חלק א, פרק ע

חלק א, פרק ע

המונח רכב. האל – מניע העולם

1	שתי משמעויותיו של המונח "רכב" "רכב" – הביטוי הזה רב-משמעי. א) משמעות שימושו הראשון היא רכיבת האדם על הבהמות כנהוג: "וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ" (במדבר כב,כב). ב) לאחר מכן הושאל למשילה על דבר, כי הרוכב מושל ושליט על הנרכב, והוא מה שנאמר: "יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ" (דברים לב,יג), "וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ" (ישעיה נח,יד), כלומר: אתם תמשלו על מרומי הארץ. "אַרְכִּיב אֶפְרַיִם" (הושע י,יא) – אמשילהו ואשליטהו. לפי משמעות זו נאמר לגבי ה' יתעלה "רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ" (דברים לג,כו) – פירושו: המושל על השמים. וכן "לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת" (תהילים סח,ה) – משמעותו: המושל על ערבות, שהוא הגלגל העליון המקיף את הכול. לשון החכמים ז"ל החוזר ונשנה בכל מקום (בבלי חגיגה יב,ב ועוד) הוא ששבעה רקיעים הם, ושערבות הוא העליון המקיף את הכול.	רכב הד'א אללפט' משתרך, מת'אלה אלאול מענאה רכוב אלאנסאן עלי אלבהאים עלי אלמעתאד, והוא רכב על אתונו. ת'ם אסתעיר ללאסתילא עלי אלשי לאן אלראכב מסתולי חאכם עלי מרכובה, וד'לך קולה ירכיבהו על במתי ארץ, והרכבתיך על במתי ארץ, מענאה אנכם תסתולון עלי אעאלי אלארץ'. ארכיב אפרים, אוליה ואסלטה, ובחסב הד'א אלמעני קיל פי אללה תעלי רוכב שמים בעזרך שרחה אלמסתולי עלי אלסמא, וכד'לך לרוכב בערבות מענאה אלמסתולי עלי ערבות והו אלפלך אלאעלי אלמחיט באלכל. נץ אלחכמים ז"ל אלמתכרר פי כל מוצ'ע אנהא שבעה רקיעים ואן ערבות הו אלאעלי אלמחיט באלכל,
2	מספר הגלגלים ושכינת ה' על הערבות אל תחשוב לגנאי את העובדה שהם מנו את הרקיעים שבעה בעוד הם יותר, כי אפשר למנות כדור כאחד אף שיש בו מספר גלגלים, כמבואר למעיינים בתחום זה וכמו שאבאר (ב,ט).	ולא תסתנכר כונהם יעדון אלרקיעים שבעה והי אכת'ר, לאנה קד תעד אלכרה ואחדה ואן כאנת פיהא עדה' אפלאך כמא הו בין ענד אלנאט'רין פי הד'א אלשאן וכמא סאבין,
3	המכוּון כאן הוא רק אמירתם המפורשת תמיד שערבות הוא העליון מכול. על ערבות נאמר "רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ" (דברים לג,כו). ב(מסכת) חגיגה (יב,ב) אמרו: "ערבות – רם ונשא שוכן עליו, שנאמר 'סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת' (תהילים סח,ה), ומנא לן דאיקרי 'שמים'? כתיב הכא: 'לרוכב בערבות', וכתיב התם: 'רוכב שמים'" (=ומנין שנקרא 'שמים'? כתוב כאן: 'לרוכב בערבות', וכתוב שם: 'רוכב שמים'). הרי התבאר כי כל הכוונה היא לגלגל אחד, והוא המקיף את הכול, שעוד תשמע על אודותיו מה שתשמע (א,עב; ב,ד ועוד). התבונן בדבריהם "שוכן עליו", ולא אמרו "שוכן בו". כי אילו אמרו "שוכן בו", היה זה מחייב לו מקום, או שיהיה (ה') כוח בו (=בגלגל), כמו שדמיינו כתות הצאבה שהאל הוא רוח הגלגל. נמצא שבדבריהם "שוכן עליו" הם אמרו במפורש שהוא יתעלה מובדל מן הגלגל ושאין הוא כוח בו.	אנמא אלמקצוד הנא תצריחהם דאימא באן ערבות הו אעלי אלכל, וען ערבות קאל רכב שמים בעזרך. ונץ חגיגה קאלוא ערבות רם ונשא שוכן עליו שנאמר סולו לרוכב בערבות, ומנא לן דאיקרי שמים כתיב הכא לרוכב בערבות וכתיב התם רוכב שמים. פקד באן אן אלאשארה כלהא לפלך ואחד והו אלמחיט באלכל אלד'י סתסמע מן כ'ברה מא תסמע, ותאמל קולהם שוכן עליו ולם יקולוא שוכן בו, לאנהם לו קאלוא שוכן בו לכאן ד'לך יוג'ב לה מכאן או יכון קוה פיה כמא תכ'ילת טואיף אלצאבה אן אללה רוח אלפלך, פבקולהם שוכן עליו צרחוא באנה תעלי מפארק ללפלך וליס הו קוה פיה.
4	הרכיבה - נבדלות לצד מתן חיות ודע כי הושאל לו יתעלה "רֹכֵב שָׁמַיִם" (דברים לג,כו), בשל דימוי יוצא מן הכלל "גריב" ומופלא "עג'יב". והוא שהרוכב נעלה יותר מן הנרכב – ואיננו אומרים "נעלה יותר" אלא בחוסר דיוק, כי הרוכב אינו מאותו המין של הנרכב. והרוכב הוא גם המניע את הבהמה והמוליך אותה איך שיחפוץ, והיא כלי שלו, שהוא משתמש בו איך שירצה. והוא חף ממנה, לא מחובר לה, אלא מחוץ לה. כך האלוה יתרומם שמו הוא המניע את הגלגל העליון שבתנועתו נע כל מתנועע שבו, והוא יתעלה מובדל ממנו ואינו כוח בו.	ואעלם, אן אסתעיר לה תעלי רכב שמים ללתשביה אלגריב אלעג'יב, וד'לך אן אלראכב אפצ'ל מן אלמרכוב, ולא יקאל אפצ'ל אלא בתסמח, לאן ליס אלראכב מן נוע אלמרכוב, ואלראכב איצ'א הו אלד'י יחרך אלדאבה וימשיהא כיף שא, והי אלה לה יצרפהא כיף אראד, והו ברי ענהא גיר מתצל בהא בל כ'ארג' ענהא, כד'לך אלאלאה ג'ל אסמה הו מחרך אלפלך אלאעלי אלד'י בחרכתה יתחרך כל מתחרך פיה, והו תעלי מפארק לה ליס הו קוה פיה.
5	בבראשית רבה (פרשה סח,יא) אמרו, בפירושם לדבריו יתעלה "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם" (דברים לג,כז): "הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו". והמשיכו ואמרו: "הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס, הדא היא: 'כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ' (חבקוק ג,ח)", זה לשונם. התבונן בו ויתבאר לך איך ביארו את יחסו יתעלה לגלגל, ושהוא הכלי שלו, שבו הוא מנהיג את המציאות.	ופי בראשית רבה קאלוא ענד שרחהם לקולה תעלי מעונה אלהי קדם, קאלוא הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו, ואתבעוא ד'לך באן קאלוא הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס הדא היא כי תרכב על סוסיך, הד'א נצהם. פתאמלה ותבין כיף בינוא נסבתה תעלי ללפלך ואנה אלתה אלתי בהא דבר אלוג'וד,
6	חידות חכמים על סוד הישארות הנפש כי כל אימת שתמצא את החכמים ז"ל אומרים שבשמיים מסוימים יש כך וכך, ובשמיים אחרים יש כך וכך, אין הכוונה שבשמיים יש גופים אחרים מלבד השמיים, אלא הכוונה היא שהכוחות המולידים את הדבר הפלוני והמשמרים את סדירותו באים מהשמיים ההם. ראיה למה שאמרתי לך היא דבריהם (בבלי חגיגה, שם): "ערבות – שבו צדק וצדקה ומשפט וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן שלצדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להִבּרות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים". וברור הוא שכל מה שמנו כאן – אין מהם דבר שהוא גוף כך שיהיה במקום, כי "טל" אינו טל כפשוטו. התבונן כיצד אמרו שם "שבו", כלומר שהם בתוך ערבות, ולא אמרו שהם עליו, כאילו הודיעו שהדברים האלה המצויים בעולם אינם מצויים אלא בשל כוחות הבאים מערבות. ה' יתעלה הוא אשר עשאו ראשית להם וריכזם בתוכו, ובכללם "גנזי חיים". וזהו הנכון והאמת לאמיתה, שכל חיוּת הנמצאת בחי אינה אלא מהחיות הזו, כפי שאזכיר בהמשך (א,עב; ב,י). התבונן כיצד מנו את נשמתן שלצדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להִבּרות – מה נשגב עניין זה למי שמבינו! כי הנשמות הנשארות אחרי המוות אינן הנשמה המתהווה באדם כשהוא נוצר, כי זו המתהווה בעת יצירתו היא כוח ההכנה בלבד, והדבר הנפרד אחרי המוות הוא הדבר המגיע להיות בפועל. והנשמה המתהווה גם אינה הרוח המתהווה, ולכן מנו במתהווים נשמות ורוחות. אך הנפרד הוא דבר אחד בלבד. וכבר ביארנו את רב-משמעיות "רוח" (א,מ), וגם ביארנו בסוף ספר מדע (תשובה ח,ג) את הרב-משמעיות שחלה במונחים אלה.	לאן כלמא תג'ד ללחכמים ז"ל אן אלסמא אלפלאניה פיהא כד'א ואלסמא אלפלאניה פיהא כד'א ליס מענאה אן פי אלסמא אג'סאם אכ'רי גיר אלסמא, בל מענאה אן אלקוי אלמכונה ללאמר אלפלאני ואלחארסה לנט'אמה תאתי מן תלך אלסמא, ודליל מא קלתה לך קולהם ערבות שבו צדק וצדקה ומשפט וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן שלצדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להברות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים, ובין הו אן כל מא עדוה הנא ליס מנהא שי הו ג'סם פיכון פי מכאן, לאן טל ליס הו טל עלי ט'אהרה. ותאמל כיף קאלוא פי הד'ה שבו אעני אנהא פי ערבות ולם יקולוא אנהא עליה, פכאנהם אכ'ברוא באן הד'ה אלאשיא אלמוג'ודה פי אלעאלם אנמא הי מוג'ודה ען קוי תאתי מן ערבות, אללה תעלי הו אלד'י ג'עלה מבדא להא ורכזהא פיה אלתי מן ג'מלתהא גנזי חיים, וד'לך הו אלצחיח ואלחק אלמחץ', אן כל חיאה מוג'ודה פי חי אנמא הי מן תלך אלחיאה כמא סאד'כר פי מא בעד. ואעתבר כיף עדוא נשמתן שלצדיקים ונשמות ורוחות שעתידין להברות, פמא אג'ל הד'א אלמעני למן פהמה, לאן אלנשמות אלבאקיה בעד אלמות מא הי אלנשמה אלכאינה פי אלאנסאן ענד מא יתכון, לאן הד'ה אלכאינה ענד תכונה הי קוה' אלאסתעדאד פקט, ואלשי אלמפארק בעד אלמות הו אלשי אלחאצל באלפעל, ולא אלנשמה איצ'א אלכאינה הי אלרוח אלכאינה, ולד'לך עדוא פי אלכאינאת נשמות ורוחות, אמא אלמפארקה פשי ואחד פקט, וקד בינא אשתראך רוח, ובינא איצ'א פי אכ'ר ספר מדע מא וקע פי הד'ה אלאסמא מן אלאשתראך.
7	התבונן אם כן כיצד העניינים המופלאים והנכונים הללו, שאליהם הגיע עיונם של הנעלים ביותר ממי שעסקו בפילוסופיה, מפוזרים במדרשות. אם יעיין בהם במבט ראשון אדם משכיל שאינו הוגן, הוא ילעג להם, בשל הפער הגדול בין פשטיהם לבין העובדות. הסיבה לכל זה הוא דיבורם בחידות, בגלל זרותם של עניינים אלו להבנת ההמון, כמו שהודענו כמה פעמים.	פתאמל כיף הד'ה אלמעאני אלגריבה אלצחיחה אלתי אליהא וצל נט'ר אעלי מן תפלסף מבדדה פי מדרשות, אד'א נט'רהא אלרג'ל אלעאלם אלגיר מנצף באול נט'רה צ'חך מנהא למא יראה פי ט'ואהרהא מן מפארקה' חקאיק אלוג'וד, ועלה' ד'לך כלה אלאלגאז לגראבה' הד'ה אלמעאני ען אפהאם אלג'מהור כמא אכ'ברנא מראת.
8	ה' פועל באמצעות ערבות, הוא כיסא הכבוד אחזור להשלים מה שהתחלתי להסבירו, ואוֹמַר: הם ז"ל החלו להביא ראיות מלשונות הפסוקים על כך שהדברים האלה שמנו הם בתוך ערבות, ואמרו: "צדק ומשפט – דכתיב: 'צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ'" (תהילים פט,טו). וכן הביאו ראיות על כך שאלה שמנו אותם שהם מיוחסים לה' יתעלה שהם אצלו. הבן זאת. ובפרקי ר' אליעזר (פרק יח) אמרו: "שבעה רקיעים ברא הקב"ה, ומכולם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ערבות, שנאמר: 'סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת' (תהילים סח,ה)". זה לשונו, והבינהו גם כן.	וארג'ע אלי תמאם מא נאשבת תפהימה פאקול, אנהם ז"ל אכ'ד'וא אן יסתדלוא בנצוץ פואסיק עלי כון הד'ה אלאשיא אלמעדודה פי ערבות באן קאלוא צדק ומשפט דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך, וכד'לך אסתדלוא עלי תלך אלתי עדוהא אנהא נסבת ללה תעלי אנהא ענדה פאפהם הד'א, ופי פרקי ר' אליעזר קאלוא שבעה רקיעים ברא הקב"ה ומכולם לא בחר כסא כבוד למלכותו אלא ערבות שנאמר סולו לרוכב בערבות, הד'א נצה פאפהמה איצ'א.
9	המונח "מעשה מרכבה" ודע שקבוצה של בהמות נרכבות נקראת "מרכבה", וזה חוזר ונשנה רבות: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" (בראשית מו,כט), "מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה" (שם מא,מג), "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה" (שמות טו,ד). והראיה שמונח זה חל על כמה בהמות היא הפסוק: "וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה מִמִּצְרַים בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה" (מלכים־א י,כט). הרי זו ראיה ש(המונח) "מרכבה" חל על ארבעה סוסים. לכן אני אומר שמכיוון שנאמר כפי שנאמר שאת כסא הכבוד נשאו "אַרְבַּע חַיּוֹת" (יחזקאל א,ה), קראוהו החכמים ז"ל "מרכבה", בדימוי למרכבה שהיא בת ארבעה פרטים.	ואעלם אן ג'מאעה' אלבהאים אלמרכובה תתסמי מרכבה, והד'א כת'יר אלתכראר, ויאסר יוסף מרכבתו, מרכבת המשנה, מרכבות פרעה, ואלדליל עלי כון הד'ה אלאסמיה תקע עלי עדה' בהאים קולה ותעלה ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה, פהד'א דליל עלי כון מרכבה יקע עלי ארבעה מן אלכ'יל, ולהד'א אקול אנה למא קיל בחסב מא קיל אן כסא הכבוד חמלתה ארבע חיות סמוה אלחכמים ז"ל מרכבה, תשביה באלמרכבה אלתי הי ארבעה' אשכ'אץ,
10	זו מידת מה שהתגלגל אליו הדיון בפרק זה. אין מנוס מהערות אחרות רבות בעניין זה, אבל המכוון בפרק זה, שעבורו חזרנו ואמרנו את הדברים, הוא שהאמור "רֹכֵב שָׁמַיִם" (דברים לג,כו) משמעותו "מסובב הגלגל המקיף ומניעו ביכולתו וברצונו". וכן האמור בסוף הפסוק: "וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים" – שבגאותו הוא מסובב את השחקים. הראשון, שהוא "ערבות" כמו שביארנו, נאמר בלשון "רכיבה", והשאר בלשון "גאוה", כי בתנועת הגלגל העליון, זו התנועה היומית, נעים כל הגלגלים כתנועת החלק בַּכֹּל. וזוהי היכולת העצומה שהניעה את הכול, ולכן קרא לה "גאוה".	והד'א קדר מא אנג'ר אליה אלקול פי הד'א אלפצל, ולא בד מן תנביהאת אכ'רי כת'ירה איצ'א פי הד'א אלגרץ'. לכן אלמקצוד בהד'א אלפצל אלד'י נחוה כאן תרדיד אלקול אן קולה רוכב שמים מענאה מדיר אלפלך אלמחיט ומחרכה בקדרתה ואראדתה, וכד'לך קולה פי תמאם אלפסוק ובגאותו שחקים אלד'י בגאותו אדאר אלשחקים, אכ'רג' ד'לך אלאול אלד'י הו ערבות כמא בינא בלפט' רכיבה, ובקיתהא בלפט' גאוה, לאן בחרכה' אלפלך אלאעלי הד'ה אלחרכה אליומיה תתחרך אלאפלאך כלהא כחרכה' אלג'ז פי אלכל, והד'ה הי אלקדרה אלעט'ימה אלתי חרכת אלג'מיע ולד'לך סמאהא גאוה,
11	יהא נא עניין זה נוכח תמיד בדעתך עבור מה שאעסוק בו בהמשך, כי הוא הראיה הגדולה ביותר לידיעת מציאות האלוה, כוונתי לסיבוב הגלגל, כמו שאוכיח (ב,א). הבן זאת אם כן.	פליכן הד'א אלמעני חאצ'רא דאימא פי ד'הנך למא אסתאנפה לאנה אעט'ם דליל עלם וג'וד אלאלאה בה אעני דוראן אלפלך כמא סאברהן, פאפהמה: