תצור

תַצַוֻּר – מילולית: 'ציור'; 'תפיסה'. הכוונה היא לתפיסת עניין כלשהו, המשׂגתו או ציורו בדעת (דִ'הְן). אין הכוונה לציור בדמיון אלא להבנת המושג בשכל. פעולה זו היא השלב הראשוני בבחינת כל מושג, ההכרחית לפני קבלתו כאמת (תַצְדִיק) וההאמנה בו (אִעְתִקַאד). זוהי מעלת העוסקים בעיון, התופסים תחילה עניין בדעת, ואז מקבלים אותו כאמת או שוללים אותו, לעומת אלו האומרים בפה מה שלא תפסו בדעת. תרגמנו את המונח על פי רוב "לתפוס", "לצייר בדעת", ולעיתים "להשיג" או "להעלות על הדעת".

דוגמאות ומפתח מופעים:

א,לג5: "ואם שלם האיש... יגיע לדרגה שיאמת בה את ההשקפות הנכונות האלה בדרכי האימות האמיתיות, אם בהוכחה במה שהוכחתו אפשרית, או בראיות חזקות היכן שהדבר אפשרי. וכך יתפוס ["יתצור"] לאמיתם את הדברים הללו שהיו אצלו דמיונות ומשלים, ויבין את מהותם".

א,סח3: "כגון שתאמר שהוא תפס בשכלו ["עקל", מילולית: "השכיל"] את צורתה של פיסת עץ מסוימת והסיק את צורתה מחומרה וצייר (בדעתו) ["ותצור"] את הצורה באופן מופשט, שזוהי פעולת השכל".

ב,ד3: "נמצא אם כן שהתנועה הסיבובית הזאת נובעת רק מתפיסה ["תצור"] מסוימת הקובעת לו לנוע כך. ותפיסה לא תיתכן אלא בשֵׂכל, ואם כן הגלגל הוא בעל שֵׂכל".

ב,יט23: "ואילו סידור הדברים האלה על דרך החיוב ולא ככוונה הוא דבר רחוק מאוד מאוד מתפיסה ["אלתצור"]".

חלק א: איגרת1; פתיחה12; כו1; לג4, 5, 7; לד5, 6; לו7; מו4–6; מז1; נ; נב15; נג9; נו1; נט9; ס1, 3, 8, 10; סב4, 5; סח3, 10; סט1; עב7, 12, 26; עג1, 5, 40, 47, 49, 53; עד16, 21; עה8, 9; עו2. חלק ב: הנחות30; א7; ד3–6, 8, 12; ה; י5, 6; יב6; יג4; יט23; כא1, 4; כד9, 11.