הקדמות, האיגרת

הקדמות, האיגרת

האיגרת לתלמיד

	דֵּעִי הוֹלֵךְ לַנְחוֹת דֶּרֶךְ / יֹשֶׁר, לִסְלֹל אֶת מַסְלוּלָהּ הוֹי כָּל תּוֹעֶה בִּשְׂדֵה תוֹרָה / סוּרָה, וּדְרֹךְ יַד מַעְגָּלָהּ טָמֵא וּכְסִיל לֹא יַעֲבֹר בָּהּ / דֶּרֶךְ קֹדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ
	"בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית כא,לג)
1	תכונותיו של התלמיד הראוי כאשר עמדת לפניי, התלמיד היקר ר' יוסף ש"צ ב"ר יהודה נ"ע (=שמרו צורו, בן רבי יהודה נוחו עדן), ובאת מקצווי הארץ לקרוא בהדרכתי, גדלה מעלתך בעיניי, מפני רוב השתדלותך בלימוד, ומפני שראיתי בשיריך תשוקה גדולה לעניינים העיוניים. היה זה כבר מאז שהגיעוני איגרותיך והמקאמות שלך מאלכסנדריה, בטרם בחנתי את יכולת התפיסה "תצור" שלך, ואמרתי: שמא תשוקתו גדולה מהשגתו. "אדראך" אך כאשר קראת בהדרכתי מה שכבר קראת מחכמת האסטרונומיה, ואת המתמטיקה ההכרחית ללמוד כהכנה לכך, שלמדת לפני כן, רבתה שמחתי בך, בשל טוב דעתך "ד'הן" ומהירות תפיסתך. "תצור" ראיתי שתשוקתך למתמטיקה גדולה, והנחתיך להתאמן בה, מידיעתי לאן תגיע. וכאשר קראת בהדרכתי מה שכבר קראת מתורת ההיגיון (=לוגיקה), תליתי בך את תקוותי, ומצאתי אותך ראוי לגלות לך את סודות ספרי הנבואה, כדי שתבין מהם מה שראוי לשלמים להבין. לפיכך החילותי לרמוז ולרמז לך רמיזות. ואז ראיתיך מבקש ממני תוספת, ומפציר בי שאבאר לך דברים מהעניינים האלוהיים, ושאיידע אותך על כוונות ה"מדברים" ("מֻתַּכַּלִּמוּן"), והאם הדרכים הללו הן דרכי הוכחה, ואם לאו – לאיזה מקצוע (=שיטת דיון) הן שייכות.	כנת איהא אלתלמיד' אלעזיז ר' יוסף ש"צ ב"ר יהודה נ"ע, למא מת'לת ענדי וקצדת מן אקאצי אלבלאד ללקראה עלי עט'ם שאנך ענדי לשדה' חרצך עלי אלטלב, ולמא ראיתה פי אשעארך מן שדה' אלאשתיאק ללאמור אלנט'ריה, וכאן ד'לך מנד' וצלתני רסאילך ומקאמאתך מן אלאסכנדריה קבל אן אמתחן תצורך, וקלת לעל שוקה אקוי מן אדראכה, פלמא קראת עלי מא קד קראתה מן עלם אלהיאה ומא תקדם לך ממא לא בד מנה תוטיה להא מן אלתעאלים זדת בך גבטה לג'ודה' ד'הנך וסרעה' תצורך, וראית שוקך ללתעאלים עט'ימא, פתרכתך ללארתיאץ' פיהא לעלמי במאלך. פלמא קראת עלי מא קד קראתה מן צנאעה' אלמנטק תעלקת אמאלי בך וראיתך אהלא לתכשף לך אסראר אלכתב אלנבויה חתי תטלע מנהא עלי מא ינבגי אן יטלע עליה אלכאמלון, פאכ'ד'ת אן אלוח לך תלויחאת ואשיר לך באשאראת, פראיתך תטלב מני אלאזדיאד, וסמתני אן אבין לך אשיא מן אלאמור אלאלאהיה, ואן אכ'ברך בהד'ה מקאצד אלמתכלמין והל תלך אלטרק ברהאניה, ואן לם תכן פמן אי צנאעה הי
2	ההדרכה הראויה למעולה הנבוך ראיתיך שכבר למדת משהו מזה מאחרים, ושאתה נבוך, דבקה בך התדהמה, ונפשך האצילית מבקשת ממך לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ (קהלת יב,י). אך אני לא חדלתי מלדחותך מזה, ולצוות עליך שתנקוט את הדברים כסדר, כשכוונתי שתתברר לך האמת בדרכה, ולא שתגיע הוודאות במקרה. במשך שהותך עמי, כאשר נזכר פסוק או לשון מלשונות החכמים שיש בו הערה על עניין מופלא, "גריב" לא נמנעתי מלבאר זאת לך. וכאשר גזר האל את פרידתנו ופנית אל אשר פנית, עוררוני הפגישות הללו אל החלטה שכבר נחלשה, והניע אותי חסרונך לחבר את החיבור הזה, שחיברתיו לך ולשכמותך, מעטים ככל שיהיו. עשיתיו פרקים פרקים, וכל מה שנכתב ממנו יגיעך ראשון ראשון באשר תהיה, ואתה שלום.	וראיתך קד שדות שיא מן ד'לך עלי גירי, ואנת חאיר קד בדתך אלדהשה, ונפסך אלשריפה תטאלבך למצא דברי חפץ, פלם אזל אדפעך ען ד'לך ואמרך אן תאכ'ד' אלאשיא עלי תרתיב, קצדא' מני אן יצח לך אלחק בטרקה, לא אן יקע אליקין באלערץ', ולם אמתנע טאל אג'תמאעך בי אד'א מא ד'כר פסוק או נץ מן נצוץ אלחכמים פיה תנביה עלי מעני גריב מן תביין ד'לך לך. פלמא קדר אללה באלאפתראק ותוג'הת אלי חית' תוג'הת, את'ארת מני תלך אלאג'תמאעאת עזימה קד כאנת פתרת, וחרכתני גיבתך לוצ'ע הד'ה אלמקאלה אלתי וצ'עתהא לך ולאמת'אלך וקלילא מא הם, וג'עלתהא פצולא מנת'ורה, וכל מא אנכתב מנהא פהו יצלך אולא אולא חית' כנת ואנת סאלמא