חלק ב, פרק מא

חלק ב, פרק מא

רבדי הנבואה וזהות הדובר

1	אופן הנבואה – במראָה (עֵרוּת) מסוימת או בחלום אין לי צורך לבאר מה הוא החלום. אשר למראָה, שעליה נאמר "[אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'] בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע [בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ]" (במדבר יב,ו), והיא הנקראת "מראה הנבואה", ונקראת גם "יד ה'" (מלכים-ב ג,טו ועוד), והיא נקראת גם "מחזה" (בראשית טו,א ועוד) – היא מצב מחריד ומבעית החל על הנביא בהקיץ, כמו שהתבאר בדניאל בדבריו: "וָאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ" (דניאל י,ח), ואמר: "[וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל דְּבָרָיו וּכְשָׁמְעִי אֶת קוֹל דְּבָרָיו] וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה" (שם,ט). אשר לפניית המלאך אליו בדיבור והעמדתו אותו (שם,י-יא) – כל זה במראה הנבואה. במצב כגון זה מושבתים החושים מפעולתם, והשפע מגיע לכוח ההוגה, ושופע ממנו על הכוח המדמה המגיע מכך לשלמות ופועל את פעולתו.	לא אחתאג' אן אבין אלחלום מא הו. אמא אלמראה והו קולה במראה אליו אתודע והי אלתי תתסמי מראה הנבואה, ותסמי איצ'א יד י"י, והי איצ'א תסמי מחזה, פהי חאלה מזעג'ה מהולה תצחב אלנבי פי חאל אליקט'ה, כמא תביין פי דניאל פי קולה ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, וקאל ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. פאמא כ'טאב אלמלאך לה ואקאמתה לה פכל ד'לך במראה הנבואה. פפי מת'ל הד'ה אלחאלה תתעטל אלחואס איצ'א ען פעלהא, ויאתי ד'לך אלפיץ' ללקוה אלנאטקה, ויפיץ' מנהא עלי אלמתכ'ילה פתכמל ותפעל פעלהא.
2	או בתהליך ממראָה לחלום יש שההתגלות מתחילה במראה הנבואה, ואחר כך מתעצמים החרדה וההיפעלות העזה הבאים בעקבות שלמות פעולת הכוח המדמה ואז באה ההתגלות, כמו שנאמר אצל אברהם, שבתחילתה של אותה התגלות נאמר: "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה" (בראשית טו,א), ולבסוף: "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם [וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו]" (שם,יב), ולאחר מכן: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם [יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה]" (שם,יג).	וקד יבתדי אלוחי במראה הנבואה, ת'ם יעט'ם ד'לך אלאנזעאג' ואלאנפעאל אלשדיד אלתאבע לכמאל פעל אלמתכ'יילה וחיניד' יאתי אלוחי, כמא ג'א פי אברהם, אלד'י ג'א פי אבתדא ד'לך אלוחי היה דבר י"י אל אברם במחזה, ואכ'רה ותרדמה נפלה על אברם וכו', ובעד ד'לך ויאמר לאברם וכו'.
3	ארבעת סוגי תיאור הנבואה: ציון האופן וציון המלאך דע שכל הנביאים שנאמר שבאה אליהם התגלות – יש מהם שייחסו זאת למלאך, ויש מהם שייחסו זאת לה', אף על פי שהדבר היה בלי ספק על ידי מלאך. החכמים ז"ל דיברו על כך במפורש ואמרו: "'וַיֹּאמֶר ה' לָהּ [שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ...]' (שם כה,כג) – על ידי מלאך" (בראשית רבה סג,ז). ודע שכל מי שנאמר עליו בפסוקים שדיבר אליו מלאך או שהגיע אליו דיבור מאת ה', לא היה דבר זה בשום אופן אלא בחלום או במראה הנבואה. ספרי הנבואה מתבטאים בארבע צורות על הדיבור המגיע אל הנביאים. א) הצורה הראשונה: הנביא אומר במפורש שהפנייה בדיבור היתה מן המלאך, בחלום או במראה. ב) הצורה השנייה: הוא מזכיר רק את פניית המלאך בדיבור אליו, מבלי לומר במפורש שהיה זה בחלום או במראה, על סמך הידוע כי התגלות היא רק באחת משני האופנים: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו). ג) הצורה השלישית היא שאין הוא מזכיר מלאך כלל, אלא הוא מייחס את האמירה לה', שהוא אמר אותה לו, אך הוא אומר במפורש שדיבור זה נאמר לו במראה או בחלום. ד) והצורה הרביעית: הנביא אומר באופן סתמי שה' דיבר אליו או אמר לו: 'פעל' או 'עשה' או 'אמור' כך, בלי להזכיר במפורש מלאך או חלום, על סמך מה שנודע ונקבע כעיקרון, שנבואה והתגלות אינן באות אלא בחלום או במראה ועל ידי מלאך.	ואעלם, אן כל מן ד'כר מן אלאנביא אנה אתאה אלוחי, פאן מנהם מן ינסב ד'לך למלאך, ומנהם מן ינסב ד'לך ללה ואן כאן ד'לך עלי ידי מלאך בלא שך, קד נצוא אלחכמים ז"ל עלי ד'לך וקאלוא ויאמר י"י לה, על ידי מלאך. ואעלם, אן כל מן ג'א פיה נץ אן כלמה מלאך, או אתאה כלאם מן אללה, פאן ד'לך לא יכון בוג'ה אלא בחלום או במראה הנבואה. וקד ג'א אלאכ'באר ען אלכלאם אלואצל ללאנביא עלי מא ג'את בה אלעבארה פי אלכתב אלנבויה עלי ארבע צור. אלצורה אלאולי, יצרח אלנבי אן ד'לך אלכ'טאב כאן מן אלמלאך בחלום או במראה. ואלצורה אלת'אניה, אן יד'כר כ'טאב אלמלאך לה פקט ולא יצרח אן ד'לך כאן בחלום או במראה, אתכאלא עלי מא קד עלם אן לא וחי אלא עלי אחד אלוג'הין במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו. ואלצורה אלת'אלת'ה, הי אן לא יד'כר מלאך אצלא בל ינסב אלקול ללה אנה קאלה לה, לכנה יצרח באנה אתאה ד'לך אלכלאם במראה או בחלום. ואלצורה אלראבעה, אן יקול אלנבי קולא מטלקא אן אללה כלמה או קאל לה אפעל או אצנע או קל כד'א מן גיר תצריח לא בד'כר מלאך ולא בד'כר חלום, אתכאלא עלי מא קד עלם ותאצל אן לא נבוה ולא וחי יאתי אלא בחלום או במראה ועלי ידי מלאך.
4	הדגמות א: מלאך מדבר בחלום או במראה מה שנאמר בצורה הראשונה הוא דוגמת דבריו: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם" (בראשית לא,יא), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה" (שם מו,ב), "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם (במדבר כב,ט; כב,כ), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם" (שם,יב).	פאמא מא ג'א עלי אלצורה אלאולי פנחו קולה ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום, ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, ויבא אלהים אל בלעם, ויאמר אלהים אל בלעם.
5	הדגמות ב: מלאך מדבר בלא שנזכר חלום או מראה מה שנאמר בצורה השנייה הוא דוגמת דבריו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל" (בראשית לה,א), "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב [לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל]" (שם,י), "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם [וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי]" (שם כב,יא), "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית [מִן הַשָּׁמָיִם]" (שם,טו), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ" (שם ו,יג), "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ" (שם ח,טו).	ואמא מא ג'א עלי אלצורה אלת'אניה פנחו קולה ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל, ויאמר לו אלהים שמך יעקב, ויקרא אליו מלאך י"י מן השמים, ויקרא מלאך י"י אל אברהם שנית וכו', ויאמר אלהים לנח, וידבר אלהים אל נח.
6	הדגמות ג: ה' מדבר בחלום או במראה מה שנאמר בצורה השלישית הוא דוגמת דבריו: "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה [לֵאמֹר אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ, שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד]" (בראשית טו,א).	ואמא מא ג'א עלי אלצורה אלת'אלת'ה פנחו קולה היה דבר י"י אל אברם במחזה וכו'.
7	הדגמות ד: ה' מדבר בלא שנזכר חלום או מראה ומה שנאמר בצורה הרביעית הוא דוגמת דבריו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם" (שם יב,א), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ" (שם לא,ג), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ" (יהושע ג,ז), "וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן" (שופטים ז,ב). וכן דברי רובם: "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי" (ירמיהו א,ט ועוד), "וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי" (שם א,ד ועוד), "וּדְבַר ה' הָיָה" (שמואל-ב כד,יא ועוד), "וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו" (בראשית טו,ד; מלכים-א יט,ט), "הָיֹה הָיָה דְבַר ה' [אֶל יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי]" (יחזקאל א,ג), "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב), "הָיְתָה עָלַי יַד ה'" (יחזקאל לז,א; מ,א). אופן זה נפוץ מאוד.	ואמא מא ג'א עלי אלצורה אלראבעה פנחו קולה ויאמר י"י אל אברם, ויאמר י"י אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך, ויאמר י"י אל יהושע, ויאמר י"י אל גדעון, וכד'לך קול אכת'רהם ויאמר י"י אלי, ויהי דבר י"י אלי, ודבר י"י היה, והנה דבר י"י אליו, היה היה דבר י"י, תחלת דבר י"י בהושע, היתה עלי יד י"י, והד'א אלנחו כת'יר ג'דא.
8	לשונות מתעתעות הנראות כנבואה כל מה שנאמר באחת מארבע הצורות האלה הוא נבואה, והאומרו הוא נביא. אך מה שנאמר בו "ויבא אלהים אל פלוני בחלום" – אין זו נבואה כלל, והאיש הזה אינו נביא. כי עניינו הוא שלאדם הזה הגיעה הערה מאת ה', ואחר כך הבהיר לנו שההערה הזאת היתה בחלום. כי כמו שה' מסבב תנועת אדם מסוים להציל אדם אחר או להמיתו, כך סיבב התחדשות של דברים שרצה שיתחדשו במראות החלום. הבחנה מתנאי הנביא) כי אין לנו ספק שלבן הארמי – רשע גמור וגם עובד עבודה זרה; ואבימלך – אף על פי שהיה אדם צדיק בעמו, הרי אמר אברהם אבינו על ארצו וממלכתו "רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה [וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי]" (בראשית כ,יא). הבחנה מלשון התיאור) ועל כל אחד משניהם, כוונתי ללבן ואבימלך, נאמר: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה" (שם,ג), וכן בלבן: "[וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי] בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה" (שם לא,כד). דע זאת אם כן, והתבונן בהבדל בין דבריו "ויבא אלהים" לבין דבריו "ויאמר אלהים", ובין דבריו "בחלום הלילה" לבין דבריו "במראות הלילה". לכן נאמר אצל יעקב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה" (שם מו,ב), ואצל לבן ואבימלך: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים... בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה". ולכן תרגמו "שרח" אנקלוס: "וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם ה'" (=ובא דבר מלפני ה'), ולא אמר בשניהם "וְאִתְגְּלִי ה'" (=והתגלה ה').	פכל מא יג'י עלי אחד הד'ה אלארבע צור פהו נבוה וקאילה נבי. אמא מא יקאל פיה ויבא אלהים אל פלוני בחלום פליסת תלך נבוה אצלא, ולא ד'לך אלשכ'ץ נבי, לאן מענאה אנה אתי תנביה מן קבל אללה לד'לך אלשכ'ץ, ת'ם ביין לנא אן ד'לך אלתנביה כאן במנאם. לאנה כמא יסבב אללה תחרך הד'א אלשכ'ץ לנג'אה' שכ'ץ אכ'ר או לאהלאכה כד'לך סבב חדות' אמור אראד חדות'הא ברויה' מנאם, לאנא לא נשך אן לבן הארמי רשע גמור עובד עבודה זרה איצ'א, ואבימלך ואן כאן רג'לא צאלחא פי קומה פקד קאל אברהם אבינו ען בלדה וממלכתה רק אין יראת אלהים במקום הזה, וג'א פי כל ואחד מנהמא אעני לבן ואבימלך ויבוא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה, וכד'לך פי לבן בחלום הלילה, פאעלם הד'א, ותאמל אלפרק בין קולה ויבא אלהים, ובין קולה ויאמר אלהים, ובין קולה בחלום הלילה, ובין קולה במראות הלילה. פג'א פי יעקב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, ופי לבן ואבימלך ויבא אלהים וכו' בחלום הלילה, ולד'לך שרחה אנקלוס ואתא מימר מן קדם י"י, ולם יקל פיהמא ואתגלי י"י.
9	דע שיש שנאמר "ויאמר ה' לפלוני" כשפלוני הזה אינו נביא ולא באה אליו מעולם התגלות, אלא הדבר נאמר לו על ידי נביא. כמו שאמר הכתוב: "[וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי] וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'" (שם כה,כב), ואמרו בביאור: "לבית מדרשו שלעבר" (בראשית רבה סג,ז), והוא השיב לה, ועליו נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ [שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר]" (בראשית כה,כג). אף על פי שנאמר גם "'וַיֹּאמֶר ה' לָהּ' – על ידי מלאך", הסבר א) הרי יש לפרש "תאויל" זאת שעבר הוא המלאך, כי הנביא נקרא לעתים "מלאך" כמו שנבאר (ב,מב8). הסבר ב) או שהכוונה היא למלאך שהביא לעבר את הנבואה הזו. הסבר ג) או שהדבר נועד כדי לומר במפורש שכל אימת שתמצא דיבור המיוחס לה' סתם בשאר הנביאים, הרי הוא על ידי מלאך, כמו שביארנו (פסקה 3; ב,לד3).	ואעלם, אנה קד יקאל ויאמר י"י לפלוני וליס יכון ד'לך אלפלוני נבי ולא אתאה וחי קט, לכן קיל לה ד'לך עלי יד נבי, כמא ג'א אלנץ ותלך לדרוש את י"י, וקאלוא בביאן לבית מדרשו שלעבר, והו ג'אובהא, פקיל ענה ויאמר י"י לה. ואן כאן קד קיל איצ'א ויאמר י"י לה על ידי מלאך, פיתאול פי ד'לך אן יכון עבר הו אלמלאך, לאן אלנבי קד סמי מלאך כמא סנבין, או יכון אשאר ללמלאך אלד'י אתי עבר בהד'ה אלנבוה, או יכון ד'לך ללתצריח באן חית' מא תג'ד כלאמא מנסובא ללה מטלקא פאנה עלי ידי מלאך פי סאיר אלאנביא כמא ביינא: