חלק ג, פרק נב

חלק ג, פרק נב

היראה מפני אובדן הקשר עם ה'

1	המלך הגדול – תודעת נוכחות ה' אין ישיבתו של אדם ותנועתו והתנהגותו כשהוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועתו והתנהגותו כשהוא לפני מלך גדול. וכן אין דיבורו ושיחתו החופשית כשהוא בקרב משפחתו וקרוביו, כדיבורו במקום מושבו של המלך. לכן על מי שבוחר בשלמות האנושית, ושיהיה איש האלהים באמת, לשים לב ולדעת שהמלך הגדול העוטף אותו וצמוד אליו תמיד – גדול הוא מכל מלך בשר ודם, אפילו היה דוד ושלמה. ואותו מלך הנלווה והצמוד הוא השכל השופע עלינו, שהוא הקשר בינינו לבינו יתעלה. וכמו שאנחנו השגנוהו באותו אור שהשפיע עלינו, כמו שנאמר: "בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהילים לו,י) – כך באותו אור בעצמו הוא צופה בנו, ובשלו הוא יתעלה עמנו תמיד, צופה ומשגיח: "אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ? [נְאֻם ה'; הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה']" (ירמיהו כג,כד). הבן זאת מאוד.	ליס ג'לוס אלאנסאן וחרכ(א)תה ותצרפאתה והו וחדה פי ביתה כג'לוסה וחרכ(א)תה ותצרפאתה והו בין ידי מלך עט'ים, ולא כלאמה ואנבסאטה והו בין אהלה וקרא[י]ב(ת)ה ככלאמה פי מג'לס אלמלך. פלד'לך מן את'ר אלכמאל אלאנסאני ואן יכון איש האלהים חקיקה יתנבה ויעלם אן אלמלך אלעט'ים אלמלאחף לה אלמלאזם לה דאימא אעט'ם מן כל שכ'ץ אנסאן הו [מלך], ולו כאן דוד ושלמה, וד'לך אלמלך אלמלאזם אלמלאחף הו אלעקל אלפאיץ' עלינא אלד'י הו אלצלה ביננא ובינה תע(א)לי, וכמא אנא אדרכנאה בד'לך אלצ'ו אלד'י אפאץ' עלינא כמא קאל באורך נראה אור, כד'לך בד'לך אלצ'ו בעינה אטלע עלינא, ומן אג'לה הו תע(א)לי מענא דאימא מטלע משרף אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, פאפהם הד'א ג'דא.
2	תודעת ענווה המקיפה את חיי האדם דע שכשהשלמים מבינים זאת – הם משיגים מידה כזאת של יראת שמים, הכנעה ופחד מה' ויראה ובושה ממנו יתעלה, בדרכים אמיתיות ולא דמיוניות, א) העושה את סתריהם עם נשיהם ובמרחץ כנגליהם עם שאר בני האדם. כמו שתמצא שנהגו חכמינו המפורסמים עם נשיהם: "מגלה טפח ומכסה טפח" (בבלי נדרים כ,ב); ב) והם אמרו גם: "אי זה הוא צנוע? כל הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום" (בבלי ברכות סב,א). ג) וידוע לך שהם אסרו על הִלוך בקומה זקופה, משום "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו,ג) (בבלי קידושין לא,א; ועוד). כל זה כדי לקבע את הדבר שאמרתי לך: שאנחנו תמיד לפניו יתעלה ומהלכים ועוברים נוכח שכינתו. ד) גדולי החכמים ז"ל היו נרתעים מלגלות את ראשם משום שהשכינה אופפת את האדם (בבלי קידושין לא,א). ה) וכן היו ממעטים בדיבור בשל עניין זה, וכבר ביארנו מה שראוי לבאר על מיעוט הדיבור ב(פירוש למסכת) אבות (פה"מ אבות א,יד;טז), "כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה,א).	ואעלם, אנה למא פהמה אלכאמלון חצל להם מן אלורע ואלכ'שוע וכ'וף אללה ותקיתה ואלחיא מנה תע(א)לי בטרק חקיקיה לא כ'יאליה מא ג'על באטנהם מע נסא(י)הם ופי אלמרחאץ' כט'אהרהם מע סאיר אלנאס, כמא תג'ד סירה' אחבארנא אלמשאהיר מע נסא(י)הם מגלה טפח ומכסה טפח. וקאלוא איצ'א אי זה הוא צנוע כל הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום. וקד עלמת נהיהם ען הלוך בקומה זקופה משום מלא כל הארץ כבודו. ליתקרר בהד'א כלה אלאמר אלד'י ד'כרת לך, והו אן נחן דאימא בין ידיה תע(א)לי ובמחצ'ר סכינתה נמשי ונתקלב, ועט'מא אלחכמים ז"ל כאנוא יתאפפון מן כשף רווסהם לכון אלאנסאן מלאבס אלשכינה, וכד'לך כאנוא יקללון אלכלאם להד'א אלגרץ', וקד אוצ'חנא מא ינבגי איצ'אחה [פי](מן) תקליל אלכלאם פי אבות, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.
3	התורה באה לכונן תודעה של יראת ה' ואהבתו יראה דרך מעשים) מטרה זו שהערתי לך עליה היא מטרתם של כל מעשי התורה. כי על ידי כל אותם פרטים מעשיים, ועשייתם החוזרת ונשנית, יושג ליחידים הנעלים אימון עד שישיגו את השלמות האנושית, וכך יפחדו מה' יתעלה וייראו ויחרדו וידעו מי עמהם, ויעשו לאחר מכן מה שיש לעשות. הוא יתעלה ביאר שתכלית כל מעשי התורה היא השגת ההיפעלות הזאת, שכבר הוכחנו בפרק זה (פסקה 1) למי שיודע את האמיתוֹת, את אמיתוּת הצורך להשיג אותה – כוונתי לפחד ממנו יתעלה וליראה ממצוותו. הוא אמר: "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כח,נח). התבונן כיצד אמר לך במפורש שהמטרה מ"כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" היא תכלית אחת, שהיא "לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם" וכו'. מדבריו בפסוק זה: "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת" תלמד שתכלית זו היא המושגת מן המעשים. הרי התברר שהיא מן המעשים, עשה ולא תעשה. אהבה דרך דעות) אשר לדעות שהתורה לימדה אותנו, שהן השגת מציאותו יתעלה וייחודו – אותן דעות מלמדות אותנו את האהבה כמו שביארנו כמה פעמים (ג,כח2 ובהפניות שם; ג,נא28,13). ידוע לך הזירוז שזירזה התורה על האהבה: "[וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ] בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו,ה).	והד'א אלגרץ' אלד'י נבהתך עליה הו אלגרץ' מן אעמאל אלשריעה כלהא, לאנה בתלך אלג'זיאת אלעמליה כלהא ובתכרארהא תחצל ריאצ'ה ללאחאד אלפצ'לא אלי אן יכמלוא אלכמאל אלאנסאני, פיכ'אפוא אללה תע(א)לי וירהבוא ויפזעו[ן](א) ויעלמו[ן](א) מן מעהם, פיפעלון בעד ד'לך מא יג'ב, קד בין תע(א)לי אן גאיה' אעמאל אלשריעה כלהא חצול הד'א אלאנפעאל אלד'י קד ברהנא פי הד'א אלפצל למן יעלם אלחקאיק צחה' לזום חצולה, אעני כ'ופה תע(א)לי ואסתהואל אמרה, קאל אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את י"י אלהיך, פתאמל כיף צרח לך באן אלקצד כאן (מן) [מ]כל דברי התורה הזאת גאיה ואחדה והי ליראה את השם ו[כ](ג)ו'. ואמא כון הד'ה אלגאיה הי אלחאצלה ען אלאעמאל פתעלם ד'לך מן קולה פי הד'א אלפסוק אם לא תשמר לעשות, פקד תבין אנהא מן אלאעמאל עשה ולא תעשה. אמא אלארא אלתי אפאדתנאהא אלתורה והי אדראך וג'ודה תע(א)לי ווחדאניתה, פתלך אלארא תפידנא אלאהבה כמא בינא מראת. וקד עלמת תאכידא אכדת אלתורה פי אלאהבה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך,
4	סיכום) כי שתי התכליות הללו, שהן האהבה והיראה, מושגות על ידי שני הדברים: האהבה מושגת על ידי דעות התורה הכוללות את השגת מציאותו יתעלה כפי שהוא, והיראה מושגת על ידי כל מעשי התורה, כמו שביארנו. הבן אפוא את הסיכום הזה.	לאן האתין אלגאיתין והמא אלאהבה ואליראה [י](ת)חצלאן באלשיין, אלאהבה תחצל בארא אלשריעה אלמתצ'מנה אדראך וג'ודה עלי מא הו תע(א)לי עליה, ואליראה תחצל בג'מיע אעמאל אלשריעה כמא בינא. פאפהם הד'א אלתלכ'יץ: