חלק ב, פרק לט

מתוך מורה הנבוכים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק ב, פרק לט
תורת משה בלעדית ומאוזנת
1
מאפייני תורת משה רבנו
כיוון שדיברנו על מהות הנבואה והודענו את אמיתתה (לו-לח), וביארנו ייחודית) שנבואת משה רבינו נבדלת מנבואת זולתו (לג-לה), נאמר שמהשגה זו לבדה התחייבה הקריאה אל התורה. תקדימית) כי קריאתו של משה רבינו אלינו – לא היתה לפניה כמותה מאף אחד ממי שאנו יודעים מאדם עד אליו, יחידה) ולא באה אחריה קריאה כמותה מאף אחד מנביאינו. לנצח) וכן יסוד תורתנו שלא תהיה זולתה לעולם. סיכום: יחידה במינה) לכן לשיטתנו לא היתה תורה ולא תהיה תורה אלא אחת, והיא תורת משה רבינו.
ואד' ותכלמנא פי מאהיה' אלנבוה וערפנא חקיקתהא, וביינא אן נבוה' משה רבינו מבאינה לנבוה' מן סואה, פלנקל אן ען ד'לך אלאדראך וחדה לזמת אלדעוה אלי אלשריעה, וד'לך אן הד'ה דעוה' משה רבינו לנא לם תתקדם מת'להא לאחד ממן עלמנאה מן אדם אליה, ולא תאכ'רת בעדה דעוה מת'להא לאחד מן אנביאנא, וכד'לך קאעדה' שריעתנא אנה לא יכון גירהא אבדא. פלד'לך בחסב ראינא לם תכן ת'ם שריעה ולא תכון גיר שריעה ואחדה והי שריעה' משה רבינו,
2
תורת משה – קריאה ציבורית תקדימית ומחייבת
ביאור הדבר, לפי מה שנאמר בספרי הנבואה ובא במסורת, כך הוא: כל הנביאים שקדמו למשה רבינו, כגון האבות ושם ועבר ונח ומתושלח וחנוך – מעולם לא אמר אחד מהם לקבוצה מבני האדם: 'האל שלחני אליכם וציווני לומר לכם כך וכך, והזהיר אתכם מלעשות כך וציווה אתכם לעשות כך'. זה דבר שלא העידו עליו פסוקי התורה ולא הודיעה עליו מסורת אמיתית. אלא רק שרתה עליהם התגלות מן האל כמו שביארנו (א,סג2; לנבואה עצמית ומנהיגותית - ב,לז).
וביאן ד'לך בחסב מא נצת עליה אלכתב אלנבויה וג'א פי אלאת'אר, הו, אן כל מן תקדם משה רבינו מן אלאנביא מת'ל אלאבות ושם ועבר ונח ומתושלח וחנוך לם יקל אחד מנהם קט לצנף מן אלנאס אן אללה ארסלני לכם ואמרני אן אקול לכם כד'א וכד'א, וקד נהאכם ען פעל כד'א ואמרכם בפעל כד'א, הד'א שי לא נץ אלתורה שהד בה ולא כ'בר צחיח אתי בה, בל אנמא כאנוא האולא יאתיהם וחי מן אללה עלי מא בינא,
3 לפני משה) מי שגבר עליו השפע הזה, כמו אברהם, קיבץ את בני האדם וקרא להם על דרך הלימוד וההנחיה אל אמת שהשיג, כמו שהיה אברהם מלמד את בני האדם ומבאר להם בראיות עיוניות שיש לעולם אלוה אחד, ושהוא ברא את כל מה שזולתו, ושאין ראוי שתיעבדנה הצורות האלה ולא דבר מן הנבראים. הוא היה כורת עם בני האדם ברית על כך ומושך אותם במליצות נאות ובהטבות; לא שהוא אמר אי פעם: 'האל שלחני אליכם, ומסר לי מצוות ואזהרות'. כך שכאשר נצטווה על המילה, הוא ובניו ובני ביתו – מל אותם, ולא קרא את בני האדם לכך באופן של קריאה נבואית. ראה נא את לשון התורה עליו: "כִּי יְדַעְתִּיו [לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט]" (בראשית יח,יט). הרי שהבהיר שהוא פעל על דרך הצוואה בלבד. וכן יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם היו קוראים לבני האדם באופן הזה. וכך אתה מוצא שהחכמים אומרים על הנביאים שבאו לפני כן: "בית דינו שלעבר", "בית דינו שלמתושלח", "מדרשו שלמתושלח" – כולם עליהם השלום היו רק נביאים שלימדו את בני האדם בתור מורים ומלמדים ומנחים, לא שהם אמרו 'ויאמר ה' אלי: דבר אל בני פלוני'. כך היה הדבר לפני משה רבינו.
משה) ואילו משה – ידוע לך מה נאמר לו ומה אמר, ומה שאמרו לו כל העם: "הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים [אֶת הָאָדָם וָחָי]" (דברים ה,כ).
אחר משה) ואילו כל נביא מבינינו אחרי משה רבינו – ידוע לך נוסח סיפוריהם כולם, ושהם היו בדרגת מטיפים לציבור, הקוראים לתורת משה, מנבאים רעות לנוטש אותה וטובות להולך ישר בדרכיה.
פמן עט'ם עליה ד'לך אלפיץ' מת'ל אברהם ג'מע אלנאס ודעאהם עלי ג'הה' אלתעלים ואלארשאד אלי חק קד אדרכה, כמא כאן אברהם יעלם אלנאס ויבין להם באדלה נט'ריה אן ללעאלם אלאהא ואחדא, ואנה כ'לק כל מא סואה, ואנה לא ינבגי אן תעבד הד'ה אלצור ולא שי מן אלמכ'לוקאת, ויעהד אלנאס עלי ד'לך ויג'ד'בהם בכ'טב חסנה ואחסאן להם, לא אנה קאל יום קט אן אללה בעת'ני לכם ואמרני ונהאני. חתי אנה למא אמר באלכ'תאן הו ובניוה וד'ויה כ'תנהם ולם ידעוא אלנאס לד'לך בצורה' דעוה' אלנבוה, אלא תרי נץ אלתורה פיה כי ידעתיו וכגו', פקד בין אנה עלי ג'הה' אלוציה פקט כאן יפעל. וכד'לך יצחק ויעקב ולוי וקהת ועמרם עלי הד'ה אלצורה כאנוא ידעון אלנאס. וכד'לך תג'ד אל יקולון פי מן תקדמה מן אלנביין בית דינו שלעבר, בית דינו שלמתושלח, מדרשו שלמתושלח, כלהם עליהם אלסלאם אנמא כאנוא אנביא יעלמון אלנאס בצורה' אנהם מדרסון ומעלמון ומרשדון, לא אן יקולוא ויאמר י"י אלי דבר אל בני פלוני, הכד'א כאן אלאמר קבל משה רבינו. ואמא משה פקד עלמת מא קיל לה ומא קאל, וקול אלכאפה לה היום ראינו כי ידבר אלהים וכו'. אמא כל נבי מנא תאכ'ר בעד משה רבינו פקד עלמת נץ קצצהם כלהא, וכונהם במנזלה' אלועאט' ללנאס דאעיין לשריעה' משה יתואעדון אלראגב ענהא ויועדון מן אסתקאם פי תבעהא,
4
תורת משה נצחית ובלעדית מהיותה מאוזנת ומדויקת
וכן אנו מאמינים שהדבר יהיה כך תמיד, כמו שנאמר: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא [לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה]" (שם ל,יב), "[הַנִּסְתָּרֹת לה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת] לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם [לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת]" (שם כט,כח). וכך חייב להיות, כי הדבר השלם בשיא השלמות האפשרית במינו – לא ייתכן שיימצא זולתו במינו אלא כשהשלמות הזאת פגומה אצלו, בהפרזה או בהזנחה; כמו המזג המאוזן שהוא בשיא האיזון במין מסוים, שכל מזג היוצא מן האיזון הזה תהיה בו הזנחה או הפרזה. כך הדבר בתורה הזאת, כמו שביאר שהיא מאוזנת ואמר: "[וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ] חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם [כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם]" (שם ד,ח), וידוע לך כבר שמשמעות "צדיקים" – מאוזנים. כי הן עבודות שאין בהן טורח ולא הפרזה כמו הנזירות ונדודי הסגפנות וכיוצא בהם; ואין בהן הזנחה המביאה להשחתה ולהתמכרות עד ששלמות האדם במידותיו ובעיונו תיפגם, כמו כל חוקות האומות הקדומות. כאשר נדון בחיבור הזה בטעמי המצוות (ג,כו-מט) יתבאר לך מאיזונן ומחכמתן מה שראוי שיתבאר. לכן נאמר עליה: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה" (תהילים יט,ח).
וכד'לך נעתקד אן הכד'א אלאמר דאימא, כמא קאל לא בשמים היא וכו', לנו ולבנינו עד עולם. והכד'א ילזם אן יכון, לאן אלשי אלכאמל עלי גאיה' מא ימכן פי נועה לא ימכן אן יוג'ד גירה פי נועה אלא נאקץ ען ד'לך אלכמאל אמא באפראט או בתפריט, כאלמזאג' אלמעתדל אלד'י הו גאיה' אעתדאל ד'לך אלנוע פאן כל מזאג' כ'ארג' ען ד'לך אלאעתדאל יכון פיה תפריט או אפראט, כד'לך אלאמר פי הד'ה אלשריעה כמא בין מן אעתדאלהא וקאל חקים ומשפטים צדיקים, וקד עלמת אן מעני צדיקים מעתדלה, וד'לך אנהא עבאדאת לא כלפה פיהא ולא אפראט כאלרהבאניה ואלסיאחה ונחוהמא, ולא תפריט יוג'ב אלשרה ואלאנהמאך חתי ינקץ כמאל אלאנסאן פי אכ'לקה ונט'רה כמת'ל סאיר נואמיס אלמלל אלסאלפה. ואד'א תכלמנא פי הד'ה אלמקאלה פי תעליל אלשראיע תבין לך מן אעתדאלהא וחכמתהא מא ינבגי אן יתבין, ולד'לך קיל פיהא תורת י"י תמימה.
5
התורה קלה למי שמבקש את השלמות
אך מי שחושב שהטורח שלה הוא רב וכבד ושיש בה סבל – כל זה טעות בהתבוננות, ועוד אבאר (ג,מז2; ג,מט, פסקת החתימה) כמה קלה היא באמת עבור השלמים. לכן נאמר: "מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ [כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ]" (דברים י,יב), ונאמר: "[הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'] הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, [אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי: רַדְנוּ, לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ?]" (ירמיהו ב,לא). אכן כל זה הוא ביחס לאנשי המעלה. אבל אנשי העושק והכעס וההשתלטות – הדבר המזיק והקשה ביותר לדעתם הוא שיהיה שופט המונע את ההשתלטות. וכן התאוותנים השפלים – הדבר הקשה ביותר לדעתם הוא איסור ההפקרות בזנות והטלת עונש על העושה זאת. וכך כל פגום סבור שמניעת הרעה שהוא בוחר בה לפי מידותיו המושחתות היא טורח עצום. אך אין ללמוד על הקלוּת או הקושי של התורה לפי תאוות כל רע ונקלה בעל מידות מושחתות, אלא יש לבחון זאת לפי השלם בבני האדם. כי מטרת התורה הזאת היא שכל בני האדם יהיו כאדם הזה.
ואמא מן יזעם אן כלפהא שדידה וצעבה ואן פיהא משקה פכל ד'לך גלט פי אלתאמל, וסאבין סהולתהא באלחקיקה ענד אלכאמלין, ולד'לך קאל מה י"י אלהיך שואל מעמך וכו', וקאל המדבר הייתי לישראל וכו'. לכן הד'א כלה באלאצ'אפה ללפצ'לא, אמא אהל אלט'לם ואלגצ'ב ואלתסלט פאצ'ר שי ענדהם ואצעבה אן יכון ת'ם קאץ' ימנע אלתסלט, וכד'לך אלשרהין אלאכ'סא אצעב שי ענדהם מנע אלתסיב פי אלזנא ואיקאע אלקצאץ בפאעלה. והכד'א כל נאקץ ירי אן מנע אלשר אלד'י יות'רה בחסב רד'ילתה אלכ'לקיה כלפה עט'ימה, וליס תקאיס סהולה' אלשריעה וצעובתהא בחסב הוי כל שריר כ'סיס ד'י רד'איל כ'לקיה, ואנמא תעתבר בחסב אלכאמל מן אלנאס, אלד'י מקצוד הד'ה אלשריעה אן יכון אלנאס כלהם ד'לך אלאנסאן.
6 רק לתורה הזאת אנו קוראים תורה אלוהית. ואילו ההנהגות המדיניות האחרות, כחוקות היוונים והזיות הצאבים וזולתם – כל אלו מעשיהם של בני אדם מנהיגים, לא נביאים, כמו שביארנו כמה פעמים. פהד'ה אלשריעה פקט הי אלתי נסמיהא שריעה אלאהיה, אמא מא סואהא מן אלתדביראת אלמדניה כנואמיס אליונאן והד'יאנאת אלצאבה וגירהם פכל ד'לך מן פעל אקואם מדברין לא אנביא כמא ביינא מראת: