חלק א, פרק לט

חלק א, פרק לט

המונח לב

1	חמש משמעויות. משמעות א: לב גשמי "לב" הוא מונח רב-משמעי. א) הוא שמו של הלב, כלומר האבר שבו ראשית "מבדא" חיותו של כל בעל לב: "[וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ] וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם" (שמואל־ב יח,יד). וכיוון שהאבר הזה נמצא באמצע הגוף, הושאל לאמצעו של כל דבר: "עַד לֵב הַשָּׁמַיִם" (דברים ד,יא), "לַבַּת אֵשׁ" (שמות ג,ב).	לב אסם משתרך. הו אסם אלקלב אעני אלעצ'ו אלד'י פיה מבדא חיאה' כל ד'י קלב, ויתקעם בלב אבשלום. ולמא כאן הד'א אלעצ'ו פי וסט אלבדן אסתעיר לוסט כל שי, עד לב השמים, לבת אש.
2	משמעות ב: מחשבה ב) הוא גם שמה של המחשבה: "לֹא לִבִּי הָלַךְ [...]?!" (מלכים־ב ה,כו), כלומר הייתי נוכח במחשבתי כאשר אירע כך וכך. ובמשמעות הזו: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם" (במדבר טו,לט), והכוונה היא להימשכות אחר מחשבותיכם; "אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם [מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ]" (דברים כט,יז) – מחשבתו סרה.	והו אסם אלפכרה איצ'א לא לבי הלך, יעני כנת חאצ'רא בפכרתי ענד מא ג'רי כד'א וכד'א. ומן הד'א אלמעני ולא תתורו אחרי לבבכם יעני תבע אפכארכם. אשר לבבו פונה היום פכרתה זאילה.
3	משמעות ג: דעה או עמדה ג) הוא שמה של הדעה: "כָּל שֵׁארִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִיד" (דברי הימים־א יב,לט; ושם: שֵׁרִית), כלומר בדעה אחת. וכך דבריו: "וֶאֱוִילִים בַּחֲסַר לֵב יָמוּתוּ" (משלי י,כא), כלומר בדעה פגומה. וכן דבריו "לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי" (איוב כז,ו), משמעותם: לא סרה ("ינחרף" בערבית) דעתי ולא נטשה את הדבר הזה, כי ראשית הפסוק היא: "בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי וְלֹא אַרְפֶּהָ, לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי". במשמעות של "יחרף" לדעתי הם מה שנאמר "שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ" (ויקרא יט,כ), בדומה לערבית, כלומר "מֻנְחַרַפַה" (=סרה, נוטה), דהיינו סרה מקניין העבדות אל קניין הנישואין.	והו אסם אלראי, כל שארית ישראל לב אחד להמליך את דוד, אי עלי ראי ואחד, וכד'לך קולה ואוילים בחסר לב ימותו יריד בנקץ אלראי, וכד'לך קולה לא יחרף לבבי מימי מענאה לם ינחרף ראיי ולא זאל ען הד'א אלאמר, לאן אול אלכלאם בצדקתי החזקתי ולא ארפה לא יחרף לבבי מימי. ומן מעני יחרף ענדי קולה שפחה נחרפת לאיש מג'אנס ללערבי, יעני מנחרפה. אי זאילה ען מלכיה' אלרק למלכיה' אלזוג'יה.
4	משמעות ד: רצון ד) הוא שמו של הרצון: "וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי" (ירמיה ג,טו), "הֲיֵשׁ אֶת לְבָבְךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי [עִם לְבָבֶךָ]" (מלכים־ב,י,טו), כלומר: רצונך ביושר כרצוני. יש שהוא מושאל לה' במשמעות זו: "[וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן] כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה" (שמואל־א ב,לה), משמעותו: יעשה כרצוני. "[הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם] וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים־א ט,ג) – השגחתי ורצוני.	והו אסם אלאראדה ונתתי לכם רועים כלבי, היש את לבבך ישר כאשר לבבי, אי אראדתך פי אלאסתקאמה כאראדתי. וקד יסתעאר ללה בחסב הד'א אלמעני, כאשר בלבבי ובנפשי יעשה מענאה יפעל בחסב אראדתי, והיו עיני ולבי שם כל הימים ענאיתי ואראדתי.
5	משמעות ה: שכל ה) הוא שמו של השכל: "וְאִישׁ נָבוּב יִלָּבֵב" (איוב יא,יב) – ישכיל. וכך "לֵב חָכָם לִימִינוֹ" (קהלת י,ב) – שכלו בעניינים השלמים, וזה נפוץ. לפי המשמעות הזו הושאל לה' בכל מקום, כוונתי לכך שהוא מורה על השכל, מלבד חריגים שבהם הוא יכול להורות על הרצון, כל מקום לפי הקשרו. וכך "וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דברים ד,לט), "וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ" (ישעיה מד,יט) וכל מה שדומה לו – כל זה בחינת שכל, כמו שנאמר "וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת" (דברים כט,ג), בדומה ל"אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת" (שם ד,לה).	והו אסם אלעקל, ואיש נבוב ילבב יעקל, וכד'לך לב חכם לימינו עקלה פי אלאמור אלכאמלה, והד'א כת'יר. ובחסב הד'א אלמעני אסתעיר ללה פי כל מוצ'ע אעני עלי אנה דאל עלי אלעקל, אלא אלשאד' פאנה קד ידל בה עלי אלאראדה, כל מוצ'ע בחסבה. וכד'לך והשבות אל לבבך, ולא ישיב אל לבו וכל מה שאבהה, כלה אעתבאר עקל, כמא קאל ולא נתן י"י לכם לב לדעת, מת'ל אתה הראת לדעת.
6	"בכל לבבך" משמעו בכל כוחותיך דבריו "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ" (שם ו,ה) פירושם לדעתי: בכל כוחות לבך, כלומר כל כוחות הגוף, כי ראשית הכול הוא מן הלב. והכוונה היא שתעשה שהשגתו תהיה תכלית כל מעשיך, כפי שביארנו בפירוש המשנה (שמונה פרקים, פרק ה ועוד) ובמשנה תורה (דעות ג,ב ועוד).	ואמא קולה ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך, פאן שרחה ענדי בג'מיע קוי קלבך אעני קוי אלבדן כלהא, לאן מבדא אלג'מיע מן אלקלב, ואלגרץ' אנך תג'על גאיה' אפעאלך כלהא אדראכה כמא בינא פי שרח אלמשנה ופי משנה תורה: