חלק ג, פרק כה

חלק ג, פרק כה

יש תכלית לכל פעולות ה'

1	סיווג הפעולות לאור תכליתן הפעולות מתחלקות, מבחינת תכליתן, לארבעה חלקים: פעולת הבל, או פעולת משחק, או פעולת שווא, או פעולה טובה ויפה.	אלאפעאל תנקסם בחסב אעתבאר גאיתהא עלי ארבעה' אקסאם, אמא פעל עבת', או פעל לעב, או פעל באטל, או פעל ג'יד חסן.
2	א. שווא – תכלית שאינה מושגת) פעולה המכונה "שווא" היא פעולה שהפועֵל אותה מתכוון בה לתכלית מסוימת, אך אותה תכלית אינה מושגת אלא מעכבים בעדה מכשולים. פעמים רבות אתה שומע אנשים אומרים: "טרחתי לשווא", אם טרח מישהו לחפש אדם ולא מצא אותו, או טרח בנסיעתו ולא הרוויח במסחרו. ואומרים: "השתדלותנו ביחס לחולה הזה היתה לשווא", אם הוא לא החלים. וכך כל הפעולות שנועדו לתכליות מסוימות ואותן תכליות אינן מושגות.	אמא אלפעל אלד'י יקאל לה באטל(א) פהו אלפעל אלד'י יקצד בה פאעלה גאיה' מא פלא תחצל תלך אלגאיה בל תעוק ענהא עואיק, ואנת תסמע אלנאס כת'ירא מא יקולון תעבת באטלא אד'א תעב פי טלב שכ'ץ פלם יג'דה, או תעב פי ספרה פלם ירבח תג'רה, ויק(א)[ו]ל סעינא פי הד'א אלמריץ' כאן באטלא אד'א לם יחצל אלבר, וכד'א כל אלאפעאל אלתי תטלב בהא גאיאת פלא תחצל תלך אלגאיאת.
3	ב. הבל – חסרת תכלית) פעולת הבל היא פעולה שאין מתכוונים בה לשום תכלית, כמו שחלק מבני האדם מתעסקים בידיהם כשהם חושבים, וכפעולותיהם של פזורי הדעת ושל אלה שדעתם מוסחת.	ופעל אלעבת' הו אלפעל אלד'י לא יקצד בה גאיה אצלא, כמא יעבת' בידה בעץ' אלנאס ענד אלתפכר, וכאפעאל אלסאה[י]ין ואלמד'הולין.
4	ג. משחק – תכלית פחותה) פעולת משחק היא פעולה שמתכוונים בה לתכלית פחותה, כלומר שהכוונה בה היא לדבר שאינו הכרחי ואינו מועיל תועלת גדולה, כמו מי שרוקד שלא מתוך כוונה להתעמל, או עושה מעשים שתכליתם להצחיק. פעולה זו נקראת "משחק" בלי ספק. ודבר זה משתנה בהתאם למטרות הפועלים ושלמותם. כי יש דברים רבים שהם הכרחיים או רבי תועלת אצל אנשים מסוימים, ואצל אחרים אין בהם שום צורך, כמו התעמלות גופנית למיניה השונים, שהיא הכרחית להתמדת הבריאות כראוי לפי מי שיודע את מקצוע הרפואה; וכמו הכתיבה, שהיא רבת תועלת לפי אנשי המדע. וכך מי שפועל פעולות התעמלות כשכוונתו בהן הבריאות, כמו משחק בכדור, היאבקות והכאה בידיים ועצירת הנשימה; או פעולות שכוונתו בהן הכתיבה, כמו חידוד קולמוסים ועשיית נייר – אצל אנשים בורים תהיה זו פעולת משחק, ואצל המלומדים אינה משחק.	ופעל אללעב הו אלפעל אלד'י יקצד בה גאיה כ'סיסה, אעני אן יקצד בה אמר גיר צ'רורי ולא מפיד כביר פאידה, כמן ירקץ לא לקצד ריאצ'ה, או יעמל אעמאלא גאיתהא אן יצ'חך מנהא, פיקאל להד'א אלפעל לעבא בלא שך, פהד'א יכ'תלף בחסב אגראץ' אלפאעלין וכמאלהם, פאן ת'ם אשיא כת'ירה הי צ'רוריה או עט'ימה' אלפאידה ענד קום וענד אכ'רין לא תחתאג' אצלא, כריאצ'ה' אלג'סם עלי אכ'תלאף אנואעהא אלתי הי צ'רוריה פי דואם אלצחה עלי מא ינבגי ענד מן יעלם צנאעה' אלטב, ואלכתאבה אלתי הי עט'ימה' אלפאידה ענד אהל אלעלם, פאלד'י יפעל אפעאל ריאצ'ה ירום בהא אלצחה כאללעב באלכרה ואלצראע וגפק אלידין וחצר אלנפס, או אפעאל ירום בהא אלכתאבה כברא[י]ה' אלאקלאם ועמל אלכאגד', יכון ענד קום ג'האל פעל לעב וענד אלעלמא ליס בלעב.
5	ד. טובה ויפה – תכלית נעלה ומושגת) פעולה טובה ויפה היא פעולה שהפועל פועל אותה מתוך כוונה לתכלית נעלה, כלומר הכרחית או מועילה, והתכלית הזאת מושגת.	ואלפעל אלג'יד אלחסן הו אלפעל אלד'י יפעלה אלפאעל לקצד גאיה שריפה, אעני צ'רוריה או נאפעה, ותחצל תלך אלגאיה.
6	החלוקה הכרחית) זוהי חלוקה שנראה לי שאי אפשר לחלוק עליה בכלל. משום שכל מי שפועל פעולה כלשהי – יכול שהוא יכוון בה לתכלית מסוימת ויכול שלא יכוון בה לתכלית. וכל תכלית מכוונת – יכול שתהיה נכבדה ויכול שתהיה פחותה; ויכול שתושג ויכול שלא תושג. הרי שזה מה שהחלוקה מחייבת בהכרח.	והד'ה קסמה יבדו לי אנה ליס למנאזע אן ינאזע פי שי מנהא, וד'לך אן כל פאעל פעלא מא קד יקצד בה גאיה מא וקד לא יקצד בה גאיה, וכל גאיה מקצודה קד תכון שריפה וקד תכון כ'סיסה, וקד תחצל וקד לא תחצל. פהד'א מא יקתצ'יה אלתקסים צ'רורה.
7	כל פעולות האל יש להן תכלית נעלה ומושגת ("טובות ויפות") לאחר שדבר זה התבאר, אומַר: אף בעל שׂכל אינו יכול לומר שפעולה כלשהי של האל היא לשווא, או הבל, או משחק. ולפי דעתנו אנו, כל ההולכים אחר תורת משה רבינו – כל פעולותיו טובות ויפות מאוד. נאמר: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א,לא). נמצא שכל מה שהוא יתעלה פועל לשם דבר מסוים – הרי פעולה זו הכרחית למציאותו של הדבר המכוון הזה, או מועילה מאוד. לדוגמה: תזונתו של בעל החיים הכרחית לקיומו, ומציאותן של עיניו מועילה מאוד לקיומו. אין כוונתו (של האל) בתזונה אלא להישרדות בעל החיים משך זמן מסוים, ואין כוונתו בחושים אלא לתועלות שבעל החיים מקבל מכוח השגותיהם.	ובעד תביין הד'א פאקול אנה לא יתסע לד'י עקל אן יקול אן שיא מן אפעאל אללה באטל או עבת' או לעב, אמא עלי ראינא נחן כל מן תבע שריעה' משה רב[י]נו פאפעאלה כלהא ג'ידה חסנה [ג'דא], קאל וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, פכל מא פעלה תע(א)לי מן אג'ל שי פאן ד'לך אלפעל צ'רורי פי וג'וד ד'לך אלשי אלמקצוד או מפיד ג'דא, מת'אלה אגתד'א אלחיואן צ'רורי פי בקא(י)ה, ווג'וד אלעינין לה מפיד ג'דא פי בקאיה, ומא קצד באלאגתד'א אלא בקא אלחיואן מדה' מא, ומא קצד באלחואס אלא אלפואיד אלחצאלה ללחיואן באדראכאתהא.
8	זוהי גם הדעה הפילוסופית, שאין בכל העניינים הטבעיים דבר על דרך ההבל. כלומר שכל מה שאינו מלאכותי – כל אלה פעולות שנועדו לתכלית מסוימת, בין אם אנו יודעים את תכליתן בין אם לאו.	והכד'א הו איצ'א אלראי אלפלספי אן ליס פי אלאמור אלטביעיה כלהא שי עלי ג'הה' אלעבת', אעני אן כל מא ליס בצנאעי, פאנהא כלהא אפעאל טלב בהא גאיה' מא, סוי עלמנא גאיתהא או לם נעלם.
9	ניתוח דעת חכמי הכלאם: פעולות האל חסרות תכלית {{{1}}} ואילו אותה כת מאנשי העיון שטענה שהאל אינו עושה דבר בשביל דבר אחר, ושאין סיבות ולא מסוֹבָבים (=תוצאות), אלא כל פעולותיו על פי החפץ ואין לבקש להן תכלית, ואין לומר "למה עשה זאת?", אלא הוא עושה את אשר הוא רוצה ואין זה נובע מחכמה – פעולותיו של האל יתעלה נכנסות לשיטתם לקטגוריית ההבל, ואף נחותות יותר מפעולות ההבל. שהרי עושה ההבל אינו מכוון לתכלית, ואין הוא שם לב למה שהוא עושה, ואילו לשיטתם האל יודע את מה שהוא עושה, אך כוונתו אינה לשום תכלית ולא לתועלת כלשהי.	אמא הד'ה אלפרקה מן אהל אלנט'ר אלתי זעמת אן אללה לא יפעל קצה מן אג'ל קצה, ולא ת'ם אסבאב ולא מסבבאת, בל אפעאלה כלהא בחסב אלמשיה ולא תטלב להא גאיה ולא יקאל לם פעל הד'א, בל יפעל מא יריד וליס ד'לך תאבע(א) לחכמה, פתכון אפעאל אללה [תעלי] ענד האולא דאכ'לה פי קסם אלעבת', בל אחט מן פעל אלעבת', לאן אלעאבת' לם יקצד גאיה, והו ד'אהל עמא פעל, ואללה ענד האולא עאלם במא פעל, וקאצדה לא לגאיה אצלא ולא לוג'ה פאידה.
10	דחיית עמדת המשחק) ואילו שיהיה בפעולותיו יתעלה משהו על דרך המשחק – האבסורדיות של דבר זה גלויה בעיון ראשון, ואין לשים לב להזיותיו של מי שטען שהקוף נברא כדי להצחיק את האדם.	אמא אן יכון פי אפעאלה תע(א)לי שי עלי ג'הה' אללעב, פאסתחאלה' ד'לך באדיה באול כ'אטר, ולא ילתפת להד'יאן מן זעם אן אלקרד כ'לק ליצ'חך מנה אלאנסאן.
11	הרקע לעמדת הכלאם) מה שהביא לכל זה הוא אי ידיעת טבע ההתהוות והכיליון והתעלמות מהעיקר, שהוא: שכל הכוונה היא להביא למציאות את כל מה שמציאותו אפשרית כפי שאתה רואה. ואילו מה שאינו כך (=שאינו אפשרי במציאות שאנו רואים) – חכמתו לא חייבה את קיומו בשום אופן, כי הוא בגדר בלתי אפשרי מבחינת מנהג הדברים בהתאם למה שחכמתו מחייבת.	ואלד'י ידעו להד'א כלה אלג'הל בטביעה' אלכון ואלפסאד ואהמאל אלאצל, והו אן אלקצד כלה איג'אד כל מא אמכן וג'ודה עלי מא תראה, אמא כ'לאף הד'א פלם תקתצ'ה חכמתה בוג'ה, פהו ממתנע באעתבאר כון אלאמור תג'רי עלי מקתצ'י חכמתה.
12	אלה שאמרו שכל פעולות האל אינן מתוך כוונה להשגת תכלית כלשהי – הביא אותם לכך אילוץ, שהוא ההתבוננות במכלול המציאות כפי דעתם. כי הם שואלים: "מה תכלית מציאותו של העולם כולו?". לדבריהם, כל הדוגל בחידוש העולם יאמר בהכרח: "כך חפץ", ולא מטעם אחר. והם מכלילים זאת על כל פרטי העולם, עד כדי כך שאין הם מודים שהנקב בעִנְבִּיָּה (=הקרום המקיף את העין) ושקיפות הקרנית נועדו לחדירת הרוח הרואה כדי שיושג מה שיושג. אלא מבחינתם אין זו סיבה לראייה בשום אופן: לא נוקבה שכבה זו ולא נעשתה זו שמעליה שקופה בשביל הראייה, אלא כך חפץ, ואף על פי שהראייה תיתכן אלמלא כן.	פאמא האולא אלד'ין קאלוא אן אפעאל אללה כלהא לם יקצד בהא גאיה מא פדעתהם לד'לך צ'רורה, והי אעתבאר ג'מלה' אלוג'וד בחסב ראיהם, פאנהם יקולון מא גאיה' וג'וד אלעאלם באסרה, פבאלצ'רורה קאלוא [י]קול כל מן יקול בחדת' אלעאלם אנה כד'א שא לא לעלה אכ'רי, פיטרדון ד'לך פי ג'זאיאת אלעאלם באסרהא, חתי לא יקרוא באן ת'קב אלענביה ושפוף אלקרניה מן אג'ל נפוד' אלרוח אלבאצר חתי ידרך מא ידרך, בל לא יג'עלון הד'א סבב(א) פי אלאבצאר בוג'ה, ולא ת'קבת הד'ה אלטבקה וג'עלת אלתי עליהא שפאפה מן אג'ל אלאבצאר, בל כד'א שא ואן כאן אלאבצאר ימכן עלי כ'לאף הד'א.
13	פרשנות המקראות: הבריאה היא ברצון ה', יש לה תכלית וחכמה גם אצלנו תוכל למצוא כמה פסוקים שעניין זה נראה לכאורה מפשטיהם "ט'אהר" במבט ראשון. א) כגון מה שנאמר: "כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה' עָשָׂה [בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת]" (תהילים קלה,ו), ב) וכגון מה שנאמר: "וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ" (איוב כג,יג), ג) וכגון מה שנאמר: "[בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן] וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה" (קהלת ח,ד). משמעות הפסוקים האלה והדומים להם היא שהדברים שהאל רוצה – נעשים בהכרח, ואין מכשול העוצר בעדו לבצע את רצונו. אלא שהוא יתעלה אינו רוצה אלא דברים אפשריים, ולא כל דבר אפשרי אלא מה שחכמתו מחייבת שיהיה כך. וכן אין מניעה החוצצת בינו יתעלה ובין הפעולה הטובה בתכלית שהוא רוצה לעשותה, ואין מי שימנע אותו. זוהי דעתו של כל בן דת, וגם דעת הפילוסופים, וכך גם דעתנו שלנו.	וקד תוג'ד ענדנא בעץ' נצוץ יוהם ט'אהרהא בבאדי אלנט'ר הד'א אלמעני, מת'ל קולה כל אשר חפץ י"י עשה וגו', ומת'ל קולה ונפשו אותה ויעש, ומת'ל קולה ומי יאמר לו מה תעשה, ומעני הד'ה אלנצוץ ונחוהא אן אלאשיא אלתי ירידהא אללה תנפעל צ'רורה וליס ת'ם עאיק יעוק ען נפאד' אראדתה, לכנה תע(א)לי לא יריד אלא ממכ[ן](נא), וליס כל ממכן אלא מא תקתצ'י חכמתה אנה יכון כד'א. וכד'לך אלפעל אלג'יד פי אלגאיה אלד'י יריד תע(א)לי פעלה לא יחול בינה ובינה מאנע, ולא לה ראדע, והד'א הו ראי כל מתשרע, וראי אלפלאספה איצ'א, וכד'לך ראינא נחן.
14	כי אנחנו, אף על פי שאנחנו מאמינים שהעולם מחודש, הרי כל מלומדינו וחכמינו אינם מאמינים שהדבר הוא בחפץ גרידא ותו לא, אלא הם אומרים שחכמתו יתעלה, שהשגתה נבצרת מאיתנו, חייבה בהכרח את מציאות העולם הזה בכללותו כאשר בא למציאות, והחכמה ההיא בעצמה שאינה משתנה חייבה את ההעדר לפני שבא העולם למציאות. אתה מוצא עניין זה חוזר ונשנה רבות אצל החכמים בפירוש (הפסוק) "אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ" (קהלת ג,יא; בראשית רבה ט,ב ועוד). כל זה כדי להימנע ממה שראוי להימנע ממנו, והוא שהפועֵל יפעל פעולה שאין הוא מתכוון בה לשום תכלית.	פאנא מע אעתקאדנא אן אלעאלם חאדת' פאן ג'מלה' אחבארנא ועלמא(י)נא ליס יעתקדון אן ד'לך במג'רד משיה לא גיר, בל יקולון אן חכמתה תע(א)לי אלתי יפותנא אדראכהא אוג'בת וג'וד הד'א אלעאלם באסרה צ'רורה ענד מא וג'ד, ותלך אלחכמה בעינהא אלתי לא תתגיר אוג'בת אלעדם קבל אן יוג'ד אלעאלם, תג'ד הד'א אלמעני מתכרר(א) ללחכמים כת'ירא פי שרח את הכל עשה יפה בעתו, והד'א כלה הרב(א) ממא ינבגי אן יהרב מנה והו אן יפעל אלפאעל פעלא לא יקצד בה גאיה אצלא.
15	כך היא אמונת המון חכמי תורתנו, וזה מה שאמרו נביאינו במפורש, שכל פרטי הפעולות הטבעיות עשויים כהלכה, סדורים, קשורים זה בזה, וכולם סיבות ומסוֹבָבים, ואין בהם דבר הבל ולא משחק ולא שווא, אלא הן פעולות של חכמה מופלגת, א) כמו שנאמר: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (תהילים קד,כד), ב) ונאמר: "[כִּי יָשָׁר דְּבַר ה'] וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה" (שם לג,ד), ג) ונאמר: "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ [כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה]" (משלי ג,יט); דבר זה חוזר הרבה, ואין ראוי להאמין אחרת. וכן קובע העיון הפילוסופי שאין דבר הבל ולא משחק ולא שווא בכל פעולות הטבע, כל שכן בטבע הגלגלים, שהם מתוקנים יותר וסדורים יותר, בהתאם לרום מעלת החומר שלהם.	וכד'לך אעתקאד ג'מהור עלמא שריעתנא, ובד'לך צרח אנביא(ו)נא, והו אן ג'זאיאת אלאפעאל אלטביעיה כלהא מחכמה מנתט'מה מרתבטה בעצ'הא בבעץ', וכלהא אסבאב ומסבבאת, ומא מנהא שי עבת' ולא לעב ולא באטל, בל אפעאל חכמה באלגה, כמא קאל מה רבו מעשיך י"י כלם בחכמה עשית, וקיל וכל מעשהו באמונה, וקיל י"י בחכמה יסד ארץ וגו', והד'א מטרד כת'יר(א) לא ינבגי אן יעתקד כ'לאפה, ואלנט'ר אלפלספי כד'א יקתצ'י אן ליס ת'ם שי עבת' ולא לעב ולא באטל פי ג'מיע אפעאל אלטביעה, נאהיך פי טביעה' אלאפלאך פאנהא אחכם ואנט'ם בחסב שרף מאדתהא.
16	הכשלים בחיפוש תכלית העולם דע שהשורש של רוב דמיונות השווא המביאים למבוכה בבקשת תכלית מציאות העולם בכללותו, או תכלית כל חלק מחלקיו, הוא רק טעות) טעות האדם בעצמו, ודמיונו שהמציאות כולה היא עבורו בלבד, אי ידיעה: א) ואי ידיעת טבע החומר השפל של העולם הזה, ב) ואי ידיעת המטרה הראשונה, שהיא ההבאה למציאות של כל מה שמציאותו אפשרית, כי המציאות טובה בלי ספק. בשל הטעות הזאת והאי ידיעה של שני העניינים האלה, נוצרים הספקות והמבוכה, עד שמדמיינים שחלק מפעולות האל הן משחק, וחלקן הבל, וחלקן שווא.	ואעלם, אן מעט'ם אלאוהאם אלדאעיה ללחירה פי טלב גאיה' וג'וד אלעאלם בג'מלתה, או גאיה' ג'ז ג'ז מן אג'זאיה, אנמא אצלהא גלט אלאנסאן פי נפסה ותכ'ילה אן אלוג'וד כלה מן אג'לה פקט, ואלג'הל בטביעה' הד'ה אלמאדה אלספליה, וג'הל אלמקצוד אלאול והו איג'אד כל מא ימכן וג'ודה, אד' אלוג'וד כ'יר בלא שך. פמן אג'ל ד'לך אלגלט וג'הל הד'ין אלמעניין תחדת' אלשכוך ואלחירה, חתי יתכ'יל בעץ' אפעאל אללה לעב(א), ובעצ'הא עבת'(א), ובעצ'הא באטל(א).
17	דע שאלה שהעמיסו על עצמם את האבסורד הזה, עד שלשיטתם נעשו פעולותיו יתעלה דומות לפעולות ההבל, שאין מכוונים בהן לשום תכלית שהיא – ברחו מלומר שהן נובעות מחכמה רק כדי שהדבר לא יוביל לטענה שהעולם קדום, ולפיכך הם חסמו את השער מלהגיע לכך.	ואעלם אן אלד'ין תחמלוא הד'ה אלשנאעה חתי צארת אפעאלה תע(א)לי ענדהם שבה אפעאל אלעבת' אלתי לא תקצד בהא גאיה אצלא, אנמא הרבוא מן אן יג'עלוהא תאבעה לחכמה לאן לא יאול ד'לך ללקול בקדם אלעאלם, פסדוא אלבאב פי ד'לך.
18	שלמות המציאות וגבולות ידיעת האדם וכבר הודעתיך (ב,יח11-10) את דעת תורתנו על כך, ושהיא מה שראוי להאמין בו. כי אין אבסורד בכך שאנו אומרים שמציאותן והעדרן של כל הפעולות האלה נובעים מחכמתו יתעלה, ואנחנו איננו יודעים רבים מאופני החכמה במעשיו. על דעה זו מבוססת כל תורת משה רבינו; בה נפתחה: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א,לא), ובה נחתמה: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ [כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא]" (דברים לב,ד). דע זאת.	וקד אעלמתך בראי שריעתנא פי הד'א ואנה אלד'י יג'ב אן יעתקד, אד' לא שנאעה פי קולנא כל הד'ה אלאפעאל וג'ודהא ועדמהא תאבע לחכמתה תע(א)לי ונחן נג'הל כת'ירא מן וג'וה אלחכמה פי אעמאלה, ועלי הד'א אלראי אנבנת תורת משה רב[י]נו כלהא, בה אפתתחת וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ובה כ'תמת הצור תמים פעלו וגו', פאעלמה.
19	ההסכמה עם הפילוסופים אם תתחקה אחר דעה זו והדעה הפילוסופית, תוך התבוננות בכלל הפרקים הקודמים בחיבור זה הקשורים בעניין זה, לא תמצא בין שתיהן מחלוקת בשום אופן באף דבר מכל פרטי המציאות, פרט למה שביארנו לגבי קדמות העולם לשיטתם וחידושו לשיטתנו (ב,יג, ועוד). הבן זאת.	ואד'א תתבעת הד'א אלראי ואלראי אלפלספי בתאמל ג'מלה' אלפצול אלמתקדמה פי הד'ה אלמקאלה אלמתעלקה בהד'א אלמעני פלא תג'ד בינה[מ]א אכ'תלאפא בוג'ה פי שי מן ג'זאיאת אלוג'וד כלהא, ולא תג'ד אכ'תלאפא אלא פי מא בינאה מן קדם אלעאלם ענדהם וחדות'ה ענדנא. פאפהם ד'לך: