שינויים

{{קו}}וכן נאמר על הפסקת הדיבור {{עברית|לשון ניחה}}, והוא האמור: "{{עברית|וַיְדַבְּרוּ אֶל נָבָל כָּל}} {{עברית|הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּשֵׁם דָּוִד וַיָּנוּחוּ}}" {{הפניה|(שמואל־א כה,ט; ושם: כְּכָל)}} – פירושו לדעתי: ופסקו מלדבר כדי לשמוע את התשובה. כי לא נזכר לגביהם לפני כן טורח כלל, כך שגם לו טרחו, האמירה "{{עברית|וינוחו}}" חריגה מאוד בסיפור. הוא רק תיאר שהם ערכו את כלל הדברים הללו, שהיה בהם מן התחכום והעדינות {{מונח|תלטף}}, ושתקו, כלומר לא הוסיפו על הדברים הללו דבר נוסף ולא מעשה שחייב תגובה כמו זו שהשיב להם. כי מטרת הסיפור הזה הוא היא לתאר את קמצנותו (של נבל), שהייתה שיא הקמצנות. ולפי המשמעות הזו נאמר גם "{{עברית|וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי}}" {{הפניה|(שמות כ,י)}}. אך ה{{עברית|חכמים}} ומפרשים אחרים הבינו זאת במובן של מנוחה, והבינוהו כפועל יוצא. אמרו ה{{עברית|חכמים ז"ל}}: "{{עברית|וינח לעולמו ביום השביעי}}", כלומר הפסקת הבריאה בו.</td>