מכנים את האל יתעלה "העילה הראשונה" ו"הסיבה הראשונה"; ואלו הידועים כ"מדברים" ("מֻתַכַּלִּמוּן") מתרחקים מאוד מן הכינויים הללו ומכנים אותו "הפועֵל". הם חושבים שיש הבדל עצום בין לומר "סיבה" ו"עילה" לבין לומר "פועל". לדבריהם, אם אנו אומרים שהוא עילה, מתחייבת מציאותו של עלול, וזה יוביל לקדמות העולם ושהעולם מחויב מן האל; ואם אנו אומרים "פועֵל" אין מתחייבת מכך מציאות הפעול עמו, כיוון שיש שהפועל קודם לפעולתו. אבל אין הם תופסים "תצור" את משמעות היות הפועל פועל אלא כאשר הוא קודם לפעולתו. אלה דברי מי שאינו מבדיל בין מה שבכוח לבין מה שבפועַל.	אלפלאספה כמא עלמת יסמון אללה תעלי אלעלה אלאולי ואלסבב אלאול, והאולא אלמשהורון באלמתכלמין יהרבון מן הד'ה אלאסמיה ג'דא ויסמונה אלפאעל, ויט'נון אן פרקא עט'ימא בין קולנא סבב ועלה ובין קולנא פאעל. לאנא קאלוא, אן קלנא אנה עלה לזם וג'וד אלמעלול, והד'א יודי לקדם אלעאלם ואן אלעאלם לה עלי ג'הה' אללזום, ואן קלנא פאעל פלא ילזם מן ד'לך וג'וד אלמפעול מעה, לאן אלפאעל קד יתקדם פעלה, בל לא יתצורון מעני כון אלפאעל פאעל אלא באן יתקדם פעלה. והד'א קול מן לא יפרק בין מא באלקוה ובין מא באלפעל.
2	מה שידוע לך הוא שאין הבדל בין לומר בעניין זה "עילה" או "פועֵל". וזאת משום שאם אתה נוקט גם את העילה כ(עילה) בכוח, היא קודמת בזמן לעלול שלה. ואילו אם היא עילה בפועַל, הרי העלול שלה מצוי בהכרח בשל מציאותה כעילה בפועַל. וכן כאשר אתה נוקט את הפועֵל כפועֵל בפועַל, מתחייבת בהכרח מציאות פעוּלו. כי הבנאי לפני שיבנה את הבית אינו בנאי בפועַל אלא הוא בנאי בכוח, כשם שחומר הבית הזה לפני שייבנה הוא בית בכוח. וכאשר יבנה, אזי יהיה בנאי בפועַל ותתחייב אז בהכרח מציאות דבר בנוי. נמצא שלא הרווחנו דבר בהעדפת המונח "פועֵל" על פני המונח "עילה" ו"סיבה". המטרה כאן אינה אלא להראות ששני המונחים שווים; ושכמו שאנו מכנים אותו "פועל" אף שפָּעוּלוֹ נעדר, הואיל ואין לו מונע או מכשול מלפעול מתי שיחפוץ, כך אפשר לכנות אותו "עילה" ו"סיבה" באותה המשמעות בדיוק, אף אם העלול נעדר.	ואלד'י תעלמה, אנה לא פרק בין קולך עלה או פאעל פי הד'א אלמעני, וד'לך אנך אד'א אכ'ד'ת אלעלה איצ'א באלקוה פהי תתקדם מעלולהא באלזמאן, אמא אד'א כאנת עלה באלפעל פאן מעלולהא מוג'וד בוג'ודהא עלה באלפעל צ'רורה. וכד'לך מתי אכ'ד'ת אלפאעל פאעלא באלפעל פאנה ילזם וג'וד מפעולה צ'רורה, לאן אלבנא קבל אן יבני אלבית ליס הו בנא באלפעל לכנה בנא באלקוה, כמא אן מאדה' ד'לך אלבית קבל אן יבני, בית באלקוה, פענד מא יבני חיניד' הו בנא באלפעל, וילזם וג'וד שי מנבני חיניד' צ'רורה, פמא רבחנא שיא פי תפצ'יל אסמיה' פאעל עלי אסמיה' עלה וסבב. ואלקצד הנא אנמא הו אלתסויה בין הד'ין אלאסמין, ואנה כמא נסמיה פאעל ואן כאן מפעולה מעדום אד' ולא מאנע ולא עאיק לה ען אן יפעל מתי שא, כד'לך יג'וז אן נסמיה עלה וסבבא בהד'א אלמעני בעינה ואן כאן אלמעלול מעדומא.
3	האל הוא סיבת המציאות בשלוש משמעויות מה שהביא את הפילוסופים לכנות אותו יתעלה "עילה" ו"סיבה" ולא כינוהו "פועל" אינו בשל דעתם המפורסמת על קדמות העולם, אלא בשל עניינים אחרים שאביא לך אותם כאן בקצרה. כבר התבארה ב"פיזיקה" (אריסטו פיזיקה ב,ג) מציאות הסיבות לכל מה שיש לו סיבה, ושהן ארבע: החומר, והצורה, והפועֵל והתכלית, ושמהן קרובות ומהן רחוקות, וכל אחת מארבע אלו מכונה "סיבה" ו"עילה". ומדעותיהם שאינני חולק עליהן הוא שהאל יתהדר ויתרומם הוא הפועֵל והוא הצורה והוא התכלית. ולכן הם אמרו שהוא יתעלה "סיבה" ו"עילה", כדי לכלול את שלוש הסיבות הללו, כלומר שהוא פועל העולם, וצורתו ותכליתו.	ואלד'י דעא אלפלאספה לתסמיתה תעלי עלה וסבבא ולם יסמוה פאעלא ליס הו מן אג'ל ראיהם אלמשהור פי קדם אלעאלם, בל מן אג'ל מעאני אכ'ר האנא אקתצ'בהא לך. קד בין פי אלעלם אלטביעי וג'וד אלאסבאב לכל מא לה סבב, ואנהא ארבעה, אלמאדה, ואלצורה, ואלפאעל, ואלגאיה. ואן מנהא קריבה ומנהא בעידה, וכל ואחד מן הד'ה אלארבעה יתסמי סבב ועלה. ומן אראיהם אלתי לא אכ'אלפהא אנא אן אללה עז וג'ל הו אלפאעל והו אלצורה והו אלגאיה, פלד'לך קאלוא אנה תעלי סבב ועלה ליעמוא הד'ה אלת'לת'ה אסבאב, והו אן יכון הו פאעל אלעאלם וצורתה וגאיתה.
4	מטרתי בפרק הזה היא לבאר לך באיזה אופן נאמר בו יתעלה שהוא הפועֵל והוא צורת העולם והוא תכליתו גם כן. ואל תעסיק את דעתך כאן בעניין חידושו את העולם או חיובו ממנו לפי דעתם, כי יוקדש לכך דיון ארוך הראוי למטרה זו (ב,יג-לא). המטרה כאן היא רק שהוא יתעלה פועל את פרטי הפעולות הקורות בעולם כפי שהוא פועל את העולם בכללותו.	וגרצ'י פי הד'א אלפצל אן אבין לך עלי אי ג'הה קיל פיה תעלי אנה אלפאעל והו צורה' אלעאלם והו גאיתה איצ'א. ולא תשגל ד'הנך הנא במעני אחדאת'ה ללעאלם או לזומה ענה עלי ראיהם, לאנה סיקע פי ד'לך כלאם כת'יר לאיק בהד'א אלגרץ', ואנמא אלגרץ' הנא כונה תעאלי פאעל לג'זאיאת אלאפעאל אלואקעה פי אלעאלם כמא הו פאעל אלעאלם באסרה.
5	האל – פועל העולם ואומר: כבר נתבאר ב"פיזיקה" (אריסטו, פיזיקה ז,ב; ח,ה) שראוי לחפש סיבה גם לכל אחת מארבעת מיני הסיבות האלה. וכך יימצאו לדבר המתהווה ארבע סיבות אלו הקרובות אליו, ויימצאו גם לאלו סיבות, ולסיבות אלו סיבות, עד שנגיע לסיבות הראשונות. לדוגמה, הפעול המסוים הזה, פועֲלו הוא כך וכך, ולפועֵל הזה יש פועֵל, ודבר זה נמשך עד שיגיע אל מניע ראשון שהוא הפועֵל באמת של כל גורמי הביניים האלה. משום שאם את אות אל"ף מניעה אות בי"ת, ואת בי"ת מניע גימ"ל, ואת גימ"ל מניע דל"ת, ואת דל"ת מניע ה"א, ודבר זה אינו נמשך עד אינסוף, הבה נעצור לדוגמה אצל ה"א. הרי אין ספק שה"א הוא המניע את אל"ף ובי"ת וגימ"ל ודל"ת. ובאמת נֶאמר לגבי תנועת אל"ף שה"א פעל אותה. באופן זה מיוחסת כל פעולה במציאות לאל, אפילו פעל אותה אחד הפועלים הקרובים, כמו שנבאר. נמצא שהוא הסיבה הרחוקה ביותר מצד היותו פועֵל.	פאקול. קד תבין פי אלעלם אלטביעי אן הד'ה אלארבעה' אנואע מן אלאסבאב ינבגי אן יטלב לכל סבב מנהא סבב איצ'א, פיוג'ד ללשי אלמתכון הד'ה אלארבעה אסבאב אלקריבה מנה, ותוג'ד לתלך איצ'א אסבאב וללאסבאב אסבאב, אלי אן ינתהי ללאסבאב אלאולי. מת'ל, אן הד'א אלשי אלמפעול פאעלה הו אלכד'א, ולד'לך אלפאעל פאעל, ולא יזאל ד'לך אלי אן יצל אלי מחרך אול הו אלפאעל באלחקיקה להד'ה אלמתוסטאת כלהא, וד'לך אן אד'א כאן חרף אלף יחרכה חרף בא, ובא יחרכה ג'ים, וג'ים יחרכה דאל, ודאל יחרכה הא, והד'א מא לא ימר אלי לא נהאיה, פלנקף ענד אלהא מת'לא, פלא שך אן אלהא הו אלמחרך ללאלף ואלבא ואלג'ים ואלדאל, ובאלחקיקה קיל פי תחרך אלאלף אן הא פעלה. ובהד'ה אלג'הה ינסב כל פעל פי אלוג'וד ללה ולו פעלה מן פעלה מן אלפאעלין אלקריבין כמא סנבין, פהו אלסבב אלאבעד מן ג'הה' כונה פאעלא.
6	האל – צורת העולם וכן הצורות הטבעיות המתהוות וכלות, נמצא אם נעקוב אחריהן שבהכרח קודמת להן צורה אחרת המכינה את החומר הזה לקבל את הצורה הזו. ואותה הצורה השנייה קודמת גם לה אחרת, עד שנגיע לצורה האחרונה שהיא הכרחית לִמְציאות צורות הביניים האלו, שצורות הביניים הללו הן סיבת הצורה הקרובה הזו. אותה הסיבה האחרונה של כל המציאות הוא האל יתעלה.	וכד'לך אלצור אלטביעיה אלכאינה אלפאסדה נג'דהא אד'א תתבענאהא אנהא לא בד אן תתקדמהא צורה אכ'רי תהיי הד'ה אלמאדה לקבול הד'ה אלצורה, ותלך אלצורה אלת'אניה תתקדמהא איצ'א אכ'רי, חתי ננתהי ללצורה אלאכ'ירה אלתי הי צ'רוריה פי וג'וד הד'ה אלצור אלמתוסטה, אלתי תלך אלמתוסטה הי סבב הד'ה אלצורה אלקריבה, ותלך אלצורה אלאכ'ירה פי ג'מיע אלוג'וד הו אללה תעלי.
7	אל תחשוב שדברינו עליו שהוא הצורה האחרונה לכל העולם רומזים לצורה האחרונה שאריסטו אמר לגביה ב"מטפיזיקה" (ספר יב, a1072) שאין היא מתהווה ולא כלה; כי אותה הצורה הנזכרת שם היא טבעית, לא שכל נבדל. כי כשאנו אומרים עליו יתעלה שהוא צורתו האחרונה של העולם אין זה במובן של היות הצורה בעלת החומר צורה של אותו חומר, כאילו הוא יתעלה צורה לגוף. לא באופן זה נאמר, אלא כמו שכל נמצא בעל צורה הוא מה שהוא רק בשל צורתו, ואם כלתה צורתו כלה ובטל כל היותו, כן כמו היחס הזה עצמו יחס האלוה לכל הרֵאשיות "מבדא" הרחוקות של המציאות. כי הכול מצוי מכוח מציאות הבורא, והוא מתמיד את קיומו (של העולם) באמצעות העניין המכונה "שפע", כמו שנבאר באחד מפרקי חיבור זה (ב,יב). אילו היה עולה על הדעת שהבורא נעדר, הייתה נעדרת המציאות כולה, והייתה בטלה מהותן של הסיבות הרחוקות ממנו, ושל המסוֹבבים האחרונים, ושל כל מה שביניהם.	ולא תט'ן אן קולנא פיה אנה אלצורה אלאכ'ירה לג'מיע אלעאלם הי אשארה ללצורה אלאכ'ירה אלתי יקול ארסטו ענהא פי מא בעד אלטביעה אנהא גיר כאינה ולא פאסדה, לאן תלך אלצורה אלמד'כורה הנאך טביעיה לא עקלא מפארקא, לאן ליס קולנא ענה תעלי אנה צורה' אלעאלם אלאכ'ירה עלי מת'אל כון אלצורה ד'את אלמאדה צורה לתלך אלמאדה, חתי יכון הו תעלי צורה לג'סם, ליס עלי הד'ה אלג'הה קיל, בל כמא אן כל מוג'וד ד'י צורה אנמא הו מא הו בצורתה, ואד'א פסדת צורתה פסד כונה ובטל, כד'לך מת'ל הד'ה אלנסבה בעינהא נסבה' אלאלאה לג'מלה' מבאדי אלוג'וד אלבעידה, לאן בוג'וד אלבארי הו אלכל מוג'וד, והו ממד בקאיה באלמעני אלד'י יכני ענה באלפיץ', כמא נבין פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה. פלו קדר עדם אלבארי לעדם אלוג'וד כלה ובטלת מאהייתה אלאסבאב אלבעידה מנה ואלמסבבאת אלאכ'ירה ומא בינהא,
8	אם כן האל הוא למציאות במדרגת הצורה לדבר שיש לו צורה, שעל ידה הוא מה שהוא, ובצורה מתקיימת אמיתתו ומהותו; כך יחס האלוה לעולם. במובן הזה נֶאמר עליו שהוא "הצורה האחרונה" ושהוא "צורת הצורות", כלומר שהוא זה שבסופו של דבר מציאותה של כל צורה בעולם וקיומה מתבססים עליו, וקיומן הוא על ידו, כמו שהדברים בעלי הצורות קיימים על ידי צורותיהם. מפני עניין זה הוא נקרא בלשוננו "חֵי העולמים", דהיינו שהוא חיות העולם, כמו שיתבאר (א,עב22).	פהו אד'א' לה במנזלה' אלצורה ללשי אלד'י לה צורה אלד'י בהא הו מא הו, ובאלצורה תת'בת חקיקתה ומאהיתה, כד'לך נסבה' אלאלאה ללעאלם, ובהד'ה אלג'הה קיל פיה אנה אלצורה אלאכ'ירה ואנה צורה' אלצור, אי אנה אלד'י וג'וד כל צורה פי אלעאלם וקואמהא מסתנד אכ'ירא אליה ובה קואמהא, כמא אלאשיא ד'את אלצור מתקומה בצורהא, ומן אג'ל הד'א אלמעני סמי פי לגתנא חי העולמים, מענאה אנה חיאה' אלעאלם כמא סיתבין.
9	האל - תכלית העולם וכן הדבר גם באשר לתכלית. כי הדבר שיש לו תכלית, עליך לחקור אחר תכליתה של אותה התכלית. כמו שתאמר למשל שהכיסא – חומרו הוא העץ, ופועלו הוא הנגר, וצורתו הוא הריבוע בתבנית כזו וכזו, ותכליתו היא הישיבה עליה. עליך אם כן לשאול: "ומה מטרת הישיבה על הכיסא?" וייאמר: "כדי שיורם היושב עליו ויגבה מעל הארץ". ותשאל עוד ותאמר: "ומה תכלית ההרמה מעל הארץ?" ותיענה: "כדי להעצים את היושב בעיני מי שיראה אותו". ותשאל: "ומה תכלית העצמתו אצל מי שיראה אותו?" ותיענה: "כדי שייראו ויפחדו ממנו". ותשאל ותאמר: "ומה תכלית היראה ממנו?" ותיענה: "כדי שיצייתו לציווייו". ותחקור: "מה תכלית הציות לציווייו?" ותיענה: "כדי למנוע מבני האדם מלהזיק זה לזה". ותחקור עוד על תכלית הדבר, ותיענה: "כדי שמציאותם תתמיד באופן מסודר".	והכד'א איצ'א אלאמר פי אלגאיה, פאן אלשי אלד'י לה גאיה פלך אן תטלב לתלך אלגאיה גאיה, כאנך קלת מת'לא אן אלכרסי מאדתה אלכ'שב, ופאעלה אלנג'אר, וצורתה אלתרביע עלי שכל כד'א, וגאיתה אלג'לוס עליה. פלך אן תסאל ומא גאיה' אלג'לוס עלי אלכרסי, פיקאל לירתפע אלג'אלס עליה ויעלו ען אלארץ'. פתסאל איצ'א ותקול ומא גאיה' אלארתפאע ען אלארץ', פתג'אב ליעט'ם אלג'אלס פי עין מן יראה. פתסאל ומא גאיה' עט'מתה ענד מן יראה. פתג'אב ליכ'אף וירהב. פתסאל ותקול ומא גאיה' כונה יכ'אף, פתג'אב לימתת'ל אואמרה. פתטלב מא גאיה' אמתת'אל אואמרה, פתג'אב לימנע אד'יה' אלנאס בעצ'הם ען בעץ'. פתטלב איצ'א גאיה' ד'לך, פתג'אב לידום וג'ודהם מנתט'מא.
10	וכך יתחייב תמיד בכל תכלית שתבוא, עד שיגיע הדבר לרצונו יתעלה בלבד, לפי דעה מסוימת, כמו שיתבאר (ג,יג; ג,כו), כך שתהיה התשובה האחרונה: "כך רצה יתעלה"; או לגזרת חכמתו לפי דעתם של אחרים כמו שאבאר (ג,יג), עד שתהיה התשובה בסופו של דבר: "כך גזרה חכמתו". וכך תגיע השתלשלות כל תכלית לרצונו ולחכמתו על פי שתי הדעות האלה, שהתבאר לפי דעתנו שהם עצמותו, ושאין רצונו וחפצו או חכמתו דברים שמחוץ לעצמותו, כלומר שהם זולת עצמותו. אם כן הוא יתעלה התכלית האחרונה של כל דבר, ותכלית הכול היא גם להידמות לשלמותו כפי היכולת, וזאת משמעות רצונו, שהיא עצמותו כמו שיתבאר. במובן זה נֶאמר עליו שהוא תכלית התכליות.	והכד'א ילזם דאימא פי כל גאיה חאדת'ה, אלי אן ינתהי אלאמר למג'רד אראדתה תעלי בחסב ראי מא כמא סיבין, חתי יכון אלג'ואב אלאכ'יר כד'א אראד תעלי. או למקתצ'י חכמתה עלי ראי אכ'רין כמא סאבין, חתי יכון אלג'ואב אכ'ירא כד'א אקתצ'ת חכמתה, ולהד'א ינתהי נט'ם כל גאיה אלי אראדתה וחכמתה בחסב האד'ין אלראיין אלתי תבין בחסב ראינא אנהא ד'אתה, ואנה ליס אראדתה ומשיתה או חכמתה אשיא כ'ארג'ה ען ד'אתה, אעני אנהא גיר ד'אתה. פאד'א' הו תעלי גאיה' כל שי אלאכ'ירה, וגאיה' אלכל איצ'א אלתשבה בכמאלה חסב אלמקדרה והו מעני אראדתה אלתי הי ד'אתה כמא יבין. פבהד'א קיל פיה אנה גאיה' אלגאיאת,
11	סיכום הרי ביארתי לך באיזה אופן נאמר לגביו יתעלה שהוא "פועֵל" ו"צורה" ו"תכלית". ולכן כינוהו (הפילוסופים) "סיבה" ולא כינוהו "פועֵל" בלבד.	פקד בינת לך עלי אי ג'הה קיל פיה תעלי אנה פאעל וצורה וגאיה, ולד'לך סמוה סבבא ולם יסמוה פאעלא פקט.
12	ה' מתמיד את קיום העולם ודע שחלק מאנשי העיון מה"מדברים" הללו הגיעו לכזו בורות ועזות פנים עד שאמרו שאילו היה עולה על הדעת שהבורא נעדר, לא היה מתחייב מכך העדר הדבר שהבורא יצר, כלומר העולם, כי לא מתחייב שיכלה הפעול כשייעדר הפועֵל אחרי שפעל אותו. מה שאמרו היה נכון אילו היה הוא פועֵל בלבד, ולא היה הדבר הפעול נצרך לו כדי להתמיד את קיומו, כמו שכשימות הנגר לא יכלה הארון, כי אין הוא מעניק לו את קיומו. אך כיוון שהוא יתעלה גם צורת העולם כמו שביארנו, והוא מעניק לו את הקיום ואת ההתמדה, הרי בלתי אפשרי שיסתלק המעניק ויישאר המוענק, שאין לו קיום אלא במה שמוענק לו. עד כדי כך הגיעה מחשבת השווא "והם" שחייבה האמירה שהוא פועֵל בלבד, לא תכלית ולא צורה.	ואעלם אן בעץ' אהל אלנט'ר מן האולא אלמתכלמין אנתהי בה אלג'הל ואלתג'אסר אלי אן קאל, אנה לו קדר עדם אלבארי למא לזם עדם הד'א אלשי אלד'י אוג'דה אלבארי, יעני אלעאלם, אד' לא ילזם אן יפסד אלמפעול אד'א עדם אלפאעל בעד אן פעלה. ואלד'י ד'כרוה צחיח לו כאן פאעלא פקט ולא יכון ד'לך אלשי אלמפעול מחתאג'א אליה פי אסתמראר בקאיה, כמא אנה אד'א מאת אלנג'אר ליס תפסד אלכ'זאנה אד' וליס ימדהא בקא, אמא בכונה תעלי צורה' אלעאלם איצ'א כמא בינא והו ימדה אלבקא ואלדואם, פמחאל אן יד'הב אלממד ויבקי אלמסתמד אלד'י לא בקא לה אלא במא יסתמדה. פהד'א קדר מא אוג'ב אלקול באנה פאעל פקט, לא גאיה ולא צורה מן אלוהם: