189
עריכות
שינויים
עדכון
{{שם פרק|חלק א, פרק סב}}
{{כותרת|שם הויה, י"ב ומ"ב}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלב א: הגיית השם המפורש ולימוד עניינו}}
{{קו}}נצטווינו ב{{עברית|ברכת כהנים}}, ובה {{עברית|שם ה' ככתבו}}, שהוא {{עברית|שם המפורש}}. לא היה ידוע לכל אחד כיצד הוגים אותו ובאילו תנועות מונעת כל אחת מאותיותיו או מודגשת מי מאותיותיו, אם יש בו אות דגושה. אנשי החכמה היו מעבירים זאת במסורת, כלומר את צורת הגייתו, ולא היו מלמדים אותו לאף אחד אלא {{עברית|לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע}} (=בשבע שנים). אני סבור {{מונח|אעתקאד}} שבמה שאמרו: "{{עברית|שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע}}" {{הפניה|(קידושין עא,א)}}, אין הכוונה רק לאופן ההגייה שלו, אלא גם ללימוד העניין שבשלו יוחד השם הזה, כך שיש בכך גם סוד אלוהי.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמרנא ב{{עברית|ברכת כהנים}} ופיהא {{עברית|שם י"י ככתבו}} אלד'י הו {{עברית|שם המפורש}}, ולם יכן מעלום ענד כל אחד כיף ינטק בה ובאי אלחרכאת יחרך כל חרף מן חרופה או ישד בעץ' חרופה אן כאן פיה חרף משדד, פכאן אהל אלעלם יתנאקלון ד'לך אעני צפה' אלנטק בה ולא יעלמונה לאחד אלא {{עברית|לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע}}, ואנא אעתקד אן הד'א אלד'י קאלוא {{עברית|שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע}} ליס ד'לך כיף ינטק בה פקט, אלא ותעלים אלמעני אלד'י מן אג'לה ארתג'ל הד'א אלאסם, פיכון פי ד'לך סר אלאהי איצ'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלב ב: שם בן י"ב אותיות ותחילת קלקולו}}
{{קו}}עוד היה אצלם שם בן שתים עשרה אותיות, והוא פחות ב{{עברית|קדושה}} מאותו {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}. מה שנראה לי הוא שלא היה זה שם אחד אלא שניים או שלושה שמות שסך כל אותיותיהם שתים עשרה. בשם זה היו מכנים כל אימת שהיה ב{{עברית|קריאה}} (בתורה) {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, כפי שאנחנו מכנים היום ב{{עברית|אל"ף דא"ל}} (=השם שאותיותיו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד). אין ספק שגם שם זה, שהוא {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}}, הורה על עניין מיוחד יותר מהוראת {{עברית|אל"ף דא"ל}}. הוא לא נמנע ולא נחסך מאחד מאנשי החכמה, אלא כל מי שביקש ללומדו, לימדו אותו. ולא כן {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, כי אותו לא לימד כלל אף אחד מאלה שידעו אותו אלא {{עברית|לבנו ותלמידו פעם אחת בשבוע}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם אן כאן ענדהם אסם פיה את'נא עשר חרפא והו פי אל{{עברית|קדושה}} דון הד'א {{עברית|שם}} {{עברית|בן ארבע אותיות}}, ואלאקרב ענדי אנה לם יכן אסמא ואחדא אלא אסמין או ת'לאת'ה מג'מוע אחרפהא את'נא עשר, וכאן הו אלד'י יכני בה כלמא ג'א פי אל{{עברית|קריאה שם בן ארבע אותיות}} כמא נכני נחן אליום ב{{עברית|אלף דאל}}, והד'א אלאסם איצ'א אלד'י הו {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} לא שך אנה כאן ידל עלי מעני אכ'ץ מן דלאלה' {{עברית|אלף דאל}}, ומא כאן ממנוע ולא מצ'נון בה עלי אחד מן אהל אלעלם, אלא כל מן טלב תעלמה אעלם בה, וליס כד'לך {{עברית|שם בן ארבע אותיות}} לאנה לם יעלמה קט אחד ממן עלמה אלא {{עברית|לבנו ותלמידו}} {{עברית|פעם אחת בשבוע}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">אך כיוון שבאו אנשים מופקרים שלמדו את אותו {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} ושיבשו בכך אמונות {{מונח|אעתקאד}}, כפי שקורה לכל מי שאינו שלם כאשר הוא לומד שהדבר אינו כפי שדימה בתחילה – הסתירו את אותו ה{{עברית|שם}} גם כן ולא לימדו אותו אלא {{עברית|לצנועים שבכהונה}} כדי שיברכו בו את האנשים ב{{עברית|מקדש}}, שכן כבר הפסיקו להזכיר את {{עברית|השם המפורש}} גם ב{{עברית|מקדש}}, משום קלקול הבריות. אמרו: "{{עברית|משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכהנים מלברך בשם}}" {{הפניה|(תוספתא סוטה יג,ח)}}, אלא הם היו מברכים באותו {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}}. אמרו: "{{עברית|בראשונה, שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם. משרבו הפרוצים, היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעין אותו בנעימות אחיהם הכהנים. אמר ר' טרפון [}}פעם אחת עליתי אחר אחי אימא לדוכן והטיתי אזני אצל כהן גדול ושמעתי שהבליעו בנעימות אחיו הכהנים]" {{הפניה|(בבלי קידושין עא,א)}}.</td>
<td class="ar">פלמא צאר אקואמא מסיבין יתעלמון הד'א {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} ויפסדון בד'לך אעתקאדאת, כמא יחדת' לכל מן ליס בכאמל אד'א עלם אן אלאמר ליס כמא כאן יתכ'ילה אולא, פכתמוא הד'א אל{{עברית|שם}} איצ'א ולם יעלמוה אלא {{עברית|לצנועים שבכהונה}} ליבארכוא בה אלנאס פי אל{{עברית|מקדש}}, אד' כאן קטעוא ד'כר {{עברית|השם המפורש}} מן אל{{עברית|מקדש}} איצ'א לפסאד אלנאס. קאלוא {{עברית|משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכהנים מלברך בשם}}, לכנהם כאנוא יבארכוא בהד'א {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}}, קאלוא {{עברית|בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם, משרבו הפרוצים}} {{עברית|היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה והצנועים שבכהונה}} {{עברית|מבליעין אותו בנעימות אחיהם הכהנים, אמר ר' טרפון וכו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שם בן מ"ב אותיות – תובנה המנוסחת במשפט}}
{{קו}}והיה אצלם גם {{עברית|שם בן שתים וארבעים אותיות}}. וידוע לכל בר דעת {{מונח|תצור}} שבלתי אפשרי כלל שארבעים ושתיים אותיות תהיינה מילה אחת. אלא היו אלה כמה מילים שסך כל אותיותיהן ארבעים ושתיים. אין ספק שאותן מילים מורות בהכרח על עניינים, הקרובים להשגת תפיסת עצמותו יתעלה באופנים שהזכרנו {{הפניה|(בפרקים נ-ס)}}. המילים מרובות האותיות הללו נקראו "{{עברית|שם}}" רק משום שהן מורות על עניין אחד בלבד, כשאר השמות המיוחדים. אלא שריבוי המילים הללו נועד לשם הבנת העניין, כי יש שמסבירים עניין אחד במילים רבות. הבן זאת.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכאן ענדהם איצ'א {{עברית|שם בן שתים וארבעים אותיות}}, ומעלום ענד כל ד'י תצור אנה לא ימכן בוג'ה אן תכון את'נאן וארבעון חרפא כלמה ואחדה, ואנמא כאנת הד'ה כלמאת עדה מג'מוע אחרפהא את'נאן וארבעון, ולא ריב אן תלך אלכלמאת דאלה עלי מעאני צ'רורה, תלך אלמעאני תקרב מן תחקיק תצור ד'אתה תעאלי באלוג'ה אלד'י קלנא, ואנמא סמית הד'ה אלכלמאת אלכת'ירה' אלאחרף {{עברית|שם}}, לכונהא תדל עלי מעני{{קו}}ואחד פקט כסאיר אלאסמא אלמרתג'לה, ואנמא כת'רת תלך אלכלמאת לתפהים אלמעני, לאן אלמעני אלואחד קד יפהם באלפאט' כת'ירה, פאפהם הד'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מי ראוי לגלות לו את הסוד?}}
{{קו}}ודע שהדבר שנלמד היה לימוד העניינים שהשמות הללו מורים עליהם, לא רק הגיית האותיות בלבד במעורטל מכל תפיסה {{מונח|תצור}}. אותו {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} ו{{עברית|שם בן ארבעים ושתים אותיות}} לא נקראו כלל בשם "{{עברית|שם המפורש}}". אלא {{עברית|שם המפורש}} הוא {{עברית|השם המיוחד לו}}, כמו שביארנו {{הפניה|(א,סא)}}. ואילו שני האחרים בהכרח לימדו ידע אלוהי כלשהו. והראיה על כך שהיה בו (=בשם בן 42 אותיות) לימוד ידע, היא זו: "{{עברית|שם בן ארבעים ושתים אותיות – קדוש ומקודש, ואין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו ודבורו בנחת עם הבריות. וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה – אהוב מלמעלה ונחמד מלמטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא}}", זה לשון ה{{עברית|תלמוד}} {{הפניה|(קידושין עא,א)}}. כמה רחוקים הדברים שהבינו מן האמירה הזו מכוונת אומרם! וזאת משום שרוב האנשים חושבים שהן אותיות שהוגים אותן ותו לא, ואין הם מייחסים להן משמעות כך שניתן יהיה לזכות על ידן לאותם דברים נכבדים, ושתידרשנה לשם כך אותן הכנות מידותיות וכל ההכנה הגדולה הזו שהזכיר. ברור שכל זה אינו אלא הודעת עניינים אלוהיים מכלל העניינים שהם {{עברית|סתרי תורה}} כפי שהבהרנו {{הפניה|(בפרק זה; הקדמות, פתיחה; א,לה3)}}. והתבאר בספרים שחוברו על מדע האלוהות (=המטפיזיקה) שזהו ידע שאי אפשר לשוכחו, כוונתי להשגת השכל הפועל, וזוהי משמעות אומרו "{{עברית|ותלמודו מתקיים}}".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואעלם אנה כאן הד'א אלשי אלד'י יעלם תעלים אלמעאני אלמדלול עליהא בתלך אלאסמא לא מג'רד אלנטק באלאחרף אלערי ען כל תצור, ולם יטלק קט עלי הד'א {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} ולא עלי {{עברית|שם בן ארבעים ושתים אותיות}} אסם {{עברית|שם המפורש}}, בל {{עברית|שם המפורש}} הו {{עברית|השם המיוחד לו}} כמא בינא, אמא הד'אן אלאכ'ראן פכאנא יפידאן עלמא מא אלאהיא צ'רורה, ודליל כונה יפיד עלמא קולהם פי ד'לך {{עברית|שם בן ארבעים ושתים אותיות קדוש ומקודש ואין מוסרין אותו אלא למי ש}}{{עברית|צנוע ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו ודבורו בנחת עם הבריות, וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה אהוב מלמעלה}} {{עברית|ונחמד מלמטה ואימתו}} {{עברית|מוטלת על הבריות ותלמודו מתקיים בידו ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא}}, הד'א נץ אל{{עברית|תלמוד}}. פמא אבעד מא פהם מן הד'א אלקול ען קצד קאילה, וד'לך אן אלאכת'ר יט'ן אנהא אחרף ינטק בהא לא גיר ולא יעתבר להא מעני פינאל בהא הד'ה אלאמור אלעט'ימה ויחתאג' להא להד'א אלאסתעדאד אלכ'לקי ואלתהיו אלכת'יר הד'א אלד'י ד'כר. ובין הו אן הד'א כלה אנמא הו תעריף מעאני אלאהיה מן ג'מלה' אלמעאני אלתי הי {{עברית|סתרי תורה}} כמא אוצ'חנא. וקד תבין פי אלכתב אלמוצ'ועה פי אלעלם אלאלאהי אן הד'א עלם לא ימכן נסיאנה, אעני אדראך אלעקל אלפעאל, והו מעני קולה {{עברית|ותלמודו מתקיים}}{{עברית|}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלב ג: שימוש מרושע ונפתה ב"שמות קדושים"}}
{{קו}}וכאשר מצאו האנשים הרשעים הטיפשים את הלשונות האלה, נפתח להם הפתח לשקר ולומר שמצרפים אילו אותיות שרצו ואומרים שהוא {{עברית|שם}} הפועל ועושה אם ייכתב או אם ייאמר בצורה כזו וכזו. אחר כך נכתבו אותם שקרים שבדה הרשע הטיפש הראשון, והגיעו אותם ספרים לידי הכשרים יראי השמים הפתאים שאין בידם קנה מידה להבחין בעזרתו בין האמת לבין השקר. על כן הם כתבו אותם (=את השקרים. נוסח אחר: הסתירו אותם = את הספרים), והם נמצאו בעיזבונם ולכן חשבו שהם אמיתיים. וכללו של דבר: "{{עברית|פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר}}" {{הפניה|(משלי יד,טו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פלמא וג'ד אלאקואם אלשראר אלג'האל הד'ה אלנצוץ אתסע להם אלכד'ב ואלקול באן יג'מעוא אי אחרף שאוא ויקולון הד'א {{עברית|שם}} יפעל ויצנע אד'א כתב או אד'א קיל עלי צפה' כד'א, ת'ם כתבת תלך אלאכאד'ב אלתי אבתדעהא אלשריר אלג'אהל אלאול, ואנתקלת תלך אלכתב לאידי אלאכ'יאר אלורעין אלבלה אלד'ין ליס ענדהם מיזאן יערפון בה אלחק מן אלבאטל, פכתבוהא ווג'דת פי תרכהם פט'ן בהא אלצחה, ובאלג'מלה {{עברית|פתי יאמין לכל דבר}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">חרגנו ממטרתנו הנכבדה ומעיוננו הדק לעיון בביטול הזיה שביטולה ניכר לכל מתחיל בעיון, אלא שהוכרחנו לעשות זאת בעקבות הזכרתנו את ה{{עברית|שמות}} ומשמעותם, ומה שהתפרסם בעניינם בהמון. ואשוב אל מטרתי.</td>
<td class="ar">וקד כ'רג'נא ען גרצ'נא אלשריף ונט'רנא אלדקיק אלי אלנט'ר פי אבטאל הד'יאן יבדו בטלאנה לכל מבתד באלנט'ר, לכן דעת לד'לך צ'רורה' ד'כרנא אל{{עברית|שמות}} ומענאהא ומא שהר ענד אלג'מהור מן אמרהא, וארג'ע אלי גרצ'י.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הכנה לפרק הבא}}
{{קו}}הערנו על כך שכל שמותיו יתעלה נגזרים, מלבד {{עברית|שם המפורש}}. וראוי שנדון בשם דלהלן, והוא "{{עברית|אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה}}" {{הפניה|(שמות ג,יד)}}, בפרק בפני עצמו {{הפניה|(בפרק הבא)}}, משום שיש בכך מן העניין הדק שאנחנו עוסקים בו, דהיינו שלילת התארים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}קד נבהנא עלי אן כל אסמאיה תעאלי משתקה, אלא {{עברית|שם המפורש}}, וינבגי אן נתכלם פי הד'א אלאסם והו {{עברית|אהיה אשר אהיה}} פי פצל מפרד, למא פי ד'לך מן אלמעני אלדקיק אלד'י נחן בסבילה, אעני נפי אלצפאת:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|שם הויה, י"ב ומ"ב}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלב א: הגיית השם המפורש ולימוד עניינו}}
{{קו}}נצטווינו ב{{עברית|ברכת כהנים}}, ובה {{עברית|שם ה' ככתבו}}, שהוא {{עברית|שם המפורש}}. לא היה ידוע לכל אחד כיצד הוגים אותו ובאילו תנועות מונעת כל אחת מאותיותיו או מודגשת מי מאותיותיו, אם יש בו אות דגושה. אנשי החכמה היו מעבירים זאת במסורת, כלומר את צורת הגייתו, ולא היו מלמדים אותו לאף אחד אלא {{עברית|לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע}} (=בשבע שנים). אני סבור {{מונח|אעתקאד}} שבמה שאמרו: "{{עברית|שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע}}" {{הפניה|(קידושין עא,א)}}, אין הכוונה רק לאופן ההגייה שלו, אלא גם ללימוד העניין שבשלו יוחד השם הזה, כך שיש בכך גם סוד אלוהי.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}אמרנא ב{{עברית|ברכת כהנים}} ופיהא {{עברית|שם י"י ככתבו}} אלד'י הו {{עברית|שם המפורש}}, ולם יכן מעלום ענד כל אחד כיף ינטק בה ובאי אלחרכאת יחרך כל חרף מן חרופה או ישד בעץ' חרופה אן כאן פיה חרף משדד, פכאן אהל אלעלם יתנאקלון ד'לך אעני צפה' אלנטק בה ולא יעלמונה לאחד אלא {{עברית|לתלמיד הגון פעם אחת בשבוע}}, ואנא אעתקד אן הד'א אלד'י קאלוא {{עברית|שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע}} ליס ד'לך כיף ינטק בה פקט, אלא ותעלים אלמעני אלד'י מן אג'לה ארתג'ל הד'א אלאסם, פיכון פי ד'לך סר אלאהי איצ'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלב ב: שם בן י"ב אותיות ותחילת קלקולו}}
{{קו}}עוד היה אצלם שם בן שתים עשרה אותיות, והוא פחות ב{{עברית|קדושה}} מאותו {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}. מה שנראה לי הוא שלא היה זה שם אחד אלא שניים או שלושה שמות שסך כל אותיותיהם שתים עשרה. בשם זה היו מכנים כל אימת שהיה ב{{עברית|קריאה}} (בתורה) {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, כפי שאנחנו מכנים היום ב{{עברית|אל"ף דא"ל}} (=השם שאותיותיו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד). אין ספק שגם שם זה, שהוא {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}}, הורה על עניין מיוחד יותר מהוראת {{עברית|אל"ף דא"ל}}. הוא לא נמנע ולא נחסך מאחד מאנשי החכמה, אלא כל מי שביקש ללומדו, לימדו אותו. ולא כן {{עברית|שם בן ארבע אותיות}}, כי אותו לא לימד כלל אף אחד מאלה שידעו אותו אלא {{עברית|לבנו ותלמידו פעם אחת בשבוע}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ת'ם אן כאן ענדהם אסם פיה את'נא עשר חרפא והו פי אל{{עברית|קדושה}} דון הד'א {{עברית|שם}} {{עברית|בן ארבע אותיות}}, ואלאקרב ענדי אנה לם יכן אסמא ואחדא אלא אסמין או ת'לאת'ה מג'מוע אחרפהא את'נא עשר, וכאן הו אלד'י יכני בה כלמא ג'א פי אל{{עברית|קריאה שם בן ארבע אותיות}} כמא נכני נחן אליום ב{{עברית|אלף דאל}}, והד'א אלאסם איצ'א אלד'י הו {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} לא שך אנה כאן ידל עלי מעני אכ'ץ מן דלאלה' {{עברית|אלף דאל}}, ומא כאן ממנוע ולא מצ'נון בה עלי אחד מן אהל אלעלם, אלא כל מן טלב תעלמה אעלם בה, וליס כד'לך {{עברית|שם בן ארבע אותיות}} לאנה לם יעלמה קט אחד ממן עלמה אלא {{עברית|לבנו ותלמידו}} {{עברית|פעם אחת בשבוע}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">3</td>
<td class="he">אך כיוון שבאו אנשים מופקרים שלמדו את אותו {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} ושיבשו בכך אמונות {{מונח|אעתקאד}}, כפי שקורה לכל מי שאינו שלם כאשר הוא לומד שהדבר אינו כפי שדימה בתחילה – הסתירו את אותו ה{{עברית|שם}} גם כן ולא לימדו אותו אלא {{עברית|לצנועים שבכהונה}} כדי שיברכו בו את האנשים ב{{עברית|מקדש}}, שכן כבר הפסיקו להזכיר את {{עברית|השם המפורש}} גם ב{{עברית|מקדש}}, משום קלקול הבריות. אמרו: "{{עברית|משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכהנים מלברך בשם}}" {{הפניה|(תוספתא סוטה יג,ח)}}, אלא הם היו מברכים באותו {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}}. אמרו: "{{עברית|בראשונה, שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם. משרבו הפרוצים, היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה, והצנועים שבכהונה מבליעין אותו בנעימות אחיהם הכהנים. אמר ר' טרפון [}}פעם אחת עליתי אחר אחי אימא לדוכן והטיתי אזני אצל כהן גדול ושמעתי שהבליעו בנעימות אחיו הכהנים]" {{הפניה|(בבלי קידושין עא,א)}}.</td>
<td class="ar">פלמא צאר אקואמא מסיבין יתעלמון הד'א {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} ויפסדון בד'לך אעתקאדאת, כמא יחדת' לכל מן ליס בכאמל אד'א עלם אן אלאמר ליס כמא כאן יתכ'ילה אולא, פכתמוא הד'א אל{{עברית|שם}} איצ'א ולם יעלמוה אלא {{עברית|לצנועים שבכהונה}} ליבארכוא בה אלנאס פי אל{{עברית|מקדש}}, אד' כאן קטעוא ד'כר {{עברית|השם המפורש}} מן אל{{עברית|מקדש}} איצ'א לפסאד אלנאס. קאלוא {{עברית|משמת שמעון הצדיק בטלו אחיו הכהנים מלברך בשם}}, לכנהם כאנוא יבארכוא בהד'א {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}}, קאלוא {{עברית|בראשונה שם בן שתים עשרה אותיות היו מוסרין אותו לכל אדם, משרבו הפרוצים}} {{עברית|היו מוסרין אותו לצנועים שבכהונה והצנועים שבכהונה}} {{עברית|מבליעין אותו בנעימות אחיהם הכהנים, אמר ר' טרפון וכו'}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שם בן מ"ב אותיות – תובנה המנוסחת במשפט}}
{{קו}}והיה אצלם גם {{עברית|שם בן שתים וארבעים אותיות}}. וידוע לכל בר דעת {{מונח|תצור}} שבלתי אפשרי כלל שארבעים ושתיים אותיות תהיינה מילה אחת. אלא היו אלה כמה מילים שסך כל אותיותיהן ארבעים ושתיים. אין ספק שאותן מילים מורות בהכרח על עניינים, הקרובים להשגת תפיסת עצמותו יתעלה באופנים שהזכרנו {{הפניה|(בפרקים נ-ס)}}. המילים מרובות האותיות הללו נקראו "{{עברית|שם}}" רק משום שהן מורות על עניין אחד בלבד, כשאר השמות המיוחדים. אלא שריבוי המילים הללו נועד לשם הבנת העניין, כי יש שמסבירים עניין אחד במילים רבות. הבן זאת.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכאן ענדהם איצ'א {{עברית|שם בן שתים וארבעים אותיות}}, ומעלום ענד כל ד'י תצור אנה לא ימכן בוג'ה אן תכון את'נאן וארבעון חרפא כלמה ואחדה, ואנמא כאנת הד'ה כלמאת עדה מג'מוע אחרפהא את'נאן וארבעון, ולא ריב אן תלך אלכלמאת דאלה עלי מעאני צ'רורה, תלך אלמעאני תקרב מן תחקיק תצור ד'אתה תעאלי באלוג'ה אלד'י קלנא, ואנמא סמית הד'ה אלכלמאת אלכת'ירה' אלאחרף {{עברית|שם}}, לכונהא תדל עלי מעני{{קו}}ואחד פקט כסאיר אלאסמא אלמרתג'לה, ואנמא כת'רת תלך אלכלמאת לתפהים אלמעני, לאן אלמעני אלואחד קד יפהם באלפאט' כת'ירה, פאפהם הד'א.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}5</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|מי ראוי לגלות לו את הסוד?}}
{{קו}}ודע שהדבר שנלמד היה לימוד העניינים שהשמות הללו מורים עליהם, לא רק הגיית האותיות בלבד במעורטל מכל תפיסה {{מונח|תצור}}. אותו {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} ו{{עברית|שם בן ארבעים ושתים אותיות}} לא נקראו כלל בשם "{{עברית|שם המפורש}}". אלא {{עברית|שם המפורש}} הוא {{עברית|השם המיוחד לו}}, כמו שביארנו {{הפניה|(א,סא)}}. ואילו שני האחרים בהכרח לימדו ידע אלוהי כלשהו. והראיה על כך שהיה בו (=בשם בן 42 אותיות) לימוד ידע, היא זו: "{{עברית|שם בן ארבעים ושתים אותיות – קדוש ומקודש, ואין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועומד בחצי ימיו, ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו ודבורו בנחת עם הבריות. וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה – אהוב מלמעלה ונחמד מלמטה, ואימתו מוטלת על הבריות, ותלמודו מתקיים בידו, ונוחל שני עולמים: העולם הזה והעולם הבא}}", זה לשון ה{{עברית|תלמוד}} {{הפניה|(קידושין עא,א)}}. כמה רחוקים הדברים שהבינו מן האמירה הזו מכוונת אומרם! וזאת משום שרוב האנשים חושבים שהן אותיות שהוגים אותן ותו לא, ואין הם מייחסים להן משמעות כך שניתן יהיה לזכות על ידן לאותם דברים נכבדים, ושתידרשנה לשם כך אותן הכנות מידותיות וכל ההכנה הגדולה הזו שהזכיר. ברור שכל זה אינו אלא הודעת עניינים אלוהיים מכלל העניינים שהם {{עברית|סתרי תורה}} כפי שהבהרנו {{הפניה|(בפרק זה; הקדמות, פתיחה; א,לה3)}}. והתבאר בספרים שחוברו על מדע האלוהות (=המטפיזיקה) שזהו ידע שאי אפשר לשוכחו, כוונתי להשגת השכל הפועל, וזוהי משמעות אומרו "{{עברית|ותלמודו מתקיים}}".</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואעלם אנה כאן הד'א אלשי אלד'י יעלם תעלים אלמעאני אלמדלול עליהא בתלך אלאסמא לא מג'רד אלנטק באלאחרף אלערי ען כל תצור, ולם יטלק קט עלי הד'א {{עברית|שם בן שתים עשרה אותיות}} ולא עלי {{עברית|שם בן ארבעים ושתים אותיות}} אסם {{עברית|שם המפורש}}, בל {{עברית|שם המפורש}} הו {{עברית|השם המיוחד לו}} כמא בינא, אמא הד'אן אלאכ'ראן פכאנא יפידאן עלמא מא אלאהיא צ'רורה, ודליל כונה יפיד עלמא קולהם פי ד'לך {{עברית|שם בן ארבעים ושתים אותיות קדוש ומקודש ואין מוסרין אותו אלא למי ש}}{{עברית|צנוע ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו ודבורו בנחת עם הבריות, וכל היודעו וזהיר בו ומשמרו בטהרה אהוב מלמעלה}} {{עברית|ונחמד מלמטה ואימתו}} {{עברית|מוטלת על הבריות ותלמודו מתקיים בידו ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא}}, הד'א נץ אל{{עברית|תלמוד}}. פמא אבעד מא פהם מן הד'א אלקול ען קצד קאילה, וד'לך אן אלאכת'ר יט'ן אנהא אחרף ינטק בהא לא גיר ולא יעתבר להא מעני פינאל בהא הד'ה אלאמור אלעט'ימה ויחתאג' להא להד'א אלאסתעדאד אלכ'לקי ואלתהיו אלכת'יר הד'א אלד'י ד'כר. ובין הו אן הד'א כלה אנמא הו תעריף מעאני אלאהיה מן ג'מלה' אלמעאני אלתי הי {{עברית|סתרי תורה}} כמא אוצ'חנא. וקד תבין פי אלכתב אלמוצ'ועה פי אלעלם אלאלאהי אן הד'א עלם לא ימכן נסיאנה, אעני אדראך אלעקל אלפעאל, והו מעני קולה {{עברית|ותלמודו מתקיים}}{{עברית|}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}6</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|שלב ג: שימוש מרושע ונפתה ב"שמות קדושים"}}
{{קו}}וכאשר מצאו האנשים הרשעים הטיפשים את הלשונות האלה, נפתח להם הפתח לשקר ולומר שמצרפים אילו אותיות שרצו ואומרים שהוא {{עברית|שם}} הפועל ועושה אם ייכתב או אם ייאמר בצורה כזו וכזו. אחר כך נכתבו אותם שקרים שבדה הרשע הטיפש הראשון, והגיעו אותם ספרים לידי הכשרים יראי השמים הפתאים שאין בידם קנה מידה להבחין בעזרתו בין האמת לבין השקר. על כן הם כתבו אותם (=את השקרים. נוסח אחר: הסתירו אותם = את הספרים), והם נמצאו בעיזבונם ולכן חשבו שהם אמיתיים. וכללו של דבר: "{{עברית|פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר}}" {{הפניה|(משלי יד,טו)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}פלמא וג'ד אלאקואם אלשראר אלג'האל הד'ה אלנצוץ אתסע להם אלכד'ב ואלקול באן יג'מעוא אי אחרף שאוא ויקולון הד'א {{עברית|שם}} יפעל ויצנע אד'א כתב או אד'א קיל עלי צפה' כד'א, ת'ם כתבת תלך אלאכאד'ב אלתי אבתדעהא אלשריר אלג'אהל אלאול, ואנתקלת תלך אלכתב לאידי אלאכ'יאר אלורעין אלבלה אלד'ין ליס ענדהם מיזאן יערפון בה אלחק מן אלבאטל, פכתבוהא ווג'דת פי תרכהם פט'ן בהא אלצחה, ובאלג'מלה {{עברית|פתי יאמין לכל דבר}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">7</td>
<td class="he">חרגנו ממטרתנו הנכבדה ומעיוננו הדק לעיון בביטול הזיה שביטולה ניכר לכל מתחיל בעיון, אלא שהוכרחנו לעשות זאת בעקבות הזכרתנו את ה{{עברית|שמות}} ומשמעותם, ומה שהתפרסם בעניינם בהמון. ואשוב אל מטרתי.</td>
<td class="ar">וקד כ'רג'נא ען גרצ'נא אלשריף ונט'רנא אלדקיק אלי אלנט'ר פי אבטאל הד'יאן יבדו בטלאנה לכל מבתד באלנט'ר, לכן דעת לד'לך צ'רורה' ד'כרנא אל{{עברית|שמות}} ומענאהא ומא שהר ענד אלג'מהור מן אמרהא, וארג'ע אלי גרצ'י.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}8</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|הכנה לפרק הבא}}
{{קו}}הערנו על כך שכל שמותיו יתעלה נגזרים, מלבד {{עברית|שם המפורש}}. וראוי שנדון בשם דלהלן, והוא "{{עברית|אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה}}" {{הפניה|(שמות ג,יד)}}, בפרק בפני עצמו {{הפניה|(בפרק הבא)}}, משום שיש בכך מן העניין הדק שאנחנו עוסקים בו, דהיינו שלילת התארים.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}קד נבהנא עלי אן כל אסמאיה תעאלי משתקה, אלא {{עברית|שם המפורש}}, וינבגי אן נתכלם פי הד'א אלאסם והו {{עברית|אהיה אשר אהיה}} פי פצל מפרד, למא פי ד'לך מן אלמעני אלדקיק אלד'י נחן בסבילה, אעני נפי אלצפאת:</td>
</tr>
</table>