חלק א, פרק נב

חלק א, פרק נב

התארים לסוגיהם בזיקה לאל

1	חמש קבוצות התארים כל מתואר שמייחסים לו תואר חיובי ואומרים שהוא כך וכך, התואר הזה הוא בהכרח מאחת מחמש הקבוצות כלהלן:	כל מוצוף תוג'ב לה אלצפה ויקאל הו אלכד'א, פלא תכ'לו תלך אלצפה מן אן תכון מן אחד הד'ה אלכ'מסה אקסאם.
2	קבוצה א. תואר מגדיר מהות הקבוצה הראשונה: תיאור הדבר בהגדרתו, כתיאור האדם כ"בעל חיים הוגה". וכבר ביארנו (א,נא3) שהתואר הזה, והוא המורה על מהות הדבר ואמיתתו (=מהותו האמיתית), הוא פירוש שם ותו לא. מין זה של תואר נשלל מהאל לדעת כל אדם, משום שאין לו יתעלה סיבות קודמות שהן סיבת קיומו כדי שיוגדר על ידן. לכן מפורסם אצל כל אחד מן המעיינים, המבינים את מה שהם אומרים, שאין להגדיר את האל.	אלקסם אלאול אן יוצף אלשי בחדה, כמא יוצף אלאנסאן באנה אלחיואן אלנאטק, והד'ה אלצפה והי אלתי תדל עלי מאהיה' אלשי וחקיקתה קד בינא אנהא שרח אסם לא גיר, והד'א אלנחו מן אלצפה מנפי ען אללה ענד כל אחד, לאנה תעאלי ליס לה אסבאב מתקדמה הי סבב וג'ודה פיחד בהא, ולד'לך שהר ענד כל אחד מן אלנט'אר אלמחצלין למא יקולונה באן אללה לא יחד.
3	קבוצה ב. תואר מגדיר חלק של מהות הקבוצה השנייה: תיאור הדבר בחלק מהגדרתו, כמו תיאור האדם כבעל חיים או כהוגה. משמעותו של זה היא קשר הדדי הכרחי, משום שכאשר אנחנו אומרים "כל אדם הוגה" משמעות הדבר היא רק שכל מי שיש לו אנושיות יש בו היגיון. מין זה של תארים נשלל מהאל לדעת כל אדם, כי אילו היה לו חלק של מהות – הייתה מהותו מורכבת. קבוצה זו בלתי אפשרית לגביו כפי שהקבוצה הקודמת בלתי אפשרית.	ואלקסם אלת'אני אן יוצף אלשי בג'ז חדה כמא יוצף אלאנסאן באלחיואניה או באלנטק, והד'א מענאה אלתלאזם, לאנא אד'א קלנא כל אנסאן נאטק פאנמא מענאה אן כל מן תוג'ד לה אלאנסאניה יוג'ד פיה אלנטק, והד'א אלנחו מן אלצפאת מנפי ען אללה תעאלי ענד כל אחד, לאנה אן כאן לה ג'ז מאהיה פתכון מאהיתה מרכבה, ואסתחאלה' הד'א אלקסם פי חקה כאסתחאלה' אלד'י קבלה.
