189
עריכות
שינויים
עדכון
{{שם פרק|חלק א, פרק נט}}
{{כותרת|השולל יותר – משיג יותר}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השאלה: מה ההבדל בין המשיגים את האל בשלילה?}}
{{קו}}יכול השואל לשאול: כיוון שאין עצה להשיג את אמיתת עצמותו, וההוכחה מראה שהדבר המושג הוא רק שהוא מצוי, ותוארי החיוב בלתי אפשריים, כפי שהוכח – כיצד יהיה הבדל במעלה בין המשיגים? שהרי אם כן מה שהשיגו {{עברית|משה רבנו}} ו{{עברית|שלמה}}, הוא שמשיג כל אחד מן התלמידים, ובדבר זה לא ייתכן יתרון (של אחד על רעהו); והרי מפורסם אצל אנשי הדת ואף אצל הפילוסופים שההבדלים במעלה בזה הם רבים?</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ללסאיל אן יסאל ויקול אד'א כאן לא חילה פי אדראך חקיקה' ד'אתה, ויודי אלברהאן אן אלשי אלמדרך הו אנה מוג'וד פקט, וצפאת אלאיג'אב קד אמתנעת כמא תברהן, פבאי שי יקע אלתפאצ'ל בין אלמדרכין, פאד'א, אלד'י אדרכה {{עברית|משה רבנו}} ו{{עברית|שלמה}} הו אלד'י ידרך אלשכ'ץ אלואחד מן בעץ' אלטלבה, והד'א לא ימכן פיה זיאדה, ומן אלמשהור ענד אהל אלשריעה בל ענד אלפלאספה אן אלתפאצ'ל פי ד'לך כת'יר?</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|התשובה: רמות השלילה מקרבות להשגת אמת}}
{{קו}}דע לך שכך הוא הדבר, ושההבדל במעלה בין המשיגים גדול מאוד. כי ככל שמתארים יותר את המתואר, כך הוא מתייחד יותר, והמתאר מתקרב להשגת מהותו האמיתית. וכך ככל שתוסיף שלילות כלפיו יתעלה, תתקרב להשגה ותהיה קרוב אליו יותר ממי שאינו שולל מה שהוכחה לך שלילתו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאעלם אן אלאמר כד'לך, ואן אלתפאצ'ל בין אלמדרכין עט'ים ג'דא, לאן כלמא זיד פי צפאת אלמוצוף תכ'צץ אכת'ר וקרב אלואצף מן אדראך חקיקתה, כד'לך כלמא זדת פי אלסלב ענה תעלי קרבת מן אלאדראך, וכנת אקרב אליה מן אלד'י לם יסלב מא תברהן לך אנת סלבה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">מסיבה זו {{אינדקס|א)}} יש שאדם עמל שנים רבות כדי להבין מדע מסוים ולאמת את הנחותיו עד שיהיה לו ודאי, ותוצאת המדע ההוא כולה תהיה שנשלול מהאל עניין מסוים ונוכיח שבלתי אפשרי לייחס לו את העניין הזה. {{אינדקס|ב)}} ואחֵר, מן המתרשלים בעיון, לא יוכח לו הדבר, אלא יהיה אצלו בספק האם עניין זה נמצא לאל או לא נמצא לו. {{אינדקס|ג)}} ואחֵר, מעיוורי ההבנה, יחשוב למחויב את העניין ששלילתו הוכחה. {{אינדקס|א)}} כמו שאוכיח ש(האל) איננו גוף {{הפניה|(ב,א)}}, {{אינדקס|ב)}} ואחֵר יסתפק ולא ידע אם הוא גוף או איננו גוף, {{אינדקס|ג)}} ואחֵר יפסוק שהוא גוף ויפגוש את האל באמונה זו.</td>
<td class="ar">פלהד'א קד יתעב אלאנסאן סנין עדה פי פהם עלם מא ותחקיק מקדמאתה חתי יאכ'ד'ה יקין, יכון נתיג'ה' ד'לך אלעלם כלה אן נסלב ען אללה מעני מא ונעלם באלברהאן אנה מחאל אן ינסב לה הד'א אלמעני. ואכ'ר מן אלמקצרין פי אלנט'ר לא יתברהן לה ד'לך, ויכון אלאמר ענדה משכוך פיה הל יוג'ד ד'לך אלמעני ללה או לא יוג'ד לה. ואכ'ר מן אלעמיאן אלבצאיר יוג'ב לה ד'לך אלמעני אלד'י תברהן סלבה מת'ל מא סאברהן אנה ליס בג'סם. ואכ'ר ישך ומא יעלם הל הו ג'סם או ליס בג'סם. ואכ'ר יקטע אנה ג'סם וילקי אללה בהד'ה אלעקידה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">מה רב ההבדל בין שלושת האנשים האלה! הראשון הוא בלי ספק הקרוב ביותר לאל, והשני רחוק ממנו, והשלישי רחוק יותר. כיוצא בזה אם נניח רביעי שהוכח לו שהיפעלויות אצלו יתעלה אינן אפשריות, ודבר זה לא הוכח לראשון ששלל את הגשמיות, הרי הרביעי הזה הוא בלי ספק קרוב יותר לאל מן הראשון. וכך תמיד, עד שאם נמצא אדם שהוכחה לו אי-היתכנותם של דברים רבים לגביו יתעלה שלדעתנו אפשר שיהיו לו או שיצאו ממנו, קל וחומר אם אנו מאמינים שהדבר מחויב – הרי אדם זה שלם יותר מאתנו בלי ספק. התבאר לך אם כן שככל שתוכח לך שלילת דבר מסוים ממנו – אתה שלם יותר. וככל שאתה מחייב לו דבר נוסף (על עצמותו) – אתה מדמה (אותו לזולתו) ומתרחק מידיעת אמיתתו.</td>
<td class="ar">פכם בין אלת'לת'ה אשכ'אץ מן אלתבאין, אלאול בלא שך אקרב מן אללה, ואלת'אני בעיד ענה, ואלת'אלת' אבעד. כד'לך אד'א פרצ'נא ראבעא תברהן ענדה אמתנאע אלאנפעאלאת פי חקה תעלי, ואלאול אלד'י נפי אלג'סמאניה לם יתברהן לה ד'לך, פאן הד'א אלראבע בלא שך אקרב אלי אללה מן אלאול, והכד'א דאימא, חתי אד'א וג'ד שכ'ץ תברהן לה אמתנאע אשיא כת'ירה עליה תעלי הי ענדנא ממכן אן תוג'ד לה או תצדר ענה נאהיך אן אעתקדנא ד'לך לאזם, פאן ד'לך אלשכ'ץ אכמל מנא בלא שך. פקד תבין לך, אן כלמא תברהן לך סלב שי מא ענה כנת אכמל, וכלמא אוג'בת לה שיא זאיד כנת משבהא ובעדת ען מערפה' חקיקתה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">באופן הזה ראוי להתקרב להשגתו בחקירה ובדרישה עד שתיוודע אי-היתכנותו של כל מה שלא ייתכן לגביו; לא שתחייב לו דבר באופן שהוא עניין נוסף על עצמותו, או שהעניין הזה הוא שלמות לגביו משום שאתה מוצא אותו שלמות לגבינו. כי כל השלמויות הן תכונות כלשהן, ולא כל תכונה קיימת לכל בעל תכונה. דע שכשאתה מחייב לו דבר אחר אתה רחוק ממנו בשני אופנים: האחד, משום שכל מה שאתה מחייב לו הוא שלמות (רק) עבורנו; והשני, שאין הוא בעל דבר אחר, אלא עצמותו היא שלמויותיו כפי שביארנו {{הפניה|(א,נג)}}.</td>
<td class="ar">ובהד'ה אלג'הה ינבגי אן יקרב מן אדראכה באלבחת' ואלטלב חתי יעלם אסתחאלה' כל מא יסתחיל עליה, לא באן תוג'ב לה שיא עלי ג'הה' אנה מעני זאיד עלי ד'אתה, או עלי אן ד'לך אלמעני כמאל פי חקה למא תג'דה כמאלא פי חקנא, פאלכמאלאת כלהא הי מלכאת מא, ומא כל מלכה תוג'ד לכל ד'י מלכה.{{קו}}אעלם אנך מתי אוג'בת לה שיא אכ'ר פיכון בעדך ענה בג'התין, ואחדה לכון כל מא תוג'בה הו כמאל לנא, ות'אניה אנה ליס בד'י שי אכ'ר בל ד'אתה הי כמאלאתה כמא בינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שיא ידיעת ה' - ההכרה באי היכולת להשגת ידיעתו}}
{{קו}}וכיוון שכל אחד מבין שאין להגיע להשגת מה שבכוחנו להשיג אלא בשלילה, והשלילה אינה מעניקה שום ידע על אמיתת הדבר שנשלל ממנו מה שנשלל – אמרו בפירוש כל בני האדם, שהיו ושיהיו, שאת האל יתעלה לא ישיגו השכלים, ולא ישיג (או: יושג) מה הוא – אלא הוא, ושהשגתו היא חוסר היכולת להגיע לתכלית השגתו; וכל הפילוסופים אומרים: סִנוְרָנוּ ביופיו, ונעלם מאתנו בשל עוצם הופעתו, כפי שהשמש נעלמת מן העיניים החלשות מהשגתה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא שער כל אחד באן לא וצול לאדראך מא פי קותנא אן נדרך אלא באלסלב, ואלסלב לא יערף שיא בוג'ה מן חקיקה' אלאמר אלד'י סלב ענה אלשי אלד'י סלב, צרח אלנאס כלהם אלמאצ'ון ואלאתון באן אללה תעלי לא תדרכה אלעקול, ולא ידרך מא הו אלא הו, ואן אדראכה הו אלעג'ז ען נהאיה' אדראכה, וכל אלפלאספה יקולון: אבהרנא בג'מאלה, וכ'פי ענא לשדה' ט'הורה, כמא תכ'פי אלשמס ענד אלאבצאר אלצ'עיפה ען אדראכהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">וכבר האריכו לדבר בזה בדברים שאין צורך לחזור עליהם כאן. וההולם ביותר מכל מה שנאמר בעניין זה הוא דבריו ב{{עברית|תִלים}}: "{{עברית|לְךָ}} {{עברית|דֻמִיָּה תְהִלָּה}}" {{הפניה|(תהלים סה,ב),}} פירושו: השתיקה לגביך היא השיבוח. וזה לשון הולם מאוד מאוד לגבי העניין הזה, כי כל דבר שאנחנו אומרים ומכוונים בו להגדיל ולשבח, נמצא בו פגיעה מסוימת בו יתעלה ויהיה בו חסרון כלשהו. על כן השתיקה עדיפה, ויש להסתפק במה שהשכלים משיגים, כמו שציווה את השלמים ואמר: "{{עברית|אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה}}" {{הפניה|(תהלים ד,ה)}}.</td>
<td class="ar">וקד אטנב פי הד'א במא לא פאידה פי תכרארה הנא, ואבלג מא קיל פי הד'א אלגרץ' קולה פי אל{{עברית|תלים}} {{עברית|לך}} {{עברית|דמיה תהלה}} שרחה אלסכות ענדך הו אלתסביח, והד'ה בלאגה עט'ימה ג'דא פי הד'א אלמעני, לאנא אי שי קלנאה נקצד בה תעט'ים ותמג'יד נג'ד פיה חמלא מא פי חקה תעלי, ונלחט' פיה נקצא מא, פאלסכות אולי, ואלאקתצאר עלי מדארך אלעקול, כמא אמר אלכאמלין וקאל {{עברית|אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מאבקם של חז"ל בריבוי דברי השבח}}
{{קו}}ידועה לך אמרתם המפורסמת, שהלוואי שהיו כל האמירות כמותה, ואני אצטט לך אותה בלשונה אף שהיא אמרה זכורה היטב, כדי להעיר לך על משמעויותיה. אמרו: "{{עברית|ההוא דנחת קמיה דר' חנינה}} (=אותו אדם שירד להתפלל כשליח ציבור לפני ר' חנינה). {{עברית|אמר: 'האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק הירוי והעיזוז'. אמר ליה ר' חנינה: 'שלמתיה לשבחי דמרך?}} (=סיימת את שבחי אדוניך, ה'?) {{עברית|השתא אנן תלת קמיתא אלמלא דאמרינהו משה רבינו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה יכילנן למימרינהי,}} {{עברית|ואת אמרת ואזלת?}} (=הרי אנחנו את שלוש הראשונות ["הגדול הגיבור והנורא"] אלמלא שאמר אותן משה רבנו ובאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנו אותן בתפילה לא היינו יכולים לאומרן, ואתה אמרת והמשכת?) {{עברית|משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין}} (=משבחים) {{עברית|אותו בשלכסף}}, {{עברית|והלא גנאי הוא לו'}}" {{הפניה|(בבלי מגילה כה,א)}}. עד כאן לשון איש המעלה הזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלמת קולתהם אלמשהורה אלתי לית כאנת כל אלאקאויל מת'להא, ואנא אד'כרהא לך בנצהא ואן כאנת קולה מחפוט'ה לאנבהך עלי מעאניהא, קאלוא {{עברית|ההוא דנחת קמיה דר' חנינה אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק הירוי והעזוז, אמר ליה ר' חנינה שלמתיה לשבחי דמרך, השתא אנן תלת קמיאתא}} {{עברית|אלמלא}} {{עברית|דאמרנהו}} {{עברית|משה רבינו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו}} {{עברית|בתפלה אנן לא הוה יכילנן}} {{עברית|למימרינהי,}} {{עברית|ואת אמרת ואזלת, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי}} {{עברית|זהב ומקלסין אותו בשלכסף}}{{עברית|, והלא גנאי הוא לו}}. הנא אנתהי קול הד'א אלפאצ'ל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ניתוח ומסקנות}}
{{קו}}ראשית, התבונן בסלידתו מריבוי תוארי החיוב ומאיסתו בהם. והתבונן כיצד הוא אומר במפורש על התארים שאילו היה הדבר תלוי בשכלינו בלבד, לא היינו אומרים אותם לעולם ולא היינו מדברים על דבר מהם. אך כיוון שהצורך לפנות אל בני האדם במה שיקנה להם תפיסה כלשהי, כפי שאמרו "{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}", הזקיק שיתואר להם ה' בשלמויותיהם, הרי המרב מבחינתנו הוא שנעצור אצל אותן אמירות ולא נכנה אותו בהן אלא בשעת קריאתן ב{{עברית|תורה}} בלבד. אך כיוון שבאו גם {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}}, שהם נביאים, וסידרו את הזכרתן בתפילה, המרב מבחינתנו הוא שנאמר אותן בלבד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פתאמל אולא תאפפה וכראהתה לתכת'יר צפאת אלאיג'אב, ותאמל כונה צרח אן אלצפאת לו תרכנא למג'רד עקולנא למא קלנאהא אבדא ולא נטקנא בשי מנהא, ואנמא למא אלג'ת צ'רורה' אלכ'טאב ללנאס במא יחצל להם תצור מא, כמא קאלוא {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}, אן יוצף להם אללה בכמאלאתהם, פגאיתנא אן נקף ענד תלך אלאקאויל ולא נסמיה בהא אלא ענד אלקראה להא פי אל{{עברית|תורה}} פקט, לכן למא ג'או איצ'א {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}} והם אנביא ורתבוא ד'כרהא פי אלצלאה גאיתנא אן נקולהא פקט.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">אם כן תורף האמירה הזו היא שהוא אמר בפירוש שתפילתנו בהן מבוססת על שני הכרחים: האחד, שהן נאמרו ב{{עברית|תורה}}; והשני, שהנביאים סידרו את התפילה בהן. אם כן לולא ההכרח הראשון לא היינו מזכירים אותן, ולולא ההכרח השני לא היינו מוציאים אותן ממקומן ולא היינו מתפללים בהן, ואילו אתה ממשיך בתארים?! הרי התברר לך גם כן מן הדברים האלה, שלא כל התארים המיוחסים לה' שתמצא בספרי הנביאים ראוי לנו להתפלל בהם ולומר אותם. משום שהוא לא אמר (רק): "{{עברית|אלמלא דאמרינהו משה רבינו לא הוה יכלינן למימרינהי}}" אלא (הוסיף) תנאי אחר: "{{עברית|ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהי בתפלה}}", ואז מותר לנו להתפלל בהם.</td>
<td class="ar">פרוח הד'א אלקול כונה צרח אן צ'רוריתין אתפקת פי צלאתנא בהא, ואחדה כונהא ג'את פי אל{{עברית|תורה}}, ות'אניה כונהא רתב אלאנביא אלצלאה בהא, פלולא אלצ'רורה אלאולי למא ד'כרנאהא, ולולא אלצ'רורה אלת'אניה למא אזלנאהא ען מוצ'עהא ולא צלינא בהא, ואנת מסתמר פי אלצפאת.{{קו}}פקד תבין לך איצ'א מן הד'א אלכלאם, אן ליס כל מא תג'דה מן אלצפאת אלמנסובה ללה פי כתב אלאנביא יג'וז לנא אן נצלי בהא ונקולהא, לאנה לם יקל {{עברית|אלמלא דאמרינהו משה רבינו לא הוה יכלינן}} {{עברית|למימרינהי}}, אלא שרט אכ'ר {{עברית|ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהי}} {{עברית|בתפלה}} וחיניד' ג'אז לנא אן נצלי בהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פולמוס נגד הפיוטים}}
{{קו}}לא כפי שעשו הבורים באמת, שהפריזו והאריכו והרחיבו בתפילות שחיברו ובבקשות שניסחו כדי להתקרב לה' על ידיהן לפי מחשבתם השגויה, והם מתארים את ה' בהן בתארים שאילו תואר בהם אחד מבני האדם היה זה חסרון לגביו. כי אין הם מבינים את העניינים הנכבדים האלה, הזרים לשכלי ההמון, ועשו את ה' יתהדר ויתרומם אסקופה נדרסת ללשונותיהם, ותיארוהו ופנו אליו בכל מה שחשבו שהוא מותר, והם מפריזים בזה עד שהם מעוררים אותו להיפעלות לפי מחשבת השווא שלהם. ובפרט אם הם מוצאים לשון של דברי נביא בכך, הרי הדבר מותר מבחינתם לגשת לכתובים שראוי לפרשם {{מונח|תאויל}} (שלא כפשוטם) בכל אופן שהוא, אך הם מבינים אותם כפשוטם ("כחיצוניותם") וגוזרים מהם ומסיקים מהם ובונים עליהם אמירות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וליס כמא עמל אלג'האל באלחקיקה אללד'ין אטנבוא וטולוא ואצהבוא פי צלואת אלפוהא וכ'טב חברוהא יתקרב ללה בהא בזעמהם, יצפון אללה פיהא באוצאף לו וצף בהא שכ'ץ מן אלנאס לכאן ד'לך נקץ פי חקה, לאנהם לם יפהמוא הד'ה אלמעאני אלג'לילה אלגריבה ען עקול אלג'מהור, ואתכ'ד'וא אללה עז וג'ל מדרסה' אלסנתהם, ווצפוה וכ'אטבוה בכל מא יט'נונה סאיג, ויטנבוא פי ד'לך חתי יחרכונה ללאנפעאל בזעמהם, ולא סימא אן וג'דוא נץ כלאם נבי פי ד'לך כאן אלאמר מבאח להם אן יאתוא לנצוץ ינבגי תאוילהא בכל וג'ה, פינקלונהא עלי ט'ואהרהא וישתקון מנהא ויפרעון ויבנון עליהא אקאויל,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">12</td>
<td class="he">ההיתר לכך נפוץ אצל המשוררים ומחברי הבקשות או אצל מי שחושב שהוא מחבר שיר, עד שחוברו אמירות שחלקן כפירה גמורה ובחלקן יש אווילות ודמיון קלוקל המביאים את האדם באופן טבעי לצחוק כשהוא שומע אותם, ולבכי כשהוא מתבונן כיצד נאמרות אותן האמירות ביחס לה' יתרומם ויתהדר. ולולא חֶמלָתי מלגלות את חסרונם של האומרים הייתי מצטט לך מהן משהו כדי לעורר אותך על מקומות העבירה בהן. מכל מקום הן אמירות שחסרונן גלוי מאוד למבין.</td>
<td class="ar">וכת'ר אסתבאחה' הד'א ענד אלשערא ואלכ'טבא או ענד מן יזעם אנה יקול שערא, חתי אלפת אקאויל בעצ'הא כפר מחץ', ובעצ'הא פיה מן אלסכ'ף ופסאד אלכ'יאל מא יצ'חך אלאנסאן בחסב טבאעה ענד סמאעה, ויבכיה ענד אלתאמל כיף תקאל תלך אלאקאויל פי חק אללה עז וג'ל, ולולא שפקתי עלי תנקיץ אלקאילין לאורדת עליך מנהא שיא חתי תתנבה עלי מואצ'ע אלתעדי פיהא, לכנהא הי אקאויל באדיה' אלנקץ ג'דא למן יפהם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">13</td>
<td class="he">וראוי שתתבונן ותאמר: אם {{עברית|לשון הרע והוצאת שם רע}} חטא גדול, על אחת כמה וכמה התרת הלשון כלפי ה' יתעלה ותיאורו בתארים שהוא נעלה מהם. איני אומר שזה חטא (בלבד) אלא {{עברית|חירוף וגידוף בשגגה}} מצד ההמון השומעים ומצד אותו טיפש האומר. ואילו מי שהשיג את חסרונן של האמירות האלה ואומרן, הרי הוא לדעתי מכלל אלה שנאמר עליהם: "{{עברית|וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם}}" {{הפניה|(מלכים־ב,יז,ט)}}, ונאמר: "{{עברית|וּלְדַבֵּר אֶל ה' תּוֹעָה}}" {{הפניה|(ישעיה לב,ו)}}.</td>
<td class="ar">וינבגי אן תעתבר ותקול, אד'א כאן {{עברית|לשון הרע והוצאת שם רע}} עציאנא עט'ימא, פכם באלאחרי יכון אטלאק אללסאן פי חק אללה תעלי ווצפה באוצאף תעלי ענהא, ולא אקול אן ד'לך עציאן, בל {{עברית|חירוף וגידוף בשגגה}} מן אלג'מהור אלסאמעין ומן ד'לך אלג'אהל אלקאיל. אמא מן אדרך נקץ תלך אלאקאויל ויקולהא פהו ענדי מן ג'מלה' מן קיל פיהם {{עברית|ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על י"י אלהיהם}}, וקיל {{עברית|ולדבר על י"י תועה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הנחיה לקורא}}
{{קו}}על כן אם אתה ממי ש{{עברית|יחוס על כבוד קונו}} לא ראוי לך שתשמעם בשום אופן, קל וחומר שתאמרם, קל וחומר שתעשה דוגמתם. ידוע לך גודל עוונו של מי ש{{עברית|יטיח דברים כלפי מעלה}} {{הפניה|(ראו בבלי, תענית כה,א)}}. ואין ראוי לך כלל להתעסק בתיאור ה' בחיוב כדי להגדילו במחשבת השווא שלך. אין לחרוג ממה שסידרו {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}} בתפילות וב{{עברית|ברכות}}, ודי בכך מצד ההכרח, די והותר, כפי שאמר {{עברית|ר' חנינה}}. ואילו שאר מה שנאמר בספרי הנביאים יש לקרוא בעת המעבר עליו, אבל יש להבינו {{מונח|אעתקאד}} כפי שכבר ביארנו, שהם תוארי פעולות או (תארים שמטרתם) להורות על שלילת העדרם. וגם עניין זה אין לגלות להמון, אלא דרך עיון זו מתאימה ליחידי הסגולה, שפיאורו של ה' אצלם אינו שיאמרו מה שאינו ראוי אלא שישכילו כראוי.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאן כנת ממן {{עברית|יחוס על כבוד קונו}} פלא ינבגי לך אן תסמעהא בוג'ה, פכיף אן תקולהא, פכיף אן תעמל מת'להא. וקד עלמת קדר את'ם מן {{עברית|יטיח דברים כלפי מעלה}}, ולא ינבגי לך בוג'ה אן תתערץ' לצפאת אללה באלאיג'אב לתעט'ימה בזעמך, ולא יכ'רג' ען מא רתבה {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}} פי אלצלואת ואל{{עברית|ברכות}}, פפי ד'לך אלכפאיה בחסב אלצ'רורה, ואי כפאיה, כמא קאל {{עברית|ר' חנינה}}. אמא סאיר מא ג'א פי כתב אלאנביא פיקרא ענד אלמרור בה, לכנה יעתקד פיה מא קד בינא אנהא צפאת אפעאל או ללדלאלה עלי סלב עדמהא, והד'א אלמעני איצ'א לא יד'אע ללג'מהור, בל הד'א אלנחו מן אלנט'ר לאיק באלכ'ואץ אלד'ין תעט'ים אללה ענדהם מא הו באן יקולוא מא לא ינבגי, בל באן יעקלוא כמא ינבגי.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הדגשת חז"ל את הפער בין ה' לאדם}}
{{קו}}אשוב להשלים את ההערה על אמירת {{עברית|ר' חנינה}} ולדייק בה. הוא לא אמר: '{{עברית|משל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין}}', כי משל זה היה מורה ששלמויותיו יתעלה שלמות יותר מאותן שלמויות שיוחסו לו, אך הן מן המין שלהן. ואין הדבר כן, כפי שהוכחנו {{הפניה|(א,נו)}}, אלא דיוק המשל הזה הוא דבריו "{{עברית|דינרי זהב ומקלסין אותו בשלכסף}}", כדי להורות שמה שהן אצלנו שלמויות אין אצלו יתעלה דבר ממינן, אלא כולן חסרון לגביו, כפי שביאר ואמר במשל הזה: "{{עברית|והלא גנאי הוא לו}}". הרי הודיע לך שכל מה שתחשוב מן התארים האלה שהוא שלמות, הוא חסרון לגביו יתעלה אם הוא ממין מה שאצלנו. וכבר הנחה אותנו {{עברית|שלמה}} עליו השלום בעניין זה בדברים מספיקים ואמר: "{{עברית|כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים}}" {{הפניה|(קהלת ה,א)}}</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וארג'ע אלי תמאם אלתנביה עלי קול {{עברית|ר' חנינה}} ואחכאמה. לם יקל {{עברית|משל למלך}} {{עברית|שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין}}, לאנה כאן ידל הד'א אלמת'ל עלי אן כמאלאתה תעלי אכמל מן הד'ה אלכמאלאת אלתי תנסב לה לכנהא מן נועהא, וליס אלאמר כד'לך כמא ברהנא, בל חכמה' הד'א אלמת'ל הו קולה {{עברית|דינרי זהב ומקלסין אותו בשלכסף}}, לידל אן הד'ה אלתי הי ענדנא כמאלאת ליס ענדה תעלי שי מן נועהא, אלא כלהא נקץ פי חקה כמא בין וקאל פי הד'א אלמת'ל {{עברית|והלא גנאי הוא לו}}, פקד אעלמך אן כל מא תזעמה מן הד'ה אלצפאת אנה כמאלא הו נקץ פי חקה תעלי אד'א כאן מן נוע מא ענדנא. וקד ארשדנא {{עברית|שלמה}} ע"אס פי הד'א אלמעני במא פיה כפאיה וקאל {{עברית|כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים}}:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|השולל יותר – משיג יותר}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|השאלה: מה ההבדל בין המשיגים את האל בשלילה?}}
{{קו}}יכול השואל לשאול: כיוון שאין עצה להשיג את אמיתת עצמותו, וההוכחה מראה שהדבר המושג הוא רק שהוא מצוי, ותוארי החיוב בלתי אפשריים, כפי שהוכח – כיצד יהיה הבדל במעלה בין המשיגים? שהרי אם כן מה שהשיגו {{עברית|משה רבנו}} ו{{עברית|שלמה}}, הוא שמשיג כל אחד מן התלמידים, ובדבר זה לא ייתכן יתרון (של אחד על רעהו); והרי מפורסם אצל אנשי הדת ואף אצל הפילוסופים שההבדלים במעלה בזה הם רבים?</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ללסאיל אן יסאל ויקול אד'א כאן לא חילה פי אדראך חקיקה' ד'אתה, ויודי אלברהאן אן אלשי אלמדרך הו אנה מוג'וד פקט, וצפאת אלאיג'אב קד אמתנעת כמא תברהן, פבאי שי יקע אלתפאצ'ל בין אלמדרכין, פאד'א, אלד'י אדרכה {{עברית|משה רבנו}} ו{{עברית|שלמה}} הו אלד'י ידרך אלשכ'ץ אלואחד מן בעץ' אלטלבה, והד'א לא ימכן פיה זיאדה, ומן אלמשהור ענד אהל אלשריעה בל ענד אלפלאספה אן אלתפאצ'ל פי ד'לך כת'יר?</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|התשובה: רמות השלילה מקרבות להשגת אמת}}
{{קו}}דע לך שכך הוא הדבר, ושההבדל במעלה בין המשיגים גדול מאוד. כי ככל שמתארים יותר את המתואר, כך הוא מתייחד יותר, והמתאר מתקרב להשגת מהותו האמיתית. וכך ככל שתוסיף שלילות כלפיו יתעלה, תתקרב להשגה ותהיה קרוב אליו יותר ממי שאינו שולל מה שהוכחה לך שלילתו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאעלם אן אלאמר כד'לך, ואן אלתפאצ'ל בין אלמדרכין עט'ים ג'דא, לאן כלמא זיד פי צפאת אלמוצוף תכ'צץ אכת'ר וקרב אלואצף מן אדראך חקיקתה, כד'לך כלמא זדת פי אלסלב ענה תעלי קרבת מן אלאדראך, וכנת אקרב אליה מן אלד'י לם יסלב מא תברהן לך אנת סלבה,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">מסיבה זו {{אינדקס|א)}} יש שאדם עמל שנים רבות כדי להבין מדע מסוים ולאמת את הנחותיו עד שיהיה לו ודאי, ותוצאת המדע ההוא כולה תהיה שנשלול מהאל עניין מסוים ונוכיח שבלתי אפשרי לייחס לו את העניין הזה. {{אינדקס|ב)}} ואחֵר, מן המתרשלים בעיון, לא יוכח לו הדבר, אלא יהיה אצלו בספק האם עניין זה נמצא לאל או לא נמצא לו. {{אינדקס|ג)}} ואחֵר, מעיוורי ההבנה, יחשוב למחויב את העניין ששלילתו הוכחה. {{אינדקס|א)}} כמו שאוכיח ש(האל) איננו גוף {{הפניה|(ב,א)}}, {{אינדקס|ב)}} ואחֵר יסתפק ולא ידע אם הוא גוף או איננו גוף, {{אינדקס|ג)}} ואחֵר יפסוק שהוא גוף ויפגוש את האל באמונה זו.</td>
<td class="ar">פלהד'א קד יתעב אלאנסאן סנין עדה פי פהם עלם מא ותחקיק מקדמאתה חתי יאכ'ד'ה יקין, יכון נתיג'ה' ד'לך אלעלם כלה אן נסלב ען אללה מעני מא ונעלם באלברהאן אנה מחאל אן ינסב לה הד'א אלמעני. ואכ'ר מן אלמקצרין פי אלנט'ר לא יתברהן לה ד'לך, ויכון אלאמר ענדה משכוך פיה הל יוג'ד ד'לך אלמעני ללה או לא יוג'ד לה. ואכ'ר מן אלעמיאן אלבצאיר יוג'ב לה ד'לך אלמעני אלד'י תברהן סלבה מת'ל מא סאברהן אנה ליס בג'סם. ואכ'ר ישך ומא יעלם הל הו ג'סם או ליס בג'סם. ואכ'ר יקטע אנה ג'סם וילקי אללה בהד'ה אלעקידה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">4</td>
<td class="he">מה רב ההבדל בין שלושת האנשים האלה! הראשון הוא בלי ספק הקרוב ביותר לאל, והשני רחוק ממנו, והשלישי רחוק יותר. כיוצא בזה אם נניח רביעי שהוכח לו שהיפעלויות אצלו יתעלה אינן אפשריות, ודבר זה לא הוכח לראשון ששלל את הגשמיות, הרי הרביעי הזה הוא בלי ספק קרוב יותר לאל מן הראשון. וכך תמיד, עד שאם נמצא אדם שהוכחה לו אי-היתכנותם של דברים רבים לגביו יתעלה שלדעתנו אפשר שיהיו לו או שיצאו ממנו, קל וחומר אם אנו מאמינים שהדבר מחויב – הרי אדם זה שלם יותר מאתנו בלי ספק. התבאר לך אם כן שככל שתוכח לך שלילת דבר מסוים ממנו – אתה שלם יותר. וככל שאתה מחייב לו דבר נוסף (על עצמותו) – אתה מדמה (אותו לזולתו) ומתרחק מידיעת אמיתתו.</td>
<td class="ar">פכם בין אלת'לת'ה אשכ'אץ מן אלתבאין, אלאול בלא שך אקרב מן אללה, ואלת'אני בעיד ענה, ואלת'אלת' אבעד. כד'לך אד'א פרצ'נא ראבעא תברהן ענדה אמתנאע אלאנפעאלאת פי חקה תעלי, ואלאול אלד'י נפי אלג'סמאניה לם יתברהן לה ד'לך, פאן הד'א אלראבע בלא שך אקרב אלי אללה מן אלאול, והכד'א דאימא, חתי אד'א וג'ד שכ'ץ תברהן לה אמתנאע אשיא כת'ירה עליה תעלי הי ענדנא ממכן אן תוג'ד לה או תצדר ענה נאהיך אן אעתקדנא ד'לך לאזם, פאן ד'לך אלשכ'ץ אכמל מנא בלא שך. פקד תבין לך, אן כלמא תברהן לך סלב שי מא ענה כנת אכמל, וכלמא אוג'בת לה שיא זאיד כנת משבהא ובעדת ען מערפה' חקיקתה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">5</td>
<td class="he">באופן הזה ראוי להתקרב להשגתו בחקירה ובדרישה עד שתיוודע אי-היתכנותו של כל מה שלא ייתכן לגביו; לא שתחייב לו דבר באופן שהוא עניין נוסף על עצמותו, או שהעניין הזה הוא שלמות לגביו משום שאתה מוצא אותו שלמות לגבינו. כי כל השלמויות הן תכונות כלשהן, ולא כל תכונה קיימת לכל בעל תכונה. דע שכשאתה מחייב לו דבר אחר אתה רחוק ממנו בשני אופנים: האחד, משום שכל מה שאתה מחייב לו הוא שלמות (רק) עבורנו; והשני, שאין הוא בעל דבר אחר, אלא עצמותו היא שלמויותיו כפי שביארנו {{הפניה|(א,נג)}}.</td>
<td class="ar">ובהד'ה אלג'הה ינבגי אן יקרב מן אדראכה באלבחת' ואלטלב חתי יעלם אסתחאלה' כל מא יסתחיל עליה, לא באן תוג'ב לה שיא עלי ג'הה' אנה מעני זאיד עלי ד'אתה, או עלי אן ד'לך אלמעני כמאל פי חקה למא תג'דה כמאלא פי חקנא, פאלכמאלאת כלהא הי מלכאת מא, ומא כל מלכה תוג'ד לכל ד'י מלכה.{{קו}}אעלם אנך מתי אוג'בת לה שיא אכ'ר פיכון בעדך ענה בג'התין, ואחדה לכון כל מא תוג'בה הו כמאל לנא, ות'אניה אנה ליס בד'י שי אכ'ר בל ד'אתה הי כמאלאתה כמא בינא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שיא ידיעת ה' - ההכרה באי היכולת להשגת ידיעתו}}
{{קו}}וכיוון שכל אחד מבין שאין להגיע להשגת מה שבכוחנו להשיג אלא בשלילה, והשלילה אינה מעניקה שום ידע על אמיתת הדבר שנשלל ממנו מה שנשלל – אמרו בפירוש כל בני האדם, שהיו ושיהיו, שאת האל יתעלה לא ישיגו השכלים, ולא ישיג (או: יושג) מה הוא – אלא הוא, ושהשגתו היא חוסר היכולת להגיע לתכלית השגתו; וכל הפילוסופים אומרים: סִנוְרָנוּ ביופיו, ונעלם מאתנו בשל עוצם הופעתו, כפי שהשמש נעלמת מן העיניים החלשות מהשגתה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ולמא שער כל אחד באן לא וצול לאדראך מא פי קותנא אן נדרך אלא באלסלב, ואלסלב לא יערף שיא בוג'ה מן חקיקה' אלאמר אלד'י סלב ענה אלשי אלד'י סלב, צרח אלנאס כלהם אלמאצ'ון ואלאתון באן אללה תעלי לא תדרכה אלעקול, ולא ידרך מא הו אלא הו, ואן אדראכה הו אלעג'ז ען נהאיה' אדראכה, וכל אלפלאספה יקולון: אבהרנא בג'מאלה, וכ'פי ענא לשדה' ט'הורה, כמא תכ'פי אלשמס ענד אלאבצאר אלצ'עיפה ען אדראכהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">וכבר האריכו לדבר בזה בדברים שאין צורך לחזור עליהם כאן. וההולם ביותר מכל מה שנאמר בעניין זה הוא דבריו ב{{עברית|תִלים}}: "{{עברית|לְךָ}} {{עברית|דֻמִיָּה תְהִלָּה}}" {{הפניה|(תהלים סה,ב),}} פירושו: השתיקה לגביך היא השיבוח. וזה לשון הולם מאוד מאוד לגבי העניין הזה, כי כל דבר שאנחנו אומרים ומכוונים בו להגדיל ולשבח, נמצא בו פגיעה מסוימת בו יתעלה ויהיה בו חסרון כלשהו. על כן השתיקה עדיפה, ויש להסתפק במה שהשכלים משיגים, כמו שציווה את השלמים ואמר: "{{עברית|אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה}}" {{הפניה|(תהלים ד,ה)}}.</td>
<td class="ar">וקד אטנב פי הד'א במא לא פאידה פי תכרארה הנא, ואבלג מא קיל פי הד'א אלגרץ' קולה פי אל{{עברית|תלים}} {{עברית|לך}} {{עברית|דמיה תהלה}} שרחה אלסכות ענדך הו אלתסביח, והד'ה בלאגה עט'ימה ג'דא פי הד'א אלמעני, לאנא אי שי קלנאה נקצד בה תעט'ים ותמג'יד נג'ד פיה חמלא מא פי חקה תעלי, ונלחט' פיה נקצא מא, פאלסכות אולי, ואלאקתצאר עלי מדארך אלעקול, כמא אמר אלכאמלין וקאל {{עברית|אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מאבקם של חז"ל בריבוי דברי השבח}}
{{קו}}ידועה לך אמרתם המפורסמת, שהלוואי שהיו כל האמירות כמותה, ואני אצטט לך אותה בלשונה אף שהיא אמרה זכורה היטב, כדי להעיר לך על משמעויותיה. אמרו: "{{עברית|ההוא דנחת קמיה דר' חנינה}} (=אותו אדם שירד להתפלל כשליח ציבור לפני ר' חנינה). {{עברית|אמר: 'האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק הירוי והעיזוז'. אמר ליה ר' חנינה: 'שלמתיה לשבחי דמרך?}} (=סיימת את שבחי אדוניך, ה'?) {{עברית|השתא אנן תלת קמיתא אלמלא דאמרינהו משה רבינו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה אנן לא הוה יכילנן למימרינהי,}} {{עברית|ואת אמרת ואזלת?}} (=הרי אנחנו את שלוש הראשונות ["הגדול הגיבור והנורא"] אלמלא שאמר אותן משה רבנו ובאו אנשי כנסת הגדולה ותיקנו אותן בתפילה לא היינו יכולים לאומרן, ואתה אמרת והמשכת?) {{עברית|משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין}} (=משבחים) {{עברית|אותו בשלכסף}}, {{עברית|והלא גנאי הוא לו'}}" {{הפניה|(בבלי מגילה כה,א)}}. עד כאן לשון איש המעלה הזה.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וקד עלמת קולתהם אלמשהורה אלתי לית כאנת כל אלאקאויל מת'להא, ואנא אד'כרהא לך בנצהא ואן כאנת קולה מחפוט'ה לאנבהך עלי מעאניהא, קאלוא {{עברית|ההוא דנחת קמיה דר' חנינה אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק הירוי והעזוז, אמר ליה ר' חנינה שלמתיה לשבחי דמרך, השתא אנן תלת קמיאתא}} {{עברית|אלמלא}} {{עברית|דאמרנהו}} {{עברית|משה רבינו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו}} {{עברית|בתפלה אנן לא הוה יכילנן}} {{עברית|למימרינהי,}} {{עברית|ואת אמרת ואזלת, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי}} {{עברית|זהב ומקלסין אותו בשלכסף}}{{עברית|, והלא גנאי הוא לו}}. הנא אנתהי קול הד'א אלפאצ'ל.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}9</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|ניתוח ומסקנות}}
{{קו}}ראשית, התבונן בסלידתו מריבוי תוארי החיוב ומאיסתו בהם. והתבונן כיצד הוא אומר במפורש על התארים שאילו היה הדבר תלוי בשכלינו בלבד, לא היינו אומרים אותם לעולם ולא היינו מדברים על דבר מהם. אך כיוון שהצורך לפנות אל בני האדם במה שיקנה להם תפיסה כלשהי, כפי שאמרו "{{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}", הזקיק שיתואר להם ה' בשלמויותיהם, הרי המרב מבחינתנו הוא שנעצור אצל אותן אמירות ולא נכנה אותו בהן אלא בשעת קריאתן ב{{עברית|תורה}} בלבד. אך כיוון שבאו גם {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}}, שהם נביאים, וסידרו את הזכרתן בתפילה, המרב מבחינתנו הוא שנאמר אותן בלבד.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פתאמל אולא תאפפה וכראהתה לתכת'יר צפאת אלאיג'אב, ותאמל כונה צרח אן אלצפאת לו תרכנא למג'רד עקולנא למא קלנאהא אבדא ולא נטקנא בשי מנהא, ואנמא למא אלג'ת צ'רורה' אלכ'טאב ללנאס במא יחצל להם תצור מא, כמא קאלוא {{עברית|דברה תורה כלשון בני אדם}}, אן יוצף להם אללה בכמאלאתהם, פגאיתנא אן נקף ענד תלך אלאקאויל ולא נסמיה בהא אלא ענד אלקראה להא פי אל{{עברית|תורה}} פקט, לכן למא ג'או איצ'א {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}} והם אנביא ורתבוא ד'כרהא פי אלצלאה גאיתנא אן נקולהא פקט.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">10</td>
<td class="he">אם כן תורף האמירה הזו היא שהוא אמר בפירוש שתפילתנו בהן מבוססת על שני הכרחים: האחד, שהן נאמרו ב{{עברית|תורה}}; והשני, שהנביאים סידרו את התפילה בהן. אם כן לולא ההכרח הראשון לא היינו מזכירים אותן, ולולא ההכרח השני לא היינו מוציאים אותן ממקומן ולא היינו מתפללים בהן, ואילו אתה ממשיך בתארים?! הרי התברר לך גם כן מן הדברים האלה, שלא כל התארים המיוחסים לה' שתמצא בספרי הנביאים ראוי לנו להתפלל בהם ולומר אותם. משום שהוא לא אמר (רק): "{{עברית|אלמלא דאמרינהו משה רבינו לא הוה יכלינן למימרינהי}}" אלא (הוסיף) תנאי אחר: "{{עברית|ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהי בתפלה}}", ואז מותר לנו להתפלל בהם.</td>
<td class="ar">פרוח הד'א אלקול כונה צרח אן צ'רוריתין אתפקת פי צלאתנא בהא, ואחדה כונהא ג'את פי אל{{עברית|תורה}}, ות'אניה כונהא רתב אלאנביא אלצלאה בהא, פלולא אלצ'רורה אלאולי למא ד'כרנאהא, ולולא אלצ'רורה אלת'אניה למא אזלנאהא ען מוצ'עהא ולא צלינא בהא, ואנת מסתמר פי אלצפאת.{{קו}}פקד תבין לך איצ'א מן הד'א אלכלאם, אן ליס כל מא תג'דה מן אלצפאת אלמנסובה ללה פי כתב אלאנביא יג'וז לנא אן נצלי בהא ונקולהא, לאנה לם יקל {{עברית|אלמלא דאמרינהו משה רבינו לא הוה יכלינן}} {{עברית|למימרינהי}}, אלא שרט אכ'ר {{עברית|ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהי}} {{עברית|בתפלה}} וחיניד' ג'אז לנא אן נצלי בהא.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}11</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|פולמוס נגד הפיוטים}}
{{קו}}לא כפי שעשו הבורים באמת, שהפריזו והאריכו והרחיבו בתפילות שחיברו ובבקשות שניסחו כדי להתקרב לה' על ידיהן לפי מחשבתם השגויה, והם מתארים את ה' בהן בתארים שאילו תואר בהם אחד מבני האדם היה זה חסרון לגביו. כי אין הם מבינים את העניינים הנכבדים האלה, הזרים לשכלי ההמון, ועשו את ה' יתהדר ויתרומם אסקופה נדרסת ללשונותיהם, ותיארוהו ופנו אליו בכל מה שחשבו שהוא מותר, והם מפריזים בזה עד שהם מעוררים אותו להיפעלות לפי מחשבת השווא שלהם. ובפרט אם הם מוצאים לשון של דברי נביא בכך, הרי הדבר מותר מבחינתם לגשת לכתובים שראוי לפרשם {{מונח|תאויל}} (שלא כפשוטם) בכל אופן שהוא, אך הם מבינים אותם כפשוטם ("כחיצוניותם") וגוזרים מהם ומסיקים מהם ובונים עליהם אמירות.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וליס כמא עמל אלג'האל באלחקיקה אללד'ין אטנבוא וטולוא ואצהבוא פי צלואת אלפוהא וכ'טב חברוהא יתקרב ללה בהא בזעמהם, יצפון אללה פיהא באוצאף לו וצף בהא שכ'ץ מן אלנאס לכאן ד'לך נקץ פי חקה, לאנהם לם יפהמוא הד'ה אלמעאני אלג'לילה אלגריבה ען עקול אלג'מהור, ואתכ'ד'וא אללה עז וג'ל מדרסה' אלסנתהם, ווצפוה וכ'אטבוה בכל מא יט'נונה סאיג, ויטנבוא פי ד'לך חתי יחרכונה ללאנפעאל בזעמהם, ולא סימא אן וג'דוא נץ כלאם נבי פי ד'לך כאן אלאמר מבאח להם אן יאתוא לנצוץ ינבגי תאוילהא בכל וג'ה, פינקלונהא עלי ט'ואהרהא וישתקון מנהא ויפרעון ויבנון עליהא אקאויל,</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">12</td>
<td class="he">ההיתר לכך נפוץ אצל המשוררים ומחברי הבקשות או אצל מי שחושב שהוא מחבר שיר, עד שחוברו אמירות שחלקן כפירה גמורה ובחלקן יש אווילות ודמיון קלוקל המביאים את האדם באופן טבעי לצחוק כשהוא שומע אותם, ולבכי כשהוא מתבונן כיצד נאמרות אותן האמירות ביחס לה' יתרומם ויתהדר. ולולא חֶמלָתי מלגלות את חסרונם של האומרים הייתי מצטט לך מהן משהו כדי לעורר אותך על מקומות העבירה בהן. מכל מקום הן אמירות שחסרונן גלוי מאוד למבין.</td>
<td class="ar">וכת'ר אסתבאחה' הד'א ענד אלשערא ואלכ'טבא או ענד מן יזעם אנה יקול שערא, חתי אלפת אקאויל בעצ'הא כפר מחץ', ובעצ'הא פיה מן אלסכ'ף ופסאד אלכ'יאל מא יצ'חך אלאנסאן בחסב טבאעה ענד סמאעה, ויבכיה ענד אלתאמל כיף תקאל תלך אלאקאויל פי חק אללה עז וג'ל, ולולא שפקתי עלי תנקיץ אלקאילין לאורדת עליך מנהא שיא חתי תתנבה עלי מואצ'ע אלתעדי פיהא, לכנהא הי אקאויל באדיה' אלנקץ ג'דא למן יפהם.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">13</td>
<td class="he">וראוי שתתבונן ותאמר: אם {{עברית|לשון הרע והוצאת שם רע}} חטא גדול, על אחת כמה וכמה התרת הלשון כלפי ה' יתעלה ותיאורו בתארים שהוא נעלה מהם. איני אומר שזה חטא (בלבד) אלא {{עברית|חירוף וגידוף בשגגה}} מצד ההמון השומעים ומצד אותו טיפש האומר. ואילו מי שהשיג את חסרונן של האמירות האלה ואומרן, הרי הוא לדעתי מכלל אלה שנאמר עליהם: "{{עברית|וַיְחַפְּאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵן עַל ה' אֱלֹהֵיהֶם}}" {{הפניה|(מלכים־ב,יז,ט)}}, ונאמר: "{{עברית|וּלְדַבֵּר אֶל ה' תּוֹעָה}}" {{הפניה|(ישעיה לב,ו)}}.</td>
<td class="ar">וינבגי אן תעתבר ותקול, אד'א כאן {{עברית|לשון הרע והוצאת שם רע}} עציאנא עט'ימא, פכם באלאחרי יכון אטלאק אללסאן פי חק אללה תעלי ווצפה באוצאף תעלי ענהא, ולא אקול אן ד'לך עציאן, בל {{עברית|חירוף וגידוף בשגגה}} מן אלג'מהור אלסאמעין ומן ד'לך אלג'אהל אלקאיל. אמא מן אדרך נקץ תלך אלאקאויל ויקולהא פהו ענדי מן ג'מלה' מן קיל פיהם {{עברית|ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על י"י אלהיהם}}, וקיל {{עברית|ולדבר על י"י תועה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}14</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הנחיה לקורא}}
{{קו}}על כן אם אתה ממי ש{{עברית|יחוס על כבוד קונו}} לא ראוי לך שתשמעם בשום אופן, קל וחומר שתאמרם, קל וחומר שתעשה דוגמתם. ידוע לך גודל עוונו של מי ש{{עברית|יטיח דברים כלפי מעלה}} {{הפניה|(ראו בבלי, תענית כה,א)}}. ואין ראוי לך כלל להתעסק בתיאור ה' בחיוב כדי להגדילו במחשבת השווא שלך. אין לחרוג ממה שסידרו {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}} בתפילות וב{{עברית|ברכות}}, ודי בכך מצד ההכרח, די והותר, כפי שאמר {{עברית|ר' חנינה}}. ואילו שאר מה שנאמר בספרי הנביאים יש לקרוא בעת המעבר עליו, אבל יש להבינו {{מונח|אעתקאד}} כפי שכבר ביארנו, שהם תוארי פעולות או (תארים שמטרתם) להורות על שלילת העדרם. וגם עניין זה אין לגלות להמון, אלא דרך עיון זו מתאימה ליחידי הסגולה, שפיאורו של ה' אצלם אינו שיאמרו מה שאינו ראוי אלא שישכילו כראוי.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פאן כנת ממן {{עברית|יחוס על כבוד קונו}} פלא ינבגי לך אן תסמעהא בוג'ה, פכיף אן תקולהא, פכיף אן תעמל מת'להא. וקד עלמת קדר את'ם מן {{עברית|יטיח דברים כלפי מעלה}}, ולא ינבגי לך בוג'ה אן תתערץ' לצפאת אללה באלאיג'אב לתעט'ימה בזעמך, ולא יכ'רג' ען מא רתבה {{עברית|אנשי כנסת הגדולה}} פי אלצלואת ואל{{עברית|ברכות}}, פפי ד'לך אלכפאיה בחסב אלצ'רורה, ואי כפאיה, כמא קאל {{עברית|ר' חנינה}}. אמא סאיר מא ג'א פי כתב אלאנביא פיקרא ענד אלמרור בה, לכנה יעתקד פיה מא קד בינא אנהא צפאת אפעאל או ללדלאלה עלי סלב עדמהא, והד'א אלמעני איצ'א לא יד'אע ללג'מהור, בל הד'א אלנחו מן אלנט'ר לאיק באלכ'ואץ אלד'ין תעט'ים אללה ענדהם מא הו באן יקולוא מא לא ינבגי, בל באן יעקלוא כמא ינבגי.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}15</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הדגשת חז"ל את הפער בין ה' לאדם}}
{{קו}}אשוב להשלים את ההערה על אמירת {{עברית|ר' חנינה}} ולדייק בה. הוא לא אמר: '{{עברית|משל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין}}', כי משל זה היה מורה ששלמויותיו יתעלה שלמות יותר מאותן שלמויות שיוחסו לו, אך הן מן המין שלהן. ואין הדבר כן, כפי שהוכחנו {{הפניה|(א,נו)}}, אלא דיוק המשל הזה הוא דבריו "{{עברית|דינרי זהב ומקלסין אותו בשלכסף}}", כדי להורות שמה שהן אצלנו שלמויות אין אצלו יתעלה דבר ממינן, אלא כולן חסרון לגביו, כפי שביאר ואמר במשל הזה: "{{עברית|והלא גנאי הוא לו}}". הרי הודיע לך שכל מה שתחשוב מן התארים האלה שהוא שלמות, הוא חסרון לגביו יתעלה אם הוא ממין מה שאצלנו. וכבר הנחה אותנו {{עברית|שלמה}} עליו השלום בעניין זה בדברים מספיקים ואמר: "{{עברית|כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים}}" {{הפניה|(קהלת ה,א)}}</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וארג'ע אלי תמאם אלתנביה עלי קול {{עברית|ר' חנינה}} ואחכאמה. לם יקל {{עברית|משל למלך}} {{עברית|שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו במאה דינרין}}, לאנה כאן ידל הד'א אלמת'ל עלי אן כמאלאתה תעלי אכמל מן הד'ה אלכמאלאת אלתי תנסב לה לכנהא מן נועהא, וליס אלאמר כד'לך כמא ברהנא, בל חכמה' הד'א אלמת'ל הו קולה {{עברית|דינרי זהב ומקלסין אותו בשלכסף}}, לידל אן הד'ה אלתי הי ענדנא כמאלאת ליס ענדה תעלי שי מן נועהא, אלא כלהא נקץ פי חקה כמא בין וקאל פי הד'א אלמת'ל {{עברית|והלא גנאי הוא לו}}, פקד אעלמך אן כל מא תזעמה מן הד'ה אלצפאת אנה כמאלא הו נקץ פי חקה תעלי אד'א כאן מן נוע מא ענדנא. וקד ארשדנא {{עברית|שלמה}} ע"אס פי הד'א אלמעני במא פיה כפאיה וקאל {{עברית|כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים}}:</td>
</tr>
</table>