189
עריכות
שינויים
עדכון
{{שם פרק|חלק א, פרק סז}}
{{כותרת|המונחים שביתת ה' ומנוחת ה'}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות שביתה כהפסקת היצירה}}
{{קו}}כיוון שהושאלה ה{{עברית|אמירה}} לחפץ (ה') בכל מה שנברא ב{{עברית|ששת ימי בראשית}} ונאמר "{{עברית|וַיֹּאמֶר}}", "{{עברית|וַיֹּאמֶר}}", הושאלה לה' ה{{עברית|שביתה}} ביום השבת, כאשר לא הייתה יצירה, ונאמר: "{{עברית|וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}" {{הפניה|(שם ב,ב).}} כי הפסקת הדיבור נקראת גם כן "{{עברית|שביתה}}", כמו שנאמר: "{{עברית|וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת}} {{עברית|אֶת אִיּוֹב}}" {{הפניה|(איוב לב,א)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}למא אסתעירת אל{{עברית|אמירה}} ללמשיה פי כל מא אבתדע פי {{עברית|ששת ימי בראשית}} וקיל {{עברית|ויאמר ויאמר}}, אסתעיר לה אל{{עברית|שביתה}} פי יום אלסבת למא לם יכן ת'ם אבדאע וקיל {{עברית|וישבת ביום השביעי}}, לאן אלכף ען אלכלאם איצ'א יתסמי {{עברית|שביתה}}, כמא קיל {{עברית|וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות מנוחה כהפסקה}}
{{קו}}וכן נאמר על הפסקת הדיבור {{עברית|לשון ניחה}}, והוא האמור: "{{עברית|וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כָּל}} {{עברית|הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיָּנוּחוּ}}" {{הפניה|(שמואל־א כה,ט; ושם: כְּכָל)}} – פירושו לדעתי: ופסקו מלדבר כדי לשמוע את התשובה. כי לא נזכר לגביהם לפני כן טורח כלל, כך שגם לו טרחו, האמירה "{{עברית|וינוחו}}" חריגה מאוד בסיפור. הוא רק תיאר שהם ערכו את כלל הדברים הללו, שהיה בהם מן התחכום והעדינות {{מונח|תלטף}}, ושתקו, כלומר לא הוסיפו על הדברים הללו דבר נוסף ולא מעשה שחייב תגובה כמו זו שהשיב להם. כי מטרת הסיפור הזה הוא לתאר את קמצנותו (של נבל), שהייתה שיא הקמצנות. ולפי המשמעות הזו נאמר גם "{{עברית|וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}" {{הפניה|(שמות כ,י)}}. אך ה{{עברית|חכמים}} ומפרשים אחרים הבינו זאת במובן של מנוחה, והבינוהו כפועל יוצא. אמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}}: "{{עברית|וינח לעולמו ביום השביעי}}", כלומר הפסקת הבריאה בו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך אלכף ען אלכלאם ג'א פיה {{עברית|לשון ניחה}}, והו קולה {{עברית|וידברו אל נבל כל הדברים האלה בשם דוד וינוחו}}, מענאה ענדי וכפוא ען אלכלאם חתי יסמעוא אלג'ואב, לאן לם יתקדם להם ד'כר תעב בוג'ה, חתי לו כאנוא תעבוא לכאן קולה {{עברית|וינוחו}} אג'נבי פי אלחכאיה ג'דא, ואנמא וצף אנהם סרדוא ג'מלה' הד'א אלקול אלד'י פיה מן אלתלטף מא פיה וסכתו, אי לם יזידוא עלי הד'א אלקול מעני אכ'ר ולא פעלא יוג'ב אן יכון ג'ואבה מא קאל להם, לאן קצד תלך אלחכאיה וצף לומה אנה כאן גאיה פי אללום, ובחסב הד'א אלמעני איצ'א קיל {{עברית|וינח ביום השביעי}}. אמא אל{{עברית|חכמים}} וגירהם מן אלמפסרין פג'עלוה מן מעני אלראחה, וג'עלוה פעלא מתעדיא, קאלוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל וינח לעולמו ביום השביעי}}, יעני אנקטאע אלאבדאע פיה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות מנוחה כייצוב והתמדה}}
{{קו}}וייתכן שהוא מנחי הפ"א או נחי הלמ"ד (=שורש ינ"ח או נח"ה) ומשמעותו היא: ויִיצֵּב, או התמיד, את המציאות כפי שהיא כעת, ביום השביעי. כלומר שבכל יום מן השישה התחדשו חידושים החורגים מן הטבע היציב המצוי כעת במציאות בכללה, וביום השביעי התמיד הדבר והתייצב כפי שהוא כעת. העובדה שנטייתו (של הפועל "וינח") איננה כנטיית נחי הפ"א או הלמ"ד אינה חסרון בטענתנו, כי יש לעתים נטיות יוצאות מן הכלל המופיעות שלא כפי כללי הדקדוק, בפרט בגזָרות האלה, ואת סילוקה של משמעות מטעה מעין זו אין לבטל בשל חוקי הנטייה של השפה. זאת בנוסף לכך שאיננו בקיאים היום בידיעת לשוננו, ושחוקיה של כל לשון הם על דרך הרוב. וכבר מצאנו גם בשורש הזה של נחי העי"ן (=שורש נו"ח) משמעות של שימה וייצוב, והם האמור: "{{עברית|וְהוּכַן}} {{עברית|וְהֻנִּיחָה שָּׁם}}" {{הפניה|(זכריה ה,יא)}}, וכן: "{{עברית|וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם}}" {{הפניה|(שמואל־ב כא,י)}}. ובמשמעות הזו גם כן לדעתי: "{{עברית|אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה}}" {{הפניה|(חבקוק ג,טז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וימכן אן יכון מן אלמעתלה' אלפא או אלמעתלה' אללאם ויכון מענאה ואקר או אמר אלוג'וד עלי מא הו עליה אלאן פי אליום אלסאבע, יקול אן פי כל יום מן אלסתה כאנת תחדת' חואדת' כ'ארג' ען הד'ה אלטביעה אלמסתקרה אלמוג'ודה אלאן פי אלוג'וד בג'מלתה, ופי אליום אלסאבע אסתמר אלאמר ואסתקר עלי מא הו עליה אלאן. ולא ינקץ' קולנא כון{{קו}}תצריפה ליס כתצריף אלמעתלה' אל{{עברית|פא}} או אל{{עברית|לאם}}, אד' וקד תשד' תצאריף ותג'י עלי גיר קיאס, ולא סימא פי הד'ה אלאפעאל אלמעתלה, ומא רפע מת'ל הד'א אלמעני אלמוהם יבטל בקאנון תצריף לגה, מע עלמנא אנא אליום גיר מחיטין בעלם לגתנא, ואן קואנין כל לגה אכת'ריה, וקד וג'דנא פי הד'א אלאצל איצ'א אלמעתל אל{{עברית|עין}} מעני אלאג'עאל ואלאקראר, והו קולה {{עברית|והוכן והניחה שם}}, וכד'לך {{עברית|ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם}}. ומן הד'א אלמעני איצ'א ענדי {{עברית|אשר אנוח ליום צרה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות המונח "וינפש"}}
{{קו}}אשר למה שנאמר "[וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת] {{עברית|וַיִּנָּפַשׁ}}" {{הפניה|(שמות לא,יז)}}, הרי זה בניין חוזר של "{{עברית|נפש}}". וכבר ביארנו {{הפניה|(א,מא)}} שהמונח "{{עברית|נפש}}" רב-משמעי ושיש לו משמעות של מטרה ורצון, ואם כן משמעותו: השלמת רצונו וביצוע כל חפצו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא קולה {{עברית|וינפש}}, פאנה אפתעאל מן {{עברית|נפש}}, וקד בינא אשתראך {{עברית|נפש}} ואנה במעני אלגרץ' ואלאראדה, פיכון מענאה אסתכמאל אראדתה ונפאד' ג'מלה' משיתה:</td>
</tr>
</table>
{{כותרת|המונחים שביתת ה' ומנוחת ה'}}
<table class="hamore">
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}1</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות שביתה כהפסקת היצירה}}
{{קו}}כיוון שהושאלה ה{{עברית|אמירה}} לחפץ (ה') בכל מה שנברא ב{{עברית|ששת ימי בראשית}} ונאמר "{{עברית|וַיֹּאמֶר}}", "{{עברית|וַיֹּאמֶר}}", הושאלה לה' ה{{עברית|שביתה}} ביום השבת, כאשר לא הייתה יצירה, ונאמר: "{{עברית|וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}" {{הפניה|(שם ב,ב).}} כי הפסקת הדיבור נקראת גם כן "{{עברית|שביתה}}", כמו שנאמר: "{{עברית|וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת}} {{עברית|אֶת אִיּוֹב}}" {{הפניה|(איוב לב,א)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}למא אסתעירת אל{{עברית|אמירה}} ללמשיה פי כל מא אבתדע פי {{עברית|ששת ימי בראשית}} וקיל {{עברית|ויאמר ויאמר}}, אסתעיר לה אל{{עברית|שביתה}} פי יום אלסבת למא לם יכן ת'ם אבדאע וקיל {{עברית|וישבת ביום השביעי}}, לאן אלכף ען אלכלאם איצ'א יתסמי {{עברית|שביתה}}, כמא קיל {{עברית|וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב}},</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}2</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות מנוחה כהפסקה}}
{{קו}}וכן נאמר על הפסקת הדיבור {{עברית|לשון ניחה}}, והוא האמור: "{{עברית|וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כָּל}} {{עברית|הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיָּנוּחוּ}}" {{הפניה|(שמואל־א כה,ט; ושם: כְּכָל)}} – פירושו לדעתי: ופסקו מלדבר כדי לשמוע את התשובה. כי לא נזכר לגביהם לפני כן טורח כלל, כך שגם לו טרחו, האמירה "{{עברית|וינוחו}}" חריגה מאוד בסיפור. הוא רק תיאר שהם ערכו את כלל הדברים הללו, שהיה בהם מן התחכום והעדינות {{מונח|תלטף}}, ושתקו, כלומר לא הוסיפו על הדברים הללו דבר נוסף ולא מעשה שחייב תגובה כמו זו שהשיב להם. כי מטרת הסיפור הזה הוא לתאר את קמצנותו (של נבל), שהייתה שיא הקמצנות. ולפי המשמעות הזו נאמר גם "{{עברית|וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}" {{הפניה|(שמות כ,י)}}. אך ה{{עברית|חכמים}} ומפרשים אחרים הבינו זאת במובן של מנוחה, והבינוהו כפועל יוצא. אמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}}: "{{עברית|וינח לעולמו ביום השביעי}}", כלומר הפסקת הבריאה בו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וכד'לך אלכף ען אלכלאם ג'א פיה {{עברית|לשון ניחה}}, והו קולה {{עברית|וידברו אל נבל כל הדברים האלה בשם דוד וינוחו}}, מענאה ענדי וכפוא ען אלכלאם חתי יסמעוא אלג'ואב, לאן לם יתקדם להם ד'כר תעב בוג'ה, חתי לו כאנוא תעבוא לכאן קולה {{עברית|וינוחו}} אג'נבי פי אלחכאיה ג'דא, ואנמא וצף אנהם סרדוא ג'מלה' הד'א אלקול אלד'י פיה מן אלתלטף מא פיה וסכתו, אי לם יזידוא עלי הד'א אלקול מעני אכ'ר ולא פעלא יוג'ב אן יכון ג'ואבה מא קאל להם, לאן קצד תלך אלחכאיה וצף לומה אנה כאן גאיה פי אללום, ובחסב הד'א אלמעני איצ'א קיל {{עברית|וינח ביום השביעי}}. אמא אל{{עברית|חכמים}} וגירהם מן אלמפסרין פג'עלוה מן מעני אלראחה, וג'עלוה פעלא מתעדיא, קאלוא אל{{עברית|חכמים}} {{עברית|ז"ל וינח לעולמו ביום השביעי}}, יעני אנקטאע אלאבדאע פיה.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}3</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות מנוחה כייצוב והתמדה}}
{{קו}}וייתכן שהוא מנחי הפ"א או נחי הלמ"ד (=שורש ינ"ח או נח"ה) ומשמעותו היא: ויִיצֵּב, או התמיד, את המציאות כפי שהיא כעת, ביום השביעי. כלומר שבכל יום מן השישה התחדשו חידושים החורגים מן הטבע היציב המצוי כעת במציאות בכללה, וביום השביעי התמיד הדבר והתייצב כפי שהוא כעת. העובדה שנטייתו (של הפועל "וינח") איננה כנטיית נחי הפ"א או הלמ"ד אינה חסרון בטענתנו, כי יש לעתים נטיות יוצאות מן הכלל המופיעות שלא כפי כללי הדקדוק, בפרט בגזָרות האלה, ואת סילוקה של משמעות מטעה מעין זו אין לבטל בשל חוקי הנטייה של השפה. זאת בנוסף לכך שאיננו בקיאים היום בידיעת לשוננו, ושחוקיה של כל לשון הם על דרך הרוב. וכבר מצאנו גם בשורש הזה של נחי העי"ן (=שורש נו"ח) משמעות של שימה וייצוב, והם האמור: "{{עברית|וְהוּכַן}} {{עברית|וְהֻנִּיחָה שָּׁם}}" {{הפניה|(זכריה ה,יא)}}, וכן: "{{עברית|וְלֹא נָתְנָה עוֹף הַשָּׁמַיִם לָנוּחַ עֲלֵיהֶם}}" {{הפניה|(שמואל־ב כא,י)}}. ובמשמעות הזו גם כן לדעתי: "{{עברית|אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה}}" {{הפניה|(חבקוק ג,טז)}}.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}וימכן אן יכון מן אלמעתלה' אלפא או אלמעתלה' אללאם ויכון מענאה ואקר או אמר אלוג'וד עלי מא הו עליה אלאן פי אליום אלסאבע, יקול אן פי כל יום מן אלסתה כאנת תחדת' חואדת' כ'ארג' ען הד'ה אלטביעה אלמסתקרה אלמוג'ודה אלאן פי אלוג'וד בג'מלתה, ופי אליום אלסאבע אסתמר אלאמר ואסתקר עלי מא הו עליה אלאן. ולא ינקץ' קולנא כון{{קו}}תצריפה ליס כתצריף אלמעתלה' אל{{עברית|פא}} או אל{{עברית|לאם}}, אד' וקד תשד' תצאריף ותג'י עלי גיר קיאס, ולא סימא פי הד'ה אלאפעאל אלמעתלה, ומא רפע מת'ל הד'א אלמעני אלמוהם יבטל בקאנון תצריף לגה, מע עלמנא אנא אליום גיר מחיטין בעלם לגתנא, ואן קואנין כל לגה אכת'ריה, וקד וג'דנא פי הד'א אלאצל איצ'א אלמעתל אל{{עברית|עין}} מעני אלאג'עאל ואלאקראר, והו קולה {{עברית|והוכן והניחה שם}}, וכד'לך {{עברית|ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם}}. ומן הד'א אלמעני איצ'א ענדי {{עברית|אשר אנוח ליום צרה}}.</td>
</tr>
<tr>
<td class="para-num">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}4</td>
<td class="he">
{{כותרת משנה|משמעות המונח "וינפש"}}
{{קו}}אשר למה שנאמר "[וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת] {{עברית|וַיִּנָּפַשׁ}}" {{הפניה|(שמות לא,יז)}}, הרי זה בניין חוזר של "{{עברית|נפש}}". וכבר ביארנו {{הפניה|(א,מא)}} שהמונח "{{עברית|נפש}}" רב-משמעי ושיש לו משמעות של מטרה ורצון, ואם כן משמעותו: השלמת רצונו וביצוע כל חפצו.</td>
<td class="ar">
{{כותרת משנה|}}
{{קו}}ואמא קולה {{עברית|וינפש}}, פאנה אפתעאל מן {{עברית|נפש}}, וקד בינא אשתראך {{עברית|נפש}} ואנה במעני אלגרץ' ואלאראדה, פיכון מענאה אסתכמאל אראדתה ונפאד' ג'מלה' משיתה:</td>
</tr>
</table>