תסלים

תַסְלִים – 'לקבל' (to grant) הנחה מסוימת, 'להודות' בה. פעמים הרבה מציין המונח את קבלת טענת היריב מבלי להסכים לה, לצורך הדיון בלבד. הרמב"ם משתמש במונח הזה בין השאר בזיקה לדעת אריסטו בדבר קדמות העולם, שהוא מקבל אותה רק כדי להוכיח את קיום האל. הוכחת הרמב"ם (בֻּרְהַאן) בנויה על כך שבין אם העולם קדמון ובין אם העולם מחודש, האל קיים. כיוון שחידוש העולם לא הוכח, הרמב"ם בוחר לקבל לצורך הדיון (תַסְלִים) את הנחת אריסטו שהעולם קדמון, ומוכיח על פיה שהאל קיים. כיוון שגם בהנחה שהעולם מחודש קל להוכיח את קיום האל, נמצאת ההוכחה חזקה ומושלמת מכל צד.

דוגמאות ומפתח מופעים:

א,עד11: "כל זה נובע מקבלת ["תסלים"] ההנחה העשירית".

א,עד20: "אמנם אם מטרתו היא לגרום ספק ליריב המאמין בקדמות העולם ויחד עם זאת מאמין בהישארות הנפש, היה הדבר מתחייב אם היה היריב מודה ["יסלם"] למטיל הספק גם במה שהוא מדמיין לגבי הישארות הנפש".

ב,הנחות27: "אל ההנחות שהבאתי למעלה אוסיף הנחה אחת, המחייבת את הקדמוּת. אריסטו טען שהיא נכונה ושהיא הדבר הראוי ביותר להאמין בו, ואנו נודה לו בה ["נסלמהא"] כהנחה לצורך הדיון".

ב,כב6: "אנחנו נודה ["נסלם"] לו (=לאריסטו) לגבי כל מה שציין באשר לשכלים, שככל שהם רחוקים יותר מתחדשת בהם מורכבות של עניינים מאחר שמושכליהם רבים. אך גם אם נסכים לו בהשערה ובניחוש הזה, כיצד נעשו השכלים סיבה לכך שהגלגלים מתחייבים מהם?".

מפתח מופעים

חלק א: עד7, 9, 11, 20; עו6, 8, 14. חלק ב: הנחות0, 27, 32; כב6, 7; כד15.