חלק ב, פרק יד

חלק ב, פרק יד

ראיות אריסטו לקדמות העולם

1	פתיחה איני צריך לחזור ולומר בכל פרק, שחיברתי בשבילך את החיבור הזה רק משום שידעתי את הישגיך, ושאין לי צורך להביא את לשונם של דברי הפילוסופים בכל מקום אלא את כוונותיהם; ולא אאריך, אלא אסב את תשומת לבך לדרכים שהם מכוונים אליהן, כמו שעשיתי עבורך לגבי דעות ה"מדברים" (א,עד-עו). ולא אתחשב במי שדן חוץ מאריסטו, כי רק בדעותיו ראוי להתבונן. ואם יתבססו ערעורים עליו או ספקות על דבריו, כפי ש(אכן) נערער או נטיל ספק על חלק מהם – יהיה זה תקף ונכון עוד יותר ביחס לכל שאר החולקים על יסודי התורה.	לא אחתאג' אן אכרר פי כל פצל אן הד'ה אלמקאלה אנמא אלפתהא לך לעלמי במא חצל ענדך, ואני לא אחתאג' אן אתי בנץ כלאם אלפלאספה פי כל מוצ'ע בל באגראצ'הם, ולא אטול בל אנבהך עלי אלטרק אלתי יקצדונהא כמא פעלת לך פי ארא אלמתכלמין, ולא אלתפת למן תכלם גיר ארסטו, אד' אראוה הי אלתי ינבגי אן תתאמל, ואן ת'בת אלרד עליה או אלתשכיך פי מא נרד או נשכך עליה פי שי מנהא, פד'לך פי חק גירה מן כל מן כ'אלף קואעד אלשריעה אחרי ואוכד.
2	ראיה ראשונה מהתבוננות בעולם: נצחיות התנועה אומר אפוא, שאריסטו אומר (פיזיקה ח,1) שהתנועה – וכוונתו לתנועה סתם – אינה מתהווה ולא כלה. כי הוא אומר: אם התנועה התחדשה – הרי לכל מחודש קודמת תנועה, שהיא יציאתו לפועל וחידושו לאחר שלא היה. אם כן, התנועה קיימת, והיא התנועה שנוצרה באמצעותה אותה תנועה אחרונה. נמצא שהתנועה הראשונה קדומה בהכרח, אחרת היה נמשך הדבר אחורה עד אינסוף. לפי העיקרון הזה הוא גם אומר שהזמן אינו מתהווה ולא כלה, כי הזמן הולך אחר התנועה ונלווה אליה, ואין תנועה אלא בזמן, ואין לתפוס שכלית את הזמן אלא בתנועה כמו שהוכח (ראו ב,הנחות15; ב,יג4-3). זוהי אם כן אחת מהדרכים שלו, שבה הוא מחייב את קדמות העולם.	פאקול. אן ארסטו יקול אן אלחרכה לא כאינה ולא פאסדה, יעני אלחרכה עלי אלאטלאק, לאנה יקול אן כאנת אלחרכה חדת'ת פכל חאדת' תתקדמה חרכה והי כ'רוג'ה ללפעל וחדות'ה בעד אן לם יכן פתכון אלחרכה אד'א' מוג'ודה, והי אלחרכה אלתי בהא וג'דת הד'ה אלחרכה אלאכ'ירה, פאלחרכה אלאולי קדימה צ'רורה, או ימר אלאמר ללא נהאיה. ובחסב הד'א אלאצל איצ'א יקול אן אלזמאן גיר כאין ולא פאסד, אד' אלזמאן תאבע ללחרכה ולאזם להא, ולא חרכה אלא פי זמאן, ולא יעקל אלזמאן אלא באלחרכה כמא ברהן, פהד'ה טריק לה ילזם בהא קדם אלעאלם.
3	ראיה שנייה: קיומו של החומר הראשון דרך שנייה שלו הוא אומר: החומר הראשון המשותף לארבעת היסודות אינו מתהווה ולא כלה, כי אילו היה החומר הראשון מתהווה, הרי היה לו חומר שהוא התהווה ממנו, ומכאן מחויב שהחומר המתהווה הזה הוא בעל צורה, כי היא מהותה האמיתית של ההתהוות. ואנחנו הנחנו שהוא חומר שאינו בעל צורה, ואם כן הוא בהכרח לא מתהווה מדָבָר, ונמצא שהוא קיים מאז ומעולם ולא יאבד לעולם. גם זה מחייב את קדמות העולם.	טריק ת'אניה לה, יקול אלמאדה אלאולי אלמשתרכה ללאסתקסאת אלארבעה לא כאינה ולא פאסדה, לאנה אן כאנת אלמאדה אלאולי כאינה פלהא מאדה מנהא תכונת, וילזם אן תכון הד'ה אלמתכונה ד'את צורה אד' הי חקיקה' אלכון, ונחן פרצ'נאהא מאדה לא ד'את צורה, פתלך צ'רורה גיר כאינה מן שי, פהי אזליה לא תביד. והד'א איצ'א יוג'ב קדם אלעאלם.
4	ראיה שלישית: נצחיות הסיבוב דרך שלישית שלו הוא אומר שבכללותו של חומר הגלגל אין שום ניגודים, כי לתנועה הסיבובית אין ניגוד, כמו שהובהר, והניגוד הוא רק בתנועה הישרה, כמו שהוכח (אריסטו, על השמים א,4). עוד אמר: כל מה שכלה – סיבת כיליונו היא ניגוד כלשהו שיש בו. ומכיוון שאין ניגוד בגלגל – אין הוא כלה. ומה שאינו כלה – אינו מתהווה. הוא חורץ קביעות ומבאר אותן, והן שכל מתהווה – כלה, וכל כלה – מתהווה, וכל מה שאינו מתהווה – אינו כלה, וכל מה שאינו כלה – אינו מתהווה. גם זו דרך שהוא מחייב בה את קדמות העולם שהוא מכוון אליה.	טריק ת'אלת'ה לה, יקול אן מאדה' אלפלך בג'מלתה ליס פיהא שי מן אלתצ'אד, לאן אלחרכה אלדוריה לא צ'ד להא כמא בין, ואנמא אלתצ'אד פי אלחרכה אלמסתקימה כמא ברהן. קאל, וכל מא יפסד אנמא סבב פסאדה מא פיה מן אלתצ'אד, ואד' ואלפלך לא תצ'אד פיה פליס הו פאסדא, ומא ליס בפאסד פליס במתכון, ויטלק קצ'איא ויבינהא, והי אן כל כאין פאסד וכל פאסד כאין, וכל מא לם יתכון לא יפסד וכל מא לא יפסד לם יתכון, פהד'א איצ'א טריק יוג'ב בהא מא ירידה מן קדם אלעאלם.
5	ראיה רביעית: ניתוח אפשרות החידוש דרך רביעית הוא אמר: "כל מחודש – אפשרות חידושו קודמת לחידושו בזמן. וכן כל משתנה – אפשרות שינויו קודמת לו בזמן". בהנחה זו הוא חייב את התמדת התנועה הסיבובית, ושאין לה סוף ולא התחלה. ובהנחה זו ביארו אחרוני ההולכים אחריו את קדמות העולם, ואמרו: "לפני שהעולם היה, בהכרח היה חידושו או אפשרי, או מחויב, או נמנע. אם היה חידושו מחויב – הרי הוא מצוי תמיד. ואם היה חידושו נמנע – הרי לא ייתכן שיימצא אף פעם. ואם היה אפשרי – על מי חלה האפשרות הזו? יש אם כן בהכרח דבר מצוי שעליו חלה האפשרות, שבו נאמר שהדבר הזה אפשרי". זוהי דרך חזקה מאוד לקביעת קדמות העולם. פיקח אחד מאחרוני ה"מדברים" טען שהוא פתר את הבעיה הזאת, ואמר: "האפשרות היא אצל הפועל, ולא בדבר הנפעל". אך אין ממש בכך, כי אלו שתי אפשרויות, כי כל דבר מחודש, אפשרות חידושו קודמת לו; וכן הפועֵל שחידש אותו, היתה בו אפשרות שיחדש מה שחידש לפני שחידש אותו. אם כן אלה בלי ספק שתי אפשרויות: אפשרות בחומר שיהיה כך, ואפשרות בפועֵל שיפעל כך. אלה הדרכים העיקריות שאריסטו הולך בהן לקביעת קדמות העולם מצד העולם עצמו.	טריק ראבעה, קאל כל חאדת' פאמכאן חדות'ה מתקדם עלי חדות'ה באלזמאן, וכד'לך כל מתגיר פאמכאן תגירה מתקדם עליה באלזמאן. ובהד'ה אלמקדמה אלזם דואם אלחרכה אלדוריה ואנהא לא אנקצ'א להא ולא בדאה. ובהד'ה אלמקדמה בין אלמתאכ'רון מן תבאעה קדם אלעאלם וקאלוא, אלעאלם קבל אן יכון לא יכ'לו אן יכון חדות'ה ממכנא או ואג'בא או ממתנעא, פאן כאן חדות'ה ואג'בא פאנה לא יברח מוג'ודא, ואן כאן חדות'ה ממתנעא פלא יצח אן יוג'ד אבדא, ואן כאן ממכנא פמן חאמל ד'לך אלאמכאן, פלא בד מן שי מוג'וד הו חאמל אלאמכאן, ובה יקאל לד'לך אלשי אנה ממכן. והד'ה טריק קויה ג'דא פי את'באת קדם אלעאלם. וזעם בעץ' חד'אק אלמתאכ'רין מן אלמתכלמין אנה פך הד'א אלעויץ פקאל, אלאמכאן הו ענד אלפאעל לא פי אלשי אלמנפעל. והד'א לא שי, לאנהמא אמכאנאן, לאן כל שי חאדת' אמכאן חדות'ה מתקדם עליה, וכד'לך אלפאעל אלד'י אחדת'ה כאן פיה אמכאן אן יחדת' מא אחדת'ה קבל אן יחדת'ה, פהמא אמכאנאן בלא שך, אמכאן פי אלמאדה אן תכון כד'א ואמכאן פי אלפאעל אן יפעל כד'א. פהד'ה אמהאת אלטרק אלתי יסלכהא ארסטו פי את'באת קדם אלעאלם מן ג'הה' אלעאלם נפסה.
6	ראיות מתלמידי אריסטו מהתבוננות באל יש גם דרכים שאלה שבאו אחריו הסיקו מהפילוסופיה שלו, ועל ידן הם קובעים את קדמות העולם מצד האלוה יתהדר שמו.	ות'ם טרק איצ'א ד'כרהא אלד'ין אתוא בעדה אסתכ'רג'והא מן פלספתה ית'בתון בהא קדם אלעאלם מן ג'הה' אלאלאה ג'ל אסמה.
7	ראיה ראשונה: האל תמיד בפועל אחת מהן שהם אמרו: "אם האל יתהדר שמו חידש את העולם לאחר ההעדר, היה האל לפני שברא את העולם פועֵל בכוח, וכאשר ברא אותו הפך לפועֵל בפועַל, ואם כן האל יצא מן הכוח אל הפועל. מכאן שיש בו יתעלה אפשרות כלשהי, והיה לו בהכרח מוציא, שהוציא אותו מן הכוח אל הפועל". גם זו בעיה קשה, וראוי לה שכל משכיל יחשוב על פתרונה וגילוי סודה.	מנהא אנהם קאלוא. אן כאן אללה ג'ל אסמה אחדת' אלעאלם בעד אלעדם פכאן אללה קבל אן יכ'לק אלעאלם פאעלא באלקוה, פלמא כ'לקה צאר פאעלא באלפעל, פקד כ'רג' אללה מן אלקוה אלי אלפעל, פפיה תעאלי אמכאן מא, ולא בד לה מן מכ'רג' אכ'רג'ה מן אלקוה אלי אלפעל. והד'א איצ'א שדיד אלאשכאל, והד'א הו אלד'י ינבגי אן יפכר כל עאקל פי חלה ואט'האר סרה.
8	ראיה שנייה: לאל אין דחפים ומניעות דרך אחרת הם אמרו: "הפועֵל פועל דווקא בזמן מסוים ואינו פועל בזמן אחר, בהתאם למוֹנעים או למניעים המתרחשים לו ובו; המונעים מחייבים לו ביטול פעולה כלשהי שהוא רוצה בה, והמניעים מחייבים לו רצון כלשהו שלא רצה בו לפני כן. וכיוון שלבורא יתהדר שמו אין מניעים הגורמים לשינוי חפצו ולא מעכבים מלפניו ולא מונעים המופיעים או חולפים – הרי אין מקום לכך שיפעל בזמן מסוים ולא יפעל בזמן אחר, אלא פעולתו מתמדת כפי שהוא מתמיד להיות מצוי בפועל".	וטריק אכ'רי, קאלוא, אנמא יפעל אלפאעל פי וקת ולא יפעל פי וקת בחסב אלמואנע או אלדואעי אלטאריה לה ופיה, פתוג'ב לה אלמואנע תעטל פעל מא ירידה, ותוג'ב לה אלדואעי אראדה' מא לם יכן ירידה מן קבל. ואד'א כאן אלבארי ג'ל אסמה לא דואעי לה תוג'ב תגיר משיה ולא עואיק ענדה ולא מואנע תטרי או תזול, פלא וג'ה לכונה יפעל פי וקת ולא יפעל פי וקת, בל פעלה דאימא כדואמה מוג'וד באלפעל.
9	ראיה שלישית: חכמת האל קדומה כעצמותו דרך אחרת הם אומרים: "פעולותיו יתעלה מושלמות ביותר; אין בהן שום חסרון, ואין בהן דבר לשווא ולא דבר מיותר". זהו העניין שאריסטו חוזר עליו תמיד ואומר: "הטבע חכם ואינו עושה דבר לשווא, והוא עושה כל דבר בשיא השלמות האפשרית לו". בעקבות כך אמרו: "המצוי הזה הוא בשיא השלמות האפשרית, ואין תכלית מעבר לו. מכך מתחייב שהוא יהיה תמיד, כי חכמתו תמידית כעצמותו, ויתרה מזאת, עצמותו היא חכמתו שגזרה את מציאותו של המצוי הזה".	וטריק אכ'רי, יקולון אפעאלה תעאלי כאמלה ג'דא, ליס פיהא שי מן אלנקץ, ולא פיהא שי עבת' ולא זאיד. והד'א הו אלמעני אלד'י יכררה ארסטו דאימא ויקול אלטביעה חכימה ולא תפעל שיא עבת'א, ואנהא תפעל כל שי עלי אכמל מא ימכן פיה. פקאלוא מן ד'לך, הד'א אלמוג'וד הו אכמל מא יכון וליס בעדה מן גאיה, פלד'לך יג'ב אן יכון דאימא, אד' חכמתה כד'אתה דאימה, בל ד'אתה חכמתה אלתי אקתצ'ת וג'וד הד'א אלוג'וד.
10	כל טיעון של מאמיני הקדמות שאתה עשוי למצוא מסתעף מן הדרכים האלה ונובע מאחת מהן.	פכל מה עסאה אן תג'דה מן חג'ג' מן יעתקד אלקדם, מן הד'ה אלטרק יתפרע ואלי אחדאהא ירג'ע.
11	גינוי: האל ישב בטל?! הם משתמשים גם בדרך הגינוי ואומרים: "כיצד יכול היה האלוה יתהדר ויתרומם להיות בטל ולא לעשות שום דבר, ולא לחדש חידוש מאז ומקדם עד אין קץ, ובכל משך קיומו הקדום עד אינסוף לא עשה דבר, וכשאך הגיע יום אתמול התחיל להביא דברים למציאות? כי אפילו תאמר למשל שהאל ברא עולמות רבים לפני כן, כמספר גרגרי חרדל היכולים למלא את הגלגל הקיצון, ושכל עולם מהם התקיים מספר שנים כמלוא הגלגל בחרדל – כל זה היה ביחס למציאותו יתעלה שאין לה סוף כאילו אמרת שהאל ברא את העולם אתמול. כי משעה שקבענו שהמציאות התחילה אחרי העדר, אין הבדל בין אם תאמר שהדבר היה מלפני מאתיים אלף שנה או מלפני זמן קרוב מאוד". זהו גם כן גינוי שמשתמש בו מאמין הקדמות.	ואיצ'א עלי ג'הה' אלתשניע אנהם יקולון, כיף כאן אלאלאה עז וג'ל עטאלא לם יעמל שיא בוג'ה, ולא אחדת' חאדת'א פי אלאזל אלד'י לם יזל, וטאל אמתדאד וג'ודה אלקדים אלד'י לא נהאיה לה לא יפעל שיא, פלמא כאן נהאר אמס אפתתח אלוג'וד. אד' לו קלת מת'לא אן אללה כ'לק עואלם כת'ירה קבל הד'א עלי עדד מלו כרה' אלפלך אלאקצי כ'רדלא, ואן כל עאלם מנהא אקאם מוג'ודא סנין עלי עדד מלוה כ'רדלא, לכאן ד'לך כלה באלאצ'אפה אלי וג'ודה תעאלי אלד'י לא נהאיה לה במנזלה' לו קלת אן אללה אמס כ'לק אלעאלם, לאנא מתי את'בתנא אפתתאח וג'וד בעד עדם פלא פרק בין אן תג'על ד'לך כאן מנד' מיי אלף מן אלסנין או מנד' זמאן קריב ג'דא. פהד'א איצ'א ממא ישנע בה מן יעתקד אלקדם.
12	תמיכה לראיה: ההסכמה הכללית הם משתמשים גם באופן של הבאת ראיות מן המפורסם אצל כל האומות מאז ומקדם, מה שמחייב שהדבר טבעי ולא עניין של מוסכמה ולכן יש הסכמה כללית לגביו. אריסטו אומר: "כל האנשים מסכימים במפורש שהשמים מתמידים ויציבים, ומכיוון שהם חשו שאין הם מתהווים ולא כלים, אמרו שהם משכנו של האל יתעלה והדברים הרוחניים, כוונתי למלאכים, וייחסו אותם לאל כדי להורות על התמדתם".	ואיצ'א עלי ג'הה' אלאסתדלאל באלמשהור ענד אלמלל כלהא פי גאבר אלדהר, אלד'י יוג'ב ד'לך אן אלאמר טביעי לא וצ'עי ולד'לך וקע אלאג'מאע עליה, יקול ארסטו, כל אלנאס יצרחון בדואם אלסמא ות'באתהא, ולמא שערוא באנהא גיר כאינה ולא פאסדה ג'עלוהא מסכנא ללה תעאלי וללרוחאניין יעני אלמלאיכה, ונסבוהא לה ללדלאלה עלי דואמהא.
13	הוא הביא בעניין זה עוד דברים מן הסוג הזה, של הדברים המפורסמים, כדרך של סעד לדעה שהעיון אימת לדעתו.	ואתי פי הד'א אלבאב איצ'א באמור מן הד'א אלקביל עלי ג'הה' רפד אלראי אלד'י צחחה אלנט'ר ענדה באלמשהוראת: