חלק ג, פרק יא

חלק ג, פרק יא

רוע המלחמות מבורות והשלום מהכרת האמת

1	הכרת האמת היא היסוד למציאות הטובה אותן רעות גדולות שבני האדם גורמים זה לזה בשל המטרות והתאוות והדעות והאמונות – כולן גם כן באות בעקבות העדר, כי כולן נובעות מבורות, כלומר מהעדר חכמה. כמו שהעיוור, משום שחסרה לו הראייה, נתקל ונחבל תמיד, ואף חובל באחרים, כי אין לו מי שיורהו את הדרך – כך כיתות בני האדם, כל אדם כמידת בורותו עושה לעצמו ולאחרים רעות גדולות הפוגעות בפרטי המין (האנושי). ואילו היתה ביניהם חכמה, שיחסהּ לצורה האנושית הוא כיחס הכוח הרואה לעין – היו נמנעים כל נזקיו, מעצמו ומאחרים. כי בידיעת האמת מסתלקות האיבה והשנאה ובטלים הנזקים שאנשים גורמים זה לזה.	הד'ה אלשרור אלעט'ימה אלואקעה בין אשכ'אץ אלאנסאן מן בעצ'הם לבעץ' בחסב אלאגראץ' ואלשהואת ואלארא ואלאעתקאדאת כלהא איצ'א תאבעה לעדם, לאנהא כלהא לאזמה ען אלג'הל, אעני ען עדם אלעלם, כמא אן אלאעמי לפקדה אלבצר לא יזאל עאת'רא מג'רוחא, ג'ארחא לגירה איצ'א, לכונה ליס ענדה מן יהדיה אלטריק, כד'לך פרק אלנאס כל שכ'ץ עלי קדר ג'הלה יפעל בנפסה ובגירה שרורא עט'ימה פי חק אשכ'אץ אלנוע. ולו כאן ת'ם עלם אלד'י נסבתה ללצורה אלאנסאניה כנסבה' אלקוה אלבאצרה ענד אלעין לאנכפת אד'יאתה כלהא ען נפסה וען גירה, לאן במערפה' אלחק תרתפע אלעדאוה ואלבגצ'ה ותבטל אד'יה' אלנאס בעצ'הם לבעץ',
2	ראיה שבהשגת האמת יסתלקו הרעות כבר הובטח על כך ונאמר: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ [וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם.] וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה [יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן.] וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק [עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה]" (ישעיהו יא,ו-ח). אחר כך הודיע את הסיבה לכך ואמר שהסיבה להסתלקות מעשי האיבה והיריבויות וההשתלטויות האלה, היא שאז ידעו בני האדם את מהותו האמיתית של האלוה, ואמר: "לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (שם,ט). דע זאת.	קד ועד בד'לך וק(א)[י]ל וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ו[כ](ג)ו' ופרה ודב תרעינה ו[כ](ג)ו' ושעשע יונק ו[כ](ג)ו', ת'ם אעטי סבב ד'לך וקאל אן אלסבב פי ארתפאע הד'ה אלעדאואת ואלמנאפראת ואלתסלטאת הו מערפה' אלנאס חיניד' בחקיקה' אלאלאה, פקאל לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את י"י כמים לים מכסים, פאעלמה: