חלק א, פרק יז

חלק א, פרק יז

החומר, הצורה וההעדר

1	הצורך בהסתרה במעשה בראשית אל תחשוב שרק מדע האלוהות נמנע מן ההמון, אלא גם רוב מדע הטבע, וכבר חזרנו ואמרנו (פה"מ חגיגה ב,א; יסודי התורה ד,י; הקדמה, פתיחה6-5) (את דברי חז"ל) "ולא במעשה בראשית בשנים" (משנה חגיגה ב,א). דבר זה אינו רק דעת אנשי התורה, אלא גם דעת הפילוסופים. חכמי האומות בימי קדם היו מסתירים את הדיונים על הרֵאשיות (=יסודות המציאות) ומדברים עליהן בחידות. ואפלטון ומי שקדם לו היו מכנים את החומר "הנקבה" ואת הצורה "הזכר".	לא תט'ן אן אלעלם אלאלאהי פקט הו אלמצ'נון בה עלי אלג'מהור, בל אכת'ר אלעלם אלטביעי, וקד תכרר לך קולנא ולא במעשה בראשית בשנים. וליס הד'א ענד אהל אלשריעה פקט, בל וענד אלפלאספה ועלמא אלמלל עלי קדים אלדהר כאנוא יכ'פון אלכלאם פי אלמבאדי וילגזונה, ואפלאטון ומן תקדמה כאן יסמי אלמאדה אלאנת'י וכאן יסמי אלצורה אלד'כר.
2	החומר הצורה וההעדר יודע אתה שראשיות הנמצאים המתהווים וכלים הן שלוש: החומר, והצורה, וההעדר המיוחד המחובר לחומר תמיד: לולא חיבורו של ההעדר אליו הוא לא היה מקבל צורה, ומן הבחינה הזו ההעדר נמנה עם הראשיות. עם קבלת הצורה ייבטל אותו העדר, כלומר העדר הצורה ההיא שקיבל החומר, ויתחבר לו העדר אחר, וכך לעולם, כפי שהתבאר במדע הטבע.	ואנת תעלם אן מבאדי אלמוג'ודאת אלכאינה אלפאסדה ת'לת'ה, אלמאדה ואלצורה ואלעדם אלמכ'צוץ אלד'י הו מקארן ללמאדה אבדא, ולולא מקארנה' אלעדם להא למא חצלת להא צורה, ובהד'ה אלג'הה צאר אלעדם מן אלמבאדי, וענד חצול אלצורה יבטל ד'לך אלעדם אעני עדם תלך אלצורה אלחאצלה ויקארנהא עדם אכ'ר, והכד'א אבדא כמא תבין פי אלעלם אלטביעי.
3	הזהירות היתרה אצלנו ואם אלה, שאין להם נזק בהבהרה, השתמשו במונחים מושאלים ונקטו דימויים בתהליך הלימוד – כל שכן אנחנו, קהל מקבלי התורה, שמוטלת החובה עלינו לא לומר במפורש דבר שיקשה על ההמון להבינו, או שהם ידמו את אמיתת העניין באופן שונה ממה שנרצה ללמד. דע זאת גם כן.	פאד'א כאן אולאיך אלד'ין לא מפסדה עליהם פי אלתביין כאנוא יסתעירון אלאסמא ויאכ'ד'ון אלשבה פי אלתעלים, פכם באלאחרי ילזמנא נחן מעשר אלמתשרעין אן לא נצרח בשי יעזב עלי אלג'מהור פהמה, או תכ'יל להם חקיקה' אלאמר כ'לאף אלאמר אלמראד בנא, פאעלם הד'א איצ'א: