חלק ב, פרק לד

מתוך מורה הנבוכים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק ב, פרק לד
המלאך כאמצעי לנבואת שאר הנביאים
1
המלאך שה' שולח הוא הנביא
הפסוק שנאמר בתורה, "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ [לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי] (שמות כג,כ), משמעו הוא מה שהתבאר במשנה תורה (=חומש דברים), שה' אמר למשה במעמד הר סיני: "נָבִיא אָקִים לָהֶם [מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ]" (דברים יח,יח).
הד'א אלנץ אלד'י ג'א פי אלתורה והו קולה הנה אנכי שולח מלאך לפניך וכו', מעני הד'א אלנץ הו אלד'י תבין פי משנה תורה אן אללה קאל למשה פי מעמד הר סיני נביא אקים להם וכו',
2
דיוק: המלאך שה' שולח מנבא את הנביא
הראיה לכך היא דבריו לגבי המלאך הזה: "הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ [אַל תַּמֵּר בּוֹ, כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ]" (שמות כג,כא). ואין ספק שהציווי הזה הוא דווקא להמון העם. והרי להמון העם המלאך אינו מתגלה ואין הוא מצווה עליהם ולא מזהיר אותם כך שיצטוו שלא להמרות את פיו. אלא משמעות אמירה זו היא שהוא יתעלה הודיע להם שיהיה בהם נביא, שיבוא אליו מלאך שידבר אליו ויצווה עליו ויזהיר אותו, והזהיר אותנו ה' מלהמרות את פי המלאך הזה שהנביא יביא לנו את דברו, כמו שביאר במשנה תורה ואמר: "[נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ] אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו), ואמר: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי [אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ]" (שם,יט). וזה ביאור דבריו כאן: "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שם,כא).
ודליל ד'לך קולה פי הד'א אלמלאך השמר מפניו ושמע בקולו וכו', ולא שך אן הד'ה אלוציה אנמא הי לג'מהור אלנאס, וליס ג'מהור אלנאס יתג'לי להם אלמלאך ולא יאמרהם ולא ינהאהם חתי יומרוא אן לא יכ'אלפוה, ואנמא מעני הד'ה אלקולה אנה תעאלי אעלמהם אן נביא יכון פיהם יאתיה מלאך יכלמה ויאמרה וינהאה, פנהאנא אללה ען מכ'אלפה' ד'לך אלמלאך אלד'י יוצל לנא אלנבי כלאמה כמא בין פי משנה תורה וקאל אליו תשמעון, וקאל והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי וכו', והו ביאן קולה הנא כי שמי בקרבו.
3
המסר: מעתה דבר ה' אל העם יהיה דרך מלאך שיישלח אל הנביא
כל זה נועד רק להודיע להם כך: המחזה הגדול הזה שראיתם, כלומר מעמד הר סיני, אין הוא דבר תמידי אצלכם, ולא יהיה כדוגמתו בעתיד, ולא יהיו תמיד לא אש ולא ענן כמו שהוא כעת על המשכן תמיד. אך מי שיכבוש לכם את הארץ ויכשיר לפניכם את הקרקע ויודיע אתכם מה עליכם לעשות הוא מלאך שאשלח לנביאיכם, שהוא יודיע לכם מה ראוי לקיים וממה יש להימנע. גם בזה ניתן היסוד שאיני פוסק תמיד מלבארו, שלכל נביא מלבד משה רבינו באה ההתגלות על ידי מלאך. דע זאת.
ואנמא הד'א כלה אעלאם להם אן הד'א אלמשהד אלעט'ים אלד'י ראיתמוה אעני מעמד הר סיני ליס הו אמר דאים מעכם, ולא יכון פי אלמסתקבל מת'לה, ולא תכון דאימא לא אש ולא ענן כמא הו אלאן על המשכן תמיד, ואנמא יפתח לכם אלבלאד וימהד לכם אלארץ' ויעלמכם במא תפעלונה מלאך ארסלה לאנביאכם פיעלמכם מא ינבגי אתיאנה ומא ילזם אג'תנאבה. ופי הד'א איצ'א אעטי אלקאעדה אלתי לם אזל אבינהא דאימא, והי אן כל נבי גיר משה רבנו פאנה יאתיה אלוחי עלי ידי מלאך, פאעלמה: