חלק ב, פרק מו

חלק ב, פרק מו

סגנון תיאור מעשים במהלך הנבואה

1	הקדמה – דוגמה מכלילה מפרט אחד ניתן ללמוד על כל פרטי המין, ולדעת שזאת צורת כל פרט ממנו. כוונתי באמירה זו היא לומר שמצורה אחת מצורות הודעות הנביאים תוכל ללמוד על כל ההודעות ממין זה.	מן אלשכ'ץ אלואחד יסתדל עלי ג'מלה' אשכ'אץ אלנוע, ויעלם אן הד'ה צורה' כל שכ'ץ מנה. ואלד'י ארידה בהד'א אלקול, אן מן אלצורה אלואחדה מן צור אכ'באראת אלאנביא תסתדל עלי ג'מיע אלאכ'באראת אלתי פי ד'לך אלנוע.
2	מעשים במראה הנבואה מסופרים כאילו התרחשו במציאות אחר הקדמה זו דע לך, שכמו שאדם רואה בשנתו שהוא נסע לארץ מסוימת והתחתן שם וחי שם זמן מה ונולד לו ילד והוא קרא לו בשם כלשהו והיה מה שהיה מצבו ועניינו – כך המשלים הנבואיים הנראים או נעשים במראה הנבואה כאשר המשל מצריך עשייה מסוימת ודברים שהנביא יפעל, ופרקי זמן הנזכרים בין פעולה ופעולה על דרך המשל, ותנועות ממקום למקום – כל זה הוא רק במראה הנבואה, לא שהן פעולות מציאותיות הקיימות מבחינת החושים החיצוניים. חלקם נזכרים בספרי הנבואה באופן סתמי, כי מכיוון שידוע שכל זה במראה נבואה, אין צורך לחזור ולומר כשנזכר כל חלק וחלק מן המשל שהוא היה במראה הנבואה; כמו שהנביא אומר "ויאמר ה' אלי" ואינו נזקק לבאר שזה היה בחלום. וההמון חושב שהפעולות והתנועות והשאלות והתשובות האלה היו כולם במצב של השגת החושים ולא במראה הנבואה.	ובעד הד'ה אלתוטיה, פלתעלם אנה כמא ירי אלאנסאן פי אלנום אנה קד סאפר ללבלד אלפלאני ותזוג' הנאך ואקאם מדה וולד לה ולד וסמאה פלאן וכאן מן חאלה ומן אמרה, כד'לך הד'ה אלאמת'אל אלנבויה אלתי תרי או תפעל במראה הנבואה פי מא אקתצ'א ד'לך אלמת'ל עמל מן אלאעמאל ואשיא יפעלהא אלנבי, ומדד אזמאן תד'כר בין פעל ופעל עלי ג'הה' אלמת'ל, ותנקלאת מן מוצ'ע למוצ'ע, כל ד'לך אנמא הו במראה הנבואה, לא אנהא אפעאל וג'ודיה ללחואס אלט'אהרה, ויג'י ד'כרהא פי כתב אלנבוה בעצ'הא מטלקה, לאנה מנד' עלם אן ד'לך כלה במראה נבואה אסתגני אן יכרר ענד ד'כר כל ג'זאיה וג'זאיה מן אלמת'ל אנהא כאנת במראה הנבואה, כמא יקול אלנבי ויאמר י"י אלי ולא יחתאג' אן יבין אן ד'לך כאן בחלום. פט'ן אלג'מהור אן תלך אלאפעאל ואלתנקלאת ואלסואלאת ואלאג'ובה אן ד'לך כלה כאן פי חאל אדראך אלחואס לא פי מראה הנבואה,
3	דוגמאות מנבואות יחזקאל וישעיהו אציין לך מזאת מה שלא יהיה מי שיטעה בו בדמיונות, ואצרף לכך דוגמאות מאותו מין, ומאותן דוגמאות תלמד על מה שלא ציינתי. א) מה שהוא ברור ולא טעה בו אדם הם דברי יחזקאל: "אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי [וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד ה' אֱלֹהִים...] וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יחזקאל ח,א-ג). ב) כך דבריו "וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה" (שם ג,כג) היו רק במראות אלהים, כמו שנאמר על אברהם: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה [וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים...]" (בראשית טו,ה), דבר שהיה "בַּמַּחֲזֶה" (שם,א); ג) וכן דבריו "[הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה'] וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה [וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת]" (יחזקאל לז,א) היו רק במראות אלהים. ד) יחזקאל, באותה מראה שהוכנס בה לירושלם, אמר כלשון הזה: "וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה חֹר אֶחָד בַּקִּיר. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם חֲתָר נָא בַקִּיר וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר וְהִנֵּה פֶּתַח אֶחָד. [וַיֹּאמֶר אֵלָי בֹּא וּרְאֵה אֶת הַתּוֹעֵבוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים פֹּה]" (שם ח,ז-ט). אם כן כמו שהוא ראה במראות אלהים שהוא נצטווה לחפור בקיר כדי שייכנס ויראה מה שנעשה שם, וחפר, כמו שציין, במראות אלהים, ונכנס דרך החור וראה מה שראה, וכל זה במראה – ה) כך דבריו אליו: "וְאַתָּה [בֶן אָדָם] קַח לְךָ לְבֵנָה... וְאַתָּה שְׁכַב עַל צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי... וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים [וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עַל צִדְּךָ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ... וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכֲלֶנָּה וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם]" (שם ד,א-יב). ו) וכן דבריו אליו: "[וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ חֶרֶב חַדָּה תַּעַר הַגַּלָּבִים תִּקָּחֶנָּה לָּךְ] וְהַעֲבַרְתָּ עַל רֹאשְׁךָ וְעַל זְקָנֶךָ [וְלָקַחְתָּ לְךָ מֹאזְנֵי מִשְׁקָל וְחִלַּקְתָּם]" (שם ה,א) – את כל זה הוא ראה במראה הנבואה שהוא עשה את הדברים שנצטווה לעשות. יתעלה ה' מלשים את נביאיו לצחוק וללעג לשוטים ולצוותם לעשות מעשי שטות, ועוד לצוות לעבור עבירה, שהרי הוא כהן, וחייב שני לאוין על כל פאת זקן או פאת ראש. אך כל זה היה רק במראה הנבואה. ז) כך אני אומר על מה שנאמר: "כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף [שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ]" (ישעיהו כ,ג), שזה היה רק במראות אלהים. אכן חלשי ההיגיון מדמים בנפשם לגבי כל זה שהנביא מתאר שהוא נצטווה לעשות כך ולכן עשה.	ואנא אד'כר לך מן הד'א מא לם יתוהם אחד פיה, ואלחק בד'לך בעץ' מא הו מן נועה, ומן ד'לך אלבעץ' תסתדל עלי מא לם אד'כרה. פממא הו ביין ולם יתוהם אחד פיה קול יחזקאל אני יושב בביתי וזקני יהודה יושבים לפני וכו' ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים, כד'לך קולה ואקום ואצא אל הבקעה אנמא כאן במראות אלהים, כמא קיל פי אברהם ויוצא אתו החוצה וד'לך כאן במחזה, כד'לך קולה ויניחני בתוך הבקעה אנמא כאן במראות אלהים. וד'כר יחזקאל פי תלך אלמראה אלתי אדכ'ל פיהא לירושלם קאל כלאמא הד'א נצה, ואראה והנה חור אחד בקיר ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר ואחתור בקיר והנה פתח אחד וכו', פכמא כאן ראי במראות אלהים אנה אמר אן יחפר חאיטא חתי ידכ'ל וירי מא יפעל הנאך פחפר כמא ד'כר במראות אלהים ודכ'ל מן אלנקב וראי מא ראי וכל ד'לך במראה , כד'לך קולה לה ואתה קח לך לבנה וכו' ואתה שכב על צדך השמאלי וכו' ואתה קח לך חטין ושעורים וכו', וכד'לך קולה לה והעברת על ראשך ועל זקנך כל ד'לך במראה הנבואה ראי אנה פעל הד'ה אלאפעאל אלתי אמר בפעלהא. ותעלי אללה ען אן יג'על אנביאה צ'חכה ללספהא וסכ'ריה ויאמרהם באן יפעלוא אפעאל אלכ'רק, מצ'אפא אלי אלאמר באלעציאן, לאנה כהן וחייב שני לאוין על כל פאת זקן או פאת ראש, ואנמא כאן הד'א כלה במראה הנבואה. כד'לך אקול פי קולה כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף אנמא כאן ד'לך במראות אלהים,
4	ח) וכך תיאר שהוא נצטווה לחפור בקיר אשר בהר הבית בעודו בבבל, ואמר שהוא חפרו, כמו שאמר: "וָאֶחְתֹּר בַּקִּיר" (יחזקאל ח,ח). אך כבר נתבאר שזה היה במראה אלהים, וכמו שנאמר על אברהם: "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר" (בראשית טו,א), ונאמר במראה נבואה זה: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים" (שם,ה). אם כן הדבר ברור שהוא ראה במראה הנבואה שהוא הוצא ממקום שהיה בו עד שראה את השמים, ואז נאמר לו "וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים"; והדבר מתואר כמו שאתה רואה.	ואנמא יוהם אלצ'עפא אלקיאס פי הד'א כלה כון אלנבי יצף אנה אמר אן יפעל כד'א פפעל, והכד'א וצף אנה אמר אן יחפר אלחאיט אלד'י פי הר הבית והו כאן פי בבל, פד'כר אנה חפרה כמא קאל ואחתור בקיר, וקד ביין אן ד'לך כאן במראה אלהים, וכמא ג'א פי אברהם היה דבר י"י אל אברם במחזה לאמר וקיל פי ד'לך אלמראה נבואה ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים, פהד'א ביין אנה פי מראה הנבואה כאן ירי אנה אכ'רג' מן מוצ'ע כאן פיה חתי אבצר אלסמא ת'ם קיל לה וספור הכוכבים, וג'א וצף ד'לך כמא תראה.
5	דוגמה מנבואות ירמיהו וכן אני אומר בציווי שנצטווה בו ירמיה לטמון את האזור בפרת, וטמנו, ובדק את מצבו לאחר זמן רב ומצאו שהרקיב ונשחת (ירמיהו יג,ד-ז) – כל המשלים האלה במראה הנבואה, ולא יצא ירמיה מארץ ישראל לבבל ולא ראה את פרת.	וכד'לך אקול פי אלאמר אלד'י אמר בה ירמיה באן ידפן אלאזור פי פרת ודפנה, ואפתקדה בעד מדה כבירה פוג'דה קד עפן ופסד, כל הד'ה אלאמת'אל במראה הנבואה, ולא כ'רג' ירמיה מן ארץ ישראל לבבל ולא ראי פרת.
6	דוגמה מנבואות הושע וכן דבריו להושע "לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים" (הושע א,ב) וכל אותה פרשה, של לידת הילדים וקריאתם בשמות כזה וכזה – הכול במראה הנבואה. כי אחרי שאמר במפורש שאלה משלים, לא נותר ספק בדבר ששום דבר מזה לא היה במציאות, אלא כאשר נאמר עלינו: "וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם [אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר קְרָא נָא זֶה וְאָמַר לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא]" (ישעיהו כט,יא).	וכד'לך קולה להושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים ותלך אלקצה כלהא מן ולאדה' אלאולאד ותסמייתהם פלאן ופלאן, אלכל במראה הנבואה, לאנה בעד אלתצריח בכונהא אמת'אל מא בקי אלאמר ילבס באן שיא מן ד'לך כאן לה וג'וד אלא ענד מא קיל פינא ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר החתום וכו'.
7	דוגמה מחלומות גדעון וכן נראה לי שפרשת גדעון בגִזה וזולתה (שופטים ו,יא-מ) היתה רק במראה הזה. איני קורא לזה "מראה נבואה" גמור, כי גדעון לא הגיע לדרגת הנביאים, לא כל שכן לדרגת המופתים. כל שהגיע אליו הוא להשתייך לשופטי ישראל, ואף מנו אותו (חז"ל) מקלי עולם (בבלי ראש השנה כה,ב), כמו שביארנו (כאן). אך כל זה הוא רק בחלום דוגמת חלום לבן ואבימלך כמו שציינו (ב,מא).	וכד'לך יבדוא לי אן קצה' גדעון פי אלגזה וגירהא אנמא כאן ד'לך פי ד'לך אלמראה, ולא אסמיה מראה נבואה מטלקא לאן גדעון מא וצל דרג'ה' אלאנביא פכיף דרג'ה' אלמעג'זאת, וגאיתה אן ילחק בשופטי ישראל, וקד עדוה מקלי עולם כמא בינא, ואנמא הד'א כלה בחלום מת'ל חלום לבן ואבימלך כמא ד'כרנא.
8	דוגמה מנבואות זכריה וכן דברי זכריה: "וָאֶרְעֶה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן וָאֶקַּח לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת" (זכריה יא,ז) וכל הפרשה עד סופה, על דרישת השכר באדישות ונטילת השכר ומניית השקלים והשלכתם בבית היוצר (שם,יב-יג) – את כל זה ראה במראה הנבואה: הוא נצטווה לעשותו ועשה זאת במראה הנבואה או בחלום שלנבואה. זהו דבר שרק מי שמבלבל בין האפשרי לבין הנמנע יפקפק בו או לא ידע אותו.	כד'לך קול זכריה וארעה את צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח לי שני מקלות ואלקצה אלי אכ'רהא מן טלב אלאג'רה בפתור ואכ'ד' אלאג'רה ועדד אלדראהם ורמיהא פי בית היוצר, כל הד'א ראי פי מראה הנבואה אנה אמר בפעלה פפעלה פי מראה הנבואה או בחלוםשל נבואה, הד'א שי לא יסתריב בה ולא יג'הלה אלא מן תכ'תלט ענדה אלממכנאת באלממתנעאת.
9	סיכום ממה שהזכרתי תלמד על מה שלא הזכרתי: הכול מין אחד ודרך אחת – הכול מראה נבואה. אם כן כל מה שנאמר באותו מראה שהוא פעל בו, או שמע, או יצא, או נכנס, או אמר, או נאמר לו, או עמד, או ישב, או עלה, או ירד, או נסע, או שאל, או נשאל – הכול במראה הנבואה. אפילו ארכו המעשים המתוארים ונקשרו לזמנים ולאנשים ולמקומות שנרמז אליהם – מאחר שיתבאר לך שהמעשה הזה משל, דע לך בוודאות שהוא היה במראה.	וממא ד'כרת תסתדל עלי מא לם אד'כרה, אלכל נוע ואחד וטריק ואחד, כל מראה נבואה. פכל מא יקאל פי ד'לך אלמראה אנה פעל פיה, או סמע, או כ'רג', או דכ'ל, או קאל, או קיל לה, או קאם, או קעד, או טלע, או נזל, או סאפר, או סאל, או סֻאל, אלכל פי מראה הנבואה, ולו טאלת תלך אלאעמאל אלמוצופה וקיידת באזמנה ובאשכ'אץ משאר אליהם ובאמכנה, מנד' יבין לך אן ד'לך אלעמל מת'ל פאעלם עלמא יקינא אנה כאן במראה: