חלק א, פרק עב

חלק א, פרק עב

סקירת המבנה הפיזיקלי של העולם

1	אחדות העולם הפיזי דע שהמצוי הזה בכללותו הוא פרט (=אורגניזם, אינדיווידואל) אחד ותו לא. כוונתי לכך שכדור הגלגל החיצוני יחד עם כל מה שבו הוא בלי ספק פרט אחד, באותה מידה שראובן ושמעון הם פרטים. והשוני בין עצמיו – כלומר העצמים שבכדור הזה על כל מה שבו – הוא כשוני בין העצמים של אברי פרט מבני האדם, לדוגמה. כמו שראובן, למשל, הוא פרט אחד, והוא מחובר מאברים שונים כמו הבשר והעצמוֹת, ומלֵיחות שונות ומרוחות, כך הכדור הזה בכללותו מחובר מגלגלים ומארבעת היסודות ומה שמורכב מהם. ואין בו רִיק כלל, אלא הוא מקשה אחת, מלא: מרכזו כדור הארץ, והמים מקיפים את הארץ, והאוויר מקיף את המים, והאש מקיפה את האוויר.	אעלם אן הד'א אלמוג'וד בג'מלתה הו שכ'ץ ואחד לא גיר, אעני כרה' אלפלך אלאקצא בכל מא פיהא הי שכ'ץ ואחד בלא שך, במנזלה' זיד ועמר פי אלשכ'ציה, ואכ'תלאף ג'ואהרהא אעני ג'ואהר הד'ה אלכרה בכל מא פיהא כאכ'תלאף ג'ואהר אעצ'א שכ'ץ אלאנסאן מת'לא, כמא אן זידא מת'לא הו שכ'ץ ואחד והו מולף מן אעצ'א מכ'תלפה כאללחם ואלעט'ם, ומן אכ'לאט מכ'תלפה ומן ארואח, כד'לך הד'ה אלכרה בג'מלתהא מולפה מן אלאפלאך ומן אלאסטקסאת אלארבעה ומא תרכב מנהא, ולא כ'לא פיהא אצלא, אלא מצמתה ממלוה מרכזהא כרה' אלארץ', ואלמא מחיט באלארץ', ואלהוא מחיט באלמא, ואלנאר מחיטה באלהוא,
2	תכונות היסוד של הגלגלים והגוף החמישי מקיף את האש, והוא כדורים רבים אחד בתוך השני שאין ביניהם כלל חלל ורִיק, אלא הם עגולים באופן מושלם, צמודים זה לזה, כולם נעים תנועה סיבובית שווה שאין בה אף האצה והאטה, כוונתי שכל כדור מהם אינו ממהר לעתים ומאט לעתים. אלא כל אחד מהם נצמד לטבעו במהירותו ובכיוון תנועתו. אמנם חלק מהכדורים האלה נעים מהר יותר מאחרים, והמהירה מכולם היא תנועת הגלגל המקיף את הכול, והוא הנע את התנועה היומית, ומניע את כולם תנועת החלק בכול, כי הם כולם חלקים בו.	ואלג'סם אלכ'אמס מחיט באלנאר, והו אכר כת'ירה ואחדה דאכ'ל ת'אניה לא כ'לל בינהא ולא כ'לא בוג'ה, אלא מחכמה' אלאסתדארה לאזקה בעצ'הא בבעץ', כלהא מתחרכה חרכה דוריה מסתויה לא סרעה פי שי מנהא ולא אבטא, אעני אן כל כרה מנהא לא תסרע תארה ותבטי אכ'רי, בל כל ואחדה לאזמה לטביעתהא פי סרעתהא וג'הה' חרכתהא, לכן הד'ה אלאכר בעצ'הא אסרע חרכה מן בעץ', ואסרעהא כלהא חרכה' אלפלך אלמחיט באלכל והו אלד'י יתחרך אלחרכה אליומיה ויחרכהא כלהא מעה חרכה' אלג'ז פי אלכל אד' הי כלהא אג'זא פיה.
3	תיקון לתמונה האסטרונומית של העולם המרכזים של הגלגלים האלה שונים: יש מהם שמרכזו הוא מרכז העולם, ויש מהם שמרכזו חוץ למרכז העולם. יש מהם שנע תמיד את תנועתו הייחודית מן המזרח למערב, ויש מהם שנע תמיד מן המערב למזרח. כל כוכב בכדורים האלה הוא חלק מן הגלגל שהוא נמצא בו, קבוע במקומו ואין לו תנועה ייחודית לו, אלא הוא נראה נע רק בשל תנועת הגוף שהוא חלק ממנו. והחומר של הגוף החמישי הזה בכללותו, הנע סיבובית, אינו כחומר ארבעת היסודות שבתוכו.	ומראכז הד'ה אלאפלאך מכ'תלפה, מנהא מא מרכזה מרכז אלעאלם, ומנהא מא מרכזה כ'ארג' ען מרכז אלעאלם, ומנהא מא יתחרך דאימא חרכתה אלכ'ציצה בה מן אלשרק אלי אלגרב, ומנהא מא יתחרך דאימא מן אלגרב אלי אלשרק, וכל כוכב פי הד'ה אלאכר פהו ג'ז מן אלפלך אלד'י הו פיה ת'אבת פי מוצ'עה לא חרכה לה תכ'צה, ואנמא ירי מתחרך בחרכה' אלג'סם אלד'י הו ג'ז מנה. ומאדה' הד'א אלג'סם אלכ'אמס בג'מלתה אלמתחרך דורא ליס כמאדה' אג'סאם אלארבעה אסטקסאת אלתי דאכ'לה.
4	אי ודאות בהבנת תמונת העולם השמיימית מספר הכדורים האלה המקיפים את העולם אינו יכול בשום פנים ואופן להיות פחות משמונה עשר. ייתכן שמספרם גדול יותר, ויש בזה מקום לעיין. וכן יש מקום לעיין האם יש אפיציקלים (=גלגלי משנה), והם גלגלים שאינם מקיפים את העולם.	ועדד הד'ה אלאכר אלמחיטה באלעאלם לא ימכן בוג'ה ולא עלי חאל אן תכון אקל מן ת'מאן עשרה' כרה, ואמא הל עדדהא אכת'ר פממכן ופיה נט'ר. ואמא הל ת'ם אפלאך תדאויר והי אלתי הי גיר מחיטה באלעאלם פפיה נט'ר.
5	ארבעת היסודות בתוך אותו כדור תחתון, הסמוך אלינו, יש חומר אחד – השונה מחומר הגוף החמישי – שקיבל ארבע צורות ראשוניות. על ידי ארבע הצורות האלה נעשו ארבעה גופים: הארץ, והמים, והאוויר, והאש. לכל אחד מארבעת אלה יש מקום טבעי מיוחד לו, ואינו לזולתו, אם הוא נעזב לטבעו. הם גופים דוממים, שאין בהם לא חיים ולא השגה, ואין הם נעים מעצמם. אלא הם נחים במקומותיהם הטבעיים, ואם אחד מהם נכפה לצאת ממקומו – הרי כאשר סר הכופה, הוא נע כדי לשוב למקומו הטבעי. כי יש בו אותו עיקרון "מבדא" שהוא נע בגללו כדי לשוב למקומו בקו ישר. ואין בו עיקרון "מבדא" שהוא נח בגללו ולא שהוא נע בגללו שלא בקו ישר.	ופי דאכ'ל הד'ה אלכרה אלדאניה אלתי תלינא מאדה ואחדה מבאינה למאדה' אלג'סם אלכ'אמס, קבלת ארבע צור אולי וצארת בתלך אלארבע ארבעה אג'סאם, אלארץ' ואלמא ואלהוא ואלנאר, וכל ואחד מן הד'ה אלארבעה לה מוצ'ע טביעי כ'ציץ בה לא יוג'ד פי גירה, והו מתרוך מע טביעתה, והי אג'סאם מיתה לא חיאה פיהא ולא אדראך, ולא תתחרך מן תלקא אנפסהא בל הי סאכנה פי מואצ'עהא אלטביעיה, פאן אכ'רג' ואחד מנהא ען מוצ'עה אלטביעי באלקסר פענד זואל אלקאסר יתחרך ללרג'וע למוצ'עה אלטביעי, לאן פיה הד'א אלמבדא אלד'י בה יתחרך ללרג'וע למוצ'עה עלי אסתקאמה וליס פיה מבדא יסכן בה ולא יתחרך בה עלי גיר אסתקאמה,
6	תנועת היסודות לעומת תנועת הגלגלים התנועות הישרות שיש לארבעת היסודות האלה כאשר הם נעים כדי לשוב למקומותיהם, הן שתיים: תנועה כלפי המקיף, והיא של האש ושל האוויר; ותנועה כלפי המרכז, והיא של המים ושל הארץ. וכאשר כל אחד מהם מגיע למקומו הטבעי, הוא נח.	ואלחרכאת אלמסתקימה אלמוג'ודה להד'ה אלארבעה אסתקסאת אד'א תחרכת ללרג'וע למואצ'עהא חרכתאן, חרכה נחו אלמחיט והי ללנאר ואלהוי, וחרכה נחו אלמרכז והי ללמא ואלארץ', ואד'א וצל כל מנהא למוצ'עה אלטביעי סכן.
7	אך הגרמים העגולים האלה (=הגלגלים השמימיים) – הם חיים ובעלי נפש שהם נעים בגללה, ואין אצלם עיקרון "מבדא" של מנוחה כלל, ולא חל בהם שינוי אלא בתנוחה, משום שהם נעים סיבובית. האם יש להם שכל שהם יכולים לתפוס בו מושגים "תצור" – אין הדבר ברור אלא לאחר עיון מדוקדק.	אמא תלך אלאג'ראם אלמסתדירה פהי חיה ד'את נפס בהא תתחרך, ולא מבדא סכון פיהא אצלא, ולא תגיר ילחקהא אלא פי אלוצ'ע בכונהא מתחרכה דורא. ואמא הל להא עקל תתצור בה פליס ד'לך בין אלא בעד נט'ר דקיק.
8	כשהגוף החמישי נע בכללותו סיבובית באופן תמידי, מתרחשת בשל כך ביסודות, דהיינו באש ובאוויר, תנועה כפויה שבגללה הם יוצאים ממקומם. הם נדחפים אל המים וחודרים כולם בגרם הארץ אל מעמקיה, וכך נוצר ערבוב ביסודות. אחר כך הם מתחילים לנוע כדי לשוב למקומותיהם, ובשל כך יוצאים ממקומותיהם גם חלקים מן הארץ הנלווים למים ולאוויר ולאש. בכל התהליך הזה הם משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה, וכך חלים שינויים בתערובת עד שמתהווים ממנה בתחילה האדים (=חומרים גזיים) למיניהם השונים, ולאחר מכן המחצבים למיניהם השונים, ומיני הצמחים כולם, ומיני חיות רבים, בהתאם למה שקובע מזג התערובת.	ואד'א תחרך אלג'סם אלכ'אמס דורא בג'מלתה דאימא חדת' פי אלאסתקסאת מן אג'ל ד'לך חרכה קסריה תכ'רג' בהא ען מואצ'עהא, אעני פי אלנאר ואלהוא פינדפעא אלי אלמא וינפד' אלג'מיע פי ג'רם אלארץ' אלי אעמאקהא, פיחדת' ללאסתקסאת אכ'תלאט, ת'ם תאכ'ד' פי אן תתחרך ללרג'וע למואצ'עהא, פתכ'רג' אג'זא מן אלארץ' איצ'א מן אג'ל ד'לך ען מואצ'עהא צחבה' אלמא ואלהוי ואלנאר, והו פי הד'א כלה תות'ר בעצ'הא פי בעץ' ותתאת'ר בעצ'הא מן בעץ', פיקע אלתגיר פי אלמכ'תלט חתי יכון מנה אולא אלאבכ'רה עלי אכ'תלאף אנואעהא, ת'ם אלמעאדן עלי אכ'תלאף אנואעהא, ואנואע אלנבאת כלהא, ואנואע כת'ירה מן אלחיואן בחסב מא יקתצ'י מזאג' אלמכ'תלט,
9	חוק שימור החומר ומחזוריותו כל המתהווה – כלה. ואין הוא מתהווה אלא מן היסודות ואליהם הוא כלה. וכן היסודות מתהווים זה מזה וכָלים זה אל זה, כי חומר הכול אחד. ולא תיתכן מציאותו של חומר בלי צורה, ומאותן צורות טבעיות המתהוות וכלות לא תימצא צורה בלי חומר. נמצא שהדבר – התהוותם וכליונם והיותו של כל מה שמתהווה מהם וכלה אליהם – חוזר חלילה בדומה לסיבוב הגלגל. כך שתנועת אותו חומר בעל צורה ביחס להתחלפות הצורות בו זו אחר זו, היא כתנועת הגלגל ביחס ל"היכן" (=קטגוריית המיקום), בכך שעבור כל חלק ממנו חוזרות ונשנות אותן תנוחות עצמן.	וכל מתכון פאסד פאנמא יתכון מן אלאסתקסאת ואליהא יפסד, וכד'לך אלאסתקסאת תתכון בעצ'הא מן בעץ' ותפסד בעצ'הא אלי בעץ' אד' מאדה' אלכל ואחדה. ולא ימכן וג'וד מאדה דון צורה, ולא תוג'ד צורה טביעיה מן הד'ה אלכאינה אלפאסדה דון מאדה, פיכון אלאמר פי כונהא ופסאדהא וכון כל מא יתכון מנהא ויפסד אליהא ראג'ע באלדור שבה דורה' אלפלך, חתי תכון חרכה' הד'ה אלמאדה אלמצורה פי תעאקב אלצור עליהא כחרכה' אלפלך פי אלאין בתכרר אלאוצ'אע בעינהא לכל ג'ז מנה.
10	הגלגל הוא מקור העולם התת-ירחי כמו שבגוף האדם יש אברים שולטים ואברים נשלטים הנזקקים לצורך המשך קיומם להנהגת האבר השולט המנהיג אותם – כך בעולם בכללותו יש חלקים שולטים, והוא הגוף החמישי המקיף, וחלקים נשלטים הנזקקים למנהיג, והם היסודות ומה שמורכב מהם. וכמו שהאבר השולט, שהוא הלב, נע תמיד, והוא ראשית "מבדא" כל תנועה הנמצאת בגוף, ושאר אברי הגוף נשלטים על ידיו והוא שולח אליהם בתנועתו את הכוחות שהם נזקקים להם לצורך פעולותיהם – כך הגלגל הוא המנהיג בתנועתו את שאר חלקי העולם, והוא שולח לכל מתהווה את כוחותיו המצויים בו. נמצא שראשיתה "מבדא" הראשונית של כל תנועה הנמצאת בעולם הוא תנועת הגלגל; וכל נפש שתמצא לבעל נפש בעולם, ראשיתה "מבדא" היא נפש הגלגל.	וכמא אן פי ג'סם אלאנסאן אעצ'א ראיסה ואעצ'א מראוסה מפתקרה פי בקאהא לתדביר אלעצ'ו אלרייס אלד'י ידברהא, כד'לך פי אלעאלם בג'מלתה אג'זא ראיסה והו אלג'סם אלכ'אמס אלמחיט, ואג'זא מראוסה מפתקרה למדבר והי אלאסתקסאת ומא יתרכב מנהא, וכמא אן אלעצ'ו אלרייס אלד'י הו אלקלב מתחרך דאימא והו מבדא כל חרכה תוג'ד פי אלג'סם, וסאיר אעצ'א אלג'סם מראוסה מנה והו יבעת' להא קואהא אלתי תחתאג'הא לאפעאלהא בחרכתה, כד'לך אלפלך הו אלמדבר לסאיר אג'זא אלעאלם בחרכתה, והו יבעת' לכל מתכון קואה אלמוג'ודה פיה. פכל חרכה תוג'ד פי אלעאלם מבדאהא אלאול חרכה' אלפלך, וכל נפס תג'ד לד'י נפס פי אלעאלם מבדאהא נפס אלפלך.
11	ארבעת הכוחות מן הגלגלים לכדור הארץ דע שהכוחות המגיעים מן הגלגל לעולם זה, כפי שכבר התבאר, הם ארבעה: א) כוח המחייב את העירוב וההרכבה, ואין ספק שזה מספיק ליצירת המחצבים; ב) וכוח הנותן את הנפש הצמחית לכל צמח; ג) וכוח הנותן את הנפש החייתית לכל חי; ד) וכוח הנותן את הכוח ההוגה לכל הוגה. וכל זה באמצעות הזוהר והחושך הנובעים מאורם ומסיבובם (של הגלגלים) סביב הארץ.	ואעלם, אן אלקוי אלואצלה מן אלפלך להד'א אלעאלם עלי מא קד באן ארבע קוי, קוה תוג'ב אלאכ'תלאט ואלתרכיב ולא שך אן הד'ה כאפיה פי תוליד אלמעאדן, וקוה תעטי אלנפס אלנבאתיה לכל נבאת, וקוה תעטי אלנפס אלחיואניה לכל חי, וקוה תעטי אלקוה אלנאטקה לכל נאטק, וכל ד'לך בתוסט אלצ'ו ואלט'לאם אלתאבע לנורהא ודורתהא חול אלארץ'.
12	תלות העולם התת-ירחי בגלגלים ותלות מרכיביו היקש א) וכמו שאם ינוח הלב להרף עין ימות האדם וייבטלו כל תנועותיו וכל כוחותיו – כך אילו היו הגלגלים עוצרים היה זה מות העולם בכללותו וביטול כל מה שבו. היקש ב) וכמו שהחי חי כולו רק בשל תנועת (=פעימות) לבו, אף שיש בו אברים נחים שאינם חשים, כגון העצמות והסחוסים וכיוצא בהם – כך המציאות הזו כולה היא פרט אחד החי בשל תנועת הגלגל, שהוא בה כמו הלב אצל בעלי הלב, אף שיש בה גופים רבים שהם נחים ודוממים. כך ראוי לך לתפוס "תצור" את מכלול הכדור הזה כפרט אחד חי ונע בעל נפש, כי אופן תפיסה זה הכרחי מאוד, או מועיל מאוד, בהוכחה שהאלוה אחד כמו שיתבאר (ב,א). על פי התפיסה הזו יתברר גם כן שרק האחד ברא אחד. היקש ג) וכמו שלא ייתכן שיימצאו אברי האדם בנפרד כשהם באמת אברי האדם, כוונתי לכך שהכבד יהיה בנפרד או הלב יהיה בנפרד או הבשר יהיה בנפרד – כך לא ייתכן שיימצאו חלקי העולם אחד בלי השני במציאות היציבה הזו שאנחנו מדברים עליה, כך שתימצא אש בלי ארץ, או ארץ בלי שמים, או שמים בלי ארץ.	וכמא אנה לו סכן אלקלב טרפה' עין מאת אלשכ'ץ ובטלת כל חרכאתה וכל קואה, כד'לך לו סכנת אלאפלאך כאן ד'לך מות אלעאלם בג'מלתה ובטלאן כל מא פיה. וכמא אן אלחי אנמא הו חי כלה בחרכה' קלבה ואן כאנת פיה אעצ'א סאכנה לא תחס מת'ל אלעט'אם ואלגצ'אריף וגירהא, כד'לך הד'א אלוג'וד כלה הו שכ'ץ ואחד חי בחרכה' אלפלך אלד'י הו פיה במנזלה' אלקלב מן ד'י אלקלב, ואן כאנת פיה אג'סאם כת'ירה סאכנה מיתה. פהכד'א ינבגי לך אן תתצור ג'מלה' הד'ה אלכרה שכ'צא ואחדא חיא מתחרכא ד'א נפס, פאן הד'א אלנחו מן אלתצור צ'רורי ג'דא או מפיד ג'דא פי אלברהאן עלי כון אלאלאה ואחדא כמא סיבין. ובהד'א אלתצור יבין איצ'א אן אלואחד אנמא כ'לק ואחדא, וכמא אן לא ימכן אן תוג'ד אעצ'א אלאנסאן עלי אלתפריד והי אעצ'א אנסאן חקיקה, אעני אן תכון אלכבד מפרדה או אלקלב מפרד או לחם מפרד, כד'לך לא ימכן אן תוג'ד אג'זא אלעאלם בעצ'הא דון בעץ' פי הד'א אלוג'וד אלמסתקר אלד'י כלאמנא פיה, חתי תוג'ד נאר דון ארץ', או ארץ' דון סמא, או סמא דון ארץ'.
13	הכוח המקשר בין המינים ודואג לקיומם היקש ד) וכמו שיש באדם כוח מסוים הקושר את אבריו זה לזה ומנהיג אותם, ונותן לכל אבר את מה שראוי כדי לשמור על כושרו ולהרחיק ממנו מה שמזיק לו, והוא שדיברו עליו במפורש הרופאים וקראו לו "הכוח המנהיג את גוף החי", ופעמים רבות הם מכנים אותו "טבע" – כך יש בעולם בכללותו כוח הקושר את חלקיו זה לזה ושומר על מיניו שלא יאבדו, ושומר גם על פרטי מיניו במשך הזמן שניתן לשמור עליהם, ושומר גם על חלק מפרטי העולם. יש מקום לעיין לגבי כוח זה, האם הוא באמצעות הגלגל או לא.	וכמא אן פי הד'א שכ'ץ אלאנסאן קוה' מא תרבט אעט'איה בעצ'הא בבעץ' ותדברהא, ותעטי כל עצ'ו מא ינבגי אן יחרס עליה צלאחיתה ותדפע ענה מא יאד'יה, הי אלתי צרחוא אלאטבא בהא וקאלוא אלקוה אלמדברה לבדן אלחיואן וכת'יר מא יסמונהא טביעה, כד'לך פי אלעאלם בג'מלתה קוה תרבט בעצ'ה בבעץ' ותחרס אנואעה מן אן תביד, ותחרס אשכ'אץ אנואעה איצ'א מדה' מא ימכן חראסתהא, ותחרס איצ'א בעץ' אשכ'אץ אלעאלם. הד'ה אלקוה פיהא נט'ר הל הי בוסאטה' אלפלך אם לא.
14	אבחנות בטבע הפיזיולוגי היקש ה) וכמו שבגופו של האדם יש א) דברים בעלי מטרה: א1) מהם שמטרתם היא קיומו כפרט, כמו אברי ההזנה, א2) ומהם שמטרתם היא קיום מינו, כאברי ההולדה, א3) ומהם שמטרתם היא צרכיו ההכרחיים לתזונתו וכדומה, כמו הידיים והעיניים; ב) ויש בו גם דברים שאין להם מטרה בפני עצמם אלא הם נובעים ונמשכים ממזג האברים האלה, כשהמזג המיוחד הזה הכרחי להשגת "חצול" הצורה כפי שהיא כדי שתפעל את הפעולות המכוונות הללו, ואותה התהוות מכוונת גוררת אחריה בשל הכרח החומר דברים אחרים, כמו ב1) שער הגוף ב2) וצבעו, ולכן דבר זה אינו נוהג באופן סדיר, ופעמים רבות חלקם חסר, וגם קיימים בהם הבדלים גדולים מאוד בין האנשים באופן שאינו קיים באברים, כי לא תמצא אדם שיש לו כבד הגדול פי עשרה מכבד של אדם אחר, אך תמצא גבר בלי זקן או שיער בחלק מן הגוף, או שיש לו למשל זקן פי עשרה או פי עשרים מאדם אחר, וזה נפוץ בסוג הזה, כלומר ההבדלים בשיער ובצבעים – כך במציאות כולה א) יש מינים שהתהוותם מכוונת, יציבים ומתנהלים בסדירות ואין ביניהם אלא מעט הבדלים, בהתאם להיקף האיכות והכמות של המין הזה; ב) ומינים שאינם מכוונים אלא נובעים מטבע ההתהוות והכיליון הכלליים, כמו ב1) מיני התולעים הנוצרים מן הגללים, ב2) ומיני החיות הנוצרים בפירות הנרקבים, ב3) ומה שנוצר מעיפוש הלחויות, ב4) והתולעים הנוצרות במעיים, ודומיהם. ובאופן כללי נראה לי שכל מה שאין בו כוח להוליד את מה שדומה לו הרי הוא מן הסוג הזה. ולכן אינך מוצא אותם שומרים על סדירות, אף על פי שאין מנוס מקיומם, כפי שאין מנוס מקיום צבעים שונים ומקיום מיני השיער בפרטי מין האדם.	וכמא אן פי בדן שכ'ץ אלאנסאן אשיא מקצודה מנהא מא קצד בהא בקא שכ'צה כאלאת אלגד'א, ומנהא מא קצד בהא בקא נועה כאלאת אלתנאסל, ומנהא מא קצד בהא חאג'תה אלתי הו מצ'טר אליהא פי אגד'יתה ונחוהא כאלידין ואלעינין, ופיה איצ'א אשיא גיר מקצודה לד'אתהא בל הי לאזמה ותאבעה למזאג' תלך אלאעצ'א, אלד'י ד'לך אלמזאג' אלמכ'צוץ צ'רורי פי חצול אלצורה עלי מא הי עליה חתי תפעל תלך אלאפעאל אלמקצודה, פתבע כונה אלמקצוד בחסב צ'רוריה אלמאדה אשיא אכ'ר מת'ל שער אלג'סם ולונה, ולד'לך לא יג'רי אמר הד'ה עלי נט'אם וכת'יר מא יעדם בעצ'הא, ויוג'ד אלתפאצ'ל איצ'א פיהא בין אלאשכ'אץ מתפאותא ג'דא מא לא יכון ד'לך פי אלאעצ'א, לאנך לא תג'ד שכ'צא תכון לה כבד עשרה' אמת'אל כבד שכ'ץ אכ'ר, ותג'ד רג'לא עאדם אללחיה או שער מואצ'ע מן אלג'סם או תכון לה לחיה עשרה' אמת'אל לחיה' שכ'ץ אכ'ר או עשרין מת'לא, והד'א אכת'רי פי הד'א אלצנף אעני תפאצ'ל אלשער ואלאלואן. כד'לך פי אלוג'וד באסרה אנואע מקצודה מן אלתכון ת'אבתה ג'אריה עלי נט'אם לא תפאות פיהא אלא יסיר בקדר ערץ' ד'לך אלנוע פי כיפה וכמה, ואנואע גיר מקצודה בל לזמת לטביעה' אלכון ואלפסאד אלעאם, מת'ל אנואע אלדוד אלמתולדה מן אלאזבאל, ואנואע אלחיואנאת אלמתולדה פי אלפואכה אד'א עפנת, ומא יתולד ען עפן אלרטובאת, ואלדוד אלמתולד פי אלאמעא ונחוה. ובאלג'מלה יבדו לי אן כל מא לא תוג'ד פיה קוה' תוליד למת'לה פהו מן הד'א אלקביל, ולד'לך לא תג'דהא תחרז נט'אמא, ואן כאן לא בד מנהא, כמא לא בד מן אלואן מכ'תלפה ולא בד מן אנואע אלשער פי אשכ'אץ אלאנסאן.
15	היקש ו) וכמו שבאדם יש א) גופים שפרטיהם קבועים, כמו האברים העיקריים, ב) וגופים המתמידים במין אבל לא בפרט, כמו ארבע הליחות – כך במציאות בכללותה יש א) גופים קבועים ומתמידים בפרט, והוא הגוף החמישי על כל חלקיו, ב) וגופים המתמידים במין, כמו היסודות ומה שמורכב מהם.	וכמא אן פי אלאנסאן אג'סאם אשכ'אצהא ת'אבתה כאלאעצ'א אלאצליה, ואג'סאם באקיה באלנוע לא באלשכ'ץ כאלאכ'לאט אלארבעה, כד'לך פי אלוג'וד בג'מלתה אג'סאם ת'אבתה באקיה באלשכ'ץ והו אלג'סם אלכ'אמס בג'מיע אג'זאיה, ואג'סאם באקיה באלנוע כאלאסתקסאת ומא תרכב מנהא.
16	ההתהוות וההתכלות באדם ובמציאות כרוכים זה בזה היקש ז) וכמו שכוחות האדם הגורמים להתהוותו ולקיומו במשך זמן קיומו הם עצמם הגורמים לכיליונו ולאובדנו – כך סיבות ההתהוות הן עצמן סיבות הכיליון בכל עולם ההתהוות והכיליון. לדוגמה: ארבעת הכוחות הנמצאים בגופו של כל ניזון, והם: המושך, והמחזיק, והמעכל, והדוחה – אילו היה אפשר שאותם כוחות יהיו כמו הכוחות השכליים, כך שלא היו עושים אלא מה שראוי ובזמן הראוי ובמידה הראויה, כי אז היה האדם ניצל מנגעים גדולים מאוד וממחלות רבות. אבל כיוון שדבר זה בלתי אפשרי, אלא הם פועלים פעולות טבעיות בלי מחשבה ובלי שיקול דעת ואינם משיגים כלל את מה שהם פועלים – נובע מכך שיקרו בגללם מחלות קשות ונגעים, אף שהם הכלי להתהוות החי ולקיומו במשך הזמן שהוא קיים.	וכמא אן קוי אלאנסאן אלמוג'בה לתכונה ובקאיה מדה' בקאיה הי בעינהא אלמוג'בה לפסאדה ותלאפה, כד'לך אסבאב אלכון הי בעינהא אסבאב אלפסאד פי ג'מיע עאלם אלכון ואלפסאד. מת'אלה, אן הד'ה אלארבע קוי אלמוג'ודה פי בדן כל מגתד' והי אלג'אד'בה ואלמאסכה ואלהאצ'מה ואלדאפעה, לו אמכן אן תכון הד'ה אלקוי כאלקוי אלעקליה חתי לא תפעל אלא מא ינבגי ופי אלוקת אלד'י ינבגי ובאלקדר אלד'י ינבגי לכאן אלאנסאן סיסלם מן אפאת עט'ימה ג'דא ואמראץ' עדה, לכנה למא לם ימכן ד'לך בל כאנת תפעל אפעאלא טביעיה מן גיר פכרה ולא רויה ולא תדרך מא תפעלה בוג'ה לזם אן תחדת' מן אג'להא אמראץ' עט'ימה ואפאת, ואן כאנת הי אלאלה פי תכון אלחיואן ופי בקאיה אלמדה אלתי יבקא.
17	ביאור הדבר: הכוח המושך, לדוגמה, אילו היה מושך רק את הדבר המתאים מכל בחינה ואת המידה הנצרכת בלבד – כי אז היה האדם ניצל ממחלות ומנגעים רבים. אבל כיוון שהדבר אינו כך, אלא הוא מושך כל חומר שיזדמן מן המין שהוא מושך, גם אם החומר הזה סוטה מעט בכמותו ובאיכותו – נובע מכך שיימשך חומר שהוא חם יותר מן הנצרך, או קר יותר מן הנצרך, או סמיך יותר, או עדין יותר, או רב יותר. בשל כך נחסמים העורקים, ונוצרים סתימות וריקבון, ואיכות הליחות מתקלקלת וכַמוּתן משתנה. וכך מתהוות מחלות כמו הגרדת והשפשפת והיבלות, או נגעים קשים כמו הגידול הסרטני והצרעת והנמק, עד שצורת אבר או אברים מתקלקלת. וכך הדבר גם בשאר ארבעת הכוחות.	וביאן ד'לך, אן אלקוה אלג'אד'בה מת'לא לו כאנת לא תג'ד'ב אלא אלשי אלמואפק מן ג'מיע ג'האתה וקדר אלמחתאג' אליה פקט לסלם אלאנסאן מן אמראץ' ואפאת כת'ירה, לכנה למא לם יכן אלאמר כד'לך, בל תג'ד'ב אי מאדה אתפקת מן ג'נס ג'ד'בהא ואן כאנת תלך אלמאדה מנחרפה קלילא פי כמהא וכיפהא, לזם מן ד'לך אן תג'ד'ב אלמאדה אלתי הי אחר ממא יחתאג' או אברד ממא יחתאג' או אגלט' או ארק או אכת'ר, פתגץ בד'לך אלערוק, ותחדת' אלסדה ואלעפן, ותפסד כיפיה' אלאכ'לאט ותתגיר כמיתהא, פתחדת' אמראץ' כאלג'רב' ואלחכה ואלת'ואליל, או אפאת עט'ימה כאלורם אלסרטאני ואלג'ד'אם ואלאכלה חתי תפסד צורה' אלעצ'ו או אלאעצ'א, וכד'לך אלאמר איצ'א פי סאיר אלקוי אלארבע.
18	כך הדבר בדיוק לגבי כלל המציאות: הדבר ההכרחי להתהוות מה שמתהווה ולהתמדת קיומו במשך זמן, והוא עירוב היסודות על ידי כוחות הגלגל המניעים אותם ומפוזרים בהם – הוא עצמו הסיבה להיווצרות גורמים מזיקים במציאות, כמו השיטפונות והממטרים הכבדים והשלג והברד והרוחות הסוערות והרעמים והברקים והתעפשות האוויר, או היווצרות גורמים קטלניים ביותר המכלים ארץ או ארצות או אזור, כמו שקיעת הקרקעות ורעידות האדמה והברקים הקטלניים והמים השוטפים מן הימים והתהומות.	כד'לך אלאמר בעינה פי ג'מלה' אלוג'וד, אלאמר אלמוג'ב לכון מא יתכון ואסתמראר וג'ודה מדה' מא והו אכ'תלאט אלאסתקסאת באלקוי אלפלכיה אלמחרכה להא ואלמבת'ות'ה פיהא, הו אלסבב בעינה פי חדות' אסבאב מוד'יה פי אלוג'וד כאלסיול ואלאמטאר אלובלה ואלת'לג' ואלברד ואלריאח אלעאצפה ואלרעוד ואלברוק ועפונה' אלהוא, או חדות' אסבאב מהלכה ג'דא תפני בלדה או בלאדא או אקלימא כאלכ'סוף ואלזלאזל ואלצואעק ואלמיאה אלתי תפיץ' מן אלבחאר ואלאגמאד.
19	משל האדם עולם קטן דע שכל מה שאמרנו באשר לדימוי העולם בכללותו לפרט מבני האדם – לא מפני דברים אלה נאמר על האדם שהוא עולם קטן. כי הדימוי הזה כולו עקבי בכל פרט מפרטי בעלי החיים שאבריו שלמים, ומעולם לא שמעת אף אחד מן הקדמונים אומר שהחמור או הסוס הם עולם קטן. הדבר נאמר לגבי האדם רק בשל מה שהתייחד בו האדם, והוא הכוח ההוגה, כלומר השכל, שהוא השכל ההיולי, כי עניין זה אינו נמצא באף מין מבעלי החיים מלבדו.	ואעלם אן הד'א אלד'י קלנאה כלה מן תשביה אלעאלם בג'מלתה בשכ'ץ אנסאן, ליס מן אג'ל הד'א אלאשיא קיל פי אלאנסאן אנה עאלם צגיר, לאן הד'א אלתשביה כלה מטרד פי כל שכ'ץ מן אשכ'אץ אלחיואן אלכאמל אלאעצ'א, ולם תסמע קט אחדא מן אלאואיל יקול אן אלחמאר או אלפרס עאלם צגיר, ואנמא קיל פי אלאנסאן ד'לך מן אג'ל אלאמר אלד'י אכ'תץ בה אלאנסאן והו אלקוה אלנאטקה, אעני אלעקל אלד'י הו אלעקל אלהיולאני, אלד'י הד'א אלמעני לא יוג'ד פי שי מן אנואע אלחיואן גירה.
20	ביאור הדבר: אף פרט מפרטי בעלי החיים אינו נזקק עבור התמדת קיומו למחשבה ושיקול דעת והנהגה. אלא הוא הולך ורץ כפי טבעו, ואוכל את הדברים המתאימים לו שהוא מוצא, וגר במקום שמזדמן לו, ומזדווג עם כל נקבה שהוא מוצא כשהוא מיוחם, אם יש לו עונת ייחום. כך מתקיים הפרט במשך הזמן שהוא מתקיים, ומציאות המין מתמידה, ואין הוא נזקק כלל לפרט אחר ממינו שיעזור לו ויסייע לו בקיומו בכך שיעשה עבורו דברים שהוא עצמו אינו עושה. והאדם בלבד, אילו היה פרט ממנו מצוי לבדו, משולל כוח הנהגה ונעשה כבהמות – היה אובד מיד, ולא היה שורד אפילו יום אחד אלא במקרה, כלומר אם היה מזדמן לו למצוא משהו להיזון בו. זאת משום שהמזון שקיומו תלוי בו נזקק למלאכה ולניהול ארוכים, שאינם מתבצעים אלא במחשבה ובשיקול דעת ועל ידי כלים רבים, וכן על ידי אנשים רבים שלכל אחד ואחד מהם מוקצית עבודה מסוימת, ולכן יש צורך במי שינהיג אותם ויקבץ אותם כך שחברתם תוסדר ותתמיד כדי שהם יסייעו אחד לשני. וכן כדי להישמר מן החום בזמן החום ומן הקור בזמן הקור ולהיות מוגן מן הגשמים ומהשלגים ומן הרוחות הסוערות, יש לו צורך בהכנות מרובות שכולן אינן מתבצעות אלא במחשבה ובשיקול דעת.	וביאן ד'לך, אן כל שכ'ץ מן אשכ'אץ אלחיואן לא יפתקר פי אסתמראר וג'ודה אלי פכר ורויה ותדביר, בל ימשי ויסעי בחסב טביעתה, ויאכל מא יג'ד ממא יואפקה, ויאוי לאי מוצ'ע אתפק, וינזו עלי אי אנת'י וג'ד ענד היג'אנה אן כאן לה אואן היג'אן, פידום בד'לך שכ'צה אלמדה אלתי ידום, ויסתמר וג'וד נועה, ולא יחתאג' בוג'ה לשכ'ץ אכ'ר מן נועה יעאונה ויעאצ'דה עלי בקאיה חתי יעמל לה אשיא לא יעמלהא הו בנפסה. אמא אלאנסאן כ'אצה פאנה לו קדר שכ'ץ מנה וחדה מוג'וד קד עדם אלתדביר וצאר כאלבהאים לתלף לוקתה ד'אך, ולא ימכן לבת'ה ולו יומא ואחדא אלא באלערץ', אעני אן יג'ד באלאתפאק שי יגתד'י בה, וד'לך אן אגד'יתה אלתי בהא קואמה תחתאג' אלי צנאעה ותדביר טויל לא יתם אלא בפכרה ורויה ובאלאת כת'ירה ובאשכ'אץ כת'ירין איצ'א ינפרד כל ואחד מנהם בשגל מא, פלד'לך יחתאג' מן יסוסהם ויג'מעהם חתי ינתט'ם אג'תמאעהם ויסתמר ליעאון בעצ'הם בעצ'א. וכד'לך תוקיה' אלחר פי זמאן אלחר ואלברד פי זמאן אלברד וציאנתה מן אלאמטאר ואלת'לוג' והבוב אלריאח יחתאג' אלי תהייה' אסתעדאדאת כת'ירה, כלהא לא תתם אלא בפכרה ורויה.
21	בשל כך קיים בו אותו הכוח ההוגה, שבו הוא חושב ושוקל ועובד ומכין במיני מלאכות שונים את מזונו ומגוריו ולבושו, ובהם הוא מנהיג את כלל אברי גופו כך שיעשה בהם השולט שבהם את אשר יעשה, ויונהג הנשלט באשר הוא מונהג. לפיכך אם תעלה על דעתך פרט מבני האדם המשולל אותו כוח, ונותר בו רק (הכוח) החייתי לבדו, היה הוא אובד ונכחד מיד. הכוח הזה נכבד מאוד, הנכבד ביותר מכוחות בעלי החיים. והוא גם נסתר מאוד, ומהותו האמיתית אינה מובנת במחשבה הראשונית המשותפת כמו שמובנים שאר כוחות הטבע.	ומן אג'ל ד'לך וג'דת פיה הד'א אלקוה אלנאטקה אלתי בהא יפכר וירוי ויעמל ויהיי באנואע מן אלצנאעאת אגד'יתה וכנה ולבאסה, ובהא ידבר ג'מיע אעצ'א ג'סמה חתי יפעל מנהא אלראיס מא יפעל, ויתדבר אלמראווס במא יתדבר. פלד'לך לו קדרת שכ'צא מן אלנאס מסלובא הד'ה אלקוה מתרוכא מע אלחיואניה פקט, לתלף ובאד לחינה. והד'ה אלקוה שריפה ג'דא אשרף קוי אלחיואן, והי איצ'א כ'פיה ג'דא לא תפהם חקיקתהא בבאדי אלראי אלמשתרך כפהם סאיר אלקוי אלטביעיה.
22	כך יש במציאות דבר מה המנהיג את כללותה, מניע את אברה השליט הראשון שנתן לו כוח הנעה כדי שינהיג את זולתו. ואילו עלה על הדעת ביטולו של דבר זה, הייתה בטלה מציאותו של הכדור הזה כולו, הן השליט בו הן הנשלט. ועל ידי הדבר הזה מתמיד קיומם של הכדור ושל כל חלק ממנו. דבר זה הוא האלוה יתעלה שמו. רק לפי משמעות זו נאמר על האדם בלבד שהוא עולם קטן, משום שיש בו עיקרון "מבדא" כלשהו המנהיג את כולו. ובשל עניין זה נקרא ה' יתעלה בלשוננו "חיי העולם", ונאמר: "וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם" (דניאל יב,ז).	כד'לך פי אלוג'וד אמר מא הו אלמדבר לג'מלתה, אלמחרך לעצ'וה אלראיס אלאול אלד'י אעטאה קוה' אלתחריך חתי דבר בהא מא סואה. ולו קדר בטלאן ד'לך אלאמר בטל וג'וד הד'ה אלכרה באסרהא אלראיס מנהא ואלמראווס, ובד'לך אלאמר יסתמר וג'וד אלכרה וכל ג'זו מנהא, וד'לך אלאמר הו אלאלאה תעלי אסמה. ובחסב הד'א אלמעני פקט קיל פי אלאנסאן כ'אצה אנה עאלם צגיר אד' ופיה מבדא מא הו אלמדבר לג'מיעה, ומן אג'ל הד'א אלמעני סמי אללה תעלי פי לגתנא חיאה' אלעאלם וקיל וישבע בחי העולם.
23	שלוש הסתייגויות למשל. הסתייגות א: השפעה של חסד דע שבדימוי הזה שדימינו את העולם בכללותו לפרט מבני האדם אין שוני בדבר ממה שהזכרנו אלא בשלושה דברים: האחד: שהאבר השליט בכל בעל חיים שיש לו לב, מקבל תועלת מן האברים הנשלטים, והתועלת שלהם חוזרת אליו. ואין במציאות הכללית דבר דומה לכך, אלא כל מה שמאציל הנהגה או נותן כוח, אין חוזרת אליו תועלת כלל מן הנשלט, אלא הוא נותן את מה שהוא נותן כנתינתו של מיטיב נדיב, העושה זאת בשל נדיבותו הטבעית וטוב לבו המולד, לא על מנת לקבל פרס; אלא זו הידמות לאלוה יתעלה שמו.	ואעלם אן הד'א אלתשביה אלד'י שבהנא אלעאלם בג'מלתה בשכ'ץ אנסאן לא יכ'אלף פי שי ממא ד'כרנאה אלא פי ת'לת'ה אשיא, אחדהא אן אלעצ'ו אלראיס מן כל חיואן לה קלב, יסתנפע באלאעצ'א אלמרווסה ויעוד עליה נפעהא. וליס פי אלוג'וד אלכלי שי כד'לך, בל כל מן יפיץ' תדבירא או יעטי קוה לא יעוד עליה נפע בוג'ה מן אלמרווס, בל אעטאוה מא יעטיה כאעטא אלמנעם אלמפצ'ל אלד'י יפעל ד'לך כרם טבאע ופצ'ילה סג'יה, לא לתרג', בל הד'א תשבה באלאלאה תעאלי אסמה.
24	הסתייגות ב: השפעה חד כיוונית והשני: שהלב, בכל בעל חיים שיש לו לב, נמצא באמצעיתו, ושאר האברים הנשלטים מקיפים אותו, כדי להביא לו תועלת בשמירה עליו ובהגנה עליו כדי שלא יגיע אליו במהרה נזק מבחוץ. ובעולם בכללותו הדבר הפוך: הנכבד יותר מקיף את הפחות יותר, כי הוא בטוח מפני קבלת השפעה מזולתו. ואפילו היה מקבל השפעה, אין נמצא מחוצה לו גוף אחר היכול להשפיע עליו. נמצא שהוא מאציל על מה שבתוכו ואינו מקבל השפעה כלל ולא כוח מגופים אחרים. ויש כאן גם דומוּת מסוימת. והוא, שבבעל החיים, כל אבר הרחוק מן האבר השליט נכבד פחות מן הקרוב אליו. וכן הדבר בעולם כולו: ככל שהגופים קרובים יותר למרכז, הם עכורים יותר, עצמם "ג'והר" עבה יותר, תנועתם כבדה יותר ואורם ושקיפותם אובדים, בשל ריחוקם מן הגוף הנכבד המאיר השקוף הנע העדין הפשוט, דהיינו הגלגל. וככל שגוף קרוב יותר אליו הוא קונה ממנו משהו מאותן תכונות בהתאם לקרבתו, ותהיה לו נכבדות מסוימת ביחס למה שמתחתיו.	ואלת'אני אן אלקלב מן כל חיואן לה קלב פי וסטה, וסאיר אלאעצ'א אלמרווסה מחיטה בה לתעמה מנפעתהא פי ציאנתה וחראסתה בהא חתי לא תסרע לה אד'יה מן כ'ארג'. ואלאמר פי אלעאלם בג'מלתה באלעכס, אשרפה מחיט באכ'סה למא אמן עליה מן קבול אלאת'ר ממא סואה, וחתי לו כאן מתאת'ר למא וג'ד כ'ראג'א ענה ג'סמא אכ'ר יות'ר פיה, פהו יפיץ' עלי מא פי דאכ'לה ולא יצלה את'ר בוג'ה ולא קוה מן גירה מן אלאג'סאם. והנא איצ'א שבה מא, וד'לך אן אלעצ'ו אלראיס פי אלחיואן כל מא בעד ענה מן אלאעצ'א כאן אקל שרף ממא הו קריב מנה, וכד'לך אלאמר פי אלעאלם באסרה, כלמא קרבת אלאג'סאם מן אלמרכז תכדרת וגלט' ג'והרהא ועסרת חרכתהא וד'הב נורהא ושפאפהא, לבעדהא ען אלג'סם אלשריף אלניר אלשפאף אלמתחרך אללטיף אלבסיט, אעני אלפלך, וכלמא קרב מנה ג'סם אכתסב שיא מן הד'ה אלכ'צאל בחסב קרבה, וצאר לה שרף מא עלי מא דונה.
25	הסתייגות ג: בדילות ה' והשלישי: שהכוח ההוגה הוא כוח בגוף, בלתי נפרד ממנו. וה' יתעלה אינו כוח בגוף העולם, אלא נבדל מכל חלקי העולם. והנהגתו יתעלה והשגחתו נלוות לעולם בכללותו באופן שאיננו מגיעים עד תכליתו ומהותו האמיתית, וכוחו של בשר ודם אינו יכול לעמוד על כך. כי מוכח שהוא נבדל מן העולם ונקי ממנו; ומוכחת השפעת הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו, ואפילו הפעוט והעלוב. ישתבח מי שמסנוורת אותנו שלמותו!	ואלת'אלת' אן הד'ה אלקוה אלנאטקה הי קוה פי ג'סם וגיר מפארקה לה, ואללה תעאלי ליס הו קוה פי ג'סם אלעאלם, בל מפארק לג'מיע אג'זא אלעאלם, ותדבירה תעאלי וענאיתה מצחובה ללעאלם בג'מלתה אצטחאבא יכ'פי ענא כנהה וחקיקתה, וקוי אלבשר מקצרה ען ד'לך, אד' אלברהאן יקום עלי מפארקתה תעאלי ללעאלם ותברוה מנה. ואלברהאן יקום עלי וג'וד את'אר תדבירה וענאיתה פי כל ג'ז מן אג'זיה ולו דק וחקר, פסבחאן מן אבהרנא כמאלה.
26	סיכום: הוודאות וההכרחיות בפרק דע שהיה ראוי שנדמה את היחס של ה' יתעלה לעולם, ליחס של השכל הנקנה לאדם, שאין הוא כוח בגוף, והוא נבדל מן הגוף היבדלות אמיתית ומאציל עליו. ואפשר היה לדמות את הכוח ההוגה לשכלי הגלגלים, שהם בגופים. אבל עניין שכלי הגלגלים וקיום השכלים הנבדלים ותפיסת השכל הנקנה, שגם הוא נבדל – הם עניינים שיש בהם מקום לעיין ולחקור, והראיות עליהם אינן גלויות, אף שהם (=העניינים; או: הראיות) נכונים, ונופלים בהם ספקות רבים, והמערער יכול לערער והמבלבל יכול לבלבל. אך אנו העדפנו תחילה שתתפוס "תצור" את המציאות בתפיסה ברורה, שלא יתכחש לדבר ממה שהזכרנו באופן כללי אלא אחד משני סוגי אנשים: או מי שאינו יודע את הדברים הברורים, כמו שמי שאינו מומחה בהנדסה יכחיש עניינים מתמטיים מוכחים; או מי שבוחר להחזיק בדעה קדומה כלשהי ולכן הוא מטעה את עצמו. אך מי שרוצה לעיין עיון אמיתי – עליו ללמוד עד שתתבאר לו נכונות כל מה שהודענו, וידע שזו היא צורת אותו מצוי שמציאותו יציבה בלי ספק ובלי חשש. ואם ירצה לקבל זאת ממי שהוכח לו כל מה שהוכח – שיקבל, ויבנה על כך את היקשיו וראיותיו. ואם לא יבחר בקבלה עיוורת "תקליד" אפילו בעקרונות אלה – שילמד, ולבסוף יתבאר לו שהדבר הוא כך. "הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן הִיא; שְׁמָעֶנָּה וְאַתָּה דַע לָךְ" (איוב ה,כז).	ואעלם, אנה כאן ינבגי אן נשבה נסבה' אללה תעאלי ללעאלם נסבה' אלעקל אלמסתפאד ללאנסאן אלד'י ליס הו קוה פי ג'סם, והו מפארק ללג'סד מפארקה חקיקיה ופאיץ' עליה, וכאן יכון תשביה אלקוה אלנאטקה בעקול אלאפלאך אלתי הי פי אג'סאם. לכן אמר עקול אלאפלאך ווג'וד אלעקול אלמפארקה ותצור אלעקל אלמסתפאד אלד'י הו מפארק איצ'א הי אמור פיהא נט'ר ובחת' ודלאילהא כ'פיה ואן כאנת צחיחה, ותחדת' פיהא שכוך כת'ירה, וללטאען פיהא מטאען וללמשגב פיהא תשגיב, ונחן אנמא את'רנא אולא אן תתצור אלוג'וד באלצורה אלבינה אלתי לא ינאכר פי שי ממא ד'כרנאה ד'כרא מרסלא אלא אחד שכ'צין, אמא ג'אהל באלאמר אלבין כמא ינאכר מן ליס במהנדס אמורא תעלימיה תברהנת, או מן יות'ר אלתמסך בראי מא סאבק פיגאלט נפסה. אמא מן יריד ינט'ר נט'רא חקיקיא פליתעלם חתי יתבין לה צחה' כל מא אכ'ברנא בה, ויעלם אן הד'ה הי צורה' הד'א אלמוג'וד אלמסתקר וג'ודה בלא שך ולא ריב, פאן אראד יקבל הד'א ממן תברהן לה כל מא תברהן פליקבל ויבני עלי ד'לך מקאיסה ודלאילה, ואן לם יות'ר אלתקליד ולא פי הד'ה אלמבאדי איצ'א פליתעלם, פסוף יתבין לה אן אלאמר הכד'א הו. הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך.:
27	לאחר המבוא הזה אחל להזכיר מה שהבטחנו להזכיר ולבאר.	ובעד הד'א אלתמהיד אכ'ד' פי ד'כר מא ועדנא בד'כרה ותביינה