הצגת המקור של הדף "חלק ב, פרק כט"

{{שם פרק|חלק ב, פרק כט}}
{{כותרת|תיאורי המקרא בקץ העולם}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדמה}}
{{קו}}דע שמי שאינו מבין את שפתו של אדם כשהוא שומע אותו מדבר, אין ספק שהוא יודע שהוא מדבר אלא שאין הוא מבין את כוונתו. חמור מזה: יש שהוא שומע מדיבורו מילים שבשפתו של המדבר מציינות משמעות מסוימת, ובמקרה אותה מילה בשפתו של השומע מציינת משמעות הפוכה מזו שהמדבר כיוון אליה, והשומע חושב בטעות שהוראתה אצל המדבר כהוראתה אצלו. לדוגמה, אילו שמע ערבי אדם דובר עברית אומר "{{עברית|אָבָא}}", היה הערבי חושב שהוא מדבר על אדם ששנא דבר מסוים ומאס בו, בעוד שכוונת דובר העברית היא שהדבר היה טוב בעיניו והוא רצה אותו (=אָבָה). כך בדיוק קורה להמון העם עִם דברי הנביאים: חלק מדבריהם אין הם מבינים כלל, אלא כמו שנאמר: "{{עברית|וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם}}" {{הפניה|(ישעיהו כט,יא)}}, ומחלקם הם מבינים מה שמנוגד לו או סותר אותו, כמו שנאמר: "{{עברית|וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים}}" {{הפניה|(ירמיהו כג,לו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אעלם אן מן לם יפהם לגה' אנסאן אד'א סמעה יתכלם פהו בלא שך יערף אנה יתכלם גיר אנה לא ידרי מקצדה, ואשד מן הד'א אנה קד יסמע מן כלאמה כלמאת הי בחסב לגה' אלמתכלם תדל עלי מעני, ויתפק באלערץ' אן תכון תלך אלכלמה פי לגה' אלסאמע תדל עלי צ'ד ד'לך אלמעני אלד'י אראדה אלמתכלם, פיט'ן אלסאמע אן דלאלתהא ענד אלמתכלם כדלאלתהא ענדה, מת'ל לו סמע ערבי רג'לא עבראניא יקול {{עברית|אבא}}, פיט'ן אלערבי אנה יחכי ען שכ'ץ אנה כרה אמרא מא ואבאה, ואלעבראני אנמא אראד אנה ארצ'אהד'לך אלאמר ואראדה. והכד'א יג'רי ללג'מהור פי כלאם אלאנביא סוא, בעץ' כלאמהם לא יפהם אצלא בל כמא קאל {{עברית|ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום}}. ובעצ'ה יפהם מנה צ'דה או נקיצ'ה כמא קאל {{עברית|והפכתם את דברי אלהים חיים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">2</td>
<td class="he">ודע שלכל נביא יש סגנון מיוחד לו, כאילו הוא שפתו של אותו אדם. כך ההתגלות המיוחדת לו מדבררת אותו עבור מי שמבין אותו.</td>
<td class="ar">ואעלם אן לכל נבי כלאם מא כ'ציץ בה כאנה לגה' ד'לך אלשכ'ץ, הכד'א ינטקה אלוחי אלכ'ציץ בה למן פהמה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הכלל: שינוי מדיני מתואר כשינוי קוסמי, אלוהי, כלל אנושי}}
{{קו}}לאחר הקדמה זו עליך לדעת שבדברי {{עברית|ישעיה}} עליו השלום תדיר הדבר מאוד, לעומת אחרים שאצלם הוא מועט, שכאשר הוא מודיע על חורבן ממלכה או אובדן אומה גדולה הוא מבטא זאת בלשון של נפילת הכוכבים ואובדן השמים וקדרות השמש וחורבן הארץ ורעישתה, והשאלות רבות כיוצא באלה. וזה בדומה למה שאומרים הערבים על מי שקרתה לו צרה גדולה: "נהפכו שמיו על ארצו". וכן כשהוא מתאר עליית ממלכה והתחדשות הצלחתה הוא מכנה זאת בהתגברות אור השמש והירח והתחדשות השמים והתחדשות הארץ וכיוצא בזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה פלתערף אן {{עברית|ישעיה}} ע"אס אטרד פי כלאמה כת'יר ג'דא ופי כלאם גירה קליל, אנה אד'א אכ'בר ען אנתקאץ' דולה או הלאך מלה עט'ימה יג'יב ד'לך בלפט' אן אלכואכב סקטת ואלסמא כוורת ואלשמס אסודת ואלארץ' כ'רבת ותזלזלת, וכת'יר מן אמת'אל הד'ה אלאסתעאראת, והד'א מת'ל מא יקאל ענד אלערב למן אצאבתה מציבה עט'ימה אקתלבת סמאה עלי ארצ'ה. וכד'לך אד'א וצף אקבאל דולה ותג'דד סעאדה כני ען ד'לך בזיאדה' נור אלשמס ואלקמר ותג'דד סמא ותג'דד ארץ' ונחו הד'א,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">כמו כן כשהם (=הנביאים) מתארים אובדן של אדם או אומה או עיר הם מייחסים לה' מצבים של כעס ורוגז רב עליהם, וכשהם מתארים שגשוג של עם הם מייחסים לה' מצבים של שמחה וחדווה. על מצבי הכעס עליהם הם אומרים "{{עברית|יצא}}" ו"{{עברית|ירד}}" ו"{{עברית|שאג}}" ו"{{עברית|הרעים}}" ו"{{עברית|נתן קולו}}" ורבים כיוצא באלה. והם אומרים גם "{{עברית|צִוָּה}}" ו"{{עברית|אמר}}" ו"{{עברית|פעל}}" ו"{{עברית|עשה}}" וכיוצא באלה, כמו שאתאר בהמשך.</td>
<td class="ar">כמא אנהם אד'א וצפוא הלאך שכ'ץ או מלה או מדינה נסבוא חאלאת גצ'ב וסכ'ט שדיד ללה עליהם, ואד'א וצפוא אקבאל קום נסבוא ללה חאלאת פרח וסרור, פיקולון פי חאלאת אלגצ'ב עליהם, {{עברית|יצא,}} ו{{עברית|ירד,}} ו{{עברית|שאג,}} ו{{עברית|הרעים,}} ו{{עברית|נתן קולו}}, וכת'יר מת'ל הד'א. ויקולון איצ'א {{עברית|צוה}}, ו{{עברית|אמר,}} ו{{עברית|פעל}}, ו{{עברית|עשה}}, ונחו ד'לך כמא סאצף.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">וכן כאשר הנביא מודיע על אובדן אנשי מקום מסוים, יש שהוא מחליף את אנשי המקום במין (האנושי) כולו, כמו שאמר {{עברית|ישעיה}}: "{{עברית|וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם}}" {{הפניה|(ישעיהו ו,יב)}}, כשכוונתו לאובדן {{עברית|ישראל}}. ואמר {{עברית|צפניה}} על כך: "{{עברית|וְהִכְרַתִּי אֶת הָאָדָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה נְאֻם ה'. וְנָטִיתִי יָדִי עַל יְהוּדָה}} [וְעַל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם]" {{הפניה|(צפניה א,ג-ד)}}. דע זאת גם כן.</td>
<td class="ar">וכד'לך אד'א אכ'בר אלנבי בהלאך אהל מוצ'ע מא קד יבדל מכאן אהל ד'לך אלמוצ'ע אלנוע כלה, כמא קאל {{עברית|ישעיה}} {{עברית|ורחק י"י את האדם}}, והו יעני הלאך {{עברית|ישראל}}. וקאל {{עברית|צפניה}} פי ד'לך {{עברית|והכרתי את האדם מעל פני האדמה ונטיתי ידי על יהודה}}, פאעלם הד'א איצ'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ראיות פרטיות בנבואות ישעיהו: חורבן בבל}}
{{קו}}אחרי שתרגמתי לך את השפה הזאת על דרך הכלל, אראה לך את נכונות הדבר וההוכחה לכך. אמר {{עברית|ישעיה}} כאשר ניבא אותו ה' על חורבן ממלכת {{עברית|בבל}} ואובדן {{עברית|סנחריב}} ו{{עברית|נבוכדנצר}} הקם אחריו והפסקת מלכותו, והחל לתאר את האסונות שיבואו עליהם בקץ ממלכתם, ואת תבוסותיהם, ואת הצרות שיבואו עליהם, הבאות על כל מנוצח הבורח מן החרב הגוברת, ואמר: "[הִנֵּה יוֹם ה' בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה.] {{עברית|כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם, חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ}}" {{הפניה|(ישעיהו יג,ט-י)}}. ובתיאור הזה אמר גם: "{{עברית|עַל כֵּן שָׁמַיִם אַרְגִּיז וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ, בְּעֶבְרַת ה' צְבָאוֹת וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ}}" {{הפניה|(שם,יג)}}. איני חושב שיש מי שהגיע לבורות ועיוורון שכאלה והלך אחר פשטי ("חיצוניות") {{מונח|ט'אהר}} ההשאלות והאמירות המליציות, כך שחשב שכוכבי השמים ואור השמש והירח השתנו בעת שהושמדה ממלכת בבל, או שהארץ יצאה ממרכזה כמו שאמר. אלא זה תיאור מצבו של המובס, שהוא רואה בלי ספק כל אור – שחור, וכל מתוק הוא מוצא מר, ומדמיין שהארץ צרה עליו, ושהשמים נסגרים עליו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובעד אן תרג'מת לך הד'ה אללגה עלי אלתג'מיל אריך צחה' ד'לך וברהאנה. קאל {{עברית|ישעיה}} למא אנבאה אללה באנתקאץ' דולה' {{עברית|בבל}} והלאך {{עברית|סנחריב ונבוכדנצר}} אלקאים בעדה ואנקטאע ממלכתה, פאכ'ד' אן יצף נכבאתהם פי אכ'ר דולתהם והזאימהם ומא ילחקהם מן אלשדאיד אללאחקה לכל מהזום הארב מן גלבה' אלסיף, פקאל {{עברית|כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו}}, וקאל פי ד'לך אלוצף איצ'א {{עברית|על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בעברת י"י צבאות וביום חרון אפו}}, ומא אט'ן אן אחדא וצל בה אלג'הל ואלעמא ותבע ט'ואהר אלאסתעאראת ואלאקאויל אלכ'טביה אן יט'ן אן כואכב אלסמא ונור אלשמס ואלקמר תגירת חין אנקרצ'ת ממלכה' באבל, ולא אן אלארץ' כ'רג'ת ען מרכזהא כמא ד'כר, בל הד'א וצף חאל אלמהזום, פאנה בלא שך ירי כל נור סואד, ויג'ד כל חלו מרא, ויתכ'יל אלארץ' קד צ'אקת בה, ואלסמא מנטבקה עליה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}7</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מפלת ישראל וחורבן אשור}}
{{קו}}וכן כאשר החל לתאר לאיזו השפלה וכניעה הגיע מצב {{עברית|ישראל}} כל ימי {{עברית|סנחריב הרשע}} כאשר השתלט "{{עברית|עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת}}" {{הפניה|(ישעיהו לו,א)}}, ואת השבי שהיו בו, ותבוסתם, והאסונות שתכפו עליהם מידיו, ואובדן {{עברית|ארץ ישראל}} כולה אז בידיו, אמר: "{{עברית|פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ. וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ. רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ. נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר}} {{עברית|[}}וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם]" {{הפניה|(שם כד,יז-כ)}}. ובסוף הדברים האלה, כאשר החל לתאר את מה שעתיד ה' לעשות ל{{עברית|סנחריב}} ואת אובדן מלכותו הרמה על {{עברית|ירושלם}} וההשפלה שה' ישפיל אותו לפניה, אמר כמשל: "{{עברית|וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת}} {{עברית|[}}בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד]" {{הפניה|(שם,כג)}}. {{עברית|יונתן בן עֻזיאל}} עליו השלום פירש {{מונח|תאויל}} את הדברים האלה בפרשנות נאה ביותר, ואמר שכשיקרה ל{{עברית|סנחריב}} מה שעתיד לקרות ל{{עברית|ירושלם}}, אז ידעו עובדי הכוכבים שזהו מעשה אלוהי, ויוכו בתדהמה וייבושו. אמר עליו השלום: "{{עברית|וְיִבַּהְתּוּן דְּפָלְחִין לְסֵיהֲרָא וְיִתְכַּנְעוּן דְּסָגְדִין לְשִׁמְשָׁא אֲרֵי תִּתְגְּלֵי מַלְכוּתָא דַּייָ [}}צְבָאוֹת בְּטוּרָא דְצִיּוֹן וּבִירוּשְׁלֶם וּקְדָם סָבֵי עַמֵּיהּ בִּיקָר]" (=וייבושו העובדים לירח וייכנעו המשתחווים לשמש, כי תתגלה מלכות ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ולפני זקני עמו בכבוד).</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך למא אכ'ד' יצף מא אנתהת אליה חאלה' {{עברית|ישראל}} מן אלד'ל ואלגלבה טול איאם {{עברית|סנחריב הרשע}} ענד אסתילאה {{עברית|על כל ערי יהודה הבצורות}} וסביהם ואנהזאמהם ותראדף אלנכבאת עליהם מן אמאמה, והלאך {{עברית|ארץ ישראל}} כלהא חיניד' בידה, פקאל {{עברית|פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ, והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ, רעה התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ נוע תנוע ארץ כשכור וכו'}}, ופי אכ'ר הד'א אלקול למא אכ'ד' אן יצף מא סיפעלה אללה ב{{עברית|סנחריב}} ותלאף מלכה אלשאמך' עלי {{עברית|ירושלם}} וכ'זי יכ'זיה אללה עליהא קאל ממת'לא {{עברית|וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך י"י צבאות וכו'}}. אמא {{עברית|יונתן בן עזיאל}} ע"אס פתאול הד'א אלכלאם אחסן תאויל, וקאל אנה אד'א ג'רי ל{{עברית|סנחריב}} מא סיג'רי עלי {{עברית|ירושלם}} פסיעלמון חיניד' עבדה' אלנג'ום אן הד'א פעל אלאהי פידהשון ויבהתון, קאל עליה אלסלאם {{עברית|ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשמשא ארי תתגלי מלכותא די"י וכו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|גאולת ישראל}}
{{קו}}וכן כאשר החל לתאר כיצד תהיה שלוות {{עברית|ישראל}} אחרי אובדן {{עברית|סנחריב}}, ופוריות אדמותיהם ויישובן ושגשוג ממלכתם על ידי {{עברית|חזקיה}}, אמר כמשל שאור השמש והירח יגבר; כי כמו שאמר על המובס שאור השמש והירח נעלם והפך לחושך עבור המובס, כך אורם גובר עבור המנצח. אתה מוצא זאת תמיד שכשפוגע באדם אסון גדול עיניו חשכות וראייתו מתערפלת, כי הרוח הרואה נעכרת בגלל האדים היתרים, וכן בגלל חולשתה ומיעוטה עקב היגון הכבד והתכנסות הנפש בתוך עצמה. ולהפך, בשעת השמחה והתרחבות הנפש החוצה וצלילות הרוח, האדם רואה כאילו האור התגבר מעבר למה שהיה. אמר (ישעיה): "{{עברית|כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בָּכֹה לֹא תִבְכֶּה}} {{עברית|[}}חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ]" {{הפניה|(שם ל,יט; ושם: בָּכוֹ)}}, וסוף הדברים: "{{עברית|וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא}}" {{הפניה|(שם,כו)}}, וכוונתו לריפוי שברם {{עברית|מיד סנחריב הרשע}}. אשר לדבריו "{{עברית|כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים}}", המפרשים אמרו שהוא מתכוון לריבוי, כי דוברי העברית משתמשים במספר "שבע" לציין ריבוי. ומה שנראה לי, שהוא רומז ל{{עברית|שבעת הימים שלחנוכת הבית}} שהיו בימי {{עברית|שלמה}} {{הפניה|(מלכים־א ח,סה)}}, שמעולם לא היו לאומה שגשוג ואושר ושמחה כללית כמו בימים ההם, ועל כן אמר ששגשוגם ואושרם אז יהיו כמו שבעת הימים הללו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא אכ'ד' איצ'א אן יצף כיף יכון אסתקראר {{עברית|ישראל}} בעד הלאך {{עברית|סנחריב}} וכ'צב אראצ'יהם ועמארתהא ואקבאל דולתהם עלי ידי {{עברית|חזקיה}}, קאל ממת'לא אן נור אלשמס ואלקמר יזיד, לאן כמא ד'כר ען אלמהזום אן נור אלשמס ואלקמר ד'הב וצאר ט'לאמא באלאצ'אפה אלי אלמהזום, כד'לך נורהמא יזיד ענד אלגאלב. ואנת תג'ד הד'א דאימא אן אלאנסאן אד'א ג'אתה פאדחה עט'ימה תט'לם עיניה ולא יצפי נור בצרה למא יכדר אלרוח אלבאצר מן אלפצ'ל אלדכ'אני, ולצ'עפה וקלתה איצ'א בשדה' אלחזן ואנקבאץ' אלנפס, ובאלעכס ענד אלפרח ואנבסאט אלנפס אלי כ'ארג' וצפא אלרוח ירי אלאנסאן כאן אלצ'ו זאיד עלי מא כאן, קאל {{עברית|כי עם בציון ישב בירושלם בכה לא תבכה וכו'}}, ואכ'ר אלקול {{עברית|והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש י"י את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא}}, יעני אקאלה' עת'רתהם {{עברית|מיד}} {{עברית|סנחריב הרשע}}. ואמא קולה {{עברית|כאור שבעת הימים}} פאן אלמפסרין קאלוא יריד בה אלתכת'יר, פאן אלעבראניין יכת'רון באלסבעה. ואלד'י יבדו לי אנה ישיר אלי {{עברית|שבעת הימים שלחנוכת הבית}} אלתי כאנת פי איאם {{עברית|שלמה}} אלד'י לם יכן קט ללמלה אקבאל וסעאדה וסרור אלג'מיע מת'ל מא כאן פי תלך אלאיאם, פקאל אן אקבאלהם וסעאדתהם חיניד' יכון מת'ל תלך אלאיאם אלסבעה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|חורבן אדום}}
{{קו}}וכאשר תיאר את אובדן {{עברית|אדום הרשעה}} שהתנכלו {{עברית|לישראל}} אמר: "{{עברית|וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם וְנָמַסּוּ הָרִים מִדָּמָם. וְנָמַקּוּ כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנָגֹלּוּ כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם וְכָל צְבָאָם יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה. כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד}} {{עברית|[}}וְעַל עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט]" {{הפניה|(ישעיהו לד,ג-ה)}}. התבוננו, אתם שעיניכם פקוחות, האם יש בפסוקים האלה דבר הגורם לספק או לדמיון־שווא שהוא מתאר מצב שיחול על השמים, והאם אין זה אלא משל לכך שממלכתם תישמד והגנת ה' תסור מהם ומזלם ישקע, ומעמדם של נכבדיהם יימחה בתוך זמן קצר ובמאמץ מועט, כאילו אמר שהאנשים שהיו ככוכבים – יציבים ובעלי מעמד רם ורחוקים מכל השאר – נפלו בזמן קצר {{עברית|כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה}}. דבר זה ברור מכדי שיהיה צורך להזכירו בחיבור מעין זה, ובוודאי שלא להאריך בו. אך ההכרח הביא אליו, משום שההדיוטות, ואף מי מהם שחושבים אותם בטעות ליחידי סגולה, מביאים ראיה מן ה{{עברית|פסוק}} הזה מבלי להתבונן במה שנאמר לפניו ולאחריו ומבלי לעיין באיזו פרשה נאמר, אלא כאילו זה מסר שקיבלנו מה{{עברית|תורה}} על אחריתם של השמים כמו שקיבלנו (מהתורה) מסר על התהוותם.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא וצף הלאך {{עברית|אדום הרשעה}} אלד'ין כאנוא מצ'איקין {{עברית|לישראל}} קאל {{עברית|וחלליהם ישלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם ונמקו כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה כי רותה בשמים}} {{עברית|חרבי הנה על אדום תרד וכו'}}. פאעתברוא יא אולי אלאבצאר הל פי הד'ה אלנצוץ שי ישכל או יוהם באנה יצף חאלה תלחק אלסמא, והל הד'א אלא מת'ל לאנקראץ' דולתהם וזואל סתר אללה ענהם וסקוט בכ'ותהם וכ'מול חט'וט' עט'מאיהם פי אסרע וקת ובאהון סעי, כאנה יקול אן אלאשכ'אץ אלד'ין כאנוא כאלכואכב ת'באתא ורפע מנזלה ובעדא מן אלגיר סקטוא באסרע וקת {{עברית|כנבל עלה מגפן וכנבלת מתאנה}} {{עברית|}}, והד'א אבין מן אן יד'כר פי מת'ל הד'ה אלמקאלה, פכיף אן יטול פיה, לכנה דעת אלצ'רורה אליה לכון אלעואם בל מן יזעם בהם אנהם כ'ואץ יסתדלון בהד'א אל{{עברית|פסוק}} מן גיר אעתבאר למא ג'א קבלה ובעדה, ולא נט'ר פי אי קצה קיל, אלא כאנה אכ'באר ג'אנא פי אל{{עברית|תורה}} ען מאל אלסמא כמת'ל מא ג'אנא אלאכ'באר בכונהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}10</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|עוד על חורבן אשור}}
{{קו}}ועוד, כשהחל {{עברית|ישעיה}} לבשר ל{{עברית|ישראל}} על אובדן {{עברית|סנחריב}} וכל האומות והמלכים אשר איתו כידוע, ושהם יינצלו בעזרת ה' בלבד, אמר להם כמשל: ראו כיצד נקרעו השמים האלה לגזרים ובלתה הארץ הזו ומתו מי שעליה ואתם ניצלים. כאילו אמר: אלה שמילאו את הארץ וחשבו שהם יציבים כשמים, על דרך ההגזמה, אבדו במהירות ונעלמו כעשן, ושרידיהם, הגלויים ויציבים כיציבות הארץ, כלו ככלות הבגד הבלוי. בתחילת הפרשה הזאת אמר: "{{עברית|כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ}} {{עברית|[}}וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה.] {{עברית|הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי [}}וּלְאוּמִּי אֵלַי הַאֲזִינוּ כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ.] {{עברית|קָרוֹב צִדְקִי יָצָא יִשְׁעִי [}}וּזְרֹעַי עַמִּים יִשְׁפֹּטוּ אֵלַי אִיִּים יְקַוּוּ וְאֶל זְרֹעִי יְיַחֵלוּן.] {{עברית|שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת}}" {{הפניה|(שם נא,ג-ו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואיצ'א למא אכ'ד' {{עברית|ישעיה}} יבשר {{עברית|ישראל}} בהלאך {{עברית|סנחריב}} וג'מיע אלאמם ואלמלוך אלד'ין מעה כמא שהר, ונצרתהם בנצר אללה לא גיר, קאל להם ממת'לא ארוא כיף תקטעת תלך אלסמא ובלת תלך אלארץ' ומאת מן עליהא ואנתם מנצורון, כאנה יקול אן אולאיך אלד'ין אעמוא אלארץ' וכאן יט'ן בהם אלת'בות כאלסמא אגיא הלכוא בסרעה וד'הבוא כד'האב אלדכ'אן, ואת'ארהם אלט'אהרה אלת'אבתה כת'באת אלארץ' תלפת תלך אלאת'אר כתלאף אלת'וב אלכ'לק, אול הד'ה אלקצה קאל {{עברית|כי נחם י"י ציון נחם כל חרבותיה וכו' הקשיבו אלי עמי וכו' קרוב צדקי יצא ישעי וכו' שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו כן ימותון וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|עוד על גאולת ישראל}}
{{קו}}ואמר על שיבתה של מלכות {{עברית|ישראל}} ויציבותה והתמדתה, שה' יחדש שמים וארץ. כי הוא מתייחס תדיר בדבריו לשלטונה של המלכות כאילו היא עולם המיוחד לה, כלומר שמים וארץ. וכך כאשר החל ב{{עברית|נחמות}} ואמר: "{{עברית|אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם}}" {{הפניה|(שם,יב)}} וכן הלאה, אמר: "{{עברית|וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה}}" {{הפניה|(שם,טז)}}. ואמר על קיום המלכות ל{{עברית|ישראל}} והסתלקותה מרמי המעלה המפורסמים: "{{עברית|כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ}} {{עברית|[}}וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה']" {{הפניה|(שם נד,י)}}. ואמר על התמדת מלכות ה{{עברית|משיח}} ושמלכות {{עברית|ישראל}} לא תאבד לאחר מכן: "{{עברית|לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ}} {{עברית|[}}וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף, כִּי ה' יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ]" {{הפניה|(שם ס,כ)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקאל פי רג'וע מלך {{עברית|ישראל}} ות'באתה ודואמה אן אללה יסתג'ד סמאא וארצ'א, אד' קד אטרד הד'א פי כלאמה אן יג'על דולה' אלמלך כאנהא עאלם יכ'צה אעני סמא וארצ'א, פלמא אבתדא באל{{עברית|נחמות}} וקאל {{עברית|אנכי אנכי הוא מנחמכם}} ומא אתצל בד'לך, קאל {{עברית|ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה}}. וקאל פי בקא אלמלך ל{{עברית|ישראל}} וד'האבה מן אלעט'מא אלמשאהיר {{עברית|כי ההרים ימושו וגו'}}, וקאל פי דואם מלך אל{{עברית|משיח}} ואן {{עברית|ישראל}} לא ינתקץ' מלכהם מן בעד ד'לך קאל {{עברית|לא יבוא עוד שמשך וגו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}12</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות בריאת שמים חדשים מתוך ההקשר}}
{{קו}}אחר כך המשיך {{עברית|ישעיה}} את דבריו בהשאלות הללו, שמי שמבין את משמעויות הדברים רגיל בהן, ותיאר את מצבי ה{{עברית|גלות}} ופרטיהם. לאחר מכן תיאר את שיבת המלכות ומחיית כל היגונות האלה, ואמר כמשל: אני אברא שמים אחרים וארץ אחרת, והנוכחיים יישכחו ויימחו עקבותיהם. הוא ביאר זאת מיד אחר כך ואמר: הדברים הללו שאמרתי שאברא – כוונתי שאתן לכם מצב של שמחה תמידית וחדווה במקום היגונות והייסורים, ולא ייזכרו היגונות האלה שהיו לפני כן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם אן {{עברית|ישעיה}} אג'רי כלאמה עלי הד'ה אלאסתעאראת אלמטרדה ענד מן יפהם מעאני אלכלאם, פוצף אחואל אל{{עברית|גלות}} וג'זאיאתהא ת'ם וצף רג'וע אלדולה ואמתחא תלך אלאחזאן כלהא, פקאל ממת'לא אני אכ'לק סמא אכ'רי וארץ' אכ'רי ותנסי תלך וימתחי את'רהא, ת'ם בין ד'לך עלי אתצאל אלקול וקאל הד'ה אלתי קלת אכ'לק אריד בה אני אג'על לכם חאלה' סרור דאימא ופרח עוצ'א מן תלך אלאחזאן ואלאנכאד, ולא תד'כר תלך אלאחזאן אלמתקדמה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">13</td>
<td class="he">שמע את סידור העניינים וסמיכות ה{{עברית|פסוקים}} המורים על כך. {{אינדקס|פתיחה)}} בראשית הפרשה הזאת אמר: "{{עברית|חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר תְּהִלֹּת ה'}} {{עברית|[}}כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ ה' וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו]" {{הפניה|(שם סג,ז)}}.{{קו}}{{אינדקס|הטובה)}} אחר כך תיאר את חסדיו יתעלה עלינו תחילה: "[בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם] {{עברית|וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם}}" {{הפניה|(שם,ט)}} וכן הלאה.{{קו}}{{אינדקס|המרי)}} אחר כך תיאר את מריינו: "{{עברית|וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ}} [וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם]" {{הפניה|(שם,י)}} וכן הלאה.{{קו}}{{אינדקס|האויב)}} אחר כך תיאר את השתלטות האויב עלינו: "{{עברית|צָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ}}. {{עברית|הָיִינוּ מֵעוֹלָם}} [לֹא מָשַׁלְתָּ בָּם...]" {{הפניה|(שם,יח-יט)}} וכן הלאה.{{קו}}{{אינדקס|תחינה לה')}} אחר כך המליץ בעדנו ואמר: "{{עברית|אַל תִּקְצֹף ה' עַד מְאֹד}} [וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָו‍ֹן הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ]" {{הפניה|(שם סד,ח)}} וכן הלאה.{{קו}}{{אינדקס|ההסבר)}} אחר כך הזכיר כיצד היינו ראויים לייסורים הקשים שבאו עלינו, משום שנקראנו אל האמת ולא נענינו, ואמר: "{{עברית|נִדְרַשְׁתִּי לְלוֹא שָׁאָלוּ}} {{עברית|[}}נִמְצֵאתִי לְלֹא בִקְשֻׁנִי אָמַרְתִּי הִנֵּנִי הִנֵּנִי אֶל גּוֹי לֹא קֹרָא בִשְׁמִי]" {{הפניה|(שם סה,א)}}.{{קו}}{{אינדקס|מחילה)}} אחר כך הבטיח מחילה ורחמים ואמר: "{{עברית|כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל [}}וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל. וְהוֹצֵאתִי מִיַּעֲקֹב זֶרַע וּמִיהוּדָה יוֹרֵשׁ הָרָי וִירֵשׁוּהָ בְחִירַי וַעֲבָדַי יִשְׁכְּנוּ שָׁמָּה]" {{הפניה|(שם,ח-ט) וכן הלאה.}}{{קו}}{{אינדקס|עונש לאויבים)}} אחר כך הבטיח רעות לאלה שעשקו אותנו ואמר: "{{עברית|הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ}} {{עברית|[}}הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׂמָחוּ וְאַתֶּם תֵּבֹשׁוּ. הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ]" {{הפניה|(שם,יג-יד)}}.{{קו}}{{אינדקס|שכחת המצבים)}} אחר כך המשיך ואמר שהַאֲמנותיה של האומה הזו יתוקנו, והיא תהיה ברכה בארץ, ותשכח את כל המצבים השונים האלה שהיו קודם. הוא אמר דברים שזה לשונם: "{{עברית|וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר. אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי. כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל לֵב. כִּי אִם שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי עַד אֲשֶׁר אֲנִי בוֹרֵא כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ. וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם}} {{עברית|[}}וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה]" {{הפניה|(שם,טו-יט)}}.{{קו}}{{אינדקס|מסקנה)}} התבאר והתבהר לך אם כן הדבר כולו, שכאשר אמר "{{עברית|כִּי הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה}}" הסביר {{מונח|פסר}} זאת מיד ואמר: "{{עברית|כִּי הִנְנִי בוֹרֵא אֶת יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשׂוֹשׂ}}".</td>
<td class="ar">ואסמע אנתט'אם אלמעאני ואתצאל אל{{עברית|פסוקים}} אלדאלה עליהא כיף ג'א, אול אפתתאח הד'ה אלקצה קאל {{עברית|חסדי י"י אזכיר תהלות י"י וכו'}}, ת'ם וצף אפצ'אלה תעאלי עלינא אולא {{עברית|וינטלם וינשאם כל ימי עולם}}{{עברית|}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם וצף עציאננא {{עברית|והמה מרו ועצבו את רוח קדשו}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם וצף אסתילא אלעדו עלינא {{עברית|צרינו בוססו מקדשך היינו מעולם}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם שפע פינא וקאל {{עברית|אל תקצף י"י עד מאד}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם ד'כר וג'ה אסתחקאקנא לעט'ם מא אבתלינא בה אד' דעינא אלי אלחק פלם נג'ב קאל {{עברית|נדרשתי ללא שאלו וכו'}}, ת'ם ועד באלעפו ואלרחמה וקאל {{עברית|כה אמר י"י כאשר ימצא התירוש באשכול וכו'}} ומא אתצל בד'לך, ת'ם תואעד אלד'ין ט'למונא וקאל {{עברית|הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וכו'}}, ת'ם אתבע ד'לך בד'כרה אן הד'ה אלמלה תצלח אעתקאדאתהא ותציר ברכה פי אלארץ' ותנסי כל מא תקדם מן הד'ה אלאחואל אלמכ'תלפה פקאל כלאמא הד'א נצה, {{עברית|ולעבדיו יקרא שם אחר אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן והנשבע בארץ ישבע באלהי אמן כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני, כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב, כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא, כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש, וגלתי בירושלם}} {{עברית|וגו'}}, פקד באן לך אלאמר כלה ואתצ'ח, וד'לך אנה למא קאל {{עברית|כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה}} פסר ד'לך עלי אלאתצאל וקאל {{עברית|כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|המשך ניתוח הפסוקים המתייחסים לבריאת השמים החדשים}}
{{קו}}אחרי ההקדמה הזאת אמר: כמו שמצבי האמונה {{מונח|אימאן}} האלה והשמחה בה שהבטחתי לך שאברא אותם הם קבועים תמידית – כי האמונה בה' והשמחה באמונה הזאת הם מצבים שלא ייתכן שייעלמו ולעולם לא ישתנו עבור כל מי שהשיג אותם – כמו שמצב האמונה והשמחה בה, שהבטחתי שימלא את הארץ, תמידי וקבוע, כך יתמידו זרעכם ושמכם. והם דבריו לאחר מכן: "{{עברית|כִּי כַאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה' כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם}}" {{הפניה|(שם סו,כב)}}. כי יש שה{{עברית|זרע}} נשאר אך לא ה{{עברית|שם}}, כמו שאתה מוצא אומות רבות שאין ספק שהן מזרע {{עברית|פרס}} או {{עברית|יָוָן}} אך אינן ידועות בשם מיוחד אלא כללה אותן אומה אחרת. יש כאן לדעתי גם הערה על נצחיות התורה, שבגללה יש לנו {{עברית|שם}} מיוחד. כיוון שההשאלות האלה נמצאות לרוב ב{{עברית|ישעיה}}, התחקיתי אחרי כולן.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ובעד הד'ה אלמקדמה קאל אן תלך חאלאת אלאימאן ואלסרור בה אלד'י ועדתך אני סאכ'לקהא כמא הי ת'אבתה דאימא, לאן אלאימאן באללה ואלסרור בד'לך אלאימאן חאלתין לא ימכן אן תזול ולא תתגיר אבדא מן כל מן חצלת לה, פקאל כמא אן תלך חאלה' אלאימאן ואלסרור בה אלתי ועדת אנהא סתעם אלארץ' דאימה ת'אבתה כד'לך ידום נסלכם ואסמכם, והו קולה בעד הד'א {{עברית|כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם י"י כן יעמד זרעכם ושמכם}}, לאנה קד יבקי אל{{עברית|זרע}} ולא יבקי אל{{עברית|שם}}, כמא תג'ד אממא כת'ירה לא שך אנהם מן נסל {{עברית|פרס}} או {{עברית|יון}} לכן לא יערפון באסם מכ'צוץ בל אעמתהם מלה אכ'רי. והד'א איצ'א ענדי תנביה עלי תאביד אלשריעה אלתי מן אג'להא לנא {{עברית|שם}} מכ'צוץ. ולמא כאנת הד'ה אלאסתעאראת ג'את פי {{עברית|ישעיה}} כת'ירא לאג'ל ד'לך תתבעתהא כלהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ראיות פרטיות בשאר נביאים}}
{{קו}}ויש מהן גם בדברי אחרים.{{קו}}{{אינדקס|א)}} {{עברית|ירמיה}} אמר בתיאור חורבן {{עברית|ירושלם בעֲוֹנוֹת אבותינו}}: "{{עברית|רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ}} [וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם. רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ. רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם נָדָדוּ. רָאִיתִי וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר, וְכָל עָרָיו נִתְּצוּ מִפְּנֵי ה' מִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ]" {{הפניה|(ירמיה ד,כג-כו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד ג'א איצ'א מנהא פי כלאם גירה ,קאל {{עברית|ירמיה}} פי וצף כ'ראב {{עברית|ירושלם בעונות אבותינו ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">16</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ב)}} ו{{עברית|יחזקאל}} אמר בתיאור אובדן ממלכת מצרים ומות {{עברית|פרעה}} על ידי {{עברית|נבוכדנצר}}: "{{עברית|וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם וְהִקְדַּרְתִּי אֶת כֹּכְבֵיהֶם שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ וְיָרֵחַ לֹא יָאִיר אוֹרוֹ. כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חֹשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ נְאֻם ה'}} [אֱלֹהִים]" {{הפניה|(יחזקאל לב,ז-ח)}}.</td>
<td class="ar">וקאל {{עברית|יחזקאל}} פי וצף תלאף ממלכה' מצר והלאך {{עברית|פרעה}} עלי ידי {{עברית|נבוכדנצר}}, קאל {{עברית|וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את כוכביהם שמש בענן אכסנו וירח לא יאיר אורו}} {{עברית|כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על ארצך נאם י"י}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">17</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ג)}} ו{{עברית|יואל בן פתואל}} אמר על הארבה העצום שבא בימיו: "{{עברית|לְפָנָיו רָגְזָה אֶרֶץ רָעֲשׁוּ שָׁמָיִם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם}}" {{הפניה|(יואל ב,י)}}.</td>
<td class="ar">וקאל {{עברית|יואל בן פתואל}} פי אלג'ראד אלעט'ים אלד'י ג'א פי איאמה, קאל {{עברית|לפניו רגזה ארץ רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">18</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ד)}} ו{{עברית|עמוס}} אמר בתיאור חורבן {{עברית|שומרון}}: "{{עברית|וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר. וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם}} {{עברית|[}}לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְהַעֲלֵיתִי עַל כָּל מָתְנַיִם שָׂק וְעַל כָּל רֹאשׁ קָרְחָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר]" {{הפניה|(עמוס ח,ט-י)}}.</td>
<td class="ar">וקאל {{עברית|עמוס}} פי וצף כ'ראב {{עברית|שומרון}}, קאל {{עברית|והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אור והפכתי חגיכם וכו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">19</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ה)}} ו{{עברית|מיכה}} אמר על אובדן {{עברית|שומרון}} כשהוא משתמש והולך באמירות המליציות המפורסמות והידועות: "{{עברית|כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ וְיָרַד וְדָרַךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ}}. {{עברית|וְנָמַסּוּ הָרִים [}}תַּחְתָּיו וְהָעֲמָקִים יִתְבַּקָּעוּ כַּדּוֹנַג מִפְּנֵי הָאֵשׁ כְּמַיִם מֻגָּרִים בְּמוֹרָד]" {{הפניה|(מיכה א,ג-ד; ושם: הֶהָרִים)}}.</td>
<td class="ar">וקאל {{עברית|מיכה}} פי הלאך {{עברית|שומרון}} מסתמר עלי אלאקאויל אלכ'טביה אלמשהורה אלמעלומה {{עברית|כי הנה י"י יוצא ממקומו וירד ודרך על במותי ארץ ונמסו הרים}} {{עברית|וכו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">20</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ו)}} ו{{עברית|חגי}} אמר על נפילת {{עברית|מלכות פרס ומדי}}: "[עוֹד אַחַת מְעַט הִיא] {{עברית|וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה. וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם}}" {{הפניה|(חגי ב,ו-ז)}}.</td>
<td class="ar">וקאל {{עברית|חגי}} פי נקץ' {{עברית|מלכות פרס ומדי ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה. והרעשתי את כל הגוים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">21</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ז – דוד)}} ובפשיטה של {{עברית|יואב}} על {{עברית|ארם}}, כאשר החל לתאר את חולשת האומה ורפיונה מלפנים, ושהם היו מנוצחים ומובסים, ושהעתיר בתפילה להצילם עתה, אמר: "[אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ תְּשׁוֹבֵב לָנוּ.] {{עברית|הִרְעַשְׁתָּה אֶרֶץ פְּצַמְתָּהּ רְפָה שְׁבָרֶיהָ כִי מָטָה}}" {{הפניה|(תהילים ס,ג-ד)}}. הוא הוסיף ואמר דברים שמשמעותם שלא נפחד כשיאבדו האומות ויכלו, משום שאנו בוטחים על ישועתו יתעלה ולא על מלחמתנו וכוחנו, כמו שנאמר "{{עברית|עַם נוֹשַׁע בַּה'}}" {{הפניה|(דברים לג,כט)}}; אמר: "[אֱלֹהִים לָנוּ מַחֲסֶה וָעֹז עֶזְרָה בְצָרוֹת נִמְצָא מְאֹד.] {{עברית|עַל כֵּן לֹא נִירָא בְּהָמִיר אָרֶץ וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים}}" {{הפניה|(תהילים מו,ב-ג)}}.</td>
<td class="ar">ופי גזוה' {{עברית|יואב}} ל{{עברית|ארם}} למא אכ'ד' יצף כיף כאן צ'עף אלמלה וכ'מולהא מן קבל, וכונהם כאנוא מגלובין מהזומין, ושפע פי נצרתהם אלאן, פקאל {{עברית|הרעשתה ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה}}. וקאל איצ'א פי מעני אנא לא נכ'אף נחן אד'א הלכת אלמלל ובאדוא לכוננא מתכלין עלי נצרתה תעאלי לא עלי חרבנא וקותנא כמא קאל {{עברית|עם נושע בי"י}} קאל {{עברית|על כן לא נירא בהמיר ארץ ובמוט הרים בלב ימים}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">22</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ח – חבקוק)}} ובתיאור טביעת המצרים נאמר: "{{עברית|רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת}} {{הפניה|(תהילים עז,יז)}}; "{{עברית|קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל [}}הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל] {{עברית|רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ}}" {{הפניה|(שם,יט)}}; "{{עברית|הֲבִנְהָרִים חָרָה ה'}} {{עברית|[}}אִם בַּנְּהָרִים אַפֶּךָ אִם בַּיָּם עֶבְרָתֶךָ כִּי תִרְכַּב עַל סוּסֶיךָ מַרְכְּבֹתֶיךָ יְשׁוּעָה]" {{הפניה|(חבקוק ג,ח)}}; "{{עברית|עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ [}}וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ]" {{הפניה|(תהילים יח,ט)}}.</td>
<td class="ar">וג'א פי וצף גרק אלמצריון {{עברית|ראוך מים יחילו אף ירגזו תהמות קול רעמך בגלגל וגו' רגזה ותרעש הארץ, הבנהרים חרה י"י וגו', עלה עשן באפו וגו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">23</td>
<td class="he">
{{אינדקס|ט – דבורה)}} וכן ב{{עברית|שירת דבורה}}: "[ה' בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם] {{עברית|אֶרֶץ רָעָשָׁה}} {{עברית|[}}גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' זֶה סִינַי מִפְּנֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל]" {{הפניה|(שופטים ה,ד-ה)}}. דבר זה נפוץ, ועל מה שלא הזכרתי תקיש ממה שהזכרתי.</td>
<td class="ar">וכד'לך פי {{עברית|שירת דבורה ארץ רעשה וגו'}}. וג'א מן הד'א כת'יר, ומא לם נד'כר מנה קסה עלי מא ד'כרת.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}24</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|יום ה' הגדול והנורא}}
{{קו}}אשר לדברי {{עברית|יואל}} "{{עברית|וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן}}. {{עברית|הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא}}. {{עברית|וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם ה' יִמָּלֵט כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה}} {{עברית|[}}כַּאֲשֶׁר אָמַר ה' וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא]" {{הפניה|(יואל ג,ג-ה)}} – מה שיותר נראה לי זה שהוא מתאר את אבדן {{עברית|סנחריב}} אל מול {{עברית|ירושלם}}. ואם אין זה נראה לך, יהיה זה תיאור של אבדן {{עברית|גוג}} אל מול {{עברית|ירושלם בימי המלך המשיח}}, אף על פי שאין נזכר בפרשה הזאת אלא הטבח הרב, דליקת השריפות וליקוי המאורות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאמא קול {{עברית|יואל ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום י"י הגדול והנורא והיה כל אשר יקרא בשם י"י ימלט כי בהר ציון ובירושלם תהיה פליטה וגו'}}, פאלאקוי ענדי אנה יצף הלאך {{עברית|סנחריב}} עלי {{עברית|ירושלם}}, פאן לם תרד ד'לך פיכון וצף הלאך {{עברית|גוג}} עלי {{עברית|ירושלם בימי המלך המשיח}}, מע כונה איצ'א לם יד'כר פי הד'ה אלקצה גיר כת'רה' אלקתל וחרק אלניראן וכסוף אלנירין.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">25</td>
<td class="he">שמא תאמר: כיצד זה לפי פרשנותנו נקרא יום אבדן {{עברית|סנחריב}} "{{עברית|יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא}}"? דע לך שכל יום שיש בו הצלה גדולה או אסון גדול נקרא "{{עברית|יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא}}". {{עברית|יואל}} אמר זאת על יום בוא הארבה עליהם: "{{עברית|כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ}}" {{הפניה|(שם ב,יא)}}.</td>
<td class="ar">ולעלך תקול כיף יסמי {{עברית|יום י"י הגדול והנורא}} יום הלאך {{עברית|סנחריב}} פי תאוילנא, פלתעלם אן כל יום תכון פיה נצרה עט'ימה או פאדחה עט'ימה פאנה יסמי {{עברית|יום י"י הגדול והנורא}}, קד קאל {{עברית|יואל}} הד'א ען יום מג'י ד'לך אלג'ראד עליהם {{עברית|כי גדול יום י"י ונורא מאד ומי יכילנו}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}26</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|גם בחז"ל לא נזכר קץ העולם}}
{{קו}}העניין שאנו סובבים סביבו כבר התבאר, והוא שכיליון העולם הזה והשתנותו מכפי שהוא, או השתנות דבר מטבעו כך שהוא יתמיד בשינוי הזה – הוא דבר שלא נמסר לנו עליו דבר בפסוקי הנביאים וגם לא בדברי {{עברית|חכמים}}. כי דבריהם "{{עברית|שִתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב}}" (=ששת אלפי שנים קיים העולם ו[אלף] אחד חרב) {{הפניה|(בבלי ראש השנה לא,א; סנהדרין צז,א)}} – {{אינדקס|דחייה}} {{אינדקס|א)}} אין זה העדר המציאות כולה, משום שדבריו "{{עברית|וחד חרוב}}" מורים על קיומו של הזמן. {{אינדקס|ב)}} מה גם שהם דברי {{עברית|יחיד}}, {{אינדקס|ג)}} ובאופן מסוים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואלמעני אלד'י נחום נחוה קד תבין, והו אן פסאד הד'א אלעאלם ותגירה עמא הו עליה או תגיר שי מן טביעתה ואסתמרארה עלי ד'לך אלתגיר, הו שי לם יאתנא פיה נץ נבי ולא כלאם {{עברית|חכמים}} איצ'א, לאן קולהם {{עברית|שתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב}} ליס הו עדם אלוג'וד ג'מלה, לקולה {{עברית|וחד חרוב}}, דל עלי בקא אלזמאן, והד'א איצ'א קול {{עברית|יחיד}}, והו עלי צורה' מא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">27</td>
<td class="he">ואילו מה שאתה מוצא תמיד אצל כל ה{{עברית|חכמים}}, והוא יסוד שכל אחד מ{{עברית|חכמי משנה וחכמי תלמוד}} מביא ממנו ראיה – הוא הפסוק "{{עברית|אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ}}" {{הפניה|(קהלת א,ט)}}, ושאין התחדשות בשום פנים ואופן. עד כדי כך שמי שהבין את "{{עברית|שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה}}" {{הפניה|(ישעיהו סה,יז)}} כפי מה שחושבים (=מילולית), אמר: "{{עברית|אף שמים וארץ שעתידין להִברות כבר הן ברויין ועומדין, שנאמר: '}}[הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה] {{עברית|עֹמְדִים לְפָנַי}} [נְאֻם ה']{{עברית|'}} {{הפניה|(שם סו,כב)}} {{עברית|– 'יעמדו' לא נאמר אלא 'עומדים'}}", והביא ראיה מן הפסוק "{{עברית|אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ}}". אל תחשוב שזה סותר את מה שביארתי. אלא אפשר שכוונתו שהטבע המחייב באותו זמן את המצבים המובטחים האלה – הוא נברא ועומד מ{{עברית|ששת ימי בראשית}}, וזה נכון.</td>
<td class="ar">ואלד'י תג'ד לג'מיע אל{{עברית|חכמים}} דאימא והי קאעדה יסתדל בהא כל אחד מן {{עברית|חכמי משנה וחכמי תלמוד}} הו קולה {{עברית|אין כל חדש תחת השמש}}, ואן ליס ת'ם אסתג'דאד בוג'ה ולא בסבב, חתי אן אלד'י אכ'ד' {{עברית|שמים חדשים וארץ חדשה}} עלי מא יט'ן קאל {{עברית|אף שמים וארץ שעתידין להברות}} {{עברית|כבר הן ברויין ועומדין שנאמר עומדים לפני, יעמדו לא נאמר אלא עומדים}}, ואסתדל בקולה {{עברית|אין כל חדש תחת השמש}}{{עברית|}}. ולא תט'ן הד'א מנאקץ' למא בינתה, בל ימכן אנה יריד אן תלך אלחאלאת אלמועוד בהא, אלטביעה אלמוג'בה להא חיניד' מן {{עברית|ששת ימי בראשית}} הי מכ'לוקה, והד'א צחיח,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}28</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תפיסת הנס לדעת הרמב"ם}}
{{קו}}אמרתי שלא ישתנה דבר מטבעו כך שהוא יתמיד בשינוי הזה, רק כהישמרות מן הנסים. כי אף על פי שהמטה נהפך לנחש והמים נהפכו לדם והיד הטהורה הנכבדת נהפכה לבנה מבלי שהיתה סיבה טבעית שגרמה לכך, הרי הדברים האלה והדומה להם לא נמשכו ולא הפכו לטבע אחר, אלא כמו שאמרו (החכמים) {{עברית|ז"ל}}: "{{עברית|עולם כמנהגו הולך}}" {{הפניה|(בבלי עבודה זרה נד,ב)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואנמא קלת אנה לא יתגיר שי מן טביעתה ויסתמר עלי ד'לך אלתגיר תחרזא מן אלמעג'זאת, לאנה ואן כאנת אנקלבת אלעצא ת'עבאן ואנקלב אלמא דם ואליד אלטאהרה אלכרימה ביצ'א מן גיר סבב טביעי מוג'ב ד'לך, פאן הד'ה אלאמור ומא שאבההא לם תסתמר ולא צארת טביעה אכ'רי בל כמא קאלוא {{עברית|ז"ל עולם כמנהגו הולך}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}29</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|תפיסת הנס לדעת חז"ל}}
{{קו}}זו דעתי, וזה מה שראוי להאמין בו, אף על פי שה{{עברית|חכמים ז"ל}} אמרו לגבי הנסים דברים מופלאים מאוד שתמצא את לשונם ב{{עברית|בראשית רבה}} {{הפניה|(ה,ד)}} וב{{עברית|מדרש קהלת}} {{הפניה|(לא ידוע מקומו)}}. עניינם הוא שהם סבורים שהנסים גם הם במובן מסוים חלק מהטבע: הם אמרו שכאשר ה' ברא את המציאות הזו וטבע בה את חוקי הטבע האלה, הוא קבע בחוקי הטבע הללו שיארעו בהם כל הנסים בזמן שיארעו, והאות של הנביא הוא שה' הודיע לו את הזמן שבו יאמר מה שיאמר ואז יקרה הדבר הזה כמו שנטבע בו בעיקר הטבע.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}הד'א הו ראיי, והו אלד'י ינבגי אן יעתקד. ואן כאן אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} קד קאלוא פי אלמעג'זאת כלאמא גריבא ג'דא תג'דה מנצוץ פי {{עברית|בראשית רבה}} ופי {{עברית|מדרש קהלת}}, וד'לך אלמעני הו אנהם ירון אן אלמעג'זאת הי ממא פי אלטבע איצ'א עלי ג'הה' מא, וד'לך אנהם קאלוא אנה ענד מא כ'לק אללה הד'א אלוג'וד וטבעה עלי הד'ה אלטבאיע ג'על פי תלך אלטבאיע אן יחדת' פיהא כל מא חדת' מן אלמעג'זאת פי וקת חדות'הא, ואיה' אלנבי אן אעלמה אללה באלוקת אלד'י ידעי פיה מא ידעי פינפעל ד'לך אלשי כמא ג'על פי טבעה פי אצל מא טבע,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">30</td>
<td class="he">אם הדבר הוא כמו שתראה, הרי הוא מורה על גדולתו של האומר, ושקשה מאוד בעיניו שישתנה טבע אחרי {{עברית|מעשה בראשית}} או שיתחדש חפץ אחר לאחַר שהתייצב כפי שהוא. הוא כאילו סבור, לדוגמה, שהושם בטבע המים שהם יהיו רציפים וניגרים ממעלה למטה תמיד, מלבד באותו זמן שטבעו בהם המצרים, והמים האלה בלבד הם שייחלקו. כבר הסבתי את תשומת לבך לרוח האמירה הזו, ושכולה הימנעות מכך שתהיה התחדשות של משהו. נאמר שם: "{{עברית|אמר ר' יונתן: תנאים התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל. הדא היא 'וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ'}} {{הפניה|(שמות יד,כז)}}{{עברית|. אמר ר' ירמיה בן אלעזר: לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית. הדא היא: 'אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם}} {{עברית|וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי'}} {{הפניה|(ישעיהו מה,יב)}}{{עברית|. צויתי את הים שיקרע, את האוּר שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, את האריות שלא יזיקו לדניאל, את הדג שיקיא את יונה}}". והוא הדין לכל השאר.</td>
<td class="ar">והד'א אן כאן כמא תראה פאנה ידל עלי עט'מה' אלקאיל, וכונה אסתצעב כל אלאסתצעאב אן תתגיר טביעה בעד {{עברית|מעשה בראשית}} או תטרי משיה אכ'רי בעד מא אסתקרת הכד'א, פכאנה ירי מת'לא אנה ג'על פי טביעה' אלמא אן יתצל ויג'רי מן אלעלו ללספל דאימא אלא פי ד'לך אלוקת אלד'י גרק פיה אלמצריון וד'לך אלמא כ'אצה פאנה ינקסם, וקד נבהתך עלי רוח הד'א אלקול, ואן ד'לך כלה הרב מן אסתג'דאד שי, הנאך קיל {{עברית|אמר ר' יונתן תנאים התנה הקב"ה עם הים שיהא נקרע לפני ישראל הדא היא וישב הים לפנות בקר לאיתנו אמר}} {{עברית|ר' ירמיה בן אלעזר לא עם הים בלבד התנה הקב"ה אלא עם כל מה שנברא}} {{עברית|בששת ימי בראשית הדא היא אני}} {{עברית|ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי,}} {{עברית|צויתי את הים שיקרע, את האור שלא תזיק לחנניה מישאל ועזריה, את האריות שלא יזיקו לדניאל, את הדג שיקיא את יונה}}. והו אלקיאס פי סאירהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}31</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|זמן הבריאה – הסכמה ומחלוקת עם אריסטו}}
{{קו}}הרי התבאר לך הדבר והתבררה השיטה: אנו מסכימים עם אריסטו בחצי מדעתו, ומאמינים שהמציאות הזאת נצחית ותמידית בטבע הזה שחפץ בו (ה') יתעלה, ולא ישתנה ממנה שום דבר אלא בפרטים ממנה על דרך הנס, אף על פי שיש לו יתעלה יכולת לשנותה כולה או לאַיֵן אותה, או לבטל כל חוק טבע שלה שיחפוץ. אבל היתה לה התחלה כשלא היה שום דבר מצוי מלבד ה', וחכמתו גזרה שהבריאה תבוא למציאות כשהביא אותה למציאות, ושמה שהביא למציאות לא ייעדר וטבעו לא ישתנה אלא במה שחפץ, בפרטים שאנו יודעים כבר, ובמה שיהיה בעתיד שאיננו יודעים. זו דעתנו ויסוד תורתנו. אריסטו לעומת זאת סבור שכמו שהעולם נצחי ולא יכלה, כך הוא קדמון ולא התהווה. כבר אמרנו וביארנו {{הפניה|(ב,כ)}} שאין זה אלא על דרך החיוב, ושבחיוב יש משום טפילת שקר על האלוה כמו שביארנו {{הפניה|(ב,כג4)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פקד באן לך אלאמר ותלכ'ץ אלמד'הב, וד'לך אנא נואפק ארסטו פי אלנצף מן ראיה, ונעתקד אן הד'א אלוג'וד אבדי סרמדי עלי הד'ה אלטביעה אלתי שאהא תעאלי לא יתגיר מנה שי בוג'ה אלא פי ג'זאיה עלי ג'הה' אלמעג'ז, ואן כאן לה תעאלי אלקדרה עלי תגיירה כלה או אעדאמה או אעדאם אי טביעה שא מן טבאיעה, לכנה לה אפתתאח, ולם יכן ת'ם שי מוג'וד אצלא אלא אללה וחכמתה אקתצ'ת אן יוג'ד אלכ'לק חין אוג'דה, ואן לא יעדם הד'א אלד'י אוג'ד ולא תתגיר לה טביעה אלא פי מא שא מן ג'זאיאת ממא קד עלמנאה וממא לם נעלמה ממא סיאתי, הד'א ראינא וקאעדה' שריעתנא. וארסטו ירי אנה מת'ל מא הו אבדי ולא יפסד כד'לך הו אזלי ולא תכון. וקד קלנא ובינא אן הד'א לא ינתט'ם אלא עלי חכם אללזום, ואן אללזום פיה מן אלאפתיאת פי חק אלאלאה מא קד בינאה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}32</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שתי הקדמות לפרק הבא}}
{{קו}}כיוון שהגיעו הדברים לכך, נביא פרק {{הפניה|(ב,ל)}} שנזכיר בו גם כמה הערות על לשונות שנאמרו ב{{עברית|מעשה בראשית}}, כי מטרתו הראשונה של חיבור זה לא היתה אלא לבאר מה שאפשר לבארו מ{{עברית|מעשה בראשית ומעשה מרכבה}}. זאת לאחר שנקדים שתי הקדמות כלליות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואד' ואנתהי אלקול אלי הד'א פלנאתי בפצל נד'כר פיה איצ'א בעץ' תנביהאת עלי נצוץ ג'את פי {{עברית|מעשה בראשית}}, אד' אלגרץ' אלאול פי הד'ה אלמקאלה אנמא כאן תביין מא ימכן תביינה מן {{עברית|מעשה בראשית ומעשה מרכבה}}, בעד אן נקדם מקדמתין עאמתין.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}33</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדמה א: יש דרך ללמוד וללמד את "מעשה בראשית"}}
{{קו}}ההקדמה הראשונה היא זו: כל מה שנזכר ב{{עברית|מעשה בראשית}} ב{{עברית|תורה}} אין הוא כולו כפשוטו {{מונח|ט'אהר}} ("כחיצוניותו") כמו שמדמיין המון העם. כי אילו היה הדבר כך, לא היו מקדישים לו אנשי החכמה מחשבות ולא היו ה{{עברית|חכמים}} מפליגים להסתירו ולאסור לדרוש בו בציבור. כי פשטי הדברים האלה מביאים או {{אינדקס|א)}} לשיבוש גדול של הדמיון וסוללים את הדרך לדעות רעות לגבי האלוה, או {{אינדקס|ב)}} לביטול גמור ולכפירה ביסודות התורה. על כן הנכון הוא להימנע מלהתבונן בהם בדמיון בלבד בלא (ידיעת) המדעים – ולא כמו שעושים ה{{עברית|דרשנים}} והמפרשים הפתאים, שחשבו שהחכמה היא ידיעת הסבר {{מונח|שרח}} המילים, והרחבת דברים והארכה בהם היא לדעתם תוספת בשלמות – אלא יש להתבונן בהם (=בפסוקי מעשה בראשית) בשכל על אמיתו אחרי השגת שלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים. אבל כל מי שיודע דבר מזה אין ראוי שיגלהו ברבים, כמו שביארתי כמה פעמים בפירושנו ל{{עברית|משנה}} {{הפניה|(הקדמה למשנה; חגיגה ב,א; הקדמה לפרק חלק)}}. ובפירוש אמרו (חז"ל): "{{עברית|מתחִלת הספר ועד כאן – 'כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר'}} {{הפניה|(משלי כה,ב)}}" {{הפניה|(בראשית רבה ט,א)}}. הם אמרו זאת בסוף מה שנזכר ב{{עברית|יוֹם הַשִּׁשִּׁי}} {{הפניה|(בראשית א,לא)}}, ואם כן הובהר מה שאמרנו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אחדאהמא הד'ה אלמקדמה, והי אן כל מא ד'כר פי {{עברית|מעשה בראשית}} פי אל{{עברית|תורה}} ליס הו כלה עלי ט'אהרה עלי מא יתכ'יל מנה אלג'מהור, לאנה לו כאן אלאמר כד'לך למא ט'ן בה אהל אלעלם ולא אטנבוא אל{{עברית|חכמים}} פי אכ'פאיה ומנע אלחדית' פיה פי אלג'מהור, לאן תלך אלט'ואהר מודיה אמא לפסאד תכ'יל עט'ים ותטרק ארא סו פי חק אלאלאה או לתעטיל מחץ' וכפר בקואעד אלשריעה, פאלצואב אלאצ'ראב ען אעתבארהא במג'רד אלכ'יאל ואלתערי ען אלעלום. וליס כמא יפעל אל{{עברית|דרשנים}} ואלמפסרון אלמסאכין אלד'ין ט'נוא אן מערפה' שרח אלאלפאט' הו אלעלם, ותכת'יר אלכלאם ותטוילה זיאדה ענדהם פי אלכמאל, ואמא אעתבארהא בחקיקה' אלעקל בעד אלכמאל פי אלעלום אלברהאניה ומערפה' אלאסראר אלנבויה פלאזם. לכן כל מן ערף מן ד'לך שיא פלא ינבגי לה אשהארה כמא בינת מראת פי שרחנא לל{{עברית|משנה}} ובביאן קאלוא {{עברית|מתחלת הספר ועד כאן כבוד אלהים הסתר דבר}}, וקאלוא הד'א פי אכ'ר מא ד'כר ב{{עברית|יום הששי}}, פקד תבין מא קלנאה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">34</td>
<td class="he">אך כיוון שהציווי האלוהי מחייב בהכרח שכל מי שהשיג שלמות כלשהי ישפיע אותה על אחרים, כמו שנבאר בפרקים שיעסקו בנבואה {{הפניה|(ב,לז1)}} – הרי כל חכם שזכה להבין משהו מן הסודות האלה, אם מעיונו או ממי שהנחה אותו אליו, הכרח לו שיאמר משהו, אך לומר במפורש אסור, על כן הוא מרמז. וכך באו רמיזות והערות ורמזים רבים כאלו בדברי ה{{עברית|חכמים ז"ל}}, וגם הם רק אצל יחידים מהם, אלא שהם מעורבים באמירות של אחרים ובאמירות אחרות. לכן אתה מוצא אותי תמיד ב{{עברית|סתרים}} האלה מזכיר אמירה אחת שהיא עמוד התווך של הדבר, ומניח את כל השאר למי שראוי לו שאניח לו אותם.</td>
<td class="ar">לכן למא כאן אלאמר אלאלאהי מוג'ב צ'רורה לכל מן אדרך כמאל מא אן יפיצ'ה עלי גירה כמא נבין פי פצול תאתי פי אלנבוה, צאר כל עאלם ט'פר בפהם שי מן הד'ה אלאסראר אמא מן נט'רה או מן מרשד ארשדה לד'לך לא בד לה אן יקול שיא, ואלתצריח ממנוע, פילוח, פקד וקע מן תלך אלתלויחאת ואלתנביהאת ואלאשאראת כת'יר פי אקאויל אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל}} לאחאד מנהם איצ'א, לכנהא מכ'תלטה פי אקאויל אכ'רין ופי אקאויל אכ'רי, פלד'לך תג'דני דאימא פי הד'ה אל{{עברית|סתרים}} אד'כר אלקולה אלואחדה אלתי הי עמדה' אלאמר ואתרך מא סוי ד'לך למן יצלח אן יתרך לה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}35</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הקדמה ב: רב המשמעות במונחים בדברי הנביאים}}
{{קו}}ההקדמה השנייה: הנביאים, כמו שאמרנו {{הפניה|(הקדמות, פתיחה1)}}, משתמשים בנאומיהם במונחים רב־משמעיים ובמונחים שאין הכוונה בהם במשמעותם הראשונית, אלא שהמונח מוזכר בגלל גזִירה מסוימת, כמו "{{עברית|מַקֵּל שָׁקֵד}}" {{הפניה|(ירמיהו א,יא)}} כדי להורות בו על "{{עברית|שֹׁקֵד אֲנִי}} {{עברית|[}}עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ]" {{הפניה|(שם,יב)}} כמו שנבאר בפרקי הנבואה {{הפניה|(ב,מג)}}. ובהתאם לעניין הזה נאמר ב{{עברית|מרכבה}} "{{עברית|חַשְׁמַל}}" {{הפניה|(יחזקאל א,ד)}}, כמו שביארו (חז"ל) {{הפניה|(בבלי חגיגה יג,ב)}}, וכן "{{עברית|רֶגֶל עֵגֶל}}" {{הפניה|(יחזקאל א,ז)}} ו"{{עברית|נְחֹשֶׁת קָלָל}}" {{הפניה|(שם)}}. וכן דברי {{עברית|זכריה}} "[וָאָשֻׁב וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אַרְבַּע מַרְכָּבוֹת יֹצְאוֹת מִבֵּין שְׁנֵי הֶהָרִים] {{עברית|וְהֶהָרִים הָרֵי נְחֹשֶׁת}}" {{הפניה|(זכריה ו,א)}}, ודברים אחרים כיוצא בזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אלמקדמה אלת'אניה אן אלאנביא כמא קלנא יכ'אטבו באלאסמא אלמשתרכה ובאסמא ליס אלקצד בהא מא תדל עליה במת'אלהא אלאול, בל יד'כר ד'לך אלאסם מן אג'ל אשתקאק מא, מת'ל {{עברית|מקל שקד}} ליסתדל מנה עלי {{עברית|שוקד אני וגו'}}, כמא סנבין פי פצול אלנבוה. ובחסב הד'א אלמעני קיל פי אל{{עברית|מרכבה}} {{עברית|חשמל}} כמא בינוא. וכד'לך {{עברית|רגל עגל}}, ו{{עברית|נחשת קלל}}. וכד'לך קול {{עברית|זכריה וההרים הרי נחשת}}, וגיר ד'לך ממא קיל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">36</td>
<td class="he">לאחר שתי ההקדמות האלה, אביא את הפרק שהבטחנו.</td>
<td class="ar">ובעד האתין אלמקדמתין אתי באלפצל אלד'י ועדנא בה:</td>
</tr>
</table>