חלק ב, פרק לז

חלק ב, פרק לז

אופני קבלת השפע האלוהי

1	שתי דרגות השפע – הפנימי והמנהיגותי ראוי שתשים לב לטבע המציאות באותו שפע אלוהי המגיע אלינו, שבו אנחנו משכילים ושבו שְׂכָלֵינו נבדלים זה מזה במעלתם. כי יש שמגיע מן השפע הזה משהו לאדם מסוים, כשמה שמגיע אליו הוא רק בשיעור המביא אותו לידי שלמות ותו לא. ויש שמה שמגיע אל האדם הוא בשיעור השופע מעבר לשלמותו, כדי להביא אחרים לשלמות. כמו שהדבר נוהג בכל המצויים, שיש מהם מי שהשיג מן השלמות שיעור כזה שינהיג בה אחרים, ויש מהם מי שאינו משיג מן השלמות אלא בשיעור שיונהג על ידי אחרים כמו שביארנו (ב,יא).	ינבגי אן תתנבה עלי טביעה' אלוג'וד פי הד'א אלפיץ' אלאלאהי אלואצל אלינא אלד'י בה נעקל ותתפאצ'ל עקולנא, וד'לך אנה קד יצל מנה שי לשכ'ץ מא פיכון מקדאר ד'לך אלשי אלואצל לה קדר יכמלה לא גיר, וקד יכון אלשי אלואצל אלי אלשכ'ץ קדרא יפיץ' ען תכמילה לתכמיל גירה, כמא ג'רי אלאמר פי אלמוג'ודאת כלהא אלתי מנהא מא חצל לה מן אלכמאל מא ידבר בה גירה, ומנהא מא לם יחצל לה מן אלכמאל אלא קדר יכון מדבר בגירה כמא בינא.
2	שלוש קבוצות מקבלי השפע א) אחר הדברים האלה דע לך שכאשר אותו שפע שכלי שופע על הכוח ההוגה בלבד ולא שופע ממנו כלום על הכוח המדמה, אם בשל מיעוט הדבר השופע או בשל פגם שנפל בכוח המדמה מעיקר טבעו המולד, ועל כן אין הוא יכול לקבל את שפע השכל – זוהי קבוצת החכמים בעלי העיון. ב) וכשהשפע הזה הוא על שני הכוחות יחד, ההוגה והמדמה, כמו שביארנו (ב,לו1) וביארו פילוסופים אחרים, והכוח המדמה בשיא שלמותו מטבעו המולד – הרי שזו היא קבוצת הנביאים. ג) וכשהשפע הוא על הכוח המדמה בלבד, והכוח ההוגה מוגבל, אם מעיקר הטבע המולד או בשל מיעוט אימון – הרי זו היא קבוצת מנהיגי המדינות ומחוקקי החוקים ומגידי העתידות והמנחשים ובעלי חלומות האמת. וכן אלה העושים דברים מופלאים "עג'יב" בתכסיסים משונים "גריב" ומעשים נסתרים, אף שאינם חכמים – הם כולם מן הקבוצה השלישית הזאת.	ובעד הד'א פלתעלם אן הד'א אלפיץ' אלעקלי אד'א כאן פאיצ'א עלי אלקוה אלנאטקה פקט ולא יפיץ' מנה שי עלי אלקוה אלמתכ'ילה, אמא לקלה' אלשי אלפאיץ' או לנקץ כאן פי אלמתכ'ילה פי אצל אלג'בלה פלא ימכנהא קבול פיץ' אלעקל, פאן הד'א הו צנף אלעלמא אהל אלנט'ר. ואד'א כאן ד'לך אלפיץ' עלי אלקותין ג'מיעא אעני אלנאטקה ואלמתכ'ילה כמא בינא ובין גירנא מן אלפלאספה, וכאנת אלמתכ'ילה עלי גאיה' כמאלהא אלג'בלי, פאן הד'א הו צנף אלאנביא. פאן כאן אלפיץ' עלי אלמתכ'ילה פקט ויכון תקציר אלנאטקה אמא מן אצל אלג'בלה או לקלה' ארתיאץ', פאן הד'א אלצנף הם אלמדברין ללמדן ואצ'עוא אלנואמיס ואלכהאן ואלזאג'רין וארבאב אלאחלאם אלצאדקה, וכד'לך אללד'ין יעמלון אלעג'איב באלחיל אלגריבה ואלצנאיע אלכ'פיה מע כונהם גיר עלמא, הם כלהם מן הד'א אלצנף אלת'אלת'.
3	ומה שצריך שתדע ברורות הוא שלחלק מאנשי הקבוצה השלישית הזאת מתחדשים דמיונות מופלאים "עג'יב" וחלומות וביעותים בהקיץ כעין מראה הנבואה, עד שהם מדמים בנפשם שהם נביאים. הם מתפעלים מאוד מן הדמיונות האלה שהם משיגים, והם חושבים שהגיע להם ידע שלא דרך לימוד. הם מגיעים לבלבולים גדולים בעניינים הנכבדים העיוניים, והדברים האמיתיים מתערבים להם עם הדברים הדמיוניים ערבוב מופלא "עג'יב". כל זאת בשל חוזק הכוח המדמה וחולשת הכוח ההוגה, ומשום שהם לא השיגו אותו כלל, כלומר שהוא לא יצא לפועל.	וממא יג'ב אן תחקקה הו אן בעץ' אהל הד'א אלצנף אלת'אלת' תחדת' להם כ'יאלאת עג'יבה ואחלאם ודהשאת פי חאל אליקט'ה שבה מראה הנבואה, חתי יט'נוא באנפסהם אנהם אנביא, ויעג'בון ג'דא במא ידרכונה מן תלך אלכ'יאלאת, ויט'נון אנהם קד חצלת להם עלום לא בתעלים, ויאתון בתשוישאת עט'ימה פי אלאמור אלעט'ימה אלנט'ריה, ותכ'תלט עליהם אלאמור אלחקיקיה באלאמור אלכ'יאליה אכ'תלאטא עג'יבא, כל ד'לך לקוה' אלמתכ'ילה וצ'עף אלנאטקה, וכונהא לא חאצל פיהא אצלא אעני אנהא לם תכ'רג' ללפעל.
4	שילוב: שתי קבוצות משנה בכל קבוצה וידוע שבכל אחת משלוש הקבוצות האלה יש הבדלי מעלות רבים מאוד. כל קבוצה משתי הראשונות מתחלקת לשתיים, כמו שביארנו: כי השפע המגיע לכל קבוצה משתיהן הוא או בשיעור המביא אותו לשלמות ותו לא, או בשיעור העודף על שלמותו בכדי שישלים בו אחרים. בקבוצה הראשונה, והם החכמים, יש שהשפע על הכוח ההוגה של אדם מהם הוא בשיעור העושה אותו בעל חקירה והבנה, והוא יכיר ויבחין אך לא יתעורר ללמד אחרים ולא לחבר חיבורים, ולא ימצא לזה תשוקה ולא יכולת לכך. ויש שהשפע עליו הוא בשיעור המניע אותו בהכרח לחבר וללמד. וכן הוא בקבוצה השנייה, שיש שמגיעה אל מי מהם התגלות המביאה אותו לשלמות ותו לא, ויש שמגיע ממנה מה שיחייב אותו לקרוא לאנשים וללמד אותם ולהשפיע עליהם משלמותו.	ומעלום אן פי כל צנף מן הד'ה אלת'לת'ה אצנאף תפאצ'ל כת'יר ג'דא, וכל צנף מן אלצנפין אלאולין ינקסם קסמין כמא בינא, וד'לך אן אלפיץ' אלואצל לכל צנף מנהמא יכון אמא בקדר יכמלה לא גיר, או בקדר יפצ'ל ען כמאלה מא יכמל בה גירה. פאלצנף אלאול והם אלעלמא קד יכון אלפאיץ' עלי קוה' אלשכ'ץ אלנאטקה מנהם קדר יג'עלה ד'ו טלב ופהם ויערף ויתמיז, ולא יתחרך לתעלים גירה ולא ללתאליף, ולא יג'ד לד'לך שוקא, ולא לה עליה קדרה. וקד יכון אלפאיץ' עליה קדר יחרכה צ'רורה ליולף ויעלם. כד'לך אלחאל פי אלצנף אלת'אני, קד יאתיה מן אלוחי מא יכמל ד'לך אלנבי לא גיר, וקד יאתיה מנה מא יוג'ב לה אן ידעוא אלנאס ויעלמהם ויפיץ' עליהם מן כמאלה.
5	טבע השלמות העודפת הוא מנהיגות התבאר לך אם כן שלולא השלמות העודפת הזאת לא היו מתחברים ספרי מדע, ולא היו הנביאים קוראים לאנשים לידיעת האמת, משום שחכם אינו מחבר דבר לעצמו כדי ללמד את עצמו דברים שכבר ידע. אלא טבע אותו השכל כך הוא: הוא שופע תמיד, ונמשך ממקבל השפע הזה למקבל אחר אחריו, עד שהוא מגיע אל אדם שהשפע הזה אינו יכול לעבור ממנו אלא רק מביא אותו לשלמות, כמו שהמשלנו באחד מפרקי החיבור הזה (ב,יא3). טבע הדבר הזה מחייב את מי שהגיע אליו אותו שיעור עודף של שפע, שבהכרח יקרא לאנשים (אל האמת), בין אם יקבלו ממנו ובין אם לאו, ואפילו יינזק בגופו, עד שמצאנו נביאים שקראו לבני האדם עד שנהרגו. והשפע האלוהי הזה מניעם ואינו מניח להם לנוח ולשקוט בשום אופן, ואפילו פגעו בהם אסונות.	פקד תבין לך אן לולא הד'א אלכמאל אלאזיד למא אלפת אלעלום פי אלכתב, ולא דעוא אלאנביא אלנאס אלי עלם אלחק, לאן לא יולף עאלם שיא לנפסה ליעלם נפסה מא קד עלם, בל טביעה' הד'א אלעקל הכד'א הי אנהא תפיץ' אבדא, ותמתד מן קאבל ד'לך אלפיץ' לקאבל אכ'ר בעדה, חתי תנתהי אלי שכ'ץ לא ימכן אן יתעדאה ד'לך אלפיץ' בל יכמלה פקט, כמא מת'לנא פי בעץ' פצול הד'ה אלמקאלה. וטביעה' הד'א אלאמר תוג'ב למן וצל לה הד'א אלקדר אלזאיד מן אלפיץ' אן ידעוא אלנאס ולא בד, קבל מנה או לם יקבל ולו אד'א פי ג'סמה, חתי אנא וג'דנא אנביא דעוא אלנאס אלי אן קתלוא, וד'לך אלפיץ' אלאלאהי יחרכהם ולא יתרכהם יקרוא ולא יסכנוא בוג'ה ולו לקוא אלשדאיד,
6	לכן אתה מוצא שירמיה עליו השלום אמר במפורש שכאשר פגעו בו ביזיונות החוטאים והכופרים שהיו בזמנו, רצה לכבוש את נבואתו ולא לקרוא להם אל האמת שמאסו בה, ולא יכול לעשות זאת. הוא אמר: "[כִּי מִדֵּי אֲדַבֵּר אֶזְעָק, חָמָס וָשֹׁד אֶקְרָא] כִּי הָיָה דְבַר ה' לִי לְחֶרְפָּה וּלְקֶלֶס כָּל הַיּוֹם. וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וְלֹא אֲדַבֵּר עוֹד בִּשְׁמוֹ, וַיְהִי בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת עָצֻר בְּעַצְמֹתָי וְנִלְאֵיתִי כַּלְכֵל וְלֹא אוּכָל" (ירמיהו כ,ח-ט). וזאת היא משמעות דברי הנביא האחר: "ה' אֱלֹהִים דִּבֶּר, מִי לֹא יִנָּבֵא" (עמוס ג,ח; ושם: וְהָיָה בְלִבִּי). דע זאת אם כן.	ולד'לך תג'ד ירמיה עליה אלסלאם צרח אנה למא לחקה מן אהאנה' אולאיך אלעצאה ואלכאפרין אלד'ין כאנוא פי זמאנה ראם אן יכתם נבותה ולא ידעוהם אלי אלחק אלד'י רפצ'וה, פלם יסתטיע עלי ד'לך, קאל כי היה דבר י"י לי לחרפה ולקלס כל היום ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו ויהי בלבי כאש בערת עצור בעצמותי ונלאיתי כלכל ולא אוכל. והד'א הו מעני קול אלנבי אלאכ'ר יוי אלהים דבר מי לא ינבא. פאעלם הד'א: