חלק ב, פרק מב

חלק ב, פרק מב

הופעת המלאך

1	ראיית מלאך – רק בחלום או במראה הנבואה כבר ביארנו (ב:ו8, לד3, מא3 ועוד) שכל אימת שנזכרה ראיית מלאך או פנייה בדיבור ממנו, הוא רק במראה הנבואה או בחלום, בין אם נאמר הדבר במפורש בין אם לאו, כמו שאמרנו לעיל (ב,ו). דע זאת אם כן והבינהו מאוד מאוד.	קד ביינא אן חית' מא ד'כר רויה' מלאך או כ'טאבה פאן ד'לך אנמא הו במראה הנבואה או בחלום, סוי צרח בד'לך או לם יצרח כמא תקדם, פאעלם הד'א ותפהמה ג'דא ג'דא.
2	אין הבדל בין אם נֶאמר תחילה שהוא ראה את המלאך, או שהיה פשט "ט'אהר" ("חיצוניות") הדברים שהוא חשבו תחילה לבן אדם ולבסוף התברר לו שהוא מלאך, מאחר שאתה מוצא שבסופו של דבר מה שנראה ודיבר אליו היה מלאך. דע זאת אם כן והפנם, שמתחילת המצב היה זה מראה הנבואה או חלום שלנבואה.	ולא פרק בין אן ינץ אולא באנה ראי אלמלאך, או יכון ט'אהר אלקול אולא אנה ט'נה שכ'ץ אנסאן ת'ם פי אכ'ר אלאמר תביין לה אנה מלאך, מנד' תג'ד מאל אלאמר אן ד'לך אלד'י ראי וכ'אטב כאן מלאך, פאעלם ותחקק אן מן אוליה' אלחאל כאנת מראה הנבואה או חלום שלנבואה. ,
3	אופני תיאור נבואת המלאך כי במראה הנבואה או בחלום שלנבואה א) יש שהנביא רואה שה' מדבר אליו, כמו שנבאר (ב,מה27-25), ב) ויש שהוא רואה שמלאך מדבר אליו, ג) ויש שהוא שומע מישהו מדבר אליו ואינו רואה אדם מדבר, ד) ויש שהוא רואה בן אדם המדבר אליו ולאחר מכן מתברר לו שהמדבר הזה הוא מלאך. בנבואה באופן זה מצוין שהוא ראה אדם פועל או אומר ולאחר מכן ידע שהוא מלאך.	וד'לך אן פי מראה הנבואה או בחלום שלנבואה קד ירי אלנבי אללה יכלמה כמא סנביין וקד ירי מלאך יכלמה, וקד יסמע מן יכלמה ולא ירי שכ'צא מתכלמא, וקד ירי שכ'ץ אנסאן יכלמה ת'ם בעד ד'לך יתביין לה אן ד'לך אלמתכלם מלאך, ופי מת'ל הד'א אלנחו מן אלנבוה יד'כר אנה ראי אנסאנא יפעל או יקול ובעד ד'לך עלם אנה מלאך.
4	פרשת שלושת המלאכים שבאו אל אברהם בעיקרון הגדול הזה החזיק אחד מן החכמים – למעשה, גדול מגדוליהם – והוא ר' חייא הגדול, באשר ללשון התורה: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא [וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו...]" (בראשית יח,א ואילך). שכיוון שהוקדם הכלל, שה' התגלה אליו, החל לבאר כיצד היתה צורת ההתגלות הזאת, ואמר שתחילה הוא ראה "שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים" (שם,ב) וקרה (מה שקרה), ואמרו (מה שאמרו), ונאמר להם (מה שנאמר). בעל הפרשנות "תאויל" הזאת אמר, שדברי אברהם "ה' [אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ] אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (שם,ג) – גם זה תיאור מה שאמר במראה הנבואה לאחד מהם, ואמר: "לגדול שבהם אמרוֹ" (בראשית רבה מח,י). הבן אם כן גם את הפרשה הזאת, כי היא סוד מן הסודות.	ולהד'א אלאצל אלעט'ים ד'הב אחד אלחכמים בל כביר מן כבראהם והו ר' חייא הגדול פי נץ אל וירא אליו י"י באלוני ממרא וכו', פאנה למא אן קדם ג'מלה והי אן אללה תג'לי עליה אכ'ד' אן יביין כיף כאנת צורה' ד'לך אלתג'לי, פקאל אנה אולי ראי שלשה אנשים, וג'רי וג'רי, וקאלוא, וקיל להם, וקאל הד'א אלד'י תאול הד'א אלתאויל אן קול אברהם ויאמר יוי אל נא תעבור מעל עבדך, אן ד'לך איצ'א וצף מא קאל פי מראה הנבואה לאחדהם, וקאל לגדול שבהם אמרו. פאפהם הד'ה אלקצה איצ'א פהי סר מן אלאסראר.
5	פרשת מאבק יעקב במלאך וכן אני אומר גם בפרשת יעקב על דבריו "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב,כה), שזה בצורת התגלות, כיוון שהתברר לבסוף שהוא מלאך. והיא בדיוק כמו פרשת אברהם, שקדמה בה הודעה כללית, "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'...", ואז החל לבאר כיצד היה הדבר. כך אצל יעקב אמר: "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים" (שם,א), ואז החל לבאר מה אירע עד שפגעו בו, ואמר שהוא שלח שליחים ופעל ועשה, "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ [וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר]" (שם,כד), וזה הוא "מלאכי אלהים" שנאמר עליהם בתחילה "וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים", וכל ההיאבקות והדיבור האלה במראה הנבואה.	וכד'לך אקול איצ'א פי קצה' יעקב פי קולה ויאבק איש עמו אן ד'לך פי צורה' אלוחי אד' ותבין אכ'ירא אנה מלאך, והי מת'ל קצה' אברהם סוי אלד'י קדם אכ'בארא ג'מליא וירא אליו י"י וכו' ת'ם אכ'ד' אן יביין כיף כאן ד'לך, והכד'א פי יעקב קאל ויפגעו בו מלאכי אלהים ת'ם אכ'ד' אן יביין כיף ג'רי חתי פגעו בו, פקאל אנה ארסל רסלא ופעל וצנע ויותר יעקב לבדו וכו', והד'א הו מלאכי אלהים אלמקול ענהם אולא ויפגעו בו מלאכי אלהים, והד'א אלצראע ואלכ'טאב כלה במראה הנבואה.
6	פרשת בלעם ואתונו וכן כל פרשת בלעם בדרך ודיבור האתון (במדבר כב,כא-לה) – כל זה במראה הנבואה, שהרי התבאר לבסוף שמלאך ה' דיבר אליו.	וכד'לך קצה' בלעם כלהא בדרך וכלאם אלאתון, כל ד'לך במראה הנבואה אד' ותביין אכ'ירא כ'טאב מלאך י"י לה.
7	פרשת המפגש בין יהושע והמלאך וכן אני אומר על דברי יהושע "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ [וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ...]" (יהושע ה,יג), שזה במראה הנבואה, שהרי התבאר בסוף הדבר שהוא "שַׂר צְבָא ה'" (שם,יד).	וכד'לך אקול פי קול יהושע וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו אן ד'לך במראה הנבואה, אד' ותביין אכ'ר אלאמר אנה שר צבא י"י.
8	פרשת המלאך מן הגלגל אשר למה שנאמר "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל [אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם... וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם...] וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ]" (שופטים ב,א-ד) – החכמים אמרו שמלאך ה' האמור כאן הוא פינחס, ואמרו: "זה פינחס, שבשעה שהשכינה שורה עליו דומה למלאך ה'" (ויקרא רבה א,א). הרי ביארנו (ב,ו4) שהמונח "מלאך" הוא רב־משמעי, ושהנביא נקרא גם הוא "מלאך", כמו שנאמר בפסוק: "וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר כ,טז), ונאמר: "וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה'" (חגי א,יג), ונאמר: "וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים [וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת ה' בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא]" (דברי הימים-ב לו,טז).	אמא קולה ויעל מלאך י"י מן הגלגל וכו' ויהי כדבר מלאך י"י את הדברים האלה אל כל בני ישראל, פאן אלחכמים קד נצוא אן מלאך י"י אלמקול הנא הו פינחס, וקאלוא זה פינחס שבשעה שהשכינה שורה עליו דומה למלאך י"י. פקד בינא אן אסם מלאך משתרך, ואן אלנבי איצ'א יסמי מלאך כמא ג'א אלנץ וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, וקאל ויאמר חגי מלאך י"י במלאכות י"י, וקאל ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים.
9	פרשת המלאך גבריאל הנזכר בדניאל וכן דברי דניאל: "וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי [בֶחָזוֹן] בַּתְּחִלָּה מֻעָף בִּיעָף נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב" (דניאל ט,כא) – כל זה במראה הנבואה. אל יעלה על דעתך בשום אופן שיש ראיית מלאך או שמיעת דיבור מלאך אלא במראה הנבואה או בחלום שלנבואה, כמו שנקבע כעיקרון: "[אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'] בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו). וממה שהזכרתי תלמד על מה שנשאר שלא הזכרתי.	וקול דניאל איצ'א והאיש גבריאל אשר ראיתי בתחלה מועף ביעף נוגע אלי כעת מנחת ערב כל ד'לך במראה הנבואה, לא יכ'טר בכ'אטרך בוג'ה אן ת'ם רויה' מלאך או סמאע כלאם מלאך אלא במראה הנבואה או בחלום שלנבואה, כמא תאצל במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו וממא ד'כרת תסתדל עלי מא בקי ממא לם אד'כרה.
10	המלאך ככוח הארה טבעית ממה שהקדמנו (ב,לב) באשר להכרח בהכנה לנבואה, וממה שציינו (פסקה 8) לגבי רב־משמעיות המונח "מלאך", תדע שהגר המצרית אינה נביאה, ומנוח ואשתו אינם נביאים. כי הדיבור ששמעוהו או שהגיע אל לבם הוא בדומה לבת קול שהחכמים מזכירים תמיד, שהיא מצב מסוים החל על האדם שאינו מוכן. אך מה שמטעה בזה הוא רק המינוח הרב־משמעי, שהוא העיקר המסיר את רוב הספקות שבתורה. התבונן במה שנאמר (על הגר) "וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם [בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר]" (בראשית טז,ז), כמו שנאמר על יוסף "וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה [וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ]" (שם לז,טו), ולשון כל המדרשות, שהוא מלאך (בראשית רבה עה,ד; פרקי דרבי אליעזר פרק לח; ועוד).	וממא קדמנאה מן צ'רורה' אלתהיו ללנבוה, וממא ד'כרנאה פי אשתראך אסם מלאך, תעלם אן הגר המצרית ליסת נביה, ולא מנוח ואשתו אנביא, לאן הד'א אלכלאם אלד'י סמעוה או חצל פי רועהם הו שבה בת קול אלד'י יד'כרונה אלחכמים דאימא, והי חאלה' מא תצחב אלשכ'ץ אלגיר מתהיי, ואנמא יגלט פי ד'לך אשתראך אלאסם, פהו אלאצל אלד'י ירפע אכת'ר אלמשכלאת אלתי פי אלתורה, ואעתבר קולה וימצאה מלאך י"י על עין המים וכו', כמא קיל פי יוסף וימצאהו איש והנה תעה בשדה וכו', ונץ אלמדרשות כלהא אנה מלאך: