חלק ב, פרק מה

מתוך מורה הנבוכים
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלק ב, פרק מה
דרגות הנבואה
1
מטרת הפרק: דרגות הנבואה. המונח נביא רב משמעי
אחרי שהקדמנו (בפרקים הקודמים) את ביאור מהותה האמיתית של הנבואה כפי שמחייב העיון יחד עם מה שהתבאר בתורתנו, ראוי שאציין לך את דרגות הנבואה בהתאם לשני המקורות האלה. מה שאני מכנה "דרגות נבואה" – לא כל מי שהוא באחת מאותן דרגות הוא נביא. אלא הדרגה הראשונה והשנייה הן מדרגות לנבואה, ומי שהגיע לאחת מהן אינו נמנה בכלל הנביאים שדיברנו עליהם קודם לכן. ואם הוא נקרא לעתים "נביא" הרי זה בהכללה מסוימת, בשל היותו קרוב מאוד לנביאים.
ובעד מא תקדם מן תביין חקיקה' אלנבוה בחסב מא יקתצ'יה אלנט'ר מע מא תבין פי שריעתנא, פאנה ינבגי אן אד'כר לך מראתב אלנבוה בחסב הד'ין אלאצלין, והד'ה אלתי אסמיהא מראתב נבוה ליס כל מן הו פי מרתבה מנהא הו נבי, בל אלמרתבה אלאולי ואלת'אניה הי דרג'את ללנבוה, ולא ינעד מן וצל לדרג'ה מנהמא נבי מן ג'מלה' אלאנביא אלד'ין תקדם אלכלאם פיהם, ואן סמי וקת מא נבי פבעמום מא, לכונה קריב מן אלאנביא ג'דא.
2
דרגות הנבואה תלויות זמן
אל יטעה אותך בנוגע לדרגות אלה מה שתמצא בספרי הנבואה נביא שהגיעה אליו התגלות בצורה של אחת מן הדרגות האלה, בעוד לגבי הנביא הזה עצמו מבואר שהגיעה אליו התגלות בצורה של דרגה אחרת. משום שיש שההתגלות באה אל הנביא הזה בחלקה בצורה אחת מן הדרגות האלה שאציין, ובאה אליו התגלות אחרת בזמן אחר בדרגה נמוכה מדרגת ההתגלות הראשונה. כי כמו שהנביא אינו מתנבא כל חייו ברצף, אלא הוא מתנבא בזמן מסוים ובזמנים אחרים הנבואה נפרדת ממנו, כך הוא מתנבא בזמן מסוים בצורה של דרגה עליונה, ואחר כך מתנבא בזמן אחר בצורה של דרגה נמוכה יותר. וייתכן שלא יזכה לדרגה נעלה זו אלא פעם אחת בכל חייו ולאחר מכן תישלל ממנו. וייתכן שיישאר בדרגה מתחתיה עד אשר תיפסק נבואתו. כי אין מנוס מהסתלקות הנבואה משאר הנביאים (מלבד משה) לפני מותם, בפרק זמן קצר או ארוך, כמו שהתבאר על ירמיה, שנאמר: "[וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס] לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה" (עזרא א,א), וכמו שהתבאר על דוד, שנאמר: "וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים" (שמואל-ב כג,א). והוא הדין לכולם.
ולא יגלטך פי הד'ה אלמראתב כונך תג'ד פי כתב אלנבוה נביא אתאה אלוחי בצורה' אחדי הד'ה אלמראתב, ויבין פי ד'לך אלנבי בעינה אנה אתאה אלוחי בצורה' מרתבה אכ'רי, וד'לך אן הד'ה אלמראתב אלד'י אד'כרהא קד יכון וחי ד'לך אלנבי אתאה בעצ'ה בחסב צורה מנהא ויאתיה וחי אכ'ר פי וקת אכ'ר בחסב מרתבה דון מרתבה' אלוחי אלאולי, לאנה כמא אן אלנבי לא יתנבא טול עמרה באתצאל בל קד יתנבא וקתא ותפארקה אלנבוה אוקאת, כד'לך יתנבא וקת מא בצורה' מרתבה עאליה ת'ם יתנבא וקת אכ'ר בצורה' מרתבה דונהא, וקד רבמא לא ינאל תלך אלמרתבה אלעאליה אלא מרה ואחדה פי עמרה ת'ם יסלבהא, ורבמא בקי עלי מרתבה דונהא אלי חין אנקטאע נבותה, לאנה לא בד מן ארתפאע אלנבוה מן סאיר אלנביין קבל מותה אמא במדה יסירה או כבירה, כמא תביין פי ירמיה בקולה לכלות דבר י"י מפי ירמיה, וכמא תביין פי דוד פי קולה ואלה דברי דוד האחרונים, והו אלקיאס פי אלכל.
3 לאחר שהקדמתי ושטחתי את ההקדמה הזאת, אחל להזכיר את הדרגות האמורות, ואומר: ובעד תקדמה הד'ה אלמקדמה ותוטיתהא אכ'ד' פי ד'כר אלמראתב אלמשאר אליהא פאקול.
4
א. מעלה קדם נבואית: דחף מנהיגותי בתעוזה מעשית
הדרגה הראשונה
הראשונה בדרגות הנבואה היא שסיוע אלוהי נלווה אל האדם, מניע אותו וממריץ אותו למעשה טוב, גדול, בעל ערך, כמו הצלת חבורת צדיקים מחבורת רשעים, או הצלת צדיק גדול, או השפעת טוב על אנשים רבים, והוא מוצא לכך בתוך עצמו מניע וממריץ לפעולה. דבר זה נקרא "רוח ה'", ועל האדם שהמצב הזה נלווה אליו נאמר ש"צלחה עליו רוח ה'" או "לבשה אותו רוח ה'" או "נחה עליו רוח ה'" או "היה ה' עמו" ומונחים כיוצא באלה.
אלמרתבה אלאולי אול מראתב אלנבוה אן תצחב אלשכ'ץ מעונה אלאהיה תחרכה ותנשטה לעמל צאלח עט'ים ד'י קדר, מת'ל תכ'ליץ ג'מאעה' פצ'לא מן ג'מאעה' שראר, או תכ'ליץ פאצ'ל כביר, או אפאצ'ה' כ'יר עלי קום כת'ירין, ויג'ד מן נפסה לד'לך מחרך ודאעי ללעמל, והד'ה תתסמי רוח י"י, ואלשכ'ץ אלד'י תצחבה הד'ה אלחאלה יקאל ענה אנה צלחה עליו רוח י"י, או לבשה אותו רוח י"י, או נחה עליו רוח י"י, או היה י"י עמו, ונחו הד'ה אלאסמא.
5
דוגמאות
זאת היא דרגת כל שופטי ישראל, שנאמר עליהם באופן כללי: "וְכִי הֵקִים ה' לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה ה' עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם" (שופטים ב,יח). וזאת היא גם דרגת כל משיחי ישראל הצדיקים. דבר זה התבאר בפרט בכמה מהשופטים והמלכים:
א) "וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה'" (שם יא,כט),
ב) ונאמר על שמשון: "וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה'" (שם יד,יט).
ג) ונאמר: "וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים עַל שָׁאוּל כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַדְּבָרִים" (שמואל-א יא,ו),
ד) וכן נאמר על עמשא כאשר הניעתו רוח הקֹּדש לעזור לדוד: "וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂא רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי [שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ]" (דברי הימים-א יב,יט; ושם: עֲמָשַׂי).
ה) ודע שכוח מעין זה לא נפרד ממשה רבינו מעת שהגיע לבגרות, ולכן התעורר להרוג את המצרי ולהרתיע את הרשע מבין שני הנצים. חוזקו של הכוח הזה בו הגיע עד כדי כך שלאחר שפחד וברח, כאשר הגיע למדין כשהוא זר ופוחד, כיוון שראה עושק כלשהו לא התאפק מלהסירו ולא יכול לסובלו, כמו שנאמר: "[וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת וַתָּבֹאנָה וַתִּדְלֶנָה וַתְּמַלֶּאנָה אֶת הָרְהָטִים לְהַשְׁקוֹת צֹאן אֲבִיהֶן. וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם] וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן [וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם]" (שמות ב,טז-יז).
ו) וכן נלווה אל דוד כוח שכזה מאז נמשח בשמן המשחה, כמו שאמר עליו הכתוב: "[וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו] וַתִּצְלַח רוּחַ ה' אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה" (שמואל-א טז,יג). ולכן אזר עוז מול הארי והדוב והפלשתי.
והד'ה הי דרג'ה' שופטי ישראל כלהם אללד'ין קיל פיהם עלי אלעמום וכי הקים י"י להם שופטים והיה י"י עם השופט והושיעם. והד'ה איצ'א הי דרג'ה' משיחי ישראל אלפצ'לא כלהם, ותביין ד'לך בתכ'ציץ פי בעץ' אלשופטים ואלמלכים, ותהי על יפתח רוח י"י, וקיל פי שמשון ותצלח עליו רוח י"י, וקיל ותצלח רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים, וכד'לך קיל פי עמשא למא חרכתה רוח הקדש לנצרה' דוד ורוח לבשה את עמשא ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי וכו'. ואעלם אן מת'ל הד'ה אלקוה לם תפארק משה רבינו מן וקת בלוגה חד אלרג'אל ולד'לך תחרך לקתל אלמצרי ולרדע אלכ'אטי מן אלמתשאג'רין. ומן שדה' הד'ה אלקוה פיה חתי אנה בעד כ'ופה והרבה ענד וצולה מדין והו גריב כ'איף, למא ראי שי מן אלט'לם לם יתמאלך ען אזאלתה ולא וסעה אלצבר עליה, כמא קאל ויקם משה ויושיען. והכד'א צחבת דוד מת'ל הד'ה אלקוה מנד' נמשח בשמן המשחה כמא ג'א אלנץ פיה ותצלח רוח י"י אל דוד מהיום ההוא ומעלה, ולד'לך קדם עלי אלארי ואלדוב ואלפלשתי.
6 רוח ה' מעין זו לא גרמה לאף אחד מאלה לדבר שום דיבור. אלא תכלית הכוח הזה היא להניע את הנתמך הזה לפעולה מסוימת; ולא לכל פעולה שתזדמן, אלא להצלת עשוק, או יחיד חשוב או קהל, או למה שמביא לכך. וכשם שלא כל מי שרואה חלום אמת הוא נביא, כך לא נאמר על כל מי שנלווה אליו סיוע לדבר מה – יהא הדבר אשר יהא, כמו רכישת נכסים או השגת מטרה אישית – שנלוותה אליו רוח ה', או ה' עמו, ושהוא עשה מה שעשה ברוח הקדש. אלא אנו אומרים זאת רק על מי שעשה מעשה טוב בעל משמעות רבה, או מה שמוביל לכך, כמו הצלחת יוסף בבית המצרי (בראשית לט,ב), שהיתה סיבה ראשונה לדברים גדולים שאירעו לאחר מכן, כידוע. ומת'ל הד'ה אלרוח י"י לם תנטק אחדא מן האולי בשי, בל גאיה' הד'ה אלקוה אן תחרך ד'לך אלמויד לפעל מא, וליס לאי פעל אתפק אלא לנצרה' מט'לום אמא ואחד עט'ים או ג'מאעה או למא יודי לד'לך. וכמא אן ליס כל מן ראי מנאמא צאדקא נביא כד'לך ליס כל מן צחבתה מעונה לאמר מא אי אמר אתפק מת'ל כסב מאל או ניל גרץ' יכ'צה יקאל ענה אנה צחבתה רוח י"י, או י"י עמו, ואנה פעל מא פעל ברוח הקדש, ואנמא נקול ד'לך פי מן פעל פעל כ'יר לה עט'ם או מא יודי לד'לך מת'ל הצלחת יוסף בבית המצרי אלתי כאנת סבבא אולא לאמור עט'ימה חדת'ת בעד ד'לך כמא באן.
7
ב. מעלה קדם נבואית: דחף מנהיגותי בכתיבה מבריקה
הדרגה השנייה
היא שהאדם מוצא כאילו דבר מה חל בו וכוח אחר מופיע עליו ומדובב אותו, כך שהוא אומר דברי חכמה או שבח או דברי מוסר מועילים, או ענייני הנהגה או אלוהות, וכל זה בהקיץ וכשהחושים פועלים כסדרם. על זה נאמר שהוא מדבר ברוח הקדש.
אלמרתבה אלת'אניה הי אן יג'ד אלשכ'ץ כאן אמרא מא חל פיה וקוה אכ'רי טרת עליה פתנטקה, פיתכלם בחכם, או בתסביח, או באקאויל ועט'יה נאפעה, או באמור תדביריה או אלאהיה, והד'א כלה פי חאל אליקט'ה ותצרף אלחואס עלי מעתאדהא, והד'א הו אלד'י יקאל ענה אנה מדבר ברוח הקדש,
8
דוגמאות
א) ובסוג זה של רוח הקדש חיבר דוד את תִּלִּים (=תהילים) וחיבר שלמה את משלי וקהלת ושיר השירים, וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר הכתובים חוברו בסוג זה של רוח הקדש. לכן קוראים להם "כתובים", כלומר שהם כתובים ברוח הקדש. ובביאור אמרו (חז"ל): "מגלת אסתר ברוח הקדש נאמרה" (בבלי מגילה ז,א). ועל רוח קדש מעין זו אמר דוד: "רוּחַ ה' דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי" (שמואל-ב כג,ב), כלומר שהיא גרמה לו לומר את האמירות האלה.
ב) בדרגה זו היו שבעים זקנים שנאמר עליהם "וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ" (במדבר יא,כה), וכן אלדד ומידד (שם,כו-כט).
ג) וכן כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים הוא בדרגה זו, כוונתי למה שאמרו (חז"ל): "שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקדש" (בבלי יומא עג,ב).
ובהד'א אלנחו מן רוח הקדש אלף דוד תלים ואלף שלמה משלי וקהלת ושיר השירים, וכד'לך דניאל ואיוב ודברי הימים וסאיר אלכתובים בהד'א אלנחו מן רוח הקדש אלפת, ולד'לך יסמונהא כתובים, יענון אנהא כתובים ברוח הקדש, ובביאן קאלוא מגלת אסתר ברוח הקדש נאמרה. וען מת'ל הד'ה אלרוח קדש קאל דוד רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני, יעני אנהא אנטקתה בהד'ה אלאקאויל. ומן הד'ה אלטבקה כאנוא שבעים זקנים אלמקול פיהם ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו, וכד'לך אלדד ומידד, וכד'לך כל כהן גדול הנשאל באורים ותומים הו מן הד'ה אלטבקה, אעני אנה כמא ד'כרוא שכינה שורה עליו ומדבר ברוח הקדש.
9 ד) בדרגה זו נמצא גם יחזיאל בן זכריהו, והוא שנאמר עליו בדברי הימים: "הָיְתָה עָלָיו רוּחַ ה' בְּתוֹךְ הַקָּהָל. וַיֹּאמֶר הַקְשִׁיבוּ כָל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְהַמֶּלֶךְ יְהוֹשָׁפָט כֹּה אָמַר ה' לָכֶם [אַתֶּם אַל תִּירְאוּ וְאַל תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הָרָב הַזֶּה כִּי לֹא לָכֶם הַמִּלְחָמָה כִּי לֵאלֹהִים]" (דברי הימים-ב כ,יד-טו).
ה) וכן זכריהו בן יהוידע הכהן בדרגה זו, כי נאמר עליו: "וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים [לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְו‍ֹת ה' וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת ה' וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם]" (שם כד,כ).
ו) וכן עזריהו בן עודד, שנאמר עליו: "וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן עוֹדֵד הָיְתָה עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. וַיֵּצֵא לִפְנֵי אָסָא [וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁמָעוּנִי אָסָא וְכָל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן ה' עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם]" (שם טו,א-ב). וכן כל מי שנאמר עליו כיוצא בזה.
וכד'לך יחזיאל בן זכריהו מן הד'ה אלטבקה, והו אלמקול ענה פי דברי הימים היתה עליו רוח י"י בתוך הקהל ויאמר הקשיבו כל יהודה ויושבי ירושלם והמלך יהושפט כה אמר י"י לכם וכו'. וכד'לך זכריהו בן יהוידע הכהן מן הד'ה אלטבקה, לאנה קיל פיה ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים. וכד'לך עזריהו בן עודד אלד'י קיל פיה ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים ויצא לפני אסא וכו'. והכד'א כל מן ג'א פיה מת'ל הד'א.
10 ז) ודע שגם בלעם היה מן הסוג הזה בעת תיקונו, ולעניין הזה כיוון באומרו: "וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִלְעָם" (במדבר כג,ה), כאילו אמר שברוח ה' ידבר. ועל עניין זה אמר הוא על עצמו: "שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל" (שם כד:ד,טז). ואעלם אן בלעם איצ'א מן הד'א אלקביל כאן פי חאל צלאחה, והד'א אלמעני יריד בקולה וישם י"י דבר בפי בלעם, כאנה יקול אן ברוח י"י ידבר, וען הד'א אלמעני יקול הו ען נפסה שומע אמרי אל.
11
המשך הדוגמאות: דוד ושלמה ודניאל
ראוי שנסב את תשומת הלב לכך שדוד ושלמה ודניאל הם בדרגה זו, ואינם בדרגת ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני והדומים להם. כי אלה – כלומר דוד ושלמה ודניאל – דיברו ואמרו מה שאמרו ברוח הקדש בלבד.
וממא יג'ב אן ננבה עליה אן דוד ושלמה ודניאל הם מן הד'ה אלטבקה, וליסוא הם מן טבקה' ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני ואנט'ארהם, לאן האולי אעני דוד ושלמה ודניאל אנמא תכלמוא וד'כרוא מא ד'כרוא ברוח הקדש.
12 דוד) אשר לדברי דוד: "אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל" (שמואל-ב כג,ג) – משמעות הדברים היא שהוא הבטיח לו על ידי נביא, בין אם נתן או נביא אחר, כמו "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ [שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ...]" (בראשית כה,כג; לעיל ב,מא10), וכמו "וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי [וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ]" (מלכים-א יא,יא), שזה בלי ספק איום שנאמר לו על ידי נביא – אחיה השילוני או נביא אחר. פאמא קול דוד אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל פמעני ד'לך אנה ועדה עלי יד נביא אמא נתן או גירה, מת'ל ויאמר י"י לה, ומת'ל ויאמר י"י לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי, אלד'י ד'לך בלא שך תואעד לה עלי יד נביא אחיה השילוני או גירה.
13 שלמה) וכן דבריו על שלמה: "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים [שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ]" (שם ג,ה) – אין זו נבואה גמורה כמו "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה" (בראשית טו,א) ולא כמו "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה" (שם מו,ב) ולא כמו נבואת ישעיה וירמיה. כי כל אחד מאלה – אף על פי שבאה אליו התגלות בחלום, ההתגלות הזאת מודיעה לו שהיא נבואה ושבאה אליו התגלות; אך בפרשה הזאת של שלמה נאמר בסופה: "וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם" (מלכים-א ג,טו). וכן בפרשה השנייה, נאמר בה: "וַיֵּרָא ה' אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן" (שם ט,ב), שהתברר שהוא חלום. זאת דרגה למטה מן הדרגה שנאמר עליה "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו), כי המתנבאים בחלום אינם קוראים לכך "חלום" בשום אופן לאחר שהנבואה הגיעה אליהם בחלום, אלא הם קובעים באופן נחרץ שזוהי התגלות. כמו שאמר יעקב אבינו; שכאשר התעורר מאותו חלום שלנבואה לא אמר שהוא חלום, אלא קבע ואמר: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה [וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי]" (בראשית כח,טז). וכן אמר: "אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (שם מח,ג). הרי שקבע שזוהי התגלות. ואילו בשלמה נאמר: "וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם". וכד'לך קולה פי שלמה בגבעון נראה י"י אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים וכו' ליסת הד'ה נבוה מחצ'ה, מת'ל היה דבר י"י אל אברם במחזה , ולא מת'ל ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה, ולא מת'ל נבוה' ישעיה וירמיה, לאן כל ואחד מן האולי ואן אתאה אלוחי ב פד'לך אלוחי ינביה אנהא נבוה ואנה אתאה אלוחי, ופי הד'ה קצה' שלמה קאל פי אכ'רהא וייקץ שלמה והנה חלום, וכד'לך פי אלקצה אלת'אניה קיל פיהא וירא י"י אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון אלד'י תביין אנה חלום. והד'ה דרג'ה דון אלדרג'ה אלמקול ענהא בחלום אדבר בו, לאן אללד'ין יתנבאון בחלום ליס יסמון ד'לך חלום בוג'ה בעד וצול אלנבוה להם בחלום, אלא יקטעון קטעא באן ד'לך וחי, כמא קאל יעקב אבינו, לאנה למא אנתבה מן ד'לך חלום שלנבואה לם יקל אן הד'א חלום, בל קטע וקאל אכן יש י"י במקום הזה וכו', וקאל אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען, פקטע אן ד'לך וחי. אמא פי שלמה פקאל ויקץ שלמה והנה חלום.
14 דניאל) וכן אתה מוצא את דניאל מדבר עליהם כעל חלומות, אף על פי שהוא ראה בהם מלאך ושמע את דיבורו. והוא קרא להם "חלומות" אפילו אחרי שלמד מהם מה שלמד. נאמר: "אֱדַיִן [לְדָנִיֵּאל] בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָא גְלִי" (=אז [לדניאל] בחזון הלילה התגלה הסוד) (דניאל ב,יט), וכן נאמר: "בֵּאדַיִן חֶלְמָא כְתַב [רֵאשׁ מִלִּין אֲמַר. עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר] חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא... וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי" (=אז כתב את החלום [תחילת דברים אמר. עונה דניאל ואומר:] ראיתי בחזוני עם הלילה... וחזיונות ראשי הבהילוני) (שם ז,א-טו). ואמר: "וָאֶשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה וְאֵין מֵבִין" (שם ח,כז). ואין ספק שזו דרגה נמוכה יותר מדרגת אלו שנאמר עליהם "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו), ולכן הסכמת האומה היא לסדר את ספר דניאל בכלל כתובים ולא בנביאים. וכד'לך דניאל תג'דה יטלק אלקול אנהא מנאמאת ואן כאן ירי פיהא מלאך ויסמע כלאמה, ויסמיהא מנאמאת ולו בעד עלמה מנהא מא עלם, קאל אדין בחזוא די ליליא רזא גלי, וקאל איצ'א באדין חלמא כתב וכו' חזי הוית בחזוי עם ליליא וכו' וחזוי ראשי יבהלונני, וקאל ואשתומם על המראה ואין מבין. ולא שך אן הד'ה רתבה דון רתבה' אלד'ין קיל פיהם בחלום אדבר בו, ולד'לך אג'מאע אלאמה עלי תרתיב ספר דניאל מן ג'מלה' כתובים לא מן נביאים,
15 לכן הסבתי את תשומת לבך לכך שסוג זה של נבואה שהגיע לדניאל ושלמה, אף על פי שהם ראו בו מלאך בחלום, הרי הם לא מצאו בנפשם שזוהי נבואה גמורה, אלא חלום המודיע דברים אמיתיים. זהו אם כן מסוג מי שמדבר ברוח הקדש, וזאת היא הדרגה השנייה. וכן בסידור כתבי הקדש לא הבדילו בין משלי וקהלת ודניאל ותִלִּים לבין רות או מגלת אסתרהכל ברוח הקדש נכתבו. גם כל אלה נקראים "נביאים" על דרך ההכללה. פלד'לך נבהתך אן הד'א אלנחו מן אלנבוה אלד'י אתי דניאל ושלמה ואן כאן ראי פיה מלאך בחלום פאנהמא לם יג'דא פי אנפסהמא אן תלך נבוה מחצ'ה, בל חלום ינבי בחקיקה' אמור, פהו מן קביל מן יתכלם ברוח הקדש, והד'ה הי אלמרתבה אלת'אניה. והכד'א פי תרתיב כתבי הקדש לם יג'עלוא פרקא בין משלי וקהלת ודניאל ותלים ובין מגלת רות או מגלת אסתר, הכל ברוח הקדש נכתבו, והאולא איצ'א כלהם יתסמון אנביא בעמום.
16
ג. חלום נבואי: ראיית משל בסמלים
הדרגה השלישית
והיא תחילת הדרגות של האומרים "ויהי דבר ה' אלי" וביטויים דומים במשמעות הזאת, היא שהנביא רואה משל בחלום עם כל התנאים האלה שנאמרו לעיל (ב,לב) באשר למהותה האמיתית של הנבואה, ובחלום שלנבואה הזה עצמו מתברר לו פתרונו של המשל הזה, למה הוא מכוון, כמו רוב משלי זכריה כולם.
אלמרתבה אלת'אלת'ה והי אול מראתב מן יקול ויהי דבר י"י אלי ומא נחי מן אלעבאראת נחו הד'א אלמעני, הו אן ירי אלנבי מת'אלא בחלום ובתלך אלשראיט כלהא אלתי תקדמת פי חקיקה' אלנבוה, ופי נפס ד'לך אלחלום שלנבואה יבין לה מעני ד'לך אלמת'ל אי שי אריד בה, מת'ל אכת'ר אמת'אל זכריה כלהא.
17
ד. חלום נבואי: שמיעת דיבור בלא מראה
הדרגה הרביעית
שהוא שומע דיבור מפורש וברור בחלום שלנבואה ואיננו רואה את אומרו, כמו שקרה לשמואל בתחילת ההתגלות שבאה אליו, כמו שביארנו (ב,מד2) באשר לעניינו.
אלמרתבה אלראבעה אן יסמע כלאמא בחלום שלנבואה משרוחא בין ולא ירי קאילה, כמא אעתרי שמואל פי אול וחי אתאה עלי מא בינאה מן אמרה.
18
ה. חלום נבואי: שמיעת דיבור מדמות אדם
הדרגה החמישית
היא שמדבר אליו איש בחלום, כמו שנאמר בחלק מנבואת יחזקאל: "וַיְדַבֵּר אֵלַי הָאִישׁ: בֶּן אָדָם [רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ...]" (יחזקאל מ,ד).
אלמרתבה אלכ'אמסה הי אן יכלמה איש בחלום, כמא קאל פי בעץ' נבואת יחזקאל וידבר אלי האיש בן אדם וכו'.
19
ו. חלום נבואי: שמיעת דיבור מדמות מלאך
הדרגה השישית
שמדבר אליו מלאך בחלום. זה הוא מצבם של רוב הנביאים, כמו שנאמר: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם" (בראשית לא,יא).
אלמרתבה אלסאדסה אן יכלמה מלאך בחלום, והד'ה חאלה' אכת'ר אלנביאים, כקולה ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום .
20
ז. חלום נבואי: שמיעת דיבור מדמות ה'
הדרגה השביעית
שהוא רואה בחלום שלנבואה כאילו הוא יתעלה מדבר אליו, כדברי ישעיה: "רָאִיתִי אֶת ה' [יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל... וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל ה' אֹמֵר] וַיֹּאמֶר אֶת מִי אֶשְׁלַח [וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ" (ישעיהו ו,א-ה; ושם: וָאֶרְאֶה; וחסר "וַיֹּאמֶר"), וכדברי מיכיהו בן ימלא: "רָאִיתִי אֶת ה' [יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר ה'...]" (מלכים-א כב,יט-כ).
אלמרתבה אלסאבעה אן ירי פי חלום שלנבואה כאנה תעלי יכלמה, כקול ישעיה ראיתי את י"י וכו' ויאמר את מי אשלח וכו', וכקול מיכיהו בן ימלא ראיתי את י"י וכו'.
21
ח. מראה הנבואה: ראיית משל בסמלים
הדרגה השמינית
שבאה אליו התגלות במראה הנבואה והוא רואה משלים, כאברהם במראה בין הבתרים (בראשית טו,ט-י), כי המשלים האלה היו במראה ביום, כמו שהתבאר (ב,מא).
אלמרתבה אלת'אמנה אן יאתיה וחי במראה הנבואה וירי אמת'אלא כאברהם במראה בין הבתרים, לאן תלך אלאמת'אל כאנת במראה נהארא כמא תבין.
22
ט. מראה הנבואה: שמיעת דיבור בלא מראה
הדרגה התשיעית
שהוא שומע דיבור במראה, כמו שנאמר אצל אברהם: "וְהִנֵּה דְבַר ה' אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה" (בראשית טו,ד).
אלמרתבה אלתאסעה אן יסמע כלאמא במראה, כמא ג'א פי אברהם והנה דבר י"י אליו לאמר לא יירשך זה.
23
י. מראה הנבואה: שמיעת דיבור מדמות אדם
הדרגה העשירית
שהוא רואה איש המדבר אליו במראה הנבואה, כאברהם גם כן באלוני ממרא (שם יח,א ואילך) וכיהושע ביריחו (יהושע ה,יג-טו).
אלמרתבה אלעאשרה אן ירי איש יכלמה במראה הנבואה, כאברהם איצ'א פי אילוני ממרא וכיהושע פי יריחו.
24
יא. מראה הנבואה: שמיעת דיבור מדמות מלאך
הדרגה האחת עשרה
שהוא רואה מלאך המדבר אליו במראה, כאברהם בשעת העקידה (בראשית כב,יא;טו). זאת לדעתי דרגת הנביאים העליונה ביותר שהכתובים העידו על מצבם, לאחר שנקבע מה שנקבע על שלמות המעלות השכליות של האדם כפי שמחייב העיון, ולאחר הוצאת משה רבינו מן הכלל.
אלמרתבה אלחאדיה' עשרה אן ירי מלאך יכלמה במראה כאברהם בשעת העקידה. והד'ה ענדי אעלי מראתב אלנביין אללד'ין שהדת אלכתב בחאלהם, בעד תקריר מא תקרר מן כמאל נטקיאת אלשכ'ץ עלי מא יוג'בה אלנט'ר, ובעד אלאסתת'ני במשה רבינו.
25
במראה נבואה יש יותר כוח שכלי ופחות כוח מדמה
אשר לשאלה האם ייתכן שהנביא יראה גם במראה הנבואה כאילו ה' פונה אליו בדיבור – דבר זה אינו סביר בעיניי, כי יכולת פעולתו של הכוח המדמה אינה מגיעה לכך, ולא מצאנו מצב כזה בשאר הנביאים. לכן ביאר בתורה ואמר: "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו): הקצה את ה"דבור" "בחלום" בלבד, והקצה ל"מראה" את ההידבקות בשכל (הפועל) ובשפעו, והם דבריו "אֵלָיו אֶתְוַדָּע", שהוא 'התפעל' של ידע, ולא אמר במפורש שיש במראה שמיעת דיבור מאת ה'.
אמא הל ימכן אן ירי אלנבי איצ'א במראה הנבואה כאן אללה יכ'אטבה פהו בעיד ענדי, ולא תצל קוה' פעל אלמתכ'יילה לד'לך, ולא וג'דנא הד'ה אלחאלה פי סאיר אלנביין, ולהד'א ביין פי אלתורה וקאל במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו ג'על אלדבור בחלום פקט, וג'על ללמראה אתצאל אלעקל ופיצ'ה והו קולה אליו אתודע, לאנה אפתעאל מן ידע, ולם יצרח באן פי אלמראה סמאע כלאם מן אללה.
26
שתי אפשרויות לכך שדיבור מיוחס רק לחלום
כיוון שמצאתי כתובים המעידים על דיבור שהנביא שמע, ומבואר שזה במראה, אמרתי על דרך ההשערה
א) שייתכן שהדיבור הזה שנשמע בחלום ולא ייתכן כמותו במראה – משמעו שהוא מדמיין שה' הוא שפונה אליו בדברים. כל זאת בהליכה אחר הפשט ("החיצוניות").
ב) ויכול האומר לומר שכל מראה שתמצא בו שמיעת דיבור – תהיה תחילת הדבר הזה מראה ואחר כך יסתיים באובדן ההכרה וייעשה חלום, כמו שביארנו (ב,מא) על מה שנאמר "וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם" (בראשית טו,יב), ודבריהם (של חז"ל) "זו תרדמה שלנבואה" (בראשית רבה יז,ה). ויהיה כל דיבור שיישמע, בכל אופן שיישמע, בחלום בלבד, כמו שאמר הכתוב: "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ו). ואילו במראה הנבואה – אין משיגים בו אלא משלים או היקשרויות שכליות המביאות להשגת דברי חכמה כגון אלה המושגים בעיון כמו שביארנו (ב,לח), והם דבריו "בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע" (במדבר שם). לפי הפרשנות "תאויל" האחרונה תהיינה דרגות הנבואה שמונה דרגות, כשהעליונה בהן והשלמה ביותר היא שיתנבא במראה באופן כללי, אפילו דיבר אליו איש כמו שצוין.
פלמא וג'דת נצוץ תשהד בכלאם סמעה אלנבי ובין אן ד'לך במראה, קלת עלי ג'הה' אלחדס אנה ימכן אן יכון הד'א אלכלאם אלד'י יסמע בחלום ולא יצח מת'לה במראה הו אן יכון אללה הו אלד'י יכ'ייל לה אנה יכ'אטבה, הד'א כלה עלי ג'הה' תבע אלט'אהר. וימכן אן יקול אלקאיל אן כל מראה תג'ד פיה סמאע כ'טאב יכון אול ד'לך אלאמר מראה, ת'ם אנתהי ללאסתגראק וצאר חלום כמא בינא פי קולה ותרדמה נפלה על אברם, וקולהם זו תרדמה שלנבואה, ויכון כל כלאם יסמע עלי אי וג'ה סמע אנמא כאן בחלום כמא ג'א אלנץ בחלום אדבר בו, ואמא פי מראה הנבואה פלא ידרך פיה אלא אמת'אלא או אתצאלאת עקליה תחצל אמורא עלמיה שבה אלתי תחצל ען אלנט'ר כמא בינא, והו קולה במראה אליו אתודע. פבחסב הד'א אלתאויל אלאכ'יר תכון מראתב אלנבוה ת'מאן מראתב, ואעלאהא ואכמלהא אן יתנבא במראה עלי אלתג'מיל ולו כלמה איש כמא ד'כר.
27
שמיעת הדיבור מה' נעשית באמצעות הכוח המדמה
שמא תקשה עליי ותאמר: מנית בדרגות הנבואה (בדרגה 7) שהנביא שומע את הדיבור מאת ה' המדבר אליו, כישעיה ומיכיהו – וכיצד דבר זה ייתכן, והרי יסוד מוסד אצלנו שכל נביא שומע את הדיבור רק באמצעות מלאך, מלבד משה רבינו שנאמר בו "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב,ח)? דע לך שכך הוא הדבר, ושהאמצעי כאן הוא הכוח המדמה. כי הוא שומע את ה' מדבר אליו רק בחלום שלנבואה, בעוד משה רבינו – "מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות כה,כב), בלי שימוש בכוח המדמה. כבר ביארנו במשנה תורה (יסודי התורה ז,ו) את ייחודי הנבואה ההיא, ופירשנו את המשמעות של "פֶּה אֶל פֶּה", ושל "כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שמות לג,יא) וזולתם. הבן זאת משם, ואין צורך לחזור על מה שכבר נאמר.
ולעלך תעתרצ'ני ותקול קד עדדת פי מראתב אלנבוה אן יכון אלנבי יסמע אלכ'טאב מן אללה יכ'אטבה כישעיה ומיכיהו, וכיף יכון הד'א וקאעדתנא אן כל נבי אנמא יסמע אלכ'טאב בוסאטה' מלאך אלא משה רבינו אלד'י קיל פיה פה אל פה אדבר בו, פלתעלם אן אלאמר כד'לך, ואן אלואסטה הנא הי אלקוה אלמתכ'ילה, לאנה אנמא יסמע אן אללה כלמה בחלום שלנבואה, ומשה רבנו מעל הכפרת מבין שני הכרובים דון תצרף אלקוה אלמתכ'ילה. וקד בינא פי משנה תורה פצול תלך אלנבוה, ושרחנא מעני פה אל פה, וכאשר ידבר איש אל רעהו, וגיר ד'לך, פתפהמה מן הנאך, פלא חאג'ה לתכראר מא קד קיל: