חלק א, פרק כב

חלק א, פרק כב

המונח בא

1	ארבע משמעויות "בא". הביאה בלשון העברית א) נקבעה לביאת בעל החיים, כלומר לגישתו אל מקום מסוים או אל פרט אחר: "בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה" (בראשית כז,לו). ב) עוד נקבעה לכניסת בעל החיים למקום מסוים: "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה" (שם מג,כו), "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" (שמות יב,כה ועוד). ג) מונח זה הושאל לחלותו (=הגעתו, התקיימותו) של דבר שאינו גשמי כלל: "כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ" (שופטים יג,יז), "[יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים] מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ" (ישעיה מז,יג), ד) עד כדי כך שהושאל להעדר מסוים: "וַיָּבֹא רָע [...] וַיָּבֹא אֹפֶל" (איוב ל,כו).	בא אלביאה פי אללסאן אלעבראני מוצ'ועה למג'י אלחיואן, אעני אקבאלה עלי מוצ'ע מא או שכ'ץ אכ'ר, בא אחיך במרמה. והי איצ'א מוצ'ועה לדכ'ול אלחיואן פי מוצ'ע מא ויבא יוסף הביתה, כי תבואו אל הארץ. ואסתעיר הד'א אלאסם לחלול אלאמר אלד'י ליס בג'סם אצלא, כי יבוא דברך וכבדנוך, מאשר יבואו עליך. חתי אנה אסתעיר לאעדאם מא ויבא רע, ויבא אפל.
2	"ה' בא" משמעו מימוש דבריו או השגחתו בהתאם להשאלה זו, שהושאל לדבר שאינו גשמי כלל, הושאל גם לבורא יתהדר ויתרומם, אם לחלות (=הגעת) דברו או לחלות (=שריית) שכינתו. בהתאם להשאלה זו נאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן" (שמות יט,ט), "[הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ] כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ" (יחזקאל מד,ב) וכל הדומה לכך משמעותו שריית שכינה. "וּבָא ה' אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ" (זכריה יד,ה) – חלות דברו, כלומר קיום הבטחותיו שהבטיח ביד נביאיו, והם דבריו "כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ", כאילו הוא אומר: 'ובא דבר ה' אלהי על ידי כל קדושים עמך', בפנייה לישראל.	ובחסב הד'ה אלאסתעארה אלתי אסתעיר למא ליס בג'סם אצלא אסתעיר איצ'א ללבארי עז וג'ל, אמא לחלול אמרה או לחלול סכינתה, ובחסב הד'ה אלאסתעארה קיל הנה אנכי בא אליך בעב הענן, כי י"י אלהי ישראל בא בו, וכל מא שאבה ד'לך מענאה חלול סכינה. ובא י"י אלהי כל קדושים עמך חלול אמרה אי ת'באת מואעידה אלתי ועד בהא עלי יד אנביאה, והו קולה כל קדושים עמך, כאנה יקול ובא דבר י"י אלהי על ידי כל קדושים עמך, כ'טאב לישראל: