חלק ב, פרק לג

חלק ב, פרק לג

מעמד הר סיני ונבואה ציבורית

1	פרשנות ראשונה: העם שומע "קול", משה מתנבא ומעביר לעם ברור לי שבמעמד הר סיני לא כל מה שהגיע למשה הוא שהגיע כולו לכל ישראל. אלא הדיבור היה למשה לבדו, ולכן כל הדיבור בעשר הדברות הוא פנייה ליחיד. והוא, עליו השלום, ירד לתחתית ההר והודיע לעם מה שהוא שמע. משה מתווך) לשון התורה: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם [בָּעֵת הַהִוא] לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה'" (דברים ה,ה). וכן נאמר: "מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל" (שמות יט,יט). ובפירוש במכילתא (מסכתא דבחודש, פרשה ד) שהיה חוזר עבורם על כל דבור ודבור כמו ששמע. ה' פונה רק למשה) וכן לשון התורה: "בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ [וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה']" (שמות יט,ט) – ראיה לכך שהדיבור היה אליו בעוד הם שמעו את הקול הגדול ולא את פירוט הדברים. העם שומע משהו) על שמיעת הקול הגדול נאמר: "[וַיְהִי] כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל [מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם]" (דברים ה,יט), ונאמר: "[וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ] קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל" (שם ד,יב), ולא נאמר 'דברים אתם שומעים'. כל מה שנאמר בלשון של שמיעת הדיבור, הכוונה בו היא רק שמיעת הקול, ומשה הוא ששמע את הדברים ומסר אותם להם. זה מה שנראה מלשון התורה ומרוב דברי החכמים ז"ל.	יבין לי אן פי מעמד הר סיני לם יכן ג'מיע אלואצל למשה הו כלה אלואצל לג'מיע ישראל, בל אלכ'טאב למשה וחדה ולד'אלך ג'א כ'טאב עשר הדברות כלה מכ'אטבה' אלואחד אלמפרד, והו ע"אס ינזל אלי אספל אלג'בל ויכ'בר אלנאס במא סמע, נץ אלתורה אנכי עמד בין י"י וביניכם להגיד לכם את דבר י"י, וקאל איצ'א משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ובביאן פי אלמכילתא אן כל דבור ודבור יעידה להם כמא סמע, ונץ אלתורה איצ'א בעבור ישמע העם וכו', דליל אן אלכ'טאב לה והם יסמעון אלצות אלעט'ים לא תפציל אלכלאם, וען סמאע ד'לך אלצות אלעט'ים קאל כשמעכם את הקול, וקאל קול דברים אתם שמעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ולם יקל דברים אתם שומעים. וכל מא ג'א מן סמאע אלכלאם אנמא אלמראד בה סמאע אלקול, ומשה הו אלד'י יסמע אלכלאם ויחכיה להם. הד'א הו אלט'אהר מן נץ אלתורה ומן אכת'ר כלאם אלחכמים ז"ל.
2	פרשנות שנייה: ה"קול" שהעם שמע – שני הדיברות הראשונים אלא שיש להם גם מימרה מפורשת בכמה מקומות במדרשות, והיא נמצאת גם בתלמוד, והיא דבריהם: "'אנכי' ו'לא יהיה לך' מפי הגבורה שמעום" (בבלי מכות כד,א; הוריות ח,א; שיר השירים רבה א,ב). כוונתם היא שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו למשה רבינו, ולא משה רבינו העביר אותם אליהם. כי שני העיקרים האלה – קיום האלוה והיותו אחד – ניתנים להשגה בעיון אנושי; וכל מה שנלמד בהוכחה – דין הנביא לגביו הוא כדין כל מי שלמד אותו, ואין בו יתרון לאחד על האחר. ושני העיקרים האלה אינם נודעים מצד הנבואה בלבד. לשון התורה: "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת [כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ]" (דברים ד,לה). ואילו שאר הדברות הן ממין המפורסמות והמקובלות, לא ממין המושכלות.	לכן להם איצ'א קולה מנצוצה פי עדה' מואצ'ע מן אלמדרשות והי פי אלתלמוד איצ'א, והי קולהם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעום, יענון אנהא וצלת להם כמת'ל מא וצלת למשה רבינו ולם יכן משה רבינו מוצלהא להם, וד'לך אן האד'ין אלאצלין אעני וג'וד אלאלאה וכונה ואחדא אנמא ידרך ד'לך באלנט'ר אלאנסאני, וכל מא יעלם בברהאן פחכם אלנבי פיה וחכם כל מן עלמה סוא לא תפאצ'ל, ולא עלם הד'אן אלאצלאן מן ג'הה' אלנבוה פקט, נץ אלתורה אתה הראת לדעת וכו'. אמא סאיר אלדברות פהי מן קביל אלמשהוראת ואלמקבולאת לא מן קביל אלמעקולאת.
3	יחד עם הדברים האלה שאמרו, הנה מה שמתבררים בו הפסוקים ודברי החכמים: כל ישראל לא שמעו במעמד הזה אלא קול אחד בלבד פעם אחת, והוא הקול שמשה וכל ישראל השיגו ממנו את "אנכי" ו"לא יהיה לך", ומשה השמיע להם זאת בהגיים נבדלים הניתנים לשמיעה. החכמים כבר אמרו זאת, והסמיכו זאת למה שנאמר: "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְנוּ" (תהילים סב,יב; ושם: שָׁמָעְתִּי).	ומע מא ד'כרוא איצ'א מן ד'לך פאן אלד'י תסתקל בה אלנצוץ וכלאם אלחכמים הד'א הו אנהם לם יסמעוא ג'מיע ישראל פי ד'לך אלמעמד גיר קול ואחד פקט מרה ואחדה, והו אלקול אלד'י אדרך משה וכל ישראל מנה אנכי ולא יהיה לך, ואסמעהם משה ד'לך בכלמאה בתפציל אחרף מסמועה, וקד ד'כרוא אלחכמים ד'לך ואסנדוה לקולה אחת דבר אלהים שתים זו שמענו,
4	ראיות לפרשנות הרמב"ם והקולות השונים במעמד א) וביארו בתחילת "מדרש חָזִיתָ", שהם לא שמעו ממנו יתעלה דיבור אחר (שיר השירים רבה א,ב). ב) ולשון התורה: "[אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל] קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף" (דברים ה,יח). ג) ואחר שמיעת הדיבור (או: הקול) הראשון הזה היה מה שהזכיר, שהם חרדו ופחדו מאוד, ומה שסיפר על דבריהם: "וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' [אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי.] וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת [כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי.] קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע [אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ]" (דברים ה,כ-כג). ד) ואז הוא, הנכבד מכל ילוד אישה, ניגש שנית וקיבל את שאר הדברות אחת אחת, וירד לתחתית ההר והשמיע להם אותן במחזה הגדול ההוא, כשהם רואים את האש ושומעים את הקולות, כוונתי לקולות האלה שהם "קֹלֹת וּבְרָקִים" כרעם, ו"קֹל שֹׁפָר חָזָק" (שמות יט,טז). כל מה שתמצא שנאמר על שמיעת קולות רבים, כמו שנאמר "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת [וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק]" (שם כ,יד), אין זה אלא קול שופר ורעמים וכיוצא בהם. ואילו את קול ה', כלומר הקול הנברא שממנו הובן הדבור, הם לא שמעו מלבד פעם אחת בלבד, כמו שאמרה התורה וכמו שביארו החכמים במקום שהערתי לך עליו, והוא הקול אשר יצאה נשמתן בשמעו (בבלי שבת פח,א ומקבילות) והשיגו בו את שתי הדברות הראשונות.	ובינוא פי אול מדרש חזית אנהם לם יסמעוא קולא אכ'ר מן קבלה תעאלי, ונץ אלתורה קול גדול ולא יסף. ובעד סמאע ד'לך אלקול אלאול כאן מא ד'כר מן אסתהואלהם אלאמר וכ'ופהם אלשדיד, ומא חכי מן קולהם ותאמרו הן הראנו י"י וכו' ועתה למה נמות קרב אתה ושמע וכו', פתקדם הו ג'ל מן מולוד ת'אניה ותלקי בקיה' אלדברות ואחדה ואחדה, ונזל לאספל אלג'בל ואסמעהם איאהא פי ד'לך אלמשהד אלעט'ים, והם יבצרון אלאנואר ויסמעון אלאצואת, אעני תלך אלאצואת אלתי הי קולות וברקים כאלרעד וקול שופר חזק. וכל מא תג'ד מן ד'כר סמאע קולות כת'ירה כמא קאל וכל העם ראים את הקולות וכו' אנמא הי קול שופר ורעוד ונחוהא, אמא קול י"י אעני אלצות אלמכ'לוק אלד'י מנה פהם אלדבור פלם יסמעוה גיר מרה ואחדה פקט כמא נצת אלתורה וכמא בינוא אלחכמים פי אלמוצ'ע אלד'י נבהתך עליה, והו אלקול אלד'י יצאה נשמתן בשמעו ואדרך בה שתי הדברות הראשונות.
5	פירוש הרמב"ם – הוא מן המסורת ודע, שגם בקול הזה אין דרגתם שווה לדרגת משה רבינו. אני אעיר לך על הסוד הזה ואלמדך שהוא דבר מקובל במסורת באומה, וידוע אצל חכמיה. והוא שכל מקום שתמצא בו "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר", מתרגם אנקלוס: "וּמַלֵּיל ה'" (=ודיבר ה'). וכן דבריו "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים" (שמות כ,א) – "וּמַלֵּיל ה' יָת כָּל פִּתְגָּמַיָּא" (=ודיבר ה' את כל הדברים). ואילו את דברי ישראל למשה "[דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה] וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים [פֶּן נָמוּת]" (שם,טז), הוא תרגם "וְלָא יִתְמַלַּל עִמָּנָא מִן קֳדָם ה'" (=ולא יתדבר עמנו מלפני ה'). הרי הבהיר לך הוא עליו השלום את הכלל שפירטנוהו. וידוע לך שאנקלוס קיבל את העניינים המופלאים והנכבדים האלה מפי ר' אליעזר ור' יהושע (בבלי מגילה ג,א), שהם "חכמי ישראל" סתם כמו שביארו (ירושלמי סנהדרין ז,יג).	ואעלם, אן הד'א אלקול איצ'א ליס מרתבתהם פיה סוי מע מרתבה' משה רבינו, ואנא אנבהך עלי הד'א אלסר ואעלמך אנה אמר מתואתר פי אלמלה מעלום ענד עלמאיהא, וד'לך אן כל מוצ'ע תג'ד פיה וידבר י"י אל משה לאמר יתרג'מה אנקלוס ומליל י"י, וכד'לך קולה וידבר אלהים את כל הדברים ומליל י"י ית כל פתגמיא. ואמא קול ישראל למשה ואל ידבר עמנו אלהים פתרג'מה ולא יתמלל עמנא מן קדם י"י, פקד אבאן לך עליה אלסלאם ען אלג'מלה אלתי פצלנאהא, והד'ה אלמעאני אלגריבה אלג'לילה קד עלמת אן אנקלוס ראוי להא מפי ר' אליעזר ור' יהושע אללד'ין המא חכמי ישראל באטלאק כמא בינוא,
6	מעמד הר סיני – סתרי תורה דע זאת אם כן וזכרהו. כי אין אפשרות להתעמק במעמד הר סיני יותר מן המידה הזאת שהם הזכירו, כי הוא מכלל סתרי תורה; ואמיתת ההשגה הזאת והאופן שלה נסתרים מאתנו מאוד, כי לא היתה לפניה כמוה ולא תהיה אחריה. דע זאת אם כן.	פאעלם ד'לך ותד'כרה, לאנה לא ימכן אן יתערץ' למעמד הר סיני באכת'ר מן הד'א אלקדר אלד'י ד'כרוה, לאנה מן ג'מלה' סתרי תורה, וחקיקה' ד'לך אלאדראך וכיף כאן אלחאל פיה כ'פי ענא ג'דא, לאנה לם יתקדם מת'לה ולא יתאכ'ר פאעלמה: