חלק ג, פרק טז
חלק ג, פרק טז
כשלי הפילוסופים בידיעת האל ובהשגחה
| 1 |
פתיחה
הפילוסופים דיברו על האל יתעלה כזב חמור מאוד על ידיעתו את זולתו, וכשלו כישלון שאין ממנו תקומה, לא להם ולא להולכים אחריהם בדעה זו.עוד אשמיעך (בפרק זה) את הספקות שגרמו להם ליפול בכזב שדיברו, ואשמיעך (בפרקים יט-כא) גם את דעת תורתנו בנוגע לכך, ואת התנגדותנו להם באשר לדעותיהם הפסולות והמגונות בעניין ידיעתו של האל (בפרק כ). |
אפתאת אלפלאספה עלי אללה תע(א)לי פי עלמה במא סואה אפתיאתא עט'ימא ג'דא, ועת'רוא עת'רה לא אקאלה להם מנהא ולא למן תבעהם פי ד'לך אלראי. וסאסמעך אלשבהאת אלתי אוקעתהם פי מא אפתאתוא בה, ו(ס)אסמעך איצ'א ראי שריעתנא פי ד'לך ומקאומתנא להם פי ארא(י)הם אלסייה אלשניעה פי אמר עלם אללה. |
| 2 |
דעת הפילוסופים – אין השגחה ואין ידיעה
נקודת התחלה) עיקר מה שהפיל אותם בדבר זה והביא אותם לכך הוא מה שנראה במבט ראשון כחוסר סדירות במצבי בני האדם, רע לצדיק) ושיש אנשים צדיקים שחייהם רעים ומלאי ייסורים, טוב לרשע) ויש אנשים רשעים שחייהם טובים ומהנים. |
ואכת'ר מא אוקעהם פי ד'לך ודעאהם אליה אולא הו מא יבדו באול כ'אטר מן עדם אנתט'אם אחואל אשכ'אץ אלאנסאן, וכון בעץ' אשכ'אץ אלאדמיין אלפצ'לא פי חיאה רדיה מולמה, ובעץ' אלאשכ'אץ אלשרירין פי חיאה טיבה לד'יד'ה, |
| 3 | דבר זה הביאם לכך שעשו את החלוקה שתשמענה כעת. הם אמרו: הכרח באחת משתי אפשרויות:א: אינו יודע) או שהאל אינו יודע דבר מן המצבים הפרטיים האלה ואינו משיג אותם,ב: יודע) או שהוא משיג אותם ויודע אותם.וזו חלוקה הכרחית. | פדעאהם ד'לך אלי אן קסמוא הד'א אלתקסים אלד'י תסמעה אלאן. (פ)[ו]קאלוא, לא יכ'לו אלאמר מן אחד קסמין, אמא אן יכון אללה גיר עאלם בשי מן הד'ה אלאחואל אלשכ'ציה וגיר מדרך להא, או יכון ידרכהא ויעלמהא, והד'ה קסמה צ'רוריה. |
| 4 | פריסת אפשרות ב) אחר כך אמרו: אם הוא משיג אותם ויודע אותם, הכרח באחת משלוש אפשרויות:ב1: יודע ומנהיג) או שהוא מסדר אותם ומנהל אותם בסדר הטוב ביותר, השלם ביותר והמושלם ביותר,ב2: יודע ונבצר) או שנבצר ממנו לסדר אותם ואין לו יכולת לגביהם,ב3: יודע ומתעלם) או שהוא יודע ויכול לסדר ולהנהיג באופן טוב אלא שהוא מזניח זאת מתוך זלזול ובוז או מתוך צרות עין, כמו שאנחנו מוצאים בבני האדם איש היכול להיטיב לאדם אחר, ויודע שאותו אדם נזקק להטבתו, אלא שבשל רוע טבעו ורשעותו וצרות עינו יהיה צר עין כלפיו בעניין זה ולא ייטיבוֹ לו. | ת'ם קאלוא, פאן כאן ידרכהא ויעלמהא פלא יכ'לו אלאמר מן אחד ת'לת'ה אקסאם, אמא (אן)[אנה] ינט'מהא ויג'ריהא עלי אחסן נט'אם ואכמלה ואתמה, או יכון מגלובא ען נט'מהא לא קדרה לה עליהא, או יכון יעלם ויקדר עלי אלנט'ם ואלתדביר אלג'יד גיר אנה אהמל ד'לך עלי ג'הה' אלתהאון ואלאחתקאר או עלי ג'הה' אלחסד, כמא נג'ד מן אלנאס רג'לא קאדרא עלי איצאל כ'יר לשכ'ץ אכ'ר, ועארפא בחאג'ה' ד'לך אלשכ'ץ למא ינאלה מן כ'ירה, גיר אנה לסו טבאעה ושרה וחסדה יחסדה עלי ד'לך פלא יוצלה אליה, |
| 5 | גם חלוקה זו הכרחית ונכונה, כוונתי שכל מי שיודע דבר מסוים, הכרח: ב1) שהוא משגיח תוך שהוא מנהיג את מה שהוא יודע; ב3) או שהוא מזניח זאת, כמו שאדם מזניח בביתו את הנהגת החתולים, למשל, או דבר פחות ערך מכך; ב2) ומי שמשגיח על דבר, יש שהוא נבצר מלהנהיג אותו אפילו רצה בכך. | והד'א אלתקסים איצ'א צ'רורי צחיח, אעני אן כל עאלם באמר מא פאנה לא יכ'לו, אמא אן תכון לה ענאיה בתדביר מא עלם או יהמל ד'לך כמא יהמל אלאנסאן פי מנזלה תדביר אלקטט מת'לא או מא הו אחקר מן ד'לך, ואלד'י לה אלענאיה באלאמר קד יגלב ען תדבירה ואן אראד ד'לך. |
| 6 | פסילת חלופות) כיוון שעשו את החלוקה הזאת, פסקו ואמרו ששתי אפשרויות מבין השלוש ההכרחיות לכל מי שיודע – בלתי אפשריות ביחס לאל יתעלה, והן ב2) שהוא אינו יכול, ב3) או שהוא יכול ואינו משגיח; דחיית ב3) כי זוהי מידה רעה דחיית ב2) או אין־אונים, וחלילה לו מהם.נמצא שלא נותר מכל החלוקה אלא א) שאין הוא יודע דבר מן העניינים האלה כלל, ב1) או שהוא יודע אותם ומסדר אותם בסדר הטוב ביותר. דחיית ב1) ומכיוון שאנו מוצאים שאין הם סדורים ולא נובעים מן ההיגיון ולא מתנהלים כראוי, מסקנה: א) הרי זו ראיה לכך שאין הוא יודע אותם בשום פנים ואופן. | פלמא קסמוא הד'א אלתקסים בתוא אלחכם וקאלוא, אן קסמין מן הד'ה אלת'לת'ה אקסאם אללאזמה לכל מן יעלם ממתנע פי חק אללה תע(א)לי, והמא אן לא יקדר, או יקדר ולא יעתני, אד' הד'א כ'לק שר או עג'ז, ותע(א)לי ענהמא, פלם יבק מן אלתקסים כלה אלא אן יכון לא יעלם שיא מן הד'ה אלאחואל בוג'ה, או יעלמהא וינט'מהא אחסן נט'אם, ונחן נג'דהא גיר מנתט'מה ולא לאזמה לקיאס ולא מטרדה עלי מא ינבגי, פד'לך דליל עלי כונה לא יעלמהא בוג'ה ולא בסבב. |
| 7 | מניע) דבר זה הוא שהפילם תחילה באותו כזב חמור. תמצא את כל מה שסיכמתי לך על החלוקה שעשו, והערָתי על כך שזוהי נקודת הטעות שלהם, מבואר ומפורש בחיבורו של אלכסנדר מאפרודיסיאס "על ההנהגה". | הד'א אלאמר הו אלד'י אוקעהם אולא פי הד'א אלאפתיאת אלעט'ים, ותג'ד ג'מיע מא לכ'צתה לך מן תקסימהם ותנביהי עלי אן הד'א מוצ'ע גלטהם מבינא משרוחא פי מקאלה' אלאסכנדר אלאפרודסי פי אלתדביר. |
| 8 |
הביקורת על מסקנת הפילוסופים בייחוס אי ידיעה לאל
ראה והתפלא א) כיצד נפלו לרוע חמור יותר ממה שברחו ממנו, ב) וכיצד גילו בורות בדבר שהם לא חדלו מלהסב אליו את תשומת לבנו, ופירשוהו לנו תמיד.הסבר א) נפילתם לרוע חמור יותר ממה שברחו ממנו, הוא שהם נמנעו מלייחס לאל הזנחה – ופסקו לו אי ידיעה, ושכל מה שבעולם השפל הזה נסתר ממנו ואין הוא משיגו.הסבר ב) הבורות שהם גילו במה שהם לא חדלו מלהסב אליו את תשומת לבנו, היא שהם התבוננו במציאות לפי מצבי בני האדם, שרעותיהם באות מהם או מהכרח טבע החומר, כמו שהם אומרים ומבהירים תמיד. וכבר ביארנו מכך מה שראוי (ג,יב). |
פארי ואעג'ב כיף וקעוא פי שר ממא הרבוא מנה, וכיף ג'הלוא אלאמר אלד'י לם יזאלוא ינבהו(נ)נא עליה וישרחונה לנא דאימא. אמא וקועהם פי שר ממא הרבוא מנה, פכונהם הרבוא מן אן ינסבוא ללה אלאהמאל וקטעוא עליה באלג'הל, וכון כל מא פי הד'א אלעאלם אלספלי מסתורא ענה (ו)לא ידרכה. ואמא ג'הלהם במא לם יזאלוא ינבהו(נ)נא עליה, פכונהם אעתברוא אלוג'וד באחואל אשכ'אץ אלאנסאן אלתי שרורהם מנהם, או מן צ'רורה' טביעה' אלמאדה עלי מא יקולון דאימא ויבינו[א](ן), וקד בינא מן ד'לך מא ינבגי. |
| 9 |
ניסיון הפילוסופים להצדקת דעתם בטיעונים חלשים
כיוון שהם קבעו כעיקרון את היסוד הזה, המחריב כל יסוד טוב ומכער את יופיה של כל דעה נכונה, החלו לאחר מכן לסלק את זרותו, וטענו שידיעת הדברים האלה בלתי אפשרית לגבי האל מכמה בחינות:א) מהן, שהפרטים מושגים רק בחושים ולא בשכל, והאל אינו משיג בחוש.ב) ומהן, שאין סוף לפרטים, ואילו הידיעה מקיפה, וידיעה אינה יכולה להקיף אינסוף.ג) ומהן, שידיעת הדברים המתחדשים, שהם בלי ספק פרטיים, תחייב בו שינוי מסוים, כי זו התחדשות ידיעה אחר ידיעה.לגבי טענתנו שלנו, קהל הדתיים, שהוא ידע אותם לפני שהיו, הם מאשימים אותנו בשתי זרויות: א) האחת, שידיעה תיקשר בהעדר מוחלט, ב) והשנייה, שידיעה של היותו של דבר בכוח וידיעת היותו בפועל, יהיו דבר אחד. |
פלמא אצלוא הד'ה אלקאעדה אלהאדה לכל קאעדה חסנה, אלמסמג'ה לג'מאל כל ראי צחיח אכ'ד'וא בעד ד'לך אן יזילוא שנאעתהא וזעמוא אן עלם הד'ה אלאשיא ממתנע פי חק אלאלאה מן ג'האת, מנהא אן אלג'זאיאת אנמא תדרך באלחואס לא באלעקל, ואללה לא ידרך בחאסה. ומנהא אן אלג'זאיאת לא תתנאהי, ואלעלם אחאטה, ומא לא יתנאהי לא יחאט בה עלמא. ומנהא אן אלעלם באלחואדת' והי ג'זאיה בלא שך יוג'ב לה תגיר(א) מא, לאנה תג'דד עלם בעד עלם. ובחסב דעואנא נחן מעשר אלמתשרעין אנה עלמהא קבל כונהא ישנעון עלינא שנאעתין, אחדאהמא תעלק אלעלם באלעדם אלמחץ', ואלת'אניה אן יכון עלם כון אלשי באלקוה ועלם כונה באלפעל שיא ואחדא. |
| 10 |
מחלוקות בין הפילוסופים בעניין ההשגחה והידיעה
התגלעו ביניהם מחלוקות,א) כך שחלקם אמרו שהוא יודע רק את המינים אבל לא את הפרטים,ב) בעוד אחרים אמרו שאין הוא יודע שום דבר מחוץ לעצמותו, כדי שלא יהיה ריבוי ידיעות, לטענתם.ג) ויש מן הפילוסופים מי שהאמין כאמונתנו, ושהוא יתעלה יודע כל דבר ולא נעלם ממנו מאום. אלה הם אנשים גדולים שקדמו בזמן לאריסטו וגם אלכסנדר בחיבורו הנזכר לעיל הזכיר אותם, אלא שהוא דוחה את דעתם וטוען שהסתירה הגדולה ביותר לכך היא מה שאנחנו רואים, שיש רעות המגיעות לטובים וטובות שהרעים מקבלים. |
וקד תראג'מת בהם אלט'נון, חתי קאל בעצ'הם אנה יעלם אלאנואע פקט לא אלאשכ'אץ, וקאל (בעצ'הם)[אלבעץ'] מא יעלם שיא כ'ארג'א ען ד'אתה בוג'ה, חתי לא יכון ת'ם תכת'יר עלום בזעמה. ומן אלפלאספה מן יעתקד כאעתקאדנא, ואנה תע(א)לי יעלם כל שי ולא תכ'פי ענה כ'אפיה בוג'ה, והם אקואם כברא קבל ארסטו באלזמאן קד ד'כרהם איצ'א אלאסכנדר פי מקאלתה תלך, לכנה יאבי ראיהם ויקול אן אעט'ם מא ינקץ' בה מא נשאהדה מן שרור תצל אלאכ'יאר וכ'יראת ינאלהא אלאשראר. |
| 11 |
סיכום מקור הכשל
כללו של דבר, התברר לך שאילו הם כולם היו מוצאים את מצבי בני האדם סדורים לפי מה שנראה לנבער מדעת כסדירות – לא היו נופלים כלל לכל העיון הזה ולא היו מתפרצים. אלא הגורם הראשוני לעיון זה הוא ההתבוננות במצבי האדם, הטובים והרעים שבהם, ושדבר זה אינו סדור לדעתם, כמו שאמרו הבורים מבינינו: "לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ ה'" (יחזקאל לג,יז). |
ובאלג'מלה פקד תבין לך, אנהם כלהם לו וג'דוא אחואל אשכ'אץ אלנאס מנתט'מה בחסב מא יבדו ללג(')מ(הו)ר אנה אנתט'אם למא וקעוא פי שי מן הד'א אלנט'ר כלה ולא תהאפתוא, בל אלדאעי אלאול להד'א אלנט'ר אעתבאר אחואל אלנאס כ'ירהם ושריר(י)הם וכון ד'לך בזעמהם גיר מנתט'ם, כמא קאל[וא] ג'האלנא לא יתכן דרך י"י. |
| 12 |
הקדמה לפרקים הבאים
לאחר שביארתי שהדיונים בידיעה ובהשגחה קשורים זה בזה, אחל לבאר את דעות המעיינים לגבי ההשגחה (ג,יז-יח), ולאחר מכן אחל לענות על ההשגות שהעלו לגבי ידיעת האלוה את הפרטים (ג,יט-כא). |
ובעד תבייני אן אלכלאם פי אלעלם ואלענאיה מרתבט בעצ'ה בבעץ', אכ'ד' פי תביין ארא אלנ[א]ט'(א)רין פי אלענאיה, ובעד ד'לך אכ'ד' פי חל מא שככוא בה פי עלם אלאלאה באלג'זאיאת: |