4	קבוצה ג. תואר של איכות שאינה מהותית הקבוצה השלישית: תיאור הדבר במה שהוא מחוץ לאמיתתו ועצמותו, כך שדבר זה אינו מה שהעצמות נהיית שלמה ומוגדרת מהותית ("מועמדת") על ידיו. משמעות זו היא אם כן איכות כלשהי בו, והאיכות – שהיא קטגוריה ראשית ("סוג עליון") – היא מקרה מן המקרים. לפיכך אילו היה לו יתעלה תואר מן הקבוצה הזו היה הוא יתעלה נושא של מקרים, ודי בזה, כלומר (במחשבה) שהוא בעל איכות, כדי להתרחק מאמיתתו ומעצמותו. יש להתפלא על כך שהדוגלים בתארים שוללים ממנו יתעלה את הדימוי ואת האיוך, והרי אין משמעות דבריהם "אין לאייכו" אלא שאין לו איכות, וכל תואר המחויב לעצם כלשהו חיוב עצמי הרי הוא: או מגדיר מהותית ("מעמיד") את העצם, והוא הוא, או איכות של העצם הזה.	ואלקסם אלת'אלת' אן יוצף אלשי באמר כ'ארג' ען חקיקתה וד'אתה, חתי יכון ד'לך אלאמר ליס ממה תכמל בה אלד'את ותתקום, פיכון ד'לך אלאמר אד'א כיפיה' מא פיה, ואלכיפיה והי אלג'נס אלעאל ערץ' מן אלאעראץ'. פאן כאן תוג'ד לה תעאלי צפה מן הד'א אלקסם פיכון תעאלי מחל אלאעראץ', וכפי בהד'א בעד ען חקיקתה וד'אתה, אעני אן יכון ד'ו כיפיה. ואלעג'ב מן כון אלד'ין יקולון באלצפאת ינפון ענה תעאלי אלתשביה ואלתכייף, ומא מעני קולהם לא יכיף אלא אנה ליס בד'י כיפיה, וכל צפה תוג'ב לד'את מא איג'אבא ד'אתיא פהי, אמא מקומה ללד'את והי הי, או כיפיה לתלך אלד'את.
5	כידוע לך, סוגי האיכות הם ארבעה, ואני אתן לך דוגמאות על דרך התארים מכל סוג מהם, כדי שיתבאר לך שקיום מין זה של תארים לאל יתעלה הוא בלתי אפשרי.	ואג'נאס אלכיפיה ארבעה כמא עלמת, ואנא אמת'ל לך מת'לא עלי טריק אלצפה מן כל ג'נס מנהא ליבין לך אמתנאע וג'וד הד'א אלנחו מן אלצפאת ללה תעאלי.
6	תת-קבוצה ג1. אפיוני כישרונות הדוגמה הראשונה: תיאור אדם בסגולה מסגולותיו העיוניות או המידותיות, או התכונות שיש לו באשר הוא בעל נפש, כגון שתאמר: "פלוני הנגר", או "ירא החטא", או "החולה". ואין הבדל בין אומרך "הנגר" לבין אומרך "הידען" או "החכם" – הכול תכונות בנפש. ואין הבדל בין אומרך "ירא החטא" לבין אומרך "הרחום", כי כל מקצוע וכל מדע וכל מידה מושרשת הן תכונה בנפש. כל זה מבואר למי שעסק בלוגיקה ולו מעט.	אלמת'אל אלאול, מת'ל וצפך אלאנסאן במלכה מן מלכאתה אלנט'ריה או אלכ'לקיה או אלהיאה אלתי תוג'ד לה במא הו מתנפס, כקולך פלאן אלנג'אר או אלעפיף או אלמריץ' ולא פרק בין קולך אלנג'אר או קולך אלעאלם או אלחכים, אלכל היאה פי אלנפס. ולא פרק בין קולך אלעפיף או קולך אלרחים, לאן כל צנאעה וכל עלם וכל כ'לק מתמכן הי היאה פי אלנפס, והד'א כלה בין למן זאול צנאעה' אלמנטק איסר מזאולה.
7	תת-קבוצה ג2. אפיוני יכולת פיזית הדוגמה השנייה: תיאור דבר בכוח טבעי בו או שאין בו כוח טבעי, כאומרך: "הרך" ו"הקשה". ואין הבדל בין אומרך "הרך" ו"הקשה" לבין אומרך "החזק" ו"החלש" – הכול נטיות טבעיות.	ואלמת'אל אלת'אני, מת'ל וצפך אלשי בקוה טביעיה פיה או לא קוה טביעיה, מת'ל קולך אללין ואלצלב, ולא פרק בין קולך אללין ואלצלב ובין קולך אלקוי ואלצ'עיף, אלכל אסתעדאדאת טביעיה.
8	תת-קבוצה ג3. אפיוני קבלת השפעה הדוגמה השלישית: תיאור אדם באיכות היפעלותית ובהיפעלויות, כאומרך: "פלוני כועס" או "רוגז" או "פוחד" או "מרחם", כשאין זו מידה מושרשת. לסוג זה שייך תיאור דבר בצבע ובטעם ובריח, ובחום ובקור, וביובש וברטיבות.	ואלמת'אל אלת'אלת' מת'ל וצפך אלאנסאן באלכיפיה אלאנפעאליה ואלאנפעאלאת, מת'ל קולך פלאן אלגצ'וב או אלחרג' או אלכ'איף או אלרחים אד'א לם יתמכן אלכ'לק, ומן הד'א אלג'נס וצפך אלשי באללון ואלטעם ואלראיחה ואלחר ואלברד ואליבס ואלרטובה.
9	תת-קבוצה ג4. אפיוני מדד כמותי הדוגמה הרביעית: תיאור דבר במה ששייך בו מצד הכמות באשר היא כמות, כאומרך: "ארוך" ו"קצר", ו"עקום" ו"ישר", וכיוצא בזה.	ואלמת'אל אלראבע מת'ל וצפך אלשי במא ילחקה מן ג'הה' אלכמיה במא הי כמיה, מת'ל קולך אלטויל ואלקציר ואלמעוג' ואלמסתקים ומא אשבה ד'לך.
10	סיכום ביניים כשתתבונן בכל התארים האלה וכיוצא בהם תמצא שמן הנמנע לייחס אותם לאלוה, כי ג4) אין הוא בעל כמות כדי שתהיה שייכת בו איכות השייכת לכמות באשר היא כמות; ג3) ואין הוא מושפע ונפעל כדי שתהיה שייכת בו איכות של היפעלויות; ג2) ואין לו נטיות כדי שיהיה שייך בו כוח וכיוצא בו; ג1) ואין הוא יתעלה בעל נפש כדי שתהיינה שייכות בו סגולות כמו מתינות וביישנות וכיוצא בהן, ולא מה ששייך בבעל הנפש באשר הוא בעל נפש כמו הבריאות והחולי. הרי התבאר לך שאין לו יתעלה אף תואר שמקורו בקטגוריה הראשית של האיכות.	ואד'א תאמלת הד'ה אלצפאת כלהא ומא נחי נחוהא וג'דתהא ממתנעה פי חק אלאלאה, אד' ליס הו ד'ו כמיה פתלחקה כיפיה תלחק אלכם במא הו כם, ולא הו מתאת'רא מנפעלא פתלחקה כיפיה' אלאנפעאלאת, ולא לה אלאסתעדאדאת פתלחקה אלקוה ונחוהא, ולא הו תעאלי ד'ו נפס פתכון לה היאת פתלחקה אלמלכאת כאלחלם ואלחיא ונחו ד'לך, ולא מא ילחק אלמתנפס במא הו מתנפס כאלצחה ואלמרץ'. פקד באן לך אן כל צפה תרג'ע לג'נס אלכיפיה אלעאל פאנהא לא תוג'ד לה תעאלי,
11	אם כן שלוש קבוצות התארים הללו, והן מה שמורה על מהות או על חלק מהות או על איכות כלשהי הקיימת במהות – התבאר לך שמן הנמנע לייחס אותן אליו יתעלה, משום שכולן מורות על מורכבות, שעוד נבאר בהוכחות (ב,א) שאי אפשר לייחס אותה לאלוה. ולכן אומרים שהוא אחד במוחלט.	פהד'ה אלת'לת'ה אקסאם מן אלצפאת, והי מא ידל עלי מאהיה או עלי ג'ז מאהיה, או עלי כיפיה' מא מוג'ודה פי אלמאהיה קד תבין אמתנאעהא פי חקה תעאלי, לאנהא כלהא תדל עלי אלתרכיב אלד'י סנבין באלברהאן אמתנאעה פי חק אלאלאה. ולד'לך קיל אנה ואחד באטלאק.
12	קבוצה ד. תואר של יחס קבוצת התארים הרביעית היא תיאור הדבר ביחסו לזולתו, כגון ייחוסו לזמן או למקום או לפרט אחר. כגון שתתאר את ראובן שהוא אביו של פלוני, או שותפו של פלוני, או גר במקום פלוני, או שהיה בזמן פלוני. קבוצה זו של תארים אינה מחייבת ריבוי ולא שינוי בעצם הדבר המתואר. משום שאותו ראובן שנרמז אליו הוא שותפו של שמעון ואביו של לוי ואדוניו של יהודה וחברו של ראובן, וגר בבית שהוא כזה וכזה, ונולד בשנת כך וכך. ענייני היחס האלה אינם עצמותו ולא דבר בעצמותו כמו האיכויות, ובמחשבה ראשונית נראה לכאורה שאפשר לתאר את האל יתעלה במין זה של תארים, אבל אחר חקירה ועיון מדוקדק יתבאר שזה מן הנמנע.	ואלקסם אלראבע מן אלצפאת הו אן יוצף אלשי בנסבתה לגירה, מת'ל אן ינסב לזמאן או למכאן או לשכ'ץ אכ'ר, מת'ל וצפך זיד פאנה אבו פלאן, או שריך פלאן, או סאכן אלמוצ'ע אלפלאני, או אלד'י כאן פי אלזמאן אלפלאני, והד'א אלנחו מן אלצפאת לא יוג'ב תכת'ירא ולא תגיירא פי ד'את אלמוצוף, לאן הד'א זיד אלמשאר אליה הו שריך עמר וואלד בכר ומולי כ'אלד וצאחב זיד וסאכן אלדאר אלתי הי כד'א והו אלד'י ולד פי סנה' כד'א, והד'ה מעאני אלנסבה ליסת הי ד'אתה ולא שיא פי ד'אתה מת'ל אלכיפיאת, ויבדו באול כ'אטר אנה יג'וז אן יוצף אללה תעאלי בהד'א אלנחו מן אלצפאת, ולכן ענד אלתחקיק ותדקיק אלנט'ר יתבין אמתנאע ד'לך.
13	בירור יחס האל לזמן ולמקום ברור שאין יחס בין האל יתעלה לבין הזמן והמקום, כי הזמן הוא מקרה השייך לתנועה, כי נראה בה עניין הקדימות והאיחור, מה שהופך אותה לניתנת לספירה, כפי שהתבאר במקומות המיוחדים למקצוע הזה (כגון אריסטו, פיזיקה ד,12-10). והתנועה היא מהדברים השייכים לגופים, והאל יתעלה אינו גוף. על כן אין יחס בינו לבין הזמן, וכן אין יחס בינו לבין המקום.	אמא אן אללה תעאלי לא נסבה בינה ובין אלזמאן ואלמכאן פד'לך בין, לאן אלזמאן ערץ' לאחק ללחרכה אד'א לחט' פיהא מעני אלתקדם ואלתאכ'ר, פצארת מתעדדה כמא באן פי אלמואצ'ע אלמפרדה להד'א אלפן, ואלחרכה מן לואחק אלאג'סאם, ואללה תעאלי ליס בג'סם, פלא נסבה בינה ובין אלזמאן, וכד'לך לא נסבה בינה ובין אלמכאן.
14	בירור יחס האל לנבראים אכן מקום החקירה והעיון הוא האם יש בינו יתעלה ובין דבר מן העצמים שברא יחס אמיתי כלשהו שניתן לתאר אותו באמצעותו. ברור בעיון ראשוני שאין יחס הדדי בינו לבין דבר מברואיו: כי אחת מן התכונות המיוחדות של בעלי יחס הדדי היא (אפשרות) ההיפוך תוך שקילות הדדית, והוא יתעלה מחויב המציאות, ומה שזולתו הוא אפשרי המציאות כפי שנבאר (א,נז; ב,א עיון 3), ואם כן אין יחס הדדי.	ואמא מוצ'ע אלבחת' ואלנט'ר הל בינה תעאלי ובין שי מן מכ'לוקאתה מן אלג'ואהר נסבה' מא חקיקיה פיוצף בהא. אמא אן לא אצ'אפה בינה ובין שי מן מכ'לוקאתה פד'לך בין באול נט'ר, אד' מן כ'ואץ אלמצ'אפין אלאנעכאס באלתכאפו, והו תעאלי ואג'ב אלוג'וד, ומא סואה ממכן אלוג'וד כמא נבין, פלא אצ'אפה.
15	אך האם יש ביניהם יחס כלשהו, הרי זה דבר שחושבים שהוא אפשרי, ואין הדבר כן. הרי אין להעלות על הדעת יחס בין השכל לבין הצבע, אף שאת שניהם כוללת מציאות אחת לשיטתנו; איך אם כן יעלה על הדעת יחס בין מה שאין בינו לבין מה שזולתו שום דבר הכולל אותם? כי "מציאות" נאמרת לדעתנו עליו יתעלה ועל מה שזולתו רק בשיתוף (השם) גרידא.	אמא אן תכון בינהמא נסבה' מא פהו אמר יט'ן בה אנה יצח, וליס כד'לך, לאנה לא ימכן אן תתצור נסבה בין אלעקל ואללון וכלאהמא יעמהמא וג'וד ואחד פי מד'הבנא, פכיף תתצור נסבה בין מן ליס בינה ובין מא סואה מעני יעמהמא בוג'ה, אד' אלוג'וד אנמא יקאל ענדנא עליה תעאלי ועלי מא סואה באשתראך מחץ',
16	נמצא שאין שום יחס אמיתי בינו לבין דבר מברואיו. כי היחס נמצא תמיד בהכרח רק בין שני דברים הכלולים באותה תת-קטגוריה ("מין קרוב"), אבל אם הם כלולים בסוג אחד (בתת-קטגוריות שונות) אין יחס ביניהם. לכן אין אומרים: "האדמימות הזו עזה יותר מן הירקרקות הזו" או "חלשה ממנה" או "שווה לה", אף על פי ששתיהן כלולות בסוג אחד, והוא הצבע. ואילו שני דברים הכלולים בשני סוגים – הרי אין שום יחס ביניהם, אפילו בהיגיון הפשוט הראשוני, גם אם (שני הסוגים) היו כלולים בסוג אחד (כללי יותר). דוגמה לכך: אין יחס בין מאה אמות לבין החריפות שבפלפל, כי זה מסוג האיכות וזה מסוג הכמות. אין גם יחס בין הידע לבין המתיקות, או בין המתינות לבין המרירות, אף על פי שכל אלה כלולים בקטגוריה הראשית של האיכות. אם כן כיצד יהיה יחס בינו יתעלה לבין דבר מברואיו, כשיש הבדל כה גדול ביניהם באמיתת המציאות, שלא יכול להיות הבדל גדול יותר ממנו? ואילו היה ביניהם יחס, היה מתחייב שיהיה שייך בו מקרה היחס. ואף שאין הוא מקרה בעצמותו יתעלה, הרי הוא בכל אופן מקרה כלשהו.	פלא נסבה בוג'ה באלחקיקה בינה ובין שי מן מכ'לוקאתה, לאן אלנסבה אנמא תוג'ד אבדא בין שיין תחת נוע ואחד קריב צ'רורה, אמא אד'א כאנא תחת ג'נס ואחד פלא נסבה בינהמא, ולד'לך לא יקאל הד'ה אלחמרה אשד מן הד'ה אלכ'צ'רה או אצ'עף מנהא או מסאויה להא ואן כאנא ג'מיעא תחת ג'נס ואחד והו אללון. אמא אד'א כאן אלשיאן תחת ג'נסין פלא נסבה בינהמא בוג'ה ולו פי באדי אלראי אלמשתרך, ולו ארתקיא לג'נס ואחד, מת'אל ד'לך אנה לא נסבה בין אלמאיה' ד'ראע ובין אלחרארה אלתי פי אלפלפל, לאן הד'א מן ג'נס אלכיפיה והד'א מן ג'נס אלכמיה, ולא נסבה איצ'א בין אלעלם ואלחלאוה, או בין אלחלם ובין אלמרארה, ואן כאן כל הד'ה תחת ג'נס אלכיפיה אלעאל, פכיף תכון נסבה בינה תעאלי ובין שי מן מכ'לוקאתה מע אלתבאין אלעט'ים פי חקיקה' אלוג'וד אלד'י לא יכון תבאין אבעד מנה, ולו כאן ביננא נסבה ללזם אן ילחקה ערץ' אלנסבה ואן כאן ליס ד'לך ערצ'א פי ד'אתה תעאלי לכנה באלג'מלה ערץ' מא,
17	על כן מצד האמת לא תימלט מייחוס תואר חיובי לו, אפילו מצד היחס. מכל מקום הוא התואר הראוי לתאר בו את האלוה בחוסר הקפדה, כי אין הוא מחייב ריבוי דברים קדומים (=סיבות קודמות), ואינו מחייב שינוי בעצמותו יתעלה כאשר ישתנו המיוחסים.	פלא תכ'לץ פי איג'אב צפה לה ולו מן ג'הה' אלנסבה עלי אלתחקיק, לכנהא אולי אלצפאת אלתי ינבגי אן יתסאמח פי וצף אלאלאה בהא, אד' לא תוג'ב תכת'יר אלקדים, ולא תוג'ב תגיירא פי ד'אתה תעאלי בתגייר אלמנסובאת.
18	קבוצה ה. תואר של פעולה הקבוצה החמישית של תוארי החיוב היא כשהדבר מתואר על ידי פועֳלו. ב"פועלו" איני מתכוון למיומנותו המקצועית, כפי שתאמר "הנגר" או "הנפח", כי אלה ממין האיכות כפי שציינו. אלא כוונתי ב"פועלו" – הפעולה שהוא פועל, כפי שתאמר: "ראובן הוא שסיתת את השער הזה ובנה את החומה ההיא וארג את הבגד הזה". מין זה של תארים רחוק מעצם הדבר המיוחס, ולכן ניתן לתאר בו את האל יתעלה, לאחר שתדע שהפעולות השונות אינן מחייבות שתיעשינה על ידי עניינים שונים בעצמו של הפועל כפי שיבואר (בפרק הבא), אלא כל הפעולות השונות שלו יתעלה הן על ידי עצמו ולא על ידי עניין נוסף על עצמו כפי שביארנו (א,מו).	ואלקסם אלכ'אמס מן צפאת אלאיג'אב הו אן יוצף אלשי בפעלה, וליס אריד בפעלה מלכה' אלצנאעה אלתי פיה מת'ל קולך אלנג'אר או אלחדאד, אד' תלך מן נוע אלכיפיה כמא ד'כרנא, בל אריד בפעלה באלפעל אלד'י פעלה, מת'ל קולך זיד הו אלד'י נג'ר הד'א אלבאב ובני אלסור אלפלאני ונסג' הד'א אלת'וב, והד'א אלנחו מן אלצפאת בעיד מן ד'את אלמנסוב, ולד'לך יג'וז אן יוצף בהא אללה תעאלי בעד אן תעלם אן הד'ה אלאפעאל אלמכ'תלפה ליס ילזם אן תפעל במעאני מכ'תלפה פי ד'את אלפאעל כמא סיבין, בל ג'מיע אפעאלה תעאלי אלמכ'תלפה כלהא בד'אתה לא במעני זאיד עלי ד'אתה כמא בינא.
19	סיכום והתייחסות לתארים המקראיים סיכום הפרק הוא שהוא יתעלה אחד מכל האופנים: אין בו ריבוי ולא עניין נוסף על העצמות, ושהתארים הרבים בעלי המשמעויות השונות המצויים בכתבי הקודש, שמורים באמצעותם עליו יתעלה, הם מצד ריבוי פעולותיו, לא מפני ריבוי בעצמותו. וחלקם נועדו להורות על שלמותו לפי מה שאנחנו חושבים לשלמות, כפי שביארנו (א:כו,מו,מז).	פיכון תלכ'יץ מא פי הד'א אלפצל, אנה תעאלי ואחד מן ג'מיע אלג'האת, לא תכת'יר פיה ולא מעני זאיד עלי אלד'את, ואן אלצפאת אלמכ'תלפה' אלמעאני אלמתעדדה אלמוג'ודה פי אלכתב אלמדלול בהא עליה תעאלי הי מן ג'הה' כת'רה' אפעאלה, לא מן אג'ל כת'רה פי ד'אתה. ובעצ'הא ללדלאלה עלי כמאלה בחסב מא נט'נה כמאלא כמא בינא.
20	באשר לשאלה האם אפשר שהעצמות האחת הפשוטה שאין בה ריבוי תפעל פעולות שונות – דבר זה יבואר (בפרק הבא) על ידי דוגמאות.	ואמא הל ימכן אן תכון אלד'את אלואחדה אלבסיטה אלתי לא תכת'יר פיהא תפעל אפעאלא מכ'תלפה פסיבין ד'לך במת'אלאת: